פרוטוקול מספר 246, הוועדה המיוחדת לעובדים זרים, 15/06/2026

הכנסת העשרים-וחמש

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 246

מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים

יום שני, ל' בסיון התשפ"ו (15 ביוני 2026), שעה 12:30

סדר היום:

<< נושא >> גיבוש מדיניות לצמצום תופעת נטישת עובדים זרים את מעסיקיהם << נושא >>

נכחו:

חברי הוועדה:

חוה אתי עטייה – היו"ר

מוזמנים:

אלי יפרח

–

סמנכ"ל, משרד החוץ

מאיר דוד

–

מנהל, מינהל הסדרה ואכיפה, משרד העבודה

אריאל פרטוש

–

מנהל תחום קשרי חוץ ועובדים זרים, משרד הבינוי והשיכון יאנינה פליישון

–

ראש אגף בכיר גורמי ייצור, משרד החקלאות וביטחון המזון תמר ניב

–

יחידת הממונה על זכויות עובדים זרים, משרד העבודה משה נקש

–

ראש מינהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין וההגירה שמעון זיגזג

–

מינהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין וההגירה

ואאיל עבאדי

–

מנהל חטיבה ארצי הסתדרות עובדי הבניין, ההסתדרות - הבית של העובדים בישראל דורון ליבנה

–

יו"ר ועדה לעובדים זרים, התאחדות חקלאי ישראל

עמיר עשבי

–

מנכ"ל, התאחדות קבלני השיפוצים

ניצן בסן

–

שדלן, התאחדות קבלני השיפוצים

יקיר ליסיצקי

–

יו"ר, איגוד המסעדות, הברים ובתי הקפה

אילן זגדון

–

מייסד, פורום המסעדות

תומר מור

–

מנכ"ל, עמותת מסעדנים חזקים ביחד

מעין אמיר

–

עו"ד, התאחדות התעשיינים

אייל מוסט

–

מנכ"ל, עמותת דף חדש

אברהם דניאל

–

יו"ר, התאחדות החקלאים החדשה בישראל

רז יוסף אורן

–

מנכ"ל, משלב עפולה, קדם - האיגוד לקידום קהילות דיור למבוגרים בישראל אלי אהרון

–

מזכיר, ארגון מגדלי הירקות

משה יועד הכהן

–

שופט בדימוס, יושב ראש, העמותה לקידום זכויות הסיעודיים גבי בורנשטיין

–

מנכ"ל, לשכות פרטיות לתיווך כוח אדם זר לחקלאות רחבי דייג

–

התאחדות חברות הביצוע לבנייה בישראל

יהודה יצחק נעמן

–

סמנכ"ל משאבי אנוש בעלים, מחסני השוק, רשתות שיווק שלווה ג'ין

–

אחראית אשרות עובדים זרים, חברות ביצוע זרות

הגר שרן

–

מנכ"לית, התאחדות המלונות

אלישע יפרח

–

מנהל קשרי ממשל, איגוד לשכות המסחר

משיח זבולונוב

–

ענף עולמות האירועים

שלום קוטשר

–

מנכ"ל, עמותת אנשי"ם

ד"ר עביר ג'ירים

–

עו"ד, חברה בוועדת עובדים זרים, לשכת עורכי הדין שירן הלוי

–

עוסקת בתחום

משתתפים באמצעים מקוונים:

שפי פז

–

פעילה חברתית, החזית לשחרור דרום תל אביב

מנהלת הוועדה:

דיקלה טקו

רישום פרלמנטרי:

נועם כהן, חבר תרגומים

‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> גיבוש מדיניות לצמצום תופעת נטישת עובדים זרים את מעסיקיהם << נושא >> << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

שלום לכולם, חודש טוב. היום יום שני בשבוע, ל' בסיוון תשפ"ו, 15 ביוני 2026, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה בנושא גיבוש מדיניות לצמצום תופעת נטישת עובדים זרים את מעסיקיהם. ישנה תופעה שגוברת מאוד בשנתיים האחרונות של נטישות של עובדים זרים את מעסיקיהם בכלל הענפים. אלפי עובדים זרים שעזבו את מעסיקיהם עובדים באופן לא חוקי והכנסתם לא מדווחת לרשויות המס, ומעסיקיהם מחויבים להמשיך ולשלם עבורם אגרות.

המעסיקים הישראלים משקיעים הון עתק, זמן, מאמצים בירוקרטיים כדי להביא עובדים זרים כחוק. ישנם עובדים זרים שמגיעים לישראל עם תוכנית בריחה מוכנה מראש ועוזבים את מעסיקיהם עוד בנחיתתם בנתב"ג כשממתין להם רכב מחוץ לשדה התעופה ולוקח אותם למעסיק אחר באופן לא חוקי כמובן. כך שהמעסיק החוקי שהשקיע משאבים משמעותיים בגיוס העובד מחו"ל שהמתין זמן רב, שילם את האגרות, דאג למגורים, לצרכים נוספים, לביטוח רפואי, ערבויות ועוד והתרגש לקראת בואו של העובד החדש ונותר ללא עובד.

ישנם עובדים זרים שתוך שבועות או חודשים ספורים קמים ועוזבים לפתע, לעתים גם ללא הודעה מראש למעסיק, והולכים לעבוד אצל מעסיק אחר שהציע שכר גבוה יותר או בעבודה אחרת, במקצוע אחר, באופן לא חוקי.

ישנם כאלה שנוטשים את המעסיק ומגישים בקשת מקלט. לשמחתי, אנחנו מתקדמים עם נושא ההכרזה על מדינות בטוחות לעניין בקשות המקלט וכמות בקשות המקלט כבר פוחתת ותפחת משמעותית בזמן הקרוב. חידוש נוסף הוא שעובד שביקש בקשת מקלט יוכל לעבוד אך ורק בענף שאליו הגיע, בניגוד למה שהיה עד היום, דבר שיפחית את תופעת הנטישות.

כיום יש בישראל כ-44,556 עובדים זרים לא חוקיים. חלק גדול מהם עזבו את המעסיק ועובדים באופן לא חוקי אצל מעסיק אחר בענף שונה מהענף שאליו הגיעו. הדבר קריטי במיוחד בענף הסיעוד הביתי, שם המטופל הסיעודי או האדם עם המוגבלות נותר לבדו. פה הפגיעה היא לא רק כלכלית כמו אצל יתר המעסיקים, אלא סכנת חיים של ממש. מטופלים סיעודיים רבים מספרים לנו שהם חיים בפחד מתמיד שהעובד הזר ינטוש אותם וילך לעבוד אצל כל המרבה במחיר.

נושא איסור כבילת עובדים זרים הוא אחד מפסקי הדין הדרמטיים והחשובים ביותר בתולדות משפט העבודה והמשפט החוקתי בישראל. בבג"ץ קו לעובד משנת 2006 פסל בית המשפט העליון את הסדר הכבילה, וכיום המדינה מאפשרת לעובדים הזרים ניידות בין מעסיקים באותו הענף. בחינת התופעה מחייבת הסתכלות רחבה ומאוזנת. לא כל עזיבה של עובד זר נובעת מחוסר מחויבות, ישנם מקרים שבהם עוזבים העובדים את מעסיקיהם בשל תנאי מגורים שאינם מספקים, אי הבנות מול המעסיק, תנאי העסקה שאינם עומדים בציפיות או פגיעה בזכויותיהם.

הדיון היום לא יתמקד כמובן בעובדים אלו, אלא בעובדים שנוטשים לפתע את מעסיקיהם ללא הודעה מוקדמת והיערכות של המעסיק להבאת עובד אחר במקומם ועובדים שנוטשים את מעסיקיהם מסיבות שאינן הסיבות שפירטתי. לכן מטרת הדיון היום אינה להטיל אשמה על צד כזה או אחר, אלא לבחון כיצד ניתן ליצור מערכת ומדיניות שתצמצם את תופעת הנטישה תוך שמירה על זכויות העובדים ועל צורכי המעסיקים כאחד.

אבקש לשמוע היום על היקף התופעה בכלל הענפים, האם יש קשר בין אופן הבאת העובד, בהבאה בילטרלית או פרטית, לנטישות, מהם הגורמים המרכזיים שגורמים לעובדים לעזוב את המעסיק, מהן העלויות הכלכליות הנגרמות למעסיקיהם ולמשק. ברור לנו גם שקיימים פערים בין ההבטחות שניתנו לחלק מהעובדים הזרים במדינות המוצא לבין תנאי ההעסקה בפועל בישראל. ראינו את זה לאחרונה למשל בדיון שקיימנו על החקלאות, שם העובד הזר לא יודע לאיזו עבודה בדיוק הוא אמור להגיע, כך שעובד זר מגיע לעבודה בחקלאות ימית בדיג כשחשב שיעבוד במטעים למשל. הוועדה ביקשה לשנות את טופס הבקשה לעובד הזר כדי שידע בדיוק לאן הוא אמור להגיע ובאיזו עבודה הוא יעבוד, שהמעסיק ידע את מי הוא מקבל בהתאם לבקשותיו.

נתחיל עם המעסיקים. מעין, התאחדות התעשיינים. אם אפשר בקצרה, שניתן לכולם לדבר.

<< אורח >> מעין אמיר: << אורח >>

שלום, גברתי, ותודה רבה. כמו שגברתי אמרה, אכן הבאה של עובד זר גוררת הוצאות מאוד ניכרות מצד המעסיקים שמגיעות לעשרות אלפי שקלים לעובד אחד. זה גם הכרטיס, גם האגרות והאשרה והרישיון, ליווי תעסוקתי, המגורים, כל הדברים האלה, פשוט שאלת מבחינת העלויות. זה עשרות אלפי שקלים בשנה לעובד, כשבדרך כלל מביאים יותר מעובד אחד.

ואכן, כמו שתיארת, יש עובדים שנוטשים את מקום העבודה ללא הודעה מוקדמת, ואנחנו סבורים שיש היעדר סימטריה מובהק בין האופן שבו העובדים האלה נכנסים ארצה, שהוא מאוד סדור וצריך לעבור הרבה שלבים, לבין מה שקורה כשהם כאן. ולצערי, בחלק מהמקרים, היעדר האכיפה.

מה שאנחנו חושבים שצריך לעשות בין היתר זה לקצר באופן משמעותי את התקופה של חיפוש העבודה, שעומדת על 90 ימים, להחזיר את הערבויות באופן מיידי וגם החזר יחסי של אגרות. מעסיקים מחכים חודשים, חצי שנה לפחות, כדי לקבל החזר אגרה על עובד שנטש. צריך שיהיה ממשק שמאפשר לשחרר את התקנים באופן אוטומטי, מנגנון שמאפשר מעבר בין מעסיקים, לייעל את כל המנגנונים האלה באופן שבאמת גם מקל על המעסיקים לעשות את זה. לא ייתכן שמעסיק שעובד שלו נטש לא יוכל לאייש את התקן הזה, זה בלתי אפשרי. הוא אפילו לא יכול להביא מישהו תחתיו.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

אנחנו נשמע את רשות האוכלוסין.

<< אורח >> מעין אמיר: << אורח >>

הוא עדיין ממשיך לשלם. ככל שהוא מבקש עובד חדש, לא עושים את ההצרחה. כלומר, לא אומרים לו, בסדר, כבר שילמת על עובד אחד שעזב. גברתי, אני אומרת שגם ככל שיש עובד שנטש, גם לא מתפנה לו התקן, גם הוא שילם.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

שילם אגרות.

<< אורח >> מעין אמיר: << אורח >>

הוא עוד לא קיבל את ההחזר שלהן. לצד זה שהוא עוד לא קיבל את ההחזר, אין איזושהי הצרחה. כלומר, לא מאפשרים לו אם הוא רוצה להביא עובד חדש לעשות איזשהו קיזוז, הוא עדיין צריך לשלם ובמקביל לחכות להחזר על העובד ההוא.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

נכון.

