פרוטוקול ועדת החוקה, חוק ומשפט,מספר 638,מתאריך 15/12/2005

הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 638

מישיבה ועדת חוקה, חוק ומשפט

יום חמישי, י"ד בכסלו התשס"ו (15 בדצמבר 2005), שעה 10:00

ס ד ר ה י ו ם: הצעת חוק עברייני מין (הגנה

על הציבור), התשס"ב-2002 של חה"כ

זבולון אורלב, חה"כ מוחמד ברכה, חה"כ

אבשלום וילן, חה"כ

עסאם מח'ול

הכנה לקריאה שניה ושלישית - דיון

נכחו:

חברי הוועדה: מיכאל איתן – היו"ר

מוזמנים: עו"ד רחל גרשוני – ממונה על

חקיקה במשפט ציבורי משרד

המשפטים

עמית מררי – משרד המשפטים

רועית עמרן – מתמחה משרד המשפטים

דנה צ'רנובלסקי – מתמחה משרד המשפטים

עו"ד ענת אסיף – משרד המשפטים

משה בר סימנטוב – רפרט רווחה אגף

תקציבים משרד האוצר

ודים גודון – משרד האוצר

סרן שחר הדר – רמ"ד שיקום במקמצ"ר משרד

הבטחון

סרן אלון כרמלי – ק. ייעוץ משרד הבטחון

שוש צימרמן – ראש היחידה למניעת

התעללות בילדים משרד

החינוך התרבות והספורט

חיים שמולביץ' – יועמ"ש שב"ס המשרד

לבטחון פנים

עו"ד עודד ברוק – לשכה משפטית המשרד

לבטחון פנים

אסתי שדה – ס. מנהלת שירות מבחן

למבוגרים משרד הרווחה

טלי עדן – קצינת מבחן מעצרים משרד

הרווחה

עו"ד רינת וויגלר – לשכה משפטית משרד

הרווחה

אפי ברוור – מפקח ארצי משרד הרווחה

איילה מאיר – האגף לשירותים אישיים

וחברתיים משרד הרווחה

ליאורה אברמוביץ – משכה משפטית משרד

הרווחה

עו"ד דינה להמן – משרד הבריאות

עו"ד לילה מרגלית – האגודה לזכויות

האזרח

ד"ר חגית לרנאו – סניגוריה ציבורית

ד"ר יואב ספיר – סניגוריה ציבורית

רחלי גרייבין – איגוד מרכזי סיוע

לנפגעות תקיפה מינית

טל קרמר – מנכ"ל איגוד מרכזי סיוע

לנפגעות תקיפה מינית

עו"ד מאירה בסוק – יועצתמשפטית לדיני

עבודה נעמ"ת ירושלים

חניתה כנען – הקואליציה להגנה על

קורבנות עבירה

דוד כהן

עו"ד ורד וידנמן – סגנית היועצת המשפטית

המועצה לשלום הילד

ד"ר יצחק קדמן – מנכ"ל המועצה לשלום הילד

מנהלת הוועדה: דורית ואג

ייעוץמשפטי: אפרת רוזן

נרשם על-ידי: חבר המתרגמים בע"מ

היו"ר מיכאל איתן:

שלום, בוקר טוב לכולם, מה כרגע על הפרק?

אפרת רוזן:

אנחנו ממשיכים לקרוא את סעיפי החוק

ומסיימים את הדברים שנשארו פתוחים. אנחנו

מתחילים עם פרק ה', שזה הסעיפים האחרונים

שנשארו בהצעה כרגע, ואז אנחנו ממשיכים

לסעיפים שנשארו פתוחים מהדיונים הקודמים

ומסיימים אותם. פרק ה זה הפרק האחרון

בחוק, הוראות שונות, סעיפי ביצוע, תקנות,

פשוט עוד לא קראנו אותם. בעמ' 11.

סעיף 41 – דיווח לכנסת הוראת שעה. השר

לבטחון פנים ידווח לוועדת החוקה חוק

ומשפט של הכנסת אחת בשנה על כל אלה: מספר

עברייני המין שהועמדו תחת פיקוח ומעקב

כאמור בסעיף 26 ותקופת הפיקוח שנקבעה

לגביהם, סוג המגבלות שנקבעו במסגרת

והפיקוח, כאמור סעיף 27, מספר עברייני המין

שהועמדו תחת פיקוח ומעקב לפי חוק זה

והורשעו בביצוע עבירת מין נוספת, בין

במהלך תקופת הפיקוח ובין לאחר מכן. שר

המשפטים ידווח לוועדת החוקה חוק ומשפט של

הכנסת אחת לשנה על כל אלה: מספר האנשים

שהורשעו בביצוע עבירות מין, מספר הבקשות

שהוגשו לפי סעיף 26, לרבות בקשות כאמור

בסעיף 29.ג ומספר הבקשות שהוגשו לפי סעיף

39, מספר עברייני המין שבית משפט מינה להם

סניגור לפי סעיף 40. דיווח ראשון כאמור

בסעיף זה יימסר לוועדת החוקה חוק ומשפט

של הכנסת בתום שנה ממועד תחילתו של חוק

זה. סעיף זה יעמוד בתוקפו עד תום עשר שנים

ממועד תחילתו של חוק זה.

הרעיון היה באמת שרצינו שבפני הוועדה

לאורך יישום החוק יהיו נתונים שראינו

שחסרים פה בזמן הדיונים כדי שנוכל לעקוב

בצורה כזו על יישום החוק ועל ביצועו.

ביצוע בתקנות – סעיף 42. השר לבטחון הפנים

ממונה על ביצוע חוק זה,

יצחק קדמן:

אני חושב שההערה של אדוני היושב ראש בפעם

הקודמת היתה מאוד חשובה לגבי מידע ואיסוף

נתונים, אני לא הייתי רוצה שיפסיקו אחרי

עשר שנים לאסוף אותם. יש חשיבות עצומה,

היו"ר מיכאל איתן:

אם אתה כבר מזכיר אז תגיד מה אני הצעתי.

יצחק קדמן:

אתה הצעת להקים מרכז, אני יודע,

היו"ר מיכאל איתן:

שזה ייכנס בתוך החוק, זה מה שאני הצעתי.

אבל אני צריך הצעה רצינית. אני לא יכול

לספק הצעה כזאת, וזו הזדמנות פז.

רחל גרשוני:

צריך מחקר אקדמי. אתה לא היית צריך להגיש

איזו הצעה?

אפרת רוזן:

זה גם דבר עם עלות תקציבית, אני לא יודעת

אם כרגע במסגרת החוק הזו להקים מרכז,

היו"ר מיכאל איתן:

חברים, אני ביקשתי לעשות מאמץ. אני חושב

שזאת היתה הזדמנות, זה לא יהיה עכשיו, זה

לא יהיה בכלל. תשכחו מזה. אם אפשר היה

לעשות מאמץ ולהבנות בתוך החוק את מרכז

המידע ולהטיל על הרשויות שמפעילות את כל

העסק הזה להיות שותפים למרכז מידע, זה היה

עוזר לנו מאוד לטפל בבעיה. אם לא נעשה את

זה עכשיו, אני לא יודע אם זה יהיה.

יצחק קדמן:

לקראת יום שני אנחנו נביא נוסח של הצעה

בעניין הזה.

היו"ר מיכאל איתן:

אתם צריכים לחשוב בשני שלבים. שלב ראשון

עם חזון לראות איך העסק הזה עובד בפועל,

ולדעת את התמונה של מה שאתם רוצים שיהיה

בסוף, איך כל הגורמים שקשורים בסוגיה של

הגנה על הציבור מפני עברייני מין פועלים

במשולב, גם על בסיס מחקרי ופעולות של

טיפול, שיקום, מניעה, איתור, וגם באופן

מעשי איך הם יעשו בשטח את הדברים.

עכשיו, כשאתם יודעים את הדברים האלה אתם

צריכים לקבוע כעת בחוק מה אתם צריכים

שיהיה כתוב בחוק. על מנת שאפשר יהיה אחר

כך רק להקים. אתם לא יכולים בחוק עכשיו

להקים, אנחנו לא יודעים עדיין את הפרטים

במדוייק. אבל בכדי שנוכל לכתוב היום בחוק

מה אנחנו רוצים זה הזדמנות נדירה. פשוט

הזדמנות. אני רק מציע הצעות אבל זה הרבה

עבודה וצריך לעשות אותה. חבל שעד עכשיו לא

עשו. אני חשבתי אפילו שאולי כדאי היה עם

האקדמיה להתייעץ.

רחל גרשוני:

האמת היא בארצות הברית כשיש סעיפים כאלה

זה סעיפים שנותנים תקציבים לביצוע

מחקרים אקדמיים. כי כל הנתונים האלה זה

בעצם אין לכנסת את הכלים לעשות שיכלול

שלהם ולהסיק מסקנות. זה בעצם נושא למחקר

אקדמי. זה טוב שיהיה,

היו"ר מיכאל איתן:

נכון, אבל יש באקדמיה מחקרים שהם מחקרים

טהורים, ויש מחקרים יישומיים. זה מאוד

יישומי. כאן אנחנו מדברים על מצב שאנחנו

רוצים שהצד התיאורטי יעבוד יחד עם מרכזי

השיקום והמשטרה ושירות בתי הסוהר ועם כל

הגורמים. אז האקדמיה היא חשובה מאוד פה,

אבל זה לא רק משהו במגדל השן האקדמי. זה

משהו מאוד מאוד פרקטי.

רחל גרשוני:

נכון, אבל מי יכול לעשות לשילוב של כל

הדברים האלה,

היו"ר מיכאל איתן:

אני חשבתי שהחוק יקבע, הרי אנחנו מקימים

כאן מרכזי שיקום, נכון, ומנגנונים גם

לפיקוח אבל גם לשיקום. אז חשבתי שהחוק

יקבע גם שאנחנו מקימים מרכז, שבמסגרת

איזה, לא יודע איך יקראו לזה, המרכז

לשיקום עברייני מין או משהו כזה, יוקם

ויהיה כתוב כאן שזה יהיה גורם, שזה הורכב

מנציג מהאקדמיה ומנציגים מהגורמים

השונים וכו' ויתוקצב בסכום כזה וכזה

ושמטרותיו תהיינה כאלה וכאלה. ואז בצד

הפעלת החוק נקים גם את המרכז הזה, שבו כל

הגורמים יהיו שותפים מבחינת מסירת המידע

ומבחינת הניתוח תהיה האקדמיה שותפה לנתח

את המידע שמתקבל ביחד וזה ישמש אותם, כל

גורם יוכל להפיק את הלקחים שלו מתוך

המערכת.

דינה להמן:

יש עכשיו תחילתו של מחקר מפני שהוקם מרכז

יום לטיפול בעברייני מין ואוניברסיטת בר

אילן המחלקה לקרימינולוגיה מלווה את זה

במחקר. זה לא דבר שנקבע בחוק, אבל יש

התחלות.

היו"ר מיכאל איתן:

אני אגיד את זה עוד פעם, מה הרעיון שלי,

ואני אומר, זה רעיון שצריך בדיקה, אני

פשוט זרקתי אותו ויותר לא חזרתי אליו.

הרעיון שלי, תראו, יש כאן סביב השולחן הזה

הרבה גורמים. יש לנו משטרה וגורמים של צבא

ורווחה ושירות מבחן ושירות בתי הסוהר

ומשרד הבריאות ומי עוד, שכחתי, ארגונים

אולי של נפגעי עבירה. כל הגורמים

שמחוברים כאן. אז מתוכם אני חושב שאפשר

היה להקים, לקבוע בחוק שתוקם, אני לא יודע

איך לקרוא לזה, נקרא לזה נגיד מוסד מלווה,

אני לא יודע, צריכים למצוא שם יותר מוצלח,

מוסד מלווה של הפעילות המתבצעת על פי

החוק הזה, מוסד למחקר ושיתוף פעולה ומידע.

מחקר ומידע, הערכה, נראה לי הדבר הכי חשוב

והכי בסיסי זה חילופי המידע שיעברו

כהלכה. זאת אומרת אם יהיה לנו ועד מנהל,

אני אגיד את זה ככה, מבחינתי אם היו סביב

החוק הזה מקימים ועד מנהל שמורכב מנציגים

של כל הגופים שנוגעים בדבר, ובראשו היה

עומד מישהו, איש אקדמיה שהוא היה מרכז את

אותו ועד מנהל, והוועד המנהל הזה התפקיד

שלו היה לקבל מכל הגורמים מידע, לעשות את

פעולות ההערכה, פיתוח תכניות חדשות,

השוואות בין לאומיות, מן מרכז מחקר מידע

והערכה, או מידע הערכה ומחקר, שיכול היה

לעזור לכל הגורמים לטפל בסוגייה הזאת

ומדי פעם להפיק לקחים ולפרסם דו"ח פעם

בשנה על מה קורה. ולקדם פתרונות.

רחל גרשוני:

אולי באמת יש משהו קיים בדמות המדען

הראשי של אחד המשרדים כי להקים גוף כזה

יעלה כסף.

