פרוטוקול מספר 39, ועדת החינוך, התרבות והספורט, 09/05/2023

הכנסת העשרים-וחמש

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 39

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, י״ח באייר התשפ״ג (09 במאי 2023), שעה 10:00

סדר היום:

<< נושא >> הנשירה במגזר הבדואי והטיפול בנושרים << נושא >>

נכחו:

חברי הוועדה:

יוסף טייב – היו"ר

יוסף עטאונה

חברי הכנסת:

וואליד אלהואשלה

מוזמנים:

שירין נטור חאפי

–

מנהלת, אגף חינוך בחברה הערבית, משרד החינוך

חיים מויאל

–

מנהל, אגף א׳, חינוך ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך חגית בן סימון

–

מפקחת, מחוז דרום, משרד החינוך

ירון שניידר

–

מפקח ביקור סדיר ומניעת נשירה, מחוז דרום, משרד החינוך הדר פוקס

–

רפרנטית חינוך באגף תקציבים, משרד החינוך

אוסאמה קנבר

–

מנהל, תחום תעסוקת מיעוטים, מנהל אוכלוסיות, משרד הכלכלה והתעשייה- זרוע העבודה אסף ויניגר

–

מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אתי וייסבלאי

–

מרכז המחקר והמידע של הכנסת

סלאמה אלאטרש

–

ראש המועצה האזורית אלקסום

עומר אבו עסא

–

מנהל מחלקת חינוך, מועצה אזורית אלקסום

אסהמאן ג׳אבלי

–

מנהלת עמותה, ארגוני הורים

סולטן אלקרעאן

–

מנהל, אגף חינוך, מועצה מקומית כסייפה

יוסף אבו זאיד

–

מנכ״ל, עיריית רהט

חיאם קעאדן

–

סמנכ"ל המגזר הערבי, מרכז השלטון המקומי

חגי רזניק

–

ראש מכון ריפמן

איברהים אבו אלקיעם

–

מכון ריפמן

הילה סעדיה

–

מנהלת מחקר וקידום מדיניות, ארגון ׳פתחון לב׳

מונא מחאג'נה

–

המועצה לשלום הילד

יוסף מאדי

–

ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי

אביב גרימברג

–

ועד מורי היל"ה, כח לעובדים

משתתפים באמצעים מקוונים:

ברכיה אברהם רוזנבלום

–

מתכלל, תוכנית חומש מחוז דרום, האגף לפיתוח כלכלי חברתי בחברה הבדואית, משרד החינוך ד"ר שרף חסאן

–

ראש ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי

ייעוץ משפטי:

צח בן יהודה

מנהלת הוועדה:

יהודית גידלי

רישום פרלמנטרי:

חבר תרגומים: שיר קרספין

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת, ייתכנו אי דיוקים והשמטות.

<< נושא >> הנשירה במגזר הבדואי והטיפול בנושרים << נושא >> << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, י״ח באייר התשפ״ג, 09 במאי 2023. חג ל"ג בעומר שמח. אנחנו בנושא הנשירה במגזר הבדואי והטיפול בנושרים. דיון שהתבקש על ידי חבר הכנסת יוסף עטאונה, חבר הוועדה וכמובן שאנחנו נענים בחיוב. אנחנו פה כדי לייצג את כלל אזרחי מדינת ישראל. לפני שאנחנו מתחילים את הדיון, הייתי רוצה שאסף, ה-ממ״מ, אולי תציג לנו חלק מהנתונים ולאחר מכן תוכל גם אתה יוסף, אז אסף, בבקשה.

<< אורח >> אסף ויניגר: << אורח >>

תודה רבה כבוד היושב ראש. אני אסף, ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. אני אציג כאן כמה נתונים על נשירה ועל שיעורי הלמידה בקרב בני נוער בדואים בדרום. נתונים שמתוך מסמך שכתבנו לבקשת חבר הכנסת יוסף עטאונה. לפני שאני אתחיל עם הנתונים אני רק אגיד משהו קטן. שיעור הנשירה בקרב התלמידים הבדואים בדרום הוא גבוה מאוד ביחס לכל קבוצת אוכלוסייה אחרת בישראל, אני מקווה שאני לא עושה Spoiler.

הנושא הזה של צמצום הנשירה בקרב התלמידים הבדואים, הוא נמצא על סדר היום של הממשלה בשנים האחרונות ובמסגרת החלטות הממשלה על תוכניות החומש לחברה הבדואית, יש גם התייחסות לנושא של צמצום הנשירה. במסמך שכתבנו עבור חבר הכנסת עטאונה יש התייחסות ויש פירוט גם ביחס לזה, ואני מניח שגם משרד החינוך וגם גורמים אחרים יתייחסו לזה בהמשך. בואו נתחיל. כמה נתונים מרכזיים לפני שנסתכל על הנתונים עצמם.

יש לנו נשירה גלויה, שהיא בעצם נשירה שנתית, והיא הדרך המקובלת על ידי משרד החינוך ועל ידי הלמ״ס, לבחון את שיעורי הנשירה. והם מציגים את מי שהיו רשומים כלומדים בבית ספר בשנה מסוימת, אבל בשנה העוקבת הם כבר לא רשומים לאף מוסד חינוכי. יש לנו גם את הנשירה הסמויה, שהיא מוגדרת כהיעדרות תכופה ממערכת החינוך או נוכחות פסיבית בכיתה, מבלי שמתקיים תהליך של למידה משמעותית, מה שמכונה בתור נוכח – נפקד.

ההגדרה האחרונה שיש היא שיעור למידה, מספר הילדים שלומדים במסגרת לימוד ידועה, מתוך מספר הילדים בקבוצת הגיל הרלוונטית. צד השני של המטבע של שיעור למידה, זה כמובן שיעור אי הלימדה, משיעור אי הלמידה אפשר להסיק גם לגבי נשירה מצטברת. עכשיו, מה אני אציג כעת? אני אציג נתונים על נשירה שנתית ונתונים על שיעורי למידה, לגבי נשיה סמויה אנחנו לא נציג נתונים, משום שאין איזה שהוא מדד רשמי, או מדד מספיק מדויק על מנת להציג נתונים על נשירה סמויה. אנחנו יודעים שמשרד החינוך אמור לפתח מדד כזה, ככל שידוע לנו, מדד כזה עדיין לא פותח.

ואני רק אציין גם בהקשר הזה, שבדו״ח מבקר המדינה שפותח ממש לאחרונה בנושא של חוסר מעש של צעירים ערבים, המבקר הביע ביקורת על כך שכלי כזה לאיתור וניתור נשירה סמויה עדיין לא פותח, ואני אגיד שגם בדו״ח הזה על חוסר מעש של צעירים, נמצא שחוסר מעש בקרב צעירים בדואים, הוא גבוה יותר ביחס לכל קבוצה אחרת באוכלוסייה. כלומר, יש איזה שהוא מתאם בין נשירה לבין דברים אחרים לאחר מכן.

ועכשיו לנתונים, רק לפני כן אגיד שרוב הנשירה היא בשלב החינוך העל יסודי, בשלב החינוך היסודי כמעט ואין נשירה, ככל שידוע לנו. ולכן כל הנתונים שאני אציג יתמקדו בשלב החינוך העל יסודי. כאן אנחנו נציג נתונים של נשירה שנתית בקרב תלמידי כיתות ז׳-י״ב. אפשר לראות ששיעור הנשירה השנתית בקרב התלמידים הבדואים בדרום, גבוה יותר מכל אוכלוסייה אחרת, בכל השנים שמוצגות. אם כי יש ירידה מסוימת לאורך השנים.

מה שצריך לקחת בחשבון ביחס לשנה האחרונה, זה שעדיין מדובר בשנה שנחשבה כשנת קורונה ואנחנו יודעים שהלימודים לא התקיימו באופן סדיר, וזה יכול להשפיע גם על הרישום המדויק של הנשירה. לכן יהיה מעניין להסתכל בשנים הבאות ולראות האם זה משהו חריג או שאכן יש מגמה של צמצום.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

זה נתונים של הלמ״ס, כן?

<< אורח >> אסף ויניגר: << אורח >>

אלה נתונים של הלמ״ס. כל הנתונים שאני אציג, הם עיבודים מיוחדים שנערכו על ידי הלמ״ס לבקשתנו.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

יש לנו השוואה בין אחוזי הנשירה שקיימים באותה שנה שנחשבת שנת קורונה, בין המגזר הכללי למגזר הערבי?

<< אורח >> אסף ויניגר: << אורח >>

אנחנו רואים כאן השוואה. אם נסתכל על שלושת העמודות של שנת 2021, אז אנחנו רואים בכחול, זו העמודה של הבדואים בדרום, בכתום, זו עמודת החינוך העברי ובאפור, עמודת החינוך הערבי. ואז אנחנו רואים שבעצם בחינוך הבדואי, שיעור הנשירה הוא גבוה ביחס לכל אחת מקבוצות האוכלוסייה האחרות באופן משמעותי.

<< אורח >> חיאם קעאדן: << אורח >>

אבל יכול להיות שהנתון בכלל לא נכום. אם אתה אומר שאלה נתונים משנת קורונה ויש ירידה של 50% בתוך כמה שנים, שזה מפליא, אז יכול להיות שבכלל כל הנתון הזה לא נכון ולא מדויק.

<< אורח >> אסף ויניגר: << אורח >>

אין ירידה של 50%. הירידה היא של 0.7%. וכפי שציינתי, אנחנו רואים שיש ירידה גם בשנת 2017 ביחס ל-2013. יכול להיות שיש כאן רישום שהוא לא מדויק. מעניין יהיה לראות בשנים הבאות מה היא תמונת המצב. כאן אנחנו יכולים לראות את התמונה ברזולוציה מגדרית. אנחנו רואים ששיעור הנשירה בקרב הבנים, התלמידים הבדואים, גבוה משיעור הנשירה בקרב הבנות. אנחנו רואים את זה מחולק לשני שלבי חינוך, ז׳-ט׳ ו-י׳-י״ב. ומטבע הדברים, ככל ששלב החינוך הוא גבוה יותר, אז שיעור הנשירה גבוה יותר.

<< דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> יש לי שאלה. מה אחוז התלמידים הבדואים שנושרים מבתי הספר? שלוש נקודה כמה?

<< אורח >> אסף ויניגר: << אורח >>

3.5%. מה שראינו בשנה האחרונה שמוצגת, זה ששיעור הנשירה השנתי, בשנה האחרונה שיש לגביה נתונים זמינים, שיעור הנשירה השנתי בשנת לימודים מסוימת ובמעבר לשנת הלימודים שלאחריה, עמד על 3.5%.

<< דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אני פניתי ליואב קיש לפני שבועיים או שלושה, שאלתי אותו את זה ולפני הנתונים של משרד החינוך, הנתונים עומדים על 1.3.

<< אורח >> אסף ויניגר: << אורח >>

הוא התייחס כנראה לכלל התלמידים, א׳-י״ב. אנחנו מציגים ז׳-י״ב. ולכן אנחנו יודעים שב- א׳-ו׳ שיעור הנשירה הוא קטן מאוד, ולכן, כשהוא הציג לך את הנתונים, אז זה השפיע ובעצם הוריד את השיעור, כיוון שזה מתייחס לקבוצת תלמידים הרבה יותר גדולה.

<< דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> ואם אנחנו מדברים על מספרים של כלל התלמידים הבדואים, מה המספרים?

<< אורח >> אסף ויניגר: << אורח >>

תכף נגיע לזה. אז בנתונים הקודמים ראינו שיעור נשירה שנתית. עכשיו, אנחנו רצינו לקבל, כמו שאתה אומר, מושג לגבי שיעור הנשירה המצטברת. אז פנינו ללמ״ס וביקשנו שיפיק עבורנו נתונים על בני נוער שנמצאים במסגרת חינוכית ידועה כל שהיא, מה שמוגדר כשיעור למידה, ואלה הנתונים שקיבלנו. מה שאפשר לראות מהם, זה ששיעור הלמידה בקרב הבדואים בדרום, אפשר לראות את זה בעמודות הכחולות, ונתמקד בקבוצת הגיל של 16-17, ששם שיעור הלמידה הוא נמוך יותר.

