פרוטוקול הכספים, מספר 1215 מתאריך 27/11/2012

הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקןמושב חמישי

<פרוטוקול מס' 1215>

מישיבת ועדת הכספים

יום שלישי, י"ג בכסלו התשע"ג (27 בנובמבר

2012), שעה 10:00

<סדר היום:>

<1. תקנות סיוע לשדרות וליישובי הנגב

המערבי (הוראת שעה) (הארכת תחולת סעיף 5(ב)

לחוק), התשע"ג-2012>

<2. דיון בסוגיית הפיצויים על נזק עקיף

לנפגעים באזור הדרום בגין מבצע "עמוד

ענן">

<3. תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום

פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת

שעה), התשע"ג-2012>

נכחו:

<חברי הוועדה:>

משה גפני – היו"ר

יעקב אדרי

אבישי ברוורמן

מגלי והבה

יצחק וקנין

שי חרמש

שלמה מולה

אלכס מילר

פניה קירשנבאום

ליה שמטוב

שכיב שנאן

עתניאל שנלר

<מוזמנים:>

דורון כהן – מנכ"ל משרד האוצר, משרד האוצר

ליאת גרבר – ממונה (חקיקה), משרד האוצר

אמיר דהן – מנהל תחום סגן מנהל מח'

פיצויים ונזקי איבה, משרד האוצר

ורד טננבוים – מנהלת תחום בכירה תכנון

ומדיניות, משרד האוצר

שי קליימן – דוברות, משרד האוצר

חגית יסעור פרץ – עוזרת למנכ"ל משרד

האוצר, משרד האוצר

משה אשר – משנה למנהל רשות המסים, משרד

האוצר

יעקב ערן – סמנכ"ל בכיר תכנון וכלכלה,

משרד האוצר

מינו אליאסיאן – יועצת משפטית באגף השכר,

משרד האוצר

עו"ד דוד רוטונברג – מנהל מחלקה בכיר

פיצויים, משרד האוצר

עמיקם סבירסקי – ר' היח' להתיישבות, משרד

הביטחון

שאלתיאל לביא – ר' יח' ביקורות רשות חירום

לאומית, משרד הביטחון

סרן עידו אמיר – יועמ"ש פקע"ר, משרד

הביטחון

אל"מ בני שיק – ר' מחלקת מיגון פקע"ר, משרד

הביטחון

שחר אור גבע – יועץ מנכ"ל, משרד החקלאות

ופיתוח הכפר

צביקה כהן – סמנכ"ל השקעות ומימון, משרד

החקלאות ופיתוח הכפר

יואב מורג – מנהל מחוז הנגב, משרד

החקלאות ופיתוח הכפר

עו"ד ספי זינגר – משפטן, משרד המשפטים

נועז בר ניר – מנכ"ל, משרד התיירות

ורשיצקי ענת – יועצת מנכ"ל, משרד התיירות

רוביק דנילוביץ – ראש העיר, עיריית באר

שבע

סימה כחלון – מנכלית יעדים, עיריית באר

שבע

תומר ביטון – גזבר, עיריית באר שבע

עו"ד ורד ויץ – ההסתדרות הכללית החדשה,

יועמ"ש

עו"ד גלי עציון – נעמ"ת

ישראלה מני – סמנכ"לית אגף כלכלה ומיסים,

איגוד לשכות המסחר

אריה קליינמן – מנכ"ל לשכת המסחר באר שבע

והנגב, איגוד לשכות המסחר

יוסי דלויה – נשיא לשכת המסחר באר שבע

והנגב, איגוד לשכות המסחר

בן בדרי – מנכ"ל, ארגון מוניות השירות

בישראל

שמעון דהרי – יו"ר, ארגון מוניות השירות

בישראל

רמי אריה – יועץ משפטי של התאחדות אולמי

השמחות, התאחדות בעלי אולמות וגני

אירועים

איציק טייב – יו"ר, התאחדות בעלי אולמות

וגני אירועים

יהודה כהן – מנכ"ל, התאחדות בעלי מלונות

וגני אירועים

רומי גורודיסקי – סמנכ"ל, התאחדות

המלונות

פנינה בן-דוד – מנהלת המחלקה הכלכלית,

התאחדות המלונות

ראובן אלקס – יו"ר ועדת כלכלה, התאחדות

המלונות

חיזקיה ישראל – מנהל המחלקה לקשרי

גומלין, התאחדות התעשיינים

ארנון קשנסקי – מנהל מרחב דרום, התאחדות

התעשיינים

אמיר חייק – מנהל כללי, התאחדות

התעשיינים

עו"ד מיטל שחר – נציג, לשכת עורכי הדין

עו"ד איתן צחור – נציג, לשכת עורכי הדין

דוד גולדברג – נשיא לשכת רו"ח, לשכת רואי

החשבון בישראל

עופר מנירב – יו"ר ועדת המסים, לשכת רואי

החשבון בישראל

עדי גרינבאום – לשכת רואי החשבון בישראל

הראל ויזל – מנכ"ל קבוצת פוקס

נועה לנדאו – עוזרת מנכ"ל חברת פוקס ויזל

בע"מ

ניר בנזינו – מנהל תפעול בינוי

ולוגיסטיקה קבוצת סקאל

רון מי-טל – משנה למנכ"ל וסמנכ"לית כספים

קסטרו

אבי לוינשוס – נציג מפעל קרלסברג

ענת מאיר – נציגת מפעל קרלסברג

צחי אבוהב שביט – חיבה פתרונות מיסוי

בע"מ, ארצי

ירון סולומון – המחלקה להתיישבות, תנועת

האיחוד החקלאי

מוטי שפירא – מנכ"ל, לה"ב- לשכת ארגוני

העצמאים

נועה לוין ריצ'קר – גזבר מועצה אזורית

בני שמעון, מועצות מקומיות ואזוריות

עידו רובנשטיין – מנכ"ל דודאים מועצה

אזורית בני שמעון, מועצות מקומיות

ואזוריות

אבשלום וילן – מזכ"ל, התאחדות חקלאי

ישראל

יוסי ארזי – מזכיר, ארגון מגדלי הירקות

חי בנימיני – מזכיר, ארגון מגדלי ההדרים

צביקי פורת – מרכז ועדת משק, הקיבוץ הדתי

יעקב מזרחי – גזבר המועצה, המועצה

האזורית חוף אשקלון

יאיר פרג'ון – ר' מועצה, המועצה האזורית

חוף אשקלון

אילנית ואהל – עוזרת ר' המועצה האזורית

חוף אשקלון

יואב ביין – משרד פרופ' ביין ושות'-עו"ד

אמנון חניה – מנכ"ל י.ה.ל

נתן חיים ג'בלי – מנכ"ל הרשות לפיתוח

הנגב, המשרד לפיתוח הנגב והגליל

אוריאל לדרברג – מנכ"ל, ארגון מנהיגות

אזרחית

חובב ינאי – פעיל, המשמר החברתי

עו"ד נסים עוג'ר – איגוד הארגונים

החברתיים, יועמ"ש

עו"ד אמנון סמרה –

יוסף שוורץ –

<ייעוץ משפטי:>

עו"ד שגית אפיק

עו"ד שלומית ארליך

עו"ד ענת מימון

<מנהל הוועדה:>

טמיר כהן

<קצרנית פרלמנטרית:>

אסתר מימון

<תקנות סיוע לשדרות וליישובי הנגב

המערבי (הוראת שעה) (הארכת תחולת סעיף 5(ב)

לחוק), התשע"ג-2012>

<היו"ר משה גפני:>

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת

הוועדה. אנחנו מתחילים בסעיף הראשון

בסדר-היום, תקנות סיוע לשדרות וליישובי

הנגב המערבי (הוראת שעה) (הארכת תחולת

סעיף 5(ב) לחוק), התשע"ג-2012. קיימנו ישיבה

בעניין הזה. אגב, זה חוק שהוועדה העבירה,

חבר הכנסת שי חרמש ואני. מי עוד היה?

<שי חרמש:>

בסופו של דבר כל הוועדה עמדה מאחורי זה.

<היו"ר משה גפני:>

הוועדה עשתה את החוק הזה. במהלך הקדנציה

הזאת עשינו בוועדת הכספים דברים שהם באמת

מאוד חשובים והממשלה לא הסכימה, אבל אחרי

זה היא התהדרה בזה. היה לנו מאבק קשה עם

הממשלה כדי להעביר את החוק הזה, אבל ברוך

השם – אני לא יכול בלי זה, דורון - - -

<שי חרמש:>

אתה מדבר ודורון מחייך.

<דורון כהן:>

זו מחמאה בשפה שלו.

<היו"ר משה גפני:>

נלחמנו כאן בוועדה - -

<שי חרמש:>

אגב, הסבירו לנו בק"ן טעמים לפני שבועיים

למה זה בלתי אפשרי.

<אבישי ברוורמן:>

אתה נורא מאושר הבוקר. זה בגלל שציפי

נכנסת ב-12:00?

<שי חרמש:>

לא, הפסיקו להוריד לי קטיושות על הראש

לכמה שבועות.

<היו"ר משה גפני:>

- - - שישלמו מע"מ על בסיס מזומן. היה פה

ויכוח נורא ואיום. בסוף אחרי שהעברנו את

זה כאן ראיתי שלטים גדולים בחוצות

שהממשלה מתהדרת בזה שמשלמים מע"מ על בסיס

מזומן, ואני שמח בגלל שאני חלק

מהקואליציה. אבל מה אתה תגיד?

<שי חרמש:>

גפני, הם גם הביאו 400 מיליארד שקל מתאגידי

הגז... אתה רוצה את כל הרשימה?

<היו"ר משה גפני:>

על כל פנים, מכיוון שהחוק מאפשר הארכה של

הטבות המס לשדרות וליישובי עוטף עזה,

בישיבה הקודמת ביקשנו לעשות את התקנות

הללו לשנתיים. היות שהתקנות הקודמות

שהגיעו היו לשנה, סברנו בעניין הזה, כל

הוועדה ללא יוצא מן הכלל – סברנו שצריך

להאריך את התקנות לשנתיים. אני שמח ששר

האוצר העביר פנייה חדשה, ותיכף נאפשר

למנכ"ל להסביר אותה, שהטבות המס לשדרות

וליישובי הנגב המערבי יהיו לשנתיים.

היה לנו נושא נוסף, כשהנושא היה היישובים

החדשים של מפוני גוש קטיף: שלומית ועוד

שניים אחרים.

<שי חרמש:>

נווה.

<שגית אפיק:>

ובני נצרים.

<היו"ר משה גפני:>

ומי השלישי?

<שי חרמש:>

נווה.

<היו"ר משה גפני:>

ביקשנו לכלול אותם ביישובים והתברר שרק

שלומית נמצאת בטווח או בקילומטרים

שקשורים לעניין הזה. נבקש ממשרד האוצר

לדעת האם אכן היישוב הזה ייכלל בתוך

היישובים שזכאים להטבות מס, ואם אכן הוא

נמצא בקילומטרים שעליהם מדבר החוק

ועליהם מדברות התקנות, הם צריכים לקבל את

זה רטרואקטיבית. אני רוצה לדעת גם את עמדת

פיקוד העורף, עמדת הצבא לגבי השניים

האחרים.

לפני שאני מאפשר למנכ"ל משרד האוצר להציג

את התקנות היתה פנייה של חברת הכנסת

פאינה קירשנבאום. היא דיברה אתי בשבוע

שעבר, היא גם העבירה אלי מכתב. היא ביקרה

במהלך הלחימה במבצע "עמוד ענן" ביישובי

הדרום והיא גילתה את מה שאנחנו יודעים,

שיש יישובים שבהם גרים קשישים בבתי עץ

ובמקומות כאלה שבהם גם אם ישימו מיגוניות

באזור שהם גרים, הם לא יספיקו להגיע

למיגונית. אנחנו מדברים על היישובים הללו

כמו מקומות שבהם יש 7 ק"מ או אפילו יותר,

כשמרחק ההגעה למיגונית צריך להיות פרק

זמן שאותם קשישים לא יוכלו להגיע והם

נמצאים בבית לא ממוגנים. היא ביקשה לקיים

דיון בעניין הזה. מכיוון שאנחנו נמצאים

בפגרת בחירות אני צריך לקבל אישור או

מהממשלה או מיושב-ראש הכנסת, אף-על-פי

שאני חושב שזה נושא חשוב, ולכן זה לא

ייכלל בסדר-היום של היום. אני אאפשר לחברת

הכנסת פאינה קירשנבאום להציג את הנושא

עכשיו, ולאחר מכן את הולכת בגלל שיש לך

יום-הולדת. אני מאחל לך מזל-טוב בשם

הוועדה. בבקשה, פאינה.

<פניה קירשנבאום:>

בוקר טוב, כבוד היושב-ראש, חברי חברי

הכנסת והאורחים שנמצאים כאן, האמת שהדבר

לא היה לי חדש, ואני רוצה להזכיר לכם

שאפילו חבר כנסת מקדימה, רוברט טיבייב,

ניסה להעביר חוק בנושא מיגון של השכונות

האלה, והחוק כמובן נפל. הביקור בדרום בזמן

המבצע הדגיש את הצורך בפתרון הבעיה.

