פרוטוקול מספר 48, הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, 22/02/2016

הכנסת העשרים

מושב שני

<פרוטוקול מס' 48>

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, י"ג באדר א התשע"ו (22 בפברואר 2016), שעה 11:00

<סדר היום:>

<בריאות ילדינו בסכנה: זמן מסך וקרינה>

נכחו:

<חברי הוועדה:>

יפעת שאשא ביטון – היו"ר

חברי הכנסת:

יעל כהן-פארן

איילת נחמיאס ורבין

<מוזמנים:>

ד"ר עופר רימון – מנהל מינהל תקשוב

טכנולוגיה ומערכות, משרד החינוך

סמי קפלן – מנהל אגף תשתיות, משרד החינוך

רוני דיין – מנהל אגף טכנולוגיות תקשוב,

משרד החינוך

לירן שפיגל – ממונה ייעוץ משפטי, משרד

החינוך

עירית ליבנה – מפקחת על תחום הבריאות,

משרד החינוך

רונית נחמיה – מפקחת תקשוב, משרד החינוך

יפעת סימינובסקי – מרכזת נושאי משפט

וטכנולוגיה, משרד החינוך

עפרה עפרי – מדריכה ארצית תכנית התקשוב,

משרד החינוך

עפרה וייסמן – מנהלת בית ספר יהלום, משרד

החינוך

תומר גרוסמן – מנהל ישיבת אלישיב, משרד

החינוך

שרית קיצוני – מנהלת חטיבת ביניים אחד

העם, משרד החינוך

גיל כהן – ראש תחום קרינה בלתי מייננת,

אגף למניעה, המשרד להגנת הסביבה

יעקב לומברג – ממונה קרינה בלתי מייננת,

המשרד להגנת הסביבה

ד"ר ליזה רובין – מנהלת המחלקה לאם וילד,

משרד הבריאות

פרופ' איתן כרם – מנהל אגף ילדים, בית

החולים הדסה עין כרם

פרופ' יוסף מאירוביץ – רכז רפואת ילדים,

שירותי בריאות כללית

ד"ר יעל שטיין – חוקרת השפעות בריאותיות,

מומחית בתחום הקרינה

פרופ' אליהו ריכטר – מומחה בבריאות

הציבור

יונה פרסבורגר – מנכ"ל עמותת נתיבי רשת

ד"ר גדי ליסק – עמותת נתיבי רשת

משה פריגל – עמותת נתיבי רשת

גדעון לייכנר – הורה מהוד השרון

מיכאל קופרשמידט – הורה, כוכב יאיר/צור

יגאל

צביקה כספי – פורום ועדי הורים יישוביים,

יו"ר ועד הורים עירוני בת ים

רוני קלר – יו"ר הפורום לסלולאריות שפויה

עמיר בורנשטיין – פעיל מודעות לסיכוני

הקרינה ולרגישות לקרינה, מנהל אתר ללא

קרינה

גיא לוי – מנהל חדשנות, מט"ח, המרכז

לטכנולוגיה חינוכית

עומר וקס – מנכ"ל לייף סייבר, פתרונות

קרינה

רם דישון – מהנדס אלקטרוניקה, מומחה

בתחום הקרינה

דרור אלוני – הורה, כפר שמריהו

אתרי רימון – הורה, יבנה

ערן פוקס – הורה, חולון

דוד ארז – הכיכר המרכזית

<מנהלת הוועדה:>

תמי ברנע

<רישום פרלמנטרי:>

ר.כ., חבר המתרגמים

<בריאות ילדינו בסכנה: זמן מסך וקרינה>

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

בוקר טוב לכולם. האמת שקצת מאוורר פה

היום ביחס לפעם הקודמת שככה גדשו כולם את

האולם. אני ברשותכם מבקש לפתוח את דיון

הוועדה בנושא זמן מסך וקרינה – בריאות

ילדינו בסכנה.

אני רק אתן הקדמה קטנה. זה בעצם דיון המשך

לדיון קודם שהיה כאן, אחד הדיונים היותר

טובים, מוצלחים ואינטנסיביים שעסקו בכל

הנושא של קרינה וזמן מסך. מאד חשוב לנו

לראות איך אנחנו בעצם כן נותנים מקום

לטכנולוגיה.

אנחנו לא באים לעצור את הקדמה, אנחנו לא

באים לעצור את הטכנולוגיה, היא חשובה לנו

ככלי, בין אם זה בחיים ובין אם זה בתהליכי

למידה, אבל חשוב מאד לשים את הדגש על כך

שהטכנולוגיה היא רק כלי שאמור לסייע לנו

בעצם להשיג את מה שאנחנו רוצים; ומצד שאני

אנחנו גם צריכים ללמוד להתנהג איתו

ולהתנהל איתו בצורה הנכונה, ולמזער את

הפגיעה הבריאותית, בעיקר כשמדובר בילדים

שלנו.

המטרה של המפגש היום זה לראות בעצם מה קרה

ועד היום מבחינת מערכת החינוך, היישום של

חוזר מנכ"ל, ההתכנסות למקום שבו אנחנו

בעצם אומרים באיזה היקפים אנחנו רוצים את

הטכנולוגיה, עד כמה אנחנו מאפשרים רשת

אלחוטית, מה ההשלכות שלה ומה ההשלכות של

ארונות החשמל לצורך העניין, שגם בהם,

במיוחד לנוכח הדו"חות שקיבלנו מהמשרד

לאיכות הסביבה, אנחנו רואים שעיקר הקרינה

היא דווקא מארונות החשמל וגם להם צריך

לתת מענה וגם על זה משרד החינוך בעצם ייתן

את הדעת.

ולראות איך אנחנו מתקדמים מכאן להעלאת

המודעות, גם בקרב אנשי חינוך, מנהלי בתי

ספר שאמורים ליישם את חוזר מנכ"ל ולצערי

הרב לא כולם מיישמים אותו, בלשון המעטה.

נציג משרד החינוך שאמור היה להציג את

הנתונים של התהליך שעברנו מאז הדיון

הקודם ועד היום יאחר מעט, אז אנחנו נתחיל

ברשותכם עם אחד המומחים שהגיע לדיון

וידבר בעצם על הנזקים הבריאותיים כתוצאה

מזמן מסך, פרופסור איתן כרם.

איתן בבקשה, רשות הדיבור היא שלך.

<איתן כרם:>

בוקר טוב. אני פרופסור איתן כרם, אני מנהל

אגף הילדים בהדסה ואני מייצג כאן גם את

עמדת איגוד רופאי הילדים בישראל. אנחנו

נכנסנו לנושא של היבטים בריאותיים של

חשיפת ילדים למסך בשנים האחרונות. הוצאנו

נייר עמדה ואנחנו שוקדים על הוצאה של

ניירות עמדה נוספים.

בעיקרון, אנחנו נמצאים בעיצומה של מהפכה

באנושות, המהפכה הדיגיטלית, וכמו בזמן

המהפכה התעשייתית שקדמה את האנושות רבות,

אבל ילדים שילמו מחיר כבד מאד בהתחלה, אם

זה בניצול לעבודה זולה, אם זה בבתים

שהתפרקו, ולקח עשרות שנים לאנושות להתעשת

ולחוקק חוקים שיגנו על הילדים. אנחנו

נמצאים היום בעיצומה של מהפכה טכנולוגית

דיגיטאלית, שבה הילדים משלמים מחיר כבד,

שישפיע על דמותה של החברה שלנו בעתיד

ואני אתייחס בעיקר לזמן חשיפה למסך.

מנתונים שיש בידינו גם מהארץ וגם מארצות

המערב, בממוצע, ילדים בני 8 עד 18 חשופים כ-7

עד 8 שעות ביום למסכים. במחקר שנעשה על 34

מדינות במערב, ישראל היא במקום השלישי

באחוז הילדים שנחשפים למעלה מ-4 שעות

למסכים.

מה ההשלכות הבריאותיות? קודם כל יש עליה

וקשר ישיר בין כל שעת חשיפת מסך להפרעת

קשב וריכוז. כל שעת חשיפת מסך בגיל 3-4,

מעלה ב-10% את השכיחות של הפרעת קשב וריכוז.

דבר שני, יש לכך השפעה מאד גדולה על איכות

השינה. אם אנחנו מסתכלים מתי מתחילים

ילדים להיחשף למסך, אנחנו רואים שחלק

מהילדים, קרוב ל-20%, נחשפים כבר בשנתיים

הראשונות לחיים. עד גיל 6 כמעט כל הילדים

נחשפים למסך ואחוז גבוה מאד מבלה - ילדי

גן ותינוקות - מעל שעתיים ביום בחשיפה

למסך.

איגוד רופאי הילדים הוציא הנחיה ברורה

למנוע חשיפה למסכים בתינוקות מתחת לגיל

שנתיים. נמצא בצורה חד משמעית שאין לכך

שום ערך חינוכי, שום ערך התפתחותי, אלא

להיפך, יש יותר נזקים באיחור בהתפתחות,

באיחור בהתפתחות שפה, באיחור בהתפתחות

קוגניטיבית לתינוקות שנחשפו יותר זמן

למסך.

דיברתי על עלייה בשכיחות של הפרעת קשב

וריכוז, דיברתי על הפרעות שינה. הפרעות

שינה אנחנו רואים בעיקר בילדים מעל גיל 12,

שהם נחשפים בעצם למסך בשעות הלילה. לרוב

בשעות שההורים ישנים כבר, הילדים בחדר

שלהם, לרובם היום כבר יש טלוויזיות בחדר,

אבל מי שאין לו יש לו גם מחשבים ואינטרנט

והם משוטטים ומבלים בלילות באתרים.

עכשיו, הנזקים הגדולים ביותר, החוויות

הקשות ביותר לילדים הם לא מאתרים שאנשים

מפוקפקים נמצאים שם, אלא דווקא מאתרים

בהם נמצאים ילדים בני גילם. הרבה מאד

ילדים חווים השפלות, העלבות, תוקפנות,

בזמן שהם נמצאים באתרים הללו. רובם

נמצאים לבד והם לא מוגנים ולא מוכנים. זאת

אומרת אנחנו מגדלים דור שהוא לא מוכן

להיות חשוף לתכנים שנמצאים ברשתות

והתוצאה היא נזקים בהתפתחות האישית

הרגשית שלהם והקוגניטיבית שלהם.

נקודה נוספת, זה שיש קשר ישיר בין חשיפה

לתכנים אלימים לבין התנהגות אלימה גם

בגיל בית הספר וגם בגילאים מאוחרים יותר,

ונעשו על זה עבודות בארצות הברית,

באוסטרליה ובניו זילנד, שעקבו במשך כ-30

שנה על ילדים שנחשפו בגיל צעיר למעלה

משעתיים למסך, בצורה לא מבוקרת ואנחנו

יודעים שיש הרבה מאד תכנים אלימים

בתכניות, אפילו בתכניות למשפחה ובתכניות

בשעות הערב. תכנים אלימים שלנו כמבוגרים

נראים קלים, אבל לילדים הם תכנים לא

מובנים, וילדים מה שהם רואים, בייחוד

בגילאים הצעירים, מתחת לגיל 8, מה שהם

רואים הם לא מבינים שזה משהו וירטואלי

שלא קיים. מבחינתם זאת המציאות וככה צריך

להיות

אחת הבעיות בתכנים האלימים שמופיעים, אם

זה בטלוויזיה, אם זה במשחקי הוידיאו או אם

זה במקומות אחרים, זה שאין מחיר לאלימות.

כלומר, אם אדם נהרג בטלוויזיה בסרט אלים,

אנחנו אף פעם לא נראה אלמנה, לא נראה

יתומים ולא נראה אמהות שכולות שבוכות על

אותו גיבור או רשע שנהרג. במשחקי הוידיאו,

כל אדם שנהרג, אחר כך מתחילים מחדש וקם

מחדש. הילדים גדלים בידיעה שלא תמיד יש

מחיר כבד לאלימות. ושוב, יש לנו כאן בעיה

כחברה, איך אנחנו מגדלים ילדים בצורה

כזאת.

אם אני אסכם, החשיפה של תינוקות מתחת לגיל

שנתיים – אנחנו מציעים לאסור את זה, לבקש

מההורים למנוע. אין לזה שום ערך.