חיים שמולביץ':

זה יכול להיות באמת אולי בהמשך דרך המדען

הראשי של המשרד לבטחון פנים, שהוא יוכל

ליזום באמת פנייה לגוף אקדמי שיעשה את

הליווי.

היו"ר מיכאל איתן:

רבותיי, תקשיבו טוב, להגיד שזה יעלה כסף

זה להגיד שזה יתקיים. להגיד בואו ננסה

לעשות את זה בלי שזה יעלה כסף זה להגיד

בואו נעשה כלום. זה מוכרח לעלות כסף, אין

מה לעשות. השאלה אם כשאנחנו הולכים לבצע

פרוייקט כזה, חוק כזה, ההשקעה הנוספת במה

שלא רואים במיידית בעין אבל זה יכול לתת

לנו פירות הרבה הרבה יותר, זה יכול לחסוך

הרבה כסף,

רחל גרשוני:

אני רק מפחדת שמהעניין הזה הכל יפול, זה

מה שאני מפחדת.

היו"ר מיכאל איתן:

אני בעיני רוחי, אני לא מדבר כעת על

מיליונים. על איזה משהו שיבנו לו בניין

ויהיו שם משרדים וכל מיני דברים כאלה. אני

מדבר על גוף שיהיה גוף מתאם, שישבו בו

נציגים של כל המשרדים הקיימים, אנשים

שבדרך כלל מתפקדים בפונקציות אחרות,

שיהיה מישהו אחד שירכז את זה, שיהיה לו

אדם או שניים שיעסקו במחקר ובמידע, יספקו

מידע, ויעבדו על זה ויפרסמו את הדו"חות

שלהם אחת לשנה ויתנו הנחייה מקצועית לכל

הגורמים שמטפלים בזה. ככה זה נראה לי.

אז זה שתי משרות, זה לא אסון, זה יכול

לעזור לנו השתי משרות האלה שצריך לדבר

כזה. אז עכשיו אם אני הייתי יודע שהמדען

הראשי של המשרד לבטחון פנים מוכן לקחת

ולרכז את זה, או הייתי יודע שהמועצה לשלום

הילד מוכנה לרכז את זה, והם יאמרו לי תשמע,

אנחנו בונים כעת, זו התכנית שלנו, זה

יעבוד ככה וככה ואנחנו צריכים לצורך

העניין הזה מזכירה אחת ועוד שני עוזרי

מחקר או שני חוקרים או אנחנו מאמצים את זה

כבר ומתאמים עם אחת האוניברסיטאות שאחת

המחלקות לקרימינולוגיה תתחייב לתת לנו

אדם אחד לעניין הזה. אז יש לנו פרוייקט

יפה, אנחנו יכולים בחוק לעגן אותו ולעשות

ממנו משהו. אבל כאמור אני כרגע חצי מושבת

ואני לא רוצה לעכב את החוק, ואם תספיקו,

יצחק קדמן:

אנחנו נציע עד יום שני הצעה לסעיף בעניין

הזה. ואני בכל זאת מציע למחוק את העשר

שנים, אני חושב שטוב שוועדת החוקה תמשיך

לעקוב אחרי החוק הזה ולא להגביל את זה

בתקופה כזו או אחרת.

היו"ר מיכאל איתן:

השאלה שכל אחד שואל את עצמו זה מה בעצם

שונה החוק הזה מעשרות או מאות חוקים

אחרים. למה ועדת החוקה צריכה להיות במעקב

שוטף אחר ביצוע החוק מכוח חוק דווקא על

החוק הזה. למה לא כל חוק אחר שאנחנו

מחוקקים. דרך אגב הנה כאן אנחנו במעקב,

תראה כמה שזה עוזר, בלי שכתוב בחוק.

יצחק קדמן:

אתה הגדרת את החוק הזה בצדק כמהפכה. אני

לא הייתי מגביל את זה בזמן.

היו"ר מיכאל איתן:

השאלה, עוד פעם, הנייר סופג הכל,

יצחק קדמן:

הלוואי שגם בחוקים אחרים ועדת הכנסת היו

ממשיכות לעקוב כי יש חשיבות עצומה,

היו"ר מיכאל איתן:

אתה רואה מה זה ועדות הכנסת. תסתכל סביבך

ותראה מה זה ועדות הכנסת. ועדות הכנסת זה

יושבים שני חברים, שלושה במקרה הטוב,

וצריכים לחוקק חוקים, וצריכים לעשות בקרה

על הממשלה באלף ואחד דברים ולהעמיס עוד

ועוד דברים על ועדת חוקה זה נראה לי פשוט

דבר שהיא לא תעמוד בו. אז עשר שנים

ראשונות, יחליטו אחר כך שהם רוצים להמשיך

ימשיכו.

אפרת רוזן:

השר לבטחון פנים ממונה על ביצוע חוק זה

והוא רשאי בהתייעצות עם שר הרווחה להתקין

תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו ובין השאר

בעניינים אלה: תנאי הכשרה לקציני פיקוח

ומעקב, דרכי הפנייה בבקשה להטלת צו פיקוח

כאמור בסעיף 26 או 29.ג לרבות בקשה לקיצורו

כאמור בסעיף 29.ב, ערר או עיון חוזר, בהסכמת

שר המשפטים. היה דיון בפני בית דין צבאי

בהסכמת שר המשפטים ושר הבטחון.

ניהול המרשם כאמור בסעיף 34 בהסכמת שר

המשפטים ובאישור ועדת חוקה חוק ומשפט.

שר הבריאות יקבע בהסכמת או בהתייעצות עם

שר הרווחה תנאי הכשרה למעריכי מסוכנות.

אנחנו צריכים להכריע,

דינה להמן:

אנחנו מתייחסים עכשיו רק לחלק של הפיקוח?

אפרת רוזן:

ברגע שיהיה לנו תהליך שיקום שנוכל

להתייחס אליו אז צריך לתקן גם את סעיף

הדיווח, כיוון ששר הרווחה גם יצטרך לדווח

לכנסת. אבל אני מתייחסת כרגע רק למה שיש.

רחל גרשוני:

כרגע זה הערכות מסוכנות ופיקוח ומעקב. אז

הערכות המסוכנות אני גם לא בטוחה שזה

המשרד לבטחון פנים.

דוד כהן:

הערכות המסוכנות נעשות על ידי משרד

הבריאות היום וככה זה יהיה גם בתוך בית

הסוהר. אי אפשר לתת למשרד העבודה והרווחה

לקבוע כללים למשרד הבריאות.

אפרת רוזן:

סעיף קטן ב' מתייחס באמת לעניין של

הערכות המסוכנות, לתנאי הכשרה. תנאי

הכשרה זה לא קשור לשר לבטחון פנים, זה

קשור לשר הבריאות וזה קשור לשר הרווחה.

האם הממשלה הגיעה להסכמה לגבי סוג

ההתייעצות הנדרש?

רחל גרשוני:

מה שאנחנו חשבנו הוא דבר כזה, על אף שזה

קצת חריג. חשבנו שעל הנושא של פיקוח ומעקב

באמת הממונה על ביצוע החוק יהיה השר

לבטחון פנים. אבל על הערכות המסוכנות השר

האחראי צריך להיות שר הבריאות, ואז

התקנות יהיו בהסכמת שר הרוחה. זה מה

שחשבנו.

אפרת רוזן:

הדבר היחידי שאני צריכה להגיד לפרוטוקול

זה שמבחינת החקיקה אין היום תקדים למצב,

לא מצאנו תקדים למצב שיש שני שרים

שממונים על אותו חוק, כל אחד על פרק אחר.

נכון, אנחנו צריכים לבדוק את זה.

היו"ר מיכאל איתן:

תקדים חיובי מאוד, מה הבעיה, הוא יכול

להוציא את התקנות, השר לבטחון פנים,

בהתייעצות או על דעת,

אפרת רוזן:

בסדר, שר הבריאות יהיה ממונה על פרק ב

והתקנות יהיו בהסכמה עם שר הרווחה.

רחל גרשוני:

יש עוד דבר. אנחנו חשבנו שלגבי סדרי דין,

כמו עיון חוזר, הערה וכן הלאה, זה צריך

להיות שר המשפטים בהתייעצות עם השר

לבטחון פנים כי לא בסעיף 13 לחוק מניעת

העסקה של עבריין מין במוסד המכוון לשירות

קטינים, זה סדרי דין.

אפרת רוזן:

בהתייעצות עם השר לבטחון פנים?

רחל גרשוני:

כן.

אפרת רוזן:

סעיף 43, שמירת דינים. אין בהוראות חוק זה

כדי לגרוע מהוראות חוק המרשם הפלילי

לעניין מסירת מידע למי שזכאי לקבלו,

ואולם אין בהוראות חוק המרשם הפלילי כדי

לפגוע בהוראות סעיפים 3, 4 ו-6.

רחל גרשוני:

וגם 30, שזה החומר שצריך להיות בידי בית

המשפט, שהוא מפנה לסעיף 3.

אפרת רוזן:

אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מהוראות

חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות

מסויימים או מהוראות חוק מגבלות על חזרתו

של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה. אין

בהוראות חוק זה די לגרוע מסמכויות קצין

מבחן על פי דין.

דינה להמן:

אני מבינה שהחוק הוא כבר קיים, אבל אני

חשבתי שאם עושים חוק כללי לעברייני מין

בעצם הם היו צריכים, הם היו צריכים להיכנס

בתוך כזה ולא למניעת העסקה. כי מניעת

העסקה נוגעת במסוכנות של עבריינים.

אפרת רוזן:

חוק מניעת העסקה לא מדבר על מסוכנות

בכלל. הוא אומר שכל עבריין מין שנדון לשנת

מאסר אסור לו לעבוד במוסדות,

דינה להמן:

אני חושבת שזה מוזר שיהיה חוק נפרד דווקא

למניעת העסקה שזה פרק מאוד קטן מהמגבלות

שאפשר להטיל. אני לא יודעת אם יש מקום

להשאיר את זה כחוק נפרד.

אפרת רוזן:

חשבנו שהרציונל הוא שונה. שם באמת אומרים

מראש אנחנו לא רוצים עברייני מין שיהיו

במוסדות שמטפלים בקטינים וזה מטיל חובה

על המעסיק שאסור לו לעשות. פה אנחנו

מדברים על צו פיקוח אינדוידואלי ולכן זה

נראה לי שונה.

היו"ר מיכאל איתן:

אני חושב שיש היגיון ברעיון הזה, שזה

כאילו לאחד את זה, לעשות את זה באותו מקום.

אפרת רוזן:

אבל הרציונל הוא שונה. שם אתה אומר

למעסיק אסור להעסיק אדם כזה אלא אם כן הוא

מקבל פטור, בלי קשר אם הוא מסוכן במקרה

ספציפי או לא. בגלל שזה מוסד של קטינים

ואתה רוצה להגן על אותם אנשים שנמצאים שם.

היו"ר מיכאל איתן:

מה שהיא אומרת, מה שם החוק שלנו? הגנה על

הציבור מפני עברייני מין. המטרה של החוק

ההוא היא אותה מטרה. היא לא רוצה לשנות

אותו. אבל היא אומרת אני מענישה את

המעסיק, למה אני מענישה אותו, כי המטרה

היא להגן על הציבור מפני עברייני מין

והוא הפר את החובה המוטלת עליו שלא

להעסיק עבריין מין במוסד שקשור עם

קטינים. אבל הכל נועד מתוך אותה מטרה,

להגן על הציבור מפני עברייני מין. אם

מישהו רוצה לחפש, מה אומר המחוקק הישראלי

על הגנה על הציבור מפני עברייני מין, הוא

פונה לחוק הזה, לכאורה כשהוא קורא את זה

הוא אומר רגע, למה הם לא חשבו על העניין של

מניעת העסקה, הוא לא יודע שיש חוק אחר.

טוב, רבותיי, חבל על הויכוח. אני חושב שהיא

צודקת, אני לא רוצה להתווכח אתכם, נראה לי

שעדיף היה שזה ייכנס פה, בלי לשנות מהותית

את ההוראות, רק להתאים את מה שצריך

להתאים.

אפרת רוזן:

תן לנו לבדוק אם זה אפשרי לדיון הבא, אם

אנחנו לא משנים מהותית את ההוראות של חוק

מניעת העסקה,

היו"ר מיכאל איתן:

אף אחד לא רוצה לשנות מהותית. אומרים רק

להכניס את זה לכאן ולראות איך זה מסתדר.

אפרת רוזן:

רק לגבי המגבלות על חזרת עבריינים, זה לא

קשור לעניין הזה כיוון ששם הדגש הוא על

נזק נפשי לנפגעת ולא על הגנה על הציבור

ולכן ברור שעל חוק הגבלות על חזרת

עבריינים מדובר על משהו שם.

היו"ר מיכאל איתן:

למה שם זה ברור?

אפרת רוזן:

שם לא משנה אם האדם נחשב מסוכן או לא. כל

מה שחשוב לנו זה האם לנפגע עבירה ייגרם

נזק נפשי כתוצאה מזה שעבריין המין יעבור

לגור על ידו. יכול להיות שהוא בכלל לא

מסוכן לציבור.

