פרוטוקול מספר 59, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, 12/10/2015

הכנסת העשרים

מושב ראשון

<פרוטוקול מס' 59>

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, כ"ט בתשרי התשע"ו (12 באוקטובר 2015), שעה 9:00

<סדר היום:>

<פרק ז' (הגנה על בריאות הציבור (מזון))

מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני

חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות

התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה-2015>

נכחו:

<חברי הוועדה:>

אלי אלאלוף – היו"ר

ענת ברקו

יעקב מרגי

אברהם נגוסה

טלי פלוסקוב

נורית קורן

איציק שמולי

חברי הכנסת:

יואב בן צור

יעל גרמן

סופה לנדבר

<מוזמנים:>

אינג' אלי גורדון – מנהל שירות המזון

הארצי, משרד הבריאות

ד"ר ינון יוני – מנהל יחידה וטרינרית,

שירות המזון הארצי, משרד הבריאות

שרון גוטמן – עו"ד, ייעוץ משפטי, שירות

המזון הארצי, משרד הבריאות

אמיר רשף – רכז תעשייה ומסחר, אגף

התקציבים, משרד האוצר

נעמי היימין רייש – מנהלת תחום רגולציה

וחקיקה, הסוכנות לעסקים קטנים, משרד

הכלכלה

אנואר חילף – מנהל תחום בכיר, יבוא ויצוא,

משרד הכלכלה

יובל אביעד – עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד

הכלכלה

עדנה הראל – עו"ד, משרד המשפטים

ד"ר תמר קלהורה – עו"ד, משרד המשפטים

זמר בלונדהיים – עו"ד, משרד המשפטים

ד"ר סרחון דולב – וטרינר ראשי, משרד

החקלאות

אליהו ליפשיץ – עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד

התיירות

עינת פלינט – מנהלת מחלקת וטרינריה,

מרכז השלטון המקומי

גליה שגיא – מנהלת איגוד המזון, התאחדות

התעשיינים

עדי אבן חן – איגוד תעשיות המזון,

התאחדות התעשיינים

בועז סיטי – עו"ד, איגוד תעשיות המזון,

התאחדות התעשיינים

זאב פריקובסקי – המדען הראשי, קבוצת

תנובה, התאחדות התעשיינים

ניצה יונתני – מנהלת רגולציה, שטראוס,

התאחדות התעשיינים

רוברט סגל – מנכ"ל שר ייעוץ והדרכה בע"מ,

התאחדות התעשיינים

רוית ארבל הוסמן – עו"ד, עמית, פולק, מטלון

ושות', התאחדות התעשיינים

רז הילמן – מנהל תחום ענף המזון, איגוד

לשכות המסחר

דובי פיינטוך – יו"ר חטיבת יבואני משקאות

משכרים, איגוד לשכות המסחר

נמרוד הגלילי – מנהל תחום רשתות המזון,

איגוד לשכות המסחר

אהוד פלג – עו"ד, מנכ"ל המועצה הישראלית

לצרכנות

זאב שמואל פרידמן – עו"ד, היועץ המשפטי,

המועצה הישראלית לצרכנות

רונן רגב כביר – אמון הציבור

יפעת זליקוביץ – מנהלת הבטחת איכות, מגה

קמעונאות

לילך נכוח – מגה קמעונאות

ליעד גיל-הר – מנהל רגולציה, חברת תנובה

מרב דוד – מנהלת רגולציה, חברת תנובה

עופר ברמן – מנהל הבטחת איכות, קבוצת טיב

טעם

דורון יקיר – וטרינר קבוצת טיב טעם,

ישרקו תעשיות מזון בע"מ

מעוז גרופר – מדען ראשי, קבוצת אסם

ערן מאירי – עו"ד, יועץ משפטי, שופרסל

ד"ר רוני סורקיס – וטרינר ראשי ומנהל

רישוי עסקים, רשת סופרסל

אבשלום דולב – מנהל ארגון המשחטות

התעשייתיות

נתן ויטנברג – טכנולוג מזון, סמנכ"ל

פאמטקס בע"מ

כרמית אבישר – מנהלת רגולציה, קוקה קולה

עומרי שרון – מזכ"ל ארגון מגדלי הבקר

לבשר

מבשרת נבו – לוביסטית, מייצגת את איגוד

המשחטות

דינה פביאן – לוביסטית (פוליסי), מייצגת

את תנובה

<ייעוץ משפטי: >

נעה בן שבת

<מנהלת הוועדה:>

וילמה מאור

<רישום פרלמנטרי:>

אהובה שרון - חבר המתרגמים

<פרק ז' (הגנה על בריאות הציבור (מזון))

מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני

חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות

התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה-2015>

<היו"ר אלי אלאלוף:>

בוקר טוב. ברשותכם, אנחנו נתחיל אחרי

העיכוב הלא רצוי. היום ה-12 באוקטובר 2015,

כ"ט בתשרי התשע"ו והשעה 09:06.

כפי שאמרנו, בסביבות השעה 12:00 אנחנו רוצים

להצביע על סימן ב' ו-ג', אבל היות ויש

נושאים שהם מאוד במחלוקת בין הצדדים

השונים, אנחנו נראה אם נכלול בהצבעה את כל

הסעיפים או רק את חלקם.

ברשותכם, אנחנו נמשיך בדיון ונבקש מנעה

לפתוח אותו שתאמר לנו מה הדברים שנעשו

מאחורי ישיבות הוועדה.

<נעה בן שבת:>

אדוני, אנחנו בעצם דנו בשני הסימנים האלה

ועלו כל מיני טענות והערות. אדוני שלח

אותנו להתאים נוסחים ואנחנו רוצים היום

לבוא עם מוצר מוגמר להצבעות ואם יש עוד

הערות, הן יוערו.

אני רוצה להציג את השינויים בסעיפים בהם

היו שינויים.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

קיבלתם דפים חדשים נוספים.

<וילמה מאור:>

כן. נוסח לדיון. חולק אתמול.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

תודה על המאמץ של הצוות המשפטי.

<נעה בן שבת:>

אנחנו נעבור לסוף סעיף 27, לסעיף 27(ד),

בעמוד 15. אנחנו מדברים על פסקה (9). אנחנו

מדברים על הסעיפים בהם במקרה של סתירה

בין תקנות לבין הוראות תקן רשמי, יגברו

הוראות התקנות. אנחנו בסעיף 27(ד) שמדבר על

המקרים בהם תקנות יגברו על הוראות תקן

רשמי. הייתה בקשה להוסיף את הוראות סימון

המזון. הסכימו בממשלה שיש להבחין בין

סימון מזון שנוגע לנושאי מזון המצומצם

שלהם לבין אלה שיש להם השלכות לנושאים

נוספים. לכן הנוסח המוצע הוא:

(9) סימון מזון שעניינו הרכב המזון, השימוש

בו או צריכתו ונדרש לצורך בטיחות המזון

ובריאות הציבור.

אלה אותם סימנים בהם אנחנו חושבים

שהתקנות של שר הבריאות יגברו על הוראות

התקן הרשמי.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

אני רוצה להעיר הערה. אני שלחתי סיכום של

מספר דברים בהם אנחנו רוצים. מרבית

הדברים נכנסו, אבל אחד הדברים המהותיים

שדיברנו עליו, שלא נטרטר את התעשיינים

שפותחים עוד סניף או שרוצים לפתוח עוד

מפעל, ובמקום שילכו למהנדס המחוז, שיקבלו

את זה ממינהל המזון. שינוי קטן כזה שכולנו

הסכמנו עליו, איך הוא לא נכנס?

<נעה בן שבת:>

אם אפשר להציע להסתכל בעמוד 27 של הנוסח

לדיון. יש התייחסות למצבים האלה. שלוש

השורות האחרונות, סעיף 56. ההצעה היא לומר

בסעיף קטן (ה): לא ייקבע תנאי שונה לשני

אתרי ייצור – הכוונה של יצרן אחד –

המייצרים אותו מזון ללא שוני מהותי

ביניהם בשים לב לסוג המזון המיוצר בהם,

גודלם, תהליכי הייצור והיקפם" - זאת

אומרת, אלה העניינים בהם לא אמור להיות

שוני מהותי – "אלא באישור מנהל שירות

המזון". זאת אומרת, במקרים האלה שיש שני

אתרי ייצור, אותו יצרן, אותו מזון ואין

שוני מהותי מבחינת הגודל, סוג התהליכים

וההיקף שלהם, צריך בעצם ללכת עם אותן

הוראות אלא אם כן אישר מנהל שירות המזון

לחרוג מהן.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

היושב ראש דיבר על כך שגם מניסיונו

הפנייה למהנדסי המחוז היא פנייה שבדרך

כלל בירוקרטית, מסרבלת, לפעמים גם לא

נעימה ואמרנו שנתחיל ונעשה את השינוי.

אנחנו היינו רוצים בכלל לעשות שינוי

ושתמיד יפנו למנהל שירות המזון.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

כאן השגנו אחידות.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

אבל עדיין יצטרכו לפנות.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אולי נבקש את משרד הבריאות להגיב.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

אמת. שינוי כזה קטן. אי אפשר להיות כל כך

מקובעים ושמרנים.

<אלי גורדון:>

בוקר טוב. אנחנו ניסינו לתת מענה לסוגיה

שהועלתה כאן וסוגיה של חוסר אחידות.

מכיוון שבסופו של דבר מי שיפקח ומי שייתן

דעת, גם מבחינת הדרישות, ברמה מחוזית

לאותו מפעל שמקימים אותו במקום החדש,

חשבנו שהרבה יותר טוב לסדר ולתת דעת

לעניין של האחידות ולא לעניין של הגשה של

אותה בקשה למנהל שירות המזון כי זה לא

אפשרי.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

ברור, אבל חלק מהמטרה של החוק הזה שאנחנו

מדברים עליה שוב ושוב היא לפשט תהליכים,

לייעל תהליכים, לקצר אותם ועל ידי כך באמת

גם למנוע טרחה ובירוקרטיה אבל גם להוזיל

בסופו של דבר את המוצר ואת זה אתם לא

עושים. אתם ממשיכים בכל הסרבול. למה? למה

בן אדם שכבר יש לו אישור, ויש לו במחוז

אחד, למה הוא צריך ללכת עכשיו למחוז שני

ולהתחיל את הכול מהתחלה? במחוז השני לא

ייתנו לו תנאים אבל הוא צריך את הכול

מחדש. למה?

<אלי גורדון:>

מכיוון שאנחנו לא מדברים על העתקה של

המפעל אלא אנחנו מדברים על מפעל, מקום

ייצור חדש כאשר למעשה הכול שונה, המפעל

עצמו והטכנולוגיה במקום.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

אני לא השתכנעתי. אני מגישה הסתייגות. אם

זה לא ישתנה, אני מגישה הסתייגות על

הנושא, בהתאם לנוסח שהוועדה קיבלה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

רשמנו את ההסתייגות. נגיע להצבעה ונתייחס

אליה.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

אם לא משנים את זה, אני הולכת על הסתייגות.

<נעה בן שבת:>

מי שנותן לו רישיון ייצור, זה מנהל שירות

המזון.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

ללא ספק. אלה יהיו שתי הסתייגויות. או זה

או זה. לחילופין.

<נעה בן שבת:>

במקרה של בקשה שנייה - - -

<יעל גרמן (יש עתיד):>

נכון.

<נעה בן שבת:>

זה הולך למנהל שירות המזון.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

כן.

<נעה בן שבת:>

אנחנו חוזרים לסעיף 27 בעמוד 15. הצגנו את

ההצעה לפיה מדובר בסימון מזון שעניינו

הרכב המזון, השימוש בו או צריכתו הנדרש

לצורך בטיחות המזון ובריאות הציבור.

<זאב פריקובסקי:>

אני רוצה להעיר שתי הערות לסעיף 27(ד).

קודם כל, בוקר טוב ומושב פורה של הכנסת.

הערה אחת היא לעניין סעיף (ד)(9) בו כתוב

שסימון המזון שעניינו הרכב המזון, השימוש

בו או צריכתו הנדרש לצורך בטיחות המזון

ובריאות הציבור. תגברנה התקנות על תקנים.

בנושא של הרכב המזון, קשה מאוד להבדיל מתי

הרכב המזון הוא לצורך א' או לצורך ב', אבל

סימון הרכב המזון מעוגן בתקן ישראלי 1145

ולכן עלולה להיווצר כאן כפילות ואני מבקש

להוציא את הנושא הזה של הרכב המזון.

נושא של סימון תזונתי, זה ברור. נושאים

אחרים, ברורים. אבל נושא של הרכב המזון,

רשימת הרכיבים בנושא של אקוויד, מה שנקרא,

ההגדרות הכמותיות של רכיבים מהותיים, כל

זה מעוגן חזק מאוד בתקן ישראלי 1145 וצריך

להישאר שם.

