פרוטוקול מספר 492, ועדת החוץ והביטחון, 01/12/2025

הכנסת העשרים-וחמש

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 492

מישיבת ועדת החוץ והביטחון

יום שני, י"א בכסלו התשפ"ו (01 בדצמבר 2025), שעה 12:00

סדר היום:

<< נושא >> עתיד ביטחון תושבי העוטף ברקע שלב ב' של ההסכם ברצ"ע << נושא >>

נכחו:

חברי הוועדה:

בועז ביסמוט – היו"ר

שרון ניר – מ"מ היו"ר

צבי ידידיה סוכות – מ"מ היו"ר

ינון אזולאי

אוהד טל

מרב מיכאלי

יבגני סובה

לימור סון הר מלך

מטי צרפתי הרכבי

יעל רון בן משה

אלעזר שטרן

מוזמנים:

אל"מ הדר שליו

–

ראש מחלקת שליטה בח״מ, צה"ל

אל"מ שוקי ריבק

–

מפקד מכלול תכנון, צה"ל

סגן אלונה זמיר

–

ע״ רמ״ח השליטה, אמ"ץ, צה"ל

סגן נויה ספיר

–

ע' רמ"ח השליטה, אמ"ץ, צה"ל

אלון דוידי

–

ראש עיריית שדרות

נתנאל סרוסי

–

מנהל תחום ממשל, עיריית שדרות

תמיר עידאן

–

ראש מועצת שדות נגב, נציגי רשויות מקומיות

אדיר שגב

–

ראש אגף חירום וביטחון, מועצה אזורית שדות נגב

אורי אפשטיין

–

ראש המועצה, מועצה אזורית שער הנגב

מיכל פלג עוזיהו

–

ראש מועצה אזורית אשכול, מועצה אזורית אשכול

אילן איזיקסון

–

קב"ט המועצה, מועצה אזורית אשכול

דקלה קצוני אזרד

–

מנהלת אגף אסטרטגיה, מועצה אזורית אשכול

שפרה מרים צור אריה

–

חברת הפורום, פורום עוטף ישראל

הילה ברוך ליליאן

–

פעילה, פורום עוטף ישראל

רזיאל זוהר

–

פורום עוטף ישראל

שי ראובני

–

חבר, פורום עוטף ישראל

ישי ספז

–

תושב עוטף, פורום עוטף ישראל

שי ראובני

–

חבר, פורום עוטף ישראל

אהד כהן

–

מנכ"ל התנועה, עתיד לעוטף

נעה דוד ביטון

–

רכזת קשרי ממשל, עתיד לעוטף

בניהו הר שמש

–

חבר ועד מנהל, עמותה להתיישבות יחידים, תנועות ההתיישבות אבי דבוש

–

תושב קיבוץ נירים

איתי לוי

–

נציג נתיב העשרה, פורום הביתה

מוריה הלמן

–

פורום הצופות, נשות המגויסים ביו"ש

אבי אורפז

–

מחנך, קיבוץ צאלים, מועצה אזורית אשכול

אליה בן שימול

–

רבש"ץ, כרם שלום

אבישי אדרי

–

חבר קיבוץ נחל עוז

סתיו סויסה

–

הלומת קרב

עומר אמסלם

–

הלום קרב

דוד יהודה

–

הלום קרב

יואן דובנסקי

–

הלום קרב

יניב גורן

–

הלום קרב

מירה יהודה

–

אימא לשני הלומי קרב

אנה שרמן לוי

–

אזרחית עצמאית

ורדית קרוגר

–

חברה בארגון, ארגון אימהות הלוחמים

הדס מדמון

–

פורום הצופות

אסתר בוכשטב

–

משפחות החטופים

גיל דיקמן

–

משפחות החטופים

איציק בונצל

–

משפחות שכולות

גליה חושן

–

אימא שכולה

מנהל הוועדה:

אסף פרידמן

רישום פרלמנטרי:

טלי רם

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> עתיד ביטחון תושבי העוטף ברקע שלב ב' של ההסכם ברצ"ע << נושא >> << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

שלום לכולם. עתיד ביטחון תושבי העוטף ברקע שלב ב' של ההסכם ברצועת עזה, דיון חשוב ביותר. אני מודה לכל מי שמגיע, מודה לנציגי הרשויות המקומיות ובכלל לכל האורחים. ברשותכם, נפתח את הדיון, הבטחתי קודם כול לנציגי הלומי הקרב שידברו, וכמובן חברתי אסתר שנמצאת פה יחד איתנו תפתח את הדיון. בבקשה.

<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>

הדיון הזה הוא דיון מאוד מעניין ותכף אני אדבר עליו, אבל לפני הכול אני רוצה לדבר על שני חטופים שעדיין נמצאים בעזה. אנחנו מחויבים, ואני שוב אזכיר לך, בועז וחבריך לממשלה, אתם חייבים, אתם אחראים, האחריות עליכם להחזיר אותם. אנחנו לא יכולים לוותר עליהם, אנחנו חייבים להם, למשפחותיהם.

אני אומרת, בתוך האבל המשובש הזה של משפחות החטופים החללים חייבים לתת ודאות, לסיים את האירוע הזה, וזה עליכם, ואסור לכם לשכוח את זה ואתם חייבים להזכיר את זה.

בתחושה שלי זה קצת מתחיל לרדת כי נשארו רק שניים, אז שניים זה שני עולמות מלאים. אז אני מבקשת, בכל מקום, מכל אחד שיכול לעשות משהו – עשו. עשו, תשיבו אותם כמה שיותר מהר למשפחותיהם.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

תודה רבה, אסתר יקרה.

<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>

אני רוצה להגיד עוד מילה. הייתי עכשיו בדיון על תפיסת הביטחון העתידית, וזו סיטואציה שגרמה לי רק ללחץ כי אני לא מצליחה להבין מה קורה עכשיו, כי יש דיבורים על העתיד, מה קורה עכשיו.

אנחנו כמשפחה החלטנו לחזור לנירים החודש, ואני מנסה להבין – אמרתי את זה היום באחת הוועדות – ב-7 באוקטובר היינו בנירים, הבן שלי נחטף מנירים, הוא ואשתו, היא שבה לשמחתנו, והוא נרצח במנהרות החמאס.

באותה תקופה היינו עסוקים רק בדבר אחד, במאבק על השבת החטופים, מאבק שאנחנו ממשיכים בו גם היום, אבל עם החזרה שלנו לנירים אנחנו מתחילים לשאול שאלות ואנחנו מחכים לתשובות, ואני מרגישה שאין תשובות. אף אחד לא מדבר איתנו מה היה באותו יום, מה קרה מאז, מה יקרה בעתיד, ואני חושבת שהממשלה הזאת מחויבת לנו.

ואני אומרת, כמשפחה שכולה, כמשפחה שהיא ניצולה מאותו יום, לא מגיע לנו הרבה דברים, מגיע לנו לדעת את האמת. ואני רוצה את האמת ואני מבקשת שתהיה ועדת חקירה ממלכתית, ואתה הבטחת לי את זה בזמנו שנדבר על זה.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

נכון.

<< אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >>

ושתהיה. אנחנו זקוקים לאמת כדי לחזור לחיות באזור שלנו. אנחנו אוהבים את האזור שלנו, אנחנו אוהבים את הבית שלנו, אנחנו רוצים לחזור, אבל תנו לנו את ההרגשה שאנחנו לא חיים באיזה עולם של – לא רוצה להגיד טיפשות – אבל שאנחנו יודעים מה קרה באותו יום, שמישהו לוקח אחריות על מה שקרה כי האסון שקרה בעוטף הוא אסון נוראי. תודה.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

תודה רבה, אסתר היקרה. בבקשה, נציגי הלומי הקרב.

<< אורח >> עומר אסמלם: << אורח >>

שלום לכולם. אני עומר אמסלם, הלום קרב מצוק איתן. פעם ראשונה היום אני הולך לדבר על עצמי.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

בבקשה.

<< אורח >> עומר אסמלם: << אורח >>

אני גדלתי בבית הכי מושלם שיש, עם אופק, עם ערכים, עם הכול. הייתי נער בסיכון, התגייסתי לחוות השומר, נגד כל הסיכויים, ומשם מאוד קשה להגיע להיות לוחם. התעקשתי ונלחמתי והגעתי להיות לוחם. הגעתי לגדוד 51 של גולני, שם סיימתי הכשרה בהצטיינות. הגעתי לגדוד והתחיל צוק איתן. מאז, אין לי אופק, אין לי חלומות ואין לי עתיד.

נגד כל הסיכויים השתחררתי מהצבא כלוחם וניסיתי לבנות לעצמי חיים. ניסיתי לעבוד כמו כולם, ותמיד ידעתי – כבר בשמירה קיבלתי התקפים – תמיד ידעתי שאני הלום קרב, לא רציתי להיכנס לזה בכלל.

עבדתי באבטחת אישים, ירדתי אחרי זה ברמה, עבדתי בעוד אבטחות כל הזמן, ואז אימא שלי זיכרונה לברכה אמרה לי: עומר, לך לטיפול, אנחנו כבר לא יכולים ככה, לך לטיפול, לך לטיפול. פשוט הייתי קם, שובר את הבית כל לילה, כל לילה שובר את הבית. לא רציתי שיקראו לי מסכן.

וככה הלומי קרב במדינת ישראל חיים, ככה אנחנו חיים. אצלנו זה לא משהו מוחשי מול העיניים. יש לנו שתי רגליים, שתי ידיים, אבל הנפש שלנו קטועה מבפנים, אנחנו מרוסקים.

נגד כל הסיכויים הצלחתי לבנות משפחה והרסתי את המשפחה והצלחתי עוד פעם להציל את המשפחה ועוד פעם הרסתי את המשפחה, כי שוב פעם, ככה הלומי קרב במדינת ישראל חיים.

אנחנו היינו מול מחבלים לא פעם ולא פעמיים, אבל בסופו של יום מי שנותן לנו את הכדור בראש זה מדינת ישראל. אני מבקש ממכם, תתחילו להתעורר, ומהר. יש 70 הלומי קרב מתחילת המלחמה שהתאבדו. אני מתחנן אליכם, באמת, תעשו הכול. ביסמוט, אני יודע שאתה עושה למעננו לא מעט. אני מתחנן, כל חבר כנסת, כל אזרח פה, באמת תהיו איתנו, באמת זה מציל חיים. אנחנו לא רוצים להיות הבא בתור שמתאבד.

יש פה אימא יקרה. אימא שלי לא זכתה לשבת פה ולהגיד מה שהיא חוותה ממני, אז יש פה אימא של דוד גיבור ישראל. אני אשמח מאוד שהיא תדבר.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

בבקשה, גברתי.

<< אורח >> מירה יהודה: << אורח >>

צוהריים טובים לכולם. שמי מירה יהודה, אני גם אחות שכולה, גם נפגעת טרור, ואימא לשני הלומי קרב. הבנים שלי, אני שלחתי אותם ב-7 באוקטובר. הגוף שלהם חזר שלם אבל הנפש שלהם, ממש, זה לא פה. הבן שלי דוד פעמיים ניסה להתאבד, וכל יום שעובר אני גם מפחדת, אני בחששות. יש לו כל מיני טריגרים. גם לבן שלי שי. זה לא אותם ילדים שאני שלחתי. זה פשוט לראות אותם נאכלים ונגמרים מול העיניים שלי.

אני מבקשת ממכם שתעזרו להם, שתעזרו להם. הבן שלי דוד, מול העיניים אני ראיתי דברים נוראיים, ממש נוראיים, ועד עכשיו משרד הביטחון, איפה הם, איפה הם? הם לא עוזרים, לא כלום. אני מתקשרת לשיקום.

אני צריכה עזרה. גם אני נפגעת טרור, גם אני אחות שכולה, גם אני עברתי, אני צריכה עזרה עם הילדים שלי, אבל אין לי מענה. אין לי מענה. אני מבקשת, אני מתחננת שתעזרו לילדים שלי, תעזרו לכל הלומי הקרב.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

תודה רבה.

