פרוטוקול מספר 63, ועדת המדע והטכנולוגיה, 21/06/2016

הכנסת העשרים

מושב שני

<פרוטוקול מס' 63>

מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה

יום שלישי, ט"ו בסיון התשע"ו (21 ביוני 2016),

שעה 11:30

<סדר היום:>

<1. חידושים טכנולוגיים למען העיוור -

ישיבה לציון יום העיוור

2. הקמת ועדת המשנה לבחינה ומעקב אחר הפקת

גז ונפט בטכנולוגיות לא קונבנציונליות

בראשות חה"כ חיים ילין.>

נכחו:

<חברי הוועדה:>

אורי מקלב – היו"ר

חיים ילין

חברי הכנסת:

קארין אלהרר

<מוזמנים:>

מירי מאיר שטטמן – מפקחת ארצית, משרד

הרווחה והשירותים החברתיים

דפנה מאור – המטה לשילוב אנשים עם

מוגבלות בתעסוקה, משרד הכלכלה

נורית נישטט-נוי – יועצת חיצונית בנושא

נגישות למוסד לביטוח לאומי

איתן עמרם – יו"ר ועדת מדע וטכנולוגיה,

לשכת עורכי הדין

שחר מיידנבאום – חוקר, מעבדת פרופ' עבודי,

המח' לנוירוביולוגיה רפואית, האונ'

העברית ירושלים

נתי ביאליסטוק כהן – מנכ"ל, המרכז לעיוור

אילנה בייניש – מורשית נגישות השירות,

המרכז לעיוור

ריטה לפיד – מנהלת מקצועית מגדלאור,

המרכז לעיוור

אלי יאיר עמיר – מנהל המדור למכשירי עזר,

המרכז לעיוור

יפעת קלוש – מנהלת טכנולוגיות, המרכז

לעיוור

יואב בהט – נציג עמותת פעולה, המרכז

לעיוור

לירית שפיר שמש – המרכז לעיוור

גבי כהן – מוקד תמיכה ושירותי הנגשה

מגדלאור

מעוז חבוב – מוקדן תמיכה טלפונית

לטכנולוגיה מסייעת, המרכז לעיוור

אליאב רודמן – מנהל שיווק, חברת אורקם

(מכשיר לביש הקורא טקסט על מוצר), חברות

המתמחות בפיתוחים טכנולוגיים

שמואל נאמן – מנכ"ל 'פילוסופט מובייל',

נגישות סלולרית, חברות המתמחות בפיתוחים

טכנולוגיים

משה קילים – מנכ"ל מהל"ב, המרכז הישראלי

לנגישות בתקשורת

עידן מאיר – מנכ"ל שותף בחברת זיקיתאפ

בע"מ, חברות המתמחות בפיתוחים טכנולוגיים

מיכאל לרנר – מנהל פרויקט 'יד לתעסוקה

שווה', יד שרה

מיכל שיק הר-טוב – מנהלת המחלקה המשפטית,

עמותת נגישות ישראל

מי-טל גרייבר שוורץ – איגוד האינטרנט

הישראלי

עמאר סבג – עמותת אלומות

עינת נווה – לקויית ראייה

שמואל נוה – בעלה של עינת נוה

משה בר – עיתונאי, תנו יד לחירש ונכים

למען נכים

דן קדרון – עיתונאי, תנו יד לחירש ונכים

למען נכים

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו ב

HYPERLINK

"http://main.knesset.gov.il/Activity/committees/Science/Pages/CommitteeA genda.aspx?Tab=3" קישור זה.

<ייעוץ משפטי: >

אייל לב ארי

<מנהלת הוועדה:>

ענת לוי

<רישום פרלמנטרי:>

ס.ל., חבר המתרגמים

חידושים טכנולוגיים למען העיוור –

לציון יום העיוור.

<הקמת ועדת המשנה לבחינה ומעקב אחר הפקת

גז ונפט בטכנולוגיות לא קונבנציונליות

בראשות חה"כ חיים ילין.>

<היו"ר אורי מקלב:>

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח, ברשותכם,

ישיבה של ועדת המדע והטכנולוגיה, היום ט"ו

בסיוון תשע"ו, 21.6.2016. שני נושאים היום על

סדר יומנו, בעיקר זה כמובן הנושא של

חידושים טכנולוגיים למען העיוור ביום

שאנחנו מציינים כאן בכנסת, יום העיוור.

יוזמת היום הזה, חברת הכנסת קארין אלהרר,

תגיע ותדבר איתנו בדיון.

אנחנו נקדים את המאוחר, הסעיף השני בסדר

היום, שזה הקמת ועדת משנה לבחינה ומעקב

אחר הפקת גז ונפט בטכנולוגיות לא

קונבנציונליות ומתחדשות. בראשות ועדת

המשנה יעמוד חבר הכנסת חיים ילין. אנחנו

קיימנו שתי ישיבות בנושא, לפני כמה

חודשים ולפני שבועיים, דיברנו על הנושא

של הפקת גז ונפט, בעיקר נפט, על ידי סידוק

הידראולי ועוד כל מיני שיטות. התברר לנו

שכל הנושא הזה הוא נושא רחב מאוד. יש בו

כמה וכמה היבטים, קודם כל עצם החיפוש,

המטרה, מתן הרישיון, היעדים שלו, השיטה, מה

קורה בעולם בשיטה הזאת, הניסיון בשיטה

הזאת, מעבר לכך השפעות סביבתיות מהותיות

וקריטיות, בין נושא המים, בין נושא

הסביבה, בין נושא החקלאות.

גם מתוך הערכה לחבר הכנסת חיים ילין,

ההתמצאות שלו בנושא וההסתכלות המאוזנת

שלו בנידון, לדעת מה הסכנות או המשמעויות,

ומצד שני עצם החשיבות של הפקת נפט וגז

לכלכלת המדינה, ועדת המשנה תדון במגוון

הנושאים של נושא הפקת גז, נפט או חיפושים

כאלה ואחרים, לוועדה מגיעות פניות כאלה

ואחרות, חשבנו שזה נכון, אמיתי יותר,

מקצועי יותר שנקים ועדת משנה שתפרוס

לפרוסות ותדון בכל נושא בנפרד בזמן שיש

לה ושנחוץ לדיונים האלה, ואנחנו מבקשים

לבחור את חיים ילין כיושב ראש. יחד איתו

גם להודיע על החברים שהביעו את הסכמתם,

ואנחנו מביאים אותם להצבעה, לכהן כחברים

באותה ועדת משנה, זה חבר הכנסת יואב קיש,

חברת הכנסת שרן השכל, חברת הכנסת יעל

כהן-פארן וחבר הכנסת דב חנין. זו תהיה

ועדה של חמישה חברים בראשותו של חבר

הכנסת חיים ילין. מי בעד? מי נגד?

<חיים ילין (יש עתיד):>

באופן דמוקרטי וכמעט דיקטטורי - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

כמעט פה אחד. אנחנו מצביעים ופה אחד

אישרנו את הוועדה ואת היושב בראשה

ומאחלים לך הצלחה ובאמת דיונים פוריים,

מועילים ויעילים. היועץ המשפטי, אתה רוצה

להגיד משהו בעניין?

הצבעה

בעד – פה אחד

הרכב ועדת המשנה אושר.

<חיים ילין (יש עתיד):>

כבוד היושב ראש, תודה רבה. באמת נושא

שאולי בכלל לא היה לו כתובת מבחינת איזו

ועדה תיקח את הנושא הזה, אני אסביר למה, כי

זה לא עניין תקשורתי, אבל כשיגלו את הנפט

או את הגז זה יהיה מאוד תקשורתי, איך

יחלקו אותו ומי יקבל וכל מי שנמצא פה בטח

נחשף לנושא, לפחות של הגז. אז אנחנו נעשה

מה שנקרא את העבודה החוקרת, את העבודה

שבאה וצריכה לשמור על ערכי הקרקע, על

הסביבה ומעל הכול לדעת להפיק את מה

שהאדמה נותנת לנו בלי להרוס את האדמה.

אתגר לא פשוט ואני מאוד מקווה שאנחנו

נצליח בדיונים. ואני מודה לך, כבוד היושב

ראש על האמון שנתת, זה לא מה בכך שנותנים

גם לחבר מהאופוזיציה - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

לא מה בכך, אבל מי שראוי לכך זה בסדר.

<חיים ילין (יש עתיד):>

בסדר, אבל אני אומר את הדברים האלה כי

אנחנו בוועדות אחרות ואנחנו רואים איך

התנהגות מתקיימת. זה לדעתי הדבר הכי חשוב,

לא רק להיות חבר כנסת אלא גם בן אדם.

<היו"ר אורי מקלב:>

אז אנחנו חברים בכנסת.

<חיים ילין (יש עתיד):>

כן.

<היו"ר אורי מקלב:>

אני מאחל לך הצלחה, אני בטוח שתעשה את זה

בצורה טובה, מועילה, יעילה ומקצועית, זה

מה שהכי חשוב. יש לזה הרבה משמעויות,

אנחנו יודעים את החשיבות, אין אולי

מודעות ציבורית לכול, אבל מי שקצת נחשף

לעניין רואה שיש לזה חשיבות אקוטית מאוד,

הוא עומד מול כוחות שוק חזקים מאוד שיש

להם רצון ותועלת כדי לבצע את הדברים האלה.

גם למדינת ישראל יש חשיבות מאוד מאוד

גדולה מצד אחד, מצד שני יש גם מחיר שצריך

לשלם על זה וכאן להוביל דיונים וגם

מסקנות מאוזנות, כאן צריך מישהו שיש לו

אחריות, אני מקווה שתצליח.

אנחנו ניתן לך גיבוי, יש כאן צוות של

הוועדה שלקח על עצמו עוד משימה, ההכנה של

ועדת משנה היא כמו כל ועדה אחרת. המשמעות

היא בחלק התקנוני, אבל לא מעבר לכך, כמעט

המשמעות, התכתב איתי היועץ המשפטי, בזמן

דיוני מליאת הוועדה אי אפשר לקיים דיוני

ועדת משנה, אבל מעבר לכך אין שום מגבלה

לוועדת משנה. אולי עוד דברים קטנים ש - - -

<אייל לב ארי:>

קטנים, היא יכולה לדון בהצעות חוק, אבל לא

לאשר אותן.

<היו"ר אורי מקלב:>

אז גם אם יהיו הצעות חוק, בהצעה אפשר לדון.

אנחנו נגיע לזה. אז בהצלחה.

<חיים ילין (יש עתיד):>

תודה רבה.

<היו"ר אורי מקלב:>

בפתיחה הזאת אנחנו פתחנו את הישיבה

ונעבור במעבר מהיר לדיון שהיום אנחנו

מקיימים, שהוא חידושים טכנולוגיים למען

העיוור, ממקדים אותו למען העיוור. אני רק

רוצה להגיד לכם שיש לי משהו רגשי בעצם

קיום הדיון. הדיון הראשון שהוועדה הזו

קיימה היה לפני כשנה - - -

<ענת לוי:>

בשנה שעברה.

<היו"ר אורי מקלב:>

זה היה דיון הראשון של הוועדה, הדיון

הראשון בכנסת ה-20 - - -

<ענת לוי:>

הדיון הראשון של חבר הכנסת מקלב כיושב

ראש ועדת המדע.

<היו"ר אורי מקלב:>

מנהלת הוועדה, גב' ענת לוי, היא הזכירה לי

את זה היום, שזה היה הדיון הראשון, אבל מאז

שהיא הזכירה זה מלווה אותי. אנחנו נמצאים

שנה מאחורינו, אם ככה זה לא צריך להיות רק

דיון אקדמי, זה דיון לקדם דברים ודיון

לראות דברים שקרו בשנה האחרונה, אבל גם מה

נעשה בשנה האחרונה. זה העיקרון שאנחנו

עושים דיון שני לעת הזו, כשאנחנו נמצאים

ביום שאנחנו מציינים בכנסת.

משפט פתיחה אחד. אני חושב, ככה נראה לי,

שהלקות המשמעותית ביותר שיש לאדם, מעבר

לדברים שהנשמה תלויה בהם, לב זה מרכז

האדם, אבל אלה דברים שהנשמה תלויה בהם,

אבל בדברים שאין הנשמה תלויה בהם, הלקות

הכי משמעותית זה באמת עיוורון. בלקות הזו

אנחנו עדים לדברים חדשים והתפתחויות

חדשות וקדמה חדשה. היום לאדם שסובל מלקות

של עיוורון יש הרבה אפשרויות, יש לו

אמצעים וגם יכולות אישיות, כמובן זה תמיד

מגיע גם ליכולות אישיות, אבל מעבר

ליכולות האישיות יש אמצעי עזר משמעותיים

ביותר, מה שלא היה פעם, מהפכה ממש בעניין

הזה. היכולת שלו להשתלב בכל דבר, לדעת כל

דבר בצורה מהירה וקלה יותר, אני גם מאמין

שחלק מהקדמה הטכנולוגית היא גם בזכות

הדבר הזה. אני לא הולך לחקר, אבל בהרבה

דברים אין לי ספק שנחקור, נהיה מה היו

המהפכים, נחשוב שאפשר לעשות, להפוך דברים

ולשנות דברים, אני חושב מבחינה אמונתית,

אני מניח שבגלל זה, בכך שאנחנו נמצאים

באמת במקום טוב מאוד, באופן יחסי.

