פרוטוקול ועדת הכלכלה,מספר 275,מתאריך 27/06/2010

הכנסת השמונה עשרה נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 275

מישיבת ועדת הכלכלה

יום ראשון, ט"ו בתמוז התש"ע (27 ביוני 2010),

שעה 13:05

סדר היום:

תקנות הנמלים (מעגנות), התשס"ז-2007

נכחו:

חברי הוועדה:

אופיר אקוניס – היו"ר

יוליה שמלוב ברקוביץ

מוזמנים:

עו"ד סיגלית ברקאי-ואקיל, הלשכה המשפטית,

משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עמוס נוימן, מנהל אגף משיטים וכלי שיט

קטנים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

רוני זיסו, מרכז בכיר תפעול מעגנות

ונמלים, רשות הספנות, משרד התחבורה

והבטיחות בדרכים

רמי עמיר, מנהל אגף ים וחופים, המשרד

להגנת הסביבה

שי באב"ד, מנכ"ל צים ישראל וסגן נשיא לשכת

הספנות הישראלית

רויטל קסטרו, מנהלת תחום תשתיות תחבורה,

משרד הפנים

מאיר נמיר, ראש מדור שיטור ימי, המשרד

לביטחון פנים

ד"ר אורן סונין, אגף הדייג, משרד החקלאות

ופיתוח הכפר

יהודה גסנר, מנהל תחום הנדסה, דלק, משרד

התשתיות הלאומיות

רס"ן רחלי ברץ-ריקס, משרד הביטחון

שמואל מלכיס, מנהל המחלקה הכלכלית, איגוד

חברות הביטוח

נדב פרג, ביטוח ימי, חברת כלל

גל קדר, קדר סוכנות לביטוח

ירון אליאס, איגוד חברות הביטוח

פרופ' רון יציב, מנהל פורום שייטי ישראל

גיורא קדר, הפורום לקידום השייט בישראל

מורדי חבר, מנהל מעגן הדיג, חברת נמלי

ישראל

עו"ד גדי שניצר, עוזר היועץ המשפטי, חברת

נמלי ישראל

ראובן אברמוביץ, מנהל נמל יפו

עופר דובנוב, מנהל המרינה בתל אביב

אילן גבע, סגן מנהל המרינה בתל אביב

הלל רשף, מנהל נמל המרינה באשקלון

אמיר צינדר, מנהל המרינה בהרצליה

יורם גרינברג, מנהל המרינה באשדוד

אורנה הראל פלג, מנהלת מחלקת תכנון ארוך

טווח, עיריית חיפה, מרכז השלטון המקומי

פואד נסאר, יו"ר ארגון דייגי ישראל

שמואל גרנות, ארגון דייגי ישראל

עידו גרנות, ארגון דייגי ישראל

צביקה סבו, ארגון דייגי ישראל

אילן פוליבה, ארגון דייגי ישראל

שוקי משעול, מזכיר עמותת דייגי נמל יפו

עופר זרמתי, ועד דייגי יפו

אורי שרון, נציג דייגי יפו

ייעוץ משפטי: ניר ימין

מנהלת הוועדה: לאה ורון

רשמה וערכה: אהובה שרון – חבר המתרגמים

בע"מ

תקנות הנמלים (מעגנות), התשס"ז-2007

היו"ר אופיר אקוניס:

אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר

היום תקנות הנמלים (מעגנות), התשס"ז-2007.

אני מזכיר שתקנות 8 ו-20 לא אושרו. אנחנו

עכשיו באותה תקנה, בסעיף מספר. אני מבקש

מהייעוץ המשפטי של משרד התחבורה להמשיך

לקרוא. אל הסעיפים השנויים במחלוקת,

נחזור בתום ההקראה.

סיגלית ברקאי-ואקיל:

50. דיווח לממונה על הנמלים

(א) מנהל מעגנה ידווח לממונה על הנמלים

בכל אחד מעניינים אלה:

(1) איסור על כניסה ויציאה של כלי השיט

מהמעגנה.

(2) משיית כלי שיט מהמים ללא הסכמת בעל

כלי השיט.

(3) תאונה ימית בתחום המעגנה.

(4) שינוי משמעותי בעומק נתיב הכניסה

למעגנה.

(5) אירוע חריג בתחום המעגנה.

(6) תקלה משמעותית באחת התשתיות.

(7) זיהום מי המעגנה או חשש לזיהום מי

המעגנה.

(8) תרגול תוכנית המוכנות לפי תקנה 49.

(9) אי התקיימות הוראות תקנה 11, כולן או

מקצתן, בעסק כהגדרתו בתקנה 10.

בהמשך לישיבה שקיימנו בלשכה המשפטית

בתום הדיון הקודם, אנחנו רוצים לתקן את

פסקה (5) ולומר במקום אירוע חריג בתחום

המעגנה, יבוא "אירוע שלדעת מנהל המעגנה

חורג ממהלך העניינים הרגיל במעגנה".

(ב) ארע האמור בתקנת משנה (א)(7), יודיע על כך

מנהל המעגנה גם למפקח למניעת זיהום הים.

(ג) מנהל המעגנה ינהל יומן מעגנה שיתועדו

בו הדיווחים האמורים בתקנת משנה (א) ו-(ב).

(ד) בלי לגרוע מהאמור בתקנות משנה (א) עד

(ג), מנהל המעגנה יגיש לממונה על הנמלים,

על פי הנחיותיו, מדי שלושה חודשים, דין

וחשבון על השימוש בסמכויותיו ובסמכות

מפעיל המעגנה על פי תקנות 3, 4, 5, 6, 11, 12, 18(ב), 19(ב), 22(ב), 24(ב), 25, 27(א) ו-49(ג).

היו"ר אופיר אקוניס:

תסבירו ונשמע הערות.

רוני זיסו:

מדובר כאן על כל דבר שהוא למעשה חריג

במעגנה, על הוצאת דיווח על אירוע חריג כי

זה לא מהלך עניינים רגיל . יש כאן רשימה של

דברים מרכזיים, ובנוסף, מה שנאמר, אירוע

חורג שאולי לא חשבנו עליו. אלה החריגים.

בשגרה, מכיוון שעל אירוע חריג מגיע דיווח

מפורט, יש את הדיווח התלת חודשי שהוא יותר

תקציר וסיכום עיקרים.

היו"ר אופיר אקוניס:

תודה. הערות.

ניר ימין:

בתקנת משנה (א), הדיווח של מנהל המעגנה

צריך להיות במועד מסוים או מיידית?

רוני זיסו:

לא. כאשר קרה האירוע. זה לא חייב להיות

באמצע הלילה. הוא בא בבוקר לעבודה והוא

מכין את זה.

ניר ימין:

אולי אפשר לכתוב "בהקדם". "ידווח בהקדם" או

"בהקדם האפשרי?

רוני זיסו:

בכוונה לא הגדרנו. העיקרון הוא שזה יהיה

בהקדם, כאשר קרה האירוע, אבל מכיוון שלמשל

יש אירוע של פגיעת כלי שיט, עכשיו עסוקים

במשייתו ובטיפול בזיהום. כאשר מתאפשר,

בהקדם האפשר. זאת הכוונה. לא הגדרנו זמן.

ניר ימין:

אפשר להוסיף אחרי "ידווח", "בהקדם האפשרי"?

סיגלית ברקאי-ואקיל:

כן.

רוני זיסו:

כן.

היו"ר אופיר אקוניס:

תודה. הערות נוספות.

ניר ימין:

בפסקה (1), הכוונה לדיווח על כל כלי שיט

שיוצא?

רוני זיסו:

מדובר על איסור עקרוני של יציאת כלי שיט

כי עכשיו יש בעיית עומק, יש איזושהי בעיית

בטיחות וזה לא אירוע רגיל.

זה צריך להיות "כלי השיט".

ניר ימין:

בפסקה (3), לגבי השינוי המשמעותי. המנהל

קובע לגופו של עניין בכל התקיימות של

נסיבות קונקרטיות מהו שינוי משמעותי?

רוני זיסו:

בעומק?

ניר ימין:

כן. שינוי משמעותי בעומק נתיב הכניסה

למעגנה.

רוני זיסו:

מוגדר במפה, כפי שאישרנו בסעיף הקודם של

שמירת עומק המים. כאשר יש ירידה בעומק

ברמה שהיא מסכנת את בטיחות כלי השיט, חייב

לדווח.

ניר ימין:

צריך להוסיף כאן "באופן שמסכן את בטיחות

כלי השיט"?

רוני זיסו:

אנחנו מדברים על שינוי משמעותי. הגדרנו

את זה בשמירת החובה. כאן זאת רק הכותרת. יש

סעיף של שמירת עומק המים שאישרנו בדיון

הקודם. כאן זה רק ראש הפרק למעשה.

ניר ימין:

שם מפנים באופן מפורש מהו שינוי משמעותי?

סיגלית ברקאי-ואקיל:

לא. הוא מפורט מה העומק.

ניר ימין:

עדיין השאלה מהו שינוי משמעותי לעומת

העומק המותר. מה ייחשב שינוי משמעותי.

רוני זיסו:

עומק המים במעגנה. בכל מעגנה זה עומק אחר.

ניר ימין:

עדיין זה שינוי משמעותי שמסכן את

הבטיחות.

רוני זיסו:

כן. אם ירד חצי מטר בהרצליה או ירד חצי

מטר באילת, זה לא אותו הדבר אלא יש הבדל.

לכל מעגנה יש את העומקים שלה.

ניר ימין:

השאלה אם יש טעם או שאין צורך להוסיף

בסיפא "באופן שיש בו כדי לסכן את בטיחות

כלי השיט במעגנה".

רוני זיסו:

לשם כך הגדרנו את זה בסעיף 35 אם אני לא

טועה.

ניר ימין:

יש הגדרה של שינוי משמעותי?

היו"ר אופיר אקוניס:

בעומק טיפלנו בישיבה הקודמת.

ניר ימין:

כן, אבל אני לא חושב שיש הגדרה.

רוני זיסו:

כן, הגדרנו. סעיף 35. "באופן המסכן את

בטיחות השיט". הגדרנו את זה.

היו"ר אופיר אקוניס:

כן, טיפלנו בזה. הקדשנו לזה זמן.

רוני זיסו:

לכן אני לא צריך כל פעם להיכנס להגדרה

מלאה.

סיגלית ברקאי-ואקיל:

אפשר אולי להפנות לעומק הקבוע או משהו

כזה. בסעיף 35 יש הגדרה של מהו עומק קבוע

ואפשר אולי להפנות אליה.

רוני זיסו:

בהתאם לתקנה 35.

היו"ר אופיר אקוניס:

בסדר.

ניר ימין:

עוד דבר אחד. בתקנת משנה (ד), כאשר מדובר

על הדיווח לממונה על הנמלים, הכוונה היא

לכך שהממונה על הנמלים צריך להנחות כיצד

ייעשה הדיווח, ואני מניח שהכוונה היא

למתכונת הדיווח, איך זה ייעשה, האם

באי-מייל או בכתב או דברים מהסוג הזה.

הכוונה היא לא שאם הוא לא מנחה כיצד

לדווח, לא יהיה דיווח. נכון? הכוונה היא רק

לגבי המתכונת של הדיווח.

רוני זיסו:

על כל אירוע חריג יוצא דיווח אירוע

נקודתי. אחת לרבעון, יש דוח מרכז ובו נאמר

שהיו כך וכך אירועי טביעות. יכול להיות

שמהריכוז הזה אתה יכול לעלות על בעיה

סיסטמתית ולטפל בה, מה שאתה לא רואה כאשר

אתה מטפל באירוע אחד.

ניר ימין:

ברור, אבל הביטוי "על פי הנחיותיו", למה

הוא מתייחס? להנחיות לגבי מה? לגבי מתכונת

הדיווח?

רוני זיסו:

לא נכנסנו להגדרה. לא נכנסנו לשבלונה של

הדיווח.

ניר ימין:

אבל זאת הכוונה שלכם? אלה הנחיות

למתכונת?

רוני זיסו:

לא ישבנו על הקטע של הגדרת שבלונה.

ניר ימין:

לא, לא שבלונה, אבל הכוונה באופן כללי.

רוני זיסו:

הכוונה היא לרכז, לעשות דיווח מרכז שיסכם

את סך האירועים במעגנה ולראות האם יש לנו

משהו שאפשר להוציא ממנו מאפיינים.

יוליה שמלוב ברקוביץ:

מי מבין את התקנה חוץ ממך?

היו"ר אופיר אקוניס:

כולם. כל מי שעוסק בזה. כל מי שעוסק בתחום

וגם אנחנו כיוון שזאת ישיבה רביעית

במספר. גם אנחנו כבר הפכנו למבינים.

יוליה שמלוב ברקוביץ:

עובדה שהיועץ המשפטי שואל שאלות.

היו"ר אופיר אקוניס:

בסדר. לגבי שבלונת הדיווח, האם זה במייל

או בכתב.

רוני זיסו:

הוא צריך לדווח אחת לשלושה חודשים.

ניר ימין:

אני שואל לגבי המתכונת.

היו"ר אופיר אקוניס:

אגב, לשיטתם של המתנגדים לתקנת המעגנות,

זה דווקא הסעיף שכובל את מנהל המעגנה

בדיווח של אחת לשלושה חודשים.

