פרוטוקול ועדת הכלכלה, מספר 8 מתאריך 16/06/2015

הכנסת העשרים

מושב ראשון

<פרוטוקול מס' 8>

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, כ"ט בסיון התשע"ה (16 ביוני 2015),

שעה 10:00

<סדר היום:>

<חיבור מפעלי התעשייה לגז טבעי>

נכחו:

<חברי הוועדה:>

איתן כבל – היו"ר

נאוה בוקר

דוד ביטן

עבד אל חכים חאג' יחיא

דב חנין

איילת נחמיאס ורבין

טלי פלוסקוב

יעקב פרי

חברי הכנסת:

תמר זנדברג

יוסי יונה

מנואל טרכטנברג

חיים ילין

רחל עזריה

רועי פולקמן

מיקי רוזנטל

<מוזמנים:>

דורון אברהמי – מנהל מינהל סביבה ופיתוח

בר קיימא, משרד הכלכלה

רן כהן – מרכז בכיר, כימיה ונפט, משרד

הכלכלה

זאב ברל – סגן מנהל מינהל סביבה ופיתוח

בר קיימא, משרד הכלכלה

יערה למבגרגר – ייעוץ וחקיקה, משרד

המשפטים

יפים מלמד – סגן מנהל אגף בכיר הנדסה,

רשות הגז הטבעי, משרד התשתיות הלאומיות,

האנרגיה והמים

יהודה גסנר – מנהל ענייני בטיחות הגז

(גפ"מ), משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה

והמים

רונן מרקו – מנהל הנדסה גז טבעי, משרד

התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים

יאשה יורבורסקי – מהנדס ראשי, ממונה

בטיחות, רשות הגז הטבעי, משרד התשתיות

הלאומיות, האנרגיה והמים

קונסטנטין בלוז – סגן מנהל רשות הגז

הטבעי, משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה

והמים

עידן מגידיש – משרד הפנים

ספי בירומי – עו"ד בלשכה המשפטית, משרד

האוצר

אמיר רשף – רכז תעשייה ומסחר, אג"ת, משרד

האוצר

עידו סופר – רפרנט תעשייה ומסחר, אג"ת,

משרד האוצר

צור גלין – ראש אגף איכות אוויר ושינוי

אקלים, אגף תעשיות, המשרד להגנת הסביבה

רעות רבי – אגף איכות אוויר, אגף תעשיות,

המשרד להגנת הסביבה

יעקב וכטל – משנה למנכ"ל ומנהל אגף

תעשייה, מכון התקנים הישראלי

עדי עציץ – מנהל המעבדות למכניקה

והידרוליקה, מכון התקנים הישראלי

אלפרד שמש – מנהל פרויקט הסבה לגז, חברת

חשמל ישראל

אייל חנקין – מנכ"ל "סופרגז", חברות הגז

גילת בוגנים – יועצת משפטית "סופרגז",

חברות הגז

רוני צוקרמן – מנהלת תחום פרויקטים גז

טבעי, "סופרגז", חברות הגז

לימור פוקר – סמנכ"ל "דוראד אנרגיה"

משה שפיצר – מנכ"ל, נגב גז טבעי, חברות

הפועלות בתחום הגז טבעי

יורם כהן – מנכ"ל דלק גז טבעי, חברות

הפועלות בתחום הגז טבעי

שרון רוזנבלט – יועמ"ש, חברת דלק ישראל,

חברות הפועלות בתחום הגז טבעי

איתמר לוי – כלכלן ועוזר מנכ"ל, "נגב גז

טבעי", חברות הפועלות בתחום הגז טבעי

יעל דניאלי – סמנכ"ל רגולציה או "פי. סי.

רותם", חברות הפועלות בתחום הגז טבעי

אורלי בן שמאי – יועצת רגולציה, "דלק

קידוחים", חברות הפועלות בתחום הגז הטבעי

אילן ספקטור – מהנדס ראשי, "אליאנס" חברה

לצמיגים בע"מ

נתנאל היימן – מנהל המחלקה הכלכלית,

התאחדות התעשיינים

ירדן שר – דוברת, התאחדות התעשיינים

יואש בן יצחק – סמנכ"ל שיווק ותקשורת,

התאחדות התעשיינים

אייל ברזילי – מנכ"ל TDO "גז אנרג'י",

התאחדות התעשיינים

עמי גליקליך – מנהל פרויקט הגז במפעלי גז

"שמואל וגניר", התאחדות התעשיינים

רמי גרבלי – סמנכ"ל תפעול, "גלעם בע"מ",

התאחדות התעשיינים

עמית הוכמן – מנהל תפעול ופרויקטים, "שקד

אנרגיה", התאחדות התעשיינים

ערן חיימוביץ – מנכ"ל "פיניציה" תעשיות

זכוכית, התאחדות התעשיינים

אסף מן – מנהל תפעול "פוליביד", התאחדות

התעשיינים

יהל בן-נר – סמנכ"ל לכלכלה ורגולציה,

התאחדות התעשיינים

גבי ביטון – מנכ"ל מפעלי חמצן, יו"ר ועדת

האנרגיה בהתאחדות התעשיינים

סגלין בוריס – מהנדס ראשי, "דור אלון",

התאחדות התעשיינים

רוחלה קורן – מנהלת פרויקטים - הסבת

מפעלים לגז טבעי, חברת "ברן-אפקו בע"מ",

התאחדות התעשיינים

דניאל ששון – מנהלת תחום רישוי

וסטטוטוריקה, גז טבעי, חברת "ברן-אפקו

בע"מ"

ענת קליין – יועמ"ש, גרוס, קלינהנדלר,

חודק, הלוי, גרינברג ושות'.

נתנאל גלבוע – מנכ"ל "סופר אנ. ג'י"

שמואל תורג'מן – מנכ"ל "נתיבי גז לישראל"

– החברה הלאומית לתשתיות תחבורה

גונן סער – מנהל אגף רשויות וגורמי חוץ,

חברת "נתיבי גז ישראל" - החברה הלאומית

לתשתיות תחבורה

ישי אשלגי – ראש תחום רגולציה ודוברות,

"נתיבי גז לישראל" – החברה הלאומית

לתשתיות תחבורה

אריאלה ברגר – הממונה על מחקר האנרגיה,

המכון הישראלי לתכנון כלכלי

נדב אולגן – עו"ד, מייצג מספר מפעלים

שמעוניינים בחיבור לגז טבעי, משרד

ארדינסט בן נתן ושות'

גל רוב – עו"ד, מייצג מספר מפעלים

שמעוניינים בחיבור לגז טבעי, משרד

ארדינסט בן נתן ושות'

ניסן כספי – פורום יצרני חשמל קטנים

בישראל

אור-לי ברלב – מאבק הגז, חדר מצב

נילי אבן-חן – עו"ד, התנועה לאיכות השלטון

יוסי דורפמן – דובר מטה ארגוני מאבק הגז

שאול בשור – משקיף, המשמר החברתי

חובב ינאי – רכז משקיפים, המשמר החברתי

משה ביבי – לוביסט (גורן עמיר), מייצג את

"דוראד"

רומן גרביץ – לוביסט (פוליסי), מייצג את

פורום יצרני החשמל הקטנים

<ייעוץ משפטי: >

איתי עצמון

<מנהלת הוועדה:>

לאה ורון

<רישום פרלמנטרי:>

הילה מליחי

<חיבור מפעלי התעשייה לגז טבעי>

<היו"ר איתן כבל:>

בוקר טוב לכולם, אנחנו פותחים עוד ישיבה

של ועדת הכלכלה. בוקר טוב למנהלת הוועדה,

לחברותי וחברי חברי הכנסת, ליועץ, איתי

עצמון, לרשמת הפרלמנטרית, לכל העובדים.

יוצאים לדרך. נושא הגז נמצא על סדר-יומנו

– אגדיר זאת כך, הוא אחד הנושאים

המרכזיים ביותר שמעסיקים אותנו בימים

אלה, וזה לא לחינם. התבטאתי לא מזמן שקרה

לנו נס. וזה נס. והנס הזה צריך להיות קודם

כל, בראש ובראשונה עבור אזרחי מדינת

ישראל. שאזרחי מדינת ישראל ייהנו מהנס

הזה. בסופו של עניין, אנחנו רוצים שכולם

יהיו מרוצים וכולם ייהנו. אני לא באתי

עכשיו לפתוח את נושא הגז, זה דיון נפרד

שייעשה בזמן הקרוב. אני מניח שכל מי שנמצא

פה בטח קרא או שמע שהודעתי לשר הכלכלה, עם

העתק לראש הממשלה ולכל מי שצריך לדעת, בשם

ועדת הכלכלה, כי בטרם תתקבל החלטה בקבינט

סביב נושאים כאלה ואחרים – אנחנו לא

יודעים מה זה, זה סודי כל כך שאנחנו כבר לא

יודעים במה מדובר. בקבינט

הביטחוני-מדיני, יש חובת היוועצות של השר

הממונה עם ועדת הכלכלה בטרם תתקבל החלטה.

אז צפו לדיון בימים הקרובים בזמן הקרוב

היותר סביב העניין הזה, ושם כבר נרחיב

ונעמיק בשאלות האלה. כוונתי שחברי ואני

בוועדת הכלכלה, בראש ובראשונה, נעסוק

בעניין הזה בצורה המעמיקה ביותר. במה

שתלוי בי – אני אומר ופונה לחברותי

ולחברי מהוועדה – העיסוק בזה לא יהיה של

קואליציה-אופוזיציה, אלא יהיה עיסוק

ענייני, מקצועי, רציני. אני מצפה שבסופו

של עניין – בניואנס כזה או אחר – לוועדה

תהיה עמדה אחידה סביב הנושא הדרמטי הזה.

אני לא רוצה להשתמש בסופרלטיבים גדולים

יותר מזה, אבל זה נושא דרמטי.

הבוקר הזה אנחנו נדרשים לשאלת חיבור הגז

אל המפעלים, אל הצרכנים, אל מי שאמור

באותה שרשרת פעולה ליהנות מהנס הזה,

ובדרך הזו להוזיל, או לאפשר למפעלים

לחיות. עבור חלקם ממש מדובר – וכבר ראינו

את זה בכמה מקומות – שאלה של חיים ומוות

מהבחינה הזאת של הפעלת המפעל. וזה חלק

מאותה שרשרת, או אותו דומינו, שאמורה לתת

מענה מהרגע שמפעלים מתחברים, וצריך

להשפיע על כל נושא התמחור במפעל, ומשם זה

אמור להגיע לצרכן. נכון לרגע זה הנתונים

שהוצגו בפני – אני חושב אני אעליב את

המילה עלובים אם אני אגיד את המילה

עלובים. זה פשוט מביך, מביש. עשרה מפעלים

בלבד. עשרה מפעלים בלבד. עשרה – אתם

מבינים את המספר? מתוך איזה מספר שצריך

להיות? נדמה לי 1,000.

<לאה ורון:>

1,000. 4,000 מפעלים בסך הכול בתעשייה. 1,000

יכולים לעבור הסבה ולהשתמש בגז טבעי.

<היו"ר איתן כבל:>

1,000 שיכולים כבר לעבור להסבה. עשרה מפעלים

בלבד מחוברים. ואנחנו כאן כדי לנסות

ולהבין מדוע עשרה מפעלים – או רק עשרה

מפעלים – מחוברים עד לרגע זה. אומר לכם

כך, כפי שאנחנו נוהגים פה בוועדה, חברי

ואני, שבסיום כל דיון יש החלטה לביצוע עם

לוח זמנים – ואני לא מציע לאף אחד לא

לעמוד בהתחייבויות או בהחלטות של הוועדה

הזאת. אני אומר את זה כפתיח, אמירה, הנפת

דגל, בעיקר בנושא הזה. בכל דיון אני אומר,

מי שלא יכבד את הוועדה הזו, אנחנו נדע לא

לכבד אותו בחזרה. ולכן אני בא בלב פתוח,

בנפש חפצה, להקשיב, לשמוע. ואני מקווה גם

שנצא עם החלטות ראויות. משפט אחרון,

ברשותכם, כל מי שיתייחס, אני מבקש

התייחסות עניינית, קצרה, שיודעת לתת מענה

לשאלות ולתת מענה לדיון שמתקיים ברגע זה.

מי כאן ממשרד התשתיות שיוכל להציג?

<לאה ורון:>

מי ממשרד התשתיות רוצה להציג?

<היו"ר איתן כבל:>

רק ברשותכם, תמיד שם ותפקיד לפרוטוקול

בקול. אני מבקש בהצגת הדברים, לא להפריע

לדובר. בבקשה אדוני. קונסטנטין, בבקשה.

<קונסטנטין בלוז:>

שלום, שמי קונסטנטין בלוז, אני סגן מנהל

רשות הגז. אני אציג את התמונה הכללית של

משק הגז הטבעי בשביל להבין את

הפרופורציות ואת מה שקורה בו. אחרי זה

אולי נעבור לנושאים הספציפיים של צרכנים

אלו ואחרים. קודם כל, צריכת הגז הטבעית

במדינת ישראל התחילה לפני כעשר שנים.

