פרוטוקול מספר 128, ועדת הכלכלה, 31/12/2015

הכנסת העשרים

מושב שני

<פרוטוקול מס' 128>

מישיבת ועדת הכלכלה

יום חמישי, י"ט בטבת התשע"ו (31 בדצמבר 2015),

שעה 10:00

<סדר היום:>

<הליכי הקמת תאגיד השידור הציבורי

הישראלי>

נכחו:

<חברי הוועדה:>

איתן כבל – היו"ר

יוסי יונה

אורי מקלב

איילת נחמיאס ורבין

רועי פולקמן

חברי הכנסת:

ישראל אייכלר

<מוזמנים:>

ניר ברקת – ראש עיריית ירושלים

אביתר אלעד – דובר עיריית ירושלים,

עיריית ירושלים

ניר ברקת – ראש העיר, עיריית ירושלים

מיכל שלם – ראש הסגל, עיריית ירושלים

עו"ד סיגל יעקבי – סגנית האפוטרופוס

הכללי והכונס הרשמי, האפוטרופוס הכללי

עו"ד בן-ציון פיגלסון – עוזר בכיר

לאפוטרופוס הכללי, האפוטרופוס הכללי

שלמה פילבר – מנכ"ל, משרד התקשורת

רן שיטרית – ראש מטה השר, משרד התקשורת

אבינועם רוזנבאום – יועץ למנכ"ל, משרד

התקשורת

אסף וסרצוג – רפרנט תקשורת ותיירות

באג"ת, משרד האוצר

דניאל פרג – רפרנטית, החשב הכללי

אלידור בליטנר – עוזרת ראשית ייעוץ

וחקיקה, משרד המשפטים

מוריה חלמיש – משרד ירושלים ומורשת

אלי בבא – מנהל הערוץ הראשון, רשות

השידור

ברי בר ציון – המנהל המיוחד, רשות השידור

רונית בראון-קנים – משנה למנכ"ל, רשות

השידור

אפרים פיטל – מבקר פנים, רשות השידור

אליעזר וחנונו – מבקר פנים מוסמך, רשות

השידור

רן היילפרן – סמנכ"ל כספים תאגיד השידור

הישראלי, רשות השידור

נורית אליהו – מלבישה, רשות השידור

שמעון אלקבץ – עורך ראשי, רשות השידור

בילי סגל גזליוס – מנהלת ארכיון הסרטים,

רשות השידור

עו"ד מרסיה צוגמן – יועצת משפטית, רשות

השידור

אחיה גינוסר – יו"ר האגודה, אגודת

העיתונאים

ישעיהו קומורניק – חבר הנהלת האגודה,

אגודת העיתונאים

משה שגב – יו"ר ועד הנדסה ערוץ 1, רשות

השידור

תמנה עורב – יו"ר ועד האקדמאים, רשות

השידור

משה זמיר – נציג העובדים רשת מורשת, רשות

השידור

זיקי יעקבי – סגן יו"ר ועד עיתונות הפקה

ערוץ 1, רשות השידור

רונן ששון – ועד טכנאים רדיו, רשות

השידור

מירי אדרי – יו"ר ועד משולב מטה, רשות

השידור

משה לוי – ועד טכנאים רדיו, רשות השידור

אברהם חיים – יו"ר וועד הפעולה, רשות

השידור

יהודית גיאת – ועד משולב רדיו, רשות

השידור

אורי קינג – ועד משולב גבייה, רשות

השידור

רותם אברוצקי – יו"ר, אגודת העיתונאים

תל-אביב

יאיר טרצ'יצקי – יו"ר, ארגון העיתונאים

ליאור עמית – יו"ר, איגוד התסריטאים

מיקי קליין – יו"ר ועד עיתונאים

וטלוויזיה

נגה בריינס – מנכ״ל, איגוד העורכים

אמיר פיינגולד – מפיק עצמאי

עפרה אייבר – אחראית קידום יצירה

ישראלית, איגוד המפיקים לקולנוע

ולטלוויזיה

עו"ד ליאור תמאם – מנכ"ל איגוד תסריטאי

הקולנוע והטלוויזיה בישראל

חגית רייכל – מנכ"לית אחראית על היצירה

המקורית, איגוד במאי הקולנוע

יריב מוזר – חבר הנהלה, פורום היוצרים

הדוקומנטריים

ענת אסולין – יו"ר איגוד המפיקים לקולנוע

וטלוויזיה

לירן עצמור – חבר פורום היוצרים

הדוקומנטריים

לילך גבאי שזר – יו"ר ועד הנדסאים, ועד

עובדי הטלוויזיה החינוכית

אייל ברגר – מנהל מחוז ירושלים בהסתדרות

המח"ר, ההסתדרות הכללית החדשה

דורון אדר – מזכיר איגוד מקצועי

בהסתדרות המח"ר, ההסתדרות הכללית החדשה

מוטי אברהם – הסתדרות ההנדסאים ירושלים

עו"ד אביגדור דנן – יועץ משפטי,

הטלוויזיה החינוכית

אלדד קובלנץ – המנכ"ל הזמני, תאגיד

השידור הציבורי הישראלי

אריה גולן – שדר רדיו

נתנאל גולדפינגר – מנכ"ל, האגודה לזכות

הציבור לדעת

אורלי ארז – פעילה, המשמר החברתי

<ייעוץ משפטי: >

אתי בנדלר

<מנהלת הוועדה:>

לאה ורון

<רישום פרלמנטרי:>

"חבר המתרגמים"

הדר אביב

<הליכי הקמת תאגיד השידור הציבורי

הישראלי>

<היו"ר איתן כבל:>

בוקר טוב לכולם, היום יום חמישי, למי שלא

שם לב. אדוני ראש עיריית ירושלים, חברי,

ובאמת חברי, מעבר לכל פוליטיקה, ניר ברקת,

מנכ"ל משרד התקשורת, תודה, תודה כפולה

גם על אתמול. אני מציין לשבח את העבודה

המשותפת בינינו בכלל. אני מגלה אותך,

לאט-לאט. גברתי מנהלת הוועדה, גברתי

היועצת המשפטית, רשמת פרלמנטרית, אורחים

נכבדים, חברי וחברותי חברי הכנסת.

אני יודע, ועדת הכלכלה עובדת סביב השעון

ואני מודה קודם כל לחברי, בוודאי אלה

שמקפידים. זה לא עניין של מה בכך. וכפי

שהתחייבתי להיות  לגמרי על הנושא של רשות

השידור הציבורי, אני לא רוצה להפריז, לא

רוצה לדבר גבוהה-גבוהה על החשיבות שאני

רואה בהצלחת השידור הציבורי, והדרך

הארוכה שאני הולך בה, בעניין הזה. זה דיון

שני בתוך פחות מעשרה ימים, כדי שנדע באיזו

דרך אנחנו הולכים.

היום, אנחנו בעיקר נעסוק מול אלדד

קובלנץ, ובמה שתלוי בי אני אעשה הכול לתת

לו את כל הרוח הגבית להצלחתו, כי אני

אישית מאמין בו וליכולותיו. אבל כפי שגם

שוחחנו בטרם נפתחה הישיבה, היתה לנו

פגישה, הכול, אבל הכול, חייב להיעשות

בצורה הכי שקופה, הכי ברורה.

אחת הנקודות המרכזיות שמונחות כאן

לפתחנו, זה שהעובדים, בוודאי אלה שעוד יש

להם ציפיות להיות חלק מהמערכת על-פי

הסיכומים ועל-פי החוק, לא ימצאו את עצמם

כל התקופה כאילו אנחנו בין כסה לעשור,

בין שמיים לארץ. לא יהיה. אנחנו נמצא את

הדרך, לאלתר, אני אומר זאת, כדי

שאנשים ידעו איך לכלכל את מעשיהם וכל אחד

ידע איפה הוא נמצא.

אי אפשר – אני אומר זאת בצורה הכי ישרה,

שיח של בני-אדם, פשוט, שיח של בני-אדם – אף

אחד לא רוצה לראות, לא את אבא שלו, לא את

אימא שלו, לא את אחיו, לא את אחותו, הולך

לישון כשהוא לא יודע מה יוליד יום. אני

אומר זאת, זה לא בבית-ספרי. אני אומר זאת

לא כתפיסת עולם כלכלית כזו, אלא כבן-אדם,

למען השם, כבני-אדם. הכי פשוט, הכי בסיסי,

הכי לא מדבר גבוהה-גבוהה.

וגם דיברנו על העניין הזה. דיברנו גם על

העניין של המכרזים. גם שוחחתי עם

יושב-ראש ההסתדרות שהוא בא בדברים, מאוד

צפוף, עם מנכ"ל משרד התקשורת, גם בכל הנוגע

למועדי סגירת המכרזים, וכבר יש הסכמה.

ואני אתן אחר-כך לאלדד לציין ולהציג שזה

כבר בוצע, לפחות בתהליך הזה. ואיך אנחנו

גורמים לכך שבסוף-בסוף, במבצע שלא היה

כמותו, לדעתי – ואלדד, כולנו צריכים

להתגייס לעזור לך, אבל חובתך לעזור גם

לנו. פעמיים. פעם אחת לשים את כל הדברים

בצורה הישרה, והכול בשקיפות. הכול, הכול,

בשקיפות מלאה. זאת לא ועדה פה בכנסת, אלא

שקיפות של בני-אדם.

ברשותכם, אני רוצה להתחיל בנושא הראשון,

לפני שאנחנו צוללים. ואני אתן למנכ"ל,

אלדד, להתייחס לכל הדברים. ברשותכם, אני

לא רוצה לעכב את ראש העיר ירושלים, ואני

רוצה לפתוח בנושא שהוא לכאורה צדדי, אבל

יש לו משמעות מאוד גדולה, זה האם זה "קול

ישראל מירושלים". ויש לזה משמעות

מאוד-מאוד חשובה. גם נשיא המדינה אמר את

דברו, ומי שזוכר ויצא לו להאזין יותר מפעם

אחת, הוא מתחיל את דבריו ומציין שהוא מדבר

מירושלים.

אני גם אמרתי אתמול לראש העירייה, שיעשה

לי טובה – זה שאנחנו יודעים שצריך לשדר

מירושלים, בסדר. אבל גם בואו נדבר על

פתרונות מעשיים. ולהגיד, זה ל מספיק.

שלפחות נדע, ואם כן, שיהיה לנו לו"ז תחום,

סגור, על כל המשתמע מכך. אם רוממה כן, אז

למה כן. אם לא, אז למה לא. כדי שנדע בדיוק

איפה אנחנו עומדים.

בבקשה,אדוני.

<ניר ברקת:>

תודה, יקירי, חברי, חבר הכנסת איתן כבל,

יושב-ראש הוועדה. חברי הכנסת, מכובדי, אני

חייב לומר לכם שזה אחד הימים הקשים בחיי

היום. הבוקר אספתי את 400 המנהלים הבכירים

בעיריית ירושלים, ושיתפתי אותם שאנחנו

בתהליך וממחר אנחנו מתחילים אחד חלקי 12

עם פער תקציבי לעיר ירושלים, של 205

מיליוני שקלים. המשמעות היא, תעשו חשבון,

סדר גודל של 3,000 עובדים שהתחלנו בתהליך

פיטורים.

170 עובדי הניקיון הזמניים שלנו, שבתקן

זמני, היום שלחנו להם מכתבים, והודענו לכל

הגופים שאנחנו מחויבים להגיש תקציב

מאוזן. אין לנו שיח עם משרד האוצר. אני לא

יודע להסביר מדוע. אבל זה אחד מהימים

הקשים שלי, באופן אישי, בחיים שלי.

אני חייב לומר שהעיר שלנו עברה בשנה

האחרונה 50 פיגועים. 50 פיגועים. ופעם אחר

פעם אנחנו צריכים לבוא למשכן הזה ולבקש

טובה לחזק את ירושלים. אנחנו צריכים לבקש

מהמשכן הזה, בבקשה, תשמרו על ירושלים?

בבקשה, תעזרו לנו?

אתמול, לשמחתי הרבה, העבירה ממשלת ישראל

סיוע 15 מיליארד שקל ליישובים הערביים.

אני מברך על כך, למרות שירושלים היא העיר

הערבייה הגדולה במדינת ישראל, עם 300,000

ערבים, לא נהנית בצורה מהותית מהסיוע הזה.

אבל אנחנו יום אחרי יום צריכים לבוא

ולדרוש דרישה של מה שכולנו נשבענו

בחתונה, רובנו, היהודים: "אם אשכחך

ירושלים"?

בעניין רשות השידור, עמלנו קשה מאוד

להביא את "ערוץ 10" לירושלים, וחידדנו את

החוק, וביום הקשה הזה אני צריך לבוא לפה

ולנסות לשכנע למה ירושלים היא המיקום של

רשות השידור? תגידו, אתם מבינים איפה

אנחנו חיים היום?

