פרוטוקול ועדת הכלכלה, מספר 687 מתאריך 12/12/2011

כנסת: הכנסת ה-18
קטגוריה: ועדת הכלכלה
תאריך: 12/12/2011
מקור: הקובץ המקורי באתר הכנסת

הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן מושב רביעי

פרוטוקול מס' 687

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, ט"ז בכסלו התשע"ב (12 בדצמבר 2011),

שעה 14:00

סדר היום:

הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות

שידור ספרתיות, התשע"א-2011

נכחו:

חברי הוועדה:

כרמל שאמה-הכהן – היו"ר

נינו אבסדזה

דוד אזולאי

ישראל אייכלר

רוברט אילטוב

אופיר אקוניס

דני דנון

יצחק וקנין

יואל חסון

רוברט טיבייב

ראלב מג`אדלה

חנא סוייד

חמד עמאר

עמיר פרץ

נחמן שי

יוליה שמאלוב ברקוביץ

איתן כבל

מוזמנים:

שר התקשורת משה כחלון

קובי שמש – יועץ שר, משרד התקשורת

ניצן חן – יו"ר מועצת הכבלים והלוויין,

משרד התקשורת

שמעון בן דוד – יועץ שר, משרד התקשורת

נגה רובינשטיין – יועמ"ש, משרד התקשורת

שריל קמפינסקי – לשכה משפטית, משרד

התקשורת

טל רוזנפלד – לשכה משפטית, משרד התקשורת

יחיאל שבי – דוברות, משרד התקשורת

צחי פנחס – עורך דין, המועצה לשידורי

כבלים ולשידורי לוויין

אייל בן ישעיה – עו"ד, לשכה משפטית, משרד

האוצר

יעל מבורך – רכזת תקשורת באגף תקציבים,

משרד האוצר

דנה נויפלד – עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד

המשפטים

מעיין כהן – פרקליטות צבאית, יועץ משפטי

לפיקוד העורף, משרד הביטחון

יאירה פרנקל – עו"ד, רשות ההגבלים

העסקיים

אביגדור דנן – יועמ"ש הטלוויזיה

החינוכית, משרד החינוך

תומר קרני – עו"ד, רשות השידור

מנשה סמירה – מנכ"ל, הרשות השניה

לטלוויזיה ולרדיו

אילן אלוני – ראש מטה, הרשות השניה

לטלוויזיה ולרדיו

אילן אבישר – יו"ר, הרשות השניה

לטלוויזיה ולרדיו

עידית צ'רנוביץ – סמנכ"ל רדיו, הרשות

השניה לטלוויזיה ולרדיו

אילת מצגר – סמנכ"ל טלוויזיה, הרשות

השניה לטלוויזיה ולרדיו

הילה שמיר – יועמ"ש, הרשות השניה

לטלוויזיה ולרדיו

מיטל שגב – דוברת, הרשות השניה לטלוויזיה

ולרדיו

נועה אלפנט לפלר – ראש תחום תכנון

ופיתוח, הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו

ניסים טל – מהנדס ראשי, הרשות השניה

לטלוויזיה ולרדיו

איילת כפרי ברכה – מנהלת פרויקט עידן

פלוס, הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו

עידן אור – מנכ"ל אקט - איגוד העובדים

בקולנוע ובטלוויזיה

דורלי אלמגור – יועצת משפטית איגודי

היוצרים

אסף אמיר – יו"ר איגוד המפיקים

ניר בוסקילה – מנכ"ל הפדרציה למוסיקה

(הפי"ל)

יעקב מנור – עורך דין, הפדרציה למוסיקה

(הפי"ל)

שחר בוצר – מנכ"ל, שח"ם - איגוד שחקני המסך

נגה בריינס – אחראית על קידום מעמד

העורך, איגוד עורכי הקול והתמונה בישראל

בנימין מסיקה – במאי ומפיק ,הפקות המזרח

ירמיהו קדושי – מפיק ותסריטאי, הפקות

המזרח

אורי רוזנווקס – יו"ר פורום היוצרים

הדוקומנטריים

מיטל בשרי – מנהלת תחום טלקומונקציה,

המועצה לצרכנות

אפרת אבדור – חברת ועד מתרגמי כתוביות,

ההסתדרות הכללית החדשה

יניב אידלשטיין – חבר הוועד הארצי של ענף

הכתוביות, ההסתדרות הכללית החדשה

דוד גלנוס – יו"ר אגף תקשורת, ההסתדרות

הכללית החדשה

תמי יפה – יו"ר ועד מתרגמי כתוביות,

ההסתדרות הכללית החדשה

יורם מוקדי – סמנכל תוכן ורגולציה, חברת

הוט

נועה גבע – עורכת דין, ארדינסט בן נתן

ושות, חברת יס

מיכל רפאלי כדורי – סמנכ"לית רגולציה,

חברת יס

אמיר ונג – יועץ משפטי, חברת קשת

אבי ניר – מנכ"ל, חברת קשת

אברהם נתן – יו"ר דירקטוריון קשת, חברת

קשת

זהר קדמון סלע – יועצת משפטית, חברת קשת

דניאל בש – עורכת דין, חברת רשת נגה בע"מ

אורית ישראלי – פולק מטלון משרד עורכי

דין, חברת רשת

אלדד כורש – פולק מטלון משרד עורכי דין,

חברת רשת

אילאיל לבנת – היועצת המשפטית, חברת רשת

שאול מגנזי – משנה למנכ"ל, חברת רשת

אורית פרל – פולק מטלון עורכי דין, חברת

רשת

אבי צבי – מנכ"ל, חברת רשת

יוסי ורשבסקי – מנכ"ל, ישראל 10

אפרת דרור – מנכ"ל משותף, אולפני הרצליה,

ישראל 10

יואב הלדמן – סמנכ"ל כספים, ישראל 10

זיוית דוידוביץ – סמנכ"ל הפקה, ישראל 10

דוד ועקנין – סמנכ"ל תקשורת, ישראל 10

קרני זיו – סמנכ"ל תוכן, ישראל 10

דוד אוחיון – מנהל משאבי אנוש, ישראל 10

דבורה קמחי – יועצת משפטית, ישראל 10

אדוה גלנטי – סגנית דובר, ישראל 10

עודד טל – מנהל פרוגרמינג, ישראל 10

יוסי סימן טוב – ספק שירותים, ישראל 10

שי שפיגלמן – מפיק שטח ראשי, ישראל 10

יאיר ששון – עוזר למנהל תפעול, ישראל 10

חנה לוז – רכזת, מרכז תדמי"ת, הפורום

המשפטי למען א"י

תיקי וידס – מנהלת תכניות, ערוץ הידברות

(יהדות וקבלה)

דבורה פרקש – מנהלת תוכן, ערוץ הידברות

(יהדות וקבלה)

עמי איטח – מנכ"ל, ערוץ הקניות

דב אברמוביץ – יועץ משפטי, ערוץ ישראל

פלוס

אהרון אילוז – עורך דין, ערוץ ישראל פלוס

לאוניד בלחמן – מנכ"ל ועורך ראשי, ערוץ

ישראל פלוס

מרק מאירסון – מנכ"ל מדיה מוסט

חיים סלוצקי – בעלים סלוצקי אפיקי

תקשורת

ייעוץ משפטי:

אתי בנדלר

אלקנה אפרתי

אמיר רוזנברג (מתמחה)

מנהלת הוועדה:

לאה ורון

רשם פרלמנטרי:

רמי בן שמעון

<הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות

שידור ספרתיות, התשע"א-2011>

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

צהריים טובים. אנחנו מחדשים את הדיון

הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות

שידור ספרתיות, התשע"א-2011. בקשות לדיון

מחדש ודיון מחדש. אנחנו עכשיו עוברים

להצעה של חבר הכנסת רוברט אילטוב.

מזכירה לי היועצת המשפטית שיש שני

נושאים קטנים שהבטחנו שנחזור אליהם.

<רוברט אילטוב:>

אז אולי נלך לישיבת סיעה, נסיים אותה

ונחזור?

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

לא.

<אתי בנדלר:>

בנוסח ההצעה שלך לעניין סעיף 13 שדיבר על

הערוץ הנושאי, בהתאם להנחיות שהונחינו

בישיבה הקודמת, מוצע לתקן גם את חוק

סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים ואת

תיקון חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת

סימנים), כך שגם ערוצים נושאיים, ככל

שיעלו לאוויר, יצטרכו להיות מסומנים

בהתאם לאותו חוק – חוק סימון ואיסור

שידורים מזיקים – ותחול עליהם חובה של

כתוביות וכיוצא באלה, בהתאם לחוק שידורי

טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים).

<נחמן שי:>

מי מציע את זה?

<נגה רובינשטיין:>

זאת התאמה למה שנמצא היום.

<אתי בנדלר:>

אני אקרא את זה מהר מאוד. הנוסח של התיקון

לחוק הראשון יומר ב:

"1. בחוק סיווג, סימון ואיסור שידורים

מזיקים, התשס"א-2001 -

(1) בסעיף 1, אחרי ההגדרה ""חוק הבזק" יבוא:

""חוק הפצת שידורים" – חוק הפצת שידורים

באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"ב-2011;"

אם הוא יהיה 2011.

"(2) בסעיף 4(א), אחרי פסקה (4) יבוא:

"(5) לעניין שידורי משדר ערוץ נושאי לפי

חוק הפצת שידורים – משרד ערוץ נושאי

כהגדרתו בחוק האמור."

"תיקון חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות

ושפת סימנים) 1.בחוק שידורי טלוויזיה

(כתוביות ושפת סימנים), התשס"ה-2005 -

(1) בסעיף 1 –

(א) בהגדרה "הגוף המפקח", אחרי פסקה (5)

יבוא:

"(6) לעניין שידורי הטלוויזיה של משדר

ערוץ נושאי המשודרים מכוח הוראות חוק

הפצת שידורים – המועצה לשידורי כבלים

ולשידורי לווין;";

(ב) אחרי ההגדרה "ועדת התיאום" יבוא:

""חוק הפצת שידורים" – חוק הפצת שידורים

באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"ב-2011;";

(ג) בהגדרה "משדר טלוויזיה", אחרי פסקה (5)

יבוא:

"(6) לעניין שידוריו של משדר ערוץ נושאי על

פי חוק הפצת שידורים – משדר ערוץ נושאי

כהגדרתו בחוק האמור;";

(2) בסעיף 6 –

(1) ברישה, אחרי "לפי חוק התקשורת" יבוא "או

לפי חוק הפצת שידורים";

(2) בסעיף קטן (ד), אחרי "לפי חוק התקשורת"

יבוא "או לפי חוק הפצת שידורים, לפי

העניין,".

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

אנחנו מצביעים על הסעיפים האלה שהוקראו.

אלה התאמות נוסח שביצעה המחלקה המשפטית.

<לאה ורון:>

רגע, אדוני היושב-ראש, אני מבקשת לדעת מי

מצביע מטעם קדימה על המקום של חבר כנסת

ישראל חסון?

<נחמן שי:>

נגיד לך לפני כל הצבעה.

<יוליה שמאלוב-ברקוביץ:>

ככה אתם הולכים לשחק עם זה? אני לא הבנתי.

מה קורה לכם, תגידו לי, השתגעתם לגמרי? מה

זה הדבר הזה? אני מציעה שמישהו מכם יצא

מהחדר ואני אצביע במקומו באופן קבוע.

<נחמן שי:>

בבקשה, תמשיך.

<יוליה שמאלוב-ברקוביץ:>

אני מצביעה נגד החוק הזה, כבר אמרתי לכם

את זה. נגד ערוצים נושאיים.

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

מי בעד? חבר כנסת אזולאי אנחנו באמצע

הצבעה.

<לאה ורון:>

ארבעה בעד.

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

מי נגד?

<לאה ורון:>

מי נגד?

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

מי נמנע?

<יוליה שמאלוב-ברקוביץ:>

אני נגד.

<עמיר פרץ:>

אני נמנע. לא נגד.

הצבעה

בעד ההצעה – רוב

נגד – מיעוט

ההצעה התקבלה

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

שלוש. ההצעה עברה.

<יואל חסון:>

אדוני, אני מבקש להעביר למנהלת הוועדה

שחברת כנסת נינו אבסדזה תצביע כממלאת

מקום, אלא אם כן נגיד אחרת.

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

באופן קבוע מצביעה חברת הכנסת נינו

אבסדזה?

<יואל חסון:>

אלא אם כן נגיד אחרת.

<יוליה שמאלוב-ברקוביץ:>

יש לי פה שתי רוויזיות. תגיד לי יואל, אתה

יכול לצאת? מה קורה לכם? אתם משחקים פה

בגנון?