<< אורח >> איציק בונצל: << אורח >>

היו פה מקודם ים של חברי כנסת מהאופוזיציה. זה היה מאוד פופולרי להצטלם פה להפיל את הממשלה, אבל תראה איזה דמעות, דמעות של משפחות שכולות. איפה כל אותם חברי כנסת פופוליסטים שלא נמצאים פה עכשיו? היה להם חוק גיוס, זה מצטלם הכי טוב. העזרה שצריך, השיקום, השיקום שהפריפריה צריכה, אין פה אף אחד, נעלמו כולם. זה מה שרציתי להגיד. חוץ מחברת הכנסת שיושבת פה, כולם נעלמו.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

שרון ניר.

<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> יש כאן שתי חברות כנסת רק מהאופוזיציה.

<< אורח >> איציק בונצל: << אורח >>

זהו. רק שתיים. היו פה ארבעים. היו ארבעים.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

איפה הקואליציה? מה זה קשור לפוליטיקה? איפה מי שמנהל את המדינה?

<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>

- - -

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

תודה רבה, גברתי.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

אני מבקש, אל תכניסו הלומי קרב לפוליטיקה הקטנה הזאת. ה-7 באוקטובר קרה בגלל שהכניסו פוליטיקה לצה"ל.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

כולנו מחויבים. אין פה קואליציה, אין פה אופוזיציה, אני מסכים איתך, כולנו מחויבים. תודה רבה, תודה על הדברים. אני רוצה בבקשה לפתוח את הדיון ולתת את זכות הדיבור לאורחים שהגיעו. הנושא פה, עתיד ביטחון תושבי העוטף ברקע שלב ב' של ההסכם ברצועת עזה, רק נזכיר שוב שביטחון תושבי העוטף היה אחת ממטרות המלחמה – אסור לשכוח את זה – אנחנו כולנו זוכרים, שלוש מטרות. הייתה מטרה רביעית שהצטרפה לאחר מכן – היו כמה מטרות, המטרה באמת בצפון – כמובן מיטוט חמאס, כמובן כמובן כמובן השבת החטופים כולם עד האחרון, אבל כמובן גם החזרה לשגרה.

וכולנו היום, אני חושב שבמדינת ישראל כל האזרחים חושבים על אותן שנים שבהן אחינו בעוטף חיו בתנאים שהם חיו או בדרך שהם חיו, אמרנו לעצמנו – או הכלנו, הייתה הכלה של דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת – וזה לא יהיה עוד. ולכן, הדיון הזה בין היתר הוא כדי להבטיח את הדבר הזה. גברתי, בבקשה.

<< אורח >> גליה חושן: << אורח >>

גליה חושן, אימא של הדר חושן. היא הייתה בנובה, נרצחה במיגונית המוות בכניסה לרעים כי תפיסת הביטחון הייתה שיש מיגוניות ונכנסים למיגוניות והכול יהיה בסדר, מחכים לצה"ל שיבוא יוציא אותנו משם. אז זה לא קרה.

בהקשר לכך, הביטחון בעוטף – יש לי משפחה בעוטף, אבל זה לא קשור, גם אם הם לא משפחה הם אחים שלנו – ואני לפני כמה זמן הייתי בשדרות, ופתאום אני רואה משהו שלא ראיתי לפני כן, אני רואה מיגוניות עם דלתות. במיגוניות שהצעירים נרצחו שם, כמו המיגונית של הבת שלי, לא היו דלתות, ואז המחבלים זרקו רימונים ורצחו אותם. אז אני רואה בשדרות מיגוניות עם דלתות, אני פשוט לא האמנתי למראה עיניי, ואני שואלת מה זה הדבר הזה. אמרו, בעקבות הלקח ממה שהיה, אז שמו דלתות שאפשר יהיה לנעול, שלא יקרה.

אז אני שואלת, זה הביטחון החדש של העוטף? זו תפיסת הביטחון החדש? זה אותה קונספציה, בדיוק אותו דבר. אנחנו מתמגנים. המיגוניות, בואו נוסיף דלת. מה יקרה כשיפרצו את הדלת? מה יעשו? חומה מסביב למיגונית? או הרכבת, כתוב פה שהרכבת פועלת, אבל יהיה שם קיר כזה, חומה, למגן אותה.

איפה אנחנו חיים? אתם מבינים שזה לא תפיסת ביטחון? שהעוטף לא בטוח? התושבים שם לא בטוחים? ומה צה"ל מתכוון לעשות? אני לא יודעת, יש עסקה, יש הסכמים, לא מעניין אותי, אני יודעת שעם האויבים שלנו שום עסקה לא משתלמת לנו. צה"ל מתכוון ליסוג מהקו הצהוב? מתי אנחנו נלמד שאנחנו צריכים להיות בשטח שלהם ומשם להגן עלינו כי אנחנו לא צבא ההגנה לישראל, אנחנו צריכים להיות צבא הניצחון לישראל, צבא ההתקפה לישראל. תפסיקו להתמגן. מה אתם מבטיחים בזה? אני, אם הייתי גרה בעוטף, לא יודעת, לא הייתי מאמינה לאף מילה.

הגיע הזמן שנשנה תפיסה. אתם חזרתם ל-6 באוקטובר. אני לא רואה פה שום שינוי, שום שינוי., צה"ל מתכוון לסגת לפי העסקה, לסגת בסופו של דבר, להכניס לשם טורקים, כל מיני אוהבי ישראל למיניהם. איזה ביטחון? אני רואה קצת שינוי תפיסה בלבנון, שינוי תפיסה בגבול עם סוריה, אבל מה עם עוטף עזה? מה עם יהודה ושומרון? שום שינוי. תודה.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

תודה לך על הדברים. רק להגיד שבוועמ"ש מודיעין דנים באמת בעתיד, שלב ב', שום דבר עוד לא סגור. והביטחון – יש לי פה חברה מהאופוזיציה שיחד איתי בוועמ"ש מודיעין – הוועדה הזו מפקחת ודואגת לידי כך שביטחון, לא רק תושב העוטף, אלא בכלל ביטחון אזרחי ישראל, יישמר, ויותר מזה, מה שהיה לפני לא יהיה אחרי. האמיני לי שאלה הדיונים וחברתי מהאופוזיציה כאן.

<< אורח >> גליה חושן: << אורח >>

אבל מה משדרים לתושבים כשבאים ושמים דלתות במיגונית? תסביר לי מה משדרים, אני לא מבינה. אפשר להסביר את זה רק בצורה אחת.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

שמעתי, הבנתי, גברתי. בבקשה, גברתי.

<< אורח >> ורדית קרוגר: << אורח >>

שלום, ורדית קרוגר, מארגון אימהות הלוחמים. יש לי שלושה בנים בסיירות, אחד בסדיר. אני תושבת אשקלון, שומעת את הפיצוצים כאילו בסלון. אני רוצה לספר על אחיינית שלי, דבורה ואוראל. דבורה, אחות, עם ילד קטן ובהיריון, אוראל כבר שלושה חודשים במילואים. רוצה לספר על דניאל וגלעד. גלעד הוא סטודנט לרפואה, כבר חודשיים במילואים. המסירות של הזוגות האלה היא לא נתפסת, היכולת שלהם לעמוד בתנאים שהממשלה שולחת אותם עוד פעם ועוד פעם, את אותם אנשים, למילואים, זה בלתי נתפס מה שהזוגות הצעירים האלה צריכים לספוג ולעמוד בו.

אנחנו מבקשות שאת המסירות הזאת שלהם הממשלה תיקח בחשבון ותגמור את העבודה אחת ולתמיד. יש עכשיו תנאים שמאפשרים את סיום חמאס, סיום כל האויבים הנוראיים שיש לנו מסביב, לגמור את העבודה, לתת להם לסיים.

יש לי אחיין שנהרג ועל הקבר שלו אח שלו אמר: אני הייתי שם, הייתי שם קודם, ויכולנו לסיים את העבודה, ועכשיו הוא היה צריך להיכנס בתנאים הרבה יותר קשים.

ראינו עכשיו שיש מצור אפקטיבי. יש פה אישור, הפצ"רית לא פה. אנחנו מבקשות שהממשלה לא תסתתר מאחורי מינויים כושלים או מאחורי משפטיזציה. תכבדו את ההתמסרות של החיילים שלנו ותתנו להם לסיים את העבודה, לסיים את החיסול של החמאס, ובאמת לתת גם לתושבי העוטף וגם לתושבי כל ישראל וגם לחיילים האלה לחזור הביתה ולחיות פה בשלום.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

תודה, גברתי. רק נזכיר שוב שגם מיטוט חמאס מטרת מלחמה, ולכן בדיון הזה, עצם הדיון מטרת מלחמה, כמובן עתיד ביטחון תושבי העוטף וכמובן מיטוט חמאס.

<< אורח >> ורדית קרוגר: << אורח >>

אז אי אפשר להמשיך לספק להם תחמושת.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

נכון, גברת. תמיר עידאן, בבקשה.

<< אורח >> תמיר עידאן: << אורח >>

שלום לכולם, תודה, אדוני היושב-ראש, על הדיון החשוב. דיברו פה על חברי הכנסת שלא נמצאים, אז תודה למי שנמצא, וגם למי שלא, ככה יש לנו מקום לשבת, כי בדרך כלל אנחנו לא כל כך מוצאים את מקומנו.

אני רוצה להגיד כמה דברים. ראשית, אני ראיתי אתמול את השידור של אלמוג בוקר – אני לא יודע, מי שראה, ומי שלא, אולי כדאי שיסתכל – אדוני היושב-ראש, שער הגבול פתוח לרווחה. אלמוג בוקר עומד עם צלם, רואה את הבתים מעזה מפה, את הבתים שלנו מהצד השני, מחכה שש, שבע, שמונה דקות, אף אחד לא מגיע. אף אחד לא מגיע.

הקו הצהוב – אנחנו מקבלים הודעה לפני חודש בתקשורת – הקו הצהוב נחצה. אין קו צהוב, מי שלא יודע, אין כלום שם, זה כאילו משהו וירטואלי, אפשר לשים שם אולי חיטה, יהיה קו צהוב. נחצה, נתפסו שלושה אנשים – שלושה מחבלים, הם לא אנשים – וכשתפסו אותם הם לקחו אותם לאיזשהו מסגד, שם נמצאו תצ"אות מפורטות של שני קיבוצים, סעד ועלומים, שניהם אצלי, ממש עם בניינים כאלה פיזיים על התצ"אות. קפצו התושבים ואמרו: רגע, זה של 7 באוקטובר או שזה של עכשיו? אמרתי להם, תעצרו את זה רגע, איך הם עברו את הקו הצהוב, זו השאלה.

אנחנו נמצאים באיזשהו מקום שלעבור את הקו הצהוב זה סבבה, כי קו צהוב, אני מזכיר לכולם שהפרימטר שהיה, והיה פרימטר של 600–700 מטר לפני כן, נגמר בירי בראש של החייל הקדוש בראל. 62 נקודות, לפחות מה שאני מכיר, של מחבלים שהגיעו לגדר לפני 7 באוקטובר ושמו מטענים. הבת שלי הייתה תצפיתנית, לא בזמן של המלחמה האחרונה, לפני כן, למזלנו הרב, והיא אמרה לי שעכבר היה נוגע בגדר, הם מקפיצים את כל הצבא. איך מגיעים 62 מחבלים ושמים על הגדר מטענים, ואף אחד לא רואה את זה? איך נוסע שופל במהירות של 20-30 קמ"ש, עם אלף איש אחריו, אף אחד לא רואה כלום?

