פרוטוקול מספר 20, הוועדה לדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו-2025 (מ/1898), 10/02/2026

הכנסת העשרים-וחמש

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 20

מישיבת הוועדה לדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו-2025 (מ/1898)

יום שלישי, כ"ג בשבט התשפ"ו (10 בפברואר 2026), שעה 10:10

סדר היום:

הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו-2025 (מ/1898)

המשך דיון – חובות השקעה בהפקות מקומיות (פרק ה' וההגדרות הרלוונטיות לפרק זה)

נכחו:

חברי הוועדה:

גלית דיסטל אטבריאן – היו"ר

מירב בן ארי

איתן גינזבורג

שלי טל מירון

צגה מלקו

אבי מעוז

יבגני סובה

אפרת רייטן מרום

חברי הכנסת:

יוראי להב הרצנו

ירון לוי

מוזמנים:

אריאל שטיינר

–

רמ"ט מנכ"ל משרד התקשורת

ברוריה מנדלסון

–

יועמ"שית משרד התקשורת

זיו גלעדי

–

סגן בכיר ליועצת המשפטית, משרד התקשורת

אביטל סומפולינסקי

–

המשנה ליועצת המשפטית לממשלה (משפט ציבורי חוקתי), משרד המשפטים עדי ליברוס

–

עו"ד, ממונה, ייעוץ וחקיקה (משפט כלכלי)

מודי שרפסקי

–

מנהל אגף רגולציה, yes

עופר ויסוקר

–

סמנכ"ל ייעוץ משפטי ורגולציה, yes

גיורא ואלה

–

מנכ"ל אקט - איגוד עובדים בקולנוע ובטלוויזיה

רז ניזרי

–

שדלן, עו"ד, הוט מערכות תקשורת

מיכל פליישר

–

עו"ד, סמנכ"לית רגולציה, הוט מערכות תקשורת

אלעד מן

–

עו"ד, יועץ משפטי, הצלחה - לקידום חברה הוגנת

אורי שרף

–

מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו

נגה רובינשטיין

–

שדלן, עו"ד, חברת החדשות של שידורי קשת

אסף גרונבאום

–

עו"ד, שדלן, שידורי קשת ורשת

רונן ריינגולד

–

שדלן, עו"ד, מכון זולת

נועה גבע

–

שדלן, עו"ד, ערוץ הספורט

עמוס נוימן

–

מנכ"ל, תל"י - חברת התמלוגים

נגה בריינס

–

מנכ"ל איגוד העורכים

דבורה קמחי

–

עו"ד, סמנכ"לית רגולציה, רשת מדיה

אבי בן הלל

–

מנכ"ל שח"ם - ארגון השחקנים והשחקניות

מירב אתרוג בר

–

אחראית קידום היצירה המקורית - איגוד הבמאיות והבמאים בישראל שי חייק

–

סמנכ"ל רגולציה, שידרי קשת

קרין קיינר

–

במאית ויוצרת דוקומנטרית, חברת הנהלה הפורום הדוקומנטרי בישראל רוני אבולעפיה

–

יו"ר הפורום הדוקומנטרי בישראל

צביקה גוטליב

–

אחראי יצירה מקורית, איגוד המפיקים

זהר גופן

–

עו"ד, מחקר, המכון הישראלי לדמוקרטיה

ליאור תמאם

–

עו"ד, מנכ"ל איגוד התסריטאים

ישראל שור

–

אח שכול, אחיו אבידע שור נפל לפני שנים רבות

יוסי סרדי

–

הלום קרב

חגי עזרן

–

הלום קרב

ייעוץ משפטי:

פנחס גורט

מצדה מצלאוי דוד

נעמה מנחמי

מנהלת הוועדה:

נועה בירן-דדון

רישום פרלמנטרי:

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו-2025, מ/1898 << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> בוקר טוב, אנחנו פותחים את הישיבה. ישראל שור, בוקר טוב ישראל.

ישראל שור:

בוקר טוב, ישראל שור, חה"כ דיסטל. אני רק רוצה להקדים ולומר שאני ממש לא נהנה לבוא לישיבות האלה ולומר את מה שאני אומר. זה לא אזור הנוחות שלי, אני לא נהנה מזה. יחד עם זאת, אני מרגיש שזו חובתי האזרחית ואחריותי ובגלל זה אני אומר את כמה הדקות שלי. תודה.

קוראים לי ישראל שור ואני אח שכול. אבקש שיירשם בפרוטוקול, לא באתי לכאן כדי להתריע, באתי לכאן כדי לקבוע עובדות. אני עומד כאן כאח שכול. אחי מסר את חייו למען הגנת מדינת ישראל. מאז אני נושא לא רק כאב אישי, אלא אחריות אזרחית שהמעגל הזה לא ימשיך להתרחב בגלל מחדלים שניתן היה למנוע.

ב-7 באוקטובר לא נכשלתם בהיעדר מידע. המידע היה קיים. האזהרות היו קיימות, הדוחות היו קיימים. הכישלון היה בהחלטה אחת לא להאמין. לא האמנתם שהאיום ממשי, לא האמנתם שהכוונות יתורגמו למעשה. לא האמנתם שהמציאות השתנתה. ההחלטה לא להאמין הייתה נוחה. היא אפשרה שגרה, דחייה והמשכיות פוליטית רגילה.

מאז עבר זמן. לא זמן של הפקת לקחים, אלא זמן של הסתגלות. הסתגלות לכך שהחמאס לא חוסל. הסתגלות לכך שחיזבאללה חזק ומצויד יותר מאי פעם. הסתגלות לכך שנשמעים איומים גלויים על מדינת ישראל, כולל מטורקיה. הסתגלות לכך שהמרחב האזורי מתארגן מחדש בבריתות ובהסכמים שלא נועדו להגן עלינו.

ובזמן שהמערכת הסתגלה האויבים שלנו למדו. הם למדו לזהות קרע פנימי בחברה הישראלית. הם למדו לזהות שחיקה עמוקה בקרב חיילי המילואים, נפשית ופיזית. הם למדו לזהות אובדן אמון בהנהגה והם למדו לזהות מדינה שמנהלת ויכוח פנימי במקום היערכות. הם גם למדו לזהות דבר נוסף שבישראל של היום ההכחשה מהירה מהתגובה. כך נראית הדרך לאסון הבא. לא בהחלטה אחת שגויה, אלא ברצף של החלטות שלא לקבל החלטה. לא בהפתעה, אלא בדחייה. לא בכשל מודיעיני, אלא בכשל מנהיגותי.

וכאן עובדה נוספת, ברורה. גורמי הביטחון כבר לקחו אחריות והתפטרו. ואתם? אתם נאחזים בכיסאות כאילו האירוע התרחש במשמרת אחרת, במדינה אחרת. ההיפך הוא הנכון. זו הייתה המשמרת שלכם. זו המדינה שלכם, זו האחריות שלכם. ושנתיים וארבעה חודשים אחרי האסון החמור ביותר בתולדות המדינה אין ועדת חקירה ממלכתית. לא בגלל מחלוקת מקצועית, לא בגלל שיקול עקרוני, אלא מסיבה אחת בלבד. יש מי שמבין שוועדת חקירה תהיה אסון אישי עבורו ולכן היא נמנעת, נדחית, מוסחת ונקברת. זה איננו עיכוב, זה מחדל מתמשך. וכל יום ללא ועדת חקירה הוא יום שבו האמת איננה נאמרת והמשפחות השכולות נדרשות לשלם מחיר נוסף: חוסר תשובות, חוסר אחריות וחוסר נכונות לומר בקול כשלנו.

אני אומר כאן בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: הטבח של ה-7 באוקטובר רשום על שמכם. לא רק בגלל מה שקרה, אלא בגלל מה שלא נעשה מאז. והיום, אחרי כל המידע, אחרי כל האזהרות, אחרי כל הסימנים, אם תיפתח מערכה נוספת, אם היא לא תיעצר בגבול, אם היא תגיע למרכזי הערים, אם מעגל השכול יתרחב לא תוכלו לומר שלא ידעתם. הפעם זה לא יהיה מחדל, זו תהיה אחריות מודעת.

אני מסיים בקביעה אחת, היום הזה, הדברים האלה הם נקודת הייחוס. ומכאן והלאה כל מה שיקרה יהיה תוצאה של בחירה.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

תודה רבה ישראל. אנחנו נחזור ל-57, שאותו אנחנו צריכים לסיים. אני כן רוצה לומר שאחרי הישיבה הארוכה מאוד שלשום יש לי שני דברים חשובים לומר: אחד, נועה דאגה לנו לסנדוויצ'ים. השני הוא שאני מפיקה לקחים ממה שקרה בפעם האחרונה. לא הייתי שבעת רצון מאיך שהדיון התנהל. אני חושבת שצריך לאסוף את הסיפור הזה קצת יותר כדי שבאמת יש לנו נטייה בוועדה הזאת בכל סעיף להכניס את כל החוק. בואו נגיד ככה: יכולנו לדעתי בחצי מהזמן להספיק הרבה יותר אם היינו יותר יעילים ויותר נוגעים לכל סעיף.

לפיכך אני חושבת שמעכשיו מה שאני הולכת לעשות זה שבכל סעיף אחרי דברי ההסבר ואחרי דבריהם של הייעוץ המשפטי אנחנו נעשה גורם מקצועי, חבר כנסת, גורם מקצועי, חבר כנסת. לכל אחד יש זכות דיבור של חמש דקות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא, לא, ממש לא. את לא מגבילה את זכות הדיבור של חברי הכנסת.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אתה בקריאה ראשונה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא יכולה להגביל את זכות הדיבור - - -

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

יש זכות דיבור של חמש - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

- - - על טענות ענייניות. אני מצטער.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

לכל אחד יש זכות דיבור של חמש דקות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היא לא יכולה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא בדיונים - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היא לא יכולה לתחום את הטיעונים שלנו על סעיפים ספציפיים.

שלי טל מירון (יש עתיד):

מה הכוונה חמש דקות?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אם יש דיון, יש דיון.

שלי טל מירון (יש עתיד):

חמש דקות למה?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תסבירי רגע.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

חמש דקות בכל סעיף.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

למה זה על זמן?

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

גברתי, זה דיון על סעיפים חוק.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

כי ככה החלטתי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אבל את לא רשאית להחליט את זה.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אוקיי. סעיף 57, אורי, בבקשה, אנחנו רוצים - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

רגע, לא.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אין לכם, אתם לא בזכות דיבור כרגע. אני ממשיכה את סעיף 57. אורי, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה בודקים? ככה מתנהלים בכנסת.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

טוב שלא הבאתם משקל ואתם בודקים את השאלות שלנו אם זה הערות על משקל.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אני לא רוצה להוציא.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

זה לא דברי פתיחה.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אני לא רוצה להתחיל להוציא.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה אם הטיעונים חורגים מחמש דקות?

