פרוטוקול ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות,מספר 147,מתאריך 10/12/2007

הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 147

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, א' בטבת תשס"ח, 10.12.2007, שעה 10:00

סדר היום:

בעיות חמורות בקליטת נוער עולה – יוזמה

לתכנית בין-משרדית – בהשתתפות מנכ"ל

המשרד לקליטת העלייה, מר ארז חלפון.

נכחו:

חברי הוועדה:

מיכאל נודלמן – היו"ר

זאב אלקין

מרינה סולודקין

מוזמנים:

חה"כ דוד רותם

ארז חלפון - מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה

חנוך צמיר - משנה למנכ"ל המשרד לקליטת

העלייה

שרה כהן - מנהלת מחלקת הרווחה, המשרד

לקליטת העלייה

אריה קורת - מנהל אגף בכיר לקליטה בקהילה,

המשרד לקליטת העלייה

דוד יאסו - מנהל מחלקת קליטת עולי

אתיופיה, המשרד לקליטת העלייה

ניסים קול-אל - טכנאי, המשרד לקליטת

העלייה

עודי בהט - מנהל האגף לקליטת עלייה, משרד

החינוך

נח גרינבוים - מפקח ארצי, קידום נוער,

משרד החינוך

אליעזר רוזנבאום - משנה למנכ"ל המשרד

לביטחון פנים

גנ"מ יוסי גובר - רמ"ח חטו"ש – חינוך טיפול

ושיקום, המשרד לביטחון פנים

ירום גונן - מרכז וע"ש למאבק באלימות,

המשרד לביטחון פנים

מפקח אפרת וולך - קצינת נוער, המשרד

לביטחון פנים

דפני מושיוב - פיקוח ארצי,קליטת עלייה,

משרד הרווחה, השירותים החברתיים

והתפוצות

עמירם קלאוס -מנהל השירות לנוער

וצעירים, משרד הרווחה, השירותים החברתיים

והתפוצות

חנה דשבסקי - מרכזת הטיפול בילדים עולים,

המועצה לשלום הילד

ד"ר נגיסט מנגשה - מנכ"ל הפרויקט הלאומי

האתיופי

פאולה כהאן סטרביצ'ינסקי – הג'וינט, מכון

ברוקדייל

ירון צלח - מנהל תחום חינוך ועולים,

ג'וינט ישראל

אסתר בלום - רכזת פרויקטים ופעילויות,

מועצת ארגוני עולים

אלכס אלטשולר - רכז פרויקטים צפון, סל"ע –

מרכז סיוע לעולה במשבר

ליטל מעודה - רכזת פרויקטים, סל"ע – מרכז

סיוע לעולה במשבר

דובר אבי מספין - אגודה ישראלית למען

יהודי אתיופיה

יוליה דור - עובדת סוציאלית, אגודה

ישראלית למען ילדים עולים

אילנה ליטבק - רכזת קואליציה למען נוער

עולה בסיכון, שתי"ל

נתנאל חי-יוסף - מנהל תוכניות מיוחדות,

"ידידים"

אברהם נגוסה - מנכ"ל ארגון מכנף דרום

לציון

שפרה שידלוביצקי - מנהלת אגף אכלוס,

הסוכנות היהודית

מנהלת הוועדה: דנה גורדון

קצרנית פרלמנטרית: טלי רם

בעיות חמורות בקליטת נוער עולה – יוזמה

לתכנית בין-משרדית –

בהשתתפות מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה, מר

ארז חלפון

היו"ר מיכאל נודלמן:

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת

העלייה, הקליטה והתפוצות. הנושא היום הוא

מאוד חשוב. אנחנו דיברנו על בעיות הנוער,

התקיימו אצלנו כארבע ישיבות – ישיבות

קשות- המספרים מדברים בעד עצמם.

הוועדה פנתה למשרד לקליטת העלייה בבקשה

לבנות תוכנית עבודה כדי למנוע הידרדרות

בקרב נוער עולה.

משרד הקליטה ביקש בעצמו להגיש לנו

תוכנית. אנחנו מדברים על בעיות חמורות

בקליטת נוער עולה - יוזמה לתוכנית

בין-משרדית, יוזמה של משרד הקליטה.

מה אני יכול להגיד? כשאתה מבקש – לא תמיד

מבצעים מה שאתה מבקש. אני שמח שהיום מנכ"ל

משרד הקליטה יכול לדווח לנו על תוכנית, מי

משתתף בתוכנית ומה מתכוונים לעשות

בתוכנית. בבקשה.

מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה ארז חלפון:

תודה, אדוני היושב-ראש. כפי שציינת, אנחנו

נמצאים כרגע באמצע הדרך. אנחנו התבקשנו

על-ידי הוועדה לתכלל את כל המשרדים – את

העבודה של המשרדים השונים שעוסקים בנוער

עולה – וכפי שאתה יודע, הרבה משרדים

עוסקים בנוער עולה, ואנחנו מנסים כמשרד

לתכלל את כל העבודה.

אנחנו ערכנו אצלי דיון אחד גדול לפני

כחודש ימים, בהשתתפות משרד הרווחה, משטרת

ישראל, נציגי המשרד לביטחון הפנים, נציגי

משרד החינוך, הרשות למלחמה בסמים, כמובן

בשיתוף "אשלים" והג'וינט, כי אנחנו רואים

את כל הארגונים האלה כארגונים שאמורים

לעסוק בנושא של טיפול בנוער עולה. הכוונה

היא שבסופו של התהליך – שתכף אתם תראו

ואנחנו נציג אותו – נגיע פחות או יותר

לעבודה משותפת ושלא יהיה מצב שכל משרד או

כל ארגון, או כל גוף, משקיע כספים. לפעמים

מדובר בכפל, זאת אומרת שני ארגונים עושים

אותו דבר, ולפעמים מדובר בתוכניות שהן

כבר לא אפקטיביות לבעיות שאנחנו נתקלים

בהן היום בנושא הנוער העולה.

אדוני היושב-ראש, אנחנו רוצים להציג בפני

הוועדה – לפני שניכנס למצגת, לפעילויות

שנעשות – תמונת מצב וכיוונים לפיתוח

מדיניות, שמכון ברוקדייל אסף עבורנו.

מדובר במחקרים שעוסקים בילדים ובנוער

בכלל, כאשר הם הוציאו את נושא הנוער העולה

מתוך המחקרים שעשו עד היום.

אנחנו הנחינו את מכון ברוקדייל לבצע מחקר

ולהתמקד אך ורק בנוער עולה, שהם כרגע

נמצאים בתחילת העבודה, ולאחר מכן אנחנו

נצטרף למצגת ונראה איפה הם נמצאים, מתי

אנחנו חושבים, על-פי הנתונים שנקבל, שנוכל

להתחיל לבנות את התוכניות, אבל את זה אציג

בפרק ב', לאחר שנדע כולנו היכן אנחנו

עומדים מבחינת תמונת המצב.

היו"ר מיכאל נודלמן:

אנחנו עומדים במקום לא טוב.

מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה ארז חלפון:

גב' שרה כהן, בשם מכון ברוקדייל, תציג את

המצגת הקצרה ולאחר מכן נעבור למצגת

הגדולה.

שרה כהן:

כשם שמר ארז חלפון ציין, המצגת הזאת

הוצגה בפני פורום רחב שהתקיים אצל המנכ"ל

בחודש נובמבר, והמגמה שלה היתה לרַשֵת את

כל המשתתפים בתמונת מצב עדכנית ביותר,

שתהווה סוג של פלטפורמה או Base Line משותף

לכל הנציגים – איפה אנחנו עומדים כרגע

בנושא של הידע שקיים לגבי נוער עולה

באופן כללי.

המצגת הוצגה למשרד באמצעות גב' טלל דולב,

שהיא מנהלת המרכז לילדים ולנוער במכון

ברוקדייל, והיא זו שגם מלווה היום את כל

הפעולה של התוכנית הלאומית לילדים

ולנוער בסיכון, שאלה המלצות של ועדת שמיד.

כשם שתתרשמו, המטרות היו: מתן תמונה רחבה

על מצבם וצרכיהם של נערים ונערות עולים,

תוך איגום מידע ממקורות שונים.

הכוונה היתה גם לנסות ולראות את

הדיפרנציאציה בקרב הקבוצות השונות -

לראות בקרב הקבוצות איזה סוגים של

פעילויות אנחנו יכולים לכוון בתוך

הדיפרנציאציה: מה השונה ומה הדומה. היתה

כאן כוונה להתייחס לכל המכלול, זאת אומרת

אין כאן התייחסות רק לנוער שהוא בקצה

הרצף; יש כאן התייחסות למצבו של הנוער

העולה, כשם שידוע במדינת ישראל, ולכל

מכלול תחומי החיים של הנערים והנערות,

ושוב – המטרה הסופית היא ניסיון להצביע

על כיוונים לפיתוח מדיניות, מתוך ראייה

מתכללת של המשרד.

(שקף: מספר הנערים והנערות עולים בני 14-17)

זאת תמונת המצב לגבי מספר הנערים

והנערות העולים בני 14 עד 17. הנתונים כאן

לפניכם. זה האחוז שקיים בקרבם מתוך ילידי

ישראל, ילידי ברית-המועצות, יוצאי

אתיופיה – עם חלוקה של ילידי אתיופיה

וילידי ישראל.

(שקף: מאפיינים סוציו-דמוגרפיים של נערים

ונערות עולים, לפי ארץ לידה)

אלה המאפיינים הסוציו-דמוגרפיים של

הנערים והנערות. ברוקדייל ערך את זה

בטבלה משווה, כשגם פה אנחנו יכולים לראות

את המשמעות של המאפיינים והשונוּת בין

הקבוצות השונות. שימו לב, לדוגמה, במאפיין

הראשון של משפחות חד-הוריות אנחנו רואים

את השונוּת בין האוכלוסיות השונות, וזה

בהחלט נתון שחשוב לנו, שהוא גם מוליד אולי

אחר כך סוג מסוים של התנהגויות סיכון וגם

אחר כך מכוון את הידע.

יש מאפיין של משפחות עם ארבעה ילדים

ויותר; התייחסות לנושא של השכלת אם

כפקטור שהוא מאוד משמעותי בכלל בנושא של

תהליכי למידה; אבות מועסקים; אמהות

מועסקות; משפחות ללא מפרנס. שוב, איסוף

מידע מהרבה מאוד גורמים, זה מונח לפניכם

ליצירה של טבלה כוללת.

(שקף: התנהגויות סיכון בקרב בני נוער

עולים)

אי-אפשר להימנע מהתייחסות לנושא של

התנהגויות סיכון. אנחנו חושבים שמשברי

הקליטה וההתבגרות יכולים ביחד ליצור מצב

של חשיפה מוגברת להתנהגויות ולמצבי

סיכון; על-אף מגמות של שיפורים, כשם

שאנחנו רואים אותם מתוך נתונים שמגיעים

אלינו ואנחנו עוקבים אחריהם באופן שוטף

– אנחנו רואים שעדיין יש אחוזים גבוהים

יותר בקרב העולים שמעורבים בהתנהגויות

סיכון, כגון: אלכוהול וסמים, עבריינות,

אלימות.

יחד עם זאת, חשוב לציין. הנתון האחרון של

המשטרה – בהשוואה בין 2007 ל- 2006, על פרק

הזמן של 11 החודשים הראשונים של 2007 לעומת

2006 – מדובר על ירידה נוספת של 18% בתיקים

שנפתחו לנוער עולה, לעומת ירידה של 3.6%

בקרב נוער ותיק שהם ילידי ישראל, ואנחנו

חושבים שזה בהחלט נתון שהוא מעודד והוא

מראה מבחינתנו על מגמות.

(שקף: תהליכי הקליטה – אתגרים מרכזיים)

כשאנחנו מסכמים את האתגרים המרכזיים של

תהליכי הקליטה – הם כאן רשומים לפניכם:

רכישת שפה, השתלבות בבית-הספר, השתלבות

חברתית, שינויים במשפחה ובקהילה.

כל מה שקשור לנושא מקומה של המשפחה

והשינויים בה. המקום של ההורים הוא מקום

קריטי כיוון שההורים הם גורם התמיכה

המרכזי של ילדים ומתבגרים, וחלים שינויים

ביחסים וביכולות התמיכה של ההורים. חלים

גם שינויים בעמדות ובתפיסות, והנושא של

התמודדות עם זהות, כשם שתראו בהמשך – הוא

מבחינתנו אחת מהסוגיות הקריטיות שקשורות

לנושא של קליטת ילדים ובני נוער עולים.

(שקף: השתלבות בבית-הספר: בני נוער שאינם

לומדים בבתי-ספר בפיקוח משרד החינוך)

המצגת יחסית ארוכה, וכדי לא להלאות את

המשתתפים, נעבור בקצרה לגבי מספר

אינדיקטורים עדכניים שקשורים לכמה תחומי

קליטה של ילדים ובני נוער.

