פרוטוקול ועדת החינוך, התרבות והספורט, מספר 661 מתאריך 04/07/2012

כנסת: הכנסת ה-18
קטגוריה: ועדת החינוך, התרבות והספורט
תאריך: 04/07/2012
מקור: הקובץ המקורי באתר הכנסת

הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקןמושב רביעי

פרוטוקול מס' 661

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, י"ד בתמוז התשע"ב (04 ביולי 2012),

שעה 9:00

סדר-היום:

סייעות בגני-הילדים – האם לא הגיע הזמן

להסדיר את מעמדן המקצועי?

נכחו:

חברי הוועדה:

עינת וילף – היו"ר

מוחמד ברכה

מסעוד גנאים

נסים זאב

ג'מאל זחאלקה

עפו אגבאריה

חנין זועבי

דב חנין

איתן כבל

מרינה סולודקין

מוזמנים:

אהרון עוזיאלי – סגן בכיר לממונה על השכר

והסכמי עבודה, משרד האוצר

סימה חדד מה יפית – מנהלת האגף לחינוך

קדם יסודי, משרד החינוך

מנחם מזרחי – מנהל תחום תקצוב מוניציפלי,

משרד החינוך

סופי אורטשקנזי – עוזרת ליועמ"ש, משרד

החינוך

דגנית פוקס – מנהלת מפעם יהודה ושומרון,

משרד הפנים

איטה עטייא – סגנית מנהלת בכירה האגף

למעונות יום ומשפחה, משרד התמ"ת

פיני קבלו – סמנכ"ל, מרכז השלטון המקומי

אתי אלוני – ראש מינהל חינוך, מרכז

השלטון המקומי

רינת אורן – סגנית מנהלת מינהל החינוך,

עיריית תל אביב-יפו

לילי פוקמונסקי – מנהלת המחלקה לגננות,

הסתדרות המורים

עופרה כהן – סגן יו"ר, ארגון גננות

מחנכות, גננת בפועל

מישל ראש – יועץ לענייני לובינג וקשרי

ממשל, ארגון גננות מחנכות

רות ברק – מחלקה לגננות, הסתדרות המורים

תל-אביב

שלמה שטרן – ראש חטיבת עובדי חינוך ודת

בהסתדרות המעו"ף, ההסתדרות החדשה

משה הראל – נציג איגוד מנהלי מחלקות

לחינוך

דיין יעל – פורום ראמ"ה, ראש חוג גיל רך,

מכללת דוד ילין

קרן שמש- פרלמוטר – מנהלת עמותת "איתך

(מעכי)", משפטניות למען צדק חברתי

זהבה צוקרמן- אגמון – רכזת עמותה, "איתך

(מעכי)"

אריאלה לוי – יו"ר "מטה סייעות חינוכי

ארצי", "הבית החברתי"

נטע לוי – עו"ד, עמותת "איתך (מעכי)",

משפטניות למען צדק חברתי

ענת טהון אשכנזי – עו"ד, "איתך (מעכי)",

משפטניות למען הצדק החברתי

גילי אלון – פעילה במטה הסייעות, "איתך

(מעכי)", משפטניות למען צדק חברתי

גבריאלה מלצר – ועד עובדים, עמותת "איתך

(מעכי)", סייעת בגן-ילדים

ג'ייקוב סטל – מתנדב, "איתך (מעכי)",

משפטניות למען הצדק החברתי

כרמלה פורת – סייעת בגן-ילדים, עמותת

"איתך (מעכי)"

רינה קרן – סייעת בגן-ילדים, "איתך (מעכי)",

משפטניות למען צדק חברתי

בת שבע פרימו – עמותת "איתך (מעכי)", סייעת

בגן-ילדים

זיוה אבידן – נציגת "מטה סייעות חינוכי

ארצי", סייעת חינוכית

רחל כהן – חבר, "מטה סייעות חינוכי ארצי",

סייעת בגן-ילדים

מירב לוי – חברה, "מטה סייעות חינוכי

ארצי", סייעת בגן-ילדים

מאירה נעים – חברה, "מטה סייעות חינוכי

ארצי", סייעת בגן-ילדים

מישלין עטיה – חברה, "מטה סייעות חינוכי

ארצי", סייעת בגן-ילדים

רות חודורובסקי – חברת מטה "הבית החברתי"

בהסתדרות, סייעת בגן-ילדים

פאני אלמליח – סייעת בגן-ילדים

רימונדה מחאמיד – סייעת בגן-ילדים

רותי תורג'מן – סייעת בגן-ילדים

לילי הלפרין – מרצה, תוכנית אמ"ת

יעל ארזי – סטודנטית, "סטודנטיות למען

הגיל הרך"

סמדר זכרוני – סטודנטית, "סטודנטיות למען

הגיל הרך"

דוד דהאן – לוביסט

מנהלת הוועדה:

יהודית גידלי

רכזת בכירה בוועדה

רבקה וידר

רשמת פרלמנטרית:

רונית יצחק

סייעות בגני-הילדים – האם לא הגיע הזמן

להסדיר את מעמדן המקצועי?

<היו"ר עינת וילף:>

בוקר טוב, אני פותחת דיון של ועדת החינוך,

התרבות והספורט. הדיון היום משודר בערוץ

99 של ערוץ הכנסת, ואני רוצה להודות להם על

כך שהם חושפים את הדיון הזה בפני הציבור.

הנושא של הדיון היום הוא סייעות

בגני-הילדים – האם לא הגיע הזמן להסדיר

את מעמדן המקצועי?

לפני שאנחנו נכנסים לתוכן, רק מבחינת

סדרי דיון, מי שמבקשת לדבר, בבקשה להעביר

לי פתק, או להעביר למנהלת הוועדה –

יהודית גידלי, שמבקש לדבר. מי שמדברת,

בבקשה לציין שם, תפקיד, לפרוטוקול, בטרם

היא פותחת. כל מי שמבקשת לדבר צריכה לשבת

כאן, כי צריך לדבר למיקרופון, ופשוט לשמור

על סדר הדיון.

הבסיס לדיון היום הוא כחלק מסדרה של

דיונים שעוסקים בכלל בשאלה של החינוך

לגיל הרך במדינת ישראל. בעבר, והדבר גם

משתקף בכך שמעונות נמצאים תחת האחריות של

משרד המסחר והתעשייה, התפיסה היתה שמעון

לילדים הוא בעצם אמצעי מעודד תעסוקה, דבר

שמאפשר לאמהות לצאת לעבוד, להורים לצאת

לעבוד. זו היתה התפיסה לאורך תקופה מאוד

ארוכה, והיא במידה מסוימת קיימת גם היום.

היום, גם כתוצאה ממחקרים מדעיים, מהבנה

הולכת וגוברת של חינוך, יש הבנה שחינוך

בגיל הרך הוא חינוך לכל דבר ועניין, הוא

לא שירות בייביסיטר להורים עובדים, והיום

אנחנו גם יודעים שזהו חינוך שהמשמעות שלו

לעתיד אפילו קריטית יותר מאשר חינוך

בגילאים המבוגרים יותר. אם אפילו להיות

יותר חד-משמעית, שאם אנחנו נמצאים עם

חבילה סגורה של תקציב, הכסף שאנחנו

משקיעים בגיל הרך מחזיר את עצמו כמה וכמה

פעמים. יש כמה מספרים, מדברים פי שבעה, אבל

בהחלט מחזיר את עצמו משמעותית בגילאים

מאוחרים יותר. ולכן, נכון יותר למערכת

להשקיע בחינוך בגיל הרך.

כחלק מההבנה הזאת שהולכת ומחלחלת לשטח,

המטרה כאן בוועדה להתחיל לבדוק אמצעים

ומרכיבים שונים של החינוך לגיל הרך, כדי

להבטיח שהחינוך לגיל הרך והיחס לחינוך

לגיל הרך הוא יחס מקצועי כחינוך, ולא

כשירות שמרטפות.

במסגרת זה היום אנחנו מבקשים לבדוק את

הנושא של הסדרת מעמדן של הסייעות

בגני-הילדים. הדבר יוצג גם על-ידי

הדוברות, אבל בסך הכול בגלל שבעבר היתה

יותר התפיסה של שמרטפות, ובמיוחד עכשיו

שבזמן מאוד קצר המדינה צריכה להקים גנים

לילדים בגילאי שלוש עד ארבע ומגייסים

הרבה מאוד אנשים, אז צריך להבטיח שכוח

ההוראה שנמצא עם הילדים הוא כוח מחנך, כוח

הוראה, ושהיחס שניתן להם גם מבחינת המעמד,

גם מבחינת ההכשרה, גם מבחינת התעסוקה, הוא

אכן ככוח הוראה ולא ככוח שמרטפות. זו בעצם

המטרה של הדיון היום.

אבקש להתחיל עם מצגת של הסייעות שפנו אלי.

מי מבקשת לפתוח, לדבר, להציג את הנושא? אם

תוכלי גם להסביר קצת על הארגון, על "מטה

סייעות חינוכי ארצי", ואחרי זה לתאר את

הנושא.

<אריאלה לוי:>

"מטה סייעות חינוכי ארצי" מונה כיום כ-480

נציגות מכל הארץ. קמנו בעקבות, כמו שאמרת,

השינוי שחל במקצוע הזה. אנחנו לא מוכרות

היום כמקצוע. מה שאנחנו מבקשות זו הכרה,

יש הכרח בשינוי תפקיד הסייעת, מתוך ראיה

מערכתית של גן-הילדים בעצם. היום אין בעצם

שום הגדרה לתפקיד שלנו. אנחנו רוצות

שהסייעות היום ייבחרו בקפידה, שתהיה

איזושהי הבחנה. מבחינתנו, שהסייעות

הצעירות יכנסו עם בגרויות לתפקיד הזה. זה

תפקיד מאוד-מאוד חשוב. היום רוב הסייעות

עברו הכשרות ובגלל שהן עברו כל מיני

הכשרות הן די מתוסכלות בעניין הזה, כי לא

מכירים בהכשרה שלהן. גם כיום אנחנו

נופלות בין שלושה גורמים - - -

<היו"ר עינת וילף:>

מה האופי של ההכשרות?

<אריאלה לוי:>

סמינרים, כל מיני קורסים, השתלמויות.

<היו"ר עינת וילף:>

שאתן עושות באופן אישי וולונטרי?

<אריאלה לוי:>

גם באופן אישי, גם דרך העיריות וגם דרך

הסתדרות העובדים. מה שאני רוצה לציין,

שאנחנו עדיין מיוצגות על-ידי ההסתדרות,

זאת אומרת שיש לנו נציג בהסתדרות, ואנחנו

עצמנו מייצגות את עצמנו, אף אחד מלבדנו לא

מייצג אותנו חוץ מההסתדרות, וכרגע אנחנו.

<היו"ר עינת וילף:>

רצית לתאר מצב, אמרת נופלים בין שלושה

גורמים, תתארי את זה בבקשה.

<אריאלה לוי:>

בין שלושה גורמים, זה אומר ההסתדרות,

הרשויות המקומיות ומשרד החינוך.

<זיוה אבידן:>

גם השלטון המקומי.

<רות חודורובסקי:>

היא אמרה הרשויות המקומיות.

<אריאלה לוי:>

ובעצם אנחנו נופלים בין שלושה גורמים,

שהם בעצם ההסתדרות, הרשויות ומשרד

החינוך.

<היו"ר עינת וילף:>

תתארי את הבעייתיות.

<אריאלה לוי:>

הבעייתיות היא כזאת, ברגע שאתה נופל בין

שלושה גורמים, אז אף אחד לא מתייחס אליך

באמת, ולמה שאתה שווה. משרד החינוך בעצם

מעביר תקציבים ומטיל על הגננת מטלות

מסוימות שברור שהיא לא תמיד יכולה לעמוד

בהן בלי הסייעת החינוכית, וחייב להיות

איזשהו שילוב בין שתיהן, זה חלק מהעניין.

להסתדרות כמובן יש חוקים והסכמים, אבל כל

רשות עושה מה שהיא רוצה בעצם, כי ההסכמים

הם די פרוצים. אז כל רשות עושה מה שהיא

בעצם רוצה עם אותה סייעת. הם מחליטים כל

רשות לעשות מה שהיא רוצה עם אותה סייעת.

<היו"ר עינת וילף:>

מה המשמעות – לעשות מה שהיא רוצה?

<אריאלה לוי:>

המשמעות, אתן דוגמה היום בקייטנות, כל אחד

עובד בצורה אחרת, יש כאלה שלא עובדות

בקייטנה, יש כאלה שכן עובדות בקייטנה - - -

<היו"ר עינת וילף:>

אבל מה קורה במהלך השנה?

