פרוטוקול מספר 18, הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל, 16/05/2023

הכנסת העשרים-וחמש

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 18

מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל יום שלישי, כ"ה באייר התשפ"ג (16 במאי 2023), שעה 11:19

סדר היום:

<< נושא >> גיוון תעסוקתי ושימור צעירים בנגב ובגליל << נושא >> - לציון יום הסטודנט

נכחו:

חברי הוועדה:

מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר

טטיאנה מזרסקי – מ"מ היו"ר

ארז מלול

יסמין פרידמן

מוזמנים:

סגן שר החקלאות משה אבוטבול

ניצן קורקין

–

מנהלת, אגף צעירים, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי איילת גרינבאום אריזון

–

סמנכ"לית בכירה למנהל תכנון אסטרטגי וכלכלה, משרד הבריאות אלון אורון

–

סגן מנהל מחוז, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

שיר רבינוביץ'

–

מנהלת, אגף פיתוח אזוריות, מינהל הפיתוח, משרד הפנים ענת דנדקר

–

מנהלת נפה מערבית, מחוז באר שבע והדרום, משרד הרווחה והביטחון החברתי אייל ניצני

–

סגן ראש המנהל לסטודנטים עולים, משרד העלייה והקליטה אילאיל קומיי דרור

–

מנהלת תחום מעסיקים והכללה, משרד העבודה

ד"ר עירית פוגל

–

מנהלת המחלקה לתיאטרון ופרינג', משרד התרבות והספורט ד"ר אופיר פינטו

–

סמנכ"ל מחקר ותכנון, רשות התעסוקה

עדיאל אלגי

–

מנהל, אגף הצעירים, עיריית דימונה

חנה אילתוב

–

סגנית, אגף הצעירים, עיריית דימונה

אלי חביב

–

מנהל, אגף נוער וצעירים, עיריית עכו

ניסים בן דוד

–

יו"ר, התאחדות מרכזי הצעירים, ומנהל אגף הצעירים, עיריית אשקלון אורי זיו

–

ממונה תחום הנגשה לאוכלוסיות מיוחדות ומכינות קדם, המועצה להשכלה גבוהה והוועדה לתכנון ולתקצוב בן אידלברג

–

ראש ענף השכלה גבוהה במשותף, נציג ארגון כוח לעובדים אילנית אסיף

–

מנהלת מערכת מאי"ה ושותפויות אסטרטגיות, הפורום הכלכלי-חברתי מור הובר

–

מנהל, פורום ארגוני תעסוקת צעירים

ד"ר ליאת רמתי-נבון

–

יועצת ארגונית, מומחית בתחום גיוון תעסוקתי

גילי בר

–

מנהלת, תכנית הצוערים לשלטון מקומי רוטשילד

מורן כהנא

–

מנהלת קשרי ממשל, תנועת תרבות

דורית פרטובי

–

דיקנית הסטודנטים, המכללה האקדמית צפת

שרון אביס

–

מנכ"לית, קהילות צעירים תוצרת הארץ

עדן רוטקוביץ'

–

מנהלת כספים, תוצרת הארץ

יואב פינטו

–

ראש כפר הצעירים הראשון קדמא בקיבוץ סופה

אפיק שניר

–

יו"ר, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית

איתי גבר

–

סטודנט, מכללת תל חי, נציג מחאת הסטודנטים

עמית גרשון

–

סטודנט, נשיא TAUMUN, אוניברסיטת תל אביב

איילה דהן

–

סטודנטית, האוניברסיטה העברית בירושלים

אסתר חן תפוחי

–

סטודנטית, מכללת הרצוג

ייעוץ משפטי:

ורד קירו זילברמן

מנהל הוועדה:

אמל ביבאר

רישום פרלמנטרי:

ליאור ידידיה, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות.

<< נושא >> גיוון תעסוקתי ושימור צעירים בנגב ובגליל << נושא >> << יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

בוקר טוב לכולם. אנחנו מתנצלים על ההתחלה באיחור. רצינו להתחיל יחד עם יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת מיכאל ביטון, אבל אני, חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, חברה מן המניין בוועדה, תושבת הגליל, שמחה לפתוח את הישיבה היום, כ"ה באייר, תשפ"ג, 16 במאי, 2023. אנחנו מתחילים דיון בנושא הצעירים הרבים שעוזבים את ערי המגורים שלהם בנגב ובגליל, לפני או אחרי תקופת הלימודים. המטרה היא לעסוק במגוון האפשרויות העומדות בפניהם, ואילו פתרונות המדינה יכולה לספק כדי שיישארו בבית שלהם, בנגב ובגליל.

אני תושבת כרמיאל. הצטרפה אלינו חברת הכנסת יסמין פרידמן סאקס, תושבת הנגב שגרה בבאר שבע. אנחנו מגיעות מהשטח ומבינות היטב מהי הבעיה, וגם בערים וביישובים שלנו ישנה אווירה שלילית של הצעירים. שתינו באות מרקע מוניציפלי. אני הייתי סגנית וממלאת מקום ראש עיריית כרמיאל, וניסינו, איך שהוא, לעצור עזיבה של הצעירים את העיר. אנחנו נשמח לשמוע אתכם היום, נציגי אגודות הסטודנטים, משרדי ממשלה, תושבי הנגב והגליל, וביחד – אנחנו נמצא פתרונות, כדי לעזור לכם להישאר בבית.

אני רוצה להזמין את הדוברת הראשונה, מנהלת אגף הצעירים במשרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, הגברת ניצן קורקין.

<< אורח >> ניצן קורקין: << אורח >>

קודם כל, הולך להיות מהלך של חיבור שוק הצעירים למשרד לשוויון חברתי, עם אגף צעירים במשרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי. מתחילת 2022 ראינו חשיבות גדולה בפיתוח תחום הקריירה, התעסוקה ויזמות צעירים. כך גם מרכזי הצעירים תוקצבו. זה היה תחום הליבה שכיוונו אליו. בנוסף לכך, תכנית מנהיגות של בני מקום – איפה הם יכולים להשפיע בתוך הרשות, ואיפה קול הצעירים נמצא בתוך הרשות; ותכנית חיזוק הצמיחה הדמוגרפית, בגליל, של עשר הרשויות עם ההגירה השלילית הנמוכה ביותר בחמש השנים האחרונות.

אנחנו נתחיל עם האשכולות העיקריים. אנחנו תומכים בפעילות של מרכזי הצעירים, יחד עם - - - תוך חשיבה של אחריות הדדית משותפת, והיד עוד נטויה.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

יישר כוח. קיבלתם תקציב. אתם יודעים כמה אתם אמורים לקבל, נכון?

<< אורח >> ניצן קורקין: << אורח >>

עדיין לא ברור.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

נדאג לכם. זהו מקומה של הוועדה לעקוב, לדרוש ולפקח על כך שאכן אתם מקבלים, ושאפשר ליישם את כל התכניות שאתם בונים.

<< אורח >> ניצן קורקין: << אורח >>

חשוב לי להדגיש: כאשר יש צעיר שלא ממצה את מלוא הפוטנציאל שלו – זוהי פגיעה במשק. זוהי האחריות הלאומית שלנו, וצריך שכל צעיר, ולא משנה מה הרקע שלו, יממש את מלוא הפוטנציאל שלו, כדי להביא לצמיחה כללית.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

תשתיות חברתיות, תשתיות תעסוקה ותחבורה – כל אלה הם באחריותנו; באחריות המדינה והממשלה הנוכחית, שתעבוד בשביל הצעירים, כדי להציל את היישובים בנגב ובגליל וכדי לשמור על האיזון הדמוגרפי.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>

רק שאלה קטנה: את דיברת על המשרד לשוויון חברתי. למעשה, במשרד לשוויון חברתי יושב תקציב שמיועד לטובת הנושא הזה?

<< אורח >> ניצן קורקין: << אורח >>

יש תקציב תחום מעורבות חברתית, ועכשיו יהיה מיזוג בין שני התחומים.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אבל כל דבר יושב במשרד אחר?

<< אורח >> ניצן קורקין: << אורח >>

כן, אבל יש איחוד.

(<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון) << יור >> << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

תודה, טטיאנה. הייתי בהצבעות על לאן ילך הכסף בקרן לאזרחי ישראל. ישנן מטרות יפות שם, לנוער ולפגועי נפש, אבל מטרת הקרן היא גם תעסוקה בנגב, ויש לכך אפס כסף. עשינו על זה ברדק עכשיו, אז יכול להיות שאצטרך לצאת, אבל זה למען מטרה טובה. אמרנו להם שאנחנו בעד נוער ופגועי נפש, ושינינו את ההחלטה. הם רצו לבנות מבנים לנוער בלי כספי פעילות; שמו פאנלים סולריים, ואז תהיה הכנסה לבניין בפעילות. גם בפגועי נפש שיפרנו את ההצעה – יותר שילוב בקהילה, יותר בר קיימא, ופחות אשפוזים, אבל הם לא היו מוכנים לתת שקל לנגב או למו"פ ואנרגיה מתחדשת.

מטרות הקרן לאזרחי ישראל, אמרה שאם יש מיליארד, ויהיו עוד מיליארדים – נשתמש רק ברווחים; לא נשתמש בכסף מיידית, כדי שזה יניב לדורות הבאים. בגלל שהמינרלים בישראל ילכו וייעלמו – גם הגז יעלם, ונרצה פחות לעשות חציבה בנגב. לכן, צריך לייצר הון שייתן לכך מענה, ופיתוח כלכלי אחר בנגב. נאבקנו, לא ספרו אותנו ועצרנו את הדיון. עכשיו מתחיל משא ומתן עם האוצר.

אני מלאה אתכם כי זה קשור לנגב, ואנחנו דנים פה בסוגיות של הנגב. אני כל כך שמח שהאולם מלא ושכולכם פה. בואו נמשיך. אני הפרעתי למישהו פה לדבר. בבקשה.

<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אני מזמינה את אורי זיו, שהוא בתפקיד ההנגשה במועצת ההשכלה הגבוהה.

<< אורח >> אורי זיו: << אורח >>

שלום. אורי זיו, ממונה תחום הנגשה לאוכלוסיות ומכינות במועצה להשכלה גבוהה. נראה שמותר להגיד שגדלתי בקיבוץ ברעם, על הגבול עם לבנון, והיום אני גר בירושלים. שאלתכם היא מה המל"ג עושה לטובת השארת הצעירים, נכון? יש לנו כמה רכיבים של פעילות שאנחנו עושים: הראשון הוא תכנית "הישגים" -–תכנית ייעוץ והכוונה לקראת לימודים אקדמיים. רכזת, שהיא כמעט תמיד בת היישוב, מייעצת לצעירים מה ללמוד, מה מתאים להם, לאיזה אופק תעסוקתי כדאי להם ללכת ואיך הם יכולים לעשות את זה בפועל. כמובן שחלק מהדגש הוא גם לראות את המוסדות שקרובים לבית. זה קשור גם לשיקול של השארת הצעירים, אבל גם לקשיים הכלכליים של ללכת ללמוד רחוק מהבית.

הדבר השני שאנחנו מפעילים הוא את קהילות הסטודנטים. בגלל שזה פחות תחתיי, במשרד, אני אתן לשרון, מתוצרת הארץ, לדבר על זה. בפועל, הם מפעילים את קהילות הסטודנטים עבור מרבית המוסדות האקדמיים. אני אוסיף על זה, אולי, החלטה גדולה שקרתה בשנה האחרונה – את ההחלטה להפוך את תל חי ממכללה לאוניברסיטה. המשמעות היא הכנסה של תארים בגליל בצורה משמעותית, וזהו חלק משמעותי מהיכולת להשאיר צעירים בגליל.

