הוועדה לגיבוש אמצעים להגנה על הציבור

מדינת ישראל

משרד המשפטים

היחידה למשפט עברי

ל' שבט ,תשע"ט

5פברואר2019 ,

האיזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב ולפרטיות במשפט העברי



ד"ר יעקב שפירא

כוחה וייחודה של יכולת ההתבטאות האנושית הוכרו עוד מקדמת דנא במקורות התרבות

היהודית .אולם שלא כמו בתרבות המערבית ,לא הוקנתה ליכולת ייחודית זו 'חופש' גורף .דווקא

לנוכח עוצמתה של יכולת זו ,נדרש האדם להקפיד על מוצא פיו " -מֹוצָ א ְׂש ָפ ֶתיָך ִּת ְׂשמֹר" (דברים

כג ,כד).

הרמב"ם סווג את הדיבור לקטגוריות הלכתיות שונות אשר בכללן קטגוריה של דיבור אסור.

בקטגוריה זו נכללים לא רק עדות שקר וכזב ,אלא גם רכילות ,לשון הרע ,ונבלות פה .בצד זה קבע

הרמב"ם קטגוריה של 'דיבור אהוב' -דיבור שעניינו רום מעלתו של האדם :שיח פילוסופי ושיח

מוסרי .בהקשר לקטגוריה זו מוטעמת במקורותינו חשיבותו של חופש הביטוי ,תוך הכרה בערך

פרסום הדברים .חכמים מאוחרים יותר הבליטו בהקשרם של דברים אלה את חשיבות חופש

הדעה והביטוי לבירור האמת .רבי אליעזר אשכנזי (נדד במקומות שונים באירופה ,המאה הט"ז)

אף סבור כי החטא של דור הפלגה בהקמת מגדל בבל היה תכניתם להקמת 'קיבוץ מדיני' שלא

יותר בו חופש דעה וחופש ביטוי ותושלט בו רק אמונה אחת.

הזכות לשם טוב ולפרטיות הוכרו אף הם במקורות היהודיים עוד מקדמת דנא ,ולשם שמירתן

נקבעו במשפט העברי הוראות מחמירות .כך לדוגמה נקבעו איסורי רכילות ולשון הרע האוסרים

לספר בענייניו הפרטיים של אדם ובגנותו ,אף אם מדובר בדברי אמת .פגיעה אנונימית שאינה

מאפשרת לנפגע להתמודד מול הפוגע ולתבוע את עלבונו ,וכן פרסום דברים פוגעניים בתיעוד

שאינו משתכח מסווגים כפגיעה חמורה במיוחד.

הרמב"ם מטעים כי לשון הרע פוגעת בכל מי שנקשר אליה:

שלושה לשון הרע הורגת :האומרו ,והמקבלו ,וזה שאומר עליו ,והמקבלו יותר מן

האומרו (רמב"ם ,הלכות דעות ,פרק ז ,הלכה ג).

סיכום תמציתי של חוות דעת מפורטת אשר נמסרה לוועדה .חוות הדעת ניתנת לצפייה באתר חוות הדעת של

היחידה למשפט עברי במשרד המשפטים ,בכתובתhttps://tinyurl.com/fos-ivri :

2

דבריו האחרונים של הרמב"ם לפיהם עונשו של המקבל לשון הרע חמור יותר מזה של האומרו

אינם מובאים בנוסחי התלמוד ,ואף לא בנוסחי מקורות הלכתיים אחרים הקדומים לרמב"ם ,כפי

שאלה מצויים בידינו .יש המבארים כי הרמב"ם מדגיש שלולי המקבל לא היו הדברים נאמרים

כלל ,ולפיכך עונשו חמור יותר .כך כותב רבי יצחק אבוהב (ספרד ,המאה הי"ד)" :המקבל לשון

הרע הוא סבה למספרים אותו" .רבי שבתי סופר (מזרח אירופה -ארה"ב ,המאה הי"ט) מוסיף:

"ויש בזה מליצת התלמוד' :לא עכברא גנב אלא חורי גנב' [=לא העכבר גנב אלא החור שדרכו

העכבר נכנס הוא הגנב! קרי ,גרם למעשה הגניבה] (קידושין לו ע"ב) ,דהמקבל הוא הגורם את

הסיפור" .בדברים אלה יש אמירה חברתית חשובה ,הרלבנטית לימינו אלה ,ולפיה מי שמספק

אוזן קשבת -ובוודאי אף פלטפורמה -למספר לשון הרע ,אחראי על הנזק שגורמים הדברים אף

יותר ממספרם .דברים אלה נוגעים לבעלי אתרים ולספקי אינטרנט.

עם זאת ,ההלכה היהודית מכירה בכך שלעתים אין ברירה אלא לפגוע בפרטיותו של האדם או

בשמו הטוב ,וזאת לשם מניעת נזק מאחרים .יש הסוברים כי לנוכח תפקידה החשוב של העיתונות

בחברה המודרנית ,הכולל התרעה על עוולות ,מסירת מידע חיוני ,וביקורת השלטון כשהוא הולך

בדרכים נלוזות -הרי שיש לאפשר לה חופש ביטוי .ברם ,המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין,

מ טעים כי האתוס של המשפט העברי והתרבות היהודית מחייבים את העיתונות ברגישות גבוהה

לשם הטוב ,ובמיוחד עליה להיזהר מהיוהרה ואל לה לפרסם דברים פוגעניים בטרם נבדקו כיאות.

יש המטעימים את חשיבות הביקורת השלטונית בהשראת נביאי ישראל ,ובהתאם לכך מצדיקים

את ביקורת דרכיהם הנלוזות של נבחרי הציבור .אחרים סבורים שאין מקום להתיר את דמם של

אלה האחרונים ,ופגיעה בכבודם היא פגיעה בכבודו של הציבור כולו.

צהר לחקיקה

מבט יהודי לחקיקה בישראל

נייר עמדה

המאבק בתופעת הביוש הפומבי ('שיימינג')

מבוא1

אופנים מגוונים של פגיעה בזולת – כגון :השמצה ,ביוש ,לשון הרע ועוד – קיימים היו מאז ומעולם; אולם בעוד

בעבר היקף הפגיעה היה מצומצם וכלל את מעגל המכרים הקרוב של הנפגע ,כיום מדובר בתופעה רחבת היקף.

כלים טכנולוגיים מגוונים ואופיין המיידי והזמין של הרשתות חברתיות מעצימים את הפגיעה עד לממדים

מפלצתיים ממש .ביוש פומבי מסוג זה מכונה כיום "שיימינג" ( ,)Shamingותפוצתו עצומה וכמעט חסרת גבולות:

באבחת מקש ,אלפי גולשים יכולים לצפות באמירות פוגעניות ,בסרטונים מביכים ,ובתמונות אישיות; הסרת

הדברים מהמרשתת אינה פשוטה ,אורכת זמן רב ולא תמיד מצליחה .הקושי גדול יותר כשמדובר בפוגע אנונימי או

במתחזה.

תופעה זו קיימת כיום בכל המרחבים החברתיים ובכל הגילים :מבוגרים ובני נוער משתמשים באמצעים

הטכנולוגיים כדי להעליב את חבריהם לעבודה או לכיתה ולפגוע בהם ,להפיץ סרטונים ותמונות שיגרמו להשפלה

ומבוכה ,ליזום חרם ועוד 2.מילים ,תמונות וסרטונים המופצים ברחבי הרשת וחקוקים בה לנצח עלולים ליצור

נזקים גדולים מאוד :כלכליים (עד כדי איבוד מקום עבודה או סגירת עסק ,ועוד) ונפשיים (השפלה ,ניכור ,תסכול

וחוסר אונים) .די אם נציין כי אירעו גם לא־מעט מקרי התאבדות בעקבות "שיימינג" .אכן" ,מות וחיים ביד לשון"

(משלי יח ,כא) ובלשון העם" :מילים יכולות להרוג".

המבט היהודי

.1איסור הלבנת פנים ברבים – ביושו של אדם ברבים נקרא בהלכה 'הלבנת פנים ברבים' ,והוא נאסר באופן חמור

ביותר ,עד שנאמר על המלבין פני חברו ברבים ש"אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים ,אין לו חלק לעולם

הבא" (אבות ג,יא) .בתלמוד הבבלי אף הושוותה הלבנת פנים לרצח ממש (בבא מציעא נח ע"ב) ,וכך אמרו גם

חכמים" :נח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים" (ברכות מג ע"ב) 3.הסיבה לחומרתו של

האיסור תוארה בספר החינוך (מצווה רמ)" :לפי שהבושת צער גדול לבריות ,אין גדול ממנו" וביתר ביאור בלשון

הראי"ה קוק" :ובנפול כבוד חבירו ברבים ,כבר הוא אבוד מדרגתו וערך חייו" (עין אי"ה ,ברכות ,עמ' .)191

.2ביוש אנונימי – חומרה יתרה שמּורה לביוש הנעשה על ידי מבייש המסתתר מאחורי מעטה של אנונימיות .באופן

זה ,המבייש נותר חסוי ,ואילו המתבייש סופג את הביזיונות מבלי שיש בידו היכולת להגן על עצמו ועל שמו הטוב.

על מביישים מעין אלו כתבה התורה" :ארור מכה רעהו בסתר" (דברים כז ,כז).

4

----משרדי צהר :המלאכה 1א.ת .הצפוני לוד71520 ,

www.tzohar.org.il

טל(טלפון נייד הושמט) :

פקס153-523286269 :

צהר לחקיקה Ganzel@tzohar.org.il :

צהר לחקיקה

מבט יהודי לחקיקה בישראל

.3העונש על ביוש – מסורת יש בידינו מן הגאונים ,כי אף שהמבייש את חברו בדיבור אינו נדרש לשלם לו ממון על

עצם הבושה ,מכל מקום "מנדים אותו עד שיפייסנו כראוי לפי כבודו" 5.עונש זה חמור למעשה מעונש הבושת הניתן

למי שחבלו בו בפועל" ,דאין דבר גדול כלשון הרע ודבה שאדם מוציא על חבירו" 6.הרמב"ם הוסיף כי ניתן להטיל

עונשים אחרים על המבייש וכי "יש לבית דין לגדור בדבר בכל מקום ובכל זמן כמו שיראו" (משנה תורה ,הלכות

חובל ומזיק ,פרק ג ,הלכה ה) ,כיוון שהביוש "עון גדול הוא ,ואינו מחרף ומגדף לעם ומביישן אלא רשע שוטה,

ואמרו חכמים הראשונים שכל המלבין פני אדם כשר מישראל ברבים אין לו חלק לעולם הבא" (שם ,הלכה ז).

דברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח היקף הביזוי ברשתות החברתיות והתמשכותו .לאחרונה אף קבע אחד מן

הרבנים כי " פרסום מבזה בתפוצה רחבה ברשת האינטרנט מחייב פסיקת פיצוי כספי גבוה יותר מהנהוג בביוש

'מסורתי' ".

7

.4כבוד הברות דוחה איסורי דרבנן – חכמינו ראו בשמירה על כבודם של הבריות יסוד כה חשוב ,עד שבמקרים

מסוימים דחו בגינו מצוות (או איסורים) שיסודם בדברי חכמים 8.למשל ,יש מן הפוסקים שהתירו לתפור פצע

בשבת ,אף שהדבר כרוך באיסור דרבנן ,אם מדובר בפצע הנמצא במקום גלוי ואי־תפירתו בשבת תיצור בעתיד

צלקת מכוערת המביאה עמה בושה 9.יש מן הפוסקים שדנו בשאלה האם מותר לחלל את השבת על מנת לעצור את

"מי שרודף אחר חבירו לבזותו ולהלבין פניו ברבים בעלילות של שקרים וכזבים" 10.אומנם ,מסקנת הדיון היא

שאין לחלל את השבת במקרה כזה; אך עצם הדיון מורה על החשיבות הגדולה שייחסו חכמינו למניעת ביוש.

