פרוטוקול מספר 381, ועדת הבריאות, 20/10/2025

הכנסת העשרים-וחמש

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 381

מישיבת ועדת הבריאות

יום שני, כ"ח בתשרי התשפ"ו (20 באוקטובר 2025), שעה 10:00

סדר היום:

<< נושא >> גיל המעבר והשפעותיו על בריאותן ואיכות חייהן של נשים בישראל << נושא >>

נכחו:

חברי הוועדה:

טטיאנה מזרסקי – היו"ר

רון כץ

ירון לוי

צגה מלקו

פנינה תמנו

חברי הכנסת:

עדי עזוז

מוזמנים:

טליה אלדר-גבע

–

מנהלת מחלקה פריון והולדה, משרד הבריאות

אבישי כהן

–

ראש מטה מינהל תעסוקת אוכלוסיות, משרד העבודה

אמנון עמית

–

יועץ ארצי, המוסד לביטוח לאומי

משה יפרח

–

סמנכ"ל השמה ומעסיקים, שירות התעסוקה

ישראל יולס

–

מנהל מרפאה, שרותי בריאות כללית

נועה חובב

–

גזבר החברה הישראלית לגיל המעבר לנשים ולג, שרותי בריאות כללית ורד קלייטמן

–

מנהלת רפואית מחוז דרום, מכבי שירותי בריאות

גדעון קופרניק

–

יו"ר החברה הישראלית לגיל המעבר לנשים ולג, מאוחדת קרן בן הרוש

–

יועצת למנהלת הרשות, הרשות לקידום מעמד האישה

מלי קושא

–

חברת ועד מנהל, Medonna- נשים בשביל הבריאות

ליאת רבינוביץ

–

חברת ועדת גיל המעבר, Medonna- נשים בשביל הבריאות עדית דובי סובול

–

מומחית באורולוגיה וגיל המעבר, האגודה הישראלית לגיל המעבר פייגא מרקם

–

יושבת ראש, עמותת הראש הכרוני שלי

עדן תורג'מן

–

מייסדת שותפה, טאבו- גיל המעבר

אורלי כחלון

–

יזמית ומייסדת טאבו, טאבו- גיל המעבר

אורי אלון

–

פרופ׳ במחלקה לביולוגיה מולקולרית, מכון וייצמן נעמה קונסטנטיני

–

יו"ר המועצה, המועצה הלאומית לבריאות האשה

גליה בירנבאום

–

מנהלת השדולה בכנסת לפריון והולדה

חנה קטן

–

מועצה לאומית לבריאות האשה

ייעוץ משפטי:

נעה בן שבת

מנהלת הוועדה:

מיכל דיבנר כרמל

רישום פרלמנטרי:

נטע רבקינד

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> גיל המעבר והשפעותיו על בריאותן ואיכות חייהן של נשים בישראל << נושא >> << יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

שלום לכולם, כ"ח בתשרי תשפ"ו, 20 באוקטובר. אנחנו נקיים היום דיון בוועדת הבריאות על גיל המעבר ומשמעותו על בריאותן ואיכות חייהן של נשים בישראל. לפני שאני מתחילה את הדיון אני מבקשת להזכיר שאנחנו עדיין נמצאים במלחמה, 745 ימים. בשמי ובשמה של כל הוועדה אנחנו שולחים תנחומים למשפחת קולא ומשפחת יעבץ, יניב ואיתי, שנפלו אתמול ברפיח. יהי זכרם ברוך.

אנו ממש שמחים על שובם של החטופים שחזרו למשפחותיהם, ומאחלים להם שיקום ורפואה שלמה. כעת ישראל צריכה לעשות כל דבר כדי לוודא שכל החטופים החללים יבואו לקבורה. אנחנו עם המשפחות והמאבק שלנו להחזרת כל החטופים לא נגמר, ואנחנו לא נוותר עד שכולם יחזרו הביתה. אני מבקשת מענבל לשאת דברים, זה כבר הפך למנהג שאני מקווה מאוד שיסתיים כשכולם יהיו בבית. בבקשה.

<< דובר >> ענבל צח: << דובר >>

745 ימים. שנתיים פלוס. אני בת הדודה של טל שוהם, הוא שב אלינו ביום ה-505. זה ממש לא נגמר, ורובכם אפילו לא עונדים את סיכת החטופים יותר. אני מבקשת מכם: זה לא נגמר. יש עוד 16 חטופים להשיב הביתה. יחד עם כל התמונות של הילדים יש פה תמונה אחת של איתי חן, אחד מתוך ה-16, גיבור ישראל. לא לשכוח אותם, לא לשכוח את המשפחות שלהם. להגיע לכיכר, להגיע להלוויות, להגיע לניחומי אבלים.

אמרתי במשך השנתיים, חברת הכנסת טטיאנה, החטופים הם לא שלנו. אמנם זו המשפחה האישית שלי – אצלנו נחטפו שבעה, שניים מתוכם פה מאחוריי, נווה ויעל – הם לא שלי, הם של כולכם, הם של המדינה הזאת. עד היום אני כבת דודה לא מקבלת שום עזרה מטעם המדינה. ועדת הבריאות מודעת לדברים. הרבה מילים נאמרו פה בחדר והרבה מילים ימשיכו להיאמר פה עד שיהיו סגירות מעגל לכולנו, אבל גם עזרה. המדינה לא תשנה את שם המלחמה בשני מיליון שקל אבל לא תיתן שום תקציב למעגלים שניים ושלישיים. עכשיו שמעתי גם הורים ואחים שאומרים "גם אנחנו לא מקבלים". אני לא יודעת לאן הולכים הכספים במדינה הזאת, אבל כנראה שלא לגמרי למקומות הנכונים. גם השיחות עם משפחות שכולות וגם נפגעי הנובה ובכלל שורדי הקיבוצים – המדינה לא נותנת מענה. אנחנו יכולים להמשיך להיות בדיונים על הרבה דברים, אני חושבת שהם חשובים הרבה פחות. סליחה מכבודכם שאתם פה במטרה לדון על גלי חום או אני לא יודעת, משהו בכיוון.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

לא רק.

<< דובר >> ענבל צח: << דובר >>

לא רק, אבל בכיוון. בואו שנייה ניזכר שאנחנו עדיין בתוך מלחמה, נהרגו אתמול שני חיילים. יש פצועים קשה מאוד מהאירוע ברפיח אתמול. יש פצועים בנפש ויש פצועים בגוף. יש כאלה שיש להם קבר ויש כאלה שקבר עדיין אין להם. בואו שנייה ניזכר ב-7 באוקטובר – 745 ימים עברו מאז. אנחנו נרמלנו והכול כאילו קורה כרגיל. אמרו לי השבוע, אבל מה, אין יותר חטופים. אז יש עוד חטופים.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

יש.

<< דובר >> ענבל צח: << דובר >>

יש עוד חטופים, ואני מבקשת מכולכם, כל בוקר וכל לילה ללכת לישון עם משהו, מה אתם יכולים לעשות למען המשפחות. אני לא צריכה לקבל הודעה מחברה שלי איילת – בשבילכם איילת גולדין, אחות של הדר אם יש פה מישהו שאולי לא יודע – הודעה בשבת בצהריים, אני מפחדת שהכיכר תהיה ריקה ביום שבת. איך אני אמורה לדבר עם חברה שלי – עוד פעם, בשבילכם איילת גולדין – ולהגיד לה את טועה, כשאני לא בטוחה שהיא טועה? ביקשתי רשות להעלות את ההודעה שלה ברשתות, הודעה מאיילת גולדין שאומרת אני מפחדת שהכיכר תהיה ריקה. אז הכיכר לא הייתה ריקה בשבת, אבל מה עם שבת הקרובה? ומה עם ההלוויות, ומה עם השבעות? אני ישבתי אתמול אצל השבעה של ענבר היימן, יכולה לספור על כף יד אחת כמה אנשים היו ברגע הנתון שהייתי.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

היינו שם, היו שישה חברי כנסת - - -

<< דובר >> ענבל צח: << דובר >>

אני יודעת, באתי אחריכם והיינו אני, צביקה מור אבא של איתן ועוד ארבעה אנשים. האם זה מה שמגיע למשפחה הזאת? או שמגיע לה שאנחנו נלווה ונהיה איתם לכל אורך ימי השבעה, וגם אחר כך? האם אפשר לעזור? כנראה שכן. ולא רק להורים אלא גם לדודה חנה.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

נכון - - -

<< דובר >> ענבל צח: << דובר >>

זה לא נגמר. זה לא נגמר כשהחטוף חוזר, זה לא נגמר כשהמלחמה נגמרת, זה לא נגמר. את השלכות הנפש של המלחמה אני אקח איתי עוד שנים קדימה, על המראות שאני ראיתי בכל משלחת שיצאתי לחו"ל והראינו להם את סרטון הזוועות.

אבל כשאני מדברת על טיפול מהמדינה – לפני כמה שבועות אמרו לי, עוד שבעה חודשים יש לך תור. אגב, לא מהמדינה, מקופת חולים. אני לא מוכרת על ידי משפחות חטופים. אמרתי להם, בשבעה חודשים אני יכולה לקפוץ שבע פעמים מהגג. אני לא רוצה לפתוח עיתון ולראות תמונה של מישהו שאני מכירה והלכתי איתו כתף לכתף במשך שנתיים שכוחו לא עמד לו יותר. לפני חצי שנה בערך – תקופת הזמנים מתבלבלת – הדוד של מיה שם החליט שהוא לא יכול יותר. אני לא רוצה להיות, לא יודעת מה אני לא רוצה להיות. אנחנו לא סתם באים לפה, אנחנו מבקשים את העזרה. יחד איתנו – אני לא מדברת עליי כענבל, יש מעגלים שניים ושלישיים, את מכירה אותם – אנחנו לא מוכרים. עצרנו את חיינו, המשפחות שלנו אמרו לנו, אנחנו צריכות אתכם. וכשאנחנו באים למדינה ואומרים אנחנו צריכים אתכם עכשיו, אומרים לי, שומעת? את לא מוכרת.

זו לא בעיה לפנות לכל משפחה מבין 255 המשפחות – 251 מ-7 באוקטובר ועוד ארבע קודם – על ידי המינהלת ולשאול אותם מי האנשים שהם לא מעגל ראשון שליוו אתכם. אין כל כך הרבה; זאת אומרת יש, אבל לא כמויות שהמדינה לא יכולה לעמוד בהן. אני מבקשת, לפני שאנחנו נראה את ההותר לפרסום הבא ותמונה מהעיתון של מישהו שכולנו מכירים, בואו נעצור את זה עכשיו. גם בריאות נפש היא חשובה, לא רק טיפול שיניים או טיפול רופא כזה או אחר. נפש זה כמו גוף, גם בנפש צריך לטפל ולפני שמאוחר מדי.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

חשוב לטפל בזמן, כי כל דקה, כל שעה יכולה להיות גורלית. כיושבת ראש השדולה לבריאות הנפש ומניעת אובדנות אני עוסקת ומקדמת את הנושא. פניתי בשבוע שעבר לשר הבריאות חיים כץ, וביקשתי להגדיל תקציב לתוכנית לאומית למניעת אובדנות. זאת תוכנית שפועלת מ-2013 שהקימה יעל גרמן, שרת הבריאות דאז, ואנחנו חייבים גם לתת תמיכה ולפנות באופן יזום לכל מי שהיה קרוב וחווה טראומה, להרחיב תמיכה וליווי של משפחות שכולות ומשפחות של החטופים.