בגיל הגן – אנחנו ממליצים להגיע לעד שעה

ביום חשיפה למסכים, יחד עם ההורים, לא לבד,

לבחור את התכנים שאליהם נחשפים ולשוחח על

מה שרואים.

אנחנו בשלב הבא ניכנס להמלצות של איגוד

רופאי הילדים בחשיפה מעבר לגיל הגן וגיל

בית הספר, שזו בעצם מטרת הישיבה היום, אבל

אנחנו בהחלט מודאגים מהתוצאות של חשיפת

יתר של הילדים למסכים, מבחינת ההשפעות

ההתפתחותיות שלהם. ואני אציין כאן שאנחנו

שוקדים לאסוף נתונים על נושא הקרינה. אין

לנו מספיק נתונים בעבודות ארוכות טווח על

ההשלכות של קרינה, אבל זה דבר שאנחנו

מודאגים ממנו וחושבים שגם על זה אנחנו

צריכים לשים את הדגש.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

תודה רבה פרופסור איתן כרם. ברשותכם שתי

הערות ביניים. האחת, מאד חשוב שננסה

להתייחס להיבטים הפיזיולוגיים,

ההתפתחותיים כתוצאה מזמן מסך כזמן מסך.

אני ברשותכם לא אכנס לסוגית התכנים,

כיוון שהיא קשורה ושייכת לדיונים אחרים

שעסקנו בהם ארוכות ולכן אני מאד ארצה

שנמקד את הדיון באמת בהיבטים הראשונים

שאתה הצגת, וזה באמת כל הנושא של קשב

וריכוז, הפרעות שינה, התפתחות

קוגניטיבית, רגשית וכו', מעצם השהייה מול

מסך לאורך זמן.

דבר נוסף, אנחנו לא דנים כאן בסוגית

הטאבלטים. ראיתי בקשות דיבור לגבי סוגית

הטאבלטים – כן לרכוש, לא לרכוש, מה ביקשה

מערכת החינוך, נושא של תשלומי הורים. זה

שייך לדיון שיתקיים בוועדת החינוך. אני

באמת מאד רוצה לזקק ולמקד את הדיון

בהשלכות של הקרינה ושל זמן מסך בבית הספר,

כדי שאנחנו נראה איך אנחנו מקיימים את

הטכנולוגיה בצורה נכונה ועם כמה שפחות

נזקים.

ד"ר יעל שטיין, בבקשה. בואי תציגי את

הדברים.

<יעל שטיין:>

אז אני ביקשתי רק כמה דקות שיחה ברשותכם.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

בבקשה.

<יעקב לומברג:>

אפשר לשאול?

שלום, אני יעקב לומברג, ממונה קרינה בלתי

מייננת, המשרד לאיכות הסביבה, מי שנותן את

האישורים לאנטנות.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אוקיי, אז תיכף ניתן גם לך את רשות הדיבור.

<יעקב לומברג:>

השאלה מה עמדת משרד הבריאות בנושא רגישות

יתר לקרינה לילדים. זה נקרא סינדרום EHS.

אנחנו רוצים לשמוע מה העמדה.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אוקיי, אז אנחנו תיכף ניכנס לזה, בסדר? אני

רוצה להתייחס לנתונים שבעצם המשרד

לאיכות הסביבה הציג, הוא הגיש לנו דו"חות.

בבקשה, ד"ר יעל שטיין.

<יעל שטיין:>

אז קוראים לי יעל שטיין, אני רופאה. אני לא

מציגה את עצמי כסמכות למשהו, רופאה רגילה,

מתעניינת ועוסקת במחקר בתחום של קרינה

אלקטרו מגנטית כבר בערך 9 שנים. פגשתי

הרבה מאד מטופלים, גם אנשים רגישים

לקרינה, גם אנשים שנחשפו במקום העבודה

שלהם לרמות מאד גבוהות של קרינה, וגם כאלה

שנחשפו לרמות נמוכות ומכל הסוגים. פגשתי

הרבה מאד אנשים.

אני רוצה להגיד לכם שלושה דברים. הדבר

הראשון הוא בכמה מילים סיפור אישי על הבן

שלי, כי התחילו בבית הספר של הבן שלי,

הכניסו טאבלטים עם WIFI, ויצא שאיך שהוא אני

שנה שעברה הייתי בהריון, לא הייתי

באסיפות הורים, לא שמתי לב. הם לא הביאו את

זה להצבעה בפני כל ההורים, גיליתי את זה

מאוחר מדי כשאי אפשר היה לעצור את זה. אז

אמרתי בסדר, אני אשתף פעולה ונראה בפועל

מה קורה – האם יש בעיות, האם אין בעיות,

האם סתם מתנגדים.

הבן שלי הוא תלמיד מצטיין. מתמטיקה

בעתודה טכנולוגית וכל הדברים האלה. אין

לו ADHD ואין לו בעיות לימודיות ולא היו לא

אף פעם. בחודשיים האחרונה באופן ברור

הציונים שלו במתמטיקה יורדים והמורה

למתמטיקה התקשרה אלי לפני שבועיים והיא

אמרה לי תשמעי, הבן שלך לא מקשיב בשיעור,

הוא לא מרוכז, הוא מתעסק בטאלבט כל הזמן

וגם אני שמה לב, הילד לא מצליח להבין את

החומר החדש. הוא ביקש שיעורים פרטיים,

אפילו שלחתי אותו למרכז למידה של

התלמידים החלשים.

המורה למתמטיקה אמרה לי שיש עוד ילדים

בכיתה שיש איתם בעיה והיא גם שמעה

התלמידים החלשים בטאבלטים הרבה מאד שעות

אחר הצהריים, אז אמרתי לה שאצלי בבית זה

לא יכול לקרות כי לי אין WIFI בבית, אז אין

לו מה לעשות עם הטאבלט, למרות שכן סידרנו

חיבור עם מתאם כזה, הוא יכול לחבר, אבל הוא

לא משתמש בטאבלט בבית.

ניסיתי לתחקר את הילד לשאול מה מפריע לו.

יכול להיות לא מסתדר עם המורה, חומר חדש,

אבל זה לא משהו חדש. אז קודם כל הוא בוכה.

כשילד בן 14, בן בן 14 בוכה – זה כבר חשוד, אז

ממש, ולא אמרתי לו אף פעם על השפעות

קוגניטיביות של WIFI, אמרתי לו לגבי פוריות

אבל לגבי קוגניטיביות לא רציתי להגיד לו

בשביל שהוא לא יפחד להיות עם זה בכיתה. אז

שאלתי אותו מה בדיוק הדבר, האם יש הבדל

בין מה שהיה קודם לבין איך שאתה עכשיו

בכיתה. אז הוא אומר זה שכל המחשבים

פועלים, זה עושה לי – הוא אמר – זה מרצד

לי בעיניים וזה מבלבל אותי ואני לא מצליח

להתרכז, אני לא מצליח להבין את ההסברים של

המורה. הוא גם אומר – הילדים יותר

משתוללים בכיתה וצועקים וזה מפריע לי

ואני לא מבין.

אז ביקשתי מהמורה שתיתן לו ללמוד מספר.

אמרתי – לו נוח לו בטאבלט. שאלתי אותו –

מה אתה עושה בטאבלט, מה שהמורה אומרת אתה

מתעסק? הוא אומר אני מחפש את המקום בספר

כי קשה לי למצוא את זה, כי זה קטן ורואים

כל פעם חלק מהעמוד ואני לא מוצא. אז אמרתי

למורה שתיתן לו לעבוד בספר, אז היא אומרת

אסור לי, יש להם פרויקט טבאלטים, הם

חייבים ללמוד בטאבלט, אני לא יכולה לתת לו

ללמוד מהספר. ואני אומרת לך שהדבר הזה

פשוט הרגיז אותי בצורה בלתי רגילה.

גם יצא לי ללכת, יש ועדה טכנית של עיריית

ירושלים, של מנח"י, שיושבים שם לראות מה

הדברים הטכניים שקשורים לציוד שמכניסים.

וקיבלתי מהם את המפרט הטכני של הראוטר

הספציפי שהותקן בבית הספר, עוד לפני כמה

חודשים, בלי קשר לסיפור של הבן שלי. אז

רשמתי לך את המפרט של הראוטר.

הראוטר הזה עובד על פרוטוקול סטנדרטי של

IE802.11 ומה שהוא עושה, יש לו טווח תדרים של

2.4 ג'יגה הרץ ושל 5 ג'יגה הרץ, למרות שהם

טוענים שאת ה-5 ג'יגה הרץ הם ביטלו, אבל זה

ראטור שמוציא הספקים גבוהים; וחוץ מזה,

ראוטר רגיל שעובד בפרוטוקול הזה, מוציא

כל 100 מילי שניות, 102 מילי שניות לשם דיוק,

איזה שהוא פולס של בערך 10 הרץ, שהפולס הזה

משדר לכל המחשבים שבסביבה – יש אינטרנט

זמין, אם אתם רוצים אתם יכולים להתחבר.

אז אמר לי הבחור בעירייה, הבחור הטכני

שמתקין, הוא אמר אף פעם לא מכבים את

הראוטר. הראוטר דלוק כל היום, כל שעות

הלימודים - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

שזה בניגוד לחוזר מנכ"ל, אגב.

<יעל שטיין:>

בוודאי. ורק בזמן שהמחשבים מתחברים, אז

הוא משדר קרינה. אבל זה לא נכון, הוא משדר

קרינה כל 100 מילי שניות כל הזמן. עכשיו, ה-10

הרץ זה הוא בדיוק מקביל לגלי אלפא של

המוח, שהם הגלים שברגיל אנחנו משתמשים

בגלי בטא ויש לנו קצת גלי אלפא. גלי אלפא

זה כשבן אדם שוכב במיטה ועוצם עיניים

והוא מנסה להירגע לפני השנה, או כשמישהו

צריך להתאמץ מאד ולהתרכז ללמוד משהו חדש.

למשל מתמטיקה. אז שאלתי את הבן שלי –

במקצועות אחרים אין לו בעיה – כי קל לו

בלימודים והוא לא צריך להתאמץ, אין שום

בעיה. אבל כשהוא צריך ללמוד חומר חדש והוא

צריך להתרכז, כשה-WIFI דולק הוא פשוט כנראה

לא מסוגל להתרכז.

אז הבעיה כאן, שמתי לכם כמה מאמרים, אני לא

הולכת לעבור עליהם בכלל, את יכולה להסתכל.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

בואי, במשפט סיכום בבקשה.

<יעל שטיין:>

העמוד השלישי פה זה העניין. יש לי בקשה

מאד חשובה מהוועדה. עד עכשיו אני באמת

נמנעתי מלצאת כנגד הסמכות של משרד

הבריאות, לצאת כנגד פרופסור סדצקי, שהיא

הממונה בעניין. אני באמת מכבדת אותה

מבחינה מקצועית ואף פעם לא אמרתי שום דבר

נגדה. אבל הפעם אני חושבת שמדובר כאן

בבורות מצד משרד הבריאות. אני חושבת

שמשרד הבריאות מתחבא מאחורי פרופסור

סדצקי. אני שאלתי אנשים במשרד הבריאות,

אין להם שמץ של מושג בספרות, אין להם שמץ

של מושג בהשפעות הבריאותיות. הם אומרים - -

-

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

זו הכללה מאד קשה. אני

<יעל שטיין:>

לא, אני לא אומרת על 100 אחוז - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

לא, בואי תציגי את הדברים כמו שאת. אנחנו

ניתן פה לנציג משרד הבריאות.

<יעל שטיין:>

בדיונים קודמים נציגי משרד הבריאות באו

ודיברו ומה היא אמרה, פרופסור קרקיס? היא

אמרה – אני מודה שאני לא כל כך מכירה את

התחום, מי שממונה על התחום זו פרופסור

סדצקי. משרד הבריאות נתן את כל התחום של

קרינה לגורם חוץ. זאת אומרת שבעצם

פרופסור סדצקי היא הבן היחיד בארץ, ושוב,

אני לא מזלזלת ביכולות שלה, אבל היא בן

אדם אחד בארץ שיש לו שלטון טוטליטארי,

מונופול על כל מה שקשור בקרינה במדינת

ישראל. זאת אומרת ה-WIFI בבתי ספר, ה-WIFI

באוטובוסים, ברכבות, המונים החכמים,

אנטנות סלולאריות של דור 4, פרסומות

בטלוויזיה שמעודדות WIEI לילדים בחדרי

ילדים.