<< אורח >> מעין אמיר: << אורח >>

אנחנו גם סבורים שצריכה להיות הקצאה, לאפשר הקצאה של עובד חלופי ללא תלות ביציאה של העובד הנוטש את הארץ. ויכול להיות שגם המנגנון של הפיקדונות, צריך לחשוב, הרי המנגנון הזה נועד להוות תמריץ לעובדים האלה לעזוב אחרי חמש שנים, לנסות לחשוב איך עושים את זה בצורה שבאמת תתמרץ את העובדים להישאר. ומי שנוטש את המעסיק שלו, יכול להיות שצריך לחשוב איך דרך המנגנון הזה אפשר לדרבן את העובדים שלא לנטוש, לפחות לא בצורה הזו. אלה ראשי הדברים.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

תודה. נתחיל קודם כול עם המעסיקים. שלום קוטשר, ארגון הנכים, בבקשה.

<< אורח >> שלום קוטשר: << אורח >>

צוהריים טובים לכולם. אני שלום קוטשר מעמותת אנשי"ם, שזה ארגון נכי שיתוק מוחין. יש לי כמה דברים להגיד בנושא, אני במיוחד באתי בשביל זה. רשמתי לי ראשי פרקים. לפי אומדן רשות האוכלוסין, מסתובבים בארץ בין 3,000 ל-6,000 עובדים זרים לא חוקיים, מה שנקרא ברחנים. השאלה שלי, אם יודעים את מספר הברחנים, ודאי שגם יודעים את פרטיהם, איך לא מגיעים אליהם? פשוט אין אכיפה. יש פה בעיה רצינית של אכיפה. הכנסת דנה מספר פעמים בנושא, אני הייתי פה בישיבות משנת 2001. דיברו, רשמו פרוטוקול וזרקו לים, אין שום התייחסות של הממשל לדבר הזה.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

זה לא בדיוק מדויק מה שאתה אומר.

<< אורח >> שלום קוטשר: << אורח >>

אני יכול להגיד לך תאריכים שהיו פה ועדות שאני הייתי בהן עם המלצות נהדרות, שום דבר לא יושם.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

למה? יש הרבה דברים שהם כן עשו והם יפרטו שנית מה הם עושים בנושא. סיימת?

<< אורח >> שלום קוטשר: << אורח >>

לא. תופעת הברחנים פוגעת בהרבה ענפים במשק, כמו מלונאות, וזו מכה לסקטורים האלה, אבל לאזרחים סיעודיים זו לא רק מכה, זו מכת מוות חד משמעית, לא לכאורה, זו מכת מוות. מטופל שנשאר ללא מטפל, הוא יכול ללכת למות, הוא יכול למות, פשוט חד משמעית.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

אמרנו.

<< אורח >> שלום קוטשר: << אורח >>

אומנם למלונאים יש בעיה ולחקלאים יש בעיה, פה זו בעיה של חיים ומוות. תפסיקו לדבר ותתחילו לעשות. תודה רבה. אני מקווה שיצא מפה משהו טוב.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

אייל מוסט, בבקשה.

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

אייל מוסט, עמותת דף חדש, מנכ"ל תאגיד אלו אקספרס. אנחנו הכנו איזה שקף שמדבר על שני דברים. אני, ברשותכם, בקצרה אדבר על מה שקורה כרגע, ולצערי, גם אין איזשהו פתרון שמדברים על הקדימה, אנחנו רק הולכים ומעמיקים את הבור. כמו שאתם רואים במצגת שאנחנו הכנו, אלה בסופו של דבר דברים מאוד ברורים, כי תופעת הברחנות לא פוגעת רק במעסיק, היא פוגעת בקו ישיר גם במדינה וגם בעובד עצמו, וזה משהו שחשוב שאנשים פה יבינו בשולחן.

כי מעבר לזה שהוא נעלם לנו מהעסק ללא הודעה מוקדמת, אותו עובד הולך לעבוד כנראה במקומות שהזכויות שלו יישמרו בצורה אפסית, אם בכלל. אנחנו מכירים את הדברים, יש לנו לא מעט עובדים שבורחים ואנחנו מתקשרים אחרי כמה חודשים, שהבטיחו להם X, Y, Z, לא קיבלו כלום משום דבר, גם לרוב הם לא קיבלו משכורות, ואז הם מתחננים לחזור. עזבו שתהליך החזרה של עובד מעל 90 יום כרגע מול הרשות הוא קצת מסובך, אנחנו לא מתעסקים עם זה כהגדרה, כי זה פשוט לוקח המון זמן ואתה סתם תקוע עם הבן אדם, ואם הוא כבר עשה את הפעולה, שיישא באחריות.

אבל בסוף יש פה המון משרדי ממשלה שנפגעים מהסיפור וזה פשוט מצחיק שלא עושים פה משהו. כי בסוף יש פה כסף שחור, שהמדינה מפסידה מאות מיליונים, אם לא מיליארדים, במיסוי. יש פה העסקה לא חוקית שפוגעת גם בעובדים הישראלים או העובדים החלשים, המוחלשים, שבסוף הם כן באים וגם בזה פוגעים בהם. כי כשלוקחים בן אדם שהוא ברחן, ובואו, אנחנו יודעים מה קורה איתם, מעסיקים אותם בחברות כוח אדם עם כל מיני ויזות פליט וכל מיני טריקים כאלה ואחרים.

הוא מעסיק אותו, הוא מוכר אותו בהרבה יותר זול מכל אחד מאיתנו שיכול להעסיק אותו, כי הוא לא משלם את האגרות והוא לא משלם את הדברים האחרים. בבניין, אגב, שתדעו, 11 שקל שעת עבודה זה אגרות. חשוב להבין את הדברים האלה. ובסוף, אם גם לכולנו פה אכפת מהעובד, העובד הזה, בסוף ברור לכולנו שהוא נפל בידיים, הוא לא כמונו, לא יתייחסו אליו באותה צורה ולא יעשו שום דבר.

אבל אני כן רוצה להגיד משהו. בסוף אנחנו מנהלים שיח עם הרשות וגם עם האכיפה ועם זיגזג ועם מאיר ועם נקש וכל מי שיושב פה, כולל תמר, ובאמת אני חייב להגיד לכם שבחוץ הראה לי אחד מהם תלוש משכורת של עובד אכיפה שמקבל 6,100 שקל נטו. אף אחד מאיתנו לא היה שולח מישהו שהוא מכיר לעבוד בעבודה כזאת ב-6,100 שקלים נטו.

אנחנו מצד אחד מאשימים, ואני גם בא איתכם בכל הטענות, אנחנו באותו צד, אני חושב שצריך לעשות פה הרבה יותר ואפשר לעשות הרבה יותר בתקציבים הנמוכים. מצד שני, הם לעולם לא יצליחו לאייש את התקנים האלה במשכורת כזאת. נכון ל-2026 מה בן אדם עושה עם 6,100 שקל נטו? זה פחות משכר מינימום. העובד הזר מרוויח יותר ממנו, זו בדיחה.

ובאים עכשיו להוסיף חטא על פשע, אומרים, יאללה בואו ניקח את המטרו, שבינתיים אין הצעת חוק, אין שום דבר שמתיר את הנושא הזה. אני יודע שזה לא נוגע לשאר הענפים, אבל גם אליכם זה יגיע בסוף, כי בסוף יבוא פרויקט לאומי במלונאות, בניקיונות, בתעשייה, בשירותים ומסחר, ובכסות הפרויקט הלאומי תבוא השרה רגב ומשרד התחבורה ויבוא משרד האוצר ויגיד, רגע, התאגיד מייקר את הפרויקט. שקר וכזב, אנחנו אלה ששומרים, שומרי הסף, ויביאו לפה 28,000 אנשים ויחלקו אותם לפועלי טנדר שיעבדו בתוך המטרו, בואו נראה את הזכויות של העובד נשמרות.

וחשוב לציין שחברות הביצוע הזרות היום בישראל, 40% מסך העובדים שלהן הם ברחנים. בתאגידים זה בין 8% ל-10%. אני לא יודע מה קורה בשאר הענפים, אבל גם בחקלאות, שזה היה ענף גבוה, 15%-17%, זה לא 40%. זה אומר שבהחלטות, שעכשיו עושים מחטפים, עכשיו זה זמן המחטפים בכנסת, כולם עם הפרצוף לפריימריז, עם הגב לקלפי, ועכשיו חוגגים במשרדים.

אז אני אומר לכם פה, לכל המעסיקים, אם אנחנו לא נעשה יד אחת ונשב בשולחן עגול, ואז נבוא עם דברים שאנחנו דורשים אותם, נמשיך לבוא לפה, כמו שאמר האדון המכובד לפני זה, מ-2001. אנחנו לא מ-2001, אנחנו רק שלוש שנים, כולנו פה סובלים בשולחן. אני יכול להגיד לכם שבצד השני, כולכם מכירים אותי, היו לי לא מעט מריבות עם האנשים, יש עם מי לדבר, אבל אנחנו צריכים לבוא ולתת להם כלים, וכמו בסיפור הטוב, לתת להם חכה לדוג דגים ולא לתת להם את הדג עצמו.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

אייל, כאחד שמגיע הרבה לישיבות ומכיר טוב את הנושא, הצגת את הבעיה, היא מוכרת כבר שנים, מה אנחנו צריכים לעשות כדי לצמצם, למגר את התופעה?

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

הפתרון הוא קודם כול שיתוף פעולה בין המעסיקים. והדברים שאתי עשתה פה בהצעות חוק שלא מתקדמות בגלל עניינים קואליציוניים כמו קיצור הדברים מ-90 יום ל-30 יום, זו הצעת חוק שאנחנו עזרנו לאתי לרשום אותה לפני שנה.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

זו רשות האוכלוסין.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

לא. אבל אנחנו נפנה לנקש.

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

עד עכשיו עוד לא החליטו את ההחלטה הזאת. לפני שנה רשמנו הצעת חוק. אותו דבר הנושא של ברחנים. את מדברת על הדברים שלא נותנים לכם להביא מישהו אחר. אצלנו בענף שלוש שנים הוא יושב על המכסה, שלוש שנים אני משלם עליו, אני משלם עליו אגרות עד סוף השנה הקלנדרית. בסוף הפתרון האמיתי הוא טכנולוגי. יודעים היום לתת מענה טכנולוגי. אנחנו במדינת ישראל 2026, לא יכול להיות מצב שמצד אחד אנחנו יודעים למצוא מחט בערימת שחת ב-7,000 ק"מ ואת העובד הזר לא.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

תפרט לגבי מענה טכנולוגי, תפרט למה אתה מתכוון.

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

בשביל לתת מענה טכנולוגי צריך להתחיל עם משהו מאוד פשוט – לתת תעודת זהות קבועה לכל עובד שנכנס למדינת ישראל. גם על זה אנחנו מדברים כבר שנתיים, יש התנגדות של היועצות המשפטיות.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

לא תעודה.

<< דובר >> דיקלה טקו: << דובר >>

מספר זיהוי אחיד.

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

(מוקרנת מצגת)

מספר זיהוי אחיד. הרי היום הוא מקבל מספר זיהוי פיקטיבי מכל משרד שהוא פונה אליו. אתם רוצים להקשיב לאבסורד? כשעוצר אותו שוטר הוא יכול לרשום לו את התלונה, הוא לא רושם את מספר הדרכון, הוא רושם מספר זהות פיקטיבי. הוא יכול לעשות את אותה עבירה שבוע אחרי, הוא נותן לו מספר זהות אחר, הוא לא יודע שזה אותו עובד. אתם מבינים? אתם מדברים על טכנולוגיה, יושב פה ממשטרת ישראל ואומר, אין לי שדה לרשום את מספר הדרכון. עכשיו צריך להחליט, מדינת ישראל צריכה להחליט איך רוצים לזהות את העובד הזה, עם מספר זהות פיקטיבי, מספר זהות אחיד, או מספר הדרכון שלו שילווה אותו, מפה אפשר להתחיל לעשות דברים. ואותו מספר תעודת זהות, לקשר אותו בביטוח לאומי, וברגע שחברת כוח אדם תוציא לו תלוש, שזה יקפוץ וידעו איפה מעסיקים אותו. מאוד פשוט, זו טכנולוגיה פשוטה.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

כן, אבל יש בעיה.

