פרוטוקול החינוך, התרבות והספורט, מספר 56 מתאריך 14/07/2013

הכנסת התשע-עשרה

נוסח לא מתוקןמושב ראשון

<פרוטוקול מס' 56>

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום ראשון, ז' באב התשע"ג (14 ביולי 2013), שעה 10:00

<סדר היום:>

<סיור במרכז הצעירים בעכו>

נכחו:

<חברי הוועדה:>

עמרם מצנע – היו"ר

<מוזמנים:>

אורית ברוך – מנהלת אגף תנועת נוער

קהילה, משרד החינוך

יחיאל שילה – דר' ראש מינהל לחינוך

התיישבותי, משרד החינוך

אבי טולדנו – מפקח על הפנימיות, משרד

החינוך

ראובן לייבל – מפקח כולל, משרד החינוך

טלי עומר – סמנכ"ל הרשות לפיתוח הגליל

שמעון לנקרי – ראש עיריית עכו

לאה גורלי – מנהלת רווחה חינוכית, עיריית

עכו

אורית אסייג – ראש מינהל החינוך, עיריית

עכו

אלי חביב – מרכז צעירים, עכו

יוסי כהן – מנכ"ל רשת המתנ"סים, עכו

שולה אזולאי – סגנית ראש מינהל החינוך

ומנהלת 'עיר ללא אלימות'

זיו בר – ראש תחום חינוך נוער וצעירים,

מרכז השלטון המקומי

עמיצור דמרי – ראש תחום צעירים, ג'וינט

ישראל

יעל חיים – מנהלת הדרכה ופיתוח, ג'וינט

סיגל – מנהלת תחום מעורבות חברתית

במרכזי הצעירים

שירה – מועדון הג'אם, עכו

רעות – דרור ישראל, עכו

עומר – מועדון הג'אם, עכו

עדיאל אלגי – מנהל מרכז צעירים והון

אנושי, דימונה

סימה בוחבוט – מנהלת מרכז צעירים והון

אנושי, קרית ים

עזי רוזן – מנהל מרכז צעירים, כפר סבא

שירה דקל כץ – מנהלת המח' לנוער צעירים

וקהילה כפר סבא

דנה סבוראי – מנהלת תכניות, קרן גנדיר

רני פלק – מנכ"ל המכללה האקדמית גליל

מערבי

נסים לגזיאל – מכללה אקדמית גליל מערבי

שי רובין – מנהל גרעין אומץ, עכו

עומר כהן – רכז קיבוץ המחנכים, עכו

רועי – מרכז מעשה

ברוריה שמיאן – מפקחת

מרדכי גנץ – מפקח רשותי

שיראל הרוש עזרן – התכנית הלאומית

לילדים ונוער בסיכון

אלי רגב – מנהל בית הספר, בית ספר לקציני

ים, עכו

יעל בר כהן – משנה למנהל ביה"ס, בית ספר

לקציני ים, עכו

אריה וצלר – מנהל החברה לחינוך ימי, בית

ספר לקציני ים, עכו

עומר נאור – מפקד הקדטים, מנהל הפנימייה,

בית ספר לקציני ים, עכו

יוחאי פלצור – מנהל הוראה, בית ספר

לקציני ים, עכו

זאב רביץ – מנהל הוראה משנה הבאה, בית

ספר לקציני ים, עכו

פרידה גולדסמיט – אם בית מרכזת בפנימייה,

בית ספר לקציני ים, עכו

אלי רהב – יו"ר עמותת הבוגרים, בית ספר

לקציני ים, עכו

לוי נלסון – בוגר ביה"ס, איש הקשר מול

רפא"ל

יוסי לוי – מנהל הרווחה ואחריות חברתית,

רפא"ל,

<מנהלת הוועדה:>

יהודית גידלי

<רישום פרלמנטרי:>

ס.ל., חבר המתרגמים

<סיור במרכז הצעירים בעכו>

עיריית עכו

<שמעון לנקרי:>

כמעט כל ילד עשירי הולך עם כלי מוזיקה

שאנחנו קנינו אותו. העירייה קנתה לילדים,

זה עולה מעט ובאים לשם וזה יופי של דבר.

ואלה המועדונים שדיברנו קודם, בתוך

השכונות. מועדון הפוך על הפוך חדש שיש

לנו, שבנינו חדש, הטיילת של עכו, המרינה,

אלה הבהאיים שעושים עבודה מדהימה אצלנו,

תיור תיירותי, מי שמתעניין וזהו.

<אלי חביב:>

אני אציג את מרכז צעירים עכו, עמיצור,

בשלב מאוחר יותר, יציג את מרכזי הצעירים

ברמה הארצית. קודם כל לגבי מה זה בכלל

מרכז צעירים. מרכז צעירים בעצם זה המצפן

או ה-GPS של הבחור הצעיר. אם אנחנו מסתכלים

על קו הרצף, עד לפני שבע או שמונה שנים,

כשקמו מרכזי הצעירים, החבר'ה בגילאי 21

שהשתחררו, לא הייתה להם איזה שהיא מסגרת,

לא היה להם איזה שהוא מקום שיכווין אותם,

שייעץ להם, שיסביר להם, מה בעצם מיועד להם

מרגע זה והלאה. אנחנו, במרכזי הצעירים,

נותנים מענה מגילאי 18 עד גיל 40 על כל קו

הרצף, כשכמובן מה שמתאים לגילאי 18 לא

מתאים לגילאי 40, בגלל זה אתם גם רואים

מבחינת תחומי הליבה, תחומי הליבה עשירים

ומגוונים. זה מתחיל מחיילים משוחרים,

השכלה גבוהה, תרבות ופנאי, תעסוקה, הכשרות

מקצועיות, הורות צעירה, פיתוח קריירה,

קריירה שנייה, יזמות עסקית וכן הלאה וכן

הלאה.

המיזם הזה היום הוא מיזם ברמה הארצית.

מתוך 256 רשויות מקומיות, יש 41 מרכזי

צעירים בארץ, כשכמובן מבחינת מי אלה

השותפים אז - - -

<קריאה:>

יש יותר.

<עמיצור דמרי:>

הג'וינט עזר להקים ושותף בהקמה שלו. קמו

לבד 56 בסך הכול.

<אלי חביב:>

אוקיי, אז 56, חמישית מהרשויות המקומיות,

יש בהן מרכז צעירים. ושותפים כמובן הרשות

המקומית, ג'וינט ישראל, המשרד לפיתוח הנגב

והגליל, משרד הקליטה, משרד הביטחון, קרנות

ומגביות נוספות, הרשות לפיתוח הגליל וכן

הלאה.

<היו"ר עמרם מצנע:>

אתם קשורים גם לפדרציית בוסטון?

<אלי חביב:>

לא, אבל פדרציית בוסטון תרמו את המרכז

עצמו, את השיפוץ וההשמשה של המרכז עצמו,

אחרי מלחמת לבנון השנייה.

<שמעון לנקרי:>

כן, הם גם שותפים.

<אלי חביב:>

כן. בעלי עניין שותפים מעורבים. כמובן כל

הארגונים הפורמליים והבלתי פורמלים

בעיר, מחלקות העירייה, מתנ"סים, עמותות

למיניהן.

קצת רקע כללי על המרכז. הוא קיים משנת 2008,

בהתחלה כמשרד אחד בעירייה, לאחר מכן

עברנו למבנה שאנחנו נמצאים בו היום. בשנת

2010 התרחבה הפעילות, עברנו למבנה נוסף.

היום המרכז נמצא בשני מבנים.

קצת על החזון של המרכז. הוא כמובן מדבר על

טיוב ההון האנושי הצעיר בעיר, מתוך מטרה

להשאיר את הצעירים בעיר.

לגבי מספר הצעירים בעיר. יש 17,450 צעירים,

זה כמעט שליש מהאוכלוסייה, בגילאי 18 עד 40.

בשנת 2012 קיבלו שירות במרכז 3,085 צעירים.

אנחנו יכולים לראות שמבחינת הגידול משנת

2010 ל-2012 33% גידול במרכז.

מבחינת התחומים עצמם, אנחנו נצלול

למספרים - - -

<שירה דקל כץ:>

אתה מדבר נורא מהר, אני לא הספקתי.

<קריאה:>

הם משווים למרכז צעירים אצלם.

<שמעון לנקרי:>

את משווה למרכז שלך?

<אלי חביב:>

אני יכול לחזור אחורה, על המספרים. מי

שירצה לקבל את המצגת, אין לי בעיה, אני

אוכל לשלוח לו אותה.

המספרים מראים 2,320 בשנת 2010, 3,085 בשנת 2012, שזה 33% גידול. הגידול הוא לאו דווקא

במצטבר, יכול להיות שזה גידול חופף כי

אותו צעיר מגיע מספר פעמים. המספרים שאתם

רואים פה זה פר אדם, כלומר 3,085 אנשים.

אם נצלול לכיוון המספרים פנימה, אז נוכל

לראות שתחום ההשכלה הגבוהה הוא התחום

הבולט במרכז, 891 צעירים, אחרי זה החיילים

המשוחררים, מחשבים, תעסוקה והכשרות,

מנהיגות ותרבות ופנאי בסדר יורד.

לגבי הכוונת חיילים משוחררים. הייתי אומר

שאנחנו מהווים שלוחה של היחידה להכוונת

חיילים משוחררים בכל מה שקשור בהכנה

לקראת השחרור, דרך ייעוץ במרכז, קורסי

פסיכומטרי, מפגשי מידע, ספריית מידע,

ייעוץ והשמה לעבודה מועדפת וקורסים

לחיילים משוחררים.

לגבי תחום ההשכלה הגבוהה. תחום ההשכלה

הגבוהה מתחיל משלב הייעוץ הראשוני, שבו

מגיע הצעיר לרכזת ההשכלה הגבוהה, יושב

מולה, היא מקבלת ממנו את הנתונים שלו ואז

בונים ביחד תכנית שמתחילה משלב הרישום או

לפסיכומטרי, או רישום לאקדמיה, דרך כל מה

שקשור בליווי במהלך התואר, מלגות, עד

לקבלת התואר עצמו.

קצת נתונים לגבי ההשכלה הגבוהה בעיר עכו.

בשנת 2011, הנתונים האלה נכונים ל-2011, 2012

עדיין לא קיבלנו, 885 צעירים נרשמו לאקדמיה

בעכו, שזה 1.65% מהאוכלוסייה שנרשמה

לאקדמיה. הממוצע הארצי עומד על 1.42%, כלומר

אנחנו מעל הממוצע הארצי. דרך הייעוץ

וההכוון של רכזת להשכלה הגבוהה נרשמו 130

סטודנטים מכלל הסטודנטים שזה קרוב ל-15%.

התכניות של ההשכלה הגבוהה, כל מה שקשור

להנגשת ההשכלה הגבוהה לאוכלוסיות

המוחלשות בשכונות קשות. מאתרים צעירים

בעלי פוטנציאל ללימודים, מלווים אותם

משלב המכינה או השלמת הבגרויות ועד לקבלת

התואר, תוך מימון וליווי, מתן שיעורי עזר

וחיבור לסטודנטים, כל מה שקשור לאנגלית

וסטטיסטיקה. יש לנו סטודנטים שמקבלים

מלגה במרכז ומעבירים שיעורי עזר

לסטודנטים שמתקשים.

תכניות מרכזיות במרכז, יש לנו פה שתי

תכניות שפונות לצעירים, אחת לצעירים

בסיכון והשנייה לשילוב צעירים בעלי

מוגבלויות. לגבי תכנית לצעירים, החל משלב

האיתור של צעירים בסיכון, שנה שלמה של

תהליך שכוללת עבודה קבוצתית איתם, הכשרה

מקצועית, עד להשמה לעבודה, הכול ללא עלות.

אותה תכנית לגבי צעירים בעלי מוגבלויות.

התכניות האלה פועלות בשיתוף מחלקת ההון

האנושי, מינהל הרווחה בעירייה, רשת

המתנ"סים, ביטוח לאומי ולשכת התעסוקה.

להב"ה (לצמצום הפער הדיגיטלי בחברה

הישראלית), ששמענו עליה קודם, זו יחידה

במשרד האוצר שהמטרה שלה היא בעצם לצמצם

את הפער הדיגיטלי בחברה הישראלית, דרך

לימוד כל יישומי המחשב, משלב ההדלקה

הבסיסי ביותר ועד לרמה של פיקוד אתרים על

כל קו הרצף. כל הקורסים וההכשרות הם ללא

עלות.

<היו"ר עמרם מצנע:>

זה לתיכון או לצעירים?

<אלי חביב:>

זה לכלל האוכלוסייה.

<שמעון לנקרי:>

כלל התושבים, כל מי שרוצה.

<אלי חביב:>

הדגש לגבי הצעירים זה בעיקר בתכניות

המתקדמות, אופיס, אקסל, פאואר פוינט.

<היו"ר עמרם מצנע:>

משרד האוצר ממשיך לממן את זה?

<שמעון לנקרי:>

מאוד מקפיד לממן את זה. מאוד מקפיד.