<אריאלה לוי:>

גם במהלך השנה יש - - -

<זיוה אבידן:>

תנאי שכר.

<אריאלה לוי:>

לא, תנאי שכר פחות או יותר כל הסייעות

אותו דבר, אבל ברגע שרשות אחת מחליטה, אני

יכולה לתת דוגמה שבאריאל יש סייעות

שעובדות בין 07:00 ל-17:00 ויש רשויות שעובדות

בין 07:00 ל-14:00 או שמחליטים לעשות איזשהם

פרויקטים באותה רשות.

<היו"ר עינת וילף:>

כולם מקבלים את אותו תקציב ממשרד החינוך?

כל רשות משתמשת בזה באופן אחר?

<אריאלה לוי:>

כל רשות משתמשת - - -

<היו"ר עינת וילף:>

אתן כן עובדות של הרשות?

<אריאלה לוי:>

כן.

<זיוה אבידן:>

כן, אנחנו עובדות של הרשות.

<היו"ר עינת וילף:>

בסדר גמור. רצית להוסיף?

<זיוה אבידן:>

כן. בקשר להתארגנות – יזמתי את כל

ההתארגנות, כי הרגשתי שהשטח ממש בוער, לכן

יצרתי קשר עם כל הנציגות של כל הסייעות

בכל הארץ, ובאמת היתה היענות רצינית, זה

היה לפני שנה. חברתי פה רחל כהן נתנה את

המקום, ואז הצטרפה מור איטח, ניסינו,

ראינו שהדרך שלנו לא מתאימה, ולכן, עברנו

לדרך עצמאית. דף הפייסבוק שלנו מונה כעת

כ-500 בנות שכולן - - -

<היו"ר עינת וילף:>

מה המטרה של ההתארגנות?

<זיוה אבידן:>

מטרת ההתארגנות, קודם כל, הגדרה מקצועית

של מעמד הסייעת החינוכית בגן-הילדים. כל

הסייעות התחברו. קודם כל, אף פעם לא היה

דבר כזה שאחת מדימונה תכיר את חברתה

בעפולה.

<היו"ר עינת וילף:>

זה בסדר, אבל זו לא המטרה של הדיון היום.

המטרה - - -

<קריאות:>

- - -

<היו"ר עינת וילף:>

אני מבקשת שיהיה פה שקט. המטרה של הדיון

הוא להבין מה הן הבעיות במעמדן של

הסייעות בגני-הילדים, מה דורש תיקון.

<זיוה אבידן:>

תמיד סבלנו מסטטוס תעסוקתי מאוד נמוך.

זאת אומרת, שלושת הגורמים – הרשות,

ההסתדרות והשלטון המקומי, שאני קוראת

להם, וגם משרד החינוך, ככוח עזר לעבודה

פיזית – וזה היה ב-1950, היום זה אחרת, אנחנו

יותר משכילות, יותר מבינות, אנחנו כל הזמן

מתמקצעות, אם זה בפייסבוק, אם זה

באינטרנט, אם זה בהשתלמויות כל הזמן, זה

משהו אחר לגמרי. אנחנו רוצות הכרה כנשות

חינוך ממשרד החינוך, אנחנו חייבות להיות.

אי-אפשר שצוות חינוכי - - -

<היו"ר עינת וילף:>

מה המשמעות של ההכרה הזאת ממשרד החינוך?

<אריאלה לוי:>

שילוב מעמד המקצוע.

<היו"ר עינת וילף:>

לא, אני מבקשת, רק אחד מדבר בכל פעם. מה

המשמעות של ההכרה ממשרד החינוך?

<זיוה אבידן:>

המשמעות היא שאנחנו נלך להשתלמויות

מחוברות, משותפות בין הגננות לסייעות

למען טובת הילדים, למען טובת הגן. ברגע

שאנחנו משתלמות יחד, אז אנחנו מעצימות את

הילדים ואת הגן בחיבור. הם לא יכולים

לעשות השתלמות רק לגננת, כי אנחנו נקראות

גם "צוות חינוכי", אנחנו צוות חינוכי לכל

דבר.

<היו"ר עינת וילף:>

השתלמויות של משרד החינוך. איזה עוד

דברים?

<זיוה אבידן:>

הדימוי שלנו צריך להיות אחרת היום. תפיסה

שונה שאנחנו כבר לא בפאזה הזאת.

<היו"ר עינת וילף:>

אבל מעבר לכך, אנחנו עוסקים כאן וזה חלק

מהמטרה של הדיון, לעסוק בכלל בהסדרת

מעמדן, אבל טכנית, איזה היבטים יש למעמד

שדורשים הסדרה? דיברת על השתלמויות

משותפות. איזה עוד דברים?

<זיוה אבידן:>

למשל, שנת שבתון, כל הדברים הנלווים

אליהם.

<עפו אגבאריה:>

יש איזה בעיות שכר למשל?

<זיוה אבידן:>

כן, יש בעיות שכר, אבל אנחנו - - -

<עפו אגבאריה:>

אז בואו נשמע גם את זה. אתם מדברים רק על

הכרה ודברים כאלה.

<קריאות:>

- - -

<היו"ר עינת וילף:>

אני מאוד מבקשת שיהיה שקט בקרב המשתתפים.

<אריאלה לוי:>

אנחנו לא רוצות לדבר כרגע על שכר, אלא

יותר על הגדרת התפקיד שלנו, שבעצם יביא את

הכול.

<היו"ר עינת וילף:>

הדברים האלה כאן בכנסת – אנחנו גם עוסקים

בדימויים בין השאר, אבל בסוף אנחנו

עוסקים בדברים קונקרטיים. דיברת בינתיים

רק על דבר אחד שהוא קונקרטי, זה השתלמויות

משותפות. מה עוד?

<זיוה אבידן:>

השעות.

<היו"ר עינת וילף:>

מה לגבי השעות?

<זיוה אבידן:>

בקשר לשעות, שיהיו אותו דבר כמו של

הגננות, אותו דבר.

<קריאה:>

סליחה?

<היו"ר עינת וילף:>

מה המשמעות של זה? תסבירי. רוב הציבור לא

יודע מה המשמעות.

<אריאלה לוי:>

בעיקרון אנחנו מוגדרות כיום כמינהלתיות.

מינהלתי זה פקיד, פקידה, זה 42.5 שעות

שבועיות. כאשר גננת בעצם עובדת 30 שעות,

כשבדקתי, ובפועל זה 24 שבועיות. זאת אומרת,

תראו את ההבדל –שאם אני מגיעה ב-07:30

ויוצאת ב-16:00, יש לגננת יומיים חופש, היא

עובדת יום ארוך. לנו בעצם אין את זה. זה

ההבדל מבחינת השעות.

<היו"ר עינת וילף:>

אז יש את הנושא של השעות, ההשתלמויות, מה

עוד?

<זיוה אבידן:>

עוד משהו. מחלות מקצוע. בקשר לברכיים,

בקשר לגרון, כל הדברים האלה – אנחנו גם

נשחקות בצורה שווה, אנחנו גם מדברות עם

הילדים, אנחנו גם צריכות את המנוחה הזאת,

זה אותו דבר.

<היו"ר עינת וילף:>

ואין כרגע הכרה בזה?

<אריאלה לוי:>

אין הכרה במחלות מקצוע.

<זיוה אבידן:>

אין הכרה.

<היו"ר עינת וילף:>

הבנתי. תודה רבה. אני עדיין מבקשת לשמוע –

לפני שאני עוברת לכמה וכמה גורמים –

מסייעות, אז בואו נתחיל מנטע לוי, מעמותת

"איתך-מעכי", בבקשה.

<זיוה אבידן:>

היא לא סייעת.

<נטע לוי:>

אנחנו מלוות כבר כארבע שנים סייעות

שאליהן נחשפנו בהתחלה דווקא מתחום המגזר

החרדי, סייעות חרדיות שעובדות בגנים של

עמותות חרדיות, ושם נתקלנו בהפרות מאוד

בוטות של חוקי מגן, של הלנות שכר, של ניכוי

משכר, במקרים של עמותות במצוקות כלכליות,

ואותן אנחנו עד היום מלוות בליווי

ובייצוג משפטי. לפני שנה פנו אל העמותה

שתי סייעות עירוניות מגני-ילדים שבאמת לא

הכירו זו את זו אפילו. ולמעשה נחשפנו

באופן יותר רחב לתופעה שבעצם ברשויות

העירוניות, ברשויות המקומיות, שם אין

הפרות של חוקי מגן, אבל ההסכם הקיבוצי,

חוקת העבודה שלפיה הן עובדות היא די

מעליבה, מחפירה, לא מכבדת אותן, את המקצוע

שלהן, ויותר מזה, לא מכבדת את הילדים

וכתוצאה מזה – אתם יודעים כוועדת החינוך

– גם את כולנו, את הציבור.

ההתארגנות של הסייעות יחד אתנו, אנחנו

פועלות בכמה מישורים, כפי שציינה אריאלה,

מול הרשויות המקומיות, מול ההסתדרות,

שבמשך שנים לא נתנה להן את הייצוג הראוי.

מדובר כאן באלפי נשים, נשים עובדות, כ-20,000

נשים שלאורך כל השנים האלה, למרות הכוח

המספרי הרב שלהן, לא קיבלו את הייצוג

הראוי להן. ולכן, ההסכמים ותנאי העבודה

שלהן אינם הולמים לדעתנו.

<היו"ר עינת וילף:>

אם את יכולה לפרט מה חסר.

<נטע לוי:>

דיברת על שינויים אופרטיביים, ככה אנחנו

מגדירים אותם – אז קודם כל, באמת שתי

המטרות של הסייעות, זה שיפור תנאי ההעסקה

והכרה מקצועית כנשות חינוך. אני מסכימה

עם מה שנאמר כאן, ששתי המטרות האלה שזורות

זו בזו, וזה לא רק דימוי. קודם כל, דובר כאן

בקצרה על שבוע העבודה - - -

<מוחמד ברכה:>

זה יהיה כרוך בהכשרה נוספת?

<נטע לוי:>

יש להן הכשרה. הסייעות אינן טוענות שהן

גננות. הן לא גננות, הן לא אמורות לקבל את

אותו שכר, הן מקבלות את זה. אבל הן עובדות

עם 35 ילדים עבודה קשה שהיא משולבת, גם

העבודה של הסייעת המקורית, וגם עבודה

חינוכית פר אקסלנס שהתווספה עם הרבה מאוד

אלמנטים פדגוגיים לחלוטין, ודרישות

פדגוגיות שהתווספו וניצבות מולן, והגמול

וההכרה נותרו כשהיו לאורך כל השנים.

<היו"ר עינת וילף:>

כשאת מדברת על הכרה מקצועית, אילו דברים

קונקרטיים נדרשים מבחינת ההכרה

המקצועית, מעבר לכך שכולנו נגיד כאן שאנו

רואים בהן נשות חינוך?

<נטע לוי:>

שנגיד כאן איזה יופי, אתן נשות חינוך

מצוינות. הכרה בשחיקה בעבודה, זה דבר

מאוד-מאוד מרכזי. הנשים האלה שרבות מהן

יושבות כאן, רותי, גילי, תיכף יספרו בגוף

ראשון גם מה הן חוות במשך שנים. הן עובדות

מ-07:30 בבוקר, הרבה פעמים מתחילות לפני זה

עם 35 ילדים לא נחות לרגע, השכר שלהן הוא

שכר מינימום. הרבה מאוד פעמים בהרבה מאוד

יישובים בכלל המשרות שלהן לא נחשבות

כמשרות מלאות, מכיוון שהמשרה המלאה

מוגדרת לפי ההסכם הקיבוצי, היא לא משרה

כמו של מורה של 33 שעות, אלא 43 שעות, והרבה

פעמים אין את השעות האלה, ואז הן נחשבות 80%

משרה. כתוצאה מזה הנשים האלה שעובדות 16, 20

שנות ותק עדיין לא מגיעות לשכר מינימום,

והן מגיעות לשכר מינימום גם כן עם תוספות

שכר, ובאמת - - -

<מוחמד ברכה:>

איך הן לא מגיעות לשכר מינימום? איך אפשר

לא להגיע לשכר מינימום?

<נטע לוי:>

הן מגיעות לשכר מינימום לאחר השלמה.

<זיוה אבידן:>

השלמת הכנסה.

<נטע לוי:>

השלמת הכנסה שזה חלק מההסכם הקיבוצי.