בשנות ה-90, אני רוצה להזכיר לכולנו, היתה

תנופה של בנייה קלה, במיוחד כדי להביא

לפתרון בעיית הדיור, ובעיקר דיור לעולים

חדשים כמובן. באותן השנים זה אכן השיג את

המטרה, רק מה שקרה שהאוכלוסייה שקנתה

ורכשה את הבתים הקלים, ובתים כאלה נמצאים

גם באשקלון, באופקים, בנתיבות ובבאר-שבע

– האוכלוסייה הזאת הזדקנה. היום כשאני

קוראת הוראות של פיקוד העורף כתוב כך:

המתגוררים בבתים הבנויים בנייה קלה,

נדרשים לאתר בתוך הבניין מרחב פנימי מוגן

– אני לא חושבת שבתוך הבית אפשר למצוא

מרחב מוגן – אם אתם לא מוצאים, כתוב,

עליכם לשכב על הרצפה ולכסות את הראש עם

הידיים.

עלה הנושא ועשינו סבב שיחות גם ברשויות

שביקרתי ואמרנו: נביא מיגוניות, נשים

בטונדות בחוץ, יש מקלטים ציבוריים, אבל

בדקנו וגם חבר'ה צעירים לא יספיקו קרוב

לוודאי להגיע מהבית הקל למקלט ציבורי,

ומבוגרים, שיש ברשותם 15 שניות, מקסימום 30

שניות, אין שום סיכוי שהם יגיעו לאיזה

נקודה מחוץ לבית.

התייעצתי עם יושב-ראש הוועדה מה אפשר

לעשות ואיזה פתרון אנחנו יכולים להמליץ

לנושא הזה, פתרון שיכול להיות ישים. כמובן

הפתרון האידיאלי הוא לבנות ממ"דים צמודים

לכל בית כזה, וברור שהעלויות יגיעו לשמים,

כי לסדר גודל של יותר מ-1,000 יחידות דיור

שנמצאות ביישובי הדרום וערי הדרום – לכל

בית כזה לבנות מדד, האוכלוסייה קרוב

לוודאי לא תוכל לשאת בעלות, אלא המדינה

תצטרך להשתתף בחלק נכבד, ואני מבינה שזאת

בעיה כלכלית גדולה מאוד נכון להיום. עלה

עוד רעיון מסוים שאפשר לבנות או לצקת

בטונדות מוגנות ולהצמיד אותן לבתים האלה

עם דלת הכניסה לבית, שאולי זה יפתור את

הבעיה.

אני לא אמורה להביא פתרונות, אלא אני, כמו

שאתם יודעים, אמורה להעלות את הבעיה הזאת

לסדר-היום. אני מקווה שהגורמים שאחראים

לנושא כמו הגנת העורף או האוצר, כמובן

ייקחו חלק בעניין הזה, כי אם לא תיקחו חלק,

אין לי ספק שהאוכלוסייה הזאת תישאר

חשופה.

אני מאחלת לכולנו שלא נעמוד יותר, לא

במבצעים, לא במלחמות, לא בהפצצות ושתגיע

עת השלום, אבל כדי שאכן כך יקרה אנחנו

צריכים להיות ערוכים גם לאירוע הבא, ולכן

אני מציעה שאנחנו נדאג לזה היום ולא נמצא

את עצמנו בבעיה כשזה יקרה בפעם הבאה.

תודה.

<היו"ר משה גפני:>

תודה רבה. אלוף משנה בני שיק, אתה ראש מחלק

מיגון בפיקוד העורף? לא הכנו אותך לעניין

הזה, אבל האם יש לך מה לומר לגבי מה שהעלתה

חברת הכנסת קירשנבאום?

<בני שיק:>

אני מכיר באשקלון רק את - - -

<היו"ר משה גפני:>

אם אפשר, לאפשר לו - - -

<פניה קירשנבאום:>

יש פה נציגים של אשקלון, הם יוכלו להגיד

לך.

<היו"ר משה גפני:>

אם אתה יכול, תשב ליד השולחן. אם אתה לא

מוכן לעניין הזה, אין לי טענות אליך, בגלל

שלא - - -

<בני שיק:>

אני יכול להגיד מה שאני מכיר, אני לא יכול

להגיד מה שאני לא מכיר.

<היו"ר משה גפני:>

בבקשה.

<בני שיק:>

באשקלון מוכרת לי רק "נווה דקלים" עם 70

מיגוניות שמתוכננות, בבאר-שבע מוכרות לי

רק "נחל בקע" ו"נחל עשן", שכונות אחרות לא

מוכרות לי.

<פניה קירשנבאום:>

באופקים אתה לא מכיר שכונות של הבנייה

הקלה?

<יעקב אדרי:>

הבאתם אפילו צינורות בשביל להגן עליהן.

<בני שיק:>

גלילים. נכון. אני לא מכיר שכונה אחרת

בבנייה קלה, פרט אולי לבעיה ב"ניצן".

<היו"ר משה גפני:>

גרתי באופקים הרבה שנים, ובאופקים בתקופת

אריק שרון, כאשר הגיעה העלייה הגדולה

מרוסיה, בנו שם שכונה מעץ. היא השתכללה עם

השנים, אבל יש שם אנשים מבוגרים שגרים

במבנים האלה.

<שלמה מולה:>

אתה יכול לתת מכה ביד, והיד יוצאת בצד

השני. ראיתי את זה.

<בני שיק:>

השכונות האלה קיבלו לפני חצי שנה עד שנה

נדמה לי 50 עד 60 מיגוניות.

<היו"ר משה גפני:>

אני לא שומע, תקרב את המיקרופון.

<בני שיק:>

השכונות האלה קיבלו 50 מיגוניות. האמירה

גם בפתיחה שלך היתה שמיגוניות זה לא דבר

שנותן פתרון לבעיה. זה מונח ששמנו על

השולחן ופתאום חשבנו שהוא נותן פתרון

אמיתי לכל דבר.

אני אגיד אחרת, המיגוניות האלה נמצאות

במרחב הציבורי. אנשים שגרים בבנייה קלה,

במרחקים קרובים, גם כשהם קרובים יחסית

בזמן ההתראה, המיגונית כמעט ולא רלוונטית

להם. לתת פתרון של מיגוניות במרחב כזה גם

בבנייני מגורים של אנשים מבוגרים, שגרים

בקומה אחת, שתיים או שלוש, בבנייה קלה, זה

לא הפתרון. זה הדבר היחיד שאנחנו מסוגלים

לתת בזמן מיידי, הפתרון האמיתי צריך

להיות פתרון יותר עמוק, וחובה, בטח לאנשים

במרחבים האלה או בגילאים האלה, להצמיד

מיגון עם דלת צמודה, בין בבניין של

שלוש-ארבעה קומות ובין בבניין של בנייה

קלה.

<היו"ר משה גפני:>

אני לא הולך להעלות את העניין של מה

שדיברנו בטלפון, פאינה ואני, אבל היו כמה

הצעות שעלו. אני רוצה לבקש ממך שחברת

הכנסת פאינה קירשנבאום תהיה אתך בקשר

להציע את ההצעות שלה, לבחון את הדברים

האלה, ואם יהיה צורך, נקיים על העניין הזה

דיון, ואז נביא את משרד האוצר אם יש

אפשרות לתקצב את זה, כי כולנו מתפללים

באמת שיהיה שקט עכשיו לזמן ארוך.

<יעקב אדרי:>

אגב, אופקים חטפו הכי הרבה בדרום.

<היו"ר משה גפני:>

אשדוד. אופקים אחריה. לא משנה, היא חטפה

המון.

<תומר ביטון:>

כבוד היושב-ראש, הייתי רוצה רק להעלות - - -

<היו"ר משה גפני:>

מי אדוני?

<תומר ביטון:>

אני גזבר המועצה האזורית חוף אשקלון.

<היו"ר משה גפני:>

לגבי מה?

<תומר ביטון:>

לגבי אתר הקרווילות בניצן. התבקשתי

על-ידי ראש המועצה, שנמצא בדרום היום.

המצב בחודשים האחרונים היה בלתי אפשרי

מבחינת הביוביות שהם היו צריכים להיכנס

אליהן. חלק מהמשפחות פשוט עזבו את

מגוריהן - - -

<היו"ר משה גפני:>

אתה מעלה את הבעיה שהעלתה פאינה.

<תומר ביטון:>

בהמשך לאותה בעיה באתר הקרווילות.

<היו"ר משה גפני:>

אם יש לכם הצעות, אני גם אצרף אתכם לעניין.

בסדר, אלוף משנה שיק? בסדר. תודה רבה.

פאינה, תודה רבה.

<פניה קירשנבאום:>

תודה רבה לך.

<היו"ר משה גפני:>

אדוני המנכ"ל, דורון כהן. בבקשה. התקנות

לגבי הנושא של שדרות ויישובי הנגב

המערבי.

<דורון כהן:>

כמו שאמרנו, שר האוצר ביקש להאריך את

תוקפן של התקנות, את תוקפו של סעיף 5(ב)

כאמור בשנתיים נוספות, ועורכת-הדין ליאת

גרבר מרשות המסים תסביר בכמה משפטים.

<ליאת גרבר:>

כמו שאמרו היושב-ראש והמנכ"ל, הוועדה

נתבקשה להאריך את התקופה שבסמכות שר

האוצר בשנתיים ולא בשנה, לאחר שנתקבל לכך

אישור היועץ המשפטי לממשלה בשל החקיקה

בתקופת בחירות. השר אכן קיבל את בקשת

הוועדה וביקש להאריך - - -

<היו"ר משה גפני:>

מה החקיקה בתקופת בחירות?

<ליאת גרבר:>

דיברנו על זה שיש הנחיית יועץ - - -

<היו"ר משה גפני:>

אני לא מבין רק דבר, לגבי הנושא של תקופת

בחירות, למה היועץ המשפטי לא אומר את זה

גם לחמאס, שבתקופת בחירות לא יירה... הוא

אמר להם?

<שי חרמש:>

הם פחות מקשיבים למה שאנחנו מקשיבים, זאת

הבעיה.

<דורון כהן:>

שר האוצר כותב פה שלאור המצב הביטחוני

ששורר ביישובי העימות, אשר מוגדרים בחוק

כיישובים שבתיהם שוכנים עד 7 ק"מ מגדר

המערכת, הוא מבקש להאריך את התקנות

בשנתיים. כמובן הביאו בחשבון את בקשת

הוועדה ואת המצב הביטחוני, גם היועץ

המשפטי לממשלה.

<שגית אפיק:>

בכל מקרה זה הישג כי בכל הפעמים הקודמות

שהארכנו לא היתה הסכמה לשנתיים ותמיד הן

הוארכו לשנה.

<היו"ר משה גפני:>

בעזרת השם יהיו מודעות של הממשלה - - -

<שי חרמש:>

קוראים לזה השם? חשבתי שקוראים לזה

קטיושות.

<היו"ר משה גפני:>

אני קורא לזה. חבר'ה, א', אני מודה לכם, אני

מודה לשר האוצר, אני חושב שנכון בתקופה

הזאת לתת יותר ביטחון כלכלי לתושבי שדרות

ויישובי הנגב המערבי. אני חושב שזה

אינטרס לאומי. אני חושב שנכון מה ששר

האוצר עשה בעניין הזה ומה שאתם מביאים

עכשיו. באמת ביקשנו את זה בישיבה הקודמת,

ואני מודה לכם על כך. אני מקווה שאנחנו גם

נאשר את זה.

אני מבקש לדעת לגבי שלושת היישובים שעלו

בישיבה הקודמת. אני מבקש שמישהו מוסמך

יגיב לעניין הזה.

<יעקב אדרי:>

הם נתמכו על-ידי משרד הביטחון.

<היו"ר משה גפני:>

כן, תיכף נשמע.

<ליאת גרבר:>

אני אומר תחילה לגבי שלומית - - -

<אבישי ברוורמן:>

אני היחיד שנמצא פה, גפני, שיש לו

פריימריז.

<שי חרמש:>

או שאתה כל כך בטוח שאתה נבחר או שאתה

בטוח שאתה לא נבחר, אחרת לא היית פה...

<אבישי ברוורמן:>

אני נבחר למעלה...

<היו"ר משה גפני:>

אני חוזר על הדברים שנאמרו. על-פי החוק

הקיים יש אפשרות למשרד הביטחון בגלל

סיבות ביטחונית - - -

<שגית אפיק:>

לשר האוצר.

<היו"ר משה גפני:>

לשר האוצר מסיבות ביטחוניות. העלינו את

כל העניין, מה שמופיע בחוק, ואנחנו רוצים

לפעול על-פי החוק. העלה את זה חבר הכנסת

וקנין בישיבה הקודמת. אני רוצה לעזור

לשלושת היישובים האלה – לא רלוונטי

העניין הזה – אבל אני רוצה לשמור על החוק,

אני רוצה לעשות דברים שלא נחטוף אחרי זה

בג"צים ונמוטט את כל המערכת. לכן אם יש

אפשרות – נשמע גם את משרד הביטחון –

להכניס את שלושת היישובים - - -

<שי חרמש:>

עם שלומית אין בעיה.

<היו"ר משה גפני:>

רק רגע. עד היום היא לא היתה.

<שגית אפיק:>

נתבקשתם למדוד.

