פרוטוקול ועדת הכנסת,מספר 176,מתאריך 04/12/2007

הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 176

מישיבת ועדת הכנסת

יום שני, כ"ד בכסלו תשס"ח, 4.12.2007, שעה 08:30

סדר היום:

הצעות יושבת-ראש הכנסת לתיקוני חקיקה

ותיקוני תקנון בענייני עבודת הכנסת

והצעות חברי הכנסת לתיקוני התקנון.

הצעה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא

קליטת ערבים בשירות הציבורי, הצעת חבר

הכנסת אחמד טיבי – על-פי סעיף 97ג(א)

לתקנון הכנסת – המשך דיון.

דיון בנושא שכר עוזר מיוחד ליושב-ראש

האופוזיציה.

נכחו:

חברי הוועדה:

דוד טל – היו"ר

קולט אביטל

יולי יואל אדלשטיין

דוד אזולאי

רוברט אילטוב

אליהו גבאי

יצחק גלנטי

נסים זאב

אחמד טיבי

יעקב מרגי

גדעון סער

ראובן ריבלין

רונית תירוש

מוזמנים:

חה"כ אריה אלדד

חה"כ מנחם בן-ששון

חה"כ אבישי ברוורמן

חה"כ אלחנן גלזר

חה"כ משה גפני

חה"כ אבשלום וילן

חה"כ דב חנין

חה"כ שי חרמש

חה"כ דני יתום

חה"כ איתן כבל

חה"כ אברהם מיכאלי

חה"כ שרה מרום-שלו

חה"כ מיכאל נודלמן

חה"כ אורית נוקד

חה"כ יוחנן פלסנר

חה"כ דוד רותם

חה"כ ליה שמטוב

חה"כ עתניאל שנלר

חה"כ משה שרוני

אריה זוהר - משנה למזכיר הממשלה

מורן יבין - משרד המשפטים

אבי לוי - חשב הכנסת

טובי חכימיאן - חשבות הכנסת

מנכ"ל הכנסת: אבי בלשניקוב

מזכיר הכנסת: איל ינון

סגנית מזכיר הכנסת: ירדנה מלר-הורוביץ

יועצת משפטית: ארבל אסטרחן

מנהלת הוועדה: אתי בן-יוסף

קצרנית פרלמנטרית: טלי רם

א. הצעות יושבת-ראש הכנסת לתיקוני חקיקה

ותיקוני תקנון בענייני עבודת הכנסת

והצעות חברי הכנסת לתיקוני התקנון

היו"ר דוד טל:

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת

הכנסת. על סדר-יומנו הצעות יושבת-ראש

הכנסת לתיקוני חקיקה ותיקוני תקנון

בענייני עבודת הכנסת והצעות חברי הכנסת

לתיקוני התקנון.

רבותי חברי הכנסת, אני רוצה להעיר מספר

הערות טרם התחלת הדיון. חלק גדול

מהנושאים הם לדעתי נושאים שהם לא

קונטרוברסיאליים, אני לא חושב שתהיה לנו

אתם בעיה, ואני מציע שנעבור עליהם. כל אחד

שירצה להתייחס – יתייחס, אבל אני מציע

שנתמקד בנושאים היותר קשים, מורכבים, כדי

לתת להם פתרונות. הנושאים שכולנו מסכימים

עליהם, אני מציע שנעבור עליהם ביעף, ולאחר

מכן המצב יהיה שאנחנו נניח את זה על שולחן

הכנסת, ובכל מקרה כל חבר כנסת – מי שלא

הספיק או מי שבמשך פרק הזמן של שבועיים,

פרק הזמן הקבוע בחוק, ירצה להעיר הערות

ולהגיש הסתייגויות – הוא תמיד יוכל

להגיש הסתייגויות, כך שאני מציע שלא

נשחית זמן על דברים שהם מוסכמים, ובדברים

שהם לא מוסכמים, כאמור אפשר להתייחס כאן

וגם יותר מאוחר אפשר להגיש את זה

כהסתייגויות של חברי הכנסת לגבי שינוי

התקנון.

אדוני מזכיר הכנסת, אתה תציג את הנושאים.

נתחיל מנושא רפורמה בשאילתא, ונעבור על

סדר-היום. הצגתי את הדברים, אמרתי שנושאים

לא קונטרוברסיאליים – נעבור עליהם ביעף;

מה שיהיה קונטרוברסיאלי – אפשר להתייחס

פה ואפשר להתייחס בפרק זמן של שבועיים

ולהגיש הסתייגויות.

איל ינון:

אנחנו נתחיל ברפורמה במוסד השאילתא.

כידוע, יש לנו שלושה סוגי שאילתות בכנסת.

יש לנו את השאילתות הישירות – שהן

שאילתות בכתב שחברי הכנסת מעבירים לשרים

דרך מזכירות הכנסת, שבהן אנחנו כרגע לא

נוגעים; יש לנו את השאילתות בעל-פה של ימי

רביעי בפתיחת סדר-היום, שלגביהן אנחנו

מבקשים לשנות את המינוח משאילתא בעל-פה

לשאילתא דחופה כדי להדגיש את הכלי הזה

ככלי לשאילתות דחופות ולא כשאילתות מן

המניין; המוסד שבו אנחנו מבקשים לטפל

טיפול משמעותי זה מוסד השאילתא הרגילה של

ימי רביעי אחר הצהרים. שם אנחנו הבחנו

בחולשות שבאות לידי ביטוי בכך שגם השרים

המשיבים פעמים רבות לא מתייצבים להשיב,

וגם צריך לומר בהגינות – חלק מחברי הכנסת

השואלים גם כן לא מתייצבים. גם האקלקטיות

של הדיון בשאילתות, כלומר שמגיע שר, עונה

על שאילתא בנושא אחד, מייד אחריו שר בנושא

לגמרי אחר – הופכת את הדיון לדיון לא

אפקטיבי.

מה שאנחנו רצינו להחיות בטיפה שינוי זה

החלטה קודמת של ועדת הכנסת משנת 97' - שלא

יושמה, או לפחות לא יושמה בשנים האחרונות

– שהופכת את השאילתות ל"שעת שאלות".

כלומר, אנחנו נחלק את הכנס בכל יום שלישי -

אחרי נאומים בני דקה יבוא שר אחר, שעליו

אנחנו נודיע מראש – אנחנו ניתן את לוח

ההופעות של השרים מראש, נתאם את זה אתם.

חברי כנסת יגישו לנשיאות הכנסת, למזכירות

הכנסת, שאלות לשרים, כל אחד בתחומו,

ואנחנו נקיים דיונים מרוכזים בימי שלישי,

אחרי נאומים בני דקה, כל פעם בתחום אחר.

נשיאות הכנסת היא זו שתבחר 15 שאלות.

הרעיון הוא גם לאפשר כמה שאלות

ספונטניות, שלא מתוכננות מראש ושלא

הועברו לשרים מראש. "שעת השאלות" כוללת גם

את ראש הממשלה. הדברים האלה תואמו עם

מזכיר הממשלה – אני מבין שזה גם על דעת

ראש הממשלה, הוא מסכים באופן עקרוני

לעניין "שעת השאלות".

באשר לשאילתא הרגילה, אנחנו לא רוצים

לגמרי לבטל אותה, אבל אנחנו רוצים להפוך

אותה לשאילתא לפרוטוקול בלבד. כלומר, לא

תידרש נוכחות – לא של חבר הכנסת השואל

ולא של השר המשיב – אבל השאילתא תימסר

לפרוטוקול ויהיה לזה תיעוד בדברי הכנסת.

זה בגדול.

היו"ר דוד טל:

והתשובה תועבר לחבר הכנסת שהגיש את

השאילתא?

איל ינון:

כן. אנחנו – המזכירות – יכולים להעביר

את זה.

יולי יואל אדלשטיין:

בינתיים, רק שאלת הבהרה. אם אני זוכר

נכון, מה שכן התקיים ב- 97'-98' זה לא שאלות

שנכתבו מראש לשר, אלא תחומים. נניח אם

מגיע שר התחבורה – הוא יענה על המצב

ברשות שדות התעופה, מצב תאונות הדרכים

ומצב הכבישים, כלומר שהוגדרו לו

שלושה-ארבעה נושאים.

היו"ר דוד טל:

אתה צודק. אתה זוכר נכון, חבר הכנסת

אדלשטיין. האם יש איזשהן הבהרות? מר זוהר,

בבקשה.

אריה זוהר:

אני רוצה להציג בפני הוועדה כמה נקודות,

שאולי כדאי לתת עליהן את הדעת. מניסיון

העבר נתקלנו במצב שבו מופנית שאלה לשר

פלוני, ולמעשה תחום השאלה נופל בסמכותו

של שר אחר. הדבר נובע או משגגה שנפלה תחת

השואל, או מאיזושהי כוונה מכוּונת מצד

השואל שרוצה את תשובתו של השר הפלוני

דווקא. לפעמים יש מצב שבו יש התחבטות,

וכעין משחק פינג-פונג – זה עובר לשר זה

וחוזר לשר ההוא.

היו"ר דוד טל:

מר זוהר, אני חושב שיש לנו סעיף כזה בהמשך

– איזה שרים אמורים לענות. זה קודם כול

השר הרלוונטי למשרד, ואם לא – סגנו של

אותו שר, ואם לא - - -

איל ינון:

לא, זה נושא אחר.

אריה זוהר:

זה בתשובות להצעה לסדר.

איל ינון:

אני חושב שפרקטית אנחנו יכולים לפתור את

הבעיה. כמו שאנחנו יושבים אתך תמיד אחרי

הנשיאות ובודקים את ההתאמה של ההצעות

הדחופות לשרים הרלוונטיים – אנחנו

יכולים גם ליצור מנגנון תיאום אתכם,

שאחרי שאנחנו נבחר את השאלות, נשב ונראה

שהשאלות מתאימות לשר שאמור להשיב.

אריה זוהר:

זו נקודה אחת, כי קורה דבר כזה. לפעמים, על

פעולה לא תקינה של שוטרים – נותנים את זה

לביטחון פנים, וזה צריך להיות במח"ש.

היו"ר דוד טל:

מאה אחוז, מר זוהר, אתה אכן צודק.

איל ינון:

אין לנו בעיה לתאם אתך.

אריה זוהר:

שנית, יש לפעמים שאלות שהן בתחום סמכותם

של כמה שרים – יכול להיות, יש מצבים כאלה,

וצריך לדעת איך נוהגים במקרים כאלה. למשל,

העלאת מוצרי יסוד – השואל יכול לומר: עלה

מחיר המים, התחבורה הציבורית, הלחם, וכל

דבר הוא בתחומו של שר אחר.

איל ינון:

אני חושב שיש לכך שני פתרונות. פתרון אחד

הוא שהנשיאות – שהיא זו שבוחרת את השאלות

– תהיה מודעת לעניין הזה והיא תדע לבחור

את השאלות הנכונות לשר המתאים, אבל על גבי

העניין הזה עוד "שלייקעס" – אנחנו נעשה

תיאום אתכם, אין לנו בעיה. אנחנו הרי

עובדים בתיאום.

אריה זוהר:

הערה אחרונה. בדברי ההסבר להצעה מדובר על

כך שהשאלות תועברנה לשר 14 יום לפני המועד

שבו הוא ישיב.

זה לא מופיע בהצעה להחלטה, ואולי כדאי

שזה יהיה כתוב ממש באופן מובהק, כי מה

שאני מבין מההצעה, שזה יועבר 14 יום לפני

כן, אחר כך הנשיאות תחליט איזה 15 שאלות

תועברנה לשר, ולא כתוב באיזה פרק זמן יקבל

את זה השר הנשאל. אני מניח שהכוונה היתה

שהוא יקבל את זה לפחות 14 יום לפני יום

השאלות.

ירדנה מלר-הורוביץ:

נכון.

אריה זוהר:

שאלה אם אין מקום להכניס את ההבהרה

הברורה הזאת בהצעה להחלטה.

איל ינון:

כן. אנחנו נעשה כך שחברי הכנסת יצטרכו

למסור את השאלות 16 יום לפני, כדי לאפשר

לנשיאות לקבל את ההחלטה ביחס לשאלות, ואז

להעביר את זה לשרים 14 יום לפני כן. אנחנו

נתקן את הנוסח בהתאם.

היו"ר דוד טל:

עד כאן, מר זוהר?

אריה זוהר:

עד כאן ההערות לסעיף הזה.

היו"ר דוד טל:

תודה. האם יש עוד הערות?

איל ינון:

ארבל, אולי תקראי את הנוסח ואז נעשה

תיקונים של הנוסח.

היו"ר דוד טל:

רבותי, אנחנו קוראים את הנוסח בעמוד 9.

ארבל אסטרחן:

הנושא הזה של "שעת השאלות" - מוצע כרגע שזה

יהיה כהחלטה של ועדת הכנסת ולא כתיקון

לתקנון. אפשר שזה יהיה כך, אפשר שזה יהיה

כך, רק צריך לשים לב שאם זאת החלטה של ועדת

הכנסת – לא יחול מה שאמר היושב-ראש שזה

מונח להשגות, אלא זוהי החלטה וברגע שהיא

מונחת, היא בתוקף.