<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> האפשרות לקבל השכלה גבוהה ותארים אקדמיים, ליד מקום המגורים, תשאיר את הצעירים בנגב ובגליל. כמה שיותר אפשרויות – לא חמש אופציות, אלא חמישים אופציות לבחירה – יכולות להשאיר את הצעירים, ולפתוח בפניהם פוטנציאל גדול יותר להרוויח ולהתפרנס בכבוד, ולעסוק במה שמתאים להם ומעניין אותם.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

אוניברסיטת בן גוריון רצתה לתת עדיפות בתנאי קבלה מסוימים לבני הנגב, כי המחקר מראה שרוב הסטודנטים לרפואה – לא נשארים בנגב. הם גילו שמי שהוא בן הנגב, שלומד רפואה בנגב – אחוז ההישארות שלו הוא גבוה. שמענו שהמל"ג עומד נגד אוניברסיטת בן גוריון בעניין הקלה הזו, כדי לעודד את בני הנגב להישאר. אתה מכיר את הדבר הזה?

<< אורח >> אורי זיו: << אורח >>

אני לא בטוח אם ברפואה, ספציפית, יש משהו אחר שלא מוכר לי, אבל באופן כללי, המל"ג מאפשרת לכל מוסד, בכל תכנית לימודים, לקבל עד כ-10% חריגים לתנאי הקבלה הרגילים. בתוך זה – השיקולים של איך לפעול נתונים בידי המוסד. זה צריך, כמובן, להיות בתנאים שהם הגיוניים, הוגנים וסבירים.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

עסקתם בבעיה הזו, שרוב הסטודנטים לרפואה ורוב הפסיכולוגים, שלמדו בבן גוריון, עוזבים את הנגב? זוהי תופעה שקיימת כבר 20-30 שנה.

<< אורח >> אורי זיו: << אורח >>

אני חושב שהשאלה היא לאן ממשיכים אחרי זה, וזו בעיקר שאלה למשרד הבריאות, של מהו ההיצע שיש - - -

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

לא לנגב. הנגב סובל ממחסור ברופאים ובפסיכולוגים.

<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> למרות שישנם תקנים שיכולים לקלוט, אבל הם לא מאוישים, בגלל שאנשים מעדיפים לחפש את פרנסתם במרכז.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

יש פה מישהו מאוניברסיטת בן גוריון? לא סטודנט, אבל אתם תהיו, יום אחד, דיקן ונשיא האוניברסיטה.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

אולי משרד הבריאות יכול לתת - - -

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

שר הבריאות איתנו; הוא רוצה את זה, אבל המל"ג לא עבד עם בן גוריון על הדבר הזה.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אני יודעת על כך שיש את תכנית "אילנות".

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

כן, אבל זה לא מספיק; זה מעט.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אילנות היא יוזמה פרטית.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

עכשיו היא ממומנת על ידי המדינה ויופיע בתקציבי המדינה, בעתודות של השירות הציבורי. בכל מקרה, אנחנו מבקשים ממך לחזור הביתה, לעשות שיעורי בית ולמצוא דרכים לזהות את הכשל – איך להשאיר את בני הנגב ואחרים במקום שבו יש מחסור בהון האנושי? לתת עדיפות והקלות. שהמל"ג יבנה תכניות ספציפיות לבעיה הזו.

<< אורח >> אורי זיו: << אורח >>

אם זה בסדר לשאול: המל"ג אחראית על זמן הלימודים האקדמיים. אם הבעיה היא שאחרי הלימודים הם לא נמצאים – אנחנו עובדים עם משרד הבריאות; זה לא תחתיי, אבל אני חושב שנכון - - -

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אבל אם אתה מקבל בני מקום – הם כן נשארים. הסטטיסטיקה מראה שאם בני מקום למדו רפואה – רובם יישארו בנגב. המטרה שלנו היא לפתוח כמה שיותר תקנים לסטודנטים שהם בני מקום, לעשות העדפה מתקנת לבני המקום, בגלל המחסור החמור ביותר, שילך ויחמיר בשנים הקרובות, בגלל הפרישה של הרופאים שהם עולי ברית המועצות, ואנחנו מנסים לעשות איזה שהוא תיקון. יש משהו שכבר מתבשל, חוץ מתכנית אילנות, והשאלה היא אם הם באמת שותפים שלכם.

<< אורח >> איילת גרינבאום אריזון: << אורח >>

אם יורשה לי, נעים מאוד, אני איילת גרינבאום אריזון. אני סמנכ"לית תכנון אסטרטגי וכלכלי של משרד הבריאות, ובאר שבעית במקור.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> גם את לא נשארת?

<< אורח >> איילת גרינבאום אריזון: << אורח >>

אני מאוד רציתי להישאר; בעלי לא הסכים בשום פנים ואופן, אבל ההורים שלי הם עדיין תושבי הנגב. אני אגיד שמשרד הבריאות משקיע הרבה מאוד בצעירים בנגב. כמו שאמרתם, אנחנו יזמנו את תכנית האילנות, ביחד עם שותפים משמעותיים. מבחינתנו, זוהי תכנית שאמורה לתת מענה לכך שאנשים שגרים בנגב – ילמדו בבן גוריון, ויש לנו תכנית מקבילה גם בבר אילן בצפון. בסופו של דבר, אנחנו מאמינים שהם יישארו לעבוד בנגב ובגליל.

אני חייבת להגיד שהם מתחייבים, ביום שהם מתחילים את התכנית, ל-12 שנים קדימה; לעשות התמחות בנגב, ואנחנו גם מחויבים כלפיהם בהמשך, כדי לראות איך אנחנו משאירים אותם שם. זוהי תכנית במימון ממשלתי מלא, והמל"ג הם שותפים שלנו. לא הצלחנו, לצורך העניין, לחייב את זה שמלכתחילה יגדירו שתכנית אילנות היא רק לבני המקום, אבל אנחנו כן בוחרים אנשים שיש להם זיקה משמעותית למקום. בבן גוריון, גם בשנה שעברה וגם השנה, בערך כ-10% מהסטודנטים מגיעים מהנגב.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

אפשר לתת, באילנות, עדיפות לבני המקום?

<< אורח >> איילת גרינבאום אריזון: << אורח >>

בוודאי. באילנות אנחנו נותנים עדיפות לבני המקום.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

גם בתנאי הקבלה?

<< אורח >> איילת גרינבאום אריזון: << אורח >>

בתנאי הקבלה – לא.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

כי המל"ג לא עוזר בתנאי הקבלה. לאוכלוסיות אחרות הוא מקל בתנאי הקבלה. יש לו אוכלוסיות שלהן הוא עושה - - -

<< אורח >> אורי זיו: << אורח >>

המל"ג לא מתערב בתנאי הקבלה לאף אוכלוסייה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

אז מה זו המילה שאמרת – "חריגים"?

<< אורח >> אורי זיו: << אורח >>

המל"ג מאפשר לכל מוסד אקדמי להחליט על כ-10% חריגים. הוא לא אומר למוסד האקדמי לאן - - -

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

אז בן גוריון יכול היה להחריג את בני הנגב בכ-10% מהתלמידים? אני אומר לך שהמל"ג פעלה כנגד ההחלטה של נשיא אוניברסיטת בן גוריון להקל על בני הנגב בקבלה לרפואה, באופן אקטיבי. זה מה שמפריע לי. מילא, הייתם נותנים להם להחליט מה שהם רוצים, אבל יצא מכתב התנגדות של המל"ג. את יודעת על מה אני מדבר?

<< אורח >> איילת גרינבאום אריזון: << אורח >>

כן, אני יודעת. אני יודעת שלא מחריגים לפי תושבות במקום מסוים, אבל אני חייבת להגיד שבני הנגב הם מצוינים, והם מתקבלים לאוניברסיטה גם בזכות עצמם. לכן, אנחנו לא התעקשנו, ובתכנית אילנות אנחנו מקבלים רק את בני המקום או בעלי זיקה משמעותית למקום.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> כמה סטודנטים יש במחזור?

<< אורח >> איילת גרינבאום אריזון: << אורח >>

כ-30 בכל שנה, מתוך כ-160 סטודנטים שהתחילו, וכ-110 שהתחילו בבר אילן, וזוהי תכנית שאנחנו מקווים להרחיב. אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל בן גוריון גם פותחים תכנית ארבע-שנתית ללימודי רפואה; המל"ג ות"ת אישרו גם את המסלול הזה. באמת יש לנו שותפות, ואני חושבת שאנחנו מוצאים פתרונות משותפים שהם טובים. חוץ מזה, אנחנו בונים בתי חולים חדשים. יש בית חולים שמתוכנן בבאר שבע, שזוהי בשורה מבחינתנו. אנחנו רואים את מערכת הבריאות כפתרון עבור צעירים בנגב ובגליל. יהיה בית חולים נוסף - - -

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

האם זה נכון שהוחלט שבית החולים החדש יהיה ממשלתי?

<< אורח >> איילת גרינבאום אריזון: << אורח >>

לא הוחלט עדיין.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

מהו הכיוון? מהי הרוח?

<< אורח >> איילת גרינבאום אריזון: << אורח >>

כרגע, האוצר, וגם המשרד, בהתחלה חשבו שאחת מקופות החולים, או שתי קופות חולים, יקימו אותו. אני יודעת שהיום זה נפתח מחדש, בדיונים, וישנם דיונים על מי נכון יהיה שיקים את - - -

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

אנחנו לא רוצים לסטות; אנחנו עושים דיון על פערי בריאות בנגב, אז נשמור את זה לשם. שאלה אחרונה: בניין לא יציל אותנו בלי הון אנושי, והמחסור ברופאים בנגב קיים עוד לפני הבניין החדש. מהי השיטה שלכם להתמודד עם הבעיה הזו?

<< אורח >> איילת גרינבאום אריזון: << אורח >>

לצערי, יש מחסור לא רק ברופאים; בנגב יש הכי פחות אחיות, לאלף נפש, מאשר בכל הארץ.

<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> 5.14. אנחנו במקום השלישי בעולם ממדינות ה-OECD בכמות האחיות לאלף נפש.

<< אורח >> איילת גרינבאום אריזון: << אורח >>

ובנגב – 3 אחיות לאלף נפש.

<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> זה נורא.

<< אורח >> איילת גרינבאום אריזון: << אורח >>

הפתרון הוא גם ביותר מסלולי לימוד. המל"ג ות"ת אישרו עכשיו שתי תוכניות לריפוי בעיסוק, בצפת ובבן גוריון, עם שותפות משמעותית. מצד אחד, זה לפתוח כיסאות לסטודנטים, כדי שילמדו הרבה יותר מקצועות בריאות, ושיוכלו להישאר בהמשך. מצד שני, זה לספק להם עבודה, על ידי כך שאנחנו מרחיבים את מספר המיטות, ומעודדים את קופות החולים להשקיע ולפתח תשתיות. יש לנו מענה ייעודי גם לאוכלוסייה ערבית ולאוכלוסייה חרדית; אנחנו רוצים לראות אותם מגיעים ולומדים את מקצועות הבריאות בהיקפים יותר גדולים, ובסופו של דבר – משתלבים במערכת הבריאות. את התכנית הרחבה אני אציג לכם ב-14:00. תודה רבה.

<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. נמצאת כאן מנהל מחלקת צעירים בדימונה, עדיאל אלגי.

<< אורח >> עדיאל אלגי: << אורח >>

מיכאל, אני רציתי לספר לוועדה, שבשנים האחרונות הצלחנו לעצור את ההגירה השלילית בדימונה. בכל מה שקשור לצעירים – אנחנו נמצאים, יותר ויותר, בכיוון של הגירה חיובית לעיר, גם של צעירים.

