פרוטוקול המדע והטכנולוגיה, מספר 48 מתאריך 17/06/2014

הכנסת התשע-עשרה

נוסח לא מתוקןמושב שני

<פרוטוקול מס' 48>

מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה

יום שלישי, י"ט בסיון התשע"ד (17 ביוני 2014),

שעה 11:00

<סדר היום:>

<היערכות ישראל לשינויי אקלים בעקבות

דו"ח הפאנל הבין ממשלתי לשינויי אקלים,

לציון יום הסביבה בכנסת>

נכחו:

<חברי הוועדה:>

משה גפני – היו"ר

<מוזמנים:>

השר להגנת הסביבה עמיר פרץ

דוד לפלר – מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה

ד"ר סיניה נתניהו – מדענית ראשית, המשרד

להגנת הסביבה

ד"ר אורנה ברגרזון – סגנית המדענית

הראשית, המשרד להגנת הסביבה

הילה שטיינבוים – לשכת המדענית הראשית,

המשרד להגנת הסביבה

איילת רוזן – ראש אגף יחסים בינלאומיים,

המשרד להגנת הסביבה

ארנה מצנר – ראש תחום מדע, המשרד להגנת

הסביבה

גלית פלצור – ראש אגף כלכלה ותקינה,

המשרד להגנת הסביבה

מילכה כרמל – ראש אגף שלטון מקומי, המשרד

להגנת הסביבה

דניאל מדר – יועץ מדעי למדענית הראשית,

המשרד להגנת הסביבה

רוני כהן-גינת – אגף תעשיות, המשרד להגנת

הסביבה

אלה מט – יועצת מדעית, המשרד להגנת

הסביבה

רן ליאור – דובר המשרד להגנת הסביבה

ניצן בגר – המשרד להגנת הסביבה

ד"ר מאיה שניט אורלנד – מנהלת תחום, משרד

הבריאות

יהלומה גת – מנהלת מדעית בכירה, משרד

הבריאות

ד"ר איזבלה קאראקיס – אפידמיולוגית

סביבתית, משרד הבריאות

תמר ברמן – משרד הבריאות

ענת לוינגרט – מנהלת אגף אגרואקולוגיה,

משרד החקלאות ופיתוח הכפר

גדעון טופורוב – יועץ מדעי לחקלאות

וסביבה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

ד"ר עינת מגל – מנהלת תחום מדעי האדמה

והים, משרד התשתיות הלאומיות

גיל שאקי – מנהל תחום בכיר אנרגיה

וקלינטק, משרד הכלכלה

ד"ר דוד אסף – מנהל תחום סביבה בתעשייה,

משרד הכלכלה

זאב בריל – משרד הכלכלה

דורון אברהמי – משרד הכלכלה

צבי דש – משרד הכלכלה

שרון ברקת – מנהלת תחום מנהל צוות אזורי,

משרד הפנים

אילן פלוס – מנהל מחלקת תכנון וקשרי חוץ,

אגף לסיוע בינלאומי, משרד החוץ

חזי קינן – אגף לארגונים בינלאומיים,

משרד החוץ

ד"ר אבישי מור – יועץ מדעי, משרד החוץ

דור בלוך – רפרנט תכנון מקרקעין והגנת

הסביבה, אגף התקציבים, משרד האוצר

בוריס פבלוג – אגף שוק ההון, ביטוח

וחיסכון, משרד האוצר

ד"ר אורן שלף – יועץ, משרד המדע,

הטכנולוגיה והחלל

רס"ן זכר זילברברג – ראש מדור פיתוח

אמצעי התגוננות, פיקוד העורף, צה"ל, משרד

הביטחון

איתן ארם – ראש חטיבת הגנת הסביבה

ותשתיות, משרד הביטחון

יצחק מולדבסקי – אגף אדריכל ראשי, משרד

הבינוי והשיכון

עירית ליבנה – מפקחת על תחום הבריאות,

משרד החינוך

עמיר גבעתי – רשות המים, יחידת המחקרים

ניר קנטור – מנהל אגף סביבה ובטיחות,

התאחדות התעשיינים

עו"ד ראובן לדיאנסקי – חבר מועצה והנהלת

העיר, עיריית תל אביב-יפו

גלעד אוסטרובסקי – המועצה האזורית משגב

טל גולדרט – מרכז השלטון המקומי

קרנית גולדווסר – מרכז השלטון המקומי

ניר שוהם – חוקר אדפטציה לשינוי אקלים

ברשויות המקומיות

ד"ר מילכה דונחין – יו"ר רשת ערים בריאות,

מרכז השלטון המקומי

אסנת איתן – מנהלת תוכן ותקשורת, קרן

קיימת לישראל

ד"ר דוד ברנד – יערן ראשי ומנהל אגף

היעור, קרן קיימת לישראל

משה ינאי – ראש תחום חקלאות סביבה

ואנרגיה, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

ורד גרניט – מרכזת פרויקטים נתונים

פיזיים, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

נעמי צור – יו"ר מרכז בין אזורי לניהול

מערכות אקולוגיות, מרחב ירושלים

דפנה הר אבן – אחראית תחום איכות סביבה,

רשות ההסתדרות לצרכנות

יובל ארבל – סמנכ"ל ידידי כדור הארץ, מזרח

תיכון

פרופ' אופירה אילון – ראש תחום סביבה,

מוסד "שמואל נאמן" בטכניון

אבנר פורשפן – מנהל אגף אקלים, השירות

המטאורולוגי

שמעון קריצאד – אוניברסיטת תל אביב,

השירות המטאורולוגי

עו"ד חיה ארז – יועצת משפטית, עמותת צלול

נאור ירושלמי – מנכ"ל חיים וסביבה - ארגון

הגג של ארגוני הסביבה

ציפי רון – חברת הנהלה, חינוך וסביבה,

ארגון הגג של ארגוני הסביבה

אורית נבו – ארגון חיים וסביבה

עו"ד דנה טבצ'ניק – לשכה משפטית, אדם טבע

ודין

ד"ר אריה ונגר – ראש תחום איכות אוויר

ואנרגיה, אדם טבע ודין

חגית אולנדבסקי – יועצת לניהול סיכוני

בריאות וסביבה

אלישבע גלעד – קרן היינריך בל

פרופ' תמר דיין – חברת מולמו"פ,

אוניברסיטת תל-אביב

מאירה הנסון – מרכז השל, האוניברסיטה

העברית

ד"ר אורלי רונן – מרכז השל ומכרז פורטר

גיא מילמן – עמית מחקר, האגודה לצדק

סביבתי

כרמית טוב נוב – מנכ"לית האגודה לצדק

סביבתי

אביאל ילינק – רכז מחקר ופיתוח, "אדמונד

דה-רוטשילד" שרותי השקעות

רונן חיים – מנכ"ל חברת גני יהושע

גילה אמדה _ חינוך סביבתי, גינות קהילתיות

ירושלים

שירה ליאון-זכות – רכז חינוך, ידידי כדור

הארץ, מזרח תיכון

פזית שביד – החברה להגנת הטבע

אירית לדור – החברה להגנת הטבע

אילת כהן – גרינפיס

ד"ר יונתן אייקבאום – גרינפיס

גלית דדו – גרינפיס

ערן קבלן – עצמאי

תמר צור – עצמאית

עו"ד חגית הלמר – עצמאית

עופרה שקד – לובינג (גורן עמיר), מייצגת

את קק"ל

קרן אמית – לוביסטית (פרילוג)

יוסי אוצ – יו"ר המשולש החברתי, ייזם עץ

הדבש

דוד דהאן – יו"ר הארגונים החברתיים בכנסת

נעמה טשנר – מרכז המחקר והמידע של הכנסת

שירי ספקטור-בן ארי – מרכז המחקר והמידע

של הכנסת

<מנהלת הוועדה:>

ענת לוי

<רישום פרלמנטרי:>

ר.כ. חבר המתרגמים

<היערכות ישראל לשינויי אקלים בעקבות

דו"ח הפאנל הבין ממשלתי לשינויי אקלים,>

לציון יום הסביבה בכנסת

<היו"ר משה גפני:>

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת

המדע והטכנולוגיה של הכנסת.

אנחנו מקדמים בברכה את השר להגנת הסביבה,

חבר הכנסת עמיר פרץ.

במסגרת יום הסביבה הבין לאומי, על פי

בקשתו של השר להגנת הסביבה, אנחנו נעסוק

בנושא חשוב בנושא הזה – החשיבות

בהיערכות ישראל לשינויי אקלים בעקבות

דו"ח הפאנל הבין ממשלתי לשינויי אקלים,

שינוי האקלים שאנחנו עדים לו מעת לעת,

אפילו במועדים יותר תכופים מאשר בעבר

נדמה לי.

שינוי האקלים עלולים להשפיע על נושאים

רבים, גם על המצב הזה שבו אנחנו נתקלים

במחלות חדשות שלא היו קודם. שינויי אקלים

שיצרו מצב בעייתי, גם הנושא הזה שבמהלך

השנה היו את ארבעה ימי השלג הקשה הזה,

שהביא למצב שאנחנו לא היינו ערוכים אליו

לחלוטין וצריך להיערך אליו.

על כל פנים, אנחנו נקיים דיון איך ישראל

נערכת לשינוי אקלים, ולפני הכל אני מבקש

מהשר להגנת הסביבה, חבר הכנסת עמיר פרץ,

בבקשה, כמה מילים.

<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>

אדוני יושב הראש, חבר הכנסת משה גפני, אני

מאד מודה לך על כך שוועדת המדע התפנתה

לדון בנושאים הסביבתיים.

<היו"ר משה גפני:>

אנחנו ועדה מאד מאד עמוסה, אבל בגלל

שהייתה פנייה שלך, אי אפשר לסרב לך.

<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>

אני מודה לך. אני מאוד מודה לך ואני בטוח

שכל הנוכחים לא יצטערו, כי צריך באמת

להדגיש את הקשר הזה בין מדע, טכנולוגיה

ובין סביבה.

נמצאת איתנו כאן המדענית הראשית של

המשרד, נמצאים פה גורמים שונים, שכולם

עוסקים בעניינים האלה של הקשר בין מדע,

טכנולוגיה וסביבה, אבל אין ספק שהטריגר

המרכזי, כפי שאתה הצגת אותו, בכל מה שקשור

בסוגית שינוי האקלים, הוא נושא חשוב מאד,

נושא מקיף מאד, ואני באמת חושב שגם מדינת

ישראל לא יכולה יותר לטמון את ראשה בחול

ולחשוב שאיתני הטבע תלויים רק בשאלה של

מה יגידו בבתי הכנסת.

איתני הטבע תלויים גם במידה מסוימת בכמה

אנחנו מזיקים להם, ואני בטוח שגם כבוד הרב

גפני מסכים איתי, שמול כל התופעות האלה יש

לנו סיבה טובה לבוא ולבדוק מה המקורות

שלהם, כיצד תהיה ההשפעה שלהם על מדינת

ישראל, והדו"ח שהוכן במשרד הוא באמת דו"ח

שצריך להדליק נורה אדומה ומהר ככל האפשר.

אנחנו מקווים לקיים דיונים מול הממשלה,

לנסות להקצות לזה את התקציבים הראויים,

גם ברמה הממלכתית, גם ברמה המקומית.

בנושאים האחרים שהם בחיי היום יום, מה

שמדהים שבכל פעם שיש מפגש של אנשי סביבה

בארץ ובעולם, היקף היצירתיות, היקף

הטכנולוגיות החדשות שמוצגות, הפתרונות

הבלתי רגילים שאתה רואה חדשות לבקרים

שמציעים לך, מסתבר שמדובר לא רק בשוק שהוא

עניין של אידיאולוגיה. הוא שוק שהולך

והופך ותופס נפח כלכלי מאד משמעותי בהרבה

מאד גזרות.

אני אתן לך דוגמא, אנחנו היום הולכים

לפרויקט של מה שנקרא ניהול משאבי הפסולת,

שאנחנו מקווים מאד שהאוניברסיטאות

בישראל ייקחו את זה על עצמן. הקצנו לזה 40

מיליון שקלים, כדי שהאוניברסיטאות יוכלו

לבצע את המחקר. יש לנו ויכוח עם

האוניברסיטאות כמה תהיה ההשתתפות שלהן.

הן כמובן מעדיפות לא להשתתף בכלל, אבל

אנחנו דורשים שבצד ה-40 מיליון שקלים

שאנחנו מקצים, גם הן תקצנה חלק מהכסף, כדי

שיהיה סכום יותר גדול, אבל זה באמת סכום

שנופל בול לתוך אותן הגדרות שמוגדרות

בוועדה שלך, של ההשקעה במידע, השקעה

בטכנולוגיה.

אני רוצה לומר לך שכל הזמן שהקצאת, אם

היינו מתחילים לעבור נושא-נושא,

תחום-תחום בנושאים של הגנת הסביבה, ומהם

לנסות להקיש מה בעצם, איזה אתגרים מדעיים

יש, איזה אתגרים טכנולוגיים יש, היינו

עוברים תחום-תחום ומוצאים תשובות עולם

ומלואו.

