פרוטוקול הכלכלה, מספר 952 מתאריך 24/09/2012

הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקןמושב רביעי

<פרוטוקול מס' 952>

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, ח' בתשרי התשע"ג (24 בספטמבר 2012),

שעה 10:30

<סדר היום:>

<מניעת סגירתו של מפעל "פניציה">

נכחו:

<חברי הוועדה:>

כרמל שאמה-הכהן – היו"ר

רוברט אילטוב

דליה איציק

יצחק וקנין

יואל חסון

עמיר פרץ

נחמן שי

יוליה שמאלוב-ברקוביץ

רחל אדטו

אורי אורבך

דניאל בן-סימון

אחמד דבאח

יצחק הרצוג

שלמה מולה

שאול מופז

אברהם מיכאלי

אלכס מילר

דוד רותם

<מוזמנים:>

שאול צמח – מנכ"ל משרד האנרגיה והמים

שוקי שטרן – מנהל רשות הגז, משרד האנרגיה

והמים

דורית הוכנר – מנהלת תחום בכיר תכנון

פיסי, משרד האנרגיה והמים

קונסטנטין בלוז – רשות הגז הטבעי, משרד

האנרגיה והמים

לבנה זגורי – סגנית מנהל מרכז השקעות,

משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

דוד שמחוני – סגן ממונה על מחוז תמ"ת

והצפון, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

נועם שטרן – רפרנט תעשיה באגף התקציבים,

משרד האוצר

אורן משה – אגף התקציבים, משרד האוצר

אמיר חייק – מנהל כללי, התאחדות

התעשיינים

מאיר בר-אל – משנה למנכ"ל, התאחדות

התעשיינים

אורן הרמבם – מנהל המחלקה לכלכלת עסקים,

התאחדות התעשיינים

חיזקיה ישראל – מנהל מחלקה, התאחדות

התעשיינים

יהודה טילישבסקי – מנהל, התאחדות

התעשיינים

גבריאל פיצ'י דובינר – נציג נושא פניציה

ומזכיר חטיבת עובדים זרים, ההסתדרות

הכללית החדשה

שלמה יפרח – נציג הסתדרות פועלי הבניין,

ההסתדרות הכללית החדשה

אייל חנקין – מנכ''ל חב' סופרגז

ערן חיימוביץ – מנכ"ל החברה, מפעל פניציה

- ההנהלה והעובדים

צבי זוגץ – סמנכ"ל מפעל פניציה - ההנהלה

והעובדים

יצחק גנדל – יו"ר ועד העובדים, מפעל

פניציה - ההנהלה והעובדים

יעקב אמון – מנהל משק ותחבורה, מפעל

פניציה - ההנהלה והעובדים

רונית דרעי – מנהלת חשבונות, מפעל פניציה

- ההנהלה והעובדים

אמיר סבג – עובד בתנור, מפעל פניציה -

ההנהלה והעובדים

אלכס פסחוב – עובד, מפעל פניציה - ההנהלה

והעובדים

שרה בר – עובדת המפעל, מפעל פניציה -

ההנהלה והעובדים

אורן סאסי – מנהל תפעול, מפעל פניציה -

ההנהלה והעובדים

אילנית בר זאב – מחלקת שיווק, מפעל

פניציה - ההנהלה והעובדים

ברוך מלדסי – עובד בתנור, מפעל פניציה -

ההנהלה והעובדים

עלי אבו סמרה – עובד בתנור, מפעל פניציה -

ההנהלה והעובדים

אילן בר – חובש, מפעל פניציה - ההנהלה

והעובדים

קווין אברהם מוזס – ביקורת איכות, מפעל

פניציה - ההנהלה והעובדים

עוזי גולדנר – מנהל עבודה, מפעל פניציה -

ההנהלה והעובדים

שבתאי קקיאשוילי – עובד ייצור, מפעל

פניציה - ההנהלה והעובדים

מאיר קדוש – מפעיל תערובת, מפעל פניציה -

ההנהלה והעובדים

חלחל ג'אד – עובד ייצור, מפעל פניציה -

ההנהלה והעובדים

אחמד עבאס – מלגזן, מפעל פניציה - ההנהלה

והעובדים

צחי קלפון – עובד ייצור, מפעל פניציה -

ההנהלה והעובדים

גרגורי יופית – מפעיל מכונה, מפעל פניציה

- ההנהלה והעובדים

מיקי פרנקו – מנהל מחסן טכני, מפעל

פניציה - ההנהלה והעובדים

ציון שמואלי – חבר ועד העובדים, מפעל

פניציה - ההנהלה והעובדים

דוד קשני – עמותת "קול בשכונות"

נסים עוג'ר – פעיל המשמר החברתי

ליאור מנצ'ר – פעיל המשמר החברתי

<מנהלת הוועדה:>

לאה ורון

<רשמת פרלמנטרית:>

הילה מליחי

<מניעת סגירתו של מפעל "פניציה">

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

בוקר טוב. אנחנו פותחים את ישיבת ועדת

הכלכלה. על סדר היום: הנושא של מניעת

סגירתו של מפעל "פניציה". ביקרנו בשבוע

שעבר, חבר הכנסת דבאח, חבר הכנסת מילר

ואני, במפעל "פניציה. נפגשנו עם המנכ"ל, עם

חברי ועד העובדים. סיירנו במפעל שמענו

סקירה על המצוקה של מפעל "פניציה", ומה

צריך לעשות, לגישת הנהלת המפעל כדי לסייע

למפעל לצלוח את המשבר.

כפי שאנחנו הבנו באותה פגישה בתום הסיור,

הבעיה של "פניציה" מתנקזת בסופו של דבר

לנכונות, ליכולת, של מדינת ישראל להניח

תשתית של גז שתגיע למפעל עד לתאריך אפריל

2014, ולהבטיח שבמקרה ותשתית הגז תתאחר

מסיבה כלשהי שאינה קשורה במפעל, מדינת

ישראל תדע לשפות את המפעל בגין ההפסדים

והנזקים שייגרמו לו. צריך להבין, מפעל

"פניציה" מייצר מוצר בסיסי אחד, שהוא

זכוכית, על צורותיה השונות. כפי שאנחנו

למדנו את הנושא, מפעל "פניציה" הוא המפעל

היחידי כיום בעולם שמייצר זכוכית

באמצעות אנרגיה שמופקת ממזוט ולא מגז.

המשמעות היא שעלות האנרגיה שמפעל

"פניציה" נאלץ לשלם עבור הייצור היא גבוהה

פי ארבעה בממוצע. כשלוקחים את הנתון הזה,

בתנאים אלה מפעל "פניציה" לא יכול

להתחרות. בהגדרה, הוא לא יכול לשרוד.

מדינת ישראל משקיעה מיליארדי שקלים כדי

להבטיח תעסוקה לפריפריה, בין אם זה בדרום,

בין אם זה בגליל בצורות שונות. ועדת

הכלכלה, בין היתר, מקבלת החלטות בתחומי

החקלאות, בתחומים אחרים, בעידוד השקעות

הון, כדי להבטיח תעסוקה באזורים האלה,

שלעיתים הם מוכי אבטלה וברוב הזמן הם

בשיעורי אבטלה גבוהים. ולכן נראה לי

שהבעיה של להניח תשתית – הגם שזו אופרציה

די מורכבת משפטית, תכנונית. יש עלות של

כמה עשרות מיליוני שקלים. מדינת ישראל

היא מדינה שיודעת וידעה לייצר את "כיפת

ברזל" ולשלוח לוויין לחלל. היא לא צריכה

לחשוש מלהתחייב שהצינור יגיע עד המועד

המיועד. מדובר לא במועד בלתי אפשרי

מבחינה טכנית. לא צריך להמציא טכנולוגיה

חדשה. צריך פשוט לעשות את זה במהירות,

בנחישות. יכול להיות שיהיו עיכובים,

תקלות ומכשולים משפטיים תכנוניים, אבל

בשביל זה יש גם כלים של חקיקה. עשינו את זה

בתחומי התחבורה, בתחומי סלילת כבישים כדי

לפרוץ דרכים בצורה מהירה ולהניח דרכים.

סללנו כל מיני נתיבים שעוקפים עיכובים

תכנוניים.

יצא לי לאחר מכן לשוחח עם ראש הממשלה

בעניין. פניתי אליו. הצגתי בפניו את עיקרי

הבעיה. ביקשתי את התערבותו. והוא הבטיח

לבדוק את הנושא. הוא רשם את הדברים לפניו.

לצערנו, אנחנו בתקופה של בין חגים. ראש

הממשלה גם יוצא למשלחת לשליחות באו"ם.

המועד שעודכנו שהוא מועד קריטי מבחינת

המפעל זה סוף החודש. כבר הוזמנה חברה כדי

לקרר את התנור. כפי שהוסבר לנו, קירור

התנור עלול להיות צעד בלתי הפיך. כל המפעל

הרי זה התנור הבוער הזה. אז מצד אחד אנחנו

קודם כל מתכנסים כאן כדי לשמוע את עמדת

נציגי הממשלה אחרי שנשמע את עמדת המפעל

עצמו. איך כל משרד רואה את תרומתו לפתרון

המשבר. בי"ת, חייבת להיות כאן דחייה או

נתון של זמן נוסף מצד הנהלת המפעל ודחיית

קירור התנור. אני חושב שלא מדובר בפרק זמן

ארוך, אבל פרק זמן עד שהכנסת תחזור

לפעילות, וגם שנעבור את תקופת החגים שבה

הדברים לעיתים נופלים בין הכיסאות.

אלה הדברים כפי שאני התרשמתי שגם שחברי

לסיור התרשמו. חברי הכנסת נרשמו לדיבור.

אני מציע שקודם כל ידבר מנכ"ל המפעל, יציג

את המצב כפי שהוא היום. אני יודע שאתמול - -

-

<ערן חיימוביץ:>

עוד לא הצלחנו להתחבר.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

יש לך מצגת?

<ערן חיימוביץ:>

כן, קצרה.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

אוקיי. אני מבין שאתה חייב את המצגת כדי

לדבר.

<ערן חיימוביץ:>

עדיף, כן.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

מנכ"ל משרד האנרגיה והמים פה, נכון? ראיתי

אותו. אפשר לשמוע אותך?

<עמיר פרץ:>

איפה המנכ"ל? אני אדבר במקומו. לפי דעתי

אנחנו צריכים לתת פתרון עכשיו, כי אנחנו

מכירים כבר את הנושא לפני ולפנים. מכל

ההיבטים.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

רגע, בואו נשמע את המנכ"ל.

<שאול צמח:>

בוקר טוב. אדוני, כפי שהצגת את הדברים

בפתיח, מרגע שהתעורר הנושא של הקושי של

מפעל "פניציה" להמשיך בתפקוד הרגיל שלו

בגלל בעיית האנרגיה, המשרד, יחד עם הגופים

הקשורים אליו – רשות הגז, אם זה חברת

"נתיבי גז" – התכנסו בראשות השר כדי לנסות

ולטכס עצה לעניין הזה. והדבר הקונקרטי

שאני רוצה להצביע עליו ושלא היה קודם, זה

שנקבע מועד שהוא 20 חודשים מהמועד שבו

המפעל מסוגל להתחייב מול חברת "נתיבי גז",

שהיא החברה שמבצעת את ההקמה של הצינור

הזה, המפעל הזה יהיה מחובר. בטווח זמן של 20

חודשים נאמר שאם זה ייחתם במהלך חודש

ספטמבר, אז באפריל 2014 יהיה גז במפעל. זו

הסיבה הקונקרטית.

במקביל לחיבור של הצינור עצמו, שהוא

צינור הולכה בלחץ גבוה, היו יוזמות

נוספות שנגעו לקיצור משך הזמן שיעבור עד

שיהיה פתרון של גז במפעל. זה פתרון שנקרא

גז טבעי דחוס – CNG. זו יוזמה פרטית. חברה

מסוימת שהציעה לקדם תשתית. ישנו פתרון

שהוצע על-ידי חברות מסחריות של הבאה של גז

טבעי דחוס. זו הובלה במכליות שדוחסים

אליהן את הגז והן פורקות בשטח המפעל. כפי

שאמרתי, זה לא משהו שהוא בשליטת המדינה.

אנחנו התגייסנו ואמרנו שככל שיצטרך

להתבצע הליך של תקינה – בין אם זה בתוך

המשרד, ברשות הגז או גופים אחרים, ובין אם

זה משרדים אחרים – אנחנו נתגייס לעזור

ברגע שתונח בפנינו תכנית כזאת, ונדע אילו

נושאים עומדים בדרכה, אילו חסמים, על מנת

להסיר אותם.

<יואל חסון:>

מה זאת אומרת מהרגע שתוגש תכנית? למה אתם

לא דוחפים שתהיה תכנית?