עזבו את החוק, עזבו את החשיבות של העיר, את

החשיבות של המשפט: "קול ישראל מירושלים",

עזבו אותו רגע בצד. איך הפקידוּת מעלה

בדעתה בכלל אפשרות שזה לא יהיה לפתרונות?

אפילו פתרונות זמניים, כשברור לכולם שאין

פתרונות זמניים במדינת ישראל. אני לא

מכיר פתרונות זמניים.

ישבתי בשבועות האחרונים גם עם השר אלקין,

והרשות לפיתוח ירושלים שעומדת לרשות

התהליך הזה, ואנחנו בקשר מאחורי הקלעים

עד עכשיו, כי אני פשוט לא מאמין שאנחנו

צריכים להגיע לדיון כזה בכלל. אני לא

מאמין.

אין בעיה של פתרונות בירושלים, באחריות.

ברגע שתתקבל החלטה שזה ירושלים, אז יש שתי

חלופות עקרוניות: חלופה עקרונית אחת,

נשארים במיקום הקיים, מתעכבים טיפה

ומוצאים פתרונות קבע. חלופה שנייה, אם

רוצים פתרונות זמניים – אולפן אנחנו

יודעים להרים תוך 48 שעות, אולפן שקוף,

אולפן פה, אולפן שם, אין בעיה של אולפנים.

הרשות לפיתוח ירושלים, בהינתן שהחברים

יבקשו, תוך חודש-חודשיים, מה שתרצו,

מוציאים במיקור חוץ לקבלנים פרטיים,

בונים לכם מה שתרצו. זה בעיית חשק, זה

בעיית חשיבות. ברגע שהחברים יבינו את

החשיבות, הדיון של המיקום הוא "נון-אישיו".

אז יכול להיות שזה יעלה שניים-שלושה

שקלים. אבל אני לא חושב שירושלים למכירה,

למיטב זכרוני. אדוני יושב-ראש הוועדה, זה

רק עניין של מוטיבציה והחשיבות של

ירושלים. אני קצת מתבייש שאני צריך לבוא

לפה למשכן ולהזכיר לכולם את הנושא הזה.

בכל אופן, הרשות לפיתוח ירושלים שנמצאים

כאן ילוו את התהליך הזה. אין שום בעיה

למצוא פתרונות. ישבתי איתם אתמול כי

ביקשת ממני. ואני רואה שיש מקומות בסמוך

ל-, אנחנו יודעים שיש עוד כמה פתרונות. אני

לא אלאה אתכם במיקומים הנקודתיים, ואני

גם לא בטוח שהוועדה צריכה להתעסק עם

המיקום הסופי. בשביל זה יש פקידוּת,

שבמקום להסביר למה יש להם תירוצים ולחסוך

שני שקלים, שימצאו פתרונות, ואנחנו נסייע

להם. אני מתחייב שאם ירצו, יש לנו דרך

למצוא את הפתרונות, והרשות, והשר אלקין,

כולם יודעים – יש לנו פתרונות.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה, אדוני ראש העיר. אלדד קובלנץ, בבקשה.

אני רוצה רק התייחסות לעניין הזה. אדוני

המנכ"ל, אם ירצה, יוסיף, ונתקדם.

<אלדד קובלנץ:>

שלום לכולכם. אני מסכים עם כבוד ראש העיר.

אין בכלל שאלה. לי מאוד קל בסיטואציה הזאת

כי אני ירושלמי. מבחינתי, תאגיד השידור

הציבורי צריך להיות בירושלים. ולא רק

שהוא צריך להיות בירושלים – מבחינתי,

צריך להתייחס לתאגיד השידור הציבורי

הישראלי כמו שמתייחסים לבית-המפשט

העליון ולספרייה הלאומית. ובזה אפשר

ללמוד קצת מהבריטים על איך הם מתייחסים

לבית השידור שלהם, ה-BBC, של הקצאת קרקע –

אנחנו נדבר בהמשך גם על תוכן ועל ערכים.

אז מבחינת ההשקעה והחשיבות שהמדינה

נותנת לשידור ציבורי, מבחינתי, זה צריך

להיות סמל שצריך להיות ממוקם בירושלים.

אני לא אומר את זה כמליצה. אני באמת מאמין

בזה.

בצד השני של הדבר הזה נקבע חוק. יש תאריך

יעד שהוא ה-1 באפריל 2016, שגם במונחים של

שוק פרטי, זה מבצע שהוא בין מופרך

לבלתי-אפשרי.

<ניר ברקת:>

תשנה את זה. מה אתה רוצה לשנות, את חוק

ירושלים או את החוק הזה? אתה יכול לשנות

שלא חייבים בירושלים, ואתה יכול להחליט

שמשנים את התאריך. תחליטו איזה חוק - - -

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

זה לא בידיים שלו, אבל זה נכון. זה לא

בידיים שלך, אלדד.

<היו"ר איתן כבל:>

אני מציע שניתן לו, קודם כל, שיציג את

הדברים כמו שהם, ואת הדילמות.

<אלדד קובלנץ:>

ושוב, זה באמת דילמה. וכמו שאמרת, אני

פקיד. אני קיבלתי משימה ואני צריך לעשות

אותה הכי טוב שאפשר בהינתן כל סך

האילוצים הקיימים. ולפעמים, גם במתמטיקה

יש משוואות שאין להן פתרון.

במשך יותר משנה – לדעתי, משעבר החוק

המקורי בסתיו 2014 נעשה תהליך שהיו שותפים

בו: משרד התקשורת, לדעתי, גם הרשות לפיתוח

ירושלים היתה בסיבוב הזה, וגם עיריית

ירושלים, ושתי חברות ייעוץ כלכליות

שסיקרו את ירושלים אבן אחר אבן. ויש דוח

מפורט, והעברנו אותו לכבוד יושב-ראש

הוועדה.

אתם חייבים להבין – תאגיד השידור הוא לא

שטח שדורש אך ורק משרדים וחלל שיושבים בו

אנשים. לגוף שידור יש מפרט מאוד-מאוד

ייחודי שדורש גם אולפנים, תקרות גבוהות - -

-

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

14 אולמות ארכיון, אלדד.

<אלדד קובלנץ:>

בסדר. ומה שהתגלה לאחר העבודה המסובכת

הזאת, שגם תוּקפה, גם אחרי שאני התמניתי

לתפקיד המנכ"ל הזמני, עשינו את הסיבוב הזה

עוד פעם ועוד פעם, כי רצינו להיות מיושרים

עם עצמנו שעשינו כל מה שניתן. הצרכים של

התאגיד הזה, אני אגיד את בקיצור – אומנם

זה טיפה מהעולם הפקידותי – זה 8,000 עד 10,000

מ"ר, עם נגישות גובהה, עם אופציה לשכן

ולמקם שם גם אולפנים.

להבנתנו, אחרי שעשינו את כל ההליך הזה,

המקום הכי זמין שיש בירושלים כרגע לצרכים

האלה הוא סוף 2017. יש אפילו נכס אחד או

שניים ששמנו עליהם את העין. אנחנו אפילו

במשא-ומתן איתם. לגבי המשכן – אני לא רוצה

לקרוא לו "משכן הקבע", כי כמו שאמרתי

בתחילת דברי, מבחינתי, משכן הקבע זה בית

השידור הציבורי.

כמו שאמרתי, הכרזנו על עצמנו שאנחנו

עושים כל מאמץ להישאר בירושלים. אמרנו,

בסדר, עד 2017, 2018, נישאר ברוממה. אני מאוד לא אוהב את זה מכמה טעמים, אבל בכל זאת עשינו

את המאמץ. נפגשנו עם רשות מקרקעי ישראל

ועם החברים מהחשכ"ל, שקיבלנו מהם תשובה

חד-משמעית שלא ניתן להיכנס לרוממה, בגלל

שיש להם תב"ע מאושרת לבניית 308 יחידות

דיור, ואמרו לנו במילים עדינות: עם כל

הכבוד לתאגיד השידור הציבורי, יש גם משבר

דיור, שזה גם חשוב לנו.

זו לא הסיבה היחידה. ברוממה יש עוד בעיות.

גם בהינתן שיהיה האישור הזה, רשות השידור

כיום לא משלמת שכר דירה ברוממה בגלל שזה

השטח שלה. תאגיד סטטוטורי, תאגיד חדש

שייכנס לשטח יצטרך לשלם על ה-18,000 או על

ה-25,000 – עד היום אנחנו לא יודעים כמה מטר

רבוע שיש שם – ההערכות שרק השכירות תהיה

שם בין 16 ל-20 מיליון שקל בשנה, שזה

הרבה-הרבה-הרבה-הרבה-הרבה יותר ממה

שהתאגיד – האקסלים של התאגיד לא מכילים

דבר כזה.

ואם אנחנו בעולם האנקדוטות – רק הביטחון

ברוממה עולה באיזור שמונה מיליון שקלים,

שזה יותר ממה שיעלה לנו לשכור את השטח

שדובר עליו במודיעין.

ובגלל הסיבה הזאת, אנחנו לא גוף פרטי,

נתקלנו בדילמה, פנינו ליועץ המשפטי

לממשלה כי אנחנו מבינים לחלוטין איפה

אנחנו נמצאים והצגנו בפניו את הדילמה.

ושוב, אנחנו לא פועלים ולא החלטנו על דעת

עצמנו. קיבלנו אישור לעשות את זה. ואני

מתאר לעצמי שהיד רעדה, וזה היה בלב כבד,

אבל במכלול השיקולים, כנראה נלקח בחשבון

שעדיף שלתקופה זמנית זה יהיה מחוץ

לירושלים, מאשר לדחות את יום התחילה

ל-1.1.2018.

אנחנו בקשר עם הרשות לפיתוח ירושלים, הם

הראו לנו כמה שטחים. וחייבים להבין, וזה

גם יחזור בהמשך שיש אלמנט נוסף, בבניית

תאגיד השידור הציבורי, שהוא חוצה את כל

המשימות שלו, שזה חוק חובת המכרזים. אנחנו

גוף שפועל by the book. אנחנו תלמידים

מצטיינים בעולמות האלה. וגם אם יימצא שטח

של 10,000 או 8,000 מ"ר, צריך להכשיר אותו, צריך להכין מכרזים לציוד מאוד ספציפי שמגיע

מחו"ל, המכרזים האלה יכולים לקחת בין שנה

לשנתיים, כי אין מה לעשות - - -

<יוסי יונה (המחנה הציוני):>

זו בדיוק הבעיה, אתה מבין. אם תרשה לי

לומר, וסליחה אם אנחנו מצטטים פה הוגים

שמקומם בדרך-כלל לא בכנסת, איזשהו

פילוסוף שאמר: אל תנטוש את ביתך הישן, עד

שלא בנית את החדש. אני מעריך מאוד את

הקשיים שאתה מדבר עליהם, אבל הנה אנחנו

רואים מחדל שהוא טיפוסי, שמישהו כאן רץ

ואץ כדי לקדם את הרפורמה הזו, מבלי שהוא

יידע לאן פנינו מועדות - - -

<היו"ר איתן כבל:>

כן, אבל במקרה הזה אני חייב להגן עליהם. הם

לא הבעיה. האוצר - - -

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

לא, בכלל לא. איתן, זה בכלל לא הבעיה. נכון.

<קריאות:>

- - -

<היו"ר איתן כבל:>

זה היה תנאי של האוצר, ואני האחרון שאבוא

ואגן על האוצר בעניין הזה.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

נכון, אבל ההיגיון פה עבד רק כדי להרוג את

התאגיד הקיים. במקום להתחיל לבנות אפילו

מאותו מקום את התאגיד הציבורי החדש, גם אם

זה לא בדיוק באותו הרכּב, להתחיל לבנות את

זה פרה-פרה. עזוב, בוא נדבר על הפיל בחדר.

השידור הציבורי החדש לא יהיה מוכן ב-1

באפריל.

<היו"ר איתן כבל:>

עשו לי טובה, יש לי את המועד ויש לי את

העובדים.

<יוסי יונה (המחנה הציוני):>

איתן, אבל - - - לא היתה עליו

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

זה לא עליו, זה על המציאות.

<היו"ר איתן כבל:>

סיים, בבקשה.

<אלדד קובלנץ:>

סיימתי.

<היו"ר איתן כבל:>

אדוני ראש העיר, בבקשה.

<ניר ברקת:>

קודם כל, היום הם נמצאים במתחם שיכול

להכיל את הגוף החדש, בהינתן שנותנים לו

פרק זמן יותר גדול. אנחנו יודעים למצוא

פתרונות בתוך השטח הקיים, ללכת טיפה הצדה.

זה אומנם לכאורה יעכב – לא בטוח – את

הבנייה למגורים, אבל אני מאמין שאפשר

למצוא דרך לאפשר לכם לחיות בתוך המתחם

החדש בצורה אולי קצת צפופה, אולי להישען

טיפה על המערכת הקיימת, למַקבל מהלך

ולהאיץ את לוח הזמנים.

