פרוטוקול מספר 110, ועדת הכלכלה, 14/12/2015

הכנסת העשרים

מושב שני

<פרוטוקול מס' 109, 110>

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, ב' בטבת התשע"ו (14 בדצמבר 2015), שעה 11:30

<סדר היום:>

<התייעצות לפי סעיף 52 לחוק ההגבלים

העסקיים, תשמ"ח-1988, בעניין משק הגז הטבעי

– ישיבת עבודה של חברי הוועדה לסיכום

המלצות ועדת הכלכלה>

נכחו:

<חברי הוועדה:>

איתן כבל – היו"ר

נאוה בוקר

עבד אל חכים חאג' יחיא

דב חנין

יוסי יונה

אורי מקלב

איילת נחמיאס ורבין

רועי פולקמן

יעקב פרי

עיסאווי פריג'

נורית קורן

חברי הכנסת:

יואב בן צור

באסל גטאס

צחי הנגבי

מנואל טרכטנברג

שלי יחימוביץ

חיים ילין

יעל כהן פארן

אורלי לוי אבקסיס

מכלוף מיקי זוהר

רויטל סויד

יואב קיש

מיכל רוזין

מיקי רוזנטל

סתיו שפיר

<ייעוץ משפטי:>

אתי בנדלר

אביטל סומפולינסקי

<רכזת בכירה בוועדה:>

עידית חנוכה

<רישום פרלמנטרי:>

מוריה אביגד; רונית יצחק

<<התייעצות לפי סעיף 52 לחוק ההגבלים

העסקיים, תשמ"ח-1988, בעניין משק הגז הטבעי>>

ישיבת עבודה של חברי הוועדה לסיכום

המלצות ועדת הכלכלה

<היו"ר איתן כבל:>

שלום לכולם, מנהלת הוועדה, רשמת

פרלמנטרית, חברי וחברות כנסת, אני מתכבד

לפתוח את הדיון של ועדת הכלכלה. ברשותכם,

אנחנו רוצים לסכם את הליך ההיוועצות לפי

סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח-1988,

בעניין משק הגז הטבעי.

בבקשה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

אדוני היושב-ראש, חברים, נודע לי אתמול

מהעיתון "דה מרקר" שהתקיימה ישיבת

היוועצות על סעיף 52 בהשתתפותם של ארבעה

ח"כים בלבד מחברי ועדת הכלכלה. פניתי

בנושא אליך, אדוני, ונאמר לי שאלו ארבעת

החברים שעומדים בהגדרת סיווג ביטחוני

ועל פי כך התקיימה הישיבה. ברצוני לומר,

אני, כנציג ציבור, כנבחר ציבור שבא לשרת

את הציבור בצורה הטובה ביותר, נמצא במצב

שנוצר נמנע ממני לעשות את זה על הצד הטוב.

ההיוועצות שהתקיימה בדלתיים סגורות עם

ארבעה ח"כים והגבילה אותי מלהשתתף, גורמת

לי לראות את עצמי כח"כ בערבון מוגבל

בוועדת הכלכלה. זה מאוד מציק לי ואני חושב

שהיוועצות זו אינה חוקית.

ברצוני לשאול אותך: מה מידת ההשפעה של

ההיוועצות הזאת על קבלת ההחלטה וההמלצה

שהיום אמורה להיות מונחת לפתחנו? לשם כך,

אדוני, אני חושב שיש לדחות את קבלת ההחלטה

עד שעמוס גלעד, יו"ר המחלקה המדינית,

יופיע בפני כל חברי ועדת הכלכלה. אין איפה

ואיפה. על פי תקנון ועדת הכלכלה זו אינה

ועדה כמו ועדת חוץ וביטחון וועדת ביקורת

– שיש סיווג ביטחוני והוועדה חשאית – זה

לא כתוב ולשם כך אני מבקש את התייחסותך

לנושא.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה. אני אתייחס, קודם כל אני אומר את

הדברים ואם תרצה היועצת המשפטית להוסיף

אני אתן לה. העניין הוא כזה: הנושא של

הדיון הפנימי לא היה משהו סודי בשיח בתוך

הוועדה, זה נאמר לאורך כל הדיונים. מערכת

הביטחון ביקשה להציג חלק מהדברים בשיח

סגור. כיוון שאין הליך כזה באמת בוועדת

הכלכלה – זה לא כמו ועדות חוץ וביטחון

וביקורת המדינה, שזה מובנה – כיוון שהשיח

צריך להיות רק עם חברי ועדת הכלכלה,

החלטנו שיהיו רק חברי ועדת הכלכלה שהם

בהווה או בעבר חברי ועדת חוץ וביטחון או

ממלאי מקום בוועדה.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

בוועדת החוץ והביטחון?

<היו"ר איתן כבל:>

כן, בוועדת החוץ והביטחון. לכן גם, כפי שגם

כתבתי לך, חברי הכנסת האחרים שהם לא חברים

בוועדת החוץ והביטחון או לא היו חברי

ועדת החוץ והביטחון לא יכלו להשתתף.

בנוסף אני יכול להגיד לך, ההשפעה על קבלת

ההחלטה – הלוואי והייתי יכול לומר שהיא

יצרה איזשהו שינוי דרמטי בהליך. אני אגיד

את זה כך: גם אם ההליך הזה לא היה מתקיים,

המשמעות שלו היא שולית לגמרי. רוב הדברים

שנאמרו שם נאמרו כאן גם על ידי ראש המל"ל

בחלק הגלוי, לכן אני פשוט לא סברתי ולא

סבור – מה גם שעסקנו בעניין הזה – שראוי

בכלל לפתוח את העניין הזה.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

אני מבין אותך, אדוני, אבל ההיווצרות

הלא-שוויונית בהיוועצות מעלה ספק. אני

רוצה לדעת, ואני פונה לחברים, איך מקבלים

סיוג ביטחוני. אני רוצה לסווג סיווג

ביטחוני, איך מקבלים?

<היו"ר איתן כבל:>

זה לא כאן, עיסאווי.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

אין סיווג ביטחוני לחברי כנסת, אין לך

צורך בסיווג ביטחוני.

<היו"ר איתן כבל:>

אתה לא צריך.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

פרי, תענה לו.

<היו"ר איתן כבל:>

דרך אגב, אני רק רוצה לומר לך, חבר הכנסת

עיסאווי פריג', בעבר התאפשר לחברי כנסת

מהמפלגות הערביות להיות חלק מחוץ

וביטחון, הם היו. אני זוכר לפחות אחד או

שניים שהיו במליאתה של ועדת החוץ

והביטחון ואז הם החליטו - - -

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

ואז הקימו את ועדות המשנה.

<היו"ר איתן כבל:>

לא, ועדת משנה תמיד היתה קיימת. ואז הם

החליטו על דעת עצמם, כדי לא להיות שותפים

גם – אני לא רוצה להיכנס לזה. דרך אגב, גם

היום, כשעושים את החלוקה לוועדות,

למפלגות הערביות יש הקצאה לחוץ וביטחון

והם עשו סחר - - -

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

אני מדבר על ועדת כלכלה, שזה בניגוד

לתקנון.

<היו"ר איתן כבל:>

אמרתי את התשובה. בבקשה, היועצת המשפטית.

<אתי בנדלר:>

ההליך שננקט תואם את חוק יסוד: הממשלה, את

חוק יסוד: הכנסת ואת תקנון הכנסת. גם בחוק

יסוד: הממשלה, וגם בחוק יסוד: הכנסת,

קיימות הוראות המגבילות לעיתים מסירת

מידע מטעם עובדי ציבור לוועדה מטעמים

שונים, ודאי מטעמי ביטחון המדינה אבל לא

רק. כך, למשל, גם לשם חיסיון שקיים בדין לא

חייבים למסור מידע לוועדה מוועדות הכנסת.

אני אקרא את סעיף 124(א) לתקנון: "עובד, נושא

משרה או ממלא תפקיד שנדרש למסור מידע

לוועדה לפי סעיף 123 ימסור אותו במלואו,

אלא אם כן חלים על המידע הסייגים הקבועים

בסעיף 21(ב) לחוק-יסוד: הכנסת או בסעיף 42(א)

לחוק-יסוד: הממשלה; ואולם חלים סייגים

כאמור" – וכאן, במקרה הזה, חלו סייגים

מטעמי ביטחון המדינה – "וניתן להעביר את

המידע המבוקש תוך השמטת החלקים שחלים

עליהם הסייגים, או להעבירו בתנאים, יועבר

המידע בחלקו או בתנאים, ובכלל זה שישיבת

הוועדה לא תהיה פומבית, שפרוטוקול הישיבה

יהיה חסוי או שהמידע יימסר רק ליושב ראש

הוועדה".

דהיינו, ניתן לקבוע כל מיני תנאים כדי

לנטרל את החשש לפגיעה שיכולה להיווצר

ממסירת המידע מטעמים שונים, כפי שאמרתי,

שביטחון המדינה הוא אחד מהם, וניתן אפילו

להתנות את מסירת המידע הזה בכך שהוא

יימסר אך ורק ליושב-ראש הוועדה, קל וחומר

שניתן לסייג את מסירת המדע או להתנות

אותו לחלק מחברי הוועדה בלבד. אני חייבת

לציין למשל שהייעוץ המשפטי לא היה נוכח

באותה ישיבה כיוון שגם לי למשל אין ככל

הנראה את הסיווג הביטחוני הנדרש לצורך

העניין.

<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>

לא יכול להיות. ברצינות, זה לא נשמע רציני.

<אתי בנדלר:>

אלה הוראות ברורות בחוקי היסוד ובתקנון.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

אז התירוץ הביטחוני תמיד מונח על השולחן,

כמו גם בסעיף 52, סיווג ביטחוני פנימי.

תמיד התירוץ הביטחוני נמצא.

<אתי בנדלר:>

בסדר, אבל לצורך זה הוסמך יושב-ראש ועדה

להפעיל את שיקול דעתו, יחד עם אותם חברי

ועדה שכן נכחו בישיבה, כדי לומר בסופו של

דבר האם עלה מתוך אותו מידע שנמסר להם

בישיבה החסויה הזאת שיש צורך ביטחוני או

מדיני, או שאין צורך בהפעלת סעיף 52 בשל

נימוקים ביטחוניים או מדיניים.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה, גברתי.

חבר הכנסת מכלוף מיקי, בבקשה.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

הצעה לסדר. אדוני, תראה, אני נכחתי בחלק

מהישיבות – אלה שהשארת אותי כמובן, גם לא

אפשרת לי להישאר – וראינו דיון שבעצם נסב

סביב רעיון מסוים: לבחון שוב מחדש את

המתווה. התוצאות שלו בסופו של דבר אמורות

יהיו להיות פשוטות: האם אנחנו כוועדה

רוצים להמליץ לשר הכלכלה, שהוא ראש

הממשלה כמובן, ליישם את המתווה למרות

העניינים המונופוליים אלו ואחרים לטובת

יתרונות מדיניים-ביטחוניים, או לא. השאלה

האם אדוני מתכוון להביא להצבעה היום את

העניין הזה יחד עם המלצה שאדוני יגבש? אני

מתקשה להאמין שבוועדה תמצא תמימות דעים

לגבי הרעיון שתביא במידה והוא לא יהיה

שהוועדה כן ממליצה לשר ליישם את הרעיון

של המתווה, כי אנחנו כמובן, רוב חברי

הקואליציה – אני לא יכול לדבר בשם כולם –

וגם אפילו חלק מהאופוזיציה, חושבים כנראה

שהרעיון של המתווה כן צריך להיות מיושם

בגלל השיקולים המדיניים-ביטחוניים למרות

הבעיה המונופולית שקיימת. אז אם אדוני

מתכוון להביא רעיון שהוא מוסכם הוא עלול

להיתקל בבעיה. אני חושב שהצבעה נדרשת פה

ואני מקווה שאדוני יוכל להביא להצבעה

משהו שהוא גם רלוונטי ותואם לדעת כל חברי

הוועדה.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

לדעת כל חברי הוועדה – אז לא צריך הצבעה.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

אני מקווה, אמרתי שאני מקווה. לא אמרתי

שזה בטוח, אמרתי שאני מקווה.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה, מיקי. ברשותכם, אנחנו נעשה את ההליך

כך: קודם כל, כיוון שחובת ההיוועצות –

ותקני אותי גברתי – היא לא מול ועדת

הכלכלה, אנחנו נאפשר למי מחברי ועדת

הכלכלה או מי שמחליף אותם קודם כל להשמיע

את התייחסותם ודברם. כמובן שיש כאן חברים

כמו שלי, שהיתה פעילה לאורך כל הדיונים,

שתוכל לומר את דברה ולהשפיע אל תוך קבלת

ההחלטה וכך גם חברים נוספים שירצו

להתייחס. יש לי רק בקשה: כיוון שאנחנו כבר

בסוף אז פחות או יותר כולנו יודעים מה כל

אחד ואחת מאתנו חושב, שאלת השאלות כאן היא

בהיוועצות הזאת – האם 52 היה מחויב

המציאות בכל הנוגע לשאלות

המדיניות-ביטחוניות, כן או לא, קודם כל.