אבל מנגד, אליה וקוץ בה, הקדמה הטכנולוגית

מקדמת את כל העולם קדימה מאוד ואסור לנו

שיהיו פערים בעניין הזה. זה נכון שזה הרבה

יותר טוב ממה שהיה, זה נכון שזה נותן הרבה

אפשרויות, הרבה אמצעים, אבל צריך לזכור

להסתכל לצדדים ולראות שהאנשים הרגילים,

שאין להם לקות, מתקדמים מאוד ואסור לנו,

חובתנו החברתית, חובתנו האישית לא להשאיר

את האדם עם הלקות של עיוורון מאחורנית,

בגלל שאז אנחנו לא מיטיבים איתו, הפוך,

אנחנו מרעים איתו.

אני אומר את זה כמעט בכל ישיבה שיש לי את

ההזדמנות. הלקות הזאת, אני חושב שזה

המינוח שגם אתם נוקטים בו, לקות ראייה,

לכולנו יש לקויות, או מגבלות, או מגבלה,

כולנו אנשים עם מגבלות, אנחנו רואים הכול?

גם לא רואים הכול, יש מה שאנחנו רואים,

אנחנו יודעים הכול? גם לא. אנחנו מוגבלים,

אבל זה הסטנדרט ומוגבלות היא מוגבלות

וכאן יש משהו שהוא לא בסטנדרט ולכן אני לא

רואה דבר של מגבלה כדבר שהוא מחריג את

האדם, האדם נשאר אותו אדם וצריך לראות איך

לשפר ואיך לעזור להתמודד עם הדברים האלה

ולכן אנחנו נמצאים פה.

אנחנו ביום הזה גם נציג בפניכם פיתוחים

חדשים שיש, אנחנו רוצים לראות איך אנחנו

מקדמים אותם, אנחנו גם נבקש מהאנשים

שיזמו, מהמרכז לעיוור, אני חושב שהם היו

היוזמים יחד עם חברת הכנסת קארין אלהרר,

אם אני לא טועה, שהם יזמו את הדיון, להציג

בפנינו את הדברים כפי שסוכם. יש לנו כאן

רשימה של דוברים לכן אני אבקש מראש

להתכנס בדברים ולא להתרחב כדי שכולם

יוכלו להתבטא ולעשות את הדיון מועיל. חבר

הכנסת חיים ילין, רשות הדיבור בנושא הזה,

אני מתכבד לפתוח איתך.

<חיים ילין (יש עתיד):>

היושב ראש, תודה. 'אמנות ההקשבה לפעימות

הלב', מי שקרא את הספר הזה, בעצם הוא מצע

פילוסופי שאני יכול להגיד לכם שיש 120 חברי

כנסת שאף אחד כנראה לא רואה, היחידים

שרואים זה העיוורים ובשביל להבין את מה

שאני אמרתי אתם צריכים לקרוא את הספר. אני

לא אספר לכם אותו, אבל דווקא לא הפיתוח

הטכנולוגי, אלא מה שאנחנו מקבלים כבני

אדם, איך אנחנו מפצים כשחסר לנו משהו, זה

אחד הדברים הכי מרתקים שיש. עכשיו, עם

הטכנולוגיה, אני מדבר עכשיו ברמה

הפילוסופית בכלל, האם הטכנולוגיה באמת

עוזרת או מחזירה אחורה, כי בסופו של דבר

הספר נגמר שברגע שמנתחים את אותו נער

עיוור - - -

<קריאה:>

אל תעשה ספוילר.

<חיים ילין (יש עתיד):>

אני לא עושה, אני רק מסביר שאנחנו בנויים

עם כל החושים שלנו והטבע חנן אותנו בזה

שכשחוש אחד חסר אז אנחנו מפתחים את

האחרים. אז אני חייב להגיד את זה ואני

אומר את זה תמיד. אני גם רוכב עם עיוורים

על אופניים ואני אומר שתמיד זה מרשים

אותי איך הם יודעים לראות דברים שאני לא

מסוגל להסתכל עליהם בכלל. אז אני מאחל לכם

יום פורה ושנצליח ללמוד על הטכנולוגיה

ושהטכנולוגיה רק תעזור ולא תחזיר אחורה

את האנשים.

<נורית נישטט-נוי:>

אני רוצה להגיב במשפט אחד.

<היו"ר אורי מקלב:>

מה זה להגיב? למה לא ברשות דיבור בצורה

מסודרת?

<נורית נישטט-נוי:>

משום שזה כל כך מיידי, אחר כך זה יתפוגג אם

לא אגיב עכשיו. הספר הוא באמת מאוד יפה

ורומנטי וקראתי אותו כמובן והוא מומלץ,

אבל אין להשוות את הספר הרומנטי והדמיוני

עם המציאות ואני רוצה להגיד - - -

<חיים ילין (יש עתיד):>

אמרתי ברמה הפילוסופית.

<נורית נישטט-נוי:>

נכון, אבל בפילוסופית הנקודה היא שאנשים

עיוורים התחילו לזכות מהטכנולוגיה

כתוצאה מתעשיית החלל, כי עד אז אנשים שהיה

לה קצת ראייה אילצו אותם ללמוד ברייל כי

הם לא יכלו להגדיל את הדפוס כדי שהם יוכלו

לראות. כשתעשיית החלל הניבה את האופטיקה

המשוכללת אנשים עם ראייה, שלימדו אותם

לקרוא ברייל, והם הסתכלו על הברייל, פתאום

הם התחילו לראות מחדש. זה קצת הפוך ממה

שאתה אמרת והרגשתי צורך להגיב.

<היו"ר אורי מקלב:>

תודה על הדברים. אנחנו נבקש מנתי

ביאליסטוק כהן, מנכ"ל המרכז לעיוור,

בבקשה.

<נתי ביאליסטוק כהן:>

תודה רבה, אדוני. קודם כל אני רוצה להודות

לוועדה שפותחת את שעריה בפנינו ומייחדת

דיון לנושא.

<היו"ר אורי מקלב:>

אולי במשפט אחד על המרכז. אתה לא שם הרבה

זמן, נכון?

<נתי ביאליסטוק כהן:>

נכון.

<היו"ר אורי מקלב:>

אנחנו מכירים אותך בכובע - - - אתה אורח

אצלנו בכנסת לא מעט, נכון? זו לא פעם

ראשונה.

<נתי ביאליסטוק כהן:>

לא, זו לא פעם ראשונה שאני במשכן. אני מכהן

כמנכ"ל המרכז לעיוור מזה חצי שנה. המרכז

לעיוור הוא ארגון הגג שמאגד את כל ארגוני

העיוורים בישראל, אנחנו מונים כ-20-25

ארגונים של עיוורים וארגונים למען

עיוורים פעילים בישראל, רשומים רבים מכך,

ואנחנו עוסקים לרוב בעמידה מול רגולציה,

מיצוי זכויות וסנגור עצמי עבור הקהילה.

יש עוד ארגונים נוספים, חלקם ידברו כאן

היום, שעוסקים יותר בצד התפעולי של

פעילות למען עיוורים וקידומם ושילובם

בחברה.

אני אחזור לדברי פתיחה, ברשותך, אדוני.

צדק חבר הכנסת ילין וצדקת אתה בדברי

הפתיחה שלך, שהטכנולוגיה מאוד משפרת את

חייו של האדם עם עיוורון ועם לקות ראייה,

היא מקלה ומנגישה לו דברים שלפני שנים

ספורות או עשרות שנים לא היו נגישים לו.

אנחנו לא באנו לבכות, אבל הטכנולוגיה

מתקדמת בקצב שהממסד לא יודע להתמודד איתו

ולכן אנחנו לעתים נשארים מאחור משום

שהטכנולוגיה הזאת, מטבע הדברים, היא גם

מאוד יקרה. לשם דוגמה, ותדונו על כך בהמשך,

תקנות התע"ס לא מתעדכנות בקצב

שהטכנולוגיה מתקדמת ולכן היום למשל

עיוור יהיה זכאי לצג ברייל פעם בחייו

כאשר ברור שהדבר הזה מתחדש, מתעדכן

ומתקלקל.

<היו"ר אורי מקלב:>

זה בזכויות שלו בביטוח לאומי? בביטוח

לאומי מקבלים את זה?

<נתי ביאליסטוק כהן:>

לא, זה משרד הרווחה מסבסד את המוצרים

הייעודיים עבור אנשים עם עיוורון והתע"ס

הזה כבר מונח על שולחן משרד הרווחה למעלה

משנה ופשוט עדיין לא נמצא זמן לחתום עליו.

<היו"ר אורי מקלב:>

אתה רוצה להגיד שאדם שקיבל מערכת כזו או

מסך כזה לפני עשר שנים לא קיבל חדש?

<נתי ביאליסטוק כהן:>

לא קיבל סבסוד לחדש, הוא נאלץ לרכוש ב - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

אלה דברים שהם כבר לא רלוונטיים. הם כבר

לא תומכים ב - - -

<נתי ביאליסטוק כהן:>

נכון, זה בדיוק הדבר שאנחנו מלינים עליו.

המשרד הכין תיקון לנושא באופן שאחת לחמש

שנים ניתן חלק מהציוד, אחת לשבע שנים ציוד

אחר. אני אומר שוב, הטכנולוגיה מתפתחת

הרבה יותר מהר מזה, אבל נתחיל שם ונהיה

מרוצים, רק שיחתמו על התע"ס הזה וכמובן

שייתנו לזה גם גיבוי תקציבי, כי כשהתקציב

נגמר אז התע"ס הוא - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

מה ראשי התיבות של תע"ס?

<נתי ביאליסטוק כהן:>

תקנות עבודה סוציאלית.

<היו"ר אורי מקלב:>

המסך עצמו הוא מסך - - -

<נתי ביאליסטוק כהן:>

מסך ברייל הוא למעשה - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

מה היום העלות? שנדע סדר גודל.

<קריאה:>

זה יקר מאוד.

<קריאה:>

45,000.

<היו"ר אורי מקלב:>

רבותיי, יש דובר, אני אתן לכם רשות דיבור,

אני מבין שיש הרבה לומר, אבל אנחנו חייבים

לעשות את הדיון מסודר ואני מבקש ממש, גם

בלי קריאות ביניים.

<נתי ביאליסטוק כהן:>

זה תלוי, יש מספר סוגים של מסכים, כמה

תווים הוא נותן, זה יכול להיות בין 15,000

ל-40,000 שקל.

<קריאה:>

אפילו יותר.

<קריאה:>

45.

<נתי ביאליסטוק כהן:>

וגם יותר. כאשר אנחנו, כמרכז לעיוור, אחד

הדברים שאנחנו עושים אנחנו מנסים למצוא

מקורות ופיתוחים חדשים שגם אפשר יהיה

להוריד את המחירים. יורחב על כך בהמשך.

נקודה אחת שאני רוצה להעיר פה ואז אני

אתנצל בפני אדוני, כי מספר ועדות

מתקיימות בו זמנית ואני רוצה לכבד את

כולן - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

אתה משאיר מישהו מהמרכז?

<נתי ביאליסטוק כהן:>

כן, כמובן, יש כאן שני דוברים מטעמנו

ומארגונים אחרים. דבר אחד אני רוצה להסב

את תשומת לבו של אדוני, שהטלפון החכם היום

הוא כלי שמאפשר גם הוא הנגשה ברמה גבוהה

להרבה מאוד נושאים, בעיקר לאנשים עם

לקויות ראייה. מגזר מסוים אחד, מעבר

לאנשים שקשה להם להסתגל לטכנולוגיה

באופן כללי, אבל יש מגזר שהטכנולוגיה

הזאת לא פתוחה בפניו וזה הקושי עם

הטלפונים הכשרים, משום שהטלפון הזה צריך

להיות מחובר לאינטרנט על מנת לתת את

השירות. מאחר שאדוני קרוב לשני הנושאים,

גם לכשרות וגם לטכנולוגיה, הייתי מאוד

שמח אם הנושא הזה יוכל לעלות ולראות האם

ניתן לתת איזה שהוא - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

אני ארים את הכפפה מיד. אני חושב שיש היום

אפשרויות. אני מחזיק מכשיר כשר, שיש לו

אפליקציות, הוא גם מכשיר אינטרנט אבל

האינטרנט עובר דרך חברה שהיא חברה תומכת.

הוא גם כשר וגם חכם, הוא כבר לא החכם, זה LG2,

יש כבר LG4, שהוא הרבה יותר, אולי גם 5,

בכשרים אני לא יודע, והוא מכשיר שיש לי גם

אפליקציות, יש לי אס.אמ.אסים, ודאי מיילים

ויש לי ווטסאפ, בעצם יש לי הכול, אבל כמובן

שאין לי גלישה חופשית אלא דרך חברה שהיא

החברה שתומכת.

<קריאה:>

הבעיה היא אחרת.