איל ינון:

אנחנו באמת רוצים להתחיל את הפרויקט של

"שעת שאלות" כבר עכשיו, בכנס החורף.

ארבל אסטרחן:

הסיבה שהציעו את זה כך היא שהיתה החלטה

קודמת בעניין לפני עשור – שהיתה כהחלטה

ולא כתיקון תקנון – אפשר יהיה גם בעתיד

להכניס את זה לתקנון, אם ירצו.

מוצע כך:

"קיום "שעת שאלות"

מדי שבוע, במועד שיקבע יושב-ראש הכנסת,

תקיים הכנסת "שעת שאלות", המופנות לראש

הממשלה או לשר אחר כפי שיקבע היושב-ראש.

הגשת שאלות

2.(א) שאלה תוגש למזכירות הכנסת בכתב,

חתומה בידי חבר הכנסת השואל, וכן באמצעות

הדואר האלקטרוני, 14 ימים לפני קיום

"שעת השאלות"; נשיאות הכנסת תבחר 15 שאלות

שיועברו לשר הנשאל כדי שישיב עליהן

ב"שעת השאלות"."

כרגע כתוב "14 ימים". מוצע לתקן את זה.

היו"ר דוד טל:

נתקן את זה ל-16 ימים.

אחמד טיבי:

השאלות לשר או לראש הממשלה הן בכתב מראש?

איל ינון:

כן.

אחמד טיבי:

אין בעל-פה?

איל ינון:

תהיה גם תוספת של שאלות ספונטניות של

חברי כנסת שנוכחים במליאה - -

אחמד טיבי:

שאלה נוספת.

איל ינון:

- - אבל רוב השאלות יהיו שאלות מראש.

יולי יואל אדלשטיין:

ברשותך, אדוני היושב-ראש – בזמן

הניסוחים דווקא. מה שאני העליתי זה לא רק

בפרק העלאת זיכרונות.

מה שאנחנו רוצים לתקן על-ידי הסעיף זה

בין היתר את המצב, אפילו נגיד את זה בצורה

ישירה – הביזיון – שמופנית איזושהי

שאלה, ואחר כך או שחבר הכנסת השואל לא

מופיע, או משהו כזה.

אם אנחנו נותנים את הנושא של שאלות מראש,

אתה יוצר בעיה פעמיים. פעם אחת – כשמופיע

איזשהו שר מבוקש, 30-40 חברי כנסת פונים

ליושב-ראש הכנסת, ואתה כבר יוצר איזושהי

תחרות ולחצים. פעם שנייה – שדווקא זה

שניצח בתחרות וכן הגיש את השאלה, באותו

יום קבע לעצמו כנס פוליטי ולא הופיע.

לכן אני אומר: אם אתה משאיר את זה בצורה

של הגדרת נושאים, חברי כנסת שכן נמצאים

במליאה ישאלו שאלות, והיושב-ראש החליט

שהשאלות היו בנושאים המוגדרים, לדעתי אתה

נפרד משתי הבעיות האלה ומשיג את המטרה.

אחמד טיבי:

זה יותר טוב. זה גם יותר פרלמנטרי.

יולי יואל אדלשטיין:

אם השר לא בקי – חבל שיקרא לי את התשובה

של סגן ראש אגף, אני יכול לקבל אותה בכתב.

אם השר בקי ואמרו לו שהוא עונה בענייני

התעופה – אז הוא צריך לבוא ולענות לי

בענייני תעופה, גם אם אני שואל על מינוי

מנכ"ל וגם אם אני שואל על מצב התאונות.

אחמד טיבי:

החידוש המוצע כאן הוא לא חידוש מסעיר,

אדוני היושב-ראש.

איל ינון:

אנחנו לא עוסקים בחידושים מסעירים.

היו"ר דוד טל:

אנחנו לא עוסקים בסערות ולא במהפכות, חבר

הכנסת טיבי. המהפכה אולי תהיה בוועדת

חקירה פרלמנטרית.

אחמד טיבי:

שתקום היום.

היו"ר דוד טל:

אולי. אם. אם ירצה השם רק.

אחמד טיבי:

אדוני, אני מציע לאמץ את ההצעה שהעלה חבר

הכנסת יולי אדלשטיין. היא הכלי הטוב

ביותר שניתן בידי חבר כנסת כדי לשאול

שאלה, גם למנוע את המבוכה. חברי הכנסת

הנמצאים באולם ישאלו שאלה בעל-פה, והשר

יענה כי הוא יודע מראש מה הנושאים.

היו"ר דוד טל:

תודה. אולי נעשה את הפרוצדורה הבאה.

היועצת המשפטית תקרא את הסעיפים. כל סעיף

שהיא תעבור ולא יהיו לגביו הסתייגויות –

נראה אותו כמאושר. בנושא או בסעיף שחבר

כנסת ירצה – כפי שחבר הכנסת אדלשטיין

העלה – אנחנו נעצור והוא יאמר לנו מה

התיקון שהוא מבקש שיופיע בסעיף הרלוונטי.

למען הפרוטוקול – תיקנו 16 ימים לפני

קיום "שעת השאלות". חבר הכנסת אדלשטיין

מוסיף.

יולי יואל אדלשטיין:

אדוני – ודאי בכפוף לניסוחים יותר

מדויקים של היועצת המשפטית – הייתי אומר

כך: שהנשיאות תקבע את הנושאים ותעבירם

למזכירות הכנסת לפחות – מה שתציע – 16 יום

לפני מועד הדיון, או לפני קיום "שעת

השאלות".

היו"ר דוד טל:

נשיאות הכנסת – שאתה חבר בה – תבחר 15

שאלות.

יולי יואל אדלשטיין:

נשיאות הכנסת תבחר נושאים.

ארבל אסטרחן:

חברי הכנסת יעבירו נושאים, ומבין כל

הנושאים שיעבירו, הנשיאות תקבע?

יולי יואל אדלשטיין:

הנשיאות תקבע.

איל ינון:

אני חושב שהחיסרון בהצעה של חבר הכנסת

אדלשטיין הוא שכאשר אתה מגדיר נושאים

רחבים – כמו למשל בתחבורה, אז יהיה רשות

שדות התעופה, התחבורה הציבורית וכו' -

הנושאים הם מאוד רחבים, ואז השר מתקשה

להתכונן. בכל זאת, מדובר במשרד מסובך.

אחמד טיבי:

שרי ממשלת ישראל הם מוכשרים מאוד. מאוד

מוכשרים....

יולי יואל אדלשטיין:

אני מאמין שגם חברי הכנסת טל וטיבי

זוכרים את המציאות. ל"שעת שאלות" כזאת –

פעם במושב, פעמיים במושב - השר מופיע

בליווי צוות בכיר של משרדו והעוזרים,

שיושבים בתא המומחים, וזה יוצר

אינטראקציה פרלמנטרית. גם אני הייתי על

הדוכן כשר, גם אני לא תמיד ידעתי את

התשובה המדויקת, הסדרן היה מעביר לי עזרה

מן הצוות הבכיר של המשרד.

היו"ר דוד טל:

חוץ מזה, חבר הכנסת אדלשטיין, לא יהיה

נורא שאתה כשר תדע כל מה שקורה במשרד שלך.

נכון שאתה לא יכול לרדת לפרטי-פרטים, אבל

בגדול.

יולי יואל אדלשטיין:

אפילו אני – השר הטוב ביותר בתולדות

מדינת ישראל – אני אומר שלפעמים גם אני

הייתי- - -

היו"ר דוד טל:

לצורך העניין צריך את העוזרים, ואת מנהלי

הסיעות, בלעדיהם אי-אפשר להסתדר.

יולי יואל אדלשטיין:

נכון. עוזרים - מנכ"ל, סמנכ"ל, ראשי אגפים

– שיושבים בתא המומחים, וזה יוצר אמינות

ואמיתות של דיון פרלמנטרי.

איל ינון:

אם יורשה לי להצביע בפניכם על חיסרון

נוסף שיכול להיווצר, והוא שאין שליטה –

אנחנו יודעים את זה מהשאלה הנוספת היום

בשאילתות. אנשים שואלים שאלה נוספת שהיא

לא קשורה לשאלה המקורית.

היו"ר דוד טל:

כן, אבל אז השר יכול להשיב, או לא להשיב.

ירדנה מלר-הורוביץ:

הוא יכול לבקש שיגישו לו שאילתא חדשה.

איל ינון:

הרעיון היה ליצור דיון אפקטיבי

ומשמעותי. מה שקורה – אם אתה משאיר את

הכול לספונטניות, אתה יכול לגרום לכך

שלמשל - - -

יולי יואל אדלשטיין:

להיפך. אני קיבלתי 15 שאלות, והתכוננתי

כהוגן, והיושב-ראש – כפי שאדוני מציע –

יתן לעוד חמישה חברי כנסת, שם הם בכלל לא

מוגבלים.

איל ינון:

נכון.

יולי יואל אדלשטיין:

שם הם יקומו ויגידו: סליחה, אתה אמרת

בממשלה שלא צריך לשחרר את המחבלים, עכשיו

תענה לי למה אמרת את זה. זה בכלל לא יהיה

קשור לדיון המקצועי.

ברגע שהוגדרו הנושאים, לשר יש זכות מלאה

גם בפני המליאה וגם בפני הצופים בבית

לומר: סליחה, הנושא הזה כרגע לא במסגרת

הדיון, תגיש לי על כך שאילתא ישירה ואני

אשמח לענות לך.

איל ינון:

נקודה נוספת. אם אנשים לא מגישים שאלות

מראש – אין לנו בכלל שום מחויבות של אף

אחד לבוא לדיון הזה.

היו"ר דוד טל:

זוהי בעיה של חברי הכנסת, זוהי בעיה של

הבית.

יולי יואל אדלשטיין:

ההיסטוריה מלמדת שכן באים.

ארבל אסטרחן:

איך הנשיאות תדע מה הנושאים שמעניינים

את חברי הכנסת?

יולי יואל אדלשטיין:

בדרך כלל, הנשיאות מורכבת מחברי הכנסת;

הם בדרך כלל יודעים שאם מגיע שר התשתיות,

והיו כותרות על רעידות אדמה בשבוע שעבר –

לכאורה זה יעניין את חברי הכנסת. בואו, לא

ניתמם, הנשיאות מורכבת מנציגי הסיעות

מהקואליציה ומהאופוזיציה.

היו"ר דוד טל:

ארבל, האם ניסחת משהו ברוח הדברים?

ארבל אסטרחן:

בעצם, הרעיון הוא שלא יהיה את עניין

השאלות שיגישו חברי הכנסת, אלא הנשיאות

תקבע את הנושאים שלגביהם יישאל השר. אחר

כך אני אנסח את הניסוח המדויק.

יושב-ראש הכנסת יקבע את השר שישיב

לשאלות. שבועיים לפני, נשיאות הכנסת תקבע

את הנושאים שלגביהם יישאלו השאלות,

שלגביהם יענה השר.

עתניאל שנלר:

לא את הנושאים. את התחום.

איל ינון:

יותר מזה. תחומים בתוך המשרד.

עתניאל שנלר:

מתי השר יודע על כך?

איל ינון:

שבועיים מראש.

עתניאל שנלר:

לא את הנושאים. שבאותו יום מתקיים דיון

בתחום משרדו.

איל ינון:

את זה הוא יידע הרבה זמן. אנחנו נעשה לוח.

יוחנן פלסנר:

אם שר מגיע אחת למושב, זה אומר שאני לא

יכול לשאול אותו על נושאים רבים בתחום

משרדו.

איל ינון:

אתה יכול בשאילתא ישירה, בשאילתא דחופה

ובשאילתא רגילה לפרוטוקול, אבל לא בהופעה

שהוא צריך להשיב.

היו"ר דוד טל:

אני חושב שעדיין נותרה לך זכות ל-40

חתימות.

ארבל אסטרחן:

זה גם תיקון.

היו"ר דוד טל:

אנחנו מסכמים את הצעתו של חבר הכנסת

אדלשטיין, אלא אם כן יש למישהו, למישהי,

משהו להוסיף.

שלי יחימוביץ:

וזה נוטל את הזכות לשאלה נוספת, בעצם .

יוחנן פלסנר:

נוטל את הזכות לשאלות שאינן בתחומים

הללו.

שלי יחימוביץ:

לא, לא. אם זה לפרוטוקול?

איל ינון:

נכון. את צודקת.

ארבל אסטרחן:

נכון, אבל זה בשאילתות הרגילות.

היו"ר דוד טל:

כאן לא מדובר בשאילתות הרגילות. כשזה

עובר לפרוטוקול – יש כרגע הצעה של חבר

הכנסת אדלשטיין שבמקום שיועברו השאלות –

יועברו התחומים או הנושאים שהשר יצטרך

להתכונן לגביהם.

שלי יחימוביץ:

ומה עם קצת ספונטניות?

איל ינון:

עכשיו תהיה כמעט לגמרי ספונטניות כי זה

רק התחומים הרחבים.

יולי יואל אדלשטיין:

סליחה. לא היית בתחילת הישיבה.