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אז תדבר על זה אחר כך. לא, אתה מפריע לי כרגע בוועדה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא, אבל את מגדירה - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה בקריאה שנייה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא, סליחה. יש סדרי דיון.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אם אתה תפריע לאורי לדבר, זה על דעת היועצת המשפטית של הכנסת.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז אני מבקש את ההתייחסות של הייעוץ המשפטי.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מה העניין של הייעוץ המשפטי?

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

תפנה אליה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא יכול להיות שאת מגדירה סדרי דיון - - -

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אתה מגיע לקריאה שלישית. אתה מפריע לי לנהל ועדה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

סליחה, אבל זה לא יכול להיות דבר כזה. לא יכול להיות.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

נא לצאת.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

יוראי להב הרצנו, נא לצאת ל-10 דקות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני מבקש, עם כל הכבוד.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אולי לא הבנו נכון.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

עם כל הכבוד, לא יכול להיות.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

נראה לי שלא הבנו נכון.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא יכול להיות שהיא מציגה את הדיון ואני מוצא החוצה אחרי שלוש קריאות. לא יכול להיות דבר כזה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תסבירו רגע עוד פעם כי נשמע לי שלא הבנו נכון.

מצדה מצלאוי דוד:

אני רוצה רגע להסביר במשפט.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אחרת אנחנו מיותרים פה ופשוט נלך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

סליחה, מה זה הדבר הזה?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

את רוצה, מצדה, להסביר רגע?

מצדה מצלאוי דוד:

כן.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

מצדה במשפט ואנחנו עוברים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תודה.

מצדה מצלאוי דוד:

צריך לייצר פה את האיזון. מצד אחד ליו"ר הוועדה כן יש סמכות לנהל את הדיון ולקצוב זמנים, ככלל לזמן דיבור. לצד זאת, אי אפשר למנוע מחברי הכנסת להציף את השאלות ולדון בשאלות לעומק. אני כן אעשה איזה שהיא עוד בדיקה נוספת לגבי קציבת הזמן בין לבין בתוך השאלות.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני מזכיר למצדה שהדיון הוא לא רק לפרוק את השעות לאוויר. את זה אני יכול - - -

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

איתן, אנחנו לא בדיון כרגע. אם יש לכם בעיות תדברו אחר כך עם הייעוץ המשפטי. אורי שרף כרגע בזכות דיבור. תודה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

ביום ראשון זה לא היה.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

מי שיפריע יקבל קריאה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

ביום ראשון הדיון לא היה ענייני?

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

ברובו התפרסנו חזור וחזור על דברים שדיברנו עליהם כבר הרבה מאוד פעמים.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אבל הגענו להפקות מקור.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

זה מהות החוק.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אורי שרף. כרגע מי שמפריע מקבל קריאה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

את זו שאמרת שזה חשוב לך.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

איתן, קריאה ראשונה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בסדר, קריאה ראשונה.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

איתן, אתה בקריאה ראשונה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

השימוש בסמכות הזאת לא מעניינת כל כך, באמת.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אורי, בבקשה.

אורי שרף:

אני אסביר איך הרשות השנייה עובדת היום מבחינת סיווג התוכניות. החובה שקיימת היום על בעלי הרישיון היא שבפועל זה קשת ורשת, בעלי הרישיון הרגילים, לא בעלי רישיונות הזהירים. היא 15% מסך ההכנסות להשקיע בסוגה עילית. כאשר החלוקה היא למעשה בין תוכניות תעודה, תוכניות דרמה ותוכניות מיוחדות.

אני רק אגיד שלנו יש דרישה ללפחות 20%, מאותם 15%, כלומר 3% לדרמה. לפחות 3% לתעודה וכל השאר בעצם לפי איך שבעל הרישיון יבקש.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

מה שלנו חשוב להבין זה מה זה מיוחדות.

אורי שרף:

כן, כן, אני אגע בכל. דבר ראשון, אני כן רוצה להפנות לאיזה שהיא שגיאת סופר, טעות סופר, בהגדרה של תוכנית תעודה שנמצאת בחוק. בסוף ההגדרה מופיע "שהיא איננה תוכנית בענייני היום". למיטב הבנתי לא מוגדרת תוכנית לענייני היום בחוק ולכן יש פה איזה שהיא טעות.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז למה הכוונה זיו?

זיו גלעדי:

זה מוגדר בתקנות.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מה זה תוכנית בענייני היום?

זיו גלעדי:

זה לא טעות, זה הנוסח המקובל. ככה זה גם בחוק השידור הציבורי.

אורי שרף:

שוב, אצלנו כן מופיעה הגדרה לתוכנית בענייני היום ולכן זה מאוד ברור. אצלנו מופיע הגדרה של תוכנית חדשות אני חושב, שאולי לשם הייתה הכוונה אצלכם בחוק ואולי לא.

זיו גלעדי:

הכוונה הייתה בדיוק לנוסח של חוק השידור הציבורי.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז מה הכוונה של זה, זיו?

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אוקיי, תודה רבה. כן אורי, תמשיך. תמשיך, אנחנו לא פותחים דיון על זה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא, אבל יש מחלוקת. אז לא הבנתי מה.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אורי, תמשיך.

אורי שרף:

אני אומר, אצלנו יש הגדרה לתוכנית בענייני היום ולפי דעתי זה חשוב.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז מה ההגדרה?

אורי שרף:

אני אגיד בדיוק, תוכנית בענייני היום אצלנו בחוק היא תוכנית שאינה שידורי חדשות שעוסקת בהרחבה של אירועים ונושאים אשר עלו סמוך לשידורה במסגרת החדשות. כמובן חדשות מוגדר, גם בחוק הנוכחי חדשות מוגדר. אבל זה הנושא של תוכנית בענייני היום אצלנו בכללים.

אני אסביר רגע על תוכנית מיוחדת.

זיו גלעדי:

רגע, רק להבהיר, זה בחקיקת משנה. זה לא בחקיקה ראשית.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מה זה משנה?

זיו גלעדי:

באף חקיקה ראשית זה לא מופיע.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אני מבקשת לתת, אורי, תמשיך לדבר. איתן, תודה.

אורי שרף:

בנוגע לשאלה של תוכנית מיוחדת.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

צריך להוסיף פה את ההגדרות האלה בסעיף ההגדרות.

אורי שרף:

תוכנית מיוחדת אצלנו כן מופיעה בתוך החוק תוכנית מיוחדת, שהיא חלק מהדברים שמוכרים לסוגה עילית. כמובן אחרי שעומדים בשאר החובות של ה-20% לפחות דרמה ובתעודה. תוכנית מיוחדת ההגדרה אצלנו זה תוכנית במתכונת מקורית ובעלת ערך מיוחד, אשר הונח להנחת דעתה של הרשות כי היא באיכות יוצאת דופן של כתיבה תסריטית, משחק ובימוי מסוגים אלו. תוכנית מערכונים המופקת ברמת הפקה גבוהה. אני מקצר קצת. תוכנית במתכונת מקורית וחדשנית ודרמה בודדת. זאת אומרת, אם יש עכשיו לא סדרת דרמה, אלא פרק או שניים אז נכנס שם. זה תוכנית מיוחדת.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

מה, מיני סדרה כאילו?

אורי שרף:

כן, מיני סדרה. למעשה היום מוכרות, שוב, ארץ נהדרת זאת הייתה דוגמה שגם אני חושב עלתה בדיון הקודם. כתוכנית מיוחדת תוכניות מערכונים נוספות מוכרות כתוכניות מיוחדות. אבל לא תוכנית סטנד אפ, זה לא יוכר כתוכנית מיוחדת כמובן. זה חייב להיות מתוסרט, זה חייב להיות בעל רמת הפקה גבוהה.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

זאת אומרת אנשים שיושבים באולפן - - -

אורי שרף:

מדברים על זה, זה לא אמור להיות.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מלהגים, זה לא יקרה.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

זה לא נכנס.

אורי שרף:

לא אמור להיות בפנים. שוב, רמת הפקה גבוהה ומתוסרט. לא כסטנד אפ. אני כן רוצה להצביע על עוד נקודה קטנה בחקיקה הנוכחית, שבעצם מבקשת ודורשת רק מתוכניות תעודה להגיע לרף של לפחות 10% מה-6.5%. כמו שאמרתי, אצלנו זה 20% תעודה ו-20% דרמה. כל השאר לבחירת בעלי הרישיון.

העמדה המקצועית שלנו שכן צריך גם לתת רף לתוכניות דרמה. אני אגיד רגע את הסיבה. תוכנית דרמה, שוב, מהניסיון המצטבר שלנו, זה משהו שהוא מוגדר היטב בחוק. גם תוכנית מיוחדת זה משהו שהוא מוגדר טוב מבחינת היכולת שלנו להגיד מהי תוכנית מיוחדת ומהי לא.

תוכנית תעודה ההגדרה היא יותר אמורפית, יותר רחבה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כרגע אין הגדרה של תוכנית מיוחדת בחוק הזה.

אורי שרף:

נכון, נכון. אני אומר אצלנו. אני מדבר כרגע מה קורה אצלנו בחוק. איך ההגדרות שלנו ואיך אנחנו עובדים לפיהם. באים אליך בעלי השידורים ואומרים זה אמורה להיות מבחינתנו תוכנית מיוחדת. למה? אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, יש לנו סיבות טובות. ואז אנחנו משתכנעים או שלא משתכנעים. חושבים על זה, יושבים על זה, עושים דיון ומחליטים.

אני אומר, תוכנית תעודה - - -

ליאור תמאם:

כמו תוכנית חיסכון, אורי. אולי תיתן את הדוגמה.

אורי שרף:

שנייה, אני אתן את הדוגמה.

ליאור תמאם:

כן, אבל זה מאוד רלוונטי.

רוני אבולעפיה:

נכון, זה כשל שיש אצלכם.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

למה אתם מדברים בלי רשות?

אורי שרף:

אני אדבר על הכול. אז תוכנית תעודה, אני אומר, ההגדרה היא מאוד אמורפית. אני אקריא את ההגדרה ואפשר גם להבין כמה היא באמת יכולה להיות ועשויה להיות רחבה. זה לא רק המקור או עובדה, שהן הקלאסיקות מבחינתנו של תוכנית תעודה או תחקיר כמובן.

תוכנית תעודה היא תוכנית העוסקת בעדויות, תיעוד ופרשנות של תופעות חברתיות, תרבותיות או פוליטיות. ההגדרה היא די דומה למה שלקחתם גם לחוק, שאצלנו היא מעט יותר מפורטת, אבל כן בסוף די דומה. ועדיין, למרות שההגדרה דומה, היא רחבה מספיק בשביל בוא נגיד שבמקרים מסוימים בעלי השידורים ישכנעו אותנו שזה עומד תחת אותם קריטריונים.

