פרוטוקול החינוך, התרבות והספורט, מספר 258 מתאריך 11/08/2014

הכנסת התשע-עשרה

נוסח לא מתוקןמושב שני

<פרוטוקול מס' 258>

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, ט"ו באב התשע"ד (11 באוגוסט 2014), שעה 9:00

<סדר היום:>

<1. הערכות לקראת פתיחת שנה"ל תשע"ה -

בהשתתפות שר החינוך

2. צו לימוד חובה (שיעור ההשתתפות של

המדינה ושל רשויות החינוך המקומיות

בקיום מוסדות חינוך רשמיים בשנה"ל תשע"ה) -

התייעצות לפי ס' 7ב' לחוק לימוד חובה>

נכחו:

<חברי הוועדה:>

עמרם מצנע – היו"ר

שמעון אוחיון

יעקב אשר

אחמד טיבי

מנחם אליעזר מוזס

<מוזמנים:>

שר החינוך שי פירון

מיכל כהן – המנהלת הכללית, משרד החינוך

רחלי אברמזון – מנהלת אגף חינוך מיוחד,

משרד החינוך

חיים ביטרן – מנהל אגף לוגיסטיקה במינהל

חינוך התיישבות, משרד החינוך

יובל בנימין – סגן מנהל מינהל חברה

ונוער, משרד החינוך

נירית גולוב – מפקחת ארצית אגף חינוך

מיוחד, משרד החינוך

מיכל דה האן – סגנית מנהל מינהל חמ"ד,

משרד החינוך

רוני דיין – מנהל אגף טכנולוגיות מידע,

משרד החינוך

רותם זהבי – מנהל תחום בטיחות סביבתית

במוסדות חינוך, משרד החינוך

עבדאללה חטיב – מנהל אגף חינוך מגזר

ערבי, משרד החינוך

יגאל יגיל – סגן מנהל אגף הביטחון, משרד

החינוך

שאול יגיל – נציג אגף הביטחון, משרד

החינוך

תמר כהן – נציגת אגף חשבות, משרד החינוך

אריאל לוי – מנהל המינהל הפדגוגי, משרד

החינוך

אורית לוריא-כהן – סגנית מנהלת אגף

לזהירות בדרכים, משרד החינוך

עירית ליבנה – מפקחת על תחום הבריאות,

משרד החינוך

דודי מזרחי – מנהל אגף התקציבים, משרד

החינוך

ד"ר פלורנס עזרן – סגנית מנהל מינהל מדע

וטכנולוגיה, משרד החינוך

מוהנא פארס – ממונה על החינוך הדרוזי,

משרד החינוך

דליה פניג – סגנית יו"ר המזכירות

הפדגוגית, משרד החינוך

יהודית קדש – מנהלת אגף חינוך יסודי,

משרד החינוך

משה שגיא – מנהל מינהל כלכלה ותקציבים,

משרד החינוך

חנה שדמי – מנהלת אגף שפ"י, משרד החינוך

מאיה שריר – מנהלת אגף קליטת תלמידי

עולים, משרד החינוך

סימה חדד מה יפית – מנהלת אגף חינוך קדם

יסודי, משרד החינוך

עינת נוטע-קורן – מנהלת תחום מבניים

ארציים בראמ"ה, משרד החינוך

טל רז – מנהלת תחום הערכת פרויקטים, משרד

החינוך

אינה זלצמן – מפקחת מרכזת מחוז ירושלים,

משרד החינוך

מירי נבון – ראש מטה לשכת המנכ"לית, משרד

החינוך

בני שיק – ר' מחלקת מיגון פקע"ר, משרד

הביטחון

סיגל תדהר – ר' מחלקת אוכלוסייה פקע"ר,

משרד הביטחון

רז קרני – מפקד מערך מורות חיילות גדנ"ע

ונח"ל אכ"א, משרד הביטחון

פיש זאב – מפקח ארצי בריאות הסביבה, משרד

הבריאות

מירה חונוביץ – מפקחת ארצית בריאות

הסביבה, משרד הבריאות

ירון קדם – ראש חוליית מוסדות חינוך

באג"מ, המשרד לבטחון פנים

גל שופרוני – רע"ן תקציבי משטרה, המשרד

לבטחון פנים

מיכל מנקס – ראש מינהל חינוך וחברה, מרכז

השלטון המקומי

רינה גוזי – סגנית מנהלת מחלקת החינוך,

מרכז השלטון המקומי

דב אורבך – סמנכ"ל פדגוגיה עתיד רשת

חינוך, רשתות חינוך

דויד ביתן – מנהל בקרה ופיקוח, "עתיד",

רשתות חינוך

מנשה סמירה – פיתוח אסטרטגיה, "עתיד",

רשתות חינוך

מוטי סמט – הסתדרות המורים, הסתדרות

המורים

ישראל אליסף – מנהל שותף בתחום הגנים,

ארגוני הורים

טלי בריל – יזמית משותפת הורים דורשים

מהפך בחינוך, ארגוני הורים

יצחק מנחם – יו"ר הנהגת הורים גדרה,

ארגוני הורים

משה מועלם – סגן ראש וועד עירוני אשדוד,

ארגוני הורים

פז כהן – ארגון ההורים למערכת החינוך,

ירושלים

מיטל כהן – עוזרת ליו"ר האופוזיציה,

עיריית ירושלים

שרון רוגוזינסקי – מייסדת, ארגון גננות

מחנכות

סיגל אבישי – סייעת אישית, מוזמנים

נוספים

תמר אלמוג – חברת הועד המנהל, האגודה

הישראלית למען הילד בגיל הרך

רן ארז – יו"ר הנהלת ארגון המורים

העל-יסודיים

נורית ולנסי – יו"ר המח' הפרופסיונלית

אורה חכם – יו"ר ועדת החינוך "העבודה"

רויטל לן כהן – חברת הנהגה, קואליציית

הורים לילדים מיוחדים

עינב גוטרמן – יו"ר כולנו משפחה

זאב גולדבלט – יו"ר וועד עירוני וועד

הורי גבעתיים

מחמד חיאדרי – ועדת המעקב לחינוך הערבי

עאטף מועדי – רכז, ועדת המעקב לחינוך

הערבי

עו"ד טל גרנות – אלו"ט

מאיה לירון

<מנהל/ת הוועדה:>

יהודית גידלי

<רישום פרלמנטרי:>

יפה קרינצה

<1. הערכות לקראת פתיחת שנה"ל תשע"ה -

בהשתתפות שר החינוך>

2. צו לימוד חובה (שיעור ההשתתפות של

המדינה ושל רשויות החינוך המקומיות

בקיום מוסדות חינוך רשמיים בשנה"ל תשע"ה) -

התייעצות לפי ס' 7ב' לחוק לימוד חובה

<היו"ר עמרם מצנע:>

בוקר טוב, נפתח בחובת התייעצות עם הוועדה

של שר החינוך בנושא הוראות סעיף 7ב לחוק

לימוד חובה, התש"ט – חוק לימוד חובה הוא

כבר מ-1949. סעיף ב' שלו אומר ששר החינוך

נדרש לפרסם ברשומות מדי שנת לימודים צו

שעניינו חלוקת ההשתתפות התקציבית בין

המדינה לבין השלטון המקומי לגבי קיום

מוסדות החינוך הרשמיים, וזאת לאחר שהשר

נועץ בשר הפנים – ואת זה הוא כבר עשה –

חלה עליו חובה להתייעץ עם ועדת החינוך.

המנכ"לית, בבקשה.

<מיכל כהן:>

כפי שמוצג לפניך, אין שינוי בשיעורי

ההשתתפות בין השלטון המקומי לבין משרד

החינוך. יש פה שינויים קלים בהגדרות, שאם

תרצה שניכנס אליהם נבקש מהלשכה המשפטית.

כמו כן, בשנת הלימודים הבאה אנחנו

מתחילים את הנושא של התקצוב הדיפרנציאלי,

ובבוא העת נגיע גם למה שמטריד אותך-אותנו

– הנושא של המצ'ינג. אבל כרגע, בשנת

הלימודים הקרובה, אנחנו מתחילים בתקצוב

דיפרנציאלי בשעות ובשיעורי השתתפות זהים

לשנת הלימודים הקודמת. העניין עבר אישור

והתייעצות עם שר הפנים. אין לי מה להוסיף.

<היו"ר עמרם מצנע:>

שלטון מקומי, בבקשה.

<מיכל מנקס:>

אנחנו מאשרים את קיום ההיוועצות ואת

אחוזי ההשתתפות. הערנו, וזאת היתה

תקוותנו, שנוכל לפתוח את הדיון על אחוזי

ההשתתפות. אנחנו מניחים שזו לא השעה.

<היו"ר עמרם מצנע:>

מישהו רוצה להתייחס לזה? בבקשה, הייעוץ

המשפטי של הוועדה.

<עידו בן יצחק:>

יש שינוי אחד ביחס לצו הקודם, בנושא של

עובדי סיוע. בצו הקודם אחוז ההשתתפות בכל

בתי-הספר היה 87% מעלות משרתם, וזה מתייחס

לחטיבת הביניים בלבד. כלומר, בשאר

בתי-הספר, על פניו, לא. זה בסעיף 2(1)ה, תחת

"שירותים נלווים".

<מיכל מנקס:>

היה שינוי טרמינולוגי.

<עידו בן יצחק:>

ויש גם שינוי בהגדרה של "עובד סיוע". הגדרה

של עובד סיוע היום, לפי הצו המוצע, הוא:

טכנאי מעבדה, מתאם מחשוב בית-ספרי, מפעיל

ציוד אורקולי, כולל ציוד דיגיטלי. בצו

הקודם לא היה מונח "עובד סיוע", מצד שני

ב"אחראי בחטיבות ביניים" היו: אחראי משק,

מנהל חשבונות, כתבן, טלפן ועוד כל מיני

דברים.

<לירן שפיגל:>

מדובר על שינוי נוסח ולמעשה על הבהרה של

תמונת המצב. בעלי התפקידים שאנחנו

משתתפים בהם, כפי שמפורט בצו, הם באמת רק

בחטיבת הביניים ולא בבתי-הספר היסודיים.

מבחינה זאת אין שום שינוי בין המצב בפועל

לבין איך שהצו מבטא את הדברים.

<היו"ר עמרם מצנע:>

טוב. מה שאני רוצה להגיד זה שהוועדה לא

שבעת רצון מכך ששנה אחר שנה השתתפות

המדינה והשתתפות השלטון המקומי נשארת

באותה רמה. חשבנו, ואנחנו מדברים על זה

כבר מתחילת מושב הכנסת, שייעשה שינוי

מרחיק לכת ומקיף בנושא ההשתתפות, בעיקר

מהרשויות מהסוציו-אקונומי הנמוך. אנחנו

עדים לכך פעם אחר פעם שרשויות מקומיות,

בעיקר בין 1 ל-3 אבל גם פה ושם 4, לא מצליחות,

כתוצאה ממצב כלכלי, למלא את תפקידן בכך

שהן משתתפות בעלות של פסיכולוגים. הדברים

שהגיעו אלינו היו בעיקר בנושא

פסיכולוגים, ודווקא ברשויות האלה יש את

הצורך הזה, וכמובן, בדברים נוספים. חשבנו

ודיברנו על זה במהלך השנה, אני גם שוחחתי

על זה עם שר החינוך לפני מספר שבועות. השר

גם ביקש מהמשרד להכין עבודת מטה שתציג את

המשמעויות בהחרגה של 1 עד 3 – ששם לא יהיה

מצ'ינג בכלל – ו-4 לעשות דיפרנציאלי, אבל

מוטה לטובת הרשויות המקומיות. אני חושב

שצריך לעשות את זה, חבל שזה לא נעשה כבר.

אני מבין, במה שאתם מביאים בפנינו, שאתם

לא עומדים לעשות שינוי כזה במהלך השנה

הזו. הוועדה מוצאת לנכון להעיר על כך שיש

לעשות בעניין הזה שינוי. אילו זה היה צריך

להגיע לאישורנו לא היינו מאשרים, אבל

מאחר שפורמלית זו היוועצות אין לנו אלא

ברירה לקבל את מה שאמרתם. נועצתם אתנו,

אבל אני מוצא לנכון להעיר את ההערה הזו.

אפשר לפתוח את זה גם במהלך השנה, אם רוצים,

ובטח לקראת השנה הבאה.

<מיכל כהן:>

אני בהחלט חושבת שפנינו מועדות לסיפור של

שינוי גם בנושא של המצ'ינג. התחלנו, כפי

שאמרתי, בתקצוב הדיפרנציאלי שהוא המאסה

הקריטית של תקציב מערכת החינוך. תראו

אותו כבר בתשע"ה, שהאוכלוסיות המוחלשות

יקבלו יותר. זה תהליך חמש-שנתי. אני חושבת

שזו פריצת דרך, כפי שהיושב-ראש אמר באחת

הוועדות. זה מעולם לא החל ואנחנו מתחילים.

