פרוטוקול מספר 19, הוועדה לביטחון לאומי, 07/05/2023

הכנסת העשרים-וחמש

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 19

מישיבת הוועדה לביטחון לאומי

יום ראשון, ט"ז באייר התשפ"ג (07 במאי 2023), שעה 9:30

סדר היום:

<< נושא >> סיור הוועדה לביטחון לאומי במזרח ירושלים << נושא >>

נכחו:

חברי הוועדה:

צביקה פוגל – היו"ר

עמית הלוי

משה סעדה

מוזמנים:

אסף יזדי

–

מנכ"ל משרד ירושלים ומסורת ישראל

לירון יפלח

–

סמנכ"לית, משרד ירושלים ומסורת ישראל

אליאור דהן

–

מנהל תחום עיצוב מדיניות שבס, המשרד לביטחון לאומי שרית נשיא

–

מנהלת תחום פרויקטים ויוזמות, המשרד לביטחון לאומי דורי דוריאן

–

נציג האגף למדיניות פנים, מל"ל, משרד ראש הממשלה אדוה מושקוביץ

–

מנהלת מחוז ירושלים, הרשות לביטחון קהילתי

רונן יוספי

–

קצין אג"מ עוטף ירושלים, המשרד לביטחון לאומי

סמי מרציאנו

–

ממפקד מרחב קדם, משטרת ישראל

אמיר בן קיקי

–

ק' אג"מ, משטרת ישראל

דביר תמים

–

מת"ח שלם, משטרת ישראל

ערן דילון

–

מפקד תחנת שפט, משטרת ישראל

ביסאן אבו רוקון

–

מש"ק בתחנת שלם, משטרת ישראל

נורית יכימוביץ-כהן

–

מרכז המחקר והמידע של הכנסת

ג'רי אלמו-קפיטל

–

מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אוריאנה אלמסי

–

מרכז המחקר והמידע של הכנסת

משה ליאון

–

ראש עיריית ירושלים

אריה קינג

–

סגן ראש העיר, עיריית ירושלים

אורי יקיר

–

יועץ ראש העיר לענייני מזרח ירושלים, עיריית ירושלים נדרה ג'אבר

–

מנהלת המנהל הקהילתי במחנה שועפט וכפר עקב

מאיר ליוש

–

תושב העיר לוד, ערים מעורבות

יקותיאל צפרי

–

דובר הוועדה

ייעוץ משפטי:

איתמר אדלשטיין

מנהלת הוועדה:

לאה גופר

נעם שאוליאן

רישום פרלמנטרי:

סמדר לביא, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> סיור הוועדה לביטחון לאומי במזרח ירושלים << נושא >> << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

בוקר טוב לכולם. ירושלים, אני מניח שאני לא צריך לספר לכם, היא עיר שמשפיעה על כל מה שקורה במדינת ישראל ובחלק מהמקרים על מה שקורה במזרח התיכון. מזרח ירושלים בתוך כל הקומפלקס הזה שנקרא ירושלים הוא חלק משפיע מאוד, על ההתנהלות שלנו, על הדרך שבה אנחנו מגנים על עצמנו, מפעילים ביטחון, נוגע כמעט לכל זרועות הביטחון. חלק מהנושאים של ירושלים ומזרח ירושלים מעסיקים גם את הוועדה לביטחון לאומי שאנחנו חברים בה, חלק מהאנשים שנמצאים כאן.

כשהוצע לי לעשות את הביקור הזה קפצתי על המציאה כי חשבתי שזה משהו שיכול לעזור לנו בהמשך להבין טוב יותר את המציאות ולהמליץ המלצות יותר טובות למשרדי הממשלה השונים. אז בואו ננצל את היום המושקע הזה, ותודה רבה מראש ללאה שארגנה את היום הזה, כדי ללמוד, כדי להעשיר את עצמנו. תשאלו את מי שמלווה אותנו את כל השאלות והקלות והקשות כדי שבאמת נצא יותר משכילים מהיום הזה. אז שיהיה לנו יום פורה.

הנחיה אחרונה, נא לשמוע להנחיות של הבחור הנהדר הזה שאחראי על הביטחון של כולנו. אריאל, בבקשה.

<< דובר >> אריאל-מאבטח: << דובר >>

כמו שאמרנו, אני אריאל, אני מאבטח מכוח עוז, אני המאבטח הצמוד שלכם להיום. מה שחשוב לנו מבחינת אבטחה, אתם יודעים שאנחנו מגיעים למקומות שיכולים להיות בסיכון ואנחנו מגיעים באוטובוס ממוגן. חשוב לי לדעת אם יש פה מישהו חמוש. אף אחד. חשוב לדעת שבמקרה שיש חירום או משהו כזה אנחנו מגיעים ישר לאוטובוס. להישמע לכוחות האבטחה, יהיה לנו גם כוח משטרה איתנו. התגים שקיבלתם, אנחנו מבקשים שזה יהיה עליכם כל הזמן, כי ככה אנחנו יכולים לזהות אתכם במקרה חירום. זהו, תודה רבה.

(הצגת נוכחים).

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

ברוכים הבאים לכולם קודם כל. אני אומר את זה באמת, אנחנו מתרגשים ושמחים שאתם הגעתם לכאן כי אחרי הדיון בוועדה אחד הדברים שלפחות בעיניי אני מרגיש שלא כל מי שמקבל החלטות לגבי מזרח ירושלים באמת יודע מה זה מזרח ירושלים. זאת אולי הסיבה האמיתית שאנחנו ביקשנו את הסיור הזה. בוא נשים את זה רגע על השולחן, העיר ירושלים באמת מאוחדת ומה אנחנו באמת צריכים לעשות כדי שהיא תהיה מאוחדת, כי יש לזה משמעות, אנחנו אומרים שכולם ילדינו, אז כולם ילדינו, אז כולם צריכים לקבל את מה שכל אזרח צריך לקבל. זו המדיניות היום של העירייה.

אנחנו נתחיל אולי קצת בדברים מאוד פסימיים, אבל אני חושב שאנחנו נראה גם דברים אופטימיים ונסכם את הסיור בפגישה אצל ראש העיר שגם ישים בצורה יותר מסודרת את ההתארגנות פה במזרח ירושלים.

בחרנו במקום שמראה את הבעיה הכי גדולה שיש היום, לא רוצה להגיד אפילו לעירייה, במדינת ישראל בכל מה שקשור לירושלים. מאז 2006, כשהגדר הוקמה, למעשה כ-150,000 תושבים, שיש להם תעודת זהות כחולה, שהם יכולים להצביע בבחירות לעיריית ירושלים, לא לכנסת, אבל שאנחנו כעירייה מחויבים על פי חוק לתת להם את כל השירותים, הם עובדים בירושלים, הם עובדים בישראל. אני אגיד לכם גם סוד, אם הם לא יעבדו אז אנחנו לא נוכל להתקיים כעיר כי כל התעסוקה, כל העסקים בירושלים מבוססים על האוכלוסייה הזאת שהיא עובדת בכמויות. בתי ספר שלא תמיד יש, ותחשבו רגע מה המשמעות של עשרות אלפי ילדים שמדי יום צריכים לעבור את המחסומים האלה כדי להגיע לבתי ספר. וכמו שאתם רואים, כל הבנייה פה היא בלתי חוקית. תסתכלו על המבנים האלו רגע.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

גם רבי הקומות?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

על רבי הקומות אני מדבר. מה שאתם רואים פה זה שטח שהוא יותר פלסטיני, מחנה הפליטים קלנדייה, הוא עוד יחסית במצב שלא תחת שליטתנו, לא תחת אחריותנו, זה תחת איו"ש, אבל אתם רואים פה קטסטרופה. למה קטסטרופה?

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

איך נתנו לקטסטרופה לקרות? זה לא קורה לבד, בניין לא נבנה ביום אחד. איפה הייתם ומה עשיתם?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

אז עכשיו אנחנו ניגע.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

בארץ בן אדם שם קרוון, פותח חדר ומקבל כתב אישום, וכך ראוי. אני רק מחדד את השאלות כדי לשמוע.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

אני אענה לך, הוואקום הכי קשה שיש היום במדינת ישראל זה בשכונות הירושלמיות חוץ גדר, זה ואקום הרבה הרבה יותר עמוק מאזורים ביהודה ושומרון שבהם המינהל האזרחי נניח מפקח ויכול להגיע לשם. השכונות חוץ גדר, האתגר הוא מטורף ואני חושב שכרגע אין לאף אחד את האפשרות לתת לזה מענה. זאת הסיבה שקרה פה מה שקרה, כבר אתה מבין שזה למעלה מ-20 שנה האירוע הזה.

אני אענה לך גם עוד יותר, אתם מהוועדה לביטחון לאומי, אין פה שום כיבוי אש, במקרה של שריפה, תיכף נדרה תספר, אז יש פה הרוגים, כי אין סיכוי להציל אנשים.

<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>

אבל כל זאת למה? למה המשטרה לא נכנסת? למה אין שם תחנת משטרה? יש שם תחנת משטרה מאחורי הגדר?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

האזור פה מבחינת השליטה הביטחונית זה דווקא של הצבא, זה גם איזה סוג של עיוות. לצורך העניין, אם אנחנו רוצים להיכנס עכשיו לתאם עם הצבא מה הסיכוי שהצבא באמת מעניין אותו כפר עקב, ואולי גם בצדק עם כל האתגרים הנוספים שיש לו.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

אבל השליטה צריכה להיות משטרתית, מחוז ש"י.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

זה חלק מהאירוע שאנחנו נשמח מאוד לקדם.

<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>

האזור הזה הוא בתוך הקו הכחול של ירושלים, נבנתה פה חומה, ולכן זה מה שהוא מתכוון, שמצד אחד זה בתוך ירושלים ולכן תעודות הזהות שלהם כחולות, מצד שני זה כאילו מעבר לחומה, השאלה אם החומה מעכבת את משטרת ירושלים לפתוח שם שתי תחנות משטרה, אם מדובר בתקציב, למה לא עושים שם סיורים כל יום, למה אין שם כיבוי אש.

<< אורח >> סמי מרציאנו: << אורח >>

בוקר טוב. אנחנו מאוד שמחים שאתם פה, זה קודם כל מכבד אותנו, ודבר שני, זה לא כמו לנהל דיון באולם. כשרואים את זה. שומעים כפר, זה לא כפר, זה גורדי שחקים, בסוף אנחנו מדברים על כמות של 60,000 איש.

אני אגיד משהו לאדוני, אין פה חפיפה בין סמכות, אחריות ומסוגלוּת. אלה שלושה דברים שהם מסתובבים פה בנפרד. הסמכות של משטרת ישראל לטפל בתוך כפר עקב, האחריות היא לא שלה, הכניסה פנימה ביטחונית, והמסוגלוּת, עניין המסוגלות. ברגע שנותנים סמכות ואין תחנת משטרה אז מי שמטפל בזה זה תחנת שפט שיושבת בכלל בנווה יעקב, היא כמעט לא רלוונטית.

