פרוטוקול מספר 100, ועדת הפנים והגנת הסביבה, 14/01/2016

הכנסת העשרים

מושב שני

<פרוטוקול מס' 100>

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום חמישי, ד' בשבט התשע"ו (14 בינואר 2016),

שעה 10:00

<סדר היום:>

<סיור לבולענים בים המלח>

נכחו:

<חברי הוועדה:>

דוד אמסלם – היו"ר

איתן ברושי – מ"מ היו"ר

זאב בנימין בגין

<מוזמנים:>

טארק אבו חאמד – סגן המדענית הראשית,

משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל

סיגל גבאי – מינהל פיתוח תשתיות, תכנון

ופיתוח, משרד התיירות

דוד פילזר – מנהל אגף הנחיות ותקנות,

משרד האוצר

אדהם דראושה – אגף שוק ההון, ביטוח

וחיסכון, משרד האוצר

בתיה מור – מח' ביטוח כללי, משרד האוצר

ליטל ידין – ראש צוות תכנון ות"ל, משרד

האוצר

ישי טל-אור – מפקח על התעבורה, משרד

התחבורה והבטיחות בדרכים

מאיר אבלסון – חוקר בנושא הבולענים,

המכון הגיאולוגי

עינת מגל – משרד התשתיות הלאומיות,

האנרגיה והמים

גבי וינברגר – מנהל השירות ההידרולוגי,

רשות המים

עטרה מרכוס – סגנית ממונה על המחוז, משרד

הפנים

ליאורה אברהם – מתכננת, מחוז הנגב, משרד

החקלאות ופיתוח הכפר

גלית כהן – סמנכ"לית תכנון ומדיניות,

המשרד להגנת הסביבה

עובד קדמי – היועץ המשפטי, משרד התיירות

שמעון (שימי) דניאל – מנכ"ל החברה להגנת

ים המלח, משרד התיירות

לאוניד קירז'נר – מנהל תחום ניקוז, נתיבי

ישראל

איגור שיינגרט – מנהל אגף אחזקה, נתיבי

ישראל

נועם ויינשטיין – סגן מנהל אגף תכן,

נתיבי ישראל

ליאת קורן ליטבינוף – סמנכ"ל החברה

הכלכלית להגנת ים המלח

רוני בורג – אדריכלית בחברה הכלכלית ים

המלח

שאול גולדשטיין – מנכ"ל רשות הטבע והגנים

בועז אורדמן – יועץ מנכ"ל, רשות הטבע

והגנים

גלעד גבאי – מנהל מחוז דרום, רשות הטבע

והגנים

הראל בן שחר – רשות הטבע והגנים

דודי גרינבאום – רשות הטבע והגנים

גונדי שחל – רכזת קהילת ים המלח

איתי פרימן – מנכ"ל רשות ניקוז ים המלח

טובי שור – מפעלי ים המלח

נרי אריאלי – יו"ר הוועדה להגנת הסביבה

'תמר'

אריה כהן – ראש המועצה מגילות ים המלח

יצחק דנון – חברה כלכלית, מגילות ים המלח

דב ליטבינוף – ראש המועצה האזורית תמר

ארז בדש – מנכ"ל וגזבר מועצה אזורית תמר

שרון בראל – מלווה קהילתית, מועצה אזורית

תמר

גיא דוננפלד – מהנדס המועצה האזורית תמר

אריה שחל – קיבוץ עין גדי

יוחאי רום – מים מינרלים עין גדי, חבר

הקיבוץ

איציק מזור – מנהל קרקעות, קיבוץ עין גדי

דוד קובץ' – יו"ר קיבוץ עין גדי

אבי שחר – מנהל עסקי, קיבוץ מצפה שלם

אתי בירן – חברת קיבוץ מצפה שלם

ארנון בירן – חבר קיבוץ מצפה שלם

צביקה קנריק – מלווה את הוועדה

בנימין אקרמן – יועץ פרלמנטרי לח"כ איתן

ברושי

דוד דהאן – יו"ר ודובר הארגונים החברתיים

בכנסת

<ייעוץ משפטי: >

לירון אלדר

<מנהלת הוועדה:>

לאה קריכלי

<רישום פרלמנטרי:>

ס.ל., חבר המתרגמים

<סיור לבולענים בים המלח>

(בסיור)

<שאול גולדשטיין:>

בישראל יש חמישה אזורי אקלים, החל

מהאלפיני, שנמצא בחרמון, דרך מה שנמצא

כאן, זה אזור הסודן. אנחנו נמצאים באזור

של מדבר צחיח, מדבר מוחלט. אם שמתם לב,

ירדנו מירושלים, גובה 600-800 מטר, שזה האזור

הים התיכוני, ירדנו תוך פחות מ-10

קילומטרים לאזור סודני. ההפרש הזה,

המדרגה הזאת כמעט לא קיימת בשום מקום

בעולם. המפגש הזה בין האקלימים השונים,

בין חמישה אזורי אקלים, מוליד בישראל

המון תופעות טבע שהן ייחודיות רק לנו, אין

בעולם את הדברים האלה.

יש בישראל כמות מינים שהם אנדמים, זאת

אומרת שהם רק לנו, גדולה מאוד, גם בחי וגם

בצומח, ובגלל המפגשים האלה אנחנו גם

אזורי גבול עם - - - יש אצלנו את האזור הכי

צפוני של המינים של אפריקה ואת האזור הכי

דרומי של המינים של אירופה, המפגש הזה

עושה דברים מעניינים מאוד בין החי לצומח.

הגענו עכשיו לים המלח, כמו שאמר חבר הכנסת

ד"ר בני בגין, ובגלל התרחקות הים, אתם

רואים איפה הים נמצא עכשיו, עכשיו רואים

את זה מאוד חזק, הים פעם היה ליד הכביש,

היום הוא נמצא שם. מה שקורה זה שגם

המעיינות המתוקים שנמצאים כאן הולכים

ונמוכים יותר.

עברנו לפני כמה דקות את עינות צוקים,

הקרויה עין פשחה. עינות צוקים זה גן לאומי

שלנו, שמורת טבע, ושם על מנת להחזיר חזרה

את המים לרווחת התושבים והתיירים בנינו

סכרים. הסכרים האלה הגביהו חזרה את המים

לגובה לא המקורי, אבל גבוה הרבה יותר,

ובבריכה שנוצרה החזרנו לכאן דג שנעלם

לחלוטין מהארץ, מצאנו אותו בירדן, הבאנו

אותו דרך קשרים של מפעלי ים המלח. על

ניגוד העניינים שלי אני אומר מהתחלה, יש

לי ניגוד עניינים מסוים כי אח שלי הוא

סמנכ"ל מפעלי ים המלח, אז ניגוד העניינים

שלי פנה לירדנים והביא מהם את הדג הזה

וסידר את העניינים וניגוד העניינים גרם

שעוד דג אחד חזר לארץ ישראל ומתחבא כאן

בבריכות שלנו.

אם שמתם לב, אחרי עינות צוקים עברנו

עתיקות בצד שמאל, משהו קטן. זה נקראת חרבת

מזין. חרבת מזין הוא קילומטר וחצי-שניים

מהים, אבל שם הייתה מעגנה. לשם היו מביאים

את הסירות שדיבר עליהם בני, היו מביאים את

הסירות לשם, עושים את התיקונים או את

ההכנסה למים ומשם במעגנה משופעת היו

מורידים אותם לכיוון הים. גם את המקום הזה

אנחנו שיפצנו, כמו שראיתם, הוא נראה משומר

ויפה ואנחנו הולכים להוריד שם איזה גבעה

שמסתירה את הנוף, שהיא מלאכותית, ולהכניס

לשם כאילו מים קצת ותרנים של אוניות כדי

להראות איך פעם זה היה. זה לא היה ככה כל

השנים.

הבעיה הגדולה ביותר שיש לנו כאן עם

התיירות היא נושא של הבולענים, כמו שחלק

מהסיור בא לבדוק. אנחנו היום מחפשים

שיטות לעקוף את הבולענים לתיירים, זאת

אומרת שתייר יוכל ללכת ולטייל בבולענים,

כי נוצרו כאן אפיקי זרימה, תסתכלו שמאלה,

אתם תראו איך הנחלים מתחתרים. דרך אגב,

אלה מים ברמת מליחות נמוכה מאוד, היינו

קוראים להם אפילו מים מתוקים, כל קני הסוף

האלה אלה מים מתוקים שנובעים מההרים,

מהגשמים שיורדים באזור ירושלים ויוצאים

לכאן. הכמות שלהם מאוד נמוכה, אל תצפו שהם

ימלאו את ים המלח, אבל בגלל הזרימה שלהם

הם לאט לאט מתחתרים כלפי מטה ונוצרו פה

קניונים מדהימים של מטרים רבים שאתה יכול

לטייל ואנחנו מחפשים היום את הדרך לדלג

מעל הבולענים כדי שאנשים יוכלו להיכנס

לכאן.

דיברתי עם כבוד חבר הכנסת מקודם, אמרתי לו

שבישראל של היום גם החקיקה, גם התקינה וגם

בג"צ מורידים שיקולי דעת לאנשים. אנשים לא

מוכנים להישען על שיקול דעת, הם אומרים

'אתה תביא לי חתימה של מהנדס', וגם זה לא

מספיק, תעשה ועדה למהנדס, אולי הוא מושחת,

ועל הוועדה הזאת תעשה - - - אז אני אומר לכם

ככה בחיוך, המקצוע הראשון שלי זה מהנדס,

אמרתי להם 'אני נותן לכם חתימה עכשיו,

בואו נעשה את השביל הזה, אני לא מפחד'. אבל

אני לא אעשה את זה, יש לי יועצים משפטיים.

דבר נוסף שאפשר לדבר על הירידה שירדנו

וגם על מה שקורה כאן, זה היה אזור של - - -

תחשבו על העולם העתיק, אין דרכים לכאן,

המעבר פה בסירות, זאת אומרת מי שרוצה

להתבודד מקום מצוין להגיע אליו זה כאן, יש

מעיינות, אפשר לגדל, גדל כאן צמח

האפרסמון, שהיה כנראה אחד הבשמים המאוד

יקרים של האימפריה הרומית, בעיקר באזור

עין גדי. תסתכלו בקניון מצד שמאל, יש כאן

בריכות כאלה. דרך אגב, חלק מהבריכות האלה,

הטמפרטורה שלהם, תזרקו מספר, 70 מעלות. זה

בתחתית, מה שקרה לפני שנה, איזה אישה באה

לכאן, שמה את הרגליים במים, המים נעימים,

בסדר גמור, אז היא נכנסה לתוך המים, רק היא

לא ידעה שזה רמאות, לשכבה העליונה יש

סימביוזה עם האוויר, אבל למטה זה 70 מעלות.

ישר לבית חולים, כוויות קשות מאוד. אתם

תראו כאן בריכות שיהיו אדומות.

אחת השאלות הקשות היא שטח של מי זה. כשהיה

פה ים זה היה שטח ימי, איפה הגבול עובר.

עכשיו שזה נחשף, השטח הזה שייך למועצה, לא

שייך למועצה, שייך לרשות מקרקעי ישראל, או

לא? של מי זה שייך? מי לוקח אחריות? אלה

שאלות מעניינות. תהיה ועדה, יועצים

משפטיים וכל ה - - -

תראו, יש כאן בריכות אדומות, הן אדומות

בגלל שגדלה פה אצה מאוד מיוחדת שחיה

באיזה שהיא סימביוזה כזו או אחרת עם

המפגש בין מים מתוקים למים מלוחים ולכן

תראו כאן בריכות אדומות. אתם תראו את

הקניונים האלה, הם מדהימים, יפהפיים. לא

יודע אם זה מותר, אבל זו חוויה בלתי רגילה

ללכת לטייל פה ברגל על החוף. לא שמעתם

ממני.

אחד הדברים שאמרנו, של ההתבודדות, אז

אנחנו מכירים את האיסיים שהתבודדו כאן

לפני המרד הגדול. פה ימינה זה מצפה שלם, מי

שרוצה להגיע, איפה שאני גר בגוש עציון,

פונה פה ימינה עם ארבע על ארבע, יש דרך

מקסימה שעולה על גוש עציון. דרך אגב,

הפלסטינים התחילו לפרוץ אותה, בניגוד

לחוק ובניגוד להסכמים, עכשיו עובדים שם

טרקטורים למעלה, צריכים לעצור אותם.

אנחנו ביקשנו מהממשלה לפני שנים לפתוח את

הדרך כאן, זה נותן קישור למרכז הארץ למרכז

ים המלח. אסטרטגי לגמרי, אזור מעלה עמוס,

תקוע. ביקשנו מהממשלה לאורך שנים, כי זו

דרך אסטרטגית לצבא. אם קורה משהו לצבא קשה

מאוד להגיע לכאן, או מעלה אדומים בצפון או

ערד בדרום, אין באמצע שום דבר. באנו

למדינה אמרנו 'חבר'ה, יש פה דרך גוש עציון',

יש דרך כמעט מוכנה, רק צריכים לסלול אותה,

איזה גשרון על נחל תקוע והצבא, כשהוא צריך

למהר, או תיירים, להבדיל כמובן.