אז אני אחזור רגע: תוכנית תעודה – תוכנית העוסקת בעדויות, תיעוד ופרשנות של תופעות חברתיות, תרבותיות או פוליטיות. או בתיעוד של תופעות או תגליות בטבע או מדע ומיועדת להעשיר, להרחיב, להעמיק ידע והבנה בתחומי דעת שונים, המורכבת בחלקה מצילומים בשטח או צילומים ארכיוניים ובחלקם מקטעים המצולמים באופן ובכל מקום המשמש כאולפן שאיננה תוכנית לענייני היום, ואורכה ככה וככה. לרבות תוכניות מסוג מגזין תרבות, תוכניות תחקיר ותוכנית על יוצרים ויצירה.

עכשיו אני אגע בתוכנית חיסכון. שוב, יש איזה שהוא - - -

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז איפה אמרת שזה שידורי חדשות?

אורי שרף:

לא, כאן אין חדשות. ענייני היום. אני אומר, בהגדרה, בתוך ההגדרה בהצעת החוק בתוכנית תעודה, תסתכל במילים האחרונות.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני קורא, אני קורא. אינה תוכנית לענייני היום.

אורי שרף:

המילים האחרונות של הגדרת תוכנית תעודה "והיא אינה תוכנית לענייני היום". גם אצלנו זה כתוב.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל קודם אמרת הגדרה אחרת שאינה שידורי חדשות.

אורי שרף:

שוב, ברגע שאני אומר פה בסוף ההגדרה תוכנית בענייני היום, מה זה תוכנית לענייני היום? אצלנו בחוק זה לא מספיק ברור, בהצעת החוק.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שהיא הינה או אינה?

אורי שרף:

אינה, ב-א'. גם אצלנו זה אינה תוכנית בענייני היום. אצלנו כשאני שואל את עצמי מה זה תוכנית בענייני היום, קבענו חקיקת משנה שאומרת בדיוק מה זה תוכנית בענייני היום.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

זה פחות או יותר אותו רציונל כמו - - -

זיו גלעדי:

אני רק אגיד, בחוק הרשות השנייה יש הגדרה אחרת. הרשות קבעה לעצמה בכללים הגדרה שהיא שונה מההגדרה שמופיעה להם בחוק הראשי.

אורי שרף:

היא מפרטת יותר, כן.

זיו גלעדי:

היא מפרטת יותר.

אורי שרף:

היא מפרטת את ההגדרה כדי שיהיה לנו יותר קל לאכוף ולהחליט. בסוף אני אגע לשאלתו של אלעד. תוכנית חיסכון.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

חבר'ה, למה יש רעש בחדר?

אורי שרף:

אני חושב שבשנת 2009, לפני כמעט 17 שנה, כאשר התחילה תוכנית חיסכון, אז הגיעו המורשים לשידורים ואמרו הנה התוכנית שאנחנו רוצים, שאנחנו מציגים, משדרים לציבור. ויש בה אחת, שתיים, שלוש, ארבע. שוב, כנראה שבמהלך השנים, שוב, אני לא זוכר איך הייתה נראית תוכנית חיסכון ב-2009. אבל כנראה שבמהלך השנים תוכנית חיסכון הלכה והתעסקה, למרות שהתעסקה בעבר כנראה בתחקירים ותעודה ותיעוד תופעות חברתיות כאלה ואחרות.

רוני אבולעפיה:

היא לא עשתה מעולם בתיעוד של - - -

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

את מדברת בלי להגיד מה השם, מה התפקיד.

אורי שרף:

אני אומר, הייתה כאן חשיבה של הרשות וזה עלה גם למועצה הנושא הזה והמועצה קיבלה החלטה.

המועצה קיבלה החלטה בעניין הזה שתוכנית חיסכון תוכר. ושוב, אנחנו, אני אגיד את זה בפירוש, יש קו שעובר. אמרתי, ההגדרה היא די רחבה. ויש קו שעובר בסוף בין תוכנית תעודה לבין מה שקורה. ועכשיו זה לגמרי, אני מבין את האמירה, תוכנית בענייני היום. ואנחנו לא הולכים להכיר בה יותר כתוכנית תעודה. זה די ברור, ברור לרשת וקשת שהיא לא תוכר יותר כתוכנית תעודה. זה תוכנית שהרבה יותר קרובה, שוב, בגלל שהגדרה רחבה ויכול להיות שמשהו כן ייכנס לתוכה. עד שזה עובר את אותו קו הזה.

התוכניות הן בסוף התכנים שם דינמיים מה אני מציג בכל תוכנית. וכמובן, באיזה שהוא שלב צריך לקבל יכולת החלטה שונה לגבי אותה תוכנית. למרות שהשם שלה נשאר אותו שם. זה מה שקרה בהקשר של תוכנית חיסכון.

הדבר האחרון שרציתי להגיד קודם, מצטער, נקטע לי חוט המחשבה. בנושא של רף של התעודה. אמרנו 10% אצלכם, 20% אצלנו. אבל אין רף מינימלי לדרמה. לדעתנו זאת דרמה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אתה חושב שצריך להיות בתוך החוק את הקטגוריה שירדה מהחוק של המיוחדת?

אורי שרף:

זו שאלה טובה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לאור הניסיון שלכם.

אורי שרף:

שאלה טובה. שוב, השאלה מה מחליטים.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני רוצה להגיד לך משהו. זה טעות להתייחס לתוכנית חיסכון וזו טעות להתייחס לארץ נהדרת.

אורי שרף:

בסדר, נכון.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני מדבר על העיקרון, אני לא עוסק פה בתוכניות פרטניות. אני עוסק בעיקרון.

אורי שרף:

אז אני אגיד רגע את הגישה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

האם סיווג של תוכנית כמיוחדת מפעיל שיקול דעת של רשות חדשה, היא נכונה או לא נכונה?

אורי שרף:

בדיוק. אני אגיד רגע את הגישה. בעצם מסתכלים, זו גישה נכונה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כי החיים דינמיים, אתה לא יכול לשים את הכול בתבניות של תעודה, דרמה ועניינים.

אורי שרף:

הגישה היא של משרד התקשורת, ואני מסכים איתה, זה גישה של איפה יש כשלי שוק, שם נטפל. השאלה האם עכשיו בעל רישיון לשידורים ירצה לשדר בעצמו תוכנית כזאת שהיא מיוחדת, בגלל שיש לה רייטינג, בגלל שיש לה איזה ערך שהוא רוצה לייצר לעצמו מותג כזה או אחר שיהיה מזוהה איתו. ויכול להיות שבאמת בתוכניות מיוחדות, כמו שאנחנו רואים אותם היום, אין כשל שוק.

רוני אבולעפיה:

אין כשל שוק.

אורי שרף:

לכן אתה לא צריך לשים את זה בפנים.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אנחנו לא פותחים את הדיון הזה בכלל.

אורי שרף:

אתה אומר האם חשוב שזה יהיה על המסך? חשוב. השאלה אם יש כשל שוק היא שאלה אחרת.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אוקיי.

אורי שרף:

עכשיו בהקשר של דרמה.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אורי, בוא.

אורי שרף:

דקה אחרונה. אנחנו חושבים שצריך לשים גם רף על דרמה. כי בדרמה כן אנחנו חושבים, הם חושבים שאין כשל שוק ואנחנו חושבים שיש כשל שוק בדרמה, שיכול להיות שלא נראה יותר דרמות על מסך אם בעצם הרף המינימלי יהיה רק על תעודה. זה קשור לזה שהגדרה של תעודה היא מספיק רחבה. כי יכול להיות שכל ה-6.5% האלה - - -

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

לא הבנתי. למה אם הרף המינימלי יהיה תעודה זה יפגע בדרמה?

רוני אבולעפיה:

כן, גם אני לא הבנתי.

אורי שרף:

כי הרף המינימלי, הם יכולים לשים את כל ה-6.5% האלה רק בתעודה. אז יכול להיות שתעודה - - -

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

למה להם?

אורי שרף:

ההגדרה היא מספיק רחבה.

קריאה:

זה יותר זול.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

יותר.

אורי שרף:

תעודה יותר זול. אולי פחות רייטינג, אבל יותר זול. מבחינת עלות תועלת יכול להיות שזה יוריד את הדרמה.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אריאל, מה אתה אומר על זה?

אריאל שטיינר:

אנחנו נקיים שיח פנימי מול הרשות ואנחנו נביא את עמדתנו.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

כן? ביקשת שאלה זריזה.

צביקה גוטליב:

שאלה לרשות השנייה בבקשה. לגבי תוכנית חיסכון, האם יש לכם חישוב כמה נחסך לקשת הוצאה על הפקות מקור בהכרה בתוכנית חיסכון? כי רק ב-2021 הוכרו 192 שעות של תוכנית חיסכון.

שאלה שנייה, למה לא פרסמתם עדיין את דוחות 2022, 2023 ו-2024?

אורי שרף:

אני רק אציין, אנחנו פה כדי שהחוק, שהצעת החוק הנוכחית תהיה מיטבית ולא עכשיו בשביל לענות על נושאים ספציפיים שקשורים לרשות השנייה.

רוני אבולעפיה:

זה פשוט תמונה של מה קורה לרגולטור.

קריאה:

הם עזרו לנסח את הצעת החוק, הם צריכים לתת תשובות.

רוני אבולעפיה:

זה מה שקורה לרגולטור.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

טוב. תודה רבה אורי. אין פה דיון, הדיון על סעיף 57 הסתיים הרגע.

לגבי סעיף 58. סעיף 58 הוא סעיף שכרגע כמו שכבר אמרתי כמה וכמה זמן, הוא כרגע סעיף שנדון בערכאות הרבה יותר גבוהות. אני כן מבקשת לא לדלג עליו מבלי לקבל מכם, משרד התקשורת, תשובה כיצד אתם נערכים והאם אתם נערכים למצב שבו הסעיף הזה יורד ואיך אתם נערכים לפגיעה בסופו של דבר בהפקות המקור בהקשר הזה?

אריאל שטיינר:

העמדה המקצועית שלנו, של משרד התקשורת, היא שיש להחיל חובה על כל השחקנים, על ישראלים ועל זרים כאחד, בשיעור שווה. ככל שלא - - -

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אני יודעת שהמנכ"ל מאוד נחרץ בעניין הזה ושהוא מעוד מעוניין להכניס את הבין לאומיות. מבחינה מקצועית שם ליבו נמצא. אני פשוט צריכה לדעת מה יקרה במידה וזה אכן בסופו של דבר לא יתבצע.

אריאל שטיינר:

אנחנו בדיון הקודם הצגנו את עמדתנו המקצועית לגבי השיעור הנכון של חובת ההשקעה שהיא 6.5%. העמדה הזאת נגזרת - - -

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אני כבר מבקשת להעלות את זה ל-7%.