כרגע אנחנו נמצאים במצב שהגז הטבעי מספק

מחצית מייצור חשמל, וכל התעשייה הכבדה

במדינת ישראל עברה כבר לגז הטבעי. כרגע

אנחנו נמצאים במצב שכמעט שליש מכל צריכת

האנרגיה מכל הסוגים במדינת ישראל מסופקת

על-ידי הגז הטבעי. גם במונחים עולמיים,

המעבר מאפס ב-2004 לשליש כיום, זו בסך הכול

הצלחה לא קטנה. נפרסה מערכת הולכה - - -

<רחל עזריה:>

זה למפעלים או שזו חברת חשמל?

<קונסטנטין בלוז:>

עוד פעם, אני חוזר, חוברו כל תחנות הכוח –

גם של חברת החשמל, גם תחנות הכוח הפרטיות

הגדולות, שכרגע הן שלוש, גם תחנות כוח

פרטיות בינוניות, שזה חמש, ו-15 מפעלי

תעשייה הגדולים ביותר.

<קריאה:>

אנחנו סוטים מהנושא. מדובר פה על חיבור

למפעלי התעשייה.

<קונסטנטין בלוז:>

שנייה, תן לי. אנחנו לא סוטים, אנחנו עוד

לא הגענו לנושא. שנייה.

<רחל עזריה:>

- - - זה מבלבל את הנתונים. חברת חשמל לא

רלוונטית.

<היו"ר איתן כבל:>

סליחה, חברת הכנסת רחל עזריה. אני מודה

לכל העוזרים. אמנם יש לי ירידת שמיעה, אבל

אני הבנתי בדיוק מה הוא אומר. יכולתי

לקטוע אותו. אני מודה לאדוני על הרצון

לסייע לי בניהול הדיון, אבל הוא ביקש

להתחיל בקצרה – בקצרה, זו הכוונה, לתת

טיפה – כי הוא רוצה להראות גם עשייה. למה

להפריע לו? הוא רוצה להראות גם בצד הזה, אז

אפשר להגיד – אני הבנתי בדיוק את המגמה.

אוקיי? זה לא ימנע ממני לשאול אותו את

השאלות לגבי הדיון, שזה החיבור. אז בבקשה,

אני מבקש לא להפריע ולקחת בחשבון שגם אם

אני לא נראה מבין, אני מבין. תודה.

<קונסטנטין בלוז:>

מערכת ההולכה היא בדרך כלל השלב הראשון

שפתוח של כל רשת גז טבעי במדינה. במיוחד

במדינה שאין לה היסטוריה של גז טבעי, למשל

כמו בארצות-הברית, ששם התחילו מבארות

קטנים ואחר-כך זה הפך למערכת גדולה.

בישראל אנחנו התחלנו ממערכת ההולכה, היא

נפרסה, והיום היא משרתת את כל הצרכנים

הרלוונטיים לה. רשת חלוקה מתפתחת כשלב

שני. צריך לזכור את לוחות הזמנים. השלב

הראשון של מערכת ההולכה נפרס בתוך שבע או

שמונה שנים. למעשה, ב-2012-2011 הסתיים החיבור

של הצרכנים הרלוונטיים. רשת החלוקה היא

יותר צעירה, והיא זאת שהולכת לחבר את אותם

מפעלים שמדברים עליהם. אני רוצה מראש

להגיד שההערכות של 1,000 מפעלים או 2,000

מפעלים הן לא הערכות שאנחנו כרשות הגז

מכירים. אנחנו ערכנו שני סקרי פוטנציאל –

אחד ב-2004, שני ב-2011. כרגע אנחנו רואים

היגיון של בין 500-400 מפעלים. עוד פעם, לא כל

מי שבאקסל ההסבה שלו היא חיובית באמת

הולך לפרויקט הזה, כי הסבה זה פרויקט לא

פשוט. זה יכול להשבית את המפעל לזמן

מסוים, זה משבית את כוחות ההנהלה. בדרך

כלל, מפעל שיש לו חיסכון של 5,000 או 10,000 שקל לחודש, לא נכנס לעולם הזה של החלוקה.

איפה נמצא כרגע עולם החלוקה? אנחנו נתנו

רישיונות ראשונים בסוף שנת 2009. רישיון של

הולכה ורישיון נתיבי גז ניתן ב-2004. זאת

אומרת, יש פער של חמש שנים ביניהם. היום

אנחנו נמצאים במצב שיש לנו חמישה

רישיונות חלוקה שכל אחד מהם בשלבים שונים

של התפתחות. כרגע הושקעו בחלוקה כ-200

מיליון שקלים, ויש 110 צרכנים שחתמו על

ההסכמים. זאת אומרת, הם נכנסו לעולם הגז

הטבעי וכרגע גם חברות החלוקה מתכננות

אליהם את הקווים והם עושים כרגע את ההסבה.

זאת אומרת, אנחנו נמצאים לקראת אותה

הפריצה של כמות משמעותית של צרכנים

שיתחברו לרשת חלוקה. צריך להבין, יש

איזשהו מדרג גם בתוך החלוקה. בהתחלה

מתחברים צרכנים גדולים יותר כי אצלם

החיסכון הוא גדול יותר, הם צורכים יותר

דלק היום, ואז במעבר לגז הטבעי הם חוסכים

יותר. אפשר לראות את זה אפילו בנתונים.

מתוך אותם עשרה צרכנים שמחוברים כרגע,

ועוד שניים-שלושה שכנראה יצרכו עד סוף

השנה, אולי אפילו יותר, סך הצריכה שלהם

הוא סדר גודל של שמינית מכל הצריכה של

רשתות החלוקה בישראל. זאת אומרת, אלו

הצרכנים הגדולים המשמעותיים של החלוקה,

וכל הבאים בתור הם קטנים יותר. זאת אומרת,

בסך הכמותי, כשאנחנו מסתכלים על המשק

בכללותו, החיבור של אותם 100 צרכנים שכרגע

כבר נכנסו לעולם הגז הטבעי יחסוך את מרב

החיסכון המשקי בתחום התעשייה.

עוד פעם, אנחנו רואים את ההתקדמות שהיא

הרבה יותר טובה מאזור לאזור. בעלי

רישיונות חלוקה שקיבלו אותם לפני שנתיים

בצפון, יש להם כרגע אותו מספר צרכנים

חתומים כמו לצרכנים בדרום ובנגב שהתחילו

הרבה לפני. כי היום המערכות הסטטוטוריות

מכירות יותר את התחום, הצרכנים מכירים

יותר, ויש גם גז טבעי למכירה.

<היו"ר איתן כבל:>

אוקיי. קונסטנטין, יש עוד משהו? עכשיו זה

מעבר לכדרור. עד עכשיו אמרת - - -

<טלי פלוסקוב:>

בסדר, הוא נתן לנו סקירה כללית, זה גם

חשוב.

<היו"ר איתן כבל:>

היית בסדר גמור. היית עד עכשיו בסדר גמור.

אלא אם כן יש לך עוד משהו חשוב מאוד לומר.

<קונסטנטין בלוז:>

לא, יהיה לי, אבל בינתיים - - -

<היו"ר איתן כבל:>

אתה דמות מרכזית סביב השולחן הזה.

<קונסטנטין בלוז:>

לא בדיוק, אבל - - -

<היו"ר איתן כבל:>

לא אמרתי שאתה יותר מזה שאתה הסגן שלו.

התכוונתי שפה אתה הדמות הכי מרכזית

מבחינת רשות המדינה, שאמור להציג בפנינו

את הנתונים.

<קונסטנטין בלוז:>

בסופו של דבר, מה שאני טוען, שישנה

התקדמות. ההתקדמות הזאת היא באמת מחודש

לחודש.

<היו"ר איתן כבל:>

קונסטנטין, אני עוצר אותך פה. תודה. הבנתי.

אני רוצה עכשיו לשאול אותך כמה שאלות,

ברשותך. קודם כל, אבקש, ברשותך, להבין אם

אתה יודע – בכל מקרה, אנחנו מבקשים לדעת

את זה, אם לא היום, אנחנו נבקש את זה בכתב,

זה אחד הדברים שאנחנו צריכים לדעת –

פערים גדולים מאוד בנתונים ביניכם לבין

כל מיני גורמים כאלה ואחרים שעוסקים

בתחום. אז יכול להיות שהם לא מבינים כלום,

אבל אולי – בסופו של עניין, בין 1,000 ל-400,

זה לא פער של מה בכך. אלה נתונים אחרים, זה

מארצות אחרות. זה דבר אחד. דבר שני, זה

בסדר לרכך את העניין, לומר יש מפעלים

גדולים, יש מפעלים קטנים, והמפעלים

הגדולים חשובים יותר, הם מקבלים את

מקסימום הצריכה. אני רוצה לדעת ממך, ולא

קיבלתי, לו"ז. האם אתה יודע לתת לי? יש לי

עוד בקשה, מה שלא יודעים, אומרים לא

יודעים. כדי שלא נמצא את עצמנו במצב שבו

אנחנו הולכים על נתיב שאין לנו מושג בו

ומקבלים נתונים לא נכונים. יש את כל

הנתונים שקיבלנו. לשיטתך, 400 מפעלים שהם

בעלי פוטנציאל לחיבור גז. יש כ-110 מפעלים

שכבר קיבלו את האפשרות. אני אשתמש בשפה

שלך, נכנסו לעולם הגז. יש שני גופים שאמרת

שעוסקים כבר בחלוקה, קיבלו את הרישיונות.

<קונסטנטין בלוז:>

חמישה.

<היו"ר איתן כבל:>

חמישה, אני מתנצל. חמישה גופים שכבר

עסוקים בחלוקה. אחרי ששמת לנו את המסד

הזה, אמור לי בבקשה, לפרוטוקול, מתי

להערכתך המסה הקריטית? לשיטתך, אם זה 400,

לפחות 50% – מה הלו"ז שאתה יודע להגיד לי

שהם כולם מחוברים ואין אתם שום בעיות?

<קונסטנטין בלוז:>

להערכתי, פריסת הקווים – ואגב היא נמצאת

ברישיונות של החברות והם כולם נמצאים

באינטרנט. אומנם לפעמים יש עדכונים, אבל

הם נמצאים כולם באינטרנט. להערכתי,

ההשלמה של הצרכנים שכרגע חתומים על

חוזים, רובם בתוך שנתיים וחצי מהיום. יש

כאלה שנמצאים באזורים מרוחקים מאוד - - -

<היו"ר איתן כבל:>

המרחקים בארץ זה עניין יחסי.

<קונסטנטין בלוז:>

זה סדר הגודל.

<היו"ר איתן כבל:>

גם סבתא שלי הייתה אומרת לי במוצאי-שבת

כשהייתי נוסע לירושלים מראש-העין –

עכשיו? זה לא כזה – אתה יודע.

<קונסטנטין בלוז:>

צריך להבין איזושהי מגמה. אין היום שום

מניעה שעוד 200 צרכנים יחתמו על ההסכמים

האלה. אין שום מניעה?

<היו"ר איתן כבל:>

אז מה המניעה?

<קונסטנטין בלוז:>

כרגע יש שתי מגבלות, אפילו שלוש מגבלות,

מרכזיות בתחום הזה. גז טבעי הוא לא מוצר

חיוני, צריך להבין. גז טבעי הוא אחד

ממוצרי דלק, והוא מתחרה עם מוצרים אחרים

שרובם תזקיקים. היום, בעקבות ירידת מחירי

הנפט, צרכנים שצורכים מזוט, קשה יותר

לשכנע אותם לעבור לגז טבעי.

<היו"ר איתן כבל:>

קונסטנטין, ברשותך.

<קונסטנטין בלוז:>

וזה מצב אמתי.

<היו"ר איתן כבל:>

קונסטנטין, סליחה.

<תמר זנדברג:>

- - - גם במונחים של כסף. כי הרי מה אומרים?

זה שזה ייקח זמן – אבל אמרו לנו חיסכון - -

-

<היו"ר איתן כבל:>

קונסטנטין.

<קריאות:>

- - -

<היו"ר איתן כבל:>

חברים, אנחנו לא נצא מכאן, אני מתחייב, עד

שכל אחד - - -

<רחל עזריה:>

יעשה ונטילציה בעניין הזה כמו שצריך.

<היו"ר איתן כבל:>

קונסטנטין, אתה לא תיתן את התשובות שאתה

רוצה, אלא שאנחנו מתכוונים אליהן. ברשותך,

נתתי לך להתחיל בפתיחה לומר את מה שאתה

רוצה, לכוון אותנו לתוך התהליך, אין לי

בעיה עם זה. ברשותך, פה אנחנו מדברים

עכשיו מספרים. חברי הוועדה והאנשים רוצים

לדעת – בלי כדרורים. אתה יודע לתת לי את

הנתונים? תגיד לי - - -

<קונסטנטין בלוז:>

כן.

<היו"ר איתן כבל:>

קונסטנטין, תקשיב. מה שאני מבקש לדעת זה

לא מחירי הגז יורד, עולה, צריך לשלוח לו

מכתב שכנוע. אני רוצה לדעת את הדבר הבא –

אמרתי לך, ואני חוזר ואני אתן גם למי

שירצה לשאול. פשוט מאוד, אני הולך לשיטתך,

אני כבר לא רוצה לפתוח את הדיון. בטח יהיו

חברים סביב השולחן שירצו להתייחס לזה,

מהמפעלים או מכל מיני גורמים אחרים. 400 –

נכון לרגע זה, עשרה מפעלים בלבד. לשיטתך,

לא הלכתי לשיטת - - -

<לאה ורון:>

לשיטתו זה 110.

