פרוטוקול מספר 27, הוועדה לענייני ביקורת המדינה, 28/07/2015

הכנסת העשרים

מושב ראשון

<פרוטוקול מס' 27 >

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום שלישי, י"ב באב התשע"ה (28 ביולי 2015), שעה 11:00

<סדר היום:>

<1. מצבם של הישובים: כרמי קטיף ובאר גנים>

<2. אחריות המדינה לטיפול באנשי "גוש קטיף"

עקב ההחלטה על סגירת מינהלת תנופה בסוף

שנת 2015>

<3. מצבם של מפוני גוש קטיף באשקלון>

<4. מצבם של התעשיינים שהיו באיזור התעשיה

ארז>

<5. מצב התושבים בנווה ים>

<6. דו"ח מבקר המדינה - היבטים בטיפול

במפוני "גוש קטיף" בעקבות ההתנתקות (טבת

התשס"ט - 2009) - ישיבת מעקב>

נכחו:

<חברי הוועדה:>

קארין אלהרר – היו"ר

אייל בן ראובן

ינון מגל

דניאל עטר

חברי הכנסת:

מרדכי יוגב

סתיו שפיר

<מוזמנים:>

יוסי הירש – מנהל אגף בכיר, משרד מבקר

המדינה

עובד גופר – סגן מנהל בכיר על אגף, משרד

מבקר המדינה

מיכל דחוח-הלוי – מנהל ביקורת בכיר, משרד

מבקר המדינה

מירב לוי – מנהלת אגף בכירה, נציבות

תלונות הציבור, משרד מבקר המדינה

חיים צ'וקרון – סגן מנהל בכיר, נציבות

תלונות הציבור, משרד מבקר המדינה

עלי פורט – אדריכל מלשכת תכנון מחוז

דרום, מינהל התכנון, משרד האוצר

גבי שוחט – סגן בכיר לחשבת הכללית, משרד

האוצר

מיכאל אור כהן – מנהלת תחום פינוי אתרים

זמניים, משרד האוצר

דפנה גוטנברג – עורכת דין, משרד החקלאות

ופיתוח הכפר

אנה גלוק – סגנית מנהל אגף ומנהל תחום

הכשרת מבוגרים, משרד הכלכלה

ניקול מור – ממונה הכשרה והכרה לבתי ספר

עסקיים, משרד הכלכלה

עידו מגידיש – משרד הפנים

משה שגיב – מנהל אגף ביקורת פנימית, מבקר

פנימי, משרד הבינוי

משה מרחביה – מנהל מחוז ירושלים, משרד

הבינוי

הלל פרימן – מנהל אגף תאום ובקרה, רשות

מקרקעי ישראל

אוהד עיניי – מנהל מרחב עסקי ירושלים,

רשות מקרקעי ישראל

רחל עמיר – צוות חקלאי מרחב ירושלים,

רשות מקרקעי ישראל

מרגלית שלי – אגף שיווק מרחב ירושלים,

רשות מקרקעי ישראל

רפי מורביה – ראש המועצה האזורית לכיש

אילנית ואהל – מנכ"לית המועצה האזורית

חוף אשקלון

אבירם צברי – מזכיר היישוב שבי דרום,

מועצה אזורית מרחבים

ישראל מלאכי – יועץ חיצוני למנהלת תנופה

הילה אפגן – רכזת שטח מנהלת תנופה

יוסף דיין – יו"ר ועד שכונת הרצוג אשקלון,

יו"ר ועד מפוני אזור התעשייה ארז

רחל דיין – שכונת הרצוג אשקלון, ועד

היזמים - עמותת ארז

ברוך גולי – ועד היזמים - עמותת ארז

דינה גולי – ועד היזמים - עמותת ארז

דינה זליג – ועד היזמים - עמותת ארז

ישראלה אלימלך – עורכת דין, ועד היזמים -

עמותת ארז

סא"ל (מיל) יצחק שפריר – ועד היזמים, חבר

ועד מפוני אזור תעשייה ארז, עמותת ארז

סיוון שפריר – ועד היזמים - עמותת ארז

ד"ר ריקי שי – ועד היזמים - עמותת ארז

דינה זיצר – ועד היזמים - עמותת ארז

אילה אפרגן – ועד היזמים - עמותת ארז

דרור תנעמי – נציג ניסנית, ועד מתיישבי

גוש קטיף

אברהם פרחן – יו"ר מזכירות ועד מתיישבי

גוש קטיף

עזרא מרדכי – נציג נצר חזני, ועד מתיישבי

גוש קטיף

מלכה מרדכי – תושבת נצ"ח, ועד מתיישבי גוש

קטיף

אהרון חזות – נציג באר גנים, ועד מתיישבי

גוש קטיף

ימית ויראהג' – נציגת צעירים, ועד

מתיישבי גוש קטיף

מרדכי בטר – יו"ר מרכז קטיף, ועד מתיישבי

גוש קטיף

שפרה שומרון – עובדת בועד המתיישבים, ועד

מתיישבי גוש קטיף

רונית סרלואי – עובדת בועד המתיישבים,

ועד מתיישבי גוש קטיף

חגית ירון – עובדת בועד המתיישבים, ועד

מתיישבי גוש קטיף

יעקב בורנשטיין – נציג מרכז קטיף, ועד

מתיישבי גוש קטיף

דודי אביטן – דובר ועד המתיישבים, ועד

מתיישבי גוש קטיף

שרה ענקי – עובדת בועד המתיישבים, ועד

מתיישבי גוש קטיף

רבקה טלמן – עובדת בועד המתיישבים, ועד

מתיישבי גוש קטיף

יעל בלילברג – עובדת בועד המתיישבים, ועד

מתיישבי גוש קטיף

נחמן ירון – נציג אמציה, ועד מתיישבי גוש

קטיף

אליהו אוזן – נציג בני נצרים, ועד

מתיישבי גוש קטיף

יורם אוהב ציון – נציג נטע, ועד מתיישבי

גוש קטיף

אלי שלמון – תושב כרמי קטיף, ועד מתיישבי

גוש קטיף

גנית מזל נוה – נציגת תושבים

ניצה כהן – נציגת תושבים

דתיה יצחקי – נציגת תושבים

אריה יצחקי – נציג תושבים

יעל בורנשטיין – נציגת תושבים

אליעזר אוירבך – מנהל ועד המתיישבים

צוריאל קפח – תושב אמציה

עידית קפח – תושבת אמציה

יסכה קפח – תושב אמציה

רני בת ציון קפח – תושבת אמציה

מעין מרים קפח – תושבת אמציה

מוריה רבקה קפח – תושבת אמציה

יהודה מנחם קפח – תושב אמציה

טליה קפח – תושבת אמציה

הלל קפח – תושב אמציה

נתן בר – תושב כרמי קטיף, עקור מושב קטיף

שבגוש קטיף

אברהם בורנשטיין – יו"ר באר גנים

אורי חיון – מזכיר באר גנים

דינה זיידר – אמנית

דוד בדין – עיתונאי חוקר

דוד דהאן – עיתונאי, משפטן, יו"ר המשמר

החברתי של הכנסת

בני כהן – מוזמן

אהוד בקר – מרכז המחקר והמידע של הכנסת

יובל וורגן – מרכז המידע והמחקר של הכנסת

<ייעוץ משפטי: >

תומר רוזנר

<מנהלת הוועדה:>

חנה פריידין

<רישום פרלמנטרי:>

ר.כ., חבר המתרגמים

1.<מצבם של הישובים: כרמי קטיף ובאר גנים>

2.<אחריות המדינה לטיפול באנשי "גוש קטיף"

עקב ההחלטה על סגירת מינהלת תנופה בסוף

שנת 2015>

3.<מצבם של מפוני גוש קטיף באשקלון>

4.<מצבם של התעשיינים שהיו באיזור התעשיה

ארז>

5.<מצב התושבים בנווה ים>

6.<דו"ח מבקר המדינה - היבטים בטיפול

במפוני "גוש קטיף" בעקבות ההתנתקות (טבת

התשס"ט - 2009) - ישיבת מעקב>

<היו"ר קארין אלהרר:>

בוקר טוב לכולם. היום ה-28 ביולי 2015, י"ב באב תשע"ה. אנחנו נדון היום בדיון שהוא דיון

מעקב במספר נושאים, בוועדה לענייני

ביקורת המדינה, אבל מה שבעצם מקשר אותם

הוא דו"ח מבקר המדינה – היבטים בטיפול

במפוני גוש קטיף בעקבות ההתנתקות –

ישיבת מעקב.

בישיבה הזאת אנחנו נבקש גם לבדוק את מצבם

של מפוני גוש קטיף באשקלון ואת אחריות

המדינה לטיפול באנשי גוף קטיף עקב החלטה

על סגירת מנהלת תנופה בסוף שנת 2015; מצבם

של התעשיינים, שהיו אז באזור התעשייה ארז;

מצב התושבים בנווה ים; מצבם של היישובים

כרמי קטיף ובאר גנים.

אני רוצה בפתח הדברים לבוא ולומר שהדיון

היום הוא דיון חשוב מאד בעיני ומאד חשוב

לי גם לשמוע את האנשים שנוגעים בדבר, כי

למי שלא נמצא שם, אז אפשר לדבר עם המון

סיסמאות והמון תובנות, אבל שלא תמיד יש

בינן ובין המציאות איזו שהיא התכתבות.

אני מאד אשמח לשמוע וככל שניתן גם אשמח

מאד לסייע.

תראו, אני באמת מאמינה שהעוול שנגרם

למפונים הוא עוול גדול מאד, במובן הזה

שמדינת ישראל עשתה מעשה שאפשר להתווכח

עליו – אם הוא טוב יותר או אם הוא טוב

פחות – אבל בסוף יש אנשים מאחורי הסיפור

הזה ויש להם צרכים ויש להם בתים ויש להם

משפחות לפרנס, וברור שההתנהלות לא הייתה

מיטבית וזה בלשון המעטה. ועכשיו אנחנו

צריכים, 10 שנים אחרים, לוודא שאין אדם

שנפל בין הכיסאות ואין אדם שלא קיבל

מענים לצרכים שלו ואני במיוחד רוצה לשמוע

את האזרחים שהגיעו לכאן.

אנחנו כוועדה נעמוד על כך שגם משרדי

הממשלה וגם הכנסת, כמוסד מפקח על עבודת

הממשלה, נראה שכולם באמת מצליחים לעבור

את המשבר הזה, שחוו המתיישבים.

ברצונך לומר כמה מילים?

<יוסי הירש:>

בוקר טוב. בדרך לכאן ראיתי כמה אנשים שאני

מכיר ומלווה אותם. מצד אחד אני שמח לראות

אנשים שאני מכיר ומצד שני זה קצת עצוב

שאחרי 10 שנים צריך עוד פעם להידפק על

דלתות משרדי הממשלה, בשביל לקבל את

הפיצויים וכל מה שמתלווה לכך.

מבקר המדינה נתרם במלוא כובד משקלו

לליווי, בקרה וביקורת בזמן אמת, מה שאנחנו

קוראים, לכל הסוגיות שמלוות את המפונים,

החל מינואר 2006 והמשך בינואר 2009 בשלל

דו"חות מכל הזוויות. כל הצוותים של משרד

מבקר המדינה, כולל חטיבת הביטחון, נרתמו

לביקורת. לאחר מכן הוקמה ועדת חקירה

ממלכתית בעקבות הביקורות שלנו, שהגישה

מסקנות נדמה לי ביוני 2010.

לזכותה של הוועדה לביקורת המדינה ייאמר,

כל הוועדות ליוו גם את היישום של ממצאי

ועדת החקירה לאורך כל הדרך, גם באמצעות

ועדת משנה שהקימה מתוכה הוועדה לביקורת

המדינה, ואנחנו כאן בשביל להמשיך לשמוע

ובמידת הצורך אולי להגיש את הסיוע הדרוש.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מצוין. תודה רבה.

בבקשה, נציבות תלונות הציבור.

<מירב לוי:>

בוקר טוב. עורכת הדין מירב לוי, מנהלת אגף

בנציבות תלונות הציבור. אנחנו לאורך

השנים קיבלנו תלונות על מנהלת סלע ומנהלת

תנופה, ככל שהשתנו שמותיה, וגם היום,

כשהיא כבר לא קיימת, אבל יושבת במשרד

השיכון וזה כבר בטיפות. המאסה העיקרית

הייתה בין השנים 2005 ל-2006. לאורך השנים

התקבלו תלונות. בשנים 2011-2012 שוב ראינו

איזה שהוא גל קצת יותר גדול.

הסמכות שלנו מוקנית לפי הסמכות בחוק. זאת

אומרת אם יש הסדר שנקבע בחוק, אם יש ועדות

ערר, אנחנו לא יכולים להתערב אבל בעיקר

הסיוע שלנו היה במעורבות, בדחיפה, לעזור

לקדם את הדברים כדי שבאמת אנשים יקבלו את

ההחלטות בעניינם ושהטענות שלהם יישקלו.