<היו"ר אורי מקלב:>

אבל החברה הזאת לא נותנת את השירותים,

אנחנו צריכים לפתוח בפניה. אני מוכן

להרים את הכפפה אם צריך תיווך.

<נתי ביאליסטוק כהן:>

אני אומר את זה משום שקיבלנו מספר פניות

של אנשים שמתקשים לעבור את המחסום הזה.

<היו"ר אורי מקלב:>

בישיבת העבודה שלנו אנחנו נעשה את הדבר

הזה.

<קריאה:>

מימינך - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

רבותיי, לפי רשות דיבור. אני מרגיש שכאן

שיש איזה צורך של התפרצות. למה? למה צריך

להתפרץ? נרשום את הדברים, יש לנו כאן סדר

מסודר.

<דפנה מאור:>

אני צריכה להמשיך גם לוועדה אחרת.

<היו"ר אורי מקלב:>

אני לא יכול לכל מי שצריך להמשיך בוועדה

אחרת לתת רשות דיבור. אנחנו הכנו את עצמנו

בצורה מסודרת, אני מוכן שתחזרי מהוועדה.

יש לנו כאן סדר של דברים, יש מצגות, עם כל

הכבוד - - -

<דפנה מאור:>

אני רק רוצה לומר משפט אחד. אדוני, אני

נציגת ממשלה - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

לא, גם לא משפט אחד. לא, סליחה, אני מאוד

רוצה לכבד אותך, אני לא רוצה משפט אחד, אני

רוצה לעשות את זה בצורה מסודרת. אם תחזרי

לפה אנחנו ניתן לך את רשות הדיבור.

<דפנה מאור:>

אני לא אוכל, לצערי, תודה.

<נתי ביאליסטוק כהן:>

אדוני, אני אסיים בהתנצלות שאני באמת

נאלץ לעזוב את הדיון המעניין הזה. אתה

יודע שגם לי הנושא קרוב, גם מפאת לקות

הראייה וגם מפאת החיבה שלי לטכנולוגיות.

תודה רבה.

<היו"ר אורי מקלב:>

אז אנחנו נמשיך בדבר הזה. מבחינתנו אנחנו

עכשיו רוצים להציג את המצגות. מה שמך?

<מירי מאיר שטטמן:>

שמי מירי מאיר שטטמן ואני נציגת משרד

הרווחה.

<היו"ר אורי מקלב:>

אז, נתי, אני מבקש ממך רגע להישאר על ציר

הזמן הזה. זה מתאים שתדברי על זה עכשיו, על

אף שאני מניח שיהיו עוד דברים שיעלו פה.

<מירי מאיר שטטמן:>

כן. אני פה, אני נשארת עד סוף הדיון.

<קריאה:>

להגיד רק בעיה, הם לא רואים וצריך שמישהו

יעבור לרשום אותם. יש פה בעיה עם הרישום.

<היו"ר אורי מקלב:>

אתה רואה? זה גם צריך להיות נגיש, גם

הרישום צריך להיות נגיש, אתה צודק. אנחנו

נטפל בזה עכשיו. בבקשה.

<מירי מאיר שטטמן:>

רק רציתי להתייחס לנושא התע"ס, ואני אשאר

פה גם להמשך הדיון, שבאמת מבחינה מקצועית

אנחנו פתחנו פה תע"ס שרואה - - - באמת עד

היום, כמו שנתי אמר, אנשים היו צריכים

לקבל משהו חד פעמי או, נתי לא הזכיר את זה,

אבל אני אזכיר את זה, שאדם היה צריך לחכות

שנתיים אחרי שהוא קיבל תעודת עיוור כדי

להיות בכלל זכאי לזכויות של הסבסוד

שאנחנו מדברים. בתיקון התע"ס, אנחנו

כשירות לעיוור מבחינה מקצועית המלצנו על

שינויים שמבחינתי הם מרחיקי לכת וכן

מתכתבים עם הטכנולוגיה המתפתחת. רק

לעדכן, זה באמת נמצא בתוך גורמים

בירוקרטים בתוך המשרד לאשר, יש לכל

הדברים האלה משמעויות תקציביות ואנחנו

עובדים על זה.

<היו"ר אורי מקלב:>

בכל אופן את מבשרת לוועדה ולציבור שנמצא

פה ביום הזה שאתם בשלב מאוד מתקדם כדי

לאשר.

<מירי מאיר שטטמן:>

אנחנו בשלב מתקדם.

<היו"ר אורי מקלב:>

באיזה סדר גודל של תקציב מדובר?

<מירי מאיר שטטמן:>

היום התקציב הוא 4 מיליון לעניין של

הסבסוד, אבל אנחנו מקווים שבעקבות זה

יהיה - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

הגדלה. אנחנו בהחלטות שלנו קוראים

לממשלה, קוראים למשרד הרווחה לקדם ולזרז

את התיקון של תע"ס כדי שתהיה אפשרות היום

לרכוש את הדברים בשיתוף ובעזרתו של משרד

הרווחה. זה כלי ברור שהיום הוא מובן

מאליו. על אף שאני חושב שכמו שקורה בעולם

גם בנושאים האלה, כפי שנתי אמר וכפי

שכולנו יודעים, הטלפונים היום הם לאנשים

אחרים אלטרנטיבה, אבל בנושא לקויי הראייה

אני חושב שעדיין הם צריכים - - -

<מירי מאיר שטטמן:>

הטלפון כולו נמצא בתוך הסבסוד.

<נתי ביאליסטוק כהן:>

היום, פעם אחת בחיים.

<מירי מאיר שטטמן:>

גם בזה יש שינוי, זה חלק מההחלטות

המקצועיות ש - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

יפה, אבל בדבר הזה, שאדם שקיבל פעם דברים

שלא תומכים היום ושלא מתאימים. השינויים

וההתפתחויות הטכנולוגיים ודאי גורמים

לכך שאנחנו צריכים להשיג את הקדמה. בעולם,

כמו שידוע, חברת אינטל מפטרת היום הרבה

הרבה עובדים בגלל שהעולם עבר לחלק של

הטלפונים, שם הם לא היו מספיק עדכניים,

אבל דווקא ללקויי ראייה אני חושב שזה שני

דברים נפרדים, גם הטלפונים למרחב

הציבורי, ועדיין הלקות היותר גדולה

והצורך היותר גדול, ובגלל שבאמת הם

נצרכים לזה מאוד, גם המחשבים וגם המסכים

שצריכים להיות בבית, גם אם אדם היום בבית

יכול לוותר על מסך והתרגל כבר לטלפון

בצורה - - - או טאבלט כזה או אחר. מי שמוגבל

כמובן שהצורך שלו עדיין נשאר לדברים

הקבועים בבית, ככה נראה לי, אבל אם אתם

תגידו אחרת בדיון יהיה חשוב לשמוע אתכם.

<נתי ביאליסטוק כהן:>

תודה רבה, אדוני.

<היו"ר אורי מקלב:>

גב' אילנה בייניש. תציגי את עצמך ויש לנו

גם מצגת קצרה, נכון?

<אילנה בייניש:>

אני משערת שרובכם מכירים אותי, אני

מורשית נגישות שירות ואני מקדמת את תחום

הטכנולוגיות המסייעות ונגישות לאתרי

אינטרנט כבר הרבה שנים.

אני התבקשתי להכין מצגת מאוד קצרה, אז

באמת כמה שיכולתי קיצרתי. הדבר הראשון

שאני רוצה להתחיל איתו, כשאנחנו מדברים

על טכנולוגיה נגישה, מושג בסיסי מאוד

מאוד חשוב שכדאי להכיר אותו, ואני עוצרת

שנייה ומתנצלת ומבקשת כמובן לברך גם את

המרכז לעיוור, שהרים את היום הזה, את ועדת

המדע, הטכנולוגיה והחלל ואת קארין אלהרר,

אז תודה לכולם. זה היה חשוב לי באמת לציין.

אז כשאנחנו מדברים על טכנולוגיה נגישה

אנחנו מדברים על מושג מאוד בסיסי שאומר

לתת טקסט חלופי לכל רכיב שהוא ויזואלי. זה

יסוד מאוד מאוד חשוב ומרכזי כשמדברים על

הנגשה של טכנולוגיות.

ברשותך, כבוד היושב ראש והנכבדים, שלא

מכירים איך זה נשמע, איך נשמע ממשק משתמש

שהוא לא נגיש, אז בואו נראה. (סרטון). זו

הייתה דוגמה של איך נשמע ממשק משתמש

כשהוא לא נגיש. הרבה פעמים מדברים על

עלויות של הנגשה אז מדברים על זה שזה עולה

הרבה כסף להנגיש אפליקציית סלולר או אתר

אינטרנט, אבל כרגע אני מתייחסת לנושא של

אפליקציית סלולר כי המצגת עוסקת בנגישות

של האינטרנט של הדברים, אז בואו נשמע מה

יש למפתחי אפליקציות לומר.

הסרטון שאני אציג ממש כמה שניות זה מתוך

פרויקט אapplicable של גוגל שבו נפגשו אנשים

עם מגבלת ראייה, עם לקות ראייה ועיוורון,

ומפתחי אפליקציות וזה חלק מהסרטון

שהוקרן בכנס הבינלאומי של גוגל איי.או 2016.

בבקשה. (סרטון). אנחנו נתקדם מכאן כשהמסר

העיקרי שעולה מהסרטון הזה, שינויים מאוד

מאוד קטנים, להוסיף טקסט חלופי

לאפליקציית סלולר, אלה דברים שכשהיינו

בפרויקט של גוגל עשו אותם ממש במקום, ואני

באמת יצאתי מהבניין ויכולתי להזמין

מונית עם אפליקציית גט טקסי.

כשאנחנו מדברים על נגישות לטכנולוגיות

מידע, תחום מאוד מאוד חזק שהיום מתפתח זה

האינטרנט של הדברים.

<היו"ר אורי מקלב:>

אילנה, על מה זה מתבסס בעיקר? על העברה

לשמע או לכתב ברייל? בכל הדברים האלה, בכל

הפיתוחים הטכנולוגיים, זה מרחב של

פיתוחים או שזה מתמקד בשתי אפשרויות?

בגדול, לאחד שלא מבין.

<אילנה בייניש:>

בגדול, כשמנגישים ממשק משתמש, כשנותנים

טקסט חלופי לרכיבים בממשק המשתמש, אם זה

תמונות ואם זה גרפים ואם זה שדות קלט

לטפסים, אז זה יהיה נגיש גם לאדם שנעזר

בתוכנה קוראת מסך וגם למשתמש בצג ברייל,

כי צגי ברייל בגדול הם יודעים להציג בפלט

מישושי בכתב ברייל כל מה שקורא מסך יודע

להקריא. כך שאם משתמש שהוא משתמש ברייל,

למשל אדם שהוא עיוור חירש, בוא ניקח

דוגמה, יש הרבה אנשים שיש להם גם לקות

ראייה וגם חירשות או עיוורון מוחלט

וחירשות ולמעשה כשהם יקראו בצג הברייל

כפתור 50 ללא תווית הם בעצם בדומה לאדם

עיוור שחווה את חוסר הנגישות בשמע. אז

כשאנחנו מנגישים ממשק משתמש אנחנו

משתמשים בעקרונות של ייצוג אוניברסאלי

באופן שיאפשר לאדם עם עיוורון מוחלט לגשת

ל - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

כדי שהציבור יידע, איך הצבע עובד ואיך הוא

רואה את הגרף? הוא מרגיש את הכול בברייל?

מכיוון שהוועדה הזאת גם משודרת, יש

שינויים משנה שעברה והיא משודרת באופן

נגיש יותר, לכן אני יודע, גם לפי התגובות

שאנחנו מבקשים מאיתנו, תסבירו יותר את

הדברים גם למי שצופה בבית ועוקב אחרינו.

<ענת לוי:>

רק רציתי להבהיר שיש תקלה טכנית בנושא

השמע, למי שקשה לו לשמוע, הזמנו את

האחראים לטפל בזה מיד. אנחנו בדרך כלל

מודעים לזה ונוצרה תקלה.

<היו"ר אורי מקלב:>

תקלות קורות גם בוועדת הטכנולוגיה.

<קריאה:>

אמרו לי שגם השידור לא עובד.

<היו"ר אורי מקלב:>

עובד.

<אילנה בייניש:>

אז אני אענה לשאלה של היושב ראש. כשיש

תמונה באתר אינטרנט וזו תמונה שהיא מסוג

של גרף, אז מה שצריך לעשות, מי שהכניס את

התמונה לאתר צריך לתאר מה יש בגרף. יש כל

מיני סוגים של גרפים, שחלקם קל יותר

להנגיש, כי זו בעצם תמונה, ויש גרפים שהם

יותר דינמיים שקצת יותר מורכב להנגיש

אותם, אבל עקרונית היום הטכנולוגיות באמת

מאפשרות ומה שמציב חסמים זה דברים אחרים

שקשורים יותר בבירוקרטיה, בחוסר ידע,

בהכשרה של אנשי מקצוע בתחום שילוו את

התהליכים האלה, אז זה באמת החסם העיקרי,

הטכנולוגיה מאפשרת.