דרך אגב הם מחייגים קו 100 ומגיעים למוקד ירושלים. עכשיו הוא יכול לקבל בשיחה אישה שצועקת: בעלי רוצה לרצוח אותי, דווקא אני הולך לאירוע פלילי, לא ביטחוני, הוא עד שהוא יכול להיכנס ותיאומים, בוא נגיד שזה כמעט לא רלוונטי. האירוע הוא לא רלוונטי לקו 100, שזה הדבר הכי גרוע מבחינת היכולת של משטרת ישראל לתת מענה. אם יש אירוע ביטחוני אז בדרך כלל הטווחים מתקצרים בזמנים.

<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>

זו החלטה מדינית שהאחריות היא של צבא?

<< אורח >> סמי מרציאנו: << אורח >>

כן, ברור. אני לא יכול להיכנס על דעת עצמי כמשטרה, אני לא יכול עכשיו להיכנס - - -

<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>

אבל ממה זה נובע? זו החלטת ממשלה?

<< אורח >> סמי מרציאנו: << אורח >>

ברור.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

אבל אני רוצה לדייק את זה. אתה לא יכול להיכנס כי אתה צריך ליווי צבאי, אבל לא כי אסור לך להיכנס. אם מודיעים לך על רצח, אישה זועקת: בעלי מאיים לרצוח אותי, אתה לא תיכנס?

<< אורח >> סמי מרציאנו: << אורח >>

לא, בתיאוריה זה שטח מוניציפלי של ירושלים שאפשר להיכנס, אבל – בגלל זה דיברתי על המסוגלות, בסוף יש מסוגלות.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

אבל אתה שם אזור שהוא מחוץ לחוק, כי אתה יודע מה זה יוצר. מה שקורה בפועל - - -

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

הוא לא שם כלום, זה אנחנו.

<< אורח >> סמי מרציאנו: << אורח >>

חשוב לי להבהיר את זה, כי ברגע של חפיפה יש הרבה מאוד אירועים שנופלים, לא נעים להגיד, ברובה שבין הבלטות, כי הצבא אומר זה לא אנחנו, המשטרה אומרת אנחנו חייבים צבא.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

רוצים לרצוח אישה, היא מתקשרת, מי נותן לה מענה?

<< אורח >> סמי מרציאנו: << אורח >>

על זה דיברתי, אנחנו צריכים לתת מענה.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

ומה תעשה, לא תיתן?

<< אורח >> סמי מרציאנו: << אורח >>

אני אתן, אבל עד שאני אגיע אליה, זה לא כמו שאני מקבל שיחה מפסגת זאב או בהר חומה, פה כבר אני צריך תיאומים של הצבא ואז להיכנס פנימה עם כוח עודף. בוא נגיד גם בהגינות, הם קנו את זה ביושר, כי כל כניסה פה זה יריות, אבנים, בקבוקי תבערה, זה לא שמחכים לנו פה עם פרחים. זה חשוב להגיד, כלומר השירות מתעכב גם הרבה בגללם, בגלל ההתנהלות של האוכלוסייה, לכן יש פה משהו שהוא לשני הצדדים.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

אבל אנחנו מאבדים אותם. מה קרה עם הבדואים? לא נכנסנו, ההוראות של הממ"זים היו, יש מרדף אחרי גנב, הוא מגיע לאזור של הפזורה עוצרים. איבדנו איתם.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

זה נתון לפתחנו, לא לפתחו, אנחנו צריכים לשנות.

<< אורח >> סמי מרציאנו: << אורח >>

אני רוצה להגיד משהו ואני אגיד את זה בצורה מאוד מאוד עדינה, אבל אני אומר את זה כי זה תפקידי וזו האחריות שלי גם להגיד את זה. לפעמים גם לא נוח להיכנס, מי שצריך להיכנס לא נוח לו להגיד: חבר'ה, עזבו, תתאמו, תביאו לי משטרה, תביאו לי, תביאו לי, תביאו לי. בסוף אני חושב שכל עוד הם לא יתרגלו לראות ניידת נכנסת, ג'יפ מג"ב נכנס, על בסיס יומי, לא עכשיו אני נכנס לטפל באירוע, אני נכנס, למה? כי אני סתם רוצה להגיע לכיכר, לעשות סיבוב פרסה ולצאת. אגב, זה גם ביטחון, יש פה הרבה אוכלוסייה שהיא כלואה, שהיא כן רוצה את השירות ואנחנו לא מצליחים להגיע אליה.

לכן לעניין תחנת משטרה, יש עבודה שכבר מוכנה עם הצעה למשרד לביטחון לאומי, הם מכירים את העבודה, המל"ל מכיר את העבודה, גם של תקנים, גם של תיאומים, גם של הרחבת הסמכויות, בסוף צריך להוציא את זה לפועל. היום, עוד פעם אני אומר, האחריות והסמכות הם כמעט לא הולכים בחופף וזה מאוד מאוד קשה, לפעמים עד בלתי אפשרי. כמובן אני מחריג אירוע ביטחוני. כשיש אירוע ביטחוני אז יש לך את כל הסמכויות ובדרך כלל כולם מקצרים את הטווחים להיכנס פנימה. אבל אני חושב שאם אני רוצה את המשילות זה לא ג'יפ מג"ב.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

ערן, אתה נדרשת להיכנס פנימה?

<< אורח >> ערן דילון: << אורח >>

אני נדרשתי ונכנסתי גם.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

ומה קרה באותם אירועים? סתם תן לי דוגמה של אירוע כדי שנבין.

<< אורח >> ערן דילון: << אורח >>

אחת, התיאום שלי הוא מול מח"ט בנימין, הוא אחראי פה על האזור והוא מאשר. הוא צריך לאשר לי את הכניסה, כן או לא. שתיים, כשנכנסנו בפנים אז מיידויי אבנים, בקת"בים, אירועים קשים מאוד של הפרות סדר שהצבא למעשה מאבטח אותי, אנחנו מטפלים. אני מוכרח לציין שיש לנו גם את המש"מ, שזה מרכז שירות משולב שעם הממ"ר והממ"ז אנחנו הקמנו אותו ונמצא פה המפקד של האזור ואנחנו מצליחים להגיע כמעט, לא להגיע פיזית למקום עצמו, אבל אנחנו כן מגיעים לאותה אישה, לאותו אדם שזקוק לעזרה. בדרך כלל אנחנו מצליחים להוציא אותו למחסום, מצליחים להפעיל אנשים כאלה ואחרים שמסייעים לנו בנושא הזה.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

אם הם צריכים עזרה רפואית מי נותן להם את זה?

<< אורח >> ערן דילון: << אורח >>

הסהר האדום נכנס עד המעבר ומהמעבר זה מד"א.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

אתם רואים פה חצי, השכונה השנייה שהיא בדיוק אותו דבר זה מחנה פליטים שועפט ששם לשמחתנו, אני אומר כעירייה, כן יש לה משטרה, כל הסמכות הביטחונית היא של המשטרה ושם הם מחליטים מתי הם נכנסים ומתי לא. אני אומר את זה בהתייחסות למה שאמר פה הממ"ר, אין ספק שאנחנו חושבים ובטוחים שזו תקלה שהצבא כרגע שולט פה ומדינת ישראל צריכה לשים את התקציב ושזה יהיה תחת סמכות משטרת ישראל.

שאלת למה זה קרה, אני רוצה לגעת. יש אירוע שכולם אוהבים לטפל מתחת לשולחן שנקרא הוכחת מרכז חיים בירושלים עבור ירושלמים. אחד מהדברים כדי לשמר את הזכויות שלהם תושבי מזרח ירושלים נדרשים ומחויבים להוכיח שהם גרים בירושלים. אם הם עוזבים את ירושלים הם מאבדים את הזכויות שלהם בתור תושב וזה מה שגרם לזה. המחירים עלו בטירוף, לא הייתה בנייה מסודרת במזרח ירושלים הרבה מאוד שנים ומה שאתם רואים פה דירות, לא יודע כמה, זה 100,000, 150,000 שקל לכל דירה, אלה העלויות של דירות. פה הם אמורים לשלם ארנונה, כשהם מראים את הכתובת פה אז מבחינת משרד הפנים זה הוכחת בעלות. אתם תראו את התמונה הזאת גם בשועפט. את המגדלים שאתם רואים פה אתם גם תראו שם, כי אין להם ברירה, הם לא יכולים ללכת עוד - - -

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

הם משלמים ארנונה באמת?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

כן. עוד פעם, הרבה מאוד משלמים ארנונה, יש כאלה שיש להם את הפטורים כי - - -

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

יש תקלה בביוב, מי מגיע לטפל?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

עקרונית הגיחון. ניקוז, עכשיו אנחנו יכולים לומר פה שיש פה שכונה שלמה שהיא כמו ונציה בחורף. עכשיו בימים אלה יש פרויקט ענק של הסדרת הניקוז הזה.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

העירייה מגיעה לטפל פה?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

העירייה כן, אבל תזכור שזה קבלני משנה שנכנסים. אבל אולי ניתן רגע לנדרה לדבר, בתור זאת שאחראית על כל העוטף שלנו כעירייה.

<< אורח >> נדרה ג'אבר: << אורח >>

אני מנהלת את המינהל הקהילתי בעוטף ירושלים בשתי השכונות, גם מחנה שועפט וגם כפר עקב ואני זאת שנכנסת ביום יום ואני רואה וחווה ומרגישה את אופי החיים שלהם בפנים ואני יכולה להגיד בפה מלא שאין שם חיים, יש הישרדות, הישרדות של היום יום, לרוב בגלל המחסום וגם מה שהולך בפנים.

אני רוצה להגיד שההיכרות שלי היא היכרות מאוד עמוקה עם התושבים, רוב המבנים פה שאתם רואים שברובם הקומות העליונות לא מאוכלסות, פשוט הבעלים הם מהשטחים, הם מהרשות, הם לא ירושלמים אפילו, הם מנצלים את הזיקה של התושבים שהם רוצים להוכיח את התושבוּת ואז יש להם כסף, הם באים ובונים, למה? כי אף אחד לא עוצר אותם כי יש להם כסף ויש להם אינטרס שם.

התושבים, אם המפגש הזה היה בפנים הם היו אומרים לכם בפה שלהם שהם רוצים את האכיפה, הם אומרים את זה, הם רוצים את זה ביום יום. הם כן רוצים להרוס, לעצור לפחות את הבתים כי היקף הבנייה, כל יום, אם מתכננים כביש, חוזרים עוד חודשיים עם מודד או מהנדס אנחנו לא מוצאים את הכביש הזה. זה ברמה הזאת.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

אין להם אפילו מים מספיק לכל השכונה הזאת.

<< אורח >> נדרה ג'אבר: << אורח >>

מים אין בכלל לכל הקומות, הם רוכשים מים במכלים. שתבינו מה גודל הבעיה בפנים, התושבים, הם אמרו שעדיף, אם כל השירותים ייכנסו עם ליווי של הצבא אז למה שלא ייתנו את האחריות דווקא למשטרה הכחולה? באמת אני לא מבינה הרבה בזה, אבל עדיף שהמשטרה היא זו שתטפל בפנים כמו המודל שעשו במחנה שועפט, והתוצאות, אמנם זה רק בשנים האחרונות, אבל אפשר להתחיל להרגיש את התוצאה. מש"מים, יש במחנה שועפט, הוא באמת נוכח שם, בגלל הנוכחות הצמודה של המשטרה. צריך ליישם את זה גם פה מאוד קרוב.