אבל מכיוון שדיברנו על הרף הגבוה של

האוניברסיטאות, של המחקר, של התפיסה

שלעתים עושה מחקרים לשם מחקרים, לעתים

המחקרים הם מחקרים יישומיים ולא אחת אתה

צריך להגדיר האם אתה רוצה מחקר יישמו או

מחקר לשם מחקר, ואלה שני מסלולים שונים

לחלוטין. אנחנו פוגשים התעוררות מאד

גדולה באוניברסיטאות עצמן, שרואות בזה

אתגר שלהן. איך קוראים למתקן שהיינו בו

בתל אביב?

<סיניה נתניהו:>

אוספי הטבע. פרופסור תמר דיין גם נמצאת

פה.

<תמר דיין:>

עם כל הופעות החרקים.

<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>

אז אני מציע לך לבקר שם. זה פשוט לא

להאמין.

<היו"ר משה גפני:>

מה יש שם?

<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>

היא תיכף תתאר בעצמה. כל מה שאתה רוצה, חקר

מהרמש הכי קטן ועד לבעל החיים הכי גדול

שאתה יכול לדמיין לך. פשוט אתה נכנס לשם

ואתה מרותק. יש עכשיו שדרוג של המכון הזה

והולכת גם להיות השקעה של עשרות מיליוני

שקלים ואנחנו גם משתדלים לתת את חלקנו.

בעבר נתנו את חלקנו, גם הפעם אנחנו מקווים

לתת את חלקנו.

<היו"ר משה גפני:>

אתם הופעתם פעם בוועדת הכספים? לא, כי

הרמשים נכנסו לי בראש. אבל אישרנו לכם

כסף.

<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>

זה מדהים, תלך ותראה.

<היו"ר משה גפני:>

לא הייתי. אני צריך למצוא זמן ללכת.

<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>

אז לכן אני רוצה מהספירה הגבוה הזאת גם

לרדת לשני פרויקטים קטנים, שמראים שבסוף

גם צריך לגשת, דווקא באוכלוסיות היותר

נמוכות. למשל, אני מקווה מאד שנצליח להגיע

לסיכומים עם האוכלוסייה החרדית, בכל מה

שקשור לטיפול באותו חשמל כשר, החשמל

שלצערנו במהלך סוף שבוע נמצא על ידי אותם

גנראטורים, ולא תמיד גנראטורים ברמה.

<היו"ר משה גפני:>

זה השתכלל כבר מאד.

<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>

נכון, אבל אנחנו הצענו להם פרויקט משותף,

לכל המפעילים למיניהם, כי זה גם זיהום

אוויר, גם סיכונים בטיחותיים.

<היו"ר משה גפני:>

כן, מה?

<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>

לעבור למהלך של יצירת אגירת חשמל באמצעות

סוללות, בהיקפים מאד גדולים. אנחנו

מגייסים את התעשייה, פרסמנו קול קורא

לתעשייה, לכל העוסקים במלאכה, כדי שיביאו

הצעות ואנחנו מקווים לחבר ביניהם.

נושא נוסף שהוא אולי נראה יותר פרטי, אבל

זה מצביע על איך הטכנולוגיה מגיעה גם

לפרט. אנחנו היום עוסקים במהפכה בתוך

המגזר הבדואי. אחד הדברים שעשינו, שכנראה

בתוך שבועיים ואני לא רוצה להתחייב, אבל

בתוך זמן קצר אנחנו הולכים להכניס לתוך

משפחות בדואיות בכפרים מסוימים, מתקן

שהוא מתקן שהופך את הפסולת האורגנית של

הבית, של המשפחה, לגז לשימוש ביתי – גם

לבישול, גם לתאורה וגם לצרכים נוספים,

כמובן לא להפעלת מקררים ואחרים, אבל זה

שילוב.

זה בעצם משקף את התפיסה שלנו שצדק סביבתי

וצדק חברתי הולכים ביחד. שאי אפשר להשאיר

את הצדק הסביבתי שיהיה נחלתם של

אוכלוסיות מסוימות בלבד, אי אפשר להשאיר

צדק חברתי שישרת רק את התפיסות של מה

המשמעות של שינוי אקלים וכמה סנטימטר

בשנה אנחנו יכולים לחזות בירידת גובה

ועליית גובה פני הים וכו' והשפעתו, אלא

לדבר גם במונחים המאד מאד דרמטיים שיוצגו

כאן, אבל גם לבדוק כל העת כיצד גם האזרח

הבודד, בקצה הטיפול, מקבל את הטכנולוגיה

לביתו ואת המדע כמשרת את האדם.

תודה.

<היו"ר משה גפני:>

תודה רבה, תודה אדוני השר.

זה נכון, האמת היא שגם אצלנו, כשלומדים על

הנושא הזה של איתני הטבע, אז ברור, האדם לא

יכול לסמוך על הנס וברגע שהוא עושה נזקים,

וזה גם כתוב במדרש – כשהקדוש ברוך הוא

ברא את האדם, אז הוא לקח אותו והראה לו את

העולם והוא אמר לו – תראה איזה בראתי, תן

דעתך, שלא תקלקל ותחריב את עולמי. אנחנו

במו ידינו יוצרים, הרי זה גם בגלל

ההתפתחות הטכנולוגית, גם בגלל דברים

שאנחנו עושים בפועל. אנחנו פוגעים גם

באקלים, אנחנו פוגעים בכדור הארץ ופוגעים

בכל מה שצריך לשמור עליו וחשובה מאד

העבודה שאתם עושים.

תודה רבה אדוני השר.

עכשיו את הצגת הדו"ח. ד"ר סיניה נתניהו,

המדענית הראשית של המשרד להגנת הסביבה,

בבקשה.

<סיניה נתניהו:>

תודה רבה.

<היו"ר משה גפני:>

אגב, אנחנו קיימנו על זה דיון ביום 4 ביוני

2013. אנחנו לא מפרים מזה.

<סיניה נתניהו:>

נכון, ועל זה אנחנו רוצים להודות, גם על

ההזדמנות השנייה לעדכן ולספר על הדו"ח

החמישי שהתפרסם בחודשים האחרונים בכמה

חלקים ועוד צפוי לנו באוקטובר פרסומו של

החלק הרביעי שלו.

זה הדו"ח החמישי של הפאנל הבין ממשלתי

לשינוי האקלים. הפאנל הבין ממשלתי לשינוי

האקלים הוא גוף מדעי, בין ממשלתי, הפועל

מטעם האו"ם. שותפים בו ה-WMO, השירות

המטאורולוגי העולמי, וגם ארגון נוסף -

תכנית הסביבה של האו"ם. הוא החל לפעול

בשנת 1988 והדו"ח הראשון שלו כבר יצא בשנת

1990. זה היה הדו"ח הראשון וכרגע יצא הדו"ח

החמישי.

העבודה שלו היא הבסיס המדעי לאמנת האקלים

שישראל חתומה עליה גם כן. הוא נשען על

ממצאים של רבבות דו"חות מדעיים, בעצם

עשרות אלפי דו"חות מדעיים וידע של מדענים

ומומחים מכ-20 מדינות.

מדווחת לי פה הגברת איילת רוזן, ראש אגף

יחסים בינלאומיים שלנו במשרד, שחזרה

מהתכנסות בבון, שבהמשך יצפו שכל מדינה

ומדינה תבסס את הידע המדעי שלה ותעמוד

מאחורי המספרים שהיא מוסרת בהקשר של

עלייה של הטמפרטורה, עלייה במפלס פני הים

וכו', מה שיחייב את ישראל להמשיך לעשות

עוד ניטור ולפתח את הידע המדעי ולא

להסתמך רק על ידע בין לאומי או אזורי.

הדו"ח בדרך כלל מתמקד בכמה חלקים, שלושה

חלקים. אחד זה שינוי האקלים שנגרמים

מפעילות אנוש, ההשפעה של שינוי האקלים

עלינו והאופציות להסתגלות לשינוי האקלים

ולפעילויות של מיטיגציה.

הפאנל הבין ממשלתי חלק בשנת 2007 את פרס

נובל יחד עם אל גור.

הדו"ח הזה אולי מנסה לתקשר, שאת הבחירות,

והכוונה לא לבחירות המוניציפאליות, אבל

הבחירות שאנחנו נעשה ברמה הלוקאלית,

האזורית, גלובאלית, ביחס לשינוי האקלים

וביחס לצורת החיים שלנו, הם אלה שישפיעו

על סיכונים משינוי אקלים לאורך כל המאה

ה-21. זה Statement מאד מאד חזק, הצהרה מאד מאד חזקה. הם מדברים על סיכונים, על סוג

הסיכונים, על רמת הסיכונים ועל השפעה של

הסיכונים האלה.

החלק הראשון שפורסם לאחרונה בספטמבר 2013,

מדבר על המדע הפיזי של שינוי האקלים

והשפעת פעילות האדם על האקלים.

אדוני יושב הראש, אני לא אוכל לסכם עשרות

אלפי דו"חות ו/או עשרות אלפי מאמרים

שעליהם מסתמך הדו"ח, ואנחנו רק ניגע אולי

בדבר או שניים שהדו"ח הזה מבקש למסור.

<היו"ר משה גפני:>

יש לי שאלה לפני שאת ממשיכה. אם היינו

לוקחים את זה יותר ברצינות, את מה שאתם

עושים, היה אפשר להיערך לימים האלה של

השלג אחרת?

<סיניה נתניהו:>

כן, בהחלט כן. אנחנו נדבר על זה, ונמצאת

כאן פרופסור אופירה אילון שתפרט על

ההיערכות של השלטון המקומי ומה השלטון

המקומי יכול לעשות.

הדו"ח הזה מבקש - - -

<היו"ר משה גפני:>

אני מדבר כמדינה.

<סיניה נתניהו:>

בוודאי, בוודאי, גם כמדינה וגם כשלטון

מקומי.

הדו"ח מבקש למסור שאירועי קיצון, מאז שנת

1950 אנחנו צופים באירועים אקלימיים שלא

התרחשו במאות קודמות, הוא הולך אפילו אלף

שנה אחורה, ויש פה אירועים קיצוניים של

גלי חום, של בצורת, של גלי קור וכו' שלא

נצפו, התחממות. כל אחד משלושת העשורים

האחרונים, משנת 1880 ואילך, היה חם יותר על

פני כדור הארץ מאשר עשורים קודמים וכל זה

מאז שנת 1850. האטמוספרה והאוקיינוסים

התחממו, כמויות השלג פחתו, גובה פני הים

עלה, ריכוזי גזי חממה עלו. עד סוף המאה ה-21

צפויה עליה לפחות של 1.5 מעלות צלסיוס ויש

הצופים אפילו הרבה יותר, וזה ביחס לממוצע

של 1850-1990.

השונות על פני הגלובוס היא מאד מאד גדולה.

השפעות שינוי אקלים אינן אחידות על פי

הגלובוס וגם לא בין עונות השנה.

התרחישים האקלימים במאה ה-21 שצופה הדו"ח

הם כאלה, ולא נכנס למודלים האקלימיים

האלה. אולי טיפה יזכיר את זה אבנר מהשירות

המטאורולוגי. הם מדברים אפילו על שינויים

של עד 4 מעלות או אפילו שצופים של יותר,

אפילו של 5 או 6 מעלות, כאשר הממוצע

שמדברים עליו הוא 1.5 מעלות, אבל שוב,

התרחישים היותר ריאליים הם כנראה 2 מעלות,

אם אנחנו לא נעשה דבר בנושא של הפחתת

פליטות גזי חממה, ולדבר הזה יש הרבה מאד

השלכות. אנחנו נעמוד עליהן עוד מעט.

אני אתן רק דוגמא אחת לגבי עליית מפלס פני

הים. באמצע המאה ה-19 קצב עליית מפלס פני

הים ברמה הגלובאלית - - -

<היו"ר משה גפני:>

רגע, בכמה עלה עד היום?

<סיניה נתניהו:>

ברמה הגלובאלית אנחנו מדברים על 0.19 מטר - -

-

<היו"ר משה גפני:>

לא, לא על זה. את אומרת שלפי התחזית הממוצע

זה 1.5 מעלות צלסיוס שזה יעלה. מה היה עד

היום? עד היום זה עלה?

<סיניה נתניהו:>

כן, בוודאי, רואים בשנים האחרונות.

<היו"ר משה גפני:>

כמה?

<סיניה נתניהו:>

0.5-0.6, אבל הממוצעים הגלובליים הם לא

רלבנטיים. מה שחשוב זה אחר כך לדעת את

הפרטים ברמה הלוקאלית. אז אני חושבת

שהממוצע הגלובאלי מתאים גם כן ואני חושבת

שחשוב להסתכל מה קורה במקומות שונים

בעולם. אנחנו, שיושבים ליד המדבר, בגבול

שבין אפריקה לצפון, יש חשיבות מאד גדולה

לראות את המגמה של ההשפעות הגלובאליות

כאן אצלנו בישראל.