התחום הראשון מדבר על השתלבות בבית-הספר,

וזה הנתון שעומד בפניכם. השונוּת בין

האוכלוסיות השונות. אנחנו בכוונה ביקשנו

כאן התייחסויות שהן דיפרנציאליות כי

המשמעות היא שצריך לכוון – כשם שציינתי

– התערבויות מכוונות לפי הצרכים

הדיפרנציאליים של קהלי היעד השונים.

גם פה יש את ההבדל בין גילאי 14 לגילאי 17,

כי בגיל 17 בדרך כלל רואים קפיצה שמתבטאת

בנשירה מבית-הספר ובאי-סיום בית-הספר, וכן

חשוב להראות מה המצב של הקטנים יותר מבין

העולים, והבגירים יותר.

(שקף: השתלבות בבית-הספר – דפוסים שונים

של נשירה סמויה)

יש כאן שקף שמראה לנו את השונוּת

במאפייני הנשירה הסמויה בין קבוצות

אוכלוסייה שונות בקרב העולים. מצבם של

יוצאי אתיופיה – אנחנו רואים עדויות

למעברים תכופים בין מסגרות. יש דיווח של

צוותים על חוסר מוטיבציה ללימודים וחוסר

רצון להשתתף במסגרות שמעניקות עזרה.

בקרב יוצאי קווקז אנחנו רואים ריבוי

היעדרויות מבית-הספר ומשיעורים, ובקרב

יוצאי חבר מדינות העמים – חמ"ע – יש

תחושות ניכור מבית-הספר, אבל יותר

מוטיבציה ללימודים, נתון שמבחינתנו הוא

בהחלט משמעותי.

(שקף: היעדרויות מבית-הספר בקרב בני נוער

בכיתות ח'-י')

הנושא של היעדרויות מבית-הספר – 4 ימים

ויותר בחודש האחרון – גם פה אנחנו רואים

את השוני. שימו לב שבקרב ילידי

ברית-המועצות ההיעדרויות מבית-הספר

נמוכות יותר מאשר בקרב ילידי ישראל.

(שקף: ניכור מבית-הספר בקרב בני נוער

בכיתות ח'-י' בשנת 2004, לפי ארץ לידה)

ניכור מבית-הספר – זה על בסיס מדד שנבנה

במכון ברוקדייל, שמדבר על מספר ביטויים

שההצטברות שלהם ביחד נותנת תמונת מצב

לגבי תחושת הניכור וההשתלבות של הילדים

בבתי-הספר. שימו לב, רשום למטה בשקף בקצרה:

הניכור בבית-הספר כולל לפחות 3 מ-5 היבטים,

כאשר חמשת ההיבטים הם: 1. לא אוהבים את

בית-הספר; 2. אני מרגיש שייך לבית-הספר שלי;

3. החוקים והכללים של בית-הספר הוגנים; 4.

המורים מתייחסים אלי בצורה הוגנת; 5.

המורים מתעניינים בי כאדם.

בקרב ילידי ברית-המועצות לשעבר יש אחוז

יותר גבוה של תחושות ניכור מבית-הספר,

מאשר בקרב ילידי ישראל.

(שקף: דיווח התלמידים על החוויה

בלימודים, בקרב תלמידי כיתות י')

גם פה יש את השוני בין הדיווח של

התלמידים על החוויה בלימודים. ילידי

ישראל מדווחים על ביטוי גבוה יותר של

שייכות לבית-הספר וגם על תחושה של הוגנות

בהתייחסות של המורים כלפיהם.

(שקף: הערכה סובייקטיבית של הישגים

בלימודים על-ידי תלמידי כיתות י', לפי ארץ

לידה)

הערכה סובייקטיבית של הישגי הלימודים של

תלמידי כיתות י', לפי ארץ לידה, באחוזים-

שימו לב שילידי ברית-המועצות, ההישגים

הלימודיים שלהם גבוהים יותר מאשר

ההישגים הלימודיים המדווחים על-ידי

ילידי ישראל. בקרב יוצאי קווקז – מעט

נמוכים יותר מאשר בקרב ילידי ישראל.

(שקף: דיווח התלמידים על הישגים לימודיים

והכנת שיעורי בית, באחוזים)

דיווח התלמידים על הישגים לימודיים

והכנת שיעורי בית. דרך אגב, פה כל הנתונים

טרם פורסמו. אלה נתונים שלקוחים ממחקר

השוואתי בין-לאומי שעושה ד"ר יוסי הראל –

זהו החלק השלישי בטרילוגיה של מחקרים.

מכון ברוקדייל קיבל את האפשרות להציג את

הנתונים מתוך המחקר, ששוב, טרם פורסם, אבל

הוא העדכני ביותר שקיים.

אם תשימו לב, יש כאן נתונים שמתייחסים

להישגים לימודיים. ילידי ברית-המועצות

מקדישים להכנת שיעורי בית שעתיים ויותר -

41% מתוכם, לעומת 24% מקרב ילידי ישראל.

הציונים טוב וטוב מאוד בקרב ילידי

ברית-המועצות – 37% מתוכם מדווחים על

ציונים גבוהים מהסוג הזה, לעומת 26% מקרב

תלמידי ישראל.

(שקף: אחוז הזכאים לבגרות מקרב בני 17, לפי

ארץ לידה בשנת 2006, באחוזים)

אחוז הזכאות לבגרות מקרב בני 17 ומעלה –

גם פה יש כמעט זהות מוחלטת בין ילידי

ברית-המועצות בזכאות לבגרות – 50.4%, ילידי

ישראל 51.7%, ילידי אתיופיה – אנחנו רואים

שהזכאות היא 31.1%.

נעשתה כאן דיפרנציאציה גם בבגרות –

בגרות שהיא רלוונטית לאוניברסיטה. גם פה

יש זהות בין ילידי ישראל לילידי

ברית-המועצות, ויש כאן נתון שהוא בהחלט

נמוך יותר בצורה משמעותית בקרב יוצאי

אתיופיה.

(שקף: השתלבות חברתית)

מבחינת ההשתלבות החברתית, אנחנו מדברים

על הקשרים החברתיים עם הוותיקים, שנרקמים

בעיקר בתוך מסגרת בית-הספר. גם פה יש את

הדיפרנציאציה שיוצאי חבר המדינות ויוצאי

קווקז מרגישים פחות טוב בבית-הספר ונוטים

הרבה יותר לחוש בודדים. יוצאי אתיופיה

ויוצאי קווקז גם ממעטים להשתתף במסגרות

לפעילות פנאי.

(שקף: בעיות חברתיות של בני הנוער בכיתות

ח'-י' בשנת 2004)

אנחנו רואים פה את הניתוח של ד"ר יוסי

הראל של בעיות חברתיות – שני ביטויים

ויותר- שהן גדולות יותר מקרב יוצאי

ברית-המועצות מאשר אצל ילידי ישראל, וגם

גדולות יותר בקרב יוצאי קווקז במידה

ניכרת.

זה יוצר לנו בהחלט סוג של מראה מול

עינינו לגבי מיקוד התערבויות בהמשך.

(שקף: יחסים עם הורים)

היחסים עם ההורים – זה עוד תחום

שמבחינתנו מוגדר כתחום קריטי ובעל

חשיבות מרבית בנושא קליטתם של ילדים

עולים – גם פה אנחנו רואים שהיחסים

מושפעים משינויים במבנה והרגלים של

המשפחה. למשל, הגידול באחוז המשפחות

החד-הוריות בקרב עולי קווקז ואתיופיה,

ויציאת יותר אמהות לעבודה בקבוצות אלה.

אנחנו רואים שהיחסים עם ההורים מושפעים

גם משינויים בעמדות ובתפיסות של בני

הנוער. למשל, יש שינויים בעמדות כלפי

השכלה, עבודה, נישואין ושירות צבאי, בקרב

חלק מהאוכלוסיות, והם מושפעים מהקשיים של

ההורים עצמם, היכרותם עם המערכת ויכולתם

להעניק תמיכה.

(שקף: דיווח בני הנוער על יחסים עם ההורים)

זה הדיווח של בני הנוער על היחסים עם

ההורים, לגבי כמה סוגים של אינטראקציה עם

ההורים.

אני לא אכנס לרמה של רזולוציה, אבל נראה

שילידי ישראל – למשל, בנושא של קבלת

תמיכה ועידוד מההורים – מרגישים שההורים

נותנים להם יותר תמיכה מאשר ילידי

ברית-המועצות. כנ"ל לגבי נכונות ההורים

לשוחח עם המורים, בקרב ילידי הארץ יש 92%

לעומת 77% בקרב ילידי ברית-המועצות.

מרינה סולודקין:

אלה שלא מדברים – קשה להם.

שרה כהן:

הכוונה היא כאן לעשות מקסימום מיקוד של

הדפוסים הקיימים כדי שההתערבויות אחר- כך

תהיינה ממוקדות ולא באוויר. זוהי בעצם

המשמעות של רישות כל השותפים לתמונת מצב

עם ידע, שהוא ידע שמגיע ממערכת מחקרית.

(שקף: דפוסי היעדרות של נערות ונערים)

דפוסי ההיעדרות של הנערים והנערות – גם

פה, מקורות התמיכה ה"טבעיים" אלה חברים- 76%

- זה באופן כללי. בנות נעזרות יותר מבנים,

ומיעוט קטן נעזרים בקרב אנשי מקצוע. זה

מחקר שנערך בפתח-תקווה – נשלף איזשהו סוג

של מידע לגבי תמונת המצב.

מרינה סולודקין:

פתח-תקווה היא מאוד ייצוגית.

שרה כהן:

מאוד ייצוגית. זה גם המחקר שנערך

בברוקדייל – שנעשה ספציפית לגבי

פתח-תקווה.

(שקף: סיכום האתגרים ונקודות החוזק של

הקבוצות השונות)

פה אנחנו מנסים לסכם את האתגרים וגם את

נקודות החוזק של הקבוצות השונות. אנחנו

רואים שבקרב יוצאי אתיופיה יש יותר קשיים

לימודיים, לצד עדויות לקשיים גם בתחום

ההשתלבות בבית-הספר ולהשתלבות חברתית.

בקרב יוצאי קווקז אנחנו רואים התקדמות

משמעותית בהישגים ושאיפות לימודיות,

בעקבות סיוע משמעותי שניתן בנושא של

קידום לימודי, אבל אנחנו גם רואים קשיים

ביחסים חברתיים. בקרב יוצאי ברית-המועצות

לשעבר אנחנו רואים הישגים שהם ממוצעים

ומוטיבציה מאוד גבוהה, ויש נקודה שבהחלט

מעוררת תחושה של אי-נוחות, שמדברת על

תחושה של ניכור מבית-הספר וקשיים ביחסים

עם ההורים.

(שקף: מה אנחנו לא יודעים?)

מה אנחנו לא יודעים? אנחנו לא יודעים איך

העולים מתמודדים עם הנושא של השפה; אנחנו

לא יודעים מספיק על הנושא של יחסים

חברתיים עם ותיקים; כל הנושא של תפיסת

הזהות, השייכות לישראל והתוכניות לעתיד;

מרינה סולודקין:

שרה, אבל אנחנו כן יודעים.

שרה כהן:

אנחנו יודעים את זה בצורה של תחושות,

אנחנו יודעים את זה ממחקרים קטנים שנעשו

פה ושם על-ידי חלק מארגוני העולים – שגם

אנחנו את המחקרים האלה מכירים. אנחנו לא

מכירים את זה ברמה של עולם ידע אמפירי

שאנחנו יכולים לבוא ולהגיד שהוא גם כרגע

מתוּקף.

הנושא של ההשתלבות בבית-הספר – ההשתלבות

החברתית ויחסים עם ההורים בקרב יוצאי

אתיופיה; אנחנו לא יודעים על צרכים לא

מסופקים ושירותים נדרשים מנקודת מבט של

העולים עצמם.

בסקר הגדול - שכרגע אנחנו הולכים לערוך

עם מכון ברוקדייל – מתכוונים לעשות

ראיונות עם בני הנוער עצמם, רחבי-היקף, עם

מדגם מאוד מאוד רחב.

(שקף: כיווני פעולה)

כיווני פעולה – אחר כך נמקד אותם במצגת

שהמנכ"ל יציג. אנחנו מדברים על כיוונים

שקשורים לנושא של המשך התמודדות עם

התנהגויות סיכון, על מנת לחזק את מגמות

השיפור. אנחנו מדברים על המשך התמודדות

עם נשירה גלויה; אנחנו מדברים על הצורך

בפיתוח והענקה של מענים לימודיים בהתאם

למאפיינים ולצרכים של הקבוצות, כל קבוצה

בהתאם למה שאופיין כצורך של אותה קבוצה:

אוניברסליים ליוצאי אתיופיה; קבוצתיים

ליוצאי קווקז; סלקטיביים ליוצאי

ברית-המועצות לשעבר.