.5תקנות לשמירת כבודם של בני אדם – חכמינו לא הסתפקו בהיתרים שנועדו למניעת ביוש ,אלא אף הוסיפו

ותיקנו תקנות שמטרתן היא שמירה על כבוד הבריות .רבן שמעון בן גמליאל העיד כי "לא היו ימים טובים לישראל

כחמשה עשר באב וכיום הכפורים ,שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין ,שלא לבייש את מי שאין לו"

(משנה ,תענית ד ,ח) .בתלמוד נאמר" :מפני מה תקנו תפלה בלחש? כדי שלא לבייש את עוברי עבירה" (סוטה לב

ע"ב) .אף בתקופות מאוחרות יותר עמלו חכמים לתקן תקנות שעניינן מניעת בושה וביזוי .למשל ,אחת התקנות

המיוחסות לרבנו גרשום מאור הגולה עוסקת בהטלת חרם על המבייש חתן וכלה הבאים בקשרי שידוכין ומזכיר כי

אחד מבני משפחתם המיר את דתו.

11

.6חובתה של החברה לשמור על כבוד הבריות – כפי שראינו לעיל ,הפוסקים הטילו על בית הדין ועל נבחרי הציבור

את האחריות לכך שבני החברה לא יבזו זה את זה – הן על ידי קנסות ועונשים ,הן על ידי תקנות וגזירות .כיוצא

בזה כתב הרמב"ם שלימד כי על המלך לחוס "על כבוד קטן שבקטנים" (משנה תורה ,הלכות מלכים ,פרק ב ,הלכה

ו) ,ולמעשה זהו חלק מתפקידו של השלטון "למלאות העולם צדק ,ולשבור זרוע הרשעים" (שם ,פרק ד ,הלכה י).

לאור האמור ,רבני 'צהר' קוראים לשלטון להחמיר את הענישה ולתקן חוקים מיוחדים על מנת לעצור את תופעת

הביוש ברשת האינטרנט ובמקומות אחרים.

1המבוא מבוסס על מאמרו של הרב יהודה זולדן 'הלבנת פנים :ביוש ברשתות החברתיות (שיימינג)' ,תחומין ,לז (תשע"ז) ,עמ' 306–294

(זמין לעיון באתר צהר) .בכתיבת נייר העמדה נעזרנו רבות במאמר זה ,וכן במאמרו של הרב יובל שרלו'" ,שיימינג' :הדרכה הלכתית

מקוצרת" ,המצוי גם הוא באתר צהר.

----משרדי צהר :המלאכה 1א.ת .הצפוני לוד71520 ,

www.tzohar.org.il

טל(טלפון נייד הושמט) :

פקס153-523286269 :

צהר לחקיקה Ganzel@tzohar.org.il :

צהר לחקיקה

מבט יהודי לחקיקה בישראל

2ישנם מקרים ש בהם הביוש הפומבי נועד להשיג מטרות הנתפסות בדרך כלל כחיוביות ,כגון אזהרת הציבור מפני שירות גרוע בעסק

מסוים ,חשיפה של שחיתות או נוכלּות ,וכן כפייה של נורמות התנהגות חברתיות .במקרים אלה יש לבחון את האיזון בין התועלת המקּווה

לבין הנזק הוודאי שייגרם .ראו בעניין זה במאמרו של הרב שרלו (לעיל בהערה הקודמת).

3הפוסקים דנו באריכות האם יש לראות קביעה זו כמחייבת מבחינה מעשית ואכן יש למסור את הנפש ולא לבייש את הזולת ,או שמא

מדובר בקביעה אגדתית־מוסרית בלבד .ראו במאמרו של הרב זולדן (לעיל הערה .)1

4ואכן ה"חפץ חיים" כתב (שמירת הלשון ,חלק א ,שער הזכירה ,פרק ד) שמפרסמי פשקווילים שנועדו לבזות בני אדם עוברים על איסור

"ארור מכה רעהו בסתר".

5לשון רב שרירא גאון המובאת בדברי הרא"ש ,בבא קמא ,פרק ח ,סימן טו.

6שם.

7הרב שלמה גרינץ' ,דיני נזיקין בעידן המידע' ,תחומין ,לה (תשע"ה) ,עמ' .448

8ברכות יט ע"ב .ישנן גם הלכות מן התורה שחכמים נימקו אותן כמבוססות על כבוד הבריות (לדוגמה ,ההולך לשחוט את פסחו ולמול את

בנו ,ופגע במת מצווה ,הרי זה נטמא לאותו המת ,שכן כבוד הבריות – בהקשר זה החשש שמא המת יהיה מוטל בביזיון ללא קבורה,

ויסריח או יאכלוהו כלבים – דוחה את מצוות קורבן פסח ומילה) .דין זה נידון באריכות ובהרחבה יתרה בספרי הפוסקים ואין כאן

המקום להרחיב בכך; ראו אנציקלופדיה תלמודית , ,כרך כו ,ערך 'כבוד הבריות' ,טור תעז ואילך.

9נשמת אברהם ,סימן שמ ,ס"ק ז.

10שו"ת מנחת שלמה ,מהדורא קמא ,סימן ז.

11ראו אביעד הכהן" ,האיסור לבייש אדם וחובת השמירה על כבודו" ,פרשת השבוע ,גיליון ( 273ויגש תשע"ז) .זמין במרשתת.

----משרדי צהר :המלאכה 1א.ת .הצפוני לוד71520 ,

www.tzohar.org.il

טל(טלפון נייד הושמט) :

פקס153-523286269 :

צהר לחקיקה Ganzel@tzohar.org.il :

משרד המשפטים

הממונה על העמדת מידע לציבור

ירושלים ,כ"ב שבט ,תש"פ

17פברואר2020 ,

בתשובתך נא ציין:

תיק מס' 2015-19-0598

לכבוד,

א.נ,

הנדון :בקשה לפי חוק חופש המידע ,התשנ"ח1998-

(סימוכין :פנייתך מיום )27/11/2019

בפנייתך שבסימוכין ,ביקשת לפי חוק חופש המידע ,התשנ"ח( 1998-להלן" :חוק חופש המידע"),

לקבל מידע על אודות פעילות הוועדה אותה הגדרת כ"וועדה להגנה על עובדי ציבור" כלשונך.

טרם ההתייחסות המהותית לסעיפי בקשתך ,אדגיש כי מענה זה יתייחס לוועדה ברשות כב'

השופטת בית המשפט העליון (בדימוס) עדנה ארבל כשמה "הוועדה לגיבוש אמצעים להגנה על

הציבור ובהם נושאי משרה בשירות הציבור מפני פעילות ופרסומים פוגעניים כמו גם בריונות

ברשת האינטרנט" (להלן" "הוועדה") .תפקיד הוועדה אינו מצומצם להגנה על עובדי ציבור בלבד,

אלא כולל גיבוש אמצעים להגנה על הציבור הרחב מפני תופעת הפרסומים הפוגעניים ,כפי שמפורט

בכתב מינוי הוועדה.

לאחר בירור בקשתך ,הריני להשיבך כדלקמן:

.1בסעיף 1לפנייתך ביקשת לקבל את כלל החומרים והמסמכים שקיבל הסנגור הציבורי

הארצי ,ד"ר יואב ספיר במסגרת תפקידו כחבר הוועדה.

ככל שכוונתך לחומרים שנוצרו על ידי חברי הוועדה ,כולל הסנגור הארצי ,בקשתך נדחית

לפי סעיף (9ב)( )2לחוק חופש המידע ,לפיו הרשות הציבורית אינה חייבת למסור מידע בדבר

מדיניות הנמצאת בשלבי עיצוב .עבודת הוועדה טרם הושלמה וטרם הוגשו המלצותיה ולכן,

כלל המסמכים הפנימיים שבפני הוועדה לא יימסר מטעם זה ולפי סעיף (9ב)( )4לחוק חופש

המידע ,על מנת להימנע מאפקט מצנן על עובדי הרשות הציבורית בהקשר זה.

ככל שכוונתך למסמכים שהוגשו לועדה על ידי גורמים חיצוניים ,הרי שבין מועד המענה

לבקשה קודמת שהוגשה בנושא זה (אליה קיבלת קישור) ועד למועד הגשת בקשה זו ,קיימה

רח' צלאח א-דין ,29ת"ד ,49029ירושלים 02-6467654  02-6466807  9149001

hofesh.meida@justice.gov.il 

משרד המשפטים

הממונה על העמדת מידע לציבור

הוועדה חמש ישיבות בהן הופיעו אורחים חיצוניים ,אולם רוב האורחים לא העבירו לוועדה

מסמכים מטעמם.

אשר למסמכים שהוגשו בפרק זמן זה ,מצ"ב לעיונך המסמכים הבאים ,אשר הוגשו

לקראת ישיבה שקיימה הוועדה ביום :29.1.19

א .נייר עמדה ' האיזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב ולפרטיות במשפט

העברי' מאת ד"ר קובי שפירא מהמחלקה למשפט עברי בייעץ וחקיקה.

ב .נייר עמדה מקוצר למסמך הנזכר בסעיף א' לעיל.

ג .נייר עמדה 'המאבק בתופעת הביוש הפומבי ('שיימינג')' של ארגון רבני צוהר.

ד .מצגת 'נקמה או חוב חברתי – השיימינג שעושות נפגעות תקיפה מינית לתוקפיהן

בפייסבוק' מאת ד"ר הדר דנציג-רוזנברג וד"ר ענת פלג בקשר למחקרן שהן

עורכות .אציין כי ממצגת זו הוסרו 2שקפים לפי סעיף (9ב)( )6לחוק חופש המידע,

בהם נרשם תוכן מקצועי אשר מסירתו עלולה לפגוע באינטרסים המקצועיים של

צדדים שלישיים ,יוצרות המידע.

.2בסעיפים 4-2לפנייתך ביקשת לקבל את הפרוטוקולים של הוועדה ,דוחות שחוברו על ידה

ומסמכים וחומרים שהוכנו על ידי הסנגור הארצי לצורך עבודת הועדה .הריני לדחות

בקשתך לעניין זה לפי סעיף (9ב)( )2לחוק חופש המידע ,הואיל ובשלב זה ,עבודת הוועדה

עודנה מצויה בשלבי עיצוב וחשיפת חומרי הפנים שלה ,עלולה לפגוע בגיבוש המדיניות.

לכשעבודת הוועדה תושלם ,ניתן יהיה לשוב ולברר בקשה לקבלת מסמכים אלו ,בהתאם

להוראות חוק חופש המידע.

.3בסעיף 5לפנייתך ביקשת לקבל מסמכים בהם התחייב הסנגור הציבורי הארצי או נציג של

הסנגוריה הציבורית על סודיות בפני הוועדה .בקשתך נדחית לפי סעיף )3(8לחוק חופש

המידע ,הואיל ולא מצוי במשרד המשפטים מסמך שכזה.

.4בסעיף 6לפנייתך ,ביקשת לקבל תכתובות שהוחלפו בין חברי הוועדה ,במסגרת עבודתה.