<אלי חביב:>

יש לנו כאן, אתם תראו תיכף בהמשך, שתי

כיתות של מחשבים, 12 עמדות גלישה שבהן צוות

- - -

<שמעון לנקרי:>

זו תכנית הדגל שלהם במרכז הצעירים.

<עמיצור דמרי:>

מכבים, שזו תכנית של הג'וינט שבעצם מדברת

על איגוד של כלל התכניות הג'וינטיות, פלוס

כל התכניות החברתיות-קהילתיות במגזר

העסקי. המטרה שלהן לייצר סינרגיה סביב

נושא אחד, אנחנו בחרנו בערך ההתנדבות,

מכאן גם השם 'עכו – עיר מתנדבת'. הגוף

המתכלל הוא מרכז הצעירים.

תכנית המתמחים זו תכנית סטודנטיאלית

שמאפשרת לסטודנטים שלומדים בחוגים שאין

בהם פרקטיקום את האפשרות להתמחות בתחום

הלימודים שלהם ואז בשורת הניסיון

התעסוקתי הם יכולים לרשום התמחות בחברה

הכלכלית, התמחות בדובר העירייה, התמחות

בחינוך ורווחה ולא התמחות בברמנים או

באיזה שהוא פאב.

מעש"ה עולם – תכנית בשיתוף עם קרן רש"י

שמשלבת 10 סטודנטים אמריקאים עם 10

סטודנטים ישראלים לשנה של עשייה, כל מה

שקשור לעבודה קהילתית חברתית. זו שנה

שלישית שהתכנית הזאת פועלת, השנה אנחנו

רוצים לפתוח שתי קבוצות.

קצת קורסים והכשרות. קורס מלגזנים

שעשינו, קורס בניית ציפורניים ועיצוב

גבות, בודקי תוכנה, קורס קונדיטוריה,

איפור, קורס ברמנים, צילום בפוטו שופ,

שיווק ומכירה, חשבי שכר, חרטות, כרסמות

ב-CNC, קורסי פסיכומטרי, קורס אנגלית,

פסטיבל הצחוק, הרבה אירועים ומופעים. יש

לנו כאן את המכללה האקדמית גליל מערבי

ואנחנו בקשר רציף וחזק עם אגודת

הסטודנטים שם, אנחנו עושים את פסטיבל

הצחוק, שזה אירועי סטנד אפ עם מיטב

האמנים, מסיבות לצעירים וימי סטודנט

שאנחנו עושים יחד איתם, הפנינגים שאנחנו

מציעים לילדים בשכונות עתירות זוגות

צעירים, עושים במהלך חודשי הקיץ. דרך

הילדים מגיעים להורים ומשווקים את המרכז

להורים. במה פתוחה – מיזם שמנגיש את כל מה

שקשור למוזיקה, אנחנו גם נראה אותו בהמשך

לחבר'ה צעירים.

מעורבות חברתית ומנהיגות – מרכז הצעירים

מרכז את תחום המלגאות בעיר. כ-300 צעירים

וסטודנטים שעושים, חלקם מתוקף מלגה וחלקם

מתוקף התנדבות בלי מלגה, פעילויות בכל

הגופים העירוניים. במרכז הם עושים פעילות

למען הקהילה, איסוף משלוחי מנות ואיסוף

חבילות מזון לחגים, סיירת השיפוצים של

המרכז בבתי קשישים ונכים, פורום צעירים

שמתכנס אחת לחודש, חודש וחצי, ומעלה את

הצרכים של הצעירים לשולחן העבודה. סדנאות

העצמה ומנהיגות, קורס נאמני איכות

הסביבה, משלחות שאנחנו מוציאים, משלחות

של סטודנטים שהוצאנו לכאן וקיבלנו הנה,

בהונגריה, בולגריה, סרביה ופולין.

ערב הוקרה למתנדבים שעשינו בשיתוף רשת

המתנ"סים לתכניות קהילתיות-חברתיות שבה

חולקו לכלל מתנדבי העיר תעודות הוקרה

וכרטיסים.

כנס ישראל לצעירים שנערך פה בשנת 2010 והיה

בעצם הכנס השלישי של מרכזי הצעירים

בשיתוף כמובן המכללה האקדמית גליל מערבי,

בהובלת המשרד לפיתוח הנגב והגליל והרשות

לפיתוח הגליל.

תכניות עתידיות – יש לנו ל-2013, למרכז,

פתיחת יחידה עירונית של תכנית שגרירי

רוטשילד, בעיר, כשהמטרה שלה היא להכשיר

מלגאים בתכנית תלת שנתית, להוביל

פרויקטים מחוללי שינוי בעיר. אנחנו עושים

את זה בשיתוף מינהל החינוך בעירייה,

בשיתוף גופים עסקיים כמו מיכאל שטראוס

שנרתם, קרנות, מגבית קנדה וקרן רש"י וחממה

עסקית ליזמים צעירים שתאפשר פלטפורמה

ליזמים צעירים שרוצים להתחיל פעילות

עסקית, לצלול את טבילת האש הראשונה. כמו

שכולם יודעים, השנה הראשונה בעסקים היא

הקשה ביותר, מי שעובר אותה בצורה טובה

פחות או יותר גם יצליח אחר כך. אנחנו ניתן

לו את כל הכלים שהוא ירצה, אם זה בהקצאת

משרד בעלות מסובסדת, אם זה כל מה שקשור

בייעוץ עסקי, אימון עסקי, ליווי וכן הלאה,

חדר ישיבות, הלוואות ללא ריבית, כדי שאת

השנה הראשונה הוא יעבור בצורה המיטבית.

<שמעון לנקרי:>

אלי, תודה.

בוא נגדיר את הבעיה לפני שזיו יתחיל

להציג את המודל עצמו. הצעירים במדינת

ישראל, בעצם עד לפני כמה שנים אף אחד לא

ידע עליהם, לא שמע עליהם ולא התעסק איתם.

בכלל בכלל. כשאני אומר צעירים אני מתכוון

לגילאי 21 עד גיל 35. זאת אוכלוסייה שמדינת

ישראל לא טיפלה בה מעולם. היא טיפלה

בקשישים, היא טיפלה בילדים, בתינוקות,

בנוער, טיפלה בהמון אוכלוסיות,

באוכלוסייה הזאת מעולם מדינת ישראל לא

טיפלה. מה קרה עם השנים? האוכלוסייה הזאת

שפעם, כשאנחנו היינו צעירים, ידענו

להסתדר, איכשהו, והמחירים היו מחירים

הגיוניים וסבירים, ואת ההשכלה שלנו רכשנו

לבד בלי עזרת ההורים, עם השנים נוצר מצב

שהיום צעירים במדינת ישראל לא יכולים

לנהל את החיים שלהם לבד. לא מסוגלים. אין

צעיר היום במדינת ישראל שלא נסמך או על

הוריו, או על מזל, או על ספונסר, או על

מישהו שעוזר לו ומטפל בו.

ואלה תהליכים לא טובים. לא טובים, כי בעצם

המדינה שאמורה לתת את הפלטפורמה לצעיר

לקדם את עצמו ולסייע לו ולעזור לו, לפחות

בשלבים הראשונים, לא עושה את זה או עושה

את זה חלקית ולאור זה קמו מרכזי הצעירים.

מרכזי הצעירים קמו ואמרו: בואו נשים את

העניין על סדר היום. האם זה מספק? לא, עם

מרכז הצעירים של אלי אני אומר שהפער בין

מה שמרגיש צעיר ומה שצריך צעיר כדי

להתקיים איפה שהוא נמצא הוא עדיין פער

עצום שצריך לסגור אותו וזה בכמה תחומים

מסוימים. זאת אומרת אנחנו לא נלך ונשים לו

תחבושת על הרגל, אנחנו מדברים על השלבים

הראשונים שהצעיר בונה את עצמו, בעיקר

בתחום ההשכלה, בעיקר בתחום הדיור, בעיקר

בתחום ה - - - כי אלה שכבר מגיעים לגיל 40 הם

אנשים שבינתיים צברו כסף, הסתדרו, אבל עד

גיל 35 אלה אנשים שזקוקים לעזרה של המערכת.

כרגע מה שיש להם ביד זה העזרה של ההורים

שלהם. מי שהורה פה לילדים יודע שאם הוא לא

משלם את שכר הדירה של הילד ואת שכר הלימוד

של הילד, או עוזר לו בצורה אינטנסיבית,

הילד לא יכול ללמוד. לא יכול. כל הקרנות

וכל מה שתשימו פה, הוא לא יכול ללמוד.

לכן חשבנו, בשלטון המקומי ביחד עם יזמים,

ביחד עם מגזר שלישי, ביחד עם עמותות, ביחד

עם משרדי הממשלה לבנות איזה שהוא מודל

שישים את הנושא שנקרא צעירים במדינת

ישראל על סדר היום. אני גם חושב שהמחאה

שהייתה לפני שנתיים לא לחינם עמדו שם על

הבמה תשעה צעירים שהובילו את כל המחאה

הזאת. לא עמדו שם זקנים. בדרך כלל מי

שמוביל מחאות זה 40, 50, 60, אלה מובילי המחאה.

תראו עכשיו בדרום תל אביב, את המחאה

מובילים אנשים מבוגרים. פה זאת מחאה של

צעירים שקמו ואמרו 'לבד אנחנו לא יכולים

להסתדר. הפער בין המדינה לבינינו הוא פער

גדול שצריך לצמצם אותו חזרה'. איך מצמצמים

אותו? בתהליכים שצריכים לעשות אותם,

שעולים גם כסף לפעמים והיום יש במדינת

ישראל 2 מיליון צעירים שמחכים שמישהו

ייקח אחריות וביחד איתם יוכל לקדם אותם.

אז אנחנו מדברים על מדיניות שלא קיימת

ולכן אנחנו מדברים על קידום מדיניות

לאומית לצעירים במדינת ישראל ובין לבין

גם בחרנו את המודל וגם בחרנו את תחומי

התוכן. הרי אי אפשר להתעסק עם כל תחומי

התוכן במדינה שמעניינים צעירים, אז בחרנו

חמישה שהם הליבה של התחומים שבמקום הזה,

אם נעזור, אני חושב שצעיר יוכל לממש את

עצמו ולבטא את עצמו כמו שצריך במדינת

ישראל.

דבר שני, אני גם מדבר על הפריפריה.

הפריפריה מאבדת המון צעירים. למה היא

מאבדת המון צעירים? כי צעיר לא מוצא את

עצמו. אתה היית ראש עיריית ירוחם וחיפה

ובשני התפקידים האלה שלך אתה ראית את זה,

אנחנו רואים את זה כאן, הרבה צעירים

עוברים למרכז. המרכז מתפוצץ ובעצם

כשהילדים עוברים למרכז הבעיה נשארת,

אנחנו ההורים צריכים להמשיך לממן אותם

ולתקצב אותם ולשלם להם, זה עול שלם שנופל

על ההורים ואם אין את ההורים, אז אנחנו לא

יודעים מה הילד עושה שם.

<זיו בר:>

ומהמרכז הם עוברים לחו"ל אחר כך. הוא לא

נשאר במרכז.

<שמעון לנקרי:>

ואחר כך יש בריחה של צעירים לחו"ל. על זה

אני לא יודע מה הנתונים, כרגע אני לא רואה

שם את הבעיה. אני רואה את הבעיה בזה שאין

מדיניות מסודרת והתוצאה של היעדר

מדיניות שצעירים עוזבים את הפריפריה ואז

לא נשארים. זה לא עונה על הצורך של הטיפול

בצעירים, אבל לראשי הרשויות מאוד מאוד

חשוב שהצעירים יישארו פה. לא כל הצעירים,

חלקם הגדול של הצעירים, אבל כדי שהם

יישארו אנחנו צריכים להציע להם את אותן

האלטרנטיבות שיש להם במרכז. זה הסיפור

פחות או יותר. האם זה יקרה? לא יודע, אבל אם

נשב בחיבוק ידיים ולא נעשה כלום אז כנראה

זה לא יקרה לעולם.

שנתיים בשלטון המקומי, עם כל הקבוצות

שתיארתי קודם, ישבנו עם נציגי מרכזי

הצעירים למיניהם, משרד החינוך היה מעורב

שם, משרדי הממשלה, נגב-גליל, כולם היו

מעורבים לבניית המודל הזה שנקרא חברה

מעורבת שבעצם בא ושם את הנושאים, שם את

השיטה ואומר איך באמת אם מדינת ישראל,

ביחד איתנו, ניקח כולנו אחריות, גם נוכל

להביא לכמה פתרונות בתחום.

<זיו בר:>

אני אהיה קצר. אני ככה חששתי קצת, שמחתי

וחששתי שנבוא לעכו. כי לפעמים אחרי יום

כזה, שאנחנו עושים סיור ביחד, אתה מתרשם

מכל מה שקורה, מהעשייה, ואתה חושב שיש

פתרונות. אתה חושב שהנה המצב בעכו בסדר,

ואם בעכו בסדר אז המצב יסתדר, ואני רוצה

לחזק את הדברים של שמעון, גם קצת לבוא עם

נקודות.