צריך לזכור שמתקציב משרד החינוך 90%

מהתקציב הוא תקציב של שעות ושכר, ושם

בחרנו להתחיל את הדיפרנציאליות. עדיין יש

לנו את אותם 10%, שאני חושבת שזה לא נופל על

אוזניים ערלות. להיפך, לפי הנחיית שר

החינוך, כפי שאמרת, פנינו לנושא

הדיפרנציאלי גם בתוכניות התוספתיות.

צריך לומר שגם שם יש מידה של

דיפרנציאליות, אבל מה שבעיקר קלקל את

השיפוע הדיפרנציאלי זה דווקא הקצאות

השעות, ולכן התחלנו שם. נגיע גם לזה.

<היו"ר עמרם מצנע:>

טוב. עמיתי חברי הכנסת, רוצים להעיר משהו?

<יעקב אשר:>

אני רוצה להצטרף לרוח הדברים שאמרת - מזה

ומזה אל תנח ידיך, בגלל שברגע שהולכים על

עיקרון של דיפרנציאליות הוא צריך ללכת

בצורה רוחבית, ויש היגיון כי יש גם השלמה

בין הדברים. אני חושב שהיה ראוי שיהיה

הבדל באשכולות בין הערים.

אבל אני חושב שיש נקודה אחת שאני חושב

שצריך לשים אליה לב, שבכל החישובים

שעושים על ההוצאות שיש, המחירים או

ההשתתפות לא התעדכנו מבחינה תקציבית,

לפחות בכל מה שקשור לחשמל וכל הדברים

האלה, שהם ההשתתפות בין הרשות לבין משרד

החינוך. זה לא התעדכן, לדעתי, משנת 2003.

<היו"ר עמרם מצנע:>

מה שאתה אומר זה שהעלויות עלו אבל

המחירים הנומינליים - - -

<יעקב אשר:>

בדיוק. עלויות של חשמל, עלויות של אחזקה,

ואני חושב שזה דבר שצריך לקחת בחשבון.

לדעתי, אם אני זוכר טוב מתפקידי הקודם,

משנת 2003 לא התעדכנו המחירים. כדוגמה, לא

חשמל ולא דברים ולא דברים מהסוג הזה, שזה

לב העניין של ההשתתפות, מעבר לשעות

ולדברים שדיברה עליהם המנכ"לית. אני מבקש

לקחת את זה בחשבון עד כמה שאפשר, אם זה היה

עוד יכול להיות לפתיחת השנה הזאת. זה דבר

שבסופו של יום זו הדילמה הכי קשה של ראשי

רשויות, הרי אתה יודע את זה בדיוק כמוני.

ראש רשות תמיד מתחבט בין להיות זה שמשקיע

הכי הרבה בחינוך לבין להיות זה שמחר לא

מקבל איזשהו אות קלון ממשרד הפנים על זה

שהוא לא מנהל היטב את תפקידו. בסופו של

יום הדברים הללו שוחקים, וברור שראש עיר

בסוף נותן את זה. אבל אני חושב שהמדינה,

הממשלה, משרד החינוך צריך לעדכן גם את

ההוצאות האלה של הרשויות.

<היו"ר עמרם מצנע:>

תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

<אחמד טיבי:>

אדוני היושב-ראש, יכול להיות שזה בגלל

שהגעתי באיחור – אבל מה חדש בצו הזה לגבי

- - -?

<היו"ר עמרם מצנע:>

אין חדש.

<יעקב אשר:>

זו הבשורה הפחות טובה.

<היו"ר עמרם מצנע:>

האיחור לא מנע מזה שאין חדש.

<אחמד טיבי:>

לא הפסדתי, אתה אומר.

<יעקב אשר:>

אם היה חדש היית מרוויח, אולי.

<אחמד טיבי:>

נכון. גם אתה.

<היו"ר עמרם מצנע:>

קיימנו את חובת ההתייעצות. אדוני שר

החינוך, בוקר טוב.

<יעקב אשר:>

לגבי עדכון המחירים, אפשר - - - ?

<היו"ר עמרם מצנע:>

זו החלטה של הממשלה.

<יעקב אשר:>

יש היגיון?

<היו"ר עמרם מצנע:>

אין עדכון מחירים.

אנחנו עוברים לנושא המרכזי ומקיימים

הבוקר את המפגש, שהוא כבר מפגש מסורתי, עם

הנהלת משרד החינוך, בראשות שר החינוך

והמנכ"לית, כדי להציג בפנינו את היערכות

משרד החינוך לפתיחת שנת הלימודים. אנחנו

עומדים לפני תחילת שנת הלימודים תשע"ה.

קודם כול, אני רוצה לציין, אדוני שר

החינוך, נמצאים פה רבים מאנשי משרד

החינוך ומהנהלת משרד החינוך, ששנת תשע"ד

התאפיינה בשיתוף פעולה חיובי, פורה

ותכליתי בין משרד החינוך לוועדה. יש לא

מעט דברים שעלו על הפרק, קיבלו תשובה,

קיבלו פתרון ואנחנו בדרך של התמודדות עם

נושאים רבים ומגוונים, ואני מקווה שגם

שנת תשע"ה תהיה כזו.

המשך מבצע "צוק איתן" והעובדה שתושבי

המדינה בכלל, אבל בעיקר בדרום - ואם

מתמקדים יותר, אז יישובי עוטף עזה -

נמצאים תחת איום רקטות ומחויבים במשטר

מיוחד של פיקוד העורף, מחייב אותנו להניח

– אני מקווה שההנחה הזו תתבדה - שפתיחת

שנת הלימודים תהיה שונה ומוגבלת באם לא

תהיה הסדרה עד המועד הזה. אני מקווה שנשמע

ממשרד החינוך, ואני רואה פה את פיקוד

העורף, בנושאים האלה.

שנת הלימודים תשע"ה היא שנה של תחילת

מימוש רפורמות, ועל כך נשמע בוודאי משר

החינוך. דרך אגב, דיון בנושא פתיחת שנת

הלימודים במוסדות האקדמאיים נקיים

בנפרד, וגם שם יש לא מעט רפורמות ושינויים

שקשורים קשר ישיר לשינויים והרפורמות

בחינוך העל-יסודי והמשילות, שעדיין לא

הגיעה אלינו, אבל בהחלט בשנה הבאה נעסוק

בזה, גם בנושאים של המכינות הקדם-אקדמיות.

נושאים רבים בהחלט עלו, נדבר עליהם כאשר

נקיים את הישיבה.

הייתי רוצה לשמוע מכם, שר החינוך, על

קשיים צפויים לקראת פתיחת שנת הלימודים

ודרכי ההיערכות אליהם, ואני מדבר מעבר

להיערכות "צוק איתן", אלא באיומים על

השבתות כאלה ואחרות ונושאים שעדיין לא

הגיעו לפתרונם לקראת שנת הלימודים

הקרובה.

גם אנחנו, בוועדה, ואני מניח שנציגי

הציבור שנמצאים כאן, מודעים לכך שאין שום

דרך בעולם לפתור את כל הבעיות במחי יד אחת

– לא בשנה אחת, לא בשנתיים. השאלה שאנחנו

צריכים תמיד לתת עליה תשובה היא עד כמה

אנחנו נמצאים בכיוון של שיפור, של

התקדמות, של שינויים לטובה במערכות

השונות. הצגת בפנינו לפני מספר שבועות את

נושא הלימודים, החינוך ודרכי הוראה

משמעותיים השונים. אנחנו מברכים על

החתימה על ההסכם עם ארגון המורים

העל-יסודיים ועם השלטון המקומי על

הנושאים שעומדים על הפרק, ונשמח לשמוע

מכם. בבקשה.

ברשותך, נגביל את ההצגה שלכם עד 35–40 דקות,

כדי לתת אחר כך אפשרות למשתתפים להתייחס.

בבקשה.

<שר החינוך שי פירון:>

בוקר טוב. אם ככה, אקצר מאוד מאוד מאוד

ואתן למנכ"לית לעשות הצגה מקצועית.

קודם כול אני להודות לך, חבר הכנסת עמרם

מצנע, על היכולת שלנו לנהל את הדברים

במהלך השנה האחרונה. בשל לחץ הזמן, כי יש

מיליון נושאים שעומדים על הפרק, אעשה את

זה מאוד בקיצור ואני מניח שנפספס הרבה

מאוד דברים, אבל זאת החלטתך ואני מכבד

אותה.

אנחנו מתחילים את השנה באופן כזה שכדאי

מאוד לעמוד על הדברים שאמרנו בשנה שעברה,

איך אנחנו רוצים להתכונן לקראת השנה

הבאה, ולבחון בצורה מאוד פשוטה ובהירה

האם ההתחייבויות שעמדנו עליהן בהצגת

התוכנית האסטרטגית במהלך החופשה הגדולה

הקודמת התקיימו או לא. זאת בעצם השאלה

העמוקה שאותה אנחנו צריכים לבחון, ואציג

את זה באופן הבא.

הגענו למסקנה שבמערכת החינוך הישראלית

יש מצד אחד כוחות מרובים וטובים ומצד שני

יש בה הרבה מאוד מוקדי חולשה או אתגרים

שחייבים להתמודד אתם כדי להגיע לשיפור

משמעותי במערכת החינוך הישראלית. כשאני

מדבר על מערכת החינוך הישראלית אני מדבר

על שלושה מעגלים: המעגל הראשון הוא מעגל

הפערים; המעגל השני הוא מעגל ההישגים –

וזה מעגל שצריך לדבר עליו, אי אפשר להתחמק

ממנו; והמעגל השלישי זה מעגל של כל מה

שנכנס תחת הסוגיה של חינוך ערכי, של

מחויבות לערכים, למידות מתוקנות, לאתוס

לאומי ועוד כהנה וכהנה. כל מה שאנחנו

מנסים לעשות זה להתמודד עם שלושת הדברים

הללו.

אני מודע לעובדה שבנוהג שבעולם עדיף לקחת

נקודה אחת, להתעסק בה, להציג הישגים בה

ולהראות הצלחה מסוימת כזאת או אחרת. אפשר

לקחת את אחד מהיעדים שהצגתי עכשיו - אפשר

לקחת יעד של העלאת הישגים, אפשר לקחת יעד

של חינוך ערכי. בדרך כלל, בנוהג שבעולם,

אנחנו לא נוהגים לקחת כמה וכמה יעדים

במכה ולהציג אותם קדימה. אני תופס את

הדברים אחרת, משלושה טעמים. הטעם הראשון

הוא: חינוך זה גלגל שיניים; נגעת רק

בהישגים ולא נגעת בערכים, נגעת רק בערכים

ולא נגעת בצמצום פערים, לא עשית שום דבר.

הסיבה השניה היא משום שאני חושב שכל ילד

הוא ילד רק פעם אחת, וכאשר אתה אומר: טוב,

אטפל עכשיו רק בדבר מסוים – בשביל מאות

אלפי הילדים שנמצאים עכשיו במערכת זו לא

תשובה טובה. הדבר השלישי, משום שאני חוזר

כל הזמן על המשפט שחינוך זה לא פודינג,

ושום דבר אמיתי בחינוך לא קורה מיד. אין

דבר אחד בחינוך שהוא לא תהליך ארוך טווח,

וזו צריכה להיות אחת מהנחות היסוד של כל

מה שאנחנו מדברים עליו. אנחנו מדברים על

תהליכים ארוכים. אנחנו מדברים על משהו

שהוא מנוגד לכאורה ל-DNA של המילה "קדנציה".

רוב הדברים שאנחנו מציגים, לא נראה את

פירותיהם במהלך הקדנציה הראשונה. לא נראה

אותם משום שהם דברים ארוכי טווח, משום שהם

נועדו לעשות שינוי אמיתי בשיח. לכן מה

שאנחנו רוצים להציג זה שאנחנו מתמודדים

עם הרבה מאוד דברים שמערכת החינוך לא

התמודדה אתם הרבה מאוד שנים או התמודדה

אתם באופן חלקי או התמודדה אתם בצורה

מסוימת, שמסיבות תרבותיות וחברתיות לא

הוכיחו את עצמם וצריך לנסות לייצר איזשהו

מבנה הוליסטי.

כדי שזה יצליח צריך לומר את הדברים הבאים.

דבר ראשון, צריך המון הקשבה והמון המון

שיח. אני חושב שמספר האנשים שאני פוגש

ברמה האישית – כל אחד שלא פוגשים אותו

חושב שלא פוגשים אף אחד, אבל ברמה המהותית

אני יכול לומר שנפגשנו עם עשרות אלפי

אנשים. עשרות אלפי אנשים, אני לא מגזים. מי

שיודע מה אני עושה בערבים – מעגלים,

מעגלים, מעגלים ממקום למקום לשיח על

חינוך. ומי שהיה במעגלים האלה יודע שהדבר

שמאפיין אותן זאת העובדה שאני כמעט לא

מדבר. המטרה להגיע למקומות ולשמוע עוד

ועוד ועוד אנשים ולנסות לראות איפה זה

עומד. דבר שני, מעבר להקשבה ולענווה, זאת

ההבנה שבלי קואליציה זה לא יעבוד. הזכרת,

אדוני היושב-ראש, את ההסכם עם ארגון

המורים. אני רוצה לציין שני דברים: אחד,

למדינת ישראל יש מורים נהדרים. בסופו של

דבר, השדרה המרכזית של עובדי החינוך

בישראל היא שדרה מחויבת שממש מוסרת את

הנפש, לפעמים בתנאים לא מיטביים, כדי

להגיע להישגים מקסימליים. חלק מהשיח

לשיפור ולאיכות החינוך בישראל תלוי גם

בשיח שלנו אודות המורים ואודות מעמדם.