ניר ימין:

השאלה שלי היא ניסוחית בלבד. אני חושב

שהבנתי את הכוונה שהממונה ינחה כיצד

לדווח ולכן אולי כדאי לכתוב שזה יהיה

לגבי המתכונת.

סיגלית ברקאי-ואקיל:

יכול להיות שהוא יאמר לו שהוא רוצה שימקד

את זה בצורה מסוימת.

היו"ר אופיר אקוניס:

שיחליטו הם איך הם רוצים לקבל.

סיגלית ברקאי-ואקיל:

זה הרעיון של על פי הכללים.

היו"ר אופיר אקוניס:

למה אני צריך להתעסק עם זה? זה לא מעניין.

אחת לשלושה חודשים הוא ידווח. את בעד

הסעיף הזה? המחוקק לא צריך לקבוע איך הוא

קובע ואיך הוא מדווח לו. הוא מדווח לו. אני

לא מתערב למשטרה איך מדווחים למפקד המרחב

על אירוע נקודתי שהיה על ידי שוטר פלוני

או אלמוני. אני לא שואל אותו איך הוא

מדווח ומה צורת הדיווח שלו. הוא מדווח.

זאת הסמכות שלו כמנהל. אם אנחנו לא ניתן

במדינה הזאת למנהלים לנהל, היא תמשיך

להיראות כמו ברדק ולזה אנחנו לא מוכנים.

יש כאן היררכיית ניהול. אני לא מבין מה

הרצון להיכנס לפרטי הדיווח. הוא ישלח את

הדיווח שלו. אם לאחר שנה הם יראו שהדיווח

לא טוב והשבלונה לא נכונה, או הדיווח לא

נשלח באי-מייל או נשלח בפקס, זה משהו אחר.

כמובן שלא מדובר על דיווח בעל פה, נכון?

רוני זיסו:

נכון

היו"ר אופיר אקוניס:

את בעד הסעיף?

יוליה שמלוב ברקוביץ:

אם מדובר על ניסוח בלבד ועל נושאים כאלה,

זה יכול לקבל פרשנות שונה. אני לא מבקשת

שיאמר לנו עכשיו איך הוא מדווח. אני לא

מרגישה כל כך נוח עם הסעיף.

היו"ר אופיר אקוניס:

אני חושב שהסעיף ברור.

ניר ימין:

אדוני, הכוונה שלך שהדין וחשבון יהיה

בכתב? כי כרגע התקנה לא אומרת את זה.

היו"ר אופיר אקוניס:

תוסיף את המילה "בכתב". "בכתב, על פי

הנחיותיו" וכדומה. מנהל המעגנה יגיש

לממונה על המעגנים בכתב על פי הנחיותיו.

זה מספק אותך גבירתי?

יוליה שמלוב ברקוביץ:

כן.

ניר ימין:

אם אני מבין, "בכתב" יהיה אחרי הדין

וחשבון. כלומר, מנהל המעגנה מעביר לממונה

בכתב.

לאה ורון:

דין וחשבון בכתב.

ניר ימין:

כן. בדיוק.

היו"ר אופיר אקוניס:

בסדר. תמצאו את המקום להכניס את המילה

"בכתב".

שוקי משעול:

לסעיף 2, משיית כלי שיט מהמים ללא הסכמת

בעל כלי השיט. אני חושב שזה לפחות מחייב

הודעה מוקדמת.

רוני זיסו:

דיברנו על זה. מדובר על דיווח.

היו"ר אופיר אקוניס:

זה דיווח לממונה על הנמלים ואלה הדברים

שיהיו צריכים להיות מדווחים. לכן אני

חושב שזה בסדר גמור וזה באמת הגיוני

שהדבר הזה ידווח. מדובר רק על הדיווח.

ה צ ב ע ה

סעיף 50 – אושר

סיגלית ברקאי-ואקיל:

51. הפסקת פעילות

לא קיים מפעיל מעגנה אחת או יותר מן

החובות המנויות בפרק זה, והדבר עלול

לפגוע בתפעולה התקין של המעגנה או

בבטיחות השיט או באיכות הסביבה הימית,

רשאי הממונה על הנמלים, באישור השר ולאחר

שנתן הזדמנות למפעיל המעגנה להשמיע

טענותיו, לאסור על כניסת כלי שיט לתחום

המעגנה או יציאה ממנו, ולאסור כל פעילות

של המעגנה.

ניר ימין:

עו"ד איתי עצמון שליווה את שלושת הדיונים

הקודמים ואני דיברנו עם עורכת הדין ברקאי

לגבי הסיפא, לגבי הביטוי "כל פעילות".

אנחנו חושבים שכדאי להוסיף לתקופה

ולתנאים כפי שיקבע, כי ברגע שמסתיימת

הסכנה או הפגיעה באיכות הסביבה הימית,

אין טעם להפסיק את הפעילות הימית. כלומר,

לומר באופן מפורש שהסמכות שלו לאסור על

כניסת כלי שיט לתחום המעגנה היא רק כל עוד

הפעילות "המסכנת" הזאת מתקיימת.

רוני זיסו:

זה האינטרס שלנו שהמעגנות יעבדו. ברגע

שיש בעיה, רשאי הממונה לקחת את הסמכות ואו

לעצור את הפעילות או לטפל.

ניר ימין:

ברגע שהבעיה מסתיימת, הוא מחזיר את

המעגנה לפעילות.

רוני זיסו:

נכון. בפועל למשל נמל תל אביב סגור מזה שש

שנים לפעילות כי המפגע לצורך העניין לא

טופל. ברור לנו שאחרי שהמפגע יטופל,

המעגנה תיפתח אבל זה יכול להיות גם אירוע

מאוד ארוך. אין כוונה לסגור וגמרנו.

ניר ימין:

אני חושב שכדאי להבהיר את זה מבחינת

הנוסח.

היו"ר אופיר אקוניס:

מה אתה מציע?

ניר ימין:

אחרי הביטוי "כל פעילות של המעגנה" -

לתקופה ולתנאים כפי שיקבע.

רוני זיסו:

בסדר. אין לי בעיה להוסיף את זה.

ניר ימין:

עוד דבר אחד שמתייחס לערר או לערעור על

ההחלטה של הממונה על הנמלים. גם על העניין

הזה דיברנו עם עורכת הדין ברקאי. כרגע

בתקנות המוצעות, אין אפשרות להגיש ערר או

ערעור על החלטת הממונה. בחוק בית המשפט

לעניינים מינהליים, פקודת הנמלים

והתקנות לפיה לא מופיעות כהוראה של אחת

מהרשויות שאפשר לערער על פיה. לפי מה

שנמסר לנו ממשרד התחבורה, מעורכת הדין

ברקאי, הם יבחנו את הצורך להוסיף את פקודת

הנמלים לחוק בתי משפט, לתוספת בחוק בתי

משפט לעניינים מינהליים, כדי שניתן יהיה

להגיש ערר או ערעור עליה.

סיגלית ברקאי-ואקיל:

אני רוצה להבהיר שאנחנו מבחינתנו לא

רואים הבדל בין התקנות האלה לבין תקנות

אחרות של דיני הנמלים. בעיקרון כל

ההחלטות במסגרת תקנות הנמלים למיניהן

נעשות בצורה מסוימת. בחוק בית משפט

לעניינים מינהליים יש ממש הפניה למקרים

מאוד ספציפיים שאפשר לערער עליהם. אני

חושבת שאולי רק מקרה אחד בתחום הספנות

לגבי היתר כלי שיט צר ולא מעבר לכך.

אנחנו לא חושבים שצריכה להיות איזושהי

הבחנה. במידה שנידרש, אנחנו אכן נבחן אם

יש צורך אבל אנחנו לא חושבים שיש איזשהו

צורך.

היו"ר אופיר אקוניס:

אם כן, אישרנו רק תוספת אחת, לתקופה

ולתנאים כפי שיקבע.

ה צ ב ע ה

סעיף 51 – אושר

סיגלית ברקאי-ואקיל:

פרק שמיני: הוראות כלליות

52. תשלומים למפעיל המעגנה

(א) מפעיל המעגנה רשאי לגבות תשלום בעד

שירותים הניתנים במעגנה לכלי שיט לרבות

לפי תקנות אלה.

(ב) לא שולמו תשלומים החלים על כלי שיט לפי

תקנת משנה (א), רשאי מנהל המעגנה, באישור

הממונה על הנמלים, להורות על הוצאת כלי

השיט האמור מתחום המעגנה או לאסור על

כניסתו לתחום המעגנה.

היו"ר אופיר אקוניס:

אצלי מופיעים שני סעיפים.

סיגלית ברקאי-ואקיל:

העברתי נוסח מתוקן בו הושמט סעיף (ב). זה

בעקבות דיונים שניהלנו עם הממונה על

ההגבלים העסקיים שאמר לנו שיש חשש שיראו

באיזשהו אופן את הנמלים, את המעגנות,

כמונופול ולא תקין לתת סמכות כזאת למישהו

שיכולה להיות לו איזושהי סמכות כזאת

כמונופול.

היו"ר אופיר אקוניס:

התשלומים למפעיל המעגנה נשאר סעיף (א).

סיגלית ברקאי-ואקיל:

הוא רשאי לגבות תשלומים אבל הוא לא רשאי

לעכב את כלי השיט. הוא אמר שלא ניתן למנוע

מכלי שיט לעזוב אפילו אם הוא לא שילם.

מהסיבה הזאת השמטנו את סעיף (ב).

היו"ר אופיר אקוניס:

לא הבנתי. אני לא מבין את ה"רשאי". הוא

גובה או לא גובה?

סיגלית ברקאי-ואקיל:

הוא גובה. הוא יכול לגבות. הבסיס לסעיף

הזה נבע מבג"ץ כורש.

היו"ר אופיר אקוניס:

אי אפשר לעשות משהו במדינה בלי שהבג"ץ

יתערב. בכל דבר מגישים בג"ץ, כאילו הבג"ץ

מנהל. ודאי שהוא דן בנושא רק כאשר פונים

אליו, אבל בכל דבר פונים אליו. לא מבינים

איך מדינה מתנהלת כאשר על כל דבר יש

פנייה.

רוני זיסו:

יש משיטים שפנו לבג"ץ בטענה שהמרינה לא

רשאית לגבות תשלומים והבג"ץ קבע שהיא

רשאית לגבות תשלומים בגין השירותים שהיא

נותנת.

סיגלית ברקאי-ואקיל:

בג"ץ קבע שלמרות שהסמכות שיש לשר להתקין

תקנות, הוא עדיין לא מונע מהזכות של מנהל

המעגנה לגבות תשלומים עבור השירותים

שהוא נותן, אם זה במישור הסכמי וכולי,

ובפרט כאשר מדובר בשירותים שאין חובה

חוקית לתת אותם. אנחנו בפסקה הזאת מבקשים

להסדיר שגם כאשר זה קבוע על פי החוק,

ראשית, יש סמכות לגבות עבור זה תשלומים,

למרות שזה קבוע בתקנות, ושנית, שזאת לא

רשימה סגורה של דברים שרק זה מה שהוא יכול

לגבות אלא הוא יכול גם במישור ההסכמי

בינו לבין לקוח לגבות איזה אגרות שהוא

מבקש.

היו"ר אופיר אקוניס:

איפה כל ההסדרה הזאת של התשלום באה לידי

ביטוי?

רוני זיסו:

יש שירותים עבורם משלמים.

היו"ר אופיר אקוניס:

מישהו מקבל שירות. האם השירות ניתן חינם

או שמשלמים עבור השירות הזה? אני לא מכיר

שירות אחד שניתן לי בחינם.

רוני זיסו:

זה בדיוק מה שאנחנו אומרים כאן. הוא יכול

לגבות תשלומים עבור השירותים שהוא נותן

לפי התקנות האלה, שאנחנו מחייבים אותו

לתת - אנחנו מחייבים אותו לתת מים, לתת

חשמל, לתת שירות הרמה והורדה למשל – והוא

רשאי לגבות על זה תשלום, ומעבר לכך, זה

ה"לרבות", הוא רשאי לגבות תשלום לפי בג"ץ

כורש על שירותים שאינם מחויבים בו. מקום

העגינה, אנחנו לא מדברים עליו. המרינה

נועדה לעגינה. לא דיברנו על החובה לתת

אותה. הוא רשאי לגבות תשלום עבור העגינה

במרינה.

קריאה:

אם המרינה התנדבותית, הוא לא חייב.

היו"ר אופיר אקוניס:

איך המרינה תכלכל את עצמה? מה זאת

ההתנדבותיות הזאת? אם רוצים לעשות פרו

בונו, בבקשה, אבל אני לא מכיר מעגנה אחת

שתעשה פרו בונו.

מורדי חבר:

מעגנה ממשלתית של הקישון היא כמעט פרו

בונו.

רוני זיסו:

כמעט, כן.

מורדי חבר:

כל אזרחי מדינת ישראל משתתפים באחזקתה.