אתמול עשיתי ביקור ניחום אבלים אצל משפחת היימן ומשפחת נמרודי, ואימא של תמיר אמרה, הנה, ביום רביעי מסתיימת שבעה. ביום חמישי, מה, אני צריכה לחזור לעבודה? איך אני יכולה לתפקד? שנתיים עברתי גיהינום ועכשיו אני חוזרת לשגרה? אני לא מסוגלת. יש לה עוד שתי בנות, אחת מהן מתגייסת בעוד חודשיים. זה מורכב והמדינה צריכה לתת כתף. אנחנו נעשה הכול כנבחרי ציבור כדי שזה יקרה. נעשה את המקסימום. אנחנו יודעים שאתם צריכים וזקוקים לעזרה.

<< דובר >> ענבל צח: << דובר >>

אבל שוב, כל המעגלים. אני שומעת את השיחות שלנו בתוכנו ואנשים מתפרקים. אני כבר לא מדברת שכלכלית לא הייתה תמיכה – למקרה שמישהו לא יודע פה, לא הייתה שום תמיכה כלכלית למעגל שני ושלישי, בקושי למעגל ראשון. ההגדרות הן הזויות, ואנשים חושבים, הנה, החטוף שלי חזר; אבל הנה החטוף שלי חזר לפני שמונה חודשים והנה אני פה. אז זה לא נגמר.

אני אגב לא חושבת שאנחנו אפילו עדיין בפוסט טראומה, אנחנו בטראומה, בתוכה. ממש חיים אותה. יש לנו עוד השבוע הלוויה, היום אני מפה לשני ניחומי אבלים. להלוויה אני לא אוכל ללכת, אני לא מסוגלת יותר, אני מתנצלת בפני המשפחות ומגיעה אליהם אחרי זה לניחום אבלים. ממליצה לכם, לא רחוק, ניחום אבלים של אוריאל ברוך, לנחם את המשפחה היקרה הזאת. בראשון עוד יושבים שבעה בנו של איתן לוי; היום בניר עוז נקבר רונן אנגל ויש עוד הלוויה היום של צ'רצ'יל – אליהו מרגלית ושל רונן אנגל. אנחנו לא עומדים בזה. זה ללכת ליותר הלוויות ושבעות – בן אדם אמור לחיות חיים שלמים ובגיל 90 לא להיות בכזאת כמות. אז זה לא נגמר גם כשזה נגמר. ושאף אחד יותר לא יגיד לי נגמרו החטופים ואין יותר חטופים, כי עוד יש, וטל תמיד יהיה פדוי שבי וגיבור שבי. אנחנו תמיד נהיה משפחות חטופים, והוא יהיה חטוף לשעבר. תמיד ההגדרה הזאת תלווה אותנו – משפחות חטופים; כי רק אנחנו יודעים מה חווינו, ומה עברנו שם לאורך כל השנתיים ומה עוד יש לנו לעבור בדרך.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

תודה, ענבל. יש עוד מישהו מהמשפחות? ישראל שור, בבקשה.

<< דובר >> ישראל שור: << דובר >>

ניתן ליעקב לדבר לפניי.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

ליעקב. יעקב גודו?

<< דובר >> יעקב גודו: << דובר >>

שלום לכולם. אני לא יכול להגיד בוקר טוב, כי הבוקר הזה לא מבשר טוב לשום דבר. אני משפחה שכולה, הבן שלנו נרצח בבוקר 8 באוקטובר אחרי שהוא שהה בממ"ד שבביתו 25 שעות, בקיבוץ כיסופים. הוא נרצח כשהוא החזיק את ידית דלת הממ"ד, נרצח ביריות על ידי האנשים שהיו מעבר לדלת. אשתו ושלוש הבנות ניצלו בידי לימור אשתו, שפתחה את החלון וקפצה אל הלא נודע יחד עם הבנות, ולשמחתנו הן בחיים. התחושה הזאת, פתאום לקבל הודעה שתום איננו, זו מכה שקשה לתאר. מאז הלילות מאוד קצרים, הימים מאוד ארוכים, הטראומה נוכחת בכל רגע בחיים. ולהוסיף חטא על פשע, שנה וחצי אחרי שתום נרצח הקצין שתחקר את קרב כיסופים הגיע אלינו הביתה ובצער מסר שהצבא מתנצל על זה שלא הציל את תום. יותר מזה, הוא מתנצל על זה שהרג אותו. בנוהל של החלטה של מפקד הצוות שהגיע כדי לחלץ את תום ומשפחתו, הם החליטו שיש בני ערובה בממ"ד.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

נורא.

<< דובר >> יעקב גודו: << דובר >>

ואז הם החליטו לפתוח בנוהל חניבעל, שזה פשע מלחמה. ירו לתוך הדלת והרגו את תום. אני לא יודע למי הם דיווחו, אבל נודע לנו הדבר הזה רק שנה וחצי אחרי. והפשע הזה מבחינתי המשיך לתוך עזה, כפשע מלחמה לכל דבר.

תום נקבר ב-13 באוקטובר, ואני על קברו נשבעתי שאעלה לירושלים, אשב מול הכנסת ואתבע מהממשלה ומראש הממשלה לקחת אחריות ולהתפטר. ב-7 בנובמבר, בעוד שבועיים, יש שנתיים להקמת המאהל. אני וחבריי עדיין במאבק. לצערי תנועות המחאה לא התאחדו מאחורינו. היו גם חטופים להחזיר, הדברים לא פשוטים בכלל. אבל אני נדרתי נדר לתום ואני אקיים אותו. הממשלה הזאת תצטרך ללכת באופן כזה או אחר, ואני טוען שכל הטיפול במשפחות לא יהיה על הממשלה הזאת כי היא לא מסוגלת. רק כשנחליף ממשלה יוכל לבוא איזשהו תיקון בטיפול במשפחות החטופים, במשפחות החללים ובמשפחות נפגעי פעולות האיבה. תודה.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

תודה יעקב, זה נורא. אנחנו נתעקש על הקמת ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את כולם. מי שאחראי על האסון ועל המעשים שקרו שייתן דין וחשבון. שיעמוד מול משפט. ממש קשה לשמוע את מה שסיפרת ושיתפת. אני בטוחה שזה לא בכוונה, אבל יש אנשים שנותנים פקודות ותמיד יש סיכון במלחמה. הכאב הוא בלתי נסבל, ממש משתתפת בצערכם. ישראל?

<< דובר >> ישראל שור: << דובר >>

בוקר טוב. קוראים לי ישראל שור ואני אח לאחי הבכור אבידע, שנהרג לפני הרבה שנים. אני מגיע לכאן כבר למעלה משנה ומשתתף בוועדות, כיוון שלצערי אני מנוסה מאוד במסע הזה של השכול. אתמול שמענו על מותם של קצין וחייל נוספים במלחמה הזו. אני בטוח שיש רבים שמבינים אם אומר שאני באופן פיזי מרגיש בלב את הכאב על מותו של כל חייל או קצין או אזרח נוסף. בשנתיים האחרונות משפחות החטופים והמשפחות השכולות הגיעו לכאן לוועדות בתביעה ברורה להפסיק את המלחמה הזו שגרמה לקרוב ל-1,000 הרוגים רק מהמלחמה, ולהישארותם של החטופים בשבי ובסבל במנהרות של החמאס. שנתיים שלמות שהמשפחות דרשו את חזרתם של החטופים והפסקת המלחמה הזו. ממשלת ישראל לא ידעה להפסיק את הדבר הנורא הזה, שכל כך ברור ומתבקש. בסופו של דבר נאלצנו להיעזר בנשיא ארצות הברית, שחתך את זה באבחה אחת והביא את העניין הזה לסיומו. אני רוצה לומר שברור לכולנו שרוב העם דורש היום את הליכת הממשלה הזו לדרכה. אזרחי מדינת ישראל הבינו שהממשלה הזו לא מתפקדת ואין לה מה לחפש יותר בשלטון. יתרה מזאת, נשיא ארצות הברית הבין את זה והפך את הממשלה הזו למיותרת.

לצערנו הגדול, ואנחנו כולנו יודעים את זה על בשרנו ומניסיון, המסע הזה התחיל עם מלחמת חרבות ברזל, ועכשיו – לא עלינו, שם מגוחך, מלחמת התקומה. זו תקומת נתניהו ותקומת הממשלה שלו – הסיפור הזה מתחיל מחדש. זה מתחיל בשני הרוגים מאתמול וכולנו יודעים שזה לא ייגמר כאן. אוטוטו אנחנו בפני בודדים ועשרות, וחס וחלילה מאות וחס וחלילה אלפי הרוגים נוספים, ושוב, רק למען הצלת ישבנו של ראש הממשלה. אם הייתי יושב כאן עכשיו מול יושב-ראש ועדה מהקואליציה וחברי כנסת מהקואליציה, הייתי תובע כאן ועכשיו את התפטרותם. הייתי שואל אותם מה הסיבה שהם עדיין יושבים על הכיסאות שלהם ולמה הם לא מתפטרים. מכיוון שחברי כנסת מהקואליציה מטבע הדברים לא כיבדו אותנו בנוכחותם אני רוצה לפחות לפרוטוקול לומר שהם צריכים לעזוב אותנו: ללכת מכאן, להשאיר אותנו לנפשנו להתמודד עם כל מה שקרה כאן, לעצור את המלחמה הנוראית הזאת, לפנות את עזה, להחזיר את כל החטופים החללים ולהתחיל את הבנייה של המדינה הזאת. תודה.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

תודה, יעקב. קשה לא להסכים איתך. יש עוד מישהו שרוצה? קודם כל נותנים כבוד למשפחות החטופים ומשפחות שכולות, אז קשה לעבור לנושא הדיון, זה תמיד מעבר חד וכואב. אבל אנחנו נעשה את זה.

אני רוצה להודות לצוות של ענת גורן והצוות שמצלם אותנו שפניתם אליי והצעתם לקיים דיון בוועדת הבריאות. פניתי ליושב-ראש הוועדה ואני מודה לו שנתן לי זכות להוביל היום את הדיון. בשבילי זאת זכות כי הנושא מאוד חשוב וקרוב ללבי.

קשה לי. אחרי ששומעים את המשפחות קשה לדבר על משהו אחר. אני לא מפסיקה לבכות גם כשמחבקת את המשפחות.

הנושא שהתכנסנו לדון עליו הוא נושא רחב, ממש עצום בהיקפו, וכמעט לא מדברים עליו: לא הנשים עצמן – הן מתביישות אולי לדבר על גיל המעבר, על מה שהן חשות ומה שהן מרגישות – ולא שומעים שמתקיים שיח בין צוותים רפואיים. לא מדברים על גיל המעבר. לא שומעים הרבה את המילה מנופאוזה בשיח הרפואי. בראש ובראשונה, המשימה של כולנו היא לנרמל את השיח ולהסיר סטיגמות הקיימות בנושא הזה גם אצל הנשים עצמן וגם אצל הצוות הרפואי.

לפני כחצי שנה פורסם סקר שבוצע על ידי ארגון מדונה, נשים בשביל הבריאות, והנציגות נמצאות כאן היום ויציגו לנו נתונים. אני אציין שבסקר הזה עלה שכ-96% מהנשים בגיל המעבר חוו לפחות תסמין אחד שקשור לגיל המעבר ומנופאוזה, אבל הן לא בהכרח ידעו שהן נמצאות בגיל המעבר. לצד הנתון הזה 71% מהנשים דיווחו ששום גורם רפואי לא שוחח איתן על גיל המעבר והתסמינים שמאופיינים לגיל הזה.