שלי יחימוביץ:

אבל קראתי את זה.

היו"ר דוד טל:

אבל לא קראת מה שהוא הוסיף כרגע.

איל ינון:

השינוי של חבר הכנסת אדלשטיין משנה את

זה.

יולי יואל אדלשטיין:

אני כבר הורדתי כל מה שקראת. היתה הצעה

להעביר שאלות מראש. אני הצעתי שזה יהיה

תחומי פעילות של המשרד ולא שאלות מראש,

ובמליאה יוכלו לשאול שאלות באופן

ספונטני בתחומים האלה.

שלי יחימוביץ:

ומי קובע? מה קורה אם 30 חברי כנסת מרימים

את ידם? האם זה לפי נדבת-ידו של יושב-ראש

הישיבה?

איל ינון:

אפשר לעשות כמו היום בנאומים בני דקה,

שמצביעים, ויוצא פלט.

שלי יחימוביץ:

ואז מדובר באינסוף זמן בעצם?

איל ינון:

לא. אנחנו נגדיר מסגרת זמן – שעה, שעה

וחצי – אחרי נאומים בני דקה, ומי שיספיק

להיכנס בתוך המסגרת, ייכנס.

שלי יחימוביץ:

כלומר, זה כן לפי תור.

עתניאל שנלר:

אני רוצה לחלוק על ההיגיון שהעלה כאן

חבר הכנסת אדלשטיין בנושא התחומים. אני

לא עמדתי אף פעם על הדוכן לענות תשובות

כשר, אבל במשך עשר שנים עמדתי ביציע

היועצים לדחוף פתקאות לשרים – עם שלושה

או ארבעה שרים - והמצב שבו שר נשאל שאלות,

והוא לא יודע, זה מצב מביך ומבייש.

שלי יחימוביץ:

אז שיידע.

היו"ר דוד טל:

שיידע.

עתניאל שנלר:

המילה שיידע היא מילה לא במקום.

היו"ר דוד טל:

ועוד איך במקום. סליחה, הוא ממונה.

עתניאל שנלר:

אדוני, אתה צריך להגן על הזכות.

היו"ר דוד טל:

אני מגן על זכותי לומר משהו. השר – כפי

שאמרתי בתחילת דברי – צריך וראוי שיידע

מה קורה במשרדו. אי-אפשר לתבוע ממנו בתתי

תתי-פרטים לדעת, אבל בגדול הוא צריך לדעת.

עתניאל שנלר:

עוד לא סיימתי לטעון. אין ספק, אדוני

היושב-ראש, אתה צודק. ובכל זאת, אני רוצה

לטעון את טענותי.

הרי בוודאי שזה נכון – שר חייב להיות בקי

בכול. רמת רדידות התשובות תהיה בכפוף

לרמת ידיעותיו. אם אני חבר כנסת שרוצה

לשלוח שאלה כדי שיכתבו – שאלתי שאלה ואני

מתעניין, מה שנקרא סעיף כללי – אני אתכם

לגמרי, לא צריך. אבל, אם אני באמת רוצה

להיכנס לעומק ולהבין למה המס על הדלק של

דס"ל בתחום התעופה נמצא תחת פיקוח ובכל

זאת שעת טיסה מאוד יקרה כי לוקחים את זה

מכיוון אחר, וכו', גם אם הוא יהיה השר הכי

מוצלח בעולם, מדובר בסוג שאלות "סופר"

מורכבות – אני נותן את הדוגמה הזאת משום

שעד עכשיו לא קיבלתי תשובה משר האנרגיה

כבר משך שנה, כי הוא לא מוצא את התשובה.

אני אומר זאת משום שיש דברים שהם מאוד

מאוד מורכבים. אם אנחנו רציניים ורוצים

באמת לדעת תשובה, צריך לתת לו לענות.

לכן, אני רוצה להציע הצעת פשרה – שחברי

הכנסת יוכלו להגיש את השאלה בכתב בצורה

מאוד מפורטת, אם הם מתכוונים לקבל תשובה

מאוד מפורטת, והשר יהיה חייב לתת להם

תשובה מפורטת למול השאלה שהם שאלו.

זה לא מונע שידונו בתחומים אנשים שירצו

לשאול שאלות כלליות, ויוכלו לקבל תשובות

כלליות.

יולי יואל אדלשטיין:

זאת הצעת המזכירות .

איל ינון:

זאת הצעת המזכירות – לעשות שילוב בין

שאלות מראש לבין שאלות ספונטניות.

יוחנן פלסנר:

אני תומך בהצעת המזכירות.

היו"ר דוד טל:

לגבי רמת רדידות של שרים כאלה ואחרים,

אני רוצה לומר שבעודי רך בימים, תמיד

שמעתי חבר כנסת מסוים, לימים שר הביטחון

– משה דיין – שפעמים רבות אמר: אין לי מה

להוסיף על מה שאמרתי כבר. זה היה הסגנון

שלו, וככה אולי אנשים התייחסו או לא

התייחסו אליו. כששר מנפנף אותך ולא מדבר

בצורה יסודית – הוא ייראה גם לא טוב. אני

לא בטוח ששר מאוד יאהב את זה – לדבר בצורה

רדודה – זה גם יתקבל לא טוב.

איל ינון:

הוא לא יוכל, גם אם הוא רוצה.

עתניאל שנלר:

זה ייראה עוד יותר מגוחך, זה ייראה גם רע

בציבור. מדובר בתדמית שלנו.

היו"ר דוד טל:

אני לא מגונן על הממשלה פה – אני רשות

נפרדת – ואתמול גב' בייניש אמרה לי: אנחנו

צריכים לשמור על הפרדת רשויות. אני עומד

על כך.

שלי יחימוביץ:

חבר הכנסת עתניאל שנלר, קודם כול, אני

רוצה להפתיע אותך ולהגיד שלפי התרשמותי

– אחרי שראיתי שוב ושוב את השרים מופיעים

בזה אחר זה בוועדת הכספים ונשאלים שאלות

מאוד מורכבות, ספונטניות ולא מתוכננות –

רוב השרים מאוד מיומנים בענייני משרדיהם.

ואם שר לא מיומן בענייני משרדו – ישפוט

אותו הציבור שצופה באותה עת בערוץ הכנסת

ויחרוץ את דינו לגבי השר הזה ויקבע אולי

גם את עתידו הפוליטי.

גדעון סער:

אבל זה ציבור לא כל כך גדול כדי שהוא

יוכל לקבוע את עתידו הפוליטי.

שלי יחימוביץ:

זה נכון, אבל לעומת זאת, אם שר יעשה צחוק

מעצמו – אני מניחה שזה יקבל Follow-up רציני

ביותר, ויש גם עניין של ידע מצטבר, ובסופו

של דבר כולנו נדע אם שר בקי בענייני משרדו

או לא, ואני חוזרת ואומרת לך שרוב השרים

בקיאים בענייני משרדיהם.

בסוף שבוע שעבר הצגתי ארבע שאילתות

שקיבלתי עליהן תשובה משר התמ"ת. שאלתי

אותו תמיד שאלה נוספת והוא ידע לענות

בפירוט על כל שאלה נוספת, למרות שזה היה

בתחומים מורכבים. ופעם אחת הצגתי שאילתא

לשר לביטחון פנים אבי דיכטר, שענה לי עליה

תשובה מפורטת ורצינית ביותר, ואז שאלתי

אותו שאלת Follow-up, הוא לא ידע לענות עליה

והוא אמר: אני מתנצל, אני לא בקי בתחום

הזה; אני אבדוק ואני אשיב לך בכתב על

שאלתך, וגם זה לגיטימי.

היו"ר דוד טל:

וזה לא נורא.

שלי יחימוביץ:

אין שום סיבה שנפטור אותם, שנגונן עליהם.

בשעתו, ב"קול ישראל" – אחד ממקומות העבודה

הקודמים שלי – לא היה עולה לשידור ראיון

עם פוליטיקאי בלי שהוא עבר עריכה והיו

מתקנים לו את הגמגומים ואת ה"לפסוסים".

ברבות הימים, הנוהג הזה השתנה,

והפוליטיקאים חשופים.

אחמד טיבי:

זה עכשיו לגבי חברי כנסת ערבים

בטלוויזיה הערבית-ישראלית.

היו"ר דוד טל:

חבר הכנסת טיבי, אני קורא לך לסדר פעם

ראשונה היות והפרעת לשלי.

שלי יחימוביץ:

לכן, לגונן עליהם בצמר-גפן, שחם וחלילה

לא יעשו בושות לעצמם – זה ממש לא התפקיד

שלנו .

עתניאל שנלר:

אני רוצה להציע שיהיו שתי אופציות.

יוחנן פלסנר:

אני לא חושב שזה בא ממקום של לגונן, אלא

מהצורך לקיים דיון רציני, כי אם יש נושא

שהוא מורכב – שאולי דורש גם מענה ובדיקה

עם משרדים אחרים – שתהיה את האופציה

להגיש שאלות, 15 ימים מראש, על נושא שאתה

באמת עוקב אחריו ורוצה תשובה רצינית

לגביו.

האלטרנטיבה של השאילתא בכתב לא נותנת את

אותו מענה כי אין לזה את אותה בולטות. אתה

מפסיד את האופציה בנושאים שאתה דורש

יסודיות, לקבל גם את הבולטות בדיון

הציבורי.

לכן, אני חושב שהצעת המזכירות היא סבירה.

היו"ר דוד טל:

אם כך, אנחנו נעלה זאת להצבעה. חשבתי

שנגיע לתמימות-דעים. אנחנו נמצאים בעמוד

9, סעיף 2(א). הצבעה אחת תהיה בעד ההצעה כפי

שהיא.

ארבל אסטרחן:

כרגע מוצע: 15 מראש, ו-5 במקום.

היו"ר דוד טל:

אנחנו מדברים על 15 שאלות, והצעתו של חבר

הכנסת אדלשטיין מדברת על 15 נושאים.

יוחנן פלסנר:

אפשר להציע הצעת ביניים? מה עם 10 ו-10? 10

בנושאים מוגדרים במקום , ו-10 מראש בכתב.

היו"ר דוד טל:

רבותי, זאת לא מהפכה, כפי שאמר חבר הכנסת

טיבי. או שמאמצים את זה או שמאמצים את זה.

יולי יואל אדלשטיין:

אני קצת נבוך מן הדיון הזה.

היו"ר דוד טל:

חבר הכנסת אדלשטיין, ידידי, אתה רוצה

שנצביע עבור ההצעה שלך כנגד ההצעה האחרת?

יולי יואל אדלשטיין:

כן, אני חושב שזה הגיוני.

שלי יחימוביץ:

תבהיר לנו מה שתי האופציות .

היו"ר דוד טל:

הצעה אחת – כפי שמנוסחת בחוברת – מדברת

על 15 שאלות שיועברו לשר הרלוונטי, 16 ימים

טרם הזמן, כך שהוא יוכל להתכונן ולהשיב

תשובות לנושא הזה; יש את הצעתו של חבר

הכנסת אדלשטיין – אני חושב שבהחלט היא

ראויה – היא מדברת על תחומים שיועברו

לשר, והוא יצטרך להשיב, הוא יצטרך להיות

יותר בקי בתחום משרדו. כשמגישים לו את

השאלות, הוא בעצם מתכונן – תסלחו לי על

הביטוי, אני לא רוצה לייחס את זה לשום שר -

אבל כמו תוכי לתשובה הספציפית הזאת, ולא

בגזרה יותר רחבה.

נסים זאב:

זה כמו שאילתות בעל-פה.

היו"ר דוד טל:

נכון, בתחום שלו.

שלי יחימוביץ:

וההצעה השנייה?

היו"ר דוד טל:

ההצעה השנייה שמדברת על תחום, שזה דבר

יותר רחב.

איל ינון:

להגדיר תחומים מראש, לא שאלות פרטניות.

היו"ר דוד טל:

ההצעה כפי שמובאת כאן זה גזרה יותר צרה

לגבי שאלות מסוימות שיועברו אליו, והוא

יצטרך להשיב.

נסים זאב:

לדעתי זה בכלל מיותר. אם זה בא במקום

שאילתות בעל-פה או על חשבון שאילתות

בעל-פה - - -

איל ינון:

לא, זה לא קשור לשאילתות בעל-פה. שאילתות

בעל-פה – נשאר.

שלי יחימוביץ:

עוד שאלת הבהרה. האופציה הראשונה של 15

שאלות שמועברות מראש – האם יש במסגרת

אותה "שעת שאלות", גם אופציה לחלק מהשאלות

בעל-פה?

איל ינון:

כן.

שלי יחימוביץ:

זאת הצעת החוברת.

היו"ר דוד טל:

נכון. זאת הצעת החוברת. אני חושב שחשוב מה

שחברת הכנסת יחימוביץ' שאלה. יש אופציה

כזאת וגם כזאת – מעבר ל-15 שאלות שיועברו,

יישאלו שאלות גם בתחום.

אנחנו נצביע כך. מי בעד לאמץ את הכתוב,

ולאחר מכן מי בעד הצעתו של חבר הכנסת

אדלשטיין, שמדברת על תחומים מסוימים

שיועברו לשר?

