חוק החולה הנוטה למות

י' בטבת, התשע"ח 28/12/2017 סימוכין: 142929917 מס' פניה: 609975 ענת אילוז תאריך פתיחה: (בתשובתך ציין מספר פניה) לכבוד מר עופר ארליך התנועה לחופש המידע באמצעות דוא"ל: ofer.e h (כתובת הושמטה) שלום רב, הנדון: פנייתך למידע הקשור בחוק החולה הנוטה למות, התשס " ו – 2005 במענה לפנייתך שבנדון , להלן התייחסותנו: אין בידי משרד הבריאות מידע אודות מספר החולים שטופלו וסווגו לפי הגדרות חוק החולה הנוטה למות , התשס"ו – 2005 (להלן ייקרא – " חוק החולה הנוטה למות ") . ייתכן שמידע כאמור קיים בבת י הח ולים . בכל הנוגע לטפסי הנחיות רפואיות מקדימות – הגיעו למרכז להנחיות מקדימות כ-10,000 טפסים, מהם אושרו : בשנת 2015 – 1 , 264 טפסים. בשנת 2016 – 1 , 345 טפסים. בשנת 2017 – 2 , 756 טפסים (מעודכן לחודש ספטמבר 2017). שמות חברי הוועדה לבחינת חוק החולה הנוטה למות שהוקמה בשנת 2014 על ידי שרת הבריאות דאז, חה"כ יעל גרמן מפורטים בכתב המינוי המצורף. מידע אודות עבודת הוועדה לבחינת חוק החולה הנוטה למות שהוקמה בשנת 2014 על ידי שרת הבריאות דאז, חה"כ יעל גרמן (להלן תיקרא – " הוועדה ") : ראשית, יצוין כי הוועדה התכנסה מספר פעמים והגיעה לשלבים מתקדמים אך לא סופיים בדיוניה, אך כאשר הכנסת ה-19 התפזרה , ובמאי 2015 הוקמה ממשלה חדשה , הוועדה הפסיקה את דיוניה מבלי שהשלימה את עבודתה . נוכח העובדה שהוועדה לא השלימה את עבודתה, נכון לעת הזו, עמדתנו היא כי לא ניתן למסור פרוטוקולים מ עבודת הוועדה בהתאם להוראות סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע, שבא להגן על חסיונם של דיונים פנימיים, הכל כפי שיפורט להלן. סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע קובע כי רשות רשאית שלא למסור "... מ ידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומות ש ל התייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות, חבריהן או יועציהן, או של דברים שנאמרו במסגרת תחקיר פנימי, וכן חוו ת דעת, טיוטה, עצה או המלצה, שניתנו לצורך קבלת החלטה, למעט התייעצויות הקבועות בדין ...". ה רציונל העומד בבסיס סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע נדון במספר פסקי דין ובהם בעע"מ 7024/03 אריה גבע נ' ראש עירית הרצליה ואח' (פרסום בנבו, 27.12.2004, להלן ייקרא – " פס"ד גבע "), בג "צ 2534/97 ח"כ יהב נ' פרקליטת המדינה , פ"ד נא (3) 39, בעמ' 44 ; ע "א 7759/01 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' משרד המשפטים , פ"ד נח (5) 150, 158 – 159 ; זאב סגל, זכות הציבור לדעת באור חוק חופש המידע (2000), בעמ' 201 - 202). בעמדת כבוד השופטת ארבל (שהייתה מקובלת גם על כבוד השופטים פרוקצ'יה וג'ובראן) ב פס"ד גבע נכתבו הדברים הבאים: "... כשלעצמי אני סבורה כי במקרים רבים תהא הצדקה לחיסיונם של דיונים פנימיים מכל הטעמים עליהם עמדתי. אני רואה חשיבות רבה בכך שדיונים יתקיימו תוך שיח חופשי וענייני בין המשתתפים היודעים כי באפשרותם להביע עמדותיהם המקצועיות במסגרת הפורום הפנימי בו הם משתתפים . עם זאת, כאמור, ההכרעה בכל מקרה נעשית על פי נסיבותיו ובמקרה דנן אני סבורה כי אופי הנושא בו דנה הוועדה, משך הזמן שחלף, הפסקת הדיונים בשלב מוקדם והיעדר הנמקה משכנעת מטעם העיריה מדוע יש לחסות הדיונים הפנימיים במקרה זה, מוליכים למסקנה כי באיזון האינטרסים השונים יש לאפשר למערער עיון במידע המבוקש ... עוד אציין: תוצאה זו יפה היא לטעמי לנסיבות המקרה הנוכחי. ייתכן ולו היו דיוני