אריאל שטיינר:

רק שנייה. העמדה הזאת מגיעה, כמו שהסברתי באריכות בדיון הקודם, לא מתוך איזה - - - מטרה של סך כספי כולל לכל השוק, אלא מתוך מה נכון לכל שחקן. מהו נטל הרגולטורי הנכון לכל שחקן בנפרד.

גיורא ואלה:

אני לא מבין אתכם. מה זה מה נכון לכל שחקן?

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

חבר'ה, רגע.

גיורא ואלה:

אתם רוצים לעשות - - - או רוצים להעצים את הספקים? אני לא מבין.

קריאה:

או את הספקים הבין לאומיים מצילים.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

רגע, רגע. גיורא, אני מבקשת.

קריאה:

ממי אתם פוחדים, אני לא מבין.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

גיורא, אני מבקשת. כן אריאל, תמשיך.

אריאל שטיינר:

זהו, זו עמדתנו בעצם. ש-6.5% בעצם מייצגים את הנטל הרגולטורי הנכון והראוי לכל שחקן בענף.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

באיזה היקפים מדובר על הספקים הבין לאומיים? מה הסכום המצטבר?

אריאל שטיינר:

ככל שחלה חובה גם על הזרים, אמרתי בדיון הקודם, האומדן המאוד שמרני שלנו הוא 40 מיליון. האומדן של היוצרים הוא לפחות פי שתיים מזה. הגיוני גם שהם צודקים.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

בגלל זה דיברתי על ה-7% אריאל, כי בחישוב שלי החצי אחוז זה 40 מיליון בקירוב.

ליאור תמאם:

זה לא 40 מיליון. כל העסק לא 40 מיליון. נטפליקס מרוויחה מיליארד שקלים בארץ הזאת.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

כן זיו, בבקשה.

זיו גלעדי:

אני כן אגיד שאנחנו מבחינה משפטית רואים בזה בעיה להחריג את הבין לאומיים.

אביטל סומפולינסקי:

לכן גם בהיבטי שוויון צריך - - -

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

חבר'ה, אני לא שומעת. כן?

זיו גלעדי:

כמו שאמרתי, בסוף מדובר בספקים שנותנים את אותו סוג של שירותים. עלו גם טענות בהקשרים אחרים. אבל אנחנו לפחות בהקשר של החובה בהשקעה בהפקות מקומיות אנחנו חשבנו שבהקשר הזה צריך להחיל. יש כל מיני הסדרים שהם קצת מרככים, שוב, מתוך איזה שהיא הבנה למי שפועל בעולם גלובלי. וישראל היא אחת הטריטוריות, אבל לא הטריטוריה המרכזית שפועלים בה. אז חשבנו שאפשר לתת הקלות מסוימות גם באופן היישום של החובה להשקעה בהפקות מקומיות, גם בדברים אחרים. אבל אנחנו לא חושבים שאפשר לוותר על זה באופן מוחלט. זה יוצר בעיה, שוב, במובני שוויון.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

את זה אני מבינה ואני לא חושבת שיש פה אחד בחדר שחולק על זה. אין.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל אני חושב שזה לא רק הם.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אני באמת מציבה את המשוואה. המשוואה כרגע, כפי שאני מבינה אותה, זה או שיש חוק בלי הבין לאומיות או שהחוק הזה הולך לפח.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

זה לא נכון, גלית.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מה? אז בעצם נטפליקס מחזיק את כולם בו כבני ערובה?

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

גלית, זה לא נכון.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

בעצם הבין לאומיות מחזיקים פה עכשיו את היוצרים ואותך כבני ערובה?

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

זה באמת ברמה של נשיא ארצות הברית וראש ממשלת ישראל.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אז מה אנחנו עושים פה?

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

זה ממש לא נכון. אני אומר לך גלית שזה לא רק אנחנו ואת - - -

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אם נשיא ארצות הברית וראש ממשלת ישראל רוצים לכתוב את החוק, שיכתבו את החוק. בשביל מה אנחנו יושבים פה?

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אני ניסיתי להבין האם יש איזה שהיא היערכות worst case scenario שבסופו של דבר אנחנו לא מצליחים להכניס את הבין לאומיות. זה מה שניסיתי להבין. אבל כיוון שאתם מרעישים אנחנו עוברים.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

גלית, זה לא רק עמדה של הוועדה בשאלה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אנחנו משתתפים בדיון ואנחנו זועמים וזועקים.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ממשלת ישראל - - - את החוק הזה פעמיים והיא אישרה את הסעיף הזה. הממשלה. הממשלה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

זה כתוב בחוק.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

קריאה שנייה, איתן גינזבורג.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הממשלה הצביעה לחוק הזה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

זה חוק ממשלתי.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

קריאה ראשונה אפרת רייטן.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הממשלה הצביעה על זה פעמיים, אז איך את אומרת שהיא נגד זה?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

זה חוק ממשלתי.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

כן, אביטל?

אביטל סומפולינסקי:

אני רוצה להגיד.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

בקצרה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

היא אישרה את הסעיף.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

בקצרה.

אביטל סומפולינסקי:

יש פה שני היבטים, לכן באמת גם שני גורמים: אחד מקצוע ואחד משפטי ענה על זה. אחד זה בהיבט המקצועי, איך מתמודדים עם העובדה שהעוגה קטנה. לכאורה לדבר הזה אפשר יהיה למצוא פתרונות. יש לזה כמובן עלויות וצריך לראות מה ההשלכות גם של המהלך הזה לא רק על היצירה, אלא גם על מי שמטילים עליו את החובות.

הדבר השני שצריך יהיה להתמודד איתו זה היבטי השוויון. כאשר תובא בפנינו עמדת הדרג המדיני שזה מה שהם מבקשים לעשות בהצעת החוק אנחנו נצטרך לבדוק האם הדבר הזה הוא אפשרי מבחינה משפטית.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אוקיי, מקובל.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אביטל, ועדת שרים לחקיקה הצביעה על הסעיף הזה.

אביטל סומפולינסקי:

נכון, נכון.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

נכון.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

זה עמדת הממשלה.

אביטל סומפולינסקי:

התשובה שזה או זה או כלום היא לא בהכרח תשובה שאנחנו יכולים לחיות איתה בעולם המשפטי.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אביטל.

אביטל סומפולינסקי:

נבחן אותה.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אביטל, מקובל לחלוטין. תעשו מה שאתם צריכים לעשות מבחינה משפטית. כרגע אלה הקלפים שיש לי על השולחן.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא, מקצועית.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אני מאוד מקווה שאנחנו נחזור לסעיף הזה ושהוא יהיה רלוונטי.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל יש פה משהו יותר עמוק מזה.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

בזה תם הדיון.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל הוא רלוונטי ליוצרים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

גלית, רגע, יש לנו הרבה דברים להגיד.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

יהיה לכם זמן דיבור.

שלי טל מירון (יש עתיד):

עוד לא אמרנו מילה אבל.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אבל אגב, זה לא רק משפטית.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אתם מפריעים, סליחה, לא להפריע.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

זה גם מקצועית.

מיכל פליישר:

- - - הגופים הפרטיים צריכים לעשות יותר.

אפשר להפיל את זה על התאגיד.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

מיכל, אני לא רוצה להוציא אותך. אף אחד לא מדבר כרגע ללא רשות דיבור. לא יכול להיות שכל נושא שהוא טיפה נפיץ כל החדר הזה מאבד את הקשב והולך סחור-סחור. די. אפשר לנהל דיון מסודר.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

כן פנחס.

פנחס גורט:

יש שני דברים: דבר ראשון, אנחנו בסוף הדיון הקודם יושבת-ראש הוועדה פנתה אליכם, אני מדבר אליך, אריאל, שבעצם נדרשים אולי עוד נתונים כדי לבסס את 6.5% ואת ה-320 מיליון. דובר על זה בסוף הדיון הקודם, אמרתם שאולי יש שם בעיה של סודיות אבל שכן תבחנו מה ניתן למסור בהקשר הזה. כעת כשאנחנו מבינים שאולי השחקנים הבין לאומיים בחוץ או אולי יהיו בחוץ אז צריך גם, בסדר, אין בעיה, כמו שאמרה יושבת-ראש הוועדה - - -

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

איך אתה מבין את זה?

פנחס גורט:

כך הבנתי ממה שאמרה יושבת-ראש הוועדה. אם אתה הבנת אחרת, אז - - -

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני הבנתי שהממשלה הצביעה בעד זה ואישרה את הסעיף הזה פעמיים.

פנחס גורט:

אני אומר שוב, יושבת-ראש הוועדה הציגה כאן משהו שונה ואני מדבר בהתבסס על מה שהיא הציגה, כדי להבין איך משרד התקשורת רואה את זה. אני אומר, דבר ראשון אני חושב שגם אם תחשיבית 0.5% נניח מביא אותנו לסכום הזה, לא בדקתי את זה, צריך עדיין לבסס כלכלית איך אתם רואים את זה ומה קורה גם לטווח הארוך, כי יתכן שהשחקניות הבין לאומית בטווח הארוך יקבלו עוגה גדולה יותר. אז יכול להיות שזה גם נמצא אצלכם איפה שהוא בתחשיבים. כך שגם אם היום אנחנו רואים אותם כ-40 מיליון, אולי בעוד שנתיים הם יהיו 100 מיליון. צריך להבין את זה, זה דבר ראשון. ואז השאלה אם 7% מאפשרים או לא מאפשרים.

דבר שני, משפטית אני מצטרף למה שנאמר כאן שיש פה מורכבות גדולה. כי יש כאן שחקנים שבעצם מקבלים את כל הנטל ולמעשה יוצא ששחקנים ישראלים מקבלים איזה שהיא משקולת על הרגליים באותו שוק ושחקנים בין לאומיים מקבלים עדיפות באותו שוק. זה מה שהיה לי לומר.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

איפה ההשקעה הישראלית, בציונות?

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אני שואלת ככה: יש מדינות שבהן הבין לאומיות לא תחת רגולציה, נכון?

פנחס גורט:

כמו מה?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

איזה? באיזה שפה מדברים שם? מה הגודל שלהם? מה שוק הפרסום, מה שוק התקשורת?

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

שנייה, שנייה. אני אשאל את זה. חבר'ה, די.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אולי יש לנו את הממ"מ?

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

חבר'ה, די. זיו, האם לידיעתך, או אריאל, האם יש מדינות שבהן הבין לאומיות לא נכנסות לרגולציה?

שלי טל מירון (יש עתיד):

ברור שיש.

אריאל שטיינר:

בחוות הדעת הכלכלית שלנו אנחנו סקרנו למעלה מ-17 מדינות שבהן חלה חובה גם על השחקן המקומי וגם על השחקן הזר, חובה שהיא שוויונית.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

האם קיימות מדינות שאין בהן את זה?