המצב של הצעירים בישראל הוא בבעיה. מתוך

הצעירים שיושבים פה, שלושה מתוך עשרה

גרים היום עם ההורים שלהם. בשנות 2000, בסך

הכול לפני 13 שנים 74% מהצעירים החזיקו

בדירה בבעלותם. היום, אני לא יודע,

הסטטיסטיקה משתנה, אבל צריך 130 משכורות

כדי לרכוש דירה.

אבל זה לא רק דיור, זה גם בנושא של הכנסה.

כולנו, כל מי שנמצא בחדר הזה הידרדר

עשירון אחד כלפי מטה בסולם עשירוני

ההכנסה. השכר החציוני של זוג צעיר שעובד

זה 6,000, השכר החציוני של משפחה צעירה, איזה

מספר מטורף. השכלה גבוהה – אנחנו מדברים

על זה שילמדו, כבר יש כזאת שחיקה של התואר

הראשון היום.

ואני פה מדבר על צעירים אבל בעצם אלה

מעגלים נורא רחבים. שמעון הרבה מדבר על

זה, וגם אני התייחסתי לזה, אנחנו מדברים

גם על ציבור ההורים. תסתכלו על מי שפה לא

צעיר והוא הורה, אז הוא עוזר לילדים שלו

ומי שהוא צעיר וההורה שלו לא יכול לעזור

לו, אז הוא באמת נמצא בבעיה. יש לזה הרבה

השלכות. קודם כל הפערים מאוד גדולים.

אנחנו פה ברשות שיכולה ומטפלת בצעירים,

אבל רשויות שלא יכולות אז כבר נפתחים

פערים. כשהמצב נהיה קשה אז צעירים

שמצליחים לשרוד מסתדרים ואלה שלא

מצליחים, המצב שלהם נהיה עוד יותר קשה,

ובסוף גם ההשלכה על החברה שלנו.

אני מסתכל עליכם, אתם לא כאלה יותר

מבוגרים מאיתנו, אבל אתם שייכים לדור

שהיה עסוק בהקמת המדינה ובשלבים

הראשונים - - -

<שמעון לנקרי:>

הוא, אל תסתכל עליי. אני, כשהייתי מ"פ

בגולני הוא היה מפקד אוגדה.

<זיו בר:>

אז, עמרם, אני מסתכל עליך ואני אומר, אני

גם אומר לאבא שלי, שהוא עבד באינטל, היה

משהו מאוד ראשוני בראשיתי בלהקים מפעלים

פה, בלייצב את המדינה הזאת. היום צעירים

בדור שלי שואלים מה החיבור שלנו למדינה,

באיזה אלמנטים אנחנו מתחברים למדינה,

היום השאלה מה המדינה עושה בשבילי, זה בא

לידי ביטוי במילואים, הרבה פחות אנשים

הולכים. כשאני הולך לעשות מילואים, אני לא

אומר את זה כי זה זיו, שואלים אותך 'למה

אתה הולך לעשות מילואים? יש לך תואר,

התחתנת - - -

<קריאה:>

תגיד לי, למה אותי לא שאלו אף פעם למה אני

עושה מילואים. מי שהיה שואל אותי, הייתי

מביא לו כאפה לפנים.

<זיו בר:>

החברה השתנתה, וכחברה יש לנו בעיה. אני רק

אגיד עוד משהו, בהערת סוגריים, מדברים

הרבה על הבעיות של מהגרים צעירים

באירופה, באנגליה, בצרפת, איך הם לא

מצליחים להשתלב וכל הזמן מדברים על בעיות

הגירה, אבל לא מדברים על זה שצעירים לא

מצליחים להשתלב, שצעירים - - -

<שמעון לנקרי:>

היום מדברים על צעירים ועל האבטלה של

צעירים וזה הפך להיות הבעיה החברתית

הגדולה ביותר באירופה. ה-OECD הגדיר לכל

ראשי המדינות במערב אירופה ובכלל לבנות

תכנית אסטרטגית להתמודד עם הבעיה הזאת

שנקראת צעירים באירופה. זה זולג אלינו.

<זיו בר:>

אנחנו נמצאים במצב שהוא אבסורדי, כי מצד

אחד הבעיות האלה רק מחריפות ויש נתונים

שמגבים את זה, ומצד שני אף פעם לא היה כמו

בעשר השנים האחרונות שהמדינה, הרשויות

המקומיות וארגוני מגזר שלישי שמים כל כך

הרבה כסף ומאמץ באוכלוסייה הזאת.

משרדי ממשלה, אני עבדתי במשרד החינוך, אני

מדבר רק על צעירים, הוא משקיע 220 מיליון

שקלים. סכומים מטורפים. המשרד לפיתוח

הנגב וגליל, שיקום שכונות, משרד הכלכלה,

כולם שמים כספים ייעודיים. יש המון

החלטות ממשלה שעברו רק בתחום של צעירים,

כמו מימון מרכזי צעירים בנגב-גליל, מימון

שנה ראשונה לסטודנטים מהפריפריה. המון

כסף הולך לשם. רשויות מקומיות – 56 מרכזי

צעירים רק בחמש השנים אחרונות, שמות 65

מיליון. ומגזר שלישי, קמו 200 ארגונים

שמתעסקים רק בנושא של צעירים.

כלומר יש המון המון עשייה מצד אחד ומצד

שני אנחנו רואים שהמצב מידרדר. ואז שאלנו

את עצמנו איך המצב הזה כל כך חמור, שיש

השקעה ומצד שני המצב לא טוב. אנחנו הגענו

למסקנה. משרדי הממשלה לא מדברים אחד עם

השני, הרשויות המקומיות לא משתפות

בפרויקטים, המגזר השלישי לפעמים נכנס

ולפעמים לא, אף אחד לא מדבר איתו. המצב

היום הוא שאין כמה דברים שבעינינו הם

קריטיים. אפשר לבדוק את זה, אין תכנית רב

שנתית של הממשלה שמדברת על איך אנחנו

לוקחים את תחומי הליבה ומתקדמים איתם,

הפער בין הרשויות המקומיות רק גדל, אין אף

מרכז ידע אחד, הג'וינט עושה את זה אבל אין

מרכז מידע שאומר מה המגמות בעולם, לאן

אנחנו רוצים לקחת את התחום הזה ובמה

אנחנו רוצים להתקדם ויש כמה שאלות שאין

להן תשובה. איך אני מעודד השכלה בתחומים

נדרשים? אני אפנה אחר כך את הצעירים האלה

ולהגיד, לחינוך מה אני רוצה להשקיע,

להנדסה, אין תכנית שמתעסקת בזה. בתעסוקה,

אם אתה לא אקדמאי מה העתיד שלך. אנחנו

חושבים שצריכה להיות תעסוקה איכותית גם

למי שאינו אקדמאי.

ואז הגענו למודל הזה. עבדנו עליו, כמו

ששמעון אמר, יש פה הרבה שותפים ממשרדי

ממשלה וגם מרכזי צעירים, יש פה מדימונה,

קרית ים וכפר סבא, וג'וינט נכנס פה ומשרדי

ממשלה שונים וקרנות, גם קרן גנדיר ועוד

הרבה שותפים וחשבנו מה צריך לעשות. המודל,

זה הדבר היחיד שאני אראה מהמצגת, זה לא

אוצר וזה לא משרד ממשלתי, זה גם לא מנגנון

שאמור לעלות שאמור לעלות עוד כסף, כי יש

המון כסף, פשוט אין ראייה מתכללת של

הסיפור הזה.

מה זה החברה הממשלתית המעורבת? קודם כל

אלה שותפים שחשבנו שיהיו רלוונטיים

בצומת קבלת ההחלטות. אגב, במודל הזה,

הרשויות המקומיות שהיו נוכחות תומכות

בזה. יש הרבה קרנות, כל הקרנות, גם הסוכנות

היהודית בעד הסיפור הזה, נציגי צעירים

שהשתתפו ומשרדי ממשלה, כל המשרדים האלה,

בתוכם משרד החינוך, המשרד לנגב-גליל, היו

איתנו בוועדה והם כולם עושים דברים בנושא

של צעירים. אלה השותפים. מה המטרות, איך

נעשה תכנית רב שנתית שתקדם סוגיות קליטה,

איך נקים בכל רשות מקומית איזה שהיא

פלטפורמה או אפילו רשות אחת שתיתן מענה

לכמה רשויות מסביב. מה עם מרכז מידע,

פיתוח, מחקר בנושא של צעירים בארץ ובעולם,

איך לאגם משאבים. יש לנו את המטרות, מה

המבנה הארגוני.

אנחנו רוצים לבנות את זה. אין היום דבר

כזה, זה משהו חדש. נגיד מפעל הפיס,

הדירקטוריון שלו מורכב מרשויות מקומיות

ומהמדינה, אבל אין היום איזה שהוא גוף - - -

אנחנו רוצים שהממשלה תהיה בסיפור הזה,

שהרשויות המקומיות, המגזר השלישי והמגזר

העסקי, כולם יהיו חלק מההנהלה של הדבר

הזה. כן יהיה מנכ"ל ומטה שיעשו את כל מה

שדיברנו מקודם, על המטרות, על מחקר, על

להמליץ לממשלה, לקדם החלטות ממשלה.

המודל הזה, אנחנו רואים אותו גם ברמה

הממשלתית, אבל גם ברמה של רשות מקומית. גם

פה, כששמעון לנקרי עושה מרכז צעירים, הוא

צריך שמרכז הצעירים הזה יוקם גם מנציגי

צעירים, גם ממגזר שלישי, גם ממגזר עסקי.

תחומי הליבה – אלה ההמלצות שלנו, אלה

הדברים שמעניינים. זו אוכלוסייה מובחנת,

זו אוכלוסייה שהיא בצומת קבלת החלטות הכי

קריטית, מה אני עושה בתעסוקה, איפה אני - - -

<שמעון לנקרי:>

זה לא לפי הסדר.

<זיו בר:>

זה לא לפי סדר חשיבות, כי זה גם ההמלצות

שלנו. יש לנו מדדי הצלחה.

כן כדאי להגיד, שקף אחרון, יש היום משהו

שכן יכול לגרום לזה לקרות.

<שמעון לנקרי:>

יש כאן הזדמנות.

<זיו בר:>

יש לנו אותך, שאתה, אני לא זוכר שהיה יושב

ראש ועדת חינוך שאמר שצעירים זה משהו

חשוב. יש לנו חברי כנסת צעירים, יש שיח

ציבורי כל הזמן שצעירים רוצים להיות

מעורבים, עוד מעט יהיו בחירות לרשויות

המקומיות ואנחנו מאמינים שמפלגות שרוצות

לקדם את הנושא של הצעירים, זו מגמה

שהתחילה בבחירות שעברו וזה נמשך.

<שמעון לנקרי:>

יותר צעירים נכנסים לתוך המערכות, כאלה

שבאים ואומרים 'אנחנו נציגי צעירים'.

<זיו בר:>

אנחנו יודעים היום על הרבה מאוד חבר'ה

צעירים שבאים ואומרים 'אנחנו רוצים להיות

שותפים' ולהיות אקטיביסטים ולהביא את זה

לידי ביטוי ברמה של השתתפות במועצות.

<שמעון לנקרי:>

אני רוצה לתת דוגמה של אחד הצעירים. הוא

פנה ואמר שהצעירים לא מצליחים לקנות פה

דירות בעכו. הוא הביא קבלן שמוכן לבנות

דירות לצעירים. ישבנו עם הקבלן הזה, ומה

קורה היום עם הפרויקט הזה?

<נציג צעיר:>

היום כבר קנו שם כמה זוגות צעירים דירות

במחיר של 710,000 שקל. זה לא הסתיים - - -

<שמעון לנקרי:>

זה רק התחיל לפני חודש.

<נציג צעיר:>

אבל זה כבר מראה קבוצה די רצינית שיכולים

לקנות דירה של ארבעה חדרים ב-710,000.

<שמעון לנקרי:>

כן. זאת אומרת אתם יושבים עם קבלנים כדי

לנסות להתמודד עם העניין של הדיור.

טוב, חבר'ה, זיו?

<זיו בר:>

יש פה כל מיני גופים, כולם יגידו לך שהיום

צריך לעשות משהו בנושא של מדיניות. גם

הג'וינט יגיד את זה וגם הקרנות ואנחנו

חושבים - - -

<שמעון לנקרי:>

אז בואו ניתן להם דקה.

<היו"ר עמרם מצנע:>

אנחנו באנו לראות, לא כדי להתיישב בחדר

סגור, אז בואו נשמע בקיצור.

<שמעון לנקרי:>

בדיוק, יש לנו חמש דקות. אנחנו בתכנית.

<עמיצור דמרי:>

אני יכול לומר שאחד הדברים המרכזיים

שאנחנו למדנו, שהנושא של המחקרים, בעיקר

חלק מהמחקרים שאנחנו קידמנו, אנחנו

זיהינו את הצורך בנושא של הצעירים ולמדנו

לפתח מענים בעקבות המחקר הזה ולהיות הרבה

פעמים צעד אחד או שני צעדים קדימה. אנחנו

כבר כמה שנים לא ביצענו מחקרים גדולים

שיכולים להראות את תמונת המצב, איך

התמונה הזאת משתנה, אבל אני אומר עוד פעם,

אחד התפקידים שחברה ממשלתית מעורבת זה כל

הזמן לדעת, להיות עם יד הדופק, כי השטח

יודע לייצר לעצמו מענים ברמת השטח, אם זה

בעכו, אם זה בקרית ים או בכפר סבא. הם

יודעים לייצר את המענים, אבל צריך איזה

שהוא גוף שיודע לנהל ולתכלל את זה בכדי

לייצר איזה שהוא חזון ואיזה שהיא אמירה

משמעותית. זה דבר אחד.