<נעה בן שבת:>

אז אתה מציע שלא לאפשר בו את ההתגברות של

התקנות על ההוראות.

<זאב פריקובסקי:>

נכון. זה פשוט יוצר חוסר סדר ובלגן.

הנושא השני שקשור לצורך הזה הוא שתקופת

המעבר מתייחסת לייצור, ותתייחס אך ורק

לייצור ולא לשיווק המזון ומכירתו.

דהיינו, גם ביום האחרון של תקופת המעבר,

בואו נאמר ב-18 בנובמבר 2016, יהיה מזון

שייוצר בהתאם לתקינה או לרגולציה

הנוכחית ויוכל להיות משווק כפי שהוא

צריך, תאריכי השימוש, תאריכי התפוגה. זה

צריך להיות מעוגן בצורה מסודרת. פעם כבר

ראינו במקום אחר בנושא כזה של סימון

חומצות שומן טרנס כאשר היינו צריכים לרוץ

מהר ולעשות תקנות מהירות. זה צריך להיות

מעוגן כבר עכשיו בכללים של תקופת המעבר,

שהכללים האלה יחולו על ייצור. השיווק

והמכירה, גם אם הסימון יהיה בהתאם או

הרכיבים, כל מה שקשור, יוכלו להימשך עד

סוף התוקף של המוצרים.

אני מקווה שאני ברור.

<נעה בן שבת:>

לא.

<זאב פריקובסקי:>

אני אסביר עוד פעם.

<אמיר רשף:>

הוא מדבר על מזון שיוצר טרם כניסת

ההוראות החדשות ואחר כך יימכר לאחר כניסת

ההוראות החדשות.

<זאב פריקובסקי:>

נכון.

<אמיר רשף:>

אני מציע שאת הסוגיה הזאת נסביר כאשר

נדון בהוראות המעבר.

<זאב פריקובסקי:>

אבל זה חייב להיות מסודר בפרוטוקול כדי

שזה באמת יהיה כי אחרת המשווקים עלולים

לבוא ולהחזיר מוצרים.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

כאשר נגיע לנושא של תקופת המעבר.

להערה הראשונה יש התייחסות למשרד

הבריאות?

<אלי גורדון:>

1145 אמנם מגדיר הוראות סימון אבל יחד עם

זאת הוראות כגון הוראות לעניין אנרגנים,

סימונים תזונתיים וכולי בא מתוקף תקנות

בריאות הציבור (מזון). לכן כל ההוראות –

1145 – נכון להיום מתייחסות למידע עובדתי

שצריך להעביר במסגרת סימון המוצר.

האם הנוסח המוצע סותר את מה שמופיע נכון

להיום ב-1145? לטעמנו לא.

<זאב פריקובסקי:>

אפשר לסייג ולומר למעט הוראות סימון הרכב

המזון בהתאם לת"י 1145. אז אותי זה יספק כי

אני מכיר את האנשים בשטח.

<נעה בן שבת:>

אי אפשר כאן להתחיל לעשות - - -

<זאב פריקובסקי:>

הנוסח הזה ייצור בלגן.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

שמענו. אני רואה שמשרד המשפטים מתנגד

להצעתך.

עוד הערות?

<רז הילמן:>

איגוד לשכות המסחר. שתי הערות. הערה

ראשונה. דובר, מעבר להוספת סעיף (9), להוסיף

גם סעיף קטן (10) שיתייחס למזון ייחודי. אני

באמת חושב שגם בקטגוריות מזונות אלה,

המיוחדים, שהתקנות שמתייחסות אליהן הן

שונות ולפעמים ההתייחסות אליהן היא שונה

מאוד מאשר אל מזון רגיל, אם קבעו דברים

שעומדים בסתירה לתקנים, מה שנקבע באותן

תקנות של מזון ייחודי, צריך לגבור.

מעבר לכך. בעניין סימון. מה שחשוב, מעבר

לזה שכאן עושים באמת איזושהי פסקה של

התגברות, שתקנות משרד הבריאות גוברות על

תקן, מה שבעיקר חשוב זה שיעשו סדר. אני

חושב שכדאי שהוועדה הזאת תוציא קריאה

למשרד הבריאות, למשרד הכלכלה ולכל

הגורמים הנוגעים בדבר, יקצבו להם איזושהי

תקופה כך שבמהלך התקופה הזאת יחסלו את

הסתירות האלה כי אין סיבה שבאמת יהיו

סתירות לאורך זמן. כאשר מזהים סתירות

כאלה, צריך להגדיר איזשהו פרק זמן במהלכו

עושים סדר ומטייבים את הרגולציה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

ההצעה שלך טובה לכל משרד.

<נעה בן שבת:>

אתה מציע אותה בגדר קריאה של הוועדה.

<רז הילמן:>

בגדר קריאה של הוועדה שיכולה גם לקצוב

בזמן. אפשר גם שהוועדה תבקש שייתנו דיווח

בתוך תקופה מסוימת.

<עדנה הראל:>

אין משמעות לקצוב בזמן.

<רז הילמן:>

אתם יכולים לפקח.

<עדנה הראל:>

ואם לא יתוקן התקן? ואם מכון התקנים לא

יתקן את התקן? אז ההסדר הזה קובע את הסדר.

קציבה בזמן יכולה להיות קריאה וכוונה של

כל הרשויות לעבוד באופן הכי יעיל אבל

קציבה בזמן במשמעות של קביעת זמן מקסימלי

שאחריו קורה משהו אחר, היא חסרת משמעות.

עצם ההסדר כאן יוצר פתרון כל זמן שיש

סתירה. הוא יוצר את הפתרון והוא גם הפתרון

שימשיך להיות קיים אם לא יעמדו באותו זמן

רצוי על מנת להסדיר את הסתירה.

שנית, צריך לזכור שהסדרת הסתירות אינה

תמיד בידיו של משרד הבריאות. היא קשורה

בתקנים רשמיים שיש מכלול של גורמים

שנוגעים אליו. לכן הסדרנו את הפתרון הזה

שנוגע לענייני הליבה עליהם אחראי משרד

הבריאות.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

את זה לא הבנתי. אם יש סתירה, מה גובר על

מה?

<עדנה הראל:>

קבענו כאן מי גובר.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

מי?

<עדנה הראל:>

משרד הבריאות בעניינים שהם שייכים למשרד

הבריאות. ההערה של מר הילמן, אם אני מבינה

אותה נכון, אומרת ותוסיפו שחייבת להיפתר

הסתירה. אני אומרת שחייבת להיפתר הסתירה,

היא לא תמיד בידיו של משרד הבריאות,

ושנית, גם אם יעשו את מרב המאמצים, יכול

להיות שלא יעמדו באותו זמן לגביו מתאמצים

למצוא פתרון לסתירה, וגם אז הפתרון

שקובעת הוראת החוק – היא הפתרון הנכון,

שהתקנות גוברות.

<נעה בן שבת:>

לעניין המזון הייחודי, אני חושבת שהייתה

התייחסות. אני חושבת שזה עניין מקצועי.

אני הבנתי את זה כהסבר מקצועי. אתה הסברת

שהתקנות צריכות להתייחס לנושאים יותר

ספציפיים.

<אלי גורדון:>

כן, התקנות יכולות בהחלט להתייחס לסימון,

אם יש פה בקשה מיוחדת.

<נעה בן שבת:>

למזון ייחודי.

<אלי גורדון:>

למזון ייחודי ואלה שלוש קבוצות מזונות:

מזון ייעודי, תוספי תזונה ומזון חדש.

מבחינתנו, אם יש בקשה מסוג זה, אין לנו

מניעה להוסיף עוד קבוצה לעניין כסעיף (10).

<נעה בן שבת:>

בפסקה (10) זה יהיה מזון ייחודי.

<אלי גורדון:>

נכון. ייחודי. לא ייעודי אלא ייחודי.

<אהוד פלג:>

ההערה שלנו לסעיף 33.

<נעה בן שבת:>

אולי אפשר אדוני להתקדם לפי הסדר.

<אהוד פלג:>

ההערה שלי היא לסעיף 33.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

נלך לפי הסדר. תודה.

<זאב פריקובסקי:>

אני בכל זאת חוזר לסעיף 9 ב-(ד). אלי

גורדון, תשמע מה שאני אומר. אולי להוריד

את המילה "הרכבו" כי אז אנחנו נישאר עם

מטרת הסעיף אותה משרד הבריאות רוצה בלי

נושא של רכיבי המזון כנדרש בת"י 1145. אם

נוריד את המילה "הרכבו", נישאר עם תכלית

הסעיף בלי איזשהו מקום לסכן את יכולת

ההבנה הזאת ב-1145.

<נעה בן שבת:>

אנחנו נשאיר סימון מזון שעניינו שימוש

במזון או צריכתו?

<זאב פריקובסקי:>

נכון.

<עדנה הראל:>

אני חושבת שיש כאן עניין ליבה של משרד

הבריאות.

<זאב פריקובסקי:>

אבל יש תקנות.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

רגע. בוועדה הזאת תמיד יש סדר. אני לא

מוכן לפסטיבל.

<עדנה הראל:>

הרכב המזון הוא עניין שבפירוש בליבה ואם

המטרה כאן הייתה ליצור סמכות לענייני

ליבה של משרד הבריאות, הרכב המזון הוא

ליבה. ימצא משרד הבריאות לנכון לקבוע

בתקנות הוראה לעניין הרכב, צריך שהיא

תוכל לגבור על תקן וגם אם הוא 1145. לא ימצא

משרד הבריאות לנכון להתערב ב-1145, לא יקבע

תקנות בעניין ההרכב.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

הערה לדברי זאב?

<רז הילמן:>

כן. בהמשך למה שנאמר על ידי עורכת הדין

הראל, אני מבין שלקצוב זמן יש בעיה, אבל

באמת שתצא קריאה מהוועדה שמנחה או מבקשת

ממשרד המשפטים וממשרד הכלכלה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

את זה רשמנו. מה עוד?

<רז הילמן:>

זהו.

<נתן ויטנברג:>

טכנולוג מזון מחברת פנטקס. בנושא סימון,

אני מצטרף למה שרז אמר וזה גם קשור למה

שזאב אמר. היום הרגולציה בסימון היא כל כך

קשה שגם אם תהיה כאן פסקת התגברות כזאת או

אחרת, חייבים לעשות סדר שמסדר את הנושא

הזה כי היום זאת אחת המטרות של התביעות

הייצוגיות נגד התעשייה. כן צריך לצאת

מהוועדה הזאת – או דרך החוק או בדרך אחרת

– שתסדיר את נושא הסימון כי זה מגיע

למאבקים עם משרד הבריאות עם פרשנויות

לגבי מה נכון ומה לא נכון.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אני רוצה להגיד כאזרח פשוט שמדי פעם

מסתכל ומחפש, לוקח משקפיים ולפעמים

זכוכית מגדלת כדי לנסות להבין מה כתוב כי

בדרך כלל זה פוסט מורטום. אני רוצה להגיד

לכם שהסיפור של הסימון הוא שערורייה אחת

גדולה. לא מובן לאזרח. זה מובן לאנשי

מקצוע, מובן לרגולטור, אבל בכלל לא מובן

לאזרח ואם זה כך, אתם כולכם תסבלו מתלונות

סרק או מכוונות או אפילו אמינות לפעמים,

כי זה לא מובן. הסימון הוא פשוט בדיחה אחת

גדולה. מי שרוצה בלי לעשות פרסום, אני

אביא חמש דוגמאות ללא מאמץ ואני רוצה

לראות את האזרח הגאון שידע לפרש. לצערי זה

נושא כבד ואולי יום אחד נמצא את הזמן

הדרוש לזה, אבל בשלב זה אני רוצה לחיות עם

החוק המוצע ולא מהפכה.

<רונן רגב כביר:>

מנכ"ל אמון הציבור. בהמשך לדברים שנאמרו

כאן, אני חושב שהבעיה היא לא רק בסימון.

היא מאוד בולטת בסימון אבל בכלל בחקיקת

המזון. אני חוזר ומציע הצעה שהעליתי

בדיונים קודמים להטיל בצורה מפורשת על

שירות המזון לפרסם באתר שלו ריכוז מלא של

כל הדינים וההוראות לרבות תקנים וכל

הוראה אחרת שנוגעת לייצור וסימון מזון.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

ברשותך, אני מרשה לעצמי להפסיק אותך.

<נעה בן שבת:>

זאת גם בקשה שהיא לא נוגעת לחקיקה כרגע.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

דנו בזה והתייחסנו. זה לא במסגרת החוק

הנוכחי. אני מקווה שיום אחד נגיע לזה.

עוד הערות שקשורות להערה?