פרופסור סדקצי נתנה פעם אחר פעם המלצות

טובות למשרד הבריאות לזהירות מונעת

ובפועל לא מקיימים את ההמלצות האלה

ומצפצפים עליהן ואז היא צריכה לתת מחדש

המלצות חדשות. חוץ מזה, פרופסור סדקצי מאד

עסוקה, היא הכינה אתר אינטרנט והיא עושה

כל מיני דברים, אבל היא לא רופאה עם מרפאה.

אין אף רופא מטעם משרד הבריאות היום, שאני

יכולה להפנות אליו ילד שלדעתי הוא נפגע

קרינה. אין אף רופא שנותן שירות כזה. אין

אף רופא שמכיר את הנושא, שמכיר את הספרות,

שמוכן להתייחס ברצינות.

הרופאים שולחים את הילדים לפסיכיאטרים.

כשפונים לפרופסור סדצקי היא אומרת

תסתכלו באתר האינטרנט של תנודע, וסליחה,

זאת לא תשובה. אז יש לי שתי בקשות מהוועדה.

דבר ראשון, אני חושבת שהוועדה הזאת צריכה

לדרוש ממשרד הבריאות למנות באופן מיידי

רופא ילדים בכיר שיקבל לידע את כל הספרות,

לא רק במה שפרופסור סדקצי בוחרת לתת לו.

את כל הספרות ולשמוע את הדעות ושיהיה

אפשר להפנות ילדים נפגעים למישהו, למישהו

מטעם משרד הבריאות. אי אפשר להתחבא כל

הזמן מאחורי אתר אינטרנט.

דבר שני, ובזה אני מסיימת, פרופסור סדקצי

עובדת מאד מאד בצמידות ממש ביחסי עבודה

הדוקים עם חברות הסלולר. מה שאומר שגם אם

היא רוצה לקדם דברים נגדם, בעצם יש לה

ניגוד אינטרסים. אין בתוך משרקד הבריאות

אף אחד שעומד כנגד חברות הסלולר. וגם היא,

כאפידמיולוגית וכמומחית בסרטן, שזה

המקצוע שלה, לא השפעות בריאותיות של

קרינה – סרטן – אז כאפידמיולוגית הייתי

מצפה שהיא תערוך מחקר אפידמיולוגי בבתי

הספר.

יש היום מאות אלפי ילדים באלפי בתי ספר

שחשופים ל-WIFI כל היום. אני הייתי מצפה

שפרופסור סדקצי תערוך במסגרת ההתמחות

שלה, מחקר אפידמיולוגי בילדים האלה, והיא

בחרה לא לעשות את זה פעם אחר פעם, למרות

שדיברו איתה על זה.

אני חושבת שזה מאד יהיה ראוי אם הוועדה

תעזור לי או למישהו אחר מהמומחים כאן

שמעוניין, לקבל אישור ממשרד הבריאות

וממשרד החינוך לערוך מחקר אפדימיולוגי

באופן עצמאי, בלי קשר לפרופסור סדקצי,

בשביל לראות האם יש איזה ניגוד אינטרסים

או יש איזה שהן הטיות, שאנחנו נערוך עם

מודד קרינה עצמאי ושהיא לא תשפיע על

התוצאות ועל הפרסום, וחברות הסלולר לא

יהיה להן דיבור בזה. כי מי שמרוויח

מהטאבלטים ומה-WIFI, זה בפירוש חברות

התקשורת שממכרות את הציבור לדברים האלה.

תודה רבה.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

תודה רבה ד"ר יעל שטיין. פרופסור אליהו

ריכטר, מומחה בבריאות הציבור. בבקשה,

שתיים-שלוש דקות לרשותך.

<אליהו ריכטר:>

טוב. אני נמצא כאן בעצם כמי שנגרר לכל

הנושא הזה עקב פעולות של קולגות אחרים,

במיוחד ד"ר שטיין ואני חייב לומר שחרף

הספקנות שלי לאורך השנים, אני נאלץ

להודות שיש בעיה קשה.

אני אתחיל מיד עם ההמלצות שלנו. stop the exposure - אל תחכה בשביל תוצאות של מחקר. יש מספיק

מידע וידע שמצטבר לאורך השנים האחרונות,

במיוחד בשנה-שנתיים האחרונות, שנותנים

לנו את הקיים להפסיק את החשיפות בתוך בתי

הספר.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

ה-OECD אגב פועלים לפי ההמלצות שאתה מציג

עכשיו והם באמת ניקו את ה - - -

<אליהו ריכטר:>

יפה. או במילים, טוב אני אוהב לדבר בבומבר

סטיקרס. אנחנו הולכים עכשיו מ-precaution

ל-prevention. Precaution – כאשר יש לך ספק לגבי סיכון. Prevention – כאשר אנחנו משוכנעים שיש

סיכון ושניתן למנוע אותו.

<קריאה:>

אם אפשר רק הבהרה, מדובר על הקרינה או על

מסך?

<אליהו ריכטר:>

קודם כל על הקרינה ולגבי הסיפור של המסך,

זה סיפור חדש ומפחיד. אגב, אני רוצה

להוסיף עוד פן לכל הסיפור הזה שמעניין

אותי. אני מתעניין בכל הנושא של הסתה ואם

יש לנו חשיפה של הנערים והנערות בפייסבוק

לכל ההסתה ולאלימות על המסך, ויש גם כן

חשיפה על המסך בעצמו וגם כן לוקחים כמה

תרופות מן הצד, איזו השפעה יש על זה על כל

האינתיפאדה הנוכחית.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

כן, אבל ברשותך, פרופסור ריכטר, אני באמת

שמה את הנושא של התכנים בצד. בוא נצא

מנקודת הנחה שבית הספר הוא סטרילי,

התכנים הם נקיים, הם לימודיים, פדגוגיים,

הכל בסדר. האם אנחנו חשופים לסכנה רק מעצם

זה שהם יושבים מול מסך כל כך הרבה שעות - - -

<אליהו ריכטר:>

עצם החשיפה לזמן מסך הוא בדיוק כמו שד"ר

איתן אמר. יש כאן בעיה הולכת וגוברת. אני

רואה את זה בהרבה ילדים. ואני רוצה לומר

משהו נוסף. כרופא בבריאות הציבור, יש הבדל

בין מצב שאתה מתעניין בו, מפני שאתה הולך

לחפש אותו, אבל הסיפור הוא שונה לחלוטין

כאשר אנשים מתחילים לדפוק על הדלת שלך

בלי שאתה מחפש אותו. זה מצב שונה לחלוטין

וזה אומר דרשני.

נכון הוא שיש הרבה גורמים לכל התופעות

האלה ואכן יש הכרחיות בהקמת צוות שבודק

את כל הילדים שמתלוננים על הבעיות האלה,

לא רק בשביל חשיפותיהם למסך ולקרינה, אלא

גם כן לשלול אבחנות אחרות. לעתים קרובות

אנחנו יודעים שיש הרבה דברים שרצים ביחד.

וזה הוא אכן התרחיש שמחייב הקמת סדרה או

מנגנון שאכן יבדוק את הילדים האלה בצורה

מבוקרת, רופא ילדים ביחד עם

אפידמיולוגים, פרוטוקול וכו' וכו'. אני

לגמרי תומך בהמלצות של ד"ר איתן וד"ר יעל.

מה עוד?

זהו בעצם.

<גדעון לייכנר:>

מה מניסיונך לגבי ילדים שנפגעו.

<אליהו ריכטר:>

האמת היא - - -

<יעל שטיין:>

לא שמענו את השאלה. מה שאלת?

<גדעון לייכנר:>

מה מניסיון הפרופסור לגבי ילדים שנפגעים

מקרינה, נפגעו מקרינה או הסכנה של ילדים

שחשופים היום לקרינה בבית הספר.

שהפרופסור יספר מהניסיון שלו.

<אליהו ריכטר:>

אני חייב לומר שאני מאד נזהר מלהיכנס

לנושא הזה על בסיס פציינט פציינט בשל כמה

סיבות. אני לא רופא ילדים, קודם כל. בלי

שזה יהיה ביחד עם רופא ילדים, אני לא אכנס

לנושא הזה באופן אישי, אבל הסיפורים באים

אלי והם אומרים דרשני. אני מנסה להקים

איזה מנגנון מאולתר, מאד מאד פשוט, אבל זה

רק לשים את האצבע וזהו.

<גדעון לייכנר:>

באים אליך ילדים שנפגעו?

<אליהו ריכטר:>

דופקים על הדלת שלי, כן. או אומרים שהם

נפגעים. אני לא בדקתי אותם באופן יסודי

ואני לא בדקתי על פי אנמנזה יסודית.

<גדעון לייכנר:>

ומבוגרים?

<אליהו ריכטר:>

מבוגרים היו - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

הם לא יודעים, זה הסיפור. הוא אומר, הם

דופקים לו על הדלת והוא לא יודעת לטפל.

<אליהו ריכטר:>

ואני מאד נזהר להיכנס לנושא באופן אישי,

מפני - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

ולמה?

<אליהו ריכטר:>

אני לא רופא ילדים.

<גדעון לייכנר:>

ולגבי מבוגרים, הניסיון שלך לגבי

מבוגרים.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

רגע שנייה, בואו נשמור על סדר בשיח. חברת

הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

פרופסור ריכטר, בכל זאת, מה המאפיינים של

מי שפונה אליך, מבלי לתת את האבחון הרפואי

המלא של פידיאטריס, זאת אומרת של רופא

ילדים.

<אליהו ריכטר:>

תופעות של הפרעות בריכוז, בעיות בשינה,

כאבי ראש, אולי סחרחורת, חוסר תאבון,

שינוי במצב רוח, אבל הן לא תלונות

ספציפיות. אנחנו רואים אותן גם כן בקרב

אנשים וילדים עם חשיפות אחרות, במיוחד

סלובנטים. ותמיד צריכים לעשות אבחנה

מבדלת.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

במיוחד?

<יעל שטיין:>

במיוחד מה?

<אליהו ריכטר:>

סלובנטים אורגנים. ויש אמנם פרוטוקולים

שרושמים את כל התופעות האלה על פי

שאלונים מסודרים, ועל בסיס הפרוטוקולים

האלה חייבים לעבוד.

<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>

יש לי שאלה אליך פרופסור ריכטר, שלום.

<אליהו ריכטר:>

אני מצטער שאני כל כך - - -

<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>

אתה זהיר.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

נזהר.

<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>

אבל יש לי שאלה, האם בספרות המדעית - - -

<אליהו ריכטר:>

אבל אני חושב שיש חובה לקהילת רופאי

הילדים, ביחד עם משרד הבריאות והקופות,

להירתם לנושא.

<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>

אני רוצה לשאול אותך מעבר לעיסוק הפרטני

שלך, אתה ראש בית הספר לבריאות הציבור - - -

<אליהו ריכטר:>

אני לא.

<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>

אה, כבר לא, סליחה.

<אליהו ריכטר:>

הייתי ראש היחידה.

<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>

היית, אני זוכרת.

<אליהו ריכטר:>

זו היחידה הסביבתית. אני גם פנסיונר.

<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>

האם בספרות המקצועית מדובר על הנושאים

האלה, האם זה משהו שהוא בשיח המדעי, בשיח

בין הרופאים, כתבי עת אקדמאיים וכו', זה

בשיח?

<אליהו ריכטר:>

שאלה מצוינת. יש כבר ספרות מכובדת אבל

קטנה לגבי ההשפעות על הילדים באופן

קליני, אבל יש כבר ספרות מכובדת. יש הרבה

ספרות פיזיולוגית על הנזקים ועל מודלים

ביולוגיים שמסבירים את התופעות. אבל אני

חייב לומר לכם שאם הייתי הולך היום עם כל

הספרות הזו ודיווחי המקרים ובתי המשפט,

אני יודע בדיוק נגד איזה קריירה אני הולך.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אוקיי, תודה רבה. אני רוצה לפנות למשרד

להגנת הסביבה. אנחנו קיבלנו דו"חות לגבי

בדיקות שנערכו בבתי ספר. זיהינו שמעבר

ל-WIFI, שאנחנו עוד קצת חלוקים לגבי רמות

הקרינה שנבדקות ומותרות אל מול אלה

שאסורות, זאת אומרת נדמה לפחות גם בשיח

שהיה פה בפעם הקודמת, שאנחנו פחות

מחמירים מבחינת התקינה אל מול מקומות

אחרים. אבל מה שכן זיהינו באופן מובהק זה

שהקרינה מארונות החשמל היא מאד מאד

גבוהה.