אז שיעור הלמידה בקרב התלמידים הבדואים בגיל 16-17, נמוך משמעותית משיעור הלמידה של שתי קבוצות הלמידה האחרות, יהודים וערבים, ללא בדואים. אפשר לראות מזה בעצם ש-17% זה הנתון ההופכי. 17% מבני הנוער הבדואים בגילאים האלה, לא לומדים בשום מסגרת חינוכית ידועה. ושיעור הלמידה של 83%, הוא יחסית נמוך לעומת ה - - -

<< דובר >> יהודית גידלי: << דובר >>

לאיזה שנות לימודים אתה מתייחס?

<< אורח >> אסף ויניגר: << אורח >>

זה לא מתייחס לשנת לימודים מסוימת, אלא למצב הנתון בנקודת הזמן הקיימת.

<< דובר >> יהודית גידלי: << דובר >>

אתה מדבר על - - - בכיתה י״ב? באיזה שנה?

<< אורח >> אסף ויניגר: << אורח >>

לפי גילאים. ילדים, בני נוער בגילאי 16-17 בשנת 2021, 17% מהם, מקבוצת הגיל הזו, לא נמצאים בשום מסגרת חינוכית ידועה. זה נתון משמעותי. אוקיי, היות ומדובר בנתונים הקודמים, של שנת 2021, ואנחנו יודעים שמדובר בשנת קורונה, אז רצינו לראות אם הנתונים האלה חריגים, אם יש משהו שלא מתיישב ולא מסתדר עם מה שמוכר וידוע לנו. אז בדקנו את זה לעומת נתוני שנת 2018. אנחנו רואים שבנתונים של 2021, כן יש עלייה בשיעור הלמידה בשתי קבוצות הגיל, אבל יחד עם זאת, אנחנו רואים שבסך הכול הנתונים הם די דומים לעומת מה שהיה בשנה הזו.

אז אנחנו אמנם לא יודעים מה יהיו הנתונים בשנים הבאות, וזה גם דבר שיהיה מעניין לראות, את ההשפעה של הקורונה על ירידה בשיעורי הלמידה, או שאנחנו נראה שיש עלייה בשיעורי הלמידה, כי זה מה שאנחנו רואים אגב במגמה הרב שנתית, אז יהיה מעניין לראות. אבל בסך הכול אנחנו רואים שהנתונים הם די דומים.

עכשיו אני רוצה לפרק את הנתון הזה של אי למידה בקרב תלמידים בדואים בדרום בגילאים 16-17, אז ממה בעצם זה מורכב. אז מה שאנחנו ראינו זה ש-23% מבני הנוער שלא לומדים בבתי הספר של משרד החינוך, זה נתון גבוה יותר, כאשר אנחנו מסתכלים שמתוך ה-23% האלה, יש לנו 830 בני נוער שנמצאים במסגרת מוכרת אחרת, שהיא בתי ספר מקצועיים כמו תוכנית ׳הילה׳, וככה אנחנו נשארים בסופו של דבר עם 17%, של בני נוער שלא לומדים בשום מסגרת אחרת מוכרת. ומדובר למעשה בכ-2,400 בני נוער בגילאים האלה, שלא נמצאים בשום מסגרת מוכרת.

אם נשווה את זה גם לנתוני שנת 2018, אותו סיפור של הקורונה, בשביל לראות איך הנתונים היו קודם לכן, אז אנחנו רואים שהמספר יציב, בשנת 2018 היה מדובר ב-2,455 בני נוער, כלומר, הדברים הם פחות או יותר יציבים ואין איזה שינוי משמעותי. ועכשיו נסתכל על הנתונים בצורת מאקרו סך הכול. אנחנו רואים מה שיש במרכז העוגה, ומדברים על כ-35 אלף ילדים בדואים בדרום בגילאי 13-17. זה בעצם מה שיש לנו במכנה.

מתוכם, אנחנו רואים ש-85% לומדים במסגרות של משרד החינוך. עוד 3.2% לומדים בבתי ספר מקצועיים, כמחצית האחוז לומדים בתוכנית ׳הילה׳, ו-11% לא לומדים באף מסגרת חינוכית ידועה. זה 11% כי זה מתייחס לגילאי 13-17, בניגוד ל-17%, שהתייחס לגילאי 16-17. סך הכול 11%, כאשר אנחנו מדברים על כ-3,800 בני נוער בגילאי 13-17 שלא לומדים באף מסגרת ידועה. עד כאן זה היה הנתונים שלנו, של מרכז המחקר של הכנסת, עיבודים שנערכו בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מכון ׳ברוקדייל׳, עורך גם מחקרים עבור תוכנית החומ״ש שהזכרתי בהתחלה, עבור תוכנית החומ״ש לאוכלוסייה הבדואית בנגב.

מכון ׳ברוקדייל׳ גם בחן, בדק וניתח, את שיעורי הנשירה בקרב החברה הבדואית בנגב, בשיטה קצת שונה מזו שאנחנו עשינו. אבל הנתון שהם הגיעו אליו, של שיעור עזיבה של תלמידים בדואים בכיתות ו׳-י״ב, הוא 19.5%, הוא נתון שמתיישב היטב עם הנתון שאנחנו הצגנו, של 17%. הם מתייחסים רק לי״ב, אנחנו מתייחסים ל-16-17, זה נתון קצת שונה, אבל סך הכול הנתונים מתיישבים. ולמה אני אומר את זה?

כי הנתונים של ׳ברוקדייל׳ ניתחו עוד דברים שמעניין גם אותם להציג. מה שהם מצאו, זה ששיעור העזיבה בקרב הבנים, גבוה משיעור העזיבה בקרב הבנות, ושגיל העזיבה הממוצע של הבנות נמוך מזה של הבנים. הם מצאו ששיעור העזיבה בקרב מי שמתגוררים במגורים הבלתי מוסדרים, מה שמוכר גם ככפרים הלא מוכרים, גבוה משמעותית משיעור העזיבה בקרב מי שמתגוררים בישובים מוכרים. ומצאו שמבחינה של תופעת הנשירה בקרב השנים, בסך הכול בולטת ירידה בשיעור הנשירה, ירידה של 4.5%, בין שנתון 2014 ל-2019, שזה מהווה צמצום של כ-20%.

אני סיימתי את החלק שלי, אבל אנחנו נתייחס גם לגני הילדים, אתי תעשה את זה.

<< אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >>

שלום. אני אציג רק כמה נתונים מתוך מסמך אחר שנכתב, לבקשת חבר הכנסת יוסף עטאונה, בנושא ילדים בגילאי 3-5 שלא רשומים לגני ילדים. מה שאנחנו רואים בנתון הזה, זה שבשנת 2023, תשפ״ג, יש קצת יותר מ-5,000 ילדים בגילאי 3-5 שלא היו רשומים לגני ילדים, שזה 17.4% מן הילדים בגילאים האלה. כשחלק גדול מאותם ילדים, הם במועצות האזוריות הבדואיות נווה מדבר ואלקאסום. במסמך סקרנו גם את הפעילות של משרד החינוך כדי לצמצם את מספר הילדים.

כפי שאנחנו רואים כאן, זה נושא שאנחנו עוקבים אחריו כבר כמה וכמה שנים, היו כמה מסמכים קודמים. הנתון של 2023, דומה לנתון של שנת 2020. לאחר שהייתה עלייה בין 2020 ל-2021, שיכולה להיות קשורה בקורונה ויכולים להיות לכך הסברים נוספים. זה נושא שהוא כמובן הצד השני של הנשירה. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה.

<< דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה כבוד היושב ראש, ובאמת תודה על ההיענות ועל קיום הדיון החשוב הזה. מדובר בסוגייה מאוד משמעותית במערכת החינוך הערבית הבדואית בפרט, ובמערכת החינוך בכלל. בהזדמנות הזאת, אני גם רוצה להודות למרכז המחקר, לאסף ולכל הצוות, על העבודה המאוד מעמיקה שהם עשו ועל המסמכים שהכינו, שסביבם אנחנו מקיימים את הדיון, באמת תודה. אני רוצה גם להודות לכל ארגוני החברה האזרחית, שהתגייסו וגם הגישו נייר עמדה לתוך הדיון. אני רוצה גם להודות לראשי הרשויות שהגיעו מהנגב, מכסייפה, מאלקסום ומרהט, תודה רבה. ותודה גם לכל יתר המשתתפים בדיון הזה.

אני רוצה להעיר כבוד היושב ראש, שצר לי מאוד שבדיון כל כך משמעותי, כל חברי הוועדה, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, נעדרים, חוץ משני חברי הכנסת שהם מהחברה הערבית. וחבל לי כל כך. כל מי שמדבר על צדק, מי שדיבר על משילות בנגב בשנה האחרונה, מי שמחפש את המשילות צריך להבין שהיא נמצאת בחינוך. כל הדיון הזה מתקיים תחת חוק חינוך חובה. יש חוק במדינת ישראל לפיו ילדים מגיל שלוש עד גיל 18 צריכים להיות במערכת החינוך.

הנתונים שהוצגו כאן הם כל כך חדים וכל כך ברורים, ונכון שמשרד החינוך מנסה משנה לשנה לשחק עם המספרים. שהנשירה משתנה משלושה לארבעה אחוזים, אבל המהות היא כל כך ברורה. זה לא סתם מספרים, זה ילדים בגילאי שלוש עד 18 שצריכים להיות במסגרות. הדבר הזה הוא באחריות המדינה, באחריות משרד החינוך ובאחריות הרשות המקומיות. תפקידם הוא להביא את הילדים האלה אל מערכת החינוך ולשמור אותם בתוך המסגרת עד שיסיימו כיתה י״ב. גם אחר כך להקנות להם השכלה על מנת שיוכלו להיכנס לשוק העבודה.

לפי הסתכלות על המספרים וחישוב פשוט, אם אנחנו מסתכלים על 5,000 ילדים בגילאי שלוש עד חמש, שאין להם מסגרת חינוכית, שאין להם גני ילדים. זה נתון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, זה נתון של משרד החינוך, זה נתון שלנו, של הרשויות, ואין לו מענה. כבוד היושב ראש, גם החברים מהמפלגה שלך, אם רק הייתה להם רגישות לנושא.

קיימו דיון על הנושא הזה של גיל שלוש עד חמש, אצל יעקב מרגי, ואני הייתי שותף לאחד הדיונים ושם הוצגו הנתונים. אז המספר שהוצג היה 4750. ילדים בגילאי שלוש עד חמש, שלא נמצאים בתוך מערכת החינוך. ואחרי חמש או שש שנים אנחנו מקיימים דיון נוסף, ועוד 5,000 ילדים נמצאים מחוץ למערכת בגילאים האלה. כולנו מודעים לחשיבות של הגיל הרך. כולנו יודעים איזה ילד נפגוש בכיתה א׳ אחרי שלא נחשף למערכת החינוך בגילאים שלוש, ארבע וחמש. משרד החינוך, לא מישהו אחר, מציג כל שנה את הנתונים של מערכת החינוך, בצבעים שונים. חינוך ממלכתי, ממלכתי דתי, ערבי וערבי בדואי.

המגזר הערבי הבדואי נמצא בסוף הרשימה, שונה מכולם. ובמקום לבוא ולהתמודד עם התופעה הזו, הולכים ומנציחים את הפערים. כי ילד שלא נמצא בחינוך לגיל הרך, בהשוואה לילד אחר שכן היה במערכת החינוך בגיל הרך, נקודת הזינוק שלהם היא שונה. זה בתוך אותה החברה עצמה. אני עוד לא עשיתי את ההשוואה מול החברה היהודית. לכן אני פונה בעיקר למשרד החינוך, ואני מבטיח לכם שעוד יתקיימו הרבה דיונים בנושא, זה רק הדיון הראשון בסוגייה הזו. אני, כחבר ועדת חינוך, ביחד עם יושב ראש הועדה שגם כן מגלה רגישות לעניין, נדאג לקיים עוד דיון ועוד דיון ועוד דיון, עד שנקבל תשובות.