<קריאה:>

משהו שונה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

לא. שונה, לא. כשנגיע לסעיף אליו אתה רוצה

להתייחס, תתייחס.

<נעה בן שבת:>

סעיף 28. חרגנו מהסדר לפי בקשתה של חברת

הכנסת גרמן אבל אנחנו נשתדל ככל הניתן

ללכת לפי הסדר.

בסעיף 28, בסיפא, הוספנו את המילים "אלא אם

כן נקבע בו במפורש אחרת", במקרה שלעוסק

אסור למכור ולמישהו אחר מותר לייצר,

והוראות אחרות שונות לגבי כל גורם.

בסעיף 29(4), אנחנו מדברים על "יש במזון חומר

מחולל מחלה בבני אדם אלא אם כן הדבר הותר

בתקנות במידה שהותר". בקשר לכך אנחנו

נוסיף הגדרה לגבי מהו חומר מחולל מחלה

כדי להבטיח שאם מדובר באיזה חומר שעלול

לפגוע, אם מדובר במשהו שהוא לא פוגעני כך

שתהיה התייחסות לנושא הזה.

<זאב שמואל פרידמן:>

יש דברים בלתי מובנים. גם הסעיף הזה, לו

היה קורא אותו אזרח, היה מאוד נבהל שכן

הסעיף בעצם מתיר להכניס מחולל מחלות

למזון.

<נעה בן שבת:>

אבל כבר הוסבר לנו בדיון שיכול להיות שיש

חומרים מחוללי מחלה אבל הם כל כך במידה

זעומה או שיש דרך לטפל בהם למשל על ידי

בישול ואלה דברים שלא רוצים, בגלל זה,

למנוע את ייצורם.

<זאב שמואל פרידמן:>

אמרתי את זה בהקשר להערתו של היושב ראש.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

יש עוד הערות לסעיף 28?

<רז הילמן:>

לגבי סעיף 29(5). נאמר על הנושא של גוף זר

שאינו חלק מהחומרים המשמשים באופן שיטתי

בייצור המזון שלמנוע במאה אחוזים שלא

יהיה גוף זר, זה דבר שהוא לא אפשרי. דיברנו

על כך שאולי ישנו את הנוסח לכך שייעשה כל

מאמץ כדי למנוע.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

זה בלתי אפשרי שלא יהיה גוף זר. אתה רואה

איזה משפט מטורף?

<רז הילמן:>

אמרנו שיצרן ויבואן יעשה כל מאמץ למנוע

הימצאות של גוף זר במזון ונאמר שזה ייבחן

אבל הסעיף לא שונה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אין אצלכם ביצוע שיש בו אפס כישלון?

<רוברט סגל:>

בהקשר למה שאמר רז. העליתי את זה גם בדיון

קודם. זה לא עניין של חוסר רצון או חוסר

השקעה במשאבים. זה עניין טכנולוגי וטכני.

אם הוועדה זוכרת, אמרתי את זה בפעם שעברה.

לכל פילטר ולכל נפה יש גודל חור ובהכרח

רים יחדור דרך נפה. לגלאי מתכות יש גודל

זיהוי מסוים ומתחת למילימטר לצורך

העניין, הוא לא יגלה. ההגדרה הדיכוטומית

כאן של יש או אין גוף זר, היא בלתי אפשרית

טכנית. כל דבר שאנחנו נדבר עליו וכל אמצעי

שהתעשייה תשקיע בו, יימצא גוף זר שיכול

לחדור אותה. היום בתעשייה אמצעים מתקדמים

מאוד טכנולוגית שעולים המון כסף –

מצלמות, אקסריי וגלאי מתכות ופילטרים

מאוד דקים – אבל לכולם יש מגבלה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אני חייב להגיד שאני לא מבין איך אפשר

בחוק לאשר גוף זר באוכל.

<רוברט סגל:>

לא לאשר.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אז תשאירו את זה לשיקול דעת המקצועי של

הגופים השונים. לא יכולים להכניס את זה

ולאשר שיהיו תופעות לוואי לא רצויות.

תעזבו את זה. אני חושב שאלה פרטי פרטים

שאין שום הצדקה לרדת אליהם.

<רוברט סגל:>

אדוני, אבל זה הופך את התעשייה לעבריינית.

<רז הילמן:>

כבוד היושב ראש, מילה אחת.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

לא קיבלת רשות דיבור. אני רוצה להתקדם.

אני מצטער להגיד לכם.

<נעה בן שבת:>

כמו שאמרנו, בסעיף קטן (4) לגבי החומר

מחולל המחלה, אנחנו נוריד את המילים "אלא

אם כן הותר הדבר בתקנות ובמידה שהותר"

ובמקום זה תבוא הגדרה של חומר מחולל מחלה

שהיא בעצמה תיתן ביטוי לחומר שמתחיל

להיות בעל סיכון.

אנחנו בסעיף 33. הייתה הערה של המועצה

לצרכנות לגבי סעיף 33 או לגבי סעיף 30.

<אהוד פלג:>

לגבי סעיף 33. ההערה שלנו לסעיף 33 כוונה

לנושא של הוספת מים שזה הליך מאוד מקובל

בתעשיית הבשר והסכנה שעלולה להיות מכך

שלא יזהו את המונח הכולל חומר שמופיע כאן

בסעיף עם מים וכתוצאה מכך לא ייקבעו

קביעות.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

נוסיף את המילה "מים". נחסוך את הדיון.

נוסיף, כולל חומרים, כולל מים.

<אהוד פלג:>

לרבות מים.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

כן. לרבות מים. נמשיך.

<זמר בלונדהיים:>

לגבי החומר אני רק אעיר שאין התנגדות

עקרונית כמובן אבל הבעיה היא שהמילה

"חומר" מופיעה בחוק 96 פעמים. אם אנחנו רק

כאן נגיד לרבות מים, אנחנו צריכים לחזור

לכל אחד מהמקומות ולראות אם גם שם צריך

להוסיף.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

תלחץ על הכפתור הנכון.

<זמר בלונדהיים:>

לכן אנחנו מציעים להפך. זה לא נדרש.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אני רואה שאצל אהוד זה כל כך עקרוני. בוא

נעשה את זה. תמצאו את הטכניקה ואני סומך

עליך שתדע להשתולל עם המחשב.

<נעה בן שבת:>

אולי נציע שבסעיף קטן (2) שאומר "אופן

סימון שיעור המים", נגיד שיעור חומר שהוא

מים שמכיל מוצר ואז נבהיר שחומר כולל מים.

<זמר בלונדהיים:>

בסדר.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

מצוין. יותר טוב.

<נעה בן שבת:>

זה התיקון שהכנסנו בסעיף (ה)(2). לפני כן,

אנחנו בסעיף קטן (ג), סעיף 33(ג) בעמוד 17.

נגיד: "לא יוסיף עוסק במזון למוצר מעובד

בתהליך עיבודו חומר מכל סוג שהשר קבע

לגביו הגבלות או איסורים לפי הוראות סעיף

קטן (ה)(1)". כמובן שכל הוספה של מוצר היא

בעצמה עיבוד אבל כאן זה אומר שזה תהליך

העיבוד.

לסעיף קטן (ד) בעמוד 18. הייתה בעיה אם

המוצר מכיל בשר והחשש שהמוצר הזה יטעה,

שמכיל בשר בשיעור נמוך. זאת הייתה ההערה.

לכן אנחנו מוסיפים בסיפא. הסעיף אומר:

"עוסק במזון לא ייצר, ייבא או ימכור מוצר

בשר מעובד אלא אם כן הוא מסומן במלים מוצר

בשר מעובד, מוצר עוף מעובד או מוצר דג

מעובד לפי העניין, למעט אם קבע השר אחרת

לעניין סימון מוצר כאמור ששיעור הבשר

שהוא מכיל נמוך משיעור שיקבע כאמור". זאת

אומרת, אם התקנות יגידו שמוצר שיש בו פחות

מאיקס אחוזים של דג, בשר או עוף, לא יסומן

כך אלא יסומן באופן אחר.

לסעיף (ד)(1). הקראנו אותו בדיון ולא אחזור

עליו. "עוסק במזון לא ייצר, לא ייבא או

ימכור מוצר בשר קפוא שהופשר אלא אם כן

הוא ארוז מראש ומסומן במילים מוצר בשר

מעובד מופשר".

אדוני, יש כאן הרבה תיקונים שמופיעים כאן

בנוסח בפני כולם ואני לא עוברת על כולם.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אני חושב שמי שקיבל את החומר, ודאי עבר

עליו ואני מזמין הערות.

<נעה בן שבת:>

רק הערות שבאו לסכם מחלוקת שהייתה.

בסעיף 35, באותו עמוד 18, סעיף 35(ב).

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אני מקדם בברכה את איציק שמולי ידידי.

<נעה בן שבת:>

למען הסדר הטוב, אני אקרא את הנוסח.

(ב) עוסק במזון לא ייצר, ייבא או ימכור

מזון שהוא שאריות, מכיל שאריות או שהוא

יוצר משאריות למעט במקרים שעליהם הורה

מנהל שירות המזון שיפורסמו ברשומות.

כפי שאדוני ביקש, זה לא יהיה בתקנות אלא

בהוראות של מנהל שירות המזון שיפורסמו

ברשומות.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

חברת הכנסת ענת ברקו, ברוכה הבאה.

<רז הילמן:>

אני מבקש להתייחס לסעיף 37, תאריך אחרון

לשימוש.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

עוד לא הגענו אליו.

<רז הילמן:>

סליחה.

<דובי פיינטוך:>

יבואן משקאות חריפים, חבר נשיאות לשכת

המסחר. אני חוזר אחורה, לצערי, לעמוד 8

למטה שם מוגדר משקה.

<נעה בן שבת:>

אלה עדיין ההגדרות. אם אפשר אולי לחכות

שנגיע להגדרות.

<דובי פיינטוך:>

אני אחכה.

<נעה בן שבת:>

אני מתנצלת.

לסעיף 37(ג). דובר על כך בדיון. הייתה הצעה

שהממשלה הציגה לגבי האפשרות להמשיך

להשתמש בחומרי גלם אחרי המועד האחרון.

אני אקרא את הדברים כדי שהם ייאמרו בצורה

מסודרת.

(ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב), רשאי היצרן

לעשות שימוש בחומר גלם שאינו מזון רגיש

שהתאריך האחרון המומלץ לשימוש בו עבר אם

התקיים אחד מאלה:

היצרן הוא בעל אישור ייצור נאות, קיבל את

אישורו בכתב של יצרן חומר הגלם להארכת

התאריך האחרון המומלץ לשימוש ומסר על כך

הודעה בכתב לרופא המחוזי בלשכת הבריאות

המחוזית שבתחומה נמצא מפעלו.

היצרן הציג למנהל שירות המזון בדיקות

מעבדה ומסמכים אחרים שעליהם יורה מנהל

שירות המזון המעידים כי ניתן להאריך את

התאריך האחרון המומלץ לשימוש ומנהל

שירות המזון אישר את השימוש כאמור.

זאת אומרת, כל אחת מהנסיבות האלה יכולה

לאפשר את השימוש באותו חומר גלם.

(ד) על אף האמור בסעיף זה, לא יראו באחסנה

של מזון שהתאריך האחרון לשימוש בו או

שהתאריך האחרון המומלץ לשימוש בו עבר

הפרה של הוראות סעיף זה אם המזון כאמור

מאוחסן במחסן בנפרד מיתר המזון ומסומן

באופן ברור ובולט כי אינו מיועד למכירה

אלא להשמדה או להחזרה ליצרן או ליבואן

לפי העניין.

<רוברט סגל:>

שתי הערות. קודם כל לגבי סעיף 37(ג)(1). נרשם

כאן שמסר הודעה בכתב לרופא המחוזי בלשכת

הבריאות המחוזית. מדוע לא למהנדס המחוז,

אם כבר נדרשת הודעה ולמה בכלל נדרשת

הודעה? כי הרי אם היצרן הוא בעל אישור

ייצור נאות, משרד הבריאות אמור לסמוך

עליו במידה רחבה הרבה יותר מאשר על יצרן

שיש לו רק – במירכאות או בלי מירכאות –

רישיון יצרן. זה מה שהוסבר לאורך כל הדרך.

לגבי סעיף (2), גם כאן שתי הערות. אנחנו

חושבים שסעיף (ג)(2) מהווה בעצם חזרה על (ב).

אין כאן שום תוספת.

<נעה בן שבת:>

במקרה שליצרן אין אישור ייצור נאות.

<רוברט סגל:>

נכון, אבל גם בסעיף (ב), אם תסתכלו, לא

מדובר על אישור ייצור נאות. מדובר על כך

שלא יעשה יצרן שימוש במזון וכולי, כפי

שקבע היצרן, אולם רשאי מנהל שירות המזון

להתיר לבעל רישיון יצרן. לא כתוב אישור

ייצור נאות.