<< אורח >> מעין אמיר: << אורח >>

יש בעיה מבחינת מדיניות הגירה של המדינה. זה אינטרס של המדינה לדעת איפה האנשים האלה נמצאים, מעבר למעסיקים.

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

נכון. בסוף אתם צריכים להבין שהם נמצאים תחת הידיים שלנו, של המעסיקים שיושבים פה בשולחן, ואני באמת מכיר את רוב המעסיקים פה. אני בטוח שדואגים להם, אני בטוח ששומרים על הזכויות שלהם, אני בטוח שכל תלונות השווא האלה שהם מפציצים את המערכת בהכוונת אותם אנשים שגורמים להם לברוח, ועכשיו כל אחד מאיתנו צריך לשבת ולענות ל-200 מיילים שהוא אומר לך, לא קיבלתי 10 שקלים, כן קיבלתי 10 שקלים, כשהנזק שהוא גרם לך הוא כאין שיעור בכלל.

צריך לעשות פה שינוי בנוהל הזה, ואם נשב כולנו באותו שולחן, אני בטוח שמשה וגם זיגזג וגם אריאל וגם מאיר, לא שאלתי אותם לפני זה, ואני אומר לכם את זה בצורה הכי ברורה, שהם יבואו וישמעו. כי בסוף כל אחד מאיתנו, כשהוא היה צריך משהו וכשהיו דברים אקוטיים, הם ביכולת שלהם עשו את המקסימום. אני לא בא לסנגר עליהם, גם לי יש המון תלונות על ההתנהלות ועל הדברים, אבל אני בא ואומר לכם, אנחנו צריכים לעשות יחידת אתגר של העובדים הזרים כמו שעשו חברות הביטוח עם המשטרה יחד ומיגרו תופעות, הורידו בעשרות אחוזים את גניבת הרכבים.

אם עכשיו יכול להיות מצב שבאכיפה, ואני יכול להגיד לכם שזיגזג, אם היו עוד 200 כמוהו, לא היינו בבעיה הזאת, אבל בסופו של דבר, איך הוא יגייס עובדים? בואו נראה כל אחד פה בשולחן מגייס עובד ב-6,100 שקלים, להיות מזכירה חצי משרה במשרד, בואו נראה מישהו מביא בן אדם אחד. אם הם לא יכולים, אובדן ההכנסות ואובדן הכסף והדברים שאנחנו מפסידים, אנחנו לצורך העניין משלמים 2,000 שקלים אגרה על בן אדם בחודש. אם הוא ברח עכשיו ביוני, יש לי 12,000 שקל שאני תורם אותם ולא אראה אותם יותר לעולם על אותו ברחן. אם אפשר לייעל את הדברים האלה ולתעל את זה לטובתם ולעזור להם בסוף להגיע למצב, אנחנו המעסיקים, גופי המעסיקים, צריכים לייצר יחידת אתגר חדשה ולתת להם את הדברים, לתת להם את ההכוונה, ואז הם יביאו תוצאה.

<< אורח >> מעין אמיר: << אורח >>

אבל קודם כול, גם כשמדברים על ממשק, הכוונה היא ממשק שבאמת מסייע גם למדינה לעשות את הדברים האלה.

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

יש היום פתרון טכנולוגי, אני אדבר איתך על זה אחרי זה. תראי, יש תוכנות שאנחנו - - - איתן שאפשר לעשות הצרחה, אני שולח לך בקשה ואת לוחצת אנטר וכל הנתונים עוברים.

<< אורח >> מעין אמיר: << אורח >>

רק לומר אגב שהפתרון עכשיו של 2(א)(5) הוא מצוין ואנחנו מברכים עליו, על ההודעה שפורסמה, נדמה לי ב-17 במאי, נקש. זה באמת משהו שהוא מצוין מבחינתנו ואנחנו מקווים שנצליח גם לקדם את הדברים הנוספים. מה שאפשר באמצעות ממשק היום, באמצעות הטכנולוגיה, פשוט לייעל, לאפשר למעסיקים לעשות, אם זה ניוד של העובדים, אם זה לקבל חזרה את האגרה, זה לא אמור להיות כל כך קשה.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

נעבור לדובר התאחדות קבלני השיפוצים, עמיר, בבקשה. בהצלחה רבה בתפקידך החדש.

<< אורח >> עמיר עשבי: << אורח >>

תודה רבה. אנחנו ענף ייחודי בנושא שאצלנו השעות מוגדרות מראש, 182 שעות, זו ההעסקה של עובד זר. עובדים זרים באים בארץ לקחת כמה שיותר דולרים, ואנחנו לא תמיד יכולים לספק להם את זה, ולכן הם בורחים לנו יחסית מהר, לא יודע אם 8%, לדעתי הרבה יותר. אחרי שקבלן שיפוצים משקיע בעובד, בשלושה-ארבעה עובדים שהוא סוחב אותם בטנדר, משקיע בהם בין חצי שנה לשנה, מלמד אותם, והם מתחילים להבין שהם מקבלים פחות כסף, מחפשים אלטרנטיבות ודי מהר בורחים, בורחים לסופר, בורחים לניקיונות, לעבודה שחורה.

אחת מהבעיות שאנחנו רואים זה שהם בורחים, כסף שחור שמגיע אליהם, הם הולכים לצ'יינג'ים בדרום תל אביב או בכל מקום היום בארץ, ואפשר לראות את התורים שנמצאים שמה בסוף החודש ולהבין שיש בנק שמאפשר להם בלי תלוש שכר, בלי כלום, לקחת את כל הכסף השחור הזה ולהעביר את זה למדינת מוצאם.

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

זה לא בנק, זה חוקי במדינת ישראל. הוא יכול לגשת לכל צ'יינג' ולהעביר כל סכום בלי להכיר את הלקוח, כי הוא עובד זר.

<< אורח >> עמיר עשבי: << אורח >>

בדיוק. אם נחסום שמה ונבקש שהם יקפידו על תלוש משכורת או לראות מי מעביר לאן, פתרנו אולי 50% מהבעיה, אם לא יותר. זו ההצעה שלנו.

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

אנחנו ישבנו עם המפקח על הבנקים, הוא זרק אותנו, כי זו בעיה, יש אמנות שחתומים עליהן באו"ם, משרד המשפטים כמובן ישר אמר לא.

<< אורח >> עמיר עשבי: << אורח >>

בסדר, אני גם עורך דין, מכיר את כל הנושא של השוויון והכול, אבל עם כל זאת, זה אחד מהאמצעים.

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

מסכים.

<< אורח >> עמיר עשבי: << אורח >>

זה צריך לבוא מחקיקה בכנסת.

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

זה חלק מהשולחן העגול, צריך להביא את המפקח על הבנקים, דיברנו על זה בדברים.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

אוקיי. רחבי, בבקשה, חברות ביצוע זרות.

<< אורח >> רחבי דייג: << אורח >>

שלום לכולם. זה לא סוד, למרות המלחמות מדינת ישראל ממוצבת היום כיעד נחשק לעובדים זרים מכל העולם. משכורות חלומיות, תנאים סוציאליים, חוקי עבודה ליברליים תרמו ליצירת גן עדן לעובדים זרים. אני עם שלווה ג'ין פה, הגענו לפה בפעם הראשונה בכדי לייצג את התאחדות חברות הבנייה הסיניות שלא השמיעו את קולן עד עכשיו. החברות האלה הגיעו לארץ אחרי שנענו לקול קורא שפרסמה הממשלה לפני כעשר שנים, עברו מיונים מחמירים, עמדו ברגולציה לא פשוטה, השקיעו הון בארץ, למדו את השוק והתוצאות לא איחרו להגיע, בשנות פעילותן בנינו כאן עשרות אלפי יחידות דיור ותרמנו את חלקנו בהגברת התחלות הבנייה בשוק הדיור המקומי.

אבל בשטח עולה ומבעבע כשל שוק מהותי שמאיים על יכולתן של החברות למלא את המשימה שלשמה הן הגיעו לכאן מלכתחילה. כמויות בלתי נתפסות של עובדים שנוטשים את החברות ועוברים לעבוד בשוק השחור. ואם אתם שואלים למה זה קורה, הם פשוט יכולים. אבל מה שמעוות בדינמיקה הזאת הוא שעובד שנטש את החברה שהביאה אותו ועובר לעבוד בשוק השחור נשאר רשום על המכסה של החברה ללא היכולת לגרוע אותו ולהביא עובד חדש במקומו, אלא לאחר שלוש שנים ממועד הבריחה.

שיעורי הברחנים מהחברות עומד היום על המספר הבלתי נתפס של כ-37% מכוח העבודה הפעיל שלנו. אלו מספרים מטורפים שפוגעים בצורה קשה בתפקוד החברות וביכולתן להתחייב ולבצע פרויקטים חדשים. בנוסף לברחנים אנחנו מתוודעים גם לתופעה אבסורדית חדשה שבה עובדים שלא ברחו, אלא סיימו תקופת העסקה חוקית של 63 חודשי עבודה לא עוזבים את הארץ, עוברים לעבוד בשוק השחור וגם הם נשארים רשומים על המכסה שלנו, אלא הפעם הם נשארים רשומים לעד, לעולמי עולמים, ללא יכולת לגרוע אותם או להזדכות עליהם כל עוד הם לא עזבו את הארץ.

וגם פה אנחנו מסתכלים בעיניים כלות במצבת כוח האדם שלנו שהולכת ומתדלדלת מול מכסות רשמיות שלא משקפות את המציאות בפועל. ישנן שתי סיבות עיקריות שגורמות לכשל השוק הזה: אחת היא שוק שחור משגשג שמפתה את העובדים במשכורות יותר גבוהות במזומן, והסיבה השנייה היא היעדר אכיפה משמעותית מצד הרשויות מול התופעה החמורה הזאת. יוצא שעובד שעובר לשוק השחור יורד מתחת לרדאר של הרשויות, כך שאין עליו פיקוח, הוא לא משלם מסים, עובד ללא ביטוחי בריאות, ובמקרה של תאונת עבודה הוא נזרק לרחוב ללא פיצוי וללא מי שיטפל בו וידאג לו בשעת צרה.

אבל הגורם המרכזי והעיקרי לכשל הזה הוא היעדר אכיפה אפקטיבית של הרשויות שפשוט נותנות לתופעה הזאת לקרות ולגדול. כמעט שאין פיקוח, אין מספיק פשיטות, אין ענישה, כל עובד זר הישר בעיניו יעשה. וזאת המציאות שלנו אין את הכלים להתמודד איתה. עובדים יודעים שאין סיכון ממשי בבריחה, מעסיקים פיראטים יודעים שגם אם ייתפסו, העונשים לא יהיו מרתיעים דיים, ארגוני פשיעה מנצלים את החגיגה, מממנים את השוק הזה ומגלגלים לכיסם מאות מיליוני שקלים במזומן, וברור מאליו שהם מדלגים על השלב של תשלום מסים למדינה.

אבל זו לא גזרת גורל, אנחנו צריכים להתחיל מלחמת חורמה בתופעה הזאת. יש לנו את הכלים המתאימים, חסרות החלטה ונחישות. אנחנו מבחינתנו מבקשים להחיל כמה צעדים מיידיים כדי לייבש את הביצה הטובענית הזאת. כסעד ראשון, כדי שהחברות יוכלו להמשיך להחזיק את הראש מעל המים בתנאי השוק הבלתי אפשריים האלה אנחנו מבקשים גריעה אוטומטית של עובד שנעלם לאחר שבעה ימים ופתיחת מכסה לעובד חלופי חדש.

כצעד שני וכטיפול שורש מעמיק לבעיה, אנחנו צריכים לחנוק את צינור המזומנים שמזין ומפריח את השוק השחור באמצעות פשיטות, קנסות וצווי סגירה למעסיקים שמצפצפים על החוק, שזה מצריך עבודה משולבת של רשות ההגירה, רשויות המס, משרד העבודה ולהב 433. כי בלי כסף מזומן השוק הזה יקרוס מאליו, יתאדה.

