פרוטוקול מספר 207, ועדת הכלכלה, 20/03/2016

הכנסת העשרים

מושב שני

<פרוטוקול מס' 207>

מישיבת ועדת הכלכלה

יום ראשון, י' באדר ב התשע"ו (20 במרץ 2016),

שעה 11:30

<סדר היום:>

<1. הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון מס' 4),

התשע"ו-2016 (מ/1030)>

2. הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי

(תיקון - סעיף 92), התשע"ו-2016 (פ/2608/20), של חה"כ נחמן שי, קסניה סבטלובה, יוסי יונה, מיכל

בירן, איתן כבל, חיים ילין, איתן ברושי,

עפר שלח, איציק שמולי, מרב מיכאלי, איל בן

ראובן, יעל כהן-פארן, דב חנין, באסל גטאס,

יוסף ג'בארין, יחיאל חיליק בר, אראל

מרגלית, מיקי לוי, מנואל טרכטנברג, איילת

נחמיאס ורבין, רויטל סויד, עיסאווי פריג',

עאידה תומא סלימאן

נכחו:

<חברי הוועדה:>

איתן כבל – היו"ר

עבד אל חכים חאג' יחיא

יוסי יונה

אורי מקלב

עיסאווי פריג'

חברי הכנסת:

קארין אלהרר

אילן גילאון

<מוזמנים:>

שלמה פילבר – מנכ"ל, משרד התקשורת

דנה נויפלד – יועמ"ש, משרד התקשורת

חגית ברוק – ע. היועמ"ש, משרד התקשורת

אסף וסרצוג – רפרנט תקשורת באג"ת, משרד

האוצר

אלידור בליטנר – עוזרת ראשית ייעוץ

וחקיקה, משרד המשפטים

אבי ניסנקורן – יו"ר ההסתדרות, ההסתדרות

הכללית החדשה

דקלה כהן – עוזרת יו"ר ההסתדרות,

ההסתדרות הכללית החדשה

חנה שניצר – עו"ד, סגנית יו"ר הלשכה

המשפטית, ההסתדרות הכללית החדשה

דורון קרני – מזכיר ארצי הסתדרות עובדי

המדינה, ההסתדרות הכללית החדשה

יניב לוי – דובר, ההסתדרות הכללית החדשה

אלדד קובלנץ – מנכ"ל, תאגיד השידור

הישראלי

אביגדור דנן – יועץ משפטי, תאגיד השידור

הישראלי

קרן הראל-הררי – יועצת בכירה למנכ"ל,

תאגיד השידור הישראלי

רן היילפרן – סמנכ"ל כספים תאגיד השידור

הישראלי, רשות השידור

שמעון אלקבץ – עורך ראשי ומנהל קול

ישראל, רשות השידור

לינדה בר – דוברת, רשות השידור

מירי אדרי – יור ועד משולב מטה רשות

השידור

אדיסו וובה – חבר ועד הנדסה טלוויזיה,

רשות השידור

שלמה אברהם – ועד משולב טלוויזיה, רשות

השידור

משה שגב – יו"ר ועד הנדסה ערוץ 1, רשות

השידור

תמנה עורב – יו"ר ועד האקדמאים בדרוג

מח"ר, רשות השידור

זיקי יעקבי – סגן יו"ר ועד עתונות הפקה

ערוץ 1, רשות השידור

נורית אליהו – מלבישה, רשות השידור

ארז ברנד – חבר ועד טכנאים, הטלוויזיה

החינוכית

מוסטפא אבו ראס – חבר ועד, במאי,

הטלוויזיה החינוכית

לילך גבאי שזר – יו"ר ועד הנדסה, ועד

עובדי הטלוויזיה החינוכית

אחיה גינוסר – יו"ר אגודת העיתונאים

רונית אנשטין – יועצת אגודת העיתונאים

שייקה קומורניק – חבר הנהלת אגודת

העיתונאים

רותם אברוצקי – יו"ר, אגודת העיתונאים תל

אביב

יאיר טרצ'יצקי – יו"ר ארגון העיתונאים

ליאור תמאם – אחראי על היצירה המקורית,

איגוד תסריטאי הקולנוע והטלוויזיה

בישראל

עמית ליאור – יו"ר איגוד התסריטאים

יפעת פרסטלניק – יו"ר משותף איגוד

המפיקים לקולנוע וטלוויזיה

ענת אסולין – יו"ר משותף איגוד המפיקים

לקולנוע וטלוויזיה

תהילה שוורץ אלטשולר – ראשת התכנית

לרפורמות במדיה, המכון הישראלי

לדמוקרטיה

אריק בכר – מזכ"ל, מועצת העיתונות

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו ב

HYPERLINK

"http://main.knesset.gov.il/Activity/committees/Economics/Pages/Committe eAgenda.aspx?Tab=3" קישור זה.

<ייעוץ משפטי:>

אתי בנדלר

מירב תורג'מן

<מנהלת הוועדה:>

לאה ורון

<רישום פרלמנטרי:>

הילה לוי

<1. הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון מס' 4),

התשע"ו-2016 (מ/1030)>

2. הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי

(תיקון - סעיף 92), התשע"ו-2016 (פ/2608/20), של חה"כ נחמן שי, קסניה סבטלובה, יוסי יונה, מיכל

בירן, איתן כבל, חיים ילין, איתן ברושי,

עפר שלח, איציק שמולי, מרב מיכאלי, איל בן

ראובן, יעל כהן-פארן, דב חנין, באסל גטאס,

יוסף ג'בארין, יחיאל חיליק בר, אראל

מרגלית, מיקי לוי, מנואל טרכטנברג, איילת

נחמיאס ורבין, רויטל סויד, עיסאווי פריג',

עאידה תומא סלימאן

<היו"ר איתן כבל:>

בוקר טוב, שבוע טוב, שלום לכולם, אני מבקש

להתחיל את הישיבה, ברשותכם. גברתי, מנהלת

הוועדה, היועצות המשפטיות, ה-יועצת המשנה,

חברי, יושב-ראש ההסתדרות, חברי חברי

הכנסת, דובר, רשמת, עורכים נכבדים, על סדר

יומנו היום שני נושאים. הראשון, הצעת חוק

השידור הציבורי (תיקון מס' 4), התשע"ו-2016,

והצעה שנייה היא הצעת החוק של נחמן שי

וקבוצת חברי הכנסת. יש, כמובן, את הצעת

החוק הממשלתית, את התיקונים שהממשלה

מבקשת לעשות בחוק השידור הציבורי (תיקון

מס' 4).

ברשותכם, אני מבקש לפתוח את הדיון. במה

שזה תלוי בי, נעשה את הכול כדי שהדברים

יסתיימו היום. ברשותכם, אני רוצה לומר כמה

משפטים ואם אדוני ירצה, אני אאפשר לו לומר

כמה משפטים. אנחנו נאפשר לחברים לומר את

דבריהם.

זה לא סוד שהעניין של השידור הציבורי,

לפחות איך שאני תופס אותו, זה בנפשי. יכול

להיות שיש מי שיאמר שאלה מילים גדולות,

אבל אני לא מוכן לוותר ואני רוצה לראות

שבעזרת השם, כך אני מאמין, יגיע הרגע

שיהיה לנו שידור ציבורי דמוקרטי, פתוח

וחזק במה שזה תלוי בי. אני לא אכחד שיש

עליות וירידות שמאד מטרידות אותי

וגורמות לי לדפיקות לב. עם זאת, בחלק

האחרון, אבי ניסנקורן, יושב-ראש ההסתדרות

ואנוכי, לצד כל הגורמים – כמובן מנכ"ל

התאגיד, מנכ"ל משרד התקשורת, האוצר, אסף

וקבוצה של אנשים טובים ומכובדים, גם

מהוועדים – החלטנו לנסות לפחות, כך אני

רוצה להאמין, לעשות סוף לסאגה הזאת. לסיים

אותה ולתת לתאגיד לצאת לדרך. לא שהדברים

הם פשוטים, לא שהדברים הם קלים. לי באופן

אישי לא קל לעמוד גם מול חברים שלי,

בוודאי לא כשאני מוצא את עצמי בדין

ודברים מול אחד שאני רואה בו אח שלי כמו

אילן גילאון. זה לא קל עבורי. אבל אני באמת

מאמין שאנחנו יוצאים לדרך חדשה וההישגים,

גם עבור העובדים, עם כל הקשיים במה שמונח

לפתחנו, אפשר להתייחס לזה בצורה מכובדת.

נעשתה עבודה אמיתית וכל הגופים מנסים

למצוא את הדרך להתקדם.

היה סעיף אחד, סעיף מיקור חוץ, שהייתה בו

אי-הבנה – כך אני רוצה לראות את הדברים –

והגענו להסכמות סביב העניין הזה. בעצם,

מרגע שהגענו להסכמות החדשות ולא תהיינה

– ושלא מישהו יחשוב שהן תהיינה במיקור

חוץ – בעצם מצאנו את עצמנו בהתקדמות מאד

גדולה כדי לצאת לדרך. אני מקווה שגם

תסייעו לי לסיים את הדיון הזה כמה שיותר

מהר כי אותה "לבנת חבלה" שאיימה לפוצץ את

כל התהליך הזה – אני רוצה לומר עוד משפט

בהקשר הזה וגם מנכ"ל התאגיד יאמר את דברו.

הייתה בקשה של מנכ"ל התאגיד החדש, של אלדד

קובלנץ. אין כאן שום קונספירציה או איזה

עניין פוליטי. אני מבין את הלחצים, אני

מבין את המתח שמתקיים, בוודאי אצל

העובדים וגם אצלי. אבל ממש ממש לא היה בזה

דבר וחצי דבר. ובנקודה הזו המנכ"ל שנמצא

כאן נותן את כל הגיבוי כדי שהעגלה תצא

לדרך.

אני רוצה לומר עוד שני משפטים ולסיים. אני

אומר גם למנכ"ל משרד התקשורת ואני אומר

לכולנו. אדוני המנכ"ל, אני אומר את זה גם

לך. מרגע שתיקון מס' 4 לחוק עובר במליאה,

בעצם מבחינתנו העסק יוצא לדרך. אין יותר.

זה כבר תאגיד וברגע שהוא עושה את השינוי,

אני מצפה שכל ההתעסקות של כל הגורמים

מסביב – פוליטיים, מקצועיים, כל אלה –

יאפשרו לגוף הזה לעבוד על-פי כל הכללים

הדמוקרטיים-משפטיים של היושר המקצועי,

היושרה המקצועית והמעורבות. איך אומרים?

שלא נעסוק בזה יותר שאם רק נידרש לכאן, זה

ממש כדי להגיד איך אנחנו דוחפים יותר את

העגלה, אבל לא כדי לבוא ולכוון אותה

ולהתעסק בכל התהליכים הפנימיים. אני רוצה

באמת לראות את הסיום של הסאגה הזו. אני,

כמובן, אמשיך ללוות לאורך כל הדרך את

התהליך ואני מודה לכם שבאתם. הבנתי את

הכאב ואת הדאגה של האנשים שפנו אליי, מי

מהם מחברי הכנסת שגם נמצאים פה – אילן,

יוסי, עיסאווי, חאג' ואחרים שלא נמצאים פה

– ואני שמח שהגענו להבנות. התאגיד והרצון

שיהיה שידור ציבורי חזק, טוב, דמוקרטי

ופתוח, לפחות מנקודת המבט שלי זו המשימה

שכולנו צריכים להירתם אליה. בבקשה, אדוני.

<אבי ניסנקורן:>

אני מודה לאיתן לא רק על מה שהוא אמר היום

פה ועל הליווי שלו בוועדה. הוא פשוט מלווה

את המשא ומתן. הוא בא לישיבות המשא ומתן

והוא מתווך והוא מגשר והוא עוזר להגיע

לתוצאות. אני חושב שלא היינו נמצאים היום

בסיכום כפי שהגענו אליו בלי העזרה של

איתן, שכל פעם שנכנסנו לאיזשהו מבוי סתום,

הוא בא ועזר.

יש לנו היום הצעת חוק, שהיא הצעת חוק לא

פשוטה, אבל אני חושב שאנחנו חייבים

להתקדם הלאה. אכן, אנחנו צד העובדים.

כשאני אומר "העובדים" זה גם ההסתדרות וגם

אגודת העיתונאים, גם חיקה שיושב פה

והצוות שלו.

אנחנו התכנסנו ביחד וקיבלנו החלטות ביחד

עם צד המדינה, אבל ביחד עם אלדד, שצריך

להוביל קדימה את התכנית. החלטות קשות, אבל

לסיים את הנושא. ההחלטות הן מצד אחד לעלות

מ-25% ל-51% ולא פחות מ-450 משרות לעובדי רשות

השידור. זה ייכנס לחוק.

<היו"ר איתן כבל:>

לא כולל החינוכית.