<נעה בן שבת:>

כן, רק שכאן אתה צריך לבקש היתר, לבקש

שיתירו לך, ב-(ב), ולעומת זאת ב-(ג)(2) נותנים

לך באופן פתוח, אם יש לך בדיקות מעבדה

שמעידות שניתן להאריך. אתה אומר, הוא אישר

את השימוש.

<רוברט סגל:>

כן, ואז זה מייתר את כל מה שנאמר. אנחנו

מעריכים את הכוונה כי היא באה לקראתנו.

זאת אומרת, היא באה בעקבות הערות שלנו

ואנחנו מודים על כך, אבל אנחנו חושבים שיש

כאן דברים לא ברורים כמו המסמכים האחרים

עליהם יורה מנהל רשות המזון, איזה ומתי.

<נעה בן שבת:>

ההוראה יכולה להיות מראש, אבל האישור

באמת הופך את זה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

עוד הערות?

<רז הילמן:>

ההערה שלי היא על הכלל של תאריך אחרון

לשימוש ובעצם על ההגבלה שקיימת למכור

מזון שהתאריך האחרון בו פג וההגדרה של

מכירה, אני מזכיר, היא רחבה והיא מתייחסת

גם למובילים של מזון. התבקשנו על ידי

הצוות לבחון מה קורה באירופה בהקשר הזה

ואכן עשינו בדיקה ואנחנו מבינים

שבאירופה יש כלל כזה אבל הוא מתייחס אך

ורק למזון רגיש כאשר שם זה מזון מאוד מאוד

מוגבל, זה מזון מן החי ומזון ייעודי.

המזונות שלא מוגדרים ככאלה באירופה, אין

הגבלה על המובילים שלהם להיות אחראיים

באיזשהו אופן לתאריך סוף תוקף.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

מישהו ממשרד הבריאות רוצה להגיב לשתי

ההערות? אם לא, נשאיר את זה לנועה לסכם.

<נעה בן שבת:>

לא, אני חושבת שצריכה להיות התייחסות.

<אלי גורדון:>

אלה שתי נקודות שונות לגמרי. אני אתחיל

מהערתו של רז ואחר כך נעבור למשהו טכני

פרוצדורלי שצריך לברור ולבדוק מול

הנוסחים.

קודם כל, מה המצב באירופה - אנחנו יודעים.

אנחנו גם יודעים שנכון להיום יצרן מזון

אחראי על אותו מזון כל עוד מוצר בגבולות

גזרה של עמידות מינימלית של אותם חיי מדף

שהוא הגדיר. כאן מדובר על שיווק לאחר מכן,

לאחר תאריך מומלץ לשימוש. אמרנו שאנחנו

לא רואים – וזה מה שכבר הוצג כאן יותר

מפעם אחת – בעין טובה שתהיה מכירה של

מוצר מזון מסוג זה בשלבים לאחר פקיעת

תוקף. אנחנו כן מבינים שצרכן יכול להשתמש

באותו מוצר בבית בהתאם להפעלת שיקול

דעתו.

<רז הילמן:>

הכוונה היא לסיטונאים. אתה רוצה שעכשיו

הסיטונאי יהיה אחראי לבדוק את כל מה שהוא

מקבל? שתהיה לו את האחריות לכך? הכוונה

שלי היא לסיטונאים. אלה עלויות הזויות, אם

הם יצטרכו לבדוק תוקף של כל מוצר מזון

רגיל שהם מתבקשים להוביל.

<אלי גורדון:>

אז מה אתה מציע?

<רז הילמן:>

שנדבוק במה שכתוב באירופה.

<אלי גורדון:>

מה שכתוב באירופה, בין היתר, זה שכל עוסק

במזון אחראי במקטע שלו ומוודה קיום כל

הוראות החקיקה לרבות מוודה לגבי ניהול

מלאים, לרבות תאריכים פגי תוקף וכולי.

<רז הילמן:>

זה בדיוק מה שלא קורה.

<אלי גורדון:>

זה מה שאנחנו רוצים שיקרה.

<רז הילמן:>

אז הבדיקה של איתן לא נכונה? אתה אומר שזה

לא נכון? שבאירופה גם על מזון שהוא לא

מוגדר כרגיש, סיטונאי צריך לבדוק תוקף? זה

מה שאתה אומר?

<אלי גורדון:>

לא. אני אומר שהסיטונאי בכל מקום, גם בארץ,

מצופה ממנו שהוא ידע לנהל את המלאים, את

תאריכי הייצור ותאריכי פגי תוקף של

סחורות שנמצאות אצלו, ברשותו.

<זאב שמואל פרידמן:>

אדוני היושב ראש, אני חייב רק להזכיר את

ההתנגדות העקרונית שלנו לתופעה הזאת

שמשנים בדיעבד, ואני לא אחזור על ההנמקה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

מותר להעיר עוד פעם ואנחנו נדחה עוד פעם.

<זאב שמואל פרידמן:>

אני רק רוצה לומר שגם היום, ואולי כאן אני

כן מבקש, גם כאשר אנחנו מדברים היום על

אריזה שנפתחה במוצר שאיננו מזון, יש

הוראה מפורשת שאדם לא ייקח את המוצר הזה

ויארוז אותו בחנות אלא יחזיר אותו ליבואן

עצמו ורק ליבואן יש רשות לבצע אריזה מחדש

של המוצר ולשים את ה-R הידוע. במוצרי מזון,

על אחת כמה וכמה. לכן אני לא יכול להסכים

עם ההמלצה של רז.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

ברגע שגם משרד הבריאות לא מסכים, אין

סיכוי שזה יהיה.

<רוית ארבל הוסמן:>

נשמח לדעת איך מתכוונים לפתור את

הכפילות, כי זה לא רק הנושא של הכפילות.

<נעה בן שבת:>

אני חושבת שהפתרון יהיה להוריד את (ג)(2).

<רוית ארבל הוסמן:>

בדיוק מזה חששתי. אני רוצה לומר מילה. אני

רוצה להסביר. יש כאן עניין עקרוני מהותי.

מה שקרה, זה גם עלה בדיון הקודם ואני לא

יודעת עד כמה חברי הכנסת יודעים את

העניין. יש כאן איזשהו עניין של חומרי גלם

לא רגישים, תאריך מומלץ לשימוש, לצורך

העניין חומר גלם כמו מלח, שלכל הקשורים

בעניין ברור שאין שום בעיה להשתמש בו גם

אחרי התאריך המומלץ. בתחילה נוסח החוק

היה שאסור לשימוש אחרי התאריך המומלץ.

באנו ודיברנו בישיבות הפנימיות והוסיפו

ואמרו באישור מנהל שירות המזון - זה הסעיף

(ב) הנוכחי - ניתן יהיה לעשות שימוש. הגענו

לכאן ואמרנו שאי אפשר באישור ואז הוסף

ההסדר הזה של סעיף (ג) שאומר שאי אפשר כל

פעם שאני רוצה לעשות שימוש בחומר גלם

להגיש בקשות ולקבל אישורים. אז נוצר

המנגנון בו אנחנו מדברים עכשיו.

המנגנון הזה מפריד בין יצרנים גדולים

ליצרנים לא גדולים ופוגע במידה רבה

ביצרנים הקטנים וביכולת שלהם לחסוך

עלויות. אם אתה יצרן גדול ויש לך מערכת

להבטחת איכות GMP, וזה התנאי לזה שאתה לא

צריך לקבל את אישור מנהל שירות המזון, אתה

יכול רק להודיע, כרגע זה לרופא המחוזי או

למהנדס המחוזי, ולהשתמש בחומר הגלם במחסן

שלך ולא לזרוק אותו. אבל אם אתה יצרן קטן

ואתה לא מחזיק מערכת להבטחת איכות, אתה

עכשיו צריך או לזרוק את חומר הגלם או ללכת

ולקבל אישור שזה משהו שהוא לא כל כך

פרקטי.

יש כאן מנגנון שהוא לא מאוזן.

<איציק שמולי (המחנה הציוני):>

מה את מציעה?

<נעה בן שבת:>

היא מציעה לפרוץ את זה לחלוטין כדי שאפשר

יהיה לעשות שימוש בחומר גלם.

<רוית ארבל הוסמן:>

אנחנו הצענו מערכת מאוזנת. אני אבקש

מרוברט להתייחס. קודם כל, לא להתנות את זה

ב-GMP כיוון ש-GMP, מערכת הבטחת איכות, יש

אפשרות להתנות את זה במערכות הבטחת איכות

אחרות. רוברט יסביר.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

לא. הוא עוד לא קיבל את רשות הדיבור.

<רוית ארבל הוסמן:>

אני רוצה שהוא יסביר רק את העניין הזה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אולי יש לנו התנגדות עקרונית? נאפשר קודם

כל למשרד המשפטים.

<רוית ארבל הוסמן:>

רק את האלטרנטיבה שאנחנו מציעים כדי שהיא

תהיה על השולחן. אנחנו רוצים להציע את

האלטרנטיבה וזה עניין טכנולוגי.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

בסדר.

<רוברט סגל:>

מה שאנחנו מציעים, זה פשוט לאחד את סעיפים

(ג)ׁ(1) ו-(ג)(2), כך שממילא (ג)(2) הוא סוג של

חזרה על (ב) ולומר כלהלן:

היצרן הוא בעל מערכת איכות מקובלת בתחום

המזון ובכלל זה אישור ייצור נאות, אסאפ או

תקני איזו רלוונטיים.

אנחנו העתקנו בערך מה שכתבתם בהסדר

היצוא.

היצרן קיבל את אישורו בכתב של יצרן חומר

הגלם להארכת התאריך המומלץ לשימוש.

את זה השארנו מהנוסח המקורי.

מערכת האיכות תכלול נוהל המגדיר את תאריך

הארכת חיי מדף להנחת דעתו של המנהל.

כלומר, לבוא ולומר שגם אם יש לי איזו 9000

לצורך העניין ואין לי GMP, עדיין צריך

להיות לי נוהל, תהליך מוסדר להארכת חיי

מדף של שירות מזון ארצי, שהמפקח יכול

לבדוק. התהליך הזה צריך להיות להנחת דעתו

של המנהל. זאת אומרת, אני לא רוצה לפרוץ את

זה ואני לא רוצה ליצור מצב שכל יצרן שאין

לו שום מערכת איכות יוכל להאריך חיי מדף.

לא. אני רוצה שזה ייעשה בצורה אחראית,

שמהנדס מזון יהיה אולי שותף לתהליך

ובוודאי שאיזשהו סוג של מערכת איכות תהיה

ליצרן הזה. אני לא רוצה לפרוץ את זה.

<אלי גורדון:>

רוברט, ומה התהליך המוצע לזה שאין לו

מערכת הבטחת איכות?

<רוברט סגל:>

סעיף (ב). צריך לפנות אליך ולקבל אישור. אם

אין לו שום דבר, זה מה שכתוב ב-(ב). אנחנו

בהחלט מסכימים שהוא צריך לפנות לשירות

המזון ולהתנהל לפי כל תהליך שתחליט לקבל.

<איציק שמולי (המחנה הציוני):>

אני לא מבין איך זה עוזר לקטנים.

<אלי גורדון:>

אני רוצה שנבין כמה דברים שברורים

לחלקנו.

<רוברט סגל:>

אישור ייצור נאות, GMP, יש בעיקר לארגונים

גדולים. זה דורש עלויות משמעותיות.

דיברנו על זה בישיבות קודמות. זה דורש

תקנים בינלאומיים, הסבת תשתיות המפעל

וכולי. המפעלים הקטנים, המסודרים ביניהם,

כן רוצים איזשהו סוג של מערכת איכות ואז

הם מאמצים חלקים. הם לא מגיעים ל-GMP מלא

אבל יש להם איזו 9000 לצורך העניין, איזשהו

תיקון ניהול מערכת איכות כמו שאלי הסביר

באחת הישיבות, או אסאפ, או איזו 22. יש להם

חלקים. אין להם את הכול אבל הם ברמה אחת

מעל. זאת אומרת, אם אני עושה מדרג, יש

מישהו בשם יצרן, הוא לא עבריין, הוא מייצר

לפי חוק אבל אין לו מערכת איכות. שלב שני,

מדרג גבוה יותר, יש לו איזושהי מערכת

איכות. שלב שלישי, הגבוה ביותר, יש לו

אישור GMP. אנחנו רוצים גם למדרג הביניים

הזה לאפשר.