<היו"ר עמרם מצנע:>

הג'וינט ממשיך לתמוך כספית?

<עמיצור דמרי:>

הג'וינט ממשיך לתמוך כספית במרכזים.

הנקודה היא שנפתחים כל כך הרבה מרכזים

שאנחנו כבר לא יכולים לתמוך בכל המרכזים,

אנחנו ארגון חברתי בסופו של דבר שהתפקיד

שלו בעיקר לעשות את הפיתוח ואת ההקמה

ובשלב מסוים אנחנו יוצאים החוצה ואנחנו

רוצים להמשיך לעזור גם למרכזים חדשים.

למשל בלוד נפתח עכשיו מרכז צעירים, אז

גייסנו לטובת זה משאבים, אבל המטה

הספציפי שלנו לא יכול להכיל את היקף

העומס. זה דבר אחד.

הדבר השני, יש הרבה מאוד שותפויות

ושיתופי פעולה שמצריכים באמת סנכרון

מאוד מאוד גדול וככל שהמערך הזה גדל

והמענים מתחילים לגדול להתרבות, צריכים

להסדיר את כל הנושא של עבודה, כי אחרת

מנהל מרכז הצעירים יוצא משוגע. מגיע אליו

יום אחד ממשרד החינוך ויום אחד ממשרד

הביטחון וכולם אומרים לו מה לעשות וכולם

בטוחים שהם יודעים הכי טוב, כולל כולם. אז

בעבר זה היה לנו ואז עצרנו את זה והקמנו

את המטה של צוות צעירים, היום אנחנו הגענו

למצב כזה שאנחנו לא יכולים לשלוט באופן

הרמטי, אנחנו גם לא רוצים לשלוט באופן

הרמטי, במרכזי הצעירים, אז מה שנוצר זה

שהאינטראקציה היא טבעית אבל זה מייצר

עומס מאוד מאוד גדול על מרכזי הצעירים.

<שמעון לנקרי:>

אני אתן גם דוגמה. אצלנו התקציב הכולל של

מרכז הצעירים של אלי הוא 3 מיליון שקלים. 3

מיליון, יחסית זה נחשב להרבה. כמה יש לכם

בכפר סבא?

<שירה דקל כץ:>

זה נחשב להרבה מאוד מאוד יחסית לכפר סבא.

אני בדיוק רציתי להגיד - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>

ה-3 מיליון זה מה שהעירייה מקצה?

<שמעון לנקרי:>

לא, 3 מיליון זה סך כל איגום המשאבים, אבל

ברור שככל שהתקציב גדול יותר העירייה שמה

יותר משאבים. אין פה בכלל שאלה.

<היו"ר עמרם מצנע:>

לא נעים לי להגיד לכם, כי בירוחם זה היה 4,

4.5.

<שירה דקל כץ:>

אני רוצה רגע להתחבר לנקודה הזאת ולהגיד

שזו עוד סיבה ל - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>

כמה עיריית כפר סבא שמה במרכז?

<שירה דקל כץ:>

פחות ממיליון.

<שמעון לנקרי:>

עזוב, שמה זה מיליון, פה זה מיליון וחצי.

אלה סכומים קטנים.

<היו"ר עמרם מצנע:>

לא, אני רוצה להבין.

<שמעון לנקרי:>

לא סתם אמרתי את זה.

<שירה דקל כץ:>

ואני אגיד שאצלנו גם אין את כל הגופים

שמופיעים פה. זו עוד בעיה ש - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>

כי הם נמצאים במקומות אחרים בעירייה?

<שירה דקל כץ:>

ואז מה שקורה זה, מה ששמעון אמר קודם, אני

חושב שהלוואי וצעירי כפר סבא יקבלו כמו

שמקבלים בעכו. למרבה האירוניה. כביכול

החלוקה היא כולם הולכים לפריפריה, מרכזי

הצעירים במרכז הארץ בקושי מצליחים

להחזיק את הראש מעל המים.

<שמעון לנקרי:>

אבל תזכרי דבר אחד, זה שהם גרים בפריפריה

מגיע להם פי אלף יותר, אל"ף, בגלל שהם גרים

בפריפריה, ובי"ת, כדי שנגיע לשוויון

הזדמנויות הם צריכים לקבל יותר.

<שירה דקל כץ:>

אני בעד. אני לא בעד לפגוע בפריפריה, אבל

אני אומרת שצריך להסתכל על כל המרכזים, כי

היום נדמה, יש איזה מיתוס, שצעיר שגר בכפר

סבא אולי יש לו - - - וסתם כפר סבא, זה לא רק

כפר סבא, אם אנחנו - - -

<קריאה:>

שמעון, כמות הצעירים שיש בתל אביב גדולה

יותר מכלל הצעירים שיש בנגב.

<היו"ר עמרם מצנע:>

בעניין הזה, לדעתי, שמעון צודק במאה אחוז.

הרעיון הוא שוויון הזדמנויות. שוויון

הזדמנויות אומר דבר מאוד פשוט, שבפריפריה

צריך לעשות הרבה כדי שהצעיר בפריפריה

יגיע לאותו קו זינוק של הצעיר בכפר סבא.

השאלה, אל"ף, אני מבין שבכפר סבא אין תכלול

של כל המשאבים שמכוונים לצעירים תחת כובע

אחד. זה מה שאת אומרת?

<שירה דקל כץ:>

לא, יש תכלול, אבל רוב הגופים לא נכנסים

לכפר סבא. אני רואה את הרשימה פה ויש

קרנות - - - זו נקודה חשובה. אני מסכימה, אני

בעד שוויון הזדמנויות, אבל אני רוצה

להגיד שיש פה עיוות, לדעתי, לא רק עם כפר

סבא, בכלל במרכזי צעירים במרכז הארץ, ואני

בעד לתת דחיפה קדימה לפריפריה, אבל צריך

להבין שהפער שנוצר פה הוא פער מאוד מאוד

גדול - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>

אבל העיוות מתחיל מזה שעירייה כמו עיריית

כפר סבא שמה את מה שאת אומרת. משם זה

מתחיל.

<שמעון לנקרי:>

המודל הזה בא ועושה סדר.

<שירה דקל כץ:>

באנו להשאיר את מרכזי הצעירים על הרשויות

המקומיות, הרשויות המקומיות לא יכולות

להחזיק את הכול לבדן. אני מאמינה שראשי

ערים, הדוגמה של ירוחם ועכו היא דוגמה לא

כל כך טובה, אבל אני אגיד שבכפר סבא יחס

העסקים לארנונה, אם אנחנו מדברים,

האפשרות של העיר לשים משאבים בניגוד

לערים אחרות, יכול להיות שיש ערים אחרות

חזקות שכן יכולות ואז מה שאתם אומרים

נכון, חשוב להגיד שיש גם ערים במרכז שלא

נכנסות, לא לנגב-גליל, עזבו כפר סבא עכשיו,

גם ערים אחרות שאין להן את היכולת וברגע

שהנטל כולו עומד על הרשות הצעירים לא

מקבלים את אותו שוויון הזדמנויות.

<היו"ר עמרם מצנע:>

כי הרשות לא נותנת לזה עדיפות מתאימה.

<שמעון לנקרי:>

כי הרשות בעייתית. נו, מה לא ברור לך פה?

<היו"ר עמרם מצנע:>

לא, אני לא אמרתי שהרשות בעייתית - - -

<שמעון לנקרי:>

אני אמרתי.

<היו"ר עמרם מצנע:>

לא, אבל הרשות לא נותנת סדר עדיפות אמיתי.

<יעל חיים:>

שתי נקודות ברשותך.

<היו"ר עמרם מצנע:>

דרך אגב, שתדעו, זו ישיבה רשמית של הוועדה

ולכן יש פרוטוקול שיוצא אחר כך.

<יעל חיים:>

אז מה שאני אומרת הוא לפרוטוקול. אחד,

נוכל לראות שכתוצאה מזה שאין מדיניות

ממשלתית אחת כוללת הרבה מהמשאבים

מתבזבזים והולכים לאיבוד. לצערנו הרב. כי

כשמגזר שלישי משקיע כסף והרשויות

המקומיות משקיעות כל אחת לשיטתה וכל אחת

על פי ראות עיניה ומשרדי הממשלה נותנים

כי יש פה תקנה או פה החלטת ממשלה, חלק

מהמשאבים מתבזבזים ויש כפילויות ואין

מישהו שרואה את כל ההשקעה הזאת במבט אחד

כולל.

והדבר השני שאני רוצה לומר הוא גם בהקשר

של מדיניות. משרד נגב-גליל עושה פעילות

בנגב ובגליל שהיא פעילות שמקדמת מדיניות

שהשלכותיה יכולות להשפיע על הצעירים, אבל

המשרד לפיתוח הנגב והגליל הוא משרד שהוא

סקטוריאלי, הוא טריטוריאלי והוא לא כלל

הממשלה, ואז יוצא שבעצם קידום המדיניות

ביחס לצעירים הוא לא נתפס כסוגיה לאומית,

הוא נתפס כסוגיה של פריפריה ופה הפריפריה

היא לא רק של הפריפריה, הפריפריה היא של

כל מדינת ישראל וכל צעיר במדינת ישראל

זכאי שיהיה לו סל שירותים על פי דין ולא

בגלל שהיום השר לפיתוח הנגב והגליל או

ראש עיריית עכו הוא היושב בכיסאו.

<קריאה:>

מה שאמרת זה זה דיוק. כדי שזה לא יהיה מצב

שבו זה תלוי בראש עיר כזה או אחר, ברצותו

ייקח, ברצותו לא, אלא מדיניות שחלה על כל

צעיר במדינת ישראל.

< שמעון לנקרי:>

חבר'ה, אני אגיד רק עוד משהו. את הדיון הזה

סיימנו, בהמשך יהיו עוד מקומות

להתייחסות.

<טלי עומר:>

קודם כל רק בשביל לתקן, זאת סוגיה לאומית

של מדינת ישראל, לקדם את נושא הנגב

והגליל, זו לא סוגיה של השר הזה או האחר

לקדם את הנושא של הנגב והגליל, והרצון של

מדינת ישראל, לא רק של הנגב והגליל, שחבר'ה

צעירים נבונים משכילים חרוצים יגיעו

לגליל ויפתחו את הנגב והגליל ושלא תישאר

לנו מדינת תל אביב. וזה צריך להיות מובנה

בכל העזרות, בכל הדברים שקיימים, כי זאת

המדיניות של מדינת ישראל. זה אחד. אנחנו

חווינו את זה לאורך הרבה מאוד שנים, כשרק

דיברו על זה ולא עשו ובאמת אולי לא צריך

להיות משרד טריטוריאלי סקטוריאלי כמו

שקראת לו וכו', אם זה היה נעשה במהלך כל

השנים, אבל בעובדה זה לא נעשה עד שלא באמת

קם המשרד.

הרשות לפיתוח הגליל זה תאגיד סטטוטורי,

הוא קם על פי חוק בשנת 93' ומשנת 2005 הוא

פועל כזרוע ביצועית של המשרד לפיתוח הנגב

והגליל, אבל הוא גם זרוע ביצועית לשאר

משרדי הממשלה. זה תאגיד שיכול לעבוד

כחברה כלכלית לכל דבר, לכל פעילות. משרדי

ממשלה שיודעים את זה יותר, כמו משרד

התיירות, כמו משרד ראש הממשלה, נגב-גליל

ברור מאליו. היינו שמחים אם עוד משרדים

יידעו שהפעילות הזאת יכולה להתקיים

בצורה גמישה, זריזה, יעילה וכו'. באמת צוות

מאוד קטן שעושה בהרבה מאוד פעילויות,

כולל הנושאים של מרכזי הצעירים שבנוסף

למיזם המשותף בנגב-גליל והג'וינט אנחנו

פועלים בכל מיני פעילויות שהיו כאן

במתחם.

לי היה חשוב לציין גם את הדברים שאנחנו

מקבלים ממרכזי הצעירים, כי זה נשמע כל

הזמן מה המדינה נותנת לנו, או מה אנחנו

יכולים לקבל, אני רוצה לציין שמרכזי

הצעירים, מאז שהם קמו בגליל, אם אמרתי

קודם שהרשות לפיתוח הגליל היא זרוע

ביצועית של משרדי הממשלה, אז מרכזי

הצעירים הם הזרוע הביצועית האמיתית

שנמצאת בשטח.

שני דברים קטנים, עשינו יריד תעסוקה גדול

לכלל הגליל, היה צריך לארגן את כל הנושא

של איך יגיעו האנשים. מי שטיפל בנושא אלה

מרכזי הצעירים בגליל. היה עמוד ענן בנגב

והיה צריך לארגן את המשפחות שיגיעו לגליל

להתארח וכו', מי שטיפל בכל הנושאים האלה

אלה מרכזי הצעירים. אז יש מה שנקרא היזון

מאוד חיובי.