תוצאות הסקר מראות על חוסר מודעות הן של הנשים והן של הצוות הרפואי בסוגיית טיפול בגיל המעבר. הסקר מצביע על הבעיה המערכתית של המחירים שמשתקפים גם בבריאות של הנשים וגם בכלכלה של המדינה. גיל המעבר נתפס פעמים רבות גם אצל נשים עצמן כהופעה של גלי חום – גם שמענו מענבל "אתם תדברו על גלי חום" – אבל גיל המעבר זה הרבה מעבר לגלי חום שאישה חשה. דווקא התפיסה המוטעית הזאת מונעת מהן להבין את העומק של תופעת המנופאוזה. תסמיני גיל המעבר הרבה יותר רחבים מזה. הם כוללים נדודי שינה, ערפול מוחי, קשיי ריכוז, תנודות במצבי רוח. התסמינים הללו לא חולפים מעצמם. הם פוגעים בתפקוד בעבודה, בשינה, ביכולת לנהל חיי משפחה תקינים. הפערים בנושא מתחילים כבר בכך שהנושא לא נלמד בצורה נפרדת בהכשרת הרופאים ולא נמצא בסילבוס של מקצועות הרפואה. אף שלרופאי משפחה יש הנחיות קליניות מסוימות, המודעות שלהם לזיהוי וטיפול בתסמיני גיל המעבר נמוכה ולא תמיד הם מצליחים לקשר את הסימנים לשינויים הורמונליים שעוברת האישה.

הפערים ממשיכים במחסור תשתיתי. בישראל יש מספר מועט של מרפאות ייעודיות שמטפלות בגיל המעבר וזמן ההמתנה המתנה מאוד ארוך. יתרה מכך, הקטגוריה של טיפול בגיל המעבר אינה נמצאת בין מדדי הרפואה של משרד הבריאות. כלומר, משרד הבריאות לא בודק את איכות שירותי הבריאות בקהילה בתחום גיל המעבר. כיצד מטפלים בנשים שסובלות מתסמינים שונים של מנופאוזה? לא ברור, זה לא נרשם. נוסף על כך אין כיום מבחני תמיכה ייעודיים לטיפול בגיל המעבר בקופות החולים והן לא מחויבות להעניק לנשים שירות מותאם לגיל המעבר, ולכן אין לרופאים תמריץ לטפל בתופעה בצורה מקיפה. במדינות אחדות ברחבי העולם זיהו את הפערים וכבר התחילו לטפל בתופעה בצורה מערכתית. בבריטניה למשל מונתה שרה מיוחדת לענייני גיל המעבר, והיא אחראית גם על היבטים רפואיים וגם על שוק העבודה.

אני רוצה להודות לצוות של מרכז המידע והמחקר של הכנסת, אני יודעת שאתם מכינים עכשיו דוח שאתם מכינים שמספר על השפעות תסמינים של גיל המעבר על תעסוקה ועל חייהן של נשים. אנחנו מחכים לקראת ינואר.

<< דובר >> שלי לוי: << דובר >>

אנחנו מקווים. אנחנו נתמקד גם בנושא של היקף שירותי הבריאות בישראל וזמני המתנה – אותם דברים שציינת לגבי מערכת הבריאות – וגם על ההשפעות האפשריות על שוק העבודה, כולל כמובן המודל הבריטי.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

תודה, שלי, ראש צוות בריאות במרכז המחקר והמידע. אנחנו כנראה נקיים בעוד שלושה חודשים דיון המשך. היום רק ההתחלה של הדיון והשיח שנקיים במדינה. נמשיך ונראה את התוצאות של הדו"ח ונחשוב על דרכים לקידום הנושא. במדינות נוספות באירופה ובארצות הברית פועלות כבר תוכניות לשיפור תנאי העבודה והכשרת רופאים מומחים בתחום. מדינת ישראל לא יכולה להישאר מאחור בנושא הזה. המדינה חייבת לצאת לקמפיין הסברה לאומי על מנת לנפץ מיתוסים וללמד נשים ובני משפחותיהן לזהות תסמינים בזמן ולפנות לטיפול. כאשר נשים מבינות מה קורה בגופן ויודעות כיצד לסייע לעצמן הסבל פוחת והחברה כולה מרוויחה.

לצד זאת יש לשפר את הנגישות לטיפול הורמונלי ותוספי תזונה המשפיעים על בריאות האישה. כיום רק 12% מהנשים הזקוקות לטיפול הורמונלי מקבלות אותו. זהו פער שאפשר לצמצם ולהרחיב את האפשרות לקבל טיפול הורמונלי חלופי – Hormone replacement therapy. נשים צריכות להיות מסוגלות לנהל חיים שגרתיים ולעבוד; גם מעסיקים צריכים לאמץ מדיניות של תנאי עבודה מותאמים וסביבת עבודה תומכת בנשים בגיל המעבר. מדינות שאימצו מדיניות כזו ראו מיד הפחתה בהיעדרויות מעבודה ובתופעת עזיבת עובדות. נשמע בדיון היום קודם כול את הרופאים ואת משרד הבריאות.

חשוב לציין שלאחרונה נעשית עבודה מצוינת בתחום בריאות האישה בעקבות המחקר שנעשה על ידי ארגון מדונה ומלי קושא. נשמע את הנשים עצמן ואת הגופים והארגונים השונים, נציג אתכם במהלך הדיון. אתם הגעתם לכאן להציג את הפעילות שלכם בתחום גיל המעבר. אנחנו נקבל התייחסות של משרד העבודה, ביטוח לאומי והרשות לקידום מעמד האישה; אנחנו כאן בשביל לבנות בסיס לשינוי ולפעול למען בריאות נשים בישראל.

אנחנו נתחיל את הדיון. הראשונה פרופסור טליה אלדר-גבע, בבקשה, מנהלת מחלקת פריון והולדה במשרד הבריאות.

<< אורח >> טליה אלדר-גבע: << אורח >>

תודה רבה. זו מחלקה חדשה שהוקמה לפני קצת יותר משנתיים, מתוך תפיסה של משרד הבריאות שבריאות נשים – לא רק פריון אלא בריאות נשים בכלל, גינקולוגיה ופריון בפרט – היא חשובה וראויה לתשומת לב מיוחדת. בהמשך למה שאמרת, מתוך הבנה שזה לא רק בריאות של מחצית מהאוכלוסייה. ברגע שנדאג יותר לבריאות נשים בכלל וגיל המעבר בתוך זה המדינה כולה תרוויח, לא רק הנשים. יש לזה חשיבות מאוד גדולה. ביוני המנכ"ל החליט להקים ועדת היגוי שתגבש המלצות יישומיות בנושא של בריאות האישה. כתב המינוי יצא בסוף יוני והמטרה של ועדת ההיגוי הזאת היא למפות את הפערים שדורשים התערבות, לתת המלצות לגיבוש מדיניות בנושא, לתת המלצות לתוכניות עבודה לקידום הנושא ואחר כך ללוות את התוכנית. יושב-ראש הוועדה היא מלי קושא, שיושבת כאן לידי ותכף תציג את התחלת העבודה של הוועדה הזאת. הוועדה כבר קיימה שתי ישיבות בינתיים וקבעה צוותי משימה בשמונה נושאים, שאחד החשובים ביניהם שהגדרנו זה גיל המעבר. מהמקום הזה אנחנו מרגישים בתחילת דרך חדשה: קודם כול לקבוע מדיניות ולהבין כמה הדברים האלה חשובים, ומתוך זה נוכל לצאת לביצוע. אנחנו בשלב של ועדת היגוי בנושא הזה. אני אשמח להעביר למלי, בהמשך אולי נתייחס עוד מקצועית.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

תודה, פרופסור טליה, תודה רבה.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

תודה רבה. תודה על הדיון ועל הפתיח. דיברת והרגשתי טוב נו, אפשר ללכת הביתה.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

לא לא, המצגת שלכם מאוד חשובה לנו.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

אז כאמור נפלה בחלקי הזכות לקבל את המנדט להוביל ועדת היגוי לקידום בריאות נשים בישראל. בריאות נשים זה החוסן הלאומי, החברתי, הכלכלי והבריאותי של מדינת ישראל, וכולנו צריכים לזכור את זה. זה לא שייך לגיל המעבר, זה שייך לכל האספקטים של בריאות נשים בישראל והגיע הזמן לעסוק בתחום הזה. אמרתי את זה גם באחת הוועדות הקודמות, וכפתיח אני מקווה שלפחות היום סביב השולחן יודעים שב-100 השנים האחרונות 1,500 רכיבי תרופה שפותחו נוסו על גברים ולא על נשים. אנחנו הנשים בנויות אחרת הורמונלית ומגיבות אחרת, ולכן אנחנו סובלות יותר מתופעות לוואי והגיע הזמן לשנות את המהפכה. אנחנו נמצאים בקדמה של שינוי אבל עוד ארוכה הדרך, ואני שמחה שנפלה בחלקי הזכות. גם במסגרת מדונה – אני חברת הוועד המנהל בעמותת מדונה, הצטרפתי בספטמבר 2024 ובפברואר 2025 יזמתי את הסקר לגבי מיפוי צרכי נשים במדינת ישראל בכלל.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

תראי איזה מהפך התחיל מהסקר שהתחלת לעשות.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

לשמחתי זה היה סקר במדגם מייצג של 3,000 נשים בשיתוף פעולה עם ארבע הקופות. בריטניה בנתה תוכנית לאומית אסטרטגית ואין סיבה שלמדינת ישראל לא תהיה תוכנית לאומית אסטרטגית לבריאות נשים. המנכ"ל minded לנושא ומאוד רצה לקדם אותו. במרץ קיימנו יחד עם המנכ"ל בבית הנשיא כנס בנושא הזה. פנינו לארגונים לשמוע מה אתם עושים בתחום והתחילו ניצנים של עשייה, אבל זה טיפה בים. מאוחדת ולאומית הציגו אותה – את גיל המעבר מאוחדת הציגה שהתחילה לעסוק בנושא, לאומית התחילה לעסוק בנושא עם קודם כול את.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

מעולה.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

המנכ"להעניק תעודת הוקרה לכל מי שקידם תחומים בתחום של בריאות נשים וזאת הייתה פתיחה נהדרת, ובמעמד הזה הוא הכריז שהוא יקים צוות משימה לאומי. אנחנו אכן התכנסנו החל מאוגוסט וקיימנו כבר שתי ועדות היגוי.