וככל שעדיין נשארו דברים פתוחים, ואדם

שנפגע במישרין מעניין מסוים שלא בא על

תיקונו – פתוחה בפניו הדלת לפנות אלינו

ואנחנו כמובן נוכל לבדוק במסגרת

הסמכויות שמוקנות לנו, האם ניתן לסייע

בידו.

<היו"ר קארין אלהרר:>

תודה רבה.

אתמול הוגש לוועדות הכנסת מסמך של מרכז

המחקר והמידע של הכנסת – סקירת מצב מפוני

גוש קטיף וצפון השומרון וטיפול הרשויות

בהם בחלוף עשור למבצע ההתנתקות. הייתי

מאד שמחה אם היינו מקבלים סקירה קצרה של

מה הנקודות הבעייתיות שנותרו פתוחות

בעניין.

<יובל וורגן:>

תודה רבה גברתי יושבת הראש. אני מבקש

מאהוד בקר, שכתב את המסמך, להציגו. אני רק

אציין, תמיד אנחנו מרגישים צורך לציין

שהמסמך נכתב לבקשתם של שני חברי כנסת –

חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' וחבר הכנסת

אורן חזן. אנחנו מגישים לוועדות שמקיימות

דיונים בנושא הרלבנטי, אבל זה נכתב

לבקשתם.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אנחנו נשתמש בשירותיהם של חברי הכנסת

המכובדים שפנו לקבלת חוות הדעת. בבקשה.

<אהוד בקר:>

תודה גברתי יושבת הראש. אנחנו מדברים על

מסמך שעוסק בעיקר באופן ההתמקדות של

רשויות המדינה בטיפול במפונים. עיקר

העיסוק היה במנהלת תנופה ועבודתה

והטיפול בלקחים שעלו מוועדת החקירה

הממלכתית, כפי שהיא פורסמה וצוינה קודם

לכן.

דיברנו גם עם גורמים בשירות המדינה –

מנהלת תנופה, משרדי הממשלה האחרים שהם

רלבנטיים, גם עם ועד המתיישבים וגורמים

ברשויות המקומיות הרלבנטיות.

אומר את הנקודות העיקריות שעולות,

התחומים החשובים: ועד המתיישבים הדגישו

את הנושא של המשך קיום כתובת אחת ברורה

לטיפול בפניות המתיישבים, לאחר סגירת

המנהלת. באופן כללי, הנושאים שעלו בנוסף

היו בנושאי הדיור והפיצויים, גם הסכמי

העתקה, שעם חלקם – עם שלושה הסכמים – יש

עיכובים ובעייתיות וגם בכל הנוגע

לפיצויים נוספים שהמתיישבים אמורים

לקבל, המפונים בנוגע ל - - - יש שלב מסוים

בקבלת הפיצויים שקשה לקבל חלק מהפיצויים

על מנת לסיים את בניית בתי הקבע ביישובים

החדשים.

אלה שלושת הנושאים העיקריים שעלו במסמך

שלנו.

<היו"ר קארין אלהרר:>

תודה רבה.

<דניאל עטר:>

אפשר לשאול שאלת הבהרה? לגבי פיצויים

נוספים – זה מה שהמפונים רוצים או מה

שמוסכם על כל הצדדים שזה צריך להינתן?

<אהוד בקר:>

היו גם מספר תיקונים לחוק יישום ההתנתקות

שנתנו עוד פיצויים, אבל הם התנו את קבלת

הפיצויים בשלבים מסוימים של בניית בתי

הקבע – קבלת טופס 4, פינוי המבנה הזמני

והטופס שמאפשר כניסה לבית. אז יש התניה של

קבלת חלק מהפיצויים בשלבים מסוימים של

ההתקדמות הזו ויש - - -

<דניאל עטר:>

למה, אם מותר לשאול?

<אהוד בקר:>

כך נבנה ההסכם בשנת 2007, הסכם הח"כים. למה

מעבר לזה, אני לא יכול לומר לך. יש מפונים

שקשה להם להשלים את בניית בתי הקבע, גם

כיום. יש לנו את האחוזים מפורטים כאן

במסמך, אם אתה רוצה, אני אקריא אותם. הבקשה

הייתה אם אפשר להקל על קבלת הפיצויים

האלה.

<דניאל עטר:>

אתה יודע להגיד אם זו בעיה של המנהלת?

<היו"ר קארין אלהרר:>

אנחנו מיד נברר את זה. אני מבקשת ממר

ישראל מלאכי, יועץ חיצוני למנהלת תנופה

לענות. זאת שאלת תם – למה מפרקים את

המנהלת.

<ישראל מלאכי:>

שר החקלאות, שבאחריותו מנהלת תנופה, הגיע

למסקנה שלטובת השלמת השיקום, נכון לשים

קץ לטיפול המדינה במפוני גוש קטיף.

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא שמעתי אותך.

<ישראל מלאכי:>

שר החקלאות, הממונה על מנהלת תנופה, הגיע

למסקנה שלטובת השלמת שיקום המפונים, נכון

לפרק את יחידת תנופה במתכונתה הנוכחית.

זה לא אומר שמדינת ישראל תפסיק לעסוק

בטיפול במפונים, עד שאחרון המפונים ייכנס

לבית הקבע שלו. זה ברור שזה באחריות

המדינה. השאלה אם צריך איזו יחידה

אורגנית או לא צריך לזה יחידה אורגנית זו

שאלה מקצועית.

<היו"ר קארין אלהרר:>

איזה פתרון אחר ניתן?

<ישראל מלאכי:>

ניתן למה?

<היו"ר קארין אלהרר:>

תראה, עד עכשיו היה איזו דלת אחת שפותחים

אותה ובעצם מקבלים מענים לבעיות שנוצרו.

עכשיו אתם תסגרו את המנהלת ואנשים מה,

יצטרכו להיות מטורטרים בין כמה משרדי

ממשלה? איך זה עובד? נניח ונשארה איזו

שהיא מחלוקת לגבי פיצוי – למי פונים, מה

עושים, מה הכתובת החדשה, מי האחראי?

<ישראל מלאכי:>

פעילות מנהלת תנופה מתחלקת לשני נושאים

עיקריים: נושא הפיצויים למפונים, לעסקים

ולחקלאים, ונושא ההתיישבות. נושא

ההתיישבות זה למעשה הקמת יישובי הקבע.

הוקמו כ-22 יישובים או צמודי דופן, במסגרת

יישום תכנית ההתנתקות ובעצם המדינה

השקיעה, ומנהלת תנופה בפרט השקיעה משאבים

רבים, הן של תשומות ניהול והן של תשתיות,

בהקמת היישובים.

היום אפשר לבוא ולהגיד שלמעט שלושה

יישובים שעוד טרם התחילה בנייתם, 19

יישובים נמצאים בשלבים די מתקדמים של

האכלוס, של התשתיות ולכן כיחידה אורגנית

שמטפלת בנושא ההתיישבות, אנחנו חושבים

שנכון להעביר את זה למסלול נורמטיבי,

סטנדרטי של המדינה, באמצעות משרד הבינוי,

באמצעות האגף לפיתוח הכפר, באמצעות

החטיבה להתיישבות במידה והיא תוסדר. וכמו

שמקימים עיר ועיר בישראל ויישובים

בישראל, ככה ישלימו את המשך הקמת

היישובים הנבנים ויקימו את היישובים

החדשים – את כרמי קטיף וכו'.

<היו"ר קארין אלהרר:>

כמה אנשים במספרים עדיין נותרו ללא פתרון

דיור?

<ישראל מלאכי:>

יש כיום 350 משפחות שטרם נכנסו לבית הקבע,

מתוכן כ-200 משפחות בשלבי בנייה, או 180.

<היו"ר קארין אלהרר:>

שבעצם ניתן להן פתרון, אך הוא פשוט עוד לא

הושלם?

<ישראל מלאכי:>

הם בשלבי בנייה. בשלבי בנייה זה בין תכנון

לגמר הבית. זה אנשים שנמצאים במסלול שהם

יודעים איפה הם הולכים לגור והם בתהליך

הבנייה, שלהערכתנו יסתיים במהלך אמצע 2016.

יש כ-73 משפחות שעתידיות לעבור לשלושה

יישובים שטרם התחילה בנייתם – כרמי קטיף,

ניר עקיבא ונווה ים. עם ניר עקיבא אנחנו

נמצאים בשלבים מאד מתקדמים, נושא התשתיות

אמור להיגמר שם ועכשיו זה בעיקר במשפחות

עצמן.

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא שמעתי את הערב האגב, אז בקול רם.

<קריאה:>

אמרתי שעדיין לא. ניר עקיבא זה שבי דרום

וזה עדיין לא תלוי במשפחות. אנחנו עדיין

נמצאים בשלב של עבודות עפר.

<ישראל מלאכי:>

יש שלב של תשתיות של עבודות עפר, אבל זה

במקום טוב, לקראת תחילת הבנייה, במידה

והמשפחות ישלימו את התכנון. כרמי קטיף –

אנחנו נמצאים באיזו שהיא תסבוכת שנדון בה

בהמשך, זה אחד מהנושאים שעל סדר היום;

ונווה ים, לפי מה שנמסר לי אתמול, אחרונת

המשפחות הזכאיות אמורה לחתום היום על

הסכם ההעתקה, ובעצם בזה המדינה השלימה את

כלל הסכמי ההעתקה הנוגעים להקמת

היישובים החדשים. זה מותנה עוד באישור

רשם האגודות, כי זה מצריך פירוק ופירוק

מפעיל, אבל גם שם אנחנו רואים אור בקצה

המנהרה. שם הסיפור הוא יותר ארוך, מבחינת

זה שעוד לא התחילו שם תשתיות.

<היו"ר קארין אלהרר:>

לגבי התעשייה?

<ישראל מלאכי:>

התעשייה, ככלל המדינה פחות התעסקה בהקמת

תעשייה חדשה. היא נתנה כפיצוי על פי ערכי

כינון לבעל עסק עם מענקים להשקעה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

וכולם פוצו?

<ישראלה אלימלך:>

רובם הגדול פוצה וחלק מהתעשיינים נמצא

בתהליך של בירור הזכאות לפיצויים והסכום

לפיצויים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

ולא נראה לכם שאולי שווה לגמור את הסיפור

בצורה מכבדת, כשכולם קיבלו את הפתרון

ההולם – גם מבחינת המדינה וגם מבחינתם

ורק אחר כך לעשות את הצעד הזה של לסגור את

המנהלת?

<ישראל מלאכי:>

לא. אני אסביר. נושא הפיצויים - גם מימית

וגם מהניסיון פה – זה דברים שיכולים לקחת

שנים רבות. שנים האחרונות פורקה מנהלת

פינוי ימית, כשהפינוי נגמר בשנת 1982. אנחנו

חושבים שהימצאותה של יחידה אורגנית

נפרדת, מזמנת גם תביעות. עד היום אנחנו

נמנעים מטענת שיהוי, אבל בסוף, כשיש כתובת

אז יש גם בעיות.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אז אתה יודע, יש תהליך כזה שאומרים הרשימה

נסגרה ומעכשיו רק עוסקים בבעיות שנמצאות

לפתחנו ולא מייצרים בעיות חדשות.

<ישראל מלאכי:>

בסוף, בגלל שאנחנו כבולים לחוק יישום

ההתנתקות וזכאויות שנגזרות על פי החוק,

אז אי אפשר לסגור רשימה. בסוף זה מצריך

שינוי חקיקה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אתם צריכים תיקון חקיקה, שנעזור לכם?

<ישראל מלאכי:>

אני וודאי לא אזמן את זה. אנחנו חתומים על

- - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני באמת לא מצליחה להבין, אם יש עדיין

אנשים שאומרים שלא מצאו פתרונות - - -

<ישראל מלאכי:>

אני אתן דוגמא.

<היו"ר קארין אלהרר:>

תראה, גם ככה ההתנהלות בהתנתקות עצמה

השאירה טעם חמוץ אצל הרבה מאד אנשים. אז

להוסיף חטא על פשע ולהגיד אני גם סוגר את

המנהלת לפני שכולם קיבלו פתרון, נראה לי

עוד יותר בעיה.

<ישראל מלאכי:>

אנחנו מעריכים את מדינת ישראל ואת ממשלת

ישראל שיידעו לתת פתרונות גם ללא יחידה

אורגנית. אנחנו חושבים - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני לא הייתי ממהרת לסמוך על ממשלת ישראל,

כי אצלי בוועדה נמצאים כל יום אנשים

שרצים בין משרדים ממשלתיים והם לא מקבלים

פתרונות בצורה מיטבית ואני חושבת שצריך

לקדם פתרונות טובים יותר.