אז אנחנו לא עשינו והפלסטינאים כן יעשו.

הם עושים. הם לא שואלים. מה הם עושים היום

זה להשתגע. הנטיעות שהם עושים כאן, האיחוד

האירופי שנותן להם כסף.

הקיצר, מה שעברנו בדרך, עברנו את השומרוני

הטוב. מי היה השומרוני הטוב? להזכיר קצת

אגדות עם נוכריות. כתוב בברית החדשה

שמישהו שאל את ישו מי זה האדם הטוב, אז הוא

אמר לו 'האדם הטוב, אני אספר לך סיפור' ואז

הוא אומר שאיש אחד ירד למדבר פה והכו אותו

שודדים, היה פצוע קשה, שכב על הרצפה. עבר

לידו כהן, עבר ולא נגע בו, עבר לידו לוי,

עבר ולא נגע בו, עבר לידו שומרוני ועזר לו

ולקח אותו וטיפל בו והכול בסדר, מזה נהיה

השומרוני הטוב.

כל האיסיים שגרו כאן, כל המתבודדים ראו את

עצמם כאנשים האמיתיים, כאנשים שבאמת

דבקים בתורה האמיתית ולא בכל מיני דברים

אחרים. איך זה התפתח אחר כך, יש גישות רבות

ושונות, אבל המדבר פה בצד ימין שלכם מלא

מה שנקרא לאורות. לאוּרָה זה מערה, בדרך

כלל טבעית, שהגיע לפה נזיר כזה או אחר

והתבודד. זה התחיל בתקופה טרום המרד

הגדול והמשיך בתקופת הנצרות ועד היום יש

פה מנזרים רבים שמבוססים על אותן לאורות.

(המשך הסיור)

<היו"ר דוד אמסלם:>

אנחנו עכשיו מתחילים את הסיור.

<דב ליטבינוף:>

אני רק אספר לכם מה הולך להיות היום בטיול

השנתי ואחר כך אני אתן לאריה כהן, ראש

מועצה אזורית מגילות, להוביל בטריטוריה

שלו את הסיור ואחר כך נעלה לאוטובוס, אני

אעלה איתכם לאוטובוס ואנחנו ניסע לעין

גדי. לאחר מכן אנחנו נעלה למועדון העגול

בקיבוץ, שם אנחנו נקיים את הדיון, אנחנו

הכנו שם במיוחד מסודר, כמעט כמו בכנסת, רק

בלי מצלמות, שם נקיים את הדיון, נעשה

פרזנטציה של האזור ולאחר מכן תהיה אתנחתא

של צהריים קל ונוכל להשקיף על הנוף

מלמעלה ובמעמד זה נסיים את הביקור. אני

מקווה שאנחנו גם נצא עם תוצאות.

אני שמח ומאוד מודה ליושב ראש הוועדה,

דודי, שהצליח להביא כמות מכובדת של אנשים

מכל המשרדים, באמת כל האנשים שעוסקים

בנושא ואין טוב ממראה עיניים ואנחנו נראה

היום דברים מדהימים שאנחנו שנינו כאן

עומדים, שני ראשי המועצות, שממש מתחננים

לעזרה. אני אומר לכם את זה בצורה הכי

ישירה והכי אמיתית, אנחנו מתחננים לעזרה

בשביל להציל את ההתיישבות כאן בחבל הארץ

הזה של ים המלח, בעיקר חבל הארץ המרכזי של

ים המלח, שבו הפגיעה של הבולענים היא הכי

חמורה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

ברשותכם אני רוצה רק לפתוח. קודם כל אני

מודה לכם על קבלת הפנים. אני גם רוצה

להודות לחברי הכנסת שנמצאים כאן, גם בני

בגין וכמובן ברושי. ברושי, דרך אגב, הוא

העלה בפניי את הסוגיה, הוא דחף אותה אצלי

והוא חולל את כל האירוע, אז באמת השאפו זה

של ברושי. היום יום חמישי, אתם יודעים,

הכנסת בדרך כלל לא עובדת ביום חמישי, אז

זה לא דבר מובן מאליו שאנחנו מצליחים

להוציא ח"כים לסיור ביום חמישי. אז באמת

גם בני, גם ברושי, תודה רבה.

כמובן אנחנו באנו יותר להתרשם. בעצם

מבחינתי מטרת הסיור זה בעיקר להתרשם.

אנחנו נעשה דיון נוסף בכנסת עם כל

הגורמים המרכזיים, שחלק מהם לא נמצאים פה,

למרות שאתמול בלילה עוד השתדלתי להביא את

הגורם המרכזי באוצר, בגלל תקלה שלי הוא לא

הגיע, אבל אנחנו נעשה את הדיון המרכזי

בכנסת.

<דב ליטבינוף:>

דודי, מה שהתכוונתי דיון, זה לא דיון, פשוט

הצגה ושאנשים שמכירים ועוסקים בנושא הזה

יוכלו להתבטא, גם חברי הקיבוץ, גם מצפה

שלם נמצאים פה וגם עין גדי.

<היו"ר דוד אמסלם:>

מצוין.

<דב ליטבינוף:>

רק אני אתן לך רק להבין את אחד מהאבסורדים

הגדולים בנושא הטבות המס. שני הקיבוצים

האלה - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

כבר פתחת את הדיון.

<דב ליטבינוף:>

לא, לא הדיון. שני הקיבוצים האלה, מצפה שלם

ועין גדי, קיבלו 7% מכיוון שהם נמצאים 7.200

ולא 7 קילומטר מינוס מהגבול שהוא פה ירדן,

אבל הם סובלים הכי הרבה, אז הם קיבלו 7%,

מקומות אחרים 12%. אתה מבין? יש אבסורדים

שפשוט לא יאומנו. אבל יאללה, בבקשה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

ועוד משפט אחד, אני גם רוצה להודות לשאול

גולדשטיין, שהצטרף אלינו לכאן לסיור. הוא

גם חלק מכל המארג שקורה כאן. באמת, שאול,

תודה רבה לך. בבקשה, עכשיו השרביט שלכם,

אנחנו אחריכם.

<אריה כהן:>

טוב, אל"ף, באמת אני גם רוצה להודות לכל מי

שהגיע, תודה.

<דב ליטבינוף:>

תודה לבני בגין.

<היו"ר דוד אמסלם:>

שכחתי עוד דבר אחד, ברשותך, באמת אחד קטן,

אני רוצה להודות לצוות שלי בוועדה, ללאה,

לירון ורבקה וכל שאר הצוות וכמובן הצוות

האישי שלי.

<אריה כהן:>

אני רוצה להודות לך, דודי, שיזמת את כל

העניין, איתן ברושי, שדחף מאחורה, ובני

בגין. עיניכם הרואות, לא צריך פה יותר מדי,

אתם רואים את העסק נופל וכל המתחם הזה,

הרבה מאוד ממנו יש בו סכנת נפשות, אי אפשר

יותר. זאת אומרת אי אפשר לפתוח את המקום

הזה, זה מקום שהכניס מיליוני שקלים בשנה

ועכשיו חבל לראות את הכול מתייבש. וזה לא

רק מתייבש. נגיד אם ניקח את מצפה שלם, כי

בסך הכול 50 משפחות, נגיד, ועוד אני אעשה

טובה, מתוכם 15 פלוס אנשים עובדים פה וזה

כליה לקיבוץ, זה כליה לאזור הזה. עין גדי,

מצפה שלם, סובלים מאוד מאוד קשה מהעסק הזה

ולדברים דרסטיים צריך לתת תשובות

דרסטיות, אי אפשר לתת לזה תשובה של ליטוף

כזה או אחר.

הייתה פגישה עם חבר הכנסת בני בגין בעין

גדי. הבולענים האלה, זה לא משהו שאפשר

לטפל בהם, בבולענים עצמם, לכן מה שאנחנו

צריכים לעשות זה לטפל באנשים שחיים פה.

אני חושב שזה חבל ארץ שמעט מדי אנשים

אחראים עליו, זו המדינה צריכה להיות

אחראית עליו. זה אוצר לאומי ואוצר שלא רק

לאומי,הוא אוצר ברמה הבינלאומית. הוא

הגיע למקום עשירי בשבעת פלאי עולם. בסופו

של יום זה באמת משהו שצריכים לשמור עליו

ברמה הבינלאומית, לא רק הלאומית, ואנחנו

כמדינת ישראל צריכים לעשות הרבה יותר

לצורך העניין הזה.

אנחנו עוד נציג את התכניות ומה חושבים,

אבל אתם יכולים לראות שאנשים פה נותרו

ללא פרנסה. זה לא רק עניין הפרנסה וזה לא

העניין כמה הקיבוץ מרוויח או לא מרוויח,

בסופו של עניין אנשים פה נכנסו לדיכאון,

עוזבים את האזור, עוברים למקומות אחרים.

זה חבל. אפשר לראות, זה עצוב לראות את כל

העצים יבשים, ניתקנו כמובן מטעמי בטיחות

את החשמל, את המים, אפילו השירותים, הבאנו

שירותים כימיים שמא - - - זה המצב.

<איתן ברושי (המחנה הציוני):>

תגיד את המספר, כמה היו מבקרים פה בשנה.

<אריה כהן:>

היו סדר גודל של 150,000 מבקרים בשנה.

<אבי שחר:>

אני אתן כמה מילים על האתר הזה. שמי אבי

שחר, אני מנהל המשק של קיבוץ מצפה שלם. דבר

ראשון, תודה שהגעתם. המקום הזה הוא אתר

תיירותי בקנה מידה ישראלי בעל חשיבות

ראשונה. האתר הזה הופעל עד 31 בדצמבר 2014

ואז נסגר בצו זמני ואחר כך בצו קבוע. בשנת

2014 ביקרו באתר הזה 255,000 איש, מתוכם כ-170,000 תיירים. קודם כל תייר שמגיע לאזור הזה,

שזה ציר תיירות מרכזי בין ירושלים לבין

מצדה, הוא מחפש את החוויה של כניסה לים

המלח, כי באמת, כמו שאריה ציין, זה אחד

מפלאי תבל, המקום הנמוך בעולם, ציינו את

זה, זה מקום חשוב, זה מקום סופר תיירותי.

תעשו מכפלות של 170,000 תיירים והשארית, עוד

למעלה מ-80,000 ישראלים.

קודם כל זה מקום נהדר, בי"ת, זו הכנסה

כספית גדולה מאוד. עם ההכנסה הכספית הזאת

יש במקום כזה גם המון המון השקעות

בתשתיות שירדו לטמיון. כל מה שאנחנו

עומדים עכשיו, הכול זה אדמת מילוי, אולי

אדמת מילוי ואספלטים ומדרכות, זה אולי מה

שהביא את הבולענים, בגלל הכתפיים הרחבות

שיש פה הבולענים היו מסביב, לא נכנסו

פנימה, אבל מרגע שהם נכנסו פנימה הם נכנסו

בהיקפים מאוד גדולים, כי החפירה התת

קרקעית של הבור הייתה גדולה ואז כשהנפילה

קרתה הייתה נפילה מאוד גדולה ולא נפילות

קטנות שיש בסביבה שאין בה אדמה מהודקת.

צריכים להביא לכאן מים, גם במקום הזה אין

מים מתוקים, יש פה מים מליחים, שאפשר

להתקלח איתם אבל לא לשתות. זה הכול צנרות

לאורך של קילומטרים. עבודות עפר, שזה

השקעות גדולות מאוד, מתקן לטיפול בשפכים

שהוצאנו אותו, שעמד בפינה שם, כי אנחנו

טיפלנו בעצמנו בשפכים כדי להחזיר את המים

נקיים לים המלח. בקיצור, כל דבר שקורה פה,

העלויות שלו הן מאוד יקרות.

לאחרונה השקענו במרכז של חנות ענקית של 280

מטר. המקום הזה הוא מקום שמכירות

הקוסמטיקה שלו הן מאוד מאוד גדולות, כל

האזור הזה הצטיין במכירות קוסמטיקה.

החנות הזאת לבד בשנה הראשונה להפעלתה

עברה את ה-6.5 מיליון שקל מחזור, שזה דברים

שאפילו בגוש דן, במרכז, או בירושלים, אלה

דברים מאוד יפים, קשה להגיע אליהם. כי יש

פה זרם עצום של כניסות. ברגע שחוף מינרל

ירד חלה פגיעה אנושה בכלכלה של הקיבוץ. זו

פגיעה ממש בלתי אפשרית. היום אנחנו במצב

של שרידות. אנחנו לא מחזירים חובות

בנקאיים, אנחנו לא מסוגלים, אנחנו

מסוגלים איכשהו לתחזק את העסק הזה און

גואינג, אבל לא להחזיר את ההשקעות שעשינו.

מה ביקשנו מהמדינה ואיפה אנחנו עומדים.