ולפני שמשרד החינוך יתייחס, אני רוצה להציג בפניכם מה אני מצפה לשמוע ומה היא מטרת הדיון הזה, וזה תשובות ברורות, ולא אוותר על זה לאף אחד. זה לגבי גילאי שלוש עד חמש. אסף הציג גם את הנתונים בקרב בני הנוער. מדובר בכמעט 2,500 ילדים, כמעט 20%. כל ילד חמישי במערכת החינוך הבדואית לא מסיים את הלימודים ונפלט מחוץ למערכת. וכשמדברים בכללי על הנגב. על מציאות העוני ועל הפשיעה, אז איך אנחנו כחברה מצפים בכלל שילדים כאלה ישתלבו בשוק העבודה? כי כמערכת, אני הוא זה שחורץ את הגורל שלהם.

ברגע שאני מוותר על שהמגזר הזה יהיה באמת חלק ממערכת החינוך, אז אין סיכוי בעולם שהוא יהיה מסוגל לחיות באופן נורמטיבי ולהיות לטובת המערכת. ולכן, מי שאחראי למשילות היא הממשלה, שאחראית בצורה ישירה על הילדים האלה. אני לא רוצה להאריך כי אני רוצה לשמוע את כל הארגונים ואת נציגי הרשויות. משרד החינוך, אנחנו יודעים את הנתונים של הנשירה הגלויה. אנחנו יכולים להתווכח על חצי אחוז לפה או לשם, אבל זו לא המהות.

אבל המכה הרצינית ביותר שמעמיקה את הבעיה של המצב בנגב, היא הנשירה הסמויה במערכת החינוך. ולצערי הרב, אדוני היושב ראש, עד היום משרד החינוך לא מגדיר מה היא נשירה סמויה במערכת החינוך. משרד החינוך עד היום לא יכול להצביע על שום מסגרת חינוכית ולהגיד מה הוא אחוז הנשירה הסמויה בתוך אותה מערכת. גם מבקר המדינה התייחס לנושא הזה, והצביע בצורה ברורה על כך שאין מדד לפיו בודקים בצורה ברורה את אחוזי הנשירה הסמויה.

לפי הנתונים של משרד החינוך, הנשירה הסמויה היא המכה הרצינית ביותר במערכת החינוך הערבית הבדואית בנגב. ולכן, הדרישה הראשונה שלנו למשרד החינוך היא להגדיר בצורה ברורה מה היא נשירה סמויה ואיך מודדים אותה. ברגע שבונים הגדרה, אז יודעים איך ויכולים לזהות את הנשירה הסמויה בתוך המערכת ואז גם להתמודד איתה. אבל כל עוד אנחנו לא יודעים מה ההגדרה של נשירה סמויה ולא יכולים להצביע עליה בצורה ברורה, אז בוודאי שגם לא יכולים לטפל בה.

הנושא השני שאני מעלה אותו כחלק מהדיון הזה, הוא נושא הגיל הרך והחשיבות שלו. הנושא הזה כבר עלה, שנה אחר שנה, ובכל פעם משרד החינוך הגיעו לדיון בוועדת חינוך, וציינו שפנו אל הנושא הזה ושיש התקדמות לטיפול בו, ואין בעיה עם זה, אבל המספרים מדברים בעד עצמם. 5,000 הילדים האלה נמצאים מחוץ למערכת.

השאלה שצריכה לקבל מענה בדיון הזה היא מה היא התוכנית של משרד החינוך לגבי 5,000 הילדים האלה, בעיקר בכפרים הלא מוכרים בנגב, מה היא התוכנים ומה הוא לוח הזמנים. עוד פעם, אנחנו לא נוותר על זה. מה התוכנית לגבי 5,000 הילדים בכפרים הלא מוכרים? יש תוכנית בתוך הכפרים בקרב החברה הבדואית, במועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים וביחד יכולים להציע פתרונות ולהתקדם. צריכה להיות תוכנית עם לוח זמנים.

ושא נוסף הוא לגבי הטיפול בנשירה עצמה. הייתה תוכנית ממשלה והוקצו כספים לטיפול בתופעה הזאת, במיוחד בנגב, זו הייתה אחת מהכותרות של הממשלה בתוכנית. ואני רוצה לדעת מה היא התוכנית במחוז דרום? מה הם הכלים למדידה? עם מה התחלנו ולאן הגענו. כי אחת מהבעיות הקריטיות ביותר בתוכניות החומש אותן הוביל במשך שנים משרד החינוך בנגב, היא שלא היו פיקוח, בקרה ומדידה. אנחנו הולכים לתוכנית חומש ולא בודקים את עצמנו. אז צריך שתהיה גם התייחסות לזה. מה היה, מה הם המדדים והאם זה השפיע, על פי הנתונים שיש לכם מהשטח.

נושא נוסף נוגע בשאלה של מה אנחנו עושים לגבי הנשירה בתוך המערכת עצמה, גם בעניין הזה אשמח לשמוע את ההתייחסות של משרד החינוך. ובגדול, בעניין מערכת החינוך הבדואית בנגב. כפי שידוע לכולם, היא סובלת מפערים בכל התחומים. אז אני מציע שבדיון הזה אנחנו נתמקד בנשירה, בכדי להתקדם בצורה עניינית, ושוב, גם לגבי 5,000 התלמידים בגיל הרך, אנחנו רוצים לשמוע תשובות ברורות לאיך אנחנו יכולים להביא אותם לתוך מערכת החינוך, כי רק משם, מהגיל הרך, אפשר להתפתח ולהתקדם. תודה רבה אדוני היושב ראש.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

תודה רבה. משרד החינוך, אני אשמח אם תוכלו להתייחס. כי אני חושב שהנקודה שעליה אנחנו צריכים לשים את הדגש היא מה נעשה, מה הן הפעולות שהמשרד נקט במשך השנים בעקבות התופעה הזאת. אני חושב שהתופעה היא ברורה, וגם אם נשים את היד על סיבת הנשירה או על למה אנחנו קוראים נשירה סמויה, אני לא אומר שזה פחות רלוונטי, אבל בסוף אנחנו צריכים להתמקד במה שהמשרד כן עשה ומה המשרד מתכוון לעשות בעתיד. חיים, אתה רוצה להתייחס?

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

כן.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

בבקשה.

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

קודם כל אני רוצה להגיד שמדובר בדיון חשוב ואני מאוד שמח, חבר הכנסת עטאונה, שיימשך דיון בנושא הזה. אני אומר את זה ברצינות, כי אני חושב שזה חלק מהדברים שאנחנו, כמי שמפעיל, כגוף רגולטור, צריכים לתת עליהם דין וחשבון ויש שם בעיה מאוד מאוד גדולה. אני רוצה להתמקד בסוגיות של נשירה. כל הנושא של הגיל הרך שהעלית, הוא לא בתחום האגף שלי, אמנם מתחיל להיות, אבל גם בתחום הזה אני חושב שצריך לעשות. אבל קודם כל אגע בחלקים האלה, של - - -

<< דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> יש חוק חינוך חובה מגיל שלוש, אז מי שלא נמצא במערכת החינוך נחשב נושר, אז הוא באחריות שלך.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

יוסף, אתה רוצה לקבל תשובות? חיים, מי כן במשרד יכול לענות לנו על השאלות בנושא הגיל הרך?

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

יש אגף.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

אז למה הם לא פה?

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

כי זה בהקשר של נשירה. בהקשר הזה, של נשירה, שאלת שאלה אדוני היושב, שמאפשרת לנו להגיד מה אנחנו עושים. אני רק אומר שהתופעה - - -

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

חיים, ברשותך, במקביל, אם אפשר לבקש ממי שאחראי על תחום הגיל הרך לבקש שיעלה בזום. תמשיך.

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

התופעה שאנחנו מתעסקים איתה היא תופעה קשה בכלל ובוודאי שאנחנו מכירים את התופעה הזאת בחברה הבדואית. אנחנו עושים מאמצים אדירים, לפחות בתחום שאותו אני רואה. אני גם אתן דוגמאות לעניין, למה עשינו בשנים האחרונות, וכן, כמו שהממ״מ הראו, יש ירידה. יש לנו ויכוח לגבי הנתונים וגם לגבי מה ש-׳ברוקדייל׳ עשו. אנחנו מודדים בצורה מסוימת והלמ״ס מודד בצורה אחרת, אבל בגדול, זה מאד מאוד דומה.

הנשירה בחברה הבדואית בדרום גדולה מידי אנחנו צריכים לטפל בזה. יש ירידה, אבל זו לא הירידה שאנחנו מצפים לה. דרך אגב, הקורונה העלתה את הנשירה הגלויה בכלל החברה וגם בחברה הבדואית, צריך לראות את זה גם ככה. יש בעיות שהן בעיות מבניות בחברה הבדואית וצריך גם את זה להגיד. יש קושי מובנה בכל מיני מרכיבים מסורתיים וכולי. אני ביקשתי בלא מעט ישובים וכל הזמן יש איזה שהוא סוג של ויכוח.

האם בית ספר, למשל תיכון, האם ילדי הפזורה הם ילדים שנתונים לטיפולו? יש שאלה כזו. למשל כשאנחנו פותחים בית ספר לילדים ולנוער בסיכון, מרכז חינוכי וטכנולוגי, פתחנו חמישה כאלה, כדי לתת חלק מהמענה לאותם ילדים בסיכון. אני אומר למנהלים, למנהלי הרשויות ולמנהלי האגפים, בצורה שלא משתמעת לשתי פנים, שזה בית ספר אזורי שקולט את כל הילדים, אז אתה לא יכול לבוא ולהגיד לי כשאני בא לביקור, או כשאני מסתכל בנתונים, שזה ילד של הפזורה וזה ילד של הישוב. זה ילד שאתה צריך לחנך אותו, נקודה. ויש עדיין שאלות מאוד גדולות שקשורות למעברים הללו.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

אבל מדיניות המשרד היא שאותו בית ספר אמור להכיל?

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

להכיל את כולם. אבל אז כשאתה בא לבקר באותו בית ספר תיכון, אז אחד הנתונים המאוד ברורים שמנהל בית הספר נותן לך זה שיש לו 20% או 30%. כאילו שזה צריך להשפיע על מדדי ההישגים של הילדים מכיוון שהם ילדים מהפזורה, אני חושב שזה לא נכון. ועוד פעם, אני לא רוצה להיכנס לבעיות המבניות אלא לתת תשובות שהן בהקשר של מה שאנחנו עושים.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

המנהלים האלה מקבלים כלים נוספים בעקבות כך שיש להם אחוז מסוים של ילדים שבאים מהפזורה?

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

לא. אני נותן תשובות או מענים לילדים בסיכון. למשל, הגדלנו מאוד את כיתות מב״ר אתגר, שהן בתחום האחריות שלי. אלו כיתות שמונעות נשירה, כי הן קולטות את אותם ילדים שלא לומדים, לכאורה. אנחנו דיברנו על זה בדיון הקודם, אני לא יודע אם אתה זוכר אדוני היושב ראש, אנחנו רואים ילדים בסיכון כילדים שיכולים ללמוד ואין שום סיבה שהם לא ילמדו ויגיעו להישגים. אז פתחנו יותר כיתות לחברה הבדואית באופן ספציפי. דרך אגב, אלה נתונים גם בהקשר של בתי ספר.