לגבי מפלס פני הים, אנחנו מדברים על 0.19

מטר משנת 1901 עד שנת 2010, ובעצם יש עדות

למהירות גדולה יותר מהקצב הממוצע ב-2000

השנים האחרונות. גם בישראל אנחנו רואים

עלייה בקצב עליית מפלס פני הים, ומדברים

על 12-16 סנטימטרים ב-20 השנה האחרונות, או

אפילו פחות לדעתי, גם כאן בחופי ישראל. זה

אומר הרבה מאד על איך אנחנו צריכים

להיערך מבחינת תשתיות.

אני בקצרה אעבור לחלק השני של הדו"ח, שהוא

מדבר על ההשפעות של שינוי האקלים בעקבות

מערכות אנושיות וטבעיות, סקירה של

האפשרות להיערכות לשינוי האקלים, הקשרים

בין שינוי אקלים ללחצים חברתיים,

כלכליים, דמוגרפיים, קונפליקטים

והזדמנויות לעתיד, כאשר יש דגש מאד גדול

בדו"ח על כך שבעצם שינוי האקלים הופכים

להיות מכפלות לחץ ומכפלות לחץ בעיקר על

אוכלוסיות עניות ברחבי העולם, שהן הרבה

יותר פגיעות, הרבה יותר חשופות, יש להם

הרבה פחות אמצעים להתמודד ולהגן על עצמן

מפני שינוי אקלים קיצוניים.

הדו"ח מדבר על סיכון, על הסיכון מפני

שינוי אקלים כתלות במפגשים, בחשיפות שלנו

למפגעים. שוב, אזורים שונים בעולם חשופים

פחות או חשופים יותר, תלוי אם אתה מדינת

אי או לא, וכמובן ברמת הפגיעות. שוב, ככל

שהתשתיות, ככל שהמכונות נמוכה יותר, רמת

הפגיעות גבוהה יותר וזה משתנה בין אזורים

שונים לעולם.

לגבי ההשפעות השליליות שמיוחסות לשינוי

האקלים, שהדו"ח בוחר להסתכל על שלוש

מערכות: מערכות פיזיות, הוא מסתכל על קצב

המסת השלגים בעולם, הצפות, בצורות, בליה

של חופים, וזה מסומן בצבע תכלת במפה. הוא

בוחן את המערכות הביולוגיות, את ההשפעה

על מערכות אקולוגיות יבשתיות וימיות

והוא מסתכל על שריפות יער ברחבי העולם –

זה מסומן בצבע ירוק. הוא מסתכל על מערכות

אנוש, מה קורה ליכולת שלנו לייצר מזון,

ליכולת שלנו להתפרנס, לבריאות שלנו

ולכלכלה והוא מונה אותם בעצמויות שונות.

שוב, אני רק נותנת טעימה של הדו"ח, לא

ניכנס לפרטים מה קורה בכל אזור ואזור, אבל

זה היקף הדו"ח. ומה שזה אומר רק בהסתכלות

על ישראל, שאלה דברים שאנחנו צריכים

לעשות ולהעמיק ברמה של ישראל גם כן.

אני אתן דוגמא נוספת להשפעות שליליות

המיוחסות בתחום החקלאי. הם בחנו את

ההשפעה של ארבעה סוגים של יבולים: חיטה,

סויה, אורז ותירס ומייז, והערכה של השפעת

שינוי האקלים על היבולים בשנים 1960 עד 2013

באזורים המוזגים, הטרופיים יש צפי לירידה

עד כ-2%. 0.2% עד 2% ירידה ביבולים, ספציפית

חיטה. הם מדברים על 2% שיכולים להיגרם.

מאידך, אם נערך, אם נשנה את צורת ההתנהלות

החקלאית שלנו, אנחנו גם יכולים להעלות את

היבולים עד כדי 17 ו-18%.

הדבר הזה גורר בעקבותיו גם עלייה במחירי

המזון. זה חשוב לישראל, כי אנחנו חשופים,

אנחנו לא מייצרים את כל המזון שלנו, ומה

שקורה באקלים ברוסיה או מה שקורה באקלים

במקום אחר, בקנדה או במקומות אחרים בעולם,

משם אנחנו מביאים את התבואות שלנו ואת

המזון שלנו, משפיע עלינו, משפיע על מחירי

המזון, משפיע על אורחות החיים שלנו וכו'.

יש רגישות אקלימית כמובן, כמו שציינתי,

באזורי מפתח של ייצור מזון ברחבי העולם,

ואת זה גם כן מדגיש הדו"ח.

הדו"ח מדבר על סוגי הסיכונים, על מוות,

פציעות, יכולת קיום כפי שהזכרתי קודם

באזורי חוף נמוכים, באיים קטנים, במדינות

מתפתחות, עקב עלייה במפלס פני הים, הצפות

של חופים וסערות. במובן הזה, מדוע אני

מזכירה את המדינות המתפתחות – לא רק בגלל

שהדו"ח מזכיר את זה, אלא גם זה רלבנטי

עבורנו במדינת ישראל. יושבים פה נציגים

ממשרד החוץ, ובסיוע החוץ שלנו הרבה פעמים

אנחנו מסייעים למדינות כאלה. היום נדרש

הרבה סיוע בתחום של מים, של חקלאות וכו',

והכל בתוך הפריזמה הזאת שקוראים לה שינוי

אקלים וההשפעות שלהם.

סוגי סיכונים נוספים זה אי ביטחון, היעדר

ביטחון של מזון שקשורים בהתחממות, פגיעה

קשה באוכלוסיות עירוניות כתוצאה

משיטפונות בתוך המדינה. אנחנו מכירים את

השיטפונות בדרום תל אביב, אנחנו מכירים

את השיטפונות בהרצלייה, אנחנו מכירים את

השיטפונות בנהרייה, אנחנו מכירים את

השיטפונות באזורים אחרים. סיכונים של

אובדן פרנסה בגלל היעדר מים לשתייה

והשקיה וירידה בייצור חקלאי.

הדברים האלה, בעיקר עבור חקלאים עם הון

מינימאלי באזורים יבשים למחצה, הדבר הזה

מאד חשוב כי זה משפיע על ישראל מבחינת

ההגירה. הרבה מהגרים מהגרים בגלל בעיה של

העדר מים, העדר יכולת פרנסה. הם מהגרים

למדינות צפון, ואנחנו גם חווים את זה פה

במדינת ישראל, ולזה גם מתייחס פרופסור

ארנון סופר בדו"ח שכתב מרכז הידע שלנו

באוניברסיטת חיפה.

אירועי קיצון ישפיעו גם על קשר ברשתות

תשתית, בשירותים. ראינו את ההשפעות

שיכולות להיות במערכת החשמל, על מערכת

המים ועל מערכות הבריאות שלנו.

<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>

פשוט המנכ"ל שלי, הוא היה מנכ"ל משרד המדע

קודם, אז פשוט אני הולך לוועדת כספים.

<היו"ר משה גפני:>

כן, כן, אני יודע, הגנת הסביבה לשמחתנו שם.

ברוך הבא.

<סיניה נתניהו:>

ברשותך אני אחזור על הנקודה האחרונה, כי

אני מוצאת אותה חשובה. יש אירועי קיצון

בכנסת, בסדר, צריך להיערך גם אליהם.

<היו"ר משה גפני:>

אני מתנצל, זה גם נוגע אליכם מה שאנחנו

מדברים.

<סיניה נתניהו:>

בסדר גמור, אם זה נוגע אלינו זה בסדר גמור.

<היו"ר משה גפני:>

ששון ושמחה. כאן אנחנו מדברים על דברים

רוחניים, שם הם מדברים על דברים חומריים.

<סיניה נתניהו:>

אני חושבת שאלה דברים גשמיים גם כן. זה

יקרה מתי שהוא בסוף המאה ה-21, אדוני יושב

הראש, וזה כבר קורה עכשיו. ברשותך, אני שוב

אחזור על המשפט האחרון – על אירועי קיצון

שישפיעו על קשר ברשתות, תשתית. אתה שאלת

בתחילת הדברים איך אנחנו נערכים, איך

אפשר להיערך.

<היו"ר משה גפני:>

זה הדבר הכי חשוב שאני רוצה לדעת.

הסיכונים קיימים, זה ברור, שכנעת אותנו,

אבל מה עושים?

<סיניה נתניהו:>

אוקיי, אז אנחנו קודם כל נציג את היקף

הבעיה. אז שוב, זה ברשתות תשתית של החשמל,

של המים, של מערכות הבריאות, של יכולת

הרווחה שלנו לספק שירותים ברגע של מצור

בגלל 4 או 5 ימי שלג וכו'.

עוד סוגי סיכונים, אובדן מערכות

אקולוגיות ימיות והשירותים שהם מספקים

עבור קיום מחיה באזורי החוף, בעיקר

בקהילות שעוסקות בדיג, אבל גם בארץ. אנחנו

רואים ועדים לאובדן מערכות אקולוגיות

יבשתיות ושירותים שהם מספקים עבור קיום

מחיה ביבשה, ההשפעות שלהם על החקלאות

וכו'. יש פה מדענים שעוסקים בתחום ואני

אשמח אם הם יוכלו להרחיב על הנושא הזה.

מוות ומחלות בגלל אירועי חום קיצוניים,

כמו למשל לפני 10 שנים, חודש שלם של גל חום

באירופה, מתקיף את אירופה ומביא לתמותה

של כמעט 70,000 איש. רק בצרפת לבד כ-30,000 איש.

למעלה מ-40 מעלות, מערכות קירור לא מסוגלות

להתמודד עם הדברים האלה, אנשים מגיעים

לבתי חולים, נפגעות מערכות פיזיות בגוף

שלהם, אלה דברים שצריך להיערך אליהם.

<היו"ר משה גפני:>

מה עושים?

<סיניה נתניהו:>

שוב, כל המערכות צריכות להתכונן. אנחנו

נדבר על זה. גם מערכת הבריאות, במקרה הזה

מערכת הבריאות.

<היו"ר משה גפני:>

זה הדבר הכי חשוב, בגלל שאני השתכנעתי שיש

סכנות בעניין הזה, זה ברור, כולם כבר

יודעים את זה, כבר לא צריך לשכנע בזה. מה

עושים? מה הממשלה צריכה לעשות, מה הרשויות

צריכות לעשות? מה הציבור לעשות? מה האדם

הפרטי צריך לעשות?

<סיניה נתניהו:>

אוקיי, אנחנו נדבר על זה, אנחנו רק מציגים

כרגע את הדו"ח בכללותו. פרופסור אופירה

אילון תדבר על המוכנות ועל הצורך

בהיערכות.

נושא נוסף זה ביטחון אישי, הגירה. אנחנו

רואים הרבה אי סדר ברמה המוניציפאלית

הרבה פעמים, כשיש מחסור במים וכו' במקומות

מסוימים בעולם. מלכודות עוני חדשות, כפי

שהזכרנו קודם והאטה וצניחה כלכלית.

אז ראשית, אנחנו מחויבים לתכניות

להיערכות לשינוי אקלים, כדי למזער את

הנזק הצפוי. זאת אומרת אנחנו לא נוכל

בהכרח לשנות את הטמפרטורות או להפחית

ברמה הלוקאלית שלנו כאן במדינת ישראל, כי

אנחנו שחקן קטן באופן יחסי, אבל כפי

שאמרנו, אנחנו כן צריכים להכין את

המערכות השונות שלנו.

התכנית מתמקדת - - -

<היו"ר משה גפני:>

למסתננים שמגיעים לכאן יש השפעה?

<סיניה נתניהו:>

אז כפי שאמרתי קודם, בהחלט. אחת מתופעות

ההגירה שרואים בעולם, גם בישראל, יש אנשים

שמשייכים את זה להיעדר מים ואז להיעדר

היכולת להתפרנס וקיום ומחיה וחקלאות

וכו', במדינות מאד מאד יבשות ואנשים בסופו

של דבר רוצים לחיות, רוצים להתפרנס

ודואגים לעצמם ומהגרים צפונה.

<היו"ר משה גפני:>

לא, אבל אני מדבר על המסתננים שנכנסים

לפה, הם יכולים לגרום לבעיות האלה?

<סיניה נתניהו:>

אולי הם באים בגלל הבעיה הזאת במדינות

אחרות, שלא נערכו ושהן חשופות הרבה יותר.

מדינת ישראל בהרבה תחומים כן ערוכה.

בנושא של המים אנחנו מאד מתקדמים, רשות

המים עושה את עבודתה בעניין הזה, אבל יש

מדינות ששוב, המים לא בנמצא, או שיש בצורת

ואין בכלל מקורות מים או שהמים פשוט לא

מובלים למקומות - - -

<קריאה:>

ואז יש מלחמות ואז מהגרים.

<סיניה נתניהו:>

ואז יש מלחמות ויש מחלות ואין מזון

ואנשים בכל זאת רוצים להתקיים והם

מצפינים ואנחנו רואים את זה בהרבה מקומות

בעולם.