דיברתי כאן על השחיקה בעבודה. לדוגמה,

נושא החופש הגדול – עכשיו אנחנו בדיוק

בתחילתו, הסייעות כמו הגננות עובדות כל

השנה, עבודה שאתם יודעים כמה היא קשה עם

ילדים, מסתיימת שנת הלימודים, והן

ממשיכות הלאה. הרבה פעמים מוצאים להן

בכלל עבודה אחרת בתחום אחר, הן אמורות

להמשיך - - -

<היו"ר עינת וילף:>

כלומר, הרשות מעסיקה אותן במהלך החופשה.

<אתי אלוני:>

כי הן רוצות. לא מחייבים אותן.

<נטע לוי:>

הן ממשיכות לשרת את הרשות בעבודות אחרות,

למשל סייעת - - -

<קריאות:>

- - -

<היו"ר עינת וילף:>

כל מי שביקש ידבר.

<נטע לוי:>

שוב, כמו הגננות, גם הן צריכות את המנוחה

שלהן, את האוורור, את ריענון הכוחות לקראת

הילדים של שנה הבאה, 35 ילדים בהם הן

אמורות גם לטפל, גם לחנך אותם, גם ללוות

אותם במשך שנה, וזה נושא קריטי. אחד

הדברים שהוא גם מאוד משמעותי, זה שזה גם

משתנה בין רשות מקומית אחת לשנייה. זאת

אומרת, בימים האלה לקראת החופש הגדול

אנחנו מקבלות טלפונים מכל הרשויות

המקומיות, גם מהמגזר הערבי, כל אחת עם

מקרה אחר לגמרי, מדי שנה משנים להן את

התנאים, זאת אומרת, שנה שעברה לא היית

צריכה לעבוד, השנה את כן צריכה לעבוד.

נכון, הן לא גננות, הן גם לא טוענות שהן

גננות, אבל כן, הן צריכות את הכבוד הזה, את

המנוחה הזאת, את השקט, את ריענון הכוחות,

את ההשתלמויות המשותפות.

דובר קצת על מחלות מקצוע, הנושא של צרידות

למשל, שזה גם מכנה משותף של סייעות

וגננות, הן נמצאות באותם תנאי עבודה.

הסייעות, בנוסף לתנאי העבודה של הגננת, גם

עושות עבודה של ניקוי החצר, של ארגון

החצר, של פתיחת הדלת, הן בעצם עובדות

בהרבה מאוד תפקידים, הן ממלאות הרבה מאוד

תפקידים, והן עדיין נחשבות כעובדות

מינהלה, זאת אומרת, זו ההגדרה שלהן

ברשויות המקומיות ואת הזה צריך לשנות.

אחד הדברים המרכזיים, זה הנושא של הכרה

בשבוע עבודה מקוצר, שבוע עבודה של 35 שעות

עבודה כמשרה מלאה. זה בסיס מרכזי.

<מוחמד ברכה:>

סליחה, לא שאני לא תומך בדרישה גם של שעות

עבודה של 33 שעות, ולא בשבוע עבודה מקוצר,

אבל את מודעת או אתן מודעות לכך שזה מחייב

הוספת כוח עבודה נוסף.

<כרמלה פורת:>

לא.

<נטע לוי:>

מה שקורה הרבה פעמים בפועל זה ש - - -

<מסעוד גנאים:>

כדאי שהתשובה תישמע לא?

<נטע לוי:>

זה כרוך בתקציבים ואין ספק בזה, אבל

החינוך כרוך בתקציבים.

<מוחמד ברכה:>

לא, צריך להוסיף סייעות נוספות.

<קריאות:>

- - -

<היו"ר עינת וילף:>

אני מאוד מבקשת שיהיה כאן ברור, מדבר בכל

רגע נתון אדם אחד. חברי הכנסת הם היחידים

שרשאים להפריע ולשאול ככל רצונם. כל

האחרים, בבקשה, לפי סדר הדוברים.

<מסעוד גנאים:>

זכות הפרעה לנו אין.

<היו"ר עינת וילף:>

אמרתי שלכם יש. רק לכם.

<מסעוד גנאים:>

זכות הפרעה.

<דב חנין:>

חברי כנסת כל הזמן מפריעים.

<מוחמד ברכה:>

לא מפריעים. אנחנו מנסים להבין כדי לקבל

את ההחלטה הנכונה.

<נטע לוי:>

קודם כל, כפי שציינתי, בעצם אין צורך בכוח

אדם נוסף, יש כמובן צורך בתקציבים. מה

שקורה זה שבעצם בגלל אופי העבודה בגן,

ושעות הפעילות של הגן, שגם משתנה בין רשות

מקומית אחת לשנייה, לפעמים הן לא מגיעות

לכדי משרה מלאה, לכדי 43 שעות. ולכן, זה

מוגדר כ-80%. אני רוצה רק לציין עוד דבר אחד

שהוא בעיני, אפשר להגיד סמל ומעבר לזה גם

כלי מאוד חשוב – למשרד החינוך יש חוזר

מנכ"ל שמוגדר בו נוהל הורה מחליף בעת

שביתת סייעות.

<דב חנין:>

בהמשך לשאלתו של חבר הכנסת ברכה, כשאנחנו

מדברים על גננות, רק כדי שגם אנחנו נבין,

האם לגבי גננות שבוע העבודה של 35 שעות כן

מוכר כמשרה מלאה?

<נטע לוי:>

33 שעות לדעתי, 32.

<דב חנין:>

כן מוכר.

<נטע לוי:>

כן.

<היו"ר עינת וילף:>

חשוב לי מה שאת הולכת להגיד עכשיו, כי אני

די נדהמתי ללמוד על זה, אז בבקשה.

<נטע לוי:>

בעיקרון, יש חוזר מנכ"ל של משרד החינוך

שאומר שבכל פעם שיש שביתה ברשויות

המקומיות, שמשמעות הדבר שביתה של

הסייעות, מה שקורה זה שהגננת בעצם מגייסת

הורה - -

<לילי פוקמונסקי:>

לא נכון.

<נטע לוי:>

- - בדרך כלל, בואו נודה בזה שזאת אמא. יש

חוזר מנכ"ל של משרד החינוך. וזה נוהל

מוסדר. הגננת מגייסת הורה, שלא לומר בדרך

כלל אמא מחליפה, שמקבלת הוראות מה היא

צריכה לעשות ביום השביתה - - -

<זיוה אבידן:>

או סבתא.

<נטע לוי:>

או סבתא. ובכך בעצם, קודם כל, כולם מאוד

מרירות, ובצדק, על הנוהל הזה, הגננת

שצריכה לעבוד עם אשה שהיא לא אשת מקצוע,

לא מכירה את הילדים, האמא שבדרך כלל

מוותרת על יום עבודה שלם בשביל להיות בגן

למען הסדר הציבורי והמשך הלימודים של

הילדים, וכמובן הסייעת, שגם מנכים משכרה

לפחות יום או יומיים, במקרה למשל של

השביתה האחרונה, ומעבר לזה נפגעת הזכות

הבסיסית היסודית שלה לשבות.

<זיוה אבידן:>

לשביתה.

<נטע לוי:>

וזה מאיין בעצם את הכוח שלה להיאבק על

הזכויות שלה, ואת הכוח היסודי והזכות

היסודית שלה. אני רוצה גם לציין שבחוזר

המנכ"ל של משרד החינוך מצוינים באמת רק

התפקידים הכי טכניים, הכי לא פדגוגיים,

וזה מוסיף לדימוי העצמי ולדימוי הציבורי

של הסייעת.

<דב חנין:>

ממתי חוזר המנכ"ל הזה?

<נטע לוי:>

אני לא יודעת.

<קריאה:>

שנים, אבל הוא קיים.

<נטע לוי:>

שנים. אולי יש לי אותו כאן.

<קריאות:>

- - -

<היו"ר עינת וילף:>

רק רגע, אני רוצה להתייחס. קודם כל, הנושא

הזה של חוזר המנכ"ל עם הגדרת התפקידים הוא

דבר קריטי, ואנחנו נבחן אותו. לגבי נושא

ההורה, אני חייבת להגיד, זה עלה כאן בדיון

של הסדרת מעמד ההורים במערכת החינוך, שגם

שודר, ואני חושבת שיש כאן גם עוול קשה

להורים – העובדה שהם מגויסים לצורך

החלפת בעלת תפקיד במערכת החינוך, אני

חושבת שזה דבר שהוא לא ראוי בלשון המעטה.

קודם כל רציתן רק תגובה אחת, ואז יש כמה

סייעות שאני רוצה לשמוע.

<אריאלה לוי:>

רציתי לענות על השאלה שלו בקשר לכוח אדם

ולכסף. ה-80% זה סייעות בתי-ספר. יש לנו הרי

כמה סוגי סייעות – חינוך מיוחד, בתי-ספר.

הסייעת הקבועה עובדת 100% משרה.

<היו"ר עינת וילף:>

הסייעת בגני-הילדים. אגב, אנחנו היום רק

עוסקים בסייעות בגני-הילדים. רק שיהיה

ברור.

<קרן שמש- פרלמוטר:>

זה לא כולן, ההסכמים - - -

<אריאלה לוי:>

90% סייעות הצהרונית. עכשיו לגבי זה שצריך

עוד כוח אדם, בעצם סייעות הצהרונית הן

משלימות. הן במילא עובדות רשות, והן בעצם

משלימות - -

<זיוה אבידן:>

יש ויש.

<אריאלה לוי:>

- - אז לא צריך להגדיל להן את המשרה.

<היו"ר עינת וילף:>

אני מבקשת לשמוע את רותי תורג'מן, סייעת

מאשדוד, בבקשה.

<רותי תורג'מן:>

עם כל הכבוד למשרד החינוך, ובאמת שיש לי

כבוד, האם פעם הם התחשבו במעמדה של הסייעת

במשך היום ובכמה דברים ומטלות היא עושה

בבת-אחת? היום זה הכי קל להגיד לגננת, תשבי

עם קבוצה, תעבדי עם קבוצה. מה קורה עם

הסייעת? שהיא נשארת עם 30 ילדים לבד – ילד

לפעמים מרטיב, היא צריכה להכין הזנה לגן,

היא צריכה לטפל בילדים, לשבת אתם ליצירה,

לגרוף, להשקות, ללכת אתם לשירותים,

להפריד, מה קורה במצב כזה? מי אחראי על

הילדים בכלל? על מי נופלת כל האחריות על

הילדים? מה קורה? כמה מטלות כבר אפשר

להטיל על הסייעת? הכי קל להגיד לגננת,

תשבי בצד, תעשי דברים, היום הפכו את הגננת

בכלל לפקידה, כל היום תמלאי דוח על זה

ותמלאי דוח על זה ותמלאי דוח על זה, "האופק

החדש" הזה, אני חושבת שהוא ממש קטסטרופה

למחלקת החינוך.

<זיוה אבידן:>

לילדים.

<היו"ר עינת וילף:>

אבל אני רוצה היום לעסוק אך ורק במעמדן של

הסייעות. יש משהו נוסף?

<רותי תורג'מן:>

הסייעת, כל המטלות שעל הסייעת, כל מה

שנופל על הסייעת.

<היו"ר עינת וילף:>

תודה רבה. אני רוצה להבהיר – סיימנו את

הסבב. עכשיו אחד-אחד.

<גילי אלון:>

סליחה, אני גם סייעת.

<היו"ר עינת וילף:>

אני עוברת אחד-אחד. גילי אלון, בבקשה,

סייעת מבאר-שבע.

<גילי אלון:>

קודם כל, אני רוצה לברך על עצם הדיון

שהסייעות באמת יזמו, כמו שזיוה אמרה, היא

היתה היוזמת והתקשרה אלי, וביחד אנחנו

באמת פנינו לעמותת "איתך" וככה התחיל באמת

העניין הזה להתעורר. מה שאני רוצה להגיד,

שאנחנו בעצם מדברות כולנו ביחד על כל

הסייעות במערכת החינוך, נכון שהדיון הזה

מתמקד דווקא בגיל הרך - - -

<היו"ר עינת וילף:>

אני עוסקת רק בסייעות בגנים.

<גילי אלון:>

כן, אבל אנחנו באופן כללי דואגות לכל

הסייעות באשר הן.

<היו"ר עינת וילף:>

זה לא עניינו היום.