<שאול צמח:>

אמרתי, מי שהציע את זה זו חברה פרטית. היא

יודעת מה היא רוצה לעשות. ברגע שהיא תדע

מה היא רוצה לעשות, ואיפה היא רוצה לעשות,

ומה בדיוק היא רוצה להקים - - -

<יצחק הרצוג:>

הם ונתג"ז פה. הם מוכנים להציע.

<שאול צמח:>

הם יציגו את הדברים. אני רק אומר, אנחנו

נרתמנו כדי לקדם את זה כי אם לדבריהם אפשר

לעשות את זה בתקופה של מספר חודשים, אז

אפשר בתהליך הזה להביא את הגז יותר מהר,

ודאי שאנחנו כמשרד נעודד את זה. בכלל

הפתרון של גז טבעי דחוס למקומות שאליהם

לא מגיע גז בצינור הוא פתרון טוב. ככל

שיגיע גז ליותר מקומות במדינת ישראל כך

ייטב. ולכן אנחנו נרתמים לעניין הזה בכל

הכלים שעומדים לרשות המשרד. שוב, מתוך

מטרה – אנחנו כאן בעניין "פניציה", אבל

המטרה היא להביא את הגז לכמה שיותר

מפעלים. הגז יהיה באזור התעשייה

בציפורית, ישנם שם עוד גורמים שיוכלו

לצרוך אותו, וגם במקומות אחרים באזור

הצפון כי אזור הדרום הוא הרבה יותר מרושת.

באזור הצפון, איפה שיותר קשה, יותר מסובך

להגיע עם צנרת. לכן הפתרון של גז דחוס הוא

פתרון שיכול להביא להם את הפתרון המתאים

למפעל הזה. ולכן אנחנו מתגייסים לסייע

לעשות אותו.

אלה שני הדברים שמשרד האנרגיה העמיד

לטובת העניין הזה. צריך גם לזכור עוד דבר

אחד, למפעל עצמו יש תהליך שהוא צריך

לעבור, של מספר חודשים, של הסבה של המפעל

לצריכה של גז טבעי. כלומר, מהבחינה הזאת

המפעל עצמו צריך להיערך. כפי שאמרתי, גם

צריך לחתום עם הגופים האחרים, בין אם זה

CNG, ובין אם זה חברת "נתיבי גז", כדי להאיץ

את כל התהליכים. ואנחנו שם כדי לעזור לו

מרגע שההסכמים יהיו חתומים.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

מה קורה אם המפעל חותם – נניח אחרי כיפור

– והצינור לא מגיע עד אפריל 2014 מסיבה כזו

או אחרת?

<שאול צמח:>

ההסכם המסחרי שבין חברת "נתיבי גז" לבין

המפעל קובע סוג של פיצוי בתנאים מסוימים.

הסיבה שזה נעשה – והטענה היא שזה לא

מספיק, ואני לא נכנס לוויכוח הזה –

שהחברה שמקימה את זה היא חברה ממשלתית

שההכנסות שלה באות מהמשתמשים. כך שאם

החברה היתה צריכה לשלם את הפיצוי

ממקורותיה, מי שהיה נושא בנטל הזה אלו

מפעלים אחרים שצורכים את הגז, וצרכני

החשמל. ובזה אין סבירות. אין מקום להעניש

את המשתמשים של המערכת על בעיות שיכולות

להתעורר שם. ולכן - - -

<יואל חסון:>

למה המדינה לא יכולה לגבות את זה? למה

המדינה לא יכולה לתת את ה-Backup הזה עד

התקופה שיהיה את הצינור כדי לתת את

האפשרות שהגז הזה יגיע במכליות יותר

מוקדם? למה אתם לא נותנים גז לזה? במה

מדובר, כמה העלויות פה?

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

חמישה מיליון ש"ח בחודש.

<יואל חסון:>

המדינה לא תוכל לעמוד בחמישה מיליון ש"ח

בחודש?

<יצחק וקנין:>

זה ההפרש בין המזוט לגז.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

זה הפרש, כן. בין ה-CNG - - -

<אחמד דבאח:>

ההפסד של המפעל בגלל אספקה לא תקינה או לא

נכונה – חמישה מיליון שקלים בחודש.

<יואל חסון:>

אבל כמה המדינה צריכה להשים כדי שזה יקרה

מחר בבוקר?

<שאול צמח:>

המדינה תשים את כל מה שצריך להשים כדי שזה

יקרה מחר בבוקר. השאלה כאן היתה תיאורטית

מה יקרה אם זה לא יגיע? קשה לי לתת תשובה.

בתוך המערכת של משק האנרגיה אין לזה

פתרון.

<יואל חסון:>

זה הצינור.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

לא על הצינור. חברת נתג"ז מתכננת את הנחת

הצינור. יכולים להגיש – נניח ארגונים

ירוקים – עתירות כנגד תוואי הצינור.

יכולים להגיש בעלי קרקעות שהצינור עובר

בתוך השטח שלהם. אתה יודע, המערכת המשפטית

שלנו – יכול להיות פתאום צו הפסקת עבודה.

בירור כזה או בירור אחר. וכל חודש זה

מיליוני שקלים. הדברים האלה לא תלויים

בחברה. והחברה, על בסיס אנרגיה יקרה לא

תוכל להמשיך – אני, כפי שאני מסתכל על זה,

למדינה יש אחריות במקרה של אזור התעשייה

בציפורית. אספקת גז לא רחוקה מהחובה לספק

מים וחשמל ונתיבי תחבורה. כי להגיד לחברה

הזו תפעלי שם על בסיס מזוט, או אפילו על

בסיס CNG לאורך זמן, הגז הדחוס, זה להגיד

להם אל תפעלו. להגיד להם אל תפעלו זה

להגיד לשלוח את העובדים הביתה. ומי שיבקר

שם במפעל יבין שהעובדים האלה, לא בטוח

שכולם ימצאו – בוא נגיד בלשון המעטה –

עבודה חלופית במהרה. אז מה הועלנו ומה

עשינו?

המדינה לא רוצה להתחייב לא בגלל

ההתחייבות הספציפית הזו. היא לא רואה את

ההתחייבות הספציפית הזאת – כפי שאני

הבנתי ממנכ"ל משרד ראש הממשלה, ששוחחתי גם

אתו בעניין – לא רואים בהתחייבות

הספציפית למפעל "פניציה", מפחדים מהשלכות

רוחב משפטיות. המדינה לא נוהגת להתחייב

לפצות פיצויים בגין נזק בכך שהיא לא

עומדת בזמנים או בהתחייבות.

<יצחק הרצוג:>

אז אל תקרא לזה פיצויים. תן רשת ביטחון,

סוג של - - -

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

אני בעד. אני אמרתי שכל מה שחסר עכשיו - - -

<יצחק הרצוג:>

תן קרן לסיוע למפעלים - - -

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

תראה, אנחנו ישבנו באותו חדר, והיה במשך

חודשים את המשבר של "פרי גליל". וגם אמרו,

אין בעיה, הכסף כבר לא היה הבעיה. הבעיה

היתה שלא יהיו השלכות רוחב. אמרו אם ניתן

את הסיוע ל"פרי גליל", יבואו עוד מפעלים

מהדרום, מאזורים אחרים, ויגידו גם אנחנו

רוצים. ובסוף, כשרצו להגדיר הגדרה משפטית

שלא פורצת את השלכות הרוחב, הגיעו להגדרה

הזו. הכול לדעתי שאלה של רצון, נחישות

ויצירתיות. כשחסר כסף, זו בעיה. כשצריך

הגדרות משפטיות, זו כבר שאלה אחרת.

<יצחק וקנין:>

כרמל, יש עוד בעיה ששייכת למרכז ההשקעות.

לדעתי, יש כבר איזה הסדר, לא מהיום, מ-2006,

עוד ממלחמת לבנון. כאשר סיירנו בסיור

במפעל שם שר האוצר דאז, הירשזון, ושר

המסחר והתעשייה, אלי ישי, סיכמו על איזשהו

מתווה של מענק. בזמנו המענק היה 24%. עד

הרגע הזה לא קיבלו את הכסף הזה. צריך

להבין, שיש פה כספים שאם הם יקבלו אותם, הם

יכולים לכסות על כל הפערים.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

התחייבות בעל-פה או בכתב?

<יצחק וקנין:>

התחייבות בכתב. לא בעל-פה, בכתב. אני אומר

את זה באחריות. הייתי באותן פגישות. יש

מכתבים. אמרתי הבוקר בפגישה שהיתה לי עם

החבר'ה מ"פניציה" שצריך לקחת את המכתבים

האלה ולהציף אותם, ולהשים אותם על השולחן.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

אני לא ראיתי את המכתב הזה עד היום.

<יצחק וקנין:>

אני חושב שהכסף הזה בלבד יכול לפתור את

הבעיה. אנחנו נגיע לאותה תמונה של "פרי

גליל". אנחנו נתברבר, ונתברבר ונתברבר שנה

וחצי עד נגיע לאיזשהו מקום. למפעל הזה אין

שנה וחצי. זה לא "פרי גליל". אין להם חודש

אפילו. ביום שיכבו את התנורים נגמר העסק.

ואני אומר לכם, אז העלויות למדינה יהיו פי

כמה, עשרת מונים, בתשלום דמי אבטלה, בכל

מיני דברים אחרים שנצטרך לשלם לאותם

עובדים. אני אומר את זה, המדינה צריכה

לקחת את זה לידיים. לא מדובר על מפעל של 200

עובדים. 400 עובדים ישירות, ועוד 600 עובדים

בהיקף הגדול. ולכן מישהו צריך לקחת את

הדבר הזה. זה הגליל. צריך להגיד את הדברים

האלה.

<יואל חסון:>

כרמל, הפתרון של המכליות, למתי הוא ריאלי?

הוא ריאלי - - -

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

זה רק פתרון ביניים. הבעיה היא עם הצינור.

<ערן חיימוביץ:>

ספטמבר.

<יואל חסון:>

אני יודע. אבל הוא יכול בינתיים לתת זמן?

<ערן חיימוביץ:>

אנחנו מדברים על ספטמבר.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

אדוני המנכ"ל, אתה הדובר, ואחריך חבר

הכנסת מופז. בבקשה.

<ערן חיימוביץ:>

אני אקח מזמנכם היקר – ואני מודה לכרמל

במיוחד שיזם את הדבר הזה. לכל החברים

שהצטרפו. אז אני רוצה לקחת מזמנכם בשביל

להכיר בשבע דקות את מפעל "פניציה". אני

מציג פה פחות או יותר את הדברים כדי

שתוכלו גם לראות בתמונות. אני לא אתעכב על

הכול. אם תרצו, אחרי זה אני אכנס. קודם כל,

מדובר בחברה שהוקמה ב-1936 על-ידי יהודים

שעלו מיד אחרי עלייתו של היטלר לשלטון. מר

מיכאלי, הבן של זה שהקים, של ה-Founder, עובד

בחברה. הוא בן 85 היום. אנחנו גאים להיות

חלק מהתעשייה הזאת שנים רבות.

חברת "סולל בונה" קנתה את החברה ב-1941. לאחר

מכן היא הוטמעה בתוך "כור". ב-1989 קנו את

החברה הבעלים הנוכחיים, שזו חברת Guardian

Industries, שזו חברה אמריקאית. היא תאגיד שיש

לו כ-30 מפעלים כמו "פניציה". אנחנו ממוקמים

בציפורית. אנחנו מייצאים 80%-70% מהתוצרת

שלנו. בתוך השוק המקומי אנחנו מהווים סדר

גודל של 70% מנתח השוק המקומי. ביולי – כ-370

עובדים, מחזור של 80 מיליון דולר. אנחנו

חלק ממשק לשעת חירום. אני מנכ"ל חדש,

מתחילת השנה הזאת.

אני עובד בחברה, אגב, 17 שנה. התמניתי

למנכ"ל בתחילת 2012. בגדול, המוצרים שאנחנו

מייצרים הם מוצרי מיגון. אנחנו מתמחים

בשוק הסולרי ובזכוכית דלת ברזל – ככה

אנחנו קוראים לזה – עבור אנרגיה סולרית,

ועבור כל מיני אפליקציות ייחודיות בתחום

הארכיטקטוני, ולבניין. אנחנו מייצרים

הכול זכוכית שטוחה.

מה גרם לנו להגיע למקום שאנחנו נמצאים בו

היום? שלושה דברים. הדבר הראשון הוא עלייה

חדה במחירי המזוט, וספציפית במדינת

ישראל. נתתי לכם פה מספרים, קנה מידה. מ-360

דולר לטונה בסוף 2007, ל-720 היום. זה מצבנו,

נכון להיום. העלות מתבטאת כיום בשני

מיליון דולר לחודש. חשוב לי לציין שאנחנו

המדינה האחרונה שנשארה על הגלובוס

שמייצרת זכוכית שטוחה לאפליקציות האלה

במזוט. כל שאר העולם מייצרים את זה בגז

טבעי.