כצעד שלישי ולא פחות חשוב, אנחנו צריכים ליצור מנגנון ענישה אפקטיבי ומרתיע כנגד הברחן עצמו. עובד שבורח ונתפס ללא אשרת עבודה חוקית צריך לדעת שהוא מאבד את הזכות שלו לעבוד בישראל ומגורש מיידית ללא יכולת לחזור לעבוד פה לעולם. אני אומר פה בבירור, לאחר כמה עשרות גירושים התופעה תיגדע כמעט לחלוטין, כי מדובר בעובדים שהם לא עבריינים מטבעם, הם הגיעו כאן כדי לפרנס את משפחותיהם בכבוד, אבל כשהכסף הגדול נמצא בשוק השחור והסיכון להיתפס ולהיענש הוא אפסי, הבריחה הופכת משתלמת ומתגמלת במיוחד.

כמו כן, אנחנו צריכים לייסד מנגנון של פגישות עבודה חודשיות, דו-חודשיות, משהו בינינו, דרגי השטח, לבין רשות ההגירה, משרד הבינוי והשיכון, כדי ליצור דיאלוג שוטף בין המציאות שקורית בשטח לבין הדרגים הממונים, כך אולי נוכל לטפל בבעיות כשהן נוצרות ולא כשהן מתפוצצות לנו בפנים.

לסיכום, המדינה הביאה אותנו בכדי לעזור בפתרון בעיות הדיור, אך ללא עובדים לא נוכל למלא את המשימה שלשמה הגענו לכאן. אם לא נפעל עכשיו, השוק השחור ימשיך להתחזק על חשבון החברות החוקיות שיקרסו. ואני אומר את זה באופן חד משמעי, החברות הזרות לא צריכות להיענש על אוזלת יד של מערכת שלא אוכפת.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

תודה רבה על דבריך. גבי בורנשטיין, בבקשה.

<< אורח >> גבי בורנשטיין: << אורח >>

שלום, אני גבי בורנשטיין מחולצה כחולה, מדבר בשם ענף החקלאות, הלשכות הפרטיות בחקלאות, ויש לי חדשות רעות לחלק מכם. עוד לא הגעתם לשלב של ה-63 חודש, צפו לצרות.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

מבול תביעות.

<< אורח >> גבי בורנשטיין: << אורח >>

לא, לא רק התביעות, יש אלף ואחד דברים. היות שהדיון הזה באמת כל כך חשוב ואני חושב ושהמון זמן לא היה, אני כתבתי כמה דברים. אני אנסה לעשות את זה קצר.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

היה מקום לקיים את זה עם שר האוצר לדעתי. זימנתי אותו לפגישה, ביקשתי שיגיע, אבל עדיין לא קיבלתי תשובה.

<< אורח >> גבי בורנשטיין: << אורח >>

תראו, אני מדבר כרגע על ענף החקלאות. המספרים הרשמיים שמשה נקש הציג אותם בישיבה הקודמת מדברים על סדר גודל של 10,000 עובדים זרים מתוך כ-50,000 עובדים במכסה בענף החקלאות. אני מעגל קצת למעלה, קצת למטה. אנחנו מדברים על זה שאחד מכל חמישה עובדים לא עובד איפה שהוא עבד, איפה שהוא אמור היה לעבוד. זה לא כשל נקודתי, זה כשל מערכתי של כולם.

מהצד של המעסיקים נוצר מצב אבסורדי שבו המעסיק נענש על לא עוול בכפו. עובד נוטש ממשיך להיות משויך למכסת החקלאי כל עוד לא יצא מישראל. וכן, בחקלאות מדובר על עד שלוש שנים מיום הנטישה, שרק אז אפשר לפנות אותו. יש אלו שהם מנגנונים שאני תכף אגע בהם, אבל זה המצב. לא ניתן להזמין עובד חלופי, לא מקבלים אגרות. אני לא יודע אם יודעים איך לחשב אותן, אמר מר בועז יוסף שאם הוא היה מבין את מנגנון חישוב ההחזרים זה היה אולי יותר פשוט. זה אומר הכול.

מהצד של העובדים, המערכת מייצרת חוסר איזון ותמריצים מעוותים. הדין מעניק לעובד שעזב 90 יום לחיפוש עבודה חלופית, אלא שהזכות הזאת מנוצלת לעיתים קרובות באופן חד צדדי, ללא הודעה מוקדמת, לפעמים בשיא העונה, תוך פגיעה במעסיק שנותר ללא מענה מקביל או כלי הרתעה. בנוסף, בשנים האחרונות אנחנו נתקלים בזה שפתיחת ענפים נוספים כמו הבנייה, התעשייה, הניקיון, הסופרים, יצרה תמריץ כלכלי מובהק לנטישת הפריפריה ומעבר לאזורי ביקוש. ולהזכירכם, החקלאות, הרוב זה בפריפריה. וכשהם צריכים לבחור בין לעבוד בסופר ברמת אביב או לעבוד במושב עידן בערבה או במטולה, קל להם לפעמים לקבל את ההחלטה.

מנגנונים כמו נוטש תמורת נוטש או ועדות חריגים שהם מאוד יעילים ועוזרים, הם לא פותרים את הבעיה כי הם מחפשים את אותם עובדים. די לראות בחודש אוקטובר-נובמבר, לקראת סוף השנה, כשמתחילים לחדש את הוויזות, ובענף החקלאות חידוש הוויזות הוא חד-שנתי בסוף שנה קלנדרית, פתאום כל הברחנים באים ומבקשים שיסדירו אותם, ואז מעסיק שהיה חצי שנה בלי ברחן קולט ברחן אחר שכבר בינואר הוא בטח יתפוס את הרגליים וייעלם, כי מה לעשות?

עכשיו אני רוצה לגעת בנקודה הכי קשה. מתוך 10,000 העובדים הנוטשים בחקלאות, לכאורה, 5,000 הם כאלה שסיימו את תקופת השהייה החוקית שלהם בארץ. בלי מכבסת מילים, שב"חים. אם אלה היו פלסטינים אמות הסיפים היו רועדות. 5,000 עובדים, 10% מכמות העובדים הזרים בחקלאות הם כאלה שסיימו את ה-63 חודש. אלה עובדים שמביאים בחשבון שהכדאיות הכלכלית של הישארות בלתי חוקית גבוהה מהסיכון, כי אין היום לא הרתעה ולא סנקציות.

כדי לפתור את המשבר הזה אני מציע פה שישה דברים שהם מבחינתנו דברים שאפשר לעשות אותם. אחד זה שינוי התפיסה שהמעסיק הוא זה שאשם בזה שהעובד ברח והמעסיק הוא זה שצריך לסבול, ולפנות את הוויזה ולמנוע את חסימת המכסה. 5,000 השב"חים שנמצאים פה זה בדיוק העניין שהמעסיק לא אשם, מכיוון שבאופן עקרוני, עובדים כאלה, אם הם היו באמת שומרים על החוק וברחו רק בגלל המעסיק, נגמרה התקופה שלהם, הם צריכים לצאת. העובדה היא שהם פה. במאמר מוסגר אני אגיד שגם משה וגם זיגזג יודעים כמה עובדים כאלה גילינו ב-7 באוקטובר. התגלו כאלה שהיו פה שנים אחורה, כולל כאלה שנחטפו ולא ידעו עליהם.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

הם מבקשים מקלט במקביל?

<< אורח >> גבי בורנשטיין: << אורח >>

לא, הם לא מבקשים מקלט, העובדים בחקלאות לא מבקשים מקלט.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

לא זה והם נשארים פה מעבר ל-63 החודשים.

<< אורח >> גבי בורנשטיין: << אורח >>

היה סיפור עם הסרי לנקים שהביאו בהתחלה. התאילנדים לא מבקשים מקלט, אבל ב-7 באוקטובר, כשהתחילה פה כל ההיסטריה והעובדים רצו וברחו, פתאום צצו כאלה שהם חמש שנים ושש שנים ושבע שנים ושמונה שנים. לדעתי, גם היו חטוף אחד או שניים שאף אחד לא ידע עליהם, אלא רק כשהם חזרו. כי לא ידעו שהם קיימים, הם היו מתחת לרדאר.

צריך לנתק את הזיקה בין יציאת העובד הנוטש לבין זכות של המעסיק להעסיק. מי שקיבל מכסה צריך לקבל את העובדים האלה, וצריך לאפשר שחרור אוטומטי, מהיר ככל שיהיה, לאחר תקופה מוגדרת. שנית זה הנושא של האגרות, דיברו על זה, אני לא אחזור, אבל לא יכול להיות מצב שבן אדם משלם אגרה לעובדים והוא לא מקבל אותם. אי אפשר לגבות כסף על שירות שהמדינה אומרת, אנחנו לא נותנים אותו, ולא משנה מה הסיבה.

שלישי זה אכיפה, אכיפה הכי פשוטה. מגיע לשדה התעופה סוברנבהומי בבנגקוק בחור ישראלי שנשאר 15 יום מעבר לתקופת הוויזה שלו. Show me the money אומר לו הפקיד, הוא לא יוצא לפני שהוא שילם קנס על 15 הימים האלה שהוא היה מעבר לתקופה. זה 200 בהט לכל יום בשבוע הראשון, וזה 500 בהט לכל יום בשבוע השני, וזה מגיע לסכומים, ועד שהוא לא משאיר את הכסף הוא לא יצא, כי הוא עבר על חוקי ההגירה. העובדים פה, בכל רגע נתון, גם אם הוא חמש שנים לא היה בארץ, לפעמים גם אם הדרכון שלו לא בתוקף, הוא הולך לשגרירות, עושה לסה פסה, תעודת מסע, מגיע לשדה התעופה, יוצא, שלום. אין שום תמריץ, אין שום - - -

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

נשמע גם את אלי יפרח ממשרד החוץ. בהמשך נשמע את משרדי הממשלה.

<< אורח >> גבי בורנשטיין: << אורח >>

פטור בלא כלום אי אפשר, ואתם מכירים אותי חלקכם, אני מספיק ישר והגון. המדינה חייבת לבצע גם אכיפה כלפי מעסיקים לא חוקיים, לא יעזור כלום. מי שמעסיק עובדים לא חוקיים, גם אם הוא חקלאי וגם אם הוא קבלן וגם אם הוא תאגיד בנייה וגם אם הוא עובד בסופר, הוא עבריין מבחינתי. ולא רק שהוא עבריין, הוא עבריין שפוגע בחברים שלו, בקולגות שלו, בענף שלו. וצריכים לייצר גם סנקציות בתחום הזה: קנסות, שלילת מכסות, מניעה של קבלת עובדים בעתיד. אסור לנו לרחם על האכזרים, כי מי שמרחם על האכזרים מתאכזר למי ששומר חוק. ככל שמנגנוני הטיפול יכללו מנגנונים פשוטים יותר, מהירים יותר ויעילים יותר, יהיה הרבה יותר פשוט.

ארבע, המידע, לפחות בענף החקלאות, ואני מניח שבעוד ענפים, אתם מכירים את זה גם כן, המידע די גלוי. די להיכנס לפייסבוק לקבוצות של עובדים זרים, לקבוצות של חבר'ה, והכול גלוי: הצעות עבודה פומביות, תגיעו אלינו, אנחנו צריכים שלושה עובדים לפה, תגיעו לשם, אנחנו צריכים לשם. אנחנו מעבירים את המידע הזה, הרשות מכירה את המידע הזה, האכיפה מכירה את המידע הזה. יכול להיות שזה מטופל, חלקו מטופל, לפעמים זה מטופל, חלק גדול לא מטופל. וגם כשזה מטופל, זה לא מספיק מפורסם. אני לא זוכר שראיתי פיצוץ של דוברות על "גירשנו 15 עובדים שתפסנו פה", או "גירשנו עובדים שתפסנו שם". זה לא קורה, וחייבים לעשות את זה.

