פרוטוקול ועדת משותפת לכלכלה וחינוך לדיון בהצעת חוק רשות השידור, מספר 5, מתאריך 26/05/2011

הכנסת השמונה עשרה נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 5 ו-6

מישיבת הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה

ולוועדת החינוך, התרבות והספורט

לדיון בהצעת חוק רשות השידור

יום חמישי, כ"ב באייר התשע"א (26 במאי 2011),

שעה 11:30

סדר היום:

הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 25),

התשע"א-2010

א. דיון בהצעה

ב. בקשות לדיון מחדש ודיון מחדש:

1. לסעיף 3, סעיף 15 לחוק העיקרי – מאת חבר

הכנסת אלכס מילר

2. לסעיף 7 לחוק העיקרי – מאת חברי הכנסת

נחמן שי ואלכס מילר

3. לסעיף 9, סעיף 19 לחוק העיקרי – מאת חברת

הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ

נכחו:

חברי הוועדה:

כרמל שאמה – היו"ר

ישראל איכלר

נסים זאב

דוד רותם

נחמן שי

יוליה שמאלוב-ברקוביץ

מוזמנים:

אפי מלכין, ראש ענף, אגף השכר, משרד האוצר

עו"ד אסי מסינג, הלשכה המשפטית, משרד

האוצר

עו"ד דנה נויפלד, משרד המשפטים

עו"ד יעל כהן, סגנית היועץ המשפטי, משרד

ראש הממשלה

סנ"צ דורון בנאמי, עוזר דובר המשרד

לביטחון פנים

אמיר גילת, יו"ר רשות השידור

ערן הורן, סמנכ"ל כספים וכלכלה, רשות

השידור

אבי כץ, סמנכ"ל גבייה, רשות השידור

עו"ד חנה מצקביץ, היועצת המשפטית, רשות

השידור

עו"ד מרסיה צורמן, סגנית בכירה ליועצת

המשפטית, רשות השידור

איתנה גרגור, מבקרת פנים, רשות השידור

לינדה בר, דוברת רשות השידור

בילי סגל, מנהלת הארכיון, רשות השידור

יצחק שבו, יו"ר ועד מטה רשות השידור

דני זקן, יו"ר אגודת העיתונאים, רשות

השידור

גדי בן יצחק, ועד העובדים, אגודת

העיתונאים, רשות השידור

משה זמיר, ועד העובדים, רשת מורשה, רשות

השידור

אסף אפרתי, ועד עיתונות, ערוץ 1

עפרה סתת מילוא, ועד עיתונות, ערוץ 1

עו"ד אופיר ביתן, עוזר היועצת המשפטית,

הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו

פרופ' אלי פולק, יו"ר האגודה לזכות הציבור

לדעת

נילי בן גיגי, מנכ"לית האגודה לזכות

הציבור לדעת

רננה סייג, מנכ"ל איגוד התסריטאים

אורי רוזנוקס, יו"ר פורום היוצרים

הדוקומנטריים

עו"ד אילאיל לבנת, היועצת המשפטית, חברת

רשת

עו"ד זוהר קדמון סלע, היועצת המשפטית,

חברת קשת

עו"ד דבורה קמחי, היועצת המשפטית, ישראל 10

ירמיהו קדושי, הפקות המזרח בע"מ

ראובן גולדברג, הסתדרות האקדמאים, מח"ר

עו"ד מרדכי שנבל, נשיא לשכת המבקרים

הפנימיים

ייעוץ משפטי:

אתי בנדלר

אלקנה אפרתי

מנהלת הוועדה:

לאה ורון

רשמה וערכה:

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 25),

התשע"א-2010

א. דיון בהצעה

ב. בקשות לדיון מחדש ודיון מחדש:

1. לסעיף 3, סעיף 15 לחוק העיקרי – מאת חבר

הכנסת אלכס מילר

2. לסעיף 7 לחוק העיקרי – מאת חברי הכנסת

נחמן שי ואלכס מילר

3. לסעיף 9, סעיף 19 לחוק העיקרי – מאת חברת

הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ

היו"ר כרמל שאמה:

צהרים טובים. אנחנו פותחים ישיבה של ועדת

הכלכלה בעניין הצעת חוק רשות השידור

(תיקון מס' 25), התשע"א-2010.

לאה ורון:

אדוני, תרשה לי להתנצל בפני הנוכחים

שנתקעו גם אתמול וגם היום בשער בגלל

בעיות מחשוב והזנת אישורי הכניסה. אנחנו

עושים מאמצים מאוד גדולים במזכירות

הוועדה, אבל זה לא תלוי רק בנו, ומזינים

שוב ושוב את שמות האנשים שנתקעים בשער.

אנחנו מאוד מתנצלים. אני מתארת לעצמי שגם

אנשי המחשב של הכנסת מבקשים להתנצל

בפניכם.

היו"ר כרמל שאמה:

עצרנו אתמול בסעיף של מבקר פנימי.

אתי בנדלר:

אני מזכירה שדילגנו על שני הסעיפים

הקודמים, סעיף 23ח ו-23ט.

דנה נויפלד:

אפשר לחזור ל-25ח, לגבי רואה חשבון מבקר.

אני אסביר מה העקרונות ויש לי נוסח שאחר

כך אפשר לשפר אותו.

הקראנו את 23ח?

לאה ורון:

הוקרא ולא הוצבע.

היו"ר כרמל שאמה:

כן, הקראנו.

אתי בנדלר:

את יכולה לקרוא אותו שוב כדי שניזכר במה

מדובר.

דנה נויפלד:

23ח. רואה חשבון מבקר

(א) המועצה תמנה רואה חשבון מבקש לרשות

שיבקר את הדוחות הכספיים של הרשות ויחווה

את דעתו עליהם.

כאן אני רוצה להוסיף:

המועצה תמנה באישור רשות החברות

הממשלתיות.

(ב) על רואה החשבון המבקר שמונה לפי סעיף

קטן זה, יחולו ההוראות לפי סעיפים 154(א)

סיפה, 156 ו-160 עד 170 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, בשינויים המחויבים, כאילו הייתה הרשות

חברה ציבורית.

כאן אני רוצה להוסיף:

שכר טרחה של רואה החשבון ייקבע בהתאם

לכללים, לפי סעיף 44 לחוק החברות

הממשלתיות בשינויים המחויבים.

יש כללים של רשות החברות.

לאה ורון:

למה זה לא נמסר לוועדה לפני הדיון כדי

שזה יוכל להיות לפני חברי הוועדה?

דנה נויפלד:

את צודקת. זאת טעות שלי.

קריאה:

גם אנחנו שומעים על זה פעם ראשונה.

אתי בנדלר:

אני מבקשת שתחזרי שוב על התוספת בסעיף

קטן (א).

דנה נויפלד:

המועצה תמנה באישור רשות החברות

הממשלתיות רואה חשבון ואז זה נשאר אותו

הדבר. אני מוסיפה למינוי את אישור רשות

החברות הממשלתיות.

לאה ורון:

רשות השידור מוגדרת כחברה ממשלתית?

אתי בנדלר:

לא, אבל החילו עליה הרבה מאוד סעיפים

מחוק החברות הממשלתיות.

דנה נויפלד:

אם הוועדה רוצה, אני אסביר.

היום חברות ציבוריות, רואה החשבון המבקר

מתמנה על ידי האסיפה הכללית והשכר שלו גם

עובר את האסיפה הכללית וזאת כיוון שרואה

החשבון המבקר מבקר את הדוחות הכספיים

שמוצגים של המנכ"ל ושל הדירקטוריון.

אצלנו אין לנו אסיפה כללית. אין לנו גורם

חיצוני לרשות השידור שיאשר גם את המינוי

של אותו רואה חשבון וגם את השכר שלו. לכן

חיפשנו גוף שמתאים לעשות את זה ויש לו ידע

והבנה בתחום הזה. כך זה היום לגבי רואי

חשבון בחברות ממשלתיות. חוץ מזה, יש הסדר

שעובדים עליו שאמור לחול על תאגידים

סטטוטוריים והוא נמצא כרגע בהכנה וזה

תואם את ההסדר שבדרך. אני לא יכולה להגיד

על תזכיר שעוד לא הופץ אבל זה נמצא בהכנה.

בכל מקרה, ככל שיהיה הסדר אחיד ויהיה צריך

לעשות התאמות, אנחנו בוודאי נעשה אותן,

אבל כרגע הפיקוח והאישור של רשות החברות

הממשלתיות אמור לבוא ולהוות סוג של פיקוח

על מה שעושה הרשות בהקשר הזה.

חנה מצקביץ:

אנחנו בוחרים את רואה החשבון שלנו במכרז.

כשאת מדברת על מינוי של רשות החברות,

אנחנו הולכים לעשות מכרז ואחר כך להעביר

לרשות החברות? מתקיים הליך מכרזי.

קריאה:

מה עם עיקרון העצמאות?

ערן הורן:

רואה החשבון של הרשות נבחר על ידי ועדת

מכרזים שהיא לא של הנהלת הרשות.

דנה נויפלד:

אני אסביר. בחברות ממשלתיות רואה החשבון

מבקר הוא בכלל נבחר על ידי רשות החברות

הממשלתיות. זאת לא הכוונה כאן. הכוונה כאן

רק לאשר את אותו גורם שנבחר וגם לאשר את

שכר הטרחה. אני לא יודעת אם הנוסח אומר את

זה.

ערן הורן:

קבע בהתאם לכללים.

אתי בנדלר:

מה קובעים הכללים לפי סעיף 44?

דנה נויפלד:

יש את כללי החברות הממשלתיות, מינוי רואי

חשבון ושכרם ויש סעיף שעוסק בשכר של רואי

החשבון לחברות הממשלתיות.

חנה מצקביץ:

זה יוצר לנו בלבול במערכת. אני עוד לא

הבנתי. אנחנו עושים מכרז וכשוועדת מכרזים

מחליטה לבחור רואה חשבון, היא מפרסמת

מכרז. אז זה כפוף לאישור של גוף חיצוני?

דנה נויפלד:

נכון.

חנה מצקביץ:

הוא יכול לבטל את המכרז? ממילא הכללים

האלה, אם הם יחולו עלינו, על כל התאגידים

הציבוריים, זה יחול גם על רשות השידור.

דנה נויפלד:

אני אסביר שוב. ההסבר הזה יכול לחול לגבי

הוראות אחרות. אנחנו יושבים עכשיו

ומעגנים ואפשר להגיד את זה לגבי עוד

נושאי משרה ובעלי תפקיד בתוך הרשות,

ואולם אנחנו באים ומעגנים כאן את ההסדרה

ואת הגופים ובעלי התפקידים שראוי שיהיו

ברשות השידור, לרבות רואה החשבון המבקר.

אני אסביר שוב. כשיש חברה ציבורית, יש

גורם שמפקח על הבחירה של רואה החשבון ומי

שקובע את שכר הטרחה שלו כי זה גם משליך

אחר כך על איכות הביקורת. בהקשר הזה, אותו

גורם שממנה והגורם שיכול לפטר והגורם

שמשלם שכר, הוא הגורם שעליו אמורים לפקח.

ככל שיש פיקוח אפקטיבי, הוא צריך שיהיה על

ידי גורם חיצוני.

ערן הורן:

אבל המוסדות מפקחים על זה.

דנה נויפלד:

איזה מוסדות?

ערן הורן:

המוסדות שלנו.

דנה נויפלד:

רואה החשבון המבקר הוא רואה החשבון

שמחליט בסופו של דבר על תקינותם של

הדוחות הכספיים. זה ברור שהוא צריך להיות

גוף חיצוני שמבקר את המועצה גם כי המועצה

היא זאת שבסופו של דבר תהיה אחראית על

התקציב. דוחות כספיים הם מצגים של הרשות.

ערן הורן:

מכינה אותם ההנהלה והם עוברים רואה

חשבון חיצוני שנבחר על ידי המוסד.

דנה נויפלד:

אז היא לא חיצוני. מי שמאשר את הדוחות

הכספיים, זאת המועצה.

אמיר גילת:

המועצה היא הגורם המפקח על ההנהלה.

דנה נויפלד:

לא. אני מסבירה. הדוחות הכספיים מובאים

אחר כך לאישור המועצה. זאת אומרת, הם

מצגים גם של המועצה. באופן דומה בחברה, לו

היו בעלי מניות, אז בעלי המניות באסיפה

הכללית הם אלה שמשלמים את שכר הטרחה והם

אלה שמממנים את רואה החשבון.

אמיר גילת:

גם בעניין העקרוני, יש חוק במדינת ישראל

וכל חוק חל גם על חוק רשות השידור. למה

בחוק רשות השידור נכנסים דברים? תכניסי

גם את חוק שעות עבודה ומנוחה לחוק רשות

השידור.

דנה נויפלד:

אני לא מחילה את כל החוק. אני לא מבינה מה

הבעיה שתהיה ביקורת ופיקוח.