כמו שאמרתי, מרכזי החינוך הטכנולוגיים, שהתקציב שלהם לא יועד לחברה הבדואית, אנחנו התעקשנו שהחברה הבדואית תהיה חלק ותקבל את אותם תקציבים. יותר מכך, אני אתן דוגמה כדי לסבר את האוזן. בעניין של הזנה. קיבלנו אישור מיוחד לתת הזנה למרכזי חינוך טכנולוגיים בחברה הערבית. דרך אגב, בחברה היהודית לא קיבלנו עדיין, לצערי, אבל בחברה הערבית קיבלנו.

אז הבדואים לא היו בפנים ואנחנו התעקשנו שהם ייכנסו לתוך הדבר הזה, מכיוון שחשבנו שזה משהו שהוא מאוד מאוד מרכזי לילדים ולנוער בסיכון ואנחנו רואים כמה זה מרכזי בחברה הבדואית, לכן התעקשנו שהם יקבלו. אז הזכרנו את הנושא של כיתות מב״ר אתגר, את הנושא של חינוך טכנולוגי ואת נושא הקב״סים.

גם פה יש תופעות שאנחנו מתמודדים איתן ואנחנו צריכים כל הזמן להיות באיזה סוג של עבודה מאוד מאוד רגישה. כי הם ממנים קב״סים לא ראויים. ואני לא רוצה לפרט פה, אבל אנחנו צריכים לעמוד באיזה שהם סטנדרטים שאנחנו מתעקשים עליהם, מכיוון שלקב״ס יש תפקיד מאוד מאוד מרכזי במניעת נשירה בישובים. אז גם זה, ואני מקווה שבעתיד נקבל יותר תקנים ונגדיל את התקנים לחברה הבדואית ובכלל.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

מעבר להגדלת התקנים, האם בסוף יש למשרד איזה שהם כלים בשביל לבוא ולהגיד למנהל: ״תקשיב, הקב״ס הזה לא מתאים״.

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

ברור, אבל זה מה שאמרנו לו. יש עבודה מאוד מאומצת עם מחוז דרום. שוב, בחברה הבדואית יש גם רכזי התמדה. רכז התמדה זה תפקיד שהתפתח במחוז דרום, שבא ומנסה להתעמק בנושא ולהתעמת עם הנשירה הסמויה, כמו שנאמר פה. אם תרצה אני אגיד גם כמה מילים בנושא של הנשירה הסמויה. אבל כדי להתמודד ספציפית עם הנשירה הסמויה, ושוב, אני אומר את זה מביקורים שלי וממידע אישי, לא על סמך מחקר, אבל בכל אופן, כל מה שקשור לחלקים האלה של רכזי התמדה, זה שאתה בא ומתמודד מול שתי תופעות קשות. אחת, זה עם הבנות. שהרבה פעמים ההורים לא מאפשרים להן ללמוד מגיל מסוים.

<< דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אתה מציג מצג שווא לוועדה, כי הנתונים מראים שהבנות לומדות יותר. הנתונים של מרכז המחקר מראים בבירור שהבעיה היא של הבנים ולא של הבנות.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

יוסף, שניה. תאמין לי שאני מכיר את חיים היטב.

<< דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא יכול להיות שהוא מסתתר תחת המסורת ואומר שתחת זה הבנות לא לומדות. הבנות לומדות יותר ומצליחות יותר, צריך לטפל בנושרים.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

יוסף, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. חיים, אם תוכל בהמשך דבריך להתייחס גם לביקורת הזאת. תודה.

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

מגילאים מסוימים, באזור כיתות י״א ו-י״ב, הרבה מהבנים יוצאים לעבודה ואנחנו מתעקשים להשאיר אותם במערכת, על אף שיש ויכוח מאוד גדול בתוך משרד החינוך האם להנשיר אותם או לא. אנחנו מתעקשים להשאיר אותם בתוך המח״טים בעיקר, מכיוון שאנחנו רוצים לעקוב אחריהם ולנסות להחזיר אותם בחזרה לתוך בית הספר.

מאוד פשוט להנשיר אותם, כיוון שיש ילדים שיגיעו ליומיים, לשלושה, לארבעה. אבל אנחנו מתעקשים להמשיך לעקוב אחריהם ולנסות להחזיר אותם כל פעם מחדש. יש בעיה קשה מאוד בהקשר הכלכלי בחברה הבדואית. נכון שיש שיפור בנתונים, אבל עדיין, כשאני ישבתי עם ראש שבט מסוים, הוא אמר לי באופן אישי שהוא לא ישלח את הבנות ללימודים. ואני ניסיתי לשכנע אותו.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

חיים, מה הסיבה שבגללה הוא לא רוצה לשלוח?

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

מהרבה סיבות. הסעות, מסורתיות, ערבוב בין בנים לבנות.

<< דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> בנקודה הזו שאתה מדבר עליה, אתה אומר שבגלל המסורת לא שולחים בנות ללימודים. אז כמו שבחברה החרדית מקימים אצלכם מוסדות תואמים, תקימו גם מסגרות כאלה בתוך מערכת החינוך שמתאימות למגזר המסורתי הבדואי. אם אתה אומר שזו הסיבה שבגללה לא שולחים את הבנות ללימודים. אם לאחינו החרדים מותר אז גם שם מותר.

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

אני לא אגיד לך מה התשובות שניתנו לי מכל מיני - - -

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

חיים, כשאני רואה את המסמך של ה-ממ״מ, אני אומר שגם בכיתות ז׳-ט׳ יש נשירה יותר גדולה אצל הבנים מאשר אצל הבנות. אלא אם אתה חולק על הנתונים ואז בוא ותגיד את זה לפרוטוקול.

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

עוד פעם, כשאתה עושה השוואה של נשירה אצל בנות בחברה הכללית, אתה רואה שהיא יותר נמוכה. אבל בחברה הבדואית היא יותר גדולה באופן יחסי מבחברה היהודית.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

אתה משווה אותה למגזר היהודי, אוקיי. חיים, מה שאתה אומר עכשיו, מגובה בנתונים?

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

כן, בוודאי.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

אז אני אשמח לקבל אותם.

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

תקבל. יש לנו יחידות לקידום נוער, דרך אגב, גם בהנחיה שלי. יש קול קורא להקמה של יחידות קידום נוער והרבה פעמים, הרשויות הבדואיות לא ניגשות. אני נתתי הנחיה לפתוח מרכזי השכלה. לא יחידה, אלא בלי ההשתתפות של הרשויות, בכדי שתהיה אפשרות להכיל את הילדים. הנושאים של רווחה חינוכית, של שיקום שכונות ותוכניות ייחודיות בחטיבות הביניים וכמו שאמרתי, גם נכנסנו השנה לתוכנית שנקראת ׳שמיים׳, של רכזי התמדה.

כמעט שכל התוכניות שקיימות באגף נמצאות בחברה הבדואית, באמת. ועדיין, אני חושב שאנחנו צריכים לעשות מאמץ הרבה יותר גדול על כל המרחב, עם כל מי ששותף. אני חושב ומאוד מסכים, שכמו שאמרת, חבר הכנסת עטאונה, כולם צריכים להיות אחראים על העניין הזה. משרד החינוך, הרשויות ובתי הספר. כל מי שמתעסק בחינוך צריך להיות חלק מהעניין הזה. וככל שאנחנו נסתכל גם על נתוני הכספים וגם על נתוני התוכניות, נראה שכמעט אין תוכניות באגף שלי שלא נמצאת בחברה הבדואית. אך יש לנו עוד הרבה עבודה לעשות בעניין הזה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

מה הכלים שהמשרד צריך, גם ברמה התקציבית, כדי שיתאפשר לבוא ולשפר את העניין הזה?

<< אורח >> שירין נטור חאפי: << אורח >>

אדוני היושב ראש, אני אשמח גם להתייחס.

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

לכאורה, תמיד חסרים תקציבים. אבל אני חושב שאנחנו צריכים לראות איך אנחנו ממצים את התקציבים שיש לנו ואחרי זה לראות. נכון לרגע זה, בתחום שלי, של כיתות מב״ר אתגר, אמנם אני צריך לראות מה הבקשות שהתקבלו, אבל להערכתי, אנחנו נמלא את כל החסר.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

מה הסכום אותו משקיע משרד החינוך במערכת הבדואית כיום?

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

אין לי מולי את התקציב.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

אני אשמח לקבל את זה חיים.

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

בסדר גמור.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

בבקשה, גברתי.

<< אורח >> שירין נטור חאפי: << אורח >>

אני מנהלת את האגף של החברה הערבית במשרד החינוך, של כלל האוכלוסייה הערבית. אני רוצה להגיד קודם כל שהנושא הזה מאוד חשוב ותודה על קיום הדיון. אני חושבת שצריך לחלק את נושא הדיון בנשירה לשלושה תחומים, כדי להתקדם: מניעה, איתור וטיפול. אני חושבת שכשנחלק את זה למניעה, לאיתור ולטיפול, וכל אחד מאתנו ייקח את האחריות שלו, גם כמשרד, מי במטה ומי במחוז וגם כאגפי חינוך, אז אני חושבת שנוכל להתקדם. כי נושא הנשירה הוא נושא רחב. בכל אחד מהתחומים שציינתי, גם בצד המניעתי: מתי צריך להתערב, איך צריך להתערב ומי צריך להתערב כדי למנוע את הנשירה.

האם צריך, כמו שאמר חבר הכנסת, להתחיל בפעולות בגני ילדים, ביסודי, בחטיבה, בתיכון? הנושא המניעתי הוא נושא מאוד עמוק והוא לא רק באחריות של חיים מויאל, אלא באחריות של היועצות, של מנהלי בתי הספר, של הצוות ושל התאמת תוכנית הלימודים כך שתהיה רלוונטית. אני חושבת שהנושא שציינת הוא מאוד חשוב. בחברה הערבית אין חלוקה מגזרית בתוך בתי הספר בהתאם למסורת ולדתיות, כולנו לומדים ביחד. חרדים, דתיים וחילונים, לצורך העניין. והרבה פעמים התפיסה של בתי הספר לא עולה בקנה אחד עם מה שהבית מחנך אליו.

אז צריך רגע להבין ולאפיין כשאני עושה פעולות של מניעה. אני חושבת שלהגדיר את החברה הבדואית באופן כוללני זה חוטא לאמת, כי החברה הבדואית היא לא מקשה אחת, לכל ישוב יש את האופי שלו. וכשאנחנו רוצים לטפל בנשירה אז צריך להתייחס לאופי הישוב, להרכב החברתי של הישוב ולהבין לפי זה מה הן פעולות המניעה שצריכים לעשות בתוך אותו ישוב. וגם איך מאתרים את הנושרים ואיך מטפלים בהם.

<< דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> שירין, בנקודה הזו, אני כל כך מסכים איתך. אני תמיד העליתי את זה שאי אפשר להתייחס לכל הישובים בנגב אותו הדבר, היה לי ויכוח ארוך שנים על כך עם מחוז דרום. אני שואל, בתוכנית שיש לך היום, אחרי התוכנית הממשלתית, מה את עושה? יושב לידך סולטן מכסייפה, יושב מולך, עומר אבו עסא מאלקסום, לגבי התוכנית שהייתה בשנה האחרונה ועליה, מה נעשה בכל ישוב באופן ספציפי? האם הם היו שותפים ולקחו חלק בתוכנית?

<< אורח >> שירין נטור חאפי: << אורח >>

אז אני רוצה להגיד משהו לגבי החלוקה בנינו. מי שמנהל את מערכת החינוך בדרום זה מחוז דרום. תכף הם יגידו מה הם עושה ברמה של כל ישוב. אנחנו כאגף, האחריות שלנו מטעם משרד החינוך, היא לעשות את הפעולות הנדרשות כדי לפקח שהמשאבים והתהליכים אכן מתקיימים כמו שצריך, באופן הנכון.