הריני להשיבך ,בנוסף לאמור בסעיף 2לעיל ביחס לתחולתו של סעיף (9ב)( )2לחוק חופש

המידע ,הרי שמידע זה לא יימסר גם לפי סעיף (9ב)( )4לחוק חופש המידע העוסק במסמכים

פנימיים ,שהם בגדר התייעצות ,חוות דעת ,טיוטה ,עצה או המלצה שניתנו לצורך קבלת

החלטה .בשלב זה ,מסירת המידע המבוקש עשויה לגרום ל"אפקט מצנן" ולפגוע בשיח

החופשי המתנהל בין חברי הוועדה.

רח' צלאח א-דין ,29ת"ד ,49029ירושלים 02-6467654  02-6466807  9149001

hofesh.meida@justice.gov.il 

משרד המשפטים

הממונה על העמדת מידע לציבור

הנני להודיעך כי לפי סעיף 17לחוק חופש המידע יש בידך לעתור כנגד החלטה זו לבית המשפט

לעניינים מנהליים בירושלים ,בתוך 45יום.

רח' צלאח א-דין ,29ת"ד ,49029ירושלים 02-6467654  02-6466807  9149001

hofesh.meida@justice.gov.il 

מדינת ישראל

משרד המשפטים

היחידה למשפט עברי

ח' שבט ,תשע"ט

14ינואר2019 ,

אל :חברי הוועדה לגיבוש אמצעים להגנה על הציבור ,ובהם נושאי משרה בשירות הציבורי ,מפני

פעילות ופרסומים פוגעניים כמו גם בריונות ברשת האינטרנט

שלום רב,

בהתאם לפנייתה של מרכזת הוועדה ,עו"ד גאל עזריאל ,רצ"ב סקירת דברים בעניין האיזון בין חופש

הביטוי לבין הזכות לשם טוב ולפרטיות במשפט העברי.

כולי תקווה שהדברים יתרמו לעבודתכם.

בכבוד רב,

ד"ר יעקב שפירא ,ממונה

2

ד"ר יעקב שפירא

האיזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב ולפרטיות במשפט העברי

מבוא

סוגיית האיזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב ולפרטיות תופסת מקום נכבד במשפט

המערבי המודרני .חופש הביטוי ,אשר אינו מעוגן במפורש בחקיקה הישראלית ,עניינו זכותו של

האדם להביע את עצמו כרצונו ,והוא נתפס כחלק מכבוד האדם המעוגן בסעיף 2לחוק יסוד :כבוד

האדם וחירותו .הזכות לשם טוב והזכות לפרטיות עניינם זכותו של האדם לשמור על מעמדו ,צנעת

חייו וכבודו .זכויות אלה עוגנו במפורש בחוק יסוד :כבוד האדם וחירותו .1בטבע הדברים ,חופש

הביטוי טומן בחובו אפשרות לפגיעה בזכות לשם טוב ובזכות לפרטיות של הזולת מושא אותו

הביטוי .בעקבות כך ,יש מתח בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב והזכות לפרטיות אשר דורש

איזון .מתח זה הוא חלק מ"שיח הזכויות" שעומד ביסודו של המשפט המערבי המודרני" :2רק על אי

בודד ניתן אולי לבודד את כל אחת מזכויות האדם ולהעניקה ללא מגבלות .בחברת בני אדם ,מטבע

הדברים ,מתנגשת זכות אחת בחברתה .בהפעיל אדם את זכותו שלו פוגע הוא לעתים בזכות של

חברו" .3המשפט העברי כמשפט דתי שמגמתו חינוכית-ערכית ,משתית לעומת זאת" ,שיח חובות":

חובות הפרט לעצמו ,לזולתו ולחברה כולה .4שיח זה של המשפט העברי מציג את הסוגיה בהיבט

אחר כפי שאבקש לבאר להלן.

חופש הביטוי

ייחודיותו של האדם כיצור מדבר מוכרת ביהדות עוד מקדמת דנא .עם תיאור בריאתו של האדם

נאמר בספר בראשיתַ " :ו ְי ִהי הָ ָאדָ ם ְל ֶנ ֶפׁש ַחיָה" (ב ,ז) ואונקלוס (גר צדק ממוצא רומאי ,המאה הב')

מבאר בתרגומו שהאדם היה "לרוח ממללא" ,קרי ליצור מדבר .רש"י (רבי שלמה יצחקי; צרפת,

המאה הי"א) מטעים כי אמנם "אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה ,אך זו של אדם חיה שבכולן,

שנתווסף בו דעה ודבור" .בהמשך תיאור האדם שבספר בראשית עולה אכן רצונו הטבעי של האדם

ֹלהים ִמן ָהאֲ ָד ָמה כָל ַחיַת ַה ָש ֶדה

להתבטא באמצעות הגדרת שמם של היצורים בעולםַ " :ו ִיצֶ ר ה' אֱ ִ

וְ ֵאת כָל עֹוף הַ שָ מַ יִם וַ יָבֵ א ֶאל הָ ָאדָ ם ל ְִראֹות ַמה י ְִק ָרא לֹו וְ כֹל אֲ ֶׁשר י ְִק ָרא לֹו ָה ָא ָדם ֶנפֶׁש ַחיָה הּוא

ְׁשמֹו" (שם ,יט).

1סעיף 2לחוק יסוד :כבוד האדם וחירותו קובע כי "אי ן פוגעים בחייו ,בגופו ,או בכבודו של אדם באשר הוא אדם";

סעיף 4לחוק קובע כי "כל אדם זכאי להגנה על ...כבודו" וסעיף (7א) לחוק קובע כי "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת

חייו".

2ראו בהקשר הישראלי את דבריו של אבי שגיא ,המסע היהודי ישראלי :שאלות של זהות ושל תרבות ,מכון שלום

הרטמן ,2006שער שני ,פרק שישי.

3דו"ח הוועדה לבחינת ההסדרים בעניין פרסומים מחקירות המשטרה וגופי חקירה סטטוטוריים אחרים ( ,)2000עמ' .4

4ראו לדוגמה ב' פורת ,ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון ,מאמר דעה ,המכון הישראלי לדמוקרטיה ,2018אשר מטעים

כי " דווקא שיח החובות החברתיות ,מעין זה שמציע המשפט העברי ,משרת טוב יותר את השאיפה להגנה על קיומם

בכבוד של מעוטי היכולת" .עוד ראו מ' ויגודה" ,בין זכויות חברתיות לחובות חברתיות במשפט העברי" ,זכויות כלכליות,

חברתיות ותרבותיות בישראל (י' רבין וי' שני עורכים) ,הוצאת רמות :אוניברסיטת תל-אביב ,תשס"ה ,2004-עמ' 234-

.233והשוו :א' וסטרייך ,זכויות ,הלכה והאדם שביניהן ,המכון הישראלי לדמוקרטיה .2012

3

הרב אברהם יצחק הכהן קוק (רבה של ארץ ישראל טרם הקמת המדינה) מתאר בלשונו הפיוטית את

ערכו ועוצמתו של הדיבור:

הארת רוח הקודש מבררת להאדם את הגודל שבכוח הדיבור ,את המפעל הגדול

של מהות הדיבור .היא מצגת בבהירות לעיני רוחו ,איך נשאב כל דיבור מראשית

יצירתו עד התגלמותו לכלל דיבור .ואחר כן איך הוא הולך ופועל בהימסרו לחלל

המרחב הגדול בהתאחדו עם היצירה הגדולה.5

עם זאת ,דווקא הכרה עוצמתית זו בערך הדיבור הביאה לכך שהמשפט העברי איננו מכיר בחופש

הביטוי ללא כל הגבלה .כפי שמטעים הרב קוק ,ההכרה בחשיבות ערך הביטוי הביאה להטלת

אחריות על האדם לשמור על מוצא שפתיו:

קביעות הרעיון בהרחבה והכרה פנימית באיכות הגדולה של הדיבור יעשה את

האדם אחראי גדול על כל מוצא שפתיו .ערכי הדיבורים ,מלאי ענין של קדושה,

יתרוממו למעלתם האמיתית ,וחרדה צודקת מלאה מוסר תתקוף אותו מבלי

להפקיר דיבוריו6...

במסגרת הטלת אחריות זו ,הרמב"ם (ספרד-מצרים ,המאה י"ב) מסווג את הדיבור לקטגוריות

הלכתיות שונות .ואלה דבריו החצובים בסלע:7

ואני אומר ,כי הדיבור יתחלק לפי חיוב תורתנו לחמשה חלקים :מצווה ,ואסור ,ומאוס,

ואהוב ,ומותר.

החלק הראשון ,והוא המצווה ,הוא קריאת התורה ולימודה והעיון בה...

והחלק השני ,הוא הדיבור אשר נאסר ,והוזהר ממנו ,כעדות שקר וכזב ורכילות

ומלשינות וקללה ,ופסוקי התורה יורו על זה החלק ,וממנו נבלות פה ולשון הרע.

והחלק השלישי ,הוא הדיבור המאוס ,והוא הדיבור אשר אין תועלת בו לאדם בנפשו ,ולא

משמעת ולא מרי ,כרוב סיפורי ההמון במה שארע ומה שהיה ,ואיך מנהג מלך פלוני

בארמונו ,ומה הייתה סיבת מות פלוני ,או עושר פלוני ,ואלה יקראו אצל החכמים שיחה

בטלה ,ואנשי המעלה ישתדלו בנפשם להניח זה הדיבור...

והחלק הרביעי ,והוא האהוב ,הוא הדיבור בשבח המעלות השכליות והמידותיות...

והחלק החמישי ,והוא המותר ,הוא הדיבור במה שמיוחד לאדם מסחורתו ופרנסתו

ומאכלו ומשתהו ולבושו ושאר מה שצריך לו ,וזה מותר ,אין אהבה בו ולא מיאוס ,אלא

אם ירצה ידבר בו במה שירצה ,ואם ירצה ימנע .ובזה החלק ישובח לאדם מיעוט הדיבור,

ומן הריבוי בו יוזהר בספרי המוסר.

5הרב אי"ה קוק ,אורות הקודש ,כרך שלישי ,ירושלים ,תשמ"ה ,שער שני ,סדר שלישי ,סימן י" :הדיבור ורוח הקודש".

6שם.

7פירוש המשנה לרמב"ם ,מסכת אבות ,פרק א ,משנה טז.

4

הרמב"ם מכיר אפוא ,בקטגוריה הרביעית ,בערך הדיבור בענייני אמונות ודעות .חכמים מאוחרים

יותר הבליטו בהקשרם של אלה את חשיבות חופש הדעה והביטוי ,וזאת על מנת להביא לבירור

האמת .רבי אליעזר אשכנזי (נדד במקומות שונים באירופה ,המאה ט"ז) אף סבור כי החטא של דור

הפלגה בהקמת מגדל בבל היה במגמה להקים 'קיבוץ מדיני' שלא תותר בו חופש דעה וחופש ביטוי

ותושתת בו רק אמונה אחת:8

לכך ביטל עצתם כי כאשר זה יטה דעתו לכאן וזה לכאן ,מתוך הוויכוח יתבאר האמת

שגם אברהם שהכיר את בוראו כך הכירו .לפי שהיו שם עובדי שמש ועובדי ירח

ועובדי פסילים תמונות השמיים ושאר עבודת אלילים ,הנה נתעורר לחלוק על כל

אחד מהם עד אשר בסוף הכזיב כולם והכיר את בוראו ...שאברהם היה דורש וחוקר

מאמונה לאמונה מהאמונות שהיו בזמנו ...שמתוך היות אמונות נבדלות ונפרדות זו

מזו יימשך התעוררות ויתברר האמת.