זאת אומרת בדו"ח שאני קיבלתי ראיתי בתי

ספר שבהם ממליצים שילדים יישבו במרחק כזה

וכזה מהקיר כי, או מחוץ לכיתה כזו ואחרת.

זאת אומרת היו שם הנחיות מאד מאד ברורות

לגבי איפה לילדים אסור להיות כי יש שם רמת

קרינה מאד גבוהה.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

את מדברת על ארונות חשמל רגילים?

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אני מדברת, כן, על ארונות - - -

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

לא על מתקנים?

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

לא, לא, על ארונות חשמל.

<קריאה:>

שזה בכלל לא קשור אם יש מחשבים או אין

מחשבים, זה קשור למערכות אחרות של הסדרת -

- -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

לא, לא, נכון. וזה לא מנקה את המקום של

המחשבים כמו שאנחנו רואים, אבל כן.

<קריאה:>

זה לא קשור דבר לדבר.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

זה רק מוסיף לכל סוגית הקרינה וזה גם משהו

שנבחן, ואמרנו, אנחנו מדברים על הקרינה

בבתי הספר ועל זמן מסך בלי לגעת במקור

הספציפי. אז בבקשה.

<גיל כהן:>

כן, זה נכון, בבדיקות שעשינו, גם בבדיקות

שהמשרד עשה, גם בבדיקות שמשרד החינוך עשה,

לא מצאנו חריגות מהקרינה ממוקדי השידור

של ה-WIFI, מצאנו הרבה חריגות ב-60% מבתי הספר

מהחשמל. הטיפול בחשמל הוא יחסית פשוט. יש

בכל דו"ח שמודד עשה, הוא הביא גם המלצות

לטיפול שהועבר לרשויות המקומיות – איך

לטפל בזה. בדרך כלל זה לא טיפול יקר, זה

טיפול מאד פשוט שמונע את החשיפה של מעל 4

מיליגאוס, זה התקן לילדים שנמצאים בבתי

הספר.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

מה עושים? מה הטיפול הנפוץ?

<גיל כהן:>

בדרך כלל זה הרחקה.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

הרחקה – זאת אומרת לקחת את הארון ולהרחיק

אותו - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

את הארון אי אפשר להרחיק.

<קריאה:>

לקחת את הילדים ולהרחיק אותם.

<גיל כהן:>

לא, הארון נמצא - - -

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

הארקה או הרחקה?

<גיל כהן:>

הרחקה של הילדים מארון החשמל.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

כן, אבל מה קורה אם זה בקרבת כיתה?

<גיל כהן:>

אם זה בקרבת כיתה, צריך לשים ולמקם במרחק

של מטר מארון החשמל, כי הקרינה כבר יורדת

מתחת לסף, בדרך כלל.

<קריאה:>

יש גם התקנה של מיגון.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

בדיוק.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

כן, זהו, אני חשבתי שיש פתרון יותר - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

איילת, באת עם מרץ הבוקר.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

יום שני, חמודה.

<קריאה:>

יש מתכות כבדות שמונעות קרינה.

<גיל כהן:>

המיגון זה הפתרון האחרון שאנחנו ממליצים,

כי זה פתרון מאד מאד יקר.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

מה זה יקר? תגיד לי, יש משהו יותר יקר

מהילדים שלנו? מה זה פתרון יקר?

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

כן, גם אני לא ממש מבינה.

<גיל כהן:>

אם אפשר להוריד את הקרינה בפתרון הרבה

יותר זול, אז זה עדיף.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

ומי מקפיד שבאמת לצורך העניין - - -

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

מבחינת ה - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

רגע, סליחה, חברת הכנסת איילת נחמיאס

ורבין. מי מבטיח לי שבאמת אנחנו אומרים

לילד תהיה במרחק של מטר, מי מבטיח לי שהוא

יהיה במרחק של מטר, שתוך כדי שיעור אין

זליגה לתוך המרחב שהוא כן מסוכן. בהפסקות

אין לנו שליטה עליהם. זאת אומרת אני מנסה

להבין עד כמה אנחנו יכולים לקחת אחריות

בזה שאנחנו אומרים תהיו רחוקים במטר, וגם

מי בודק את המטר הזה.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

כשממילא, ופה את מדברת, וסליחה שאני עוצרת

אותך, ממילא את מדברת רק על החשמל בנטרול

כל האפקטים האחרים של הקרינה. זאת אומרת

פה גם יש לך פתרון טכנולוגי. זאת אומרת יש

לך פתרון טכני.

<קריאה:>

גם מבני וגם טכני.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

כן, כן.

<גיל כהן:>

יש כמה רמות של פתרונות. מתחילים מהכי

פשוט שזה להרחיק. אם אפשר למקם ארון קבוע

מאחורי ארון חשמל ולמנוע ככה את הגישה

לילדים, מעולה. אז אפשר לעשות סידור של

כבלים בתוך הארונות, להוריד את הקרינה.

השלב הבא זה מיגון. עוד פעם, מיגון הוא מאד

מאד יקר.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אני הבנתי ממשרד החינוך שהוא לא כזה

דרמטי מבחינת העלויות.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

אני מצטרפת אליך . אני חייבת להבין מה זה

מאד יקר?

<קריאה:>

זה לא האנשים שנמצאים פה ממשרד החינוך.

למשרד החינוך יש גוף אחר שעוסק בבינוי, זה

לא האנשים האלה.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אוקיי, בואו נתקדם.

<גיל כהן:>

למגן קיר של כיתה זה לא - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

בואו נתקדם לממצאים עצמם. ראינו שבעצם

בלא מעט בתי ספר יש לנו חריגה של קרינה

שנפלטת בעצם מארונות החשמל.

<גיל כהן:>

נכון, והדו"ח בא עם המלצה. קודם כל הדו"ח

עובר גם לרשות המקומית שאחראית ליישם את

הדו"ח הזה.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

מי מפקח כדי לוודא שאכן זה נעשה?

<גיל כהן:>

אני יודע שגם יש את משרד החינוך שמפקח וגם

היחידות הסביבתיות שיש למשרד שם בודקים,

אז גם הם הונחו לעשות פיקוח על כל דו"ח אני

יודע שהרבה רשויות עשו באמת פיקוח על כל

דו"ח שהגיע ותיקנו את כל הליקויים.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

יש גוף שעובר אחר כך? once יש דו"ח, הגשנו

אותו לרשויות המקומיות, יש פרק זמן אחר כך

שמישהו עובר ובודק שאכן הליקויים תוקנו,

או שאנחנו סומכים על הרשות המקומית?

<גיל כהן:>

לא, לא סומכים על הרשות המקומית, אבל כל

הדו"חות, אין לנו, למשרד להגנת הסביבה אין

יכולת ממש לפקח דו"ח-דו"ח – אנחנו שני

אנשים בנושא של הקרינה בארץ. מה שאנחנו

עושים - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

שיתופי פעולה עם משרד החינוך. משרד

החינוך גם צריך לדעת מה קורה בתוך הכיתות

שלו.

<גיל כהן:>

נכון. משרד החינוך יודע, הם מקבלים את

הבדיקות, הם מעבירים את זה לרשויות

המקומיות, מעבירים את זה למשרד. כל

הדו"חות האלה מתפרסמים באתר שכל ההורים

יוכלו לראות, כל הרשויות. יש פיקוח - - -

<קריאה:>

זה שזה נמצא באתר זה לא אומר שמישהו מכם

הסתכל עליהם.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

סליחה, אתה גם מתפרץ וגם תוקף. אחר כך תוכל

לקבל את זכות הדיבור ותאמר את כל שעל

ליבך.

<גיל כהן:>

יש פיקוח של הרשויות המקומיות לנושא הזה,

יש פיקוח של משרד החינוך לנושא הזה.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אוקיי. מה לגבי ה-WIFI? מצד אחד אתה אומר

שאין חריגה מבחינת הקרינה שאתם בדקתם.

אני רוצה לשאול האם אתם בדקתם את זה בזמן

שכל מערכת המחשבים פועלת? זאת אומרת יכול

להיות שאם אתה בא בזמן רגיל, נכנס לכיתה,

בודק, אין קרינה. אבל אם אתה תיכנס לשיעור

שבו כל 30 המחשבים או 60 מחשבים, כי יש גם 30

נוספים בכיתה אחרת פועלים ומקרינים, אז

רמת הקרינה היא אחרת.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

אני רוצה להוסיף משהו לשאלה שלך, אם אפשר.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

לשאלה הזו? בבקשה.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

כן. תראו, חלק מהסיפור עם ה-WIFI - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

שאלה, לא הסבר. אחר כך תגידי.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

לא, לא, אני שואלת. תני לי לסיים. אחר כך

תנזפי בי. הרבה פעמים הבעיה ב-WIFI היא

הצורך בריפיטרים. זאת אומרת, בגלל הגודל

הרבה פעמים של מבנים, ה-WIFI לא נקלט בכל

מקום ולכן יש דבר שנקרא ריפיטר שמעצים,

הוא מן מגפון ל-WIFI.

<דרור אלוני:>

בכיתה של 53 מטר יש 2 ראוטרים אחודים. לא

צריך מגברים בחלל הזה. בחלל של כיתה לא

צריך מגברים. משתמשים בראוטר אחד או שנים.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

לרוב. אז זה אומר שבבתי ספר לרוב לא יהיה

ריפיטרים?

<דרור אלוני:>

אין ריפיטרים. אין צורך.

<גיא לוי:>

משתמשים בראוטרים תעשייתיים שמסוגלים

להפיץ עוצמות מאד מאד גבוהות.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

אז אתה אומר לא צריך את הריפיטר בשביל

הקרינה, יש מה-WIFI קרינה. הבנתי.

<גיא לוי:>

הראוטר הזה הוא כזה תעשייתי - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

עכשיו אני חוזרת לשאלה המקורית, למרות

שתודי שהייתי נחמדה ונתתי לך להצטרף.

<קריאה:>

תן דוגמאות בודדות ואל תעשה מהפרט את

הכלל.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אני רוצה באמת שתהיה התייחסות מתי נעשתה

בדיקה ועל פי איזה תקן אנחנו בוחנים, כי

התפיסה אומרת, גם ממחקרים שאני קראתי

ומדו"חות שהגיעו אלי, שרמות הקרינה

שנבחנות, נבדקות ומותרות כאן במערכת

החינוך, הן גבוהות בעצם מהתקן במקומות

אחרים. אז אני אשמח לדעת בעצם את

ההתייחסות.

<גיל כהן:>

אני אתייחס גם לזה.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אוקיי, בבקשה.

<גיל כהן:>

אז קודם כל בנושא קרינה, עוד לפני השלב

שנחשפים לקרינה, זה גם המשפט הראשון בחוק

הקרינה הבלתי מייננת, שאומר שלפני

שחושפים את הבן לקרינה, צריך קודם כל

שתהיה הצדקה, זה השלב הראשון.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

נכון.

<גיל כהן:>

ואם יש הצדקה לחשוף או אין הצדקה לחשוף.

השלב השני זה אופטימיזציה, לעשות את זה

בחשיפה של המינימום האפשרי. השלב השלישי

זה רק עמידה בספים. כמובן שספי הקרינה הם

גבוהים, הם עוד פעם, זה השלב השלישי. קודם

כל צריך שתהיה הצדקה ולהבנתי יש הצדקה

לפרישה של WIFI בבתי הספר. האופטימיזציה זה

לעשות את זה ככה שהחשיפה תהיה במינימום

האפשרי, בלי שום קשר לספים. יכול להיות

שהספים גבוהים, נמוכים, החשיפה שמדדנו

היא בערך מאית מהספים שמותרים, אבל עדיין

לעשות את זה הכי נמוך שאפשר.