על השקף הזה אני רוצה להתייחס לנושא של

האינטרנט של הדברים שנכנס היום לאביזרים

שמאפשרים ניווט במרחב העירוני, כמו

משקפיים חכמים, אורקם למשל, שמאפשר לזהות

פיתוחים. יש עוד פיתוח שאני תיכף אראה,

שהוא משקפיים שמבוססים בינה מלאכותית

שיכולים להגיד לאדם עם עיוורון לא רק מה

המוצר שנמצא ולקרוא את הטקסט שעליו, אלא

גם מה הבעת הפנים של אותו אדם שנמצא כרגע,

שזה באמת התפתחות אדירה בתחום של

טכנולוגיה. יש לנו היום מטבחים חכמים,

מיקרוגלים שמדברים, מכונות כביסה שאפשר

לתקשר איתן באמצעות אפליקציות, מקררים,

סירים שיכולים ממש עם חיישנים לצפצף

ולהגיד מתי האוכל מוכן. יש כל כך הרבה

דברים שהאינטרנט של הדברים נכנס ממש

למרחב הביתי, צמידים שמאפשרים לנטר אחרי

כל מיני רכיבים.

כל הדברים האלה היום לא נגישים כאן

בישראל. אני קוראת המון מה קורה בעולם,

אני נמצאת הרבה במה שקורה בעולם ו - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

מה החסם, אילנה?

<אילנה בייניש:>

אז קודם החסם הוא ברמת החקיקה. אין היום

חקיקה שאומרת שצריך להנגיש מוצר

טכנולוגי. זה החסם הראשון. החסם השני זה

לייצר אנשי מקצוע, לייצר איזה שהיא קהילת

ידע מקצועית בתחום של טכנולוגיות המידע

ובעצם לפזר את המטלות שצריך לעשות לחברות

כדי להנגיש את המוצרים האלה. העבודה היא

לא קשה, פשוט צריך לייצר את התשתית הנכונה

וזה צריך להתחיל קודם כל בחקיקה, כי יש

הרבה מאוד. אני תמיד אומרת שחקיקה מביאה

איתה הרבה מאוד פרנסה והרבה מאוד ברכה,

אבל היא גם מביאה איתה הרבה מאוד

התנגדויות, למרבה הצער, ואנחנו עדים לזה,

ובחלקן הגדול ההתנגדויות האלה נובעות

מבורות ומגורמים שמנצלים את החלק הזה שלא

יודעים מה לעשות ובאים עם כל מיני

פתרונות שהם לא יעילים והם עוצרים את

התהליך הזה. אני רואה את זה יום יום

בעבודה שבה אני מתעסקת.

שם אני רואה את החסמים, אבל אנחנו קודם כל

צריכים להגיע לחקיקה, כמו שיש באירופה,

שאומרת שכל מוצר טכנולוגי, החל ממכונת

הכביסה ועד מערכת מידע, חייב להיות מונגש

לפי סטנדרטים מסוימים שיאפשרו לאנשים עם

מוגבלות גישה אליהם ובפרט אנשים עם

לקויות ראייה ועיוורון. זה משהו שחסר לנו

פה בארץ.

<היו"ר אורי מקלב:>

מי המשרד שצריך ללוות חקיקה כזאת? אנחנו

מוכנים לעשות חקיקה פרטית, אבל האם

הנגישות - - -

<קארין אלהרר (יש עתיד):>

משרד המדע והטכנולוגיה בשיתוף משרד

המשפטים. התקנות לשוויון זכויות.

<היו"ר אורי מקלב:>

אומרת אילנה, היא דיברה והציגה כל מיני

פיתוחים טכנולוגיים שקיימים בחוץ לארץ

ולא נמצאים בארץ, לשאלתי מה החסם, בסופו

של דבר היא חושבת שבלי חקיקה שתחייב גם

הנגשה לכל הפיתוחים האלה, צריך להביא את

זה בהנגשה, והחקיקה הזאת צריכה להיות

חקיקה ממשלתית או חקיקה פרטית, או חקיקה

ותקנות. מי המשרד שמכוון אליו, שהוא צריך

לעשות את זה? אייל הוא היועץ המשפטי של

הוועדה והוא גם היועץ המשפטי של - - -

<אילנה בייניש:>

אפשר להגיד מילה על זה?

<היו"ר אורי מקלב:>

רק רגע. אייל הוא גם היועץ המשפטי של ועדת

הרווחה וועדת המשנה של נגישות, או בכלל

היועץ המשפטי של הכנסת בנושא נגישות?

<אייל לב ארי:>

לא. בדרך כלל תקנות השירות לא נקבו בסוגי

טכנולוגיה או סוגי מכשירים - -

<אילנה בייניש:>

הן כן, אייל.

<אייל לב ארי:>

בקטעים מסוימים אולי כן, אבל הכלל עצמו

הוא לא לקבוע בדיוק את סוג המוצר כדי

שהתקנות יישארו מספיק גמישות לקלוט כל

טכנולוגיה שתהיה עדכנית ככל שניתן. לעתים

נקיבה של סוג טכנולוגיה יכולה בסוף

לצמצם, עד שהיא תתעדכן לפעמים לא כדאי,

לפעמים כדאי שהמסגרת תהיה רחבה למקרה

שהנגישות תהיה רחבה עד כמה שאפשר.

<אילנה בייניש:>

אני רוצה להתייחס.

<היו"ר אורי מקלב:>

הוא רק יסיים. לכן מה אתה אומר, מה הדרך

שכן?

<אייל לב ארי:>

לכן להשאיר את התקנות במתכונת הרחבה

האפשרית היא עדיפה מאשר נקיבה ספציפית

בטכנולוגיה.

<היו"ר אורי מקלב:>

אבל זה גורם לכך שהדברים האלה לא מגיעים

לפה.

<אילנה בייניש:>

חד משמעית. בארצות הברית יש את סקשן 508,

אני דיברתי עם חבר הכנסת אילן גילאון,

פשוט מחוסר זמן, שלי גם, כי אני עובדת,

דיברתי איתו על זה שצריך להביא את סקשן 508

כאן למדינת ישראל. סקשן 508, מה שהוא אומר

לעניין טכנולוגיות מידע זה שכל חברה

שרוצה להיות מה שנקרא להיות סוכנות

פדרלית או להשתתף במכרזים ממשלתיים

צריכה להיות נגישה, לא רק באתר האינטרנט

ובאפליקציה ובמסמכים הדיגיטליים, אלא

בכלל. התקנות שם הן קצת יותר גמישות

בעניין הזה ואני חושבת שזאת חקיקה שצריך

להביא לכאן לארץ.

<היו"ר אורי מקלב:>

אני חושב שאנחנו צריכים לקיים דיון מיוחד

בזה, רק אני רוצה לעשות פסק זמן, גם

בדברייך, אילנה, נמצאת איתנו חברת הכנסת

קארין אלהרר, וכפי שאולי לא הבהירו לך,

אנחנו מאוד בירכנו והודינו לך על קיום

היום הזה, על היוזמה. אצלנו זה כבר שנה

שנייה שאנחנו דנים, דיברתי על כך שדיון

הפתיחה של הוועדה בכנסת ה-20 היה בנושאים

האלה והנה אנחנו זוכים לאחר שנה. אנחנו גם

רוצים לשמוע דברים חדשים וגם רוצים לראות

מה שנעשה כדי לקדם. הדוברים שהיו עד עכשיו

גם בירכו אותך, לפי הפרוטוקול את היית

צריכה לפתוח את הישיבה, היית עסוקה

במקומות אחרים ואת צריכה ללכת למקומות

אחרים, ולאחר מכן נוכל להמשיך.

<קארין אלהרר (יש עתיד):>

קודם כל תודה רבה, אדוני היושב ראש. היית

באמת מבין הראשונים שנענו בשמחה לבקשה

לקיים דיון ביום המיוחד הזה, יום העיוור,

שהוא בשיתוף עם המרכז לעיוור בישראל. אני

באמת מברכת את קיומם של הדיונים, אני

יודעת שהוועדה בראשותך דנה בנושאים הללו

גם בלי ימים מיוחדים, אבל טוב שגם במסגרת

היום המיוחד. אני חושבת שהדבר שמשותף לכל

הדיונים שמתקיימים בוועדות, מעבר להעלאת

המודעות לזכויותיהם של ציבור העיוורים

ולקויי הראייה זה גם באמת העמידה האיתנה

והבלתי מתפשרת על מימוש הזכויות.

אדוני היושב ראש, אתה בוודאי יודע, אתה

ותיק ממני במשכן, הכנסת ידעה ברבות השנים

לחוקק חוקים ולהקנות זכויות לציבור

העיוורים ולקויי הראייה, למרבה הצער

כשמדברים על המימוש אנחנו עדיין לוקים

בחסר, הרבה פעמים בגלל בירוקרטיה, בגלל

עבודה בין משרדית שהיא לא משובחת, אני

אומרת את זה ככה - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

בלשון המעטה.

<קארין אלהרר (יש עתיד):>

מפאת היום החגיגי ובאמת הוועדות כולן

עושות היום הזה עבודה משמעותית כדי לוודא

שהחקיקה שלנו לא הייתה לשווא והתקנות לא

לשווא, אלא באמת כדי שהדברים יקרו הלכה

למעשה. אז אני רוצה לסיים את דבריי ולאחל

לכם המשך דיון פורה מתוך תקווה שמתי שהוא

נצטרך פחות ימים מיוחדים וכולנו נהיה

חברה אחת הטרוגנית. תודה רבה.

<היו"ר אורי מקלב:>

תודה. תודה על כל הפעילות שלך, גם בנושא

היום הזה, אבל גם בנושאים אחרים בכלל של

כל בעלי המוגבלויות. אנחנו מודעים לעבודה

הבאמת מיוחדת שלך. את נבחרת בכנסת ודנה

ועוסקת בהרבה דברים, אבל בדבר הזה קידמת

הרבה. את גם מצליחה להביא את זה ציבורית

וגם בתוך המשכן לדרגות שלא היו עד היום

ואני חושב שזה באמת עומד לך לזכות ואנחנו

מחזקים את ידייך בעניין הזה.

<קארין אלהרר (יש עתיד):>

תודה רבה.

<היו"ר אורי מקלב:>

אנחנו נמשיך. כמובן שבסוף נעמוד בקשר,

נראה את הסיכומים שיש לנו מהדיון הזה.

<קארין אלהרר (יש עתיד):>

זה יהיה מצוין.

<היו"ר אורי מקלב:>

אילנה, בבקשה. אנחנו צריכים להמשיך.

<אילנה בייניש:>

ממש שתי דקות. אני רוצה להציג פה שני

פיתוחים טכנולוגיים שאין אותם כאן בארץ.

אחד מהם, למשל, נקרא סקריפט טוק והוא

מכשיר שיודע לקרוא מידע על תרופות. אני

היום, אילנה בייניש, צורכת לדוגמה, לצורך

העניין, מספר סוגים של תרופות ביום. אני

לא, אבל אני אומרת, אדם עם לקות ראייה

ועיוורון שצורך תרופות, יש הרבה מאוד

אנשים שיש להם סוכרת ויש להם מגבלת ראייה,

אנשים שיש להם כל מיני תרופות שהם צורכים

והם לא תמיד יודעים איזה תרופה היא איזה

ויש כאן מכשיר שפשוט יודע בטכנולוגיה של

לייזר לסרוק את הבקבוק, את הברקוד שלו,

ולהגיד מה יש בתרופה, מה תופעות הלוואי,

כמה צריך לקחת, כמה מינונים. זאת דוגמה

אחת.

יש מכשיר שיודע לזהות מידע על אובייקטים

או על מוצרי צריכה בצורה הרבה יותר

מדויקת ממה שהאפליקציה יודעת לעשות.

הדברים האלה הם לא בארץ. הם לא כאן וזה - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

אילנה, אני פשוט לא מבין, למה אנחנו לא

יכולים לחייב או אין חיוב, אייל, אני שואל

אותך, לחברות התרופות, הרי אלה חברות שגם

מטילים עליהן הנגשה, הם לא יתמוטטו

כשאנחנו ננגיש - - -

<קריאה:>

אין חקיקה.

<היו"ר אורי מקלב:>

זה גם יכול להיות תקנות. זה לא דבר שמתקדם.

מה שאמרת קודם, שאם אנחנו נגביל אנחנו

יכולים אולי להרע את המצב, אבל פה כתקנה

כללית, חברה שמייבאת תרופות או שמשווקת

תרופות בארץ היא צריכה את אותן הוראות

לתרופה, שזו שאלת חיים, זו לא שאלה של

אקסטרות, היא חייבת להנגיש את זה. זה גם לא

נראה לי שזה הולך להיות משהו - - - אנחנו

מקבלים בכל השפות בארץ, הגם שזה לפעמים

בשפות שהן כמעט שלא שמישות, הרבה פחות

שמישות ממה שאנחנו צריכים ללקויי ראייה

בעניין הזה. לפעמים זה יכול להיות

עיוורון לגמרי, זה יכול להיות עם קשישים

שמתקשים, או עוד כאלה שמתקשים שעדיין

אפילו לא נכנסים - - -

<נורית נישטט-נוי:>

אגב, יש תרופות עם ברייל, יש קופסאות עם

ברייל. זה קיים בישראל.