וקרה מה שקרה, ואנחנו נמצאים שנתיים אחרי, רק שנתיים אחרי, והגדר פרוצה. ואנחנו אומרים לתושבים שלנו, תחזרו הביתה. אצלי חזרו מעל 95%, יש עוד חמישה אחוז שזרוקים ואף אחד לא מטפל בהם, ואתם בטוחים, ובואו נרדד את כיתות הכוננות כי הצבא אומר אתם בטוחים. אנחנו רוצים להאמין לצבא, רוצים רגע לשנות. אנחנו לא רצינו להאמין לצבא, האמנו לו, וזה מה שקרה. אמרנו, קרה משהו פה, בואו נאמין כרגע לצבא כי כנראה הצבא נמצא על הדברים. וזה לא החיילים בשטח, החיילים בשטח הם אריות, גיבורים קדושים. למעלה, היהירות שוב מטפסת במעלה הגרון ועולה לראש. והרידוד הזה שעושים אותו ושום כוח שמגן בין היישובים לבין הגבול. אני לא מדבר עכשיו על החיילים בכניסה.

בין הגבול לבין היישובים שלנו צריך לעמוד כוח שאף אחד לא יכול לעבור, שזבוב לא יכול לעבור, אבל הם חוצים את הקו הצהוב, הם יורים בחיילים שלנו, הם מתקרבים לגבול, ותשאל אותם אתה, האם נער בן 15 יכול לעבור את הקו הצהוב – הוא נער. אישה בת 60, אישה מבוגרת, בוא נצמצם. מה רוצים? שיבוא מישהו עם אר.פי.ג'י? הוא לא יבוא עם אר.פי.ג'י. הוא יבוא ויתקרב ואחרי זה יגיד, רציתי שיעצרו אותי וכל הסיפורים האלה, וזה יצטמצם, ואחרי זה אנחנו נצטרך שוב לעמוד עם יישובים שנמצאים על הגבול בלי שום הגנה.

נכון, לא מכילים, לכאורה. יורים, מפציצים. בהפצצות האלה, תאמין לי, נפגעים יותר ילדים אצלי מאשר מפגעים. אנשים לא ישנים בלילות כבר כמה שנים, כבר כמה שנים לא ישנים בלילות, זה לא משהו שלא ישנים, סבבה, לא ישנים. לא ישנים, ילדים קטנים לא ישנים בלילה, קמים בבוקר לבית ספר, טרוטי עיניים, אין להם את הכוחות להתמודד עם זה.

ומה קיבלנו שלשום? מרכזי החוסן יקוצצו ב-60%. בוא אני אתן לך את המספרים אצלי – 17 מטפלים היו לפני 7 באוקטובר, אחת מהם נרצחה בכפר עזה, מירה, זיכרונה לברכה, הייתה מטפלת של הבן שלי. אתה יודע מה הוא שאל אותי באותו יום? למה מירה לא מתקשרת אליי? לא אכפת לה ממני? למה היא לא אומרת לי לעשות תרגילים, תרגילי נשימה? מה אני אגיד לו, שהיא נרצחה? לקח לי שנה להגיד לו שהיא נרצחה, אני מודה, זה מאוד קשה.

יש לי היום 164 מטפלים. הייתי עם פחות מ-3,000 מטופלים, עכשיו 3,400 מטופלים, שליש מהמועצה, וזה רק הולך ועולה. וכולם אומרים לנו, אתם צריכים לרדת, צריכים להיגמל מהטוב הגדול הזה. וזה קשור אחד בשני, אדוני, כי כשאנחנו מחזירים את האנשים הביתה אנחנו מחויבים לתת להם את כל השירותים ואת כל המעטפת כדי שהם יחזרו לחיים נורמליים, אם אפשר לקרוא לזה נורמליים – חיים שבלילה שומעים את הפיצוצים, וכשאין מיגון לא פותחים בית ספר, ושההסעות צריכות להיות ככה וככה, ומדי פעם יש כל מיני קפיצות לא לעשות, כן לעשות, תרגיל כזה ואחר.

אתמול התקשרו לאנשים בלילה ואמרו לי, ראית את החדשות? איפה אתם, ראשי הרשויות? אתם צריכים להשבית את המדינה, ובצדק. הגבול פתוח. הגבול פתוח, וזה לא היה מתוכנן לדיון היום, אבל אני אומר לך, באמת, אני אין לי אמון עכשיו באף אחד, אין לי אמון באף אחד. ואני בא לפה, חבריי גם ידברו תכף, אנחנו רוצים את העזרה שלכם, אנחנו רוצים לשמוע מהצבא מה הם מתכוונים לעשות, איך הם מתכוונים להבטיח את שלום האנשים שלנו, את תושבי מדינת ישראל שחוו את החוויה הכי קשה שאפשר לחוות.

בעיניי יש פתרון אחד, אדוני – מיטוט חמאס, נקודה, סוף. מה שקורה היום זה בדיוק הפוך. הם מתחמשים, הם שולטים ברצועה דה פקטו, הם שולטים בסיוע, הם חזרו לשלוט ברצועה, הם מסתובבים ברחובות כאילו כלום לא קרה – ראש למעלה, סרט על הראש, כלי נשק, הכול טוב – ואנחנו מחכים מה טראמפ יגיד. אז כל הכבוד לטראמפ על מה שהוא עשה, אי אפשר לקחת את זה ממנו, אבל ההסכם כרגע מופר חדשות לבקרים, ואנחנו מפציצים מדי פעם איזה מחבל.

ההסכם נגמר. נגמר ההסכם, צריך להיכנס, לרסק להם את הצורה ולגמור את הסיפור הזה אחת ולתמיד, כי אם לא, הם יתאמצו ויחזרו למה שהיה לפני כן ואפילו יותר חמור מכך, כי ראינו, ראינו מה הם יודעים לעשות.

נקודה אחרונה. שמענו כמה תחקירים שהיו בחלק מהיישובים. אני אומר לך שאני יכול לספר יותר ממה שהם מספרים. אנחנו מצפים, וכן אני אגיד, לא היה תחקיר על מה שקרה לי, למרות שביקשתי כמה פעמים. הרכב שלי קיבל פגיעה ישירה מנ"ט, הודיעו שאני הרוג. אני גם רוצה לדעת מה קרה איתי, אף אחד לא בודק את זה, אף אחד לא בודק שנכנסו לי מחבלים לתוך המשרד, אבל בתחקירים שכן הייתי, בעלומים למשל, שמעתי סיפור שאני יכול לספר אותו קצת יותר טוב אפילו. ושאלתי בסוף, טוב, סיימתם? מה התוצאה של זה? מי אחראי פה לאירוע הזה? אז אמרתם מה קרה, אנחנו יודעים מה קרה. אין תשובות. אנחנו צריכים עוד לדון ולעשות תחקירים על תחקירים.

אנחנו מצפים כאזרחי מדינת ישראל – אם אני לא בסדר, שימו אותי גם בכלא – שמישהו יבוא ויגיד, בסוף, זה וזה לא בסדר וזה וזה משלם מחיר, כן, צריך לשלם מחיר. ומי שעשה את מה שעשה, גם אם הוא עשה את זה ברשלנות, גם בחוק הפלילי לרשלנות יש מחיר. ולא יוצאים לפנסיה והכול סבבה. לא, אנחנו לא ניתן לזה לקרות. זה שעזבו את הצבא ויצאו לפנסיה - - -

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

עידוד פרישה.

<< אורח >> תמיר עידאן: << אורח >>

עידוד פרישה קראת לזה? זו מתנה שאף אחד לא מקבל אותה. אנחנו רוצים לדעת שמי שעשה פה משהו לא בסדר, משלם את המחיר כדי שמי שאחריו ידע שמשלמים מחיר ושזה לא עובר ככה.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

מאחורי סורג ובריח, עד יומו האחרון.

<< אורח >> תמיר עידאן: << אורח >>

משפט אחרון. תודה על הדיון היום. אנחנו אומרים את הדברים בכאב, זה לא אישי לאף אחד. אנחנו מאוד חוששים, אתה תשמע גם את חבריי עכשיו, מאוד מאוד חוששים מה יקרה בעתיד ואנחנו מבקשים שהוועדה הזאת תקרא לאנשים – אני לא רואה פה יותר מדי ממשרד הביטחון ואנשים שאולי יכולים כן לעשות משהו – לקרוא להם ולהגיד להם את הדברים באופן נחרץ, אנחנו רוצים לקבל תשובות.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

יהיו. קודם כול, תודה על הדברים הנוקבים, המאוד ברורים, מאוד חדים. יהיו גם תשובות בדיון הזה, יהיה גם חלק חסוי לדיון הזה, אנחנו דורשים באמת תשובות לדברים. וגם חלק מהטענות שלך, שמענו בדיון הקודם את ידידי איציק בונצל, וזה בדיוק חפף, אתה אמרת פחות או יותר את אותם הדברים, מה שעוד יותר מחזק אותם. אני רוצה בבקשה לתת את זכות הדיבור למיכל פלג עוזיהו, ראש מועצה אזורית אשכול, בבקשה.

<< אורח >> מיכל פלג עוזיהו: << אורח >>

תודה רבה. מועצה אזורית אשכול, אפשר להגיד הגראונד זירו של 7 באוקטובר. אני לא רוצה לחזור על הדברים שתמיר פה אמר, אני רוצה להוסיף. אמרה אסתר קודם, אני רוצה לדעת. הוא דיבר על המטפלים באשכול. 35% מהציבור כבר צורך טיפולים, אבל הדרך עוד ארוכה, אנחנו רואים את הביקוש הולך ועולה. אם היו לנו 25 מטפלים לפני 7 באוקטובר, היום אנחנו עם למעלה מ-300 מטפלים, והצורך הוא אדיר.

חוסן – זו אומנם מילה שהרבה משתמשים בה – אבל חוסן, אחד ממרכיבי החוסן הוא אמון, מהמרכיבים הבסיסיים. שבר קל מאוד לייצר, הוא קורה ברגע אחד. בנייה של השבר, צמיחה מהשבר, בנייה של אמון אחרי שבר זה דבר שלוקח הרבה מאוד זמן.

ופה בהקשר הזה אני מצפה שתהיה הבנה עד כמה הידיעה היא קריטית. התחקירים אומרים לנו דקה אחרי דקה מה קרה, הם לא אומרים מה המסקנות. איך אני יכולה לוודא שבעוד 20 שנה, עזוב, עשר שנים, עזוב, שנתיים, עזוב, חודשיים, לא יבואו ויגידו לי: טוב, חזל"ש, אתם בטוחים, הכול בסדר, תביאו את הנשקים של כיתות הכוננות, איך אנחנו יכולים לוודא את הדבר הזה? איך אנחנו יכולים לוודא שהקונספציה שראינו אותה מתהווה לנגד עינינו, והיום אנחנו מכים על חטא, אבל איך אנחנו יכולים, מה המנגנונים שהיום צריכים לקרות?

כשאני ישבתי עם חבריי ראשי הרשויות, עם גורם בשב"כ, ואני מבינה שבדרך כלל זה לא דבר שנעשה, איך אנחנו יכולים לוודא שהמרחב האזרחי מאתגר את המרחב הצבאי כדי שלא ייפלו בקונספציות? אני לא אשת צבא, אני לא מבינה. אני לא יודעת להגיד מה לעשות, אבל אני יודעת לשאול שאלות נוקבות, ואין היום שום מנגנון שמאפשר לנו, למרחב האזרחי שחי שם יום-יום, לא לכם רק, חברי הכנסת והשרים, מי שחי שם, לאתגר את הקונספציה.

ופה אני מבקשת שנראה איך הוועדה הזאת תביא לדיון ותייצר את המנגנונים שמאפשרים לנו לאתגר את הדפוסים הקבועים, והדפוסים האנושיים דרך אגב, שמובילים אותנו בסופו של דבר לקונספציה.

יושב פה קב"ט המועצה, יושבים פה אזרחים, יושב פה רבש"ץ כרם שלום, אליה, ותושבים שאכפת להם, ואנחנו עושים את העבודה יום-יום, אבל זה תלוי-אדם וזה לא איזה דפוס עבודה סדור שיכול להבטיח אותנו הלאה. תודה.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

תודה על הדברים המאוד חשובים, מאוד נכונים גם שנאמרו עכשיו. אורי אפשטיין, בבקשה, אדוני.