ניר ימין:

להבהיר את מה שאמרה עורכת הדין ברקאי,

בעקבות בג"ץ כורש. התוספת של הסיפא "לרבות

לפי תקנות אלה", אם אני מבין אותה נכון,

וגם משיחות שניהלתי עם עורכת הדין ברקאי,

באה מאחר שהתקנות מחייבות מפעילים של

מעגנות לתת שירותים מסוימים ולכן כמובן

צריכים להסמיך אותו לגבות עבור השירותים

האלה. ה"לרבות לפי תקנות אלה", לכאורה

הביטוי הזה מיותר משום שאם אני נותן

שירותים שאני לא מחויב בהם ויש איזשהו

מישור חוזי או הסכמי ביני לבין מקבל

השירותים, ברור שאני רשאי לקבוע בחוזה –

הצדדים בחוזה רשאים לקבוע – מה שאנחנו

רוצים בנוגע לתשלומים. ממה שהבנתי, הרצון

של המשרד הוא להבהיר שאין בזה שאני אומר

שמפעיל המעגנה רשאי לגבות תשלומים בשל

שירותים שהוא חייב לתת, כדי לומר שהוא לא

רשאי לגבות עבור שירותים שהוא לא חייב

לתת לפי התקנות.

לכן ההבהרה הזאת לטענתם נדרשת. אני מודה

שאני לא בטוח במאה אחוזים שההבהרה הזאת

נדרשת, אבל אם הם חושבים שזה יפתור חלק

מהבעיות, אז בסדר.

גיורא קדר:

לנו כמשתמשים יש בעיה עם הסעיף הזה.

נאמר, וזה נכון, שהעסק הזה הוא מונופול.

בנמלים העסק הזה נפתר על ידי אישור של

ועדת הכספים של הכנסת. אין כאן שום

מנגנון, לא ציבורי ולא ממשלתי, שבאיזשהו

מקום מפקח על הדברים האלה. לכן יכול להיות

כאן מצב שמישהו כאן נכנס לטווח מחירים

כזה שלא ניתן לעמוד בו.

ניר ימין:

סליחה שאני קוטע אותך. אם הנמלים יוכרזו

כמונופול בהתאם לחוק ההגבלים העסקיים, יש

סמכות לממונה לתת לו הוראות, אם הוא רואה

שהוא מנצל את כוחו לרעה וכולי.

גיורא קדר:

הנמלים לא הוגדרו כמונופול.

ניר ימין:

לכן כנראה הם לא מונופול בשלב זה.

היו"ר אופיר אקוניס:

אולי כאשר נקריא את סעיף 53 נבין יותר.

תשלומים כתנאי להשטה. אולי זה יסביר לנו

את הלוגיקה.

רוני זיסו:

אנחנו הורדנו את סעיף (ב) כדי שלא יהיה

הקטע של המונופול. ההבדל בין מה שגיורא

מדבר עליו, הנמלים הגדולים, מבחינת

האגרות, זה שהנמלים הגדולים הם נמלי

מדינה ולכן חייבות להיות בהם אגרות. אני

לא מדבר על גובה האגרות כי כבעל אוניה אתה

יכול לבוא ולראות את הטענות שהועלו כאן

בדיון הקודם. האגרות הרבה יותר גבוהות.

השוק הזה הוא יותר תחרותי ולכן אין את

ההגדרה הזאת, מה גם שאתה יודע שברוב

המרינות התשלום שנגבה לא מאזן את המרינה.

גיורא קדר:

לא, אני לא מקבל את זה. לחלוטין אני לא

מקבל את ההערה האחרונה.

רוני זיסו:

זה בסדר. מכיוון שהמדינה גם לא מממנת את

המרינה ולא מכסה את הגירעון/יתרון,

המדינה היא לא צד עסקי כאן וזה קטע עסקי

לחלוטין. אנחנו לא נכנסנו כאן לשום דבר

בקטע הזה.

היו"ר אופיר אקוניס:

רגע. תקריאי בבקשה את סעיף 53. אני רוצה

לראות את ההמשך

סיגלית ברקאי-ואקיל:

53. תשלומים כתנאי להשטה

לא יוציא אדם כלי שיט אל מחוץ למעגנה, אלא

אם כן קיבל אישור ממנהל המעגנה כי שולמו

כל התשלומים החלים על כלי השיט כאמור

בתקנה 52.

התקנה הזאת היא למעשה חזרה על סעיף 40

לפקודת הנמלים שאומרת שמנהל המעגנה לא

ירשה לכלי שיט לעזוב את הנמל אלא אם כן

שוכנע ששולמו אגרות הנמל, מכם וכל

תשלומים בעד קליטה.

היו"ר אופיר אקוניס:

מה זה שוכנע? יש דקומנטציה או אין

דקומנטציה? הביטויים כאן ממש פרוזאים.

יעש דקומנטציה לתשלום או אין? במילה

דקומנטציה, התכוונתי לקבלות.

סיגלית ברקאי-ואקיל:

כן, ברור.

לאה ורון:

אם אתם מבטלים את 52(ב), מה מונע ממישהו

להשאיר את כלי השיט שלו במעגנה למשך שלוש

שנים ולא לשלם תשלומים?

היו"ר אופיר אקוניס:

שום דבר.

רוני זיסו:

לא מונע. זאת אחת הבעיות.

לאה ורון:

אז למה אתם מוחקים את סעיף קטן (ב)?

רוני זיסו:

כי הממונה על ההגבלים העסקיים אמר.

לאה ורון:

מה מונע מאדם להשאיר את כלי השיט שלו

במשך שלוש שנים במעגנה ולא לשלם על כך?

רוני זיסו:

זה מהבעיה. נכון.

היו"ר אופיר אקוניס:

אנחנו באים להסדיר את כל התחום הזה ולא

לייצר בעיות חדשות.

רוני זיסו:

יצטרכו ללכת לבית המשפט. זה קורה. היום זה

קורה והולכים לבתי משפט וזה לוקח שנים.

היו"ר אופיר אקוניס:

למה לא הסדרתם את זה כאן? במעגנה בתל אביב

יושב כלי שיט משנת 1978 ולא זז. הוא לא זז,

והוא גם לא צריך לשלם כי הוא לא משתמש. הוא

תופס מקום למישהו שכן משתמש, למישהו שכן

רוצה להיכנס ולך אין שום כלי לטפל בו. הוא

מביא לך דקומנטציה שהוא שילם ב-1978 פעם

אחרונה כי זה מה שהוא היה צריך כי מאז הוא

לא השתמש.

משהו כאן לא מוסדר. תקשיבו, אני אומר גם

לממשלה, גם לדייגים, וגם למפעילי המעגנות,

אנחנו רוצים להסדיר את תחום המעגנות ולא

לפתוח בעיות חדשות. אנחנו לא נסכם את הדבר

הזה עד שהדברים לא יהיו מוסדרים.

גדי שניצר:

יש מספיק ביטחונות בקטע הזה שמותר לו

להוציא כלי שיט רק באישור הממונה על

הנמלים. פעם זה לא היה כך. זה מספיק. אני

חושב שזה מאוזן לחלוטין. הסעיף הזה יותר

מדיי חשוב מכדי להוציא אותו מהתקנות

ולוותר עליו. זה בעצם הכוח שיש למנהל

המעגנה.

היו"ר אופיר אקוניס:

יש כאן נציג של ההגבלים העסקיים? אין כאן

נציג ואני גם לא קיבלתי מהם הערות. אני

מציע להחזיר את סעיף (ב) ולאשר את סעיף 52

ו-53.

שוקי משעול:

אדוני היושב ראש, אני מזכיר עמותת דייגי

נמל יפו. לדייגי נמל יפו יש הסכם עתיק

יומין, מ-1986, עם מדינת ישראל, משרד

התחבורה, ועם מדינת ישראל, משרד החקלאות,

לדייגים עצמם. ההסדר הזה מסדיר את שטחי

עבודת הדייגים ואת עגינת הדייגים, את

שטחי האכסון ואת כל מה שכלול בו. ההסכם

הזה נחתם כתוצאה מזה שהדייגים אז עתרו

לבג"ץ והם המשיכו למשוך את עתירתם לאור

ההסכם. חלקים רבים של התקנות המוצעות

היום לאדוני היושב ראש, סותרות ופוגעות

בהסכם הקיים. אני רוצה שאדוני ייתן את

דעתו בעניין הזה.

היו"ר אופיר אקוניס:

אני לא מכיר את ההסכם.

שוקי משעול:

זה שייך לסעיף הזה וזה שייך לכל התקנות.

היו"ר אופיר אקוניס:

מה אומר היועץ המשפטי? הוא אומר שהתקנות

נוגדות הסכם שנחתם אתם מ-1986.

שוקי משעול:

בסעיף הזה, הכוונה היא לכל נושא התשלום,

של גביית האגרות, ממי לגבות, למי צריך

להעביר תשלומים.

אדוני, צריך להבין שנמל יפו הוא הנמל שיש

בו כמעט הכי הרבה דייגים היום, יש בו

ריכוז של הרבה מאוד דייגים ובעיקר דייגים

משני העמים, גם יהודים וגם ערבים. כל

הנושא הזה שעולה היום בתקנות, הוא מאוד

סותר את מה שהגיעו אליו הדייגים בעקבות

מאבק קשה. צריך לתת כאן את הדעת על כך.

לאה ורון:

זה סותר את מה שהגיעו אליו ב-1986?

שוקי משעול:

כן.

רוני זיסו:

מר משעול לא התייחס לכך שכאשר ההסכם הזה

נחתם, נמל יפו היה במשרד החקלאות.

פואד נאסר:

אדוני, שם הסכם לא קם לבטל כל הסכם קודם.

רוני זיסו:

מאז נמל יפו עבר למינהל מקרקעי ישראל.

היו"ר אופיר אקוניס:

לכן אני שואל את הייעוץ המשפטי, מה

המשמעות של המסמך הזה.

פואד נאסר:

לתשומת לב אדוני, שום הסכם לא קם לבטל את

ההסכם הקיים.

היו"ר אופיר אקוניס:

לא יודע. יש תקנה חדשה.

פואד נאסר:

תקנה לא מבטלת אלא מקדמת עניינים.

היו"ר אופיר אקוניס:

הממשלה מביאה את זה. אני לראשונה רואה את

הדבר הזה.

שוקי משעול:

אף אחד מהיושבים כאן מהמדינה לא ראה

לנכון לשים בפני היושב ראש הסכם. את אותו

הדבר עשו בוועדת הכספים.

היו"ר אופיר אקוניס:

אני לא יודע, אבל כפי שאני למדתי במדעי

המדינה, הממשלה שתפקידה למשול, יכולה

לבחון דברים אחרים. למשל, היא הטילה מס

ערך מוסף ב-1975, יבוא ויאמר אדם כלשהו מן

השורה מה פתאום היא מטילה מס ערך מוסף.

ממשלתו הראשונה של יצחק רבין עליו השלום

הטילה מס ערך מוסף. אחר כך באה ממשלה אחרת

ואמרה שהיא מעלה את מס ערך מוסף לסכומים,

אם אינני טועה, עד 18 אחוזים. לאחר מכן באה

ממשלה אחרת ואמרה שהיא מורידה אותם

וכדומה וכדומה. דברים משתנים.

שוקי משעול:

אדוני היושב ראש, באילת לא העלו את המע"מ

כי היה הסכם. זה בדיוק העניין.

היו"ר אופיר אקוניס:

לא. סלח לי, באילת לא מעלים את המע"מ

מכיוון שכל שנה כאשר מביאים את זה בחוק

ההסדרים, אני למשל עליתי לרדיו ואמרתי

בצורה מפורשת, בקול הים האדום ובקול הים

הוורוד, שאני כחבר כנסת אצביע נגד חוק

ההסדרים אם וכאשר יבקשו לבטל את הפטור

מהמע"מ באילת.

רוני זיסו:

אדוני, משפט אחד בהקשר לנושא הזה שהעלה

מר משעול. יש מאז עוד כמה הסדרים שלא

נכנסנו אליהם ולא נאמרו כאן כי אולי זה לא

נוח, אבל אנחנו לא דיברנו מילה אחת על

הסכומים והסכומים לדייגים לא השתנו, אבל

זה לא נאמר כאן. אנחנו לא דיברנו כמה ישלם

והדייגים מוחרגים בתשלום אל מול יתר כלי

השיט. אין למר משעול על מה להלין כי אין

כאן שום אפשרות לשנות את התעריף.

היו"ר אופיר אקוניס:

אני מבקש מהייעוץ המשפטי של הכנסת לקבל

עכשיו חוות דעת משפטית, ברמה בה אתה יכול

לתת אותה. אתה אומר שבעצם התקנות הללו לא

צריכות להיות חלק או ההסכם הזה לא צריך

להיות קשור בעניין של התקנות.

ניר ימין:

ראשית, מאחר ששני העמודים האלה הגיעו אל

הוועדה לפני דקה, כמובן שאף אחד לא הספיק

לראות ולקרוא אותם וממילא אי אפשר לתת

לגביהם חוות דעת.

היו"ר אופיר אקוניס:

ברמה העקרונית.