<יואב קיש (הליכוד):>

חד משמעית.

<היו"ר איתן כבל:>

קודם כל, מעבר לכל התהליך כולו, זה קודם

כל. זה מה שאנחנו מחויבים על פי החוק, את

זה אני מתכוון להביא להצבעה.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

אפשר לקבוע מועד להצבעה, אדוני?

<היו"ר איתן כבל:>

בסיום הדיון.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

בסיום הדיון? אי אפשר להגדיר שעה מראש? זה

נושא חשוב, זה נושא בוער.

<היו"ר איתן כבל:>

אני לא עושה פה איזה פיליבסטר או מנסה

לגנוב זמן.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

אז בוא נגיד שנתריע בפני החברים רבע שעה

או חצי שעה לפני ההצבעה?

<היו"ר איתן כבל:>

בוא נגיד את זה כך, אני מניח שאנשים פה

ירצו להתייחס, יהיה לפחות שעה דיון.

<יוסי יונה (המחנה הציוני):>

מיקי רוצה שקודם נצביע ואחר כך נדון.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

בוא נקבע כדי שיהיה סדר דיון הוגן שנתריע

מראש על מועד הצבעה.

<היו"ר איתן כבל:>

אני מודיע שלא תהיה הצבעה לפני 12:30, אוקיי?

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

הודעת על ישיבה שנייה ב-12:30.

<היו"ר איתן כבל:>

לא, בסוף אנחנו נעשה אותן יחד.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

ואז, ב-12:30, אנחנו נבוא לדיון מחודש?

<היו"ר איתן כבל:>

לא, לא.

<יואב קיש (הליכוד):>

לא, הדיון מתמשך, מי שרוצה יהיה, אתה רוצה

ללכת – תלך, תחזור ב-12:30.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

אולי נגדיר שחצי שעה מראש תתריע?

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

קובעים ב-12:30.

<היו"ר איתן כבל:>

מיקי, אני גם לא מתכוון עכשיו שכל אחד פה

ייתן הרצאה של שעות.

<יואב קיש (הליכוד):>

עד 12:30 פנוי, מ-12:30 צריך להיות פה, זה הכול.

<היו"ר איתן כבל:>

בדיוק. אם יש איזה תובנות שהן חשובות,

בבקשה. תראו, אנחנו כבר אחרי הכול, אני

רוצה שנתנהל באופן רגוע, מכובד, כל אחד

יאמר את דעתו, נצביע על הצעת סיכום וכל

אחד ילך לדרכו. אני לא עושה פה עכשיו איזה

גניבות.

<יואב קיש (הליכוד):>

יש הצעה, איתן? הכנת?

<היו"ר איתן כבל:>

כן, אני ארצה להביא הצעה, אני לא מעלה אותה

להצבעה.

<יואב קיש (הליכוד):>

אז מה אתה מעלה להצבעה?

<היו"ר איתן כבל:>

האם סעיף 52 – כן או לא. ההגדרה אומרת

באופן מפורש: חובת ההיוועצות היא על פי 52

מסיבות מדיניות-ביטחוניות. חובת

ההיוועצות – ראש הממשלה בא, הציג את

עמדתו, אנחנו קיימנו 10 ישיבות, פלוס אחת

חסויה, עכשיו אנחנו צריכים לבוא ולומר

האם אנחנו מקבלים את סעיף 52 כפעולה

מחויבת המציאות, או לא, זה הכול.

<רועי פולקמן (כולנו):>

כל השאר יהיה בסיכומי הוועדה.

<היו"ר איתן כבל:>

דרך אגב, אני מתכוון להניח – ואני עובד על

זה – מכלול שלם של דברים שמי שירצה

להצטרף לכך או להסתייג מכך יבורך, ואת זה

אני רוצה להניח גם בפני חברי הוועדה.

<יואב קיש (הליכוד):>

אתה תצרף את ההסתייגות כמובן גם כן?

<היו"ר איתן כבל:>

כן, כן. אבל אני רוצה לסיים היום את ההליך

הראשון. את הנספח, עד הערב אני אסיים, אפיץ

אותו לחברי הכנסת מחר בבוקר, מי שירצה

להעיר, להצטרף וכו' – כל אחד על פי תפיסתו.

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

אבל, אדוני היושב-ראש, האם זו לא הצעת

החלטה? האם זה נשאר? אנחנו מצביעים על אם

לא יצא מזה שום דבר? אתה מביא הצעת החלטה

שהיתה מחויבת או לא, או שאתה מביא שתי

הצעות ואתה רוצה שנצביע עליהן?

<רועי פולקמן (כולנו):>

לא, זה כזה שחור לבן.

<יואב קיש (הליכוד):>

תהיה החלטה אחת שהוועדה תצביע עליה

לדבריו, והדבר השני זה נספח שיושב-ראש

הוועדה מגיש, מי שירצה יתייחס ומי שלא, זו

לא החלטת ועדה.

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

אתה מביא הצעת החלטה שלך, אדוני

היושב-ראש? מישהו צריך להביא הצעת החלטה,

האם זו לא הצעת החלטה?

<יואב קיש (הליכוד):>

חשוב להבין מה זה המסמך שאתה מגיש.

<היו"ר איתן כבל:>

אני רוצה לתת סיכום.

<יואב קיש (הליכוד):>

כראות עיניך.

<היו"ר איתן כבל:>

זה לא כראות עיני – או שיצטרפו או לא. אם

זה רק אני ולא יצטרפו אלי אז זה רק אני.

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

אז אתה מתכונן להביא הצעת החלטה שלך ואתה

תעמיד את זה להצבעה?

<רועי פולקמן (כולנו):>

אין הצבעה, זה סיכום.

<היו"ר איתן כבל:>

אני אסביר, זה לא כזה מסובך.

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

הוא כן אמר שהוא מצביע. על 52 אתה מביא הצעת

החלטה?

<היו"ר איתן כבל:>

כן. חברי חבר הכנסת מקלב, אני רציתי לעשות

הליך אחר, הבנתי שיש רצון לקיים הצבעה אז

ההצבעה היא קודם כל על מה שאני מחויב – 52

כן, 52 לא. קודם כל אני אקריא את ההצעה, מי

שירצה להקריא הצעה אחרת – אין לי בעיה.

מעבר לכך, אני עשיתי סיכום של כל התהליך

על כל המתווה כולו, סביב 52 ונקודות

מרכזיות שהועלו על-ידי היועצת המשפטית

ועל ידי גורמים נוספים. אני אבקש את

ההצטרפות של חברי הוועדה להליך הזה ואם

ירצו להצטרף יבורכו, זה הכול, להוסיף,

לגרוע, או כל מיני דברים מהסוג הזה.

חבר הכנסת פרי, בבקשה, חבר הכנסת חאג' יחיא

אחריו. כולם ידברו.

<יעקב פרי (יש עתיד):>

כדרכי, ועל מנת שהוועדה תצליח להצביע,

קודם כל, אני הייתי נגד הצבעה כי חשבתי

שאין צורך לשקף את עמדתה של הוועדה, מי

שמצטרף אליה מצטרף ומי שלא מצטרף לא

מצטרף. אבל היות, אדוני היושב-ראש, והחלטת

להצביע, אני חושב שנכון להצביע האם סעיף 52

היה מחויב או לא מחויב, רק על הנושא הזה.

אני מוכרח לומר שאני לא השתכנעתי במהלך

כל הדיונים שסעיף 52 היה מחויב. יתכן

ומישהו יחליף אותי אבל אני אצביע נגד

הנושא של השימוש ב-52. אני רוצה רק להבהיר

שזה לא משקף - - -

<היו"ר איתן כבל:>

ואתה היית גם בישיבה הסגורה, ראוי לציין.

<יעקב פרי (יש עתיד):>

נכון.

<יואב קיש (הליכוד):>

לפני רגע אמרת שהיא לא היתה חשובה.

<היו"ר איתן כבל:>

סליחה, אמרתי שהיא לא שינתה, אני אומר שלא

היה בה משהו שהוא מהותי. אבל ציינתי את

העובדה כי הוא היה גם בדיון הסגור, זה

הכול.

<יעקב פרי (יש עתיד):>

זה לא משקף את עמדתי לגבי כלל מתווה הגז.

אני מוכרח לומר את זה ואני רוצה לומר את

זה באופן מודגש, יש לי הרבה מאוד הערות

לגבי מתווה הגז, את רובן הערתי במהלך

הדיונים בישיבה, אם זה פיתוח "ליוויתן", אם

זה הצינור, אם זה כמויות הייצוא, אם זה

המחירים, ההצמדה, את רוב הדברים אמרתי

ואני לא אחזור עליהם. אם היתה נערכת הצבעה

לא רק על סעיף 52 אלא גם על סעיפי המתווה

אני הייתי נמנע. אני רוצה לומר את זה בקול

רם באופן ברור. אם ההצבעה היא רק אם סעיף 52

מוצדק או לא מוצדק, אני, או מי שיחליף

אותי, נצביע נגד. תודה.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה, חבר הכנסת פרי.

חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

שלום לכולם. למען האמת אני אגיד את עמדתי

מהסוף ואנמק אותה כדי שהדברים יהיו

ברורים. אני נגד השימוש בסעיף 52, לא

השתכנעתי, זה ברור מאליו, אבל אני שוב

רוצה לחזור לסוגיה הביטחונית שאנחנו

מעלים. כל פעם שרוצים לעשות מעקף כלשהו

מביאים את התירוץ הביטחוני. ב-99% מהסוגיות

בכנסת מביאים את התירוץ הביטחוני. גם

בוועדה הכלכלה, שהתחלתי ואמרתי את זה,

התירוץ הביטחוני היה מעקף וסיבה לקיום

ישיבה חסויה ואני מתנגד לכך. אני חושב

שבשם הביטחוניזם הזה אנחנו צריכים להגיד:

די, חברים.

אני, כחבר כנסת, כנבחר ציבור, כערבי, זכותי

ומחובתי שתהיה לי אמירה ברורה על סוגיות

הרות גורל בחברה שלי, שאני חלק ממנה. לשם

כך אני אומר את זה בקול רם: הנימוק

הביטחוני הזה שדוחה הכול – אנחנו צריכים

לשים לזה סוף פעם אחת ולתמיד. לא הכול בשם

הביטחון. יש דברים אחרים ואני חושב

שדרישת הממשלה וראש הממשלה היא טריק בכדי

להעביר את זה. עמדתי היא נגד, אני נגד סעיף

52 ומצטרף לידידי יעקב שסוגיית המתווה היא

סוגיה אחרת שהיא לא הנושא. לשם כך, אדוני,

אני מצביע נגד ואני מבקש ממך שוב לשקול,

כי קיום הדיון החסוי – למרות ששמעתי

מהיועצת המשפטית את סעיף 124 בתקנון – לא

השתכנעתי, אני חושב שנפל כאן משגה שיש לתת

את הדעת עליו בנושאים הבאים.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'.

חבר הכנסת חאג' יחיא, ואחריו חברת הכנסת

נורית קורן.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

כבוד היושב-ראש, יש שני דברים במתווה הזה:

דבר ראשון, סעיף 52. סעיף 52, לפחות - - -

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

אני מחליף את נאוה, איתן.