<היו"ר אורי מקלב:>

חיצונית, אבל לא בהוראות.

<אילנה בייניש:>

כמה אחוזים קוראים ברייל?

<נורית נישטט-נוי:>

אני מסכימה איתך, אבל זה לא שאין בכלל.

<קריאה:>

אבל יש מעט קופסאות שיש עליהם ברייל.

<קריאה:>

נכון, בגלל שאין חקיקה, יש מעט מאוד מכל

דבר.

<היו"ר אורי מקלב:>

אייל רוצה להתייחס לזה.

<אייל לב ארי:>

לגבי האריזה נדרשת חקיקה, ולכן אם נוצר

כיתוב ברייל למיטב ידיעתי זה בעקבות

חקיקה שתיקנה את העניין. יש מאבקים מדי

פעם על כל נושא כמות המידע ואופן המידע

שעל אריזות של תכשירים רפואיים, זה כבר - -

- לגבי האריזה או צורת האריזה של תכשיר

רפואי, בדרך כלל זה מוסדר בחקיקה או חקיקת

משנה. רוב השינויים שנעשו באריזות בשנים

האחרונות נעשו בעקבות חקיקה של הכנסת.

<היו"ר אורי מקלב:>

והוראות שימוש?

<אייל לב ארי:>

הוראות שימוש, אפשר להסתכל על זה בשתי

רמות. אפשר לראות את זה ברמה של תקנות

הבריאות, אבל זה לא אמור להיכנס לשם, כי זה

לא נותן שירותים, זה אמור להיכנס לתקנות

השירות.

<מיכל שיק הר-טוב:>

אני רק מתקנת, נציבות שוויון זכויות

לאנשים עם מוגבלות הוציאה עמדה שזה חלק

ממוצר ולא שירות ולכן הם לא מחויבים.

<אילנה בייניש:>

אדוני, אני רק רוצה לסיים.

<היו"ר אורי מקלב:>

בסדר, אבל הוא עונה לדברייך, אילנה. אני לא

מוריד את זה מהשתי דקות.

<אייל לב ארי:>

אני אומר את זה מנקודת המבט שלי, אבל אם

הנציבות כאן אולי כדאי שהוועדה - - -

<אייל לב ארי:>

טוב, אחרי זה נשמע את הדברים. השאלה, אני

שואל גם אותך, אילנה, נניח שיבואו חברות

התרופות ולא על כל חפיסה יהיה את זה, אבל

אם נניח הדבר הזה יהיה נגיש באינטרנט,

באתר של החברה, או באיזה אתר אינטרנט,

בהנחה שיש את הנגישות הזאת, היא יכולה

להיות קודם כל, אפילו בשלב הראשון, להקל

מאוד ואדם שירצה לדעת מה ההוראות ומה

המגבלות ומה המשמעויות יידע את זה. השאלה

אם זה יכול להיות פתרון זמני.

<אילנה בייניש:>

זה בהחלט יכול להיות פתרון בתנאי שהאתרים

האלה יהיו נגישים. היום אנחנו נמצאים

בבעיה מאוד מאוד מאוד חמורה גם בתחום הזה.

אני רשומה לעדכון בנושא האינטרנט אחר כך,

אז אני אתייחס לזה.

רק יש פה על השקופית טלוויזיה חכמה, היום

יש הרבה מאוד מריבות בתקשורת על הקראת

כתוביות ועל תיאור קולי ועל שליטה

בממירים ובתוכנות של ממירים ולא יודעים

איך לעשות את זה והנה חברת סמסונג עשתה את

זה וזה עובד מצוין בארצות הברית. זה כל כך

מרגש לראות שאפשר לתפעל טלוויזיה

באמצעות טלוויזיות חכמות ואת הדבר הזה

צריך להביא לארץ ולגייר ולהתאים לשפה

העברית. זה עוד פיתוח טכנולוגי שעדיין לא

קיים כאן בארץ. שמואל נאמן פה?

<שמואל נאמן:>

כן.

<אילנה בייניש:>

אהלן, בבוקר דיברתי איתו וכבר אמרתי לו

'אתה חייב לעזור לי ונעשה משהו'. אז יש כאן

חבר'ה טובים ובאמת יש לנו הרבה מאוד חברות

טכנולוגיה מסייעת שעוסקות בפיתוחים

טכנולוגיים ואני קוראת לכם, בבקשה,

להיכנס לאינטרנט של הדברים ולגייר לנו

טכנולוגיות ולשפר לנו את איכות החיים.

ואני אסיים ממש בהצגה קצרה. החלום שלי,

ואני חושבת של כל אדם עם לקות ראייה

ועיוורון, זה לראות. אני יושבת כאן ואני

לא רואה איזה פרצוף אתם עושים לי

והמשקפיים האלה היו יכולות מאוד מאוד

לעזור בעניין הזה.

<קריאה:>

רק תגידי מחירים של הדברים.

<אייל לב ארי:>

עדיף לך שלא.

<קריאה:>

זה מאוד יקר.

<אילנה בייניש:>

שימו לב . (סרטון). זה נעצר לי, אבל זה השקף

האחרון במצגת שלי. המשקפיים האלה יודעים

לזהות מצבים, הם יודעים לתאר מה קורה

בסביבה כשמצלמים אותה מעבר לרמה של הקראת

טקסט. גם את הטכנולוגיה הזו צריך להביא

לארץ וכבר יש ניצנים שמתחילים לפעול

בנושא הזה. כשאני חושבת על מה יקרה כשיהיו

לי ילדים והם יהיו בפארק ואני לא אוכל

לראות מה הם עושים זה מרגש אותי לחשוב

שהטכנולוגיה הזו קיימת והיא יכולה לעזור.

היא יכולה לעזור לי והיא יכולה לעזור לכל

החבר'ה שנמצאים כאן שהם כמוני לא רואים

טוב. אני חושבת שזאת הקריאה שלי ושל

החברים שלי כאן, לבוא ולקדם פיתוחים

טכנולוגיים. זהו, אני סיימתי.

<היו"ר אורי מקלב:>

תודה. כדאי לסיים בדברים שלך האלה, זה

באמת משאיר רושם, זה השאיר רושם טוב.

<נורית נישטט-נוי:>

בעצם מה שאילנה אומרת זה שצריך שתהיה כאן

חקיקה לגיור של טכנולוגיות בישראל. איזה

גוף שבאמצעות חקיקה יוכל לגייר כל

טכנולוגיה, שלא נהיה בפיגור של עשר שנים.

<מי-טל גרייבר שוורץ:>

הבעיה היא לא חקיקה. בעיניי הפיתוחים הם

מדהימים ובאמת הסיבה - - -

<קריאה:>

מי כבודה?

<מי-טל גרייבר שוורץ:>

מי-טל גרייבר שוורץ, איגוד האינטרנט

הישראלי.

<היו"ר אורי מקלב:>

אנחנו אומרים תודה על כל העזרה באופן

כללי בכל היום הזה, אבל גם בנושאים האלה,

בשולחנות העגולים שאתם יוזמים ויושבים,

יש לכם פעילות רבה. בכלל, אנשים לא יודעים

שאיגוד האינטרנט הישראלי עושה גם עבודה

וולונטרית חשובה ביותר.

<מי-טל גרייבר שוורץ:>

תודה רבה. הפיתוחים שחלק קטן מאוד שלהם

אילנה הציגה עכשיו, אני חושבת שהם

מדהימים והם רק הולכים ומתפתחים ובאמת

יכולים להביא פתרון לאנשים עם מוגבלות,

כל מוגבלות ומוגבלות ראייה בפרט.

<היו"ר אורי מקלב:>

חלק מהדברים זה בשורה ממש.

<מי-טל גרייבר שוורץ:>

אבל אני חושבת שהפתרון הוא לא בחקיקה.

חקיקה רק תגביל הבאת פתרונות פה לארץ, יש

דרכים אחרות לעודד. אנחנו שוק קטן, אולי

כשאנחנו מסתכלים על עצמנו אז אנחנו

אומרים שהקהילה של העיוורים, יש קהילה

גדולה בארץ, אבל בהסתכלות כלל עולמית

ישראל היא שוק קטן, היא שוק מיוחד ברמת

השפה, לא תביאו דברים חדשים פה, טכנולוגיה

חדשה, באמצעות עודף חקיקה. צריך לעודד,

צריך לעשות, צריך לעשות האקתונים

ותחרויות ולנסות לתרגם ולהביא חברות

גדולות ולעודד אותן על ידי פתרונות

אחרים. חקיקה רק תמנע - - -

<אילנה בייניש:>

זה מוכיח את עצמו. בינתיים כל הפיתוחים

שאנחנו רואים, הכי משוכללים, תראו את

אורקם, למשל, שהיא דוגמה מצוינת. אורקם

פיתחו מכשיר - - -

<אליאב רודמן:>

אני אשמח להציג.

<אילנה בייניש:>

כמובן, אני לא אציג אותו, אני רק אומרת שרק

פסיק קטן מהאנשים עם לקות ראייה ועיוורון

מגיעים למכשיר הזה. זה חבל מאוד, זה - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

למה, בגלל עלות?

<קריאה:>

העלות מאוד יקרה.

<מי-טל גרייבר שוורץ:>

ואיך חקיקה תגרום לכך ש - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

אז החקיקה לא תגרום למימון.

<מי-טל גרייבר שוורץ:>

אף אחד לא חייב, הם פשוט לא יביאו את זה

לארץ.

<היו"ר אורי מקלב:>

מי-טל, בכל אופן תגידו לנו על ידי מה כן.

הבנו שחקיקה היא לא תמיד זאת שיכולה

לפתור את הדברים, אבל מה כן? יותר מימון?

<מי-טל גרייבר שוורץ:>

יש דרכים אחרות. כמו שהביאו את אינטל

לאזור הדרום או דחפו כל מיני דברים אחרים

בצורה אחרת, אם זה עידוד מבחינת מס או

מענקים, או יותר הסברה, יותר מודעות,

לדחוף גופים בינלאומיים להביא פיתוחים

כאלה לארץ, זה ייכנס. אנחנו שוק קטן.

<היו"ר אורי מקלב:>

אי אפשר בהתניה?

<נורית נישטט-נוי:>

בגלל מה שאמרת זה לא אפשרי, משום שזו שפה

קטנה.

<מי-טל גרייבר שוורץ:>

אז מה? אז תכפי עליהם? הם פשוט לא יביאו את

המוצר בכלל לארץ. הבעייתיות זה שהמוצר

הזה לא מגיע לארץ בגלל הדרישה של העברית.

<נורית נישטט-נוי:>

אז אנחנו צריכים לעשות את העברית, זאת

הנקודה בחקיקה.

<מי-טל גרייבר שוורץ:>

אין בעיה, אז כאלה שיכולים להתמודד עם

האנגלית יכולים להביא את המוצר הזה ברוב

הפעמים לארץ. ברוב המקרים אין תקן שמונע

להכניס מוצרים כאלה לארץ אם מסתדרים עם

האנגלית, את ההסבה לעברית בואו תעודדו.

<נורית נישטט-נוי:>

כוונתי לא הובהרה. הכוונה היא שתהיה

חקיקה בישראל שאנחנו ככל העמים וצריך

שיהיה כאן גוף שהוא יממן בתרומות או בחוק

או מאיזה שהוא תקציב את כל המכשירים

הקיימים שיהיו בעברית. בגלל שזו שפה קטנה,

בגלל שלאף אחד מהמשווקים אין עניין בשפה

הקטנה הזאת אנחנו צריכים ליזום את זה

מבפנים ולא לחכות שאיזה ינקל דודל שמשווק

משהו בצרפת או אני לא יודעת במדינה עם שפה

רבה, ירחם עלינו ויסכים לעשות לנו את

העברית.

<היו"ר אורי מקלב:>

ד"ר נוישטט, בשביל קריאת ביניים זה היה

כבר ארוך מדי, אבל זה בסדר, אמרת דברים

חשובים. אני מציע, אנחנו לא יכולים לפתח

את כל הדיון רק בנושא הזה וזה גם לא נכון

שחקיקה לא עוזרת, זה גם לא נכון שרק דברים

אחרים, עידוד. יש כנראה כמה דברים שיכולים

להועיל, יש דברים שיכולים להיעשות

בהסדרה, יש דברים שיכולים להטיל על חברות

גדולות בתמריצים, במחויבות, 'אם אתם רוצים

את הדבר הזה, בואו תנגישו גם את זה'. אפשר

לעשות כל מיני, צריך להיכנס לעניין הזה.

כשלב ראשון, כדי לקדם את הנושא, חשבתי

עכשיו במהירות, אני אבקש מהממ"מ, גם רועי

נמצא פה, גם בלי שאתה נמצא כאן, זה שטח שלך,

לעשות איזה מסמך, לכתוב מסמך שיגיד לנו

איפה החסמים בדברים האלה, מה יכולים

להיות הפתרונות, מה קורה במדינות אחרות

כשצריך שפה, מה קורה במדינות אחרות

שצריכות להתמודד עם כל מיני פיתוחים ויש

להם שפה אחרת, איך הם מתמודדים עם הדבר

הזה ובאיזה צורה. יכול להיות שאנחנו נלמד

ממקומות אחרים מה אנחנו יכולים לעשות.