אני עובר להצבעה ראשונה, מי בעד לאמץ את

הכתוב, ירים את ידו .

ה צ ב ע ה

בעד – 6

היו"ר דוד טל:

מי בעד הצעתו של חבר הכנסת אדלשטיין

,ירים את ידו.

אבשלום וילן:

זה לחילופין. אמרת שזה גם וגם.

היו"ר דוד טל:

לא. בהצעה הראשונה שבה מגישים 15 שאלות

לשר, מעבר לכך יהיה אפשר בתחום הזה לשאול

שאלות נוספות.

ארבל אסטרחן:

בכל תחום.

היו"ר דוד טל:

בכל תחום ששייך למשרדו אפשר יהיה לשאול

אותו שאלות נוספות. לפי הצעתו של חבר

הכנסת אדלשטיין, אנחנו מדברים על תחומים

מסוימים שיועברו.

איל ינון:

השר לא יקבל מראש את השאלות, הוא רק יקבל

את הנושאים.

היו"ר דוד טל:

הוא צריך להיות ערוך לגבי התחום.

אבשלום וילן:

עכשיו הבנתי. אני עם חבר הכנסת יולי

אדלשטיין.

נסים זאב:

אני מסתייג מסעיף 5.

היו"ר דוד טל:

עוד לא הגענו לזה. בואו נעשה סדר. אני

מבקש את כל השאלות לפני ההצבעה. באמצע

הצבעה אנחנו לא נעצור שוב.

רונית תירוש:

אני מנסה לדמיין מצב. הרי שר, מנכ"ל, הוא

לא איש מקצוע. אני מבינה את הרצון,

והרעיון הוא רעיון נכון, אבל אנחנו

עלולים לצאת נפסדים מכך משום שכאשר שר, לא

אומרים לו בדיוק – אני מתקשה להאמין שהוא

יידע לענות על שאלות נוספות, ואז אנחנו

נפספס.

יולי יואל אדלשטיין:

סליחה, אנחנו פעם חמישית חוזרים על הדיון

הזה. זה לא משהו חדש, זה היה ב- 97'-98', סגן

מזכיר הממשלה גם אז היה סגן מזכיר הממשלה.

רונית תירוש:

שאלה מה היתה איכות התשובות.

יולי יואל אדלשטיין:

איכות התשובות היתה בסדר גמור כי השר

מגיע בליווי פמליה, כשכל בכירי משרדו

יושבים בתא המומחים, והוא מתכונן. לכן,

אתה לא "תוקע" את שר התחבורה - - -

רונית תירוש:

זה לא בשביל "לתקוע".

שלי יחימוביץ:

אני רוצה להגיד מילה בזכות הגרסה של

החוברת – למרות שגם בגרסה של חבר הכנסת

אדלשטיין יש טעם רב.

חלק מאתנו, רבים מאתנו – יש להם את

האג'נדות שלהם, שהן לא האג'נדות

הקונבנציונליות, והם מתעסקים בהן אפילו

במידה מסוימת של אובססיביות. כמוני למשל.

למשל אני, עניין אכיפת חוקי עבודה יקר

ללבי כמעט יותר מכל דבר אחר, ולא בטוח שכל

חברי הכנסת, אלה יהיו הנושאים שהם יבקשו

להכין את השר לעניין.

אני חושבת שברגע שאנחנו תוחמים את השר

לשניים-שלושה נושאים מרכזיים שרק בהם הוא

לומד ובהם הוא מגיע מוכן – אנחנו מקפחים

במידה רבה הרבה מאוד חברי כנסת שמעונינים

לדעת על פעילות השר בעניינים שהם כרגע לא

נחלת הקונצנזוס.

היו"ר דוד טל:

לגבי זה, התשובה היחידה שאני יכול לתת לך

היא שלכל אחד מחברי הכנסת – כמעט לכל אחד

מחברי הכנסת פה – יש נציג כזה או אחר

בנשיאות הכנסת, והוא יכול לעשות זאת דרך

נשיאות הכנסת, סגני יושב-ראש הכנסת.

הנשיאות בעצם קובעת את התחומים.

כפי שאת פועלת לדוגמה בוועדת שרים – ואת

מצליחה יותר ממני שם, מפני שהחוקים שלי לא

עוברים שם, ואותו חוק שלך עובר שם, משום

שאת דואגת שיגיעו לשם שרים – וזה בסדר

גמור.

שלי יחימוביץ:

יש לנו עכשיו חוק ביחד, ואני מאתגרת אותך

– אנחנו הולכים לעשות את זה ביחד.

היו"ר דוד טל:

בסדר גמור, אין שום בעיה. מבחינה זאת, אני

חושב שהנשיאות תשקף בצורה כזאת או אחרת

את הדעות, את המאוויים, את הרצונות, את

האנשים, שהחברים שלהם בסיעות ירצו

להעלות.

דב חנין:

מהערתה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ', אני

מבין שיש פה איזושהי דיכוטומיה שהיא לא

נכונה.

אני חושב שהצעתו של חבר הכנסת אדלשטיין

נכונה במובן זה שמראש יועברו לשר תחומים,

והתחומים האלה הם התחומים שהוא יתכונן

עליהם. בנוסף לכך, יש לנו עדיין את סעיף

2(ב) שיאפשר ליושב-ראש המושב – וזה בתשובה

להערתה של חברת הכנסת יחימוביץ' – לאפשר

שאלות נוספות. יושב-ראש המושב הרי לא יודע

באיזה תחומים חבר הכנסת רוצה לשאול. בזמן

הדיון הוא מאפשר לעוד כמה חברי כנסת

לשאול שאלה.

היו"ר דוד טל:

אבל זה אפשרי. על-פי ההצעה הכתובה, זה

אפשרי. מעבר לשאלות – שאלות אחרות.

דב חנין:

אז אני אומר: הנשיאות מאשרת את התחומים,

כפי שחבר הכנסת אדלשטיין מציע, ובנוסף

לכך יושב-ראש המושב יאפשר שאלות נוספות.

אחמד טיבי:

זאת בדיוק ההצעה של חבר הכנסת יולי

אדלשטיין.

איל ינון:

לא, זאת לא ההצעה של יולי. יולי דיבר רק על

נושאים.

היו"ר דוד טל:

יולי דיבר על תחומים; הוא מדבר על תחומים

ושאלות שיבואו.

אחמד טיבי:

אדוני היושב-ראש, ההצעה של חבר הכנסת

יולי אדלשטיין אומרת: תחומים שייקבעו

מראש, ואז השר מגיע. יש יושב-ראש לישיבה –

זה כבר עבר, ההצעה של יולי. יש מוסד שנקרא

שאלה נוספת – היא קיימת גם בהצעה בחוברת,

והיא תישאר גם בהצעה של יולי. האם זה נכון?

דב חנין:

נכון.

איל ינון:

אין שאלה נוספת בהצעה בחוברת.

היו"ר דוד טל:

אין שאלה נוספת, אבל יש שאלה של חבר כנסת

אחר.

איל ינון:

הוא לא חייב להתחבר.

אחמד טיבי:

חופשייה.

איל ינון:

חופשייה.

שלי יחימוביץ:

חופשייה, אבל איך הוא שואל אותה?

היו"ר דוד טל:

הוא ירים את ידו – כפי שהיום הוא הולך

למזכיר הכנסת.

איל ינון:

יקבל רשות מיושב-ראש הישיבה.

שלי יחימוביץ:

אבל רק שאלה אחת?

היו"ר דוד טל:

אי-אפשר לאפשר לחבר כנסת לשאול

שלוש-ארבע-חמש שאלות.

שלי יחימוביץ:

אבל לחברי כנסת שונים, שאלה נוספת על

אותו עניין?

היו"ר דוד טל:

אני חושב שצריך להגביל את זה. תארי לעצמך

– דיברת למשל על נושא חוקי עבודה, שזה

מעניין אותך ואותי ועוד אחרים – כל אחד

מאתנו ישאל שאלה כזאת נוספת, אני חושב

שיצטרכו להגביל את זה במספר שאלות בתחום

הזה. היושב-ראש, סגן היושב-ראש – הוא ינהל

את זה, ינווט את זה לפי ראות עיניו, אם הוא

יראה שהנושא הזה מאוד חשוב ומאוד מעניין.

שלי יחימוביץ:

אני צריכה לדעת מי יהיה היושב-ראש של

הישיבה, ואז אני אחליט...

אבשלום וילן:

אני רוצה לתמוך בדבריו של חבר הכנסת

יולי אדלשטיין – מהניסיון שהיה פה בכנסת.

היו"ר דוד טל:

הוא הזכיר את הניסיון הזה.

אבשלום וילן:

אני חותר לחזק אותו. זה התפזר, זה הפך

להיות חסר-עניין. ככל שזה יותר ממוקד

ויותר ענייני - - -

איל ינון:

זאת הצעת המזכירות.

היו"ר דוד טל:

אז אתה לא צריך לתמוך. זוהי הצעת

המזכירות.

יולי יואל אדלשטיין:

מה שהיה מפוזר זה כאשר אין נושאים, אבל מה

שאנחנו בורחים ממנו כל הזמן, אדוני

היושב-ראש, זה מההערה - ולטובת חמישה-שישה

חברי הכנסת שבינתיים הצטרפו - זה מונע

לחלוטין את המצב שבו חבר כנסת הגיש שאלה

מראש, אושרה לו השאלה, והוא לא הופיע

במליאה.

בהצעה שלי אין את הביזיון הזה – אני חוזר

ואומר – ואנחנו יודעים שזה עלול להיות

בהתרעה של שבועיים. חבר כנסת ששאל, יכול

למצוא את עצמו בחוץ-לארץ.

היו"ר דוד טל:

אין עם זה בעיה. אם אותו חבר כנסת שהגיש

את השאלות – איננו והוא לא בא – ממשיכים

לדון. חבר הכנסת זאב, תמיד יהיו לו שאלות

בנושא הזה והוא ישאל את השר שאלה בתחום

הזה.

יולי יואל אדלשטיין:

אז מה עשינו? השר התכונן ל-15 שאלות, הגיע

לדיון, והסתבר ש-7 שאלות לא רלוונטיות.

היו"ר דוד טל:

זה תמיד יכול לקרות, ולכן אנחנו צריכים

לתקן את דרכינו, וגם הממשלה.

שלי יחימוביץ:

עוד שאלה, בעקבות הערה מסוימת. חבר הכנסת

טיבי הסב כאן את תשומת-לבי באופן דיסקרטי

למשהו, שרק אני והוא יודעים, ולכן אני

שואלת: על-פי מה תיקבע זכותם של חברי

הכנסת לשאול את השאלות? מי יקבע?

איל ינון:

לפי ההצעה שלנו, נשיאות הכנסת אמורה לקבל

מחברי הכנסת את השאלות, ולבחור 15 שאלות

מתוך בנק השאלות.

שלי יחימוביץ:

הבנתי, ועכשיו בכל זאת, לשאלות

הספונטניות מי קובע?

איל ינון:

יושב-ראש הישיבה.

שלי יחימוביץ:

אז הוא יכול להכריע על-פי נדבת-ידו?

איל ינון:

ככה זה גם היום.

היו"ר דוד טל:

הנשיאות, כפי שאמרתי, משקפת בצורה כזאת

או אחרת. אתם יכולים לטעון את אותה טענה

היום בנושא הצעות לסדר – אני מגיש וכל

אחד מאתנו מגיש, ובסופו של יום, הנשיאות

היא זו שבוחרת את הנושאים. אז פעם זה נכון

על בסיס מפלגתי – יש גם את זה, או אם חבר

כנסת מאוד מאוד פעיל ויעיל, ורוצים לתת לו

אפשרות משום שהרבה זמן הוא לא העלה הצעה

לסדר, גם זה בא בחשבון.

שלי יחימוביץ:

או להיפך.

היו"ר דוד טל:

פעם אחרת זה בגלל מספר וכמות חברי הכנסת

ששותפים לאותו נושא – אז גם את הנושא הזה

דוחפים, כך שבצורה כזאת או אחרת הנשיאות

משקפת את הבית הזה.

שלי יחימוביץ:

אבל היום, בדרך כלל, כשחבר כנסת בא ואומר:

יש לי שאלה נוספת – הוא ראשון, וכבר אחריו

אין שאלות נוספות, כלומר יש כאן עניין של

תור, של לקחת מספר כאילו.

היו"ר דוד טל:

אני חושב שיושב-ראש הישיבה – ואני סומך

על סגני יושב-ראש הכנסת – יוכל לעשות את

עבודתו.

שלי יחימוביץ:

מה זה אומר? שאתה לא סומך על יושב-ראש

הכנסת?

היו"ר דוד טל:

אם אני סומך על סגנים, קל וחומר, בן-בנו של

קל וחומר...

שלי יחימוביץ:

רק רציתי להבהיר כי אני לא רוצה לפגוע פה

בכבודו של אף אחד.