הדבר השני שגרם לנו הוא ירידה חדה במחירי

הזכוכית בעקבות משבר עמוק בעולם, שמדינת

ישראל פחות נפגעה ממנו, לשמחתי הרבה. אבל

מכיוון שאנחנו יצואנים מאוד גדולים –

כמעט כל התוצרת שלנו הולכת לייצוא – 40%

ירידה במחירי הזכוכית, זה מה שפגע בנו

בצורה קשה, בנוסף למזוט שהתייקר פי 2,

וספציפית במדינת ישראל. המחירים שאנחנו

רואים היום באנרגיה זה 18 דולר למיליון BTU,

יחידת אנרגיה. באירופה רואים שבע. ברוסיה

שלוש. בארצות-הברית פחות משלוש. במדינות

ערב הסובבות אותנו – פחות משני דולר.

<שלמה מולה:>

כמה אנחנו, 18?

<ערן חיימוביץ:>

18. "פניציה" מייצרת היום זכוכית ומייצאת

לעולם כאשר מחיר האנרגיה שלה הוא כמעט פי

3 בהשוואה למתחרה היקרה שלה באירופה.

ולכן, אם תיקחו את זה יחד עם ירידה במחירי

הזכוכית – אנחנו יצואנים ב-40% – אתם

מבינים את הקריסה שלנו. מעבר לזה, פנינו

גם לשוק הסולרי כדי להיות ייחודיים.

ואנחנו מבין 23 המפעלים היחידים בעולם

שמייצרים את זה. ואנחנו מוצבים בין ה-Top 3

בעולם מבחינת הביצועים שלנו. קחו את

שלושת הדברים האלה, והבנתם למה אנחנו

נמצאים היום בהקפאת תהליכים.

אלה כמה גרפים. אני אולי אדלג עליהם. אבל

אתם רואים שעד 2009 למרות המצב, למרות

ההתייקרות במזוט, למרות המשבר העולמי,

"פניציה" עדיין החזיקה מעמד וייצרה ערך

לבעלים. אתם רואים את השפעת המזוט. אתם

רואים את הקו של 400 דולר לטונה מזוט.

ומאותו רגע אנחנו בצלילה. חשוב להבין

שבעולם, גם היום, זה לא שווה ערך ל-400 דולר

לטונה, אם תיקחו את המספרים שנתתי לכם.

אנחנו פשוט מתקשים להתחרות מול העולם.

<שלמה מולה:>

למה ב-2011 היתה עלייה מסוימת?

<ערן חיימוביץ:>

ב-2011, הדבר הזה הוא די מלאכותי. זו החלפה

של הסכם. בעצם הנקודה נמצאת פה. זו

איזושהי העברה חשבונאית שעיוותה קצת את

הנתונים. זו השפעת המחיר על הרווח. אני לא

מתעכב על זה. אתם רואים שכל המגמות הן

פחות או יותר אותו דבר מאזור 2009. אני כן

רוצה לתת לכם איזושהי פרספקטיבה לגבינו,

לגבי "פניציה". 2006 – מלחמת לבנון השנייה.

"פניציה" באזור המטווח. למרות זאת, כל

העובדים – וחלקם יושב פה סביבנו היום, פה

בכיסאות שמאחורה – כולם התייצבו לעבודה

במקום שנופלים בו טילים. לידנו, באזור

תעשייה בפארק לביא, במפעל של "ד"ר פישר"

נפל פגיעה ישירה. פגיעה ישירה. חשוב להבין

שכל העובדים שיושבים פה התייצבו לעבודה

בזמן מלחמה, כשהאזור היה מטווח. חלק

מהמשפחות אולי נסעו דרומה, אבל העובדים

התייצבו לעבודה.

שלושה חודשים אחרי זה, כאשר הבעלים,

דוידסון, היה צריך לקחת החלטה האם להשקיע

את המפעל הבא במדינת ישראל, כן או לא –

היה צריך להחליט איפה להשים את הכסף. עם

כלכלה לא יציבה, כשיש מלחמות, בעיות

ביטחון, או ללכת למקום שנותנים מענקים –

ותיכף אני אתן לכם פרספקטיבה על מה שקורה

בעולם. נותנים מענקים, נותנים פטור ממסים,

וברוך ה', יש ביטחון. שוכנע הבעלים, ביל

דוידסון, על-ידי שר האוצר בזמנו ושר התמ"ת,

לעשות את ההשקעה במדינת ישראל. והוא

ציוני גדול. יש לו הרבה תרומות פה במדינת

ישראל. מוזיאון דוידסון.

<יצחק וקנין:>

אותה החלופה היתה הודו.

<ערן חיימוביץ:>

החלופה היתה הודו. מוזיאון דוידסון

בכותל. בניין בבית חולים "הדסה". בניין

בטכניון. אלו תרומות. אבל אצלו – יהודי

יקר – ביזנס זה ביזנס, פלז'ר זה פלז'ר.

הדבר הזה צריך להרוויח כסף. לא מרוויח,

אני סוגר. לא עלינו, ביל דוידסון נפטר

בשנת 2009. היום הוא לא יוכל לייצג את עצמו

בעניין הזה. למרות שהאחיין שלו ניסה

במהלך חצי השנה האחרונה, ונפגש עם שר

התמ"ת, שר האנרגיה, וגם ראש הממשלה. באותו

מעמד שהוחלט להקים את המפעל ולבצע את

ההשקעה פה בארץ ניתן היה להבין – זה מה

שהוא אומר, זה מה שעודד טירה אומר – שתהיה

אספקה של גז טבעי בשנת 2010 ונקבל מענק

ממרכז השקעות בגובה של 24%. אני יכול רק

לתת לכם דקה מאותה מסיבת עיתונאים שהיתה.

רק דקה. אבל אין לי פה רמקולים.

<ערן חיימוביץ:>

היום, ב-2012, "פניציה" ללא ודאות של גז טבעי.

ואני רוצה להתייחס - - -

<אלכס מילר:>

רק שנייה. אדוני המנכ"ל, רק מבחינת ההעברה,

באותה מסיבת עיתונאים, כששר האוצר מתחייב

בפני המפעל לסיוע כך וכך, מאותה התחייבות,

מה נסגר? הכסף הגיע, לא הגיע?

<ערן חיימוביץ:>

לגבי מרכז השקעות – רגע. קודם כל, אני

אענה לגבי הגז. לגבי הגז, אנחנו יודעים –

2010 עבר. 2012 עבר. אנחנו מדברים עכשיו על 2014.

ואם אני רוצה לתקן את שאול, כתוב בהסכם

אפריל 2014. אבל מבחינת התחייבות המשקיעים

לא רואים בזה התחייבות מכיוון שיש שם

חלון של שלושה-ארבעה חודשים שניתן לאחר

אחרי אפריל 2014. ואחרי החלון מדובר

באיזשהו פיצוי שולי על אי-עמידה בהסכם של

בערך 60,000 דולר לחודש למשך שלושה חודשים

וחצי. מבחינת המשקיעים הפוטנציאליים, זה

לא נקרא התחייבות למפעל שמדמם בגין הדבר

הזה ב-1.3 מיליון דולר לחודש. אתם מבינים

שמבחינתם זו לא התחייבות כי אם לא הגיעו,

אז ממשיכים להפסיד כל חודש 1.3 מיליון

דולר.

<אמיר חייק:>

ספר כמה עולה הפעלת תנור ליום.

<ערן חיימוביץ:>

שני מיליון דולר לחודש זה רק האנרגיה

בתוך הדבר הזה.

<אלכס מילר:>

עדיין לא קיבלתי - - -

<ערן חיימוביץ:>

לגבי מרכז ההשקעות, אני אענה לך.

<אלכס מילר:>

אתה הראית את מסיבת העיתונאים של - - -

<ערן חיימוביץ:>

כן, הראיתי רק קטע.

<אלכס מילר:>

יפה. היתה התחייבות. גם חבר הכנסת וקנין

דיבר על אותה התחייבות. מה בסופו של דבר

קרה?

<ערן חיימוביץ:>

לגבי ההתחייבות הזאת, "פניציה" השקיעה 160

מיליון שקל. מכיוון שהחוק השתנה באותן

שנים מ-24% ל-20%, אושרו לנו 20% של 100 מיליון שקל. לגבי 60 מיליוני השקלים הנותרים – לא

אושרה השקעה במרכז השקעות וביקשו מאתנו

להגיש ערר. אמרו לי שבחתימת שני שרים – שר

התמ"ת ושר האוצר – יש סיכוי שיאשרו גם את

הדבר הזה.

<אלכס מילר:>

מתי זה היה?

<ערן חיימוביץ:>

זה היה בסוף 2010.

<אלכס מילר:>

ערר הוגש?

<ערן חיימוביץ:>

ב-2011.

<אלכס מילר:>

ב-2011. ואתם יודעים מתי זה - - -

<ערן חיימוביץ:>

קיבלנו 65% מ-20% של 100 מיליון שקל. 13 מיליון שקל, זה מה שקיבלנו.

<לבנה זגורי:>

סליחה, אנחנו עדיין לא בערר. עדיין לא - - -

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

אולי את יכולה להתקרב אלינו?

<ערן חיימוביץ:>

ערר לא הוגש?

<לבנה זגורי:>

עדיין לא. אבל אנחנו עדיין לא במסגרת ועדת

הערר. שלום לכולם. לבנה, מרכז ההשקעות.

באמת, לחברה יש שתי בקשות פתוחות עומדות

ותלויות.

<שלמה מולה:>

למה הן לא נידונו?

<לבנה זגורי:>

הן כבר נידונו לפחות פעמיים במנהלת מרכז

ההשקעות. אלו בקשות שחורגות מהכללים

ומהקריטריונים. היו כבר שני דיונים לגבי

הבקשה שהזכרת, לגבי 60 המיליון. הם באמת

חורגים מעל ה-100 מיליון. החברה הגישה

במקור בקשה ל-220 מיליון שקל. אנחנו אישרנו,

כמו שאישרנו לכל החברות הגדולות רק 100

מיליון. הבקשה של ה-60 תלויה ועומדת.

קיבלנו כרגע חוות דעת משפטית. נצטרך

להחזיר אותה לדיון במנהלת מרכז ההשקעות.

כמובן, תלוי בתקציב שיהיה למרכז ההשקעות

באותה העת.

<לאה ורון:>

ה-60 זה בנוסף ל-100 שאושרו?

<לבנה זגורי:>

כן.

<דליה איציק:>

מתי תעשו את זה? מה לוח הזמנים?

<לבנה זגורי:>

אני מניחה שעד סוף השנה זה יובא לדיון.

<שלמה מולה:>

עד סוף השנה – למה?

<דליה איציק:>

למה? מה הבעיה - - -

<לבנה זגורי:>

בהיוותר תקציב, כמובן. הכול תלוי בתקציב.

<יואל חסון:>

למה עד סוף השנה?

<לבנה זגורי:>

אנחנו כבר לקראת סוך השנה. כשאני מדברת - -

-

<שלמה מולה:>

מה זה לקראת? אנחנו עכשיו בספטמבר, יש עוד

שלושה חודשים.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

רגע, תנו לה לענות.

<לבנה זגורי:>

כי מדובר בבקשה שהיא לא בקשה רגילה. לכן

הבקשה עוברת בחינות מקצועיות ומשפטיות.

<יואל חסון:>

תדונו עכשיו. הספינה בוערת.

<עמיר פרץ:>

אבל המצב לא רגיל עכשיו.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

חברים, אבל אחד-אחד. אל תתקפו במקהלה. אתם

רשאים לשאול שאלות גם קשות, אבל אחד-אחד.

<שלמה מולה:>

אני רוצה לשאול בבקשה. האם אתם במרכז

ההשקעות – באיזה אחוז ניצול תקציב אתם

נמצאים היום?

<לבנה זגורי:>

באחוז מאוד גבוה.

<שלמה מולה:>

מה זה אחוז גבוה? את יכולה להגיד מספר?

<לבנה זגורי:>

נשאר למרכז ההשקעות תקציב מאוד – כמעט

100%.

<יצחק וקנין:>

כמה נשאר לכם בתקציב?

<לבנה זגורי:>

במונחי מענק, משהו כמו 12 מיליון.

<שלמה מולה:>

זה מה שנשאר לך שם?

<לבנה זגורי:>

שיש לנו המון בקשות בצנרת.

<אלכס מילר:>

גברתי, אני צריך להבין את העניין

הפרוצדוראלי. ברגע שמגיע שר האוצר יחד עם

שר התמ"ת – אלי ישי היה שר התמ"ת - - -

<יצחק וקנין:>

היתה שם בעיה גם של ירידה מ-24% ל-20%. גם

האחוז הזה פגע במענק.

<אלכס מילר:>

רק שנייה. אני רוצה רק להבין את המנגנון

הפרוצדוראלי. ברגע שמתקבלת החלטה על-ידי

השרים לתמוך באחוז כך וכך, בסופו של דבר

אתם נותנים פרשנות להחלטה הזאת? זאת

אומרת, השרים אומרים א' ופה מגיע ב'? איך זה

עובד?