<דנה סבוראי:>

הקבוצה של קרן גנדיר היא קבוצה של צעירים

במדינת ישראל. אותם 2 מיליון צעירים, שראש

העיר הזכיר, הם משאב, הם לא בעיה. הם משאב

שאנחנו צריכים לפתח. כדי להתמודד עם

האתגר הלאומי החברתי הזה של פיתוח

הצעירים אנחנו חייבים לאמץ שיטות חשיבה

חדשניות, אנחנו חייבים לעבוד בחדשנות,

ביציאה מהקופסה. מה שנעשה עד עכשיו הוא

מרשים מאוד, יש הישגים מאוד יפים, כדי

לייצר פריצת דרך אנחנו חייבים לאמץ מודל

חדשני והמודל שהוצע כאן הוא מודל כזה,

מכיוון שהוא לא רק נותן קפיצת מדרגה

לאופן שבו נתפסים צעירים ולאחריות

שהמדינה מתבקשת לקחת עליהם יחד עם

שותפים, אלא הוא גם מייצר קפיצת מדרגה

בהבניה של שיתוף הפעולה התלת מגזרי. זה

משהו שאנחנו חייבים לעצמנו כגופים

השותפים ואנחנו חייבים אותו לצעירים

במדינת ישראל. יש היום חלון הזדמנויות

נפלא ליישם את המודל הזה ואנחנו נשמח לתת

את עזרתנו בכל דרך כדי לאפשר את ה- - -

<שמעון לנקרי:>

גם למודל עצמו.

<דנה סבוראי:>

ודאי, זה מודל חדשני, זו חשיבה שיוצאת

מהקופסה, זאת הדרך להתמודד עם האתגר של

התייחסות לצעירים כמשאב.

<סימה בוחבוט:>

קודם כל אני מאוד מתחברת למה שטלי עומר

אמרה בנושא של נגב-גליל והמענים

שנגב-גליל נותן למרכזים. אני נמצאת במרכז

של פריפריה חברתית אבל לא מתוקצב על ידי

נגב-גליל. כל אותם מרכזים שהם לא נגב-גליל

נמצאים בבעיה, כוח אדם ופעילות ותקציבים

שהם לא מושרשים באיזה שהם מקורות

תקציביים ולכן המודל הזה בא לתת את המענה

הלאומי לצעירים, כדי שאנחנו לא נחזר אחרי

פתחי הפוליטיקאים, אלא אנחנו נדע שיש פה

איזה שהוא מענה יסודי שנותן את המענה הזה

לכלל הצעירים בישראל.

<היו"ר עמרם מצנע:>

קודם כל הוועדה באמת שמה לה כנושא מרכזי

את נושא הצעירים ובצדו כמובן את נושא

הנוער ומעל הכול העניין של סגירת פערים

בחברה הישראלית, שהם בעיקר פערים בין

פריפריה למרכז. דרך אגב, פריפריה זה לא רק

גיאוגרפית, זה פריפריה חברתית, לדעתי יש

גם פריפריה מנטלית, שהיא הפריפריה הכי

בעייתית והכי קשה. תחשבו רק בראש כמה הרבה

קבוצות בתוך החברה הישראלית בכלל

מנותקות מעשייה, ממעורבות, משייכות,

מחיבורים כלשהם, ולכן זה בעצם הנושא

המרכזי.

קודם כל אני שמח לשמוע שמתחילים לקנא

בנגב-גליל. זה סימן שנגב-גליל עשה עבודה

טובה. זה חלק מהעניין.

<שמעון לנקרי:>

אמת.

<היו"ר עמרם מצנע:>

דבר שני, הביקור אצלך, שמעון, ואנחנו באנו

לכאן לא בגלל שאנחנו מכירים אלא כי אמרו

לי שזה אחד המקומות המוצלחים בארץ בתפיסת

העולם של מרכזי צעירים, ולכן אחרי מספר

דיונים שנעשו בכנסת אמרנו בואו נראה מודל

מצליח. מה שאני לומד מזה, שמתחזקת דעתי,

שבסוף הרשות היא הגורם הדומיננטי, ובראשה

כמובן ראש הרשות. ברצותו יהיה מרכז

צעירים, ברצותו מרכז הצעירים יאגם את

התקציבים השונים. כשפתאום אתה מתחיל

לבחון ואתה רואה כמה הרבה תקציבים

מפוזרים יש, שאינם ממוקדים. והדבר השלישי,

ברצותו גם יוסיף תקציב וכוח אדם.

אני רוצה לומר לכם שבהתפתחות של השלטון

המקומי, פעם השלטון המקומי בכלל התנער

מאחריותו לחינוך, לפני 20, 30 שנה, אמרו 'זה

המדינה', עד שראשי הרשויות הבינו שאם הם

רוצים להתחבר לציבור, אם הם רוצים להצליח

ואם הם רוצים להיבחר מחדש, חינוך זה הדגל.

אני חושב שבשנים האחרונות ראשי הרשויות

שמבינים שנושא הצעירים הוא ההתחברות

האמיתית וההשקעה האמיתית באמת במשאב, כמו

שאמרה דנה, הם ראשי הרשויות שבסופו של דבר

מצליחים לעשות את השינוי ברשות שלהם.

הדומיננטיות של הרשות לדעתי היא הגורם

העיקרי וכמעט המשפיע ביותר על באמת מה

יקרה בתחום הזה. ודרך אגב לא דיברתם, אני

לא יודע אם זה נעשה או לא, השנתיים או

השלוש שנים בצבא מחייב גם התייחסות

מיוחדת, כי עם כל היתרונות שיש בשירות

הצבאי אחד החסרונות הגדולים זה ההתנתקות

מהבית ומהקהילה ומהמקום שבו גרים ואז אם

אתה לא עובד על השלוש שנים האלה אז להתחיל

מחדש בגיל 21 זה כבר קשה. על כן הרצף צריך

להיות טיפול בחיילים ובחיילות בזמן

השירות, או לחילופין טיפול בסטודנטים

שהולכים לבאר שבע, לקרית שמונה, או לכל

מקום אחר, כי שם הם אובדים לנו. עוד פעם,

בהנחה שבאמת המטרה של הרשות זה להחזיר

אותם הביתה בסוף ההכשרה, בסוף הלימודים,

בסוף השירות הצבאי.

כשאתה לוקח קבוצת גיל מגיל 18 עד 35 או 40,

כפי שאתם לוקחים, זה שכבה ענקית. היא

מטופלת בכל מיני דרכים ומסלולים. מה שחסר

בעיקר זה הראייה הכוללת, איגום המשאבים,

תכניות הרצף, התחושה של הצעיר והצעירה

שהם רצויים בקהילה וביישוב. ואז פתאום

אתה באמת מפליג, ראינו פה באמת עשרות

תכניות שאני מניח שהן בסופו של דבר

מחברות את זה למערכת אחת שלמה.

אני לא יודע להגיד בשלב הזה אם המודל

שבאמת הגעתם אליו הוא המודל הנכון או לא,

אנחנו נדבר על זה קצת יותר לעומק כי אם כן

זה מחייב לפרוץ כמה תקרות זכוכית וחומות

בטון, כי המדינה לא מקימה חברות מעורבות,

זה עבר עם הזמן, אבל אם כן, ואני מוכן

ללמוד ולהבין ולנסות לסייע, אבל זה לא

יקרה מחר בבוקר. כולנו יודעים. הבעיה

בסופו של דבר זה לא הארגון אלא העדיפויות

והמשאבים שאתה מכניס לתוך התכניות ולתוך

המערכות האלה.

זה בגדול, וכמי ששכן לעכו כל כך הרבה

שנים, עכו באמת שינתה את פניה. אין בזה

בכלל ספק. זה משהו אחר לגמרי, נדמה לי שאת

הבום הגדול חטפתם עם אותו יום כיפור שהיה

- - -

<שמעון לנקרי:>

הספקנו לשכוח.

<היו"ר עמרם מצנע:>

ותפיסת העולם שעוסקת בחינוך ומוצאת את

מרכז הכובד בחינוך הלא פורמלי. החינוך

הפורמלי במדינת ישראל, לטוב, לרע, הוא רץ,

זה מתקדם, זה רכבת, היא דוהרת קדימה, יותר

טוב, פחות טוב, אבל המקום שבו אנחנו לא

משפיעים מספיק זה בחינוך הלא פורמלי. מה

הילד עושה מהרגע שהוא חוזר מבית הספר

בסופי שבוע, בחגים ובכל הזדמנות ובמקום

אחר, ונדמה לי שגם משרד החינוך היום מסתכל

על זה כבר בצורה אחרת, בין אם זה

הפעילויות, בשלב זה קצת יותר מצומצמות,

שעושים עכשיו בקיץ, בין אם זה תפיסת העולם

שאני מקווה שבשנה הבאה, קייטנות ושימוש

במתקני בתי הספר והגנים לקייטנה פורמלית

מה שנקרא, שנעשית במסגרת מערכת החינוך,

נדמה לי שאלה דברים שעוד פעם נכנסים יותר

להבין שמתמטיקה ואנגלית ועברית

והיסטוריה ועוד זה נורא חשוב, אבל אם אתה

לא מוסיף לזה את הערך המוסף של הקשר

החברתי, המעורבות החברתית, האכפתיות,

לקיחת האחריות, אז לא עשית בסוף כמעט

כלום.

אז עוד פעם תודה רבה.

<קריאה:>

אפשר להגיד משפט קצר? שמעון יושב פה לא רק

כראש עירייה, הוא גם יו"ר ועדת הצעירים

במרכז השלטון המקומי.

<שמעון לנקרי:>

אני רק אגיד במשפט על מה שחבר הכנסת מצנע

אמר. זה נכון, הרשויות המקומיות לוקחות

אחריות ולפעמים אנחנו גם בוכים על זה,

אוקיי, תנו אחריות, רק תנו גם פלטפורמה

לצד האחריות. כמו שכשאנחנו שולחים מנהל

בית ספר, אז אנחנו נותנים לו את האמצעים,

או מ"פ לקרב, אז נותנים לו כוחות ונותנים

לו מסייעות וכל מיני דברים שמסייעים לו

לנצח את הקרב, אותו דבר כאן. אם זה תלוי רק

בראשי ערים זה לא ממש יפעל, אני אומר את זה

מהיכרותי את חבריי, כל אחד עסוק בענייניו,

כל אחד עסוק בצרכיו, כל אחד עסוק בבעיותיו

ולכן אנחנו צריכים משהו שיכפה על כולם

להסתנכרן למודל אחד שמשפיע על הצעיר,

שהדגש הוא הצעיר במדינת ישראל, בעיותיו

והפתרונות כתוצאה מאותו מודל.

<היו"ר עמרם מצנע:>

אתה יודע מה ההבדל בין מ"פ טוב למ"פ גרוע?

אם כבר התחלת במ"פ. זה שמ"פ טוב הצליח

להשיג את כל האמצעים האפשריים, אבל אז הוא

מסתובב אל מול הפלוגה ועושה את מה שצריך

לעשות גם אם אין לו. מ"פ גרוע זה זה שכל

הזמן מקטר מה לא נתנו לו, מה לא עשו לו, איך

דפקו אותו, איך סידרו אותו, איך הפלו אותו.

<שמעון לנקרי:>

זה נכון, אבל עכשיו אתה אומר שהצעיר יהיה

תלוי מ"פ. ואני אומר לא, הצעיר לא צריך

להיות תלוי באף אחד, הוא צריך לקבל את ה - -

-

<היו"ר עמרם מצנע:>

המהפכה בצעירים לא הייתה קורית ללא

השלטון המקומי, עכשיו באמת צריך להוביל

את השלטון המרכזי כדי לתת את המשאבים.

<שמעון לנקרי:>

כן, להכניס את השלטון המרכזי פנימה.

<היו"ר עמרם מצנע:>

אבל אתם הלוא יודעים באיזו תקופה אנחנו

חיים ובאיזה מציאות.

<שמעון לנקרי:>

אז בשנה הבאה, לאט לאט, כמו מפעל, כדי ששנה

הבאה...

חבר'ה, לוח הזמנים מעכשיו, אורית מובילה

את הסיור ביחד עם אלי במרכז הצעירים. אחר

כך יהיה פאנל שמייצג את העשייה ואת

השותפים במרכזי הצעירים, אחר כך יש

פרויקט קטן של ג'אם שהקמנו לפני שנתיים

ששווה לראות אותו ואנחנו נפגשים כאן חזרה

לפלאפל וחומוס. חבר'ה, תודה.

סיור במרכז הצעירים

<אלי חביב:>

זה המבנה הראשון שהתחלנו בו ב-2009, נכנסנו

למבנה הזה. פה בעצם כל המרכז התיישב.

<היו"ר עמרם מצנע:>

מה היה פה לפני זה?

<אלי חביב:>

ההסתדרות, לדעתי.

<היו"ר עמרם מצנע:>

זה שעולה וזה שיורד.