ערן הורן:

איך נהוג ברשויות ציבוריות אחרות?

דנה נויפלד:

בחברות ממשלתיות, מי שממנה את אותו רואה

חשבון זאת הרשות. כאן הרשות אינה ממנה אלא

הרשות רק מאשרת. מה תבדוק הרשות? לדוגמה,

ענייני אי תלות. אני לא מבינה מה הבעיה

בזה. מה החשש?

היו"ר כרמל שאמה:

אתם מצליחים להגיע לפתרון?

דנה נויפלד:

לי יש פתרון.

אמיר גילת:

זה ניסיון להכפיף עלינו חוקים שהם לא מן

העניין.

חנה מצקביץ:

כרגע יש לנו בעיה בכל התפיסה של הדבר הזה.

אנחנו לא מדברים על הדבר הזה כמינוי.

בחברות ממשלתיות אולי אין מכרזים אלא

אולי ממנים רואה חשבון.

דנה נויפלד:

לא. אני לא מבינה מה הבעיה. הרי מה תבדוק

אותה רשות חברות ממשלתיות? היא לא באה

להציע שם אחר, היא לא באה לכפור בתהליך

שלכם, היא תבדוק דברים כמו לדוגמה אי

התלות, לראות שהכל בסדר מבחינת אי התלות

של אותו רואה חשבון ביחס לתאגיד. אני לא

מבינה מה הסיפור הגדול כאן ומה ההתנגדות

הגדולה. מה ההתנגדות לזה שיהיה גורם

חיצוני לרשות השידור שיבדוק את המינוי של

רואה החשבון? מה הסיפור?

איתנה גרגור:

איך זה נעשה ברשות שדות התעופה?

דנה נויפלד:

אני לא יודעת איך זה נעשה.

רשות השידור מתנגדת לזה שיהיה פיקוח על

ידי גורם חיצוני על המינוי של רואה חשבון

מבקר.

חנה מצקביץ:

זה לא שאנחנו מתנגדים שיהיה פיקוח. לא

לומר כך.

לאה ורון:

אני מבקשת להפנות את תשומת לב יושב ראש

הוועדה והחברים שרשות החברות הממשלתיות

לא הוזמנה לדיון.

היו"ר כרמל שאמה:

בואו נעזוב את הסעיף הזה ונחזור אליו

אחרי כן.

מבקר פנימי. הגעתם לאיזה שהן הסכמות?

חנה מצקביץ:

יש לנו כאן איזושהי עמדה.

מרדכי שנבל:

יש נושא אחד שמוגדר בחוק ומבחינתנו הוא

עקרוני, וזה עניין של הקצבת תקופת כהונה

למבקר פנימי. אנחנו טוענים שהדבר הזה הוא

לא מופיע במקומות אחרים, ושנית, הוא פוגע

באופן מהותי בפעולה של מבקר פנים ועושה

אותו תלוי במבוקרים שלו, כי גם אם הוא

מפסיק לעבוד וצריך לעבור למקום אחר, הוא

צריך את ההמלצה של המבוקרים שלו. אני יכול

לתת דוגמא אישית מהדוגמה של מבקר חברת

הדואר לשעבר, צביקה אייזנשטיין, שעבר

למקום אחר ובמקום האחר הרימו טלפון לקבל

המלצות מהמבוקרים שלו שדאגו שהוא יעזוב

את חברת הדואר.

היו"ר כרמל שאמה:

אתם מבקשים למחוק את סעיף 23י(ב).

קריאה:

נכון.

ראובן גולדברג:

אני מייצג את המבקרים הפנימיים מאחר

שהמבקרים הפנימיים הם בדירוג המח"ר

ושייכים להסתדרות המח"ר שגם קובעת את

תנאי העבודה שלהם כולל את הנושא של

קביעות וכולי.

כפופים להסכמים הקיבוציים, וכאן מנסים

באמצעות חקיקה לשנות הסכמי שכר ואת

התקשי"ר, ואני לא חושב שזאת הייתה הכוונה.

אני מתאר לעצמי שזאת הכוונה של האוצר

ואני אחזור לזה בהמשך. אני חושב שזאת לא

כוונתם של חברי הכנסת, לפגוע בהסכמי שכר

באמצעות חקיקה.

אני חושב שהרפורמה גם אימצה את התקשי"ר

ושם כתוב בדיוק איך אנשים עובדים וכולי,

ואני לא חושב שצריך כאן פתאום להמציא דבר

חדש, שיטת עבודה חדשה.

אני רוצה לומר שיש כאן ניסיון לגנוב

סוסים, ניסיון של האוצר להכניס שיטה חדשה

למערכת שלא נעשתה במשא ומתן עם ההסתדרות,

שהמטרה שלה לפגוע בביטחון התעסוקתי של

עובדים על ידי הקצבה של זמן של תקופת

המינוי שלהם.

על המהות ידבר ידידי שנבל, שהוא נבחר

לאחרונה לנשיא לשכת המבקרים הפנימיים,

ואני חושב שזאת הזדמנות טובה לברך אותו

על בחירתו.

אני רוצה לחזור ולהדגיש. בישיבה הקודמת

בחדר הזה, בקריאה הראשונה, אמר לי יושב

ראש הרשות שזה תעלול של האוצר והוא

מתכוון להוציא את זה. אני מבין שזאת גם

העמדה של הרשות היום, שאין צורך להכניס את

זה ואין לזה מקום. רק מי שפוחד מביקורת

ורוצה לסרס את המבקר ולהפוך אותו לפודל,

יתעקש על תוקף המינוי שלו.

כשאתה משאיר את המבקר בחששות, זאת גם

איכות העבודה שלו. בעיריית רמת גן

ובעיריית ירושלים, אתם ערים לחשיבות

הגדולה של המבקר ולכוח שלו. בין השאר הכוח

שלו הוא בנושא שהקביעות שלו והביטחון

התעסוקתי שלו קיימים ואף אחד לא משתעשע

אתם.

לכן אני חושב שלא כוונת המחוקק לפגוע

בנושא של הביקורת והמבקר. אגב, ההפחתה של

עובדי הביקורת במבנה התעסוקתי החדש,

הפיחות שנעשה במעמד המבקר, לדעתי מעידים

כאן על ניסיון לפגוע בכל נושא הביקורת

ואני חושב שאתם צריכים לתת יד לחיזוקו של

המבקר ולא להחלשתו.

היו"ר כרמל שאמה:

תודה.

מרדכי שנבל:

אני רוצה להמשיך בדברים אותם התחלתי

קודם בנושא של הפגיעה האפשרית שתהיה

בביקורת הפנימית בעניין של הקצבת תקופת

כהונה.

היו"ר כרמל שאמה:

אין צורך להוסיף.

דני זקן:

העמדה שלנו בהקשר הזה היא דווקא תמיכה

לחלוטין בחוק,. כמעט לחלוטין. ההסתייגות

שלנו נוגעת אך ורק לכפיפות. הכפיפות היא

ליושב ראש המועצה, ליושב ראש רשות השידור

שהיא במידה מסוימת בעייתית כי מי יבקר את

המועצה עצמה או את הוועד המנהל של היום?

נתקלנו בזה לאחרונה בהקשר הזה.

לגבי הסיפור של הכפיפות. יכול להיות

שמבקר המדינה צריך להיות או גורם חיצוני

אחר שיכול לעסוק בזה. אין גם הגדרה של מי

צריך להיות המבקר מבחינת עם איזה דברים

הוא צריך לבוא, בין אם אלה תארים או בין אם

אלה דברים אחרים.

ההגבלה של תקופת הכהונה צריכה להיות

לדעתי אפילו קצרה יותר, אבל בכל מקרה היא

צריכה להיות מוחלת במקרה הגרוע, לפחות

להחיל אותה החל מתקופת החלת ההסכם. מדובר

במשהו חדשני. כל הרפורמה היא חדשנית

והגיע הזמן שנתקן את רשות השידור כמו

שצריך. הבעיה במבקר שהוא מוכן מהכל, והוא

בעצמו יכול להסתאב וזאת בדיוק הבעיה שיש

לנו.

מרדכי שנבל:

אני אתייחס לדברי הדובר האחרון. מבוקר

שהיה בזמן האחרון בוויכוח קשה עם הביקורת

הפנימית ברשות השידור.

קריאה:

ובכלל לא למד את הנושא.

מרדכי שנבל:

מה שאמרתי, זה מספיק. זאת הדוגמה.

דני זקן:

המבקרת עצמה נמצאת תחת ביקורת.

מרדכי שנבל:

לא למדת את הנושא וחבל.

אלי פולק:

אני חושב שמאוד חשוב שהמבקר יהיה ת"פ של

יושב ראש רשות. זה נותן ליושב ראש הרשות

את הכלי הנחוץ לו כדי לבוא ולדאוג שבאמת

המערכת תפעל כמו שהיא צריכה לפעול. יושב

ראש רשות מתחלף כל ארבע שנים או תוך כדי

תקופה ולכן זה לא עניין של יחסים או משהו

כזה אלא להפך, זה נותן כלי חשוב בידי יושב

ראש הרשות.

אני גם רוצה לומר כמסתכל מהצד בנושא הזה.

אני ממש רואה את הדיכוטומיה בין הגישה

לרואה חשבון שצריך להיות ממונה על ידי

רשות החברות הממשלתיות.

דנה נויפלד:

לא ממונה. באישור.

אלי פולק:

באישור של רשות החברות הממשלתיות כדי

שהכל יהיה נקי, ואילו כאן כאשר מדובר על

מבקר הפנים, מגבילים אותו לשש שנים כדי

שבקושי הוא יוכל ללמוד את הנושא.

נסים זאב:

כמה זמן לפי דעתך לוקח לו ללמוד את הנושא?

אלי פולק:

זה לא פשוט במערכת כל כך גדולה עם אלף עד

אלפיים עובדים.

נסים זאב:

אם שש שנים הוא לא ילמד את הנושא, יש באמת

בעיה.

אלי פולק:

נכון. שש שנים הוא לומד את הנושא. ארבע

שנים הוא לומד את הנושא.

נסים זאב:

אם הוא לא למד, או שהוא דפוק או שהמערכת

דפוקה. אחת משתיים. או שהוא מקצועי או

שהוא לא מקצועי.

מרדכי שנבל:

אם יש מבקר שהוא לא מקצועי, יש בחוק הליך

הפסקת כהונה.

נסים זאב:

בסדר, אבל לא להגזים. שש שנים הוא לומד

ואז הוא עף. מסכן.

אלי פולק:

לא, לא זאת הייתה הטענה. הטענה הייתה

שלוקח זמן ללמוד ומה שקורה זה שעד שבן אדם

באמת מתמקצע, עובר זמן.

נסים זאב:

תאמין לי שלראש ממשלה לוקח יותר זמן לנהל

מדיניות של מדינה ובכל זאת הוא ראש ממשלה

רק לארבע שנים וחיים עם זה טוב.

אלי פולק:

אבל למה להגביל? מה היתרון? אין כאן

יתרון. רק משום שההצעה אומרת את זה?

נסים זאב:

יש בזה הרבה הגיון.

היו"ר כרמל שאמה:

אנחנו נצביע סעיף-סעיף בתוך הסעיף הזה של

מבקר פנימי.

קריאה:

שאלה. אני מבקשת לדעת למה באף משרד

ממשלתי אין הגבלה?

היו"ר כרמל שאמה:

אני מבקש להפסיק עם החזרות על אותם

דברים. אתם מזלזלים באינטליגנציה שלנו.

אנחנו זוכרים מה אמרתם.

אנחנו מצביעים על סעיף 23י(א): המבקר

הפנימי יהיה עובד הרשות. על הסעיף הזה לא

הייתה מחלוקת.

ה צ ב ע ה

סעיף 23י(א) – אושר פה אחד

אנחנו מצביעים על סעיף 23י(ב): תקופת

כהונתו של המבקר הפנימי תהיה שש שנים

בלבד.

אני מציע למחוק את הסעיף הזה, שלא תהיה

הגבלה על הכהונה שלו.

ישראל איכלר:

אדוני היושב ראש, אני רוצה להסביר נקודה.

כמו שאנחנו חוששים שהמבקר יוגבל ויהיו

שליטים מושחתים, הרי אנחנו בונים גוף

שלטוני כאן, עלול להיות שהמבקר עצמו

יהפוך לדיקטאטור ולא ניפטר ממנו לעולם.

לכן, כמו שמנהלי השידור, נותנים להם שלוש

שנים, למועצה ארבע שנים, צריך גם למבקר

שיהיו שש שנים. זה מספיק זמן.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

כמה שנים מכהן מבקר המדינה?

נסים זאב:

למה רואה החשבון ארבע שנים?

ישראל איכלר:

אף אחד לא יודע מי יהיה המבקר. יכול להיות

אדם הגון ויכול להיות צרה צרורה.

היו"ר כרמל שאמה:

הציגו לנו כאן נתונים. כל המבקרים

במשרדים הממשלתיים ובחברות הממשלתיות לא

מוגבלים בזמן.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

צריך להגביל את כולם.