<אבי ניסנקורן:>

לא כולל החינוכית. את החינוכית השארנו

כנושא שצריך להמשיך לדבר עליו עד ינואר

2018. הסכמנו, בשביל לעזור לאלדד, לקדם את

התאגיד הציבורי כך שהאקטואליה, לא כולל

החדשות, יוכל לתקופה מוגבלת להיעשות

בעזרת גורמים נוספים חוץ מהעובדים. בתום

התקופה זה גם כן הופך להיות חלק מהנושאים

שהם בתוך הלבה והעשייה השוטפת. אני מודה

מאד לאיתן שגישר בנושא החדשות, שהיה מאד

חשוב וסימבולי לעובדים. אני מודה גם

לאלדד שוויתר בנושא הזה. אני חושב שהוא

עשה דבר נכון. אנחנו גם הסכמנו שתנאי

העבודה ברשות יהיו תנאים אחידים בשביל

לייצר גם מוטיבציה לקלוט את העובדים

הקיימים, שלא יהיו שיקולים זרים, וגם כדי

לאפשר ניהול תקין ויותר בריא של התאגיד.

אני חושב שמרגע שהחוק יירתם אנחנו צריכים

לעזרה לאלדד. שתהיה לו תקינה נכונה, שתהיה

לו מצבת תקנים נכונים כדי שהוא יוכל

לעשות תאגיד ציבורי איכותי ופשוט שאנחנו

נתגאה בשידור הציבורי קדימה. זה יום לא

קל, אבל קיבלנו יחד החלטות ואנחנו עומדים

מאחורי ההחלטות. אנחנו מבקשים שהבית הזה

יכבד את כל הדין ודברים המורכב שהיה

ויאשר באמת להתקדם קדימה. תודה.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה, תודה לך, אדוני, יושב-ראש ההסתדרות,

אבי ניסנקורן. אני אאפשר למנכ"ל משרד רשות

השידור, ברשותכם, ואחר-כך נאפשר לחברים.

יוסי יונה, אתה תציג בשמו של חברנו נחמן

שי את הצעת החוק הפרטית. בבקשה, בקצרה.

<שלמה פילבר:>

מנכ"ל משרד התקשורת.

<היו"ר איתן כבל:>

כן, כן, אמרתי.

<שלמה פילבר:>

אמרת "רשות השידור". זה בסדר.

<היו"ר איתן כבל:>

אדוני, לפחות אצלי זה היה בנון-שלנטיות.

בבקשה.

<שלמה פילבר:>

שני עדכונים קצרים. כמו שאמרו שני קודמיי,

לעדכון הזה שאנחנו מביאים עכשיו קדמו

הרבה מאד דיונים משותפים סביב שולחן עגול

של כל הגורמים, כולל נציגי העובדים, כולל

ההסתדרות, כולל התאגיד, בגיבוי וסיוע חזק

מאד של יושב-ראש הוועדה. זה לא דבר מושלם,

מה שמונח פה. בכלל, כל תהליך הלידה של

התאגיד הזה לא דבר שכולנו מאד מתגאים בו,

אבל לפחות אני יכול להגיד באופן אישי

שירשתי מצב מסוים שאני מנסה לשפר אותו,

כשפונקציית המטרה שלנו היא כל הזמן להגיע

בכל מחיר ובזמן המוקדם ליום התחילה, ליום

הקמת התאגיד. אני מאמין שברגע שהוא ייצא

לדרך, הדברים גם יתחילו להיפתר תוך כדי.

שני עדכונים חשובים לוועדה, שהם עומדים

ברקע של הדברים. האחד, הנושא של המועצה.

כמו שאמרתי בדיונים הקודמים שהיו פה

בתיקונים הקודמים של החוק – עמדנו בזה

אחד לאחד ונמצאות פה היועצות המשפטיות של

משרד התקשורת, שיכולות לאשר – החל

מאוקטובר הנושא הזה לא בידיים של משרד

התקשורת. הוא נמצא בידיים של הוועדה

לבחירת מינויים, לאישור מינויים של

השופטת גילאור. אנחנו ממתינים, אנחנו

מסייעים, נותנים את כל הסיוע האפשרי, אבל

זה לא בידינו. והיה כדאי שזה יזורז כדי

שבאמת יהיה איזשהו גוף מפקח.

<היו"ר איתן כבל:>

ולכן, אני מודיע לאדוני שבכוונתי להכניס

תיקון להצעת החוק. מבחינתנו, אם עד תאריך

מסוים לא נצליח לקבל את ההרכב המלא,

המועצה תוכל להתכנס גם בהרכב חסר כי

החשיבות של המועצה בתהליך הזה - - -

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

מה זה "הרכב חסר"? מה קיים היום?

<היו"ר איתן כבל:>

חסרים שניים.

<שלמה פילבר:>

עשרה כבר אושרו.

<היו"ר איתן כבל:>

העניין הוא שהיועץ המשפטי בשעתו, מזוז,

הוציא הנחייה שאי אפשר לכנס את הישיבה

הראשונה אם ההרכב איננו מלא. לכן, כיוון

שאני לא מוכן לדבר על זה אפילו יותר,

קיבלתי את ההחלטה הזאת ואני מקווה שאתם

תתנו לי עזרה בעניין הזה. אם יצליחו לסיים

את השניים, מה טובו אוהליך. אם לא, אנחנו

נקצוב זמן בתיקון בהוראת שעה.

<אתי בנדלר:>

זה לא הוראת שעה.

<היו"ר איתן כבל:>

גברתי, בסדר. את כבר אחר-כך תעשי.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

עשרת השמות פורסמו וידועים לציבור?

<היו"ר איתן כבל:>

כולם ידועים. כן, כן, כבר מזמן העניין הזה.

אוקיי, בבקשה. סליחה, אדוני המנכ"ל.

<שלמה פילבר:>

מעבר לזאת, את פרטי ההפעלה של התאגיד או

התיאור שעולה מתוך החוק הזה, אני אתן

למנכ"ל התאגיד החדש להציג. בעצם אנחנו

נתנו לו חופש פעולה מלא. אני יכול להגיד

בסוגריים שישבנו פה לפני כמה חודשים

ונפסלה לחלוטין מכול וכול האופציה של

מיקום – לא מיקור חוץ – אלא מיקום זמני

במודיעין. יכול להיות שאם היא הייתה

מאושרת אז, היינו כבר היום נמצאים במצב

הרבה יותר טוב עם הרבה יותר עובדים של

רשות השידור, וזה חלק מהעניין.

<היו"ר איתן כבל:>

אני רוצה לומר לאדוני רק בעניין הזה –

חבר הכנסת רועי פוקלמן, אני בשמכם מוסר לו

מזל טוב. נולד לו עוד בן.

<לאה ורון:>

בן שלישי.

<היו"ר איתן כבל:>

יש כאלה שמביאים עוד בן. יש כאלה שזה עוד

בת. ואין לי תלונות. בן שלישי, במזל טוב.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

תגיד להם שאתה אבו-אלבנאת.

<היו"ר איתן כבל:>

באהבה. הוא ביקש ממני לומר גם לפרוטוקול

שאנחנו נוציא בקשה למנהל הדיור הממשלתי

שממש נמצא בסוף הדרך מבחינת המשא ומתן,

שיסיימו את התהליך ויעשו את כל אשר נדרש.

כפי שהבנתי, הסיכום הוא – כך אני מקווה –

למיקום בהר חוצבים לא רחוק מכאן. אני מאד

מקווה שגם זה יהיה ואז תהיה סגירה, שזה גם

יהיה בירושלים, על כל המשתמע מכך.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

אדוני היושב-ראש, שאלה נוספת, האם האוצר

עומד בכל התחייבויותיו?

<היו"ר איתן כבל:>

תכף אני אתן לאסף לומר את הדברים. אדוני,

מנהל התאגיד, בבקשה אמור את דבריך. אני

אתן אחר-כך לאוצר ואז, אחרי שנקבל את

התמונה הכוללת, אני אאפשר לחברים

להתייחס. בבקשה, אדוני.

<אלדד קובלנץ:>

שלום לכולכם, אני אדבר בקצרה. אני חושב

שאמרתי את זה כמה וכמה פעמים. בשביל להקים

את התאגיד הזה כמו שצריך, בצורה ובאופן

שיכסה את כל סך היצירה שלמה הוא קם וזה

אומר גם חברת חדשות מלאה ועצמאית וגם

סוגה עילית כתובה ומשובחת, צריך לפחות

שנתיים. המחיר של השנתיים האלה הוא מחיר

כלכלי כבד בעלויות של המשך הפעלת רשות

השידור וגם ברמת כבוד האדם כלפי עובדי

רשות השידור, שלא יודעים מה קורה אתם.

כולנו הגענו למסקנה שצריך לזרז את התהליך

הזה כמה שניתן. ב-1 באוקטובר לא יקום

השידור הציבורי האוטופי. לא יגיעו משלחות

מה-BBC להר חוצבים לראות איך עושים

טלוויזיה ציבורית אמיתית. אנחנו ניכנס

לתהליך שיהיה הדרגתי. הדבר הזה ייבנה

בשכל ובלב.

אני רק רוצה להבהיר משהו בקשר למיקור

החוץ הדמוני הזה. אני במקור חשבתי שצריך

לפחות שנתיים בשביל שניתן יהיה להקים את

כל המפלצת הזאת כמו שצריך. בסופו של דבר

באמת הגענו להכרה שמהדורת החדשות

המרכזית לא תהיה ממיקור חוץ ובסך הכול,

התכניות שכן יהיו ממיקור חוץ בשנתיים

הראשונות יהיו הלוואת גישור ובהליך

מדורג אני מקווה שניפרד מהן.

יש לי איזה חילוק דעות קטן עם יושב-ראש

ההסתדרות. בעיניי עובדי החינוכית צריכים

להיות כן כחלק מ-51%, אבל לא נדון בזה כאן.

אני רוצה לסיים במשהו אחד כלפי

הרגולטורים שלנו במשרד האוצר.

<היו"ר איתן כבל:>

הוא לא מוותר.

<אלדד קובלנץ:>

לא מוותר.

<היו"ר איתן כבל:>

אוקיי, גם אנחנו לא. בבקשה, בבקשה. אוקיי,

סליחה.

<אלדד קובלנץ:>

אתה שמת את הז'יטונים עליי כי אני נוטה

להגיד מה שאני חושב גם כשזה לא נעים.

אנחנו נעביר עד סוף השבוע מכתב למשרד

האוצר עם סט בקשות מאד סבירות. אני לא

אלאה את חברי הוועדה, הליך בנייה של תאגיד

חדש הוא מאד מאד מסובך ומורכב ברמה

התקציבית, החשבונאית, הלוגיסטית,

האישורית והמשפטית. בשביל שנוכל לשדר

משהו בתאריך המיועד, תוך שבוע יצטרכו

להיפתר כל הפקקים שעדיין נמצאים שם בדרך.

תודה רבה.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

אולי תרחיב, אדוני, מה זה תהליך הדרגתי

ברמת ביצוע.

<היו"ר איתן כבל:>

אני אומר את זה ככה. אני מבין, מבין, אני רק

אומר ככה. בכל מקרה, לקראת אוקטובר נקיים

פה דיון שבו יידרש המנכ"ל להציג את כל

התכנית ומה זה אומר ולאן זה הולך ואיך

יתבצע בדיוק המעבר ב-1 באוקטובר.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

הוא אומר לך שהוא לא עושה. הוא צריך

שנתיים.

<היו"ר איתן כבל:>

לא, לא. סליחה.

<אילן גילאון (מרצ):>

אפשר באוקטובר לחוקק את החוק הבא, החדש.

<היו"ר איתן כבל:>

אילן, חבר הכנסת גילאון, אני מאד מקווה –

באמת אומר לך את זה – איך אומרים? מעבר

לזאת אני כבר לא יודע מה לעשות.

<אילן גילאון (מרצ):>

זה כמו הוראת קבע להארכה בבנק.

<קריאה:>

לבטל את החוק האומלל הזה. לבטל.

<אתי בנדלר:>

אולי כשנקרא את הסעיף.

<היו"ר איתן כבל:>

בסדר. אסף, אגף תקציבים, בבקשה.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

הכול מתחיל ונגמר אצלכם. לו רציתם, הייתם

יכולים מזמן לגמור את הכול.

<אילן גילאון (מרצ):>

זאת דרך לגמור את הכול. תאמין לי.

<היו"ר איתן כבל:>

בבקשה, אסף.

<אסף וסרצוג:>

אני גם מצטרף לתודות ליושב-ראש הוועדה

וליושב-ראש ההסתדרות. גם לאלדד שלקח על

עצמו פה לא מעט בתהליך הזה. אני חושב שזאת

הפשרה הסבירה ביותר. כמובן, גם למנכ"ל

משרד התקשורת. בסופו של דבר, יש פה

איזושהי פשרה וזה המתווה אולי הכי פחות

גרוע שאפשר היה להגיע אליו בנסיבות

העניין.