מנגנון אחרון שקיים בענף החקלאות זה מנגנון השימועים, אני לא יודע אם הוא קיים בשאר הענפים. הוא כלי הרתעתי, הוא כן כלי הרתעתי. עובדים שתקופה מאוד ארוכה לא עבדו ומבקשים להסדיר מעמד, עובדים שברחו בחודש הראשון שלהם מוזמנים לשימוע, זה עובד. אלא מה? זה עובד בקטן. עושים שימועים בשלושה מקומות בארץ, יש אולי שלושה-ארבעה אנשים שעושים את השימועים האלה, לוקח לפעמים חודש וחודשיים עד שקובעים את התאריך לשימוע ועד שמקבלים את התשובה בחזרה, זה לוקח זמן.

בשורה התחתונה, השוק לא מבקש פה הנחות, השוק מבקש את העובדים שהמדינה הקצתה לו, והמבחן האמיתי של המדיניות ושל המשילות זה לא מספר העובדים שרשומים על הנייר, אלא אלה שבבוקר קמים, נועלים את המגפיים, שמים את תרמיל הקטיף ויוצאים לעבוד, ופה אנחנו בבעיה. תודה.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

אוקיי. רז אורן מקדם בתי אבות, בבקשה.

<< אורח >> רז יוסף אורן: << אורח >>

שלום לכולם. אני מייצג פה את ענף הסיעוד במוסדות. העובדים הזרים אצלנו נמצאים משהו כמו ארבע וחצי שנים, פלוס מינוס.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

בכמה עובדים מדובר אצלכם?

<< אורח >> רז יוסף אורן: << אורח >>

במוסד שאני מנהל יש לי 28 עובדים.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

ובסך הכול?

<< אורח >> רז יוסף אורן: << אורח >>

בסך הכול יש לי 170 עובדים שעובדים בארגון הזה. אני רוצה להגיד קודם כול שיש לנו קושי אדיר, אין אפשרות לגייס עובדים אחרים, אני מניח שזה כמו בענפים אחרים. לנו אין את המותרות להפחית שירות, לסגור שעות, לא לתת ארוחות, לא להחליף טיטולים, סליחה שאני מתבטא כך. ואנחנו מוצאים את עצמנו כשעובדים עוזבים אותנו מתמודדים שוב ושוב עם הקושי האדיר הזה.

אנחנו ממוקמים בעפולה, והסוגיה שאני ביקשתי לבוא ולדבר עליה היא המעבר בין, איך אני אגיד, זו תחילת הפריפריה, אנחנו השער לצפון, אבל גם בעפולה אנחנו מתמודדים עם עזיבה של עובדים. בחמש השנים האחרונות עזבו אצלנו כ-50% מהעובדים שהגיעו אלינו, וכולם נמצאים במרכז, מחפשים את המרכז, את העיר הגדולה. הפכנו למעין תחנת מעבר בין הפריפריה למרכז, ואנחנו מייבאים עובדים זרים למען המוסדות במרכז. זה משהו שפוגע לנו כמובן בכל העבודה השוטפת ובזקנים שמטופלים אצלנו.

אני מדבר על עפולה, יש מקומות מרוחקים יותר, בית שאן, הגליל העליון, המצב הוא הרבה יותר גרוע. שתבינו שאנחנו מתחרים עם ערים גדולות, לא רק תל אביב, גם חיפה מבחינתנו היא עיר מרכזית שגם אליה נוטשים עובדים מאיתנו. העניין הוא שאנחנו מבקשים פה להוסיף הגבלות לוויזות של העובדים מלכתחילה, שלא יוכלו להתנייד בין אזורים גיאוגרפיים שונים כמו שיש בענפים אחרים, בסיעוד הביתי למשל.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

נכון.

<< אורח >> רז יוסף אורן: << אורח >>

ולהגביל אותם גם לתתי אזורים. כמו שאמרתי, צפון, אנחנו גם אולי בקו הצפוני יחד עם חיפה, אבל עפולה וחיפה הן לא אותו דבר. אנחנו מבקשים גם לייצר את ההגבלה הזו. באופן מעשי, דיברו על זה כאן, החלפה של עובד שנטש לוקחת חודשים ארוכים, עד שמגיעים, עד שמשחררים לנו את ההקצאה וכולי, לא רוצה לחזור על זה, אבל הנושא הוא בנפשנו. ובאמת, הטיפול בזקנים פה הוא במצוקה אדירה, ואני מודה על הזמן ועל תשומת הלב.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

תודה. אתה רוצה, זגדון?

<< אורח >> אילן זגדון: << אורח >>

אילן זגדון, פורום המסעדות. קודם כול, סיפורים קשים. לפני מספר שבועות דיברנו פה ואמרתי שהפתרון לנושא הזה של הברחנים, ובכלל בענף שלנו, במסעדות, אנחנו מעסיקים בבילטרלי היום כ-2,600 עובדים, ואמרתי שהפתרון הוא להכריז על סרי לנקה כמדינה בטוחה, וזה הולך להקשות על החבר'ה האלה.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

אנחנו נשמע את הנציג בהמשך.

<< אורח >> אילן זגדון: << אורח >>

בדיוק. אני המשכתי במשימה, פניתי לשר החוץ, מר גדעון סער, שעזר לנו מאוד. אתמול הייתה פגישה עם יפרח, אבי גנון, עם כל הצוות של משרד החוץ. יפרח מנסה לברוח מזה, אבל הוא היה בפגישה וישבנו ודיברנו והם עזרו מאוד והתעניינו. אני רוצה לבקש את עזרתך. משרד החוץ, אני ארשה לעצמי להגיד, סיים את הפעולה שלו, הגיש את כל החומר למשרד המשפטים, עכשיו רק למשרד המשפטים נשאר לאשר את זה. ואני רוצה לבקש ממך, אם יש פה נציג של משרד המשפטים, או לפנות אליהם בשאילתה, לראות מה קורה עם העניין הזה כדי שלא ימרחו את זה, עוד פעם יסבכו את זה. כי זהו, האירוע נגמר, סרי לנקה - - -

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

אתה יכול לבקש לחזור שנית מה היה נושא הישיבה במשרד החוץ?

<< אורח >> אילן זגדון: << אורח >>

כן, אני אחזור. בפגישה אתמול במשרד החוץ עם הצוות הנעים והבכיר, רשות האוכלוסין הייתה, כל הצוות, כולל בועז יוסף. הסיכום של כל האירוע הזה, שמשרד החוץ סיים את כל הפעולה שלו, הגיש אותה למשרד המשפטים, עכשיו משרד המשפטים צריך לאשר ולהכריז על סרי לנקה כמדינה בטוחה למקרים - - -

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

אנחנו מנהלים דיון מעקב בעוד שבוע ימים.

<< אורח >> אילן זגדון: << אורח >>

יופי. משרד המשפטים - - - ואז זה יגביל אותם. יש 6,400 ברחנים כאלה שצריך. הנושא השני, יש את הנושא של ה-60-30.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

כן, אחר כך נבקש מנקש להתייחס להצעת החוק.

<< אורח >> אילן זגדון: << אורח >>

כן. יש לי עוד שתי בקשות, אם אפשר. אני מבקש מנקש היקר כבר כמה פעמים.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

אחר כך הוא יתייחס, תזכיר לו.

<< אורח >> אילן זגדון: << אורח >>

לא, משהו אחר. יש לי רעיון ובקשה. הבקשה הראשונה היא להסיר את מספרי הטלפון הניידים של הבעלים של המסעדות מהאתר שלהם. אני מקבל שיחות 24/7 מסרי לנקים, מתקשרים בשישי בלילה, אני מקבל מלא תלונות. או ששמים את זה לכל הענפים, כולל רמי לוי עצמו, אני רוצה שהנייד שלו יופיע, או שמסירים לכולם, שימו או מייל או טלפון של המסעדה.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

הוא יתייחס אחר כך.

<< אורח >> אילן זגדון: << אורח >>

הוא יתייחס לזה, בבקשה, נקש. והדבר האחרון, עולה לי רעיון מאוד פשוט, בדקתי גם, זה אפשרי משפטית. אם עובד מחליט לברוח ושילמנו עליו אגרה, לקזז מהפיקדון שלו את האגרה, זה אפשרי.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

בסדר, הוא גם יתייחס. משרד העבודה ייתן לנו מענה. נעמן, בבקשה, ואחר כך יקיר.

<< אורח >> יהודה יצחק נעמן: << אורח >>

אני איציק נעמן ממחסני השוק. אנחנו לא רק משלמים פיקדון כל שנה ויש עוד איזו אגרה, לא זוכר מה, אנחנו גם משלמים, יוצא כל עובד בערך 2,000 שקל לחודש, דיור שאני משלם לו, חוץ מביטוח רפואי והכול. דירה אתה לא משלם לחודש אחד, אתה מתחייב חצי שנה. זאת אומרת, עובד נחת אצלך, כבר עלה לך 20,000 שקל, עוד לא עשינו כלום, זו עלות.

ברח, הוא פטור מאחריות, אין לו כלום. אני לא מבין. ישראלי שעובד פה, מקבל שכר מינימום, אפילו קצת יותר, הוא לא מקבל את הדיור הזה. רוצים לשמור על עובד זר, לתת לו דיור, הכול בסדר, אני מעסיק אותו, מתאים לי, לקחתי על עצמי את זה, הכול בסדר. למה אותו אחד שעזב, לא מקזזים לו מהפיקדון או שהוא ישאיר שם סכום מסוים של כסף, חלק, חצי משכר הדירה, שלושת רבעי משכר הדירה שאני משלם קדימה, ניתן לו את זה אחר כך.

למה הכול עליי? למה העובד הזר שהוא בעצמו עבריין שברח, הוא עבריין, אם הוא בא אליי, הוא אומר לי, הרי יש סידור כזה, אם הוא בא ואומר לי, אני רוצה לעבור לחברה אחרת, אהלן וסהלן. אני מעביר אותו, נניח לחברה מתחרה, מצא נגיד את רמי לוי, מתחלפים, נפתר העניין. אין לי בעיה גם שימשיך לגור באותו בית. למה אנחנו תמיד משלמים את הכול? אני אחראי על העובד, אני אחראי על האגרה, אני אחראי על הכול. תמיד יש כתובת, ברוך השם, הכיס העמוק, יאללה, אודרוב. אתה יכול? תשלם, תיתן.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

נכון.

<< אורח >> יהודה יצחק נעמן: << אורח >>

חבר'ה, בואו, תתחשבו, בסוף זה בא לכיס של הצרכן. בסוף הקוטג' עולה עוד חמישה שקלים יותר, מה לעשות? צריך להעמיס את זה. למה ככה? בסוף בוכים, אינפלציה ועליות מחירים ועניינים.

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

לא, אל תגיד את זה, כי ישימו שאנחנו אשמים ביוקר המחיה בעקבות מה שאתה אומר. אנחנו לא אשמים, כי בסוף הגזרות הן גזרות שאנחנו קיבלנו אותן. איפה חשבונות החשמל המופרזים שלא מכבים את המזגנים, דודים בקיץ?

<< אורח >> יהודה יצחק נעמן: << אורח >>

נכון.

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

יש פשוט הפקרות, כי הוא יודע שאתה לא יכול לעשות כלום.

<< אורח >> יהודה יצחק נעמן: << אורח >>

נכון.

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

אנחנו מדברים, ובאמת הבטיחו לנו שיעלו את הניכויים, עוד מעט משרדי הממשלה ידברו על זה. אתם מדברים פה על דברים, אבל אתם צריכים להבין את האחורה. זגדון, גם כשיתפוס לך את העובד ויוציא אותו, עכשיו הוא יגיד שיש לו תלונה כי אתה לא שילמת לו עשרה שקלים תוספת בזה, לא מגרשים אותו עד שמשרד העבודה לא יסיים את החקירה של אותו מעסיק. אתם צריכים להבין איפה אנחנו נמצאים.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

אנחנו נשמע גם את משרד העבודה.

<< אורח >> אילן זגדון: << אורח >>

חצי ממה שאני שומע פה זה הזיות.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

יקיר, בבקשה.