הוועדה נפסקים בשלב מתקדם יותר, או שמדובר היה בנושא אחר בעל רגישות רבה יותר, היה מקום שלא לאפשר מסירת המידע ...". (ההדגשה לא במקור – ע"א ). אף כי התוצאה האופרטיבית של פס"ד גבע הייתה לחייב את העיריה למסור את המידע שהתבקש אודות ועדה שלא השלימה את דיוניה – קיימים מספר הבדלים מהותיים בין הנסיבות העובדתיות שהובילו למסקנה המשפטית למסור את המידע בפס"ד גבע לבין נסיבות בקשה זו - שיש בהם כדי להוביל למסקנה כי יש להעדיף במקרה זה את אי-מסירת הפרוטוקולים של הוועדה, כפי שיפורט להלן. אבחנה משמעותית ראשונה הקיימת בין נסיבות פס"ד גבע לבין נסיבות עבודת הוועדה הוא סיווג הנושא בו עסקה הוועדה ; בפס"ד גבע הנושא היה חלוקת נטל הארנונה, שהוא אכן נושא חשוב ומהותי אך שלא מסווג כנושא רגיש ביותר , כפי שנכתב מפורשות בפסק הדין . לעומת זאת, הוועדה כאן דנה בנושא רגיש מאוד מבחינה חברתית , מוסרית, דתית ופוליטית ; סוגיית הזכות למות בכבוד והטיפול בחולים סופניים הוא אחד הנושאים השנויים במחלוקת חברתית קשה, והדעות בקרב רבדים שונים בציבור (לרבות ברובד מנחי וקובעי המדיניות) הן קוטביות. יתר על כן , בוועדה מסוג זה, שמינה שר , ועדה שאינה מחויבת מכוח הדין, והעוסקת בנושא רגיש ושנוי במחלוקת, יש חשיבות לתמהיל והרכב חברי הועדה, וכן משמעות מהותית, העשויה לרדת לשורש העניין - לחילופי ממשלות ושרים, כפי שקרה במהלך עבודתה של וועדה זו. שר רשאי להיות בעל עמדה שונה מקודמו בתפקיד – בפרט בנושאים מסוג זה. סוגיה משמעותית נוספת המבדילה בין נסיבות פס"ד גבע למקרה זה הוא משך הזמן שחלף מעת שהוועדה הפסיקה את דיוניה (מבלי שסיימה את עבודתה). בנסיבות פס"ד גבע חלפו 6 שנים ממועד סיום דיוני מועצת העיריה, ולכן לנוכח הזמן הרב שחלף, האיזון נטה, גם בהיבט זה, לפרסום הדיונים. לעומת זאת, בנסיבות ד כאן חלפו פחות משלוש שנים . יודגש בהקשר זה כי מבחן הזמן קשור קשר הדוק גם למידת רגישות הנושא, ולכן לא מדובר רק בבחינה טכנית של מספר שנים שחלפו, וקביעת תקופה שרירותית, אלא מדובר בבחינה מהותית משולבת. לכן, יובהר כבר עתה כי אין בהתייחסות לקביעת השנים בפס"ד גבע, כדי לקבוע מסמרות מראש ביחס למועד פרסום אפשרי של דיוני הוועדה. בהתאם לסעיף 10 לחוק חופש המידע, כאשר הרשות שוקלת לסרב למסור מידע לפי החוק, עליה לתת דעתה, בין היתר, לעניין הציבורי שבגילוי המידע. לא ברור האם אכן קיים עניין לציבור במסירת מסמכים של ועדה, שלא השלימה את עבודתה ודיוניה, שלא הגישה המלצות ולפיכך 'המלצותיה' גם לא נדונו על ידי המשרד (ובמצב זה, פרסום המידע אולי אף עלול להוות הטעייה של הציבור), כאשר למול זאת עומד אינטרס ההגנה על חופש הביטוי של עובדי הציבור. אך לא רק זאת. ראויה בהקשר זה גם השמירה על שיקול הדעת המוקנה לחברי הממשלה, להתוות מדיניות בתחומי פעילות משרדיהם, ובפרט בנושאים הנוגעים במובהק להשקפות עולם, ערכים ועמדות, כאשר אישור לכך שממשלה רשאית להתוות מדיניות לצורך קידום מטרה לגיטימית ש היא הציבה בפניה ניתן למצוא גם בפסיקת בית המשפט העליון (בין היתר בהליכים אלו: עע"מ 9001/16 י.ב. שיא משאבים בע"מ נ' החשבת הכללית משרד האוצר (פורסם בנבו, 13.09.2017) ; בג"צ 9722/04 פולגת ג'ינס בע"מ נ' ממשלת ישראל , בפסקה 15, פורסם בנבו 7.12.2006). אבקש להביא לידיעתך, בהתאם ל הוראות סעיף 7(ו) לחוק חופש המידע , כי הינך רשאי לעתור נגד ההחלטה כאמור שלא למסור את המידע לפי הוראות חוק בתי משפט לעניינים מינהליים , התש"ס-2000 . בכבוד רב , ענת אילוז, עו"ד הממונה על העמדת מידע לציבור