פרוטוקול מספר 37, ועדת החוקה, חוק ומשפט, 05/08/2015

הכנסת העשרים

מושב ראשון

<פרוטוקול מס' 37>

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום רביעי, כ' באב התשע"ה (05 באוגוסט 2015),

שעה 11:15

<סדר היום:>

<1. תקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין,

מסמכים ואגרות) (תיקון), התשע"ה-2015, בעניין

קביעת אגרות לבחינה על אתר של בקשות פטנט>

<2. תקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין,

מסמכים ואגרות) (תיקון מס' 2), התשע"ה-2015,

בעניין הגשה אלקטרונית של מסמכים לרשות

הפטנטים ונושאים נוספים>

נכחו:

<חברי הוועדה:>

ניסן סלומינסקי – היו"ר

אורי מקלב – מ"מ היו"ר

זאב בנימין בגין – מ"מ היו"ר

מיכאל אורן

ענת ברקו

<מוזמנים:>

אסא קלינג – ראש רשות הפטנטים, משרד

המשפטים

אילת פלדמן – מחלקת יעוץ וחקיקה - אזרחי,

משרד המשפטים

זקלין ברכה – ס. רשם, משרד המשפטים

סימונה אהרונוביץ – ממונה על הבוחנים,

משרד המשפטים

יוחנן מזרחי – מנהל מחלקת מזכירות

פטנטים, משרד המשפטים

עדי ליאב – עוזרת משפטית, משרד המשפטים

אוריאן רווחה – מתמחה, משרד המשפטים

שרה ונסו – מרכזת ועדות האגרות

הבין-משרדית, משרד האוצר

אורן גבע – אגף תקציבים, משרד האוצר

דלית רנרט – עו"ד, לשכה משפטית, משרד

הכלכלה

אבי אביטל – חבר ועד אגודת עורכי הפטנטים

טל בנד – עו"ד, מייצג את איגוד הכימיה

והפרמצבטיקה בהתאחדות התעשיינים

רומן גרביץ – לוביסט (פוליסי), מייצג את

איגוד הכימיה והפרמצבטיקה בהתאחדות

התעשיינים

<ייעוץ משפטי:>

ניצן רוזנברג

<מנהל/ת הוועדה:>

דורית ואג

<רישום פרלמנטרי:>

מוריה אביגד

<תקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין,

מסמכים ואגרות) (תיקון), התשע"ה-2015, בעניין

קביעת אגרות לבחינה על אתר של בקשות פטנט>

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת

החוקה, חוק ומשפט בנושא: תקנות הפטנטים

(נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות)

(תיקון), התשע"ה-2015, בעניין קביעת אגרות

לבחינה על אתר של בקשות לפטנט, אישור

התקנות. יש לנו כאן שני סטים של תקנות,

יכול להיות שהם נוגעים זה בזה אבל פה הם

מחולקים לשניים: תקנות הפטנטים (נוהלי

הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות) (תיקון

מס' 2), התשע"ה-2015, בעניין הגשה אלקטרונית

של מסמכים לרשות הפטנטים ונושאים נוספים,

גם אישור תקנות. בוקר טוב לכולכם, לחברי

חברי הכנסת ולמצטרפים אלינו. אני מניח

שאסא נמצא כאן אתנו, ראש רשות הפטנטים,

איילת פלדמן, שכנראה תוביל את הדיון,

ואחרים, שאני עוד לא מכיר אבל נשמע אותם

בהמשך. במה נתחיל?

<אילת פלדמן:>

אני חושבת שנתחיל לפי הסדר, עם התקנות של

האגרות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אוקיי. תציגי, בבקשה.

<אילת פלדמן:>

מדובר על קביעה של אגרות שמתייחסות להליך

לפי סעיף 19א לחוק הפטנטים. הסעיף הזה נכנס

לחוק בתיקון לפני שלוש שנים ונכנס לתוקף

לפני שנתיים וחצי ומסדיר את הנושא של

הקדמת בחינה לפטנט. בקשות לפטנט נבחנות

ברשות הפטנטים לפי סדר הגשתן ככלל אבל יש

אפשרות להוציא אותן מסדר הבחינה ולהקדים

בקשות מסוימות. סעיף 19א לחוק מסדיר את

הנושא של הקדמת הבחינה, הן מצד המבקש והן

מצד שלישי. 19א(א) מדבר על המבקש, 19א(ג) מדבר

על אדם שאינו המבקש, אינו קשור למבקש

ואינו פועל מטעמו, כלומר, צד שלישי. זה

הסדר שנכנס בעקבות דיוני ועדת החוקה

בזמנו בתיקון מס' 10 לחוק, וזה איזשהו הסדר

מיוחד כפי שהוא נחקק פה בישראל, לא קיימים

הסדרים כמוהו בעולם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

בעולם זה הולך לפי הסדר בלי אפשרויות

להקפיץ?

<אילת פלדמן:>

יש אפשרויות להקדים, אני מדברת כרגע

בעיקר על הנושא של הקדמת בחינה על ידי צד

שלישי. לפחות לפי הבדיקה שאנחנו עשינו

בזמנו, ההסדר, כמו שהוא על כל פרטיו, הוא

ייחודי, ולכן הוא נכנס לחוק תחת ההנחה, גם

של יושב-ראש הוועדה דאז דודו רותם ז"ל,

שהוא מותנה באגרה גבוהה, הן משום שהוא

חריג והן משום שהוא כורך פגיעה במבקשי

הפטנט שלא יוכלו לבקש ארכות במהלך בחינת

הבקשה שלהם אם הוגשה בקשה לפי בקשת צד

שלישי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

מי קבע שאם הוגשה בקשת צד שלישי אז אי

אפשר יהיה לתת ארכות? ובגין זה נותנים לו

קנס גדול, אז למה? אפשר לא לפגוע בזה ולא

לתת קנס.

<אילת פלדמן:>

ברגע שצד שלישי מבקש את ההקדמה, לכאורה

מבקש הפטנט יכול לסכל את הקדמת הבחינה אם

הוא מבקש ארכות חוזרות ונשנות. אם הוא

מבקש כל הזמן ארכות אז הוא בעצם חותר תחת

ההקדמה שהצד השלישי הגיש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

זאת אומרת, בהתחלה את חושדת בצד השלישי

ולכן את נותנת לו קנס גדול, ועכשיו את

חושדת במבקש המקורי שהוא ימשוך זמן ולכן

את מורידה לו את האפשרויות.

<אילת פלדמן:>

זו המשמעות של איזון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

איזון בחשד? אולי נצא מתוך נקודת הנחה

שכולם בסדר וגם יהיה אז איזון?

<אילת פלדמן:>

מלכתחילה היתה בקשה מהציבור להכניס את כל

ההסדר הזה. עמדת הממשלה היתה שאין צורך

בהסדר של בקשות לבחינה של צד שלישי. זו

היתה העמדה. העמדה של הממשלה היתה שאין

צורך בכלל להסדיר את הדבר הזה. כיוון

שוועדת החוקה עמדה על הצורך אנחנו ניסינו

למצוא הסדר שיהיה מאזן, שמחד תתאפשר

הקדמת הבחינה על ידי צד שלישי, ומאידך

שהיא לא תסוכל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אז את אומרת שלפני שנתיים וחצי זה הופעל?

<אילת פלדמן:>

כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

ולא הצליחו עד עכשיו לקבוע אגרות?

<אילת פלדמן:>

נכון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

לא הספיקו? עסקו באיראן? במה?

<אילת פלדמן:>

היו דיונים פנים-ממשלתיים, צריך לזכור

שהיו שתי מערכות בחירות בשנתיים וחצי

האחרונות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

מה לא זורקים על הבחירות.

<אילת פלדמן:>

אבל זה נכון, זה לא תירוץ. זה באמת כי במשך

חצי שנה הממשלה והכנסת די משותקות מבחינת

העבודה. יש פגרת בחירות, התחלפו שרים, גם

במשרד המשפטים וגם במשרד האוצר, צריך

ללמוד את הנושא מחדש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

היה פה ויכוח בין שני גופים שכל אחד משך

לצד אחר ולכן היה קשה לקבוע. מה שקבעו

היום זו פשרה בין שניים או שקבעו שצד אחד

צודק?

<אילת פלדמן:>

הסכום שהגענו אליו הוא פשרה ממשלתית של

כל המשרדים הרלוונטיים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

זאת אומרת, לא פסקו שהכלכלה צודק או

הבריאות צודק, אלה צודקים או אלה, אלא עשו

פשרה וזהו?

<אילת פלדמן:>

נכון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אחרי שנתיים וחצי, טוב, יפה.

<ניצן רוזנברג:>

אולי תציגי את הסכומים.

<זאב בנימין בגין:>

אפשר לקבל מושג על המספרים, לפני הסכומים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אני רוצה לשמוע מאסא קלינג, ראש רשות

הפטנטים, להבין איך כל המערכת עובדת. יש

לי הרבה שאלות אבל מהבחינה שלך: אני מבין

שאם אדם מגיש לעצמו, אם ניקח את שני

השלבים זה מגיע ל-300, ל-700, מגיע ל-1,000 – וצד שלישי בסך הכול מגיע ל-15,000?

<אילת פלדמן:>

נכון, זה 15,000 לאחר שבדיוני ועדת החוקה

יושב-ראש הוועדה הזכיר 25,000 וגם דיברו על

עשרות אלפי שקלים. הוא דיבר בהתחלה על

סכומים מאוד מאוד גבוהים, בסופו של דבר

הממשלה חשבה לקבוע 25,000 והיום אנחנו במקום

שבו הפשרה הממשלתית היא 15,000 שקלים. אני

יכולה להקריא ציטוטים מתוך הפרוטוקולים

של הוועדות שיושב-ראש הוועדה חוזר שוב

ושוב על כך שהאגרה צריכה להיות מאוד

גבוהה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

תכף אנחנו ננסה להבין את זה. אסף, ברשותך,

תן לנו תמונה קצרה – אולי חברי יודעים,

אני לא – לגבי הנושא של רשות הפטנטים: כמה

אנשים יש שם, איך היא בנויה, כמה בקשות

מוגשות, קצת מושג ואחר כך ננסה להבין את

התהליך, האם תהליך הבדיקות הוא בגלל שיש

עומס או בגלל שיש איזה היגיון שאומר

שיהיה מונח ונשמע מה קורה מסביב, כלומר

בכוונה מושכים זמן או לא. תן לנו טיפת

סקירה ואחר כך יהיה לנו יותר קל לדון.

<אסא קלינג:>

בשמחה. א', תודה על ההזמנה לוועדה ותודה על

קידום העניין. בקצרה על רשות הפטנטים –

אני יכול לדבר שעות אז אשתדל לעשות את זה

בקצרה – רשות הפטנטים היא גוף של כ-180

עובדים, תחת משרד המשפטים. רשות הפטנטים

אמונה על רישום זכויות קניין רוחני, מה

שבאופן מסורתי נקרא קניין רוחני תעשייתי,

להבדיל מזכות יוצרים למשל, שאינה בת

רישום. אנחנו רושמים פטנטים לגבי המצאות,

מדגמים לגבי עיצובים וסימני מסחר,

לוגואים, סרגלים וכן הלאה. כל אלה זכויות

בנות רישום, כאשר כל אחת מהזכויות האלה

אנחנו בוחנים. יש לנו מחלקות שבהן יש

בוחנים, בוחני פטנטים, בוחני מדגמים,

בוחני סימני מסחר, שהם מוכשרים לעשות את

עבודת הבחינה ואנחנו בוחנים בחינה

מהותית.

בואו רק ניזכר מדוע אנחנו בוחנים בחינה

מהותית – מאחר ואנחנו מקנים בכך ערך

מסוים למבקש. אנחנו לא שיטה של הפקדה –

בתקופת המנדט השיטה היתה רק שיטה של

הפקדה, אני רק מגיש את המסמך בו אני טוען

להמצאה ורק בודקים שכתבתי את שמי בצורה

נכונה ושהשרטוטים באמת קריאים – אנחנו

בוחנים בחינה מהותית, דהיינו אנחנו

נותנים למבקש את הפטנט רק לאחר שבאמת

בדקנו לשביעות רצוננו שההמצאה המתוארת

בבקשת הפטנט אכן עומדת בתנאי הכשירות

שמפורטים בחוק, אותו דבר גם לגבי סימני

מסחר ומדגמים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

ואז יש לו 20 שנה של הגנה?