ניר ימין:

ברמה העקרונית והמאוד מאוד כללית, יש

הסכמים שקובעים כל מיני דברים. לעתים

המדינה שמתקשרת עם אנשים פרטיים בהסכם

אומרת שאם יהיה חוק שיסתור את ההסכם, היא

תשפה אותו, לעתים היא אומרת שלא תהיה

חסינות כאשר החוק ישונה. זה מאוד תלוי

ברמה שההסכם מנוסח. מכל מקום, זה לא

עניינה של ועדת הכלכלה שעוסקת בתקנות

וההסכם, להבנתי, כלל איננו רלוונטי לדיון

הזה.

שוקי משעול:

אדוני, אני מבקש חוות דעת משפטית. היועץ

שלנו בדק את הנושא הזה והוא אמר דברים

אחרים.

היו"ר אופיר אקוניס:

בסדר.

סיגלית ברקאי-ואקיל:

אין לנו כוונה להתחיל לפקח מחדש על

התעריפים ועל המחירים שגובים במעגנות. זה

משהו שלא מחוקק כיום ואין לנו שום כוונה

לעשות זאת.

שוקי משעול:

אנחנו לא מדברים על תעריפים.

סיגלית ברקאי-ואקיל:

גם על מחירי העגינה. אלה לא התקנות האלה.

היו"ר אופיר אקוניס:

אני מציע להחזיר את סעיף (ב) כפי שהציעה

הממשלה כאשר התקינה את התקנות הללו, כדי

להבין גם את 52 וגם את 53. לאחר מכן, אם תהיה

הערה כלשהי, אנחנו נקבל את ההערה. אני גם

לא קיבלתי כל דוקומנט או כל הערה מהרשות

להגבלים עסקיים. אתם אומרים שאתם דיברתם

אתה. אני מודיע שוועדת הכלכלה של הכנסת,

למיטב ידיעתי הטובה, גבירתי מנהלת

הוועדה, לא קיבלה מהרשות להגבלים עסקיים,

שום הערה לגבי סעיף 52.

לכן אני מאשר עכשיו את סעיף 52 ו-53.

סעיפים 52 ו-53 – אושרו

לאה ורון:

ככל שהרשות להגבלים תמצא לנכון לפנות

אליך.

היו"ר אופיר אקוניס:

כן, ודאי. בהחלט. כרגיל.

סיגלית ברקאי-ואקיל:

54. סייג לתחולה

תקנות 13, 38, 39, 43, 44 ו-45 לא יחולו על מעגנה שיותר ממחצית כלי השיט העוגנים בה באופן

קבוע הם בבעלות מפעיל המעגנה, והשירותים

לכלי שיט לפי תקנות אלה, ניתנים בה ללא

תמורה.

רוני זיסו:

למעשה מדובר כאן במקום אחד בלבד היום

ובמקומות נוספים שאינם מוכרזים ולכן זה

לא רלוונטי. המקום היחיד הוא בטבריה.

בטבריה יש מספר, נקרא לזה, מעגנות משנה

שכל כלי השיט שעוגנים בהן, כמעט כל כלי

השיט שעוגנים בהן, הם של אותו בעלים. לכן

אני אומר שאני לא חייב לחייב אותו לתת את

השירותים לעצמו. זה הרעיון הכללי. זה מאוד

מאוד נקודתי.

ניר ימין:

כאן לא מדובר על מפעיל מעגנה שנותן

שירותים לעצמו אלא מדובר בתקנות 13, 38, 38, 43, 44 ו-45 שתקנה 54 מפנה אליהן. מדובר על חובת

הודעה על אמצעי הספנה, האזנה לקשר, חשמל

ומים, תדלוק ושירותים.

רוני זיסו:

אלה שירותים שהוא נותן. הוא חייב להאזין

לקשר במרינה, בים התיכון לצורך העניין

ובאילת.

ניר ימין:

לא, אבל את השירותים האלה אתם פוטרים

אותו מלתת אם המעגנה היא שלו, אם יש לו 50

אחוזים או יותר בכלי השיט שלו.

רוני זיסו:

נכון.

ניר ימין:

כלומר, אם יש מאה כלי שיט שיכולים לעגון

שם, 51 מתוכם הם שלו, 49 כלי שיט לא יזכו

לשירותים האלה.

רוני זיסו:

תיאורטית זה נכון, אבל הם גם לא משלמים

עבור שום דבר וזה מופיע כאן, כי הם עוגנים

שם לצורך – אני לא יודע איך להגדיר את זה

אפילו אבל אני יכול לתת דוגמה אמיתית.

מעגנת לידו בטבריה, כל כלי השיט שעוגנים

בה הם של ה-לידו. אולי יש שם כלי אחד שהוא

לא של ה-לידו. במה לחייב אותו? להאזין

לעצמו לקשר, להתקין לעצמו הספנה?

היו"ר אופיר אקוניס:

לפי מה שאתה אומר אני צריך לחשוש

מלהעלות על ספינות הבידור של ה-לידו. ואם

הוא ירצה לקרוא בקשר לעזרה, הוא לא יעשה

זאת כי זה של עצמו? אני יודע לשחות טוב,

אבל הילדים שלי יודעים פחות ממני.

רוני זיסו:

זה לא מונע את כושר השיט.

היו"ר אופיר אקוניס:

הסעיף הזה, סייג לתחולה, זה סעיף שחייב

להיות כאן?

גיורא קדר:

צריך להיות משהו בסדר גודל של 90 אחוזים.

היו"ר אופיר אקוניס:

נכון. 50 אחוזים זה מעט מדיי. זה לא יכול

להיות. אם יבוא בעל הון ויקנה את כל

השירותים במרינה בהרצליה, שזה אם אינני

טועה בעיקר בעלי הון נמצאים שם?

רוני זיסו:

את השירותים אבל לא את כלי השיט.

היו"ר אופיר אקוניס:

זה דבר מאוד תיאורטי, אבל אנחנו מכירים

את הריכוזיות במשק שלנו שקפצה פלאים

בעשור האחרון. אני חושב ש-50 אחוזים זה מעט

מדיי.

גיורא קדר:

אפשר להגדיר יותר.

היו"ר אופיר אקוניס:

אם זה לא מהותי לכם הסעיף הזה, אפשר גם

להוריד אותו.

רוני זיסו:

הוא לא נורא מהותי. הוא לא נורא מהותי

במעגנות הקיימות. הוא יכול גם לרדת

לחלוטין.

היו"ר אופיר אקוניס:

בסדר. נוריד אותו.

רוני זיסו:

מדובר ממש נקודתית.

ניר ימין:

אתם רוצים להוריד לגמרי את תקנה 54?

היו"ר אופיר אקוניס:

אני חושב שצריך לתת שירות כל הזמן בצורה

טובה ולכן מתקינים את התקנות.

אני מוריד את הסעיף.

ארן סונין:

בואו לא נשכח שהכינרת כולה מוכרזת כנמל.

לכן, בכינרת מתקיימים שירותים של האזנה.

זאת אומרת, מישהו מאזין לקשר אם מישהו

מה-לידו קורא, אבל במעגנות בהן יש מספר

מצומצם של כלי שיט, שם לא יחויב להאזין,

אבל זה לא אומר שאף אחד לא מאזין. ההאזנה

מתקיימת.

היו"ר אופיר אקוניס:

זה עדיין לא נוגד את התקנות.

רוני זיסו:

עדיין יכולים להגיע כלי שיט שהם לא של

המעגנה ולא לקבל חשמל ומים.

היו"ר אופיר אקוניס:

נכון. זאת גם הצעת הממשלה שהיא נמוכה

מדיי וגם אין בזה שום צורך. הממשלה מסכימה

להוריד את התקנה הזאת.

תקנה 54 – נמחקה

רוני זיסו:

אם כן, תקנה 54 שעניינה סייג לתחולה,

נמחקת. הממשלה מסכימה לכך.

היו"ר אופיר אקוניס:

בהחלט. סעיף 55 יהפוך לסעיף 54 אבל לא נהפוך

עכשיו את המספרים אלא נמשיך לפי המספור

שמופיע כאן.

סיגלית ברקאי-ואקיל:

55. ערר

(א) הרואה עצמו נפגע מהחלטת מנהל המעגנה

לפי תקנות אלה, למעט לפי תקנה 5(ב), רשאי

לערור עליה לפני הממונה על הנמלים תוך

שלושים ימים מיום קבלת ההחלטה, והוא ייתן

החלטתו תוך 15 ימים מיום הגשת הערר.

(ב) הממונה על הנמלים רשאי לבטל את החלטת

מנהל המעגנה, לשנותה או להחזיר את העניין

להחלטה מחודשת של מנהל המעגנה.

(ג) כל עוד לא החליט הממונה על הנמלים

אחרת, תעמוד החלטת מנהל המעגנה בתוקפה.

גדי שניצר:

אני חושב שהתקנה הזאת קצת מרחיקת לכת

בסמכויות שהיא מקנה לממונה על הנמלים.

בעצם מקנים כאן זכות ערר על כל החלטה של

מנהל המעגנה, גם אם אין לריבון – שמייצג

אותו, הממונה על הנמלים – שום עניין

בהחלטה הזאת. לדעתי צריך לפרק את התקנות

בגינן יש זכות ערר. זה לא יכול להיות על כל

דבר. למשל על הסרת כרזה, לא יכול להיות

שתהיה זכות ערר לממונה על הנמלים. אותו

הדבר בקשר לאיסור רחצה או איסור דיג. נדמה

לי שבתקנה הבאה, בתקנה 56, יש לפחות איזה

שהם פרמטרים של שיקול דעת, היכן כן ראוי

שהממונה על הנמלים יתערב למשל מטעמי

בטיחות השיט או לצורך תפעול תקין של

המעגנה אבל לא על כל דבר.

שימו לב שגם מדובר על שלושים ימים. אתה

מבקש להוריד כרזה, שלושים ימים אחרי כן

פתאום מישהו יכול עוד להגיש ערר על דבר

שולי שאני חושב שהריבון לא צריך בכלל

להתעסק בו. אין כאן גם זכות שימוע למנהל

המעגנה, בניגוד לכל מה שעובר כחוט השני

בכל התקנות האלה.

ניר ימין:

איזו זכות שימוע אתה רוצה? זה שמגישים

נגדו ערר?

גדי שניצר:

כן. אם אתה מגיש ערר על החלטה של מנהל

המעגנה, אתה לא רוצה לתת לו זכות תגובה או

זכות לשמוע אותו ואת דעתו? אתה מחליט תוך

15 ימים?

ניר ימין:

הוא יגיע בערר ויציג את העמדה שלו. מה זאת

אומרת?

גדי שניצר:

לא יודע. לא כתוב כאן. אין כאן פרוצדורה

לערר. כתוב שהוא ייתן את החלטתו תוך 15

ימים. אני חושב שיש בזה גם דברים אחרים.

זאת גם קצת פגיעה בזכות הקניין של מנהל

המעגנה בכל מיני החלטות שלו.

ניר ימין:

זה שיש זכות ערעור על ההחלטה שלו?

היו"ר אופיר אקוניס:

לא. זה בסדר גמור.

גדי שניצר:

לא על כל דבר אפשר לתת זכות ערר.

היו"ר אופיר אקוניס:

בוועדת שרים לחקיקה, במליאת הממשלה,

ההחלטות ממשלה שהן יותר דרמטיות מתקנת

המעגנות, מוגשים עררים וזה מותר. יש

שבועיים לכל שר להגיש ערר על ההצעה וזה

בסדר גמור, וגם כאן יש, וזה בסדר גמור. אני

רק אומר לך שהמכניזם הזה של הגשת עררים,

זה דבר מקובל. יבוא מר נאסר ויאמר שהוא

מרגיש את עצמו נפגע – הוא יגיש ערר ויקבל

תשובה. מר נאסר, היום אתה שקט, אבל בישיבות

הקודמות היה לך לומר משהו על כל סעיף.

פואד נאסר:

עוד לא סיימנו את התקנות.

גיורא קדר:

אני בהחלט תומך במה שהוא אומר. זה דבר

שנוגע לנו כמשתמשים. אם מישהו פתאום

מתחיל להסתובב במרינה עם כל מיני מכשירים

שעלולים לסכן, ומנהל המרינה אומר לו

שעכשיו יצא והוא נפגע, והוא אומר לו

שעכשיו הוא יחכה שלושים ימים עד שהוא

יתחיל להזיז את העניין.

רוני זיסו:

החלטת מנהל המעגנה היא בתוקף אלא אם

החליט הממונה על הנמלים אחרת.

היו"ר אופיר אקוניס:

הניסוח הוא סביר.

רוני זיסו:

ההחלטה היא בתוקף.

היו"ר אופיר אקוניס:

לפעמים הממשלה עושה דברים סבירים. לא

הממשלה כממשלה.

רוני זיסו:

תקרא את פסקה (ג). כל עוד לא החליט הממונה

אחרת. הוא לא חייב להחליט אחרת אבל כל עוד

הוא לא החליט אחרת, ההחלטה בתוקף ומה שאמר

מנהל המעגנה תופס.

ניר ימין:

עד שאין החלטה בערר, ההחלטה של מנהל

המעגנה בתוקף.

גיורא קדר:

הבנתי. תודה.