היו"ר כרמל שאמה:

שיגבילו את כולם. שיביאו תיקון.

נסים זאב:

אני חושב שזה אסון שלמבקר אין בכלל לוח

זמנים אלא הוא יכול לכהן עד יום ה-120 שלו.

לפעמים מבקר הוא יותר גרוע מצרעת. תפסיקו

ללכת בדרך מסוימת ולא להשתחרר ממנה. שש

שנים. אני לא מוכן שהסעיף הזה ישתנה.

היו"ר כרמל שאמה:

אנחנו מצביעים. הרוב יכריע.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

אם זה מה שאתם אומרים, צריך לכתוב שהמשך

כהונתו של המבקר יהיה בכפוף לחוק החברות.

היו"ר כרמל שאמה:

זה ברור. לא צריך לכתוב את זה. אם יתקנו

שם, זה יחול גם כאן.

אתי בנדלר:

לא מדובר על חוק החברות הממשלתיות אלא על

חוק הביקורת הפנימית שמכוחו ממנים

מבקרים פנימיים. בחוק ההוא אין הגבלת

כהונה של מבקר פנימי.

ישראל איכלר:

אבל את יודעת שרוצים להחליף את הדבר הזה.

זה גוף כל כך שלטוני. זה לא מבקר באיזה

משרד ממשלתי. בוא נעשה שיהיו לו שתי

כהונות.

היו"ר כרמל שאמה:

מבקר הפנימי יהיה תלוי?

ישראל איכלר:

ודאי. הוא צריך להיות דיקטאטור?

נסים זאב:

תעשה ארבע וארבע. שמונה שנים במקום שש.

אתי בנדלר:

הארכת כהונה זה הדבר הכי גרוע. עדיף

תקופת כהונה אחת ארוכה אם חייבים לקצוב

ובשום פנים ואופן לא הארכת כהונה כי אז

הוא יודע שהוא צריך להתנהג מאוד יפה כדי

שיאריכו לו את הכהונה.

ישראל איכלר:

את צודקת. נשאיר את זה לשש שנים.

נסים זאב:

את מבקר המדינה הייתם רוצים להחליף?

היו"ר כרמל שאמה:

אנחנו לא מקיימים עכשיו את הדיון הזה.

נסים זאב:

אני שואל. האם אתה רוצה לראות אותו עוד

עשר שנים?

היו"ר כרמל שאמה:

המבקר הזה, הייתי שמח אם הוא היה נשאר עוד

עשר שנים.

נסים זאב:

אבל יש אחרים שחושבים אחרת.

היו"ר כרמל שאמה:

אנחנו מצביעים. היו כאן שתי הצעות.יש את

הנוסח המקורי שחלק מחברי הוועדה רוצים,

ויש את ההצעה שלי למחוק. אנחנו נכריע

בהצבעה.

אנחנו מצביעים על ההצעה שלי, למחוק את

סעיף 23י(ב).

ה צ ב ע ה

ההצעה נפלה

אני מבקש לרשום בקשה לרביזיה על ההחלטה

הזאת.

אתי בנדלר:

קודם צריך להצביע על הנוסח כפי שהוא.

היו"ר כרמל שאמה:

אנחנו מצביעים עכשיו על סעיף 23י(ב) כנוסח

הצעת החוק הממשלתית, שתקופת כהונתו של

המבקר הפנימי תהיה שש שנים בלבד.

ה צ ב ע ה

סעיף 23י(ב) – אושר

אני מבקש רביזיה. בקשה לדיון מחדש על

הסעיף הזה.

נסים זאב:

מתי יהיה הדיון?

היו"ר כרמל שאמה:

בהתאם לחוות הדעת המנומקת והמלומדת של

היועץ המשפטי של הכנסת. בהתאם לנהלים

האלה, נודיע. התראה של שעה.

ישראל איכלר:

היושב ראש, אתה לא יודע מי יהיה המבקר.

יכול להיות שיהיה מבקר לרוחך ויכול להיות

שיהיה מבקר שתרצה להחליף אותו.

נסים זאב:

אל תשכנע אותו. אתה ראית פעם עיראקי

משתכנע?

היו"ר כרמל שאמה:

כמי שהיה יושב ראש ועדת ביקורת של רשות

מוניציפאלית, אני יודע מה החשיבות של

ביקורת. ברגע שראשי ארגוני המבקרים

אומרים שזה אסון לביקורת, השינוי הזה, אז

אני נזהר. אין לי כאן דעה חלוטה, אבל אני

נזהר. אני נוקט משנה זהירות. לכן, אם

הממשלה חושבת שצריך לקצוב את תקופת כהונת

המבקרים, תבוא ותעשה שינוי בחוק הראשי

ואז זה יחול גם לעניין זה.

ישראל איכלר:

רשות השידור יותר רגישה ממשרד התיירות.

גם ברשות שדות התעופה צריך לעשות שינוי.

ראובן גולדברג:

לא בגניבת סוסים.

ישראל איכלר:

יש כאן כוח שלטוני אדיר.

היו"ר כרמל שאמה:

מבקר משרד הביטחון, מבקר משרד ראש

הממשלה.

ישראל איכלר:

אני אתמוך בחוק שתקופת כהונה של כל מבקר

תהיה קצובה בשש שנים.

היו"ר כרמל שאמה:

זה נכון, אבל לא לעשות את זה טלאי על טלאי.

יביאו חוק.

ישראל איכלר:

לא, כאן זה מאוד רגיש. מר פולק חושב

שהמבקר יהיה מהחוג שלו ולכן הוא רוצה

שהוא יהיה הרבה שנים. אתה עלול להיתקע עם

מבקר שלא יהיה לרוחך.

קריאה:

למה להיתקע? יש תהליך הפסקת כהונתו של

מבקר פנים.

היו"ר כרמל שאמה:

היה רוב ברור בוועדה בעד הגישה שלכם וכל

עוד היא לא תשונה בבקשה לרביזיה, היא

קיימת.

ישראל איכלר:

זאת דווקא הגישה של הממשלה.

היו"ר כרמל שאמה:

בסדר. הממשלה היא לא צד.

דני זקן:

אדוני היושב ראש, שאלת התחולה. האם

התחולה הזאת מתייחסת לתאריך כניסת החוק

לתוקף?

היו"ר כרמל שאמה:

אנחנו ממשיכים. אנחנו דנים במה שכתוב.

סעיף 23י(ג):

על אף האמור בסעיף 5(ד) לחוק הביקורת

הפנימית, התשנ"ב-1992 (להלן – חוק הביקורת

הפנימית) הממונה על המבקר הפנימי יהיה

יושב ראש המועצה.

ישראל איכלר:

מה רע בזה?

היו"ר כרמל שאמה:

יש בכלל התנגדות לסעיף הזה?

ישראל איכלר:

אני מסכים.

היו"ר כרמל שאמה:

אנחנו מצביעים על סעיף 23י(ג).

ה צ ב ע ה

סעיף 23י(ג) – אושר פה אחד

סעיף 23י(ד). דנה, תסבירי לנו את הסעיף.

דנה נויפלד:

המשמעות של הסעיף הזה אומרת שתוכנית

העבודה של המבקר הפנימי תיעשה בהתייעצות

עם המנכ"ל.

היו"ר כרמל שאמה:

שיהיה ברור שההתייעצות זאת לא קביעה

ואישור.

דנה נויפלד:

לא, התייעצות.

אתי בנדלר:

התייעצות זאת התייעצות.

היו"ר כרמל שאמה:

אין לכם התנגדות. אנחנו מצביעים.

ה צ ב ע ה

סעיף 23י(ד) - אושר פה אחד

סעיף 23י(ה). דנה, הסבר קצר. אנחנו הקראנו את

הסעיף.

דנה נויפלד:

הקראנו את הסעיף. המשמעות של הסעיף הזה

היא לאפשר משימות נוספות שהמועצה תטיל על

המבקר הפנימי. בהמשך להערה שהוערה אתמול,

אני מציעה להוסיף בסוף: בשים לב לתוכנית

העבודה. הכוונה היא שכדי שלא יוטלו יותר

מדיי משימות שהמבקר הפנימי לא יוכל לעמוד

בהן, אם רוצים להטיל משימות נוספות של

ביקורת, זה צריך להיות בשים לב לתוכנית

העבודה של המבקר הפנימי.

אתי בנדלר:

תוכניות העבודה המאושרות.

דנה נויפלד:

המאושרות, כמובן.

ישראל איכלר:

מה זה משימות נוספות?

דנה נויפלד:

נוספות על תוכנית העבודה. בתוכנית

העבודה נקבעו בדיקות בנושאים אלה ואלה

ועכשיו מאיזשהו צורך ונסיבה, המועצה

חושבת שיש נושא חדש שיש בו ליקוי והיא

רוצה להטיל על המבקר הפנימי לבדוק. בגלל

שהחשש היה שיציפו אותו במשימות שהוא לא

יכול לעמוד בהן, ההערה שלך, בגללה אני

מבקשת להוסיף תיקון שאומר: בשים לב

לתוכנית העבודה שלו. כדי שהכל יתקיים

בצורה שהיא תהיה סבירה.

מרדכי שנבל:

אני מציע, ואני לוקח מחוק אחר, מפקודת

העיריות, ובתנאי שיקצו לו אמצעים לעשות

את המטלות החדשות.

אתי בנדלר:

יש לך את הנוסח להקריא לוועדה מה נאמר

בחוק הרשויות המקומיות לעניין זה?

מרדכי שנבל:

בפקודת העיריות, עד כמה שאני זוכר – אין

לי כאן את הנוסח המפורש – מדובר על מטלות

נוספות או בחוק החברות.

נסים זאב:

מדובר במסגרת השעות שהוא צריך לעבוד?

מרדכי שנבל:

תוכנית העבודה נקבעת ומקדישים תקציב

לנושא הזה כדי לבצע את אותה תוכנית עבודה.

תוכנית העבודה מאושרת על ידי המועצה

מלכתחילה והיא קבעה תקציב. אותה מועצה

שנותנת מטלות נוספות צריכה גם להרחיב את

התקציב בהתאם אלא אם כן היא תבטל מטלה

אחרת.

היו"ר כרמל שאמה:

אנחנו מנסים לגבש נוסח.

אתי בנדלר:

דנה, את מכירה את ההוראה?

דנה נויפלד:

אני לא מכירה את ההוראה.

נסים זאב:

זה לא במסגרת השעות והתפקיד שלו? זה לא

מעבר. מה קורה אם יש לו עודף זמן? הוא

מחזיר את הכסף? צריך להגביל את זה. מה

קורה כשיש לו עודף זמן? מתחשבנים אתו?

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

ביקורת נוספת, אולי זה על הצופים. אדוני

היושב ראש, אני רוצה לשאול שאלה שאולי היא

לא כל כך קשורה לסעיף הספציפי הזה. אני

עדיין קצת עם טעם רע של הסעיף הקודם, לגבי

הכהונה. מה המשמעות לביקורת פנים כשאנחנו

יודעים נניח שבמהלך הרבה מאוד שנים עשיתם

עבודה מאוד רצינית בתחום ביקורת הפנים

ברשות השידור ויש דוחות, שאני אפילו לא

יודעת איך לקרוא להם אבל אלה דוחות מאוד

מאוד קשים שבעצם, למרות הביקורת, רשות

השידור הגיעה למצב אליו הגיעה. איפה

התפקיד של המבקר חוץ מלכתוב את הביקורת?

זה לא משמעותי אם זה יהיה שש שנים או

עשרים שנים, אם אותם הדוחות הגדולים

שנכתבים, אף אחד לא מפקח עליהם. איפה

הפיקוח? איפה הכוח של המבקר? איפה יישום

הדוחות? אפשר ליישם את מה שמבקרים תוך שנה

ואפשר לא ליישם עם אותו מבקר עוד חמישים

שנים את מה שהוא ביקר.

אתי בנדלר:

גברתי מעלה את אחת הבעיות הקשות

שמתייחסות בכלל לנושא של הביקורת

הפנימית. אחת הסיבות שמבקשים לתקן את חוק

הביקורת הפנימית היא למצוא באמת איזשהו

מנגנון כזה שיוודא שלא יגנזו את דוחות

הביקורת הפנימיים ולא יעשו אתם דבר.

מדובר שוב בדוח ביקורת לא רק של מבקר

פנימי של רשות השידור אלא של כלל הגופים

שחייבים על פי חוק למנות מבקר פנימי.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

גברתי היועצת המשפטית, בעצם השאלה שלי

קשורה מאוד לסעיפים כי אם אנחנו מדברים

על כך שהמועצה רשאית להטיל על המבקר

הפנימי משימות של ביקורת פנימית נוספת על

הקבועות בתוכנית העבודה, והיא לא מיישמת

את מה שכבר בוקר, אז למה בכלל צריך? משהו

כאן לא ברור לי.