<גילי אלון:>

בסדר. דבר שני, אני חושבת שהסייעות אמורות

להיות חלק ממערכת החינוך הפורמלית של

מדינת ישראל, כי לא יתכן שבאמת בתוך

המערכת הזאת, אנחנו לא ניקח בה חלק של

למידה, של התקדמות, ושוב, זה למען טובת

הילדים ולמען התקדמותם, כי אי-אפשר לטפח

חלק וחלק לא. צריך לעשות את זה במקביל,

ואני אומרת את זה, זה "פרופר" לטובת

הילדים.

<היו"ר עינת וילף:>

רק להקשות עלייך, לצורך העניין, גם מורים

בתיכונים מועסקים הרבה פעמים על-ידי

הרשות. מה מעבר?

<גילי אלון:>

ההכשרות. אני חושבת שפה - - -

<היו"ר עינת וילף:>

כלומר, הנושא הוא ההכשרות על-ידי משרד

החינוך.

<גילי אלון:>

כן. תיכף אכנס גם לעניין של תנאי ההעסקה.

לי באופן אישי מאוד מפריע שמשרד החינוך

מעביר תקציב לרשות המקומית והרשות

המקומית משלמת לי. יש המון אי-סדרים

בעניין הזה, כי למשל משרד החינוך מעביר

עבורי 12 חודשי שכר – אני ותיקה במערכת

משולם לי מלא, סייעות שנחשבות דור ב'

מחויבות לעבוד בקיץ, אם הן לא עובדות

בקיץ, הן פשוט לא מקבלות את השכר שמגיע

להן, שמועבר ממשרד החינוך לעיריות.

<היו"ר עינת וילף:>

נברר את זה.

<גילי אלון:>

זה דבר שמאוד-מאוד מפריע לי. דבר נוסף,

דובר פה על המשרה, יש עניין של באמת מאה

אחוז משרה, אנחנו נחשבות לפקידוּת בתפקיד

של סייעות, יש את העניין שאנחנו מחויבות

לפי חוקת העבודה ל-41.5 שעות שבועיות

שאנחנו אמורות לתת. בפועל, אנחנו לא

פקידות, אנחנו לא יושבות מול מחשב, אנחנו

מ-07:30 לבד מקבלות את הילדים עד שהגננת באה

ב-08:00, האחריות מאוד כבדה. אם פעם זה היה

נוהל מאוד ישן, לא היו הרבה אמהות שיצאו

לעבודה, אז עשו איזו ג'סטה, שהסייעת תקבל

עד חמישה-עשרה ילדים.

היום, תודה לאל, אוכלוסיית הנשים נכנסה

לשוק העבודה, רובנו מתמודדות ב-07:30 כמעט

עם גן מלא לבד. איזו אחריות אני יכולה

לקחת לשמור על הילדים, לקבל את ההורים עם

הילדים, זה פשוט בלתי אפשרי, כמו שאמרו

חברותי פה, ילד מפספס, את צריכה להחליף לו,

הורה מבקש ממך משהו, ילד קופץ, זאת אחריות

שהיא בלתי אפשרית. לדעתי, צריכים להיות

שני אנשי צוות משעה 07:30. כמו שאסור לנו

לעזוב את שטח הגן, כנ"ל בבוקר צריכות

להיות שתיים לאורך כל הדרך. דבר נוסף שלי

ולכולנו מפריע, זה שאין סנכרון בין חוזר

מנכ"ל של הרשות המקומית לבין חוזר מנכ"ל

של משרד החינוך. יש המון דברים שם - - -

<היו"ר עינת וילף:>

מה למשל?

<מסעוד גנאים:>

אין התאמה?

<גילי אלון:>

אין התאמה. למשל, עניין של חופשות שמגיעות

לסייעות, ששם כתוב שהיא צריכה לעבוד יום

ככה ויום ככה ברשות המקומית. פניתי באופן

אישי לד"ר חפצי זוהר, סגנית ראש העיר

באר-שבע ומחזיקת תיק החינוך, והיא הוציאה

לי מכתב מפורש, שאני וחברותי לא כפופות

לחוזר מנכ"ל משרד החינוך אלא של הרשות

המקומית. זה יוצר המון בעיות גם של שעות

עבודה, גם של ימי עבודה, של חופשות, של

נהלים כמו החלפה לילד לא גמול – מצד אחד,

היום בחוזר מנכ"ל הרשויות אין סעיף – אני

לפחות לא נתקלתי בסעיף שמחייב אותנו, כי

זה לא היה, היינו מקבלים ילדים גמולים.

לפני כמה שנים משרד החינוך הוציא הנחיה

שכן אפשר להחליף. אבל שוב, אין התאמה

בדברים האלה, אז אנחנו, כמו שאמרו הבנות,

נופלות בין הכיסאות.

<היו"ר עינת וילף:>

תודה רבה. אזכיר שוב מחדש, כל מי שמבקש

לדבר, להעביר לי בבקשה פתק מסודר עם השם

והתפקיד, מי שכבר דיברה הסיכוי שתדבר שוב

נמוך, אבל אתן מוזמנות להעביר לי פתק.

רימונדה מחאמיד, סייעת מאום-אל-פחם,

בבקשה.

<רימונדה מחאמיד:>

קשה לי לדבר טוב-טוב בעברית, אבל כמה שאני

יכולה להעביר אני מעבירה לכם.

<מסעוד גנאים:>

(נשא דברים בשפה הערבית). נבין אותך, אין

בעיה.

<רימונדה מחאמיד:>

(נשאה דברים בשפה הערבית).

<מסעוד גנאים:>

(נשא דברים בשפה הערבית). עברית, בסדר.

<היו"ר עינת וילף:>

נסי בעברית כמה דברים עיקריים.

<רימונדה מחאמיד:>

אני יכולה אבל אל תצחקו עלי, כי יש לפעמים

- - -

<קריאה:>

לא נצחק.

<מסעוד גנאים:>

לא.

<היו"ר עינת וילף:>

אף אחד לא צוחק על אף אחד פה בכנסת.

<דב חנין:>

הלוואי שכל חברי הכנסת היו יודעים לדבר

ערבית כמו שאת יודעת לדבר עברית.

<היו"ר עינת וילף:>

בבקשה.

<רימונדה מחאמיד:>

אני יכולה להיות חברה בכנסת, כן. נתת לי

תקווה. אני חברה בוועד עובדים

באום-אל-פחם, אני סייעת 28 שנים. קודם כל,

מצטערת מאוד על מה שיש במגזר הערבי. שמעתי

מחברות שלי במאבק שהתנאים בשבילם – את

שומעת, חנין – גם יותר טובים משלנו. כמה

שהתנאים שלהם גרועים, אצלנו יותר גרועים.

קודם כל, אין הגדרה בשבילנו בגן. ההורים

מסתכלים עלי בלי כבוד. אני היום ב"אופק

חדש" – לפעמים אני מורה, לפעמים פותחת את

הגן ושומרת על הגן, על הגינה, על הילדים,

אני גם שומרת לפעמים על המורה. משעה 07:30

אני לבד עד שעה 08:00, יש לי אחריות על

הילדים, אבל למורה אסור להיות דקה אחת בלי

עוזרת לפי משרד החינוך, כי אין לה אחריות

על הילדים לבד. למה יש לי בבוקר אחריות

חצי שעה לבד? מי שנותן חצי שעה של אחריות

על הילדים נותן כל היום. האחריות לא

משתנה, לא בדקה, לא בשעה.

אנחנו מבקשים ממשרד החינוך שיסתכל היום

על המצב שלנו, שאנחנו צריכות עובדת

ניקיון. למה בעירייה, במשרדים באה עובדת

ניקיון אחרי שהם עובדים, מנקה חצי שעה

והולכת. למה הילד שלי בגן רואה אותי

כמורה, אחרי זה שואל, איפה המורה שלי? היא

בשירותים, שם אני מתעסקת במה שיש שם, מנקה

וחוזרת אל הילד. איפה הילד? משרד החינוך,

לפני שיחפש את המצב שלי מבחינה נפשית,

שיחפש את הילד. הילד לא יודע אם אני מורה

או עובדת ניקיון. הוא הולך הביתה ואומר יש

לי מורה אחת, השנייה לא מורה שלי, גם

ההורים לא מכבדים. הם מסתכלים, היא מורה,

היא לא מורה, אבל היום אפילו שלמורה יש

תעודה יותר ממני, יש הבדל משמעותי בין

המשכורות. אבל מבחינת עבודה אנחנו בבוקר

פותחות את הגן, בשעה 10:00 אנחנו מלצריות

בשביל אוכל, אחר כך אנחנו מלמדות, אני

לוקחת קבוצה ומלמדת אותה, אחרי זה אנחנו

הולכים לחצר, זה שעה לבד אני גם בחצר. למה

היום ב"אופק חדש" מותר לי לשבת עם הילדים

בחצר לבד, קודם היה אסור. עכשיו ב"אופק

חדש" כל זה השתנה.

אנחנו מבקשים מהחינוך שיסתכל על הילדים

מבחינה נפשית, אם הסייעת לא מרגישה שזה

בסדר זה מכביד על הילד. אנחנו לא מרגישות

שזה בסדר מבחינה נפשית. אנחנו מקופחות

וזה משפיע על הילדים. אנחנו הולכות בלי

רצון לעבודה שלנו. גם 28 שנים אני בגן, יש

לי גמולים, יש לי תנועה לגיל הרך, למה לא

עושים לנו איזה מסלול, למי שיכולה ויש לה

את כל התנאים? למה שנלך ללמוד ארבע שנים

לתואר? למה אין מסלול שאני כבר מכירה את

הגן ויודעת ללמד, יודעת הכול, למה אין

במשרד החינוך איזה מסלול שידריך אותי

להתקדם בעבודה שלי? למה אשאר כל הזמן

באותה עבודה? ואני יכולה, ויש הרבה כמוני

שהן יכולות.

<היו"ר עינת וילף:>

תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין צריך לצאת, אז

ביקש לומר כמה מלים לפני כן, בבקשה.

<דב חנין:>

תודה רבה, גברתי יושבת-הראש, אני קודם כל

מברך – על הדיון הזה; את הסייעות שמכבדות

אותנו בנוכחותן, ברוכות הבאות, וזה המקום

שאתן צריכות להשמיע את קולכן, זכותכן

להשמיע את קולכן, ואני מקווה שמהמקום הזה

גם יצא איזשהו שינוי; כמובן את עמותת

"איתך (מעכי)", שמלווה את המאבק הזה. גברתי

יושבת-הראש, תודה שכינסת את הדיון.

<אריאלה לוי:>

מטה הסייעות הארצי.

<דב חנין:>

וועד הסייעות הארצי, בהחלט כל הכבוד. אני

רוצה לפתוח בזה שאני חושב שהדרישות שלכן

הן דרישות מוצדקות, ואני תומך בהן באופן

מלא. ואני רוצה לנסות – כיוון שאתן את

מצבכן יודעות הרבה יותר טוב ממני, אני בזה

לא יכול להוסיף, אבל אני חושב שאנחנו

צריכים להציב את הסוגיה שלכן במבט כולל

על מה שקורה במערכת החינוך, ובמיוחד מה

שקורה במערכת החינוך בתחום הגיל הרך.

אנחנו כבר מבינים שתחום הגיל הרך הוא

תחום קריטי מבחינת מערכת החינוך. וכל

אנשי המקצוע היום מבינים שבעצם דרכו

והתפתחותו של הילד, במובנים רבים נקבעים

על-ידי התחלת המסלול, על-ידי הגיל הרך ומה

שקורה בגיל הרך – בזה קיימת הבנה, לפחות

ברמה ההצהרתית כולם מסכימים. השאלה היא,

האם ההצהרות האלה על חשיבות הגיל הרך

מתורגמות לפעולות מעשיות שמגיעות עד לגן

הבודד ועד לעובדת הבודדת שנמצאת בגן, או

שההצהרות נשארות ברמת ההצהרה, וברמת

העובד או העובדת בשטח המצב נשאר אותו מצב.

אנחנו גם נמצאים היום במין, אפשר להגיד,

התרחבות מאוד גדולה של מערכת החינוך

בתחום הגיל הרך, וכולנו מברכים על כך וזה

דבר מצוין. אבל צריך לוודא שכשעושים את

ההרחבה הזאת, עושים אותה בצורה נכונה, ולא

תוך כדי הרחבה מייצרים משהו שהוא הרבה

פחות טוב, הוא עוקף את הסטנדרטים

המקובלים, והוא בעצם מוריד את מערכת

החינוך לרמה של מין עובדי ועובדות קבלן

בכל מיני צורות ובכל מיני אופנים. אנחנו

לא רוצים שמערכת החינוך שלנו תיראה ככה,

ובוודאי שלא תיראה כך מערכת החינוך בגיל

הרך.