<דניאל עטר:>

אבל אין פתרונות. אתם לא נותנים פתרונות

כמו שלא ניתנו במהלך 10 שנים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

זה שצריך לתת פתרון זה Goes without saying, חבר הכנסת, עטר, לא צריך להזכיר את זה.

<ישראל מלאכי:>

אני רוצה להסביר. נושא הפיצויים – ועדות

הפיצויים ימשיכו לדון, הן מחויבות על פי

חוק, כל זמן שיש תביעות. נושא הוועדות

ימשיך ככל הנראה במשרד החקלאות, בוועדות

תכנון שיוקמו במשרד החקלאות או יועתקו

ממנהלת תנופה למשרד החקלאות. הדברים האלה

ייסגרו עד סוף השנה והם ימשיכו באותה

מתכונת שהן עובדות כיום.

נושא ההתיישבות, שהוא בסוף שלושה

יישובים, כאשר יישוב אחד כבר בשל ועוד שני

יישובים – אנחנו חושבים שאינו מצריך

יחידה. זה גם 150 משפחות ואנחנו חושבים שזה

לא מצריך אורגן ממשלתי ייחודי. עכשיו,

השדר שאנחנו משדרים בזה שיש סיום הפעולות

– אנחנו רואים יום יום שהדברים מאד מאד

מתקדמים. הסכמי העתקה שהיו תקועים שנים –

נחתמים, הן במוסדות הציבור והן בנווה ים.

אנחנו רואים שאצל אנשים מפונים – זה מאד

מאד האיץ את הקצב לתחילת הבנייה.

אני אתן דוגמא מהעולם הפסיכולוגי, שהיה

קשור למפוני גוש קטיף. יעידו פה אנשי גוש

קטיף שהיה דיון האם במסגרת הטיפול הנפשי

שהמדינה מחויבת, בעצם מפוני גוש קטיף

יהיו זכאים כנפגעי טרור למימון טיפול

פסיכולוגי כל חייהם. הנהגת המפונים,

באומץ רב באה ואמרה שאם זה מה שיקבע החוק,

אז בעצם יהיה קשה מאד להשתקם, כי בסוף זו

תהיה שריטה לכל החיים – אני זכאי, אני

תמיד אשא את התו הזה שקוראים לו מפוני גוש

קטיף. וזו החלטה שהנהגת המפונים החליטה

בזמנו, אחרי הרבה התלבטויות ודיונים.

על אותו משקל הגענו למסקנה שגם המדינה

צריכה להתנהל. כל זמן שיש יחידה שמטפלת –

אז זה מנציח בעיה וזה משלה אנשים, משלה

משפחות ולכן הגענו למסקנה שצריך, לצד

הבטחת המשך הטיפול - וזה לא שלא יהיו

פקידים שיטפלו – אך לצד השלמת הטיפול

בצורה יותר מינורית, יותר קטנה, לא

קטגורית, נכון לסגור את המנהלת. הדבר הזה

בעצם התחיל בהחלה תלת שנתית של העברת

האחריות לשיקום המפונים לרשויות

המקומיות, שהתקבלה ביוני 2013. זה תהליך מאד

מאד מדורג שעבר כמה החלטות ממשלה, הרבה

דיונים הן עם הרשויות והן עם המפונים

והחלטנו לעשות את הצעד הזה, בלי להסיר

אחריות.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אוקיי, תודה.

אבי פרחן, נווה ים. לא הגיע. יוסי דיין?

<יצחק שפריר:>

הוא גם לא פה. אני אדבר בשמו. שמי יצחק

שפריר מוועד אזור התעשייה ארז. ברישא של

החוק כתוב שאזור התעשייה ארז הוא ככל

יישוב אחר. עד היום אין אזור תעשייה ארז

חלופי ושום דבר לא נעשה בנושא, למרות שב-10

שנים כל פעם הבטיחו לנו בצורה כזו או אחרת

כן שיקימו אזור תעשייה. הכספים שקיבלנו

עבור הקרקע, מראש אמרו לנו שאנחנו מקבלים

פיצוי מוקטן, כי אם נקבל את הקרקעות באזור

תעשייה חלופי, נשלם אותו מחיר כמו

שקיבלנו פיצוי. כלומר, כל מי שרצה להשתקם

והלך לאזור תעשייה אחר, בוודאי לא שילם

180,000 שקלים עבור דונם, אלא פי עשרה. כלומר,

לא הייתה אפשרות, לא היה שום מפתח להשתקם

מלכתחילה.

דבר נוסף, כל הכספים שניתנו על הפיצויים

נמשכו כ-8 שנים. כל פעם במשורה, במשורה וכל

פעם ויכוחים אחרים, ככה שגם מי שהלך

לבנקים, למעשה לא קיבל שום סיוע מהבנקים,

אלא אם הוא רצה להשתעבד לחלוטין וגם

להפסיד את כספו המועט שכבר קיבל.

כלומר, למעשה אנחנו עומדים היום במצב

שאזור תעשייה חלופי אין, כל אחד נמצא

במקום אחר עם הבעיות שלו ושום פתרון

ממוסד לא ניתן, למרות שכל פעם ניתנו

הבטחות שיינתן פתרון ממוסד לנושא הזה.

עובדה, הוקמו יישובים חדשים בלי הרבה

בעיות ועובדה, הם קיימים היום. אנחנו לא

ביקשנו להקים אזור תעשייה חדש לחלוטין,

אלא להסתפק באזור תעשייה קיים, גם זה לא

נעשה. כלומר, למעשה כל מה שהובטח במהלך

הדיונים של החקיקה וגם אחרי החקיקה,

למעשה לא מומש כלום. כלומר, אנחנו חיים

למעשה במצב של מניה דפרסיה. באים לוועדות,

שומעים דברים מבטיחים, יוצאים החוצה,

מקבלים את הדפרסיה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני עוד לא הבטחתי כלום, אז אל תכנסו לשום

מצב נפשי לא טוב.

<יצחק שפריר:>

הנושא הזה וגם הנושא של סגירת המנהלת, אני

חושב שזה למעשה פתרון נוסף כדי לא לפתור

את הבעיה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אוקיי, תודה.

<יצחק שפריר:>

לא, אני רוצה לדבר גם בשם יוסי דיין.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אוקיי. הוא יודע את זה שאתה מדבר בשמו?

<יצחק שפריר:>

כן, כן, הוא ביקש ממני.

<היו"ר קארין אלהרר:>

הוא עוד מעט ייכנס, אז אני אתן לו לדבר. מי

גברתי, בבקשה, תציגי את שמך. לפני שאת

מתחילה, אני רוצה רגע לא להיכנס למקרים

הפרטניים, אני רוצה עקרונות.

<דינה זליג:>

לא, לא, פרטני. יוסי דיין בדרך והנושא

המרכזי שלו זה כמובן שגם אזור התעשייה,

אבל הנושא המרכזי שלו זה בעיקר המתחם של

המרכז שנבנה בכסף שלנו ועיריית אשקלון

לקחה אותו ולא נותנת לנו להיכנס. זאת בעיה

מאד חמורה והוא היה אמור לבוא ולהציג

אותה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אז הוא יגיע ונדבר על זה.

אליעזר אוירבך, בבקשה.

<אליעזר אוירבך:>

שלום. אני רוצה להזכיר לכולם - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

תציג את עצמך.

<אליעזר אוירבך:>

אני מנהל ועד מתיישבי גוש קטיף. אני רוצה

להזכיר לכולם שאנחנו דנים פה היום 10 שנים

אחרי הגירוש, לא שנה, לא שנתיים, לא שלוש. 10

שנים. מי שלא היה בארץ שכח אולי. קרוב ל-400

משפחות, כמו שישראל אמר, עדיין לא הגיעו

לבתי הקבע. למה, איך , זה לא משנה, זו

העובדה וזה אנשים שחתמו על הסכמי העתקה

וזה לא אנשים שהלכו ועסקו ב-1,001 דברים

אחרים, חוץ מלחפש את ביתם. אז צריך לזכור

את הדבר הזה.

לגבי מנהלת תנופה, אנחנו כוועד מתיישבי

גוף קטיף, לא רואים קדושה במסגרת מסוימת.

מה שלנו חשוב זה לפתור את הבעיות. נשארו

עוד מלא בעיות לא פתורות. ישראל מדבר,

ואנחנו דרך אגב בתיאום מלא עם מנהלת

תנופה בשנתיים האחרונות, בתיאום ובעבודה

מלאה, רק אנחנו חוששים מאד מהסיטואציה

שלא יהיה לאן לפנות. אז ישראל מציג פה דבר

שאולי יהיה, אולי לא יהיה. יש תאריך יעד

לסגור את המנהלת, את זה כולם יודעים –

בדצמבר 2015.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מה אדוני מציע?

<אליעזר אוירבך:>

אנחנו רוצים פתרון לאן אנשים – יושבים פה

לדוגמא אנשים מכרמי קטיף, משבי דרום – הם

לא צריכים להיות לבדם. המנהלת נסגרת עוד

ארבעה חודשים – למי הם ייפנו, עם מי הם

ידברו?

<היו"ר קארין אלהרר:>

אז אומר היועץ – הם יפנו למשרד השיכון

והבינוי, כפי שנוהגים. אז אני אומרת,

נשאלת השאלה, אני לא יודעת, אני באמת

שואלת שאלות תם כי זה לא נושא שהכרתי כל

כך – ההתנהלות מול המנהלת, אבל אני שואלת

– האם בעיניכם הפנייה ישירות למשרד

השיכון עשויה להקל או לפגוע ולפי זה

אנחנו נתקדם.

<אליעזר אוירבך:>

עוד פעם, מבחן התוצאה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

אבל תראו, במבחן התוצאה – 10 שנים אחרי ולא

כולם קיבלו את הכל. אני לא בטוחה שבמשרד

השיכון לא היו מקבלים כבר מזמן, למה אני

צריכה להחזיק מנהלת? כן, אדוני, בבקשה, מה

אתה מציע?

<אליעזר אוירבך:>

אין לי מה להציע. אנחנו יש לנו - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

תראה, אתה הבן אדם הנפגע.

<אליעזר אוירבך:>

סליחה, מה שאנחנו ביקשנו שיהיה צוות

במשרד החקלאות – צוות של 5-6 אנשים, לא

יודע כמה שצריך, שהם יהיו הכתובת. אם כל

תושב יפנה למשרד השיכון לבד, יטפלו בו כמו

שמטפלים באזרח פשוט. זה לא יהיה פתרון. אם

יצרפו אותנו לבדואים שנמצאים תחת משרד

החקלאות, גם זה לא פתרון. צריכים שלא יהיה

גוף, שתהיה יחידה במשרד החקלאות שתפקידה

יהיה לטפל מפוני גוש קטיף. זו הדרישה

שלנו.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מר דיין, שמעתי שנכנסת, בוא תצטרך אלינו

לשולחן, בבקשה.

<יוסף דיין:>

בנושא של המנהלת?

<היו"ר קארין אלהרר:>

כן, בבקשה אדוני. הדברים ששמענו כאן

שהמנהלת עומדת להיסגר, לא כל האנשים

קיבלו בתי קבע, לא כל הפיצויים השתלמו, יש

כמה מחלוקות. מה העמדה שלך בנושא?

<יוסף דיין:>

העמדה שלי בנושא, ואני גם מייצג בעצם את

עובדי המנהלת, שגם הם בבעיה באותה מידה,

כי הם עומדים לפני פירוק והם לא סיימו את

העבודה מול מפוני גוש קטיף. אני אתן לך

דוגמא של דבר שלא סוים. אם צריכים לקבל

מענק ולא קיבלנו כי לא גמרנו את הבית

לגמרי או לא הבאנו טופס 4, אז האנשים לא

קיבלו כספים עד היום ולא יוכלו לקבל

כספים ואני לא יודע מי יטפל בדברים האלה,

שמי שטיפל יפה זה מנהלת התנופה בעצם.

אז לכן אנחנו מבקשים להאריך את המנדט של

מנהלת תנופה במתכונתה הנוכחית ולא

להשאיר אותה עם כמה אנשים או בכלל שלא

יתבצעו הדברים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מר דיין, אני שואלת אותך, אנחנו יושבים

כאן, אני מגלה ש-10 שנים אחרי לא כל הבעיות

באו על פתרונן. עכשיו אני שואלת, נניח

ונאריך את זה עוד שנה, האם בשנה הזאת אתה

חושב שיסתיימו כל המחלוקות?

<יוסף דיין:>

להערכתי הוועדה לביקורת ההתנתקות אמרה

שעד שנת 2017, ביקשה שזה יהיה עד שנת 2017 ואני חושב שאם יאריכו את זה לעוד שנתיים, יש

סיכוי שנגמור את כל הבעיות, כולל אזור

תעשייה, כולל התעשיינים שהם בבעיה מול

המערכת וידעו את זה מהתחלה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אוקיי, תודה רבה.

חבר הכנסת דני עטר, בבקשה.