אנחנו במגעים עם האוצר, משרד החקלאות,

משרד התיירות, אלה המשרדים שמקיפים

אותנו. אנחנו ביקשנו חליפין, זאת אומרת

במקום חוף מינרל לעזור לבנות במקום גבוה

יותר אתר חליפי. אמנם זה לא חוף ים, אבל

לתת תחושה וחוויה של חוף ים המלח. זאת

אומרת כמו שהולכים לחמי עין גדי או כמו

שהולכים לחמי יואב או בצפון חמת גדר,

נותנים חוויה לתייר שהיא דומה לחוויה

אמיתית. זאת אומרת היות שחוף הים חסום

היום, מעין גדי ועד קליה לא ניתן להגיע

לים המלח. זאת אומרת יש פה אוצר טבע, צפון

ים המלח, אף אחד לא יכול להגיע. לא מדבר על

תיירים שמוכנים לשלם כסף להיכנס. היו

תיירים, מוכנים לשלם כסף רק להיכנס, לטבול

ולצאת. אי אפשר להגיע. זאת אומרת מרכז

העסקים, שזה ים המלח, סגור, מעין גדי עד

קליה אי אפשר להגיע לים המלח, טכנית, הכול

סגור.

אז אנחנו נבנה את זה במקום גבוה יותר,

שייתן חוויית משתמש. אבל לעסק הזה צריכים

כסף, צריכים תקציבים, ויש את התקציבים

האלה, כלומר המדינה הקצתה לזה משאבים

לפני הרבה שנים, אלף ואחת החלטות ממשלה

והחלטות של האוצר וכולם בעד בעד בעד, כולם

בעד, כולם מסכימים, רק שהעסק הזה מתקדם

מאוד מאוד לאט ולא רואים את הכסף. ביקשנו

שני סוגים של סיוע, אחד זה סיוע לאתר

חליפי, וסיוע ביניים, שיעזור לנו להגיע

לתקופה עד שהאתר יופעל.

לקיבוץ הזה יש מסורת של הפעלת אתרי

תיירות, הוא מכיר את זה, רמת הסיכון נמוכה

וגם מבחינת המדינה זה פנטסטי. זאת אומרת

זה היה אאוטלט ל-170,000 תייר, שאין להם את זה

היום. זאת אומרת זה גם מושך אותם למקום

הזה. החוויה להיות, לתייר שהוא לא יהודי,

תייר גוי, החוויה להיות בים המלח, לעומת

החוויה במצדה, ים המלח הרבה הרבה יותר חזק

מכל הבדיקות שעשינו. מצדה, מספרים לו,

נכנס לו מפה, הורדוס, קשה להבין את זה,

החוויה של ים המלח, זה מה שהם מחפשים. אין

לנו לתת את זה. למדינה אין לתת, לא לנו.

המדינה לא יכולה לתת לתייר כניסה לים

המלח, לאזור שלנו. הוא יכול או למלונות,

שזה בריכות של ים המלח, שהמים מגיעים עד

הברך, אבל ים המלח איננו.

<איתן ברושי (המחנה הציוני):>

תגיד משהו על בעיית הביטוח.

<אבי שחר:>

ביטוח פה, אין לנו ביטוח.

<איתן ברושי (המחנה הציוני):>

לעובדי המדינה ש - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

אל תיכנס לזה, עשינו את זה בדיון הקודם.

אתה רוצה, נעשה את זה בדיון בוועדה אחרת.

מה נדבר בדיון? התחלת את הדיון פה, אבל אני

- - -

<אבי שחר:>

אם יהיה אתר חליפי בגובה לא נצטרך את

הביטוח.

<היו"ר דוד אמסלם:>

בסדר גמור.

<דב ליטבינוף:>

לפני שמתפזרים, אנחנו ניגש לבולען ונראה,

אבל אני רוצה שתיקחו בחשבון שמפה אנחנו

מתחלקים, כי חלק באו עם רכבים פרטיים וחלק

באוטובוס. אני אצטרף לאוטובוס.

<היו"ר דוד אמסלם:>

יש לנו מקום באוטובוס, מי שרוצה.

<דב ליטבינוף:>

אני רציתי להבהיר כמה דברים.

<היו"ר דוד אמסלם:>

דרך אגב, מי שרוצה להצטרף לאוטובוס

ולהשאיר את הרכב כאן, אנחנו נחזור חזרה.

<דב ליטבינוף:>

אנחנו נעצור בתחנה הבאה באזור שהוא קצת

יותר מסוכן, אזור בעייתי. אני מבקש שאף

אחד לא יתפזר, אנחנו לוקחים פה אחריות

מאוד גדולה כי אנחנו רוצים להראות לכם את

זה מקרוב. אנחנו ניכנס ל - - -

<איתן ברושי (המחנה הציוני):>

עובדי מדינה עם ביטוח יכולים להיכנס

לבולען, לא בטוח שהם ייצאו. מי שאין ביטוח

ש - - -

<דב ליטבינוף:>

לא, אבל ברצינות, אנחנו לא רוצים שחם

וחלילה יקרה משהו. שחף, העוזר שלי ואני,

עשינו סיור הכנה לפני זה ואנחנו נעצור

במקומות שאנחנו יודעים שאנחנו יכולים

לעבור ולהיכנס. הרכבים הפרטיים ייסעו

אחרי שחף ואנחנו באוטובוס נעצור במקום

מסוים וניכנס ברגל. אבל גם כשניכנס לא

להתפזר וללכת אחרינו כי אנחנו עשינו הכנה

איפה אנחנו יכולים ללכת.

<קריאה:>

חברים יקרים, נגענו פה בנושא הביטוח, אין

ביטוח למקום הזה. כל מי בא עם אוטו פרטי

אנחנו מבקשים להוציא אותו, ורוצה למצוא

פתרון להשאיר את האוטו, אפשר פה להשאיר את

האוטו בחניון של מפעל אהבה. אני אלווה את

המכוניות הפרטיות, מי שרוצה להשאיר את

האוטו ולהצטרף לאוטובוס.

(המשך הסיור)

<דב ליטבינוף:>

הברום מרגיע את המערכת העצבית וגורם לכך

שאנשים ישנים בים המלח יותר טוב. זה לא

משפיע על הילדים שלי, אבל באופן כללי זה

משפיע. אתם מכירים את הסלוגן של תל אביב?

תל אביב עיר ללא הפסקה, נכון? אז אצלנו בים

המלח הפסקה ללא עיר. אז קחו את ההפסקה

הזאת וחוץ מלראות את הבולענים גם תיהנו

מהאוויר והמקום.

כשאנחנו נוסעים לפה אתם תוכלו לראות

בולענים ישנים בדרך ישנה כאן בצד ימין,

דרך ישנה שהייתה כניסה למינרל. אתם רואים

פה ממש ממולכם, דרך ישנה שהייתה ותראו מה

קרה לה. ואז בעצם הסיטו את הדרך לכאן, כאשר

כאן עובר נחל כמובן וגם זה כל הזמן היווה

בעיה.

האזור הזה, אזור מינרל, מצפה שלם ואזור

עין גדי, בעיקר ליד עין גדי, כי יש גם אחרי

עין גדי, אחרי נחל חבר, אזור שתוכנן, כבר

קיבל אישורים בוועדה הארצית, קיבל את כל

האישורים, להיות אזור של תיירים, של 5,000

חדרים בנחל חבר דרום, מדרום לעין גדי.

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

אני מתנצל, אני עושה הפסקה בתוך ההפסקה של

ים המלח ללא עיר. אנחנו לא רואים כאן

בולענים, הם עוד לא התפתחו. מצפון עוד לא

התפתחו, אבל המחקר של המכון הגיאולוגי

בשנים האחרונות מאפשר מעקב באמצעים

מתוחכמים אחרי נפילה של אבנים קטנטנות,

אפילו קטנטנות, בתוך החלל שהוא עכשיו בתת

הקרקע. לכן יש כאן כמה עשרות בורות שהם

עכשיו תת קרקעיים. אנחנו במכון

הגיאולוגי, סליחה, לא אנחנו, אנחנו בכנסת,

אבל המכון הגיאולוגי עוקב בשיטות שונות,

יש שיטות נוספות שמאפשרות מעקב כזה ולכן

גם אזור שנראה לנו עכשיו תמים, יש לנו

יכולת להבחין האם הוא באמת תמים או רק

נראה כך. זמן הפקיעה בין המצב הנוכחי לבין

פני השטח, הזמן שדרוש לשם כך לא לגמרי

ברור לנו, אבל זה לא אמור לקחת שנים. ייתכן

חודשים, נהוג להגיד שנה או שנתיים, לא

עשרות שנים על פי הניסיון המצטבר. כמובן

יש לאפשרות החיזוי משמעות רבה וכמובן

שהתצפיות האלה מחייבות אותנו להמשיך

ולחפש וגם למצוא תקציבי מחקר. דיברתי

קודם עם איתן, הנוסחה שהצעתי הייתה לחקור

את הבולענים ולטפל באנשים. המחקר הזה

חייב להימשך, כי בסופו של דבר הוא גם

משפיע על האנשים. סליחה, דובי.

<דב ליטבינוף:>

לא סליחה, זה היה סופר חשוב, כי באמת

בעקבות מחקרים של המכון הגיאולוגי אנחנו

עכשיו הולכים לכביש 90. הדברים של חבר

הכנסת בגין הם חשובים מאוד מכיוון שהמכון

הגיאולוגי הוא הראשון שזיהה את האנומליה

בכביש כתוצאה מצילום לוויין וזיהה את

החלל התת קרקעי בכביש 90 ואנחנו חיכינו

וחיכינו עד שהיריעה הגיאו טכנית נמצאת

בתת הקרקע, שנתיבי ישראל שמו, לא יכלה

לשאת יותר את המשקל ונוצר באמת שקע. זה

התחיל בהתחלה בשקע קטן בכביש. אני חושב

שאתם תהיו נדהמים, אתם תראו את ה - - - אני

הגעתי למקום היום אחרי די הרבה זמן שלא

הלכתי לקטע הכביש הזה שסגרנו, ואני שאני

מכיר את הבולענים ומכיר את התנודתיות

שלהם, באמת נדהמתי איך הדבר הזה ממשיך

להתפתח בנקודה הספציפית הזאת שמיליוני

רכבים עברו. מיליוני רכבים, כולל משאיות

עם טנקים, ציר ראשי במדינת ישראל,

אוטובוסים, תיירים - - - שעולה למעלה

במשאיות וכן הלאה וכן הלאה.

דרך אגב, גם הכביש הזה הוא כביש שאנחנו

נצטרך לטפל בו. תיכף אני אראה לכם. מצד

שמאל אתם יכולים לראות עוד בולענים

שמתפתחים באזורים שאנחנו לא משתמשים בהם,

אלה אזורים פתוחים, אבל אפשר לראות אותם.

אתם רואים? הופ קפיצה. האזור הזה הוא גם

חשוד ובאזור הזה נתיבי ישראל כבר כמה זמן

שמים עוד אספלט ועוד אספלט ועוד אספלט,

אבל האזור הזה הוא אזור מסוכן ומאוד יכול

להיות שיצטרכו לעשות טיפול רציני מאוד

בחתיכה הזאת ולאכול קצת מההר ולהזיז את

הכביש מערבה.

אנחנו עכשיו בקטע הזה שבין מצפה שלם לעין

גדי, זה אזור קצת יותר מצוקי. מבחינת

הטופוגרפיה שלו הוא דומה מאוד לצד הירדני

ואנחנו נוכל לראות גם את הנסיגה של הים.

הים היה הרבה יותר גבוה, הרבה יותר קרוב

למצוק כאן ואפשר לראות פה את הנסיגה של

הים. אנחנו שגרים כאן רואים את זה

בעיניים, זה כל שנה מטר. אתם צריכים להבין

את הדבר הזה, מטר, 1,20 מטר כל שנה. אלה דברים

שרואים אותם בעין, זה פשוט עצוב לראות איך

הים הזה מתייבש. מצד אחד זה מרתק, כי כל

פעם אנחנו רואים, וואו, נחשף עוד איזה

משהו, נחשף עוד מעין שנמצא ב - - - אנחנו

נראה, יש מקומות שיש מעיינות שעולים במים

וכשהם נחשפו אז אנחנו פתאום רואים אותם.

אלה מעיינות חמים גם.

אנשים שאוהבים את ההרפתקנות ואת

המיסטיקה יורדים למקומות האלה, מתרחצים

במעיינות האלה ומטיילים פה המון. המון

המון המון מטיילים. אנחנו פה עובדים יום

ולילה עם יחידות החילוץ שלנו לחלץ פה

אנשים, אבל בנחלים כאן, נחל קדם ונחל

דרגות, אתם שומעים כל פעם את הדברים האלה,

מטיילים פה, עם ישראל היפה מטייל כאן

באזור הזה ואוהב את האזור הזה. זה בהחלט

אזור מרתק ויפה. פה אתם רואים, אפשר לראות

איך הים יורד באזור של המצוק. הים היה

למעלה. תראו כמה הוא ירד.