רבי יהודה ליווא בן בצלאל ,המהר"ל מפראג (המאה הט"ז) ,אף מטעים כי החלש הוא זה ש"אין לו

קיום עם המתנגד אליו" ,9אולם המבקש לברר את האמת הדתית אינו משתיק אחרים:

ולכך אין ראוי להרחיק שום דבר המתנגד אל דעתו לאהבת החקירה והידיעה .ובפרט

אותו שלא כוון לקנתר ,רק להגיד האמונה אשר אתו ,אף אם הדברים הם נגד

אמונתו ודתו ,אין לומר אליו 'אל תדבר ותסתום דברי פיך' ,שאם כן לא יהיה בירור

הדת ...כי השכל מחייב שלא יהיה מניעה מזה כלל ולסגור פיו של אדם בדבר שהוא

מגיע אל הדת ,רק פתשגן הדת נתונה אל הכול.

המהר"ל מוסיף ומדגיש את הנחיצות בחופש הביטוי של פרסומים כתובים:

ובפרט הכתוב ,כי הכותב בספר אין כוונתו רק ללמוד ,ואין כאן דבר שיהיו מכוונים

להכעיס כדי לקנטר ,ולכך הדבר הזה אין לסתום ולבטל .ולא מצינו מעולם שיהיו

מונעים ומוחים בדבר זה כלל ,ולא היה כאן פוצה פה ומצפצף (עפ"י ישעיה י ,יד)

בדבר זה ...רק שכך הוא ראוי כדי לעמוד על האמת ,לשמוע הטענות שאמרו לפי

הדעת אשר אתם ,ולא כוונו לקנטר.

השופט מנחם אלון (כתוארו אז) אף למד מנבואות התוכחה של הנביאים כנגד השלטון ,על ערך

חופש הביטוי בחברה היהודית:

נביאי ישראל ונבואותיהם שימשו ומשמשים כאב-טיפוס לביקורת זועמת וחסרת

פשרות ,המופנית כלפי השלטון ,המשתמש לרעה בכוחו ובעוצמתו ,וכלפי הציבור או

היחיד ,המשחיתים את דרכם .מתריעים הם על חמס דלים ועושק אלמנות ,על קיפוח

זכויות היחיד והציבור ועל סטייה מרוחן ומתוכנן של תורה והלכה .מלחמתם

ועמידתם בשער של נביאי ישראל ,גם כאשר נתקלו בתגובות קשות וזועמות ,שימשו

מקור השראה בלתי נדלה למאבק על חופש הבעת דעות ולמשטרים הדמוקרטיים

8מעשי ה' ,ונציה ,1583מעשה בראשית ,פרק לא ,נו ע"ב.

9ספר באר הגולה ,באר השביעי ,פרק ז.

5

הנאורים שבימינו .והדברים ידועים ואינם צריכים ראיה ,וכל בר-בי-רב בתורת

המדינה ובמשנת הדמוקרטיה מצוי אצלם.10

הזכות לשם טוב

התרבות היהודית הכירה בערך שמירת שמו הטוב של האדם עוד מקדמה דנא .נאמר בספר קהלת:

"טֹוב ׁשֵ ם ִמשֶ מֶ ן טֹוב" (ז ,א) ,ובמדרש מובא:

"טוב שם משמן טוב" -שמן טוב יורד ושם טוב עולה ,שמן טוב לשעתו ושם טוב לעולם,

שמן טוב כלה ושם טוב אינו כלה ,שמן טוב בדמים ושם טוב בחנם ,שמן טוב נוהג בחיים

ושם טוב נוהג בחיים ובמתים ,שמן טוב בעשירים ושם טוב בעניים ובעשירים ,שמן טוב

מהלך מקיטון לטרקלין ושם טוב הולך מסוף עולם ועד סופו ,שמן טוב נופל על המת

ומבאיש ...שם טוב נופל על המתים ואינו מבאיש ...שמן טוב נופל על האור ונשרף ושם

טוב נופל על האור ואינו נשרף.11

נשיא בית המשפט העליון דאז ,אהרון ברק ,מטעים כי:

במורשתנו היהודית תופס שמו הטוב של האדם מקום מרכזי .מקורותינו מציינים כי

"לשון הרע הורגת" וכי "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים" (בבא

מציעא ,נח ,ב) ,ואפילו סלח האדם שעליו הוצא לשון הרע ,הריהו "בוער מבפנים".

במקורותינו צוין כי "...לא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע

בלבד" (רמב"ם ,דעות ,ז ,ו) .12

גם השופט מישאל חשין (כתוארו אז) כותב:

זכותו של האדם לשם טוב נתגלגלה אלינו מקדמת דנא .אמירות חז"ל כי "כל המלבין

פני חברו ברבים כאילו שופך דמים" (בבא מציעא ,נח ,ב) -וכמותה האמירה כי "כל

היורדין לגיהנם עולים ,חוץ משלשה שיורדין ואין עולין .ואלו הן ...המלבין פני חברו

ברבים( "...שם) – מלוות את עמנו מאות רבות בשנים.13

מהמקורות המובאים על ידי הנשיא ברק והשופט חשין עולה כי המשפט העברי ,כדרכו ,מציב את

הדגש לא על זכות האדם לשמירת שמו טוב אלא על החובה שלא לפגוע בשם הטוב של הזולת .אכן,

בתורה נקבע האיסור" :ל ֹא ֵתלְֵך ָרכִ יל בְ עַ מֶ יָך ל ֹא ַת ֲעמֹד עַ ל ַדם ֵרעֶ ָך אֲ נִי ה'" (ויקרא י"ט ,ט"ז) .רש"י

מטעים את השימוש בפועל הל"ך" :שכל משלחי מדנים ומספרי לשון הרע הולכים בבתי רעיהם לרגל

מה יראו רע או מה ישמעו רע ,לספר בשוק" .הרמב"ם 14עומד על הסמכת איסור הליכת רכיל לציווי

10ע"ב 2/88ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות ( ,)1985פ"ד לט ( .295 ,225 )2והשוו אביעד הכהן" ,המשפט העברי וחירות

הביטוי -על עקרונות חופש הביטוי ומגבלותיו במשפט העברי" ,פרשת השבוע ,גיליון מס' ( 205תשס"ה) ,המבקר

הסתמכות זו בטענה שהנביאים היו "רק שופר להעברת דבר האל לעם" .אולם לדעתי אין בהערה זו כדי להמעיט מן

המסר העולה מנבואותיהם אודות חשיבות הביקורת השלטונית והביקורת הערכית בחברה היהודית.

11קהלת רבה (וילנא) ,פרשה ז ,א.

12בג"ץ 6143/ 94גיורא סנש ואח' נ' רשות השידור ( ,)1999פ"ד נג(.832 ,817 ,)3

13שם ,עמ' .857

14רמב"ם ,הלכות דעות ,פרק ז ,הלכה א .וראו עוד להלן ,ליד ציון הערה .50

6

הרע ,ומסביר שהיא באה ללמד כי אי הקפדה על איסור הוצאת שם רע עלולה

שלא לעמוד על דם ֵ

לגרום להריגת נפשות:

המרגל בחברו עובר בלא תעשה שנאמר' :ל ֹא ֵתלְֵך ָרכִ יל ְבעַ ֶמיָך' .ואף על פי שאין לוקין

על דבר זה ,עוון גדול הוא וגורם להרוג נפשות רבות מישראל ,לכך נסמך לו' :ל ֹא

ַת ֲעמֹד עַ ל דַ ם ֵרעֶ ָך'...

הקישור בין חיי אדם לבין שמירת הלשון מובא אף בפסוק " ָמוֶת וְ ַחיִ ים ְביַד לָׁשֹון" (משלי י"ח ,כ"א).

התלמוד שואל" 15וכי יש יד ללשון? [אלא] לומר לך מה יד ממיתה אף לשון ממיתה ...אי [=אולי] מה

יד אינה ממיתה אלא בסמוך לה ,אף לשון אינה ממיתה אלא בסמוך לה? תלמוד לומרֵ ' :חץ שוחט

ׁשָ חּוט לְׁשֹונָם' (ירמיהו ט' ,ז') [כלומר לשון הרע מגיעה למרחקים ופוגעת במושאיה]".

הרמב"ם מטעים 16כי לשון הרע פוגעת בכל מי שנקשר אליה:

שלושה לשון הרע הורגת :האומרו ,והמקבלו ,וזה שאומר עליו ,והמקבלו יותר מן

האומרו.

עוד מבהיר הרמב"ם 17כי איסורי רכילות ולשון הרע הם אף בסיפור דברי אמת:

איזהו רכיל ,זה שטוען דברים והולך מזה לזה ואומר :כך אמר פלוני עליך ,כך וכך

שמעתי על פלוני שהוא עשה לך .אף על פי שהוא אמת ,הרי זה מחריב את העולם.

ויש עוון גדול מזה עד מאד והוא לשון הרע ,והוא בכלל לאו זה ,והוא המספר בגנות

חברו אף על-פי שאומר אמת; אבל האומר שקר נמצא מוציא שם רע על חברו.

ה'חפץ חיים' ,ר' ישראל מאיר הכהן מראדין (פולין ,המאות הי"ט -הכ') ,דן 18בהשמצות

המתפרסמות באופן אנונימי באמצעות כתבי פלסתר המכונים 'פשקווילים' ,המודבקים על קירות

הבתים .הוא מתייחס לתופעה זו בחריפות רבה ,באומרו שהפסוק " ָארּור ַמ ֵכה ֵרעֵ הּו בַ ָס ֶתר" (דברים

כז ,כד) מכוון במיוחד אל "אותן כותבי עמל (שקורין פאשקווילין) ,שעליהם נאמר 'ארור מכה רעהו

בסתר' ,והכל הוא כדי שלא יוכל להישמר ממנו ,ויוכל להזיקו" .הפגיעה בזולת היא חמורה ,אך

חמורה ממנה העובדה שהפגיעה נעשית בסתר ,ואינה מאפשרת לנפגע להתמודד מול הפוגע ולתבוע

את עלבונו.

עם זאת ,בארבעת חלקיו של שולחן ערוך -הקודקס ההלכתי המפורסם -אין סימן שעוסק בדיני

לשון הרע .השופט ניל הנדל מבאר 19כי לשון הרע הוא אמנם חיוב משפטי ,אך נתפס גם כמידה

ראויה .אכן ,כפי שמטעים השופט הנדל ,הרמב"ם סיווג את הלכות לשון הרע בתוך הלכות דעות,

וענייני לשון הרע מפותחים בהרחבה בעיקר בספרי המוסר.20

15ערכין טו ע"ב.

16רמב"ם ,הלכות דעות ,פרק ז ,הלכה ג.

17רמב"ם ,שם ,הלכה ה.

18שמירת הלשון ,שער הזכירה ,פרק ד.

19דנ"א 2121/12פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך (פורסם בנבו ,)18.9.2014 ,עמ' .140

20ראו למשל :שערי תשובה לרבנו יונה מגירונדי (ספרד ,המאה הי"ג) ,שער ג ,אות רכא; מסילת ישרים לר' משה חיים

לוצאטו (הרמח"ל; איטליה ,המאה הי"ח) ,פרק יא" ,פרטי מידת הנקיות"; שמירת הלשון לר' ישראל הכהן מראדין.

7

צנעת הפרט

בלעם אשר נשכר על ידי בלק בן ציפור מלך מואב להשקיף על עם ישראל מרחוק ולקללו ,התפעל

ממראהו של העם ובירכו" :מַ ה טֹבּו אֹהָ לֶיָך ַי ֲעקֹב ִמ ְׁשכְ נ ֶֹתיָך י ְִש ָר ֵאל" (במדבר כד ,ה) .רש"י ,בהסתמך

על דברי התלמוד ,21מבאר כי התפעלותו נבעה מכך "שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה".