<אלי חביב:>

שהייתה פעם מדינה בתוך מדינה והיום אנחנו

השתלטנו. אז שני המבנים האלה שייכים

להסתדרות, אלה מבנים שהיו סגורים תקופה

ארוכה. המבנה הזה נצנץ לנו תקופה ארוכה

ונכנסנו לכאן באפריל 2009. בסביבות

ינואר-פברואר 2010 כבר הגענו למצב שהקיבולת

הייתה קטנה מדי. אתם תיכף תראו את המקום,

הוא לא גדול כל כך, אז עברנו למבנה ההוא

שנראה גם אותו תיכף.

יש כאן עכשיו, כל זה עמדות גלישה לגלישה

חופשית, יכולים להגיע לכאן - - - העמדות

האלה הן עמדות גלישה, יכולים להגיע לכאן

לגלוש. לגבי מה שקורה כאן עכשיו בבוקר,

הודיה, שהיא מנהלת את תחום המחשבים פה

תיתן כמה מילים.

<הודיה:>

אז באמת מתוך רצון ומחשבה להעניק

לתושבים, להורים הצעירים, מקום שהילדים

לא יהיו בבתים, לא יסתובבו, לא ירבצו מול

המסך, החלטנו להקים פעילות. הפעילות היא

ללא תשלום, הם מגיעים לכאן משעה 9:00 עד

השעה 13:00 וגם לומדים ועוברים כאן תהליך של

חוויה מחכימה.

<היו"ר עמרם מצנע:>

אחרי הצהריים זה סגור?

<הודיה:>

לא, אנחנו עובדים רצוף. הם מגיעים לכאן

לגלישה עד 16:00, יש ילדים שמגיעים לכאן

באופן שוטף.

<היו"ר עמרם מצנע:>

זה בעצם נוער, זה לא צעירים.

<הודיה:>

לא, ילדים, יש כאן ילדים.

<היו"ר עמרם מצנע:>

בעצם העזרה היא להורים.

<אלי חביב:>

כן, הם יכולים להשאיר את הילדים במסגרת,

מ-9:00 עד 13:00.

<הודיה:>

לאורך כל יולי-אוגוסט.

<היו"ר עמרם מצנע:>

כן, אבל אני לא רואה פה התפוצצות של ילדים.

<אלי חביב:>

הם בפעילות כרגע.

<מדריכה:>

זו קייטנה של ספורט.

<היו"ר עמרם מצנע:>

ספורט? ספורט מחשבים.

<הודיה:>

משלבים להם את זה.

<מדריכה:>

עשינו חידונים בספורט וראינו סרטונים

וכרגע הכרזנו על ארבעת הזוכים והם קיבלו

הפתעה, פרס.

<שמעון לנקרי:>

מי הזוכים?

<מדריכה:>

מי הזוכים בחידון? שמך? שמעון ואופק וגם

אושר ואיתמר.

<אורית אסייג:>

אתה דיברת על זה בלשכת ראש העיר, זה

להשתמש במבנים קיימים, בתי ספר, גני ילדים

ויש לנו ברחבי העיר מגוון קייטנות במוקדי

גני ילדים ובבתי הספר, כחלק מתפיסה. רשת

המתנ"סים מפעילה לאורך כל השנה פעילות של

חינוך בלתי פורמלי.

<היו"ר עמרם מצנע:>

מי מפעיל את הקייטנות?

<אורית אסייג:>

רשת המתנ"סים, יש לה את המנדט היישובי, זה

פועל מצוין. זה מאות ואלפי ילדים שיש להם

מענה בתקופת הקיץ. גם השימוש פה במרכז

להב"ה, זו קייטנה של רשת המתנ"סים שמגיעה

לכאן למרכז להב"ה כחלק מהסינרגיה ואיגום

המשאבים.

<היו"ר עמרם מצנע:>

אז כשהם מגיעים לכאן הם מבלים את כל

הבוקר?

<אורית אסייג:>

הפעילות היא מובנית, יש להם - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>

הקבוצה הזו באה לפה לקראת הצהריים?

<מדריכה:>

לא, הם הגיעו בסביבות עשר ורבע ועוד מעט

הם מסיימים. הם עושים פעילות והם חוזרים

להמשך הפעילות שלהם.

<היו"ר עמרם מצנע:>

זה מעורב או זה רק מהמגזר היהודי?

<מדריכה:>

לא, מעורב.

<אורית אסייג:>

לפני שאנחנו נצא, אנחנו נגיד שני דברים.

אחד שאתם תשמעו מקבוצת מנהיגות והתרמה את

הצעירים, שם גם יתקיים הפאנל, שם גם החלק

השני של מרכז להב"ה. מכאן אנחנו יוצאים

לג'אם, לראות את מרכז הצעירים הקלאסי. אז

בואו.

<עמיצור דמרי:>

(מצגת): ברשותכם אני אציג את ההתייחסות

למרכזי צעירים, גם על המודל של מרכזי

צעירים, מתוך זה אני מקווה מאוד שנצליח גם

כן להבין את המשמעויות של התפיסה הרחבה

יותר בנושא של צעירים בכלל ולאו דווקא

במרכזי צעירים.

זה מידע אינפורמטיבי. אנחנו עברנו על זה,

49 מרכזים, אנחנו מדברים על בין 56 ל-70 מרכזי

צעירים - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>

והיתר?

<עמיצור דמרי:>

הם פשוט קמו לבד. אם למשל אנחנו מדברים

ברעננה, אנחנו מדברים בהרצליה, הם קמו בלי

- - -

<היו"ר עמרם מצנע:>

שתי הדוגמאות שנתת אלה עיריות שיכולות

להרים את זה בלי עזרה בכלל.

<עמיצור דמרי:>

נכון, נכון.

<זיו בר:>

במועצות אזוריות יש 11 מרכזי צעירים שקמים

בימים אלה ורובם קמים באופן עצמאי.

<עמיצור דמרי:>

אני כן יכול להגיד לכם שבחלק מהמקרים

אנחנו זיהינו את המגמה הזאת, אז פתחנו

בתחילת השנה קורס מנהלים למנהלי מרכזי

צעירים חדשים, שיעל, שיושבת מאחוריי,

העבירה, מתוך כוונה באמת לתת להם לפחות את

תורת ההפעלה ואת תפיסת העבודה, על מנת

שנוכל לייצר איזה שהיא רמה מסוימת של

יישור קו וכדי שנוכל לעבוד ביחד.

זה החזון והיעדים והערכים של מרכזי

הצעירים. אנחנו נרד למטרות. אנחנו מדברים

על להבטיח את מימוש הפוטנציאל של צעירים

ללא קשר למוצאם, אנחנו מדברים על חיזוק

הפריפריה של מדינת ישראל - - -

<יהודית גידלי:>

במוצא הכוונה למקום מגורים, אני מתארת

לעצמי.

<עמיצור דמרי:>

ללא קשר למוצא, מאיזה מדינה, אם

יהודים-ערבים, חרדים, you name it, הכוונה היא

גם שאנחנו מדברים על הפריפריה החברתית

והגיאוגרפית, למשל רמלה-לוד וכן הלאה.

וכמובן ביישובים אחרים, כמו כפר סבא, שיש

להם עדיין פריפריה חברתית לא קטנה.

<היו"ר עמרם מצנע:>

אני מציע לכם להתחיל לאמץ את הפריפריה

השלישית. אני קורא לה מנטלית, אבל מנטלית

זו מילה קצת בעייתית.

<קריאה:>

תרבותית אולי?

<היו"ר עמרם מצנע:>

זה אותן קבוצות בחברה הישראלית שהן לא

מחוברות, והן יכולות לגור בתל אביב,

יכולות לגור בירוחם. יש ממשקים, דרך אגב,

אבל אני רואה בזה בעיה יותר קשה לפתרון.

<עמיצור דמרי:>

אנחנו מודעים למורכבות הזו באמת. מה

שחשוב זה שבכל מה שכתוב כאן כחזון וערכים,

זה מהלך שנעשה ביחד עם שותפים במשרדי

הממשלה. לא נראה את כל ההיסטוריה של ההקמה

של מרכזי הצעירים, אבל זה נעשה ביחד עם

משרדי הממשלה, ביחד עם השותפים מהמגזר

השלישי, קרן גנדיר, קרן גרוס ושותפים

נוספים. כלומר זה תהליך שיצא מתוך גיבוש

והבנות של הצרכים של הצעירים בישראל,

כמובן אחרי מחקר שנעשה.

יש לנו ארבעה תחומי ליבה. כולנו מכירים את

תחומי הליבה. זה מצד אחד התחומים

המרכזיים, תיכף אנחנו נראה גם תחומים

נוספים.

אוכלוסיית היעד – כפי שאתם רואים אנחנו

נוגעים בעיקרון בכל סוגי האוכלוסיות

הקיימות. כל מרכז צעירים הוא כמובן

סוברני להחליט מה הם הצרכים, אולי הוא

אפילו מייצר את מיקוד המאמץ. יש מרכזים

שיש להם גם את הנושא של השירות האזרחי

ובתוכו פועלות קבוצות בצורה מאוד

אינטנסיבית של שירות אזרחי וצעירים

בסיכון.

חיילים משוחררים, זו למשל גם אוכלוסיית

יעד מרכזית מאוד מאוד גדולה שאנחנו כבר

עובדים איתה. וזה בעצם מאפשר לנו לייצר את

הרצף. אנחנו כן מתייחסים, לא נגענו בזה

באופן משמעותי, המעבר הזה מגיל 18 ואילך,

המעבר מילדים ונוער לצעירים הוא מעבר

שאנחנו צריכים לדעת לתת לו מענה בצורה

מאוד מסודרת. נכון להיום זה נעשה בעיקר

ברמה של הרשות, שיש רשויות שיודעות לפתח

את המודל הזה ויש רשויות שלא מפתחות את

המודל הזה. במקומות שבהם יש את הפיתוח הזה

אנחנו רואים מעבר חלק מנוער לצעירים,

אחרת אנחנו נתקלים בהרבה מאוד בעיות.

למשל ארגונים כמו קידום נוער של משרד

החינוך עובד עד גיל 18 ויום אחרי זה הוא

אומר לו 'בהצלחה'.

<זיו בר:>

עוד משפט, עמיצור. בעצם כשילדים ובני נוער

הם בבתי הספר שלנו, יש איזה שהוא סוג של

שיח, הוא לא לגמרי סוציאליסטי, אבל הוא

מדבר על ערכים של שוויון ולהכיר את האחר

וללמוד על השני, ואז אתה מתגייס לצבא, אתה

מסיים את הצבא ואתה נכנס פתאום לסוג של

אולי המערב הפרוע, שיח שהוא מאוד

קפיטליסטי, שיח שאתה צריך להצליח ולהצליח

לבד ולנסות, ואתה גם עובר לגור הרבה פעמים

לבד וזה איזה שהוא ניסיון לעשות חיבור

בין אותם מסרים ובין אותה אחריות שהמדינה

לוקחת גם לגילאים היותר מאוחרים. שלא

יהיה את הפער הגדול הזה.

<עמיצור דמרי:>

אחד הדברים שנעשו בדימונה, ועדיאל פה

והוא יכול לתקן אותי אם אני טועה, אבל הם

עשו בדיקה לגבי המוטיבציה של צעירים בני

17-18 לגבי החזרה שלהם לעיר ואחד הדברים שהם

גילו, שכבר בגיל 16-17 הילדים כבר מתחילים

לעבד את הרעיון שהם עוזבים את דימונה

לתמיד אחרי הצבא ולא יחזרו לעיר. פה מתחזק

הקשר הזה שיש צורך כבר לעבוד עם בני 17-18 - -

-

<היו"ר עמרם מצנע:>

אתה צודק במאה אחוז, אבל זה מחלקות הנוער,

יש להן את האחריות שלהן.

<עמיצור דמרי:>

זה נכון, לגמרי נכון, אני רק בא ואני אומר

שכאן זה המקום שמתחבר הרצף.

<אורית אסייג:>

צר לי לאכזב אותך, אנחנו מתחילים לעבוד על

הזיקה המקומית של הילדים למקום שבו הם

גדלים כבר בגן הילדים, והנושא הזה שזור

בכל שכבות הגיל, כדי שבסוף, בגיל 18 יהיה

להם ברור שהחלק הארי - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>

עד גיל 18 יש לך תכניות לא רעות, הבעיה היא

באמת כשהם יוצאים מהחממה המשפחתית והבית

ספרית.

<עמיצור דמרי:>

ואיך שומרים על קשר עם החיילים שלנו ומה

עושים איתם ואיך אנחנו עוזרים אם קרה להם

משהו.

תחומי העיסוק הנוספים. כפי שתשימו לב, חלק

מתחומי העיסוק שאנחנו מפעילים בתוך

מרכזי הצעירים, על חלק מהם אלי דיבר, כמו

מתמחים, דיור, או חירום, אבל - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>

את הדיור אני הייתי שם לא בנוספים, אלא

במרכזיים.