כל מה שאני יכול להגיד לגבי מערכת היחסים

מול התאגיד, זה שאנחנו באמת מחויבים

ואנחנו מנסים לסייע כמה שיותר מהר במציאת

הפתרונות הנכונים. אנחנו נמצאים באמת

בדיון, אני חושב, כמעט יום-יומי וגם

התקציבים שאמורים להשתחרר דרך המנגנון

של ההסכם, ישוחררו. אנחנו בשאיפה גם את

הנושא של הנדל"ן, של מיקום התאגיד בהר

חוצבים, לסיים בהקדם האפשרי וגם את כל

הנגזרות הנוספות.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

אסף, על-פי הצעת החוק המקורית יש מאתיים

מיליון שקל להפקות מכל הסוגים. החוק הוא

שנה ושמונה חודשים. מאתיים מיליון. מה

הוצאתם ב-2015 מההתחייבות שהייתה על-פי חוק

של מאתיים מיליון לרכישת הפקות מקור מכול

הסוגים? האם הוצאת שקל?

<אסף וסרצוג:>

כן. ההתחייבות מדברת על 90 מיליון שקל - - -

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

איתן, אולי תהיה קשוב. זה חשוב לי.

<היו"ר איתן כבל:>

אני יושב עליהם על כל - - -

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

פשוט אני לא רואה. יש חוק במדינת ישראל,

צריך לקיים אותו. מי שלא מקיים חוק, דינו

עונש. ככה אני מבין. עבריין. על-פי החוק

שחוקקנו היו אמורים להיות 160 מיליון שקל

ועוד 40 מיליון, 200 מיליון שקל עבור הפקות

מקור, סוגיה עילית וכל ההפקות. שאלתי

פשוטה – זה החוק. ב-2015 מה האוצר הוציא

מה-200 מיליון שקל? האם הוציא שקל? החלק

השני של השאלה – כדי להתחיל להכין את

ההפקות שיהיו מוכנות לשידור, אתה צריך

שנתיים-שלוש. אם עד עכשיו לא הוצאת, בעוד

שנתיים ובעוד שלוש שנים לא יהיו לך הפקות.

<היו"ר איתן כבל:>

אני רק יכול לענות לך את הדבר הבא. יושבים

כאן גם נציגי הבמאים והמפיקים. אני אומר

לכם, אני מלווה את זה באופן אישי. כמו שגם

אמרתי בדיונים קודמים, לקחתי על עצמי את

העניין הזה. כמו נושא הארכיון, שאני מלווה

אותו באופן אישי, את עניין הטיפול

בארכיון, ככה לקחתי על עצמי ללוות באופן

אישי את כל נושא ההפקה.

אני לא מרוצה מכלום, במובן זה שאני עוד לא

רואה את הדברים מתבצעים אחד לאחד, אבל אני

יכול כן לומר לך שאנחנו באמת מנסים ויש

ניסיון כן, אמיתי.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

מה ב-2016? האם יש בכוונתכם להוציא להפקות

מקור?

<היו"ר איתן כבל:>

תכף נגיע לזה.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

יישום החוק.

<היו"ר איתן כבל:>

אדוני, רק להגיד את הדבר הבא, באוקטובר

אמור התאגיד להתחיל לפעול וכל הכספים

בעצם אמורים להיות. אנחנו מנסים למצוא את

הדרך, את אותה קשת גישור מהמצב הנוכחי.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

אבל אתה צריך להכין מראש, שיהיה לך מלאי.

<היו"ר איתן כבל:>

חבר הכנסת עיסאווי פריג', באמת, כל מילה

אשר אדוני אומר נכונה לחלוטין. וזה מסוג

הדברים שבאמת אנחנו מתחבטים בדיוק

בעניין הזה, איך למצוא את המנגנון הנכון

לעשות את זה.

<קריאה:>

זה הזמן למצוא את המנגנון, לבקש שזאת תהיה

הוראת שעה.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה, אדוני. תודה. אתם לא יכולים להגיד

שאני מתעלם. ולא מעכשיו, שנים.

<קריאה:>

לא אומרים.

<היו"ר איתן כבל:>

נכון. אז זאת בדיוק הכוונה. אנחנו נעבור

לחיקה, בבקשה.

<אחיה גינוסר:>

אני יושב-ראש אגודת העיתונאים בירושלים.

אני רוצה להגיד שבאמת בלב כבד הסכמנו

ללכת על ההסכם הזה מסיבות שונות. אנחנו

איגוד מקצועי ועם כל זה שהמהות היא

קריטית והיא חשובה והיא עיקרית והשידור

הציבורי הוא בבת עינינו, גם העניין של

העיתונאים שיעברו לתאגיד החדש, גם דברים

מן הסוג הזה, גם הסכמי עבודה שייחתמו

בעתיד – גם על זה הוסכם – גם הדברים האלה

הם קריטיים וחשובים בעינינו. אני רוצה

להזכיר לכולם שבחוק הקיים דובר על 25%

מעובדי רשות השידור שיעברו לתאגיד החדש.

זה כולל את הטלוויזיה החינוכית שזה אומר

ממש מספר זעום. הגענו עכשיו להבנה, ואני

מאד מקווה, אלדד, שההבנה היא כפי

שיושב-ראש ההסתדרות הציג אותה, שמדובר

ב-450 אנשים מרשות השידור, ללא הטלוויזיה

החינוכית כי זאת הייתה ההבנה וזאת ההסכמה

שאליה אנחנו מצטרפים.

לעניין הפקות האקטואליה ומיקור חוץ –

לזה הסכמנו בלב כבד. אני מאד מקווה שבאמת

מדובר בשנתיים. המבקרים והמתנגדים

אומרים לי: זה לא יהיה שנתיים. קודם שזה

יתחיל ואחר-כך, אם זה יצליח ישאלו: למה לא

נמשיך את זה? אבל לתקן את החוק תמיד אפשר,

בין אם נסכים או לא. הרי אנחנו רואים פה

מעת לעת שהחוק מובא, מתוקן ומתוקן וזה

תמיד הולך ומדרדר את מצבנו, את מצב

עיתונאי רשות השידור.

<אלדד קובלנץ:>

למה? הרי מספר הנקלטים הוכפל. אתה לא יכול

להגיד שזה בהכרח מדרדר. הגענו להסכמות

שמספר הנקלטים הוכפל.

<היו"ר איתן כבל:>

כן, הוא אמר. אמר. הוא לא חלק על זה.

<אחיה גנוסר:>

אני בדיוק מונה את הסיבות מדוע אנחנו כן

הולכים על ההסכם הזה, למרות שאנחנו

הולכים אליו בלב כבד. ההסכמה האחרונה

שהחדשות יהיו במיקור חוץ, זה מה שהבעיר את

הקש שעמד לשבור את גב הגמל. אנחנו מסכימים

לכך. ריכוז השיקולים לכאן ולכאן מביא

אותנו למסקנה שההסכם הזה הוא הטוב ביותר

שניתן היה להשיג בעת הזאת.

<היו"ר איתן כבל:>

חיקה, תודה. תודה לכם. אני מבין את הקשיים

והדילמות וזה לא פשוט. אני לא הייתי רוצה

להתחלף אתך כמייצג עובדים ברגע הזה. אני

אומר את זה במלוא הכנות והכבוד. אנחנו

מכירים הרבה מאד שנים. גברתי, האם את

מציעה שאנחנו קודם כל נצביע על המיזוג?

<לאה ורון:>

כן.

<אתי בנדלר:>

קודם כל שהבקשה תוצג.

<היו"ר איתן כבל:>

כן, כן. אדוני יציג את הבקשה. חבר הכנסת,

פרופ' יוסי יונה, יציג במקום חבר הכנסת

נחמן שי, שהוביל את החוק ויצא עם משלחת של

הכנסת, אבל יוסי הוא חלק מהחוק. בבקשה.

<יוסי יונה (המחנה הציוני):>

אדוני היושב-ראש, אני מדבר בשמו של נחמן

שי ובשמם של עוד מעל לעשרים חברות וחברי

כנסת שחתומים על הצעת החוק הפרטית, שבעצם

מוצמדת לחוק מטעמה של הממשלה. הרשו לי

לומר מספר מילים.

<היו"ר איתן כבל:>

קודם כל תסיים את הבקשה.

<יוסי יונה (המחנה הציוני):>

הבקשה היא להצמיד את הצעת החוק הפרטית,

שכוללת בתוכה גם את הדרישה שהיא למעשה

סעיף אחד מהצעת החוק הממשלתית, שדורשת את

הדחייה בשישה חודשים של יישום החוק או

כינונה של רשות השידור הציבורי החדש.

<היו"ר איתן כבל:>

אוקיי. תן לי קודם כל להצביע על זה.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

מה מבחינה משפטית, שאני אבין? סעיף אחד

לעומת תיקון?

<אתי בנדלר:>

אני אישרתי את ההצמדה גם במליאה משום

שהצעת החוק של חבר הכנסת נחמן שי בעצם

נבלעת בהצעת החוק של הממשלה. משתחליט על

כך הוועדה ותאושר בוועדת הכנסת, משמעות

הדבר שהצעת החוק שתעמוד לדיון בפני

הוועדה היא הצעת החוק שהתקבלה בקריאה

הראשונה ולא הצעת החוק שהתקבלה בדיון

המוקדם. זאת המשמעות.

<היו"ר איתן כבל:>

אוקיי. מי בעד המיזוג ירים את ידו?

הצבעה

בעד המיזוג – פה אחד

נגד – אין

המיזוג התקבל.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה. המיזוג אושר פה אחד.

בבקשה, חבר הכנסת יוסי יונה.

<יוסי יונה (המחנה הציוני):>

אני רוצה לפתוח ולומר על דעת כל האנשים

שדיברו כאן, ויש לנו מחויבות לעניין הזה,

שראוי לנו שתהיה לנו רשות שידור ציבורי

איתנה, דמוקרטית, פתוחה, ביקורתית וללא

זיקה לשלטון כזה או אחר. לדבר הזה, אדוני

היושב-ראש, ההסתדרות וגם חיקה, שדיבר על

עניין העובדים, שני הדברים האלה תלויים

זה בזה, אם לא שמנו לב. עובדים שמאוגדים,

שהזכויות שלהם שמורות, הם אחת מהערובות

המרכזיות לכך שיש לנו רשות שידור עצמאית.

משום שהיותם לא מאוגדים ושזכויותיהם

אינן מאוגדות, הרי שהיכולת להשפיע עליהם

על-ידי השפעות כאלה ואחרות, רבה מאד. אם

תרשו לי לומר, אנחנו עוסקים בשני צדדיו של

המטבע ורשות שידור עצמאית דורשת עובדים

שתנאי העסקתם ושכרם מעוגנים בצורה

חד-משמעית בחוק.

כפי שנאמר כאן, ההצמדה היא לגבי סעיף אחד

בלבד, וגם היא נעשתה בלב כבד, אני חייב

לומר. ישנה איזושהי תחושה שאנחנו כאן

מאוחדים באווירה חגיגית, שאנחנו הולכים

לקראת הסכם פשרה שהוא לרצונם

ולהעדפותיהם של כל הצדדים, אבל כבר נאמרו

כמה דברים. חיקה דיבר בלב כבד.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

אני מציע שנחכה לסעיף עצמו. ברגע שנעבור

על הסעיף עצמו נבין את עוצמת הפשרה.

<יוסי יונה (המחנה הציוני):>

אנחנו נגיע, אדוני היושב-ראש המחליף, רק

תן לי לשנייה לומר את דבריי. אם כן, הפשרה

שמוצעת עדיין כואבת, לפחות לחלק ניכר

מהעובדים. ואנחנו גם תוהים לגבי תנאי

העסקתם – האם אלה שעוברים לרשות השידור

החדשה ישמרו על הזכויות שהיו להם לפני כן?

שמענו תלונות מעיתונאים שעובדים ב"רקע"

שלא מבטיחים להם את הזכויות או שתנאי

המעבר שלהם לא ברורים. לכן אני אומר שיחד

עם האווירה הזו, שאנחנו הולכים לקראת

איזו מין פשרה שכזו, אני חייב לומר שעדיין

קיימים המון חששות לגבי החוק הזה.

הערה ביקורתית אחת גדולה – מלכתחילה

ידענו שהכוונה המקורית היא כוונה

בעייתית, כלומר היכולת להקים את רשות

השידור כפי שהוצע בכוונה המקורית ומיד

לאחר פירוקה או יחד עם פירוקה של הרשות

הישנה, זה דבר בלתי אפשרי. ועכשיו אנחנו

מתגלגלים באיזושהי סדרת תיקונים על

ההחלטה.

<אלדד קובלנץ:>

חסרה לי פה הגברת אלהרר.