אריאל שטיינר:

עם זאת, כשעברתי על המסמך של הממ"מ אני חושב שמצאתי מדינה אחת שבה אין חובה על הבין לאומיות. אבל זה משהו שאני צריך לבדוק אותו.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אבל גם, איזו מדינה זו? אי אפשר. מה, מיקרונזיה? איזה מדינה? היא דומה לישראל?

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אולי בארצות הברית?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

בואו נדבר בשפה שהיא מדויקת. נשווה תפוחים לתפוחים.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אריאל, תבדקו את זה ותחזרו אלינו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אולי הממ"מ יכולים להציג לנו את זה?

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

לא מעניין אותי מבחינה מקצועית, מעניין אותי מבחינה משפטית איך הם יתגברו על אי השוויון.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא, אבל מקצועית.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

רגע, נדבר על המקצועי. אני לא יכולה לנהל ככה ועדה, אני מצטערת.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

חה"כ דיסטל.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אני מעכשיו מוציאה להוציא בסיטונות. Try me. מי שמדבר. חברי כנסת בקריאות, גורמים מקצועיים פשוט ייצאו. מי שפותח את הפה יוצא החוצה. שלא תגידו שלא הוזהרתם. שקט בחדר. כן?

אריאל שטיינר:

שוב, מבחינה עובדתית הסקירה שלנו מראה שב-17 מדינות שבהן קיימת חובה לשחקן המקומי קיימת חובה זהה לשחקן הבין לאומי.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שוויוניות.

שלי טל מירון (יש עתיד):

בוודאי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אולי נשמע את הממ"מ חה"כ דיסטל?

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

לא כרגע.

קריאה:

אם אפשר להגיד, זה לא רק בעיה משפטית, אלא גם בעיה כלכלית כמובן.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

ברור שזו בעיה כלכלית.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

בוודאי.

אורי שרף:

אפשר להוסיף על זה מילה בבקשה?

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

על הבעיה הכלכלית אני חושבת שאנחנו נוכל להתגבר. נעלה את האחוזים, נוכל להתגבר.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

איך? אבל אז זה הופך להיות עוד יותר לא שוויוני.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אי אפשר להתגבר כלכלית כשפוגעים בשוויון.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

כן, אי אפשר.

צגה מלקו (הליכוד):

חבר'ה, אל תדברו כולכם, אי אפשר לשמוע את זה. באמת, אחד-אחד.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

זיו, אתה עובר כרגע להקריא ברצף את סעיפים 59-62.

שלי טל מירון (יש עתיד):

עוד לא דיברנו אבל מילה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

רגע, רגע, יש לנו מלא מה להגיד.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

תודה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אבל גלית, אנחנו עוד לא שאלנו שאלות ולא דיברנו על כלום.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

יש לנו על זה.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

זיו, בבקשה להקריא את סעיף 59.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אבל חברי הכנסת לא דיברו.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אבל את מונעת מאתנו את ההשתתפות ולהביע דברים רלוונטיים.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אבל על כל סעיף אנחנו אמורים לדבר ולא דיברנו.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אנחנו רוצים לדבר רלוונטי.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

לא. אני אומרת לכם לא.

שלי טל מירון (יש עתיד):

מה לא? זו זכותנו לדבר על כל סעיף.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אנחנו רוצים רלוונטי להביע את העמדות שלנו המקצועיות.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אפרת רייטן, קריאה שנייה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אבל למה?

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

זיו, נא להקריא.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

על מה? על זה שאני רוצה להביע - - -

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

את מתקרבת לשלישית.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

על מה?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

על מה? אפשר לדבר על סעיף 58?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

על מה? אתם גם מונעים ממני לדבר וגם רוצים לזרוק אותי החוצה?

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

קריאה שלישית. חמש דקות, תחזרי.

שלי טל מירון (יש עתיד):

למה?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה זה הדבר הזה?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

על מה?

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

חמש דקות, לחזור. תודה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

על מה? תסבירי לי על מה.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

על זה שצריך להיות פה שקט בחדר.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

על מה? אני באמת שואלת אותך, על מה? על זה שאני רוצה להביע את עמדתי המקצועית?

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

זיו, נא להקריא. בבקשה להוציא אותה חמש דקות.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

שנייה. על מה?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

על מה את מוציאה אותה?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני לא מצליחה להבין, תסבירי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היא ביקשה לדבר עניינית על סעיף החוק.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אני מאוד מבקשת להוציא אותה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

על מה את מוציאה אותה?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

על מה? על מה, גלית? על מה?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

גלית, על מה את מוציאה את חה"כ רייטן?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

על זה שאני רוצה להביע דעה?

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

יהיה לך את הזמן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

על מה את מדברת?

שלי טל מירון (יש עתיד):

לא דיברנו על סעיף 58.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני לא מבין את זה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

על מה את מוציאה אנשים?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אי אפשר להוציא חברי כנסת שמבקשים להביע את דעתם על סעיף ענייני.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מה, אתם רוצים להשאיר את הוועדה הזאת לבד?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא יכול להיות שזו תהיה פרקטיקה, שתשתמשי בפרקטיקה הזאת.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

לא, לא, לא.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני לא מצליח להבין את זה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני לא מוכנה. חברים, זה שיש לנו עמדות מקצועיות להגיד על סעיפים - - -

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

את צריכה עזרה?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא, היא לא צריכה עזרה, את צריכה עזרה.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אז תקומי.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני אומרת לך שזה לא יכול להיות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ייעוץ משפטי, לא יכול להיות שמוציאים חברי כנסת פה בסיטונאות. מצדה, לא יכול להיות דבר כזה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא, אני לא מוכנה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אנחנו לא סטטיסטים בהצגה המופרעת הזאת. אנחנו חברי כנסת, אנחנו נשלחנו על ידי הציבור - - -

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

קריאה ראשונה, יוראי.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

יש פה ארבעה אנשים מצוות מקצועי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

- - - כדי להביע את דעתנו על הסעיפים האלה.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אני מבקשת ממך לצאת, אפרת.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אנחנו כרגע מדברים על סעיף 58.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אני מבקשת ממך לצאת.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מבלי שניתנה לנו אפשרות להתייחס לזה.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אני מבקשת תגבור לסדרני הכנסת.

(חה"כ אפרת רייטן מרום מוצאת מאולם הוועדה לאחר קריאה שלישית)

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה זה הדבר הזה? לא יכול להיות שאת תסתמי את הפה לחברי הכנסת.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

את תישארי לבד וזהו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא יכול להיות. מה זה הדבר הזה?

צגה מלקו (הליכוד):

זה לא יפה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זאת בריונות.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

יוראי להב הרצנו, אתה מתקרב לקריאה שלישית.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את לא מאיימת עליי.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

קריאה שלישית.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא יכול להיות, הייעוץ המשפטי.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אני מבקשת תגבור של סדרנים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אם את לא רוצה פה חברי כנסת - - -

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן, תביאו סדרנים, תוציאו את כל חברי הוועדה, תשאירו את גלית לבד.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

מיד.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

על מה את מוציאה אותנו? שאנחנו מבקשים להביע את דעתנו?

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אתה יוצא לשעה. היא יוצאת לעשר דקות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את לא מחנכת אותי.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

זה היה חמש דקות, עלה לעשר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את לא מורה בגנון.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

החוצה. החוצה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא יכול להיות.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

תראה איך יכול להיות. החוצה, לקום בבקשה. לשעה. לשעה. תמשיך להתווכח.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את לא תוציאי חברי כנסת על שום שהם מבקשים - - -

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

שעה וחצי. שעתיים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את לא תוציאי חברי כנסת - - -

שלי טל מירון (יש עתיד):

מה זה, מכירה פומבית?

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שלוש, ארבע.

שלי טל מירון (יש עתיד):

גלית, זה לא מכירה פומבית.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

היום אתה לא נכנס לדיון.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא הבנתי, זו ועדה שאת רוצה להישאר בה לבד? תישארי בה לבד.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יש פה חברי כנסת שנבחרו - - -

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אני מאוד מבקשת לעזור להוציא אותם.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

את תקיימי את הישיבה הזאת לבד.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את ביזיון שאת מעיפה פה חברי כנסת - - -

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אני מאוד מבקשת להוציא אותם מפה. תודה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה זה הדבר הזה?

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

יוראי להב הרצנו, אתה היום לא נכנס לוועדה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

על שום מה? על שום שאנחנו מבקשים להביע את דעתנו?

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

לא נכנס לוועדה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תתביישי לך.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

להוציא אותו. להוציא אותו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תתביישי לך.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

הוא מפריע לוועדה להתכנס.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תתביישי לך.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מה זה הדבר הזה?

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

החוצה. החוצה. תודה. זיו, נא להקריא את הסעיפים שביקשתי.

ליאור תמאם:

כל הבלגן הזה בשביל לפטור את נטפליקס מהפקות מקור. הם טובים. הלובי שלהם לא רע.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

נא להקריא בבקשה את הסעיפים.

קריאה:

דיווח נעים לנטפליקס ואתם מבטלים על הפקות מקור ישראליות.

קריאה:

מוותרים על הישראליות.

קריאה:

הוועדה הזאת נותנת לארצות הברית לקבוע לה חוקים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תתביישי לך.

קריאה:

אנטי ציונים.

קריאה:

חברי כנסת, ממשלה, כולם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הגלגל הוא עגול.

קריאה:

אנטי ציונים.

צגה מלקו (הליכוד):

אני חושבת זה לא אנטי ציוני, בשביל זה דיון מתקיים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תתביישי לך.

קריאה:

הדיון זה עניין שלכם, אני שתקתי פה כל הזמן.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

איזה מעייף אתה. איזה מעייף.

צגה מלקו (הליכוד):

לא, אבל זה לא עניין של לא ציוני. בשביל זה אנחנו דנים.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

מעייף.

צגה מלקו (הליכוד):

סליחה שאני מתפרצת.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

נהנינו, נהנינו מספיק.

ביי. כן זיו, בבקשה.

(חה"כ יוראי להב הרצנו יוצא מאולם הוועדה)

זיו גלעדי:

דיווח למועצה בדבר הכנסה שנתית אחרונה

5.9

(א)

לשם חישוב הסכום החייב בהשקעה לפי סעיפים 57(א) ו-58, יגיש ספק התכנים האמור באותם סעיפים למועצה, עד ליום 30 ביוני של השנה העוקבת לשנת הדיווח דוח המפרט את הכנסתו השנתית, בשנת הדיווח, מאספקת תכני צפייה ושמע בישראל.

(ב)

המועצה רשאית לקבוע כללים בדבר אופן חישוב, עריכה והצעת פרטי המידע בדוח המוגש לפי סעיף קטן (א); על אף האמור ברישה, רשאי יושב-הראש המועצה ליתן הוראות בעניינים המנויים בה לספק תכנים בין לאומי מסוים שחלה לגביו החובה להגיש דוח לפי סעיף קטן (א).