<< אורח >> יקיר ליסיצקי: << אורח >>

כן. יקיר, יו"ר איגוד המסעדות. יש נושאים שהם כל כך כל כך ברורים שפשוט לא צריך לחזור עליהם. אנחנו נשמח לקבל תשובה - - -

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

להציג פתרון.

<< אורח >> יקיר ליסיצקי: << אורח >>

- - - מה אני מחר, הלך השוטף מהמסעדה, הסתכלתי עליו ככה והוא יצא מהמסעדה והלך הביתה, סגר את הטלפון. העסקים במדינת ישראל הופכים למצב של השבתה תפעולית. מה, אני צריך לעשות קומבינה? להעסיק למרות? ללכת, הפרות? לעבור על החוק? למה? בואו ניתן לנו את מצב הביניים עד שהדבר הזה ייפתר, בואו ניתן לנו הנחה מה אנחנו עושים.

פעם שנייה, נושא שאנחנו נמנעים לרדת לרזולוציה שלו, אבל זה הכסף שלנו. בואו נדבר עליו רגע, לא את הסיסמה "אגרה". למה אם עובד עבד אצלי חצי שנה ויום אני לא זכאי לקבל החזר אגרה? אני שילמתי על כל השנה. אנחנו מבקשים מהוועדה לבקש, לדרוש מה הפתרון המוצע. אגף תקציבים, כידוע לי, לא התנגד בשום פורום פורמלי ולא בוועדת מנכ"לים. תחזירו את הכסף לאנשים, שילמתי 8,700 שקל. מה ההבדל בין חצי שנה ויום לחמישה חודשים ו-29 יום. אתם לוקחים לנו את הכסף, תחזירו את הכסף במלואו על פי יום. תודה.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

אלי אהרון, ארגון מגדלי ירקות.

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

שמע, אתה כל כך צודק, זו פשוט בדיחה, זה לא ייאמן. אנחנו שנתיים מדברים על אותו דבר.

<< אורח >> יקיר ליסיצקי: << אורח >>

אנחנו לא יורדים עם הצדק למכולת, לצערי.

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

נכון, אין עם מי לדבר גם, צריך להגיד את האמת גם. השרים, אחי, לא רלוונטיים. הפקידות תעזור לך. אתה יודע, אני מסתכל, אני רואה את שרה דיאמנט שעונה בכל שעה. אני לא בשירותים ומסחר, אנשים מציינים עובדים חבל על הזמן, כל האנשים.

<< אורח >> יקיר ליסיצקי: << אורח >>

לקחת את הכסף, תחזיר אותו לעסק.

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

אתה צודק, אבל השר, לא מעניין אותו. שר האוצר, לא מעניין אותו. למה הוא לא בא לפה? הוא מפחד.

<< אורח >> יקיר ליסיצקי: << אורח >>

לא, הוא לא יבוא גם. הממשלה אולי תתחלף, אולי לא, זה לא מעניין. שילמנו אגרה, תביא את הכסף.

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

כי הוא יודע שזה גזל פר אקסלנס. ברגע שבן אדם ברח ממך, תעשה חישוב כמה הוא היה מתוך 365. יותר מזה, אל תחזיר לי, תקזז לי שנה הבאה. אבל שהכסף הזה הולך לאיבוד.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

אייל, תן לו, הוא לא דיבר. אלי אהרון, בבקשה.

<< אורח >> אלי אהרון: << אורח >>

שמי אלי אהרון מארגון מגדלי ירקות, אנחנו למעשה מייצגים את כל מגדלי הירקות בארץ. דרך אגב, מעבר לזה, הארגון הזה שותף 50% בחברת מבט, חברת כוח אדם, יחד עם תנועת המושבים, ואנחנו מטפלים בסדר גודל של בערך 4,000 עובדים זרים. הנושא של הברחנים ידוע לכולם, אני אקצר מכיוון שפה נאמרו כמעט כל הדברים. אני רק רוצה לספר שבעבר הרחוק כל מעסיק שהיה מגיע לו עובד, היה לוקח את הדרכון, מניח אותו אצלו, את הדרכון. אחרי שעשו את הרפורמה בנושא עובדים זרים קבעו דבר כזה בהסדר הכבילה: א', אסור למעסיק לקחת את הדרכון, העובד רשאי לעזוב את המעסיק. דרך אגב, העובדים הגיעו אז על שם המעסיק.

<< אורח >> שלום קוטשר: << אורח >>

בית המשפט העליון ביטל את זה.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

זה בג"ץ אבל היה.

<< אורח >> אלי אהרון: << אורח >>

אני מספר על העבר כי יש לי הצעה לעתיד. זאת אומרת, אז נקבע, העובד רשאי לעזוב את המעסיק ולעבור למעסיק אחר, ובתנאי שהוא הודיע כמובן למעסיק שלו שהוא רוצה לעזוב, וכמובן, כשהוא מגיע למעסיק האחר, הוא צריך להסדיר את עצמו. כשאנחנו מדברים על ברחנים זה לא קיים, הם לא מודיעים, יום בהיר אחד קם המעסיק ואין לו את העובד, והוא כמובן לא מסדיר את עצמו. בדרך כלל אנשים שאין להם אפילו ויזה פנויה בכדי להסדיר אותו, ולכן לא מסדירים אותו. זה מה שהיה, זה מה שקורה היום.

ההצעה שלי אומרת, תראו, אני לא רוצה לפגוע בהסדר הכבילה, אני רוצה שאם ניקח את הדרכון ונעביר אותו למעסיק, יוכל המעסיק לקחת את הדרכון, לא יכבול את הפועל, לא יכבול את העובד, אלא ביום שהעובד ירצה לעזוב למעסיק אחר, יבוא אל המעסיק שלו, יגיד לו, אני רוצה לעזוב למעסיק X. א', פתרנו את הבעיה, הוא הודיע לו. דבר שני, ברגע שהוא אומר, אני רוצה לעבור למעסיק אחר, יברר המעסיק למי הוא צריך להגיע, יבדוק עם אותו מעסיק אם יש לו ויזה פנויה, ואם הכול בסדר, ייתן לו את הדרכון, יגיד לו שלום, ביי ביי, ישחרר אותו.

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

לא יתנו לך את זה, זה לא רלוונטי, זה משהו שלא יקרה לעולם.

<< אורח >> אלי אהרון: << אורח >>

ההצעה שלי, בלי לפגוע בהסדר הכבילה וכולי, שהמעסיק יוכל להניח אצלו את הדרכון של העובד, כמובן בלי לפגוע בהסדר הכבילה.

<< אורח >> אברהם דניאל: << אורח >>

אתה פגעת ברגע שלקחת את הדרכון, על מה אתה מדבר?

<< אורח >> אילן זגדון: << אורח >>

זו עבירה פלילית.

<< אורח >> אלי אהרון: << אורח >>

זאת אומרת, אתה אפשרת לו לברוח.

<< אורח >> אברהם דניאל: << אורח >>

שתי מילים אני רוצה להגיד לך. אותי תבעו בהסדר הכבילה בזמנו, את אריק שרון, מכיוון שאיגוד מגדלי הפרחים היה אמור לקבל עובדים.

<< אורח >> אלי אהרון: << אורח >>

תסביר מי אתה.

<< אורח >> אברהם דניאל: << אורח >>

דניאל אברהם, יושב ראש התאחדות החקלאים החדשה ואיגוד מגדלי הפרחים. בזמנו הייתה תביעה נגד אריק שרון על זה שהוא החליט להביא 5,000 עובדים, הגישו נגדו תביעה, ואנחנו כאיגוד היינו אמורים לקבל חלק מהעובדים האלה, לכן אני גם נתבעתי כאיגוד מגדלי הפרחים.

בשורה התחתונה, הכבילה היא מאוד פשוטה. אני גם תמכתי, דרך אגב, אני תמכתי במה שקו לעובד אז טען. מה אני צריך את החותמת בדרכון? משרד הרישוי, יש לו את כל הנתונים, יודע מי קיבל את העובד, מה קיבל את העובד. מה הקשקוש הזה? להחזיק דרכון זו כבילה חד וחלק ואל תלך לכיוון הזה, זו גם פסיקה של בג"ץ. זה אחת.

שתיים, העניין של הבריחה זה דבר שהוא מאוד מסובך, זה קשה למנוע את הברחנים, הם יברחו, לא נוכל לפתור את הבעיה הזאת בקלי קלות. יש רק דרך אחת ויחידה. קודם כול, להחזיר את התשלומים, את הכספים ששילמנו, זה הא'-ב' של העניין, קודם כול להחזיר את זה, שהמדינה, כמו שהיא לוקחת, היא צריכה ללמוד גם להחזיר, מאוד פשוט העניין, וזה מאוד מסובך. כל רעיון יכול להיות טוב, אבל זה מאוד מסובך, לא נוכל לפתור את הבעיה הזאת, לא נוכל לפתור, אבל לפחות את הכספים המגיעים לנו, והעובדים, שנוכל לקבל לפי המכסה שיש לנו, זה צריך להיות. תודה.

<< אורח >> אלי אהרון: << אורח >>

אני רוצה רק להוסיף. אם המדינה אכן, וזה הכי צודק שבעולם, להחזיר את האגרה דרך איזשהו אמצעי, טופס שהמעסיק מדווח על זה שיש לו את הברחן, באותה הזדמנות גם יזכו אותו. אם סומכים על זה בשביל להחזיר לו, שיזכו אותו גם על הוויזה באותה הזדמנות.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

טוב, בהמשך הם יתייחסו, רשות האוכלוסין. עביר, בבקשה.

<< אורח >> עביר ג'ירים: << אורח >>

עו"ד ד"ר עביר ג'ירים, נציגת לשכת עורכי הדין. אנו בדעה כי יש לצמצם את תופעת הנטישה באמצעות מדיניות מאוזנת, שמירה על זכויות העובדים הזרים, לצד הרתעה אפקטיבית מפני נטישה בלתי מוצדקת. כיום חלק גדול מהנטישות אינן מקריות, הן מתוכננות מראש עוד בטרם הגעת העובדים הזרים לישראל, והן קשורות לתשלומים, דמי תיווך אסורים וקשרים עם גורמים הפועלים במדינות המוצא. מאחר ולישראל יש יכולת מוגבלת לאכוף מחוץ לגבולותיה, יש לחזק את האכיפה ואת ההרתעה בתוך המדינה.

מה שאנחנו מציעים, ההמלצות שלנו הן לקבוע נוהל טיפול בעובדים נוטשים השוהים בישראל שלא כדין, ולאפשר מעצר והרחקה מהירה לעובדים נוטשים ללא סיבה מוצדקת. ללא קיום האפשרות של מעצר או הרחקה מהירה, הרתעה לא יכולה להיות אמיתית. לכן יש לתקצב בית מעצר ייעודי לכך. תקציב, הסכם שכר, רשות האוכלוסין, בית מעצר, אין עוד פתרון. ניתן גם לשקול תשלום אגרה ייעודית לגירוש עובד ברחן. הציעו בזמנו תאגידי כוח אדם, אם אני לא טועה, תקנו אותי, פיקדון.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

זה לא קשור לפיקדון.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

זה הפיקדון שלו.

<< אורח >> עביר ג'ירים: << אורח >>

לא הפיקדון, זה לא קשור לפיקדון. בהנחה שזה משחרר להם את המכסה. ניתן גם לשקול שבמהלך השנה הראשונה עובד שמגיע לישראל במהלך העבודה בשנה הראשונה, לא ניתן להעביר אותו למעסיק אחר, והוא יכול לעבור למעסיק אחר רק אם הוא חוזר לחו"ל, למדינה שלו.

לסיכום, מדיניות נכונה אינה כבילה של העובד למעסיק, אבל גם לא מצב שנטישה בלתי מוצדקת תהיה מסלול משתלם לעובד. יש להגן על זכויותיהם של העובדים, בו זמנית יש להגן על המעסיקים ששילמו אגרות, פעלו כדין, דאגו לביטוח רפואי, למגורים ונשאו בעלויות העסקה כדין. תודה.