המצב הקיים היום בגנים – ואומנם הילדים

שלי כבר לא שם, אבל אני כן מבקר

בגני-ילדים, ואני חייב להגיד לכם,

גני-הילדים שאני מבקר בהם הם בתל-אביב

שיחסית המצב יותר טוב כנראה מאשר

באום-אל-פחם, אבל עדיין גם בתל-אביב העומס

שהגננת והסייעת נמצאות בו הוא בלתי

אפשרי. אתם יודעים, מדברים על הגן שהוא לא

יהיה בייביסיטר, אבל כשאנחנו מדברים על

בייביסיטר, זו אשה אחת או איש אחד או נער

אחד או נערה אחת שמטפלת בילד אחד, מקסימום

שניים, ואנחנו קוראים לזה בייביסיטר.

בגנים יש 30 ילדים מתרוצצים בכל הכיוונים -

- -

<קריאות: >

35 ילדים.

<דב חנין:>

בכוונה הנמכתי, בסדר? מתרוצצים בכל

הכיוונים, אי-אפשר אף פעם לראות מה קורה

עם כל אחד. ברמת האחריות לילד, היינו

צריכים שיהיה שם צוות של קבוצה של גננות

וסייעות, צוות גדול ומשמעותי ולא מישהי

אחת. אף בן-אדם בעולם לא יצליח לשכנע אותי

שבאמת אפשר להיות אחראי לכל הילדים האלה,

זה פשוט בלתי אפשרי, גם מבחינה תיאורטית

וגם מבחינה מעשית.

ולכן, כשאנחנו מדברים על מערכת החינוך

בגיל הרך שזו דמותה, זו דמותה האמיתית,

האינטרס של משרד החינוך היום, קודם כל –

לא רק האינטרס שלכן, הסייעות – זה להסתכל

מה הם הכוחות הקיימים במערכת, ולהגיד,

אוקיי, לפחות יש לי סייעות, אתן להן את

מקסימום הגיבוי, אתן להן את מקסימום

התמיכה המקצועית, את מקסימום המעמד, את

מקסימום ההגנה, כי את זה לפחות כבר יש לי,

לפני שאני מגייס.

כמובן שצריך לגייס עוד אנשים ועוד כוחות,

דיבר על זה קודם חבר הכנסת ברכה, ברמת

המדיניות אני חושב שהוא מאוד צודק, שצריך

עוד כוח אדם ועוד גיוס של כוחות, כדי

שהמערכת הזאת תעבוד טוב. אבל לפחות למי

שיש היום תתנו גיבוי, תמיכה, תנאים, הגנה,

את האפשרות לעבוד לפחות בצורה סבירה

ומכובדת. אני מאוד מתנצל שאני צריך לצאת

לדיון של ועדת הכספים, ומאחל לכם הצלחה

בדיון החשוב הזה.

<קריאות: >

תודה רבה.

<היו"ר עינת וילף:>

תודה לך על הדברים המאוד יפים וחשובים

האלה. איתן, רק אתן למישהו לדבר. מי כאן

ממשרד החינוך, בבקשה, אשמח לשמוע

התייחסויות לדברים שנאמרו כאן.

<סימה חדד מה יפית:>

ראשית, אני רוצה לפתוח ולומר שיש לנו

הערכה רבה מאוד לסייעות. הסייעת נחשבת

ל-50% של צוות הגן. יחד עם זאת הסייעות הן

עובדות השלטון המקומי ,ואחריות ההעסקה –

אני מתייחסת כרגע לגבי נושאי ההעסקה

שהועלו כאן – קשורים להסכמים, להסכם

הקיבוצי שיש לגבי משרתה של הסייעת.

הגדרות התפקיד נקבעו, ובהחלט יש שם

הגדרות מינהליות שעלו כאן בהחלט כחלק - - -

<היו"ר עינת וילף:>

הדברים שהם באחריות משרד החינוך כמו חוזר

מנכ"ל, כמו נוהל הורה - - -

<סימה חדד מה יפית:>

דקה, אתייחס. אני רק מנסה להסביר מה

אחריותנו ומה אחריות השלטון המקומי.

בהגדרות התפקיד יש הגדרות פדגוגיות, כי

מן הסתם, גן-ילדים, נאמר כאן בקול גדול שזו

לא שמרטפות, זאת מערכת חינוכית, ובמערכת

החינוכית הזו יש לכל אחד מן הצדדים,

לגננת, שהוא תפקיד פרופסיונלי, עובד

הוראה, אדם שלומד ומוכשר לתפקיד הזה,

תפקיד מוגדר, ובהתאם לזה נגזר תפקידה של

הסייעת.

לגבי חוזרי המנכ"ל – יש פה קצת ערבוב בין

חוזרי מנכ"ל שהשלטון המקומי הוציא לגבי

הגדרות תפקיד הסייעת, כי כולם מוגדרים

בחוזרי מנכ"ל של השלטון המקומי, והם

מונחים כאן לפנינו, נוכל להעביר אותם

לפרוטוקול.

<היו"ר עינת וילף:>

במשרד החינוך אין אף חוזר מנכ"ל שמתייחס

להגדרת התפקיד של הסייעת? שום דבר? אין

דבר כזה.

<סימה חדד מה יפית:>

לתפקיד הסייעת? בהגדרות תפקיד של השלטון

המקומי, בחוזר המנכ"ל של השלטון המקומי.

חשוב לומר שאנחנו - - -

<אתי אלוני:>

זה לא נכון. יש הגדרה בחוזר המנכ"ל של מה

תפקיד הסייעת. בוודאי שיש הגדרות.

<מסעוד גנאים:>

בקשר להורה המחליף – אפשר להתייחס?

<סימה חדד מה יפית:>

אתייחס גם להורה המחליף. ההגדרות נעשו

בעבר, ונעשות לאורך הדרך. כל תהליך שקורה,

כולל "אופק חדש", ואתייחס אליו, נעשה

בתיאום מלא עם השלטון המקומי, כמייצגים

את הסייעות במקרה הזה.

<היו"ר עינת וילף:>

אבל בסוף, ההגדרה של הסייעת כתפקיד

חינוכי, אצל מי זה נמצא?

<אתי אלוני:>

היא של משרד החינוך.

<סימה חדד מה יפית:>

היא בוודאי באחריותנו, אבל זה מפורסם

כהגדרות - - -

<היו"ר עינת וילף:>

אז מה נדרש כדי שתשנו את הגדרת התפקיד?

<סימה חדד מה יפית:>

אני חושבת שהוועדה הזאת הביאה לכאן

נושאים שונים שכדאי לנו להתחיל לחשוב מה

כן ומה לא במסגרת התפקיד, כי ההגדרות

הפדגוגיות שדוברו כאן, נמצאות בתוך הגדרת

התפקיד עצמו, אני מוכנה לקרוא, אם את

מעוניינת שאקרא מתוך ההגדרה.

<היו"ר עינת וילף:>

כן, בבקשה.

<סימה חדד מה יפית:>

"סייעת הגן תשתתף בישיבות תכנון העבודה

השנתי ותתכנן פעולות הצטיידות, אחסון

החומרים ושימוש בהם". אני מדברת על

התפקידים הפדגוגיים. "תשתתף בישיבות צוות

ובפגישות הדרכה ביוזמת הגננת; תתמוך

בקבוצות של הילדים בפעולות יצירה או

משחק, על-פי תיאום עם הגננת; תתמוך בילדים

בעת פעילויות מוטוריות בחצר על-פי תכנית

העבודה ותיאום עם הגננת; תסייע לגננת

בביצוע פעולות עם הילדים בעבודות שונות

ובפעילויות שונות, בהתאם לצורך ועל-פי

הנחיית הגננת; הסייעת תשתתף באסיפות

הורים, בפעילויות הורים וילדים ובחגיגות,

בהתאם לתכנית הפדגוגית של הגן. פעילויות

נוספות של הורים וילדים בגן ייקבעו תוך

תיאום בין הגננת והסייעת". זה במסגרת

הגדרת התפקידים הפדגוגיים. כמובן שיש פה

גם תפקידים של הסייעת בשוטף וביומיום

לגבי הארגון, הניקיון וכו', כי זה היה חלק

משמעותי בהגדרת התפקיד, ויש כאן גם

התייחסות לגבי תנאי החופשה וכו'. אני

מניחה שאת זה כל הסייעות מכירות, מכירות

את הגדרות התפקיד הללו.

<אתי אלוני:>

זה מופיע אצל שתינו, כלומר, זה לא שונה.

<היו"ר עינת וילף:>

אוקיי, את זה אני מבינה. אם אפשר באמת

להתייחס לשאלה כאן לגבי נוהל הורה מחליף.

<סימה חדד מה יפית:>

לגבי נוהל הורה מחליף – אכן כך, מתוך

התחשבות, זה חוזר מנכ"ל, גם אנחנו בשביתה

האחרונה היינו עדים להרבה מאוד קשיים

שעלו במסגרת הפעלת הגנים, יחד עם זאת צריך

לזכור, שהאינטרס של המשרד הוא לדאוג

שהגנים האלה יפעלו, כדי לא לשבש את מהלך

החיים לציבור עצמו, וזה מה שאנחנו עושים.

הנוהל בעצם מבקש מהגננת לגייס הורים למשך

יום העבודה, זה במהלך חמישה ימים, נדמה לי

שהחל מהיום החמישי הגן נסגר במידה - - -

<רחל כהן:>

ממש לא.

<לילי פוקמונסקי:>

החל מהיום השישי.

<סימה חדד מה יפית:>

מהשישי, אחרי חמישה ימים.

<היו"ר עינת וילף:>

אני חייבת להגיד – וזה גם יצא כמובן

בהודעת הסיכום ובהמלצה של הוועדה, אני

בטוחה גם שחברי לוועדה יסכימו – אני

חושבת שזה נוהל פסול מכל כיוון אפשרי - -

<אריאלה לוי:>

- - -

<היו"ר עינת וילף:>

- - הן מבחינת הצד החינוכי – ההתייחסות

לכל גורם, וזה גם עומד בניגוד למה שאמרת –

שוב אפסיק, מי שרוצה לדבר, להעביר לי פתק

לפי הסדר, אין הצבעות - - -

<לילי פוקמונסקי:>

יש לך פתק.

<היו"ר עינת וילף:>

בסדר, יש לי כאן הרבה פתקים, אני עושה את

זה לפי הסדר. אני חוזרת, הנוהל הזה, ואנחנו

גם נוציא את זה בהודעת סיכום, אני חושבת

שהוא נוהל פסול. הוא עומד בסתירה לדברים

שתיארת של יחס פדגוגי וחינוכי לתפקיד

הסייעת. תפקיד שהוא תפקיד הוראה, תפקיד

חינוכי, תפקיד פדגוגי, לא יכול להיות

מוחלף על-ידי הורה. הדבר הזה הוא פסול בכל

צורה שהיא, והוא פסול גם מבחינת מעמדם של

ההורים במערכת החינוך.

כפי ששביתת מורים לא תיענה בכניסת הורים

לתוך המערכת, אני חושבת שלא נכון לעשות את

זה, וזה מראה יחס לא נכון לחינוך בגיל הרך.

אנחנו בפירוש נוציא הודעת סיכום בדבר

הזה. אני חושבת שזה חד-משמעי שנוהל פסול

מכל וכל.

<סימה חדד מה יפית:>

אוקיי.

<בת שבע פרימו:>

מעולה.

<קריאות:>

נהדר.

<היו"ר עינת וילף:>

בבקשה.

<סימה חדד מה יפית:>

נתבקשתי להתייחס לנושא של "אופק חדש" –

מדובר כאן בהארכת היום לגננות בחצי שעה,

במקביל לתפקידים שיתקיימו בגן ונעשו בגן,

כפי שפירטתי קודם בהגדרת התפקיד לגבי

עבודה בקבוצה. גם בעבר, כאשר גננת עבדה

בקבוצה בשעת חצר אתן הייתן בחצר, אין מה

לעשות, צריך - - -

<רימונדה מחאמיד:>

לא, היינו ביחד. היה אסור לנו, סליחה - - -

<היו"ר עינת וילף:>

אני מבקשת לא להפריע.

<סימה חדד מה יפית:>

סליחה, כל מה שנאמר כאן בעצם אפשר לבחון

אותו מכל הכיוונים. בכל מסגרת של גן

יתנהלו דברים, בכל רשות מתנהלים דברים,

בעיקרון אני מדברת – כאשר גננת עובדת

בקבוצה, הסייעת עם שאר הילדים, זה היה גם

בעבר, לא "אופק חדש" הביא את זה. "אופק חדש"

הסדיר את מהלך העבודה ותו לא. יחד עם זאת,

בואו נזכור שהסייעות קיבלו תוספת של 5%

לשכר במסגרת - - -

<קריאות:>

- - -

<רימונדה מחאמיד:>

מה זה 5%?