הסיפור עם נתיבי ישראל. כשאנחנו נראה את

הכביש אנחנו נבין את המשמעות של עורק

תחבורה ראשי שנחסם. אני כתבתי לשר

התחבורה לא מעט מכתבים והזמנתי אותו לבוא

לראות בעיניים איך הסיטו, עשו מעקף לכביש

שהוא עורק ראשי במדינת ישראל, ושיבוא

לראות את זה בעיניים שלו. כמו שאתם

תיווכחו לדעת, אין טוב ממראה עיניים, ועד

היום לא הצלחתי להביא את שר התחבורה.

לצערי באמת לא הצלחתי להביא את שר

התחבורה וגם לא את המנכ"ל, לבוא לפה

לביקור לראות את הדבר הזה. אני חושב שאתם

תבינו את המשמעות ששר שזה העיסוק שלו,

תחבורה זה העיסוק שלו, יראה את הדבר הזה.

בכביש הזה עוברים מעל מיליון וחצי רכבים

בשנה, מגיעים לים המלח כ-2 מיליון תיירים

בשנה. כשנאמר על ידי מנהל המשק של מצפה

שלם שהתיירים מעדיפים להתרחץ בים ולא

להגיע למצדה, זה לא מדויק, בכל זאת כמעט

מיליון מבקרים במצדה, זה לא דבר של מה בכך.

זה לא ישראלים, שתבינו, 30% ישראלים וזה

מספר מדהים בגלל שגם כאן עשו עבודה

מדהימה בלהחזיר את הישראלים לבקר על ההר

הזה. הסיפור באמת מרתק. תיירים בהחלט

מגיעים וזו חבילה שלמה. לתיירים האלה

קוראים one day tour. One day tour זה סיור שהם באים לים המלח למצדה או לקומראן ואחר כך הם

מחפשים להתרחץ בים המלח, לאכול ולקנות

קוסמטיקה וללכת הביתה. זה הרבה מאוד

תיירים שהיו מגיעים מאילת ל- one day tour, היו עוברים את הגבול ממצרים, התיירות ממצרים,

היו פשוט עולים בארבע בבוקר על

אוטובוסים, עוברים את הגבול, מגיעים לים

המלח וחוזרים חזרה. או תיירים שמגיעים

בספינות לחיפה, עולים על אוטובוסים,

יורדים לים המלח וחוזרים חזרה. זה קהל

גדול מאוד, הרבה מאוד תיירים שמגיעים

ליום ביקור כזה. פה אנחנו רואים שנתיבי

ישראל טיפלו בכביש הזה, בחתיכה הזאת.

<שאול גולדשטיין:>

התופעה שדב מתאר, תיירות יומית, שמגיעים

אנשים לטורקיה, עולים על מטוס, מגיעים

לישראל בבוקר, עושים טיול שלם בישראל,

חוזרים בלילה לטורקיה, כי יותר זול לישון

שם. את כל האוכל הם מביאים אותם, הכול

הכול, הדבר היחיד שהם קונים פה, לפעמים גם,

זה רק מים, ומי שיש לו כסף מזכרות, אבל גם

זה לא. תיירות שמכניסה אפס כסף למדינה.

<דב ליטבינוף:>

אני לא מסכים עם שאול. התיירות הזאת

מפרנסת הרבה מאוד חניות באזור ים המלח,

יכול להיות שיש תיירות כזאת שהיא התיירות

הענייה ביותר, אבל התיירות העוברת, מה

שנקרא one day tour, משאירים פה כסף בחנויות,

בחנויות הקוסמטיקה ובמזון ובמסעדות. יש

פה חנויות ומסעדות שבנויות רק עליהם.

באזור עין בוקק הם בנויים רק על הקהל הזה.

כשהיה המשבר במצרים זה היה פשוט

קטסטרופה, החנויות והמסעדות האלה לא

עבדו. אז בכל זאת קהל כזה כן משאיר כסף.

עכשיו אנחנו מתחילים, אתם רואים, כתוב,

'זהירות, אזור בולענים', מע"צ שמו שלט פה.

זהירות זה שאתה צריך לרדת, אתה צריך לעצור

בכביש ומישהו שנוסע איתך יעבור עם דוקרן

ויבדוק את הכביש. זה הכביש שסגור. הכביש

הזה סגור בגלל הבולענים. אנחנו נכנסים

עכשיו לאזור שלם של בולענים, זה הכביש

ההיקפי שמע"צ עשו. אתם צריכים לדעת שגם

בכביש הזה, חבר הכנסת בגין, אף אחד לא עשה

קידוחים כדי לדעת אם יש מתחת לכביש

ההיקפי הזה מלח בתת הקרקע, שזה המקור

לבולענים. זאת אומרת אם יש מלח בתת הקרקע

סביר להניח שהמלח הזה יימס ויהיה חלל בתת

הקרקע ויהיה בולען.

אנחנו יכולים לראות מצד שמאל את מטע

התמרים של קיבוץ עין גדי, שפשוט מת, וזה

עצוב מאוד לראות תמרים שהניבו ונתנו, זה

חיים, זה כמו בן אדם.

<שאול גולדשטיין:>

מצד ימין שלכם אתם רואים את בית הכנסת

העתיק של עין גדי. אנחנו מרחיבים את

החפירות, אזור מדהים. רק להוסיף לדברים של

דב, אנחנו מסכימים לחלוטין, הכביש הזה הלך

מערבה, הכביש הקודם ירדמ זרחה, כאן חיה

אוכלוסיית היעלים האחרונה בעולם. אין

יותר יעלים חוץ מאשר התושבים של דב,

אזרחות של דב. 500 יעלים נשארו בכל העולם,

הם רק פה. הם יורדים באביב מלמעלה מההרים

והולכים לכאן, לאזור הזה, לאכול. בגלל

הכביש הזה הם לא יכולים לעבור, כשהם

עוברים הם נדרסים.

<דב ליטבינוף:>

ובאמת יש פה אוכלוסייה עצומה של יעלים, של

שפני סלע, של חיות נוספות וכשתנועה של כל

כביש 90 חודרת פנימה לשמורה, אתם צריכים

להבין מה המשמעות שהדבר הזה עושה גם

לשמירה על הטבע.

אנחנו עכשיו עברנו בתוך נחל ערוגות. לא

שמנו לב, אבל עברנו בתוך נחל ערוגות. כל - -

- פשוט חוסם את הכביש, אנחנו חסומים. היה

הגשר שם, אנחנו נגיע לגשר, אבל פשוט חסמו

את הכביש. שימו לב, נתיבי ישראל שמו פה

תחנה ופה בצד ימין תחנה. אמרנו להם 'חבר'ה,

מה זה התחנה הזאת? אף אחד לא עוצר פה, למה

שמתם את התחנה?' עכשיו תבינו, אף אחד לא

עוצר פה בתחנה, תיירים לא מבינים, במקרה

יורדים פה ואז הם צריכים ללכת ברגל או

לקיבוץ עין גדי או לשמורה. אמרנו להם

'תזיזו את התחנה הזאת, אין מה לעשות עם

התחנה, זה middle of no where. טוב ,הם בודקים את זה.

(המשך הסיור)

<דב ליטבינוף:>

חברים, כמו שאמרתי קודם, אני מבקש להיות - -

- אני יודע שבכנסת לא ממושמעים, אבל - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

לא, ממושמעים.

<דב ליטבינוף:>

לא ממושמעים, תלוי בראש הוועדה. אז להיות

מאוד ממושמעים. מה שאנחנו הראינו קודם,

אנחנו קודם כל רואים פה מטע תמרים יבש,

שמת, ואנחנו נמצאים באזור בים המלח, באזור

היחיד שהבולענים חוצים את כביש 90 מערבה.

זה אחד הדברים הכי משמעותיים שאתם צריכים

להבין. זה האזור היחיד שהבולענים חוצים

את כביש 90 מערבה, שעוברים את כביש 90 ולכן

אנחנו סגרנו, נתיבי ישראל ומשרד התחבורה

ואנחנו, את כביש 90. כאשר דיברנו באוטובוס

על המכון הגיאולוגי שחזה את האנומליה

מתחת לכביש עם צילום לווייני, בכביש הזה,

בערך מהנקודה הזאת ועד הגשר, שמו יריעה

גיאו טכנית שהחזיקה הרבה מאוד זמן, הרבה

מאוד שנים, ומנעה את פתיחת הבולען, או

פתיחה של בור בבת אחת וקריסה של רכב פנימה

או איזה שהוא אסון.

אבל כאשר הדבר הזה התקדם וראינו שקע

בכביש, עשינו פה סיור וקיבלנו החלטה

משותפת עם משרד התחבורה, נמצא פה שי

טלאור, קיבלנו החלטה שסוגרים את הכביש

ופותחים באופן זמני כביש היקפי שהוא היה

כביש בתוך השמורה. זה לא הכביש שנסענו בו

עכשיו, זה כביש שהיה יותר מערבה. במשך

שישה-שבעה חודשים בערך, עד שהכינו את

הכביש הזה, כל התנועה עברה בתוך הכביש

הזה, גם בעצירה, חלק עוברים, עוצרים בצד

שני, חד סטרי, אבל כל התנועה הזאת עברה

בתוך שמורת טבע, בתוך האזור של היעלים, של

שפני הסלע, של החיפושיות, מה עוד יש לכם

שם? התחמס הנובי, כל מיני מינים אנדמים

שנמצאים פה. כל התנועה עברה. שישה חודשים,

אתם צריכים להבין, זה המון זמן. בכל מקום

אחר בשביל לשחרר תנועה עובדים יום ולילה

ועושים כביש כזה בחודשיים, פה לקח שבעה

חודשים.

<איתן ברושי (המחנה הציוני):>

זה בגלל הברום.

<דב ליטבינוף:>

זה בגלל הברום, בדיוק. אני קודם אמרתי

שהברום מרגיע את המערכת העצבית ונותן

לישון טוב וסיפרתי להם שעל הילדים שלי זה

לא משפיע, אבל באופן כללי זה משפיע.

אז אנחנו נראה מהשקע הקטן הזה שהיה,

ובגללו סגרנו את הכביש, עברה רק שנה. רק

שנה עברה ואנחנו נראה מה קרה לכביש ואיך

הכביש, למרות היריעה הגיאו טכנית, כי היא

קיימת עדיין, אבל למרות היריעה הגיאו

טכנית הזאת, מה קרה לכביש? כל התנועה, אתם

רואים מה עובר פה, משאיות, בשעת חירום

משאיות עם הטנקים שעוברים לדרום ועולים,

כל האוטובוסים של התיירים, כל התנועה לים

המלח, 2 מיליון תיירים בשנה עוברים בכביש

הזה. זה לא החצר האחורית של מדינת ישראל,

זה עורק ראשי, כביש 90, אחד מהאזורים היותר

מתוירים ויותר מטוילים בשמורה. בשמורת

עין גדי ונחל ערוגות, יציגו חברינו מרשות

הטבע והגנים למעלה נתונים, חצי מיליון

תיירים בשנה.

בחוף הזה שאנחנו נראה אותו, שנזנח, השקיעו

4.5 מיליון שקל כתוצאה מהירידה, להנגיש

אותו לציבור, זה החוף היחיד הציבורי חינם

בתחומי הקו הירוק, בים האמיתי. 350,000

מתרחצים בשנה. אנחנו נראה עכשיו, זה נראה

כמו צ'רנוביל. מת.

עובד ציין משהו חשוב, הכביש הזה, כשהיה בו

את השקע הקטן, היה פלס, היה ישר, ובמרכז,

איפה שאתם רואים חול, שם התחיל השקע הקטן.

בכביש הזה יש הגנה והשקיעה שלו זה שקיעה

של כמעט מטר וחצי-שניים. כל זה קורה

כשבכלל לא נסעו על הכביש, סגרנו אותו, בלי

שום לחץ של רכבים ומשאיות ותארו לעצמכם

אם הכביש הזה היה ממשיך להיות פתוח, מה

היה קורה פה באזור.

<קריאה:>

תפרגן למכון הגיאולוגי.

<דב ליטבינוף:>

אני פרגנתי. אני אמרתי קודם, שהמכון

הגיאולוגי חזה - - -

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

כשתסיים אז נציג המכון הגיאולוגי יסביר

את החיזוי.

<דב ליטבינוף:>

בבקשה, בוא.

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

אני נציג בלתי רשמי, אבל יש נציג רשמי.