<< אורח >> אורי אפשטיין: << אורח >>

אורי אפשטיין, ראש המועצה האזורית שער הנגב. ב-7 באוקטובר איבדתי חמישה בני משפחה – את בני הבכור, את אימא שלי, אחיין ושני גיסים, אופיר ליבשטיין זיכרונו לברכה שהיה ראש המועצה, ואורי רוסו שהיה סגן מפקד כיתת הכוננות בכפר עזה, ואני בחרתי – זאת לא הייתה הדרך שלי, זה לא היה הכיוון שהייתי בעולמות אחרים לגמרי – בחרתי לחזור הביתה לעוטף ולהוביל את תהליכי השיקום של הקהילות ושל חבל הארץ הזה כי המדינה הזאת היא יקרה לי.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

כל הכבוד.

<< אורח >> אורי אפשטיין: << אורח >>

ומהמקום הזה, אתה הזכרת קודם, אדוני היושב-ראש, שמטרת המלחמה המרכזית זה ביטחון לאזרחים, ביטחון לתושבי העוטף. ואנחנו מבינים שהאופן שבו נצליח לשקם את חבל הארץ הזה, ההשפעה שלו היא הרבה מעבר לגבולות הגיאוגרפיים של חבל הארץ הזה, היא משפיעה על כל העם בארץ ומעבר לזה.

ולכן, האמון הוא תנאי יסוד, הוא תנאי הכרחי שלא ניתן בלעדיו לשקם שום דבר, אי אפשר לבנות כלום כשאין אמון. והתחושה היא שלמרות כל מה ששילמנו ולמרות כל המחירים המטורפים ששילמנו, חלק מהקהילות עדיין לא חזרו כי ייקח עוד שנה לשקם פיזית את המבנים שנפגעו, ואחרי כל זה אנחנו עדיין נמצאים כמו לפני ה-7 באוקטובר. אנחנו לא יודעים מה קורה ברצועה, אנחנו לא מבינים או לא יודעים את האיום כי כל מה שיש לנו זה להתעדכן מהרשתות החברתיות, מהטלגרם, מהטוויטר, אנחנו רואים סרטונים והתושבים שלנו רואים, זה מה שאנחנו רואים.

אנחנו לא מבינים את האיום. כשהצבא מדבר איתנו אז הכול – עמדנו בכל יעדי המלחמה, השגנו, הלחץ, ריסקנו. אני לא יודע מה זה ריסקנו. אני רואה את הסרטונים של אנשים, מחבלים, מדוגמים, מכף רגל עד ראש, הלוואי וחיילי צה"ל היו נראים ככה מדוגמים, עם נשקים, עם רכבים, מסתובבים ברצועה.

אני לא יודע מה זה. אני לא יודע מה מגן עלינו, אני לא יודע מה נמצא מבחינת האמצעים ומבחינת הכוחות ומבחינת היכולות בין רצועת עזה ליישובים שלנו כדי שמקרה כזה לא יקרה. לא אנחנו יודעים ולא התושבים שלנו יודעים.

אמצעי הביטחון, לא מדבר על תפיסה שאני לא יודע למה אין תפיסת ביטחון ליישובים, דילגו על זה, ישר הלכו למרכיבי ביטחון. כבר למעלה משנתיים מרכיבי הביטחון בקצב איטי, איטי, איטי, איטי. אז אם זה היה אמור להיות איזה פלסטר בשביל להרגיע כמה אנשים, אז זה לא מרגיע כי זה גם לא מתקדם.

מרכזי החוסן, כמו שאמרו חבריי, זה חלק מהמרכיבים. האמון הזה שכל הזמן נשבר ונשבר ונשבר, הוא תנאי הכרחי. אחד, צריכים לספר לנו ולא להסתיר מה קורה. יש הסכם, אין הסכם, מה אומר ההסכם? איך אנחנו יכולים להסתכל לאנשים בעיניים, להורים בעיניים ולהגיד להם בטוח פה לגדל את הילדים שלכם? שזה המבחן האולטימטיבי, כי כל הורה שמגדל את הילדים שלו בעוטף עזה, ואני גם מגדל את הילדים שלי שם וגם שילמתי את המחיר הכי כבד, יודע שכל יום הוא שואל את עצמו האם אני חסר אחריות שאני מגדל פה את הילדים שלי, או שדווקא נותן להם עתיד שהוא עתיד טוב. ובמציאות הזאת אנחנו לא יודעים להסתכל להם בעיניים ולהגיד להם, המקום בטוח, אפשר לחזור. תודה.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

תודה לך על הדברים. אני מסתכל פה בזמן שדיברת, הקשבתי לך אבל הסתכלתי גם שוב על המכתב ששלחתם אליי, אני לא רואה פה את איתמר רביבו שגם חתום – גם אלון דוידי תכף ידבר, ראש עיריית שדרות – אבל פתחתם את המכתב וכתבתם ואני פשוט מקריא את זה: "לאחר שנתיים של מלחמה עם הישגים משמעותיים בגזרות השונות, אנו חוששים כי קיים סיכוי שנמצא עצמנו במצב שבו רצועת עזה נשארת האיום המשמעותי והעיקרי על תושבי העוטף ותושבי מדינת ישראל בכלל."

זה מבטא גם את מה שאמרת עכשיו, וזו סיטואציה שאין מצב שזה יקרה, אין מצב. לכן אנחנו מאוד מחויבים ולכן אנחנו באמת זימנו את הוועדה ולאחר מכן בחלק השני של הדיון אתם גם תקבלו לפחות תשובות, יינתנו כאן תשובות, אני לא בטוח שכולן תספקנה אתכם אבל יהיו כאן תשובות. בבקשה, אלון דוידי, ראש עיריית שדרות.

<< אורח >> אלון דוידי: << אורח >>

קודם כול, אני רוצה להודות גם לארגונים האזרחיים וגם כמובן לחבריי ראשי הרשויות, לחברי הכנסת הנמצאים, בוודאי לך ביסמוט כיושב-ראש הוועדה. למה אנחנו פה? אנחנו פה כי מדינה, ראש ממשלה, ראשי ממשלה, שרי ביטחון, גנרלים, החליטו לדחוף את הראש בתוך האדמה לפני הרבה הרבה שנים, להסתכל על הגשר השבור, המרוסק, שזה הכלת חמאס ופרנוס חמאס, ובמשך שנים נבנתה תעשייה שלמה שלא מתקנת את הגשר אלא בונה ליד – בונה מרכזי חוסן, נותנת תקציבים מועדפים בחינוך, נותנת מיסוי יותר טוב ונותנת עוד הרבה הרבה, דברים חשובים דרך אגב.

אבל בתכלס, 7 באוקטובר הוא לא יום נפרד, הוא תוצאה של מדיניות, ואני רוצה דווקא למקד כי השולחן הזה של ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, שהיא אמורה לפקח על עבודת הממשלה, הוא לא שולחן כרגע לחוסן והוא לא שולחן להטבות במס והוא לא שולחן לשמוע את טענותינו, את הימים הקשים שאנחנו עברנו ונעבור, זו העבודה שלנו, דברים חשובים מאוד.

מה השולחן הזה למעשה צריך לזקק? האם אחרי 7 באוקטובר והאם אחרי כל הקורבנות, ושמענו את הכאב הגדול של המשפחות, של הלומי הקרב, של ההרוגים, של הנפגעים, אנחנו גם רואים אותם יום-יום באנדרטאות שאנחנו עוברים בכבישים של העוטף ובתוך שדרות, בעוד יישובים, האם מדינת ישראל, ממשלת ישראל, החליטה לא לבנות עוד בית חולים מתחת לגשר אלא לתקן את הגשר.

ואני לוקח אותך להחלטה, אני חושב של הקבינט, שאמר שליטה ביטחונית בעזה. אז נכון, אין ספק, אני מודה לאלוהים וברוך השם שראש הממשלה, למרות שהוא לא הגיע אף פעם אלינו לשדרות במשך שנתיים – בחר, זכותו, יש לו דברים חשובים – אבל נראה לי שבמינימום זה איזה משהו שראש ממשלה צריך לעשות, להגיע, לפגוש את האנשים שסבלו בגלל המדיניות של הממשלה, שלו, של אחרים.

אנחנו לא שולטים ביטחונית בעזה. יש קו צהוב, נכון, ברוך השם, בלי הקו הצהוב כולנו היינו בורחים, חד משמעית. נלחמנו על זה, אמרתי את זה בכל מקום, בכל סיטואציה. יש. אממה? שני דברים. השאלה אם עשינו קו צהוב במקום קו הגדר, ואז אנחנו חוזרים להיות בת יענה, כי מה אנחנו שומעים ויגידו לך גם גורמי הביטחון? וצריך לזכור, צבא בסוף פועל לפי מסגרת. תשחרר לו, הוא יעבוד; לא תשחרר לו, לא יעבוד. דרך אגב, אני מוכן להבטיח לך שהיה יושב פה הרמטכ"ל והיה אומר, אני יודע להגן גם מהגדר.

<< אורח >> הילה ברוך ליליאן: << אורח >>

הוא אמר את זה.

<< אורח >> אלון דוידי: << אורח >>

ברור שיגיד את זה. מה, אם הוא לא יודע להגיד, אז הוא יברח. אבוי לו.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

נדע להגיב.

<< אורח >> אלון דוידי: << אורח >>

אבל ברוך השם שנלחמנו בשביל התושבים שלנו שיהיה קו צהוב. השאלה מה זה הקו הצהוב, האם הקו הצהוב זה חזרה לבת היענה שדוחפת את הראש לתוך האדמה, כי מה קורה? מה זה איום ומה זה שליטה ביטחונית? שליטה ביטחונית זה שאתה למעשה מחסל איום. אז מה יקרה לנו? אנחנו נחיה בפטה מורגנה שיש לנו שני קילומטר, שלושה קילומטר בטוחים, פחות, יותר, כיתות כוננות, גדר סגורה, גדר לא סגורה, אבל שני מטר ליד גדלות המפלצות הבאות, מערכת החינוך המתועבת שלהם. אז רמת כספים, שאנחנו רואים שהיא ממשיכה, העצמת הכוח שלהם, גיוס המתגייסים, זה לא בניית טרור? זה לא איום שצריך להשמיד אותו? ואנחנו לא משמידים אותו.

אני אומר לך את האמת, אני מתוסכל כי לנו אין כוח, אין לנו יכולת. אנחנו יכולים לצעוק, לעשות קמפיינים לאני לא יודע מה. זה שלכם.

מדברים על חוק הגיוס, זה דיון חשוב מאוד, בטח שאני בעד גיוס לכולם ושירות לאומי לכולם, כולל כל האוכלוסיות. מדברים על הלומי קרב, על נפגעים, אבל רבותיי, אנחנו נכנסים עוד פעם לגשר הרוס, כי אם חייל צה"ל, קצין בצה"ל באוגדת עזה, יודע ורואה מחבל רחוק ממנו, או מערכות המודיעין שלנו – וראינו בשב"כ איזה מערכות מודיעין היום, איך הן השתכללו בזמן שהייתה שליטה ביטחונית שהיינו בתוך עזה – אנחנו לא הורגים אף אחד.