החברים ברשות מתרשמים שזה ניתן לביצוע,

אם אנחנו משלימים, לא עם העיכוב של הפתיחה

של הציבורי, אלא יכול להיות שזה יעכב לנו

טיפה את פינוי המגורים. יש גם פתרונות

אחרים – ללכת לבית-הדפוס, ללכת למקומות

נוספים שאתם מכירים, אפשר גם למצוא

פתרונות זמניים בירושלים. או בתוך המתחם

או במקום אחר, ולא לעבור על החוק ולעזוב

את ירושלים.

בנושא של הכסף והמשאבים, אני מעריך שאם

אנחנו נפנה את הכנסת למודיעין, המדינה

תרוויח כסף, כי המקום הזה - - -

<היו"ר איתן כבל:>

זה גם יחסוך לי 45 דקות בפקק. זה לא רע.

<ניר ברקת:>

הנכס של הקרקע פה, בכנסת, אם אנחנו נבנה

במקומה מגורים, מדינת ישראל והאוצר

ירוויח הרבה מאוד כסף. אפשר לעשות באותה

הזדמנות בנכס של בית-המשפט העליון, ובכל

נכס.

היום אתם יושבים בירושלים, וכל מקום שהוא

בירושלים, אם אתה מפנה אותו ובונה במקומו

מגורים, האוצר ירוויח כסף. אבל הוא ישלם

בריבית דריבית בערך שנקרא "ירושלים". ואם

אנחנו נתחיל להעביר נכסים לאומיים

מירושלים, אנחנו מאבדים משהו הרבה יותר

יקר מכסף.

<היו"ר איתן כבל:>

אדוני ראש העיר, תודה. אני ארוצה להתקדם.

אדוני המנכ"ל, בבקשה.

<שלמה פילבר:>

בסך-הכול, אלדד סקר את כל הפרטים ואין טעם

לחזור על הדברים. כן חשוב לציין שבתחילת

גלגולו של חוק תאגיד השידור – אנחנו

מדברים על לפני שנתיים, כבר השר גלעד ארדן

והשר לפיד מינו צוות מיוחד שעשה סריקות

ובדק, וכל מה שאפשר למצוא בירושלים היום,

אני מעריך שאפשר היה למצוא לפני שנה. הם

חזרו ואמרו שזה בלתי אפשרי, ואנחנו נשמח

לבדוק כל אפשרות.

דבר שני שחשוב להגיד – אנחנו מדברים פה

אומנם על סימבוליקה וכולנו מחשיבים את

זה, כמו שאמר אלדד, גם הוא וגם אני, ואנחנו

תמיד צוחקים על זה, שנינו ירושלים חנונים,

נולדתי ביום ירושלים, גדלתי בירושלים,

הייתי במלחמת ששת הימים, עשו לי יום-הולדת

במקלט בירושלים, ואני יודע מה זה ירושלים.

צריך לזכור שני דברים חשובים בתוך כל

האירוע הזה שאנחנו מדברים עליו. תאגיד

השידור הציבורי הוא שמונה תחנות רדיו

ושלוש תחנות טלוויזיה. תחנות הרדיו, ככל

הנראה – ואני אומר ככל הנראה כי הכול

נמצא תוך כדי תהליכים – יישארו בירושלים,

ו"קול ישראל מירושלים" ימשיך לשדר

מירושלים. זה קודם כל.

דבר שני, ישנם היום ל"קול ישראל מירושלים"

אולפנים גדולים מאוד בתל-אביב. מטעמי

נוחות של העיתונאים, של הטכנאים, של הרבה

מאוד אנשים, מאות אנשים עובדים מתל-אביב

היום, וזה כנראה ימשיך לתקופה מסוימת. אז

גם את זה צריך לזכור בפרופורציות. זה

נכון, אנחנו דברים על הטלוויזיה, על "ערוץ

1", על האולפנים, בעניין הזה. צריך למצוא

פתרון, אבל צריך גם לזכור: זה לא שתאגיד

השידור הציבורי עוזב את ירושלים. כרגע

מדובר על ערוץ 1 ולתקופה של עד שנתיים.

<ניר ברקת:>

לא הבנתי.

<שלמה פילבר:>

אני מספר לחברי הוועדה את הפרטים מעבר

לעניין.

<רועי פולקמן (כולנו):>

אז תוספת קטנה לעניין הזה: גם האולפנים

בתל-אביב אמורים להיות מפונים. הרי זה חלק

מההסכם. השארנו אותו פה. אז גם כל מתחם

שרונה יפונה בתוך הדבר הזה.

<שלמה פילבר:>

הוא פוּנה לאיזור תל-אביב לפי תנאים - - -

<היו"ר איתן כבל:>

חברים, סליחה, עשו לי טובה, בואו לא נרד

לתל-אביב עכשיו. בואו נעסוק, קודם כל, במה

שיש לנו כאן – "קול ישראל מירושלים".

<אלדד קובלנץ:>

במסגרת המאמצים שאנחנו עושים כן להישאר

בירושלים, אתמול נערך סיור בשיתוף רשות

השידור ואנשי התאגיד החדש, כן לבחון את

האפשרות להישאר דווקא ב"הלני המלכה", שזה

גם מתחם אידאלי, אבל בניגוד לרוממה, הקרקע

לא עברה לרשות מקרקעי ישראל. זו קרקע

שאולי כן ניתן לשכור אותה. אנחנו בוחנים

את האפשרות הזאת גם משפטית וגם כלכלית.

אני מקווה שבימים הקרובים נוכל לדעת אם

אנחנו יכולים להיכנס לשם, כן או לא.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה. היועצת המשפטית והמשנה ליועץ

המשפטית רוצה להוסיף משהו. בבקשה, אתי.

<אתי בנדלר:>

אולי כנקודת מוצא צריך להסביר את לשון

החוק בנושא הזה. סעיף 5 לחוק תאגיד השידור

הציבורי הישראלי אומר: "מקום מושבם של

המועצה ושל הנהלת תאגיד השידור הישראלי

הוא בירושלים; עיקר שידוריו של תאגיד

השידור הישראלי ישודרו מירושלים;" – וכאן

הוּסף – "לעניין סעיף זה, "ירושלים" –

כמשמעותה בסעיף 5 לחוק-יסוד: ירושלים בירת

ישראל."

והתוספת הזאת הוספה בזמנו כדי למנוע את

הפרשנות לפיה כשמדברים על ירושלים, מדובר

גם על לווין של ירושלים, כמו נווה אילן,

למשל.

לשון החוק היא כביכול - - -, אבל כפי שהזכיר

מר קובלנץ, הוא פועל על-פי חוות דעת

משפטיות והוא פנה ליועץ המשפטי לממשלה,

ואכן מונחת בפני חוות דעתו של המשנה

ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט, בעניין

הזה.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

ומה הם אמרו?

<לאה ורון:>

היא העוברה לכל חברי הוועדה.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

כן, אבל אני לא זוכרת מה הם אמרו.

<רועי פולקמן (כולנו):>

העיקר הוא שדוּבּר על זמני - - - לכאורה - - -

<היו"ר איתן כבל:>

אין דבר שגורם לי צמרמורת, כמו כשאומרים

לי זמני זה אוטוטו.

<אלדד קובלנץ:>

אני מנכ"ל זמני.

<היו"ר איתן כבל:>

פה, דעתי, אתה יכול לבנות על זה.

<אתי בנדלר:>

אני אולי אקדים ואומר, לפני שאתייחס

לחוות-הדעת של מר ליכט, שברור לי מה היתה

כוונת המחוקק. כוונת המחוןקק היתה, פשוטו

כמשמעו, שרוב השידורים יהיו מירושלים.

ניתן יהיה להחזיק אולפן בתל-אביב, אולפן

בחיפה, וכולי, אבל מרכז הכובד של האולפנים

יהיה בירושלים.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

עוד רגע יהיה בתל-אביב ובחיפה, ובירושלים

לא יהיה כלום. לזה אני חושבת שהמחוקק לא

התכוון.

<אתי בנדלר:>

לכן גם הוּספה המילה "עיקר" השידורים. אבל,

כפי שפסק בית-המשפט העליון עוד לפני הרבה

זמן, לאחר שהמחוקק סיים את הליך החקיקה,

החוק ניתַק מטבורו של המחוקק, ולא אנחנו

אלה שצריכים לתת את הפרשנות לחוק, אלא מי

שמנחה ודאי את תאגיד השידור הציבורי, הוא

היועץ המשפטי לממשלה, ולא אנחנו.

היועץ המשפטי לממשלה, בפרשנות יצירתית אך

בהחלט סבירה, אמר שניתן לפרש לתקופה

מוגבלת את המילה "עיקר" כמתייחסת למישור

הזמן ולא למישור הפיזי.

<קריאות:>

- - -

<קריאה:>

גם על הרפורמה הוא אמר אותו דבר.

<אתי בנדלר:>

אני רוצה לומר, זה מעורר צחוק, אבל זה

בהחלט אפשרי.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

לא, זה לא מצחיק. זה קצת עצוב. זה עצוב. זה

לא מצחיק.

<אתי בנדלר:>

אני לא יכולה לשלול את הפרשנות הזאת. יכול

להיות שאם אני הייתי יושבת בכובעו, הייתי

אומרת אותו דבר.

מה שמפריע לי, בחוות הדעת, ואני מבינה

שהיא נעשתה תחת אילוץ, זה מה שנאמר באותה

חוות-דעת הוא: "עמדתי היא כי אין מניעה

לקיים את שידורי התאגיד ממתחם זמני מחוץ

לירושלים לתקופת ביניים קצרה ככל הניתן,

עד למעבר התאגיד למתחם קבע בתוך ירושלים."

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

השאלה היא אם זה אומר שאין אולפני

טלוויזיה בירושלים בכלל.

<אתי בנדלר:>

השאלה היא מהו זמן קצר ככל האפשר. אני

יכולה לומר שזמן קצר ככלה אפשר זה ברמה של

הנחיה, אבל אין כאן בעצם תיחום של פרק

הזמן הזה. ולכן אנחנו שומעים כרגע ממר

קובלנץ, 2017, יתכן 2018, ואם הדברים לא

יסתייעו אולי נגיע ל-2028, שהרי גם אז זה

יהיה זמן קצר לעומת העיקר, אם העיקר הוא

הנצח.

<רועי פולקמן (כולנו):>

אני אגיד - - -

<היו"ר איתן כבל:>

רגע, רגע. תן לנו ליהנות מהמשפט האחרון

שלה. מה אתה - - -?

<אתי בנדלר:>

זה היה מהנה?

<היו"ר איתן כבל:>

היה פאנץ'. מה, ישר אתה מקלקל? בבקשה, חבר

הכנסת פולקמן.

<רועי פולקמן (כולנו):>

רק בקצרה, למרות שאמרנו, לעיר בת 3,000 זמן

קצר גם יכול להיות עשרות שנים בהקשר הזה.

שוחחתי גם עם מר קובלנץ על העניין ואנחנו

מכירים את הסייג ואת הבעיה, כי יש כאן שני

אילוצים. האחד, זה לוח הזמנים של הקמת

התאגיד, והדבר השני זה המיקום.

אני מציע שתרשים הזרימה יהיה אחר. קודם

כל, ברור שזה ירושלים, אחר-כך יש את

החלופות, ולאחר מכן יש את הדיון על הכסף

והזמן. אלה שני הדיונים.

אני חושב שלפחות כשאנחנו מדברים על פתרון

זמני – וברור, אני מבין שהפתרון הקבוע,

האולפנים הקבועים זה ייקח זמן, אתה מעריך

אותם בשנה וחצי, שנתיים – אז גם את הפתרון

הזמני נצטרך למצוא כאן, כיוון שעברנו את

אותו דיון בדיוק עם נושא המדען הראשי,

שאותו דיון היה על להעביר אותם למודיעין.

זה גם מעניין, הכול עובר למודיעין. לא

ללוד, הכול עובר למודיעין. זה לא מפתיע.

נאמרו הסיבות. אני לא אכנס לסיבות.

<יוסי יונה (המחנה הציוני):>

רועי, מבלי לפגוע בכבודה של העיר.

<רועי פולקמן (כולנו):>

לא, מבלי לפגוע. היא עיר חשובה, העומד

בראשה איש חשוב. אבל העניין הזה של

הזמניות – גם שם היה אותו דיון, על

הזמניות הזאת. והיו שני מרכיבים גדולים

שאמרת – האחד, אותו תעריף שכר דירה,

שמינהל הדיור הממשלתי דורש ממך, וזה לא

חקוק באבן.

<אלדד קובלנץ:>

ודבר נוסף, זה ההתאמות - - -

<רועי פולקמן (כולנו):>

אני יודע. אבל מה נאמר? נאמר שבסיפור של

האולפנים, ויושב כאן ברי, מנכ"ל הרשות, יש

גם עניין של לוגיסטיקה. יש ציוד, ויש

לוגיסטיקה שנמצאת היום ברשות השידור,

שאפשר להשתמש בה בוודאי לתקופת ביניים.