<עמיצור דמרי:>

יכול להיות מאוד שזה יגיע למקום הזה. אני

אומר עוד פעם, יש תחומי ליבה שבגינם

הצעירים מגיעים למרכז. הצעירים מחפשים

לימודים, מחפשים עבודה, הם מחפשים לעשות

משהו בעיר שלהם, בחלק מהערים, לא בכל

הערים, יש ערים שיודעות לעשות תרבות פנאי,

הם לא צריכים להסתכל על הצעירים בשביל זה.

זו הסיבה שבגינה נכנסים למרכז הצעירים.

התפקיד שלנו בתוך מרכז הצעירים זה לייצר

אצלם איזה שהוא תהליך שהם עוברים כמעט

בכל תחומי החיים, החל ממעורבות והתנדבות

ועד לבוא נעזור לך גם למצוא דיור ולייצר

את זה בקרב הצעירים. אני לא רוצה שאנחנו

נגיד להם מה לעשות, אני רוצה שזה יבוא

מאצלם ואנחנו רואים את זה בעכו.

<היו"ר עמרם מצנע:>

כן, אבל תרשה לי לומר עוד פעם, לפי ניסיוני

מרכז הצעירים הוא לא רק נקודת מתן שירות,

כי זה יש בעיריות, והיו ויהיו, ויותר

ופחות. הוא מקום של התייחסות, מקום חברתי,

ואתה צריך ליצור כל מיני גירויים כדי

שאנשים יבואו לשם ויישארו שם, וזה יותר

הקשרים החברתיים, הפעילות החברתית

המשותפת, דווקא בגילים האלה. לכן אני אומר

כל הזמן דיור, דיור, דיור, כי זה נושא

מרכזי, ותדעו לכם שבפריפריה הוא לפעמים

יותר בעייתי מאשר במרכז, להוציא את הנער

הצעיר או את הנערה מהבית, כי אחרת הוא

באמת נוסע למקומות אחרים. אם אתה מאפשר לו

דיור, כפי שעושים את זה בדימונה, עשו את זה

בירוחם עם דירות של עמידר, עם קרוונים

וכדומה, כשאתה נותן לו מין איזה שנתיים,

שלוש, ארבע, של מעבר, אתה קושר אותו למקום.

ואז כמובן השכלה גבוהה וכל הדברים

האחרים. אני חוזר ואומר, אם זה הופך להיות

רק מקום של קבלת שירות כזה או אחר, אז הוא

יבוא לקבל את השירות ויילך ויישאר בעצם

אינדיבידואל.

<עמיצור דמרי:>

בנושא של הדיור אני מקבל את האמירה,

שהנושא של הדיור הוא נושא חשוב. אנחנו לא

סתם הגדרנו תרבות פנאי, למרות שהרבה

אנשים הרימו גבה ואמרו לנו 'מה פתאום אתם

עושים תרבות פנאי?' אבל אנחנו רואים שיש

לנו תפקיד משמעותי מרכזי בנושא של הזהות

של אותו צעיר או צעירה ובמוטיבציה שלהם

לקחת חלק, להיות פעילים, להיות

אקטיביסטים וליהנות ממה שהעיר יודעת

ומסוגלת לתת וגם האזור. אנחנו היום, בעיקר

בפריפריה, עוד פעם נגב וגליל, אנחנו

מדברים גם על חשיבה אזורית. אני יכול

לצרוך את השירותים שלי, עדיף לי לנסוע

מדימונה לירוחם בכדי לראות אמן כזה או

אחר ולאו דווקא לנסוע ולהגיד, 'אין שום

דבר בירוחם, בואו ניסע לתל אביב', כי רק

בתל אביב יש את זה. הרעיון הוא גם לפתח את

התפיסה האזורית, שבשנתיים האחרונות היא

עשתה קפיצת מדרגה מאוד משמעותית.

אלה הנושאים. אני לא ארחיב על זה, כי אני

אומר עוד פעם, ראינו את זה דרך אלי, רק

חשוב שתראו.

זה צוות צעירים. מי שעומד בראשו זה אני, יש

לנו מזכירה שגם אחראית על כל הנושא של

החוזים, מכרזים, אחראית על הטיפול. יש לנו

מנהלי אזורים שהתפקיד שלהם בעיקר לעבוד

מול מנהלי המרכזים, בליווי השוטף שלהם,

בהדרכה, ומנהלי תחומים שהם בדרך כלל

מנהלי תחום השכלה, תעסוקה, מעורבות

חברתית, שהתפקיד שלהם לעשות דריל דאון,

להתמקצע, להרחיב את השירותים ואותם מענים

וכל הזמן לייצר מענים נוספים על מנת

שצעירים יגיעו, לא רק ממקום של שירותים,

אלא גם ממקום של עשייה.

יעל, מנהלת פיתוח והדרכה. הנושא הזה הוא

נושא קריטי, הוא ציר קריטי, נתיב מרכזי

בעבודת המטה שלנו. כל הזמן יש לנו נושא של

למידה ופיתוח, כל הזמן יש את הנושא הזה של

לראות, ללמוד, לחקור, כי אנחנו חייבים

להישאר רלוונטיים גם לצעירים.

קצת היסטוריה. מי שמכיר את הרעיון, הרעיון

זה עניין של שותפות בין משרדי ממשלה,

שקראו לו מסד קליטה, שבאו ולקחו ולמדו את

הנושא של מרכזי הצעירים והם החליטו להקים

פיילוט בנושא הזה. כמו שאמרתי, זה עבר

תהליך של מחקר מלווה וכתוצאה מהפיילוט

הזה אנחנו למדנו שני דברים. אחד זה שהצורך

הוא באמת ברמה הלאומית, והדבר השני זה

שהוא לכלל הצעירים במדינת ישראל והוא לא

היה יכול להיות רק מיועד לאוכלוסייה כזו

או אחרת. אנחנו רואים כל הזמן התפתחות של

הקמה של מרכזי צעירים נוספים. אחת

מנקודות הציון המרכזיות זה ב-2008, כנס

ישראל לצעירים, 2009-2010 אנחנו מדברים על

החלטת ממשלה שמשרד נגב-גליל מפעיל, הוא

שחקן משמעותי, הוא שינה את כללי המשחק גם

בתפיסה של מרכזי הצעירים. הרשות לפיתוח

הנגב והרשות לפיתוח הגליל ידעו לתת לנו

תמיכה מאוד משמעותית גם בחשיבה האזורית

וגם בשיתופי הפעולה. כתוצאה מזה יש היום 26

מרכזי צעירים. אין היום בנגב ובגליל עיר

ואם בישראל שאין לה מרכז צעירים ואנחנו

עכשיו מדברים על השלב הבא, שזה בעצם פתיחה

במועצות אזוריות או גם בחברה הערבית. יש

לנו מרכז צעירים אחד בבית ז'אן ומרכז

צעירים אחת בג'ת, אבל זה לא כל החברה

הערבית כמובן.

גילה גמליאל וכל הנושא הזה של מחזיקי

תיקי הצעירים, אני אומר עוד פעם, מ-2008 כנס

ישראל לצעירים נתן איזה שהיא קפיצת מדרגה

משמעותית, גם בתפיסה, גם בהבנה, ובבחירות

של 2009 נכנס כל הנושא של מחזיקי תיקי

צעירים ברשויות המקומיות וזה גם נתן בוסט

מאוד רציני בהבנה של הצורך של מרכזי

הצעירים.

עוד קצת נתונים. אז מה אנחנו רואים? אנחנו

רואים שצעירים זה משאב, אנחנו לא יכולים

להתייחס לזה לא כאל צעירים בסיכון, למרות

שיש גם צעירים בסיכון, אבל קודם כל הנחת

היסוד היא שאנחנו מסתכלים על צעירים כעל

משאב ולא שום דבר מעבר לזה. גם כשהם

אוכלוסייה חלשה או מוחלשת אנחנו יכולים

להביא אותם לנקודה כזו שיכולה להיות חברה

פרודוקטיבית מצליחה שיכולה לתרום לחברה

הישראלית ולא להפריע.

יש לנו כמובן ביקוש גדול מאוד למרכזי

צעירים. אם אנחנו מסתכלים על השלבים

הבאים, יש הרבה משרדי ממשלה שנכנסים. משרד

החינוך הוא אחד מהמשרדים שעכשיו הביע

התעניינות מחדש בנושא של מרכזי הצעירים.

עוד משרדי ממשלה נוספים. יש צורך בהקמה של

מנגנון שיידע לתאם את הפעילות ולדעת

להביא את המשאבים לטובת מרכזי הצעירים.

הרבה פעמים הם לא עוברים דרך מרכזי

הצעירים, ראשי הערים שיודעים לנהל את

הדברים, או שמנהלים את הדברים נכון,

מצליחים בכל זאת למקד ולהביא את הכסף

לתוך מרכז הצעירים, לא בכל הערים זה קורה,

ואני חושב שכאן צריך להיות איזה שהוא

מנגנון שמתייחס לנושא של התכלול.

אם אנחנו מדברים על המיזם, אז כמובן כל

הנושא של התקנון. היום כוח האדם של מרכזי

הצעירים תלוי ברשויות המקומיות. אנחנו

ראינו את שמעון לנקרי, כמה הוא השקיע. חלק

מהרשויות לא מסוגלות להשקיע את זה. למנהל

מרכז צעירים צריך להיות תקן, לרכזים צריך

שיהיה תקן, על מנת שאנחנו נוכל להבטיח את

העבודה של מרכז הצעירים. זה קריטי. אני

חושב שרק מנגנון כמו שחברה ממשלתית

מעורבת או כל מנגנון שמוגדר כמנגנון יוכל

להבטיח את העתיד של מרכזי הצעירים לטווח

ארוך ולתת להם גם עצמאות.

הרשויות המקומיות, דיברנו על זה, הן שחקן

מפתח, הן צריכות לקחת את האחריות. זה

בסופו של דבר יושב בבית של ראש העיר וראש

העיר צריך להוביל את זה והוא צריך לקדם את

האינטרסים של העיר כרשות מקומית. כמובן

התפקיד שלנו, גם של משרדי הממשלה, זה

לעזור לרשויות המקומיות לקדם את התפיסה

הזו וכמובן לייצר את האמירה ברמה הלאומית

ובראייה לאומית בנושא של צעירים וכאן באה

לידי ביטוי חברה ממשלתית מעורבת, שלא רק

מסתכלת לתוך העיר, אלא מסתכלת על כלל

הצעירים במדינת ישראל וכלל המענים

שצריכים לתת להם.

לצורך זה אני חושב שאחד הדברים במרכזים

שאנחנו צריכים לעשות זה גם לבצע מחקר

מקיף על הצרכים של הצעירים, על איך הדברים

עובדים, עשו כבר מחקרים, נעשו הרבה מאוד

מחקרים על צעירים בכל מיני היבטים ועכשיו

צריך לקחת את המידע הזה, לתכלל אותו ולשים

אותו במקום אחד שיוכל לשמור על יציבות

בנושא של עבודה עם צעירים בכלל.

<אורית אסייג:>

תודה רבה.

הוזמנו לכאן מספר אנשים שהם מאוד

רלוונטיים ויש להם ממשקי עבודה

אימננטיים עם מרכז הצעירים, כל אחד ישפוך

אור מנקודת ראותו הוא, מהמקום שבו הוא

נמצא, מהפרויקט, מהמיזם, מהמוסד שאותו הוא

מייצג. אפשר יהיה גם לשאול שאלות, נתחיל

עם רני, מנכ"ל המכללה האקדמית גליל מערבי.

<רני פלק:>

אנחנו בתוך השטח המוניציפאלי של העיר

עכו. איך לנקרי אומר? הוא עדיין קורא לנו

מכללה אקדמית גליל מערבי, אבל הוא כבר

קורא לנו מכללת עכו. יש לנו באמת ממשק,

מטבע הדברים, האוכלוסייה שלנו, סטודנטים,

תלמידי מכינות בקדם אקדמי, יש הרבה

ממשקים עם מרכז הצעירים, גם חיילים

משוחררים, כל הדברים שנעשו עם קרן גרוס

ועוד פעילויות עם חיילים משוחררים. יש

פעילויות משותפות, פה במכללה, או בעכו עם

מרכז הצעירים. יש לנו גם הרבה פעילויות,

אני לא רוצה להרחיב - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>

מטבע הדברים במכללה כזו כולם צעירים.

הכוונה לסטודנטים, לא למרצים.

<רני פלק:>

נכון. כולם צעירים. יש לנו גם מרצים

צעירים, אבל יש לנו גם מרצים יותר ותיקים.

אבל יש לנו הרבה פעילויות שיזמנו דווקא

לאחרונה ובעיקר התחלנו את זה עם עכו

וקראנו לזה פרויקט של ילדי מצוינות

שהתחיל ותפס אפילו תאוצה - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>

של ילדים בתיכון?

<רני פלק:>

ילדים ביסודי, כיתות ד' עד ו', מה שנאמר פה

קודם, שהצעירים זה מתחיל הרבה יותר,

להטמיע, להנחיל, לחנך ולהקנות. כל הדברים

האלה. יש לנו פרויקט של ילדים שהם בהגדרה

מצוינים על ידי משרד החינוך, הם עושים

פרויקט של יום בשבוע, הם יסיימו עכשיו עוד

שנה. יש כבר הרשמה יותר גדולה לשנה הבאה.