<< אורח >> שלום קוטשר: << אורח >>

רק רציתי להוסיף שב-2016 אני קידמתי חוק עם חברת הכנסת, אז הייתה חברת הכנסת, אורית סטרוק, לגבי איך לפתור את בעיית הנטישה, וכשזה הגיע לדיון בוועדת העבודה והרווחה שבראשה עמד חיים כץ, הוא טירפד את זה. הוא תיאר את העובדים ככולם מלאכים, ולאבא שלו היה מטפל שטיפל והוא עוד הוסיף לו 50,000 שקל מהכיס, הכול. אבל אחרי קריאה טרומית, כשזה עבר לוועדה, זה נדחף, ואפשר לבדוק.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

עברה מה, קריאה טרומית?

<< אורח >> שלום קוטשר: << אורח >>

זה עבר בקריאה טרומית.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

והייתה הכנה לקריאה ראשונה בוועדה בלבד?

<< אורח >> שלום קוטשר: << אורח >>

זה עבר קריאה טרומית בכנסת.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

רק טרומית.

<< אורח >> שלום קוטשר: << אורח >>

ומשם עבר לוועדת העבודה והרווחה, משם חבר הכנסת חיים כץ - - -

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

אוקיי, אנחנו נבדוק את ההצעה של אורית סטרוק ונראה מה היא אומרת.

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

אם זה לא קשור לשטחים זה לא היה מעניין אותה היום, אפשר לעבור הלאה.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

משיח, רוצה לדבר, להגיד משהו? תציג את הבעיה שלכם.

<< אורח >> משיח זבולונוב: << אורח >>

משיח זבולונוב, ענף אולמות האירועים. לפני כשנה וחצי קיבלנו הקצאה ל-16 עובדים. אולם האירועים שלי מתמחה באוכל אוזבקי, בוכרי וקווקזי, וגייסנו עובדים מאוזבקיסטן, אז בתקופה ההיא הייתה אפשרות להביא אותם משם. נסענו, גייסנו עובדים, עשינו להם ראיונות, בחרנו את הטבחים המתאימים, את העובדים המתאימים, וכשהגענו לארץ והגשנו את כל הבקשות לוויזות התברר לנו שאוזבקיסטן ירדה מהפרק, היא נחשבת למדינה לא בטיחותית, לא הבנתי בדיוק.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

נציג משרד החוץ יגיב בהמשך, הוא יתייחס למדינות.

<< אורח >> משיח זבולונוב: << אורח >>

למרות שבענפים אחרים כן מייבאים משם את העובדים, לענף הסיעוד, לענף הבנייה.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

שרה גם הייתה שותפה לנושא.

<< אורח >> משיח זבולונוב: << אורח >>

פשוט מאוד, הוצאנו מלא כספים, מלא זמן ומאמצים בשביל לעשות את זה וחיכינו לעובדים האלה ונשארנו בבעיה.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

כבר שנה ומשהו, ושילמת על אגרות והכול.

<< אורח >> משיח זבולונוב: << אורח >>

נכון. שילמתי הכול, כן. ואז באיזושהי תקופה נאלצתי להביא עובדים חלופיים מגיאורגיה, ואלה עובדים ברחנים, כולם ברחו לי, לא נשאר לי עובד אחד עכשיו. אנחנו בבעיה מאוד גדולה. אוכל לא מתבשל כמו שצריך, התפריטים שלנו, שינינו אותם, ממש בעיה גדולה. ועד היום אני לא מבין מה הבעיה להביא את העובדים לענף שלי מאותה מדינה, כי זה התחום שלי, זה הענף שלי וזה הקו שלי, של האוכל.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

אין מדינה נוספת?

<< אורח >> משיח זבולונוב: << אורח >>

ניסיתי גיאורגיה, אבל אלה לא עובדים, אלה עובדים שבאים לפה בשביל לברוח לתחומים אחרים.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

עצוב מאוד. שנה וחצי?

<< אורח >> משיח זבולונוב: << אורח >>

כן, שנה וחצי כבר.

<< אורח >> שלום קוטשר: << אורח >>

אבל לנו אם אין עובד אין אוכל בכלל.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

איך העסק שלך מתקיים?

<< אורח >> שלום קוטשר: << אורח >>

אנחנו עובדים לבד. אני מבשל, שותפים שלי מבשלים, עובדים ישראלים שמתחלפים. אף עובד ישראלי לא רוצה לעבוד קשה, באים לכמה שעות, זהו, לא יודעים לעבוד. הענף שלנו הוא ענף קשה, ענף שעובד עד שעות מאוחרות של הלילה, רק עובדים זרים יכולים לשאת את העול הזה. ניסינו לבקש והתחננו ודיברנו עם אתי, נפגשנו איתה, להזיז את העניין הזה. עד היום אני לא מבין למה אין אישור. אם זו מדינה לא בטיחותית, לא ביטחונית, למה מביאים משם לענפים אחרים ולא לענף שלנו דווקא? זו השאלה שלי.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

תודה. אלי יפרח יתייחס בהמשך, ניתן לך רשות דיבור. תומר מור, ואחר כך יש לנו את ניצן ויש את הגר גם.

<< אורח >> תומר מור: << אורח >>

תומר מור, מנכ"ל מסעדנים חזקים ביחד. תודה רבה כרגיל על הוועדה החשובה הזו.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

על הנושא החשוב.

<< אורח >> תומר מור: << אורח >>

אנחנו מוועדה לוועדה, אבל החשיבות לא פוחתת, היא רק הולכת ומתעצמת. אני נוטה להסכים פה עם כמעט כל הדברים שנאמרו, כמובן גם עם עמיתיי מהמסעדנות, אני לא אחזור על הדברים שנאמרו, נושא האגרות, ונושא השיטה שבה הדברים עובדים.

אני נותן לכם שנייה צוהר לעולם שלנו בסקר, אנחנו עושים סקרים, בסקר שעשינו בדיוק אך לפני שבוע, ומה הנתונים אומרים. לכל מסעדה חסרים כשישה עובדים בממוצע. זה גם קשור לכמות המכסות, אבל בכלל שתבינו את זה. המקום העיקרי שבו חסרים לנו עובדים הוא במטבח, מה שנקרא המקצועות הרטובים, גם בטבחות, עזרי הטבחות, ניקיון וכל מה שקשור לתפעול של העסק. מסעדה טובה ככל שלא תהיה, אם אין לה מערך לוגיסטי תפעולי שיודע לנהל אותה ולקדם אותה לא תוכל לתת שירות טוב, לא תוכל להיות רלוונטית.

ובנוסף, אנחנו רואים שיש לנו מצוקה ארצית. הניתוח שלנו מראה שיש לנו מדן ועד אילת מחסור. זאת אומרת, זה לא רק באזור המרכז או תל אביב, זה בכל הארץ. והסיטואציה הזאת בסופו של דבר שמה אותנו במקום שנושא הברחנים הוא נורא רגיש. אנחנו יודעים שיש לנו היום בסביבות 300 בתחום שלנו, לא הרבה, כמה מאות של ברחנים שהגישו בקשות ולמעשה יצאו מתוך המכלול, אבל באופן יחסי לכמות ההקצאה שיש לנו, שהתחילה ב-2,000 ועכשיו גדלה, היא עדיין נורא משמעותית, והדבר הזה מבחינתנו משפיע בצורה מאוד מאוד קשה על התעשייה.

מה שאני הייתי רוצה להוסיף ולהגיד בהקשר הזה, כל המטרה של עובדים זרים, בואו לא נשכח למה התכנסנו פה ולמה העבודה החשובה הזאת שלכם, של משרדי הממשלה ואנשים פה שהשקיעו ימים ולילות כדי להביא עובדים לארץ, המטרה היא בסופו של דבר להמשיך להניע את גלגלי הכלכלה בישראל לאותם אנשים, אותם מקצועות שהישראלים לא עושים יותר. ומכיוון שאנחנו כבר נעדרים את החלופה הפלסטינית, לגבי הקשר לדיון הקודם, אנחנו מביאים עובדים זרים ממדינות בטוחות, ידידותיות, שאנחנו יודעים לעבוד איתן.

ובסיטואציה הזו, שאנחנו באים לשרת את המטרה של המשך הפעילות של המשק, כשאנחנו מזהים כשל, שאגב, כבר התרענו עליו גם מראש, גם זיהינו אותו מראש וגם דיברנו עליו מניסיון מדברים אחרים, אבל כשאנחנו בסופו של דבר מזהים שיש סיטואציה שבה המכניזם שמנהל את הסיטואציה הזאת חזור ואמור לא מאפשר לתהליכים שיזרמו בצורה טובה ולפתור בעיות בצורה יחסית מהירה ועדיין מכביד על המעסיקים, הדבר הזה מבחינתנו הוא קושי מאוד גדול. וכשאנחנו מדברים פה בעיקר על עסקים קטנים-בינוניים שהעובדים הזרים האלה הם נשמת אפם וממש מצילים אותם. אני בטוח שיש לנו פה סיפורים עד אין סוף כמה אותם שני עובדים סרי לנקים, ארבעה עובדים סרי לנקים, איך הם השפיעו.

אגב, אנחנו מסתובבים בארץ, הולכים בשטח, אנחנו רואים את העיניים הבורקות של המסעדנים ושואלים אותם, איך החוויה שלכם? החוויה היא לרוב חוויה מאוד מאוד טובה, הם מאוד אוהבים אותם, הם מאוד דואגים להם, הם נותנים פה באמת השקעה מעל ומעבר. אבל אנחנו מזהים, כמו שאנחנו ראינו את זה גם בעבר, שהיה גם לפני מעל 15 שנה, עם העובדים המסתננים שהגיעו לארץ שהיו פה מבקשי מקלט, אנחנו רואים את המגמה, ואנחנו חוששים שזה יתהפך עלינו.

בכל מה שקשור לברחנים, היד הנוקשה צריכה להיות כלפי אותם ברחנים ולא כלפי בעלי העסקים. צריכים לייצר גמישות שתאפשר לבעלי העסקים לנשום, שלא יהיו להם כספים כלואים, שמבחינתם אלה כספים מאוד משמעותיים, זה לא דבר של מה בכך בהקשר הזה. וככל שאנחנו נדע לשרת את המטרה הזאת ביחד, הכלכלה תמשיך לשגשג, ואני בטוח שגם יהיה אינטרס להביא עוד מאותם עובדים זרים עד שהמשק יסתדר ו-AI יחליף את כולנו. אבל עד שזה יקרה, אנחנו בהחלט צריכים להבין שאנחנו צריכים את העזרה שלכם, והוועדה הזאת חשובה מאוד, כדי לעזור לרגולטור לזרז את התהליכים האלה.

חבר'ה, כל ועדה, כל חודש, כל חצי-שנתי, רבעון וכיוצא בזה שהדבר הזה עובר, הדבר הזה עדיין מקשה עלינו וצריכים פתרון, בבקשה, פתרון מיידי. אגב, אדרבה ואדרבה, לפני שיהיה פיזור של הכנסת, ממש לפני שיהיה פיזור, כי אם לא יקרה הפתרון לפני הפיזור של הכנסת אנחנו נהיה פה בחזרה ב-2027, נחזור על הדברים שלנו ונדבר אותם דברים בדיוק. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

נכון מאוד. תודה לך. דורון ליבנה, הגר שרן וניצן.

<< אורח >> דורון ליבנה: << אורח >>

צוהריים טובים. דורון ליבנה, התאחדות חקלאי ישראל. יש פה בעיה שאנחנו חוזרים עליה דיון אחרי דיון. בסוף עובד נוטש מתחיל בחוסר התאמה בין מעסיק למועסק, ואת זה אף אחד לא שם על השולחן. אני בא מתחום החקלאות, אני מניח שזה נכון בכל תחום. ברגע שההשמה תהיה בהתאמה מלאה, היום אנחנו את רוב הגיוסים, בחקלאות, עושים בהסכם בילטרלי, G2G. לצערנו, פרצה המלחמה ב-7 באוקטובר, וגייסנו את העובדים לבד ב-B2B, וזה סיפור הצלחה, העובדים האלה לא נטשו את המשקים. אפשר גם לעשות חתך דרך רשות האוכלוסין שעושה עבודה מעולה ועובדים איתנו, אבל אפשר להביא נתונים ולראות שהעובדים שהגיעו ב-B2B מקיימים יציבות, נשארים במשקים ולא עוברים.