<אסא קלינג:>

של זכות בלעדית, אכן, נמנע מאחרים לעשות

שימוש בהמצאתו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

יש לכם קריטריונים לכל תחום ותחום כדי

להגדיר אם זה פטנט או גניבה מסוימת?

<אסא קלינג:>

א', אני אחדד, אנחנו ברשות הפטנטים רק

רושמים את הזכויות, איננו עוסקים באכיפה,

אכיפה נעשית בבתי המשפט ולמעשה תעודת

הפטנט היא בעצם הכלי באמצעותו עושה בעל

הפטנט שימוש על מנת לאכוף את זכויותיו

בבית המשפט.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אבל יש לכם הנחיות בכל תחום ותחום לדעת

איך לבדוק אם זה פטנט, אם זה משהו יצירתי

או משהו שלקחו אותו ממשהו קיים?

<אסא קלינג:>

בהחלט, זו הבדיקה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אם מדובר על תרופות, אם מדובר על אופניים,

על נשק, או על כל דבר אחר בכל תחום?

<אסא קלינג:>

אתאר בקצרה את מבנה הרשות. כפי שאמרתי, יש

לנו מחלקות בוחנים בכל אחד מהתחומים של

פטנטים, מדגמים וסימני מסחר. מחלקת

פטנטים – שיש לנו כאן גם את הממונה על

הבוחנים, גב' סימונה אהרונוביץ – ממונה

על 101 בוחנים, בוחני פטנטים שמחולקים

לקבוצות מקצועיות בתחומי מדע והנדסה

שונים, בין אם זה כימיה, ביוטכנולוגיה,

מכניקה, פיזיקה, מחשבים ותקשורת, ציוד

רפואי. אם יש לנו משהו שאינו נופל

בקטגוריה הזו ספציפית – מאחר ולפעמים גם

ישנן בקשות שנופלות בין תחומים, היום,

בעידן המחשבים והביולוגיה יכול להיות

שיהיה גם משהו שקשור לשני התחומים –

אנחנו מצוותים בעיקר שני בוחנים, או,

במקרה שלא מוצאים, הפתרון שלי תמיד זה

לקחת ד"ר לפיזיקה, הוא יכול לפתור כל דבר.

אז הבקשה מגיעה אל בוחן הפטנטים במקצועו,

שהוא יודע לקרוא את הבקשה כי בקשת הפטנט

ממוענת אל בעל המקצוע בתחום, והוא בודק

האם ההמצאה עומדת בקריטריונים המפורטים

למעשה בסעיף 3 לחוק, ששם הקריטריונים של

חידוש, התקדמות המצאתית, האם ההמצאה

בתחום הטכנולוגי נותנת שימוש תעשייתי

והאם ההמצאה יעילה. זו כבר עבודתו

המקצועית של הבוחן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

180 איש זה מה שבאמת צריך או שזה מה שהקציבו

לכם?

<אסא קלינג:>

אני צריך יותר, אדוני, כמובן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

זה מה שהקציבו לכם, כלומר, התקציב שלכם

בנוי מתקציב המדינה שמאפשר לך להחזיק את

זה – והוא ללא קשר וללא תלות לכספים

שנגבים מהאגרות או שיש קשר?

<אסא קלינג:>

אז אני אפרט, אדוני: רשות הפטנטים היא גוף

ייחודי בשירות המדינה בישראל, אנחנו

סוכנות הביצוע הראשונה, ולעת עתה היחידה,

בשירות המדינה. על פי החלטת ממשלה משנת 2006

הוקמה הרשות כסוכנות ביצוע לאחר ששנים

רבות לשכת הפטנטים היתה אגף במשרד

המשפטים, אגף קטן ששם עיקר הדבר היה – וזה

מתקשר למה שאנחנו מדברים עליו היום –

שתור לבחינה נמשך שנים רבות. עד אשר מיעוט

בוחני הפטנטים שהיו אז הגיעו לבחון את

הבקשה שלך יש להניח שכבר יצאת מהשוק. משכי

הבחינה היו מאוד ארוכים והיה כשל שוק

בתחום הזה, החליטו לשנות והקימו את הרשות

כסוכנות ביצוע.

מה זה אומר "סוכנות ביצוע"? בעיקר

שהוצאותינו מותנים בהכנסותינו. רק לסבר

את האוזן, תקציב המדינה, תקציבנו בשנה

שעברה כאשר היה תקציב, היה כ-55 מיליון שקל,

הכנסותינו עמדו על 93 מיליון שקל, כולן

מאגרות. לעניינו היום – לא נקום ולא

ניפול מהאגרות שנקבע כאן היום. עיקר

המקור התקציבי הוא מאגרות בתחום סימני

המסחר ובתחום הפטנטים, פחות או יותר

חצי-חצי, ומיעוט הוא מדגמים וגם הפעילות

הבינלאומית. לגבי הפעילות הבינלאומית,

אני רק אגיד כאן, יש לנו פרופיל בינלאומי

מאוד גבוה. ציבור מבקשי הפטנטים בישראל

הוא ציבור המבקשים מספר 14 בעולם בשנה

שעברה מבחינת בקשות בינלאומיות במסגרת

ה-PCT.

<מיכאל אורן:>

אבסולוטי או יחסי?

<אסא קלינג:>

אבסולוטי.

<מיכאל אורן:>

מה המספר יחסי?

<אסא קלינג:>

להערכתי מס' 4, השאלה איך אתה מחשב את

האיחוד האירופי, את משרד הפטנטים האירופי

שהוא מאחד הרבה מדינות. להערכתי בסביבות

מס' 4 אם אתה עושה את זה לפי GDP per capita.

<ענת ברקו:>

אין לכם איזשהו אגף שדן בהכרה בקניין

רוחני, זאת אומרת, כל מיני הכרות שהן לא

טכנולוגיות או פטנטים שהם לא בדיוק

נופלים על הנישה הזאת?

<אסא קלינג:>

גברתי, אנחנו הבוחנים. בסופו של דבר רשם

הפטנטים חוצם על התעודה אם יש או אין

פטנט. אם אין פטנט, בעל ההמצאה שאינה

כשירת פטנט חופשי לנסות לאכוף את

זכויותיו בדרכים אחרות, בין אם באמצעות

סוד מסחר או אמצעים אחרים, אבל אנחנו

מחליטים האם זה כשיר לרישום או לא כשיר

רישום.

<ענת ברקו:>

אתם עושים את כל התחקיר ואת כל הבדיקה אם

היו דברים כאלה בעבר בעולם?

<אסא קלינג:>

אכן, זו עבודתו של הבוחן. הבוחן בודק

חידוש, דהיינו, זו בדיקה עובדתית יחסית

ברורה. דרישת החידוש היא דרישה גלובלית

ולכן יש לנו מערכות מידע שאנחנו משלמים

עליהן הרבה כסף מדי שנה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

האגרות שמשלמים – הן חד פעמיות או שכל

שנה שיש לו חיסיון או הגנה הוא משלם אגרה?

<אסא קלינג:>

נחלק את זה לשניים, אדוני: שלב הגשת הבקשה

והטיפול בה עד הענקת הזכות – ששם ישנה

אגרת הגשה ובמידה ואתה מגיש בקשות ארכה

או איזשהן בקשות ביניים לאורך שלב הבחינה

אז ישנן אגרות נוספות מסוימות, ולאחר מתן

התעודה ישנן תחנות שלמשך 20 השנים עליהן

דיברנו צריך לשלם אגרות חידוש. זה בתחנות

של 6, 4, 4, 4 ו-2, כאשר שיעור החידוש הולך וגדל לקראת השנים האחרונות מאחר והנחת היסוד

היא שאם אדם מחדש בשנים האחרונות זה שווה

לו מאחר ויש ערך מסחרי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

והאגרה היא אגרה אבסולוטית, היא לא יחסית.

זאת אומרת, יכול להיות שהפטנט הוא פטנט של

מיליארדים או פטנט של 2,000 שקל, בעלי

הפטנטים משלמים אותו סכום.

<אסא קלינג:>

אכן, אין לי דרכים לאמוד את ערכו של פטנט,

אני חושב שחברי כאן יסכימו אתי שזה דבר

מאוד מורכב עד בלתי אפשרי והאגרות הן

קבועות לאורך חיי הפטנט. אותו דבר גם

בסימני מסחר, בסימני מסחר אגרות מסחר הן

כל 10 שנים. סימני מסחר למשל זה ללא הגבלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

ואני מבין שיש לכם כ-6,000-7,000 בקשות כל שנה.

<אסא קלינג:>

סדר גודל של בקשות לאומיות בישראל, כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

מה משך הזמן עד שמתקבלת החלטה כן או לא

בבקשה מסוימת?

<אסא קלינג:>

כאן אני אקדים ואומר שאנחנו במצב טוב

יחסית לעולם. משך הזמן בממוצע שאדוני

ימתין עד שבכלל אסתכל על בקשתו הוא 31

חודשים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

וזה למה?

<אסא קלינג:>

התור.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

כי יש אצלנו בהלכה, במשפט עברי, שלפעמים

העניין יהיה מונח ואתה רוצה לראות מה

קורה, אתה לא עושה כלום ואתה רוצה לראות

אם תהיה פתאום התעוררות מכול הכיוונים או

שהכול דממה. אז יש לפעמים עניין להניח את

זה בכוונה ויש לפעמים עניין בגלל התור.

<ענת ברקו:>

זה מטורף, פטנט מתיישן.

<מיכאל אורן:>

זה בגלל מחסור בכוח אדם?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

הוא אומר מחסור בכוח אדם.

<אסא קלינג:>

כפי שאמרתי, א', זו התקדמות גדולה לעומת מה

שהיה, מצבנו טוב גם יחסית לעולם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אז הזמן הוא 31 חודש בכלל?

<אסא קלינג:>

אז אני בכלל מסתכל על בקשתו של אדוני

ולאחר מכן יש את משך הבחינה, שזה משתנה

לפי תחומי הבחינה, העומס על הבוחנים

ומורכבות הבקשה. ישנם תחומים שבהם הבקשות

יותר מורכבות, למשל תחום הכימיה, או

המחשבים והתקשורת, אנחנו מדברים על

סדר-גודל של עוד שנתיים-שלוש עד שאני

מסיים את הבחינה, כשהבחינה דרך אגב יכולה

להסתיים גם בסירוב, שאיני נותן כמובן. על

מנת לסבר את האוזן, אנחנו מדברים על סדר

גודל של בין 40% ל-50% סירוב של בקשות.

<זאב בנימין בגין:>

יש פטנט זמני או הגנה זמנית? יש מושג כזה?

<אסא קלינג:>

לא, זה מונח ששאול מארצות הברית, מארצות

הברית יש מה שנקרא Provisional Application.

<זאב בנימין בגין:>

לזה אני מתכוון.

<אסא קלינג:>

"Patent pending" זה משהו אחר, אדוני.

<זאב בנימין בגין:>

לא, אני מדבר על Provisional.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

פה הוא זכאי לקבל פיצויים מאותו אחד

שניסה להפעיל משהו מקביל אליו. אם בסוף

הוא זוכה לאישור כפטנט הוא יכול לבקש

פיצויים רטרואקטיבית מאותו אחד שהפעיל

את הפטנט שלו. את זה הוא זכאי לקבל, נכון?

את הפיצויים הוא רשאי לקבל ממנו

רטרואקטיבית.

<זאב בנימין בגין:>

אם זה קשור להיתר זמני – אני לא בטוח.

<אסא קלינג:>

התחום הוא מורכב אבל עקרונית הזכות לקבל

פיצויים היא ממועדים שונים במדינות

שונות. לעניין השאלה על ה- – Provisionalזו

הגשת בקשה זמנית שאפשרית בארצות הברית,

ששם הדרישות הפורמליות של עצם ההגשה הן

מאוד נמוכות, אין שום בחינה בבקשה ארעית

שכזו, מה שקיבלת שם זה רק את התאריך. לאחר

12 חודש ממועד ההגשה של בקשה ארעית אתה

חייב להגיש בארצות הברית בקשה שלמה, אם לא

עשית זאת איבדת את הזכויות.

<זאב בנימין בגין:>

אבל בשנה מסוימת, במידה מסוימת המגיש

מוגן?