<דניאל עטר:>

קודם כל אני רוצה לציין שאני חושב שמאד

מאש חשוב שאנחנו מקיימים את הדיון הזה.

אני רוצה לומר שבשעה אחת יתקיים דיון

בוועדת הפנים בדיוק על אותם נושאים. אני

לא מבין את הכפילות הזאת.

<היו"ר קארין אלהרר:>

יש יום מיוחד בכנסת.

<דניאל עטר:>

זה כן, אבל אני רוצה לקשור את זה דווקא

למונחים של תוצאה. זאת אומרת זה ברור

לגמרי שיש פה כשל מערכתי, אם זה לא יישמע

קיצוני מדי – הייתי אומר אפילו פשע כלפי

בני האדם שפונו, נעקרו - כל אחד ישתמש

במינוחים שמתאימים לו. אבל 10 שנים אחרי,

לא המנהלת ולא המשרדים ולא האנשים שבאים

בחלקם אפילו מתוך המתיישבים האלה, לא

מילאו את חלקם ואנחנו רואים את התוצאה. כל

בר דעת מסוגל לעשות את ההשלכה על בני

האדם, על הילדים, 10 שנים שלא בבית קבע, שהם

לא גרים בבית שלהם. ברור לנו לגמרי מה

קורה כאן, הטיפול הזה, במתכונת הזו יימשך

עוד עשרות שנים.

לפני שבוע היה דיון במליאת הכנסת

והצבענו, ואנחנו האופוזיציה תמכנו

בגרירת הסמכויות למשרד החקלאות, לשר אורי

אריאל. אני מתפלא שהוא לא כאן. השר אורי

אריאל, כמי שעל פי החלטת הכנסת אחראי היום

על כל מה שקשור - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

הוא הוזמן.

<דניאל עטר:>

אני חושב שהשר היה צריך להיות כאן. אנחנו

לא מדברים עשרה חודשים אחרי, אנחנו

מדברים עשר שנים אחרי. מדובר בבני אדם, זה

לא בלוקים וזה לא טיח וזה אפילו לא רעפים

ולא צבע. מדובר בבני אדם. זה נראה לכם

הגיוני? מדינת ישראל כבר עשתה פרויקטים

הרבה יותר דרמטיים מזה, ועשתה אותם

בהצלחה. כשהיא רוצה, היא יודעת לעשות.

אנחנו כבר ימים עסוקים פה בלפצל סמכויות,

להעביר סמכויות ממשרד למשרד. פה מדובר

בבני אדם.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אנחנו עושים את זה מתחילת המושב, כן.

<דניאל עטר:>

אני חושב שצריך למקד את הדיון, גם עכשיו,

בוודאי זה יעשה בוועדת הפנים בשעה אחת,

סביב השאלה מה הדרך הקצרה ביותר ותחום

אחריותו וסמכותו של השר, לטפל באופן כזה

שיבוא על פתרונות. לא יכול להיות ש-350

משפחות מתוך 1,600 משפחות – זה מטורף. זה

פשוט לא נורמאלי. ויושב פה ראש מועצה, אני

בטוח שאם ייתנו לו הכלים, הוא יידע לעשות

את העבודה הכי טוב שבעולם.

<היו"ר קארין אלהרר:>

ברור.

<דניאל עטר:>

אז לא יכול להיות שבני אדם יפלו

בבירוקרטיה שמעמיסה עלינו כל הזמן ונהיה

נחמדים אליהם ויושבים פה ילדים ואנחנו

כולנו ממש מזדהים איתם ובעוד עשר דקות כל

אחד מאיתנו ילך לנושאים הבאים בסדר היום

והם יישארו עם הדבר הזה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

לבית שלו.

<דניאל עטר:>

באמת, מספיק. חאלס. צריך לטפל באנשים ולתת

להם את הכל הכלים. ואני אומר עוד פעם, זה

לא מדובר במדינה – היא מתנהלת כמו מדינת

עולם שלישי – אבל זו לא מדינת עולם שלישי.

יש לה את כל הכלים לפתור את כל הבעיות. כל

הבעיות של המפונים, עד האחרון שבהם, לא

להשאיר אפילו בעיה הכי קטנה לא פתירה.

ואנחנו צריכים לתת את מלוא הגיבוי לתהליך

הזה והוא צריך לקרות באופן מיידי. תודה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

כן, בבקשה, חבר הכנסת בן ראובן.

<אייל בן ראובן:>

אני קודם כל מצטרף לכל מילה שאמר דני. אני

רק מזהה פה תופעה חמורה, שבמידה מסוימת

נראית לי - - -

<דניאל עטר:>

תסלח לי שנייה, משפט אחד ששכחתי לומר. עד

לפני שלושה חודשים הייתי ראש מועצה שקלט

חלק מהמשפחות ואני אומר לכם את זה

מהזווית שלראש הרשות אין מדינה. המדינה

פשוט לא הייתה כל השנים האלה ומה שאנחנו

לא עשינו – וזו התפרקות מוחלטת ואלה

אנשים שעברו אירועים מוחיים ולבביים

והדברים הכי גרועים שיכולים לעבור על בני

האדם עברו עליהם ואני באופן אישי ליוויתי

אותם, אז אני יודע בדיוק, מבפנים, מה

המשמעות של זה וצריך לעצור את זה. סליחה.

<אייל בן ראובן:>

אני מזהה פה, ברעיון הפירוק של המנהלת,

לצערי אני כמעט מזהה בריחה מהעניין. אני

חושב שהדיון צריך להתמקד כרגע בשאלה אחרת

- יכול להיות בוועדת הפנים – איך מקימים,

איך מחזקים את המנהלת, על מנת שלוח הזמנים

הזה של שנת 2017 לצורך העניין, יהיה כזה

שבתהליך ברור, ששר החקלאות, שהוא היום

הממונה, צריך להציג לנו את התהליך הזה

ולראות איך בתוך שנתיים יש סיכוי לפחות

לפתרון הבעיה. אני חושב שהמספרים שאנחנו

מזהים פה במדינת ישראל – דני אמר את זה –

350 משפחות היום שבעייתם לא פתורה, זאת

סוגיה בלתי נסבלת במילים עדינות. זה פשוט

לא יכול להיות.

ולכן הדיון הוא לדעתי אבסורד, שאנחנו

מתעסקים פה עכשיו בפירוק המנהלת.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני לא רואה איך תתפרק המנהלת הזאת.

<אייל בן ראובן:>

הדיון צריך להיות בבניית המנהלת, בצורה

כזאת שהיא נותנת לנו בתוך לוח זמנים ברור,

בתכנית עבודה שצריכה להיות מוצגת בכל

מקום אפשרי, ולבנות את הדבר הזה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני רוצה להבין, איזה מסר שולחת מדינת

ישראל לכל אותם מתיישבים, כשהיא אומרת

להם 10 שנים דיברנו, שמענו, לא ביצענו את

הכל ועכשיו לכו לדרכם, תהיו כמו כל אזרח

שרוצה זכויות, בעוד שהמדינה עשתה מעשה

שלטוני, יישבה את האנשים שם, אחרי זה חזרה

בה, אמרה לא תהיו שם ועכשיו – תסתדרו. מה

המסר?

דבר שני שאני רוצה לדעת, אם אתם חושבים

באמת שהדברים אוטוטו מסתיימים ביישוב של

אותן 350 משפחות – מה הלחץ? יש משהו שמחכה

בסוף? אני לא מבינה.

<ישראל מלאכי:>

אני רוצה להעמיד דברים על דיוקם לגבי מה

שדובר ומה אענה תשובות. קודם כל לגבי שנת

2017 ואני רוצה לפני זה לגבי היחס בין ועדת

ביקורת לבין ועדת הפנים, כי פה המקום לשבח

את כוחה של ועדת הביקורת.

אני ברמה האישית מלווה את הנושא הזה הרבה

מאד שנים וליוויתי גם את שינויי החקיקה

פה כעוזר בכנסת, וראיתי את כוחה של ועדת

ביקורת – הן בעצם דו"ח ועדת החקירה

הממלכתית שנתן כוח בלתי רגיל למנהלת

תנופה ולכל משרדי הממשלה, לעסוק בשיקום

המפונים, הקנה להם סמכויות ויכולות, וזה

רק בזכות ועדת ביקורת וגם הדיונים פה,

בניגוד לוועדות אחרות. לכן אי אפשר שלא

להעריך את כוחה של ועדת ביקורת המדינה. זה

לגבי מה שחבר הכנסת עטר העלה.

לגבי שנת 2017 – במסגרת שינוי החקיקה, בשנת

2011 נחתם הסכם קץ התביעות. על ההסכם הזה

חתומים כל הנהגת הקהילות - - -

<קריאה:>

אנסו אותם, ישראל, אנסו אותם.

<ישראל מלאכי:>

רק שנייה. הנהגת המפונים, הנהגת החקלאים,

הנהלת התעשיינים, הנהגות המפונים בכל אתר

ואתר, חברי הכנסת והשרים הרלבנטיים.

בהסכם הזה באו לפתרון ברמה החקיקתית כל

הנושאים שהיו שנויים במחלוקת ולכן אמרתי

שאנחנו לא יכולים לבקש שינויי חקיקה. מאז

בעצם העסק נכנס למסלול של פיצויים ודנים

בוועדות ובשאר ההשלכות. לכן צריך לבחון

אותנו מהיום שאחרי קץ התביעות להיום.

מבחינת האחריות של השר אורי אריאל, סתם

לסבר את האוזן, שר הבינוי בזמנו קיבל את

האחריות ביולי 2013, ואז 48% מהמתיישבים גרו

בבתי הקבע. בשנתיים האחרונות הואץ הקצב

בצורה מאד מאד גדולה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אדרבא, אז תסיימו.

<ישראל מלאכי:>

רק שנייה. הן של מעבר המשפחות, הן של

הדיונים בוועדות והן של החלטות הוועדה

המיוחדת, וועדת הזכאות האחרונה בוועדה

המיוחדת. אנחנו עוקבים אחרי זה יום יום.

אנחנו חושבים, כפי שאת שאלת, שדברים שלא

ייעשו, בסוף לצערנו הרב במדינת ישראל

צריך לשים דד-ליין בשביל לקבל החלטות.

אנחנו נמצאים פה ברמה של קבלת החלטות, הן

של הצד הנפגע – הסדר של המפונים, לקבל

החלטות, להתפכח מהחלום, עם כל הכאב והצער

שהם בוחרים ביישוב מסוים, בוחרים בפתרון

דיור מסוים שהמדינה מקנה והן מצד המדינה

והיכולות שלה, של גבולות, סמכויות

ואחריות. איפה יש השלכות רוחב, כי בכל זאת

לוקחים את הסיכון ומקבלים החלטות ממשלה

והחלטות מנהלתיות למיניהן.

ולכן, מה שלא יקרה בחצי השנה הקרובה, הן

מצד המפונים והן מצד המדינה, לא יקרה גם

עוד חמש שנים וזאת הסיבה בעצם שקצבנו זמן

לפעילות. ואני אומר, הלכנו על הצעד הזה

בסיכון. אני מדבר כתושב גוש קטיף לשעבר

וכמי שחושב שנראה לי שעושה כל מה שאפשר

לעשות בשביל שיקום המפונים בשנים

האחרונות. אנחנו חושבים שדווקא קצובת

הזמן היא זאת שתאיץ את התהליך, בעיקר

בעיקר בשביל לקבל החלטות.

עכשיו לגבי 2017, רציתי להגיד שבמסגרת קץ

התביעות הוסדרו נושאי החקיקה והנושאים

האחרים, והוחלט שהוועדה המיוחדת לא תתפרק

לפני שנת 2017. כמו שאמרתי, לא רק הוועדה

המיוחדת, גם ועדות הזכאות תמשכנה לעבוד,

ככל - - - במשרד החקלאות ואנחנו עושים

מאמצים גם לשמר את העובדים שיש להם

ניסיון בזה והיכרות עם החוק והיכרות עם

המפונים, כדי להאיץ את ההחלטות. בזה אף

אחד לא ייגע ובזה המדינה מעמידה את כל

הכלים.

נושא היחידה האורגנית ככתובת, זה בדיוק

מה שאנחנו רוצים. אנחנו רוצים שהמפונים

בסוף ירגישו כתושבי הרשות המקומית, לכן

גם עצם האחריות עוברת לרשות המקומית, ככל

אדם בישראל.

<היו"ר קארין אלהרר:>

רק אחרי שהעמדתם אותם במדרגה שווה כמו כל

יתר האזרחים, לא דקה אחת קודם.

<ישראל מלאכי:>

אנחנו בשנה האחרונה גיבשנו סט של פתרונות

לכל משפחה. במסגרת הפתרונות האלה כל

משפחה מקבלת יועץ כלכלי, יועץ בנייה, יועץ

משפטי מצד המגרש, הקלות בשחרור כספים - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

תשמע, אני מאד מעריכה את הדברים שאתה אומר

- - -

<ישראל מלאכי:>

רק שנייה אחת. דיור להשכרה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא, סליחה. אני מאד מעריכה את הדברים שאתה

אומר, אבל עם כל הכבוד, בסוף אם משהו לא

מתסדר צריך כתובת אחת.