איך זה קורה ואיך עושים את זה? קודם כל, אני חושב שההחלטה של הרשות המקומית, יחד עם משרד נגב-גליל ומשרד הפנים, בזמנו, של הקמת אגפי צעירים ברשות, אומרת שהרשות המקומית לוקחת אחריות מלאה על אוכלוסיית הצעירים שלה. זהו דבר שלא נמצא, כרגע, ובהיעדר חקיקה מסודרת, במדינת ישראל, על נושא הצעירים – זה לא מוגדר. אם הרשויות המקומיות לא לוקחות את זה על עצמן – אף אחד לא ייקח את זה על עצמו. זה יסתכם בכל מיני תכניות כאלה ואחרות, ותכניות – כדרכן של תכניות – יכולות להיות מחר, ומוחרתיים – כבר לא להיות.

אז קודם כל – האחריות היא של הרשות המקומית. מה גם שברגע שקם אגף עירוני ברשות מקומית – יש תקצוב. אני וידידי, ניסים, ישבנו כאן, ואני יכול לספר לכם, נגיד, שבדימונה – אני לא רוצה שאף אחד יכעס עליי – אבל התקציב לפעילות של הרשות המקומית לאגף הצעירים הוא כ-2 מיליון ₪. זה לא מעט כסף; בוודאי שלא ברשות מקומית כמו דימונה, שמונה כ-42,000 תושבים, ומתוכם כ-12,500 צעירים.

אנחנו עובדים המון על איך גורמים לצעירים להישאר ועל מה משאיר אותם בדימונה, ובכלל, בפריפריה. התשובה לכך, לצערנו, היא פשוטה.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תעסוקה וחינוך.

<< אורח >> עדיאל אלגי: << אורח >>

לפני תעסוקה ולפני חינוך – יש עוד משהו מאוד, מאוד חשוב: אנשים מחפשים את קבוצת השווים שלהם. זהו טבע האדם. צעירים מחפשים להיות ליד צעירים שהם חושבים שהם דומים להם, שהם רוצים להיות דומים להם או שהם מאמינים שהם דומים להם. שם צעירים רוצים להיות. ברגע שלא נשאר אף אחד – קשה מאוד להוביל את הדבר הזה. תקופת האקדמיה היא תקופה קריטית, כי יש לנו דרך, באמצעות המלגות – ומה שקורה, בשנים האחרונות, בעולם המלגות בארץ, הוא לא פחות מאשר מדהים. שיתופי הפעולה עם משרד הנגב-גליל, עם משרד הפיס, עם פר"ח ועם מלא קרנות – הוא מטורף. בדימונה, תקציב המלגות עומד, היום, עד כ-5.5 מיליון ₪.

<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> המלגות משאירות את הצעירים באזור?

<< אורח >> עדיאל אלגי: << אורח >>

התשובה היא כזו: אם אנחנו ניתן מלגות לסטודנטים והם יעשו את המלגה – אחר כך הם ילכו. אם אנחנו נדאג שבמהלך השנים שבהן הם סטודנטים ועושים מלגות, הם יעשו גם פעילות של מעורבות בקהילה – הם ייחשפו יותר לקהילה ואל העיר, ואז הסיכוי שהם יבחרו בדימונה כאלטרנטיבה ראויה לבנות בה את ביתם – הולך ועולה למעלה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

עדיאל, אני רוצה להפריע לך. במילים פשוטות: פעם נתנו מלגה בגלל שנולדת בירוחם; היום, אתה מקבל מלגה בגלל שאתה גר ומתנדב בדימונה ובירוחם, ואז זה מגדיל את ההישארות. אני חייב ללכת למשא ומתן עם האוצר. אם בזכותכם נביא כמה שקלים לנגב - - -

<< אורח >> עדיאל אלגי: << אורח >>

משפט אחרון: היום, בדימונה, יש לנו כ-80,000 שעות של סטודנטים בקהילה. אתה מבין במה מדובר? זה מטורף. אלה סטודנטים שעובדים עם קשישים, ילדים או סטודנטים אחרים. הדבר הזה מגדיל את הדברים הנפלאים שאנחנו עושים בעיר, כי הרבה פעמים – התושבים לא יודעים מה קורה בעיר. זה מאפשר לנו לגדול ולצמוח, ומאפשר לנו נקודות התייחסות מדויקות: להגדיר אוכלוסיית יעד – חייל משוחרר שונה, בצרכים שלו, מסטודנט.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

עדיאל, אני אאתגר אותך: אני מכיר את העשייה שלך, והיא יפיפייה, ויום אחד אני גם אדבר על דברים שעשינו לצעירים, אבל עכשיו, כשאתה פה בכנסת – מה צריך? לאן זה הולך? מהו הדבר הבא?

<< דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >>

צריך כסף.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

לא תמיד חסר לו כסף.

<< אורח >> עדיאל אלגי: << אורח >>

נכון. אני חושב שגם פתחתי בזה, ולא סתם אמרתי מה יש לנו, כי אנחנו האחרונים שנתבכיין. בכי זה לא הדרך שלנו. יש כסף, כמו שמיכאל אומר. השאלה היא מה עושים איתו, והשאלה היא לאן אנחנו לוקחים את החקיקה בנושא.

אני רוצה לספר לכם על הדבר הגדול הבא בעולם הדיור לצעירים: ברשויות מקומיות כמו דימונה יש המון שכונות מאותגרות, מאתגרות, קשות, ובחלקן – גם מתפוררות. הדבר הזה אומר שישנן דירות זולות. בשלוש השנים האחרונות, הובלנו מהלך של רכישת דירות, על ידי הרשות המקומית ועל ידי תנועות חיצוניות, כמו תנועת אור, שמסייעת לנו. קנינו כ-30 דירות, גם מהשוק הפרטי וגם מעמידר, בעלויות של 250,000-450,000 ₪ לדירה. זה גרושים. אנחנו מאפשרים לסטודנטים את הדירות האלה, בעלויות של 1,500-1,700 ₪ לדירה; שניים או שלושה שותפים בדירה.

הסטודנטים האלה גרים באותה שכונה, ואנחנו מקימים שם קהילות, יחד עם תוצרת הארץ וגורמים נוספים. הסטודנטים האלה עושים פעילות קהילתית – הם מקבלים מלגה של כ-13,000 ₪ בשנה ונותנים כ-270 שעות בקהילה. יותר מזה, תבינו: הם מקבלים כסף כדי לשבת, להיפגש, לאכול פיצה ולשתות בירה ביחד. זה פנטסטי. זהו העתיד, כי הסטודנטים שגרים בשכונות האלה – יבחרו לגור שם גם אחר כך. הם יישארו לא בגלל השכונה, לא בגלל הפאר – אלא בגלל התושבים והחברים שלהם.

אף סטודנט בן 24 לא מבקש לקנות בית ב-1.5 מיליון ש"ח; הם לא נמצאים במקום הזה עדיין. הם רוצים למצוא דיור הולם שמתאים לצרכים שלהם – הרבה פעמים זו שכירות מוזלת, וזה מה שאנחנו מאפשרים להם היום.

(היו"ר טטיאנה מזרסקי)

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> עשיתם פרויקט דירות פתוחות, בקיצור. הרשה לי להסתייג מכך שקניתם דירות מהדיור הציבורי, כי זהו לא המקום של עמידר למכור דירות מהדיור הציבורי. זה נורא מרגיז.

<< אורח >> עדיאל אלגי: << אורח >>

את צודקת, אבל הדירות שאנחנו קונים הן תמיד דירות בקומה רביעית, בבניין בלי מעלית, שלצערי – עומדות ריקות כבר 30 שנה. הן גם הרוסות, ואנחנו משפצים אותן. אנחנו לעולם לא קונים דירות נגישות.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אין בעיה, אבל לא היו אמורים למכור אותן בהנחה, אלא למכור אותן בשוק הפתוח.

<< אורח >> עדיאל אלגי: << אורח >>

נכון.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> זה היה גם בבאר שבע, עם כ-52 דירות, וניהלנו מאבק - - -

<< אורח >> עדיאל אלגי: << אורח >>

ועוד דבר ממש משמעותי – לא האוניברסיטה עושה את זה, אלא הרשות המקומית. ברגע שהרשות המקומית עושה את זה – אנחנו יכולים לגדר את הסיכונים שלנו מול ג'נטריפיקציה אצל יזמים פרטיים. אנחנו לא רוצים להדיר את השכונות מהתושבים המקוריים שלהן, וזה מה שאנחנו עושים. נכון, ואז אתה צריך לבנות תמהיל נכון של שוק פרטי מול דיור ציבורי. אם יש לי דירות של דירות ציבורי שעומדות ריקות מזה 30 שנה – חבל, כי הן גם מורידות את הערך של שאר הדירות. כשהרשות המקומית קונה דירה מעמידר – היא גם משפצת את כל הכניסה.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> שאלה אחרונה: אתה לא חושב שגם לנושא של הטבות מס יש משקל מאוד גדול? כמה הטבות יש - - -

<< אורח >> עדיאל אלגי: << אורח >>

כ-16% אחוזים, כרגע, בדימונה.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> זה יפה.

<< אורח >> עדיאל אלגי: << אורח >>

נכון, אבל ה-16% האלה היו גם 18% בשנים עברו, וזה לא הוביל להגירה חיובית לעיר. כמובן שלהטבות מס יש חלק בלתי נפרד מהדבר הזה, אבל זה מכלול של דברים שנמצאים בתוך הסל הזה. ברגע שיש מרכז שמלווה חיילים משוחררים, משפחות חדשות בעיר או זוגות צעירים, עושה פעילויות בוטיקיות לצעירים, מזהה את אוכלוסיות היעד שלו באופן נקודתי, מאפשר לסטודנטים מלגה, נמצא בקשר עם המוסדות להשכלה גבוהה, דואג לקורסים ולהכשרות מקצועיות, עובד עם מעסיקים באזור, דואג לדיור לצעירים, עובד מול הקבלנים באזור – ברגע שיש מענה מתכלל של כל הדברים האלה, ואנחנו חלק בלתי נפרד משולחנו של ראש העיר – אז מצליחים להגיע גם למקומות האלו.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> יפה.

<< אורח >> עדיאל אלגי: << אורח >>

תודה רבה.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

אני מבקשת שיכבד אותנו בנוכחותו סגן שר החקלאות – חבר הכנסת משה אבוטבול.

<< דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >>

ראשית, בוקר טוב לכולם. אני מאוד מודה גם למיכאל, גם לך ולכל חברי הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל. אני חושב שזה מתבקש מאליו לטפל בנושא של אותם המקומות, שצריך לתת להם חיזוק מסוים, ושלל דברים, שלפעמים המדינה מתייחסת אליהם בצורה רגילה, כמו אל כולם. פה, אנחנו מבינים שחיזוק הנגב הוא לא רק החזון שלנו, אלא גם החזון של אותו זקן, שהקטע של הנגב דיבר אליו מאוד, ושאמר הרבה אמירות ציוניות לגבי הנושא של הנגב, ולגבי המטרה של הפיכתו למקום הרבה יותר שוקק ופורה.

קודם כל, גילוי נאות: יש לי קשר מאוד חזק אל הנגב. אני נולדתי בסורוקה וגדלתי בבאר שבע. גם אמא שלי, שתהיה בריאה, גרה שם. יש לי סימפטיה מאוד גדולה, לא רק אל הנגב ואל הנופים שמסביב, אלא בכלל. לא חסרים כל מיני דברים שקושרים אותנו גם לגליל. מי שרוצה לדעת את עמדתי, ועד כמה היא ברורה – ב-Youtube אפשר לראות את יום הגליל, שדיברתי עליו ארוכות בקדמת הכנסת.

כראש עיר לשעבר, אני חייב לומר דווקא לנו, לאותם חברי הכנסת שנמצאים פה: אם לא נותנים תיעדוף מוצדק וברור מתחילת הדרך, ולא שמים את זה על השולחן – בוועדות, בספר התקציב, בחוק ההסדרים ובחקיקה, כמובן – אי אפשר להתקדם. עד כמה שמיכאל היקר ירצה להזיז דברים – אנחנו קבועים. המחוקק הישראלי יודע לייצר דברים כשיש לו שורה בתוך החוק או אמירה ברורה ומפורשת.