<מאיר אבלסון:>

צהריים טובים. דבר ראשון, התופעה הזאת של

הבולענים, השקענו בעזרים טקטיים, זו

תופעה ידועה בעולם. יש איזה חלל בתת

הקרקע, כל מה שמעליו מחכה מחכה מחכה, החלל

מגיע לגודל מסוים, מה שמעליו עומד להיכנע,

כבר נמאס לו, אין לו כוח, ופלאף, בדרך כלל

זה בצורה של בוכנה לתוך חלל. ים המלח עד

עכשיו, מה שראיתי, זה המקום עם ההתפתחות

הכי מהירה בעולם של בולענים. לסבר את

האוזן, לסבר את העין, זה החוף מהאגן

הדרומי עד עין גדי, זה מעין גדי צפונה, כל

מה שאתם רואים פה זה עוד פחות מעודכן,

התקילו אותי לסיור, עוד לא שמתי את האיור

המעודכן, מה שאתם רואים, כל הנקודות

הלבנות פה, אלה הצבירים של הבולענים. נכון

להיום יש 5,500 בולענים. בין מאי 2014 למאי 2015 הצטרפו למערך של כל הבולענים 712 בולענים,

כנראה יותר.

כל זה נעשה על ידי סקירה של ליידר. זה משהו

מלוויין שסוקרים ועושה פיצ'רס מאוד

עדינים של פני השטח וככה אנחנו מסמנים את

הבולענים. זה 712 בולענים.

כמו שדב אמר יפה ונכון, המקום היחידי

שהבולענים ממש מסכנים את הכביש זה פה. מה

שאתם רואים פה זה באמת אימג' של ליידר, שזה

בצורה של לייזר מלוויינים, ופה מה שאתם

רואים זה ההבדל בין מאי 2011 ומאי 2013. הדבר

הזה זה שנתיים.

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

אבל מה רואים, מאיר?

<מאיר אבלסון:>

מה שאתם רואים פה, כל החולים זה שקיעה של

חצי מטר. זה כביש 90. זה כביש 90, זה החוף שם,

הדבר הזה זה ה- campsiteפה, שלגמרי ננטש כבר

מזמן. פה זה כל מה שאתם רואים, האזור עד

הערוץ, פה עובר הערוץ ופה הוא נכנס לתוך

המטעים. האזור הכי צפוני זה קצת דרומה

לכביש שם.

הבולענים, כל הבולענים מתחלקים לשתי

קבוצות, לפי הסביבה שהם שוקעים. יש מישורי

בוץ, מה שראיתם כשנסענו מדרום לחוף מינרל,

יש אזורים כאלה שטוחים שהם של בוץ, שם הם

פחות מסוכנים, אבל באזורים כאלה שאתם

רואים פה, זה חומר של נימפת סחף, של כל

הסחף שמגיע מנחל ערוגות ונחל דוד.

הבולענים פה הם הרבה יותר מסוכנים. המלח

שמומס נמצא פה בעומק של 53 מטר מתחתינו, כך

שיש עמודה מאוד גדולה - - -

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

מה עובי המלח?

<מאיר אבלסון:>

עובי שכבת המלח 20 מטר. כשזה מומס כל השכבה

הזו של הסלעים האלה, של המשקעים האלה שאתם

רואים, מחזיק הרבה מאוד זמן, כי זה גם

עמוק, ואז נוצרים בולענים שהם צרים,

יכולים להיות שני מטר קוטר ו-15 מטר עומק.

<דב ליטבינוף:>

אנחנו נראה כזה תיכף ואנחנו נעשה את זה

בזהירות גדולה מאוד.

<קריאה:>

מה גורם להמסה של המלח?

<מאיר אבלסון:>

ההמסה של המלח זה ההתייבשות של ים המלח.

זאת אומרת ברגע שהמפלס יורד - - -

<דב ליטבינוף:>

אנחנו נראה למעלה בפרזנטציה את השרטוט

הזה.

<מאיר אבלסון:>

ברגע שהמפלס יורד - - - ב-1970 המפלס היה גבוה, זה מפלס מי תהום, פה יש אינטר פייס כזה בין

מים מתוקים שבאים מההרים, מירושלים,

מוזנים באזור שדרת ההר, והמים המתוקים

האלה מגיעים לפה ויש מתחתיהם מי תמלחת

שסמוכים לים המלח. אז כשים המלח היה עם

מפלס גבוה, אתם רואים שמי התמלחת, מי

התהום של התמלחת מכסים את שכבת המלח, המים

האלה רוויים, לא ימיסו את המלח. ברגע שהים

מתייבש, המפלס שלו יורד וגם קו החוף נסוג

מזרחה, אז הנסיעה שלו מזרחה גורמת לזה שגם

מפלס מי התהום יורד, אבל גם האינטר פייס

הזה נודד מזרחה, בגלל שמי התמלחת הולכים

לים המלח ואז מגיעים המים התת רוויים,

המים התת רוויים האלה עולים דרך כל מיני

סדקים לשכבת המלח, עושים חלל - - -

<קריאה:>

תת רוויים זה מתוקים.

<מאיר אבלסון:>

כן, זה אפילו לא לגמרי מתוקים, אפילו מי

ים, מליחות של מי ים. ואז נוצר חלל והשלב

הבא זה קריסה לתוך החלל הזה.

מה שאני רציתי להגיד לכם, שפה גם לכאורה

מאוד קשה לחזות את הבולענים כי ה - - - פה

מעל מלח מחזיקים חזק, אבל יש שיטה, זו שיטה

מדהימה שפותחה על ידי גיאו-פיזיקאים.

בשנות ה-90 פעם ראשונה הציגו אותה זו שיטה

שנקראת אינסר, דב הזכיר תצלום מלוויינים

שמקרין קרינה אלקטרומגנטית של גלים, גם

דומה ללייזר, אבל זה באורך גל של מיקרוגל

והוא קולט את הגל עצמו. הלוויין מגיע עוד

פעם, שולח קרן, יודע בדיוק מה הגובה של

הקרקע ומחזיר. משווים בין שתי הגיחות

האלה ורואים את האופסט של הגלים, איך שהם

עושים התהפכות, לא חשוב, אורכי גל ביניהם,

ואז יכולים לזהות שקיעות עדינות של

מילימטרים.

מה התוצאות? מה האפליקציה פה? זה כביש 90,

אתרי הבולענים, אתם זוכרים שהראיתי לכם?

פה זה הים. הים, בגלל שהוא מתנדנד, אז יש

דבר שנקרא דה קורלציה בין שני הלוויינים -

- -

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

לא חשוב.

<מאיר אבלסון:>

בני הוא הצנזור שלי.

<איתן ברושי (המחנה הציוני):>

לא, הוא מכיר את הקליינטים.

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

לא, אני המאזין הסביר, המאזין מהרחוב.

<מאיר אבלסון:>

פה זה אותם הקלסטרים של הבולענים שאתם

רואים. אתם רואים את הכביש? זה הכביש,

נאדה, לא רואים שום שקיעה, זה בדצמבר 2011,

לא רואים כלום. הולכים קצת יותר מאוחר, זה

2012, ספטמבר, אתם רואים על הכביש? מתחילים

לזהות. אזור החצייה זה פה, הבולענים פה,

עוברים לשם ואז הבולענים בחלקה ההיא של

המטע הנטוש, מתחילים לראות. אתם רואים,

הצבעים מראים את מידת השקיעה. פה רואים

שקיעה די קטנה. ואז מגיעה כמעט - - - פה ממש

שקיעה משמעותית, הכחול. ברגע שרואים כחול

יש לנו פה - - -

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

והכול מתת הקרקע. שום דבר לא רואים על פני

הקרקע.

<מאיר אבלסון:>

כן, על פני השטח מתחילים לראות תופעות

סידוק, החבר'ה של ליאוניד מתחילים לזהות

כל מיני תופעות סטרוקטורה. מה זה הסידוק

פה שאתם רואים? הרי יש שקיעה ואז הכול

נמתח מסביב לשקיעה. ברגע שמשהו מתכופף אז

אתם תראו סידוק מעל הכפיפה. זו כבר שקיעה

משמעותית.

<שאול גולדשטיין:>

אבל למה בתאריך הזה עדיין ממשיכות משאיות

לנסוע על הכביש הזה?

<דב ליטבינוף:>

אני אגיד לך, אתה לוקח מה שנקרא מקדם

סיכון. אתה יודע איפה פחות או יותר הדבר

הזה נמצא, אתה יודע שיש פה הגנה על הכביש,

אז אתה יכול לחזות, בגלל ההגנה, אתה יודע

שזה לא יקרוס. יש יריעה גיאו טכנית ואתה

יודע שזה לא יכול לקרוס בבת אחת ואז אם

אתה רואה את זה בעין, או אתה רואה פיזית את

השקיעה, אז זה כבר מתחיל להיות מדאיג.

כשהדבר הזה קרה באמת זה כבר הדאיג ואז זה

כבר היה חירום וסגרנו ביום אחד.

<שאול גולדשטיין:>

מי מתחיל לטפל בזה? הרי ב-2011-12-13 ראו את זה -

- -

<דב ליטבינוף:>

טוב, זה לסיפור אחר. אתה צודק, אבל על זה

נדבר אחר כך.

<קריאה:>

שאלה, כרגע אנחנו בצד הירדני?

<דב ליטבינוף:>

לא.

<מאיר אבלסון:>

בצד הירדני יש קצת.

<שאול גולדשטיין:>

למה?

<מאיר אבלסון:>

כי ים המלח מגיע שם עד למצוק.

<דב ליטבינוף:>

אני רוצה להגיד לך עוד משהו. דרך אגב,

אנחנו על השבר הסורי אפריקאי והמלח הזה

הוא ממיליוני שנים - - -

<קריאה:>

לא, דים אינפורמציה, נשמה.

<דב ליטבינוף:>

למה? אתה יודע עד איפה הבולענים בצד השני?

אתה יודע? אתה היית שם? אני הייתי. אתה

יודע איפה הם נמצאים? הם נמצאים בחלק

הדרומי ביותר ולא בחלק הזה. גם פה יש

אזורים עם מצוקים שכן התפתחו בהם

בולענים.

<מאיר אבלסון:>

אבל שכבת המלח היא בת 10,000 שנה והבולענים

עצמם התחילו ב-1980.

<דב ליטבינוף:>

נכון, אבל לא אמרתי את זה, אמרתי שיש תזוזה

של הפלטות, שזה שבר.

<קריאה:>

אבל - - - לגבי כאן, למה היא לא תופסת שם?

<מאיר אבלסון:>

בים המלח כל העניין זה השקעה של שכבת

המלח, שהיא המקור של הבולענים. שם המבנה

הוא כזה שים המלח מגיע כמעט עד המצוק, זאת

אומרת שכבת המלח שם לא נחשפת כמו בצד הזה,

יש מרחק גדול בין ים המלח למצוק. צורת

האגן היא כזו שהמים נקווים יותר לכיוון

ההוא.

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

רק על המשמעויות הנוספות. שואלים לפעמים,

אז למה אנחנו צריכים לשלם לחוקרים במכוני

מחקר ממשלתיים, יש לנו מספיק אוכלי חינם

באוניברסיטאות שמבלבלים את המוח ויוצאים

לשבתון ומשחיתים את כספי הציבור. המכון

הגיאולוגי הוא מכון מחקר ממשלתי וזו

דוגמה מעולה לחשיבות של מכון מחקר ממשלתי

שהוא מוכוון לצרכי הכלכלה והמשק על פי

הגדרות הממשלה. הצעצוע היפה הזה של

החיזוי הוא פרי עבודת מחקר כללית לגבי

הבולענים משנת 2000, זה 15 שנה, דוקטורט שלקח

ארבע שנים, של רן, ואחר כך פיתוח נוסף של

הכלים שהוא העמיד לרשותנו.

דיברתי קודם על הצורך להמשיך ולתקצב את

המחקרים האלה של הבולענים באופן רב שנתי,

אנחנו מדברים עכשיו על תכנית החומש הבאה,

אני חושב שהחברים במכון באמת, עד שהבינו

את התופעה, עד שהבנו את התופעה, לקח גם כן

כמה שנים, היות שאנחנו מבינים אותה אנחנו

יכולים לחזות את ההתפתחות. בלי ההבנה אין

תחזית. יש כמובן מכוני מחקר חשובים

ממשלתיים אחרים, כגון המכון המחקר החקלאי

הידוע כוולקני. אני חושב שאלה גומחות לא

ידועות ומאוד מאוד חשובות בשירות

הציבורי.

<דב ליטבינוף:>

חברים, עכשיו בזהירות בזהירות אנחנו

ניכנס לראות את אחד הבולענים היותר

מיוחדים ויותר עמוקים. אתה אמרת שאתה לא

מכיר את העומק הזה.

<קריאה:>

65 מטר, עוד לא נתקלתי.

<דב ליטבינוף:>

אז אולי אני מגזים, אני בדרך כלל מגזים.

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

29 מטר ראינו.

<דב ליטבינוף:>

אז אולי את זה אתה לא מכיר ואני מחדש לך

משהו. ממעמקים קראתיך.

(המשך הסיור)

<דב ליטבינוף:>

מספר מילים בנקודה הזאת. ראינו את מינרל,

איך מינרל ננטש ומינרל מקום פרנסה לקיבוץ

מצפה שלם. אנחנו רואים עוד אזור שלאט לאט

נאכל. אנחנו ראינו את כפר הנופש שהיינו בו

לפני רגע, עם הבולען הגדול, המרשים הזה.