אז בואו נרוץ. מנופאוזה, גיל המעבר, זה לא קצה הדרך. זו כניסה לתקופה מסעירה ועוצמתית של הנשים, והגיע הזמן שנתייחס למה שהן חוות ונמנע את הדברים. כשאנחנו מדברים על אמצע החיים אנחנו מדברים על החלוקה לפרה-מנופאוזה, מנופאוזה ופוסט-מנופאוזה. פרה-מנופאוזה זה שלב מקדים שחלה ירידה הדרגתית בייצור והפרשה של הורמוני המין, אסטרוגן ופרוגסטרון. לכן אנחנו מרגישים את ההתחלה של הסימפטומים, ולא בכדי כל הנושא של Hormone replacement therapy נכנס לתמונה – בגלל הירידה של ההורמונים. זה מחולל שרשרת של שינויים בגוף האישה. התקופה הזאת יכולה להיות חמש עד שבע שנים. האישה ממשיכה לקבל וסת.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

אבל היא כבר חווה.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

אבל היא לא מודעת שמה שהיא חווה זה בכלל שייך לתקופה הזאת. היא לא מודעת, והצוות שמטפל בה לא שואל אותה לגבי התקופה הזאת.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

יש כאבים בפרקים, שולחים לראומטולוג או אורתופד; יש כאבי ראש, שולחים לנוירולוג; יש איזה תחושה לא נעימה בנרתיק, שולחים לאורולוג; לא מטפלים, לא רואים את הבעיה.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

גיל המעבר עצמו זה סיום של המחזור החודשי. נקודת הזמן המוגדרת בהסתכלות לאחור שחלפו 12 חודשים רציפים לאחר הווסת האחרונה. פוסט-מנופאוזה זה השלב הנמשך לאורך שארית החיים. שליש מהחיים שלנו אנחנו נמצאות בתקופה הזאת, ולכן ראוי שנתייחס ונטפל ונמנע את כל מה שאנחנו חוות. אמרנו שההורמונים יורדים: מה המשמעות של זה? גלי חום ונדודי שינה וערפול מוחי זה סימפטומים. בעצם אין מערכת בגוף שלא נפגעת כתוצאה מהירידה בהורמונים.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

נכון.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

זה רק קצה הקרחון להסתכל ולראות את הסימפטומים. הבעיה האמתית היא הפגיעה המטבולית, הפגיעה בשלד ובעצמות, ההשפעה על הלב של האישה וכולי. ואת זה אנחנו צריכים למנוע ואת זה צריך לזכור, לא את גלי החום ופתיחת מזגן וסגירת מזגן.

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

גם, גם את גלי החום.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

גם את זה צריך. אבל אנחנו מדברים על החיים והבריאות שלנו. נכון, נשים חיות יותר מגברים, אבל הן חולות יותר ואת זה אנחנו רוצים למנוע. ואני מאמינה – עם זה פתחתי, כחזון מדונה – שבריאות האישה זה המפתח לחיזוק החוסן הלאומי, הכלכלי, הבריאותי והחברתי של מדינת ישראל. באמצעות קידום נשים מובילות, בשילוב הכוחות ביניהן, ניקח חלק פעיל ונשמיע בצמתי קבלת החלטות. אישה בצמתי קבלת החלטות תדאג לשירותים מותאמים לנשים, ולכן צריך להיות שוויון מגדרי גם בצמתי קבלת ההחלטות. משמונת התחומים שהקמתי להם צוותי משימה במסגרת ועדת היגוי, אחד התחומים זה איוש נשים בעמדות מפתח. זה המנדט של המנכ"ל.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

קידום מעמד האישה, כן.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

טריליון דולר. טריליון דולר זה הסכום שאפשר לחסוך ל-GDP העולמי אם נצמצם פערים בבריאות נשים. דו"ח מקנזי מפורסם מדי שנה ועומד על המספר הזה. נעשה את המכפלות למדינת ישראל, אנחנו מדברים על 17 מיליארד שקל.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

השפעה על הכלכלה, כן.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

וכל זה אם נשקיע במחקר ופיתוח ונאסוף נתונים לפי מין ומגדר. זה צריך להיות משהו מערכתי וסיסטמתי. נשפר את הגישה לטיפול ספציפי מגדרי, נעודד השקעות בחדשנות בבריאות האישה – יש לנו ועדה שעוסקת בנושא של חדשנות בטכנולוגיה במסגרת ועדת ההיגוי – ותמיכה במדיניות קידום נשים לעמדות מפתח.

אמרתי שביצענו שני מחקרים: אחד זה על מיפוי צרכי נשים בכלל, ואלה שמונת הנושאים שעלו במדינת ישראל. זה שונה מאנגליה. תחומים שצריך לקדם במסגרת תוכנית לאומית אסטרטגית לבריאות נשים בכלל. אתם רואים, בריאות נפשית – כמה לא מפתיע, אין מישהו במדינה שלא זקוק לבריאות נפשית; עידוד אורח חיים בריא – יש המון עיסוק בנושא אבל לא טיפה אחת לשתות שהיא מבוססת ראיות, ואת זה צריך לזקק; גיל המעבר, תסמינים ודרכי טיפול וכו'. הזכרתי את חמש הפעולות לסגירת הפערים, ויש לנו פער בידע ופער באמון. פער באמון לסימפטומים ולמיחושים שהאישה מגיעה איתם. יש הטיות מגדריות שגורמות לאבחון מאוחר ועיכוב באבחון.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

או טיפול לא נכון.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

או טיפול לא נכון ולא מותאם, לגמרי. אז יש לנו פער בידע – גם שלה על מה שהיא חווה וגם של הצוותים – ופער באמון. בשניהם צריך לטפל. אם נסתכל על נתונים בארצות הברית, 2 מיליון נשים מצטרפות למעגל מדי שנה. יש 50 מיליון נשים בגיל המעבר. אחת מתוך ארבע נשים שוקלת לעזוב את המקצוע בתקופה הזאת, ותראו כמה זה עולה: מיליונים למשק. במדינת ישראל מעל מיליון ו-250 אלף נשים בתקופה הזאת. מעל מיליון ו-250 אלף, שהגיע הזמן שנעשה מהפכה בתחום ונמנע מחלות. לא נטפל בסימפטומים, נמנע מחלות.

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

הנתון הזה, רגע, המיליון ו-250 אלף, זה גם מסדרון גיל המעבר או רק גיל המעבר? באיזה גילים זה?

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

גם וגם. ההשפעה הכלכלית – במסגרת פורום הדירקטוריות הוקמה ועדה, הנהגה כלכלית בתחום הבריאות. ברור שאני רוצה לקדם את בריאות נשים, אז ריכזנו עבודה בנושא גם בפן הכלכלי. אני אראה לכם גם את התוצאות של זה שזה יוצג מחר שם.

<< דובר >> ענת גורן: << דובר >>

את יכולה לחזור על הנתון של המיליון ו-250 אלף בבקשה?

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

מיליון ו-250 אלף נשים במדינת ישראל שזקוקות לטיפול. מניעה, ידע וטיפול הולם.

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

ש-80% מהן בכלל לא יודעות שזה המצב, לא מודעות בכלל.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

לא מודעות. ויתרה מזו, תכף תראו את הנתונים לאן הן פונות בשביל לקבל את המידע. אז מבחינת ההשפעה הכלכלית אנחנו מדברים על הפסד ימי עבודה וירידה בפרודוקטיביות. יש המון מחקרים שמדברים על זה. ההוצאה על בריאות בעקבות טיפול בתסמיני המנופאוזה, עכשיו יש התעוררות אז יש הוצאה.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

קידום בריאות תמיד יצמצם הוצאה בתחום הבריאות, השקעה קטנה תחסוך המון הוצאות.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

לגמרי. היחס הוא על כל שקל נחסוך שלושה, צריך לזכור את זה. השפעה על איכות החיים והפסדים כלכליים: תסתכלו על הסכום. אם אנחנו מכמתים את זה – ואנחנו נעשה במסגרת ועדת היגוי עוד עיבוד לנתונים האלה – אובדן ימי עבודה אנחנו מדברים על מיליארד וחצי; ירידה בפרודוקטיביות קרוב ל-2 וחצי מיליארד; הוצאות על תרופות וטיפולים 5.6 מיליארד ש"ח; זו ההשפעה הכלכלית. שוב, אם אנחנו מחשבים את ה-ROI, החזר השקעה, לפי מקנזי זה אחת לשלוש. בחישוב שלנו, על כל שקל אנחנו מחזירים 2.06. זה החישוב שעשינו במסגרת האיגוד. כמו שאמרתי, במסגרת ועדת היגוי הכנסנו גם כלכלנים לכל ועדה ואנחנו נדייק את הנתונים האלה.

והנה הגענו למחקר החלוצי שביצענו בתחום גיל המעבר בשיתוף עם החברות שלי בוועדת מחקר במדונה וכל הקופות שנרתמו לעניין, כי הנושא חשוב לכולם בשביל לקדם בריאות נשים בתקופה הזאת. אוכלוסיית המחקר זה גילי 45—60, המדגם הוא מדגם מייצג של כלל האוכלוסייה, שלחנו שאלונים בעברית ובערבית, מתוך רשימות של לקוחות כלל קופות החולים. ביצענו את זה בפברואר. זה הנתון שציטטת בפתיחת הוועדה, 96% סובלות מסימפטומים של גיל המעבר.

<< דובר >> ענת גורן: << דובר >>

מלי, יש לך גם נתונים על נשים במזגן? כי קפוא פה.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

השואלת ענת, תציגי את עצמך, תירשמי בפרוטוקול.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

יש לי נתונים, אבל אני חייבת להגיד שנעים לי פה.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

את יכולה להעלות?

<< דובר >> ענת גורן: << דובר >>

כן, קצת קר.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

זו המלחמה שלא תיגמר. מאילו תסמינים הן סובלות? תסתכלו על הרשימה. זה לא רק גלי חום. גלי חום זה משהו ידוע.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

נכון. רק אחד מ - - -

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

אנחנו מדברים על עייפות, השמנה בטנית ועלייה במשקל, הזעות לילה, קשיי ריכוז, ירידה בזיכרון, שינויים במצב הרוח, דכדוך עד כדי דיכאון, ירידה בחשק המיני - -

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

אגב, תרופה לחשק המיני לנשים נוסה על גברים, רק אומרת.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

- - כאבי פרקים ושרירים, נשירת שיער, יובש בנרתיק, דופק מואץ, בעיות במערכת השתן, חרדה, מיגרנות, סחרחורות. לא סובלת מאף אחד מהתסמינים – רק 4%. 96% סובלות מהסימפטומים.

<< דובר >> ענת גורן: << דובר >>

הן בחיים אבל?

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

בחיים.

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

עם דופק? כן, זהו, מעניין.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

כן. חלקנו יושבות פה, בואי.

<< דובר >> ענת גורן: << דובר >>

את לא סובלת מהתסמינים האלה?

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

מאף אחד מהתסמינים? 4%.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

אה, את שאלת אם ה-4% בחיים?

<< דובר >> ענת גורן: << דובר >>

כן.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

אני סובלת, אבל לצערי הרב התחלתי לסבול בגיל צעיר, בגלל כריתת שחלות. אז זה סוגיה שעוד צריך לדבר עליה, כמה מודעים לנושא הזה. בממוצע אישה סובלת משישה תסמינים.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

בממוצע שישה מתוך 15 תסמינים.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

נכון. יש כאלה שגם 15, בדיוק.

<< אורח >> גדעון קופרניק: << אורח >>

מתוך הידועים.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

נראה לי שיש יותר מ-15.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

כמחצית מהמשיבות הושפעו מהתסמינים בתפקודים הבאים: תפקוד יום-יומי בבית, תפקוד חברתי, תפקוד זוגי, תפקוד תעסוקתי. מחציתן מושפעות במידה זו או אחרת וחלה הרעה בתפקוד. כשאנחנו מסתכלים על לפי תסמינים זה קופץ כבר ל-78% שזה פוגע להן בתפקוד היומי, ל-71% בתפקוד החברתי, 74% בתפקוד הזוגי ו-70% בתפקוד התעסוקתי. כששאלנו אותן מה מקורות המידע שלכן, שימו לב: לא הבאתי את הסקר הכללי, אבל פה אנחנו רואים שבמקום הראשון כולן פונות לגוגל, אבל במקום השני משפחה ובמקום השלישי רשתות חברתיות. במיפוי הכללי ראינו שבמקום השני זה דווקא הקופות. זאת אומרת, בגיל המעבר הבורות עוד יותר גדולה.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

מגיעים קודם כל לרופא משפחה, לרופא נשים.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

לא.