ככל שנדבר יותר בשבחם של מורים, לא בדיבור

לא נכון אלא בדיבור אמיתי, וככל שנדגיש את

מרכזיותם ואת היותם כוכבי התרבות

המרכזיים שלנו ואת היותם סוכני השינוי

המרכזיים, הסיכוי להצליח הוא גדול יותר.

אני רוצה לומר שיש לנו שני הישגים. האחד,

הזכרת אותו והוא הישג חשוב מאוד, הוא

הסכמה עם ארגון המורים, חתמנו על הסכם יחד

עם השלטון המקומי. אבל לא פחות חשוב מכך –

בלי שאפרט עכשיו – הגענו להסכמות בין

הסתדרות המורים לבין ארגון המורים. נמצא

את הזמן הראוי להציג את זה. ימי המלחמה

מונעים מאתנו להוציא דברים טרם זמנם, אבל

יושבים פה נציגים של שני הארגונים - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>

מגיעים לפרופורציות.

<שר החינוך שי פירון:>

כן. נפתח את השנה הבאה גם בהסכם עם ארגון

המורים בכל מה שקשור לרפורמת "ישראל עולה

כיתה", אבל גם בהסכמות, בהתאמות בין

הארגונים השונים, שבבוא העת נציג אותם

בצורה מפורטת, ויש בהם כדי לאפשר פתיחת

שנת לימודים במערכת כולה, מגן הילדים ועד

ההשכלה הגבוהה, מתוך תיאום מלא בין

הארגונים השונים ומתוך פתח לתקופה חדשה

שיש בה הרבה הרבה סיכוי.

אני לא נוהג להחמיא מן השפה ולחוץ, אבל

אני לא יכול שלא להחמיא גם לרן וגם ליוסי

על האחריות המאוד מאוד גדולה שהם גילו

במהלך החודשים האחרונים. התנהל שיח מאוד

פתוח, מאוד אמיץ, שם את הכול על השולחן,

אבל בסופו של דבר אני חושב שגם ברמת

החינוך העל-יסודי מול ארגון המורים וגם

ברמת כלל המערכת, כולל הרצף השש-שנתי של

חטיבת ביניים וחטיבה עליונה, אנחנו

מציגים מערכת חדשה, ונציג אותה בפרוטרוט.

אני מקווה מאוד שתהיה בה בשורה גדולה

למערכת.

מה אנחנו רוצים לומר? אנחנו רוצים לומר

שהסיפור הוא בכלל לא מערכת החינוך,

הסיפור הוא החברה הישראלית ובתוך החברה

הישראלית קרו שני תהליכים מאוד מאוד

מסוכנים. התהליך האחד הוא העובדה שהחברה

נכנסה למצב שבו מה שלא מדיד לא קיים.

כשמדברים על חינוך ובודקים חינוך כמו

מאזן של חברת הייטק מגיעים לתוצאות

בעייתיות מאוד, כי כשמודדים חינוך רק לפי

פרמטר אחד, שהוא אחוז ההצלחה בבחינות

בגרות כאלה ואחרות, ולא בודקים פרמטרים

נוספים, כגון: שילוב, נשירה, מגויסות

התגייסות לצרכים של החברה הישראלית ועוד

שורה ארוכה של דברים, מייצרים חברה

שהופכת את החינוך שלה למאזן בבורסה,

למאזן של חברה. זה נובע, בין היתר, גם

מחוסר האמון שלנו בעצמנו, כמערכת חינוך,

ההורים בנו, אנחנו בכולם, ואז המערכת

משתמשת בבחינות הרבות ככלי לבריחה

מעיסוק בשאלות המהות של מערכת החינוך.

אנחנו חושבים שהגיעה העת להחזיר את

הלמידה והחינוך למערכת החינוך.

זו בעיה מאוד גדולה, כי בחברה שלנו

התרגלנו לדבר על דברים מדידים, אז אם אגיד

שאני רוצה לעלות בחמש נקודות – כולם

יודעים מה אני אומר. אם אני אגיד שאני

רוצה שילמדו יותר; אם אגיד שאני רוצה

סקרנות גדולה יותר; אם אגיד שאני רוצה

מחויבות עמוקה יותר לשיח חינוכי; אם אגיד

שאני רוצה שבבית-הספר תהיה אווירה

מאפשרת; אם אני רוצה להגיד שאני רוצה

שבבית-הספר תהיה אווירה נעימה והוליסטית;

אם אגיד שאני רוצה שכל ילד ירגיש עטוף,

מקשיבים לו והוא מוּכל; אם אגיד שאני רוצה

לפתח אתוס ציוני כזה או אחר, אז נגיע למצב

שיגידו: טוב, אבל תגיד משהו מדיד, כי זה לא

בטבלה של האקסל שהתרגלנו לראות במקומון

בסוף שנת הלימודים, אז למה בדיוק זה

מתחבר?

לכן אנחנו מבינים שהשיח שאנחנו מדברים

עליו הוא מצד אחד משהו שברמה הרומנטית כל

אחד היה רוצה לראות, אבל כל אחד גם היה

רוצה לראות תרגום מיידי לפעולות. במהלך

השנה האחרונה הדבר המרכזי שעשינו זה

תרגום של החזון לשורה של פעולות שמביאה

לידי ביטוי את העניין. בעיה אחת זו התפיסה

המדידה של המערכת. הבעיה השניה זו העובדה

שכחלק מתהליכים פוסט-מודרניים שעוברים

על העולם בכלל ועל החברה הישראלית, שהיא

חברה מרובת שבטים, בפרט הגענו למציאות

שבה אין אמת ושום אמיתה לא מחייבת אף אחד,

ואמת של קהילה מסוימת מאיימת על הקהילה

השניה. הניסיון הוא לבנות איזושהי שדרה

מרכזית של מערכת החינוך הישראלית, שאומרת

שני דברים: האחד, יש דברים שהם הבסיס, הם

האתוס, הם הליבה של החברה הישראלית. הדבר

השני: יש לנו יכולת לשמוע גם אמירות

אחרות. היכולת לייצר מערכת שמצד אחד היא

מאוד נחושה ומצד שני מאוד נינוחה; מצד אחד

יודעת מה היא רוצה לומר ומצד שני מאפשרת

לומר דברים מגוונים, שתי המטרות הללו - גם

הגדרה מחודשת של עולם המדידה ומרכזיותו

במערכת החינוך וגם היכולת לייצר ליבה לצד

פלורליזם - עומדים במוקד של הרצון לשנות

באופן דרמטי קודם כול את ההגדרה של מה הוא

בית-ספר, מה הוא חינוך ואיך אנחנו רוצים

שמדינת ישראל תיראה.

בתפקידי הקודם, ב"הכול חינוך", פגשתי את מי

שהוביל את זה, מקינזי, והוא אמר שהתנאי

שלו לעבוד אתי זה שלא אשתמש לעולם במשפט

הבא; המשפט שהוא ביקש שלא אומר לעולם הוא:

"בישראל זה אחרת". אנחנו לא יכולים שלא

לשאול את עצמנו למה יש כאן בין פי חמישה

או פי עשרה יותר אירועי בחינה מאשר בכל

מדינה אחרת. אנחנו לא יכולים להתחמק

מהשאלה הזאת, אנחנו חייבים לשאול את

עצמנו למה זה קורה. אני לא יכולים לשאול

את עצמנו למה רמת הרגולציה פה שונה מרמת

הרגולציה בכל מדינה אחרת; אנחנו לא

יכולים לשאול את עצמנו למה רמת האמון של

מערכת ההשכלה הגבוהה במערכת התיכונית

שונה ממה שמקובל במדינות אחרות. אין

מדינה בעולם, למעט מדינה אחת – גם אדע

להסביר למה – שתלמידיה צריכים לסיים 12

שנות לימוד, לעשות, נכון להיום, בין 25 ל-35

אירועי בחינה ואחרי שלוש שנים או ארבע

שנים צבא ועוד שנת י"ג לספר להם שהם גם

צריכים לבזבז עוד שנה ועוד כסף כדי לעשות

גם בחינה פסיכומטרית. אין מדינה כזאת

בעולם. אין מדינה כזאת, זה בדוק בכל קנה

מידה אפשרי.

לכן, מה שאנחנו רוצים להציע עכשיו, בראש

ובראשונה, זו תרבות אחרת למדינת ישראל, זה

שיח אחר שאומר: פעם ראשונה יש לנו אמון

במערכת החינוך, במובן העמוק של המילה. אני

מנהל שיחות ארוכות מאוד עם ראשי ההשכלה

הגבוהה, ואחד הדברים המרכזיים שאנחנו

רוצים לשנות אותם זה לדבר על רצף חינוכי.

לא עוד בתי-הספר הם חברת כוח האדם של

ההשכלה הגבוהה – הם יגידו לנו מה הדרישות

שהם רוצים מהעובד שיגיע אליהם – אלא צרף

חינוכי עם אחריות הדדית, עם שיח הדדי, עם

היכולת לייצר משהו כזה או אחר.

אשר על כן מיקדנו את עצמנו בשלושה מעגלים.

לא לפני שאומר: אי אפשר להספיק הכול, ויש

עוד הרבה מאוד תחומים שלא נגענו בהם ויש

עוד הרבה מאוד תחומים שנצטרך לעשות בהם

עבודת עומק. הם לא מעטים. אבל בואו נאמר

איך ארגנו את זה תחת שלוש כותרות.

הכותרת האחרת, כמו שאמרנו - למידה

משמעותית. למען הסר ספק, זה לא שלא היתה

למידה משמעותית גם עכשיו וזה לא שאין

מורים שעשו עבודת קודש גם עכשיו, וזה לא

שאין הרבה בתי-ספר שהמציאו את עצמם

והובילו - לא את ישראל, את העולם כולו

בראייה לימודית יוצאת דופן. זה לא המצב.

כשאני אומר "עוברים ללמידה משמעותית" אני

מדבר עלי, על המשרד, על האפשור, על היכולת

לתת כלים, על היכולת לראות בזה משהו שלא

מתחרה בממסד אלא דווקא משרת את הממסד,

ביכולת לתת לכל אחד ואחד לייצר מערכת

שמביאה לידי ביטוי את מקומו. אז קודם כול

"ישראל עולה כיתה – עוברים ללמידה

משמעותית" זה ערוץ אחד שמדבר על פדגוגיה.

צריך לומר שבישראל כבר הרבה שנים לא היתה

רפורמה מקיפה בתחום הפדגוגי, של מה היא

הוראה, מה הוא שיעור, מה היא בחינה, איך

בוחנים, מה תחומי הלמידה. על המשפט הזה

אין ויכוח – שכבר שנים רבות לא היתה

רפורמה פדגוגית רחבה בישראל. היו רפורמות

מבניות כאלה ואחרות, היו רפורמות תקצוב

כאלה ואחרות, היו רפורמות רבות וחשובות,

רפורמת החיטוב, שעדיין משום מה לא הושלמה,

וכהנה וכהנה. היו דברים כאלה בחינוך. אבל

רפורמה שאומרת: אנחנו במאה ה-21, יש אתגרים

מאוד מאוד לא פשוטים שבית-הספר נאבק בהם.

ואני רוצה לומר אמירה שלא נוגעת למורים,

היא נוגעת למשרד החינוך: אנחנו נמצאים

ברגעים שבהם אנחנו צריכים להכריע אם

רוצים שבית-הספר יהיה רלוונטי או לא

רלוונטי; אנחנו נמצאים ברגעים שבהם אנחנו

צריכים להכריע אם אנחנו רוצים שהמעשה

החינוכי יהיה מעשה מעצב; אנחנו נמצאים

ברגעים שבהם אנחנו צריכים להכריע האם

אנחנו רוצים שמערכת החינוך תהיה משהו

שמניף ומרים את מדינת ישראל לגבהים חדשים

או לא. אנחנו כל הזמן מתענגים על תוצאות

של הדורות הקודמים, מזכירים לנו את חתני

פרס נובל וכו'. זה לא יציר המערכת הנוכחית.

יש לנו איזה מין פתרון כזה – חרדים

וערבים. אבל גם אם נזיז את החרדים והערבים

החוצה מהמספרים ונשווה מצוינים

למצוינים, בלי חרדים ובלי ערבים, אנחנו לא

במקומות מספיק טובים. זה לא נובע בגלל

שהמורים לא טובים, זה נובע בגלל שאנחנו

צריכים לעשות איזשהו שינוי בחשיבה

ובתודעה מגן הילדים ועד התיכון והשאלה

היא מה הן מטרות הלמידה, מה הן מטרות

החינוך ואיך מובילים את הדברים קדימה.