לדעתי, יש עוד המון דברים שחסרים שם ושחייבים לחזק אותם. למשל: שר הבריאות הקודם טיפל בזה, וגם ביקש מזה שהחליף אותו שימשיך לטפל בקידום הנושא של בית חולים בבאר שבע. סורוקה, ככל שהוא גדול – עדיין יש אנשים שמגיעים אליו מיישובים רבים, ולא רק מהיישובים צמודי הדופן. חייבים לחזק את זה בשלל תקציבים, שיתנו אפשרויות למי שנמצאים באותה הקטגוריה, של הנגב. בפרט עבור אותם הצעירים שגרים שם, שלמדו שם והתאמצו, אבל כשמגיע רגע האמת, לצערנו – אין מספיק מקומות עבודה, אז הם בורחים ועוזבים אותנו. זה חבל מאוד, כי אחרי זה, כשאתה מנסה לשאוב אליך ממקומות אחרים – הקושי הוא הרבה יותר גדול.

הוועדה הזו היא מהמוצדקות ביותר, והיא חייבת להיות פה. חייבים לתת כתף, ואותו הדבר – גם בגליל. בגליל יש מספר יעדים, שצריכים להיות ברורים: לתת אפשרויות להרבה זוגות צעירים, שרוצים לבוא ולהקים בית בגליל. אנחנו שומעים כל מיני חשיפות כאלה ואחרות – אני לא רוצה להיכנס לזה – על מחירי הקרקע, שפה קצת יותר יקר ופה יותר זול. אני אומר: דין אחד שווה לכולם. מי שיכול לקבל קרקע, לדוגמה, ב-150,000 ₪, אם נותנים למישהו אחד כזה – ייתנו גם לשני. אני בעד לתת לכולם. אני בטוח שיימצאו הדרך והמנגנון לחזק גם את הגליל, כי הגליל הוא משימה טובה לא פחות מהנגב. לא לחינם הקימו משרד שמתכנן את שני הדברים האלה.

אני מעריך את זה שהצעירים היקרים נמצאים פה ומוקירים את זה. אני רוצה להגיד לכם שגם מיכאל, כיושב ראש הוועדה, הוא אדם נמרץ. מעבר לכך שהוא היה ראש רשות, ושכיהנו יחד במרכז השלטון המקומי – הוא גם נמרץ ואוהבים אותו כולם, קואליציה ואופוזיציה. הוא פשוט חוצה גבולות; גם כשר, בכל תפקיד שהוא כיהן בו. לכן, הוא בקונצנזוס. הוא יוכל להבין את הצרכים שלכם טוב יותר, יחד עם החברים מכל המפלגות. זהו דבר נפלא ביותר.

אני גם רוצה להודות באופן אישי לחברי, ארז מלול, שנמצא פה, שמייצג את תנועת ש"ס, יחד עם יונתן מישרקי. כמובן, יש פה נציגות לכולם. זה כזה נפלא, ודבר שבקונצנזוס – חייב להחזיק מעמד. המון תודה, ואני איתכם. אני צריך לרוץ לוועדות אחרות, אבל תפעילו אותי במה שצריך. גם במשרד החקלאות, אגב, אם יש יישובים שנקשרים לנגב ולגליל בהקשר של החקלאות – בשמחה רבה; אני אטפל בזה באהבה, כסגן שר החקלאות, עם אבי דיכטר, שגם הוא, יחסית, מהדרום – מאשקלון. אנחנו, בעזרת השם, ניתן כל כתף שנצטרך לאותם החקלאים. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

תודה לך. כפי שציינת, יכולה להיות תשתית של חינוך ובריאות, אבל אם אין תעסוקה ראויה, איכותית ומגוונת – אין מה לחפש באותו אזור. נמצאת כאן ד"ר ליאת רמתי-נבון, בבקשה.

<< אורח >> ד"ר ליאת רמתי-נבון: << אורח >>

שלום, בוקר טוב. אני ד"ר ליאת רמתי-נבון. אני יועצת ארגונית עצמאית, ואחת מההתמחויות שלי היא גיוון תעסוקתי. אני מרשה לעצמי לקרוא את מה שהכנתי, כי אני רוצה להעלות לסדר היום הצעה, בדיוק בהקשר של מה שסגן שר החקלאות ציין כרגע, לעיצוב מדיניות שתתמרץ מעסיקים ליצירת תנאי העסקה שתומכים בתעסוקה בפריפריה בתחומי ההייטק והפיננסים.

בישראל, מזה שנים רבות, מתקיימת כלכלה דואלית, שמשתקפת, בין השאר, בפערים בין המרכז לפריפריה בתחום התעסוקה. על פי דו"ח של הממ"מ מ-2020, כ-50% מפער השכר בין המרכז לפריפריה נובע מהשוני בתעסוקה ובשכר בענפי ההייטק, הבנקאות והפיננסים – תוצאות שנובעות ממרכוז של ענפים אלו, ומחזקות את מלכודת הכישורים הנמוכים בפריפריה; מלכודת שמובילה לשימור הפערים הכלכליים-חברתיים, להגבלת היכולת לקידום ניעות חברתית-כלכלית ולאי מיצוי מיטבי של כוח האדם שנמצא בפריפריה. המועצה הלאומית לכלכלה היטיבה לתאר את ההשלכות הללו באופן הבא: "ללא יצירה של כלכלה אחת, שבה כולם משתתפים, המשק יתקשה לתפקד לאורך זמן".

אני שמחה על ההזמנה לוועדה, ועל ההזדמנות להעלות על סדר היום בקשה לבחינת עיצוב מדיניות לתמרוץ מעסיקים, לשם יצירת תנאי העסקה מותאמים לאנשי הפריפריה, בענפי ההייטק והפיננסים, וצמצום את פערי השכר בתחומים אלה; מדיניות שיכולה להיות משמעותית להעסקה בפריפריה, במקצועות האלה, בבתים של התושבים, ולהפיכת המעסיקים לאקטיביים יותר. זהו ערוץ שלדעתי – ממה שקראתי ובדקתי ומניסיון – לא ממוצה באופן מספק במסגרת כלי המדיניות הקיימים.

אני יודעת שהמון רשויות, וגם הכנסת, עושות המון עבודה בתחום, אבל עם זאת, יש לקונה, שנוגעת להתאמות במסגרות התעסוקה הנדרשות ברמה הפנים-ארגונית, מצד מעסיקים. אני רוצה להציע העסקה גמישה, שמותאמת לצרכי העובדים בפריפריה. זה אומר: עבודה היברידית ועבודה מרחוק. היום, בעידן הדיגיטלי של העבודה – אנחנו כבר לא בעולם העבודה הישן, אלא הרבה מעבר – את כל המקצועות האלה אפשר לעשות מרחוק. הדבר הזה לא אפשרי ללא רגולציה מטעם המדינה, כי מעסיקים לא מעוניינים להעסיק עובדים מהפריפריה מרחוק. הם דורשים שהם ייסעו קילומטרים, ויגיעו מכיסופים עד רמת החייל, << יור >> ולכן הם מעדיפים לקחת, במקום, עובדים מאוקראינה או מהודו, כאשר לכאורה – זוהי העסקה מרחוק.

אז ההצעה הראשונה היא לאפשר, בצורה רגולטיבית, העסקה גמישה והיברידית של עובדים בפריפריה; להקים מתחמי העסקה משותפים ברשויות המקומיות, במימון השלטון המרכזי והשלטון המקומי, ולאפשר שם תמריצים והטבות למעסיקים שיבחרו בזה.

בנוסף, אני רוצה להגיד שלא קיימת מדיניות של העסקה והתאמות ביחס לתושבי הפריפריה – וזה מתחבר מאוד למה שחבר הכנסת משה אבוטבול ציין – בין היתר, מכיוון שאוכלוסייה כזו אינה מוגדרת כחלק מאוכלוסיות הגיוון; זאת להבדיל ממדיניות התאמות בהעסקה שקיימת ביחס לאוכלוסיות גיוון אחרות, כמו, למשל, החברה הערבית, המגזר החרדי, הקהילה האתיופית, נשים, בני 45+, בעלי מוגבלויות ועולים חדשים, שאותם מקדם מנהל תעסוקת אוכלוסיות במשרד העבודה. לכן, כדי לקדם את הדבר הזה – תושבי הפריפריה חייבים להיות מוגדרים כחלק מאוכלוסיית הגיוון.

בנוגע לבעיית פערי השכר – אני יודעת שאני אגיד, אולי, משהו שהוא Teasing – אם ניקח, למשל, את תחום שירותי ההייטק, הפער השכר בין הפריפריה למרכז הוא כ-31%. אם אנחנו נגיע לתעשיית ההייטק, פער השכר הוא כ-38%. בדומה לחוק שכר הוגן לעובד ועובדת, אני מציעה לשקול גם חוק שכר הוגן מרכז ופריפריה, בהקשרים הללו.

התועלות הן עצומות: ברמה הכלכלית – יש פה דברים מאוד פשוטים שמעסיקים יכולים לעשות. יש להם את כל הטכנולוגיות; יש את הפרופסיות שעובדות בצורת Remote, והתועלות הן רבות. גם בהיבט האקולוגי – לא נוסעים ויש פחות זיהום אוויר, וגם בהיבט לפיו אני משמרת גם צעירים וגם בעלי משפחות ביישובים שהם רוצים לחיות בהם, ולא יכולים להישאר שם בגלל תעסוקה. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת ארז מלול.

<< דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >>

תודה רבה לכם, אדוני היושב ראש, והיושב ראש האמיתי, מיכאל, ידידי. עזבתי את כל עיסוקיי רק כדי להשתתף פה. אני לא נציג הדרום ולא נציג הצפון; אני תושב ירושלים, אבל הפריפריה חשובה לנו. כמפלגת ש"ס, שהיא מפלגה חברתית, אנחנו עושים הרבה למען הפריפריה.

עדיאל ממש ריגש אותי במה שהוא עושה. איך אמר השיר? "יש עוד אנשים כמו האיש ההוא", שבאמת חשוב להם. דיברו מהמל"ג על תכנית אלונים, אבל צריך להכשיר, כדי שאנשים יבואו לאלונים. אמא שלי גדלה בקריית מלאכי, וראיתי, אצל קרובי המשפחה שם, שמי שיצא לתל אביב ולמרכז – הצליח, ומי שנשאר שם – נשאר ונתקע, מבחינה אקדמית. כל זמן שמוסדות החינוך שם הם ברמה יותר נמוכה מהמרכז, ויש פערים – כל מה שיעשו וכל התקציבים – ברכה לבטלה. ברגע שמשקיעים במשב החינוכי של יסודי ועל-יסודי, ומכשירים אותם להתגייס בצורה מיטבית – אז רואים את הבריכה. כמו עץ: אם אתה לא שותל אותו כמו שצריך – חבל על הזמן.

ידידי, משה אבוטבול, שהיה ראש עיר – צריך לראות אותו כדוגמה; חבל שהוא הלך. הוא לקח עיר – הוא היה ראש עיר במשך הרבה שנים – שהיא עיירת פיתוח, בית שמש, ופיתח אותה לממדים, בתעסוקה ובהשכלה. ראשי ערים הם אבן מפתח פה.

דרך אגב, קיבלתי פנייה ממכללת אורנים, שבה כ-30% מהסטודנטים הם מהציבור החרדי, לשמחתי, שבאים לשם גם בגלל תנאי שכר. בתנאי הקבלה, המל"ג מכיר בלימודים, או בתואר, ממוסד חרדי מוכר. יש הרבה אנשים, בגליל ובדרום, שמתחזקים ונהיים בעלי תשובה, והם לא למדו – הם עבדו או היו בצבא, אבל בגלל שעכשיו הם חרדים, אומרים להם: "לא הוכחת שאתה במוסד חרדי מוכר". מצד שני, הם לא היו במוסדות חילוניים. הם רוצים ללמוד ולהתקדם, ואין להם מענה. לתשומת ליבך, ונהיה בקשר.