<< דובר >> מיכל דיבנר-כרמל: << דובר >>

דוקטור גוגל.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

דוקטור גוגל, כן.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

בכלל, במחקר הכללי. אבל בגיל המעבר זה משפחה ורשתות חברתיות. רק במקום הרביעי מגיעים לאנשי מקצוע.

קשר עם גורם מטפל: 71% ציינו שבכלל לא דיברו איתן. הנתון הזה קופץ, שימו לב, ל-90% כשמדובר במוסלמיות ול-87% כשמדובר בחרדיות. כמחצית מהנשים לא פנו לגורם כלשהו, ומרבית הפונות אם כבר פנו – פנו לרופא נשים.

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

יש נתונים כמה מהן קיבלו מענה מרופאת הנשים? מעניין.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

תכף תראי. האם פנית? אז רק כמחציתן: 48% פנו. לרופא נשים במקום הראשון, 38%, לרופא משפחה 17%, חיפשו מישהו שהוא יותר עם ידע בתחום של גיל המעבר, 8%, רפואה משלימה 8%, וכן הלאה.

<< דובר >> ענת גורן: << דובר >>

מלי, גם כל מי שפנתה עוד מחכה שיתפנה תור. נכון?

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

נכון.

<< דובר >> ענת גורן: << דובר >>

יש לכם נתון על זה?

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

במסגרת הוועדה אנחנו נכיל את זה.

<< דובר >> ענת גורן: << דובר >>

אז זה כמה חודשים טובים, לפחות שמונה חודשים לחכות לרופאת נשים.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

אנחנו רוצים לשנות את המציאות. ובשביל זה אנחנו מגויסים כולנו במסגרת ועדת ההיגוי לשנות את המציאות בבריאות של כולנו בשביל לשפר את החוסן במדינה. מדוע לא פנית לסיוע? כי מחציתן לא פנו: 43% חשבתי שאני אסתדר לבד. לא חשבתי שמה שאני מרגישה קשור בכלל לגיל המעבר, 30%, כשליש. ו-15%, אלה עם התסמינים הגבוהים, בכלל התביישו. מחצית פנו, ומתוכן שליש פנו לרופא נשים. מתוכן 57% קיבלו המלצה לקיבול תרופתי הורמונלי. תזכרו את המספר הזה.

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

גלולות וכאלה?

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

לא תמיד. יש הורמון אסטרוגן, יש כל מיני סוגים של הורמונים שיכולים להקל על התסמינים.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

זה יכול להיות אסטרוגן ויכול להיות משולב, תלוי במצב הרפואי.

טיפול על בסיס צמחי או רפואה משלימה 16%, והרופא לא המליץ לי כלל על שום דבר – 17% מאלה שפנו. אבל כמה נענו מתוך אלה שקיבלו את ההמלצה? תסתכלו. רק מחציתן נטלו את הטיפול אחרי שהמליצו להן.

<< אורח >> אמנון עמית: << אורח >>

למה?

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

זו שאלה טובה.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

את הטיפול ההורמונלי?

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

חוסר מודעות.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

זה חוסר אמון.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

נכון, את הטיפול ההורמונלי.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

פחד. לא יודעים מה זה הורמון, כבר פוחדים, הורמון פוחדים מהמילה הורמון.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

השאלה איך זה מוגש, איזה הסבר מתלווה לזה. זה לא לקחת את התרופה וללכת, יש לזה סט שלם של הדרכה שהיא צריכה לקבל ולענות לחששות שלה בכדי שהיא תוכל להבין ולקבל החלטה מושכלת. בדיקת צפיפות העצם – רק 18% קיבלו המלצה. ויטמינים ותוספים, 46% נוטלות ויטמינים.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

זה בממוצע. יש כנראה קבוצות אוכלוסייה שפחות.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

כן, בדיוק. כמו ויטמין D, סידן, מגנזיום. תזונה: 45% עשו שינוי בתזונה, מחציתן בעקבות חשיפה בתקשורת, אפרופו תקשורת. תמיכה רגשית: 50% חשות שאין להן למי לפנות לתמיכה רגשית, ולפי מספר התסמינים האחוזים הולכים ועולים. סטטוס תעסוקתי: מדובר בגיל ש-68% מהנשים עובדות במשרה מלאה. 77% לא עשו שינוי, אבל קחו כמה כן, 23% עשו שינוי.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

וכמה זקוקות? ממשיכות לעבוד אבל זקוקות.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

23% כן עשו שינוי. להגיד שזה חד-חד ערכי כתוצאה מזה? זה נתון שבתקופה הזאת עשו שינוי. אבל תסתכלו, האחוז הזה קופץ ל-38% כשמדובר על נשים עם מספר סימפטומים גבוה יותר. התאמת סביבת העבודה, זה עלה גם במחקר באנגליה: עבודה בשעות גמישות, עבודה מהבית, הפחתה זמנית בשעות העבודה בשבוע, אפשרות לשלוט על טמפרטורה, מתן תמיכה רגשית, גישה קרובה לשירותים. זה אישיו. גם במדינת ישראל – לא מזמן הייתי באיזשהו כנס. אני יוצאת מהכנס, השירותים לגברים באותה קומה, לנשים בקומה מתחת. אז זה אישיו.

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

נכון. גם כשטראמפ היה פה, שתדעו לכן, סגרו את הכניסה לשירותים של הנשים, ושל הגברים השאירו. זה היה בושה וחרפה. היינו צריכים ללכת קומה שלמה כדי ללכת לשירותים.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

לא, זה היה בכניסה של ח"כים.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

אז פתחנו עם זה ואני אסגור עם זה. מנכ"ל משרד הבריאות, שהנושא נמצא על סדר היום שלו כבר תקופה ארוכה, העביר את המנדט לידינו ואני שמחה להקריא לכם. זה לא רק למפות את הפערים ולתת המלצות לגיבוש מדיניות, אלא ליווי יישום התוכנית. אנחנו אמורים ללוות את יישום התוכנית כך שאנחנו הולכים לעשות שינוי במדינה.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

תודה מלי. ומה לוח הזמנים?

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

מבחינתי, בוויז'ן שלי, מה שהייתי רוצה בתחום גיל המעבר ובכלל זה: הכרה ממלכתית וחקיקה, פיתוח רגולציה ותמריצים לקופות ולמוסדות, מחקר ומידע, הקמת מאגר נתונים ארצי, תמיכה בקרנות מחקר ייעודיות. ללא תקציבים מהממשלה הדברים האלה לא יקרו. אנחנו חייבים תקציבים. שירותי בריאות מותאמים, הכשרה של צוותים בתוכניות הגרנריות ו-on the job training של כלל המקצועות. הקמת מוקד רב-תחומי והנחיות קליניות אחידות שישמשו את הצוותים, מבוססות ראיות, להעלות קמפיינים ולהעלות את המודעות של הציבור.

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

חייב.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

קמפיינים בשפות שונות, הטמעת תוכנית בנושא כבר בגיל ההתבגרות – לא צריך לחכות לגיל המעבר – הקמת פורטל מידע ממשלתי רב-לשוני, תמיכה נפשית וחברתית, שירותים פסיכו-סוציאליים, קבוצות תמיכה, טיפול פרטני, טיפול קבוצתי, תעסוקה ומדיניות פנים ארגונית. בעולם התחילו להכין תו תקן לארגונים שהם ידידותיים לגיל המעבר.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

מעולה.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

בקרה ומדידה: כאשת איכות אתה לא יכול לנהל את מה שאתה לא מודד, ולכן צריך לקבוע KPI לתוכנית הזאת עם מעקב ובקרה ברמה הלאומית, ו-וועדת היגוי רב-שנתית שתלווה את התוכנית. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

תודה מלי. אני אחזור על השאלה שלי, איך את מעריכה, אתם סיימתם כבר בניית תוכנית?

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

לא, זה דברים שהם בוויז'ן שלי. כרגע אני הקמתי את שמונת הצוותים שאמורים להתחיל לעבוד. ועדת היגוי כבר התחילה לעבוד מאוגוסט. הציפייה שלי מכל צוות שעד יום האישה ניסע.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

עד יום האישה אנחנו נוכל להשיק את התוכנית.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

זו הציפייה שלי, שעד יום האישה כל צוות יסיים ואז אנחנו נוכל במסגרת ועדת ההיגוי לקדם את הנושא.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

אני באמת רוצה להודות למנכ"ל משרד הבריאות שתמך ונתן לכם אפשרות להתחיל.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

בלעדיו זה לא היה קורה.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

כן, אני מאמינה שהוא גם הוסיף תקציב לעבודה שלכם, זה לא רק תיאורטי.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

אני חושבת שהממשלה צריכה לשים תקציב על הדבר הזה, בלי זה – זה לא יקרה.

<< דובר >> ענת גורן: << דובר >>

אני רוצה לשאול אבל אם הוא הוזמן לפגישה הזאת, מנכ"ל הוועדה.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

נציגים. לדיונים מזמינים את המשרד, המשרד שולח מי שרלוונטי. אני מקווה מאוד שכבר כשנקבל את הדו"ח של הממ"מ ונראה התקדמות של התוכנית נקיים את הדיון בנוכחות השר והמנכ"ל.

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

יש נציגים של המשרד היום, טניה?

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

בוודאי, כן, יש פרופסור טליה, וגם מלי קושא. היא יושבת ראש ועדת ההיגוי בנושא.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

אני גם מטעם המשרד.

<< דובר >> ענת גורן: << דובר >>

אבל שר הבריאות איננו, יושב ראש הוועדה איננו, ומנכ"ל משרד הבריאות איננו.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

יש לנו שר בריאות ברבע משרה אפשר להגיד.

<< דובר >> ענת גורן: << דובר >>

חברות הכנסת גם אינן, נכון?

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

שר הבריאות היום הוא גם שר הרווחה. אני פה.

<< דובר >> ענת גורן: << דובר >>

את כאן. מי את?

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

אני חברת הכנסת עדי עזוז, החלפתי את עידן רול לפני חודשיים.

<< דובר >> ענת גורן: << דובר >>

נעים מאוד, בהצלחה.

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

תודה רבה.

<< דובר >> ענת גורן: << דובר >>

ובת כמה את?

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

גם בדיון הקודם שאלו אותי בת כמה אני. אני אהיה בת 39.

<< דובר >> ענת גורן: << דובר >>

אה.

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

זה לא כזה "אה", אני חושבת שמסדרון גיל המעבר – אני מאוד שמחה על הדיון, ורציתי להגיד לך המון תודה, כבר אמרתי לך, על זה שכינסת אותו. בגיל 39 על פניו את עדיין בזמן הפוריות, יש וסת, את אימא לילדים צעירים. על פניו הכול רגיל, איפה את ואיפה גיל המעבר?

<< דובר >> ענת גורן: << דובר >>

את רלוונטית.