שלב שלישי זה עמידה בספים, עוד פעם, שלא

הגענו לשלב הזה. למה עוד רצית שאני

אתייחס?

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אם אתם בדקתם את זה בזמן שבעצם הייתה

פעילות של כמות מחשבים. לצורך העניין

כיתה פועלת או שמרחב סטטי.

<גיל כהן:>

כן, במסמך שהעברתי אליך זה 135 בדיקות

שהמשרד עשה, המשרד פיקח עליהן. כל הבדיקות

האלה, כל כיתה שנכנסו לעשות בדיקות של WIFI,

כל המחשבים באותה כיתה פעלו. אני הייתי

עד, בבדיקות הראשונות הייתי נוכח, הדרכתי

איך לעשות. כל הבדיקות פה, כן. עוד פעם, לא

פיקחנו על אלפי בדיקות שנעשו עכשיו בבית

ספר, אבל אלה ההנחיות.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אוקיי, מאה אחוז, תודה רבה.

<קריאה:>

לאיזה מדידות הגיעו?

<גיא לוי:>

אפשר שאלה בבקשה? אפשר לבקש מגיל כהן

שיתייחס לפגישה ב-22 באוקטובר?

<מיכאל קופפרשמיד:>

אפשר לשאול את נציג הגנת הסביבה שאלה

בבקשה?

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

לא, לא, אתם לא שואלים כולכם ביחד. אני

מאפשרת את הדיון כי הוא חשוב, אבל בואו

נעשה את זה אחד-אחד.

<מיכאל קופרשמידט:>

יש לי שאלה בבקשה. שמי מיקי קופרשמידט. יש

לי שאלה לנציג של המשרד להגנת הסביבה.

בנוגע למדידת קרינת ELF, יש מסמך הנחיות

מאד ברור. בנוגע למדידת WIFI, אין מסמך

הנחיות ברור. אתם שולחים את המודדים

למדוד על סמך מסמך שהוא מ-1 בינואר 2006,

שהוא נוגע לסלולר. מדוע המשרד להגנת

הסביבה לא מנפיק מסמך הנחיות כיצד מודדים

WIFI, מכיוון שכל מודד עושה כהבנתו וראות

עיניו. ורואים את זה בדו"חות שאתם מפרסמים

באתר של המשרד להגנת הסביבה.

מדוע אתם לא מפרסמים מסמך הנחיות איך

צריך למדוד WIFI?

<גיל כהן:>

אני אענה. ככה, הטכנולוגיה לא קשורה

לחשיפה לקרינה. הקרינה נמדדת לפי התדר

ולפי העוצמה. באיזה פרוטוקול אני מעביר

את המידע על גבי הגלים האלה, זה לא רלבנטי

לנושא של קרינה. גם כשאני מודד דור שלישי,

רביעי, אני לא מתייחס לפרוטוקול שהמידע

מועבר בו, ולכן אין הבדל בין אנטנות

בחשיפה לקרינה שהן אנטנות סלולאריות ושל

WIFI שמשדרים באותם תדרים או באותו סיכון

של תדרים.

לגבי למה אין מסמך - - -

<מיכאל קופרשמידט:>

אבל זה מודד בלי - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

לא, למה? אני חושבת שזה לגיטימי מה שהוא

עונה מהבחינה הזו שאותנו מעניין לדעת,

וזה גם עלה לפני רגע בשיח של ארונות חשמל

אל מול מחשבים. איילת, בבקשה, בלי טלפון פה

בוועדה. אותנו מעניין איזה רמות קרינה יש

בבית הספר. אחר כך אנחנו בודקים מהיכן הן

מגיעות ואיך אנחנו יכולים למזער את זה

ולטפל בזה.

<מיכאל קופרשמידט:>

וזו בדיוק הנקודה, כי נכנס מודד ומודד מטר

מהאקסס פוינט, כאשר הוא לא מתייחס בכלל

למכשירים, אם הם מופעלים או לא. רואים את

זה בדו"חות - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אבל האדון אמר לפני רגע שהם נכנסים

ובודקים את זה - - -

<מיכאל קופרשמידט:>

סליחה, ה - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

סליחה רגע, לא. שנייה.

<מיכאל קופפרשמיד:>

סליחה, אני עברתי על מאות דו"חות ויש לי

התכתבות ענפה עם מר גיל כהן לנושא הזה

שמציגים באתר שלהם דו"חות. יתרה מכך,

בדו"חות, אם תכנסי בבקשה ותראי גם בדו"חות

שנוגעים לארונות חשמל, המשרד להגנת

הסביבה שם חותמת – הדו"ח טרם נבדק על ידי

גורמי המקצוע שלו. זה הדו"חות שקיימים

באתר של המשרד להגנת הסביבה, כולל דו"חות

משנת 2011 ומשנת 2012 ועד עצם היום הזה.

מספר הדו"חות שהמשרד להגנת הסביבה עשה

בקרה עליהם, ניתן למנות אותו, זה כמה

עשרות בודדות. עכשיו בפועל, אנחנו

מתייחסים שאין נוהל למדידת WIFI. כל מודד

מפרש את ההנחיות איך שבא לו. יש מודד

שנכנס, שם את החצובה מול האקסס פוינט

שבתקרה, מודד והולך. יש מודד שנכנס, אומר

טוב, תפעילו את הסמארט פונים. יש מודד

שנכנס, אין נוהל. אז כל המדידות האלה - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

גיל, הנוהל לא מעודכן?

<מיכאל קופרשמידט:>

אין נוהל. זה לא רלבנטי.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

סליחה, נתתי לך לשאול, נכון? אני אתן לך

אחר כך את רשות הדיבור. הבנו את השאלה,

הרעיון ברור.

<קריאה:>

אין נוהל בהנחיות כי הם לא - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אני אשמח אם תשבי, תהי רגועה, הכל בסדר.

גיל, אין נוהל מעודכן?

<גיל כהן:>

המשרד להגנת הסביבה אחראי ומפקח על כל מה

שהוא נותן לו היתר. WIFI בבתי הספר, בגלל

שרמות הקרינה שלו הן מאד מאד נמוכות, זה

לא בסמכות המשרד להגנת הסביבה. זה קבוע

בחוק הקרינה שזה פטור מהיתר. אנחנו לא

מפקחים על זה, ובגלל זה גם אין נוהל לבדוק

WIFI - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אז על סמך מה קבעתם בדו"חות שיש רמות

נמוכות או גבוהות של WIFI אם לא בדקתם את זה?

<גיל כהן:>

עוד הפעם, המדידות שהן WIFI, לא שונות

ממדידות של סלולר, כי מדובר על אותם תדרים

- - -

<מיכאל קופרשמידט:>

זה שונה מאד.

<גיל כהן:>

ואותן המלצות לחשיפה של תדרים. אין

הבדלים. אבל אין לנו משהו ספציפית. תראי,

לא התעלמנו לגמרי מהנושא של ה-WIFI וכן

ישבנו עם משרד החינוך כדי לתת המלצות, אבל

זה כמו, בואי נגיד ככה, מבחינת המשרד

להגנת הסביבה, כמו שבן אדם מפעיל WIFI בבית

שלו והוא לא צריך היתר מהמשרד כדי להפעיל

את זה, בשונה מאנטנה סלולארית - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אנחנו לא מדברים על ההיתרים, אנחנו מנסים

להבין באיזו סביבה נמצאים הילדים שלנו

וממה הם מושפעים. זאת אומרת זאת השאלה

שעומדת במרכז. זה לא אם מותר להם או אסור

להם, כי זו לא שאלה של מותר ואסור.

<גיל כהן:>

אז מבחינת מדידות הקרינה, מדידות הקרינה

לא שונות אם זה משודר ממודם כזה קטן

בפרוטוקול כזה, או מאנטנה סלולארית

בפרוטוקול אחר. קרינה זה אותה קרינה.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

מה זאת אומרת?

<גדעון לייכנר:>

זה שונה מאד.

<גיל כהן:>

אין הבדל.

<גדעון לייכנר:>

זה לא נכון. זה שונה מאד. שונה מאד.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

רגע, סליחה.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

אני לא בן אדם טכנולוגי בעליל וזה נשמע לי

מוזר.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

סליחה, מה זה זה שונה מאד? לא, אל תגיד לי

אתה. בבקשה, רשות הדיבור, שתי דקות, תסביר

לי מה זה – "זה שונה מאד".

<גדעון לייכנר:>

אני מבקש להסביר. מר גיל כהן מוליך שולל.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אה, אה, לא!

<גדעון לייכנר:>

סליחה, אוקיי.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אתה תסביר לי עכשיו למה יש הבדל.

<גדעון לייכנר:>

השוני בין שידור סלולארי לבין שידור WIFI

הוא בכך ש-WIFI משדר שידור רציף וסלולארי

משודר בפולסים.

<קריאה:>

הפוך. הפוך.

<גדעון לייכנר:>

סלולארי רציף ו-WIFI משדר בפולסים שמשתנים.

אי אפשר לבדוק את שתי הטכנולוגיות האלה

באותה צורת מדידה. אני אנסה להמחיש - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

מה זה – ואני בכוונה פה מחדדת – מה זה אי

אפשר לבדוק באותה צורת מדידה? מה זה משנה

כרגע, בשביל לחדד את השאלה, מה זה משנה אם

זה בפולסים או רציף, אם אני נכנסת עכשיו

לחדר הזה ובוחנת במד מדידה שבודק גם את זה

וגם את זה לצורך העניין, את רמת הקרינה

שיש לי בחדר.

<גדעון לייכנר:>

אני אסביר לך את זה. מד המדידה, הטובים

שביניהם, שהמודדים משתמשים בהם, מודדים

יודעים לדגום 3,000 פולסים בשנייה. ה-WIFI ב-2.4 ג'יגה, משרד 2.4 מיליארד פולסים בשנייה. זאת

אומרת, הוא דוגם פולס כל 800,000 פעם. זאת

אומרת הרבה מאד פולסים שה-WIEI משרד, למעשה

מכשיר המדידה בכלל לא דוגם אותו. לא דוגם

אותו.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

וזה למה, כי המדידה לא נעשית לאורך-.

סליחה, אני רוצה להבין, ברשותכם. אני לא

באה מהתחום. אני עושה את זה כי להבין.

<גדעון לייכנר:>

כי מכשיר המדידה הוא בצורת - - -

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

חברה, חברה, שנייה.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אולי אני אנהל את הישיבה? בואו, זה נראה לי

הרבה יותר הגיוני.

<גדעון לייכנר:>

מכשיר המדידה והצורה שמהמודדים עובדים,

הם למעשה לא מודדים את כל הפולסים

שמשודרים, והרבה מאד - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

שוב, למה? כי צריך לעשות את זה לאורך זמן

ארוך יותר?

<גדעון לייכנר:>

צריך צורה אחרת.

<קריאה:>

מכשיר אחר.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

מכשיר אחר?

<גדעון לייכנר:>

צריך מכשיר אחר, צורה אחרת של מדידה. אני

רוצה להמשיל לך את זה.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

לא, לא צריך להמשיל לי. אני רוצה תשובות

פשוטות. אני אחר כך צריכה לעשות עם זה

משהו מעשי.

<גדעון לייכנר:>

כבוד יושבת הראש, אז אני רוצה להסביר - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

שנייה. צריך מכשיר אחר למדידת WIFI ולמדידת

קרינה מסלולר?

<גדעון לייכנר:>

כן, כן. או בצורת מדידה אחרת - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אתם רוצים להישאר פה או שאני אשאיר את מי

שמתאים לי לנהל איתו את השיח ואנחנו נעשה

את זה בצורה מתורבתת. באמת.

<גדעון לייכנר:>

אז רק תרשי לי עוד משפט אחד לסיים מה

שרציתי להגיד בעניין הזה. או צורת מדידה

אחרת שתבדיל, וגם פרופסור סדצקי ביקש - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

ביקשה.

<גדעון לייכנר:>

פרופסור סטיליאן ביקש במסמך סיכום שהיה

ב-22 באוקטובר, ממפגש ב-22 באוקטובר, להפריד

את מדידות הסלולר ממדידות ה-WIFI. אתה היית

בפגישה הזאת, גיל כהן.

<גיל כהן:>

זה לא להפריד.