היו"ר מיכאל איתן:

דרך אגב, זה רק לגבי עבריני מין או גם

עבריינים שביצעו עבירות של אלימות?

רחל גרשוני:

רק עברייני מין. זה למנוע נזק נפשי. אפילו

אם הוא לא מסוכן בכלל.

היו"ר מיכאל איתן:

אבל זה גם הגנה על הציבור, זו הגנה קלאסית

על הציבור. הייתי בודק להכניס גם את זה שם.

תבדקו. זה יפה, איך אנחנו כחברה מגנים על

הציבור מפני עברייני מין, אז כאן יש את

העניין הזה, הגנה שאנחנו אומרים לאדם, גם

אם הוא גמר לרצות את עונשו והוא חוזר

לביתו, אבל אתה ממשיך להיפגע, אני מגן

עליך על ידי זה שאני אומר לו אל תחזור

לבית. זאת אומרת האלמנט, המילה היא הגנה

על הציבור. כל החוק הזה ההיגיון שלו אומר

שאנחנו נוקטים פעולות ייחודיות, מיוחדות,

בתחום מסויים של עבריינות, שלא קיימות

במקומות אחרים. אז זה נראה לי, זה ההיגיון

של החוק, למה לא לשים את הכל ביחד. וההגנה

הזאת שנתנו במקום עבודה, מניעת חזרה

למקום העבודה ולמקום מגורים היא מאוד

מרחיקת לכת.

אפרת רוזן:

כן, אבל היא לא נועדה להגן על הציבור, היא

נועדה להגן על נפגע העבירה.

היו"ר מיכאל איתן:

מי זה נפגע העבירה, הוא לא הציבור? בדיוק

זה הציבור.

אפרת רוזן:

פה אתה בודק מסוכנות לציבור. פה אתה מגן

על הנזק הנפשי שנגרם לנפגע.

היו"ר מיכאל איתן:

מה את מדברת, ההגנה על הציבור,

אפרת רוזן:

אבל שם מדובר עדיין בנזק שנגרם כתוצאה

מעבירה שהוא הורשע,

היו"ר מיכאל איתן:

זה לא רלוונטי. תראו, אתם מסתכלים על

העניין טכנית. הדגש שלנו זה שיש אנשים

בציבור שיום יום הולכים, חיים, ילדים,

שאנחנו רוצים להגן עליהם. זה העניין כאן.

ולכן אנחנו מרשים לעצמנו לעשות דברים

שאינם מקובלים במערכת המשפט הפלילי בכלל

ולהטיל הגבלות נוספות על אנשים שכבר ריצו

את עונשם, שהם זכאים כי הם גמרו את חובם

לחברה והכל, עדיין אנחנו אומרים להם

אנחנו מטילים גם מגבלות. ולמה, כי אנחנו

בעניין הזה ההגנה על הציבור יותר חשובה

לנו. זה האלמנט שבחוק. והדוגמא הקלאסית של

זה זה שבדיוק העניין הזה שבא בנאדם, ריצה

את עונשו, מוכח מעבר לכל ספק שהוא לא

מסוכן בכלל. אבל בגלל הרצון להגן על

הציבור אנחנו אומרים מאחר שגם כשהוא לא

מסוכן הוא גורם לפגיעה אצל ילד שיכול

עכשיו לקבל טראומה כי הוא רואה אותו עוד

פעם במדרגות אז ההגנה לציבור נותנת לנו

בסיס להביא לכך שהוא יוכל לגור באותה

דירה. כי אם מישהו מהשניים צריך לעבור

דירה זה אותו אדם שכעת הוא צח כשלג, והוא

עושה דברים טובים לחברה, הוא כבר לא

עבריין מין, הוכח בוודאות של מאה אחוז. אז

מה קיים פה, לא מסוכנות, לא כלום. בתוקף מה

אנחנו פועלים, מתוקף ההגנה לציבור. ואם זה

לא הגנה לציבור אז מה זה. לכן לדעתי זה וזה

היה צריך להיות.

אפרת רוזן:

פקודת בתי הסוהר, התשל"ו-1975, בסעיף 76

שהאמור בו יסומן א ואחריו יבוא: השירות

יהיה רשאי להפעיל פיקוח ומעקב על עברייני

מין בהתאם להוראות חוק עברייני מין, הגנה

על הציבור, התשס"ו-2005. סעיף 76 קובע את

תפקידי שירות בתי הסוהר, כיוון שאמרנו

שהשר לבטחון פנים ימנה את יחידות הפיקוח,

ואנחנו הזכרנו פה שזה יכול להיות שב"ס אז

צריך לתקן את פקודת בתי הסוהר בהתאם.

תיקון לחוק השיפוט הצבאי, בחוק השיפוט

הצבאי בסעיף 510 אחרי סעיף קטן ג' יבוא: אני

רק אקדים ואציין אולי כדאי שנציגי הצבא

יסבירו באמת את התיקון הזה לחוק השיפוט

הצבאי.

אלון כרמלי:

התיקון העקיף לחוק השיפוט הצבאי בעצם

מבקש להתאים את ההליכים שמקיימת הוועדה

שהיא ועדת השחרורים הצבאית בהליכים

שמקיימת הוועדה לשחרורים לפי חוק שחרור

על תנאי ממאסר. יש הבדלים מסויימים,

אפרת רוזן:

יש הבדל בין חוק השיפוט הצבאי לחוק שחרור

על תנאי ממאסר במובן הזה ששחרור על תנאי

ממאסר של אסיר אזרחי אפשר לקבוע בו תנאים

לשחרור. כך שאם הוא מפר את התנאים יש לזה

השלכות. חוק השיפוט הצבאי לא איפשר לקבוע

תנאים לשחרור, הוא רק איפשר להמתיק או

להחליף את העונש.

היו"ר מיכאל איתן:

אני לא מבין, על איזה עבירות מדובר?

אפרת רוזן:

אנחנו מדברים עכשיו רק על עבירות מין.

היו"ר מיכאל איתן:

אדם שביצע עבירת מין בצבא אז בגלל שהוא

נמצא בצבא הוא תחת שיפוט של בית דין צבאי?

אבל למה זה צריך להיות ככה?

אלון כרמלי:

אם חיל ביצע עבירת מין בביתו וכל הנסיבות

הם נסיבות פרטיות הוא יישפט בבית משפט

אזרחי. רק כאשר כל הנסיבות הם צבאיות אז

הוא יישפט בבית דין צבאי.

היו"ר מיכאל איתן:

לדעתי, אם אתה שואל אותי, ככה בשליפה

מהמותן, זה לא בסדר בכלל. מה זה שייך, ביצע

עבירת מין בצבא צריך לעבור לשיפוט אזרחי

בכלל. למה הוא צריך להיות בשיפוט צבאי

בכלל.

מאירה בסוק:

אז למה סמים כן?

היו"ר מיכאל איתן:

אנחנו בונים כעת מערכת שדנה בכל הנושא של

עברייני מין ואני חושב ששם זה היה צריך

להיות.

אפרת רוזן:

אנחנו לא משנים מהדין המהותי של שפיטה

בבית דין צבאי. כרגע בית דין צבאי, כשיש את

הזיקות הצבאיות, הוא יכול לשפוט את אותם

עבריינים. אמנם מדובר הבנתי על מספר בודד

של אנשים כל שנה. נמוך מעשרה בשנה. לרוב זה

עובר לבית משפט אזרחי בגלל שלרוב זה באמת

קשור לזיקות אזרחיות ולא לזיקות צבאיות.

אבל אנחנו באמת לא משנים מהדין המהותי של

שפיטה בצבא, אנחנו רק מתאימים את הדברים

שקשורים לצווי הפיקוח.

אלון כרמלי:

לשמחתנו מספר המקרים של עברייני מין

שקשור לצבא נמוך מאוד.

רחלי גרייבין:

אני רוצה רק להזכיר שיחסית לכמות

העבירות שמבוצעות לכמות העבירות

המדווחות הפערים הם מאוד גדולים. המספרים

המדווחים הם בודדים.

היו"ר מיכאל איתן:

השאלה שלי מבחינת התפיסה הכוללת, למה לא

צריך להיות הכלל, לגבי כל העבירות

הפליליות, שחיילים והמערכת השיפוטית

הצבאית לא דנה בעבירות שהם עבירות

אזרחיות, אלא במקרים שבהם בירור הנושא

במערכת האזרחית יכול נגיד לחשוף סודות

צבאיים או יש היגיון או טעם לקיים את זה

במערכת הצבאית. למה כל המערכת הצבאית

בכלל לא בונה את עצמה בצורה כזאת שהיא

אומרת חייל גנב משהו מחייל אחר, הולכים

לבית משפט, מגישים תלונה במשטרה ומביאים

את זה לבית משפט אזרחי. הכל נעשה באזרחות.

אלון כרמלי:

יש מבחן לעניין הזה, בוחנים כל עבירה,

בוחנים את הנסיבות של העבירה, אם היה

מעורב נשק, כל דבר ועניינו, ובעצם אז

מתקבלת החלטה,

היו"ר מיכאל איתן:

מי מחליט?

אלון כרמלי:

יש רמ"ח בפרקליטות הצבאית שהוא עומד בקשר

עם גורמי התביעה וגורמי החקירה ומחליטים

מי לוקח את החקירה ומשם גם מי לוקח את

ההליך המשפטי.

היו"ר מיכאל איתן:

ולאדם יש מעמד שם?

אלון כרמלי:

לגבי איך הוא יישפט, לא.

היו"ר מיכאל איתן:

וכמה משפטים פליליים אתם עושים בשנה?

אלון כרמלי:

הרבה, הנתח הגדול אבל הוא עריקים וסמים.

היו"ר מיכאל איתן:

אני לא מדבר על עבירות כאלה, אני מדבר על

עבירות אזרחיות, שלא קשורות לצבא.

אלון כרמלי:

זה החלק הקטן, זה האחוז הקטן. אני לא יכול

להגיד לך מספר.

היו"ר מיכאל איתן:

טוב, אז תבדוק, תעביר לנו את זה. אני

מתכוון לעבירות שרשומות בחוק העונשין.

אלון כרמלי:

יש עבירות פליליות שרשומות גם בחוק

העונשין ויש להם מקבילה צבאית, כמו גניבה

מחייל או אינוס, שזה עבירות שנמצאות גם

בחוק השיפוט הצבאי בייחודיות לצבא. אבל

גם על עבירות אזרחיות יש סמכות לבית דין

גם על עבירות פליליות שנמצאות בחוק

העונשין.

היו"ר מיכאל איתן:

כן, אבל מה שאני רוצה לדעת, למשל גניבה

מחייל, אני רוצה לדעת כמה מקרים יש שלא

מעבירים את זה לבית משפט אזרחי אלא

עבירות שאפשר לשפוט אותם בבית משפט

אזרחי, כמה מהם שופטים אותם במערכת

הצבאית. בסדר, אתה תבדוק לי את זה? טוב,

נתקדם הלאה.

אפרת רוזן:

אני אקריא את התיקון הזה. זה תיקון שעושה

ממש הקבלה למצב בדין האזרחי. הוועדה

(מדובר על הוועדה לעיון בעונש) תתנה את

שחרורו של עבריין מין אשר הוטלו עליו

מגבלות בצו לפי סעיף 26, 27 ו-29 בחוק עברייני

מין הגנה על הציבור או בצו לפי סעיף 3 לחוק

מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת

העבירה וקיומם של אותם מגבלות. הפר אסיר

ששוחרר על תנאי כאמור בסעיף קטן זה מגבלה

מהמגבלות שהוטלו עליו רשאית הוועדה לבטל

את השחרור ולחייב את האסיר לשאת מאסר

שאורכו כאורך תקופת התנאי או חלק ממנה. על

ביטול שחרור כאמור יחולו הוראות סעיפים 21

עד 24 לחוק השחרור על תנאי ממאסר בשינויים

המחוייבים, ובלבד שלעניין זה יהיו לוועדה

הסמכויות הנתונות לוועדת שחרורים

כמשמעותה בחוק שחרור על תנאי ממאסר לפי

הוראות אותם סעיפים. בסעיף קטן זה תקופת

תנאי – התקופה שמיום שחרורו של הנדון

בעקבות המתקת עונשו על ידי הוועדה או

החלפתו בעונש על תנאי עד לסיום תקופת

המאסר שהיה נושא לפי גזר הדין אילולא

שוחרר. עבריין מין – כהגדרתו בחוק

עברייני מין הגנה על הציבור או כהגדרתו

בחוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין

לסביבת נפגע העבירה.

יש עוד תיקון לסעיף 511: לא תחליט הוועדה

על המתקת או החלפת עונשו של עבריין מין

כהגדרתו בחוק עברייני מין הגנה על הציבור

אלא לאחר קבלת הערכת מסוכנות מעודכנת

כאמור באותו חוק. שוב, עשינו פה הקבלה

מלאה לחוק האזרחי.

תיקון חוק שחרור על תנאי ממאסר. בחוק

שחרור על תנאי ממאסר התשס"א-2001 בסעיף 11.א.