איל ינון:

אוסיף עוד נקודה, ברשותך. הרעיון שלנו

היה ש"שעת השאלות" פחות תמוקד בנושאים

פרטניים – כמו שהיום הרבה פעמים

השאילתות הן מה קרה בבית-ספר בבאר יעקב –

אלא יותר בנושאים כלליים של מדיניות השר

והחלטות.

שלי יחימוביץ:

צודק.

איל ינון:

ברגע שאנחנו מאפשרים את הדגם של חבר

הכנסת אדלשטיין, אנחנו חושפים את עצמנו

כן להימצא בסוף במקום שכל אחד שואל דבר

ספציפי שמציק לו – שהוא לא ברמה של

מדיניות כללית. ברגע שהנשיאות יכולה

לבחור מראש, היא יכולה לנתב את הדיון ביתר

קלות לנושאים יותר משמעותיים.

היו"ר דוד טל:

זה נכון, אבל גם אז יש עדיין את העוזרים

והמנכ"ל וכל היועצים הפוליטיים לשר

והיועצים המקצועיים – שבפרט מסוים שהשר

לא צריך אולי לדעת, הם מעבירים לו נייר.

איל ינון:

אני לא מדבר במישור שהשר יודע או לא יודע.

אני מדבר במישור העקרוני איזה סוג דיון

אנחנו רוצים ליצור.

יוחנן פלסנר:

אני חושב שעדיין כולנו יכולים להסכים

להצעה שתאזן בין שני הכיוונים – 10 שאלות

שיוגשו מראש, הן יהיו יותר יסודיות

ויאושרו על-ידי הנשיאות, ו-10 שאלות במקום

בתחומים מוגדרים.

היו"ר דוד טל:

זה משלב את ההצעה של חבר הכנסת אדלשטיין

עם ההצעה האחרת, אני חושב שהיא יכולה

להיות סבירה. אם חבר הכנסת אדלשטיין מקבל

את זה – אנחנו נאשר.

יולי יואל אדלשטיין:

אני מקבל את זה.

אבשלום וילן:

בתנאי שזה בתחומים שהוגדרו.

יולי יואל אדלשטיין:

אולי ארבל תציג לנו נוסח מוסכם.

ארבל אסטרחן:

לפי מה שדובר פה, בסעיף הכללי צריך יהיה

להבהיר שהשאלות שיועברו מראש – או בכלל

כל "שעת השאלות" – מדברת על שאלות בנושא

מדיניות כללית. זו מין הכוונה כללית,

שיהיה ברור שהכוונה פה לא לרדת

לרזולוציות פרטניות.

יולי יואל אדלשטיין:

אם בוער להרבה חברי כנסת לשאול על מינוי

או אי-מינוי מנכ"ל רשות שדות התעופה - - -

איל ינון:

לא כדאי להגדיר את זה כך, אבל צריך להשאיר

את זה לשיקול-דעת הנשיאות.

היו"ר דוד טל:

בהחלט כן.

איל ינון:

חברי הכנסת יוכלו להעביר שאלות. השאלות

יועברו עד יום ראשון, בשבועיים שלפני

קיום "שעת השאלות".

אבשלום וילן:

עד יום שני, עדיף. ביום ראשון אנחנו לא

פה.

ארבל אסטרחן:

ביום שני יש ישיבת נשיאות.

איל ינון:

עד יום שני בבוקר – אפשר.

אבשלום וילן:

שני בבוקר.

אחמד טיבי:

שני, עד שעה 10:00 בבוקר.

היו"ר דוד טל:

שני, 10:00 בבוקר – זה בסדר.

ארבל אסטרחן:

ביום שני, ב- 10:00 בבוקר, שבועיים לפני קיום

"שעת השאלות". הנשיאות תבחר 10 שאלות, שהן

יועברו מראש לשר הנשאל כדי שיוכל להשיב

עליהן ב"שעת השאלות". בנוסף, בזמן הדיון

יוכל יושב-ראש הישיבה לאפשר ל-10 חברי כנסת

לשאול שאלות בנושאים שקבעה מראש הנשיאות,

וגם היא תיידע מראש את השר.

היו"ר דוד טל:

תודה רבה. מי בעד הניסוח הזה, ירים את ידו.

מי נגד? מי נמנע?

ה צ ב ע ה

בעד -רוב

היו"ר דוד טל:

הניסוח התקבל.

רבותי, אני רוצה לומר כך. אין לי בעיה לדון

בנושאים האלה לעומק, וזה בסדר גמור, אבל

כפי שהזכרתי, לאחר מכן לגבי התקנות הללו

– מה שהונח על שולחן הכנסת – אפשר יהיה

להגיש הסתייגויות נוספות.

אנחנו עוברים הלאה. סעיף 3, עמוד 9.

ארבל אסטרחן:

סעיף 3 קובע: "שואל ישאל שאלה אחת במסגרת

זמן של דקה אחת, השר הנשאל ישיב במסגרת

זמן של שתי דקות, וחוזר חלילה."

האם זה מדבר על השאלות הספונטניות או על

השאלות שהוגשו מראש?

איל ינון:

אנחנו דיברנו באופן כללי על המסגרת.

נסים זאב:

גם וגם. לא יכול להיות ששר יענה על שאילתא

עשר דקות - - -

היו"ר דוד טל:

לכן יש את סגן היושב-ראש, ואני חושב שסגני

יושב-ראש צריכים להיות עם היד על הדופק,

ולראות. האמת היא ששר לא יכול להתבדר ככל

העולה על רוחו, ואני מניח שיש נושאים שהוא

בקי בהם, והתשובה תהיה מאוד מאוד מפורטת,

אבל תהיה אולי מאוד משעממת. אני חושב שזה

יהיה תלוי בסגן יושב-ראש הכנסת, או במי

שינהל את הישיבה.

יעקב מרגי:

בשבוע שעבר היתה תופעה, ריכזו לשר אחד

עשרות שאילתות. זה שר שכנראה נעדר הרבה,

שר שגם קיבל הערה בוועדת האתיקה – הוא

השיב במשך עשר דקות על כל שאילתא.

אני חושב ששתי דקות זה סביר, הוא צריך

להציג את עיקרי הדברים.

היו"ר דוד טל:

הזמן הוא סביר, אם הוא גולש מעבר לשתי

דקות, עד שלוש דקות נראה לי גם סביר, אבל

שוב – זה נתון לשיקול-דעתו של סגן

יושב-ראש הכנסת או מנהל הישיבה. עד כאן

בסדר?

נסים זאב:

אבל להשאיר את המגבלה של שתי דקות, עם

אפשרות שהיושב-ראש יתן לו תוספת.

היו"ר דוד טל:

נכון.

ארבל אסטרחן:

"אי הגעה לשעת השאלות

5. נעדר חבר הכנסת ששאלתו הועברה לשר

הנשאל פעמיים מ"שעת שאלות" באותו כנס של

הכנסת, ולא הודיע על כך למזכירות הכנסת

מראש, לא יורשה לשאול שאלות ב"שעת שאלות"

נוספת באותו מושב של הכנסת.

איל ינון:

זו תשובה למה שחבר הכנסת אדלשטיין העלה

– עניין הסנקציה כשחברי כנסת נעדרים

מהשאילתות שהם מגישים.

שלי יחימוביץ:

מה, לא יוכל בכלל?

איל ינון:

באותו מושב. אני אבהיר את הסנקציה.

יעקב מרגי:

אני חושב שזה קצת לא מן האיזון, אני

אסביר מדוע. אנחנו שולחים שאילתות לשרים.

לפעמים "מתייבשים" שלושה-ארבעה חודשים.

שלי יחימוביץ:

שלושה-ארבעה? לפעמים שנה וחצי.

אחמד טיבי:

יש שר אחד – השר שלו.

שלי יחימוביץ:

הוא עונה כבר- שינה את דרכיו.

יעקב מרגי:

אנחנו מקבלים את ההודעה על השאילתא

בהתרעה קצרה מאוד בדואר האלקטרוני.

לפעמים אתה בפגישות, יש סדרי-יום.

איל ינון:

אבל פה זה לא יקרה.

יעקב מרגי:

כל אחד קובע לעצמו לוח זמנים. אני – אף

אחד לא יכול לחשוד בי שאני אשאל שאילתא

ולא ארצה להיות במליאה כשעונים, אבל אם

קבעתי משהו, שכבר דחיתי אותו ארבע פעמים

– אני לא יכול לדחות אותו שוב.

שלי יחימוביץ:

נכון.

איל ינון:

פה אתה תדע מראש הרבה זמן. שבועיים מראש

אתה תדע.

יעקב מרגי:

אני רוצה להציע משהו שיתקן את הרושם הלא

טוב. אני חושב שסגן המזכיר, או מזכירות

הכנסת, יוודאו באותו יום – כשיש

התחייבויות, שזה יועבר לפרוטוקול, לא

צריך את הסאגה הזאת שאומרים: חבר הכנסת כך

וכך אינו נוכח – לפרוטוקול.

גדעון סער:

אני מציע שיהיו סנקציות על מזכירות

הכנסת, לא על חברי הכנסת.

שלי יחימוביץ:

זה מאוד לא מידתי – הסנקציה הזאת.

גדעון סער:

תודה, אדוני היושב-ראש. כל הגישה החדשה

הזאת – שהיא לא באה לביטוי רק בסעיף הזה-

שצריך להשית סנקציות על חברי הכנסת, על

חברי הפרלמנט, אם הם לא מודיעים מראש

למזכירות הכנסת – רבותי, מי שלא מודיע זה

מזכירות הכנסת.

ועם כל הכבוד, התפיסה הזאת שחברי הכנסת

מפריעים למזכירות הכנסת בעבודתה – כן, אם

הם באים, הם מאוד מפריעים.... אני דווקא

אומר את זה כמי שמאוד מקפיד – מאוד מאוד

מקפיד על נוכחות, ולא יוצא, ואם אני לא

מדבר אני מבקש שימחקו אותי מרשימת

הדוברים, אבל זה לא קשור.

היו"ר דוד טל:

נכון. ככה ראוי לנהוג, ואז לא קוראים את

שמך ולא אומרים שאתה איננו.

גדעון סער:

אבל זה לא קשור. לחבר כנסת יש כלי

פרלמנטרי. מה, הכלי הזה שייך לו? הוא שייך

לציבור ששלח אותו. אז מה נעניש אותו? - לא

ניתן לך לשאול שאלות? אולי גם לא ניתן לך

להציע הצעות חוק? אולי נשעה אותך?

היו"ר דוד טל:

ואין לו שום מחויבות?

גדעון סער:

יש לו מחויבות. הציבור שופט אותו. איך

אמרה חברת הכנסת יחימוביץ'? בערוץ 99 רואים

אותו, הוא לא היה – עושים ממנו צחוק; יעקב

אייכלר כל שבוע בתוכנית שלו – כצופה נאמן

אני יכול להעיד על כך.

היו"ר דוד טל:

איך אתה אמרת? לא רבים צופים בזה.

גדעון סער:

יהיו יותר. יהיו יותר שיצפו בזה.

אחמד טיבי:

האיכותיים צופים...

גדעון סער:

אבל, אני רוצה להזהיר את חברי הכנסת.

הכנסַת נורמה של פגיעה בכלים פרלמנטריים

של חברי הכנסת – אינני יודע למה הוא לא

היה; אולי הוא היה בחוץ-לארץ, לא יודע איפה

הוא היה – המשמעות היא פגיעה בעבודה, וזה

לא פגיעה בחבר כנסת. זאת פגיעה בציבור

ששלח אותו, ואני מתנגד לזה בצורה מוחלטת.

שלי יחימוביץ:

אני, כמו חבר הכנסת סער, רואה את זה חלק

מתופעה מאוד מדאיגה. למשל, שמעתי על כוונה

של יושבת-ראש הכנסת לבטל דיון בהשתתפות

ראש הממשלה, שנעשה אחרי ש-40 חברי כנסת

חתמו על זימונו – אם במקרה אין את כל אותם

40 חברי כנסת - - -

איל ינון:

לא. מחצית.

שלי יחימוביץ:

אתם יודעים מה, לא משנה. לא מעניין אותי.

היו"ר דוד טל:

אני חושב שגם את תסכימי שזה משנה. שלא

יופיע ראש ממשלה – ולא בגלל כבודו, כמו

בגלל כבוד הכנסת הזאת – ואף לא אחד מחברי

הכנסת יהיה באולם המליאה.

שלי יחימוביץ:

לא מקובל עלי.

גדעון סער:

אוי ואבוי. באמת... בחקיקה זה יכול להיות 1

ל-1, אבל אם כבוד ראש הממשלה הגיע, כולם

חייבים לעמוד לדום...

היו"ר דוד טל:

מה לעשות, הוא ראש הממשלה.

קריאה:

גם לגבי השר, אגב, אני בעד – אותו דבר, אבל

נגיע לסעיף הזה.

שלי יחימוביץ:

כל הסעיפים האלה של השתת סנקציות על חברי

כנסת – שהיא מעין נזיפה וגם ענישה –

לדעתי זאת פגיעה בדמוקרטיה הפרלמנטרית.

