פרוטוקול מספר 226, ועדת הפנים והגנת הסביבה, 06/07/2016

כנסת: הכנסת ה-20
קטגוריה: ועדת הפנים והגנת הסביבה
תאריך: 06/07/2016
מקור: הקובץ המקורי באתר הכנסת

הכנסת העשרים

מושב שני

<פרוטוקול מס' 226>

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום רביעי, ל' בסיון התשע"ו (06 ביולי 2016),

שעה 9:00

<סדר היום:>

<איסוף חומרים על אנשי ציבור ע"י משטרת

ישראל>

<הצעה לסדר-היום בנושא: "הצורך בהקמת ועדת

חקירה פרלמנטרית בנושא: "מחדלים חמורים

בהתנהלות משטרת ישראל">

נכחו:

<חברי הוועדה:>

דוד אמסלם – היו"ר

נאוה בוקר

יואב בן צור

אכרם חסון

רויטל סויד

בצלאל סמוטריץ

חברי הכנסת:

אמיר אוחנה

קארין אלהרר

איל בן ראובן

איתן ברושי

שרן השכל

דב חנין

יעקב פרי

מיקי רוזנטל

<מוזמנים:>

מפכ"ל המשטרה _ רוני אלשיך

ע' מפכ"ל _ נצ"מ עופר שומר

ר' אח"מ _ ניצב מני יצחקי

דוברת המשטרה, המשרד לביטחון פנים –

מירב לפידות

ר' תחום תיאום וארגון, המשרד לביטחון פנים

– יוסי בנצקי

מלווה-חטיבת הדוברות-מ"י, בטחון פנים –

שבתי גרברצ'יק

משפטן מח' יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים –

נדים עבוד

המשנה ליועמ"ש, משרד המשפטים – רז נזרי

יועמ"ש התנועה למשילות ודמוקרטיה – דן

שמחה רוטמן

נציגת יוזמות קרן אברהם – עדי שטין

פעילה, המשמר החברתי – שרה קרמר

ממונת חקיקה, לשכת עו"ד – מזל נייגו

יו"ר ודובר, הארגונים החברתיים בכנסת –

דוד דהאן

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו ב

HYPERLINK

"http://main.knesset.gov.il/Activity/committees/InternalAffairs/Pages/Co mmitteeAgenda.aspx?Tab=3" קישור זה.

<ייעוץ משפטי:>

מירי פרנקל שור

<מנהלת הוועדה:>

לאה קריכלי

<רישום פרלמנטרי:>

אתי בן-שמחון

<<איסוף חומרים על אנשי ציבור ע"י משטרת

ישראל>>

<הצעה לסדר-היום בנושא: "הצורך בהקמת ועדת

חקירה פרלמנטרית בנושא: "מחדלים חמורים

בהתנהלות משטרת ישראל">

<היו"ר דוד אמסלם:>

רבותיי, בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח

את ישיבת ועדת הפנים בנושא: "איסוף חומרים

על אנשי ציבור על-ידי משטרת ישראל",

בהשתתפות מפכ"ל המשטרה; הצעה לסדר-היום

בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית

בנושא: "מחדלים חמורים בהתנהלות משטרת

ישראל", של חברת הכנסת מיכל רוזין.

האמת היא, שדיברתי עם מיכל, וסיכמתי איתה

שאנחנו נביא את זה פה לדיון, ולכן היא

הסכימה להוריד את זה במליאה.

בבקשה, חברת הכנסת מיכל רוזין.

<מיכל רוזין (מרצ):>

תודה רבה, בוקר טוב. קודם כל אני שמחה

שהמפכ"ל וניצב יצחקי הגיעו לכאן. אני

חושבת שחשוב מאוד שאנחנו נבחרי הציבור

ודרכנו הציבור כולו יקבל תשובות.

אני רוצה להבהיר חד-משמעית, ואני חושבת

ששותפים לי בעניין הזה מאה אחוז מחברי

וחברות הכנסת: זה נכון שהמשטרה, בוודאי

במדינה דמוקרטית, תחקור את נבחרי הציבור

במידה ויש צורך, וגם תעמיד לדין. אני

חושבת – אולי לא גאווה, אבל טוב שהמערכת

המשפטית שלנו יכולה, וכך עושה – גם חוקרת

וגם מעמידה לדין ומרשיעה, בין אם זה נשיא

לשעבר, ראש ממשלה לשעבר, שרים וכדומה.

אולי זה לא לגאוותנו, אבל בהחלט מוכיח עד

כמה אנחנו מדינה דמוקרטית.

אני רוצה להעלות כמה שאלות, ואני חושבת

שעל כך צריך להתמקד בדיון, כי יש לי הרבה

מה להגיד על התנהלות המשטרה ואמון

הציבור, לצערי הרב, במשטרה – דרך אגב,

בעקבות חשיפת המסמך הזה גם בנבחרי

ונבחרות הציבור.

אני רוצה לשאול כמה שאלות. קודם כל הייתה

הנחיה מפורשת של סגלוביץ בקדנציה שלו שלא

לעשות מעין סקירה כזאת כוללת, שמאגדת

למסמך אחד את הדברים. רציתי לדעת בגלל רמת

הנפיצות והבעייתיות ואמון הציבור שפתאום

יוצא מסמך שכזה אם הוא מודלף, ואנחנו

יודעים שבעידן שלנו אין דבר כזה שלא

יודעים ולא מודלף. לכן אני רוצה לשאול,

האם השתנתה ההנחיה? מדוע זה נעשה? ואם זה

נכון שנעשה, אז האם זו הנחיה ברורה? אם זו

רוטינה, למה היא לא התקיימה עד היום?

בנוסף, אני רוצה לשאול אם הכול נעשה בגלל

מה שנקרא "פאשלת פואד", הרי זו הטענה – לא

שמנו לב, לא ידענו, רשות המסים, עבר חומר

לפה, חומר לשם, לא ידענו, ולכן חשוב היה

לאגד את החומר ולאסוף ולראות מצב

מודיעיני של כל החומר. אז אני רוצה לשאול

– האם נעשתה חקירה, איפה הפאשלה? למה

אנחנו לא שומעים? מה קרה בפאשלה עם פואד?

איך המידע לא עלה? למה לקח שנתיים עד

שפתאום חיברו את הקצוות? זו שאלה נוספת.

נקודה מאוד חשובה. תראו, יש במסמך הזה כ-100

פרשיות בערך, למיטב ידיעתנו. לפי ההצהרות

של המשטרה, הפרשיות האלה לא נבדקו, לא

נחקרו, אפילו לא 20% מהן? 10% מהן? האם התלונה

על השר לביטחון הובאה בפני היועץ המשפטי

לממשלה? לא הובאה? ויינשטיין טוען שהוא לא

הביא.

נקודה אחרונה ומאוד חשובה. אתה, ניצב

יצחקי, לפי מיטב ידיעתי ביקשת לייצר עותק

נוסף של המסמך שבידך על מנת להראות אותו

למפכ"ל הקודם דנינו. המפכ"ל דנינו טוען

בתוקף שהוא לא ראה את המסמך - האם יוצר

מסמך כזה, עותק נוסף? האם ראה אותו המפכ"ל?

האם ראה אותו כפי שאני מבינה שכך נרמז

פרקליט המדינה? בוודאי היועץ המשפטי

לממשלה אמר בקולו שהוא לא ראה את המסמך

הזה, אז האם יש פה הבדלי גרסאות. אני אשמח

לשמוע תשובות על הדברים האלה. תודה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה רבה, חברת הכנסת רוזין.

בבקשה, חבר הכנסת איל בן ראובן.

<איל בן ראובן (המחנה הציוני):>

בוקר טוב. בפתח דבריי חשוב לי לומר שתי

הנחות. אחת – שאני סומך את ידי לחלוטין על

מפכ"ל המשטרה, על מר רוני אלשיך, אני מכיר

אותו משכבר הימים, וכל מה שאני הולך להגיד

זה תחת ההנחה שאני סומך עליו ונותן לו את

כל הקרדיט.

האמירה השנייה שלי שאני מאמין שנבחרי

ציבור אכן צריכים להיות נקיים – דוגמה

אישית. המושג דוגמה אישית אצלי עדיין

משחק משחק מאוד מרכזי וחשוב, וחשוב שנאמר

את זה פה בדיון הזה. זה מאוד חשוב.

כאן אני רוצה לדבר על הכוח שנמצא בידי

המשטרה, ואני רוצה לספר פה סיפור קצרצר

שמבחינתי הוא סיפור אישי. אני רוצה לדבר

מלה על פקודי לשעבר בשביל הגילוי הנאות,

תת-אלוף במילואים גל הירש. תראו, סיפור גל

הירש הוא סיפור שמאוד קשור פה לעניין,

ואני אגיד למה. גל מקבל טלפון מהשר ארדן

יום אחד, ככה. מקבל טלפון, והשר ארדן אומר

לו: אני רוצה לבחון את האפשרות שאתה תהיה

בעתיד מפכ"ל המשטרה. גל נותן לו תשובה, אני

אבדוק, פה, שם, חוזר ואומר לו בסדר.

מספר ימים לאחר מכן מתחיל תהליך. בתהליך

הזה ראש הממשלה משתתף, הוא מזמין את גל

לפגישות, לבדוק את המועמדות, לראות, לדבר,

יש פגישות משותפות, לא חשוב, יש פה סידרה

שלמה של פגישות שמתנהלת בסדר גודל של

בערך חודש, חודש וחצי או משהו כזה, אני לא

בקיא בדיוק בימים, שבסיומם גל מקבל טלפון

מהשר ומראש הממשלה - אתה מועמדנו לתפקיד

המפכ"ל. אנא אל תגיד על זה מלה עד שלא

נפרסם את בתקשורת, ומחר זה התפרסם

בתקשורת, משהו כזה.

למחרת, הדבר מתפרסם בתקשורת. רבותיי, יום

לאחר מכן גל הופך לפושע, יום לאחר מכן, גל

הופך לפושע. הבחור מעוכב יציאה מהארץ, אני

לא יודע אם עד היום, לפני שלושה שבועות זה

היה עדיין מעוכב יציאה מן הארץ. החברה שלו

על סף התמוטטות, מאחר ומי יעשה עסקים עם

חברה שתחת חקירת משטרה וכו'. ואני שואל פה

שאלה כבדה, רבותיי, אני בעד לבדוק כל דבר

שצריך לבדוק, אבל מי שולט על הכוח הזה? איך

קורה מצב שאדם - אין לי מושג מה קורה

בחקירה, מה יש בחקירה, וכו', אבל אם יש

משהו, למה לא בדקתם את זה קודם? מה קרה

היום לאחר שהוא קיבל את האמירה שהוא

המפכ"ל, ואנחנו זוכרים את התנפלות הקצונה

הבכירה במשטרה, אנשי דימוס, ואלה שישנם

התנפלות חסרת רסן על הדבר.

ואני שואל שאלה קשה ביותר - איך יכול

להיות דבר כזה? אתם רוצים לבדוק, תבדקו מה

שאתם רוצים. אבל איך קורה שבן אדם הופך

להיות לאדם בעל תפקיד שהוגדר כבעל תפקיד,

ויום למחרת הכוח הזה הוא כוח אדיר, והכוח

הזה בסדר, הוא צריך להיות באיזשהו מקום,

ואני מקבל ומכבד את זה. אבל אני אומר לך

רוני המפכ"ל, אני גם שלחתי לך מכתב על

העניין הזה – לא קיבלתי, אגב, תשובה. אני

שואל: איך שולטים בכוח הזה? איך הכוח הזה

ממומש בדרכים סבירות, בדרכים שהם לא

הופכות להיות לדבר שאנחנו מאבדים שליטה?

ואני אומר, זה קשור מאוד גם לאותו מסמך,

שאני מניח שתיכף נשמע תשובות לגבי מה קרה,

איך קרה, ודרך ההתנהלות של המסמך הזה.

תודה רבה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה רבה.

בבקשה, חבר הכנסת דב חנין.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

תודה לך, אדוני היושב ראש, אדוני המפכ"ל,

הזדמנות קודם כל לברך אותך עם כניסתך

לתפקיד, לאחל לך הצלחה.