אנחנו עכשיו מדברים על הסעיפים שועדת

שחרורים שדנה בשחרורו של עבריין מין, או

עבריין מין שעשה אלימות בתוך המשפחה או

עבריין מין אחר, בעצם את ההליך, כיצד היא

דנה בו לפני השחרור שלו. כתבו כבר היום יש

הוראות מיוחדות בחוק שחרור על תנאי ממאסר

לגבי עבריינים כאלה. אנחנו רק רצינו

להוסיף את החובה לקבל הערכת מסוכנות לפני

שדנים בעניינם, אז עשינו את התיקון הזה.

בסעיף 11.א במקום נפגע העבירה יבוא נפגע

העבירה ולגבי אסיר כאמור שהוא עבריין מין

כמשמעותו בחוק עברייני מין הגנה על

הציבור לאחר קבלת הערכת מסוכנות מעודכנת

כאמור באותו חוק.

ענת אסיף:

למה כאן צריך להגיד, יכול להיות שאפשר

לוותר על 11 ופשוט לעדכן, ברור שגם 11 וגם 12

הם על עברייני מין.

אפרת רוזן:

בסדר. 12. בסעיף קטן א במקום הבריאות יבוא

הבריאות בסעיף זה חוות דעת לעניין אסיר

הנושא עונש מאסר בשל עבירת מין, הערכת

מסוכנות כמשמעותה בחוק עברייני מין הגנה

על הציבור. בסעיף 13 אחרי סעיף קטן ה יבוא:

מגבלות על אסיר ששוחרר על תנאי ממאסר לפי

חוק זה אשר הוטלו בצו לפי סעיף 26, 27 או 29

בחוק עברייני מין הגנה על הציבור הם חלק

מתנאי השחרור. בסעיף 21 א במקום עד ה יבוא

עד ו. כל התנאים האלה קשורים לחוק.

תיקון חוק זכויות נפגעי עבירה,

ענת אסיף:

אני רוצה להעיר על משהו שקיבלנו ממש לפני

הדיון היום, הערה שנראית לנו נכונה, לתקן

גם בחוק שחרור על תנאי ממאסר שכאשר ועדת

שחרורים מחליטה לשחרר עבריין מין שאנחנו

לפעמים זה קורה, היא מחליטה לשחרר אותו

וממש באותו יום למחרת הוא משתחרר. צריך

לאפשר איזה שהוא פרק זמן שהפרקליט יוכל

לבקש מבית משפט צו פיקוח. לעשות איזה שהוא

עיכוב ביצוע. אפשר לחשוב על זה לפעם הבאה,

אני רק אומרת את זה שלא נשכח.

היו"ר מיכאל איתן:

אין פעם הבאה.

ענת אסיף:

הרעיון הוא לעכב ביצוע של השחרור על

תנאי,

היו"ר מיכאל איתן:

הבנתי, אבל לוועדה יש סמכויות כאלה,

שיבקשו בוועדה.

ענת אסיף:

לא, מה שיש היום, היום בחוק השחרור על

תנאי ברגע שהוועדה מחליטה לשחרר

והפרקליט אומר אני שוקל להגיש עתירה נגד

ההחלטה לשחרר אותו אז יש אוטומטית עיכוב

ביצוע של שבעה ימים. וחשבנו לעשות משהו

שהפרקליט יגיד אני שוקל לפנות לבקש צו

פיקוח לפי חוק עברייני המין, לצורך כך

יהיו שבעה ימים עיכוב ביצוע, ואז מה שצריך

לבדוק,

היו"ר מיכאל איתן:

אני לא מבין, הוועדה שמחליטה, ועדת

השיחרורים לא יכולה להגיד שהשיחרור יהיה

מיום בשבוע הבא או בעוד יומיים?

ענת אסיף:

עם ועדת השיחרורים מחליטה לשחרר אותו

בחלוף שני שלישים אז זה מועד שנגמרו שני

השלישים. זאת הסמכות שלה.

יואב ספיר:

לא יותר הגיוני לכנס את ועדת השחרורים

לפני תום שני השלישים?

ענת אסיף:

כמובן שזה הגיוני אבל זה גם צריך להיות

לפי הנוהל שאנחנו בונים, אבל הבנו

מהפרקליטות שיש מקרים שזה לא מסתדר, וממש

בפועל, אני יודעת, זו באמת שאלה האם אנחנו

עושים את הנהלים יותר טובים כדי שלא יקרו

מצבים כאלה.

חיים שמולביץ':

בדרך כלל זה תמיד לפני. המקרים שאת אומרת

זה מקרים שבזמן שהוא נכנס למאסר הוא קיבל

הרי מאסר שלוקח בחשבון את תקופת המעצר,

ואז בזמן שהוא נכנס לבית הסוהר בעצם עבר

השני שליש. ולכן זה מיידי. אלה המצבים

היחידים.

יואב ספיר:

אם כך אז להגדיר את זה בחוק רק למצבים

האלה. כי לא צריך לתת עוד שבעה ימי מאסר

לאדם שמגיע לו להשתחרר בגלל שלא כינסו את

הוועדה בזמן.

ענת אסיף:

כשלא היתה אפשרות לדון בשחרור על תנאי

אלא במועד,

היו"ר מיכאל איתן:

אנחנו יכולים לבקש את הצו גם כשהוא בבית,

ענת אסיף:

כן, אבל זה במקרים מיוחדים.

היו"ר מיכאל איתן:

זה בדיוק המקרה, הוא הלך הביתה, והגישו את

הצו אחרי שהוא הלך הביתה.

ענת אסיף:

מפחדים שבאותם ימים הוא כבר יבצע עבירות

מין.

אפרת רוזן:

תיקון חוק זכויות נפגעי עבירה. אנחנו

חשבנו שראוי לאפשר לנפגעי העבירה לקבל

מידע גם לגבי העובדה אם הוטל על עבריין

מין צו פיקוח או לא. אנחנו הוספנו את

האפשרות הזאת לתוך התוספת. המידע שאנחנו

קבענו כרגע זה לגבי עצם הטלת הצו, לא לגבי

כל אחד מהתנאים שהוטלו עליו.

היו"ר מיכאל איתן:

אני מבקש, אלא אם יש כאן הערות שישנו את

דעתי, שלנפגע עבירה יינתן פירוט הצו, עם

כל המגבלות והכל. ואם יש שינוי שיגידו לו

שהיה שינוי. זה נורא חשוב. הוא רוצה לדעת

עד איזו שעה מותר לו להסתובב. אז באותם

שעות הוא לא ישלח את הילד שלו.

דינה להמן:

אפשר להשתמש אחר כך במידע הזה.

ענת אסיף:

אנחנו לא חשבנו שנכון את כל התוכן למסור

לנפגע כי יש דברים שהם נראים לנו פגיעה

בפרטיות, אבל כן חשבנו שאפשר לקחת,

היו"ר מיכאל איתן:

רגע, אבל זה דבר הכי חשוב שיכול להיות. מה

מעניין את נפגע העבירה פחות או יותר,

העובדה הכללית או מעניין אותו יותר לדעת

שבשעות מסויימות הבנאדם תחת השגחה. או

איזורים מסויימים שאסור לו להיות.

ענת אסיף:

אז תוך הפסקאות של הסעיף חשבנו שאפשר

ליידע את הנפגע על תנאים מסויימים, תנאים

שבאמת רלוונטים לו, אלה שאתה אמרת, שאסור

לו להסתובב,

רחל גרשוני:

לא על פורנוגרפיה למשל, זה לא מעניין את

הנפגע למשל אם אסור לו להשתמש

בפורנוגרפיה או לא. אבל מה שכן, אסור

להימצא במקום מגורים בשעות מסויימות, 4, 5,

7, 8, 9, 10.

לילה מרגלית:

חשוב להבטיח שהידיעה של נפגע העבירה

תהיה גם כפופה לחובת הסודיות, כלומר

השאלה, לא ברור לי מסעיפי החוק הקודמים אם

יש חובה על נפגע העבירה לא לספר לכל העולם

את המידע הזה.

רינת וויגלר:

כל מי שמגיע לו מידע לפי חוק זה יש לו

חובת סודיות. כתוב ב-4.א. אבל אולי כדאי

להוסיף שצריך להסביר לנפגע העבירה מה

החובות שלו, כי אחרת הוא לא יידע.

היו"ר מיכאל איתן:

זה צריך להיות באיזה שהוא מקום כשהוא

מבקש את המידע, צריך לכתוב לו, דע לך

שהמידע הזה הוא מידע סודי. את התנאים הוא

חייב לדעת. אני רוצה ספציפית, ועוד איך.

אין שום בעיה, הוא חייב לשמור את זה בסוד

כמו כל אדם אחר. הוא מקבל מידע, הוא חייב

לשמור את זה, זה נועד לתת לו בטחון עצמי,

שלו, של המשפחה שלו, להגיד לילד אל תלך, אל

תבוא, לשמור יותר. זה הכל בסדר. אבל שהוא

יתחיל להפיץ את זה לכל השכונה, לא. הלכנו

פה מרחק גדול מאוד נגד האנשים האלה, למרות

שהם כבר ריצו את עונשם, אז עכשיו כשאנחנו

נותנים את המידע האדם שמקבל את המידע

צריך להיות בכפוף לכך שהוא שומר עליו. הוא

יעשה עבירה אז הוא יהיה צפוי לעמוד לדין,

מה אני יכול לעשות.

רחלי גרייבין:

לדעתנו צריך להרחיב את זה מעבר לנפגע

העבירה עצמו, למשל אם מדובר בקטין, לגננת,

מורה,

היו"ר מיכאל איתן:

הוא לא יכול להגיד לאף אחד.

לילה מרגלית:

בשביל זה יש קציני פיקוח שהם מסתובבים

שם. לא צריך להגיד לגננת ולמורה ולכל

העולם. זה יעשה כל המנגנון של קציני

הפיקוח.

אפרת רוזן:

יכול להיות שנגיד רק את התנאים

הרלוונטיים. אנחנו נעבור אחד אחד על

התנאים.

דוד כהן:

סליחה, אפרת, אולי צריך להוסיף שאם מדובר

בחסר ישע או קטין ימסור את המידע

לאפוטרופוס.

אפרת רוזן:

במידה ואנחנו לא מכניסים את החוק למניעת

העסקה של עברייני מין במוסדות מסויימים

לתוך החוק, אנחנו נראה איך נעשה את זה, אבל

חשבנו שצריך גם שם לתקן נושא אחד, החוק

למניעת העסקה של עברייני מין קובע איסור

על העסקה של אותם עבריינים, אבל הוא מקים

ועדה שמוסמכת לתת פטור מאותו איסור.

הוועדה הזו אנחנו מציעים שלפני שהיא

נותנת את הפטור היא תמיד תקבל הערכת

מסוכנות. זה התיקון הזה, בחוק למניעת

העסקה של עברייני מין,

היו"ר מיכאל איתן:

רגע, מה קרה עכשיו, אנחנו עכשיו מטפלים

בחוק הזה?

אפרת רוזן:

זה תיקונים עקיפים.

היו"ר מיכאל איתן:

אני יודע שזה חוק קיים, אבל מה קרה פתאום

עכשיו?

אפרת רוזן:

יש ועדה, היא קיימת, היא נותנת פטורים. על

סמך מה היא נותנת פטורים,

היו"ר מיכאל איתן:

יכול להיות, ברגע שתביאו לשלב את החוקים

אז יכול להיות שתראו עוד כמה תיקונים.

אפרת רוזן:

אמרתי, ברגע שנעביר יכול להיות שצריך

לעשות עוד דברים. אם אנחנו לא מעבירים

כרגע, אני לא יודעת, אני צריכה לבדוק את

זה. אם אנחנו לא נעביר, זה הדבר הראשון

והמרכזי שראינו שחשוב שיקבלו החלטה על

סמך הערכת מסוכנות.

דינה להמן:

עכשיו אני עוד יותר משוכנעת. כי שם אנחנו

בשביל לשנות תנאים חוזרים לבית משפט. אז

פה ישנה ועדה. גם בחוק שלנו, גם כן הרי יש

אפשרות להטיל הגבלות על עבודה במוסדות.

היו"ר מיכאל איתן:

בואו לא נעשה את זה עכשיו. הם יבדקו, אני

משוכנע בלי לדעת כלום שברגע שיעשו איחוד

הם ימצאו עוד כמה רעיונות ואבחנות. מי

שיחשוב על זה בצורה יותר כוללת. מה המצב

היום?

אפרת רוזן:

המצב היום שהוועדה יכולה לתת פטור

מהאיסור על העיסוק. אבל לא כתוב על סמך מה

היא נותנת את הפטור. אנחנו רוצים שהיא

תיתן את הפטור אחרי שהיא קיבלה הערכת

מסוכנות. אנחנו לא כובלים את שיקול דעתה,

אנחנו רק אומרים אנחנו רוצים שתדעו מה

הסיכון שנשקף מאדם לפני שאתם נותנים פטור

מהאיסור על העיסוק.

יואב ספיר:

זה אומר אבל שהם לא יכולים לתת את הפטור

הזה בלי לקבל הערכת מסוכנות.