שאל האדון לגבי מה קורה אם אישה רוצה להתלונן, ילד, נער, האמת ש-90% מהתלונות הן נעצרות פה במחסום, או שמשכנעים אותם לחזור או שפשוט הם לא כל כך יש להם - - -

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

בתוך המשפחה?

<< אורח >> נדרה ג'אבר: << אורח >>

לפעמים זה לא בתוך המשפחה, האדם שאתה רוצה להתלונן עליו הוא עוצר אותך במקום ובאיומים וגם המרחק לתחנה של נווה יעקב.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

אבל אם גונבים לבן אדם, הורסים לו, האם זה הרשות מטפלת בדברים האלה? השבט עצמו? מי מטפל?

<< אורח >> נדרה ג'אבר: << אורח >>

לא, הרשות לא נכנסת כמשטרה לטפל, אבל יש את המנהג הערבי הזה שפשוט מסיימים את זה בתוך המשפחה, סולחה או משהו כזה, אבל גם אני רוצה להתייחס לנקודה של כיבוי אש ועזרה ראשונה.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

אבל תספרי להם מה היה כשהייתה שריפה.

<< אורח >> נדרה ג'אבר: << אורח >>

זה כבר הגבר השני בשנה האחרונה שנשרף למוות בתוך הבית, משתי סיבות, גם בגלל שכיבוי האש חייב את הליווי של הצבא בשביל להיכנס וגם בגלל שאין מים, פשוט זרם המים לא עולה לקומות האלה.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

גם אין שני חדרי מדרגות, שהחוק מחייב בכזה גובה, אין מערכות כיבוי אש, אין כלום. כאילו בונים הכי זול שאפשר.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

זה גם יכול לא לעמוד ברעידת אדמה כי זה נבנה בלי אישורים.

<< אורח >> סמי מרציאנו: << אורח >>

אם כל הבניין הזה קורס זה אירוע חירום. מי אחראי? המפקד המשטרתי לוקח פיקוד על הזירה? אני שואל. זה ברור לי.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

אנחנו יודעים איך זה עובד.

<< אורח >> סמי מרציאנו: << אורח >>

נכון. זה בדיוק מה שאמרתי על הסמכות והאחריות וכו'. אבל כל שבוע או כל שבועיים יש לנו פה פיצוצים של בלוני גז, חיבורים פיראטיים, הכול פה אלתורים, היא אמרה את זה נכון, ועוד פעם אני אומר, בסוף יש את הקונפליקט הזה גם של כוחות ההצלה, שאומרים: מה, בשביל להציל בן אדם בעומק השכונה אני מסכן עכשיו שמונה אנשים כי יורים בי, מהמחסום אני מלווה בירי. אז צריך להבין שהכניסה פה לא תמיד היא חלקה וטובה.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

נפגוש בסיור גם את נציגי הצבא?

<< אורח >> סמי מרציאנו: << אורח >>

לא.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

אולי הם ישיבו לחלק מהתשובות.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

אנחנו נזמין אותם אלינו. זה בדיוק העניין, כל השאלות שעולות פה, אני מבחינתי נקודה ראשונה כבר - - -

<< אורח >> סמי מרציאנו: << אורח >>

החירום זה על הפרק. אנחנו כל פעם שואלים את עצמנו ואנחנו כל פעם מגיעים לאותה נקודה ללא מוצא ואני אומר לך, אדוני, עד שלא ניכנס פה על בסיס יומי העסק רק יילך ויחמיר. אין פה משהו אחר.

<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>

אני לא זוכר את הסטטיסטיקה, אבל יותר ויותר בגלל הרצף, בין רמאללה עד כאן למעשה רצף אחד, זה שימש כמסלול מרצחים בכל הפיגועים שאנחנו מכירים לפני שנה וזה, אתם יודעים לומר? כלומר הנוכחות כאן בפנים היא לא רק עניין של ההיבטים האזרחיים, ואולי גם הפוזיציה הזאת היא פוזיציה - - -

<< אורח >> נדרה ג'אבר: << אורח >>

הם לא גרים פה, האנשים, זה לא מספיק מתאים להם מבחינת רמת חיים. מה שכן, וזו נקודה מאוד חשובה, הכביש הראשי של כפר עקב הוא הכביש היחיד שמוביל גם את הפלסטינים לצד השני, אין להם עוד כביש. זאת אומרת פעם הוצע לצבא איזה שהוא כביש חלופי דרך רמאללה שהוא ישרת אך ורק את הפלסטינים וזה באמת יסיט את כל התנועה שלהם והם לא חייבים להיכנס כחובה.

<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>

אני אומר, בסך הכול יש פה רצף משועפט עד רמאללה, סך הכול זה משמש את מסלול הטרור כשהוא קורה.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

אתה יכול להגיע ללא שום בדיקה.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

מה אנחנו יודעים, לא מודיעינית, אבל מבחינת פוטנציאל פח"ע, יש פה תאים?

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

לאורך השנים המקום הזה הוציא 17 מפגעים.

<< אורח >> סמי מרציאנו: << אורח >>

אני לא חושב שזה המקום, אבל הרבה בריחות יש כאן, כי זה קל, פה וקלנדייה, עוברים את המחסום. אגב, הפיגוע האחרון שהיה, אתה מכיר, בסוף עוברים על דרך המלך. צריך גם לזכור שהיכולת לאכוף ולבדוק כל בן אדם במחסום היא אפסית, זה פרוץ. גם מפה אתה הולך לכל נקודה שאתה רוצה באיו"ש, לכל נקודה, אין לך יותר מחסומים. אתה אולי תיפגש בג'יפ צבאי.

<< אורח >> נדרה ג'אבר: << אורח >>

אני יכולה ל - - - השאלה שלך, למרות שאני לא הייתי בשיחות האלה, אני מקשרת את זה לתנאי החיים בפנים ומה הנוער רואה ביום יום, אמיתי אני אומרת, גם בתוך מוסדות החינוך, שהבקרה היא פחות מאשר כל מוסד חינוך בתוך ירושלים. חלק מהמקרים, לפני שנתיים היה יותר הדור הצעיר, הנוער, אני מקשרת את זה באמת לתנאי החיים המאוד מאוד קשים, גם חברתית וגם כלכלית.

<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>

בסוף יש פה פלסטיניזציה שמגיעה גם לטרור וגם לפיגועים של המרחב הזה.

<< אורח >> סמי מרציאנו: << אורח >>

תראה את תכני הלימוד בבתי הספר, ברשת האינטרנטית, זה פרוץ. אני חושב שהאכיפה, ואני אומר את זה בתור מי שאנחנו כל הזמן מתמודדים עם זה, כמשטרה כשאנחנו רואים סרטונים ואנחנו רואים כל מיני הסתות ולוקחים את האירוע ומצליחים לנטר אותו בכל מיני דרכים. כשזה מגיע לציר של האכיפה, של לבוא ובאמת, אז מותר להגיד: זה לא קרה פה, זה לא קרה שם, מקום העבירה, גיל החשוד, כל מיני מאפיינים שאני חושב, ובכוונה אני פונה אליכם, כי אני חושב שצריך להתחיל להילחם על הדברים האלה. שני פיגועים תוך חודש, ילדים בני 13, בירושלים, אחד בסילואן, אחד בשועפט. ילדים בני 13 בפיגועים קטלניים, לכן אני אומר שאנחנו צריכים להפנים שגיל החשוד הוא כבר לא משהו שצריך לשחק לטובתו כל הזמן.

<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>

הכניסה והיציאה מבוקרת? אתה יודע, נניח עכשיו נכנסו לרמדאן, נכנסו, יצאו.

<< אורח >> סמי מרציאנו: << אורח >>

הם יכולים להיכנס, הוא לא עשה רישום מתי הוא נכנס.

<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>

לא, מאיו"ש. אנחנו מדברים עכשיו על הרצף מאיו"ש שמגיע לירושלים, גם עקב העובדה שאין פה נוכחות רצינית של משטרה.

<< אורח >> סמי מרציאנו: << אורח >>

יש חורים שנכנסים לא דרך המעבר, ברור לך.

<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>

זה משהו אחר.

<< אורח >> סמי מרציאנו: << אורח >>

אבל מי שעובר במעבר אמור להיות רישום.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

על החורים האלה אתם מפקחים, או שזה המעבר הפתוח ש – ?

<< אורח >> סמי מרציאנו: << אורח >>

זה באחריות צה"ל.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

אבל יש חורים קבועים?

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

התשובה היא כן, חורים קבועים.

<< אורח >> סמי מרציאנו: << אורח >>

אני אתן דוגמה. ברמדאן הרבה אנשים רצו להגיע להר הבית להתפלל ופה המעבר התפוצץ מאנשים, יש שלב שאין מה לעשות, אתה אומר לעצמך או שאני מתחיל להכניס ועושה את הבידוק סלקטיבי או שאני מקבל פה את האירוע או שפה מתפוצץ לי אירוע של דוחק או אירוע בטיחות שמביא להרוגים. אלה כל הזמן שיקולים שאנחנו צריכים כל הזמן לדון בהם.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

אני רוצה לפנות גם בפן האזרחי, אתם הוועדה לביטחון לאומי אבל אני בכוונה רוצה לנצל עכשיו מה אנחנו כעירייה, כי אין ספק שאנחנו לא גוף ביטחוני, אבל אנחנו רוצים לתרום את חלקנו בפן האזרחי. אני אתן דוגמה, פה מאחורי הבניינים האלה יש 87 דונם שרשומים בטאבו על קק"ל, אנחנו כעירייה, ויש החלטת ממשלה, ביקשנו שיעבירו את זה אלינו כדי שאנחנו נבנה שם קרית חינוך. כל אחד מבין ש-87 דונם כמה כיתות, כמה שירותים לציבור אנחנו יכולים, עד היום כבר למעלה משנה וחצי אנחנו לא מצליחים לקבל את זה כי אונר"א יושבים שם, כי יש שם עכשיו אירוע מדיני.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

הם יושבים שם בניגוד לחוק? הם פלשו?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

אונר"א התיישבו שם, עם משרד החוץ כרגע אנחנו כל הזמן בשיג ושיח האם כן אפשר, האם אפשר לפחות להיכנס לשטח שהם לא יושבים בו פיזית, כי זה 87 דונם, הם לא יושבים בכל השטח. כל יום שהדבר הזה מתעכב זה פחות שירות שאנחנו באמת שולטים בו כביכול ומפקחים עליו ואנחנו רוצים לתת להם באמת את הדבר הכי טוב. לדוגמה, שיטת החינוך הישראלית - - -

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

איזה מעורבות יש לכם בחינוך שם?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

חלק מהבעיה של הסכמי אוסלו שנתנו להם את האופציה לבחור בין השיטה התאוג'ית לבין השיטה הישראלית. למה עשו את זה? תקלה. אנחנו מבינים היום. אני לא מדבר במובן של להפוך אותם לציונים, אלא במובן של איזה כישורים אתה נותן לאותו בן אדם שמסיים את התיכון, האם הוא יכול אחר כך ללכת ללמוד באוניברסיטאות הישראליות וגם להצליח? או שאין לו בכלל כישורים והוא צריך להמשיך באוניברסיטאות בגדה ובאמת שיהיה לו הרבה יותר קשה גם למצוא תעסוקה, שלא לדבר על החיכוך הביטחוני, כי אני לא רוצה להיכנס לפן הביטחוני.