הוא ננטש. כפר הנופש שננטש ב-1998, אבל אנחנו

המשכנו לקיים כאן חיים והקיבוץ התפרנס,

גם מתחנת הדלק שאנחנו רואים. דרך אגב, מי

שיש לו רכבים, עכשיו המחיר מוזל, יכול

לתדלק. אז גם תחנת הדלק שננטשה וגם המסעדה

וחנות. אנחנו לא לוקחים אתכם לראות את

החוף שהושקעו בו 4.5 מיליון שקל וביום

שהיינו אמורים לפתוח סגרנו את הכביש.

סגרנו את הכביש, מת החוף, 4.5 מיליון שקל

שהלכו לים.

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

לא, לבולען.

<קריאה:>

שנבלעו באדמה.

<דב ליטבינוף:>

אני לא לוקח אתכם לגשר. גם הגשר כבר התחיל

להיות בבעיה ונפתח ואנחנו רואים את כל

התנועה שהוסטה פנימה לתוך השמורה.

<קריאה:>

כמה זמן הגשר תפקד מהרגע שסיימו לבנות

אותו?

<דב ליטבינוף:>

מ-2009, הושקעו בו 60 מיליון שקל.

<היו"ר דוד אמסלם:>

חשוב לי שתעלה את הנושא הזה, איך הושקעו 60

מיליון שקל בלי בדיקה, כשידעו שזה אזור

מסוכן, לבדוק - - -

<דב ליטבינוף:>

לא הייתה שום ברירה, ב-2001 הגשר פשוט קרס.

<היו"ר דוד אמסלם:>

אני חושב שמדינת ישראל לא אמורה להשקיע 60

מיליון שקל בגשר לשלוש שנים. תעלה את זה,

כדי שנבדוק את זה. יכול להיות שנשלח את זה

למבקר המדינה, שיבדוק למה.

<דב ליטבינוף:>

באמת הושקעו כאן 60 מיליון שקל והגשר הזה

שימש את התנועה, את כביש 90, מ-2009 עד 2015,

בינואר 2015 נסגר הכביש.

אז אתם רואים מעט עין גדי, אחז מהאזורים

הכי יפים במדינת ישראל. תראו כמה הדבר הזה

עצוב. המטעים האלה, המטע הזה, אנחנו לא

יודעים מה עתידו, כמו ששמעת מהמכון

הגיאולוגי, רצועת הבולענים הולכת בדיוק

בכיוון הזה ואנחנו רואים גם כאן בולענים.

הנה אנחנו רואים שפן סלע רץ, הם לפחות

יכולים להסתובב פה בלי שיקרה להם שום דבר.

<אריה שחל:>

אבל חלק נטוש שם, דב.

<דב ליטבינוף:>

אתם רואים שם כמה תמרים יבשים, זה נטוש,

אבל מכיוון שאנחנו לא יודעים לאן זה הולך

בדיוק צפוי שגם התמרים האלה יילכו.

<קריאה:>

יודעים בדיוק.

<דב ליטבינוף:>

דרך אגב, הכביש, איפה שהוא עובר היום, אני

אמרתי את זה באוטובוס, גם בכביש הזה אין

ודאות מכיוון שלא נעשו קידוחים לפני כדי

לדעת אם יש שכבות מלח בתת הקרקע, כדי לדעת

אם יש שם פוטנציאל של היפערות בולענים,

עוד לא עשו את הבדיקות המקיפות ולכן

הכביש הזה הוא כביש זמני ואנחנו לא

יודעים מה מצבו. עכשיו יש צוות שעובד על

פתרון הקבע. גם כאן, אני כמובן הייתי מבקש

שהדבר הזה יואץ ויילך יותר מהר ממה שבדרך

כלל הולך. אנחנו היום ביום רגוע, אבל יש פה

תנועה בחגים, זה משהו באמת בלתי הגיוני.

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

דב, אני מבקש שוב להדגיש מזווית אחרת את

חשיבות המחקר. ראינו תופעות מבהילות

וייתכן לעתים, בגלל מקדמי ביטחון

שהרשויות רוצות לקחת ואנשים באופן טבעי

רוצים לקחת, יכולים להמליץ אולי שלא

לצורך על נטישה של אזור יותר רחב. היכולת

המחקרית היום היא כזאת שהיא מאפשרת בכל

זאת לדקדק ולדייק. מה שאנחנו רואים

לפנינו שם, אתם רואים, אותם 20-30 עצי דקל

יבשים, מצד ימין עדיין שום דבר, מצד שמאל

עדיין שום דבר, וכמו שאמר מאיר, אנחנו

היום יכולים לדעת במידה רבה של ביטחון מה

הוא האזור המועד לפורענות לפחות בשנים

הקרובות. נניח, אם אפשר להוציא תנובה וכסף

מאזור, בצורה זו או אחרת, שהוא אולי יינטש

בעוד 10-12 שנים, אבל בינתיים אפשר להביא

פרנסה לאנשים. אז גם זו היכולת המחקרית

שמתבטאת לא רק בחיי אדם אלא גם במובן

הכלכלי.

<דב ליטבינוף:>

דברי חוכמה.

<שאול גולדשטיין:>

אם כבר הגענו עד לכאן, אז מדברים קודם כל

על הבעיות, אבל האנשים שהגיעו לכאן וגם

התיירים מגיעים מסיבות מסוימות. יצא פה

ג'ודי, מנהל שמורת עין גדי, הוא עובד

בשמורה הרבה שנים אז אם אטעה במשהו הוא

יתקן אותי, אבל עקרונית יש לנו כאן שלושה

נחלים ראשיים, נחל דוד, נחל עין גדי, נחל

ערוגות. יש פה אתרי עתיקות, אם תסתכלו

בפנים, יש מצעד ערוגות על הגבעות הנמוכות

מעל הדקלים. תלכו יותר ימינה, תראו שטח

כאילו נטוע, כאילו מטע כזה בהרים, זו חלקת

ניסיון שכבר 20 שנה אוניברסיטת תל אביב

עובדת כאן ומנסה להראות איך מחזירים

מינים מקומיים למקום, לבדוק את ההשפעה

שלהם על בעלי החיים בסביבה. זה אחד

המחקרים הארוכים ביותר בעולם שדוגמים

אותו כל שנה במשך כבר יותר מ-20 שנה.

<דב ליטבינוף:>

אתם יודעים למה זה מחקר ארוך? מכיוון

שאוכלוסיית היעלים גדלה ואז היעלים

אוכלים את המחקר ואז זה לא צומח, ואז

הירוקים אומרים שזה בגלל שאין מים. אבל

כמות היעלים גדלה והכפילה את עצמה, אז איך

היעלים מכפילים את עצמם אם אין מים?

<שאול גולדשטיין:>

יש מה שקרה פה למשל בזמן העבודות, היעלים

בחורף עולים להרים, אבל באביב ובקיץ הם

יורדים לפה. אתה עובר את הכביש והולך יותר

מערבה ויותר מערבה, למעשה אתה מצמצם את

אזור המחיה שלהם וכמות המקום שהם יכולים

לחיות ממנו הולך וקטן.

<איתן ברושי (המחנה הציוני):>

ומה עושים, שאול? הוא הופך להיות ירוק,

אנחנו אומרים מה שרואים מכאן לא רואים

משם.

<שאול גולדשטיין:>

מה שנקרא, אני מייצג את הקו הירוק.

<היו"ר דוד אמסלם:>

אני רק אומר, במדרג קודם כל נדאג לאנשים,

אחרי זה ליעלים.

<שאול גולדשטיין:>

אז בואו נדבר על אנשים שנייה. אני אומר את

זה כאן, דבר שיעורר מהומה ומעורר מהומות,

יש לנו הסכם הבנות עם עין גדי על המים,

חלוקת מים בין הטבע לבין התושבים. אנחנו

עומדים מול הביקורת הציבורית היום ולא

מפסיקים להם את המים. לפי האמנה אנחנו

צריכים לקבל הרבה יותר מים ואנחנו עושים

את זה בהדרגתיות, עושים את זה שלב אחרי

שלב.

<היו"ר דוד אמסלם:>

מאיפה המים?

<דב ליטבינוף:>

אני אסביר. קודם כל עין גדי הוא ספק - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

בשביל המפעל?

<דב ליטבינוף:>

לא, של המפעל, קודם כל בשביל לחיות. קודם

כל קיבוץ עין גדי הוא ספק המים של עצמו,

אנחנו לא מקבלים עדיין מים ממקורות, שזה

לכשעצמו תקלה. צריך להגיע, כולנו מסכימים

שאנחנו צריכים להיות מחוברים. אנחנו השנה

חוגגים 60 שנה, עוד לא התחברנו. אנחנו

מקבלים מים מקידוחים שהקיבוץ עשה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

הקיבוץ עצמו עושה את הקידוחים?

<דב ליטבינוף:>

כן. פעם היו תופסים את המים במעלה הנחל, גם

פה וגם שם ובהסכמות ובהבנות ובאמנה שנחתם

עם רשות הטבע והגנים הורידו את התפיסה של

המים למטה, שגם הטבע יקבל את כל המים שהוא

צריך ודקה לפני שזה יורד לים המלח, בסוף

הקיבוץ יתפוס את המים. אז כולם נהנו

מהסיפור הזה. מה ששאול הדגיש, שבאמנה יש

כמות של מים שאנחנו צריכים להזרים חזרה

לטבע, אממה? שחסר מים. אנחנו לא נחזיר לטבע

והקיבוץ יתייבש. אז יש פה פער בלוחות

הזמנים שאנחנו מקווים שהוא ייסגר.

<היו"ר דוד אמסלם:>

כמה קוב אתם שואבים? מה הצריכה?

<אריה שחל:>

קיבוץ עין גדי, מכסת המים שלו היא 5.1

מיליון קוב מים, מתוך זה הוא מקבל היום

בערך 700,000, זה מה שהוא צורך.

<היו"ר דוד אמסלם:>

700,000 קוב אתם צורכים בשנה?

<אריה שחל:>

כן, 700,000 קוב לכל מה שהיה חקלאות, את

החקלאות הזאת אתם רואים פה, כשזה חי,

עכשיו בטח צורכים פחות, וליישוב עצמו

ולמתקנים ביישוב, יש בית מלון.

<קריאה:>

דודי, פר תושב זה המון.

<דב ליטבינוף:>

אבל אתה לא מסתכל על זה פר תושב, כי יש פה

תיירים שמגיעים לפה. זה כמו שתגיד פר

תושב, במועצה אזורית תמר יש לה הכי הרבה,

אבל יש פה 2 מיליון תיירים.

<אריה שחל:>

זאת התצרוכת היום. כל הסידורים שדב דיבר

עליהם, של ביטול התפיסות בתוך הנחל

ותפיסת המים למטה, לפי המדידות שלנו

הגדילו את ההזרמה לטבע בערך ב-40%.

<היו"ר דוד אמסלם:>

לא הבנתי, אתם שואבים את המים מהקרקע או

שזה נגר?

<דב ליטבינוף:>

מהנחל.

<אריה שחל:>

יש לנו שלושה מקורות מים. נחל דוד, האופי

של התפיסה נשאר אותו דבר, אנחנו לא קודחים

ולא שואבים מלמטה, תופסים את המים מעל פני

השטח, אבל בנקודה שהיא בערך 400 מטר מזרחית

לנקודה הקודמת. אז הטבע הרוויח זרימה

מלאה של 400 מטר. כל זה נחלק בין הטבע

לבינינו. המקור השני זה נחל ערוגות, שם

אנחנו נותנים למים לחלחל ובנינו נקז

ומהנקז הזה זה מגיע לנקודת שאיבה. הייתי

צריך להגיד, בנחל דוד לא קרה כלום, אותה

כמות מים. בנחל ערוגות אנחנו תופסים שליש

מהמים שתפסנו קודם כי זה לא הצליח הנדסית,

המים מתפזרים בערוצים תת קרקעיים וכו'.

מנחל ערוגות אנחנו צריכים להזרים לאזור

שמעל עין גדי מים חליפיים למים שאנחנו

לוקחים מעין גדי. זה הפער שדב דיבר עליו,

שאנחנו עוד לא יכולים לעשות את זה היום

ואנחנו מתארגנים לעשות את זה. בסוף זה

יתבצע, אבל לא - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

היטל הפקה אתם משלמים או ככה?

<אריה שחל:>

היטל הפקה שילמנו מלא. היישוב היחיד

שנדרש לשלם היטל הפקה על מים שנתפסים

במורד, היישוב היחיד. עכשיו רשות המים

הבינו את העניין הזה גם כן, אז הם אמרו,

בואו נקפיא את זה עד שנבחן את הדברים, רק

שנה הם הקפיאו את זה, אבל שילמנו מיליונים

היטל הפקה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

למפעל המים מאיפה מגיעים המים?

<קריאה:>

מהמעין למעלה.