קריאה:

הכוונה למשימות שמעבר לתוכנית העבודה

השוטפת.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

השאלה מה קרה עם הביקורת שכבר נעשתה.

קריאה:

זאת שאלה אחרת. זה כבר תלוי בגוף המפקח

ובהנהלה.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

השאלה היא מתי להטיל את האפשרות לתת

למבקר משימות נוספות, ומה עשו עם המשימות

הקודמות שהוא ביקר והוציא דוח? מה קרה עם

זה?

קריאה:

את מבלבלת שני דברים.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

לא, אני לא מבלבלת.

קריאה:

דבר אחד, אלה דוחות העבר אבל גם כאן אני

חוזר לעמדתי שלא צריך להיות בחוק רשות

השידור דברים שנמצאים בחוקים אחרים.

היו"ר כרמל שאמה:

אנחנו מתקדמים. אנחנו בסעיף 23י(ו).

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

לא קיבלתי תשובה לשאלתי. שמתם לב שאף אחד

לא נתן לי תשובה? אתם מדלגים על השאלה שלי,

בברוטאליות.

היו"ר כרמל שאמה:

מי שרוצה, ייתן לך תשובה. אנחנו מתקדמים.

על סעיף 23י(ה) לא הצבענו. דנה, הסבר לסעיף

23י(ו).

דנה נויפלד:

אנחנו מוסיפים שהדין וחשבון הזה יוגש גם

למועצה וגם לוועדת הביקורת. הסעיף בא

להרחיב. לכאורה היה צריך להגיש את זה רק

ליושב ראש. כאן אנחנו מוסיפים שזה יוגש

גם למועצה וגם לוועדת הביקורת.

נחמן שי:

למה מצמצמים את הסמכויות שלו?

דנה נויפלד:

למה מצמצמים? למה אתה חושב שמצמצמים?

נחמן שי:

אני רואה שמחקו כאן קצת דברים.

דנה נויפלד:

לא, זאת התאמת נוסח. אין כאן מחיקה.

מרדכי שנבל:

לא הזכרנו את זה בזמנו בדיון של ועדת

הביקורת.

דנה נויפלד:

נכון. זה עושה התאמה של הסעיפים.

מרדכי שנבל:

צריך להשלים בקטע של ועדת ביקורת שלא

מקבלת את הדוחות אלא דנה בהם וממליצה

ומעבירה למועצה.

דנה נויפלד:

תפקידי ועדת הביקורת.

מרדכי שנבל:

הדוגמה הטובה ביותר מופיעה בפקודת

העיריות. דהיינו, ועדת הביקורת מקבלת את

דוחות הביקורת והיא דנה בהם. לא רק שהיא

מקבלת ושמה במגירה, אלא היא דנה בהם.

דנה נויפלד:

זה כתוב. בסעיף של ועדת הביקורת.

מרדכי שנבל:

אחר כך היא תעביר את ההמלצות למועצה.

דנה נויפלד:

הבטחתי לך בדיון על הביקורת הפנימית שיש

הוראות משלימות בהוראות של המבקר הפנימי.

צריך לקרוא את ההוראות במשולב. כאן החובה

היא להגיש בסעיף שמדבר על ועדת הביקורת

ואמרנו שהתפקיד שלה לדון בדוחות של המבקר

הפנימי של הרשות.

מרדכי שנבל:

ולהמליץ למועצה.

דנה נויפלד:

ולהגיש אחר כך דוח למועצה.

אתי בנדלר:

זה אושר כאן על ידי הוועדה.

דנה נויפלד:

אלה הוראות שמשתלבות אלה באלה.

היו"ר כרמל שאמה:

בסדר? יש הסכמה?

ישראל איכלר:

אני רוצה להוסיף שהוא חייב לפרסם את

הממצאים שלו באתר הרשות. אפשר לבקש את זה?

כדי שכל אזרח יוכל להיכנס ולראות מה אומר

המבקר על הרשות.

מרדכי שנבל:

אני לא בטוח. בנושא הזה של הפרסום יש לנו

ויכוח שלם. נכון הוא שזה נדון בבית המשפט

העליון בנושא של דוחות ביקורת של משרד

התחבורה בזמנו. ברגישות הזאת של מבקר

פנימי, והוא פנימי, וצריך לזכור את העובדה

שהוא מבקר פנימי ולא מבקר המדינה, הפרסום

יביא בצורה די רבה לשלב שבו יצמצמו את

הפעילות שלו, יצמצמו את היקף התקציב כדי

שלא יתפרסם. נכון להיום אפשר לבקש, מי

שמתעניין, על פי חוק חופש המידע, אפשר

לבקש את דוחות הביקורת כמו כל דבר אחר וזה

כפוף להגנות כמו הגנת הפרטיות וכל מיני

דברים שמופיעים בחוק חופש המידע.

אתי בנדלר:

אני אסביר שוב. הנוהג היה – והוא הסתמך

במידה מסוימת על חוק הביקורת הפנימית –

שלא לפרסם דוחות ביקורת פנימית. הוגשה

עתירה בקשר לנושא הזה נגד משרד התחבורה.

מרדכי שנבל:

הראשון היה ביטוח לאומי ואחר כך תחבורה.

אתי בנדלר:

על כל פנים, הוגשו עתירות נגד אי פרסום

דוחות ביקורת פנימית והעתירות התקבלו

והבג"ץ קבע שיש לפרסם את דוחות הביקורת.

יש על כך מחלוקת מאוד מאוד רצינית, אם זה

נכון או לא נכון מבחינת התפיסה. על כל

פנים, ההלכה היום היא שיש לפרסם את

הדוחות. אינני יודעת אם כולם מפרסמים. אני

לא יכולה לומר אם זה נוהג כך באופן רחב.

אין ספק שנותנים דוחות ביקורת מכוח חוק

חופש המידע, כפי שנאמר כאן, בכפוף לסייגים

שבאותו חוק, אבל גם לגבי הנושא הזה אני

סבורה לכשעצמי שראוי שההלכה תהיה, או

הקביעה תהיה קביעה כללית. ככל שיוחלט

לתקן את חוק הביקורת הפנימית, לדון בנושא

הזה של פרסום דוחות ביקורת פנימיים, ראוי

שההחלטה תהיה החלטה כללית ותעוגן בחוק

הביקורת הפנימית ולא הוראות מיוחדות

דווקא לגבי רשות השידור.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

אולי כדי לעשות שביל זהב, אולי דוחות

צריכים להתפרסם לאחר תקופה מסוימת

שניתנה על מנת ליישם. זאת אומרת, זאת מעין

סנקציה. אם הביקורת הפנימית לא תיושם, אז

זה יפורסם לציבור.

ישראל איכלר:

הרי תפקיד הביקורת הוא לא לתפוס אנשים,

לתפוס גנבים שם, אלא תפקיד הביקורת הוא

לגרום לאנשים לעשות החלטות נכונות כי הם

חשופים לביקורת ציבורית. כל זמן שהם

יודעים שזה חסוי באיזשהו מדף, זה לא עושה

להם כלום. ברגע שהם ידעו שזה כתוב באתר של

הרשות, שזאת רשות ממומנת מכספי הציבור

וזה לא משרד התחבורה וזה לא איך ניתנו

רישיונות למשאיות או למוסכים, אולי זה

יעשה משהו. כאן מדובר בגוף שלטוני. אנשים

עוד לא קולטים שרשות השידור היא גוף

שלטוני. אדון נחמן שי שלט בעם ישראל ב-1991

במשך לילות שלמים והוא אפילו לא ידע על

כך. הוא אמר לנו לשתות מים ושתינו.

נחמן שי:

מה זה קשור למבקר הפנים של רשות השידור?

ישראל איכלר:

אתה יודע מה ביקשתי? שהדוחות של המבקר

יופיעו באתר כדי להרתיע ולהתריע.

נחמן שי:

אני חושב שזה בסדר גמור. כמו שזה מופיע

בדוח מבקר המדינה.

ישראל איכלר:

זה מה שביקשתי שיהיה כתוב בחוק.

היו"ר כרמל שאמה:

יש הבדל בין ביקורת פנים לביקורת של מבקר

המדינה.

נחמן שי:

יכול להיות שצריך לעבור כאן איזושהי

אינסטנציה. רשות השידור היא גוף שקוף,

אמורה להיות, ובטח היא שקופה בגובה האגרה

שלה. אם אתה גובה ממני כסף עבור אגרת

הרדיו ואגרת הטלוויזיה, אז תואיל לספק לי

גם את השירות, לדעת מה קורה ומה עושים

בכסף שלי. יכול להיות שיהיו דברים רגישים

לפעמים, אז אפשר לצנזר מתוכם שמות או

נושאים ספציפיים, אבל באופן כללי השירות

הוא שירות ציבורי. אתה התכוונת שזה גוף

ציבורי ולא גוף שלטוני.

ישראל איכלר:

נכון.

נחמן שי:

שלטוני, זה מפחיד אותי, אבל ציבורי, כן.

ישראל איכלר:

אני מקבל את ההערה של נחמן ושל היועצת

המשפטית. אולי כדאי לתת ליושב ראש הרשות

סמכות לצנזר שמות ופרטים.

נחמן שי:

המבקר כפוף ליושב ראש?

קריאה:

כן.

ישראל איכלר:

בעיקרון צריך להיות ברור שלמבקר יש כוח

להרתיע ולהתריע בפני העובדים שידעו

שצריך לתת שירות.

מרדכי שנבל:

בעניין הפרסום. מבקר פנימי מלכתחילה הוא

פנימי בתוך הארגון. כפי שאמר חבר הכנסת

איכלר, הוא לא שוטר ולא מחפש גנבים. המטרה

היא לתקן ליקויים. מערכת הפעולה של מבקר

פנימי בתוך הארגון היא שהוא יקבל את

שיתוף הפעולה עם המבוקרים שלו כי הוא חלק

מהארגון. אם התהליך יהיה באופן אחר, כל

מבוקר יבקש לפני הביקורת לבוא מצויד עם

עורך דין שמא הוא יהיה חשוד בפלילים. לכן

למשל יש מצד אחד סעיף שאומר שכל אחד חייב

לתת כל מידע וכל מסמך וכל דבר, ומהצד השני

כתבו שדוח ביקורת לא יכול לשמש ראיה

בהליך משפטי, למרות כל מה שכתוב. זה לצורך

האיזון ולכן גם הנושא של הפרסום הוא

ברגישות הזאת מבחינת יכולת הפעולה של

הביקורת הפנימית.

לכן הגישה הכללית היא לא לתת לפרסם.

אנשים יכולים על סמך חוק חופש המידע לבקש

דוחות ביקורת. קבע בית המשפט על ידי כבוד

השופט ריבלין שצריך להיות איזון בין

התועלת לביקורת הפנימית והנחיצות

בפרסום.

נחמן שי:

אני רוצה לומר משהו אחד כללי. לא הייתי

כאן בחלק מהזמן. לדעתי מבקר הפנים הוא

תפקיד חשוב ממדרגה ראשונה.

היו"ר כרמל שאמה:

תגיד בתמצית.

נחמן שי:

בתמצית. לגמרי. אני רוצה קודם כל לוודא

שהוא כפוף ליושב ראש. קיבלתי על זה

חיזוקים. זה כלי גם בידי היושב ראש. דבר

שני, להבטיח את מעמדו באופן הכי יציב

ולבדוק למה הוחלט להגביל את כהונתו לשש

שנים.

היו"ר כרמל שאמה:

יש רביזיה שלי בעניין.

נחמן שי:

אני מצטרף אליה.

היו"ר כרמל שאמה:

רוב חברי הוועדה לפני שהגעת החליטו

להשאיר את הנוסח הקיים. אני ביקשתי

רביזיה.

נחמן שי:

אני מצטרף לרביזיה שלך, אם זה אפשרי.

היו"ר כרמל שאמה:

תודה. אני שמח שאני מתחזק.

ישראל איכלר:

רק שלא תתקעו עם מבקר ותבכו על זה.

נחמן שי:

היו לי גם דברים כאלה.

ישראל איכלר:

עד גיל 75 או גיל 65.

נחמן שי:

זה לא קורה.

קריאה:

ואם הוא טוב, אז מה קרה?

היו"ר כרמל שאמה:

חברים, הפסטיבל הזה נגמר.

אנחנו בסעיף 23י(ו). יש הצעות לשינוי?

ישראל איכלר:

הצעתי. כמו שכתוב כאן. יגיש דין וחשבון על

ממצאיו למועצה ולוועדת הביקורת ובכלל זה

דין וחשבון שנתי, ולפרסם את ממצאיו באתר

הרשות.

נחמן שי:

ממצאיו העיקריים במגבלות כך וכך.

דנה נויפלד:

אפשר לא להצביע על הסעיף הזה? אני רוצה

לבדוק את העניין הזה.

היו"ר כרמל שאמה:

בסדר. תבדקי את זה. אנחנו לא נצביע על

הסעיף הזה. משרד המשפטים מבקש לברר משהו

בעניין הזה.