<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>

מה זה, עושים דיון על מי מחליף את מי?

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

מיקי, לפחות היית מחכה עד שאני אסיים

משפט.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

אני לא מבין, הבן אדם מדבר ואתה אומר מי

מחליף? מה זה? מה קרה?

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

לפחות היית מחכה עד שאני אסיים את דברי כי

אתה נכנסת לתוך דברי.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

אני מתנצל, לא התכוונתי להפריע לך.

<יואב קיש (הליכוד):>

בסדר, הוא התנצל, הוא לא שם לב.

<היו"ר איתן כבל:>

חברים, בבקשה, תנו לחאג' לדבר.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

אני גם בעד שתקבל סיווג ביטחוני.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

אני לא צריך, אני לא רוצה גם, כי ביום

שכולם מקבלים אז כל הדיונים החסויים האלה

מתבטלים, אז בוא לא נתחכם.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

לא, אני נגד שתקבל סיווג ביטחוני.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

אני אומר לך, אני לא רוצה לקבל ובמידה

ונהיה מדינה מתוקנת, כל הדיונים החסויים

האלה בוועדת כלכלה ואחרים, יהיו מיותרים,

אז בוא נתקדם. הפן הראשון זה העניין של 52,

אני סומך על מה שאמרת, שבדיונים החסויים

לא היתה עוד תוספת. אני אומר, אני סומך על

הדעה שלך שאתה אומר שהדיון הסגור, החסוי,

לא הוסיף לעניין עצמו הרבה דברים שאפשר

בגינם לשנות את העמדה.

<היו"ר איתן כבל:>

חד משמעית.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

חד משמעית. בדיונים – נכון שלא נוכחתי

בכל הדיונים אבל עקבתי אחריהם, כשחלק מהם

התקיימו הייתי חולה וראיתי אותם

בטלוויזיה, כך שעקבתי גם אחרי הדיונים

שלא הייתי בהם – אני לא השתכנעתי. גם כראש

הממשלה הגיע הוא התפתל פה, מרח שם, חזר עם

אותן תשובות, העביר את הזמן עם אותן

תשובות שנתן בהרצאה הראשונה שלו ומזה לא

השתכנעתי שיש מקום. במיוחד כל התירוצים

על מצרים, על ירדן, על הרשות הפלסטינית

ועל הסיכויים, אחרי שמחליטים, שיכולים

להתגשם עם טורקיה, שלא מסתמכים עליהם אבל,

הנה, היום יש את הבעיה בין טורקיה לרוסיה,

ואנחנו רואים שגם גם אנחנו יכולים

להסתמך, אז בקטע הזה אני לא שוכנעתי.

אני אומר, יש את ההליך הנכון, ההגבלים

העסקיים. ביום שהתפטר או פוטר הממונה, היה

מספיק זמן כדי למנות מישהו אחר במקומו

וללכת בהליך הנכון. אבל, בנוסף, למרות

שאני משוכנע בסוף שההתייעצות היא רק בגלל

החוק וראש הממשלה, בהיותו שר הכלכלה,

יחתום על המתווה – זה מה שאני משוכנע כי

אנחנו לא יכולים לחייב אותו – אני מבקש

שמהוועדה הזאת תצא המלצה לפחות. היו הרבה

דברים שאמרו: אין לנו כסף, אין לנו כסף

וראש הממשלה על דוכן המליאה אמר שיהיו

לנו מאות מיליונים או מיליארדים שיכנסו

לקופת המדינה בגלל הגז וכל עוד שאנחנו לא

חותמים אנחנו רק מעכבים אותם. לי יש שתי

בקשות שיהיו המלצות הוועדה: הראשונה,

היות ויש לנו את ההכנסה אחרי 67 שנים,

שמתווה הגז יהיה סיבה שנגיע לשוויון של

האזרחים הערביים במדינה. יש לנו את הכסף

ויש את האפשרות אז אני מבקש שזו תהיה

המלצה ואם אתה יכול להכניס את זה גם

בסיכומים שלך שאני גם אתמוך בהם. שניים,

החוק שנפל רק לפני ימים ספורים, לפני

שבועיים בערך, פחות, של השוואת קצבת הנכות

לשכר המינימום, אני חושב ש-5-6 מיליארדים

שיש במתווה הגז מהכנסות המדינה, את הכסף

הזה כדאי גם - - -

<נורית קורן (הליכוד):>

אז תאשר את המתווה, תאשר את המתווה – יהיה

כסף, נשלם.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

אני אומר, המתווה כבר ייחתם כי מה שאנחנו

נעשה פה זו המלצה וזה לא מחייב, אמרתי את

זה, אם לא שמעת אז אני חוזר על זה.

<נורית קורן (הליכוד):>

שמעתי, אבל אני רק אומרת: תצביע בעד ייכנס

כסף.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

אני מדבר על שוויון לאזרחים הערבים שיהיה

בתוכנית של 10 שנים.

<היו"ר איתן כבל:>

חברים, עלינו מדרגה בדיון.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

אני אומר שיהיה בתוכנית של 10 שנים, שתהיה

החלטה שבסוף 10 השנים יהיה שוויון, שלא

יהיה בתקציב 2016, שיהיה ב-2017, עניין השוואת

קצבת נכות וגם קצבת זקנה.

<היו"ר איתן כבל:>

חאג', תודה.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

יש כסף.

<נורית קורן (הליכוד):>

אין.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

תתגייסו לצה"ל, שכר החיילים עלה.

<היו"ר איתן כבל:>

חברים, די, נו, עשו לי טובה, בואו לא ניקח

את זה לדיון הזה, די.

<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>

חאלס עם הדמגוגיה הזולה הזאת, רק ניגוח.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

מיקי, אנחנו יושבים עכשיו בישיבה רצינית

ושטויות לא צריך לדבר.

<היו"ר איתן כבל:>

חברים יקרים, בואו נעבור לשלב שאנחנו

מכבדים האחד את השני.

חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה.

<נורית קורן (הליכוד):>

אני חושבת שמאוד חשוב ומחויב המציאות

שהשר יפעיל את סעיף 52. אני חושבת שסוף סוף

הגיע הזמן שהמתווה יצא לדרך ואנחנו נוכל

לתת לקצבאות, לרווחה, לחינוך, לכל הדברים.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

אני רוצה לשמוע התחייבות.

<נורית קורן (הליכוד):>

המדינה יהודית ודמוקרטית וזה שאתה יושב

פה זה אומר שאנחנו מדינה מתוקנת.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

מה, את עושה לו טובה? מה זה צריך להיות?

איזה משפט זה?

<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>

הוא לא צריך להגיד תודה על זה שהוא יושב

פה, סליחה.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

מה זה "תגיד תודה שאתה יושב כאן"? מה, את

עושה לו טובה?

<נורית קורן (הליכוד):>

זה רק מראה שאנחנו מדינה מתוקנת, מדינה

מתוקנת ובוא נסיים את הסאגה הזאת של הגז

והגיע הזמן לאשר את זה למרות המונופול,

למרות הכול ונצא לדרך, לדרך חדשה.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

אבל המסקנה שלך לא נכונה בכלל.

<נורית קורן (הליכוד):>

נוכל לשלם קצבאות, נוכל לשלם הכול.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה, נורית. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה.

<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>

חבר'ה, אתם מתבקשים להשתחוות בכל פעם שאתם

מגיעים לכנסת ולהגיד תודה.

<נורית קורן (הליכוד):>

לא צריך, אני לא אמרתי את זה, שלי, אל

תוציאי דברים מהקשרם. זה שיושבים פה מכול

הדעות ומכל המגזרים זה אומר שאנחנו מדינה

דמוקרטית.

<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>

הם יושבים פה בזכות ולא בחסד.

<נורית קורן (הליכוד):>

שלי, אל תוציאי את זה מהקשרו, אני אמרתי

שזו מדינה דמוקרטית.

<היו"ר איתן כבל:>

נורית, תודה.

חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה.

<יואב קיש (הליכוד):>

אני רוצה להתייחס לסעיף 52, הוא סעיף של

שתי שורות, אני מקריא אותו ברשותכם, סעיף

52 לחוק: "השר רשאי, לאחר התייעצות עם ועדת

הכלכלה של הכנסת, לפטור הגבל עסקי

מהוראות חוק זה, כולן או מקצתן, אם הוא

סבור שהדבר דרוש מטעמים של מדיניות חוץ

או בטחון המדינה". אני רוצה לציין שדיויד

גילה בתפקידו ישב פה באחד הדיונים ואמר

שעוד ב-2013 הנושאים המדיניים והביטחוניים

היו גם מונחים על שולחנו וגם הוא שקל אותם

ולקח אותם לתשומת לבו. זאת אומרת, לבוא

ולהגיד שכל מתווה הגז לא קשור לנושאים - - -

<היו"ר איתן כבל:>

דרך אגב, הוא לא אמר את זה וקראנו את

הפרוטוקול, הלכנו לוודא, אמיתי.

<יואב קיש (הליכוד):>

אני שמעתי אותו אומר.

<היו"ר איתן כבל:>

יכול להיות לא בדיונים, יכול להיות במקום

אחר.

<יואב קיש (הליכוד):>

פה בדיון, אז אני מבקש אם אפשר לקבל את

הדברים שלו מהפרוטוקול, אני שמעתי אותו

אומר את זה.

<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>

הוא אמר שהוא לקח בחשבון את כל השיקולים

והוא לא שוקל רק סיבה של הגבל עסקי והוא

רואה את התמונה הגדולה, הוא אמר את זה.

<יואב קיש (הליכוד):>

הוא אמר גם שיקולים מדיניים וביטחוניים.

<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>

לא.

<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>

הוא דווקא הכניס את זה לתוך השיקולים שלו,

יואב.

<יואב קיש (הליכוד):>

בואו לא נתווכח, תוציא את זה ונשמע.

<היו"ר איתן כבל:>

קודם כל, ייאמר שהוא לא עסק בכלל בנושאים

ביטחוניים והוא התייחס לנושאים

המדיניים.

<יואב קיש (הליכוד):>

אני רוצה לשמוע את הציטוט, תביא, אני

שמעתי את זה פה וזה מה אני יודע.

<היו"ר איתן כבל:>

אוקיי, אנחנו נוציא את זה.

<יואב קיש (הליכוד):>

יפה. אני רוצה לציין שעצם כך שהתקיים דיון

סגור, כפי שטענת, מעיד שמן הסתם יש נושאים

ביטחוניים ומדיניים שיש להם משמעות ולכן

עשו פה דיון סגור.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

זה מעיד על כך שראש המוסד לא רצה להופיע.

<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>

גם הרמטכ"ל לא בא.

<יואב קיש (הליכוד):>

אני רוצה לציין שישב פה המשנה ליועץ

המשפטי, אבי ליכט, והיה פה המשנה לממונה

על ההגבלים, עו"ד אורי שוורץ, ומשניהם

שמענו בצורה מאוד ברורה את ההתייחסות

והמשמעות והחשיבות לנושאים המדיניים

והביטחוניים, גם אם יש פה אנשים שזה לא

מצא חן בעיניהם.

יש לי שני נושאים שאני רוצה להעלות וחשוב

לי שתתייחס אליהם, בבקשה, יושב-ראש

הוועדה. יש פה מכתב שחשבתי להעלות אותו

להצבעה אבל אני מבין שתהיה רק הצבעה אחת

אז אני לא הולך להעלות את המכתב להצבעה

אבל זה חצי עמוד שאני רוצה להקריא. חתומים

עליו שישה מחברי הוועדה, מתוך ה-13. השישה

הם: חבר הכנסת מיקי זוהר, חבר הכנסת רועי

פולקמן, חברת הכנסת נאוה בוקר, חבר הכנסת

יואב בן צור, חבר הכנסת אורי מקלב וגם אני.