גדי שניצר:

חל שינוי בחקיקה. כאשר חוקקו את חוק רשות

הספנות והנמלים ביולי 2004, שם סמכויות

הממונה על הנמלים השתנו. מסמכויות של מי

שהשליטה והניהול של הנמלים יהיו בידיו,

דהיינו, הריבון ממש ניהל את הנמלים, הוא

הפך לאחראי על הפיקוח על הנמלים. אני חושב

שאם לא עושים כאן איזושהי הגבלה על

הסמכויות, ואפשר על כל דבר לערור – כל דבר

שולי או הכי רציני שיכול להיות – זה בכלל

לא מתיישב עם כל הכיוון הזה שהחקיקה

החדשה הלכה אליו. הם הפכו למפקחים. הם כבר

לא מנהלים את הנמלים. מנהלי המעגנות, חוץ

מחל"י וגורמים פרטיים בחלקם אפילו, לא

כולם ציבוריים.

סיגלית ברקאי-ואקיל:

סעיף 3 שינה את סמכות הממונה והוא קובע

שהוא אחראי על הפיקוח על הנמלים, אבל הוא

רשאי לתת הוראות למנהל הנמל בדבר אופן

הפעלת סמכויותיו וכן ליטול לעצמו כל

סמכות שנתונה למנהל המעגנה בפקודה זו.

זאת אומרת, יש לו יכולת.

ניר ימין:

אני רוצה לשאול למה דווקא תקנה 5(ב)

הוחרגה מזכות הערעור. פירוק מתקן ימי

שהוקם ללא אישור.

סיגלית ברקאי-ואקיל:

כי יש כבר שילוב של המנגנון של הממונה

שהוא חלק ממנו. ב-(ג) צריך את האישור.

היו"ר אופיר אקוניס:

ה צ ב ע ה

סעיף 55 – אושר

סיגלית ברקאי-ואקיל:

56. נטילת סמכות

הממונה על הנמלים רשאי ליטול לעצמו כל

סמכות הנתונה למנהל מעגנה בתקנות אלה, אם

הדבר דרוש לדעתו מטעמי בטיחות השיט או

לצורך תפעול תקין של המעגנה.

אני חוזרת ואומרת שזה בהתאם לפקודה,

הסמכויות שיש כיום לפקודה ומכך לממונה על

הנמלים.

ניר ימין:

כאן הצענו להוסיף בהתאם לתקנה שדיברה על

תקופה ותנאים כפי שיקבע, אחרי המלים "אם

הדבר דרוש וכל עוד הדבר דרוש". כלומר, לא

החלטה חד פעמית אלא שכל פעם היא תצטרך

לעמוד בבחינה, וגם למצוא, אם צריך, לתת

זכות טיעון למנהל המעגנה לפני שנותנים לו

את הסמכות בהודעת המפעיל כדי שהוא ידע.

היו"ר אופיר אקוניס:

אני חושב שכן. אני חושב שצריך להוסיף את

זה.

סיגלית ברקאי-ואקיל:

אפשר. זאת חזרה לפקודה, אבל אם צריך

להבהיר את זה, אפשר.

היו"ר אופיר אקוניס:

המובן מאליו מוטב שייאמר. תוסיפו את זה.

סיגלית ברקאי-ואקיל:

מה יהיה הנוסח?

ניר ימין:

אני לא מדבר על הניסוח הפרטני כרגע, אבל

משהו כמו "לאחר שנתן למנהל המעגנה זכות

להשמיע את טענותיו" והוראה שמודיעה

למפעיל על נטילת הסמכויות.

היו"ר אופיר אקוניס:

למפעיל. כן.

סעיף 56 – אושר עם התיקון של היועץ המשפטי

סיגלית ברקאי-ואקיל:

57. אכיפת הוראות

לא ביצע משיט או בעל כלי שיט הוראה

מהוראות תקנות אלה או מהוראות מנהל

המעגנה שניתנו לפי הוראות תקנות אלה,

יהיה מנהל המעגנה, באישור הממונה על

הנמלים, רשאי –

(1) לבצע את ההוראה בעצמו או על ידי אנשים

מטעמו ובאופן שיראה לנכון.

(2) להוציא את כלי השיט ממקומו ולהעגינו או

לרתקו, להעבירו למקום אחר, גם ביבשה, או

לאסור כניסתו לתחום המעגנה, ולעשות את כל

הדברים הקשורים בפעולות אלה. בעל כלי

השיט והמשיט יסייעו למנהל המעגנה

ולאנשים הפועלים מטעמו בפעולות האמורות.

בעל כלי השיט ישא בהוצאות שנגרמו למנהל

המעגנה עקב פעולות כאמור.

מורדי חבר:

יש לי הסתייגות אחת. מצד אחד מטילים

אחריות וסמכויות על מנהל המעגנה או על

מפעיל המעגנה, ומצד שני כובלים את ידיו

בכל עשייה כאשר הוא יצטרך את אישור

הממונה על הנמלים. אם כן, אין שום בעיה. אם

הממונה על הנמלים רוצה להיות מנהל התפעול

של כל המרינות בארץ, בבקשה, אבל אני לא

חושב שהממונה על הנמלים יכול להיות מנהל

התפעול של 12 מעגנות בארץ.

היו"ר אופיר אקוניס:

למה באמת הממשלה חושבת שצריך את כל ההסדר

הזה?

רוני זיסו:

מכיוון שזה הסדר חריג. מחר, לצורך העניין,

למנהל מעגנה יש כלי שיט בלי כושר שיט ועם

סכנה של טביעה, הוא מודיע לבעל כלי השיט –

ואלה דברים שקורים – להוציא את כלי השיט,

אבל הבן אדם לא הוציא את כלי השיט כדי

למנוע את טביעתו. צריך מנהל המעגנה עכשיו

להוציא את כלי השיט מהמים. זה נועד

לבטיחות גם של כלי השיט, גם של המעגנה וגם

למניעת זיהום ים, וזה קורה. מורדי, זה גם

מגן עליך בסוף.

מורדי חבר:

זה מצוין אבל לפי מה שאתה אומר, אני לא

יכול לעשות את זה אלא אני צריך לקבל ממך

אישור על כך.

רוני זיסו:

כיוון שזה אירוע חריג.

סיגלית ברקאי-ואקיל:

לא רק זה. העניין הוא שהמעגנה היא עדיין

עסק כלכלי. כדי למנוע פגיעה כלשהי

באיזשהו אדם פרטי, מטעמים כלכליים תהיה

להם בעיה למנוע. לשם כך יש את הממונה על

הנמלים.

רוני זיסו:

לצורך העניין, זה שומר על שני הצדדים.

ניר ימין:

איך זה מתיישב עם תקנה 25?

רוני זיסו:

אלה דברים שהם ברמת המיידי. צריך לקבל

דיווח ולראות מה התמונה ולאחר מכן לקבל

החלטה. יש דברים שהם מיידיים. צריך לראות

מה הסיבה.

יוליה שמלוב ברקוביץ:

השאלה כמה זמן לוקח לממונה על הנמלים

להחליט.

מורדי חבר:

זה הליך שלפעמים אורך יותר משנה.

רוני זיסו:

יש כאלה ויש כאלה שזה למחר.

מורדי חבר:

אף אחד לא היה מחר.

יוליה שמלוב ברקוביץ:

יש הגיון לפנות לממונה על הנמלים, אבל

שאלתי כמה זמן ייקח לו להחליט להוריד או

לא, כי אני מבינה ממורדי חבר שזה יכול

להימשך גם שנה.

מורדי חבר:

מניסיון העבר, זה קיים. יש כלים במעגן

הדיג שהם ללא ביטוח, ללא כושר שיט, וכבר

שנים הם שוכבים שם ואתה לא מצליח להוציא

אותם, גם בהוראת הממונה וכיום אנחנו

מנסים ליישם את זה למרות שהתקנות עוד לא

קיימות.

ניר ימין:

זה אמור לפטור את זה, אם יש אישור של

הממונה. אם יש אישור של הממונה, אתה תוכל

לעשות את זה.

רוני זיסו:

יש לו את אישור הממונה.

פואד נאסר:

אני חושב שהתקנה היא מאוד טובה לכל

הצדדים. לא בכל דבר מנהל המעגנה במקום

יעשה את מה שהוא רוצה אלא צריך שיהיה

מעליו מישהו וזה סעיף מתאים.

היו"ר אופיר אקוניס:

זה מעליו, בסדר. רגולציה מעליו, בסדר, אבל

השאלה איך הוא יביא לידי ביטוי את יכולת

הניהול שלו.

פואד נאסר:

הניהול גם יהיה תקין. זה היינו הך. מה

שהוא יכול לעשות, גם הממונה עליו יעשה. אי

אפשר לתת את המושכות רק בידיו של מנהל

המעגנה.

מורדי חבר:

קודם דיברנו והייתה תקנה לגבי מי שרואה

עצמו נפגע מהחלטת המנהל, הזכות שניתנת לו

לפנות אל הממונה והממונה צריך לתת דעתו.

אני חושב שזה חלק מהדברים שלאותו אדם

שמרגיש נפגע מהחלטתו של מנהל המעגנה,

לממש את זכות הערר ולפעול. אם אז הממונה

על הנמלים ימצא לנכון שהערר הזה מוצדק,

יפעל בהתאם לזה.

פואד נאסר:

לדעתי בנושא הזה יש שיקול דעת יותר

הגיוני לממונה מאשר למנהל המעגנה.

ניר ימין:

הממונה גם לא מחליט אלא הוא רק צריך

לאשר.

מורדי חבר:

כפי שאמר יושב ראש הוועדה לפני מספר

דקות, התקנות האלה באות ---

פואד נאסר:

אתה תשמור על הפה שלך. אני לא מדבר אתך.

היו"ר אופיר אקוניס:

רגע. הודעתי שאנחנו לא מקבלים יותר

תיקונים לפרוטוקול.

פואד נאסר:

אני לא מסכים שהוא יעליב אותי.

היו"ר אופיר אקוניס:

מר נאסר, אני לא יודע אם שמת לב לפועלי

בשנה וחצי האחרונות בכנסת, אבל אני לא

מנבל את פי ואני לא מדבר דברים שאני לא

הייתי רוצה שגם אחרים יאמרו אותם בוועדה

שלי. כך אני משתדל.

פואד נאסר:

תגיד לו.

היו"ר אופיר אקוניס:

כך זה גם כאשר הרוחות סוערות, אם הבנת

אותי.

מורדי חבר:

כמו שיושב ראש הוועדה הודיע קודם שלאחר

שנים רבות יושבים כאן והתקנות הן סוף כל

סוף באות להסדיר את התנהלות המעגנות

ולהסדיר לגבי כולם ולגבי הריבון, לא יכול

להיות מצב שלמעשה הסעיף הזה מאפשר את

העניין שהממונה על הנמלים הוא זה שינהל

תפעולית אל כל המעגנות.

ניר ימין:

לא, הוא לא מנהל אלא הוא רק מאשר את

ההחלטה.

מורדי חבר:

לא, סליחה, יש מנהל מעגן ומי שרואה את

עצמו נפגע מהחלטה תפקודית של מנהל המעגן,

ואני יכול לתת דוגמאות למכביר לעניין

הזה.

היו"ר אופיר אקוניס:

אתה רוצה שנגביל את זמן האישור? את זמן

האישור אפשר להגביל?

מורדי חבר:

כן.

היו"ר אופיר אקוניס:

לכמה זמן?

רוני זיסו:

לא יודע. לא צריך לשכור שהמעגנה היא גם

עסק. כיוון שהשיקול שלנו הוא לא עסקי,

ויכול להיות שההחלטה של מנהל המעגנה לא

נובעת משיקולים שבעטיים ניתנו לו

הסמכויות אלא משיקול עסקי, נתנו לבעל כלי

השיט את האפשרות להתגונן. זה לא אומר

שההחלטה שלנו היא אוטומטית. השיקול העסקי

הוא לא שיקול שלי. השיקול שלנו, בסמכויות

שנתנו, הוא שיקול של הסמכויות שקיבל מנהל

המעגנה.

הלל רשף:

אני מתנגד לאישור הממונה על המעגנות בכל

פעולה ולו רק בגלל העובדה שמרינה עובדת 24

שעות במשך שבעה ימים בשבוע פחות או יותר

ואילו משרד התחבורה עובד כשהוא עובד. אם

אני צריך להזיז כלי שיט ומשרד התחבורה

נמצא בפסח בחופשה, אני לא יכול להמתין

לאישור שלו. זה דבר לא הגיוני, בפרט

ששמורה הזכות לערער על החלטתי.

אני מבקש לכן להשמיט את הסעיף הזה.

היו"ר אופיר אקוניס:

אתה רוצה להגביל את הזמן?

ניר ימין:

לאישור הממונה.

היו"ר אופיר אקוניס:

כן, זמן האישור.

ניר ימין:

שהממונה יצטרך להחליט אם לאשר או לדחות

תוך חודש או משהו כזה.

יוליה שמלוב ברקוביץ:

לצערי הרב יש סחבת.

רוני זיסו:

אין לי בעיה.

היו"ר אופיר אקוניס:

אם כן, אנחנו נגביל את הזמן.

רוני זיסו:

אין שום בעיה.

פואד נאסר:

אם בעל כלי השיט נמצא בחוץ לארץ והוא לא

יודע מה קורה שם, אז הוא יחליט תוך

שבועיים?