<אלי גורדון:>

שתי נקודות בסיסיות שלא נשכח אותן. עצם

השימוש בחומרי גלם אלה שחלף הזמן

המינימלי או המקסימלי, תלוי, לעמידותם,

הוא לא בדיוק תופעה שאנחנו רוצים לעודד

אותה. זה צריך להיות משהו בשוליים שבלית

ברירה עקב שימוש לוגיסטי לא נכון, שינויי

שוק וכולי, בכל זאת חומרי גלם נשארים. עם

ניהול נכון, חומרי הגלם לא צריכים להישאר

אם יש ניהול לוגיסטי ומערך שיווק נכון

וכולי. בכל זאת נתנו התייחסות לזה.

<נורית קורן (הליכוד):>

סליחה, אבל אתה לא חושב שההתייחסות היא

בעצם פרצה. במידה מסוימת היא פרצה בחוק.

<אלי גורדון:>

אני מסכים אתך.

<נורית קורן (הליכוד):>

יתפסו על זה טרמפ.

<אלי גורדון:>

זאת הסיבה שמכיוון שהעולם הוא לא

שחור-לבן ויש כאן חומרי גלם שהם רגישים

מאוד וחל איסור מוחלט, גם לפי ההצעה של

התעשייה כרגע, לשימוש בחומרי גלם מסוג זה,

אנחנו מדברים על חומרי גלם שניתן בכל זאת

לעשות שימוש במסגרת חיי מדף ביחד ובשיתוף

של היצרן.

<נורית קורן (הליכוד):>

למה מראש לא תיתן את התוקף האמיתי של חומר

הגלם מבלי להיכנס לכל ההתפתלויות האלה?

<אלי גורדון:>

אני מסכים אתך אבל בכל זאת קיימים מצבים

בהם ניתן לחלק מחומרי הגלם – לצורך

הדוגמה, לצבעי מאכל שנקבע תאריך איקס –

להאריך אותם.

לא זאת הנקודה. הנקודה שלי היא שבכל זאת –

ואת זה אתם צריכים להבין – כאשר מפקח

יגיע לבצע ביקורת ויזהה מוצר שפג תוקפו,

זה ייראה לא נכון ולא טוב במידה וגוף

שמפקח לא יודע שדבר כזה קיים. לכן האקט של

או ניהול או הודעה כזו או אחרת, הוא חיוני

בשבילכם ולא בשבילנו. לנו אין בעיה לוותר

על הודעה. מכיוון שבעת ביקורת אתה מגיע

ורואה שיש לך חומר גלם שפג תוקפו, אתה

מתחיל הפוך את כל התהליך. השאלה אם אתם

רוצים להגיע לשם.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אני רוצה לציין את כניסתה של חברת הכנסת

סופה לנדבר. ברוכה הבאה. אנחנו שמחים

לראות אותך אתנו, כרגיל.

אני רוצה להבין. בסוף אנחנו הולכים לאיזה

נוסח משולב של שני הסעיפים? זאת ההצעה?

<זמר בלונדהיים:>

אדוני, אם יורשה לי.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

תענה כן, לא או אולי.

<זמר בלונדהיים:>

אם יורשה לי, אם אני מבין נכון, הכיוון הוא

כן ללכת לכיוון שיאפשר את המדרג שהוצע. את

ההודעה אנחנו גם מוכנים להמיר בשמירה של

האישורים באתר הייצור כל עוד נעשה שימוש

באותו חומר גלם. שלא יקרה מצב שמפקח בא,

רואה משהו פג תוקף ואז אומרים לו, כן נציג

לך את האישורים בשבוע הבא, הם במחסן

וכולי.

<רוברט סגל:>

זה מה שרציתי לומר.

<קריאה:>

יש מדרג עם ה-GMP?

<זמר בלונדהיים:>

להבנתי, כן. אנחנו נעשה נוסח שמגלם את

המדרג הזה.

<נעה בן שבת:>

אנחנו מדברים על יצרן בעל אישור ייצור

נאות או איזו או אסאפ.

<זמר בלונדהיים:>

מערכות רלוונטיות שיוגדרו ומקבלים את

ההצעה לגבי נוהל לעניין הארכת תוקף

חומרים.

<אלי גורדון:>

עוד הערה, אם אפשר אדוני היושב ראש. שיהיה

ברור שאותו נוהל יתייחס להארכה עוד לפני

שמוצהר שתוקפו פג ולא לאחר מכן.

<קריאה:>

ברור.

<אלי גורדון:>

זה ברור לכולנו? אני רוצה שזה יהיה בנוסח.

<נעה בן שבת:>

אני לא הבנתי. סליחה.

<זמר בלונדהיים:>

הנוהל ידרוש שאתה עושה את ההארכה לפני

שהמוצר פג תוקף ולא אחרי כן.

<אלי גורדון:>

לא אחרי. לא כי מישהו שכח ופתאום נזכרו.

<זמר בלונדהיים:>

אתה רואה שאתה לא הולך להספיק להשתמש בו

בזמן, אז אתה מראש יוזם את ההארכה הזאת

כאשר המוצר עדיין בתוקף.

דבר אחרון, ברשותך.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אני מקדם בברכה את חברת הכנסת טלי

פלוסקוב.

<זמר בלונדהיים:>

אני מציע בסעיף (ב) להשאיר את הכלל הגורף

ואת כל החריגים להוריד ל-(ג) ולא להשאיר את

(ב) מפורק. כלומר, ב-(ג) בעצם נתחיל להגיד על

אף האמור ונקבע את ההסדרים.

דבר אחרון. החריג האחרון בסעיף (ד)

שהוספנו לגבי אחסנה של מזון שפג תוקף, לא

ייראה כהפרה. אני מציע, לאור ההערה

שהתקבלה, להרחיב אותו גם לגבי הובלה של

מזון כזה. הרי אם אנחנו אומרים שאפשר

להחזיר אותו ליצרן או ליבואן, אני חייב

לאפשר בעצם להוביל אותו בחזרה ליצרן או

ליבואן בלי שזאת הפרה. זה בהקשר להערה של

רז. לא מענה מלא, אבל חלקי.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אלה היום המעשים הטובים שלך לתעשייה?

<זמר בלונדהיים:>

אחרי שהרבה פעמים אמרנו לא.

<נעה בן שבת:>

לא נקרא את הנוסח כולו אלא נאמר את עיקרי

הדברים. אנחנו משאירים את סעיף קטן (ג).

סעיף קטן (ב) כפי שהוא.

סעיף קטן (ג): על אף האמור בסעיף קטן (ב),

רשאי היצרן לעשות שימוש בחומר גלם שאינו

מזון רגיש ושהתאריך האחרון מומלץ לשימוש

בו עבר אם התקיים אחד מאלה:

היצרן הוא בעל אישור – אתה אומר אישור

רלוונטי – ייצור נאות, אסאפ או איזו.

הוא קיבל את אישורו מראש בכתב של יצרן

חומר הגלם להארכת התאריך האחרון המומלץ

לשימוש.

אנחנו נבהיר שמראש, זה לפני שהגיע אותו

תאריך.

הוא מסר הודעה בכתב לרופא המחוזי בלשכת

הבריאות המחוזית.

<זמר בלונדהיים:>

לא, לא צריך. מוכנים לוותר על זה.

<אלי גורדון:>

כן. מוכנים לוותר.

<נעה בן שבת:>

אתם מוכנים לוותר על זה.

<זמר בלונדהיים:>

הם צריכים להחזיק את האישור.

<נעה בן שבת:>

שיש לו נוהל להארכת חיי מדף להנחת דעתו של

המנהל ושהוא שומר על האישורים האמורים.

<זמר בלונדהיים:>

באתר הייצור כל עוד נעשה שימוש בחומר

הגלם.

<אלי גורדון:>

הנוהל יתייחס להארכת תוקף עוד בטרם פקיעת

תוקף של המוצר עצמו.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

בסדר.

<זמר בלונדהיים:>

לגבי ההובלה. במקרים שמותר להחזיר את זה

ליצרן.

<איציק שמולי (המחנה הציוני):>

זה להוציא מזון רגיש, אבל מה לגבי מזון

ייעודי?

<אלי גורדון:>

מזון ייעודי הוא מזון רגיש במקרה הזה.

<איציק שמולי (המחנה הציוני):>

זה ברור? כי בהגדרות יש הגדרות נפרדות.

<אלי גורדון:>

לטעמי הערה נכונה. אנחנו הגדרנו מזון

ייעודי רגיש לעניין היבוא בלבד. נכון.

<איציק שמולי (המחנה הציוני):>

צריך להכניס את זה.

<אלי גורדון:>

נכון.

<נעה בן שבת:>

לרבות מזון ייחודי.

<אלי גורדון:>

כן. ייעודי.

<זמר בלונדהיים:>

שאינו מזון רגיש או ייעודי.

<אלי גורדון:>

הערה אמנם נכונה ואני אציין את זה, רק

שיהיה ברור. הארכת תוקף לגבי חומרי גלם

בלבד. זה לא חל על מזון ייעודי שהוא מוצר

מזון סופי ובצורה קמעונאית.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

לגבי לוח זמנים. בשעה 11:00 אנחנו נעשה

הפסקה ונחזור לדיון בשעה 11:30. ההצבעה

תהיה בשעה 12:00.

<נעה בן שבת:>

אנחנו אומרים שאינו מזון רגיש או ייעודי?

<אלי גורדון:>

אפשר להשאיר את זה. זה לא גורע כי מדובר

כאן בחומרי גלם ולא במוצר מוגמר.

<שרון גוטמן:>

אפשר פשוט להגיד שהחריג לא יחול. כל סעיף

(ג) לא יחול על מזון ייחודי או מזון רגיש.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אני מציע עד כאן. לגבי הנוסח, תשבו אחר כך

ביניכם ותנסחו.

<נעה בן שבת:>

לסעיף 39.

<רז הילמן:>

אפשר להתייחס קודם לסעיף 38?

<היו"ר אלי אלאלוף:>

זה סעיף כל כך קל וקצר.

<רז הילמן:>

גם ההערה קצרה.

ביקשתי בסעיף 38, בסיפא, אלא אם הותר הדבר

לפי סעיף 27, להוסיף גם "או בהתאם להוראות

לפי סעיף 43". אמרתם שתבחנו את זה אבל זה לא

תוקן.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

חברת הכנסת טלי פלוסקוב החליטה להישאר

אתנו. ברוכה הבאה.

<רז הילמן:>

סעיף 43 זה הסעיף שמתייחס למזון ייחודי

ותקנות שלו, יכול מאוד להיות שיאפשרו מסר.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

יש התנגדות להצעה?

<אלי גורדון:>

לא הגעתי לסעיף.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

כאשר נגיע לסעיף 43.

<רז הילמן:>

אבל זה סעיף 38. הערה לסעיף 38.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אני יודע. כשנגיע לסעיף 43 ולא יהיו הערות,

נחבר אם כן או לא ל-38.

<רונן רגב כביר:>

אם אפשר לגבי סעיף 38. אני חוזר ואומר, כפי

שנאמר בדיון, שהסעיף הזה, כפי שהוא מנוסח

כרגע, האיסור הגורף על ייחוס סגולה של

חיזוק למזון, אין דבר כזה בעולם. פשוט אין.

להפך, כל העולם הולך למקום של הסדרה, לא של

איסור גורף על מסרים כאלה. יש להם חשיבות,

יש להם תפקוד. גם אלי אמר שהוא רוצה את

האיסור כדי בעוד שנה וחצי להסדיר את

ההיתר. אני מבקש מהוועדה למנוע את אי הסדר

ואת אי הוודאות. פשוט לקחת את כל ההוראה

הזאת ולהכניס אותה לסעיף 27(ב)(2), לחלק

מהסמכויות של קביעת התקנות לפי החוק,

ולהגיד שיש סמכות במסגרת התקנות לעסוק

בסימון לא רק להערות חנק אלא גם לייחוס

סגולות ריפוי או חיזוק של מזון. זה הרבה

יותר הגיוני, הרבה יותר סביר ואין שום

סיבה להמשיך את הפיאסקו הזה.

<נעה בן שבת:>

זאת אומרת, אתה אומר שברירת המחדל צריכה

להיות מותר אלא אם כן נאסר במפורש ולא

להפך, אסור אלא אם כן מותר.

<רונן רגב כביר:>

בוודאי.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אני רוצה להזכיר חבר שלי שהצטרף לוועדה,

חבר הכנסת יעקב מרגיש דהוא חבר הוועדה

והגיע לדיון. אני מברך אותו.

<רונן רגב כביר:>

ברשותך אדוני, אני רק רוצה להבהיר. גם

משרד הבריאות כיום לא אוכף באופן שיטתי

ועקבי את האיסור הזה שקיים בתקנה משנות

ה-50, אם אני זוכר. הוא אוכף אותו באופן

סלקטיבי ובכלל לפי שיקול אחר של האם יש

הטעיה וביסוס עובדתי או לא. זה לא הגיוני

לקחת את ההוראה הזאת מתקנה משנות ה-50

ולקבע אותה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

בסדר. חברים, התייחסות להערה.