<ליאת גרבר:>

שלומית זה יישוב חדש שהוקם בתחילת 2012.

בדקנו את הנושא וראינו שהוא נמצא בטווח,

ולכן הוא ייכנס לחוק סיוע לשדרות ויקבל

את הטבות המס באופן רטרואקטיבי, וכבר

הוצאנו הנחיה לשלם לתושבים.

<היו"ר משה גפני:>

זאת אומרת, כבר יש הנחיה לגבי היישוב

שלומית לשלם רטרואקטיבית, בגלל שהם

נמצאים במסגרת החוק. אנחנו גם לא צריכים

לאשר את זה, אנחנו רק הצפנו את הבעיה. אתם

באמת בדקתם ואכן הם יקבלו רטרואקטיבית

לגבי שלומית. מה לגבי הנושא של נווה ובני

נצרים?

<ליאת גרבר:>

לגבי נווה ובני נצרים – מבדיקה שערכנו,

ואני מבינה שהיא מקובלת גם על גורמי

הביטחון, הם לא נמצאים בטווח ה-7 ק"מ, הם

נמצאים בטווח יותר גדול מזה, בסביבות ה-9

ק"מ. כאמור אלה יישובים שלא יכולים להיכנס

באופן אוטומטי לחוק. נכון שיש סמכות לשר

האוצר להוסיף יישובים, אבל הסמכות שלו

מוגבלת בכך שאלה יישובים שמתקיימים בהם

אותם שיקולים ביטחוניים שמתקיימים

ביישובי עוטף עזה. מבדיקות שערכנו עם

פיקוד העורף, היישובים האלה – שוב, הם

צריכים לעמוד בשתי בדיקות מבחינתנו:

בדיקה אחת שאומרת שמתקיימים בהם בדיוק

אותם שיקולים ביטחוניים כמו ביישובי

עוטף עזה והבדיקה השנייה צריכה להיערך

לגבי יישובים נוספים שיכולים לטעון שגם

הם זכאים. וכאן יש הנושא של השלכות רוחב,

של אפליה – לא היו חשופים יותר מיישובים

שנמצאים במרחק הרבה יותר גדול מהם ושספגו

בסבב האחרון הרבה מאוד פגיעות. זה מבדיקה

שערכנו עם פיקוד העורף, לכן אנחנו סבורים

שאנחנו לא יכולים להוסיף את היישובים

האלה לרשימת היישובים המיוחדים, זאת

אומרת היישובים שבסמכות שר האוצר.

<שגית אפיק:>

אולי משרד המשפטים רוצה - - -

<יצחק וקנין:>

אני דווקא מעדיף לשמוע את פיקוד העורף

מאשר את משרד המשפטים.

<היו"ר משה גפני:>

סיימת, ליאת? תודה רבה. משרד הביטחון.

<עמיקם סבירסקי:>

אני ממשרד הביטחון - - -

<ליאת גרבר:>

סליחה, האם אני יכולה להוסיף דבר אחרון?

הדבר האחרון שרציתי להגיד, היישובים האלה

סמוכים לגבול עם מצרים ואני יודעת שזה

מהווה שיקול ביטחוני, בטח יציין גם משרד

הביטחון. זה לא שיקול רלוונטי לצורך חוק

סיוע לשדרות, השיקול היחיד שרלוונטי לחוק

סיוע לשדרות הוא הקרבה לגדר המערכת,

לעוטף עזה. אני רק רוצה לציין את העניין

הזה. ידוע לנו הנושא של הקרבה לגבול עם

מצרים, זה יכול להיות רלוונטי לדברים

אחרים, לא לצורך החוק הזה.

<היו"ר משה גפני:>

תודה רבה, ליאת. בבקשה, מר סבירסקי. בבקשה.

<עמיקם סבירסקי:>

בישיבה שהיתה פה ב-14 בנובמבר, נתבקשנו

אחרי הדיון להביא יישובים בין 0 עד 7 ק"מ.

ואכן העברנו לכם מכתב של השיקולים

הביטחוניים, שלמעשה הם מתאימים אחד לאחד

לאותם השיקולים שהיו בתקופה הזאת בטווח

7-0 ק"מ. במסמך הזה פירטתי את הדברים, אני

יכול גם להגיד אותם. המסמך שהעברתי אליך,

חבר הכנסת גפני, מתואם עם פיקוד דרום והוא

מתואם עם אוגדת עזה. שני היישובים האלה,

שנמצאים בסיטואציה שונה לחלוטין מכל

האחרים, נמצאים בטווח של 3 ק"מ מגבול מצרים

ו-8,8 ק"מ מגבול עזה, במשולש הזה, ובני נצרים

– 1 ק"מ מגבול מצרים ו-9,8 ק"מ מגבול רצועת

עזה. במסמך העברתי לכם 26 אירועים שקרו

בחצי השנה האחרונה, מחודש יולי עד אחרי

המבצע הזה, כולל המבצע האחרון. המסמך הזה

מפרט בצורה ברורה לחלוטין את דעתי. הם

נחשפו לאיומים נוספים, בעיקר איומי

חדירה. תקראו את הנייר הזה ותבינו – לא

היו לילות שלא היו ניסיונות חדירה לשני

היישובים האלה. אנחנו חושבים שלמרות שהם

באמת לא כלולים ברשימה של 7-0 ק"מ, עקב

האיומים ועקב התרחישים ועקב המצב שנמצא

בגזרה המיוחדת הזאת, שצמודה לשני גבולות,

כשפצמ"רים נופלים מעזה וקטיושות נופלות

מגבול מצרים על היישובים האלה, אנחנו

חושבים שצריך להכניס אותם לרשימת

היישובים.

<שלמה מולה:>

למה משרד האוצר לא מכניס אותם? חדירות זה

לא מצב ביטחוני?

<שגית אפיק:>

השיקול שמופיע בחוק הוא לא קרבה לגבול

מצרים וצריכים להיות אותם שיקולים – זה

חוק שנחקק כאן בוועדה – זה צריך להיות

המצב הביטחוני ששורר בשל סמיכות לגדר

המערכת המקיפה את רצועת עזה.

<עמיקם סבירסקי:>

תאמיני לי שאנחנו יודעים לקרוא. עדיין

אנחנו חושבים שבסיטואציה הנוכחית, שני

היישובים האלה, פעם אחת משום שרובם מפוני

גוש קטיף, ופעם שנייה בגלל הפינה שהם

נמצאים בה – מי שלא היה אני ממליץ לבוא

לבקר אותם ולראות מה קרה באזור הזה,

שפתאום פורח וכולו חזון בן-גוריון – שווה

מאוד בשל המצב הזה לכלול אותם ברשימה

הזאת.

<היו"ר משה גפני:>

תודה רבה. האם יש עוד מישהו ממשרד

הביטחון? בני שיק, יש לך מה להגיד בעניין

הזה?

<בני שיק:>

אני מקבל מה שעמיקם אומר על ההיבטים של

האיום שקיים בציר ה-ח' מהכניסה מכיוון

מצרים.

<היו"ר משה גפני:>

רבותי, האם אפשר שיהיה שקט? זה מפריע.

<בני שיק:>

אני מבקש מה שעמיקם אומר. היישובים האלה -

- -

<היו"ר משה גפני:>

רק שנייה. אני מבקש לא להפריע לו. דבר כזה

לא יהיה בוועדה. תסתכל אלי בבקשה, אני

מבקש שאנשים לא יעירו לך מסביב. תגיד את

עמדתך.

<בני שיק:>

היישובים האלה יושבים על ציר ה-ח' – ציר

החדירה מעזה דרך מצרים – והם בהחלט

יישובים שסופגים, בהיבט של חדירה קרקעית

ממצרים, ביחס להרבה מאוד יישובים אחרים

הרבה יותר. אבל מכיוון שגם הדיון דיבר על

המרחק מיישובי עזה, היישובים האלה נמצאים

מעבר לקו ה-7 ק"מ, בין 7.5 ל-10, תלוי איזה מהם.

מיולי 2011, בחמשת סבבי ההסלמה, ביישובים

האלה היו 77 פעמים אזעקות, זאת אומרת, 77

פעמים האנשים היו צריכים לקפוץ לחדרים

מוגנים, ורובם נמצאים בלי חדרים מוגנים

ונבנו בלי מיגון. כמו שאמרת הם נמצאים

מעבר לקו ה-7 ק"מ, נדמה לי שיישוב אחד קיבל

פעמיים, נדמה לי נווה – קיבל פעמיים

רקטות שנחתו בתוך היישוב. זה מבחינת

הנתונים.

אני מבקש להעיר הערה בנושא שלומית. אני

מבין שכללתם אותו בקו ה-7 ק"מ - - -

<היו"ר משה גפני:>

לגבי שלושת היישובים שעליהם אנחנו

מדברים, אנחנו לא מוסמכים לאשר או לא

לאשר. אנחנו יכולים להציף את הבעיה. זה

חוק שמופיע בספר החוקים, חוק כפי שאמרתי

שאנחנו עשינו. העלינו את הנושא הזה

בישיבה הקודמת. לגבי שלומית שנמצא בתוך

ה-7 ק"מ הודיעה ליאת גרבר מרשות המסים שהם

אכן כוללים אותה. הם לא צריכים את האישור

שלנו.

<יצחק וקנין:>

אין שאלה בכלל.

<היו"ר משה גפני:>

זה לא עומד בכלל לדיון. לגבי השניים

האחרים, אנחנו רוצים לדעת מכם, משרד

הביטחון, האם זה עומד בתנאים שמופיעים

בחוק, שמשיקולים ביטחוניים, הקרבה לגדר

המערכת ברצועת עזה, האם אכן זו סיבה כדי

לבקש משר האוצר לכלול גם את שני היישובים

הנוספים?

<בני שיק:>

אני מבקש לשים על השולחן את הנתונים ולא

את העמדה אם נכון לתת או לא נכון לתת, לכן

אמרתי מה שאמרתי, היישובים האלה ביחס

ליישובים אחרים סופגים יותר. הם סופגים

פעמיים איומים: פעם מעזה ופעם ממצרים.

היה חשוב לי להגיד משהו על שלומית, למרות

ההכללה ולמרות המדידה. העברנו מסמך לא

מזמן למשרד הביטחון על ההגדרות שלנו בקו

7-4.5 ק"מ לנושא מיגון בתי התושבים

והעדיפות. אני חושב שכדאי לעשות הסדרה

בין כל המשרדים ולהגיד מאיפה מודדים את

המרחק, במקומות מסוימים הציגו את המרחק

של 6.3 ק"מ ומקומות אחרים הציגו שהוא 8.5 ק"מ,

יש אלה שמודדים מהקו הכחול, יש אלה

שמודדים מהרפת הראשונה, יש אלה שמודדים

מהיישוב הראשון, יש אלה שמודדים ממרכז

היישוב, יש אלה שמודדים מתיבות הדואר. לכן

האמירה ששלומית נמצאת בפנים – אני לא

כללתי אותה ברשימה שהעברתי – אני אכלול

אותה עכשיו אחרי האמירה האחרונה.

<יצחק וקנין:>

אדוני היושב-ראש, יש לי שאלה טכנית.

<היו"ר משה גפני:>

בבקשה, חבר הכנסת וקנין.

<יצחק וקנין:>

שאלה טכנית שהיא מאוד חשובה לדיון הזה,

ואמרתי את זה בדיון הקודם. אני שואל את

היועצת המשפטית של הוועדה וגם את משרד

המשפטים. מבחינת החקיקה שמונחת לפנינו,

בזמנו כשהעברנו את החקיקה, האם אנחנו

רשאים להוסיף יישובים שהם לא במסגרת

החוק?

<שגית אפיק:>

מבחינת החקיקה שהעברתם יש אפשרות בסעיף 1

בחוק להרחיב את גדר היישובים שמופיעים

לפי אותם השיקולים הביטחוניים שמתקיימים

ביישובי עוטף עזה בשל סמיכות לגדר המערכת

המקיפה את רצועת עזה. זה באמת לפי החוק. אז

השיקולים שצריך לבחון האם יש פה אותם

שיקולים ביישובים שכבר כלולים בחוק

ולהרחיב את רשימת היישובים, אבל מבחינת

התקנות שמונחות עכשיו – התקנות הן מכוח

סעיף 5(ב) ולא מכוח סעיף 1, התקנות לא

עוסקות בכלל ביישובים, הן עוסקות אך ורק

בתקופה. ולכן כדי לכלול יישובים – מבלי

להיכנס לשאלה המשפטית שתיכף אני אגע בה –

כדי לכלול יישובים, השר צריך להביא צו אחר

מכוח סעיף 1 להכללות יישובים. זו הסמכה

אחרת לחלוטין, זה לא מונח כרגע בוועדה.

מבחינה משפטית כשאנחנו בוחנים את השאלה

של סמיכות לגדר המערכת, צריך לבחון שני

שיקולים משפטיים: האחד שאכן עובדתית

מתקיים מה שמופיע בחוק, והשני שאין

יישובים עם מאפיינים דומים, במרחק דומה,

שלא חל בהם אותו דבר, כי אחרת אנחנו

יוצרים אפליה. נוכח הבעייתיות שיש לנו עם

מפת הטבות המס, והוועדה הזאת קראה מספר

פעמים לממשלה להסדיר את זה באופן כולל, כל

עוד זה לא קורה, אנחנו נמצאים במצב

בעייתי.