אני מצטרף לשני חבריי, קודם כל באמירה

עקרונית. המשטרה היא גוף חשוב, ובוודאי אף

אחד לא נמצא מעל החוק, כולל נבחרי ציבור,

כולל פוליטיקאים, כולל חברי כנסת, כולל

שרים. בוודאי, זה מוסכם על כולנו. אתם

צריכים לפעול ללא מורא וללא משוא פנים. אם

יש נתונים, אם יש בידיכם אינפורמציה גם על

נבחר ציבור, גם על אדם אחר, חובתכם,

תפקידכם לחקור, ובמידת הצורך למצות את

הדין עם בן-אדם שעובר עבירה. הדבר הזה הוא

מוסכם, הדבר הזה מבחינתנו הוא מוסכמת

יסוד. איפה בעיה? הבעיה נמצאת בכמה

מישורים. קודם כל, אם יש מידע, ראוי שהמידע

הזה ייבדק. אגב, אני בעד לבדוק את המידע,

אני לגמרי בעד, אפילו אם מגיע אליכם מידע

שהוא אולי לא נראה עד הסוף רציני, תבדקו -

אני בעד לבדוק מידע. אם יש צורך לפתוח

בחקירה, לפתוח בחקירה. הדברים צריכים

להיעשות בצורה מהירה, בוודאי כשמדובר

במפגש שבין מערכת חקירתית כמו המשטרה

לבין המערכת הפוליטית. הם צריכים להיעשות

במהירות, ביעילות, ואני מדבר פה לא רק על

המשטרה, אלא גם על פרקליטות המדינה,

והממשק שבין המשטרה לבין פרקליטות

המדינה. הדברים צריכים להיעשות מהר,

וצריכים להיחתך לכאן ולכאן. אם יש צורך

בעוד פעולות חקירה, לבצע את פעולות

החקירה, אבל לא לתת תחושה כמו שלפעמים

נוצרת, אני לא אומר שהיא נוצרת בצדק, אבל

אני חייב להגיד לכם שאצלנו היא קיימת

שדברים נמרחים. אם יש צורך לבצע חקירה,

לבצע חקירה ולסיים.

ישנה תחושה מאוד לא טובה אם וככל שקיים

איזשהו מאגר שהוא נמצא על השולחן והוא לא

מטופל. אז השאלה היא, אם הוא לא מטופל, למה

הוא בכלל קיים? האם מחכים אתו לאיזושהי

הזדמנות, או למה צריך אותו? אם זה דבר

שמחייב חקירה, אנא, אנחנו מבקשים, תחקרו.

תחקרו, תעשו את מה שצריך. אנחנו גם פונים

ליועץ המשפטי, לנציגו מר נזרי, כאן,

ולהגיד: כן, בבקשה, אם יש צורך בחקירה,

תחקרו את כל מה שצריך, את כל מי שצריך.

אנחנו בעד זה. אבל אל תשאירו שולחן מלא

בנתונים שהם לא חיים ולא מתים, והמצב

הקיומי שלהם, מצב הצבירה שלהם, הוא מאוד

לא בריא – לא לכם ולא למערכת הפוליטית.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה רבה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

חבר הכנסת איתן ברושי, אתה רוצה להתייחס

לנושא?

<איתן ברושי (המחנה הציוני):>

לא.

<היו"ר דוד אמסלם:>

חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, בבקשה.

<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>

בוקר טוב, מצטרף כמובן לברכות. דיבר חבר

הכנסת חנין על החובה של המשטרה ורשויות

האכיפה לפעול כמובן ללא משוא פנים, זה

כמובן דבר נכון. אבל צריך לזכור שגם חברי

כנסת ונבחרי ציבור, גם הם צריכים לפעול

ללא מורא וללא משוא פנים.

אני רוצה לספר סיפור. אני בחור צעיר. לפני

שלוש שנים הייתה לי פגישת עבודה עם איזה

שר שאני לא רוצה לומר את שמו. לא הכרתי

אותו קודם, אני לא חבר שלו, אני לא במעגל

הקרוב שלו, אנחנו לא מסתחבקים - ישיבת

עבודה. אני, לא חשוב, עסקתי באיזה גוף,

נפגש עם שר. יצאנו לקדם איזה רעיון בתוך

המשרד שלו. הייתה אמירה מיד שהיועץ

המשפטי של המשרד לא מאשר, ולא יאשר. אמרתי

לו, בסדר, אז תתווכח עם היועץ המשפטי. מה

קרה? הוא אמר לי, חביבי, אתה לא יודע

שאצלנו אין דבר כזה?

והוא סיפר סיפור שכשבאתי פה לכנסת כבר

יצא לי לשמוע אותו כבדיחה, אבל זו בדיחה

עצובה שמסתובבת כאן במסדרונות, על איזה 120

מגירות ששוכבות בפרקליטות המדינה,

וכנראה כל פעם דוחפים שם לכל מגירה איזה

חומר, וכשצריך אז פותחים את המגירה. שוב,

אני הייתי בחור קצת יותר מ-30, לא מכיר את

השר קודם, זה לא איזה אורי אריאל כזה שאני

חבר שלו הרבה שנים ובא לו להסתחבק איתי עם

איזו בדיחה. אני אזרח, בא לפגישת עבודה עם

שר בממשלת ישראל. בפעם הראשונה בחיים

שהוא פוגש אותי, והוא אומר את האמירה הזאת

בלי – תראו איזה מפחיד – דיבר איל על מה

שעשו לגל הירש. היו פה גם מקרים, דובר

עליהם רבות - יעקב נאמן, אנשים במערכת

הפוליטית שיכול להיות שהיה מי שלא כל כך

אהב את מה שהם עשו, או רצו לעשות.

ואני אומר שוב בצורה חד-משמעית. גם אנחנו

כחברי כנסת חייבים להיות מסוגלים לפעול

ללא מורא, ללא משוא פנים, ובלי איזה תחושה

שמישהו שומר עלינו חומרים, ולא חשוב כרגע

מה המשקל שלהם, וכמה הם רציניים, ואם יום

יבוא ואנחנו נקדם איזה משהו שלא ימצא חן

בעיני מישהו בתוך המערכת – שוב, אני כמו

כולנו, אני בטוח, רוצה לקוות שזה לא קיים;

אבל העובדה היא שהסיפורים האלה מסופרים

כאן בכנסת – אתה מחייך, אדוני הניצב, וזה

בסדר, אבל הסיפורים האלה מסופרים כאן

בכנסת לא כבדיחה. אצלנו תמיד אומרים ש"אין

עשן בלי אש", או לא משנה, עם תחושות קשה

להתווכח. מישהו צריך לוודא שהתחושות האלה

הן חסרות בסיס.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה, חבר הכנסת סמוטריץ.

חבר הכנסת מיקי רוזנטל. בבקשה.

<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>

תודה רבה לך, אדוני היושב ראש, כבוד

המפכ"ל, אדוני ראש אגף החקירות. ראו, אני

אומר לכם שמהתגובות שלכם עד היום לא

הבנתם את חומרת העניין, ואני מבקש

ברשותכם להסביר את הסוגיה.

כאמור, אמרו את זה קודמיי, אין שום בעיה

שהמשטרה תחקור מידע, תקבל מידע. להיפך,

היא חייבת לפי החוק לחקור כל מידע שמגיע

לידה. זו פררוגטיבה של המשטרה לחקור כל

אדם בישראל, כולל נבחרי ציבור, לאסוף עליו

מידע.

אז מה בכל אופן הבעיה? הבעיה זה האיגוד

ביחד של המידע לידי מסמך אחד. כי תאר

לעצמך שיש מידע על רופא זה, ורופא אחר,

ואתם תאספו מידע על כל הרופאים בישראל –

זה ייראה לך הגיוני, אדוני המפכ"ל? ברור

שלא. האיגוד ביחד של 120 נבחרים, או יותר,

הוא כשלעצמו כישלון בהבנת עבודת המשטרה.

כל מקרה לגופו צריך כאמור להיחקר, להיבדק

עד עומקו.

אני שמעתי בגרסה שמסרתם אחר-כך, מאוחר

יותר, שזה נעשה לצרכי בדיקה פנימית של

המשטרה עצמה, לבדוק איך היא. היא לא יכלה

לבדוק תיק, תיק של כל אדם שהגיע עליו מידע?

למה לחבר את זה לכלל האנשים? זה מייצר

שלושה דברים מידיים, אדוני המפכ"ל.

1. צל כבד על נבחרי הציבור, גם אם אין במידע

שום דבר, שזה אומר, תראו יש איזה 20, 30, 40

אנשים בכנסת או בממשלה שיש נגדם מידע –

נו, שויין, הרי הם גנבים כל הפוליטיקאים

האלה, מושחתים כולם. עצם האיגוד של זה

למסמך אחד מייצר את הרושם המוטעה הזה, אני

מקווה.

2. זה מייצר בעיה אמתית ביחסי הזיקה של

העבודה בין המשטרה והדרג האחראי עליה,

הדרג הממשלתי. כמו שראינו, יש גם מידע

לגבי שר לביטחון פנים. עכשיו, מה אמור שר

לביטחון פנים כשהוא מדבר עם המשטרה לחשוב

או להגיד כשהוא יודע שאתם מחזיקים עליו

מידע? או בקיצור מחזיקים אותו בביצים, בוא

נאמר את זה בשפה פחות פרלמנטרית. הוא,

במקרה הזה, נטרלתם אותו מיד מלדון בפרשה

הזאת מלבדוק אתכם - ומי יבדוק את המשטרה?

המערכת של הבקרה על המשטרה צריכה להיות

מערכת בקרה, מישהו צריך לבקר את המשטרה,

כולנו תחת בקרה, וגם המשטרה צריכה להיות.

עצם החזקת המסמך הזה כשלעצמה גם אם לא היה

בה זדון, מנטרלת את היכולת של הדרג

הפוליטי לפקח עליכם, וזה חמור מאוד, ולא

יעזרו התירוצים בעניין.

הבעיה השלישית היא כאמור תהליך הבדיקה

שעשיתם. כל חקירה של נבחר ציבור כפופה

לאישור של היועץ המשפטי של הממשלה. היועץ

המשפטי הקודם אמר שהוא לא ראה מסמך כזה,

והוא לא נתן אישור. היועץ המשפטי הנוכחי

אמר שהוא לא ראה מסמך כזה. אדוני המפכ"ל

אמר שהוא לא ראה מסמך כזה, והוא לא נתן

אישור. המפכ"ל הקודם אמר שהוא לא ראה מסמך

כזה, והוא לא נתן אישור. אז מישהו עשה את

זה על דעתו? מה קורה פה, מה קורה במשטרת

ישראל? אני לא רוצה להרחיב על ההדלפה של

המסמך הזה, כמה היא חמורה, אבל עצם קיומו

של המסמך הוא חמור ביותר.

עכשיו אני רוצה לדבר על הבדיקה. במסמך אני

אדבר רק על מה שפורסם, אני לא אדבר על מה

שיש במסמך ולא פורסם. במסמך יש שלושה או

ארבעה מקרים שקשורים לחבר הכנסת והשר

לשעבר פואד בן אליעזר - אחד מהם הגיע

למיצוי ותביעה, ארבעה אחרים לא נבדקו

לעומק, או לפחות אחד מהם בוודאות אני יודע

שלא נבדק לעומק – לא נבדק. אז אם אחד לא

נבדק, בשביל מה אספתם את המידע? ואיזה מין

בדיקה עשיתם לצורך הבדיקה שלא נבדק בה

לפחות חלק מהתלונות שנמצא שם?

תראו, חלק מהדברים שיש שם זו ערימה של

רכילות, אני יודע, רכילות לשמה. אבל יש שם

מידעים אחרים שהם לא רכילות. ואני אומר

לך, אדוני המפכ"ל, לא יודע מה מספרים לך

בפורומים השונים שאתה יושב בהם שהמידע לא

נבדק. אני חוזר לשאלה הבסיסית, אם יש

במשטרה מידעים שלא נבדקים למה זה רק על

נבחרי ציבור? אז כל המשטרה היא כישלון אחד

גדול אם יש הרבה מידע כזה שלא נבדק לעומק

וברצינות. אני, בגלל הזמן הקצר שיש לי,

אומר לך רק באמת בתמצית את מה שאני חושב

על זה.