דרך אגב, ההצלחה פה של המכללה עם עכו, זה

עכשיו נהיה בום גדול בכל הקריות ויש לנו

תהליך של התפתחות לשנה הבאה עם כל הקריות.

אלה הילדים הצעירים יותר. כך שיש לנו באמת

הרבה ממשקים.

יש לנו ממשק אקדמי אחד, אני אגיד אותו

בקצרה, יש שני חוגים ייחודיים במכללה

האקדמית גליל מערבי, אחד זה החוג

לתיאטרון ומחול. תיאטרון, כל נושא

התיאטרון של עכו ופסטיבל חג סוכות, ויש

לנו חוג לשימור אתרים, שיש שם הרבה

פעילות, שהוא נוסד והומצא בגלל הקרבה

הגיאוגרפית לעכו. השנה פעם ראשונה קיבלו

תואר אלה שסיימו שלוש שנים ראשונות

אקדמיות ויש הרבה פרויקטים משותפים עם

העיר עכו, ובינתיים עושים חפירות בסוסיתא

חודש שלם. ביולי, אנחנו רוצים לתכנן שיעשו

ביחד, סטודנטים, מרצים ויש הרבה פעילות

מעבר למרכז הצעירים ש - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>

איך מגדילים את כמות הצעירים שרואים

כחשיבות ללכת לאקדמיה? הלוא אחת הבעיות

הקשות זה ההעצמה של אותם צעירים שאמנם

גומרים תיכון ויש להם בגרות, הם צריכים

בגרות שמאפשרת הליכה לאוניברסיטה, אבל הם

לא מאמינים בעצמם ולכן הם לא הולכים בכלל

לאקדמיה. כלומר כל נושא הנגישות.

<רני פלק:>

במפגשים האלה זה אפילו מתחיל עם הילדים.

ההורים של הילדים שמכירים ומגיעים

ולמכללה. אני לא רוצה להיכנס פה לכל ה - - -

<עמיצור דמרי:>

החיילים שמגיעים אלינו לקראת שחרור.

<רני פלק:>

כן, החיילים לקראת שחרור. עושים להם את זה

בעיקר בשיתוף פעולה עם מרכז הצעירים. אבל

כל תורת השיווק של המכללות,

האוניברסיטאות ובמכינות זה בדיוק הדבר

הזה. במכינות שלנו יש מכינות מחולקות

לפלחים פלחים כדי לעודד אותם. גמרנו בסוף

השבוע יומיים של ימים פתוחים כאלה שאנחנו

משכנעים אותם שמי שחסר לו בגרות, עושים את

זה. יש שיחות שעושים עם אנשים קצת יותר

מבוגרים, יש כמה שנקרא מכינת 30 פלוס, של

כאלה שלא חשוב למה, זה כרגע חלק מאיתנו

כבר, בתיכון שלא בדיוק עשינו את ההשלמות

האלה ואנחנו עושים להם קורסים מיוחדים

ומושכים אותם לאקדמיה וזה מצליח.

<אורית אסייג:>

אנחנו כמערך חינוך יישובי, כשאנחנו

מדברים עם תלמידים ותלמידות, מגיל יסודי,

אנחנו אומרים 'אנחנו מלווים אתכם עד אשר

תסיימו את לימודיכם בתואר הראשון לפחות'.

זאת אמירה, ראש העיר מצהיר את זה בכל

פורום אפשרי, אנחנו כמינהל חינוך, כי זה

מאוד חשוב לתת להם תמיד את הקצה הרחוק

שאליו אנחנו מכוונים שהם יגיעו.

<זיו בר:>

דווקא נראה לי שאחוזי הצעירים שמשתלבים

באקדמיה יחסית למדינות אחרות הוא די גבוה

במדינת ישראל. אנחנו גם גדלנו על אתוס עם

הספר, הרבה אמהות 'לך תלמד, לך תלמד. אין

כסף, אבל ללמוד אתה צריך'. אני חושב שגם

צריך לפתח איזה שהוא אפיק למי שלא הולך

לעשות תואר ראשון ועדיין הוא יכול

להתפרנס בכבוד. במדינות אחרות להיות נהג

של איזה שהוא טרקטור, או בטח רתכים, זה

מקצוע מכובד, מרוויחים כסף מכובד ואנשים

גאים במה שהם עושים, ואצלנו זה ממש - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>

כן, זה נושא בפני עצמו שאנחנו צריכים לטפל

בו. כל הנושא של חינוך טכנולוגי, מה זה

חינוך טכנולוגי, זה לא פשוט. יש מדינות

בעולם שבכיתה ד' כבר מחליטים מי הולך

לאקדמיה ומי הולך לטכנולוגיה. אני רוצה

לראות את האמא הישראלית שאומרים לבן שלה

בכיתה ד', 'הוא נגרות'. לראות מה קורה. כן,

יש פה בעיה לא פשוטה.

אבל רציתי לשאול דבר אחר. אתם נתקלים

בבעיה של צעירים שרוצים ללכת לאקדמיה ולא

יכולים לממן את הלימודים בגלל בעיות

כלכליות ואין לכם מלגות?

<אורית אסייג:>

אין דבר כזה שאין לנו, יש פה מעטפת מאוד - -

-

<אלי חביב:>

אני רוצה לענות על זה. מניסיון של חמש

שנים, מי שרוצה ללמוד מוצא את התקציבים.

אנחנו מסייעים במלגות סדר גודל של בין 50%

או 40% במינימום עד 80%-90% ויש מלגות שהן 100% משכר הלימוד. אני לא חושב שהגיע צעיר

והבעיה שלו הייתה שכר לימוד ובגלל זה הוא

לא למד. עשינו כבר פעילויות משותפות עם

המכללה יחד בשכונות קשות מאוד, כמו גאולה

ובן גוריון, לאיתור של חבר'ה עם פוטנציאל

ללימודים אקדמאיים שהדבר שמנע מהם זה היה

באמת שכר הלימוד. הבאנו אותם והכנסנו

אותם פנימה לאקדמיה, אם זה במכינות

להשלמת בגרויות ואחרי זה הם נמצאים על

המסלול הזה, כשהדיקנט במכללה עוזר,

כשאנחנו עוזרים.

<נסים לגזיאל:>

אני גם עובד במכללה, בדיקנט. אני אומר שכל

קרן שתתווסף לקרנות שיש לנו תוכל למנף את

מספר הסטודנטים. אנחנו היום נעזרים

בקרנות כמו רום, כמו קציר, שהן קרנות

שעוזרות בצורה מאוד מסיבית. קרן קציר

למשל עוזרת לתכניות מיוחדות, כמו לנשים

חד הוריות. יש לנו קבוצה של 25 נשים חד

הוריות שמקבלות את כל הסיוע.

<היו"ר עמרם מצנע:>

הבעיה בדרך כלל היא באוכלוסיות שלא

נופלות בקטגוריות. קרן גרוס זה רק

לחיילים משוחררים, מה קורה עם האוכלוסייה

הערבית, למשל, בעכו? כי הם לא כל כך חשופים

למלגות שונות.

<אלי חביב:>

לגבי האוכלוסייה הערבית, כמובן שצעיר או

צעירה שמבצעים שירות לאומי זכאים לכל

המלגות של חייל משוחרר, זו אותה משבצת.

מעבר לזה, כל המלגות שהן בשליטה שלנו, כמו

מלגת ראש העיר או מעשה עולם, או מלגות

שאנחנו משתתפים בהם, כמובן שיש ייצוג גם

למגזר הערבי וצעיר או צעירה ערביים

יכולים להשתתף. ור"ה אותו דבר. הסל שישנו,

ישנו סל של מלגות, הוא אולי לא באותה

פרופורציה מבחינת התקציב כמו במגזר

היהודי, בגלל כל הקרנות שמסייעות רק

לחיילים משוחרים אבל יש.

<נסים לגזיאל:>

אני נפגש עם הסטודנטים אחרי שהם מסיימים

את הלימודים ואז מתחילה הבעיה של

התעסוקה. זו בעיה מאוד מאוד מרכזית

לסטודנטים. יש לנו רכזת תעסוקה במכללה

שמטפלת בסטודנטים שנה שלישית, לקראת סיום

הלימודים והיא לא יכולה לתת מענה

לסטודנטים ש - - -

<שירה דקל כץ:>

רק בהקשר הזה, יכול להיות שבעכו לא, אבל

בערים אחרות בהחלט כן, יש צעירים שרוצים

ללמוד ולא בהכרח יכולים. דווקא, דרך אגב,

המעמד הנמוך מאוד, יש לו הרבה יותר

אפשרויות. הצעירים ממעמד הביניים שלא

מצליחים לעמוד בתנאי הסף של המלגות הם

הצעירים שלא מצליחים בדרך כלל ואז מה

שקור זה שהם לפעמים מתחילים, עוזבים אחרי

שנה אחת, הולכים לחפש עבודה, לא מצליחים

להחזיק את הדירה. זאת אומרת לאו דווקא

הקצוות, יותר האמצע.

<היו"ר עמרם מצנע:>

זו אחת המטרות של מרכז הצעירים, זה לאתר

באמת את אותן חוליות שנופלות - - -

<שירה דקל כץ:>

אבל לא תמיד יש מענים.

<היו"ר עמרם מצנע:>

אני בטוח שאין, אבל אני אומר לאתר אותם

קודם כל ולהבין את ההתנהגות שם ולנסות

לכוון מלגות במיוחד לשם.

<נסים לגזיאל:>

בשנה שעברה הייתה תכנית מאוד יפה של

הרשות לפיתוח הגליל עם מוסדות תעסוקה,

שנתנו מלגות לסטודנטים שנה שלישית

ושילבו אותם בתעסוקה, אבל השנה היא לא

הייתה. אני מקווה שהשנה, טלי אמרה שהם

מתכוונים לחזור.

<אלי חביב:>

אני רוצה לתת דוגמה למלגה. רועי, אתה תציג

גם את הפרויקט הזה וגם דוגמה של מלגה שהיא

- - -

<רועי:>

שלום. אנחנו מפעילים פה תכנית בשיתוף

מרכז צעירים שנקראת פרויקט מעש"ה עולם.

מעשה עולם בעצם מביא קבוצה של חבר'ה

צעירים ממדינות דוברי אנגלית. בשנתיים

האחרונות זה היה מצפון אמריקה, כולם

מגיעים לכאן דרך מסע, קבוצה של בוגרי

קולג', זה נקרא פוסט קולג', יהודים, הם

מגיעים לעיר עכו ואנחנו כאן, דרך מרכז

צעירים, דרך השותף המרכזי שלנו כאן,

מחברים אותם לסטודנטים מהעיר עכו,

סטודנטים ישראליים, ובעצם יש פה פרויקט

משותף של חבר'ה יהודים אמריקאים, או

יהודים דוברי אנגלית וחבר'ה מקומיים

מהעיר עכו. הם גם עושים התנדבות משותפת

בעיר וגם יש מפגש אחת לשבוע שבו עוסקים

בשאלות שקשורות למדינת ישראל, לקשר שלי

ליהדות התפוצות, מה זה אומר להיות יהודי

אמריקאי וישראלי ואיך מדברים על נושאים

שקשורים לחדשות, לפוליטיקה, לשנת בחירות

שעברנו השנה. כל זה קורה כאן בתוך מרכז

הצעירים. יש לנו גם דוגמה לסטודנט שהיה

השנה בתכנית. אני מרכז את הקבוצה של

האמריקאים.

אם אנחנו מדברים על נושא המלגות, זה מעניק

מלגה, בשיתוף גם עם קרן קציר, ומי שזכאי,

גם עם קרן גרוס. זו מלגת לימוד מלאה

לסטודנטים הישראלים והמפגש הוא כמעט

ייחודי במציאות הזאת של סטודנט שמקבל גם

מלגה, גם אפשרות להתנדבות ולעשות עשייה

חברתית בתוך העיר, בקהילה שלו, ומפגש

ייחודי של למידה מאוד מרתקת וייחודית.

<יהודית גידלי:>

כמה שנים אתה בעיר?

<רועי:>

אני מרכז אותו, זו השנה השלישית שלו כבר

בעיר.

<אורית ברוך:>

יש נקודה שלא עלתה ואני חושבת שמאוד חשוב

להעלות אותה. אנחנו מדברים ברמה של

הרשויות המקומיות, אבל דווקא ברמה

הכללית, הלאומית, נוצרו עם השנים, בעקבות,

אני חושבת, איזה שהוא תהליך של התמקצעות

שעבר על החברה הישראלית, היום, כדי שצעיר

יוכל להיכנס לעבודה יש חסמים של ותק ושל

צורך בתארים שבעצם כשאתה מסתכל ורוצה

לראות מי מהצעירים יכול להיות מועמד

לעבודה, אין לך מועמדים. המועמדים

מתחילים מגיל 35, גם כי אולי צריך 7 שנות

ותק ותואר שני, בפרט בשירות הציבורי

והנקודה הזאת איכשהו לא עולה על השולחן.

אני חושבת שנורא חשוב לשים אותה. אני

חושבת שהכנסת פה

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]