חזקו ואימצו, כל העושים במלאכה; גם למשרד הבריאות.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

תודה רבה שבאת, חבר הכנסת ארז מלול. ענת דנדקר, נציגת משרד הרווחה והביטחון החברתי.

<< אורח >> ענת דנדקר: << אורח >>

שלום. משרד הרווחה מטפל באוכלוסיות בסיכון. אני מגיעה ממחוז דרום, שחולש מקרית גת ועד אילת, עם כ-17 תכניות ייעודיות בפריסה גיאוגרפית. אם אני מתמקדת באוכלוסיות של צעירים בני 18-25, בתכניות האלה משולבים כ-750 צעירים.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> מהו הקשר לאוכלוסייה בסיכון? אנחנו לא בדיון על אוכלוסייה בסיכון.

<< אורח >> ענת דנדקר: << אורח >>

אנחנו מדברים על תעסוקה של צעירים. צעירים שמטופלים במשרד הרווחה הם אוכלוסיות בסיכון.

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

דואגים להם לתעסוקה.

<< אורח >> ענת דנדקר: << אורח >>

צריך לדאוג להם לתעסוקה ולתכניות הכשרה.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אוקיי.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

איך אתם מציעים לצעירים את התכניות?

<< אורח >> ענת דנדקר: << אורח >>

אלה הן תכנית שהן בבסיס הכשרות - - -

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

איך מגיעים להכשרות האלה?

<< אורח >> אלי חביב: << אורח >>

אני רוצה להתייחס לנושא הזה, אם אפשר. אלי חביב, מנהל אגף נוער וצעירים בעיריית עכו. משרד הרווחה פועל ברשויות המקומיות ומפעיל תכניות מצוינות לצעירים, אבל ברוב הרשויות המקומיות הוא פועל במסגרת הרווחה עצמה, ולא דרך העירייה. זהו דבר שאופייני לא רק למשרד הרווחה, אלא גם לעוד כמה משרדי ממשלה כאלה ואחרים, שמפעילים את התכניות שלהם, שקשורות, בהכרח, לצעירים, אבל לא מעורבים בהם האגפים האחרים בעירייה.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אין שיתוף פעולה.

<< אורח >> אלי חביב: << אורח >>

אין שיתוף פעולה. אם מנהל הרווחה היה משתף פעולה עם המנהל שלנו – אז כן. אם לא – משרד הרווחה הוא מאוד נוקשה. פה צריכה להיות התגייסות שלכם.

<< אורח >> ניסים בן דוד: << אורח >>

ברשותכם, גם אני רוצה להתייחס לזה. שמי ניסים בן דוד. אני מנהל את מרכז הצעירים באשקלון ואני יושב ראש התאחדות מרכזי הצעירים בישראל.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

ממתי ההתאחדות קיימת?

<< אורח >> ניסים בן דוד: << אורח >>

ההתאחדות קיימת הרבה שנים. מ-2018 היא הפכה להיות עמותה, היא פעילה, והיום היא שחקנית מאוד מרכזית בתחום של הצעירים. לגבי הסיפור של הרווחה: יש תכנית שנקראת "בשבילי", ואני חושב שזו תכנית מאוד יפה. אם לוקחים את המודל שלה, ומעתיקים אותו לכל מיני תחומים אחרים – איך שהיא פועלת במרכזים שבהם היא קיימת – זה יכול להיות מודל להרבה תחומים אחרים. אפשר לקחת את המודל הזה לתחום של תעסוקה, ולתחומים אחרים. מה שמיוחד בתכנית "בשבילי" הוא שמי שמובילה אותה היא עובדת סוציאלית מטעם הרווחה, שיושבת בתוך מרכז הצעירים. מה שיפה, בסופו של יום, זה שצעירים שהם רווחתיים – מרגישים הרבה יותר נוח להגיע למרכז צעירים מאשר לאגפי רווחה. לכן, המודל הזה הוא מודל מאוד טוב, ואפשר להעתיק אותו לכל מיני תחומים אחרים.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> המודל הזה לא קיים בכל מקום?

<< אורח >> ניסים בן דוד: << אורח >>

לא. אני חייב לציין שמשרד הרווחה מקצה את תכנית יתד, ומתוך תכנית יתד, למעשה – מקצים את התכנית הזו. זאת אומרת, יכולה לא להתקבל החלטה, פשוט, שהתכנית הזו לא תתקיים באותה העיר. באופן כללי, כל הסיפור של מרכזי צעירים הוא לא מוסדר מבחינת הממשלה. יש כל מיני החלטות, שהתקבלו במשך כל השנים, על הקמה של רשות צעירים וכו', אבל אין שום התערבות בהפעלה של מרכזי צעירים ברשויות המקומיות.

חבר שלי, שיושב פה מימיני, ודיבר – הציג את הצד היפה. באמת התקבלה החלטה, בדימונה, של לחזק את מרכז הצעירים, אבל זהו לא המצב שקיים בכל הערים האחרות. באשקלון, שהיא עיר גדולה מאוד, של כ-170,000 תושבים – הוקם מרכז צעירים רק לפני חמש שנים. זאת אומרת, בסוף – ההחלטה נתונה להנהלת העיר.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

צריך לדעת להגיש קולות קוראים - - -

<< אורח >> ניסים בן דוד: << אורח >>

זה לא מספיק; זה לא רק קולות קוראים.

<< אורח >> אלי חביב: << אורח >>

להבדיל מחוק הנוער, למשל, שבו אין לראש העיר Say – הוא חייב להפעיל את חוק הנוער – בנושא של צעירים, אם רוצה ראש העיר להפעיל רשות לצעירים בעיר – הוא מפעיל.

<< אורח >> ניסים בן דוד: << אורח >>

ראש העיר לא יכול לקבל החלטה על כך שלא תהיה מחלקת נוער, לצורך העניין, אבל הוא יכול להחליט שלא תהיה מחלקת צעירים.

<< אורח >> אלי חביב: << אורח >>

כל הדברים האלה הם שאלה של כסף.

<< אורח >> עדיאל אלגי: << אורח >>

והפערים הם מטורפים בין מרכזי צעירים במקומות שיש בהם למקומות שאין בהם כסף.

<< אורח >> ענת דנדקר: << אורח >>

אני רק אוסיף שכל תכנית שמציע משרד הרווחה היא תחת קריטריונים. למשל: תכנית יתד, אם היא לגבי תעסוקה – היא בסוציו-אקונומי 1-4, והכשרות יכולות להגיע מ-6 עד 10. יש הרבה תכניות, אבל הן מוגבלות בתקציבים, ואז הן גם מוגבלות - - -

<< אורח >> ניסים בן דוד: << אורח >>

בסוף, אם הן יישבו במרכזי צעירים – זה יהיה הפתרון הטוב ביותר. יהיה הרבה יותר נגיש לצעירים לבוא למקום שהוא נעים ונוח להם.

<< אורח >> ענת דנדקר: << אורח >>

אני חושבת שבחלק מהמקומות – הם בהחלט יושבים במרכזי הצעירים.

<< אורח >> ניסים בן דוד: << אורח >>

זהו לא המצב.

<< אורח >> ענת דנדקר: << אורח >>

בדימונה הם יושבים במרכז הצעירים - - -

<< אורח >> ניסים בן דוד: << אורח >>

אצלי, למשל, הם יושבים, ואני רואה את האפקט של זה, אבל זהו לא המצב. למה שזה לא יגיע מכם? ההחלטה צריכה להתקבל אצלכם, שם למעלה.

<< דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >>

דר

לדעתי, משרד הרווחה צריך להתייחס לנושא. כמו שהוא מתקצב ארגוני נוער, כמו כנפיים עם קרמבו, שדיברו עליו הרבה ונסגר; דרך תמיכות 3א; או דרך הרשויות, בשיתופי פעולה. לא יודע. משרד הרווחה צריך לחשוב על זה. אני גם אדבר עם שר הרווחה.

<< אורח >> ניסים בן דוד: << אורח >>

אי אפשר להשאיר את זה להחלטות מקומיות. זה צריך להגיע מלמעלה, וזה באמת מודל מצוין. בגדול, רק אציין שלגבי הסיפור של אסדרת מרכזי הצעירים – יש חקיקה, שאנחנו עובדים עליה כבר לא מעט זמן, ואני מקווה מאוד שנצליח לקדם אותה.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אצל מי החקיקה?

<< אורח >> ניסים בן דוד: << אורח >>

היא הייתה אצל יוראי, בזמנו.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

אנחנו נמשיך לדובר הבא. נמצא כאן הנציג של ארגון "כוח לעובדים", בן אידלברג.

<< אורח >> בן אידלברג: << אורח >>

תודה רבה, ותודה רבה על הדיון המאוד חשוב הזה. אני בן אידלברג, ראש ענף השכלה גבוהה במשותף בכוח לעובדים. אנחנו הארגון היציג של המרצים במכללות הציבוריות. מהפכת המכללות נועדה כדי להנגיש השכלה גבוהה לפריפריה החברתית והגאוגרפית. לפני כ-30 שנה הרחיבו את כמות המקומות שיכולים לתת תארים. היום יש כ-23 מכללות ציבוריות בישראל, אבל המהפכה לא הושלמה; עדיין יש פער מאוד גדול בין אוניברסיטאות לבין מכללות. היום, התואר באוניברסיטה נחשב יותר, וגם רואים את זה בתקצוב. המרצים במוסדות האלה עושים את אותה העבודה בדיוק, ומנגישים תואר אקדמי לסטודנטים מהפריפריה, שיותר נוח להם להישאר, באזורים יותר רחבים, עם פריסה ארצית הרבה יותר רחבה – אבל התקצוב גבוה יותר בכ-40% לעובדים באוניברסיטאות.

אם מדינת ישראל קיבלה החלטה שהיא עושה מהפכה כזו, שבה היא אומרת שצריך להנגיש את ההשכלה הגבוהה באופן יותר רחב, ליותר ציבורים – צריך לוודא שזו תהיה השכלה שווה. לא יכול להיות שסטודנטים שהולכים לאוניברסיטאות, מקבלים השקעה שהיא כמעט פי 1.5 יותר מזו שסטודנטים במכללות הציבוריות מקבלים. זוהי החלטה שצריך לעמוד מאחוריה. התחילה מהפכה מאוד חשובה, של להנגיש את ההשכלה הגבוהה, אבל זה צריך לעבוד בצורה שבה מי שעובדים במקומות האלה יקבלו משאבים דומים, אפילו; אני לא אומר שזהים.

<< אורח >> אורי זיו: << אורח >>

ההחלטה להקים את המכללות התקבלה בשנות ה-90. מאז, בסך הכל, הן פורחות ומשגשגות. אנחנו רואים את הגידול במספרי הסטודנטים שלהן, בחוזק התקציבי וביכולות שלהן לקיים את עצמן. כחלק מזה, אני אגיד שהמכללות הוקמו מתוך מטרה להנגיש את הידע שנצבר באקדמיה לציבורים נוספים. זאת אומרת, ההיבט של ההוראה. למערכת ההשכלה הגבוהה יש שני תפקידים עיקריים: ההוראה הוא אחד מהם, והשני הוא המחקר. הסגל באוניברסיטאות, לפי הגדרתו ולפי התקצוב שניתן לאוניברסיטאות, על ידינו, כיום – חלק גדול מעיסוקו הוא במחקר. על אף מה שאמרתי, אני אגיד שהנושא הזה נבחן היום במל"ג ות"ת, על השאלה של מהם תפקידי המחקר גם במכללות, ואנחנו עוסקים בנושא.