אני הצעתי פה משהו הרבה יותר רוחבי כי בסוף יש לנו אינטרס משותף והוא לפתור את בעיית הנשירה. כשאני אומרת מי עושה מה בעניין הנשירה, מי עושה מה בעניין האיתור ומי עושה מה בעניין הטיפול, אז זה יקדם את הדיון. אבל אין ספק שצריך להתאים את זה פר יישוב, עם המחוז ועם המשאבים שלנו כמשרד, ואם תרצו, אוכל להתייחס בהמשך גם למה שאנחנו עושים.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

שירין אני רוצה שגם תתייחסו אחרי זה להמלצת מבקר המדינה, שבעצם מעבר להתעסקות של מחוז דרום, יהיה איזה שהוא גורם מקצועי במטה, שעיסוקו העיקרי ואולי הבלעדי, יהיה דווקא המגזר הבדואי והערבי.

<< אורח >> שירין נטור חאפי: << אורח >>

מבחינת המבנה הארגוני, מי שעוסק בכך ובעל האחריות הישירה הוא חיים מויאל. אגף א׳, נוער בסיכון ונשירה. לגבי החברה הערבית, אני קודם כל חייבת להגיד שהאגף שלנו מעולם לא היה אחראי ישירות עם המחוז על החברה הבדואית, ואני חושבת שזה שינוי שנעשה גם בעקבות דו״ח מבקר המדינה. לראות את החברה הערבית כאחת ולא להפריד בין החברה הבדואית והחברה הערבית, זה שינוי, זה לא היה קודם.

אני רוצה להגיד שנושא הנשירה נמצא על שולחנו של מנכ״ל המשרד ויש לנו דיון על כך, בלי קשר רק לחברה הבדואית. זה נושא שמדיר שינה מענינו ונשירה סמויה היא בעיה של כל מערכת החינוך. אנחנו, כמשרד, מתקצבים לפי מספר תלמידים וכל עוד מנהל בית ספר, לא תמיד יודע לשתף אותנו, כמשרד, במספר התלמידים שמגיעים לבית הספר, אז יש לנו בעיה. יש לנו דיון ביום ראשון, שחיים מוביל מול המנכ״ל.

<< אורח >> סלאמה אלאטרש: << אורח >>

אז אותו מנהל בית ספר - - -

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

רק שמך לפרוטוקול בבקשה.

<< אורח >> סלאמה אלאטרש: << אורח >>

סלאמה אלאטרש, ראש המועצה האזורית אלקסום. אני חושב שאתם לא בקיאים בנושא של נשירה במגזר הבדואי. אם אנחנו מדברים על נשירה במגזר הבדואי, אז אני שמח שמחוז דרום נמצא כאן, כי הנתונים בבתי הספר היסודיים מראים היום ש-20% מאוכלוסיית התלמידים, לא יודעים לקרוא ולכתוב בערבית. 20% האלה, הפוטנציאל שלהם להפוך לנושרים בחטיבה או בתיכון הוא 100%.

משרד החינוך עשה מבחני מיצ״ב לפני חמש שנים בקרב החברה הבדואית בנגב, בשלושה מקצועות, 84% מבתי הספר היסודיים נכשלו בשני מקצועות מתוך שלושה. המחוז הגדיר אותם כבתי הספר כושלים ואחרי זה שינה את זה לבתי ספר במיקוד. אתם לא יכולים להתעלם מזה, הנתונים האלה נמצאים. בחמש השנים האחרונות המחוז לא קרא למורה מהמגזר הבדואי או למנהל בית ספר לשיחת בירור. אנחנו מדברים עכשיו על תקציבים, חיים דיבר על כיתות מב״ר אתגר, אתה יכול להגיד לוועדה כמה כיתות נפתחו בשנה האחרונה?

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

כן.

<< אורח >> סלאמה אלאטרש: << אורח >>

בהשוואה לשנה שעברה.

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

אני כבר אגיד לך. בתשפ״ג, נפתחו 101 כיתות, לעומת 64 בתשפ״ב, אלה כיתות אתגר. כיתות מב״ר, בתשפ״ב היו 59 ובתשפ״ג היו 107. תוספת של 48 כיתות. דרך אגב, זה יקרה גם בשנה הבאה.

<< אורח >> סלאמה אלאטרש: << אורח >>

ישראל וייס, המבקר מטעם משרד מבקר המדינה, יש לו דו״ח ביקורת על הנשירה בחברה הבדואית בנגב בשנת 2021 ובו הוא מציין שהנשירה הגלויה, לא הסמויה, היא 33%. משרד החינוך החליט להתעלם מהנתונים האלה. נתוני הנשירה במשרד החינוך מחוז דרום הם 4% בחברה הבדואית וזה נתון שהוא לא נכון, הנשירה הסמויה והגלויה מגיעה - - -

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

אבל אתה מערבב נתונים.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

אני חושב שמדובר בנתונים לא מדויקים. כי שמענו פה את הנתונים גם מה-ממ״מ.

<< אורח >> אסף ויניגר: << אורח >>

זה נתונים שמדברים על חוסר מעש ולא על נשירה.

<< אורח >> שירין נטור חאפי: << אורח >>

דרך אגב, האחריות על הנשירה היא שלנו ושלכם. ילד נושר זה לא רק אחריות של משרד החינוך.

<< אורח >> סלאמה אלאטרש: << אורח >>

אני נמצא בתפקיד ראש המועצה כארבע וחצי שנים. יש לי קרוב ל-30 בתי ספר ו-150 גנים ולא קיבלתי פנייה אחת ממנהל בית ספר על תלמיד שנשר. חוזר מנכ״ל אומר שאם תלמיד נעדר שלושה ימים מבית הספר, אז המנהל צריך לדווח עליו. אני בא ומציין את זה עכשיו לפרוטוקול ולוועדה. יש לנו קרוב ל-4,000 תלמידים מכיתות ז׳-י״ב שלא מגיעים לבתי הספר. משרד החינוך משלם מעל 60 מיליון שקלים בשנה לרשתות שמנהלות את התיכונים אצלנו. כולם מכירים את זה ואף אחד לא יכול להתעלם מזה.

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

אבל אתה מנהל את זה, אני לא מבין מה אתה אומר.

<< אורח >> סלאמה אלאטרש: << אורח >>

אני כראש עיר, לא בא וסופר את התלמידים בבתי הספר.

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

למה?

<< אורח >> שירין נטור חאפי: << אורח >>

אתה צריך. הקב״סים שלך צריכים לעשות את זה.

<< אורח >> סלאמה אלאטרש: << אורח >>

שנייה. כשקב״ס מגיע לבית הספר ויש היעדרות של 15%, אז מנהל בית הספר אומר לו שהיום נעדרו. הוא לא נמצא בכל בית ספר בכל יום וכל שעה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

אבל הוא אמור לקבל דיווח ממנהלי בית הספר.

<< אורח >> סלאמה אלאטרש: << אורח >>

אוקיי, זו נקודה מצוינת. אין דיווחים ממנהלי בית הספר. הסיטואציה שבה אנחנו נמצאים היום, היא שכשיש תלמיד שנעדר מבית הספר, אז אותו מנהל בית ספר יודע שאם הוא מדווח על אותו תלמיד אז הכיתה יכולה להיסגר כי הוא מתחיל להפסיד תקנים והוא לא ערוך לזה. אני מזמין את ועדת החינוך לביקור של יום שלם בנגב, לראות את מערכת החינוך ולפגוש את האנשים ופשוט לראות את המציאות הקשה שאנחנו חיים בה.

היום, יש לנו נשירה שמגיעה ל-50% ותעודת בגרות לא איכותית. ההונאה של מנהלי בית הספר היא שחיתות וצריך להקים על כך ועדת חקירה. זו עבירה על החוק כשתלמיד נעדר מבתי הספר במשך שנתיים ושלוש שנים, ובסוף מגיע לבית הספר לטקס ומקבל תעודת סיום כיתה י״ב. השם שלו רשום במערכת. הנה, יש פה את מנהל אגף החינוך, שביצע תחקירים אצלי. מי שעושה להם את הביקורות הוא רמי הוכמן, מנהל אגף החינוך של עיריית תל אביב לשעבר וגם מרצה. ואני מדבר על נתונים שעברו למשרד החינוך במחוז הדרום.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

תראו, אחריות התלמידים שנמצאים בתוך אזור מסוים, היא על משרד החינוך כמו שהיא על ראש הרשות.

<< אורח >> סלאמה אלאטרש: << אורח >>

לא נכון.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

שניה. יחד עם זאת, אתה כראש רשות לא צריך להמתין כדי להגיע לוועדה בשביל לפנות למשרד החינוך. אתה יכול לדווח. להגיד, יש לי פה תופעה, אלה בתי הספר, אחת שתיים ושלוש, יש לי היעדרות של 50% תלמידים ומנהלי בתי הספר לא מדווחים. עשית את זה ולא קיבלת תשובה ממשרד החינוך? תבוא אליי.

<< אורח >> סלאמה אלאטרש: << אורח >>

זה נעשה. הנה, מנהל אגף החינוך, שהוא איש מקצוע במועצה והוא עקב אחרי כל הנתונים ואחרי כל הביקורת שביצענו, תשמעו אותו.

<< אורח >> עומר אבו עסא: << אורח >>

עומר אבו עסא, מנהל אגף החינוך במועצה האזורית אלקסום. קודם כל, אני רוצה להתייחס לנושא של הקב״סים. אנחנו מפעילים קב״סים במועצה, אבל יש בעיה עם תפקיד הקב״ס במגזר הבדואי ואני אסביר גם למה. תנאי הסף שלו הם כמו של מורה, אז הם מעדיפים ללכת להיות מורים. השכר נמוך וההשקעה גדולה יותר, אז הם מעדיפים ללכת להוראה. לכן אנחנו כמעט ולא מקבלים קב״סים ואם מקבלים, אז מקבלים אנשים לא איכותיים.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

רגע, אז אתה אומר לי שאין קב״סים?

<< אורח >> עומר אבו עסא: << אורח >>

לא, יש קב״ס. אבל אני ממשיך, אם יש קב״ס והוא מגיע לבתי הספר, מנהלי בית הספר ברוב המקרים יודעים איך לזרוק אותו מתוך בית הספר. לצערי. אנחנו העברנו למשרד החינוך תלונות על יחס של מנהלים כלפי קב״סים. הקב״ס אמור להיכנס ולספור ילדים, או לראות יומני נוכחות, והמנהלים לא רוצים לאפשר את זה כי זה פוגע להם בתקנים.

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

אתם מנהלים את בתי הספר. יש מנהל.

<< אורח >> עומר אבו עסא: << אורח >>

המנהל הוא עובד של משרד החינוך, לא שלנו.

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

למי אתם מעבירים את הטענות? אלינו? זה פעם ראשונה שאני שומע את הטענות האלה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

לשם שינוי, ואני בדרך כלל לא עושה הנחות למשרד החינוך, אני רוצה לבוא ולומר, האחריות היא עליכם כמו שהיא על משרד החינוך. בואו נסכם את זה, אני מבקש שתעבירו אליי את אותן התלונות שהעברתם למשרד החינוך, בסדר? אני אבדוק את זה גם מול חיים וגם מול מי שצריך במשרד, ואם אכן היו תלונות והן לא טופלו אז נבדוק, ואם צריך נעשה גם דיון בוועדה על למה הן לא טופלו. אבל יחד עם זאת, אני מסכים עם האמירה של חיים ושל המשרד, שהאחריות היא גם עליכם. אתם בסוף גם אחראיים על בתי הספר האלה, חברים, לא פחות ממשרד החינוך.

<< אורח >> עומר אבו עסא: << אורח >>

עוד פעם, אנחנו שותפים ועושים מאמצים עם משרד החינוך, אבל אני משקף לך את המצב. למה משרד החינוך אומר שיש תוכניות שמופעלות אצלי ברשות ואני לא השתתפתי בדיונים ובהתייעצות של המשרד לגבי זה? הוא התייעץ עם עצמו לכל היותר. גם בנושא של טיפול בנשירה, אם הוא היה בא אליי הייתי יכול לתת את חלקי, גם לסיבות וגם לפתרונות.