<זמר בלונדהיים:>

גם אם נוסיף את זה עכשיו לסעיף 27, לא תהיה

לזה, להבנתי, משמעות רבה מדי בפועל. מה

שמבוקש בעצם זה לשנות את ברירת המחדל.

במקום אסור אלא אם מותר, שיהיה מותר אלא

אם אסור. אם כן, קודם כל יש כבר תקנות ולכן

ההסדרה קיימת.

<רונן רגב כביר:>

התקנות לא עוסקות בחיזוק.

<זמר בלונדהיים:>

התקנות לא עוסקות רק בחיזוק. אכן, התקנות

לא עוסקות בחיזוק. זאת הרחבה שרק במובן

הזה זה יהיה חדש, אבל מבחינה זאת אני לא

חושב שאני יכול לשנות את ברירת המחדל.

מבחינה מהותית, להבנתי, ההסדרה הזאת

מקובלת לא רק בישראל, שאיסור סגולות, זה

בדיוק הפוך. אם אנחנו נגיד שהכול מותר אלא

אם אסור, אם לא יהיו תקנות והדיונים

יתארכו ולעולם לא ייקבעו, בעצם יהיה מותר

להטעות את הציבור הרחב ולסמן מוצרים

בדברים שמטעים אותם.

<רונן רגב כביר:>

אין לזה שום קשר להטעיה. יש נטל הוכחה

שהמסר שאתה מפרסם הוא מסר שאתה יכול

לעמוד מאחוריו מבחינה מחקרית. זאת שאלה

נפרדת. כאן יש איסור גורף שאומר שגם אם

אתה צודק, אסור לך לפרסם.

<איציק שמולי (המחנה הציוני):>

אני חושב שהדרך להבין את זה, היא פשוט

לדבר על דוגמה. אם עכשיו דנונה כלשהי של

חברה כלשהי מפרסמת שזה מחזק את מערכת

החיסונים של הגוף, זה מותר או אסור?

<קריאה:>

אסור.

<איציק שמולי (המחנה הציוני):>

אם יש פה איסור גורף, באמת קצת הלכתם גשר

אחד רחוק מדי, לדעתי. מצד שני אפשר להבין

גם את עמדת הממשלה שכל שני וחמישי יש פה

אנשים שמוציאים לשוק מוצרים.

<רונן רגב כביר:>

חייבות להיות הוראות מסודרות איך עושים

את זה. אי אפשר לאסור באופן גורף.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

הבנו. רשמנו. המועצה לצרכנות, בבקשה.

<זאב שמואל פרידמן:>

אדוני היושב ראש, אני לא מבין מאיפה

הנתונים האלה של משרד הבריאות. במקרה אני

חושב שמשרד הבריאות כן אוכף ובאופן שיטתי

ככל שהוא יכול וככל שהמידע מגיע אליו.

קיימות שתי ועדות במשרד הבריאות שאני חבר

באחת מהן והיא עוסקת בבדיקה של כל

המוצרים שיש בהם הטעיה. כל מה שמגיע

אלינו, נבדק. אנחנו מנסים ומאתרים גם

במרכולים וגם במקומות אחרים. אני מודה

שלא הגענו לכל מקום. נעשות פעולות אכיפה

בשיתוף עם הרשות לסחר הוגן וננקטים

האמצעים כדי למנוע את הדברים האלה.

אני רק רוצה לציין שההוראה הגורפת בצורה

הזאת, היא באמת חשובה מאוד מכיוון שכאשר

אנחנו מסתכלים על האופן ועל ההיקפים בהם

משתמשים ובהם מציגים לציבור את החומרים,

וכשהם מציגים לכל אימא שלא קונה את החומר

הזה שהבן שלה יישאר היכן שהוא, מאחרוני

האחרונים בבית הספר, ואם אתם לא תקנו את

התוסף מזון, הילדים שלכם יישארו נכים,

מסכנים וחולים וההורים חושבים איזה

הורים רעים הם. כך נעשה השימוש. שכחתי

להזכיר כמובן – אולי לא מתאים לתת את

הדוגמה, אבל – שיש סוגי מזון שאם צורכים

אותם, מיד מרזים. אני צורך הרבה מהם ואני

לא רזה.

אני חייב לומר אדוני היושב ראש שהסעיף

הזה הוא נכון.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אל תסתכל עלי כשאתה מדבר על הדוגמה

האישית שלך.

<זאב שמואל פרידמן:>

לא. אני מסתכל על המראה.

<רוברט סגל:>

אנחנו רוצים להעיר בעיקר לעניין החיזוק.

אני מאוד מתחבר למה שאמר חבר הכנסת שמולי.

אני חושב שיש הבדל מהותי בין ייחוס

סגולות ריפוי למזון, שזה דבר אסור גם בחוץ

לארץ, באירופה וכולי, שם יש רגולציה בנושא

הזה, לבין חיזוק. חיזוק היא אמירה עדינה,

היא מבוססת והיא צריכה להיות מבוססת על

מחקרים, על בדיקות, לא אמירה סתמית ואם

זאת הטעיה, יש חוק הגנת הצרכן ויש סנקציות

שאפשר על פיו להטיל.

לכן אנחנו מבקשים להוריד את המילה חיזוק.

ההסבר של משרד הבריאות בו דנו גם בישיבות

אחרות, ומה שרונן אמר, שנדרש להוסיף איסור

על חיזוק על מנת להתיר אותו אחר כך, נראה

לי שזאת דרך עקומה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

זה סעיף שהקדשנו לו מספיק זמן. הסיכום של

אלי, וזה מה שיחייב.

<אלי גורדון:>

אדוני ירשה לי להתייחס לעובדות שאני לא

בדיוק מסכים אתן או ישר לסכם?

<היו"ר אלי אלאלוף:>

לסכם.

<אלי גורדון:>

נכון שקיים איסור ייחוס סגולות ריפוי,

נכון להיום תקנות. נכון שהעולם הולך

לכיוונים של מסרים בריאותיים ומסרים

תפקודיים במסגרתם ניתן ליצור מסרים שהם

סיוע וחיזוק בין היתר, נכון עובדתית

שלאור הבנה של העובדה והמציאות הזאת

יצרנו סעיף בהוראות שפוטר במהלך 18 חודשים

ובתקופה זו אנחנו רוצים לעדכן את התקנות

הקיימות ברוח זו. לכן במהלך 18 חודשים

מיום כניסה לתוקף של החוק, חיזוק, אמנם

כתוב אבל עדיין לא אסור.

לכן אנחנו מציעים להשאיר את זה כמו שזה עד

להתקנת התקנות.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

רוברט, הסיכום הוא שתחיה עם החיזוק עוד 18

חודשים.

<דורון יקיר:>

לסעיף 33.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

כבר עברנו אותו. בבקשה. תציג את עצמך.

<דורון יקיר:>

אני וטרינר בקבוצת טיב טעם. גם בהגדרות

וגם בסעיף (ד)(1) יש הבהרה שלפי ההגדרות

האלה היום ניתן ליישן רק בשר טרי.

<נעה בן שבת:>

דיברנו על זה. דנו בזה ארוכות.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

שמענו מספיק נוסחאות נוספות.

<נעה בן שבת:>

סעיף 39. בסעיף 39 יש תוספת בסיפא: "לא ייצר

יצרן ולא ייבא יבואן מזון המסומן בסימון

אשר אינו תואם את המזון אלא אם כן הותר

הדבר בחקיקת המזון". אם יש איזו אפשרות, לא

יודעת באילו נסיבות נעשה הדבר, אבל אם

הדבר הותר בחקיקת המזון, הוא יהיה מותר.

בסעיף קטן (ב), אני מבקשת להפנות לפסקה

(ג)(2). שם יש כמה חלופות ואני רוצה פשוט

לסכם את הנוסח. אנחנו מדברים על מסירת

מידע בידי המשווק.

לא ימסור ולא יפרסם משווק מידע -

המתייחס למזון שאינו ארוז מראש בידי

היצרן אם המידע אינו תואם את תכונות

המזון.

מתייחס למזון הארוז מראש בידי היצרן, אם

המידע אינו תואם את תכונות המזון בפרט

מהותי העשוי לסכן את בריאות הציבור,

ואולם בשיווק קמעונאי – צריך להיות - לא

יראו אותו כמסירה או פרסום – יש כאן

אפשרות להגיד בתום לב יש לו אפשרות שלא

ידע או לא היה עליו לדעת, של מידע מסומן על

גבי המזון - שאינו תואם את תכונות המזון

לפי פסקה זו.

זאת אומרת, כאן המטרה היא – כבר דובר על

זה – שהמשווק, אם הוא המשווק הקמעונאי, אם

הוא הסתמך בתום לב על המידע שהיה מסומן על

גבי המזון, ואנחנו מדברים על מזון שארוז

מראש בידי היצרן, אז זה לא ייראה כמסירה

של מידע שלא תואמת את תכונות המזון.

<זמר בלונדהיים:>

נעה, דיברנו אתמול על המונח בתום לב ואין

לנו התנגדות ברמה המהותית אבל מבדיקה

אצלנו שעשינו, מונח שקצת יותר מתאים

לעולם החוזים. כאן בחוק הביטוי שאנחנו

עושים בו שימוש הוא ידע או היה עליו לדעת

ונציע להמשיך להשתמש בו באופן קוהרנטי.

<נעה בן שבת:>

בסדר גמור.

סעיף 41. אדוני, אני מתנצלת, יש לי כאן

שאלה. בסעיף 41 אנחנו אומרים:

לא ישנה אדם סימון שנדרש לפי חקיקת המזון,

לא יסתירו.

אנחנו מדברים על כל אדם שעוסק במזון. כאן

אנחנו מדברים על עוסק במזון או על כל אדם?

האם אתם רוצים למנוע את הסרת הסימון בידי

כל אדם או בידי עוסק במזון בלבד?

<זמר בלונדהיים:>

בסעיף 41?

<נעה בן שבת:>

כן.

<זמר בלונדהיים:>

כל אדם.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

למה כל אדם?

<זמר בלונדהיים:>

אסור לבן אדם להיכנס לסופר ולהוריד או

להוסיף שם משהו.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

תתחילו לעשות מעקב אחריו?

<זמר בלונדהיים:>

זה נדיר. אני לא מכיר הרבה אנשים שנכנסים

לסופר ועושים את זה. לכן זה לא שעכשיו אלי

יצטרך כוח אדם נוסף לאכיפה, אבל לו יתגלה

שאיזשהו אדם נכנס ומתחיל לסמן מוצרים,

זאת עבירה. אסור לעשות את זה.

<נעה בן שבת:>

סעיף 42, פסקה (2). אנחנו מדברים על הונאה

במזון.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

סליחה. האחריות על מי?

<זמר בלונדהיים:>

על האדם. לא אמרנו שזאת תהיה אחריות על

המשווק למנוע את זה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

בסדר. תדעו את זה.

<זמר בלונדהיים:>

שוב, אני לא חושב שאי פעם ידוע על מקרה

כזה, אבל נורמטיבית האיסור הוא כאן לא רק

על עוסקים. אסור לאף אדם.

<נעה בן שבת:>

לסעיף 42, נושא ההונאה במזון. בדיון הקודם

קצת התחלנו לדבר על הכנסת את העניין של

השיווק שהוא לא ידע או לא היה עליו לדעת

על אי התאמה על התווית אבל אנחנו שכחנו

שאנחנו מדברים רק על סעיף של הונאה שיש

בו מטרה להטעות. לכן סעיף קטן (2) וגם (3),

אנחנו נקרא אותם, יאמרו:

יצרן, יבואן או משווק המסמן מזון בניגוד

לסעיפים 40 ו-41 או מתאר מזון באמצעות

תווית, מסמך, פרסומת או הצגה אחרת של מידע

או באופן שאיננו תואם את המזון או את

תכונותיו.

משווק שמכר מזון שהוסף לו חומר או רכיב

שטופל או שעובד כאמור בפסקה (1) או מזון

שסומן או תואר כאמור בפסקה (2).

אלה כולם הונאה, אם הייתה כמובן מטרה

להטעות.

הגענו לסעיף 43. אדוני, כן ביקשת שנמתין עם

סעיף 43 כדי לדון בהערה לגבי סעיף 38.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

בבקשה.

<רז הילמן:>

הסעיף הזה הוא סעיף שמסדיר התייחסות

לקטגוריות מזון ייחודיות, תוספי תזונה,

מזון חדש ומזון ייעודי ובעצם התקנות

שיתייחסו לקטגוריות מזון אלה הולכות

להסדיר את הטיפול בהן בצורה מלאה ובין

היתר את הסימון שלהן. יכול למשל במזון

ייעודי ובדברים אחרים שהתקנות האלה

יאפשרו גם דברים שהם אולי בניגוד לסעיף 38.