<אסא קלינג:>

לא, הוא לא מוגן מאחר והוא לא קיבל פטנט,

אדוני, הוא בסטטוס של "Patent pending", אבל "Patent pending" זה מצב שנמצא בכל בקשה, היכן שתגיש

בקשה, וכל עוד היא נבחנת, בקשתך תלויה

ועומדת. זה מה שזה אומר - "Patent pending". אתה מסמן מוצרים ב-"Patent pending" על מנת להזהיר את הציבור: דעו לכם, הגשתי בקשה, כאשר אקבל

תעודת פטנט בסופו של יום ייתכן שאבוא

ואדרוש אתכם, בזאת הזהרתי אתכם ובעצם זה

שמילאתי את האזהרה אז יש לי איזושהי עילה

קצת יותר חזקה לקבל אכן את - - -

<זאב בנימין בגין:>

אבל זה מועיל לבעל הפטנט?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אין לו הגנה.

<זאב בנימין בגין:>

בכל זאת אני שואל, אין לו הגנה במובן

מסוים, אבל אם בארצות הברית אימצו את

ההסדר הזה, זה מועיל למי שטוען לפטנט? אם

זה מועיל, מדוע אנחנו לא מאמצים הסדר כזה

אצלנו?

<אסא קלינג:>

שם המשחק בשיטת הפטנטים בכל העולם הוא

התאריך. מי שרץ הכי מהר למשרד הפטנטים

הקרוב למקום מגוריו והגיש ראשון הוא זה

שזכויותיו עדיפות. בארצות הברית היתה

שיטה אחרת של first to invent על פני first to file. גם בארצות הברית עברו לשיטה של first to file,

דהיינו מי שהגיש ראשון, וזו דרישה

גלובלית בכול המדינות שחברות באמנת פריז.

לעניין בקשה ארעית, כל מה שהיא נותנת זו

קניה קלה של התאריך, באמת גם באגרה נמוכה,

אבל הגשת בקשה ללא שום בחינה, שום בחינה

פורמלית, ולאחר 12 חודשים אתה באמת צריך

לכתוב את הבקשה כמו שצריך ורק אז מתחילים

להסתכל עליך.

<זאב בנימין בגין:>

למה לא לאמץ זאת?

<אסא קלינג:>

לנו יש שיטות משלנו. מבלי שהמחוקק יידרש

ליצור לנו בקשה ארעית, אנחנו, כנותני

שירותים – כי אנחנו רואים את זה שאנחנו

נותנים שירות לציבור הישראלי בכללותו, לא

רק לציבור המבקשים – יש אינטרס באמת למתן

ודאות במהירות הגבוהה ביותר. ולכן, למי

שמעוניין לכך יש לנו אמצעים לקיצור תור

ועל מה שאנחנו מדברים כאן, במידה ואתה

מבקש אז יש אמצעים לקיצור תור ואנחנו

רואים עלייה - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

בני, אתה שואל אם יש הגנה, נכון?

<זאב בנימין בגין:>

מסוימת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

בארצות הברית אין הגנה, אין הגנה בגלל. פה

אתה צריך להגיש מההתחלה כבר את הכול, שם

יש לך שנה עד שמבקשים ממך להגיש את כל

המסמכים, אבל אין הגנה על שום דבר שם. חוץ

מהתאריך ורטרואקטיבית לתבוע את הפיצויים

אין הגנה. גם פה בארץ יש את זה, גם בארץ

מהרגע שהוא הגיש, אם יתברר בסוף שאכן זה

פטנט, יש לו זכות לתבוע רטרואקטיבית

מהתאריך שהוא הגיש. כל מי שהשתמש בדבר

שעכשיו הוגדר לו כפטנט – הוא יכול לתבוע

ממנו פיצויים. זה קיים גם פה וגם שם. אין

הגנה ארעית שאדם אחר לא יכול להשתמש בזה,

לא בארצות הברית ולא פה.

<אסא קלינג:>

אני אחדד: אין הגנה ארעית, יש רק הגנה

בסופו של דבר, ואת האפשרות לתבוע פיצויים

לא ממועד ההגשה אלא ממועד הפרסום הראשון

של הבקשה.

אני רק אומר לכבוד חבר הכנסת בגין,

היתרונות של הגשת בקשה ארעית בארצות

הברית – ה-Provisional הוא איזשהו buzzword שהרבה אנשים משתמשים בו – היו לו יתרונות בשיטת

ה-first to invent, זה הקנה לך יתרונות בארצות

הברית שנכון להיום כנראה כבר אינם. אם

הגשת קודם בארצות הברית אז קנית יתרונות

בזה שהראית שהמצאת. היתרונות גם היו של

הגשה מקוונת – ועל זה אנחנו מדברים כאן

היום, לאפשר לנו הגשה מקוונת – אגרה

נמוכה של 110 דולר אבל לאחר שנה אתה חייב

לשלם את האגרה המלאה.

<ענת ברקו:>

שהיא?

<אסא קלינג:>

אצלנו האגרה היא 2,000 שקל.

<ענת ברקו:>

ובארצות הברית?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

שם זה דיפרנציאלי. ההיגיון שלי אומר: אם

כל שנה יש 6,000-7,000 בקשות ואתם הרי לא

עומדים בקצב – זאת אומרת שכל הזמן זה גדל

וגדל ואתם נמצאים במצב שמה שאתם לא

מספיקים לדון בו הולך וגדל כל הזמן. אתם

הרי לא מספיקים לדון ב-6,000 שנה אז כל הזמן

התור הולך וגדל.

<אסא קלינג:>

התור הולך וגדל, המאגר הולך וגדל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

זה דבר שהוא אבסורד. מצד שני, אם הבנתי

נכון, רוב התקציב שלכם מגיע מהכנסות

עצמיות שלכם.

<אסא קלינג:>

כולו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

המדינה נותנת סכום?

<אסא קלינג:>

לא, אדוני.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אמרתם ש-54 מיליון המדינה נותנת, לא?

<אסא קלינג:>

מותר לי להוציא. כל ההכנסות נכנסות לאוצר

המדינה, מתוך ה-93 אני מקבל רק 55.

<זאב בנימין בגין:>

זה לא ברור לי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

זאת אומרת, ככל שאתם בודקים יותר ועובדים

יותר ההכנסות שלכם גדלות?

<אסא קלינג:>

אכן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אז אם כך, למה לא ללכת על 300 עובדים,

ההכנסות שלכם יגדלו כי אתם תעשו את זה

הרבה יותר מהר וכולם ירוויחו? אדם לא

יצטרך לחכות 5 שנים עד שהוא מקבל אישור,

הוא יוכל לקבל אולי אחרי 3 שנים, לא יהיה

חסר כסף כי אתם מקבלים בין כה וכה יותר

אגרות, אז איפה העניין?

<מיכאל אורן:>

זה גם פוגע באיזשהו מקום ביכולת של

המדינה להתחרות ברמה הבינלאומית גם, לא

רק לאומית.

<אסא קלינג:>

ללא ספק, אדוני, וכאן, א', אני מצטער שאין

כאן נציג מתאים של משרד האוצר לשמוע את

הדברים.

<אורן גבע:>

יש.

<אסא קלינג:>

אז אני שמח שאתה כאן.

<זאב בנימין בגין:>

בעניין זה אני אשאל את האוצר: מדובר

באגרה, לא במס, האגרה אמורה להיות מיועדת

לשירות שעליו היא ניתנת, אז למה הם

מוגבלים במחצית הסכום המתקבל?

<אסא קלינג:>

מוגבל לפי תקציב המדינה.

<זאב בנימין בגין:>

אני שואל, אם זו אגרה למה לא לתרום את כולה

לשיפור השירות?

<אורן גבע:>

המצב כיום הוא שעמדת האוצר – לפי מיטב

ידיעה, אני לא משפטן – שלא מתייחסים

לאגרות כאגרות ייעודיות לתחום מסוים,

כלומר, כל האגרות שנגבות על ידי המדינה

מרוכזות לתוך הכנסות המדינה והתחומים

מתוקצבים לפי הצורך ולפי סדר עדיפות

הממשלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

לא בדיוק, הקנסות לחוף הים הולכות רק

לטובת הנושא הזה.

<אורן גבע:>

יש אגרות ישנות.

<זאב בנימין בגין:>

זה קנסות. אגרה אמורה להיות מיועדת, על פי

הבנתי הישנה של המושג אגרה.

<אסא קלינג:>

אולי רק לייעל את הדיון, הדיון של רבותי

הוא דיון ידוע ומוכר וזו אחת הסיבות

שהרשות הוקמה כסוכנות ביצוע. מתוקף מסמך

המסגרת שקבע את הקמתה של הרשות הוקמה

ועדה בראשות מנכ"לית האוצר ומנכ"לית

משפטים שהן קובעות מדי שנה את היעדים

והתפוקות לרשות הפטנטים על מנת שנוכל

לקצר את התור באופן מושכל לאור כוח האדם

שמוקצה לנו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

כמה זמן אתם עובדים כך?

<אסא קלינג:>

מאז 2006, אדוני.

<אורן גבע:>

הם קיצרו.

<אסא קלינג:>

קיצרנו. אם אדוני יסתכל אנחנו במגמה

מתמדת של קיצור, לא במידה שהיינו רוצים

לראות אבל כאן אני אומר את זה בצורה הכי

בוטה, אדוני: ראש משרד הפטנטים הסיני עומד

על 17 חודשים, יש לו 7,000 בוחנים, הוא הודיע

על תוכנית שעד שנתיים הוא יוריד ל-10

חודשים זמן המתנה. איך הוא עושה את זה? הוא

לוקח - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

יש בסין? כמעט הכול גניבות שם.

<אסא קלינג:>

זה משתנה, החלטה ממשלתית שרוצים לשנות את

זה אז לוקחים עוד 1,000 או 2,000 בוחנים וכך

משנים, כך מקצרים את התור. אנחנו לא

במציאות הזו, אנחנו במציאות שיש לנו את

הוועדה שקובעת לנו את התפוקות בצורה

זהירה, גם לאור גידול הפעילות – יש לנו

פעילויות חדשות בתחום הבינלאומי של

הרשות, ששם התחלנו לתת שירות בינלאומי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

6,000-7,000 בקשות – זה הולך ומצטבר כל הזמן כי אתם לא מסוגלים לבדוק 6,000 בקשות בשנה אז

באופן טבעי, ההיגיון אומר, שזה הולך

ומצטבר והתור הולך וגדל.

<אסא קלינג:>

אנחנו מתייעלים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אם תוסיפו עוד 100 עובדים יהיו לכם יותר

אגרות, תבדקו יותר, זה יכסה את עצמו יותר

וזה יקצר לאנשים את הזמן.

<זאב בנימין בגין:>

זה לא אליו, זה לאוצר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

הוא גם שומע אותי.

<אסא קלינג:>

רבותי, זו בקשתנו המתמדת, הצגנו תוכנית

לאוצר שאם יקצו לנו סדר גודל של רק 30-40

בוחנים נוספים אנחנו תוך 4 שנים מקצרים את

התור ל-18 חודשים אבל זה עניין של הקצאת

בוחנים. הבוחנים הם עובדי מדינה - - -

<ענת ברקו:>

עובדי מדינה, לא פרילנסרים?

<אסא קלינג:>

הם מפעילים סמכות שלטונית.

<זאב בנימין בגין:>

מתוך ה-6,000 כמה בקשות מאושרות כפטנטים?

<אסא קלינג:>

סדר גודל של 60%, בין 50% ל-60%.

<זאב בנימין בגין:>

30%-40% מתבררות כבקשות סרק.

<אסא קלינג:>

חלקן נזנחות באופן אקטיבי על ידי המבקש,

חלקן מסורבות.

<זאב בנימין בגין:>

בקשה שהיא לא רצינית, שהבוחן המנוסה בדק

בדיקה ראשונית ומבין שיש פטנט כזה בצרפת,

ההצעה אינה באה בחשבון, אין טעם לדון בה

יותר – למה זה צריך לקחת יותר מ-10 ימים?

<אסא קלינג:>

רבותי, אנחנו מדברים היום קצת על אגרות,

לפני כשנתיים וחצי - - -

<זאב בנימין בגין:>

לא, אני מדבר עכשיו על המהות, מעבר לאגרה.

<אסא קלינג:>

זה נוגע למהות. לפני כשנתיים וחצי עשינו

קצת רפורמה באגרות הפטנטים ושם עשינו cost

study. מאחר ואגרה אמורה לשקף עלות – למרות

שמה שאנחנו עושים כאן היום, האגרה של היום

היא קצת מעבר לעלות – עשינו cost study של זמן

הבחינה, כמה זמן לוקח. בממוצע בחינה

ראשונה, פעם ראשונה שבוחן מסתכל על בקשת

פטנט זה בין יום ליומיים וחצי, תלוי

במורכבות הבקשה. זו בחינה ראשונה, דהיינו,

הקריאה והחיפוש המורכב. לאחר מכן יש

סבבים של התכתבויות מול המבקש מאחר ואם

סירבתי אותך פעם ראשונה זכותך להסביר לי

מדוע טעיתי או להתווכח איתי, אנחנו

קוראים לזה בחינה חוזרת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

כל זה מתחיל אחרי 18 חודש, נכון? זה לא

מתחיל ביום הראשון.