הן שכר הדירה שנקבע, זה לא תורה מסיני, מה

שנקבע. והן סוגיית האבטחה, יכול להיות

שלתקופת הביניים צריך להשמיש את - - -

<היו"ר איתן כבל:>

רועי, אני לא מציע שניכנס פה – זה סוג של

משא ומתן - - -

<רועי פולקמן (כולנו):>

בסדר, אבל אני רוצה לדייק את העניין. יש

כאן עניין של פתרון זמני. יש פתרון זמני,

כי הם לא הולכים לייצר את פתרון הקבע.

בפתרון הזמני, כרגע, יש לו חלופה אחת

מרכזית שנמצאת ברוממה עד שייבנה אותו

מתקן קבע. לפחות בינתיים.

<היו"ר איתן כבל:>

ברור. רועי, תודה.

<רן היילפרן:>

שמי רן, סמנכ"ל הכספים בתאגיד.

<היו"ר איתן כבל:>

בהצלחה, פעם שנייה.

<רן היילפרן:>

תודה רבה.

ברוממה יש סוגיה נוספת שהיא סוגיית

בטיחות. המתקן אומנם עובד, אבל בכניסה יש

דברים שאנחנו מאתרים היום, וזה רק דברים

ראשוניים של בטיחות - - -

<רועי פולקמן (כולנו):>

בסדר, זה לא ייקח שלוש שנים לשפר את

הבטיחות.

<רן היילפרן:>

התקנים של איכות סביבה שיש לגביהם גם

אחריות פלילית, שגוף ישן שמכהן - - -

<היו"ר איתן כבל:>

עד עכשיו, אם ככה, צריך להכניס את המנהלים

למאסר עולם עם עבודות פרך.

<קריאות:>

- - -

<רן היילפרן:>

תאגיד השידור הישראלי לא יוכל להיכנס - - -

<היו"ר איתן כבל:>

אוקי, תודה. איילת, בבקשה.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

הגם שכולנו צחקנו על חוות הדעת של אבי

ליכט, ואני חושבת שלפחות היושבים סביב

החלק הזה של השולחן מאוד מעריכים ואף

מחבבים, אז אני חשבתי על הצירים, ואני

קודם דיברתי על הפיל בחדר. בסופו של דבר,

יש כאן משהו שאנחנו כל פעם מגיעים אליו כי

אנחנו רוצים לנהל את זה בצורה סדורה, ואתה

מנהל אותנו היטב.

אבל אנחנו מדברים על המעבר הטנטטיבי

למודיעין, ולמה אני אומרת "טנטטיבי"? כי

הכול פה טנטטיבי, לדעתי. אני גם אמרתי את

זה לאלדד בסוף הדיון הקודם ואמרתי את זה

לברי ולפרופסור דוד האן אתמול – אנחנו לא

מצליחים להבין, ואני חושבת שפה התשובה

היא חיונית, האם בכלל ב-1 באפריל יהיה

איזשהו סוג של שידור ציבורי מוכן. אם כן,

אנחנו נמצאים בסיטואציה אחת. אם לא, אנחנו

נמצאים בסיטואציה שנייה.

<היו"ר איתן כבל:>

תיכף נגיע לזה.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

רגע, איתן, אבל יש קשר בין הדברים האלה. אי

אפשר להתעלם מהדבר הזה. כי הרי אם אין,

ואנחנו רוצים שהשידור הציבורי ימשיך,

ואני יוצאת מנקודת הנחה שלפחות כל מי

שיושב בחדר הזה עכשיו רוצה שהשידור

הציבורי ימשיך ובכל מתכונת שלא תהיה

לצורך העניין, כי אתה, איתן, עבדת על שידור

ציבורי הרבה שנים.

ובצד הדבר הזה, חייבים לומר מילה על הנושא

של ירושלים. אני לא מעלה בדעתי סיטואציה

– הרדיו, מצוין, קול ישראל מירושלים,

ימשיך לשדר מירושלים, מצוין, אלדד.

<אלדד קובלנץ:>

זה עוד לא בטוח, כן?

<היו"ר איתן כבל:>

אפשר לעשות אולפן בתל-אביב עם תפאורה של

ירושלים.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

היום אפשר לעשות הכול.

<קריאות:>

- - -

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

אבל אני לא מעלה בדעתי, שגם בסיטואציה

שבה, נניח רק ב-2017 יכול להיות פה מתקן, אני

לא מעלה בדעתי שאין איזשהו אולפן

טלוויזיה נורמלי, אפילו אני נזהרת

ואומרת, אבל משמעותי, גם מירושלים? הרי

אפילו ל "ערוץ 2" יש אולפן, אפילו ל"ערב חדש"

יש פה אולפן. זה לא יעלה על הדעת שלא יהיה

שום אולפן טלוויזיה בירושלים. זה הרי לא

הגיוני

ושוב, אני חוזרת לתחילת דברי, בואו נבין

איזה סוג שידור ציבורי יש פה ב-1 באפריל?

<היו"ר איתן כבל:>

תודה, איילת חברתי. בבקשה, יוסי.

<יוסי יונה (המחנה הציוני):>

אני ק רוצה להזכיר שבזיכיונות לערוצי

התקשורת המסחריים ישנה התניה חד-משמעית

שהשידורים יתקיימו מירושלים. זה מאוד

אבסורדי שההתניה הזו על ערוצים מסחריים

לא מתקיימת במקרה שלנו, ואני חוזר על

דברי, ובאמת, אלדד, לא אליך ולא אל האחרים,

אין כאן טענה, בוודאי שהיא לא אישית. אבל

אני עדיין חושב שהדבר שאיתו אנחנו

מתמודדים משקף איזשהו סימפטום, קצה

קרחון, לעובדה שהרפורמה הזו לא נהגתה

בשׂום שכל לפני שהיא יצאה לפועל, לא קדמה

מחשבה למעשה. וכפי שהדיון פה ימשיך

ויתקדם, אנחנו נראה שזה לא המחדל היחיד של

הרפורמה הזו.

אני לא יודע מה לומר לאנשים שהופקד בידם

יישום הרפורמה. יכולים לבוא ולומר, אדוני

ראש הממשלה, אדוני שר התקשורת, בתנאים

הנוכחיים הללו, הפקדתם בידינו משימה שהיא

לחלוטין בלתי-אפשרית.

<היו"ר איתן כבל:>

אלידור ממשרד המשפטים, בבקשה.

<אלידור בליטנר:>

אני עורכת-דין אלידור ממשרד המשפטים.

קודם כל, לצד הקונסטרוקציה המשפטית

שתיארה היטב עורכת דין אתי בנדלר - -

<היו"ר איתן כבל:>

התחלת יפה: קונסטרוקציה.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

זה בדיוק מה שהם צריכים, אגב, לצורך בניית

האולפנים.

<אלידור בליטנר:>

- - חשוב להסביר כמובן שהתכלית כאן היא

התכלית של הצלחת הרפורמה הזו וקיום תכלית

החוק. אנחנו סבורים שלצורך הבוער של

תחילת השידורים במועד המאוד-קרוב הקצוב

בחוק, ובהינתן מה שנמסר לנו מאת הנהלת

התאגיד, שלא נמצא מתחם מתאים בירושלים,

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אישר כפי

שאישר.

להערתך בנוגע לזמן קצר ככל ה ניתן –

המשנה ליועץ בחר לנסח כך את חוות הדעת ולא

לתחום את לוח הזמנים במטרה לנעול את

התאגיד בצורה שתביא לייקור המחירים

בניהול המשאים-ומתנים על - - -

<קריאות:>

- - -

<קריאה:>

עכשיו גילית לכולם. גילית את הסוד.

<אלידור בליטנר:>

לא, לא גיליתי את הסוד מאחר ש - - -

<קריאות:>

- - -

<קריאה:>

הם חסכו למדינה פה עשרות מיליוני שקלים.

<היו"ר איתן כבל:>

חברים, אמירה לא מופרכת.

ברשותכם, אני רוצה לסכם. אדוני ראש העיר,

אני אומר את זה גם לחברים שלי – אני כבר

לא במקום של להטיל בוץ במה שבנינו. אנחנו

במעלה ההר, ך אני רוצה לקוות.

<יוסי יונה (המחנה הציוני):>

או במדרון.

<היו"ר איתן כבל:>

לא, אנחנו לא במדרון. לא.

אני גם מציע לכולנו – גם השיח שלנו צריך

להשתנות. בסוף בסוף, כולנו פה רוצים

בהצלחה. אנחנו כבר בדיונים שאחרי. כבר יש

חוק, יש כאן קונסטרוקציה - - -

<קריאה:>

- - -

<היו"ר איתן כבל:>

שנייה, חברים. סליחה, אם הכול היה בסדר,

היה מתקיים דיון תוך שבוע? לא. בגלל זה

לקחנו על עצמנו ללוות את התהליך. ואני

רוצה להזכיר, לא שאני נותן עכשיו הקלות

לעונש. זה תהליך לא פשוט. גם אנחנו, גם

הממשלה, כולם – אתה יודע, לפעמים כדי

להעביר את העניין שיחקנו ב"נדמה לי",

כשקבענו את הלו"ז הקודם שיחקנו ב"נדמה לי",

כשקבענו את הלו"ז הנוכחי שיחקנו ב"נדמה

לי".

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

נכון. בדיוק. ב"נדמה לי". אין מה לעשות.

<היו"ר איתן כבל:>

זיקי, אתה מערבב בין שני דברים: בין המהות,

שצריך לעשות את כל התהליך הזה, כי אם לא,

מה אתה חושב לך? אני לא רוצה לחזור לדיון

הזה של מה שהיה. זה שאנשים חיו פה בחלומות

של פעם, שאפשר עוד היה להחזיק את המבנה

ההוא, כל יום שעובר מראה עד כמה לא. אני לא

שׁם. כל העניין הוא שיש דברים גם בתוך

החקיקה, וגם מסיבות כאלה ואחרות, אנחנו

נמצאים פה.

אני רוצה להתכנס. נושא "קול ישראל

מירושלים" הוא נושא ליבה. ואמרתי, היום

אנחנו דנים על ארבעה נושאים. פתחתי עם

העניין של ירושלים. קודם כל, אני מציע כך:

אני מציע שחבר הכנסת פולקמן כיוון שהוא

גם מכיר את העיר ירושלים, יהיה חלק מהצוות

שילווה את – אתה מוכן, רועי? הוא גם קרוב

לשר האוצר, הוא כל הזמן מדבר ככה.

<קריאה:>

בשמו.

<היו"ר איתן כבל:>

לא בשמו. הוא כל היום נשכב על הגדר ומפרשן

אותו.

<רועי פולקמן (כולנו):>

- - -

<היו"ר איתן כבל:>

אמרתי את זה מהמקום הכי מכובד והכי חברי.

לא ממקום של, חס וחלילה, לעלוב. ואני מציע,

ובעיקר לאור הדברים שדיברתם, שמתקיים שיח

– יכול להיות שצריכה להיות התערבות שלנו,

במובן הזה שהמנכ"ל, אנחנו, ראש העיר,

צריכים ללכת למינהל, בכל הכבוד, בסוף צריך

לייצר את כל האיזון.

בכל הכבוד ליועץ המשפטי לממשלה, הוא הרי

אמר: - - - כי הנהלת התאגיד לא איתרה מתחם.

הוא קורא אותם ככתבם. הוא קראי בעניין

הזה. הוא אומר, כתבו לי שלא מצאו. ואם כתבו

לי שלא מצאו, אין פרשנות. הוא בעצם לא

פירשן.

<אחיה גינוסר:>

אבל הוא כן פירשן - - -

<היו"ר איתן כבל:>

יקירי, נראה לך שנתקעתי במשפט? לא, לא,

תודה. לא ביקשתי פירוטכניקה לצדי.

אני נותן עשרה ימים, רועי, אני מבקש שתהיה

חלק במובן, לא שאתה קובע להם, אנחנו ועדה,

אנחנו לא גוף ביצועי, ומכתיבים. אני רוצה

שתנוח דעתך במובן הזה של שם החוק מבוצעת

עד תום. קרי, שבכל הכבוד לראש העיר

ירושלים, שיגיד: "קול ישראל מירושלים"

שהוא יבוא ויראה איך אפשר לעשות את זה.

ואני אומר לך אדוני ראש העיר, וזה מה

שאמרתי לך בחברות בינינו גם אמש: זה לא

שיח של דקלרציות, שאחר-כך נאמר: אמרתי. זה

שיח מעשי. כל הגופים – מהרל"י ועד

העירייה, ועד אנחנו ועד התאגיד החדש, כולם

יירתמו להביא את התוצאה הטובה ביותר.