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

על פניו. בפועל ה-PMS שלך הולך ומחריף, את נהיית יותר עצבנית, את יותר עייפה, יש פתאום סחרחורות, את משתגעת מה קורה, כי זה לא מדובר. אם יש לך נגישות לכל מיני מקורות מידע – לא לכולם, גם אמרה את זה יושבת-הראש, זה באמת פריבילגי – אז פתאום לוחשת לך חברה שיש איזה שיח אברהם, זה טוב לי, זה לא יתאים לי, ניסוי וטעייה. את הולכת לרופאת נשים, חלקן לא יודעות בכלל על מה את מדברת איתן. במקרה הטוב היא אומרת לך גלולות או התקן הורמונלי. את באפלה, את לא מבינה בכלל מה האירוע שאת נכנסת אליו, כי גם לא מדברים איתך. אף אחת לא אומרת לך לכי לאימא שלך, לכי לסבתא שלך – אם יש לך עדיין בחיים, סליחה, אני עדיין צעירה, טפו חמסה, היא בת 90, היא חיה – להתייעץ ולשאול על מה קורה לנו בגוף. הנושא הזה בכלל לא מדובר, ובמסדרון גיל המעבר זה בכלל לא מדובר כי על פניו את בכלל בגיל הפוריות. אני חושבת שקודם כול העלאת המודעות היא קריטית. נשים לא יודעות מה קורה איתן, והן חושבות שהן משתגעות.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

נכון.

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

פשוט חושבות שהן משתגעות. זה ממש ליודעי ח"ן, יש לי חברות שהן יודעות ח"ן, מגיעות לאיזו רופאה ספציפית שם שהחליטה על דעת עצמה, הכול ממש מחתרתי. אני חושבת שמהוועדה הזאת, שבאמת כל הכבוד שכינסת אותה, צריכה לצאת אמירה קודם כול: אתן לא משוגעות, זה קורה. אגב, אני רוצה רגע לתקן את הטרמינולוגיה של יום האישה הבין-לאומי, זה יום הנשים הבין-לאומי, the women's. ולא סתם, כי זה עניין של כולנו ביחד כקבוצה, האינדיבידואל דווקא הורס לנו במאבק.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

צודקת.

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

זה של כולנו. אני חושבת שהמאבק הזה הוא קריטי, קודם כול העלאת המודעות ואני שמחה על זה. אחרי זה אני אשמח לשאול על הקמפיין הזה, מתי הוא אמור להגיע, איפה זה עומד, מה ההמלצות של הוועדה ואיפה הן עומדות.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

אנחנו כרגע התחלנו את הפעילות בוועדה. כשנגבש את התוכנית נוכל להגיד מה התוכנית.

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

ויש לך KPI למתי התוכנית תהיה? מה אבני הדרך שלה?

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

צוותי משימה יסיימו את עבודתם לקראת מרץ, ואז אנחנו בוועדת היגוי נמשיך לעבד את הכול ולעשות אינטגרציה לחומרים שנקבל.

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

כל הכבוד לכן, באמת.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

צריך לזכור שהטיפול הוא לאו דווקא טיפול הורמונלי. טיפול הורמונלי הוא יעיל ובטוח, לצד זה צריך לטפל באורחות חיים, וצריך המון הסברה בנושא.

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

כן, מסת השריר יורדת, צריך לאכול יותר חלבון. אבל לא יודעים.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

ויש גם טיפולים תרופתיים לא הורמונליים, יש מגוון רחב ואפשר להתאים לכל אישה את מה שנכון לה רפואית ואת ההעדפות האישיות שלה.

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

נכון. אבל גם בתוך הבית – עוד מילה אחת יושבת-הראש – זה מתחבר לי בדרך כלל גם כשלגברים יש מחלות או אתגרים או סימפטומים - - -

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

וגם אצלם יש גיל מעבר, בואי.

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

נכון, אבל תרשי לי לשים אותם כרגע בצד לדיון הזה. כל הבית מתרכז ומתכנס סביבם, ואני חושבת שעצם העלאת המודעות שזה בסדר וזה קורה וזה נורמלי מחייבת את הבית להתגייס, את בן-הזוג להבין שבשלב הזה הPMS יותר חריף, את הילדים להגיד כרגע אימא בזה, ממש להנכיח את זה כמשהו נורמלי, כי זה באמת נורמלי. אני חושבת שהעלאת המודעות היא קריטית והיא כרגע ממש במרכז תל-אביב אולי, גם לא.

<< אורח >> ליאת רבינוביץ: << אורח >>

אז אני רגע חולקת עלייך, אני ממדונה.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

בבקשה, רק תציגי את עצמך בבקשה.

<< אורח >> ליאת רבינוביץ: << אורח >>

ליאת רבינוביץ', ממדונה. אנחנו התחלנו עם - - -

<< דובר >> מיכל דיבנר כרמל: << דובר >>

אל המיקרופון בבקשה.

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

את חולקת עליי על העלאת המודעות?

<< אורח >> ליאת רבינוביץ: << אורח >>

לא, אני לא חולקת עלייך. אנחנו התחלנו בפעילות במדונה של העלאת מודעות בסדרה של וובינרים ופודקאסטים עם הרבה נשים, לא רק במרכז, גם באונליין.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

בשיתוף הקופות.

<< אורח >> ליאת רבינוביץ: << אורח >>

בשיתוף כל הקופות. גם בנושא הרפואי אבל גם בנושא של צפיפות עצם ובקרוב אנחנו מעלים בנושא של תזונה, אריכות חיים ואיכות חיים. ככה שאנחנו בשיתוף כל הקופות עושות גם מעשים בפועל להעלאת המודעות. זה חלק מהאג'נדה שלנו ואנחנו מתכוונים להרחיב את זה כמה שיותר, ואנחנו קוראים לכל העמותות שעוסקות בנושא לחבור יחד ולהפיץ את המידע הזה. יש לנו אנשי מקצוע מעולים בארץ וצריך להעלות את המודעות כמה שיותר ולתת את השירות הזה לנשים.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

אז בואו נשמע את הארגונים האלה. יש לנו זמן קצוב לדיון. עדי אני ממליצה רק להישאר כדי לשמוע כי את תשמעי מה נעשה, והוקם מרכז רפואי שמטפל בגיל המעבר.

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

בנס ציונה.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

אני אציין, ביולי 2024 פנתה אליי ד"ר נועה חובב והציגה את עצמה כמומחית ברפואת המשפחה ומומחית ברפואת גיל המעבר. אחר כך הכרתי את דוקטור עדית סובול, אורולוגית שגם מטפלת בנשים בגיל המעבר. הנושא הזה כנראה הגיע אליי ואנחנו מקיימים את הדיון. דוקטור נועה, אני מבקשת ממך – יש לך מצגת שהכנת, כן? – אני מבקשת בקצב, שנספיק לתת זכות דיבור לכל המשתתפים.

שלום פנינה, הצטרפה אלינו חברת הכנסת פנינה תמנו שטה שניהלה את הוועדה, יושבת-ראש - - -

<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> עדיין מנהלת.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

כן, לקידום מעמד האישה. תודה שהצטרפת.

<< אורח >> נועה חובב: << אורח >>

אז קודם כל תודה, באמת תודה שהזמנתן אותנו, לכבוד הוא לי, ואני מאוד מתרגשת היום שאנחנו כאן. תודה גם לצוות של הסדרה, המהממים.

להתחבר לדברים שאמרו קודם, אז יש לי שלושה דברים: אחת, להגיד לעדי שאפרופו חינוך, אני יודעת מחברה שבהולנד מדברים על גיל המעבר מגן החובה, כן. להתחבר לך, מלי, תודה על המצגת המדהימה שלך, שהיא בערך אחד לאחד מה שאני הולכת להגיד אז אני יכולה לרפרף על שלי יותר מהר.

ולהתחבר למה שאמרה הבת דודה של טל שוהם שכבר יצאה, ענבל, שאמרה ששום דבר לא חשוב כמו זה. זה נכון, אבל אני רוצה להגיד שהאימהות של החיילים בעזה והנשים של המילואימניקים במלחמה הן נשים בגיל מעבר. הן חוות את התסמינים שמלי דיברה עליהם, והנפש שלהן היא שבירה מאוד בגיל הזה, ולתוך הדבר הזה נכנסה גם המלחמה והמציאות המזעזעת שלנו בשנתיים האחרונות. בתור רופאי גיל מעבר, שרואים את הנשים האלה בשנתיים האחרונות – לא היה דבר כזה מעולם. אנחנו כבר עשרות שנים מטפלים, דוקטור קופרניק ואני, אף פעם לא היה דבר כזה, בעיקר בהיבט של התסמינים הרגשיים. אז ועוד איך שזה חשוב, דווקא בגלל שהאוכלוסייה בארץ חווה את המלחמה והנשים בגיל המעבר סופר סובלות. אני קוראת לזה אמפליפאייר, כי הן כל יום פוגשות אותי במרפאה ואומרות לי, אבל איך אני אדע? הבן שלי בעזה, ברור שאני לא ישנה, ברור שאני בדיכאון, ברור שאני בחרדה, ברור שאין לי ליבידו. איך אני יכולה להיות עם בעלי אם זאתי חטופה בעזה? אז אני אומרת לה, ברור שהמלחמה יש לה את זה, אבל המלחמה עושה אמפליפאייר לגיל המעבר, וגיל המעבר שלך עושה אמפליפאייר למה שאת חווה במציאות הישראלית, וזה מה שאנחנו חווים בשנתיים האחרונות.

אלה שלושת הדברים, ואני אעבור על כמה שקופיות – רציתי ליישר קו אבל מלי כבר עשתה את זה והגדירה מהי מנופאוזה: 12 חודשים מהווסת האחרונה, שזה בערך יום אחד בחיי האישה, כתר, מזל טוב. מיום למחרת היא כבר פוסט מנופאוזלית עד סוף חייה, שליש מחייה הבוגרים היא תהיה בפוסט-מנופאוזה. לפני כן מתאפיינת התקופה של פרה-מנופאוזה בווסתות לא סדירים והופעת תסמינים, כשהתסמינים כפי שעדי אמרה יכולים להופיע עשור לפני המנופאוזה עוד בגילי 39 כחלק מתסמונת PMS חמורה.

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

אני אגיד שאני חייבת לצאת לרוטמן ואני ממש רוצה להישאר ולשמוע אותך, ואת נורא מעניינת.

<< אורח >> נועה חובב: << אורח >>

את הולכת עכשיו לרוטמן?

<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>

שזה הרבה פחות נחמד וגם הרבה פחות עם passion, אבל תודה, ואני אתעדכן בהמשך של הדיון, תודה גם לך מלי.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

ועדת חוקה. תודה עדי, תודה.

<< אורח >> נועה חובב: << אורח >>

עדי, סימנתי אותך, אנחנו עוד נהיה בקשר.

<< דובר >> ענת גורן: << דובר >>

אבל פנינה פה.

<< אורח >> נועה חובב: << אורח >>

פנינה פה, זה מעולה. אז אמרנו הגדרות, ומלי ציינה גם את הכמויות. בעולם יש מעל ביליון נשים ובארץ מעל מיליון נשים בגילים הרלוונטיים. המשמעות של מנופאוזה היא העובדה שהשחלה הפסיקה את ייצור את הורמוני המין שלה – אסטרוגן בעיקר, וגם פרוגסטרון וטסטוסטרון – כמעט לכלום. כתוצאה מזה, מכיוון שיש קולטנים לאסטרוגן בכל הרקמות וכל האיברים – חוץ מהטחול, לא יודעת למה, הוא בלי אסטרוגן – התסמינים שהאישה יכולה לחוות קשורים בעצם לכל המערכות בגוף שלה.

מצד שני יש לנו האצה בהזדקנות האיברים הפנימיים עם התקדמות של תחלואה כרונית לבבית וכלי דם, התפתחות של טרשת, ירידה בצפיפות העצם עם התקדמות לאוסטאופורוזיס ושברים, וכמובן שינויים קוגניטיביים, כשבהמשך יש לנו התקדמות לכיוון תחלואה קוגניטיבית, דמנציה וכן הלאה.