<היו"ר משה גפני:>

האם יש עוד מישהו שרוצה להעיר לגבי

העניין הזה?

<שי חרמש:>

בצו שלוש הערות.

<היו"ר משה גפני:>

בבקשה.

<שי חרמש:>

הערה אחת. מכובדי המנכ"ל, רשימת היישובים

מכילה שתי רשימות: רשימה אחת של 44 ועוד

רשימה של שבעה יישובים. ארבעה מושבים

בחבל שלום ושלושה קיבוצים בגזרה הצפונית.

בשבע השנים שהתקנות האלה רצות שתי

הרשימות כלולות בהטבות המס. צלצלתי אתמול

למשרד ראש הממשלה, מסר לי דן להב שהשבעה

נמצאים ביחד עם ה-44. רציתי לקבל הבהרה פה

שהשבעה נמצאים ב-44.

<היו"ר משה גפני:>

מה זה "השבעה"?

<שי חרמש:>

השבעה נוספו. אם אתה זוכר את התהליך שהיה,

היו 44 - - -

<היו"ר משה גפני:>

מה למשל נמצא בשבעה?

<שי חרמש:>

בשבעה נמצאים ארבעה מושבים בחבל שלום,

ודורות, ברור-חיל ומבקיעים.

<היו"ר משה גפני:>

מי?

<ליאת גרבר:>

צוחר, ברור חיל, מבקיעים.

<שי חרמש:>

האם כולם בפנים?

<ליאת גרבר:>

ודאי שהם בפנים.

<יצחק וקנין:>

הם בפנים, אנחנו הוספנו אותם.

<שי חרמש:>

רגע.

<יצחק וקנין:>

באותו לילה בחקיקה הוספנו אותם.

<שי חרמש:>

אני רוצה לדעת שהם בפנים.

<היו"ר משה גפני:>

רק שנייה, שי.

<ליאת גרבר:>

אתם מדברים על משהו אחר.

<היו"ר משה גפני:>

האם את יכולה להגיד לפרוטוקול כדי להרגיע

אותו?

<ליאת גרבר:>

כן. יש שבעה יישובים נוספים ששר האוצר

הוסיף בזמנו מעבר לקו 7 הק"מ. הם נמצאים

בפנים ומקבלים. בכל פעם שמאריכים לכל אלה

של ה-7 ק"מ, מאריכים גם ליישובים הללו.

<שי חרמש:>

תודה רבה. איציק, יש שאלות שצריך לשאול.

<יצחק וקנין:>

שי, זו היתה הפשרה באותו לילה, אם אתה

זוכר.

<שי חרמש:>

איציק, אתמול היתה אי-בהירות. גפני, הערה

נוספת - - -

<היו"ר משה גפני:>

למה אלה לא יכולים להיות?

<קריאה:>

מבקיעים לא בפנים, הם לא קיבלו - - -

<שי חרמש:>

ארנונה לא, מס הכנסה כן. אני מכיר את זה. גם

מעונות יום לא ומס הכנסה כן.

<היו"ר משה גפני:>

מבקיעים בפנים.

<שי חרמש:>

תודה רבה. גפני - - -

<היו"ר משה גפני:>

אני רק עובר על השמות.

<שי חרמש:>

דורות, ברור-חיל, מבקיעים וארבעת המושבים

בחבל שלום.

<היו"ר משה גפני:>

כן. דורות, ברור-חיל, מבקיעים, צוחר, אוהד,

תלמי אליהו ושדה ניצן.

<שי חרמש:>

תודה רבה. לא ברור לי מי יהיה בכנסת הזאת

אחרי הבחירות - - -

<היו"ר משה גפני:>

זה קשור לעניין הזה של עוטף עזה?

<שי חרמש:>

כן, אני אגיד לך למה. זה די קשור, כי הקול

הזה צריך להישמע. בחוק שהעברנו יש שתי

הערות נוספות: האחת, הדו-שנתי, והשנייה,

אחרי השנתיים האלה, אם יפרוץ שלום עולמי,

יש עוד שנתיים של שיקום. אני מבקש שהפרק

הזה של שנתיים שיקום – דורון כהן, אתה בטח

תהיה פה בעוד ארבע שנים, אני לא בטוח שאני

- - -

<יצחק וקנין:>

שי, אם לא תהיה, אני אייצג אותך נאמנה.

<אבישי ברוורמן:>

אנחנו נייצג אותך, שי.

<שי חרמש:>

רגע. אל תקברו אותי כל כך מהר, רבותי, יש לי

מה לומר בעניין. אני כבר רואה את החגיגה

פה – גם דואגים לעוטף עזה וגם קוברים

אותי. זה לא הולך יחד.

<יצחק וקנין:>

אתם קוברים את עצמכם, אף אחד לא קובר אתכם.

<שי חרמש:>

מעבר לשנתיים, עם תום תקופות אי-הביטחון,

אם זה ייגמר, אבקש להעיר פה לפרוטוקול, יש

התחייבות – דורון כהן, אחרי זה תגיד לא

הקשבנו, לא אמרנו – יש התחייבות ברורה

שבגמר תקופת האלימות, מתי שתיגמר, יהיו

עוד שנתיים שיקום. משמעות ההחלטה על

השנתיים האלה, שאם בעוד שנתיים פורץ שלום

עולמי בין שדרות לבין עזה יש עוד שנתיים

הטבות. אבקש להבהיר את הנקודה הזאת שלא

תברח.

<דורון כהן:>

האם היתה התחייבות כזאת?

<שי חרמש:>

ודאי. זה החוק.

<דורון כהן:>

רבותי, אנחנו לא ניתן היום התחייבויות

חדשות. אנחנו נמצאים בסד מאוד-מאוד קשה

בכל התחומים. אנחנו לא ניתן התחייבויות

חדשות. אם זה קיים – זה קיים; אם זה לא

קיים – זה לא יינתן היום.

<שי חרמש:>

- - -

<ליאת גרבר:>

השר לא יכול לתת התחייבות - - -

<שי חרמש:>

הבנת?

<היו"ר משה גפני:>

בטח שהבנתי. בסדר. אמר דורון כהן, ואני

מכבד את מה שהוא אמר. אני לא מציע גם

להיכנס לפרט הזה. הוא אמר: ההתחייבויות

שהיו, אנחנו נכבד.

<שי חרמש:>

אני גאה בכם.

<היו"ר משה גפני:>

מה אתה גאה בנו? תבוא בעוד שנתיים ותראה

אם אתה גאה בנו.

<שי חרמש:>

מה זה תבוא? אני פה.

<היו"ר משה גפני:>

רבותי, יש עוד מישהו שרוצה להוסיף לגבי

העניין הזה? אני גם מבקש, בגלל שזה עלה

עכשיו קצת ברמז – אני לא רוצה להיכנס

לעניין הזה – לגבי העניין שהיה בישיבה

הקודמת, מי מודד את היישובים, אני לא בטוח

שזה הם. על כל פנים, צריכה להיות כתובת אחת

בעניין הזה.

<דורון כהן:>

מי מודד את המרחק?

<ליאת גרבר:>

רשות המסים.

<דורון כהן:>

רשות המסים, לא פיקוד העורף.

<היו"ר משה גפני:>

מה זה רשות המסים?

<מגלי והבה:>

רשות המסים הם המומחים למדידה בארץ?

המנכ"ל, האם הם המומחים למדידה בארץ?

<דורון כהן:>

מגלי - - -

<מגלי והבה:>

השאלה שלך לא תמימה - - -

<יעקב ערן:>

השאלה היא לא מי מודד, אלא מאיפה מודדים.

זו שאלה פרשנית, זה לא רלוונטי.

<דורון כהן:>

מגלי, אמר נציג פיקוד העורף שבמקום היחיד

שיש מחלוקת, הוחלט לטובת היישוב, אז למה

עכשיו לפתוח? אתה רוצה לפתוח עכשיו את

שלומית?

<היו"ר משה גפני:>

לא, לא, לא, לא.

<דורון כהן:>

אתה רוצה מתיבות הדואר? מאיפה אתה רוצה?

תגיד לי.

<היו"ר משה גפני:>

לא, דורון.

<דורון כהן:>

עזבו, בחייכם.

<מגלי והבה:>

לא רוצים שאנשים יקופחו ולא יישובים.

<דורון כהן:>

אמרו שבמקום היחיד שיש ויכוח הולכים

לטובתם. אתה רוצה לפתוח את זה?

<היו"ר משה גפני:>

רבותי, הבקשה היחידה שיש לי בעניין הזה –

אנחנו לא מוסיפים יישובים כל יום,

וכשאנחנו מדברים על יישובים שמודדים

מהקו הכחול או מהקו הירוק, מהקו הזה או

מהבתים האלה – אני מבקש שתנהגו לקולא.

<ליאת גרבר:>

הנה, שלומית.

<היו"ר משה גפני:>

פעם ביום קורה לי שאין לי טענות נגדכם. זה

קורה, אבל אני מהר חוזר בי... הייתם בסדר

בעניין הזה.

<שי חרמש:>

אגב, אף אחד לא עושה להם שום דבר, חבר'ה, הם

ב-7 ק"מ. אתם רוצים להגיד תודה? אני לא אומר

תודה.

<ליאת גרבר:>

לא אמרתי שלא.

<שי חרמש:>

הם ב-7 ק"מ.

<היו"ר משה גפני:>

הבקשה שלי, אדוני המנכ"ל ואנשי רשות המסים

– הבקשה שלי היא כשמגיע דיון כזה, כדוגמת

שלומית, שיכול לבוא מישהו ולומר: נמדוד

מהמקום הזה, נמדוד מהמקום ההוא, ללכת

לקולא, מכיוון שמדובר על יישובים לכל

הדעות שנמצאים במצב כזה שהם צריכים להיות

במפת היישובים - - -

<דורון כהן:>

אדוני היושב-ראש, רשות המסים לא נוהגת לפי

רוח האוצר, והיא אכן נוהגת לקולא.

<היו"ר משה גפני:>

זה חידוש גדול.

<דורון כהן:>

קיבלנו, אדוני.

<היו"ר משה גפני:>

תודה רבה, אני מודה לכם. תקנות סיוע

לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה)

(הארכת תחולת סעיף 5(ב) לחוק), התשע"ג-2012 –

הארכת המועד לשנתיים. מי בעד אישור

התקנות, ירים את ידו, מי נגד? אין. מי נמנע?

אין.

הצבעה

בעד – פה אחד

תקנות סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי

(הוראת שעה) (הארכת תחולת סעיף 5(ב) לחוק),

התשע"ג-2012, אושרו.

<היו"ר משה גפני:>

התקנות אושרו. תודה רבה. אני מודה לכם.

<תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום

פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת

שעה), התשע"ג-2012>

<היו"ר משה גפני:>

אנחנו עוברים לסעיף הבא. אנחנו דנים

עכשיו בסוגיית הפיצויים של נזק עקיף,

אנחנו דנים על התקנות שהבאתם לוועדה.

תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום

פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת

שעה), התשע"ג-2012.

אני מבקש להגיד לחברי הוועדה שאישרנו, על

כל פנים בקדנציה שלי – אישרנו פעמיים

תקנות של נזק עקיף בתקופת מלחמה. אחד היה

ארוך יותר, אחד היה קצר יותר. מה שהיה

מאפיין, לפני שאנחנו נכנסים לפרטים – מה

שאפיין את הנושא של התקנות הללו ואת

תשלום הפיצויים – אני לא מדבר על נזק

ישיר, נזק ישיר איננו רלוונטי, זה חקיקה

ראשית, מדובר על תשלום של מס רכוש. אני

מניח שגם רשות המסים, מס רכוש ומשרד האוצר

עושים בזה עבודה טובה ומשלמים את הנזק

הישיר במועד – מה שאפיין את הנזק העקיף

היה התמשכות התקופה עד שהיו בכלל מביאים

את זה לוועדה, עד שהיו מתקיימים דיונים,

עד שהיו משלמים. אני יודע על מקרים שבהם

הרבה זמן לא שילמו, אפילו נכון לעכשיו,

מקרים קודמים.

מה שעשיתי בהתאם למה שהוחלט בוועדת

הכנסת, אבל דבר קצת מסובך, היות שאנחנו

נמצאים בפגרת בחירות, שמתי את זה על

סדר-היום כשעדיין לא היו תקנות. היו ארבעה

ימים, כפי שוועדת הכנסת החליטה, אבל פניתי

לממשלה וביקשתי מהם להביא את התקנות עד

יום שלישי. דיברתי עם מנכ"ל משרד האוצר,

וסיכמנו שתעשו מאמץ להשלים את התקנות עד

יום שלישי. אני שמח שאכן התקנות הושלמו.

אני עוד לא שמח על התקנות, תיכף נדון בהן,

אבל אני שמח על זה שהתקנות הושלמו והובאו

לדיון בוועדה עד היום, ואנחנו כבר דנים על

התקנות, כשהמבצע הסתיים לפני ימים אחדים.