אז התכניות בדרך כלל מתמקדות בהפחתה

ובניהול הסיכונים מאסונות, כמו למשל

אפשר לומר שחיסכון במים, התפלה וכל

ההיערכות שלנו במשק המים, היא דרך אחת

להפחית את החשיפה שלנו לסיכונים של

בצורת, כי יש לנו איזה שהוא מנגנון תומך

למקרה שלא יהיו מים בטבע. יש לנו מים

שמותפלים ובכך אנחנו מוגנים. אז ישראל

היא באמת מתקדמת מבחינה טכנולוגית, אבל

אסור לנו להישען רק על טכנולוגיות, כי כשל

במערכות מים יכול לקרות גם כשיש כשל

במערכת חשמל בגלל כמה ימים של חום או קור

וכו'.

אימוץ טכנולוגיות ותשתית, חקלאות, חופים,

משאבי מים, תכנון רגיש לעליית מפלס הים,

הבנייה הירוקה שלא מוזכרת פה, אבל היא גם

בנייה שמתמודדת עם שינוי אקלים, היערכות

ברמה העירונית, שאופירה תדבר עליה,

השקעות ארוכות טווח ותכנון במשק האנרגיה

והתשתית הציבורית.

אם לא נעשה כלום, הנזקים הנאמדים ברמה

הגלובלית מבחינת התל"ג הם עד כ-2%. כשיש לנו

שיטפונות ואנחנו מאבדים ימי עבודה

ופריון במשק, ההשפעות האלה ניכרות.

יש הכרה עולמית בחשיבות של שמירה על

המערכות האקולוגיות, כחלק מההיערכות

לשינוי האקלים. הפעולות שאנחנו עושים הן

פעולות אינסטרומנטליות, אנחנו לא עכשיו

הופכים סדרי עולם, אנחנו לא מבקשים את

משרדי הממשלה לא להמשיך לעשות את עבודתם,

אלא אנחנו מבקשים תרומה שנקראת מיין

סטרימיניג, זאת אומרת בתוך המדיניות של

המשרדים עצמם, של משרדי הממשלה, לתת גם

התייחסות וגם הסתכלות להיערכות של

המשרדים לשינוי האקלים. אנחנו קוראים לזה

צעדי אי חרטה.

החלק השלישי, ואני אסיים בזה, החלק השלישי

שיצא לאחרונה באפריל 2014, מדבר על הפחתת

פליטות גזי חממה והדרכים למטיגציה, דרכים

אחרות למטיגציה, כולל קיבוע פחמן.

פליטות גזי החממה - ברמה העולמית ממשיכים

להיענות באופן חסר תקדים, למרות מדיניות

הפחתה שאומצה במקומות שונים בעולם. בין

2000 ל-2010 כמות הפליטות גדלה בקצב מהיר יותר

מזה שנרשם בכל אחד משלושת העשורים

האחרונים, ובנקודה הזאת אני אזכיר שהמשרד

שלנו, בשיתוף עם משרדים אחרים, יצא עם

תכנית להפחתת פליטות גזי חממה שלצערנו

נעצרה והתכנית כרגע לא ממומנת וזה חבל

מאד, ולו בכדי כדי להעביר את המסר. גם אם

לא נצליח לחולל פה הפחתה דרמטית בפליטות

גזי החממה, זה איזה שהוא מסר שאנחנו

מעבירים לעולם העסקי בתחום של התנהלות

אנרגטית, וגם למגזר הביתי.

בשנים 2000 עד 2010 רואים 2.2% בסך גזי החממה

הנפלטים ממקורות אנטרופוגנים או ממקורות

שהאנושות אחראית. כאן הגרף הזה מייצג

התפלגות של מקורות שונים של הפליטות

האלה, אבל סך הכל אנחנו לצערנו, למרות כל

המאמצים, למרות אמנת האקלים, אנחנו במגמת

עלייה.

והשקף האחרון, על מנת שלא לחצות את 2 מעלות

צלסיוס מעבר לטמפרטורה הקדם תעשייתית, יש

להפחית 40 עד 70% מפליטות גזי החממה עד 2050

בהשוואה לשנת 2010, ואפילו הדו"ח אומר, ל-0

פליטות גזי חממה בסוף המאה ה-21.

לצורך כך נדרשת מחויבות של המוסדות,

שינוי התנהגותי בראש ובראשונה ואימוץ

קשת רחבה של טכנולוגיה. אנחנו מדברים על

שינוי הרגלי הצריכה של הפרט, שינוי

התנהגותי, על הפחתת ייצור אנרגיה, על מעבר

לגז טבעי שגם הוא אחראי לפליטות גזי חממה,

אבל יקטין את הפליטות. התארגנות אנרגטית

בכלל המשק, הפחתת פליטות מתחבורה, ממבנים,

בחקלאות. בלימת השינוי בשימושי קרקע

וסילוק פחמן דו פחמי מהאטמוספרה על ידי

לכידת פחמן וייעור.

תודה רבה.

<היו"ר משה גפני:>

תודה רבה. מה שחשוב לי, בזה אנחנו כולנו

השתכנענו, מה שחשוב זה שצריך להיות

ממוקדים מה צריך לעשות.

במהלך ה-10 או ה-20 שנה האחרונות, המודעות

לאיכות הסביבה הפכה להיות מודעות יותר

רצינית ממה שהיה בעבר. אני נמצא כאן בכנסת

25 שנה, בהתחלה זה היה נראה דבר הזוי, הנושא

של איכות הסביבה. חשבו שזה דבר שהוא בסדר,

זה לכמה אליטיסטים. אני הייתי אחד האנשים

- - -

<קריאה:>

היית אחד הראשונים בשדולה.

<היו"ר משה גפני:>

אחד האנשים המשונים בכנסת: גם חרדי, גם

איכות הסביבה, גם קיבלתי פרסים על זה.

חשבו שמשהו השתבש לי, אבל אז אני הבאתי

הוכחות גם מהתורה וגם מהגמרא וגם מפסקי

הלכה של שולחן ערוך, שחייבים לשמור על

איכות הסביבה.

היום התברר, ואני אמרתי את זה גם אז, היום

התברר שאנחנו מדברים פה בסכנת חיים. לא

מדברים על איזה דבר שאנחנו רוצים לחיות

עם איכות סביבה גבוהה יותר. אם אנחנו לא

מקפידים על הדברים האלה, אנחנו עלולים

להגיע למצבים שהם יכולים גם לעלות בחיי

אדם, ומה שאת תיארת כאן זה תיאור נכון. אני

על זה העברתי את חוק חופי הים התיכון, שזה

גם כן היה מאד מעניין להעביר את הזה.

הממשלה תמכה בחוק וכולם תמכו וכולם היו

בעד איכות הסביבה, אבל כל משרד התנגד למה

שנוגע למשרד שלו, והיה גם תהליך מאד

מעניין כדי להעביר, אבל העברתי את החוק.

העברנו אז את חוק אוויר נקי, העברנו מספר

חוקים שבעבר היה בלתי אפשרי להעביר אותם.

זה היה נראה דבר הזוי, בגלל שכל חוק כזה

הוא גם עולה כסף, הוא בסופו של דבר מונע

ממשרדים לפעול, אלא אם כן הם משקיעים

השקעות כאלה, שיגרמו להפחתה בפגיעה גם

באוויר, גם באדמה, גם בחוף, גם במקומות

אחרים.

אדוני המנכ"ל, האם אתה מבקש לדבר? בסדר,

אוקי.

אבנר אורשפן, מנהל אגף האקלים.

<אבנר פורשפן:>

נכון, אם אפשר להחליף את סיניה אני אשמח,

או שאני אעשה את זה מפה?

<היו"ר משה גפני:>

לא, רגע, רגע, אותה לא מחליפים כל כך מהר,

אנחנו רק מחליפים את הכסא.

<אבנר פורשפן:>

בוודאי לא, רק את הכיסא.

<היו"ר משה גפני:>

בבקשה, אבנר פורשפן.

<אבנר פורשפן:>

אז תודה.

<היו"ר משה גפני:>

אם אפשר להתמקד, בגלל שאני רוצה שכמה

שיותר ידברו, זה מאד חשוב. בבקשה.

<אבנר פורשפן:>

בסדר. לפני שאני מתחיל, רציתי להזכיר באמת

את השנה המאד נדירה שעברה, בהחלט חריגה

כמעט בכל קנה מידה, אם זה השלג הכבד שירד,

שמה שמיוחד בו זה לא שהוא היה כבד כל כך,

כי היו כאלה כבדים בעבר, אבל שהוא ירד

במחצית הראשונה של חודש דצמבר וזה חסר

תקדים. היובש שהגיע לאחר מכן ושאר

האירועים. זה בהחלט אירוע קיצוני וחריג

ושאלת מיליון הדולר היא האם באמת אירוע

כזה הוא ביטוי לשינוי אקלימי, אז בהחלט

יכול להיות שכן אבל זה לא בהכרח.

כי אולי ברמה העולמית לא היו אירועים

קיצוניים כאלה כמו שיש ב-50 השנים

האחרונות, אבל צריך לזכור שבהיסטוריה

האקלימית של ארץ ישראל, היו אירועים שהיו

חסרי תקדים, לדוגמא השלג שירד בתל אביב

בשנת 1950; לדוגמא 3 ימים עם טמפרטורה מעל 44

מעלות בעיר הזאת בסוף אוגוסט 1881, בתחנה

בעיר העתיקה, ולכן אנחנו צריכים בהחלט

לבדוק את העניין הזה, אבל לא להגיע

למסקנות חד משמעיות לגבי העניין ולהמשיך

לבדוק את העניין ועל זה אני אדבר בהמשך.

<היו"ר משה גפני:>

מה אני עושה, אני לא מומחה בזה, מה אני

עושה עם אמירה כזאת שלך? מה לעשות עם זה?

<אבנר פורשפן:>

אני אומר כך - - -

<היו"ר משה גפני:>

אז זה כן או לא?

<אבנר פורשפן:>

זה כן ואני אסביר למה.

<היו"ר משה גפני:>

זה כן? אבל זה כבר היה בעבר.

<אבנר פורשפן:>

אני אסביר למה. אז אני אומר, בישראל זה היה

בעבר, והדבר השני - - -

<היו"ר משה גפני:>

למישהו יש תשובה לזה?

<נאור ירושלמי:>

זה לא עניין של תשובה, זה זמן לעשייה. יש

ידע, יש מדע, יש כאן מרכז ידע שלם שאני

מקווה שידברו - - -

<היו"ר משה גפני:>

אז תיכף ניתן לו.

<נאור ירושלמי:>

זה זמן להחלטות. אנחנו יכולים לחקור

והאקדמיה תחקור עוד הרבה מאד שנים, אבל את

המשברים אנחנו רואים ואתה שמת את האצבע

על הנקודה. החורף הזה זה משבר. לא העלייה

ההדרגתית של מילימטר - - -

<היו"ר משה גפני:>

טוב, נגיע לזה. בבקשה.

<אבנר פורשפן:>

אז אני אמשיך בהמשך למה שהוא אומר, גם אם

האירוע הזה הוא לא ביטוי לשינוי אקלימי

ובהחלט יכול להיות אמרתי שהוא כן ביטוי

לשינוי אקלימי, עדיין, גם ההשתנות הטבעית

של האקלים יכולה לגרום לנו לאירועים כאלה

שאנחנו צריכים להיערך אליהם, ואפשר לראות

את זה גם בעבר, ולכן אני בפירוש תומך

במגמה של המשרד להגנת הסביבה להיערכות

מלאה לעניין הזה. נתחיל מזה.

עכשיו לגבי העובדות עצמן. אז אני אדבר

בקצרה על הטמפרטורות ב-60 השנים האחרונות

ואני אעדכן לאור בדיקות הומוגניות, ואני

אסביר מה זה, מה המגמה במשקעים ב-90 השנים

האחרונות, רק על תחזיות ה-IPCC, ומה המאמצים

- - -

<היו"ר משה גפני:>

ממתי מודדים את המשקעים? 100 שנה? 200 שנה?

<אבנר פורשפן:>

אז אני אומר, בירושלים יש מדידת משקעים

מהמאה ה-19. דרך אגב, כל המידע שלנו מפורסם

באתר האינטרנט בממשל זמין, למי שרוצה,

אפשר.

<היו"ר משה גפני:>

אבל אני אין לי זמן להסתכל באינטרנט

ועכשיו אתה פה, אז מה?

<אבנר פורשפן:>

כן, אוקיי, אז אני אומר. בירושלים זה 150

שנה, במקומות אחרים זה 90 שנה, במקומות

אחרים זה פחות, אבל יש קבוצה די גדולה של

תחנות שהן פעילות כבר 90 שנה ואפשר לעשות

לגביהן ניתוח ואנחנו נראה אותו, ותחזיות

ה-IPCC וכמו שאמרתי ... כרגע.

אני רוצה להדגיש משהו לגבי הנושא של

טמפרטורות. אנחנו בשנת 2014 ביצענו לראשונה

בדיקות הומוגניות לסדרות נתונים נבחרות.