<< אורח >> בן אידלברג: << אורח >>

אין פה מקום להתנצחות; אני שמח שאתם עוסקים בנושא, ואני חושב שאנחנו צריכים לשתף פעולה. הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות, תפקידו להתמקד במחקר. הסגל שמכונה "סגל זוטר" – שזהו שם לא מספיק מכבד – התפקיד המרכזי שלו הוא הוראה, והוא זהה במכללות ובאוניברסיטאות. העובדה שכיום, מרצה זוטר, שעושה רק הוראה באוניברסיטה, ולא עוסק במחקר, מרוויח פי 1.5 ממרצה במכללה ציבורית – היא בעיה שצריכה לקבל טיפול של המל"ג ושל המדינה. בכל זאת – היא התחילה את המהפכה הזו, והיא צריכה להיות מושלמת. ראוי שחינוך ציבורי של המדינה יהיה שווה בכל המוסדות של המדינה. אכן, יש הטוענים שאוניברסיטה ומכללה הם לא אותו מוסד, אבל בהקשר של ההוראה – ההשקעה צריכה להיות שווה.

<< אורח >> אלי חביב: << אורח >>

אני רוצה להוסיף עוד משהו, לא בהיבט של המרצים, אלא בהיבט של תנאי הקבלה. אני לא מצליח לראות מה עושים בנושא. אנחנו, מבחינתנו, מעודדים את הצעירים למצות את מקסימום הפוטנציאל שלהם ולהגיע הכי רחוק שיש. שיקול חזק מאוד, אצל הצעירים, הוא תנאי הקבלה. כל מי שלא מצליח להתקבל לאוניברסיטאות – הולך ומתקבל למכללות, כי תנאי הקבלה הם פחות גבוהים. גם על זה צריך לבוא ולחשוב: אם רוצים להעלות את האיכות של המרצים - - -

<< אורח >> בן אידלברג: << אורח >>

נכון. כשמשקיעים חצי, או אחוז ניכר פחות – יש לזה תוצאות: זה מייצר שתי מערכות. צריך שתהיה מערכת אחת שווה לכולם.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

אני מבינה עד כמה קשה לבחור מסלול לימודים בפריפריה, וזה עוד יותר קשה לעולים חדשים למצוא את המסלול ואת הדרך. נמצא כאן סגן ראש המנהל לסטודנטים עולים של משרד העלייה והקליטה, אייל ניצני. אני עשיתי את הדרך הזו בעצמי. הייתי סטודנטית בודדה בארץ בשנות ה-90, ובמשך שנתיים קיבלתי ליווי ממנהל הסטודנטים.

<< אורח >> אייל ניצני: << אורח >>

ראשית, אני אגיד שעולים חדשים, באשר הם, הם פריפריה חברתית, בכל קו. זה לא משנה אם זה במרכז, בצפון ובדרום. אנחנו יודעים, ומלווים, תומכים ומסייעים, בשכר לימוד ובהרבה סיוע - - -

<< דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >>

אבל כשהם בנגב ובגליל – הם צריכים יותר.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

הם צריכים גם לפרנס את עצמם, וכדי לקבל מלגה צריך לתת עוד שעות נוספות של התנדבות בקהילה.

<< אורח >> אייל ניצני: << אורח >>

נכון. יש סדר גודל של כ-586 סטודנטים, בצפון ובדרום, שלומדים בסיוע של המנהל. אנחנו עושים הרבה תכניות בשיתוף הקהילות, אם זה שח"ק – שירות חברתי קהילתי, ונזכיר בנושא הזה גם את כפרי הסטודנטים וקהילות הסטודנטים, וכרגע אנחנו מפתחים שיתופי פעולה גם עם תוצרת הארץ, שנמצאים פה, וגם עם קדמא, כדי לחבר, ולהשאיר את העולים במקום, עם יותר קשרים קהילתיים. אציין גם בחינות לחיבור לקהילה ותעסוקה, שלהבנתנו ולידיעתנו - - -

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

אני עסקתי בניקיון במשך שש שנים. ניקיתי בתים, כי לא יכולתי למצוא לעצמי עבודה שמתאימה לעלות הלימודים שלי ולשעות ההתנדבות. בחלונות בין השיעורים בלימודים – הייתי עושה ניקיון, מתקלחת וחוזרת ללימודים בערב.

<< אורח >> אייל ניצני: << אורח >>

זוהי עשייה מרשימה ומופלאה. מה שאנחנו עושים היום זה לחבר יותר לעסקים מקומיים ולמנטורים, שיסללו את הדרך בצורה טובה יותר מהדרך שאת נאלצת לעשות.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

למצוא עבודה שמתאימה לשעות הלימודים זה קשה עד בלתי אפשרי, ובמיוחד בפריפריה, שאין בה אפילו מקומות לעבוד בהם במלצרות; אין מגוון. תודה. תמשיכו לתמוך. נמצא פה סגן מנהל מחוז דרום במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, אלון אורון.

<< אורח >> אלון אורון: << אורח >>

נעים מאוד, אני אלון אורון. אני נולדתי בגליל ואני גר בנגב. באופן טבעי, משרד החקלאות מתעסק בעיקר בפריפריה, כי החקלאות מתרכזת בעיקר בפריפריה, אם זה בגליל או בנגב. אנחנו פחות מתעסקים בנושא של השארת צעירים באזורים האלה, וההתייחסות היא התייחסות יותר כללית.

בשנים האחרונות, זיהינו, אצלנו במשרד, סוגייה של דור צעיר בחקלאות, שלמעשה – כמעט ולא קיים. במסגרת הזו, נכנסנו לתמיכה ולקידום של הדור החדש בחקלאות, אם זה משקים של "בנים חוזרים" או כניסה של דור צעיר לחקלאות. בנוסף, במסגרת התחום של פיתוח הכפר, אנחנו תומכים ומקדמים מרכזי חדשנות במועצות האזוריות. זה, בגדול, מה שאנחנו, כמשרד החקלאות, עושים בתחום של גיוון תעסוקתי בתחום החקלאות.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

תודה. נמצאת כאן אילאיל קומיי דרור, מנהלת תחום מעסיקים והכללה, משרד העבודה.

<< אורח >> אילאיל קומיי דרור: << אורח >>

שלום, צוהריים טובים. אני חלק ממינהל תעסוקת אוכלוסיות. אנחנו פועלים לגיוון ולחיזוק ההון האנושי מתוקף החלטות ממשלה, אז אם אנחנו עומדים לפי יעדי 2030 – ההגדרות שם ברורות לגבי מי הן האוכלוסיות שלנו.

לגבי מעסיקים: אנחנו עושים גם מרכזי הכוון לפרט, ומנסים לתת כלים, באמצעות הכשרות; מה"ט, שמשרד העבודה מפעיל; ומרכזי ההכוון שלנו, ריאן ומפתח, בצפון ובדרום. מהצד של המעסיקים, יש לנו כלים לעידוד ולתמריצים. זה לא פשוט; זה מורכב. אם יש לכם רעיונות – אתם מוזמנים להעלות אותם, אבל זה בעיקר עניין של תקציבים, ושל החלטות ממשלה שמנחות אותנו לשם. אנחנו יותר אחראיים על הפרט, ומשרד הכלכלה יותר אחראי על המעסיקים, על הפיתוח של המשרות ועל ההבאה שלהן.

יש לנו החלטות ממשלה, במיוחד על הנגב המזרחי, שאנחנו עושים יחד עם אשכול נגב מזרחי; החלטת ממשלה 652 – המעבר של צה"ל לנגב, שמדברים בה המון על ההכשרות של הצעירים; והחלטות ממשלה 1279 ו-550 לחברה הערבית בנגב ובצפון. אנחנו פועלים מתוקף כך ועושים כל מיני פעילויות בהקשר.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

תודה רבה. כן.

<< אורח >> מור הובר: << אורח >>

מור הובר, אני מנהל את פורום ארגוני תעסוקת צעירים, שמייצג כ-96 - - - של צעירים. אני חושב שהנקודה שאילאיל סיימה בה היא נקודת המפתח, כשאנחנו נמצאים בדיון שהכותרת שלו היא: "שימור של צעירים בנגב ובגליל". יש תכניות מדהימות להבאת צעירים. יש קבוצות שיודעות לעשות את העבודה. יש תכניות שיודעות לקחת צעירים ולהביא אותם. אבל בסוף, בלי שהממשלה תציב יעדים ממשלתיים לתעסוקה של צעירים בפריפריה – המשרדים לא יוכלו להתמקד בלתת מענים לתעסוקה של צעירים בפריפריה.

אנחנו רואים שיש מענים שקיימים היום לאוכלוסיות גיוון אחרות. ישנן הרבה דרכים כדי לתת לצעירים עבודה. דרך אחת היא להשקיע יותר בהתמחויות. אנחנו יודעים שהתמחות מובילה, בסיכוי מאוד גבוה, להישארות של אותו צעיר במקום העבודה שבו הוא עשה את ההתמחות. אם נכניס התמחויות בנגב ובגליל – יותר צעירים יישארו לעבוד בנגב ובגליל, כי כבר יש להם תעסוקה.

דרך נוספת היא באמצעות הנגשה של התעשייה לעבודות של צעירים. היום, יש עשרות אלפי משרות פנויות בתעשייה, אבל היא לא מותאמת לצעירים. התעשייה לא יודעת לדבר בשפה של צעירים: לא מבחינת המיתוג שלה; לא מבחינת תנאי העסקה; ולא מבחינת אפיקי קידום ומימוש עצמי. אבל יש שם משרות פנויות, והמעסיקים חסרים פה, מסביב לשולחן. ההשקעה בהתאמה של מעסיקים ושל אופי העבודה, של היום-יום התעסוקתי, למאפיינים של האוכלוסייה של דור ה-Y ושל דור ה-Z, תביא להשארה של צעירים.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> יש לכם, אולי, איזו שהיא תכנית או מודל שבניתם, עם כל המסקנות שלכם?

<< אורח >> מור הובר: << אורח >>

בעוד כחודשיים. היום אנחנו מתחילים לעשות את ההתאמות, ביחד עם התאחדות התעשיינים, למודל של חיבור של מחקר ותעשייה, שביחד, יעשו התאמות - - -

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> לא. דיברת על יעדים ממשלתיים. בניתם איזה שהוא מודל?

<< אורח >> מור הובר: << אורח >>

כן. יש מודל.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אני יכולה לקבל את זה?

<< אורח >> מור הובר: << אורח >>

בשמחה.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תשלחו לי, בואו נראה על מה מדובר וננסה לקדם את זה ביחד. אנחנו נשמח לעזרה. אני לא אגיד לך שאני שולטת בחומר – אני לא, ואני אשמח לעזרה מכם, כדי לנסות ולקדם את זה, יחד איתכם, פה בכנסת.

<< אורח >> מור הובר: << אורח >>

טוב. נשלח לך את החומרים ונקבע פגישה.

<< אורח >> ד"ר ליאת רמתי-נבון: << אורח >>

אני מאוד מתחברת למה שנאמר כאן. אני חושבת שצריך להרחיב את השיח לא רק לתעשייה, אלא גם לענפי ההייטק והפיננסים, כי זה יפתח עוד וריאציות שהיום לא מתייחסים אליהם.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> יש אנשים שלא דיברו. יש פה תושבת דימונה, וחשוב לשמוע את הצעירים מהשטח. לא לדבר מעל הראש שלהם, אלא לשמוע אותם ממש, ואני אשמח, אם אפשר, לתת לה לדבר.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

כן.