חשבתי לתומי, ואני אומר לתומי באמת,

שהתהליך צריך להיות הרבה יותר מהיר,

ושגיתי בכך. אני חושב שהתהליך הוא לא מהיר

אבל הוא מותאם ליכולת התנועה של המערכת,

משום שכשאנחנו מדברים על בעיות של אמון

הן על כל המערכת ואך טבעי הוא שכל מנהל

ומורה יגיד: ומי תוקע לידי שבעוד שנתיים

ובעוד שלוש וכו'. לכן הלכנו על מתווה

שמדגיש קודם כול הפחתה דרמטית במספר

אירועי הבחינה שילד נבחן, הן ביסודי

במסגרת בחינות המיצ"ב – אנחנו עוברים

לבחינה של פעם בשלוש שנים, בלי כל מיני

תרגילים של פנימי, חצי פנימי, רבע פנימי,

חיצוני. פעם בשלוש שנים, נקודה, כמקובל

ברוב המדינות המתוקנות בעולם. בשאר הזמן,

יש שנתיים כדי לבנות תוכנית אסטרטגית

פנים בית-ספרית כדי לתקן או למקסם או לשפר

את התוצאות שמצאנו. במערכת העל-יסודית

הולכים למהלך של סדר גודל של בין 10 ל-12

אירועי בחינה, מרוכזים בכיתות י"א-י"ב,

מתוך מגמה קודם כול, בשלב הראשון, להקטין

מסדר גודל של כ-20 אירועי בחינה לילדים

שב-21 יחידות לימוד ועד בין 25 ל-35 לילדים

שנמצאים בין 30 ל-40 יחידות לימוד. זה מהלך

דרמטי שמשנה באופן מהותי את המוקד של

בית-הספר ומעביר אותו ממקום של אירועי

בחינה חיצוניים – ואני מדגיש את המילה

"חיצוניים" – למקום של למידה פנימית.

אני רוצה להבהיר - אני לא נגד מדידה, אבל

גם את המדידה צריך להתאים ללמידה. לעשות

בחינה במתכונת שאנחנו רגילים עכשיו לא

מתכתב עם צורכי המאה ה-21. כתיבת עבודה –

דרך מאוד נכונה, פרזנטציה, דיבייט, שיח,

פרויקט גמר. אני רוצה שלא יהיו אי-הבנות –

המטרה היא לא להוריד את אירועי הבחינה

אלא המטרה היא להעצים את בית-הספר, לתת

לבית-הספר משקל גדול, לייצר מהלך שבו

בית-הספר יוכל לתת לעצמו מקום נרחב, דרך

אירועי מדידה שמותאמים לתפיסת ההוראה

שלו ולייחודיות של המורים, מהגן דרך

בית-הספר היסודי, שם באמת יש עולם של

בחינות, והלאה.

אני חושב שמעולם לא היה – ואני גם מציע

לבדוק את זה - פרסום רחב כל כך של כל

החוזרים בכל צורה שהיא. אני קודם כול רוצה

להגיד בעוקצנות לעצמי: כשהייתי מנהל

בית-ספר, כל רפורמה שרציתי לעשות ממני

ומטה היה צריך לעשות מהר; כל רפורמה שרצו

לעשות מעלי ואליי היה צריך לעשות באופן

מדורג. כל אדם בטוח שאת הרפורמה שהוא רוצה

לעשות צריך לעשות מהר וחד ואת מה שרוצים

לעשות עליו חייבים לעשות לאט לאט. זה

טבעי. כיוון שאני רושם כל דבר, נפגשתי עם

890 בני-אדם לפני רפורמת "ישראל עולה כיתה".

הכול כתוב, הכל מסוכם. המשפט המעניין היה:

חייבים להוריד את כל הבחינות - לא במקצוע

שאני מלמד; חייבים לשנות את צורת הלמידה -

לא במקצוע שאני מלמד; חייבים לשנות את

צורת הבחינות – לא במקצוע שאני מלמד. אם

בכל זאת שינו והתהליך קרה, אז הפתרון הוא

להגיד: יש בלגן. אז בוא תראה לי איפה

הבלגן, תראה לי מה כתוב, תראה לי מה חסר לך,

איזה נייר חסר לך, בוא נשב. זה תהליך

נורמטיבי, הוא הגיוני, זה בסדר גמור.

תתחיל שנת הלימודים ב-1 בספטמבר, יעברו

חודש-חודשיים. ואני רוצה להגיד עוד משהו:

אין לי ספק שיהיה באגים, משום שכשעושים

דבר גדול כל כך, באופן טבעי יש כל מיני

דברים שתוך כדי תנועה לא שמים אליהם לב.

השאלה המרכזית היא אם אנחנו מקשיבים, האם

פתוחים להערות והאם אנחנו יודעים לשנות

תוך כדי תנועה. אז אם חסר משהו – אני

מקווה שלא, ואם יש טעות במשהו – אני

מקווה שלא, אבל אני בטח לא חסין מכך - נתקן,

נשפר, נעשה טוב יותר.

הדבר השני שאנחנו מדברים עליו ברפורמה

הפדגוגית זה העצמת מנהלי בתי-הספר

והמורים דרך הרחבת הניהול העצמי באופן

מלא יותר, כאשר הפעם, לראשונה, הוא לא

מתמקד רק בהיבטים הניהוליים הטכניים אלא

הוא נוגע גם תוכניות לימוד. אני רוצה

להגיד משהו שקרה בהנהלת משרד החינוך

בישיבתה האחרונה. מעולם – גם את זה אפשר

לבדוק - לא היה זרם גדול כל כך של בתי-ספר

בחינוך המוכר שאינו רשמי, ואני לא מדבר על

בתי-ספר חרדים בלבד, שפנו למערכת

הציבורית וביקשו להצטרך אליה בחזרה.

מישהו צריך לשאול את עצמו מה הגורם

לחינוך הדמוקרטי, לחינוך האנתרופוסופי,

לשורה ארוכה של זרמים ובתי-ספר בתוך

מערכת החינוך, שאומרים: רוצים אנחנו

להיות חלק מהזרם של החינוך הציבורי

בישראל. בדרך כלל המהלך הוא הפוך, בדרך

כלל המהלך הוא מהלך של יציאה החוצה. זה

נובע, בין היתר, מהמקום של העצמה

והאוטונומיה, מהמקום של מנהל בית-הספר

הדמוקרטי מבין שכדי להיות חלק מהחינוך

הציבורי הוא לא צריך "להמיר את דתו". לא זו

בלבד שלא צריך להמיר את דתו, אלא אני, כשר

החינוך, והמנכ"לית אומרים: תביא את

הייחודיות שלך לשולחן העגול הזה כי נורא

חשוב לנו שיתבצע השיח הזה, ואולי דברים

מאוד מאוד מעניינים שאומרים בבית-הספר

הממלכתי-דתי, בבית-הספר התורני, בבית-הספר

המדעי, בבית-הספר הדמוקרטי, בבית-הספר

האנתרופוסופי יהיו במקום ויקבלו איזשהו

שיח אחר.

זה ה-70–30 וזה השינוי של תפיסת הבחינות

וזה הרצון לתת לכל מנהל בית-ספר ולכל

אוכלוסייה לבנות משהו בהתאם לאופי שלה

ובהתאם למקום שלה, וזה הרצון קודם כול

למקד את הלמידה במקום של סקרנות, של פיתוח

ידע במובן העמוק של המילה, ללכת על ההבנה,

ללכת על המשמעות, ללכת על השאלה של מה

שאני קורא למידה משמעותית, חינוך

משמעותי, חיים משמעותיים.

דרך אגב, בתוך הסיפור הזה של "ישראל עולה

כיתה" צריך לומר שישנם תהליכים בכל אחת

משכבות הגיל וגם יש תוכניות לפי סוגי

החינוך: חינוך מיוחד, מערכת החינוך

הרגילה. בכל אחד ואחד מהדברים ניבנו

תוכניות מתאימות למה זה אומר למידה

משמעותית בכל אחת ואחת מהקבוצות הללו.

המעגל השני הוא מעגל "מחנכים מסביב

לשעון". זאת התפיסה שאומרת שאנחנו לא

יכולים יותר לראות בית-ספר רק בהקשר של

למידה, רק של מפגש מורה-תלמיד מסביב

לתוכן. האם זה לא היה לפני כן? בוודאי

שהיה, אני חוזר על המשפט הזה כל הזמן.

אנחנו מדברים על מה המערכת משדרת ולמה

היא מקצה משאבים. דוגמה אחת קטנה, דוגמית,

ראיתם בקיץ האחרון. דרך אגב, הדוגמה של

הקיץ האחרון הוא דוגמה לכל מה שאני אומר

עכשיו. הוא דוגמה, פעם ראשונה, ל"מחנכים

מסביב לשעון" – שלושה שבועות המערכת

ממשיכה. מזלי שאני חושב תמיד על מחר ולא

על אתמול, אבל מספר האנשים, כולל חלק מאלה

שנמצאים כאן, שאמרו שזה לא יקרה כן יהיה,

לעגו ואמרו שיבואו או לא יבואו, יצליח לא

יצליח. אני יכול לומר שכל אלה שאמרו שיהיה

בסדר כתבו מכתבי תודה ואלה שלעגו, עדיין

לא היה בהם האומץ לעמוד ולהגיד. 250,000

ילדים בישראל – 220,000 ילדים בכיתות א'-ב',

עוד 30,000 ילדים בכיתות ג' עד ה' - הגיעו

לבתי-הספר לעוד שלושה שבועות. שתיים,

בשונה ממה שאמרו, ברוב מוחץ של המקומות

אלה היו מורים ומנהלים שקיבלו אפשרות

לשכר נוסף מכבד מאוד. שלוש, התכנים היו

תכנים חינוכיים משמעותיים. עובדתית, קרה.

נרחיב את זה בשנה הבאה ל-ג'–ד'. אבל זה לא

העניין, העניין הוא להרחיב את זה על כל

מערכת החינוך כתפיסה, איך אנחנו רואים את

בית-הספר, את המתנ"ס או את תנועת הנוער או

את החוג כרצף אחד הוליסטי שעוטף את הילד

בתקופה מרובת סיכונים 24/7, 365 ימים בשנה.

לא אמנה את הפרטים בגלל הזמן, מה עושים

בכל דבר ודבר, כי מי שמכיר יודע אילו

שינויים יש בתקנות ארגוני נוער, אילו

שינויים יש בתקנות תנועות נוער, איזה

משאבים אדירים מוקצים למקומות האלה. מי

שמכיר יודע. לצערנו, המלחמה יצרה קצת

שינויים בדבר הזה, אבל המשרד הקצה למעלה

מ-10 מיליון שקלים לערי נוער במהלך הקיץ,

ועוד נעשה משהו עם בני הנוער, מה שנספיק

בזמן שנותר.

הנקודה השלישית היא הסוגיה של "האחר הוא

אני". ישנם כמה וכמה מהלכים אסטרטגיים

שצריך לומר אותם. קודם כול, "האחר הוא אני",

אני רוצה לקחת אותו פעם ראשונה לסוגיה של

צמצום פערים. שנים רבות מדינת ישראל

מדברת על תקצוב דיפרנציאלי ולא עשתה את

זה. לא עשתה את זה, עובדתית. אנחנו מתחילים

תקצוב דיפרנציאלי.

<קריאה:>

מתי?

<שר החינוך שי פירון:>

בשנת הלימודים הקרובה.

<רינה גוזי:>

לא שמעתי מהמנכ"לית.

<מיכל כהן:>

אמרתי.

<שר החינוך שי פירון:>

אנחנו מתחילים תוכנית של תקצוב

דיפרנציאלי בשנת הלימודים הקרובה, בעזרת

השם, מה שלא נעשה מעולם. התוכנית הזאת

תהיה פרושה, היא תהיה מידתית, היא תהיה

הדרגתית, היא תייצר שינוי דרמטי במהלך של

חמש שנים. התוכנית הזאת, לראשונה, לא תהיה

קוסמטית אלא תהיה אמיתית, היא תמנף באופן

אמיתי שכבות מוחלשות ותיתן להן יכולת

להגיע למיצוי ההישגים שלהן. אני לא חושב

שלמדינת ישראל יש את הפריבילגיה לא לעסוק

בצמצום פערים בגלל המוצא האתני של השכבות

המוחלשות. אני לא חושב ככה. אני חושב שצדק

חברתי הוא צדק חברתי, וזה חלק מהחזון שלי

לראות את מדינת ישראל כמדינה שהיא חברת

מופת, ואסור שזה יהיה קשור בשום צורה שהיא

לצדדים השונים של מרכז, ימין ושמאל. בשלב

הראשון, בסיכום עם השלטון המקומי, הולכים

על התקצוב הדיפרנציאלי רק בשעות. כל שאר

הדברים, כחלק מהדיונים הרבים על הסלים

הנוספים, נקיים דיון גם בדבר הזה.