מה שחשוב להבין בנתונים אקלימיים, זה

שנתוני טמפרטורות בעיקר, אבל לא רק,

מושפעים לא רק על ידי שינוי אקלים אלא

מושפעים גם מכל מיני גורמים אחרים שאינם

אקלימיים. למשל, מכשור, אתם רואים פה

הבדלים בין מכשירים: מכשיר חדש אלקטרוני

לעומת מכשיר אחר, ואני שואל את עצמי את

השאלה האם אני יכול להשוות בין הנתונים

שהיו בשנות ה-50, שמדדו בציוד ישן, לעומת

הנתונים עכשיו. זו שאלה שמטרידה מאד את

העולם המדעי המטאורולוגי, והיום אומרים

אם רוצים לעשות ניתוח אקלימי ראוי לטובת

שינוי אקלים, חייבים לבצע בדיקות

הומוגניות לפני כן ואנחנו התחלנו בתהליך

הזה.

אני יכול להראות דוגמא נוספת. שימו לב

לתחנה בצפת, איך היא נראתה בשנת 1939, ואיך

היא נראית היום, בשנת 2005, לפני 10 שנים – חל

שינוי מאד משמעותי. אני לא בטוח שזה משפיע

- - -

<היו"ר משה גפני:>

זה בשחור לבן.

<אבנר פורשפן:>

אני לא בטוח שזה משפיע, אבל זה בהחלט דבר

שצריך לקחת אותו בחשבון.

<היו"ר משה גפני:>

אבל בשנת 1969 זה היה נראה לא רע.

<אבנר פורשפן:>

לא אמרתי שזה לא. חברה, אני לא נגד שינוי,

אני בעד שינוי.

<היו"ר משה גפני:>

אני דווקא פעם הייתי בעד שינוי, אבל היום

לא.

<אבנר פורשפן:>

אני רק אומר שכשמנתחים נתוני אקלים, צריך

להתייחס לדברים האלה ולשאול את השאלה עד

כמה הם משפיעים אם בכלל.

אז בתהליך הומוגניזציה, מה שאנחנו מנסים

לעשות זה לסלק או לנטרל את השינוי, שהוא

לא אקלים. זה התפקיד שלנו. זה לא המקום

להסביר את התהליך מכיוון שמדובר בתהליך

סטטיסטי מורכב, משולב במידע על התחנה, אבל

לדוגמא אתם יכולים לראות פה את הנתונים

של התחנה שלנו בצפת. הקו האדום המקווקו זה

הנתונים שאנחנו פרסמנו לפני 4 שנים,

נתונים שהם לא מתוקנים. זה מה שאתם תקבלו

אם תשלפו את הנתונים ממאגר ממשל זמין

היום ותייצרו את הגרף הזה; והקו הכחול הוא

הקו המתוקן, לאחר שביצענו תיקונים של

הומוגניות.

<היו"ר משה גפני:>

מה זה הומוגניות?

<אבנר פורשפן:>

הומוגניות זה מה שהסברתי, זה סילוק או

נטרול הסיגנל הלא אקלימי. למשל, מכשיר,

ואני אתן דוגמא קלאסית. באירוע האחרון

בשבועות נמדדה בתחנה בנגבה טמפרטורה של

42.2 מעלות צלסיוס. השיא הקודם ליוני - במאי

נמדדו טמפרטורות גבוהות יותר – השיא

הקודם ליוני היה 42 מעלות. האם זה שיא או לא

שיא? טכנית זה שיא, אבל אני יודע שהמכשיר

היום הוא הרבה יותר רגיש ונוטה

לפלוקטואציות הרבה יותר חריפות. אם אני

רוצה להביא אותו לבסיס שווה עם המכשירים

שלפני 50 שנה, יכול להיות שהם לבסיס שווה

ובעצם השיא לא נשבר. אז זה סוגיות שאנחנו

מתמודדים איתן וכל העולם המדעי

המטאורולוגי מתמודד איתן.

אני נותן פה כרגע את הגרף הסופי בעצם של

הטמפרטורות, ומה שאנחנו רואים פה זה קודם

כל את הקווים המקווקווים שהיו לפני

תיקוני ההומוגניות, לפני הטיפול

הסטטיסטי המורכב הזה, שמנסה להביא את

הנתונים לבסיס שווה, והקווים המלאים הם

מייצגים את השינויים שהיו לאחר תיקוני

ההומוגניות, ומה שרואים בתוצאה הסופית את

התופעה הברורה, ש - - -

<היו"ר משה גפני:>

מה זה, זה כזאת עלייה בטמפרטורות?

<אבנר פורשפן:>

כן, כן, כן. תראו, הגרף הזה הוא קצת מטעה. מה

שאם רואים זה קו האפס - - -

<היו"ר משה גפני:>

מה זה השנה? תחזור. אתה יכול להגיד לוועדה

מה אנחנו רואים בגרף הזה?

<אבנר פורשפן:>

בהחלט. מה שאנחנו רואים פה בגרף הזה זה

קודם כל את הממוצע של 5 תחנות שמייצגות את

הטמפרטורה הממוצעת ברחבי ארץ ישראל.

כלומר, חמש תחנות – צפת, ירושלים, בית שאן,

נגבה ואילת. אנחנו מצאנו שממוצע של

התחנות האלה מייצג בקירוב טוב מאד את

הממוצע של כל שטח המדינה, ועשינו כמה

בדיקות רגישות כדי לבדוק את זה.

מה שאנחנו עוד רואים בגרף הזה, אנחנו

רואים את ההפרש בין הנתונים בכל שנה, אבל

את ההפרש של הנתונים בכל שנה מהממוצע של

תקופת התקן 6190 ולכן הגרף לא מראה

טמפרטורות אבסולוטיות, אלא הוא מראה אפס,

שהוא קו של סביב 6190 ומעל או מתחת. אנומליה.

כלומר, אפשר מול הממוצע הזה.

ומה שאנחנו רואים זו תופעה מעניינת.

בשנות ה-50 היו שנים חמות, אבל בשנות ה-2000

אנחנו עדים לטמפרטורות יותר גבוהות

אפילו מאלה של שנות ה-50, ופה אני מוכרח

להגיד שזה תואם בגדול את המגמה של ה-IPCC, את

המגמה העולמית. כלומר, אני לא רואה את זה

כדבר מקרי.

אם מדברים על שינוי אקלימי, מדברים על

עלייה בטמפרטורות בשלושת העשורים

האחרונים, אז אמנם היו עשורים – אתם

רואים בשנות ה-50 שהיו טמפרטורות גבוהות

יותר - - -

<ענת לוי:>

עליה בכמה?

<אבנר פורשפן:>

אז אני אומר, מסתכלים על הגרף, זה סדר

גודל בממוצע רץ, ביחס ל-6190 – של בערך מעלה.

<ענת לוי:>

מעלה?

<אבנר פורשפן:>

בערך מעלה.

<ענת לוי:>

בישראל?

<אבנר פורשפן:>

בישראל. ואת הדבר הזה צריך להבין, ומדובר

פה על ממוצע רץ, אבל עדיין זאת המגמה ואת

הדבר הזה צריך לקחת בחשבון.

אז זה לגבי נושא של טמפרטורות, שפה זה

התאמה מלאה - - -

<היו"ר משה גפני:>

מעלה זה הרבה?

<סיניה נתניהו:>

כן, מעלה זה נחשב הרבה.

<היו"ר משה גפני:>

מה הממוצע העולמי?

<אבנר פורשפן:>

לא, שנייה. צריך פה להסביר. ככל שאתה ממצה

יותר תחנות, הממוצע הוא יותר יציב ולכן

שינוי של 0.2 מעלות בממוצע עולמי, זה שינוי

מאד משמעותי, ושינוי של 2 מ עלות בתחנה

בודדת, זה שינוי אולי פחות משמעותי, כי זה

תלוי. פה אנחנו מדברים על חמש תחנות

ואנחנו מדברים על הממוצע של הממוצעים.

אנחנו לא לוקחים רק מקסימום או מינימום,

אז מעלה זה בהחלט משמעותי ודבר שצריך

להביא אותו בחשבון.

אם אנחנו מדברים על משקעים ומשקעים בדגש

אזורי, אנחנו ראינו את השנה האחרונה

שהייתה מאד מאד חריגה ואנחנו יכולים

לראות את הנקודות. מה שאנחנו רואים פה זה

ממוצע של כל התחנות שקיימות במשך 70 או 80

או 90 שנה, תלוי באזור, ורואים את הנקודות

השונות, כל נקודה מייצגת שנה. רואים את

שנת 2014 בקצה הימני בכל גרף.

למה אני מציג בדגש אזורי, מכיוון שאנחנו

פרסמנו בשנת 2011 דו"ח של שינוי אקלים ברמה

הכלל ארצית ואמרנו שרואים פחיתה בכמויות

המשקעים ב-30 השנים האחרונות, אבל

כשמסתכלים על 90 שנה, אין שינוי משמעותי.

אני חושב שאפשר לראות זה גם ברמה האזורית.

לא רואים קו שינוי מאד משמעותי בכמויות

המשקעים ואני מדגיש - זה כמויות המשקעים

ועדיין אנחנו נדרשים לעבוד על נושא של

ערכי קיצון וכל הדברים האחרים.

<היו"ר משה גפני:>

אבנר, כמה זמן אתה עוד צריך?

<אבנר פורשפן:>

אני צריך עוד שתי דקות. בסדר?

<היו"ר משה גפני:>

בבקשה, כן.

<אבנר פורשפן:>

ואם אנחנו מדברים על הרמה הכלל ארצית, מה

שאתם רואים פה זה תקופות תקן שונות. בצד

השמאלי תקופה 2150, 3160 וכן הלאה. התקופה

ה-81-2010 שהיא התקופה האחרונה היא בצד ימין.

אנחנו רואים, למרות שהכמויות לא משתנות

לאורך השנים, רואים בכל זאת ש-9190 יותר

נוגעת בקו ה-500 ויותר גבוהה מ-81-2010, אבל 3160 שקדמה לה, אפילו יותר יבשה, וזה לא רק

עניין של כלל ארצי.

אם ניקח את הנתונים של תחנה בכפר גלעדי,

אתם תראו שהממוצע של כפר גלעדי לתקופה

האחרונה הוא 768, ירידה מאד משמעותית ביחס

לתקופה 6190, אבל בתקופה שקדמה לה – 3160 –

הממוצע דומה לממוצע שקיים. דרך אגב, זה

דומה מאד למה שה-IPCC אומר, כי הוא אומר

הממצה הבולט ביותר ב-IPCC - אני מדבר על

מוניטורים, לא על תחזית לעתיד – זה עלייה

בכמויות המשקעים במרחבים הבינוניים

בשטחי היבשה במחצית הצפונית, כלומר צפון

אמריקה וצפון אירופה, ובשאר האזורים הם

אומרים – יש שינויים, אנחנו צריכים

להתייחס אליהם, אבל עדיין זה לא ברמת

ודאות גבוהה. זה עדיין לא אומר מה יהיה

בעתיד.

אם אנחנו מדברים על טמפרטורות, בתחזיות

של ה-IPCC, וזה לא הדו"ח האחרון, אלא דו"ח

שיצא לפני שנה על ערכי קיצון, אנחנו רואים

פה מה הסבירות שאירוע שקרה פעם ב-20 שנה,

ב-30 השנים האחרונות שקרה פעם ב-20 שנה, מה

תהיה השכיחות שלו באמצע המאה או בסוף

המאה, ואנחנו רואים שבאזור שנוגע לנו,

האזור של אירופה ואזור הים התיכון, אירוע

שקורה פעם ב-20 שנה היום, צפוי להיות הרבה

יותר שכיח בהמשך הדרך לגבי ההתחממות. זה

בהחלט דבר שצריך להיערך לגביו.

בנושא של משקעים שואלים את אותה שאלה

לגבי עוצמות הגשם, ואז רואים שהתמונה היא

מעט שונה. באזור של אירופה רואים את

השינוי. אצלנו לא רואים שינוי מאד

משמעותי במידה הזאת, אבל שוב, זה אירוע

שהוא ממוצע וצריך להתייחס לנתונים.

אני רוצה לסיים בשקף של מה שאנחנו רוצים

לעשות בתקופה הקרובה. אלף בנושא של אקלים

אנחנו רוצים לעשות בדיקות הומוגניות

לתחנות נוספות, כי אנחנו שוב אומרים, זה

בסיס לכל עבודה אקלימטולוגית, וזה גם

בנושא של משקעים ואנחנו רוצים לעבוד על

הנושא של ערכי קיצון, כי על זה לא דיברתי

עכשיו, ובהחלט יכול להיות שמה שאנחנו לא

רואים בממוצע, נראה בערכי קיצור, אבל

בשביל זה צריך לעשות הומוגניזציה של

אינדקסים של ערכי קיצון.

בנושא של מחקר ופיתוח מערכות חיזוי,

אנחנו מכיילים מודל אקלימי לאזור שלנו.

אנחנו הצטרפנו לפרויקט של קורדט, שזה

הרצת מודלים אקלימיים בסטנדרט קבוע, כדי

לעשות השוואות ומשתפים פעולה עם השרת

הסרבי.