אפרת רוזן:

נכון, אבל הם לא מחוייבים למה שכתוב

בהערכת המסוכנות.

היו"ר מיכאל איתן:

זה חוק שישנו לובי למען הערכות מסוכנות,

אתה לא שם לב, האורקל היה בדלפי וזה יהיה

בירושלים, המרכז להערכת מסוכנות, והוא

יגיד, מסוכן או לא מסוכן. יעשה או לא יעשה.

רחלי גרייבין:

המרכז למחקר והערכה הוא גם יוכל לבחון את

העניין הזה.

היו"ר מיכאל איתן:

אם יהיה. וגם את יודעת, אנחנו כל מה

שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים, מסתבר אחר

כך שבזמן אמת, כשצריכים לקבל החלטות הרבה

פעמים הדברים קורסים, ואין ביניהם קשר.

אני לא מדבר רק על הדברים האלה, במערכות

גדולות של מודיעין, של מדינות, שהוציאו

מיליארדים על הערכות מצב פוליטיות,

והסתבר בסוף שזה לא היה שווה גרוש. הכל

התמוטט, לא היה כלום. בארצות הברית,

בפרשיות שהם היו מחוברים, באירן, בברית

המועצות, הם לא חזו, לא יכלו לדעת כלום.

אותו דבר אצלנו. אז אני אומר, אנחנו

עובדים לפי זה, אני בעד, אני לא נגד, אני

אדם שמנסה לחשוב בצורה רציונלית. אבל

צריך גם לדעת שאנחנו לפעמים, צריכים לדעת

את המגבלות של התחזיות שאנחנו עושים וגם

את המגבלות של התחזיות המדעיות, של מה

יהיה. זה מה שאני מנסה להגיד. נראה לי כאן

שכל הזמן אנחנו דוחפים הערכת מסוכנות וזה

הופך להיות מטבע עובר לסוחר, אני מוצא

צורך להגיד לכולנו שנזהיר את עצמנו שגם

הערכות המסוכנות הם בערבון מאוד מאוד

מוגבל. וגם יהיו מצבים עכשיו, שמאחר ועל

סמך הערכות המסוכנות יקבלו החלטות זה

ישנה את ההתייחסות של מעריכי המסוכנות

לחוות הדעת שלהם. כלומר כאשר אתה נותן

הערכות מסוכנות ואתה נאמן רק לפרמטרים

המקצועיים ואתה אומר לא יעשו בזה שום דבר,

זה נגיד למודל תיאורטי, אז זה נקי יותר.

אבל כשאתה יודע שעל העניין הזה ישחררו

עבריין מין אז אני לא מאמין שזה לא מביא

אותך באיזה שהוא מקום להסיט את המסוכנות

קצת יותר כלפי מעלה, ולהגיד תשמע, יכול

להיות שיהיו אחר כך תקיפות של קטינים, על

סמך זה שאני אמרתי שהוא לא מסוכן, ויבואו

אלי בטענות, אז אני אקח את זה בחומרה יותר

רבה. אני אתן הערכת מסוכנות אחרת. אם זה רק

למודל תיאורטי, לעשות משהו לאוניברסיטה,

אז הערכת המסוכנות תהיה יותר נמוכה. כך

אני מאמין.

דוד כהן:

להיפך, החוק הזה נותן אפשרות להמליץ

לשחרר עבריינים מהבית סוהר יותר ממה שהם

משתחררים עכשיו ולתקופות יותר ארוכות. כי

היום אנחנו חוששים להמליץ לשחרר כי אנחנו

יודעים שהם משתחררים לתוהו ובוהו בלי שום

פיקוח, בלי כלום. ועכשיו אנחנו יודעים שהם

משתחררים לתוך מערכת, שזה בסדר.

היו"ר מיכאל איתן:

אני מדבר על העניין של הערכת המסוכנות

כאלמנט לקביעת דברים שונים,

דוד כהן:

היום זה דבר מרכזי בוועדת שיחרורים של

עבריינים, זה הערכת המסוכנות של משרד

הבריאות. זה עולה ונופל על זה גם היום.

יצחק קדמן:

דווקא היום הם מחמירים יותר כי הם יודעים

שאין פיקוח. כשיש פיקוח הוא אומר אני

לפחות יודע,

היו"ר מיכאל איתן:

בסדר, זה מה שמוכיח שהערכת המסוכנות היא

מושפעת משיקולים חיצוניים, היא לא עומדת

לכשעצמה.

דוד כהן:

אבל אנחנו אמרנו את זה כבר לפני חודשיים

בדיון הראשון.

אפרת רוזן:

תיקון לחוק הסנגוריה הציבורית, סעיף 18.א

לחוק הסנגוריה הציבורית מפרט מי זכאי

לייצוג, כיוון שכתבנו סעיף כזה לגבי

הפיקוח והמעקב היינו צריכים להתאים את זה

בחוק הסנגוריה הציבורית.

יואב ספיר:

יש עוד סעיף אחד בחוק, בטיוטה פה לסעיף 40

אבל גם סעיף 6 לחוק, הוא נותן סמכות מינוי,

חובת מינוי למעשה, במקרה שלא נותנים, לפי

סעיף 40, לא סעיף 6, יש פשוט עוד סעיף בחוק

הזה שנותן סמכות מינוי, חובת מינוי, שלא

מעבירים לאדם את הערכת המסוכנות.

אפרת רוזן:

סעיף תחולה והוראת מעבר. תחילתו של חוק

זה ביום כ"ג טבת התשס"ח, אחד בינואר 2008,

בחוק זה יום התחילה. ביום התחילה יחול חוק

זה על עבריין מין שנדון למאסר בפועל אשר

ריצה את מלוא תקופת המאסר שהוטל עליו ללא

שחרור על תנאי. החלתו של חוק זה על

עברייני מין אחרים תיעשה בהדרגה, במועדים

שייקבעו בצווים שיוציא השר לבטחון הפנים

בהתייעצות עם שר הרווחה ושר המשפטים

ובלבד שעד יום י"ז טבת התש"ע, שלושה בינואר

2010 יחול החוק על כל עבריין מין שנדון

למאסר בפועל אף אם לא סיים לרצות את מלוא

תקופת מאסרו ושעד יום י"ט טבת התשע"ג, אחד

בינואר 2013 יחול החוק על כלל עברייני המין.

חוק זה יחול גם על עבריין מין שנדון לעונש

מאסר לפני תחילתו, ובלבד שטרם שוחרר

ממאסרו לפני יום התחילה לפי סעיפים קטנים

ב' וג'.

התפיסה היתה שצריך לאפשר איזה שהוא זמן

להכשרה, הן של מעריכי המסוכנות, הן של

מומחי השיקום והן של קציני הפיקוח

והמעקב. התקופה הזו קבענו אותה על שנתיים.

החוק בהתחלה יחול רק על אותה קבוצה של

אסירים שנמצאים בכלא ומשוחררים בשחרור

מלא, מדובר על כמאה שלושים וחמישה איש

בשנה, וקבענו תחולה הדרגתית. אפשר לקצר את

התקופות אם רואים שזה אפשרי.

חיים שמולביץ':

אולי במקום המלה ללא צריך להיות ושלא

קיבל שחרור על תנאי. כי אחרת זה לא ברור.

דוד כהן:

למה לא להחיל את החוק הזה גם על אסירים

שמשתחררים בשחרור על תנאי?

אפרת רוזן:

זו שאלה תקציבית על כמה אפשר להחיל את

החוק מבחינה תקציבית בכל שלב נתון.

ההסכמות שהיו שבשלב הראשוני אפשר להחיל

את זה על אותה קבוצה מסוכנת של מי שלא

משתחרר על תנאי. כעבור ארבע שנים יהיה

אפשר להחיל את זה על כל הקבוצה של

האסירים, ותוך תקופה מסויימת אפשר להחיל

את זה על כל עברייני המין.

לילה מרגלית:

אבל מה שזה אומר שהחוק הזה יאפשר שחרור

מוקדם גם של אנשים שעלולים להיות, זה לא

פוגע בזה,

היו"ר מיכאל איתן:

אחד בינואר 2008,

אפרת רוזן:

שנתיים בערך לאחר קבלת החוק, בהנחה שהחוק

באמת יתקבל בשבוע הבא או בשבועות

הקרובים.

היו"ר מיכאל איתן:

ועד אז מה סדר הפעולות שצריך לעשות?

אפרת רוזן:

עד אז יצטרכו להכשיר את האנשים שיצטרכו

לפעול במסגרת החוק.

היו"ר מיכאל איתן:

למה זה לוקח כל כך הרבה זמן?

אפרת רוזן:

מה שהודיעו לי זה שלוקח כשנתיים להכשיר

את אנשי המקצוע המתאימים.

היו"ר מיכאל איתן:

רבותיי, אני מבקש תרשים מה סדר הפעולות

הנדרשות ליישום החוק, מי אחראי לכל פעולה

ואיך זה מתקדם לפי לוחות זמנים. מי יכול

לבצע דבר כזה? איך החוק הזה יזוז כשאין

לזה גוף מתאם?

דוד כהן:

אני יכול להגיד לך עכשיו שמבחינת משרד

הבריאות אסירים עברייני מין שנמצאים

בכלא תוך חצי שנה יכולים להיערך לזה, כי

יש לנו כבר צוות מוכשר בנושא הערכות

מסוכנות.

היו"ר מיכאל איתן:

מי אחראי ליישום החוק זה?

אפרת רוזן:

הממונה על ביצוע החוק זה השר לבטחון

פנים, למעט לגבי הפרק של הערכות מסוכנות.

היו"ר מיכאל איתן:

מי זה נציגו של השר לבטחון פנים פה כרגע?

חיים שמולביץ':

אני כרגע.

היו"ר מיכאל איתן:

אתה תכין לישיבה הבאה, בתאום עם כל

הגורמים, את לוחות הזמנים הנדרשים ליישום

החוק. מה, אנחנו מנחשים? כל אחד יגיד כמה

זמן הוא צריך, זה עבודה בסיסית.

חיים שמולביץ':

כמובן שזה הכל מותנה גם תקציבית.

היו"ר מיכאל איתן:

אתה תכין, אני מקווה, נתניהו נתן לי

התחייבות אישית שהכסף הזה יוסדר. דובר על

עשרה או חמישה עשר מליון שקל בשנה.

יצחק קדמן:

יש התחייבות על חמישה עשר מליון שקל בשלב

הראשון. יש התחייבות, יש החלטת ממשלה

בעניין הזה.

רינת וויגלר:

זה לפי התחולה ההדרגתית שסוכמה.

יצחק קדמן:

לא, אבל אני אומר שלא צריך להתווכח על כסף

ליישום הראשוני, זה קיים.

היו"ר מיכאל איתן:

אני מבקש, יש דברים שזה לא משנה כרגע אם

התקציב הוא חמישה עשר או מאה חמישים

מליון. הכשרת כוח אדם, אז זה לוקח זמן. מה

שלא יהיה.

חיים שמולביץ':

אתה בטח לא תיקח את כל התקופה. יכול להיות

שהאוצר אמר אני מוכן להקצות את זה רק ב-2008.

ודים גודון:

קודם כל יש לי מספר הערות. הערה ראשונה,

הנוסח שמונח כאן בוועדה הוא לא מונח

אצלנו, לא קיבלנו את הנוסח לפני מספר ימים

אז קשה לנו להעריך בכלל מבחינה תקציבית.

היו"ר מיכאל איתן:

אדוני, כמה חודשים אנחנו דנים בחוק הזה,

אתה יודע? למה אני צריך לשמוע עכשיו את זה

שאתה לא מעודכן בנוסח? תסביר לי, אני רוצה

להבין, עד אתמול היית מעודכן? מתי פעם

ראשונה נודע לך שאתה לא מעודכן בנוסח?

ודים גודון:

לגבי הערכת מסוכנות אנחנו לא ידענו מי

האחראי על זה.

היו"ר מיכאל איתן:

מה זאת אומרת לא ידעתם מי אחראי?

ודים גודון:

בנוסח שקיבלנו לפני מספר ימים לא היה

כתוב שהאחראי על הערכת מסוכנות הוא משרד

הבריאות. חשבנו שזה המשרד לבטחון פנים

וניסינו להעריך את זה תקציבית.

היו"ר מיכאל איתן:

מה זה שייך מי אחראי? מה הבעיה? זה לא דבר

בלתי מתקבל על הדעת שהערכת מסוכנות במשרד

אחד עולה חצי מהערכת מסוכנות במשרד אחר,

זה לא בהכרח בגלל כללי השוק החופשי, אני

ראיתי כבר, היה לנו פה דיון על התביעה

והסתבר שהכנת תיק, שתובע משטרתי מקבל שכר

הרבה יותר גבוה מפרקליט בפרקליטות. אז מה

אתה רוצה עכשיו? מה אתה רוצה שנעשה?