<נאוה בוקר (הליכוד):>

לא, אי אפשר להגיד על כל המשטרה כישלון

אחד גדול. אבל בסדר, לא משנה.

<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>

אני יכול להגיד מה שאני רוצה, ואת תגידי

מה שאת רוצה.

<נאוה בוקר (הליכוד):>

זה נכון, חופש הביטוי, ברור.

<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>

זכותנו לומר את מה שאנחנו חושבים.

<היו"ר דוד אמסלם:>

את תקבלי את זכות הדיבור.

<נאוה בוקר (הליכוד):>

אני מעדיפה לא לדבר בשלב הזה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

אין בעיה. אני לא מכריח. דרך אגב, לא מכריח

לדבר.

<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>

אני אומר לך, אי אפשר לנפנף לאור כל

הדברים שאמרתי, ובאמת אמרתי אותם

בפרגמנטים. לאור מה שאמרתי אני חושב

שהדבר הזה דורש יותר מלהגיד היה פה

כישלון בהדלפה. היה פה איזה - - -

<מיכל רוזין (מרצ):>

זה גם תוצאה של ההתנהלות בין - - -

<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>

אני אומר לך, אדוני המפכ"ל, אם אתה חפץ

במשטרה טובה יותר, הדבר הזה צריך להיבדק

לעומק ולהפיק ממנו לקחים משמעותיים

ורציניים, כי אחרת גם המשטרה תיפגע וגם

הציבוריות הישראלית כולה. תודה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה לחבר הכנסת רוזנטל.

חבר הכנסת אכרם חסון. בבקשה.

הוא בא לפניך, לכן זה נרשם. דרך אגב, אני

מקריא בדיוק לפי מי שנרשם, הנה, יש פה

מפכ"ל רואה...

בבקשה.

<אכרם חסון (כולנו):>

בוקר טוב, כמובן שאני מברך על הדיון ואני

מברך את המפכ"ל וראש אגף החקירות, ואני

מאחל לכם הצלחה. אני מאמין שזה חשוב לחקור

ותמיד להוציא את האמת לאור.

אבל אין ספק שהתחושה בקרב נבחרי ציבור

בבית הזה היא תחושה קשה מאוד, כי ברגע

שמכינים מסמך כלשהו, סימן שמישהו תכנן את

זה מראש. מישהו בנה תיזה כזאת שאולי כדי

להתחשבן עם נבחרי הציבור, או לבוא איתם

בדין בגלל כל מיני סיבות, וצריך לדעת את

האמת. התחושה היא מאוד קשה. אני רק ארבעה

חודשים בבית הזה, ואני אומר לכם שזו תחושת

כל חברי הכנסת שקיימים כאן.

אנחנו גם ראינו בתקופה האחרונה שר

שהתפטר, ועוד חבר כנסת שהתפטר מהכנסת. לא

הוגשו נגדם שום כתבי אשום כך שנבחרי

הציבור בבית הזה משלמים מחיר כבד עם בני

המשפחה שלהם, חוץ מהתסכול העמוק והכאב

שתמיד נמצא בלב ליבו של כל נבחר ציבור. אז

אני חושב שהגיע הזמן להתייחס לנבחרי

הציבור בכבוד כי אנחנו באים ומשרתים את

העם נאמנה, ואנחנו עובדים מאוד קשה כדי

שבאמת נעזור ונתמוך בחברה.

אני רוצה לשאול את כבוד המפכ"ל, האם גם

הוכן מסמך כזה לקצינים הבכירים של הצבא?

אנחנו ראינו את זה עם יואב גלנט, ראינו את

זה עם הירש ועם עוד אחרים, וכנראה שזו

שיטה. השאלה השלישית שלי, בתוך שנתיים

שישה ניצבים הלכו הביתה, ולא קרה שלפני שש

שנים או עשר שנים הגישו כתבי אישום נגד

ניצבים. פתאום בתוך שנה, שנתיים, שישה

ניצבים סרחו, לא יודע מה קרה, אבל הלכו

הביתה. האם באמת הוכנה גם רשימה כזאת נגד

הניצבים שבאו בתוך שנה והחליטו להוציא את

הכול לאור?

הדבר הרביעי שאני שואל את כבודו. אתה יודע

שבמגזר הערבי – אני בא מהמגזר הדרוזי,

אבל במגזר הערבי כמעט ואין אמון במשטרה

למרות שאני איש מאמין במשטרה, ובתור נבחר

ציבור עבדתי מול המשטרה, ואני חושב

שהמשטרה עושה עבודת קודש. אבל במגזר

הערבי אנחנו מרגישים שכשנבחר ציבור

בשלטון המקומי סורח אף אחד לא עושה לו

כלום, השחיתות ממשיכה לחגוג. כשראש עיר או

ראש מועצה במגזר היהודי קורה לו משהו, תוך

דקה הוא בכותרות, תוך דקה המשטרה מתערבת.

ולכן השחיתות גואה, גדלה במגזר הערבי

ולאף אחד לא אכפת, ולכן יש ריחוק גדול

מאוד בין האוכלוסייה הערבית לבין המשטרה.

אני מקווה שאנחנו נתקן את העוול הזה כי

אנחנו אזרחים צריכים להיות שווים גם בפני

החוק, וגם לנו מגיע לקבל שרות טוב כמו כל

אזרח פה במדינת ישראל. תודה רבה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה רבה חבר הכנסת אכרם חסון.

חבר הכנסת יעקב פרי. בבקשה.

<יעקב פרי (יש עתיד):>

תודה, אדוני היושב ראש, גם אני כמוך מצטרף

לברכות למפכ"ל. אני רוצה בתחילת דבריי

קודם כל ברשותו של חבר הכנסת רוזנטל

לחזור בנו, לחזור בי, לחזור בו מהאמירה –

המשטרה כישלון אחד גדול - זו לא דעתם של

חברי הכנסת גם כאלה ואלה שיש להם - - -

<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>

וגם לא דעתי.

<יעקב פרי (יש עתיד):>

וגם לא דעתו. וגם כאלה שיש להם ביקורת

וביקורת נוקבת על המשטרה, התנהלותה,

כישלונה, מחדליה, זה על דעת חבר הכנסת

רוזנטל – זו אמירה ראשונה.

הדבר השני, אני חושב שהציבור מתקשה להבין

שניים או שלושה דברים – אחד זה בתחום

היותר מקצועי. מה ההבדל בין איסוף

מודיעני לבין בדיקה, לבין חקירה, או כאשר

הבדיקה מביאה בסופו של דבר למצב שבו צריך

להתחיל לחקור סמוי או גלוי. הציבור לא

מבין את זה. ואני אומר יותר מזה, הציבור גם

לא צריך להבין את זה. הציבור חי מתקשורת,

והתקשורת חיה גם מדברים, או אולי בעיקר,

אני מקווה, מדברים שהמשטרה מזינה אותם,

וחלק לא מבוטל גם ממדליפים. ומדליפים

כוונתם ללא ספק או ברוב המקרים רעה, או

כוונתם פוגענית, וצריך לקחת את זה בחשבון.

<מיכל רוזין (מרצ):>

לדעתי, צריך לחזור בך מהדבר הזה.

<יעקב פרי (יש עתיד):>

מה זה?

<מיכל רוזין (מרצ):>

תצטרך לחזור בך מהאמירה הזאת. הדלפות

לפעמים הן במטרה לשפר מערכת או לשפר - - -

<יעקב פרי (יש עתיד):>

אמרתי רובם. אמרתי חלק גדול מההדלפות

כוונתם, בואי נגיד, לא טבעית – מגמתיות.

<מיכל רוזין (מרצ):>

בוא נגיד חלק.

<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>

יש - - - פחות טובות - - -

<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>

הרוב זה אינטרסים, אין מה לעשות.

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

הדלפות אינן תופעה חיובית, אין ספק.

<יעקב פרי (יש עתיד):>

מגמתיות, אינטרסנטיות יותר מקובל עליך?

<מיכל רוזין (מרצ):>

כן.

<יעקב פרי (יש עתיד):>

עכשיו אני רוצה שלושה דברים להגיד, ואני

אגיד אותם בקיצור נמרץ.

אני מאוד ממליץ בפני משטרת ישראל להתייחס

– צריך כבר לברור את המלים פה, יש כאן

שורה של מבקרים.

<היו"ר דוד אמסלם:>

אני מרשה לך לדבר חופשי כאילו הם לא פה.

<מיכל רוזין (מרצ):>

לא, אל תגזים.

<יעקב פרי (יש עתיד):>

להתייחס ביתר רצינות לתפקידה של הכנסת.

אני חושב ששיתוף פעולה אמתי, כן, ישר, ישיר

בין המשטרה לבין הכנסת, כמובן, בעיקר ועדת

הפנים, אבל כל ועדה אחרת, ועדה לביקורת

המדינה ואחרות, תועיל לשני דברים: היא

תועיל למשטרה, ובעיקר היא תהיה צינור

אמין, שקוף יותר לציבור שחלק גדול מן

הדברים הוא מתקשה להבין.

דבר שני, אני שמעתי את הפרסומים בנושא של

המסמך. יושב כאן רוני אלשיך, שיש לנו

היכרות אישית, והוא יעיד שאני לא דיברתי

אתו, לא שאלתי אותו, וכל מה שאני אומר אני

אומר על סמך שמיעה בתקשורת. ואני אומר לך,

ידידי המפכ"ל, המסמך הזה הזכיר לי סיפור

על מי שהיה ראש ה-FBI, קראו לו אדגר הלן

הובר, ואצלו בחדר היו קלסרים ריקים, ארון

עם קלסרים ריקים, ועל כל קלסר היה כתוב שם

של חבר סנט או חבר פרלמנט, בפנים לא היה

חומר. אבל כשאותו חבר פרלמנט, חבר כנסת

לצורך העניין, היה בא, הוא היה אומר, יש לו

חומר עליי, ואיך אומרים, הוא יצא בחיל

ורעדה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

דרך אגב, בגלל זה הוא שירת בתפקיד 48 שנים.

<יעקב פרי (יש עתיד):>

או ואבוי לנו אם זאת תהיה התחושה. יש מסמך,

אין מסמך, יש בו 41 שמות של חברי כנסת או

נבחרי ציבור, אין בו 41. חבר'ה, זה הדבר הכי

נורא שיכול לקרות לנו במדינה דמוקרטית

שבה המשטרה, אני יודע, משתדלת ומשתדלת

בצורה אמתית וכנה לעשות את תפקידה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה רבה.

חברת הכנסת קארין אלהרר. בבקשה.

<קארין אלהרר (יש עתיד):>

תודה רבה, אדוני היושב ראש, אני גם מודה

למפכ"ל ולניצב יצחקי שהגיעו לדיון היום.

תראו, אני לא אחזור על דברים שנאמרו.

<היו"ר דוד אמסלם:>

את אומרת, היום כשפקידים בכירים מגיעים

אז אנחנו גם מודים להם.

<קארין אלהרר (יש עתיד):>

תקשיב, זה יום חג בכנסת ישראל.

<מיכל רוזין (מרצ):>

זה על-פי התקנון.

<היו"ר דוד אמסלם:>

לא משנה שזה התקנון, אבל בסדר. עוד מעט אני

אתייחס לזה גם.

<קארין אלהרר (יש עתיד):>

אני אשמח להתייחסות.

אני לא רוצה לחזור על דברים של חבריי, אבל

אני כן רוצה להגיד את הדבר הזה. תראו, יכול

היות שאני עדיין תמימה, אבל אני לא מאמינה

בתיאוריות קונספירציה. אני לא חושבת

שתופרים למישהו תיק. אני לא חושבת שזה לא

נכון לחיות ככה. אבל אני כן אומר, שבסוף

האמון של הציבור בנבחריו הוא דבר הולך

ופוחת.