אני מקריא אותו: "דעת חברי ועדת הכלכלה

לשימוש בסעיף 52" – דרך אגב, אני אשמח אם

מישהו נוסף מהחברים יצטרף למכתב – "אנו

חברי ועדת הכלכלה החתומים על מכתב זה,

בהמשך לדיונים שנערכו בוועדה בנושא

הפעלת סעיף 52 ועם סיום ההתייעצות מבקשים

להבהיר כי: מצאנו שבנושא מתווה הגז ישנם

הקשרים ברורים לביטחון אנרגטי, ביטחון

לאומי והשפעה על מדיניות החוץ של מדינת

ישראל שמצדיקים את השימוש בסעיף 52. בזאת

אנו מקבלים בהבנה את העמדות המשפטיות

שהוצגו בפנינו על ידי המשנה ליועץ המשפטי

לממשלה, עו"ד אבי ליכט, ועמדת הנציג

הממונה על ההגבלים העסקיים, עו"ד אורי

שוורץ, זאת ללא קשר לתמיכתנו או

הסתייגותנו מהמתווה או מחלק מהסעיפים

המופיעים בו.

אנו סבורים שלאחר מספר שנים של דיונים

ולאחר שבחודשים האחרונים נדון המתווה

בהרחבה בוועדת הכלכלה, לאחר השימוע

הציבורי, כולל הדיון בשימוש בסעיף 52

ולאחר אישור המתווה בקבינט

המדיני-ביטחוני, במליאת הממשלה ובמליאת

הכנסת, יש מקום לסיים את שלב הדיונים

ולצאת לפיתוח מעשי של מאגרי הגז ללא

עיכובים נוספים". אני מבקש לצרף את המכתב

הזה גם להודעת הסיכום שלך כהמלצה לראש

הממשלה ואני גם אשמח אם מי מחברים נוספים

של הוועדה יהיה מוכן להצטרף. אני אפיץ את

זה בסוף הדיון.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה, יואב.

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

טוב שהיושב-ראש נותן גם לדבר, אמנם חתמנו

אבל יש לנו גם מה להוסיף בעניין.

<היו"ר איתן כבל:>

ברור, זה שהוא הקריא לא מונע ממך לדבר.

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

אני רגיל דווקא שכשאני חותם אני קודם כל

מסביר למה אני חותם.

<יואב קיש (הליכוד):>

אני רק רוצה לציין דבר אחד ובזה אני

מסיים. איתן, זו שאלה אליך: אנחנו נצביע פה

על השימוש בסעיף 52, האם הוועדה ממליצה או

לא ממליצה, זו ההצבעה היחידה, בנוסף אתה

רוצה לצרף הודעת סיכום?

<היו"ר איתן כבל:>

כמו שאתה מצרף את זה, אני רוצה לצרף.

<יואב קיש (הליכוד):>

אני החתמתי את החברים כי ראו את ההודעה

שלי, כרגע, להבנתי רק אתה חתום על המכתב.

<היו"ר איתן כבל:>

ודאי, אני אעביר את זה. ברשותך, אין מצב

שאני לא אעביר את זה בין כל החברים, אין

סרט כזה.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

יואב, אנחנו נשמח להצטרפותך, שיהיה ברור.

<יואב קיש (הליכוד):>

יהיו לי מן הסתם הסתייגויות אבל יכול

להיות.

<היו"ר איתן כבל:>

אתה לא מכיר אותי יואב, חס וחלילה, לא יהיה

כדבר הזה.

<יואב קיש (הליכוד):>

תודה רבה.

<היו"ר איתן כבל:>

בבקשה, חבר הכנסת יוסי יונה, ואחריו חברת

הכנסת איילת נחמיאס.

<יוסי יונה (המחנה הציוני):>

אדוני היושב-ראש, עמדתי בעניין הזה היא

צפויה וברורה, אני סבור שגיוסו של סעיף 52,

שבאמצעותו מבקש ראש הממשלה, שר הכלכלה,

להפקיע את סמכויותיו של הממונה על

ההגבלים, אינו מוצדק בנסיבות שהוצגו

בפנינו, בפני ועדת הכלכלה, בדיונים

הממושכים שהתקיימו כאן. בכל זאת אני רוצה

לנמק בקצרה מדוע אני אוחז בעמדה הזאת.

סעיף 52 בהגדרה עוסק בשיקולים

ביטחוניים-מדיניים שגוברים על שיקולים

אחרים, זה אופיו, זה טבעו וזה מה שעומד

בבסיס הסעיף הזה. כלומר, גם כשיש איזשהו

מאזן בין השיקולים האחרים ועל פניו גם אם

יש איזשהם ליקויים במאזן השיקולים, הרי

שרשאי ראש הממשלה בשל שיקולים

ביטחוניים-מדיניים כאלה ואחרים להכריע –

כפי שציינתי גם בדיון שנוכח כאן ראש

הממשלה – במובן של איזשהו אובר-רולינג או

קלף מנצח, שיש בידו איזשהו ג'וקר שהוא

יכול להשתמש בו ולבוא ולומר: אוקיי, הונחו

בפני השיקולים הללו אבל עדיין קיימים

שיקולים ביטחוניים אחרים שבאמצעותם אני

נוטל את סמכויות הממונה על ההגבלים. והנה,

קרה דבר מאוד מאוד מעניין בישיבה האחרונה

בנוכחותו של ראש הממשלה, עמד ראש הממשלה

וגם שר הכלכלה ואמרו: לא, ההסכם הוא טוב,

על פניו הם שמטו את השטיח תחת השימוש של

הסעיף הזה ואמרו: ההסכם הוא טוב, נקודה,

ולכן אני משתמש בסעיף 52 כדי להעביר אותו.

<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>

כי זה מה שיש לי.

<יוסי יונה (המחנה הציוני):>

שזה מה שיש לי. אני חייב לומר שקרה דבר

מאוד מעניין ואני פונה במיוחד למיקי,

ליואב ולדוד ביטן, שלא נמצא כאן, שלאורך

כל הדיונים הם הסו את המשתתפים ואמרו על

סעיף 52.

<היו"ר איתן כבל:>

בגלל סעיף 52.

<יוסי יונה (המחנה הציוני):>

ואמרו: כבודכם, מה אתם מבינים בביטחון? מה

אתם מבינים בשיקולי מדיניות? והנה, בא ראש

הממשלה בישיבה האחרונה ואמר לידם: אני לא

מציין שום שיקולים שהם חורגים מעבר למה

שעלה בפני הוועדה.

<יואב קיש (הליכוד):>

אתה כנראה לא שמעת מה הוא אמר.

<יוסי יונה (המחנה הציוני):>

אתה, יואב קיש, גם עכשיו ציינת, שהיתה

הישיבה בנוכחותם של מספר מצומצם של אנשים

ושם עלו נימוקים שכאלה, אז תחליטו: או

שמצד אחד אתם טוענים שישנם נימוקים

ביטחוניים-חשאיים שאנחנו לא מודעים

אליהם, שבגינם - - -

<יואב קיש (הליכוד):>

לא צריך להחליט, זה מה שאמרו כל הזמן, זה

מה שראש הממשלה אמר כל הזמן, אתה לא הבנת

כנראה.

<יוסי יונה (המחנה הציוני):>

לא, סליחה, ראש הממשלה אמר באופן חד משמעי

- - -

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

הוא דיבר על האסדות במים הכלכליים.

<יוסי יונה (המחנה הציוני):>

שבעצם מאזן השיקולים שהוצגו בפני הוועדה

הם הם, וכשהוא הציג אותם בוועדה ולא עלה

מבחינתנו שום שיקול שהוא חריג וביטחוני

שהוא מעבר לשיקולים שהוצגו בפני הוועדה.

<יואב קיש (הליכוד):>

אתה שמעת מה שאני שמעתי? יש לי הרגשה שאתה

שומע דברים אחרים.

<יוסי יונה (המחנה הציוני):>

כן, אני הייתי כאן ואחרים שמעו.

<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>

פשוט הוא אומר: אם ההסכם הוא טוב אז אתה לא

צריך להפעיל את 52.

<מיכל רוזין (מרצ):>

אתה לא מתייחס לעובדות פה, אתה רק מבלבל

אותנו.

<היו"ר איתן כבל:>

מיכל, גטאס, יש פרוטוקול, מה כל כך מסובך?

אנא קראו את הפרוטוקול.

<יואב קיש (הליכוד):>

ולכן כל זה יגיע לבג"ץ מן הסתם.

<יוסי יונה (המחנה הציוני):>

מן הסתם. אז לכן אני רוצה לסכם את דברי

ולומר, משעה שהשימוש בסעיף הזה לא נעשה על

בסיס שום שיקול שהוא חורג באופן ברור

מהשיקולים שהוצגו בפני הוועדה, הרי

שההצדקה לשימוש בסעיף 52 בטלה. ולכן אני

מצטרף לאלה שטוענים גם בשלב ההצבעה

שהשימוש הוא בלתי מוצדק ולכן אני אהיה

נגד.

<היו"ר איתן כבל:>

ברשותך, אני רק רוצה להגיד תודה מקרב לב,

לפחות ממני, לחבר הכנסת פרי על השותפות

הפעילה מאוד בתוך דיוני הוועדה.

<מיכל רוזין (מרצ):>

אנחנו נפרדים ממנו?

<היו"ר איתן כבל:>

לא, הוא פשוט טס. חברים, הוא עשה עבודת

קודש, תודה לך מקרב לב.

<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>

אני רוצה להצטרף לדברים, פרי, תודה.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

איתן, יש לי שאלה בעקבות מה שיוסי אמר

ויואב הגיב לו. אני שואל, בדיון עם ראש

הממשלה שהתקיים באולם "נגב" ולגבי האמירה:

תאמינו לי, יש אלמנטים ביטחוניים ודיבר

על האסדה והמים הכלכליים של המדינה,

ברצוני לשאול שאלה: האם אזרחי מדינת

ישראל הם שמשלמים את ההגנה על האסדות של

תשובה ושות'?

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

כן.

<היו"ר איתן כבל:>

חד משמעית.

<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>

זה מהתמלוגים.

<מיכל רוזין (מרצ):>

החיילים שלנו מגנים על האסדות.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

בסדר, רק שהדברים יהיו ברורים.

<היו"ר איתן כבל:>

אוקיי, העניין ברור. סיימת, יוסי?

<יואב קיש (הליכוד):>

חשבתי שאתם לא רוצים שיגנו על זה.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

לא, הוא לא משתתף בפיתוח טילים - - -

<היו"ר איתן כבל:>

חברים יקרים, אנחנו לא קבענו אם זה טוב או

רע, השאלה היתה שאלה עובדתית, השבנו עליה

באופן עובדתי, זה הכול.

<יואב קיש (הליכוד):>

גם "כיפת ברזל" מגנה על כל מיני מתקנים, על

חברת - - -

<חיים ילין (יש עתיד):>

אבל הם לא של תשובה, הם של ארצות הברית.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

סליחה, אבל אנחנו כן מממנים את ההגנה על

מטוסי חברות ישראליות, כי אין מה לעשות,

אחרת הם לא יוכלו לעמוד בזה.

<היו"ר איתן כבל:>

סליחה, חברים, אני רוצה להקריא לידידי,

חבר הכנסת יואב קיש, את ההתייחסות של

פרופ' דיויד גילה. היו"ר איתן כבל: "בנקודת

האיזון זה הסיפור הגדול, שבסוף אמרו האם

עקב או בגלל העובדה שנראה לאן אתה מוליך

את עמדתך..." – לא משנה, דיויד גילה: "אני לא

שמעתי על בעיה ביטחונית, שמעתי על בעיה של

יחסי חוץ כבר מההתחלה. כלומר, חייבים

להודות שזה הוצג וזה היה על השולחן. אני

חושב שמהכיוון של משרד ראש הממשלה ומשרד

החוץ והמל"ל שיש עניין גיאופוליטי, יש

עניין של יחסי חוץ, ארצות הברית, ירדן, של

הרשות הפלסטינית, מצרים...".

<יואב קיש (הליכוד):>

נו?

<היו"ר איתן כבל:>

אתה התייחסת לענייני הביטחון, אמרתי כבר

בדבריך שהיתה התייחסות ליחסי חוץ.

<יואב קיש (הליכוד):>

אני רוצה את כל מה שהוא אמר.