אני רוצה להגיד בעניין הזה מילה לסיום.

אנחנו התקדמנו מאד בחמש השנים האחרונות,

אבל אין לנו מספיק כוח אדם כדי לעשות את

כל העבודות האלה בקצב הראוי - - -

<היו"ר משה גפני:>

מי זה לנו?

<אבנר פורשפן:>

לשירות המטאורולוגי. אני אתן דוגמא. בדו"ח

מבקר המדינה הוא הציע להוסיף לשירות

המטאורולוגי שלוש משרות בנושא של שינוי

אקלים, אנחנו קיבלנו רק משרה אחרת, זה

אותו ניטור שינוי אקלים, אותם גרפים של

הומוגניות שראית. זו עבודה מבורכת, הבחור

היה לפני חודש בסמינר בבודפשט, הציג את

התכניות וזכה לשבחים, אבל הוא רק אחד ואי

אפשר לעשות את זה רק עם בן אדם אחד, צריך

יותר אנשים כדי לעשות את העבודה הזאת.

ובזה אני גם אסיים.

<היו"ר משה גפני:>

תודה רבה.

נאור ירושלמי, מנכ"ל חיים וסביבה אתה

ביקשת להגיד משהו בקצרה, בבקשה.

<נאור ירושלמי:>

כן. ראשית אני לא יכול בלי להזכיר את

השותפים לארגון יום הסביבה בכנסת, יחד עם

השדולה לסביבה חברתית. אני לא יכול בלי

להגיד בהתחלה תודה לך, כבוד יושב הראש.

מדי יום סביבה אתה מקפיד לקיים דיון

בוועדה שלך ולא משנה מה היא הוועדה שלך.

בוועדת הכספים היינו אצלך כמה פעמים וגם

בוועדת המדע, גם השנה, גם שנה שעברה.

<היו"ר משה גפני:>

בוועדת הפנים הייתי יותר יעיל בעניין של

הסביבה. מה לעשות? הגעתי לכספים, אז שם

נהיה - - -

<נאור ירושלמי:>

אני אנסה להגיד באמת מאד בקצרה, אבל אני

אחזור על המסר שאמרתי קודם ולאן אנחנו

צריכים ללכת לדעתי.

הידע לעולם אינו מספק, אבל המדע בעניין של

שינוי אקלים הוא חד משמעי. יש פאנל מדענים

בינלאומי של אלפי מדענים מכל מדינות

העולם ובהם גם מדענים מישראל, שקבעו את

התפיסה שהיא מקובלת כיום על האו"ם ועל כל

מדינות העולם, וגם על ממשלת ישראל מקובלת

באופן עקרוני וצריך לזכור שאנחנו לא רק

יכולים לבחון את זה בשינויים ההדרגתיים

הקטנים שאולי באמת בעוד 100 שנה, יהיו

ניתנים לראייה.

כמו שנרמז כאן, הקיצון הוא השגרה. במשבר

האקלים בשינוי האקלים יהיו יותר ויותר

אירועים קיצוניים לכל הכיוונים.

<היו"ר משה גפני:>

המדינה נערכת לזה לפי דעתך?

<נאור ירושלמי:>

וכאן בדיוק העניין. משרד הגנת הסביבה,

שהמנכ"ל והמדענית הראשית יושבים כאן, הם

הגורם, למיטב הבנתנו, שדוחף את העניין

הזה, אבל אנחנו עוד מאד רחוקים מקבלת

החלטה ממשלתית ותקצוב ממשלתי מחייב.

עכשיו, לכאורה תגיד תקצוב הוא בלתי מוגבל,

כי מה, כיפת ברזל מעל כולנו. השיטה

המקובלת היום, וגם זה כבר הוזכר כאן, היא

שיטת האין חרטות. באנגלית קוראים לזה – No

Regret - תעשה דברים שלא תצטער עליהם, גם אם

לא תקרא עוד שריפה בכרמל. אני לא סתם אומר

את זה.

השריפה בכרמל, ההצפה של היישוב בת חפר,

החורף האחרון, עם מה שקרה בירושלים, בצפת,

במקומות אחרים, הם אירועי קיצון שכמותם

חריגים – שוב, אחד חום, אחד קור – יהיו

לנו יותר ויותר. צריך להיערך לאירועי

הקיצון האלה.

צריך לעשות מיפוי מסודר, צריך להשקיע בזה

משאבים, ואחרי זה להתחיל ולראות איך

בונים תשתיות, בעיקר איך בונים והמונח

המשלים לזה הוא חוסן. חוסן חברתי, כלומר

שעירייה לא תצטרך לפנות לתושבים שלה – אם

אתם יודעים על קשישים גלמודים שאין להם

חימום בבית, בשלג – תפנו לעירייה.

העירייה צריכה לדעת איפה הקשישים

הגלמודים האלה, או איפה החולים, או איפה

האנשים שאין להם מיזוג בקיץ למשל, נמצאים.

זה חוסן חברתי, חוסן בריאותי, עם מרבית

המידע למערכת הבריאות על תחלואה, כדי

שנוכל לזהות התפרצויות של מגפות לא אחרי

חודשיים אלא בזמן מאד מאד קרוב; וחוסן

בתשתיות, כמו שלהבדיל, אבל זה אותו דבר,

בנינו חוסן בתשתיות להתקפות של קאסמים.

אז זה דבר נקודתי שנופל ונעלם. המשברים

האלה המשמעות שלהם תהיה הרבה יותר מרחיקת

לכת וצריך להתחיל לפתח את התשתיות האלה,

בין אם זה הגנה על המצוק החופי, על הכורכר,

שלא יתמוטט לנו כל מה שבנוי בבני ברק,

סליחה בבת ים על החוף - -

<היו"ר משה גפני:>

מה היה בבני ברק?

<נאור ירושלמי:>

לא, לא, לא, בבני ברק לא היה כלום.

<דוד לפלר:>

הוא בודק את הערנות שלך.

<נאור ירושלמי:>

בהחלט, בני ברק שוכנת לה בבטחה, אבל בת ים

או נתניה - - -

<היו"ר משה גפני:>

צודק המנכ"ל, אתה בדקת את הערנות שלי. נו,

כן, לא חשוב.

<נאור ירושלמי:>

זה משפיע פשוט על הדיון. אז תשתיות כאלה,

תשתיות של ניקוז. תשמע, מה שקרה בבת חפר

זה מאד פשוט, חסמו ערוץ של נחל ויום אחד

הוא פשוט התפרץ והציף יישוב שנבנה במורד

הערוץ.

אלה הדברים, צריך להתחיל לקבל החלטות

ולדחוף אותן בממשלה. תודה רבה.

<היו"ר משה גפני:>

תודה רבה. אני מודה לך.

פרופסור אופירה אילון, מרכז ידע להיערכות

לשינוי אקלים בישראל.

מה שאני מבקש, אמרתי למנהלת הוועדה, על

הדברים שאמרת – להוציא מכתב לשרים

הרלבנטיים. למשל לגבי הנושא הזה, האם

השלטון המקומי יודע איפה נמצאים קשישים.

זאת אומרת האם יש איזה מטה שבודק את

הדברים האלה. צריך לשלוח את זה לשר, צריך

לשלוח את זה ליושב ראש השלטון המקומי. גם

בנושא התשתיות – לשלוח לראש הממשלה.

היה פה דיון ביום הסביבה הבינלאומי, יש פה

דברים שאנחנו רואים את מצבי הקיצון שהיו

גם השנה, אבל שהם קיימים ושהם עלולים

להגיע בתדירות יותר גבוהה, ושלא נגיע

ונאמר.

על כל פנים, המכתב שאת שולחת לשרים האלה

יהיה מסמך מחייב, אם יצטרכו אי פעם להשתמש

בו, ואנחנו התרענו. והתרענו אני לא אומר

את זה בגלל ראש קטן, לא, אלא בגלל שזה באמת

דבר שלא מצריך היערכות מי יודע מה. יש את

שירותי הרווחה, יש את הרישומים של משרד

הפנים. עירייה מסודרת צריכה להיות ערוכה

לדעת איפה נמצאים הקשישים. מה עם המחלות?

גם משרד הבריאות צריך לדעת. כל נושא עם

השר הרלבנטי ואנחנו נוציא את המכתב הזה.

פרופסור אילון, בבקשה.

<אופירה אילון:>

תודה רבה אדוני יושב הראש, כבוד המנכ"ל,

המדענית.

מרכז הידע לשינוי אקלים לא לחינם בחר את

נוח כמסתגל הראשון לנושא של שינוי האקלים

ומשמר המגוון הביולוגי, כי הוא ידע שיגיע

המבול והוא נערך למבול הזה. וזה בעצם

המהות של ההיערכות לשינוי אקלים.

מרכז הידע הזה הוקם באוניברסיטת חיפה על

ידי המשרד להגנת הסביבה. כמובן שלא כל

החכמה התרכזה בבניין אשכול באוניברסיטת

חיפה, ולכן צרפנו גם מדענים מאוניברסיטת

תל אביב, מהטכניון וממוסד מימן, שאני

מגיעה ממנו גם. הרעיון של המרכז הזה היה

בעצם לייצר מאגר ידע, מאגר מומחים שבעצם

יוכל לסייע לממשלה לפתח תכנית לאומית

להיערכות לנושא של שינוי האקלים, שהתכנית

הזאת תהיה מבוססת על מידע, על מחקרים

קיימים ולא על אינטואיציות ודברים

נוספים.

המרכז הזה הוקם בשנת 2011 והוא בעצם סיפק על

היום שלושה דו"חות שעסקו בנושא של זיהוי

פערי ידע מחקריים, בהמלצות והעבודה

האחרונה – שעליה אני קצת ארחיב היום – זה

כל הנושא של ההיערכות של השלטון המקומי

לנושא של שינוי האקלים.

מה שחשוב לי להגיד זה שבמרכז הידע הזה

פעלו לאורך השנתיים שהמרכז הזה היה קיים,

למעלה מ-100 מדענים שחברו איתנו לעבודות.

אם אנחנו לוקחים את הדו"ח של ה-IPCC, שיש שם

1,500 מדענים מכל העולם, אז 100 מישראל זאת

סטטיסטיקה מצוינת ומאד מאד מכובדת, מה

שאומר שבעצם העבודה שלנו היא עבודה

מבוססת ואמיתית.

חוץ מזה, אנחנו הקמנו מרכז אינטרנט פנימי

לרשות המדענים, כדי לאסוף שם נתונים, שלא

כל אחד פתאום יגלה את הדו"ח הזה והזה, כדי

שהעסק יהיה מסודר. כרגע האתר הזה לא פתוח

לציבור הרחב והאתר הזה יש לו משך חיים

בזמן שהוא פועל. מאחר שאנחנו כבר שנה

ומשהו לא מתחזקים את האתר הזה, האתר הזה

כבר לא מעודכן, ולכן אני גם אגיע כמובן

לבקשות בסוף - - -

<היו"ר משה גפני:>

כן, אבל אם אפשר, יש פה גם את מרכז השלטון

המקומי ואני רואה שיש פה גם מהעיריות וגם

ממשרד הביטחון, שאני רוצה שגם הם יתייחסו

למה שנאמר עד עכשיו. תנסי לתמצת.

<אופירה אילון:>

אני מתמצתת. אנחנו עוסקים בעבודה הזה

במשק המים בנושאי הבריאות, המגוון

הביולוגי, הבנייה העירונית וכמובן

כוללים בתוך הנושא הזה את ההיבטים

הכלכליים.

אני, כדי לא להיכנס ליותר מדי פרטים,

עשיתי פשוט איזה שהוא ניתוח סווט לתהליך

שאנחנו עברנו ולכל הנושא הזה של ההיערכות

לשינוי האקלים. מבחינת החולשות שלנו,

אמנם ישראל היא תורמת קטנה לסך הפליטות

של גזי החממה, אבל היא מדינה, בגלל המבנה

שלה, בגלל המיקום שלה, היא מדינה שמאד מאד

חשופה לשינוי האקלים האלה.

אז מבחינת חולשות, אנחנו רגישים וכפי

שנאמר קודם על ידי אבנר וגם מהממצאים

שלנו, אנחנו כן רואים עלייה ממוצעת

בטמפרטורות, אנחנו כן רואים ירידה קטנה

בכמות המשקעים, אנחנו כן רואים עלייה

בשכיחות ובעוצמה של גלי החום, אירועי

קיצון, שריפות יער, על הדברים האלה כבר

דיברנו, לרבות הנושא של עליית מפלס פני

הים וכבר דיברנו על השריפה בכרמל ודיברנו

על בת חפר ודיברנו על אלכסה ומזל שלא

הגענו לבנג'מין, אלא הסתפקנו בא' הזה של

האלכסה, אבל אין ספק שלא היינו ערוכים

לדברים האלה.