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

סיימתם?

<יוליה שמאלוב-ברקוביץ:>

חשבתי שיש רק משמעת קואליציונית, אני

רואה שיש גם משמעת סיעתית.

<יואל חסון:>

יש גם משמעת באופוזיציה וראוי שכל מי

שיהיה בסיעת האופוזיציה יתנהל בצורה - - -

<יוליה שמאלוב-ברקוביץ:>

אני חושבת שאתם קצת עושים צחוק מעצמכם,

אבל זה בסדר.

<נינו אבסדזה:>

אדוני היושב-ראש, אני מצביעה על דעת עצמי

גם כך שזה לא עניין של משמעת.

<יוליה שמאלוב-ברקוביץ:>

אז אם את מצביעה על דעת עצמך – כדאי שלא

תצביעי, בטוח תהיה טעות.

<ניצן חן:>

אדוני היושב-ראש, אפשר לפתוח נושא

מהישיבה הבוקר, לגבי הערוצים הנושאיים?

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

לא.

<עמיר פרץ:>

אדוני היושב-ראש, אני רואה שאתה נהנה ממה

שקורה בקדימה. שיתקדם כבר. גברתי היועצת

המשפטית, באיזה עמוד אנחנו.

<אתי בנדלר:>

שאלה מאוד טובה. היושב-ראש מיד יחליט על

איזה נושא הוא רוצה לקיים עכשיו דיון

מחדש.

<יואל חסון:>

למה יש Delay בשידורים של הוועדה כל כמה

דקות? כל כמה דקות יש Delay של היושב-ראש.

היושב-ראש פתאום משהה את הכול, מתייעץ.

היושב-ראש חושב.

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

כך הדברים, אנחנו לא ממהרים לשום מקום.

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

חבר הכנסת רוברט אילטוב.

<רוברט אילטוב:>

כבוד היושב-ראש, הגשתי לוועדה בקשה

לתוספת להצעת חוק הפצת שידורים באמצעות

תחנות שידור ספרתיות, התיעוד הוא מאוד

רחב, ארוך, עם הסבר לאן צריך להגיע. אבל

במהות אני רוצה להגיד לחברי הוועדה

ולפרוטוקול שאני, בתוספת הזאת, בא לפתור

את הסוגיה שכאשר אחד הזכייניות יוצאת

החוצה לרישיון – בעצם תוכל להמשיך ביחד

עם הזכיינית שנשארת בערוץ 2 להחזיק בחברת

החדשות.

<עמיר פרץ:>

בזיכיון. זאת אומרת זיכיון ורישיון יחברו

יחד.

<רוברט אילטוב:>

הסוגיה הזאת נדונה כשדיברנו על חוק הרשות

השנייה. בגלל נושאים משפטיים החלטנו לדון

על כך בהמשך. לצערנו ההמשך הזה לא בא עד

הדיונים ב-DTT ולכן אני מעלה את הסוגיה

הזאת פה ואני מבקש לתמוך בסוגיה.

<יואל חסון:>

אתה יכול להסביר יותר? לא הבנתי מה אתה

רוצה.

<רוברט אילטוב:>

חוק הרשות השנייה לשידורים לטלוויזיה

ולרדיו בא להרחיב ולהגדיל את כמות חברות

ה- Broadcast שיהיו בסופו של דבר על ה-DTT. גם בא לפתור את בעיית הזיכיון והרישיון, כתוצאה

מטיעונים כאלה ואחרים שהזיכיונות מקשים

מבחינת החובות הרגולטוריות על החברות.

לכן באה הממשלה – אתה עם חברת הכנסת?

<עמיר פרץ:>

הוא יכול לעשות שני דברים ביחד.

<רוברט אילטוב:>

לי קשה, הוא מבלבל אותי. אנחנו דנו בנושא

הזה כדי לעשות את הרפורמה - -

<עמיר פרץ:>

מה המטרה?

<רוברט אילטוב:>

- - כדי להרחיב מספר ערוצי טלוויזיה.

המטרה, בעצם, להוציא את כל חברות ה- Broadcast

לרישיונות.

<עמיר פרץ:>

למה אתה רוצה לתת – יש בקשה ממישהו? יש

בעיה שנתקלנו בה?

<רוברט אילטוב:>

כן, בקשה מחבר הכנסת רוברט אילטוב, היא

נדונה עכשיו בכנסת.

<עמיר פרץ:>

בסדר. אני מדבר ברצינות.

<רוברט אילטוב:>

גם אני.

<עמיר פרץ:>

אם אתה רוצה עכשיו להכין שני מסלולים

שיחיו ביחד – נוצרה בכך בעיה למישהו.

אנחנו לא נגד, רק שנלמד אותה. אני שואל

עניינית.

<רוברט אילטוב:>

ההצעה והבקשה של חבר כנסת אילטוב היא

להכניס את התוספת על מנת למצוא את

הפיתרון לאחת החברות שתחליט לצאת

לזיכיון שתמשיך, שתהיה לה זכות להחזיק

בחברת החדשות. שלא ייווצר מצב שאין לה

חברת חדשות.

<יואל חסון:>

באותה חברת חדשות של היום?

<רוברט אילטוב:>

כן.

<יואל חסון:>

זאת אומרת, אם יהיה מישהו בזיכיון ומישהו

ברישיון - הם עדיין יוכלו שניהם לחלוק את

- - -

<רוברט אילטוב:>

כן. כי המחוקק, בהצעה הקודמת, דיבר על כך

שכששניהם יוצאים לרישיון, הם יכולים

להחזיק ביחד; כששניהם נשארים בזיכיון –

הם נשארים ביחד. אני נותן את הפיתרון למצב

השלישי: כשאחד יוצא לזיכיון ואחד נשאר

ברישיון.

<נחמן שי:>

אתה מציע ששניהם ימשיכו להחזיק ביחד?

<יואל חסון:>

ימשיכו להחזיק ביחד בחברת החדשות, לא

משנה אם אחד בזיכיון ואחד ברישיון.

<רוברט אילטוב:>

כן, לתקופה מסוימת.

<יואל חסון:>

עד מתי?

<רוברט אילטוב:>

הכול כתוב. עד 2015.

<יואל חסון:>

מה קורה ב-2015? כולם חייבים להיות ברישיון?

<רוברט אילטוב:>

או שכולם הולכים לרישיון או - - -

<נינו אבסדזה:>

ואנחנו נשארים עם חברת חדשות אחת?

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

לגבי הנסיבות המתפתחות, היה וערוץ 10

ייאלץ להיסגר, חלילה, כולל חברת החדשות –

איך ההצעה שלך מתמודדת עם מצב שאנחנו

משאירים חברת חדשות אחת בישראל?

<רוברט אילטוב:>

המצב היום הוא שבמידה וחברת החדשות או

ערוץ 10 נסגר – אנחנו נשארים עם חברת

חדשות אחת.

<נינו אבסדזה:>

זה נראה לך נורמאלי?

<רוברט אילטוב:>

זה לא בגלל שזה אני, זה בגלל המצב.

<יואל חסון:>

אדוני היושב-ראש, השאלה היא האם אנחנו

חושבים שאנחנו יכולים שאחד מהשניים –

נגיד זה עם הזיכיון – ילך עם חברת החדשות,

האם זה עם הרישיון מסוגל להקים חברת

חדשות חדשה? האם אנחנו מצפים את זה ממנו

ותוך כמה זמן הוא יכול לעשות את זה בכלל?

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

נקודת המוצא שלי היא שאסור לנו להשאיר

מצב, או לפחות להקטין למינימום את הזמן,

שתהיה במדינת ישראל חברת חדשות אחת.

<עמיר פרץ:>

אני מציע שהזמן יהיה עד התאריך שקבע ביבי

לפריימריז.

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

זה בקרוב, אין לנו בעיה.

<רוברט אילטוב:>

כבוד היושב-ראש, במצב של היום, במידה

וערוץ 10 נסגר כפי שטוענים – לא נראה לי

שזה המצב שהולך להיות – ונניח שאחד

מהזכיינים מחליט בסופו של דבר לא לצאת

לזיכיון, אנחנו עדיין נשארים עם חברת

חדשות אחת.

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

גם בזה נטפל.

<רוברט אילטוב:>

בבקשה. ההצעה שלי מדברת על דבר קונקרטי

מאוד. אם יהיו הצעות נוספות – נשקול אותן.

<נחמן שי:>

שמעתי אותך מדבר ברדיו. אמרת בצורה מאוד

ברורה – וזאת התחייבות ציבורית – שלא

תיתן למצב שתהיה בישראל רק חברת חדשות

מסחרית אחת, נכון? מה הפיתרון שאתה חושב

עליו? הלוא הבוקר הצבענו על כיוון מסוים.

לא אהבנו את זה אבל זה עבר.

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

כמו שאני רואה את הדברים, הכיוון של

הוועדה צריך להיות ניסיון לגבש סעיפי חוק

שבכל מצב בו יש או חברת תוכן מסחרי אחת –

נניח הם נשארים ביחד בזיכיון – או שיש

חברת חדשות אחת: אנחנו צריכים להתחיל

להפעיל מנגנון של הפרדה, כמו שקיים בחוק

רישיונות, אפשר להמציא משהו דומה.

הויכוח שיישאר, לדעתי – כי אני חושב שיש

קונסנזוס שאסור שיישאר מצב כזה - -

<רוברט אילטוב:>

אני לא מתנגד.

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

אני יודע. אמרת לי שאתה לא מתנגד. תיאמנו

את זה לפני כן. אנחנו צריכים "לשבור את

הראש" ולהחליט כמה זמן צריך להקצות לכל

תהליך כזה, בין אם זה הקמת חברת חדשות

חדשה או ממש הקמת ערוץ חדש – יציאה לערוץ

חדש בשבעה ימים – ומנגנוני פיצוי: יכול

להיות שנגרם פה למישהו נזק ואנחנו כמדינה

צריכים לשלם את הפיצוי כדי לשמור, עדיין,

על האינטרס הזה שלאנשים יהיה - -

<עמיר פרץ:>

רק שהפיצוי לא יהיה יותר גדול מ-45 מיליון.

<יואל חסון:>

חבר כנסת פרץ צודק. בסוף ערוץ 10 יממן את

הפיצוי לאחד - -

<איתן כבל:>

אדוני היושב-ראש, אפשר להתייחס גם

לרחוקים?

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

כן. רחוקים אך קרובים ללב. בבקשה, חבר

הכנסת איתן כבל.

<איתן כבל:>

בנקודת הבסיס תמכתי בעמדת "קשת", לא בגלל

שמישהו דיבר אתי אלא בגלל שחשבתי שאין

עוד מקום לעוד חברת חדשות. כשיש שתי חברות

חדשות – רשות השידור לא נספרת, מעניין גם

למה – לגופו של עניין אני סבור שצריך

שתהיינה שתי חברות חדשות. אבל אני מזהיר

אותנו, אדוני היושב-ראש, אני לא יודע מתי

יחליפו אותך, אם בכלל, בתפקיד של

היושב-ראש, ואתה חבר קרוב שלי, אבל אני לא

מתבייש לומר את זה כאן לפניך: לעיתים נדמה

לנו שכשאנחנו מקבלים החלטות, אנחנו לעולם

נמצאים בתפקיד ולעולם נשלוט בתהליכים –

אני תמיד חוזר על המנטרה הזאת, אני רק

ניראה טוב אבל אני כבר זקן.

יותר מידי החלטות סביב השולחן הזה יצא לי

לפגוש – אתה מקבל אותן ונדמה לך שבאותו

רגע אתה תסגור הכול: שלא תהיה בעיה ויקום

עוד ערוץ ותהיה עוד מחלקת חדשות והכול

יהיה בסדר; ויש פריימריז בליכוד; ויש

בחירות. ופתאום אתה מוצא את עצמך עם חיים

יבין במקרה הטוב.

אני רוצה לומר בתהליך הזה: אדוני

היושב-ראש, לפני שעתיים-שלוש קיבלנו

החלטה שיכול שתשנה את פני התקשורת – ואני

אומר את זה לא בהקשר שאני בעד ערוץ 10 או

נגדו – זה תהליך שמייצר אפקט דומינו. גם

אתה לא תוכל לעצור אותו, ואני יודע כמה

אתה רוצה שהמצב יהיה אחרת.

לכן אני אומר לך, ואני מבקש: תבין, אתה

בנקודת הקצה הכי חשובה, לא היה אדם שעסק

בנושא התקשורת כבר הרבה מאוד שנים – ואני

נמצא בתהליכים האלה כבר הרבה מאוד שנים,

כמו שאתה נמצא עכשיו – חשוב לי, גם כחבר

שלך ועוד לפני העובדה שאני חבר כנסת ואתה

חבר כנסת, שההיסטוריה של התקשורת תזכור

אותך במקום אחר לגמרי.