<יוסי יונה (המחנה הציוני):>

שזה יהיה קונסטרוקטיבי

<היו"ר איתן כבל:>

קונסטרוקטיבי. זה צריך לבוא ממקום, לא איך

למנוע – ויכול להיות שהעובדה שלא נצליח

למצוא את המקום הכי טוב, שזה גם יהיה סוג

של פעולה שתוציא אותנו באיזשהו שלב, משום

שלכולם ברור שזה באמת זמני, שלא נגיע

למקום זמני, שרק ההשקעות בו יבוזבזו

במקום לתת פיצוי של שקל-שניים לעובדים.

<קריאות:>

- - -

<לילך גבאי שזר:>

מבחינת מעשיות, גם "הטלוויזיה החינוכית"

היא אופציה. היא אופציה מצוינת. היא

בתל-אביב, אבל "הטלוויזיה החינוכית" ממילא

מסופחת על כל עובדיה לתאגיד, והיא יכולה

לתת פתרון זמני.

<היו"ר איתן כבל:>

יקירה, את היית פה?

<לילך גבאי שזר:>

כל הזמן.

<היו"ר איתן כבל:>

לא יודע. איחרת קצת. ראיתי.

<לילך גבאי שזר:>

אתה שם לב להכול.

<היו"ר איתן כבל:>

אבל אנחנו מדברים על "קול ישראל

מירושלים", לא קול ישראל מרמת-אביב.

<לילך גבאי שזר:>

לא, דיברנו - - -

<היו"ר איתן כבל:>

לא, לא, לא. זה לא מה שדיברנו.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

או לגרסת - - - שייח מונים.

<היו"ר איתן כבל:>

רועי, אני מבקש שביום חמישי הבא אתה נותן

לנו את הדיווח הראשון. אני רוצה שהדיווח

יהיה בכתב לחברי הוועדה, ברשותך. ואחרי

שבועיים נצטרך לקבל החלטה, מצדי שתהיה

אצל ראש הממשלה. הנושא של "קול ישראל

מירושלים" אם לא נצליח לתת לו מענה - - -

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

רגע, והטלוויזיה, איתן.

<היו"ר איתן כבל:>

ודאי, הכול.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

לא, כשאתה אומר "קול ישראל מירושלים" - - -

<היו"ר איתן כבל:>

אוקי, אני מתנצל. איילת, תודה. כדי שהדברים

יהיו ברורים, כי את צודקת, יש מישהו שיכול

להבין אותי כמו שהוא רוצה. בוודאי, אנחנו

מדברים טלוויזיה ורדיו, ואני גם לא

מתכוון, כל התחנות - - -

<אלדד קובלנץ:>

יכול להיות מצב שלתקופה מסוימת הרדיו

יהיה והטלוויזיה לא.

<היו"ר איתן כבל:>

אלדד, המשימה שלנו היא גם הטלוויזיה וגם

הרדיו. ואם לא נצליח, אני מבקש ממך, אדוני,

מנכ"ל משרד התקשורת, שהנושא הזה יוכרע

בשולחנו של ראש הממשלה. זה נושא מספיק

חשוב כדי שראש הממשלה יסתכל לראש העיר

ולנו בעיניים ויגיד: המצב הנוכחי – זה

פשוט מאוד, אני לא רוצה שיהיו פה משחקים

בעניין הזה.

תודה רבה. סיימנו את הדבר הראשון.

<ניר ברקת:>

תודה רבה, אדוני.

<היו"ר איתן כבל:>

אדוני, תודה ובהצלחה.

<רן היילפרן:>

התייחסות קונה: העִסקה היא במצב כזה שהיא

לא תוכל להמתין שבועיים.

<היו"ר איתן כבל:>

אני לא ביקשתי שבועיים. מצדי, שתסיימו את

הכול בתוך שבוע. הדיווח הוא בעוד שבוע.

למה? יש להם קונה אחר? נו, בחיאת רבאק. מה,

אתה - - -

<קריאות:>

- - -

<היו"ר איתן כבל:>

איך אני אומר, יש להם? שימכרו.

<רועי פולקמן (כולנו):>

זה רק ישרת אותך. תגיד להם שאנחנו בוחנים

אופציות נוספות, שיורידו את המחיר.

<קריאה:>

זה יכול להוריד את המחיר.

<רועי פולקמן (כולנו):>

תגיד להם, אנחנו בוחנים את זה, ראש הממשלה

בוחן אופציות נוספות.

<היו"ר איתן כבל:>

למה אני אומר לך את זה? זה בסדר, זה יכריח

אתכם, את כולנו, להתכנס.

<רועי פולקמן (כולנו):>

אפשר לספח את מודיעין - - -

<היו"ר איתן כבל:>

אפשר גם את אבו-דים. לדעתי, יש מקומות

באבו-דים.

<רועי פולקמן (כולנו):>

לא, שמודיעין תוגדר: ירושלים רבתי.

<רן היילפרן:>

נקודה אחרונה: אני מבקש את סיוע הוועדה

וסיוע של ראש העיר לעזור לנו עם הלני

המלכה. זו עסקה מאוד בעייתית, ואם ראש

העיר יתערב בזה - - -

<היו"ר איתן כבל:>

חברים, אני דיברתי עברית פשוטה. לא אמרתי

מילה אחת בתימנית. אני אמרתי את הדבר הבא:

שכולם יתכנסו, ואם צריך לדבר עם הרל"י –

אתה שמעת מה אמרתי לראש העיר בצורה הכי

ברורה? הוא לא יזרוק את זה עליכם, הוא

יצטרך להיות חלק מהפתרון.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

אבל איך אומרים "ירושלים" בתימנית? איתן,

בתימנית, אתה חייב להגיד.

<היו"ר איתן כבל:>

את זה שמרנו: ירושלים. גם ביידיש זה יוצא

ככה, נכון?

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

כן, בטח. ירושלים זה בכל השפות.

<היו"ר איתן כבל:>

אתה רואה, יש דברים שאנחנו לא התנתקנו

מכם.

חברים, סיימנו נושא אחד חשוב. יש

פרשנויות?

<ליאור עמית:>

לא, לא, סתם. - - - התימנים שהגיעו לירושלים

לא הכניסו אותם בשערי העיר העתיקה. יהדות

ספרד אמרו: לא תכירנו, יהדות אשכנז:

תכירנו, אבל המה פושטי יד, הם קיבלו שבע

מערות מהטמפלרים וככה הם חיו.

<היו"ר איתן כבל:>

זה נשמע כמו פרק ראשון בסדרה.

<קריאות:>

- - -

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

סליחה, סילואן זה לא מהטמפלרים. מ ה פתאום?

<קריאה:>

ירדו לעיר דוד.

<לירן עצמור:>

כי חייבים לנו 90 מיליון שקל על שנת 2015.

<היו"ר איתן כבל:>

איפה נציג האוצר? שמתי לב שאתה מהורהר.

אני מקווה שלא בגללנו. אני רוצה לנושא

השני, אלדד, זה נושא העובדים וקליטת

העובדים ברשות. אני כבר אומר: הכול יישמע

בנחת, גם אם מדובר בדברים לא קלים. אני

מבקש לעסוק בשני היבטים, אבל לשים את הדגש

על היבט ההסכם והחקיקה של קליטת עובדים

מתוך רשות השידור, העיתונאים והעובדים

מתוך רשוץ השידור.

<לירן עצמור:>

איתן, אבל למה אתה לא מכניס את היוצרים? - -

-

<היו"ר איתן כבל:>

זה נושא שלישי.

<לירן עצמור:>

אתה פתחת פתיחה כל-כך יפה בעניין העובדים,

וכל-כך חשובה. למה עניין היוצרים ששנת 2015

היתה אמורה לתת להם 90 מיליון שקלים - - -

היחידים שלא מקבלים פה משכורת ביום הזה,

היוצרים העצמאיים, עליהם אף אחד לא זרק פה

מילה. ירושלים בראש שמחתנו, העובדים בראש

שמחתנו - - -

<קריאות:>

- - -

<קריאה:>

אל תשכח גם אותנו, בבקשה.

<היו"ר איתן כבל:>

אני תיכף אשכח את כולכם, וכולכם תהיו

בחוץ. סליחה. אני מכיר את זה מדיונים, גם

אני לפעמים כך: אני חייב להגיד את הדברים

שלי, ולא משנה מה יקרה. אז אמרת, אבל אתה לא

הקשבת. אמרתי: יש ארבעה נושאים, סיימנו

נושא ראשון, אנחנו עוברים לנושא השני,

ואמרתי, הנושא הבא יהיה הנושא שנוגע

אליכם. אז אנא, אני מכבד אתכם, תכבדו את

הוועדה.

אדוני, אלדד, אני מבקש את ההתייחסות שלך,

ואני אומר זאת בצורה הכי ברורה והכי

ישירה. לפני שאתה אומר, אני מזכיר: הנושא

הבא יהיה היוצרים, והנושא האחרון שנדון

בו היום יהיה מועד השמעת הגונג של הקמת

התאגיד הציבורי החדש. אלה ארבעת נושאי

הליבה של כל הקונסטרוקציה הזאת. בבקשה,

אלדד.

<אלדד קובלנץ:>

הליך גיוס כוח-אדם – מבין סך המסלולים

הקריטיים של התאגיד, מדובר אולי במסלול

הקריטי ביותר. נגענו בנושא מספר אחד

במסלול נוסף, שזה המסלול

הלוגיסטי-טכנולוגי, שגם הוא מסובך, אבל

בעיני מדובר במסלול הרבה יותר מסובך. אני

אתן סקירה, ואני אשמח אם המשפטנים יתקנו

אותי אם אני טועה מעת לעת באיזושהי הגדרה.

החוק הזה התחיל בתצורה הראשונית שלו וקבע

שיש יתרון מובנה לעובדי "הטלוויזיה

החינוכית" ולעובדי רשות השידור להיקלט

בתאגיד החדש ללא מכרז, והוא גם הגדיר שגם

עיתונאים יוכלו להיקלט בתאגיד ללא מכרז.

כלומר, הוא יצר שתי קבוצות שיש להם תעדוף

על פני שאר העולם: עובדי "החינוכית" ורשות

השידור, ועיתונאים.

בתיקון החקיקה השנייה, הוגדר שיהיה ניתן

לגייס עד 400 עובדים, וגם להם הוגדר שהם

יוכלו להיות מגויסים ל לא מכרז, וזאת

במטרה לזרז את ההליך הזה, כי קליטת 400

עובדים במכרז היתה לוקחת בין חמש לשבע

שנים, אני לא צוחק. ובהינתן הסד הזה, מיד

כשמונתה סמנכ"לית משאבי אנוש של התאגיד,

גל – היא לא נמצא אתנו פה היום – יצאנו

למסע הזה. והמסע הזה הוא מסע מאוד-מאוד

סבוך, מורכב, ונהיר לנו לגמרי כמה הוא

רגיש וכמה מדובר בלי שמץ של מליצה בדיני

נפשות.

יצאנו למסע הזה והתחלנו בהליך הגיוס,

ואני שומע פה הרבה דברים. אבל דבר ראשון,

תהליך הגיוס הוא לא תהליך מכרזי. זה לא

מכרזים. פרסמנו מעל 100 תפקידים באתר

התאגיד, שגם הוא בבנייה, וזה לא הליך

מכרזי. זה בעצם, מבחינתנו, הליך שאנשים

יכריזו אם הם מעוניינים להיות חלק

מהתאגיד.

יש לי בשורה מדהימה בשבילכם: ההליך הזה לא

מושלם, אנחנו לומדים אותו תוך כדי תנועה.

קיבלנו כבר כמה הערות ואנחנו מיישמים

אותן. דחינו מועדים לבקשת אנשים, שינינו

תנאי סף בכל מיני מקרים שחשבנו שההערות

נכונות - - -

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

מה, מאז שבוע שעבר? מאז הישיבה?

<היו"ר איתן כבל:>

כן, כן. לגמרי. איילת, כן.

<אלדד קובלנץ:>

אנחנו באמת לומדים את התהליך הזה ואתם

חייבים להבין שאני לא יודע מתי מדינת

ישראל בפעם האחרונה קלטה 800 עובדים לגוף

ציבורי. זה הליך שאף אחד סביב השולחן הזה

לא עשה, וגם בעשרות השנים האחרונות זה לא

קרה. זה תהליך שאין אפילו מאיפה ללמוד.

אולפני טלוויזיה – אנחנו יודעים. יש המון

רפרנסים בעולם, יש מהנדסי תעשייה וניהול

שיכולים לייצר לנו גנטים, ואנחנו יודעים

מה קורה שם. פה זה הליך מאוד-מאוד מורכב.

על-פי השינוי בחקיקה הקודמת, החקיקה

חייבה אותי לנהל התייעצות עם נציב שירות

המדינה לגבי הכללים השקופים והשינויים

לקליטת העובדים. כי שוב, אני מדגיש, זה לא

מכרז. ישבנו איתו, הכרזנו על כללים – אמרת

שקיפות, הם נמצאים באתר התאגיד, כל אחד

יכול לשזוף בו את עיניו.