אנחנו מדברים על הצורך בעבודה בתוך

בתי-הספר – גם עם הנערים והנערות וגם עם

הצוותים; על עבודה עם ההורים בנושא של

הקשר עם הנערים והנערות והקשר עם

בית-הספר; ועל איסוף המידע הייחודי שחסר

כבסיס לגיבוש תוכניות מותאמות, וזה הסקר

הארצי של העולים.

נמצאת פה גם גב' פאולה כהאן, שהיא החוקרת

הראשית מטעם מכון ברוקדייל – אם אחר כך

תרצו מידע נוסף לגבי המשמעות של הסקר

ואיזה דברים אנחנו רוצים להשיג בו – אפשר

יהיה לקבל את המידע גם ממנה. תודה רבה.

דוד רותם:

האם אנחנו יודעים מועד משוער שבו נדע

תשובות לכל הדברים הללו?

שרה כהן:

לוח הזמנים של הסקר הוא כזה שעד חודש

אפריל יהיה איסוף של מידע ונתונים. בחודש

יולי יוצג לנו דו"ח הביניים, ובסוף חודש

דצמבר – הדו"ח הסופי.

דוד רותם:

עדיין אנחנו מדברים על עוד יותר משנה.

שרה כהן:

על שנה. מדובר במחקר מאוד גדול.

דוד רותם:

והאם יש לנו איזשהן תוכניות לשלבי

ביניים?

שרה כהן:

יש תוכניות שקיימות כל העת. אלה תוכניות

שגם שתוצגנה במצגת ההמשך. אנחנו לא

מדברים על התחלה מנקודת אפס.

מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה ארז חלפון:

חבר הכנסת רותם, שלום, אתה לא היית

בהתחלה. אני ציינתי שאנחנו הוצאנו כרגע

איסוף נתונים שמכון ברוקדייל ערך לגבי

ילדים ונוער בכלל; אנחנו הוצאנו את הנושא

של נוער עולה, ממשיכים כרגע במחקר –

למרות שכבר יש לנו כיוונים, ותכף אני

אציין אותם – אנחנו ממשיכים כרגע

בתוכניות שמוצגות במצגת, וכאשר יהיו לנו

הנתונים – כפי ששרה ציינה, אנחנו מקווים

מאוד שבחודש יולי יהיו בידינו כל הנתונים

– אז נוכל לתכלל את כל המערכות שעוסקות:

כל המשרדים, כל הגופים, שעוסקים בטיפול

ובתקציבים לנוער עולה, לתכלל את הכל כדי

שלא יהיו כפילויות, כדי שהדברים ילכו לאן

שצריך על-פי המחקר, ולא נבזבז משאבים על

דברים שכבר אין בהם צורך.

היו"ר מיכאל נודלמן:

חבר הכנסת רותם, זאת הבעיה הכי גדולה

שקיימת עכשיו בוועדה. אנחנו דנו בזה כבר

ארבע פעמים.

דוד רותם:

אין ספק, אבל מטריד אותי שאנחנו דנים,

דנים, דנים, דנים – ואני לא רואה שום דבר

שקורה בפועל.

מרינה סולודקין:

קורה. לטוב ולרע. כמו בפתח-תקווה – גם

רוסים וגם אתיופים.

אברהם נגוסה:

כל הזמן באים עם תוכניות חדשות, ואחר כך

סוגרים ואחר כך עוד פעם מעבירים – זה מה

שקורה.

במציאות, הבעיה בוערת. פשוט הנוער משתולל,

ואין טיפול, אין מערכת שפועלת בשטח.

מביאים לנו כל הזמן מצגות, ניירות, "פאואר

פוינט", אבל זה נשאר במגירה. כמה פעמים

הצגתם לנו תוכניות, ואין מעשה בשטח?

היו"ר מיכאל נודלמן:

אני מסכים אתך, אבל זאת בעיה מאוד רחבה.

צריך שכולם יטפלו בבעיה הזאת. אנחנו פה

דנו ושמענו – משרד הקליטה, משרד החינוך,

רווחה – כל אחד עושה מה שהוא רוצה, מה

שהוא רואה. עכשיו המטרה שכולם יהיו

בתוכנית אחת, רק ככה אפשר לעבוד. אם כל אחד

עושה מה שהוא חושב וכל אחד מזמין סקרים –

ולפי הסקרים הוא עובד – זה לא כל כך טוב.

המטרה שאנחנו הצבנו מול משרד הקליטה היא

לאחד את כל מי שנוגע לבעיה הזאת, בתוכנית

אחת. אני חושב שכך זה צריך להיות.

אתה צודק. אנחנו שמענו על רווחה, על קליטה

– כל המשרדים ששייכים לתחום, אבל כל אחד

מדבר בקול אחר. אנחנו רוצים שכולם ידברו

בקול אחד, והתוצאות אולי יהיו יותר טובות

מאשר עכשיו.

אברהם נגוסה:

תסכים אתי, אדוני היושב-ראש, בעוד חצי שנה

עוד פעם יבואו עם "פאואר פוינט", עם תוכנית

חדשה.

אם זה כדי לספק את התעסוקה לחוקרים – זה

בסדר, אבל אם אנחנו רוצים לפתור את הבעיה,

זאת לא הדרך. כבר יודעים את המציאות. צריך

לפעול, לא צריך כל הזמן לבוא עם תוכניות.

מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה ארז חלפון:

מר נגוסה, אני אענה לך לפני שאני אכנס

למצגת. ראשית, אנחנו מביאים את הנתונים

ואנחנו יודעים שיש בעיה. כל מי שיושב פה –

נציגי המשרדים – מכירים בבעיה. יש בעיה,

אנחנו באים – והצגנו פה את המצגת – כדי

שכולם יראו.

כל משרד, כפי שאמר היושב-ראש, עד היום עשה

את התוכניות והכין תוכניות. אני יכול

להגיד לך - כמובן, בלי להתפאר – שאנחנו

במשרד הקליטה שמנו את הנוער העולה כיעד

מרכזי לתוכנית 2008, וגם תקצבנו. הורדנו

כספים שגם כך, חברי הכנסת יודעים שאין,

אבל לקחנו מאגפים אחרים כדי להשקיע,

והוספנו כמעט 4 מיליון שקלים לטיפול

בנוער עולה בשנת 2008.

אבל, זה לא העיקר. לא באתי פה להגיד מה

המשרד עושה – חלק מזה אתם תראו משום

שהיושב-ראש ביקש שנציג. העניין הוא

שאנחנו מנסים לראשונה לתכלל – שכל

המשרדים ייכנסו לתוכנית כוללת – על מנת

שנוכל לפנות לנוער.

נכון, זה לוקח זמן. אני בכל אופן מאמין

בשיטת המחקר. כדי להבין מה הבעיה ולתת את

התרופה הנכונה צריך לחקור ולהביא נתונים.

אברהם נגוסה:

אני לא נגד מחקר.

מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה ארז חלפון:

אתה אומר: חוקרים. החוקרים עושים עבודה

טובה. על-פי חוקרים אנחנו יכולים לתת את

התרופות הנכונות.

המצגת שמוצגת כאן לחברי הכנסת היא כדי

שכולם יראו, יוכלו לשאול שאלות. חלק מזה

אנחנו תוך כדי תנועה מתקנים, וזה המצב

נכון לרגע זה.

לכן, להביע ביקורת נגד החוקרים, נגד

המחקרים – לפי דעתי זה לא במקום. אני

אסיים את הצגת המצגת ולאחר מכן תוכלו

לשאול שאלות.

אברהם נגוסה:

אני נגד שלא עושים – גם משרד הקליטה.

היו"ר מיכאל נודלמן:

זה לא נכון. אני מוכרח להגיד שלא רק

המשרדים צריכים לעבוד עם הנוער. גם ראשי

קהילות צריכים לעבוד עם הנוער.

אברהם נגוסה:

אנחנו מנסים.

היו"ר מיכאל נודלמן:

אולי לא עובדים כמו שצריך.

אברהם נגוסה:

האחריות על המדינה.

היו"ר מיכאל נודלמן:

אני מבקש ממך ומגב' נגיסט מנגשה שתיכנסו

אלי לאחר הישיבה, אני רוצה לדבר אתכם. יש

לי חומר לא כל כך טוב.

מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה ארז חלפון:

(שקף: מהלכי טיפול מערכתיים בין-משרדיים

לטיפול בנוער בישראל)

לפני שניכנס לכיוונים ולתוכנית, אני

רוצה לכוון את כולנו למהלכי טיפול

מערכתיים שכרגע המשרדים עוסקים בהם, לצד

התוכנית המיוחדת שכרגע נמצאת בשלבי

תכלול, של נוער עולה.

ראשית, כולנו מכירים את ועדת שמיד. אנחנו

עמדנו על כך במשרד הקליטה שנהיה נציגים

ובעלי דעה בוועדה כדי שהטיפול בנוער

בסיכון ובמצוקה יופנה לערים שבהן יש

כמויות של נוער עולה, ובכלל אוכלוסיות

עולים בכמויות גדולות. לכן, ישבנו בוועדה

הזאת, חלק מהתוכנית הגדולה של הטיפול

בוועדת שמיד ילך לערים ולשכונות שבהן

נמצא נוער עולה, והתוכנית כפי שאתם

יודעים תתחיל מייד בינואר 2008.

התוכנית הנוספת – תוכנית החומש לטיפול

באוכלוסיית עולי אתיופיה – אני מעריך

שכולכם קראתם עיתונים הבוקר. אנחנו כבר

התחלנו לעבוד עליה ב- 15 בפברואר 2007, כשאז

הצגנו חלק מהתוכנית. נתבקשנו לעשות מספר

שינויים ולצרף משרדים נוספים. התוכנית-

כמובן בשיתוף בני הקהילה, שממוקדת בנוער

בני הקהילה האתיופית – כבר מוכנה. אנחנו

מחכים לתקצוב ולאישור בוועדת שרים

לעלייה וקליטה. ראש הממשלה אתמול, בישיבת

ממשלה, הבטיח שבתחילת ינואר הוא יאשר את

התוכנית, וזוהי תוכנית שמדברת על מיליארד

שקל לחמש שנים, שאמורה לתת מענה בנושא של

נוער בכלל, אצל הקהילה האתיופית.

אני רוצה לציין שבני הקהילה ונציגים של

הקהילה היו שותפים לתוכנית, מתחילתה ועד

סופה.

מרינה סולודקין:

האם מישהו מתכוון לטפל במשפחות

חד-הוריות של עולים? זה שורש הבעיה. נוער

בסיכון הוא במשפחות חד-הוריות, לצערי הרב.

מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה ארז חלפון:

אני מוכן לשבת אתך אחר כך ולהראות לך על

מה מדובר. זה אמור לתת מענה כללי. יש דברים

שאני יכול להגיד לך שב- 70% נתנו פתרון לכל

רמות הגיל; יש חלק שלא הצלחנו לתת לו

פתרון כי היו סדרי עדיפויות – ואינני

רוצה להיכנס כרגע – אבל אני מוכן אחר כך

להראות לך את תוכנית החומש ולשמוע אם יש

לך הערות.

הנושא השלישי שכרגע מתנהל – "עיר ללא

אלימות". לקחנו את אילת כמוקד פיילוט,

כאשר על העיר הזאת אנחנו עושים את

ההתאמות ומתאימים את הצרכים שנכונים

מבחינתנו לנוער עולה. רשומים בפניכם כל

המשרדים שקשורים לכל התוכניות, וגם

לתוכנית הזאת.

התוכנית אמורה להתחיל לפעול מייד עכשיו,

בחודש דצמבר. היא אמורה להגיע ל-11 ישובים

בסופו של תהליך. אתמול התקיימה ישיבה כדי

להגדיל ליישובים נוספים; כרגע החליטו

להתמקד ב-11 ולהוסיף את העיר לוד - שנמצאת

כרגע בבעיה מאוד מאוד קשה – לאותה

תוכנית. אלה הן תוכניות בנוסף – שאמורות

להתחיל בינואר 2008 – כדי לתת מענה נוסף

לבעיות בנושא של נוער.

(שקף: כיוונים משותפים להמשך פיתוח

מדיניות)

כיוונים משותפים שלמדנו מהמצגת שהוצגה

לנו על-ידי מכון ברוקדייל – שגב' שרה כהן

הציגה – אנחנו על-פי הדברים האלה

מתכוונים להמשיך ולפתח את המדיניות,

כמובן גם על-פי המחקר שנקבל באמצע יוני.

הכיוונים הם: פיתוח תוכנית מערכתית

בין-ארגונית, שכל הגורמים יתאחדו, ואנחנו

נוכל לתכלל את כל הנושא הזה כדי לבנות

תוכניות משותפות לנוער עולה. הנושא השני

הוא ראיית תהליך הקליטה כתהליך הדדי.