וזה חשוב הדיון לפרוטוקול, שייזכר בספרי ההיסטוריה כי עכשיו כולם מדברים על מי אשם לפני כן, אבל רבותיי, אנחנו הולכים כבר לאשמה הבאה. אם מהדיון הזה לא תצא קריאה של ועדת חוץ וביטחון לשנות את המדיניות ולא להסתכל על הקו הצהוב כקו של תקיפה או לא תקיפה, כי הרי הינה, מה אומרים לנו? אומרים לנו, לא, לא, לא, נגן עליכם כרגע. ומה עם הילדים שלי? הרי את זה לא תחזירו להם. שבעה ילדים שהרסתם להם את החיים, לא אני הרסתי – אני הרסתי להם את החיים במובן מסוים, למרות שהם נפלאים – אבל מה עם הנכדים? מה עם אלה שמגיעים? 4,000 תושבים חדשים בשדרות מ-7 באוקטובר. מה עם הסכם הגג שעכשיו אני חותם, עוד 10,000 יחידות דיור, מי יבטיח להם את הביטחון עוד ארבע, חמש שנים אם אתם ואנחנו והמדינה, ואני אומר כולנו, נאפשר לממשלה ונאפשר לכולנו להיות באיזו מדיניות עמומה?

צריך כל מחבל לדעת, לא שנרדוף אותו בעתיד, שנחסל אותו אתמול, וזה לא קורה. לצערי, ראש הממשלה, ניסיתי להיפגש איתו פעם אחר פעם, אבל זו החלטה שלו, זה לא קורה. זה לא קורה, לא בצבא, לא במשרד הביטחון ולא במדינה ולא בכנסת. לא ראיתי שעצרו פה את הכול עכשיו ואמרו: מה, אנחנו עובדים על עצמנו? כי אנחנו עובדים על עצמנו. זה נושא אחד.

הנושא השני, לשים תשומת לב. אנחנו חושבים כל הזמן ואנחנו מחמיאים לטראמפ ולממשל האמריקאי אבל אנחנו צריכים לזכור, הממשל האמריקאי הולך על דרך המשי שלו. יש את דרך המשי של סין. והממשל האמריקאי – תרשמו את מה שאני אומר – לא סתם נתן לנו להיות בתוך הקו הצהוב, את השלושה קילומטר, כי זה הניסוי שלו, הניסוי שלו כדי לייצר את הנמל שהוא רוצה ואת הבסיס שהוא רוצה.

אנחנו צריכים לשים לב. אין, אף אחד לא מדבר על זה. דרך אגב, ניסיתי להיפגש עם שרים, ראש ממשלה, עם גורמי משרד הביטחון, כל משרד אמר לי, זה לא קשור אליי. אני לא מבין. ארצות הברית נכנסת פה, מתעסקת פה בתוך הקו הצהוב, בונה פה כל מיני דברים, זורקים כל פעם כל מיני טיזרים, פעם בסיס, פעם נמל, פעם שכונה – סליחה, לאזרחי עזה ההגונים, שלא עוסקים בטרור, שניתן להם את האפשרות. רבותיי, זה קורה עכשיו.

<< אורח >> הילה ברוך ליליאן: << אורח >>

רפיח הירוקה.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

תן לי את השמות שלהם.

<< אורח >> אלון דוידי: << אורח >>

של מי?

<< דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> של ההגונים.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

אזרחי עזה ההגונים.

<< אורח >> גליה חושן: << אורח >>

הם מאוד הוגנים כי הם אומרים לנו שהם רוצים לרצוח אותנו, בזה הם הגונים והוגנים.

<< אורח >> אלון דוידי: << אורח >>

אני אומר שזה הזוי שאין שום גורם ממשלתי, אלא אם כן זה אנשי עסקים או לא יודע מי, אין שום מדיניות ממשלתית. אני אשמח שיושב-ראש הוועדה ייתן לי מסמך מה המדיניות הממשלתית של ממשלת ישראל לגבי ההתפתחות וכל מה שהאמריקאים עושים בסוף. אז אלה הדברים, ותודה רבה על הזמן.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

קודם כול, תודה לך גם כן על הדברים המאוד מאוד ברורים. אני אגיד רק הערה אחת ואני רוצה באמת עכשיו לשמוע את חבריי חברי הכנסת, שמן הסתם ירצו להגיב לדברים שהם שמעו כעת. אגיד דבר אחד לגבי נשיא ארצות הברית. נשיא ארצות הברית הוא באמת הנשיא הידידותי ביותר שהיה אי פעם, זה כל אחד מסכים.

<< אורח >> אלון דוידי: << אורח >>

חד משמעית.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

אבל הוא נשיא ארצות הברית, הוא לא ראש ממשלת ישראל.

<< אורח >> אלון דוידי: << אורח >>

ולכן מדינת ישראל צריכה לייצר את המדיניות כלפי הדברים האלה.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

הוא נשיא ארצות הברית, ולכן מי שאמון על כך שמטרות המלחמה יושגו, מי שחתום על זה, מי שהתחייב לזה, זה ראש ממשלת ישראל.

ולכן, כאשר דיברת ואמרת על ספרי הלימוד ועל הסתה, ובעזה נזכיר עוד פעם – וכלי התקשורת הזרים תמיד בהלם כאשר אומרים להם את זה שאזרחים עזתים נכנסו לפה לשחוט, לחטוף, לאנוס, אזרחים עשו את זה גם כן, אסור לשכוח את זה – אבל צריך להגיד דבר אחד, אני אומר את זה בכאב גדול כי שלב ב' עדיין לא הושג. אתה הזכרת את שיטות החינוך עדיין בעזה וכל הספרים הדוחים והבזויים האלה, אבל ברמת התכלס יש עדיין אלפי מחבלים בעזה.

<< אורח >> אלון דוידי: << אורח >>

ואותם צריך להרוג.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

ראש הממשלה התחייב לידי כך, שמה זה מיטוט חמאס? על אחת כמה וכמה אין מחבלים, וכאשר אתה, וזה הרצון של כולנו, להתיישב בכל הארץ ולחזור הביתה, אז מדינת ישראל לא יכולה לאפשר לחזור למקום מאוים.

<< אורח >> אלון דוידי: << אורח >>

אני רק אגלה לך סוד. המילה מיטוט חמאס, אם תלך לגוגל ותשמע את הציטוטים בעשר שנים, ב-20 שנה האחרונות, זה לסלוגן. אנחנו כבר לא עוסקים בקמפיינים, אנחנו רוצים לראות מחבלים מתים, דרך אגב כולם רוצים.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

נכון.

<< אורח >> אלון דוידי: << אורח >>

למה? כי לכולם יהיה טוב, גם אצלנו וגם במקומות אחרים, ואני לא רואה את זה. אני שומע כל הזמן שהצבא מתעסק במי שמגיע לקו הצהוב, אז זה אומר שהמנהרות מעבר לקו הצהוב ממשיכות, זה אומר שכל האספקה מגיעה לחמאס. זה אומר שכסף מגיע לחמאס וזה אומר שבונים עוד פעם בניין של החמאס.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

למען ההגינות, אותם אלה שאמרו שיהיה איזה הסכם ואותם מאה מחבלים שם ברפיח, מסתתרים שם במנהרות המזוהמות שלהם, אז הצבא, עם כל הכבוד, אתה יודע, מחסל אותם.

<< אורח >> אלון דוידי: << אורח >>

מצוין. ויש עוד – איך אתה אמרת? אלפים? אני מצטט אותך, אמרת שיש אלפים, אין עוד מאה, יש אלפים.

<< אורח >> גליה חושן: << אורח >>

אבל זו בדיוק התשובה כי זה באזור שבשליטתנו. אנחנו מדברים מה קורה בעזה, שלא בשליטתנו, שהם חוזרים להיות מה שהם היו, אותה מפלצת.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

נכון.

<< אורח >> גליה חושן: << אורח >>

אותה מפלצת. ועוד אומרים לנו שיוציאו מהם את הנשקים ואז יכניסו אותם למשטרה הפלסטינית שתהיה השוטר שם? אנחנו צוחקים על עצמנו, עוצמים עיניים ועושים את אותן טעויות.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

אין מצב שנשארים מחבלים בעזה. בבקשה, חברי הכנסת, מי רוצה לפתוח?

<< אורח >> אלון דוידי: << אורח >>

היו"ר, אנחנו מתנצלים, אנחנו הולכים להילחם בוועדת הכספים על הכספים של החוסן.

<< אורח >> מיכל פלג עוזיהו: << אורח >>

על החוסן.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

קודם כול, תודה רבה על הדיון, תודה רבה על הדברים המאוד מאוד ברורים, הדברים גם המחייבים שאמרתם. אלה דברי תזכורת, אבל גם אמרתם פה דברי ציווי, דברי ציווי של הנהגה של העוטף, מאוד אחראית, והמדינה מחויבת לכם והמדינה גם התחייבה.

<< אורח >> מיכל פלג עוזיהו: << אורח >>

תודה רבה על הדיון הזה ונשמח להגיע שוב לדיון גם לשמוע.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

תודה לכם. בבקשה, לימור.

<< דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> באמת אני חושבת שראשי הערים פה אמרו את הדברים, ראשי הרשויות אמרו את הדברים, אני חושבת שהם הציגו את התמונה כפי שהיא קיימת היום, ובאמת התפקיד שלנו, כמו שאדוני היושב-ראש, אתה אמרת, זה לוודא שאנחנו מייצרים מתווים שהם באמת מביאים ביטחון. ואת עמדתי, אני חושבת שכולם מכירים.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

נכון.

<< דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אני חושבת שהעמדה שלי היא לא המצאה שהמצאתי ברגע אחד אלא היא עמדה שמעוגנת באמת בהיסטוריה של העם הזה, שבמקום – גם אם אנחנו מבקשים שליטה ישראלית – במקום שלא תהיה התיישבות, גרעיני התיישבות במקומות האלה, אין אפשרות אחרת. המפלצת תגדל כי המפלצת הזאת, זה כל המגמות שלה, מזה היא מתחייה. צריך להבין את זה, זה הכוונות שלה, לא לנסות לספר לעצמנו סיפור אחר. ויש לנו גם מקומות שאנחנו באמת יכולים לייצר את זה ממש עכשיו.

החזון היחיד, האופטימי היחיד שאנחנו יכולים להבטיח לתושבי העוטף זה התיישבות במקומות שמהם יצאו המרצחים. זהו, זה הדבר היחיד, ואני חושבת, יש הרבה מאוד שאלות בכלל על הצמצום של הגמ"רים ועל באמת מה קורה שם בבסיס בקרית גת.

<< יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >>

אני קוטע אותך לשנייה, אני פשוט חייב ללכת לדיון בוועדה אחרת, אז ידידתי שרון ניר תחליף אותי. רק מילה אחת לגבי הדברים שנאמרו עכשיו לפני שכולם יתפרצו – ואני פה לא נכנס אם אני בעד או נגד התיישבות בחבל עזה, לא זו הנקודה. אני מזכיר פה למי שיושב, שלפני שתבואו ותגידו, הזויה, משיחיסטית וכל הדברים האלה, בין 69' ל-71' היה גם כן גל טרור מעזה, ואז החליטו אולי שהתשובה הכי טובה זה באמת התיישבות, אפרופו כפר דרום. קראו לה גולדה מאיר, רק תזכורת.

<< דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >>

אדוני היושב-ראש, לפני שאתה הולך רק להגיד, כי אתה הסכמת איתם במיליון אחוז על כל הדברים, אבל אני לא רואה איך הקואליציה שלך מקדמת. אתם הבטחתם חיסול חמאס, לא השגתם חיסול חמאס. לא השגתם חיסול חמאס.

<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> ולא ניצחון מוחלט.

<< דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >>

אין לכם תוכנית ליום שאחרי, אתם תקעתם אותנו במצב הזה, את כולנו, את כולנו במצב הנורא הזה, אז מה זה עוזר לי שאתה מסכים איתם?

<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> אתם הטפתם לכניעה כל המלחמה, מרב.

<< דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >>

מה זה עוזר לי שאתה מסכים איתם?

<< מנהל >> (היו"ר שרון ניר, 13:05) << מנהל >> << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

חברת הכנסת מיכאלי, את ברשות דיבור, בבקשה.

<< דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >>

תודה רבה לך, גברתי, אבל היושב-ראש הלך, אני מקווה שהוא שמע את עיקר דבריי. אין לי מה לומר, באמת אתם תושבות ותושבי העוטף. באמת, אני מסכימה אתכם, אבל אני מרגישה מתוסכלת בצורה בלתי רגילה גם להסכים אתכם, כי גם יושב-ראש הוועדה – שהוא נבחר בחסות ובגיבוי ראש הממשלה – מסכים אתכם. אז אני לא מבינה, אי אפשר להבין. הם הבטיחו חיסול חמאס, שנתיים – 920 לוחמים שנהרגו, אלוהים אדירים, כמה פצועים, פצועות, הלומות, הלומים, אנשים שמתמודדים עם תופעות קרב, כמה חטופות וחטופים, ששנתיים לכל הרוחות סבלו את התופת של עזה.

<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> מרב, אפשר רק לשאול שאלה?

<< דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >>

ובסוף, חמאס בעזה, חמאס בעזה, אפילו בעזה היותר קטנה, בסדר? אז עכשיו עם הקו הצהוב, יש עזה הצהובה ועזה הקטנה, נתחדש. אבל מה הבאתם? מה הבאתם, אוהד? מה הבאתם ומה אתם מביאים עכשיו, עם כל הכבוד? מה המדיניות החדשה?

<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>

- - -

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

חברים, אני מבקשת.

<< אורח >> הילה ברוך ליליאן: << אורח >>

זה לא יכול להיות שזה יהפוך עכשיו לשיח פוליטי ביניכם. סליחה.

<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> אתם ישבתם פה שנתיים, מרב, הטפתם לנו להיכנע בכל מחיר כי החטופים זה הכי חשוב, ובסוף כשעשו עסקת חטופים וקרה מה שהטפתם שיקרה, את עומדת פה ומתלוננת. זה פשוט לא ייאמן, איך זה ייתכן כדבר הזה.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

חבר הכנסת סוכות.

<< אורח >> הילה ברוך ליליאן: << אורח >>

חברים, הגענו לפה מהעוטף. תתבגרו כולם ותתווכחו אחר כך.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

חבר'ה, הגיעו פה תושבים מהעוטף.

<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>

- - -

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

בינתיים יש ממשלה שאוחזת בהגה. בבקשה, חברת הכנסת יעל רון בן משה.

<< דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >>

לא סיימתי.

<< אורח >> אהד כהן: << אורח >>

אפשר לקדם את הנושא שלשמו התכנסנו? אנחנו באנו לדבר על נושא ביטחוני, לא להיכנס בין הימין ובין השמאל.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

חברים, אני עכשיו מבקשת לתת לחברי הכנסת ואף אחד לא נכנס. חברת הכנסת מיכאלי, יש לך חצי דקה להשלים את דברייך, בבקשה, ואחריה חברת הכנסת בן משה.

<< דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >>

אז בחצי דקה שלי אני בכל זאת אגיד לפרוטוקול שכן, הייתה חובה להחזיר את החטופות והחטופים האלה הרבה הרבה קודם, ואנחנו אמרנו את זה מהיום הראשון, ואפשר וצריך היה להחזיר אותם ולפעול לחיסול חמאס, אבל במקום זה גם החזיקו אותם וגם לא חיסלו את חמאס. עכשיו תגיד לי מה אתם כן תעשו, ואז נדבר.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

תודה רבה, חברת הכנסת מיכאלי. בבקשה, חברת הכנסת יעל בן משה.

<< דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת בראש. קודם כול, כמובן, ליבי עם תושבי העוטף היקרים שצריכים לבוא לפה ולהילחם. אני לצערי מכירה את המצב מקו העימות בצפון, ואם היינו עושים עכשיו דיון על הצפון אני מניחה שהיינו שומעים את אותם דברים, מינוס הטראומה שהיא נוראית, ואנחנו בשלב הזה רק יכולים להגיד תודה לאל שזה לא קרה אצלנו בצפון.

אי אפשר לנתק את הדיון הזה מהדיון הקודם שהיה פה והמרתון שיהיה השבוע בעניין חוק הגיוס. הרי כולנו רוצים לראות יותר כוחות צה"ל בשטח, אנחנו לא מסכימים יותר שיהיו רק מצלמות ורק אמצעים טכנולוגיים, ולדעתי יש פה הרבה מאוד מהסובבים סביב השולחן שגם עושים מילואים ונושאים בנטל, אבל זה היושב-ראש שישב פה עד לפני חצי דקה, הוא לא הולך להגדיל את כמות המשרתים, אז מי ישמור על עוטף עזה? מי ישמור אצלנו בקו עימות?

אנחנו לא יכולים לנהל פה רק דיון תיאורטי על קונספציה, אנחנו בסוף צריכים להניח תוכנית עבודה איך אנחנו נותנים לאזרחים לגור בסמוך לכל הגבולות. וברור לנו שבשביל זה צריך עוד חיילים, או להמשיך לעשות מאה ימי מילואים בשנה, בשנה רגילה ללא לחימה עצימה, וזה חלק מהמשימה שלנו פה בוועדת חוץ וביטחון.

<< אורח >> רזיאל זוהר: << אורח >>

עוד חיילים לא יעזרו - - -

<< דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אנחנו, המנדט שלנו הוא לשמור על הביטחון. אחר כך, אם אפשר עוד לצ'פר כל מיני מגזרים משתמטים, זה לא המנדט של ועדת חוץ וביטחון.

ולכן אני חושבת שחייבים להיות דיונים שזורים אלה באלה. גם הנושא כרגע בוועדת כספים על הקיצוץ במרכזי החוסן, מי שלא מבין את הצורך בחוסן של האזרחים אל מול ההתמודדות עם האתגרים שעוד יבואו אלינו, לדעתי לא מבין איפה אנחנו חיים.

אני כמובן תומכת בכל הדברים שנאמרים כאן. לצערי אנחנו לא פה נחליט על איך ממוטטים את חמאס, אבל כמובן ראוי לשמוע את כל הדעות.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

תודה רבה, חברת הכנסת בן משה. חבר הכנסת צבי סוכות, בבקשה.

<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה, גברתי. קודם כול, אני חושב שזה דיון שהוא חשוב, אולי מהכי חשובים שיש כאן בוועדה הזו כי במשך שנתיים מתנהל כאן ויכוח ענק בבית הזה ואנחנו אמרנו כל הזמן – חברים, אנחנו רוצים להחזיר את החטופים, כולנו רוצים להחזיר אותם, אני לא חושב שאדם אחד בישראל לא רוצה להחזיר את החטופים הביתה, אבל בסוף כולנו באנו ואמרנו, תבינו, המחיר בסוף לצאת עכשיו מעזה זה המחיר שחמאס נשאר בעזה. אנחנו אמרנו את זה וצעקנו את זה בכל מקום ואנשים אומרים, זה נכון, תמשיכו, תמשיכו, תמשיכו.

פשוט נשגב מבינתי איך יכול להיות שיושבת פה חברת הכנסת מיכאלי, שבמשך שנתיים וחצי הטיפה לנו כאן בכל מחיר, בכל מחיר, תחזירו אותם, תחזירו אותם עכשיו, לא משנה מה יקרה, לא משנה מה יהיה עם עזה, לא משנה מה יהיה שם, ועכשיו היא יושבת פה ומתלוננת איך קרה בעזה מה שהיא הטיפה שיקרה בעזה. זה בעיניי אירוע פשוט בלתי נתפס.

אנחנו עמדנו, ואגב אמרנו את זה גם לפני 7 באוקטובר, מאז הגירוש של היהודים מגוש קטיף אנחנו עומדים ואומרים את אותו הדבר. עזה זה איום אסטרטגי למדינת ישראל, והדרך היחידה לטפל באיום הזה זה כיבוש, עידוד הגירה והתיישבות. אין דרך אחרת, לא הייתה דרך אחרת לפני 7 באוקטובר, אין דרך אחרת היום וגם לא תהיה דרך אחרת בהמשך.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

תודה רבה, חבר הכנסת צבי סוכות. רק אני אגיד לך שמרב מיכאלי לא אחראית למכתב מול ארצות הברית, ובטח לא לבסיס שנבנה בקרית גת של האמריקאים.

<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> אני, יש לי גם ביקורת על ראש הממשלה. אנחנו התנגדנו להסכם הזה.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

אוקיי. כנראה שסמכויותיה במסגרת היותה חברת אופוזיציה הן מוגבלות, לעומת מה שהיה במועצת הביטחון באו"ם שסללו את הערוץ למדינה פלסטינית.

<< דובר >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, אני מבין שנתניהו אשם בהכול, זה בסדר.

<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>

- - -

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

משפט אחרון לחבר הכנסת סוכות.

<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> אי אפשר בסוף להעליב את האינטליגנציה של כולנו.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

מה עמדתך בחוק הגיוס?

<< אורח >> הילה ברוך ליליאן: << אורח >>

אפשר לא להיכנס לחוק הגיוס? סליחה, זה לא בסדר מה שקורה פה.

<< אורח >> ישי ספז: << אורח >>

אתם מוכיחים לנו כמה לא מעניין אתכם מתושבי העוטף. אתם מוכיחים לנו כמה לא אכפת לכם מתושבי העוטף.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

אני אתן לתושבי העוטף.

<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>

- - -

<< אורח >> ישי ספז: << אורח >>

תעצרו את הדיון הזה ובואו נשמע את האנשים שבאו לדבר ולשאול שאלות.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

אני מייד מסיימת את הסבב הקצר של חברי הכנסת ואני עוברת לחברי העוטף.

<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> עם כל הכבוד, לא הבנתי מה קורה פה. עומד פה פעיל פוליטי של חבר כנסת ומנסה להשתיק אחרים. עם כל הכבוד, סליחה.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

לא, הוא לא פעיל פוליטי.

<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> הוא פעיל פוליטי, אני מכיר אותו יומיים-שלושה. פעיל פוליטי שעובד פה עם חבר כנסת בכנסת הזאת.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

צבי סוכות, תשלים את דבריך.

<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> אי אפשר להעליב את האינטליגנציה שלנו פה לתקופה ארוכה. אי אפשר לעמוד פה שנתיים, להטיף למשהו, ואז לבוא ולבכות שקרה מה שהטפתם שיקרה, עם כל הכבוד. בסוף אנחנו אומרים, יש פתרון לעזה, צריך לכבוש את עזה, לעודד הגירה ולעשות שם התיישבות. זה הפתרון של עזה, זה מה שהיה, זה מה שקורה וזה מה שצריך שיקרה.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

תודה רבה. חבר הכנסת שטרן, בבקשה.

<< דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >>

תודה. אני מעדיף לשמוע לפני כן.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

חבר הכנסת אוהד טל, בבקשה.

<< דובר >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר >> אני אשתדל להיות קצר כי באמת מה שחשוב זה שנשמע את החברים כאן, אבל אני רוצה להשיב לך. את רוצה לקחת את הדיון מהמצוקה שהם באים לשים על השולחן כאן - -

<< דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, אני רוצה לעשות את זה כדיון אחד, אם אתה אומר כיבוש עזה.

<< דובר >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר >> - - לדיון פוליטי על חוק הגיוס. אז אני רק אומר לך, אני הראשון שיסכים איתך שצריכים לגייס את החרדים, אבל עם כל הכבוד, הבעיה שלנו אף פעם לא הייתה, וגם לא היום, לא בעיית כוח אדם, היא בעיית מוח אדם.

<< דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >>

זה לא נכון. זה לא נכון.

<< דובר >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר >> אתה יכול להמשיך להגיד. אלעזר שטרן, עכשיו אני מדבר, סליחה, תודה רבה. במרכבות גדעון ב', העובדה היא שהיה בערך שליש מכמות כוח האדם שהייתה לפני כן והצליחו להחזיק כמות גדולה יותר, אחוז גדול יותר של רצועת עזה, כשפועלים אחרת. הבעיה היא לא כוח אדם, השאלה היא איך.

<< דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כמה ימי מילואים עושה חייל בחטיבה מתמרנת?