רוני זיסו:

זאת סיבה טובה מאוד לתת את הסמכות למנהל

המעגנה להזיז את כלי השיט כי אין מי

שיגיב.

פואד נאסר:

אתה נותן את הסמכות בידך להחליט ולא מנהל

המעגנה.

היו"ר אופיר אקוניס:

היום הטיעון של חוץ לארץ כבר לא תופס. יש

SMS לחוץ לארץ, יש טלפוניה סלולרית, יש

אי-מיילים.

פואד נאסר:

אם כך, אדוני, אין שום בעיה.

היו"ר אופיר אקוניס:

אני רוצה לסיים את הסעיף הזה. אתם תחשבו

על פרק זמן. אני פונה לממשלה לחשוב על פרק

זמן כך שיהיה זמן מוגבל לאישור.

גיורא קדר:

לגבי הקטע הזה, יש דבר אחד שהוא קיצוני

והוא הוצאת כלי מהמים. יש הזזת כלי, וכאן

אני מסכים עם הלל שצריכה להיות למנהל

המרינה הסמכות לפעול מיידית. הזמן, אני

חושב שצריך לתת להם 48 שעות. אין שום סיבה

בעולם שדברים ייקחו יותר מהזמן הזה במשרד

ממשלתי וכאן הלל צודק.

צריך בתקנה עצמה לסייג את הקטע של הוצאת

כלי שיט מהמים שזה דבר מאוד דרסטי, ואגב,

הוא די נדיר.

עופר עופר זרמתי:

הייתי רוצה לתת דוגמה שקרתה בנמל יפו למה

כן צריך שיהיה ממונה. היה לנו בחור בשם

אבי דייג, חלה בסרטן, הספינה שלו עמדה

והייתה במצב לא טוב, התיישנה והיה צריך

להרים אותה. לשם כך היה צריך התערבות של

ועד הדייגים כדי שמנהל הנמל יסכים להרים

אותה על חשבונו ולא על חשבון בעל הבית

שהיה בבית חולים. הבחור בסוף נפטר. צריך

לתת שיקול דעת למשרד התחבורה ולא לגוף

פרטי.

היו"ר אופיר אקוניס:

אנחנו מסכימים אתך, אבל אנחנו חושבים על

פרק הזמן.

עופר עופר זרמתי:

הוא רוצה את כל השליטה אצלו וזה לא יכול

להיות. לא יכול להיות שבן אדם לבד יחליט

אם להוציא כלי או לא להוציא כלי.

היו"ר אופיר אקוניס:

אנחנו מקבלים את התפיסה העקרונית שלך.

לצערי אני מקווה שלא יישנו מקרים טרגיים

כמו שקרה לחברך בנמל יפו.

שוקי משעול:

צריך לפרסם על לוח מודעות בכל מעגנה שיש

כוונה להוציא כלי כזה.

היו"ר אופיר אקוניס:

איפה יהיה הפרסום?

שוקי משעול:

יש לוח מודעות בכל מרינה.

היו"ר אופיר אקוניס:

במרינה הספציפית.

שוקי משעול:

לא רק אלא גם במרינה הרצליה, גם במרינה

באשקלון. צריך להודיע שהולכים להוציא

כלי.

רוני זיסו:

נתנו לקטע הזה מענה.

היו"ר אופיר אקוניס:

על כמה זמן אתם חושבים?

רוני זיסו:

אני לא יכול לומר עכשיו. נתנו מענה לכלי

שיט עם הבעיה המיידית בתקנה 25 ולא על זה

מדובר. מדובר כאן על בעל כלי שיט שלא קיים

הוראות שהוא קיבל ואין כאן קטע של

מיידיות. לא מדובר כאן על כלי שיט טובע.

תקראו מה כתוב בתקנה.

היו"ר אופיר אקוניס:

תציע זמן ואני אקבל את ההצעה. אני מבקש

לשמוע את הצעתה של חברת הכנסת ברקוביץ.

לחברת הכנסת ברקוביץ יש רעיון ואני חושב

שאני אפילו עשוי לקבל אותו.

יוליה שמלוב ברקוביץ:

אני חושבת על תקופה של חודש.

רוני זיסו:

אין לנו בעיה להגדיר זמן, במיוחד לאור זה

שלא מדובר כאן על הצורך המיידי. מדובר כאן

על אי קיום הוראות. לצורך המיידי נתנו

מענה.

היו"ר אופיר אקוניס:

איפה אתה מציע להכניס שלושים ימים? אני

מקבל את הצעתה של חברת הכנסת ברקוביץ.

ניר ימין:

תהיה תקנת משנה (ב) שתאמר שאם פנה מנהל

המעגנה לצורך קבלת אישור לפי תקנת משנה

(א), המנהל ייתן את החלטתו אם לאשר או

לדחות בתוך שלושים ימי.

היו"ר אופיר אקוניס:

מצוין.

ניר ימין:

מיום שהגיעה אליו הבקשה או מיום שנשלחה,

כי זה כן יכול להיות חשוב.

רוני זיסו:

ההודעה עכשיו היא ברמת המיידי.

פואד נאסר:

אולי שלושים ימים שוטף?

יוליה שמלוב ברקוביץ:

אלה לא שיקים.

ניר ימין:

אומר משרד התחבורה שהפרסום מופיע בפקודת

הנמלים. אם זה במקום אחר, אין טעם להזכיר

את זה פעם שנייה.

היו"ר אופיר אקוניס:

האם חובת ההודעה על הוצאת כלי קיימת?

קריאה:

כן.

היו"ר אופיר אקוניס:

נכתב על לוח המודעות של המרינה או של

המעגן?

רוני זיסו:

לבעל כלי שיט? כתבנו שבעל כלי השיט גם

חייב לסייע.

היו"ר אופיר אקוניס:

אם כן, זה קיים.

רוני זיסו:

זה כתוב.

יוליה שמלוב ברקוביץ:

אם אותו אדם שרוצים להזיז את כלי השיט

שלו, נסע ולא נמצא?

רוני זיסו:

"

Ê

଀␃ก„ༀ„愀Ĥ摧⸧Ê

f

Î

摧⸧Ê

萑ﴰ⑁币炄怈や懽̤摧⸧Ê

⑁愁̤摧⸧Ê

⑁愁̤摧⸧Ê

⑁币킄愂̤摧⸧Ê

⑁愁Ĥ摧⸧Ê

摧⸧Ê

⑁愁Ĥ摧⸧Ê

萑ﴰ⑁币ꂄ怅や懽̤摧⸧Ê

⑁币킄愂̤摧⸧Ê

⑁愁Ĥ摧⸧Ê

⑁愁Ĥ摧⸧Ê

萑ﴰ⑁币ꂄ怅や懽̤摧⸧Ê

摧⸧Ê

⑁愁̤摧⸧Ê

¢

È

Ê

”

¨

⑁币킄愂̤摧⸧Ê

⑁愁Ĥ摧⸧Ê

’

”

ª

¬

萑ﴰ⑁币ꂄ怅や懽̤摧⸧Ê

萑ː⑁态킄愂̤摧⸧Ê

⑁愁̤摧⸧Êᰀ

יזיזו את כלי השיט שלו כי יש בעלי כלי שיט

שאת מנסה שנים לאתר ויש להם סיבה לא להיות

מאותרים.

יוליה שמלוב ברקוביץ:

השאלה היא אפרופו ההודעה. אולי ההודעה

צריכה להיות במכתב רשום או משהו שמראה

שהבן אדם קיבל את ההודעה?

רוני זיסו:

יש תקנה לגבי כלי שיט נטוש. זה קיים.

היו"ר אופיר אקוניס:

תודה. שמענו וקיבלנו תשובות ברורות.

ניר ימין:

בסיפא שאומרת באישור הממונה על הנמלים,

אני חושב שצריך להוסיף "ובהתאם לתנאים

באישור". אם לממונה למשל יש תנאים מסוימים

שהוא נותן למנהל המעגנה כדי לקבל את

האישור, הפעולה של מנהל המעגנה צריכה

להיות גם בכפוף לאותם תנאים שמצוינים

באישור.

רוני זיסו:

כאשר אתה נותן אישור לפעולה, אתה יודע מה

הפעולה שנדרשת.

ניר ימין:

אתה אומר שממילא זה מה שבאישור.

רוני זיסו:

אם ביקשו להעלות כלי שיט ליבשה.

ניר ימין:

הוא אומר שהוא מאשר לך להעלות אותו, אבל

בתנאים מסוימים.

רוני זיסו:

זה או שאני מאשר או שאני לא מאשר. אין כאן

יותר מדיי אופציות.

ניר ימין:

בסדר.

היו"ר אופיר אקוניס:

תודה. הוספנו את השלושים ימים. יש לך עוד

משהו?

ניר ימין:

כן. בפסקה (1), מנהל המעגנה מבצע את ההוראה

בעצמו או על ידי אנשים מטעמו, אני לא כל כך

הצלחתי להבין את הביטוי "ובאופן שיראה

לנכון". אם הוא צריך לבצע את ההוראה של

התקנה הזאת, הוא צריך לבצע את מה שהתקנה

אומרת ואין לו יכולת או שיקול דעת לפרש את

התקנה באופן אחר.

רוני זיסו:

זה לא לפרש. כל מקרה הוא לגופו. יכול

להיות שאנחנו אומרים להוציא כלי מהמים

ואני לא יכול לתת מהיום אישור גורף וגם

מנהל המרינה לא יודע לומר היום איך הוא

יוציא כל כלי שיט. כל כלי שיט, זה לגופו.

לכן יש כלים. זה גם תלוי במצבו של כלי

השיט. יכול להיות שכלי אחד צריך להביא

לממשה ולהרים אותו במנוף, והכלי השני,

מספיק לגרור אותו. באופן שימצא לנכון, זה

הכי נכון, הכי בטוח, בהתאם לנסיבות. מגוון

המצבים הוא אין סופי. אני לא יודע לומר

היום או להגדיר מראש מה הכי נכון לעשות.

ניר ימין:

בוודאי, אבל אני חושב שאם הביטוי נשאר

"לבצע את ההוראה בעצמו או על ידי אנשים

מטעמו", גם בלי הביטוי "ובאופן שיראה

לנכון", זה ברור שאם הוא מבצע את הוראת

התקנה ויש לו שתי אופציות ושתיהן

אלטרנטיבות סבירות, ברור שיש לו את

האפשרות לבחור בכל אחת משתי האופציות.

אני לא חושב שהביטוי הזה מוסיף.

רוני זיסו:

אפשר להוריד אותו. אין לי בעיה.

ניר ימין:

בפסקה (1) "באופן שיראה לנכון" – יורד.

אני חושב שגם בפסקה (2), במקום המילה

"קשורים", לומר "לעשות את כל הדברים

הדרושים בפעולות אלה". זה נראה לי יותר

טוב.

רוני זיסו:

לא הבנתי.

היו"ר אופיר אקוניס:

במקום המילה "קשורים" הוא מציע לומר

"דרושים".

רוני זיסו:

בסדר.

היו"ר אופיר אקוניס:

בסדר. אין בעיה.

ה צ ב ע ה

סעיף 57 – אושר עם מגבלת 30 הימים שהציעה

חברת הכנסת ברקוביץ

ניר ימין:

עם כל השינויים.

היו"ר אופיר אקוניס:

עם כל השינויים שהתקבלו.

סיגלית ברקאי-ואקיל:

58. הודעות לימאים

במסגרת הסמכויות המסורות לממונה על

הנמלים על פי הפקודה ועל פי תקנות אלה,

רשאי הוא לפרסם הודעות לימאים כמשמעותן

בפרק השמיני לתקנות הבטיחות, ולשם כך

יהיו בידיו כל הסמכויות המסורות למנהל

לפי הפרק האמור.

זאת חזרה על מה שכתוב בתקנות הנמלים

(בטיחות השיט), שם יש סמכות לתת הודעות

לימאים.

ניר ימין:

היכן נעשה הפרסום של ההודעות לימאים?

סיגלית ברקאי-ואקיל:

יש הסדר מפורט.

רוני זיסו:

יוצא פרסום מסודר של הממונה. זה מה שקורה

בשוטף. יש הודעות לימאים, והדייגים הם גם

ימאים. יוצאות הודעות מסודרות והן

מפורסמות במעגנות על לוחות המודעות והן

מפורסמות באינטרנט באתרים מוגדרים. זה

עובד באופן קבוע.

היו"ר אופיר אקוניס:

הערות.

ניר ימין:

בהודעות האלה מפורטים גם התשלומים שהם

חייבים לשלם?

רוני זיסו:

לא. זה לא קשור. אנחנו לא מתעסקים בקטע

עסקי.

ניר ימין:

אלה רק הוראות טכניות?

רוני זיסו:

טכניות מקצועיות. בטיחות.

היו"ר אופיר אקוניס:

ה צ ב ע ה

סעיף 58 – אושר

סיגלית ברקאי-ואקיל:

59. סמכויות מפקח למניעת זיהום הים

בבואו לבצע את סמכויותיו למניעת זיהום

הים לי כל דין, יפקח מפקח למניעת זיהום

הים על קיום הוראות הפרק השישי והוראות

תקנות 46(ד) ו-47.

היו"ר אופיר אקוניס:

את התקנות הללו למניעת זיהום הים, אנחנו

התקנו.