אנחנו בודקים איך אנחנו משלבים את החברה

הקולטת – שאנחנו מצאנו שהיא מאוד מאוד

חשובה – בערים עצמן; איך אנחנו משלבים

אותה בעזרה וסיוע – ודאי בנושא של נוער –

אנחנו קוראים לזה קליטה הדדית, כדי שהם

יהיו שותפים לתהליך הזה, לעזור בכל

התוכניות של נוער עולה.

כמובן, שיתוף הקהילה. כמו שעשינו בוועדה,

כמו שציינתי לגבי תוכנית החומש לבני

הקהילה האתיופית – הנציגים והקהילה יהיו

שותפים בתוכניות על מנת שנוכל לשמוע

אותם, לשתף אותם בתוכניות. אנחנו חושבים

שאם הקהילה תהיה שותפה בתוכנית מהתחלה –

נוכל להגיע לתוצאות טובות יותר.

הנושא הרביעי הוא עבודה עם ההורים – איך

מחזקים את הקשר עם הילדים ועם בית-הספר.

ראינו במצגת שגם שם הנתונים לא טובים, וזה

נושא רביעי שאנחנו מתכוונים להתמקד בו

בהמשך הדרך.

נושא נוסף – שבדקנו וראינו שהוא נושא

קריטי, שמתחיל להיות משמעותי בכלל בקרב

הנוער במדינת ישראל ובקרב נוער עולה – זה

כל נושא ההתמכרויות לאלכוהול ולסמים,

מבתי-הספר ועד שעות הערב כאשר בני הנוער

מסתובבים עם החברים, וכמובן הפחתת

אלימות. זוהי תוכנית משותפת עם המשרדים,

עם המשטרה, עם הרשות למלחמה בסמים –

שכרגע כבר פועלת במוקדים ובנקודות קטנות

יותר, אבל אנחנו מתכוונים בנושא הזה לשים

דגש. כפי שציינתי, כבר התחלנו תוכניות

שנציין אותן בהמשך, אבל אנחנו חושבים

שצריך להיות פה משהו יותר מערכתי.

המשך ההתמודדות עם כל נושא נוער, עם

התנהגויות הסיכון - אנחנו גם נדווח בהמשך.

אני יכול להגיד שבשנה האחרונה ראינו

ירידה בנושא של עבריינות, בנושא של פשיעה

ואלימות בקרב נוער עולה. זה גם נתון

שקיבלנו מנציגת המשטרה – זה מעודד, אבל

כמובן זוהי רק תחילת מהלך, אנחנו נצטרך

להשקיע תקציבים בנושא כדי להמשיך ולהביא

לירידה הזאת. אומנם זה נתון מעודד, אבל

נצטרך להמשיך לתת את הדעת על הנושא הזה.

כמובן, המשך התמודדות עם בעיית הנשירה –

גם הגלויה וגם הסמויה – מבתי-הספר

באוכלוסיות מסוימות. כמו שאנחנו יודעים

וראינו זאת במצגת – בקרב בני נוער קיימת

נשירה, גם גלויה וגם סמויה. ילד לא מגיע

לבית-ספר; לפעמים קורה מצב שלא יודעים מה

קרה, מאבדים את הקשר אתו, לא מתקשרים,

והילד הולך לאיבוד. לכן, גם בנושא הזה –

יחד עם משרד החינוך – אנחנו מתכוונים

לטפל ולתת דגשים בתוכנית הגדולה.

המשך מתן מענים לימודיים בהתאם לצרכים.

אנחנו מדברים על תוכניות אופ"ק, תוכניות

פל"א, כל מה שאוכלוסייה צריכה. לכל

אוכלוסייה יש את נקודות הלימוד ואת

התוכניות המורכבות שמתאימות לאותה

אוכלוסייה, וגם לזה אנחנו מתכוונים לתת

מתן – בהמשך לתוכניות שאנחנו נותנים.

הנושא האחרון הוא השלמת מידע באופן

אמפירי על-ידי המחקר, על-ידי מכון

ברוקדייל. אנחנו מקווים מאוד שעד יוני

הקרוב נסיים את הדברים, שעל-פיהם נוכל

להכין תוכנית עבודה מתכללת לכל הנושאים,

וזה יהיה מייד כאשר המחקר של מכון

ברוקדייל יסתיים.

(שקף: מה חדש בנושא במשרד לקליטת העלייה?)

אני רוצה להתייחס לדברים שנעשים תוך כדי,

ועד שהתוכנית השלמה והתכלול יהיו מוכנים

– לדברים שנעשים כרגע במשרד. לאחר מכן

נעביר גם למשרדים השונים: למשרד הרווחה,

למשרד החינוך ולמשרד לביטחון הפנים,

להציג את המצגות שלהם.

מבחינת חידושים שלנו במשרד לקליטת עלייה

– חלק מהם מדברים על 2007, חלק מהם יתחילו ב-

2008 – אנחנו הכנסנו באמצע 2007 לתוך המוקדים

האתיופיים כ-20 רכזי נוער שפרוסים ב-20

מוקדים אתיופיים, כדי שיתנו מענה לכל

בעיות הנוער במוקדים עצמם שפרוסים ברחבי

הארץ.

נושא נוסף שבו יצאנו למכרז באמצע שנת 2007

– לצערי, מכרזים במדינת ישראל, עקב בעיות

ביורוקרטיות בנציבות, לוקחים זמן, וכאשר

אתה מחפש אדם לתפקיד, זה אורך זמן. אני

מקווה מאוד שבינואר נשים אצלנו במשרד

מנהל אגף חינוך, לראשונה. שיהיה במשרד

הקליטה איש מקצוע, איש חינוך – הוא ילווה

את כל הפעילויות שמשרד החינוך, דרך

המורים, נותן לנוער העולה, יידע להציב

בפנינו את הבעיות ויהיה איש הקשר שמתאם

עבורנו את כל הפעילויות מול משרד החינוך,

ויטפל בכל נושא הנוער בלבד.

היו"ר מיכאל נודלמן:

20 רכזי נוער ותיקים או מקרב הקהילה של

יוצאי אתיופיה?

מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה ארז חלפון:

כולם בני הקהילה האתיופית, במוקדים

האתיופיים.

התוכניות לנוער עולה בשנת 2008 – אנחנו

מתקצבים את הרשויות המקומיות בסכומים

שמייד אתן לאריה להציג. מדובר פה על כמעט

15 מיליון שקל – כשאנחנו מתכוונים להתמקד

ולוודא שהיעד המרכזי וועדות ההיגוי

שיעבדו וידאגו לפרוס את התוכניות, יתמקדו

בשנת 2008 בנוער עולה. כמובן שלא נזניח את

המבוגרים, אבל מבחינת סדרי עדיפויות נדאג

שסדר העדיפות ילך לנוער עולה.

אנחנו תקצבנו - מתוך תקציב המשרד הוספנו

מיליון שקל לאגף הרווחה במשרד – על מנת

שנוכל לפתח תוכניות - דיברתי קודם עם

הרשות למלחמה בסמים – ותוכניות נוספות

בסך מיליון שקל מתוך תקציב המשרד, שיעבור

לאגף הרווחה ויתמקד בנוער עולה ובנוער

בסיכון בכלל, כאשר שם לצערי הרב, עקב

ירידה בתקציב, הגענו לתקציב מאוד מועט

שלא מצליח אפילו לתת לנו לעמוד בתוכניות

הקיימות. התקציב הזה אמור לתת לנו קודם

כול לעמוד בתוכניות הקיימות, ולהוסיף

מספר תוכניות בשילוב, באיגום משאבים, עם

גופים נוספים.

הוספנו השנה תקציב של כ-3 מיליון שקלים

מתוך תקציב המשרד לארגונים שעוסקים

בקליטת עולים. אנחנו מאמינים באותם

ארגונים – אנחנו קוראים להם הזרוע

הארוכה של משרד הקליטה. בתוכניות שהם

הציגו בפנינו הם עוסקים הרבה בטיפול

בנוער עולה. אנחנו מתכוונים לוודא ככל

שביכולתנו – כפי שציינתי, יש בעיות

ביורוקרטיות, תמיכות, משרד משפטים –

אנחנו לא יכולים לכפות שכל הכסף ילך

לנוער עולה, אבל אנחנו מאמינים שמהתוספת

הזאת, לפחות מחצית מהסכום שהוסף נוכל

לנסות לכוון שהכסף ילך לחינוך בלתי

פורמלי לטובת נוער עולה.

המשך הטיפול – כאשר בעיקר אגף קליטה

בקהילה מטפל בנוער עולה – לפני שניכנס

לתקציבים אני אתן למר אריה קורת, שמופקד

על התחום הזה, להציג את המצגת של המשרד

לגבי נוער עולה. בבקשה.

אריה קורת:

(שקף: טיפול המשרד לקליטת העלייה בתחום

החינוך הבלתי פורמלי)

בוקר טוב לכולם. בהמשך לפתיחה של המנכ"ל,

חשוב בהחלט לציין שאנחנו העמדנו את נושא

הטיפול בנוער העולה, במסגרת החינוך הבלתי

פורמלי – וחשוב לציין את זה – בראש סולם

העדיפות של המשרד כבר ב- 2007.

אני יכול לציין שמסך התקציב של האגף,

למעלה מ- 40% הוקצה לצורך הפעילות הישירה

לנושא הנוער.

אתן דוגמאות של כמה מעגלי תוכניות שלנו

בנושא הזה. המעגל המרכזי הוא הנושא של

תגבור לימודי, ובאפיק הזה יש מספר גדול של

פרויקטים. הפרויקט שהוא נושא הדגל שלנו

הוא פל"א – תגבור לימודי לילדי עולים. ב-

2007 התחלנו להפעיל אותו יחד עם משרד

החינוך, ובעצם לראשונה שני המשרדים יצאו

עם מרכז משותף לנושא הזה, כאשר יש חלוקה

בינינו לבין משרד החינוך. משרד החינוך

נותן מענה לגילאים של בתי-הספר היסודיים;

משרד הקליטה נותן מענה לגילאי

העל-יסודיים.

סך הכול התקצוב לפרויקט הזה – חלקו של

המשרד הוא כ- 8.5 מיליון שקל והוא נותן

מענה לכ- 4,000 ילדים.

פרויקט נוסף הוא אופ"ק לבגרות שמיועד

בעיקר לבני נוער מהקהילה האתיופית, אנחנו

עושים זאת יחד עם הג'וינט ועם ברנקו וייס;

קיים פרויקט נוסף של "בגרות בעלייה"

שעשינו יחד עם הסוכנות היהודית בשישה

ישובים, כפיילוט שבו התמקדנו רק בבני

נוער שלא שולבו – לא בפל"א ולא באופ"ק.

פרויקט רביעי נקרא "צל"ש" – צורת למידה

שונה – שגם אותו נתנו בכמה ישובים, בעיקר

לקהילה של יוצאי אתיופיה באותם ישובים

שבהם לא קיים פרויקט אחר של המשרד בנושא

הזה.

חשוב לציין שאנחנו בהחלט מתואמים עם

הפרויקט הלאומי בנושאים האלה, ובאותם

ישובים שבהם הפרויקט הלאומי נכנס

לפעילות – אנחנו לא נותנים מענה לאותם

גילאים.

מעגל נוסף הוא מעגל רכישת השפה והעצמת

השפה. שוב, אני מדבר על המסגרת הבלתי

פורמלית, כאשר פה פיתחנו כמה תוכניות

חדשות – בעיקר תוכניות בטלוויזיה

החינוכית, כמו: חטף-פתח. אנחנו עומדים

להוציא את ה- CD, את התקליטורים של

התוכניות האלה ונפיץ אותם במועדונים על

מנת לאפשר לילדים, יחד עם המורה, לחזור על

התוכניות.

מעגל שלישי – שהוכח כחשוב ביותר – הוא

המעגל של חיזוק הזהות היהודית והישראלית.

בנושא הזה אנחנו מקיימים פעילויות עם

הרשויות המקומיות בעיקר, אבל גם יחד עם

ארגוני עולים. לדוגמה: סמינריונים, פיתוח

להקות מחול ופרויקטים נוספים.

היום למשל מתקיים פרויקט "מאירים את

הנגב" שבו מגיעים אלפי בני נוער, מתוכם

הרבה מאוד ילדי עולים – פעולה שבאה לחזק

את הנוער ולחשוף אותו לנגב ולכל

התוכניות שלנו בנגב.

המעגל הרביעי – שהוא בעצם מכלול של הכול

– הוא המעגל לשעות הפנאי; גם אותו אנחנו

עושים בעיקר עם רשויות מקומיות, אבל גם עם

ארגונים, ובאופן מיוחד עם ארגוני העולים.

אני יכול להזכיר פרויקט כמו "ציפורי לילה"

שאנחנו עושים יחד עם האגודה הישראלית

לילדי עולים בכ-10 ישובים. פרויקטים כמו

ביקורים של ילדי עולים במוזיאון הילדים

בחולון, טיולי פסח לצעירים, ופרויקטים

נוספים.