דיווח בעניין עמידה בחובת השקעה בהפקות מקומיות 60.

ספק תכנים שחלה עליו חובת השקעה בהפקות מקומיות לפי פרק זה יגיש למועצה, עד יום 30 ביוני של השנה העוקבת לשנה שבה חלה עליו החובה כאמור, דוח המפרט את היקף השקעתו בהפקות מקומיות מסוגה עילית בשנה שלגביה חלה עליו החובה כאמור.

הודעת יושב-הראש המועצה לספק תכנים לעניין הכנסה שנתית ולעניין עמידה בחובת השקעה 61.

עד ליום 30 בספטמבר בכל שנה, ימסור יושב-ראש המועצה לכל ספק תכנים רשום ולכל ספק תכנים בין לאומי שהגיש לו דוח לפי סעיפים 59(א) או 60 הודעה המפרטת את אלה לפי העניין:

(1)

מהו סכום ההכנסה השנתית האחרונה של אותו ספק תכנים, המשמש כבסיס לחישוב חובת ההשקעה החלה עליו לפי סעיפים 57(א), 58 או 63(2), לפי העניין;

(2)

האם ספק התכנים עמד בחובת ההשקעה החלה עליו לפי סעיפים 57(א), 58 או 63(2), לפי העניין;

חובת ההשקעה בהתאם לדוח כספי שהוגש לפי דרישת יושב-ראש המועצה 62.

הגיש ספק תכנים שאינו רשום או ספק תכנים בין לאומי דוח כספי בהתאם לדרישת יושב-ראש המועצה כאמור בסעיף 109, ימסור לו יושב-ראש המועצה, בתוך שלושה חודשים ממועד הגשת הדוח או המידע, הודעה המפרטת את סכום ההכנסה השנתית האחרונה של אותו ספק תכנים, המשמש בסיס לחישוב חובת ההשקעה החלה עליו לפי סעיפים 57(א) או 58, לפי העניין, ויחולו הוראות אלה:

(1)

החובה לפי סעיף 57(א) או לפי סעיף 58 תחול לגבי הספק האמור, בהתאם להודעת יושב-ראש המועצה, לגבי ההכנסה השנתית האחרונה כפי שצוינה בהודעה כאמור;

(2)

נמסרה הודעת יושב-ראש המועצה בעניין ההכנסה השנתית האחרונה עד ליום 30 ביוני של שנה מסוימת – תחול חובת ההשקעה באותה שנה;

(3)

נמסרה הודעה אחרי 30 ביוני – תחול חובת ההשקעה בשנה העוקבת.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

תודה. הסבר בבקשה.

זיו גלעדי:

אני אסביר את זה ככה יחסית מלמעלה, כי הקראנו הרבה סעיפים, אז אני אסביר רגע את הרציונל. ספק שחייב, זאת אומרת שנמצא שהוא עובר את ה-40 מיליון שקלים הכנסות, בעצם נכנס לאיזה שהוא פול שהוא צריך לדווח מידי שנה ומשם החובה הזאת ממשיכה להתגלגל. מידי שנה בודקים אותו, גם את ההכנסה וגם את ההוצאה. יש מועדים. בעיקרון המועדים הם ככה עד סוף יוני ואז יש עוד שלושה חודשים למועצה עד סוף ספטמבר לעשות, ליושב-הראש לעשות את הבדיקה ולתת הודעה מה המסקנות שלו.

יש ספקים שלא עברו את הרף במועד מסוים. ההסדר בעצם יחול עליהם בפעם הראשונה. כמובן שיש אפשרות שאותם ספקים יבואו ויתוודו ויפנו ויגידו עברנו את הרף של 40 מיליון שקלים ואנחנו חושבים שההסדר הזה צריך לחול עלינו. אבל יש גם אפשרות שהם לא יעשו את זה באופן וולונטרי ויהיה צריך "למשוך אותם באוזן". במצבים האלה בעצם מה שאמור לקרות זה שיושב-הראש פונה לאותם ספקים. יכול להיות, אגב, שזה ספקים שכבר הועלו על הרדאר ככאלה שיש להם הכנסות גבוהות. הם נבדקים מידי שנה, אבל הם באף שנה לא הגיעו ל-40 מיליון. ויכול להיות שזה כאלה שלא עלו על הרדאר בשום צורה. לכן צריך לפנות אליהם. ברגע שפונים אליהם בעצם מחילים עליהם את החובה בפעם הראשונה.

זה משהו שחשבנו שכן צריך לתת איזה שהוא גרייס או איזה שהיא תקופת חסד לאותם ספקים להיערך בעצם לזה שלראשונה הולכת לחול עליהם החובה, בין שהם ישראלים ובין שהם בין לאומיים. לכן שם יש איזה שהוא הבדל אם הדברים האלה מתרחשים לפני אמצע השנה או אחרי אמצע השנה, כמה זמן זה מאפשר להם להיערך.

אני חושב שזה הסבר יחסית מלמעלה.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

בכללי. אוקיי. אנחנו נעבור גורם מקצוע, חבר כנסת, גורם מקצוע, חבר כנסת. גורמי המקצוע, כל השחקניות. מי שיש לו משהו לומר על הסעיפים האלה. להזמין את עצמך.

מודי שרפסקי:

מודי שרפסקי, מנהל רגולציה, yes.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

מודי, יש לך חמש דקות.

נעמה מנחמי:

אבל אולי רק נעשה את זה סעיף-סעיף. כרגע 59.

מודי שרפסקי:

רק על 59? 59 אני חושב שדיברנו גם בפעם הקודמת, גם המשרד אמר שהוא יבחן את הנושא הזה.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

נכון, זה כבר נדון.

מודי שרפסקי:

לפי לוחות הזמנים שיש עכשיו בחוק בעצם אנחנו צריכים להגיש דוח עד ה-30 ביוני ואז היו"ר או המועצה יקבעו את החובה שלנו ביחס לשנה הקודמת עד ה-30 בספטמבר. זאת אומרת שאם יהיה איזה שהוא פער בין הדוח לבין הקביעה, יהיה שלושה חודשים להשלים את החתימות של עוד הפקות.

לנו זה נראה מועד קצר מידי והיינו רוצים להקדים את כל האירוע הזה. כיוון שכבר, אם אני לוקח לדוגמה את שנת 2026, שבה ההשקעות שלי אמורות להיות לפי הכנסות של 2025, אז ב-1 בינואר אני כבר יודע פחות או יותר את ההכנסות שלי ברמת ודאות מאוד גבוהה בעצם, את ההכנסות שלי ב-2025. אני יכול לדווח למועצה כבר במרץ, אחרי פרסום הדוחות הכספיים.

לכן מה שהצענו זה שאפשר להשאיר את הדיווח עד ה-30 ביוני, כלומר, שכל גוף יעשה מה שנוח לו. אבל שההחלטה של היו"ר או המועצה תהיה תוך 60 ימים. ואז אם אני אני אקדים את זה באופן וולונטרי אז אני אקבל גם החלטה ונוכל להתנהל.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

דיברנו על זה כבר. מה דעתכם באמת על הקדמה וולונטרית? זיו, אריאל? זה כבר נדון בדיון הקודם.

אריאל שטיינר:

כן. אז אנחנו בכיוון חיובי. זאת אומרת, אנחנו רוצים להקדים כמה שיותר את העניין הזה. זה נותן ודאות לשוק. יחד עם זאת, עוד אין לנו משהו מגובש, אז נשמח גם לשמוע את יתר השחקנים.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אבל זה נשקל בחיוב.

אריאל שטיינר:

כן. נשמח לשמוע גם את יתר השחקנים בנוגע להצעה הזאת.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

ברור. שלי, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה גברתי יושבת-הראש. אני רגע, יש לי חמש דקות, נכון?

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

נכון.

שלי טל מירון (יש עתיד):

יופי. אני רוצה לדבר על כמה דברים. אחד, על מה שקרה פה לפני רגע, כי אני לא יכולה להתעלם מזה. אני נשארתי פה היחידה מהאופוזיציה. עכשיו גברתי יושבת-הראש, את יודעת שאני מגיעה לוועדה הזאת באדיקות וזה חשוב לי ואני עובדת מאוד קשה על החקיקה הזאת. ברגע זה ממש יש במקביל דיון בכלכלה שאני ממש רוצה להיות בו והוא חשוב לי, אבל אני פה.

היה לי מאוד קשה לראות את החברים שלי מוצאים וגם יוצאים ומאוד רציתי להצטרף אליהם כאות מחאה. אבל אני לא עושה את זה כי אני באמת מרגישה אחריות כלפי מה שקורה פה. ואני מרגישה שחייבת להיות פה נציגות של האופוזיציה בכל זמן נתון. כשאני מסתכלת על היוצרים, שאת כל הזמן אומרת כמה הם חשובים לך ושאת רוצה להציל אותם וכו', אני מרגישה שאני לא יכולה להפקיר אותם. אני לא יכולה לצאת מפה. למרות שהמחאה בתוכי בוערת. אני לא צועקת, כי אני לא טיפוס צעקן באופן כללי. אבל אני רוצה לעזור להם. ואני מרגישה שאם אני אצא אני חוטאת לתפקידי ואנחנו מפקירים אותם לבד בדבר הזה.

אני כן רוצה למחות על מה שהיה כאן. כי בסוף התפקיד שלנו זה לדון בדברים. וכשאת מתחילה עם ההגבלות שלנו, גם לא דברי פתיחה בהתחלה וגם לא לאפשר לנו לדבר – זה חוטא למטרת הדיון. אני לא פה בשביל הפיליבסטר. אני פה בשביל לדון בחוק. ואת יודעת את זה, כי היו לנו כל כך הרבה הערות ענייניות. באמת, נברנו בסעיפים ודיברנו והערנו והבאנו הערות מאוד טובות שמנסות לשפר את החוק הזה ולהטיב איתו. ואני מרגישה שסתימת הפיות שלנו חוטאת לתפקידנו.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

את מרגישה עכשיו שסתמתי לך את הפה?

שלי טל מירון (יש עתיד):

לא ברגע זה, מה שקרה כאן קודם. על זה אני מדברת.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

זה סדר ועדה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

לא, אבל גלית - - -

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

זה סדר הוועדה תחת ייעוץ עם שגית. אוקיי?

אין שום חובה לתת לכם דברי פתיחה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

לכן אני אומרת - - -

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אני רואה שדברי הפתיחה לוקחים בדרך כלל חצי שעה. הם בדרך כלל לא על החוק, אלא על האווירה. זה חצי שעה שכרגע אני מעוניינת להקדיש למקצועי.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אבל גלית, שנייה.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

ברגע שיהיו לכם הערות על החוק עצמו בוודאי שתדברו.