<לבנה זגורי:>

מנהלת מרכז ההשקעות כפופה לחוק לעידוד

השקעות הון ולקריטריונים לאישור פניות.

אז הבקשה באמת הובאה ב-2010. אושרו 100

מיליון, כמו שאושרו לכל החברות הגדולות

שהגידו דאז בקשות. ושוב, הבקשה עדיין –

זאת אומרת, מרכז ההשקעות לא שלח אתכם

עדיין לוועדת ערר. הוא מנסה בכל זאת כן

לבחון שיקולים נוספים כדי לאשר.

<אלכס מילר:>

בסופו של דבר, אדוני המנכ"ל, כמה כסף

קיבלתם מאותה החלטה שהיתה ב-2006?

<ערן חיימוביץ:>

קיבלנו 13 מיליון שקל שהם 65% מתוך 20% של ה-100 מיליון.

<אלכס מילר:>

וכמה אתה צריך עוד?

<ערן חיימוביץ:>

אנחנו ביקשנו את כל 160 המיליון. עכשיו

החוק הוא 20.

<עמיר פרץ:>

לפי 20% מגיע לו עוד 12 מיליון. לפי 24% הוא

יכול לקבל עוד 15 מיליון.

<לבנה זגורי:>

נכון.

<עמיר פרץ:>

כרגע מגיע לו, לפי החישוב שלו, 12 מיליון

שקל.

<אלכס מילר:>

שר האוצר התחייב.

<עמיר פרץ:>

בסדר, אבל היא אומרת לך שעל-פי החוק - - -

<אלכס מילר:>

לא צריך להיות - - -

<עמיר פרץ:>

שנייה, חבר הכנסת מילר.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

חברים, אל תתווכו ביניכם.

<עמיר פרץ:>

חבר הכנסת מילר, אנחנו מחפשים פתרונות.

<אלכס מילר:>

בסדר. המדינה התחייבה, היא צריכה לעמוד - -

-

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

חברי הכנסת מילר ופרץ, בבקשה. אני רוצה

לשאול שאלה - - -

<עמיר פרץ:>

דקה אחת. שנייה. היא מאוד בכירה במרכז

ההשקעות. אבל כנראה שהמגבלה ב-2010 היתה

מקסימום מענק לפי מפתח של 100 מיליון. גם אם

הגשת 300 או 500.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

טוב, זה כבר היסטוריה אבל.

<עמיר פרץ:>

היא לא יכולה לחרוג. אנחנו צריכים לתת לה

את הכלים.

<קריאות:>

אין בעיה - - -

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

די, מספיק. די. שנייה.

<קריאות:>

- - -

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

רגע, לא התקדמנו לכלום עם זה. רגע. אני

רוצה לשאול אותך שאלה. למה אתם לא מקבלים

את ההחלטה, ואז ייווצר לחץ על האוצר כדי

לכסות את התקציב הזה אצלכם?

<לבנה זגורי:>

על מנת לקבל החלטה אנחנו חייבים תקציב.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

החלטה כפופה לתקציב.

<לבנה זגורי:>

- - -

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

למה? החלטה - - -

<עמיר פרץ:>

מה, הבעיה היא תקציבית, או עצם ההחלטה על

100 מיליון?

<לבנה זגורי:>

יש שתי בעיות. בעיה אחת - - -

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

אני רוצה לחדד. ברגע שאתם תקבלו - - -

<יצחק וקנין:>

כרמל - - - בוועדת כספים. רבותי, גם אם נוסיף

להם תקציב, הבעיה שהם יחלקו את זה - -

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

לא, אז בגלל זה. רגע.

<יצחק וקנין:>

- - הם לא ייתנו רק ל"פניציה".

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

אז בגלל זה, חבר הכנסת וקנין - -

<יצחק וקנין:>

יש להם בעיה, לא רק - - -

<לבנה זגורי:>

קיימות שתי בעיות.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

- - אם אתם תקבלו את ההחלטה, כפופה לאישור

תקציבי או להעברה תקציבית או לתוספת

תקציב, אז יהיה אפשר ללחוץ על האוצר

להעביר תקציב אליכם, שישמש לצורך הזה.

היום, אם נלך ונלחץ על האוצר, אנחנו לא

יודעים לאן בדיוק ילך הכסף הזה. אנחנו

צריכים לדעת שזה מאושר, אז שווה את המאמץ

לצאת למלחמה מול האוצר על הכסף הזה.

<אלכס מילר:>

השאלה אם תקנונית הם יכולים לקבל החלטה

כזאת.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

למה? הם יכולים לאשר.

<אלכס מילר:>

אם אין להם כסף - - -

<לבנה זגורי:>

אי-אפשר לאשר כפוף ל- קיום תקציב נוסף.

בנוסף, אני ציינתי והדגשתי שמכיוון

שהבקשה היא בקשה לא רגילה, אלא חריגה - -

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

סליחה, איפה זה כתוב שאי-אפשר?

<לבנה זגורי:>

- - והחברה לא עמדה - - -

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

לבנה, על מה את מתבססת כשאת אומרת אי-אפשר?

זה אסור בחוק במפורש?

<לבנה זגורי:>

על ניסיון העבר שלנו. אנחנו לא מאשרים על

בסיס תקציב שלא - - -

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

לא, זה שאתם לא עושים את זה מניסיון העבר

שלכם - - -

<עמיר פרץ:>

הנה הגיע נציג האוצר.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

יש לכם מגבלה חוקית שאומרת לא תאושר בקשה,

או לא תידון בקשה אם אין לה כיסוי תקציבי?

<לבנה זגורי:>

כן. לא ניתן - - -

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

איפה? באיזה חוק זה?

<לבנה זגורי:>

צריך לשאול את האוצר. כרגע אנחנו לא

יכולים לאשר אם אין לנו תקציב.

<נועם שטרן:>

זה לא מהות הדיון - - -

<דליה איציק:>

זה לא הדיון בכלל. הדיון הוא שהממשלה

התחייבה והיא לא עומדת בהתחייבות שלה.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

מי אדוני?

<נועם שטרן:>

נועם שטרן, ממשרד האוצר.

<יצחק הרצוג:>

השאלה אם זה מענק שיכול בכלל לעזור להם - -

-

<נועם שטרן:>

צריך להבין פה כמה דברים. אל"ף, אין

התחייבות שלטונית למתן מענק בהיקף כזה או

אחר. ההתחייבויות היחידות שהובאו בפנינו

זה התחייבות לסייע למפעל ככל שניתן

ובהתאם לחוק.

<דליה איציק:>

מה זה המילים האלה?

<שלמה מולה:>

מה זה משנה אבל?

<דליה איציק:>

תסביר לי, אפשר?

<שלמה מולה:>

מה זה התחייבות שלטונית?

<דליה איציק:>

תסביר לי מה זה ככל שניתן. מה זה?

<אלכס מילר:>

הוא אומר שאין התחייבות. אתה אומר שיש

מכתב.

<נועם שטרן:>

אין שום מכתב, לא שמדבר על 24%, ולא שמדבר על

סכום מסוים.

<יצחק הרצוג:>

אתם רואים איזה אינטרס לאומי לעזור

למפעל?

<קריאה:>

לא צריך מכתבים, היה חוק.

<נועם שטרן:>

קודם כל, אם נאמר שהיה, צריך להציג את זה.

דבר כזה לא הוצג מעולם. מעבר לזה, הבטחה

שלטונית היא רק כשמשהו הוא בהתאם לסמכות

חוקית. ומרכז השקעות הוא סמכות חוקית

לאשר מענק של מנהלת מרכז השקעות ולא של

שרים.

<שלמה מולה:>

הבטחת שר היא לא התחייבות שלטונית?

<נועם שטרן:>

הבטחת שר, אם יש לו סמכות בחוק. אם אין לו

סמכות בחוק, אז זו לא התחייבות שלטונית.

<יואל חסון:>

הבטחת פקיד זו התחייבות שלטונית היום.

<דליה איציק:>

רק הבטחה של פקיד. הבטחה של שר זה לא

שלטוני. שמעת?

<נועם שטרן:>

יש חוק - - -

<דליה איציק:>

ככה זה בדיוק נראה, וככה מתנהלת המדינה.

וזה הסיפור האמתי של המדינה הזאת. מי שלא

מבין - - - פוליטיקאים לא יודע – שמעתם?

הבטחה רק של פקיד. שר זה לא הבטחה שלטונית.

<נועם שטרן:>

יש חוק במדינת ישראל.

<יואל חסון:>

למה, והשר עשה את זה בניגוד לחוק?

<נועם שטרן:>

קודם כל, כמו שאמרתי, השר לא התחייב. מעבר

לזה, אמרתי שגם אם שר היה מתחייב, הוא צריך

להתחייב לפי מה שבהתאם לסמכותו בחוק.

<ערן חיימוביץ:>

יש לי את כל ה-20 דקות פה.

<רוברט אילטוב:>

צריך עם קול, שאנחנו נשמע את ההתחייבות.

<ערן חיימוביץ:>

אבל העניין הוא אם זה חשוב למדינת ישראל

שהמפעל הזה ימשיך.

<נועם שטרן:>

זו שאלה שנייה, האם זה חשוב למדינת ישראל.

לדעתי אנחנו הלכנו פה לדיון צדדי של

מנהלת מרכז השקעות שהוא לא רלוונטי

לעניין. זאת אומרת, המפעל - - -

<שלמה מולה:>

למה לא רלוונטי? אתם נותנים כסף באמצעות

מרכז השקעות, אז מה לא?

<יואל חסון:>

זה שעניין הגז פה חושף בעיות אחרות, זה

סיפור אחר. אבל העניין כאן שאתם את החלק

שלכם לא עושים. עכשיו, תעשה חישוב כמה

יעלה לכם עכשיו - -

<שלמה מולה:>

אתם מייקרים את המזוט, אתם זוכרים שיש

בעיה כזאת?

<יואל חסון:>

- - כמה חודשים לשלם דמי אבטלה למאות

אנשים? תאמין לי, זה יעלה יותר מ-50-40

מיליון שאתה לא רוצה להעביר.

<אלכס מילר:>

רגע, יואל, לפני שאתה מגיע לנושא של דמי

אבטלה, כמה מיסוי משלם המפעל למדינה, על

הרווחים ועל כל המכירות? כמה כסף זה?

<יצחק הרצוג:>

לא, זה אזור פיתוח א'.

<עמיר פרץ:>

הוא משלם מס הכנסה, בוז'י.

<ערן חיימוביץ:>

6%.

<עמיר פרץ:>

משלמים 400 עובדים מס הכנסה, ועוד 1,000 - - -

<אלכס מילר:>

ברגע שאתה סוגר את המפעל, המדינה הפסידה.

<יצחק הרצוג:>

עמיר, האם אתה חושב שזה יקרה?

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

חברים, יש פה סדר של דוברים. אדוני המנכ"ל,

סיימת?

<ערן חיימוביץ:>

אני רוצה לסיים. היו - - -

<עמיר פרץ:>

ההכנסה הישירה מהשכר של העובדים היא גם

הכנסה.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

נא לא להפריע למנכ"ל.

<יצחק הרצוג:>

זה לא השיקול האמתי.

<עמיר פרץ:>

בסדר.

<ערן חיימוביץ:>

מכיוון ש- Guardianהיא חברה רב לאומית, אני

רוצה להציג לכם מה הבעלים רואים בחייהם.

ציינתי לכם פה – קודם כל, הבעלים היו

בפגישות מתחילת השנה בכל מיני משרדים. הם

טוענים בתוקף שממשלת ישראל לא עומדת

בהתחייבויותיה והם לא רוצים לעשות עסקים

עם ממשלת ישראל. זאת הסיבה שהכניסו אותנו

להקפאת הליכים. מה הם רואים בעולם

למפעלים שלהם? ויש להם מפעלים בכל העולם.

אז הם מדברים על מענק השקעות בין 50%-10%.

עכשיו הם סיימו הקמה של מפעל ברוסיה. הם

קיבלו 50% מענק, פטור ממסים לעשר שנים

וקרקע מלאה בתשתיות, כולל גז, חשמל, מים,

ביוב והכול.

אני מראה לכם פה שבאסיה ובטורקיה ממשלות

מסבסדות – מחיר האנרגיה בטורקיה הוא

יותר גבוה מאירופה. הוא באזור 14 דולר. הוא

עדיין לא כמו מדינת ישראל, אבל הוא יותר

גבוה מאירופה. מכיוון שהתעשייה שלהם

מייצאת, אז בכל מקום שיש תעשייה מייצאת,

הממשלה מסבסדת בין 66%-50% מהאנרגיה של

המפעלים האלה שמייצאים. זה קורה בטורקיה.