<רותי תורג'מן:>

אל תעשי צחוק, זה 129 שקלים.

<קריאות:>

- - -

<היו"ר עינת וילף:>

אני מבקשת, בבקשה שקט.

<סימה חדד מה יפית:>

מכיוון שאני לא משרד האוצר, אני רק כרגע

אומרת מה כן ניתן, כי בואו נאמר את כל - - -

<רימונדה מחאמיד:>

אנחנו אומרים שזה לא מספיק.

<איתן כבל:>

זאת הגדרה מחודשת למושג לעג לרש.

<קריאה:>

בדיוק.

<סימה חדד מה יפית:>

יכול להיות. אני יכולה לדבר על דברים שהם

בתחום אחריותי, לא מעבר לזה.

<קריאות:>

- - -

<קריאה:>

כמה מקבלת גננת?

<סימה חדד מה יפית:>

סליחה.

<היו"ר עינת וילף:>

חברות, כדי שגם נשמע את נציג משרד האוצר,

את חברי הכנסת, את כל מי שנרשם, בבקשה לא

להפריע.

<סימה חדד מה יפית:>

אשמח מאוד שכל סייעת תזכה לשכר נאות, אני

בעד, אבל עדיין זה לא בתחום האחריות שלי.

זה לגבי הנושא של "אופק חדש". לגבי ההכשרות

– לאורך כל השנים נעשות הכשרות במסגרות

הרשויות, יש לנו קורסים של 270 שעות,

שסייעות לומדות ומוכשרות. אנחנו רואים

בזה חשיבות רבה, כפי שאמרתי קודם, כחלק

חשוב מאוד בצוות החינוכי, אנחנו דואגים –

זה נכון שלעיתים הרשויות מממנות בעצמן את

ההכשרה, לעיתים הסייעות נדרשות לממן

בעצמן או להיות שותפות למהלך. יש תוכנית

מוסדרת של 270 שעות יחד עם מפע"מ מעלה

אדומים, שאחראי על הנושא של החינוך.

<היו"ר עינת וילף:>

אבל הבקשה להכשרות משותפות עם הגננות.

<סימה חדד מה יפית:>

הבקשה להכשרות משותפות – יש מקומות

שנעשות הכשרות משותפות במקום שאנחנו

מוצאים לנכון. יחד עם זאת, צריך לזכור שיש

פרופסיה שונה בין הגננת לבין הסייעת ויש

הכשרות נפרדות. אז במקומות שזה אפשרי זה

נעשה. יכול להיות שזה לא נעשה בכל

הרשויות, ואנחנו צריכים להמשיך ולעודד את

זה, אבל בהחלט יש מגמה כזו של עבודה

משותפת.

<היו"ר עינת וילף:>

תודה רבה. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה.

<איתן כבל:>

תודה, בוקר טוב. נחשפתי לנושא הסייעות

בצורה מאוד בולטת בהתמודדות האחרונה שלי

לתפקיד יושב-ראש ההסתדרות. הסתבר לי שכל

הסייעות, אני אומר בהכללה גדולה, זאת חצר

אחורית בכלל של מערכת החינוך. זאת חצר

אחורית כשבתוכה גם יש עוד חצרות אחוריות

של הסייעות עצמן. זאת אומרת, זה מגיע

לסייעות שעוסקות למשל, בחינוך המיוחד,

ששם בכלל – השבוע נפגשתי עם גברת שעוסקת

בתחום, אתה לא מאמין, אתה כבר לא יודע מי

זקוק לסיוע, המטפל או המטופל, אני אומר את

זה בלשון בוטה, אבל זה ממש ככה, אתה מסרב

להאמין שיש אנשים שעובדים בשביל 2,400

שקלים.

דין פרוטה כדין מאה וכל הקלישאות שאנחנו

מכירים. לא, פשוט זה לא מתקבל על הדעת. שלא

נדבר על העובדה, ואני מקשיב גם לדברים

שנאמרים על-ידי נציגי הממשלה, שגם בתוך

המערכת עצמה כל פעם כשאתה מגיע – ניסיתי

עד היום הזה ולא הצלחתי לברר בדיוק אבל,

מי אחראי על מה? זאת אומרת, איפה מתחיל

משרד החינוך ומסתיימת אחריותו? איפה

מתחילה הרשות המקומית ומסתיימת אחריותה?

קודם כל דבר אחד ברור, כשזה מגיע לכסף זאת

לא אחריות של אף אחד.

<היו"ר עינת וילף:>

תיכף נשמע ממי שאחראי על הכסף.

<איתן כבל:>

זאת נהיית להטוטנות. תראו, צריך קודם כל

להחליט ולהגדיר באמת מה זה – אני עדיין,

גברתי היושבת-ראש, כפי שאת יודעת, עדיין

בעניינים, יש לי ילדים שהם בגן. זאת אומרת,

יהיו.

<קריאות:>

- - -

<איתן כבל:>

אנחנו עוד בעניינים.

<רותי תורג'מן:>

או-טו-טו.

<איתן כבל:>

יש לי ילדה שנה הבאה בת ארבע בגן ציבורי,

ויש עוד אחת שלאט-לאט מתקדמת במעלה ההר.

<רימונדה מחאמיד:>

אז תחשוב על הסייעת שלה, כדי שהבת שלך

תהיה - - -

<איתן כבל:>

כאבא אני פעיל בעניינים האלה יחד עם

רעייתי. הבדיקה שאנחנו עושים היא לא רק מי

הגננת. אין מצב כזה, חברים יקרים, שיהיה

ברור, אנחנו שמים את הילדים שלנו בלי לשים

לב, בערות שלהם, רוב הזמן הם עם הגננת

והסייעת, יותר מאשר הם אתנו, בסופו של

תהליך.

<אריאלה לוי:>

הכי הרבה עם הסייעת.

<איתן כבל:>

אני לא רוצה להפריז, לאט-לאט. אני מנסה

לבוא ולומר לכך, שכשאתה מגיע לגן, מעולם

לא עשיתי או ראיתי הפרדה בין הגננת לבין

הסייעת. עם כל הכבוד לגננת, ויש גננות

מצוינות בראש-העין, ובשכונה שלי בוודאי,

אני אומר את זה מכל הלב - -

<סימה חדד מה יפית:>

אני מסכימה.

<איתן כבל:>

- - אבל בלי סייעות טובות הן לא יכולות

לתפקד.

<גילי אלון:>

נכון.

<איתן כבל:>

הן לא יכולות לתפקד. והסיפור הזה, דרך אגב,

של הורים מחליפים, זו בכלל שערורייה בפני

עצמה. זה מייצר זילות לתפקיד הגננת, ולא

פחות מייצר זילות לתפקיד הסייעת. להיות

גננת ולהיות סייעת זה מקצוע, והמערכת,

לפני הכול, צריכה להחליט איך היא מתייחסת.

נכון לרגע זה, אני אומר לך, גברתי

היושבת-ראש, אני כבר לא מדבר על תנאי

ההעסקה, שזאת פשוט שערורייה, זה מביך.

<רינה קרן:>

נכון.

<איתן כבל:>

אינני יודע איך מי שחותם באוצר על ההסכם,

היד שלו לא רועדת כשהוא חותם על ההסכם

הזה. אי-אפשר להתייחס למערכת הזו כאל

מערכת שאתה לא רואה אותה. יש אנשים, יש

כאלה שמסתובבים בגנים, לכן, אני אומר לך

לפחות מבחינת המחויבות שלי, לא רק בכובע

שלי כאן כחבר כנסת, אלא גם מחויבות כחלק

מהמערכת ההסתדרותית, זה דבר שאני לא חושב

שמישהו יכול להרשות לעצמו שהמצב הנוכחי

יימשך. אני אומר את זה בצורה, שאיננה

משתמעת לשתי פנים.

זה קרב, אני אומר לכן, ואם אתן לא תצאנה

מכאן, כולכן, כל הסייעות על כל הגוונים

והסוגים שלכן, עם יכולת להיות מאוחדות

ולצאת למאבק – בשבילנו ההורים, בבוקר

לחשוב רק שאנחנו לא יכולים לשים את הילד

או את הילדה שלנו בגן, אני רוצה לראות –

אם עדיין לא השתמשתן, כפי שהרבה אחרים

משתמשים בכוח שלהם אל מול המערכת.

<רותי תורג'מן:>

יש לנו מוסר עבודה.

<איתן כבל:>

אני רוצה לראות איך שרים, חברי כנסת,

יכולים לצאת ולהשאיר את הילדים, כשהם לא

יודעים איפה הם בגן-הילדים. ובכלל, כל

המערכת כולה, המצב חייב להשתנות. ואני,

גברתי, מסיים, זה לא בעניין באמת, תסלחי

לי, הרי את לא קובעת, גברתי, עם משרד

החינוך את גודל התקציב, אבל לפעמים גם

כשרוצים לתת הסבר, לפעמים עדיף לנשוך את

הלשון. זאת אומרת, להגיד דברים כמצוות

אנשים מלומדה, קיבלתם 5%, ריקודים בחוץ.

<אריאלה לוי:>

שבו בשקט.

<קריאה:>

ממש.

<איתן כבל:>

ואני אומר את זה או כמה שקיבלתן, זה לא

משנה, כי בסוף יש את המערכון של הגשש, את

מכירה אותו - - -

<סימה חדד מה יפית:>

בסדר, עובדה.

<איתן כבל:>

אבל אני לא מתלונן עלייך - -

<רינה קרן:>

זו לא את.

<איתן כבל:>

- - רק אני אומר, לפעמים, הרי אם היית קובעת,

אני מניח שהשכר היה משולש, אבל את לא.

<סימה חדד מה יפית:>

בטוח.

<איתן כבל:>

אסיים. ואני אומר, בסוף זה כמו במערכון של

הגשש – כמה ביד.

<רותי תורג'מן:>

נכון.

<היו"ר עינת וילף:>

תודה רבה לחבר הכנסת כבל, גם על דבריו וגם

על כך שעזרת לי להעלות את הנושא לסדר-היום

ולהביא אותו כאן לכנסת. האיש שעל הכסף,

אהרון עוזיאלי, סגן בכיר לממונה מחלקת

השכר, משרד האוצר, אם תוכל בבקשה להתיישב

ליד מיקרופון. תודה רבה. אשמח

להתייחסויות לדברים שעלו פה.

<אהרון עוזיאלי:>

כן, אשמח להתייחס, כולל סליחה – אהיה חלוק

לגמרי עם ידידי איתן כבל חבר הכנסת.

<איתן כבל:>

אתה לא יכול להיות חלוק עם חשבון הבנק של

העובדות.

<אהרון עוזיאלי:>

אני חושב שאם יש סקטור שאני יודע להסתכל

לו בעיניים ולהגיד שעשינו כמה דברים

טובים ונכבדים לטובתו, זה הסקטור שיושב

פה.

<היו"ר עינת וילף:>

יש לי בקשה, אם מישהי שיושבת ליד מיקרופון

יכולה לקום. מותר לקום גם לגברים מדי פעם.

תודה רבה.

<אהרון עוזיאלי:>

תודה. אני אומר שאם יש סקטור שאני יודע

להסתכל לו בעיניים, ואני חושב שעשינו כמה

דברים טובים ומועילים לטובתו, זה הסקטור

שיושב פה. אסביר. לפני זה אני רק רוצה

להתייחס לכמה דברים אחרים. נאמרו פה

דברים, שלצערי הם שגויים בעליל. אם יש

חשיבה שמישהי עובדת בחצי משרה, ולכן בחצי

משרה מגיע לה שכר מינימום של 4,100 שקלים,

הרי ברור שזה לא נכון. כי על חצי משרה לא

מגיע שכר מינימום של 4,100, אלא חצי מ-4,100, זה ברור לגמרי. לכן, צריך לשים את הדברים

בפרופורציה הראויה.

<קרן שמש- פרלמוטר:>

מה שלא ברור, זה ש - - -

<היו"ר עינת וילף:>

אני מבקשת לא להפריע. אבל להגדרה, מה שעלה

כאן, זה שהשעות של מה נחשב למשרה מלאה –

לא סבירות.