המטרה שלנו פה לפתוח בתי ספר שהם ילמדו בשיטת החינוך הישראלית כי כל בתי הספר שאנחנו פותחים היום, וראש העיר ייגע בזה, זה רק שיטת החינוך הישראלית. יש לזה כסף, המדינה מקצה לזה כסף, בונים הרבה בתי ספר ופה אנחנו רוצים לעשות את זה. החסם שלנו זה קרקע במזרח ירושלים, אז עד שיש לנו פה קרקע את זה אנחנו רוצים לעשות.

אני אתן עוד דוגמה. יש לנו פה שטח שאנחנו רוצים לעשות מגרשי ספורט, כי אין בכלל מגרשי ספורט, אין. יש שטח, אבל אמרנו ביחד עם התושבים שלא יכול להיות מצב שאנחנו נבנה מגרש כדורגל ובינתיים יהיה להם ונציה כי כל שנה יכולים למות פה אנשים. השקיעו פה כרגע שמונה מיליון שקל וארבע שנים אנחנו מול קשת צבאיים, לא נותנים לנו להרים את החומה, שאנחנו צריכים לעבור מתחת לחומה כי הניקוז צריך ללכת למקום אחר.

אז תמיד יש סיבות למה לא, כי יש משחקי כוחות ואני לא יודע אם אתם מכירים. אני אומר את זה בכוונה פה, אני מנצל את זה, כי מי שסובל פה זה עשרות אלפי אנשים ומחר בבוקר כשיהיה גשם, אתם תראו סרטונים, זה ונציה. תזכרו שאין פה ניקוז וילדים לא יכולים ללכת לבית ספר והמכוניות של אנשים מוצפות עד מעל לגג, שלא לדבר על הנזקים והכול אבל באמת סכנה.

<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>

בתי הספר שקיימים היום בכפר עקב, הם ממלכתיים או מוכש"ר?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

אנחנו ניגע בזה בצורה מסודרת בעירייה, אבל יש פה בית ספר אחד שאנחנו – זה רק מבנים שכורים, דרך אגב, אז אתם מבינים גם מה הרמה של הבניינים פה שבהם הילדים לומדים. הצלחנו לפתוח פה בית ספר אחד שהוא ישראלי, אבל תזכרו שכל בוקר אלפי ילדים נוסעים שעתיים לכל כיוון כדי להגיע לבתי ספר בתוך העיר. כי חלק מהילדים לומדים בתוך ירושלים, בבית חנינה ושועפט. רק ממחנה הפליטים שועפט סדר גודל של 5,000 ילדים עוברים את המחסום.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

עוברים את הבידוק כל יום?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

עוד פעם, מה הבידוק שהם עוברים, יש פה את מי לשאול, אבל זה בדיוק אותו קהל.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

הוא נאלץ לעבור מחסום.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

עדיין אני אומר, זה פקקים, כי בסוף זה צוואר בקבוק שכולם צריכים לעבור בו.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

באותה שעה גם.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

רק כדי להשלים, אנחנו, העירייה, קנינו שטח בתוך מחנה הפליטים שועפט, שכונת ראס חמים, ואנחנו מקדמים שם בנייה של מעל 100 כיתות לימוד. זה פרויקט של 300 מיליון שקל כי אנחנו מבינים, אם אנחנו לא נביא אליהם את השירות ואנחנו נשלים את ה - - -

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

ואז אתם שולטים בתכנים.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

לא רק זה. אני רוצה שירגישו שמישהו בכלל סופר אותם. אני רוצה שאותו ילד כשהוא קם בבוקר, שהוא יגיד: יש מישהו שבאמת דואג לי, יש מישהו שסופר אותי.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

אתה נכנס לשם?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

אני נכנסתי כמה פעמים. עוד פעם, אני נכנס, להגיד לך שאני בטוח פה? לא, אבל כן, נכנסתי, כי אין לנו ברירה. גם ראש העיר היה בפנים, אבל שתבינו, זה בערך כמו קסבה, להיכנס לקסבה. אני כל כך מזדהה עם מה שהמשטרה פה אומרת לכם ואני גם באמת לא יכול להגיד לך שאם יש פה אירוע אם זה נכון לסכן וכמה לסכן כוחות ביטחון.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

מצד שני אם תהיה תחנת משטרה.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

פה זה לבוא ולעשות תכנית כוללת.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

זה סיבה ותוצאה.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

זה לא יכול להיות משהו חלקי. קטונתי, יש מומחים ממני.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

לפני שאנחנו ממשיכים אנחנו ניתן גם לרונן להגיד משהו.

<< אורח >> נדרה ג'אבר: << אורח >>

בתחום החינוך, אני חושבת ש-150,000 תושבים זה כן מצדיק שתהיה מחלקה לחינוך בתוך השכונה פה שיש ברשויות המקומיות, במקום שהם יתנהלו דרך מחלקה שנמצאת בתוך עיריית ירושלים שהיא מתנהלת על ידי משרד החינוך. אני מדברת כאשת חינוך, אני חושבת שזה כן ייתן פתרון לבקרה והפיקוח לפחות. אמרנו תכנית פלסטינית, תכנית ישראלית, אפשר גם שניהם להמשיך עוד כמה שנים, אבל לפחות שכן תהיה בקרה על שתיהן.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

מי שרוצה לקבל שירות חייב להגיע לעיריית ירושלים?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

מה זאת אומרת חייב להגיע? קודם כל הם יכולים להתקשר ל-106. ניקיון נותנים פה, גיחון נותנים פה. להגיד לך גינון? אם היית נכנס אליהם, אתה רואה לצערי את הכביש, בושה, אני אומר לך שאני מתבייש.

<< אורח >> אוריאנה אלמסי: << אורח >>

כמה פעמים בשבוע המים - - -

<< אורח >> נדרה ג'אבר: << אורח >>

יומיים בשבוע ממלאים את המכלים.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

אבל למה? זה חלק מהסכמי אוסלו של הקצאת מים, כי המים עוברים דרך הרשות הפלסטינית ומגיעים לפה.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

למה?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

עזוב, לך תבדוק את הסכמי אוסלו. למה זה עובר דרך רמאללה? אני לא יודע, אבל זאת המציאות. למה זה לא עובר מפה דוּך דרך מקורות? שאלה טובה.

<< אורח >> נדרה ג'אבר: << אורח >>

כי הרשות מעבירה לכאן מים אחרי כולם, אחרי שהיא מחלקת למי שהיא רוצה. התושבים מכירים את זה ויודעים את זה, כולנו מכירים את זה, אבל הם מקבלים האחרונים.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

בהסכמי אוסלו נקבע שרוב המים שיפותחו במסגרת שטחי הרשות יהיו על ידי הרשות. כפר עקב הוא תוצר של אחרי הסכמי אוסלו ולכן מי שנותן לו את המים זה - - -

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

אבל זה לא שטח רשות.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

נכון, זה בדיוק הדבר שאנחנו ניכנס אליו.

<< אורח >> רונן יוספי: << אורח >>

בוקר טוב לכולם. התפיסה המבצעית של עוטף ירושלים כוללת בתוכה שלושה אגפים מרכזיים, שלוש סוגיות מרכזיות. האחת זה הסיפור של המעברים, היישובים וכל מה שקשור בהיבטים של המכשול. 16 מעברים קיימים בעוטף ירושלים, מהם ארבעה גדולים שזה מעבר קלנדייה, שנמצא פה ותיכף נדבר עליו, מעבר אחר לזיתים וביתוניא, שהוא המעבר היחידי היום למעבר סחורות.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

רק בביתוניא עוברות סחורות?

<< אורח >> רונן יוספי: << אורח >>

רק בביתוניא, וככל שאנחנו מתקדמים עם הסיפור של הסחורות ובעיקר גם לתת איזה שהוא מרקם חיים בהקשר של המעברים, להכניס את הסחורות הללו פנימה, למעשה אין תשתיות של בידוק במעברים. אם אנחנו מסתכלים פה על מה שמונח מתחתינו, מעבר קלנדייה מנקז לתוכו גם את הכפר קלנדייה וגם את כפר עקב כשלמעשה מה שחוצה ביניהם, אנחנו מזהים את ציר התנועה, הוא ציר תנועה, אבל כל מה שקשור בהיבטי אמל"ח, פח"ע, פלילי, פעילות שקיימת כל הזמן, אין איזה שהוא מחסום או מכשול שמהווה משהו בהיבט של למנוע כל מה שקשור בהיבטים האלה שציינתי.

המעברים האלה הוקמו לפני 20 שנה וככל שהאוכלוסייה מתקדמת בגידול הטבעי שלה והיבטים של משטר התנועות שהוקם פה, שהוא מאוד מאוד משמעותי, בעיקר לתושבי חבל בנימין, אנחנו מתמודדים עם זה לא מעט, מה שהיה לפני 20 שנה נשאר עומד בעינו. זאת אומרת שהנתיבים הם אותם נתיבים אבל האוכלוסייה גדלה ואנחנו מקבלים חדשות לבקרים תלונות, הלנות כאלה ואחרות שאגב הן צודקות. קחו למשל את מעבר קלנדייה, כל מי שרוצה להגיע מכיוון חבל בנימין נתקע במחסום חיזמה ומגיע לפה. כל מי שיוצא מכפר קלנדייה ועקב מגיע לפה ושעות על גבי שעות.

מה שאמר פה סמי, יש פה אתגר שהוא מתמשך ורצוף. פעם אחת זה הסיפור של מרקם חיים, כי אתה רוצה להכניס את האנשים פנימה ולא להגיד אני כרגע ממגן את עצמי ואני עושה בידוק שהוא הגבוה ביותר ואני בודק כל רכב. אתה לא יכול לעמוד בזה ולכן האתגר פה הוא מאוד מתמשך ומאוד רצוף.

מה שנעשה פה במעבר קלנדייה בהיבט של השינוי, קודם כל אנחנו רואים את הגשר הזה שנבנה לפני כמה שנים, גם בהקשרים של הרמדאן וגם בכלל, והציר המשוקע שהיום נכון לעכשיו הקבלן לא עומד במה שהוא התחייב. זה היה אמור להסתיים בשנה שעברה.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

מה זה אומר הציר המשוקע?

<< אורח >> רונן יוספי: << אורח >>

זה ציר שבסוף ירווח את התנועה של כל תושבי בנימין, פחות עומס על חיזמה, יציאה מהציר המשוקע, ציר 45, מרכז הארץ, או לכיוון ירושלים. עד כאן.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

אמרת 16 מעברים, ה-12 הקטנים הם בשליטה שלך?

<< אורח >> רונן יוספי: << אורח >>

כולם, כל המעברים בשליטה שלנו. גם המעברים הם שליטה שלנו, תחת מפקד העוטף.