אם אין מצב שבו אנחנו יודעים לייצר חזרה

לאחור בנושא של ערוץ 10 – אני מבקש, לא

יודע איך, גם כשהחלטות נכתבות, יש מי

שיודע לבוא ברוב מסוים בעוד חודש, בעוד

שנה, בעוד שנתיים ולשנות גם את ההחלטות

האלה, תזכרו את זה. אני אומר את זה כאשם

שאולי יותר מכול אחד אחר סביב השולחן הזה

הוביל את הרישיונות.

החוק הראשון שהממשלה השתמשה בו

כפלטפורמה היה החוק שלי כרישיונות. זה

היה אחרי שהתייאשנו ממה שהיה עד היום

ואמרנו שאולי הרישיונות יצילו את המצב.

לא את שבחיי באתי לספר פה אלא לומר לך שכל

החלטה שלנו כאן היום היא הרבה מעבר

לקואליציה/אופוזיציה. מעבר לעובדה שהיא

עוסקת בבני אדם – יפוטרו או לא שיש לזה

משמעות עצומה – אני אומר לך שאנחנו בימים

אלה, בשעות אלה, מעצבים את פניה של

התקשורת במדינת ישראל לשנים רבות.

אני מבקש בדחילו ורחימו – ואני מאוד

מעריך אותך, אתה יודע, זה לא מן הפה ולחוץ

– שתדע עכשיו אם צריך, אפילו לעצור את כל

התהליכים ולתת לזה את המחשבה הנדרשת. לא

יכול ולא יתקבל שנחזור לימים בהם תהיה

חברת חדשות אחת. פתחתי בגילוי נאות, לא

סתם אמרתי שאני תומך בעמדת קשת, אמרתי את

זה כנקודת פתיחה, כדי שנדע איפה אני נמצא.

אבל במצב הזה בו אנחנו מובילים לחברת

חדשות אחת, אנחנו מעמידים את עצמינו

במקום אחר לגמרי, ואני לא רוצה להשתמש

במילים גדולות. תודה.

<יואל חסון:>

אני מאוד מתחבר לדבריו של חבר הכנסת כבל -

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

גם לשבחים?

<רוברט אילטוב:>

בעיקר לשבחים.

<יואל חסון:>

אתה יודע שכן, אבל היום אתה רוצה הרבה

פידבקים, אדוני היושב-ראש, אתה רעב

לפידבקים.

<איתן כבל:>

הוא בא מעיריית רמת גן. אחרי מה שהוא סבל -

- -

<יואל חסון:>

פה אנחנו נהנים מאוויר ירושלים. בכל אופן,

אדוני, חבר כנסת כבל אמר דברי טעם. קורים

באמת דברים. קורים דברים בעולם התקשורת

בישראל . גם החלטות שלנו. גם ההחלטה של

הבוקר – לא תמכנו בה אבל היא עברה.

אני חושב ויודע שכוונותיך טובות ואתה

באמת רוצה לעצב עולם טלוויזיוני-תקשורתי

טוב יותר למדינת ישראל, אנחנו רוצים

כולנו להיות חלק מהמשימה הזאת. אני חושב

שצריך לחכות ולראות מה ההשלכות של ההחלטה

שלנו מהבוקר: האם ערוץ 10, ב-27 בינואר,

ייסגר או לא ייסגר. אם הוא לא ייסגר זה

עולם אחד, אם ייסגר – זה עולם אחר. אני

מציע ללכת כרגע בעיקר בעניין של חברת

החדשות כי זה אינטרס ציבורי מאוד חשוב

לכולם.

אני מציע לשים לרגע בצד את העניין הזה,

להמשיך בהלכים האחרים, לחכות ולראות מה

עולה בגורלו של ערוץ 10. אם ערוץ 10 ימשיך –

אולי מישהו פה יציע כל מיני העצות לערוץ 10

יכול להיות שיקרו פה דברים בתוך התהליך

הזה עד ל-27 בינואר. אז נוכל לקבל החלטה

מתוך מקום בו יש לנו יותר מידע. לקבל היום

החלטה – זה לקבל החלטה בחסר, מפני שאין

לנו מידע, אנחנו לא יודעים מה יהיה ולדעתי

זה מסוכן.

<רוברט אילטוב:>

אתה מציע לעצור את התהליך - -

<יואל חסון:>

של חברת החדשות.

<עמיר פרץ:>

רק של חברת החדשות, עד 27 בינואר.

<רוברט אילטוב:>

אז מה יעשו ב"קשת" או ב"רשת" במקרה הזה? הם

יצטרכו לא ללכת לרישיונות?

<יואל חסון:>

אז בו ניתן פיתרון ביניים. יש עולם חדש, אי

אפשר להתעלם מזה, זה אמיתי. צריך לתת

פיתרון ביניים - -

<רוברט אילטוב:>

אמרת להפסיק את התהליך, לא ללכת

לרישיונות - -

<יואל חסון:>

לא. אני בעד רישיונות ואני בעד התהליך.

אני ואתה באותו מקום, שנינו רוצים להגיע

לאותו מקום. אני רוצה לדעת, אם הגעתי ב-27

בינואר בלי ערוץ 10 ואין את חברת החדשות

שלו, אני יודע שאני במצב נתון כזה. אני

צריך לקבל החלטה מה עכשיו אני עושה. יכול

להיות ש"קשת" או "רשת" יקנו את ערוץ 10, את

חברת החדשות שלהם או יעשו איזה חיבור, אני

לא יודע מה יהיה. אבל המצב כיום הוא

שאנחנו במציאות חסרה, אנחנו לא מבינים

לאן זה הולך, אנחנו לא מבינים מה יהיה, עד

הרגע האחרון לא נדע מה קורה, לכן את

העניין הזה צריך השהות עד שנדע את כל

התמונה.

<רוברט אילטוב:>

כבוד היושב-ראש, אני חייב להתייחס למה

שאמר חבר כנסת יואל חסון בגלל שזאת ההצעה

שלי. הוא מציע לעצור את - -

<יוליה שמאלוב-ברקוביץ:>

את ה-DTT.

<רוברט אילטוב:>

לא את ה-DTT, את הרישיונות והזיכיונות.

אנחנו נשארים עם ערוץ 2 בלבד, כאשר "רשת"

ו"קשת" בפנים ואני לא בטוח מה הולך להיות

עם ערוץ 10. במידה וערוץ 10 ניסגר – אנחנו

נשארים עם ערוץ 2, עם ערוץ חדשות אחד. אין

בזה שום הגיון לעצור את זה.

<יוליה שמאלוב-ברקוביץ:>

קודם כל הוא עוצר את תהליך ה-DTT וזה נובע

מחוסר הבנה מוחלט בתחום התקשורת. מה

שראינו כרגע, אני חייבת להגיב על מה שנעשה

לגבי ההצעה, זה מה שייעשה – וטוב שכל

התקשורת פה – למי שמתנגד ליושבת-ראש

המפלגה. אני יוצאת נגד יושבת-ראש המפלגה

– יש פה כמה דוברמנים ששומרים על

יושבת-ראש המפלגה – במקום לחשוב על

התקשורת ולחשוב על עתידה גם של "רשת" גם של

"קשת" אתם משחקים במשחקים פוליטיים,

מתעסקים בדברים שאתם לא מבינים בהם

לחלוטין, למעט מה שאמרו לך להגיד. מה שאתה

מנסה לעשות, במה שאתה אומר כרגע, זה לעצור

את תהליך ה-DTT. כל מה שהציע חבר הכנסת

רוברט אילטוב לא יכול להיות מחוץ לתהליך

ה-DTT.

<יואל חסון:>

לא יקרה כלום. אפשר לקיים דיונים עד ל-31

במרץ ולא לקבוע החלטות בסופיות. שום דבר

לא דחוף. עולם התקשורת משתנה, על מה אתם

מדברים? אתם מבינים את זה לא פחות ממני.

חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ, אני

מאוד מכבד אותך, את דוקטור לתקשורת, את גם

מבינה את זה: לא יקרה שום דבר. חיינו בלי

ה-DTT עד היום, נוכל לחיות גם עד שנראה מה

קורה עם העתיד השל ערוץ 10.

<רוברט אילטוב:>

אבל אתה לא משנה את התוצאה, אתה נשאר עם

ערוץ חדשות אחד..

<יואל חסון:>

למה?

<איתן כבל:>

למה אתם קושרים את זה בכלל?

<יוליה שמאלוב-ברקוביץ:>

כי הביאו את זה לחוק הזה. לא הביאו את זה

מחוץ - - -

<איתן כבל:>

- - - "עידן פלוס" צריך לצאת לדרך, הוא לא

צריך להיות קשור בכלל לעניין הזה.

<רוברט אילטוב:>

אתם עדיין נשארים עם ערוץ חדשות אחד.

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

חברת הכנסת אבסדזה, בבקשה. היא ביקשה

קודם.

<נינו אבסדזה:>

בתור דוברמנית שכנראה יושבת כאן, לדעתה

של חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ, אני אמורה

להגן על אינטרסים כאלה או אחרים. אני רוצה

לומר שאני דוברמנית שמבינה גם מעט

בתקשורת, וכמו דוברמנית שבאה אך ורק

מהתקשורת – וללא שום אינטרס אחר – אני

מבקשת ממך, אדוני היושב-ראש, ומצטרפת לכל

הקומפלימנטים ששמעתי: אני יודעת שאתה לא

רוצה שהיום הזה יהפוך ליום שחור לתקשורת

הישראלית, אנחנו לא יכולים, כך או אחרת,

להשאיר חברת חדשות אחת. זה לא יכול להיות,

אבל זה מה שקורה במהלך היום הזה. עכשיו

אנחנו נהיה חתומים גם על דבר כזה ואסור

שזה יקרה - -

<יוליה שמאלוב-ברקוביץ:>

זה מה שהם מציעים לך.

<נינו אבסדזה:>

בדרך כזאת או אחרת – אני יודעת שזה קרוב

לליבך – תעזור לעצור את העניין הזה.

<יואל חסון:>

חבר כנסת רוברט אילטוב, מה דחוף?

<רוברט אילטוב:>

אתם מציעים, בעצם, להישאר עם חברת חדשות

אחת. אתם רוצים לעצור את התהליך של

הרישיונות והזיכיונות, זה מה - -

<יואל חסון:>

איך הגעת לזה? לא רוצה לעצור - - -

<נינו אבסדזה:>

כמו שכתוב בחוק המקורי, אדוני היושב-ראש.

בחוק המקורי כתוב שהרישיון הוא מקים את - -

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

חבר הכנסת אייכלר, בבקשה.

<ישראל אייכלר:>

אדוני היושב-ראש, כמי שיש לו קצת ניסיון

בתקשורת: שורש פורה ראש ולענה של בעיות

התקשורת במדינת ישראל, שלא מאפשרים

להרחיב לעשות עוד ועוד תחנות. כדי שלא

יהיו מונופולים ולא תהיה מדורת שבט שכמה

אנשים שולטים בה וקבוצות שלמות בעם

מודרים ממנה, העצה הפשוטה היא להפוך את

התקשורת כמו בעיתונים: להפסיק את

התמלוגים. לעשות חוק מקובל על כל החברים

שאין תמלוגים על זכות הדיבור.

זה יאפשר להקים חברות חדשות גם לטלוויזיה

וגם לרדיו; ימנע את כל המונופולים שיש

היום, גם אם הם לא ממשלתיים, על-ידי קבוצות

אוכלוסייה שמייצגות אולי 3% מהציבור

ומדירים ציבורים שלמים. אני מציע שהוועדה

אל תפסיק את התהליך של להוסיף עוד ועוד

תחנות רדיו, כמה שאפשר, והעצה לכך היא:

להריץ במקביל הצעת חוק ביטול תמלוגים.

אין שום תמלוג כשאני רוצה לפתוח ולהדפיס

עיתון. הרשות השנייה לא זקוקה לכסף הזה,

יש לה יותר מדי כסף. אם צריך להחזיק את

הרשות השנייה אפשר להחזיק אותה – גם לא

דמי זיכיון וגם לא תמלוגים שום דר – אדם

מקבל רישיון, משלם אגרה ומשדר מה שהוא

רוצה. אם הציבור ירצה אותו – הוא יקבל

מודעות פרסומת ויוכל להחזיק את עצמו, אם

הציבור לא ירצה אותו אז הוא ייסגר. זה

הפיתרון גם לערוץ 10, גם לחברת החדשות וגם

לכל חברות החדשות הנוספות שתקומנה. אז לא

נהיה תלויים במדורת השבט של חברת חדשות

אחת.