<ישראל מלאכי:>

מדינת ישראל לא מתפרקת עם פירוק מנהלת

תנופה ולא משרד החקלאות ולא משרד הבינוי.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני מצטערת, אבל בהתנהלות של מדינת ישראל

היא התפרקה מזמן. כן, חברת הכנסת סתיו

שפיר.

<סתיו שפיר:>

תודה. אדוני, אני רוצה להפנות לאליך כמה

שאלות בנושא התקציב שלכם, ברשותך. קודם

אומר ואצטרף לאמירותיהם המאד חשובות של

חברי. כשמדינה מחליטה לעשות את המעשה הכל

כך קשה וכל כך כואב של לפנות אנשים מביתם,

יש לה אחריות אדירה באותו רגע, וזה להביא

אותם בטווח מיידי לבית של קבע, לחיי קהילה

טובים, לכניסה והשתלבות במעגל העבודה

והעובדה שהדבר הזה לוקח עשר שנים, זה בושה

וחרפה וראוי לשאול על זה הרבה מאד שאלות,

כמו האם יש פה איזה שהוא רצון, שלצד

מוזיאון גוש קטיף יוקם גם מוזיאון אנושי,

שבו חיות משפחות של מפונים שעד לרגע זה

אין להם בית של קבע, שזה נשמע כבר כמעט

שאלה קונספירטיבית, רק שאני מסתכלת על

הנתונים התקציביים שלכם, אני לא יכולה

שלא להעלות את השאלה הזאת.

אז בואו נחזור רגע אחורה. מאז שנת 2005

הועברו לידי סלע, תנופה – כ-12 מיליארד

שקלים. בחישוב פשוט, מדובר ב-1.5 מיליון

שקלים למפונה וזה כולל ילדים בני שנה. אני

מסתכלת על נתוני הביצוע של התקציב הזה, אם

למשל בשנת 2008, בתקציב בסיס אושר לכם

מיליארד שקלים תוספת למנהלת סלע-תנופה,

התקציב שאושר אחר כך בהעברות תקציביות

גדל בעוד 26%, ל-1.39 מיליארד שקלים, אבל

בביצוע אני רואה רק 638 מיליון שקלים. מה

קורה שם בין האישור של התקציב לבין

הביצוע שלו? מה גורם לדברים לא להתבצע

ברמה כזאת?

ונסתכל על מקרה יותר חריג. בשנת 2009 אושרו

בבסיס 285 מיליון שקלים, אחר כך בהעברות

התקציביות לאורך השנה הגענו למיליארד

שקלים. 266% תוספת בתקציב. מתוך זה, כל

הביצוע זה 471 מיליון שקלים. הלו? איפה הכסף

הזה? איך יכול להיות שלוקח כל כך הרבה זמן

להרים פרויקט? באמת. זה בתי קבע לאנשים, זה

לא משימה בשמיים. עשינו דברים הרבה יותר

גדולים מזה. מה קורה?

<ישראל מלאכי:>

נתחיל בסיפא. אם ננתח את הפרויקטים

שהמדינה ביצעה בסדר גדול ב-30 השנים

האחרונות, הקמת 22 יישובים, זה פרויקט

שכמעט ולא נעשה מקום המדינה על ידי

המדינה. את יודעת את זה. למעט מהפכת

התחבורה וצה"ל לנגב, לא נעשו פרויקטים

כאלה.

<סתיו שפיר:>

אדוני - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

תן לנו תשובה על השאלה.

<ישראל מלאכי:>

עכשיו לגבי השאלות על הכסף. אני חושב

שהחלוקה של 12 מיליארד שקלים לחלק למספר

נפשות היא חלוקה שמכוונת לדמגוגיה, מסיבה

אחת פשוטה. מערכת הביטחון, שחלק מה-12

מיליארד שקלים האלה – 2.4 מיליארד שקלים

מהסכום הזה, לפחות, הועברו למערכת

הביטחון, הוא לא הגיע - - -

<סתיו שפיר:>

לא נכון.

<ישראל מלאכי:>

כן נכון.

<סתיו שפיר:>

לא לפי הנתונים של החשבת הכללית.

<ישראל מלאכי:>

אז תבדקי את זה. לא קשור לזה. יותר מזה, כל

נושא התשתיות, פיתוח התשתיות, כביש 358

והנושאים האלה הם לא נוגעים בכלל

למפונים, בסדר? זה שהמדינה הייתה צריכה

להשקיע בתשתיות התיישבותיות שזה

מיליארדים, זה מיליארדים – בכלל לא הגיע

לאזרח המפונה, וודאי לא לתינוק שלו.

מפוני גוש קטיף קיבלו ערך כינון של בית

באזור צפון אשקלון, צריך לדעת את זה. זה מה

שהם קיבלו כלפי הבית. התעשיינים קיבלו

ערך כינון של הקמת עסק חדש עם הטבות

להשקעות - - -

<סתיו שפיר:>

אדוני, מיותר לציין, אבל רק כדי שהנוכחים

שיישמעו פה בחדר - נכבד את האינטליגנציה

שלהם. זה רק הכסף שהועבר לתנופה, זה לא

קשור לכספים שמועברים דרך למשל החטיבה

להתיישבות לפיתוח העוטף - - -

<ישראל מלאכי:>

זה קשור.

<סתיו שפיר:>

זה לא קשור בכספים שמועברים דרך משרד

השיכון, דרך - - -

<ישראל מלאכי:>

לא דיברתי על פיתוח, לא, לא, לא, זה וודאי

לא.

<סתיו שפיר:>

בוא נפצל את זה.

<ישראל מלאכי:>

לא, לא, סליחה, אני מעריך מאד את

האינטליגנציה של היושבים בחדר, בוודאי

ובוודאי - - - אני אומר, חוק יישום ההתנתקות

מקנה לכל משפחה ערך כינון של בית באזור

צפון אשקלון, אה ותו לא, כלפי הבית שלו.

הוא מקנה 1,000 דולר לשנה לבן אדם שגר בגוש

קטיף, שזה בגין עוגמת נפש ולבעלי עסקים,

תעשיינים וחקלאים, הוא מקנה ערך כינון של

הקמת העסק מחדש עם הטבות של החקלאות ושל

מרכז ההשקעות, שנוהגות ככלל בכל מדינת

ישראל. המתיישבים פה לא קיבלו מעבר למה

שהיה להם בערכי כינון נוכחיים כלום.

<סתיו שפיר:>

אני בטוחה שהם לא קיבלו, אני שואלת למה זה

נשאר אצלכם.

<דניאל עטר:>

סליחה, יושבת הראש, אני רוצה להתנצל בפני

התושבים על זה שאני חייב לעזוב. את מכירה

את הנוהל שאנחנו חייבים לרוץ ואני מבקש

מכולכם להגיע בשעה 13:00 לוועדת הפנים, כי

גם שם יתקיים דיון.

תודה, סליחה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

זה נהוג ה-PR לוועדות אחרות בוועדה

לביקורת המדינה? כי לא סיפרו לי על זה.

<ישראל מלאכי:>

אני אומר זו תשובה כלפי השאלה של המיליון

וחצי שקלים לתינוק.

<סתיו שפיר:>

לא, לא ענית לי עדיין על השאלה לגבי

התקציבים ל - - -

<ישראל מלאכי:>

רק שנייה, אני אמשיך. אני אענה גם על היחס

בין תקציב לבין ביצוע. במסגרת ה-12 מיליארד

שקלים, אני אסביר מה זה מנהלת תנופה, כפי

שבנצי ליברמן הגדיר פעם. מנהלת תנופה היא

שתדלנית. בסוף מי שמבצע את שיקום המפונים,

למעט נושא הפיצויים, זה המשרדים

הרלבנטיים. זאת אומרת המדינה מתקצבת - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

כמה עובדים יש במנהלת?

<ישראל מלאכי:>

33. המדינה מתקצבת את מנהלת תנופה, מנהלת

תנופה באה בדברים עם המשרד הרלבנטי המבצע

- משרד החינוך, משרד הרווחה, החטיבה

להתיישבות, משרד הבינוי, משרד התחבורה –

בכל התחומים האלה. אז לכן את רואה את זה

בתקציב מנהלת תנופה, אבל זה סכום שעובר

למשרדי הממשלה הרלבנטיים והם מבצעים את

העבודות, כי להם יש את כוח האדם המתאים

ואת הרגולציה המתאימה ואת הקבלנים

המתאימים ואת יכולות הביצוע.

אז לכן כל מה שאת רואה פה, זה בעצם כולל את

כל עבודות התשתית שנעשו – הן התשתיות

הרחבות ביותר. דרך הגישה מבאר שבע

לירושלים – כביש 358 – גם מגולמת בתקציב

הזה.

<סתיו שפיר:>

זה לא נכון חד משמעית, תסלח לי. אני מכירה

היטב את התקציבים, גם של - - -

<ישראל מלאכי:>

עכשיו, לגבי - - -

<סתיו שפיר:>

היא מקבלת תקציב ואני יודעת מאיפה היא

קיבלה את התקציבים שלה. זה לא נכון שהיא

קיבלה אותם מתוך הסכום הזה. זה פשוט לא

נכון - - -

<ישראל מלאכי:>

רק שנייה, זה נכון מאד.

<סתיו שפיר:>

אז צריך להביא לפה את החשבת הכללית, כדי

שהיא - - -

<ישראל מלאכי:>

רק רגע.

<סתיו שפיר:>

כי אומר האדון שהנתונים של - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

חברת הכנסת שפיר - - -

<ישראל מלאכי:>

רק שנייה, אני רוצה לדבר גם לגבי היחס בין

התקציב. אני אתן תשובה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

רק שנייה. יש פה נציג של החשב הכללי?

<קריאה:>

אני הנציג של החשב הכללי, אבל לא נוגע

לתחום של התקציב.

<ישראל מלאכי:>

אני אתן תשובה גם לגבי היחס בין תקציב

לבין ביצוע וגם לגבי ההיקפים הגדולים.

בגלל שמדובר פה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

תרימו לו טלפון שיגיע מיד.

<ישראל מלאכי:>

אני אומר, אני אתן תשובה גם לגבי היחס בין

תקציב לבין ביצוע והפערים הגדולים והן על

הפערים של השינויים התקציביים.

קודם כל על היחס בין החריגות לבין התקציב.

כל נושאי הפיצויים זה נושאים שנדונים

בוועדות ומתקבלות החלטות במהלך השנה

בהתאם לתביעות, הן בתביעות בוועדות והן

בתביעות בבתי משפט. לכן אין ערך אמיתי

לתקצוב החלטות של ועדות שאינן ידועות לנו

ב-1 בינואר. למה הדבר דומה? לסלי קליטה

ולקצבאות הילדים.

אז לכן לא נכון בכלל לבחון את התוספות

התקציביות, כי אם בית משפט בא והחזיר לנו

לדיון תביעות מסוימות בהיקפי ענק, ומכוח

זה אנחנו צריכים להגיע או לפשרה או

להגדלת הפיצויים – זה דבר שאי אפשר

להעריך אותו בכלל. כל עולם הפיצויים בעצם

- שזה כ-5 מיליארד שקלים מהסכומים שאמרתם

– הוא דבר שהוא לא ניתן להערכה בעת בניית

התקציב, בסדר?

<סתיו שפיר:>

אבל לא השתמשתם ב - - -

<ישראל מלאכי:>

רק שנייה. זה לגבי העברות באמצע שנה, מעבר

ל-266% בשנת 2009. עכשיו לגבי הפער בין התקצוב

לבין הביצוע. מאחר שאנחנו מדברים

בפרויקטים תשתיתיים מאד מאד גדולים, של

בעצם הקמת יישובים וזה הן בעולם התשתיות,

הן בעולם התחבורה והן בעולם הבינוי –

הנושא מתוקצב עם חתימת ההסכמים, באותה

שנה, כדי שהמדינה תהיה מחויבת לו, מחויבת

לביצוע. זאת אומרת להקים את היישוב, להקים

את מבני הציבור. בפועל, הנושא תלוי בהקצאת

השטח, באישורים סטטוטוריים ובבנייה.

ולכן את רואה בתקציב בתחילת השנה את כל

ההסכמים. זה מוגדר כהרשאות להתחייב,

למרות שזה מופיע בתקציב והביצוע הולך לפי

קצב ביצוע. זאת אומרת , אם עמותה מסוימת

נחתם איתה הסכם העתקה והיא זכאית לבינוי

בגין מה שהיה לה בנצרים ב-30 מיליון שקלים,

אז 30 מיליון שקלים מתוקצבים עם החתימה, כי

המדינה בעצם מתחייבת לה. הביצוע יהיה

תלוי אחרי שהעירייה תקצה לה ואחרי שמנהל

מקרקעי ישראל - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

אבל הסכום גדל.