<היו"ר איתן כבל:>

אין בעיה, אתה יכול לקחת את זה. מרגע זה

אני מפסיק להיות אחראי על הארכיון, מי

שרוצה מוזמן להיכנס ולראות. תודה לחבר

הכנסת יוסי יונה.

חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

קודם כל, אני מוכרחה לפתוח באיזושהי מילת

כבוד לך, איתן, על ההתנהלות. בסך הכול,

למעט רגעים מסוימים של מתחים פה, והם

מתחים טבעיים בעבודה הפרלמנטרית הזאת

ובסיטואציה הזאת, אני חושבת שזה לא

טריוויאלי ותודה רבה.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

ישבתי בשבוע שעבר בוועדת הכלכלה מול ראש

הממשלה ואמרתי שבאתי באמת בלב פתוח ובנפש

חפצה לשמוע את מה שיש לו לומר בנושאים

הביטחוניים, יואב, באמת כדי להבין. כשהוא

דיבר על המים הכלכליים, קודם כל אנחנו

צריכים להבין, יואב, אני חושבת שכולנו

יודעים את זה הרי וגם אמרתי את זה בדברי,

יש לנו סיבה טובה להגן על המים הכלכליים

של ישראל, כמו שיש לנו סיבה טובה, כפי

שאנחנו יודעים, להגן על השטח האווירי של

מדינת ישראל, זה נכון מאלף ואחת סיבות.

שאלתי אותו את השאלה – והוא לא ענה לי על

השאלה הזאת, אפילו לא קרוב לכך, בניגוד

לדברים אחרים שהוא לפחות ניסה, כמו העסקת

עובדים ורכש גומלין, ניסה אבל לא באמת ענה

לי – אמרתי לו: הרי לא היית צריך לעשות את

כל הלגו הזה של נבצרות שרים והעברת שרים

מתפקידם וכל המשחקים המיותרים האלה אם

פשוט היית ממנה ממונה על ההגבלים העסקיים

בזמן, נותן לו לעבור על המתווה, כל

הפיאסקו הזה הרי היה נחסך לא רק ממך

וממני, היה נחסך ממנו קודם כל. על זה הוא

לא ענה לי, למה הוא בעצם לא מינה ממונה על

הגבלים עסקיים. כי גם אם יש נושאים

ביטחוניים – ואני אמרתי את זה גם בוועדה

– אני מקבלת את זה שיש שיקולים ביטחוניים

ובוודאי שיקולים של יחסי חוץ – אבל האם

זה עולה כדי הפעלת סעיף 52 זאת שאלה נפרדת

לחלוטין.

<יואב קיש (הליכוד):>

למה, מי קובע את הקריטריון? מי קובע? כתוב

"שיקולים קריטיים", הקראתי לך את הסעיף.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

יואב, אני אענה לך. הוא ישב מולנו, הוא

דיבר על הירי על האסדות, הרי הירי לא היה

מכוון דווקא על האסדות. אתה יודע מה, נניח

אפילו שכן, כל נקודה במדינת ישראל, תסלח

לי, מכוון אליה כנראה – מבלי להפחיד את

אזרחי ישראל כמובן – בכל נקודת זמן מכוון

על המים הכלכליים שלנו, על השטח האווירי

שלנו ועל אזרחי ישראל, מכוון משהו.

<יואב קיש (הליכוד):>

אז אין חשש ביטחוני שיש לנו רק שדה אחד,

"תמר", עם אסדה אחת?

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

יואב, למה אתה מפריע? באמת, זה דיון סיכום.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

יואב, זאת האמת, נו, זה לא עניין של סיווג

ביטחוני. זה לא סיווג ביטחוני, יואב.

<היו"ר איתן כבל:>

איילת, ברשותך, אני כבר נותן לך. חברים,

אני רוצה לבקש באמת, בבקשה, במחילה, כבר

עשינו את כל הדרך הארוכה, עשינו אותה הכי

מכובד בעולם, זה כבר לא הזמן להתווכח,

בואו נאפשר לכל אחד לדבר, גם אם השני לא

מסכים אתו, זו אמירה לסיכום, גם היא נוגדת

את העמדה האחרת. אתה כבר הקראת, יואב, את

עמדת לפחות שישה מתוך החברים, אז ברשותך,

אני רק מבקש לא להתפרץ פה לדברים, שכל אחד

יגיד את עמדתו, זה הכול, פשוט מאוד. בבקשה,

איילת.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

ולכן, אני באמת מצטערת, במידה מסוימת אולי

היה יותר נוח, לפחות לחלק מאתנו, אילו היה

מצליח ראש הממשלה לשכנע אותנו שהעובדה

שאין ממונה על ההגבלים העסקיים על מנת

שיבחן את המתווה, עולה כדי הצדקה של סעיף

52. אני לא הצלחתי להשתכנע בדבר הזה. יש לי

בקשה לחברי הקואליציה, יואב, אתם כולכם

אנשים ערכיים ואני באמת מעריכה ומכבדת

אתכם, יש לי בקשה אישית - - -

<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>

אל תגזימי.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

אתה איש ערכי, מיקי.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

יש לי בקשה ערכית אליכם: אני שאלתי את ראש

הממשלה, מלבד השאלה לגבי הממונה על

הגבלים עסקיים, שאלתי אותו על העסקת

עובדים ישראליים ושאלתי אותו על רכש

גומלין. ראש הממשלה ענה לי בדרך שלו, אחרי

התייעצות עם שר האנרגיה: אין ספינות, אין

צינורות. תקשיבו לי טוב, כולנו יודעים,

בוודאי אלה שהגיעו מהמגזר העסקי – אין

שום בעיה לעשות רכש גומלין מכול מיני

סוגים, זה כולל מחקר ופיתוח, זה כולל

קסדות, זה כולל נעליים, זה כולל מדים, זה

כולל מיליון ואחד דברים. רכש הגומלין

במתווה הזה לא יכול להגיע רק כדי 6%. הדבר

השני הוא חיוב העסקת עובדים. יו"ר ועדת

הכלכלה התחייב לעשות דיון נפרד בנושא הזה

אבל אני פונה אליכם כי אני יודעת שאתם

אנשים ערכיים, לכן אסור להשאיר את זה לא

מטופל. תודה רבה.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה לך.

חבר הכנסת רועי פולקמן, ואחריו חבר הכנסת

דב חנין.

<רועי פולקמן (כולנו):>

אדוני היושב-ראש, קודם כל, אני גם כן למדתי

הרבה בדיון הזה ואני חושב שהחשיבות בין

השאר, מעבר לדיון הספציפי במתווה ובסעיף

52, היא שיש כאן איזשהו עניין היסטורי

בהקשר של השימוש בסעיף ולכן אני חושב

שלדיון שהתקיים פה ישנה חשיבות מעבר

לנושא הנקודתי של המתווה אלא בעצם

השימוש. השאלה שעמדה בדיון כאן היתה האם

יש הצדקה לעקוף את שיקולי התחרות משיקולי

חוץ וביטחון, זו מהות הסעיף הזה בחוק, אבל

גם אפשר לשאול הפוך בדיון הזה והאם עצם זה

שהשתמשנו ב-52 פוגע בתחרות.

אני רוצה לומר שהתחושה שלי בדיון היתה

שלא שרוב הדיון שהתנהל כאן, שהיה רחב מאוד

וחשוב מאוד, לא היה דיון על האפשרות לייצר

תחרות. כלומר, גם האלטרנטיבות שהוצגו פה

על ידי חלק מחברי הוועדה, גם טרכטנברג וגם

אחרים שהציגו כאן לצורך העניין מתווים

חלופיים, היו סוג של הסכמה שהבעיה שאין

תחרות היא עובדה. כלומר, ככל הנראה אין פה

תחרות. בתוך הדבר הזה, השיקול של

התחרותיות, בעיני, משמעותו הופחתה ולכן

זה מחזק את היכולת, כי חלק מהדיון היה על

האיזונים ועל המידה, כמה שיקול ביטחוני

או מדיני צריך כדי לגבור על העניין

התחרותי. התחושה שלי בדיון היתה כאן שעל

התחרות אנחנו לא מפצחים, יש הרבה בעיות

אחרות במתווה הזה אבל התחרות היא לא

הדיון, האם צריך להיות פיקוח על המחירים,

האם צריך סנקציות ועוד ועוד,

ולכן אני אומר, המידתיות הנדרשת שאני

מבין שהוועדה הזאת היתה צריכה להוכיח כדי

לעקוף את סוגיית התחרות – כי כל מה

שהממונה על ההגבלים עוסק בו זו תחרותיות,

הוא אמר את זה במפורש, הא לא מבין באלף

ואחד פרמטרים אחרים שצריך לדון בהם

כשדנים ברגולציה במדינה מתוקנת, אלא

בשיקולי תחרותיות, זו מומחיותו.

<היו"ר איתן כבל:>

הוא אמר: אין תחרות.

<רועי פולקמן (כולנו):>

נכון, אבל הוא גם אמר: זה תחומי, כלומר, אתם

עוקפים אותי רק באספקט הזה, יש עוד הרבה

אספקטים, אפשר להתדיין על יציבות

רגולטורית, ועל דמוקרטיה, ועל ביטחון

אנרגטי, ועל יחסי חוץ ועל הרבה דברים,

עקפנו אותו פה עכשיו רק בסוגיית

התחרותיות. אני אומר, לא ביססנו טענה שיש

כאן פגיעה בשיח התחרותי, ולכן גם אני תומך

באמירה שבאספקט הזה – יש לי הרבה הערות

על המתווה – אבל באספקט הזה, של עקיפת

הממונה על ההגבלים, נראה לי שהמידתיות

נשמרה. זו הערה אחת.

הדבר השני שאני אומר גם נאמר כאן לא מעט

בוועדה, בעולם הרגולציה נדרשים איזונים.

כלומר, יש הרבה רגולטורים, הרבה שיקולים,

יש פה הרבה שחקנים: משרד חוץ, מל"ל, המועצה

הלאומית לכלכלה וכו', ואנחנו לא יכולים

להסתכל כאילו רק שיקול אחד, רגולציות

התחרותיות, יהיה הדבר המרכזי והדומיננטי.

ואני אומר עוד משפט שבעיני חשוב: אין לי

ספק שהשימוש בסעיף 52 היה אילוץ שנוצר

בגלל התפטרותו של הממונה על ההגבלים,

ודאי, זה ברור, ברור שזה המצב.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

למה לא למנות חדש?

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

היה לך מספיק זמן למנות.

<רועי פולקמן (כולנו):>

זה ברור שזה המצב, זה לא משנה את העובדה

שמכלול השיקולים היה קיים לאורך כל הדרך.

לא היו חושבים וחולמים להשתמש בסעיף 52 אם

הממונה על ההגבלים לא היתה מתפטר. חבר'ה,

אנחנו לא יכולים לשחק עד אין קץ משחקים של

"נדמה לנו". זה לא אומר את העובדה שכל

מכלול השיקולים היה רלוונטי לדיון הזה

ושיש סיבה מוצדקת לעקוף שיקולים של

תחרותיות בדיון כאן. את הסעיף הפעילו כי

הממונה על ההגבלים התפטר ברגע האחרון

משיקוליו שלו, אין ויכוח על זה.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

אבל, רועי, גם אתה לא ענית על השאלה: למה לא

למנות ממונה?

<היו"ר איתן כבל:>

חברים, אתם זוכרים מה שאני אמרת? זה סיכום,

זה לא ויכוח.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

אבל, איתן, הממונה כבר סיים את תפקידו

במאי.

<היו"ר איתן כבל:>

אני רוצה להזכיר לך שכשאת דיברת חלקו על

עמדתך, זה לא הדיון עכשיו, אנחנו כבר

התקדמנו.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

סליחה.