<אהרון עוזיאלי:>

אתייחס גם לשכר מינימום בכלל. לא חושב שזה

עיסוקי, אני משרד האוצר, אני באמת לא

המעסיק הישיר, לא משרד החינוך, גם לא

הרשות המקומית. ואני גם לא כל כך בקי

ואמון על הנושא של המעמד המקצועי. מה זה

מעמד מקצועי? זאת שאלה מאוד-מאוד נכבדה.

<היו"ר עינת וילף:>

לא, מבחינת השעות, מה נחשב משרה מלאה.

<אהרון עוזיאלי:>

לדעתי, 42.5 שעות. אבל גם בזה אשמח אם יש פה

נציג של השלטון המקומי, או אולי שלמה

יודע, אשמח לשמוע איזשהן התייחסויות, כי

באמת זה נושא שקיים בהסכמי עבודה, אין לי

פה עליו תשובה. לדעתי, 42.5 שעות, זו משרה

מלאה.

<היו"ר עינת וילף:>

אבל השאלה היא כזאת, אם ראוי ונכון מבחינת

המקצוע, שמשרה מלאה תוגדר 35 שעות, לצורך

העניין. בעצם, הדבר הוא חלק ממשא ומתן

קיבוצי.

<אהרון עוזיאלי:>

אני לא חושב שזה נכון. אני חושב, ופה כן

אעביר את זה פשוט דרך החור של הגרוש בין

היתר, הפחתה כל כך אולי מתבקשת לדעת אלה

שיושבות פה, המשמעות שלה, אם אני מפחית

מ-42.5 ל-37, פירושו של דבר שאנחנו נדרשים

לתוספת עובדים, עובדות של משהו כמו 20%, זו

התוצאה. כי ברור - - -

<קריאות:>

- - -

<היו"ר עינת וילף:>

שוב, הטענה כאן שלא מדובר בתוספת עובדים.

ממילא העובדות נמצאות במערכת, רק בפועל

זה יתבטא בתוספת שכר.

<אהרון עוזיאלי:>

אז אתייחס לשכר, עם כל הכבוד.

<היו"ר עינת וילף:>

אבל העובדות נמצאות בתוך המערכת.

<אהרון עוזיאלי:>

אם החשיבה היא לתרגם את זה ל-37 או ל-35,

המשמעות היא דרישה לתוספת אלפי עובדות

למערכת. אם ההתייחסות לשכר - - -

<רימונדה מחאמיד:>

למה צריכים עוד עובדות?

<קריאות:>

- - -

<אהרון עוזיאלי:>

הרי ברור לגמרי, 42.5 שעות בשביל לקבל את

אותה מכפלה - -

<היו"ר עינת וילף:>

אני מבקשת שקט, אלה דברים חשובים.

<אהרון עוזיאלי:>

- - דרך 37.5 שעות – ככל שהמספר יותר נמוך,

כמובן שהדרישה לעובדות נוספות תגדל.

התשובה היא ברורה. זה מאות מיליוני שקלים.

:

o( hp

瑹⴫¿ЀŽ

摧ᢱå~欀䁤

摧⴫¿~欀롤

摧⴫¿~欀⁤

摧⴫¿~欀顤

hi]

hà]

摧巠

hÓ

摧௓

hÓ

o(tH

hœ)

o(tH

hœ)

o(tH

摧⦜

o(tH

h‹)

o(tH

h‹)

o(tH

ᘑꅨ䀨娀脈䡮Ѝ䡴Ѝᘔꅨ䀨娀脈nH

o(tH

:

o(tH

(Ê

o(tH

h®

hº

摧僸ᄀקרן שמש- פרלמוטר:>

הוא לא מבין.

<גילי אלון:>

כשתדברי תגידי, לא נכון.

<אהרון עוזיאלי:>

שלא תהיה טעות, מאות מיליוני שקלים.

עכשיו, דווקא בקטע של עבודה חלקית - - -

<איתן כבל:>

תמיד כשמדברים באוצר, זה מגיע בסוף למאות

מיליונים. חיכיתי מתי זה יגיע.

<אהרון עוזיאלי:>

דווקא בקטע של עבודה חלקית, גם יש תעדוף

בחוקת השלטון המקומי, יש תעדוף במובן הזה

שעובדת בחצי משרה, לדוגמה, מקבלת באופן

יחסי יותר מאשר חצי משרה, וכך עובר הלאה.

ולכן, גם החישוב הזה הוא לא מדויק במובן

הזה שכבר לוקחים בחשבון, נקודתית למשל, מי

שעובדת ב-50% משרה מגיע לה שכר כאילו עבדה

60% משרה. זאת אומרת, יש פה איזה התייחסות

ושיפוי לטובת העבודה החלקית, במובן הזה

שברור שבקצה אם אני עובד משרה מלאה, אז

אני מקבל משרד מלאה ולא יותר, אבל בדרך יש

לי נקודות לטובתי.

<היו"ר עינת וילף:>

רק שאלה, כדי שהמאות מיליוני שקלים לא

יישאר באוויר, יש לך פה חישוב או שאם לא,

נבקש מהוועדה - - -

<אהרון עוזיאלי:>

אני יכול להציג חישוב, זו לא בעיה. אני כן

רוצה להתייחס אבל למה שקרה בהסכמי השכר,

ואני כן רוצה להתייחס לכך שלפחות מבחינת

ההסכמים יש התייחסות שונה לעובדות בעלות

השכלה שונה. זאת אומרת, יש לנו רובד בסיסי,

סליחה שאשתמש במלה הזאת, של עובדות שהן

חסרות השכלה פורמלית מבחינת שנות לימוד,

ואז יש להן סולם שכר של 4.6 זה הדרגות

ב"סולם המעו"ף" – מה שנקרא. אם הן בוגרות 12

שנות לימוד, יש להן דרגה נוספת. אם היא

מורה או גננת מוסמכת, גם היא נהנית מתוספת

גם בבסיס וגם בקצה, היא נהנית מעוד דרגה.

אם היא גננת בכירה או תואר אקדמי - - -

<גילי אלון:>

אבל זה לא נכון.

<בת שבע פרימו:>

לא נכון.

<רינה קרן:>

אנחנו לא מדברים על גננות. אני כסייעת 12

שנות לימוד - - -

<היו"ר עינת וילף:>

אני מבקשת בכל זאת.

<אהרון עוזיאלי:>

אם היא מורה, גננת בכירה או תואר אקדמי

בחינוך, ואני מדגיש של מוסד - - -

<קריאות:>

- - -

<קריאה:>

אנחנו סייעות, אנחנו לא גננות.

<אהרון עוזיאלי:>

היא מועסקת כסייעת, לא כגננת. אבל היא

מועסקת כסייעת - -

<קריאות:>

- - -

<אהרון עוזיאלי:>

- - אז יש לה עוד דרגה מעבר למה שיש לה.

<אתי אלוני:>

נדרשת השכלה - - -

<קריאה:>

יש גם סייעות עם תואר.

<אהרון עוזיאלי:>

אני רוצה לייצר השוואה – מאחר שהנושא הזה

היה אקוטי בהסכמי השכר, גם של 2009 וגם

בהסכם השכר שנחתם לאחרונה ב-2012, כי גם

ההסתדרות וגם המעסיקים חשבו שיש פה סקטור

שצריך – וזה גם עובד כלפי הסייעות

האחרות, זה לא רק הסייעות של הגננות,

טיפוליות וכו' – לתעדף אותו בתוך הקבוצה

הכוללת של כלל העובדים בשלטון המקומי.

והתוצאה, אם אני עכשיו משווה מה היה לנו

בשכר בין אוגוסט 2009, לפני ארבע שנים, ומה

שהולך להיות, אני מדגיש, מה שהולך להיות

באוקטובר, כי באוקטובר הקרוב - -

<גילי אלון:>

הישג שלנו.

<אהרון עוזיאלי:>

- - קורים כמה דברים מבחינת הסכמי השכר.

באוקטובר הקרוב, מצד אחד, ישנה השלמה של

המהלך של, אני מזכיר, הגדלת שכר מינימום

מ-4,100 ל-4,300, אז היה רק 3,900, בתקופה ההיא.

עשינו סריה שלמה של צעדים בשכר, ותוכלו

לבדוק אותי באוקטובר, זה לא כל כך רחוק, זה

עוד שלושה חודשים, אנחנו מייצרים בעצם

טבלת שכר שהיא שונה משמעותית מהקיים. זאת

אומרת, אם באוגוסט 2009 סייעת מתחילה, אני

מדגיש, סייעת מתחילה, שכרה היה סדר גודל

של 4,075 שקלים - - -

<היו"ר עינת וילף:>

אתה מתכוון ללא השכלה פורמלית.

<אהרון עוזיאלי:>

ללא השכלה פורמלית, הדבר הכי בסיסי.

<כרמלה פורת:>

לא מקבלים השכלה - - -

<אריאלה לוי:>

אין דבר כזה.

<היו"ר עינת וילף:>

בסדר, אני רוצה להבין את הנקודה.

<אהרון עוזיאלי:>

על משרה מלאה. גם אין לה גמולי השתלמות,

זאת אומרת, היא גמרה צבא, גמרה שירות

לאומי, זה מה שהיא עושה.

<רינה קרן:>

אין דבר כזה.

<קריאה:>

לא מקבלים היום.

<קריאות:>

- - -

<מוחמד ברכה:>

יש דבר כזה סייעת ללא השכלה פורמלית?

<כרמלה פורת:>

לא, אין דבר כזה.

<פאני אלימליח:>

אין דבר כזה.

<מוחמד ברכה:>

אין דבר כזה בכלל?

<קריאות:>

אין דבר כזה.

<קריאות:>

- - -

<היו"ר עינת וילף:>

אני מבקשת. בוא נשאל אותך, האם היום

במערכת יש עדיין סייעות ללא השכלה

פורמלית?

<אהרון עוזיאלי:>

אני באמת לא יודע.

<היו"ר עינת וילף:>

לא יודע.

<אהרון עוזיאלי:>

אני לא המעסיק שלהן. אני מניח שיש. בכל

מקרה סייעת כזאת היתה משתכרת אז - -

<קריאות:>

- - -

<אתי אלוני:>

זה תנאי סף כתוב – 12 שנות לימוד - - -

<איתן כבל:>

השאלה, גברתי, אם הוא יכול לתת נתונים –

כמה עובדות סייעות מקבלות שכר – יש לו

נתון שהוא יכול להציג מתוך - - -

<אהרון עוזיאלי:>

לא.

<מוחמד ברכה:>

לא. תנאי לקבלת העבודה – 12 שנות לימוד, מה

אתם מדברים?

<רותי תורג'מן:>

מינימום.

<קריאות:>

מינימום.

<רינה קרן:>

מינימום.

<קריאה:>

ולימודים.

<רותי תורג'מן:>

וקורס מטפלות, בנוסף לזה.

<מוחמד ברכה:>

וקורס מטפלות.

<היו"ר עינת וילף:>

חברים, חברות יקרות, רק שתדעו שלא יהיה

זמן לכל.

<מוחמד ברכה:>

למה לא לומר דברים מוחלטים על - - -

<מסעוד גנאים:>

זה מתוך חוברת הכשרות - - -

<היו"ר עינת וילף:>

אז בוא נתחיל, מה השכר לסייעת עם 12 שנות

לימוד?

<אהרון עוזיאלי:>

סייעת מתחילה עם 12 שנות לימוד התחילה אז

ב-4,075 שקלים, עם שתי שנות ניסיון, באוקטובר

- -

<קרן שמש- פרלמוטר:>

שכר ריאלי? כלומר, אתה לוקח - - -

<קריאה:>

זה אפילו לא לפנסיה.

<אהרון עוזיאלי:>

- - באוקטובר היא תרוויח 5,210 שקלים. זו לא

אותה אחת, כי זה באותו ותק. זאת אומרת, אם

זאת באמת היתה אותה עובדת, מן הסתם היתה

כבר מקבלת יותר ותק, יותר דרגות, אולי

דברים אחרים, אבל אחת חדשה כמוה תקבל 5,210

שקלים. ביולי 2013, שזו הפעימה האחרונה של

הסכם השכר שבתוקף, ה-7.25 מה שנקרא, היא תקבל

5,300 שקלים, 30% יותר, אני מדגיש.

אלך לעוד דוגמה אחת, יש לי פה כמה דוגמאות.

סייעת כזאת, שיכולה להגיע לשבע פלוס, שזאת

דרגה מאוד שכיחה אצל הסייעות, עם עשר שנים

ותק, אז היתה מרוויחה 4,339 שקלים, באוקטובר

יהיה לה 5,600 שקלים, וביולי 2013 5,700.