ודים גודון:

אנחנו חושבים ששר האוצר גם צריך להיות,

הוא צריך לקבוע ביחד עם השר האחראי על

החוק הזה אם החלה נוספת, כלומר החלה של

החוק, אני מדבר על סעיף ג', על החלה

הדרגתית. שר האוצר יהיה גם אחראי על זה. כי

יש פה השלכות תקציביות.

היו"ר מיכאל איתן:

לא אכפת לי, זה לא מפריע לי. אבל זה נוגע

לכל חוק. בחוק ההסדרים שנה הבאה יהיה כתוב

חוק הגנה על הציבור עברייני מין, בסעיף 48,

בסעיף קטן א' במקום הספרה 2 תבוא הספרה 3.

טוב, אז אנחנו מסכמים כך, תאריכים יהיו.

התאריכים יוכתבו על פי לוחות הזמנים

לביצוע, מבחינה תקציבית אנחנו בונים על

היקף תקציבי שיעשה בקרה של חמישה עשר

מליון שקל לשנה ולפי זה אנחנו נעבוד.

חיים שמולביץ':

לוח הזמנים לביצוע החלק הראשון,

אפרת רוזן:

חמש עשרה מליון אנחנו דיברנו על זה, בגלל

זה כתבנו את סעיף קטן ב' שזה חל על מאה

שלושים וחמישה איש. אחר כך כמובן זה יכול

להשתנות.

היו"ר מיכאל איתן:

אנחנו עשינו חשבון של בערך מאה אלף שקל

לאדם.

יצחק קדמן:

יש לי שתי בקשות. האחת שהיא פנייה גם

לוועדה אבל גם לשב"ס, אפשר כמובן לעשות את

הדברים בקצב כזה ובקצב אחר. אני מאוד מבקש

שלפחות ההתחלה של החוק הזה לא תידחה

לשנתיים, אין לזה שום הצדקה בעולם. ברור

שצריך תקופת התארגנות, שנתיים זה מוגזם.

הדבר השני, אני מבקש שבהחלה ההדרגתית,

במקום לעשות את האבחנה בין מי שיש שחרור

על תנאי ואין שחרור על תנאי, שההחלטה

ההדרגתית תיעשה בצורה אחרת. מאחר ויש חשש

גדול מאוד מפני מועדות דווקא לגבי מי

שפגע בילדים אני מבקש שהקבוצה הזאת תיכנס

קודם ולא האבחנה בין מי שמשתחרר על תנאי

או לא. אני מבקש להתחיל עם עברייני מין

שפגעו בילדים, להחיל עליהם את זה בשלב

הראשון וזאת צריכה להיות לדעתי האבחנה

ולא האבחנה שנעשתה פה. אני לא מדבר כרגע

על שינוי בלוח הזמנים או בכמויות.

אפרת רוזן:

יש בזה היגיון גדול אבל התפיסה היא, למה

צריך זמן להתארגן, כיוון שמדבור על

עבריינים בשלבים שונים של ההליך הפלילי

אז נדרשת התארגנות אחרת לגביהם. כשהמבחן

שלנו יהיה זהות של נפגע העבירה זה אומר

שההתארגנות צריכה להיות באותו זמן לגבי

כל השלבים של ההליך הפלילי. וזה לא ברור

שנוכל את זה לעשות. זו הבעיה. זאת אומרת

כשאנחנו אומרים שזה רק מי שמשתחרר ממאסר,

אם מחילים את זה בהתחלה רק על מי שהשתחרר

ממאסר אז אנחנו יודעים מי יהיו מעריכי

המסוכנות לגבי אותו אדם, אנחנו יודעים את

ההליך. כשאנחנו אומרים נפגע עבירה זה

אומר שזה יכול להיות גם מי שלא נגזר דינו

למאסר, גם מי שכן נגזר דינו למאסר, וזה

מחייב היערכות שונה לגבי כל אחד

מהגורמים. זו היערכות רוחב ולא היערכות

אורך. ואני לא בטוחה שזה אפשרי, צריך

לשמוע את הגורמים. אם הם אומרים שזה אפשרי

זה נראה לי סיבה טובה לעשות את זה, אבל אני

לא בטוחה שזה אפשרי.

דינה להמן:

יש עוד רציונל, שאלה שלא שוחררו ממאסר,

וזה היה גם ביסוד החשיבה, הם הקשים, הם

המסוכנים ביותר, הם לא קיבלו המלצה

לשחרור מוקדם. אז במילא זה ייקח את רוב

האנשים שאתה מדבר עליהם וזה יותר קל כרגע,

בגלל הנימוקים של אפרת.

רחל גרשוני:

זו קבוצה מוגדרת, קל יותר לתחום את

העלויות.

רינת וויגלר:

אני פשוט רוצה הבהרה לגבי העניין של

התחולה תוך שנתיים. מבחינת הסעיפים

הרלוונטיים בחוק, לגבי התחולה תוך שנתיים

זה רק הערכת המסוכנות בכלא, זאת אומרת

עובר לשחרור, והפיקוח והמעקב. זה מה שלי

עולה כשאני קוראת את החוק. אנחנו דיברנו

על זה ואת אמרת לי משהו אחר, אני מבקשת

להבהיר את זה, זאת אומרת האם אדם, הרי לנו

יש צמתים שונים שבהם אנחנו נותנים הערכות

מסוכנות. האם מתוך הנוסח הזה מובל לי

לפחות שהצומת שאנחנו עוסקים בו כרגע הוא

סמוך לשחרור והפיקוח והמעקב כמובן אחרי

השחרור. על איזה עוד עבריינים, באיזה עוד

צמתים אנחנו עושים הערכות מסוכנות אחרי

שנתיים או במהלך השנתיים.

אפרת רוזן:

הסעיף הראשון אומר התחילה של החוק, בלי

להבחין אם זה יום כך וכך. התפיסה היא

שלמשל כשנדרשת הערכת מסוכנות בשלב של גזר

הדין אני יכולה גם את זה, זה לא קשור לזהות

עבריין המין. ההחלה ההדרגתית היא קשורה

בעיקר לפיקוח, מעקב או שיקום.

רינת וויגלר:

מה זה את יכולה, את יכולה או את חייבת?

אפרת רוזן:

לפי החוק אני צריכה, זה המשמעות של

ההחלטה ההדרגתית. אם צריך לשפר אולי את

הנוסח אז זה מה שנעשה. הרעיון הוא שהערכות

מסוכנות תוך שנתיים אנחנו צריכים, התפיסה

שלנו היתה שהערכת מסוכנות, אם בנאדם נגזר

דינו, אז אני עכשיו אחכה עשר שנים עד שאני

אוכל לקבל הערכת מסוכנות לגביו?

רחל גרשוני:

השלב הראשון, שזה שנתיים, זה רק עברייני

מין שמשוחררים שחרור מלא. בקשר לכל.

אפרת רוזן:

אנחנו חשבנו שזה צריך לחול על הכל. צריך

ודאי, אבל גם ההערכה התקציבית בנוייה על

זה, שזה רק על העבריינים האלה לאורך כל מה

שהחוק נותן.

רינת וויגלר:

העניין הוא שהערכת המסוכנות אני אקבל

אותה רק כשהוא משתחרר,

אפרת רוזן:

יהיה את מה שקיים היום, אבל מעבר לזה לא

יהיה. זה גם לא יחושב בשום מקום. ראוי

שיהיה,

חגית לרנאו:

אנחנו במקרה הזה הצענו הצעה שדווקא

מתחברת יותר לדברים שד"ר קדמן אמר,

מאינטרסים קצת שונים, אבל כן ראוי לדון בה

כאן, וחשבנו שההכנה, אם רוצים לעשות הכנה

מצומצמת היא לא, מה שנכון זה באמת

עניינית. וההצעה שלנו היתה להתחיל בלצמצם

את החוק לגבי כל פגיעה בילדים ואנשים שיש

להם יותר ממעשה אחד.

יואב ספיר:

אנחנו מדברים על הנושא שהיושב ראש ביקש

שנביע עמדה קונקרטית ושידון,

רינת וויגלר:

זה ממש לא קשור לתחולה של החוק, אנחנו

מדברים על תחילה הדרגתית, בסופו של דבר זה

יחול על הכל. אם יוחלט לצמצם את התחולה

ודאי שהתחילה גם משנה אבל כרגע מתוך

הנקודת הנחה הזאת אני חושבת שצריך להיות

מובהר שהערכת המסוכנות זה המנגנון, הוא

פועל כפי שאנחנו אומרים, כי אחרת שוב, הוא

יטיל, ואנחנו לא מדברים על מה ראוי להיות,

אנחנו מדברים במגבלות הקיימות. ואם אנחנו

מדברים במגבלות הקיימות אין כרגע שום

יכולת לבצע הערכות מסוכנות בשלבים אחרים

כי זה לא מתוקצב.

יצחק קדמן:

אני שומע שעושים ממילא הערכות מסוכנות.

אז למה אי אפשר לתת לזה תוקף של חוק?

רינת וויגלר:

מה שיש בחוק שיקום מאסר על תנאי קיים,

אנחנו לא הולכים לפגוע במה שקיים.

יצחק קדמן:

גם אם הוא יוצא מאישפוז פסיכיאטרי אז אני

לא אדון בו?

רינת וויגלר:

אישפוז זו שאלה אחרת, אפשר לדון בזה.

רחל גרשוני:

זה לא לוקח בחשבון אנשים שלא נדונו

למאסר.

אפרת רוזן:

הכוונה היתה שזה יחול בסופו של דבר, נגיע

לתאריך האחרון שהחוק חל על כולם, הכוונה

היא שזה יחול על מי שכבר נפתח הליך

בעניינו והוא נמצא באמצע ההליך המשפטי,

על מי שכבר הורשע אבל עוד לא נגזר דינו, על

מי שנגזר דינו והוא נמצא במאסר והוא

עדיין לא שוחרר או שנמצא באישפוז ועדיין

לא שוחרר.

אנחנו חוזרים לדברים שנשארו פתוחים

מהדיונים הקודמים. זה שתי הערות ומגיעים

לקטינים.

יואב ספיר:

אדוני, המסמך שהעברנו לפי בקשתו של אדוני

בעניין תחולת החוק, אנחנו גם הכנו עותקים

פה לנוכחים, אדוני מעוניין לקיים דיון

בנושא הזה עכשיו? הנושא שבעצם אנחנו

העברנו, יש פה עותקים, נושא שעלה כמה

פעמים והשארנו אותו ככה כדבר שנדון בו

באיזה שהוא שלב, כנראה שהשלב,

אפרת רוזן:

השלב יגיע אולי אחרי שנגיע להגדרה של

עבירת מין. נגיע לזה ונדבר על זה.

הדבר הראשון שהשארנו פתוח, הגדרה של

הערכת מסוכנות, הגדרנו הערכת מסוכנות

כהערכת הסיכון הנשקף מאדם להישנות ביצוע

עבירות מין על ידו וכן לפי העניין גם

המלצות בעניין שיקום מניעתי, פיקוח

ומעקב. רצינו להוסיף גם דרכי ענישה, כיוון

שמתקבלת הערכת מסוכנות גם בשלב גזר הדין,

זה הגיוני שזה יכלול גם המלצות לעניין

הזה.

לילה מרגלית:

בהערכת המסוכנות מעריך המסוכנות אמור

להמליץ על עונש קונקרטי, או אמור להעריך

את המסוכנות?

אפרת רוזן:

הלאה, ועדה לעיון בעונש הוספנו הגדרה של

ועדה לעיון בעונש שהיא המקבילה לחוק

שחרור על תנאי ממעצר. עבריין מין, הגדרנו

עבריין מין כמי שהורשע בביצוע עבירת מין

אבל אמרנו שנדון בתחולת החוק לגבי

עברייני מין קטינים, ובאו לפה אנשים

שנוגעים בעניין.

היו"ר מיכאל איתן:

אני ביקשתי לא להרחיב את זה בשלב הזה.

אפרת רוזן:

אחרי דיונים בעניין גם אני השתכנעתי

שכרגע לא נכון אבל אני רוצה שגם יסבירו,

אני רק הייתי רוצה שיסבירו את התפיסה

שלהם, ממש בקצרה, כדי שנוכל לעבור הלאה.

רינת וויגלר:

קודם כל מבחינה תפיסתית העובדה שאנחנו

מבקשים לא להחיל את החוק הזה על עברייני

מין קטינים, זה לא בגלל שאנחנו חושבים

שאין עברייני מין קטינים ולא בגלל שאנחנו

חושבים שהם לא זקוקים לטיפול ולא בגלל

שאנחנו לא חושבים שצריך להגן על הציבור

מפניהם. מה שכן אנחנו חושבים שהמקום

והדרך להתמודדות עם תופעת עבריינות המין

על ידי קטינים היא בחוק שעוסק בשפיטה

וענישה של קטינים, שזה שפיטה ענישה ודרכי

טיפול, זה חוק שיש בו את כל המרכיבים

ובעצם עונה על האיזונים הנכונים, ואנחנו

גם כבר, במשרד שלנו, התחלנו לדון בדרך

הנכונה לקחת את עקרונות החוק האלה, שהם

עקרונות הערכת המסוכנות בעצם, השיקום

המניעתי והפיקוח ולהכניס את זה לתוך חוק

שפיטה ענישה.