רוני זיסו:

נכון. מתקני קליטה והשפכים. נכון.

היו"ר אופיר אקוניס:

התקנו אותן לפני כמה חודשים. אני זוכר

שאמרתי שלא ראיתי את הגופים הירוקים

בישיבה כי תמיד כאשר יש להם התנגדויות, הם

מגיעים, אבל הם לא הגיעו ועד היום לא

קיבלתי מהם גם לפחות מכתב תודה קטן, אבל

לא חשוב. גם הגדלנו את התקציב למניעת

זיהום בים, פרוייקט חוף נקי.

ה צ ב ע ה

סעיף 59 – אושר

סיגלית ברקאי-ואקיל:

60. שמירת דינים

תקנות אלה באות להוסיף על הוראות כל דין

אחר ולא לגרוע מהן.

היו"ר אופיר אקוניס:

זה אומר שכל הנושאים שאמרתם שקיימים

במקום אחר באים לידי ביטוי.

רוני זיסו:

אנחנו לא סותרים אף אחד.

היו"ר אופיר אקוניס:

ה צ ב ע ה

סעיף 60 – אושר

סיגלית ברקאי-ואקיל:

61. תחילה

תחילתן של תקנות אלה שישים ימים מיום

פרסומן.

אנחנו רוצים להוסיף עוד משפט ולהעביר את

סעיף 62(ג).

רוני זיסו:

בהמשך לשיחה עם היועץ.

היו"ר אופיר אקוניס:

התקנות האלה מחכות כארבע שנים ואולי

יותר.

רוני זיסו:

הן התחילו ב-1997. תהליך שנמשך 14 שנים.

יוליה שמלוב ברקוביץ:

מה עשיתם עד עכשיו?

רוני זיסו:

אני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו.

היו"ר אופיר אקוניס:

לא כדאי להיכנס לזה. זה מהכנסת ה-14 ולא

נתחיל לבדוק מה קרה.

רוני זיסו:

בכנסת זה היה לראשונה ב-2001.

היו"ר אופיר אקוניס:

סעיף 61 – אושר

סיגלית ברקאי-ואקיל:

רגע, אנחנו רוצים להוסיף לו.

ניר ימין:

הציעה עורכת הדין ברקאי להוסיף לו תקנת

משנה (ב) שהיא בעצם שיקוף של תקנת משנה (ג)

שמופיעה בסעיף 62. תקנת משנה (ב) תאמר

שהתחילה של הפרק השני לתקנות לא תהיה עם

תחילת כל התקנות, כלומר, שישים ימים, אלא

שנה מיום הפרסום.

רוני זיסו:

יש תשתיות שלא קיימות במעגנות ולהקים

אותן לוקח זמן. צריך לעשות מכרזים ולתקצב

תקציבים. אם אני אומר שישים ימים, אני

גורם להם להיות עבריינים מראש. לכן אנחנו

נותנים פרק זמן להתארגנות ולביצוע של

התשתיות האלה. למעט הדברים האלה, יתר

התקנות בתוקף תוך שישים ימים.

היו"ר אופיר אקוניס:

מה הם הדברים שהם לא תוך שישים ימים?

ניר ימין:

הפרק השביעי, הפרק של מפעיל מעגנות.

רוני זיסו:

אם עכשיו המעגנה צריכה מנוף והוא לא

קיים.

ניר ימין:

מתן שירותי עגינה, לקבוע נתיבי כניסה

ויציאה, ציוד והצלה, אמצעי עגינה ומיגון.

היו"ר אופיר אקוניס:

מה שקראנו חובות מפעיל המעגנה.

רוני זיסו:

בדיוק. יש דברים שקיימים ויש דברים שלא

קיימים וההכנה שלהם לא יכולה להיעשות

מהיום למחר.

היו"ר אופיר אקוניס:

כמה זמן?

רוני זיסו:

אמרנו תוך שנה, כי הוא צריך לצאת למכרז,

הוא צריך להכין מכרז, לתקצב את זה ולבצע.

זה תהליך.

היו"ר אופיר אקוניס:

בסדר. אז את רוצה להחריג את זה.

סיגלית ברקאי-ואקיל:

אני רוצה לומר שבפסקה (ב) ייאמר:

על אף האמור בתקנת משנה (א), תחילתו של

הפרק השביעי לתקנות אלה, שנה מיום פרסומן.

היו"ר אופיר אקוניס:

להפוך את 62(ג) ל-61(ב).

סיגלית ברקאי-ואקיל:

בדיוק.

היו"ר אופיר אקוניס:

בסדר. ולהוריד אותו מ-62.

רוני זיסו:

כן.

ניר ימין:

זה לא יהיה ניסוח מדויק של (ג) כי מה שהיה

ב-(ג) אמרנו שמי שהיה לפני תחילת התקנות,

יראו אותו כאילו פעל כדין ועכשיו אנחנו

אומרים שרק התחילה של הפרק השביעי תהיה

שנה. זה לא אותו הדבר, אבל זה נכון שתקנת

משנה (ב) מייתרת את תקנת משנה (ג) בסעיף 62.

היו"ר אופיר אקוניס:

ה צ ב ע ה

סעיף 61 – אושר

סיגלית ברקאי-ואקיל:

62. הוראות מעבר

(א) מתקן ימי שהקמתו כדין הושלמה והפעלתו

החלה לפני תחילתן של תקנות אלה, יראו

כאילו הקמתו אושרה בידי מנהל המעגנה לפי

תקנה 4.

(ב) עסק למתן שירותים ימיים שהופעל כדין

ערב תחילתן של תקנות אלה, יראו אותו כאילו

הותר בידי מפעיל המעגנה לפי תקנה 11.

כאמור את פסקה (ג) אנחנו מבטלים.

היו"ר אופיר אקוניס:

פסקה (ג) יורדת ובעצם עוברת לסעיף 61, כך

שתהיה סעיף 61(ב).

ה צ ב ע ה

סעיף 62 – אושר

סיגלית ברקאי-ואקיל:

התוספת.

היו"ר אופיר אקוניס:

הייעוץ המשפטי, האם התוספת שייכת להסדרת

סעיף 8 או שאין לה קשר?

ניר ימין:

התוספת נוגעת להגדרת מעגנה. היא מגדירה

את המעגנות שהתקנות יחולו עליהן. כאן היא

רלוונטית לכל התקנות ולא בהכרח לתקנה

כזאת או אחרת.

קריאה:

יש בעיה בתוספת 10.

היו"ר אופיר אקוניס:

תכף נגיע לזה.

סיגלית ברקאי-ואקיל:

תוספת

(תקנה 1 – הגדרת "מעגנה")

(1) נמל עכו – כולו.

(2) נמל חיפה – מעגן "שביט" הדיג קישון,

שתחומו שטח הים שתוחמים רציפי המעגן, וכן

שטח הרציפים שסביב המעגן ועד 5 מטרים מקו

המים.

(3) נמל מרינה לי הרצליה – כולו.

(4) נמל תל אביב – כולו.

(5) נמל מרינה אתרים תל אביב – כולו.

(6) נמל יפו – כולו.

(7) נמל מרינה אשדוד – כולו.

(8) נמל מרינה אשקלון – כולו.

(9) נמל מעגנות ים סוף -

(א) מרינה אילת שתחומה כלהלן: שטח היבשה

והים התחום על ידי הרציפים ושוברי הגלים

של מרינה אילת, וכן רצועת ים ברוחב של 70

מטרים בסמוך ומחוץ לשוברי הגלים.

(ב) המעגנה הדרומית שתחומה כלהלן: שטח

היבשה והים התחום על ידי קו החוף, הרציף

הצפוני ושובר הגלים של המעגנה הדרומית,

וכן רצועת ים ברוחב 70 מטרים בסמוך ומחוץ

לרציף ולשובר הגלים.

(10) נמל טבריה -

(א) מעגן דרומי טבריה. מעגן צפוני טבריה,

מעגן לידו טבריה. מעגן הדיג טבריה. מעגן

גינוסר ומעגן עין גב שתחומם כלהלן:

השטח הימי שבין החוף לשוברי הגלים, וכן

רצועת ים ברוחב 70 מטרים בסמוך ומחוץ

לשוברי הגלים.

(ב) מעגן מזח כפר נחום – מזח כפר נחום וכן

רצועת ים ברוחב 70 מטרים מסביב למזח.

אורנה הראל פלג:

אני מעיריית חיפה, בשם מהנדס העיר חיפה.

אנחנו מבקשים להתייחס להגדרה של מהי

מעגנה, ותכף אסביר מה הכוונה. נאמר נמל או

חלק מנמל אשר נועד לשמש בעיקר לעגינתם של

כלי שיט קטנים. כאן אנחנו מבקשים להוסיף

את המלים "לרבות למטרות תיירות", ואני

אסביר.

סיגלית ברקאי-ואקיל:

מה זה משנה?

רוני זיסו:

ההגדרה הזאת אושרה כאן.

היו"ר אופיר אקוניס:

אישרנו את זה, אבל בבקשה, תאמרי את

הדברים.

אורנה הראל פלג:

אני אסביר מדוע אנחנו מבקשים זאת. רוב

המרינות בארץ, כמו המרינה בהרצליה או

באשקלון, ברור לכולם שהם למטרות

תיירותיות. המרינה בחיפה היא אתר אחד קטן

בתחום הנמל הגדול שמשמש לכימיקלים

ולאוניות מסוגים שונים. לנו מאוד חשוב

לעגן את המרינה בחיפה, כך שיהיה ברור שהיא

למטרות תיירותיות.

רוני זיסו:

זה לא נכון.

היו"ר אופיר אקוניס:

כיוון שנתתי לך את זכות הדיבור, תסיימי

את הטיעון שלך, אבל אם אינני טועה, דנו בזה

בישיבה הראשונה.

אורנה הראל פלג:

נושא שני. יש כאן אזכור לשימוש אחר,

לשימוש של דיג, שזה גם סוג של שימוש, ואין

לנו בעיה עם זה שהדייגים יקבלו את שלהם,

אבל זה נראה לא מאוזן שבהגדרה של מרינה

אין אזכור שהיא למטרות תיירותיות ומצד

שני, בהמשך, מתייחסים לשימוש אחר של דיג.

אם כן, אנחנו מבקשים להוסיף "לרבות

למטרות תיירותיות".

היו"ר אופיר אקוניס:

אם אני לא טועה, מיצינו את הדיון הזה בפעם

הקודמת.

רוני זיסו:

יש שלוש מעגנות שמראש הוגדרו וכתוב כך גם

בתקנות, והחרגנו אותן, שהן לא רק תיירות.

מרינה מעצם טבעה היא עקרונית תיירות, אבל

יש שלוש מעגנות שמוגדרות כדיג ואחרים,

נקרא לזה כך. אחת משלוש המעגנות היא מעגן

שביט הקישון בחיפה. זה כתוב בתקנות. דרך

אגב, אנחנו נשמח מאוד שתהיה מרינה

תיירותית חיפה אבל העירייה לא מצאה לנכון

להקים אותה עד היום.

היו"ר אופיר אקוניס:

תודה. מישהו ביקש להעיר לגבי סעיף 10.

אורנה הראל פלג:

איפה זה כתוב?

היו"ר אופיר אקוניס:

זה כתוב בכל התקנות.

רוני זיסו:

תפתחי את התקנות ותראי היכן אפשרנו.

היו"ר אופיר אקוניס:

הערות לסעיף 10.

שמואל גרנות:

בסעיף 10 יש בעיה עם 70 מטרים משובר הגלים.

הים בטבריה עכשיו נמוך והסירות עומדות 150

מטרים משובר הגלים, שם העוגנים שלהן ושם

הן נמצאות.

רוני זיסו:

דרך אגב, זה רק אומר שהוא לא עוגן בתחום

המעגנה.

ניר ימין:

השאלה אם יש לזה נימוק ענייני.

היו"ר אופיר אקוניס:

אם הבנתי נכון, הנימוק הענייני הוא גובה

המפלס.

שמואל גרנות:

ב-לידו יש שובר גלים, אחרי מאה מטרים יש

עוגן ועל העוגן הזה של המאה מטרים קשורה

סירה של 31 מטרים והיא מסתובבת 360 מעלות.

מאה ועוד 31 מטרים, זה 131 מטרים. 150 מטרים זה סביר.

רוני זיסו:

אתה יכול לומר גם ממרכז הכינרת. זה לא

קשור. אין קשר בין שני הדברים.

שמואל גרנות:

מדברים על תחום המעגנה. תחום המעגן לא

יכול להיות 70 מטרים משובר הגלים כי

הספינות נמצאות עד 150 מטרים.

היו"ר אופיר אקוניס:

מתוקף המציאות המטאורולוגית הקשה

שפוקדת את ארץ ישראל המערבית. אני לא רואה

בעיה להיענות לבקשתם של הדייגים בטבריה.

אם אינני טועה, הים התיכון הוא אותו הדבר.

רוני זיסו:

עוד מעט יהיה הפוך, עוד מעט אנחנו ניסוג

ממנו.

היו"ר אופיר אקוניס:

הוא עולה בסנטימטר לשנה.