<היו"ר איתן כבל:>

אני מציע שאדוני לא יוסיף שום מילה מעבר

למה שהוא אמר כדי שלא נדרדר סתם. כבר

אמרתי לאדוני.

<יוסי יונה (המחנה הציוני):>

כן, אין כוונה כזו, אבל אני אומר

שמלכתחילה אנחנו עוסקים פה באיזשהו קרב

מאסף משום שההחלטה הראשונית הייתה מאד

מאד בעייתית. לא ניתן היה להקים את הרשות

כפי שתכננו יחד עם סגירתה של רשות השידור

הוותיקה. אדוני היושב-ראש, אנחנו חייבים

להיות עם עין מאד מאד פקוחה על התהליך

הממושך הזה של ההקמה. אני חוזה שיהיו

עדיין קשיים רבים שנצטרך לתת להם מענה.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה לחברי יוסי יונה. בבקשה, אילן

גילאון.

<אילן גילאון (מרצ):>

אני מתנצל, אני פשוט צריך לצאת.

קודם כל, אני לא מקל ראש בהישג הזה שלכם –

של איתן, של ההסתדרות. זה בהחלט הישג. אני

רק אומר שאני לא הולך לשום מצעדים של צהלה

ושמחה. לא התקבל כאן שום דבר שרצינו. הכול

עבד על פי עקרונות שנעשו בלי לב ובלי שכל,

בסופו של דבר, אם אנחנו חושבים לטווח

רחוק. לו הממשלה, או מי שקיבל את ההחלטות,

היה שופט את עצמו על פי אותן אמות מידה

שהוא שפט את רשות השידור, הוא היה צריך

לקחת את עצמו ולזרוק את עצמו מפה ת"ק פרסה

שלא נראה אותו לדיראון. והדברים לא הלכו

ככה. אם מישהו חושב שהעיקרון של היעילות

הוא עיקרון מס' 1 בחיים שלנו – הוא עיקרון

מאד חשוב – אז שיגיש לי ואז אני אענה לו

שאם הוא ינסה למכור את המדינה במחיר

שהושקע בה, אף אחד לא ירצה לקנות אותה.

ולכן, חשבנו שכל דבר יש לו קצב ודברים

שמתקלקלים צריך לתקן אותם.

אני לא אכביר יותר מילים משום שנאמרו כל

המילים בעולם. אני מבין שזה קרב מאסף.

איבדנו קו הגנה ראשון ושני ושלישי

ורביעי, והמדינה היא כפי שהיא ורשות

השידור היא משל למה שמתרחש כאן. זהו מצב

לעומתי של "לכו תחפשו את החברים שלכם"

בסופו של דבר.

לכן אני רוצה להתמקד בשלושה דברים שהם

קריטיים בעניין הזה: הדבר הראשון –

להפסיק את הטיפול ברשות השידור כמו ברגל

סוכרתית וכל שבוע לחתוך עוד פלח. מדובר

בבני אדם. אני בן-אדם חרדתי ודעתי הייתה

נטרפת במצב כזה, כשאני צריך להיות במצב

שאני לא יודע מה קורה אתי. עם כל הכבוד,

אתה יכול לנהל מערכות, אבל אם אתה לא מבין

את המאפרת האחרונה ואת הצלם האחרון, אתה

לא מבין שום דבר.

הנושא הקריטי ביותר הוא מיקור החוץ.

חברים, אנחנו לא צריכים להסכים לדבר הזה

בשירותי ניקיון, אבל בשירותי תוכן? הרי

מה, אנחנו לא יודעים על מה מדובר כאן וממי

מותר לקנות את השירותים האלה? ומה המטרה?

זה בשום פנים ואופן לא יעלה. והדבר השלישי

הוא לקחת את תקופת הזמן שצריך, כפי

שקובלנץ אומר כאן. לא להמשיך את הטיפול

ברגל הסוכרתית כדי שכל דבר יבוא בעתו.

ברור לגמרי היום שזה היה פיאסקו אחד גדול,

שאנשים רצו רק לרוץ ולספר לחבר'ה. זה מה

שהיה מעניין. פופוליזם, לעומתיות, חוסר

אחריות – אין לי יותר מילים להגדיר את

הדבר הזה. ניסינו בכל הדרכים האפשריות

ומפאת כבודם של האנשים ברשות השידור

הלכנו למהלכים שאני ידעתי שהם מהלכי

התאבדות, שאין בהם שום דבר. לא חשבנו

שהחוק שלנו יעבור. אנחנו מבינים ואני אתך,

איתן, בעניין הזה, של למזער מאד את הנזק

ככל שניתן. לגרום כמה שפחות נזק לכמה

שפחות אנשים. אני לא מקל ראש בעניין של 51%.

להפך, אני מעריך את זה ומוקיר את זה. אני

רק אומר שהאופן שבו הדברים האלה נעשים

הוא בלתי אנושי. אני מתנצל, אני צריך לצאת.

אני אחזור תכף. הדבר הזה צריך להיות מלווה

ונלמד פעם אחרי פעם משום שכאן מדובר במשל,

חברים. זאת הפעם הראשונה שהביאו מפרק

לרשות ציבורית. וכאשר אנחנו שואלים את

המפרק כמה הדברים האלה עולים ושואלים

אותו שאלות נוקבות, איש לא יודע לענות על

הדבר הזה. הוא יודע לענות, הוא לא רוצה

לענות. הדברים האלה יישאלו גם בהמשך. זה

מה שרציתי להגיד. אני לא חבר ועדה כך שאני

לא יכול להצביע, אבל אני חוזר עוד מעט.

<היו"ר איתן כבל:>

במילה אחת אני רוצה לומר לך שאני מזדהה

לחלוטין עם רוב דבריך ובאמת, מנקודת המבט

שלי זה לעשות את המטב בתנאים שנוצרו.

תודה. חאג', בבקשה.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

כבוד היושב-ראש, אני אמשיך את דבריו של

חבר הכנסת גילאון ואני אדבר על הטלוויזיה

החינוכית. הטלוויזיה החינוכית לא נכללת

פה מבחינת העובדים. אני רואה גם את ההצעה

של ההסתדרות, שהיא לפניי. הצעת המשרות

תהיה רק לעובדים של רשות השידור ללא

הטלוויזיה הלימודית.

<לילך גבאי:>

נכון, יש כאן הפליה קשה.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

תני לי להמשיך ויכול להיות שתקבלי תשובה

או את התהיות שלי. כבוד היושב-ראש, מדובר

בכ-190 עובדים. שליש מהם בשני תפקידים.

<היו"ר איתן כבל:>

ברשותך, אני רוצה להעיר הערה לפני שנגיד

דברים שלא צריך להגיד.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

תן לי להמשיך.

<היו"ר איתן כבל:>

לא, שמעתי את פתיחת אדוני אז אני לא רוצה

שאדוני יילך למקומות. נהפוך הוא.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

אני יודע שזאת הטבה מסוימת, אבל. אבל.

<היו"ר איתן כבל:>

ואל תדאגו, בנט לא יוותר על זה.

<לילך גבאי:>

למה, מה עכשיו קרה?

<היו"ר איתן כבל:>

מה זה חשוב? אני לא יודע.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

כבוד היושב-ראש, בדיוק המשפט הזה, זה מה

שמדאיג את כולם. תסמוך, תסמוך במצב של אי

ודאות. תסמוך, תסמוך, זה ידאג וזה ידאג. מי

מבטיח שבנט יהיה שם במשרד הזה? כי אנחנו

מדברים על חקיקה ועל הטלוויזיה עצמה.

<היו"ר איתן כבל:>

כנראה היינו צריכים להתעקש על דברים

אחרים וששני שליש מהם היו אולי - - -

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

היום מאריכים להם עד סוף 2017, אבל בוא נשאל

את השאלות האמיתיות. מה קורה אחרי התאריך

הזה? מישהו יודע או שרק נסמוך? שנית,

המשרות כבר מאוישות, כשאנחנו מגיעים לסוף

2017. השאלה היא האם הטלוויזיה החינוכית

תהיה חלק מרשות השידור החדשה או תהיה חלק

ממשרד החינוך? מה יקרה אתם? אנשים פונים

אלינו ואנשים שואלים ומבקשים לקבל

תשובות. לא יכול להיות שאנחנו נעביר את

החוק הזה כי אנחנו יושבים פה לדון בחוק

הזה עכשיו, כי החוק הקודם לא יושם. החוק

הקודם לא יושם ולכן אנחנו דנים פה.

אנחנו רצים מהר מהר וכבודו רוצה לסיים את

זה עוד היום ולצאת מזה, כי אנחנו נגיע

לתאריך של סוף החודש ואין לנו כלום.

<היו"ר איתן כבל:>

אם זה יגיע לסוף החודש ולא עשינו כלום,

לאף אחד לא יהיה כלום.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

ברור. אני מבין את זה, אבל לא רוצים להגיע

למצב שנגיע לסוף דצמבר 2017 ואין להם כלום,

ובואו נריץ משהו, טיפול, לשים פלסטר פה

ופלסטר שם ולא לטפל בבעיה. לכן אני חושב

שאפילו אם נעבור את זה עוד היום, אנחנו

צריכים דיון לדון מה קורה ומהר. לא לחכות

עד הרגע האחרון. תודה.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה. אבי ניסנקורן, בבקשה.

<אבי ניסנקורן:>

לגבי החינוכית, קודם כל, אני אומר לך שאם

היינו עכשיו מציעים לעובדי רשות השידור

לעבוד עד סוף 2017 ולחינוכית הפוך, אני לא

יודע מה היו אומרים אלה ומה היו אומרים

אלה.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

זאת הנחמה שלהם?

<אבי ניסנקורן:>

לא, אבל אני אומר לך את זה כי מהמילים שלך

אפשר לחשוב שלא חשבו על החינוכית. אנחנו

נלחמים על החינוכית. אנחנו נלחמנו על כך

שהחינוכית לא תיכנס עכשיו לחוק אלא יהיה

עד סוף 2017. קודם כל, זה ייתן לעובדי

החינוכית עוד שנה – כמעט שנתיים – עבודה

עם ביטחון תעסוקתי. דבר שני, כתוב במפורש

בהסכם שאני עומד לחתום עם משרד האוצר

שאין שקט תעשייתי בנושא החינוכית, אין

מיצוי תביעות בנושא החינוכית ואנחנו

נמשיך להיאבק על זה. אנחנו נמשיך להסדיר

את הנושא של עובדי החינוכית. ההסדר שם

שונה בדברים מסוימים מעובדי רשות השידור

כי הם עובדי מדינה. חלק מעובדי החינוכית

ינוידו למקומות אחרים במשרדי הממשלה

וימשיכו לעבוד כעובדי ממשלה. עוד לא

הסכמנו שהם יבואו להיות עובדי תאגיד. לכן

זה נושא שנתון לדיון ארוך ואני צריך

להיכנס לעניין, לשבת עם הוועד. יש לנו זמן

לעשות את זה, לראות מה אנחנו רוצים, מה בנט

רוצה. אנחנו לא כל-כך מהר שם. האלטרנטיבה

שהם ייכנסו היום, היא אלטרנטיבה פחות

טובה.

<עבד אל חכים חאג' יחיא:>

לא אמרתי שזה יותר טוב.

<אבי ניסנקורן:>

לכן, הלכנו על אלטרנטיבה יותר טובה

לעובדי החינוכית, שאין שקט תעשייתי

ונמשיך ללוות אותם.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה לאבי. אריק בכר נמצא? הוא היה והלך.

מי כאן? בבקשה, שם ותפקיד לפרוטוקול.

<משה שגב:>

אני יושב-ראש ועד עובדי ההנדסה

והטלוויזיה. אדוני היושב-ראש, יושב-ראש

ההסתדרות, קודם כל, אני מודה לכם באמת על

האכפתיות והזמן שאתם משקיעים. ואני יודע

שזה לא פשוט. ההישג מבחינת כמות העובדים

הוא בהחלט לא בטל בשישים. אני פונה פה

ליושב-ראש הוועדה ולחברי הוועדה שהולכים

להצביע. מה שמציעים לכם זה להאריך את כל

הסיפור הזה בשישה חודשים. היינו בסרט הזה

לפני חצי שנה בדיוק ואני התרעתי שם בפני

יושב-ראש הוועדה, צחי הנגבי, על כך שבחצי

שנה זה לא יקרה. לצערי הרב, אני רואה את

הסיפור הזה יכול להתגלגל אלינו שוב

באוקטובר. אתם צריכים להבין שמדובר פה

בעובדים, במערכת עצבים מאד מאד רופפת. רק

בשבוע שעבר, לשם המחשה, על הסיפור של

הארכה בשלושה חודשים ויום למחרת הוחלט

שרק עד סוף החודש, שני עובדים התמוטטו

לנו. שני עובדים – אני ראיתי מול עיניי

בחור בן 49 שמתמוטט ומפרכס מעצבים וגברת

אחת שקיבלה התקף לב ומאושפזת עד היום

בבית החולים הדסה. אתם צריכים להבין

שמדובר פה באנשים שעוברים תהליך קשה מאד

במשך כמה שנים. יושב-ראש ההסתדרות מלווה

אותנו בסיפור הזה שנים רבות ויודע בדיוק

מה אנחנו עוברים ולאיזה ויתורים הסכמנו

על מנת להבריא את המקום הזה.