<< אורח >> איילה דהן: << אורח >>

תודה רבה לך, יסמין, ותודה לכל מי שיושב כאן. אני חושבת שנכון, אולי להתייחס לסטודנטים. אני תושבת דימונה לשעבר, ועכשיו אני גרה בירושלים, בגלל שאני לומדת פה בחוג לפק"מ – פילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה – בעברית. אנחנו הם אלה שאתם מוכרים להם. זאת אומרת, אתם עושים את המוצר: "איך אנחנו משאירים את החבר'ה בנגב ובגליל" – ובסוף, יש אותנו, יש אותי. אני בחרתי שלא להישאר בדימונה מכמה סיבות, ואני חושבת שהשורש של הסיבות האלה מתרכז בחינוך, וספציפית בחינוך למצוינות, שלא קיים. הוא כמעט ולא קיים בנגב; הוא כמעט ולא קיים בדימונה - - -

<< דובר >> קריאה: << דובר >>

וגם בגליל.

<< אורח >> איילה דהן: << אורח >>

וגם בגליל, יכול להיות. אני לא גרתי שם. כשאני הייתי באולפנה בדימונה – הייתי צריכה להילחם על כל חמש יחידות שאני רציתי ללמוד. בחמש יחידות מתמטיקה למעל הדו איתי עוד שתיים-שלוש בנות בכיתה, ומי היה המורה שלנו? מנהל בית הספר, כי פשוט לא היו מורים. הייתי צריכה לעשות בגרות בפיזיקה דרך משרד החינוך, דרך תכנית מיוחדת שמנגישה פיזיקה. הייתי צריכה לקום כארבע, חמש או שש פעמים בשנה, כדי לתפוס את הרכבת של שש בבוקר ולהגיע לתל אביב, כדי לעשות את המעבדות. שלא נדבר על זה שלא היו לנו מספיק מחשבים והיו בעיות טכניות, וכל הדברים שמתלווים לזה.

נאמר פה בהתחלה שבזבוז פוטנציאל הוא רע למשק. אני לא יכולה להסכים עם זה יותר. בהמון מזל, ועם המון עבודה קשה, אני הגעתי לאוניברסיטה העברית, אבל יש לי חברות שיש להן את הפוטנציאל, והן לא באוניברסיטה עכשיו. הן לא יכולות להגיע לאוניברסיטה, הן לא יודעות שיש להן את ההזדמנויות. זה אפילו לא במודעות. אני לא ידעתי על תואר בפק"מ – שנחשב, בשוק העבודה, עבור אנשים קובעי מדיניות – עד שדיברתי עם חבר של חבר של חבר של אבא שלי, שלמד מדעי המדינה, ואמר: "יש איזה תואר שנראה לי שיתאים לך" – וזה מה שעשיתי.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

בעצם, התפקיד של מרכזי הצעירים הוא לתת הכוונה ולפתוח אופציות.

<< אורח >> איילה דהן: << אורח >>

מרכזי הצעירים הם דבר מאוד נחמד, אבל אחרי שאתה מקבל את החינוך הבסיסי הזה - - -

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אתה מגיע למרכז צעירים אחרי שסיימת י"ב, והיא אומרת שלא היה לה שום שוויון הזדמנויות - - -

<< אורח >> אלי חביב: << אורח >>

תנאי הסף שהיא צריכה להגיע אליהם הם הרבה יותר גבוהים מאשר תנאי הסף שצריך להגיע אליהם מהאזור של - - -

<< אורח >> איילה דהן: << אורח >>

בדיוק. ושלא נדבר על הפער שכשאת מגיעה לאקדמיה – את מגיעה עם אנשים שהגיעו מהמרכז, ושהיו להם מגמות של פילוסופיה, מדעי המדינה וכלכלה. אני לא הגעתי עם שום ידע מקדים. אני הייתי צריכה להשלים את הפער הזה בכמה חודשים, כדי להספיק, בכלל, את החומר שאנחנו מתחילים באוניברסיטה. הרבה אנשים לא צולחים את זה; הם פשוט נושרים. אני חושבת שאם אנחנו מדברים על שורש הבעיה – שורש הבעיה הוא בחינוך; בחוסר התקציבים שיש בחינוך ובחינוך לחינוך, והפוטנציאל שמבוזבז – לבכות עליו.

הנושא הזה נוגע בי אישית, ואני חושבת שאם אנחנו מדברים על איך להשאיר צעירים בפריפריה – אני לא נשארת בפריפריה. אני מתכוונת לגור פה, בירושלים, או פה, במרכז, כי אני רוצה שלילדים שלי תהיה את ההזדמנות להגיע לבית הספר, ושיהיו להם הזדמנויות כמו לילד שגר במרכז, בירושלים, בתל אביב, ברמת גן או בראשון לציון. בדימונה – לא יהיה להם את זה.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> את למדת במערכת הממלכתית-דתית, נכון?

<< אורח >> איילה דהן: << אורח >>

נכון. אמא שלי מורה בתיכון חילוני. יש להם כ-40 מחשבים לתיכון של כ-1,200 תלמידים. איך הם אמורים להתקדם מזה? הבניין עצמו מתפרק ואף פעם לא מוצאים מספיק מורים. אם כבר אנחנו דנים פה בשורש הבעיה – אני חושבת שזהו שורש הבעיה.

<< אורח >> אלי חביב: << אורח >>

כשבאים לבדוק את מערכת החינוך ברשויות, התמונה החינוכית מראה מהם אחוזי בגרות, מהם ציוני הבגרות וכמה מצוינות יש ברשות. בודקים ממה מורכבת הבגרות הזו, ומה אפשר לעשות איתה אחר כך, כשבאים להתקבל לאוניברסיטה, ואז היינו מגלים שעם שלוש יחידות אנגלית – אתה לא יכול להגיע לאוניברסיטה.

<< אורח >> איילה דהן: << אורח >>

יש לי נתונים על זה. בשנת תשפ"א – 10.4% היו זכאים לחמש יחידות מתמטיקה בדימונה, לעומת שאר הארץ, שבה כ-16.6% היו זכאים. לגבי תעודת בגרות מצטיינת – 7.7% בדימונה, וקרוב ל-14% בשאר הארץ.

<< אורח >> אלי חביב: << אורח >>

זה משליך על הפסיכומטרי - - -

<< אורח >> איילה דהן: << אורח >>

בדיוק. זה מתגלגל.

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

אולי נשמע גם סטודנט מהצפון, מתל חי. איתי גבר.

<< אורח >> איתי גבר: << אורח >>

כן. תודה רבה. קודם כל, הדיון הזה הוא מרגש וחשוב, ואני שמח על הזכות להנכיח פה את קריית שמונה ואת הגליל העליון המזרחי. הסיפור שלי הוא אחר. אני הגעתי מהמרכז, והיה לי חלום להקים בית בגליל. אני אוהב את הטבע ואת השקט, ורציתי את ההזדמנות הזו. אני חי מעל כ-3 שנים בגליל העליון, ולצערי, אני נוכח להבין שהחלום שלי הוא כמעט ואינו בר קיימא.

אני רוצה להתחיל בטיעון ראשון, שמדבר על ניסיון תעסוקתי. אחד הדברים הכי חשובים היום לסטודנטים זה היכולת לצבור ניסיון בעבודה במהלך התואר. כשאני מסיים תואר ויוצא לשוק העבודה – כל סטודנט שלמד בתל אביב, בעברית, בטכניון או אפילו בבאר שבע – כשאני והוא נלך לריאיון עבודה, כנראה שקורות החיים שלו יהיו יותר חזקים. זה מתחבר מאוד לנושא שדובר עליו פה מקודם – שוויון הזדמנויות בתעסוקה לסטודנטים בפריפריה.

חשוב לי להנכיח לוועדה שלסטודנטים בתל חי יש רצון רב להישאר בגליל. לפי הנתונים של מכללת תל חי, כ-40% מהסטודנטים נשארים בגליל לאחר השנה הראשונה. לשנה השנייה מגיעים רק 5%-7% מהם. בקרב הרוב המוחלט – זה בגלל הקושי להגיע לתעסוקה. הם מנסים ומנסים להתחבר, ומוצאים את עצמם עובדים, עוד פעם, במלצרות או בחינוך, בחצי משרה. הדבר הזה לא מאפשר להם לבנות קריירה, ולראות את עצמם נשארים בגליל.

הנתון הכואב יותר הוא שכ-30% מהסטודנטים שהם ילידי תל חי – גם הם, ברובם, עוזבים את הלימודים ואת האזור, כי אין יכולת, היום, בקרית שמונה ובגליל העליון, להגשים את הניסיון האקדמי שלנו ואת עצמנו, ולבנות מסלול קריירה שיראה לנו המשך.

שמעתי פה המון פתרונות מדהימים, ודברים חשובים, שחייבים להיות, ואני חושב שקריית שמונה ותל חי צריכים שינוי דרסטי ומהותי. הן דורשות שתי נקודות מהותיות: הראשונה היא להפוך את תל חי לאוניברסיטה. הדבר הזה נמשך כבר שנים ונגרר. זה בדרך כבר המון שנים, אבל הדורות של הסטודנטים בתל חי עדיין מתחלפים. כל עוד תל חי היא לא אוניברסיטה – כמות הצעירים שלא יכולים להישאר בה היא גדולה. האוניברסיטה מייצרת מקומות עבודה, מגדילה את מגוון התארים שמביאים סטודנטים ומושכת עסקים. ברגע שהמכללה היא אוניברסיטה – היא תאפשר לנו עוד מקומות למשרות סטודנט ולצבירת ניסיון.

הנושא השני, ובעיניי הוא קריטי, הוא להפוך את קריית שמונה למרכז. קריית שמונה צריכה להתפתח בנושא של תעשייה מתקדמת; להפוך למרכז אקדמי; להפוך למרכז מסחרי; להפוך למרכז תרבותי. העיר הזו היא הלב של האזור שלנו, והיא לא מספקת לנו ניסיון תעסוקתי. בגלל חוסר התחרות – המחירים באזור שלנו יותר גבוהים מאשר במרכז. אין תחרות בסופרים; יש מצוקה של דיור; המחירים עולים, ותרבות שכר המינימום אצלנו – חוגגת. הדבר שלא מאפשר לנו להישאר זה שלא משקיעים בלהביא עסקים נוספים ולהגדיל את התחרות, להוריד לנו את המחירים ולהעלות לנו את היכולת לצבור משרות סטודנט. כמובן שהנושא של מיגון ושל חדר מיון בקרית שמונה – גם הם דברים שגורמים לנו לעזוב.

אני חושב שבלי להפוך את תל חי לאוניברסיטה ולבנות את קריית שמונה כמרכז של הגליל – הצעירים לא יוכלו להישאר.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אילו רק הייתה פה הקואליציה להקשיב. זה מתסכל אותי. הוא כל כך צודק, ואין לי איך לעזור.

<< אורח >> איתי גבר: << אורח >>

נכון. חייבים לטפל בזה. אנחנו רוצים להישאר שם.

<< אורח >> אילנית אסיף: << אורח >>

שמי אילנית אסיף. אני מהפורום הכלכלי-חברתי מבית נשיאות המגזר העסקי. אני חושבת שאנחנו מביאים פה היום בשורה לגליל המערבי. אנחנו נמצאים באיזה שהוא מהלך לאומי להעלאת הפריון בקרב צעירים. חברנו, אשכול גליל מערבי, הפורום הכלכלי-חברתי והפילנתרופיה, כי הבנו ששותפות בין-מגזרית שמדברת אזוריות היא זו שיכולה לייצר את הפתרונות, את מרחב ההזדמנויות, גם בצד המעסיקים וגם בצד ההון האנושי. כל הדיוק שלנו הוא בלהבין מיהו ההון האנושי שקיים בזירה; מה הוא צריך כדי לצמצם את הפערים; לגלות את הפוטנציאל שלו – לא רק מה הוא יודע לעשות, אלא גם מה הוא יכול לעשות, ובכך לחבר אותו למגזר העסקי.