רוני זיסו:

כל המים בכינרת הם נמל טבריה למעשה. על פי

החוק, זה צו נמל טבריה. אם אני אחיל את הכל,

זה אומר שאסור לשחות בכינרת ואסור לדוג

בכינרת. אני לא אספק תשתיות מים ל-150 מטרים

מהחוף. צריכים להיות ריאליים. אם עכשיו

אני אגדיל את זה, מחר אני אצטרך לספק קווי

תשתיות למרכז הכינרת כי היא ירדה.

ניר ימין:

האם עם ה-70 מטרים האלה באמת אפשר לנהל

מעגנה בטווח הזה?

רוני זיסו:

כן.

עידו גרנות:

אולי לא הבנתם נכון. קיים אצלנו מערך

עגינה. יש עוגן כבד מאוד שמחובר למצוף

שנמצא מעליו. כאשר הספינה קשורה אליו ולא

מחוברת לחוף, היא מסתובבת. המיקום של

העוגנים האלה לא השתנה במשך 15-20 שנים

והמרחק של העוגן הזה מהחוף, לא משתנה

בהקשר לעלייה או הירידה של המפלס. זה כדי

שתבינו יותר טוב על מה אנחנו מדברים.

בעגינה יש מצב שנקרא מונו בוי, שזה מצוף

יחיד שכלי השיט מחובר אליו. כאשר כלי השיט

מחובר אליו ולא מחובר אל החוף, כלי השיט

מסתובב. מהסיבה הזאת אבא שלי ביקש להגדיל

את התחום מ-75 מטרים ל-150 מטרים. כלי השיט

הארוך ביותר שלנו, 31 מטרים אורכו ועם

השפיל, עם החוד שקיים בשרשרת, הוא מגיע עד

150 מטרים בערך. מהסיבה הזאת ביקשנו לשנות

את זה. זה לא משנה שום דבר בפועל.

רוני זיסו:

דיברנו על זה. אתה זוכר שדיברנו על מעגנה

שכל כלי השיט תחת אותה בעלות? זה המקרה.

עידו גרנות:

אנחנו לא צריכים 200 מטרים.

יש לנו בעיה אחרת עם חוף שחייה שקם

חמישים מטרים מאתנו והוא קם בניגוד

לתקנות.

רויטל קסטרו:

גם בסעיף קטן (2) יש הגדרה מסוימת לשטח

היבשתי. בסעיף (9) יש איזושהי התייחסות.

בחלק מהסעיפים כאן בתוכנית יש התייחסות

לשטח שימושים בכל מקום.

רוני זיסו:

המעגנות שמוכרזות כנמל, התחום שמוכרז –

תקף. במעגנות שלא הוכרזו או שהן חלק מנמל

אחר, כמו למשל מעגן שביט, מכיוון שלא

הכרזנו עליהן כעל נמל בפני עצמו, עשינו

התאמה למרינות האחרות. קרי, 5 מטרים ביבשה,

שזה שטח תפעולי. זה אותו דבר אלא שזה פשוט

לא מוכרז כרגע כי זה חלק מנמל חיפה.

רויטל קסטרו:

אני מדברת על האמור: נמל או חלק מנמל

שנועד לשמש בעיקר לכלי שיט קטנים, תיקונם,

שיפוצם וכולי. מספנות לא יכולות לעבור 5

מטרים.

רוני זיסו:

נכון, אבל זה כלי שונה ממספנה וכנ"ל

במרינה אילת. בכל מרינה אחרת, המספנה היא

חלק מההכרזה. אם וכאשר תוכרז מעגנת שביט

ותהיה בה מספנה, המספנה תהיה בתחום

ההכרזה.

רויטל קסטרו:

יש מקום להוסיף כאן תסריט לתחום היבשה?

רוני זיסו:

לא. הגדרנו את זה ברור. ההגדרה היא מאוד

ברורה. אין להם מספנה. אם הייתה להם מספנה,

הייתי מגדיר. 5 מטרים סביב קו המים, זה לא

ברור? זה ברור.

רויטל קסטרו:

לי זה ברור, אבל במקומות אחרים זה לא

ברור.

עמוס נוימן:

הייתי רוצה להתייחס לנושא הזה. ראשית,

אין שום הגבלה ומגבלה לעגון כלי שיט

במרחק כזה או אחר בתוך הכינרת. אף אחד לא

הגביל ואין שם בעיה של בטיחות שיט. יחד עם

זאת, ההגדלה מ-70 מטרים ומעלה נותנת במידה

מסוימת חזקה גם על השטח לאותו בעל מעגנה

שהוא מעגנה פרטית.

היו"ר אופיר אקוניס:

על שטח ציבורי?

עמוס נוימן:

לכן לא יכולנו להרחיב את השטח הזה לשטח

גדול יותר. זה שטח תפעולי שמתאים למעגנה.

אני לא חושב שאפשר להרחיב אותו.

רוני זיסו:

אני לא חושב שיש צורך.

היו"ר אופיר אקוניס:

זאת המשמעות של ההרחבה?

רוני זיסו:

גם במרינה גדולה כמו מרינה הרצליה למשל,

אנחנו לא יוצאים כל כך רחוק. יש שטח שדרוש

לבטיחות, כלים יכולים לעגון בחוץ. זה לא

אומר שהמקום צריך להיות מוכרז כמעגנה.

כלים עוגנים במדינת ישראל בכל מקום מול

חוף וזה לא מוכרז כמעגנה, אבל זה לא מונע

את עגינתם.

רויטל קסטרו:

השאלה מה קורה אם למשל צריך מתקן איסוף

ביוב או מתקן כלשהו לשימוש כלי השיט.

לאה ורון:

מה מפריע לכם שזה יישאר בנוסח של התקנות

ואתם תמשיכו לפעול כמו שאתם פועלים?

היו"ר אופיר אקוניס:

בדיוק. כך אומרת הממשלה.

לאה ורון:

מה סותר?

שמואל גרנות:

בתחום ההגנה אסור לדוג. בין הסינקרים

והמצופים שלנו, יש סירות דיג, יש סירות

ששטות שם והן לא צריכות לשוט שם.

היו"ר אופיר אקוניס:

אבל הממשלה אומרת שהמשמעות של הרחבה ל-150

מטרים היא חזקה של גוף פרטי על שטח

ציבורי.

שמואל גרנות:

זה לא נכון.

היו"ר אופיר אקוניס:

זה מה שהממשלה אומרת ואני לא בעד הגישה

הזאת. אני אומר לך את עמדתי. אני חושב

שהמדינה התפרקה מנכסיה הציבוריים בעשרים

השנים האחרונות וזה מעורר פלצות. הפקרנו

את ים המלח, נתנו את בתי הזיקוק וכל מיני

דברים. עזוב. אנחנו כבר בסוף הסף של

ההתפרקות של המדינה מכל דבר שפעם היה נכס

לאומי. אנחנו עכשיו מנסים להזיז את ההגה

בחזרה כך שהמדינה תשמור על נכסיה.

צביקה סבו:

מדובר כאן במעגנות. נמל יפו ונמל עכו הם

נמלים של דיג עם אופי של דיג.

קריאה:

לא כתוב שזה מקום של דיג.

רוני זיסו:

המקום מוכרז כנמל. נמל יפו מוכרז כנמל

אבל לא דיברנו על אופי.

היו"ר אופיר אקוניס:

חברים, אנחנו מיצינו את הדיון הזה. שמענו

מה הממשלה מבקשת להכריז כמעגנות ויש כאן

רשימה. אני חושב שמיצינו את הדיון. חברת

הכנסת ברקוביץ לא נמצאת כאן, אבל אני מאשר

את בקשת הממשלה כפי שהיא הציעה.

התוספת (תקנה 1 – הגדרת "מעגנה") – אושרה

פואד נאסר:

נמחק מעגן דיג, אבל למה הוא צריך להימחק?

הם המציאו את הדיג? זה קיים עוד מלפני קום

המדינה.

היו"ר אופיר אקוניס:

נכון. בסעיף 8 אנחנו נטפל בזה.

פואד נאסר:

אנחנו לא מסכימים שישמיטו את זה.

היו"ר אופיר אקוניס:

נטפל בזה בסעיף 8.

פואד נאסר:

בשום מקום בארץ – גם יפו, גם עכו, גם חיפה,

גם הרצליה.

היו"ר אופיר אקוניס:

תודה. כאמור, התוספת אושרה.

אנחנו עכשיו חוזרים אחורנית. אני ביקשתי

ב-17 במרץ, אם אינני טועה, בישיבה הקודמת

שקיימנו בנושא, להגיע להסכמות על סעיף 8

שמשמעו איסור דיג. האם הגעתם להסכמות

כלשהן?

רוני זיסו:

דנו בזה. 8(א) ו-(ב), דנו בו בוועדה והבעיה

הייתה לגבי (ג) ואילך. על (א) ו-(ב) לא היה

ויכוח.

היו"ר אופיר אקוניס:

אנחנו החרגנו כאן ואמרנו שהוראה זו לא

תחול על טבריה, יפו, עכו ומעגן הדיג קישון

שביט ונמל חיפה. לעומת זאת, כל האתרים כמו

תל אביב, הרצליה, אשדוד, אשקלון ואילת, כל

הישובים הגיאוגרפיים שאינם נכללים בסעיף

(ג), שם לא יכולה להיות פעילות של דיג. כך

זה אם הבנתי נכון את הצעת הממשלה.

רוני זיסו:

יכולה להיות בהתניות.

היו"ר אופיר אקוניס:

איזה התניות?

רוני זיסו:

אלה סעיפים קטנים (ד) ו-(ה).

היו"ר אופיר אקוניס:

הקראנו אותם?

רוני זיסו:

כן. צריך להקריא את (ג), (ד) ו-(ה).

היו"ר אופיר אקוניס:

תקריאי בבקשה מ-(ג), "לא יפרוק אדם" עד

"פונו מהרציף".

סיגלית ברקאי-ואקיל:

(ג) לא יפרוק אדם דגים או ציוד דיג בתחום

מעגנה, אלא באישור מנהל המעגנה. הוראה זו

לא תחול בנמל טבריה, נמל יפו, נמל עכו,

ומעגן הדיג קישון "שביט" בנמל חיפה.

(ד) על אף האמור בתקנת משנה (ג), ראה הממונה

על הנמלים כי קיימים במעגנה מקומות עגינה

פנויים, וכי אין מניעה תפעולית לשימוש של

סד"גים באותו רציף, רשאי הוא להורות למנהל

המעגנה להקצות רציף במעגנה באורך של עד 50

מטרים לפריקת דגים וציוד דייג, בהתאם

לתנאים שהורה עליהם הממונה על הנמלים.

ניתנה הוראה כאמור, מנהל המעגנה לא יקצה

את הרציף כאמור לעגינה קבועה של כלי שיט

אלא אם כן הורה הממונה על הנמלים אחרת אם

ראה שאין ביקוש לשימוש סד"גים ברציף או

מטעמים דומים.

(ה) משיט סד"ג או איש צוות סד"ג -

(1) יפרוק דגים או ציוד דייג אך ורק ברציף

שהוקצה לו לצורך כך על ידי מנהל המעגנה

ובהתאם לתנאים שהתנה מנהל המעגנה.

(2) לא ישאיר דגים או ציוד דיג על הרציף

ללא השגחה.

(3) לא יניח דגים או ציוד דיג על הרציף

באופן המפריע למעבר הבטוח בו.

(4) בעזיבתו את המעגנה יבטיח כי כל ציוד

הדיג וציוד הסד"ג פונו מהרציף והרציף

נשאר נקי ומוכן לשימוש.

לאחר השיחה עם הלשכה המשפטית אנחנו

מבקשים להוסיף את סעיף קטן (ו), להגדיר דג.

(ו) לעניין תקנה זאת, דג – כהגדרתו בפקודת

הדיג 1937.

היו"ר אופיר אקוניס:

אתה ביקשת את זה מהם?

ניר ימין:

עורך דין איתי עצמון, לאחר שהתברר

שההגדרה של דגים עשויה או עלולה להיות

רחבה יותר. אולי תסבירי למה זה היה רחק

קודם לכן.

סיגלית ברקאי-ואקיל:

זה לא רק דג אלא גם כל מיני סרטנים וכולי.

רוני זיסו:

שרצים למיניהם.

אורי שרון:

כבוד היושב ראש, אם יורשה לי הייתי רוצה

לעשות הקדמה לסעיף 8 כי לדעתי כאן אנחנו

מאבדים את העיקר.

היו"ר אופיר אקוניס:

מה זאת הקדמה? כבר דנו בסעיף 8. עכשיו יש

רק הערות לסעיף 8.

אורי שרון:

אני רוצה בכל אופן לקבל את רשותך לתת

הקדמה לסעיף 8 כי זה עניין מאוד עקרוני,

עניין מאוד מהותי, וזה עניין אולי שלשם כך

אתם יושבים שם. אם יורשה לי ולעידו, לתת

לכם את הדפים האלה ואני אקריא את ההקדמה

שלי.

לאה ורון:

סליחה, לא מחלקים דפים בדיוני הוועדה.

אורי שרון:

בסדר. זה יחולק אחר כך. סליחה. האם אדוני

מרשה לי לתת את ההקדמה?

היו"ר אופי

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]