<היו"ר איתן כבל:>

לא, לא, לא. לשיטתו יש 110 שנכנסו לעולם, לא

מחוברים. הוא אומר שהם נמצאים בתהליך כזה

או אחר. חתמו על חוזים.

<קריאה:>

בעיצומה של ההסבה.

<לאה ורון:>

אני כתבתי את מה שהוא אמר – 110 צרכנים

חתמו והתחברו לרשת - - -

<היו"ר איתן כבל:>

לא, לא, לא התחברו. לא, לא, לא.

<קריאה:>

חתמו על חוזים. חתמו על חוזים.

<קריאה:>

חתמו, הם גם לא בתהליך.

<מיקי רוזנטל:>

גם אם הם חתמו, אז מה?

<היו"ר איתן כבל:>

קונסטה, אתה רואה איך אני מגן עליך? 110

האלה, אמרת – חברים, יש לי הצעה לכל אלה.

סליחה, אתה יכול להזמין אותם, המזנון פה

פתוח. לא נפריע לך בשיחה. מה שאני מנסה

לומר לך – ואני מבקש, אני לא רוצה לחזור,

אם אתה לא משיב לי על השאלות האלה, אני

מתקדם הלאה, אין לי זמן לזה. 400 – עשרה

מפעלים מחוברים. אתה אומר לי ש-110 מפעלים

בפוטנציאל של שנתיים לפחות. זה מה שאתה

אומר.

<קונסטנטין בלוז:>

כל ה-110, המסה הקריטית בפחות זמן. מתוכם

הרוב זה בתקופה יותר - - -

<היו"ר איתן כבל:>

אוקיי, אני רוצה להבין למה רק 110. אני רוצה

להבין למה שנתיים. אני לא רוצה לספר לך

סיפור – הייתי בפורום הרצליה והיה שם

מנהל של מפעל, אני לא זוכר מאיפה בדרום.

איוב לא היה מוכן לקבל את מה שהם עוברים.

איוב. הוויה-דולורוזה, זה מתגמד לעומת מה

שהם עברו. זה פשוט להגדיר מחדש את

החלמאות. ולכן אני מבקש לדעת את מה שאתה

יודע להגיד לי, תגיד. אני אעשה סבב קודם כל

לשאלות קצרות של חברי הכנסת, ואחר כך

נמשיך כדי שנקבל תמונה רחבה, כדי שגם חברי

הכנסת יוכלו להתייחס לזה בצורה מעמיקה

יותר. בבקשה.

<קונסטנטין בלוז:>

כמה שאלות היו, אני אענה על כולן. אם אנחנו

מדברים על פוטנציאל החיסכון – וזה לא

חיסכון אמתי שיהיה, אלא פוטנציאל החיסכון

– למשק, רק מהתעשייה הבינונית והקטנה,

אנחנו מעריכים אותו בין חצי מיליארד שקל

ל-600 מיליון שקל לשנה אחרי חיבור מלא של

הצרכנים שאנחנו מזהים אותם. זה דבר אחד.

<תמר זנדברג:>

לכל המשק?

<קונסטנטין בלוז:>

עוד פעם, צרכני תעשייה. צריך להבין, צרכני

התעשייה הקטנים מהווים פחות מ-10% מצריכת

הגז במשק. פחות מ-10%.

<איילת נחמיאס ורבין:>

אבל להם זה דרמטי. אתה מסתכל על זה מנקודת

מבט משקית במקום להסתכל על זה מנקודת מבט

של מפעל.

<קריאה:>

לא, הוא עונה לשאלה שלכם. זה נכון שלעסק

הקטן - - -

<איילת נחמיאס ורבין:>

הכול עניין של פרספקטיבה.

<מיקי רוזנטל:>

האם החיסכון הוא לכלל המשק או רק למפעלים

האלה? זהו, למה מכל דבר עושים הרצאה? תענה

לעניין.

<קונסטנטין בלוז:>

רגע, שנייה. אבל אתם לא מקשיבים.

<איילת נחמיאס ורבין:>

אנחנו מקשיבים לך, והקשבנו יפה מאוד.

<היו"ר איתן כבל:>

אתה רואה מה קורה כשאתה לא עונה? אני נותן

להם לתקוף.

<קונסטנטין בלוז:>

חיסכון של מפעל הוא חלק מחיסכון משקי,

ומבחינתי זה אותו חיסכון משקי. צריך

להבין, יש פוטנציאל של החיסכון המשקי, שזה

החלפת דלקים. המשק מוציא כרגע X כסף על

מזוט, סולר - - -

<איילת נחמיאס ורבין:>

ברור. שלא נדבר על הזיהום ועל החצנת

עלויות.

<קונסטנטין בלוז:>

- - ועל הגז הוא מוציא – כן, יש כל מיני

יתרונות אחרים. מצד שני, ברמה של מפעל,

מדוע עד עכשיו חתמו 110 ולא 400? ברמה של

מפעל, הוא מסתכל על החיסכון שלו אחרת. הוא

רוצה לראות את החיסכון שלו על-פני פרק זמן

קצר יותר. הוא לא יודע אם הוא יחיה בעתיד,

ולכן בפועל, אנחנו מדברים על פוטנציאל של

צרכנים ולא על הצרכנים שעוברים באמת. - - -

<איילת נחמיאס ורבין:>

הוא לא יודע אם הוא יחיה בעתיד, בין היתר,

כי הוא לא יוכל להתחבר מהר לגז,

קונסטנטין, כי הכול לוקח זמן. לא יעזור

כלום.

<קונסטנטין בלוז:>

לא, הוא יכול. ואז השאלות למה זה לוקח זמן.

<איילת נחמיאס ורבין:>

נכון, זה חלק מהסיבה שהוא - - -

<קריאה:>

אנחנו נשמח להציג צעדים שצפויים לקצר את

הזמן הזה ולהגיע - - - שדיבר עליה

היושב-ראש.

<היו"ר איתן כבל:>

קונסטנטין, אני עוצר אותך פה. תודה. נציג

האוצר, יש לך איזה משהו חשוב לומר לנו? שם

לפרוטוקול.

<אמיר רשף:>

אני אשמח להציג. אמיר רשף, אגף תקציבים,

משרד האוצר. אני אשמח להציג שורה של צעדים

שגיבשו משרדי הממשלה הנוגעים בדבר כדי

לקצר את אותה דרך ארוכה להזרמת גז

למפעלים.

<היו"ר איתן כבל:>

אנחנו ניתן לך, אבל אמיר, אבל לפני, אני

רוצה שקודם כל החברים כאן יתייחסו.

ברשותך, אם אתה תדע לומר לנו גם למה עד

עכשיו. אנחנו רגילים לדיונים האלה שמהיום

והלאה יהיה בסדר. אפילו הילדה הקטנה שלי

למדה את הפטנט הזה – מהיום אני אהיה בסדר.

אני אומר את זה לך. אני גם ארצה להבין כדי

שנדע להבין איך מתקנים.

<אמיר רשף:>

הצעדים המוצעים הם על בסיס - - -

<היו"ר איתן כבל:>

אמיר, אנחנו מכירים, ולא מאתמול, סביב

השולחן הזה. תמר, בבקשה.

<תמר זנדברג:>

תודה רבה אדוני היושב-ראש. אני חושבת

שהדיון הזה צריך להתנהל גם בהקשר של

המהירות ולמה לא וכל הדברים האלה, אבל

אסור לו להיות מנותק מההקשר הכלכלי של

כמה זה עולה. מפני שאנחנו מדברים כבר שנים

כאן בכנסת, במיוחד בוועדה הזו, וגם

בוועדות אחרות, לדורותיהן, על הפוטנציאל

הכלכלי העצום של המעבר לגז.

<היו"ר איתן כבל:>

תמר, אני הרשיתי עכשיו שאלה.

<תמר זנדברג:>

כן, זו שאלת הבהרה. זו לא התייחסות, זו

שאלה. אני רק אומרת שמה שיונח בפנינו יהיה

במונחי כלכלה. בשבוע שעבר היה דיון

בוועדת כספים – לדעתי, אדוני, השתתפת בו

לפני שמונית לוועדת הכלכלה, אני רוצה

לברך אותך.

<היו"ר איתן כבל:>

נכון.

<תמר זנדברג:>

היועצת המשפטית, עורכת הדין שגית אפיק,

כתבה בהערת אגב: המעבר לשימוש בגז טבעי

על-פני מקורות אנרגיה אחרים הניב למשק

הישראלי בשנים 2013-2004 – משרד האוצר, אני

מדברת גם אליך – חיסכון של כ-28 מיליארד

ש"ח בשנים האלה. וכן תרם למשק, וכן תרם

להפחתה משמעותית בפליטת מזהמים בזכות

צמצום השימוש בסולר, מזוט ופחם. אני

אומרת, כל דיון בשאלה כמה עובר, מתי עובר,

צריך להיות מוצמד לדיון בשאלה כמה חסך עד

עכשיו ומה פוטנציאל החיסכון, וגם אל מול

פוטנציאל חיסכון אלטרנטיבי. כי הרי על מה

אנחנו מדברים? על מחירי הגז שהם גבוהים.

אז אם מחיר הגז הוא 6 דולר ליחידת אנרגיה,

או 4.5 או 4 או 3, מה המשמעות של זה לכלל המשק?

אז אם אפשר לכל דבר להתייחס – כמה כבר

נחסך? מה פוטנציאל החיסכון במחיר הנוכחי?

מה פוטנציאל החיסכון במחיר - - -

<היו"ר איתן כבל:>

תמר, תודה, העניין ברור. חבר הכנסת יעקב

פרי, בבקשה.

<יעקב פרי:>

תודה, אדוני היושב-ראש. אני מודה ומתוודה

שאני קצת פחות בקי. קראתי בימים האחרונים

אין ספור מסמכים. אני מוכרח לומר

שהמסמכים כמעט לא סותרים אחד את השני, אבל

אף אחד לא נותן מענה. כאשר אני הסתכלתי,

ספרתי – היום, אם אני מפעל קטן ואני רוצה

להתחבר לגז, אני צריך לעבור 28 רגולטורים.

זה פשוט לא מתקבל על הדעת. זה לא מתקבל על

הדעת.

<דב חנין:>

לפני שאתה מגיע לרגולטורים, אתה צריך

לעבור טייקון אחד. זה החלק הבעייתי.

<יעקב פרי:>

את מלאכת הטייקונים אני משאיר לך, חבר

הכנסת חנין. כפי שאתה הרשית לנו, אדוני

היושב-ראש, אני אשאל רק שאלות. יש לי הרבה

שאלות, אני אעשה את זה קצר. קודם כל, ראיתי

את הנתונים. התעשייה בישראל דועכת. אני

חושב שתפקידה של ועדת הכלכלה – כי חלק

מהדיונים מתקיימים בוועדת הכספים וחלק

בוועדת הכלכלה - - -

<לאה ורון:>

רק הדיונים שוועדת הכספים מוצאת לנכון

לזמן שאינם בתחום ענייניה. יש תקנון כנסת,

הוא מגדיר בסעיף 100 מה הם - - -

<היו"ר איתן כבל:>

אני רוצה להבהיר שני דברים. א', פרי ביקש

בוועדה הזאת לעסוק בעניין הזה. דבר שני,

כל מה שהיה מותר לפני שנבחרתי – לא

מוניתי, נבחרתי – נגמר. בעניין הזה, לקחו,

משכו. אנחנו פה נילחם על כבודה של הוועדה.

תודה.

<יעקב פרי:>

שלושה דברים קצרים. אחד, אני חושב שתפקידה

של ועדת הכלכלה – ואני כמובן אתמוך בזה –

שחברת החשמל, שרשות הגז, שמשרד האוצר –

אני מניח שיש עוד גופים – שהחלטת מועצת

הגז בנושא שבו ישנה בעיה – וצפויה לפי

דעתי בעיה, אתם בקיאים בזה טוב יותר –

בכמות הגז הנדרשת בעת משבר, שההחלטה של

מועצת הגז – שלפי דעתי קיימת כזאת – באמת

תקוים והחלוקה תהיה עם תעדוף למפעלים

קטנים. זה מישור אחד. מישור שני, בכל מישור

החקיקה, שאני לא מתכוון להיכנס אליו, אבל

אני יודע שקיימות אין ספור הצעות חוק

בנושא של גז, אני לא בטוח שישנה הצעת חוק

שתעזור לקדם את זמן החיבור. צריך להבין

ממשרד האנרגיה, אדוני היושב-ראש – מועצת

הגז הטבעי אמורה לפעול לקידום חיבור

מפעלים לגז טבעי. אני מבין שהקשיים

שמערימים בפועל זה לא חס וחלילה שמישהו

לא רוצה או שמישהו מחבל. אבל קיים בלבול

או אנדרלמוסיה - - -

<היו"ר איתן כבל:>

כן, אבל בשורה התחתונה זו חבלה.

<איילת נחמיאס ורבין:>

הורדת ידיים.

<היו"ר איתן כבל:>

בשורה התחתונה.