<נחמן שי:>

נפל דבר הבוקר, בהחלטה על ערוץ 10. יכול

להיות שבסוף יימצא – כרגיל במדינת ישראל

– פיתרון אבל התחושה שלי שזה כנראה סוף

הדרך. אם זה סוף הדרך, אנחנו לא יכולים

לנתק את הדיון עכשיו ממה שהיה בבוקר –

אנחנו חייבים להביא את זה לידי ביטוי כי

הנסיבות השתנו, כמו שאנחנו מכירים.

האינטרס הציבורי העליון הוא לפחות שני

ערוצי חדשות מסחריים. אם נישאר עם אחד –

אנחנו מתגלגלים אחורה, מה גם שזה ישנה את

שוק הפרסום בישראל, אנחנו ממש יוצרים

זעזוע, רעידת אדמה בכל המערכת של התקשורת

בישראל. אין לנו את המנדט לעשות את זה, אני

אומר לך בכנות. זה לא היה על סדר היום

שלנו, לא התבקשנו לעשות את זה. אנחנו

עושים את זה כבדרך אגב, בלי להרגיש, איזה

תוצר אנחנו מייצרים פה עכשיו.

מצד שני, דווקא הבוקר התחדדה בי ההרגשה

שצריך לזרז את התהליך של מעבר מזיכיונות

לרישיונות. זה תהליך נכון, ולשחרר את

האנשים שרוצים ויכולים – אני מקווה

שיהיו יותר מאחד – להיכנס לתהליך של - -

<רוברט אילטוב:>

הם לא מתואמים עם חבר כנסת יואל חסון.

<יואל חסון:>

חכה עד הסוף. תקשיב עד הסוף.

<נחמן שי:>

תירגע, חבר כנסת אילטוב, אנחנו לא באים

ממדינות של אחדות מחשבתית.

<יוליה שמאלוב-ברקוביץ:>

אתם רק מתנהגים כהה.

<רוברט אילטוב:>

הוכחתם אם זה במעשה היום מהבוקר.

<יוליה שמאלוב-ברקוביץ:>

אתם לא באים, אבל אתם מתנהגים. פוטין צריך

ללמוד ממפלגת קדימה ומיושבת-הראש של

קדימה.

<רוברט אילטוב:>

הדמוקרטיה אצלכם חוגגת מהבוקר באופן

מוחלט.

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

בדרך כלל מאשימים אותם באותן האשמות.

<יוליה שמאלוב-ברקוביץ:>

אתה צודק.

<רוברט אילטוב:>

גם להם היו קצת בעיות בבחירות, לא?

<נחמן שי:>

לכן צריך לחפש את הדרך שבה תהליך המעבר - -

<רוברט אילטוב:>

דמוקרטיה בעיצומה.

<נחמן שי:>

אני מדבר כרגע.

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

נא לא להפריע חבר הכנסת שי.

<נחמן שי:>

- - המעבר מזיכיונות לרישיונות לא ייעצר

וצריך לאפשר למי שרוצה להתחיל ולצאת לדרך

כדי שאנחנו נחלץ, סוף-סוף, את הטלוויזיה

מהציפורניים של המערכת הממשלתית ושל

הכנסת. שיהיה לתקשורת איזשהו חופש כי כל

מה שראינו הבוקר זה מעמד מביך לחלוטין

שעומדים פה גם מנהל הערוץ וגם העובדים

שלו, עיניהם דומעות והם מבקשים את חסדינו.

זה לא יכול להיות כך, זה לא היה כך וזה לא

צריך להיות כך.

לכן אני חושב שהפיתרון של זמן הוא נכון.

קח כמה ימים, כמה שאתה רוצה. אתה רוצה

להתייעץ עם אנשים שמבינים בתחום – תעשה

את זה, עם השר שלך ותבוא עם הצעה שיודעת

להכיל את שני הדברים האלה גם יחד בעקבות

מה שקרה הבוקר.

<יואל חסון:>

אתה רואה שאנחנו מסכימים, חבר כנסת רוברט

אילטוב?

<עמיר פרץ:>

אדוני היושב-ראש, אני לא רוצה לחזור על

דברי חבריי. אני בטוח שאתה לא רוצה היום

לשפוך את התינוק עם מי האמבטיה. אנחנו

חלוקים בדעותינו באשר למה שהתרחש הבוקר

אבל אנחנו מכבדים את הכנסת – יש החלטה

דמוקרטית ברוב.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה

שההצעה של חבר הכנסת אילטוב באה לשפר את

יכולת התפקוד של הערוצים בתקופת ביניים

ויכול להיות שזאת החלטה נכונה, שבשלב

מסוים, שני הערוצים, אחד סיים את המעבר

לרישיון והשני לא – עדיין יוכלו לשתף

פעולה בכל מה שקשור להפעלת חברת חדשות.

זה אומר שאתה מייצר היום מצב שאפילו

הפרדה לא תיצור באופן אוטומטי שתי חברות

חדשות. כלומר, אנחנו חוזרים להחלטה

מהבוקר. אם נדע ב-27 לחודש שחברת החדשות של

ערוץ 10 ממשיכה להתקיים ויש שתי חברות

מסחריות חדשות – יהיה לנו קל יותר לתמוך

בהצעה שלך, כי אז יש בהצעה שלך היגיון

מבחינה כלכלית לשני הזכיינים. אבל אם אין

את חדשות 10 – יכול להיות שדווקא ההתנגדות

להצעה שלך תחייב אותם להיפרד ואולי אחד

מהם יקנה את חדשות 10.

לכן ההצעה לעשות פסק זמן – אני חושב שיש

פה הסכמה – לפחות עד ל-1 בפברואר, עד שנראה

מה גורלו של ערוץ 10 או שאם יסתבר שנמצא

פיתרון כלשהו: יכול להיות שהבעלים יזרימו

כסף או כל דבר אחר, אתה תוכל לחזור לשולחן

בעוד שבוע או 10 ימים ונדון בהצעה שלך

לגופו של עניין. בלי קשר אירועים האחרים.

<רוברט אילטוב:>

אם אתה רוצה לדחות את הבקשה שלי אתה בעצם

דוחה את כל התהליך של הרישיונות - -

<עמיר פרץ:>

נדחה בחודש, מה יקרה בחודש?

<רוברט אילטוב:>

אבל הם נערכים כבר. אתה עוצר להם את

התהליך, אתה פוגע בהם, לא בהצעה שלי.

<עמיר פרץ:>

זה לא שקול מול העובדה שאתה יכול להתעורר

למדינה עם חברת חדשות אחת?

<קריאות:>

במי פוגעים? מי זה "בהם"? במי פוגעים? מי

יינזק? אני שואל מי יינזק?

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

חברי הכנסת כבר מסיימים ואז נעבור לצד

השני של השולחן. עוד מישהו רוצה לדבר

במישור העקרוני? מי מהאורחים – "קשת",

"רשת", ערוץ 10 – רוצה לדבר בעניין הזה? מר

אבי צבי מ"רשת", בבקשה.

<אבי צבי:>

אני אקצר בדבריי. במשך 18 חודש הוועדה

הזאת התכנסה ועבדה על רפורמה מאוד חשובה

לעתיד הטלוויזיה המסחרית. הרפורמה של

מעבר מזיכיונות לרישיונות מייצרת אופק

כלכלי בתקופה מאוד מורכבת – זאת כבר לא

תקופה של חודשים – זאת תקופה של שנים

שבהם אנחנו סובלים מהפסדים.

בנושא חברת החדשות, הרחבנו את הדיון

והוועדה הזאת דנה בעניין כמעט ארבע

חודשים. ארבע חודשים דיברנו על מה יקרה עם

חברת החדשות של ערוץ 2 במעבר מזיכיון

לרישיון. שלא על דעתנו באותה עת חוקק חוק

ברור ופשוט. בחוק הזה כתוב – ומטפלים

בתסריט שאומר – אם אחד נשאר ואחד הולך, כך

וכך יקרה. למי שלא יודע, מה שצריך לקרות על

פי החוק: בעל הזיכיון נשאר עם חברת החדשות

ובעל הרישיון – ופה אני מתייחס לבעיה

שכביכול נוצרה – ובעל הרישיון יוכל

לרכוש חדשות מבעל הזיכיון לתקופת

התארגנות של שנתיים, אם אני לא טועה.

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

זה כתוב כך במפורש בחוק?

<אבי צבי:>

כן. המחוקק התמודד עם התסריט. בשולי

הדברים, ברקע של הסיפור, אני רוצה להגיד

שכבר באותה עת אנחנו הצהרנו ב"רשת" שאנחנו

מתכוונים להישאר בזיכיון, ממגוון רחב

מאוד של סיבות שרובן כלכליות, בגלל העומס

והלחץ הכלכלי שאנחנו נתונים בו. גם אנחנו

היינו רוצים לעבור לרישיון רק שעלות

המעבר לרישיון גדולה וכבדה.

כבר באותה עת היו שמועות באוויר – אני לא

אדבר בשם "קשת" – שקשת שוקלת לעבור

לרישיון. המחוקק מאוד אהב את זה כי למחוקק

נפתרה בעיית חברת החדשות האחת. אם אני לא

טועה, אחד מכם אמר: זה הפיתרון, אם "רשת"

נשארת בזיכיון ונשארת עם חברת החדשות

ו"קשת" הולכת לרישיון ותצטרך בתוך שנתיים

להקים חברת חדשות – הרי שנפתרה הבעיה.

הנה הפלורליזם, הנה התחרות, שהניעה

מלכתחילה את היציאה לרפורמה הזאת.

אני רוצה להגיד שבאופן כמטע מפתיע הוועדה

הזאת חזתה את הרגע הזה. היא חזתה אותו

כהלכה לפני תשעה חודשים, אחרי דיונים של 18

חודש. אני חושב שאין שום סיבה מתקבלת על

הדעת – אחרי תשעה חודשים – לפתוח את החוק

הזה מחדש ובמחטף לנסות ולעשות בו תיקון.

אם רוצים לעשות תיקון – בואו נשב עוד פעם

ארבעה חודשים, בואו נתדיין על הדבר זה עוד

פעם, נחשוב מה המתכונת הנכונה ומשם נפעל.

דבר אחרון שאני רוצה להגיד. יש בעיתונים

כל הזמן דיבורים על מיזוג בין "רשת" לערוץ

10 ומיזוג בין "רשת" ל"קשת" – אני מזכיר לכם

שהגל הקודם היה "רשת" "וקשת" – והיום

במסדרון שמעתי שבכלל "קשת" וערוץ 10

מדברים, כל המיזוגים האלה מרחפים באוויר.

אני רוצה להגיד לכם: שום מיזוג, שום בנייה

עתידית לא תיתכן אם אין וודאות

רגולטורית. תבינו שכל עוד אנחנו לא

יודעים מה הכללים שעל-פיהם אנחנו פועלים,

אנחנו לא נצליח לייצר עתיד לעצמנו.

המחוקק בנה את הכללים. מול הכללים האלה

התחלנו לבנות לעצמנו עתיד. עכשיו אתם

עושים לנו פריש מיש, עכשיו אתם אומרים –

מסיבה לא ברורה, מסיבה כמעט לא הגיונית

לאור המצב של היום – הכללים משתנים ואתם

מחזירים אותנו לשולחן השרטוטים.

בכל פעם שעולה נושא חברת החדשות, בכל פעם

שעולה נושא דחיית התמלוגים של ערוץ 10

תדעו שאנחנו נשענים אחורה ואומרים: נחכה

ונראה מה המחוקק יגיד, כשנדע מה המחוקק

רוצה לעשות נחליט מה אנחנו עושים. אני

רוצה לבקש, בהצטרפות לחברי כנסת אחרים,

קיבלתם החלטה דרמטית היום - דרמטית וקשה

– תנו להחלטה הזאת רגע לשקוע. תנו ל"רשת"

להכיל אותה, ל"קשת" להכיל אותה, לערוץ 10

להכיל אותה. יכול להיות שבלי התערבות של

המחוקק הדברים יסתדרו מעצמם. בדיוק כמו

שהוא התכוון לפני תשעה חודשים.

כל בקשתי בשלב הזה: תדחו את הדיון בהצעה

הזאת בארבעה שבועות, בששה שבועות. תנו

לשוק הזה להבין לאן הוא הולך. משם תחזרו

לשולחן הדיונים. גם לנו ברור – אני אומר

את זה בצורה ברורה – שלא יכול להיות

שבמדינת ישראל תהיה חברת חדשות אחת. כל מי

ששוחחתי איתו בחדר הזה בשבועות האחרונים

יודע שזאת עמדתה של "רשת", שהפחד הגדול

ביותר שלנו זה מהישארותה של חברת חדשות

אחת. יש לנו רשימה של טיעונים עניינים

שהפצנו אותם.