עכשיו המסמך הזה כן קיים, לא קיים, מי כתוב

בו, לא כתוב בו, הוא בוודאי לא מעורר אמון

גדול יותר בנבחרי הציבור. עכשיו שוו

בדמיונכם את הסיטואציה הבאה: יש 120 אנשים

שיושבים בבית הזה, יש איזה עננה מעל ראשם.

רובם בכלל, או כולם לא יודעים על מה מדובר.

אז אני מפצירה במשטרה לעשות מעשה. אם יש

משהו – תמצו את הדין. אם אין משהו, תודיעו

קבל עם ועדה. כמו שזה יצא, תודיעו שאין

כלום ותגנזו את החומר, אבל תודיעו על

הגניזה. כי כרגע מה שאתם עושים זה "להיות

עם להרגיש בלי", מבחינת המשטרה ומבחינת

חברי הכנסת זה להרגיש עם, ולהיות בלי.

ולכן אני באה ואומרת: המצב הזה הוא בלתי

אפשרי. בלי קשר, אני חושבת שכל רשויות

האכיפה, ואני פונה גם ליועץ המשפטי

לממשלה, צריכות לבדוק איך קרה שמתקיים

כזה מסמך. שנית, שהודלף, שזה חמור מאוד.

אני לרגע לא אומרת שהמשטרה לא צריכה

לחקור. אני לרגע לא אומרת שהמשטרה לא

צריכה לבדוק, להיפך. אני קוראת למשטרה

לבדוק, ולבדוק ביתר שאת. אם יש משהו

שהמדינה הזאת לא צריכה, זה עוד שחיתות

ציבורית. תבדקו, תמצו, אבל בואו לא נשחק

בכאילו. תודה רבה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה רבה קארין.

חבר הכנסת אמיר אוחנה. בבקשה.

<אמיר אוחנה (הליכוד):>

תודה, אדוני היושב ראש, המפכ"ל, שהוא כבר

לא כך חדש בתפקידו, אבל אני גם אברך אותו

בהצלחה, וגם לראש אח"מ. אני חושב שהנושא

שאנחנו נוגעים בו היום הוא באמת

מהיחידים, לצערי, שאין בו מחלוקת בין ימין

לשמאל, אופוזיציה קואליציה. החשש הזה

שחבריי משלל הסיעות כאן מעלים, אדוני

המפכ"ל, הוא לא חשש בעלמא. היו זמנים

במדינת ישראל שרשויות הביטחון שימשו

ככלי בידי השלטון למעקב, ניגוח איסוף

מידע אחרי יריבים פוליטיים.

<נחמן שי (המחנה הציוני):>

זה הארגון הקודם של - - -

<אמיר אוחנה (הליכוד):>

מאה אחוז, אני מודע לזה היטב.

היו זמנים שכך היה. מכאן החשש, כמו

שאומרים: "מי שנכווה ברותחין, נזהר גם

מפושרים". החשש שזה יחזור על עצמו מסתמך

על מה? על בעיית העיתוי. אם המשטרה מקבלת

חומר וחוקרת אותו, זה בסדר גמור, אין טענה

לאף אחד כלפי הדבר הזה. אבל אם היא משתמשת

בו רק כאשר אדם מועמד לתפקיד, אם זה

נשיאות, אם זה מפכ"לות משטרה, או רק כאשר

נבחר ציבור עושה דברים שאינם נוחים

למשטרה, אז אנחנו מדברים על אותה שיטה

שבאמת, להבדיל מדברים אחרים שטוענים פה

בציבוריות הישראלית, מזכירה זמנים אפלים

שאף אחד מאתנו לא רוצה לחזור אליהם.

אני אשמח כמובן לשמוע את התייחסותכם. אני

מקווה שתצליחו להפיס את דעתנו שאנחנו לא

נמצאים שם. תודה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה רבה, אמיר. חברת הכנסת נאוה בוקר,

בבקשה. חברת הכנסת רויטל סויד. בבקשה.

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

בוקר טוב, אדוני המפכ"ל, גם לך ניצב מני

יצחקי. אני חושבת שבניגוד לאחרים אני

יכולה לבוא ולומר שאני מאוד מעריכה

ומוקירה את עבודתה של יחידת לה"ב ויאח"ה,

וכל היחידות. אני רוצה לשתף למה אני עברתי

טלטלה אחרי ששמעתי את הדברים שנאמרו,

בשמך אדוני המפכ"ל, ולאחר מכן גם את

ההתבטאויות שנאמרו באזכרה של אפרים ברכה,

זיכרונו לברכה.

אני הייתי בטוחה שלה"ב חסינה מפני כל

הפעלת לחצים כלשהי, מצד כל גורם כלשהו.

מתנהלת בצורה סדורה, שיטתית, ועושה את

עבודתה נאמנה – כך ידעתי, כך האמנתי, וכך

אני מקווה גם היום.

אז הגיעה אמירה מאוד קשה, אמירה שנאמרה

לכאורה בדלתיים סגורות בשמך, המפכ"ל,

והאמירה הזו ייחסה לך את הטענה שיש עורכי

דין ויח"צנים של גורמים בכירים שמפעילים

לחץ על היחידה. ואם הדברים האלה נכונים,

הרי שזה חמור מאוד, כי כולנו צריכים לדאוג

לכך שעל משטרת ישראל לא יופעלו לחצים

כאלה.

כאשר סברתי, או כך הבנו, כי גורם בכיר אחר

אמר שזה מגיע מצד פוליטיקאים, הרי שזו

צריכה להיות רעידת אדמה. יכול להיות

שפוליטיקאים יפעילו באיזושהי דרך לחץ

עליכם כדי למנוע חקירות שלהם. ולכן השאלה

שלי - האם אתם יכולים לבוא ולומר - וקודם

כל אני פונה אליך, ניצב יצחקי, האם אתה

יכול לבוא ולומר, או להזים את זה שעורכי

דין ויח"צנים לא מפעילים עליכם לחצים? אני

אומרת את הדברים האלה בפרט לאור העובדה

שאנחנו נמצאים היום בצל חקירה כנגד ראש

ממשלה. ואני רוצה שאתם תצהירו פה שאף אחד

לא מפעיל עליכם לחצים בכיוון הזה ובכלל.

ובכלל, האם מתנהלת חקירה כנגד ראש הממשלה?

<היו"ר דוד אמסלם:>

ראש הממשלה הוא לא הנושא פה.

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

לא מגיע לנו לדעת פה היום האם יש חקירה

שמתנהלת כנגד ראש הממשלה?

<היו"ר דוד אמסלם:>

רויטל, רק שנייה, תקשיבי לי. אני קבעתי מה

נושא הדיון. את רוצה דיון על חקירת ראש

הממשלה? תפני אליי, יכול להיות שאני אעשה

אותו. אז בואי תדברי לעניין לדיון עצמו.

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

באמת זה לעניין, אבל שאלתי - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

לא קשור לעניין. בבקשה.

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

אני עוברת הלאה.

<נחמן שי (המחנה הציוני):>

אתה עוד עלול - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

לא, אני לא אוהב את זה.

<נחמן שי (המחנה הציוני):>

זה לא בית-דין שדה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

הדיון הזה הוא לא דיון פוליטי, רבותיי.

אני לא בא להתייחס לגופו של אדם כזה או

אחר. יש פה שאלה עקרונית, אני מבקש להשאיר

אותה ברמה עקרונית. בבקשה.

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

אני חושבת שאם יש פוליטיקאים או מישהו

שמפעיל לחצים ומממן עורכי דין, זה דבר

שחשוב מאוד שכל הציבור יידע, ובטח אנחנו.

ואם זה מגיע מצד פוליטיקאים זה חמור

שבעתיים. אם זה סכסוכים פנימיים במשטרה,

גם הציבור צריך לדעת. אבל אם באיזושהי דרך

פוליטיקאים מפעילים לחץ נגד מי שאמור

לחקור את השחיתות שלהם, זה אחד הדברים

הראשונים שכל מדינת ישראל צריכה לדעת,

ובטח פה בכנסת ישראל.

ואני רואה את זה כמאוד חמור, כי אני, ממקום

שאני מגיעה ממנו, הייתי בטוחה שזו יחידה

שאף אחד לא נוגע בה. שהיא מנהלת את

החקירות שלה בצורה מדויקת, ובפינצטה.

באמת, חושפת שחיתויות, ובצורה מופתית. לכן

אני חושבת שזה דבר שכולנו צריכים לקבל

תשובה עליו.

עכשיו לגבי הנושא של המסמך. אני לא אחזור,

אני אולי אומר אחר כך בשוליים את הדברים.

אבל לגבי הנושא של המסמך הזה. אני מאוד

שמחתי לשמוע, אדוני המפכ"ל, שאתה ראית

בחומרה את ההדלפה הזאת, כי גם אני רואה

אותה בחומרה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

את רואה בחומרה את ההדלפות או את המסמך?

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

גם וגם, אבל אני כרגע מדברת על ההדלפה –

גם וגם. אבל אני רוצה כרגע להתייחס

להדלפה, חבריי דיברו בהרחבה על המסמך הזה,

ואני אגע בזה רק בקצרה.

אבל אני רוצה לדבר על ההדלפה ולשאול אותך.

אתה ראית את זה בחומרה, ואני חייבת לומר

שאחרי ששמעתי את דבריך, כפי שנאמרו ליושב

ראש הכנסת, הדברים היו באמת ברורים מה

מדיניותך במשטרה – אינני יודעת מה הייתה

המדיניות הקודמת, אבל מדיניותך.

האם אתה באמת בחנת ובדקת מי הדליף את

המסמך הזה? האם המסמך הזה הודלף על-ידי

קצינים בכירים, והאם אתה בדקת את הנושא

הזה? האם אתה דאגת, או תדאג לבצע בדיקות

פוליגרף כדי לראות שאין הדלפות שיטתיות

מתוך חקירות משטרה?

<היו"ר דוד אמסלם:>

דרך אגב, את מדברת על חקירות ככלל, או רק

החקירה הספציפית הזאת שדלפה?

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

גם זה וגם בכלל.

<אמיר אוחנה (הליכוד):>

רויטל, רחמנות על הפוליגרף.

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

אבל אנחנו כרגע נמצאים על המסמך שהודלף,

ואני חושבת שהדבר הזה הוא מאוד חמור. אני

רוצה לשתף אתכם, ואני לא צריכה להבהיר פה

לאף אחד, לכל מי שעבד באיזושהי דרך עם

המשטרה. מידע מודיעיני זה כל שטות שמישהו

באיזושהי דרך מגיע ומוסר למשטרה. יש

בדברים האלה לפעמים חומרה רבה, והמשטרה

חייבת לבחון ולחקור, להעמיד לדין ולהגיש

כתב אישום. ויש פעמים שמדובר ממש בזוטי

דברים לא בגלל שאין לו ראיות, בגלל שאין

בהם בכלל עבירה, בגלל שמישהו רוצה לחסל

חשבון. מדובר בדברים שלפעמים אין להם שום

ערך. אני גם מסכימה שהמשטרה צריכה לשמור

את כל המידע הזה – אין לה ברירה.

הדבר הזה חייב להישמר במחסני מאגרי

המשטרה. הבעיה הייתה במצבור של הכול ביחד.

בעובדה שנערך מסמך, אז שמענו את ההסבר -

מדוע המסמך הזה נערך? מדוע הוא לא הושמד

אחר-כך? מדוע הוא נשמר במקום אחד? איזה

קלות בלתי נסבלת של זליגה הייתה למסמך

הזה החוצה? שמענו על השר ארדן – אני אמרתי

לו, כל מי שמבין דבר יודע לומר שיש לך

תעודת יושר עכשיו, כי אם היה משהו, כבר

הייתה מיד חקירה. אבל למה בכלל הציבור

היום שופט על פי כותרת בעיתון? זהו, לא

יודע אם יש ראיות או אין ראיות.

ולכן בהקשר הזה, ולגבי נקודה הזאת, האם

אין לכם מסמכים כאלה על שופטים, על אנשי

תקשורת? שנית, לגבי ההדלפה, כי ההדלפה הזו

היא חמורה מאוד, וגם אתה ראית אותה

כחמורה. לגבי ההדלפה הזאת, האם אתה יכול

לומר לנו, האם אתה חושב שזה הגיע מתוך

המשטרה על-ידי קצינים בכירים? מה העלתה

החקירה עד היום? האם אתה תבדוק בפוליגרף

כשיטה הדלפות, ובטח הדלפה כמו השיטה הזאת?