<אסא קלינג:>

31 חודש.

<זאב בנימין בגין:>

אבל דיברת על ימים, אני לא מבין.

<אסא קלינג:>

העבודה של הבוחן, ברגע שהוא התיישב לקרוא

את הבקשה, פעם הוא התיישב לקרוא את הבקשה,

בתום 31 חודש התיישב – עבודתו היא בין יום

ליומיים-שלושה בחינה ראשונה ואז הוא שולח

את המכתב.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

בני, כי אתמול הוא עשה את אותו דבר רק על

משהו שהגישו לפני כן.

<אסא קלינג:>

אכן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

זה מטורף.

<זאב בנימין בגין:>

התיאור הזה רק מגביר את החומרה של המצב.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

רבותי, אני רוצה לבקש, מאחר וזה לא הנושא

של הדיון היום, אנחנו נקיים דיון ובהקדם

על עצם העניין הזה, זה אבסורד שאין

כדוגמתו. אני רוצה לקיים את הדיון עם משרד

המשפטים ועם האוצר כדי שהגוף הזה, שהוא

מחזיק את עצמו וההפך, עוד אפילו יותר,

יגדילו לו את העובדים ונחסוך את הזמן.

נוסיף עוד 100 עובדים, נחסוך את הזמן, הכסף

שיכנס כתוספת יכסה גם את זה – כולם

מרוויחים רק.

<ענת ברקו:>

והפטנטים האלה חשובים למשק.

<זאב בנימין בגין:>

לפני הדיון, אדוני היושב-ראש, אולי ברגע

זה, באופן מקוצר, יש לאוצר הסבר להימנעות

עד היום מהצעד הזה שנראה לי הגיוני לאור

התיאור הזה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

כסף.

<זאב בנימין בגין:>

בייחוד לאור, או לחושך, המספר הרב של

בקשות שמתבררות, ולא אחרי מחקר עמוק,

כבקשות שאינן ראויות – אני לא אגיד

"בקשות סרק" אבל אינן ראויות, או ידוע בתוך

זמן קצר שלא יזכו בהגנה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אתה רואה שהאוצר, מתוך 93 מיליון שקל בשנה

שהם גובים – שאם זה היה עומד לרשותם הם

היו יכולים לעשות מהפכה – האוצר לוקח את

הכסף ונותן להם רק חצי מזה.

<מיכאל אורן:>

לחדד את הנקודה שלך, היושב-ראש: אם אתם

יכולים להוכיח שתוספת של 100 איש או אישה

כבוחנים תוסיף למדינה מיליונים או

מיליארדים זה מאוד מחזק את הקיים שלכם.

<זאב בנימין בגין:>

30 הוא אומר.

<אסא קלינג:>

אדוני, זו בדיוק ההצדקה. אני רק אוסיף

ואומר, התחלתי לדבר על הפעילות

הבינלאומית שלנו, רק על מנת לסבר את

האוזן, עד יוני 2012 ישראלים נאלצו בבקשות

בינלאומיות ליהנות משירותים של משרדי

הפטנטים האמריקאים או האירופאים, אנחנו

התחלנו לתת את השירות הבינלאומי הזה

בישראל. כיום 65% מהמבקשים הישראליים

מייעדים אותנו, משתמשים בשירותינו וזו

הכנסה כבר של כשני מיליון דולר בשנה, ואת

זה עשינו ללא הגדלה נוספת של כוח אדם, רק

באמצעות התייעלות. נכון, לאורך השנים

קיבלנו תקנים לקראת הפעילות הזו אבל מאז

שהתחלנו אנחנו מבצעים את הפעילות והחל

מה-1 באוקטובר האחרון אנחנו נותנים את

השירות הזה גם למבקשים אמריקאים וזה מקור

הכנסה בלתי נדלה לשירות המדינה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

האישור שלכם מקובל בכל העולם כמו - - -

<אסא קלינג:>

כמו כל רשות חיפוש ובחינה בינלאומית.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

משרד האוצר, בוא תסבירו.

<זאב בנימין בגין:>

אני מבקש רק לשאול את הרשות: העניין הזה

של הקמת סוכנות, או התאגדות כסוכנות, איך

שלא נקרא לזה, הובא לידיעתי בערך ב-2006, 2005, 2007, כשהתוכנית הזו עלתה והציעו גם לי

כמנהל המכון הגיאולוגי לשקול את העניין

הזה. אני חשבתי שלגבנו זה לא רעיון טוב

אבל אני לא בטוח שלגביכם זה היה רעיון

טוב, אם אתה יכול לומר, בדיעבד. הרי ההבטחה

בחידוש של הסוכנות הוא התקציב הסגור –

תכניס, תוציא, זה שלך. מה מסתבר? שאין פה

איזה יתרון גדול על פני כל מוסד אחר

בשירות המדינה, מתוקצב. אז תקבל, למה לך

להתעסק בכל האגרות? תקבל 55 מיליון שקל

בשנה, או לא תקבל, ויהיה לך יותר קל בחיים,

לא? אני שואל את זה באופן כללי כי אני לא

עקבתי אחרי ההתאגדויות כסוכנות, הרי אין

רבות כאלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אין להם תמריץ להתייעלות.

<זאב בנימין בגין:>

גם כשהייתי יותר צעיר לא אהבתי חידושים

כאלה ולא רציתי להיכנס למלכודת כזאת, אבל

אני שואל עם ניסיונך עכשיו בדיעבד בעניין

הזה.

<אסא קלינג:>

א', אני חושב שמבחינה ציבורית המודל הוא

נכון. במידה והמודל היה ממומש עד הסוף

בחובו כרוכות גם עצמאות וגמישות ניהולית,

גם בתחום ההון האנושי.

<זאב בנימין בגין:>

במידה שהוא היה ממומש עד הסוף.

<אסא קלינג:>

המודל כמודל הוא נכון, לצערי אנחנו עדיין

נלחמים על עצמאותו בתחומים נוספים ולא רק

בתחום התקציב.

<זאב בנימין בגין:>

אתה יודע על עוד סוכנויות?

<אסא קלינג:>

לא. אמרתי, אנחנו הסוכנות הראשונה

והיחידה בשירות המדינה בישראל.

<זאב בנימין בגין:>

היחידה. גם אני הייתי לומד מניסיונכם

ואומר: תודה רבה, לא.

<אסא קלינג:>

אני חושב שהניסוי הצליח, אדוני מוזמן

לבקר אצלנו, אני חושב שאנחנו מקום ייחודי

בשירות המדינה מבחינת איכות העובדים.

הצלחנו, יש לנו מסלול קידום ייחודי

לבוחנים ברשות, איכות כוח האדם שלנו מאוד

גבוהה, זה כרוך גם כן בסולם שכר ייחודי

להם. יש לנו תחומים שאנחנו עצמאיים בהם,

לא מספיק. המודל כמודל הוא מודל נכון

ואנחנו ממשיכים להיאבק עליו, אדוני.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

בואו נשמע את האוצר ואחר כך אני כן רוצה

שאנחנו נעשה ישיבה כאן כדי לשבור אולי את

הדבר הזה כי זה נשמע אבסורד שאין כדוגמתו.

<זאב בנימין בגין:>

מה יש לך לומר להגנתכם?

<אורן גבע:>

אני רוצה להתחיל להגיד שאנחנו במשרד

האוצר, ואני חושב שהממשלה בכלל, רואים את

תחום החדשנות כמוביל צמיחה בכלכלה

ומוביל בתחום התעסוקה ולכן אנחנו כל הזמן

מנסים לנקוט בצעדים כדי לעודד עוד את

התחום הזה ובטח שלא לפגוע בו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

איפה ה"אבל"?

<אורן גבע:>

אני אתייחס לשני תחומים: אחד, לעניין

תקציב הסוכנות, ולאחר מכן לעניין גובה

האגרות, שזה בעצם נושא הדיון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

דרך אגב, על האגרות עוד לא התחלנו לדבר

באופן ספציפי, אנחנו מדברים כרגע באופן

כללי אז אל תתייחס אליהן כרגע כי עוד מעט,

אחרי שנסיים להבין בכלל איך זה עובד, נגיע

לגוף הנושא שלנו ונדבר על האגרות עצמן.

קודם כל תן לנו להבין למה זה בנוי כך.

<אורן גבע:>

באופן היסטורי באמת היו פעם אגרות שהן

היו אגרות ייעודיות, אגרות ששימשו באופן

ישיר לתקצוב הגוף שגובה את האגרה. חלק

מהאגרות בישראל עדיין פועלות במתכונת

ההיסטורית הזאת כיוון שהן נקבעו בטרם חל

השינוי בחוק. לפני מספר שנים, אני לא יודע

להגיד לכם בדיוק, השתנה החוק בנושא זה

והוחלט שכל האגרות החדשות ילכו להכנסות

המדינה באופן ישיר ומשרד האוצר יתקצב את

הגופים לפי הצורך ולא בהכרח באופן ישיר

ומקביל לגובה האגרה. הסיבה שזה נעשה כך

היא כי מבחינת מדיניות כלכלית אנחנו

מאמינים שמדיניות מיסוי זה נושא אחד

ומדיניות תקצוב זה נושא שני, זה לא נושאים

שהם קשורים אחד לשני. כלומר, זה שגוף

מסוים מסוגל לייצר הכנסה לעצמו באגרה זה

לא אומר שהוא זקוק למלוא התקציב הזה, ויש

גופים שלא מסוגלים לייצר לעצמם הכנסה

וזקוקים לתקציב גבוה מההכנסה שהם לא

מסוגלים לייצר, או הנמוכה שהם מסוגלים

לייצר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אבל ההיגיון הזה הרי צריך לעמוד למבחן. אם

אתה רואה שאתם מתקצבים גוף בסכום מסוים

וכתוצאה מזה יש שם תור ומשך זמן ארוך והוא

יכול לייצר הכנסות הרבה יותר גדולות אם

תתנו לו תקציב יותר גדול, הוא ייצר הכנסות

שיכסו את זה הרבה יותר. אז מה, להיתקע על

אותו סכום וזהו? צריך טיפה שכל. אם תגדילו

להם את זה בעוד 100, עדיין אתם תקבלו את

ההכנסות, יהיו לכם יותר הכנסות – נניח

במקום 93 מיליון יהיו לכם 120 מיליון, סתם

אני אומר – ותתנו להם במקום 54 מיליון,

נניח 70 מיליון. עדיין הרווחתם אבל כל עם

ישראל הרוויח וכולם הרוויחו. למה לא

ליישם את המחשבה הזאת?

<זאב בנימין בגין:>

אני אוסיף, אדוני היושב-ראש, שאלה נוספת:

היות שזו הסוכנות היחידה אז גם אין לכם

השלכות רוחב, אי אפשר לומר: אז כולם יבקשו.

זה גוף מיוחד, ייחודי מאין כמוהו אז קשה

לי לראות את הקושי בהתאם לשאלתו, קושייתו,

בקשתו של היושב-ראש שלנו.

<מיכאל אורן:>

האוצר גם קובע את הרף של האגרה?

<אורן גבע:>

ועדת האגרות יושבת באוצר.

<מיכאל אורן:>

האם בדקתם את האפשרות שאם מצמצמים באגרות

יותר אנשים יגישו בקשה לפטנטים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

עוד מעט נדבר על האגרות עצמן.

<אורן גבע:>

מטרתה הראשונית של אגרה, מעבר להיותה כלי

מיסוי, כלי לוויסות מסוים. כלומר, אנחנו

לא נשים אגרה אפס על דרכונים כי אנחנו לא

רוצים שאנשים יאבדו את הדרכונים שלהם,

צריך שתהיה איזושהי עלות להגשת הבקשות.

אנחנו לא רוצים שיהיו מיליון בקשות

פטנטים אם אין אגרה או אגרה מאוד מאוד

נמוכה.

<מיכאל אורן:>

כלי מרתיע.

<אורן גבע:>

כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אורן, תן לנו תשובה עקרונית על הרעיון.

<אורן גבע:>

אני אענה לגופו של עניין על גובה התשלום.