באנגליה, Guardian כשהקימה מפעל, בעקבות

הוצאות בלתי צפויות בתשתית כשהם הקימו

מפעל, הם קיבלו תוספת של 10 מיליון דולר

לאחר שהוכיחו שבאמת ההוצאות היו בלתי

צפויות. מקבלים על קליטה והכשרה של

עובדים עד שנתיים, כולל הוצאות שכר וכל

ההוצאות הנלוות, העקיפות. זאת אומרת, אם

צריך להטיס מישהו ולהביא אותו בשביל

להדריך מישהו אחר, משלמים את זה.

אני מסיים. מה "פניציה" צריכה על מנת

להמשיך לעבוד? וזה משהו שגם הגשנו לבית

המשפט, בקשה. אל"ף, לפני שאנחנו מבקשים

עזרה מכל העולם, אנחנו צריכים לעשות

תכנית הבראה אצלנו ולבדוק אצלנו בפנים מה

אנחנו צריכים לעשות הכי טוב והכי יעיל

כדי שבאמת נוכל לייצא ולהתחרות בעולם. אז

יש תכנית שכבר רצה ממרץ-אפריל. התוכנית

הזאת תביא לנו חיסכון של 14 מיליון דולר

במונחים שנתיים. ואנחנו נגיע לדבר הזה.

שתיים, אנחנו מצפים מהממשלה לקיים את

ההתחייבויות שלה. אנחנו מדברים על שלושה

דברים - - -

<דליה איציק:>

זה יותר מדע בדיוני.

<ערן חיימוביץ:>

מה? מדע בדיוני. אני מקווה שלא. אני מנכ"ל

צעיר. אני פעם ראשונה בסרט הזה. אני מקווה

שלא נגיע למדע בדיוני.

<שלמה מולה:>

תהיה אופטימי, זה תמיד טוב.

<ערן חיימוביץ:>

אני מנסה מאוד. אני מנסה למות תמים. השופט

בבית המשפט המחוזי בנצרת השתכנע – די

בקלות – בעקבות כל מיני מסמכים שהוצגו

בפניו, ועדויות שהוצגו בפניו שלממשלת

ישראל יש תרומה מכרעת למצב החברה הנוכחי.

ולכן גם הוא הורה לממשלת ישראל להשיב עד 10

באוקטובר בגין תביעה שלנו לפיצוי של

חמישה מיליון שקלים החל מיום הקפאת

ההליכים, עד הרגע שיהיה צינור גז בחברה.

זה הליך משפטי שמתקיים. בפועל, מה שלדעתנו

יכול להציל את החברה, זה שלושת הדברים

האלה: CNG, בעזרת סופר גז, שיגיע עד ספטמבר

2013. ושתבינו, כשמשרד האנרגיה אומר יהיה CNG,

הוא תולה את ידיו וסומך על חברה פרטית

שתעשה מאמצים ותגיע ויש לה אינטרס. אבל גם

הם תלויים באוויר במידה מסוימת. אם הם

יצליחו, הם יקבלו את כל האישורים

מהרשויות, ממשרד התחבורה למשאיות. הוא

יכול להגיד בעצמו.

גז בהולכה עד אפריל 2014 כדי שנוכל לרדת

בתעריף לצינור גז ונוכל להתחרות באירופה.

כי יש פה מדרגות מחיר. CNG זה מחיר אחד, שהוא

במשא ומתן ביננו כרגע. גז בהולכה זה מחיר

אחר, שזה המחיר שיכול להתחרות באירופה,

שהיא היקרה במדינות האזור. ואם סעיפים 1

ו-2 מתקיימים, אם נקבל ממרכז ההשקעות את

כל הדברים ברמה של 60 מיליון שקל – אני לא

יודע איך צובעים את זה וכל הדברים האלה –

אנחנו חיים ונעים קדימה ומכניסים עוד

הרבה דולרים למדינה, וממשיכים להעסיק את

1,000 המשפחות האלה. ואני חושב שזה לטובת

מדינת ישראל.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

אדוני המנכ"ל, זו פעם ראשונה שאני רואה את

הדרישה הזאת. כלומר, גם אם צינור הגז מגיע

בזמן והגז זורם, אתם רוצים פלוס 60 מיליון

ש"ח?

<ערן חיימוביץ:>

תראה, יש פה את מרכז ההשקעות. דיברנו

עכשיו, אבל יש פה איזושהי התחייבות

באוויר של מרכז ההשקעות, שזה בגין השקעה

שהיא ביצוע הבעלים.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

אנחנו נתקדם בדיון ונחזור אליך. תודה רבה

אדוני המנכ"ל. חבר הכנסת שאול מופז, בבקשה,

רשות הדיבור שלך.

<שאול מופז:>

תודה רבה אדוני היושב-ראש. ברשותכם, אני

שומע כאן את הדיון הזה, וכאילו זה דבר

שנודע היום שמפעל "פניציה" נמצא במשבר.

לפני כחודשיים וחצי העניין הזה עלה

לסדר-היום הציבורי. ובחודשיים וחצי האלה

אפשר היה לפתור את הבעיה הזו. אני חושב

שכל שרי הממשלה שעוסקים בזה יכלו להתכנס

ולהחליט. כל הוועדות שעוסקות בזה היו

יכולות להתכנס ולהחליט. יותר מזה, תראו

במה אנחנו עוסקים. אנחנו עוסקים באחת

מספינות הדגל של מדינת ישראל בייצוא. זאת

תעשייה כחול-לבן שמפרנסת כמה מאות משפחות

באופן ישיר, ועוד כמה מאות משפחות באופן

עקיף.

אני ביקרתי במפעל לפני כחודש וחצי. זה

מפעל טכנולוגי בחזית הטכנולוגיה של

התעשייה בישראל. וכל הוויכוח הזה על

יכולת הולכה של צינור גז – לא למאות

קילומטרים. מדובר פה ב-30 קילומטר. מהקו

המרכזי להביא 30 קילומטר צינור גז למפעל,

ובינתיים לתת לו בתקופת הביניים את הגז

הדחוס. אלה לא איזה החלטות שהממשלה צריכה

להתכנס ולקבל עליהן החלטה. בסוף זה שר

התמ"ת ושר התשתיות והאנרגיה יושבים

ומסכמים את זה. ואם צריך סיוע של מרכז

ההשקעות, מביאים את זה, ונותנים לייצוא

הישראלי להמשיך ולפרוח. זה אחד המנופים

של הכלכלה בישראל.

אלה לא פושטי ידיים, העובדים. אני גם

ראיתי את העובדים שם. אלו באמת התמצית של

עובדי עמל. אנשים יום-יום, שעה-שעה. אנשים

שכבר עובדים שם 30 ו-40 שנה במפעל הזה.

ההורים שלהם עבדו שם, הבנים שלהם עובדים

שם היום. ואי-אפשר לפתור את זה בבעיות של

בירוקרטיה וחוסר תיאום.

אני אגיד לכם עוד דבר, אנחנו מרבים לדבר

על הפריפריה. זה מפעל ששוכן בלב ליבה של

הפריפריה – וקודם ערן, המנכ"ל, שהציג לי

את חלק מהנתונים האלה בביקור שלי – סיפר

גם על הימים של מלחמת לבנון השנייה. אז

בוודאי ובוודאי צריך לדאוג למקום הזה,

שהפך להיות סמל של ייצוא ישראלי, פריפריה.

האם יש למדינת ישראל אינטרס, מעבר

לאינטרסים שאמרתי כאן, שהמפעל הזה יפרח?

התשובה היא כן. זה חלק מהאינטרס הלאומי

של מדינת ישראל, שהייצוא שלה יגדל. זה חלק

מתפיסת הכלכלה שלנו. אנחנו רוצים להגדיל

את הייצוא הישראלי. נו, יש פה מפעל שיכול

לעשות את זה. והוא נמצא במצוקה לא בגלל

תקלות שלו, אלא בגלל הפרשי מחירים בין

מזוט לגז. זה כל הסיפור.

והולכה של 30 קילומטר זה לא לבנות גדר ב-200

קילומטר בדרום. זה לוקח זמן זה השקעה של

מיליארדים. ויש פה שיקולים כאלה ואחרים.

וגם את ההחלטה הזאת קיבלו. זה 30 קילומטר

של גז. צינור גז שאפשר לסיים אותם בפחות

משנה, אם היו עובדים נכון והיו משקיעים

נכון. עכשיו, משעה שהגענו למצב המשברי הזה

– ולצערי הרב, בימים האלה שבהם יש פער

תקציבי בתקציב המדינה. והממשלה נותנת יד

לכל שוד של קופה ציבורית כשמדובר בנושא

הזה של הרווחים הכלואים של מפעלים

בינלאומיים, אבל לא מסוגלת לתת יד

לעובדים של תעשייה כחול לבן במדינת

ישראל, ולפתור כאן ויכוח על 15 מיליון שקל,

20 מיליון שקל, 60 מיליון שקל. תפתרו את

תקופת הביניים הזאת.

אדוני היושב-ראש, אתה צריך לחייב את

השרים, לקרוא להם לכאן ולומר להם: אני

מבקש מכם לשבת בשבועיים הקרובים, בשבוע

הקרוב, ולהוציא החלטה באשר להתחייבות

לסלילת קו הגז. ובתקופת הביניים הזאת

לענות לצורכי המפעל. כמובן, הכול בשותפות

איתם, ובמתן חלקם. אבל לפתור את העניין

הזה. הרי לא מדובר פה באיזה פרויקט לאומי

ובמפעל שאנחנו לא יודעים לעמוד בו. זה 30

קילומטר צינור גז, והובלה של גז דחוס לפרק

זמן מוגבל. אז תביאו להם את זה. ותביאו

בשורה למדינת ישראל ולאלפי עובדים,

ותעשייה שהיא באמת תעשייה שאנחנו יכולים

להיות גאים בה.

ערן לא סיפר לכם. הם גם מייצרים זכוכיות

שנועדו למגן חיילים ולמגן רכבים, ולמגן,

ולמגן. והם נתנו את הפתרונות ב-No time

למדינת ישראל. אילולא התעשייה הזאת,

היינו צריכים להמשיך לייבא זכוכית מחו"ל

על מנת להגן על חיילי צה"ל. עכשיו אלה

דברים שלא את הכול אפשר לספר ביום אחד.

צריך פשוט לקורא לשרים. לא צריך פה איזו

החלטת ממשלה גרנדיוזית. השרים צריכים רק

לעשות כל אחד את מה שהוא בתחום התפקיד

שלו, ולהביא ישועה למפעל הזה.

אני אומר לערן, ואמרתי לו את זה שם בפגישה,

אסור לכם לסגור את התנור. בשום פנים

ואופן. התנור הזה, מי שלא ראה אותו, כדאי

שילך ויראה. אם האש הזאת נכבית, המפעל הזה

נכבה, וחייהם, שכרם ועתידם של מאות עובדים

מתרסק לרסיסים. אסור לכם לכבות את התנור

הזה.

<ערן חיימוביץ:>

הבעיה היא שאני על קופת מזומנים מאוד דלה

ומצומצמת.

<שאול מופז:>

אני אומר שלזה צריך למצוא פתרון.

הפתרונות האלה בסופו של דבר קיימים. יש פה

בירוקרטיה. שמעתם חלק מהדוברים כאן,

ושמעתם גם חלק מההערות של חברי הכנסת. יש

פה בירוקרטיה שהיא עבה מאוד. החלודה הזאת

היא מאוד עבה, והיא לא מאפשרת לגלגלי

השיניים לעבוד ולהביא את התוצרים, ולתת

לכם את הפתרונות. ואני פונה אליך בכל לשון

של בקשה, מכיוון שהיית שם וראית גם את

המפעל וגם את הפועלים, תקרא לשרים, תגיד

להם: רבותי, קחו את השבוע הזה אחרי יום

הכיפורים ותסכמו את זה. הרי אם המדינה

מתחייבת על הולכה של גז, 30 קילומטר עד 2014,

אז נשאר פה פתרון הביניים של הגז הדחוס

ועוד כמה מיליוני שקלים על מנת שהם יוכלו

להתקדם בתהליך ולא לכבות את התנור. ובעוד

מספר חודשים אפשר להביא להם את הפתרון

הזה. זה לא איזה דבר בשמיים. זה שר אחד –

אולי שני שרים, אולי שני מנכ"לים – יכולים

לפתור את זה, לדעתי, ב-No time.

אני רואה פה הרבה מאוד עובדי "פניציה" –

את המנכ"ל, את ועד העובדים ואת האחרים. אני

רוצה שתדעו שבכנסת יש לכם תמיכה גדולה

מאוד. יושבים פה חברי כנסת מכל הסיעות.