<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>

אני מנצל את מה שאמר פה רונן לומר בגדול את הגישה שאתה אומר אותה בוועדה. בגדול במקום הלחץ על בידוק או סוג של - - - ובסוף כל השוטרים על פקק אחד ואז נוצר מצב כמו שאתה אמרת שזה בלתי אפשרי, הגישה שאני חושב שאתה מקדם בוועדה זה גישה יותר מרחבית ונוכחות מקסימלית. לכן כשאנחנו מדברים על נוכחות בתוך כפר עקב ותחנות משטרה בתוך כפר עקב ובתי ספר ישראליים, כמו שאתה אמרת, ועטרות, שאגב זו נקודה טובה לדבר עליה, זאת אומרת ככל שיהיו פה יותר התיישבויות יהודיות ונוכחות יהודית, נוכחות מדינתית - - -

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

משטרתית.

<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>

כן, וגם של יישובים יהודיים, התיישבות יהודית לאורך כל הציר, בסופו של דבר זה מייצר מעטפת ביטחונית הרבה יותר משמעותית. איפה זה עומד, אגב?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

להבדיל ממך אני לא חושב שזה מה שישנה כרגע את הנושא הביטחוני. אני חושב שהנוכחות - - -

<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>

פחות חומות, יותר נוכחות יהודית. אם אני עכשיו הולך לכפר עקב ויכול להסתובב שם ברחובות זה אומר שמצבנו טוב. אם אני לא יכול זה כל ההבדל. אם תהיה פה שכונה יהודית יהיו פה יחסים, יהיו פה קשרים טובים של שכנים, תהיה מערכת אחרת.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

תזכור שכמעט כולם עובדים בירושלים, ואני אומר עוד פעם, הרוב המוחלט זה אנשים נורמטיביים שרוצים לחיות, יש להם ילדים. כולנו לא ילדים וגם אנחנו מבינים שאתה רואה את זה בגיל מסוים שחור לבן ואחר כך אתה מבין שהם כבר חיים, החיים גם יקרים והם רוצים רק טוב לילדים שלהם. זה מתחבר למה שסמי אמר, נוכחות, אבל זיקה. אם אנחנו נצליח לייצר את הזיקה שלהם, שיבינו שהם שווים במה שהם מקבלים, במה שהם צריכים לקבל, שהם מקבלים בתי ספר נורמליים והם יכולים אחר כך ללכת ולעבוד והם מקבלים פה מגרש משחקים, ואנחנו עוד מעט נראה לכם גם מקומות אחרים שכן הצלחנו לעשות את זה, זה נכון, זה לא יקרה מחר בבוקר, יכול להיות שזה דבר של 20 שנה, אבל אם לא נתחיל גם עוד 20 שנה זה יישאר ככה. זה הכול ביחד.

<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>

רשימת בתי הספר במזרח ירושלים, של העירייה, בדיון האחרון בוועדת חוץ וביטחון, שנה שעברה, בתשפ"ב נמצאו בהם מוצרי הסתה חמורים ביותר, לטענת סמנכ"ל משרד החינוך. עיריית ירושלים הייתה אמורה על פי המחשבה הפשוטה של אזרח פשוט לסגור אותם, לא לתת להם רישיון לשנה הבאה, זה ברור לגמרי. מי שמחנך לטרור ולרצח יהודים אנחנו לא יכולים לאפשר לו לחנך שנה הבאה לרצח יהודים, זה דבר בלתי אפשרי בעליל.

לכן כשאני אומר כניסה פנימה, למען המטרות שאתה אומר, של חיים טובים וראויים ומשותפים, גם לפי הערכים האמיתיים של ערכי אברהם האמיתיים, לא אברהם המשובש שלפעמים האיסלם הרדיקלי לוקחים את זה, אנחנו צריכים להיכנס פנימה, אין דבר כזה תכנית פלסטינית בי"א-י"ב שמחנכת לרצח, היום, בי"א-י"ב, כמו שנאמר, ובצדק, זה אנחנו צריכים לשנות מן היסוד. כניסה פנימה, באהבה, מי שיפסיק להיות אויב - - -

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

אני רוצה בכוונה לומר פה משהו, אולי תוך כדי תנועה נביא את זה באוטובוס, אי אפשר לכפות על אוכלוסייה כל כך גדולה, שזה 340,000 איש, מחר בבוקר להעביר את הילד שלו מהשיטה התאוג'ית לישראלית. אנחנו יכולים וזה החלום שלנו ולשם אנחנו שואפים - - -

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

אתה יכול לפתות לו, לתת לו חינוך יותר טוב, איכותי יותר.

<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>

לא, רגע, שנייה, משה, למה אתה ישר ממהר? מה זה אי אפשר? אומרים לך עכשיו שהוא מחנך את הבן שלו לטרור, אי אפשר? מה זה אי אפשר?

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

עמית, מה שעובר על החוק זה קו אדום.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

אני אומר לך שזה לא יעבוד פה. אם היינו עושים את זה ב-67' אתה צודק, אם היינו עושים את זה בהסכם אוסלו שאומרים אין יותר, כולם לומדים כמו בסכנין וכמו באום אל פחם, ששם לומדים בשיטת החינוך הישראלית, אתה צודק, אבל אנחנו היום באים, ואני אומר בכוונה, אתם רואים פה למעשה כמעט את כולם ואתם מבינים את הפער בין מה שאנחנו באמת מאמינים שצריך להיות לבין מה שהמציאות מכתיבה. דיברו פה על מסוגלות. אין היום חיה, ומי שחושב שיש חיה שיעביר מחר בבוקר ויסגור את כל בתי הספר התאוג'יים ומחר בבוקר פותח ישראליים, זה לא יקרה. לצערי.

<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>

אורי, מה אני מצפה? אני מצפה שמנהל בית ספר אחד שעשה את זה, יוגש נגדו – לא קרה אחד.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

א', אני לא בטוח, אני חושב שאתם יודעים - - -

<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>

היו שלושה דיונים. באו למשטרה, המשטרה אמרה שהם לא פותחים כי זה כמובן עבירת טרור, נוהל 14/12, הפרקליטות אמרה שהם צריכים אישור, זה לא קרה. זה לא קרה לא פעם ראשונה, זה לא קרה המון שנים.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

אבל מי שאשם זה היועמ"ש.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

אני אומר לך שאין מצב שמגיע לדוגמה פוסט או דברים כאלה לראש העיר של מורים שנניח התבטאו והוא מבחינתו לא פועל לפטר אותם, אין כזה דבר, אבל אנחנו חייבים להבין שזה פתרון הרבה יותר ארוך טווח.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

אמרת שמרכז החיים שלהם בסוף בירושלים, כולם עובדים בירושלים, אז יש לנו מקל משמעותי, זאת אומרת אם הוא היה עובד ברשות אז אין שליטה עליו, אבל אם הוא יודע שאני יכול למנוע ממנו לעבוד, ממנו, ממשפחתו, זה המון כוח, המון עוצמה, זה החיים שלו.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

נכון, אבל 99% הם נורמטיביים, משה.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

עדיין, כל אחד חושב על הלחם שלו.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

לכן בצד האמצעים שאתה רוצה לשים אתה גם צריך פיתוי לצד השני. זה מה שגם עמית מדבר עליו, על החיבור הזה של אזרחים עם אזרחים. בסוף אם ברמה הנמוכה הזאת זה מתקיים הוא יש לו פחות עבודה.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

כי אותם אנשים עובדים אצלנו והם עובדים מצוינים בירושלים, אז אין סיבה שאני לא אגיע לבקר אותו בבית. זה אמור לעבוד, אבל עדיין יש שוליים.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

משה, אנחנו רק בתחנה הראשונה וכבר הגענו למסקנות. יש לנו סיור שלם.

(בהמשך הסיור – בנסיעה)

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

אני לא אגנוב לראש העיר את המצגת שהוא יציג לכם בסוף, אבל אני רוצה לומר כמה דברים חיוביים. ב-2018 ממשלת ישראל פעם ראשונה בהיסטוריה קיבלה החלטה על תכנית חומש למזרח ירושלים לצמצום פערים. מעכשיו עד סוף הסיור אנחנו למעשה נטעם מהפעילות שהעירייה מובילה יחד עם הממשלה במזרח ירושלים, אבל אני יכול לומר אמירה שחשוב לי שתנסו להכניס את זה אולי ולזכור את זה, אם יש משהו שאני רוצה שתזכרו, שהאתגר הכי גדול שלנו כעירייה מתחילת התכנית הזאת היה בכלל לבנות את האמון עם התושבים. אף אחד לא האמין שאנחנו באמת רוצים לבוא ולעשות משהו חיובי עבור התושבים.

אני אתן לכם דוגמה, שלא נראה את זה היום, הגעתי לעיסאוויה בתחילת התפקיד שלי ושאלתי את התושבים: מה אתם רוצים מהעירייה, מה יעזור לכם כדי להבין? אמרו לי: יש פה איזה שטח, אנחנו רוצים לבנות גינה, גן משחקים. עיסאוויה, 25,000 אנשים, אין גינת משחקים אחת. חזרתי לעירייה, אמרתי לראש העיר: אנחנו צריכים מיליון שקל, אמר לי: קיבלת מיליון שקל, תעשו גן. כשבנו את הגן, הילדים של עיסאוויה שאלו את אלה שבנו האם בונים פה גן חדש לתושבי הגבעה הצרפתית. אני לא צוחק, אני מדבר איתכם בשיא הרצינות, הנה, יש פה עד. זה מה שקרה, הם לא האמינו שבונים להם גינה.

אני אומר לכם, ההתרגשות, לבוא בערב ולראות את הילדים שם משחקים, ואתם מבינים שכל ילד שמשחק שם אז הוא לא עושה דברים אחרים. זה מה שהתחיל לייצר את האמון. ולמה חשוב לנו אמון? כי אין ספק שהפתרון פה הוא פתרון שגם מצריך ומחייב מצד התושבים מהלכים מאוד מאוד משמעותיים, לדוגמה היום אנחנו נמצאים כבר במצב שתושבים מבינים שהם מוכנים להרוס בעצמם את הבתים שלהם כדי לבנות חיים יותר טובים.

ראש העיר יפרט על זה יותר בהרחבה, אבל קפיצת המדרגה שאנחנו רואים עכשיו בימים אלו ואינשאללה שבעוד שבועיים, ביום ירושלים, תאושר תכנית החומש הבאה, אנחנו באמת רוצים לראות את קפיצת המדרגה ואם תכנית החומש הראשונה הייתה גם המון תכנון, כי מה לעשות, במדינת ישראל תכנון סטטוטורי לוקח המון זמן, אנחנו מקווים ומעריכים שכבר יתחילו לראות הרבה יותר את הפירות.