<רועי פולקמן (כולנו):>

הדבר המרכזי שבשבילו כל המתווה הזה נוצר

בעיני היה פיתוח "לווייתן", זו מהות

המתווה, בשביל זה הדבר הזה נוצר ויש

תמונות עתיד שונות. הדבר המרכזי שמטריד

אותי, מעבר לכל מיני דברים נקודתיים, הוא

תמונת העתיד שאנחנו צריכים להיות מוכנים

אליה, בשביל זה אנחנו פה. אחת, שהדברים

עובדים כמתוכנן, זה יפותח ויגיע הגז

ויכול להיות שחלק מהאנשים פה יגידו: קצת

הגזמנו בחששות; מצד שני, אם לא יפותח

ואנחנו נראה שלא, אני רוצה להיות בטוח –

ואני אומר, אותי הניעה בדיון כאן האמירה

החשובה מאוד של המשנה ליועץ המשפטי,

שהחשיפה המשפטית שהיתה לנו בלי המתווה

הזה היא כזאת, ופה אני מקבל את עמדתו

המקצועית, שהנזק שהיה נגרם למדינת ישראל

הוא לא מידתי, כלומר עשור של דיונים בבתי

משפט וכו'.

אבל, אני רוצה להיות בטוח גם בסיכום של

הוועדה הזאת שמצבנו המשפטי יהיה טוב יותר

עם קיומו של המתווה, כלומר, שאם מאגר

"לווייתן" לא יפותח אכן היציבות

הרגולטורית תבוטל ואכן נוכל להחזיר לנו

את הזיכיון. אז אני אומר, זה חשוב, זה

קריטי, כדי שיהיה ברור, אם הדיון הזה יעלה

לבית משפט, שהלך הרוח בוועדה היה שזו

הסיבה המרכזית לשפר את מצבה של ישראל

בתמונת העתיד.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה.

הדוברים הבאים מחברי הוועדה: חבר הכנסת

דב חנין, אחריו חבר הכנסת מיקי זוהר,

שמחליף את חברת הכנסת נאוה בוקר, חבר

הכנסת מקלב, שיצא ואם יחזור אז אנחנו

כמובן ניתן לו לדבר. בבקשה.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

תודה לך. אדוני היושב-ראש, אני רוצה

להצטרף להערכה אליך על ניהול הדיון הזה,

זה מהלך תקדימי לא רק מבחינת הממשלה אלא

גם מבחינת הכנסת והוועדה הוכיחה שהיא

יודעת לנהל דיון רציני, מעמיק ומקיף. אבל,

צריך לומר מיד: אנחנו שאלנו, אני ברמה

האישית שאלתי, עשרות שאלות שלא קיבלו

מענה וזה משאיר אותנו מאוד מאוד

מתוסכלים. מי ששבר את השיא בעניין הזה היה

ראש הממשלה, אותו אני שאלתי חמש שאלות,

המכנה המשותף היחידי היה שלאף אחת מחמש

השאלות האלה הוא לא ענה, הוא נשאר דבק

בתיבת המסרים שלנו בצורה מעוררת השתאות

והתעלם לחלוטין מהשאלות שהוא נשאל.

<יואב קיש (הליכוד):>

לדעתך, אנחנו קיבלנו תשובות טובות מאוד.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

כל מה שאני אומר הוא רק דעתי כמובן, חבר

הכנסת יואב. לכן, אני חושב שיש פה בעיה

והבעיה הזו היא מאוד רצינית.

לגופם של הדברים, אדוני היושב-ראש, יש שני

צדדים לסעיף 52: צד אחד מאוד מאוד ברור, בצד

אחד יש מונופול חסר תקדים בהיסטוריה של

ישראל, "מונופול אימתני" כותב לנו בזמנו

המשנה ליועץ המשפטי, אבי ליכט, מונופול

אימתני עם סכנה כלכלית, סכנה חברתית, סכנה

לדמוקרטיה. יש מהצד הזה עלויות גדולות

מאוד על הציבור, קודם כל, עלויות במחיר,

המחיר שנשלם יהיה יקר מדי ואת זה אנחנו

כבר היום יודעים להגיד והמחיר עוד יעלה

עם מנגנוני הצמדה המאוד בעייתיים שיש

במתווה. מחיר נוסף שאנחנו נשלם – יש

במתווה שחיקה של מנגנוני המיסוי של ועדת

שישינסקי. הכסף שמדינת ישראל תקבל יהיה

מצומצם יותר ממה שנקבע במנגנוני

שישינסקי המקוריים.

מהצד השני, אומרים לנו: יש שיקולים

מדיניים וביטחוניים, בואו נגיד משפט על

השיקולים המדיניים. אז אנחנו שמענו פה

שורה של ספקולציות מדיניות מביכות. בואו

ניקח את נפתולי מצרים לדוגמה, זה התחיל

מזה שאמרו לנו: למצרים אין גז לכן דחוף

לייצר הסכם שיספק גז למצרים, אחר כך הסתבר

שלמצרים יש המון גז, אולי יש לה יותר מדי

גז, ואז אמרו לנו: דחוף לספק גז למצרים,

לפני שהיא תפתח את המאגר שלה. מסתבר שאת

המאגר שלה היא תפתח עוד לפני מאגר

"לווייתן" – אז מה בדיוק קורה כאן? ואז

עולה עניין הבוררות ואנחנו שומעים בבוקר

איש מאוד מכובד שבא מטעם הממשלה ואומר

לנו: לפסק דין הבוררות אין שום נפקות,

המצרים ימשיכו לקנות מאתנו גז, הכול בסדר.

עוברות כמה שעות, מסתבר שהמצרים מודיעים

בעצמם: אנחנו לא מעוניינים לקנות את הגז

הזה – נפתולים שהם פשוט מביכים. ואז פשוט

אומרים לנו: לא, מצרים זה לא הסיפור, יש

לנו סיפור אחר, זה קפריסין, זה יוון, זה

טורקיה, זה יצוא לאירופה. חברים, כך לא

נראה ניתוח מדיני רציני.

אני רוצה להגיע לצד הביטחוני כי בצד

הביטחוני התמונה היא חד משמעית וצריך

לקבוע את זה. מבחינה ביטחונית אסור לאשר

את המתווה הזה, זה מה שאני השתכנעתי ממנו

בצורה חד משמעית במסגרת הדיונים האלה –

לגמרי הפוך. חברי חברי הכנסת, המתווה הוא

פגיעה בביטחון ישראל, גם לטווח הקצר, גם

לטווח הבינוני וגם לטווח הארוך. בואו

נתחיל לטווח הקצר: המתווה משחרר את

טייקוני הגז מהחובה להתקין צינור נוסף

ממאגר "תמר", זו פגיעה בביטחון ישראל. מי

שלא מבין שמדינת ישראל היום תלויה בצינור

גז לא מבין כלום.

<יואב קיש (הליכוד):>

אתה טוען שאין שיקולים ביטחוניים.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

אני לא הפרעתי לך.

<יואב קיש (הליכוד):>

בסדר, אבל אתה אומר שאין שיקולים

ביטחוניים, עכשיו יש פגיעה? או שכן או שלא.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

זו פגיעה ביטחונית, זו פגיעה ביטחונית.

לטווח הבינוני יש במתווה הזה פגיעה נוספת

בביטחון, כאשר הממשלה מסכימה לדחיית מועד

הפיתוח של מאגר "לווייתן" זה פוגע בביטחון

האנרגטי שלנו לטווח בינוני. במקום שהמאגר

שהתגלה בשנת 2012 יפותח, כפי שהיה צריך, תוך

שלוש שנים, אז היום אנחנו מדברים על 2020,

2021, בלי שום מנגנוני סנקציות על הפרה אם

הטייקונים לא יפתחו את זה במועד. לטווח

הארוך יש כאן פגיעה בביטחון האנרגטי

בצורה חסרת אחריות.

<יואב קיש (הליכוד):>

אתה כל הזמן מדבר על ביטחון, אמרת שאין

שיקולים ביטחוניים, כל הזמן ביטחון.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

חבר הכנסת קיש, בצורה חסרת אחריות מרשים

ייצוא ממאגר "תמר" עוד לפני שמאגר

"לווייתן" מפותח, משחקים ברזרבות הגז של

ישראל בלי לחשוב על הטווח הארוך. אז אני

מבין שאותו דיבור שנאמר בוועדה, שכאילו

נאמר בבדיחות הדעת, מי יודע אם מדינת

ישראל תתקיים בעוד 20 או 30 שנה - - -

<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>

בצמח.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

כן, בוועדת צמח. זה כאילו נאמר שלא

ברצינות, אבל, חברות וחברים, ההחלטה על

היצוא עכשיו היא ממש החלטה לא רצינית.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה, דב.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

נקודה ביטחונית אחרונה שמאוד מאוד היתה

חסרה לנו.

<יואב קיש (הליכוד):>

כמה ביטחון יש לך פה?

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

כל המהלך הזה מקודם בלי הגנות סביבתיות

אמיתיות. קודחים גז עם קונדנסט, עם סכנות

מאוד גדולות סביבתיות, בלי שום לקח ממה

שקרה במפרץ מקסיקו, עם אסון גז שלא תוקן

אחרי שנים רבות וייקח שנים לתקן אותו.

<יואב קיש (הליכוד):>

נפט, שם זה נפט.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

כן, ויש הבדלים, חבר הכנסת קיש, אתה צודק,

מפרץ מקסיקו הוא חלק מהאוקיאנוס האטלנטי,

אנחנו פה בבריכה סגורה, לכן, יש הבדל אבל

כל ההבדלים הם לרעה. הים התיכון הוא אגן

סגור, היציאה שלו לאוקיינוס מאוד

מצומצמת, יכולת ההתנקות שלו יותר קטנה,

אחד; שניים, הקידוחים אצלנו הרבה יותר

עמוקים, ,ultra deep water זה מחייב הרבה יותר

הגנות מאשר עשו במפרץ מקסיקו ולא הרבה

פחות הגנות; ודבר שלישי ואחרון, עם כל

הכבוד, ישראל היא עדיין לא האימפריה

האמריקאית. למשרד להגנת הסביבה יש בסך

הכול איזושהי סירה קטנה אחת שאמורה

להתמודד עם זיהומי ים, אין פה את היכולות

שממשל אובמה יכול היה להעמיד כשקרתה

התקלה במפרץ מקסיקו.

מכל הסיבות האלה, עמיתי חברי הכנסת, אני

אומר שדווקא מתוך השיקול הביטחוני אנחנו

חייבים לדחות את ניסיונו של ראש הממשלה

לאשר באמצעותנו את המתווה הפסול

והבעייתי הזה.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

אתה לא מאשר שום מתווה.

<היו"ר איתן כבל:>

מיקי, בבקשה, ואחריו חבר הכנסת מקלב.

<יואב קיש (הליכוד):>

כמה סיבות ביטחון אלה?

<היו"ר איתן כבל:>

די, יואב, די.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

הוא לא מדבר על ביטחון כמו שלך, הוא מדבר

על ביטחון אנרגטי, ביטחון סוציאלי. אתה,

הראש שלך, בביטחון אחר.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

להזכיר לחברי, חבר הכנסת חנין, אתה לא

מאשר שום מתווה, סך הכול חלה חובת

היוועצות אתך לגבי הפעלת סעיף 52.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

לא, רוצים באמצעותנו לאשר את המתווה.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

לא, אתה לא אמצעי ואתה גם לא מטרה, אתה בסך

הכול יכול לתת עצה בסעיף הרלוונטי, מה שלא

עשית אגב בכל הדברים הארוכים שנשאת כרגע.

תראו, אני רוצה להאמין, חברים, שפה, בין

חברי הוועדה, חברים לאופוזיציה, אני רוצה

להאמין שאין לכם שיקולים פוליטיים; אני

רוצה להאמין שאין לכם פופוליסטיים; אני

רוצה להאמין שכל מה שאמרתם הוא ענייני,

הוא אובייקטיבי ובאמת אני מתקשה להאמין.

זאת אומרת, לי זה נראה שחברי הוועדה

באופוזיציה, על מנת לנגח את ראש הממשלה

ולנגח את הרעיון הקואליציוני להביא

מתווה גז לכנסת, שאמור להיטיב עם הציבור

ואמור לסייע מבחינה ביטחונית-מדינית

למדינה שלנו, מנוגח על ידיכם לא

מהשיקולים הנכונים.

<חיים ילין (יש עתיד):>

כמו שאתה מכיר את החוקים של האופוזיציה

זה בדיוק אותו דבר – זו הדמוקרטיה.