הדבר השני שיהיה בתוכנית של "האחר הוא

אני", מבחינתי, שלא נוכל לקבל מערכת –

כשאני אומר "מערכת" אני לא מתכוון למערכת

החינוך, אני מדבר על הצעירים אבל לאו

דווקא על מערכת החינוך - שיש בה גילויים

של גזענות ושנאת האחר מכל סוג שהוא. אני

לא יכול להשלים עם הקולות הרבים מכיוונים

שונים שנשמעו במהלך הימים של מבצע "צוק

איתן". חברה לא נמדדת בזמן שלום, חברה

נמדדת בזמן מלחמה, וצריך לדעת, מעבר

לשאלות המוסריות הכלליות, שביטויים של

שנאה פוגעים בראש ובראשונה במי שמתבטא

כך. מה שמזהם את הנפש, מה שפוגע בנפש האומר

לא ייגמר ביום שהמלחמה תיגמר. אנחנו

נקדיש את השבוע הראשון של שנת הלימודים –

המנכ"לית תציג את זה אחר כך - לשיח מעמיק

מאוד בכל מה שנוגע לקבלת האחר מכל סוג

שהוא. אני לא מוכן שאזרחים ערבים במדינת

ישראל, אנשים שיש להם עמדות שמאליות

במדינת ישראל או, בהקשרים אחרים, אנשים

שיש להם עמדות דתיות במדינת ישראל,

ירגישו אזרחים סוג ב'. אני לא מוכן לקבל

שיח, שבעיקר בא לידי ביטוי ברשתות

החברתיות, שבו בתקופה שבה מתגלים הפנים

היפות של החברה הישראלית מתגלים גם צדדים

מכוערים. אני גם לא מוכן לצבוע את כל

החברה הישראלית בצבעים האלה, משום שזו

תהיה טעות אם לא נראה גם את הפנים היפות

שמתגלות בתקופות האלה.

אבל בתקופה האחרונה ראינו כמה וכמה

אירועים מדאיגים מאוד, הן ברמת השיח, הן

ברמת הרצח המתועב של מוחמד אבו ח'דיר.

אנחנו יודעים לדבר, וטוב שכך, על הרצח

המזעזע של שלושת הנערים, אבל בקיץ האחרון

היו ארבעה מקרי רציחה ולא שלושה. אסור

לנו, כיהודים וכציונים, להפלות בין דם לדם

ובין דין לדין. במדינת ישראל היו ארבעה

מעשי רצח בחופש הגדול האחרון, בקיץ

האחרון, וכולם מזעזעים וכולם מהווים

פגיעה מהותית ביסוד הבסיסי של צלם

האלוהים שבאדם. תפקידנו כחברה להילחם בכל

האירועים הללו בכל החזיתות. זה יהיה נורא

אם חברה מסוימת תחלק ציונים ותגיד: הרוצח

הזה הוא לא בדיוק רוצח כי הוא לא שפוי,

והרוצח הזה הוא כן שפוי, כי רצח הוא רצח

הוא רצח. וכמו שלא הייתי רוצה שכשמישהו,

חס וחלילה, יפגע בילדים הקרובים לי אז הצד

של הרוצחים יגידו: הוא לא, זה לא – אני גם

לא מוכן להגיד את זה במקרה הזה. נעשו

ארבעה מקרי רצח מתועבים במדינת ישראל,

ומערכת החינוך הישראלית תיקח על עצמה,

היא לא תתחמק מהמשימה, תוך מגוון הדעות

ומגוון הקולות מצד אחד להדגיש את הטוב

והיפה שבמדינת ישראל ואת הטוב והיפה

שבחברה הישראלית, ומצד שני לדבר גם על

הבעיות האלה.

אתמול התקיימה עוד פגישה במשרדי על

הרפורמה המרכזית בכל מה שנוגע בחינוך

הערבי. זה צריך לבוא לידי ביטוי בחמישה

מעגלים: קודם כול, במעגל התשתיות באופן

מאוד משמעותי ועמוק. יש שם פערים בלתי

נסבלים. פעם שניה, במעגל המורים – איכות

המורים, הניהול וכו'; פעם שלישית בחינוך

הלא פורמלי, שלא קיים בצורה מספקת וראויה;

פעם רביעית בתעסוקה ופעם חמישית בחיבור

להשכלה הגבוהה. יש תוכנית שמשרד החינוך

הציג, הן בפני משרד ראש הממשלה והן בפני

משרד האוצר, תוכנית מקיפה שתכליתה לייצר

רפורמה רחבה בכל מה שנוגע במסגרת "האחר

הוא אני" וצמצום פערים בחינוך הערבי.

החינוך הממלכתי החרדי הולך ומתרחב. לא

נוכל לקלוט את כל בתי-הספר שפנו להצטרף,

קשה לנו, מבחינה תקציבית, להיערך לכך. אבל

המחוז החרדי הולך וגדל בממדים גדולים ממה

שתכננו. אני מניח שבזמן הקרוב נצליח לסכם

גם על מתווה פעולה משותף עם רשת "מעיין

החינוך התורני", שתייצר שינוי דרמטי

בחיבור של חלקים נרחבים בציבור החרדי

לתוך החינוך הציבורי.

אנחנו מבינים שמדינת ישראל לא תוכל לייצר

אופק בלי חינוך מקצועי, חינוך טכנולוגי.

במהלך השנה הזאת נעשה חידוש גדול, אבל רק

אומר שאחד המהלכים הדרמטיים שיקרו ב-1

בספטמבר, סנונית ראשונה, זה מעבר של שבעה

בתי-ספר ממשרד הכלכלה למשרד החינוך. זה

מהלך שהתחייבנו אליו וגם אותו אנחנו

עושים. זה מהלך שנשלים אותו במהלך התקופה

הקרובה.

נלך לתהליך רחב מאוד בעוד מגוון רחב של

תחומים. אעצור כאן.

<היו"ר עמרם מצנע:>

תודה.

מיכל, אני מציע שתתמקדי בדברים העיקריים

שהשר לא דיבר עליהם כי אחרת נחסל את לוח

הזמנים.

<מיכל כהן:>

אין בעיה, אקצר. היינו פה כל השנה, אז

הצגנו - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>

חשוב גם שתדגישו אילו קשיים או אילו

בעיות אתם צופים לפתיחת שנת הלימודים.

(הצגת מצגת)

<מיכל כהן:>

בהכנה של המצגת השנה עברנו כמעט על כל

הנושאים וראינו שהיושב-ראש הזמין אותנו

די בתכיפות להציג כל פעם נושא אחר במערכת

החינוך, כך שבאמת אעבור במהרה על התכנים

ואיפה שצריך אתמקד.

נתחיל בנתונים. תלמידים בבתי-הספר –

במערכת החינוך הישראלית בבתי-הספר אנחנו

רואים 1.622 מיליון תלמידים. זה לא כולל את

גני הילדים, שהם עוד 458,000. בסך הכול כ-2

מיליון תלמידים ויותר במערכת החינוך.

רואים פה חלוקה לפי מגזרים. הקווים

מקבילים והם בעלייה מתמדת לפי גידול

טבעי. אנחנו מסתכלים בחינוך היסודי לפי

מגזר. אחר כך אנחנו מדברים על התלמידים

בחינוך העברי לפי הזרמים: חינוך חרדי,

ממלכתי-דתי וממלכתי.

בטבלה רואים את הגידול הטבעי במערכת

החינוך של עובדי ההוראה, של הכיתות, של

המוסדות, של מספרי התלמידים. שוב, יש פה

התייחסות לנתונים על בתי-הספר. למטה בקטן

כתוב מספר התלמידים בגני הילדים.

ברשותכם, אעבור לתוכנית האסטרטגית לשלוש

השנים הבאות. יש לנו שלוש מטרות מרכזיות,

כפי שהוצג: קידום למידה משמעותית, חינוך

למצוינות ערכית ואזרחית וחיזוק החינוך

הציבורי.

בלמידה המשמעותית טבענו שלושה יעדים

מרכזיים: הבנייה משותפת של תפיסה פדגוגית

כוללת, מגן הילדים ועד י"ב; קידום הישגים

לימודיים, כשהדגש הוא תפקודי לומד במאה

ה-21; והתאמת תוכניות הלימודים, מדדי

ההערכה והמדידה, ההוראה, ההכשרה, הפיתוח

המקצועי וכל מה שקשור ברפורמה פדגוגית.

באופן כללי, כפי שאמר שר החינוך, אנחנו לא

מתעסקים ברפורמה מבנית. אחד הדברים שקשים

אולי למערכת, שאנחנו רוצים לחולל שינוי

מאחורי דלת הכיתה, במעשה היומיומי,

לכאורה פשוט אבל הכל כך מורכב, בין המורה,

התלמיד וכיתתו. לכן הרפורמה הזאת, אם אפשר

לומר, היא רפורמה פדגוגית, איננה עוסקת

במבנה. יש לה השלכות מבניות ברמה של תכנים

ותוכניות, אבל בעיקר היא עוסקת בפדגוגיה

ובמעשה ההוראה.

אם כך, מה אנחנו עושים בנושא של הלמידה

המשמעותית? בחרנו כמה דברים להדגשה,

כשהעקרונות הם: יותר אוטונומיה וגמישות

לכל צוותי ההוראה; פינוי זמן ללמידה –

אנחנו שומעים מורים שאומרים שהם רצים כדי

להספיק את החומר, להספיק ולהספיק, ועכשיו

אנחנו רוצים לייצר יותר זמן ויותר רצף

ללמידה משמעותית; אנחנו מדברים על העמקה

בלמידה על מנת שהלמידה תחווה כיותר

משמעותית; אנחנו מדברים על העמקת לימודי

המדעים; הרחבת ההשכלה הכללית ומעורבות

חברתית וקהילתית.

בנושא אוטונומיה וגמישות פדגוגית – בכל

מערכת החינוך, מכיתה א' ועד י"ב, יהיו

נושאים להרחבה והעמקה. כל שלבי הגיל

ישתמשו באופני ההערכה השונים ולא רק

מבחן. גם מבחן, אבל לא רק מבחן. גמישות

בניצול השעות – אנחנו נותנים מתווה,

אנחנו אומרים לאן צריך להגיע ואנחנו

מאפשרים יותר גמישות בניצול השעות, בהתאם

לנתונים הבית-ספריים, והפעלה של תהליכי

הוראה והערכה מגוונים.

ברמה של פינוי זמן ללמידה - בחינות הבגרות

יחלו בכיתות י"א ו-י"ב; צמצום שאלונים, כפי

שאמרנו; מבנה האשכולות יהיה מבנה של

עברית, ידע עם-עולם ומדינה ומורשת ותרבות

וצמצום ההיבחנות.

העמקה בלמידה - 30% מהחומר הנלמד יהיה

לבחירה, העמקה והרחבה של התלמיד והצוות,

על כך הרצף. בכל הרצף ניתן מטלות ביצוע

וחקר. אינני מדברת רק על החינוך

העל-יסודי, אני מדברת בהחלט גם על החינוך

היסודי, וכל מה שאני מציגה פה כתוב בחוזרי

המנכ"ל. חוזר המנכ"ל האחרון - - -

<שר החינוך שי פירון:>

חוזר המנכ"לית.

<מיכל כהן:>

חוזר המנכ"לית האחרון יתפרסם ב-15 באוגוסט.

קידום נושא העמקת לימודי המדעים - בכיתה

י' יהיו חייבים ללמד וללמוד מדעים, וזה

יהיה תנאי לקבלת תעודת הבגרות. השכלה

כללית, שמעולם לא היתה חלק מתעודת הבגרות,

גם כן. שלוש שנים של מחויבות בקהילה

ובחברה גם כן. הרבה פעמים מדברים על המסר,

שמערכת החינוך מקדמת יותר הישגים ופחות

ערכים, אז הרבה פעמים אנחנו אומרים שאין

לנו את הפריבילגיה. כשאנחנו מקדמים

הישגים אנחנו קודם כול מקדמים ערכים,

במקום שיש ערכים ובמקום שיש העמקה בערכים

נראה גם הישגים יותר גבוהים. אבל אנחנו

נותנים הפעם גם ביטוי, הלכה למעשה, בתעודת

הבגרות וילד בכיתה י', י"א ו-י"ב יידרש

ויעשה, זה יהיה חלק מהמחויבות שלו, לעשות

עשייה בקהילה. כל זה מתוך מחשבה שבסופו של

דבר, כדי לקדם מצוינות במערכת החינוך,

אנחנו לא יכולים לבחור בין ערכים לבין

לימודים. אנחנו יכולים לומר שהשלם הוא

ילד שעושה עשייה חברתית, שנותן מעצמו,

שמקבל מהחברה וגם נותן לה, ובאותה הלימה

גם עושה את זה בהיבט הלימודי. כל התפיסה

של קידום למידה משמעותית באה מהתפיסה של

כיצד ילדים ישיגו יותר, כיצד ילדים ילמדו

יותר, כיצד ילדים יעמיקו יותר, כיצד

הלמידה תהיה משמעותית עבור הילדים ובכך

הם יצטיינו. נוטים לחשוב שכשאנחנו אומרים

פחות מבחנים אז אנחנו מציעים סתלבט

בכיתות. זה ממש לא. אנחנו מדברים על כך

שכדי להיות מצוין אתה צריך להעמיק, אתה

צריך להתמיד ואתה צריך להשקיע זמן ומאמץ.