קצת לאיפה אנחנו נוסעים עכשיו. אנחנו נוסעים עכשיו אולי למקום הכי מיוחד ברמה העסקית שיש היום בירושלים. במזרח ירושלים בערך 95% מהקרקעות שלהם הן קרקעות פרטיות, לא קרקעות של רמ"י, קרקעות שלצערנו לא רשומות בטאבו הישראלי כי בשנת 66', לפני 67' כששחררנו את ירושלים, הירדנים היו בתהליך של רישום הקרקעות, אבל זה נעצר ולמעשה משנת 67' שום דבר לא השתנה. אם אתם עכשיו רוצים לדעת של מי הקרקע פה זה אירוע, זה מס רכוש, ואתה מבין שגם משנת 67' כמה ידיים זה עבר, אף אחד כמובן גם לא דיווח על עסקה כי זה - - -

<< אורח >> סמי מרציאנו: << אורח >>

זה מה שקורה עכשיו בשייח' ג'ראח, אגב.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

נכון, ולמעשה היום אף תושב במזרח ירושלים לא יכול לקבל מימון לבנייה, כי הם לא יכולים לכת לבנק ולהגיד: יש לי רישום בטאבו, אני ממשכן את הקרקע, תנו לי עכשיו כסף לבנות. לכן לעשות פה עכשיו פרויקטים, אני מדבר איתכם על פרויקטים משמעותיים, לא בנייה של ארבע קומות, זה אירוע פיננסי מורכב, זה מאוד מאוד מסובך.

מה שאנחנו הולכים לראות פה זה מקום שאיש עסקים אמריקאי ירושלמי, שהוא אסף פה הרבה מאוד קרקע בכסף שלו והוא הולך להרים פה משהו שהוא יותר גדול מקניון מלחה. מדברים פה על סדר גודל של 123,000 מטר מרובע בנייה בשלבים והמשמעות בכמות של התעסוקה, מקומות העבודה שהוא מייצר, פתאום הוא נותן להם מקומות שהם יכולים להסתובב בהם בסופי שבוע, כי פה אין שום בעיה שהמקום הזה יהיה פתוח בסופי שבוע, הוא הולך לעשות פה רובע של מסעדות, למעלה מ-30 מסעדות שיהיו פתוחות בסופי שבוע.

המשמעות לכלכלה המזרח ירושלמית היא דרמטית ואנחנו כעירייה בגלל זה מראים לו כל הזמן שאנחנו מחבקים אותו כדי להראות לתושבים שזה חלק מהיכולת שלנו. 123,000 מטר מרובע זה לפי דעתי מעל 10,000 מקומות תעסוקה וזה גם משמרות וזה כל מיני דברים נוספים. איפה הבעיה שלו? אני אומר את זה חד משמעית, זה במימון. אם יש אחד הדברים שאני חושב, אמנם אתם לא ועדת כלכלה ולא ועדת הכספים, אבל אני חושב שמדינת ישראל חייבת לחשוב מה הפתרון שהיא נותנת לכאלה דברים ברמה של הערבויות נניח, האם אנחנו יכולים להעמיד ערבויות מתוך תפיסה שכזה דבר זה משנה דרמטית את איכות החיים וממילא כתוצאה מזה את כל מה שאנחנו רוצים לראות, את כל הנושא הביטחוני ואת כל הנושא – ברגע שנשפר להם את איכות החיים מן הסתם זה גם יפחית את האינטרס שלהם ללכת ולחפש דברים כאלה.

הבנייה פה היא בנייה חוקית לחלוטין, הוא משלם את כל ההיטלים. אתם תראו שם, זה קטע, אתם תהיו בשוק עכשיו, אנחנו עדיין בשוק כשאנחנו רואים את הבנייה שהוא עושה. אז אנחנו כבר יורדים, ניתן לכם לראות את זה ואני מקווה שקצת תתחילו גם להבין, אנחנו כעירייה, בכוונה טיפה להתרחק מהנושא הביטחוני, מה אנחנו כעירייה רואים וחושבים שהתפקיד שלנו ביצירה של מרקם החיים. ותזכרו, אנחנו כל הזמן מסתכלים איך אנחנו מאחדים את ירושלים, ירושלים מאוחדת זה לא סיסמה, אלא זה משהו שאנחנו צריכים להרוויח אותו יום יום.

מה שאתם רואים פה בצד ימין זה המרכז המסחרי, השלב הראשון. כרגע היזם עצמו נמצא בניו יורק, אבל הבן שלו והחתן שלו שעובדים אצלו ילוו אותנו. יש פה לדוגמה את סניף קפה קפה, אני חושב עם ההשקעה הכי גדולה בארץ. נראה לי שהשקיעו פה שלושה מיליון שקל, שתבינו את ההיקפים של ההשקעה פה. היום הרשתות הגדולות רצות לפה כי הן מבינות את הפוטנציאל. בהתחלה הם לא האמינו, אבל לדוגמה סופר פארם לא באו בהתחלה, עכשיו הם רצים אחריהם. רשתות בין-לאומיות יגיעו לפה. זה באמת בן אדם עם חזון מדהים.

<< אורח >> אוריאנה אלמסי: << אורח >>

יש להם כושר קנייה? כוח קנייה יש להם?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

תושבי מזרח ירושלים בכלל בחברה הערבית קונים, קונים הרבה. תלכו לכל הקניונים בירושלים, אתם תראו את כולם. וכן, המחירים פה של השכירות מאוד לא זולים, אם מישהו חושב שהקפה פה בחינם, ממש לא.

(בהמשך הסיור – בקניון)

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

אנחנו ניכנס פה לקניון ותראו. סוכנות הדואר. סוכנות דואר במזרח ירושלים זה דבר שהתושבים מאוד שמחים בו. הוא קיבל זכיינות לפתוח והוא בא לדואר ורב עם הדואר שייתנו לו לפתוח ארבע עמדות ולא שתיים, אמרו לו: אתה לא תרוויח כסף, הוא אמר: אז מה? אני צריך לתת שירות.

אם תרד רגע ותראה פה את החניון אתה תראה את החניון של ממילא, הכול אפוקסי, הכול מואר. אבל תיכף אני אראה לך איפה החסמים שלו. יש פה קו ניקוז שמוביל מרמאללה שהכול עובר איפה שהוא רוצה לבנות את הפרויקט הגדול. 25 מיליון שקל שאנחנו צריכים לשים שם, מאיפה יש 25 מיליון שקל להזיז קו ניקוז?

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

בסדר, אנחנו נעזור.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

אז אתה מבין שהכול פה זה מקשה אחת. הרחוב הזה אמור להמשיך ישר, אתה תלך לסוף הרחוב אתה תראה מדרגות. זה רחוב שאמור להיות פתוח. למה? כי הכול פה מתנקז. אבל זה בסוף 10,000 מקומות תעסוקה.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

שזה הדבר החשוב.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

וכשאנשים באים, יש להם פה חניון למטה והם לא מקבלים דוח בחוץ כי יש להם איפה לחנות, הם מקבלים שירות ובאים ונהנים וכשתיירים יבואו לפה. דרך אגב, גם ברמדאן, חלק מהפעילות אנחנו רוצים לתעל, להוציא אותם גם משער שכם, שיהיו גם בשכונות.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

123,000 מטר זה - - -

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

זה המון ארנונה, זה המון מקומות תעסוקה. זה היטלי השבחה, היטלי סלילה.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

על זה אני חושב. אני הייתי ראש רשות.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

היטלי השבחה. והם משלמים הכול. וכשבן אדם רואה שאפשר לעשות את זה במזרח ירושלים אז הוא אומר: אז גם אני יכול? אני אומר לו: אל תסמוך עלינו, לך תראה. אתם תראו עוד מעט את הפארק שעשינו. נלך מסביב, נראה לכם גם את הפערים.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

המבנים פה והכול לא יותר זול?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

משה, תבין משהו, במזרח ירושלים היום אם אתה מוצא כזה מבנה אתה מוכן לשלם כמה שהוא יבקש, כי אין לך איכות. איפה יש לך מקום שיש לך מקומות חניה, איפה יש לך מקום שאתה יכול להגיע כמו בן אדם ואתה לא תקוע ושם את האוטו ומקבל דוח. אין היום, אנשים מוכנים לשלם. יש פה אוכלוסייה חזקה מאוד היום במזרח ירושלים.

כנס, תראה מה זה סניף קפה קפה. אני לא סתם מכניס אתכם לפה. אנחנו יושבים פה באיזה מקום שאני אומר לכם שאם הייתם באים אליי לפני ארבע-חמש שנים ואומרים לי שיהיה כזה בית קפה במזרח ירושלים אני לא הייתי מאמין.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

לא, גם שהרשת ישראלית.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

רשת ישראלית יש. הרשתות רואות את כוח הקנייה, תזכור, 340,000 איש.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

לא, שהם מוכנים להזדהות עם רשת ישראלית, אני מדבר על זה.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

לא, הם מוכנים, וארומה וזה, יש פה רשתות מאוד חזקות בקרב הערבים והם גם הולכים לקניון מלחה, אבל אני אומר, כשאתם רואים פה בערב אנשים שיושבים, ואתם רואים פה משפחות ואתם רואים פה חבר'ה צעירים, ופה לפי דעתי גם מותר להם לעשן, אז אתם מבינים שכל מה שנמצא פה, יש לו חיים טובים וזה מה שהם מחפשים. מה אנחנו רוצים? לגרום להם שיהיה להם טוב ושלא יצטרכו להתעסק עם דברים אחרים.

זה לא טריוויאלי שהשקיעו פה. במונדיאל לדוגמה היו פה הקרנות של הכדורגל, ורק תחשבו מה המשמעות שאנשים יושבים ככה בסוף היום או בסופי שבוע במקום ללכת ולחפש בעיות.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

ישראלי מגיע לפה?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

ישראלי עדיין לפי דעתי לא מגיע לפה הרבה, אבל אני מעריך שכשיפתחו פה את כל המסעדות ותהיה פה תנועה הרבה יותר ערה, כי הולכים לפתוח פה 25 או 30 מסעדות, משהו כזה, אז זה כן יהיה, כי בסופי שבוע זה יהיה פתוח.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

אז הרבה חילוניים ירצו להגיע לפה.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

נכון.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

זה גם פותר בעיה של ירושלים. אבל זה עוד פעם חוזר לפתחה של המשטרה שצריכה לאכוף.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

המשטרה פה היא ב-200%, אין להם פה בעיה.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

בסוף בסוף בסוף עם כל זה שעיניכם צופיות לצבא בסוף זה שלכם. השיטור והמשילות זה אתם.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

לא, פה זה כבר נגישות מלאה.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

לא, אבל עם נגישות מלאה של המשטרה, אבל אני לא יכול לבוא לשתות קפה?

<< אורח >> סמי מרציאנו: << אורח >>

אתה יכול לשתות.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

לא, אני בטוח כשאני בא לשתות פה קפה?

<< אורח >> סמי מרציאנו: << אורח >>

אני לא יושב פה, אבל אנשים, יש פה גם יהודים שבאים לפה.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

באים לשתות?

<< אורח >> סמי מרציאנו: << אורח >>

בטח. מסתובבים, יש פה חומרי בניין, יש פה ירקות, סופרים.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

צביקה, אנחנו רוצים להגיע ל-150,000 מטר כאלה, אתה בתור ראש רשות לשעבר מבין מה זה טוב לנו ברמה של היטלים ו –

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

ארנונה.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

ארנונה, אתה צודק, כי זו ארנונה עסקית, אתה צודק, אבל רק היטלי ההשבחה והיטלי הסלילה שאנחנו אמורים לקבל זה עשרות אם לא מאות מיליונים.