היו"ר מיכאל איתן:

אני מבקש, חבל על הזמן, אני מהרגע הראשון

אמרתי שמוכרחים להיות מאוד מאוד זהירים,

כי זה לא אותה מטריה. אני לא מזלזל, כל מה

שאמרת מקובל עלי. אני רק ביקשתי שנהיה

יותר זהירים בטיפול בעברייני מין על פי

ההגדרה כאן, שהם צעירים. זה מה שביקשתי.

ואני אומר היום, למה לנו למהר, אנחנו נראה,

יכול להיות שצריך להקדיש לזה הרבה מחשבה,

איך לעשות. זה בטח לא יכול להיות אותו

טיפול, אז גם לא יכולה להיות אותה חקיקה,

ולא יכולים היום, אנחנו לא נספיק היום. אם

אתם רוצים לפתוח עכשיו אז זה יהיה פה, אני

אומר לכם, אנחנו צריכים לעשות עשר ישיבות

רק על העניין מה לעשות עם צעירים.

יצחק קדמן:

החוק הזה הוא לא משנה את הדברים שאתה

אמרת, אחרי התלבטות הסכמנו גם אנחנו שזה

לא יופיע בחוק הזה. יחד עם זה חשוב לי מאוד

לומר שלפי תפיסתנו יש חשיבות עליונה לתקן

את חוק הנוער שפיטה ענישה ודרכי טיפול,

ולכלול גם שם התייחסות לשיקום ולפיקוח על

עברייני מין קטינים. זה לא לחזון אחרית

הימים, צריך לעשות התאמה לקטינים, צריך

לעשות את זה שזה יופיע בחוק אחר שמיועד

לקטינים, אבל צריך שיהיה ברור שזה חייב

לתת מענה גם לקטינים עברייני מין.

היו"ר מיכאל איתן:

אני אגיד יותר מזה, יכול להיות שההשקעה

בקטינים היא יותר חיונית מההשקעה

בבגירים, יכול להיות שאצל הקטינים יש

סיכוי אולי יותר טוב.

יצחק קדמן:

לכן אני אומר, ביום מן הימים כשנוכל

לחזור לפרוטוקול של הישיבה הזאת ולהבטיח

שחוק הנוער שפיטה ענישה ודרכי טיפול אכן

יתייחס גם לאוכלוסיה הזאת.

שוש צימרמן:

הרי כל הדברים האלה נאמרו ממש על דעתי,

אני רק רוצה להביע כאן את צערי שהדבר הזה

נדחה, ואת חששי, חששותיי שמה זה בסופו של

דבר הכנסת תתחלק,

היו"ר מיכאל איתן:

זה לא בעיה של הכנסת, זו בעיה של הממשלה.

אם אתם רוצים לקדם את התהליך הממשלה

צריכה להעביר הצעת חוק ואז אנחנו נקיים

כאן דיון לבדוק מה אומרת הצעת החוק. אני

מבטיח לכם שאם אני אהיה כאן כחבר או כיושב

ראש בוועדה הזאת אני אעשה כל מאמץ לטפל

בזה.

לילה מרגלית:

הערה טכנית לעניין הנוסח, כתוב בגיר

שהורשע בביצוע עבירת מין, לפי זה כביכול

זה יכול להיות גם בגיר שהורשע כשהוא היה

קטין. ואז בנסיבות מיוחדות שיירשמו יעשו

את זה ברגע שהוא הופך להיות בגיל שמונה

עשרה.

אפרת רוזן:

מי שביצע בהיותו בגיר. אנחנו ממשיכים

הלאה, את הנושא של הגדרה של עבירת מין

אנחנו נגיע בסוף הדיון הזה. חומר חקירה,

רצינו לדון בזה.

רחל גרשוני:

אני רוצה לשאול שאלה בקשר לסעיף הזה, האם

כדאי שיקבל גם החומר של ועדת השחרורים,

בסעיף 3, לגבי מסירת מידע למעריך

המסוכנות.

אפרת רוזן:

סעיף 3 אומר איזה מידע מעריך המסוכנות

יכול לקבל לצורך העבודה שלו. פירטנו פה

מידע מהמירשם הפלילי, כתבי אישום, הערכות

מסוכנות אחרות, תסקירים בכתב, דו"חות

סוציאליים, מידע רפואי. הצענו להוסיף

חומר חקירה שמצוי בידי המשטרה, למעט חומר

חקירה לגבי נאשם שההליך המשפטי בעניינו

טרם הסתיים, כלומר לא חומר חקירה על תיקים

פתוחים.

רחל גרשוני:

חומר, פרוטוקולים של ועדת השחרורים,

אפרת רוזן:

את אומרת בפסקה 2 לא רק בית משפט אלא גם

ועדת השחרורים. זה נשמע לי הגיוני.

אנחנו מדלגים על פסקה 7, עוברים הלאה,

סעיף קטן ב אומרים מה קצין פיקוח יכול

לקבל בשביל העבודה שלו עם עבריין המין,

אנחנו אישרנו את הסעיף ואמרנו המידע של

מעריך המסוכנות פלוס מידע בדבר היותו של

אדם בטיפול רפואי. במחשבה שנייה חשבתי

שאולי כדאי לוותר על המידע בדבר היותו של

אדם בטיפול רפואי כיוון שלא נתנו לקצין

הפיקוח סמכויות שקשורות לטיפול רפואי.

רחל גרשוני:

אני לא בטוחה שהוא לא צריך לדעת. אם הוא,

אני יודעת מה, חולה באיזו מחלה, שלא יפתיע

אותו, מחלת לב או משהו, הוא לא צריך לדעת

את זה?

חגית לרנאו:

אפשר להכניס את זה במסגרת הסמכויות שבית

המשפט נותן לקצין הפיקוח.

אפרת רוזן:

אני מעדיפה לא לתת לקצין הפיקוח מידע

בנושא הזה, אם הוא לא צריך את זה בצורה

הכרחית לעבודה שלו אז למה שאני אתן לו

מידע.

רינת וויגלר:

לגבי המידע, ב-3.א לא צריך להופיע בשלב זה

מומחה השיקום. דבר נוסף, אין פה הגדרה של

העברת המידע בין מעריך המסוכנות וקצין

הפיקוח. כלומר זה שמעריך מסוכנות יכול

לקבל מידע מקצין פיקוח ומעקב מופיע?

אפרת רוזן:

כן, מידע הנמצא בידי מעריך מסוכנות,

מומחה לשיקום וקצין פיקוח ומעקב לעניין

עבריין מין. בפסקה 4.

אנחנו עוברים הלאה, פרק ב – הערכת

מסוכנות.

חגית לרנאו:

נדמה לי שיש שני עונשים שונים בין 4.ג

ו-38.ב. ב-4.ג העובר על הוראות סעיף זה דינו

מאסר שנתיים. ב-38.ב המוסר או מגלה מידע

מהנרשם בניגוד להוראות סעיף זה מאסר שנה.

כאן מאסר שנתיים, וב-38.ב זה מאסר שנה מי

שמגלה מידע מהמירשם. לא ברור שאת רוצה את

ההפרדה הזאת.

אפרת רוזן:

את צודקת. סעיף 5, מעריכי מסוכנות, אנחנו

לא דנו במי ממנה את מעריכי המסוכנות. כל

מה שאמרנו בדיונים הקודמים זה שהם יקבלו

הסכמה והכשרה. עכשיו עולה השאלה מי ממנה

אותם ואם הם יהיו עובדי מדינה או לא.

עובדי ציבור. שר הבריאות אנחנו חשבנו

שהוא צריך למנות את מעריכי המסוכנות,

הבנו ממשרד הרווחה שהם רוצים להיות

מעורבים בזה, רצינו לדעת מה מידת

המעורבות.

רינת וויגלר:

שר הבריאות ושר הרווחה. מידת המעורבות

היא שיש מעריכי מסוכנות שהם גם עובדים

סוציאליים ויש מעריכי מסוכנות שהם בתחום

העבודה המקצועית של המשרד, בוודאי שיצטרך

להיות עליהם גם פיקוח, זאת אומרת העובדה

שממנים מעריכי מסוכנות מטילה חובת פיקוח,

ולדעתי גם צריך להיות כתוב במפורש פיקוח.

ולכן זה נכון שזה יהיה שני השרים במשותף.

שר הבריאות ושר הרווחה.

היו"ר מיכאל איתן:

בסדר, אבל אני מוכן לוותר על עובדי

הציבור.

אפי ברוור:

יכולה להיות הפרטה של משימה מאוד קריטית.

לילה מרגלית:

אני חושבת שאם מדובר בעובד מדינה לפחות

אין את החשש שאותו אדם יהיה לו איזה שהוא

אינטרס נוסף. ברור שגם לעובד מדינה

יכולים להיות אינטרסים פסולים, אבל לפחות

מבחינה ממסדית, מבחינה מובנית,

היו"ר מיכאל איתן:

אני לא מקבל את זה, נקודה. למה את לא

מאמינה בפסיכולוג שיש לו כוחות מקצועיים,

הוא יבלה אותם רק כשהוא עובד מדינה כן

וכשהוא לא עובד מדינה לא.

לילה מרגלית:

אבל השאלה מי זה, השאלה אם יהיה איזה שהוא

פיקוח. הבעיה שכאשר מדובר באדם פרטי אין

לך את הפיקוח.

היו"ר מיכאל איתן:

השרים יחליטו.

רחל גרשוני:

אני לא יודעת אם הם יכולים להחליט, זה

צריך להיות בחוק. אז אם הם יתחילו להחליט

לפתע שזה רק עובדי ציבור, זה לא,

לילה מרגלית:

האינטרס שלנו זה לא להגן על עובדי

הציבור, האינטרס שלנו להגן על האזרח.

רחל גרשוני:

גם אנחנו אזרחים,

לילה מרגלית:

אבל ברגע שמדובר בגוף שאין עליו שום

פיקוח,

היו"ר מיכאל איתן:

אני מבקש להמשיך הלאה.

אפרת רוזן:

אמרנו שהם יקבלו הכשרה מתאימה.

היו"ר מיכאל איתן:

איך זה ייאמר?

אפרת רוזן:

אנחנו צריכים לראות איך נוסיף את זה

בדיוק, נביא את זה לדיון הבא. העובדים

יהיו או פסיכיאטר או פסיכולוג או עובד

סוציאלי או קרימינולוג קליני. בנוסח

הקודם היה כתוב גם קרימינולוג יישומי,

אני מבקשת שהוועדה תבחן אם יש צורך בזה,

כיוון שלא מדובר במקצוע שמוסדר בחקיקה.

אנחנו נמציא פה משהו חדש רק בקשר לחוק הזה

וזה נראה לי לא כדאי. אנחנו מוחקים

קרימינולוג יישומי.

סעיף 6 זה סעיף הערכת מסוכנות.

היו"ר מיכאל איתן:

מה זה דרך אגב קרימינולוג קליני? ולמה לא

עובד סוציאלי קליני? יש עובדים סוציאליים

שהם לא רלוונטים לעניין. עובד קהילתי

למשל.

אפרת רוזן:

אבל הם צריכים לקבל הכשרה בכל מקרה. סעיף

6 יש כמה תיקונים קטנים מהפעם הקודמת

שדנו, התבקשנו על ידי המועצה לשלום הילד

להוסיף גם את נשיא המדינה כמי שמקבל

הערכת מסוכנות לפני חנינה, אנחנו הוספנו

את זה. הוספנו גם את ועדת המומחים לפי חוק

למניעת העסקה של עברייני מין, אם אנחנו

באמת נחליט לא לאחד בין שני החוקים. בסעיף

קטן ב' אנחנו קבענו,

חגית לרנאו:

אפשר לשאול שאלה, מאחר והסוף שבעצם מפקח

על הערכות המסוכנות בסופו של דבר זה בית

משפט עלול להיות מצב שתוגש הערכת

מסוכנות, ואז בעקבות חקירה נגדית והערכת

מסוכנות נגדית בית משפט יתן לה מעט מאוד

משקל. ואז למרות שבית משפט נותן לה מעט

מאוד משקל היא ממשיכה להיות אותה הערכת

מסוכנות, ממשיכה להיות מוגשת פעם אחר פעם

לכל הגופים.

רחל גרשוני:

גם ההחלטה של בית משפט בעניינה יוגש, גם

הפרוטוקול יוגש.

אפרת רוזן:

ניסינו להביא בסעיף קטן ב' עוד גופים

שמקבלים הערכות מסוכנות, דיברנו על זה,

אמרנו את ועדת השחרורים, רק רצינו להבהיר

שזה לא פוגע בדין המהותי לפיו ועדת

השחרורים דנה. הוועדה לעיון בעונש,

המקבילה בדין הצבאי. אותו הדבר, לא שינינו

מהדין המהותי. שר לבטחון פנים לגבי

חופשות, עשינו את ההקבלה לגבי מפקד בית

סוהר צבאי, שוב, לא שינינו מהדין המהותי.