בעצם מה שאנחנו עשינו בעבודה הזאת עבור

הרשויות המקומיות, זה קודם כל לייצר אטלס

עם מיפוי של הסיכונים. חי יקותיאל ועופרה

קארו מהאוניברסיטה, בעצם הכינו אטלס שבו

אנחנו יכולים לחזות או לראות את אותם

אזורים שנמצאים בסכנה לנושא של עליית

מפלס פני הים, הצפות, שריפות, סופות אבק

וזיהום אוויר. בכל אחת מהמפות האלה אנחנו

גם רואים את מספר האנשים שחשופים או

עלולים להיות פגיעים, אם במקרה הדברים

האלה יתרחשו.

מבחינת חוזקות, אני רואה את ישראל וקצת

דיברנו על זה קודם, היא מודעת לנושא של

חירום ולכן ניתן לשלב מערכי חירום קיימים

– רח"ל ואחרים – לנושא הזה של היערכות

לשינוי אקלים. כל החשיבה שלנו, במהלך

השנתיים שעבדנו על הנושא הזה ודובר על זה,

זו חשיבה של – No Regret. זאת אומרת אנחנו

עכשיו לא ממציאים מנגנונים חדשים, רשויות

חדשות, תקציבים נוספים, אלא אנחנו נערכים

על המצב הקיים וממנפים אותו, כי הוא נדרש

בגלל הנושא של שינוי האקלים.

<היו"ר משה גפני:>

כן. עוד כמה זמן?

<אופירה אילון:>

עוד. מבחינת עלויות, ברור לנו לחלוטין - - -

<היו"ר משה גפני:>

לא מבחינת עלויות, כמה זמן?

<אופירה אילון:>

כמה זמן לי יש? שלוש דקות. מבחינת עלויות,

אנחנו יודעים שכל דולר שאנחנו משקיעים

היום אנחנו יכולים לחסוך 8 דולר בתיקון

הנזקים אם הנזקים האלה יקרו. בנושא של

תחום המים, ואני מניחה שיהיו אחרי זה

אנשים נוספים שידברו על זה ,יש לנו סדרה

מלאה של המלצות שמאד כדאי לנו לחסוך במים

בלי קשר לשינוי אקלים, ולכן כדאי לנו לנהל

את הנגר שלנו, כדאי לנו לחסוך בדלק, כדאי

לנו לחנך את הציבור ולא להגיד לציבור –

סליחה, נגמר משבר המים כי אנחנו יודעים

להתפיל ואפשר לסיים את הסיפור הזה של

חינוך של שנים שכבר עשינו.

בנושא של הבריאות, שוב, הרבה מאד מידע לא

זורם מבתי החולים ON LINE לנושא הזה. אין לנו

מידע לגבי אותם קשישים מנותקי חשמל וכל

הדברים האלה הם מאד מאד חשובים להיערכות

שלנו. בנושא של הבינוי - - -

<היו"ר משה גפני:>

איך יכול להיות?

<אופירה אילון:>

כי אין מידע ON LINE.

<היו"ר משה גפני:>

לא, למה לכם צריך שיהיה?

<אופירה אילון:>

משום שיושב אצלנו צוות בריאות שרוצה

לבדוק את ההשפעות.

<היו"ר משה גפני:>

למי פונים?

<אופירה אילון:>

יושבים רופאים, שזה התפקיד שלהם ואם אין

מידע ON LINE, אז זה לא רק לנו, זה גם לרשויות

המקומיות. אין את המידע הזה, הוא בא ב-Delay

של שבועות, ואז כבר אי אפשר לעשות עם זה

הרבה, לצערי.

<היו"ר משה גפני:>

יש כאן מהמרכז לשלטון מקומי ד"ר מילכה

דונחין?

<אופירה אילון:>

לא, לא, ד"ר מילכה דונחין היא מרשת ערים

בריאות.

<היו"ר משה גפני:>

אף אחד לא נמצא מהשלטון המקומי?

<קרנית גולדווסר:>

יש. שמי קרנית גולדווסר ואני יועצת איכות

הסביבה של השלטון המקומי.

<היו"ר משה גפני:>

טוב, אז אני תיכף אשאל אותך שאלה או שתיים.

<אופירה אילון:>

נושא של בנייה ירוקה, תכנון רגיש למים,

תכנון עירוני מותאם, אקלים – גם בנושא של

הטבע העירוני והמגוון הביולוגי.

אני לא רוצה להרחיב. חולשה מאד מאד חשובה

שחשוב לי להדגיש אותה פה, זה כמובן הטיעון

הבנאלי של היעדר תקציבים ויהיה בסדר;

ועוד טיעון מאד מאד מדאיג, שזה לא במשרד

שלי. שינוי האקלים האלה הם לא ודאים ב-200

אחוז, אולי הם יקרו בעוד חמש שנים, אני כבר

לא אהיה פה, ולכן משרד ממשלתי לא בהכרח

רואה את זה כחובתו.

מבחינת איומים, אנחנו מכירים את הנושא

הזה ששינוי אקלים זה ספין פוליטי, שיהיה

בסדר. כל מה שיש לנו להגיד זה שכל מה

שאנחנו עושים בדבר הזה, גם בנושא של התאמה

וגם בנושא של הפחתת פליטות, יש לו תועלות

שהן הרבה יותר גדולות מההשקעה שאנחנו

נשקיע וחשוב לנו לזכור את הדברים האלה.

הזדמנויות, ויש פה חברה ממשרד הכלכלה

שהכינו ברושור שלם על היכולות של ישראל

לשווק כלכלה ומשרד החוץ - - -

<קריאה:>

לא ברושור, אלא מאגר מידע.

<אופירה אילון:>

T

X

`

摧䥛6܀`

z

|

~

€

Ð

Ô

ð

ò

ô

ö

.

0

2

4

„

ˆ

œ

ž

¢

ð

ô

摧䥛6{欀≤

摧䥛6{欀鑤

摧䥛6{欀層

摧䥛6{欀칤

h™

h™

h™

nH

o(tH

nH

tH

nH

tH

h™

f

h

t

v

@ל לשווק את הדברים האלה, ובוודאי דורון

וגיל יגידו אחרי זה את הדברים האלה,

ואנחנו יכולים להתפאר בדברים האלה. סתם

לקחתי פה דוגמא קטנה של ערים חכמות, שזה

כאילו לא שייך, אבל זה לגמרי שייך. תראו

כמה חברות רק מטפלות בנושא הזה שיכולות

לייצא ידע.

הסיכום זה שאנחנו כרגע, מרכז הידע, לא

פעיל. הוא לא מתוקצב כבר שנה. הוא לא עסק

בנושאים של אנרגיה ותחבורה - - -

<היו"ר משה גפני:>

למי אתם קשורים?

<אופירה אילון:>

אנחנו למשרד להגנת הסביבה, אבל זה לא רק

התפקיד של המשרד להגנת הסביבה, יש עוד

משרדים רלבנטיים.

<היו"ר משה גפני:>

בסדר, לא שאלתי על האחריות.

<אופירה אילון:>

ושכרגע אין לנו גם איזו שהיא דרך לעשות

בנצ'מרקינג של הדברים ולראות אם באמת

הדברים מתקדמים כמו שצריך ואני מקווה שהם

יתקדמו.

<היו"ר משה גפני:>

טוב, תודה רבה, אני מאד מודה לך.

קרנית גולדווסר, את יועצת של השלטון

המקומי, את יודעת על ערים שיש להן נתונים,

שברגע שקורה משהו הם יודעים להוציא את זה,

שזה יכול לבוא לידי שימוש בהרבה מאד

מקרים. למשל, איפה יש קשישים בודדים, שאם

יש מזג אוויר קיצון, שאפשר להגיע אליהם.

יש ערים כאלה, או שבכלל מדברים על הדבר

הזה?

<קרנית גולדווסר:>

אז אני חייבת להגיד שאני לא יודעת על כאלה

ערים שיש בהן כרגע מוכנות, שב-ON LINE - - -

<היו"ר משה גפני:>

זה בכלל עולה על השולחן? זה נדון באיזה

פורום?

<קרנית גולדווסר:>

אז לגבי ההיערכות שלנו, יש לנו היום שיתוף

פעולה מצוין עם המשרד להגנת הסביבה,

ואנחנו ביחד עם אגף שלטון מקומי כן עושים

איזו שהיא היערכות לאירועי קיצון,

מתחילים עבודה של היערכות לאירועי קיצון

יחד עם אגף חירום, שנמצא בשלטון המקומי.

<היו"ר משה גפני:>

לא, לא מבין בזה. שנייה, אני לא מבין בזה.

שיתוף פעולה אני בעד, זה אהבת ישראל וזה,

אחד אוהב את השני - - -

<קרנית גולדווסר:>

לא, אבל - - -

<היו"ר משה גפני:>

שנייה. וזה שיש היערכות למצבי קיצון זה גם

דבר מאד חשוב. לא את זה שאלתי. שאלתי דבר

נורא בנאלי, האם יש עיר במדינת ישראל שיש

לה מידע על הקשישים הבודדים שנמצאים בעיר

שלה. למשל.

<קרנית גולדווסר:>

יש לה מידע, אבל - - -

<היו"ר משה גפני:>

אני אגיד לך למה אני שואל את זה. מה זה

נוגע לדיון הזה? הדיון הזה מדבר על שינוי

אקלים, מדבר על מצבי קיצון, מדבר על מצב

שפתאום יש שלג בכמויות כאלה או בפרק זמן

כל כך קצר, שיש אנשים שהם קשישים, בודדים,

מבודדים לגמרי כתוצאה מהמצב הזה, והם

צריכים להגיע לעירייה כדי שיעזרו להם או

להתקשר, כשקווי הטלפון בעצם נותקו. האם יש

עירייה אחת של 5,000 תושבים, שהם יודעים מי

זה הקשישים האלה? רשום במחשב?

<ראובן לדיאנסקי:>

אני בודק לך.

<היו"ר משה גפני:>

בסדר, אתה תמצא.

<ראובן לדיאנסקי:>

אני בודק לך בעיריית תל אביב.

<היו"ר משה גפני:>

כן, בסדר, בעיריית תל אביב עשו גם מצעד

הגאווה. לגבי העניין הזה דבר נורא פשוט,

לא מדעי, לא טכנולוגי, לא שום דבר.

<מילכה דונחין:>

אז יש עירייה אחת שאני יודעת עליה.

<היו"ר משה גפני:>

שנייה, שנייה, אני לא סתם שואל. זה מה

ששלמה המלך אמר, יוסיף דעת יוסיף מכאוב.

אני הייתי כיושב ראש ועדה, אני הייתי גם

כשהייתה השריפה בכרמל שהיינו צריכים

לשלם פיצויים. אני הייתי בהרבה מאד מקרים

שבהם המדינה הייתה צריכה להתערב ולשלם

הרבה מאד כסף על דברים שהיו יכולים

להימנע בדבר שכמעט לא עושה כסף. שתשב

מחלקה בעירייה ובמחלקה הזאת יהיו נתונים,

שאם חס וחלילה קורה משהו, זה רק יום אחד או

יומיים או ארבעה ימים ומטפלים באופן

מסודר. אגב, זה ההבדל בין מדינת עולם

שלישי למדינה מודרנית. זה ההבדל. יודעים

איפה נמצא הבן אדם שצריך לעזור לו.

אני שואל האם את יודעת שיש עיר כזאת

במדינת ישראל. לא שיתוף פעולה, אני לא

שואל. בסדר, אז יש שיתוף פעולה עם המשרד

להגנת הסביבה, לא רלבנטי מבחינתי. אני

דווקא בעד מחלוקות, אבל שיהיה לעירייה

משהו מסודר.

<מילכה דונחין:>

אפשר לתת לכם שם של עירייה?

<היו"ר משה גפני:>

אה, בוודאי, מה השאלה?

<מילכה דונחין:>

בבקשה, עיריית אשדוד.

<היו"ר משה גפני:>

מי הגברת?

<מילכה דונחין:>

שמי מילכה דונחין.

<היו"ר משה גפני:>

אה, אז אני שאלתי עליך.

<מילכה דונחין:>

כן, אבל אתם לא רציתם, רציתם מישהו יותר

רשמי של מרכז השלטון המקומי, סליחה.

<היו"ר משה גפני:>

לא, אני דווקא שאלתי מי זאת מילכה דוחנין,

לפני שקרנית גולדווסר אמרה את שמה.

עיריית אשדוד מסודרת עם העניין הזה?

<מילכה דונחין:>

עיריית אשדוד מסודרת.

<היו"ר משה גפני:>

מאיפה את יודעת?

<מילכה דונחין:>

כיוון שאני עובדת איתם. אני יושבת ראש רשת

ערים בריאות. עיריית אשדוד לקחה על עצמה

מחויבות להיות עיר בריאה. אנחנו ב-9

בספטמבר נקיים כנס שנתי באשדוד, ושם הם

אמורים להציג את הדברים. הנושא שלנו הוא

חוסן.