דגשים בבתי-הספר היסודיים - 25% מסך שעות

הלימוד יהיו לניתוב של צוות ההוראה. צוות

ההוראה יבחר את הפיתוח המקצועי. וכפי

שאמרתי, ולא אחזור, 30% מתוכני ההוראה

ייבחרו על-ידי צוות ההוראה. גם בנושא

המיצ"ב הבטחנו שינוי ויצאנו עם הבשורה.

המיצ"ב הוא על אותם עקרונות: פינוי זמן

ללמידה, יותר פנימי ופחות חיצוני ובעצם

מתן מענה לשונות בין בתי-הספר. התלמידים

בשכבת כיתות ה' ייבחנו בשלושה תחומי דעת,

התלמידים בשכבת כיתות ח' בארבעה תחומי

דעת, בכיתה ב' רק מיצ"ב פנימי. זאת אומרת,

השינוי הדרמטי - לא עוד מבחן כל שנה. צריך

לזכור שעד היום היה מבחן פנימי ומבחן

חיצוני בכל שנה. האמירה שמבחן פנימי

יתנהג אחרת ממבחן חיצוני איננה נכונה. זו

בעיה של מערכת החינוך, זו לא בעיה של

המיצ"ב. המיצ"ב הוא כלי ראוי ונכון למערכת

החינוך, אבל השימושים בו הפכו להיות כמעט

השוט כלפי הילדים והמורים. לכן החלטנו

שיהיה פעם בשלוש שנים מבחן מיצ"ב חיצוני,

וכל השאר, אם ירצה מנהל בית-הספר – יעשה,

ואם לא ירצה - לא יעשה. זה בהתאם לצרכים

הפנימיים. בכך נאפשר ריווח של הלמידה, לא

לומדים לקראת מבחן אלא לומדים לשם העמקת

הלמידה.

ביעד השני, של קידום מצוינות ערכית

וחברתית, אנחנו מדברים על העמקת החינוך

הרגשי, הערכי והחברתי; על טיפוח כלי מיטבי

לחיזוק החוסן והצמיחה והנושא של קבלת

האחר; קידום שוויון הזדמנויות ומיצוי

הפוטנציאל. זה מתחבר היטב גם ללמידה, אם

מאמינים שלמידה משמעותית הולכת ברוחו של

התלמיד גם בנושא הערכי; טיפוח זהות וערכי

מורשת ייחודיים וקידום תפיסה הוליסטית

שמדברת על מחנכים מסביב לשעון.

<קריאה:>

איפה ההורים?

<מיכל כהן:>

"מחנכים מסביב לשעון" – בתי-הספר של החופש

הגדול, כפי שהציג שר החינוך, היו הצלחה

מסחררת. אין ספק שהחיבור של הילדים

לבתי-הספר במהלך הקיץ פעם אחת היה בהיבט

של בתי-הספר של החופש הגדול ופעם שניה,

לצערי, בעקבות המצב הביטחוני. כל בוגר

ומבוגר במערכת החינוך התבקש ליצור קשר עם

הילדים ולהיות אתם בקשר של מבוגר

משמעותי. ראינו גילויים מדהימים של אנשי

חינוך, הרגשנו שמערכת החינוך עובדת גם

בקיץ. הרגשנו שמערכת החינוך לא פסחה על

הקיץ. אני צריכה לציין את המורים ואת

הרשויות, בנושא של בתי-הספר של החופש

הגדול מורים רבים נרתמו. ראינו בכל

בית-ספר איש צוות שמרכז את בית-הספר ואת

הקייטנות וראינו פעילות מרחיבת לב בכל

מוסדות החינוך.

פעילות "הקיץ האחר", כפי שהזכיר שר החינוך,

מדברת על ילדים ונוער מחוץ לשעות

בית-הספר - ערי נוער, "מתחברים בחופים".

צריך לומר שכל הדברים האלה בוצעו, אבל

בוצעו לא בהתאם לתוכניות בגלל "צוק איתן".

<היו"ר עמרם מצנע:>

מיכל, כמה זמן את עוד צריכה?

<מיכל כהן:>

כמה זמן אתה עוד רוצה שאדבר? אם אתה רוצה,

אפסיק.

<היו"ר עמרם מצנע:>

גג עשר דקות.

<מיכל כהן:>

אסתפק אפילו בפחות.

נושא "האחר הוא אני" – דיברנו עליו עם

כניסתו של השר. אנחנו לא עושים נושא שנתי,

אנחנו עושים נושא רב-מערכתי שמדבר על

קידום ערכים וחברת מופת. "האחר הוא אני",

מה יותר מאשר השנה הזו רלוונטי למערכת

החינוך. כפי שאמר שר החינוך, מיד אציג את

פתיחת השנה, שתעסוק בהיבטים של "האחר הוא

אני", נושא של גזענות, הנושא של אפליה

ונושא של כיבוד האחר.

תעודת הבגרות – כבר הצגתי.

הגדלנו את מספר בתי-הספר המתגברים לימודי

יהדות ואת בתי-הספר המשלבים; הגדלת התקנה

במטה לחינוך אזרחי למפגשים בין יהודים

לערבים בצורה דרמטית; והחינוך המיוחד,

דורנר, כמהלך להגברת השילוב בחינוך

היסודי - לפי המספרים שנמצאים פה: בתשע"ג

– 70 תלמידים; תשע"ד – 680 תלמידים; תשע"ה –

1,200, ואנחנו ממשיכים להתרחב כבר בשנה הבאה

ומכפילים את המספרים.

חיזוק החינוך הציבורי זה מטרה שלוש, לא

אכנס לכל ההיבטים. אנחנו מדברים בפעם

הראשונה על הכשרת מפקחים באופן מוסדר,

מנהלים וצוותי חינוך, הנושא של מורים

עומד במרכז העשייה בתשע"ה. נציג את

התוכנית השלמה כשנסיים. אנחנו מדברים על

מתן מענה חינוכי וארגוני, כפי שהשר ציין,

בנושא של הכנסת זרמים נוספים לחינוך

הציבורי; אנחנו מדברים על העצמת המפקחים;

המחוז החרדי, כפי שהשר הציג, שזו באמת

היסטוריה. קיבלנו אישור להקמת המחוז,

למעלה מ-100 תקנים, ובצעדי ענק אנחנו

פותחים מסגרות חינוך, כפי שאנחנו יכולים

ולא כפי הביקוש, כי הביקוש יותר גדול.

החינוך המקצועי הטכנולוגי – נחזור לדבר

עליו כשהתוכנית תהיה מוכנה.

הרחבת אזורי הבחירה המבוקרת – עד השנה

דיברנו על 16 רשויות ומהשנה הבאה נכפיל.

הרעיון הוא של אזורי בחירת הורים

בבתי-ספר וייחודיות בית-ספרית, מתלבש

היטב לנושא של למידה משמעותית, מגדיר

ייחודיות בית-ספרית ומאפשר להורים

ותלמידים לבחור.

פתיחת שנת הלימודים – השבועיים הראשונים

יוקדשו ללמידה ברוח הלמידה המשמעותית.

הנה הדגמה של למידה משמעותית – לוקחים

נושא אקטואלי ומעבירים אותו דרך חווית

הלומד. לא מדלגים על מה שקרה ומאפשרים

לתלמידים ולמורים לעסוק בשבועיים

הראשונים באירועים השונים של הקיץ, לא רק

בנושא "צוק איתן", אלא באירועים השונים של

הקיץ. לכן ביקשנו מכל מנהלי מוסדות

החינוך שיחזרו ב-15 בחודש לבתי-הספר, לפחות

צוותי הניהול, להכין שבועיים אחרים

לפתיחת שנה. השבועיים ייתנו מענה גם

לעיסוק בעובדות, עיסוק באוורור רגשות

ועיסוק בתכנים מהותיים של תופעות של

גזענות, הסתה, אפליה, הכלה, דיון בדילמות

מוסריות והעניין הוא לעורר את התלמידים

ושלא יהיה אמיתות חד-משמעיות – כן לא,

שחור לבן - אלא שיוכלו להתמודד עם השאלות

שעולות לאורך כל הדיון במהלך הקיץ, גם

בהיבט של מה שהשר הזכיר, בהיבט של החטיפה,

בהיבט של הרצח, בהיבט של "צוק איתן", בהיבט

של המלחמה - מה היא מזמנת, מה היא לא מזמנת

וכן הלאה. אנחנו מאפשרים לצוותי החינוך

לדבר, אנחנו רוצים שצוותי החינוך ידברו,

לא לחשוש. אנחנו חושבים שזו המחויבות

שלנו לעסוק בתכנים הרגישים האלה. ביקשנו

שתהיה הפגה מנוהלת. כמובן שהשבועיים

יתייחסו אחרת לתלמידי עוטף עזה, לתלמידים

באפס עד 40 ולתלמידים בשאר המדינה. ביקשנו

התייחסויות שונות במגזרים השונים, כל אחד

לפי ההדגשים שלו, וביקשנו לעשות שבועיים

אחרים. זאת אומרת שאלמנט ההפגה יהיה חלק

מהשגרה. פגשנו ילדים בדרום, כי הילדים

ביקשו לכאורה: תאריכו לנו את הקיץ. בדקנו

אתם, עשינו קבוצות, ראינו שיותר מהכול הם

רוצים לחזור לבית-הספר, הם רוצים שגרה,

אבל בתוך השגרה הם ביקשו גם פאן. אז

ההנחיה שלנו בתוך השגרה לעסוק באוורור

הרגשות, בעובדות, גם בלמידה וגם בהפוגה.

כל הפתיחה תיראה אחרת, וגם בהיבט של

החירום נרענן את ההנחיות. הם תרגלו לא מעט

את ההנחיות, אבל תצאנה הנחיות מסודרות

בהתאם למצב.

אם אתה רוצה שיאמרו כמה משפטים על בטיחות,

ביטחון ובינוי - - - לא? אז סיימתי.

<היו"ר עמרם מצנע:>

המצגת תהיה באתר של הוועדה החל מהיום ומי

שירצה יוכל לראות את הדברים.

חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אני מבקש מכל

הדוברים לנסות לתמצת כדי שאפשר יהיה

לשמוע כמה שיותר אנשים.

<אחמד טיבי:>

תודה, אדוני היושב-ראש. אני חושב שהשר

והמנכ"לית נתנו מענה לחלק מהנקודות שאני

עומד להציג, במיוחד בקשר לחינוך הערבי,

אבל אני רוצה להדגיש שלוש נקודות. החינוך

הבלתי פורמלי, הכשרת המורים והמחסור

בכיתות - אלה נושאים שאנחנו מעלים בתחילת

כל שנת לימודים, וחשוב לשמוע את התשובה

בתחילת כל שנת לימודים ולאחר מכן לראות

מה נשתנה. השאלה שלי היא מה נשתנה מהשנה

שעברה, מה יהיה החידוש, איך יהיה צמצום

פערים מהמצב הקיים, והמצב הקיים הוא מצב

עגום.

תכננתי לשאול על מאבק בגזענות, מפלס

הגזענות וההדרה, במיוחד בתקופת המלחמה,

הגיע לשפל חסר תקדים. השר היטיב להציג את

הבעיה בדבריו. נשאלת השאלה מה עושים בשנת

הלימודים. ראיתי ושמעתי גם את השר וגם את

המנכ"לית מדברים על השבוע הראשון. נדמה לי

שכדי לטפל בחולי קשה כזה - שהוא כרוני,

אגב, הוא לא אקוטי - צריך הרבה יותר מאשר

שבוע. צריך משהו מערכתי.

נדמה לי הכרת האחר, כאשר הסיסמה היא "האחר

הוא אני", מחייבת דווקא יחס אחר ללימוד

השפה הערבית, ונדמה לי שזה לא המצב, אדוני

השר, כאשר ביקשת והורית על ביטול לימודי

חובה של השפה הערבית, ואני עדיין לא מצליח

להבין את הרציונל מאחורי ההחלטה הזאת או

מה התחליף לביטול מבחינת משרד החינוך.

אני רוצה לשאול על מצבם של הילדים

הבדואים בדרום, בתי-הספר בדרום: מקלטים

שאין, אזעקות שאין, ולכן לא פלא שהיה הרוג

ושתי בנותיו נפצעו באחד הכפרים הלא

מוכרים.

<שר החינוך שי פירון:>

לא לא. היה הרוג ובת פצועה ושתי פצועות

ממשפחה אחרת.

<אחמד טיבי:>

כן. אני תמה מה עושה משרד החינוך, כאחראי

ישיר על התלמידים, על חיי התלמידים, לצד

משרדים נוספים, לצד אחריות הממשלה כולה

על חיי האזרחים האלה. כי מתברר שבמקומות

נוספים בארץ, ברוב הארץ, איפה שיש יהודים

למשל, יש מקלטים, יש אזעקות וזה אפקטיבי,

וטוב שכך.

תקצוב לבתי-ספר דמוקרטיים – אני אדבוקט

של בתי-הספר האלה, אני חושב שאלה בתי-ספר

שצריך לתמוך בהם. נדמה לי שביקשת לבקר שם,

כדאי שתבקר.