ונגעת בעניין העיתונאים – בגלל שמקצוע

העיתונאות הוא מקצוע מאוד-מאוד חריג

בשירות הציבורי, יש בו כללים טיפה שונים

שהם יותר רכים שמאפשרים גם לייצר פנייה

לעיתונאים, ואין צורך בפנייה יזומה של

עיתונאים לגשת. אז זה אושר עם נציב שירות

המדינה והכול נמצא שם. כלומר, גם אנשים

שלא ניגשו, התאגיד רשאי לפנות אליהם.

אנחנו תמיד ממליצים לגשת כי עדיף שזה

יהיה שם. אבל מי שלא ניגש, זה לא עומד

חד-חד-חד-ערכית שלא ניתן יהיה לפנות אליו.

בנוסף, על-פי החוק 25% מעובדי התאגיד, משיא

כוח האדם של התאגיד החדש, אמורים להיות

עובדי "החינוכית" ורשות השידור. שיא כוח

האדם – אנחנו עכשיו בדיונים עם אגף

תקציבים, הגענו ל-853 עובדים. אגף תקציבים

רוצה פחות. אנחנו בדיונים איתם על זה.

אנחנו עדיין לא יודעים מה שיא כוח האדם.

על-פי החקיקה, מי שקובע את שיא כוח האדם זה

המועצה וזה אגף תקציבים. שיא כוח האדם

עדיין לא קיים, ו-25% זה בסדר, רק אנחנו לא

יודעים מתוך כמה. אבל אנחנו מתנהלים על-פי

זה. במקביל, אנחנו נכנסנו למרתונים של

דיונים עם ההסתדרות, כדי לנסות להגיע

להבנות.

אני רוצה לציין משהו שהוא חומר נפץ, אבל

אני כן מאמין שצריך להעלות אותו כאן

ועכשיו. נוצר מצב – אולי זה לא יהיה

פופולרי להגיד את זה, אבל זה משהו שאני

הולך להילחם בו, קיים הסכם עם ההסתדרות

שעובדים שנקלטים בתהליך החדש, עובדי רשות

השידור ו"החינוכית", נקלטים באותם תנאי

שכר שהיו להם - - - הקודמים. מה שמראש רצינו

להקים גוף חדש, טהור, נקי ושוויוני, ייצר

אנומליות וייצר מחלות של גוף מיומו

הראשון, של מעמד א', מעמד ב', כתף אל כתף, של

עובדים שירוויחו X ועובדים שירוויחו שליש

X. זה עד כדי כך.

אז אנחנו מוכנים לחרוג מהסד שהחוק הכריז,

של 25%. אבל כנגד, אני ממש אלחם על זה שתנאי

השכר של התאגיד שכרגע נסגרים מול הממונה

על השכר הם תנאים הוגנים, הם תנאים הוגנים

- - - אנחנו עדיין במשא-ומתן עם הממונה על

השכר לגבי התנאים, כי יש לנו הרבה

רגולטורים. אני רק יכול להגיד שהם יהיו

תנאי שוק הוגנים. זה לא יהיה תנאי שכר

מעליבים וכל מיני גופים אחרים. מצד שני,

אלה יהיו תנאים יותר נמוכים מתנאי השכר

שכיום מורגלים ברשות השידור. ב"החינוכית"

פחות כי תנאי השכר של עובדי "החינוכית" הם

יותר נמוכים.

<איאד חרבי:>

והוותק של העובדים יוכר?

<היו"ר איתן כבל:>

חבר'ה, בבקשה, לא מנהלים פ האת המשא-ומתן.

אנחנו מדברים על העקרונות. לא נצא מזה.

אני מבין את מה שאתה אומר אבל - - -

<אלדד קובלנץ:>

שוב, יש - - - בתאגיד לקבל יותר מה-25%

המחויבים בחוק, אבל נצטרך כנגד זה לבוא

פתרון לכך שהארגון לא יתחיל – גם ככה זה

אירוע מאוד מורכב. להתחיל את הארגון

מהיום הראשון של לידתו במצב של מעמדות, זה

החלה של הסוף של הארגון. אם יש שאלות –

אשמח.

<היו"ר איתן כבל:>

לפני כן, אני רוצה שמנכ"ל משרד התקשורת

יתייחס לדברים. וברשותך, נקודה מאוד

חשובה שמקבלת עכשיו משנה תוקף, זה המועד

של השלמת הקמת המועצה. אני חושב שבכל

הכבוד למנכ"ל, הוא זקוק שיהיה לו גוף

להישען עליו. אני לא סתם שאלתי אותו

בשאלות ובתשובות שגם הופצו כאן לחברי

הכנסת, עם מי הוא מתייעץ. ואני חושב שהגיע

הזמן שנסיים אתה סאגה הזאת. בבקשה.

<שלמה פילבר:>

נתחיל במועצה – כמו שאמר נציגי פה בדיון

הקודם, מבחינת שר התקשורת, כל מה שהיה

צריך להתבצע התבצע, יצא מידיו של שר

התקשורת, זה לא בידינו. מה זאת אומרת?

בזמנו נתתי התחייבות ברורה לוועדה פה,

שביום שיועברו תיקוני החקיקה האחרונים

שדיברנו עליהם באוקטובר, ראש הממשלה

יחתום על העברת המועמדים של המועצה

לבדיקה, ואכן ככה נעשה. זה היה ערב החגים.

הלשכה המשפטית של משרד התקשורת פנתה מיד

לאותם אנשים, ביקשה מהם להתחיל בתהליך.

התהליך הוא התהליך מורכב כמו כל

ביורוקרטיה במדינת ישראל שכוללת מילוי

שאלון של דירקטורים בחברות הממשלתיות,

למי שמכיר, שזה מחייב אותך להגיש הרבה

מאוד מסמכים. ככל שאתה מבוגר יותר, אתה

צריך ללכת למורה של כיתה א' וכיתה ג',

ולהביא כל מיני אישורים. זה לוקח זמן. היו

גם חגים. אנשים היו גם בחו"ל. זה לקח משהו

כמו חמישה-שישה שבועות עד שקיבלנו את

השאלונים. אחר-כך הלשכה המשפטית צריכה

להכין חוות דעת משפטית, כל אחד לוועדה. גם

זה לקח עוד שבועיים-שלושה. כל התהליכים

האלה הסתיימו, הועברו, הכול נמצא בידיים

של רשות החברות, של הוועדה לבדיקת

מינויים בשירות הציבורי כבר לפני

שבועיים-שלושה.

<היו"ר איתן כבל:>

יש שם אנשים שמחכים עשר שנים שיענו להם.

<שלמה פילבר:>

אני חושב שנקבעו למהלך החודש הזה דיונים.

צריך להזכיר, שלפי החוק המועצה מתמנה

כשיש לה 12 חברים, חבר אחד שנבחר על-ידי

ועדת האיתור המקורית הסיר את מועמדותו.

וכרגע ההחלטה, ממה שאני עודכנתי על-ידי

ועדת האיתור – אני מזכיר, ועדת האיתור

היא ועדה עצמאית שמונתה על-ידי החוק

בראשות השופט קמא – הם העדיפו לא לבחור

כרגע חבר נוסף, אלא להמתין לסבב האישורים

של הוועדה כדי לוודא שכל ה-11 עוברים, ואם

הם לא עוברים, אז לעשות כבר את המינויים

במשותף.

ולמה? כי החוק קבע תפקידים גנריים. זאת

אומרת, זאת אומרת, צריכים להיות שש נשים,

צריכים להיות נציגים של כך ואחרת, אז אין

טעם כרגע , כשאתה לא יודע להרכיב את

הפאזל,להרכיב אותו חלקית, אלא הם ממתינים

להשלמה של העניין הזה. אני מעריך שזה

ייגמר בחודש הקרוב, ואז אנחנו נמצאים

בהליך די קצר של אישור.

<היו"ר איתן כבל:>

אני מבקש, גברתי, מנהלת הוועדה, להוציא

פנייה של הוועדה גם לשופט קמא, לא כדי

להתערב אלא כדי להציג בפניו את הלו"ז

הצפוף שבו אנחנו נמצאים. ועוד יותר חשוב

מהשופט קמא, זה לאורי יוגב. שם יש מדפים

עמוסים באנשים שמחכים לקבל תשובות. ואני

אומר את זה לא בציניות.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

יש לי שאלה: האם החברים חייבים להיות

בנבחרת הדירקטורים של לפיד ויוגב?

<היו"ר איתן כבל:>

לא, לא.

<שלמה פילבר:>

יש ועדת איתור עצמאית שבוחרת אותם.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

אבל השאלה של אייכלר היא נכונה - - -

<היו"ר איתן כבל:>

היא נכונה, אבל היא לא על-פי החוק.

הפרוצדורה, מי שמבצע אותה זה חבורת יוגב,

כי היא כבר אמורה להיות אמונה על העניין.

הם לא נבחרים ולא עוברים את התהליך של

נבחרת הדירקטורים. אתה היית חלק מהכנסת

החוק הזה. יש פה תהליך אחר לגמרי.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

זה בלתי תלוי.

<היו"ר איתן כבל:>

בלתי תלוי, כן.

<שלמה פילבר:>

זה חוק עצמאי.

<היו"ר איתן כבל:>

אדוני, בבקשה.

<קריאה:>

אני רוצה לגיד שני דברים, שהם לכאורה דבר

והיפוכו. מהיום שקיבלתי את המקל של יישום

החוק הזה, והחוק הזה נולד עוד לפני

שנכנסתי לתפקידי - - -

<יוסי יונה (המחנה הציוני):>

המטאפורה, המקל, היא בעייתית.

<שלמה פילבר:>

לא, המקל זה העברת מקל. אתה יודע. שרביט זה

בטח יותר בעייתי.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

זה הידית של המקל.

<היו"ר איתן כבל:>

חברים, מטאפורות זה הכול בראש של השומע.

<שלמה פילבר:>

אמרתי ואני חוזר ואומר, הסיוע של משרד

התקשורת הוא ברמה הלוגיסטית-ארגונית. לא

תכנים. כל הזמן מחפשים להאשים את השר

הממונה שהוא משתלט על התקשורת, שהוא

מחליט. קבענו לעצמנו כלל, ואנחנו עומדים

בו, כלל ברזל, שיש מנהל מקצועי שנבחר

לתאגיד. המנהל הזה נבחר בהליך ציבורי,

פתוח, על-פי החוק, עם ועדה שמונתה על-ידי

שרים אחרים. הוא קיבל את השרביט, וכל

ההחלטות המקצועיות בידיו.

מה שהוא מבקש מאתנו, סיוע מול האוצר, מול

גורמים אחרים – אני חייל שלו בעניין הזה,

והוא יודע את זה. ואלדד ואני בקשר שוטף,

וכל הזמן עובדים על הפרויקט הזה. יש גם את

נציגי האוצר, לפחות באגף התקציבים שעושים

עבודה טובה גם כן, ומשתדלים.

בעניין העובדים – היה לנו דיון ארוך

מאוד, של תשע ומשהו שעות, פה בוועדה,

שבזמנו היה את הסעיף המפורסם עם 500

עובדים, כן מפוטרים, לא מפוטרים, סוכם

להוריד אותו ושייפתח משא ומתן. פחות

משבוע אחר-כך נפגשתי כבר עם ניסנקורן ועם

חיקה. וישבנו, והם העלו שם נושאים

מסוימים. אני לא יכנס לנבכי המשא-ומתן.

מה שחשוב להגיד, שמאז לי יש טלפון פתוח,

שוטף, רצוף, עם אבי ניסנקורן, ובמידת

הצורך, פחות היה בתקופה אחרונה עם

העיתונאים, אבל ככל שצריך. אני כבר נפגשתי

עם אבי השבוע עוד פעם, ומפה אנחנו נוסעים

שוב פעם. אבל אני אומר את זה שוב

בהסתייגות. זאת אומרת, אתם לא רוצים אחרי

שעשו כל-כך הרבה מאמצים להוציא את השידור

הציבורי מהידיים של הפוליטיקאים ולתת

אותו בידיים של מנהל מקצועי, להחזיר אותו

בדלת האחורית דרך קביעת מכסות ותקנים וכל

מיני דברים מהסוג הזה.

הסיכום העקרוני – וזה מה שאמר אלדד, וזה

מה שאנחנו מסכימים – עובדי רשות השידור,

יש בהם עיתונאים מאוד טובים, קצת פחות

טובים – אני לא שופט, אני אומר באופן כללי

ממה שמדברים –אין סיבה בעולם שהם לא יהיו

חלק מתאגיד השידור הציבורי.

<יוסי יונה (המחנה הציוני):>

אבל למה לא פונים אליהם - - -

<שלמה פילבר:>

בתהליך מופיע בחוק – 25%, ואלדד יודע

והמערכת של התאגיד יודעת איך לטפל בקיום

הסעיף הזה של החוק. מעבר ל-25% אנחנו מדברים

באופן כללי, ושם הבעיה, על כך שעקרונית

כשיש תפקידים נוספים, אין שום סיבה בעולם

שעיתונאי או עובד מקצועי כזה או אחר

מרשות שידור לא יתמודד על אותם תפקידים,

כפוף לשתי נקודות שאנחנו חוזרים ואומרים

אותן כל הזמן.