<גדעון לייכנר:>

הוא ביקש להפריד. זה כתוב במסמך. עכשיו

אני רוצה, אני מבקש ברשותך, זה כמו שישלחו

לבדוק עומס תנועה בכביש 2 כדי להחליט אם

לשים - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אני לא צריכה משל. הנושא מאד מאד ברור לי.

השאלה שלי הייתה פשוטה. האם נדרש פה מכשיר

אחר למדידה של קרינה מסלולר אל מול קרינה

מ-WIFI.

<גדעון לייכנר:>

נדרשת הנחיה והטכנולוגיה של הסלולר וה-WIFI

היא שונה, וגיל כהן, אני מבקש ממך - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אנחנו לא נותנים ביקורת לאף אחד. סליחה.

אני אוציא אותך החוצה.

<גדעון לייכנר:>

תגיד את חוות דעתך.

<גיל כהן:>

אמרתי את חוות דעתי.

<גדעון לייכנר:>

אבל היא לא נכונה.

<גיל כהן:>

לטענתך.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אוקיי, תודה רבה. סליחה.

<גדעון לייכנר:>

יש פה מהנדסים.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

ברוכים הבאים. אנחנו נמשיך בדיון כפי

שאנחנו תכננו אותו.

הגיע עופר רימון ממשרד החינוך.

<עופר רימון:>

כן, מצטער על האיחור.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אוקיי עופר, ראשית אתם התבקשתם להציג פה

נתונים ממה שהתקדם מאז הפגישה האחרונה

ועד היום. היו כמה סוגיות בוערות. אחת זה

הנושא של יישום חוזר מנכ"ל שדיברנו עליו

ואני אשמח לדעת מה קורה מאז ואיך אנחנו

בעצם מקפידים על הנושא של יישום החוזר.

מוסיפים לזה את הנושא של אכיפה ופיקוח

ואני אשמח אם אתה תתייחס לכך, ולכל הסוגיה

של קרינה מארונות חשמל.

יצא לנו גם לדבר על זה ככה במהלך התקופה

האחרונה. אתה אמרת שיש פתרונות לתת לא רק

בצורת הרחקה, אלא גם בצורות אחרות כדי

למנוע את הקרינה הגבוהה הזו. אשמח

להתייחסות ואני אשמח לראות את הנתונים.

<עופר רימון:>

אוקיי. אז קודם כל אנחנו, כמו שהצגנו כמה

פעמים, מפעילים תכנית תקשוב ב-1800 בתי ספר,

1,600 בדגם בסיסי, שבו לכל מורה יש מחשב

ומקרן בכיתה ו-200 בתי ספר בדגם מתקדם. כל

בתי ספר בתכנית שלנו מקבלים תמיכה

פדגוגית, תמיכה טכנית, אינטרנט בפס רחב

וכו'.

אנחנו הוצאנו חוזר מנכ"ל שהתייחסת אליו,

שבחוזר המנכ"ל ניסינו להסדיר בין השאר גם

את נושא הקרינה האלחוטית, הקרינה שנובעת

כתוצאה מה-WIFI בבתי ספר. לצורך כתיבת חוזר

מנכ"ל אנחנו גיבשנו ועדה בין משרדית,

שהחברים בה, חוץ ממשרד החינוך כמובן, זה

משרד הבריאות, איכות הסביבה, תקשורת, מדע,

עוד חברים. עכשיו צרפנו גם את השלטון

המקומי. קבענו שהוועדה המשרדית תתכנס

פעמיים בשנה לצורך בחינת אכיפת חוזר

מנכ"ל ולעדכונו בהתאם לצורך. זאת אומרת

אנחנו כל הזמן עם הפנים למשרד להגנת

הסביבה, כי הוא הרגולטור בתחום הזה. משנה

איזה שהוא משהו כתוצאה ממחקרים, כתוצאה

ממשהו אחר, אנחנו משנים את חוזר המנכ"ל.

עכשיו, ההנחיות כרגע שאנחנו נותני, זה

קודם כל רשת אלחוטית מיועדת לתלמידי כיתה

א' ומעלה בלבד. אנחנו אוסרים התקנה של רשת

אלחוטית בגנים ובחטיבות צעירות. ההתקנה

וההפעלה בכפוף לבדיקות קרינה ויישום

תכנית להקניית ידע בנוגע לשימוש מושכל

ברשתות אלחוטיות. בכל כיתה תותקן נקודה

לגישה חוטית בעמדת המורה והמורה ישתמש בה

בלבד בכל עת שאין צורך בהפעלת הרשת

האלחוטית.

הוצאנו הנחיות בנוגע לאופן ההתקנה הנכון

של הרשת, נתבים מנוהלים, מרחק בין נתבים,

מיקום נתבים, כל הדברים האלה יש לנו

הגדרות שגם אותן אנחנו קיבלנו ממומחים.

והוצאנו גם הנחיות שהן קשורות יותר, הן גם

קשורות לעניין הזה של הניסיון שלנו

להגביל את זמן המסך, מה שדיברנו קודם. עד

שלושה ימים בשבוע בכיתות א'-ב'. בכיתות ג'

עד שתי שעות לימוד ולא יותר מארבעה ימים

בשבוע. זה בעניין הזה.

חוץ מזה, הנושא הזה נידון בבג"ץ.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

טוב, זה פחות. בוא לא ניכנס לזה.

<עופר רימון:>

אין בעיה. עוד נתון שרצינו להציג כאן

בוועדה. אנחנו מדברים בעיקר על הנושא של

בתי ספר שבהם מתקיימים שיעורים באחד על

אחד. זאת אומרת שילדים נמצאים עם לאפ

טופים או טאבלטים בבית ספר. אז נגיד כאן

רק שבסך הכל ההערכה שלנו בסקר שעשינו

בבתי ספר, שיש קצת מעל ל-500 בתי ספר במערכת

שמפעילים בצורה כזאת או אחרת שיעורים

באחד על אחד, מהם מהווים בערך 20% מבתי

הספר. אנחנו לא מכניסים פה פנימה את כל

המגזר החרדי, שזה פחות רלבנטי לגביו. הם

בכלל נגד הסיפור הזה.

אנחנו לא מכניסים כאן את בתי הספר של

החינוך המיוחד, כי הם מבחינה סטטיסטית

מתנהגים קצת אחרת מבתי ספר אחרים. אפשר

בדיון אחר לדבר על בתי ספר של חינוך

מיוחד.

מה שאנחנו המשכנו לעשות מאז הפעם האחרונה

שאנחנו הצגנו את הדברים, אנחנו ממשיכים

לבצע בדיקות. אנחנו מבצעים שני סוגים של

בדיקות. בדיקה אחת זו בדיקת קרינה

והבדיקה השנייה זה בדיקת יישום חוזר

המנכ"ל, שאלה הם שני דברים שונים, כי יכול

להיות מצב שלא תהיה לך בעיה מבחינת רמת

הקרינה, אבל עדיין לא מוטמעת תכנית

החינוך או עדיין אין עמדה בכיתה, אין עמדה

חוטית בכיתה.

אני רק רוצה להגיד לכם שאני לא מכיר תקדים

במשרד החינוך שהוא הוציא חוזר בטיחות

כלשהו – ויש לנו עשרות, אם לא מאות הנחיות

בטיחות – יש בטיחות לגבי נקודת אש בבית

ספר ויש הנחיות בטיחות בנוגע למעקים

במסדרונות, ויש הנחיות לגבי החלקות ויש

הנחיות לגבי גגות של בית ספר ורשתות על

החלונות ומיליון הנחיות. אני לא מכיר

מקרה במשרד החינוך שהוציא, כלומר לי לא

ידוע, שהוציא הנחיות לגבי איזה שהוא משהו

שקשור לבטיחות הילדים וגם ביצע לא בדיקה

מדגמית, אלא בדיקה בכל אחד מבתי הספר.

בעניין הזה זה תקדים. גם העלות מאד גבוהה,

כמו שאתם מבינים, כי זה לשלוח שני בודקים

לבתי הספר. אחד שבודק קרינה ואחד שבודק

יישום של חוזר מנכ"ל. זאת אומרת כל מה שאני

רק רוצה להגיד, שאני גם מאד שמח על הדיון

הזה ושאנחנו לוקחים את זה מאד ברצינות,

וברור לנו שיש לנו עוד הרבה מה לעשות, אבל

המטרה שלנו גם לטפל בזה, גם לשמור על

בטיחות הילדים, גם להעלות את המודעות.

למרות שהיחידה שלנו לא מטפלת, כמו שצוין,

בכל הנושא של חשמל, אנחנו בחרנו גם לבדוק

בבתי הספר את נושא החשמל ולא רק את נושא

הקרינה, למרות שהבג"ץ לא אסר את הנושא הזה

בכלל ולמרות שה - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אנחנו עושים לא בשביל בג"ץ, אנחנו עושים

בשביל הילדים, אז זה מבורך כשלעצמו

שלקחתם גם את זה.

<עופר רימון:>

בדיוק, בדיוק. ואת כל תוצאות בדיקות

הקרינה אנחנו מעבירים למשרד לאיכות

הסביבה. אנחנו דואגים שזה יתפרסם שם.

הסיבה שזה מתפרסם שם ולא אצלנו, כי אנחנו

לא מרגישים את עצמנו כמומחים בתחום הזה

ואז דיונים כאלה, של איך בדקו ומה זה אומר

ומה הפרשנות ומה אומר החוק, אנחנו

מעדיפים שהמומחה לתחום הזה יענה על

השאלות ולא אנחנו, אבל כן חשוב לנו שזה

יפורסם.

בכל מקרה, מבחינת כמויות בדיקות, אנחנו

ביצענו כבר, אתם רואים כאן את המספרים, 2,250

בדיקות בערך - - -

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

רגע עופר, 2,250 זה מתוך כמה בתי ספר שאמורים

להיבדק?

<עופר רימון:>

אמרתי ככה, אנחנו דרך אגב בודקים בית ספר

בין אם הוא בתכנית, בין אם הוא לא בתכנית

– WIFI וחשמל, זה לא משנה לנו. יש בערך 3,000

בתי ספר רלבנטיים, כי הורדתי כאן את הנושא

- - -

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

כן, את החרדי.

<עופר רימון:>

נכון.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

אז רק 3,000 בתי ספר צריכים להיבדק?

<עופר רימון:>

כן. זה לא רק.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

לא, לא, זה המון, אבל זה עדין מפתיע. הכמות

מפתיעה אותי כלפי מטה.

<עופר רימון:>

כלפי מטה?

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

כן.

<עופר רימון:>

יש בערך 4,000 - - -

<קריאה:>

אני - - - מנהל בית ספר שהם היו אצלי פעמיים

בשנתיים ובדקו.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אתה מיישם חוזר מנכ"ל כמו שכתוב פה?

<קריאה:>

כן, כן.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

בואו רק נסיים את הסקירה.

<עופר רימון:>

אני תיכף אראה לך, כי התמונה היא לא ורודה.

יש לנו עוד הרבה עבודה לעשות.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

כן, ברור.

<עופר רימון:>

אני אראה לכם את כל התוצאות של הבדיקות.

אני רק אומר שיש לנו בסך הכל 2,200 בתי ספר

שכבר ביצענו את שתי הבדיקות. בעוד חלק

מבתי הספר ביצענו רק בדיקות בטיחות, רק את

זה, אבל בסופו של דבר זה עניין של חודשים

עד שנשלים את הכל. בסך הכל מבחינת קרינה,

כבר אמרו את זה ככה, כל בדיקות הקרינה

שעשינו – אפס חריגות קרינה לפי התקנים

שמפרסם המשרד להגנת הסביבה. אני לא נכנס

פה פנימה אם זה התקן, לא התקן. אני רק יכול

להגיד לכם שבקרינות לא רק שלא מצאנו

חריגות, אלא היינו מאד מאד מאד רחוקים

מהספים.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

עופר, שאלה קטנה לי אליך. המטרה בתכנית

שלכם, אתה יודע, אני חושבת על תכנית

ביקורת, המטרה היא בעצם מתי לחזור על

הבדיקות?

<עופר רימון:>

אז הנה, אז אני אראה לך. הדבר היותר

מעניין, כי בקרינה את רואה שלא היו

חריגות. מה שאנחנו עושים זה יותר הנושא של

- - -

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

נכון, בדיקת הליקויים, נכון.