שלי טל מירון (יש עתיד):

קודם כל, יש נורמות בכנסת. נכון, את סוברנית ואת מחליטה. מה לעשות? מה שאת תחליטי את תחליטי. ואני עדיין קוראת לך כיושבת ראש הוועדה לגלות יותר סבלנות כלפי מה שחברי הכנסת רוצים להגיד. וכל הזמן הלחץ הזה של הזמנים מבחינתי זה חוטא לתפקידנו. ואני אגיד למה. כי אנחנו בליבה של הליבה, אנחנו בחלק הכי שנוי במחלוקת, בחלק הכי חשוב, במקום שבו אנחנו הכי צריכים להתבטא. ומה שיש לנו להגיד הוא חשוב לתהליך שקורה בכנסת.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

חד משמעית.

שלי טל מירון (יש עתיד):

לכן אני חושבת, ואני קוראת לך ואני עושה את זה ברוגע מלא, לגלות יותר סבלנות. לתת לנו להביע את דעתנו. אנחנו רוצים לשמור שהחוק הזה יהיה חוק טוב בעתיד למדינת ישראל. זה לא קשור לתוכנית ספציפית וזה לא קשור לערוץ ספציפי. זה כל השוק במדינת ישראל.

זה ככה באופן כללי והיה חשוב לי להגיד לך את זה. ואני ממש מבקשת ממך לדיונים הבאים לגלות יותר סבלנות וכן לאפשר לנו גם דברי פתיחה.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

ככה זה הולך, אין דיוני פתיחה יותר.

שלי טל מירון (יש עתיד):

חבל. אני חושבת שאת עושה טעות בזה. ואני חושבת שזה גם לא ייראה טוב בסוף שחברי הכנסת מועפים ולא נמצאים כאן בתהליך הליבתי הזה. זה הדבר הראשון.

לגבי העניינים המקצועיים: אני חושבת שבסד השיקולים בין מהות לבין זמן, להתמקד במהות. זה לא העיקר 'אוקיי, בואו נרוץ קדימה, נסגור את הסעיף הזה, אנחנו לא מתעכבים על זה'. אנחנו חייבים להתעכב על זה. זו הליבה, זה הכי חשוב. זה הדבר השני.

אני ממש לא מבינה איך אנחנו יכולים לעשות בחסות החוק הזה אפליה מובנית. לא מבינה. לא מבינה איך, אני מבחינתי הממשלה הצביעה. הוחלט שיהיו פה ספקים בין לאומיים שתוחל עליהם רגולציה. אז עכשיו אנחנו שואלים את עצמנו רגע, אם את אומרת לנו שרוב הסיכויים שלא יהיה את הספקים הבין לאומיים בחוק ושתבוא איזה מדיניות מלמעלה, אז מה אני עושה פה? אני אלך לכלכלה. מה אנחנו עושים בחוק הזה? אם החוק הזה הולך לפח. כמו שאת אמרת, אני משתמשת במילים שלך 'החוק ילך לפח'. למה אנחנו מכלים מאות שעות עבודה של חברי כנסת בלשבת פה בוועדה כשזה לא רלוונטי בכלל?

אני רוצה להגן על היצירה. אז אני אגן על היצירה בזה שאני אעניש את הפלטפורמות הישראליות ואתן עליהם עוד רגולציה?

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

משפט סיום.

שלי טל מירון (יש עתיד):

רגע, אני על זמנים. אני על ארבע דקות ואת דיברת חצי דקה מתוך זה. תאמיני לי, בדקתי.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

תחתרי בבקשה לסיום.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אבל את אמרת לי חמש דקות, אז אני עומדת בחמש דקות.

אפליה בחסות החוק לא יכולה להיות. לא הגיוני. אני מבקשת - - -

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

משפט סיום.

שלי טל מירון (יש עתיד):

- - - שאם אנחנו מבינים שזה הולך לכיוון הזה אנחנו צריכים לדעת מזה עכשיו.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

תודה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

עכשיו.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

תודה רבה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

לא לבזבז לא את הזמן שלנו - - -

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

תודה רבה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

- - - לא של הגורמים פה. לא של כולם. זה כספי ציבור שהולכים לריק.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

תודה רבה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אני רוצה להיות בכלכלה בדיון.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

לגבי באמת ההקדמה הוולונטרית. הוט, כן?

מיכל פליישר:

רז ידבר מטעמנו.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

רז, בבקשה.

רז ניזרי:

שלום, עו"ד רז ניזרי, מייצג כאן את הוט. אני לא לגבי ההקדמה הוולונטרית, ברשותך גברתי יושבת-הראש. הערה לגבי מה שדיברנו הבוקר. נאמר כאן גם לגבי הבעיה הכלכלית והעניין המשפטי, בהקשר של הפלטפורמות הבין לאומיות. עלתה איזה אמירה, חלק מכאן, חלק מהקהל, לגבי אפשרות שיפתרו את הבעיה הכלכלית באמצעות זה שישיתו.

כשאומרים את המשפט הזה צריך להבין, אומרים בעיה כלכלית, בעיה משפטית. מה הבעיה המשפטית? שיש אי שוויון. אז מה אומרים? נפתור את הבעיה הכלכלית דרך מה? יש אחד משיתים אליו משהו, אחד לא. יש אי שוויון. מה נעשה? טוב, בואו נשית יותר על הראשון. זה רק יחריף את הבעיה המשפטית.

לכן אני חושב, צריך להבין פה שזה לא, אין פה בעיה כלכלית שאפשר לפתור אותה באמצעות זה שנשנה את העוגה, נגדיל את האחוזים ונטיל יותר אחוזים על החברות הישראליות. מה שזה יעשה הצעד הזה אולי זה יפתור את הבעיה הכלכלית של היוצרים, שכולנו רוצים לפתור את הבעיה שלהם. אבל זה יחריף פי כמה וכמה את הבעיה המשפטית שגם ככה היא חריפה.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

את זה הבנתי.

רז ניזרי:

אני רוצה לחדד עוד דבר.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אני אשמח אם תתייחס לסעיף.

רז ניזרי:

אני מתייחס לסעיפים שדיברנו עליהם, גברתי יושבת-הראש. לגבי הנושא של הוולונטרי - - -

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אנחנו כרגע בדיון 59 עד 62.

רז ניזרי:

אני ברשותך רק אשלים משפט אחד, גברתי יושבת-הראש, לגבי הנושא של 57-58 כי אני מכבד כמובן את מה שאת אמרת בצורה גלויה, שזה עניינים של טראמפ וראש הממשלה וכו', קטונתי.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אפילו השגריר מעורב. אתם באמת לא מבינים כמה זה נדון בערכאות הגבוהות.

רז ניזרי:

לא רק טראמפ, אפילו השגריר, הבנתי.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

כרגע הידיים שלי קשורות. באמת שאין לי מה לעשות.

רז ניזרי:

גברתי יושבת-הראש, אין לי טענה אלייך.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אז מה אנחנו עושים פה?

רז ניזרי:

אני אומר, את מחוקקת כרגע.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

לא, לא, זה לא דיון.

רז ניזרי:

שנייה, זה חשוב לי לומר את זה לפרוטוקול.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

זה לא דיון.

רז ניזרי:

שנייה, אני רק אשלים את זכות הדיבור שלי, גברתי יושבת-הראש. אין לי שום טענה אלייך. את אומרת טראמפ, נתניהו ואפילו השגריר.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

הטיעון שלך ברור.

רז ניזרי:

לא, אני רוצה לומר שוב לפרוטוקול, כי בסופו של דבר אם נצטרך - - -

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אז לפרוטוקול בבקשה.

רז ניזרי:

בסופו של דבר צריך להבין שלפעמים דברים כאלה עובדים מאחורי הקלעים, לחצים מכאן, לחצים מכאן, לחצים משם. ואז הממשלה מביאה משהו מבושל בצורה כזו או אחרת. פה אנחנו נמצאים בשלב שכבר הממשלה אמרה מה היא רוצה. הממשלה באה ואמרה ברור שצריך לעשות את זה גם בהקשר הזה.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

שוב, רז, גם זה כבר נאמר.

רז ניזרי:

אם נגיע לעתירה - - -

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אם אין לך משהו לחדש, תודה רבה.

רז ניזרי:

רק נקווה שטראמפ לא יקווה להגיש תצהיר לבג"ץ מדוע יש פגיעה בשוויון.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אני גם. פנחס ואחרי זה אפרת רייטן.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

זה יהיה דווקא מעניין, רז.

פנחס גורט:

אני רוצה לומר כך: אני אומר את זה גם בשם היועצת המשפטית לכנסת. ודאי שהייעוץ של היועצת המשפטית לכנסת לא היה לא לאפשר לח"כים לדבר או להוציא לישיבה שלמה. כמובן שהיועצת המשפטית לכנסת מתנגדת להוצאה של ח"כ לישיבה שלמה. וכמובן גם נדרש לאפשר לדבר.

אפשר גם לדלג על דיוני פתיחה, זה לא מחויב המציאות בכל ישיבה מחדש.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אמרתי שזה נורמות וחבל.

פנחס גורט:

אבל לגבי הסעיפים נדרש כמובן לאפשר לחברי הכנסת לשאול. אבל אני לא חושבת שיושבת-ראש הוועדה אמרה אחרת, היא אמרה שהיא תוחמת את זה בזמן וזה תואם את סעיף - - -

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא, לא, אבל היא לא נתנה לי לדבר.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אבל על 57 ו-58 לא דיברנו. לא דיברנו. לא הוצאנו מילה על זה.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

על 57 דיברנו שמונה שעות.

שלי טל מירון (יש עתיד):

לא אנחנו. לא נתת לנו זכות דיבור. אנחנו, חברי הכנסת לא.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

57 נדון - - -

שלי טל מירון (יש עתיד):

אנחנו לא דיברנו, אני לא דיברתי.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

שלי, 57 נדון בישיבה הקודמת.

שלי טל מירון (יש עתיד):

לא, 58.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

58 לא מדברים עליו כי אין - - -

שלי טל מירון (יש עתיד):

אבל את כן דיברת עליו ואנחנו לא.

פנחס גורט:

אני רק אשלים. אני אשלים, אם יהיה איזה משהו פתוח אז תגידו לי.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אני אומרת, פתוח, לא דיברנו על 58.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

אוקיי, תני לו לסיים.

פנחס גורט:

לא סיימתי את דבריי. אחרי שאסיים את דבריי אם יש עוד משהו פתוח שאליו לא התייחסתי.

כמובן נדרש לאפשר לחברי הכנסת לשאול. יושבת ראש הוועדה אמרה שהיא קוצבת זמן. כמובן שאם יש דברים עניינים נוספים אז אנחנו נבחן את זה פר סעיף ונראה אם נדרש יותר מחמש דקות.