ואם הצעת חוק יכולה לעבור ברוב של 2 מול 1,

כשיש שלושה חברי כנסת במליאה – והצעות

חוק הן דבר הרבה יותר בסיסי ומהותי

ועקרוני – אז גם הדבר הזה יכול לעבור בלי

שחבר כנסת – שכן, יש לו סדר-יום משלו,

וכולנו יודעים שאנחנו לא מתבטלים אלא

רצים כמו עכברים מסוממים מישיבה - - -

נסים זאב:

אבל למה להתבטא כך – עכברים מסוממים?

באמת...

שלי יחימוביץ:

סליחה. חבר הכנסת זאב, אני מתנצלת.

יעקב מרגי:

הוא יושב-ראש הוועדה.

שלי יחימוביץ:

זה היה סוג של ביטוי ציורי שאני שומעת

אותו מהילדים שלי.

אני מתנצלת בפני חבר הכנסת זאב אם

הביטוי "עכברים מסוממים" פגע בו. זה היה

ביטוי ציורי. אני התכוונתי למרוץ התזזיתי

- - -

היו"ר דוד טל:

הוא נזכר פשוט ב"ג'וקים המסוממים", אז הוא

אומר שזה לא יאה.

אחמד טיבי:

ביטוי שהוא אהב, אגב.

שלי יחימוביץ:

אני לא רוצה לשנות ביטוי שנקבע במקורות.

אני אגיד את זה ברצינות יותר רבה. אנחנו

נמצאים כל הזמן במרוץ בלתי אפשרי, וכולנו

יודעים את זה, מוועדה לוועדה, כשאנחנו

צריכים להכריע פה, לעשות משפט שלמה בין

ועדה כזאת או ועדה אחרת, ולפעמים הוועדות

מתרחשות על זמן המליאה, ויש לנו גם פגישות

שהן קריטיות על זמן המליאה, ולפעמים

ישיבות סיעה, ולפעמים אכן אנחנו לא

מגיעים - אין שום סיבה להשית עלינו

איזושהי סנקציה. שתעבור התשובה

לפרוטוקול, לא יקרה שום דבר.

אני לא רואה בזה אירוע בדיד או הצעה

בדידה. אני רואה בזה חלק מכוונה של הגמדת

חברי הכנסת, הפחתה בחשיבותם.

היו"ר דוד טל:

לא, ממש לא היתה כוונה כזאת. היתה כוונה

למצוא את האיזון.

גדעון סער:

איזה איזון? איפה יש דבר כזה בתקנון?

היו"ר דוד טל:

אני אגיד לך איפה האיזון.

גדעון סער:

איפה יש את זה? איזה נורמות חדשות...

היו"ר דוד טל:

האיזון הוא כדי לשמר גם את כבודו של הבית

הזה. חברת הכנסת תירוש.

שלי יחימוביץ:

אתה נכנסת לי לאמצע המשפט האחרון.

נסים זאב:

אדוני, למה פה אי-אפשר להגביל בשתי דקות?

למה בשאילתות כן, ובוועדה לא?

היו"ר דוד טל:

אנחנו יותר דמוקרטים.

שלי יחימוביץ:

אני עד עכשיו לא דיברתי אפילו 20 שניות.

נסים זאב:

אני מבקש שזה יהיה חלק מהדיון - כמה חבר

כנסת יכול לדבר בוועדה.

היו"ר דוד טל:

יושב-ראש הישיבה יכול לקטוע ולקצר, אבל כל

זמן שהדברים נאמרים לגופו של עניין - - -

נסים זאב:

כל עוד שאתה נהנה לשמוע מישהו – אתה יכול

לתת לו גם עשר דקות.

היו"ר דוד טל:

זו האשמה ממש לא במקום. חבר הכנסת זאב,

האשמה הזאת ממש לא במקום. אני שמעתי דברים

אחרים – שאני דורסן, שאני גומר ישיבות

מהר, אבל יש נושא שהוא חשוב ואני רוצה

לשמוע מה חברי הכנסת אומרים. יושבת-ראש

הכנסת בעצמה אמרה: השכל לא נמצא רק למעלה

בקומה שלה.

שלי יחימוביץ:

לא, לא, עד כאן. אני רוצה לגונן על כבודה של

יושבת-ראש הכנסת...

חשוב לי להגיד לסיום שאני לא מתקטננת כאן

על סעיף כזה או אחר, אלא כן רואה בזה חלק

ממגמה מאוד בעייתית של הצרת צעדיהם של

חברי הכנסת, של התייחסות אליהם כאל ילדים

קטנים שיש לנזוף בהם או להענישם. אני רואה

בזה פגיעה בכבוד חברי הכנסת, ואני מבקשת

שתינתן לחברי הכנסת האפשרות לשלוט על

סדר-יומם, מבלי שיושתו עליהם סנקציות.

גדעון סער:

ברמה העקרונית, אם הוא לא היה פעמיים

בהצעת חוק, למה לא למנוע ממנו להגיש הצעות

חוק באותו מושב?

היו"ר דוד טל:

חבר הכנסת סער.

גדעון סער:

למה לא? תענה לי.

היו"ר דוד טל:

אני תכף משיב לך.

גדעון סער:

הרי אתה – להעביר, להעביר.

היו"ר דוד טל:

כרגע אמרו שאני לא מעביר. ממה נפשך.

גדעון סער:

למה לא למנוע להגיש הצעות חוק, אם חבר

כנסת במשך פעמיים לא היה נוכח?

נסים זאב:

תחזור עוד פעם.

גדעון סער:

עד שתבין...

היו"ר דוד טל:

חברת הכנסת יחימוביץ', אני מעביר כרגע את

זכות הדיבור לחברת הכנסת תירוש. עד שהיא

מדברת, תנסי לנסח בצורה כזאת או אחרת – לא

משפטית – את מה שאת רוצה.

רונית תירוש:

אני חולקת על הדברים של חברי הכנסת

יחימוביץ' וסער. אני חושבת שאנחנו קצת

שוכחים מאין צמחה הרפורמה הזאת והניסיון

לעשות איזשהם שינויים – ואני אומרת זאת

גם כמנכ"לית לשעבר, שליוותה שרה לדיונים

כאלה על שאילתות, וזה היה ביזיון של כנסת

ריקה לחלוטין, בדרך כלל בשעות יותר

מאוחרות, והיא עמדה שם והכל נמסר

לפרוטוקול.

אני זוכרת שאני הרגשתי מתביישת בשביל

כנסת ישראל. זה לא שאני מתביישת בשביל

שואל השאילתא הספציפי שלא היה, כי בסופו

של יום אנחנו שומעים בכל תוכנית רדיו את

הזלזול שהציבור – והשדרנים בוודאי –

מטילים בחברי הכנסת: בטלנים, לא נמצאים,

לא עושים, עובדים מעט, שלושה ימים, סופרים

לנו את שעות העבודה.

גדעון סער:

תתנו לזה גושפנקה.

שלי יחימוביץ:

אל תתייחסי ברצינות לשדרני רדיו, נו

באמת...

רונית תירוש:

אני כן.

גדעון סער:

תני לזה גושפנקה, תגידי שהם צודקים.

משה שרוני:

השדרנים זה לא המודד של המדינה.

היו"ר דוד טל:

חבר הכנסת שרוני, אבל הנוער זה מודד של

המדינה? יש מישהו מחברי הכנסת פה שלא הרצה

בפני בני נוער, ואחת השאלות הראשונות היא

למה המליאה ריקה? אני חושב שכולם שמעו את

השאלה הזאת.

משה שרוני:

יש סיבות לזה.

היו"ר דוד טל:

נכון. אנחנו מנסים לתת תרופה.

רונית תירוש:

לעצם העניין, אני חשתי שבמהלך הזה יש

כוונה לחזק את חברי הכנסת, לתת להם את

הכבוד המגיע להם, ולהביא לכאן שרים בשיא

הרצינות, שייתנו מזמנם. גם השרים אגב –

סליחה על הביטוי הבוטה – "מבריזים" או לא

נמצאים ולא נוכחים ולא מגיעים, ואנחנו

רותחים מזעם, ושרת החינוך היא אלופה

בעניין הזה.

אני חושבת שצריך לדרוש מהשרים ומעצמנו

בדיוק את אותה רצינות, ואני כן הייתי

מחריגה, ואם חברת הכנסת יחימוביץ' הולכת

לנסח משהו קצת שונה – לא הייתי מודדת

בסטופר פעמיים; הייתי מחריגה מצב ששואל

השאילתא לא נמצא בארץ, בכלל לא הייתי

סופרת את זה כאחת הפעמים, אולי לא הייתי

נותנת - - -

גדעון סער:

יביא פתק מהבית. פתק מהבית – כמו

בבית-ספר, פתק מהבית...

היו"ר דוד טל:

גדעון, על מה רגשו גויים?

גדעון סער:

אני לומד מהניסיון הפרלמנטרי של כולם.

רונית תירוש:

זה לא ניסיון פרלמנטרי.

היו"ר דוד טל:

אבל אתה לא צריך להפריע לה.

גדעון סער:

אני שומע. אני מחכה לטיעונים הכבדים.

היו"ר דוד טל:

חבר הכנסת סער, אבל הגנתי עליך.

רונית תירוש:

חבר הכנסת סער, אני לא אוהבת את הציניות

שלך ואת ההתנשאות.

גדעון סער:

מה לעשות.

רונית תירוש:

אני לא אוהבת את ההתנשאות שלך.

גדעון סער:

מה לעשות.

היו"ר דוד טל:

חבר הכנסת סער, אני קורא לך לסדר פעם

ראשונה.

רונית תירוש:

זה לא עניין פרלמנטרי. יש מה לעשות.

תקשיב. אני לא דיברתי כחברת כנסת – גם

דיברתי כמי שהסתכלה על זה מהצד, גם

כאזרחית, גם כמנכ"לית שלקחה חלק בנושא

הזה, ואני אומרת לך: זה ביזיון לנו. כשלא

נמצאים שואלי שאילתות זה ביזיון לכלל 120

חברי הכנסת, ואני מרגישה שבעניין הזה

אנחנו צריכים לשמור על כבודנו, וזאת הדרך

הנכונה.

היו"ר דוד טל:

חבר הכנסת נסים זאב, אתה מוותר לחבר

הכנסת אזולאי?

נסים זאב:

לא. ודאי שלא.

רונית תירוש:

גדעון, אתה דווקא מאלה שנמצאים כל הזמן.

דווקא אתה צריך - - -

גדעון סער:

אני מגן על אלה שפחות נמצאים.

נסים זאב:

חברי הכנסת מדברים כל הזמן על דיקטטורה

שיפוטית. זאת דיקטטורה פרלמנטרית. בעצם

באים להטיל סנקציות על חברי הכנסת בגלל

שלא היו נוכחים, וצריכים להצטדק למה הם לא

היו, ואם פעמיים לא היו – אז במשך כל

המושב אין זכות לשאול שאילתא.

יעקב מרגי:

ואומר את זה חבר כנסת מתמיד.

נסים זאב:

רבותי, בתחילה חשבתי שמצביעים על כל

הסעיפים האלה, ובכניסתי לכאן אמרתי: אני

קודם כול מסתייג מסעיף 5 – כי זה לא מכובד,

זה לא נאה.

לפני שבועיים קיבלתי מכתב מוזר

מיושבת-ראש הכנסת על כך שלא הייתי

באיזושהי הצעה לסדר, ואגב, זו היתה טעות

שלה.

היו"ר דוד טל:

שאתה לא היית?

נסים זאב:

שאני לא הייתי.

היו"ר דוד טל:

אתה חובש את הספסלים בוקר, צהרים וערב.

אתה לא היית?

גדעון סער:

רק מי שלא נמצא יכול לחשוב שאתה לא תהיה.

היו"ר דוד טל:

אם אתה לא היית, אז אף לא אחד מחברי הכנסת

היה.

נסים זאב:

אז היתה טעות.

היו"ר דוד טל:

אין מצב.

נסים זאב:

מה המשמעות? דיברתי כאן על עצם האפשרות

של מכתב – שאני צריך לקבל מכתב, כאילו אני

מאוים פה.

היו"ר דוד טל:

למה אתה אומר שאתה מאוים?

נסים זאב:

סליחה, אנחנו דוגמה לדמוקרטיה.

שלי יחימוביץ:

הוא צודק.

היו"ר דוד טל:

יושבת-ראש הכנסת רואה אותך תדיר בכנסת,

ופתאום אתה איננו – אתה חסר לה בנוף.

נסים זאב:

סנקציה כזאת היא אנטי-דמוקרטית, היא לא

מקובלת עלינו. לכן, יש לדחות אותה על הסף.

שלי יחימוביץ:

קרה כאן רגע היסטורי – אני מסכימה עם

חבר הכנסת נסים זאב. אני רוצה שזה יירשם

בפרוטוקול.

היו"ר דוד טל:

אני מבקש שזה יירשם בפרוטוקול באותיות

קידוש לבנה.

דוד אזולאי:

אדוני היושב-ראש, צר לי להגיד אבל יש לי

הרושם שכל יושב-ראש חדש שמגיע – רוצה

להטביע את חותמו על הגב שלנו, של חברי

הכנסת. עם כל הכבוד לכולם, קבלו את זה ברוח

טובה ואל תיפגעו מזה. כל אחד רוצה, וזה דבר

טבעי.