אני לא רוצה להיכנס לפרטים, אבל אני גם

אבקש להגביל בזמן את התשלום. זאת אומרת,

לא להשאיר מצב שבו אנשים סבלו והמדינה

משלמת להם – עוד נחליט מה וכמה ובאיזה

צורה – אבל להגביל את המועד. לא יכול

להיות שאנשים ייתנו הלוואה למדינה אחרי

שהמדינה מחליטה שצריך לשלם. פעמים רבות

מדובר באנשים קשיי יום או מדובר באנשים

שהם לא אנשים עשירים, והנזק שנגרם להם

כתוצאה מזה שלא משלמים להם במועד הוא נזק

שאנחנו צריכים למנוע.

א', אני שמח על זה שכבר יש תקנות ודיון.

נעשה כל מאמץ להצביע היום על התקנות, אם

אכן נגיע להסכמות. אם חס וחלילה לא נגיע

להסכמות, אני אעשה ישיבה בתוך מספר ימים

כדי להשלים את זה. נעשה כל מאמץ לסיים את

זה היום. מי מציג את התקנות?

<דורון כהן:>

אני אציג.

<היו"ר משה גפני:>

האם יש מישהו שרוצה להעיר משהו לפני

שמציגים, מישהו מחברי הכנסת? בבקשה.

<יצחק וקנין:>

יש לי שאלה כללית, אולי לדורון. האם לקחתם

את המתווה של מלחמת לבנון?

<דורון כהן:>

לא. לקחנו את של "עופרת יצוקה".

רבותי, כמו שאמר יושב-ראש הוועדה, ואני

שוב מודה לך, אני מוצא את עצמי כאן בפגרה,

כשאני צריך גם להתנצל על המהירות וגם

להודות על המהירות. ובאמת בתוך ימים

ספורים מהפסקת האש, ארבעה ימים, אנחנו

מגיעים כאן לדיון על התקנות. גם לנו זה

היה קשה - -

<שי חרמש:>

אתם כבר מתורגלים, דורון ...

<דורון כהן:>

- - ואני גם מאוד מכבד ומעריך את זה

שהוועדה נכונה לדון בתקנות, למרות שהן

הונחו לפני הוועדה רק הבוקר או אתמול

בערב, אבל אני חושב שהמשימה הראשונה היתה

לעשות את זה במהירות האפשרית. שר האוצר

כינס את הנהלת משרד האוצר כבר ביום חמישי

לפני עשרה ימים, ביום השני – ביום רביעי

אחר-הצהריים כזכור התחיל המבצע – הוא

קיבל שתי החלטות: ההחלטה הראשונה היתה

לדחות את תשלום המסים, ההחלטה השנייה ששר

האוצר קיבל היתה לאפשר להורים לילדים עד

גיל 14, בטווח 40 ק"מ, להישאר בבית עם ההורים

ולקבל שכר, והוא גם מייד מינה אותי לעמוד

בראש צוות שיבדוק את הפיצוי העקיף.

מייד עם הפסקת האש ואפילו קודם לכן השר

ביקש ממני לעמוד בראש צוות כדי לבדוק את

הפיצוי העקיף, והוא הנחה אותי לעשות את זה

במהירות האפשרית. אחרי בדיקה קצרה אפשר

היה לשבת, לדבר עם כולם ולשוחח, יכולנו

למשוך את זה, ואתה יודע, זה לקח חודשים

ארוכים, מגיעים להסכמות ולא מגיעים

להסכמות.

כזכור מבצע עופרת יצוקה ארך כשלושה

שבועות, המבצע הזה ארך כשמונה ימים. יותר

טוב, פחות טוב, לפעמים עדיף מהר מאשר

להתחיל לעשות עכשיו בדיקות, ועדות, שיחות

ושימועים, ובהתאם להנחיות של שר האוצר זה

מה שקיבלנו, להיצמד ככל האפשר לפיצוי

שהיה במצבע עופרת יצוקה. צריך גם לזכור,

החוק מגביל פיצוי עקיף ליישובי ספר.

המטרה של התקנות זה להרחיב את זה

ליישובים שנמצאים בטווח של 7 ק"מ

וליישובים שנמצאים בטווח של 40 ק"מ, על מנת

לתת פיצוי עקיף לכל העסקים.

אנחנו מבקשים, אדוני, לדון בתקנות

שמבוססות כמעט לחלוטין על התקנות של

עופרת יצוקה, לאשר אותן ככתבן. אחר-כך

בשיחות, בדיונים עם רשות המסים, תהיה

פרשנות כזאת, פרשנות אחרת, אבל הרעיון

הוא, כמו שאמרת, לתת את הפיצוי ולשלם את

הפיצוי בפועל במהירות האפשרית. לכן אנחנו

מבקשים לאשר את התקנות בנוסח שהונח

בפניכם, ואנחנו מודים לכם שוב על המהירות

ועל הנכונות לדון בזה ללא שהות מרבית.

לדון תוך התבססות על תקדים מהעבר.

<היו"ר משה גפני:>

תודה רבה, אדוני המנכ"ל. מי מציג את

התקנות?

<ליאת גרבר:>

נעבור תקנה-תקנה.

<שגית אפיק:>

נעבור תקנה-תקנה. תקנה 1.

<היו"ר משה גפני:>

אין סיכוי בעולם שמפה תצאנה תקנות כמו

שנכנסו. אין סיכוי בעולם.

<אבישי ברוורמן:>

אין שום סיכוי בעולם, בסיעתא דשמייא...

<היו"ר משה גפני:>

בסיעתא דשמייא. כן, הכול יכול להיות. זה

נכון. אתה צודק.

<ליאת גרבר:>

תקנה ראשונה קובעת - - -

<שגית אפיק:>

את התקופה.

<ליאת גרבר:>

את התקופה, נכון. התקופה שמיום 14 בנובמבר

2012 - - -

<קריאה:>

לא שומעים.

<היו"ר משה גפני:>

צריך לדבר למיקרופון.

<ליאת גרבר:>

התקנה הראשונה קובעת למעשה את התקופה שבה

ישולם הפיצוי, התקופה שמיום 14 בנובמבר 2012

ועד 22 בנובמבר 2012.

<היו"ר משה גפני:>

עוד פעם את המועד.

<ליאת גרבר:>

מיום 14 בנובמבר עד יום ה-22 בנובמבר.

<היו"ר משה גפני:>

שמונה ימים.

<ליאת גרבר:>

תשעה ימים.

<שגית אפיק:>

עד יום חמישי. למעשה מיום רביעי עד יום

חמישי.

<היו"ר משה גפני:>

שנייה. אנחנו מדברים כולל לאחר הפסקת האש

- -

<ליאת גרבר:>

כולל יום אחרי הפסקת האש.

<היו"ר משה גפני:>

- - כולל יום חמישי, מה שדיברנו בטלפון.

ביום הזה היתה הוראה - - -

<קריאה:>

כולל יום שישי.

<היו"ר משה גפני:>

שנייה. אני אאפשר לאנשים להתייחס. כולל

יום חמישי, שזה היה לאחר הפסקת האש, אבל

היתה הוראה של פיקוד העורף שלא לפתוח את

מוסדות החינוך. זה מה שאתם מציעים. יש

מישהו שרוצה להעיר על זה?

<צחי אבוהב שביט:>

אני מהמגזר הפרטי, אבל ניהלתי קרן

פיצויים במלחמת לבנון השנייה, שם שילמו 3,9

מיליארדי שקלים על 162,000 תביעות בתוך חצי

שנה. אני רוצה לומר שגם מתוך התקנות

שהוצעו, למשל לתיירנים, מבינים שצריך

תקופת התאוששות. קשה מאוד ולא נכון לחתוך

את הנזק ביום שנגמרה המלחמה. זה מלאכותי.

אני יודע שזה נשמע כאילו איזה משהו

ערטילאי, אבל זה מלאכותי. גם העסקים

שנפגעו, שאינם תיירות, שמקבלים תקופת

התאוששות – התיירות, תראו בתקנות, מקבלים

בין 60 ל-90 יום התאוששות בנוסחה מסוימת, זה

לא נכון רק לגבי התיירות – זה נכון לגבי

כולם. יש פה הרבה נציגים של הרבה מאוד

עסקים שיוכלו לספר שהעסקים לא חוזרים

לאותו מצב. זה לא מצב כמו מחשב של 1 ו-0.

<היו"ר משה גפני:>

לכן, מה אתה מציע?

<צחי אבוהב שביט:>

שלפחות ייתנו עוד שבוע אחד התאוששות אם

לא יותר מזה.

<שגית אפיק:>

רק לתיירות או לכל הענפים?

<צחי אבוהב שביט:>

לכולם.

<קריאה:>

בייחוד לענפים הקטנים.

<צחי אבוהב שביט:>

יש ענפים של מסעדות, ענפים של בגדים, ענפי

תעשייה שונים עד שחוזרים לעבודה. זה אחד

הדברים החשובים. החיתוך הזה מלאכותי. אתה

רואה את זה גם בבדיקות של המחזורים

אחר-כך. בפועל אתה רואה שזה לא חוזר.

<היו"ר משה גפני:>

תודה רבה. הבנו. תודה.

<ורד ויץ:>

אני מההסתדרות החדשה. בבדיקה שעשינו, גם

ב-23 בנובמבר מוסדות החינוך היו סגורים

לפי הוראת הצבא, גם הורים לילדים שנאלצו

להשגיח עליהם כמו גם עובדי אותם מוסדות

צריכים לקבל פיצוי גם על היום הזה אם

נעדרו מהעבודה. לגבי 7-0 ק"מ - - -

<היו"ר משה גפני:>

שנייה. אני אתם בקשר כל הזמן, אני מתנצל על

זה שאני אתם בקשר, אבל אני אתם בקשר כל

הזמן, הם אומרים שהם סיכמו אתכם.

<ורד ויץ:>

זה לא נאמר כאן.

<היו"ר משה גפני:>

טוב שיש ועדת כספים. זה יהיה ב-23 בחודש.

בתקנות יהיה ב-23 בחודש. האם יש פה מישהו

מפיקוד העורף?

<עידו אמיר:>

ההכרזה על מצב מיוחד בעורף בוטלה ב-23

בחודש על-ידי הממשלה.

<היו"ר משה גפני:>

ב-23 בחודש - - -

<עידו אמיר:>

יום שישי.

<היו"ר משה גפני:>

יום שישי יהיה בפנים.

<יעקב ערן:>

היות שהבקשה סבירה ובגלל שיש בזה הרבה

היגיון, אנחנו מבינים שאם ב-23 אכן לא היו

לימודים ולא התאפשרו לימודים, נכלול גם

את ה-23 בפנים.

<היו"ר משה גפני:>

תודה רבה. הלאה.

<ליאת גרבר:>

"אזור מוכרז". למעשה האזור המוכרז לתקופה

הזאת זה האזור שמסומן במפה.

<שגית אפיק:>

לא צירפתם מפה.

<קריאה:>

- - -

<שגית אפיק:>

צירפתם מפה. אפשר רק להגיד לנו על מה

מתבססת המפה?

<ליאת גרבר:>

כן. המפה מתבססת על היישובים שבין 0 ל-40

ק"מ, שלגביהם היו הוראות מיוחדות של פיקוד

העורף. כשניכנס לתקנות, נראה מה רלוונטי.

<היו"ר משה גפני:>

המפה שקיבלנו לא מכבר מקובלת על פיקוד

העורף?

<בני שיק:>

תראה מה קיבלתם.

<היו"ר משה גפני:>

תאמרו לי האם המפה הזאת מקובלת עליכם? יש

היום הוראות שונות בפיקוד העורף לעומת מה

שהיה בעופרת יצוקה?

<עידו אמיר:>

המפה הרלוונטית היא המפה שהועברה בהחלטת

הממשלה לוועדת החוץ והביטחון, היא המפה

שמתוכה ניתנו הנחיות לאוכלוסייה.

<היו"ר משה גפני:>

זו המפה של ההנחיות שהיו עכשיו בעמוד ענן?

<עידו אמיר:>

זו המפה שצורפה להחלטת הממשלה. לא ראיתי

את המפה הזאת.

<יעקב ערן:>

ככל שיש שינויים לגבי המפה, נתאים את

עצמנו לפיקוד העורף. בסדר?

<היו"ר משה גפני:>

בסדר. אנחנו גם נעקוב אחרי זה. המפה שהיתה

אז פחות רלוונטית מהמפה של היום, כיוון

שהיו הנחיות אחרות של פיקוד העורף, שונות

מהפעם הקודמת, והמפה צריכה להיות מותאמת.

<יעקב ערן:>

צריך לזכור שאנחנו נצמדים להוראות פיקוד

העורף לכל האורך.

<שגית אפיק:>

פה הוא מדבר גם על המפה שהתקבלה בהחלטת

הממשלה.

<היו"ר משה גפני:>

יש מפה עכשיו של פיקוד העורף.

<יעקב ערן:>

אם הולכים עם פיקוד העורף - - -

<היו"ר משה גפני:>

לא הולכים עד הסוף. אם אתה הולך אתו בדבר

אחד, אתה הולך על הכול? לא. אתה מפעיל

שיקול דעת.

<דורון כהן:>

יכול להיות ששינו את ההגדרה של ה-40 ק"מ,

אנחנו נבדוק את זה...

<היו"ר משה גפני:>

אנחנו הולכים לפי המפה העדכנית. אני מבקש

גם מפיקוד העורף לעקוב אחרי זה ולהיות

בקשר עם רשות המסים.