הפורטה שלנו, בתוך האירוע הזה, הוא המגזר העסקי. נשיאות המגזר העסקי חולשת על כ-600,000 בתי עסק, כ-12 איגודים וכ-2 מיליון מועסקים. אני חושבת שיש פה אירוע שיכול לשנות את כללי המשחק, ואולי, אפילו, גם להביא את הבשורה.

יושב משמאלי יושב נציג מרכזי הצעירים באשכול גליל מערבי, שיכול, גם כן, לתת איזו שהיא מילה. יושבת פה ניצן קורקין, שנמצאת במשרד שבו הנחנו תכנית עם מודל עבודה, אצל המנכ"ל. אני מקווה שהמודל הזה באמת ירקום עור וגידים, ויהווה איזה שהוא מודל עבודה ברמה הארצית. אנחנו בראשית הדרך, בתהליך מיפוי, ומבינים איפה נמצאים הפערים. בנוגע לעבודה היברידית - - -

<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>

מחפשים מקומות עבודה?

<< אורח >> אילנית אסיף: << אורח >>

גם משרות מעלות פריון והבאת מעסיקים חדשים.

<< אורח >> שיר רבינוביץ': << אורח >>

אני אשמח גם להתייחס בנוגע לאשכולות האזוריים. שיר רבינוביץ' ממשרד הפנים. אחראית על אגף פיתוח אזוריות, שאחראי על האשכולות האזוריים: מקים אותם, מלווה אותה ומתכלל את כל העשייה הזו.

בסופו של דבר, במדינת ישראל יש כ-258 רשויות מקומיות, וכ-169 רשויות מקומיות מאוגדות באשכולות וולונטריים של הרשויות המקומיות, שבסופו של דבר, מקדמים מהלכים רב תחומיים. לא סתם גם נגב-גליל ציינו את מרכזי הצעירים באשכולות האזוריים בשיתוף הפעולה ביחד איתם, וגם את המהלכים בגליל המערבי ובנגב המזרחי, במסגרת החלטות ממשלה. זוהי פלטפורמה של הרשויות המקומיות, שמביאה ומאגמת משאבים מכל ממשלי הממשלה ומהרשויות המקומיות.

דיברו כאן על עכו, אשקלון ודימונה, אבל יש רשויות קטנות הרבה יותר, גם בנגב וגם בגליל. בכ-50% מהרשויות יש מתחת ל-15,000 תושבים. היכולת להניע מרכז צעירים, להטמיע מהלכים או להקים מרכזי למידה לתלמידים מתחת לגיל 18 – מתאפשרת לרשויות שהן יותר גדלות ויציבות, יחסית. בנתיבות הקימו את מרכז שוורץ-רייזמן, שמאפשר לתלמידים בנגב המערבי לעשות 5 יחידות בפיזיקה, במסגרת אשכול נגב מערבי; ויש קידום של ה-Food Tech, ה-Agro Tech וה-Med Tech, גם בנגב וגם בגליל.

הרצון שלי הוא לשים את זה כאן, לפתח הוועדה, ולהגיד: צריך להשתמש בפלטפורמה הזו, שמחזקת את הרשויות המקומיות. אני חושבת שהן שחקן המפתח. הן הקרובות ביותר לתושב ויודעות מה הצרכים שלו. היכולת של הרשות המקומית לראות את התושב, את הצרכים ואת הביקושים, ולצייר את הביקושים – היא חזקה ביותר. אנחנו, במשרד הפנים, מאוד תומכים ביכולת לחזק את הרשויות המקומיות דרך האיגודים האלה.

(היו"ר מיכאל מרדכי ביטון)

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> לא נעים לי להגיד לך שכל הלילה נלחמנו על כך שלא ייקחו לרשויות המקומיות תקציבים. זה לא עבד. את צודקת בהחלט; אני גם בעד ביזור סמכויות לשלטון המקומי. אני באמת חושבת שבשלטון המקומי – כל אחד יודע הכי טוב מה הוא צריך באזור שלו, אבל המדינה, לצערי, חושבת אחרת. כמה שנים אתם מגיעים אל הדיונים האלה? מה משתנה?

<< אורח >> שיר רבינוביץ': << אורח >>

אני מסכימה איתך, אבל מצד שני – משהו כן משתנה. בשיח הזה, שמעת כמה משרדים שונים מדברים על שיתוף הפעולה שלהם עם האשכול האזורי. זוהי יוזמה שהתחילה אצל השר לשעבר דרעי, והמשיכה גם בממשלה הקודמת וגם הזו. משרד הפנים מחזק אותה, כפלטפורמה לרשויות המקומיות. היא מקבל תקציבים מכלל משרדי הממשלה, וחוזרת כהשקעה לתושב. אם זה בחינוך, שהיא דיברה עליו, ואני כל כך מסכימה עם זה, האשכולות מקדמים חינוך ב-STEM כבר מהגיל הרך. הם לוקחים את מנוע הצמיחה האזורי, לדוגמא, ה-Med Tech או ה-Food Tech, שאפיינו בקריית שמונה, וכבר בחינוך לגיל הרך ובמוסדות הלימוד – צריכים להטמיע מסלולים שישאירו אותם, כדי שהתושבים יוכלו לספר לעצמם את הסיפור שלהם, את הזהות המקומית והאזורית שלהם, ולהישאר בתוך המרחב. זה מתחבר גם למעגלי תעסוקה, וזו פלטפורמה שחשוב להכיר.

<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אני מתנצלת – אני חייבת להמשיך לוועדה נוספת. מי שצריך – אני זמינה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

תודה, יסמין, שהיית כאן. גילי בר, בבקשה.

<< אורח >> גילי בר: << אורח >>

צוהריים טובים. גילי בר, מנהלת תכניות הצוערים של השלטון המקומי, מיזם משותף של משרד הפנים עם עמותת שותפויות אדמונד דה-רוטשילד; משמע, החברה האזרחית. העמותה שמה לעצמה את ההשקעה בהון האנושי: לקחת צעירים וצעירות עם זיקה לפריפריה, או מהפריפריה, כדי להוביל שינוי ולפעול ביחד לצמצום פערים חברתיים-כלכליים, ולעורר מנהיגות.

אני נולדתי, גדלתי עדיין גרה ביוקנעם, ומגדלת את בנותיי ביוקנעם, עם הנרטיב המקומי. אני מאוד שמחה על זה, ואני יודעת מה המחיר של זה. אני חושבת שמה שהן מקבלות מזה זה ערך מוסף שאני לא בטוחה שאפשר לקבל בהרבה מקומות, אז אני גאה בזה.

תכניות הצוערים – אני חוזרת רגע לבסיס של זה – הן תכניות שנועדו לשפר את השלטון המקומי, להכניס הון אנושי איכותי, צעיר ומגוון מאוד, שיבוא מבחוץ וייכנס. כלומר, להביא את המקצועיות לאנשים שאכפת להם, שרוצים ומדברים שליחות, שהרבה פעמים חוזרים חזרה לבית שלהם ממקום מקצועי, ולא ממקום פוליטי, כדי לעשות למען האנשים והתושבים ממקום של משרת ציבור. הם עוברים הכשרה של כשנתיים, שבמהלכה מדברים המון על פריפריה; על מהו משרת ציבור; מהו מקצוען; מהו מוביל שינוי, ואיך אתה עושה את הכל בשיתופי פעולה, ובצורה הכי צנועה שאפשר, כדי להעריך את מה שאתה מקבל מסביבך.

החבר'ה שלנו הולכים אחר כך להשמה בתוך הרשויות המקומיות – פריפריה חברתית וגאוגרפית, ברשויות הכי מאתגרות שיש; 1-5. אלה חבר'ה צעירים. אנחנו מבינים שבלקחת את האנשים הכי מגוונים שיש, לבנות קבוצה שההכשרה שלה נעשית ביחד, כשכולם יושבים מסביב לשולחן ולכולם יש מקום – רק כך אפשר לבנות איזו שהיא מדיניות ולהוביל איזה שהוא שינוי..

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

תודה. הצוערים לשלטון המקומי הם אחד הפרויקטים ששינו את פניו של ההון האנושי ברשויות המקומיות.

<< אורח >> גילי בר: << אורח >>

נכון. ואנחנו מוקירים לך תודה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

אני זכיתי לקבל את הראשונים בירוחם. מתוך כ-30 בארץ – ארבעה הגיעו לירוחם. הם עשו דברים גדולים, ומאז מגיעים עוד.

<< אורח >> גילי בר: << אורח >>

נכון. אתה מודל לחיקוי בשביל הצוערים שלנו.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

תודה. אפיק שניר, יושב ראש התאחדות הסטודנטים.

<< אורח >> אפיק שניר: << אורח >>

שלום לכולם, קוראים לי אפיק שניר. אני יו"ר אגודת הסטודנטים והסטודנטיות של המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון. בתור סטודנטים, באר שבע עונה כמעט על כל הדרישות. החיים הסטודנטיאליים הם מאוד כיפיים, והמחייה זולה יחסית למרכז הארץ, אבל כשמתחילים החיים האמיתיים, ואנחנו צריכים לצאת ולחפש עבודה – מתחילות הבעיות. ההיצע התעסוקתי לא רחב; לא עבור סטודנט ולא עבור בוגר של אחד המוסדות בעיר. למרות פארק היי טק שהוקם לאחרונה בעיר – יש בו דרישה מאוד מצומצמת של עובדים, ואין הרבה מגוון תעסוקתי.

בנוסף, גם התחבורה הציבורית, המקשרת בין באר שבע למרכז הארץ, לא מספיק טובה. בתור סטודנט בשנה ג' בהנדסת חשמל – אני תכף מתחיל את השנה הרביעית – שגר בבאר שבע, אני אחפש עבודה, כדי לצבור ניסיון תעסוקתי. אני אשלח קורות חיים, ומה לדעתכם יקרה? רוב המשרות הן במרכז הארץ, בצפון הארץ או בשפלה. בבאר שבע – כמעט ואין לנו משרות. גם אם אני ארצה לנסוע באוטובוס, או ברכב פרטי, לעבודות במרכז – יש פקקים. אם אני ארצה לעלות על רכבת – מי כמוכם יודעים כמה ביטולי רכבות יש, ומה קורה ברחבי הארץ - - -

<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אני מגיעה לעבודה, לפעמים, בתוך שלוש וחצי שעות.

<< אורח >> אפיק שניר: << אורח >>

כן, אבל לכם בכנסת יש העדפה לעומת מקומות עבודה. אין מקום עבודה שאני יכול לאחר אליו בשלוש וחצי שעות.

<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> נכון. זה בלתי אפשרי.

<< אורח >> אפיק שניר: << אורח >>

זה בלתי אפשרי. רכבות לא זמינות, לא עובדות בסופ"ש או כמעט בכלל, ויש מלא ביטולים. אני הייתי רוצה לבקש, אם אפשר – אני לא יודע אם זה קשור, או איך אפשר לעשות את זה – לדאוג לתחבורה ציבורית נגישה לסטודנטים בארץ, וגם לא רק לסטודנטים; לכאלה שרוצים לעבוד במרכז ולשמור על המגורים בעיר.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

ניהלתי מאבק על התחבורה הציבורית, כולל המחיר לסטודנטים. אני מקווה שהשרה החדשה תהיה יותר - - -

<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> קשובה.

<< אורח >> אפיק שניר: << אורח >>

כולנו מקווים.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

היא אומרת שהיא תתקן חלק מהרפורמה של התחבורה הציבורית.

<< אורח >> אפיק שניר: << אורח >>

אני מקווה, כמו שאמר פה חברי מתל חי, שיהיו לנו יותר אופציות למקומות תעסוקה בעיר, כדי לשמור על המגורים בפריפריה ולא לעבור למרכז הארץ, וגם שהתחבורה הציבורית תהיה יותר טובה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

אתה צודק שבאזור הגליל העליון המשבר

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]