אבל אני רוצה להראות לכם איפה החסמים כדי גם קצת לחבר אתכם, אחר כך נביא לכם קפה בדרך לנקודה הבאה. אנחנו יוצאים לראות מה קורה בחצר האחורית של המבנה הזה.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

אבל למה החצר האחורית הזאת?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

כי פה קו הניקוז של רמאללה עובר. אם אני לא אזיז את הקו הוא לא יוכל לבנות, זה למה. זה 25 מיליון שקל.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

ואף אחד לא נותן ואז אתה תקוע עם חצי קניון והכול נראה ג'יפה.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

זה החלם, שאין איזה משהו שמסתכל בראייה - - -

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

זה בתים פרטיים.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

זה פרויקט שלו, למטה זה חנויות, מעל זה או משרדים או דירות להשכרה, רק להשכרה. אני רוצה לדבר על משהו, ברשותכם. מה שאתם רואים פה, קודם כל מה שהוא בונה פה כרגע זה המסעדות שאמורות להיפתח פה.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

זה בין 30 ל-40, זה תלוי בשטח.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

בין 30 ל-40 מסעדות שיהיו פתוחות גם בסופי שבוע, שאף אחד לא פה יוכל להתנגד שיהיה פתוח בסופי שבוע. למה אני אומר את זה? כי לנו כעירייה ברמה של התיירות זה מחיה את העיר. במקום שיצטרכו ללכת או לבית לחם או לתל אביב יהיה לנו סוף כל סוף מה להציע. ולפי מה שאני מבין זה מסעדות איכותיות.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

איכותיות וגם רשתות, יש הרבה רשתות שאנחנו מביאים מחו"ל.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

ותוסיפו לזה שיש פה חניונים ויש פה איפה לעצור. החניונים תת קרקעיים, יש פה 300 מקומות חניה?

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

שלוש קומות, זה בערך כ-600 מקומות.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

600 מקומות חניה, בן אדם מגיע, שם את האוטו, לא מקבל דוח וקונה. פה זה השלב הבא שאמור להיות קניון מלחה, זה אומר כמעט 40,000 מטר מסחר ועוד שלושה מגדלים של משרדים או בית חולים או בית מלון, סך הכול 150,000 מטר. כדי שזה יקרה, קו הניקוז של רמאללה עובר פה באמצע. רמאללה, לא ירושלים. כשתבואו ביום טיפה פחות נעים אתם תריחו פה את הריח של כל מה שמגיע לפה ותבינו שאי אפשר לעשות פה כלום. עלות ההסטה של הקו זה סדר גודל של 25 מיליון שקל.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

שזה מונח לפתחנו?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

כן, אנחנו צריכים לעשות את זה. נכון, יגיעו רגע, אתה מקבל היטלים ואתה מקבל זה, אבל אתה מקבל את זה - - -

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

אתה צריך מימון עכשיו.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

בדיוק, אין לראש העיר עכשיו מאיפה להוציא 25 מיליון שקל כדי לעשות את זה.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

אתה רוצה הלוואה?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

ופה, מה שאנחנו אומרים, שבמזרח ירושלים, אפרופו הלוואה, הרבה מאוד צריך להיות קדם מימון. התחלנו לדבר על זה עם אגף התקציבים באוצר ואני מנצל את זה שאתם פה כדי שתהיו שגרירים שלנו ושיבינו שקדם המימון, ואחר כך אין לנו שום בעיה להחזיר את זה, כשנקבל את ההיטלים, הוא יכול לפתוח המון המון חסמים ולשנות בצורה דרמטית את כל המציאות במזרח ירושלים. כשיהיה פה כזה דבר אז אנחנו מתכוונים שלקו החום של הרכבת הקלה תהיה פה תחנה ותהיה פה מערכת כבישים שתוביל לפה.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

הרכבת הקלה תגיע לפה?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

הרכבת הקלה אמורה להיות ממעבר קלנדייה, הקו החום, וזה מתחבר לקו שנמצא בשועפט. אנחנו מתכננים, חלק מהתכנון זה שתהיה פה תחנה, כי עם כזה פרויקט אין סיבה שלא תהיה פה תחנה, ויש הרבה אנשים שיוכלו להגיע עם רכבת קלה, אבל בלי שאנחנו נחלום על זה, זו מחשבה שהיא עוד חלום, אנחנו לא נוכל גם לראות בעוד עשר, 15, 20 שנה איך נראה בירושלים כזה מקום.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

הבתים האלה הם חוקיים?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

פה, אפרופו, ניתן גם לראש העיר לגעת, אבל אתם רואים פה, תזכרו את זה וראש העיר יסביר לכם על ההתחדשות העירונית שעושים במזרח ירושלים. יש כזה דבר שנקרא התחדשות עירונית במזרח ירושלים, זה נקרא אל עקבה, זה סדר גודל של 110 דונם, כמעט הכול פה לא חוקי ובמסגרת התכנית הם יהרסו ויבנו.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

את כל הפחונים האלה?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

הפחונים זה בשטח שלהם, הם יעיפו את זה בשנייה שהם יתקדמו עם התכנית. לזה אני לא דואג, הבתים זה כבר אירוע אחר, אבל אני אומר עוד פעם, ראש העיר יותר ייגע בזה, אבל היום אנחנו יודעים גם להגיע לזה בהסכמה.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

כמה התקציב של עיריית ירושלים?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

אם אני לא טועה, שבעה מיליארד, שמונה, אבל מה שאנחנו הולכים לעשות במזרח ירושלים - - -

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

ואין לכם 25 מיליון?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

לא, הרבה צבוע, צביקה. אני לא צריך לספר לך מה זה צבע. כמה תקציב בצבא או במשטרה והכול – אתה צודק, אבל 25 מיליון כפול 4,000 דברים שראש העיר צריך לתת, ואנחנו רוצים לתת, זה לא מתנה.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

אני אומר לך מה יגידו לי מהאוצר, אבל בסדר, אנחנו נצטרך להתמודד עם זה יחד איתך.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

האוצר היו פה. אגף התקציבים היה פה לפני שבוע, יוגב, הוא הבין את זה, אני אומר שרק צריך לדחוף. אחד הדברים שאנחנו כן עושים במזרח ירושלים, כדי לבנות את האמון שדיברנו עליו באוטובוס זה בינוי פינוי. אנחנו רוצים לתת להם איפה שזה מתאפשר, לא בכל מקום.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

לבנות ותפנו לנו מקום אחר.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

כן, קודם כל תבנו ואז אתם תהרסו בעצמכם, אלא אם כן זה על שטחים של כבישים או בתי ספר שאנחנו לא מוותרים ואנחנו מפנים אותם קודם. עוד פעם, מתוך חשיבה שאין לנו כוונה שבן אדם יגור עכשיו שלוש שנים באיזה מקום, אלא תבנה. אנחנו איתם כל הזמן מול בתי משפט ומול כל הדברים האלה כדי לראות שהם באמת מתקדמים בקצב שאנחנו רוצים, ועל זה ראש העיר יותר ירחיב.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

יש פה שכונות של בתים פרטיים?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

מעט. היום בכלל בכל הערים הגדולות כבר –

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

כבר לא.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

וגם במזרח ירושלים תמיד היו אומרים ארבע קומות, היום המדיניות שלנו, כבר בזבזת כאילו חניה אז גם יהיה לך רכבת קלה אז תקבל מדיניות של רכבת קלה ואם יש לך יותר מדונם וחצי תוכל לעלות גם ל-18 קומות כי הקרקע פה מאוד מאוד יקרה וכמו שהבנתם, אם אנחנו לא ניתן להם גם בפנים אז אתם ראיתם אותם מאחורי הגדר וראיתם את המחירים ואנחנו צריכים לחשוב גם איך אנחנו נותנים לזוגות צעירים פתרונות. אם אנחנו לא ניתן פתרונות אז זה יהיה בלי חוק. אז נכון, יש משטרה חזקה ויש הכול הכול הכול, אבל בסוף זה יגיע לפיצוץ. אנחנו צריכים גם לאפשר.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

כמה אחוז הבנייה הלא חוקית פה?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

אני לא יודע להגיד, יש עשרות אלפי עבירות בנייה במזרח ירושלים, בעיקר אני חושב משנות ה-90.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

42,000.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

בתים לא חוקיים?

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

42,000 אירועים.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

זה יותר מאירוע, זה לא חדר שסגרת.

<< אורח >> נורית יכימוביץ-כהן: << אורח >>

בכל בניין מה-42,000 יש הרבה יחידות דיור?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

לא, יחידות.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

בכמה אתם מטפלים?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

הפתרון הוא, זה כבר לא הסתכלות על אחד ועוד אחד ועוד אלא לבוא ולהסתכל פתאום על 110 דונם. כשאתה מסתכל על 110 דונם אז או שאתה מעיף חלק, או שאתה מכשיר חלק, או גם וגם, אבל פתאום אתה בונה שכונה ובשכונה אנחנו רוצים שיהיה גן ואנחנו רוצים שיהיה בית ספר ורוצים שיהיו כבישים ורוצים שיהיה הכול. אתה יוצר איכות חיים נורמלית.

<< אורח >> אריה קינג: << אורח >>

האתגר הגדול בכל מה שאורי מתאר, שהוא עדיין לא כל כך הופנם, שכן, צריך לתת גם לעירייה שטחים לגנים, לכבישים, למוסדות ציבור. זה עדיין לא הוטבע כל כך.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

כן, לאיכות החיים של האנשים.

<< אורח >> אריה קינג: << אורח >>

גם אם יש שטח שהוגדר כשטח חום עדיין יש קשיים לממש אותו.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

למה יש קשיים לממש אותו?

<< אורח >> אריה קינג: << אורח >>

כי יש פולשים לשטחים האלה, או שמישהו שהיה אמור לפנות את זה כחלק מהתנאים ובנו ולא פינו ואז מה שקורה, ההוצאה חוזרת על העירייה. עוד פעם, שוכרים יחידות דיור או מבנים בשביל כל מוסדות החינוך בעוד שיש לנו מאות שטחים פנויים, כלומר חומים, אבל שפלשו אליהם.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

למה אתם לא מפעילים את בית המשפט?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

מפעילים.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

זה הרפורמה במערכת המשפט. גם זה, שמונה, תשע, עשר שנים תקבל החלטה אז תגיש ערר.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

לא, אני רוצה לגעת בעוד משהו, משה. היום המדיניות היא בערך 60% הפקעה, שזה המון, בגלל הצרכים, אבל אז אנחנו נותנים להם את זה בקומות. אנחנו אומרים להם אוקיי, אנחנו לוקחים 60%, כדי באמת לתת לכם איכות חיים, תעלו לגובה, לתשע, עשר, 11, 12, כבר לא אכפת לי, אני אומר באמת, אני באופן אישי - - -

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

זה כלכלי ליזם, יש שם ימבה כסף.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

עוד פעם, ליזם זה בעייתי, תזכור את המימון, אין לו מימון. כשאני עולה כבר ל-12 קומות יותר קשה לו לממן, זה לא כלכלי.