ולסיום, האם אתה יכול לומר לנו למה הייתה

הכוונה שמישהו שמממנים עורכי-דין

ויח"צנים ממומנים כדי לפגוע במשטרה - למה

התכוונת כשאמרת את זה? ואם אתה יכול לומר

לנו בוודאות שזה לא פוליטיקאים?

ולך, ניצב יצחקי, אני רוצה שתאמר לנו האם

אתה חש היום באיזשהו אופן שלוחצים עליך

בחקירות, בפרט לא על חקירת ראש הממשלה?

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה.

<נחמן שי (המחנה הציוני):>

תודה רבה, אדוני היושב ראש, האמת היא

שקודם כל אני שמח שהדיון הזה מתקיים, כי

היינו כולנו שותפים פה לאירוע המביש

בשבוע שעבר שבו בכירי המשטרה, המפכ"ל

וניצב יצחקי, מסיבות ששמורות איתם, נמנעו

מלהגיע לדיון. אני סבור שחלק מהכבוד

שהמשטרה חולקת לכנסת והכנסת חולקת

למשטרה, זה לבוא לדיונים. אני חושב, עד כמה

שאני מכיר את יושב ראש הוועדה, שהוא לא

מטריד יתר על המידה את הפיקוד הבכיר של

המשטרה, והוא מאוד מקווה שהוא יודע לעשות

את עבודתו ולא יפריע לו. אבל יחד עם זאת,

כשהכנסת בעניין חשוב כל כך מבקשת את

השתתפותכם, הייתם צריכים לבוא, וחבל שלא

הייתם נגרם נזק.

עכשיו אני אכנס לגופו של עניין. אני חושב

שאתם מגלים כישרון נדיר לקלקל לעצמכם את

הדברים הטובים שאתם עושים בגלל הדברים

הרעים שאתם אולי עושים, אולי - - -

אני חושב שהמשטרה בסך הכול יש לה נוכחות

ציבורית רחבה, חשובה, אנחנו נתקלים בה

באירועים שונים, ואני חושב שדעתנו בסך

הכול, לא רק דעתנו, דעת הציבור היא חיובית.

היא חיובית על המשטרה, ורואים אותה גם

באירועי ביטחון, גם באירועים - - - גם

חוקרים - זה לא שאין לנו משטרה.

אני חושב שבפרשה הזאת, ועוד כמה דברים

שקרו בעת האחרונה, אתם מקלקלים לעצמכם.

וכשאתם מקלקלים לעצמכם, אתם מקלקלים גם

לכולנו. אני לא מבין את המסמך הזה שהכנתם.

אם הכנתם אותו על אנשי ציבור, אתם צריכים

להכין אותו על כל מגזר בציבור הישראלי. יש

לכם מסמך על שופטים? יש לכם מסמך על קציני

משטרה? יש לכם מסמך על קציני צבא? יש לכם

מסמך על ראשי ערים? איך אתם עובדים? אני לא

רוצה לפסול אף חקירה שלכם. אני לא אכנס

לכם לעולם לחקירות, אפילו אם יש לכם בדל

אינפורמציה, תחקרו אותו, ככה אני מצפה

מכם. אבל אם נכנסתם לתחום אחד, תוכיחו

שאתם גוזרים גזרה שווה. אתם עכשיו עושים

מאגר, יכול להיות שזה חשוב לצורכי חקירות,

אני לא מבטל את זה, אבל אז אין יותר חשוב

ואין פחות חשוב - כולם צריכים להיות באותו

מקום.

גם אני מקבל את זה שעל אנשי ציבור באופן

טבעי מוטלת מחויבות יותר כבדה, והם

נדרשים ליותר מאשר אחרים. אבל אנשי ציבור

זה גזרה מאוד רחבה, זה לא כולל רק את חברי

הכנסת.

אני חושב שאתם חייבים לתת דין וחשבון מלא

לציבור בעניין הזה. אני מקווה שזה יינתן

היום ותסירו את הפרשה הזאת מעל סדר היום.

אם תמשיכו למשוך אותה - היא תחלחל, היא

תרעיל, היא תיצור אפקטים שליליים, היא

תכביד עליכם. לכן אני אומר עוד פעם, יש לכם

גיבוי גם של הוועדה, גם של הכנסת, גם של כל

אחד מהנוכחים פה בחדר לעשות את העבודה

שלכם, אבל תעקרו את העשבים השוטים האלה

מתוך המערכת שלכם. תודה רבה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה רבה.

לפני שאני מעביר את רשות הדיבור לשאר

הדוברים, אני רוצה להתייחס למספר דברים.

תראו, בקטע הטכני, אני בעקבות הישיבה

בשבוע שעבר הפניתי מכתב ליושב ראש הכנסת,

כשביקשתי לחדד את תקנון הכנסת בנושא של

התייצבות נושא משרה ציבורית לישיבה. לא

יכול להיות שכנסת ישראל מזמינה, לא רק את

המפכ"ל, זה לא קשור למפכ"ל, אלא באופן כללי

נושא משרה ציבורית והם עסוקים. דרך אגב,

לרוב אנחנו מתאמים את זה, זה לא תבוא בעוד

שעתיים, אלא יש נהלים כאן. שבוע לפני

אנחנו מנסים ליישר יומנים, והתשובה,

אדוני המפכ"ל שאתם נתתם שלא הסתדר - - -

לדעתי, לא מכובדת בלשון המעטה.

לגבי הנושא השני שאני רוצה להתייחס אליו

זו הסוגיה עצמה. תראו, אני לפני כחצי שנה,

ב-15 לדצמבר 2015, נסעתי באוטו. הדלקתי רדיו,

שמעתי ידיעה שהדהימה אותי, שמח"ש בודקת

האם משטרת ישראל אוספת חומרים על אישי

ציבור. הגעתי למשרד, כתבתי מכתב. אני

אקריא לכם אותו:

"לכבוד השרה איילת שקד" – למה הפניתי את

זה לאיילת שקד, בגלל שבגוף הידיעה היועצת

המשפטית אמרה לי, דודי, זה מח"ש, מח"ש שייכת

למשרד המשפטים, הרי אני לא מצוי בזה. ואני

כותב לה:

"בשבוע שעבר התפרסמה בכלי התקשורת ידיעה

לפיה ראש אגף החקירות ביקש לאסוף מידע על

חברי כנסת ואנשי ציבור נוספים. אני מבקש

לדעת האם אכן מתקיימת חקירה בנושא? 2.

במידה ויש דברים בגו, אני מבקש לקבל

תוצאות חקירה כדי לקיים דיון בנושא".

עובר חודש, ואני מקבל מכתב מהעוזר של שרת

המשפטים. "הריני לאשר כי" - - - לא חשוב,

"הפנייה נבדקה מול מח"ש". ומה משה סעדה, סגן

מנהל מח"ש מוסר? ציטוט: "שלא היו דברים

מעולם". האמת, קיבלתי את המכתב הזה, אמרתי

למנהלת הוועדה, את יודעת, התביישתי אולי

ששאלתי את השאלה הטיפשית הזאת.

רבותיי, כשאני שמעתי את המידע, אני

נדהמתי. כתבתי מכתב לא כדודי אמסלם, כיושב

ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה שאמורה

לבדוק, זה בעצם הגוף היחיד, חוץ ממבקר

המדינה, גם מבחינת הכנסת, שאמור לבחון את

מה שקורה במשטרת ישראל. זה התפקיד שלנו.

דרך אגב, אם אני לא עושה את הדיונים, אף

ועדה בכנסת לא יכולה לעשות את זה, חוץ

מוועדת הביקורת.

ואני מקבל תשובה מהסוג הזה - דרך אגב, זה

שקר, זאת תשובה שלא נותנים ליושב ראש ועדת

הפנים. דרך אגב, אם אני הייתי נותן אותה

למשטרה, סביר להניח שהייתי יום נמצא

באיזשהו בית-סוהר.

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

תשובה שקיבלת מהמשטרה?

<היו"ר דוד אמסלם:>

לא, אמרתי. אני מסתכל על כל החוליה, לכן

אני רואה את זה כדבר חמור מאוד. אני

ציפיתי שמישהו ירים טלפון, גם אם אני מדבר

שטויות. אבל ציינתי, ראש אגף החקירות, אני

כותב לו ממי, שמעתי, הרי קראתי בידיעה.

תרים טלפון לראש אגף החקירות, תגיד לו,

תשמע, יש פה חבר כנסת אחד נודניק, לא מבין

כלום, טיפש, אבל לפני שאני עונה לו – תגיד,

יש או אין. גם זה לא נעשה, זה מתקשר למה

שאמרו כאן, כנראה ועדות הכנסת הן לא

חשובות לפקידים, ואפשר לענות ככה על הדרך

זה בסדר בלי לבדוק שום דבר ועניין. זה

לגבי הנושא הזה.

אני אגיד לך רוני ממה אני הוטרדתי. אני לא

רוצה להרחיב את מה שאמר חבר הכנסת רוזנטל,

אני מתחבר לכל מה שהוא אמר. אני חושב שיש

סיפור כאן - הבית בריכוז, זה הסיפור. כל

מידע במשטרת ישראל על כל אזרח, כולל חבר

כנסת מצוי אצלכם. אם מחר יש תלונה נגד

אמסלם דוד, אתה לוחץ, עולה ישר אמסלם דוד,

כל המידעים מגיל 14 מה עשיתי, אפילו

בתיכון. אתה מחויב ללכת ליועץ המשפטי, אתה

מדבר אתו באותו רגע. למה זה חשוב? חבר כנסת

זה לא אחד מן המניין, זה חשוב. עוצרים

הכול, העטים נופלים - יש לנו ידיעה חמה.

הולכים ליועץ המשפטי, מדברים אתו. מביאים

את התיק, אומרים לו תשמע, יש לנו זה וזה -

ככה זה קורה כשיגרה. חבר כנסת הוא כמו כל

אזרח במדינת ישראל, והמידעים נמצאים

במשטרה וזה התפקיד של המשטרה לעשות את זה,

זה בסדר. השאלה היא למה מרכזים את זה? זאת

שאלת המפתח. מדוע החומר הזה צריך להיות

מרוכז? פעמיים יש פה בעיה - פעם, כל דבר

מרוכז, הרי יכול להיות שהוא ידלוף? יכול

להיות. אז כבר זו סכנה כשלעצמה.

דבר שני, וזה מה שמטריד אותי, אדוני

המפכ"ל, אתה אמרת לא מזמן שמשטרת ישראל

יכולה להפיל ממשלות ולהקים – להקים

הבנתי, להפיל, לא יודע איך, אבל להפיל כן.

<קריאה:>

קואליציה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

בסדר. עכשיו אני אומר לך לפי תפיסתי, ראש

שח"ם זה תפקיד בעל העוצמה מספר אחד כמעט

במדינת ישראל, אין דבר כזה. מה עובר לו

בראש, אף אחד לא יודע. אתה אין לך את

העוצמה הזאת, אין אותה לראש הממשלה. אולי

ליועץ המשפטי לממשלה ולו.

עכשיו אני אומר, זה מתוקף תפקידו גם, זה

בסדר, הרי מישהו צריך לעשות את העבודה

הזאת. יש בן-אדם שצריך לרכז את זה. כבר

אמרו כבר קודמיי, או הרבה אנשים לפניי

בהיסטוריה, כוח זה דבר משחית, וכוח גדול

זה דבר משחית יותר. לכן צריך בזהירות

בתפקיד מהסוג הזה, צריך לנהוג בזהירות

עצומה. לכן גם אתם במשטרה, ובכל ארגון,

מישהו שנכנס למחשב, דרך אגב, הוא משאיר

תביעה – למה? בגלל שיש פה מידע – אחי, למה

נכנסת?