אז יש לנו את שני האספקטים האלה, ולכן כל כך חשוב להבין את הדבר הזה. אני אוהבת את ההגדרה הזאת, לא לעשות מדיקליזציה למנופאוזה אלא להבין שהמנופאוזה היא בעצם מעבר – או כמו שאמרה עדי פרוזדור, מאוד אהבתי את זה, זה פעם ראשונה שאני שומעת – מעבר נוירו-אנדוקריני או עצבי-הורמונלי של המוח והגוף בין החיים הפוריים לחיים הלא פוריים. זה מעבר כביכול טבעי, למרות שבתכלס הטבעי היה שנמות בגיל 50 אם לא הייתה ביולוגיה וטכנולוגיה. אבל זה המעבר, וכתוצאה מהשינויים ההורמונליים הנוירו-אנדוקריניים, עצביים-הורמונליים, אנחנו חוות סימפטומים שיכולים לקדם לנו תחלואה. לכן ההגדרה הזאת יפה בעיניי, כי מצד אחד היא לא מכריזה על המנופאוזה כמחלה, אך מצד שני היא בהחלט מדייקת את העובדה שצריך להתייחס אליה ולתת לה מזור גם לסימפטומים וגם להגנה על האיברים, על המערכות.

אז הסימפטומים: אני לא אחזור עליהם, אבל כפי שהבנו הם יכולים להיות הכול. מלי הזכירה 15 סימפטומים בסקר שלהם, אבל אני חייבת להגיד לכם שבאופן אישי וגם באופן קבוצתי, כל סימפטום או כל דבר שהאישה מרגישה בכניסה לפרוזדור – אני עכשיו הולכת לאמץ את המילה הזאת – ולא היה לה קודם, מבחינתנו – מבחינתי, מבחינת דוקטור קופרניק, מבחינת דוקטור יולס – יכול להיות מיוחס לשינוי ההורמונלי שלה עד שלא נוכיח אחרת. איך נוכיח אחרת? פשוט ניתן לה קצת אסטרוגן ונראה אם הסימפטום הזה חלף. אני אגיד גם שכל שבוע אנחנו רואים עשרות נשים חדשות בגיל המעבר, ואנחנו תמיד נתקלים בעוד סימפטום שלא נתקלנו בו בעבר. אני לא אפרט כי אין אפשרות כזאת, זה הרבה יותר מ-15. אני אומרת לכם, כל שבוע יש עוד משהו שלא הכרתי.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

למשל?

<< אורח >> נועה חובב: << אורח >>

למשל אישה שאומרת שהיא מרגישה רגשית שהיא מסתכלת על עצמה ממעוף הציפור, מנותקת, כמו מין דיסוציאציה כזאת. זה יכול להישמע פסיכיאטרי לחלוטין, מישהו יכול להגיד בוא נאשפז אותה רגע לעשות בירור באברבנאל לפני שאנחנו מתקדמים. או אישה שתדווח, יולס מזכיר פה, חוש ריח, טנטון באוזניים.

<< אורח >> גדעון קופרניק: << אורח >>

פחד מנהיגה.

<< אורח >> נועה חובב: << אורח >>

חרדה חדשה מנהיגה. אישה שנסעה בקרוואן בתור חד-הורית עם הילדים שלה ברוקיז הקנדיים, ואחרי חמש שנים היא מפחדת לנסוע מפתח תקווה לנס ציונה, היא צריכה את בעלה לידה. משך הסימפטומים האלה שאנחנו מדברים עליהם הוא כעשר שנים. אז כשאישה, מלי אמרה, לא לקחה הורמונים או הפסיקה כי אמרה שנייה רגע, אני אראה, זה בטח יעבור. גברת, אולי זה ייקח עשר שנים עד שזה יעבור, מה יקרה בעשר שנים האלה? את בת 50, את בשיא הקריירה שלך, את חברת כנסת, את רוצה לעשות דברים, לשנות חוקים, אבל את ב-brain fog, לא ישנת בלילה, נסעת לכנסת דפקת את הראש בהגה ועשית תאונה, העלית את האחוזים של התאונות דרכים. נכון? אתם סופרים אותם.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

נכון.

<< אורח >> נועה חובב: << אורח >>

ואז את מגיעה לישיבה ואת לא בפוקוס. אז מה? התולדה של עשר השנים האלה היא לא תוצאות טובות. הן צריכות לדעת את זה, לא לחכות שזה יעבור. עכשיו אני רוצה להתמקד באישיו, מה שנקרא - - - אצלי היא גם הנקודה שבה מלי לא נגעה, ואני כן רוצה לגעת בה. למה בעצם יש אחוזים כל כך נמוכים של נשים שנוטלות הורמונים? למה לא כל הנשים לוקחות אם הבנו שאסטרוגן זה הדלק שלנו והוא חסר לנו, וזה יכול לתת לנו גם הגנה על האיברים וגם מזור לסימפטומים בצורה הכי יעילה? הלו, שימו אותו במים.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

זה בטח ללא מרשם.

<< דובר >> ענת גורן: << דובר >>

ככל שאנחנו יודעים לא מדובר ב-12%, הנתונים הם נמוכים יותר.

<< אורח >> נועה חובב: << אורח >>

הרבה יותר נמוכים ממה שאנחנו יודעים, מהסקרים שלנו. אנגליה עלה בשנים האחרונות.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

זה עלה בעקבות התוכנית שהם עשו.

<< אורח >> נועה חובב: << אורח >>

נכון, אפקט דבינה העלה להם ל-40%, מהמם.

<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מה, 40% שלוקחות?

<< אורח >> נועה חובב: << אורח >>

כן.

<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אילו מהתרופות?

<< אורח >> טליה אלדר-גבע: << אורח >>

מתוך אלה שקונות, לא מכלל האוכלוסייה.

<< אורח >> אמנון עמית: << אורח >>

מדובר על טיפול הורמונלי תחליפי באופן כללי.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

דוקטור, תציג את עצמך בבקשה.

<< אורח >> אמנון עמית: << אורח >>

שמי אמנון עמית, אני בא פה בכובע של מנהל אגף נשים בביטוח לאומי. פרט לזה ניהלתי במשך הרבה מאוד שנים את כל אגף נשים ברמב"ם, את היחידה הגינקולוגית-אונקולוגית. יש לי יותר ניסיון בטיפול בנשים בסיכון גבוה בגיל המעבר, כמו נשאיות של BRCA, ואני חושב שיש פה מקום להכניס אותן בתור ססיה נפרדת שלא קשורה לזה, משום שמדובר בנשים בסיכון גבוה ובמצב הרבה יותר קשה. אני מודע למה שקורה בנושא של גיל המעבר מתוך הזה שלי, והשאלה שנשאלת כמו שאת אמרת – למה בישראל רק 11% לוקחים לעומת 30 באנגליה, 25 בצרפת, 30 בארצות הברית?

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

בגלל אותו מחקר שכולם מצטטים אותו.

<< אורח >> אמנון עמית: << אורח >>

אז אני אגיד לך למה אני חושב. לא, לא, המחקר הזה ידוע גם באנגליה ובצרפת.

<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> יש לזה קשר גם לחיים עצמם בישראל והיכולת שלנו להתעסק ביום-יום, כמה משאבים המדינה והממשלה משקיעה בבריאות נשים. יש כל כך הרבה רבדים.

<< אורח >> אמנון עמית: << אורח >>

תראו, זה כבר עניין של ספקולציות. אין לנו תשובה חד-משמעית. אני יכול להגיד לכם מהניסיון שלי. אני רואה אישה, אני ממליץ לה על טיפול, אני רואה אותה אחרי שלושה חודשים, לא לקחה. למה לא לקחת?

<< אורח >> נועה חובב: << אורח >>

פוחדת מסרטן שד, מה השאלה?

<< אורח >> אמנון עמית: << אורח >>

אז בישראל, בניגוד לאותן ארצות יש הרבה השפעה של משפחות, רשתות חברתיות, יש הרבה יותר קשרים חברתיים, חברה שלי אמרה לי שזה עשה סרטן שד.

<< אורח >> נועה חובב: << אורח >>

אבל דוקטור עמית - - -

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

יש אפילו מחקר שזה הגן.

<< אורח >> נועה חובב: << אורח >>

זהו, אז בואו נראה, כי זה, אני בדיוק - - -

<< אורח >> אמנון עמית: << אורח >>

אבל בציבור זה לא ככה.

<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, אבל רגע. אתם נשארים ברובד של אנשי המקצוע.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

צריך לנפץ את הסטיגמות.

<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> שנייה, תפרטו. הדיון משודר, אתם רוצים שיבינו. נכנסתי כחברת כנסת לשמוע את הדיון החשוב – ענת תודה שהזמנת אותי – כשאתה אומר יש קשר או שמועות וספקולציות על סרטן השד, תפרט, תנמק לטובת הצופים בנו.

<< אורח >> אמנון עמית: << אורח >>

אל"ף, זה לא התפקיד שלי.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

אז הנה נועה תדבר על זה.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

אז בואו ניתן - - -

<< אורח >> אמנון עמית: << אורח >>

אני חושב שיש פה רופאים שיש להם יותר ניסיון בזה, אבל אני רוצה להגיד לך שזה מה שקורה, בזמנו יצא - - - שהראה שיש שכיחות קצת יותר גבוהה של סרטן שד בקרב נשים שלוקחות - - -

<< דובר >> ענת גורן: << דובר >>

רגע, אני עוצרת אותך, זה בדיוק ההרצאה של נועה.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

צריך להפריך את זה כבר.

<< אורח >> נועה חובב: << אורח >>

כן, זה בדיוק השקפים האלה.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

כן, אני אתן לדוקטור נועה להמשיך.

<< אורח >> נועה חובב: << אורח >>

אז בואו נגיד ככה. בשנות ה-40 של המאה הקודמת גילו את האסטרוגן ההורמונלי, הטיפול ההורמונלי הראשון משתן של סוסות בהיריון. הפיקו ממנו תרופה שנקראה פרמריל. נתנו אותה לנשים עם סימפטומים וראו שזה פשוט משנה להן את החיים: במחקרים ארוכי טווח ראו שהן גם חולות פחות בתחלואת לב, מתות פחות מסיבות לבביות, פחות דמנציה, פחות אוסטאופורוזיס, פחות שברים, החיים היו יפים. עד סוף שנות ה-90 הטיפול ההורמונלי באסטרוגן, פלוס מינוס פרוגסטרון היה go to, זה בכלל לא היה שיקול. אם אישה נכנסת לגיל מעבר נתנו לה את זה כטיפול מניעתי, אמרו לה קחי אסטרוגן, זה טוב לך. זה היה הקונצנזוס. אני עוד לא הייתי אז בpractice, הייתי סטודנטית, אבל קופרניק, יולס, יכולים להגיד לכם שעשרות אחוזים היו מטופלות בארץ. אבא שלי, שהיה רופא משפחה - - -

<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> עשרות אחוזים?

<< אורח >> נועה חובב: << אורח >>

בוודאי, כן.

<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> איך צנחנו?