זה הפתרון הפשוט לכאורה, הוא מורכב בין מדינות ובין הסכמים. כל עוד וככל שמתקיים הנושא של גיוס ב-G2G, צריך לעשות פה שינוי מהותי. יש בג"ץ מ-2006 שמגן על העובד, רק שכחו את המעסיק ואת המדינה בדרך. הנושא של הברחנים מעיק על המעסיקים, פוגע במדינה בכמות הברחנים שיש, פוגע בכלכלה, מייצר כסף לא חוקי, כסף שחור בתחום הזה.

אני חושב שהאינטרס של הממלכה, של מדינת ישראל, זה להסדיר את המעמד הזה. אף אחד, אני חושב, מכל פורום המעסיקים, לא חושב שעובד הוא כלי של מישהו או שהוא אסיר של מישהו, אבל לא ייתכן שעובד שמגיע למעסיק יחליט בלילה שהוא קם, לוקח את הדברים שלו והולך, ומדינת ישראל תיתן לו 90 יום להסדיר את מעמדו. זה כבר נאמר פה, אבל זה פשוט לא ייתכן. זה מייצר בכל הרבדים, בכל הבעיות שאמרתי, בעיה לכולם, וזה כדור שלג שמתגלגל. אנחנו עם כמעט חצי מיליון, עם 400,000 עובדים זרים פה.

אנחנו נשב פה עוד ארבע שנים והבעיה תהיה בשלושה סדרי גודל, כי הם יודעים שאין מערכת אכיפה עליהם, הם יודעים שזו הזכות שלהם. אני לא חושב שאדם שמגיע על ויזה למועמד מסוים, להלן המעסיק, יש לו זכות לקחת את הסמכות בידיים ולהחליט שהוא בורח. לכל עובד מותר לעבור מעסיק, חייבת להיות דרך מאוד מאוד סדורה ומסודרת.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

נכון, לגמרי. שידווח.

<< אורח >> דורון ליבנה: << אורח >>

והבג"ץ מ-2006 מגן על הסטטוס קוו העקום הזה. אני לא חושב שיקום פה מעסיק אחד או סקטור של מעסיקים שיגיד, אני כובל את העובד. יש לו שתי אפשרויות – או לפנות לחברת ההשמה, להגיד, המעסיק לא מוצא חן בעיניי, לשחרר את הוויזה, לזכות את הכספים של המועסק. לא שבועיים התאקלמות ולא 90 יום בדיקה ולא כל הסיפורים האלה, אלא תמהיל מאוד מאוד מאוד חד-ערכי וברור.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

נכון. למה בפועל זה לא יוצא לפועל? זה כל כך קשה לעשות?

<< אורח >> דורון ליבנה: << אורח >>

אבל בפועל כולם מנפנפים כמעט דור כבר. היה בג"ץ, אז היה בג"ץ. אפשר ללכת עוד פעם לבג"ץ, ואפשר לחוקק חוק אחר, ואפשר לעשות התניות אחרות. אף אחד לא כובל אדם. כל אדם יכול להגיד, אני מתפטר מהמעסיק הזה. הוא לא יכול בתור נתין זר לקחת את החוק לידיים, כי זה מה שקורה פה עם עשרות אלפי עובדים זרים כרגע.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

בחו"ל הם גם עושים את אותה תופעה? התופעה קיימת בחו"ל?

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

ממש לא. אני יכול להגיד לכם דוגמה, אגב, שזה נושא שלא קשור, נושא של צריכת אלכוהול. אני הייתי בסרי לנקה לפני שבועיים, היה להם חג לאומי, נאסר על כל בתי העסק למכור אלכוהול. לא יכולת, אם היית ממש רוצה, לא היית יכול למצוא כלום כתייר, כלום.

<< אורח >> אילן זגדון: << אורח >>

גם בתאילנד יש את זה.

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

בסוף, אם במדינות האלה, והם יודעים לעמוד בתור, והם יודעים להתנהג כמו שצריך.

<< אורח >> דורון ליבנה: << אורח >>

הבעיה היא לא של העובדים, הבעיה היא של המדינה ושל הרשויות.

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

נכון. צריך להבין את הדברים.

<< אורח >> דורון ליבנה: << אורח >>

אי אפשר להאשים. נותנים את זה כזכות לסקטור הזה והם פשוט משתמשים בזכות שניתנת להם.

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

נכון.

<< אורח >> דורון ליבנה: << אורח >>

אף אחד לא רוצה לפגוע בכבוד האדם, בחירותו, בחופש שלו.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

נכון. בחופש העיסוק.

<< אורח >> דורון ליבנה: << אורח >>

יש דרך מסודרת להגיד, אני לא רוצה לעבוד אצל פלוני ואני הולך לאלמוני, וזה מייתר את כל הבעיות ואת כל הצרות. ברגע שהם ידעו שהזכות הזאת, אלה אנשים שבאים, איך הוא אמר? אסור למכור אלכוהול. הם באים מחינוך מאוד מאוד קשוח ומאוד מאוד שיודע לכבד את המעסיק ואת הרשויות. רק פה משחררים להם, מתירים להם כל חבל.

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

הם רועדים מהשוטרים.

<< אורח >> גבי בורנשטיין: << אורח >>

ועדיין, הכי חשוב לזכור זה ש-50% לא אמורים בכלל להיות פה. זה לא שהם ברחו, זה לא שהם מחפשים עבודה, זה לא שיש להם איזה משהו, הם בכלל לא אמורים להיות פה.

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

איפה המשילות? שהמשטרה תשלח לאסוף גם עובדים זרים, לא רק עריקים, שיעשו גם את זה.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

אנחנו רוצים לשמוע גם את נציגי הממשלה. הגר, בבקשה.

<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>

תודה, כבוד היושבת ראש. הגר שרן, מנכ"לית התאחדות המלונות. ברשותכם, אני אהיה קצת פחות מנומסת.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

בענף המלונאות זה גם קיים, התופעה?

<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>

כן. בענף המלונאות יש דבר נוסף שאף אחד לא התייחס אליו פה. קודם כול, אני מסכימה עם כל הדוברים פה, אבל נקודה נוספת. הם מקבלים יחס טוב, הם מקבלים מגורים, הם מקבלים את כל הצרכים שלהם.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

כיאה למומחים. מקצוענים.

<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>

כיאה למומחים, כמובן, מקצוענים. אבל יש תופעה אחת שבמיוחד במלונות קורית, העניין של הסחיטה באיומים של כולם. הם באים קבוצה של עובדים זרים, אם אתם לא נותנים לנו עוד עשרה שקלים לשעה, כולנו עוזבים למלון אחר, כולנו עוברים. אנחנו נמצאים שבויים שלהם. אנחנו קיבלנו תלונות בהתחלה מהפיליפינים וטרחנו לקחת את השגרירה של הפיליפינים לסיור בכל המלונות, והיא ראתה שכל התלונות שלהם היו לשווא. הם מקבלים את כל היחס הטוב שמגיע להם. אנחנו לא מתנהגים לא יפה לעובדים פה, ואני בטוחה שאני מדברת בשם כל הענפים פה.

לא מספיק שאנחנו משלמים עליהם הון תועפות, הם גם עובדים בזמן מלחמה בעבודות שחורות ואנחנו ממשיכים לשלם להם את השכר המלא. אנחנו רוצים באמת להצטרף לקריאה של שולחן עגול, שכולם יבואו וימצאו פתרון לאירוע הזה. אם צריך לחזק את רשות האוכלוסין ואת האכיפה, צריך לחזק אותם. אם צריך שהאוצר ייתן להם עוד תקנים או משכורות יותר גבוהות, זה מה יש, זה מה שצריך לעשות. אני ממש מצטרפת לכל הענפים פה, אבל בואו לא נהיה יותר מדי מנומסים ונגיד באמת את הבעיות שיש איתם.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

אוקיי, תודה. ניצן, התאחדות השיפוצים, ואאיל אחר כך.

<< אורח >> ניצן בסן: << אורח >>

ניצן בסן, לוביסט, אני מייצג את התאחדות קבלני השיפוצים. אני רק רוצה לחדד נושא שהעלה עמיר המנכ"ל. אנחנו פה בדיון של גיבוש מדיניות לתופעת נטישת עובדים זרים את מעסיקיהם. יש פה נושא מאוד משמעותי שעלה ואני כן אשמח שהוא ייכנס לסיכום של הוועדה ושהוועדה תנחה בעניין הזה. אנחנו עדים למצב שבו העובדים למעשה מגיעים לצ'יינג'ים, אני מכיר בנק אחד בשם Neema, לפחות זה מה שידוע לי. הם מגיעים, יכולים להפקיד כסף מזומן, ואז להעביר אותו לחו"ל.

זה מייצר, מעבר למכונה מטורפת להלבנת כספים ואובדן הכנסה ממיסוי, כשאנחנו מדברים בהקשר של נטישת עובדים זרים, זה אחד המנגנונים הכי חזקים. במציאות שבה אין כוח אדם לייצר אכיפה, אתה חייב לפחות לייצר מנגנון שמפחית את התמריץ לעזוב את המעסיק. אלמלא מנגנון כזה, במצב שבו עובד זר יכול להפקיד כסף אך ורק מתלוש משכורת, כמו שאני לא יכול ללכת לבנק ולשים 20,000 שקל בלי שישאלו אותי, מאיפה הכסף, אדוני? גם הגיוני שזה יהיה ככה לעובד זר.

והדבר השני זה לייצר דרישה שאומרת שבגדול, עובד זר אמור לקבל את השכר שלו מהמעסיק שלו שרשום אצלו בוויזה או בדרך שבה הוא הגיע לישראל. אם הוא מביא כסף ממקור אחר, שיתכבד ויסביר מאיפה הגיע הכסף. ברגע שאנחנו סוגרים את השיבר הזה של היכולת להעביר כספים לחו"ל, כסף שהוא לא מסומן, אנחנו למעשה מפחיתים משמעותית את היכולת שלהם לעבוד במקומות שמייצרים להם מקור הכנסה אחר. כי הרי מטרתו של העובד הזר היא לא לייצר הון בארץ, אלא לייצר הון ולהעביר אותו החוצה.

ולכן הבקשה שלנו מהוועדה היא, א', לבדוק את הנושא הזה, לפנות לפיקוח על הבנקים, להבין מה המצב של הפיקוח ולקבל התייחסות איך הפרצה הזאת בשנת 2026 קיימת גם בהקשר של מיסוי וגם בהקשר של עובדים זרים במציאות כזאת של ברחנות.

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

המפקח על הבנקים, נפגשנו איתו.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

והוא לא התנגד.

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

לא נכון, הוא הסתתר מאחורי אמנות, שאחר כך הבאנו ייעוץ משפטי והוא סתר אותו. כי בסוף האמנה אומרת שהוא יכול להעביר פעם אחת כ-SOS, אחת לחודש, עד 600 שקלים. אם הצ'יינג'ים יקבלו הנחיה לבדוק את הדרכון של העובד ברשות ההגירה, כמו שאני יכול לעשות וכל אחד, ולראות את הסטטוס שלו, כמו אישור ניכוי מס במקור.

<< אורח >> ניצן בסן: << אורח >>

אייל, אני מאמין לך, רק את התשובה אני לא רוצה לקבל ממך, אני רוצה לקבל מהמפקח על הבנקים.

<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>

אנחנו נבדוק את זה, בסיכום אנחנו נרשום.

<< אורח >> אייל מוסט: << אורח >>

חלק מהשולחן העגול, שאם יבואו פה 20 ענפים במשק וישבו איתו, ויגידו לו, אתה שומע, אחי? זה לא עובד. כי כמו שאני מחויב לבדוק ניכוי מס במקור לפני כל העברה שאני עושה בעסק וכל אח

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]