<ישראל מלאכי:>

לא. חברת הכנסת שפיר העלתה שני דברים, גם

שינויים בתקציבים של ההגדלה וגם תת

ביצוע. לגבי הגדלת התקציבים, אז אמרתי שכל

נושא הפיצויים הוא דבר שלא ניתן בכלל

למדידה בעת בניית התקציב , כי זה דברים

שבאים והולכים בין בתי משפט.

לגבי הפער בביצוע, אז אני אומר, הנושא

מתוקצב בעת החתימה והביצוע בפועל תלוי

בהתקדמות הבנייה. אגב, גם של הפיצויים.

כחלק מהרציונל - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני לא מבינה את התשובה.

<סתיו שפיר:>

תראה, מילא מדברים בטווח של שנתיים,

התירוץ הזה היה יכול להישמע הגיוני, אבל

אנחנו מדברים על עשר שנים ואני מסתכלת על

תופעה שקורית מחדש כל שנה, מאז שנת 2005.

התשובות שלך פשוט לא מספקות.

<ישראל מלאכי:>

אני לא מבין למה. אני לא מבין מה הקשר.

<סתיו שפיר:>

ומעבר לזה שהם לא מספקות מולי, הן לא

מספקות מול המתיישבים שפונו מבתיהם - - -

<ישראל מלאכי:>

אני לא יודע, אני לא בטוח ש - - -

<סתיו שפיר:>

אתם אמורים להציע.

<היו"ר קארין אלהרר:>

סליחה, רק רגע - - -

<ישראל מלאכי:>

אני לא מבין. אני לא בטוח - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

מה אומדן ההוצאה שהוצאתם ביחס לסכומים

שהייתה להם התחייבות?

<קריאה:>

סליחה, זה לא רלבנטי עכשיו לשיחה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אדוני, עם כל הכבוד.

<ישראל מלאכי:>

אני אומר, צריך פה לחלק בעולם של תשתיות

רחבות ומחויבות של המדינה. זה לא משרד

הבינוי שנותן, מעדכן פרוגראמה שנתית, חד

פעמית כביכול. באה המדינה, היא מחויבת

להקים 22 יישובים, עשרות מוסדות ציבור

בהיקפים של מיליארדים - - -

<סתיו שפיר:>

טוב, יודע מה, אני אשאל שאלה אחרת, ברשותך.

<ישראל מלאכי:>

רק שנייה.

<סתיו שפיר:>

אדוני, בוא נעשה את זה אחרת. אני מניחה

שלפני שביקשתם את הכסף הזה, הייתה לכם

תכנית עבודה. מי שרוצה להקים 22 יישובים יש

לו תכנית עבודה. איפה תכנית העבודה הזאת?

אני רוצה לראות עכשיו מה תכננתם אז, אני

רוצה לראות את יעדי הביצוע שלכם ולהבין

איך יכול להיות שהיום, בשנת 2015, היעדים

האלה עדיין לא מומשו. תראה לי את התכניות

שלכם. אחרי שאני אראה את התכניות - - -

<ישראל מלאכי:>

בסדר.

<היו"ר קארין אלהרר:>

תוך שבוע לוועדה.

<ישראל מלאכי:>

לא, אני אתן תשובה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא, לא, אני רוצה לראות את זה כתוב.

<ישראל מלאכי:>

זה לא העניין.

<היו"ר קארין אלהרר:>

סליחה אדוני, אני אחליט מה העניין ומה לא

ואני רוצה את תכנית העבודה לוועדה בתוך

שבוע. תודה.

<ישראל מלאכי:>

רק שנייה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא, תודה רבה.

אני מבקשת לשמוע את אבי בורשטיין.

<אבי בורנשטיין:>

תודה רבה. שלום, שמי אבי בורנשטיין, אני

יו"ר העמותה לבנייה מחדש במרחב ניצנים, של

היישוב פאר גנים. אני חקלאי שנעקרתי מגוש

קטיף ממושב גדוד. כיום אני עוסק כשכיר

בחקלאות ולנשמה אני יושב ראש העמותה.

דיברו פה על מנהלת תנופה, על כן לסגור, לא

לסגור, נקעה נפשנו מהסחבת הזו. צריך

להפסיק לדבר במונחים של פתרון, של שיקום,

של מעקב. לא צריך לשקם אותנו. צריך אחת

ולתמיד להחליט שזה פרויקט לאומי. לפני 10

שנים היה פרויקט של ביזוי לאומי – לקחו

אותנו, עקרו אותנו, זרקו אותנו, ועכשיו

הגיע הזמן, אחרי 10 שנים אפשר לתקן את

העיוות הזה. פשוט גלגלי הבירוקרטיה

שוחקים אותנו.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מה אדוני מציע?

<אבי בורנשטיין:>

אני מציע שקודם כל ייתנו את הסמכויות למי

שצריך, את כל הסמכויות ובלי הרבה

בירוקרטיה ועיכובים. לא יכול להיות, אני

באתי לפה על שני דברים, על באר גנים ואני

מניח שזה חתך בישובים אחרים. אני מדבר על

באר גנים על שני דברים שכואבים לנו. חלק

מהאנשים, יש שם 700 מגרשים, זה היישוב הגדול

ביותר של מגורשי גוש קטיף, 9 קהילות

שמתאגדות תחת קהילה אחת. 700 מגרשים, יש

כיום כרגע 200 משפחות, 80 משפחות בבנייה, ועד

אמצע שנת 2016, סוף שנת 2015 – סדר גודל של

250-260 משפחות.

לא יתכן, לא יתכן שהיישוב הזה כבר מאכלס

ב-4-5 שנים האחרונות את המשפחות ואין מבנה

ציבור אחד נורמאלי גמור. זה לא יכול להיות

שיש צו התחלות בנייה בשנת 2011 של בית כנסת,

ובית הכנסת עדיין לא קיים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מר בורנשטיין, אני שואלת באמת. אני מבינה

את מה שאתה אומר וזה נשמע לי מאד הגיוני.

אני שואלת, אף אחד מאיתנו לא יהיה שם

לעמוד ולהחזיק את היד כדי שהדבר הזה יקרה.

אני שואלת שאלה אמיתית – האם אתה חושב

שקיומה של המנהלת מסייע לכם או מפריע לכם?

<אבי בורנשטיין:>

זה לא הנושא שלי – קיומה של המנהלת. אני

רוצה פתרון מהמדינה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני מבינה, אבל אתה זה שבסופו של דבר

מתנהל מול המדינה, מול המנהלת, מול מי שזה

לא יהיה. אני שואלת מה יעזור לך. אני רוצה

לקבל החלטה שתהיה טובה לך. יעזור לך שתהיה

מנהלת, יעזור שלא תהיה?

<אבי בורנשטיין:>

אני לא יודע להגיד לך לגבי המנהלת – אם

היא צריכה להימשך או לא צריכה להימשך. אני

יודע רק דבר אחד – שצריך לגמור את הבעיות

וצריך שתהיה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

על זה אין מחלוקת סביב השולחן. באמת,

אדוני, לא תמצא כאן מישהו שיגיד שלא צריך

לפתור את המחלוקות. אני שואלת אותך

כמישהו שנוגע בדבר.

<אבי בורנשטיין:>

צריך לתת לשר הממונה את כל הסמכויות

שיהיו לו.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אבל אתה מבין שהוא רק שר החקלאות, הוא לא

שר הבינוי והוא לא שר הרווחה - - -

<סתיו שפיר:>

בסדר, הוא קיבל כבר את כל הסמכויות

שבעולם.

<היו"ר קארין אלהרר:>

כן, האמת שאפשר לעבוד על עוד כמה.

<אבי בורנשטיין:>

אז איך מקצרים בירוקרטיה? אני לא יודע,

אני לא חבר כנסת.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אז אני שואלת. אני לא התמודדתי מול

המנהלת, אני לא יודעת מה זה אומר ואני

שואלת אותך. יהיה לך יותר נוח עם או יותר

נוח בלי?

<אבי בורנשטיין:>

יש כל מיני דברים, יש ועדות חסמים שצריך

להוציא, יש כל מיני דברים. ישנם דברים,

ישנם כלים שהם מונחים פה, אני לא מכיר

אותם, שאפשר לפתור כל מיני בעיות, לקצר

תהליכים, לקצר בירוקרטיות וכך יהיה את

הכלים גם למשרד השיכון, יהיה גם את הכלים

למשרדים שעסוקים בזה, כדי לפתור את

הבעיות ולהגיע לפתרון, אחרת אנחנו נשב פה

עוד 10 שנים והפתרונות לא יהיו.

<היו"ר קארין אלהרר:>

תודה.

<אבי בורנשטיין:>

רגע. ברגע שבן אדם, משפחה מגיעה לבית הקבע

שלה, שם לא נסגר המעגל. הבן אדם בנה את בית

הקבע שלו, לקח לו הרבה שנים לבנות את בית

הקבע. בינתיים הוא אכל קצת מהבלוקים, קצת

מהחלונות, כי הוא השתמש בזה ככסף למחיה,

מה לעשות, הוא צריך 10 שנים לחיות. וישנן שם

משפחות שאין להם תעסוקה/פרנסה. למנהלת

הייתה איזו שהיא תכנית על ידי המדינה,

למצוא איזו תעסוקה לאנשים בני 55 פלוס.

אנחנו הרמנו כפפה, הצגנו תכנית עבודה,

ומאז, מהשנים 2013-2014 – אין לזה מענה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

תודה.

מר אבי פרחן, בבקשה.

<אברהם פרחן:>

גברתי יושבת הראש, חברי העקורים, חברי

הכנסת ואני במיוחד רוצה לציין את האלוף

במילואים אייל בן ראובן, זכיתי ועשו לי

כבוד כשהביאו לי את צו הפינוי, אז הוא

הביא לי את צו הפינוי אלי הביתה.

מזה 10 שנים אנחנו פליטים בארצנו. אני

מוביל את קהילת אל הים, קהילה שמפוזרת

ברחבי הארץ, קבוצת חלוץ. ביזמתנו הקמנו

אתר זמני בקיבוץ נווה ים, בתקציבנו המועט.

חלקם נמצאים במעברת ניצן, חלקם בכרמיה

וביישובי עוטף עזה ומשפחה אחת בצפון.

10 שנים אני מתמודד יחד עם חברי בהליכים

בירוקראטיים מתמשכים. תחילה ניסינו

להשתכן דרומית לגבעת אולגה, בסיוע – אני

אומר את האמת – של אריק שרון, זכרונו

לברכה, אבל ברגע שהוא נרדם – גם הפרויקט

הזה נרדם והממשלה אמרה לנו – תעברו

להעתקה קהילתית לקיבוץ נווה ים. קיבוץ

שמנה בשעתו כ-45 חברים, נראה כמו מעברה

בשנות ה-50, עמד בפני פירוק והשתלטות של

נדל"ניסטים ואני לא יודע מי עוד, ומיד עם

שילובנו – ואמרתי לקהילה, חלום גבעת

אולגה נגוז – אנחנו עוברים לקיבוץ נווה

ים.

שתי קהילות עייפות, במשברים, מינוס

ומינוס זה יהיה פלוס. שכנעתי את חברי,

מנינו אז 31 משפחות זכאיות והצטרפנו

לקיבוץ. מיד עם שילובנו בקיבוץ פעלנו

לקידום ההליכים הבירוקראטיים לפיתוח

קיבוץ נווה ים. בזכותנו דחפנו לאישור

תכנית בניין ערים – תב"ע חדשה לאכלוס 350

בתי אב, מתוכם 127 מגרשים שמנהל מקרקעי

ישראל ישווק לציבור הרחב. כלומר, גם

למדינה זה יכניס הרבה כסף.

הועברו להסכם פשרה עם מנהל מקרקעי ישראל,

שהייתה תביעה נגד הקיבוץ של 12-15 מיליון

שקלים, על שימושים חורגים. יזמנו והובלנו

להסכם פשרה, בסיוע המנהל, לומר את האמת,

בנצי ואחרים.

חשוב להדגיש נקודה חשובה, שקהילת אל הים

הובילה לפעילות חברתית, לחגים, אפילו

תפילה ביום כיפור, מה שאף פעם לא היה.

נטיעות ט"ו בשבט. ראש המועצה שלי, שהוא

איננו פה, אמר – מזמן מזמן, שנים לא זכיתי

לנטיעות ט"ו בשבט בקיבוץ נווה ים.

הנהלת קהילת אל הים, יש בתוכה אנשים עם

יבלות על הידיים. אנשים שעשו, שבנו, בנינו

את ימית, בנינו את אלי סיני, את דוגית, את

ניסנית, את רפיח ים, את כפר ים – כל האנשים

האלה, ההנהגות האלה נמצאים בקהילת אל הים.