ייאמר לזכותו של מר קובלנץ, מנהל התאגיד

החדש, שאומר ברי"ש גלי ובכל מקום: חברים,

הזמן שאתם נותנים לי לא מספיק. הזמן שאתם

נותנים לי לא מספיק. אתם חייבים לעשות

חשיבה מחודשת לגבי הזמן. ב-1 באוקטובר –

איך אמר אלדד? אני אקים משהו שהוא פשרה.

למה להקים משהו שהוא פשרה? הרי הדבר הזה

נעשה וכולם לוקחים את המודל של ה-BBC. שם זה

לקח שבע שנים. האנגלים המסודרים האלה, לקח

להם שבע שנים להקים את ה-BBC המחודש.

הבן-אדם מבקש שנתיים. למה לא לתת לו את זה?

אני מבין שיש כל מיני אילוצים תקציביים –

משרד האוצר. חברים, אי אפשר לשחק בעצבים

של האנשים ואני לא רוצה, אדוני היושב-ראש,

שנגיע בעוד חצי שנה לדיון הזה. אני באמת

חושש לכבודם ולאיכות חייהם של העובדים

שנמצאים בינינו. אנא מכם, קחו את הדבר הזה

בחשבון ותנו על זה את הדעת.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה, משה. עיסאווי, אתה רוצה עכשיו?

<נורית אליהו:>

- -

<היו"ר איתן כבל:>

גברתי, בבקשה. אני יושב-ראש הוועדה, אני

יכול להגיד לך.

<נורית אליהו:>

אז מה אם אתה יושב-ראש ועדה? אתה צריך - - -

<לאה ורון:>

את לא ברשות דיבור.

<היו"ר איתן כבל:>

גברתי, תודה. שמעתי אותך. בינתיים אני

עושה דבר וחצי. מעט, לא הרבה, אוקיי? תודה,

גברתי. חבר הכנסת עיסאווי פריג' ואחריו

יאיר.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

גברתי, אנחנו משתתפים בכאבכם. ברור לנו

שחוסר הוודאות והמוות האיטי שהעובדים

עוברים הוא עונש לא מתוכנן, אבל עונש

קטלני.

<קריאה:>

אנחנו יכולים למנוע את זה, עיסאווי. אתה

יודע איזה חוק תכננתם בהתחלה?

<היו"ר איתן כבל:>

די, בבקשה. די.

<קריאה:>

תראה לאן הגעתם.

<היו"ר איתן כבל:>

חברים, די.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

איתן, אני חייב לשתף אתכם במחשבות שלי.

אחרי שאני אסיים את כהונתי בכנסת כחבר

כנסת, אחד הדברים שאני הולך לכתוב עליהם

– נוסטלגיה – זה תהליך הקמת חוק רשות

השידור במדינת ישראל. שנה ושמונה חודשים.

<תמנה עורב:>

אני יכולה לתת לך הרבה חומר.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

כל התעלולים. זה סיפור חיים, זה ניסיון

שאם הייתי מבקש, לא הייתי זוכה לו. אני

עדיין זוכר את השר גלעד ארדן ליד השלט:

מרץ 2015. מחכה על-יד השלט. ומאז דחיות

ודחיות. אני שואל את עצמי האם חוק שכל

הזמן עוסקים בדחייתו, בדחיית ביצועו, לא

ראוי להתבטל? אין לי תשובה לעניין הזה.

איתן, שמענו את קובלנץ ושמענו הרבה אנשי

מקצוע, החל מלנדס. אני לא מתאר לעצמי

שלנדס ובלניקוב לילד הזה ייחלו כשהתחילו

את החוק. ככה אני מתאר לעצמי. אומרים לך

ואומרים לנו שאין סיכוי שבאוקטובר החוק

והתאגיד הציבורי ייצאו לדרך. אנחנו

שומעים את זה. שומעים את זה. ואנחנו

עומדים חסרי אונים, אין לנו מה לעשות.

הבן-אדם אומר לך שהוא צריך לפחות שנתיים.

בוא נחשוב לעומק ונמצא את הדרך איך נחסוך

מעצמנו את הסאגה ואת המסחרה הזו שאחרי כל

שישה חודשים אנחנו צריכים לבוא לכאן,

לעמוד ולדון.

הדבר השני, חברים, הוא סוגיית החדשות. אני

אומר את זה, איתן, באופן הכי ברור שיכול

להיות. יש חדשות, יש אקטואליה וקו אפור

הולך ביניהם. ושלא ינסו למרוח אותנו. זה

חדשות וזה לא חדשות. מה זה אקטואליה לעומת

חדשות ואיפה הקו הזה עומד ביניהם? אני

קראתי את תיקוני החקיקה, תיקון מס' 4 כולו.

על-פי התיקון הזה, והחינוכית, שמצבה טוב,

חברים, מבטלים את "ערב חדש" ו"תיק תקשורת",

שהם במסגרת החינוכית. הרי על-פי חוק הם

מבוטלים. האם אני מבטל את "ערב חדש" במסגרת

החינוכית ולא מכניס אותו במסגרת שידורי

החדשות האחרים? אני רוצה תשובות. ושלא

נשחק באקטואליה לעומת החדשות כי הקו הוא

דק. אני מאמין שאין שידור ציבורי בלי

חדשות ציבוריות ועצמאיות. אין דבר כזה. לא

היה. אין, אין. אם אין חדשות עצמאיות

וציבוריות, אין שידור ציבורי. וזאת גולת

הכותרת.

הדבר השלישי – ההישג העצום – בעיניי זה

הישג עצום שהשגתם, איתן. להעביר מ-25% ל-51%

זה הישג עצום, אבל בהמשך למה שניסן התחיל

אני מבקש לעגן את זה בחקיקה. וזה לא נמצא

בתיקון. אם לא נעגן את זה בחקיקה, כאילו לא

נעשה כלום.

הדבר הרביעי, אדוני, במדינת ישראל, בכל

מדינה מתוקנת ודמוקרטית ושלטון חוק, חוק

צריך ליישם. ועכשיו אני מגיע לאוצר כי

בעיניי אתם שורש הבעיה. בל נלך שמאלה

וימינה. אתם שורש הבעיה. אם רציתם שזה

יבוא על פתרונו לפני שנה, מזמן זה היה

נפתר. אתם, עם הגישה שאתם מובילים ותקופת

השישה חודשים, אני מריח וחושד שאתם

מאחורי זה. הכול מסיבה פשוטה – אמצעי לחץ

על העובדים. אני מבקש מכם, לפחות, שאמצעי

הלחץ שעומד לכם והסמכויות האדירות

שנמצאות אצלכם, לפחות תקיימו את החוק.

תקיימו את החוק. קיבלתם כל-כך הרבה נדל"ן.

מיליונים. שרונה, רוממה. קיבלתם.

<אסף וסרצוג:>

עוד לא.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

קיבלתם. עזוב את המימוש. לפחות, אסף, תבצעו

את החוק. בחוק כתוב שמאתיים מיליון שקל

להפקה ואם קובלנץ רוצה להתחיל בעוד

שנתיים, הוא צריך מלאי שאין לו. אם לא

תתחילו עכשיו לשחרר כספים, אסף, כולו

חארטה בארטה. זה תלוי בכם. תתחילו לשחרר

כספים.

הדבר שלפני אחרון, בקשר לגבייה. ישנם היום

650 מיליון שקל חובות גבייה לאזרחים. אני

רוצה לדעת מה עתידם, לאן זה הולך, איך

יגבו, מה המדיניות לגביהם. אני רוצה להבין

את כל הסוגיה שמאחורי זה כי אין התייחסות

לזה בחוק.

הדבר האחרון, אני אתייחס אליו במסגרת

הסעיפים.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה לחבר הכנסת עיסאווי. יאיר, בבקשה.

אני אתן לעוד שניים-שלושה לדבר ואני רוצה

להתחיל בהקראה.

<יאיר טרצ'יצקי:>

אני אגיד קודם כל לגבי עניין מיקור החוץ.

אנחנו מתנגדים לזה. אני לא מאמין ששנתיים

יהיו שנתיים וכמו שאמר חבר הכנסת פריג',

ההבדל בין אקטואליה לחדשות לא ברור.

תכנית כמו של גאולה אבן זה אקטואליה או

חדשות? זה מגזין של שבת? אין לזה גבול וזה

בלתי אפשרי.

חשוב לי לדבר על משהו במקרו. אני ליוויתי

את החוק הזה בכייף כי הייתי נגד האופן שבו

הוא קודם ביולי-אוגוסט 2014. הייתי בכל

הדיונים של הוועדות ויצאתי בתחושה

שבסופו של דבר דעתי הפסידה, אבל כיבדתי את

מה שהתקבל. לדאבוני, אני רואה שהממשלה לא

יודעת אפילו לנצח בכבוד. קיבלו כל מה שהם

רצו.

עשו מהלך היסטורי – לבוא ולסגור את רשות

השידור ולהקים שידור ציבורי חדש זה מהלך

היסטורי. לא עושים דברים כאלה באופן שבו

עשו. ישבנו, קיבלנו כל מיני החלטות. כלומר,

חברי הכנסת קיבלו את ההחלטות. אחת מהן היא

שמנכ"ל זמני לא יתעסק בתוכן. זו הייתה

נקודה רגישה שכולם היו מעורבים בה והיו

מלחמות ולא בכדי. רצו שבסופו של דבר, מי

שיעצב את האתוס העיתונאי ואת אתוס התוכן

של רשות השידור, יהיה אדם בעל מעמד קבוע,

שיש לו כוח והוא לא צריך לפחד שמחר יפטרו

אותו או לא יאריכו לו את המינוי. כשדיברנו

על זה, מאד דאגנו מאותם אנשים שעלולים

לקבל את התפקיד. אני יכול להגיד ברמה

האישית שאני חושב שאלדד קובלנץ הוא אדם

ראוי, מקצועי ואני חושב שהוא צריך לבצע את

תפקידו הנוכחי כמנכ"ל קבוע ולא כמנכ"ל

זמני, שמרחפת מעליו גיליוטינה.

אני חושב שכאשר מקימים כזה דבר היסטורי,

צריך לתת לו את הזמן לעשות אותו בצורה

ראויה. אם איש המקצוע בא ואומר שהוא צריך

לפחות שנתיים, והוא כבר אמר את זה גם לפני

חצי שנה, בדיוק באותו חדר, אני לא מבין למה

באים ומנסים להלחיץ את כל הדברים. כך זה

גם ייראה בסוף. באים ומניחים לו אקדח על

השולחן ומכריחים אותו ללכת למיקור חוץ.

באים ומניחים על השולחן אקדח גם להסתדרות

וגם לאגודות העיתונאים. הם דואגים

שייקלטו כמה שיותר עובדים. למה העניין של

מיקור החוץ צריך להיות חלק מהדיל? צריך

לעשות את הדברים בצורה מחושבת, בצורה

איטית ולתת לדברים להתבשל. הרי הדבר הכי

חשוב בכל החוק הזה היה המועצה הציבורית.

באו ואמרו שמהיום הממשלה לא תמנה את

המנכ"ל ומהיום הממשלה לא תתערב במועצה

הציבורית. איפה המועצה הציבורית? חלפו

שנתיים ועוד לא מינו מועצה ציבורית. כל

הדברים החשובים, כל הבנייה של התאגיד

החדש נעשית בלי המועצה הציבורית, שהיא

הדבר הכי חשוב. הרי כשבאו וחוקקו את החוק

לא היה מישהו בחדר שהאמין שלוח הזמנים

הזה הגיוני. וכשהאריכו את זה אחר-כך לא

היה אף אחד בחדר שהאמין שגם לוח הזמנים

הזה הגיוני. כל פעם באים ומכריחים את כולם

לבוא לחדר הזה, לעלות לרגל, כל פעם לסגת

עוד משהו ממה שמדברים. אז זה היה לגבי

היכולת של המנכ"ל הזמני להיות מעורב

בתוכן ובשכירת עיתונאים. היום זה על

מיקור החוץ של האקטואליה. חאלס. יש מועצה,

צריך למנות את המועצה. צריך שהמועצה

תחליט מתי תאגיד השידור הציבורי מתחיל

לשדר ואי אפשר לבוא וכול פעם להאריך את

זה.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה, יאיר. עמית ואחריו ענת.