יושב כאן ירון ממשרד החינוך, אנחנו הובלנו השנה את נושא ועדות התמדה, לראשונה במגזר הבדואי, זה לא היה בעבר. אנחנו רוצים לפתור את הבעיה. אנחנו באים ואומרים תקשיבו, יש לנו את היכולת במועצה, יש לנו את הרצון לקדם ולפתור, אבל תחת שקיפות ורצון טוב. אנחנו חייבים גם להגיע למצב של להביא כל אדם לבירורים ושאילת שאלות לגבי העבודה שלו.

לא יכול להיות שיש 30% נשירה ומערכת החינוך ממשיכה לעבוד כרגיל. לא יכול להיות שתלמידים מהפזורה מגיעים לבתי ספר ביישובי קבע כי אין להם בית ספר באזור שלהם ומנהלי בית הספר עושים להם סלקציה. שמנהל אומר לתלמיד: ״אני עושה לך מבחני כניסה, אתה לא מתאים לי, לך תמצא לך מקום אחר.״ להורי התלמיד הזה אין פתרון אחר, הם שלחו אותו לישוב קבע כי אין להם ברירה, אין בית ספר אחר לידם, אז הם משלמים מחיר על זה שהישוב שלהם לא מוכר, שאין להם רשות מקומית, אבל הם קיימים, כ-100 אלף. הילדים האלה נדחקים החוצה, החלשים מבניהם והם נחשבים כנושרים.

בנוסף, אני רוצה להגיד משהו על התפקוד של מערכת החינוך, ומשרד החינוך מכיר את זה. אנחנו במועצה, בדקנו את נתוני הנשירה. אני אגיד לכם את הנתונים שלנו. מבדיקה שלי, הנשירה בעל יסודי, מבחינת מעבר בין שנה לשנה, עומדת על ארבעה אחוזים. זאת אומרת, שבחמש שנים זה 20%. ביסודי, יש - - -

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

יכולה להיות חזרה גם.

<< אורח >> עומר אבו עסא: << אורח >>

כן, אבל אני אתן לך את הנתונים. במעבר בין ט׳ ל-י׳, זו הנשירה הכי גדולה והיא 12% ובשלבים האחרים זה נע בין שניים לשישה אחוזים, כאשר בי״א ובי״ב אחוזי הנשירה יורדים. ואני אסביר גם למה. תראו, אני ניהלתי בית ספר ואנחנו מכירים את מערכת החינוך במגזר. אני חייב לתאר לכם דברים שלא תמיד מגלים אותם. למה מנהל בית ספר לא מנשיר ילד בי״א ו-י״ב למרות שהילד לא מגיע? הסביר ראש המועצה היבט מסוים, אבל אני אסביר היבט נוסף.

איך משרד החינוך קובע זכאות לבגרות? הוא לוקח באיזה שהוא שלב בכיתה י״א, חותך את מספר הילדים ולפי זה הוא מחשב את אחוזי הזכאות. אם אני מנהל בית ספר ויש לי תלמיד בכיתה י״א שכבר נשר, אין לי עניין להנשיר אותו, כי הוא נחשב לי באחוזי הזכאות, ולכן הוא לא נושר עד סוף י״ב ומקבל תעודת סיום. זה דבר שאף אחד לא בודק אותו בפועל, וזה עוד נתון של נשירה שהיא לא סמויה, שהיא אמיתית, אבל היא לא נספרת, כי הילד נמצא בתוך הרישום במערכת בית הספר, למרות שהוא לא נמצא בכיתה.

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

זאת נשירה סמויה. אתה טוען טענה שהיא מופנית כלפיך. אתה אומר שהמנהל שקרן ואין מה לעשות. אתה מנהל אותו, אתה מנהל את המנהל ואם הוא משקר צריך להביא אותו לדין, יש חוק ויש כללים בחוזרי מנכ״ל. אתה בא וטוען שמנהלים בבתי הספר ברשות שאתה מנהל את אגף החינוך בה, משקרים במצח נחושה. אני לא מצליח להבין מה אתה אומר על האנשים שלך.

<< אורח >> עומר אבו עסא: << אורח >>

אני לא אומר את זה. אני אומר שמשרד החינוך גם צריך לדעת איך למדוד את הדברים.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

אפשר להתייחס?

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

כן, אני רק רוצה לומר דבר אחד וגם חבר הכנסת ואליד צריך להתייחס כי הוא צריך לצאת להצבעות. אני שוב בא ואומר, הנושא יטופל בצורה כזו או אחרת, אבל האחריות היא קודם כל עליכם, תדווחו למשרד החינוך על אותם מנהלים בעייתיים, עם כל הכבוד.

<< אורח >> סלאמה אלאטרש: << אורח >>

משרד החינוך לא עושה להם כלום.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

אתה כראש רשות ואתה כמנהל אגף חינוך, אני מצפה מכם שתגישו את התלונות האלה למשרד החינוך.

<< אורח >> סלאמה אלאטרש: << אורח >>

יש לנו מנהל מחוז שהחברה הבדואית לא מעניינת אותו, הוא לא רואה את החברה הבדואית ממטר. הוא אמר את זה במספר ישיבות.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

שניה, יוסף מכיר אותי ויודע עד כמה אני מגויס לנושא. מכאן והלאה, אני מצפה שהדברים ישתנו, ואני אקח את זה עם יוסף יד ביד. כי כמו שאמרתי, ילד הוא ילד וכל ילדי מדינת ישראל צריכים לקבל את המענה ההולם. מכאן אפשר לפתוח דף חדש?

<< אורח >> סלאמה אלאטרש: << אורח >>

אפשר לפתוח דף חדש, אבל יש לי שאלה אחרת. משרד החינוך התעלם מאיתנו. אני בעצמי שלחתי ארבעה מכתבים כדי לקיים דיונים כאן בוועדת חינוך על נושאים שממש חשובים לחינוך הבדואי בנגב, ולא קיבלנו אפילו תגובה או התייחסות, גם מוועדת החינוך. וזה מראה על מדיניות של הוועדות, של משרד החינוך, של הכנסת ושל המדינה, לגבי האוכלוסייה הבדואית. למרות שאנחנו, כאוכלוסייה חלשה, מאוד התקדמנו.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

אני אישית לא זכור לי שקיבלתי איזו בקשה כזאת, אבל אם אכן התקבלה - - - , הוא דיבר איתי והוא קיבל. חבר הכנסת ואליד, בבקשה.

<< דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> שלום לכולם, תודה לך כבוד היושב ראש, תודה לחברי יוסף עטאונה, שממשיך לעקוב אחרי כל הנושא של החינוך ביישובי הנגב ובחברה הבדואית. אני נמצא בכנסת שש שנים וכל שנה מתקיים כאן דיון על נשירה בחברה הבדואית. ולצערי הרב, כל פעם מקיימים דיון, מסכמים אותו ולא יוצא מזה כלום. האחוזים נשארים אותם אחוזים ולא מתקדם כלום בנושא הזה, לצערי הרב. חיים, אני מקווה שתמצא זמן לחזור בך מהאמירה על הילדים של הכפרים הלא מוכרים, שיש להם קושי בהבנה. זו אמירה - - -

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

מה?

<< דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אמרת שלילדים מהפזורה הבדואית יש קושי מובנה.

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

ממש לא.

<< דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> יש פרוטוקול לישיבה.

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

לא, סליחה, אדוני, אתה לא תגיד שאמרתי דבר כזה. אני לא אומר משפט כזה על שום ילד בשום מצב. אין שום קושי בהבנה ואני מבקש ממך אדוני שלא תשים עליי את הדבר הזה.

<< דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> שניה אחת, אני לא הפרעתי לך.

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

אתה מפריע לי עכשיו, שאתה שם עליי משהו שאני לא אמרתי.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

וואליד, יכול להיות שהדברים הוצאו מהקשרם?

<< דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אני מבקש גם להפסיק במושג הפזורה הבדואית, יש כפרים לא מוכרים, שסובלים מזה שנים רבות וצריך להתייחס לזה בהתאם. זה שהשר לא מתייחס לחברה הבדואית ולא מגיע לדיון הזה, זה מילא, אבל מנהל המחוז צריך להיות כאן בישיבה הזאת, להתייחס הנושאים האלה ולתת את הדין למה שקורה בחברה הבדואית. אנחנו מדברים על סוגייה מרכזית בנושא החינוך בחברה הבדואית.

יש גם את הנושא של נשירה סמויה ויש לזה סיבות: נושא הצפיפות בבתי הספר: יש לנו 150 בתי ספר בחברה הבדואית, ב-60 מהם יש מעל 500 תלמידים, ב-11 מהם יש מעל 1,000 תלמידים, ב-10 מהם יש מעל 800 תלמידים. גם זה מהווה גורם לנשירה מבתי ספר. נושא נוסף הוא אי חיבור של בתי ספר לחשמל: יש בתי ספר בחברה הבדואית שלא מחוברים לחשמל, וכל פעם המשרדים הממשלתיים ממציאים סיפורים אחרים לסיבה שבגללה לא מחברים את בתי הספר האלה לחשמל.

נושא נוסף הוא הנושא של הריסות בתים בנגב: גם זו סיבה לנשירה סמויה בכפרים הבלתי מוכרים בנגב. לכן, צריכים לשים דגש על הנושאים האלה בכל המשרדים הממשלתיים על מנת להוריד את אחוזי הנשירה בחברה הבדואית. אני בספק אם אנחנו יכולים להשיג משהו מהדיון הזה, זה עניין של מדיניות ממשלה, השר שנבחר לפני חצי שנה לא הגיע בכלל לחברה הבדואית והמנכ״ל שלא גם לא. מנסים להקים עכשיו רשת חינוך חדשה, כל פעם מאלתרים דברים חדשים על מנת - - -

<< אורח >> סלאמה אלאטרש: << אורח >>

אפילו על ממונה על החינוך הבדואי במחוז דרום לא הגיע לדיון.

<< דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> הסיבות ידועות לכולם. ההריסות, הצפיפות בכיתות בבתי הספר במגזר הבדואי. ההתייחסות הזו של המטה המרכזי, של השר, מראה עד כמה המשרד מוכן לסייע בנושא הזה. לכן לצערי הרב, אנחנו נמשיך גם בשנה הבאה ובשנה לאחריה, לקיים דיונים בנושא הנשירה ולא יקרה עם זה כלום. לכן הדרישה, היא שלפחות המחוז יתייחס בצורה טובה יותר לתלמידים הבדואים בנגב. תודה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

ואליד, אני רק רוצה לומר שב- 17 בנובמבר 2020, אני החלפתי פה, בחדר הזה, את יו״ר הוועדה, ואחד הנושאים שעלו אז בנוגע למגזר הבדואי היה נושא החיבור לחשמל, ומסקנות הוועדה היו שאנחנו קוראים למדינה ליישם את ההחלטות שלה ואת החלטות בג״ץ בנוגע לחיבור חשמל ובינוי לכלל בתי הספר בכלל הגילאים בדרום. אני לא זוכר בדיוק מה הייתה תשובת השר, מדובר במשהו שהיה לפני שלוש שנים, אבל אני תכף אעבור על זה.

<< דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> רם זהבי הוזמן לישיבה?

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

מנהל מחוז דרום.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

משרד החינוך קבע מי צריך להגיע. אני אבדוק את זה.

<< אורח >> שירין נטור חאפי: << אורח >>

נושא הדיון היה נשירה, מי שמטפל בנושא הנשירה במחוז דרום נמצא כאן. במקרה, ברכיה, הממונה, חולה בקורונה ולכן הוא לא פה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

שירין, אני חושב שזה הזמן לאחל לך גם בהצלחה בתפקיד.

<< אורח >> סלאמה אלאטרש: << אורח >>

למה מפרידים אותנו?