<< אורח >> אריה קינג: << אורח >>

אני חוזר גם על מה שאמר היזם פה, כשאין לך רישום הבנק לא נותן לך פה שום דבר, לא משכנתא ולא נעליים.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

אז לא תמיד הם יצליחו לממש את הכול, אבל אני לפחות אומר להם, חבר'ה, אני נותן לכם פה באמת את הפוטנציאל לכולם לגור. ואני לא סתם אומר את זה, זה לא סיסמה, אני באמת רוצה שיבנו, שיממשו כבר.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

משה, אני אופטימי, הוא אמר שהורסים 150 דירות לא חוקיות בשנה, תוך 300 שנה את ה-42,000 האלה.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

לא, אתה לא לקחת בחשבון שבונים פה.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

לא, היום כבר כמעט שלא בונים בנייה לא חוקית, האכיפה במזרח ירושלים מאוד מאוד טובה בשנים האחרונות.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

אבל בעקב אתם לא נמצאים.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

עזוב, תפרק את כפר עקב באמת בשועפט, כי אני אומר לך עוד פעם - - -

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

כי שם אתה לא.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

אני לא משחק אותה ושמעת את זה, אין לי משילות שם, מי שיגיד לך שיש לו משילות שם הוא - - -

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

אבל שם זה עשרות אלפי יחידות.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

עזוב את זה רגע, אני אומר לך את זה בכוונה, אני אומר שאיפה שאני יכול, איפה שיש לי מסוגלות, כמו שסמי אמר, שם אנחנו עובדים חזק מאוד.

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

מה ההבדל? זו אותה אוכלוסייה, ההבדל בין כפר עקב לבין - - -

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

הגדר.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

הגדר יצרה את הגדרת הסמכויות, צבא, משטרה.

<< אורח >> סמי מרציאנו: << אורח >>

זה לא רק הגדר, זה שהם פלסטינאים הם לא תושבי ירושלים בכלל. יש לך שם, אני לא יודע להגיד, חלק אומרים - - -

<< דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >>

מבחינה חוקית טהורה הם שב"חים?

<< אורח >> סמי מרציאנו: << אורח >>

כן, אין לו תעודת זהות כחולה.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

הם מחוברים לרמאללה, כמו שהוא הסביר לך.

<< אורח >> סמי מרציאנו: << אורח >>

אנחנו מדברים על כמעט חצי, אפילו יותר.

(בהמשך הסיור)

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

התחנה הבאה לפני האחרונה. כמו שדיברתי והזכרתי מקודם, אחד הדברים שלנו חשוב כעירייה זה לתת לתושבים תחושה שבאמת למישהו אכפת מהם ואחרי הרבה הרבה שנים הצלחנו בשעה טובה לבנות סוג של גן סאקר במזרח ירושלים. מה שאתם תראו עכשיו זה את הגן הזה, אנחנו נראה את התצפית עליו. אני יכול לומר לכם שברמדאן ובכלל במשך כל ימות השבוע כמות הילדים והמשפחות שמגיעות לשם, מרגש, אני אומר את זה לא בציניות, אלא אתם רואים כמה הם היו צריכים את זה. אנחנו באמת מאמינים שבכל שכונה ובכל מקום, כשבן אדם יוצא מהבית לילדים צריך להיות מקום מוגן שהוא יכול לשחק ושהם באמת יוכלו להתפתח וזה מקצה לקצה.

זה אחד הדברים שהתושבים כל הזמן אמרו שאין סיכוי שנעשה והיום כשאנחנו אומרים: לא, אנחנו עושים את זה, אז אנחנו אומרים להם: אל תאמינו לנו, פשוט לכו תסתכלו ותראו ותגידו אחר כך אם אתם מאמינים או לא. אני אומר שהאמונה וההבנה שזה לוקח זמן וזה לא מחר בבוקר מצריך הרבה מאוד כוחות ומצריך הרבה מאוד שיתוף פעולה מצד כל הגורמים במדינה.

ואני באמת שמח על הביקור הזה שלכם היום כי אני חושב שזו דוגמה, אתם הראשונים שבאתם ואמרתם: יאללה, אנחנו באים, לעומת זאת אני לא מכיר שום סיור של שרים, שום סיור של קבינט, שום דיון קבינט, שום כלום. אני אומר בכוונה, ולא חלילה בכעס או משהו, אבל אני חושב שעצם העובדה שמתקבלות החלטות בלי שחיים ורואים קצת את המציאות איך שהיא זה משפיע ולפעמים ההחלטות הן לא מדויקות. אני אתן דוגמה קטנה, צביקה, ופה אולי אני רוצה את העזרה שלכם כחברי כנסת, התכנית שעשו למגזר הערבי במדינת ישראל של 50 מיליארד שקל, ירושלים הוחרגה והיא לא חלק מהתכנית הזאת.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

למה?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

למה? שאלה מצוינת. ירושלים היא לא חלק מה-50 מיליארד שקל, אי אפשר להוציא פה שקל מהתכנית.

<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>

מי שאל למה? מכיוון שמי שקיבל את הכסף או מי שדאג לקבל את ה-53 מיליארד הקצאה, נדמה לי לחמש שנים או למשהו כזה, הקולות שלו לא באים מירושלים.

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

קטונתי ברמה הפוליטית החוקתית, אבל אם יש אפשרות כן לבוא ולהגיד שגם ירושלים תהיה חלק מהאירוע הזה, למרות שיש לירושלים תכנית חומש, כי אם תעשו השוואה ותראו את המספרים שקיבלו ערביי מדינת ישראל לעומת ירושלים, אז תכנית החומש הנוכחית צריכה להיות 6.7 מיליארד, זה המפתח שקבעו לערביי מדינת ישראל, אנחנו כרגע במקרה הטוב נהיה ב-2.1, 2.2.

אז אם יגידו אוקיי, אנחנו נותנים רק לירושלים 2.2 ואם אתם תבואו ותצטרכו ותתממשקו עם התכנית נניח בארבעה מיליארד שקל אנחנו נוכל לסגור פה את הפערים במזרח ירושלים. כי תזכרו, יש פה היום ראש עיר ורשות מקומית שיודעת לממש, שזה דבר נדיר במדינת ישראל. איך יודעת לממש? אתם תראו את זה עכשיו, אתם תראו אולי את הפארק הכי יפה היום במזרח ירושלים, בכלל אולי בירושלים כולה.

אנחנו תיכף נגיע לשם ואחר כך נעשה עוד משהו תוך כדי מעבר שאתם תראו, נראה לכם את ההיי לייט של הסיור ואנחנו נגיע לראש העיר.

התבקשתי לדבר טיפה על המנהיגות. כשאנחנו הגענו לפני חמש שנים למזרח ירושלים המנהיגות המקומית הייתה מוכתרים שנבחרו אלוהים יודע מתי, אהבו מאוד לשתות כוס קפה, כבר אנשים שיותר מבוגרים, פחות השפיעו ואנחנו הבנו שהם פחות נכונים ופחות רעבים לצאת לשינוי כי המנהיגות פה נדרשת לשינויים, והתחלנו למעשה לטפח מנהיגות חדשה, ממש לבחור בפינצטה את המנהיגות שאנחנו בוחרים לתת להם כוח כדי שיובילו את השכונות. זה לא פשוט, סתם לדוגמה, בית חנינה זה לא שכונה שהיא חמולתית, אלא זה המון משפחות שונות, אבל עיסאוויה, שזה שכונה מאוד קשה היא שכונה מאוד חמולתית, יש שם חמש חמולות מרכזיות ואנחנו לא יכולים מכל חמולה לקחת מישהו כי אז זה כבר עודף מנהיגות, צריך לראות איך אנחנו לוקחים שניים ובונים אותם ואז כמובן שמתחילות מלחמות באותה שכונה. אבל ביחד עם כל הגופים, גם ביחד עם המשטרה וגם עם השב"כ וגם עם כל מיני אנשים, אנחנו הכשרנו וביררנו שאנחנו עומדים מול אנשים שהם בעלי יכולת להוביל שינויים בשכונה.

בנוסף חשוב מאוד גם לציין שאנחנו מפתחים מנהיגות של נוער. הקמנו פה תנועת נוער במזרח ירושלים שיש בה היום הרבה מאוד בני נוער שבאים מדי שבוע ולאט לאט התנועה הזאת צומחת ואחר כך אותם חבר'ה שהיו בתנועה נהיים המדריכים ומתקדמים. יש לנו פה גם מרכז צעירים שפתחנו, שזה שלב הביניים, בשועפט, שכרנו מבנה שבאים אליו מאות מתנדבים ששומעים. נכון, לא תמיד אנחנו יודעים, לפעמים, אני אתן דוגמה, בשנה הראשונה שהוא נפתח ראש העיר רצה לבוא לארוחת ערב והם לא הסכימו ברמה של התקשורת, הם אמרו שהם לא יכולים כי זה שורף אותם, אבל בשנה השנייה זה כבר כן היה.

אז אנחנו מבינים, אפרופו הדברים שגם עמית וגם משה אמרו, דברים נעשים פה לפעמים בקצב משלהם וגם לא כל דבר שאנחנו עושים פה אנחנו חותמים אותו כעיריית ירושלים כי אנחנו מבינים שכרגע יותר חשוב לנו לעשות פעילות ולסייע לגורמים. לדוגמה ברמדאן, ראש העיר ייגע בזה, כל מיני פעילויות שאנחנו עשינו, שאנחנו מימנו, אבל אף אחד לא יודע, לא אמורים לדעת שזה עיריית ירושלים, למה? כי היה חשוב מאוד לנו שלדוגמה בשער שכם תהיה פעילות, שזה יפחית את הלחץ מכוחות הביטחון ואנחנו ידענו שאם הם יבינו ויידעו שזה כסף שלנו הם לא יבואו לפעילות הזאת. איך עשינו את זה? עשינו - - -

<< אורח >> אוריאנה אלמסי: << אורח >>

לא, איך הממשק בין המדיניות של ראש העיר לבין הממשלה שבסוף קבלת ההחלטות אצלה בנושא?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

אז מה שהתחלתי להגיד, אני לא חושב שיש איזה מדיניות ברורה של הממשלה, לצערי, אני לא חושב שיש איזה דיון שהתקיים, אני לא מכיר, אבל אני לא פוליטיקלי קורקט, אז אני אומר את זה – אני לא מכיר שום דיון שראש עיריית ירושלים – אני כן יכול לומר שיש קשר מצוין עם המשרד לענייני ירושלים, גם לכל אורך השנים בקדנציה של ראש העיר, יש המון שיתוף פעולה, כן יש כל פעם גורמים שבאים, לדוגמה בשבוע שעבר היה פה אגף התקציבים. כל מי שמגיע ורואה את מזרח ירושלים מבין את החשיבות, עכשיו החוכמה פה היא לחבר את הכול לכדי החלטה ולכדי מימוש שיוכלו באמת להוציא פה מדיניות.

בקדנציה של בנט, אני חושב, או כשלפיד היה, היו קצת ישיבות שהשתתפתי אצל המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, שזה היה נראה כאילו שזה כן הולך למשהו פרודוקטיבי, אבל לא יצא כלום, אבל אני חושב שבאמת אין איזה משהו שמאגד את מזרח ירושלים בראייה הכוללת. אני אומר גם פה, אני קורא לכם לעזרה.

<< דובר >> איתמר אדלשטיין: << דובר >>

יש תכנית סדורה, למה העירייה לא מגישה?

<< אורח >> אורי יקיר: << אורח >>

זה מה שאמרתי, יש תכנ

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]