<אילנה בייניש:>

יש לי מוכן, אני אעביר לכם.

<היו"ר אורי מקלב:>

בסדר, אז לממ"מ יהיה יותר קל. זה כבר כתוב

בפרוטוקול, שלאילנה יש חלק מהדברים. אני

אבקש מסמך לוועדה, גברתי מנהלת הוועדה,

שיכינו מסמך ראשוני בעניין הזה שייתן לנו

פריצת דרך, מה לבקש, מה להכין, כמובן

שיעמדו איתך, אייל, גם בקשר. אני גם מבין

שלד"ר נוישטט יש גם מה להגיד בעניין הזה.

נראה, יכול להיות שהמסמך הזה יביא לנו

פריצת דרך. אני מאוד מודה לך, אילנה.

<אילנה בייניש:>

תודה, אני אעזור בשמחה.

<היו"ר אורי מקלב:>

בסדר גמור, בגלל שיש לנו עוזרים אנחנו

יודעים שהמסמך הזה יכול להיות מסמך מעשי.

הדובר הבא מבחינתנו זה מר אליאב רוזמן,

אורקם. הנה, הגעת מיד, מכשיר לביש הקורא

טקסט על מוצר.

<אליאב רודמן:>

שלום, תודה רבה. כפי שאמרת, אני אליאב

רודמן ואני מייצג את חברת אורקם. אנחנו

חברה ירושלמית עם טכנולוגיה שמסייעת

לאנשים שהם עיוורים וגם כבדי ראייה. אני

אראה לכם בקצרה את המכשיר ואז כמה נקודות

ועדכונים לגבי המצב שלו היום בפריסה

בשוק, או אם תרצו אחרת, כמה מכשירים כאלה

יש בידיים של אנשים היום בעולם ובישראל.

יש לנו מכשיר קטן מאוד פה, מצלמה ואוזנייה

קטנה, שאפשר להרכיב כמעט על כל זוג

משקפיים. לצורך הדיון כאן אני אכניס גם

רמקול חיצוני שיעזור לכולנו לשמוע.

המכשיר יודע לקרוא, המכשיר יודע לקרוא

טקסט מודפס מכמעט כל דבר. פה יש לי את

העיתון של הבוקר, באותה מידה הוא יכול

לקרוא את המצגת שאילנה הציגה מקודם או

מהטלפון החכם שלי. הוא יודע גם לזהות

מוצרים ולזהות פנים. השימוש מאוד פשוט

ואינטואיטיבי, אני רק מצביע, המצלמה מזהה

את ההצבעה, מצלמת, עושה עיבוד מהיר מאוד

ומתחילה לקרוא (הדגמה). אני אעצור אותו

כאן, אבל הוא יכול להמשיך לקרוא כך.

<היו"ר אורי מקלב:>

בכזו מהירות כמה טקסט, כמה שורות? בבת אחת

הוא יכול לתת כתבה שלמה? כמה מילים?

<אליאב רודמן:>

זה תלוי בגודל הגופן ובמרחק מהמצלמה, אבל

לצורך העניין טקסט בפונט מאוד מאוד קטן

מקרוב, מטווח יד או קצת פחות, וטקסט גדול

גם מרחוק יותר. הוא תופס כתבה של עיתון,

הוא יודע לזהות את המבנה ולעבוד לפי

הכתבות.

<היו"ר אורי מקלב:>

בספר זה חצי עמוד?

<אליאב רודמן:>

בספר ממוצע הוא תופס את כל העמוד ומקריא

אותו בבת אחת. כל עמוד צריך להפעיל את

המכשיר מחדש.

<היו"ר אורי מקלב:>

מה שהמצלמה הזאת יודעת לעשות, במרחק

ובגודל?

<אליאב רודמן:>

המצלמה שלנו היא מאוד דומה למצלמה שיש ב -

- - מבחינת המצלמה, העדשה עצמה, אבל זה כל

המכשיר, המצלמה הקטנה והמשקפיים והיחידה

הזאת שנכנסת לכיס, בערך בגודל של טלפון.

<היו"ר אורי מקלב:>

מה העלות של המכשיר הזה?

<אליאב רודמן:>

ישר לעניין.

<נורית נישטט-נוי:>

כן, השורה התחתונה. שכנעת.

<היו"ר אורי מקלב:>

יותר קל לנו.

<אליאב רודמן:>

בישראל המכשיר הזה עולה בין 10,000 ל-14,000

שקלים. יש לו שתי תצורות שנמכרות והוא

נמצא היום בישראל, הוא לא דורש גיור, כי

אנחנו חברה ישראלית.

<היו"ר אורי מקלב:>

בעיניי אני בטוח שהוא מהפכה בעניין הזה,

לאו דווקא כאלה שמוגדרים לקויי ראייה

ועיוורים. יש הרבה אנשים מבוגרים שמתקשים

בקריאה השוטפת, זה יכול להיות מכשיר של

הרבה אנשים שיכולים להיעזר. אני לא חושב

שיש מודעות. אנחנו היום משמשים במקרה הזה

כמקדם מכירות כדי להעלות את המודעות

בעניין הזה. אני חושב שזה נכון מכיוון שזו

לא רק שאלה של מחיר, זו שאלה של מודעות, של

יכולות ובאמת שיש לה את האפשרות

הטכנולוגית להגיע לכאלה רזולוציות.

<אליאב רודמן:>

אז יש למכשיר גם יכולת לזהות מוצרים, שזה

למשל שטרות כסף. היום ישראל עוברת תהליך

של הנגשה של שטרות, אבל היום אני יכול

להצביע על כל שטר כסף או פנים של אנשים.

תסתכל לכאן, אני אלחץ על הכפתורים (הדגמה).

בתחביר הוא לא שולט טוב עדיין, זו בעיה

מוכרת בעולם הטכנולוגי של מה שנקרא טקסט

טו ספיץ', זו בעיה שאנחנו מתמודדים איתה.

גם הקול הסינטטי שלנו הוא גם מוכר פה

להרבה מאוד אנשים.

<היו"ר אורי מקלב:>

כלומר אדם נכנס לרחוב, או כמו שאמרה אילנה

לפארק, אתם יכולים להכיר את הסביבה, הוא

יזהה למשל אם זה כלב, בעל חי או בן אדם?

<אליאב רודמן:>

אז היום הוא מזהה פנים של אנשים, הוא מזהה

וקורא טקסט ומוצרים שזה אומר מוצרי סופר.

זאת אומרת מוצר שהאריזה שלו נראית זהה

בכל פעם, זה יכול להיות קופסה של

קורנפלקס, אני יכול להכניס, ללמד אותו איך

נראה מוצר, אז אתה יכול לתת לי ציור של

הילד או הילדה וללמד את המכשיר איך לזהות

אותו. וכמו שאמרתי, שטרות כסף זו אולי

הדוגמה הכי חשובה.

<היו"ר אורי מקלב:>

דווקא אני לא יודע, כי יש אלטרנטיבה.

<נורית נישטט-נוי:>

דווקא חשוב שהוא מסתכל עליך ואומר את שמך,

בפעם הבאה שהוא יסתכל הוא לא יצטרך להגיד,

הוא יזהה אותך.

<היו"ר אורי מקלב:>

הוא כבר יגיד מיד ש - - -

<נורית נישטט-נוי:>

בדיוק, ברגע שאני מסתכלת עליך ואומרת - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

זאת אומרת אותו מוצר, נניח אדם שיש לו

צורך בדברים, הוא יכול לבד בפעמים

הראשונות לתכנת לו את זה ואחרי זה כשהוא

הולך זה כבר הרבה יותר קל.

<אליאב רודמן:>

נכון.

<היו"ר אורי מקלב:>

אני מניח שהיעדים הם ברורים, זה יכול

להיות מידע אינסופי בעניין הזה. זה יכול

להיות אישי ויכול להיות אוניברסאלי

במידע שיש לו.

<אליאב רודמן:>

צר זמננו קצת מלהסביר את כל הדקויות של

המוצר עצמו, אבל אני כן רוצה לציין שקודם

כל הוא נמצא בידיים של מעל 1,000 אנשים

בעולם ועשרות רבות כבר בישראל, הוא נמכר

בישראל בגרסה בעברית כבר מספר חודשים.

ניגשנו לוועדה במשרד הרווחה שגם הגב'

מירי מאיר שטטמן יושבת בה ואנחנו ממתינים

מהם - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

חברת אורקם היא חברת סטרט אפ ישראלית?

<אליאב רודמן:>

נכון, ירושלמית אפילו.

<היו"ר אורי מקלב:>

אתם יושבים בהר חוצבים?

<אליאב רודמן:>

בהר חוצבים. אז אנחנו ממתינים כרגע

לתשובה מהוועדה, במקביל יש לנו גם פיילוט

עם משרד החינוך, עם מספר תלמידים, שהסתיים

בהצלחה והתוצאות יפורסמו במהלך חודש

יולי, בחודש הבא. הביטוח הלאומי בתהליך של

רכישה של עשר יחידות כדי לספק לארגונים

כדוגמת המגדלאור או המרכז לשיקום ראייה

ירודה. אפשר לקבל הדגמה של המכשיר דרך

המרכז לעיוור ומבחינתנו וגם לאור כל

השיחה שהתנהלה עד היום אנחנו נודה לך,

אדוני היושב ראש, אם תסייע לנו לקדם או

לממש, כפי שחברת הכנסת אלהרר אמרה, את

האישור של המכשיר שלנו בוועדה, אותה תקנת

תע"ס 6.7 שדוברה לפני כן.

<היו"ר אורי מקלב:>

יפה מאוד. על פניו זה נראה מרשים מאוד

וחדיש, מבחינתי זה נראה לי מהפכה. זה יכול

להיות הרבה יותר רק מלקויי ראייה, זה יכול

להיות גם לאנשים שמתקשים. אני גם חושב

שכמה שהדבר הזה יופץ יותר כך אני מבין שגם

המחיר, יש הלימה בין המחיר לבין הכמויות

של הייצור מטבע הדברים ולכן גם חשיפה

בינלאומית לעניין היא גם חשובה. אני רק

מקווה, אני לא יודע אם זה טוב, שבסוף גוגל

לא יקנו את החברה שלכם במסגרת המשקפיים

של גוגל.

<אליאב רודמן:>

כן, אתה רואה שמיקרוסופט כבר נושפים

בעורפנו. זה מעודד אותנו כי זה אומר

שאנחנו בכיוון הנכון.

<אילנה בייניש:>

אתם יכולים להשתמש ב-IPA שלהם בלי שום בעיה.

<אליאב רודמן:>

אני חושב שזה אולי הפוך, אבל זה

שמיקרוסופט הוציאו סרטון מאוד משכנע

בהחלט מעודד אותנו כי זה אומר שאנחנו

בכיוון הנכון.

<אילנה בייניש:>

בהחלט. יש אחד בארץ.

<אליאב רודמן:>

יש לנו פה משהו שיכול לעזור וכפי שאמרת,

היום אנחנו בנושא של עיוורים וכבדי

ראייה, אבל גם לאנשים שהמגבלה שלהם היא לא

הראייה הפיזית, אלא העיבוד במוח, שזה למשל

הקהל של אנשים עם דיסלקציה, שמתקשים

לקרוא, זה גם משהו שאנחנו מייעדים את

המכשיר שלנו אליהם.

<היו"ר אורי מקלב:>

יפה.

<אליאב רודמן:>

היום בוועדה הזו המכשיר יכול להיות זכאי

לעד 70% מימון ולדעתנו בערך מחצית מהאנשים

שהכירו והתנסו במכשיר באופן אישי כבר

בישראל היום ממתינים להחלטה של הוועדה

בעניין הסבסוד.

<היו"ר אורי מקלב:>

אבל אישור תע"ס? ביטוח לאומי נמצא פה?

<נורית נישטט-נוי:>

לא, משרד הרווחה עוסק בזה.

<מירי מאיר שטטמן:>

משרד הרווחה.

<היו"ר אורי מקלב:>

במסגרת האישור אתם גם בודקים את הדבר הזה?

<מירי מאיר שטטמן:>

אני רוצה להסביר, אם יורשה לי להסביר בכמה

מילים איך הדברים עובדים. אין לנו עניין

בחברה כזו או אחרת, אנחנו גוף ממשלתי, אבל

יש ועדה שנקראת ועדת מוצרים חדשים וגם

היא תוסדר באמצעות התע"ס הזה. לוועדה הזו,

כל מי שחפץ כמובן יכול להגיע, להציג,

בוועדה יושבים אנשי מקצוע. משרד הרווחה

משתמש גם ביועצים, וזה גם חידוש, כלכליים

ומקצועיים על התחום הזה. בימים אלה יש

מכרז של קול קורא עבור יועצים כאלה

ובהתאם לדברים שעולים בוועדה הזו הדבר

מובא למשרד להחלטה על גובה סבסוד וכאלה

דברים. חברת אורקם הציגה את עצמה כבר לפני

הוועדה הזאת, זו ועדה שמתכנסת ארבע פעמים

בשנה, וזה נמצא בהליך המקובל.