ואני כיושב-ראש האופוזיציה אומר לכם,

העניין הזה של "פניציה" והעובדים בתעשייה

כחול לבן, והעובדה שאתם פה מסמלים משהו,

נוגע, ויש לכם תמיכה של הרבה מאוד חברי

כנסת בכנסת ישראל. לצערי הרב, יש כאן חוסר

יכולת אופרטיבית ביצועית. כי הבעיה

מאותרת, ידעו אותה לפני חודשיים. מה היתה

הבעיה לשני מנכ"לים ולשני שרים, להיפגש

ולסיים את זה? זה לא איזה דבר בשמיים.

לכן אני מבקש ממך, אדוני היושב-ראש, שאת

הדבר הזה תכפה על השרים. אני חושב שיהיה

לך לזה רוב בכנסת. שיסכמו את שלוש הנקודות

האלה שהעלו כאן. והבאנו בשורה לשנה הבאה

גם לעובדי "פניציה", וגם לתעשייה כחול לבן

במדינת ישראל. תודה רבה.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

תודה רבה לחבר הכנסת מופז. אני חייב לומר

בהמשך לדבריך, שלי אין ספק – בלי קשר

לאופוזיציה קואליציה – הכתובת היחידה,

האחריות היחידה, לפתרון המשבר מונחת על

כתפי הממשלה הנוכחית. יחד עם זאת, כדי

להכניס דברים לפרופורציה, אני רוצה

להקריא - - -

<דוד רותם:>

- - - דברים שיעודדו אותם.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

לא, זה מאוד מעודד. יש על מי לסמוך. זו

אומנם ממשלה שאתה לא תומך בה, אבל יש על מי

לסמוך. בשנת 2005 – אני רוצה להקריא לכם

פרסום שהתפרסם אז ואזרחי ישראל קראו אותו

מתוך נייר שהגישו לנו: "במקביל, הקבינט

החברתי כלכלי, בראשות ממלא מקום ראש

הממשלה ושר האוצר אהוד אולמרט, החליט

אתמול" – אז, ב-2005 – "לפעול להשלמת המקטע

הצפוני של קו הגז לא יאוחר מסוף 2007. השלמת

המקטע ואספקת הגז תעשה באמצעות חברת

נתיבי הגז הטבעי לישראל, האחראית על כל

פרויקט מערכת ההולכה מטעם המדינה". כלומר,

אנחנו רואים את טווח הזמן. לא מדובר - - -

<נחמן שי:>

נתת לנו עכשיו פרספקטיבה היסטורית.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

כן. אז הוויכוח הוא באמת לא על מי אחראי,

אלא על מי יפתור. ולפתור יש רק כתובת אחת,

זו ממשלת ישראל. לכן פניתי לראש הממשלה

ולמנכ"ל משרדו בנפרד. אני גם חושב שזה חלק

מהסיכום שיהיה של הישיבה, שאנחנו מצפים

מהכתובת הזו לפתרון ולא מאף אחד אחר. לא

מהעבר ולא מההווה. הדובר הבא, חבר הכנסת

יצחק הרצוג, בבקשה.

<יצחק הרצוג:>

תודה אדוני היושב-ראש. קודם כל, דבריו של

יו"ר האופוזיציה היו דברים נכוחים, ואני

מאוד הסכמתי איתם. אני חושב שצריך לקבוע

בוועדה כאן שמפעל "פניציה" הוא אינטרס

לאומי. תראה, יש הרבה מפעלים בארץ. אף אחד

לא חושב שכל מפעל הוא אינטרס לאומי. אבל

כאן יש אינטרס לאומי. קודם כל, זה פאר

היצירה הישראלית בענף מאוד מוגדר, ענף

הזכוכית. שנית, זה מפעל מייצא. שלישית, זה

בלב הפריפריה, מעסיק למעלה מ-1,000 איש,

יהודים וערבים, מכל העדות. אין עוררין שיש

לו יכולת קיום. הוא לא מפעל שאתה יודע

שאתה שופך כסף וזה בור ללא תחתית; אלא

להיפך, אתה יודע שבמהלך נבון של כמה

שלבים, אתה יכול להציל את המפעל. ולכן

כשזה מפעל שהוא פאר היצירה ואינטרס לאומי

ישראלי כולל של ייצור ישראלי וייצוא

ישראלי, אז אני חושב שצריך לקבוע את זה.

וגם, כמו שאמרת, להפעיל כל לחץ אפשרי על

הממשלה לנקוט את הצעדים שהיא יכולה

לנקוט. אם היא רוצה, היא יכולה לנקוט.

צר לי מאוד על כך שאין פה – חוץ ממנכ"ל

משרד התשתיות, שעושה את מלאכתו – פקידים

מאוד בכירים של התמ"ת ושל האוצר. הייתי

מצפה, שהם שני הגורמים שהכוח בידיהם,

להיות הרבה יותר נוכחים, להיות הרבה יותר

דומיננטיים, ולא לעשות V, ולתת לנו תחושה

שלכל מה שנגיד אין שום סיכוי להצליח. ולכן

אני חושב שצריך להיות חד משמעי במקרה

שלנו כאן היום. לעובדים, שנשמע בשורות

טובות. תודה.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה.

<יואל חסון:>

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, קודם כל על

קיום הישיבה. אני גם הייתי נוכח במפעל

"פניציה" יחד עם יושב-ראש האופוזיציה,

וביקרתי במקום. התרשמתי גם מהמכונה

הענקית הזאת, מהתנור הענק הזה. ויותר מזה,

התרשמתי מהאנשים. ראיתי פועלים, עובדים,

שמחוברים מאוד מאוד למקום הזה, לא רק בשל

העובדה שזה מקור הפרנסה שלהם, אלא גם בגלל

שהם מרגישים אחריות ושייכות למפעל הזה

ולפרויקט הזה. הפרויקט הזה הוא באמת –

כפי שהוצג לי במפעל עצמו וגם פה, כמו

שנאמר כאן על-ידי אחרים – פרויקט לאומי.

מה עושים לדעתי, אדוני היושב-ראש, ומה

נחוץ שיקרה כאן? דווקא מה שאתה ציטטת כאן

את דברי ממלא מקום ראש הממשלה דאז ושר

התמ"ת, אהוד אולמרט, מוכיח מה שראיתי הרבה

פעמים כשהייתי יושב-ראש הוועדה לביקורת

המדינה. שהממשלה, דרג מקבלי ההחלטות, מקבל

את ההחלטות –בזמן אמת בדרך כלל, מתי

שצריך – כשזה זורם לביצוע, יש תקלות

בביצוע, והדברים לא קורים בביצוע. ויש

תקלה, והזרם שאמור להיות הכי חד, ברור, של

ביצוע נקטע. נקטע בדרך כלל על-ידי

הבירוקרטיה, נקטע אחר כך בכל מיני

פרשנויות של פקידים ובכל מיני בדיקות,

וייעוץ משפטי, וכל מיני דברים. עד כדי זה

שנרמז פה שיש החלטות שרים שהן לא תמיד

החלטות שמתקבלות על-פי קריטריונים

חוקיים. נאמר כאן בצורה די ברורה. ואני לא

יודע איך פותרים בעיה כזאת בזמן אמת.

אני חושב שבגלל שהקראת כאן את העניין של

2007, אדוני היושב-ראש, צריך לקבוע לוח

זמנים בוועדה הזאת. הוועדה צריכה לקחת את

העניין הזה כפרויקט מבחן. אני הייתי

אפילו מציע להקים לנושא הזה ועדת משנה

שתפקח אחרי הנושא הזה. תתכנס פעם-פעמיים

בשבוע, תגדיר לוח זמנים. היום אנחנו

צריכים לזהות את הבעיה – איפה זה נקטע,

איפה זה לא עובד. ועדת משנה שתפגוש את

הגורמים, תעקוב אחרי הביצוע. הוועדה

תתכנס באופן קבוע. אני אומר לך, אדוני

היושב-ראש, זה טסט קיים מעולה של הקשר בין

קבלת החלטות לבין הביצוע בשטח בדרגת

הפקידות ובדרגת הבירוקרטיה. ויש לנו כאן

הזדמנות לבחון את ההתנהלות. ואולי יחשפו

כאן דברים. אני, לצערי, אמרתי, מתוך

פרספקטיבה של יו"ר הוועדה לביקורת

המדינה, כבר יודע איפה הכשלים ואיפה בדרך

כלל דברים נקטעים.

תדעו לכם, ב-90% מדוחות מבקר המדינה,

כשבודקים כשל מערכתי, הוא בירוקרטי. הוא

לא בדרג מקבלי ההחלטות, הוא בבירוקרטיה,

בביצוע אחר כך. ואני הייתי מציע שהוועדה

תיקח את זה כפרויקט, תקים ועדת משנה ותלך

עם זה יד ביד עד שיהיה פתרון, וגם אולי

נלמד על כשלים כלליים שיש בסיפור הזה.

תודה.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

תודה. חבר הכנסת דניאל בן-סימון, בבקשה.

<דניאל בן-סימון:>

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

<שוקי שטרן:>

אם אפשר רק הערה.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

כן, בבקשה.

<שוקי שטרן:>

לגבי ההחלטה שאתה הקראת. לי קוראים שוקי

שטרן, אני מנהל רשות הגז הטבעי. ההחלטה

שאתה הקראת נוגעת להקמת התוואי של צינור

ההולכה עד חיפה. והתוואי של צינור ההולכה

עד חיפה בוצע על-ידי חברת "נתיבי גז". נכון,

לא בלוח הזמנים – וכולנו מכירים את הנושא

של - - -

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

איפה זה אלון תבור?

<שוקי שטרן:>

הגיעו לאלון תבור והגיעו לחיפה. וזו

החלטת הממשלה.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

תודה.

<יצחק הרצוג:>

הערה חשובה.

<דניאל בן-סימון:>

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה פחות

להתעסק בפרטים של ההולכה של הגז, אלא ביחס

של הממשלה הזאת ושל המדינה הזאת דווקא

לפריפריה. דווקא למפעלים בפריפריה.

ואנחנו בשנים האחרונות – כל מי שיושב

בוועדות האחרות רואה את התוצאה של היחס

שלנו לפריפריה. מספר התלמידים הזכאים

לבגרות, מספר המשפחות שיורדות מתחת לקו

העוני. זאת אומרת, התוצאה בסוף – בגלל

שאנחנו מייחסים לפריפריה אותו שיקול

כלכלי שאנחנו מייחסים למפעל "אינטל" או כל

מפעל אחר. במובן הזה אנחנו חוטאים, כי

הפריפריה – כמו שנאמר – זה מפעל לאומי.

יש פה שתי מדינות, זו לצד זו. אחת גרה

בפסגת העולם, בבניינים הכי גבוהים

בתל-אביב, שחיה בכיוון אחר לגמרי. לעומת

אלה שמסיימים בקושי את החודש.

איפה המכה הגדולה של המפעלים? אלה

שמקבלים 5,000-4,000 שקל לחודש. והם באים לדיון כל הזמן, עומדים למשפט אצלנו – האם

להשאיר להם את המפעל, או לקחת להם את

המפעל. וזה פשע נוראי. לפי הגישה הזאת,

מפעל "אינטל" לא היה קם. הממשלה שמה 600

מיליון דולר – לא 60 מיליון שקל, 600 מיליון

דולר – לא כדי להקים את "אינטל", אלא כדי

לפתור את הבעיה של הדרום. היום יש 5,000

עובדים. ו"אינטל" שינתה את כל פני הדרום.

וכך צריכה להיות הגישה. בהתחלה, אולי לא

כלכלית, אלא לראות את העניין הלאומי לגבי

הדרום והצפון. ולצערי, זאת לא הגישה של

ראש הממשלה ושל שר האוצר הזה. הכול

בחישובים כלכליים.

הייתי במפעל ביום חמישי, ראיתי את

העובדים. זה פשע לבחון אותם על-פי מדדים

כלכליים, על-פי איזה 20 מיליון שקל או 30

מיליון שקל שחסרים. איך אנחנו רוצים

לראות את הילדים שלהם? איך אנחנו רוצים

לראות את העתיד של המשפחות האלה? האם

אנחנו נשפוט אותם כמו צפון תל-אביב, כמו

הרצליה פיתוח? או להתייחס אליהם בצורה

שונה? ולכן אני אומר, אדוני, זה לא רק

עניין של טכניקה, איפה להעביר ולבוא

לדיון עם מרכז ההשקעות. הכול נובע

ממדיניות גדולה. מדיניות פראית,

קפיטליסטית, שרק רוצה רק רווח. בגישה הזאת

המפעלים ייפלו זה אחר זה. ו"פרי גליל" היה

נופל בגישה הזאת. הוא כמעט נפל, אילולא

הישיבות בכנסת. "פניציה" גם תיפול.

ולכן אני אומר, ועדת הכלכלה והפריפריה.

אני הייתי מוסיף, אם זה היה תלוי בי –

ועדת הכלכלה והפריפריה. כי זה בא לדיון.

לא רק בשיקול כלכלי, אלא שיקול פריפריאלי.