<יעקב פרי:>

בין משרד האנרגיה לבין משרד הכלכלה. כאשר

קראתי את המסמך של האוצר, אגף התקציבים,

האוצר נותן אין ספור בעיות ואיך אפשר

לפתור אותן, אבל בסוף, בקו התחתון, אין

כמעט פתרון. אני יודע שבאירופה לחבר מפעל

לגז אורך שלושה חודשים, ופה במקרה הטוב

והיעיל – שנתיים וחצי או שלוש. נפלא

מבינתי.

<היו"ר איתן כבל:>

בהולנד. שנתיים מול ארבעה חודשים. קראתי

באיזשהו מקום.

<יעקב פרי:>

הנושא האחרון שאני רוצה לדבר עליו הוא

הנושא של התקן הישראלי. הרי השאיפה היא

שיהיה תקן ישראלי. אבל עד שאין תקן

ישראלי, יש אפשרות להשתמש בתקנים

בינלאומיים. תשתמשו בתקנים בינלאומיים,

זו לא בושה. זה מייעל, זה מזרז את העניין.

הלוקל-פטריוטיזם הוא חשוב מאוד מאוד, אבל

לפי דעתי, פה הוא מעכב. כמובן, דיוני המשך

בוועדת הכלכלה. אני מודה על אורך הרוח ועל

הסבלנות.

<היו"ר איתן כבל:>

זה תמיד יש לי. חברת הכנסת איילת נחמיאס.

אחריה – טלי פלוסקוב.

<איילת נחמיאס ורבין:>

בוקר טוב לכולם. אני רוצה להודות

ליושב-ראש הפעיל שלנו – נכון יענקל'ה? –

שהוא נענה כל כך מהר לבקשות שלנו בדיונים

האלה. תודה רבה, איתן.

<היו"ר איתן כבל:>

אני רוצה להזכיר, ברשותכם, טוב שהסבת את

תשומת ליבי. אני יכול להגיד שאיילת הגישה

בקשה לדיון מהיר. כיוון שהנושא עלה ממילא

על סדר-יומה של הוועדה, לא אישרו לה, ואני

נותן לך את הקרדיט על העניין הזה. בבקשה.

<איילת נחמיאס ורבין:>

אני מודה לך, יקירי.

<דב חנין:>

איילת וח"כים נוספים.

<היו"ר איתן כבל:>

ודאי. אל תדאג, אני יודע תמיד מי עוד מגיש.

<איילת נחמיאס ורבין:>

כן, נכון. אני מוכרחה לומר משהו. באופן שבו

אתה הצגת את הדברים, קונסטנטין, אני רוצה

להסביר לך משהו. כשאתה מדבר על מפעל

בינוני בגודלו, שנניח ששטחו נאמד ב-3,500

מטר, הוא מעסיק בערך 120-100 עובדים, והוא

משלם 130,000 שקלים בחודש לחברת החשמל,

חיסכון של 10,000, 12,000 שקל לחודש בצריכת

החשמל הוא חיסכון דרמטי. הוא חיסכון

דרמטי למפעל, הוא חיסכון דרמטי לצרכן

הסופי. מה מדהים? אנחנו יודעים שיש צורך –

הרי זה תלוי מה מייצרים. פה סתם לקחתי

דוגמה, פלסטיקה. אנחנו יודעים שהמפעלים

שהם צרכנים כבדים היו חייבים להתחבר כי

אחרת הם היו קורסים. פשוט היו קורסים. אם

מדובר בנייר, מדובר בכימיה. הם פשוט לא

היו שורדים את המהלך הזה. אנחנו צריכים

להבין שכשאנחנו אומרים שמבחינת החיסכון

המשקי – זה לא נכון, זו צורת הצגה לא

נכונה ובסופו של דבר, הצרכן הסופי

כשהמפעלים – ואתה יודע מה? אני אפילו לא

מתווכחת אתך אם זה 1,000 מפעלים כמו שהציג

היושב-ראש מהנתונים שיש בפנינו, או 400 או

500 מפעלים כמו שאתה טוען, בשורה התחתונה

זה ברור לגמרי המשק כולו והצרכן הסופי

ייהנו מהדבר הזה.

אחד הדברים הכי בעייתיים – חבר הכנסת

כבל, אני חושבת שכל אחד מאתנו מכיר את זה

– זה חוסר ההתייחסות לפרויקטים מהסוג

הזה כאל פרויקט לאומי. אין תחושת דחיפות,

אין תחושת עדיפות, וסליחה, ידידי דב חנין,

אני שמה לשנייה אחת את עניין הטייקון בצד

ולרגע מעבירה אותנו לעולם שכולו טוב,

בואו נתעלם מזה. אין תחושת דחיפות במדינה

ואין תחושת דחיפות של הרשויות.

<תמר זנדברג:>

אולי זה בגלל שהמחיר גבוה מדי ואז - - -

<איילת נחמיאס ורבין:>

ומה שאמר יענקל'ה פרי על הנושא של כמות

הרגולטורים, אם הרגולטורים האלה לא

פועלים ביחד, המפעלים לא מחוברים ולוקח

הרבה מאוד זמן. צריך להבין מעבר לזה

שחיבור - - -

<תמר זנדברג:>

אולי הם צריכים לפעול מול הטייקון לחבר

את הציבור.

<איילת נחמיאס ורבין:>

הם צריכים לפעול גם וגם, הם צריכים לפתור

את שתי הבעיות בשני הפנים. אבל בסופו של

דבר, לא יעזור כלום, זה נובע מחוסר

התייחסות לעניין הזה כאל פרויקט לאומי.

צריך להבין שיש אפקט פרפר לדברים האלה, זה

מעבר לחיסכון הנקודתי שאני הצגתי של

מפעל, שלא משנה איפה הוא נמצא. יש אפקט

פרפר לדברים האלה, ואנחנו חייבים להבין

את זה. אחת הבעיות הנוספות, מעבר לזה שזה

חייב להיות פרויקט לאומי ובסדר עדיפות

גבוה מאוד, חבר הכנסת כבל, יש כל מיני

חסמים שאפשר לטפל בהם. הכול קשור, אגב,

לאותו עניין, לאותה תחושב של דחיפות.

למשל, נושא של בניית המתקנים. צריך להגיע

לוועדות המקומיות. לוועדות המקומיות

לוקח הרבה מאוד זמן לאשר את התהליך הזה.

אני לא יודעת לדבר במונחים של פטורים

גורפים, גם לא לדברים כאלה. אני נזהרת

מאוד כי אני נזהרת גם בנושאים של סביבה,

ואני נזהרת גם בנושאים של תכנון. אבל

חייבים להיות ערניים, וכל גורמי התכנון

בישראל חייבים להתגייס לתוך המהלך הזה.

אני חושבת שהוועדה חייבת לצאת בקריאה שאם

הפרויקט הזה לא יהפוך לפרויקט לאומי

עכשיו – ואני מדברת אתכם לא רק על

המפעלים הגדולים, אלא על הבינוניים

והקטנים, שם נמצא יוקר המחייה האמתי –

אנחנו פשוט לא נצליח להגיע למצב שמשהו

משתנה כאן. להגיד זה מוצר חיוני – אני

מבינה שזו הגדרה חוקית משפטית וזו

התפלפלות, ולזה היושב-ראש שלי היה קורא

כדרור. זה מוצר חיוני, נקודה.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה איילת. אני רק רוצה לומר לך – ואנחנו

נגיע לשלב הזה – של כל אותם חסמים. אני

ארצה שתהיה התייחסות, ועוד איך. להגיד

חסמים ולעבור את העניין הזה כאילו – זה

אחד הסיפורים המרכזיים, שהמדינה היא החסם

המרכזי. בסוף, אף ועדת תכנון, אף יושב-ראש

ועדה הוא לא ייבוא אישי. בסוף כל הרפורמות

והקשקושים האלה שמדברים עליהם, זו

המדינה. ריב בין משרד למשרד.

<איילת נחמיאס ורבין:>

ממש. לזה אתה קורא כדרור.

<היו"ר איתן כבל:>

בתודעה הציבורית יש מי שמנסה להעלות

כאילו מי שחוסם את התהליך הם כל אלה

שנאבקים אל מול - - -

<מיקי רוזנטל:>

שרוצים תחרות בשוק הזה.

<היו"ר איתן כבל:>

בדיוק. אלה שרוצים תחרות. וזה לא נכון,

ואין שום קשר בין הדברים. טלי פלוסקוב,

בבקשה.

<טלי פלוסקוב:>

אני מבינה שאנחנו עדיין נמצאים בשלב של

השאלות.

<היו"ר איתן כבל:>

אם את רוצה לתת התייחסות, אז אני ארצה,

ברשותך - - -

<טלי פלוסקוב:>

כן.

<רחל עזריה:>

אז אני רוצה לשאול כמה שאלות קצרות.

<היו"ר איתן כבל:>

רק שאלות.

<רחל עזריה:>

רציתי לשאול שלוש שאלות. אחת, כמה זמן

ייקח לחבר את אזור ירושלים. האם גם אזור

ירושלים נמצא בהגדרה של שנתיים? מפעלים

באזור ירושלים. זו שאלה ראשונה. הדבר

השני, אתה דיברת על זה שפחות משתלם לעבור

ממזוט. האם אתה יכול לומר לנו מה צריך

להיות מחיר הגז כדי שכן ישתלם לעבור

ממזוט? זו השאלה השנייה. יש לנו אינטרס

כמדינה להפסיק את השימוש במזוט בגלל

הזיהום והמחירים הרפואיים הבריאותיים

הגבוהים שאנחנו משלמים. השאלה השלישית,

אני אספר לך משהו שאני הבנתי על העניין של

רתכים ומפקחים על רתכים. זה חלק

מהוויה-דולורוזה. יש הרבה מאוד תקנות

מחמירות מאוד שצריך כדי להשתמש בגז. האמת

היא שאני שואלת אותך שאלה קצת פתוחה, האם

אתה יכול לתת לנו רשימה של שיפורים שאפשר

לעשות בהליכים של קבלת האישורים וגם של

האישורים עצמם כדי להוזיל את העלויות?

<היו"ר איתן כבל:>

תודה. ברשותכם, אני רוצה שלא פתאום נמצא

את עצמנו הולכים לרוחב. אני אתן לך, אייל

חנקין, מנכ"ל "סופרגז". אתם רשמתם את

השאלות שנשאלו כאן. יש לי בקשה, להיות

מאוד חדים. בבקשה, בקצרה.

<אייל חנקין:>

כמה דברים. אחד, שאלת על לו"ז.

<היו"ר איתן כבל:>

תציג את עצמך, מה אתה עושה כאן באולם.

<אייל חנקין:>

בסדר גמור. אני באתי כמנכ"ל "סופרגז", אבל

אני יושב פה גם כאזרח. אגב, אתי יושבים

600,000 בתי אב. אל תדבר איתי על כמויות של גז, 600,000 בתי אב שעובדים במפעלים האלה שמחכים

ל-10% גז. הם ייסגרו או ייפתחו לפי הגז הזה.

"מגבות ערד" – תרשום, המדינה סגרה אותם.

אני אומר לך גם ש"פרי גליל" – 4.5 מיליון

שמתווכחים עליהם, זה החיסכון השנתי שלו

במעבר לגז טבעי עד שהוא ימות.

<מיקי רוזנטל:>

והמפעל לצביעת בתים בשדרות.

<אייל חנקין:>

יושבים פה 600,000 בתי אב ומפעלים שמחכים לגז

טבעי. אגב, אני ספרתי 2,000, ואני בתעשייה.

<היו"ר איתן כבל:>

גם בנתונים שלנו יש 2,000. אני אתן לך להציג.

<יעקב פרי:>

כמה אמרת, 600,000 מפעלים?

<אייל חנקין:>

600,000 בתי אב שעובדים במפעלים. 600,000 בתי אב.

אגב, אבטלה, קודם נטפל בה, אחר-כך תל"ג וכל

מיני דברים. 600,000 בתי אב מחכים לגז הזה.

שתיים, מה אנחנו עושים? מתוך חמשת

הרישיונות יש לנו שני רישיונות. בין

אשדוד לחיפה – גס – ומזרחה, אנחנו עושים

את הפריסה של רשת החלוקה. אני הקבלן של

קוסטה. הדבר השלישי הוא שאנחנו גם מסבים

מפעלים ומשווקים להם גז טבעי. זו תעודת

הזהות שלי. עכשיו אני אומר כמה דברים. אחד,

רק למקד את הדיון – מי אני שאני אמקד לך

את הדיון, אבל ברשותך – יש טייקונים, יש

צינורות ויש כל מיני דברים. כשחבית הנפט

היא על 140 דולר, מזוט ליחידת MBTU , לא משנה,

עולה 18 דולר. גז טבעי עולה 7. התווכחו עם

הטייקונים אם זה 7 או 6 – זה לא מעניין את

המפעל 7 או 6 עכשיו. הוא צריך את הגז אצלו.

הגז בינתיים בים. שתיים, הצינור זו בעיה,

אבל אם אין לו אספקה של 90% או 110% – לא על זה אנחנו מדברים. כרגע יש פה אביון שצריך

למחר אוכל ולא בעוד חמש שנים אם יתחברו או

לא יתחברו. שלוש, אנחנו קיבלנו רישיון

ב-2009 באזור המרכז, זה הרישיון הראשון.