כל אחד בא ומנסה לרענן ולהביא חידושים –

וזה בסדר – אבל לפעמים גם צריך לדעת את

גבולות הטעם הטוב.

היו"ר דוד טל:

זו רק הצעה, חבר הכנסת אזולאי.

דוד אזולאי:

ישנו ציבור שלם ששופט אותנו ורואה

אותנו, והוא יקבע אם אנחנו בסדר או לא

בסדר. עם כל הכבוד, לא יכול להיות שבאים

לכאן וקובעים כל מיני נורמות של ענישה,

שכאשר חבר כנסת לא מופיע – הסנקציה שהוא

לא יקבל שאילתות. מישהו שאל אותי האם

באותו יום אני נמצא, האם אני יכול להיות?

אולי אני נמצא בכינוס אחר, באירוע אחר.

היו"ר דוד טל:

זאת התשובה של חברת הכנסת רונית תירוש

לזה – להחריג.

שלי יחימוביץ:

אני לא מוכנה להביא פתק ליושבת-ראש

הכנסת, אני מאוד מצטערת. אני סוברנית לזמן

של עצמי.

משה שרוני:

שלי, נקים ועדת משמעת.

דוד אזולאי:

כאנשי ציבור – לא תמיד אנחנו בבניין,

לפעמים אנחנו נמצאים במסגרת תפקידינו

כאנשי ציבור בכל מיני אירועים אחרים.

אף פעם לא שאלו אותנו אם אנחנו רוצים

שהשאילתא שלנו תעלה, אם הצעת החוק שלנו

תעלה היום. לכן, לא יעלה על הדעת שינקטו

כנגדנו גם בסנקציות – סנקציות מאוד מאוד

חמורות- למנוע מאתנו במשך מושב שלם להגיש

שאילתא, זה לא בא בחשבון, אדוני היושב-ראש.

רונית תירוש:

כמה זמן מראש אנחנו יודעים על המועד?

היו"ר דוד טל:

שבועיים.

איל ינון:

אני רוצה להתייחס לדבריו של חבר הכנסת

סער, שתקף בחריפות את המזכירות. עם כל

הכבוד, אני חושב שלא היה מקום להתנפלות

הזאת על המזכירות.

גדעון סער:

תחזור בך מהמילה התנפלות.

איל ינון:

אני חוזר בי מהמילה התנפלות.

גדעון סער:

תודה.

איל ינון:

ההתקפה החריפה.

שלי יחימוביץ:

פשוט עוד לא ראית אותו מתנפל.

איל ינון:

הביקורת החריפה.

גדעון סער:

זאת היתה ביקורת - - -

היו"ר דוד טל:

זו היתה ביקורת סובלימטיבית.

גדעון סער:

כשמדובר בי, זאת היתה ביקורת מתונה מאוד.

איל ינון:

הביקורת המתונה, ולוּ מסיבה פשוטה - - -

היו"ר דוד טל:

כמו הביקורת על שר האוצר, למשל.

גדעון סער:

איזה מהם?

היו"ר דוד טל:

הנוכחי.

איל ינון:

ההצעות המונחות בפניכם – כולל סעיף 5 –

זה לא תוצאה של גחמה או מגמה של מזכירות

הכנסת או של המנגנון המקצועי של הכנסת;

זאת תוצאה של שיחות עם חברי נשיאות הכנסת,

שכולם מנהלים את ישיבות הכנסת וחשים

בצורך שיש כן לקבוע סנקציה. זה כתוצאה

מישיבה מוקדמת עם יושב-ראש ועדת הכנסת,

שהתלונן שאין מספיק סנקציות בחוברת

שאנחנו מציעים.

היו"ר דוד טל:

כמו שטענתי שאין מספיק סנקציות בדו"ח של

זמיר, בדו"ח האתיקה – שגם שם צריך

סנקציות, אחרת: אז יש לי איזו עבירה אתית,

אז מה...

איל ינון:

נכון שחבר הכנסת סער – בשיחות המוקדמות

אתו על ההצעות – הסתייג באופן כללי

מהמגמה של הטלת סנקציות, ובהחלט זה נושא

עקרוני שלא קשור רק לסעיף הזה אלא באופן

כללי, וזה נושא לגיטימי שאפשר לדון בו,

אבל שוב, אני לא חושב שזה הוגן לתלות את

העניין הזה במזכירות הכנסת, באיזושהי

מגמה שלה.

גדעון סער:

אני מבהיר את דברי. לא תליתי את זה

במזכירות הכנסת.

יולי יואל אדלשטיין:

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להחזיר אותנו

חצי שעה אחורה. יכולנו למנוע את כל הדיון

המיותר והאמוציונלי הזה אילו היינו

מבטלים את כל - - -

היו"ר דוד טל:

אלה עוד נושאים שהם לא קונטרוברסיאליים.

יש עוד נושאים שהם קונטרוברסיאליים.

יולי יואל אדלשטיין:

לכן אני אומר: אתה יודע מה, אדוני

היושב-ראש, ביני לבינך – קצת ניסיון לא

היה מזיק פה. שלוש פעמים חזרתי על המשפט

הזה – שמה שאני מנסה למנוע זה את כל

הביזיון של היעדרות חבר הכנסת שאושרה לו

שאלה.

אילו היינו מגדירים מראש את הנושאים –

ורק את הנושאים – תאמין לי, השרים היו

מוצאים את התשובות הנכונות ואנחנו היינו

חוסכים מאתנו את כל הדיון הקצת מיותר הזה.

יוחנן פלסנר:

הדיון העקרוני היה קורה בכל מקרה.

נסים זאב:

אדוני היושב-ראש, הצבעה לגבי השרים – מי

בעד, מי נגד.

שלי יחימוביץ:

אני מציעה להוריד את סעיף 5. זאת ההצעה

שלי.

נסים זאב:

זה מה שאני הצעתי.

שלי יחימוביץ:

אני מציעה – כמו חבר הכנסת נסים זאב –

להוריד את סעיף 5.

יולי יואל אדלשטיין:

- - - או שאת עוברת לש"ס.

היו"ר דוד טל:

מה זה נורא כל כך שתעבור לש"ס? כשהיא

תעבור לש"ס – יגיע המשיח.

יולי יואל אדלשטיין:

אני מאוד בעד.

שלי יחימוביץ:

לא נכון. ש"ס היא מפלגה חביבה עלי באופן

מיוחד, אני רוצה לציין את זה.

היו"ר דוד טל:

חבר הכנסת יוחנן פלסנר, בבקשה.

יוחנן פלסנר:

צריך לאזן כאן בין שני עקרונות, ודווקא

בתור מישהו שאין לו ניסיון פרלמנטרי, אני

חושב שראוי גם מחברים אחרים פה לא לזלזל

במי שבא עם ניסיון אחר – לאו דווקא אני

מדבר על עצמי, אלא על אחרים.

יולי יואל אדלשטיין:

אני מקווה שלא השתמע שום זלזול.

יוחנן פלסנר:

אין לי ניסיון פרלמנטרי אומנם, אבל יש לי

יותר ניסיון להסתכל על הבית הזה מבחוץ,

ואיך הוא נראה.

ההצעה הזאת באה לתת מענה לכבוד שהציבור

רוחש לבית, או להיעדר הכבוד המספיק

שהציבור אינו רוחש לבית הזה.

שלי יחימוביץ:

לא ככה.

נסים זאב:

למה אינו רוחש? למה?

היו"ר דוד טל:

חבר הכנסת נסים זאב, כשאולם המליאה ריק –

הוא לא רוחש כבוד, מה לעשות.

רונית תירוש:

תן לו לפגוש תלמידים...

יעקב מרגי:

כששר משיב על שאילתא בנושא המכביה אחרי

שהמכביה הסתיימה - - -

היו"ר דוד טל:

זה מביך. אנחנו רוצים לתקן את זה.

קריאות:

- - -

יוחנן פלסנר:

אם ניקח נתונים, נראה שיש בעיה במעמד

הציבורי של הבית הזה, והציעו כאן איזושהי

סנקציה. מאידך, אנחנו גם לא רוצים לפגוע

בכלים הפרלמנטריים של חברי כנסת, שהם

נציגי ציבור.

היו"ר דוד טל:

לכן, איזו סנקציה סובלימטיבית אתה מציע?

יוחנן פלסנר:

אני רוצה להציע הצעה. הסנקציה הזאת –

כנראה שהיא בעייתית. אני מציע הצעה –

בואו לא נצביע על זה. נציע סנקציה שחברת

הכנסת יחימוביץ' וחברת הכנסת תירוש –

יחדיו – יציעו הצעה אחרת.

שלי יחימוביץ:

אני לא רוצה סנקציות.

גדעון סער:

כשהשרים לא יוכלו להציע הצעות חוק

ממשלתיות אם הם ייעדרו פעמיים מהתפקיד

שלהם- אז אני אהיה מוכן לשקול את השטויות

האלה.

שלי יחימוביץ:

מה, אנחנו מזוכיסטים?

היו"ר דוד טל:

למה? למה שטויות?

גדעון סער:

כי זה שטויות. זה שזה כתוב בחוברת כרוכה

– זה לא אומר שזה לא שטויות.

יוחנן פלסנר:

אני חושב שהאופן שבו אתה מדבר עכשיו, זאת

אחת הבעיות.

היו"ר דוד טל:

גדעון, תתייחס בכבוד.

גדעון סער:

אתה בערך חודש פה, ומאז היית רוב הזמן

בחוץ-לארץ, אז לא אתה - - -

יוחנן פלסנר:

אני לא מתרגש מזה.

היו"ר דוד טל:

חבר הכנסת סער, אני לא מסכים להתקפה

אישית. דבר באופן כללי.

גדעון סער:

אני הערתי דברים עובדתיים בלבד.

היו"ר דוד טל:

באופן כללי – בבקשה. לא בעיה אישית.

יוחנן פלסנר:

אני מבקש שהוא יתנצל כי מה שהוא אמר זה לא

נכון. הוא לא דייק בעובדות.

היו"ר דוד טל:

אין לו בעיה להתנצל, הוא עושה את זה

בקלות, באהבה גדולה...

קריאות:

- - -

היו"ר דוד טל:

חבר הכנסת סער, אנחנו ניישר את ההדורים

בארוחה שאתה תזמין אותי ואת יוחנן?

משה גפני:

אפשר לברר את סוגיית ההתנצלות?

היו"ר דוד טל:

רבותי, אני רוצה לקרוא לכם לסדר.

נסים זאב:

אדוני היושב-ראש - - -

היו"ר דוד טל:

מאה אחוז, אתה יכול ללכת. אני לא אצביע עד

שאתה לא תגיע. אם לא תגיע – אני אטיל עליך

סנקציה, אבל לא אצביע עד שלא תגיע.

יעקב מרגי:

הסיפה בדבריו של חבר הכנסת פלסנר מקובלת

עלי – לא צריכה להיות פה סנקציה. יש פה

לקונה של מזכירות הכנסת – עם מזכירות

הממשלה, עם חברי הכנסת – צריך למצוא

מכניזם כך שהנושא הזה יתוקן.

היו"ר דוד טל:

רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף 6.

גדעון סער:

מה עם הצבעה על סעיף 5?

היו"ר דוד טל:

לא נצביע.

שלי יחימוביץ:

למה?

היו"ר דוד טל:

מפני שיש פה כמה הצעות, שאולי יחשבו על

פתרון אחר.

שלי יחימוביץ:

מי יחשוב?

גדעון סער:

אז אתה אומר שהסעיף יורד?

היו"ר דוד טל:

לא יורד.

גדעון סער:

אז למה אתה לא מצביע עליו?

היו"ר דוד טל:

צריך עיון. הציע פה חבר הכנסת מרגי –

שאני מאוד מחשיב את דעתו – והציע חבר

הכנסת אזולאי – שאני מאוד מחשיב את דעתם -

-

שלי יחימוביץ:

רגע, את דעתי אתה לא מחשיב, שאני אבין?

היו"ר דוד טל:

- - והציע חבר הכנסת גדעון סער – שאני

מאוד - - -

גדעון סער:

לעתים. לעתים.

היו"ר דוד טל:

והציעה חברת הכנסת שלי יחימוביץ', והיות

ואין פה תמימות-דעים, והיות שאני רוצה

להשתדל שתהיה פה הסכמה רחבה לגבי כל סעיף

– אזי אנחנו ננסה למצוא איזשהו פתרון, גם

חברי הכנסת שיגישו ניסוח כזה או אחר.

גדעון סער:

אני מבקש לרשום – למקרה; למקרה שהוא

היפותטי, למי שמכיר אותי, שאני לא אהיה

כשהנושא הזה יוצבע, כשיהיה אולי פורום

יותר מצומצם פה: כל סנקציה מהסוג הזה, אני

מבקש לרשום השגה שלי לפי סעיף 151.

היו"ר דוד טל:

את זה אתה תעשה בזמן - - -

גדעון סער:

אי-אפשר, אתה לא יכול למנוע.

היו"ר דוד טל:

אני יכול למנוע. ודאי שאני יכול למנוע.