מי שגר שם, בלאו הכי אין לו את החינוך הכי

טוב. אין לו את הבריאות הכי טובה. אין לו

את האפשרויות הכי גדולות בעולם. וגם

נשפוט אותם על-פי אותו דין כמו תושבי

תל-אביב? זה פשע. ולכן אני אומר אדוני

היושב-ראש, צריך להתייחס – אדוני המנכ"ל,

יכול להיות - - -

<אלכס מילר:>

קצת הגזמת, אני חושב.

<רוברט אילטוב:>

גם בתל-אביב יש אנשים עניים.

<אלכס מילר:>

גם בפריפריה יש חינוך מצוין וגם בתי

חולים מצוינים.

<דניאל בן-סימון:>

אני חוזר, הממשלה הזאת – וזו מדיניותה –

ואתה תרשה לי לומר את מה שיש לי לומר.

<אלכס מילר:>

לא, יש שם אנשים שגרים, ותאמין לי - - -

<דניאל בן-סימון:>

אני רק דיברתי על אלה שגרים למעלה,

בבניינים הכי גבוהים, בקומות הגבוהות,

שנוגעים בשמיים. ויש כאלה.

<יוליה שמאלוב-ברקוביץ:>

תגיד את שמו.

<דניאל בן-סימון:>

לא רוצה להגיד. ולכן אני אומר, הגישה

צריכה להיות עם חמלה יותר, עם הבנה יותר

לאלה שאין להם. לאלה שמאכלסים את

העשירונים התחתונים. אתה לא יכול להביא

אותם למשפט כל הזמן בוועדות הכנסת,

ולהגיד להם כדאי או לא כדאי להשאיר אתכם

בחיים. זאת הגישה שלי. הגישה היא לתת למי

שאין לו יותר ממה שאתה נותן למי שיש לו.

כדי לתת לו אפשרות לגדל את הילד שלו. לתת

לו אפשרות להכניס אותו לאוניברסיטה. לתת

לו אפשרות – לא שוויון, תחושה של שוויון.

אם אתה שופט אותו כמו שאתה שופט את

הטיקונים האלה, אין סיבה, אין הצדקה

לוועדה הזאת.

ולכן אני אומר, "פניציה" ו"פרי גליל",

ומפעלים אחרים, תתייחס אליהם ביותר הבנה.

לא תמיד על-פי מספרים, לא תמיד על-פי

ספרות, אלא כפרויקט לאומי, כפי שנאמר פה.

האם יש מקום לפריפריה במדינת ישראל, או

שאתה מוחק אותה. ואתה צריך לדעת את זה

יותר ממני, לגלות את הרגישות הדרושה

בעניין הזה. ולכן רק לסיים, אדוני

היושב-ראש - - -

<אלכס מילר:>

חבר הכנסת בן-סימון, יש הבדל בין הצהרות

לבין הדברים המעשיים. אין ספק שהנוכחות

שלנו כאן מוכיחה רק דבר אחד – שחשוב לנו

ואכפת לנו, ואנחנו נעשה הכול בשביל - - -

<דניאל בן-סימון:>

מצוין. לכן אני מאוד מעריך את העובדה שאתה

פה.

<אלכס מילר:>

אבל לבוא ולזלזל בחינוך או ברפואה

בפריפריה, לדעתי זה קצת מוזר ולא - - -

<דניאל בן-סימון:>

סליחה, אדוני היושב-ראש, תן לי רק דקה. הוא

היה יושב-ראש ועדת החינוך. מי כמוך יודע

את ההבדלים שיש בין תלמידי הפריפריה לבין

תלמידים ממרכז הארץ. אתה בא אלי? מבחני

הבגרות שפורסמו עכשיו – 80% ממרכז הארץ, 30%

בפריפריה.

<אלכס מילר:>

יש גם ערים בפריפריה שהגיעו הרבה יותר

מאשר הגיעו במרכז - - -

<שלמה מולה:>

אלכס, איך נתתם ש - - -

<קריאות:>

- - -

<דניאל בן-סימון:>

המבחן יהיה דווקא בפריפריה. לגבי

הבריאות, מי מת יותר מהר – בפריפריה או

במרכז הארץ?

<אלכס מילר:>

- - -

<שלמה מולה:>

אלכס, איך מצאתם 70 מיליון שקל למכללת

אריאל, ופתאום ל"פניציה" אין? תגיד לי אתה.

איך?

<דניאל בן-סימון:>

לכן אני אומר, אדוני היושב-ראש, אנא ממך,

צריך ללכת לפי העצה שנאמרה מהאנשים פה.

לראות בפריפריה פרויקט לאומי.

<ערן חיימוביץ:>

רק הערת ביניים, אם "פניציה" היתה באלון

תבור, לא היינו יושבים פה היום. היינו

עובדים ומרוויחים כסף. אם "פניציה" היתה 20

קילומטר דרומה - -

<שלמה מולה:>

אם "פניציה" היתה ביהודה ושומרון היו 20

מיליון.

<ערן חיימוביץ:>

- - היינו עובדים, היינו מרוויחים כסף.

<אלכס מילר:>

עכשיו יהודה ושומרון אשמה בזה, נכון?

<דניאל בן-סימון:>

אני לא רציתי להגיד מילה על ההתנחלויות,

זה לא הדיון.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

חבר הכנסת בן-סימון, נא לסכם.

<רוברט אילטוב:>

אתה רואה כמה מהר זה התגלגל לעניין

ההתנחלויות?

<דניאל בן-סימון:>

לסיכום, אני מבקש מהוועדה הזאת שהמפעלים

בפריפריה יראו בוועדה הזאת כתובת. שלא

יבואו לפה לדין כדי להציג את ההוכחה שהם

צריכים להתקיים, אלא שהם חייבים להתקיים.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

עד עכשיו התרשמת שהם עומדים פה - - -

<דניאל בן-סימון:>

אני מתרשם שאתה עושה את העבודה הכי טובה

שאפשר בעניין הזה. ולכן אני אומר לך כל

הכבוד, תמשיך בכיוון הזה. תודה רבה.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

תודה רבה. חבר הכנסת אחמד דבאח, בבקשה.

קודם כל, ברוך הבא לוועדת הכלכלה. זו

ההופעה הראשונה שלך. בבקשה.

<אחמד דבאח:>

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, סיירתי אתך

ועם חבר הכנסת מילר במפעל. ושמענו סקירה

מהמנכ"ל. מדובר במפעל שנמצא בצפון, מפעל

שנמצא בפריפריה. מפעל שמעסיק 900 עובדים –

400 עובדים שעובדים בתוך המפעל, ועוד 500

עובדים שעובדים במפעלים נלווים שמייצרים

דברים למפעל הזה. המפעל הזה – איך שהבנו

– עד שנת 2008 היה מפעל רווחי, והרוויח כסף.

בגלל העלות של המזוט כמעט ב-100% המפעל

התחיל בשנת 2008, בארבע השנים האחרונות,

להפסיד כסף. והכסף שמפסיד אותו המפעל הוא

קרוב לחמישה מיליון שקל בחודש.

בגלל מה? לפי מה שאני חושב ולפי מה שאני

יודע, משרד התשתיות – ואני פונה לידידי,

מנכ"ל משרד התשתיות ולשר התשתיות, לפי

דעתי, חובתו של משרד התשתיות מלפני ארבע

שנים, או לפני יותר מארבע שנים היה לחבר

את המפעל הזה בגז טבעי. והמפעל הזה לא

חובר לגז טבעי לא בגלל שהוא מפעל לא בסדר,

אלא בגלל שהוא בפריפריה. וזה מה שקורה

בפריפריה, שכל דבר, במקום להגיע בזמן מגיע

מאוחר. ולכן היום לקחת 900 עובדים, שזה 900

משפחות, ולזרוק אותם, לפי דעתי זה אסון.

אסון גם לעובדים, למשפחות של העובדים,

ולתושבי הפריפריה בצפון.

ואת הבעיה ניתן לפתור. מדובר בעבודה

נכונה. וזו לא רק עבודה – לפי דעתי, כולם

מפחדים מלהתחייב בגלל שיודעים מה מצפה

מבחינת התנגדויות בהעברת הקו מבחינת

ועדות תכנון ובנייה. ולפי דעתי, זו חובתו

של משרד התשתיות עוד פעם לעבוד מול משרד

הפנים ומול המפעל על מנת להשיג את

ההיתרים הנדרשים על מנת גם לקבל את זה.

זאת אומרת, צריך עבודה נכונה וצריך גם כסף

בשביל להבטיח את העבודה. לפי דעתי, ניתן

לפתור את הבעיה הזו. ולכן אני פונה מכאן

לראש הממשלה ולמשרדי הממשלה, ואליך,

ידידי, אחרי החגים – ובמיוחד אחרי חג

כיפור, שתהיה חתימה טובה לכולם וחג שמח –

לעבוד באופן רציני, ולפתור את הבעיה.

ולהנהלת המפעל והמנכ"ל, אני אומר לכם

שהמפעל היום נמצא בכותרות. ויש גיבוי, כפי

ששמעתם, גם מהח"כים מהציבור. לא לקרר את

המפעל בסוף החודש. תנו לאנשים שמטפלים

בבעיה – במיוחד יושב-ראש הוועדה, אני

מאוד מודה לך, חבר הכנסת שאמה – תנו להם

את ההזדמנות על מנת לעזור לכם, ולעזור

לעובדים, ולעזור למשפחות העובדים,

ולפריפריה לפתור את הבעיה. תודה לכם.

תודה, אדוני היושב-ראש.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

תודה רבה, חבר הכנסת דבאח. חבר הכנסת עמיר

פרץ, בבקשה.

<עמיר פרץ:>

אדוני היושב-ראש, ראשית, אני מצטרף לתודות

על כך שכינסת את הישיבה. ואני שמח שבעקבות

הכינוס הזה גם ועדת הכספים נדרשה אתמול

לנושא. ואנחנו בהחלט נמצאים - - -

<שלמה מולה:>

דרך אגב, יש הקפאה של העברת תקציבים

בוועדת הכספים בגלל זה.

<עמיר פרץ:>

ואנחנו בהחלט נמצאים במצב שבו אפשר לומר

שכמעט כל חבר כנסת שתעיר אותו באמצע

הלילה יוכל לספר לך את סיפור "פניציה"

לפרטיו, על כל המשמעויות.

<אלכס מילר:>

הגיע הזמן שגם השרים ככה יתעוררו, לא רק

חברי כנסת.

<עמיר פרץ:>

אני מקווה. אני לא בטוח.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

לא בטוח ששר האוצר מתעורר.

<שלמה מולה:>

אני יכול להבטיח לך, גם ראש הממשלה ישן

שינה טובה.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

לא, לא, לא.

<שלמה מולה:>

אני אומר לך.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

במקרה יצא לי לדבר עם ראש הממשלה. אתה לא

דיברת אתו על זה. אני דיברתי אתו, וראיתי

את תגובתו. אני לא אפרט כאן.

<שלמה מולה:>

תאמין לי, אם זאת היתה תגובתו, כמו שהוא

היה מקיים מאחזים בלתי חוקיים, הוא היה

מקיים ארבעה דיונים.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

עזוב, אתה באת לעשות פוליטיקה או לפתור את

הבעיה של "פניציה"?

<שלמה מולה:>

לא, אני מדבר מציאות.

<יואל חסון:>

כשמעלים ביקורת זה פוליטיקה?

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

לא.

<אלכס מילר:>

אם הייתם פותרים את זה ב-2007, תאמין לי - - -

<יואל חסון:>

כבר אמר לך פה שב-2007 עזבו את העניין.

<אלכס מילר:>

תמשיך להאשים את ההתנחלויות.

<יואל חסון:>

חבר'ה, קחו אחריות, אתם מנהלים את המדינה

היום.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

לקחנו. אמרנו, לא מחפשים מי - - -

<יואל חסון:>

יאללה, ארבע שנים כבר. קחו אחריות.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

יואל, אמרנו, לא מחפשים מי אחראי למחדל,

אלא מי יביא את הפתרון.

<יואל חסון:>

בכל אופן, אני חייב להגן על שלמה מולה.

<אלכס מילר:>

ארבע שנים – מתקנים רק את הטעויות שלכם,

אתה מבין?

<יואל חסון:>

הלוואי והייתם מתקנים.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

אתם מחברי קדימה שבכל מקרה תהיו באותה

רשימה בפעם הבאה. עכשיו יש לך זמן

מההתחלה.

<עמיר פרץ:>

אין בעיה. אני מקווה שההגנה שאתה נותן לי

– ל"פניציה", אני מקווה שההגנה תהיה יותר

מוצלחת, הם התגברו עליך ולא נתנו לי לדבר.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

אני מגן עליך בחירוף נפש בשל העובדה

שזימנתי אותך לישיבה גם ביום חמישי.