אין המדובר אך בדברי שבח על התנהגותם הראויה של בני ישראל באותם ימים ,המכבדים זה את

צנעת חייו של זה .חכמי המשנה 22אסרו פתיחת פתח אשר פוגע בפרטיותו של שכן:

לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון;

היה קטן לא יעשנו גדול ,אחד לא יעשנו שנים.

הרמב"ם 23מפרט ומבהיר כי יסודה של ההלכה הוא הגנה על צנעת הפרט:

אחד מן השותפין שביקש לפתוח לו חלון בתוך ביתו לחצר חברו -מעכב עליו מפני

שמסתכל בו ממנו .ואם פתח יסתום .וכן לא יפתחו השותפים בחצר ,פתח בית כנגד

פתח בית או חלון כנגד חלון.

מטעמי צנעת הפרט אף נקבע במשפט העברי איסור לגלות סוד .נאמר בספר משלי "הֹולְֵך ָרכִ יל ְמגַלֶה

סֹוד וְ נֶאֱ מַ ן רּוחַ ְמכַסֶ ה דָ בָ ר" (יא ,יג) ,ורבי דוד אלטשולר (פראג ,המאה י"ז) מבאר כי "המגלה סוד

חברו הרי הוא הולך רכיל ...ונאמן רוח -מי שרוחו נאמנה לה' הוא מעלים כל דבר ...בסוד".24

מסופר בתלמוד 25על תלמיד שהפר את חובת הסודיות לאחר עשרים ושתיים שנה! וסולק מבית

המדרש תוך הכרזה :זה מגלה סוד .פוסקים רבים מטעימים כי המקור לאיסור חשיפת סוד שיחו

של אדם הוא הציווי הכללי "ואהבת לרעך כמוך".26

הדעות נחלקו בשאלה מה נחשב 'סוד' שאסור לגלותו .יש הסוברים שאף דברים סתמיים אינם

ניתנים לגילוי בלא אישור אומרם ,27ואחרים סבורים כי רק עניין שגילויו עשוי לפגוע בשמו הטוב של

הזולת או לגרום לו נזק הוא בגדר 'סוד' שאסור לגלותו לאחרים ,אלא אם כן נסיבות אמירת

הדברים מעידות שבעל הדבר אינו מתנגד .28בתלמוד מובא 29כי דבר שנאמר בפני שלושה אנשים אינו

בכלל סוד שאסור לספרו ,וגם בעניין זה נחלקו הדעות .לדעת רש"י זאת כיוון שהמספר גילה דעתו

שאינו מקפיד על שמירת הדבר בסוד ,שהרי אמרו בפני שלושה .הרמב"ם לעומתו ,אינו מתנה את

היתר סיפור הדברים בהערכת דעתו של מספרם אלא די שנודעו הדברים לשלושה אנשים אף אם לא

21בבא בתרא ס ע"א.

22משנה בבא בתרא ג ,ז.

23רמב"ם ,הלכות שכנים ,פרק ה ,הלכה ו.

24מצודת דוד ,שם.

25סנהדרין לא ע"א.

26ראו לדוגמה שו"ת חקקי לב ,חלק א ,יורה דעה ,סימן מט .וראו נחום רקובר ,ההגנה על צנעת הפרט ,ירושלים

תשס"ו ,עמ' .40-39

27כך נוקט ר' חיים פלג'י (טורקיה ,המאה הי"ט) ,ראו שו"ת חקקי לב ,יורה דעה ,סימן מט.

28חפץ חיים ,חלק א ,כלל ב ,סעיף יג .וראו מ' ויגודה" ,מה טבו אהליך יעקב -צנעת הפרט וחופש הביטוי" ,פרשת

השבוע ,גיליון מס' ( 129תשס"ג).

29ערכין טז ע"א.

8

על ידי בעל העניין עצמו" :אם נאמרו דברים אלו בפני שלשה ,כבר נשמע הדבר ונודע ,ואם סיפר

הדבר אחד מן השלשה פעם אחרת אין בו משום לשון הרע".30

לשם שמירת צנעת חייו של האדם אף הותקן חרם נגד קריאת מכתבי הזולת ,31המיוחס לרבנו גרשום

'מאור הגולה' (גרמניה ,המאה הי').32

האיזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב ולפרטיות

בחוק איסור לשון הרע ,התשכ"ה ,1965-נעשה איזון בין חופש הביטוי לבין זכות היסוד לשם טוב,

ובמעשה החקיקה ניכרת השפעת המשפט העברי .33פרופ' מנחם אלון כותב 34כי זו "דוגמה של מוסד

הלכתי נכבד ששימש כמקור השראה לחקיקה בתחום דיני העונשין ,לא מבחינת פרטיו אלא מבחינת

הגישה הכללית שבו" .הוא מטעים כי:

במקרה כגון זה ,זו דרך הקליטה הנאותה ,כי פרטי ההלכה -ובמיוחד החומרות

הרבות שבפרטי איסור לשון הרע -אינם נושא לחקיקה משפטית ,אלא לאיסורים

דתיים שאין להלביש עליהם מחלצות משפטיות עם סנקציות באמצעות משרד

הוצאה לפועל והמשטרה.

השופט נעם סולברג מערער על דבריו אלה של אלון וכותב:35

איני משוכנע שדי בהנמקה זו ,כדי להסביר את כל ההבדלים שבין המשפט העברי

לבין הדין הישראלי בסוגיית לשון הרע .נראה שחלק מן הפער נעוץ גם במשקלם

השונה של הערכים הבסיסיים ,ובעיקר -חופש הביטוי מזה ,והשמירה על השם הטוב

מזה ,ובאיזונים שבין הערכים הללו ,בהתנגשם; כל שיטת משפט על-פי דרכה.

אף הרב ד"ר ירון אונגר ופרופ' יובל סיני כותבים 36כי:

נראה שקיים הבדל משמעותי בין נקודת האיזון שבין חופש הביטוי להגנה על שמו

הטוב של אדם ,המקובלת ברבות ממדינות העולם הדמוקרטיות ,לבין זו המתבקשת

לאור מורשתנו היהודית.

30רמב"ם ,הלכות דעות פרק ז ,הלכה ה.

31ראו שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ,דפוס פראג ,סימן אלף כב ,סוף ד"ה חרם; שו"ת מהר"ם מינץ ,סימן קב; ספר הכלבו,

סימן קטז ,וכן הלכות קטנות ,חלק א ,סימן רעו .עוד ראו רקובר ,לעיל הערה ,26פרק רביעי.

32הדעות נחלקו אם החרם חל בין בני זוג .הרב שלמה דיכובסקי ,דיין בית הדין הרבני הגדול לשעבר ,סבור שחרם רבנו

גרשום אינו חל בין בני זוג (כך פסק בתיק מס' ,1-21-7661מיום י' בתמוז תשס"ד ( ;)29.6.2004וראו ש' דיכובסקי,

"האזנות סתר" ,תחומין יא (תש"ן) ,עמ' ;303פורסם גם בתורה שבעל פה לו (תשנ"ה) ,עמ' סא) .הרב אליעזר

שינקלובסקי חולק עליו ("האזנת סתר" ,המעיין לז (תשנ"ז) ,עמ' .)49וגם נשיא בית המשפט העליון לשעבר ,אהרון ברק,

לא קיבל את דברי הרב דיכובסקי ,מנקודת מבט משפטית כללית (בג"צ ,6650/04פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי

בנתניה ובית הדין הרבני הגדול ואח' ,פורסם בנבו ,14.5.2006 ,עמ' .)18

33ראו נ' רקובר" ,על לשון הרע ועל הענישה עליה במשפט העברי" ,סיני נא (תשכ"ב) ,קצז.

34מ' אלון ,המשפט העברי – תולדותיו ,מקורותיו ,עקרונותיו ,ירושלים תשנ"ח (מהדורה שלישית) ,עמ' .1380

35נ' סולברג" ,זכות האדם לשם טוב חופש הביטוי ולשון הרע לתועלת" ,פרשת השבוע ( 29תשס"א).

36י' אונגר וי' סיני ,גישת המשפט העברי בנוגע לחשיפת פרטי מעוול ברשת האינטרנט ,המרכז ליישומי משפט עברי

(ישמ"ע) ,המכללה האקדמית נתניה.2012 ,

9

בהקשר לנקודת האיזון שבין חופש הביטוי להגנה על שמו הטוב של אדם לפי המשפט העברי כותב

ד"ר מיכאל ויגודה כי:

מתחם חופש הביטוי בדברים הנוגעים לזולת מצומצם עד מאוד ,והוא אינו קיים

אלא בעניינים סתמיים שגילוים אינו עלול להזיק לזולת ,לא נפשית ולא כספית.

ומאחר שהדברים הללו נדירים מאוד ,אפשר לקבוע שהמשפט העברי מצמצם מאוד

את ההיתר לגלות דברים של הזולת.37

המשנה לנשיאה ,אליקים רובינשטיין ,מטעים באופן נחרץ כי:

חרף החשיבות שמייחס המשפט העברי לחופש הביטוי ,אין לכחד כי ברירת המחדל -

כשהמדובר בלשון הרע -היא הימנעות מפרסום ,למעט חריגים ,ובהם לשון הרע

לתועלת ...38אכן ,בעולמנו ההימנעות מפרסומים היא אוטופיה לא מעשית ,אך ניתן,

בעזרת בתי המשפט ,לצמצם לשון הרע ,למעט כשהיא לתועלת ,ולא להרחיבה.39

תפיסה זו באה לידי ביטוי בדעות שונות במשפט העברי שמטעימות כי אין לפרסם שמו של עבריין.

וכך מובא בתלמוד בהקשר לגילוי שם עבריין שעניינו נזכר בתורה ללא אזכור שמו:

תנו רבנן :מקושש [מקושש העצים ביום השבת שעניינו נידון בספר במדבר ,פרק טו]

זה צלפחד [אשר בנותיו ציינוָ " :אבִ ינּו ֵמת בַ ִמ ְדבָ ר" (במדבר כז ,ג) ,וביקשו לרשת את

נכסיו] ...דברי רבי עקיבא.

אמר לו רבי יהודה בן בתירא :עקיבא ,בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין .אם

כדבריך ,התורה כיסתו ואתה מגלה אותו?! ואם לאו -אתה מוציא לעז על אותו

צדיק!.40

רבי עקיבא לא רואה מניעה בגילוי שמו של עבריין מורשע אולם רבי יהודה בן בתירא חולק עליו

ומטעים כי אין לגלות שמו של עבריין אשר התורה הסתירה את זהותו.

רבי חיים בן עטר (מרוקו ,המאה י"ח) מבאר בהתאם לתפיסתו של רבי יהודה בן בתירא כי התורה

נמנעה במכוון מאזכור שמו של 'האיש הישראלי' אשר ניצה עם 'בן הישראלית' (ויקרא כד ,י):

טעם שלא הוזכר שמו ,אולי שלא רצה להזכירו משום שעל ידו היה הדבר שנקב בן

הישראלית את השם ,...ואין הקדוש ברוך הוא חפץ לגנות אדם ,ומה גם בתורה

שנשאר הרושם לעולם ועד.41

37לעיל הערה .28

38ראו להלן ,ליד ציון הערה .49

39דנ"א פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך ,לעיל הערה ,19עמ' .87

40שבת צו ע"ב.