<שגית אפיק:>

"מוסד ציבורי זכאי".

<ליאת גרבר:>

"מוסד ציבורי זכאי". למעשה מוסד ציבורי

שזכאי להיכנס לגדר התקנות זה מוסד ששליש

לפחות מהכנסתו בשנת המס 2011 לא היתה

מתמיכה או מתרומות. הרעיון שמוסד ציבורי

שכולו נתמך למעשה לא ספג פגיעה מבחינת

רווח, ולכן הדרישה היא, וזו אותה דרישה

שהיתה גם בתקנות הקודמות, ששליש מהכנסתו

לא תהיה מתמיכה אלא ממכירות של שירותים

או מוצרים.

<היו"ר משה גפני:>

תודה. עורך-הדין צחור, בבקשה.

<איתן צחור:>

קודם כול, שנת 2011 זה עיוות. הרי יש לנו גם

מוסדות שהוקמו אחר-כך. לקחת את כל שנת 2011

בחישוב יוצר עיוות מוחלט. עדיף לקחת את

חודש אוגוסט 2012 כמודד, ותו לא. כל היתר

יכול לגרום לנזק.

מעבר לכך, הסיפור של חודש בחודשו. חודש

בחודשו כבר הוכח, בפסיקה היו כבר עשרות

פסקי דין. מה זה חודש בחודשו? אם כל חודש

מקבל כסף ובחודש אחד לא קיבל, הוא נפל. כל

המושג הזה "חודש בחודשו", מלכתחילה בתי

המשפט ביקרו אותו וצריך להשמיט אותו.

ייתכן שאתה מקבל פעמיים בשנה, שלוש פעמים

בשנה מאיזה מוסד, מאיזה גוף בצורה

מחזורית, אבל לא חודש בחודשו. התנאי הזה

הוא תנאי מאוד מחמיר.

הנושא של 117% - - -

<יעקב ערן:>

האם אתה מדבר על התמורה חודש בחודשו? זה

השירותים, זה לא התמורה.

<שגית אפיק:>

תסתכלו על פיסקה (2), "כפי שדווחה בדוח" - -

<איתן צחור:>

בכל הסעיפים זה מופיע.

<שגית אפיק:>

- - - אתם דורשים שעיקר הכנסתו היתה ממכירת

שירותים או מוצרים מדי חודש בחודשו. זאת

אומרת, יש לכם פה שני תנאים. חודש בחודשו

מתייחס לעיקר הכנסתו או שהוא צריך להוכיח

שכל חודש בחודשו היתה לו מכירת מוצרים. אם

לאורך כל השנה עיקר הכנסתו היתה ממכירת

מוצרים זה נכנס או לא נכנס?

<ליאת גרבר:>

אם יש מתן שירות, למשל אוניברסיטה, שנותנת

שירות על בסיס שנתי ופשוט התשלומים

נפרסים ל-12 חודשים, זה לא הרעיון. הרעיון

הוא שבכל חודש יש מכירה מתחדשת של שירות

או של מוצר.

<שגית אפיק:>

זה לא מספיק שזה עיקר ההכנסה שלו? למה זה

כל כך מצומצם? זה מאוד מחמיר.

<ליאת גרבר:>

הרעיון הוא שלא תהיה פריסה של תשלומים. זה

לא הרעיון שבגלל ששילמת על מוצר שנתי ופה

פרסת את התשלומים מדי חודש זה יעמוד

בתנאי, אלא שבכל חודש תהיה מכירה - - -

<שגית אפיק:>

יש לך ממילא שהעיקר יהיה בשנת 2011 ממכירת

שירותים ומוצרים. ברגע שאת מוסיפה "מדי

חודש בחודשו", זה הופך להיות מאוד-מאוד

מצומצם ומחמיר.

<ליאת גרבר:>

שוב, יכול להיות שמכרתי שירות שנתי, שהוא

לאורך כל השנה, ופשוט שילמו לי בתשלומים,

אז לא נפגעתי.

<שגית אפיק:>

וזה היה עיקר הכנסתו?

<איתן צחור:>

- - - משרד החינוך משלם - - -

<היו"ר משה גפני:>

דקה, עורך-הדין צחור. תן לי דוגמה.

<איתן צחור:>

דוגמה פשוטה. משרד החינוך משלם לבית ספר

פרטי או מוסד ציבורי כל חודש כסף, אבל

נניח פיצוי מסוים למורים, מענק יובל למשל,

הוא נותן פעם בחצי שנה. הפעילות צריכה

להיות מדי חודש בחודשו, לא התשלום בפועל.

<ליאת גרבר:>

זה מה שאנחנו אומרים.

<איתן צחור:>

אני מדבר על הפעילות.

<ליאת גרבר:>

אנחנו מסכימים.

<יעקב ערן:>

היות שיש לנו קצת ניסיון, היות שהתקנות

מבוססות - - -

<איתן צחור:>

יש הרבה פסקי דין.

<ליאת גרבר:>

שינינו קצת את הנוסח.

<איתן צחור:>

לא. זה אותו נוסח.

<ליאת גרבר:>

זה לא אותו נוסח. תסתכל.

<איתן צחור:>

"מדי חודש בחודשו" זה אותו נוסח.

<היו"ר משה גפני:>

לא נגמור את הדיון הזה - - -

<ליאת גרבר:>

שינינו את הנוסח, הורדנו את עניין התמורה.

<היו"ר משה גפני:>

שנייה. ליאת. דקה. לא נגיע לשום מקום. מה

אתם רוצים ב"מדי חודש בחודשו"? מה אתם

רוצים להרוויח? את מה אתם רוצים למעט? אז

נראה אם בכלל צריך את המלים האלה. מה אתם

רוצים להוציא? תנו לי מקרה.

<דוד רוטנברג:>

אני היועץ המשפטי של הקרן. הכוונה היתה –

וזה שינינו מעופרת יצוקה והבהרנו – לא

שהתמורה מתקבלת מדי חודש בחודשו. זה כמו

שעורך-הדין צחור יכול להתקבל פעם בשנה.

הכוונה היא שהעסק או שהמוסד הזה מספק

מוצרים או שירותים מדי חודש בחודשו או

מסוגל לייצר אותם מדי חודש בחודשו. כלומר,

שהוא מתנהג במתווה של עסק. אם

האוניברסיטה לדוגמה, הוא אמר מוסד, או אם

מכללה מסוימת, שמסוגלת לספק כל חודש

בחודשו מוצרים, ועיקר הכנסתה מתמיכות, אז

היא לא מלכ"ר זכאי. הכוונה שלא מדי חודש

בחודשו יש לה תמורה, אלא מדי חודש בחודשו -

- -

<היו"ר משה גפני:>

למה אתם צריכים שזה יהיה כתוב? לאיזה

צורך?

<דוד רוטנברג:>

כי אז זה מתווה של עסק.

<שגית אפיק:>

הם רוצים להחריג מלכ"ר שהוא לא דומה - - -

<יעקב ערן:>

כשאין לו פעילות לחלוטין.

<ליאת גרבר:>

היו טענות למשל שאוניברסיטה שמקבלת שכר

שנתי - - -

<קריאות:>

- - -

<ליאת גרבר:>

תגיד את הטענה שנטענה בבית משפט.

<דוד רוטנברג:>

למעשה אותו מוסד שנתמך פעם בשנה, אם זה

סטודנטים שמשלמים פעם בשנה, ומשרד החינוך

מתקצב אותם פעם בשנה, ואותה אוניברסיטה

מספקת את אותם מוצרים עקרונית מדי חודש

בחודשו, אז במלחמת לבנון השנייה, היה לנו

פסק דין כזה, היא לא סיפקה במשך חודש,

למעשה היא לא נפגעה.

<איתן צחור:>

חודש אחד.

<ליאת גרבר:>

היא לא נפגעת, כי היא לא מחזירה שכר

לסטודנטים.

<שגית אפיק:>

אולי נכתוב: יכולה למכור. לא כמו שזה כתוב.

פשוט זה מאוד מצומצם איך שזה כתוב.

<איתן צחור:>

חודש אחד היא לא פעלה.

<שגית אפיק:>

וביכולתה למכור שירותים או מוצרים מדי

חודש, נקודה. בסדר?

<ליאת גרבר:>

אני לא יודעת אם זה אומר - - -

<שגית אפיק:>

זה מה שאמרתם. אמרתם שאתם בודקים אם היא

מסוגלת, את היכולת.

<ספי זינגר:>

מה שנדרש שתהיה פעילות תמידית, כדי

שבאותם ימים שתהיה מלחמה, היעדר הפעילות

יגרום לנזק.

<איתן צחור:>

פעילות קבועה, אבל לא בכל חודש.

<ספי זינגר:>

פעילות מדי חודש בחודשו.

<איתן צחור:>

חודש אחד הוא היה סגור.

<ליאת גרבר:>

אז הוא לא נפגע.

<היו"ר משה גפני:>

את הניסוח שלך אנחנו עושים.

<שגית אפיק:>

ביכולתה - - -

<היו"ר משה גפני:>

אם תהיה בעיה נחזור לזה, אבל הניסוח יהיה

מה שאנחנו קבענו.

<יעקב ערן:>

לא יהיה. גפני, לא יהיה ביכולתה. אני רוצה

שנייה להסביר משהו, בסדר?

<היו"ר משה גפני:>

כן.

<יעקב ערן:>

בסופו של יום - - -

<היו"ר משה גפני:>

מה הנושא?

<יעקב ערן:>

גם הנושא הזה עבר בחקיקה באותו אופן.

<היו"ר משה גפני:>

נחזור לזה. אתה חושב שאני קולט הכול מהר?

<שגית אפיק:>

אגב, זה לא עבר באותו אופן. ב-2009 היה נוסח

קצת אחר.

<ליאת גרבר:>

בדיוק בגלל הבעיה הזאת.

<יעקב ערן:>

תארי לך שיהיה עסק שעובד פעם בעשרה

חודשים.

<היו"ר משה גפני:>

לא דיברנו על זה.

<ליאת גרבר:>

באה האוניברסיטה בטענה שהיא נפגעה

מהחודש הזה, אבל היא לא נפגעת, כי

הסטודנטים משלמים תשלומים שנתיים.

<היו"ר משה גפני:>

קבעתם לפני שבאתם לכאן שתעשו כל מאמץ

להתיש אותי, כדי שבסעיפים האחרונים לא

יהיה לי כוח?

<יעקב ערן:>

לא, אבל אתה מאפשר את זה.

<היו"ר משה גפני:>

הבנו אחד את השני. אנחנו יודעים מה המטרה

שלכם. אנחנו רוצים שהניסוח יהיה ניסוח

מקל יותר. נגיע לפתרון, לא נלך לרב.

<ליאת גרבר:>

נגיע לנוסח מוסכם על הוועדה ועלינו.

<היו"ר משה גפני:>

כן, עורך-הדין צחור.

<איתן צחור:>

2011 כמודד, אמרנו שזה לא הוגן. צריך לקחת את

2012, חודש אוגוסט. ה-117%, גם לא הוגן. כל עם

ישראל מקבל 132%, גם אנחנו צריכים 132% לגבי

מסלול של משכורות.

<היו"ר משה גפני:>

תעיר על ה-117% כשנגיע לעניין. בבקשה, הלאה.

<ליאת גרבר:>

המסלול הראשון הוא מסלול שכר עבודה.

<אמנון סמרה:>

אדוני, הייתי עד לפני שנתיים בפרקליטות,

עכשיו אני בתחום הפרטי ומייצג נישומים

שעוד גוררים תביעות מעופרת יצוקה.

<היו"ר משה גפני:>

לפני שלושה ימים היית בפרקליטות?

<אמנון סמרה:>

לא, לפני שנתיים, והיום אני מייצג ניזוקים

- - -

<קריאה:>

בינתיים נראה שכולם פה עובדי מדינה

לשעבר.

<היו"ר משה גפני:>

שמעתי שלושה ימים, חשבתי שהגענו עכשיו

לשיא שעוד לא היה לנו, כי מה שהיה לנו עד

עכשיו היה שלושה חודשים. אז הוא ישב בצד

הזה, ופתאום הוא דיבר הפוך. בבקשה. זה לא

המקרה שלך.

<אמנון סמרה:>

יש פה תיקון שאני חושב שהוא חשוב להגדרת

שווי נזק עקיף לפני שנכנסים למסלולי

השכר.

<היו"ר משה גפני:>

על מה אתה מדבר?

<אמנון סמרה:>

אם נכנסים להגדרת מסלולים, אז דילגנו על

הגדרת "שווי של נזק עקיף".

<שגית אפיק:>

כבר עברת את "שווי של נזק עקיף"? גם לי יש

הערה לגביה.

<היו"ר משה גפני:>

על מה אתה מדבר?

<אמנון סמרה:>

הגדרת "שווי של נזק עקיף", זה לפני מסלול

שכר.

<היו"ר משה גפני:>

בבקשה.

<אמנון סמרה:>

יש פה הגדרה חדשה - - -

<היו"ר משה גפני:>

רבותי. מי שאין לו סבלנות ללכת מלה-מלה, לא

חייב להישאר. אני מתכוון לעבור מלה-מלה.

כן.