<אריה שחל:>

אני אשלים. מפעל המים, מכסת המים שהוא

קיבל הופחתה מהמכסה של הקיבוץ, אמרנו

במקום לחקלאות נעביר למפעל המים. אז ברגע

שסגרנו את העניין הפורמלי, יש פחות מים,

יותר מים וכו', והוא מקבל ממעין עין גדי.

חלק מהמים שהוא מקבל מעין גדי אנחנו

מחזירים ואנחנו - - -

<דב ליטבינוף:>

כל זה חשוב, אבל אם נחובר כמה שיותר מהר

לרשת הארצית - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

לא הבנתי, הסיפור שלך מצוין.

<דב ליטבינוף:>

לא מצוין, ממש לא. אם נחובר לרשת הארצית - -

-

<היו"ר דוד אמסלם:>

אז תשלם - - -

<דב ליטבינוף:>

בסדר, אבל אפשר יהיה לעמוד בהסכמים ואפשר

יהיה לעשות את הכול ואנחנו נוכל לקבל מים

וגם להמשיך לפתח כי אנחנו לא יכולים

להוסיף עוד תושבים ליישוב אם אין לנו מים.

<היו"ר דוד אמסלם:>

והנקודות הבאות, מה קורה איתם ב - - -

<דב ליטבינוף:>

גם בנאות הכיכר ובעין תמר ועכשיו ב-2016 זו

פעם ראשונה שמקורות הולכים לחבר את נאות

הכיכר, עין תמר וחלק יישובים בערבה

הצפונית.

<היו"ר דוד אמסלם:>

בתי המלון מאיפה?

<דב ליטבינוף:>

בתי המלון גם מקידוחים שיש, אבל גם יש לנו

מתפיל והם מתפילים את אותם מי תהום,

מתפילים מים מליחים ונותנים לבתי המלון.

עכשיו אנחנו נחובר לרשת הארצית.

<שאול גולדשטיין:>

רק לסכם את הנקודה הזאת, מה שאמרנו כאן,

דיברנו על נזקים של ים המלח, תיארנו את זה,

הפחתת הזרימות מירדן, לבנון, סוריה,

ישראל, כולם ביחד.

<היו"ר דוד אמסלם:>

בטל בשישים, עזוב. עוד 300,000 קוב בשנה, זה מה שיציל את ים המלח?

<שאול גולדשטיין:>

לא, ברור שזה בטל, לא דיברתי על זה. רק אני

אומר שאדם עשה נזק לטבע ועכשיו הטבע

מחזיר לו. מצד שני אנחנו הפחתנו את המים

לטבע עם השנים, הברירה שעשינו עם עין גדי,

בהסכמה מלאה, היית בעצם בואו נחזיר את

המים חזרה גם לטבע, לא את הכול, רק חלק, כדי

לא ליצור נזק בלתי הפיך. זו האמנה שעבדה

מצוין.

<היו"ר דוד אמסלם:>

כשאתה מתכוון לטבע, מה הכוונה? לאן אתה

מחזיר? הרי בסופו של דבר הזרימה תמיד

מגיעה אליהם.

<שאול גולדשטיין:>

לא, אבל יש כאן בלי חיים שצריכים לשתות

אותם. כשאין מים הם לא יכולים לשתות.

<היו"ר דוד אמסלם:>

כן, אין בעיה, אז מה אתם עושים? מה, יש להם

אגני מים?

<שאול גולדשטיין:>

עשינו שני דברים, האחד, הורדנו את האחיזה,

קוראים לזה איחוז, הורדנו אותו מלמטה

למעלה. פינינו טווח של נחל, אל"ף, למטיילים

הרבים, הוא דיבר על חצי מיליון, זה אמצעי

תעסוקה, דיברתם על אמצעי תעסוקה, מה האדם

מרוויח מכך, ודבר שני, ב-400 מטר האלה נוצרה

חזרה של הטבע. הטבע, זה לא רק מה שרואים

בעין, היעלים, הטבע זה גם הדגים - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

אתם קיבלתם את הנקודה של האגירה.

<שאול גולדשטיין:>

בדיוק. אנחנו צריכים פה את העזרה של

המדינה, להביא קו מים מסודר למקום הזה,

שיפסיקו להתבסס על הטבע. זה אנחנו מבקשים,

דבר אחד.

<היו"ר דוד אמסלם:>

דרך אגב, אם יש אופק אין בעיה.

<דב ליטבינוף:>

יש אופק, רק צריך לזרז את האופק.

<שאול גולדשטיין:>

יש אופק, רשות המים אומרת תוך שנתיים זה

מוכן.

<היו"ר דוד אמסלם:>

נזמין גם את מקורות. אתה תרשום לי את כל

הבעיות ואנחנו נזמין את כל הגורמים, כולל

מקורות, כדי שייתנו לנו - - -

<שאול גולדשטיין:>

כולל קידוח צרויה, תכניס גם. קידוח צרויה

זה בינתיים, זה שלב ביניים, אנחנו רוצים

לעזור להם והמדינה, צריך לתת פה קידוח, אז

מקורות אומרים 'לא, תעשו את זה אתם'. אז

אנחנו, רשות הטבע והגנים, איתם הולכים

לממן קידוח מים, נשמע כדבר הזה?

<דב ליטבינוף:>

קידוח נוסף.

(בישיבה)

<היו"ר דוד אמסלם:>

-

"

$

h

l

‚

„

†

ˆ

Ö

Ú

ê

ì

î

ð

^

b

r

t

v

x

À

Ä

Ú

Ü

Þ

à

kd

kd;

kd®

kd

kdz

kdí

Þ

.

0

Þ

à

,

.

f

h

|

~

œ

ž

È

Ê

摧殔˜ᘀ0

b

d

~

€

˜

š

Ê

Ì

nH

o(tH

nH

tH

nH

tH

nH

o(tH

nH

tH

nH

tH

摧㷝È᐀כם יותר בנושאים שאתם רוצים להעלות

בוועדה על מנת להזמין את אנשי המקצוע

ובדיון הבא נסכם את האירוע. לכן, כמו

שאמרתי, מבחינתי הסיור הזה היה יותר

התרשמות, וכפי שאמרת, דב, לפעמים טוב מראה

עיניים ממשמע אוזניים. כשאתה רואה לפעמים

את התמונה אתה מבין לבד, לא צריך לדבר

יותר מדי. לכן התעקשתי שכמעט כל משרדי

הממשלה יהיו כאן על מנת שלא נצטרך להסביר

להם למה צריך ומה צריך.

ברשותכם, אני רוצה להעביר אליך, דב, את

רשות הדיבור ולראשי המועצה האחרים

שנמצאים פה והפונקציות המקצועיות, על מנת

שאתם תפיצו בפנינו את הנושאים שאתם רוצים

שאנחנו כוועדה בסופו של דבר נדון בהם

ונמשיך.

אני לא בא לטפל בסוגיית הבולענים, זה לא

הסיפור שלנו פה. שמענו את ההסברים על

הבולענים, באמת מרתקים, אבל זה מבחינתי

יותר העשיר את הידע האישי שלי, אבל לא

בשביל זה באתי, אנחנו רוצים יותר להתעסק

בתושבים. זה אותי מעניין כרגע, התשתיות

והתושבים, כפוף לזה שיש כמובן תופעה של

בולענים שאני כרגע לא בא לחקור את שורשיה

ולהסביר איך בעצם פותרים את הבעיה שלה, זה

כבר סיפור אחר לגמרי שלא במגרש שלי.

אז אני אעביר אליך את רשות הדיבור, דב, רק

לפני שאני מעביר אני רוצה לתת אינפורמציה

קלה. שר התשתיות דיבר איתי לפני מספר

ימים, הוא יביא להחלטת הממשלה - - - מה שקרה

פה בעקבות הדיון הקודם, הסתבר שיש 120-150

מיליון שקל שממשלת ישראל קיבלה החלטה

לטפל בסוגיית הבולענים.

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

היו, לא יודע אם יש.

<היו"ר דוד אמסלם:>

היו, חלקם התאדו על ציר הזמן. דרך אגב, זה

כבר לא מעניין אותי אותו תקציב, בגלל

שאנחנו לא באים לטפל בבולענים. הבנתי שאי

אפשר לטפל בבולענים אז בואו נשים אותם

בצד.

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

זו בעיה של מחקר.

<היו"ר דוד אמסלם:>

אמרתי. חבר הכנסת בגין כל הזמן מדגיש את

המחקר, זה חשוב מאוד, אבל זה כרגע לא

הסיפור שלי פה. שר התשתיות פנה אליי, הוא

מתכוון להביא להחלטת ממשלה, להעביר את

הנושא כנושא למשרד אחר ולא אליו, אבל זה

מה שנקרא כדרורים, אני מקבל את זה, אבל אני

גם לא בא מבחינת הכדרורים, זה פחות חשוב

לי איפה הוא יישב, חשובה לי יותר התוצאה.

כמו שאמרתי, זה התושבים, היישובים

והתשתיות שלהם בפרנסה.

לפני שאני אעביר אליך, דב, אני אעביר את

רשות הדיבור לחברי הכנסת ברושי ובני

ואחרי זה נעביר את זה, בעיקר לשמוע אתכם.

<איתן ברושי (המחנה הציוני):>

שלום לכולם. קודם כל תודה על האירוח. אני

רוצה רק לומר תודה לדודי, יושב ראש

הוועדה, כמובן לבני בגין ולחברים שאינם

פה איתנו, אבל שהיוזמה שעלתה בכנסת מאז

בחירתה של הכנסת האחרונה נלקחה ברצינות

על ידי הוועדה והעומד בראשה, דודי, מזה

נולד גם הביקור. אני חושב שזו הזדמנות

לבוא ולומר גם לחברים ביישובי האזור, וזה

מצפה שלם ועין גדי, שהמטרה צריכה להיות

איזה שהוא הסדר קבע, לא עוד משהו חד שנתי

או תקופתי, אלא ניסיון לומר מה היא התכנית

הנדרשת בעקבות המציאות שחלקה נמשך זמן

רב. בני בגין, שהוא ודאי המומחה בשולחן

הזה, אומר שבצדק דודי אימץ את הגישה של

טיפול באנשים.

מה היא התכנית הנדרשת למצפה שלם ועין גדי?

שני מקומות שאנשים הגיעו לכאן כשליחים

בתקופות שונות, במציאות שונה, אבל ודאי

במציאות של היום לא ניתן להמשיך את השהות

כאן, את השליחות כאן בלי התערבות ממשלתית

בהיקף גדול, משמעותי ולאורך זמן. אני קורא

גם לנציגי המשרדים השונים שהתעסקו כאן

באנשים שבאו לומר את דברם, גם לדבר בכנות,

גם בפתיחות, אבל בעיקר לקחת התחייבות וזה

שנצא מפה עם רעיונות מרכזיים ושבוועדה,

שדודי יכנס ועומד בראשה, תסוכם תכנית

פעולה ובמידת הצורך היא גם תגיע לממשלה

ונחזור ונראה באזור הזה מקום שאפשר לחיות

בו בכבוד, לא רק אלה של היום, גם הדורות

הבאים.

אז אני מקווה שלדיון הזה תהיה תרומה

חשובה, ויחד עם זה, כפי שברור, לא נוכל

לקבל פה החלטות, אבל נצא מפה עם יכולת

להעביר את התחושות למי שאיננו פה ולהוביל

החלטה שתסדיר את הנושא ברמה של ודאות,

סבירות ושיש איתה אופק ועתיד יותר טוב.

תודה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה לחבר הכנסת ברושי. אני אעביר את רשות

הדיבור לחבר הכנסת בני בגין, בבקשה.

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

תודה, אדוני היושב ראש. בעקבות הדיון

בוועדה צצה פרשנות מסוימת, לא נכונה, של

דבריי בוועדה על הצורך להבין ולהפנים

שאתרי בולענים, כפי שראינו היום בציור,

אינם ניתנים למעשה למאכל אדם ואותם אין

אלא לנטוש ככל שהם מוגדרים. כתוצאה מאי

ההבנה הזאת אנשים חשבו שאני מדבר על

נטישת היישובים באזור ים המלח, שחלקו

מוכה בולענים. אני הגעתי הנה לפני כחודש,

חמישה שבועות, לשיחה עם החברים, היו באולם

הזה בעיקר הוותיקים, למעשה המייסדים, ומה

שאנחנו רואים היום, עם הירק שבוהק

בעינינו, הוא פרי העבודה והחזון והמסירות

וההתמדה של קבוצה קטנה של אנשים שהגיעו

הנה כשלא היה כביש, לא רק צפונה לירושלים,

אלא גם דרומה. יש לעתים נטייה, אולי

לאנשים קצת יותר צעירים ממנו, לקבל את זאת

כמובן מאליו. הקשיים שהיו מנת חלקם, רובם

אולי אינם עוד, ומגיעים קשיים חדשים

שהזמן גרמם, אבל יש חשיבות רבה, לא רק

היסטורית, לנקודות האלה, להמשכיות כאן

ולכן, כפי שאומר היושב ראש, אנחנו צריכים

לדאוג לכך שיהיו מקורות פרנסה הולמים

ואנחנו צריכים לדבר על תכנית קבע, תכנית

רב שנתית שתאפשר את זאת, תעודד גם את

היזמות המקומית.