סעיף 14, נא להקריא.

יעל כהן:

14. תיקון סעיף 24

בסעיף 24 –

(א) בסעיף קטן (א), במקום "שייקבעו בתקנות

על פי סעיף 52" יבוא "שקבעה המועצה בכללים

על פי סעיף 33".

(ב) בסעיף קטן (ב), במקום הסיפה, החל במלים

"לפי הצעת הוועד המנהל" יבוא "על ידי

המועצה, באישור שר האוצר".

(ג) במקום סעיף קטן (ג) יבוא:

"(ג) הרשות רשאית להתקשר לתקופות או

למשימות , עם אדם שהוא משורר, סופר,

מוזיקאי, אמן, במאי, עיתונאי, עורך, מפיק,

מגיש, תסריטאי או משתתף אחר בתכנית, אם

קיימת הצדקה מיוחדת לכך, בנסיבות העניין,

ובשים לב לכישוריו המיוחדים".

(ד) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכות

הרשות להתקשר בחוזים מיוחדים, במקרים

ולפי תנאים שבהם ניתן להעסיק עובדים

בשירות המדינה בחוזה מיוחד, וכן עם סוגי

עובדים שקבעה המועצה.

(ה) על אף האמור בסעיף קטן (א), עובדי רשות

השידור אשר ערב תחילתו של חוק זה חל

לגביהם חוק הגמלאות מכוח סעיף 24, והם

מועסקים בדירוג עיתונאים ועיתונות הפקה,

לא יחול לגביהם פרק ב' לחוק הגמלאות.

אפי מלכין:

ככלל, יש כאן את השינויים הטכניים של

קבעה המועצה במקום הוועד המנהל שזה פחות

משמעותי. הדבר הזה הוא ככלל מעבר להסכמות

שיש עם האיגודים המקצועיים לגבי איך

העובדים מועסקים וכולי, הוא מסדיר את עצם

האפשרות העקרונית של הרשות להתקשר עם כל

מי שהיא רוצה בגלל שבאמת יחסי העבודה

ברשות הם מאוד מורכבים כי זה הגוף היחידי

אולי שיש לו בדרנים וטאלנטים וכולי. הדבר

הזה צריך להיות מוסדר כאן, במיוחד שככלל

התנאים של רשות השידור אמורים להיות

דומים לתנאים של עובדי מדינה וזה אמור

לתת לרשות את האפשרות הזאת.

פסקה (ה) נעשתה כמובן בהסכמה עם אגודת

העיתונאים. ככלל, התנאים של עובדי רשות

השידור אמורים להיות כמו התנאים של עובדי

המדינה ומה שקורה בהסכם הרפורמה זה שבעצם

השכר הקובע שלהם, מבנה השכר שלהם משתנה

ולכן אנחנו רוצים להחריג אותם מהתחולה של

חוק שירות המדינה (גמלאות).

היו"ר כרמל שאמה:

הערות לסעיף.

אלי פולק:

אחד הדברים שמטרידים אותי הוא האם יש

איזשהו גג עד כמה מותר לרשות להוציא על

סעיף מסוים. אנחנו יודעים שבעבר הרשות

הייתה במצב כספי קשה ונתנה חוזים מאוד

מאוד כבדים לכל מיני כוכבים למיניהם.

נדמה לי שהאינטרס הציבורי אמור למנוע מתן

תגמולים יותר מדיי גבוהים.

אפי מלכין:

הדבר הזה מוסדר וגם כתוב כאן באישור שר

האוצר. בסעיף קטן (ב), לפי הצעת המנהל, יבוא

על ידי המועצה באישור שר האוצר.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

למה שר האוצר קשור כאן?

אפי מלכין:

כי הממונה על השכר קשור לתנאי השכר של

העובדים במגזר הציבורי.

אלי פולק:

נדמה לי שכשאתה מגיע אל שר האוצר ואתה

מבקש ממנו לאשר משכורת לטאלנט, הטאלנט

יודע שהמשכורת הזאת באה מידי

הפוליטיקאים.

אפי מלכין:

צריך לנתק את זה.

אלי פולק:

הניתוק בין פוליטיקה לבין תקשורת, זאת

בעיה קשה מאוד. אני חושב שהדבר הנכון הוא

בחוק לבוא ולקבוע מגבלות. יש תקרות. אני

לא מכיר את כל טבלאות השכר למיניהן.

אפי מלכין:

אם הממונה על השכר יכול לפקח על בערך 700

גופים, כולל כל החברות הממשלתיות וכולל

כל הגופים, אז אני חושב שהוא יכול לפקח גם

על שכר עובדי רשות השידור. צריך להחריג את

האישור של שר האוצר. זה עוד פעם להכפיף את

רשות השידור.

נחמן שי:

ראשית, לעניין ההתקשרות לתקופה או

למשימה עם אנשים שהם מאוד מיוחדים. זה

מקובל אבל השאלה היא איך נעשית ההתקשרות,

לפי איזה כללים, מה שיטת ההתקשרות. קראתי

את דוח מבקר המדינה האחרון וראיתי כל

מיני התקשרויות שצריך לבדוק אותן. השאלה

היא איך נעשית ההתקשרות. אני לא פוסל

אותה, אני מקבל אותה, אבל השאלה איך היא

נעשית.

אפי מלכין:

יש נייר מפורט שבעצם גם הרשות מכירה אותו

והוא מפרט בדיוק את התנאים ואת

הקטגוריות, את רמות השכר, והוא מפרט הכול,

מ-א' ועד ת'. הוא מגדיר בדיוק כמה טאלנטים

אפשר להעסיק ובאיזה רמות שכר. הוא מגדיר

את כל סוגי החוזים. אחת הבעיות ברשות

השידור הייתה מה שנקרא תופעת ה-ש"ת, שבעצם

אנשים שהם כביכול היו עובדים ולא עובדים.

נחמן שי:

לא על זה מדובר בסעיף הזה.

אפי מלכין:

לא, זה לא קשור.

נחמן שי:

אז תענה לי לסעיף הזה. בחרו במוזיקאי,

מישהו החליט שמוזיקאי מסוים צריך לבוא

ולנגן בתוכנית מסוימת.

אפי מלכין:

יש תעריפון שמגדיר לרשות.

נחמן שי:

זה תעריפון, אבל מי מחליט על ההתקשרות?

אפי מלכין:

הרשות יכולה להחליט עם מי היא מתקשרת. אם

הוא מחליטה שהיא צריכה מוזיקאי לתכנית

מסוימת, זה דבר אחד. לגבי ההצעה להחריג את

הפיקוח של עובדי שכר רשות שידור ממשרד

האוצר, אחד הדברים שהביאו את רשות השידור

למצב שלה היום זה שמשרד האוצר לא מספיק

השגיח על שכר העובדים.

אסף אפרתי:

לממונה על השכר באוצר, מתוקף חוק, יש לו

יכולת לפקח על הנעשה ברשות השידור. לא

צריך לאשר כל חוזה של כל עובד אישור של שר

אוצר. זה נראה לי מופרך ששר האוצר יבוא

ויקבע מי השכר של איזה טאלנט כפי שאמר מר

פולק.

אפי מלכין:

הוא לא קובע לאף טאלנט. הוא קובע לרשות

לצורך העניין שיש לה עשרה טאלנטים.

אסף אפרתי:

זה מוגדר בהסכם ולא צריך שוב את אישור

השר. הרצון שלכם לשלוט בנעשה ברשות

השידור הוא מובהק אבל הוא לא צריך להיות

ברמת השכר לעובד.

אפי מלכין:

רשות השידור יכולה להחליט.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

הם ילדים קטנים? אתה לא סומך עליהם? יש

כאן יושב ראש נהדר, יש מנכ"ל, יש מבקר פנים.

אפי מלכין:

בכל החברות הממשלתיות, בכל הגופים

הנתמכים המתוקצבים, הממונה על השכר שם.

אסף אפרתי:

זה לא גוף נתמך. זה לא גוף מתוקצב.

אפי מלכין:

לפי ההגדרות של סעיף 29 לחוק יסודות

התקציב.

אסף אפרתי:

אנחנו משלמים מהאגרה.

אפי מלכין:

זה לא משנה. גם חברת חשמל לא מתוקצבת

מתקציב המדינה.

נחמן שי:

לא ענית לי. אמרת שיש תקנון של התקשרויות

אבל השאלה איך ההתקשרות נעשית. אני מוכן

שידברו נציגי רשות השידור. אני רוצה שזה

יהיה מסודר באיזשהו אופן.

אפי מלכין:

אדוני רוצה שבחוק יהיה כתוב איך נעשה

החוזה?

קריאה:

אתה לא רוצה את זה בחוק.

נחמן שי:

אני לא רוצה את זה בחוק אבל אני רוצה שזה

יהיה מוסדר כי אנחנו יוצרים כאן עכשיו

חוק להרבה שנים קדימה. כנ"ל גם הנושאים של

חוזים מיוחדים

היו"ר כרמל שאמה:

חבר הכנסת שי, סיימת את דבריך בעניין?

נחמן שי:

לא. אני שואל שאלות.

היו"ר כרמל שאמה:

דבר לפרוטוקול.

נחמן שי:

אני מדבר לפרוטוקול ואני אומר שאני רוצה

הבהרות איך זה נעשה. אם הרשות תסביר לי

הסברים מניחים את דעתי, אני מוכן, אבל אם

לא, אני קראתי את דוח מבקר המדינה עכשיו.

אתה לא היית בארץ כשהוא פורסם? דובר על

העסקת עובדים, טאלנטים במקרה הזה,

לתקופות ארוכות ללא אישור. אני רוצה לדעת

איך זה יימנע.

קריאה:

יש נוהל.

מרסיה צורמן:

אנחנו רוצים להסביר. ברשות השידור יש

נוהל שאושר לא מזמן על ידי הממונה על השכר

באוצר והוא יהיה חלק מההסכם, במימון

הרפורמה בין רשות השידור לבין משרד

האוצר. הנוהל קובע קריטריונים ואת הדרך

ואת כל המגבלות להעסקת משתתפים חופשיים.

זה הסעיף הרלוונטי הזה.

נחמן שי:

איפה הוא אושר? ברשות?

מרסיה צורמן:

ברשות.

נחמן שי:

ושר האוצר אישר אותו? הממונה על השכר

אישר אותו?

מרסיה צורמן:

הממונה על השכר אישר אותו.

קריאה:

הוא היה שותף בגיבוש שלו.

נחמן שי:

זה לגבי הקטגוריה הראשונה. והשנייה?

חוזים מיוחדים?

אסף אפרתי:

יש הסכם מימון שנחתם בין משרד האוצר לבין

רשות השידור ובהסכם המימון הזה יש כל

מיני קריטריונים של מה מותר לרשות השידור

לשלם ומה לא מותר לה לשלם לעובדים שלה

ובאיזה אופנים.

גדי בן יצחק:

זה לשדר. נכון שחתמנו על הסכם הרפורמה

וחלק מן הדברים שמוסדרים בהסכם הרפורמה

הם איך מועסקים אנשים מבחוץ, אך יש לומר

בבית הזה שהזרוע המבצעת – שזה משרד האוצר

בעניין הזה – היה לה הרבה מאוד כוח עלינו.

אני חושב שהמחוקק צריך לדעת מה כתוב כאן

בין השורות. אם כל כך הרבה מקצועות שבסופו

של דבר הם עיתונאים, לא טכנאים ולא עובדים

במשולב, הכוח האדמיניסטרטיבי, יכולים

להתקבל איך שההנהלה רוצה בתנאי שהאוצר

מסכים, כל אחד יבין מי ישדר שם. זה מצומצם

מאוד, תפקיד האיגוד המקצועי העיתונאי,

לגבי מי שמתקבל. זה ממש יוצא מן הכלל. אחוז

מסך כל המועסקים כעיתונאים ברשות השידור

על פי ההסכם שחתמנו, אבל לא על פי החוק –

ואתם כמחוקקים צריכים לדעת – הוא די

גדול. אז תשאלו כמה כאלה כתוב בהסכם ותנו

את הדעת על כך. מי שבוחר אותם, כפי שאתם

רואים, זאת ההנהלה שטוב אתם קובעים עד כמה

היא עצמאית או לא, והאוצר שאני לא יודע עד

כמה הוא עצמאי מהכנסת.

אורי רוזנוקס:

אני רוצה להוסיף שאלה בעניין הזה, שאלה

ששאלתי גם את דנה והיא לא ידעה לתת לי

תשובה מדויקת. דרך הסעיף הזה, האם קיימת

אפשרות למנות גם מנהלי מחלקות מקצועיים?

האם דרך הסעיף הזה יכולים למשל למנות

מנהל מחלקת תעודה או מנהל מחלקת דרמה?

איפה כתוב שלא?

אפי מלכין:

הממונה על השכר במשרד האוצר, הוא לא

מתערב בכלל. הוא מדבר על השכר.