<רינה קרן:>

יולי עוד שנה.

<אהרון עוזיאלי:>

אם יש לה גמול השתלמות, שזה גם קיים, כלומר

זה חלק מהתמרוץ של המערכת לטובת ההשכלה

שלה - -

<אריאלה לוי:>

לא בבנק.

<אהרון עוזיאלי:>

- - אז אני מתייחס עוד פעם לעובדת בדרגה

שבע פלוס, היתה מקבלת - - -

<היו"ר עינת וילף:>

אני רק רוצה להפסיק אותך דקה. יש חשיבות

לשמיעת המספרים האלה גם בשידור, כי כשאתן

מנהלות את המאבקים שלכן, כשאתן מקבלות את

המשכורות מהשלטון המקומי, תדעו מה רשום

במשרד האוצר שמגיע לכן. ולכן, אני לא

מבינה למה מפריעים פה. כן.

<איתן כבל:>

אין מצב. גברתי היושבת-ראש, את יודעת, היה

לי את המטה הכי טוב בעולם, באה המלחמה

והרסה לי אותו. זאת אומרת, מה הוא מייצג

עכשיו? הוא מייצר פה איזשהו מצג, שאף אחד

לא מכיר. זה אם תבואו בדיוק ויהיה לך

ותבוא ופגשת – סליחה, אני רוצה - - -

<אהרון עוזיאלי:>

אתה מוזמן לבוא ולבדוק אותי - - -

<איתן כבל:>

אני רוצה להיות מוזמן לדבר אחר, גברתי.

אני רוצה לדעת - - -

<אהרון עוזיאלי:>

אני ממש מוחה על האמירה הזאת. אני מאוד

מצטער. אני לא מוכן לשמוע אמירה, שאני פה

מטייח או מוכר נתונים או מאחז עיניים.

<אתי אלוני:>

לא, אבל זה תוספות שניתנו עכשיו - - -

<רינה קרן:>

אני לא מקבלת את השכר הזה.

<איתן כבל:>

בוא נעשה סדר.

<אהרון עוזיאלי:>

אני נורא מצטער, זה לא יקרה.

<היו"ר עינת וילף:>

מצטערת, הפריעו לי ולא שמעתי.

<מוחמד ברכה:>

אגב, אי-אמירת אמת של עובד מדינה בוועדת

הכנסת, זו עבירה פלילית.

<איתן כבל:>

אני, חס וחלילה, לא האשמתי אותך באי-אמירת

אמת.

<היו"ר עינת וילף:>

רק רגע, איתן ומוחמד, אנחנו הולכים קצת

להרגיע, בבקשה. אלה הדברים הרשמיים

שנמצאים במשרד האוצר. אנחנו מבינים, וזה

גם עלה כאן – ברוב המכריע של המקרים

המשרה לא נחשבת משרה מלאה, והשעות

שמועברות הן הרבה פחות, ויש כל מיני

תפקידים נוספים.

אבל כדי שאפשר יהיה בכלל להתחיל לנהל

דיון ומאבק, צריך לדעת מהתחלה מה רשום

במשרד האוצר, אחרי זה מה קורה בשטח. בואו

גם נברר בין מה שרשום אצלו, שאתן צריכות

לקבל לבין מה שמגיע אליכן, צריך להבין מה

קורה – הפגיעה במאה אחוז משרה, כל הדברים

האלה. אבל כן חשוב שיהיה בפרוטוקול,

בשידור, ושתשמעו את זה, מה הם המספרים

המדוברים. כן.

<אהרון עוזיאלי:>

אז אני ממשיך, ברשותך.

<אריאלה לוי:>

יש פה תלושי משכורת.

<אהרון עוזיאלי:>

דרגה שבע פלוס, אמרתי שהיא דרגה מאוד

שכיחה אצל הסייעות שהשלימו את המסלול - - -

<רימונדה מחאמיד:>

זו דרגה אחרונה לסייעות.

<רינה קרן:>

אין יותר מזה.

<אהרון עוזיאלי:>

חבר'ה, אם גמול השתלמות אחד היה 4,350 שקלים,

יהיה 5,959, כמעט 6,000 שקלים - - -

<היו"ר עינת וילף:>

אלה המספרים החל מאוקטובר השנה.

<אהרון עוזיאלי:>

נכון. ביולי 2013, בפאזה האחרונה, זה יהיה

6,089, זה גידול של 40%. עם שני גמולים, שגם זה חיזיון נפרד. זאת אומרת, זה קיים הרבה

שהסייעות הולכות גם לגמול השתלמות רגיל

וגם למה שנקרא "גמול שלטון מקומי", שזה חלק

ממערכת ההכשרה שהן יכולות לעבור, אז - -

<זיוה אבידן:>

שהן לא צריכות אותו.

<אהרון עוזיאלי:>

- - אני מתייחס עדיין לאותה דרגה, שבע פלוס,

הפעם עם 20 שנה, כי לוקח יותר זמן להשיג את

גמול ההשתלמות.

<רותי תורג'מן:>

ממש לא.

<אהרון עוזיאלי:>

השכר הבסיסי באוגוסט 2009 היה 4,667 שקלים,

עולה ל-6,675, שזה גידול מעל 40% באוקטובר,

ויגיע ל-6,800 ביולי 2013. יש עוד דרגות יותר

בכירות, אבל זה כבר הרבה יותר נדיר, אני לא

רוצה להתייחס.

<היו"ר עינת וילף:>

תודה. קודם כל, אני כן מודה לך על הפירוט - -

<אהרון עוזיאלי:>

אני רק רוצה להסביר עוד דבר אחד, כי פה גם

נשמע משהו על לעג לרש, ואני לא חושב שיש פה

לעג לרש.

<קריאות:>

- - -

<אריאלה לוי:>

השכר הבסיסי - -

<כרמלה פורת:>

2,800 שקל השכר הבסיסי, על מה הוא מדבר בכלל?

<קריאה:>

אחרי 30 שנות עבודה.

<אריאלה לוי:>

- - לא מגיע ל-3,000 שקלים.

<גילי אלון:>

אחרי השלמת הכנסת.

<אהרון עוזיאלי:>

משפט אחרון מבחינתי. איך הגענו לדבר הזה

מבחינת הדברים? יש פה הצטברות של הרבה

מאוד נתינות, כאשר הוספנו תוספת "אופק

חדש", מה שנאמר פה; ישנו הסכם שמגדיל את

התוספת השקלית הרחבה, בבסיס היתה קודם 700

שקל לכל עובד, כל סייעת, והיום זה לפחות

1,400 - - -

<אריאלה לוי:>

השלמת הכנסה.

<אהרון עוזיאלי:>

ישנה תוספת 6.25, שעוד פעם, כל הסקטור

הציבורי קיבל 7.25, השלטון המקומי לקח

מכולם 6.25, בפער הזה של האחוז, הוא נתן 10%

תוספת, שאנחנו עוד לא רואים אותה. 10% תוספת

לטובת הסקטור שיושב פה.

<קריאות:>

- - -

<רינה קרן:>

למה רק באוקטובר?

<אתי אלוני:>

זה בסדר, זה עוד מעט.

<אהרון עוזיאלי:>

זאת אומרת, באופן מובחן מכלל התפתחות

השכר של עובדי השלטון המקומי, דווקא

הסקטור הזה, על חשבון אחוז אחד של כולם,

קיבל 10% תוספת - -

<כרמלה פורת:>

בגלל שכל השנים לקחו לנו.

<אהרון עוזיאלי:>

- - בשכר המשולב לטובתו, שאת זה נראה

באוקטובר.

<רינה קרן:>

למה אוקטובר ולא עכשיו?

<היו"ר עינת וילף:>

אני רוצה את ההתייחסות שלך - - -

<אהרון עוזיאלי:>

עוד משפט אחד, ברשותך.

<היו"ר עינת וילף:>

כן, עוד נושא אחד.

<אהרון עוזיאלי:>

אם מישהי מועסקת ב"יום לימודים ארוך", מה

שנקרא יוח"א, אז ישנו תגמול נוסף שבכלל לא

מוזכר פה, אבל הוא קיים, משהו כמו, תזכיר

לי, שלמה, 560 שקל על ארבעה ימים ארוכים. הוא

לא מוזכר במספרים האלה.

<היו"ר עינת וילף:>

אני רוצה להודות, בכל זאת, על זה שמסרת לנו

את הפרטים. אני הולכת לתת לך תלושי שכר

שונים שהביאו לי כאן. ב-40 דקות שנותרו,

אשמח אם בכל זאת תעיין בזה, ותגיד לי מה

הולך לקרות לתלושים האלה באוקטובר.

<אהרון עוזיאלי:>

אוקיי.

<היו"ר עינת וילף:>

ואחרי זה ביולי 2013. התייחסות לנושא שעלה

כאן של התנאים מבחינת המחלות, השחיקה,

הדברים האלה. אלה דברים שבכלל נמצאים

אצלך, באחריותך בהסכמים או שזה לא נוגע?

<אהרון עוזיאלי:>

אלה דברים שיש הרבה מאוד סקטורים שטוענים

להם. אנחנו כמובן משתדלים שהדברים יקבלו

ביטוי בשכר השוטף, ולא באמצעות מהלכים

מקלים אחרים. אני מסכים שגם בשירות

המדינה וגם במקומות אחרים ישנם הרבה

עובדי כפיים, עובדים מסוגים כאלה ועובדים

מסוגים אחרים, שהטענה הזאת מאוד רווחת

כלפיהם. אם נתחיל לייצר לכל אחד את

התשובות שלו, אז עוד פעם, המשמעות היא

באיזשהו מקום שכולנו נשלם על זה יותר.

<היו"ר עינת וילף:>

תודה לך.

<אריאלה לוי:>

אפשר להעיר?

<היו"ר עינת וילף:>

הערות בהמשך. אני מבקשת עכשיו את

ההתייחסות של השלטון המקומי, אתי אלוני,

בבקשה, ראש מינהל חינוך במרכז השלטון

המקומי. אם את יכולה בעיקר להתייחס

לטענות על מה קורה בין הכספים שמועברים

מן המדינה לשלטון המקומי, כל הנושא של

העסקה במהלך הקיץ, ההגדרה גם של התפקיד

כתפקיד מינהלתי ולא כתפקיד עובד הוראה,

ושאר הדברים שעלו כאן.

<אתי אלוני:>

יש חלקים שקשורים אלינו, יש חלקים שלא.

בוקר טוב, אצטרף לדבריה של סימה ממשרד

החינוך. אני רוצה להודות לך, נציג האוצר,

לפחות על הצגת המספרים, ולומר בפתיח שלי,

שהשלטון המקומי, מתוך הבנה והיכרות בכוח

הזה שנקרא כוח הסייעות, אנחנו רואים בו

כוח עוגן, אחד מהעוגנים הכי חשובים בקיום

מוסדות החינוך, בעיקר בכל מה שקשור לגנים;

והעובדה, שכפי שציין נציג האוצר, ניתנה

לסקטור הזה, מתוך ראיית החשיבות, ומתוך

ההבנה והרצון לא לעשות טובה, אלא לגשת

באמת לקראת תוספת מכובדת, שעומדת על סדר

גודל של 22% – אני חושבת שמעידה לפחות

בגישה שלנו – הכוונה ראשי הרשויות

המקומיות, לחשיבות התפקיד שלכן, לעצם זה

שאתן מהוות את הבסיס והעוגן לקיומה של כל

מסגרת גן יום ביומו.

צריך לזכור את מוסדות החינוך לגיל הרך, מה

שנקרא "קדם יסודי", לפחות לפי החוק, משרד

החינוך והשלטון המקומי, חלים עליהם מה

שנקרא "קיום משותף". מי שמשפה את השכר של

הסייעות יחד אתנו הוא משרד החינוך. אבל

לפני שאגיע לשכר, אני רוצה לבוא ולומר שיש

פה בעיני, עניין שהוא קודם כל בראשיתי,

ולבוא ולהגדיר קודם כל מה התפקיד הנדרש

באותו מוסד חינוכי, ואני מסכימה שזה מוסד

חינוכי ולא שמרטפייה. ומי שמגדיר מהו

תפקידה של הסייעת, מהם האינטראקציות

שצריכים להתחולל באותו מוסד, גם בהיבט

הפדגוגי, גם בהיבט החברתי, וגם בהיבט

האחר, הוא משרד החינוך.

אני מחזיקה את מה שסימה הגדירה, החזיקה

אצלה גם בחוזר מנכ"ל, אני מחזיקה את

ההגדרה מאוגדן תנאי השירות שמופיע

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]