דבר ראשון, מכיוון שזה לא נושא הדיון אני

חייב להגיד שלא באתי מוכן כדי לדון על

הנושא הזה אז אני רק אגיד אמירה כללית

ובאמת אולי נשאיר את זה לדיון שביקשת.

<זאב בנימין בגין:>

זה נחשב להגנה טובה. זה שלא הכינו אותך, זה

נחשב להגנה טובה. יהיה דיון, אמר

היושב-ראש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

יהיה דיון. דורית, בואי נקבע דיון, רשמת את

זה, שבו יבואו אנשים שהם בעלי הסמכות, לא

רק בעלי יידע אלא בעלי סמכות לקבל החלטה

כי אנחנו כן נרצה לקבל החלטה פה, שיבואו

מהאוצר, ממשרד המשפטים, מהסוכנות או

הרשות.

<דורית ואג:>

לאוצר אין את ההיגיון שלך ואתה לא תשכנע

אותו, לפחות בוועדה הזאת, בכל מיני

עניינים - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אני אשכנע אותו.

<זאב בנימין בגין:>

היושב- עדיין בוועדה הקודמת שלו.

<דורית ואג:>

זה לא עובד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

גם בוועדה הזאת אנחנו נשכנע אותם ואם לא

נשכנע אז - - -

<דורית ואג:>

הם לא רואים קדימה מטר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אז אנחנו נקפוץ אתם 20.

<זאב בנימין בגין:>

באופן כללי לא, אני מבקש להגן על משרד

האוצר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אני לא רוצה להוציא לעז על כולם, יש שם

אנשים מאוד חכמים, אני באמת אומר, רק

לפעמים יש להם - - -

<זאב בנימין בגין:>

המקרה הזה ראוי לדיון, הוא באמת כנראה

מיוחד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אז את זה רשמנו.

<ענת ברקו:>

יש לי עוד שאלה, אדוני יושב-הראש, אני רוצה

לפנות אליך: יש הלוא בקשות לפטנט שמוגשות

שאפשר לסנן אותן באמת באופן מאוד מידי,

האם ישר אתם שולחים את זה למומחים? מה

אחוז הבקשות שמסננים אותן בסינון ראשוני,

מידי, שעל פניו כאיש מקצוע יודעים את זה

אפילו בלי להתחיל לחקור יותר מדי לעומק?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

זה מה שבני שאל.

<זאב בנימין בגין:>

הוא לא מגיע אליהן.

<ענת ברקו:>

הוא לא מגיע לזה, רק אחרי 3 שנים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

ב-31 החודשים האלה הוא עושה את מה שאת

אומרת אבל הוא עושה על בקשות שהוגשו לפני

4 ו-5 שנים.

<ענת ברקו:>

זה אבסורד, זה ברור שזה אבסורד וזה פוגע

בנו לטווח הארוך, זה נורא.

<אסא קלינג:>

רבותי, רק לחדד, המחוקק קבע עלי לבחון את

הבקשות לפי סדר הגשתן. כלומר, יש לי דרגות

חופש מאוד מוגבלות. זה לפי סיווגים, אם

במחשבים ותקשורת התור יותר קצר אז ברור

ששם אני אגיע למספרים יותר מוקדם, אבל

עקרונית בכפוף לסיווגים ושיקולים בתחום

הסביר של הרשות אני כפוף להגשה לפי התור.

יחד עם זאת, כפי שציינתי מקודם, יש לנו

צעדי התייעלות שונים. בואו נשים לב, כאשר

מבקש מבקש פטנט בישראל, רוב הסיכויים

שהוא מגיש אותו גם במקומות אחרים בעולם.

אנחנו מסתכלים גם מה עשו במדינות אחרות,

לא רוצים להמציא את הגלגל מחדש מבחינת

הבחינה ויש לנו מהלכים של התייעלות.

אנחנו שותפים ואפילו מובילים מאמצי

שיתוף פעולה עם המשרדים המובילים בעולם

על מנת לחלוק במידע.

<ענת ברקו:>

רגע, אבל תענה לי בבקשה על מה ששאלתי.

<אסא קלינג:>

אין לי סמכות להוציא בקשה מהתור אלא - - -

<ענת ברקו:>

בסדר, אני רוצה לדעת אבל ברגע שדנת בבקשה

– הגיעה אליך בקשה אחרי שנתיים וחצי,

כמעט 3 שנים, מאוחר מאוד – מה אחוז הבקשות

שדנו בהן ועל פניו סיננו אותן בשלב

ראשוני? אני מניחה שיש לכם כזאת בדיקה.

<אסא קלינג:>

אני לא יכול להגיד לך, אין לי "על פניו"

מאחר ותמיד למבקש יש את הזכות להשיב ועל

פי רוב הוא משיב.

<ענת ברקו:>

וכמה זמן זה לוקח?

<אסא קלינג:>

זכותו להשיב תוך 4 חודשים, אלא אם כן הוא

ביקש ארכה ואז אנחנו חוזרים לבחינה

חוזרת. אם אקח את שאלתה של גברתי לעניין

של על פניו, אין לי עניין של בקשה קלה או

בקשה קשה, אנחנו נכנסים לכל בקשה, כל מבקש,

אפילו מבקש פרטי שבעליל לא כתב בצורה

הנכונה, אנחנו מתייחסים בכבוד הראוי

ועושים את כל הבחינות הדרושות. אבל אנחנו

מנסים להתייעל, וכפי שציינתי, מסתכלים מה

עשו במדינות אחרות, מנסים לראות איפה

אנחנו יכולים לקצר את מהלך החיפוש

והפתרון שלנו הוא במקום של התייעלות.

<ענת ברקו:>

יש מקרים שאתם עבדים עם פרינלסרים,

מומחים ספציפיים שלא חייבים להחזיק אותם?

<אסא קלינג:>

מאחר וישנה עמדה שעבודתו של בוחן הפטנטים

היא הפעלת סמכות שלטונית אנחנו מחויבים

שכל הבוחנים יהיו עובדי מדינה. הפתרון

לכך אולי יכול להיות בעניין של סוכנות

הביצוע, העניין של גמישות העסקה במסגרת

חוק סוכנות ביצוע, אדוני, שזה פתרון של

המחוקק להכתיב לאוצר באמת איך לעשות את

הדברים.

<זאב בנימין בגין:>

בשביל סוכנות אחת אתה רוצה חוק?

<אסא קלינג:>

אולי אז יהיו סוכנויות נוספות, אדוני.

מבחינתי זה יכול להיות חוק סוכנות רשות

הפטנטים, כפי שיש חוק רשות ניירות ערך,

שיש גם שם, או חוק רשות החדשנות שעכשיו

מתקדם. אבל לעניין שאלתה של גברתי, יש את

טוהר הבחינה, כאשר – וזה בדיוק העניין של

האגרה של היום – יש לנו את הסמכות להוציא

מן התור ולהקדים את הבחינה לבחינה על אתר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

תראו, אם אתם תהיו יעילים מאוד וטובים

וזריזים, אני חושב שלא רק מהארץ, גם

מאירופה ומקומות נוספים, יבואו אליכם

וממילא ההכנסות יגדלו. אני לא יודע איך

לקרוא לזה, יצוא אולי, זה ענף שיכניס הרבה

מאוד כספים למדינה ובאופן מכובד.

<אסא קלינג:>

אז על מנת לסבר את האוזן, 80% מבקשות הפטנט

המוגשות בישראל לשלב לאומי לפטנט בישראל,

80% הן בקשות זרות. דהיינו, כבר 80% מאותם 93

מיליון שקלים זה כסף זר שנכנס למדינת

ישראל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

זה עוד יותר. טוב, אנחנו סגרנו את זה,

נקיים על זה דיון ואני מקווה שנצליח

לשנות את זה. עכשיו בואו נחזור לענייננו.

תסבירי מה הבקשה בדקה או שתיים ואחר כך

נקרא. גם פה, אני מבין, יהיו חילוקי דעות

ומחלוקות פנימיות אז בואו נשמע.

<אילת פלדמן:>

מחלוקות פנימיות בממשלה אין, יש סכום

שהיא הסכימה עליו. רק בשביל להסביר את

מבנה האגרות: באותם דיונים שבהם חוקק

סעיף 19א לחוק דובר גם על אגרה דו-שלבית. עד

היום יש אגרה אחת עבור הבקשה להקדמת

הבחינה ועבור הבחינה המוקדמת, אחד

השינויים שאנחנו עושים כאן - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

קודם כל תסבירי מה קיים עד היום. עד היום,

מי שמבקש את ההקדמה בדרך כלל זה בעל הפטנט

והוא משלם בשלב הראשון 700 ואחר כך 300? איך

זה הולך?

<אילת פלדמן:>

נפריד את מה שהיה עד היום לעד לפני שנתיים

וחצי ובשנתיים וחצי האחרונות. עד לפני

שנתיים וחצי רק המבקש היה יכול להקדים את

הבחינה והוא שילם אגרה, אני מודה שאני לא

זוכרת בדיוק כמה זה היה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

נדמה לי 700 ואחר כך 300, לא?

<יוחנן מזרחי:>

1,000.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

סך הכול 1,000 אבל 700 ו-300.

<אילת פלדמן:>

לא, אגרה אחת שהיא 1,000 שקלים, לא היתה אגרה

דו-שלבית. בשנתיים וחצי האחרונות האגרה

נשארה חד-שלבית, של 1,000 שקלים שמשלמים

בהתחלה, והאגרה כיום חלה גם על מבקש הפטנט

וגם על צד שלישי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

האגרה הזאת היא רק כדי לדון אם יש סיבה

להקדים אותו?

<אילת פלדמן:>

וגם על הבחינה המוקדמת עצמה.

<ניצן רוזנברג:>

למרות שבחוק יש לכם כבר מתיקון 10 אפשרות

לקבוע אגרה דו-שלבית, היא טרם נקבעה וזה

מה שאתם מבקשים כרגע לקבוע.

<אילת פלדמן:>

נכון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אני רוצה להבין, 1,000 השקלים האלה הם רק

עבור הבקשה להקדים או שזה כבר מכסה את

האגרה?

<אילת פלדמן:>

מכסה גם את האגרה של הבחינה המוקדמת עצמה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אדם רגיל שמבקש פטנט ולא מבקש להקדים, כמה

הוא משלם?

<אילת פלדמן:>

בסביבות 2,000 שקלים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

מי שמבקש להקדים, חוץ מה-2,000 שקל, יש לו עוד

1,000 שקל בגלל הרצון להקדים?

<אילת פלדמן:>

נכון.

<זאב בנימין בגין:>

למה לא כולם מבקשים להקדים על פי זה? הרי

זה לא סכום גבוה. הוא מצפה לרווחים מי

יודע מה, צריך למהר, הוא רוצה להיכנס לשוק,

בדיוק המשקיע שלו דפק לו בדלת, למה שהוא

לא ישקיע?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

בני, לפעמים האינטרס שלו הוא למשוך כמה

שיותר כי בינתיים הוא בעל הבית. הרי

החברות האחרות לא ישקיעו ויכנסו כל זמן

שהן לא יודעות – יכול להיות שבסוף יקבעו

שהפטנט הוא שלו ואז הן הפסידו את הכול

ויצטרכו לשלם. אז כל זמן שהנושא בערפל

יכול להיות שיש לו אינטרס למשוך את זה כמה

שהוא רוצה כי הוא בעל הבית, הוא הרי מפעיל

את הפטנט הזה. כל אחד אחר מפחד להיכנס כי

אולי בסוף יחליטו שבאמת זה פטנט והוא

יצטרך עוד לשלם קנסות. אז לפעמים המצב של

ערפל נוח למגיש הבקשה, שזה היפוך ההיגיון

שלנו אבל לפעמים מבחינה מסחרית יכול

להיות שזה כן, לא בהכרח זה לטובת הציבור.

<זאב בנימין בגין:>

אז בואו נבחן את זה: בשנתיים האחרונות,

כמה בקשות הוגשו להקדמה?

<אילת פלדמן:>

רק משפט אחד קודם אם אפשר, מה שתיאר

יושב-ראש הוועדה זה המקרה החריג, יכולים

להיות אינטרסים אחרים למבקש לא להגיש את

הבקשה לבחינה על אתר, למשל כי הוא מחכה

לתוצאות בחינה ברשויות פטנטים בחוץ לארץ

ורוצה לראות מה הוא מקבל שם. יש מגוון של

אינטרסים.