<מיכל רוזין (מרצ):>

חיים, זה לא נכון, הטיעונים הם ענייניים,

זה לא אותו דבר.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

אז נפלת בפח עכשיו, חיים, נפלת בפח.

<היו"ר איתן כבל:>

חיים, די, עזוב, בוא נתקדם.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

נפלת בפח, הרגע אמרת בדיוק את השיקולים

שלכם, השיקולים שלכם הם פוליטיים.

<חיים ילין (יש עתיד):>

גם כשאנחנו צודקים אתה בא ואתה אומר

שאנחנו - - -

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

השיקולים שלכם הם פוליטיים, הם

פופוליסטים, הם לא עניינים.

<היו"ר איתן כבל:>

חיים, אל תענה לו. חבר'ה, אל תענו, תנו לנו

להתקדם.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

לכן זה מחזק, לכן זה מחזק.

<מיכל רוזין (מרצ):>

לא, תוקפים אותנו אז עלינו להגיב.

<היו"ר איתן כבל:>

אוי ואבוי.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

אדוני, תן לי להשלים את דברי.

<היו"ר איתן כבל:>

אני רוצה לתת לך.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

אני דורש ממך שתשמור על זכותי.

<היו"ר איתן כבל:>

אז, אנא, אל תדבר אל החברים, דבר אלי.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

אני רוצה להאמין שחבריך לוועדה פועלים

בצורה הוגנת ולא פועלים משיקולים

פוליטיים, מסתבר שאני כנראה יודע, כמו

שכולנו יודעים, שהשיקולים הם פוליטיים.

<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>

אפשר לחשוב שאתה איזשהו פילוסוף או משהו,

"שיקולים פוליטיים", "שיקולים פוליטיים" –

חרטה.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

אני מדבר אל היושב-ראש.

<היו"ר איתן כבל:>

מיקי, חברים, אנחנו לא בתחרות עכשיו מי

יוציא את המשפט הכי שנון. די, בואו נתקדם.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

מה הקשר לפילוסוף?

<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>

אתה נותן פה ציונים, תגיד מה שאתה רוצה

וזהו.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

מה הקשר לפילוסוף? למה אתה מתעצבן?

<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>

"שיקולים פוליטיים", "שיקולים פוליטיים" –

חאלס, מיקי.

<היו"ר איתן כבל:>

מיקי, בבקשה.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

לא צריך לכעוס, לא מתאים לך לכעוס, אתה

בדרך כלל רגוע.

<היו"ר איתן כבל:>

סוקרטס, נו.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

אתה תומך בראש הממשלה, הבנו.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

לאחר שאמרתי את דברי, שכנראה העירו את

חברי לוועדה, אני רוצה לומר עניינית: יש

שיקולים ביטחוניים, יש שיקולים מדיניים

ויש שיקולים של ביטחון אנרגטי במתווה

הזה, כולנו יודעים אותם. הקשר עם מצרים

וחיזוק מערכת היחסים עם מצרים לא

רלוונטי? חיזוק מערכת היחסים שלנו עם

ירדן לא רלוונטי? חיזוק מערכת היחסים

שלנו עם טורקיה לא רלוונטי? ואי אפשר לדעת

גם לאן זה יוביל אותנו, הרי ברור לכולנו - -

-

<מיכל רוזין (מרצ):>

יש לי רעיון איך תחזק את הקשרים אתם –

תעשה הסכם מדיני עם הפלסטינים, תאמין לי,

עם כולם נחזק את הקשרים.

<היו"ר איתן כבל:>

מיכל, די.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

אנחנו, בליכוד, בוחרים לא להיות שאננים

כמוכם, אנחנו סולדים משאננות יתר ואנחנו

יודעים היטב מי הפרטנר בצד השני וגם ברור

לנו שאין לנו פרטנר.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

הנה הפרטנר.

<מיכל רוזין (מרצ):>

פתאום רוצים קשרים עם טורקיה.

<היו"ר איתן כבל:>

עיסאווי, בבקשה, תן לנו להתקדם עם זה.

<מיכל רוזין (מרצ):>

אין פרטנר, עיסאווי, אין פרטנר.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

אמרו את זה חכמנו: אין לנו על מי להישען

אלא על אבינו שבשמיים. ולכן אני רק רוצה

לומר - - -

<חיים ילין (יש עתיד):>

הלו, הגז מתחת, הוא לא למעלה, הגז למטה.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

השמיים פה של כולם.

<היו"ר איתן כבל:>

עיסאווי, בבקשה, די.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

חברים, לא לכעוס, סך הכול חיזקתי את שמו של

הבורא, לא צריך לכעוס.

<היו"ר איתן כבל:>

עיסאווי, בבקשה, די.

<מיכל רוזין (מרצ):>

זכויות על אלוהים.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

הוא ברא גם אתכם, זה בסדר.

<חיים ילין (יש עתיד):>

`

b

d

|

$

&

(

*

N

P

j

l

n

p

Ž

Ä

Æ

È

.

J

`

b

d

|

”

¨

¼

Ú

ô

&

(

ᬀ(

R

T

l

n

’

Â

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

o(tH

᠀הדיון הוא לא על הבורא - - -

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

תאפשר לי בבקשה להשלים את דברי.

<היו"ר איתן כבל:>

חברים, סליחה, נכנסה עוד תקשורת אז

התעוררתם? תעזבו את זה, תנו לנו שניה, בואו

נסיים.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

מילה לסיום, אדוני?

<היו"ר איתן כבל:>

אני כבר מצפה שתסיים.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

הם לא נותנים לי.

<היו"ר איתן כבל:>

בבקשה.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

לאחר שציינו גם את הנושא של הביטחון

האנרגטי – שאין שאלה שהוא חשוב לביטחונה

ולשיקולים המדיניים של מדינת ישראל –

אני לא רוצה אפילו להיכנס לשיקולים

הכלכליים, כי ברור לכולם וכולם תמימי

דעים שמבחינה כלכלית המדינה תרוויח מזה

הרבה מאוד כסף, אבל אני מדבר רק על

השיקולים המדיניים-ביטחוניים שזו מהות

העניין. אחרי כל אלו אנחנו נבוא ונאמר

לציבור: הצלחנו להצביע נגד, הצלחנו

להראות לראש הממשלה שאין לו רוב באחת

הוועדות בכנסת. אבל אני לא רוצה לקלקל את

החגיגה. ראש הממשלה לא חייב להקשיב

להיוועצות הזאת, הוא לא חייב לקבל את

ההצעה – שהיא, דרך אגב, לא תהיה רוב

הוועדה, היא לא תהיה הרוב המוחלט שלה, היא

תהיה על חודו של קול, היא תוכרע פה היום על

חודו של קול. ראש הממשלה יוכל לקבל את

העמדה של שישה שיצביעו נגד הרעיון שיגיד

לו לא לקבל את העצה ובסוף הוא כנראה יעשה

את זה מהסיבה הפשוטה ששיקוליו תמיד יהיו

טובת עם ישראל ולא שיקולים פוליטיים.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה, מיקי.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

משפט אחרון לסיכום.

<היו"ר איתן כבל:>

משפט אחרון, בבקשה.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

אני רק רוצה לבקש מאדוני שבמידה והוא

קיבל החלטה לעשות הצבעה, מהי העצה, האם

לאשר את המתווה כפי שהוא בהתאם לסעיף 52 או

לא? אני דורש מאדוני שיעשה הצבעה גם על

הודעת הסיכום כי אני סבור שלא יכול להיות

שאתה תעשה היום הצבעה על נושא מסוים

ובנושא אחר תכפה עלינו, חברי הוועדה,

להסכים עליו. יכול להיות שאנחנו לא

מסכימים על הודעת הסיכום, יכול להיות

שהיא לא מקובלת עלינו. אני מציע שאם כבר

החלטת לקיים הצבעה, קיים אותה גם על הודעת

הסיכום וגם על זה או שלא תקיים הצבעה

בכלל. תודה רבה.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה אדוני. אני רק רוצה לומר, מיקי, אני

כבר לא יודע איך לומר את זה, פתחנו ואמרנו

את העניין הזה: ההצבעה היום היא על – אני

מבין שאתה לא מסכים עם הניסוח של חבריך

יואב קיש, כי יואב קיש שאל אותי בצורה

מפורשת והתחייבתי באופן מפורש, אני לא

עושה מחטף, ההצבעה היא אחת. דברי הסיכום,

כפי שהונחו פה בפני החברים – מי שירצה

להצטרף אליהם מוזמן; הדברים, כפי שאני

אביא אותם – מי שירצה להצטרף אליהם

מוזמן, וזה לא יעשה בצורת מחטף.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

בוא נציין מי מסכים עם דברי הסיכום ומי

לא, זה גם לגיטימי. בואו נציין מבין חברי

הוועדה מי מסכים על דברי הסיכום ומי לא

מסכים.

<היו"ר איתן כבל:>

אמרתי, אין בעיה.

<יואב קיש (הליכוד):>

עוד לא ראית את דברי הסיכום.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

כשנראה אותם.

<היו"ר איתן כבל:>

ברור, מיקי, אמרתי את זה, מיקי.

חבר הכנסת מקלב, ואנחנו עוברים אחר כך

לסבב של חברי כנסת שאינם חברי הוועדה,

הראשונה תהיה חברת הכנסת שלי יחימוביץ,

אחרי חבר הכנסת מקלב. בבקשה.

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, תרשה לי לא

להתחיל בעמדתי, אלא, מכיוון שאנחנו

נמצאים בישיבה לכאורה מסכמת, בכל אופן

ישבנו מספר לא מבוטל של ישיבות, אני חושב

שמגיעות לך גם כמה מילות הערכה לסיכום על

אופן הדיון במתווה הגז, על המקצועיות, על

העמקה בנושאים, על הענייניות וגם על

השוויוניות בשיח. אני חושב שיש גם תועלת

– לא משנה מה תהיינה תוצאות ההצבעה –

בעצם קיום הדיונים שהיו פה כי באופן

אמיתי כל הדברים בנוגע למתווה הגז הונחו

על השולחן, עם ישראל היום יודע במה מדובר.

אני חושב שהעלית את קרנה של הוועדה ואת

קרנה של הכנסת, אני לא חושב שיש פרלמנט

בעולם שהיה דן יותר טוב מזה על מתווה כזה

ועל זה מגיעות לך מחמאות. רציתי להגיד

בהשאלה: כהגה ביד המלח, ברצותו אוחז

וברצותו שילח, תרתי משמע – אולי יש כאלה

חברים שיגידו: כיריעה ביד הרוקם, ברצותו

מיישר וברצותו מעקם, אבל אני חושב ששני

הדברים היו נכונים.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה.

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

אני חושב שמגיעה גם מילה לחברי הכנסת,

כולם, חברי הוועדה ואלה שלא, תמיד היתה

נוכחות מאוד מאוד גדולה, זו לא היתה ועדה

שהיושב-ראש ישב לבד, גם בימים שהם לא ימי

כנסת, גם בימי א' בבוקר וגם בשעות הערב.

וגם מילה אחת לליכוד, אני רוצה להגיד לכם

שגם אתם, חברי הליכוד, חברי כנסת חדשים,

עמדתם פה במשימה, התמדתם, הגנתם. כחבר

כנסת ותיק, אני לא חושב שזה דבר כל כך מובן

מאליו, בשנים האחרונות לא זכינו לראות את

הליכוד בדיוני ועדות באופן שאתם עמדתם

והייתם פה.

<יואב קיש (הליכוד):>

לא היו מספיק ח"כים, עכשיו יש.

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

אני לא יודע אם אתם יותר ח"כים, אולי עוד

אחד או שניים, אני חושב שצריך להגיד מילה

טובה וזה מגיע.