<עמיר פרץ:>

תודה. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שאחת

הבעיות שאנחנו נמצאים ברגע זה, אני חושש

מאוד שאנחנו הולכים לגרום פה לתחושה של

אשליה שהולך להיות פתרון. ואני מאוד

מודאג, כי מה יקרה כאן? כולם ייצאו, יהיו

כותרות. כולם טיפלו ב"פניציה". אבל

באמת-באמת, הרי אין שום החלטה שתצא היום

מהוועדה שמסייעת ולו כהוא זה. להיפך, מחר

ערב יום כיפור. מיד אחר כך נכנסים למהלך

של סוכות. אנחנו נמצאים כמעט בתקופה של

שבועיים-שלושה שלא יהיה לכם עם מי לדבר.

בעוד כמה ימים אנחנו נדבר רק על מסעו של

ראש הממשלה באו"ם. אנחנו נדבר על נושאים

אחרים לחלוטין, שיסיתו הצידה את כל

המתרחש ואת כל מה שצריך לעשות למען

"פניציה".

אני חושב, אדוני היושב-ראש, שמעבר

לתוכנית שהציג כאן המנכ"ל, בואו נהיה

פרקטיים כפי שהיינו במקומות קודמים. דבר

ראשון, צריך למצוא דרך לחלץ את אותם 12

מיליון שקלים כדי לתת לו עוד אוויר

לנשימה לחודש. שלא יסגור לנו את התנור

בסוף החודש הזה. לפי מה שמתרחש כאן, אין

סיכוי שתקבל שקל עד סוף החודש הזה. שמע

ממני, מניסיוני. אני הייתי במפעל שלכם

יותר מכל אחד אחר, בכל השלבים – בהקמה,

בצרות, בהצלחות, בכל. אני אומר לך, לפי

התהליך כאן, מרכז ההשקעות נסגר בעוד

שעתיים עד אחרי סוכות. לא תמצא שם אדם אחד

שיקבל החלטה. בזמן נתון, כפי שאתה מציג

כאן, אין שום גורם שיקבל החלטה על 60

מיליון שקל. שום גורם. פה צריך שינוי

חקיקה. פה צריך לעשות הרבה מאוד מהלכים,

כפי שעשינו ב"פרי גליל", שאיימנו בשינוי

חקיקה, והאוצר מצא פתרון משותף.

>

@

R

T

V

d

f

h

j

l

|

~

€

‚

²

¶

È

Ê

Ì

Î

h³

h³

,

@

R

T

l

摧⃶ƒ᠀l

~

‚

´

¶

Ê

Î

|

€

”

–

˜

š

h³

h³

h³

h³

h³

h³

h³

h³

h³

h³

h

h

h

h

h

nH

o(tH

N

Ž

ü

b

‚

ä

hˆ

摧᫩

摧᫩

摧᫩

摧᫩

摧᫩

摧᫩

摧᫩

o(L נאשים את הפקידים במרכז ההשקעות, עם כל

הכבוד. גם לא משרד האוצר. הם פועלים על-פי

חוק, על-פי קריטריונים. כללים שאנחנו

קבענו שהשרים הביאו בפנינו, שהממשלה

קבעה. הם לא יכולים לחרוג. עם כל הכבוד, שר

יכול גם לעמוד במסיבת עיתונאים ולהגיד

אני נותן 500 מיליון. "על הכיפאק", תגבה את

זה. תעביר החלטה בממשלה. תן כלים חוקיים

לפקידים להוציא את הכסף.

<נועם שטרן:>

יש לנו פתרון שהוא - - -

<עמיר פרץ:>

תיכף נשמע, אני אשמח מאוד. אבל אני חושב

שהפתרון המידי – כי מה בעצם הדבר הזה

אומר? הרי מה זה מרכז השקעות? מרכז השקעות

זה אמבטיה. אמבטיה שמשלמת לפי קריטריונים

מסוימים. למה זה דומה? ותסלחו לי שאני

משווה את המצב הזה לדימוי הזה. זה דומה

בדיוק לסל התרופה. יש חוק ביטוח בריאות

ממלכתי, כל פעם מוסיפים תרופה, מכניסים

תרופה. אחר כך באים ואומרים לך עכשיו יש

ועדת חריגים. איך ועדת חריגים מטפלת? אם

התרופה היא לשיפור איכות החיים או להצלת

החיים. אם זה לאיכות החיים, אומרים לא

צריך. אין בעיה, הבן אדם ימות חודש קודם,

לא קרה כלום. אם זה להצלת חיים, אומרים

אוקיי, נזדעק כולנו לעניין.

אני אומר לך, מי שאחראי פה על מרכז

ההשקעות – שזה מבחינתי סל התרופות של

המפעלים – מדובר כאן על תרופה להצלת

חיים, לא לשיפור איכות החיים. ואין זמן. אם

עד סוף החודש הוא לא יקבל לפחות פתרון

ביניים, שנותן להם נשימה – לא לכבות בשום

פנים ואופן. אתה יודע מה זה לכבות תנור

במפעל כזה? זה הכול שם. אין כמעט מהלך הפיך

בעניין. אין מהלך הפיך. צריך לציין את זה

– חבר הכנסת דבאח לא ציין את זה במודגש,

אבל הוא כיוון לכך – זה אחד המפעלים

שעובדים שם ערבים, יהודים. עובדים שם מכל

המגזרים.

זה משטח השלום של מדינת ישראל. פס הייצור

שם זה מפגש השלום של מדינת ישראל. זה מפגש

איכות בין בני אדם. שכל החומות שאנחנו

מייצרים כאן של פוליטיקה חסרת ערך נופלות

שם על פס הייצור, כשאנשים נלחמים על

פרנסתם. פרנסה היא הדבר המקרב ביותר. מאבק

משותף על פרנסה זה דבר שמפיל את השנאות

הגדולות ביותר. ולכן אני אומר לך, כדי

להפעיל את התנור הם מחזיקים גוי של שבת

ומחזיקים עובדים מסוימים שרק הם יכולים

לפעול גם ביום כיפור וגם בימים אחרים. עם

כל התנאים שזה יוצר להם. חברויות, עלויות,

הרבה יותר גדולות.

אדוני היושב-ראש, אני פונה אליך ומציע רק

הצעה אחת: תרים טלפון עכשיו ליושב-ראש

ועדת הכספים. אתם רוצים עוד עזרה מכמה

ח"כים? בבקשה. לא? אין שום בעיה. תקימו צוות

משותף היום. תודיעו לשרים שאתם, מרגע זה –

כמו שאתמול הודיע יושב-ראש ועדת הכספים

שהוא לא מעביר - - -

<שלמה מולה:>

עמיר, ספר לנו איך קשרו לך את הידיים ואת

הרגליים על "כיפת ברזל", ואיך אתה קיבלת את

ההחלטה. היום כל המדינה – אני רוצה שתגיד

משפט.

<עמיר פרץ:>

הנה, אני אומר לך, אתה צודק. בניגוד למה

שאומרים, שר האוצר הודיע לי שהוא מתנגד.

כל המשרדים הודיעו שהם מתנגדים. הרמטכ"ל

התנגד. ואני הודעתי: אני השר ואני חותם.

וחתמתי. אם זה לא היה מצליח, היו תולים

אותי בכיכר העיר.

<דליה איציק:>

בכיכר העיר?

<שלמה מולה:>

רק בכיכר העיר?

<עמיר פרץ:>

אם זה מצליח, אז כולם מגבים. אני מקווה

שיהיה שר שיהיה לו אומץ, שיחתום, כי אני

בטוח שזה יצליח. "פניציה" זו "כיפת ברזל"

חברתית לגליל. "פניציה" זו "כיפת הברזל"

החברתית של הגליל. ולכן צריך לקבל החלטות

אמיצות היום. באותה מידה - -

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

נא לסכם.

<עמיר פרץ:>

- - תאמין לי, אם אני אתאר לך את המסע שהיה

נגדי בעניין "כיפת ברזל", אתה לא היית

מאמין שהיום כולם מוחאים כפיים, כל אלה

שהתנגדו.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

תודה.

<עמיר פרץ:>

אתה הבטחת לא להפריע לי. אמרת לי שאתה

תיתן לי זמן נוסף. אתה רואה?

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

חבר הכנסת פרץ, הבטחתי להגן עליך.

<עמיר פרץ:>

אוקיי, אז עוד דקה. ברשותך. אני אומר לך,

חברי וידידי, חבר הכנסת מולה, תקשיב לי

טוב, כששר רוצה לקבל החלטה, הוא יכול לקבל

החלטה. אני לא רוצה לתאר פה כי אני לא רוצה

להעליב אף אחד. אני רוצה רק להגיד לך

שלזכותם של אלופי צה"ל, לפחות יש להם

אינטגריטי לומר שהם טעו. סיפר לי אחד

מחברי, קצין במילואים, הוא התקשר אלי לפני

זמן מה ואמר לי: אילו יכולת להיות זבוב על

הקיר, היית משלם מיליון דולר. שאלתי אותו

למה? הוא אמר לי: שמע, אנחנו יושבים פה

מאות קציני מילואים. עומד מולנו אלוף

פיקוד דרום, ואומר לנו: אני מוכן לאכול את

הכובע כי הייתי מהמתנגדים להקמת "כיפת

ברזל". הייתי מהמתנגדים לעמיר פרץ. והיום

זה הכלי המרכזי שיש לי בחזית כדי להגן על

האזרחים. אז אני פונה לשר התמ"ת ולשר

האוצר, בואו תהפכו את "פניציה" ל"כיפת

הברזל" החברתית של הגליל. תודה.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

חברת הכנסת דליה איציק.

<דליה איציק:>

אחרי דבריו היפים של עמיר, אני רוצה,

אדוני, לומר ששמעתי שאימצו את הקמפיין

שלי ושל אמיר חייק, שנמצא כאן – אז הוא

היה מנכ"ל משרד התעשייה, אני הייתי שרת

התעשייה, היום הוא מנכ"ל התאחדות

התעשיינים – "ישראל קונה כחול לבן". היום

הסיסמא צריכה להתחלף ב"ישראל מחסלת כחול

לבן". הסיפור הזה הוא סיפור עצוב כי הוא

סיפורה של מדינת ישראל. עמיר היטיב לתאר

– פריפריה, ערבים-יהודים, אנשים שמצבם

קשור ב – הם יזרקו לרחובות. זה נסגר, הם

נזרקים לרחובות. אין סיפור אחר.

אבל אתה גם מה מרגיז אותי? כמה ישראל

משקיעה בדימוי הממילא ירוד שלה בשנים

האחרונות. הגברת הזאת, גברת דוידסון –

שבשבוע הבא תהיה בארץ – שתרמה 75 מיליון

דולר – אולי התרומה הגדולה ביותר שניתנה

כאן ל"הדסה", בית החולים שנפתח עכשיו מחדש.

היא נוצרייה שהתחתנה עם יהודי. לא חשוב,

זה סיפור מדהים כשנכנסים אליו. אני מכירה

אותה באופן אישי, גם הייתי בביתה באספן.

ואתה אומר לעצמך, בכל העולם – או בחלקו של

העולם – המפעלים האלה צומחים. מה היא

מספרת לכולם? מה המפעלים האלה מספרים על

מדינת ישראל? מה הם אומרים? שפה יש אנשים

טיפשים? שיש פה עובדים גרועים? מה? מה הם

אומרים?

הם אומרים שיש פה ממשלה אטומה. זה מרתיח

אותי, כי אני הייתי שרת התעשייה והמסחר –

ותסלח לי שאני מדברת על עצמי. בתקופה של

האינתיפאדה נרצחו פה 1,000 ברחובותיה של

מדינת ישראל. הוקמה קרן למפעלים במצוקה.

בסוף, אם אתה נורא רוצה, אתה מכריע ואתה

עושה את זה מיד. זה שהשרים גם לא באים לפה

בכלל, זה לא מעניין אותם. ממשלה רחבה, הם

לא באים לכנסת. אתה יודע, כרמל, שאני באמת

מכבסת את מילותי בקפידה. אני מאוד משתדלת

לא להתקיף, אני רוצה שהאמינות שלי תישמר.

בוודאי, זה לא רק הממשלה הזאת. בוודאי, זה

הרבה ממשלות. הממשלה הזאת היא בלתי נסבלת.

היא בלתי נסבלת בעליל. משהו אטום קרה לה.

הרוחב שלה, השומן שלה, גרם לה להיות אטומת

אוזניים. למה זה צריך בכלל להיות? מה

הסיפור - - -

<יואל חסון:>

זה אחרי שהיא כיבסה את מילותיה.

<היו"ר כרמל שאמה-הכהן:>

למה, היום כמה הגודל שלה?

<דליה איציק:>

יושבים שני שרים. מה הסיפור? יושבים, פשוט

פותרים את הבעיה. מה כל כך מסובך? למה

נותנים להם ככה להיות מושפלים? הרי בסוף

ימצאו את הפתרון. בסוף דיבתנו תצא רעה

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]