<אלדד כורש:>

אני ממשרד עורכי הדין שמייצג את "רשת".

לקראת הדיונים, אדוני, הופצו שתי חוות דעת

משפטיות כי אנחנו נוגעים פה גם בעניינים

משפטיים. אני לא אחזור על הטיעונים

המשפטיים, גם של חוות הדעת שלנו וגם של

חברי עורך דין רון גזית, אבל אי אפשר שלא

להתייחס לחלק מהדברים.

ראשית, אנחנו מערבים פה טענות מסוגים

שונים. כאשר נטענת טענה על-ידי "קשת"

שמדובר בלקונה, אני חושב שיש מעט מאוד

עניינים שהם לא לקונה מהעניין הזה – מר

אבי צבי הזכיר קודם דיונים של הכנסת –

לחוות הדעת שלנו צירפנו לא פחות מעשה

ציטוטים שנאמרו בדיונים כאן, גם על-ידי

הדרג המקצועי וגם על-ידי הדרג הפוליטי.

הדרג המקצועי – יושבת כאן היועצת

המשפטית של משרד התקשורת – מספר פעמים

בדיונים בשלושה דיונים שונים. בדיון ב-2

בדצמבר, ב-14 בדצמבר ובדיון נוסף ב-18

בנובמבר, נשאלה גב' רובינשטיין בפורש מה

קורה במקרה שאחד יוצא ואחד נשאר? אומרת

גב' רובינשטיין: "אם אחת מהן יוצאת ואחת

נשארת, זה תלוי בבחירה שלה. אם אתה זוכר

לפני מספר דיונים הקראתי את שתי החלופות,

הגורם שנשאר משדר במשך שבעה ימים ואז

מדרך הטבע הוא ממשיך להחזיק את חברת

החדשות".

היא ממשיכה ואומרת: "אם בעל הזיכיון עוזב

את ערוץ 2 ועובר להיות בעל רישיון, האם הוא

מחויב להקים חברת חדשות? התשובה היא

חיובית, כן". היא גם מסבירה שמאחר שמדובר

בשתי משטרי הסדרה שונים – רישיון

וזיכיון – אין יציבות תאגידים בחברת

החדשות. אני עוד אגע בעניין הזה.

לא פחות מעניינת, אדוני היושב-ראש, היא

עמדתו של חבר הכנסת אילטוב, שבדיון ב-14

בדצמבר אמר, לאחר שחברת הכנסת יוליה

ברקוביץ דיברה על מה שקורה עם חברת

החדשות כאשר אחד בזיכיון ואחד ברישיון,

עונה לה חבר הכנסת אילטוב: "הכוונה לחתוך

את הדבר הזה בצורה מאוד ברורה. זאת אומרת,

רישיונות או זיכיונות. אין שניים".

<רוברט אילטוב:>

אני עדיין טוען שאם אתם רוצים, שניכם

לעבור לרישיון, אין לי שום בעיה. תצאו

לרישיון מחר – אין לי שום בעיה.

<אלדד כורש:>

אין פה שיעור בהיסטוריה, יש פה רק שיעור

במשפטים שאומר שזה בוודאי לא לקונה.

לקונה זה מקום שהמחוקק לא חשב על זה.

המחוקק דן בזה חודשים ארוכים, מצא את

הפיתרון ולא בכדי, אדוני. יש לנו חברת

חדשות של ערוץ 2 שהיא חברה טובה: היא פועלת

בצורה מאוזנת; יש לה בעלי מניות מאוזנים,

יש להם את אותו אינטרס; יש להם את אותו

אופק שידור. מה יקרה, אדוני, לחברת החדשות

אם היא תוחזק על-ידי שני בעלי מניות בעלי

אינטרסים שונים? לאחד יש אופק שידורים של

שלוש שנים ולשני אופק שידור של 15 שנה,

אדוני?

מה יקרה עם השקעות בחברה הזאת? יש הבדל

בין ההשקעות כאשר אני יודע שאני בעל

מניות שלוש שנים או בעל מניות 15 שנה. יש

הבדלים כל כך תהומיים בין המשטרים האלה

שאין אפשרות להחזיר את המניות האלה ביחד.

עניין נוסף, אדוני. אנחנו מערבים פה –

סליחה על הביטוי הגדול – של קניין. אנחנו

לא מדברים רק על עניינים ציבוריים, יש פה

גם קניין פרטי: לי יש מניות, לחברת "רשת" יש

50% מניות בחברת החדשות, גוף שהושקעו בו

מאות מיליונים, אדוני. אי אפשר לומר שחברת

החדשות – שיש לה כללים, יש לה בעלי מניות,

יש לה משטר תאגידי מסודר ובמשטר התאגידי

הזה נאמר שאם אני לא מוצא את עצמי עם בעל

מניות עם אינטרס זהה, יש לי אינטרס ויש לי

אופציה כתובה בזיכיון שלי לרכוש את

המניות שלו – אי אפשר במחי יד לקחת לי את

האופציה הזאת.

אבל יותר גרוע מזה. בהצעה של חבר הכנסת

אילטוב נאמר, אדוני, שאם "קשת" יוצאת ו"רשת"

נשארת – "רשת" מאבדת מחצית מהאחזקות שלה,

אדוני. לא רק שלא נותנים את האופציה לקנות

את מה שהחוק נותן לי היום ומה שהזיכיון

שלי נותן לי – ואני בכלל לא בטוח שחברי

הכנסת מבינים שהם פוגעים בקניין ואני

בכלל לא בטוח שזה יעמוד במבחן בג"צ.

חברת החדשות היא נכס. היא חברה פרטית שיש

לה בעלי מניות; יש הסכמים בין בעלי

המניות; יש תקנון לחברה. אי אפשר לומר:

מאחזקה של 50% מניות ועוד 50% אופציה, אם

"קשת" יוצאת, אני הופך להיות בעלים של 25%.

זאת שערורייה.

עניין נוסף. דיברנו על הנושא של "הגנת

ינוקא". אם "קשת" יוצאת היום – היא מקבלת

מעין "הגנת ינוקא", תקופת התארגנות של

שלוש נים או קצת יותר מזה, להקים חברת

חדשות. מצד שני, בהצעת החוק של חבר הכנסת

אילטוב – הפעם הבאה שמישהו יכול לבקש

רישיון זה בעוד שלוש שנים. כאשר "רשת"

תחליט שהיא רוצה לצאת לרישיון, אין לה את

אותן שלוש שנים, אדוני. אנחנו עושים כאן

אפליה לרעת "רשת".

<אתי בנדלר:>

לא הבנתי את הטענה.

<אלדד כורש:>

אני אסביר - -

<רוברט אילטוב:>

הטענה היא שהם רוצים לאכול את כל העוגה.

<אתי בנדלר:>

לא, לא, סליחה. עד עכשיו היו טענות מאוד

ראויות. אולי יש להם - -

<רוברט אילטוב:>

אני גם לא להסכים להן, נכון?

<אלדד כורש:>

אני אסביר, גברתי. בהתאם להצעת החוק,

התקופה של האחזקה משותפת של שלוש שנים

היא מ-2012 עד 2015, מרגע ש"קשת" תקבל את

הרישיון – ואני מאחל להם אותו מכל הלב - -

<אתי בנדלר:>

לא מדובר בשלוש שנים מלאות. אם אינני

טועה, מדובר כאן עד שהזיכיון שלכם פג

באוקטובר 2015.

<אלדד כורש:>

סליחה גברתי, אוקטובר 2015, נכון. אנחנו

מדברים, אם כך, ש"קשת" יוצאת היום יציאת

דה-לוקס לרישיון: היא לא צריכה להתאמץ

להקים לעצמה חברת חדשות – ואני כבר לא

נוגע בעניינים הפוליטיים שאנשים עושים

את זה טוב ממני כאן – ויש לה תקופת הקמה

שבה היא לא צריכה להתעסק עם הרמת חברת

חדשות אלא מתעסקת רק עם המעבר, המורכב

כשלעצמו, לרישיון.

לעומת זאת, במועד היציאה הבאה, גברתי

ואדוני, אין יותר את הזכות הזאת של שלוש

שנים משותפות כי הן נגמרות ביום שיצאתי

לרישיון, דהיינו, כשאני אצא לרישיון אני

אצטרך להתמודד גם עם הרישיון שלי וגם עם

הקמת חברת חדשות. נוצר מצב של א-סימטריה

קשה שאני בטוח שחבר הכנסת אילטוב לא

התכוון אליה.

אני עדיין חושב, בסופו של דבר, שתמונת

הטלוויזיה ביום שאחרי היום בבוקר היא

תמונת טלוויזיה שלא ברורה לאף אחד מאיתנו

ואני חושב, באמת, שהחיפזון מן השטן. תודה

אדוני.

<אבי צבי:>

אני מבקש עוד משפט אחד שקשור בעקיפין: מי

שנשאר בזיכיון, אם הוא בוחר לגדול לשבעה

ימים, יצטרך לעשות הפקות שמוגדרות כסוגה

עילית בהיקף של כ-200 מיליון שקל בשנה. מר

סמירה, אני מדייק?

<מנשה סמירה:>

כן.

<אבי צבי:>

200 מיליון שקל של דרמות, של תעודה, של

תחקירים, 200 מיליון שקל.

<אתי בנדלר:>

ברישיון?

<אבי צבי:>

בזיכיון, מי שיישאר בזיכיון.

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

כל ה-100% של הזיכיון.

<נחמן שי:>

אבל אלה הדרישות היום.

<אבי צבי:>

אמרתי שזה קשור בעקיפין, אני אבהיר את

הנקודה. מי שילך לרישיון יצטרך להפיק ב-56

מיליון שקל. אני עוד לא מבין איפה המפיקים

והיוצרים? אני רוצה שתדעו שבנוסף למעמסות

אחרות, בנוסף להון חוזר שנדרש כדי לגדול

לשבעה ימים, אנחנו נידרש לעשות 200 מיליון

שקל מול 50 מיליון. 200 מיליון שקל סוגה

עילית במקום 50 מיליון. אתם יודעים שהכאב

בטן הכי גדול שלנו זאת סוגה עילית.

<נחמן שי:>

- - - למה אתה לא עובר לרישיון, אם זה כל כך

טוב?

<אבי צבי:>

הלוואי והיה לי את הכסף. אני "מת" לעבור

לרישיון. הרי אני ישבתי פה - -

<רוברט אילטוב:>

200 מיליון שקל יש לך?

<אבי צבי:>

לעשות את מה שאני יודע לעשות בערוץ 2 – יש

לי. אם אתה שואל אותי היום אם אני אדע

לתמוך בחברת החדשות בשבעה ימים? התשובה

היא כן. האם אני אדע לגדול לשבעה ימים

בערוץ 2? התשובה היא כן. אם הייתי קצת יותר

חזק היום, אם היו לי שנתיים שלא הייתי

מפסיד כסף יכול להיות שגם אני הייתי הולך

לרישיון.

אבל לא להפסיד כסף לא קרה ב"רשת" עשרות

שנים. חמש שנים, שבע שנים, לא עשרות. לא

קרה, מה לעשות?

<עמיר פרץ:>

יש לי שאלה, אדוני היושב-ראש, ליועצת

המשפטית שלנו. אם לטענות של עורך דין אלדד

כורש יש יסוד, אז למעשה אנחנו דהים בחוק

שהוא חוק רגיל שיכול לעמוד בסתירה לחוק

יסוד, של זכות הקניין – אז למה אנו

מעסיקים עצמנו? כי אחרת הוא צריך להציע

חוק יסוד.

<אלדד כורש:>

אנחנו טענו את זה בחוות הדעת. לא חזרתי על

כל הטענות שלנו בחוות הדעת אבל הגשנו

חוות דעת כתובה.

<עמיר פרץ:>

תסלח לי אבל אתה לא היועץ המשפטי של

הוועדה. היא היועצת המשפטית של הוועדה,

היא צריכה לענות.

<אלדד כורש:>

לא קיבלו אותי.

<יואל חסון:>

לא יכולנו להרשות לעצמנו את זה.

<אתי בנדלר:>

זאת אומרת שאני זולה?

<יואל חסון:>

לא מפספסים פה כלום.