עכשיו אעבור לעמדתי בעניין הזה. שני

דברים מרכזיים הפריעו לי: קודם כל,

בדיונים היתה חלוקה מאוד ברורה – אני

חושב ששלי אמרה את זה, זה צוטט בשמך, יכול

להיות שזה נכון שאת אמרת את זה – היו כאן

שתי עמדות קבועות: עמדת אנשי המקצוע

שהיום מכהנים בתפקיד – כולם תמכו, ועמדת

כל אנשי המקצוע "לשעברים", כאלה שהתעסקו

בעניין הזה – כולם התנגדו למתווה. החלוקה

הזאת היתה חלוקה מאוד חדשה, שזה גם קצת

אומר דרשני. הפריע לי גם, אני אומר בינינו,

עם כל המחמאות, שאנחנו התחלנו לדבר

בישיבות האחרונות על הבג"ץ ולא כל כך

לעניין. התחלנו לדבר על משפטים ואמירות

איך ישתמשו בבג"ץ וכו'. גם הדיון הזה, עם

הצבעות ולא הצבעות, אנחנו כבר לא מדברים

כנסת, מדברים בג"ץ. זה דבר שצריך להפריע

לנו ואני חושב שזה לא ראוי. אנחנו צריכים

לחזק את הכנסת ולא לחזק את העמדה לבג"ץ.

ממש לא השתכנעתי מכול הנימוקים, לא

הביטחוניים ולא המדיניים. הציגו לנו

דברים שאנחנו ידענו מראש כמה חשיבות יש

להם אבל לא הציגו לנו מה יקרה אם זה לא

יהיה, כמה זה יפגע ואם לא נוכל להתמודד. לא

באו ואמרו לנו מה יקרה אם אנחנו לא נעשה

את מתווה הגז, אם לא נוכל לשקם, לא נוכל

לעבור על זה ולא נוכל להתמודד עם מערכת

היחסים עם ארצות הברית, או לא משנה עם מי,

אם לא נקיים את המתווה או לא נממש את

המתווה. דיברו אתנו כמה חשוב, גם כולנו

יודעים מה ההסכם, על הכסף וכו', אבל לא

דיברו מה יקרה מהצד השני וזה הדבר המרכזי

שהיה צריך להיות כשרוצים להפעיל את סעיף

52. לא מה שיקרה ולמה זה חשוב, אלא מה יהיה

כשזה לא יקרה וכמה נזק יהיה שלא נוכל

להתמודד ולהתגבר עליו.

עכשיו עמדתי לגבי מתווה הגז עצמו, לא לגבי

סעיף 52. בסופו של דבר, אי אפשר להגיד שיש

כאן הערכות מדויקות, לא הציגו פה הערכות

ועמדות מקצועיות אחידות. גם אי אפשר

להעמיד הערכות היום. אחד הדוברים אמר –

אני לא זוכר אם זה היה ממשרד החוץ או

מהמל"ל – הפלת מטוס אחד רוסי על ידי

הטורקים ותראו איזה השלכות: 8 מיליון

תיירים, 5-6 מיליארד הסכמי סחר והכול הולך.

אלה דברים כל כך משתנים שאי אפשר לעשות

הערכות ברמות האלה. לכן, יש שקלול של כל

הצדדים בעניין הזה כשאני בא עכשיו להציע

לתמוך במתווה הגז או לא. בציר הזמן הזה,

בתהליך שאנחנו כבר נמצאים, בהסכמים

קיימים, עם כל מה שאמרו כאן – אני לא

אחזור על זה – אז אני תומך במתווה. אבל,

לצערי, וגם כרע במיעוטו, פירוש התמיכה

היום במתווה הוא גם תמיכה בסעיף 52, אז אני

אתמוך בסעיף 52 כדי לקיים ולהמשיך את

המתווה. זאת הסיבה שאני גם חתמתי לך,

אדוני היושב-ראש, על המסמך שחתמו כאן.

תודה.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה.

אחריה – יעל כהן-פארן.

<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>

לא אדבר על כל המתווה, כי יכולתי לדבר כמה

שעות ברציפות, אלא באמת רק על סעיף 52. אבל

אני כן רוצה להעיר הערה מקדמית בדבר

החלוקה הפוליטית. יש נושאים שבהם אנחנו

חלוקים אידאולוגית לימין ושמאל,

לסוציאל-דמוקרטיים וניאו-ליברלים, זה לא

הנושא. זה נושא שלא חוצה אותנו פוליטית.

ולראייה, בפאזות קודמות של מאבקים דומים

מצאתי את עצמי במאבק הזה עם מי שמכהן היום

כנשיא המדינה רובי ריבלין איש הליכוד; עם

כרמל שאמה שהיה יו"ר ועדת הכלכלה מטעם

הליכוד; עם אנשי יהדות התורה; עם אנשי ש"ס.

ולכן, אני חושבת ש"ההאשמה", במירכאות

כפולות ומכופלות, כאילו יש כאן מניעים

שהם מפלגתיים או פוליטיים היא פשוט אינה

נכונה. וכשהובל מהלך נכון בידי מי שהיה שר

האוצר יובל שטייניץ, למרות שהיינו

באופוזיציה, צעדנו אתו יד ביד כנגד

גורמים אחרים וחיזקנו אותו. ולכן,

ההתנגדות למתווה ול-52 שמאפשר את הפעלת

המתווה – ואני אומרת את זה בידיים נקיות

לחלוטין – היא עניינית והיא לטובת אזרחי

מדינת ישראל.

יש לי חמש הערות על סעיף 52. השורה התחתונה

היא שמדובר בהפעלה מלאכותית של הסעיף,

שלא לומר שקרית; היא צצה בדקה התשעים

כשהתברר שאי-אפשר לכפות הר כגיגית על

הממונה על ההגבלים העסקיים; היא לא עלתה

קודם שעה שהיה ניסיון להגיע למתווה שהוא

יותר פרופורציונלי ביחס בין המדינה ובין

חברות הגז; והוא נשלף במפתיע ובאופן

מלאכותי. וראינו את זה חוזר כחוט השני,

שמענו את זה גם אצל יוסי כהן, ושמענו את זה

גם אצל אבי ליכט, ושמענו את זה גם אצל ראש

הממשלה עצמו.

וכאן אעשה משהו שאני לא נוהגת לעשות בדרך

כלל. אני רוצה לקרוא דברים שכתב עוזרי

לשעבר תומר קרמרמן על הדברים האלה, והוא

סיכם את זה היטב: "רק אחרי שעתיים של

בדיחות ומריחות, בתגובה לשאלה של יוסי

יונה על השיקולים הביטחוניים שעומדים

בבסיס הפעלת סעיף הפטור, הודה נתניהו

שהעניין הביטחוני הוא לא העיקר, אלא פשוט

"מה שהחוק מאפשר". "מבחינתו הוא העברת

המתווה "האופטימלי" בגלל שיקולים

אנרגטיים וכלכליים, ולא משיקולי ביטחון.

או במלים אחרות, אם חוק ההגבלים העסקיים

היה מאפשר מתן פטור משיקולים, נניח,

קולינריים אז משרד האנרגיה היה מנפיק

חוות דעת מאייל שני על הבשרניות של שוק

הגז המצרי, ונתניהו היה מגיע לוועדה עם

סיר פוייקה".

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

אמר תומר קרמרמן, כמובן.

<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>

כן.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

לא ראש הממשלה.

<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>

כן, אני מצטטת אנשים מוכשרים, אזרחי מדינת

ישראל.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

זה מה שתומר אמר.

<היו"ר איתן כבל:>

היא אמרה שהיא ציטטה.

<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>

אתה לא שמעת אותי? כי חשבתי שאמרתי את

הדברים. אתה חוזר על דברים?

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

כאילו זה נראה שתומר אומר שראש הממשלה

אמר את זה.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

הוא לקח את מה שאמר ראש הממשלה.

<היו"ר איתן כבל:>

חבר'ה, נו.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

אם תומר אמר או ראש הממשלה אמר זה שני

דברים שונים.

<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>

אני חושבת שכולם הבינו, ואני חושבת שאתה

סתם רוצה להפריע לי.

<יוסי יונה (המחנה הציוני):>

נכון.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

לא נכון.

<היו"ר איתן כבל:>

מיקי, העניין ברור.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

מטעמים פוליטיים.

<היו"ר איתן כבל:>

אני מבקש לא להפריע.

<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>

הערה שנייה. אנחנו לא יכולים להתעלם מזה

שעובדתית בסיס הנימוק להפעלת 52 בכל

המסמכים שהוצגו לפנינו בכל גרסאותיהם

היה מושתת על היחסים האסטרטגיים עם

מצרים, זאת עובדה, אף אחד לא הכחיש את זה.

<יואב קיש (הליכוד):>

למה? דיברו גם על הפלסטינים וגם על ירדן,

זה לא נכון.

<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>

אוי, קיש, קיש.

<היו"ר איתן כבל:>

יואב, יואב קיש.

<יואב קיש (הליכוד):>

את טועה. את מטעה את הפורום.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

ופתאום צץ ארדואן.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

ופתאום - - -

<יואב קיש (הליכוד):>

- - -

<היו"ר איתן כבל:>

שוב אתם מפריעים. סליחה, עיסאווי, יואב.

<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>

אבל השגריר באו"ם כבר נתפס, חלאס לך ללקק,

הוא נתפס.

<היו"ר איתן כבל:>

מיקי, די, די, נו, באמת. בבקשה, שלי.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

מה אמרת על השגריר?

<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>

שהג'וב הזה תפוס, שילקק במקום אחר.

<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>

נראה לך שבגלל זה הוא קיבל את זה?

<היו"ר איתן כבל:>

מיקי, די. מיקי מכלוף. בבקשה.

<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>

סעיף מצרים היה בבסיס חוות הדעת, שתכף

אתייחס אליהן, כשהיה ברור לכל בר-דעת שמה

שיש במאגר "תמר" מספיק ל-15 השנים הבאות גם

לרשות הפלסטינית וגם לירדן. לפיכך,

"לווייתן" יוחס למצרים, לפיכך היחסים

האסטרטגיים היו בבסיס הנימוקים.

<היו"ר איתן כבל:>

לא הייתה מחלוקת.

<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>

לא הייתה מחלוקת על זה, אבל הנימוק המצרי

קרס כמגדל קלפים. פעם אחת הוא קרס כשהתגלה

שדה "זור", ומייד אחר כך התגלו סימנים

לשדות נוספים שהוכיחו למעלה מכל ספק

שמצרים לא זקוקה לגז שלנו. פעם שנייה הוא

קרס כמגדל קלפים כשהוכח שמצרים, לא רק

שהיא לא זקוקה לגז שלנו, אלא שגם אם נתחנן

על ארבע היא לא רוצה בכלל לייבא מאתנו.

ובאותה הודעה מאוד מקוממת, לטעמי, של שר

הנפט המצרי, שבגלל איזו בוררות

בין-לאומית בכלל הם כבר לא צריכים את הגז.

לכן, בסיס העובדות והנתונים קרס.

ולפיכך, סעיף 52, אני חושבת שהיושר

האינטלקטואלי – גם שאלתי את זה את ראש

הממשלה והוא לא השיב לי, לצערי – חייב את

ראש הממשלה לעדכן לפחות את חוות הדעת או

לפחות לעשות עיון מחודש ענייני בנתונים

החדשים שהתגלו לנו, שבעצם אידו לחלוטין

והפכו לחסרת שחר את כל חוות הדעת

הביטחונית שנסמכה על מצרים.

שלוש, אני חושבת, אדוני היושב-ראש,

שלהמלצה של ועדת הכלכלה צריך לייחס

משמעות מרחיקת לכת, וראש הממשלה צריך

להתייחס אליה ברצינות רבה מאוד מאוד, בין

היתר בגלל האופן שבו היא נוהלה על-ידך.

היא נוהלה בצורה מאוד רצינית, מאוד

מקצועית. היה מאוד קל לגלוש בוועדה הזאת

לעימותים סתמיים של חילופי מהלומות שהיו

הופכים לקרקס אחד גדול, זה לא קרה, ואני

יודעת כמה קשה היה לדאוג שזה לא יקרה.

ומהעובדה הפשוטה שחברי ועדת הכלכלה היום

יודעים יותר על כל מה שקשור להפעלת סעיף 52

ולמתווה יותר מכל חבר אחד בממשלה. זה פשוט

אבסורד.

<היו"ר איתן כבל:>

נכון.

<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>

לכן, לעמדה הפרלמנטרית של הוועדה יש גם

משקל מקצועי מאוד מאוד ע

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]