41אור החיים ,ויקרא כד ,י .ואף שמו של בן הישראלית לא צוין אלא הוזכר רק שם אמו -שלומית בת דברי" :משום

שאין הקדוש ברוך הוא מבזה אפילו לרשעים" (שו"ת משנה הלכות ,חלק יא ,סימן תקכט) .וראו רקובר ,לעיל הערה ,26

עמ' .25

10

דבריו מדגישים את הנזק הרב שנגרם לאדם בפרסום הפגיעה בשמו הטוב בחיבור קנוני ,וזאת עקב

כך שהתיעוד מונצח .לדברים אלה עשויה להיות השלכה בימינו בהקשר לפרסום לשון הרע במרשתת

אשר נשאר מתועד לנצח.

בהתאם לגישה זו של המשפט העברי ,סבור השופט סולברג כי לפחות בשלבי החקירה הראשונים אין

לפרסם שמות חשודים בעבירות פליליות .יש לעשות כן רק לאחר "שעיקרי העניין יהיו מבוררים

ובדוקים" .הוא מטעים כי "דחייה לשעה של הפרסום ,תשקף נאמנה את מעמדה של הזכות לשם

טוב .שעת מימוש זכות הציבור לדעת – לדעת אמת -בוא -תבוא".42

תפיסתו הערכית של המשפט העברי בנוגע לזכותו של האדם לשם טוב שימשה השראה לניסוחה של

הצעת החוק הממשלתית ,חוק איסור פרסום שמו של חשוד ,התשמ"ז .431987-ובדברי ההסבר

להצעת החוק נאמר:

המקורות היהודיים הגנו בקפידה על שמו הטוב של האדם ,ולא התירו פרסום שמו

של חשוד אלא במקרים יוצאים מן הכלל ,לשם הגנה על אינטרס לגיטימי .סקרנות

ורצון לדעת גרידא לא שימשו מעולם יסוד להיתר כזה (ראה ספר 'חפץ חיים' ,לרבי

ישראל מאיר מראדין ,חלק ב ,כלל ט ,סעיף ח) .בפרסום שמו של חשוד ראו חכמינו

משום איסור לשון הרע ,על פי הפסוק "לא תלך רכיל בעמיך" (ויקרא יט ,טז( ,כשגם

סיפור דבר אמת כלול באיסור זה )ראה רמב"ם ,הלכות דעות ,פרק ז ,ב( .פרסום

בכלי תקשורת הוא עבירה חמורה עוד יותר ,משום ש"כל שיתרבו השומעים -יתרבה

עוון המספר" ('חפץ חיים' ,חלק א ,כלל ב ,סעיף א).

השופט סולברג אף מצדד 44בעיכוב פרסום ספר כסעד זמני ,כאשר המבקש טוען שיש בתכניו פגיעה

בשמו הטוב .הוא מטעים כי הפסיקה 45אשר שללה סעד זמני זה וקבעה כי מניעת הפרסום אפשרית

רק בפסק דין סופי לאחר בירור העניין ,אינה מעניקה הגנה מספקת לשמו הטוב של האדם.46

לשם שמירת שמה הטוב של מבקשת ,הורה השופט נעם סולברג ,בפסיקה סופית ,על איסור פרסום

ספר אשר תיאר מערכת יחסים אינטימיים בינה לבין המחבר ,שהיה נשוי לאחרת באותם ימים ,תוך

שקבע כי אף לפי איזוני החוק הישראלי אין להתיר את פרסום הספר:

על כפות המאזניים החוקתיות יגבר כוחו של חופש הביטוי במצב דברים של פגיעה

קלה ובינונית בזכות לפרטיות ,אל מול פגיעה קשה בחופש הביטוי; כוחה של הזכות

לפרטיות יגבר כשהפגיעה בחופש הביטוי היא קלה או בינונית ,ולעומתה הפגיעה

42לעיל הערה .35וראו להלן ,ליד הערה . 57וראו גם ת' מוסקוביץ" ,ההגנה על הפרטיות בפרסומי בית המשפט -האם

ראוי לפרסם שמות בפסקי דין" ,משפטים יח (תשמ"ט) ,עמ' .446-431חוק בתי המשפט [נוסח משולב] ,התשמ"ד,1984-

קובע כיום (תיקון תשע"ב )2012-כי " לא יפרסם אדם שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום ,עד תום 48שעות

מהמועד שבו התייצב החשוד לחקירה או שהיה עליו להתייצב לחקירה ,או עד סיומו של הדיון הראשון שהתקיים לפני

שופט בעניינו ,לפי המוקדם מביניהם" (סעיף (70ד .))1()1עוד נקבע כי "בית משפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד

שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה ,אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית

המשפט סבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני העניין הציבורי שבפרסום" (שם ,ס"ק (ה.))1( )1

43ה"ח הממשלה התשמ"ז ,1814 ,עמ' ( 111כ' בטבת התשמ"ז.)21.1.1987 ,

44לעיל הערה .35

45ע"א 214/89אבנרי נ' שפירא ,פ"ד מג(.856 , 840 )3

46וראו א' בנדור" ,חופש לשון הרע" ,משפטים כ (תשנ"א) ;561 ,ופסק דינו של הנשיא ברק בבש"פ 537/95גנימאת נ'

מ"י ,פ"ד מט(.418 ,355 ,)3

11

בליבת הפרטיות היא קשה .פרטנו את העיקרון לפרוטות ,בהתאם לנסיבות העניין

הבדיון מועט ,והפגיעה רבה .פגיעה קשה וחמורה בפרטיות

והספר הנדון ,ומצאנו כי ִ

המשיבה ,כשמנגד ,פגיעה בינונית בחופש הביטוי של המערער .זיהויה של המשיבה

בספרו של המערער כבת-דמותה של הגיבורה ,בד בבד עם תיאור מפורט של מעגל

החיים הפנימי שלה ,בכלל זאת נושאים אינטימיים במובהק ,גוברים במשקלם

המצטבר על הפגיעה בחופש הביטוי של המערער ,שאידיאל ואינטרס משמשים בו

בערבוביא.47

נציין עוד את עמדתו של השופט (כתוארו אז) אליקים רובינשטיין (בדעת מיעוט) כי כאשר תובע

מראה שבידיו עילת תביעה טובה נגד גולש מעוול אנונימי בגין הפרת חוק איסור לשון הרע הרי

שבית המשפט צריך להיות מוסמך להורות לספקית הגישה לאינטרנט על חשיפתו .השופט

רובינשטיין מטעים כי ביסוד פסיקתו "מסר ערכי ,שביסודו שמו הטוב של האדם"" :אל תישכח...

ההגנה על זכויותיו של הנפגע ,בראש וראשונה שמו הטוב".48

לשון הרע לתועלת

חרף הסתייגותו של המשפט העברי מפרסום דברים שיש בהם פגיעה בשמו הטוב של האדם ,כאשר

באי-פרסום הדברים הפוגעים עלול להיגרם נזק לאדם שלישי -הוטל חיוב לאומרם .49ד"ר מיכאל

ויגודה מטעים כי "בכגון זה ,אין לדבר על חופש הביטוי ,אלא על חובת הביטוי ,כיוון שבכגון זה

השתיקה פושעת".50

אכן ,הרמב"ם פוסק נחרצות:

כל היכול להציל ולא הציל עובר על "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא י"ט ,ט"ז) ,וכן

הרואה את חברו טובע בים או ליסטים באים עליו או חיה רעה באה עליו ויכול

להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרים להצילו ולא הציל ,או ששמע גוים או מוסרים

מחשבים עליו רעה או טומנין לו פח ולא גלה אוזן חברו והודיעו ,או שידע בגוי או

באנס שהוא קובל על חבירו ויכול לפייסו בגלל חבירו ולהסיר מה שבלבו ולא פייסו,

וכל כיוצא בדברים אלו ,העושה אותם עובר על לא תעמוד על דם רעך.51

ר' יחיאל מיכל עפשטיין (רוסיה ,המאה י"ט) מוסיף ומטעים:

וכל שכן שמחויב להציל את חברו מכל תקלה ונזק שאחרים רוצים להכשילו ,וכל

שכן שמחויב להציל נזק רבים.52

בהתאם לכך מורה רבי ישראל מראדין' ,החפץ חיים' ,כי:

47ע"א 8954/11פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו ,)24.4.2014 ,עמ' .65

48רע"א 4447/07רמי מור נ' ברק אי.טי.סי [ ]1995החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ (פורסם בנבו,)25.3.2010 ,

עמ' .766 ,749לעיל הערה ,18עמדנו על החומרה היתירה שבפגיעה אנונימית.

49ראו שערי תשובה ,לעיל הערה .20

50לעיל ,הערה .28ויש בכך הסבר נוסף לסמיכות איסור "לא תלך רכיל" לחובת "ולא תעמוד על דם רעך" -חובת ההצלה

מנטרלת את איסור הרכילות ,כפי שמטעים ויגודה בשם החפץ חיים .השוו לעיל ,ליד ציון הערה .14

51רמב"ם ,הלכות רוצח ושמירת הנפש ,פרק א ,הלכה יד.

52ערוך השולחן ,חושן משפט ,סימן תכו ,סעיף א.

12

אם אחד רואה שחברו רוצה להשתתף באיזה דבר עם אחר והוא משער שבוודאי יסובב

לו על ידי זה דבר רע ,צריך להגיד לו כדי להצילו מן העניין הרע ההוא.53

'החפץ חיים' אף קובע כי גם אם העוולה כבר בוצעה יש חובה לדווח עליה על מנת לעזור לנפגע

להשתפות וכן לשם גינוי המעשים:

אם אחר ראה לאדם שעשה עוולה לחברו כגון שגזלו או עשקו או הזיקו בין אם הנגזל

והניזק יודעים מזה או לא ,או שביישו או שציערו והונה אותו בדברים ונודע לו בבירור

שלא השיב את הגזלה ולא שילם לו את נזקו ולא ביקש פניו להעביר לו על עוונו ,אפילו

ראה דבר זה ביחידי יכול לספר הדברים לבני אדם כדי לעזור לאשר אשם לו ולגנות

המעשים הרעים בפני הבריות.54

אולם עם זאת ,החפץ חיים קובע סייגים להיתר אמירת לשון הרע:55

-

המעשה ידוע לו בידיעה ברורה ולא על פי שמועה;

-

התברר לו בוודאות שאכן נגרמה עוולה;

-

אין לעבות את העוולה יותר משהיא;

הוא ניסה להוכיח את עושה העוולה וביקשו לשפות את נזקו אולם בלא הועיל .סייג זה חלרק כלפי אדם שניתן לצפות כי ייענה לתוכחה;56

-

אם ניתן להביא לתיקון המעשים שלא באמצעות סיפור הדברים הרי שאין היתר לספר לשון

הרע;

-

מגמת הדברים תהיה רק לתועלת קרי למניעת הנזק בלבד ולא לשם הפקת רווח כלכלי או

אישי מן הפגיעה בשם הטוב;

-

על האומר לוודא שהדברים לא יסבו למי שהוא מספר עליו לשון הרע ,נזק גדול יותר מזה

שהיה נגרם לו אילו הדברים היו מתבררים בבית הדין.

בהתאם לאמור ,יש המורים בתקופתנו כי כאשר ניתן להעריך שבעקבות פרסום שמו של החשוד

יוגשו תלונות נוספות נגדו ,ועדים שלעת עתה אינם מסוגלים או בטוחים דיים כדי להעיד ,יאזרו

אומץ וימסרו את עדותם -הרי שיש מקום לעשות כן.57

כמו כן ,הרב עובדיה יוסף (הראשון לציון והרב הראשי לישראל במאה הקודמת) 58והרב אליעזר

ולדנברג (דיין בית הדין הגדול במאה הקודמת) 59פוסקים כי רופא היודע שחולה מסתיר מחלה

53חפץ חיים ,חלק ב ,כלל ט ,א.