תשאל כמה מפעלים עד היום חוברו? אגב,

המפעל הראשון, היינו צריכים לרוץ אליו 600

מטר - - -

<היו"ר איתן כבל:>

כמה זמן?

<אייל חנקין:>

המפעל הזה לא חובר עד היום.

<היו"ר איתן כבל:>

אני רוצה שתתאר את הסיפור בדרך - - -

<רחל עזריה:>

לא אתם אמורים לחבר?

<אייל חנקין:>

אני אמור לחבר, ואני מיד אסביר לך למה

המפעל הזה לא מחובר. אני רוצה להציג את

הבעיה, ואני באתי לפה גם עם פתרונות.

המפעל הזה לא חובר, ואני לא יודע מתי הוא

יחובר. שואלים אותי בדירקטוריון מתי אתה

מחבר? אני לא יודע, וכאלה יש לי מאות. אני

אסביר, אני אתן דוגמה על מפעל ליד,

שקוראים לו "תנובה". הייתה מחאת הקוטג',

נכון? הוא בטח עושה קוטג'. אגב, כשעוברים

לגז טבעי, מעבר לזה שברחובות מקבלים

אוויר נקי, גם מחיר הקוטג' יכול לרדת. בואו

נדבר רגע על הקוטג'. אנחנו לרחובות לא

מצליחים להכניס צינור. תשאל למה? כי צריך

לתאם עם מע"צ ועם רכבת ישראל ועם "מקורות".

<יעקב פרי:>

זו לא בעיה של המפעל, זו בעיה של הפריסה.

<אייל חנקין:>

זו בעיה של הפריסה. אחר-כך אני אעבור

למפעל. המקטע הזה – בכלל, גז טבעי - - - ל - - -

יש שני מקטעים, אחד הצינור ואחד הסבת

המפעל. אני מדבר עכשיו על הצינור. הצינור

לא יכול להגיע למפעל – שש שנים אנחנו

מנסים להיכנס לרחובות. אגב, רחובות היא

העיר היחידה בעולם – כי בפרנקפורט,

בניו-יורק ובמוסקבה יש ביוב, יש מים, יש

גז. ברחובות אין, זו עיר מיוחדת, זו עיר

קדושה. אז מי ששואל פה על ירושלים, תרשמי

לך, עשר שנים לא יהיה בירושלים גז. עשר. Read

my lips. עשר שנים לא יהיה שם גז, לא יגיע גז

לירושלים, תרשמי את זה. למה זה קורה? כי

אחרי שעשינו את כל תאומי התשתיות –

הרכבת, "מקורות" וכולם – אנחנו אויבי העם.

באנו אליהם, אנחנו beggars. אחר-כך גם מצאנו

שם אדמה של מישהו שעכשיו רוצה מאתנו

מיליון דולר על כל מטר. שילמנו לו.

<יעקב פרי:>

רק תגיד לנו מהי הסיבה.

<רחל עזריה:>

אבל תפקידך לדאוג שזה יסתדר. יש פה משהו

שהוא - - -

<אייל חנקין:>

רגע, אני אומר, בסופו של - - -

<היו"ר איתן כבל:>

אייל, תן לי לעצור אותך.

<אייל חנקין:>

אני מציג את הבעיה.

<טלי פלוסקוב:>

לא, אבל אנחנו לא מוכנים לקבל את הקביעות

שלך.

<אייל חנקין:>

מה לעשות שאני - - -

<טלי פלוסקוב:>

מה זה לא יהיה?

<היו"ר איתן כבל:>

רגע, רגע. טלי, סליחה. סוף-סוף מישהו מציג

פה את הדברים כהווייתם, לזה כיוונו את

הדיון קודם כל. מה שאני מבקש, אתה מדבר

בהתרגשות ושומעים, זה ניכר, זה בא מדם לבך.

אבל ברשותך, בוא לא נשכח, אני רוצה שתיתן

לנו את הסיפור. בסוף אנחנו רוצים לצאת

מכאן – שתיתן לנו את סיפור הדרך כפי שאתה

חווה אותו ביום יום. אנחנו לא רוצים לעסוק

פה עכשיו בכל ענייני הגז – חברים, שימו את

הכול עכשיו בצד. אני רוצה לדעת את סיפור

ה-600 מטר. שתיתן לנו פה, לחברי הכנסת, למי

שצופה בנו, מה בדיוק מבחינתך, איזו

ויה-דולורוזה אתה חווה כדי שאם בכלל יהיה

לך חיבור. אבל בבקשה, ממוקד מאוד.

<אייל חנקין:>

מאה אחוז. סטטוטורית, הבעיה העיקרית שלי

היא תיאום תשתיות. אחד אמרתי. עם כל העולם

– ויש לי עם כל העולם לתאם תשתיות, זה אחד.

שתיים, יש דירקטיבות שלאורך הזמן, בשש

השנים האלה, כל הזמן משתנות, אני צריך כל

הזמן לעמוד בהן. שלוש, אין מבוגר אחראי,

אמרו את זה. עכשיו הפתרון שלי - - -

<היו"ר איתן כבל:>

היועץ המשפטי שואל מהן הדירקטיבות האלה.

<אייל חנקין:>

הדירקטיבות האלה הן דירקטיבות של רשות

הגז. יושב פה הממונה על הבטיחות והמהנדס

הראשי. במהלך הדרך בשש השנים יש כל מיני

שינויים בדירקטיבות, וזה - - -

<יעקב פרי:>

מצאנו את האשם.

<אייל חנקין:>

לא, הוא לא אשם. אני לא אומר שהוא אשם.

<לאה ורון:>

הדירקטיבות זה לא באירופה?

<אייל חנקין:>

הדירקטיבות יוצאות כאן. זו הבעיה. אני

מספר את הבעיה, אני רוצה לתת את הפתרון.

אני רוצה לתת גם את הפתרון, ברשותך. אגב,

אני רק אספר עוד דבר אחד. אחרי שש שנים על

הכלום מטרים האלה שהגענו למפעל וקיבלנו

את כל ההיתרים, עכשיו קיבלנו גם תביעה

מעיריית רחובות, אנחנו הולכים אתה לבית

משפט. היא לא מוכנה לתת לנו היתרי חפירה.

רק שתבין את הצחוק העצוב הזה. עכשיו אני

מספר מה אני חושב. ברמת הצינור, צריך

שבוועדה מחוזית הם יתאמו את התשתיות עם

כל הגורמים – רובם ממשלתיים, אגב – ולא

יהיה גוף פרטי שעכשיו זו הבעיה שלו וזו לא

בעיה של המדינה, והוא יצטרך להיאבק בכל

הגופים האלה, כי לא משנה מי הגוף הפרטי

הזה, הוא לא יצליח להביא צינור.

<חיים ילין:>

אתה דורש מהפכה במדינת ישראל.

<אייל חנקין:>

אני אומר לך שאם לא תהיה מהפכה - - -

<חיים ילין:>

קשה יותר לעשות את מה שאתה מבקש מאשר

להביא - - -

<מיקי רוזנטל:>

אבל המדינה עשתה הפרטה, היא נתנה לך את

הזיכיון - - -

<אייל חנקין:>

היא נתנה, אבל היא לא נתנה לי את הכוח, מה

לעשות?

<קריאה:>

העבירו כבר תיקון בחוק - - -

<מיקי רוזנטל:>

- - -

<רחל עזריה:>

נכון - - -

<מיקי רוזנטל:>

בשביל מה אתה מקבל כסף?

<רחל עזריה:>

יש פה משהו לא הגיוני.

<אייל חנקין:>

אני לא מקבל כסף, אני רק מוציא. יש לי

הודעה בשבילך, אני מוציא מאות מיליונים.

<מיקי רוזנטל:>

- - -

<אייל חנקין:>

לא, אני לא אקבל כבר. אם אתה רוצה, אני

אמכור לך את הפרויקט הזה ותיקח אותו.

<רחל עזריה:>

אתה אמור לחבר בצפון, אתה אמור להקים את

הרשת של הגז בצפון למפעלים, נכון?

<אייל חנקין:>

נכון.

<רחל עזריה:>

אתה לא מצליח לעשות את זה.

<אייל חנקין:>

נכון.

<רחל עזריה:>

נכון. מי משלם לך על זה, קודם כל?

<אייל חנקין:>

אני משלם מעצמי, מהכסף שלי. אני מוציא

מהכיס בכל בוקר.

<רחל עזריה:>

רגע, אם אתה לא מצליח להתקדם, אז אולי

תעזוב את זה? יש פה - - -

<קריאות:>

- - -

<היו"ר איתן כבל:>

יש לרחל עזריה איזה רעיון והיא רוצה

להגיד אותו.

<רחל עזריה:>

שאלה קוראים לזה. יש לי שאלה. יש לך שני

תפקידים. יש את הכובע שבו אתה מוכר גז

דחוס, נכון? יש את העניין - - -

<אייל חנקין:>

- - -

<רחל עזריה:>

אמרנו שאלה, נכון? אני רוצה לשאול מה הקשר

בין שני התפקידים האלה. מצד אחד, אתה אמור

לחבר את החברות ואת המפעלים, ומצד שני,

אתה מוכר סוג של מוצר שיכול להיות שנמצא

בתחרות עם - - -

<אייל חנקין:>

יפה, הנה, את לא מבינה את התחום, אז את

שואלת שאלות לא לעניין.

<רחל עזריה:>

אני מבקשת שתנסח את זה מחדש.

<היו"ר איתן כבל:>

רגע. רחל. אייל.

<אייל חנקין:>

ברחובות אין גז דחוס.

<היו"ר איתן כבל:>

אייל. אייל. סליחה, אני מבקש, נתנו לך, אני

נותן לך, אנחנו מנסים להבין את העניין. מה

שאני מנסה להגיד, לשונך – אנחנו מכבדים

אותך, אז אני מבקש קודם כל התנצלות

לפרוטוקול.

<אייל חנקין:>

אני מתנצל לפרוטוקול.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה.

<רחל עזריה:>

תודה.

<אייל חנקין:>

אני ממשיך. גז דחוס עד היום הציל את

"פיניציה" והולך להציל הרבה מפעלים, לא

קשור לרשת. לא קשור לרשת. זה פתרון עד

שתגיע הרשת. פתרון שמזל שיש אותו. גס דחוס

הולך לחבר השנה 15 מפעלים. 15. ב-2006 יצא

המכרז הראשון, אגב. בעשר השנים האחרונות

טוענים שהתחברו עשרה, אני מכיר שבעה. זה

גז דחוס, ונעזוב אותו. אני רוצה לדבר עוד

פעם על מה עוצר את הציבור.

<מיקי רוזנטל:>

רגע, סליחה. יש פה לכאורה, לפחות על פניו,

איזשהו ניגוד עניינים. אם לא יהיו

צינורות ואנשים ייקנו גז דחוס, יכול

להיות שלך זה כדאי. למדינה בטח לא, אבל לך

אולי זה כדאי.

<אייל חנקין:>

מאה אחוז. ברשותך, א', זו סוגיה אחרת.

<מיקי רוזנטל:>

בסדר, אבל על פניו יש - - -

<אייל חנקין:>

מבחינתי, קח את הרישיון שלי, זה בסדר גמור.

<מיקי רוזנטל:>

לא, אני לא רוצה. אני לא חושב שיש לך כוונת

זדון. אני שואל אותך שאלות. אנחנו לא

בעימות, אנחנו כולנו מנסים למצוא פה

פתרונות.

<אייל חנקין:>

אז תן לי לדבר על הציבור בבקשה. אתה רוצה

לדבר אחר-כך על הקונפליקט הזה – אגב, רשות

הגז פתרה אותו, אבל זה קונפליקט, והיא

פתרה אותו. אגב, הקונפליקט הזה בא מתוך זה

שהבנו שיש בעיה - - -

<מיקי רוזנטל:>

אז היא לא דיברה שטויות, יש קונפליקט.

עכשיו תמשיך לעניין שלך.

<אייל חנקין:>

אבל זה לא קשור - - -

<מיקי רוזנטל:>

תודה רבה, הוצאנו הודעה, עכשיו אתה יכול - -

-

<היו"ר איתן כבל:>

חברים - - -

<מיקי רוזנטל:>

מה הפתרון שלו? אני רוצה לשמוע. יש לו

פתרון מצוין.

<היו"ר איתן כבל:>

סליחה, סליחה.

<מיקי רוזנטל:>

הוא אומר בואו נצמצם את הבירוקרטיה

במדינת ישראל.

<היו"ר איתן כבל:>

חברים, סליחה. מיקי.

<מיקי רוזנטל:>

מי בעד חיסול הבירוקרטיה?

<היו"ר איתן כבל:>

מיקי, תודה. עכשיו אני אומר לך על מה

לענות, לא על השאלות שלהם. ברשותכם,

התרגשות יתר חווינו פה שגרמה לנו לצאת

מהדיון. כשאני נותן לפעמים לדבר ואני

מכבד, אז אנא. כל אחד סביב השולחן הזה צודק

במאה אחוז לשיטתו. אני מבקש עכשיו את

השאלות הפשוטות, לא את כל הסיפורים, לא את

כל הקונפליקטים. מה אני רוצה? הדיון הוא

סביב העובדה שנכון לרגע זה עשרה מפעלים

בלבד מחוברים. זה הכול, זה הדיון. שתיים,

אני לא רוצה את כל הסיפורים. אמרתי,

יתקיים דיון אחר שאנחנו נקיים בזמן הקרוב

על-פי הפררוגטיבה שניתנה לנו כוועדה. מה

שאני מבקש, התחלת לדבר לעניין ואחר-כך

נכנסת למקומות שמבחינתי הם לא לעניין.