<עמית ליאור:>

אני חושב שלאור הדברים ואולי החטא הקדמון

מתחיל בזה שמישהו חשב שאפשר לעשות את

הדבר הזה ב-cut, וסליחה שאני משתמש בזה, ולא

ב-dissolve. הדבר הזה דורש dissolve ואי אפשר

לעשות cut. לא סוגרים ביום אחד ופותחים

למחרת וכרגע, מבחינתנו, ישבנו אתך וישבנו

גם עם שר האוצר. לשמחתנו הוא הסכים לפגוש

אותנו. מבחינת היצירה המקורית, מבחינת

הסוגה העילית, בתוך כל התכניות העתידיות

ולמרות שהאוצר אמר לנו בפירוש אצלך בחדר

שמחפשים את הדרך להעביר את הכסף, יש בעיה

משום שאין סעיף בחוק. אנחנו מציעים

שתוסיפו במסגרת החקיקה שכמו שעושים

מיקור חוץ לאקטואליה, אנחנו מלכתחילה

מיקור חוץ. שיכניסו אותנו להוראת שעה על

מיקור חוץ וכך אלדד יוכל לקבל את הכסף.

ברור לכולנו שאם מחר הוא לא יוצא בקולות

קוראים, הוא לא יכול להקים את התאגיד הזה.

הוא יקים תאגיד בלי שום יצירה. לכן חשוב

להוסיף אותנו למיקור החוץ ואז לא תהיה

בעיה.

דבר שני, לגבי חובות העבר. אם אתה תרצה,

עיסאווי, חייבים הרבה כסף על 2014, על 2012 ועל 2013. עד אמצע 2014 אנחנו מכוסים.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

כמה כסף חייבים ליוצרים?

<עמית ליאור:>

חייבים 4 מיליון על 2012, 4 מיליון על 2013,

בסביבות 80 מיליון על 2014 וכ-60 מילייון על

2015 שאלדד חסך והם סופרים עכשיו ככסף.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

בעבודה שכבר סיפקתם אותה.

<עמית ליאור:>

לא, זאת עבודה שלא יצאה החוצה. זה כסף

שהוקפא ולא הגיע אלינו. יחד עם 2016 מדובר

בכ-240 מיליון שקל, שבמידה והם ייצאו, אני

בטוח שלאלדד יהיה הרבה יותר קל להקים את

התאגיד.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה, עמית. ענת, בבקשה ואחריה שייקה.

<ענת אסולין:>

קודם כל, שכחנו שרשות השידור, מטרתה

הבסיסית מעבר להכול היא לספק לנו מסך

איכותי, שאמור לענות על צרכי הציבור

באופן מפורט ומאד ספציפי. זה כבר לא נמצא

על השולחן. אני מרגישה מרומה. אני מרגישה

שותפה בקטנה מאחר ואני רק נמצאת פה בשנה

האחרונה בדיונים בעניין, לאחר שכל מה

שקורה פה היה ידוע. כל ההכתבה והמגמה

שנראית לעין ואף אחד לא אומר אותה באופן

מוצהר, היא שאין לאף אחד צורך אמיתי

וכוונה אמיתית – סליחה עם כל הנוכחים –

באמת להקים פה תאגיד או רשות שידור. חבל

שהגברת הזקנה, גם את השם הנשי לקחו ממנה

והפכו אותה לתאגיד. אני מסכימה עם אילן

גילאון, היא לחלוטין משדרת עכשיו בשיא

תפארתה את מה שאנחנו רואים, את מה שקורה

במדינה שלנו. כולנו פה שותפים למצב בלתי

ייאמן. אני מקווה שהחלטות גורליות לא

לוקחים בצורה כזו.

יש חוק ואנחנו לא צריכים מיקור חוץ לגבי

הפקות מקור. יש לנו חוק. ב-2014 יצא קול קורא.

עד עכשיו דרמות לא יצאו. ב-2015 לא יצא קול

קורא. בעצם, מה שנעשה פה הוא שנישלו את כל

הערך של רשות השידור. חבטו בעובדים, בכול

האנשים, ביצירה המקורית. עכשיו כשהיא

משוללת מהנכסים הרמים והנחשקים – בשרונה

ובכול המקומות – אין קלף מיקוח. מה שאתם

ממשיכים לעשות כי אנחנו לא יכולים להצביע

ואין לנו יכולת הוא עוד טלאי ועוד טלאי.

הדבר האמיתי, וזה נאמר פה כבר לפני שנה,

שמצדיק וראוי ואם לא, אין סיבה לחוק הזה,

הוא שכל הוראות החוק ייושמו. הוראות החוק

היו להוציא הפקת מקור. ברגע שזה לא יצא

וזה עדיין לא יוצא, ברור שאין כוונה

אמיתית. אין כוונה אמיתית.

<עמית ליאור:>

איתן, הארכיון בבלאגן שלם. הוא לא עובד.

<ענת אסולין:>

דבר אחרון, תאגיד השידור הציבורי אמור,

למי שלא יודע, לקלוט את כל השוק אליו.

אנחנו כרגע בדיונים לגבי טלוויזיה

מסחרית ולגבי טלוויזיה בכבלים. הפתרון

שניתן לנו על הורדת מחויבות בכל המקומות

האלה הוא שזה יחסל סופית את השוק, שהוא

מחוסל. הכול עובר לתאגיד השידור מאחר וזה

התאגיד שגם ירפא את שוק הפקות המקור.

תחשבו על מה שאתם עושים פה.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה, תודה. שייקה, בבקשה, ואחריו ד"ר

תהילה.

<שייקה קומורניק:>

אני חבר ועד עיתונאי הרדיו. אני רוצה

להמשיך את הדברים של מה שנאמר פה. אני

רוצה להציג את המצוקה שהעובדים נמצאים בה

כרגע. מאיזו בחינה? התכניות של האוצר

והאיומים הסמויים והלא-סמויים שהועברו

גרמו לפרישה בלתי מבוקרת של עובדים.

אנחנו נמצאים במצוקה רצינית ששומרי

הגחלת, אלה שנשארו לשמור על השידור

הציבורי, שנשארו לשדר, בהתאם לחוק –

אנחנו הרי חייבים לשמור על שידור ציבורי

עד שיוקם התאגיד החדש – אנחנו נמצאים

במצוקה רצינית. אנחנו עובדים על הקשקש. יש

מקומות שבהם, אם אדם אחד חולה, המערכת

קורסת. אנחנו צריכים לדרוש שהוועד או כל

אחד אחר ידרוש מהאוצר לאפשר למנהלים

לשכור עובדים בפינצטה, על-פי שעות. אני

מכיר את הפחדים שלהם מזה שייכנסו בדלת

האחורית. אנחנו חייבים תגבור כדי להחזיק

את השידור הזה עד שיקום התאגיד החדש.

האוצר התחייב לשמור על השידור הציבורי

בלי פגע ושיעמוד בחוק הזה.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה, תודה יקירי. ד"ר תהילה שוורץ

אלטשולר ואחרון רותם אברוצקי. בבקשה.

<תהילה שוורץ אלטשולר:>

תודה רבה. מרבית הדברים שרציתי להגיד כבר

נאמרו ואין שום צורך לחזור עליהם. אני

מזכירה לכם שבהתאם לחוק, לתאגיד השידור

הציבורי החדש יש שני מוסדות: המנכ"ל

והמועצה. הם ותו לא. העיכוב במינוי המועצה

בעצם יוצר מצב שבו כל התשתית שעליה יושבת

הצעת החוק, איננה מקוימת. אדוני, אתה מנהל

בימים אלה דיונים ארוכים ביחס לברית

המועצות – מי יהיה ואיזה ייצוג הולם יהיה

במועצה של ברית המועצות. תסתכל מה קורה

כאן. פשוט תסתכלו. השאלה היא האם באמת

הדבר הזה הוא בר-ביצוע במדינת ישראל. ואם

לא, אולי צריך להסיק את המסקנות. זה הדבר

הראשון שאני רוצה לומר.

אלדד אומר כאן בצדק שהוא לא בטוח שגם חצי

שנה תספיק לו, ולכן, להפוך את החוק לפארסה

ולקבוע כל פעם עוד ועוד תאריכים שאף אחד

לא יכול לעמוד בהם, אני לא רואה למה זה

מוסיף לכבודה של הכנסת הזאת. יש מועצה.

המועצה היא זאת שתצטרך להחליט. כך אמור

היה להתקיים גם לפי החוק ואני חושבת שזה

הדבר שצריך לשאוף אליו, שהמועצה היא זאת

שתקבע איך, באיזה סדר של זמנים, התאגיד

יתחיל לפעול.

אני רוצה לומר עוד דבר אחד. אני מסתכלת על

השידור הציבורי כחלק ממרחב יותר גדול של

כל שידורי החדשות במדינת ישראל. והחשש

שלי הוא שיש כאן איזושהי תפיסת עולם של

משרד התקשורת, שהחדשות במדינת ישראל

נגועות כל-כך, פגועות כל-כך, פגומות כל-כך,

שהן בעצם לא שוות שום דבר. ולכן, מה שכדאי

לעשות זה איזשהו סוג של תוהו ובוהו גדול

בכל השוק הזה. זה נכון לפחות לפי מה

ששמעתי בשימועי ועדת פילבר לגבי התקשורת

המסחרית. תסתכלו איפה נמצא היום ערוץ

הכנסת, תסתכלו מה קורה בגלי צה"ל ותראו

עכשיו את השידור הציבורי. יש כאן התקפה

רבתי על נושא החדשות במדינת ישראל. אני

האחרונה לסנגר עליהם. אני יודעת, וחלק

מהעבודה המקצועית שלי היא למצוא את

הכשלים, לאתר אותם ולנסות גם לפתור אותם,

אבל הדבר הזה הוא פשוט לא הגיוני. לכן אני

חושבת שהקריאה צריכה להיות גם כלפי אנשי

התאגיד החדש וגם כלפי אנשי משרד התקשורת.

<שלמה פילבר:>

אני מוחה בתוקף. מילים ללא כיסוי.

<תהילה שוורץ אלטשולר:>

טוב. אני משתדלת שלמילותי יהיה כיסוי.

<שלמה פילבר:>

זאת האשמה חריפה בדיון של הכנסת, שאת לא

ממסמכת אותו בכלל. סתם מפריחה ססמאות.

<תהילה שוורץ אלטשולר:>

אני חושבת שזה לא נכון. נכחתי בדיונים

בוועדה.

<אילן גילאון (מרצ):>

תראה מה קרה עם כל התוצאות של ההפרטות

האחרות.

<היו"ר איתן כבל:>

אילן, תודה.

<אילן גילאון (מרצ):>

למה לא מוציאים את המדינה כולה ל-BOT? אני

לא מבין.

<תהילה שוורץ אלטשולר:>

מה שאני רוצה לומר הוא הדבר הבא, ואני

חושבת שזה חשוב גם ביחס לכל שוק התקשורת.

יש שתי סיבות שבגללן מפעילים בכלל תקשורת

במדינת ישראל. האחת היא היצירה המקורית

והשנייה היא החדשות. אבל גם בין שתי

הסיבות האלה צריך לתעדף והתפיסה של

התאגיד החדש, שלפיה אם אין דרמה לא יהיו

גם חדשות, אני חושבת שהיא תפיסה לא נכונה.

צריך להתקדם בנושא החדשות כאילו הן דרמה

ולהתקדם בנושא הדרמה כאילו היא חדשות. זה

דבר שצריך לזכור אותו ולכן, בסופו של

חשבון, הדבר המשמעותי ביותר הוא לראות את

חשיבותן של החדשות במדינת ישראל ואיך

יוצרים אותן באמת כך, שעם כל הביקורת על

הממלכה מכספי הממלכה, עדיין נהיה במצב

שבו התאגיד הזה עצמאי.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה, גברתי. רותם אברוצקי, בבקשה.

<רותם אברוצקי:>

צהריים טובים, אני רוצה לומר כמה דברים.

קודם כל, כולם יודעים, אבל זה באמת צריך

לעמוד לנגד עינינו, שאין כבר שום קשר בין

החוק המקורי שנחקק בסך הכול לפני שנה

ושמונה חודשים לבין מה שנמצא כאן בחדר. יש

לי הרבה מאד ביקורת ואני אנסה להיות

קונסטרוקטיבי. זו דרכי.

חבריי שהקימו את חברת חדשות 2, ובהם שלום

קיטל, עשו את העבודה הזאת בחודשיים ימים.

אז גם אם לוקחים את החוק הזה ומה שיש בו

עכשיו, בחצי שנה אפשר להקים שלוש פעמים

חטיבת חדשות. אם רק רוצים. אם רק רוצים

אפשר לעשות את זה ויש כאן, בחדר הזה, ובחוץ

שותפים מאד מאד נאמנים להקים חטיבת חדשות

מפוארת למופת.