<אתי בנדלר:>

כפי שאמר עורך דין כורש, הוגשו בכתב חוות

דעת שהתייחסו בעיקר לשאלות החוקתיות. הוא

הציג, כמובן, את העמדה של חברת "רשת", אני

מניחה שיש כאן מי שייצג את עמדת חברת

"קשת". אם היושב-ראש ירצה לשמוע את חוות

דעתי, בהתחשב בשתי חוות הדעת, אני אתן

אותה. אני כבר יכולה לרמוז לך - -

<עמיר פרץ:>

אני רוצה. זכותי לבקש ממך חוות דעת.

<אתי בנדלר:>

עדיין מי שנותן את רשות הדיבור בנושאים

אלה זה היושב-ראש. אני רק יכולה לרמוז לך -

<היו"ר רוברט אילטוב:>

אל תדאג, אני אתן זכות שאלה ותשובה.

<עמיר פרץ:>

זה חשוב.

<יואל חסון:>

זה מפתיע אצלכם, בדרך כלל.

<אתי בנדלר:>

אני יכולה לרמוז לך שעד כמה שלמדתי את

הנושא, אני חושבת שההצעה הזאת מעוררת

קשיים חוקתיים. אני לא יכולה לומר בצורה

נחרצת שאין להם מענה ראוי, בכפוף לתנאים

מסוימים. אבל על זה אני אדבר כשיגיע תורי.

<עמיר פרץ:>

תודה.

<היו"ר רוברט אילטוב:>

עוד מישהו רוצה לדבר? בבקשה.

<מרק מאירסון:>

אני מחברת "מדיה מוסט". אני מגיע להרבה

ועדות כלכלה שדנות בנושא הזה. כל פעם אני

משכנע את עצמי מחדש להגיע אולי אני אבין

סוף-סוף למה אני מגיע ועל מה מדברים. אני

עוסק כבר 16 שנה בתקשורת ואני מכיר

רגולציות של כמעט כל המדינות. רגולציה

כזו לא קיימת, חד-משמעית. א ועדת טרכטנברג,

שום נושא שנדון בכנסת לא זכה לכזו תשומת

לב, לכמות כזאת של שעות ולכאלו כמויות של

אמוציות. סוף-סוף היום שמעתי דברים של חבר

הכנסת אייכלר שאני מסכים איתם וכבר אמרתי

אותם, לפני שנה, אני חושב.

אולי לעצור, באמת, עד 31 במרץ, לבטל את הכול

ולדון על שוק פתוח, פשוט שוק פתוח. מה

השוני בין "עוף הגליל" לחברת חדשות או

ערוץ 2 או ערוץ 10?

<קריאה:>

אין הבדל? ומה עם תרבות?

<מרק מאירסון:>

אין הבדל, יש משקיעים ויש צרכנים. אם

מישהו לא יודע לייצר עוף או לא קונים – אז

הוא נסגר.

<איתן כבל:>

עוף לא צריך לדעת לשיר או לעשות ריאליטי.

<מרק מאירסון:>

לא. הוא פשוט נסגר. ואם ערוץ 10 – שאני מאוד

אוהב אותו – לא מצליח להחזיק - -

<יואל חסון:>

זה לא נכון. מדינת ישראל תומכת במפעלים

פרטיים שקורסים כדי שלא יקרסו, כדי שלא

תהיה אבטלה במקומות מסוימים - - - לא רק עוף

הגליל, אני יכול לתת לך דוגמאות רבות,

כולל אלביט בקרית גת - - -

<מרק מאירסון:>

זו לא אותה רמה של דיונים. מחפשים בדרך

כלל משקיע - -

<אסף אמיר:>

תמיכה בשפה העברית ובתרבות הישראלית –

זה לא חשוב?

<מרק מאירסון:>

יש רגולציה בהולנד שצריך לתמוך גם בפלמית

או בהולנדית או בזה - -

<היו"ר רוברט אילטוב:>

מר מאירסון. סליחה.

<מרק מאירסון:>

יש רגולציה כללית: סמים, הסתה, אלכוהול.

זאת הרגולציה. בשש השנים האחרונות לא היה

דיון בצרפת על טלוויזיה, ולא בהולנד ולא

בדנמרק.

<היו"ר רוברט אילטוב:>

מר מאירסון, תדבר אלינו, לוועדה.

<מרק מאירסון:>

€

’

”

€

’

”

瑹䤺bЀ8

:

~欀浤

~欀뙤

o(tH

„@

„0ý^„@

„@

^„@

o(tH

ఀܪ栖Қz࠼喁Ĉ࡚邁Īᘑ驨稄娀脈䡮ЍtH

o(tH

o(%r

o(tH

o(3 יכול לפתוח עיתון. למה אי-אפשר לפתוח

ערוץ טלוויזיה? למה אי-אפשר למכור פרסומת?

מי שלא יכול, לא יחזיק שלושה חודשי או שנה

– ייסגר. יש Chapter 11 בארצות הברית. לפני

חודש סגרו באסטוניה ערוץ שהיה קיים שמונה

שנים כי הפסיק לייצר תוצרת מקומית.

<אסף אמיר:>

בוא נעשה את זה באנגלית וזהו. לא צריך

לתרגם את הפורמט - -

<מרק מאירסון:>

מה הקרש בין מה שאתה אומר למה שאני אומר?

אני מדבר על שוק פתוח. במה זה שונה ממה

שאתה עכשיו - -

<היו"ר רוברט אילטוב:>

אני מבקש לא להפריע לדובר.

<מרק מאירסון:>

בזמנו חייבו לעשות הפקות מקומיות ולשלם

למפיקים אבל אחרי כמה שנים נוכחנו לדעת

שהפקה מקומית זה הדבר הכי טוב שנעשה ולא

צריך כבר לעודד, כי זה מה שהציבור הישראלי

אוהב, בזה הוא הוא מסתכל וזה מה שעושה את

הרייטינג.

סדרה שעשית לא הולכת? תוריד אותה, הפסדת.

יש סידרה שהולכת – הרווחת. זה המצב וזאת

הרגולציה. הצופה הוא הרגולטור והמשקיע

הוא הרגולטור. כל היתר זה צנזורה עצמית

ויש משחק של כוחות בשוק וזה הכול במדינה

חופשית ודמוקרטית. חנקו את כל הערוצים

הזרים – נתנו למישהו מונופול שלא הביא

לשום דבר, חונקים עכשיו משהו אחר. דנים

בזה בכובד ראש ובסוף מה? כמו שאמר חבר

הכנסת כבל, בסוף זה ירשם כמשהו שחור. זאת

מדינה משכילה, מתקדמת: יש מקום לערוץ דתי

ומקום לערוץ מסורתי ומקום לערוץ מזרחי,

אם מישהו רוצה. יש מקום לעשות חבילות צרות

ולמכור פרימיום. כל זה משחקים של השוק.

<היו"ר רוברט אילטוב:>

אני מודה לך. חבר הכנסת עמיר פרץ, רצית

לשאול שאלה, בבקשה.

<עמיר פרץ:>

רציתי לאפשר ליועצת המשפטית להשיב, זה מה

שאני מבקש ממך, אם אפשר.

<היו"ר רוברט אילטוב:>

היא השיבה לך.

<אתי בנדלר:>

נתתי תשובה חלקית. אני חושבת שראוי שקודם

"קשת" תציג את עמדתה בעניין הזה ואחר-כך

אני אתן את חוות דעתי. צריכים לשמוע תמיד

את האיפכא, לא?

<היו"ר רוברט אילטוב:>

בבקשה, חבר הכנסת רוברט טיבייב, חברת

הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ ואחר-כך אני

אתן לקשת להתייחס לנושאים.

<רוברט טיבייב:>

אם תרשה לי בבקשה. השאלה שלי היא למנכ"ל

ערוץ 10: כמה עולה לסגור את הערוץ?

<יוסי ורשבסקי:>

הרבה עשרות של מיליוני שקלים.

<רוברט טיבייב:>

מה הערכתך?

<יוסי ורשבסקי:>

אני מנוע כרגע מלהגיד אבל זה הרבה עשרות

של מיליוני שקלים.

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

הבאתי את "אבא".

<קריאות:>

אדוני שר התקשורת, מה אתה עושה בשביל

להציל את ערוץ 10? את התקשורת הישראלית

בכלל. או שהכול על ה-DTT, לא משנה מה יקרה

בדרך?

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

מי ברשות דיבור? חברת הכנסת יוליה שמאלוב?

<יוליה שמאלוב-ברקוביץ:>

עכשיו, כשהשר פה מה יש לי להגיד?

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

מה שאת רוצה להגיד, בבקשה.

<יוליה שמאלוב-ברקוביץ:>

אני רוצה לחזק את עמדתו של חבר הכנסת

רוברט אילטוב. יש פה נציגים של חדשות ערוץ

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

לא. הם לא הוזמנו בטעות, בתום לב. יש לנו

תקלה עם הנושא הזה.

<יוליה שמאלוב-ברקוביץ:>

יש לי תחושה שאם הם היו פה, הם היו, כנראה,

דווקא מצדדים בהצעה של חבר הכנסת אילטוב

כי בדרך זו אנחנו נותנים - -

<רוברט אילטוב:>

תתקרבי אלי.

<יוליה שמאלוב-ברקוביץ:>

היום אני ממש מפריעה פה, שמתם לב? אני

חושבת שאם הם היו כאן אז סביר להניח שהם

היו מקבלים את ההצעה שלך. אני לא מתנגדת

למה דיברתם לגבי ערוץ 10. אני חושבת שעצם

המחשבה פה בחדר, שערוץ 10 הולך להסגר או

עלול להסגר, זאת מחשבה רעה מאוד. כולם כאן

צריכים לעשות הכול ולחשוב על מהלכים איך

להציל את ערוץ 10. ערוץ 10 לא משלם את החובות

שלו לא בגלל שהוא לא רוצה לשלם אלא בגלל

שהוא היה צריך להתחיל ברישיונות כבר

השנה.

מי שהחליט שהרישיונות יתחילו בשנה הבאה

זאת הכנסת, אנחנו. אנחנו צריכים להיות

אחראים גם כל החוקים שלנו וגם כלפי

האזרחים – בעיני ערוץ 10 הוא קודם כל

"אזרחים" ואחרי זה הכול – לכן במקום לחשוב

שערוץ 10 ייסגר בעוד חודש אנחנו צריכים

לחשוב איך בעוד חודש אנחנו בטוחים בכך

שערוץ 10 ממשיך לפעול וממשיך לשדר.

מאחר ואני אדם אופטימי, יש לי תקווה גדולה

שמישהו יתעשת ואולי אפילו אני אגיש הצעת

חוק שאפשר יהיה לדחות להם את החובות – אז

כמובן צריך לדחות את החובות לערוץ 2, זה

ברור לגמרי, אי אפשר לעשות איפה ואיפה.

שמעתי שמסתובב פה רעיון – אני תכף חוזרת

לחדשות – להעביר את הכסף להפקות מקור.

לפני שנתיים הגשתי הצעת חוק שהתמלוגים

צריכים להיות מבוטלים וכל הכסף של

התמלוגים אמור לעבור לסוגה עילית, להפקות

מקור. לצערי הרב, ההצעה הזאת כמובן לא

עברה. יכול להיות שזה הזמן להתחיל להוציא

אותה מחדש ואולי להמשיך את התהליך. אולי

זה מה שיעזור עכשיו לערוץ 10.

אם אני יוצאת מנקודת הנחה שערוץ 10, בעזרת

השם, לא ייסגר אלא ימשיך, אני חושבת שצריך

לתת אפשרות – ואני הצעתי את זה בכפר

המכבייה עוד לפני הרבה מאוד חודשים –

בשלוש השנים הראשונות לערוץ החדשות לשדר

גם ל"קשת" וגם ל"רשת", במידה והן מתפצלות.

כך אנחנו שומרים על אותם העובדים בערוץ

החדשות כי אנחנו קצת שכחנו מה הולך להיות

איתם. אני מקווה של"רשת" יהיה מספיק כסף

להחזיק לבד את ערוץ החדשות. אני חוששת

שבמידה ואנחנו לא נעשה את זה אז יכול

להיות מצב שתישאר חברת חדשות אחת ואם לא

נצליח להחזיק אותה אז גם היא תלך לטמיון.

<אבי צבי:>

אני מייצג את בעלי המניות שלי ואני מדבר

בשמם בעניין הזה. אני מאוד ברור: אם "קשת"

תבחר ללכת לרישיון אנחנו נמלא את שבעת

הימים וניקח על עצמנו את חברת החדשות

במלואה.

<יוליה שמאלוב-ברקוביץ:>

אבל אתם עכשיו לא מסתדרים, איך תעשו שבעה

ימים?