נגוסה, אני בהחלט אשמח אם תבוא – אני

מוכן להזמין אותך. תבוא, תבקר, תראה את

הפעילויות, ואז תראה את ההיקף.

אברהם נגוסה:

אני מכיר את השטח, אני חי את השטח.

אריה קורת:

אם אתה מכיר את השטח, אתה צריך לדעת

שנעשית גם עבודה רבה בנושאים האלה.

אברהם נגוסה:

בשטח זה משהו אחר; בהצגה זה משהו אחר. את

זה אני יכול להוכיח.

דוד רותם:

ברשותך, הייתי רוצה לשאול את אריה בשלב

הזה. האם תנועות הנוער מעורבות בעניין

הזה? אני זוכר – כשהייתי בחור צעיר, הגיעה

עלייה מצפון אפריקה, ואז בנו את ישובי

פרוזדור ירושלים. היה כאן יהודי שהיה

מטורף לעניין – היה לוקח אותנו בטנדר ישן

ללמד עברית ביישובים.

ואני – שיש לי אבא שנולד בגרמניה, ואמא

שנולדה בפולניה – היתה לי סבתא מרוקאית,

משום שהקשר שנוצר בינינו לבין המשפחות

האלה היה משהו אדיר. ומשום-מה, אני לא רואה

שאת הנוער שלנו – שהוא נוער נהדר – אנחנו

מנצלים לעניין הזה.

אריה קורת:

קודם כול, בצעירותי גם אני הייתי בתנועת

נוער ואני יודע מה זה. נכון, אנחנו יצרנו

השנה לראשונה פיילוט עם משרד החינוך

בנושא של פעילות ייחודית עם מועצת תנועות

הנוער בקרב העולים החדשים.

התחלנו תהליך. אני מודה שזה לא דומה למה

שהיה בתקופה שלנו, אבל יש היום בהחלט

ניסיון אמיץ שלנו, עם מועצת תנועות הנוער

ועם משרד החינוך, כן לנסות לתת מענה אחר

לילדי העולים, מתוך מגמה לשלב אותם ולצרף

אותם לתנועה.

דוד רותם:

אבל כשהתחילה הקהילה האתיופית להגיע,

תנועות הנוער אימצו אותה. אני זוכר את

הילדים שלי רצים לכל מיני מקומות. מה קרה

בינתיים?

קריאה:

יש שתי תנועות נוער - - -

אריה קורת:

גם היום, תנועת הצופים מפעילה את הפרויקט

שלה. הם מקבלים מאתנו את מלוא הסיוע והם

עושים באמת עבודה יפה – גם בני עקיבא –

אבל אני מסכים אתך שאנחנו צריכים לשאוף

לחזק הרבה יותר את הקשר בין העולים לבין

תנועות הנוער.

דוד רותם:

ואיפה זה נמצא אצלכם בתוכנית?

אריה קורת:

זה מופיע – יש משבצת, השקף לא כאן. אנחנו

השנה העברנו 250,000 שקל למשרד החינוך, כי

אנחנו לא יכולים לעבוד בנפרד. אנחנו

חייבים – וזה גם חשוב לנו – לעבוד עם

משרד החינוך ועם מועצת תנועות הנוער.

הכספים מועברים למועצת תנועות הנוער

לגבי פרויקטים משותפים.

התחלנו השנה איזשהו תהליך ראשוני, ואם

התהליך יצליח – המגמה שלנו לגבי 2008 היא

להגדיל משמעותית את האפיק הזה, בתנאי

כמובן שגם משרד החינוך יגדיל אותו בהתאם.

אנחנו רוצים ליצור יחד איגום משאבים כזה

שאכן יאפשר לנו סיוע אחר לתנועות.

דוד רותם:

תודה, אדוני.

מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה ארז חלפון:

אנחנו נעבור לאגף הרווחה אצלנו במשרד -

נוער במצבי סיכון. שרה, בבקשה.

שרה כהן:

(שקף: טיפול בנוער במצבי סיכון)

שירות הרווחה במשרד ממוקד בכל מה שקשור

למתן מענים, בתפר שבין השירותים השונים.

זאת אומרת, זיהוי צרכים שאינם מסופקים

על-ידי כל מערכת באופן נפרד, ויצירה של

מהלך משתף שממנו אפשר לייצר תוכניות

שמתמודדות עם צרכים שאותרו כבעייתיים

במיוחד בקרב נוער עולה.

מבחינת המרכיבים של התוכניות שלנו,

אנחנו התמקדנו בשנים האחרונות בכמה

תחומים מרכזיים. תחום מרכזי הוא נושא של

ליווי נוער עולה עובר חוק, והמשפחות שלהם.

שתי תוכניות דגל משמעותיות – שמראות כבר

Best Practice, כלומר שאנחנו רואים כבר תוצרים

מוכחים בשטח של שינויים ושיפורים – הן

התוכנית "סיכויים" שאנחנו עושים יחד עם

שירות מבחן לנוער, עם משטרת ישראל ועם

ארגון "ידידים" כגורם מבצע. התוכנית היום

פועלת ב-20 ישובים, עם השלמה של תקציבים של

הביטוח הלאומי, וכרגע אנחנו מקבלים

משובים מאוד חיוביים לגבי הפעלת התוכנית.

התוכנית "משפחה תומכת" היא תוכנית לליווי

הורים של בני נוער עוברי חוק, שנעשית יחד

עם פורום הורים עולים. זוהי תוכנית

שנולדה כתוצאה מזיהוי מצבם של הורים

לילדים שהם עבריינים, שמתקשים להתמודד עם

המצב של בני הנוער, והסיוע והחיזוק של

ההורים מביא לשיפור משמעותי במצב הילדים.

התוכניות הללו שאני מציינת הן תוכניות

שהוכנסו לתוך ספר הפרויקטים של התוכנית

הלאומית לילדים ולנוער בסיכון. אלה

תוכניות שמבחינתנו מזוהות כתוכניות

מצליחות, והכוונה היא שברגע שהתוכניות

תצאנה לדרך, בכל היישובים – ישובים שירצו

בתוכניות, יוכלו גם להוציא את התוכנית

מתוך ספר הפרויקט ולהפעיל אותה באותם

ישובים.

המרכיב השני של התוכניות הוא תוכניות

שקשורות לנערות עולות. אנחנו זיהינו את

הנערות העולות כמגדר שמצוי בסיכון מוגבר.

אנחנו רואים שכיחות יותר גבוהה של

התנהגויות סיכון, שהן גבוהות יותר מאשר

בקרב נערות ותיקות – גם בתחומים שהם לא

בהכרח מזוהים עם בעיות בקרב נערות.

לדוגמה: נושאים של הזנחה, של שוטטות, של

אלימות.

יש כרגע כמה פרויקטים משמעותיים שאנחנו

מבצעים יחד עם השירות לנערה ועם קרן רש"י,

על שדרוג הטיפול בנערות עולות בסיכון

בבתים חמים. אלה תוכניות שנכנסו לתוך ספר

הפרויקטים מתוך מגמה להרחיבן.

הסוגיה של השימוש באלכוהול ובסמים היא

סוגיה קריטית. אנחנו רואים אותה, נכון

להיום, כאחת מהבעיות שמאפיינות בכלל את

בני הנוער במדינת ישראל, ולא רק את

העולים, אבל המשמעות של העלאת הנושא על

סדר-היום בתוך המשרד זה הצורך בפיתוח

התערבויות שהן רגישות תרבות. דהיינו, שלא

כל מה שהוא אוניברסלי, מתאים לאוכלוסיות

השונות. יש כמה דגמים שפותחו ושכרגע כבר

עוברים לתהליך של אדפטציה. לדוגמה:

תוכנית התערבות רגישת תרבות, שאנחנו

עושים יחד עם השירות להתמכרויות במשרד

הרווחה ועם עמותת "אפשר", שפותחה כדגם

עבודה על-ידי המשרד. היום הוא מוּצא גם

מתקציבי הפרויקט הלאומי.

אתמול לדוגמה, התקיים יום עיון שסיכם את

העבודה ב-17 רשויות מקומיות, והתוכניות

הולכות להיות מורחבות – גם מתקציבים

מתוך המשרד וגם מתקציבים חיצוניים.

אלה הדגשים העיקריים.

היו"ר מיכאל נודלמן:

שרה, המשרד עובד עם הרשויות, עם מרכזי

הקהילות. את לא חושבת שצריך לגדל מנהיגים

בקרב הנוער – שזה יותר אפקטיבי?

שרה כהן:

זה כן מהלך שאנחנו עושים. לדוגמה, עם

ארגון שנקרא "אחד פלוס אחד". שתי תוכניות

דגל– שמפאת קוצר הזמן הן לא צוינו כאן –

בדיוק בנויות על הכוחות של הצעירים

החזקים מקרב הקהילות, והעזרה שלהם

לנזקקים.

היו"ר מיכאל נודלמן:

צריך מנהיגים.

שרה כהן:

יש לנו למשל אתר אינטרנט שאנחנו מפעילים

עם עמותת "אחד פלוס אחד", שצמחה במשותף

אתם, ותוכנית דוגמת "דרך ההצלחה" שמכוונות

לעידוד יזמות חברתית ועסקית, שבדיוק

מכוונת לגיוס של החוזק בתוך הקהילות.

אבל, זה תהליך. אני חושבת שהיום, עצם

העובדה שיש כבר יותר ניצני התנדבות בקרב

נוער וצעירים יוצאי חבר המדינות, זה

שיפור משמעותי כי זאת לא תופעה שהיתה

קיימת לפני כן. זה כן איזשהו תהליך שגם הם

עובדים על עצמם, ואנחנו כבר רואים את

התוצרים של זה בחבירה לתוכניות.

מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה ארז חלפון:

(שקף: תקציבי המשרד לקליטת העלייה בנושא

נוער וילדים בסיכון)

לפני שנעבור לגרף של משרד החינוך, אני

רוצה לציין מעבר לכל התקציבים - כמובן, את

העבודה המשותפת עם הפרויקט הלאומי

האתיופי, ונגיסט יושבת פה. זוהי שותפות של

משרד הקליטה – 3 מיליון, משרד החינוך – 3

מיליון, ומשרד האוצר – 3 מיליון. כמובן

Matching של הפרויקט עצמו, זה דבר שנוסף כי

כולם מכירים ולכן לא הכנסנו אותו למצגת -

וזוהי החשיבות של התוכניות של הפרויקט

הלאומי האתיופי.

אני מציע שנעבור לגרף הבא של משרד

החינוך.

עודי בהט:

לא פירטנו פה שורה מאוד מאוד ארוכה של

פעולות, אני גם לא חושב שזה המקום לפרוס.

באגף לקליטה אצלנו במשרד, למעשה כל

התקציבים – ללא יוצא מן הכלל, מהראשון

ועד האחרון – כולם הם לנוער עולה כי זהו

תחום טיפולנו, ולכן אין עניין של לגייס

תקציבים מנושאים אחרים לתוך העניין.

מדובר פה על סכומי עתק, וכבר פרסתי בפני

הוועדה ובפני ועדת המשנה את מגוון

הפעולות שנעשות, החל בשדרוג שנעשה בכל

נושא רכישת השפה והאולפנים היישוביים-

הוועדה מכירה את הדברים מקרוב - כל

הפעולות מול עולים ותיקים ושורה ארוכה של

פעולות אחרות שכרגע רק אם אדרש- אני אפרוס

אותן.

(שקף: משרד החינוך)

כן רציתי להתייחס לשלוש תוכניות חדשות

שאציג בפניכם ושגם הן מתואמות, בחלקן

הגדול, ונעשות במשותף עם משרד הקליטה.

הנושא הראשון הוא פריסה מחודשת של כל

מגוון הפעולות של שפ"י – השירות

הפסיכולוגי הייעוצי – ב- 23 ישובים עתירי

עולים. הכנסנו לתוך כל ישוב כזה מטמיעה

מטעם שפ"י, שמייצגת את כל מגוון הנושאים

של שפ"י. דהיינו, גם החלק הייעוצי, גם

תחומי המניעה, אל תוך בתי-הספר, כולל

בתי-הספר היסודיים שבהם עד עכשיו ובדרך

כלל, אין ייעוץ לעולים.

יש פה פריסה של כל מגוון הטיפול הרגשי

בתלמידים עולים, מכוון לתלמידים עולים,

ביישובים עתירי עולים – כבר השנה זה נכנס

לפעולה ב-23 ישובים.

הנושא השני – שרה והמנכ"ל דיברו על כך

קודם, וכן בישיבה קודמת - הוא התחושה

שהנושא של הניכור והצורך לטפל בתחושת

הזהות והשייכות של נוער עולה, היא חשובה

ממדרגה ראשונה. אנחנו - במשותף עם משרד

הקליטה, עם הג'וינט ועם מסד קליטה -

מקווים ממש בחודשים הקרובים, בתחילת 2008,

להשיק תוכנית, בתחילה בשלושה עד חמישה

ישובים, לבחון אותה השנה ולקראת שנה הבאה

לפרוס אותה בהרבה יותר מקומות.