ככל שהן יאפשרו את זה, אנחנו מבקשים שיהיה

ברור שאם הן אפשרו את זה, זה בסדר גם בהקשר

של סעיף 38.

<זמר בלונדהיים:>

אתה מתכוון שאם התקנות האלה יתירו איסור

ייחוס סגולה.

<יעקב מרגי (ש"ס):>

מה ההבדל? אפילו אני לא הבנתי. למה

מחריגים את התוסף מזון?

<זמר בלונדהיים:>

למה ההתייחסות אליה היא נפרדת? יש סעיף

מיוחד. זאת השאלה?

<יעקב מרגי (ש"ס):>

לא. למה לגבי ייחוס תכונות מרפא.

<זמר בלונדהיים:>

להבנתי ההערה של רז הילמן הייתה שאם

במסגרת ההסדרה הייחודית של מזון ייחודי

שהוא מזון שהוא קצת נפרד ולכן הוא זכה

לסעיף אחר, אם בתקנות לגביו יתירו - במזון

ייחודי זה עשוי לקרות – למשל לייחס לו

סגולה רפואית מסוג מסוים, לא באופן גורף.

<יעקב מרגי (ש"ס):>

יש כוונה כזאת לייחס?

<זמר בלונדהיים:>

הם יוכלו לענות אבל להבנתי כן. הכוונה היא

לא שיתירו שם. אי אפשר יהיה לדבר על הוראת

החוק הגורפת אלא ייחוס סגולה מסוימת.

<יעקב מרגי (ש"ס):>

יש כוונה לייחס סגולות רפואיות לתוספי

מזון?

<אלי גורדון:>

כמו שציינתי לפני כן, העולם כבר מתייחס לא

בצורה גורפת לאיסור ייחוס סגולות ריפוי

אלא למסרים. זאת אומרת, העולם מתהפך

תחיקתית וגם אנחנו רוצים לשנות את הדפוס

ולהתייחס למסרים שהם יהיו מותרים

ואסורים. בעולם המותר יהיו מסרים שהם

מסרים פונקציונאליים תפקודיים, מסרים

תזונתיים ומסרים בריאותיים. לעניין כל

מסר ומסר, בעניין של מזון ייחודי, להצעת

רז הילמן, יתכן מאוד שיהיו מסרים שיהיו

מותרים למוצר מזון ייחודי כזה או אחר ולא

לכל שאר המזונות. זה מה שגם ברור מאליו

כאן.

<יעקב מרגי (ש"ס):>

וזה יבוא בתקנות.

<אלי גורדון:>

כן.

<נעה בן שבת:>

בואו נכתוב את זה כי באמת הוא צודק שסעיף

27 מדבר על תקנות סמכות כללית להתקנת

תקנות ושם יש סמכויות יותר ספציפיות.

<זמר בלונדהיים:>

להבנתי, אם התקנות יותקנו באופן שהן

מתירות איסור ייחוס סגולות, אנחנו נוסיף

את הסעיף המסמיך, נוסיף גם את סעיף 38

כסעיף מסמיך לתקנות וכך לא תהיה בעיה. לכן

אני לא חושב שצריך לכתוב את זה במפורש.

פשוט יהיו שני סעיפים מסמיכים. אנחנו

נכתוב שאלה תקנות מכוח סעיף 43 וסעיף 38 וכך

יהיה ברור שאיסור ייחוס סגולות, ההיתר

נעשה בסמכות.

<נעה בן שבת:>

רז רק רוצה להבטיח מראש שלא יאסרו עליו,

אם היו תקנות רק של מזון ייחודי ולא

התייחסו לפרט הזה.

<זמר בלונדהיים:>

אני חושב שאין חשש כזה. רז יכול לסמוך

עלינו שאנחנו נעשה זאת גם אגב פרשנות

תכליתית, הפה שאסר הוא אותו פה ובמשרד

הבריאות, מול משרד הבריאות, יהיה קצת קשה

לפרש את זה אחרת.

<רז הילמן:>

אני מאוד סומך על זמר. השאלה היא למה לא

לכתוב את זה.

<נעה בן שבת:>

אולי נגיד: אלא אם הותר הדבר בתקנות לפי

פרק זה. אתה רוצה משהו יותר רחב?

<רז הילמן:>

כן. אפשר.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אחרי הישיבה תעבירו לצוות המקצועי .

<נעה בן שבת:>

לא אדוני. זה כבר תוקן.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

זה כבר תוקן. בסדר.

<אהוד פלג:>

ההערה שלי היא לגבי סעיף 42., לגבי הביטוי

"במטרה להטעות". מטרה להטעות זאת דרישה

מאוד מכבידה שמאוד מתקשים להוכיח אותה.

אנחנו היינו מבקשים לשקול מונח קצת יותר

קל להוכחה במקרים המתאימים כמובן

ולהחליף את הביטוי הזה בביטוי "בידיעה

שיש בה כדי להטעות". זה פחות ממטרה להטעות.

מטרה להטעות, יהיה מאוד קשה להוכיח. זאת

הערה אחת.

הערה שנייה. ברישא כתוב "לא יבצע עוסק

במזון", שזאת הגדרה נכונה לדעתנו אבל

בסעיפים הקטנים, חלק מהסעיפים מתייחסים

לכל העוסקים וחלק מהסעיפים מתייחסים

ליצרן בלבד והסעיף שמתייחס ליצרן בלבד,

כלומר, סעיף קטן (1), יכול גם להתבצע או

עלול להתבצע לא רק על ידי היצרן אלא לעתים

גם על ידי המשווק.

לכן אנחנו מוצאים שיש מקום להשאיר את

ההגדרה שברישא והסעיף הזה יחול על כל

עוסק במזון.

<נעה בן שבת:>

אני רוצה להבהיר רק לעניין הנוסחי. זה לא

משנה שום דבר כי אם אמרת יצרן המוסיף ולא

אמרת יצרן או משווק או מישהו אחר, ההונאה

היא רק של יצרן. לכן זה לא משנה. אנחנו

אומרים שלא יבצע עוסק מזון הונאה במזון

ולכל אחד מהם יש את ההונאה במזון

המתייחסת אליו. בפסקה (2) מדובר על כל

העוסקים במזון. בפסקה (1) מדובר רק על

היצרנים.

<אהוד פלג:>

אדרבה, לשיטתך התיקון שלי מקל.

<נעה בן שבת:>

הוא לא משנה ולא מוריד. זה רק עניין נוסחי.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אני מבקש שמכל ארגון, ידבר רק אחד. בבקשה.

תתאמו ביניכם.

<אהוד פלג:>

לא שמעתי התייחסות לנקודה המהותית.

<נעה בן שבת:>

זה לא מהותי. ההערה שלך היא ניסוחית בלבד.

<אהוד פלג:>

לא לגבי זה אלא לגבי ההחלפה של המטרה

בידיעה.

<נעה בן שבת:>

אני עוד לא מבינה איך הידיעה יכולה

להטעות. אתה רוצה להגיד שהוא ידע שזה לא

תואם, שהוא ידע שיש טעות וזה לא נכון.

<אהוד פלג:>

בידיעה שיש בה כדי להטעות.

<נעה בן שבת:>

איך הידיעה יכולה להטעות? איך הידיעה שלי

יכולה להטעות? אני יודעת, זה משהו שהוא

במחשבה שלי.

<אהוד פלג:>

אם הסימון על המוצר אומר א' והוא יודע

שהמוצר, בעקבות דבר שהוא ביצע בו, יש בו ב'

שלא תואם ל-א', זאת ידיעה. עדיין זה לא מבסס

מטרה להטעות. הביטוי מטרה להטעות מקשה עד

כדי סכנה שיהפוך את הביטוי הזה לאות מתה.

<נעה בן שבת:>

אתה אומר ביודעו שהמידע אינו נכון.

<אהוד פלג:>

כן. בידיעה. נכון.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

תחליטו בצוות המקצועי.

<זמר בלונדהיים:>

לפני שאני משיב, אני צריך לבדוק את זה

במחלקה הפלילית אצלנו.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

ברשותכם, בואו נתקדם.

<זמר בלונדהיים:>

הכוונה של הסעיף הייתה להתייחס לאותם

מקרים שעושים בכוונה.

<יעקב מרגי (ש"ס):>

זה מרחיק לכת מבחינה משפטית.

<זמר בלונדהיים:>

מה שמר פלג מתכוון אליו זה מצב שבו הוא

ידע ובעצם היה אדיש לזה. אם הוא ידע ואמר

מעולה, הוא הרי התכוון וזה נכנס לאותו

דבר, אלא הוא ידע והיה אדיש לזה ובכל זאת

עשה. זה קצת מקרה נקודתי. אני אבדוק את זה

עם המחלקה הפלילית אצלנו.

<נעה בן שבת:>

אני רוצה לבקש שהבירור ייעשה כאן בהפסקה

כדי שנוכל להביא נוסח סגור להצבעות.

<זמר בלונדהיים:>

בסדר גמור.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

בסדר. סעיף 44, עמוד 23.

<נעה בן שבת:>

לסעיף 44. הייתה כאן רישא שאמרה שעל אף

האמור בפקודת המשקאות המשכרים - הסעיף

נותן סמכויות לשר - אבל ביקשו ממני

להוריד את העל אף האמור כי הסמכויות שם

נשמרות ובנוסף לכך יבואו הסמכויות

הניתנות שם.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

נציג לשכת המסחר, בבקשה.

<דובי פיינטוך:>

נחזור לעמוד 8.

<נעה בן שבת:>

עמוד 8, משקה משכר.

<דובי פיינטוך:>

בעמוד 8, השורה למטה.

<זמר בלונדהיים:>

סעיף 27, הגדרת משקה משכר.

<דובי פיינטוך:>

בדיוק.

<נעה בן שבת:>

לא בסעיף 27, הגדרת משקה משכר. אתה רוצה

לחזור להגדרה של משקה משכר.

<דובי פיינטוך:>

כן. משקה משכר, יש תקנים ישראליים 1172

לאלכוהול, ליין, לבירות. משקה משכר, יש

הגדרה מה המקור של האלכוהול. יש היום

בעולם הנאור אלכוהול סינתטי ואלכוהול

זול אחר שהוא לא טוב לשימוש משקאות

אלכוהוליים כגון וודקה, ויסקי, ליקרים

וכולי. לכן ההגדרה הזאת היא לא ממצה. היא

נותנת פתח. דיברנו כאן על המון דברים, על

הונאות וכל מיני דברים כאלה ולכן צריך

להגדיר את זה הרבה יותר מדויק.

<זמר בלונדהיים:>

מה ההצעה? מה לא מדויק?

<דובי פיינטוך:>

קח תקן 1172. כתוב שם בדיוק. אני לא זוכר בעל

פה. אלה ארבע שורות או חמש שורות וכתוב

במדויק מקור חקלאי וכל מה שקשור. לצערי לא

הבאתי את זה אתי.

<נעה בן שבת:>

זה שאנחנו מגדירים כאן משקה משכר, לא

אומר שמותר משקה משכר כי אנחנו רק

מאפשרים לגבי משקה משכר את אותה הוראה.

<דובי פיינטוך:>

בארץ היו מקרים, אולי משרד הבריאות זוכר

ויודע, בהם השתמשו במשקה באלכוהול שיועד

לצרכי תרופות.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

רק לפני מספר חודשים הייתה הונאה גדולה.

<דובי פיינטוך:>

נכון. אני לא נכנס לזה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

זה אומר שיש איזו הגדרה של משקה משכר, מה

הוא.

<דובי פיינטוך:>

השתמשו באלכוהול אחר לא טוב וגרמו

לבעיות.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

למה לא לציין את התקן שנקבע?

<אלי גורדון:>

קודם כל, התקנים כבר מצוינים כאן. במסגרת

חקיקת מזון יש התייחסות גם לחוק התקנים

ולתקנים. כאן, כפי שעורכת הדין נעה בן שבת

אמרה, אנחנו מדברים על הגדרה כללית

שמשמשת לא לצורך קביעת חומר גלם וסוג

חומר גלם ואיכותו אלא הגדרה כללית

שמתייחסת אחר כך לאותו סוג.

<דובי פיינטוך:>

דיברו על מטרה או על איחוד או על איזו

מילה אחת ניואנסית. כאן אני מדבר על סעיף

שלם שלא יהיו ויכוחים.

<זמר בלונדהיים:>

אם יורשה לי, ההגדרה קיימת.

<דובי פיינטוך:>

משקה שמיוצר מאלכוהול. אני לא נכנס כרגע.

<אלי גורדון:>

מה הבעיה שנוצרת מההגדרה?