קראתי בעיתון לא מזמן ש-80% כמעט מהשוטרים

משתמשים במידעים פנימיים, צרכים אישיים

שלהם. לא יודע אם זה 80%, 40%, 30%. אני חושב

שהשוטרים הם כמו כל פקיד אחר. אבל זה ברור

לך שישנם מידעים שאנשים משתמשים בהם לא

לפי הסמכויות שניתנו להם בכל ארגון, גם

במשטרה, גם בעיריות, גם בממשלה, אבל גם

במשטרה.

לכן אני חושב שזה הסיפור המרכזי כאן, זה

מה שהטריד אותי. לא אספר לך את הסיפור עוד

פעם שלא יהיה יותר - - - אבל זה מה שעלה לי

בראש בשנייה. אני ישר באותו לילה כאשר

הדלקתי את החדשות, אני התקשרתי למנהלת

הוועדה, אמרתי לה, תשמעי, משהו איום קורה

פה. אני מבקש לקיים נושא במהירות. עכשיו

אני שאלתי את עצמי, יש פה תקציר מנהלים

מרוכז, האם יש אותו רק על חברי כנסת? אדוני

המפכ"ל, אולי יש גם עליך תקציר ואתה לא

יודע? יש ניצבים במשטרה שהסמכויות שלהם

הם הרבה יותר עצומות. דרך אגב, חבר כנסת

כמעט אין לו שום אופציית השפעה בציבור

חוץ מלצעוק פה. אבל ניצב במשטרה יכול

לעצור כל בן-אדם שהולך ברחוב מחר. יש לו

סמכויות עצומות על–פי חוק, אז אולי גם יש

תקצירים עליהם, אולי על שופטים, אולי על

עיתונאים, אולי על בכלל על פקידות בכירה

במשק? אכן, זה דבר שהדהים אותי.

תראה, הסיפור של גל הירש לא יצא לי מהראש.

אני אזרח, גל הירש, איך שבעצם רצו למנות

אותו, מיד צץ לו איזה תיק משום מקום.

<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>

סיכול ממוקד קוראים לזה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

גל הירש היה קצין מוערך בצבא, איש שיש לו

הרבה זכויות במדינת ישראל, קצין שלא

עניין, זה לא איזשהו יעד משטרתי. פתאום צץ

לו אחרי שבוע – שמענו את גל הירש שבוע

וחצי, שבועיים, עד היום עושים לו חיקורי

דין. דרך אגב, בכלל, מערכות כאלה יודעות

להרוג בן-אדם גם בלי שהוא עשה כלום. רק

התהליך, הכנסנו אותו לתהליך, גמרנו.

הוצאנו אותו החוצה, הוא כבר שנתיים על

המסלול, ועוד שנתיים, שלוש, גם אף אחד לא

יגיד לי אם סוגרים לו את התיק, אז גם לא

התנצלו.

<איל בן ראובן (המחנה הציוני):>

וכמה אנשים יצטרכו עכשיו להרגיש מאוד לא

נוח - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

בסדר, לא חשוב, אני רוצה להתקדם בעניין.

<מיכל רוזין (מרצ):>

מידע על השר שיצא אחרי כן - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

אני רוצה להתקדם בעניין.

לכן הסיפור הזה, באמת, זה הסיפור שהטריד

אותי ברמות על. אני הבנתי שמשהו פה –

תראה, אני לא חושב שניצב יצחקי עשה איזה

משהו בזדון, זה לא הרעיון. דרך אגב, אותו

מחליפים גם אנשים אחרים. יבוא מחר מישהו

אחר, תמיד יהיה הבן-אדם על התפקיד שיהיה

פוטנציאל שיעשה עם זה שימוש לא נכון. לכן

זה דבר שמבחינתי היה באמת מדהים, ולכן אני

ביקשתי לקבוע את הוועדה.

אני רוצה לספר לך משהו שלפני כמה ימים

שמעתי. העלו אותי בגלי צה"ל, אני שומע את

רביב דרוקר שמדבר אחריי, מה הוא אומר? הוא

טוען שיש לו ידיעות, אולי המסמך אצלו, לא

אצלנו. אני לא יודע מה יש, אבל אני סומך

עליו שהוא אומר, אני מקווה שהוא אומר אמת.

הוא אומר שיש שם ידיעות חמורות על שר אחד

לפחות, יש על כמה שיש מידע – מישהו מודיע

שהוא נתן לו כסף, הוא לא גורם שלישי או

שני.

<מיכל רוזין (מרצ):>

איך זה לא נבדק אפילו?

<היו"ר דוד אמסלם:>

זה מידע שקיים לפי דבריו של דרוקר. דרך

אגב, אם הוא מכפיש את המשטרה אז תטפלו בו

בגלל שגם אסור להכפיש, בוודאי לא את משטרת

ישראל או גורמים שהם בבסיס הדמוקרטיה.

תראה, צריך להבין, אני בתפיסה שלי – אין

משטרה, אין חברה. לא שאין דמוקרטיה, גם עם

משטרים לא דמוקרטיים חייבת להיות משטרה,

בגלל שאחרת "כל דאלים גבר" - כל אחד עושה מה

שהוא רוצה. לכן חשוב מאוד שתהיה משטרה

וחזקה עם סמכויות ברורות, חזקה ועם גם

הרבה כבוד שהציבור אמור לרכוש לה. לכן על

זה אין מחלוקת. אבל ברגע שדבר כזה קורה,

תראה, משהו פה בציבור, או אני לפחות – אתה

יודע, אני יכול לדבר בשם עצמי, לא רוצה

לדבר בשם הציבור. אני מרגיש תחושה לא

נעימה, לא טובה. משהו פה לא בסדר, לכן באמת

זה עושה לי לא טוב.

עכשיו אני רוצה להגיד לך מה הרגיז אותי

יותר. אחרי שדלף המסמך מה שקרה זה תגובת

המשטרה. אתם לא עסקתם במסמך. פתאום המדליף

זה היה הבעיה? אחי, המדליף בסדר, זה משהו

פנימי. דרך אגב, אני רוצה לספר לך, כל

הפרשיות החמורות קורות כתוצאה מהדלפה

פנימית, אחרת אף אחד לא יודע על זה. אז לא

שאני מעודד הדלפות, אני בכלל שונא

מלשינים. אבל הקטע הפנימי הוא קטע פנים

משטרתי. טפל בו כמו כל – אתם מסיטים את

הכול. אז אני קורא בעיתונות ב"ידיעות

אחרונות": "גורמים משטרתיים בכירים

טוענים שגורמים פוליטיים מתכוונים

להחליש את המשטרה, ואנחנו נמשיך לחקור

אותם ולא נירתע". בואנ'ה, איזה איש פוליטי

בכלל הלך והדליף את המסמך? זה קשור אליו?

דרך אגב, רוב אנשי הציבור פה לא מדברים.

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

- - - כאילו מצטט - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

לא, אמרתי האווירה. תראה, עזוב מה אתם

אומרים, תבין מה כותבים בעיתון ומה

הציבור קורא.

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

אנחנו לא יכולים להיות אחראים - - - שם

בפינו ו- - -

<מיכל רוזין (מרצ):>

- - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

עכשיו אני אומר הציבור בסופו של דבר הוא

לא טיפש, הוא גם מבין שהיה כנראה גורם

משטרתי שדיבר ככה. דרך אגב, זו התנהלות של

העיתונות, אני לא שם כל כך, אבל עזוב,

אנחנו יודעים מי מדליף תמיד, מי אומר מה,

ומה זה גורמים משטרתיים בכירים.

אבל מה שהטריד אותי זה הסיפור שאמר גם

בצלאל. תראה, חבר כנסת מן המניין, או בכלל

אתה תעשה דיון על פקקים, צבע הפקקים, כל

חבר כנסת תביא לו רמקול, יגיד לך מה הוא

חושב. בנושא הזה אף אחד לא ירצה לדבר, למה?

הם מפחדים. איך הגענו למצב שחברי כנסת

מפחדים משוטרים? תבין, זו גם שאלה, תראה

לאן הגענו.

<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>

לא מפחדים.

<קריאות:>

- - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

עזוב, עזוב.

<מיכל רוזין (מרצ):>

- - - לא מפחדים.

<היו"ר דוד אמסלם:>

שמעתי מה שאתה אומר רוזנטל, תן לי, אני

אומר לך מה אני שומע, מה אומרים לי.

<קריאה:>

אני רוצה לדבר בסוף הדיון, שלא יהיו אי

הבנות.

<היו"ר דוד אמסלם:>

בסדר גמור.

לכן, אדוני המפכ"ל, זה בעצם הדברים

שהטרידו אותי עד עכשיו. אבל אותי יותר

מעניין כרגע זה לאן הולכים. אני הכול

ניזון מהעיתונות. יש 21 חברי כנסת

שמסתובבים פה, ומבינים - - -

<קריאה:>

הוא כבר לא פה, כי זה הכנסת הקודמת.

<מיכל רוזין (מרצ):>

גם וגם.

<היו"ר דוד אמסלם:>

יכול להיות. חלק לא פה.

<קריאה:>

- - - מהמסמך כבר לא.

<היו"ר דוד אמסלם:>

ושרים שמרגישים בעצם שיש עננה על ראשם.

דרך אגב, מעניין גם מה עשיתם במידע - ממה

נפשך? אם מידע יש משהו אז תפעלו. אם אין בו,

תחזירו אותו חזרה למגירות. אבל גם אם ניצב

יצחקי חשב שהוא צריך לעשות פעולה מהסוג

הזה ברמה המקצועית, לדעתי, הרי הוא ניצב

במשטרה, ראש אח"מ, איש פיקח. תרים טלפון

למפכ"ל, תגיד לו, אחי, שלא יחשבו שאני עושה

משהו, אני, יועץ משפטי, שלושתנו נשתה קפה

בבוקר. חבר'ה, תדעו שאני הולך לעשות את זה.

למה בסוף אנחנו לא יודעים – תמיד, המידע

כשצץ במוחו של הבן-אדם זה מוח של בן-אדם

אחד, אתה לא יודע מה הוא יעשה אתו. דרך אגב,

תמיד הוא יגיד, מה, אתה לא רוצה שאני

אחקור? מה אתה נגד? מה אתה לא רוצה שאני

יעצור פושעים? תמיד הטענה הזאת ידועה לנו

בכל נושא. גם אם הוא מחר יצמיד שוטר

שיעקוב אחרי השכן שלו מבוקר עד ערב, תגיד,

מה, אתה לא רוצה שאני אתפוש פושעים?

<ניצב מני יצחקי:>

אתה מסדר לי את התשובות.

<היו"ר דוד אמסלם:>

לכן אני אומר, גם אם מישהו חשב שצריך

לעשות את זה, נניח, אתה לא משתף עוד כמה

חבר'ה בעניין, זה רק עצמו?

לכן לי חשוב באמת קודם כל לקבל תשובות על

מה שדיברתי. לי חשוב לקחת את זה קדימה, מה

אתם מתכוונים לעשות עם המסמך הזה? איך אתם

מתכוונים לפרק אותו? לבדוק אותו, להשתמש

במה שאתם צריכים, ולהחזיר חזרה את העסק

למגירות כל דבר רגיל? דרך אגב, מבחינתי,

תקציר מנהלים כזה עושים את זה כשיש יעד

משטרתי. אם כנסת ישראל מוגדרת אצלכם כיעד

משטרתי, תגידו את זה. אבל אם לא, אז הכנסת,

חברי הכנסת, הם כמו כל אזרח. דרך אגב, הם

כמו כל אזרח, לא פחות ולא יותר.

לכן לי חשוב שתתנו התייחסות איך אתם

רוצים לקחת את זה מפה קדימה. תודה רבה. אני

אעביר את רשות הדיבור קודם כל למפכ"ל,

לאחר מכן למני יצחק, ולאחר מכן לרז נזרי.

בבקשה, אדוני המפכ"ל.

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

אני שמח על ההזדמנות למרות שהיא מאוד

מוגבלת, ובהיותה מוגבלת ניהלנו שיח

טלפוני ארוך ומייגע לפני שבועיים. הסברתי

את המגבלות המשפטיות ואת חוות הדעת

המשפטית שנכתבה שלא מאפשרת לנו בעצם לשים

את כל מה שהיינו שמחים לשים פה על השולחן,

ולהפיג את כל העננות. לצערי, היחידים

ששומרים על החוק בכל האירוע הזה זה

המשטרה.