אני רוצה לדעת את הדבר הפשוט – למה רק

עשרה מפעלים, למען השם, מחוברים? ולא את כל

הסיפורים מסביב. עכשיו אתה תקשיב לי, מה

שאני מנסה לומר, לשיטתך, כספק, כעוסק

בחלוקה, אני רוצה לדעת את סיפור הדרך שלך,

לא את כל הדברים מסביב. פשוט מאוד, קיבלת

רישיון, אתה צריך לחבר בתחום של האזור

שקיבלת עליו את הרישיון, ואתה יוצא לדרך

בבוקר. הדירקטוריון התכנס, עכשיו אתה

צריך לכנס את כל צוות העובדים שלך ולתת

להם go. להתחיל לפעול לחבר מפעלים.

יש מפעל X שאמרת שצריך את 600 המטרים האלה.

כל הסיפור שאני רוצה לפרוטוקול הוא סיפור

הדרך של החיבור. דהיינו, קיבלתי ביום זה

וזה, חלפו להן ארבע שנים. מי שעצר אותי עד

לרגע זה – זה לא משנה. אני לא רוצה להביע

שום עמדה. אתה תסתכל עלי, שום שריר בפני לא

יזוז. אני לא נכנס עכשיו – אני בעדך, אני

נגדך, אני אוהב את מה שאתה עושה, לא אוהב

את מה שאתה עושה. כל מה שאני מבקש סביב

השולחן הזה, למען השם, להבין נתונים

יבשים. אפשר בבקשה לתת לי את הנתונים

היבשים הבסיסיים, ולא כל אחד את הסיפור

שלו, שמכדרר אותי? אני אתן. אני נותן לך

בקצרה לומר לי את סיפור הדרך של 600 המטרים

האלה, אחר-כך נמשיך לקבל – אני לא רוצה

הרצאות.

<אייל חנקין:>

בשני בולטים אני אומר לך למה 600 המטרים

האלה לא קורים. קרו כבר, אבל הם לא קורים.

אחד, יש בעיה של תיאום תשתיות, שלבעל

הרישיון אין שום יכולת לאשר אותן בזמן

ובקצב שהמדינה והוא רוצים. זה אחד. אני

חושב שאת הקונפליקט הזה בית המשפט - - -

לפתור את בעיות הרגולציה. מי שצריך להיות

אקטיבי ולא פאסיבי זו הוועדה המחוזית.

שתיים, סלח לי על הפרטים, אנחנו היום

צריכים גם אישור תכניות וגם היתר בנייה,

בניגוד לכל התשתיות במדינה. החריגו

אותנו. זו טעות, כי אם נלך רק דרך אישור

תכניות, זה יקצר מאוד את הטווחים. זה

צינור. ברשותך, אני רוצה להגיד גם על

המפעל, כי המפעל גם צריך לבוא - - -

<היו"ר איתן כבל:>

בבקשה.

<אייל חנקין:>

כל מפעל במדינה – גם אם יש לו גזיה של

חביתה – צריך אישור של רשות הגז. זה לא

מתקבל על הדעת, זה כמו שכל שטקר יצטרך

אישור של רשות החשמל. אי-אפשר לעבוד ככה.

לכן את הדבר הזה, לטעמי – והתייחס כאן חבר

הכנסת פרי – צריך לתת את זה, כמו שנותנים

למכון תקנים ולגופים אחרים, לגופי תקינה

מוכרים בארץ ובעולם שיאשרו כל מפעל.

אי-אפשר לשים גם על הפקיד את כל האחריות,

וגם הוא צוואר בקבוק כזה שאי-אפשר. אלו

שלושה דברים.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה, העניין ברור. תודה, אייל. אני מבקש

עכשיו אם יש כאן בעל מפעל, מנהל, שביקש

להתחבר ורוצה לספר את הסיפור שלו. מה שמך?

<רמי גרבלי:>

שמי רמי.

<היו"ר איתן כבל:>

מאיפה?

<רמי גרבלי:>

מ"גלעם". אני אעשה את זה קצר.

<היו"ר איתן כבל:>

הבעיה שלי היא לא קצר, הבעיה שלי היא

להיות ממוקד, להיות חד וברור. כשאתה יושב

במפעל שלך ומתעצבן, אני רוצה את העצבים

האלה בדיוק על התהליך.

<רמי גרבלי:>

שמי רמי גרבלי, אני סמנכ"ל תפעול בחברת

"גלעם" שמייצרת עמילן ופרוקטוזה, שזה סוג

של ממתיק. אנחנו מפעל בינוני, אבל צרכני

אנרגיה משמעותיים. כדי לסבר את האוזן,

אנחנו רוכשים חשמל קיטור ב-15 מיליון שקל,

קיטור ב-15 מיליון שקל, וכל התחליף הזה

יכול לבוא לידי ביטוי בהוזלה - - -

<קריאה:>

שנתי?

<רמי גרבלי:>

שנתי.

<טלי פלוסקוב:>

איפה אתם נמצאים בארץ?

<רמי גרבלי:>

בקיבוץ מענית, זה מזרחית לחדרה. אנחנו

יכולים לחסוך מהחיבור לגז הטבעי סדר גודל

של שבעה עד שמונה מיליון שקלים בשנה.

החברה היא פרטית, היא לא ציבורית, לכן

הדוחות שלה לא מפורסמים. אני יכול להגיד

לכם בגילוי נאות שזה יעביר אותנו מהפסד

לרווח. וזה דרמטי מאוד, מהפסד לרווח.

<מיקי רוזנטל:>

כמה עובדים אתם מעסיקים?

<רמי גרבלי:>

אנחנו מעסיקים 240 עובדים, רובם מהמגזר

הערבי.

<יעקב פרי:>

אתה יכול להגיד לנו במשפט אחד, מה היו

הניסיונות שלכם להתחבר לגז?

<היו"ר איתן כבל:>

זה מה שהוא מנסה. סיפור דרך.

<רמי גרבלי:>

תחילת הדרך שלנו היא לפני שנתיים וחצי,

כשהתחלנו לעשות את העבודה. העבודה הזאת

היא בכמה מישורים – אחד, חתמנו הסכם עם

חברת החלוקה, "סופר אנג'י", להתקדמות. הכול

היה נראה אופטימי. היינו אמורים,

תיאורטית, עד סוף השנה להיות מחוברים.

ליווינו את התהליך. נכון לעכשיו, הידיעה

שלנו כמפעל, שלא חופרים תשתית אלינו

מהסיבה שיש שינוי בדירקטיבה. יש דירקטיבה

שנקראת HDD – חפירה אופקית מתחת לפני השטח.

<טלי פלוסקוב:>

שינוי בדירקטיבה על-ידי מי?

<רמי גרבלי:>

שאלה טובה. מישהו אולי ייתן מענה על זה.

רשות הגז, אני מניח - - -

<קריאה:>

גם הוא לא יודע.

<מיקי רוזנטל:>

רשות הגז קובעת תקנים.

<רמי גרבלי:>

נכון, בדיוק.

<מיקי רוזנטל:>

זה לא הדירקטיבה האירופאית.

<עבד אל חכים חאג' יחיא:>

זו המדינה.

<רמי גרבלי:>

אני אספר את החוויה שלנו. אנחנו מחכים

לצינור. הצינור לא מגיע. אומרים שהייתה

תקלה, עצרו את התהליך, וחכה.

<יעקב פרי:>

אבל אם מי אתם מדברים?

<רמי גרבלי:>

אני מדבר עם חברת החלוקה שלי. חברת החלוקה

שלי אומרת לי אני עדיין לא חופרת.

<יעקב פרי:>

התשובות שאתה מקבל הן מחברת החלוקה.

<רמי גרבלי:>

נכון מאוד. אני גם קורא את העיתונות

המקצועית, אני חי את השטח, אבל בכל שלושה

שבועות-חודש אנחנו מדברים ואומרים אין

חדש. אנחנו במאבק עם רשות הגז. הולכים

לבית משפט, היועץ המשפטי – פשוט לא ייאמן.

<איילת נחמיאס ורבין:>

כמה כסף השקעתם עד עכשיו בתהליך הזה?

<רמי גרבלי:>

השקענו עד עכשיו סדר גודל של כארבעה

מיליון שקלים. אבל רק רגע, אני מזכיר

שאנחנו לא מפעל מרוויח בשלב הזה. זה רק

ערוץ אחד. ערוץ אחד הוא שהצינור לא מגיע.

<איילת נחמיאס ורבין:>

כמה עובדים יש לך?

<רמי גרבלי:>

240.למה הוא לא מגיע? זה דבר אחד. דבר שני, יש

הסבה של המפעל לגז. הסבת המפעל לגז כרוכה

במספר דברים. אחד, קידוחים, צינורות. תודה

לאל, "גלעם" הצליחה לצלוח בדיוק בשנייה

שהדירקטיבה השתנתה, ככה גלשנו לכיוון

החיבור. נשים את זה בצד, אני בטוח שמפעלים

אחרים אומללים בסיפור הזה. אנחנו מדברים

על הסבה של הדודים והמבערים.

<לאה ורון:>

ממי הייתם צריכים לקבל את האישור להסבה?

<רמי גרבלי:>

מרשות הגז. המבערים – אני יכול להגיד,

ודיברו פה על שינויים ברגולציה, שזה דבר

מדהים. אתה קונה מתקן, הוא עוד לא הגיע

לארץ, הוא באנייה, יש שינוי רגולציה. נכון

לעכשיו אני יכול להגיד לכם ששילמנו 5,000

דולר רק כדי שהמפעל שקנינו ממנו מבער

ייתן לי אישור. דרך אגב, הם סוחטים. מפעלים

בחו"ל, ספקים, יודעים שהמצב בישראל הוא

פתטי, הם מנצלים את כל הסיטואציה הזו כדי

לקחת כסף. 5,000 דולר להשיג דוקומנטציה.

קנינו מבער, המבער לא רלוונטי כבר, השתנתה

הרגולציה. קנינו אותו במאות אלפי שקלים.

צריך לראות איך אנחנו מסבים אותו. מכון

התקנים – אני חייב להגיד בעניין הזה –

עושה דרך קדימה, מנסה לעזור, עומד בזמנים,

נפגש, ובעניין הזה זו קרן האור היחידה

שאני רואה בסיפור הזה. דיברנו על שינויי

רגולציה דחופים ואין מישהו שאומר שזה לא

רטרואקטיבי אלא פרוספקטיבי, מעכשיו

והלאה. אם קניתי כבר, אל תיתן לי להיפגע.

לסיכומו של דבר, רצינו להתחבר בסוף השנה.

נכון לעכשיו, אין לי תאריך מתי אנחנו

נתחבר. אני צריך את זה כמו חמצן כי העסק

הזה מפסיד כסף והוא פרטי. בשלב כלשהו

הבעלים יתעייף ולא יהיה לו כוח לעניין, זו

המתמטיקה.

<לאה ורון:>

לא נדרשתם לשום אישור ממשרד הכלכלה?

<רמי גרבלי:>

באיזה עניין?

<לאה ורון:>

בעניין של הסבת התקנים לשימוש בגז טבעי.

<רמי גרבלי:>

ההסבה של המפעל שלנו הייתה מדהימה

במהירות שלה מבחינת הכנת התשתית, אבל

אמרתי, רק בגלל שבדקה ה-90 צלחנו את

הדירקטיבה החדשה. ההסבה של המפעל מבחינת

אישור דודים ומבערים –לסבר לכם את האוזן,

כדי לצלוח את הסיפור הזה, קניתי דוד חדש

ב-2.2 מיליון שקל כדי לא לריב עם הרשויות אם

יאשרו לי או לא. הוצאתי 2.2 מיליון שקל. דרך

אגב, רק לסבר את האוזן, שריפת גז טבעי – על

פניו, יותר בטוח ממזוט. אבל החליטו ליישר

קו ואז אמרו גז טבעי? בוא תשנה את הדודים,

בוא תשנה את המבערים.

<רחל עזריה:>

נכון. נכון. הם דורשים סטנדרטים מחמירים

יותר ממה שנדרש עד היום.

<רמי גרבלי:>

רק מילה אחת. התקנים הם יותר מחמירים

מהתקנים החמורים ביותר בעולם.

<רחל עזריה:>

נכון.

<רמי גרבלי:>

יש פה אנשים שממציאים את הגלגל.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה. חברים, אני אתן לכולם לדבר. סוף-סוף

התחלנו לעלות על הנתיב. זו כוונתי בדיון

הזה, ולשם כך התכנסנו בראש ובראשונה, כדי

לנסות להבין. אני לא מתחייב שנבין, אבל

לפחות לנסות ולהבין את המשמעויות של

הדברים. לכן אני מבקש מכל מי שאני אתן לו

את רשות הדיבור, גם מחברי הכנסת וגם מאנשי

המקצוע, כדי שנקבל תמונה שלמה, ברשותכם –

המגמה והרצון הם לקבל תמונה כנה, אמתית.