<היו"ר משה גפני:>

בסדר, אני לא, בגלל שלא למדתי ליבה, שנייה,

ואת אומרת לי מילים בעברית. בעיריית

אשדוד, ואגב זה לא נכון מה שאני אומר כל

הזמן שלא למדתי ליבה. למדתי בחינוך

העצמאי, למדתי ליבה, אבל אנשים אוהבים

שאני אומר את זה, אז אני אומר. שר החינוך

כל הזמן אוהב שאני אומר את זה.

אני שואל האם בעיריית אשדוד יש מחלקה,

פקידה, פקיד? יש להם את הרשימה של הקשישים

הבודדים באשדוד?

<מילכה דונחין:>

יש לעיריית אשדוד נוהל, עיריית אשדוד

ערוכה למצבי חירום, כולל מצבים של אקלים,

כולל רשימה של אנשים בודדים, כולל רשימה

של גורמים נוספים. הם ערוכים למופת,

ואנחנו הולכים ללמוד את זה מהם. זאת המטרה

שלנו בכנס.

<היו"ר משה גפני:>

טוב, יפה. אני מבקש, אנחנו נוציא מכתבים,

מה שאמרתי קודם. יש דברים שהם לא עולים

הרבה כסף, אם בכלל. דברים שנערכים, מדינה

מודרנית, מתוקנת, אחרי שאנחנו שומעים

שאנחנו נמצאים במצבי קיצון. אמנם זה קורה

לעתים נדירות, אבל זה קורה וברגע שזה קורה

העיריות צריכות להיות ערוכות לכך. אני

שוקל אפילו להגיש הצעת חוק כזאת. אני לא

יודע עוד, נראה קודם מה יהיה פה בתוצאת

הדברים. היום כל דבר הולך עם חוק. גם עם

חוק לא עושים כלום, אבל בלי חוק וודאי שלא.

אבל צריך לעשות את זה. זה דבר שהוא ברור

לחלוטין, שיכול להיות מצב של חום מאד קשה,

כפי שהיה שלושה-ארבעה ימים, כפי שנאמר פה,

מצב של שריפה מהסוג הזה שחם וחלילה, אנחנו

לא רוצים לפתוח פה לשטן, שבעזרת השם לא

יקרה שום דבר, אבל להיות ערוכים לעניין,

ואני מבקש ממך שתעלי את הדברים האלה. זה

מה שאנחנו מבקשים. אנחנו גם נוציא מכתבים

בעניין. בסדר.

כן, גברת. מאיזו עיר?

<גילה אמדה:>

אני מירושלים.

<היו"ר משה גפני:>

טוב, ירושלים זה לא משהו. כן משהו?

<גילה אמדה:>

קודם כל באמת אני - - -

<היו"ר משה גפני:>

דקה, אין לנו הרבה זמן.

<גילה אמדה:>

אוקיי, אז אני אקצר, אני לא אעלה את כל זה.

מה שרציתי לומר, שאצלנו למשל, כשירד השלג

הכבד הזה - - -

<היו"ר משה גפני:>

בירושלים עיר הקודש.

<גילה אמדה:>

נכון. אני גרה בארמון הנציב ועשינו את

הפעילות בשיתוף עם משרד הרווחה, המינהל

הקהילתי והעירייה ויידענו את כולם. זאת

אומרת את התושבים הבודדים וקשישים שאין

להם עזרה ואין תמיכה, ויש לנו את כל

הרשימה הזאת, ואני חושבת שבכל עיר ועיר,

לדעתי כן יש להם את זה.

<היו"ר משה גפני:>

אם יש אז זה בסדר, אני משבח אותם.

<גילה אמדה:>

ופנינו טלפונית לכל התושבים האלה, שהם

באמת חשוכים.

<היו"ר משה גפני:>

לעיריית ירושלים יש את הרשימה של כל

הקשישים הבודדים?

<גילה אמדה:>

זה אצלנו במינהל הקהילתי, במשרד הרווחה.

<היו"ר משה גפני:>

יש? יפה.

<גילה אמדה:>

יש לנו את הרשימה של כולם, יש לנו גם כן את

המועדון של הגיל השלישי, שדאגנו לכל

הדברים האלה. אם זה לחימום ואם זה למזון

ואם זה לשמיכות ולכל הדברים.

<היו"ר משה גפני:>

טוב. תודה רבה, אני מודה לך.

ד"ר דוד ברנד, מנהל אגף ייעור בקק"ל. ברוך

הבא.

<דוד ברנד:>

אם רק אפשר לעמעמם את האורות טיפה.

<היו"ר משה גפני:>

כן, אבל לא הרבה זמן.

<דוד ברנד:>

7 דקות.

<היו"ר משה גפני:>

זה הרבה.

<דוד ברנד:>

זה מה שהקציבו לי. אני אעשה את זה הכי מהר.

<היו"ר משה גפני:>

כן, כן, אבל אנחנו פה בקיצוצים כל הזמן.

<דוד ברנד:>

מאה אחוז. אז אני רוצה להציג את היערכות

קק"ל לשינוי אקלים ביערות, בשטחים

הפתוחים, באמצעות מחקר ופיתוח לניטור

ארוך טווח.

הקרן הקיימת לישראל משקיעה שבעה מיליון

שקלים במחקר ופיתוח, במגוון של תחומים:

ייעור, מרעה, אקולוגיה, נזקים וכו'. כל

המחקרים הם מחקרים יישומיים. זאת אומרת

שבעזרת המחקרים האלה, מנהלי השטח יידעו

איך לנהל את השטח בצורה יותר טובה. בנוסף

לכך, חוץ ממחקרים שהם לטווח קצר, משקיעים

כסף רב מאד בנושא של ניטור אקולוגי ארוך

טווח. יש לנו כאלה ארבע תחנות – בצפון

הנגב, יתיר, יער ירושלים ובעתיד נקים גם

בבירייה.

מה הכוונה של מערך ניטור אקולוגי ארוך

טווח – אנחנו למעשה מנסים ליישם את המשפט

מקהלת:  בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת

זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח

יָדֶךָ, כִּי אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי

זֶה יִכְשָׁר, הֲזֶה אוֹ זֶה, וְאִם

שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד.

הניטור ארוך טווח שלי נותן לי כל הזמן

אפשרות לראות אם מה שאני מבצע בפועל

בשטח, הוא באמת בהתאם למטרות שאני קבעתי

לי, וזה למעשה מה שנקרא ממשק אדפטיבי,

ממשק מסתגל בהתאם לשינויים שקורים

סביבנו.

אני רוצה לדבר על האיומים על היערות,

החורשים והשטחים הפתוחים. יש לנו ארבע

דוגמאות לאיומים: אחד - אירועי גשם

קיצונים, מה שדיברו עליהם; שתיים – יובש

ושנות בצרות, שריפות יער וחורש, מזיקים

ומחלות ממינים פולשים, ואני אתן דוגמאות

איך אנחנו נערכים להם.

דוגמא מגשר ניצנה, חורף 2010 שנהרס עקב

שיטפון. מה שאנחנו עושים, בוואדיות,

בנחלים, בייחוד בדרום, אנחנו מבצעים

טרסות, מבצעים מן בריכות נטועות ...

הבריכות הללו למעשה מווסתות את עוצמת

השיטפונות. היות שאנחנו מבצעים ניטור יש

מדידות. בשטח שלא מטופל בשיטות שלנו, מ-0.1

קמ"ר נגר, הספיקה היא 9 מטר קוב לשנייה. שטח

שאנחנו מטפלים בו בשיטות שלנו של איגום,

של איסוף מי נגר, שהוא גדול פי עשרה מהשטח

הקודם, רק 4 מטר קוב לשנייה.

ככה נראות אותן בריכות. אנחנו גם נוטעים

אותן ובהמשך הם גם מספקים מגוון מאד רחב

של שירותים אקולוגיים.

נושא של יובש ושנות בצורת. השינויים הם

כבר כאן. בתמונה העליונה אתם יכולים

לראות מערכת שהייתה בשנת 2007 עם שיחים.

בתמונה התחתונה זה אחרי שתי שנות בצורת

רצופות, והאם מישהו יכול לזהות או לומר לי

מה זה הקטעים הלבנים? יש לכם איזה שהוא

רעיון? יפה, שבלולים. מה שקרה, ופה אנחנו

רואים דוגמא מצוינת להתמוטטות של מערכת

אקולוגית, השיחים מתו, בעקבות השיחים מתו

השבלולים.

מה אנחנו עושים כדי להילחם בנושא של יובש,

או להיערך ליובש ותנאי בצורת – אנחנו

מחפשים מינים, זנים עמידים ליובש. איתרנו

עצים מצטיינים בכל רחבי הנגב, של שיטה

סלילנית, של אלה אטלנטית, ואנחנו אוספים

מהם את הזרעים, מתוך מטרה שדור העתיד יהיה

עצים עמידים יותר ליובש. לא רק את העצים

האלה, גם בברושים. הבעיה היא שכאשר אתה

אוסף זרעים מעצים מצטיינים, כדי לדעת אם

מה שאתה עושה הוא נכון או לא נכון, אתה

צריך לעקוב אחריהם בדרך כלל בשיטה

המסורתית – 20 שנה. לייצר שתילים, לטעת את

הזרעים האלה ולראות אם הם באמת עמידים

ליובש.

פיתחנו, בשיתוף האוניברסיטה העברית,

הפקולטה לחקלאות, חממה מתקדמת שבה אנחנו

שמים שתילים שאפשר לעקוב אחר המאזן של

המים שלהם בצורה רציפה. אני יכול לזהות

שתילים – אם הם עמידים ליובש או לא

עמידים ליובש. בחנו את זה הלכה למעשה

ושתילים שהמקור שלהם היה מאותם עצים

מצטיינים שעמדו בבצורות, הגיעו למצב

שההישרדות שלהם הייתה 100%, לעומת שתילים

רגילים, שלא שרדו. אנחנו חיקינו בחממה

הזאת, עשינו חיקוי של בצורות וכו'.

איום של שריפות יער וחורש: המענה לדבר הזה

מעבר לדילול היערות ומעבר להפחתת חומר

הבעירה, זה הקמה של קווי חיץ, של אזורי חיץ

מסביב ליישובים שבסיכון. אנחנו פתחנו

במהלך הזה לפני שלוש שנים, השנה אנחנו

מסיימים את זה. בלמעלה מ-170 יישובים הקמנו

סביבם קווי חיץ, על מנת שבעתיד, אם תקרה

שריפה, נוכל להילחם בשריפה.

והאיום האחרון – מזיקים ומחלות, מינים

פולשים והמענה לדבר הזה זה הדברה

ביולוגית ושימוש באמצעים ידידותיים

לסביבה. דוגמא, בצד שמאל אתם רואים עלה של

איקליפטוס שנגוע בצרעות של איקליפטוס

שחדרו כאן לישראל, הם חדרו דרך אגב לכל

העולם. ובצד ימין זה הנושא של כנימת הצבר,

שרק עכשיו בחודש האחרון חדרה, תיכף אני

אספר על זה.

הנושא של צרעות האיקליפטוס שעושות נזק

לאיקליפטוסים, זה התפשט בכל העולם. עשינו

מבצע גדול, איתרנו אויבים טבעיים ולמעשה

היום אנחנו המדינה היחידה בעולם שיש לה

את אותם אויבים טבעיים ואנחנו מחלקים את

זה לכל מיני מדינות כמו סין, הודו ואחרות,

ועוזרים להן להילחם במזיק הזה.

רק עוד דבר אחד לגבי הצבר, לפני כחצי שנה

חדרה כנימה אלימה שמסכנת בצורה מאד

רצינית את כל שיחי הצבר במדינת ישראל. היא

כרגע נמצאת רק בצפון. אנחנו מנטרים,

עוקבים ופתחנו בהליך הבאה של אויבים

טבעיים, כדי להילחם. הכל כמובן תחת

הרגולציה ותחת התקנים המחמירים של משרד

החקלאות והשירותים להגנת הצומח, כי כמובן

אנחנו לא רוצים להביא איזה שהוא מדביר

ביולוגי שייכנס הנה לארץ ויעשה נזק במקום

תועלת.

חשוב לציין , שליש מאוכלוסיית העולם

נמצאת באזורים יובשניים, כמונו. 40% מהשטח

היבשתי של כדור הארץ מוגדר כיובשני צחיח

ויש עלייה קבועה - - -

<היו"ר משה גפני:>

אנחנו יובשניים?

<דוד ברנד:>

אנחנו חצי יובשניים, Sub Humid. תלוי באיזה

אזורים. חלק מאיתנו זה אזור ים תיכוני,

חלק הספר המדבר הוא חצי יובשני.

<היו"ר משה גפני:>

הנגב, מה?

<דוד ברנד:>

יובשני לחלוטין. זה מחולק לשלושה מה

שנקרא.

שיעור העלייה בשטחים המדבריים בעולם הוא

0.04%. זאת אומרת ששטח פי שלושה ממדינת

ישראל כל שנה עובר תהליכי מדבור.

מה שאנחנו עושים, בייחוד ברצועת הספר,

לחימה במדבור, איגום מי הנגב - - -

<היו"ר משה גפני:>

אנחנו נהיינו יות

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]