<זאב בנימין בגין:>

כמה הוגשו כאלה מתוך 6,000 הבקשות שמוגשות

מדי שנה, כמה בקשות להקדמה יש?

<אסא קלינג:>

כ-230 מדי שנה. על מנת להסביר לאדוני, יש

הוראה בחוק שאומרת שאני בוחן לפי הסדר,

החריג הוא ההקדמה. החריג הוא בתנאים

מסוימים, רק בהתקיים התנאים אנחנו באמת

מקדימים מאחר ויש היגיון לסדר. מי שהגיש

ראשון הוא הגובר ואם אני בוחן בטעות ולא

שמתי לב שמישהו הגיש קודם עשיתי סלט. יחד

עם זאת, המחוקק קבע שאם מתקיימים החריגים

להקדמת הבחינה אז ברשותי לעשות את זה

ולצאת מהקו, ולכן הציבור גם לא יכול סתם

לבקש "בא לי", הוא צריך להראות איזשהו יסוד

מסוים של עילה, למרות שכאן אני חייב לומר,

יש תת שימוש בבקשות האלה לטעמי. יחד עם

זאת, אם מתוך ה-6,000, 3,000 יגישו בקשות להקדמת בחינה לא עשינו שום דבר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

כמה זכו מתוך אלה שהגישו?

<זאב בנימין בגין:>

אדוני היושב-ראש, למה לי להתעסק עם נתח כל

כך קטן מהבקשות? למה צריך תקנה על זה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

מתוך ה-230, לכמה באמת אושר להקדים?

<אסא קלינג:>

מתוך ה-230 לרובם אושר להקדים.

<זאב בנימין בגין:>

200 מתוך 6,000, זה דורש תקנה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

חכה, יש לנו עוד מעט מיעוט שבמיעוט – צד ג'

שהוא מיעוט יותר גדול שלגביו למעשה

התכנסנו פה, הוא מיעוט יותר גדול אבל צריך

לקבוע, שנתיים וחצי לא קבעו, אבל נגיע לזה.

<אסא קלינג:>

על מנת להסביר לכם איפה אנחנו נמצאים:

אנחנו, כרשות שנותנת שירות, אנחנו בעד

להקדים. אנחנו סומכים על המבקש, אם יש לו

עילה ויש לו אינטרס, הוא יקבל שירות יותר

טוב אם נקצר את הבחינה וניתן ודאות יותר

גבוהה, גם למבקש וגם לציבור, ככל שבסופו

של דבר נסרב את בקשת הפטנט עצמה, לא את

הזירוז. אנחנו סומכים על בחינה שנעשית גם

במדינות אחרות, יש לנו הסכמים עם 8 מדינות,

הסכמים בילטראליים, והסכם עם עוד 17

מדינות שאנחנו בין המדינות המייסדות שלו

– PPH - patent prosecution highway, שזו גם אחת מעילות הקיצור. אם קיבלת בחינה אוהדת במדינה אחת

תגיד לי ואני על סמך זה אקדם אותך לבחינה.

אני לא מוותר על שום דבר, אני עדיין בוחן

אותך מהותית אבל אני מקצר לך את התור כי

אני חושב שזה שירות יותר טוב.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

וזה בינתיים קיים בלי קשר לאלינו, זה לא

קשור לבקשה, זה קיים.

<אילת פלדמן:>

נכון, זה קיים, כשההבדל בין המצב הקיים

היום למצב המבוקש בתקנות האלה זו ההכנסה

של האגרה הדו-שלבית. את אותם 1,000 שקלים

שהוא משלם היום אנחנו רוצים לפצל ל-300

שקלים עבור הבקשה להקדמת הבחינה, ואם

אותה בקשה להקדמת בחינה תאושר הוא יצטרך

להוסיף 700 שקלים עבור הבחינה המוקדמת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

כל זה קיים, רק מה שאתם מבקשים פה הוא

שבמקום שהוא ישלם 1,000 בהתחלה, להקל עליו

לשלם 300 ו-700. זו לא הבעיה, זו פשיטא, אם זו

היתה בעיה לא היינו מתכנסים. עכשיו תשמע

את הבקשה: התוספת כאן היא לגבי צד שלישי –

הבקשה האמיתית שלכם פה היא לגבי התוספת

שחלה לפני שנתיים וחצי שאומרת שלא רק בעל

הפטנט יכול לבקש להקדים אלא גוף שלישי, צד

שלישי יכול לבקש להקדים, בניגוד אפילו

לרצון של בעל הפטנט. הוא יכול להגיש

ואישרו לו את זה במקרים חריגים ופה נקבע

שהבקשה הזו תהיה בעלות אגרה גבוהה מאוד

ולא קבעו כמה. בינתיים, בשנתיים וחצי

האחרונות, מאחר ולא קבעו כמה והיו

מחלוקות פנימיות שתכף נעמוד עליהן אז הם

גובים גם מהצד השלישי את אותה אגרה של 1,000

שקל, נכון?

<אילת פלדמן:>

נכון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

שיכול להיות שזה אבסורד כי רצו לתת כאן

אגרה הרבה יותר גבוהה. כאן דיברו על 25,000,

עכשיו אני מבין שההצעה על 15,000 וכו'. זו

הבקשה שלכם ואני אסביר לחברי הוועדה, אם

אני מבין נכון, מה עומד מאחורי זה ואתם

תגידו לי אם אני מבין או לא או תוסיפו על

מה שאני אומר. למה בכלל יש צד שלישי שמבקש?

הרי האינטרס המובהק אם כבר הוא זה של בעל

הפטנט. כאן יש שני גופים גדולים – אולי

אני טועה אבל אולי לא – יש את משרד

הבריאות, הרי רוב הבקשות הם בנושא של

תרופות - - -

<מיכאל אורן:>

זה נכון?

<אילת פלדמן:>

לא רוב.

<אסא קלינג:>

שיעור ניכר.

<זאב בנימין בגין:>

תן מספרים – 30%, 20%?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

תראה כמה בקשות של צד ג' יש, זה כלום.

<זאב בנימין בגין:>

לא, בכלל בפרמצבטיקה וכימיה.

<אסא קלינג:>

30%.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

30% זה הרבה, זה הרבה מאוד ושם גם הכסף

הגדול יכול להיות. מי עומד מול מי? החברות

הגנריות הן צד אחד, שהן כל הזמן נוטות לכך

שזה לא יהיה פטנט כי הן רוצות להעתיק את

זה. חברות התרופות – בארץ יש מעטות, בארץ

יש שתי חברות גנריות גדולות, בארצות

הברית הבקשות הן בדרך כלל של חברות

התרופות עצמן, שהן ממציאות את הפטנטים.

משרד הבריאות בא ואומר – אולי אני טועה

אבל ככה אני רואה את זה – האינטרס שלי הוא

שכמה שפחות יהיו פטנטים ושאפשר יהיה שגם

החברות הגנריות יוכלו לייצר את זה ואז

המחירים יורדים מאוד וקופות החולים, שהן

גם כן מצטרפות למשרד הבריאות וכו', יוכלו

לשווק לציבור הרחב את אותה תרופה בזול.

לכן יש לחברות הגנריות אינטרס משמעותי

להגיש בקשה ולבקש להקדים את הבדיקה מתוך

תקווה שיתברר שזה לא פטנט. זה הצד שלהן.

מצד שני, חברות התרופות לא רוצות, יש להן

את כל הזמן שבעולם כי כל זמן שלא הוגדר

כלום חברה רצינית לא תשקיע כספים על סמך

הספק. דווקא כאן, אם היתה פסיקה שברור שזה

פטנט זה בסדר, אבל אם יש ערפל מסוים זה גם

כן טוב לחברות הפטנטים כי אף אחד לא יכנס

להעתיק את זה ולא ישקיע כסף על סימן שאלה,

לכן יש כאן משקל. יכול להיות שהתאחדות

התעשיינים, שהם מייצגים את חברות

התרופות, רוצים אגרה כמה שיותר גבוהה על

הגוף השלישי, הם אומרים: למה אתם בכלל

מתערבים? תעזבו.

<יוחנן מזרחי:>

להפך, אנחנו הגוף השלישי, אדוני.

<ניצן רוזנברג:>

הם הגנרים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

סליחה, אתם הגוף השלישי, אתם הגנרים,

האינטרס שלכם הוא לאפשר כמה שיותר לצד ג'

להיכנס לעניין והכוונה שהאגרה תהיה כמה

שיותר נמוכה, לכן בכלל אפשרו את האפשרות

הזו.

<זאב בנימין בגין:>

אבל כל הפטנט של גנריקה זה שאין פטנט.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

זה לא חד וחלק. יש דברים שהם חד וחלק, נניח

והמציאו תרופה חדשה לגמרי, אז החברות

הגנריות לא יגישו שום בקשה כי הן לא

טיפשות, אבל יש המון דברים שהם פיתוחים

בפנים וזה נמצא בערפל, שאתה יכול: תשמע, זה

פטנט - - -

<זאב בנימין בגין:>

זה משהו אחר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אבל על זה הדיון. מבחינתם וגם מבחינת

אזרחי מדינת ישראל, מבחינת אזרחי מדינת

ישראל טוב שהחברות הגנריות כן יוכלו כי

אז תמיד המחירים יורדים ואז יש תחרות, אין

רק אחד. ברגע שיש פטנט יש אחד שיכול לקבוע

את המחיר כפי שהוא רוצה באופן תיאורטי,

ברגע שהחברות הגנריות יכולות להיכנס

מתחילה תחרות והמחירים יורדים. לכן יש

רצון כן לאפשר לגופים חיצוניים להגיש והם

יגישו רק בזמן שזה נמצא בערפל, לא בזמן

שזה מוחלט, הם לא טיפשים ואתה תראה לפי

הכמות שבאמת אין הרבה. זה צד אחד. הצד השני

הוא אולי האוצר, אם אנחנו מאתרים אולי,

האוצר אומר: חבר'ה, אני מפחד שבארצות

הברית יהרגו אותנו כי שם יש את חברות

התרופות הלא גנריות ומשרד האוצר מייצג

אותם - - -

<דלית רנרט:>

לא, זה דווקא אנחנו, משרד הכלכלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

הכלכלה, אוקיי. לאט לאט אנחנו מגלים את

בעלי האינטרסים. משרד הכלכלה בא ואומר:

רבותי, א', צריכים לשמור ולהגן על בעלי

הפטנטים, מה עוד שיש לנו את ארצות הברית

שיכולה להגיד - - -

<זאב בנימין בגין:>

אני מכיר תלונה כזאת 20 שנה, תלונה

אמריקאית קבועה.

<טל בנד:>

זה נפתר, אדוני.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אני אתן לכם לדבר, תאמינו לי, ניסיתי רק

להבין אם אני מנתח נכון מה הולך פה, הרי

בסך הכול בשנתיים וחצי כמה גופים שלישיים

הגישו?

<אילת פלדמן:>

בקשה אחת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

בקשה אחת – אתה מבין על מה אנחנו מדברים

פה? אני אתן לכולכם לדבר, אני ניסיתי קודם

כל להבין את הכוחות ועל מה מדברים פה, זה

יכול להיות תקדים, ההחלטה - - -

<זאב בנימין בגין:>

ועל זה לא הסכימו שנתיים וחצי, על האחת?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

לא הסכימו, כי אם זה היה 25,000 אז יכול להיות

שחברה אומרת: זה הרבה כסף, לא שווה, אבל אם

זה יהיה נניח 2,000 אז גופים שלישיים יגישו

ביתר קלות כי מה כבר יש להם להפסיד? 2,000

שקל זה בסדר. אם כי לגופים כמו "טבע" גם 25,000 זה לא חסם אבל אני לא יודע להגיד. בכל

אופן, ניסיתי לנתח, אם הבנתי נכון, את

המאבק התת קרקעי שלא עולה על פני השטח,

שהוא מאבק נכון, שאנחנו מצד אחד גוף אחד

שמייצג את הציבור הרחב וגוף שני שמייצג

את החשש שמא נהיה מטרה להתקפות מול

מדינות כמו ארצות הבית וכו'. במילים

פשוטות: האם אנחנו מסתכלים על החברות

הגנריות או מסתכלים על חברות התרופות,

שבארץ זה מעט ויש לנו בעיקר את העוצמות של

החברות הגנריות ובארצות הברית זה הפוך.

עכשיו אני אתן לכם להציג אם יש לכם הסברים

נוספים ואז ניגש לגופו של עניין.