היינו שותפים להליכים הבירוקראטיים. כמו

שאמרתי לכם, הליכי תכנון, אישורים,

גורמים, ממ"י, קיבוץ וכו'. בסיכומו של יום

פורסם מכרז בשנת 2012 וקבלן זכה לבצע את

עבודות הפיתוח. ואז, לצערי הוועד המנהל של

הקיבוץ – הקיבוץ הזה נוהל כ-20 שנה עם ועד

ממונה – הביא איזו הצעת פשרה עם דני

דנקנר וחבריו, שהמינהל התנגד לה בתוקף

ואמר שזה לא חוקי, ואז אני – אבי פרחן –

הובלתי את האנשים שלי, בטעות אני אומר

היום, "בטעות" ואמרתי להם להצביע נגד

העסקה הזאת, כי היא עסקה לא כשרה – כך

אומר המנהל. ונענשנו.

ואז הקפיאו את הפיתוח ומי שרוצה אני אתן

לו את הפרטים, הייתה כתבת תחקיר גדולה

ומאז אנחנו טוחנים מים. רשם האגודות מינה

מפרק מפעיל – עורך הדין יפתח חניה – חבל

שהוא איננו פה, שהוא כל פעם שאנחנו כמעט

הולכים לסיום, אז הוא מביא לנו תוספת

להסכמים עליהם חתמנו עם הקיבוץ, כשהוא

משנה מהותית את ההסכמים הראשוניים

שחתמנו עליהם, תוך קיפוח ותוך חוסר

שוויון. אני לא רוצה להיכנס לזה לעומק

עכשיו.

יש כאלה, ביניהם אולי יפתח חניה ואחרים,

בטוח שמזכירתו – מזכירת המפרק/מפעיל –

הוציאה מכתב גם לחלק מהנוכחים פה – להעיף

אותנו משם. הכושי עשה את שלו, הכושי יכול

ללכת. ואני מודיע לכם קבל עם ועולם ופה

למיקרופון ולכנסת – קברנו את מתינו

בקיבוץ נווה ים, אנחנו ניקבר בקיבוץ נווה

ים. אני מקווה שעד אז נצליח לבנות בית. אף

אחד לא יצליח להוציא אותנו משם, אלא אם כן

על אלונקות.

גברתי וחברי, בעוד ימים ספורים כולם יצאו

לחופשות קיץ, חופשות חגים, ואנחנו נמשיך,

אלא אם כן יהיה שינוי ותיכף אני אציע את

השינוי. אנחנו נמשיך להתבוסס ואולי בעוד

שנה או בעוד כמה חודשים, עכשיו זה 10 שנים,

אז אנחנו קצת בכותרות. ואנחנו עוד פעם

נדון.

אני פונה באמצעותכם לראש הממשלה, לזמן

אליו את רשם האגודות, להורות לו למנות את

מנכ"ל משרד החקלאות היום, עורך דין שלמה

בן אליהו, שיתכלל את כל הסמכויות שיש לכל

מי שקשור לנושא ההעתקה לקיבוץ נווה ים,

כגורם פוסק ומקבל החלטות. עורך דין בן

אליהו בקיא בסוגית נווה ים לפרטי פרטיה.

בשעתו, על פי המלצת ועדת החקירה הממלכתית,

עורך דין בן אליהו מונה על ידי מנכ"ל משרד

הממשלה, מר אייל גבאי, כמומחה לדבר לתחום

הזה לפרק זמן קצוב. הוא טיפל בהליכים

הבירוקראטיים, בהעתקות שונות סבוכות

שהיו, ביניהן גם ההעתקה לנווה ים.

לדעתי אנחנו נקבל כל החלטה שהוא יגיע

אליה, אבל צריך לתת לו סמכויות ביצוע,

החלטה, וזה רשם האגודות, שאנחנו לא

מצליחים להגיע אליו בכלל, לרשם האגודות.

אנחנו עומדים מול – אני לא רוצה לדבר פה

דברים בגנותו של יפתח חניה – הוא לא פה,

אבל אני אומר לכם, אני אקצר פה. אני לא

אגיד מה אני חושב.

אני גם רוצה לציין שישנו נוהל ליישום

החלטת ממשלה מספר 438 מיום 23.6.2013, בנושא

היערכות הממשלה להשלמת הטיפול במפוני

גוש קטיף וצפון השומרון. הנוהל הזה לא

מיושם בחוף כרמל. כבר לפני שנה, גם המועצה

מענישה אותנו. פיטרה את כל מנגנון הקהילה.

כל התקציבים החברתיים והאחרים לא

מיושמים, זה כענישה, כי קברו שם טרויקה,

ואני לא ארחיב עליה כרגע.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני נפעמת. כל התקציבים שהעברנו בוועדת

כספים בקדנציה הקודמת, אני פשוט משתוממת

לאן הם הלכו.

<סתיו שפיר:>

תראי, אני מציעה בקשה נוספת, שכדאי לבקש

פה לקראת הדיון הבא, שאני סומכת עליך

שאנחנו נעשה בהקדם, וזה שבנוסף על תכניות

העבודה המקוריות - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

גם דיווח כספי אני מבקשת.

<סתיו שפיר:>

דיווח כספי, אבל ברמת היישוב. אני רוצה

לראות כמה כסף הושקע בכל אחד מהיישובים

האלה, ממש על השקל, לא בהגדרות. כמה כסף

יצא מתוך הכספים שאני תיארתי קודם, ואני

יכולה להעביר לך את המספרים. המספרים

סותרים את המספרים שמופיעים אצלכם, אלה

מספרי החשכ"לית. בכל יישוב כמה הושקע בכל

שנה מאז 2005 ועד היום - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

עם פירוט של מה יצא.

<סתיו שפיר:>

מאחר שהנתונים האלה בוודאי הרי קיימים

אצלם, כי לא יכול להיות שגוף יתנהל בלי

שקיימים נתונים כאלה, אני מניחה שלא צריך

לקחת יותר משבוע להעביר אותם לוועדה, כדי

ש - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

זה תוך שבוע יועבר לוועדה.

<אברהם פרחן:>

עוד שני משפטים ברשותך.

<היו"ר קארין אלהרר:>

בבקשה, אדוני.

<אברהם פרחן:>

â

%â

ä

æ

ò

4

2

6

H

J

L

N

š

ž

º

¼

¾

À

nH

tH

nH

o(tH

nH

tH

nH

o(tH

nH

tH

nH

tH

nH

o(tH

nH

tH

nH

tH

nH

tH

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

tH

nH

o(tH

nH

tH

nH

o(tH

nH

tH

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

tH

nH

tH

$

&

>

@

T

(

*

<

>

X

Z

Æ

È

æ

è

摧䤳©᠀T

V

È

Ê

â

ä

Ä

nH

o(tH

h6

h6

h6

摧ଶê᠀אנחנו בנינו, כמו שאמרתי לך, אתר

זמני מכספנו. יש שם תשתיות מכספנו ל-24

יחידות. היום הקיבוץ מונע ממשפחות שרוצות

לשים קרווילות והמנהלת מוכנה להעמיד

קרווילות, מונע ממשפחות זועקות, כאלה

שעברו 4-5 דירות כבר בכל מיני מקומות בארץ,

הוא מונע מהם. אני מבקש לכפות על הקיבוץ

לאפשר למשפחות לעלות לאתר הזמני, כדי

שבעזרת השם נבנה את הבית לא בשלט רחוק,

אלא מקרוב.

עכשיו, לחילופין, עוד הצעה אחת. אני מציע

לגברתי למנות שניים-שלושה חברי כנסת

מהפורום של ועדת משנה, כמו שהיה בשעתו,

ואני מציע שהאלוף אייל בן ראובן יהיה

בתוך הוועדה הזאת ושייכנס לעומק הדברים

בנושא ההעתקה לנווה ים ואולי גם בהעתקות

אחרות.

לחילופין, בשעתו, כשראש הממשלה היה

באופוזיציה, מזכירות הקהילה נפגשה איתו

ואז הוא אמר לי – אבי, רק בחקיקה יינתנו

הפתרונות להעתקות. אדרבא, אדוני ראש

הממשלה – באמצעותכם אני פונה אליו - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

הוא עסוק.

<אברהם פרחן:>

אתה אמרת חקיקה. ראיתי לפני כחודש איך

העברת חקיקה תוך ימים ספורים בשלוש

קריאות. תעביר חקיקה להעתקות הקהילתיות

שתקועות היום, כמו שעשה בגין זיכרונו

לברכה בשעתו. הוא בנה את נתיב העשרה, את

עין הבשור, את מושב דקל, את חד-נס, את קיבוץ

חולית וסופה – בחוק. כשיש חוק - הפקידים

מצדיעים ומצבעים. אם צריך, תחוקקו חוק

בעניין הזה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

תודה רבה.

<אברהם פרחן:>

עוד מילה אחת, חיובית. יש מה שנקרא משל עץ

הזית. עם כל הכאב, אנחנו נעקרנו פעמיים.

אומרים שעץ שאתה עוקר אותו ונוטע אותו

מחדש – הוא ייקלט. אבל אם תעקור אותו עוד

פעם ותיטע אותו מחדש – הוא ייבול, פרט לעץ

הזית. אני מקווה שחברי, כמו עץ הזית, אנחנו

ניטע אותם פעם ואנחנו נבנה אותם פעם, גם

ברשותכם, בזכותכם. תודה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

תודה, אדוני.

חבר הכנסת מוטי יוגב, בבקשה.

<מרדכי יוגב:>

ראשית תודה לך, גברתי יושבת הראש, קארין,

על הנגיעה בסוגיה הכל כך כואבת הזאת, 10

שנים אחרי. אני אשתדל לא לגעת בסוגיות

פוליטיות ולהשיב גם לחברתי, סתיו.

ידענו גם לפני כן שהדבר הזה לא יביא לא

לשיפור מדיני, לא ביטחוני, לא חברתי, לא

כלכלי. גם ידענו לציין את העלויות שלו כבר

אז, טרם איוולת.

אני רוצה לדבר על מה שנאמר פה ואני מצטט

את חברי, חבר הכנסת דני עטר, שדיבר על כשל

מערכתי ודיבר גם אולי על פשע כלפי בני

אדם. אני אסתפק בזה ואני רוצה לדבר

פרקטית.

כפי ששמעת פה, כ-350 מתוך 1,600 המשפחות עדיין

לא באו אל ביתן ועדיין גרים בקרווילות.

קראתי לזה שכונת הוילות מקרטון. בתעסוקה

יש עוד כ-250 תשושי נפש, אני קורא להם, שעוד

לא מצאו את תעסוקתם או נשברו ולא מצאו את

פרנסתם, ולכן גם בחלקם איבדו את הכסף, כי

הם השתמשו בכסף שיועד לבינוי או יועד

למחייה, כי היו צריכים לחיות. בתוך זה גם

הרבה טיפולים למבוגרים ובני נוער,

טיפולים כאלה ואחרים – סוציאליים

ופסיכולוגיים ובניית מוסדות ציבור. אלה

הן הבעיות המרכזיות.

אני חושב שחייב שתהיה כתובת לאנשים, כי

נותרו המוחלשים, נותרו אלה שלא הצליחו

לעמוד על רגליהם וצריך שתישמר הכתובת.

אני רוצה להיות פרקטי מאד ולדרוש בראש

ובראשונה - המנהלת כפי הנראה עוסקת כרגע

בשרידותה או בקבלת הפנסיות שלה, ולכן אני

מציע שתיוצר מנהלת או תשומר מנהלת

מצומצמת, לכל היותר עד שליש מהמספר הקיים,

לא מעבר לכך, שיהיו מוכשרים מספיק וחוץ

מהמנהל, בנושאים של קרקע ובנייה ובעיקר

של עובדים סוציאליים או פסיכולוגים, או

גם כלכליים, שיכולים לתמוך כלכלית, כפי

שאמר פה ראש המנהלת, ישראל מלאכי – ייעוץ

כלכלי למשפחות. אולי גם עורך דין אחד

שייעץ, אבל לא מעבר לכך. שיהיו מוכשרים

מספיק תחת השר הממונה ויפעלו עם

הסמכויות, ואת הסמכויות לסייע להם בהקניה

של ועדת שרים.

בוועדת שרים צריכים את שר האוצר וצריכים

את שר הבינוי וצריכים את שר הרווחה. בעיני

לא מעבר לכך, עם נציג מנכ"ל משרד ראש

הממשלה ועם מינהל מקרקעי ישראל. החבורה

הזאת, של ועדת שרים שמגבה את השר, שהוא רק

שר החקלאות היום, אני חושב שיכולה לפרוץ

ולבצע הערכות מצב ומעקב, או אצלך או

במדינה.

המלצה נוספת היא לייצר את ועדת המעקב

במושב החורף, לא צריך לחכות שנה, ולוודא

שהדברים האלה אכן קמו.