<אבי צבי:>

חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ, אני

אומר את זה פעם נוספת – שיופיע בכל

העיתונים – אני מדבר בשם בעלי המניות: אם

"קשת" יעזבו אנחנו ניקח את שבעת הימים

ואנחנו נטפל בחברת החדשות, הכול אצלנו.

<יוליה שמאלוב-ברקוביץ:>

אז אולי תעזרו לערוץ 10, תצילו אותו?

<אבי צבי:>

יכול להיות שגם את זה נשעה, אמרתי את זה

בתחילת דברי. אם הייתה לי וודאות

רגולטורית, יכול להיות שהייתי יכול לקיים

דיון - -

<נחמן שי:>

ניסית לדבר עם "קשת", לנהל תהליך של קנייה,

מכירה?

<אבי צבי:>

כל הדבר הזה נולד בסוג של מחטף - -

<יוליה שמאלוב-ברקוביץ:>

זה לא נכון. אני הגשתי את ההצעה הזאת בכפר

המכבייה, השר היה שם ואמר שהוא שומע

וכשיבוא הזמן הוא יקבל החלטה מה לעשות עם

הדבר הזה. זה לא מחטף.

<אבי צבי:>

אני מביע את עמדתי. אני אומר לך שאנחנו

מתעסקים בדבר הזה שלושה שבועות. גילינו

את זה בהפתעה. ישנו בעמידה. אני לוקח

אחריות על הדבר הזה. אנחנו לא טיפלנו בדבר

הזה. פתאום פגשנו את זה בתוך הצעת החוק

הזאת ואנחנו מתמודדים איתה הכי טוב

שאנחנו יכולים.

אמרתי גם קודם: זה נושא חשוב. בפעם הקודמת

דיברנו על זה ארבעה חודשים. – הפעם אנחנו

מדברים על זה ארבעים דקות. אז בואו נדבר

על זה שעתיים, ארבע ימים, שלושה שבועות.

אני קורא לכם עוד פעם: תדחו את ההחלטה

הזאת בחמישה-ששה שבועות. בואו נראה איזה

משמעויות יש להחלטה מהבוקר על ערוץ 10.

יכול להיות שמחר אני אבוא ואגיד לכם

שאנחנו מצליחים להתחבר עם ערוץ 10 ונפתרו

כל הבעיות. יכול להיות ש"קשת" תודיע את זה.

תנו רגע לשוק לעכל את מה שקרה היום ואחרי

זה תקבלו את ההחלטה הזאת. זה כל מה שאני

מבקש.

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

כבוד השר, בבקשה.

<שר התקשורת משה כחלון:>

אנחנו צריכים למצוא נוסח סביר – אני אשמח

אם תהיה הפסקה ונשב עם המשפטנים למצוא

איזה נוסח. העמדה שלי ברורה, אמרתי אותה

הבוקר: אני חושב שצריך לאפשר ל"קשת" אחזקה

משותפת יחד עם "רשת", גם כשאחת ברישיון

והאחרת בזיכיון. כל התכלית של החוק הזה

היא לצאת לרישיונות, ואני אשמח אם "רשת" גם

תצא לרישיון – היא תקבל את כל הסיוע

מאיתנו – ואם היא רוצה עוד תיקון נוסף על

מנת שימריץ אותה לצאת לרישיון, אני אנסה

לשכנע את הוועדה שזה נחוץ וחשוב - -

<יוסי ורשבסקי:>

איפה היית בבוקר, אדוני השר. היית משכנע

אותם גם.

<שר התקשורת משה כחלון:>

תדרכתי מולך.

<רוברט אילטוב:>

הוא ניסה לשכנע.

<יוליה שמאלוב-ברקוביץ:>

הוא ניסה לשכנע וגם אמר את עמדתו בצורה

מאוד ברורה.

<רוברט אילטוב:>

אפילו אמר שאני לא שומע טוב.

<שר התקשורת משה כחלון:>

אני חוזר על עמדתי. זה מה שאני חושב שצריך

להיות, זה הדבר הנכון. שאף אחד לא יחיה

בתחושה שאחרי שתהיה פה הצבעה הכנסת

מתפזרת או שהעולם נגמר. תמיד אפשר לשפר,

תמיד אפשר לתקן. יש לנו שבועיים-שלושה עד

המליאה, לא יקרה שום דבר, אבל חייבים

להתקדם.

רבותי, גרירת הרגליים הזאת גורמת לכם נזק,

לשוק נזק, לנו נזק ולכל מי שנוגע בדבר.

צריך לעשות – אני לא אומר סוף – אבל

לפחות לקדם את הדיון הזה. אני חושב שצריכה

להיות היום הצבעה על העניין הזה.

נכון, עלה הנושא של מונופול. תיכף נמצא

ניסוח. גם אנשי "קשת", לדעתי, לא רוצים

להיות מונופול, זה לא בריא לאף אחד להיות

במונופול - -

<יואל חסון:>

אדוני השר, מה שקרה עם ערוץ 10 לא משנה את

המציאות בעיניך?

<שר התקשורת משה כחלון:>

הכול משנה, לכן צריך להיערך לכל התרחישים.

<נחמן שי:>

אתה רוצה לעשות הפסקה?

<שר התקשורת משה כחלון:>

יש פה יושב-ראש. אני אבקש מהיושב-ראש

לעשות הפסקה. נמצא ניסוח שכולם יחיו איתו,

גם ערוץ 10 וגם "קשת" - -

<עמיר פרץ:>

בוא נשמע את "קשת".

<שר התקשורת משה כחלון:>

אני לא מנהל את הדיון. שאלו אותי.

<אבי ניר:>

אני יכול להגיב לפני ההפסקה?

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

כן, בבקשה.

<אבי ניר:>

אני מבין את חבריי מ"רשת" ואת עמדתם. ב"רשת"

לא רוצים גוף נוסף ברישיון שיתחרה בהם, זה

מובן, לכן הם יגייסו כל טיעון שהם יכולים

והם עושים את זה בכישרון. מחד הם מסבירים

למה אנחנו יוצאים לרישיון דה-לוקס, וכשהם

נשאלים: אם הרישיון הוא כל כך דה-לוקס, למה

הם לא יוצאים? הם מסבירים שהם לא יכולים

כלכלית. באותה נשימה הם מסבירים למה

החיים בזיכיון כל כך קשים ודורשים השקעה

של 200 מיליון שקלים. אז הם נשאלים שוב לגבי

הרישיון ואומרים שהם לא יכולים, כלכלית,

לצאת לרישיון. לדבריה של חברת הכנסת

שמאלוב הם אומרים שהם יכולים להחזיק ערוץ

שלם: את כל ערוץ 2 ואת חברת החדשות שלו –

שמימונה בלבד הוא כ-100 מיליון שקלים –

יכולים להחזיק את המימון של חברת החדשות

ושל הערוץ כולו.

עמדת "רשת" מאוד ברורה: ב"רשת" לא

מעוניינים בתחרות, ביודעם שללא חברת

חדשות - ראינו הבוקר דוגמה עגומה, ערוץ 10

ניסה במשך שנים וגילה שקר שם בחוץ וגילה

כמה קשה ההתמודדות בעולם תחרותי. יכול

להיות שיש פה ניסיון להגיד שאולי עדיף

שלא תהיה תחרות.

אני רוצה להגיד משהו לחברי הכנסת של

קדימה ולחבר הכנסת כבל: אני לא יודע אם

אתם יודעים מה אומר החוק, לפני התיקון של

חבר הכנסת אילטוב. נזעקתם כדי להגן על

התקשורת בישראל ואמרתם שזה רגע קריטי.

אתם צודקים – אכן זה רגע קריטי.

המצב היום - חבר הכנסת שי, אתה יודע זאת

היטב – שאם אכן ערוץ 10 נסגר, צריך לבחור

בשתי דרכים, בשתי אפשריות, וללכת אין עד

הסוף. אם ערוץ 10 נשאר – הלוואי וערוץ 10

יישאר – יש תחרות, אין שום בעיה, נכון? גם

לשיטתכם. אם ערוץ 10 נסגר ו"קשת", בלית

ברירה, תישאר בערוץ 2 – זה המצב לפי החוק

כיום ואותו לא ביקשתם לתקן כי המצב הזה

אומר שיהיה ערוץ אחד בלבד בישראל, ערוץ 2,

עם חברת חדשות אחת.

אז ממה נפשכם, ומדוע לא נזעקתם על זה? זה

המצב לאשורו בחקיקה היום, חבר הכנסת איתן

כבל. זה המצב.

<איתן כבל:>

אז תהיה חברת חדשות אחת של ערוץ 2 וחברת

חדשות של ערוץ 10. אתה מציג את זה פשוט לא

נכון. יש 70 פנים לתורה כי לא היה את מי

לשאול. אתה מפרשן אותי בחיי, זה לא מה

שאמרתי.

<אתי בנדלר:>

זה נכון חלקית כי הרשות השנייה יכולה

לפרסם מכרז לזיכיון עד אוקטובר 2015.

<אבי ניר:>

המצב היום, ללא יציאה לרישיון – כש"רשת"

ו"קשת" נשארות בערוץ 2 – המצב הוא שיש ערוץ

אחד עם חברת חדשות אחת. חברי כנסת נכבדים,

זה המצב, לא עד 2015, לפי החוק היום, אלא עד

2018. המחוקק הביע דעתו ואמר: במשך שלוש

השנים הבאות יתקיים ערוץ אחד עם חברת

חדשות אחת ולאחר מכן, משנת 2015 עד שנת 2018,

יהיו שני ערוצים בעלי רישיון עם אותה

חברת חדשות, זאת החקיקה הקיימת. עובדה.

זאת החקיקה נכון להיום.

<אבי צבי:>

אני מזכיר לך שאתה ואני נלחמנו עליה ביחד.

נזכיר את העובדות: אתה ואני החזקנו ידיים,

יבנו פה ונלחמנו בוועדה כדי שכך ייגמר

החוק. אתה ואני שמחנו כשהחקיקה עברה כמו

שהיא עברה.

<אבי ניר:>

מר אבי ניר, אנחנו בעד תחרות אבל תחרות זה

גם עם נימוס. נותנים אחד לשני לדבר – זאת

תחרות. אני רוצה לדבר על תחרות כי בעצם מה

שעומד מאחורי הדיון הזה היא השאלה אם

תהיה תחרות בטלוויזיה המסחרית בישראל או

לא תהיה תחרות? זאת האמת ואת האמת הזאת

צריך להגיד.

בבסיסו האידיאולוגי של חוק הרישיונות

היה – וכך אמר השר לפני שנתיים וכך אמר

השר לפני מספר חודשים – הרצון לייצר שוק

טלוויזיה בריא שבו יש בעלי רישיונות

שמתחרים אחד בשני ובסופו של דבר מקימים

גם חברות חדשות שיכולות להתחרות אחת

בשנייה. כל עוד השוק נמצא במצבו הנוכחי

אנחנו חוזרים שוב ושוב לוועדת הכלכלה.

המעבר לרישיונות היה ניסיון שלקח הרבה

זמן והרבה מאוד ישיבות כדי להבריא את

השוק הזה. ניסיון אמיץ ללכת עד הסוף. יש

גורמים בשוק הזה שלא רוצים שיהיו

רישיונות, שלא רוצים שתהיה תחרות כי

תחרות זה דבר קשה ובתחרות יש גם מפסידים.

לפעמים המצב של הישארות בחיקו של ערוץ

חזק הוא הרבה יותר נוח. אני אומר לכם, גם

ב"קשת" יש דעה מאוד חזקה – גם בקרב בעלי

מניות – שאומרת בסופו של דבר איזור

הנוחות שלנו הוא בערוץ 2. אמנם יש

מחויבויות של זיכיון אבל בסופו של דבר

הערוץ הזה יותר בטוח, יותר קל ויותר מאפשר

את ההתמודדות עם תחרות יותר קלה.

ההחלטה שלכם היום או ההכרעה כאן היא האם

לעודד תחרות, האם לעודד מעבר לרישיונות

או לא לעודד? זאת האמת ואת האמת הזאת כולם,

כל אנשי הטלוויזיה, פחות, יודעים. אני לא

יודע אם כל חברי הכנסת מבינים – הדיון

היום הוא על זה. זאת האמת.

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

מר ניר, אנחנו פשוט חייבים לצאת להפסקה,

לא של פרסומות.

<לאה ורון:>

גב' יאירה פרנקל, נציגת הרשות להגבלים

עסקיים ביקשה לרשות דיבור לפני ההפסקה.