<אורן גבע:>

אני רק מבקש כי היום יום אישור תקציב

הממשלה, זמני די קצר לאור הנסיבות, אם אני

יכול להציג את עמדת האוצר ואני אצטרך

לצאת כי באמת יש לנו יום קצת חריג מבחינת

לוחות הזמנים באוצר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

בפעם הקודמת שאושר תקציב המדינה – בסוף

נדמה לי שהוא אושר בהצבעה של 6 שרי ממשלה

והשאר היו פתקים שהשאירו, נכון? זה מה

שהיה? כך אושר תקציב הממשלה בממשלה? אני

לא מדבר בכנסת.

<אורן גבע:>

כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

טוב, ניתן לו את הקדימות.

<אורן גבע:>

תודה רבה. אני אגיד לעניין האגרות, אני

חושב שאדוני היושב-ראש הציג את הנושא

בצורה טובה ובאמת מקיפה. עמדת האוצר היא

שטובת הציבור הכללי מבחינת מחירי

התרופות והתעשייה הישראלית על פני

התעשייה האמריקאית גוברת במקרה הזה ולכן

כן צריך להיות מחיר אגרה, אמנם לא נמוך

מאוד אבל נמוך ככל הניתן, ואני חושב

שהגענו לפשרה עם המשרדים השונים, פשרה על

15,000 שקלים ומשרד האוצר תומך שהפשרה תעמוד

בעינה והאגרה תיקבע על 15,000 שקלים ולא על

יותר מכך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

זאת אומרת שזה נראה בעיניכם סכום שמצד

אחד הוא יחסום סתם תביעות של כל מיני

גופים מצד ג', אבל מצד שני הוא לא גבוה מי

יודע מה כך שאם יש מישהו שבאמת מרגיש

שמדובר המשהו שהוא בערפל הוא יוכל כן

לגשת. אתה אומר שזה סכום הוגן.

<אורן גבע:>

זו הפשרה שהושגה ואני חושב שהיא הוגנת

ונכונה.

<אילת פלדמן:>

שתי ההערות שרציתי לציין: אחת, לפחות לכל

הנוגע לתיאור של המבקשים שיש להם אינטרס

למשוך את הבקשות, אין כאן נציג של "פארמה",

אני לא אדבר בשמם אבל כמו שציינתי קודם,

זה לא המקרה הרגיל. אני לא ארחיב כי אני

משרד המשפטים אבל חשוב לראות את התמונה

הכוללת, יש מגוון של אינטרסים למה להקדים,

למה לעכב. ההערה השנייה שרציתי לציין

לגבי התיאור של היושב-ראש היא שאכן יש כאן

את האינטרסים כפי שבאמת תיארת אותם היטב

ואני חוזרת גם על מה שאמר נציג האוצר, יש

פה פשרה שמביאה בחשבון את כלל האינטרסים

והממשלה עומדת מאחוריה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

משרד הכלכלה.

<דלית רנרט:>

אני רק רוצה להגיד שאני מצטרפת כאן לדברי

עמיתי מהממשלה, נציג האוצר ונציגת משרד

המשפטים. אני רוצה להגיד שברקע קיים הסכם

שלנו עם האמריקאים, הוא לא מאוד חדש, הוא

אפילו די ישן, ובסופו של דבר הוא היום בא

לידי ביטוי באופן שבו מנוסחים התיקונים

לחוק. אני לא אגיד שלא היו מחלוקות בעבר,

היו מחלוקות, סעיף 19א, שמכוחו כעת אנחנו

מתקנים את התקנות, הוא סעיף שהיו עליו

ויכוחים רבים, בסופו של דבר הוא נכנס לתוך

החקיקה והפשרה היתה שבאמת כאשר מדובר

בבקשות של צד ג' להקדמת בקשות על אתר

ייקבע איזון ראוי מאחר ובאמת מדובר במשהו

שהוא חריג, הוא חריג גם להסכם שלנו עם

האמריקאים, הוא חריג, לפי מה שאני מבינה,

בכל קנה מידה בינלאומי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

כי אני מבין שבארצות הברית העדיפות

הברורה היא לחברות התרופות ולכן אין

אפשרות לחריג, מישהו שהוא גוף שלישי

שיגיש בקשה ויכנס לתמונה. אצלנו לעומת

זאת הנושא של חברות הגנריות וההסתכלות על

הציבור הוא חזק יותר ולכן אנחנו מאפשרים

חריג אבל רוצים לשמור שזה יהיה באמת חריג

ולא סטנדרט.

<אילת פלדמן:>

האיזונים פה הם אחרים.

<דלית רנרט:>

בדיוק. ולכן, גם כשכבר היתה הסכמה – כי

בשעתו דובר על חקיקת ההסכם, הפנמת ההסכם

לתוך החקיקה – ברגע שבכל זאת היתה

איזושהי סטייה והתוספת הזו היא תוספת

חריגה, אז אנחנו חושבים שבאמת האיזון

שקיים היום לגבי הסכום שהגענו אליו

להסכמה, וגם עליו היו ויכוחים בוועדת

האגרות, הוא האיזון הראוי ולכן אנחנו

כמובן מצטרפים לכך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אני אשאל אתכם שאלה: לו יצויר שחברת "טבע"

הגישה איזושהי בקשה כצד שלישי, בדקתם

ואישרתם את זה ובסוף הוחלט שהפטנט הוא לא

פטנט, מה עושה אותו בעל פטנט או אותה חברה?

הוא יכול להגיש אצלכם ערר או שהוא יכול

לרוץ לארצות הברית ולהגיש ערר? איך

הפרוצדורה הזו הולכת?

<אסא קלינג:>

אני מחליט לגבי בקשות פטנט בישראל בהיבט

הזה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

באופן תיאורטי, יכול להיות שבישראל אתם

תגדירו שזה לא פטנט ובארצות הברית הוא

יכול לערער עליכם והם יחליטו שזה כן?

<אסא קלינג:>

הוא לא יערער עלינו, כלומר, בארצות הברית

יהיה לו הליך מול ה-USPTO, משרד הפטנטים

האמריקאי, יכול להיות ששם הוא יקבל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

יכול להחליט ששם זה פטנט ופה לא.

<אסא קלינג:>

אכן, אכן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אז מה יקרה? מאחר ופה זה לא פטנט "טבע" תוכל

לייצר פה את הגנריות של אותה תרופה?

<אסא קלינג:>

אכן.

<זאב בנימין בגין:>

אבל לשוק הזה בלבד? עבור קופות החולים

שלנו בלבד?

<אילת פלדמן:>

נכון, באותם שווקים שבהם אין פטנט תקף.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

זו תופעה מעניינת.

<זאב בנימין בגין:>

אבל אנחנו קונים לא מעט מחברה אמריקאית

שיש לה פטנט, נכון? אני מדבר מבחינת

האינטרס של החברה המוגנת, "Pfizer" למשל, הם

מוגנים.

<אילת פלדמן:>

נכון. מלכתחילה ההגנה הפטנטית, ובאופן

כללי קניין רוחני, הוא טריטוריאלי, צריך

לקבל הגנה בכל מקום שבו מעוניינים בהגנה.

כאשר מדובר בזכויות טעונות רישום, כמו

פטנטים, בכל מדינה שבעל ההמצאה רוצה שהיא

תעוגן בפטנט הוא צריך להגיש את הבקשה

ולכן חברות בינלאומית, למשל כמו "Pfizer",

שחבר הכנסת בגין ציין - - -

<זאב בנימין בגין:>

אין לי שם מניות, שיהיה ברור, יש פרוטוקול,

אני לא רוצה צרות.

<אילת פלדמן:>

למשל, כדוגמה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

זו לא בושה אם יש לך מניות שם, אדם לא צריך

להצטדק אם יש לו.

<אילת פלדמן:>

חס וחלילה. ולכן אותן חברות פארמה יגישו

בקשות לפטנט, הן בארצות הברית, הן בישראל,

הן באירופה ובכל מקום שבו הן רוצות לזכות

בהגנה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אני הבנתי קודם שאם נניח בישראל יאשרו את

זה כפטנט ונניח לא הגישו בקשה במקום אחר,

באופן אוטומטי זה יחול בכל המקומות, לא?

<אילת פלדמן:>

לא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

הבנתי, בכל מדינה צריך בנפרד.

<אילת פלדמן:>

נכון, ההגנה היא טריטוריאלית. יש מערכות

בינלאומיות שמפשטות את העניין הזה, אפשר

להגיש בקשה בינלאומית ואז היא נבחנת

ברשות חיפוש ובחינה בינלאומית, שאחד

מאותן רשויות חיפוש היא מדינת ישראל, אבל

אותה בחינה של רשות חיפוש ובחינה

בינלאומית לא מחייבת את שאר העולם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

הבנתי.

<זאב בנימין בגין:>

אני לא מבין. במצב שצייר היושב-ראש,

שאנחנו נחליט פה שאנחנו חופשיים - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

שזה לא פטנט נניח ובארצות הברית החליטו

שזה פטנט.

<זאב בנימין בגין:>

כן, אז אני שואל את משרד הכלכלה איך זה

פותר את התלונות האמריקאיות החוזרות

ונשנות כלפי התנהגותנו בדרך כלל?

<אבי אביטל:>

אולי כדאי לומר למען הפרוטוקול שהמצב הזה

הוא מצב שגרתי, כל בקשת פטנט שמוגשת במספר

מדינות יכולה להתקבל במלוא ה- scopeשלה, או

ב- scopeחלקי או לא להתקבל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

וזה קורה?

<אבי אביטל:>

בוודאי, ללא שום קשר לנושא הדיון של היום,

זה קורה בשגרה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

וזה לא יוצר מתח בין המדינות?

<מיכאל אורן:>

וואו, אין לכם מושג.

<זאב בנימין בגין:>

יושב נציג ארצות הברית בדיון זה, שגרירנו

לשעבר.

<מיכאל אורן:>

רק בכמה מילים: נוכחתי בדיון בבית משפט

העליון אמריקאי, ה-supreme court, שהיה במצב

שחברות גנריות, קרי "טבע", קיבלו עידוד,

קיבלו כסף מחברה כמו "Pfizer" על מנת לא להגיש

ערעור על פטנט משום שיש גם פקיעת תוקף

לפטנט, קיבלו כסף ויש כאלה שטענו שזה בעצם

פוגע בתחרות בתחום הפארמה. נוכחתי כאשר

בית המשפט העליון האמריקאי פסק נגד "טבע",

זו היתה פשוט מכה רצינית, מתח בלשון

המעטה.

<זאב בנימין בגין:>

לכן אני שואל מה הועילו חכמים בתקנתם

במלוא מובן המילה.

<דלית רנרט:>

הטענה של האמריקאים בשעתו היתה – והיא

באמת נמשכה לאורך שנים ובסופו של דבר

הנושא הוסדר לפני שנתיים – שבעצם לא היתה

הגנה מספקת - - -

<זאב בנימין בגין:>

מה היתה ההסדרה? את אומרת שלפני שנתיים

הוא הוסדר, מה קרה?

<דלית רנרט:>

במסגרת התיקון לחוק הפטנטים שבין השאר גם

הקמת הרשות קשורה לעניין. הטענות היו

שבמדינת ישראל אין הגנה מספקת על פטנטים

ושצריך להסדיר כל מיני נקודות, לא רק את

ההגנה על המידע אלא גם הארכת הגנה על

פטנט, פרסום הפטנט, היו מספר נקודות לאורך

השנים שעלו והוסדרו.

<אבי אביטל:>

אולי כדאי לחדד, אני חושב שיש כאן אי הבנה

בסיסית. הבעיה שהיתה בשעתו על הפרק לא

קשורה לעובדה של תצורת הבחינה של הבקשה.

הטענה האמריקאית לא היתה כנגד הבחנים

הישראליים ומהות הבחינה, אלא לגבי חיי

הפטנט לאחר מכן.

<טל בנד:>

אני כן הייתי מעורב במשא ומתן בכל

הסוגיות שנדונות כאן – השגריר לשעבר

אורן לא יזכור אבל גם נפגשתי אתו שם במהלך

תקופה של קרוב לעשור שבה התנהל משא ומתן

בין הממשלות ובין התעשיות – בפברואר 2010,

ערב ההצבעה על כניסת ישראל ל-OECD, נחתמה

פשרה סופית והוכנסו תיקונים במספר פרקים

בחוק הפטנטים ובכך בא לציון גואל.