מדובר פה בבירוקרטיה של שלושה יישובים

בעיקר, ופה אני רוצה להיות עוד יותר

פרקטי, של פריצת הדרך של כרמי קטיף, שעוד

לא ראו בכלל. רואים את הגבעה ממול, אבל

בירוקרטיה של 1,001 דברים. לאפשר דחיפה של

הגעתם אל מקומם. של נווה ים, שכפי שפירט את

זה פה חברי אבי פרחן, אני מעריך שיש פה

שחיתות. במקום שיש שחיתות – אני המלצתי

להם להתלונן במשטרה וגם שהוועדה פה תגבה

את החקירה. הוא לא רצה לדבר הרבה, גם אני

לא רוצה לדבר הרבה, אם זה אצל רשם העמותות,

אם זה בוודאי אצל המפרק/מפעיל, אם זה אצל

אחרים.

יש פה שחיתות, יש פה שחיתות נדל"נית של

השתלטות של קבלנים על קרקע ליד הים בנווה

ים, שרוכבים על – ומכיוון שיש פה גם

מועצה, המועצה צריכה להוציא היתרי בנייה,

ואני אומר דברים בלי שאני בטוח שאני בקיא

בפרטים, אבל מתנהל שם משהו שלא יכול

להתנהל בדרך ישרה, על גבם של קבוצת

המפונים שקיבלה שם את הזיכיון להגיע

למקום שכזה, ושם למצוא את מקומה.

ולכן יכול להיות שלוועדת המעקב הבאה,

רצוי להביא גם מישהו מהחקירות של משטרת

ישראל, ולבדוק למה תלונה שכזאת – ואני

מקווה שיש תלונה – לא מקבלת מימוש או

בדיקה. גם שם צריך למנות פרויקטור אחר על

ידי המנהלת, ולבטל את מי שעוסק בזה.

שבי דרום וניר עקיבא, אני מניח שאותה

קבוצה תוכל לטפל גם בזה. טיפולים

פסיכולוגיים, בניית מוסדות ציבור שעדיין

לא נבנו – ועדת השרים הזאת תצליח לעגן גם

את הכספים, עם אוצר ועם בינוי-שיכון,

שבתוך תכנית העבודה השנתית תקבל גם במהלך

של שנה או שנתיים, את השלמת מוסדות

החינוך, מוסדות הציבור או מה שעוד צריך.

אז שתישאר כתובת.

אמרתי, מנהלת מצומצמת וועדת שרים ומעקב

שלנו.

הוזכר פה ואינני יודע, אבל כפי מה שאני

מבין, גם לא צריך להוסיף לזה כסף. הוא

במילא המנכ"ל של, כרגע, היה גם מנכ"ל משרד

בינוי שיכון, גם אכן מאד מעורה בדברים.

יכולה להיות המלצה. ההמלצה איננה שמית,

אבל זה המלצה של אישיות שהיא בהחלט גם מאד

ישרה, מאד אמינה ויכול להיות שכן תצליח

להבקיע את הדרך.

עד כאן. כמו שאמרתי – כן להשאיר מנהלת

מצומצמת, לא יותר משליש מנהלת. ייבחרו

אנשיה בקפידה, אנשים מקצועיים ונאמנים

במקומם, ועדת שרים שתגבה ודרישה של מעקב

של חצאי שנים, לראות תוצאות.

<היו"ר קארין אלהרר:>

תודה רבה.

עידית קפח, בבקשה.

<עידית קפח:>

קודם שלום, צהריים טובים. שמי עידית קפח,

אני גרתי במושב קטיף. גרה היום באמציה,

שאמור להיות היישוב כרמי קטיף. לצערי, אבא

שלי כאן פה בגללי, אז גם ההורים שלי גרים

איתנו. אנחנו כבר 10 שנים – ואני באתי פה

עם כמעט כל הילדים שלי. אנחנו כבר 10 שנים

בלי בית. הוציאו אותנו מהבית, הבטיחו לנו

– אז הייתי יו"ר מזכירות, גם בתקופה שלפני

הגירוש וגם אחרי. הבטיחו לנו שאנחנו נהיה

הראשונים שנבנה. זאת הייתה ההבטחה של

הממשלה. אנחנו באנו ליישוב, למקום חלוצי,

חיפשנו את המשימה הבאה. באנו למקום שהוא

כמעט שומם ואנחנו עדיין תקועים וכל פעם

זה חסם אחר.

כל כמה חודשים יש סיפור אחר, כל פעם זו

בעיה אחרת. יש לנו ככה רשימה של חסמים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

איפה את מזהה את הכשל העיקרי?

<עידית קפח:>

בירוקרטיה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

בירוקרטיה איפה?

<עידית קפח:>

בירוקרטיה בכל מיני תחומים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מול מי אתם עובדים?

<עידית קפח:>

אנחנו עובדים מול מנהלת תנופה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני מנסה להבין איזה תירוצים?

<עידית קפח:>

היום התוכניות שלנו תקועות ברשות מקרקעי

ישראל. אנחנו לא יכולים לבנות, בגלל

שהמגרש שלנו הוא מגרש 700, המגרש שלנו הוא

איזה שהוא ייצור כלאים. אנחנו תכננו את

הבית שלנו, האדריכלית שלנו תכננה את הבית

שלנו לפי התב"ע שנקבעה. יש כל מיני

סיפורים בהסכמי העתקה, אבל אני לא נכנסת

לזה. זה לא הסיפור פה. הסיפור פה באמת זה

שאנחנו עדיין לא בנינו את הבית שלנו ולא

יכולים עדיין להתחיל לבנות. אנחנו לא

רואים את האור בקצה המנהרה עדיין.

הילדים שלי פה איתי, הם לא מאמינים לי

שאנחנו נבנה אי פעם בית. הם פשוט לא

מאמינים.

<ינון מגל:>

איפה אתם גרים עכשיו?

<עידית קפח:>

אנחנו גנים בקרווילה בכרמי קטיף, במושב

אמציה.

<ינון מגל:>

10 שנים בקרווילה?

<עידית קפח:>

10 שנים בקרווילה. נאלצנו להרחיב אותה, כי

המשפחה שלנו גדלה. אנחנו עם תשעה ילדים

בקרווילה. הבן הגדול שלנו כבר התחתן, מגיע

עם הנכדה ואין לה, זאת אומרת אנחנו כל פעם

צריכים למצוא איזה שהוא פתרון להזיז

ילדים מחדר כזה לחדר אחר, כדי שיהיה מקום

לארח את הילדים שלנו.

<ינון מגל:>

כמה משפחות?

<עידית קפח:>

אנחנו שם 65 משפחות.

<ינון מגל:>

ולא רואים את האור בקצה המנהרה?

<עידית קפח:>

לא רואים את האור בקצה המנהרה. כרגע, אני

באופן אישי לא רואה את האור בקצה המנהרה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אוקיי, תודה.

נציג המנהלת.

<ישראל מלאכי:>

אני אתייחס לכרמי קטיף ודרך זה אני אסביר

את נושא הסמכויות. בסוגית כרמי קטיף

אנחנו נמצאים בעצם בסתירה בין הסכם העתקה

לבין תכנית בניין הערים, כשבהסכם העתקה

הוגדר שהמשפחות יקבלו מגרש למגורים של 500

מטר ועוד 200 מטר להקמת צימרים, שזה בעל

אופי כלכלי; ובתכנית בניין ערים ובתב"ע –

המגרש תוכנן כמגרש מאוחד, זאת אומרת 700

מטר. בא האדריכל של המשפחה, בדק את התב"ע,

בדק את התב"ע ותכננו מגרש. הוא לא היה צריך

לבדוק מה קורה בהסכם ההעתקה, בסדר?

בהסכם ההעתקה הופיע שהמגרש הזה מיועד גם

לצימרים ומותר להם לבנות רק ב-500 מטרים.

הסוגיה הזאת עומדת לפתחו של מנהל מקרקעי

ישראל, שהוא מצד אחד חתום על הסכם העתקה,

מצד שני תכנן תב"ע מוטעית, לצורך העניין

והוא צריך לתת את הפתרון.

איפה זה פוגש אותי? אותי זה פוגש בכלל

בעולם של אמציה הישנה, הוותיקה. הסכם

העתקה, בעצם כפי שאבי סיפר על נווה ים,

יישובים ורשויות שקלטו מפונים, נהנו

כתוצאה מהקליטה הזאת מכל מיני הטבות שהם

זכו להן. היישוב אמציה הוותיק, לצורך

העניין הסכים לקלוט את תושבי קטיף ותמורת

זה הוא קיבל מגרשים מפותחים להרחבה

קהילתית של אמציה, בשביל שהבנים שלהם

יגורו שם – בני אמציה הוותיקים.

בינתיים, באותם מגרשים שמיועדים לבני

אמציה, נמצאים הקרווילות, אבל היה ברור

שאנחנו נפנה את הקרווירלות תוך כמה שנים

ואז בני אמציה יוכלו לבנות במקום

הקרווילות ותושבי קטיף יעברו לבית הקבע.

העיכוב הזה בעצם שנמצא במנהל מקרקעי

ישראל, פוגש אותנו באיזה שהוא קונפליקט

שאנחנו לא יודעים איך להתמודד איתו.

<ינון מגל:>

כמה זמן זה כבר מעוכב שם?

<ישראל מלאכי:>

רק שנייה, אני רק רוצה לדבר לגבי

הסמכויות. בנצי ליברמן אמר בשעתו שמנהלת

תנופה היא בעצם מנהלת שתדלנית. היא צריכה

להשתדל - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

לפני שאתה ממשיך, נציג רמ"י, אני רוצה

תשובה מה קורה שם.

<ישראל מלאכי:>

הבקיא היטב בשיקום המפונים ועסק רבות.

<הלל פרימן:>

יותר מדי רבות. שמי הלל, רשות מקרקעי

ישראל.

<היו"ר קארין אלהרר:>

שלום הלל.

<הלל פרימן:>

להגיד רמ"י מעכב זה נחמד, אבל זה לא מדויק.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אז תבאר לנו מי מעכב.

<הלל פרימן:>

אני לא יודע לגבי המילה מעכב, אנחנו

מחפשים פתרון לבעיה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

תמצא את האדם שמעכב. אני רוצה לדעת קודם

כל איפה הבעיה ואז אני אמצא פתרון.

<הלל פרימן:>

אני מסביר. העניין הוא שהקבוצה הנחמדה,

יורם וכרמי קטיף, כשהגיעו, התעקשו להיות

מושב שיתופי. יש הבדל בין מושב שיתופי

ליישוב.

<חיים:>

סליחה, לא התעקשנו, המדינה חייבה אותנו.

<הלל פרימן:>

אני לא יודע. אני מכיר אחרת, אבל זה לא

משנה.

<חיים:>

לא, לא נתעמת עם הלל, אנחנו חברים טובים,

אני לא מתכוון, אבל אני רוצה להבין בבסיס

מה עשתה מדינת ישראל. מדינת ישראל באה,

קראה לנו, אנחנו אמרנו אנחנו רוצים

התיישבות. אמרו לכו למזרח לכיש, אמרנו

באים. אמרו לכו לאמציה, כי אתם מושב

שיתופי והם מושב שיתופי, ניקח אתכם, נשים

אתכם ביחד. סגרנו עם אמציה, אתם רק צריכים

להגיע ולבנות. זו הייתה ההבטחה ואל תגיד

שאנחנו אמרנו, אתם אמרתם.

<הלל פרימן:>

אני לא הייתי חלק מאלה שכתבו את הסכמי

ההעתקה, אבל המציאות היא ש - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

סליחה, אתם ירדתם מהפסים?

<הלל פרימן:>

המציאות היא שהקבוצה חתמה על הסכם העתקה

כמושב שיתופי. מושב שיתופי זה כמו קיבוץ.

אפשר לשייך את יחידת המגורים לחבר, אי

אפשר לשייך את שטחי התעסוקה לחבר. זאת

מדיניות מועצת מקרקעי ישראל. שטחי תעסוקה

לא יכולים להיות משויכים פרטנית לחבר,

אלא הם של האגודה כאגודה.

ולכן, המגרש הזה של ה-700 מטרים, את ה-500

מטרים אפשר לעשות דרך פיצול או דרך היתרי

הבנייה. יש פתרונות שהוצעו, אפשר.

<קריאה:>

צריך שינוי תב"ע.

<הלל פרימן:>

של פיצול.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני מנסה להבין את הבעיה.

<הלל פרימן:>

אומרים לי פה אנשים מקצועיים שיש גם

פתרונות לפני התב"ע, תיכף ניתן להם להשמיע

את הפתרונות. ככה שאת המגרשים, את ה-500

מטרים יהיה אפשר לשייך לחברים ואת ה-200

להשאיר של האגודה, זה הכל. כי את הצימרים

לא ניתן

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]