האחת, זה רמה מקצועית – זאת אומרת, אף אחד

לא מקבל חסינות אם הוא לא שווה. ומי שיקבע

את המקצועיות זה אנשי התאגיד, זה לא אני.

שתיים, שוב, החוק קבע מין מסגרת כסף, ושיא

כוח האדם הוא גם שיא כוח האדם, אבל הוא גם

מסגרת תקציבית. היום ברשות השידור, פה

יושבים אנשי היוצרים, יודעים, בשנתיים

האחרונות כל הכסף הולך למשכורות.

ותקוותנו הגדולה מאוד, שאנחנו נגיע

לסיטואציה שבה לא יותר מ-35% מכספי התאגיד

יהיו לשכר.

זה אומר שאם אנחנו נצליח, ועוד מעט נגיע

גם ללוחות הזמנים, מעוד שנה, 200 ומיליון

שקל נוספים ייכנסו לתעשייה של היצירה

במדינת ישראל. זו בשורה גדולה מאוד, וצריך

לדעת אותה. אבל זה כפוף לזה שאנחנו נעמוד

על העקרונות האלה, שמי שנקלט לתאגיד,

ייקלט.

-

"

$

T

V

$

V

܀V

X

j

n

瑹㔸ÐЀV

X

h

j

l

n

ž

¢

À

Â

Ä

Æ

L

N

P

p

r

t

v

¨

ª

¬

À

Â

Ä

Æ

]

¢

Â

Æ

N

瑹㔸ÐЀN

P

r

v

ª

瑹㔸ÐЀª

¬

Â

Æ

nH

o(tH

nH

tH

nH

o(tH

nH

tH

nH

o(tH

nH

tH

nH

o(tH

nH

tH

nH

o(tH

nH

tH

nH

o(tH

x

z

°

²

ö

v

x

´

¶

ô

ö

摧㔸Ðᜀלא נזרק לכלבים והולך להיות רעב

ללחם, כל מי שפורש, ישנם הסכמי פרישה מאוד

מיטיבים. זה שייך לאוצר, לא שייך אלינו.

אני לא נוגע בזה. אבל לו יצויר, שלא היו

קולטים אף אחד מהאנשים האלה, והיה לוקח את

חבילת הפיצויים שלו הולך הביתה ומתחיל

לחפש עבודה בשוק, בשוק התעשייה והתקשורת

הקיים היום, היה מוצא עבודה בהיקפי עבודה

שמוצעים היום בתאגיד.

אז אנחנו אומרים, מי שהוא טוב ומקצועי,

מוזמן להגיש עכשיו את מועמדותו לתאגיד,

ייבחן על-ידי אנשי התאגיד, ואם הוא נמצא

מתאים וראוי וכשיר, בשמחה רבה. שם אנחנו

נמצאים בדיונים עם האוצר, ובעניין הזה

אני לפחות אעמוד בצורה נחרצת. זאת אומרת,

יש עוד ניסיון לזנב בתהליך, לנסות לרדוף

אחרי הרכבת שכבר יצאה מהתחנה ולנסות

להשיג כל מיני הטבות במסגרת מכסות,

הבטחות, התחייבויות, תקראו לזה באיזה שם

שאתם רוצים, של אנשים שיוכלו להיכנס כך

ואחרת. מי שיחליט על זה הוא אלדד. בעניין

הזה אני אהיה חומה בצורה, להגן עליו

בעניין הזה. אבל משם והלאה, כל מי שיעבור

את שני הקריטריונים האלה, מוזמן בשמחה - - -

<היו"ר איתן כבל:>

תודה, אדוני.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

יש לי שאלה: יש הגנה לזכות העובד לשמור

שבת, כמו שהיה עד היום, מבלי שייפגעו

סיכוייו להתקבל? - - -

<היו"ר איתן כבל:>

אני רוצה, לפני כן, לדעת איך הצבעתם אתמול

על הנסיעה של הרכבים הממשלתיים בשבת?

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

אתה יודע מה אני עשיתי? בזכות גנאים,

שיהיה בריא, התקזזנו.

<היו"ר איתן כבל:>

מה שנקרא: מצאת לך גוי של שבת.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

אני ממש מודה לו. זה היה מלכוד.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

- - -

<שלמה פילבר:>

חבר הכנסת אייכלר, אין לי מושג - - -

<היו"ר איתן כבל:>

הוא יעקוב, ולא בשבת.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

לא סתם שאלתי אותך.

<היו"ר איתן כבל:>

אני מבקש לשמוע בקצרה את נציגי העובדים,

אבל ממש בקצרה. אני גם אעדכן אתכם, אני

שוחחתי הבוקר עם יושב-ראש ההסתדרות, אבל

אני אומַר את זה בדברי הסיכום של החלק

הזה.

<היו"ר איתן כבל:>

חברים, רק לא הרצאות. לגופו של עניין. מי

שמרצה, יקוזז לו.

<קריאה:>

- - - פרופורציה - - -

<היו"ר איתן כבל:>

תודה רבה שאתה מלמד אותי את השיעור

הראשון. הרי אי אפשר - - - היה צריך יותר מ-100 שנה עם מספר הוועדים, כדי להיפגש איתם. כל

אחד ידבר את הזמן שלו, וכל אחד יגיד את מי

הוא מייצג בעניין.

<אברהם חיים:>

אבי חיים, אני יושב-ראש ועד הפעולה של מטה

גבייה טלוויזיה ורדיו, של הוועד המשולב.

שלום אדוני היושב-ראש, שלום אדוני המנכ"ל,

שלום לכל חברי הכנסת. שמעתי את הדברים

שהמנכ"ל אומר פה, קצת כואב שאישה או אימא

בת 45, שתקבל את כל הפיצויים שיש, ושהיא

מגיל 17 עובדת רשות השידור, והיא תצא

החוצה. אני לא יודע, אתה אומר אומנם

פיצויים מוגדלים, זה נכון. אבל אני לא

יודע אם יש לה עתיד, ואיפה היא תוכל למצוא

עבודה במקום אחר.

זה הדבר הראשון. זאת אומרת, העובדים האלה

שמסיימים והולכים בגילאים שהם לא גילאי

פנסיה, או גם בגילאי פנסיה – אני לא חושב

שיש להם איזה עתיד באיזשהו מקום. אנחנו

יודעים מה זה בסקטור הרגיל, הפרטי - - -

<היו"ר איתן כבל:>

אבי, סליחה שאני מתפרץ לדברים שלך. אנחנו

במקום אחר בשיח. זה שיח שניהלנו אותו,

והיה שיח קשה, בתהליכי החקיקה. אני רוצה

לשמוע ממך איך הדברים מתנהלים היום. הרי

זה לא יעזור. לא נפתח עכשיו את כל הדיון.

בוא תנצל את הבמה, כמו שאני כבר אומר

לכולם, כדי לחדד, לקדם, לא להחזיר אותנו

לאחור. ברשותך, אבי.

<אברהם חיים:>

אז מה שקורה כרגע מבחינת ההסתדרות, אנחנו,

הוועדים המשולבים, לא יודעים מה קורה

אתנו. גם אמרו, ישבו עם העיתונאים. אנחנו

גם חלק מרשות השידור. אנחנו עובדי רשות

השידור כמו כל העיתונאים ואנחנו מבקשים

שיתייחסו אלינו בהתאם ויתנהלו בהתאם. וגם

המכסות שייקבעו, שיהיו גם בהתאמה לכל שאר

העובדים, לא רק לעיתונאים. וזה בגדול מה

שאני רוצה להגיד.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה.

<איאד חרבי:>

שמי איאד חרבי, יושב-ראש ועד העיתונאים

ב"קול ישראל". דיבר קודם אלדד על המספר שהם

שואפים להגיע אליו, 853 עובדים - - -

<היו"ר איתן כבל:>

לא שואפים, אלא ייקבע שיא כוח האדם.

<איאד חרבי:>

נניח שזה המספר, וככה ייקחו 25%, קרי: ייקחו

200 עובדים מכל עובדי רשות השידור. אנחנו

היום כ-1,140 עובדים ברשות השידור - - -

<אלדד קובלנץ:>

שיא כוח האדם יהיה נמוך עוד יותר.

<היו"ר איתן כבל:>

נו, ברור. בסדר. אנחנו לא - - -

<אלדד קובלנץ:>

אתה ניסחת את הדיון כדיון שקוף - - -

<היו"ר איתן כבל:>

כן. אני לא תופס אותך במילה.

<איאד חרבי:>

אז זה אומר שייקחו מעובדי הרשות כ-200

עובדים, וכמעט 1,000 עובדים יפוטרו וייזרקו

הביתה. זה מספר גדול. אני חושב שניתן לקחת

את כל עבודי רשות השידור ולוותר על ה-400

שדיבר עליהם אלדד. לא צריך להביא מבחוץ.

יש פה עובדים מצוינים. כל עובדי רשות

השידור, לא משנה איפה הם עובדים, אם זה

ברשת ב', אם זה ברדיו או בטלוויזיה, כולם

עובדים טובים ועושים עבודה יפה, ועשו

עבודה יפה. זה בלי קשר לעובדים.

לגבי המשכורות – אנחנו לא מרוויחים

מיליונים ברשות, ואם יקצצו במשכורות שלנו

לאחר שאנחנו עובדים 20 ו-30 שנה, זה לא הוגן.

כי אי אפשר לקצץ את המשכורות על חשבון זה

שיכניס לנו יותר עובדים מעובדי הרשות.

אנחנו עובדים שנים, עם ותק של שנים. מנכ"ל

שמגיע עכשיו לרשות, הוא מקבל משכורת יותר

גבוהה מכל העובדים שעובדים שנים רבות. אז

צריך גם לשים את הדגש לגבי הוותק של

העובדים. עובדים שעוברים מהרשות הישנה

לחדשה, הוותק שלהם יהיה אפס. אני, אחרי 20

שנה שעובד ברשות, הוותק שלי יהיה אפס. זה

אומר המון.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה, חברי. אני רק רוצה לחדד בעניין הזה.

קודם כל, אני מודה לך שדיברת בקצרה. אני

שוב אומר לכם, זה לא שולחן משא ומתן פה.

אני גם לא רוצה להפוך את זה לשולחן משא

ומתן. זה לא נכון מצדי. יש את ההסתדרות,

שאני מקווה ולפחות ממה שאני יודע גם מאבי,

מנסה לראות את הדברים - - -

<שלמה פילבר:>

אלדד ואני - - -

<היו"ר איתן כבל:>

כן. אתה העלית פה נקודות שהיו בליבת

ההתייחסות כשיצאנו לדרך. אני לא רוצה

לחזור לאחור. יש לי עמדה לגבי כל דבר

ודבר. אני אומר אותה. אבל זה לא פה, זה במשא

ומתן. ותאמין לי, הבוקר שוחחנו, אבי ואני,

בדיוק על הדברים האלה. אין כאן המצאה של

עניינים. הדברים מאוד-מאוד ברורים: שיא

כוח-אדם, המחויבות בחוק. דרך אגב, זאת

מחויבות המינימום, כי תיאורטית, ואולי

היא יותר מתיאורטית, כל אחד יכול לגשת, אם

זה טכנאים – אני לא רוצה שבסוף יד אחת

תהיה חזקה מדי מהיד השנייה.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

איתן, אני חושבת שצריך לחדד איך מקבלים - -

-

<היו"ר איתן כבל:>

אבל זה לא השולחן. אני רוצה לדבר על

עקרונות.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

צריך לדבר על העקרונות, אבל צריך להבין

אותם.

<היו"ר איתן כבל:>

בבקשה, משה.

<משה זמיר:>

שלום, שמי משה זמיר, אני עובד "רשת מורשת"

של "קול ישראל". אתה, איתן, והרב אייכלר,

והרבה אנשים, לחמו מאוד בשביל העובדים של

רשת מורשת", והכניסו תקנה שהעובדים של

"רשת מורשת" ייכנסו כעובדים אחרי שנים שהם

היו ש"ת, עובדי כוח-אדם. אנחנו בסך-הכול כ-15

עובדים ב"רשת מורשת".

ייאמר לזכותו של שמעון, שהוא זכה עכשיו

למכרז של מנהל התאגיד של הרדיו - - -

<היו"ר איתן כבל:>

ואנחנו מאחלים לו בהצלחה.

<משה זמיר:>

הוא קיבל את "רשת מורשת" כשמונה שעות ביום.

היום "רשת מורשת" עובדת כ-24 שעות ביממה, על

אותה מצבת כוח אדם. שזה אומר, לא קיבלו שום

עובד חדש. אנחנו עובדים סביב השעון,

האנשים ב"רשת מורשת" לא יכולים לצאת

לחופשות. אם הבן-אדם חולה, הוא צריך לבקש

ולהתחנן מעובד אחר שיחליף אותו כי אין

כוח אדם, והאוצר לא נותן להכניס עובדים

חדשים בכדי לאזן את המצב.