<< דובר >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר >> אבל זה לא קשור.

<< דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בעיניי זה כן קשור. אתה רוצה לדבר על כיבוש עזה, בואו נדבר על זה.

<< דובר >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר >> תפסיקי לקחת את המצוקה שלהם לדיון פוליטי בסוגיה אחרת. אני איתך שצריך לגייס עוד חרדים. זה לא קשור. בואו לא נסחוב אותם עכשיו לדיון פוליטי.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

אני אשמח אם תתייחס לגופו של עניין, חבר הכנסת טל, למצוקה שלהם.

<< דובר >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר >> אני חושב שהפתרון שהימין לפחות מציע הוא פתרון פשוט, אמר אותו עכשיו צבי סוכות בצורה נפלאה. הדרך היחידה זה להפסיק לעבוד על עצמנו, להפסיק לחזור על אותה קונספציה.

<< דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >>

ראש הממשלה לא מציע את זה, ולא רק שלא מציע את זה, אמר לא יהיה.

<< דובר >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר >> אני מבקש לסיים את דבריי.

<< דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >>

אמר לא יהיה. לא יהיה. אז לא הבנתי, מי זה הימין?

<< דובר >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר >> להפסיק להשלות את עצמנו שתהיה איזושהי חומה גדולה ונחביא את המפלצת מאחורי החומה, אז היא תיעלם. היא לא תיעלם, היא רק תלך ותגדל. אם אנחנו מוכנים לקנות את השקט של עכשיו במחיר יקר מאוד בהמשך, זאת בדיוק חזרה על אותה קונספציה.

אז אני שמח שהתעוררתם גם אתם ואתם שותפים איתנו לקריאה הזו שאת חמאס חייבים להכריע. אני שמח מאוד, מצוין, אז בואו תהיו שותפים ובואו ניתן להם את הבמה כדי שנשמע את החששות, את המצוקה, את הטיעונים שהם מנסים להשמיע ונבוא כולנו מאוחדים עם הצעה לפתרון, מצוין.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

ישי, נציג פורום עוטף ישראל, בבקשה.

<< אורח >> ישי ספז: << אורח >>

אני ישי ספז, נציג של פורום עוטף ישראל, חבר כיתת כוננות במושב יתד. קודם כול, הגיעו לפה ארבעה ראשי רשויות, ובאמת יש להם עבודה מעל הגג, מי שמכיר את העבודות שלהם, הם פשוט מוצפים והם השקיעו והגיעו לפה ואמרו פה דברים חשובים מאוד וחשוב לשמוע אותם ואנחנו מודים להם וגם מודים למי שפה בוועדה עזר לנו לקיים את הדיון הזה.

לא נכנס לכל הקטע הפוליטי, באמת אנחנו באנו בתור תושבים להגיד מה יש לנו ומה אנחנו חושבים וממה אנחנו חוששים.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

בהחלט.

<< אורח >> ישי ספז: << אורח >>

חבל שהצבא שם בלג אחורי, אם אפשר שאתם תהיו גם יותר בפרונט.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

הצבא יהיה בחלק הסגור וייתן תשובות לוועדה.

<< אורח >> ישי ספז: << אורח >>

אני רק אומר שהרבה מהדברים זה לא רק לדרג המדיני. יש לנו המון ביקורת לדרג המדיני, אבל גם הדרג הצבאי צריך להיות פה בחזית. אנחנו כבר שנתיים פועלים מתוך אחריות לנסות ולהבין ולעקוב מקרוב מה קורה ברצועת עזה, ולצערנו אנחנו רואים מקרוב, ממש מקרוב, אחרי מעקב שלם שאנחנו עושים במשך שנתיים ששום דבר לא השתנה.

הדבר הזה מאוד מאוד מטריד אותנו ואחרי שנתיים אנחנו פה יכולים להגיד בפה מלא שאנחנו חוזרים לאותה סיטואציה, אנחנו חוזרים לאותם דברים שהיו לנו טרום המלחמה. חמאס חוזר להתחמש, חמאס חוזר כבר מהימים הראשונים למלא את שורותיו, מההתחלה חמאס ממלא את שורותיו כל הזמן ואנחנו לא ממציאים את זה פה מאיזשהן המצאות שאנחנו ממציאים. הדברים האלה מונחים פה על שולחן ועדת חוץ וביטחון על ידי צה"ל בעצמו, הדברים האלה מתפרסמים מתוך ועדת חוץ וביטחון והדברים האלה חמורים מאוד.

אנחנו, אני אישית, משתדל כל יום להגיע לגדר, אני כל יום מסתובב על הגדר ואני כל יום מסתובב שם, לא כי משעמם לי, פשוט אני מבין שכשאני מגיע לגדר, אם לא בטוח לי באזור הגדר כנראה לא בטוח לי גם בבית, כי שני קילומטר אחורה מהגדר לא בטוח אם לא בטוח על הגדר. וכשאני מסתובב על הגדר וקצינים מסתובבים שם ואומרים לי, אסור לך להסתובב פה, אז שאנשים ידעו שזה שטח צבאי סגור. למרות ששר הביטחון החליט שאנחנו חזרנו לשגרה, אבל האזור הזה הוא שטח צבאי סגור, פוגש אותי קצין בכיר מאוגדת עזה ואומר לי, אתה לא יכול להסתובב פה, יש פה התרעה לחדירה ולפשיטה ויש התרעה של ירי צליפה.

הדבר הזה הוא לא ייתכן. לא ייתכן שקצין בצה"ל אומר לי שנתיים וחצי אחרי, שאסור לי להסתובב במרחב הגדר. אני לא עולה על הגדר, לא עולה על דרך ביטחונית, אני נוסע על דרך חקלאית פרופר בנחל גרר ושם עומד קצין ואומר לי, סליחה, אתה לא יכול לעבור פה, יש פה התרעה.

הדבר הזה לא ייתכן כי אם צה"ל מעז להגיד לנו תושבי העוטף אחרי שנתיים שיש איום במרחב הגדר – לא מעבר לגדר – במרחב הגדר, אז בתוך בארי ובתוך נחל עוז לא בטוח, ואסור לנו, אסור לנו לאפשר לזה לקרות, ואנחנו רוצים תשובות ברורות מהצבא. אנחנו לא ניתן לכם עוד פעם להגיד לנו שבטוח ויש קו צהוב. לפני חודשיים, חודש וחצי, תחקיר יתד, הגיע קצין העורף של הפיקוד, נעמד ואמר לתושבי יתד המושב שלי ולתושבי העוטף: סליחה, יש לכם את הקו הצהוב, בנינו 34 מוצבים על הקו הצהוב. הינה הם מאחוריי, אני מדבר אליהם, לכן ביקשתי שיעברו קדימה.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

הם בחלק הסגור.

<< אורח >> ישי ספז: << אורח >>

הם יכולים לשבת קדימה, אבל הכול בסדר. אנחנו, יש לנו שאלות קשות ואנחנו לא מבינים למה אחרי שנתיים הצבא ממשיך להגיד – בתור נציגי צבא, אין לי בעיה שיבוא ויגיד, זה מה שהנחה אותנו הדרג המדיני, אבל צה"ל, קצינים בכירים בצה"ל אומרים, יש את הקו הצהוב, יש לנו 34 מוצבים.

סליחה, אנחנו לא מסתפקים בקו הצהוב, אנחנו רוצים את חיסול חמאס. זו אחת ממטרות המלחמה הראשונות, הראשונה שכתובה במטרות המלחמה ואנחנו דורשים שהיא תתממש ואנחנו לא נעביר את הירושה הזאת לילדים שלנו. אנחנו נחכה לתשובות ברורות ואחרי הדיון החסוי אנחנו נהיה פה ונמשיך לדבר עם חברי הכנסת בתור פורום עוטף ישראל עד שנבין שאנחנו חוזרים לחיות בביטחון, אבל ביטחון אמיתי. ואם צריך שקציני צה"ל יניחו את הדרגות שלהם ויגידו, סליחה, אנחנו מצטערים, יש פה שקרים בצבא, עוד פעם אומרים כאילו ועושים הפוך, אנחנו לא מוכנים שקצינים ימשיכו להגיד לנו דברים לא נכונים כי זה מה שבונה עוד פעם את אותו מערך שאנחנו חזרנו הביתה, אבל לא בטוח. ואם צריך שקצינים יבואו ויגידו את הדברים עד הסוף, שיבואו ויעשו את זה, זו החובה שלהם.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

תודה רבה, ישי. אני אגיד רק שזעקת השבר של תושבי העוטף היא זעקה אמיתית, מבוססת, וכולנו היינו ב-6 באוקטובר, הגענו ל-7 באוקטובר, גם זעקתם של ראשי הרשויות, וצריך להגיד ביושר, יש פה הנהגה דרג צבאי ודרג מדיני וכל החיצים צריכים להיות מופנים לכל הדרג הזה שהוא אחראי בשרשרת, באחריות, ברשות ובסמכות, ומכאן אני עוברת בבקשה לאדיר, קב"ט שדות הנגב, בבקשה.

<< אורח >> אדיר שגב: << אורח >>

שלום לכולם. אדיר שגב, מנהל אגף חירום וביטחון, מועצה אזורית שדות נגב. אני חייב לציין קודם כול, שאני מאוד מאוד גאה שיש לנו מנהיגים, שישבו פה ראשי רשויות, הם תומכים 24/7 בעבודתנו כמנהלי הביטחון של שדות נגב. אני לא אדבר כאן גבוהה גבוהה, אני ארצה להוריד לכם את העניינים שאנחנו עוסקים בהם לפרקטיקה, לשטח, מה אנחנו חווים כמנהלי ביטחון שאחראים על כמעט 50 יישובים בעוטף.

כרגע אנחנו נמצאים במצב שאנחנו צריכים לקבל – היישובים שלנו מחולקים לסיווגים – סיווגי ליבה קדמי, ליבה וסמוכי גדר, כאשר כל סיווג בעצם נותן ליישוב את מרכיבי הביטחון שהוא צריך לקבל. גברתי, אני לא אגיד לך לכי לחסל את חמאס, וחמאס צריך להיות ממוטט, אמרו כאן את הדברים יפה יפה, ואנחנו יודעים בדיוק מה צריך לעשות עם הנבלות שם, אבל אני אגיד לך, אני כבר קורא את המפה ואני רוצה להיות מוכן. אני רוצה להיות מוכן, שהאזרחים שלי יודעים שיש את כל המרכיבים ביישוב בשביל לשמור עליהם ביום פקודה, ואנחנו לא מקבלים עד עכשיו, שנתיים שלמות, את המרכיבים שהיינו צריכים לקבל. יש פיילוט.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

אם תוכל להיות קונקרטי גם במרכיבים כדי שאחרי זה גם נוכל להתייחס בדיון הסגור.

<< אורח >> אדיר שגב: << אורח >>

אני ארד קונקרטית.

<< דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >>

הם אמרו, הצבא אומר להם מרכיבי ביטחון ולא אומרים להם מהם מרכיבי הביטחון. זה בדיוק העניין, לא אומרים להם מהם מרכיבי הביטחון ומה זה כולל.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

לא, הוא אומר שחסרים לו דברים קונקרטיים כדי להגן על עצמו.

<< אורח >> אדיר שגב: << אורח >>

אני אומר, אני ארד עכשיו למטה. אנחנו נמצאים בפיילוט טכנולוגי, הצבא נמצא בפיילוט טכנולוגי – כשאני אומר אנחנו זה הצבא או אנחנו – נמצאים בפיילוט טכנולוגי של חמישה יישובים בעוטף, שהוגדר ככישלון מוחלט. הווי אומר שיש היום חמישה יישובים בעוטף שקיבלו טכנולוגיה כפיילוט, סיסמת פיילוט, אך לא באמת מתאימים לדמ"צ של פיקוד דרום. יש דרישה מבצעית של פיקוד דרום, התקציב מגיע מפיקוד העורף, מבצעים את העבודות, א', מאוד מאוד איטי; ב', בלי התייעצות עם הרשויות בהתאם לצורך המבצעי, קרי לדוגמה, יש לי היום קיבוץ סעד, מרושת מצלמות על הגדר. אותה קונספציה של ה-6 באוקטובר על הגדר, ראש זנב זה נקרא בשפה המקצועית, במערכות מתח נמוך.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

רק תיקח בחשבון שאנחנו בדיון משודר ומצולם.