מי שאין לו תמונה כזאת והוא בא למרוח

אותנו – הרי בסוף האמת תונח פה לפתחינו.

טלי, את רוצה להתייחס?

<טלי פלוסקוב:>

כן, אני רוצה להתייחס. שמענו פה גם דוגמה

אחת שכואב הלב לשמוע אותה. אני חוויתי את

זה בתור ראש עיריית ערד, שמפעל "מגבות ערד"

נסגר. הייתי גם בוועדת הכלכלה אז, דיברנו

כמובן על הנושא של הגז. אני זוכרת שבערד –

אתם מבינים איפה אנחנו נמצאים, קוראים

לזה סוף העולם, למרות שאני חושבת שזה

מרכז, אבל לא חשוב – יש עוד שני מפעלים

שממתינים לחיבור גז.

<היו"ר איתן כבל:>

איזה?

<טלי פלוסקוב:>

איזה מפעלים? "תלמה" ומפעל - - - קונסטנטין,

אני לא טועה? למה אני פונה אליהם? כי אנחנו

נפגשנו לא פעם אחת עם רשות הגז ודנו ביחד

מה אפשר לעשות כדי לזרז את התהליך. נתקעתי

באין ספור – ישב אתנו לא פעם אחת היועץ

המשפטי של רשות הגז, גם הוא נמצא פה, נכון?

שמענו כל כך הרבה דברים למה לא וכמה כסף

ולמה המפעלים היו צריכים לשלם כסף. עד

שהעברנו החלטת ממשלה שהחליטו להשקיע 12.5

מיליון שקלים כדי להביא צינור גז לערד.

אבל מפעל "מגבות ערד" החליט לא להמתין.

למה? כי הבטיחו לנו שבמקרה הטוב הגז יגיע

לערד בעוד שנתיים. נכון קונסטנטין עד כאן?

מה אני מהבמה שאני נמצאת בה היום רוצה

להבין? אני רוצה להבין איפה הקושי? איפה

הבירוקרטיה הזאת תוקעת אותנו? אילו

משרדים ואילו גופים צריכים להשתתף

ולעזור לנו לעזור לכם לפתור את הבעיה? כי

בסף הכול – ופה אני רוצה להגיד מילה אחת

על רשות הגז – היה שם רצון גדול מאוד

לעזור לנו. הם רוצים. הם רוצים לעזור.

<היו"ר איתן כבל:>

זה מה שיפה בתהליך הזה, כולם רוצים.

<טלי פלוסקוב:>

נכון, בגלל זה אני אומרת, כולם רוצים.

<היו"ר איתן כבל:>

אין כאן מישהו שאין לו רצון. אבל על זה

נאמר: חלם זה כאן. מחפשים עכשיו מי זה

הרשל'ה.

<רחל עזריה:>

אבל, אני מצטערת, להחמיר כל הזמן

בסטנדרטים זה לא מראה על רצון טוב.

<טלי פלוסקוב:>

אדוני היושב-ראש, לכן אני שמחה מאוד על כך

שהדיון היום הוא מאוד ענייני ופחות

דיבורי. לכן אני אוהבת מאוד את עמדתך, אתה

באמת רוצה להגיע לשורש הבעיה. אני קיבלתי

עכשיו כמה דפים מגוף שנקרא "מטה מאבק הגז".

אני לא הכרתי את הגוף הזה, עכשיו קיבלתי

את זה. אני רואה פה נתונים שהם שונים ממה

שרשות הגז מציגה לנו. זה שווה בדיקה.

<היו"ר איתן כבל:>

פתחנו ואמרנו את זה.

<טלי פלוסקוב:>

אבל יש פה דבר אחד, ופה אני שואלת את רשות

הגז. "חשוב להדגיש, הבעיה העיקרית שעוצרת

את התהליך היא חוסר הנכונות של משרדי

הממשלה לקחת אחריות על העשייה. ויכוח בין

משרד התשתיות הלאומיות למשרד הכלכלה

בשאלה מי האחראי לבטיחות המתקנים". אולי

באמת זאת הבעיה? אולי כל הקשיים האלה הם

בטיחות, ואולי בסך הכול הם רוצים לדאוג

לבטיחות אזרחי המדינה ולכן יש דרישות?

שוב פעם, אני פונה לכל החברים שנמצאים

כאן, ואני רואה שיש פה נציגים של כל

הגופים. שימו לנו הכול על השולחן. אנחנו

רוצים להבין את זה עד הסוף ולראות איפה

אנחנו יכולים לקצר את הדרך.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה טלי. חיים ילין, בבקשה.

<חיים ילין:>

אם יש לכולם רצון טוב וזה לוקח שנתיים

וחצי, אני לא רוצה לחשוב מה היה אם לא היה

רצון טוב. אני אתחיל מלמעלה. א', להתייחס

קצת למה שנקרא הוועדה המחוזית. ברור לפי

הנתונים שאנחנו קיבלנו פה שאם יש ירידה

של 20% במחירי הגז, כל 5% זה 100 מיליון שקל.

אלו הנתונים שאנחנו קיבלנו.

<קריאה:>

100 מיליון שקל למי?

<חיים ילין:>

חיסכון. זה מה שכתוב פה. המשמעות היא - - -

<מיקי רוזנטל:>

זה המסמך של הממ"מ.

<יעקב פרי:>

זה המסמך של הממ"מ שמונח לנו – 24 בנובמבר -

- -

<חיים ילין:>

המשמעות היא שאם הפקת הגז היא חצי דולר

ומוכרים לנו אותו ב-5.5 דולר, או נגיד שנעגל

לשישה – 10% זה 60 סנט וכו', אנחנו יודעים

לעשות את המכפלות. אני לא רוצה לחשוב בכלל

במספרים שאנחנו נקנה את הגז ב-2.5 או שלושה

דולר, כמו שאנחנו רואים את הטבלה למטה. מה

המשמעות מבחינת התעשייה ומה המשמעות

מבחינת מקומות עבודה למדינת ישראל? זה

אחד. הדבר השני, אנחנו חייבים לנסות

להוריד את זה כי אני חושב שזה יעלה את

המוטיבציה של הרבה מאוד ועדות בשביל

לנסות לחבר כמה שיותר את הצרכן הסופי, שזו

לצורך העניין התעשייה. היינו בסרט הזה.

סלח לי, זה לא כדרור, משחקים לרוחב. המדינה

הזאת משחקת לרוחב כל הזמן. רק בדבר אחד לא,

כשצריך להמציא את "כיפת ברזל", שם היא קצת

יותר זריזה.

הכבלים – ניקח את זה כדוגמה, לפני 25 שנה.

מי שהיה זכיין, נתנו להם עיר, ששם ירוויח,

ואחרי זה את הפריפריה. אבל הפער שהיה בין

החיבור לעיר לפריפריה – עשר שנים. זאת

אומרת, דיליי של עשר שנים בין הפריפריה

למרכז, או לעיר. זה הדיליי. הם קודם כל רצו

להרוויח. מה קרה שם? "יס" נכנסו, אז לא היו

צריכים יותר מדי תשתיות. התחילה תחרות

ואז הם הזדרזו. בסרט הזה היינו כל הזמן. את

מי האשימו? האשימו שאין תמ"א לחפור את

הסיב האופטי. אותו סיפור פה. יש תמ"א 37

בוועדה הארצית, אם אני לא טועה. היא אושרה,

הייתי בוועדה הארצית. עכשיו זה מגיע

לוועדה המחוזית, מתחילים – איפה שהצינור

צריך לעבור יש את החרפושית המצויה.

<אמיר רשף:>

- - - את ההולכה.

<חיים ילין:>

לא משנה איך אתה תקרא לזה.

<היו"ר איתן כבל:>

הוא מדבר על הכוונה.

<חיים ילין:>

אתה מכיר את החרפושית המצויה? הירוקים

אומרים שהצינור לא יכול לעבור פה.

<רחל עזריה:>

לא, זה דווקא ארכיאולוגיה.

<חיים ילין:>

זה צריך לזוז עכשיו, ולא יעזור שום דבר.

אני מסביר לך עכשיו כי הייתי שם בכל

הוועדות. צריך להזיז את זה. לא גמרנו שם,

יש תכנון לרכבת, יש תכנון לכביש. הכביש

עובר פה, אז צריך להזיז את זה. כל דבר כזה

שמזיזים, או שיש מצב של ערעור, אנחנו

מחכים בין חודש, אם זה זריז, עד למליאה

הבאה, או שנה, שזה פחות או יותר הממוצע.

<רחל עזריה:>

חיים, סליחה, אני חייבת. אני רוצה לשאול

אותך משהו, כי זה לא הוגן. זה לא הוגן

להטיל את זה על התנועות הסביבתיות, כי זה

לא הסיפור פה.

<היו"ר איתן כבל:>

רחל, אני אתייחס לזה.

<רחל עזריה:>

אנחנו שומעים פה רגולציה אחרת לגמרי,

איכשהו בסוף, תמיד הירוקים אשמים.

<היו"ר איתן כבל:>

רחל, רחל.

<חיים ילין:>

רחל, אני הייתי ראש מועצה ושמרתי על

השטחים הפתוחים יותר טוב מכל הירוקים,

אבל אני מביא עובדות. את לא רוצה להסתכל

במראה ולראות שזאת המציאות, אז בבקשה, מה

אני אעשה? אני אקנה לך מראה, תהיי יפה בכל

בוקר, תאמיני לי.

<רחל עזריה:>

איתן, מה קורה בוועדה שלך, תגיד?

<חיים ילין:>

מה קרה? לא קרה כלום. את באת אלי בטענות על

הירוקים, לא אני באתי.

<קריאה:>

לא, רק ההערה האחרונה.

<היו"ר איתן כבל:>

חברים, סליחה.

<חיים ילין:>

מה אמרתי?

<היו"ר איתן כבל:>

הוא לא שם לב.

<רחל עזריה:>

זו הערה פוגענית.

<חיים ילין:>

אני מתנצל, אני לא יודע למה.

<היו"ר איתן כבל:>

הוא תרגם מספרדית והוא לא הבין את מה שהוא

אמר. אני מבקש, קודם כל, זה לגיטימי שאנחנו

מחליפים דברים בינינו, לא קרה כלום. זה

לגיטימי, זה חלק מהדיון. כל אשר אני מבקש,

לא להיות מעליבן ופוגען. אני מדבר בכלל

לכולנו פה. אני אומר את זה גם מחברי הכנסת

לאנשי המקצוע והפוך. אפשר לנהל דיון תקיף,

חריף, אפילו עם טונים גבוהים, וזה בסדר

גמור. אבל בלי לאבד פרופורציות.

<חיים ילין:>

אני רוצה להסביר דבר אחד לגבי הבנייה. זאת

המפלגה שלך, רחל. לא סתם, ובצדק, כחלון לקח

את כל מה שהוא לקח, כולל את המשרד להגנת

הסביבה. זה לא סתם. זה לא סתם. זה לא שהוא

בא לחפש. הוא יודע בדיוק מה החסמים שלא

נותנים אפשרות במדינת ישראל לבנות ולפתח.

הוויכוח הזה בין זה שאנחנו צריכים להתקדם

לבין זה שאנחנו צריכים לשמור על הריאה

הירוקה ועל איכות החיים שלנו ועל הסביבה

שלנו, הוא ויכוח לגיטימי לחלוטין, אבל לא

צריך לבוא ולהתנפל עליו. הנושא הזה

שבסופו של דבר הצינור צריך לעבור איפה

שהוא צריך לעבור, זה מה שתוקע – ותקע –

הרבה מאוד שנים את האפשרות לחיבור. ובסוף

בסוף מגיעה המוטיבציה. לוועדה המחוזית,

שהייתי חלק ממנה הרבה מאוד שנים, אין שום

מוטיבציה לקדם כלום. ואז נוצר מצב שבאים

המאכרים. המאכרים פונים עכשיו ל"סופרגז"

ולחברות הגז ופונים לכל מיני מקומות

ואומרים להם חברים יקרים, אני יודע לקחת

את המעטפה, לשים אותה למעלה. זה יעלה לכם

מיליון שקל, זה הכול. זה קיים. זה חוקי, דרך

אגב. הכול חוקי. אבל זאת המציאות. למה? כי

אין מוטיבציה. עכשיו אני מתחבר למה שנאמר

פה. אם הפרויקט הזה יהיה פרויקט לאומי

שמעלה את התל"ג, המדינה חוסכת, המפעלים

יהיו רווחיים וסף הרווחיות של המפעלים

יעלה – הם גם ישלמו מס הכנסה ועוד מקומות

עבודה. מבחינתי זה אחת הנקודות

האסטרטגיות ביותר. ולא פלא שתמיד אנחנו

רואים בכל דיוני הגז הרבה מאוד אנשים, כי

אנחנו מבינים שהוא כלי הכרחי בשביל לפתח

את מדינת ישראל.

<היו"ר איתן כבל:>

חיים, העניין ברור.

<חיים ילין:>

אני מסכם. יש לך את הטייקון ואת מחיר הגז.