חנה מצקביץ:

אני רוצה להבהיר. יש לנו כאן סוגיה של

עובדים ארעיים בתקופות או במשימות ברשות

שידור שזקוקה לפעמים לאומנים להופיע

בתוכניות מסוימות, לתסריטאים למשימות

מיוחדות, למשתתפים בתוכניות, לעיתונאים.

לזה מיועד הסעיף הזה.

נחמן שי:

יש כאן גם עיתונאי, עורך וכולי.

אורי רוזנוקס:

זה לא מוגדר.

חנה מצקביץ:

אבל לתקופות או למשימות מיוחדות.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

זה סעיף מיותר בחוק הזה. אתם מפרטים כאן

את מה שרשות השידור אמורה לעשות. זה חלק

מהחוק, זה חלק ממה שהיא צריכה לעשות,

להביא עורכים, תסריטאים וכולי. לשם כך אתה

קיים ואתה מחליט מה התקופות, כמה זמן, יש

לך תקציב וכולי. מה זה קשור לשר האוצר?

מאיפה הבאתם אותו? אין לו מה לעשות? לכן יש

בעיות חברתיות כי הוא מתעסק בדברים שהוא

לא צריך לעסוק בהם.

חנה מצקביץ:

על פי סעיף 24 אנחנו כפופים למה שקורה

בשירות המדינה לגבי עובדים. לגבי העובדים

בשירות המדינה אין דבר כזה של עובדים

ארעיים. מצד אחד אנחנו רוצים להביא אותם

למשימות ולתקופות כדי אפשר יהיה לעשות את

תוכנית העבודה, ולא מדובר בעובדים קבועים

או במנהלים. מצד שני אנחנו רוצים שיהיה

פיקוח על הדברים האלה ושזה באמת יהיה

לתקופות ולמשימות כדי שלא יחזור הסיפור

של עובדי ה-ש"ת שלקחו אותם לתקופות או

למשימות אבל הפכו לאט לאט להיות עובדים

קבועים מעל התקן.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

תסבירי את ההליך. אני רוצה להבין. הגיע

עכשיו עורך, מה הפרוצדורה? אדוני שר

האוצר, שלום, אני רוצה לקבל אותו.

חנה מצקביץ:

אני רוצה לסיים את דבריי. כדי להימנע

מהדברים האלה, אנחנו ישבנו והגענו לאיזה

שהן החלטות ביחד עם משרד האוצר וקיבלנו

נוהל כדי שהעובדים האלה באמת לא יהפכו

לעובדים קבועים ולא יעמיסו על התקן

ובסופו של דבר כל הליך הפיטורים שמתרחש

היום, לא יישא פרי כי תקן כוח האדם יגדל.

לכן הגענו לנוהל מסודר איך מתקבלים

העובדים האלה, מה הקריטריונים, משרד

האוצר לא מתערב בקבלת העובדים, לא מתערב

בשמות של העובדים, אין לו שום יד בעניין

של העובדים הספציפיים, אלא העניין שיש

למשרד האוצר זה לקבוע קריטריונים של סדר

שיהיה בקבלת העובדים שבאמת לא ייכנסו

לתקן, שיהיו באמת עובדים כפי שקבוע כאן

בחוק.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

שזה יהיה משהו חד פעמי?

חנה מצקביץ:

לא חד פעמי. לתקופה או לעונה מסוימת או

למשימה מסוימת. כתוב כאן לתקופות או

למשימות. זה יכול להיות לתוכנית או זה

יכול להיות לחודש או זה יכול להיות לכמה

חודשים. הוא קובע את הקריטריונים לגבי

השכר. אין כאן שום התערבות פרטנית.

ירמיהו קדושי:

אני דווקא מדבר על התוכן של האנשים ואני

חושב שבמשך שנים רשות השידור לא נותנת

מענה הולם לאוכלוסיות רבות כאן במדינות

ישראל שכן משלמות כסף ובדרך כלל אותם

אנשים שנבחרים הם מייצגים את אותו חלק

תרבותי או את אותו שיח פוליטי של העניין.

היו"ר כרמל שאמה:

זה לא נוגע לסעיף הזה.

ירמיהו קדושי:

אני הייתי רוצה להוסיף כאן שיהיה כאן

איזשהו תת סעיף או סעיף מסוים כך שאותם

אנשים, מישהו יבקר וידאג לכך שהם ייצגו את

כל הקשת החברתית של מדינת ישראל.

היו"ר כרמל שאמה:

מדובר כאן על מקרים פרטניים. מקרה פרטני

לא יכול לייצג את כל הקשת.

ירמיהו קדושי:

אבל מקרה פרטני, אם אתה מחבר אותו במשך

שנה, אתה רואה מי הם אותם אנשים.

היו"ר כרמל שאמה:

כל התקשרות כאן היא פרטנית.

ירמיהו קדושי:

בסדר, אבל שיהיה גיוון תרבותי. זה מה

שחשוב לי.

משה זמיר:

אני מקול ישראל, רשת מורשת, הרשת של

המקופחים ברשות השידור.

היו"ר כרמל שאמה:

תתייחס לסעיף הזה.

משה זמיר:

כן, בהחלט. עד לפני שלוש שנים כולנו

הועסקנו כקולקטיב אחד של ש"ת. כולם בלי

יוצא מן הכלל – עורכים, מגישים – היו ש"ת

ואף אחד בלי חוזה, בצורה ארעית, משכורת

רעב הייתה וכך היא גם היום. הולכים לקבע

את זה בחוק ומי שהיה מקופח עד עכשיו,

ימשיך להיות מקופח. מי שהכניסו אותו אחר

כך בחוזה, נתנו לו חוזה מיוחד לעובדי רשת

מורשת שזה שונה מכל העובדים של רשות

השידור וזה מה שאנחנו הולכים לקבל בחוק

הזה. איך הולכים להשוות את התנאים שלי

כעובד מול כל העובדים של רשות השידור, עם

כל הכבוד לכולם?

אסף אפרתי:

אני רוצה לתת דוגמה מאוד ספציפית להבהיר

למה אישור שר האוצר הוא בעצם הכפפה של

עבודה עיתונאית לשליטה של דרג פוליטי. אם

מחר המועצה לצורך העניין מחליטה לשכור את

שירותיו של עיתונאי כזה או אחר, לצורך

העניין תחקירן, שיעשה תחקיר על עבודת

משרד האוצר, על אחת כמה וכמה, בכוחו של שר

האוצר למנוע את ההתקשרות הזאת על ידי

קביעת גובה השכר.

אפי מלכין:

זה לא נכון.

אסף אפרתי:

זה נכון חד משמעית. אפי, יש לכם היום

יכולת.

היו"ר כרמל שאמה:

שמענו את הטענה. הוא יענה.

אפי מלכין:

אני אענה בקצרה. אני רוצה להסביר. ככלל,

החוק הזה נועד לעזור לרשות השידור. למה

הוא נועד לעזור לה? כי בעיקרון רשות

השידור אמורה להעסיק עובדים כמו שהם

מועסקים במדינה, אבל זה לא מתאים לשוק

התקשורת ולצורכי התקשורת ולכל הדברים

שרשות שידור אמורה להתנהל. לכן החוק הזה

בא להגדיר שיש את האפשרות להתקשר בצורה

שונה.

לגבי כל הטענות שאני לא מצליח להבין

אותן. הממונה על השכר, לא מעניין אותו אם

בעשרה עיתונאים שמועסקים לצורך העניין

בשכר כוכבים או במאה העיתונאים האלה

שמרוויחים שכר שהוא לא מקובל במגזר

הציבורי, שאין כלים כאלה, שבמיוחד הם

נתפרו עבור רשות השידור כי ככל במגזר

הציבורי אנחנו לא רואים כאלה, ולא מעניין

אותי אם זה עיתונאי א', ב', ג' או ד'. הסעיף

הזה לא מדבר על קבלת עובדים ולא מדבר על

מכרז.

גדי בן יצחק:

בהסכם בינינו האוצר התנגד למכרז.

אפי מלכין:

אתה רוצה לדבר על ההסכם?

היו"ר כרמל שאמה:

זה משהו אחר. תפסיקו להביא כל מיני דברים

מהצד.

אפי מלכין:

את האוצר לא מעניין אם יש עשרה עיתונאים

שקוראים להם שלמה או כל דבר אחר. הוא קובע

מבחינתי שיש כך וכך אנשים, אלה התפקידים

שלהם, אלה רמות השכר שלהם. את מי הרשות

רוצה להעסיק בתפקידים הבכירים האלה, יש

לה את הנוהל.

היו"ר כרמל שאמה:

אתם רק בודקים שהם לא חרגו מהכללים.

אפי מלכין:

אנחנו רוצים לראות שאין להם השתוללות של

עובדים מבחינת התקן.

קריאה:

זה קיים בחוק.

אפי מלכין:

ושרמות השכר שם הן מקובלות. הן חורגות

ממה שמקובל בשירות הציבורי בגלל הצורך

להביא טאלנטים, אבל הם עדיין מוסדרות. זאת

כל מטרת החוק. אין קשר בין קבלת עובדים

לבין עיתונאי כזה ואחר.

לאה ורון:

אלה עובדים שעובדים על פי תקן?

אפי מלכין:

כן. הם עובדים על פי תקן אבל יש צורות

העסקה שהן לא מקובלות במגזר הציבורי, שהן

ייעודיות אך ורק לרשות השידור.

לאה ורון:

ויש להם תקנים, לעובדים האלה.

אפי מלכין:

בוודאי. מגישי מבט, הם מועסקים בחוזה

מיוחד שהוא לא נהוג במגזר הציבורי והם

חלק מעובדי הרשות.

נחמן שי:

שר האוצר יאשר כמה כאלה?

אפי מלכין:

לצורך העניין הוא מאשר ארבעים אנשים

שיכולים להרוויח ארבעים אלף שקלים ובזה

נגמרת ההתערבות שלו.

אסף אפרתי:

זה מצוי בהסכם השכר. לא צריך את אישור שר

האוצר. זה מצוי בהסכמי השכר כמו שהם

מנוסחים היום וחתומים.

אפי מלכין:

לא. אני אומר שזה לא קשור.

נחמן שי:

ברגע שעולים לרגל למשרד האוצר, אז עולים

לרגל למשרד האוצר וזה כבר לא חשוב לאיזה

צורך. ברגע שרשות מהסוג הזה, שהיא רשות

ציבורית, עדינה ועצמאית, זקוקה לאישור שר

האוצר, אז יש טרייד אין. יש טרייד אוף ויש

טרייד אין. נותנים, מוכרים. מוכרים,

נותנים. מה אתה חושב, זה עולם שכולו נקי?

אני הייתי שם. זה כל ההבדל בין כל הנוכחים

כאן. אני יודע מה זה ללכת לשר האוצר, לשבת

ולבקש ממנו כסף.

אסף אפרתי:

אני רוצה לחדד ולומר שבהסכמי השכר

שנחתמו, כל הקריטריונים כבר מצויים. לא

צריך שוב את אישור שר האוצר. הקריטריונים

מצויים בהסכם השכר.

דנה נויפלד:

זאת דילמה מאוד גדולה וזה לא יהיה פשוט.

כל פעם כאשר אנחנו מזכירים כאן את

המעורבות של השרים והממשלה, הנושא הזה

מתעורר מחדש. יחד עם זאת, צריך לזכור שוב

ושוב – אנחנו כל פעם חוזרים לאותה נקודה

שהיא הנקודה של האם זה ראוי לאפשר ביקורת

חיצונית על מה שקורה בתוך הרשות בכל מיני

נקודות בהן אנחנו יודעים – ותסלחו לי,

אני ממש מתנצלת – לפי ניסיון העבר שאלה

נקודות שיכולות ועשויות להיות מאוד

בעייתיות.

אסף אפרתי:

מה זה יכולות? אלה הביאו את רשות השידור

למצב בו היא נמצאת היום.

דנה נויפלד:

ניסיתי להגיד את זה יותר בעדינות. הם

הביאו את רשות השידור למקום בו היא נמצאת

היום. אני לא מצליחה להבין. בסך הכול

אנחנו מתווכחים כאן אבל כולנו רוצים את

אותו הדבר, שהרשות תוכל לתפקד יותר טוב

ממה שהיא תפקדה עד היום. זאת הרי המטרה

המשותפת של כולם כאן. כדי שלא נרגיש

שאנחנו נמצאים משני צדדים של המתרס,

אנחנו לא. השאלה היא איך בכל זאת באותן

נקודות בעייתיות אנחנו באים ושמים

פרוז'קטור לבדוק שהכל מתנהל בתקינות.

אני מניחה ויודעת שזה ברור שכל אחד רוצה

להתנהל בלי שיש עליו דין וחשבון. זה ברור.