נקודה אחרונה, דיברתי עם השר – נפגשנו עם

השר כחברי כנסת ערבים - לגבי מצב החינוך

הערבי: הגינות, יושר, מקצוענות. לא רק

הכשרת מורים אלא בחירת המורים והמנהלים

הנכונים. אני מבקש לדעת, אדוני השר, אם אתה

עומד עדיין בהבטחות שהבטחת אז. תודה רבה.

<היו"ר עמרם מצנע:>

תודה רבה.

זאב גולדבלט, בבקשה. גבעתיים.

<זאב גולדבלט:>

אני מדבר לא בשם גבעתיים בלבד. אנחנו

קבוצה של יושבי-ראש ועדי הורים יישוביים

שמייצגים למעלה ממיליון תלמידים עד כאן,

וזה כל הזמן הולך וגדל.

קודם כול, אנחנו רוצים להודות לוועדה

ולחבריה, במיוחד ליושב-ראש ולשר החינוך,

ששומעים את קולנו. אחת הבעיות שאנחנו

מתמודדים אתן – אני מדבר על יושבי-ראש

הוועדים היישוביים וגם הרשויות – בשנים

האחרונות היא הצפיפות בכיתות הלימוד.

הבעיה הזאת מקרינה על רמת הלימוד, על

המשמעת, על יכולת המורים להנחיל את הידע

וכמובן, על התוצאות וההישגים. משרד

החינוך נצמד, לפחות כרגע, לתקן שהוא קבע

מקדמת דנא, דהיינו המספר 40, למרות שהוועדה

שהוא עצמו מינה המליצה, והמשרד אימץ,

להקטין את התקן ל-32 תלמידים בכיתה. אנחנו

קוראים כבר מספר שנים למשרד להכין תוכנית

מדורגת לצמצום מספר התלמידים בכיתה, עד

כה ללא הועיל כי עד לרגע זה לא הוצגה לנו

תוכנית.

דבר שני זה תשלומי הורים. רבות דובר על זה,

היה על זה דיון בוועדה לפני שבועיים וחצי,

גם כתבנו על זה נייר עמדה. עמדתנו

שהתשלומים עצמם זה מס רגרסיבי, לא צודק

ויוצר אפליה דווקא של מעוטי היכולת

וסדקים במרקם הקהילתי. בפועל, להוציא

הצהרות ואמירות כלליות, לא נעשתה שום

פעולה לביטולם או לצמצומם. הגשנו נייר

עמדה, אבל עד כה ללא תגובה.

בטיחות – בשנה החולפת יזמנו ישיבה

בוועדת החינוך והצגנו את בעיית הבטיחות

במוסדות החינוך, בדגש על המגזר הערבי.

עשינו גם מצגת מכובדת. גם כאן לא ראינו

שום פעולה דרמטית לתיקון המצב.

ביטחון – מי שהיה צריך להציג את זה כאן זו

אביבית סימני, היושבת-ראש של אשקלון, אבל

היא נתקעה בדרך אז אני אציג את זה. אירועי

החודש החולף חשפו בצורה בוטה פערים

במיגון במוסדות החינוך, דבר שמשמעותו

היעדר ביטחון לחלק נכבד מתלמידי בתי-הספר

בארץ או מוסדות החינוך בכלל, כולל הגנים.

כשאני מדבר על מוסדות החינוך אני לא מדבר

על תלמידים בלבד, אני מדבר גם על צוותי

ההוראה. אנחנו מדברים על מענה ראוי שאליו

אפשר לפנות את כלל באי מוסדות החינוך

בקצובות הזמן שקבע פיקוד העורף. דהיינו,

מ-15 שניות במרחב צמוד הרצועה ועד ל-1.5 דקות

במרחבים הרחוקים ביותר. חלק נכבד ממוסדות

החינוך בארץ, בתי-הספר יכולים לפנות את

התלמידים למרחבים שעונים להגדרות של

פיקוד העורף, אבל בכפולות זמן של חמש עד

עשר דקות וזה לא נותן מענה. היינו שמחים

אם משרד החינוך ופיקוד העורף יתמודדו עם

המענה הזה.

שני נושאים נוספים, שהם צהרונים וגני

ילדים, אבקש שנציג ירושלים יציג.

<ישראל אליסף:>

השר דיבר על בתי-הספר של החופש הגדול.

אמנם אמרתי את זה בישיבה הקודמת, אבל השר

לא היה, אז אני חושב שארגוני ההורים יגידו

תודה רבה ויישר כוח גדול. התוכנית היתה

מוצלחת. יש מסקנות ולקחים שאנחנו,

בירושלים, הגענו אליהם והם ייצאו בהמשך,

אבל בגדול צריך לדעת גם להגיד תודה ולא רק

ביקורת.

בנושא הצהרונים – יש היעדר של צהרונים

שווים לכל נפש, שאנחנו רוצים שייתנו מענה

לכלל אוכלוסיית התלמידים, גם בגנים וגם

בבתי-הספר היסודיים, באיכות ובסטנדרטים

גבוהים ויאפשרו קיומו של מעין יום

לימודים ארוך, דבר שיאפשר להורים לעבוד

יום שלם ללא דאגות ויעלה משמעותית את

ההכנסה המשפחתית וכתוצאה מזה את התל"ג.

במיוחד אני רוצה לנכון לציין את פרויקט

ציל"ה שניתן באשכולות הסוציו-אקונומיים

הנמוכים, שהתחילו בבשורה גדולה אחרי

המחאה החברתית ואחרי ועדת טרכטנברג, ותוך

שנה מצמצמים משמעותית את השתתפות המשרד

ופוגעים באיכותם. בירושלים באופן ספציפי

אנחנו בבעיה גדולה, שאנחנו חושבים שלא

תיפתר ללא מעורבות אישית של השר, ודיברתי

אתך על זה קודם.

בגני הילדים – למרות הרחבת חוק חינוך

חינם לילדים מגיל שלוש לא ניתן מענה ראוי

לתגבור הגנים לילדים, וזה בעיקר לילדים

לא גמולים. היתה ועדה על הנושא הזה. משרד

החינוך יצא ביוזמה לתגבר את הגנים

בסייעות בנות השירות הלאומי, אך מענה זה

יושם בצורה חלקית בלבד וקיים פער של

למעלה מ-600 בנות שירות כרגע. לא מוצאים לזה

כרגע פתרון. בגני הילדים, נכון להיום, יחס

ילד-מבוגר, אם זו גננת או סייעת, הוא 1:17.5,

כשבמעונות היום שמהם יוצאים לגנים היחס

הוא 1:11 בערך. אנחנו מבקשים לראות תוכנית

איך מצמצמים את היחס הזה, כי ביחס הזה גם

הגננות טוענות שהן לא מסוגלות לתת

פתרונות הולמים וההורים מודאגים כי

הילדים לא מקבלים את הטיפול המיטבי.

לגבי התוכנית לתקצוב דיפרנציאלי – היינו

שמחים לראות פרסום של תוכנית מגובשת.

אני רוצה לגעת בעוד נושא קטן – בתי-ספר

ייחודיים. היה על זה דיון במסגרת תשלומי

הורים, והשר הזכיר בדבר את חשיבות

בתי-הספר הייחודים ואת הרצון להכיל אותם

וללמוד מהם. אבל כרגע משרד החינוך לא

מתקצב את הייחודיות, ולפי חוזר המנכ"ל גם

לא מאשר לגבות מההורים את התשלום של

הייחודיות.

<שר החינוך שי פירון:>

בגלל שאנחנו מקשיבים ליושב-ראש ועד

ההורים בגבעתיים.

<ישראל אליסף:>

כן, אני מקשיב ואני מבין את הבעייתיות

בזה.

<שר החינוך שי פירון:>

סתירה.

<ישראל אליסף:>

מבין מאוד את הסתירה, אבל גם השר מכיר

בערך הייחודיות, אז אם השר לא רוצה שזה

יהיה בתוך תשלומי הורים אז שהשר יתקצב.

אבל אי אפשר לא זה ולא זה.

<שר החינוך שי פירון:>

אני רוצה שתענה לי, כדי שאבין. ילד אחד

מסוים, בגלל שהוא בבית-ספר ייחודי, יקבל

הרבה יותר כסף וילד אחר, שהוא בבית-ספר

בגבעתיים, יקבל פחות כי לבית-הספר הזה

קוראים ייחודי ולשני לא. רק תענה לי אם כן

או לא, שאבין.

<ישראל אליסף:>

אענה בשאלה. יהודי טוב עונה בשאלה. אם השר

מכיר בערך הייחודיות, איך השר חושב

שהייחודיות מתקיימת?

<שר החינוך שי פירון:>

אני מכיר בערך הייחודיות בתוך סל התקציב

של כל ילד בישראל.

<מיכל כהן:>

שוויוני.

<שר החינוך שי פירון:>

70–30, בחירה קהילתית של כל בית-ספר, אנשי

החינוך יכתבו תוכניות מתאימות, יוזמות

חינוכיות, בתי-ספר ניסויים.

<זאב גולדבלט:>

ומעבר לכל מה שאמרנו עד עכשיו, אנחנו גם

רוצים להודות למשרד החינוך על הכיוון

המאוד מאוד חיובי שאנחנו חושבים שהוא

הולך אליו. זה חשוב, המגמה היא מאוד מאוד

חיובית ומעוררת תקווה אמיתית. אבל אני

חושב שצריכים גם לערב אותנו, כהורים,

בתהליך הזה.

<שר החינוך שי פירון:>

אנחנו יושבים עם גדעון פישר.

<זאב גולדבלט:>

גדעון פישר, לצערי, לא מייצג אותנו. הוא

מייצג פחות מ-15 ועדי הורים בארץ, אפילו את

עירו הוא לא מייצג.

<היו"ר עמרם מצנע:>

חברים, תודה.

<זאב גולדבלט:>

אפילו עירו, תל-אביב, קוראת לביצוע בחירות

בארגון.

<ישראל אליסף:>

אפשר להוסיף על זה מילה אחרונה? בתחילת

דבריו השר הזכיר את זה שהיה שיח פורה מאוד

עם שני ארגוני המורים. בסופו של דבר,

אנחנו ההורים של הילדים, אנחנו מביאים

אותם לבתי-הספר, היה ראוי שיתקיים גם שיח

פורה עם ההורים, בדגש על ארגוני ההורים.

<היו"ר עמרם מצנע:>

תודה רבה. חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה.

<יעקב אשר:>

דיברו הרבה מאוד על נושא האחר ועל כיבוד

של ייחודיות. אז כמובן שיש ייחודיות שבאה

מטעמים כאלה ואחרים או מטעמי פינוק כאלה

ואחרים – אז בהחלט זה לא צריך להיות, אני

מסכים. אבל אם יש ייחודיות שבאה מטעמים

ערכיים או מטעמים של השקפה, אותה צריך

לכבד.

גם אני הייתי רוצה לפתוח ולומר תודה

למשרד החינוך ולשר על לימודי הקיץ שהיו

ועל קייטנות הקיץ. יוזמה ברוכה מאוד, אך

לצערי הרב, אני לא יכול לומר את התודה

הזאת בשם הילדים החרדים במדינת ישראל,

וצר לי על כך.

4

6

b

d

˜

š

œ

ž

®

°

²

´

¶

Ú

Ü

6

P

b

d

x

š

œ

ž

¶

Ü

î

ò

摧⃶ƒༀÜ

ì

î

ð

ò

.

0

2

4

€

„

š

œ

ž

ð

ô

摧ᾢÏ~欀䁤

摧ᾢÏ~欀롤

摧ᾢÏ~欀⁤

摧ᾢÏ~欀顤

J

L

r

t

‚

„

L

N

n

p

Š

Œ

ž

n

p

ˆ

Š

¢

¤

o(T, אפילו לא של קדנציה, אם אני מבין נכון.

צריך כמה קדנציות כדי לעשות תהליכים

מסוימים. דיברו פה על תהליכים גדולים

מאוד, גבוהים מאוד, חשובים מאוד. אני חושב

שבית-ספר הוא לא רק מקום להקניית ידע, הוא

גם מקום להקניית ערכים והוא מקום לבחינות

התנהגותיות, גם ערכיות, גם לימודיות.

כמובן, השילוב של הכול יחד.

אבל אני חושב, ואני מוכרח לומר את זה, שיש

דברים שמתברר שאפשר לעשות אותם לא בכמה

קדנציות אלא אפילו בחצי קדנציה או חצי

ממחצית קדנציה, וזה לפגוע בציבורים

מסוימים תחת כותרות כאלה ואחרות ולנסות

להגיע לשיח בצורה של כיפוף ידיים יותר

מאשר שיח. אני בטוח שזו לא האג'נדה של השר,

ואני גם מקווה שזה ישתנה. אבל ישנה תופעה,

שאנחנו חווים אותה, של התניה של תקציבים

והתניה של שוויוניות בסיסית בדברים הכי

בסיסיים. אף אחד מיושבי השולחן הזה לא

יאמין שילדים בחינוך מיוחד יכולים להיות

שונים במדינת ישראל - אחד בגלל שהוא ילד

של חינוך מיוחד חרדי ואחד שלא. גם בדברים

הללו, לצערי הרב, ישנם הבדלים בסיסיים. זה

אפילו לא הוויכוח של הליבה, זה הליבה של

הליבה - ילד עם קשיים, ילד שצריך את השילוב

שלו בתוך בתי-הספר. נושא השילוב הוא אחד

הנושאים הכי חשובים היום, שילוב ילדי

חינוך מיוחד בתוך בתי-הספר, אז ישנם

ציבורים שלא מקבלים אותם, ישנם ציבורים

שצריכים הוצאות ענקיות על נושאים של

רישיונות, בטיחות בריאות וכו', ומצד שני

גם לא מתוקצבים יותר. זאת אומרת, יש כאן

איזושהי אג'נדה.