<< אורח >> שירין נטור חאפי: << אורח >>

מי מפריד אתכם? אני מנהלת אגף החברה הערבית ואני בדיון על החברה הבדואית, מי מפריד?

<< אורח >> סלאמה אלאטרש: << אורח >>

למה אנחנו, החברה הבדואית, מהווים 34% מהאוכלוסייה בנגב, ויש אצלכם ממונה שבפעם הראשונה שהוא שמע על החברה הבדואית הייתה כשהוא עבר לגור בנגב.

<< אורח >> שירין נטור חאפי: << אורח >>

חברים, אם אנחנו דואגים לילדים הבדואים בנגב, אני מציעה רגע לשנות את השיח. יש כאן את נציג מחוז דרום שבא עם נתונים, הוא עובד בזה יום יום והוא בא עם הכול מסודר, בואו נאפשר לו רגע להציג את מה שיש לו.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

הם יציגו את זה עכשיו. מחוז דרום, בבקשה.

<< אורח >> חגית בן סימון: << אורח >>

שלום, שמי חגית בן סימון, אני מפקחת בשח״ר, שירותי חינוך רווחה ומתכללת של האגף במחוז. אני רוצה ברשותכם להתייחס למספר דברים שעלו כאן. השנה התחלנו את תוכנית החומש החדשה. היעד הראשון שלנו זה הסדרה של מנגנונים וסדירויות עם הרשויות. חשוב לומר שהרשות היא הרשם, היא אחראית על הרישום בבתי הספר ועל תהליכי הנשירה. אנחנו תמיד מביאים תוכניות פדגוגיות, הבאנו גם בעבר. אבל אנחנו הבנו שאם הקשר הזה לא יהיה אדוק עם הרשויות, יד ביד, זה לא ילך.

הקמנו מחלקה ייחודית השנה מתקציב מנהל המחוז, ללא קשר למשרד החינוך אלא מהגפן המחוזי, של מלווים רשותיים. כל רשות מקבלת מלווה בתחום מניעת הנשירה, שמלווה החל מראש מחלקת החינוך ועד אחרון המנהלים. לא סיימנו לאייש בכל הרשויות, נותרו לנו עוד שתיים, כי אנחנו מחפשים את האנשים הטובים ביותר שידעו גם להיות מספיק ייצוגיים ומובילים, גם של אנשי מחלקות חינוך. עומאר, ציינת כאן את ועדות ההתמדה שהתחלנו בהן לראשונה השנה בחברה הבדואית.

ועדת התמדה היא ועדה סטטוטורית, שהרשות מקיימת בגין ילדים בנשירה, מה שלא התקיים עד כאן. לכן הכנסנו מלווה, כדי שיוביל את התהליך ביחד עם ירון שניידר, מפקח הביקור סדיר, כדי להטמיע קודם כל סדירויות. אנחנו זיהינו שאתה יכול להביא גם עוד מיליון תוכניות, אתה יכול להביא עוד הרבה תוכניות אבל זה לא עושה את האפקט. במובן מסוים כן, כי העלנו את הזכאות לבגרות של ילדים בנשירה. אם אתם מכירים, כיתות אתגר זה ילדים עם הישגים הכי נמוכים והבאנו אותם לזכאות לבגרות, כנ״ל בכיתות מב״ר. ויש עליה לאורך כל השש שנים האחרונות.

הבאנו עוד המון תוכניות, כמו ׳עלם נחשון׳, בכיתה ט׳, ששם זה הפיק הכי גדול של הנשירה בחברה הבדואית, והשנה, ביחד עם מנהל האגף ובתי הספר, אנחנו מובילים תוכנית למניעת נשירה בכיתה ט׳. התוכניות הן טובות, רואים את התוצאות, אבל ללא עבודה בשורה יד ביד עם הרשויות, לא נצליח להביא להישג משמעותי. לכן נכנסו מלווים רשותיים מטעמנו, שהם מדריכים של משרד החינוך, מינינו רכז נשירה מחוזי שמלווה אותם, פתחנו השתלמות ייעודית - - -

<< אורח >> סלאמה אלאטרש: << אורח >>

זה לא נכון. מי עובד אצלנו מטעמכם?

<< אורח >> חגית בן סימון: << אורח >>

מה לא נכון? תן לי לסיים בבקשה. בבקשה עומאר, אתה שותף איתנו. מי זה אצלם? עאסם עאסם. הוא מדריך מטעם משרד החינוך של אלקסום. אלה אוזן מלווה אותו, התקיימו כבר ועדות התמדה במספר בתי ספר, כמובן שזה תהליך וזה לא מתקיים ביום אחד אצל כולם. דיברנו על נושא הגיל הרך, כנס גננות התקיים עכשיו, לפני שבועיים. ירון שניידר כינס את כל אשכולות הגנים ואת כל המלוות כדי לדבר על הגיל הרך. אנחנו לא הפרדנו. עשינו תהליך כולל של מניעת נשירה מגיל הגן ועד כיתה י״ב, קודם כל בראייה רשותית אבל עם משרד החינוך.

אם צריך להביא עוד משאבים אנחנו נביא, את כל מה שצריך. אבל אם אנחנו לא עושים תהליכי בקרה משותפים אז לא נצליח, זה לא אנחנו או אתם. כל התהליך הזה של מניעת נשירה הוא תהליך של ביחד. אז המחוז הקים פה יחידה חדשה שלא הייתה קיימת Ever, זה לא היה.

<< אורח >> סלאמה אלאטרש: << אורח >>

מה הוא מספר הדיווחים שקיבלתם על ידי בתי הספר על נשירה בשנה האחרונה? יש לך נתון כזה?

<< אורח >> חגית בן סימון: << אורח >>

אנחנו כרגע אוספים את המידע, המדריכים עוברים בית ספר אחרי בית ספר. כרגע אין לי את זה כאן אבל אני יכולה להביא לך. הנתונים שהצגתם מצאליכם על הנשירה הם לא מדויקים, יש לי אותם כאן.

<< אורח >> סלאמה אלאטרש: << אורח >>

הבעיה המרכזית שאיתה אנחנו מתמודדים היא הנתונים שאנחנו מקבלים ממנהלי בית הספר. מנהלי בית הספר כפופים למשרד החינוך.

<< אורח >> חגית בן סימון: << אורח >>

נכון. וכרגע אנחנו מובילים את המנהלים, כך שכל ילד שלא פקד את מערכת החינוך במשך 60 יום ומעלה, ועשו ניסיונות, ועשינו כל מה שאפשר עם הקב״סים, עם המדריכים הרשותיים ועם מדריכי ׳שחר׳ של כיתות מב״ר ואתגר, אז אנחנו מביאים אותו לגריעה. ואתה תראה שיכול להיות שהנשירה תגדל. כי אנחנו מתחילים להסדיר את העניינים הלאה ולא לטאטא דברים מתחת לשטיח.

<< אורח >> שירין נטור חאפי: << אורח >>

אני רוצה רגע להציע. אנחנו לא מכחישים את הנתונים כמשרד, זה חשוב לי להגיד. אבל אני רוצה להגיד שלא נוח לי עם השיח שמתקיים. באנו במטרה טובה. אנחנו כמשרד אומרים שיש בעיית נשירה ויש את האתגר הזה בקרב התלמידים הבדואים בדרום. אנחנו רוצים לשלב ידיים ולעזור אבל צריך רגע לחלק את האחריות. בתי הספר בחינוך העל יסודי הם באחריות הרשות המקומית, מנהל בית ספר בעל יסודי הוא לא של משרד החינוך. אם מנהל בית ספר לא מדווח על ילדים שלא מגיעים ולא מתפקד, הרשות אמורה להזמין אותו יחד עם המחוז, ולפטר אותו אם צריך.

<< אורח >> עומר אבו עסא: << אורח >>

אני חייב להגיד לך שירין, שיש לכם דברים על מנהלים ויש לכם תוצאות בידיים. משרד החינוך עשה את הבקרה בתוך בתי הספר ויש לו את הממצאים.

<< אורח >> שירין נטור חאפי: << אורח >>

רגע, שנייה. אתה מבלבל כל הזמן בין הנתונים. חשוב לי להגיד, כשחיים מויאל דיבר על ילדי הפזורה, הוא אמר שהוא כעס על בתי הספר שאנחנו מקימים על שלא מקבלים את ילדי הפזורה. וחשוב להגיד את זה.

<< דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> לא להשתמש במושג פזורה, יש מושג אחר.

<< אורח >> שירין נטור חאפי: << אורח >>

סליחה, לא נשתמש. חברים. קודם כל, יש מושגים שאנחנו משתמשים בהם בשביל התקצוב ולא משתמשים בהם בשביל להעליב אף אחד.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

ואליד, אני חושב שאתם נתפסים בתפל ועוזבים את העיקר.

<< אורח >> שירין נטור חאפי: << אורח >>

מה המינוח שלא יפגע? אני באמת שואלת.

<< דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> החברה הערבית הבדואית.

<< אורח >> שירין נטור חאפי: << אורח >>

אז אני באמת מתנצלת, לא התכוונתי לפגוע. אני לומדת תוך כדי.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

וואליד, אני שומע את מה שאתה אומר ואפשר להביא את זה במסקנות הוועדה. ולבקש שהמשרד ישתמש במונח אחר זה בסדר גמור, אבל יחד עם זאת, בואו נתעסק בעיקר, היא רוצה לתת לך תשובות.

<< אורח >> שירין נטור חאפי: << אורח >>

המשרד פועל גם דרך החומש של החברה הבדואית וגם דרך החומש הכללית, 550. אני לא יודעת מה אתם יודעים על מנהל המחוז, אבל בדיון שהתקיים, הוא לא הסתפק בחומש של החברה הבדואית וביקש משאבים לצורך הטיפול בנושרים גם מתוכנית החומש הכללית. זה באמת בוער בנו ואנחנו רוצים לטפל בזה. אז אני מחזירה את כולנו לאותו דיון שאמרתי.

חברים, אם הדיון הוא על מניעה אז צריך להגיד מי מטפל במה. מה האחריות שלנו כמשרד חינוך ומה האחריות שלכם, מה ברמת מטה ומה ברמת מחוז. אם הדיון הוא על איתור אז אותו הדבר ואם הדיון על טיפול אז אותו הדבר. בואו נחלק אחריות. אנחנו לא מתחמקים ולא מנסים להתנער. יש מצוקה, יש נשירה. לפעמים המקור שלה הוא בבעיות כלכליות, לפעמים זה הרס בתים, לפעמים זו תוכנית לימודים לא מותאמת, לפעמים זה מחסור בהסעות ולפעמים זה תשתיות. אנחנו רוצים לעזור. בואו - - -

<< דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> וצפיפות בבתי הספר, יש לכם פתרונות לנושא הצפיפות?

<< אורח >> שירין נטור חאפי: << אורח >>

להכול יש לנו פתרונות, אבל בואו ננהל דיון כדי שנוכל לעזור לכם.

<< אורח >> סולטן אלקרעאן: << אורח >>

אני רוצה להתייחס בבקשה. שמי סולטן אלקרעאן, מנהל אגף חינוך. חברים, הסוגייה הזאת היא סוגייה מאוד כואבת ואני חושב שהיא פצע מדמם שצריך לגעת בו כדי לרפא אותו. הכי קל זה להטיח האשמות, אני מאוד מסכים עם שירין. העבודה היא עבודה משותפת וגם האחריות היא אחריות משותפת. לבוא ולהגיד שהכול על משרד החינוך או שהכול על הרשויות או שהכול על החברה הבדואית כחברה, זה לא נכון ולא צודק, וכך אנחנו רק נסתובב סביב עצמנו ולא נצא עם כלום מהוועדה הזו.