מן העבר השני, אנחנו רואים לאן הדבר הזה

הוביל וזה לא אתם אלא אנחנו מדברים כבר על

שנים. זה כמובן לא מי שיושב כאן בחדר. בסך

הכול יש עול ויש זכות להיות חלק מהשירות

הציבורי ולהיות כרשות ציבורית. הכללים

שחלים עליכם לא חלים כאשר מדובר בידידיכם

מקשת או מרשת שיושבים כאן – ואם אתם כבר

כאן, נשתמש בכם בתור דוגמה – ויש לכם מעמד

עדיף עם זכויות עובדים שאין אצל העובדים

שלהם. יש לכם תנאים מיוחדים שאין לעובדים

שלהם. יש לכם מעמד מיוחד שאין לעובדים

שלהם. כל מה שמתבקש כאן זה שיהיה כאן מצב

שבו כאשר אתם חלק מהמגזר הציבורי,

יתייחסו אליכם כמכלול, כחלק מהמגזר

הציבורי.

אסף אפרתי:

ברשותך, אני חייב לענות לך כי זה רלוונטי

גם לנושאים קודמים. יש מצב שהוא ידוע

ברשות השידור, ובשביל זה אנחנו נמצאים

במשבר שבו אנחנו נמצאים, שרשות השידור –

וזה לא קשור להתנהלות שלה אלא להרבה

גורמים נוספים – התנהלה ללא מוסדות

וכולי והגיעה למצב בו היא נמצאת היום.

אפי מלכין:

זה קשור בעיקר להתנהלות שלה.

אסף אפרתי:

לקחנו מקרה גרוע ומנסים עכשיו לתקן אותו

על ידי חוק גרוע. זאת אומרת, לקחת את רשות

השידור, לבקר אותה ולתת עליה בקרות מכל

עבר, להחיל עליה את חוק החברות, את אישור

שר האוצר, כל מיני הגבלות כאלה ואחרות,

להפוך אותה לגוף בירוקרטי שכל היום

מבוקר. שוב מחזירים את הידיים החיצוניות

שישלטו ברשות השידור וימנעו ממנה לעבוד

באופן עצמאי כשאני שם בקונטקסט את

הרפורמה ברשות השידור כיום, כפי שנוסחה,

שאמורה לפתור את מרבית הבעיות. כל היום

לשים שוב ידיים של שר האוצר כאן, חוק

החברות בנוגע למועצה, שוב פעם להכפיף את

מבקר הרשות לכל מיני גופים חיצוניים, זה

אומר שלוקחים את הגוף הזה שנקרא רשות

השידור ומונעים ממנו לתפקד. זה מה שאתם

עושים.

אפי מלכין:

אבל ההנהלה תומכת בזה. אני לא מבין, אתה

בתור נציג העובדים.

אסף אפרתי:

על אחת כמה וכמה כנציג עובדים.

אפי מלכין:

אתה מייצג את ההנהלה?

אסף אפרתי:

אני רוצה שהגוף הזה יתפקד.

נחמן שי:

אתה לא מבין מה קורה כאן? ההנהלה מוכנה

הכול כדי לרוץ קדימה. אני אספר לך סוד

והוא שהעובדים יישארו שם אחרי ההנהלה.

קריאה:

והם דואגים שלהנהלה יהיה עודף רגולציה.

נחמן שי:

הם דואגים לרשות שלהם, שזה הבית המקצועי

שלהם.

היו"ר כרמל שאמה:

חברים, הדיון כאן הופך להיות חסר טעם.

גדי בן יצחק:

כבוד היושב ראש, דנה הסבירה יפה מה

הזכויות של עובדי רשות השידור אבל היא

שכחה לומר גם מה החובות שלהם. אנחנו עובדי

מדינה וככפופים לתקשי"ר,אבל העובדים

שאנחנו מדברים עליהם כמו הטאלנטים על פי

החוק לא יוצא שהם כפופים לתקשי"ר. שנית,

מנהל מדיה – וקבענו כאן שזה מנהל שידור

או מנהל מדיה – נבחר על ידי מכרז שבו יש

מה להגיד לאיגוד המקצועי כמקצוע ולא

מחליט, כי יש לו משקל קטן במכרז, אבל

הטאלנטים מתקבלים אך ורק על פי טעם

המועצה בלי להגיד משהו על המקצועיות

שלהם. זה אחד הטעמים שאנחנו באים ואומרים

מה רע בעניין, וזה שהאוצר מפקח עלינו מכוח

סעיף 29ב לחוק יסודות התקציב – טוב שכך.

ודאי שאנחנו לא רוצים דלת מסתובבת, ודאי

שאנחנו לא רוצים שינפחו את שירותינו כך.

השאלה היא מי בוחר את האנשים שנבחרו ואיך

אנחנו בטוחים שמה שחל עלינו כחובות על

המדינה, כעובדי מדינה, חל גם עליהם. הם לא

סתם עובדים זוטרים. מגיש מבט הוא לא סתם

עוד במאי או עוד רכז כתבים אלא זה מגיש

מבט.

אתי בנדלר:

אולי אתה יכול להפנות את תשומת הלב, מעבר

לדיבורים כלליים שהם חשובים, מה בדיוק

בנוסח מפריע לך.

גדי בן יצחק:

אישור שר האוצר.

אתי בנדלר:

רק בסעיף קטן (ב), באישור שר האוצר. קודם

הייתה התייעצות עם שר האוצר ועכשיו זה

אישור שר האוצר. זה מה שמפריע לך.

גדי בן יצחק:

נכון.

נחמן שי:

אם כן, לא סתם קפצנו. אני אפילו לא ידעתי

מה היה קודם.

ישראל איכלר:

אני רוצה לשאול על סעיף (ג). מה זה הפירוט

הזה? מדוע לא כתוב שהרשות רשאית להתקשר

לתקופות או למשימות עם כל אדם, אם קיימת

הצדקה מיוחדת לכך בנסיבות העניין ובשים

לב לכישוריו המיוחדים? מה זה המשורר,

הסופר, המוזיקאי וכולי?

חנה מצקביץ:

אלה בעצם התחומים של הטאלנטים .

ישראל איכלר:

בשביל מה?

קריאה:

כדי שלא יבואו וייקחו למשל לצורך העניין

בן אדם שהוא לא טאלנט וסתם כי רוצים ביקרו

יאמרו שהוא טאלנט ורוצים לתת לו חוזה

טאלנטי.

ישראל איכלר:

זאת הבעיה, שיש אנשים ברשות השידור

שקיבלו בשעתו חמישים אלף שקלים לחודש

ועובדים רגילים קיבלו 5,000 שקלים או כפי

ששמענו ברשת מורשת קיבלו 4,000 שקלים לחודש.

למה אתה מפרט כאן את הכול? הוא משורר, הוא

סופר, הוא מוזיקאי וכולי. כל אדם יכול

להיות ראוי להיות אותו טאלנט.

דוד רותם:

ברשת מורשת כולם טאלנטים.

ישראל איכלר:

לכן הם מקבלים 4,000 שקלים בחודש. במקומות

אחרים נותנים חמישים אלף שקלים בחודש.

נראה לי שהפירוט הזה קצת מגביל את חופש

העיסוק של אנשים אחרים.

נחמן שי:

האם אפשר שמינויי מנהל המדיה ברשות

השידור, רדיו וטלוויזיה, ייעשו לפי הסעיף

הזה?

קריאה:

זה מה שאנחנו שאלנו.

אתי בנדלר:

הם שאלו ולא ניתנה לכך תשובה.

אפי מלכין:

הוא לא מדבר על מינוי בכלל אלא הוא מדבר

על שכר ועל זכויות עובדים. לגבי מינוי,

אין שום קשר בין הסעיף הזה.

נחמן שי:

ילכו לשר האוצר?

אפי מלכין:

לא, יש סעיף בחוק שמסדיר את המינוי שלהם.

דנה נויפלד:

יש לנו שני סעיפים. יש לנו סעיף האומר איך

מקבלים וסעיף האומר מה מקבלים אחרי

שמתקבלים. המריבה כאן כרגע, למיטב הבנתי,

היא על מה מקבלים ולא על איך מתקבלים.

אפשר גם על זה עוד לחזור ולריב.

נחמן שי:

אני שאלתי על המינוי. אני רוצה להבהיר את

זה. המינוי נעשה בהתאם לנוהלי הרשות,

הוועד המנהל, המליאה, אני כבר לא זוכר איך

אבל לא משנה.

קריאה:

זה לא כתוב.

אתי בנדלר:

אני מרשה לעצמי עם כל הכבוד לחלוק על

הפרשנות של דנה כי יתכן שזאת הייתה

הכוונה, אבל כשאני קוראת את סעיף 24(ג)

המוצע, לכאורה מדברים כאן על איך ולא על

מה. היא רשאית להתקשר לתקופות או למשימות.

דנה נויפלד:

אבל זה לא קשור. אנחנו מדברים עכשיו

האישור של שר האוצר. לא?

אתי בנדלר:

לא. עכשיו העלו נושא אחר.

היו"ר כרמל שאמה:

תפסיקו לערבב נושאים.

אתי בנדלר:

זאת בדיוק הבעיה. לכן שאלתי קודם את

הדובר על איזה סעיף הם מדברים. לדעתי, אם

הבנתי נכון, חבר הכנסת נחמן שי דיבר כרגע

על סעיף קטן (ג) והוא שואל האם מכוח סעיף

קטן (ג) המוצע ניתן למנות גם מנהל מדיה.

דנה נויפלד:

לא. אמרנו שלא.

אתי בנדלר:

תסבירו לי למה. תסבירו לי מכוח הפרשנות

של הסעיפים.

חנה מצקביץ:

כי מדובר כאן לתקופות או למשימות.

אתי בנדלר:

יפה מאוד, אז ימנו מנהל מדיה לשלוש שנים.

דוד רותם:

יתקשרו אתו למשימות.

דנה נויפלד:

לא, התשובה היא לא. זה סעיף שעברנו עליו

אתמול ושאלתם למה צריך את הסעיף על מנהלי

המדיה. שם כתוב שהם יהיו עובדי הרשות.

אתי בנדלר:

נכון, וכאן הם לא יהיו עובדי הרשות?

דנה נויפלד:

לא.

אתי בנדלר:

איפה זה כתוב?

דנה נויפלד:

זה להתקשר לתקופות או למשימות.

אתי בנדלר:

ואז הם לא יהיו עובדי רשות? איפה זה כתוב?

אפי מלכין:

אני אסביר. חלק יהיו וחלק לא יהיו. יהיה

מבחן משפטי שיקבע האם הבן אדם הזה שלצורך

העניין הוא נותן לי תוכנית בשבוע, האם

מתקיימים בינו לביני יחסי עובד-מעביד.

אתי בנדלר:

אני שואלת אותך עכשיו. אני רוצה להציג

תזה. רוצים מנהל מדיה מסוים שהוא עיתונאי

בכיר.

קריאה:

במינוי מיוחד.

אתי בנדלר:

במינוי מיוחד לתקופה של שלוש שנים. האם

יש איזושהי הוראה שלא מאשרת את זה?

דוד רותם:

אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכות

הרשות להתקשר בחוזים מיוחדים וכולי.

אתי בנדלר:

אני לא מביעה עמדה ערכית כרגע, אם זה ראוי

או לא ראוי, אבל על כל פנים נראה לי

שהתשובה הנחרצת שלא ניתן לעשות כך מכוח

החוק איננה מדויקת.

אפי מלכין:

אבל החוק הזה לא אמור לבוא ולהגביל, שאי

אפשר למנות.

אתי בנדלר:

אמרתי לך, אני לא באה להתווכח אתך ואינני

מביעה עמדה אם ראוי או לא ראוי שכך יהיה

אבל כאשר השאלה הזאת נשאלה, האם ניתן

לעשות כן, ניתנה כאן תשובה נחרצת על ידי

נציגי הממשלה שאמרו שלא ניתן לעשות כן,

אבל אני כופרת בכך.

נחמן שי:

אני יכול לחזק את העמדה הזאת? לא ממנים

לשלוש שנים אלא ממנים לשנה ועוד שנה ועוד

שנה. זאת השיטה. שידע כל פעם המנהל הממונה

מאיפה הוא קיבל את הכוח שלו.

לאה ורון:

אפשר גם לתקופות של שלוש שנים בכל פעם.

אפי מלכין:

אני לא מצליח להבין. סעיף (ג) להבנתנו

אמור להגביר את הגמישות שיש לרשות. ככלל,

התנאים של עובדי רשות שידור אמורים להיות

כמו התנאים של עובדי המדינה. מה לעשות,

בשוק התקשורת זה לא מתאים ולכן הסעיף הזה

בא ואומר שלמרות שבעיקרון התנאים אמורים

להיות כמו של עובדי המדינה, אנחנו מבינים

שרשות שידור יש לה דרישות שונות וצרכים

שונים, ולכן הסעיף הזה מגביר את החופש

ומגדיל את האופציות של איך היא יכולה

להתקשר עם עובדים, איזה חוזים היא מסוגלת

לספק להם ואיזה רמות שכר.