<< אורח >> נועה חובב: << אורח >>

אני באה לזה. זה היה עד סוף שנות ה-90, אוקיי? בארצות הברית אמרו וואו, זה דבר מדהים, בואו נבדוק עכשיו אם זה מוריד תחלואה גם במבוגרות. ניקח בנות 60, 70, 80, ניתן להן טיפול הורמונלי ונראה אם גם להן זה מוריד התקפי לב. אם כן,Eureka, מצאנו את הפתרון להתקפי לב – אסטרוגן. גייסו מעל 20,000 נשים כלל מרכזי בארצות הברית – הגיל הממוצע היה 63, 13 שנה מתום הווסת – שלא לקחו לפני זה הורמונים. חילקו אותן לקבוצת פלצבו קבוצת טיפול. ביולי 2002 הפסיקו את המחקר, שנתיים וחצי לפני שהוא היה אמור להסתיים. למה? שוד ושבר, נשמטו לחוקרים הלסתות. הם שאלו אם היו התקפי לב, נכון? הפוך, היו יותר התקפי לב בקבוצת הטיפול מאשר בקבוצת הפלצבו. יותר אירועים מוחיים, יותר פקקת ורידים עמוקה, יותר תסחיף ריאתי, ועל הדרך גם ראו ממצא שכבר היה ידוע משנות ה-80, שהייתה עלייה מזערית בסיכון לסרטן שד, שאחר כך לימים גם הוכחה כלא משמעותית סטטיסטית.

עוד לא הספיקו לעשות רזולוציה של הקבוצה הצעירה יותר – הרי היו 20,000 נשים, אלפים מהן היו בנות 50 עד 59, הייתה קבוצה כמוך, בלי רחם, שקיבלה רק אסטרוגן – לא עשו שום אנליזה של הקבוצות, רק ראו את ה - - -, כינסו בוולדורף אסטוריה מסיבה עם 700,000 עיתונאים והמנהלים של המחקר, הודיעו "תקשיבו חבר'ה, סטופ, אסטרוגן עושה סרטן שד, אסטרוגן עושה התקף לב, אסטרוגן עושה אירועים מוחיים, אסטרוגן עושה דמנציה". שלום על ישראל, ככה. חיים יבין, מהדורת שמונה בערב – שלום, ערב טוב, ישראל מודיעה שאסטרוגן גורם לסרטן שד. בנות, תפסיקו את הטיפול. זה מה שהיה.

אנחנו קוראים לזה ה-9/11 של ה-HRT. מאז אנחנו רק מלקקים את הפצעים ובציפורניים מנסים, וזה מה שקרה בכל העולם. צניחה טוטאלית של הטיפול, צניחת מכירות דרמטית, נשים זרקו את ההורמונים שלהן לאסלה. זהו. כל הסימפטומים שלהן חזרו. סגרו את המפעל שייצר את הפרמריל. שמו black box, כמו סיגריות, על האסטרוגן. אישה הולכת לבית מרקחת, היא רוצה תרופה כי יש לה גלי חום, ואז היא רואה black box: עושה סרטן שד, עושה התקפי לב, עושה דמנציה, מה היא עושה? שמה את זה במגירה או לא קונה את זה אפילו. ואז הרופא בא, דוקטור עמית, ואומר לה "תקשיבי, אני אומר לך, אנחנו ידענו את זה, זה שטויות, זה לא משמעותי סטטיסטית. את צעירה, אם את תיקחי את זה – זה לא יעשה לך התקפי לב, להיפך, זה יוריד לך את ההתקפי לב". היא אומרת לו אבל תסתכל מה כתוב. אז היא לא תיקח את זה. זאת הבעיה וזאת הסיבה שבכל העולם ירדו אחוזי הנטילה.

<< דובר >> ענת גורן: << דובר >>

אבל שנים אחר כך עורכי המחקר מפרסמים התנצלות.

<< אורח >> נועה חובב: << אורח >>

דרך אגב, יש כבר נתונים על כמה נשים מתו בארצות הברית כתוצאה מזה שהן לא לקחו טיפול. 50,000 בעשר השנים הראשונות, מאוסטאופורוזיס, משברים, מהתקפי לב כי הצעירות לא לקחו. אוקיי? בגילי ה-50 ו-60 שלהן. מ-2012 עד היום עוד איזה 100,000 מתו בגלל שהן לא לקחו. לכל דור הבייבי בומרז, האימהות שלנו, נעשה עוול כי נמנע מהן טיפול שיכול היה לגרום להן להיות זקנות בריאות, לא שבורות.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

בבריטניה לא היו פרסומים על השפעות?

<< אורח >> נועה חובב: << אורח >>

מה קרה בבריטניה? אותו דבר היה בדיוק עד לפני כמה שנים. גם 5%, 7%, 9% בסקרים הכי פייבוריטים. עד שאושיית תקשורת אחת בשם דבינה הגיעה לגיל המעבר בעצמה. היא התחילה לחוות סימפטומים ואמרה מה זה הדבר הזה, מה שאמרה עדי קודם: אני לא שומעת, לא ראיתי, אין לי למי להגיד, אני לא יודעת לאן לפנות, איפה יש טיפול, מי יגיד לי מה לקחת? הרימה את הכפפה ופוצצה את הרשת בכל המסע שהיא עברה בפרה-מנופאוזה שלה. עם אתר, עם פודקאסטים, עם טלוויזיה, עם תקשורת, בדיוק מה שענת עושה עכשיו בישראל.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

ענת, כן.

<< אורח >> נועה חובב: << אורח >>

אמרתי לה ענת, זה הולך להיות אפקט גורן בישראל.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

מחזירים את האמון.

<< אורח >> נועה חובב: << אורח >>

ומה שהיה מדהים – אני מדור הX, אנחנו מאופיינות באנלוגי שעברו לדיגיטלי. חלק מאתנו עשו את זה יפה, חלק טכנופוביות. אבל דור הY, Z ומילניאלס, מה פתאום? רשתות חברתיות זה החיים שלהן. ודבינה גרמה – אפקט דבינה קוראים לזה בבריטניה – לעלייה באחוזי השימוש מ-5% ל-40% בשנה פלוס. עד כדי כך שהם הציגו לנו במאי האחרון בכנס גיל מעבר את הקריסה של מערכת הבריאות שלהם, כי הם לא ידעו איך להתמודד עם אספקת הורמונים כמו שצריך, נגמרו להם. דימומים כתוצאה מתופעות לוואי, לא היו מספיק רופאים שיבדקו את הנשים, וכהנה-וכהנה. אז בריטניה עשו את זה. ומי שעשתה את זה זו היא. אז התקשורת עובדת, היא עבדה לרעה ב-2002 כי היא הרסה את התחום הזה, אבל עכשיו היא יכולה לעבוד לחיוב, לעשות בדיוק 180 מעלות.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

יש גם תוספי תזונה. למשל שילוב של חומצות אמינו בתוספת ויטמינים שגם מפחיתים.

<< אורח >> נועה חובב: << אורח >>

את צודקת לגמרי. זה לא רק הורמונים, זה הכול, זה מודעות. הרי מה קרה בעקבות הWHI? לא רק צנחו הצריכה והקנייה של ההורמונים: נגמר השיח. אנשים כבר לא ידעו, לא דיברו על זה כי הם פחדו. הן יבואו לרופא ומה הן יגידו, גלי חום? הוא יגיד, אין לי מה לתת לך, אני לא נותן הורמונים, מה אני משוגע? מה אני צריך שיתבעו אותי אחר כך? כבר אין לה מה לדבר, אז היא לא תדבר. היא תדבר עם החברות שלה? מה זה יעזור? מדברים על משהו שהן יכולות להגיד לה תקשיבי, עשיתי את זה, הלכתי לפה, כדאי לך שם. עכשיו בגלל שהן לא עשו כלום, הפסיקו לדבר. הפסיקו לדבר עם הבנות שלהן על זה. זה נהיה ואקום. עכשיו אנחנו בונים את זה מחדש.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

נכון. והדיון של היום זה חלק. הדיון הנוכחי זה חלק מהחידוש והשינוי.

<< אורח >> נועה חובב: << אורח >>

בדיוק. אז לכן אנחנו פה, ואני כל כך שמחה לשמוע על התוכנית שלכם, כאילו לא ידעתי שזה ככה, שזה כבר ממש - - -

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

בשלב מתקדם.

<< אורח >> נועה חובב: << אורח >>

כי זה ממש מתכתב עם תכף מה שדוקטור קופרניק - - -

<< אורח >> אמנון עמית: << אורח >>

אבל צריך לעבור עוד חינוך, אני רוצה להגיד שעוד אוכלוסיות שמטפטפות כנגד, ואני לא יודע למה - -

<< אורח >> נועה חובב: << אורח >>

כירורגי שד.

<< אורח >> מלי קושא: << אורח >>

אונקולוגים.

<< אורח >> אמנון עמית: << אורח >>

- - כירורגי שד ואונקולוגים. שתי אוכלוסיות שמטפטפות למרות שזה לא מבוסס ספרות.

<< אורח >> נועה חובב: << אורח >>

לגמרי. ואפילו לא מטפטפים.

<< אורח >> אמנון עמית: << אורח >>

לא מבוסס ספרות ועדיין מטפטפים כנגד, ואני עומד כל הזמן, ו-"אתה יודע, הכירורג שד שלי אמר תפסיקי, תוציא לי את המירנה, אל תיתן לי את זה, תפסיק לי הורמונים", כי - - -

<< אורח >> נועה חובב: << אורח >>

כל הזמן אנחנו מתמודדים עם זה. כל הזמן, ואפילו, גדעון עכשיו תורך, תספר להם מה אנחנו מנסים לעשות. אה, את עכשיו?

<< אורח >> עדית דובי סובול: << אורח >>

כן.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

דוקטור עדית סובול, מומחית לאורולוגיה שמתמחה גם בבעיות גיל המעבר. גילוי נאות, אני פעם תרגמתי ביקור טלפוני של עדית עם מטופלת מעברית לרוסית, ומאוד התרשמתי מהעומק ומהשאלות שאת שואלת את המטופלת, ושבאמת נתת מענה לרוב הבעיות שיש לאישה שהייתה בתקופת פוסט מנופאוזה, ותודה רבה. בהערכה רבה.

<< אורח >> עדית דובי סובול: << אורח >>

רק את המצגת בבקשה, בינתיים אני אציג את עצמי. שמי דוקטור עדית דובי סובול, מבאר שבע, אני אורולוגית שהולכת לדבר על גיל המעבר, כי למדתי אצל דוקטור קופרניק ודוקטור חובב וגם השלמתי לימודי אוביסיטי והפרעות מטבוליות – האמת לא השלמתי, יש עוד שנה – אבל אני משתדלת לתת תמונה רחבה לכל המטופלים שלי, גם לנשים.

אני רוצה להגיד שני דברים. אל"ף, איכות חיים. אני חושבת שהרפואה בישראל לא נותנת מספיק דגש על איכות חיים, אנחנו רוצים לזהות מחלות מסוכנות אבל איכות חיים זה איפשהו מאחורה. בעיניי אחד התפקידים החשובים שלנו כרופאים זה לטפל באיכות חיים.

שתיים, אני אורולוגית ואני רוצה לדבר אתכם על המעגלים של הרפואה. למשל גלי החום האלה שכולם מכירים, הם לא סתם גלי חום. נשים שסובלות מגלי חום לא ישנות בלילה. יש להן יותר יתר לחץ דם, יותר תחלואה לבבית, יותר דיכאון וחרדה, יותר כאבי פרקים, וחלק מזה כי הן לא ישנות בלילה. אם אנחנו נתרגם את זה לאורולוגיה, יש להן יותר תלונות על מערכת שתן, ויש להן יותר ירידה בתפקוד מיני. אנחנו עוד נפגוש את התפקוד המיני, כי בערך כל דבר מוביל לשם.

עוד מעגלים; אם נסתכל על דיכאון או חרדה שהשכיחות שלהם עולה בגיל המעבר, גם הם עושים בעיות שינה וירידה קוגניטיבית. ה

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]