סעיפים קטנים ג' עד ה' מדברים על הערכת

המסוכנות. הם קובעים שהערכת המסוכנות

מועברת לעבריין המין. אישרנו את הסעיפים

האלה, כתבנו מה קורה כשהערכת המסוכנות לא

מועברת ויש חובת מינוי סניגור. פשוט

רצינו לסייג את זה ולהחיל את זה רק על בית

משפט. כיוון שבוועדת שחרורים יש דין שהוא

מיוחד לוועדות שחרורים, וזה קבוע כבר

היום בחוק שחרור על תנאי ממאסר לא רצינו

לפגוע בדין המהותי שקיים שם אז הוספנו את

זה לבית משפט.

לגבי סעיף 8 זה סעיף סודיות ידיעות.

ליאורה אברמוביץ:

יש לנו הערה לגבי סעיף 6 ב. נראה לי שזה לא

ברור מכאן שההסדרים הקיימים עדיין בתוקף.

יש הסדרים לקראת מתן חופשה בפקודת חופשות

לגבי עברייני מין במשפחה למשל, לא ברור

מכאן שזה לא פוגע במצב הקיים.

אפרת רוזן:

זה לא מעוגן בחוק.

ליאורה אברמוביץ:

זה לא מעוגן בחוק אבל זה מעוגן בפקודת

החופשות. השאלה אם אפשר באיזו שהיא דרך

לכתוב על פי כל דין או משהו כזה.

רחל גרשוני:

זה רק מתייחס להערכות מסוכנות, זאת אומרת

שהגופים לא יכולים להחליט בלי הערכת

מסוכנות. זה לא שולל שהם צריכים לקבל

מסמכים אחרים.

אפרת רוזן:

המטרה שלנו היא לא לפגוע בדין המהותי

שקיים, המטרה היא פה רק להסדיר את זה

שחייבים לקבל הערכת מסוכנות. אנחנו לא

פוגעים בדין המהותי הקיים. אם יש דרך

בחקיקה שאנחנו גם נוכל להבהיר את זה

אנחנו נעשה את זה. בגלל שמה שאת מדברת לא

קבוע בחוק או בתקנות אז זה בעייתי. אנחנו

נבדוק את זה מול נסחית החוק ונראה אם נוכל

להוסיף את זה.

רחל גרשוני:

אפילו אם לא, הפרשנות הנכונה היא לא שזה

בלבד יוגש. זה לא מונע דברים אחרים.

אפרת רוזן:

סעיף 8 קובע סודיות ידיעות. הוא אומר

שמידע שעבר בין עבריין המין במסגרת הערכת

המסוכנות למעריך מסוכנות הוא לא יתקבל

כראייה. יש סודיות בידיעות האלה. אנחנו

דיברנו על מידע על כל עבירה נוספת. יש פה

גרסה ב', שזה יהיה רק מידע על עבירות

קודמות ולא על עבירות נוספות. אני הוספתי

את הגרסה כיוון שהתבקשתי להוסיף.

היו"ר מיכאל איתן:

תמחקי אותה, הם לא רוצים.

אפרת רוזן:

אין בעיה. הסיפא של סעיף 8 א אנחנו רק

רצינו להבהיר שהסעיף הזה הוא לא גורע

מסעיף 368 ד' לחוק העונשין שקובע עבירה

פלילית על מי שלא דיווח על עבירה בקטין או

חסר ישע בידי האחראי עליו. אנחנו רק

מבהירים שהדין הזה לא השתנה.

לילה מרגלית:

בחזרה לסעיף 6 ג' שכתוב שבית המשפט המקבל

החלטה בהתחשב בהערכת מסוכנות ימסור העתק

הערכת המסוכנות לעבריין המין, מה לגבי כל

הגופים אחרים שמקבלים החלטה על פי הערכת

המסוכנות?

אפרת רוזן:

אנחנו לא משנים מהדין שנוהג שם. אם

בוועדת שחרורים יש דין שמדבר על העברה של

מידע בזמן הדיון ויש את סעיף 17 לגבי המידע

החסוי אנחנו לא רוצים לשנות את זה.

לילה מרגלית:

כי השאלה, יש לזה הרי השלכות, גם יש

מקומות שבהם לא מוסדר בצורה מפורשת בחוק.

אפרת רוזן:

אנחנו לא רוצים לשנות, אם זה מתנהל

בוועדה לעיון בעונש בצבא, או בדין שקיים

שם לגבי בעיות או בוועדת שחרורים, לא נעשה

את זה פה. כל מה שאנחנו אומרים פה את הדין

לגבי הערכות המסוכנות בלבד.

ענת אסיף:

אם מה שמרחיבים כאן זה רק את חובת הדיווח

לפי סעיף 368 ד' לחוק העונשין חשבנו על

העבירה הקודמת, כי יש את החובה לגבי אי

מניעת פשע. אנחנו אמרנו האם החובה לדווח

על מידע בשביל לא לעבור את העבירה של אי

מניעת פשע, האם היא יכולה לחול

בסיטואציות האלה.

רחל גרשוני:

זה מה שהוא זומם,

ענת אסיף:

אבל כתוב עבירה נוספת, עבירה נוספת שהוא

ביצע. האם אתם לא חושבים שעבירה נוספת

יכול להתפרש כעבירה נוספת שהוא זומם

לבצע,

רחל גרשוני:

לא.

אפרת רוזן:

סעיף 9 זה סעיף על ניגוד אינטרסים. אנחנו

כתבנו פה שלא יתן מעריך מסוכנות הערכת

מסוכנות לגבי עבריין מין, אחד מהתנאים

היה שקיים קשר טיפולי בעבר או בהווה בין

מעריך המסוכנות לעבריין המין. נתבקשתי פה

להוסיף גרסה שמגבילה בזמן את קיום הקשר

הטיפולי. אנחנו הצענו עד תום שלוש שנים

לסיום הקשר. השאלה אם אנחנו מגבילים את זה

בזמן או אומרים שברגע שבנאדם טיפל באדם

אחר הוא מנוע לתמיד מלתת לגביו הערכת

מסוכנות.

יצחק קדמן:

ניגוד האינטרסים קיים, אני מציע להשאיר

את זה ולא לשנות את זה.

דינה להמן:

אני לא חושבת שאדם שטיפל אחרי עשר שנים,

שלוש שנים, הוא לא יכול לעשות הערכת

מסוכנות.

יצחק קדמן:

דווקא הוא צריך לעשות הערכת מסוכנות על

אותו אדם שהוא קשור בו? באמת,

דינה להמן:

הקשר הטיפולי לא מגביל לנצח, אפילו אפשר

להתחתן,

יצחק קדמן:

אפשר למצוא גם מעריך מסוכנות אחר, שלא

קשור בקשר טיפולי עם אותו אדם. למה צריך

דווקא את האיש הזה?

אפרת רוזן:

אנחנו מוחקים את גרסה ב'. לפרק השיקום

אנחנו נגיע בסוף הדיון היום. אנחנו

עוברים לסעיף 26, סעיף של צו פיקוח ומעקב.

יש פה שלוש גרסאות להכרעה. סעיף קטן א'

אמרנו שבית משפט רשאי לתת לגבי עבריין

מין צו פיקוח ומעקב לתקופה שיקבע, ולאחר

שקיבל הערכת מסוכנות, אם סבר לאחר שקיים

דיון בעניין שקיים, אנחנו צריכים להחליט

איזה סוג סיכון, שעבריין המין יחזור לבצע

עבירות מין חוזרות. גרסה א', מיקי אתה הצעת

את זה, גרסה ב' יצחק לוי הציע, גרסה ג'

שאומרת שבעצם אין שיקול דעת, בעצם לא על

המדינה לבקש את קיום הדיון אלא תמיד

יתקיים דיון ותמיד יוטל צו הפיקוח כברירת

מחדל המועצה לשלום הילד הציעה. צריך פשוט

להכריע בין שלושת הגרסאות.

היו"ר מיכאל איתן:

בסדר, זה תביאי להצבעה, לא נתווכח עוד

פעם.

אפרת רוזן:

סעיף קטן ב' אנחנו רק רצינו להבהיר: בית

משפט מקיים דיון לפי סעיף זה לבקשת נציג

היועץ המשפטי לממשלה וביוזמתו, רצינו

להבהיר שנציג היועץ המשפטי לממשלה יוזמן

לכל דיון לפי סעיף זה. זה גם חשוב לעניין

חוק זכויות נפגעי עבירה.

סעיף ב.1, זה גם כן סעיף שצריך להביא

להצבעה. זה סעיף שבא לקבוע גם הצעה של

המועצה, אני לא חושבת שהיית בדיון כשדנו

בזה אז אני רק אעדכן אותך לגבי הסעיף הזה.

הסעיף הזה בעצם אומר שברגע שעבריין מין,

כשמדובר על עבריין מין שפגע בקטינים הנטל

מתהפך. כלומר אין נטל על המדינה לבקש דיון

אלא תמיד יתקיים דיון בעניינו, כאשר

ברירת המחדל תהיה להטיל פיקוח אלא אם כן

מתקיימים תנאים שלא. אמרנו שנביא את זה

להצבעה.

דוד כהן:

הגרסה הזאת גרסה ב' היא מאוד מאוד

בעייתית. לגבי הערכות מסוכנות אין לזה

מקום, אין לזה שום יסוד מדעי.

אפרת רוזן:

טוב שהזכרת לי, בתוך הגרסה הזו יש גם שתי

גרסאות. האחת להחיל את זה רק על קטינים,

מתוך תפיסה שיש עברייני מין שהם באמת

מכוונים לפגוע בקטינים. הציעו פה גם

לעשות את זה נגד חסרי ישע. אנשי המקצוע

אומרים שעבריינות מין היא לא מתמקדת

בחסרי ישע כחסרי ישע, זה לא המתודולוגיה

של העבירה שלהם, ורמות הרצידיויזם

נמוכות. אז אפשר למחוק את גרסה ב' בפנים

ולהשאיר את כל הסעיף לדיון.

לילה מרגלית:

יש כאן בעיה מאוד מאוד חמורה בעצם היפוך

הנטל, ואני חושבת שמכיוון שאדוני לא היה

פה בזמן שהדיון הזה התקיים שאולי יש מקום

לבחון מחדש את הסעיף הזה. כשאנחנו בעצם,

שוב, לוקחים אדם שסיים לרצות את מלוא

עונשו, אני לא אחזור על כל הנימוקים ועל

כל הבעיות והדברים שאדוני אמר,

היו"ר מיכאל איתן:

נחבר את זה לעניין של רשימת עבירות.

אפרת רוזן:

אני מוחקת את חסרי ישע. אנחנו נקיים דיון

בהמשך היום.

לילה מרגלית:

באותה הזדמנות צריך גם לדון בשאלה האם

מספיק הסיכון, אז כשהעלינו את העניין,

כתוב כאן הסכנה שהוא יחזור לעבור עבירות.

ואז העלינו את ההערה שצריך להיות גם

עניין של סיכון הציבור, לא רק שהוא יחזור

לעבור עבירות. ואז נאמר שזה יידון במסגרת

השאלה של מה הם העבירות שמכוסות על ידי

החוק הזה.

היו"ר מיכאל איתן:

אז כשנסכם את הדיון תעלי את זה עוד פעם.

אפרת רוזן:

בעמ' 7 יש את הגרסה עם החובה להיבדק

בפוליגרף, זה יבוא להצבעה. בסעיף 29 במחשבה

שניה אני מציעה למחוק את סעיף קטן ב. סעיף

קטן ב מדבר על האפשרות לקצר צו פיקוח, שזה

דבר מאוד חשוב, אנחנו לא רוצים לפגוע בו,

אבל העילה היחידה שהוא נתן זה אם ישתנו

הנסיבות. העילה הזאת קיימת בבקשה לעיון

חוזר, ולכן אני פשוט מציעה להעביר את

הסעיף הזה לבקשה לעיון חוזר במקום שיהיה

סעיף נפרד על קיצור. העילה היא אותה עילה.

אני אסביר. סעיף 29 ב' איפשר להגיש בקשה

לקיצור צו פיקוח. העילה היחידה שאיפשרנו

זה אם השתנו הנסיבות או התגלו עובדות

חדשות. אותם עילות קיימות לגבי בקשה

לעיון חוזר, כלומר יש פה חפיפה בין הבקשה

לעיון חוזר לבין הקיצור צו. וזה מיותר.

אנחנו ניקח את אותם עילות ונסדיר הכל

במסגרת הבקשה לעיון חוזר. יש לנו את הנוסח

בהמשך, זה בדיוק אותו דבר, זה העתק מדוייק,

רק אנחנו לא קוראים לזה קיצור אלא עיון

חוזר.

לילה מרגלית:

סעיף 27 ב', יש לי הערה במקום שכתוב: אם סבר

שקיים קשר בין המגבלה הקבועה בתנאים ובין

הסיכון הנשקף מעבריין המין לחזור ולבצע

עבירות מין, אני חושבת שיותר ראוי לכתוב:

אם סבר שהמגבלה דרושה. כלומר לא מספיק

שקיים קשר אלא שהמגבלה דרושה.

אפרת רוזן:

אני אסביר מה הנחה אותנו. אמר

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]