אז אני מאוד מסכים, האחריות בחינוך העל יסודי היא על הרשויות, ברשויות יש כל מיני קשיים, גם עם רמת החינוך בעל יסודי. יש קשיים שהם פתירים ויש קשיים שלא פתירים ואנחנו צריכים תמיד לפעול בשיתוף פעולה עם משרד החינוך. בנוסף, לגבי סוגיית הנשירה. חיים, אתה יודע שאני לא חסיד של משרד החינוך בכל התהליכים שנעשים. אבל יש דברים טובים שנעשים ברמת משרד החינוך. אני רוצה להגיד את המקומות שאני חושב שמשרד החינוך צריך להשתפר בהם ושפה ננסה לראות איך אפשר לעשות את זה.

כל הסיפור של גני הילדים, אמנם זה לא בתחום האחריות שלך, אבל זו סוגייה מאוד אקוטית שאני חושב שהפתרון לה יכול להתאפשר על ידי הפרדת ההסעות. שירין את יודעת את זה ומעורבת, מתחילת השנה אנחנו מנסים לפתור את בעיית ההסעות על ידי הפרדה לפי שכבת גיל, בכדי להבטיח גם שאותם 5,000 ילדים שהוצגו כנושרים ולא נמצאים במערכת החינוך, יתאפשר להם גם כן להגיע ולהיות חלק מהמערכת.

הנושא הזה הוא פתיר וזה ברמת תקציבים. כבוד היושב ראש וחבר הכנסת ואליד, הבעיה הזאת נתקעת במשרד האוצר, כי הוא לא מתקצב. זה המקום לבוא ולשאול את משרד האוצר למה הוא לא מתקצב את ההפרדה? כי אז אנחנו יכולים להיות במקום אחר בשנה הבאה מבחינת 5,000 הילדים שבגנים בפזורה, שלא מקבלים מסגרת חינוך.

בעיה נוספת שאף אחד לא מדבר עליה היא שטחי ההפקר, שטחי הפקר ששם אין שום רשות מוניציפלית שאחראית על הילדים. בזמן שבנוגע לילדים באלקסום יש לי שיח עם סאלמה ועם עומר, באזורים שבהם אין שום רשות מוניציפלית אין שיח עם אף אחד, ואני מקבל משם כ-3,000 ילדים בשנה למערכת החינוך היישובית, שנותנת שירותי חינוך לכ-10 אלפים תלמידים, אך אין לי שום כתובת לפנות אליה לגבי אותם תלמידים שמגיעים משם למערכת.

נושא נוסף הוא התקן של הקב״ס. לא ייתכן שמערכת חינוך שמונה כ-10 אלפים תלמידים, יש תקן של קב״ס ב-80% משרה. זו נקודה שהיא פתירה. חיים, גם ברמת משרד החינוך, אני חושב שצריך לשנות את התקצוב ושצריך לספק מענה שיתאים לאיוש המשרה.

בנוסף, אני חושב שהצוותים במערכת החינוך בכלל, אינם מוכשרים מספיק בשביל לעבוד עם תלמידים תת הישגיים או עם תלמידים שההישגים שלהם נמוכים. רוב הצוותים שמקבלים הכשרה, יש להם את הידע בשביל לעבוד עם תלמידים בינוניים ומעלה. וזאת נקודה נוספת למשרד החינוך, שאנחנו צריכים לחשוב איך אפשר לפצח אותה, כך שהצוותים יוכלו לעבוד עם כלל האוכלוסייה. אני מציע לתגבר את הרשויות בתקנים של קב״סים בהתאם.

יש עוד נקודה שהיא באחריות שלנו כחברה, ויוסף, אתה מספיק מכיר אותי בשביל לדעת שאומר את הדברים בלי כחל וסרק. הסוגייה היא בפן האכיפה. יש לנו קושי לאכוף מול החברה כחברה, וזה גם נושא שאנחנו צריכים לחשוב איך לפצח אותו, ביחד עם משרד החינוך כי הוא קשור בנושא הקב״סים, לחשוב איך אפשר להביא לפתרון כך שהקב״ס יוכל לתפקד בצורה נכונה. כי לפעמים ישנם קודים תרבותיים שמגבילים את הקב״ס מלפעול.

<< אורח >> חיים מויאל: << אורח >>

מה למשל?

<< אורח >> סולטן אלקרעאן: << אורח >>

אם כבר מגיעים לוועדה כזאת אז אני רוצה לתאר את הדברים כמו שהם ולהגיד את האמת.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

בסדר, אנחנו רוצים להבין מה הם הקודים שמגבילים.

<< אורח >> סולטן אלקרעאן: << אורח >>

לקב״ס לא תמיד יש את היכולת להוציא פניה להורה ולהגיד לו: ״אדוני, תחזיר את הבת שלך לתוך מערכת החינוך״. יש פה קושי. זה משהו שאני חושב שהוא באחריות משותפת של כולנו, וצריכים להבין איך לפצח את זה בצורה נכונה מבלי להאשים אף אחד, יש אנשים טובים בתוך המערכת, אבל לפעמים יש גם חסמים שצריך לדעת איך להתייחס אליהם.

במידה ואנחנו רוצים באמת פתרון ולא לחזור בשנה הבאה לאותה ועדה ולהעלות את אותם הדברים. אז אלה הדברים שאני חושב שצריכים להיעשות ברמה של מערכת החינוך. אני חושב שבתהליכים שעושים כרגע משרד החינוך ומחוז דרום, אנחנו עדיין לא מצליחים לצמצם את הנשירה בצורה נכונה, הדרך עדיין ארוכה והנתונים שמוצגים לא תמיד משקפים את האמת. שירין, בנוגע למה שדיברנו, אני חושב שכל הנושא של סוגיית התקצוב ברמת בתי הספר צריך לקבל איזו שהיא התייחסות, כדי להבטיח שמנהל בית הספר יוכל לגרוע את התלמידים בצורה אמיתית ונכונה ואז נוכל לעמוד על הנתון האמיתי. תודה.

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

תודה רבה.

<< אורח >> חגי רזניק: << אורח >>

אפשר להתייחס?

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

כן, בבקשה.

<< אורח >> חגי רזניק: << אורח >>

תודה רבה. ברשותך אדוני היושב ראש, שמי חגי רזניק, אני ראש 'מכון ריפמן', איברהים אבו אלקיעם הוא שותף שלי. אני מכיר היטב את מערכות השלטון, כיהנתי כמנכ״ל של שני משרדי ממשלה, מנכ״ל רשות מקומית ומנהל מוסד חינוך. יחד עם חברים בדואים הקמנו את 'מכון ריפמן׳ לזכר שמוליק ריפמן. ואנחנו מקדישים את חיינו בשנים הקרובות לפיתוח משותף של הנגב, בדואים ויהודים ביחד. אני אדבר בקצרה ואיברהים ישלים אותי.

קודם כל ישר כוח, גם לך אדוני היושב ראש וגם לחברי הכנסת על קיום הדיון הזה. אני חושב שזה הדיון הכי חשוב. אני חושב שכמנכ״ל משרד הייתי מתייצב לדיון כזה, כי אני חושב שהוא ברמת חשיבות של מנכ״ל משרד, זה לא איזו בעיה שולית. אי אפשר רק לבוא ולהגיד משילות. שאגב אני גם בעד לדאוג לסדר ואלימות היא דבר שצריך לטפל בו בכוח הזרוע, אבל חינוך זה דבר שהוא Super חשוב ולכן אני חושב שמשרד החינוך צריך להתייחס אל הדיון הזה ברצינות.

אני רוצה להגיד כמה דברים מרכזיים. למען הסר ספק, גם אם חלק מהדברים שלי יעלו התנגדויות, קשיים או עצבים, אז מראש אני אומר שלדעתי זה תפקידה של המדינה לטפל בדבר הזה. אני אעלה פה קשיים אובייקטיביים שאנחנו רואים אותם, שיכולים לעורר אי נוחות או קשיים, אבל זה תפקידה של המדינה. ואני בסוף גם רוצה להציע מכניזם, שלוועדה הזאת יש את הכוח להציע אותו מול משרד החינוך על מנת לטפל בבעיה. אבל זה לא מונע את הבעיות האובייקטיביות שאותן אגיד.

אז קודם כל, כן קיימת בעיה בשטח, גם במשאב הפיזי וגם במשאב ההון האנושי. אנחנו רואים שהרבה פעמים אם משפחה מסוימת לא תמנה מנהל, או משפחה מסוימת לא תמנה צוות חינוכי אז לא יהיה צוות חינוכי. זאת אומרת שאם אני לא אוכל מהעוגה אז לא תהיה עוגה. מי שלא אומר את זה, ורוצה להגיד פוליטית שאני טועה למצב, אז הוא מטעה, כי זה המצב.

צריך להגיד שגם זה וגם המשאב הפיזי אלו בעיות אינהרנטיות למצב. גם בעיות האלימות ואיכות כוח ההוראה, הן בעיות של מדינת ישראל. בסופו של דבר, חלק גדול מכוח ההוראה לומד בג׳ני ולומד בחברון. אם מדינת ישראל רוצה לטפל בנושא של תנאי סף, אז גם לדבר הזה יש דברים שאפשר לעשות, כמו לטפל בתנאי סף.

יש דברים שנעשים, אני לא אומר שלא, יש הרבה דברים שהמדינה עושה ושהחברה עושה, אבל גם בלימוד ובמשאב ההוראה, בהשקעה לאורך זמן במשאב האנושי, ברמה האסטרטגית יש לזה ערך חשוב. לגבי האזורים הלא מוסדרים, יש כאלה שלא אוהבים את המונח פזורה וכאלה שלא אוהבים את מונח הכפרים הלא מוכרים, לכן אני קורא לזה כך. האזורים הלא מוסדרים הם גליליים, אין שם שיוך מוניציפלי - - -

<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>

אפשר לקרוא לזה ישובים בלתי מוכרים.

<< אורח >> חגי רזניק: << אורח >>

אז יש כאלה שיגידו לך שזה גם לא בסדר. בוא נקרא לזה אזורים הלא מוסדרים. אז האזורים האלה הם גליליים, אין שם שיוך מוניציפלי, אין שם אחריות מוניציפלית אלא אחריות של רשות סמך. זאת אומרת שחלק מרשויות הסמך שיושבות פה מייצגות אותם, וזה דבר שהוא לא ייתכן. זה נכון אגב גם לנושא הבינוי והבינוי הלווה.

דיברו פה על תשתית חשמל. בסוף, בית ספר שלא מקבל חשמל, גם אם הוא בהיתר זמני, התקציב לגנרטור הוא הולך על חשבון החינוך. מדובר באירוע סכום אפס וצריך להבין את זה. הנושא של חינוך משלים, יש היעדר כמעט מוחלט של חינוך משלים בחברה כולה. יש ניסיונות, הם חיוביים ומצומצמים אבל הם לא ברמה חיובית. נושא החינוך המקצועי, הוא דבר מאוד מאוד משמעותי. אנחנו רואים הרבה מאוד תשוקה לנושא הזה בחברה הבדואית אבל לא רק בה, אלא בכלל בפריפריה חברתית וגיאוגרפית.

אני ראיתי פרויקטים ואנחנו גם מעורבים בפרויקטים שקשורים לחינוך מקצועי ולשער היציאה. שער היציאה הוא מה המשמעות שלי קדימה. מה אני מציע, איברהים יגיד על זה עוד כמה מילים וישים אותי. אני אומר עוד מילה קצרה. אני הרבה פעמים משתתף בדיונים האלה, ואני אומר בהם שצריך להקים משהו לבדואים, ואז תוקפים אותי ושואלים: ״מה, אנחנו שונים?״ ואני אומר, להיפך.

אני אומר לכם שזה כלי. להקים אורגן שמטפל בחברה הבדואית, בשביל מחד לחזק לפצות על הקשיים ולחזק את חלקם ברשויות המקומיות ומאידך, במקומות שאין בהם אחריות מוניציפלית, זה יתרון. אפשר לתקוף את זה פוליטית ולהגיד: ״מה פתאום, אנחנו לא שונים וחריגים״. אבל מצד ש

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]