יש כאן איזשהו בלבול בין חדשות

ואקטואליה. אין שום בלבול. יש גם אקטואליה

רכה. היו הבנות שאקטואליה רכה אפשר

להוציא למיקור חוץ, אבל אקטואליה במובן

העמוק של עיתונות וחדשות, ובכלל זה

תכניות תחקיר ומגזיני סוף השבוע, את הדבר

הזה אי אפשר להפריט. אין עיתונאים שהם

עובדי קבלן. הדבר הזה הוא פסול. הוא גמור.

גם ככה אנחנו נמצאים בשוק עיתונות שהולך

וקורס. זאת לא בעיה רק במדינת ישראל אלא

בכלל בעולם כולו. בשעה שצריכים יותר

ויותר עיתונות חוקרת חזקה ונשכנית,

העיתונות הזאת גוועת בשל אלף ואחת סיבות,

שלא נוגעות רק לחוק הזה ולמדינה הזאת.

צריכים לזכור את הדברים האלה ולזכור

ששידור ציבורי הוא, בין היתר, גם תיקון של

כשלי שוק בתחום התקשורת.

ולכן אני מבקש בכל לשון של בקשה להיות מאד

זהירים וגם מאד צנועים בתהליך החקיקה

הזה, ולדעת שיש פרטנרים אמיתיים לעבודה

עיתונאית. אנחנו צריכים את ההגנות שלכם,

שתתנו לנו אותן ליצור חטיבת חדשות חזקה.

כן, כמו זאת שאנחנו שנים חולמים עליה.

תודה.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

תן לי דוגמאות לאקטואליה רכה.

<רותם אברוצקי:>

תכנית בוקר שמלמדים בה להכין חביתות

ולשתול עציצים, זה אקטואליה רכה.

<עמית ליאור:>

אני חייב להגיד משהו.

<היו"ר איתן כבל:>

עמית, עמית, עמית, סליחה. עד לרגע זה לא

הרמתי את הקול. יש מספיק ביניכם ואין לי

עניין לפתור את זה פה.

<רותם אברוצקי:>

דווקא ביני ובינו אין.

<היו"ר איתן כבל:>

רותם, לא התכוונתי ביניכם באופן אישי. זה

לא קשור.

<אילן גילאון (מרצ):>

זה לא מתאים לתחזית של הדרך לארדואן. אתם

לא מבינים את זה?

<היו"ר איתן כבל:>

אלדד, בבקשה. אני רוצה לסכם את החלק הזה.

<שלמה פילבר:>

רק כדי להיות מדויק, לפי החוק שאנחנו

הגשנו, אף אחד משני האנשים שהזכרת לא יכול

לקבל את החוק.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

על-פי סעיף 149 כן יכולים.

<שלמה פילבר:>

כל מי שיש לו רישיון שידורים לא יכול.

<אילן גילאון (מרצ):>

גם בזה יש גבול.

<היו"ר איתן כבל:>

לפני שתענה, אסף, תן התייחסות גם לדברים

שחבר הכנסת פריג' העלה.

<אסף וסרצוג:>

אני אתן התייחסות. בשנת 2015 יצא קול קורא

של 100 מיליון שקל, ש-40 מיליון כבר יצאו

מתוכם ו-60 מיליון נוספים שוחררו לאלדד.

<ענת אסולין:>

יוני 2014.

<אסף וסרצוג:>

לא. ב-2014 זה החוב שדובר עליו. הקול הקורא

שפורסם היה על 100 מיליון שקל על חשבון 2015.

אני מזכיר שב-2014 הרשות עדיין הייתה רשות

סטטוטורית עצמאית, מתוקצבת באופן עצמאי

ולא קשורה למדינה. גם בשנים שלפני כן.

<קריאה:>

חצי שנה.

<אסף וסרצוג:>

לא חצי שנה אלא עד אוגוסט. לגבי ה-90 מיליון

שמחויבים בהם מתוקף החוק לסוגה עילית –

זה באמת אמור לצאת מהתקציב של אלדד.

מכיוון שהחוק נדחה, הפתרון שאנחנו מנסים

למצוא כרגע הוא לתת לאלדד את האפשרות

להתחיל להתחייב כבר עכשיו על הפקות של

סוגה עילית, עד שהתקציב שלו יאושר והוא

יוכל להשלים את זה.

<קריאה:>

- - הוראת השעה?

<אסף וסרצוג:>

אנחנו מתקצבים את זה דרך אלדד.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

והשנה אתם תוציאו עוד 190 מיליון.

<אסף וסרצוג:>

בתוך התקציב שאנחנו מדברים עליו עם אלדד,

אנחנו יכולים לנסות לאפשר לו להתחייב על

הפקות ל-2016 כדי שבבוא העת הוא יידע לתקצב

אותן. אנחנו משתדלים שזה יהיה מהר. לגבי

אחורה, אמרתי לך. זאת בעיה אחרת.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

אסף, רק שאני אבין. נכון לעכשיו, ב-2016 אתם

מתכוונים להוציא 190 מיליון שקל ב"קול

קורא"?

<אסף וסרצוג:>

לא. אנחנו מתכוונים לתת לתאגיד את

האפשרות להוציא 90 מיליון שקל שהוא מחויב

לפי חוק לסוגה עילית.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

זה ל-2015.

<אסף וסרצוג:>

לא. ל-2015 יצא כבר "קול קורא" של 190 מיליון

שקל.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

אבל על-פי החוק אתה צריך להוציא 160 מיליון

ולא הוצאת 100 מיליון.

<אסף וסרצוג:>

לא. על-פי החוק אנחנו צריכים להוציא 90

מיליון לסוגה עילית ועל-פי החוק, מי שצריך

להוציא את זה, זה התקציב של התאגיד.

<היו"ר איתן כבל:>

זה העניין, זה חלק מהתאגיד.

<אסף וסרצוג:>

זאת הבעיה. ואנחנו מנסים לעזור כרגע לגשר

על התקופה הזאת שבה, בעצם, אלדד עוד לא

יכול לקבל את התקציב שלו מתוקף החוק, כדי

לאפשר לו להתחיל ולהתקשר ל-2016.

<היו"ר איתן כבל:>

זה העניין. זה חלק מהדילמה. אוקיי, אסף.

תודה. בבקשה.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

אלדד, אתה מאשר את זה?

<היו"ר איתן כבל:>

אלדד, בבקשה.

<אלדד קובלנץ:>

תאגיד השידור הציבורי קיבל תקציב של 350

מיליון שקלים לצרכי הקמה וההגדרה

הראשונית שלו הייתה אך ורק לצרכי

טכנולוגיה, לוגיסטיקה, מתקן, שכירות

ובאמת השכירה הראשונית של כוח אדם. במהלך

בניית התכניות הצליח התאגיד לחסוך 60

מיליון שקלים בסגמנט הטכנולוגיה. כל 60

מיליון השקלים האלה – כבר התחלנו לפני

שלושה ימים עם ההפקות הכלואות של רשות

השידור, הדרמות הכלואות. הכסף הזה משוחרר

ואנחנו מתחילים בדיונים עם הזוכים

בדרמות כדי להגיע אתם להסכמות, כדי שיהיה

מה לשדר בעוד שנתיים.

מעבר לזה, עדיין בתוך ה-350 מיליון שקלים

התאגיד חשב שהוא צריך לקנות מתקן, את בית

השידור הציבורי. משרד האוצר חשב שלא.

כרגיל, משרד האוצר ניצח והסכום שנחסך

יופנה להפקות. כבר מחר ייצא "קול קורא"

שאמור לכסות את ההפקות האלה. אני שוב חייב

לציין, למען היושר האינטלקטואלי, שזה

תקציב שלא נועד במקורו להפקות. הוא נובע

מניהול מצוין של סמנכ"ל הכספים והמנכ"ל

הטכנולוגי של התאגיד. גם בתהליך הזה

אנחנו נהיה חייבים את שיתוף הפעולה של

חברינו מאגף התקציבים, החשב הכללי. נעביר

להם בסוף השבוע מכתב עם לוחות זמנים,

שנהיה חייבים לעמוד בהם כדי להעלות את

ההסתברות שנעמוד בתאריך היעד.

<קריאה:>

- - -

<אלדד קובלנץ:>

אני לא יודע כמה זה יהיה כי זה סכום

שייחסך.

<היו"ר איתן כבל:>

חברים, אם נפתור את כל הבעיות, לא יהיה לי

מה לעשות. תודה. עיסאווי, בבקשה.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

אדוני המנכ"ל הזמני, שאלה ממש מוגדרת. לפי

מה שידוע לי מזיכרון העבר, ההכנסות מאגרת

הרדיו ומפרסומות הרדיו מגיעות ל-350

מיליון. נכון?

<אלדד קובלנץ:>

אין לי שמץ של מושג.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

אתה המנכ"ל.

<אלדד קובלנץ:>

אני מנכ"ל תאגיד השידור הישראלי הציבורי

החדש. אין לי מידע לגבי הרדיו.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

אין לך מידע לגבי זה?

<אלדד קובלנץ:>

לא.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

אם הרדיו והאגרה של הרדיו מכניסים לאוצר

350. הרי האגרה לא בוטלה. יש אגרת רכב. אגרת

הרכב והפרסומות של הרדיו מכניסות קרוב

ל-350 מיליון. אני שואל שאלה – ב-2015, כמה

הוצאתם כסף מהכיס לרשות השידור?

<אסף וסרצוג:>

325 מיליון שקל, אם אני לא טועה, מעבר. כל מה

שהיה אגרות והכנסות ומימן את הרשות,

עדיין מממן את הרשות, למעט אגרת

הטלוויזיה שבוטלה.

<אילן גילאון (מרצ):>

סך הכול היה 900 מיליון.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

אני לא רוצה להיכנס לסוגיה הזו, אבל עוד

ניכנס אליה רבות.

<היו"ר איתן כבל:>

חברים, אני רוצה ברשותכם לומר כך: הקשבנו

כמעט לכל מי שרצה לדבר. אני לא מתיימר,

ואני אומר את זה גם לאלדד. אני אומר לך את

זה בכבוד. אני יודע שאתה, פיך ולבך שווים,

ואני מתכוון לזה. אבל אי אפשר להפוך את

"פיך ולבך שווים" לדת, במובן הזה שכל הזמן

אנחנו אומרים כמה קשה. לכולנו קשה. מי

שמלווה את השידור הציבורי, אני לא אשלם

איזה מחירים שילמתי במאבקים שלי מול כל

מיני גורמים בשידור הציבורי. ופתאום כולם

נהיו חובבי עמית וחבריו. אני ניהלתי

קרבות קשים, שאני לא אפתח אותם כי, איך

אומרים? כבר סגורות ההמלצות להדלקת

המשואות. לפחות לשנה הזו.

<אילן גילאון (מרצ):>

אפשר לטעת על שמך יער.

<היו"ר איתן כבל:>

תאמינו לי, על כל מה שכל אחד ואחת אמרו כאן

כמה קשה וכמה העניינים לא ברורים, אני

יכול להוסיף יותר מכולם כי באמת, כמתכלל

אני שומע את כולם יחד, אני שומע כל אחד

בנפרד ויותר טוב מכל אחד אחר אני יודע

לשים את הקשיים ואת הבעיות שעומדים

בפנינו. כל מה שתגידו הוא נכון. אפילו

העניין שזה בכלל מגיע לוועדת הכלכלה, זה

גם הישג. הרי כל הדיון הזה יכול היה

להסתיים בחמש דקות. גם פה הייתם, ואני

רוצה להזכיר לכם את זה. אז אי אפשר לצעוק

כל הזמן על הטלר למה לא מקבלים את

ההלוואה. הוא לא הבעיה. מה שאני מנסה

להכניס פה, זה שיש לנו חלון. צוהר כזה.

יכול להיות שב-1 באוקטובר לא יקרה כלום.

אני לא יודע להגיד לכם. לא יודע. לא יודע

להגיד לכם. יכול להיות שלא נצליח בשום

מהלך. יכול להיות. לא יודע. אני יודע, אלדד,

ואני אומר את זה לכולנו – אני אומר את זה

לרותם, שאני מלווה אתכם במאבקים. אתה יודע

כמה ליוויתי אתכם. אני אומר את זה מאותו

המקום שאני רוצה באמת שיש רגע, שבו כולנו

יודעים להתכנס. זה כל העניין, אלדד יקירי.

עם כל מה שאפשר לומר על האוצר בדרך כלל,

אסף מחויב כפי שאף אחד מקודמיו לא היה.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

תן לי סיפור דרך.