שמעתי קודם, אדוני השר, את המנכ"לית

שהרחיבה בנושא החינוך החרדי הממלכתי. אני

חושב שמשתמשים באשליה הזאת, שלא תוכל

לבוא ולא תגיע כל עוד כל הילדים החרדים

מקופחים באופן אינטנסיבי ועולֶה בדרגה

במהלך התקופה האחרונה. לומר שיש כזה

גידול בבתי-ספר - צריך לומר את האמת: כמה

בתי-ספר היו קודם במגזר החרדי ונקראים

היום ממלכתי-חרדי, כמה זה המצאות חדשות או

כאלה שעברו מהחינוך הממלכתי-דתי לחינוך

הזה. לא יוכלו לשנות שינויים כאלה, כמו

שאתה מדבר עליהם, באבחה או בצורה של

ניסיון להפוך אותם לאזרחים סוג ב', וזה מה

שקורה גם במעגל התשתיות שדיברת עליו,

אדוני. אדוני יכול לעשות סיור ולראות מה

קורה במגזר, כמה צפיפות בכיתות, במיוחד

אצל הבנות, כמה בתי-ספר נמצאים במבנים

יבילים וכו'. לקחת את הממלכתי-החרדי,

ליצור איזושהי אשליה, שיכול להיות

שבשיחות כאלה ואחרות אפשר לדבר על דברים

כאלה ואחרים, אבל להפוך את האשליה הזאת

למנוף לעצירה כמעט מוחלטת של תקציבים

בסיסיים - ילד הוא ילד הוא ילד, בוודאי אם

הוא חינוך מיוחד, וגם אם שפר עליו גורלו

והוא לא חינוך מיוחד.

לכן אני רוצה לסכם את הדבר הזה ולפנות

אליך וודאי גם למנכ"לית, אל אנשי המקצוע,

השיטה הזאת, האווירה שנצטרך להילחם על

הדברים הכי בסיסיים, לא מקובלת.

דבר שני בנושאים הכלליים, אני רוצה

להעלות את נושא הצהרונים, צהרונים

באשכולות הנמוכים. יש אי-בהירות. יצא

מכתב לרשויות המקומיות, אני חושב שמשרד

החינוך עוד לא קבע מה הולך להיות

באשכולות הנמוכים. אני מדבר על יישובים

פריפריאליים ועל יישובים בסוציו-אקונומי

נמוך. נושא הצהרונים, נושא ירושלים הוא

נושא נפרד בפני עצמו, שפר אליהם מזלם והם

אשכול 4 ולכן כל שנה זו מין חרב מתהפכת.

מצאו איזשהו פתרון בשנה שעברה, צריך

למצוא את הפתרון הזה גם השנה. אבל לאותן

רשויות של 1–3, אם אני זוכר נכון, משרד

החינוך עדיין לא גיבש ולא אמר מה קורה.

הנושאים הפיזיים – לדעתי, אדוני

היושב-ראש, לא הקדשנו לזה מספיק זמן

בדיון. יש את נושא הנגישות. כולנו יודעים

שחוק הנגישות הולך ומתקרב והרשויות

המקומיות הן אלה שהולכות לשאת את החיוב

של החוק הזה. מצד שני, התקצוב עדיין לא

מספיק. נקודה נוספת שאני מבקש לקבל תשבה,

האם כל בתי-הספר, של כל המגזרים, מכל

ההגדרות נמצאים בתוך הפרויקט שנקרא

"נגישות". אם ניקח את פרויקט רעידות האדמה,

שגם כן מופיע כאן ורואים תשעה בתי-ספר

שמטופלים, השאלה מול התוכנית הראשונית,

שגובשה כבר לפני שנים, כמה בתי-ספר כבר

עברו את הטיפול הזה. לדעתי, יש פה חוסר

גדול בתקציב. אני מנסה להעלות לכם להנחתה,

אבל לדעתי בכל הנושא הפיזי אין תוספת

תקציבית, אדוני השר.

שאלה נוספת בנושא של חידוש מבנים. יש

רשויות שבהן יש בתי-ספר ישנים, עתיקים,

שחייבים לחדש אותם וחייבים להשקיע בהם.

התקציב שהונח כאן, האם הוא יותר גדול

מהתקציב של השנה שעברה או מהשנים

האחרונות ואיך עושים להגדיל את התקציב

הזה, כי חידוש מבנים – בונים היום מבנים

חדשים, בונים בתנופה גדולה, זה נכון.

חייבים לתת את הדגש גם לנושא הזה. תקציב

שיפוצי הקיץ הוא שנים באותם מספרים. אני

אומר לכם את זה כראש עיר לשעבר, מתקציב

שיפוצי הקיץ אולי אפשר לעשות שניים-שלושה

משקופים בבתי-הספר. זה לא שיפוצי הקיץ

שצריך לעשות. לדעתי הנושא הפיזי הזה הוא

נושא חשוב מאוד. אדוני השר, לא היית

כשדיברתי קודם, בהיוועצות שהיתה. הערתי

שאותם רכיבים בהשתתפות של המדינה

בהוצאות שאינן שכר מעודכנים משנת –

אמרתי 2003, אני מצטער, זה 2002. זאת אומרת, אם תיקח את נושא החשמל ועלויות כאלה ואחרות,

מ-2002 הכול נמצא באותו מקום.

נקודה אחרונה, ובזה אני מסיים, אמרו את זה

גם לפניי, בנושא הדיפרנציאלי. הייתי רוצה

לדעת, בתור אחד שהוביל את המהלך הזה הרבה

מאוד שנים אחורה, כשזה עוד היה ממש מפחיד

לדבר על זה, והיום השר הכריז על זה – לא רק

היום אלא גם בישיבות קודמות – ויש גם

מהלכים מסוימים, עדיין לא הבנו מספיק מה

הולך לקראות השנה. אני מבין שיש כוונה, יש

רוח המפקד, השאלה איך זה הולך לבוא לידי

ביטוי בשנה הזאת. אשמח מאוד לדעת את זה.

תודה רבה.

<היו"ר עמרם מצנע:>

תודה. עינב, בבקשה.

<עינב גוטרמן:>

בוקר טוב לכולם. אני יושבת-ראש עמותת

"כולנו משפחה". ברשותכם, אני רוצה להתחבר

לדברים שאמרו חבריי מארגוני ההורים

ולציין שזו השנה השניה שאני נוכחת פה

בדיון של היערכות פדגוגית לפתיחת שנת

הלימודים ואין כמעט אף מילה על גנים. היתה

פה אמירה פעם אחת על גני ילדים, נשמח מאוד

לשמוע מה ההיערכות בגני הילדים. אין

התייחסות לזה. אני באה מעולם המשפט,

ובעולם המשפט ידוע שצדק צריך לא רק

להיעשות אלא גם להיראות. אם נעשים דברים

יפים מאוד בתחום גני הילדים, שהם הבסיס

לכל הדברים הנפלאים שאתם רוצים לעשות - אי

אפשר להתחיל את הדברים מגיל 6. אם מדברים

על צמצום פערים חברתיים, על לעטוף ילדים,

על תשומת ילדים, על כך שילד הוא ילד רק פעם

אחת, אז בדיוק מאותה סיבה שאי אפשר לקחת

רק נושא אחד ולטפל רק בו אלא צריך לטפל

בדברים בצורה רוחבית, אז אם אפשר, להקדים

את הגיל שבו מתחילים להשקיע בחינוך, כי

החינוך לא מתחיל מגיל 6.

קונקרטית, כשאנחנו מדברים על גני הילדים,

אנחנו מדברים על הקטנת כיתות, אנחנו

מדברים על תוכנית מאוד מקיפה שנועדה

לצמצם את הצפיפות בכיתות הלימוד. גם כאן,

שוב, אין שום התייחסות לגבי הילדים,

לצפיפות האיומה בגני הילדים, שלפעמים היא

הרבה יותר קריטית.

סייעות – יש תוכנית שמדברת על הוספת בנות

שירות לאומי. השנה מתוך 1,200 כרגע יש רק 700

בנות שירות שהתווספו. אז מעבר לברכות, על

כך שמנסים לתת – בסדר, אני מבינה מה אתה

אומר, אבל מצד שני - - -

<שר החינוך שי פירון:>

אני לא אומר, אני רק - - -

<עינב גוטרמן:>

החיוך וההנהון, הבנתי. אבל מצד שני, מה

עושים עם שאר הגנים? מתוך 1,600 גנים בסך

הכול יש 1,200 גנים שהתכוונתם להוסיף בהם

בנות שירות ויש רק כ-700 בנות שירות? מה

ייעשה בגנים שבהם אין פתרון למצוקת כוח

האדם?

על התאמת מבנים, על הנושא של התזונה

בגנים. לפני כשבועיים עבר חוק הפיקוח על

תזונה במוסדות חינוך. בירכנו על כך את כל

הנוכחים במשרד הבריאות ובמשרד החינוך.

<מיכל כהן:>

הברכות תמיד בשקט. אני אף פעם - - -

<עינב גוטרמן:>

למה בשקט? שלחנו מכתבים, כתבנו. ממש לא

בשקט, אנחנו כל הזמן מברכים.

<זאב גולדבלט:>

למה? לא נתנו מחמאות בקול רם? יותר מזה,

סיימנו בזה בקרשנדו גדול. באגף הזה

מפרגנים לכם עקרונית, מפרגנים לכם כתפיסת

עולם.

<שר החינוך שי פירון:>

ברמת האנקדוטה אני חייב לומר, רק שתביני

עם מה אני מתנהל. מעבר לעובדה שלא לא היו

כמה עשרות מיליונים, ואת יודעת את זה, של

עוד בת שירות לאומי ופתאום יש, אז גם זה

הפך להיות בעיה, אבל נעזוב את זה לרגע. אני

רוצה לומר שיום אחרי שבתי-הספר של הקיץ

התחילו קיבלתי עצומות מחאה מילדים

והורים שמוחים על האוכל הבריא והלא טעים.

<מיכל כהן:>

נכון, על הלחמנייה - - -

<עינב גוטרמן:>

גם לא נוח לחבוש קסדה, אבל בכל זאת - - -

<יעקב אשר:>

ממני לא קיבלת את זה. מההורים החרדים לא

קיבלת את זה.

<שר החינוך שי פירון:>

תקשיבי רגע מה אני אומר לך. אני לא אומר לך

עכשיו סתם. אני רק אומר שקיבלתי עצומה:

איפה השוקו.

<עינב גוטרמן:>

אפשר להגחיך. גם קסדות זה לא כל כך נוח

ואפשר לבוא על זה בטענות - - -

<שר החינוך שי פירון:>

עורכת הדין, אפשר גם אנקדוטות מדי פעם?

בעולם המשפט זה מקובל? רציתי רק להגיד

אנקדוטה שלצד האמירה על האוכל הבריא, על

הלחמנייה החומה - דיון שלם למה הבאתי להם

לחמנייה חומה ולא לחמנייה עם שוקולד

"השחר" ושוקו.

<יעקב אשר:>

יש ילדים שלא הצליחו לעשות את הדיון הזה.

<שר החינוך שי פירון:>

אנחנו מוכנים לקבל אותם מחר בבוקר.

<יעקב אשר:>

שיעברו על דתם.

<היו"ר עמרם מצנע:>

רק כדאי להזכיר שההשקעה הכי גדולה בשנים

האחרונות היא בגיל הרך. נכון שהיא לא פתרה

את כל הבעיות והציפה בעיות אחרות - - -

<עינב גוטרמן:>

לכן אנחנו כאן, בשביל לראות איך זה נפתר,

לא - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>

אילו הייתי שם פה, באמצע השולחן, חצי

מיליארד שקל זה לא היה מספיק לגרד אפילו

את כל מה שכולם רצו.

<שר החינוך שי פירון:>

לא לא לא, אתה טועה. מה שעלה פה זה 10

מיליארד. בדוק. חצי מיליארד אני שם עכשיו

אם אתה פותר את הכול.

<יעקב אשר:>

אגב, 10 מיליארד זה שלוש שנים של התוכנית

ההזויה של אפס מע"מ. שלוש שנות תקציב.

<היו"ר עמרם מצנע:>

אנחנו לא ועדת הכספים. מה שאני רק רוצה

לומר, שבסוף כל אחד שיושב בעמדת המחליט על

סדרי עדיפויות בתקציב נתון, גם אם הוא

גבוה, יודע שצריך לעשות סדרי עדיפויות. זה

כל מה שרציתי לומר.

<עינב גוטרמן:>

חש

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]