<< אורח >> אדיר שגב: << אורח >>

כמובן, כולם יכולים לשמוע את זה.

<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> אתה יכול להשאיר לנו רשימה? אנחנו עוד מעט נהיה בדיון חסוי.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

תודה רבה. אני מציעה שאת הפערים תשאיר לנו, מבלי לתת לאויב.

<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> שרון צודקת. האויב צופה בשידור הזה.

<< אורח >> אדיר שגב: << אורח >>

בשמחה רבה. תתנו לנו את המרכיבים שאנחנו באמת צריכים לקבל בשביל להתכונן.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

אז את כל הפערים. אם יש לכם רשימת פערים אני מבקשת שתשאירו פה לדיון הסגור, גם בהיבט הטכנולוגי.

<< אורח >> אדיר שגב: << אורח >>

חברים, זה נושא ראשון. נושא שני, היבט כוח אדם. אני לא מדבר כמילואימניק, רב סרן בסיירת גולני, באמת, אני כבר לא סופר את המילואים, אנחנו כבר באמת עייפים, אמיתי עייפים. יש לי חבר טוב, אליסף פרץ, מכירים אותו יפה יפה. הבן אדם כבר עכשיו בסבב, לפי דעתי שישי, אשתו כבר אומרת לו: די, מספיק. הוא המדד, הוא המדד לכך שקציני וחיילי צה"ל עייפים. מדינת ישראל צריכה לבוא עם בשורה, בשורה של תוכנית אסטרטגית, לבוא ולהציג לנו איך היא שומרת על המרחב 24/7 בפן האזרחי. הצבא, תפקידו ללכת קו כחול, מערבה. לנו יש את האזרחים לדאוג להם פנים-פנים בית, תיתנו לנו בבקשה תוכנית אסטרטגית איך שומרים על המרחב.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

תודה רבה, אדיר.

<< דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אתה יכול להגיד משהו לגבי כיתות הכוננות?

<< אורח >> אדיר שגב: << אורח >>

ב-1 בינואר קיבלנו פקודה לרדד את כוחות המילואים לרמה שאני אומר לכם כאן על השולחן, לא יודע להגן על היישובים, שחור על גבי לבן. עד עכשיו מי שהגן על היישובים זה כיתות כוננות מגויסות בצו שמונה.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

קבועה, מתוך היישוב.

<< אורח >> אדיר שגב: << אורח >>

בתוך היישוב, בני מקום.

<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> קיבלתם כבר את הפקודה או שנאמר לכם שזה ב-1 בינואר?

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

לכמה אתם יורדים?

<< אורח >> אדיר שגב: << אורח >>

שניים. בואי תגידי לי איך אני שומר עם שני חיילים על יישוב.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

תודה. אני מבקשת שזה יוכן לנו, הרשימה הזו, כי זה גם חלק מהדיון.

<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> שרון, זה לא רק שם. הסיפור הזה של הגמ"ר זה לא רק אצלכם. ב-1 בינואר, מה שנאמר, זה בעיקרון שאז יבחנו את זה. כרגע הפקודה היא לחתוך, זה נכון, אבל האמירה היא שיבחנו עד אז ויראו מה עושים. זו אמירה גורפת.

<< דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> - - -

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

חד-משמעית. זו הערה מאוד נכונה, חברת הכנסת בן משה, ואנחנו נשאל את הצבא שאלות לגבי זה.

<< אורח >> אדיר שגב: << אורח >>

חבר הכנסת סוכות, אני הצגתי למח"טים תוכנית איך אני שומר על היישובים. הצגתי להם תוכנית איך אני מרדד בסד"כ ושומר על היישובים. לא הקשיבו.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

אדיר, תודה רבה. זו נקודה מאוד חשובה, גם הנושא של הסד"כ, אנחנו נתייחס לזה בדיון הסגור. איתי לוי, נתיב העשרה, בבקשה.

<< דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >>

מה שפורסם אגב הוא ביטול של המילואים, גברתי היושבת-ראש.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

כן. בגלל זה אנחנו רוצים לראות איך נותנים מענה, מה המענה שהצבא יודע לתת. איתי לוי, בבקשה.

<< אורח >> איתי לוי: << אורח >>

אני לא מאמין. אני לא מאמין לאף אחד, אני לא מאמין לכם, אני לא מאמין לצבא. אני לא מאמין כי ב-6 באוקטובר האמנתי כל כך הרבה. יצאתי בקמפיין תקשורתי כנתיב העשרה נגד העמדות שהקימו לנו החמאס מול היישוב, והצבא לא הסכים להוריד אותן. יצאנו בקמפיין תקשורתי שמימנו מעצמנו ולא האמינו לנו. בשומר החומות, כשג'יפ צבאי נפגע בתוך היישוב, שהגן עדן שלנו נתיב העשרה הפך להיות גיהינום בשנייה אחת, ניסינו לעשות הכול, ישבנו עם מי שאתם רוצים, כולל טלפון מראש הממשלה במגן וחץ, עם מי שאתם רוצים ישבנו.

ואני לא מאמין. אני לא מאמין בגלל שמה שקרה ב-6 באוקטובר קורה עכשיו, שנתיים אחרי ה-7 באוקטובר. נתיב העשרה הוא היישוב הכי קרוב בית לבית עם הרצועה, כרם שלום ונתיב העשרה. אין לנו מרכיבי ביטחון, מעל שנתיים לא הצליחו לעשות מרכיבי ביטחון בנתיב העשרה. יש תוכניות, מדברים עם היישוב, הרבה דברים קורים, אבל שנתיים אחרי אין מצלמה אחת בנתיב העשרה. יש פה אחד שחושב שזה שפוי?

<< אורח >> הילה ברוך ליליאן: << אורח >>

לא.

<< אורח >> איתי לוי: << אורח >>

יש צבא שחושב שזה שפוי? ואני יושב עם אופק חדש, והם עושים עבודה מדהימה, הם רוצים, אבל בפועל זה לא קורה.

אני לא מאמין כי התחקירים שהיו, לא מוכנים להביא לנו אותם, צבא הגנה לישראל לא מוכן להביא לי את התחקיר שהוא עשה לי, לא מוכן, עד עכשיו. הוצאנו מכתב לרמטכ"ל, אנחנו דורשים לראות את התחקירים, תביאו לנו. אומרים לנו, עדיין לא – שנתיים אחרי, אחרי האסון הכי גדול שקרה במדינת ישראל, לא מסכימים להביא לנו את התחקירים, אז איך אני אמור להאמין? למי אני אמור להאמין?

שנתיים אחרי. לא מזמן בפגישה עם גורם צבאי בכיר הוא אומר, אין יותר מנהרות בצפון הרצועה, אין יותר באזור של נתיב העשרה, אין יותר. חודש אחרי, חבר'ה, תקשיבו – אני לא אקריא את ההודעה פה כי עוד פעם, צופה מי שצופה – אומרים לנו, הולכים להפציץ עוד מנהרה בצפון הרצועה.

ריבונו של עולם, למי אני אמור להאמין? מה אני אמור לעשות? אני לא מאמין כי אני מרגיש עוד פעם שמשהו ביהירות הצבאית הגבוהה הזאת למעלה קורה לנו עוד פעם. הבן שלי, אהוב ליבי, לפני שנה נפצע קשה בלבנון, אף אחד לא יכול לחשוד בי שאני לא מעריץ את החיילים האלה. אני גם שירתי במילואים מ-7 באוקטובר מעל 150 ימים, אבל עדיין, אין קשר בין זה שהחיילים הגיבורים שלנו עושים את מה שעושים למה שקורה למעלה.

ואני אומר לכם, אני אומר את זה בצער, בכאב, לא חלילה ביהירות, בשיא הענווה והפשטות, חברים, אני לא מאמין – לא למוסד הזה שמתנער מאחריות, לא לצבא שממשיך לדבר את ה-6 באוקטובר. והדבר הבסיסי הזה, עד שהוא לא יקרה, על מה מדברים איתי? על מיטוט חמאס? אני לא מאמין לצבא שלי. על מיטוט חמאס, כשלי אין מרכיבי ביטחון בתוך היישוב? על מה? על זה שממשיכים לדבר 0.7? ה-0.7 הזה זה שטות. מישהו קבע שבע. צוחר 0.7123. על 123 מטר, אז צוחר לא ב-0.7, אז הוא צריך לקבל מרכיב ביטחון אחר? זה בולשיט.

ממשיכים לדבר את ה-6 באוקטובר. תשנו את השפה ותתחילו להיות מדידים. אני רוצה לדעת שאם מדינת ישראל לא מסוגלת לשמור עליי, שתגיד לי את זה, זה הכול. אני רוצה לדעת שאם קורה טיל אחד בנתיב העשרה יש מלחמה, אני רוצה לדעת את הדברים האלה. תהיו מדידים, זה מה שצריכה לעשות הוועדה הזאת.

<< יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >>

תודה רבה, אדוני. שי ראובני, שדרות, בבקשה.

<< אורח >> שי ראובני: << אורח >>

שלום לכולם, כבוד חברי הכנסת, אני גר מעל כיכר המוות, בשדרות – הכיכר עם הסרטון הראשון, טנדרים, מחבלים מתועבים נכנסים, רוצחים את דולב והודיה, וכולנו יודעים מה ההמשך. אני היום שנתיים אחרי, הילדים שלי, בן חמש ובת שלוש, לומדים בגן, 300 מטר מכיכר המוות. אני לפני שבועיים יוצא לאסוף אותם מהמסגרות, צבע אדום. מי שלא שמע צבע אדום, בשנייה אתה נכנס לאירוע. בשנייה, המוח עובר למצב הגנה.

הבעיה היחידה הייתה שאשתי בהיריון באוטו, הבת שלי בגן אחד, הבן שלי בגן השני. מה אני עושה בתור אבא? חוזר לאשתי? חוזר עם הבת שלי לתוך הגן? הולך לדאוג לבן שלי? אנחנו שנתיים אחרי שהמלחמה הזאת התחילה. הקורבנות שהיו פה, והלוחמים הגיבורים והקדושים שהיו פה בתחילת הדיון, החיילים הגיבורים שסובלים מפוסט טראומה, כולם שילמו מחיר, ומחיר כבד.

אני רואה, עשר דקות אחרי שאני שוכב על הילדים שלי, הודעה, זה אזעקת שווא. הכול טוב, אזעקת שווא. טוב, שדרות מתורגלים, כמה שזה מעצבן, הילדים הביתה ואני הולך להתפלל – חובש כיפה, הולך להתפלל מנחה. לא מספיק לעלות את המדרגות לבית כנסת, צבע אדום. עוד פעם אזעקת שווא. לא, זה אזעקת שווא, אין פה סכנה, הכול בסדר.

אנחנו לא רוצים שירגיעו אותנו. וכשאני נמצא כאן היום ומודה על הדיון החשוב הזה, אני זוכר שאני נמצא בפרלמנט, אני נמצא בבניין כנסת ישראל – אני לא בשיחה עם ראש הממשלה, לא בשיחה עם שר הביטחון, לא בשיחה עם הרמטכ"ל – אני מדבר עם חברי וחברות כנסת. חברי וחברות הכנסת, יש להם את הכלים שלהם. אני לא יכול לבקש מכם לדאוג ששר הביטחון ישנה מדיניות, אני לא יכול לבקש מכם שראש הממשלה יוותר על הפרויקט של רכבת מאיחוד האמירויות

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]