אורי רוזנוקס:

אבל לא זה מה ששאלנו וחיזקה את דברינו

היועצת המשפטית של הוועדה שאומרת שניתן

דרך התקנה הזאת למנות גם מנהל מחלקת

תעודה, מנהל מחלקת דרמה או כל דבר מקצועי,

ולא רק טאלנטים. כאן יש בעיה. למה שזה לא

יהיה במכרז מסודר כמו שצריך?

אפי מלכין:

אבל מי אמר שזה לא יהיה במכרז? זה לא קשור

בכלל למכרז.

דנה נויפלד:

תשימו לב על איזה סוגים של תפקידים

אנחנו מדברים. הסעיף הזה הוא לא סעיף כולל

שחל על כל העולם. הוא אומר על מי הוא חל

והוא אומר שאדם שהוא משורר, סופר,

מוזיקאי, אמן, במאי, עיתונאי, עורך, מפיק,

מגיש, תסריטאי או משתתף בתוכנית. זה אמור

לתת גמישות יותר גדולה כדי שלא יצטרכו

לעשות את אותה דרך חתחתים שצריך לעשות

במדינה כדי למנות מינויים. זה נועד להקל

ולא נועד להקשות.

אורי רוזנוקס:

בסעיף הזה אין לנו ויכוח.

קריאה:

זה לא קיים בשירות המדינה.

אתי בנדלר:

אפשר מנהל מדיה שהוא עיתונאי.

דנה נויפלד:

אבל הוא לא מועסק כעיתונאי אלא הוא מועסק

כמנהל מדיה.

אתי בנדלר:

לכתוב בפירוש לתפקידים. לא אדם שהוא

משורר וכולי אלא לתפקיד.

קריאה:

אין בעיה. מקובל.

דנה נויפלד:

אני לא יודעת מה זה משורר וסופר שהוא

תפקיד, אבל אם יש דבר כזה בספרות, בסדר.

קריאה:

לא, כי לא כתוב למה הוא ממונה.

דנה נויפלד:

שיתפקד כמשורר?

קריאה:

כן. אם הוא בא לתוכנית רדיו, הוא ידבר על

השירה.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

למה אי אפשר לכתוב פרילנסר, ובזה נגמר כל

העניין?

אתי בנדלר:

לא, לא זאת הכוונה.

קריאה:

זה יותר מדיי כי אז אתה יכול להביא את כל

מי שאתה רוצה. אתה לא רוצה להרחיב את זה

יותר מדיי.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

כבר הרחבת את זה.

ישראל איכלר:

אני מבקש להוציא את כל הפירוט הזה. אני

רוצה שתהיה אפשרות להביא כל אדם, אם קיימת

הצדקה מיוחדת לכך בנסיבות העניין. למה לא?

אני צריך להיות משורר? כבר כתבתי פעם שיר.

אני צריך להיות עיתונאי? הייתי שלושים

שנים.

אפי מלכין:

אלה דרישות הרשות.

ישראל איכלר:

אני מציע שלא תהיה כל מגבלה.

מרסיה צורמן:

אנחנו פועלים לפי הסעיף הזה אלא שבחוק

שאנחנו מתקנים היה קבוע שהתנאים להעסקת

האנשים האלו יהיו לפי התנאים שייקבעו על

ידי הוועד המנהל ובאישור שר האוצר.

קריאה:

לא. בחוק הקיים זה בהיוועצות.

מרסיה צורמן:

השר לאחר שהתייעץ עם שר האוצר. הצעת החוק

הזאת מוחקת את הסמכות של שר האוצר להתערב

בזה ומאפשרת לרשות השידור להתקשר עם

האנשים שהם במקצועות האלו. מאז שחוקק חוק

רשות השידור ב-1965 לא הייתה פרשנות כזאת

שאפשר לפי הסעיף הזה להעסיק מנהל לתקופה.

דנה נויפלד:

חבר הכנסת רותם הציע הצעה ואולי נאמץ

אותה. ההצעה אומרת שנשאיר את הסעיף כמו

שהוא ואפשר לכתוב בו למעט מנהלי שידור

לפי סעיף זה וזה. מנהלים. עובדי ניהול.

חנה מצקביץ:

הם לא עושים תפקיד קבוע לעניין הזה. זה

משאיר את הגמישות רק במקרים שרוצים לעשות

איזה תוכנית מסוימת או רוצים הופעות

בתוכניות מסוימות.

היו"ר כרמל שאמה:

למעט כל תפקיד קבוע.

קריאה:

למעט תפקידי ניהול.

היו"ר כרמל שאמה:

אני מבין שיש כאן עשרים אנשים ועשרים

דעות. אנחנו עוברים להצבעה.

חנה מצקביץ:

אלה תפקידים ספוראדיים.

נסים זאב:

שאלת הבהרה. האם חזן נקרא גם כן פייטן?

קריאה:

כן. ודאי.

נסים זאב:

לא כתוב כאן חזן. כתוב מוזיקאי. אני מבין

במקאמות ואני קורא בתורה, האם אני נכלל

בסעיפים האלה או לא? אני מאוד רציני.

דנה נויפלד:

יש גם את החלופה של משתתף אחר בתוכנית.

נסים זאב:

אני מאוד רציני. האם צריך שיחולו עליו כל

הסעיפים כאן? הוא צריך להיות רב כישורים?

נחמן שי:

לא, לא הכול. הוא לא יכול להיות גם משורר,

סופר, מוזיקאי וכולי.

נסים זאב:

למה? הוא יכול להיות. למה מגבילים?

היו"ר כרמל שאמה:

אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על

סעיף 24(א).

קריאה:

מה עם ההצעה של דנה?

דנה נויפלד:

לא, ירדתי ממנה.

היו"ר כרמל שאמה:

אנחנו עכשיו בהצבעה. רק חברי הכנסת

מציעים להציע הצעות. לסעיף 24(א), למישהו

מחברי הכנסת יש הצעה לשינוי? אין הצעות

לשינוי.

ה צ ב ע ה

סעיף 24(א) – אושר

לאה ורון:

חבר הכנסת נסים זאב מצביע במקום חבר

הכנסת חבר הכנסת דוד אזולאי. חברת הכנסת

יוליה שמאלוב-ברקוביץ מצביעה במקום חברת

הכנסת רונית תירוש.

היו"ר כרמל שאמה:

אנחנו מצביעים על סעיף 24(ב). למישהו יש

הצעות לשינוי? אין הצעות לשינוי.

נחמן שי:

אני רוצה להשמיט את שר האוצר.

היו"ר כרמל שאמה:

אנחנו מצביעים על הצעתו של חבר הכנסת

נחמן שי למחוק את שר האוצר.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

גם אני רוצה למחוק את שר האוצר.

היו"ר כרמל שאמה:

ה צ ב ע ה

ההצעה לא התקבלה

נחמן שי:

תרשום לי הסתייגות.

היו"ר כרמל שאמה:

אנחנו מצביעים על סעיף 24(ב) כנוסח הממשלה.

ה צ ב ע ה

סעיף 24(ב) – אושר

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

אני נמנעת.

היו"ר כרמל שאמה:

אנחנו מצביעים על סעיף 24(ג). למישהו יש

הצעות?

ישראל איכלר:

יש לי הצעה לפסקה (ג), להוציא את המלים

שהוא משורר ולהשאיר כמו שכתוב: הרשות

רשאית להתקשר לתקופות או למשימות עם אדם,

אם קיימת הצדקה מיוחדת לכך, ובנסיבות

העניין, ובשים לב לכישוריו המיוחדים.

אני מוכן לקבל את הצעתה של הגברת דנה

כהצעתו של דוד רותם, להוסיף: מלבד תפקידי

ניהול.

דנה נויפלד:

לא, לא רק ניהול.

ישראל איכלר:

לי מפריע רק הפירוט.

נחמן שי:

אפשר להוסיף: תפקידים לאורך זמן. יש לזה

היגיון. לא תפקידי ניהול. תפקידים לאורך

זמן, כך שיהיה ברורה ההתקשרות הקצרה

לתקופות או למשימות. שתהיה איזושהי

הבהרה. תקופה יכולה להיות שש שנים.

ישראל איכלר:

אני מקבל את הצעתך.

נחמן שי:

להגביל את התפקידים.

חנה מצקביץ:

לא רוצים שזה יהיה פתח לעשות את כל מה

שקרה ולאן שהרשות הגיעה בקבלת עובדים.

נחמן שי:

אני רוצה שתוסיפו מילה או מלים שמסבירות

שזה לתקופה קצרה.

חנה מצקביץ:

לכן רצינו את הדברים המיוחדים האלה.

נחמן שי:

תוסיפו לתקופה קצרה או למשימות מוגבלות.

אתי בנדלר:

לתקופות או למשימות מוגבלות. אגב, גם כך

זאת הפרשנות.

נחמן שי:

ברור.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

מה זאת תקופה מוגבלת?

נחמן שי:

תקופה קצרה.

דני זקן:

בהסכמי השכר זה מפורט לגמרי.

נסים זאב:

אני רוצה להוסיף: או כל תפקיד שהיא

מעוניינת בו.

היו"ר כרמל שאמה:

חבר הכנסת איכלר, מה אתה רוצה להציע.

ישראל איכלר:

אני אומר לך בדיוק על מה אני מבקש להצביע.

הרשות רשאית להתקשר לתקופות או למשימות

עם כל אדם אם קיימת הצדקה מיוחדת לכך,

בנסיבות העניין, ובשים לב לכישוריו

המיוחדים ובלבד שיהיה לתקופות מוגבלות.

היו"ר כרמל שאמה:

הכוונה היא עם כל אדם.

ישראל איכלר:

עם כל אדם.

היו"ר כרמל שאמה:

מי בעד ההצעה של חבר הכנסת איכלר?

שההתקשרות תהיה אפשרית עם כל אדם.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

מה קורה עם סעיף (ב)?

היו"ר כרמל שאמה:

פסקה (ב) אושרה.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

אני רוצה רביזיה.

היו"ר כרמל שאמה:

תגישי רביזיה. אנחנו עכשיו בהצבעה על (ג).

את מגישה רביזיה על (ב) באמצע ההצבעה על

(ג). זה הגיוני?

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

לא נתתם לי להתבטא. לא נותנים לי להתבטא.

היו"ר כרמל שאמה:

נותנים לך להתבטא.

לאה ורון:

חבר הכנסת איכלר, אתה מוכן לחזור על

ההצעה שלך כדי שנספיק לכתוב אותה?

ישראל איכלר:

הרשות רשאית להתקשר לתקופות או למשימות,

עם כל אדם וכולי.

קריאה:

זאת אומרת, גם נהגים.

היו"ר כרמל שאמה:

אני מבקש ממך, בפעם הבאה אתה יוצא החוצה.

אנחנו באמצע הצבעה.

ישראל איכלר:

אני מדבר על הנוסח הקיים. אני רק מוסיף

התקשרות עם כל אדם.

היו"ר כרמל שאמה:

אנחנו מצביעים על ההצעה של חבר הכנסת

איכלר.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

תגידו מה ההצעה.

היו"ר כרמל שאמה:

כבר פעם שלישית הוא מקריא אותה.

נחמן שי:

תימנעי. אני חושב שאת אוהבת להימנע.

חנה מצקביץ:

אתם מבינים מה המשמעות של זה? זה סעיף כל

כך רחב שינפח את רשות השידור ואת התקן

שלה.

היו"ר כרמל שאמה:

אנחנו מצביעים על ההצעה של חבר הכנסת

איכלר.

ישראל איכלר:

אני קיבלתי את ההצעה של נחמן להוסיף מלבד

תפקידים לאורך זמן.

היו"ר כרמל שאמה:

חבר הכנסת איכלר, אנחנו באמצע ההצבעה. לא

לנהל משא ומתן.

ישראל איכלר:

הוא לא הבין על מה הוא מצביע כשהוא מצביע

נגד.

נחמן שי:

לא הכנסת לתקופות מוגבלות.

ישראל איכלר:

כן, אמרתי.

היו"ר כרמל שאמה:

הוא נגד זה שזה יהיה כל אדם. תאמין לי

שהוא הבין.

נחמן שי:

נכון. אני נגד כל אדם.

ישראל איכלר:

אפילו לתקופות קצרות?

נחמן שי:

כן.

ישראל איכלר:

אז תצביע נגד.

נחמן שי:

אנחנו לא רוצים להרחיב את זה.

ישראל איכלר:

אני משלם אגרה ואני רוצה להרחיב את זה.

אני מייצג את העם.

נחמן שי:

אני מברך אותך על זה.

היו"ר כרמל שאמה:

ה צ ב ע ה

בעד – 2

נגד – 2

ההצבעה הסתיימה. נחמן ואני נגד.

אתי בנדלר:

יעלו למליאה שתי גרסאות.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

אני נמנעת.

נחמן שי:

כרגיל. זה בסדר.

היו"ר כרמל שאמה:

נחמן שי, ההצעה שלך.

נחמן שי:

אני מבקש לחזק את העניין של תקופות או

משימות שיהיו מוגבלות. אני

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]