<אמנון סמרה:>

אדוני ישים לב שרשום פה "כשהנזק נגרם

כתוצאה מנזק מלחמה". זו תוספת חדשה, יש בה

קושי ואני רוצה להסביר לוועדה שזה לא כל

כך ברור מאליו. כל המסלולים שאחר-כך ידברו

עליהם נועדו כדי לאפשר פיצוי מהיר, כדי

לאפשר לאנשים שניזוקו להציג פרמטרים

פשוטים שרשות המסים יכולה לבדוק את

הפרמטרים הפשוטים ולהגיד: אוקיי, זה ועוד

זה, חלקי זה, מגיע לך פיצוי, לא מגיע לך

פיצוי, ולרוץ הלאה, מתוך הבנה שיש פה איזה

ממוצע גס – חלק מרוויחים, חלק מפסידים. אם

באים ואומרים "כשהנזק נגרם כתוצאה מנזק

מלחמה", וזה נכון שלצורך זה נועד הפיצוי,

כל החישוב במסלולים הופך אחר-כך ללא יותר

מאיזה הצעה ראשונית, מאיזה בסיס לדיון,

ולא מקבל את הנפקות שיש לו כאיזה חזקה שזה

הפיצוי שמגיע לניזוק.

אני רוצה למקד. מה שקורה שמגיעים עם

החישוב, מגיעים עם הניירות, מוכיחים את

הנזק לפי החישובים, ואז אתה בא ואומרים

לך: תוכיח לי מאיפה זה נגרם, תוכיח לי

שאולי לא קנו ממך, או תוכיח לי שהלקוחות

שלך סגרו את העסק. אם סתם לא הצלחת למכור,

כי לא היו לקוחות ברחוב, לא מגיע לך פיצוי,

אבל ברור שהם לא הגיעו כי היתה מלחמה.

<שגית אפיק:>

זה ההבדל שצריך להיות בין מסלול אדום

למסלול ירוק, הרי מסלול ירוק צריך להיות

עמידה בנוסחה.

<אמנון סמרה:>

בדיוק.

<שגית אפיק:>

האם באמת אתם דורשים איזה נטל הוכחה על

הניזוק בנוסף לעמידתו במבחן - - -

<קריאות:>

- - -

<יעקב ערן:>

אני חושב שאתה לא אומר - - -

<היו"ר משה גפני:>

ערן, הוא באמצע הדיבור.

<ליאת גרבר:>

זה לא השתנה.

<היו"ר משה גפני:>

ליאת.

<ליאת גרבר:>

ממה זה השתנה?

<היו"ר משה גפני:>

לא הבנתי מה שאתם עושים. עם כל הכבוד, הוא

באמצע רשות דיבור, הוא גם היה בפרקליטות.

<אמנון סמרה:>

אני גם מכיר את ליאת, זה בסדר. אני אעביר

אותה לצד שלנו פה עם צחי. מה שאני חושב,

ועלתה פה כבר השאלה של איזה נטל הוכחה - - -

<היו"ר משה גפני:>

בקיצור, מה שאתה טוען - - -

<אמנון סמרה:>

שבמסלולים צריכה להיות חזקה לכאורה שזה

הפיצוי.

<היו"ר משה גפני:>

מה שאתה טוען, אם הבנתי אותך נכון – אנחנו

מדברים על נזק שבו הולכים למסלול ירוק, לא

למסלול אדום, ובמסלול הזה נטל ההוכחה

איננו על האדם שאומר: סגרתי את העסק שלי,

לא עבדתי בגלל שהייתי עם ילדי על-פי הוראת

פיקוד העורף, הוא לא צריך להוכיח שהנזק

הזה נגרם כתוצאה מהמלחמה.

<אמנון סמרה:>

כך אני חושב. אני חושב שלזה הוועדה

התכוונה. בפועל, לצערנו זה לא מה שקורה,

וצריך להגיע לניסוח שבמסלול אדום הנישום

מוכיח - - -

<ליאת גרבר:>

למה זה לא מה שקורה?

<אמנון סמרה:>

כי בפועל אתה מגיע למס רכוש, אומרים לך:

לא, תוכיח לנו.

<ליאת גרבר:>

בתוך ה-7-0 ק"מ אנחנו אומרים: תוכיח?

<אמנון סמרה:>

כן.

<שגית אפיק:>

אולי לא ב-7-0 ק"מ. ב-7-0 ק"מ יש להם מסלול

אדום, הם צריכים להוכיח.

<אמנון סמרה:>

אני מדבר על ה-40 ק"מ.

<היו"ר משה גפני:>

רבותי, הבנתי. ליאת, נגמר העניין. במה שהוא

אומר הוא צודק?

<יעקב ערן:>

לא צודק.

<היו"ר משה גפני:>

למה הוא לא צודק?

<ליאת גרבר:>

הוא לא צודק.

<היו"ר משה גפני:>

תשמעו את השאלה. בגלל שהוא לא הצליח

להוכיח.

<ליאת גרבר:>

נכון.

<היו"ר משה גפני:>

מצוין. אם הוא לא הצליח להוכיח, למה צריך

לכתוב את זה?

<ליאת גרבר:>

זה ברור שהנזק צריך להיות נזק מלחמה.

<יעקב ערן:>

אני אסביר.

<היו"ר משה גפני:>

אני חוזר על השאלה, אני מבקש על זה תשובה.

אם אתם רוצים לתת לי נאום ארוך, אז נאום

ארוך, זה בסדר, יש לי זמן, אין לי פריימריז

היום.

קיבלנו תלונות. יש תלונות על הנושא הזה,

לפעמים זה קורה. רוב פקידי השומה הם אנשים

טובים, מוצלחים והכול בסדר. יכול לקרות

חריג עם אלה שמדביקים עיקולים. בא אדם

ואומר: הייתי בבית. בגלל שבתי הספר היו

סגורים, הייתי עם הילד שלי.

<ליאת גרבר:>

יש לי הוראות של פיקוד העורף.

<היו"ר משה גפני:>

הוא לא צריך להוכיח מעבר לעובדה הזאת

שהוא גר בבאר-שבע, מעבר לעובדה הזאת שבתי

הספר היו סגורים, שנגרם לו נזק כתוצאה

מהעניין הזה. הוא לא צריך להוכיח שזה נגרם

כתוצאה מהמלחמה.

<יעקב ערן:>

אם הנזק לא קשור בכלל למלחמה? מה זה קשור?

<קריאה:>

תוכיח אתה.

<היו"ר משה גפני:>

לא, רגע.

<שגית אפיק:>

- - -

<היו"ר משה גפני:>

שגית, שנייה, אני יודע מה אני שואל. רשות

המסים באמת גוף מצוין, אני מדבר על המקרה

החריג. הוא אומר: לפני יומיים, לפני שהיתה

המלחמה, הוא יכול ללכת הביתה, אף אחד לא

נותן לו את זה, לא בתקנות ולא חשוב מה

שתכתוב. מדובר רק על מי שיש לו נזק בזמן

המלחמה. אם אתה אומר שאתה כותב: כתוצאה

מנזק המלחמה, אתה אומר בתקנות שאני שגר

בבאר-שבע, אני צריך להוכיח את זה.

<ליאת גרבר:>

זה לא נכון.

<היו"ר משה גפני:>

רק רגע.

<ליאת גרבר:>

החוק לא אומר מי צריך להוכיח, הוא אומר

שצריך להוכיח - - -

<היו"ר משה גפני:>

רק רגע. אני מגיע עכשיו לשאלה. אחרי מה

שאמרתם שהוא לא צריך להוכיח, שיהיה כתוב

שזה כתוצאה מהמלחמה ועליו לא מוטלת חובת

ההוכחה.

<ליאת גרבר:>

ההסמכה לתקנות נמצאת בחוק, וזה מה שכתוב

בחוק. החוק דורש קשר בין הנזק לבין

הפיצוי.

<היו"ר משה גפני:>

הבנתי. תודה.

<ליאת גרבר:>

הנוסח לא שונה מעופרת יוצקה.

<שגית אפיק:>

זה עניין של יישום, זה לא עניין של נוסח.

<היו"ר משה גפני:>

רבותי.

<שגית אפיק:>

אם ביישום - - -

<ליאת גרבר:>

האם אני יכולה לסיים?

<היו"ר משה גפני:>

כן, בבקשה.

<ליאת גרבר:>

ההסמכה נמצאת בחוק. הנוסח לא שונה מהנוסח

של עופרת יצוקה. ברור שאם אדם גר באזור

שבו הוראות פיקוד העורף הן כאלה של סגירת

העסק או לא ללכת לבית ספר, והוא נאלץ

להישאר בבית ולשמור על הילדים שלו, הוא

יקבל פיצוי. קרן הפיצויים יכולה להרחיב

בעניין.

<היו"ר משה גפני:>

ראש עיריית באר-שבע.

<רוביק דנילוביץ:>

תודה, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת - - -

<היו"ר משה גפני:>

אתה רשאי לדבר על כל - - -

<רוביק דנילוביץ:>

אני אבקש אחר-כך, ברשותך, מגזבר העירייה,

שהכין עוד כמה נקודות שלא רשומות בתקנה.

ראשית, אני מוכרח לומר שחלק מהדברים כאן

קשה להבין. אם יורשה לי, אני מנסה לברור את

מילותי בעדינות, זה לא ראוי ולא מכובד

כלפי האזרחים. אנשים הם לא רמאים ולא

שקרנים ולא באים לעבוד על המערכת.

<ליאת גרבר:>

מי אמר את זה? למה להגיד את זה?

<רוביק דנילוביץ:>

אני אומר את זה במילותי, ואמרתי שזה לא

ראוי ולא מכובד.

<ליאת גרבר:>

זה נשמע כאילו אתה חושב שאנחנו אומרים את

זה.

<קריאה:>

ראש העיר צודק בכל מה שהוא אומר. תתחשבו

במה שקורה לבעלי העסקים שמחכים לשמוע

תשובות. ראש העיר צודק בכל מה שהוא - - -

<היו"ר משה גפני:>

רגע. שנייה. מה זה?

<רוביק דנילוביץ:>

אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש - - -

<היו"ר משה גפני:>

יש לי בקשה, ראש העיר מדבר, אני מבקש לאפשר

לו.

<רוביק דנילוביץ:>

חוץ מזה, נאום ראשון בכנסת לא מפריעים.

<היו"ר משה גפני:>

זה לא נאום ראשון כאן, אבל - - -

<רוביק דנילוביץ:>

ניסיתי. יש לך זיכרון טוב.

<היו"ר משה גפני:>

בבקשה, אדוני ראש העיר.

<רוביק דנילוביץ:>

אני חושב שמה שבלט, במיוחד במערכה

האחרונה, זו ההתנהלות המופתית של

התושבים, של העורף, של האזרחים. ההתנהלות

הזאת בעצם אפשרה גם לדרג המדיני וגם לדרג

הצבאי לקבל החלטות שקולות, אחראיות ובלי

לחץ. והסתיימה המערכה הזאת, היא היתה

קצרה, ואני רוצה לומר לכם שאנחנו, ראשי

הרשויות, במקביל לכל מה שעברנו בשמונה

הימים הללו, קיבלנו בלי סוף טלפונים

ומיילים ופקסים מהחרדות והחששות הנוספים

של הציבור ושל בעלי העסקים – מה יקרה

ביום שאחרי. אתם יודעים למה? כי אנשים

למודי ניסיון. בעופרת יצוקה – והמתווה

שאתם עכשיו מביאים כפי שהתקיים בעופרת

יצוקה – מה שעשו זה פשוט להוציא את הנשמה

לאנשים. הוציאו להם את הנשמה. אנשים היו

כל כך ממורמרים וממורמרים. בסוף המדינה

נתנה להם את הכסף, נתנה פיצוי. אבל מה קרה?

אנשים איבדו את האמון וראינו את זה

במערכה הזאת, ישר ביום הראשון והשני

אנשים בחששות מה יקרה ביום שאחרי.

אני רוצה לומר לכם שחוסן לאומי בא לידי

ביטוי בכך שהמדינה יודעת לדאוג לאותם

אנשים שנאלצו לשבת בבית עם הילדים שלהם,

לאותם עסקים, ואני אומר לכם, עסקים קטנים

ובינוניים שעלולים לקרוס, עלולים לקרוס,

כי עבורם זה קיומי. שמונה ימים כאלה זה

קיומי עבורם, והם לא באים לעבוד על

המערכת, הם רוצים להמשיך להתקיים. וכן,

שבעה ימי ההתאוששות הנוספים האלה חשובים

להם.

אני מוכרח לציין שיש רוחות טובות מכיוון

משרד האוצר, והלוואי שהמערכת תהיה יעילה

כמו המערכת של מס רכוש. הם באים, אגב, יחד

עם הטיל. מייד איך שמגיע הטיל הם באים אתו.

<שי חרמש:>

טוענים שהם באים לפניו...

<רוביק דנילוביץ:>

הם עובדים ביעילות רבה. לכן אני חושב

שצריך לפעול ביעילות, צריך לעבוד מול

האנשים, גם האזרחים וגם בעלי העסקים,

בצורה מכובדת, לא למשוך אותם, לקבוע

לוחות-זמנים מאוד-מאוד קצרים ומצומצמים,

על מנת לתת להם את הפיצוי שלהם. אני מבקש

שוב, אדוני היושב-ראש, לגבי השבוע הנוסף,

בעיקר לבעלי העסקים הקטנים והבינוניים,

זה מאוד-מאוד חשוב. כן, הם צריכים שבוע של

התאוששות.