גדעון סער:

אתה יכול?

היו"ר דוד טל:

אני יכול.

גדעון סער:

אז תמשיך.

היו"ר דוד טל:

אני ודאי יכול למנוע.

גדעון סער:

בסדר. מאה אחוז.

היו"ר דוד טל:

רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא

סעיף 6.

שלי יחימוביץ:

אבל למה אתה לא מצביע על זה?

היו"ר דוד טל:

מפני שאין תמימות-דעים ואני לא רואה פה

הסכמה רחבה – לא לצד הזה ולא לצד הזה.

גדעון סער:

לא. יש רוב נגד. לא אין תמימות-דעים.

שלי יחימוביץ:

בוא נצביע.

היו"ר דוד טל:

לא. ממש לא.

גדעון סער:

יש רוב נגד, ואתה לא רוצה.

היו"ר דוד טל:

גדעון, אתה יודע מה – לצורך העניין, הגם

שזה לא נכון, אבל יש רוב נגד ואני

כיושב-ראש הוועדה סבור שאני צריך להשתדל

להגיע להסכמה רחבה יותר, ולכן אני משהה את

הנושא הזה.

גדעון סער:

רק ביקשתי לרשום אותי להשגה, זה הכול.

היו"ר דוד טל:

כשיגיע הזמן, תגיש את ההשגה, אנחנו נקבל

אותה. ארבל, בבקשה, סעיף 6.

שלי יחימוביץ:

ארבל , רשמת הסתייגות שלי לסעיף 5?

משה גפני:

אני שואל לסדר. מתי מתחיל הדיון בסעיף

הבא בסדר-היום?

היו"ר דוד טל:

אני עדיין לא יודע לומר כרגע, אבל למי

שרלוונטי לדיון הזה – למגיש ההצעה לפחות

– אני ביקשתי ממזכירתי שתודיע לפחות רבע

שעה לפני הדיון. אני לא יודע לומר מתי

נסיים את הדיון הזה.

אני סברתי לתומי שעכשיו נהיה אחרי סעיף 6,

7, 8, אבל אני רואה שאנחנו מתמהמהים, אז

אנחנו כנראה נמשיך לדון בנושא הזה.

אחמד טיבי:

יהיו עוד עשר פגישות בנושא הזה.

היו"ר דוד טל:

אני רוצה לגמור את זה בארבע.

ארבל אסטרחן:

הסעיף הבא – כתוב 6, הוא אמור להיות בעצם

5.

"תחולת סעיפי התקנון

6. על השאלות לפי החלטה זו יחולו הוראות

סעיפים 38(ב) רישה, 39 ו-42 לתקנון הכנסת,

בשינויים המחויבים."

סעיף 38(ב) רישה אומר ששאילתא תנוסח

בקיצור נמרץ ובצורת שאלה, ותיחתם על-ידי

השואל; סעיף 39 אומר מהי שאילתא פסולה –

שזה נקבע היום בתקנון: "(1) פרסום כל שם או

גילוי דברים שפרסומם אינו הכרחי להבנת

השאלה; (2) ויכוח, חריצת משפט, כינוי או

ביטוי מעליב; (3) בקשה לחוות דעת או לפתרון

שאלה משפטית מופשטת, או למתן תשובה על

הצעה היפותטית; (4) פגיעה בכבוד הכנסת או

במוסר המקובל;" - כל אלה יהיו שאלות

פסולות.

סעיף 42 לתקנון קובע: "השר הנשאל רשאי לסרב

להשיב על השאילתא אם התשובה ברבים יכולה,

לפי דעתו, לפגוע בעניני המדינה; עליו

לציין בתשובה בכתב שהסירוב בא מחמת סיבה

זו."

כל הסעיפים האלה יחולו גם על שאילתות לפי

החלטה זו. הסעיף האחרון אומר שהחלטה זו

מחליפה את החלטת ועדת הכנסת בדבר "שעת

שאלות", מנובמבר 97'.

היו"ר דוד טל:

תודה רבה. אני מבין שבנושא הזה אין השגות.

גדעון סער:

בהחלט לא. יש קונצנזוס.

היו"ר דוד טל:

יש קונצנזוס, אזי אני מצביע.

אחמד טיבי:

אני נגד הקונצנזוס.

היו"ר דוד טל:

מי בעד סעיפים 6 ו-7, ירים את ידו. מי נגד?

מי נמנע?

ה צ ב ע ה

בעד סעיפים 6-7 - פה אחד

היו"ר דוד טל:

סעיפים 6 ו-7 עברו, ללא הסתייגויות.

ארבל אסטרחן:

האם ההחלטה תונח על שולחן הכנסת, או

שממתינים?

איל ינון:

ממתינים.

היו"ר דוד טל:

ממתינים עד שנדון בסעיף 5. חבר הכנסת מרגי

ודאי יגיש לנו הצעות כאלה ואחרות, אולי גם

חברי כנסת אחרים, ונדון בהצעות הללו, כמו

בהצעות האלה, ונצביע לאחר מכן.

אנחנו עוברים, רבותי, לעמוד 11.

איל ינון:

בעמוד 11 אנחנו מבקשים להסדיר את המנגנון

החדש של השאילתות הרגילות – מה שאמרתי

קודם – שהן יימסרו לפרוטוקול בלבד, בלא

צורך בנוכחות חבר הכנסת השואל והשר

המשיב.

ארבל אסטרחן:

זה היה אמור להיות במקביל לתיקון

שדיברנו עליו עכשיו.

איל ינון:

אפשר להתלות אותו בקבלה של ההחלטה

הקודמת, אם יש הסכמה על הדברים.

ארבל אסטרחן:

כן. אפשר לאשר את זה ולהחליט שזה ייכנס

לתוקף רק כשנדון על - - -

יעקב מרגי:

הפרק הזה לא מייתר בכלל את כל הדיון

בסעיף 5?

ארבל אסטרחן:

לא. מה פתאום.

שלי יחימוביץ:

אלה שאילתות רגילות שרוצים להעביר ישר

לפרוטוקול, בלי שהן בכלל יועלו במליאה

ובלי שאלה נוספת.

קריאה:

אני לא מסכים לזה.

משה שרוני:

איפה נשמע דבר כזה?

היו"ר דוד טל:

אני רוצה לשאול אם יש מישהו מחברי הכנסת

שמתנגד לפרוצדורה הזאת, שהשאילתות

עוברות ישר לפרוטוקול.

דוד אזולאי:

יש בעיה בעניין הזה – אני בזמנו הערתי

על כך. מה שקורה – מגישים את השאילתות

הללו, אבל לא תמיד מתאמים עם חברי הכנסת,

ואז נוצר מצב לא נעים ששר לא פעם עומד

ומשיב לפרוטוקול. אבל, יחד עם זה, אני חושב

שכאשר חבר כנסת נמצא – יש לו את ההזדמנות

לשאלה נוספת.

בעצם, מה שעושים כאן – מבטלים לגמרי את

מוסד השאילתא הישירה. אני חושב שבכל זאת

צריך להשאיר את זה במתכונת הנוכחית.

ארבל אסטרחן:

לא ישירה. רגילה.

איל ינון:

אנחנו לא נוגעים בשאילתא הישירה.

השאילתא הישירה היא בכתב.

דוד אזולאי:

אני חוזר בי, התכוונתי לשאילתא רגילה. אם

חברי כנסת נמצאים – הם עולים, ובכל מקרה

זה בפרוטוקול, בכל מקרה, ואם חבר הכנסת

נמצא, יש לו הזדמנות לשאול שאלה נוספת.

למה אתם רוצים למנוע את זה?

היו"ר דוד טל:

לא. היום, כשחבר כנסת לא נמצא – זה עובר

לפרוטוקול.

דוד אזולאי:

יש לו הזדמנות לקבל הבהרות נוספות.

גדעון סער:

זה תמריץ לא להיות בכנסת, דרך אגב.

דוד אזולאי:

אני לא הייתי מציע לבטל את זה. אני מבקש

להוסיף הערה אחת. אני מאוד מבקש – בעניין

הזה צריך להודיע לאותם חברי כנסת שיש להם

את השאילתא, שזה יעלה בשבוע הבא, שזה יעלה

מחר, ואז נהיה נוכחים.

יעקב מרגי:

להגיד מחר זאת לא התרעה מספיקה.

בניגוד למה שאמרה חברתי, חברת הכנסת

יחימוביץ', בנושא הקודם – אין כאן מגמה

להחליש את חברי הכנסת. זה בא ממקום טוב,

אני יודע מאיפה זה בא, אנחנו כולנו ערים

למצב.

כולנו ערים גם למה שקורה בסדר-היום של

הכנסת. מי שהיה בכנסות קודמות, מי שעקב-

סדרי-היום הולכים ומתקצרים, נעשים עקרים.

רבע שעה, 20 דקות ראשונות של סדר-היום

מלאים אוויר, מלא מתח, ואחרי כן אתה מרגיש

כאילו הוציאו את הרוח מהמפרשים – כל הלחץ

יורד והכול ב"דאון".

אז נמסור גם את זה לפרוטוקול, ואת ההצעות

לסדר-יום נעביר ישר לוועדות – ואז באמת

השגנו את המטרה. המטרה הפוכה ממה שרצינו.

שלי יחימוביץ:

אכן, יש בעיה בעניין השאילתות הרגילות,

ואנחנו עדים לא פעם למצב שבו חברי הכנסת

שהגישו את השאילתות לא נמצאים. הסיבה

המרכזית לכך שהדבר קורה היא שאנחנו

נאלצים לחכות – במקרה הטוב – ארבעה

חודשים לתשובה מהשר, במקרה הגרוע לשנה

וחצי. אני קיבלתי תשובה לשאילתא שהגשתי

לשר האוצר לפני שנה ושלושה חודשים, בשבוע

שעבר.

היו"ר דוד טל:

אני לא מאמין. ושתקת שנה ושלושה חודשים?

דוד אזולאי:

ומתי זה עולה? בסוף סדר-היום.

שלי יחימוביץ:

הסיבה לזילות במוסד השאילתא היא בדיוק

הסיבה הזאת – שהשרים לוקחים לעצמם את

הזמן, לא נקראים לסדר. הם נוהגים בניגוד

לתקנון, ולוּ מזכירות הכנסת או יושבת-ראש

הכנסת, היו מגלים יותר אסרטיביות בתביעה

מהשרים לענות לשאילתות הרגילות – אז כל

המוסד הזה היה מקבל פנים אחרות.

היו"ר דוד טל:

קודם כול, אני רוצה לומר שיושבת-ראש - - -

שלי יחימוביץ:

אתה שוב מפסיק אותי. לא, דוד, אני מצטערת.

היו"ר דוד טל:

מה לעשות, אבל אני יושב-ראש הוועדה. את

רוצה להחליף אותי?

שלי יחימוביץ:

אבל אתה הופך את זה לשגרה.

היו"ר דוד טל:

את רוצה להחליף אותי?

שלי יחימוביץ:

לא. אני רוצה שתתייחס לדברים.

היו"ר דוד טל:

בסדר, אני מוכן. אני מוכן שאת לצדו של

גדעון, אין לי בעיה עם זה.

שלי יחימוביץ:

לא. זה לא הוגן. דוד, זה לא הוגן. אתה לא

מאפשר לי לגמור משפט אחד.

היו"ר דוד טל:

אני אאפשר לך, תאמיני לי שאני אאפשר לך.

שלי יחימוביץ:

לא, אתה לא מאפשר לי.

היו"ר דוד טל:

יותר מאשר משפט אחד.

שלי יחימוביץ:

כי בשנייה שאני פותחת את הפה, יש לך מה

להגיד.

היו"ר דוד טל:

לא. מפני שיש דברים שאת צריכה לדעת אותם,

כעובדה.

שלי יחימוביץ:

אז אני אדע אחרי שאני אסיים את דבריי.

היו"ר דוד טל:

מפני שיושבת-ראש הכנסת קוראת לסדר את

השרים.

שלי יחימוביץ:

דוד, אני מאוד מבקשת. אני לא יודעת למה אתה

עושה לי את זה.

היו"ר דוד טל:

אני לא עושה את זה דווקא לך.

שלי יחימוביץ:

אתה פשוט מפסיק אותי אחרי כל משפט, ואני

מאוד מבקשת שתיתן לי לטעון את טיעוני.

היו"ר דוד טל:

בבקשה, תטעני.

שלי יחימוביץ:

וכשאני אסיים – תגיד לי דבר דבור על

אופניו, ואני גם אקשיב לך בתשומת-לב, כי

אני מעריכה את דעתך.

אני אומרת שהסנקציות והמאמצים העיקריים

היו צריכים להיות מופנים כלפי השרים,

שמזלזלים בנו זלזול עמוק, ואכן חבר כנסת

שהגיש שאילתא בדם-לבו, במועד מסוים,

כשנוקפת לה שנה וחצי והוא שומע על כך

באקראי יום קודם – נכון, יהיה לו

"אינסנטיב" פחות חזק להגיע לשמוע את

התשובה, ולכן עיקר המאמצים צריך להיות

מופנה למקום הזה.

הנוהל

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]