המקומיים יודעים יותר טוב מאחרים מה דרוש

ומה הן המגבלות, אבל היות שתופעת

הבולענים היא תופעת קבע שלא עומדת להירפא

בעשורים הבאים אז השפעתה ארוכת הטווח

באותה מידה שהיא משפיעה על חיי התושבים

כאן צריכה גם היא להילקח בחשבון כשעורכים

את התכניות הכלכליות. תודה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה רבה. דב, אני הייתי רק מבקש את

ההתייחסות שלכם, ככה בקצרה, גם לשתי

סוגיות שאותי מעניינות, כדי להוביל את

הדיון הבא. אחת זה מה החלטות הממשלה

לדורותיהן וגם מה התקציבים שאושרו

לדורותיהם. זה מעניין אותי כפתיח או

כנקודת מוצא שלי לדיון הבא, כדי לראות

איזה החלטות לא מומשו עד היום ולמה.

בבקשה.

<דב ליטבינוף:>

נתחיל בתודות. אז באמת ככה, אני 12 שנה ראש

מועצה אז גלגלתי לעצמי את הביקורים הרבים

שהיו כאן לאורך התקופה הזאת, אם זה ראשי

ממשלה, נשיא ארצות הברית וכן הלאה וכן

הלאה, אני חושב שהביקור הזה והיקפו, מלבד

הביקור של ראש הממשלה שהיה גם בהיקף גדול

מאוד, עם משרדים רבים, בשנת 2012, כשהתקבלה

ההחלטה על קציר המלח, עוד סוגיה שונה

באזור ים המלח, אבל ראש הממשלה הגיע כדי

לראות גם הוא במו עיניו מקרוב, ואז התקבלה

החלטת ממשלה על קציר המלח. בנוסף להחלטה

הזאת של קציר המלח הוחלט להשקיע באזור

בהתחדשות ובפיתוח תיירותי ובהגנה על

האזורים של בתי המלון, כ-850 מיליון שקל,

שזו השקעה, לדעתי, חסרת תקדים במדינת

ישראל באיזה שהוא מקום בהיבטים

תיירותיים. אני לא זוכר השקעה כזאת.

בטבריה השקיעו 180 מיליון שקל. אני חושב

שזה בהחלט ראוי לציון והדבר הזה היום

קורם עור וגידים מול העיניים שלנו בעזרתה

של חל"י, החברה הממשלתית להגנת ים המלח

במשרד התיירות, שיתוף פעולה מדהים שיש

בינינו והדבר הזה קורם עור וגידים.

אנחנו הכנו כאן איזה שהיא מצגת, על חלקים

ממנה אני אעבור מהר כי ראינו את זה בשטח

והבחור מהמכון הגיאולוגי הראה לנו כמה

דברים יפים אז אני אעבור על זה. אבל בסוף

המצגת יש גם בדיוק איזה דברים אנחנו

מצפים, מה אנחנו מבקשים. כמו שאמרתי קודם,

בהיבט האופרטיבי אני חושב שהביקור הזה

הוא חסר תקדים וחשוב מאוד ואני מודה

לחברי איתן ברושי על העלאת הנושא ולחבר

הכנסת בני בגין ולכל הוועדה ולך, דודי,

איך אומרים? מניהול הוועדה או מהישיבה

בוועדה והאופן שאתה לקחת את העניין

לידיים, היה לי ברור, ואמרתי לך את זה קודם

בפרטיות, אבל אני אומר את זה בפומבי, היה

לי ברור שיש כאן מישהו שלוקח את העניין

הזה והולך ומוביל את זה וזה לא עוד איזה

שהוא ביקור, או עוד אירוע שנרשום

בפרוטוקול ונשכח ממנו. אז באמת תודה רבה

לך.

(מצגת). ים המלח, צילום לווין. אנחנו

נמצאים היום כבר במינוס 429. כשאני הגעתי

לקיבוץ, בנת 88', אנחנו היינו לדעתי במינוס

400 או 401. תראו כמה כבר הדבר הזה, איך הים

מתייבש.

אנחנו מוכרים בעולם את ים המלח כספא

הטבעי הגדול בעולם. ספ"א זה גם ראשי תיבות

בלטינית של סלוטה פר אקווה. זה מקום

בבלגיה, אבל סלוטה פר אקווה בלטינית זה

בריאות באמצעות מים ולנו יש את המים

הטובים ביותר בעולם, אבל לצערי הם

מתייבשים. יש לנו את ארבעת האלמנטים

הטבעיים האלה, אדמה, מים, אוויר, כמו

שאמרתי לכם, חמצן וברום באוויר, וכמובן

השמש הבריאה, מינוס 400 מתחת לפני הים וגם

שכבת האוזון שלא נפגעה באזור הזה גורמים

להגנה נוספת כך שהקרניים מגיעות מוחלשות

יותר לעור.

קצת היסטוריה. אנחנו רואים את יגאל ידין.

ליטל פה, אז הנה אבא. קצת מורשת והיסטוריה

באזור. טבע, סביבה, נמצאים איתנו רשות

הטבע והגנים, זה גב החלון מעל נחל דוד וזה

זאב, כשהיה קטן, עכשיו הוא גדל קצת. זה

האזור שלנו, אנחנו יכולים לראות מלמעלה

איפה אנחנו נמצאים. מועצה אזורית מגילות,

מועצה אזורית תמר, שתי המועצות שחולשות

על כל אזור ים המלח. בצד המזרחי ממלכת

ירדן והרשות הפלסטינאית.

אנחנו ראינו את הדברים האלה בעיניים.

אנחנו נראה מה היה לפני ומה אחרי. ב-1939

והיום איך הדבר הזה נראה, איך המזח היה

ואיך המזח היום. מפלס המים היום מינוס 429

ואיך הוא היה, קצת קשה לראות את השנים, אבל

מצד ימין זה 2011, באמצע 1989 ו-1972 משמאל.

בשנות ה-70 התחילה הירידה המשמעותית ביותר

עם סכר דגניה ואחר כך כשסכרו את ירמוך

ופחות ופחות מים זרמו. אם זרמו בירדן

הדרומי כמיליארד קוב מים לאזור אז היום

זורמים כ-100 מיליון בסך הכול, בעיקר ביוב,

קצת מהקדרון, קצת מנחלים נוספים. נחל

הארנון, בצד השני, בצד הירדני, גם הם סכרו

אותו ומשתמשים במים, אז ככה שפחות ופחות

מים זורמים ועדיין ים המלח ממשיך להתאדות

כי האקלים לא השתנה.

זה ראינו. המכון הגיאולוגי. זו הדמיה קצת

אחרת, אנחנו רואים את שכבות המלח ואת מי

התהום שמגיעים היום כתוצאה מירידת המפלס

שממיסים את שכבת המלח שנמצאת בתת הקרקע

וככה השכבה העליונה לא מסוגלת לשאת את

המשקל וקורסת ונוצר הבולען. שמענו כמה

בולענים יש היום, ראינו את אחד הבולענים

המרשימים היום. לא הרבה מגיעים למקום הזה

לראות אותו, זה גם מה שתואר בגרף קודם.

פה אנחנו רואים גרף של התפתחות בולענים

באתרים שונים. מה שמצוין למטה, כל העמודות

האלה אלה אתרים שונים באזור והצבעים זה

השנים והתפתחות של הבולענים באותו אתר.

אז אנחנו רואים, גם ד"ר מאיר אבלסון,

מהמכון הגיאולוגי, רבנו, ציין שרק השנה 700

ומשהו בולענים נפערו.

מלבד המחקר, שחבר הכנסת בני בגין דיבר, יש

חשיבות גם לתקצב את הניטור. הניטור זה

לעקוב, זה חלק מהעניין, זה לבדוק את כל

האתרים, את כל המקומות, לדעת, כיוון

שאנחנו חיים בסביבה בלתי יציבה אז אנחנו

צריכים לדעת איפה אנחנו נמצאים, לאיזה

מקום אפשר להגיע, איפה אפשר לטייל, איפה

אי אפשר לטייל והניטור הוא חלק חשוב

מהחיים שלנו כאן באזור.

קריסת תשתיות. אנחנו ראינו. דרך אגב, דודי,

זה הגשר שהיינו עליו, אבל זה הגשר שהיה

ב-2001 ואז בנו את הגשר ב-2009, זה הגשר שקרס

ב-2001 כתוצאה משיטפון, כתוצאה מהתחתרות של

הנחלים אחורה ואז המים שטפו את היסודות

של הגשר והגשר קרס. זה המבנה שאמרתי לכם

שהמפתחות עוד נמצאים בפנים, שראינו אותו.

פה אנחנו רואים כל מיני מקרים שקרו פה

באזור. זה ים המלח, 1967, ועוד לחיצה, תראו מה

קרה עד 2014, את ההתייבשות של הים. זה ב-90'

ומשהו וזה החוף ב-2014. מצד שמאל זה הגשר,

אנחנו יכולים לראות את עוצמת המים ואיך

הטבע משתולל. כשיש גשם חזק בירושלים

ובדרום הר חברון אז כל המים מגיעים בסופו

של דבר לים המלח. יש פה עוצמות זרימה שהן

רציניות מאוד. זה צילום של קריסת הגשר, זה

הצד המערבי, זה כבר הצד המזרחי, איך הוא

נאכל כתוצאה מההתחתרות של הנחלים ואז הופ

קורס פנימה כל הגשר ואז באים ובונים גשר

חדש שהספיק לנו לכמה שנים בלבד. היום

חזרנו 30-40 שנה אחורה עם גשר קטן. זה לא גשר,

אלא מעבר אירי, שאנחנו עוברים בתוך הנחל

היום. אז כל טיפה של זרימה של מים אנחנו

חסומים כאן באזור.

אתם יודעים שכשיש תקלה של רשת סלולרית,

שעתיים אין לנו טלפון או שעה אין טלפון

אנחנו משתגעים. אנחנו בדור אחר, פעם

החבר'ה, לא נורא, היה אוכל, לא צריך לנסוע,

הבית בקיבוץ הכול בסדר. היום לא, היום

אנחנו נסגרים לפעמים ליומיים-שלושה,

סגורים משני הכיוונים. זה דבר בלתי נסבל.

או אין חשמל יומיים.

זה מבט מלמעלה על עין גדי. על פי שנים איך

זה התפתח ומה קרה ואיך כל האזור הזה ננטש

בסופו של דבר. זה הגשר, גשר נחל ערוגות, זו

רצועת הבולענים. פה אנחנו רואים ממבט

מלמעלה את המעבר, שזה המקום היחיד

שהבולענים חוצים את כביש 90, במקום הזה

היינו וזה חוצה לכיוון מטעי התמרים

וכמובן כתוצאה מכל הסיפור של סגירת הכביש

נטישה של כל מתחם התיירות שנמצא כאן

באזור.

זה כבר הכביש ההיקפי שנתיבי ישראל בנו.

כמו שאמרתי, כביש זמני. פה נדרש כמובן

לעמוד בלוח זמנים יותר מהר כדי למצוא

פתרון קבע שיתאים גם לטבע, גם לאדם וגם

לסביבה עצמה.

זו דוגמה, מה שאמרתי, זה מה שקורה היום.

טיפה של זרימה, הכביש סגור, זה נחל ערוגות.

טיפה זרימה, זה ממש זרימה קלה, זה לא מגיע

בכלל לזרימה שראיתם קודם בקריסה של הגשר.

הכביש סגור, אי אפשר לעבור והיום נתיבי

ישראל והמשטרה, נתיבי ישראל פה, הם

עובדים, זה של נתיבי ישראל, אבל המשטרה לא

יורדים בכלל לאזור, מרחוק נותנים הוראה

לנתיבי ישראל 'תסגרו את הכביש', הם סוגרים

אותו כבר במצוקי דרגות כאשר יש פעמים

שהנחל זורם רק בחבר והנחל הזה פתוח ואפשר

להגיע לעין גדי, אבל גם לחברי עין גדי לא

נותנים לעבור.

קריאה להצלת ההתיישבות. גירעון במשק

המים, כמובן זו התוצאה הישירה, זו הסיבה

המרכזית להיפערות הבולענים. פתרון

מערכתי. אנחנו קוראים, נכון שאנחנו רוצים

לטפל באנשים וזה חשוב מאוד, בתושבים

שגרים כאן ובתיירות ובפרנסה, אבל צריך

לזכור שיש פה משהו גדול יותר וזה הים,

והים ימשיך להתייבש וימשיכו להיפער

בולענים ובדבר הזה צריך לגעת. אין מנוס

מלגעת גם בדבר הזה. ב-2006 היה צוות שהכין את

מסמך המדיניות לעתידו של ים המלח והמסמך

הזה לא הושלם. אנחנו מבקשים שישלימו,

שתהיה החלטת ממשלה שישלימו את מסמך

המדיניות לים המ

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]