התוכנית נועדה לעבוד בשלושה ערוצים.

קודם כול, תוכניות עומק בתוך בתי-הספר,

בחטיבות הביניים – כיתות ז' עד ט', עתירות

העולים, שבהם משלבים גם יוצאי חבר העמים,

גם מאתיופיה וגם מכל מקום אחר. פעולה

ישובית – ברמת היישוב – מתואמת עם הרשות

המקומית, ופעולה ארצית שנועדה למקד את כל

תשומת-הלב של הנוער העולה – ודאי

בבתי-הספר וגם מחוץ לבתי-הספר – ליעד הזה

של תחושת החיזוק של זהות ושייכות של

הנוער.

אנחנו מביאים את זה לאישור של מסד קליטה

בעוד עשרה ימים, ב-17 בדצמבר - לאישור

ראשוני בוועד המנהל – ואני מאוד מקווה

שנצליח גם לתקצב את זה באופן משמעותי כבר

בתחילת 2008.

מרינה סולודקין:

מה עם ניכור ממורים? הם קודם כול אלה

שצריכים לדעת איך לטפל בנוער. ניכור

מבית-ספר זה קודם כול אשמת המורים.

עודי בהט:

גם בעניין הזה נקטנו בפעולות ויצרנו

הנחיות מאוד ברורות וסטנדרטים לבתי-הספר

– זה מופיע באתר המשרד והמורים – ואני

יודע שחדרי המורים עובדים על המסמך הזה

כדי שהקליטה של בתי-הספר, מורים ותלמידים,

תהיה קליטה שתאפשר לילדים להיות מחוברים

לתוך בתי-הספר.

חבר הכנסת רותם שאל לגבי תנועות הנוער,

אני מבקש להוסיף. אנחנו נכנסנו השנה

לפעולה עם מועצת תנועות הנוער בשיתוף עם

קרן הידידות – ממש בימים אלה – לעיבוי

סניפים קיימים ולפתיחה של סניפים חדשים

ביישובים עתירי עולים, בשכונות עתירות

עולים, גם מחבר העמים וגם מאתיופיה, כאשר

מי שינהיג את הסניפים האלה יהיו בני

הקהילה עצמם.

יצא כבר מכתב לכל תנועות הנוער – כל

תנועה צריכה לתת רשימה של שלושה ישובים

שבהם היא מציעה להתחיל בפעילות, והיא

אמורה להתחיל בחודש פברואר. מועצת הנוער

עצמה מקצה רכז לעניין הזה, וכל תנועה

תצטרך להוציא תוכנית ולקבל עבור זה כסף,

כשכבר הוקצו מיליון וחצי שקל לשנת 2008

על-ידי קרן הידידות.

דוד רותם:

מה קרה שנזכרו דווקא עכשיו?

עודי בהט:

אמר כבר אריה קודם. זה לא בדיוק שנזכרו

עכשיו. גם הצופים, גם בני עקיבא עושים

עבודה.

מרינה סולודקין:

מה עם הנוער העובד והלומד? איפה הם?

עודי בהט:

יכול להיות שגם אחרים. אלה הגדולים

שעושים פעולה מאוד גדולה ועמוקה בקרב

הנוער העולה. גם משרד הקליטה וגם משרד

החינוך מתקצבים את הנושא הזה כבר כמה

שנים. אז אולי זה לא כמו בתקופת אדון

מימון מימי הזוהר – שאתה התייחסת.

אריה קורת:

גם שלי.

עודי בהט:

וכולנו היינו חברים בתנועות הנוער, אבל

זה כן קיים והולך עכשיו ומשתדרג, מתוך

אותה תחושה של פיתוח מנהיגות מתוך

הקהילות עצמן.

אני מציע שנֹח – שמייצג את תחום קידום

הנוער, ובעצם עוסק בנוער בסיכון – יתאר

את הפעולות בתחום קידום נוער בעניין הזה.

נח גרינבוים:

הפעולה של קידום נוער – הצגנו אותה

במספר הזדמנויות, ואני חושב שטוב להציג

אותה גם היום.

אנחנו מטפלים בכ- 5,000 בני נוער יוצאי חבר

העמים ואתיופיה, ואנחנו פרוסים ב- 45

ישובים. בכל היישובים האלה, מודל העבודה

עם נוער עולה הוא על-פי העיקרון של מודל

ההשתלבות. זה אומר שבני הנוער העולה

יכולים מצד אחד לקבל שירותים ייחודיים

על-פי הצרכים שלהם – באמצעות עובד ייעודי

בן התרבות עצמה – ומצד שני, להשתלב בסל

שירותים ששאר בני הנוער צורכים אותו.

זה כולל קשת רחבה של תוכניות ושירותים,

כאשר אדוני היושב-ראש, דיברת קודם על

תוכניות מנהיגות. קידום נוער מפעיל בצורה

מגמתית תוכניות מנהיגות, וכל שנה יש לנו

בערך 700 בני נוער עולה שמשולבים בתוכניות

מנהיגות.

כשאנחנו מדברים על סוגיות של זהות, יש

לנו כל שנה כמה וכמה קבוצות שבאות מקרב

העולים, שעוברות תוכנית הכנה ויוצאות

למסע לפולין. כותרת התוכנית הזאת היא קש"ת

- קשר שואה תקומה.

תוכניות זהות אחרות שאנחנו מפעילים

ושבהן משולבים לפחות 2,000 בני נוער עולים

כל שנה, זה סמינרי זיקה לארץ. זוהי תוכנית

של סמינרים ייעודיים שמאפשרים לבני

הנוער העולה לבחון את הזיקות שלהם

לסוגיות מרכזיות בהוויה הישראלית היום.

תוכנית אחרת שקשורה גם בלמידה נקראת

"עיין ערך אני ישראלי", כאשר בתוכנית הזאת

שני-שלישים מהמשתתפים הם עולים, והמשמעות

היא שכל שנה משתתפים בתוכנית כ- 200 בני

נוער עולים, במסגרת היחידות לקידום נוער.

התוכנית עצמה כוללת ממש למידה של נושאים

שקשורים למדינה והתייחסות אישית בדרך של

סיורים וטיולים באתרים רלוונטיים,

שמאפשרים לאותם בני נוער באמת להתמודד עם

שאלת הזהות שלהם.

לסיכום, חשוב לי להדגיש שאנחנו מאפשרים

לבני הנוער את הדרך הטובה להיות אתנו

כשבא להם, ולהיות עם עצמם כשבא להם.

אנחנו הבנו - לאורך שנים של עבודה עם בני

נוער עולה – שאינטגרציה זה לא בכל מחיר,

אדוני היושב-ראש. לכל אחד יש קצב אחר משלו

להתחבר לחברים, לחברה. אנחנו יוצרים את

המסגרות ואת ההזדמנויות על מנת שבני

הנוער העולה יוכלו לעשות את זה. תודה רבה.

היו"ר מיכאל נודלמן:

יש לי שאלה נוספת. אני יודע שספורט,

תרבות, טכניקה – זה מחבר בין ילדים. איזה

מקום יש לספורט, לטכניקה, לאמנות,

בתוכניות שלכם?

אריה קורת:

בכל הפעילויות שלנו עם הרשויות המקומיות

ב- 2007, תקצבנו לנושא הזה כ- 5 מיליון שקל,

וזה קיים היום בכל ישוב.

היו"ר מיכאל נודלמן:

היישוב מקבל כסף?

אריה קורת:

עבור פעילויות לילדים - בנושאי ספורט,

תרבות, אמנויות.

דוד יאסו:

רציתי להוסיף בנושא הספורט, לשאלתך.

אנחנו במוקדים מפעילים גם היום, ויש נתח

מסוים – לכל מוקד בין 30,000 ל- 40,000 שקל רק

לעניין הספורט, אני מדבר על יוצאי

אתיופיה. בשנת 2008 מתוכנן תקציב של חצי

מיליון שקל, שזה גם Matching של הרשויות – וזה

כדי לעסוק אך ורק בנושא של ספורט. במוקדים

יש דגש מאוד מאוד חזק ללכת לפי פלחים של

אותה פעילות שעושים אותה.

היו"ר מיכאל נודלמן:

ילדים משתתפים בתחרויות?

דוד יאסו:

למשל, יש היום קבוצת קט-רגל שפעם ראשונה

עולה לליגה א'. יגידו: אתה מתייחס רק

לאתיופים, אבל באמת מדובר רק באתיופים

שצמחו מהמוקדים. יש אצנים, אתלטיקה קלה,

ותחומי ספורט שונים.

מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה ארז חלפון:

משרד הרווחה.

דפני מושיוב:

(שקף: משרד הרווחה והשירותים החברתיים)

משרד הרווחה – במסגרת העבודה הטיפולית

שלו, ואחרי שיח ארוך עם משרד הקליטה – גם

נותן וייתן דגש בשנים הקרובות לנושא

הזהות והשייכות, כאשר לנושא הזהות יש שני

מרכיבים. משרד החינוך הציג את הנושא של

הזהות והשייכות למדינת ישראל, ואנחנו גם

מדברים על הזהות האישית בשלבי ההתפתחות

של כל ילד וילד.

הילדים, כאמור, הם חלק ממשפחות, הם לא

גדלים לבד, והתוכניות שהמשרד נותן להן

דגש זה באמת החיזוק של המעטפת המשפחתית.

צדקה חברת הכנסת מרינה סולודקין – אחוז

המשפחות החד-הוריות שמטופלות במסגרת

שירותי הרווחה הוא כ- 51%, שלהן יש ילדים,

וזה אחוז מאוד גבוה. לצערי, אחד הדברים

שחסרים זה באמת תקציב מיוחד והתייחסות

יותר ייחודית לצרכים ולרשתות הביטחון

שניתנות לאוכלוסייה הזאת.

זוהי סוגיה שדורשת – היא לא נוגעת לנושא

הנוער במיוחד – אבל קיים גם נושא מקומן

של המשפחות החד-הוריות.

מרינה סולודקין:

האם ביקשתם משר הרווחה ומשר האוצר

להחזיר כסף למשפחות החד-הוריות של

העולים? אני חושבת שבלי זה, שום דבר לא

יקרה. שום דבר.

דפני מושיוב:

נכון. אני מסכימה אתך, אבל אני גם אומרת

שבכלל אין סעיף מיוחד לנושא של חד-הוריות.

אין סעיף כזה.

נושא נוסף הוא היכולת לראות את אחריות

הקהילה ופיתוח המנהיגות הקהילתית, הן

באמצעות אחים בוגרים והן באמצעות בני

הנוער שמצליחים – אם זה סטודנטים ואם זה

דרך תנועות הנוער – וליצור את החיבור עם

בני הנוער שנמצאים בשוּליוּת מקובעת

בחברה, לצערנו.

ישנן תוכניות מעטפת שיוצרות רשתות תמיכה

– לא מספיק, אבל בהחלט המשרד שם לעצמו

מטרה – והדברים ישתלבו יותר לעומק בשלוש

התוכניות המובילות שמנכ"ל משרד הקליטה

הציג, שמדינת ישראל מובילה.

אני חושבת שהמשרד שם לנגד עיניו את הנושא

של בדידות בני הנוער. ההורים עובדים –

עובדים שעות ארוכות – ואנחנו מגלים

ש"האחר המשמעותי" עבור בני הנוער- גם בגלל

פערים בתרבות, גם בגלל פערים בשפה וגם

צורת החיים - הרבה פעמים, לפחות

האוכלוסייה שאנחנו מטפלים בה, נמצאת

בשוּליוּת החברה – היא כזאת שיוצרת מצב

של בדידות.

כשאנחנו שואלים את בני הנוער מיהו

המשמעותי האחר עבורכם, היינו מצפים שזה

יהיה ההורה, אבל אנחנו שומעים שבעצם אף

אחד – לא ההורה, לא המורה – ושוב, אני

מדברת על אוכלוסייה שנמצאת אולי יותר

בקצה, שאליה חשוב להגיע, אותה חשוב לזהות,

מי יכול להיות ה"אחר המשמעותי". הרבה

פעמים אנחנו שומעים שבני הנוער אומרים:

היה לי את אותו מורה או היה לי את אותו

מדריך, או היה לי את אותו חבר, שהיה עבורי

מרכיב משמעותי בחיים ובאמצעותו הצלחתי

להתגבר על הקשיים של גיל ההתבגרות. זאת

נקודה שבהחלט המשרד שם לנגד עיניו, בנוסף

לכל מה שנאמר עד עכשיו.

בנוסף – שאלת לגבי הקשר בין טיפול לספורט

– גם למשרד יש כמה וכמה תוכניות בתחום

הזה.