האמריקאים הוציאו אותנו מרשימת המדינות

שיש להם תלונות עליהן, אנחנו לא נזכרים

ברשימה, אפילו לא במקום הכי נמוך. אנחנו

לא שם כבר שנתיים ואין יותר תלונות

אמריקאיות, לא זו מסגרת הדיון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אם כך בואו נחזור עכשיו לענייננו: צד ג'

שמגיש בקשה, בישראל הוא רשאי והבקשה שלנו

היא שהאגרה שלו תהיה גבוהה ותהיה 15,000.

שמענו כאן את משרד האוצר, משרד המשפטים

ומשרד הכלכלה שכולם תומכים בעניין, יש

מישהו בחדר הזה שמתנגד?

<טל בנד:>

מי שמתבקש לשלם, הנערה שאולי כדאי לשאול

את פיה. אני מייצג כאן את איגוד הכימיה

והפרמצבטיקה שזו בעצם התעשייה הישראלית

בתחום התרופות, במאמר מוסגר: היא כוללת גם

את "טבע", אבל ל"טבע" יש שני כובעים, "טבע"

היא אמנם חברה אינובטיבית – כולנו שמענו

על ה"קופקסון" שהוא מוגן פטנט, שפוקע –

אבל "טבע" היא גם חברת התרופות הגנרית

הגדולה בעולם, אני חושב שאנחנו מדברים

היום על ישראל.

<זאב בנימין בגין:>

הוא פוקע בשני המינונים או במינון הגבוה

הוא יישאר?

<טל בנד:>

אני לא יודע ולא באתי להתבטא על "טבע".

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

ברכישה האחרונה היא נהפכה למשהו ענק.

<טל בנד:>

היא היתה החברה הגדולה בעולם עוד לפני

הרכישה הזו והיא לא לבדה בשוק הישראלי,

ואני לא מייצג כאן כרגע את "טבע" אלא את

כלל התעשייה הישראלית. התעשייה הזאת

כוללת עוד חברות, יש קרוב ל-30 חברות, חלקן

קטנות – וזה רלוונטי כשאנחנו מדברים על

גובה האגרה – יש כמה עשרות יצרנים

ישראליים והתוצר המצטבר של התעשייה הזו

הופך את ישראל למקום שבו נמצאת תעשיית

התרופות הגנרית הגדולה בעולם. זו הסיבה

שזכינו בתשומת הלב של הממשל האמריקאי,

שמי שהפעיל אותו היה USTR - united states trade representative, ושוב, חבר הכנסת אורן מכיר את

הצרה הזו היטב – זה הגוף האמריקאי שיש לו

את בעלי האינטרסים שלו והאינטרסים האלה

הם מנוגדים.

אבל העניין הזה, כמו שאמרתי, בא לפתרונו

במספר תיקונים לחוק. אחד התיקונים לחוק

שנעשה במסגרת ההסכם הוא אותו תיקון 10

שתוקן כבר לפני 3 שנים כמעט, נכנס לתוקף

בהקשר שלנו לפני שנתיים וחצי. נכון שבתוך

התיקון הזה הוכנס סעיף 19א ואותו סעיף הוא

אכן לא מוסד מאוד שכיח בנוף הבינלאומי של

הפטנטים. אגב, הוא לא חסר תקדים, אנחנו

הראנו בעבר שגם באוסטרליה, גם בגרמניה

וגם בקנדה יש מוסדות דומים, לא זהים,

דומים.

<אסא קלינג:>

שונים.

<טל בנד:>

אבל זה לא משנה כרגע מה חשבו שטוב לציבור

האוסטרלי או טוב לציבור הקנדי, הוועדה

הזו חשבה מה טוב לציבור בישראל ונכון ששם

מי שהוביל את הדגל, בנוסף כמובן אלינו כצד

מעוניין, כתעשייה, היה משרד הבריאות. בעצם

הרעיון היה דומה למה שחבר הכנסת בגין אמר

קודם ולמה שיושב-ראש הוועדה תיאר בתיאור

נכון את האינטרסים השונים שמתרוצצים כאן.

כאשר יש בקשת פטנט ראשונה על איזשהו חומר

רפואי חדש, בדרך כלל חברות התרופות

הגנריות לא מתנגדות לו, בדרך כלל גם קשה

להתנגד לו. כשזה משהו חדש זה קשה וממתינים

עד שתיגמר תקופת ההגנה בשוק שמגינה על

אותה תרופה.

אבל, בפועל – ואנחנו חייבים להכיר את

המציאות ולא את התיאוריה המשפטית בלבד –

בפועל, על כל תרופה יש שורה של פטנטים

שמגישות חברות התרופות האינובטיביות

לאורך זמן כדי לייצר מצב שבו ההגנה

המונופוליסטית לא מסתיימת כשמסתיימת

ההגנה על החומר הפעיל באותו פטנט ראשון,

מטעמים כאלה ואחרים, אני גם לא מציין את

זה עכשיו לגנאי או לא לגנאי, זאת המציאות.

הפטנטים המאוחרים יותר, שלפעמים אנחנו

קוראים להם "secondary patents", או פטנטים חלשים יותר, הם בלב המחלוקת, כי לגביהם כן יש טעם

- - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

המטרה היא שכתוצאה מכך 20 השנים יימשכו

יותר ויותר כי כל פעם שעשו פטנט קטן

הוסיפו עוד שנים, מאותו פטנט יש עוד 10

שנים.

<טל בנד:>

זה חלק מתכנון של מה שנקרא life cycle management של ההגנה על התרופות, זה בסדר גמור, זה משרת

אינטרסים מסוימים, עכשיו אנחנו מדברים על

אינטרסים האחרים. התוצאה מכך היא שיש

בקשות פטנט רבות שלא עומדות בדרישות, הן

מוגשות אבל הן לא עומדות בדרישות. שמענו

כאן בערך על 40%-50%, הנתונים שיש לי – לא

אישית אלא שמפורסמים על ידי משרד הפטנטים

האירופאי למשל – הם גבוהים יותר אני

חושב, אבל זה לא משנה, גם אם זה רק 50%. אז

נשאל קודם למה לא נפתרים מה-50% האלה מהר,

כי כמו שיושב-ראש הוועדה ציין בצדק, כל

עוד בקשות כאלה, שהן חלשות, תלויות

ועומדות הן מייצרות אפקט התרעתי כי חברות

התרופות המקומיות לא ייכנסו לשוק.

<זאב בנימין בגין:>

אפקט צינון.

<טל בנד:>

כן, בלשון העדינה, תחרות זה אפקט צינון

משמעותי. לא יכנסו לשוק כי יש סיכון,

הסיכון זה אותו פיצוי רטרואקטיבי שלא

מדבר רק על אבדן ההכנסות של הגנריקה, אם

הוטל פיצוי על הגנריקה, אלא על אבדן

ההכנסות של התכשירים האינובטיביים

שנמכרים כמובן בכפולות, כך שזה בדרך כלל

לא נעשה מחשש.

כשהיה תיקון מס' 10 ונאלצנו כחלק מההסכם עם

האמריקאים להקדים את המועד שבו הסיכון של

הפיצוי הרטרואקטיבי יכנס לתוקף, במקום

בתום שלב הבחינה אחרי 4 שנים נניח, להקדים

את זה למאוד סמוך להגשת הפטנט, ייצרנו

לעצמנו עכשיו חשיפה של עוד 4 שנות הרתעה

בעצם כלפי התעשייה המקומית. ואז באה

התעשייה המקומית בעידוד האוצר והבריאות

ואמרו: רגע, בואו ניתן כלי שיאפשר לבור את

המוץ מהתבן ולהגיד: את הבקשה הזו, שבעיני,

המתחרה, אני הצד ג' – זה שום קוד כאן

למתחרה וכשאנחנו מדברים על תרופות,

והפטנטים הם לא רק על תרופות, אז אני

מתחרה גנרי בתרופות – אני אזהה את הבקשה

הזאת ואם יש לי טענות טובות נגדה אני לא

רוצה עכשיו לשבת ולא לייצר את התרופה

הזאת עוד 4 שנים ולתת לשוק ולאינובייטור

ליהנות ממחיר מונופוליסטי, אני מבקש ממך,

הרשם, עכשיו תסתכל בבקשה על העניין הזה,

אם תמצא כדעתי אז נפתרה הבעיה, תמצא שלא

כדעתי אז אנחנו ממילא מתקדמים לפי הסדר.

זו מהות תיקון מס' 10.

זה נכון שבתוך המהומה שהיתה בוועדה הזאת,

בחדר הזה, סביב תיקון מס' 10, על סעיף 19א,

והגענו אתו כבר למצב שאחרי שהוועדה

הצביעה ואישרה בקריאה שנייה ושלישית

הוגשה בקשה לרביזיה וזה נפתח שוב, וסגן

השר ליצמן היה פה לפחות בשני דיונים כדי

לדחוף קדימה ולאפשר את הכלי הזה, לאפשר

לסלק איום כאשר אין לו בסיס, זה נכון שחבר

הכנסת רותם במספר הזדמנויות בדיונים אמר:

החשש – והחשש הזה הובע על ידי רשות

הפטנטים – הוא שכולם יתנפלו עלינו ובעצם

ישבשו לנו את העבודה ויהיה ניצול לרעה

ולכן בואו נקבע אגרה גבוהה. וכאן אני מגיע

בעצם לטענות שיש לי לגבי מה שעומד היום על

הפרק.

<זאב בנימין בגין:>

סליחה, ברשות היושב-ראש, אם זה כלי כל כך

חשוב לדידכם, למה הוגשה עד היום רק בקשה

אחת? מה כל העניין? אם יוגשו 4 ב-10 שנים, מה

עשינו?

<טל בנד:>

קודם כל, אני לא יודע והסיבה שאני לא יודע

היא שמה שאני יכול לעשות כנציג התאחדות

התעשיינים זה להביא בפניכם את האינטרסים

המשותפים. אסור לחברות לשתף אחת את

השנייה. אם דיברנו על דיני תחרות, זה

איסור חמור. אסור לשתף אחת את השנייה לא

בתוכניות שלהן, ולא בשיקולים שלהן ולא

בתיאום מהלכים בעניין הזה. אנחנו יודעים

שבפועל חברה אחת הגישה בקשה כזאת, למיטב

ידיעתי גם היא נדחתה. עכשיו השאלה היא האם

אנחנו, באמצעות אגרה בשיעורים שמונחים

בפניכם, נרוקן בעצם מתוכן את הכלי היחיד

שניתן לנו בתיקון 10.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

מה ההצעה שלכם?

<זאב בנימין בגין:>

למה זה מרוקן? למה 15,000 שקל מרוקן מתוכן?

<טל בנד:>

משום ש-15,000 שקל, עד כמה שזה נשמע לכם לא

הרבה כסף, זה אלמנט שהוא מרתיע. אנחנו

מדברים לא רק על "טבע", גם - - -

<זאב בנימין בגין:>

זה מוכר כהוצאה?

<טל בנד:>

אני לא יודע.

<אילת פלדמן:>

אני לא רואה סיבה שלא.

<טל בנד:>

זה אלמנט מרתיע מכמה בחינות: ראשית, גם

בחברה כמו "טבע", כשבאים להוציא 15,000 שקל

בודקים את זה; שנית, כמו שאמרתי כבר קודם,

מרבית התרופות האלה לא מוגנות כשמבקשים

להגן עליהן בפטנטים משניים, זה לא אחד.

<זאב בנימין בגין:>

אבל הוגשה בקשה אחת.

<טל בנד:>

אבל הוגשו 60 "אחדים" כאלה, או 10 "אחדים"

כאלה. האיחוד האירופי עשה עבודת מחקר

במשך 10 שנים על ההשלכות של הפטנטים על שוק

התרופות האירופי ועל כמה הוא עולה בסופו

של דבר לפציינט ולרשויות הבריאות

באירופה, הוא מצא ופרסם דוח של ה-competition

שהגיעו עד מצב של 100 פטנטים על אותה תרופה.

אז בואו נגיד ש-100 פטנטים על אותה תרופה זה

מוגזם – אז 60? אז 30? אז 10? אם עכשיו צריך

לקחת את ה-15,000 האלה ולהכפיל אותה פי עשרה

אז זה כבר לא 15,000. לא כולם הם "טבע", אני

אמנם גם מייצג את "טבע" אבל "רפא" ו"רקח"

ו"ויטאמד" וחברות תרופות ישראליות אחרות.

<זאב בנימין בגין:>

איזה סכום נראה לכם, האנשים שאתה מייצג,

סביר?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

מה ההצעה שלכם?

<טל בנד:>

אז אני אענה על השאלה אבל בואו תתנו לי

להציג לא

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]