<היו"ר אורי מקלב:>

יפה. ואם בזכות הוועדה יהיו עוד דברים, אז

אתם בנפש חפצה מבקשים את זה.

<מירי מאיר שטטמן:>

אני קוראת למי שרוצה ליצור קשר ולבוא

להציג דברים. יש המון טכנולוגיות, אנחנו

הולכים על שמות גנריים של - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

אנחנו נתמוך גם בהגדלת התקציב בסעיף הזה

וגם נעשה בעניין הזה. משה, קריאת ביניים?

<משה בר:>

אני רציתי להגיד לכבוד היושב ראש דבר אחד,

כמה מיסוי יש על המכשירים האלה? למה לא

לחשוב להוריד את המיסוי? מה שקורה, אין

תקציבים, אתה בא לקנות מכשיר כזה אומרים

'יש לנו רק לעשרה מכשירים'. אם היו מורידים

את המיסוי ואת המע"מ אז אולי הם יכלו

לרכוש עשרים מכשירים. זה דבר שלא יזיק

למדינה, אלה דברים פורצי דרך שיכולים

לעזור לציבור, להוריד את המסים ואת המע"מ.

<היו"ר אורי מקלב:>

כאחד שעבר מסכת קשה מאוד ולא הצלחתי

בהצעת חוק שלי, הורדת מס ערך מוסף בתרופות

מצילות חיים, שהם לא רק זה שלא נותנים

מימון לזה, עוד מבקשים ממך. בשביל זה

לפעמים היה קריטי, בתרופות יקרות למע"מ יש

משמעות עוד יותר גדולה בין אדם שיכול היה

לממש את זה לבין לא יכול לממש את זה. אבל

אתה צודק בקריאה הזאת כקריאה, אנחנו איתך

בעניין. כל דרך שהיא בהוזלת המכשיר,

בסבסוד המכשיר, להנגיש את זה, בלהקל לייבא

את זה, כל דרך היא כשרה וטובה.

<מי-טל גרייבר שוורץ:>

זו דרך לעודד טכנולוגיה.

<אלי יאיר עמיר:>

רק הערה קטנה. נוצר תסכול מאוד גדול בקרב

לקויי ראייה ועיוורים שמתקשרים אלינו

באופן יומיומי ושואלים על המערכת של

אורקם ועל מערכות אחרות שאמורות להיות

מונגשות להם והם בתוך התהליך. הם יודעים

על המוצר, אבל הם שומעים את המחיר וכרגע

הם מבינים שזה בכלל לא להם. מה שיוצר

תסכול מאוד גדול של כאילו יש מוצר, אבל לא

עוזרים לנו.

<היו"ר אורי מקלב:>

אתה אמרת עוד פן נכון, זה נקרא בהגדרה של

לא תחסום שור בדישו. אני אמרתי את זה

בדיונים אחרים, כשדיברנו על הנושא של

תרופות. רוב הציבור מבוטח, חוץ מביטוח

בריאות, גם בשב"נים, בשירותי בריאות

נוספים, מה זה גורם? לאנשים יש נגישות

לרופאים הכי גדולים בגלל ההסדרים שיש,

כשאתה בא לפרופסור גדול, מה הוא מציג

בפניך, מה הוא מציג לאבא, לילד שלו? הוא

מציג פיתוחים או תרופות חידושים או

בדיקות, אחרי שהוא חשף בפניך ואמר לך מה

קיים היום בתחום הרפואה והפיתוחים

והחידושים שיש, אתה עכשיו בא ורוצה לממש

את זה דרך קופת חולים ובכלל אתה לא מתקרב

לכל העניין הזה. אתה יודע שיש לך את זה

ואתה אומר, או לבן בשביל להורים או ודאי

להורים בשביל לילד, 'יש את זה ואתה תמנע את

זה ממנו?' אז גם חשפת בפנינו את הדבר הזה,

אתה כבר יודע ואתה מתעניין בזה וכשיש דבר

כזה והחסם נמצא בפניך, חסם תקציבי, חסם של

עזרה או גיור, זה מעצים את הבעיה. תודה על

ההערה.

<משה קילים:>

צהריים טובים. שמי משה קילים, מנכ"ל חברת

מהל"ב. אני ארצה להגיד מילת רקע עלינו כי

זה מאוד חשוב גם לדיון שהתפתח בין אילנה

בייניש - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

אתה יכול לפרט מה הם ראשי התיבות? מה זה

מהל"ב?

<משה קילים:>

זה מה שאני רוצה לתת טיפה כרגע. מהל"ב זה

המרכז הישראלי לנגישות בתקשורת. בדיוק על

זה רציתי לדבר. לפני עשרים שנה, או מילה

אחת אחורה, לי יש חברת אלקטרוניקה גדולה,

250 עובדים, מתעסקים בתקשורת. לפני עשרים

שנה פנה אלינו חבר הכנסת שאול יהלום, שאז

יזם את החוק לשוויון לאנשים עם

מוגבלויות, ואמר לנו 'אוקיי, אנחנו יוזמים

את החוק אבל איפה תהיה הטכנולוגיה שתבוא

לתת פתרון לאנשים עם בעיות שמיעה ובעיות

ראייה?'. נפגשנו איתו, נפגשנו עם הג'וינט

שעזרו לנו, עם הנציבות, עמותת נגישות

ישראל גם עזרו לנו קצת להיכנס לנושא

ואמרנו אוקיי, ניכנס ונפתח טכנולוגיות

לאנשים עם בעיות שמיעה וראייה.

ואני אומר לכם בכנות, היום זה אחרי עשרים

שנה, חשבנו שזה יהיה רבע טכנאי בשליש

משרה, אבל בוא ניתן את שלנו לקהילה,

וגבירותיי ורבותיי, היום אנחנו 40 אנשים

שיושבים בתל אביב, שעוסקים רק בפיתוח,

מייצרים את המוצרים, חלקם במגדלאור,

עוסקים בפיתוח של תוכנה עם אנשים

עיוורים, 40 אנשים שבחברת מהל"ב שמשווקים

לשמונה מדינות בעולם מוצרים לאנשים עם

מוגבלויות. אז לא רק זה שיצאנו ועזרנו

לאנשים, אלא אנחנו גם מעסיקים אנשים,

מוציאים מוצר ישראלי. איך אמר לנו מישהו?

מציון תצא דבר תורה ודבר הנגשה גם

מירושלים. מדינת ישראל נתפסת כמדינה של

טכנולוגיה והמוצרים הם מוצרים מעניינים.

<היו"ר אורי מקלב:>

זה וולונטרי או שזה גם מסחרי מבחינתכם?

<משה קילים:>

זה התחיל כחברה וולונטרית, כי הג'וינט נתן

לנו כסף, ככה הג'וינט עובד, שנתיים הוא

תומך, ואחר כך עברנו לחברה מסחרית, חברה

בע"מ. הם מרימים את הנושא ומתקדמים קדימה.

<היו"ר אורי מקלב:>

חברה פרטית?

<משה קילים:>

עכשיו זו חברה פרטית. מילה על סטפ-היר.

המוצר הוא מוצר של התמצאות והכוונה

לניידות לאנשים עם מוגבלויות ראייה, אבל

מצאנו שגם אנשים עם מוגבלויות אחרות

נעזרים במוצר. אני אקום כי אני ארצה

להראות אותו. לאנשים ביניכם שמתקשים

בראייה, אני מחזיק כרגע קופסה קטנה בגודל

של 10 סנטימטרים על 10 סנטימטרים. זה רמקול

קולי שעונה לתקנות הישראליות, גם לתקנות

הבינלאומיות, שהוא מותקן בארץ כבר בקרוב

ל-20,000 מקומות ומותקן גם, כמו שאמרתי,

בשישה מקומות כסטנדרט בעולם ואנחנו

פורצים לעוד שניים-שלושה מקומות.

<היו"ר אורי מקלב:>

גם בכנסת.

<משה קילים:>

גם בכנסת. המערכת הזאת, אם מותקן רמקול

כזה בכניסה, כמו בבית חולים איכילוב, אני

מתקרב עם מכשיר הסמרטפון שלי, שהוא היום

הופך להיות יד ימין של כולנו ובטח של

אנשים עם מוגבלויות, הסמרטפון רוטט, הוא

יודע לזהות שיש שלט קולי (הדגמה). אם אני

ארצה לדעת פרטים נוספים, אני אלחץ על לחיץ

2. (הדגמה). השאלה פה לגבי המרחק, את המרחק

אנחנו יכולים לתכנת ממטר עד 20 מטר ואני

אסביר תיכף את השימושים.

ההקלטה היא מאוד פשוטה, אני יכול להקליט,

'הנך נמצא בוועדת הכנסת למדע וטכנולוגיה'.

אני הולך לדבר איתכם על שלושה מכשירים, יש

לנו שפה לאנשים עם מוגבלויות. המכשיר

הראשון הוא שלט קולי שנמצא היום גם בכנסת,

גם בבתי חולים, גם בביטוח הלאומי, בכניסה

לעיריות. הולך אדם עם מוגבלות, הטלפון שלו

רוטט, הוא יודע שהוא ליד שלט מדבר והוא

יכול לעדכן. כמובן שהאפליקציה היא חינמית

לחלוטין.

<קריאה:>

גם תחנות אוטובוס.

<משה קילים:>

תיכף אני אדבר על תחנות אוטובוס, זה

העיקר.

<קריאה:>

שאלה קטנה, המכשיר שיש לך תומך בבלוטוס?

<משה קילים:>

כן.

<קריאה:>

אני לא מצליח למצוא אותו.

<משה קילים:>

תיכף אני אוריד לך את האפליקציה.

<קריאה:>

יש לי.

<משה קילים:>

אז אתה הפעלת אותו כנראה. הוא מחובר עליי

כרגע, רק שנייה, תיכף אני אפעיל לך אותו.

<היו"ר אורי מקלב:>

משה, לגבי מקומות ציבוריים וכו'.

<משה קילים:>

תחבורה ציבורית. הבעיה אולי הקשה ביותר

של אנשים עם מוגבלויות, או אחת מהקשות,

היא התניידות בתחבורה הציבורית, גם למצוא

את תחנת האוטובוס וכמובן גם לזהות את

מספר האוטובוס. היום המערכת שאני אומר

לכם מותקנת כבר בשני קווי אוטובוס, בקו 39

ובקו 48 ברעננה, בעידוד של משרד התחבורה.

אנחנו כמובן כרגע מממנים את זה מכספנו.

כשמגיע אדם ליד תחנת האוטובוס, הטלפון

שלו רוטט - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

בצורה כזאת, שיידעו גם בשידור.

:

>

–

8

:

<

>

”

˜

ª

¬

®

°

"

$

&

¸

¼

Þ

à

â

ä

kd€

h

hc

hc

hc

摧〭ÿᜀמשה קילים:>

הטלפון רוטט ואז הוא יודע שהוא נמצא ליד

תחנת אוטובוס, ליד שלט מדבר. הוא ילחץ על

כפתור 1, זה יגיד לו 'הנך נמצא ליד תחנת

אוטובוס ברחוב הרצל-ז'בוטינסקי, קווים 21,

42, 35'. הוא ילחץ על כפתור 2 או יגיד 2. דרך

אגב, כל התוכנה מפותחת פה על ידי בחור,

שמוליק נאמן, בחור לקוי ראייה שאחרי

שרצנו בכל העולם למצוא מפתחי תוכנה מצאנו

שיש לנו אחד פה בירושלים, שהוא מריץ את כל

התוכנה. לחיצה על כפתור 2 או להגיד 2 יגיד

'קו 21 לרעננה, קו 36 לחדרה, קו 42 לנתניה'.

לחיצה על 3 אצל נהג האוטובוס, ואני אראה

לכם את זה תיכף, תידלק על הצג שלו, לכל

אוטובוס יש היום צג, יידלק על הצג, על

המחשב למעלה, סימן גדול, 'שים לב, יש אדם עם

מוגבלות בתחנה'. זאת אומרת נהג האוטובוס

יכול להיות איפה שהוא לא נמצא, כשהוא

מתקרב לתחנה שבה עומד האדם העיוור נדלקת

לו מנורה גדולה על המסך, 'שים לב, יש אדם עם

מוגבלות בתחנה' והעיוור מקבל קוד אצלו

בטלפון שהאוטובוס עם המספר הספציפי הזה

מגיע. הפתרון הזה הוא לא רק טוב לעיוור או

לאדם עם מוגבלות, הוא טוב גם לנהג, כי הנהג

אומר לי 'אדוני, איך אני אדע שהבחור הזה - -

-

<היו"ר אורי מקלב:>

אני רוצה להגיד לך שזה מהפכה בעניין הזה.

אני באמת חושב שלנושא התחבורה הציבורית,

מטבע הדברים כולנו יודעים, אבל חשוב

להגיד את זה עוד פעם, שאנשים עם מוגבלות

ראייה תלויים, התלות שלהם בתחבורה

ציבורית היא כמעט ב-100% בשונה מכלל

האוכלוסייה, שהאחוז הוא הרבה יותר קטן.