<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>

לא נכון, גם אנחנו.

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

היחידים ששומרים על החוק – אני מדבר על

בעלי העניין, אני לא מדבר על חברי הכנסת.

אני אסביר את עצמי. כל מי שמפרסם, או

מדליף, או אומר וכו', בוודאי שהוא עבר על

החוק. מי שמדליף מסמך עבר על החוק עבירה

חמורה מאוד. בסופו של דבר, למרות האמור,

היות ואנחנו נמצאים בתוך כל מיני תהליכים

משפטיים שהמשטרה מעורבת בהם, אנחנו

מוגבלים מלפרוס את כל היריעה - על המסמך

המתייחס, תיכף הרחבה.

לכן נמנענו, ובתיאום עם חברת הכנסת אלהרר,

הישיבה לא קוימה, ואת השיחה לגבי הישיבה

הזאת – אני מתנצל אם יש בינינו אי הבנה,

אבל אני הבנתי שככל שחוות הדעת המשפטית

בתוקף לא תתקיים הישיבה. ומכיוון שהבנתי

שיש כן כוונה לקיים ערב קודם, שוחח השר

ארדן עם חבר הכנסת אמסלם, וכשהובהר שבכל

מקרה מתקיימת הישיבה, היו שתי אפשרויות:

או לקבוע מועד חדש ולתאם אתנו, או לשלוח

את מי שזמין למחרת היום, וזה מה שעשינו. כי

זכותו של חבר הכנסת אמסלם לכנס את הדיון

מתי שהוא רואה לנכון, ואנחנו, בגלל

האילוצים – זה היה מהיום למחר – נאלצנו

לשלוח נציגים ולא להתייצב. נקבע מועד חדש,

והנה, התייצבנו, ואין שום בעיה. אני גם לא

מכיר, שהמדיניות שלנו היא לא לכבד את הבית

הזה ואת הוועדות. והיום התייצבנו למרות

שהמועד החדש לא תואם אתנו, אבל הוא היה

מספיק זמן מראש, ופינינו והזזנו את הלו"ז

והתייצבנו.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

אדוני אמר שיש בעיה של חוות דעת משפטית.

הבעיה הזו הוסרה?

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

אסביר. טרם הוסרה ולכן אני מוגבל בחלק

מהדברים להתייחס. אני גם אעצור איפה שאני

לא יכול להמשיך. למען הסר ספק, אמרתי את זה

בכל פורום, זה לא משנה מה יגידו בשמי

מסיבות שמשרתות אינטרסים של מי שאומר את

הדברים בשמי. כל הלחצים שהופעלו על

המשטרה, ללא יוצא מן הכלל, כולם

תקשורתיים. אתם צרכני תקשורת, לפחות

כמוני, ויש צרכני תקשורת יותר מפותחים

ממני. אני עסוק, אני רואה את מה שמונגש לי,

ואין לי זמן כל היום לראות מה אומרים ומה

מדברים בכל התכניות וב-talk shows.

אלה כל הלחצים, וכל אחד מוכשר לנתח אותם

ולפרש אותם כהבנתו. היחידים שמוגבלים

מלפרש אותם עד הסוף זה אנחנו בגלל

התהליכים המשפטיים שיש לנו אל מול כל

מיני אנשים. לכן אנחנו מוגבלים מלפרש

לתקשורת, אבל כל אחד מספיק מוכשר לפרש את

התקשורת. אבל למען הסר ספק, לא הופעל

עלינו שום לחץ מפוליטיקאים, לא היה לא

נברא. כאשר הכחשנו את זה, חזרו בהם

העיתונאים ואמרו, נכון, זה לא נאמר, זה

נאמר מפי - אנחנו מכירים מה זה תקשורת.

אנחנו אמרנו בצורה ברורה מאוד, אין עלינו

לחץ של פוליטיקאים. יש לנו לחץ של תקשורת

שכל אחד מספיק אינטליגנטי לפרש מי נראה

לו ומה נראה לו שמפעיל את הלחצים האלה.

לצערי, הייתי שמח לומר פה עוד עשרה משפטים

שהיו מבהירים את המפה כפי שאנחנו מבינים

אותה. אבל אני נאלץ לא לומר אותם, ולצערי,

זה היה ממש משרת אותנו, כי לדעתי כולכם

הייתם מבינים מה יש פה ומה אין פה בהקשר

הזה של הלחצים התקשורתיים.

ולכן, למען הסר ספק, אמרתי: כל הלחצים הם

תקשורתיים. כל אחד יכול לפרש אותם כהבנתו.

לצערי, אנחנו לא יכולים לשים פה את

הפרשנות מלמעלה עד למטה, וזה האילוץ שבו

אנחנו נתונים בהקשר הזה.

<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>

התקשורת מפעילה - - - גם עלינו. אם זה אותו

דבר אז - - -

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

נכון. אבל למען הסר ספק נאמרו פה כל מיני

אמירות – אין טלפונים אלינו, ואין לחצים

אלינו, ואף אחד לא מפריע ללה"ב 433 לעבוד

ולעשות עבודתם נאמנה מהבוקר עד הערב. כל

מה שיש, הוא מה שאתם רואים בתקשורת. כשאני

הבנתי שחלק מהדברים כולל איך שהוצג המסמך

הזה ומטרתו - תיכף אני אגיד מה המסמך הזה

ומטרתו, איך שהוצג המסמך הזה, ואם נוח

לדבר זה היה ב-20 14'. ב-20 14' לא דמיינתי שאני אהיה מפכ"ל המשטרה, בשום פינה של המוח שלי,

ונוח לי לדבר בהקשר הזה. אבל מכיוון

שהבנתי שחלק מהדברים שמוצגים בתקשורת הם

לא סתם חבטה במשטרה, או סתם אמירה למפכ"ל,

או סתם אמירה, לא יודע מה, למשטרה הכושלת

אלא הן בבחינת פגיעה בשלטון החוק, במקרים

האלה התייצבתי, כולל מול המצלמות, ואמרתי

שיש פה גורמים שמנסים לפגוע בשלטון החוק.

כי בעיניי חשוב שיישאר האמון במערכת

החקירות של המשטרה, במוסד הזה שנקרא

פרקליטות המדינה, ובמוסד הזה שנקרא

הייעוץ המשפטי לממשלה, כי אם אין אותו,

אנה אנו באים.

<נחמן שי (המחנה הציוני):>

אז מי הגורמים?

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

רק רגע, כאן אני נעצר.

<נחמן שי (המחנה הציוני):>

התקשורת?

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

חס וחלילה, לא. אני מצר על זה שלפעמים אנשי

תקשורת לא בדיוק מבינים את מה הם משרתים,

אני כמובן לא בא בטענות.

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

גורמים שמפעילים את התקשורת.

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

אני לא בא בטענות, רבותיי, כל אחד יעשה את

הפרשנות שלו.

<מיכל רוזין (מרצ):>

נוח למשטרה, כן, לפי מה שאתה אומר - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

רק רגע, אני מבקש לתת למפכ"ל בצורה מנומסת

- - -

חבר'ה, בצלאל - - -

<מיכל רוזין (מרצ):>

הבעיה היא לא עם ההדלפה, הבעיה היא עם

המסמך ומה - - -

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

הבעיה היא ההדלפה, גם ההדלפה.

<מיכל רוזין (מרצ):>

לא - - -

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

- - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

חברי הכנסת, מיכל, רויטל, אתן קיבלתן את

רשות הדיבור כל אחת. לא הפרעתי.

<מיכל רוזין (מרצ):>

אני מבקשת שיענה על כל השאלות.

<היו"ר דוד אמסלם:>

אני מבקש לא להפריע למפכ"ל. אם תרצו בסוף

לשאול אותו עוד שאלה כשהוא יסיים, אין

בעיה.

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

למען הסר ספק, למשטרה אסור ליזום איסוף על

חברי כנסת ושרים. אסור להם. אסור למשטרה

לקום בבוקר ולהגיד, בוא ניזום איסוף,

להפעיל כלי איסוף. אסור לה - למה? כי מה

לעשות, כי הם שונים מהאזרחים, ואנחנו

במדינה דמוקרטית ויש ריסון כוח ויש

תהליכים מרסנים, שמצד אחד מאפשרים המון

כוח למשטרה מול כל אחד, כולל חבר כנסת. מצד

שני, צריכים להיות איזונים ובלמים מפני

שהמשטרה צריכה להיות ערה לכוחה ומוגבלת

מכוחה על-ידי גורמים אחרים שמאזנים אותה,

במקרה הזה פרקליטות המדינה והיועץ, ובצדק

רב כי אנחנו מדינה דמוקרטית, ואנחנו לא

רוצים משטרה עם כוח בלתי מרוסן.

אלה הכללים, ובכללים האלה אנחנו צריכים

לעמוד. מה אומר הכלל הזה? זה אומר שמצד אחד

אנחנו לא יוזמים איסוף, אבל אני מקווה

שכנראה לא יפתיע אתכם שאם מגיעים הררי

מידע על-ידי כל מיני בעלי אינטרסים, כולל

על חברי כנסת אל המשטרה, מה לעשות, גם

אנחנו מדינה דמוקרטית אז מותר להכפיש,

ומותר לספר סיפורים, מותר להגיד דברים

אמתיים.

להגיד לכם שהרוב זבל? כן, הרוב זבל, מה

לעשות?

<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>

(

†

摧ὑúᔀî

瑹楗ùЀª

hù

hÕz

o(tH

h÷

o(tH

h÷

o(tH

hË

o(tH

hÕz

o(tH

hÕz

o(tH

hõ

o(tH

hŽ

o(tH

hŽ

o(tH

ᘔ㹨饧娀脈䡮Ѝ⡯琂ൈ㌄אתם לא סוגרים את

התיקים. זאת הבעיה, אתם לא סוגרים.

<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>

- - -

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

אני רוצה להסביר.

<היו"ר דוד אמסלם:>

רוזנטל, זו הפעם האחרונה שאתה מפריע לו.

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

הרי אתם לא חיים את העולם המודיעיני

והחקירתי, ויש הבחנה מאוד ברורה בין

העולם המודיעיני והחקירתי.

כאשר עוברים ופותחים בחקירה, יש לזה

משמעות ציבורית. עזבו שצריך אישור, אנחנו

כמובן צריכים אישור לדבר הזה. אבל כאשר

מגיע פריט מידע, קודם כל מוטל עלינו, על-פי

הנחיות היועץ, לבחון אם יש בו מהות או לא.

בשיקול דעתנו, אם אנחנו מבינים שמדובר

בזבל, תפקידנו לעצור את הזבל הזה במגרה

ולא לעשות בו שימוש, ולא ליזום בדיקה

וחקירה. אחרת, כל היום, כל יום, כולם יהיו

תחת בדיקות וחקירות. זו מדינה שלא יכולה

לתפקד – אלה האיזונים והבלמים.

אני מקווה שאני לא מפתיע אתכם שגם חקירות

אחרות על אזרחים וכל מיני בעלי תפקידים

אחרים, גם עליהם יש כל מיני הררי זבל.

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

לא, זה כך - - -

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

אם המשטרה תטפל בכל דבר כזה, כולנו נהיה

בסחרחרת כל היום. תפקידנו להפעיל שיקול

דעת. כאשר מגיע מידע עם מהות, לא עננות,

ולא שמועות ולא קשקושים – משהו עם מהות,

עם בשר, שלהבנתנו מחייב בדיקה, אנחנו לא

יכולים ליזום בדיקה. אנחנו לוקחים את

פריט המידע הזה, ואנחנו הולכים אתו

לפרקליט וליועץ ומקבלים הנחיות להמשך –

למה? כי אנחנו במדינה דמוקרטית, ואלה

הריסונים והבלמים שנקבעו כדי שהמשטרה

בעניין הזה ירוסן כוחה, ובצדק גמור.

ואז כאשר אנחנו נמצאים במשטרה ענקית של 30

אלף שוטרים, ושל 70 תחנות משטרה, ברור לכם

שיש דברים שיכולים ליפול בין הכיסאות.