<עופר רימון:>

הבדיקה של יישום חוזר מנכ"ל. כאן אנחנו

מחלקים בתי ספר לירוק, צהוב, אדום. ירוק זה

בית ספר שהכל פיקס מבחינתו. זאת אומרת

שהנתבים מותקנים כמו שצריך, שיש בבית ספר

תכנית ליישום הסיפור הזה של חוזר מנכ"ל,

שבכל כיתה יש לא רק רשת אלחוטית, אלא שיש

גם רשת קווית, בגלל שאם אנחנו אומרים

למורה שכשמורה עומד מול כיתה אז אין סיבה

להפעיל את הרשת האלחוטית. נכון, אם הוא

עומד מול כיתה עם מקרן ומחשב, אבל אם אין

לו עמדה קווית ויש לו רק רשת אלחוטית, אז

גם אם הוא ירצה הוא לא יוכל ליישם את

העניין הזה.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

והמשרד מחייב את זה לצורך העניין. זאת

אומרת מי שירוק זה מי שלחלוטין עומד בכל

הדרישות.

<עופר רימון:>

מי שירוק הוא לחלוטין עומד בכל הדרישות.

לכל אחד שלא עומד בדרישות רשום לנו על מה

הוא לא עמד בדרישה. אנחנו חילקנו את זה

לדברים שנראים לנו יותר קריטיים, פחות

קריטיים, רק בשביל לעשות לנו פריוריטי, כי

את יודעת, את ניהלת מערכת חינוך, את יודעת

שבסופו של דבר גם אם אתה רוצה, אתה חייב

לייצר לעצמך עדיפויות ולעבוד לפיהן; אבל

בהחלט תכנית העבודה שלנו היא בסופו של

דבר שכל בתי הספר יהפכו לירוקים.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

רגע, באדום אנחנו רואים שבדיקות בטיחות

לא תקינות, הן בעצם 37% מהמערכת שזה לא מעט.

<עופר רימון:>

הכל זה לא מעט בעיני.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

זה לא מעט. אבל אדום - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

רגע, סליחה. בעצם יש לנו עכשיו בתי ספר

אדומים, זה אומר שהם לא עומדים בחוזר

מנכ"ל, הנתבים אולי לא מותקנים כמו שצריך,

אין את כל מה שדרשתם. לכמה זמן הם קיבלו

לתקן את הסיפור הזה?

<עופר רימון:>

תראי, אנחנו בעיקרון רוצים שתוך שנה העסק

הזה יתוקן לכל היותר. יש בתי ספר שכבר

תיקנו את הדברים, הם שולחים אלינו כל הזמן

את הנתונים. מאד מאד קשה לנו מבחינת מערכת

בסדר גודל כמו שלנו, להגיע. אני אומר לכם

ככה, בשום מפגע בטיחות המשרד לא עובד

ברזולוציה כזאת. בסופו של דבר המשרד הוא

גוף רגולטורי, הוא מוציא את ההנחיות, עושה

מדי פעם בדיקות מדגמיות, מטיל את האחריות

על מנהל בית הספר, על הרשות המקומית ועל

הבעלות.

אנחנו כאן ממשיכים לנהל את זה, ברזולוציה

של לבדוק שתוקנו הליקויים. נגמור את הסבב

ואז נקבל החלטה מה אנחנו עושים הלאה. לגבי

החשמל מה שאת שאלת - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אי אפשר לבקש מהם לנתק? אני חושבת שהתמונה

פה ברורה, אין פה איזה שהוא כסת"ח או משהו.

<יעל שטיין:>

אני רוצה לשאול שאלה ספציפית לגבי

הראוטרים, לגבי מה שעופר רימון אמר. אם

הותקן במסדרון ראוטר אחד על 5 כיתות, בכל

רגע נתון כיתה אחרת עובדת עם הראוטר, אז

אף פעם אי אפשר לכבות אותו. למה שלא תנחו

שיעשו ראוטר חלש יותר בכל כיתה, ורק כאשר

הכיתה עובדת ידליקו, כי ככה הראוטר,

אומרים לי בעירייה, אף פעם לא מכבים. זה

דלוק כל היום.

<עופר רימון:>

תראי, ההנחיות שלנו, שצריך להתקן נתב אחד

לפחות לכל 25 תלמידים.

<יעל שטיין:>

אז בפועל - - -

<עופר רימון:>

אז תשמעי, בפועל - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אוקיי, שנייה. אני לא רוצה להיכנס

לרזולוציה של איך עושים, כי זה פחות - - -

<עופר רימון:>

נכון. גם בפועל תמיד את תמצאי במערכות

גדולות, בית ספר אחד שלא מיישם הנחיות

שלנו ו- - -

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

עופר, אבל אנחנו לא מודאגים מבית ספר אחד,

אנחנו מודאגים מה-1,069 ו - - - 1,800.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

בסדר, שנייה.

<עופר רימון:>

תראי, אני מוטרד מזה ופועל ונותן הנחיות

כדי לתקן את זה.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

עופר, אי אפשר לבקש מהם להוריד את השאלטר?

שלא יהיה WIFI בבתי הספר האלה, עד שהם יתקנו

את כל הליקויים. כי אז זה בעצם יכניס אותם

- - -

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

אבל את צריכה לבדוק שהם הורידו את השאלטר,

יפעת.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

בסדר, אז אנחנו נבדוק. תקשיבו, אנחנו לא

יכולים עד הסוף - - -

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

אז לכן אני אומרת, הרבה יותר הגיוני לתמרץ

אותם.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אבל - - -

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

לא, אבל יפעת שנייה. הרבה יותר הגיוני

לנסות ולתמרץ אותם בצורה שהיא מתקבלת על

הדעת.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

מה זה צורה שמתקבלת על הדעת?

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

אז למשל לא להקציב להם שנה, אלא להגיד להם

שבתוך חצי שנה, או אפילו פחות אני הייתי

אומרת, אבל אני לא רוצה - - -

<עופר רימון:>

אני חושב שזה רעיון טוב.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

נו? תשמע, לבתי ספר עם העתק לרשות המקומית,

שאני רואה בהם, תשמעו, זה חייב לעבוד

בצורה של כלים שלובים, אי אפשר להתחמק

מזה.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

נכון.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

צריך לעבוד בצורה של כלים שלובים עכשיו

על העניין הזה. עכשיו, זה לא איזה שהוא

אתגר ענק, זה גם לא אתגר קטנטן ואני מקבלת

באופן חלקי את מה שעופר אמר לגבי האופן

שבו משרד החינוך צריך לתפקד, כי ליפעת ולי

יש פה דיון ביום רביעי, דיון מאד קשה

בנושא אכיפת חוזר מנכ"ל בנושא המזון

בצהרונים. אז אתה יודע, אני אומרת עד גבול

מסוים אני יכולה לקבל את העובדה שמשרד

החינוך לוקח כיסא אחורי. צריך לראות, צריך

לתמרץ אותם באיזו שהיא צורה לתקן את זה.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אוקיי, אבל אני שנייה ברשותכם רוצה רגע כן

להמשיך את מה שאני אמרתי. אין שאלה שאנחנו

צריכים לתת פרק זמן שבו אנחנו מאפשרים

לבתי הספר לתקן את הליקויים, אבל אני כן

אומרת ולכם יש את המידע גם בתוך האדום

הזה, מה אדום-אדום. אם לא כתמריץ, להוריד

את השאלטר במקום. לומר להם – אתם לא

מפעילים WIFI עד אשר אתם תתחילו. אני לא

אומרת שהם יהיו ירוקים תוך חודשיים, אבל

שהם יתחילו להיות יותר צהובים, כי אחרת

פשוט לא תהיה לנו שום דבר לאכוף את זה.

<עופר רימון:>

תראי, אבל קודם כל עכשיו סם מתקן אותי

שלגבי האדומים נתנו להם שלושה חודשים.

(

*

,

.

z

~

’

”

–

˜

¼

¾

Ô

Ø

î

ð

ò

ô

h

l

‚

„

†

ˆ

È

Ì

â

ä

æ

è

摧䲚-~欀䁤

摧䲚-~欀롤

摧䲚-~欀⁤

摧䲚-~欀顤

nH

o(tH

nH

tH

nH

tH

@

B

n

p

r

ð

ò

Þ

æ

è

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

tH

nH

tH

>

@

r

t

î

ð

ô

摧䶂ßᘀô

ö

摧䶂ß᠀è

ö

ø

nH

o(tH

nH

tH

nH

tH

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

tH

nH

tH

nH

tH

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

o(tH

ఀܪ栖₈/࠼喁Ĉ࡚邁Īᘌ表⼠娀脈⡯䨂איילת נחמיאס

ורבין (המחנה הציוני):>

אה, או, זה תיקון חשוב. באמת.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

יפה מאד.

<עופר רימון:>

פשוט סם עושה את העבודה ביום יום, אני

בעיקר מציג אותה.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

יפה.

<עופר רימון:>

שוב, אני רק אומרת, את יודעת, גם כשהוצאנו

את הנתונים לגבי חריגות בחשמל, אז שוב,

אתה לא יכול לעבוד בשיטה שתוריד את

השאלטר. זאת אומרת מאד קשה לנו לעבוד ומה,

את יודעת, אני לא יודע לאיפה זה לוקח, כי

שוב, אני לא מקבל ראש, אבל יש כל כך הרבה

הנחיות בטיחות לבתי ספר. יושבים כאן

מהשלטון המקומי, שאם היו מורידים פה את

השאלטר על כל מפגע בטיחות, אנחנו לא היינו

יכולים - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

לא, אבל אתה יודע למה אני מכוונת. כאילו

ליצור איזו שהיא הרתעה שהם יבינו שאם הם

לא עולים על המסלול, הם בחוץ.

<עופר רימון:>

כן, כן.

<דרור אלוני:>

לדעתי שלושה חודשים עברו, כבר השתפרנו?

<עופר רימון:>

אני בטוח. אני בטוח, דרור.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אין אפס חריגות.

<עופר רימון:>

אני לא מציג כאן את התמונה - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

לא, לא, אנחנו מדברים רק על האדומים.

<עופר רימון:>

אבל שנייה.

<יעל שטיין:>

אפס חריגות - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אין להם אפס חריגות. איפה את רואה אפס

חריגות?

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

יש להם אפס חריגות, הוא אמר. הוא אמר.

<עופר רימון:>

שנייה, כי אני אמרתי שאנחנו מבצעים - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

כן, אבל יש מעבר לנושא של הקרינה, יש גם

עניינים בטיחותיים אחרים שהם - - -

<קריאה:>

מבלבלת שתי בדיקות שונות לגמרי.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

כן, כן.

<עופר רימון:>

אנחנו עושים שתי בדיקות. האחת אומרת האם

יש חריגות קרינה. אז קודם כל אני מרגיע

אותך ואומר לך – באף בית ספר שבדקנו אין

חריגת קרינה.

<קריאה:>

אתה לא מודד נכון. ביחס למה?

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

שנייה רגע, חברים. אני אתן לך לשאול, אני

מבטיחה. הוא יסיים את ההצגה, אתה תשאל.

בבקשה.

<עופר רימון:>

אני מדבר על קרינה בתדר RF וב-ELF מצאנו

חריגות קרינה. אלה שני דברים שונים

מבחינתנו. מבחינתנו קודם כל כשיש חריגת

קרינה, זאת הבעיה הראשונה שצריך לטפל בה.

בגלל זה כל הבעיות של החשמל שנתגלו, הוערו

ישירות לרשות המקומית ולאחראים

הסביבתיים במשרד להגנת הסביבה. ואני יודע

שבכל מקום פעלו כדי לתקן את הליקויים.

לפעמים זה היה מיסוך, על ידי לוחות, אבל

ממה שאני יודע הדברים האלה טופלו.

זה לא באחריות שלי, אבל זה עבר גם לאגף

בטיחות אצלנו, כשאגף בטיחות מתייחס לזה

כמו כל מפגע מבטיחות אחר. קרי שהרישיון של

בית ספר, מותנה בזה, חידוש רישיון של בית

ספר מותנה בזה שהמפגע יטופל. אבל את

העניין הזה צריך להפנות לאגף בטיחות

אצלנו, הם יסבירו יותר טוב איך הם עובדים,

אבל זה הכיוון בגדול.