<דובי פיינטוך:>

אם זה לא יהיה משקה אלכוהולי, זה יהיה פתח

להונאות, רמאויות ונזקים לכל הילדים של

כולנו, כפי שהיה בעבר ואז שונו חלק

מהחוקים, הכללים והמיסוי.

אנחנו עוסקים כאן במזון. אני ראיתי בשר,

דגים, עופות ועוד. אנחנו מתעסקים

באלכוהול, במשקאות חריפים. אני לא יודע אם

לא צריך – אני לא רוצה להחריג את זה – לתת

לזה איזשהו משהו שהוא יותר ייחודי

למשקאות חריפים, ליינות, לבירות. יש

אזהרות, יש חוקי אזהרה לגבי ילדים מגיל 18

וכולי.

<סופה לנדבר (ישראל ביתנו):>

אבל זה לא קשור לחוק.

<דובי פיינטוך:>

איך אנחנו מכניסים את כל זה עם הדברים

האלה?

<היו"ר אלי אלאלוף:>

זאת הערה חשובה. משרד המשפטים ומשרד

הבריאות, נא התייחסותכם.

<זמר בלונדהיים:>

אני יכול לענות רק במובן המשפטי הצר.

<אלי גורדון:>

דובי, אני רוצה להתחיל מזה שגם יין הוא

משקה משכר. אתה מסכים אתי?

<דובי פיינטוך:>

כן.

<אלי גורדון:>

יופי. מצוין. לכן כאשר אנחנו מדברים

ומתייחסים כאן ומגדירים הגדרה כוללת

כללית ביותר, לכן אי אפשר להתייחס לכוהל

שמקורו מחומר חקלאי וכולי. המטרה היא

מאוד מאוד פרטנית, להגדיר את כל עולם

התוכן ולומר מהו משקה אלכוהולי, מיין

ובירה ועד לליקר, לוודקה ולברנדי וכל מה

שציינת. כל סוג של משקה משכר, אני מסכים

אתך שהוא עולם ומלואו. לכן חקיקת מזון

נתנה התייחסות באמצעות תקנים ספציפיים

לעניין של יין, בירה, ויסקי, ליקר וכולי,

ואתה מכיר את התקנים מצוין.

אף אחד לא הולך לבטל את התקנים האלה.

התקנים כפי שהם היו קיימים, כך גם ימשיכו

להיות קיימים. הקשר בין סעיף 8 לסעיף 43

נועד לתת סמכות לשר להתקין תקנות בעתיד

על כל מיני סוגים של פרוצדורה, על כל מיני

סוגים של אזהרות נוספות במידה וירצה, וזה

לא מבטל חוק כלשהו שקיים נכון להיום, מחוק

פרסום משקאות וכל השאר. תודה.

<דובי פיינטוך:>

אולי להוסיף כאן סעיף?

<היו"ר אלי אלאלוף:>

רק רגע. תקבל תשובה משלימה ממשרד המשפטים.

<זמר בלונדהיים:>

כתשובה משלימה לזה. ההגדרה הזאת קיימת

בחקיקה והיא הגדרה כללית שלא מיועדת

להיכנס לווריאציות השונות. כל משקה

אלכוהולי, לא מתייחסים כאן למקור ומהיכן

הוא הגיע. זה יהיה באתר אחר כך. אחרי כן עת

אנחנו עושים הגדרות שונות, זה קיים בחוק

רישוי עסקים משם העתקנו את זה, וכאשר יש

הגדרות שונות בחקיקה, מתלוננים, ובצדק, על

חוסר קוהרנטיות בחקיקה ועושים מטעמים

מההבדלים בין ההגדרות.

לכן זאת הגדרה כללית מאוד והיא הבסיס

להסדרה שתהיה אחר כך ובוודאי תדאג לכל

הדברים שאמרו כאן, בצדק. אף אחד לא מתכוון

לאפשר את כל הדברים האלה. זאת רק ההגדרה

ואני חושב שעדיף להישאר עם ההגדרה הזאת.

<יעקב מרגי (ש"ס):>

היא חייבת להיות כוללנית.

<זמר בלונדהיים:>

נכון.

<דובי פיינטוך:>

ההגדרות כמו שהן מתייחסות למשקה

אלכוהולי. יש הבדל מהותי בין בירה ליין.

יש הגדרות ליין, יש הגדרות לבירה, יש

הגדרות בכלל למשקאות אלכוהוליים עם מעט

אלכוהול ומשקאות אלכוהוליים. אי אפשר

להכניס סעיף כללי כמו שאומר זמר ולהגיד

שזה עונה על הצרכים ושלום. אם זה מה שאתם

רוצים, בבקשה.

<יעקב מרגי (ש"ס):>

בהגדרה אסור להיות מצומצם.

<זמר בלונדהיים:>

בדיוק.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

לא להיות מצומצם אבל להזהיר. אני חייב

להגיד שמה שמציין דובי, והתופעות שהיו

לצערנו ולכן בא הרצון וההחלטה של שר

האוצר להחזיר את המחירים של אלכוהול למצב

קודם, זה שפוי ומקובל עלי. אני חייב להגיד

שזה מחייב אותנו באזהרה. הסיפור של שימוש

באלכוהול שפוגע בבריאות הציבור, במיוחד

אצל הצעירים ובמיוחד אצל מי שהפרוטה אינה

בקלות בכיסו, אני חושב שיש צורך להזהיר.

כדאי שתהיה אזהרה. אני חושב שבכלל כל מי

שמעז לייבא אלכוהול כזה מסוכן, דינו חמור

מאוד. אני לא יודע למה לא מתקדם המשפט של

מי שנתפס ויושב בבית, אבל בהחלט אני חושב

שכדאי שתחשבו במקום זה או אחר להכניס את

ההערה הזאת.

<דובי פיינטוך:>

אולי תחת סעיף רגישים.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

לא יודע. אני לא רגיש. אני מציע שנשאיר את

זה לשיקול דעתם. תתכנסו בהמשך ותשקלו את

האפשרות הזאת.

נמשיך הלאה.

<נעה בן שבת:>

אדוני, אנחנו עכשיו הגענו לסוף סימן ב'.

עלתה שאלה גדולה לאורך כל הסימן . הייתה

הסתייגות של המשווקים שביקשו למצוא להם

פתרון לאותם מקרים בהם הם לא ידעו ולא

יכלו לדעת ולא היה עליהם לדעת לגבי

מזונות ושהם הסתמכו על מה שמסר להם היצרן.

לכן עכשיו אנחנו מחלקים איזשהו נוסח שלא

אמור להיות בתוך הפרק הזה אלא אמור להיות

הנוסח שיבוא בפרק אחר אבל הוא נותן את

המסגרת שמבהירה מה הן החובות של המשווק

שבעצם מגדירות – כמובן הן נוספות לחובות

האחרות הנקובות שקבועות באותו פרק –

ומגדרות באיזושהי צורה את ההתנהלות של

המשווק.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אפשר לבקש שבזמן ההפסקה יעיינו בנוסח?

<נעה בן שבת:>

בזמן ההפסקה או שאפשר לדון בנושא הזה.

המשווקים כבר מכירים את הנוסח הזה. זה

נוסח שהועבר אליהם והתקיימו דיונים

לגביו.

<זאב שמואל פרידמן:>

אפשר לקיים את הדיון לאחר ההפסקה כי גם

אנחנו היינו רוצים לקיים איזשהו דיון קטן

בינינו?

<היו"ר אלי אלאלוף:>

בסדר. אנחנו נעשה את זה אחרי ההפסקה.

<נעה בן שבת:>

זה לא כלול בהצבעה. הנוסח עצמו לא כלול

בהצבעה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

נדון בו אחרי ההפסקה. תעיינו בנוסח

בהפסקה שאני מזכיר שהיא תהיה בשעה 11:00.

<נעה בן שבת:>

אנחנו ממשיכים לסימן ג'. הסדרת ייצור

מזון. תת סימן א', חובות יצרן. קראנו את

הסעיפים.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

עמוד 23.

<נעה בן שבת:>

לסעיף 45, לצערי כאן היה שיבוש בנוסח ולא

מופיע לכם הנוסח המקורי שהיה כאן. יש כאן

שינוי קל מהנוסח המקורי ואני אקרא את

הנוסח המוצע עכשיו. מי שיש לו את הנוסח

המקורי, יכול לעיין בו ואני אוכל לקרוא גם

אותו. הנוסח המוצע עכשיו הוא שינוי

מהנוסח המקורי. השתדלנו בכל מקום שעשינו

שינוי להשאיר את הנוסח המקורי כדי שאפשר

יהיה לראות מהו, אבל כאן יש טעות טכנית

והנוסח המקורי נמחק.

"לא ייצר אדם מזון אלא אם כן מתקיימות

דרישות לפי חקיקת המזון ומתקיימות

הוראות פרק זה".

זאת אמירה כללית לגבי יצרן מזון. זה היה

לאור הבקשה לשנות כדי להבהיר האם

מתקיימות אותן דרישות לגבי חומרי הגלם

ולגבי היצרן ולגבי המזון. כאן אנחנו

אומרים שצריכות להתקיים דרישות חקיקת

המזון וזאת אמירה כללית לגבי הנושא של

ייצור המזון בידי אדם.

סעיף 46,. סעיף קטן (ג) דיבר על מה שלא ייחשב

ייצור מזון כי הוא פעולת אריזה או הכנה

לקראת מכירה לצרכן המתבצעת באתר המכירה

לצרכן ולכן חלה עליה פעילות יצרנית, כפי

שנדרש לגביה ולא רישיון ייצור. כאן אנחנו

מורידים את הסעיף הקטן הזה מכאן ואנחנו

מכניסים אותו לאחר מכן בסעיף שנוגע

לייצור.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

כרגע הוא לא כלול כאן.

<נעה בן שבת:>

כן. סעיף קטן (ג).

<היו"ר אלי אלאלוף:>

נמשיך. אנחנו בסעיף 47?

<נעה בן שבת:>

אנחנו יכולים עכשיו לעבור לסעיף 50. כאמור,

אדוני, יש כאן עוד שינויים בנוסח בגדול

עליהם דיברנו והקראנו אותם. אני מציינת

עכשיו את הדברים שהיו או לא ברורים

בדיונים הקודמים או שנשארו פתוחים.

נקרא את הסעיף. למען הסדר הטוב, אני אקרא

את הסעיף.

על אף האמור בסעיף 46 – כאן אנחנו מתגברים,

במקום לעשות את התיקון שם – ביצוע פעולת

ייצור במזון שהיא פעולת הכנה או אריזה

לקראת מכירה לצרכן מתבצעת על ידי המשווק

באתר המכירה לצרכן (בסעיף זה – פעילות

יצרנית באתר המכירה לצרכן), אינה טעונה

רישיון ייצור ואולם לא יבצע אדם פעילות

כאמור אלא אם כן ניתן לו אישור פעילות

יצרנית ובהתאם לתנאיו.

על מתן אישור לפעילות יצרנית יחולו

הוראות תת סימן ב' לסימן זה בשינויים

המחויבים ובשינויים נוספים שהשר רשאי

לקבוע.

מנהל שירות המזון יפרסם ברשומות הודעה על

פעילות יצרנית באתר המכירה אשר ביצועה

אינו דורש אישור לפעילות יצרנית ורשאי

הוא לקבוע בהודעה תנאים ביחס לביצוע

פעילות כאמור בלא אישור לפעילות יצרנית.

הודעה כאמור תפורסם גם באתר האינטרנט.

זה פטור גם מאותו אישור חלופי לרישיון

ייצור.

סעיף (2) אומר: על סוגי פעילויות שבנסיבות

שעליהן יודיע, ייחשבו פעילות יצרנית באתר

המכירה לצרכן.

זה סעיף 50.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אני לא רואה אצבעות. אפשר להמשיך.

<נעה בן שבת:>

לסעיף 52. אני חושבת שהצגנו את ההסדר.

<זאב שמואל פרידמן:>

הערה לסעיף 50. לגבי סעיף קטן (א). פעולת

הכנה או אריזה לקראת מכירה לצרכן. אמרנו

שזאת פעילות יצרנית באתר המכירה לצרכן

אבל מה הכוונה? האם הכוונה היא שבן אדם

מייצר חבילות שלמות, מפעל שלם לייצור

חבילות של נקניקים פרוסים או ייצור?

<נעה בן שבת:>

לכן הוספנו את סעיף קטן (ג)(2) שאומר מה הן

הפעילויות. זאת אומרת, אם אתה זוכר, הייתה

התלבטות האם הפשרה של רצועות מזון לצורך

טחינה היא כן נחשבת פעילות ייצור או לא.

<זאב שמואל פרידמן:>

בסדר, אבל לגבי למשל פעולות הפריסה האלה

או האריזה של המזון בכמויות מסחריות

שמיועדות לשבוע ימים.

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]