דבר נוסף שחשוב לי מאוד לציין, כשאתם

דיברתם קודם על הנושא הזה של עוטף עזה

הארכתם את התקנה. אני רוצה להביא דוגמה

לבאר-שבע. אגב, אני מניח שזה תקף גם לאשדוד

ולאשקלון. ב-2011 וב-2012 משום מקום קמו בבוקר, ירו לבאר-שבע, אשדוד, אשקלון, רק לבאר-שבע

20 טילים, לא בבת אחת, בכל פעם טפטוף. מה

קורה באותו יום כזה שיורים טיל ב-18:00 בערב?

יש חתונות, מתבטלים אירועים. בעלי בתי

קפה, מסעדות, מועדונים – האנשים האלה

באותו יום לא עובדים. האם מישהו מפצה אותם

על הדברים האלה? כולם באים אלינו בסוף,

לרשות המקומית. זאת בעיה שאנחנו ממש

מבקשים שתתנו עליה את הדעת. זה תפקידה של

המדינה. מצד אחד, אנחנו אומרים: תחזירו את

השקט, ורק הדרג המדיני והצבאי יודעים איך

לעשות את זה, מצד שני, יום אחרי כל המערכה

הזאת הם באים אלינו, כי אנחנו הופכים

להיות הכתובת היחידה, אז אנא מכם, תנו את

הפתרונות, זה החוסן הלאומי בהתגלמותו,

לדעת לתת את הפיצוי לאנשים שישבו בבית,

וגם לרשויות המקומיות, כי יש הרבה מאוד

נזקים לרשויות המקומיות. לא כל הרשויות

חזקות.

אם יורשה לי, אני אבטא כאן את אלה שלא

נמצאים כאן. יש רשויות מאוד-מאוד חלשות,

שעבורן כל הנזקים הם מאוד-מאוד כבדים והן

לא מסוגלות לטפל בכל דבר ולתקן. לכן אני

מבקש מכם: תגלו סבלנות, גדלות רוח, תהיו

לארג'ים. תהיו לארג'ים, תעשו הכול כדי לתת

לכולם את אותו ביטחון כלכלי, על מנת שנוכל

להמשיך לפתח את הנגב באמת. תודה, אדוני

היושב-ראש.

אני מבקש ארבע או חמש נקודות בקצרה שגזבר

העירייה יעלה בדברים שלא רשומים בתקנות.

<היו"ר משה גפני:>

תודה רבה.

(מחיאות כפיים באולם הוועדה)

<היו"ר משה גפני:>

לא, לא, לא. אין דבר כזה.

<תומר ביטון:>

אדוני היושב-ראש, רציתי להמשיך ממה שאמר

ראש העיר. דבר אחד, ביקשנו למנגנון שמוצע

פה שיהיה איזה מנגנון של תשלום מקדמה כדי

להקל על העסקים. תקבעו איזה מנגנון של

תשלום מקדמה. יש לכם חלק מהנתונים, אתם

יכולים לקבוע תשלום מקדמה, אתם גם יודעים

מה קרה בעופרת יצוקה. אפשר לקבוע מנגנון

של תשלום מקדמה, כשהמקדמה הזאת תקוזז על

חשבון אותו פיצוי שיינתן.

דבר נוסף, יש כל מיני מקדמים במנגנון עצמו

שגורמים כביכול לחיסכון על חשבון בעלי

העסקים. לדוגמה, כל הנושא של מקדם המיתון

שמופיע פה עוד פעם. לא שמענו שבמשק יש

נתונים של מיתון, כל הזמן יש צמיחה. גם

השנה יש צמיחה, למרות ההאטה, אז אני לא

מבין למה יש מקדמי מיתון שמפחיתים את

שיעור הפיצוי בגין אובדן הרווח.

בנושא ההוצאות השוטפות – ברור שכל מה

שניתן בהוצאות השוטפות, שזה גם מקדם נוסף

שהכניסו כדי להפחית את מתן הרווח לעסקים

– כל הנושא של ההוצאות השוטפות שמדווחות

לרשויות המס, למעט הציוד, זה לא בהכרח

אותן הוצאות שנחסכו מהעסק, לכן לבוא

ולהגיד שההוצאות השוטפות הן ההוצאות

שנחסכו מהעסק ולהכניס את זה בתוך המקדמים

שלנו כדי להפחית את הפיצוי שניתן, זו

פגיעה נוספת בפיצוי שנותנים לעסקים.

אנחנו מבקשים בהקשר הזה של המלכ"רים

שיינתן פיצוי גם למלכ"רים, לא רק על בסיס

ההגדרות שניתנו פה. דיברתם לגביהן בהרחבה

עכשיו, בנושא של מלכ"ר זכאי.

<היו"ר משה גפני:>

שנייה. לגבי הנושא השלישי. הטענה של רשות

המסים שבפעם הקודמת כמעט לא היו תביעות

להוצאות שוטפות, והתביעות שכן היו, בסוף

היו מאוד-מאוד - - -

<תומר ביטון:>

יש מה שנקרא "משלים ההוצאה הנחסכת", שזה

איזה מקדם, וההוצאות השוטפות שתולות

בתוכו. זה מקדם שמפחית משיעור השיפוי

שניתן לעסקים. כשמכניסים את כל ההוצאות

השוטפות בלי לברור מה ההוצאות השוטפות

האלה, העסקים נפגעים.

<היו"ר משה גפני:>

הדבר הרביעי והאחרון.

<תומר ביטון:>

הדבר הרביעי זה הנושא של מלכ"רים – על-פי

ההגדרה שניתנה פה יש להם פעילויות

נוספות שהן פעילויות שצריך לשפות אותם

עליהן, כי יש להם הוצאות נוספות כתוצאה

מימי הלחימה האלה, ולא אם הם מקבלים תמיכה

או שאין להם פעילות עסקית לכאורה - - -

<היו"ר משה גפני:>

מה למשל? לדוגמה.

<תומר ביטון:>

למשל הם דיברו על אוניברסיטה. אז מה, לא

משלימים אחר-כך הרצאות נוספות או שיעורים

נוספים שצריך לתת לסטודנטים? האם במערכת

החינוך או במתנ"סים לא יצטרכו לתת שיפוי

על החוגים האלה, כשאנשים לא הגיעו לחוגים?

יש הרבה דרישות לדוגמה מתושבים שאומרים:

תחזירו לנו לפחות את אותו ערך יחסי של

החוגים שלא עשינו ועוד כל מיני פעילויות

שקצרה היריעה מלמנות.

ודבר אחרון. הטפסים – הטפסים נורא

מסורבלים. יש עסקים קטנים שלא מעסיקים לא

יועצי מס ולא רואי חשבון. על הטפסים להיות

ברורים, שיהיה קל למלא וקל להגיש.

<היו"ר משה גפני:>

לא עוסקים בטייקונים, לטייקונים נותנים

טפסים קצרים כמו ברווחים הכלואים... פה

אנחנו מדברים על בעלי עסקים שיש להם

קיוסק. למה אי-אפשר לעשות טופס קצר?

<יעקב ערן:>

הטופס פשוט וקצר. יש לך אותו פה. אני חושב

שכל מי שיודע לקרוא ולכתוב הטופס מספיק

ברור.

<היו"ר משה גפני:>

זה בסדר, אדוני.

<דורון כהן:>

- - -

<יעקב ערן:>

הטופס מספיק ברור.

<היו"ר משה גפני:>

מה יש? אני רוצה לשבח את משרד האוצר, את

רשות המסים.

<יעקב ערן:>

לפני שתשבח.

<היו"ר משה גפני:>

אני לא הולך לשבח כל כך מהר.

<יעקב ערן:>

אני יודע, בשביל זה אני אומר.

<היו"ר משה גפני:>

הטופס הזה בסדר?

<תומר ביטון:>

זה נראה בסדר.

<היו"ר משה גפני:>

ההתייעלות במשרד האוצר מתחילה להדאיג

אותי....

<רוביק דנילוביץ:>

זה המנכ"ל, המנכ"ל.

<היו"ר משה גפני:>

בבקשה, חבר הכנסת אבישי ברוורמן.

<אבישי ברוורמן:>

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ידידי ראש

העיר רוביק דנילוביץ, חברים, יש לי פה

חברים משנים, יש לי שלוש הערות, ומכיוון

שידידי, הרב גפני, גם יודע פסוקים, אני

רוצה להתייחס לשתי נקודות: האחת, אין חכם

כבעל הניסיון. לפני שזכינו שהרב גפני

יהיה יושב-ראש ועדת כספים, חבר הכנסת

ליצמן ואנוכי עבדנו בוועדת הכספים, ולכן

בתור אדם שהיה במלחמת לבנון השנייה

ובעופרת יצוקה למדנו. ואני לא אשכח את

הסאגות שבהן עקב העובדה שהלכנו לפי בית

שמאי ולא לפי בית הלל, כמו שאמר ידידי ראש

העיר, שאולי כמה אנשים יטפסו טרמפ, התוצאה

היתה מרירות, התוצאה היתה כעס והתוצאה

היתה פגיעה. תודה לאל, אני אומר במקרה

הזה, שלמדנו מהניסיון. דורון ידידי אתה

וגל הרשקוביץ עכשיו קיבלתם קודם כול את

ההמלצה של השנתיים וקיבלתם את ההמלצות

האחרות. פה יש רק בקשה אחת - - -

<דורון כהן:>

שר האוצר, לא אנחנו.

<אבישי ברוורמן:>

אני נותן את כל הכבוד לשר האוצר, ידידי

יובל שטייניץ.

עכשיו אני בא לסיפור הפשוט פה. תאמין לי,

ניהלתי כמה דברים בחיים שלי, כשמתחילות

השיחות האלה בין עורך-דין א' לעורך-דין ב',

אני לא מבין. את הדברים האלה צריך לגמור

בין עורכי-הדין, אבל יש הוראת מפקד,

והוראת מפקד זה יובל שטייניץ, דורון וגל

הרשקוביץ, ולכן הוראת המפקד צריכה להיות

שהולכים לפי בית הלל, לקולא. למדנו

מהדברים האלה. וגם אם חס וחלילה לא כל עם

ישראל טלית שכולה תכלת, ויהיו 3% שיתפסו

טרמפ, אז יתפסו טרמפ. הבעיה היא רוב

הציבור שהוא הגון ורציני, לתת לו את

הגיבוי. לכן אני מסכם, דורון, הכדור אצלך.

יובל שטייניץ בפריימריז, לך תעשה את

העבודה.

<שי חרמש:>

הוא גמר.

<היו"ר משה גפני:>

תודה רבה. התאחדות המלונות.

<ראובן אלקס:>

שלום, אני מנכ"ל רשת מלונות פתאל. אני רוצה

להתייחס לדברים שאמר ראש עיריית באר-שבע

ולהסביר להם קצת היכן הדברים עומדים,

מעבר לפרספקטיבה הקצרה שאתם מכירים.

אנחנו בשמונה הימים האלה ספגנו ביטולים

בלי סוף. ראש העיר מכיר את המלון שלנו

בבאר-שבע, אנחנו עושים מלחמות עולם להביא

לשם תיירים. המשמעות של הבאת תיירים לשם

זה לתמוך בעסקים הקטנים שקיימים בכל

האזורים. לצערנו הרב הפגיעה של שמונה

הימים האלה הם לא פגיעה של שמונה ימים.

לנו, כמלונאים, יש 60 יום, ותיכף אני אדבר

על מקדם האטה, אבל לעסקים שנלווים אלינו,

קרי, מדריכי התיירים בדרום, קרי, נהגי

האוטובוסים, נהגי המוניות – כל החבר'ה

האלה הולכים לספוג מכה יותר קשה משמונה

הימים האלה.

לא באתי להגיד לכם לשנות ולהרחיב את

הימים וכו', זה לא תפקידי, אבל כן תפקידי

לבוא ולהגיד פה בשם התאחדות המלונות, אבל

גם בשם כל העסקים הקטנים שמסביב לזה,

שחייבים להתחשב, כי לפחות בפרספקטיבה

שלנו, כמלונאים, היתה מכה מאוד קשה

לקבוצות של התיירים עד פברואר. זה לא נגמר

עכשיו, תשכחו מזה.

<אבישי ברוורמן:>

לא. לא. לא. לא נגמר.

<ראובן אלקס:>

דבר נוסף. יש פה טענה של משרד האוצר על זה

שאנחנו בשנת האטה. אי-אפשר לבוא כשר אוצר

ולהגיד: אנחנו מביאים עוד תיירים לארץ

והכול פורח, ופתאום כשצריך לשלם את

הפיצוי, להגיד: לא, השנה זו שנת האטה.

<היו"ר משה גפני:>

אבל אין צורך לחזור, אמר את זה הגזבר של

העירייה. בסדר, אני אדבר על העניין של

ההאטה.

<ראובן אלקס:>

אדוני, חשוב לי שתשמעו את זה מהצד שלנו.

<היו"ר משה גפני:>

בסדר גמור, גם מהצד שלכם, רק בקצרה בגלל

שהבנו.

<ראובן אלקס:>

אני א

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]