הבדיקה השנייה שאנחנו עושים היא בסך הכל

בדיקה שנקראת זהירות מונעת. נכון שהיא

חשובה, אבל אם הייתה חריגת קרינה הייתי

יותר מוטרד. עדיין, אנחנו מנחים את בתי

הספר, וזה בדיוק העיקרון שידידי מהמשרד

להגנת הסביבה ציין, גיל, שזה לא מספיק אם

אנחנו לא עוברים את הסף אנחנו יכולים

לישון בשקט. עדיין, אנחנו רוצים לוודא

שבתי ספר חושפים את הילדים לקרינה כמה

שפחות.

תראי, זה לא כל כך פשוט.

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

אני יודעת. אני יודעת.

<עופר רימון:>

כי בסופו של דבר הדברים האלה הם חינוך.

בסופו של דבר זה חינוך, ולכן אני - - -

<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>

תאמין לי, אנחנו מבינים את זה.

<עופר רימון:>

ולכן אני שמח על הדיון הזה, כי אני חושב

שהמטרה שלנו היא משותפת. המטרה שלנו דרך

אגב, היא לא רק בבתי ספר. אנחנו מבחינתנו,

כשאנחנו מקנים תכנית חינוכית בנושא

קרינה, אנחנו מצפים שהילדים גם בבית

ישלימו את זה ויעירו להורים שלהם כשה-WIFI

עובר כל הזמן בבית, כי מבחינתי זה לא משנה

אם הילד חשוף לקרינה בבית הספר או בבית,

הוא בסופו של דבר חשוף לקרינה נקודה, או

ברכבת, או בכל מקום אחר.

בסופו של דבר אתם יודעים, Time is changing, העולם משתנה ואנחנו צריכים להתאים את עצמנו

ולהבין איך העולם הזה עובד. למה אני אוהב

את הגישה גם כאן בוועדה ובכלל בדיון כאן?

כי לפעמים יש שיטה שאומרת שחור או לבן.

הניסיון שלי אומר שכשאנחנו עובדים

בשיטות של שחור או לבן, אנחנו פשוט

מתעלמים ממשהו שקיים ולא מתמודדים איתו.

בחינוך תמיד אנחנו מנסים ללכת לפתרון של

אנחנו יודעים שהחיים הם לא שחור ולבן וכל

החכמה היא איך בתוך עולם - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

מתנהלים נכון.

<עופר רימון:>

מתנהלים נכון, בדיוק.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אוקיי, תודה רבה עופר. בחור עם החולצה

השחורה, בבקשה. רק שם בבקשה לפרוטוקול.

<רוני קלר:>

שמי רוני קלר, יושב ראש הפורום

לסלולאריות שפויה. אני אגיד כמה דברים

ואני מפנה את השאלה - - -

<קריאה:>

הפורום למה?

<רוני קלר:>

הפורים לסלולאריות שפויה. אנחנו הגשנו את

הבג"ץ נגד ה-WIFI בבתי הספר. למעשה יצאנו

בתיקו בבג"ץ ובג"ץ למעשה לא סגר את הדלת.

יש לי שאלה לכבודו. למעשה אנחנו ישבנו פה

בשנת 2010 או בשנת 2011, אני לא זוכר בדיוק,

בוועדת הפנים והגנת הסביבה. אני זוכר עם

יושב הראש דב חנין, ישבה סיגל סדצקי, ישב

סטיליאן גלבר ושניהם באו והצהירו שאין

נהלים כדי לבוא ולמדוד את ה-WIFI ואמרו את

זה, ומשרד החינוך ידע את זה, והם היו מה

שנקרא, אז הם ישבו על המדוכה כדי לבוא איך

להתחיל לבנות את היסודות של הכנסת ה-WIFI

לבתי הספר.

והנה בא ואומר ד"ר רמון, אנחנו בדקנו

ועשינו ויצא הכל בסדר. מה בדקתם?

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

הוא לא אמר יצא הכל בסדר. בואו נדייק. מאד

חשוב לי שהדיון פה יישאר מדויק כמה

שאנחנו יכולים בתוך כל בליל הדברים.

<רוני קלר:>

בסדר, אני אדייק, ברור, אני מקבל. הוא אומר

אנחנו, לפי מה שהמשרד להגנת הסביבה נתן

לנו הנחיות, אנחנו בדקנו ויצא - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

יש דברים שהם בסדר ויש דברים שהם אדומים.

בא משרד החינוך-. תקשיב, אני מופתעת, אני

חייבת לומר. הוא אומר ביושר 37% מבתי הספר

הם אדומים. תקשיב, זה נתון קשה.

<קריאה:>

הוא לא דיבר על הקרינה.

<רוני קלר:>

שנייה, אבל אני רוצה לדבר על - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

חברים, אני מדברת פה על הקרינה. מי שפספס

את הדיון, רגע, רגע, אני מדברת על הקרינה

בכלל, לא רק על ה-WIFI. הדגשתי את זה גם

בתחילת הדיון. אני מדברת על זמן מסך בכלל,

לא רק מחשב אלא בכלל ההשלכות ואנחנו אחר

כך גם נשמע פה מומחה שיציג את זה. אז בואו

נישאר בתוך המסגרת הזו ולא ננסה לקחת

אותה למקומות מסוימים.

<רוני קלר:>

בסדר, אני מדבר על ה-WIFI, וכבר אז באנו

והתרענו ואמרנו שיש בעיה. וציפינו שמשרד

החינוך ושומרי הסף, הרגולאטורים למיניהם,

ילכו ויעשו את עבודתם נאמנה. ומה אנחנו

מגלים? אנחנו מגלים שאנחנו כבר מתבחבשים

עם הסיפור הזה כבר 6 שנים. היינו בשתי

ערכאות שיפוטיות ואנחנו ממשיכים

להתבחבש.

אומר ד"ר רמון, מה שבדקנו יצא, מבחינת

קרינת ה-WIFI - קרינת ה-WIFI - אני מדגיש, יצא

הכל בסדר. מה זה יצא הכל בסדר? לא בדקת שום

דבר. אני יודע, ה-WIFI משדר בשני תדרים, ב-2.4

וב-5 ג'יגה. ב-5 ג'יגה אפילו לא בדקו, אפילו

לא בדקו. המשרד להגנת הסביבה מדבר על

הספקי שידור - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אתה מכיר את הסיפור של לבחון בתדר כזה

ולבחון בתדר אחר?

<רוני קלר:>

הוא יודע. שנייה, היום הוא יודע.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

רגע, שנייה, אני אתן לך להמשיך את הדברים,

רק חשוב לי את הנקודה הזו רגע לברר. מה

המשמעות של לבחון בשני התדרים והם באמת

לא נעשית בחינה באחת מהתדרים.

<גיל כהן:>

יש WIFI בתדרים של 2.4 ו-5 ג'יגה הרץ. רוב

מכשירי המדידה זה באמת עד 3 ג'יגה. בבתי

ספר - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

זאת אומרת שאם יש רמה של 5 ג'יגה, אז זה

בכלל לא קולט?

<גיל כהן:>

אז הוא לא קולט. עכשיו, בכל המדידות

שאנחנו עשינו, עוד פעם, יש מכשירים

שמודדים גם עד 40 ו-50 ג'יגה הרץ, שזה פי עשרה

יותר גבוה.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

לא, אבל זה אומר שאם בבית ספר יש רמה של 5

ג'יגה, בכלל אנחנו לא יודעים.

<גיל כהן:>

לא, יש מכשירים. רוב המכשירים הם עד 3

ג'יגה, כי זה כולל את כל התדרים של ה-WIFI, של

הסלולר, של הרדיו, טלוויזיה.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

לא משנה. אם עכשיו בבתי הספר משדרים ב-5,

המכשיר הזה לא קולט?

<גיל כהן:>

ב-135 בדיקות האלה, איפה שהיה 5 ג'יגה, שזה,

עוד פעם, זה בדיקות שאנחנו ליווינו. איפה

שהיה 5 ג'יגה היה מכשיר שיודע לבדוק מעל 5

ג'יגה. יש 8, יש 40, יש 50 - - -

<קריאה:>

בבית ספר רבין לא היה מכשיר שמדד עם 5

ג'יגה.

<גיל כהן:>

לא יודע - - -

<רוני קלר:>

אני רוצה לסיים את הדברים שלי.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אוקיי, בבקשה, תסיים.

<רוני קלר:>

אני מציג עוד נקודה. ישנם נתבים שמשדרים

בהספקי שידור של 200 מילי וואט. האדון גיל

אמר שהם מאשרים עד 100 מילי וואט. אנחנו

מצאנו 200 מילי וואט. כלומר, משרד החינוך

הכניס, בניגוד להנחיות, נתבים בהספקים לא

מאושרים על ידי המשרד להגנת הסביבה והוא

ממשיך להכניס. ואנחנו, כשאנחנו באים

ומבקשים שקיפות, לא נותנים לנו. לא נותנים

לנו.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

כן, יש נתונים כאלה?

<רוני קלר:>

רגע, שנייה.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

רגע, תן לי לבדוק. אני מתייחסת ברצינות

למה שאתה אומר. תקשיב, יכולתי לתת לך לדבר,

היינו עובדים לבא בתור וסוגרים סיפור.

נכון? אמרת משהו, אני רוצה לבדוק אותו.

<גיל כהן:>

אני מתכתב עם רוב האנשים פה באופן

יומיומי. המקרה הזה של ה-200 מילי וואט, לפי

החוק הוא צריך היתר. ופנינו לרשויות

המקומיות שההפעלה של הרואטר מצריכה היתר

ודרשנו מהם.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

אבל אם אנחנו מאשרים 100 מילי וואט, אז למה -

- -

<אתי רימון:>

יפעת - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

רגע, סליחה. אני אתן לך, אני רואה שאת

בוערת, אבל את חייבת לחכות בסבלנות.

<אתי רימון:>

כי אני הגשתי תלונה למשרד להגנת הסביבה

לגבי - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

הכל בסדר, אבל רגע, סבלנות.

<אתי רימון:>

לגבי הנושא הזה. ואני אגיד לך בדיוק - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

סבלנות. לא, את לא אומרת לי עכשיו. שנייה,

סבלנות. אם אנחנו לא מאשרים להכניס

למערכת החינוך 200 מילי וואט, מעל 100 מילי

וואט, אז למה בכלל צריך היתר? זאת אומרת

מלכתחילה שלא יהיה שם.

<גיל כהן:>

נכון, אבל איפה שמצאנו שהיה, אז הודענו

להם שהם חייבים בהיתר ועד שהם לא יסדרו את

ההיתר של הדבר הזה, שיורידו את זה משידור

באופן מיידי.

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

ומה קרה עם זה?

<גיל כהן:>

אנחנו קיבלנו מהרשויות המקומיות או

מהיצרנים, שאותו מודם, וכל האנשים פה

מכירים את זה, שאותו מודם, לפני שהוא מגיע

לארץ, בגלל שהם יודעים שהוא בא לארץ ובארץ

מותר רק 100 מילי וואט ללא היתר, הוא עובר

תהליך של גיור. גיור זה אומר להוריד לו את

ההספק, לחסום אותו להספק של עד 100 מילי

וואט. גם אם הוא יכול לשדר עד 200 מילי וואט,

חסמו אותו לעד 100 מילי וואט.

היו לנו שני ראוטרים כאלה, עשינו את

הבדיקות על שני הראוטרים האלה, זה

התשובות - - -

<היו"ר יפעת שאשא ביטון:>

והם אכן משדרים רק ב-100?

<גיל כהן:>

אז זהו, אין דרך להתחבר למודם ולבדוק, אבל

בבדיקות קרינה בכל בתי הספר, גם לראוטרים

כאלה, לא מצאנו מדידות יותר - - -

<קריאה:>

100 כפול 2.

<צביקה כספי:>

סליחה, זה על גבול ההטעיה מה שמר גיל כהן

פה מצהיר, כי יש לי בכתב. אתה העברת לי

בכתב שבתור ממוצע על פני 6 דקות, לא מצאתם

מעל ל-100. לשון החוק היא מאד ברורה. צ

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]