54חפץ חיים ,חלק א ,כלל י ,א .וראו ר' ישראל איסרליין הכותב" :כולן בכלל השבת גופו וממונו" (פתחי תשובה ,סימן

קנו).

55חפץ חיים ,שם ,ב .וראו ד"ר איתמר ורהפטיג ,צנעת אדם -הזכות לפרטיות לאור ההלכה ,עפרה ,תשס"ט ,עמ' .244

56חפץ חיים ,שם ,ז.

57ראו בעניין י' אונגר וי' סיני ,חשיפת זהותו של חשוד לפני הגשת כתב אישום ,המרכז ליישומי משפט עברי (ישמ"ע),

המכללה האקדמית נתניה ,2014עמ' .3חוק בתי המשפט קובע כי חרף האיסור לפרסום שמו של חשוד טרם חלוף 48

שעות מחקירתו (ראו לעיל הערה ,)42יהא מותר לעשות כן אם הגורמים המוסמכים ,שנקבעו בחוק ,אישרו שהפרסום

נדרש לצורך איתור חשוד או עד; תפיסת עבריין נמלט; אזהרת הציבור מפני אדם העלול לסכנו או לצורך חיוני אחר;

ו עיכוב הפרסום שייגרם מהצורך בקבלת אישור בית המשפט עלול לסכל את מטרת הפרסום האמורה (סעיף ( 70ד.))2( )1

58שו"ת יחווה דעת ,חלק ד ,סימן ס.

59שו"ת ציץ אליעזר ,חלק טו ,סימן יג.

13

העלולה לפגוע באחרים ,חייב להודיע לגופי השלטון המתאימים (כגון משרד התחבורה ,צה"ל

והמעביד) את אשר ידוע לו .וכן נפסק שעובד חייב לחשוף שחיתות שהוא עד לה כדי להגן על

הנפגעים ממנה.60

מטרות חינוכיות עשויות אף הן לשמש צידוק לפגיעה בשם הטוב ,כפי שמטעים 'החפץ חיים'" :אם

רואה אדם באחד מידה מגונה כגון גאווה או כעס או שארי מידות רעות ...נכון לו לספר דבר זה לבנו

או לתלמידיו ולהזהירם ...כדי שלא ילמדו ממעשיו ומצווה נמי איכא [=ויש בכך גם מצווה]".61

אולם לא תמיד מדובר בחובה לספר את הדברים – לעתים מדובר אך ברשות לספר את הדברים.62

דוגמה מעניינת לכך היא פסיקתו של הרב חיים דוד הלוי (הרב הראשי לתל-אביב במאה הקודמת),63

בעניין אדם אשר התלבט אם לקבל תפקיד של מודיע לשלטונות מס הכנסה תמורת שכר .הרב חיים

דוד הלוי קובע כי ההיתר ללכת רכיל במקרה מעין זה הוא "מתוך אידיאל לטובת קופת המדינה",

כאשר האדם "משוכנע בטובה שגרם ונפשו מטוהרה [=טהורה]" .אולם האדם המבקש לקבל שכר

תמורת הלשנתו "מבלש וחוקר אחרי בני אדם ,וכל כוונתו אינה טובת המדינה אלא טובתו האישית

וצפייתו לשכר שישולם לו" .לנוכח כך ,הוא פוסק כי "קשה כבר לקרוא לזה מצוה ממש ,אך גם

לאסור הדבר מכוח הדין אי אפשר ,שהלא אין לו שום כונה של רכילות ולשון הרע כלפי הנמסר,

והממון שמתחייב במסירתו הלא חייב הוא אותו מן הדין".

ביקורת השלטון ולשון הרע על נבחרי ציבור

המשנה לנשיאה ,אליקים רובינשטיין ,מבחין בין ביקורת השלטון ,אשר כבר הנביאים הכירו

בחשיבותה ,לבין ביקורת הפרט אשר המשפט העברי מגבילה לשם שמירה על כבוד הזולת:

אכן ,ביקורת הממשל מעוגנת באתוס הלאומי שלנו :נביאי ישראל הרימו כאמור

קולם נגד השלטון ,וגם אם נראה את הדברים באור מסויג ,קרי ,הנביאים כשופרו של

האל ולא כנושאי דברם שלהם (ראו א' הכהן" ,על עקרונות חופש הביטוי ומגבלותיו

במשפט העברי" )...מכל מקום ,לא הרי ביקורת כנגד השלטון כהרי הביקורת כנגד

הפרט.64

הרב ארי שבט מטעים את חשיבות הביקורת השלטונית ,וזאת אף באמצעות פרסום חומרים

מסווגים .לטעמו יש גם מצווה ואף חובה לבקר את דרכיהם של נבחרי הציבור:

שמצווה לעיתון לפרסם החלטות ממשלתיות שיזיקו ליחיד או לרבים או שיסכנו

פלגים מן הצבור ,אף שהממשלה רצתה לשמור את תכניותיה בסוד .הוא הדין נמי

מצוה וחובה לפרסם קלקולים או אינטרסים אישיים של שרים או ראשי ממשלה או

60שו"ת נתיבות שמואל (הרב שמואל קושלביץ; ארה"ב ,המאה הכ') ,נתיב ט (מובא במאמרו של הרב א"י אונטרמן,

"מצוות פיקוח נפש וגדריה" ,התורה והמדינה ,כרך ט ,עמ' כג).

61חפץ חיים ,חלק א ,כלל ד ,סעיף י.

62ראו רקובר ,לעיל הערה ,33עמ' שלז.

63הרב ח"ד הלוי ,עשה לך רב ,חלק א ,סימן ע.

64דנ"א פלוני נ' אילנה דיין ,לעיל הערה ,19עמ' .99-98

14

אנשי צבור שישפיעו על מדיניותיהם בנושא מסוים שירע או יזיק לחלק מסוים של

הצבור.65

הרב מ' בראלי סבור אף הוא 66כי פרסום דברי גנות על נבחרי ציבור אינו מנוגד להלכה ,אולם זאת

מהטעם שישנה לכאורה הסכמה מכללא מצדם לפרסום דברים מעין אלה .ברם כל זאת ,בתנאי שיש

תועלת בפרסום .67לעומתו ,הרב עזריאל אריאל סבור כי "אין שום בסיס לטענה שאיש ציבור מסכים

לכך שידברו עליו לשון הרע .אמנם הוא יודע שמחדליו חשופים לביקורת ציבורית והוא מביא

בחשבון שכל מעשה ואמירה שלו עלולים לגרור בעקבותיהם ביקורת חריפה אך נראה שלכל היותר

הוא משלים עם התופעה ,ומוכן להסתכן בכך כדי לבצע את תפקידו הציבורי או כדי לזכות למעמד

ולכבוד שהתפקיד מקנה לו אבל אין כאן מחילה והסכמה".68

ד"ר איתמר ורהפטיג 69מטעים כי אף אילו ניתן היה לראות בעצם הכניסה לחיים הציבוריים מעין

מחילה על זכות האדם לשם טוב ,הרי שלדעת פוסקים רבים אין לאדם רשות למחול על כבודו ,ובשל

כך ,מחילה על הכבוד איננה מסלקת את האיסורים הכרוכים בפגיעה בכבוד האדם .לפיכך ,לטעמו,

אין כל הצדקה לפרסום דברי גנאי כנגד נבחרי ציבור .הוא מוסיף כי אף יש הסוברים שפגיעה בנבחרי

ציבור כמוה כפגיעה בציבור עצמו ,ומטעם זה אין בכוחם של אלה הראשונים למחול על כבודם:

"בזיון שליח הקהל הוי בזיון הקהל עצמו ,ולאו כל כמיניה ]=אין ביכולתו של שליח הקהל]

למחול".70

חופש העיתונות

יש המטעימים כי העיתונות היא ערוץ מתאים לפרסום לשון הרע לתועלת .ואלה דבריו של הרב ארי

שבט בעניין:

בזמן הזה" ,שליחות מצוה" ...מתקיימת בפועל ע"י העיתונות .בגילויים שפלוני חשוד

ברצח ,ואלמוני העלים הכנסות מפקידי המס ,שראובן אינו ישר ושחברה מסוימת

הולכת לפשוט את הרגל ,מקיימים מצוות לא תעמוד על דם רעך ומזהירים את

הרבים לפני שייכנסו בשותפות עסקית או אישית עם אותו אדם או חברה .ואם מצוה

להציל את חברו מנזק גופני או ממוני ,כל שכן שאסור לעמוד על דמי הרבים.

נמצאנו למדים שלא רק שאין פה איסור רכילות אלא אדרבה מצוה וחובה למחות

ולפרסם בכהאי גוונא [=בכגון זה] ,ולא שנא להציל יחיד או להציל רבים ,ולא שנא

אם מציל דם או דמים או כל נזק וצער.71

65הרב ארי יצחק שבט" ,עיתונים וחדשות -מצוה או איסור בהלכות לשון הרע" ,טללי אורות ו (תשנ"ה) ,עמ' .174

66הרב מ' בראלי" ,פרסום לשון הרע על נבחרי ציבור" ,תחומין לג (תשע"ג).136 ,

67אף הוועדה לבחינת ההסדרים בעניין פרסומים מחקירות המשטרה סברה כי יש מקום לידע את הציבור על חשדות

שעולים נגד אישי ציבור .הוסף ש" הוא הדין בקשר לעבירות שיש בהן עניין ציבורי מיוחד ,שיש מקום להביאם לידיעת

הציבור" (לעיל הערה ,3עמ' .)14אולם עם זאת הטעימה הוועדה כי יש קושי רב "בתחימת קו הגבול :מי נחשב כאיש

ציבור ואיזו עבירה נחשבת כעבירה שיש בה עניין ציבורי" (שם).

68הרב עזריאל אריאל" ,לשון הרע במערכת ציבורית דמוקרטית" ,צהר ה (תשס"א) ,עמ' .43

69איתמר ורהפטיג ,לעיל הערה ,55עמ' .66-47

70שו"ת ראנ"ח (רבי אליהו בן חיים; תורכיה ,מאות ט"ז-י"ז) ,חלק א ,סימן קיא.

71לעיל ,הערה .65

15

לטעמו ,בעקבות כך שהעיתונות מספקת מידע המזהיר את קוראיה מפני הפסדים ונזקים שונים הרי

שמכוח מצוות השבת אבדה ,באפשרותה ,ואף מחובתה ,לפרסם גם לשון הרע .הוא מוסיף

שהעיתונות אף מקיימת את מצוות התוכחה והיא צועדת בדרכי הנביאים אשר עמדו בשער והוכיחו

את מנהיגי הציבור על עוולותיו" :אין ספק שפחדם של הפוליטיקאים מהעיתונאות שמא יגלו את

קלקולם לעיני כל ,הוא מונע חשוב משחיתות ומדרבן מרכזי להמריץ אותם למלא את תפקידם

בנאמנות" .מעבר לכך ,לדידו" ,העיתונות במדינה מתוקנת מהווה (בדרך צחות) את יישום הלקח של

המשנה באבות (ב ,א) שאין אדם בא לידי עבירה אם יודע שיש 'עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיו

בספר נכתבים'".