<יאירה פרנקל:>

אני חושבת שזאת נקודה טובה בדיון לחזור

לדברים שנאמרו על-ידי הרשות להגבלים

עסקיים לפני שנה, כשהדיון היה בנוגע

למעבר של שתי הזכייניות לשיטה של

רישיונות. הזכרנו עכשיו שהבשורה העיקרית

לציבור מהמעבר לרישיונות היא בכך ששתי

החברות יעברו לתחרות מלאה: 24 שעות ביממה, 7

ימים בשבוע; על הצופים; על הפקות המקור; על

הפרסום וגם על החדשות.

האפשרות שהזכייניות ימשיכו באחזקה

משותפת של חברת החדשות היא בעייתית

פעמיים: פעם אחת בגלל שהן ממשיכות להחזיק

בנכס משמעותי שמקים להן אינטרסים

משותפים. מדובר בעוגן הצפייה המרכזי

שלהן, האחזקה בחברה היא כדאית, הן משקיעות

בה הרבה יותר ממה שהן מחויבות להשקיע –

ולכן כדאי להן להקים חברה נוספת. גם אם הן

יפוצלו, יהיה כדאי להן להמשיך ולהחזיק כל

אחת בחברת חדשות של עצמה. פעם שנייה זה

בעייתי פשוט מהסיבה שמאבדים פה עוד חברת

חדשות.

הדברים האלה נאמרו לפני שנה כשהמצב היה

שונה בשני מובנים: אחד, דובר על כך שנוותר

על חברת חדשות שלישית. מהבוקר אנחנו

נמצאים במצב שאנחנו בעצם מקבלים החלטה על

ויתור על חברת חדשות שנייה – על כל

המשמעויות - -

<שר התקשורת משה כחלון:>

אל תאבדי תקווה.

<רוברט אילטוב:>

עדיין לא.

<יוליה שמאלוב-ברקוביץ:>

למה אתם מאבדים תקווה? למה קברתם אותו?

<עמיר פרץ:>

כי הממונה על ההגבלים העסקיים מתייחסת

אלינו ברצינות. אם אתם לא התכוונתם, תגידו

לנו.

<יאירה פרנקל:>

העניין השני שעולה מהדיון הוא שבניגוד

למה שאז נאמר על-ידי הזכייניות: שהן לא

מסוגלות להחזיק חברת חדשות עצמאית כזאת

– בהחלט יש היתכנות. אני מזכירה שזאת

הזכיינית היותר חלשה שאומרת כאן שהיא

יכולה להחזיק חברת חדשות בעצמה. אני

חושבת שמקל וחומר הזכיינית היותר חזקה

תוכל להחזיק חברת חדשות כזאת.

<עמיר פרץ:>

ניתוח מעניין.

<יאירה פרנקל:>

אני חושבת שהפיתרון לכל הדיון פה באמת

אולי שחברה תחזיק חברת חדשות - -

<יוליה שמאלוב-ברקוביץ:>

זאת אומרת שהעברת את חדשות 2 ישיר ל"קשת"?

<יאירה פרנקל:>

לא. גם ל"רשת" תהיה חברת חדשות וגם ל"קשת".

לכל אחת בנפרד.

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

הפסקה עד לשעה 15:45, אז נחזור לדיון.

<(הישיבה נפסקה בשעה 15:30 ונתחדשה בשעה

16:00.)>

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

מי היה ברשות דיבור? מר אברהם נתן, בבקשה.

<אברהם נתן:>

השאלה פה היא שאלה גם כלכלית וגם שאלת

התחרות. חברי הכנסת הנכבדים קיבלו החלטה

להוציא חוק שמשמעותו שמיים פתוחים

ותחרות בתחום התקשורת. מסיבות כלכליות,

כדי לבצע את העניין הזה – ויש עלות

כלכלית לבצע את העניין הזה - -

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

מה עלות ביצוע המהלך הזה?

<אברהם נתן:>

מעל 100 מיליון שקל. המשמעות של הדבר הזה

שכדי לבצע מהלך כזה – כשאתה מסתכל על כלל

המהלך – אתה צריך לראות גם על מה אתה

מוותר. החברים הנכבדים הסבירו לנו שחברת

החדשות שהם השקיעו בה עשרות מיליוני

שקלים – אני מניח שהם התכוונו שגם אנחנו

השקענו עשרות מיליוני שקלים – יש לה ערך

כלכלי רב ושזה בכלל עניין קנייני אז לא

תוכלו לקחת מהם את ה-50%. אבל 50% שייך ל"קשת".

אם מישהו חושב ש"קשת" תיתן במתנה את ה-50%

שלה ל"רשת" אז או שהוא התבלבל – אמנם אני

בן 65 אבל לא סנילי – אין לי שום כוונה

להעביר חינם לא את חברת החדשות ושלא לדבר

על המספר "22" על הערוץ שהוא גם כן עניין

קנייני. זאת אומרת, אם רוצים לעשות שמיים

פתוחים ויש כוונה לבדוק את האפשרות לצאת

לרישיון אז השאלה היא שאלה כלכלית. זה

שערוצים אחרים רוצים למנוע את המהלך הזה

או שהם חושבים שאנחנו נצא וניתן להם

במתנה גם את חברת החדשות וגם את ערוץ 22 –

זה בניגוד לצד הכלכלי. אנחנו לא נעשה את

זה ואין שום כוונה לעשות את זה.

אתם צריכים לקבל החלטה: אם אתם רוצים

שמיים פתוחים ואתם רוצים ללכת למהלך של

תחרות – אנחנו מוכנים לעמוד בכל תנאי

התחרות. גם לעניין שאמר יושב-ראש הוועדה

שיכול להיות שייווצר מצב שיהיה מונופול

– אנחנו מוכנים להתמודד בתחרות. אנחנו

מוכנים לבנות מתווה כדי למנוע יצירת

מונופול.

<עמיר פרץ:>

אפשר לשאול אותך שאלה? אתה מוכן ליצור

איזון בין התקופה שאתה יוצא לרישיון

לתקופה שהולכים – זאת אומרת שתדחה את

היציאה שלך. הם יצמצמו בשנה – באיזו שנה

אתה אומר שתצא לרישיון?

<אבי צבי:>

אוקטובר 2015.

<עמיר פרץ:>

אנחנו נוריד להם. נעשה ביניכם משהו באמצע

ואתם תדחו ותצאו ביחד כך שכל הסוגיות

האלה לא יהיו - -

<אברהם נתן:>

אני לא מתנגד לכל מהלך שהכנסת תחוקק

שמשמעותו הגברת התחרות ואיזון משאבים, לא

מתנגד.

<עמיר פרץ:>

אני שואל אותך שאלה עניינית. אנחנו

במתווים של הידברות.

<אברהם נתן:>

עניתי לך.

<עמיר פרץ:>

זה ברור שאתה לא יכול להתנגד למהלך

שהכנסת מחוקקת. כל מהלך שהכנסת מחוקקת

מחייב גם אותי.

<אברהם נתן:>

אתה אומר אני מוכן להקדים את מועד

הרישיונות, אם אני מוכן להיכנס? אני אומר

לך כן.

<עמיר פרץ:>

לא להקדים. לאחר.

<אברהם נתן:>

מה זאת אומרת "לאחר"?

<עמיר פרץ:>

אתה הרי יוצא לרישיון בעוד שנה, נכון? אני

אומר שאתה תדחה בשנה וחי והוא יתקדם בשנה

וחצי ותצאו ביחד.

<איתן כבל:>

בקיצור, תפגשו בשנת 2014.

<אברהם נתן:>

זאת החלטה שלכם, 2014. מה שאתם תגידו. אם אתם

רוצים תחרות החל מ-2014 תהיה תחרות.

<נחמן שי:>

אבל אז אתה נשאר עם המצב הקיים – אין לך

תחרות. הם אומרים אנחנו נמשיך לשדר יחד עם

רשת. אתה נשאר עם חברת חדשות אחת ועם ערוץ

אחד, נכון להיום. לא הרווחת. הוא אומר, בכל

זאת, אם הוא יוצא היום הוא כופה על השוק

לפחות שני ערוצי טלוויזיה.

<עמיר פרץ:>

בכל מקרה יהיו שני ערוצי טלוויזיה.

<אברהם נתן:>

המצב היום הוא שעד 2018 נהיה בחברת חדשות

אחת. אתה רוצה להקדים את זה? אנחנו

פרטנרים.

<נחמן שי:>

- - - להפך, לכן אמרתי קודם שהאינטרס שלנו

גדל, לאפשר להם לצאת לרישיון כרגע כי אז

לפחות יש שני ערוצים. נשארה שאלת חברת

החדשות אבל לפחות אם מת תינוק, ייוולד

תינוק.

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

אף אחד לא מת.

<עמיר פרץ:>

אבל חבר כנסת נחמן שי, הוא יוצא כאילו הוא

עושה את המהלך אבל הוא אומר שהוא המפסיד

הגדול. הריר שיש לכולם פה סביב השפתיים על

העניין של אחזקת חברת החדשות הוא לא דבר

מוצנע, כן?

<אברהם נתן:>

זה קנייני.

<עמיר פרץ:>

מאה אחוז, אני בעד. שאלתי את היועצת

המשפטית אם אנחנו לא עושים דבר שלא יחזיק

מים. אנחנו חייבים בסוף להגיע להסדר

ביניכם כי אחרת כל אחד יטען לפגיעה בזכות

הקניין ונחנו נמצא את עצמנו מתמודדים

בבית המשפט העליון.

<לאה ורון:>

אני רוצה להודיע שהתקבל אישור של

יושב-ראש הכנסת להמשיך את הישיבה של ועדת

הכלכלה בזמן דיוני המליאה ובלבד שלא

מתקיימות באות עת הצבעות במליאת הכנסת.

<עמיר פרץ:>

במליאת הכנסת. פה מותר לקיים הצבעות? עד

איזו שעה.

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

עד שעה 18:00.

<עמיר פרץ:>

אני לא מאמין.

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

חשבת שתפתור את זה בחמש דקות?

<עמיר פרץ:>

מה שאתה לא יודע לפתור בחמש דקות, לא

תפתור בשעתיים.

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

מה שלא תפתור בשעתיים, בטוח לא תפתור בחמש

דקות, זה יותר מדויק. חבר הכנסת אילטוב,

בבקשה.

<רוברט אילטוב:>

כבוד היושב-ראש, אני מציע להצביע על הבקשה

שלי עם תוספת שאנחנו ננסח משפטית בתקופה

קצרה של מספר ימים, המנגנון שיפעיל שר

התקשורת בנוגע למצב בו תישאר חברת חדשות

אחת, וזה ייכנס לתוקף בהקדם.

<עמיר פרץ:>

אדוני היושב-ראש, הגעתי מאוחר. הפסדתי

משהו בקשר לתוצאות ההתייעצויות בינך

ובין השר?

<היו"ר כרמל שאמה הכהן:>

לא היה משהו מיוחד. בעיקר זה היה דיון בין

היועצים המשפטיים.

<רוברט אילטוב:>

המטרה שתהיה תחרות - - -

<נחמן שי:>

אתה מוכן שנצביע, שנאשר את מה שאתה אומר

בתנאי שלא יופעל כל המעבר בלי שתהיינה

שתי חברות חדשות?

<רוברט אילטוב:>

אני מדבר על מנגנון שיפעיל אותו שר

התקשורת במידה ותישאר חברת חדשות אחת.

<אבי ניר:>

זה מקובל עלינו, כמובן, ובתנאי שנדע מהו

המנגנון. שתהיה ידיעה לגבי המנגנון. שלא

יהיה מנגנון מסתורי.

<נחמן שי:>

נכון, בדיוק כך.

<עמיר פרץ:>

המנגנון יאושר בתקנות שיגיעו לוועדת

הכלכלה.

<נחמן שי:>

אבל אם תציע שהמעבר יאושר בתנאי שתובטח

קיומה של חברת חדשות נוספת, אפשר להבטיח

את זה? אפשר להתנות את כל התהליך שדיברנו

עליו אחרי הצהריים ובלבד שתוקם ותופעל

חברת חדשות שנייה?

<אתי בנדלר:>

לא. אי אפשר בצורה שאתה מציג את זה. אפשר

בצורה כפי שחבר הכנסת הציג את זה ברמה

הרעיונית אבל בלי שהנושא פותח. יכולים

להיות מספר מצבים: יכול להיות מצב אחד

ששתי החברות עדיין בתקופת הזיכיון שלהן

עם חברת חדשות אחת משותפת – ערוץ 10 יפסיק

לפעול ואז נשארת חברת חדשות אחת – וגם

אולי - -

<נחמן שי:>

ואז אין לנו מה לעשות.

<אתי בנדלר:>

אם כבר מתקנים את החוק, אני לא בטוחה שלא

יהיה מה לעשות. אם מטרת המחוקק היא למנוע

אפשרות של קיום חברת חדשות אחת אלא לפרק

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]