עמירם קלאוס:

אני מנהל השירות לנוער וצעירים במשרד

הרווחה, דהיינו להפעלת שירותים טיפוליים

בשטח. כל מה שאגיד – לצערי, היינו יכולים

לתת הרבה יותר. אני חושב שהדברים שנעשים

הם חשובים, אבל אנחנו צריכים עוד הרבה

יותר.

בחרנו כמה תחומים שחשבנו שהם טובים

לאוכלוסייה בכלל, אבל טובים באופן ייחודי

לתחומים של נוער יוצא אתיופיה.

⑁愁̤摧㕩„

⑁愁Ĥ摧㕩„

v

Ü

*

Š

î

萑ȷ⑁态㞄愂̤摧㕩„

⑁愁̤摧㕩„

萑ȷ⑁态㞄愂̤摧㕩„

萑ȷ⑁态㞄愂̤摧㕩„

萑ȷ⑁态㞄愂̤摧㕩„

o(

æ

è

萑ȷ⑁态㞄愂̤摧㕩„

萑ȷ⑁态㞄愂̤摧㕩„

萑ȷ⑁态㞄愂̤摧㕩„

ôêôêôêôêÝôêôêÛôêôêôêôêôêÝôêÝôêôêÝôêô

êÝôêôêÝôêÝôêôÝôÝôêôêôêôêôêÝôêôêÝôêÝô

êôÔêÝôêÝôêôê

o(T כדי להכין אותם לשירות הצבאי. אני מדבר

דווקא על נוער שעל קצה הרצף הוא נוער

בעייתי, וגם שם אחוז המוטיבציה לשירות

צבאי הוא גבוה.

אנחנו שמים על זה דגש, כי אחרת אנחנו

חוששים שיהיה אחוז נשירה גבוה. מדובר על

נערים בגילאים בין 16 ל-18 שעוברים תהליך של

הכנה לצה"ל במשך שנה, בין הגילאים האלה.

תחום שני שכבר הוזכר פה – ואני באופן

אישי חסיד שלו – זה הנושא של ספורט

כאמצעי לביטוי. אגב, לאתיופים – זה נבדק

וקיימים מחקרים של מכון וינגייט – יש

כישורים יוצאים מן הכלל בכמה מתחומי

הספורט, בעיקר באתלטיקה.

היו"ר מיכאל נודלמן:

לא רק לאתיופים. לכל ילד יש כישורים.

עמירם קלאוס:

אני אומר לך שלגבי אתיופים – זה נבדק.

ד"ר נגיסט מנגשה:

אולי יש עוד כישורים אחרים נוספים – הרבה

יותר טובים מספורט.

עמירם קלאוס:

אמרתי, ויש אפשרות גם לפתח אותם באמצעות

הספורט, שזה ישמש להם מסלול מוביליות.

תחום שלישי הוא תחום שגם הזכרת – אמנות,

תרבות, הקמת קבוצות של מוזיקה, תיאטרון

קהילתי, פסיכודרמה.

היו"ר מיכאל נודלמן:

טכניקה, מודלים.

עמירם קלאוס:

כן, בהחלט. קבוצות של נערים – ואני מדבר

על הכול כניצול בשעות הזמן הפנוי, לא

במקום לימודים - -

היו"ר מיכאל נודלמן:

בזמן החופשי, אחרי הלימודים.

עמירם קלאוס:

- - אלא אפשרות כמשאב בזמן הפנוי, שזה נכון

לנוער ולצעירים בכלל, על אחת כמה וכמה

כשאנחנו רוצים לעזור לקבוצות כאלה.

יש לנו גם כמה קבוצות של נוער שלומדים

תחום שבעבר היה כאילו "טאבו" – היום כל

הנוער עושה את זה וגם נוער כזה – וזהו

תחום של לימוד מחשבים. זה נושא שמאוד הולך

היום, אני חושב שכולם זקוקים לו, הם לא היו

בתוך קבוצות כאלה, ואנחנו מכניסים נוער

לתוך הקבוצות האלה.

סרקתי רק מספר תחומים בודדים. יש נושאים

נוספים בתחום העשרה תרבותית, חברתית,

טיפולית, וכו'.

חלק מהקבוצות – שרה יודעת – אנחנו עושים

את זה בשיתוף עם משרד הקליטה.

היו"ר מיכאל נודלמן:

זה מעניין מאוד, כי במדינה שממנה אני

הגעתי היו מרכזים של נוער – שם היו:

תרבות, אמנות, טכניקה, בנו מודלים. אחרי

הלימודים הנוער היה מגיע לשם.

מרינה סולודקין:

מיכאל, זה סוציאליזם...

היו"ר מיכאל נודלמן:

לא סוציאליזם. זה חינוך מסוים, וזה היה

טוב. ילדים שעסוקים בתחומים האלה, אחר כך

ממשיכים – אם מהנדס, אם אמן.

מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה ארז חלפון:

נסיים את המצגת עם המשרד האחרון - המשרד

לביטחון הפנים.

אליעזר רוזנבאום:

שלום, אליעזר, המשנה למנכ"ל במשרד

לביטחון פנים. המשרד לביטחון פנים – על

זרועותיו: שירות בתי הסוהר ומשטרת ישראל,

בתוך המשרד יש אגף "מצילה" – עוסק במניעת

אלימות, עבריינות ופשיעה בקרב נוער עולה.

אני לא אפרט את כל התוכניות, אבל אנחנו

עוסקים גם בהעצמת נוער עולה, גם בהעצמת

סמכות ההורים.

כמו כן, יש את תוכנית "עיר ללא אלימות".

ועדת השרים בראשות השר לביטחון פנים-

שהוא יושב-ראש ועדת השרים למאבק באלימות

– החליטה על אימוץ התוכנית של "עיר ללא

אלימות" בעשר ערים נוספות, בנוסף לעיר

אילת שממשיכה להיות הפיילוט. גם במסגרת

הערים הללו אנחנו מטפלים בנוער העולה.

מה שאנחנו זיהינו ומה שביקש מאתנו השר

לאחרונה זה להכין תוכנית מערכתית לטיפול

בנושא של אלימות ועבריינות בקרב נוער

עולה, וכך אנחנו פועלים. קיימנו שתי

ישיבות לאחרונה, שבהן אנחנו ראשית מזהים

את התופעות ופועלים במשותף עם משרד

הקליטה, משרד הרווחה משרד החינוך והגופים

האחרים, משטרת ישראל כמובן – לבנות מודל

ארצי ולהכין תוכנית מערכתית.

כפי ששמענו כאן, וגם זיהינו – יש ריבוי

של תוכניות. חלק מהתוכניות – גוף אחד לא

יודע על התוכניות שהגוף האחר עושה.

הנושא של התכלול הוא נושא חשוב, ולכן מה

שסיכמנו בישיבה בשבוע שעבר, אלה הדברים

הבאים.

היו"ר מיכאל נודלמן:

אתם הסכמתם לפעול יחד עם המשרדים.

אליעזר רוזנבאום:

כן. ראשית, הקמת צוות בין-משרדי לטיפול

בבעיה של נושא האלימות. צריך לזכור

שהתופעות המרכזיות הן בנושא של עבירות

רכוש ואלימות. אלה התופעות המרכזיות בקרב

נוער עולה.

הנקודה השנייה שסיכמנו עליה היא לגבש

מודל ארצי ועירוני לטיפול בבעיה והפעלה

מתואמת של התוכניות הארציות והמקומיות

על-ידי המשרדים הנוגעים בדבר; לאחד את כל

תוכניות הדגל הבין-משרדיות לתוכנית

מערכתית כוללת לטיפול בנוער עולה בסיכון;

לזהות מוקדים בערים עתירות-עולים בהן

מתבצעת פשיעה קבוצתית, ולטפל נקודתית;

וכמובן, אבחנה ופיתוח תוכניות

לאוכלוסיות עולות.

אנחנו את העבודה הזאת נעשה במשותף, נביא

זאת לאישור ועדת השרים ולאחר מכן ניישם

במקביל, כפי שציין מנכ"ל משרד הקליטה – זה

מה שהוא סיכם יחד עם ראש המטה המקצועי

ל"עיר ללא אלימות", שבאילת, במסגרת עיר

פיילוט, ייבנה גם המודל של נושא טיפול

בנוער בסיכון.

במסגרת הישיבה האחרונה סיכמנו שאת המודל

שאנחנו נגבש – אני מקווה מאוד בפרק זמן

של עד שלושה חודשים – אנחנו נפעיל גם

בערים של "עיר ללא אלימות" וגם בערים שאין

בהן תוכנית "עיר ללא אלימות", ובמקומות

ה"חמים" שבהם אנחנו מזהים מוקדים של

תופעות אלימות ופשיעה.

נקודה חשובה נוספת שהזכיר לי נציג משרד

הקליטה. אנחנו מפעילים מגמה ללימודי

משטרה בשלוש פנימיות, בשיתוף עם משרד

החינוך ומשרד הקליטה. בכנות יש לנו כבר

מחזור ראשון של בוגרים שסיים בשנה שעברה,

וחלק מהבוגרים התגייסו למשטרה ולמג"ב.

זוהי בהחלט פעולה חשובה.

פתחנו השנה שתי פנימיות נוספות בהודיות

ובניר העמק – יש שם ילדי עולים: גם

אתיופים וגם מחבר העמים – ופנינו להרחבה.

מרינה סולודקין:

תציין אחוזים, זה לא מספיק לומר: יש ילדי

עולים.

אליעזר רוזנבאום:

אני אעביר את הנתונים, אין בידי כרגע

הנתונים. בסך הכול, בפנימיות – בהודיות

ובניר העמק – יש בהחלט מספרים, גם בכנות

היום, אבל אני אעביר את הנתונים לוועדה,

יוכלו להפיץ את זה.

אנחנו מתכוונים לבסס את שלוש הפנימיות

הללו ורק לאחר מכן להרחיב, כשהכוונה שלנו

היא שכל מי שירצה ויהיה מתאים – נגייס

אותו למשטרה, כשוטר חובה משטרה, מה שנקרא

שח"ם, למג"ב, עם אופציה להמשיך הלאה ולשרת

בקבע בהמשך.

דוד יאסו:

כאשר במהלך כל הלימודים שלהם הם לובשי

מדים, כל הזמן – גם בבית-ספר וגם כשהם

יוצאים.

היו"ר מיכאל נודלמן:

בבקשה, גב' פאולה כהאן, מכון ברוקדייל.

פאולה כהאן-סטרביצ'ינסקי:

האם יש לך שאלה, או להציג באופן כללי?

היו"ר מיכאל נודלמן:

האם אתם רק מציגים מספרים או שאתם גם

מנתחים ניתוח אנליטי את המספרים האלה

ונותנים המלצות?

פאולה כהאן-סטרביצ'ינסקי:

תכף אענה על השאלה שלך, אבל חשוב מאוד

להגיד שזוהי פעם ראשונה שייערך מחקר ארצי

על קבוצות שונות של בני נוער.

בתחילת שנות ה-90 נערך סקר על עולים

מברית-המועצות, בחמש ערים, וגם סקר ארצי

על בני נוער עולים מאתיופיה. אנחנו

מדברים על תחילת שנות ה-90. מאז, אין מידע

מרוכז, מקיף ועדכני לגבי המצב של בני

הנוער – בהיקף ארצי, אני מדגישה.

מה שהציגה גב' שרה כהן ממוקד סביב מחקרי

הערכה של תוכניות שונות, בהן משתתפים

כמובן עולים, אבל אנחנו מדברים על קבוצות

מסוימות של משתתפים. אם מדובר במשתתפים

בתוכניות מסוימות של משרד הקליטה, או של

משרד החינוך, או של משרד הרווחה – מדובר

באוכלוסיות מיוחדות.

הנתונים שהציגה שרה לגבי המחקר הארצי של

ד"ר יוסי הראל – מדובר גם בבני נוער

שלומדים בבתי-ספר. יש גם מגבלה כי הם לא

כוללים את כל אלה שלומדים במסגרות

אלטרנטיביות ושנמצאים במצב של ניתוק

בכלל. אלה נתונים שהסקר הנוכחי כן יכלול.

הוא יכניס פנימה את כל בני הנוער שלא

נמצאים במערכת הרגילה.

מרינה סולודקין:

זה לא נורמטיבי.

היו"ר מיכאל נודלמן:

זה הסקר החדש.

פאולה כהאן-סטרביצ'ינסקי:

החדש, כן. בדרך כלל, מה שאנחנו עושים –

וזה גם כתוב בהצעה – מעבר לכך שמבצעים את

הסקר ומציגים את הנתונים, אנחנו גם נשמח

להיות חלק מתהליך של הבנת הנתונים, תובנה,

וכן לשמוע פרשנויות מהשותפים השונים, מכל

האנשים הרלוונטיים, וליצור איזשהו בסיס

כפי ששרה אמרה, לצורך תכנון.

אנחנו נשמח ללוות איזשהו תהליך של תכנון

אסטרטגי, על סמך הנתונים.

היו"ר מיכאל נודלמן:

אתם יודעים שהיום הכנסת לא עובדת – בגלל

חנוכה. יש חברי כנסת שהגיעו במיוחד לדיון.