ברם הרב שבט שואף לעיתונות אמינה ונקיה .הוא מצטט את דבריו של הרב אברהם יצחק הכהן

קוק בעניין:

העיתונות הדואגת לפיתוחה של הקהל ,צריכה היא לעמוד ולהשתדל שתישאר

עומדת תמיד על מדרגה יותר גבוהה ומפותחת מהמדרגה של דעת הקהל שבהווה.

ולהוציא תמיד אמצעים נכונים איך לסגל את הדעה הקהלית ולהקריבה לאט לאותו

הגובה שכבר באה לה העיתונות בכללה.72

בעניין גבולות חופש העיתונות נפלה מחלוקת בין המשנה לנשיאה ,אליקים רובינשטיין לבין השופט

ניל הנדל .השופט הנדל סבור כי "הענקת הגנה של תום הלב לעיתונאות אחראית בעניין ציבורי

משמעותי אינה עומדת בסתירה לכללי המשפט העברי ואף ניתן למצוא בגישה זו נקודות חיוב".73

לנוכח כך ,הוא החיל על כתבה אשר פרסמה אילנה דיין בנוגע לאחריות מפקד פלוגה למותה של

נערה את "הגנת העיתונאות האחראית" מפני תביעת לשון הרע שנכללת לדעתו בסעיף )2(15לחוק

איסור לשון הרע ,התשכ"ה .1965-זאת ,חרף כך שהעותר ,מפקד הפלוגה ,זוכה לאחר מכן ונמצא

שהפרסום היה שגוי .לטעמו ,הכתבה עסקה בסוגיה בעלת עניין ציבורי משמעותי והכתבה עמדה

באמת המידה של עיתונאות אחראית וזהירה שכן התקיימה דרישת תום הלב .השופט רובינשטיין,

לעומתו ,מטעים כי האתוס של המשפט העברי וכן של התרבות היהודית מחייבים את העיתונות

ברגישות גבוהה לשם הטוב .74בהתאם לכך ,הוא פסק ,בדעת מיעוט ,כי אין לכלול בהגנה שמעניק

סעיף )2(15לחוק לשון הרע -אשר עניינה חובת פרסום חוקית ,מוסרית או חברתית -פרסומים

תקשורתיים שקריים .זאת ,נוכח מעמדה הנשגב של הזכות לשם טוב .לטעמו ,לא ניתן להלום ,כהגנה

בתביעת לשון הרע ,הכרה בחובה עיתונאית רחבה לפרסם עובדות כוזבות .השופט רובינשטיין אף

ראה לנכון לבקר את סגנון הכתבה שהיה בו לטעמו יוהרה המנוגדת לערכי היהדות .ואלה דבריו

הנוקבים:

ללשון הרע אחות ,היא היוהרה .כל שופטי ההרכב בפסק הדין נשוא הדיון הנוסף

נדרשו ,איש איש בסגנונו ,למסר שבתכנית הטלוויזיה שאופיין בנחרצות יתר,

בהיעדר צניעות .לתקשורת ,הכתובה ,הווירטואלית ובמיוחד האלקטרונית -

72אגרות הראי"ה ,חלק ב ,אגרת שמד .הרב שבט מוסיף כי הרב קוק פעל להוצאת עיתון יומי ברוח זו .בשנת תרס"ט אף

בקשו ממנו להיות עורך ראשי לעיתון יומי ,אולם סירב מחוסר זמן (אגרת קפה) .הרב קוק מאוד שמח כאשר הרב מאיר

בר-אילן החל לערוך את העיתון "העברי" בשנת תרע"א ואף רצה מאוד שבנו יחידו ,הרב צבי יהודה ,ישתתף בהוצאת

עיתון דתי )אגרות א ,לד).

73דנ"א פלוני נ' אילנה דיין ,לעיל הערה ,19עמ' .144

74דנ"א פלוני נ' אילנה דיין ,שם ,עמ' .120

16

הטלוויזיה -כוח אדיר ,דבר שאינו טעון הוכחה ...קל לה לתקשורת ליפול ברשת של

"כוחי ועוצם ידי" (דברים ח' ,י"ז)" ,אני ואפסי עוד" (ישעיהו מ"ז ,ח') ,והמקרא

אומר גם (תהלים ל"ו ,י"ב) "אל תבואני רגל גאווה"; וחכמינו אמרו (אבות ד' ,ד')

"מאוד מאוד הוי שפל רוח" ...כל בן אנוש מועד ליוהרה ,לא כל שכן מי שמלה מפיו

עוברת מסוף העולם ועד סופו תוך שניות ("לפתח חטאת רֹבץ" בראשית ד' ,ז');

הפכה של זו הוא הענווה ,בגדרי המוסר היהודי והמשפט העברי .נאמר על משה

רבנו ,כשבח גדול" ,והאיש משה ענו מאוד ,מכל האדם אשר על פני האדמה"

(במדבר י"ב ,ג'); חכמינו אמרו" ,מה שעשתה חכמה עטרה לראשה ,עשתה ענוה

עקב לסולייתה" (ירושלמי ,שבת א ,ג).75

סיכום

כוחה וייחודיותה של יכולת ההתבטאות האנושית הוכרו עוד מקדמת דנא במקורות התרבות

היהודית .אולם שלא כמו בתרבות המערבית ,לא הוקנתה ליכולת ייחודית זו 'חופש' .דווקא לנוכח

עוצמתה של יכולת זו ,נדרש האדם להיות אחראי על מוצא פיו " -מֹוצָ א ְשפ ֶָתיָך ִת ְׁשמֹר" (דברים כג,

כד) .הרמב"ם סווג את תחומי הדיבור לקטגוריות הלכתיות שונות אשר בכללן קטגוריה של דיבור

אסור .בקטגוריה זו נכללים לא רק עדות שקר וכזב ,אלא גם רכילות ,לשון הרע ,ונבלות פה .מאידך,

קבע הרמב"ם קטגוריה של 'דיבור אהוב' -דיבור שעניינו רום מעלתו של האדם :שיח פילוסופי ושיח

מוסרי .בהקשר לקטגוריה זו מוטעמת במקורותינו חשיבותו של חופש הביטוי ,תוך הכרה בערך

פרסום הדברים.

הזכות לשם טוב ולפרטיות הוכרו אף הם במקורות היהודיים עוד מקדמת דנא ,ולשם שמירתן נקבעו

במשפט העברי הוראות מחמירות .כך לדוגמה נקבעו איסורי רכילות ולשון הרע האוסרים לספר

בענייניו הפרטיים של אדם ובגנותו אף אם מדובר בדברי אמת .פגיעה אנונימית שאינה מאפשרת

לנפגע להתמודד מול הפוגע ולתבוע את עלבונו ,וכן פרסום דברים פוגעניים בתיעוד שאינו משתכח

מסווגים כפגיעה חמורה במיוחד.

עם זאת ,ההלכה היהודית מכירה בכך שלעתים אין ברירה אלא לפגוע בפרטיותו של האדם או בשמו

הטוב ,וזאת לשם מניעת היווצרות נזק מאחר .יש הסוברים כי לנוכח תפקידה החשוב של העיתונות

בחברה המודרנית ,הכולל התרעה על עוולות ,מסירת מידע חיוני ,וביקורת השלטון על דרכיו

הנלוזות -הרי שיש לאפשר לה חופש ביטוי .ברם ,המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין ,מטעים כי

האתוס של המשפט העברי והתרבות היהודית דווקא מחייבים את העיתונות ברגישות גבוהה לשם

הטוב ובמיוחד עליה להיזהר מהיוהרה ואל לה לפרסם דברים פוגעניים בטרם נבדקו כיאות .יש

המטעימים את חשיבות הביקורת השלטונית בהשראת נביאי ישראל ,ובהתאם לכך מצדיקים את

ביקורת דרכיהם הנלוזות של נבחרי הציבור .אחרים סבורים שאין מקום להתיר את דמם של אלה

האחרונים ,ופגיעה בכבודם היא פגיעה בכבודו של הציבור כולו.

75דנ"א פלוני נ' אילנה דיין ,שם ,עמ' .117-116

"נקמה או חוב חברתי" –

השיימינג שעושות נפגעות תקיפה מינית לתוקפיהן בפייסבוק

ד"ר ענת פלג

ד"ר הדר דנציג-רוזנברג

הפקולטה למשפטים

אוניברסיטת בר-אילן

communities of interest

שאלות המחקר

• מהם הצרכים של נפגעות תקיפה מינית וכיצד תופסות יכולתו

של פייסבוק לענות עליהם בהשוואה למערכת המשפט הפלילי?

• החוויה הרגשית של נפגעות בהליך הפלילי בהשוואה לחוויתן

הרגשית בתהליך החשיפה בפייסבוק

• כיצד הנפגעות תופסות את פרקטיקת השיימינג של מי שהן

טוענות שפגע בהן? מהם הטעמים המצדיקים והשוללים בעיניהן

שימוש בשיימינג? מהן ההשלכות של עשיית שיימינג?

מתודולוגיה

• ניתוח כמותני של 499תשובות לשאלונים מקוונים שהופצו

בקבוצות "אחת מתוך אחת"; "שיח פמיניסטי"; "לא תשתוק";

"מרכזי-סיוע"; "הדס שטייף פועלת" ודפים פרטיים

• ראיונות עומק מובנים-חלקית עם 20נפגעות ונפגעים המשתתפים

בשיח על פגיעות מיניות בפייסבוק

טעמים לחשיפת זהות הפוגע ברשת

• הרצון להתריע מפני תוקפים ולמנוע פגיעות נוספות

• הרצון לסייע לרשויות החקירה לאסוף ראיות

• חשיבות הביוש כמנגנון למימוש זכות הציבור לדעת על התנהגות

קלוקלת של אישי ציבור

• שימוש בביוש ככלי לתיקון חברתי

• הרצון להעניק קול לאלה שמצאו את עצמן מושתקות מסיבות של

אי-התאמה להליך משפטי

• חוסר אמון במערכת המשפט

טעמים להימנעות מביוש הפוגע

• הסגה לאחור של המאבק באלימות נגד נשים

• פחד מתגובת התוקף (הן במישור הפיזי הן במישור המשפטי)

• רחמים על התוקף

השלכות השימוש בפרקטיקת

הביוש על רווחת הנפגעת

• השלכה חיובית אחת בלבד :תחושת הקלה לנפגעת

לעומת זאת ,מגוון השלכות שליליות:

• שכפול "תרבות האונס" :השמצות ברשת על הנפגעת ,הפיכת

התוקף לקורבן ,חזרת תסמיני הטראומה

• בידוד חברתי

• קיבוע דמות הנפגעת כקורבן ופגיעה תעסוקתית

• יחס שלילי במערכת האכיפה לחשיפת פרטיו של הפוגע ברשת

סיכום ממצאים ותובנות

• הביוש הוא כלי במאבק ציבורי ובתיקון אישי

• למרות שהנפגעות מנו מבחינה מספרית טעמים רבים יותר

לתמיכה בשיימינג ,הן מנו מספר רב יותר של השלכות שליליות

• בניגוד לסטריאוטיפ הרווח ,קיים רפרטואר רציונאלי מגוון לביוש

התוקפים ,כשמרבית הטעמים התומכים הם ציבוריים וחברתיים

• הביוש אינו "הכרזת התנתקות" ממערכת המשפט ,אלא קריאה

לעזרה

תודה על ההקשבה!

Database Description – continued

Date of offence

Reporting the police

Yes

27%

No

73%

70%

60%

50%

40%

30%

20%

10%

0%

Type of offence

57.9%

Within

family sex

crime

23%

6.5% 7.9%

9.7% 8.7% 9.5%

Rape

or

sodomy

38%

Sexual

harassment

16%

Obscenity

23%