ומה ההבטחה שלנו לעבוד לתאגיד החדש?

אנחנו בסך-הכול עובדים חדשים, בחוזה

שבע-שמונה שנים, השכר שלנו הוא הרבה מתחת

למה שחושבים. איפה ההבטחות? היום אני עובד

שתי משמרות ביום, שזה אומר, 12–13 שעות

ביום, והשכר שלי זה 10,000 שקל בחודש. תודה.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה. חיקה, בבקשה.

<אחיה גינוסר:>

אני אנסה טלגרפית. בוועדה המיוחדת שהוקמה

בראשות צחי הנגבי, היה סיכום שמשרדי

האוצר והתקשורת ינהלו משא ומתן על כמה

נושאים, ביניהם הנושא של מספר המועבדים

לרשות החדשה. משא ומתן כזה לא יתנהל. עד

רגע זה לא התנהל משא ומתן. אני אומר את גם

לך, שאמרת שמדברים עם העיתונאים.

<רועי פולקמן (כולנו):>

אבל אמר המנכ"ל שמתקיים משא - - -

<אחיה גינוסר:>

לא מדברים עם העיתונאים. לא התנהלה אפילו

שיחה אחת. אני אומר, לא התנהלה שיחה אחת

מאותו יום. זה דבר אחד חשוב לציין.

<שלמה פילבר:>

אני ישבתי, לא אגיד פה עם מי, והייתי בלב

פתוח ובנפש חפצה לנהל משא ומתן. ביקשו

ממני להתחיל לדבר, קודם כל, על תנאי

הפרישה של הפורשים ולשפר אותם, לפני

שאנחנו מדברים על העוברים. ושם זה עומד.

שם נתקענו.

<היו"ר איתן כבל:>

חיקה, אמרת, זה בסדר, וזה חשוב.

<אחיה גינוסר:>

אם אני מבין נכון את דבריו של מר קובלנץ,

אז בכל הנושא של המעבר למודיעין, נאמר פה

מספיק. אני רק רוצה להזכיר לכולנו, מר

קובלנץ לא אמר בשום מקום ובשום זמן,

ששידורי הרדיו יישארו בירושלים.

<היו"ר איתן כבל:>

יקירי, חיקה, למה אתה מבזבז את זמנך על

שאלות אחרות. העניין ההוא כבר סיכמנו

אותו, ואני על זה.

<אחיה גינוסר:>

ועוד דבר שקשור בעקיפין גם לעניין ההוא,

סליחה - - -

<היו"ר איתן כבל:>

אני סובלני כלפיך כבר כמה שנים, גם עכשיו

אני אהיה.

<אחיה גינוסר:>

גם אם נקבל את פרשנותו מרחיקת-הלכת של אבי

ליכט – הבלתי מתקבלת על הדעת, אפשר לומר

– אני מבין ממר קובלנץ שגם אז, גם אם

הרשות תעבור למודיעין, גם אז הוא לא יוכל

לצאת בשידורים מלאים של הרשות החדשה. זאת

אומרת, זה לא פותר את הבעיה. זה לא פותר את

הבעיה.

אתה פתחת את דברים באמירה על הקושי,

התייחסת לעובדים ברשות השידור, אז אני

רוצה להגיד, אתה צודק. זה לא רק שאתה צודק,

זה לא חלילה למנוע מצב כזה. המצב הזה הוא

מצב קיים נכון לעכשיו. המצב קשה ביותר.

אני לא יודע איך לתאר את זה, איך להביא

להבנתכם שאנשים נמצאים במצבים נפשיים

שאני כראש איגוד מקצועי, לא מכיר, לא יודע

איך מטפלים, אבל רואה את זה, ובעיניים

כלות. זה קשה לראות את האנשים במצבים

האלה.

<רועי פולקמן (כולנו):>

חיקה, אז למה יצאה הוראה לא לגשת למכרזים?

הרי כל הפואנטה היא שאנשים ייקלטו בתאגיד

החדש. יצאו מכרזים - - -

<קריאות:>

- - -

<היו"ר איתן כבל:>

חברים, לא, לא. הוא לא שאל אותך. הוא שאל

אותך. אני קובע אם תענה. אני לא שם. חברים

אתם לא מבינים מה אתם עושים פה. אתם

מבזבזים את הזמן. במחילה, אל תיקח אותי

למקום – אני רוצה להיות מכאן והלאה. זה

מחזיר אותי – השאלות האלה כבר נשאלו,

תאמין לי, וכבר היה דיבור, וכבר שוחחתי עם

המנכ"ל על הדברים האלה, ולמה ואיך, ונכתב

לו אפילו מכתב שהופץ פה בין כל חברי

הכנסת, והוא הגיב והשיב.

אני רוצה לדעת, במקום שבו הוא נמצא, איך

אנחנו עושים את הצעד קדימה. בבקשה, סיים.

<אחיה גינוסר:>

אני מסיים. אני רק רוצה לומר כך: שמעתי את

דבריו של מנכ"ל משרד התקשורת, מר פילבר,

אומר שה-25% מחויבים על-פי חוק, והשאר,

כמובן, לפי בחירתו של מר קובלנץ. לדעתי,

במשא ומתן שנקבע שיתנהל, אפשר לקבוע, כפי

שנקבע בחוק שיהיו מינימום 25%. אפשר במשא

ומתן לקבוע שיהיו 50% או 60% או 70% או 80%. הרי אף אחד לא מטיל ספק בעובדה שמתוך 1,200

עובדים ברשות השידור, שזה כולל את כל קשת

העובדים, טכנאים, עיתונאים וכולי, לא יכול

להיות שרק 25% הם טובים. הרי זה לא יתכן.

בשום ארגון בשום גוף, בשום חברה פרטית,

אין מצב כזה. אז מכיוון שזה דבר - - -

<היו"ר איתן כבל:>

חיקה, תודה.

<שלמה פילבר:>

חיקה, מכל האנשים פה בחדר, אני חושב שאיתך

ישבתי הכי הרבה שעות, וזה עבר הרבה - - -

<אחיה גינוסר:>

ולא קרה כלום. לא קרה כלום.

<היו"ר איתן כבל:>

אדוני המנכ"ל, חברים יקרים, חיקה, תודה.

הבנתי את העניין.

<משה שגב:>

שלום אדוני היושב-ראש, חברי הוועדה, שמי

משה שגב, יושב-ראש ועד עובדי הנדסה

בטלוויזיה. אני לא ארחיב פה בעניין

המשא-ומתן, כפי שביקש אדוני היושב-ראש,

ואני חושב שזה באמת לא המקום. אנחנו

יודעים איפה לפתור אותו. אני רק יכול

להגיד שיש לנו נכונות מאוד גבוהה להיכנס

למשא-ומתן ולבוא לוויתורים מאוד-מאוד

כואבים מבחינתנו, וכל זה רק בגלל דבר אחד,

כי אנחנו חפצי חיים.

ואני מציע פה לכולם רק לעשות את הבירור

הקטן מה עברנו בשנה וארבעת החודשים

האחרונים, שאם האשימו כל מיני הנהלות

ותיקות, נכנסו הנהלות חדשות, אנחנו כבר

פעמיים עם הנהלה, ואתם יכולים לקבל מהם את

חווֹת הדעת על מה שהעובדים עשו בתנאים

הבלתי-אפשריים במשך שנה וארבעה חודשים,

ואפשר להבין מהעניין ה זה שכל האשמות שאי

פעם טפלו על עובדי רשות השידור ירדו

מהשולחן, והבינו שיש עובדים שאפשר לעבוד

איתם.

אם יש הנהלה שיודעת להוליך אותנו, אנחנו

מוכנים ללכת קדימה, ואני לא מוכן שידביקו

לנו את הסטיגמה של עובדי רשות השידור. יש

עובדים מצוינים שמוכנים לרוץ קדימה

ו"להתאבד" על מקום העבודה.

<היו"ר איתן כבל:>

אמירה שאני מכבד אותה מאוד, ועל זה אני

רוצה להילחם.

<לילך גבאי שזר:>

שמי לילך גבאי שזר, אני יושבת-ראש ועד

הנדסאים בטלוויזיה "החינוכית", ואני

אשתדל לצמצם - - -

<היו"ר איתן כבל:>

לא, את מצמצמת. אני כבר רואה איך את - - -

<לילך גבאי שזר:>

אני יודעת. הכול בסדר.

גם אנחנו, עובדי "הטלוויזיה החינוכית"

נמצאים בחוק הזה כבר מעל שנה וארבעה

חודשים, ולנו אין שום מתווה. זאת אומרת,

אין תנאי פרישה, אין איזשהו מסלול של

השתלבות בתאגיד או ניוד במקרה של עובדי

מדינה כפי שידוע. אתנו לא מתנהל שום משא

ומתן ראוי ומכבד, למרות שגם אצלנו יש

עובדים מצוינים שהם רוויי רפורמות, נאמר

ככה. כי אנחנו היינו 500 עובדים, ונכון

להיום הצטמצמנו ליותר ממחצית. אנחנו

עושים עבודה מצוינת, משתכרים שכר מאוד

צנוע. ועדיין, משום מה, הסוגיה של עובדי

"החינוכית" והמעבר של "החינוכית" אל

התאגיד, עדיין לא נפתר.

כדי שזה יקרה צריך לא רק את ההסתדרות.

צריך שגם האוצר וגם המדינה ישתפו פעולה

כדי שיחד נסגור את הסוגיה הזאת.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה.

<ישעיהו קומורניק:>

שמי שייקה קומורניק. אני מוועד אגודת

העיתונאים בירושלים. אני רוצה להציע דבר

פשוט. בבג"ץ שהגישו העובדים שאל כבוד

השופט, ניל הנדל, דומני, את נציג המדינה:

תסביר לי, אם אתם צריכים קריין בתאגיד

החדש, ויש לכם קריין שאין חולק על כישוריו

בתאגיד הישן, למה שלא תפנו ותיקחו אותו?

ענה נציג המדינה: אנחנו רוצים תרבות

ארגונית אחרת.

אני דוחה בשאט נפש את כל הסיפור של תרבות

ארגונית קלוקלת. זה לא שייך לעובדים.

<קריאה:>

די.אנ.איי.

<ישעיהו קומורניק:>

והדי.אנ.איי. הזה.

אני רוצה להציע הצעה פשוטה, שעל כל תפקיד,

קודם כל, יפנו לאחד שממלא אותו בלי שום

בעיה ברשות הקיימת, ויראו אם הוא מתאים,

אם אפשר להעביר אותו. קודם כל, לדון איתו,

ואחרי כן לחפש בחוץ.

<היו"ר איתן כבל:>

אני רוצה לומר דבר אחד, כמו שאמר גם

המנכ"ל, יש דבר אחד שאנחנו לא נתערב בו:

בעניינים המקצועיים. אנחנו לא הלכנו את

כל הדרך הזו, כדי שבסוף - - -

<ישעיהו קומורניק:>

- - -

<היו"ר איתן כבל:>

תאמין לי, הבנתי אחד לאחד את אשר אמרת. זאת

אומרת, על פניו זה הגיוני. גם המנכ"ל לא

פסל את העניין הזה גם בשיחה ביני לבינו.

זה לא עומד שם.

דבר שני, יחד עם זאת, גם אמר המנכ"ל, ואני

יודע שזה לא דבר פשוט.העניין של השכר, וגם

אני דוחה בשאט נפש כשמדברים על די.אנ.איי.

ותרבות ארגונית – אני אומר לך שהדברים

האלה מונחים לפתחו של המנכ"ל, לפתחו של

יושב-ראש ההסתדרות, ולפתחו של מנכ"ל משרד

– אני יודע את זה. אני יודע כי אני

התערבתי בעניין הזה, לא מהמקום המקצועי

של תיקח את זה ואל תיקח את זה. אלא מהי

המסגרת. והאמן לי שזה הכיוון שצרי שיהיה.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

כן, אבל איתן, היה משהו לא ברור במנגנון

שאלדד - - -

<היו"ר איתן כבל:>

אני אזכיר לך, איילת – אמר את זה ביושר

המנכ"ל: הוא מייצר יש מאין בעצם.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

כן, כן - - -

<היו"ר איתן כבל:>

בבקשה.

<יאיר טרצ'יצקי:>

אני יאיר טרצ'יצקי, יו"ר ארגון העיתונאים.

יש לנו הרבה מאוד חברים עיתונאים מרשות

השידור, למרות שאנחנו לא הארגון היציג

ברשות השידור, אלא בערך בכל יתר כלי

התקשורת.

יש לי שתי נקודות עקרוניות שחשוב לי לומר:

הנקודה הראשונה, דוּבר על שקיפות ועל

האופן שבו דברים מתנהלים, אז אל"ף, ראיתי

את האתר

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]