מרינה סולודקין:

תודה רבה ליושב-ראש ותודה רבה רבה למשרד

הקליטה, שהציג את התוכניות החדשות וגם את

המצב הקיים.

אני לא יכולה לומר לכם שאני מרוצה ושיש

לי תקוות גדולות. למה? משום שאנחנו לא

עושים טיפול שורש בכמה בעיות שקשורות

לנוער של עולים בסיכון.

אני מציעה ליושב-ראש, כוועדה, לפנות

למשרד האוצר ולראש הממשלה, לבקש – כי זה

הכרחי – להחזיר כסף למשפחות החד-הוריות.

לנוער בסיכון ממשפחות חד-הוריות יש פחות

סיכוי לצאת מהמצב הזה – בגלל המצב הכלכלי

והעוני במשפחות האלה.

אני מאוד מברכת את כל התוכניות של משרד

הקליטה, משרד החינוך, משרד העבודה

והרווחה, ואנחנו רואים את האנשים שעושים

עבודת קודש במשרדים האלה, אבל אני אומרת

כך: מדאיג אותי מאוד שאנחנו לא שומעים על

תנועות נוער בכלל, אנחנו לא שומעים על

חברה שעושה מאמץ גדול בהתנדבות בנושאים

האלה – וזה לא דומה למה שהיה בישראל

בשנות ה-50, ה-60, או בשנות ה-70.

כל המושג של בדידות – שאת מדברת עליו –

זה מאוד חשוב, זאת אומרת שהמערכות לא

עובדות כראוי, וקודם כול מערכת החינוך.

רואים עכשיו את שביתת המורים – כמה

חודשים. ואף עניין מהותי שקשור לנוער

העולה שנמצא בבתי-ספר ישראליים, לא שמענו

– לא מפי ראשי הארגונים, לא משרת החינוך

– שרת הקליטה לשעבר.

זאב אלקין:

לצערי, היום היא שרת אנטי-קליטה.

מרינה סולודקין:

אני חושבת שכל עניין הבדידות – אנחנו

צריכים לחשוב הרבה איך להתמודד עם זה. גם

הורים לא מטפלים בילדיהם בצורה נכונה,

משום שקורת גג ופרוסת לחם זה הכי חשוב –

אני חושבת שזוהי אשמה שלנו, של קהילות

העולים – גם של ברית-המועצות, גם של

אתיופיה – ואנחנו צריכים לעבוד הרבה עם

ארגוני עולים ומתנדבים מקרב העולים, אבל

בדידות בבית-הספר– המשמעות היא ניכור

קודם כול ממורים ומנהלים של בתי-הספר.

אני עומדת כל עניין החזרת הכסף למשפחות

החד-הוריות.

זאב אלקין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה,

אדוני המנכ"ל, על ההצגה, ואני ארצה להעיר

לגבי כמה נקודות – מתוקף הניסיון שהצטבר

אצלנו בוועדת המשנה שעוסקת בנושא הזה

באופן רצוף, מאז הקמתה של הכנסת הזאת.

קודם כול, אגיד לך מה היה לי חסר במצגת

שהצגתם. יש פה הרבה מלים, יש מעט מספרים.

אם אני אנסח את זה בצורה מחודדת, כמה עולה

כל מילה פה. האם כל מילה פה זה תוספת 500,000

שקל או מיליון שקל, או 100,000 שקל. יש משרדים

במצגת הזאת – למשל, משרד הרווחה- שאני

קורא מלים יפות, השאלה מה מסתתר מאחוריהן.

פיתוח תוכניות לחיזוק "האחר המשמעותי".

כמה עולה האחר הזה, עד כמה הוא משמעותי,

איזה תקציב מתקציבי המשרדים הולך

לתוכניות שקשורות לנוער עולה, לעומת

השנים הקודמות – מה המשמעות?

מרינה סולודקין:

ולמה אחר בכלל? כי כולנו יהודים.

זאב אלקין:

כשאתה מדבר על תוכנית בין-משרדית, אני

מניח שהכוונה היתה לצלם מצב נתון , להגיד:

יש לנו בעיה, אנחנו צריכים לשפר את המצב

באופן דרמטי. הרי זה פועל יוצא לכל הדיון

הזה. זאת נקודת המוצא.

כשאנחנו רוצים לשנות, אחת מהשתיים: או

שאנחנו צריכים לשנות לחלוטין את המבנה,

או שאנחנו צריכים להוסיף תקציבים, בדרך

כלל זה גם וגם.

בינתיים, מתוך הדיון – במשרד שלך אני

מבין מה קורה. אני מבין גם בזכות הדיונים

הקודמים שהיו שם וגם בזכות מה שהצגת כאן

– יש תוספת תקציב פה, יש שם, יכול להיות

שצריך יותר, יכול להיות שיש הערות, ותכף

אעיר הערות פרטניות, אבל לפחות אני מבין

מה אתם משנים מהשנה הזאת לקראת שנה הבאה.

מה קורה אצל עודי בהט – אני גם מבין, ותכף

אני אתייחס לזה. קודם כול, מה שקורה אצלו

– שמקצצים לו שליש מהתקציב, במסגרת סדר

עדיפויות שאתם דיברתם עליו.

מרינה סולודקין:

ואת זה הוא לא אמר.

זאב אלקין:

את זה הוא לא אמר, אבל את זה אנחנו יודעים.

עודי בהט:

כבר אמרתי את זה כמה פעמים בוועדה.

זאב אלקין:

הוא אמר את זה כמה פעמים, את זה אנחנו

יודעים לפי ספרי התקציב.

עודי בהט:

חס וחלילה, לא הסתרתי.

זאב אלקין:

מה למשל קורה חדש – לא ברמה של המצגת

וכמה משפטים יפים, אלא ברמה של תקציבים,

תוכניות, מספרי משתתפים: במשרד לביטחון

פנים לא הבנתי; במשרד הרווחה לא הבנתי.

ולכן, אני פונה אליך, המנכ"ל – הרי אתה כאן

מנצח על התזמורת הזאת – בבקשה, אינני

יודע אם זה כבר לדיון הזה, אבל לדיון הבא

שמן הסתם יתקיים, תביאו לנו יותר מספרים,

יותר תקציבים, יותר מספרי משתתפים, כדי

שנבין מה השינוי מהמצב הקיים, לעתיד שאתם

מנסים להוביל אותנו אליו.

בהקשר הזה - וכבר התייחסתי - לפעמים,

כשאני מסתכל על מה שקורה במשרדי הממשלה

השונים, אני שואל את עצמי אם הם חלק מאותה

ממשלה, או לא. כי לפי דעתי, אתה ושרת

החינוך באותה ממשלה – אתה מנכ"ל משרד

הקליטה, ומשרד החינוך נמצא באותה ממשלת

ישראל.

ולכן, אתה מדבר כאן על פיתוח תוכנית

בין-משרדית לשיפור הטיפול בקליטת

תלמידים עולים, ובמקביל, אני כחבר ועדת

כספים וכחבר כנסת, פותח את ספר התקציב של

משרד החינוך שמונח לפניי ואני רואה את

הסעיף הזה – שאגב, עדיין משרד החינוך

משום-מה מתבייש לקרוא לו בשמו; אין שם

סעיף קליטת נוער עולה, יש סעיף מדהים

שנקרא תוכניות ויוזמות, ורק יודעי דבר

יודעים שמאחורי זה מסתתרת קליטת תלמידים

עולים בעיקר, תחת הכותרת הכללית הזאת.

מרינה סולודקין:

מתביישים.

זאב אלקין:

כשאני פותח את הסעיף "תוכניות ויוזמות",

אני רואה שמול התקציב שהשנה היה ליחידה

הרלוונטית במשרד החינוך – קיצוץ של שליש.

זה לא 5%, זה לא 10%, זה שליש.

ואם בשנה שעברה, השרה ידעה להגיד – גם

בשולחן הזה, גם בוועדת הכספים: אני אשלים

את כל מה שחסר כדי שהתקציב לא יירד, השנה

השרה אמרה חד-משמעית, לפרוטוקול: אני לא

מתחייבת להשלים, אני מודעת לבעיה, אבל מה

לעשות, יש לי סדר עדיפויות אחר.

אז השאלה היא האם השרה נמצאת באותה ממשלה

היכן שאתה נמצא – כי אתה מדבר כאן בשם

ממשלת ישראל על תוכנית בין-משרדית, והשרה

אומרת: יש לי סדר עדיפויות אחר, ומורידה 10

מיליון שקל מהנושא הזה.

מה שאני מצפה ממך זה לזעוק את הזעקה – כמו

גם בנושא של האולפנים, השרה מקצצת חצי

מהאולפנים, ואני רוצה לשמוע כאן את הזעקה

של משרד הקליטה: אסור לכם לעשות זאת.

שאלה מה אתם מתכוונים לעשות בנדון.

מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה ארז חלפון:

אני זועק.

מרינה סולודקין:

זה לא הם. זה אנחנו.

זאב אלקין:

זה גם הם וגם אנחנו.

היו"ר מיכאל נודלמן:

הוא זועק.

זאב אלקין:

וזה במצב כאשר לפי הנתונים המקצועיים של

משרד החינוך, רק כדי לתת מענה מינימלי

לנושא של הוראת עברית – הם צריכים תוספת

כשליש מהתקציב שיש להם. אז במקום לתת להם

את התוספת הזאת – מורידים להם, ואז באופן

סמלי אם ראית איך סידרתם את הדיון, מה היה

המשרד האחרון? המשרד לביטחון הפנים.

כשאנחנו מפספסים בחינוך ובקליטה – מי

משלם את המחיר? המשרד לביטחון פנים, אבל

בסכומים הרבה יותר קטנים אפשר למנוע את

הנגע עוד בשלב הזה, ולא לטפל אחר כך

בילדים בסיכון, בילדים עבריינים, וכו'.

צריכים לעשות קליטה מינימלית מוצלחת –

לתת מינימום שעות עברית, וזה לא קורה, אלא

להיפך. אם הקיצוץ יהיה כפי שהוא רשום כרגע

בספר התקציב, זה ממוטט חלק גדול מאוד

מהמערכת של משהו שעודי בהט מנסה לבנות

בשנים האחרונות.

השאלה שלי איפה כאן תוכנית בין-משרדית.

מרינה סולודקין:

זאב, מעדיפים עובדים זרים.

זאב אלקין:

יכול להיות. נקודה נוספת שקשורה לתוכנית

בין-משרדית. הרי בין-משרדי יכול לעבוד

בשתי דרכים. דרך אחת – להגיד לכל המשרדים:

בואו ניצור פרויקטים משותפים. דרך שנייה

היא קודם כול לנסות למפות את התמונה.

אני חייב להגיד שבתור מי שמלווה שנה וחצי

בכנסת את הנושא הזה, אפילו אני לפעמים

הולך לאיבוד מריבוי הכותרות ומריבוי

הפרויקטים – כשלפעמים אפילו פרויקטים

דומים במשרדים שונים מתוקצבים תחת

כותרות דומות.

יש לא מעט כסף שהולך לנושא הזה, אבל הוא

מתפצל להמון פרויקטים, כאשר מעטים מהם –

יש מעקב צמוד עליהם.

דיברת כאן על סקר, וזה מאוד מאוד חשוב,

אבל זה לא סקר חד-פעמי. השאלה היא האם על

כל פרויקט אתה יודע להגיד: זה היה המצב;

כתוצאה מהפרויקט, הנתונים הבסיסיים:

נשירה מבתי-ספר, פשיעה בקרב ילדי נוער,

ידיעת העברית – כל תחום ותחום – הנתונים

הבסיסיים השתפרו משנה א' לשנה ב' בזכות

הפרויקט המסוים, ועל פרויקט אחר; הרי אין

דבר כזה שכל הפרויקטים מוצלחים. מן הסתם,

יש חלק מהפרויקטים שלא מגיעים למטרה, ומי

שלא מנסה הוא אף פעם לא טועה, אבל הדרך

היחידה לעשות זה לנסות, לטעות ולתקן.

כשאין מערך מעקב מסודר של תוצאות

הפרויקטים – אני מאוד חרד לריבוי

הפרויקטים, כי אני יודע שאי-אפשר לפקח על

המערכת הזאת ואי-אפשר לדעת האם היא מביאה

תוצאות או לא מביאה תוצאות, ולפעמים אני

מהרהר בראשי לקחת את התקציבים מכל

המשרדים, לחבר אותם ביחד ולבנות

תוכנית-על שתיגע בכל ילד וילד – האם זה לא

יהיה טוב יותר.

נקודה נוספת לגבי ריבוי הפרויקטים זה

מספרי משתתפים. הרי כל אחד סופר מספרי

משתתפים, אבל אין מערך מעקב מי משתתף

איפה. ולכן, לפעמים יש שאלה האם לא מדובר

באותם ילדים – דווקא

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]