ברור לכם שיכול להיות שמשהו שנאמר באיזה

חדר חקירה, ויש מאות כאלה ברחבי הארץ, ולא

כל החקירות זה לה"ב, וחלק מהדברים מתקבלים

בכל מיני פינות ברחבי המשטרה, נכנסים

למאגר הממוחשב. אבל יכול להיות מצב שיש

משהו במחויבות של המשטרה, קרי, הגיע מידע

מהותי והוא לא עובר בצמוד להגעתו לפרקליט

המדינה וליועץ – זה יכול לקרות, כי

הארגון גדול. ולכן ראש אח"מ, שתפקידו

לוודא שזה לא קורה, קרי, לוודא שכאשר מגיע

מידע מהותי שעל-פי שיקול דעתו המידע הזה

צריך לעבור ליועץ ולפרקליט, הוא צריך

לוודא שיש לו איזושהי תהליך בקרה סביר

שלא מאפשר למידע כזה לצלול. זה לגמרי

אנושי שמידע כזה ייפול בין הכיסאות. זה

לגמרי אנושי - - -

<מיכל רוזין (מרצ):>

יש פה סתירה בין חומר מהותי לבין זבל. אתה

בעצם אומר, איגדתי את הזבל.

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

רק שנייה, אסביר הכול.

<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>

- - גם על שופטים - - - גם צריך לבדוק - - -

<מיכל רוזין (מרצ):>

נכון.

<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>

- - כל השופטים - - -

<מיכל רוזין (מרצ):>

מנהלי בנקים, כל מיני אפשרויות.

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

אני אסביר. חברת הכנסת רוזין, אני אסביר.

האחריות היא אחריות שלי. חוק תקשורת מס' 1

קובע שאחריות המסר, הבנת המסר, היא על

מוסר המסר. מה שלא תבינו אני אאפשר לשאול

אותי.

בסופו של דבר חומר נכנס מכל מיני פינות

ברחבי הארגון. בהחלט יכול להיות ששיקול

דעת של מישהו, או מישהו לא דיווח, או מישהו

לא חשב שזה חשוב, או שזו היתה איזו אמירת

אגב, אגב חקירה שנוגעת למשהו אחר. הכול

יכול לקרות. בשורה התחתונה צריך להיות

איזשהו תהליך בקרה שלא ייווצר מצב בדיוק

הפוך מאיך שיש ניסיון להציג את המסמך הזה.

שלא ייווצר מצב שיש משהו מהותי שנאגר

במשטרה ולא מטופל, ולא מדווח קודם כל

לפרקליט המדינה וליועץ, ומקבל הנחיות

להמשך.

זה בדיוק התהליך. בדיוק הפוך ממה שמנסים

להציג את המסמך הזה, כאילו מדובר באיזה

איסוף יזום על חברי כנסת כדי להשאיר

איזשהו גרוש לבן ליום שחור. ממש לא, בדיוק

הפוך - כדי שלא ייווצר מצב שביום מן הימים

הסתבר שיש משהו שראוי היה שנדווח אותו

כמה חודשים קודם, שנה קודם, שנה וחצי קודם,

כמה שבועות קודם, שראוי שהיה שנדווח אותו,

ומשום מה הוא לא עבר בצנרת, או נתקע

באיזשהו מקום, ולא הוצף למישהו בעל

הסמכות לבחון אותו, להפעיל עליו שיקול

דעת, ולהחליט האם להעביר אותו לפרקליט

וליועץ וזה לא הגיע עד שולחנו. הוא צריך

לייצר לעצמו תהליך בקרה.

<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>

כמה זמן - - - במידעים בדקתם?

<היו"ר דוד אמסלם:>

זה נכון לגבי כל אזרח מה שאמרת.

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

נכון, אני אסביר למה.

<נחמן שי (המחנה הציוני):>

עוד לא הבנו את - - -

<מיכל רוזין (מרצ):>

הייתה פאשלה עם פואד, למה הסיקו מסקנות

לעניין הזה, הכוונה היחידה זה לאסוף את

החומר?

<נחמן שי (המחנה הציוני):>

- - - זה לא נכון להזכיר שמות.

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

נכון.

<נחמן שי (המחנה הציוני):>

דודי אמר דיון עקרוני, אז בוא - - -

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

אז אני אבהיר שוב: רק מפני שישנה הנחיה

לדווח כל מידע מהותי לפרקליט המדינה

וליועץ, זה מחייב את תהליך הבקרה הזה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

למה?

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

מפני שאם יש מחויבות לראש אח"מ לדווח,

וייתכן ויש מידע שנמצא במשטרה ולא הגיע

לשולחנו, אז הוא לא יודע שהוא צריך לדווח.

אם הוא לא יעשה תהליך בקרה, יכול להיות

מצב שבעצם המשטרה לא מדווחת לפרקליט

וליועץ - - -

<ניצב מני יצחקי:>

המידע יצלול.

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

המידע שוכב, ועוד שנה וחצי פתאום הוא צץ.

<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>

מה עם שופטים?

<היו"ר דוד אמסלם:>

רק שנייה, מה ההבדל בין כל אזרח?

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

אני מסביר מה ההבדל בין כל אזרח.

<היו"ר דוד אמסלם:>

זאת אומרת, אתה נתפס בקטע הטכני שלו – לפה

הוא צריך לדווח ולפה לא?

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

זה לא סתם נתפס. אני מסביר. זה ממש לא טכני.

<מיכל רוזין (מרצ):>

גם חקירה על שופטים למשל.

<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>

גם חקירה נגד שופט צריכה אישור של יועץ

משפטי.

<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>

אני יודע שיש מסמך - - -

<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>

זה בדיוק, זאת המסקנה - - -

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

רק שנייה, רבותיי.

<היו"ר דוד אמסלם:>

אתה מצדיק את המסמך?

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

מאוד מצדיק את המסמך. לא רק שאני מצדיק את

המסמך, הוא הוצג הפוך ממטרתו.

<היו"ר דוד אמסלם:>

עשו מסמכים כאלה בעבר, אם זה היה נכון כל

כך - - -

<מיכל רוזין (מרצ):>

גם הייתה הנחיה לא לעשות - - - הייתה הנחייה

של סגלוביץ לא לעשות את המסמך הזה.

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

מה זאת אומרת, אם אתה מצדיק את המסמך, משמע

יהיו עוד מסמכים כאלה.

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

סליחה, רבותיי, שנייה אחת. תנו לי להתייחס

בצורה מסודרת.

<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>

לא, אבל חייבים - - - באמת. הדברים פה - - -

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

אבל אני עוד לא השלמתי את התייחסותי.

<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>

סליחה רגע שאני קוטע אותך, באמת זה ממש

חשוב. אבל אתה אומר, אין ברירה אלא לבדוק.

השאלה היא אם הבדיקה הייתה להיעשות בדרך

של איגוד? כל השמועות - - -

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

אני אתייחס, שנייה אחת.

<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>

או ללכת לכל תיק בנפרד, לבדוק, להגיד זה פה

- - - וזה בדיוק ההבדל. על יצירת המסמך

הכללי הזה הוא המאיים פה, לא הבדיקה

הפרטנית לגבי - - - גוף כזה או אחר.

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

אבל אני רוצה להתייחס, אגיע גם לזה.

אני אומר עוד פעם, נוח לי מפני שזה לא משהו

שהיה במעורבותי. ובכל זאת, אני יכול

להסתכל על זה ולשאול את עצמי, מה הייתי

רוצה שיקרה מחר? אבל לאט לאט.

ראשית, כדי שיהיה ברור: מטרת המסמך היא

בדיוק הפוך מלייצר איסוף על חברי כנסת.

מטרת המסמך היא בדיוק הפוך מלייצר משהו

שנשאר כשנרצה להשתמש בו בעתיד. בדיוק

להיפך. נועד לוודא שזה לא קורה. ולכן

תהליך הבקרה הזה הוא תהליך בקרה של ראש

אח"מ את המערכת שנמצאת מתחתיו. יכול להיות

מצב שפרקליט המדינה יבקש בקרה, שהיועץ

יבקש בקרה. במקרה הזה, לאור המקרים שהיו

בעבר, בוצעה בקרה כדי לראות שאין משהו

ששוכב ולא מדווח. זו בדיוק מטרת המסמך.

<מיכל רוזין (מרצ):>

עכשיו כל מידע שמגיע מתווסף למסמך?

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

לא, מה פתאום.

<מיכל רוזין (מרצ):>

למה?

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

אני אסביר למה.

<מיכל רוזין (מרצ):>

אם צריך בקרה – אם יש מסמך ועכשיו יש מידע

חדש, לא כדאי לצרף אותו כדי לדעת לעקוב?

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

אני אסביר. המסמך הזה איננו - - -

<מיכל רוזין (מרצ):>

למה הוא חד-פעמי?

תסתכל על פאשלת פואד, אתה לא עונה על זה.

<נחמן שי (המחנה הציוני):>

זה ברור. אל תשאלי. מיכל, אל תשאלי, זה

ברור, אין צורך, אני אומר לך.

<מיכל רוזין (מרצ):>

אבל אני רוצה לקבל תשובה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

רק שנייה, שאלת ביניים - האם יש נוהל כזה

במשטרה?

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

עוד שאלה, לכמה שנים אחורה הדבר הזה - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

אם זה נכון כל כך, האם יש נוהל שעכשיו

המצאתם אותו?

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

רק שנייה אחת, אני מבקש להשלים את

התייחסותי בצורה מסודרת, ואם אחרי שאני

אציג את כל התייחסותי ולא יהיה ברור, אני

אשמח לשאלות.

למען הסר ספק, כאשר עולה עכשיו משהו לא

הולכים למסמך. הולכים לתיק, הולכים

למאגרי המשטרה ומאחזרים כל מה שבמאגרי

המשטרה. זה כלי עבודה. מסמך הבקרה - - -

<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>

כמה שנים אחורה.

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

זה לא משנה, זה תלוי מה תהליך הבקרה שלך.

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

מכאן והלאה.

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

שנייה רגע, לא מכאן והלאה. אני רוצה

להסביר.

<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>

חלק מנבחרי הציבור לא היו נבחרי ציבור.

<היו"ר דוד אמסלם:>

רוזנטל - - -

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

רבותיי, המסמך הספציפי הזה היה בקרה

לנקודת זמן. כדי לראות שבנקודת זמן, באותה

נקודת זמן - אין בעיה, זה כנראה לא סוד, היו

לפני זה תקלות, וכשיש מפקד שלא רוצה תקלות

נוספות, הוא עושה בקרה כדי לראות האם יש

באותה נקודת זמן עוד דברים שיכולים לצוץ

לו קדימה והוא לא רוצה שזה יקרה, כי הוא

רוצה לוודא שאכן כל מה שאמור להיות מדווח,

מדווח. כל מה שאמור לקבל הנחיות לטיפול,

מקבל הנחיות לטיפול.

<נחמן שי (המחנה הציוני):>

רק שנייה. הוא מחפש במאגרי המשטרה, זה מה

שאמרת - שיכול להיות שיש מידע שמונח

באיזשהו מקום? - - -

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

מה שנעשה במסמך הבקרה, זה יושב מישהו עבור

ראש אח"מ, כי ראש אח"מ הוא אדם עסוק.

<נחמן שי (המחנה הציוני):>

נכון.

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

והעבודה הזאת לוקחת כנראה הרבה מאוד

שעות.

<נחמן שי (המחנה הציוני):>

בגללנו יש - - -

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

חס וחלילה, יש לו הרבה דברים חשובים

לעשות.

<מיכל רוזין (מרצ):>

אבל אם אתה מצדיק את המסמך, למה אין - - -

מעקב?

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

רק רגע, רבותיי, אני משיב לאט לאט, נדבך

אחרי נדבך, אבל את לא נותנת לי.

<מיכל רוזין (מרצ):>

אני מקשיבה קשב רב.

<מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך:>

אז תקשיבי. אני עונה לשאלה. המסמך הזה,

מהרגע שעבר את הבקרה של ראש אח"מ הוא מת.

אין לו שום שימוש.

<רויטל סויד (המחנה הציונ

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]