יש לך את הוועדות. זה כבר לא הוועדה

הארצית, יש לך את הוועדה המחוזית ואת

הוועדה המקומית שבסופו של דבר צריכה לתת

את ההיתרים לחפירות ולעשות את זה. ובסוף

יש לך את מי שצריך לחבר את המפעל עצמו. קח

את כל ארבעת המקומות האלה, תעשה את

ההתייעלות שאתה צריך בכל מקום כזה, ואני

מעריך שבתוך שנתיים באמת כולם יתחברו.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה חיים. אני רוצה, ברשותך חיים, להעיר

הערה שחשוב לי לומר אותה. אני רואה את

עצמי חלק מהירוקים, תמיד ראיתי. יש כאן

אנשים שנאבקים. אני אומר לך חיים, בכל

הכבוד, מי שתוקע את הפרויקטים – ואני

מוכן לבדוק את זה – עוד בהיותי במשרד

הבינוי והשיכון בתקופת הבנייה הגדולה, עם

הול"לים והוד"לים והשמד"לים – מי שתוקע

יותר מכל זו המדינה, משרדי הממשלה בינם

לבין עצמם. ממי שצריך להדפיס ועד מי שצריך

להחתים וכל הסיפורים האלה. אני אגיד לך

משהו, בכל הכבוד, אנחנו כבר חיים בתקופה

שאפשר לשמור גם על החרפושית וגם כן אפשר

לעשות פרויקטים בישראל. אני אגיד יותר

מזה, אני מדבר בשיא הרצינות, הבעיה היא לא

לעשות את זה מהר יותר ממה שצריך, אלא

לעשות את זה בזמן הסביר. בראש-העין עשו

פרויקטים בוועדה לקיצור הליכי תכנון

ובנייה בתחילת שנות ה-90'. בנו את השכונה

הכי גדולה בראש-העין עם כניסה אחת, יציאה

אחת, וכך זה גם נראה.

<חיים ילין:>

אדוני היושב-ראש, בשנות ה-90' היית צריך

ארבעה נספחים, היום אתה צריך 22 נספחים.

<יעקב פרי:>

לפי דעתי, תפקידה של ועדת הכלכלה – הערת

ביניים – צריך לנסות למצוא מסלול ירוק

חריג, אחרת - - -

<דב חנין:>

אבל יש כבר.

<היו"ר איתן כבל:>

דב, יגיע תורך.

<דב חנין:>

יש כבר. - - - בוועדת הפנים.

<היו"ר איתן כבל:>

חברים, אנחנו לא בשלב - - -

<קריאות:>

- - -

<היו"ר איתן כבל:>

דב, יעקב פרי, ברשותכם.

<דב חנין:>

אני ממתין בסבלנות לתשובות לשאלות.

<היו"ר איתן כבל:>

תסלחו לי. אנחנו לא בשלב של הסיכומים. זה

שחלק מכם כבר סיימו לדבר זה לא נותן לכם

את הסמכות כבר לסכם. אני מבקש את ערן

חיימוביץ מ"פיניציה". בבקשה.

<ערן חיימוביץ:>

שלום, חברים יקרים.

<היו"ר איתן כבל:>

ברשותך, בלי פירוטכניקה, את הסיפור.

<ערן חיימוביץ:>

בלי פירוטכניקה. קודם כל, אני מהצד של

ההפי-אנד. אני התחברתי לגז טבעי ב-1

בפברואר תודות למאמץ של הרבה מאוד

גורמים. החיסכון שהדבר הזה נתן ל"פיניציה"

במחירי הגז הוא באזור ה-800 עד מיליון דולר

לחודש. "פיניציה" לא הייתה קיימת ללא גז

טבעי. "פיניציה" הפכה לרווחית בזכות

החיבור לגז טבעי, ועל זה הלנו ביום הראשון

שיצאנו למאבק. חשוב לי להזכיר שאנחנו

היינו בבעלות אמריקאית והאמריקאים ביוני

ובאוגוסט 2012 התרשמו שמדינת ישראל לא

מתכוונת לחבר את המפעל לגז טבעי למרות

הבטחות – והם נפגשו מראש הממשלה ביבי, שר

האוצר ושר התמ"ת. הם נפגשו עם כל

הפוליטיקאים האפשריים. ברגע שהם הבינו

שמדינת ישראל לא באמת מתכוונת לחבר את

המפעל, הם החליטו להכניס אותנו להקפאת

הליכים. זה בדיוק הסיפור העצוב. אנחנו

היינו דגל, אבל לצערי, דגל שלא עזר. עכשיו

אני בתור אזרח מוכן ללכת ולהירתם מזמני,

גם להסביר, גם לעזור וגם לבצע, על מנת לחבר

כמה שיותר מפעלים במדינה, כי אני לא חושב

שצריך לשכנע פה מישהו בחשיבות של הדבר

הזה. על זה אין דיון. היה חשוב לי להגיד.

<היו"ר איתן כבל:>

אני רוצה שתיתן את הסיפור שלך כדי שנלמד,

שנוכל לסכם בסוף משהו.

<ערן חיימוביץ:>

את "פיניציה" לקח לחבר 28 חודשים. מהרגע

שנחתם הסכם עד הרגע שחוברנו, עברו 28

חודשים. הפרויקט היה קשה, ארוך, מרוחק.

לטעם רשויות המדינה, אנחנו החיבור הצפוני

ביותר. אנחנו נמצאים באזור נצרת עילית,

בגליל, בציפורית. אנחנו הנקודה – אולי

חיפה - - -

<יוסי יונה:>

סליחה, אתה יכול לספר על מחסומים וכיצד

התגברת עליהם?

<ערן חיימוביץ:>

אני אספר.

<היו"ר איתן כבל:>

לזה התכוונתי.

<ערן חיימוביץ:>

אני אספר. אני ליוויתי את התהליך הזה

באופן אישי. כמו שחבר הכנסת יעקב פרי אמר,

28 רגולטורים יום-יום, שעה-שעה, מוציאים לך

את הנשמה. אני יכול לספר – אם זה רשות

העתיקות, אם זה אגן ניקוז קישון, אם זו

ועדה מקומית, אם זו ועדה מחוזית, אם זה ראש

עיר, אם זה ראש מועצה. אני לא מדבר על

ההתנגדויות של התושבים לאורך התוואי,

ואני לא מדבר על מע"צ. זה פשוט לעבור

רשות-רשות. עד כדי כך הגיע המצב – החברה

שסללה את זה היא חברה ממשלתית, "נתיבי גז".

מנכ"ל החברה יושב פה. חברה ממשלתית נסחטה

– לטעמי – על-ידי רשויות כמו אגן ניקוז

קישון. אמרו, אתה רוצה לעבור בנחל הזה? אני

אראה לכם את הנחל, אתם לא תזהו שזה נחל, זו

חתיכת צינור ביוב. אתה רוצה לעבור את

הנחל? שלם לי 1.6 מיליון שקל, ואז אני אחתום

לך. זו סחיטה, וחייבים לרכז – כמו שאמרו

פה אנשים – את כל הרשויות - -

<קריאה:>

אני מודה לך מאוד.

<ערן חיימוביץ:>

- - למקום אחד, ולהגיד זה פרויקט לאומי

שעושים. אין דרך אחרת לעשות את זה.

<קריאה:>

לא יעזור לך, אני הייתי גם בסרט הזה. זה לא

יעזור לך.

<ערן חיימוביץ:>

אחת הצרות היא שמדינת ישראל הקימה את

רשות הגז ואת "נתיבי גז", חברה ממשלתית, על

מנת לסלול. לדעתי צריך להגדיר מחדש את

המטרה של רשות הגז. המטרה של רשות הגז היא

לחבר את המדינה לגז בתוך שנה. להגדיר לה

לוחות זמנים ומה המטרה, ומאותו רגע לתקצב

אותה בהתאם ולהעניק את הסמכויות בהתאם.

זה לא שהם לא רוצים, הם לא יכולים.

והבחירה, לטעמי, במדינה כמו שלנו – אימצו

מודל אירופאי – שהמדינה בחרה להפריט את

החיבור – נתנו לאייל חנקין לרוץ ל-28

הרשויות האלה, והוא לא יכול להתמודד עם

המדינה. זו הפרטה. המדינה הפריטה את

החלוקה ואמרה זה לא אני, זה החלוקה. וזה מה

שצריך לעשות, פשוט צריך להגדיר מחדש את

הדבר הזה.

<יעקב פרי:>

כמה אייל חנקין יש במדינה? כמה כאלה יש

כמוך?

<קריאה:>

חמישה.

<היו"ר איתן כבל:>

חמישה.

<קריאה:>

אבל זה גז דחוס.

<ערן חיימוביץ:>

חמש חברות חלוקה שקיבלו רישיון.

<היו"ר איתן כבל:>

נכון, אתה צודק. חמישה רישיונות, שלושה

בעלים.

<ערן חיימוביץ:>

עוד דבר אחד, ל"פיניציה" עלו ההסבה

והחיבור 19 מיליון שקל. 19 מיליון שקל.

"פיניציה" הייתה חברה בארגון עם 28 מפעלים

כמונו. חיבור כזה באירופה עולה שלושה

מיליון שקל. זה מה שעלה אם אתה משלם לכל

הרשויות – פיקוד העורף, כיבוי אש, רשויות

מקומיות. לכל אחד אתה משלם את שלו, ובסוף

זה מה שזה עולה.

<היו"ר איתן כבל:>

ערן, תודה. אנחנו שמחים שלפחות הסיפור שלך

הסתיים בצורה טובה. אני מבקש קודם כל - - -

<דב חנין:>

מה עם חברי הכנסת?

<היו"ר איתן כבל:>

אני עובר עכשיו. רחל עזריה, בבקשה.

<רחל עזריה:>

האמת היא שיש לי רק שאלה אחת לשאול אותך,

מר ערן מ"פיניציה". כמה אתה משלם על הגז?

<ערן חיימוביץ:>

היום אני משלם כ-6.5 דולר ל-MMBTU. זה משתנה.

<רחל עזריה:>

אני מבינה שלך זה עדיין רווחי, למרות

המחיר.

<ערן חיימוביץ:>

כן, זה יהיה תמיד רווחי.

<רחל עזריה:>

לכל מפעל אתה אומר.

<ערן חיימוביץ:>

מה שאייל חנקין אמר זה נכון. זה תמיד יהיה

רווחי.

<רחל עזריה:>

כי מה?

<ערן חיימוביץ:>

כי המחיר של הפקת דלקים נוזליים אל מול

הפקת גז טבעי תמיד יהיה זול יותר.

האלטרנטיבה היא פי 2.

<היו"ר איתן כבל:>

אוקיי. כולכם רשומים.

<חיים ילין:>

רגע, שנייה, אני חייב להגיד משהו? רחל לא

מדברת בגללי, אז אני מתנצל כדי שתוכל

לדבר. אני ממש מתנצל, באמת, אם פגעתי.

הבנתי עד עכשיו שלא פגעתי, אז אם בעקבות

מה שאני אמרתי היא נפגעה והפרשנות לא

הובנה, זה שזאת המציאות. ככה אני רואה את

זה. ואם מישהו לא הבין, אז אני מתנצל.

<היו"ר איתן כבל:>

העניין ברור. נגמר הסיפור, הבנו. כתוב:

"אתה חונן לאדם דעת", וזה הכול. ברשותכם,

אני קודם כל רוצה להקריא – ברגע זה

התפרסם ב"דה-מרקר" ששר הכלכלה – הוא כנראה

צופה בנו בערוץ הכנסת – הודיע שהוא

מתכוון להגדיל בצורה משמעותית את התקציב

לחיבור המפעלים.

<קריאות:>

- - -

<היו"ר איתן כבל:>

סליחה, חברים, ברשותכם, אני לא מדבר שוטף.

נראה למישהו שיש לי בעיה לדבר?

<חיים ילין:>

זה לא כסף.

<היו"ר איתן כבל:>

-

"

:

<

>

@

š

ž

ª

"

<

@

œ

ª

¬

®

°

ô

ø

z

~

’

”

–

˜

kd€

摧䏨Vz欀d

摧䏨Vz欀聤

nH

tH

nH

tH

nH

o(tH

nH

tH

nH

tH

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

tH

nH

o(tH

nH

tH

nH

o(tH

摧⣓z

h+

F

B

D

F

H

J

`

b

f

Î

ú

ü

þ

$

*

R

Š

Œ

/F

H

d

f

摧搾p

h˜

摧C

摧C

摧C

摧C

摧C

摧C

h

h

h

h

h

h¸p

h¸p

h

h

h

h

h

h

ᄀ, וידידי השר לא הבין. הוא כנראה לא

הקשיב באמת לדיון. זאת לא שאלה של כסף

נכון לרגע זה. זו שאלה שמשמעותה להבין אם

זה בפרויקט לאומי ואיך מתייחסים אליו –

כן או לא. זה הסיפור המרכזי, זה לא שאלה של

כסף. בדרך כלל בדיונים לא מפסיקים לדבר על

כסף. הדיון הזה לא נסב סביב כסף, אלא כמה

לוקחים כסף מכל מיני גורמים כאלה ואחרים.

אני תיכף אקרא. אני רוצה ברשותכם את יאשה

יורבורסקי. אני רוצה שתנסה להסביר לנו מה

זו המילה הגדולה הזאת "הדירקטיבה

האירופאית" והדי

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]