לגבי דילוג על סעיף, היה מקום לאפשר לחברי הכנסת להתייחס לנושא של הדילוג. אנחנו גם לא סבורים שזו עילה להוצאה. אבל אפשר גם לקבוע שמבחינת יושבת-ראש הוועדה היא יכולה לומר שאפשר לשאול את השאלות אבל כרגע לא לפתוח את זה לדיון. אני חושב שגם בהקשר הזה גם אנחנו אמרנו שנדרש כאן לקבל איזה שהיא התייחסות ממשרד התקשורת לעניין הזה, כי כמו שנאמר כבר כמה פעמים, הצעת החוק כפי שמונחת כאן משקפת מצב אחר ולכן צריך אולי התייחסות לזה גם בהיבט המשפטי וגם בהיבט המקצועי כלכלי.

לגבי הסעיפים של הבין לאומי, לדעת היועצת המשפטית לכנסת הם בהחלט סעיפים חשובים, אבל יושבת-ראש הוועדה יש לה את הפררוגטיבה לקבוע שהיא מעוניינת לדון בהם מאוחר יותר וזה חלק מהסמכות.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אנחנו לא אמרנו שלא. אגב, זה ממש לא אמרנו. אני חייבת להגיד.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

כן אפרת, יש לך זכות דיבור חמש דקות, בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

בסוף אנחנו נמצאים כאן בהליך כל כך מורכב עם רפורמה כל כך מורכבת. ולקיים הליך שהוא עם כל כך הרבה בעיות, שסליחה, אני חייבת להגיד לך, גברתי היו"ר, את עושה לנו את הפיליבסטר. את לא נותנת לנו לקיים כאן דיונים ממשיים ואמיתיים, מעמיקים. לשאול שאלות פשוטות. להבין למה זה דולג, להבין מה קורה בסעיף 57. לשאול שאלות ענייניות.

לא באתי לעשות פה נאומים, זה לא מעניין אותי. לא צריך לעשות פה עכשיו שום דבר. באמת, אני רואה את הקצב של הדברים. להוציא בצורה דורסנית חברי כנסת שטרחו להגיע ולהשתתף בדיונים האלה פעם אחר פעם, בלי לתת להם את האפשרות לשאול שאלות ענייניות ולהגיב על מה שקורה, גם אם זה לא מוצא חן בעינייך. גם אם זה לא לרוחך. גם אם זה חוזר לכאורה לטעמך על הדברים שנאמרו. אז מה? זה חלק מדיון בכנסת. כל חבר כנסת מותר לו להביע את דעתו, גם אם הוא חוזר על מה שאמרו כאן קודם. כך הדיונים צריכים להתנהל, כי זה דיון אמיתי.

וכשאת לא נותנת לנו גם להשתתף, גם לשאול את השאלות האמיתיות. וכאשר השיקולים פעם אחר פעם הם רק לוח זמנים. לוח זמנים ולרוץ, לרוץ על סעיפים, זה פוגע וזה סותר מהות של דיון אמיתי, מעמיק ויסודי בכנסת ישראל. זה לא יכול להמשיך ככה. אי אפשר לחוקק כך את החוק.

ואז לבוא ולהגיד אנחנו רוצים לעזור ליוצרים. אבל מצד שני יש לי את טראמפ ואת ביבי ואת השגריר על הראש לא נותנים לי לעזור לכם, אז בשביל מה אנחנו יושבים פה? אז שהם יבואו. או שיסגרו ביניהם. עכשיו נתניהו נסע היום לארצות הברית? שיסגרו את החוק ויחזרו עם נוסח.

שלי טל מירון (יש עתיד):

שיישבו פה הם.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מה זה הדבר הזה? בשביל מה אנחנו פה יושבים? יש פה שאלות מהותיות אמיתיות. לא רק על חוסר שוויון. על העוגה. עזבי, עזבי על העוגה. בואי נתחיל מאפס. איפה התשתית שלכם? איפה התשתית העובדתית? איפה התשתית המקצועית? איפה? אני רוצה לראות כאן. למה לא התחלנו את הדיון הראשון במצגת של שוק הפרסום הישראלי, של התקשורת, של מי אוחז, מי בעלי השליטה, איפה הסכנות של בעלות צולבת? במיוחד לנוכח מה שקורה עכשיו. מה קורה עם המינויים? מה קורה עם היוצרים? איך יכול להיות שמגיעים עכשיו ל-6.5% ואז כמו בשוק אומרים 'טוב, אז נעלה ל-7%'.

לא. צריך כאן דיונים, תשתית עובדתית מקצועית, אמיתית. עובדות. שאפשר לבוא ואז רק אחרי שאנחנו רואים את הכול אפשר לקחת החלטות ולהחליט כמה מעלים, איך מעלים, איך יכול להיות שבחוק עצמו, בחוק שאישרה הממשלה למרות הייעוץ המשפטי לממשלה, אבל אישרה את זה. אז שנייה, היא אישרה את זה למרות הייעוץ המשפטי לממשלה ואז גם עכשיו היא מתנערת מההצבעה שלה פה אחד? אז מה היא שווה הממשלה? סליחה שאני אומרת. אבל היא פשוט גם נגד הייעוץ המשפטי לממשלה וגם היא נגד ההחלטות שלה עצמה בוועדה שהייתה. כי היא אומרת מה שהצבעתי עליו כאן עכשיו מקפלים אותנו ואנחנו נוציא מכאן סעיפים מהותיים שאמורים היו להכניס הרבה מאוד כסף ליוצרים.

קריאה:

80 מיליון.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

80 מיליון, תודה. אז עכשיו הם אומרים 'לא, אנחנו חוזרים בנו כי יש עלינו לחצים בין לאומיים'. ובסוף אני מסכמת בעניין הבא, גלית. אני יודעת שכן חשובים לך היוצרים. ואני יודעת שכן חשוב לך להעביר כאן דברים טובים, אני יודעת את זה. למרות המחלוקות והכול. יש כאן דברים מהותיים אמיתיים שהם נשארים כל הזמן פתוחים. כל הזמן פתוחים.

חסר לנו המון מידע. חסר לנו תשתיות וחסר לנו באמת לקיים, ואני מבינה את הלחץ. גם אני כשהייתי יו"ר היה לי לחץ של זמנים. אבל זה לא יכול להיות המצפן של להוציא דברים תחת הידיים ולרוץ, לרוץ, בלי לתת פה להבין באמת.

אני מקשיבה לך בדיונים ואני גם שומעת אותך מידי פעם אומרת לא השתכנעתי, כן השתכנעתי, צריך לחזור לזה. אני רואה את ההקשבה. אני רואה את זה. ולכן עוד יותר קשה לי. אני רואה את המתח הפנימי שלך בתוכך. מצד אחד את רוצה להתקדם ומצד שני את רואה שיש פה דברים שצריך לפתור אותם.

אנחנו נמצאים באותו מקום. כי מה, אנחנו לא רוצים לעזור ליוצרים? ברור שאנחנו רוצים לעזור. אני עד לפני כמה שנים קיבלתי תמלוגים בתור יוצרת כל שנה. אני יודעת מה זה. אני זוכרת את הסרטים, אני זוכרת את ההפקות ואני שומעת את כל הדברים שהם מדברים כאן שכמה זמן לוקח לעשות הפקה ואז הפקה נתקעת ואז אין תקציבים. אני מכירה את זה על בשרי.

לכן אני באה ואני אומרת, יש פה תמימות דעים מטורפת בעניין הזה של היוצרים. אבל גם עכשיו תראי מה קרה. המחלוקות בינם לבין כן בין לאומיות, בין ספקים, בין משרד התקשורת – דברים שהם לא בשלים ולא מבושלים עד הסוף. ואני מרגישה אחריות מלאה, מלאה, לפחות את תפקידי לעשות בצורה הכי מקצועית שיכולה להיות, כדי לא ליצור כאן חוק עם עוד יותר פגמים ועוד יותר אי שוויון. זה התפקיד שלנו.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

תודה רבה.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

שנייה. בעקבות דבריה של היועצת המשפטית לכנסת.

אני כן רוצה מתוך באמת העובדה שאני מכבדת לחלוטין את דעתה וכבודה של היועצת המשפטית לכנסת, שחה"כ יוראי להב הרצנו יוכל לחזור לחדר אחרי ההפסקה ולא יורחק ליום שלם.

שלי טל מירון (יש עתיד):

זה עוד שעתיים.

פנחס גורט:

שעה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

ב-13:00.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

גיורא, תראה מה נעשה. אנחנו קודם כל נסיים את הגורמים המקצועיים.

גיורא ואלה:

אנחנו לא מקצועיים?

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

לא, ספקיות. ואחרי זה אני אתן לכם זמן נרחב מאוד. גם לכם. לא לדאוג, כולם ידברו. אסף, חמש דקות.

אסף גרונבאום:

אגף גרונבאום, מייצג את רשת וקשת. אני רוצה להעיר כמה הערות שחלקן גם הערות טכניות. קודם כל, אנחנו קוראים את סעיף 59, אז כדאי לשים לב שסעיף 56 שמתייחס לאופן קביעת ההכנסות, אם הייעוץ המשפטי רגע, כי זה נוגע אליו. סעיף 56 מתייחס לכך שיושב-הראש יקבע את ההכנסות והוא מפנה לכך שהוא יעשה זאת בהתאם לסעיף 109. נכון לדעתי לציין את סעיף 59 גם. הוא יקבע את ההכנסות בהתאם לדוח שיימסר לו - - -

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

לציין אותו איפה?

אסף גרונבאום:

בסעיף 56. כלומר, ההפניה צריכה להיעשות גם לסעיף 59. הדוח יוכן בהתאם לסעיף 59.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

זיו, אתה על זה? דעתך?

זיו גלעדי:

רשמתי. אני לא רואה בזה בעיה, אבל אני צריך לבדוק את זה.

אסף גרונבאום:

רק למען הסדר הטוב, זו הערה טכנית אני חושב.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן:

ולגבי הסעיף הנוכחי?

אסף גרונבאום:

כן, רגע. זה הסעיף הנוכחי, אנחנו בסעיף 59. אני חושב, עוד כמה הערות בהקשרים של הגדרות. דובר פה בדיונים הקודמים על כך שהיה פה סיבוך גדול לגבי שנת הדיווח, שנת ההשקעה והשנה שאליה מתייחסים. לדעתי המונחים האלה מופיעים פה בערבוביה בסעיף הזה. גם שנת הדיווח, גם שנת ההשקעה. אז קודם כל צריך לפתור את השאלה העקרונית מתי מדווחים, על איזו שנה ומתי חייבים בהשקעה.

אבל מעבר לזה נכון יהיה להגדיר את כל אותם מונחים בצורה יותר בהירה וברורה בסעיף ההגדרות. מהי שנת הדיווח, מהי שנת ההשקעה. כדי שכל המושגים האלה, כי כרגע כמו שהעיר רונן כבר בדיון הקודם, יש פה סתי

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]