באמת שלחו לי כאן מכתב בעניין הזה, שבחלק

הזה חייבים לעשות מהפכה או שינוי, מכיוון

שהאלטרנטיבות שיש היום, הרמקול שמודיע

ונדמה לי שבשלושה אופנים, או שלוש צורות

של ההתמודדות עם המוגבלות, יש בתוך

האוטובוס הודעה - - -

<משה קילים:>

אני תיכף ארחיב איך זה עוזר גם לזה.

<קריאה:>

אתה מדבר על הכריזה הקולית.

<היו"ר אורי מקלב:>

הכריזה הקולית. יש כריזה קולית בתוך

האוטובוס, כשהאוטובוס מגיע לתחנה הוא

מודיע את זה ואחרי זה יש גם בתחנה עצמה.

בתחנה עצמה, ונדליזם כזה, ונדליזם אחר,

בתוך האוטובוס לא תמיד שומעים, לפעמים

הנהגים מורידים את הווליום, רעשים, הוא לא

נמצא במקום נכון, לפעמים זה גם נעשה מאוד

מאוד קרוב לאירוע שבתוך הבלבול לא תמיד

אפשר להסתדר עם העניין הזה. יש גם מקומות

שזה לא נעים שזה מפריע לאחרים, עובר בבוקר

השכם במקומות מגורים, כשאנחנו רוצים

להנגיש, מצד אחד אנחנו עושים ואנחנו

רוצים לעשות טוב לכולם. כל אפליקציה, כל

הסדר בעניין הזה, אני חושב שיש בזה נחיצות

יתר וחשיבות מיוחדת.

<משה קילים:>

מיכל, את רוצה מילה, אבל אני רוצה לגמור את

ההסבר.

<מיכל שיק הר-טוב:>

אייל יושב שם לידך והוא יודע מה אני הולכת

להגיד, אנחנו עסקנו בוועדת העבודה

והרווחה בהנגשת אוטובוסים בין עירוניים

ללקויות ראייה בין היתר ומה שמשרד

התחבורה פשוט לא עשה, מפאת תקציבים

וכיוצא בזה, זה לא הסכים להכניס בתקנות את

נושא הנגשת התחנות. בדיוק מה שמשה קילים

הראה כאן, שאדם עם לקות ראייה יוכל לבוא

וזה יקרא לו את השלט של התחנה, הם לא

הסכימו להכניס את זה. חבר הכנסת אילן

גילאון מאוד כעס, פוצץ את הדיון. אנחנו

מאוד מאוד נשמח שגם מהוועדה הזאת ייצא

קול קורא למשרד התחבורה לשנות את זה.

<משה קילים:>

לא ידעתי מזה. אבל אני רוצה להמשיך להגיד,

שמעת מה שאמר יושב ראש הוועדה, איך אנחנו

פותרים את זה. אז אמרנו, דבר ראשון אצל נהג

האוטובוס נדלקת מנורה והוא יודע. הדבר

השני, כשיושב העיוור או כל אדם באוטובוס

ואנחנו יודעים שהנהגים מחלישים את מערכת

הכריזה, העיוור יכול, ואני אומר לכם הכול

זה דברים שעובדים בשני קווים בארץ כבר,

יהיה בתחילת אוגוסט גם פיילוט רשמי של

משרד התחבורה, העיוור או כל אדם יכול לתת

לחיצה, אצל הנהג תידלק מנורה שתראה לו

'עצור, אדם עם מוגבלות רוצה לרדת' וגם

מערכת הכריזה תכריז מה התחנה הבאה. אי

אפשר יהיה לכבות את זה.

פיתחנו את זה לעיוורים, פתאום התברר

שאנשים עם מוגבלות פיזית זה הרבה יותר

טוב להם. כי איך אמר לי נהג אוטובוס

'אדוני, אם אני עוד רואה איכשהו אדם עיוור

ואני מזהה אותו אני אקרא לו, שזה לא מכובד,

חיים, אתה צריך להגיע?' אבל אדם נכה על

כיסא גלגלים, 'אם אני לא נעמדתי צמוד

למדרכה אני לא יכול לפתוח את הרמפה',

ואומר לי הנהג, 'אני לא יכול לעשות רוורס

עם אוטובוס ואם זה דו מפרקי, אני פשוט

בורח'. פה, ברגע שאדם נכה על כיסא גלגלים,

ואני אראה לכם תמונות גם איך זה נעשה, הוא

נתן לחיצה, מה שד"ר נורית נוי אמרה לי, יש

אכיפה על כל הנושא הזה. כי מהרגע הזה

שהעיוור, או אדם עם כל מגבלה שיש, נתן

לחיצה נרשמה קריאה במשרד התחבורה ואז

אנחנו יודעים שבנקודה הזאת כן אדם שחיכה

לאוטובוס. יצא האדם עם המוגבלות מהתחנה - -

-

<היו"ר אורי מקלב:>

הנהג גם יוכל לדעת שהעיוור אמור לעלות

בתחנה הזו ואז הוא גם יודע לכוון את עצמו

יותר בזהירות.

<נורית נישטט-נוי:>

לא רק זה, הנהג לא יכול היה לומר 'לא ראיתי'

כי נרשם במחשב של החברה שהיה אדם עיוור

שם.

<היו"ר אורי מקלב:>

חוץ מ'לא ראיתי', אני חושב שאם אנחנו נתקדם

בפיתוחים מהירים בעניין הזה, הוא כאילו

מזמין את האוטובוס.

<משה קילים:>

נכון, בדיוק.

<היו"ר אורי מקלב:>

הוא אומר לאוטובוס 'אתה אמור להגיע לתחנה,

תדע לך שאני מחכה לך' ואז הנהג יותר זהיר.

יש גם מעלה בעניין הזה, ברגע שהוא יודע

שיש מוגבלות ראייה, גם מי שנניח מקטין את

הווליום, למה הוא עושה את זה? לפעמים זה

יכול מקרה אחד, הוא כל היום נוסע ואף אחד

לא היה צריך, אבל כשהוא יודע שיש מקרה

מעשי, אז - - - לא עושים את זה במודעות נגד ה

- - - הוא עושה את זה - - -

<משה קילים:>

זה אוטומטית מגביר את הווליום. אז אמרנו,

מוצר אחד לאוטובוסים. עוד שני מוצרים

מאוד מעניינים, מוצר שני זה מוצר קריאה

לעזרה.

<היו"ר אורי מקלב:>

הנהג מגביר את הווליום גם כשהווליום

סגור?

<משה קילים:>

גם כשהווליום סגור, זה עוקף וזה מגביר את

הווליום.

<היו"ר אורי מקלב:>

לנו יש את זה, לנו יש את הבלוטוס בתוך

הרכב, ברכבים שקיבלנו מהכנסת, זה דבר

מובנה. יש לך שיחת טלפון, אם הרמקול לא

פתוח הוא פותח אותו, אם הוא פתוח הוא סוגר

אותו כדי שתשמע. הוא עובר את זה מאוד יפה.

בהתחלה לא ידעתי את זה, אני פתחתי, אמרתי

שאני לא אשמע, אמרו לי 'אתה לא צריך לפתוח

שום דבר, הכול הוא עושה בשבילך'.

<משה קילים:>

תדעו לכם שכל הפיתוח של ניהול צי הרכב גם

נעשה על ידי חברה ישראלית איי.אס.אר ויש

לנו כבר ארבעה אנשים מחו"ל שרוצים לבוא

ולראות את המערכת.

<היו"ר אורי מקלב:>

מדהים. משה, מה עוד יש לך?

<משה קילים:>

אותה מערכת, אותה אפליקציה, נותנת לנו גם

פתרון לקריאה לעזרה. מגיע אדם עם מוגבלות,

אם זה לסופרמרקט או אם זה לכל מקום והוא

רוצה עזרה כי קשה לו לפתוח את הדלת הוא

ייתן לחיצה על הכפתור פה ואז המערכת הזאת

שנמצאת כבר היום בכל סניפי הסופרסל, בכל

סניפי איקאה, בחלק מבתי החולים, אדם ייתן

לחיצה וזה נמצא בקופה הראשית או בעמדת

עזרה, יידעו שאדם צריך עזרה. יש פה גם סימן

מאיפה.

תחנות דלק. פנו אלינו מעיריית שוהם, אחת

המגבלות הגדולות של אנשים, אמנם אנחנו

מדברים על אנשים עיוורים פה היום, אבל

אנחנו רוצים לעזור לכול, אנשים עם

מוגבלות פיזית שרוצים לתדלק. היום יש שלט

שלדעתי הוא פשוט מעליב, 'צפור שלוש פעמים',

אתה צופר, מי יגיע, מי לא יגיע, במקרה הכי

גרוע יצעק מישהו לפניך 'למה אתה צופר'?

היום אתה נותן לחיצה, ואני מזכיר עוד פעם,

זה חינמי, זה אפליקציה שלא עולה כסף.

באוטובוס הכרטיס עולה 600 כסף, זה לא סכומי

כסף של אוטובוס, בתחנת דלק 400 שקל. אדם

יכול להזמין לו עזרה.

מוצר שפיתחנו לאחרונה והיום שמוליק

הבוקר בשמונה הוא הודיע לי שנגמרה

הפיתוח, אחרי שנכי צה"ל כמעט והוציאו

עלינו חוזה. אדם עיוור שרוצה להיכנס היום

גם לביתו, צריך להקיש על הקוד של

האינטרקום, איך הוא ימצא את זה ואיך הוא

יעשה את זה? היום עם האפליקציה הזאת הוא

נותן לחיצה, את הקוד הוא יכול, או על ידי

דיבור, 1, 2, 3, או על ידי לחיצה ושמירה

בזיכרון, הוא נותן לחיצה, הדלת תיפתח לו.

אני מחזק את הדברים שאמרת קודם, בעצם

כולנו אנשים עם מוגבלויות, אבל על ידי

הטכנולוגיה אנחנו לא הופכים אותם לנכים,

אנחנו יכולים לעזור.

ומוצר שלישי שאנחנו נותנים עם זה. עוד

פעם, הרמזורים מתקתקים 24 שעות, מפריעים

לחלק מהאנשים, כן, אנחנו יודעים. שני

ניסויים שאנחנו עושים כרגע בעיריית

חולון ובעיריית שוהם, הרמזור יהיה שקט או

יתקתק חלש, כי בכל זאת הוא יתקתק, וברגע

שיתקרב האדם הוא יוכל לתת לחיצה, זה יקריא

לו 'הנך נמצא בצומת פרישמן צפון', יש ארבעה

תקתקנים בסביבה, הצומת תהיה שקטה, הוא

יקבל הרבה יותר אינפורמציה, התנועה תהיה

יותר פשוטה.

דבר שמאוד חשוב לי להגיד, נכון שהכול עובד

על סמרטפון, אבל יש גם לחצן שניתן על ידי

המרכז לעיוור, שלט, שגם אנשים שמתקשים

בסמרטפון או עם שיטה כזאת או אחרת - - -

<מירי מאיר שטטמן:>

הוא מסובסד על ידי משרד הרווחה.

<קריאה:>

על סמרטפון - - -

<משה קילים:>

על סמרטפון לא. תיכף יראו לך בהרצאה הבאה

איך הכול עובד קולי בסמרטפון. על ידי שלט,

שלט בסיסי, רק הדברים הבסיסיים, אם מדובר

על אדם מבוגר שלא יכול - - -

<מירי מאיר שטטמן:>

משה, הוא מסובסד על ידי משרד הרווחה.

<היו"ר אורי מקלב:>

יפה. הנה כבר דברים - - -

<משה קילים:>

אני אענה על השאלה. שאלו אותי איזה

טכנולוגיה, טכנולוגיית בלוטוס.

<קריאה:>

שאלה למשה. השאלה שלי, בפרויקט של

הרמזורים שהם רמזורי שמע, זה גם דרך

האפליקציה מפעילים את זה?

<משה קילים:>

כן, גם דרך האפליקציה.

<קריאה:>

כי למשל היום בעיריית נהריה הם ניתקו את

הקולי לגמרי וכמה שפניתי ל-106, למרש"ל

נהריה, למנהלת מרש"ל, אף אחד לא עונה לי.

חוץ מהרמזור ששייך למע"צ בצומת כביש 4, הוא

היחיד שמתקתק.

<משה קילים:>

אני חושב, לשאלה שלך, שזה פשע לנתק את

הרמזורים, אתה פשוט גוזר גזר דין מוות,

ואני לא שופט פה, מצד שני זו בעיה שזה

מפריע לאנשים.

<היו"ר אורי מקלב:>

אנחנו נפנה אחרי זה לעיריית נהריה. תן לנו

אחרי זה את הפרטים קצת.

<משה קילים:>

אני רוצה להגיד לכם לגבי האוטובוסים,

הציגו את המערכת לכל מנהלי חברות

האוטובוסים. משרד התחבורה יתמוך או לא

יתמוך, זה לא שאלה כי זה לא הרבה כסף,

אתמול קיבלנו הזמנה מחברת אוטובוסים, מי

ש - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

אתה אומר לא הרבה כסף, אבל למה שחברה תעשה

את זה?

<משה קילים:>

לזה אני רוצה לענות. ראה את זה מנכ"

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]