<היו"ר איתן כבל:>

אוקיי, אני אתן. אנחנו מעבירים היום את

הצעת החוק ומביאים אותה לקריאה שנייה

ושלישית. זה לא שלם. הלוואי והייתי יודע

להגיד שזה שלם. כשנולדתי, אם הייתי יכול

לבקש להיות מטר שמונים הייתי מבקש. אבל

אני לא. הגישה שהבאתי לוועדה היא גישה

תוספתית. אני אומר את זה לך, אילן, ואני

אומר את זה לאחרים. גישה תוספתית מבחינתי

זה לא לראות את הכול שלם ובאיזה ציור שאתה

רואה במוזיאון ואומר: איך עשו אותו, איזה

מדהים. זה לא המצב. זה לא היה עד היום ואני

לא בטוח גם שזה יהיה בהמשך. אפשר לחשוב

שהשידור המסחרי, כולנו מסתובבים ואומרים:

וואוו.

<אילן גילאון (מרצ):>

בדיוק.

<היו"ר איתן כבל:>

לכן אני אומר את זה. כל הזמן שולחים אותנו

להרים הגבוהים וכל היום נותנים לנו

עייצעס איך זה עובד שם ומה קורה שם. לכן,

מה שאני מנסה לומר לכם בתהליך הזה הוא

שאנחנו ביחד מנסים לתת את המענים הכי

טובים. יושבים פה אנשים עם מחויבות. אבי

עם מחויבות, אני עם מחויבות, המנכ"ל עם

מחויבות, אסף עם מחויבות. באמת אני אומר

את זה. ואני רוצה להאמין שכולנו נתגייס עד

אוקטובר כדי לתת את כל התשובות.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

במידה ולא?

<היו"ר איתן כבל:>

אם אין, העסק גמור.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

מה יהיה?

<היו"ר איתן כבל:>

אין כלום.

<אילן גילאון (מרצ):>

מה גמור?

<שלמה פילבר:>

אנחנו התחייבנו לממשלה לא לחזור עם

הארכה.

<יאיר טרצ'יצקי:>

אפשר כבר עכשיו לקבוע את התאריך - - - של

ועדת הכלכלה.

<היו"ר איתן כבל:>

חברים, סליחה, סליחה. תסלחו לי. אני אומר

לכם שוב, אני לא מקבל את השיח הזה. אני לא

יכול לקום בבוקר ולראות שחורות כל החיים

שלי. סליחה. אני אומר לך, עם כל הכבוד,

יאיר, אני פה יותר ממך. סליחה. בבקשה, אני

לא רוצה להוציא אף אחד. זה לא נעים לי.

הצעקות האלה לא יעצרו. בבקשה, תנו לי לקדם

את התהליך. אני יודע, אני בטוח בזה. אני לא

לרגע אומר שלא קשה לכם. באמת.

<יוסי יונה:>

שלמה, מה אמרת שיקרה עד אוקטובר?

<היו"ר איתן כבל:>

<שלמה פילבר:>

כל אחד יכול להגיש את ההצעה. הממשלה לא

תגיש הצעה להארכה.

<היו"ר איתן כבל:>

אדוני המנכ"ל, אני מבקש. חברים יקרים, אפשר

לצאת מכל דיון ולהגיד מה יקרה מחר בבוקר.

אני לא מכיר מציאות שכזו, שאפשר לעבוד בה.

אני יודע כוחות שמתכנסים ומנסים לעשות את

המקסימום כדי להוציא את העגלה מהבוץ.

<אילן גילאון (מרצ):>

תסלח לי. אנחנו לא רוצים להפריע לך, אבל

שתי שאלות כאן לא פתורות בדיון הזה. יש

סבירות קטנה, אחד פרומיל, שזה לא יתממש

בזמן הזה. איך אני יודע? כי זה כבר קרה

בעבר ולמדתי. מה אז קורה? מה, זה ואקום?

פתאום כל האנשים נעלמים? שנית, אני לא

שמעתי ויכול להיות שלא הבנתי – אבל אתם

צריכים לדבר כל-כך פשוט שאפילו חבר כנסת

יוכל להבין אתכם – מה קורה עם מיקור החוץ,

הרעה החולה הזאת? אמר לי המנכ"ל ואני רוצה

לשמוע ממנו.

<היו"ר איתן כבל:>

אנחנו נגיע לסעיף הזה ואם אדוני יהיה פה,

אני כבר הודעתי. בכל הנוגע לחדשות, אין

מיקור חוץ. נקודה. אמרתי את זה בצורה

ברורה בפתיחת דבריי. לכן אני אומר את זה

כך.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

יש לי הצעת פשרה.

<היו"ר איתן כבל:>

עיסאווי, תן לי, תן לי, בבקשה, להתחיל את

ההקראה. אם אני אראה שאני נתקל בבעיות, אז

גם אנחנו יודעים איך להתמודד עם הדברים.

זה יעבור. אפשר רק לדחות את זה ולעשות לך

ולי ולנו עבודה ולהטריח את האנשים

המכובדים האלה פעם נוספת. נראה לי שזה

מיותר. לכן, מה שאני מבקש מכם, אנחנו רוצים

להתקדם בתהליך הזה. אני מחויב, אני רוצה

שכולנו נהיה מחויבים לעניין. בבקשה, מי

מתחיל את ההקראה? בבקשה.

<חגית ברוק:>

"הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון

מס' 4), התשע"ו-2016.

תיקון סעיף 63.

בחוק השידור הציבורי הישראלי, התשע"ד-2014

(להלן – החוק העיקרי), בסעיף 63(ב), ברישה,

במקום "בשלושה ערוצים לפחות והם" יבוא:

"במספר ערוצים כמפורט להלן לכל הפחות".

<היו"ר איתן כבל:>

הסבר, בבקשה.

<חגית ברוק:>

בעצם זאת אדפטציה שהיינו צריכים לעשות

בחוק בעקבות הדחייה של סגירת החינוכית עד

לשנת 2018. כשהערוץ לילדים ולנוער יהיה

במסגרת שידורי התאגיד, בעצם התאגיד לא

יהיה חייב לשדר גם את ערוץ הילדים ולכן

אנחנו מורידים את החובה של התאגיד לשדר

בערוץ הילדים.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

אבל לא כתוב מה שאת אומרת.

<חגית ברוק:>

אני אסביר על מבנה החוק.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

אני מכיר את זה.

<היו"ר איתן כבל:>

תן לה, תן לה. שאלת אותה, היא הבינה ורוצה

להסביר. דנה, את מוכנה? או גברתי.

<דנה נויפלד:>

אני אסביר על מבנה החוק. החוק, למעשה, קצת

כתוב בצורה מורכבת וזה בגלל הדחייה שיש

בהפסקת השידורים של הטלוויזיה החינוכית.

לכן, יש פה סעיפים שייכנסו לתוקפם רק בשעה

שהטלוויזיה החינוכית תפסיק את שידוריה.

למעשה אנחנו מבטלים את הביטול של

התיקונים העקיפים שהיו אמורים להיכנס

לתוקף ביום התחילה. למעשה יהיו שני ימים

רלוונטיים: יום התחילה, שהוא יום תחילתו

של החוק, ויום המעבר שהוא היום שבו טח"י

מפסיקה את שידוריה.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

הכול מובן, אבל זאת לא בחינה פסיכומטרית.

כשאני קורא את המלל, זה לא מתיישב עם מה

שהיא מתארת.

<היו"ר איתן כבל:>

למזלך, אתה לא צריך להפעיל בעצמך את החוק.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

"במספר ערוצים כמפורט להלן לכל הפחות". מה

זה "להלן"? תכתבי "בשני ערוצים". אני לא

מבין למה זה ככה מעורפל.

<היו"ר איתן כבל:>

חברים, כל אלה שמדברים ברקע, זה נשמע לי

כמו זמזום. זה מפריע.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

דנה, תכתבי: בשני ערוצים. ישר ולעניין.

<דנה נויפלד:>

אבל בשלב מסוים יהיו שלושה ערוצים ולכן

היינו צריכים לעשות את זה.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

עד ליום המעבר. הנה, פתרתי לך את זה.

<היו"ר איתן כבל:>

עיסאווי, בבקשה. אתה יודע שאנחנו אוהבים

פשטות ופחות עבודה לעורכי הדין. זו

המדיניות. תאמרו את זה בצורה הכי פשוטה

שיש.

<דנה נויפלד:>

אין פה נוסח משולב. לו היה פה נוסח משולב

איך החוק ייראה אחרי החקיקה, הוא יהיה די

פשוט. ייכתב שיש תקופה מסוימת שאפשר לשדר

בשני ערוצים ויש תקופה מסוימת שממנה

והלאה, שכרגע זה שנה ושלושה מיום התחילה,

יהיה - - -

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

גברתי היועצת המשפטית, האם יש לי יסוד

להבין שגם "במספר ערוצים כמפורט להלן"

יכול להיות ערוץ אחד? אז לא יהיה ערוץ

ערבי. זכותי להבין ככה?

<אתי בנדלר:>

לא. משום ששמות הערוצים מופיעים בהמשך,

שזה ערוץ שידור מרכזי, ערוץ לילדים ונוער

וערוץ בשפה הערבית. לגבי הערוץ לילדים

ונוער, התחילה של זה תידחה ולכן ערוץ

שידור מרכזי וערוץ בשפה הערבית חייבים

להיות ביום התחילה.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

אין לי דאגות?

<אתי בנדלר:>

לא בהקשר הזה. כדאי שיהיו דאגות, אבל לא

בהקשר הזה.

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

מה הדאגות שצריכות להיות לי?

<אתי בנדלר:>

אני אפנה את תשומת הלב.

<היו"ר איתן כבל:>

חברים, סליחה. עיסאווי.

<תהילה שוורץ אלטשולר:>

הדאגות שצריכות להיות לך זה שלא הוציאו - -

-

<היו"ר איתן כבל:>

תהילה, בכיתה שלך לא היית מרשה את זה.

תודה.

<תהילה שוורץ אלטשולר:>

הם לא היו מעזים.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה רבה. זה בדיוק הקו שאת מנצלת את

העובדה שאת מולי. אבל אחת אפס לטובתך. יש

הערות?

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

אני העליתי את החששות.

<היו"ר איתן כבל:>

חבר'ה, זה סעיף פושטי. מי בעד הסעיף? מישהו

נגד? מישהו נמנע?

הצבעה

בעד סעיף 1 – פה אחד

נגד – אין

סעיף 1 נתקבל.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה, הסעיף אושר. סעיף 2.

<חגית ברוק:>

"תיקון סעיף 67. 2. בסעיף 67(ג)(2) לחוק העיקרי, במקום "ערב יום התחילה" יבוא "ערב המועד

שבו הועברו כאמור".

<דנה נויפלד:>

זה הסעיף שמדבר על ההסדרה של הארכיונים

וזה הסעיף שעושה התאמה כך שגם הארכיון של

הטלוויזיה החינוכית עובר לאחר יום המעבר.

<היו"ר איתן כבל:>

הארכיון, גם של רשות השידור וגם - - -

<ארז ברנד:>

מה שיישאר מהם.

<אתי בנדלר:>

הסעיף מאפשר להעביר את הארכיון של

הטלוויזיה החינוכית להעביר במועד יותר

מאוחר. זה הכול.

<ארז ברנד:>

מה זאת אומרת "הארכיון"? למה הכוונה פה?

<דנה נויפלד:>

ברגע שרשות השידור מפסיקה לשדר, ברור

שהארכיון שלה עובר לפי חוק לתאגיד החדש.

כאשר הטלוויזיה החינוכית מפסיקה לשדר,

הארכיון שלה עובר אף הוא. זה החוק היום.

<ארז ברנד:>

היא לא מפסיקה להתקיים. איפה זה רשום בחוק

בכלל? זה שלקחו לה את ערוץ השידור זה משהו

אחד. זה שהיא ממשיכה להפיק לא אומר התאגיד

יכול לבוא - - -

<שלמה פילבר:>

זה היה הסיכום עם נפתלי בנט, שהחינוכית

ממשיכה להתקיים אבל התאגיד יוכל להשתמש

<היו"ר איתן כבל:>

בארכיון.

<שלמה פילבר:>

הוא נתן את ברכתו לעניין.

<ארז ברנד:>

זה מופיע בחוק?

<שלמה פילבר:>

זה לא מופיע בחוק וזה לא צריך להופיע

בחוק.

<אלדד קובלנץ:>

ארז, גם היום החינוכית משדרת מעל ארבעים

שעות בשבוע בערוץ הראשון.

<היו"ר איתן כבל:>

חברים, סליחה, אין כאן סעיף ולא עלה הסעיף

של תשלום. יש לנו בעיה בכלל עם כל

התשלומים שמבקשים מהארכיון. אני לא רוצה

לפתוח את זה כאן עכשיו. זה דיון נוסף.

עיסאווי, בבקשה, יש הערות?

<עיסאווי פריג' (מרצ):>

אין הערות. אם היועצת המשפטית אומרת לי:

אתה תוכל לחיות עם זה. אני מנסה להבין את

המלל. זה הכול.

<היו"ר איתן כבל:>

תודה. מי בעד, ירים את ידו. מי נגד ומי

נמנע?

הצבעה

בעד סעיף 2 – פה אחד

נגד – אין

ס

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]