פרוטוקול מספר 105, ועדת הפנים והגנת הסביבה, 21/01/2016

הכנסת העשרים

מושב שני

<פרוטוקול מס' 105>

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום חמישי, י"א בשבט התשע"ו (21 בינואר 2016),

שעה 10:00

<סדר היום:>

<סיור לעיר לוד>

נכחו:

<חברי הוועדה:>

דוד אמסלם – היו"ר

עבדאללה אבו מערוף

זאב בנימין בגין

זוהיר בהלול

נאוה בוקר

חברי הכנסת:

אמיר אוחנה

אוסאמה סעדי

<מוזמנים:>

רות יוסף – ממונה מחוז מרכז, משרד הפנים

גדעון מזור – מנהל מחוז מרכז, המשרד

להגנת הסביבה

רבקה איבלסון – פרויקטורית, משרד ראש

הממשלה

דניאלה-משרד האוצר – משרד האוצר

יחיעם קעדאן – סמנכ"ל לענייני המגזר

הערבי, מרכז השלטון המקומי

יאיר רביבו – ראש עיריית לוד

אהרון אטיאס – מנכ"ל, עיריית לוד

אביב וסרמן – סגן ראש עיריית לוד

יורם בן ארוש – דובר עיריית לוד

בן מיוסט – מנכ"ל החברה הכלכלית, עיריית

לוד

שירין נטור חאפי – מנהלת בית ספר תיכון

אורט לוד

גיל חדד – חבר מועצה, עיריית לוד

עבד אזברגה – חבר מועצה, עיריית לוד

אכראם סקאללה – חבר מועצה, עיריית לוד

פרג'י בן פרג' – חבר מועצה, עיריית לוד

רחל שפירו – חברת מועצה, עיריית לוד

אסמעיל ערפאת – לוד

עבד שחאדה – לוד

ג'ומה – לוד

שרון בוסקילה

<ייעוץ משפטי: >

תומר רוזנר

לירון אדלר

<מנהלת הוועדה:>

לאה קריכלי

<רישום פרלמנטרי:>

ס.ל., חבר המתרגמים

<סיור לעיר לוד>

<יאיר רביבו:>

בוקר טוב. אנחנו שמחים וגאים לארח את חברי

ועדת הפנים והגנת הסביבה של כנסת ישראל

בביקור ראשון בלוד. אנחנו נצא כעת לסיור

פנורמי בעיר לוד ודרך הסיור אני אנצל את

רוב הדברים להציג לכם את העיר. כמעט ולא

נרד. יש לנו הפתעה, אנחנו הולכים לראות,

הצלחנו להשיג אישור מיוחד לרדת במתחם

הפסיפס, שהוא סגור ברגע זה, אבל אנחנו נרד

לכמה דקות ואתם תראו את אחד מהפסיפסים

היפים שהתגלו בעולם. כרגע זה החלק הקטן,

הפסיפס המקורי נמצא עכשיו בטיול

במוזיאונים הגדולים בעולם.

נמצאים איתנו פה נציגי עירייה, נציגי

משטרת ישראל, מנהלת המחוז של משרד הפנים,

רות יוסף, ושל איכות הסביבה, גידי מזור,

חברי מועצה, סגנים וחברי הכנסת שהגיעו. מי

שלא מכיר, נעשה היכרות מהירה עם חברי

הכנסת, חבר הכנסת אוסאמה סעדי, דודי

אמסלם, חבר הכנסת, חברנו, גברתי, חברתנו

היקרה נאוה בוקר, חבר הכנסת זוהיר בהלול,

מהמחנה הציוני, חבר הכנסת עבדאללה אבו

מערוף מהרשימה המשותפת, ד"ר בני בגין,

אמיר אוחנה, שהוא עוד לא חבר בוועדה,

אנחנו מקבלים אותו, חבר כנסת חדש מהליכוד,

שמחים שאתה פה איתנו. יש לנו עוד חברי

כנסת?

<קריאה:>

בני בגין.

<יאיר רביבו:>

בני בגין, אמרתי, ד"ר בני בגין מהליכוד.

לפני חודש אנחנו חנכנו כביש חדש על שם

מנחם בגין. בסוף הסיבוב נגיע לשם, כי זה לא

במסלול.

אז הנה, אנחנו בעיר לוד. העיר לוד, אחת

הערים העתיקות בארץ ישראל, 5,000-6,000 שנה.

זאת העיר היחידה, יחד עם יריחו, שלא פסקה

בה ההתיישבות מעולם. כל התקופות עברו

בעיר המיוחדת הזאת.

תוך כדי אני אראה לכם את בית המשפט

המחוזי, אחד מבתי המשפט המחוזיים הכי

גדולים בארץ. זאת העיר היחידה בארץ שיש לה

בית משפט מחוזי ואין לה שלום. זה על פי

בקשה מיוחדת שלנו, זה בית המשפט המחוזי.

כל התיקים החשובים, החל מעובדי מגה, דרך

הנערים בדומא. בשל העובדה שמדובר במחוז

מרכז שהוא המחוז הכי גדול במדינת ישראל

ובשל העובדה שיש פה דברים שגורמי החקירה

נמצאים פה, אם זה הכלא, אם זה להב 433 ואם זה

שדה התעופה, כל תיק חשוב ומהותי נמצא בבית

המשפט המחוזי.

אתם יכולים להתרשם מכאן שהעיר לוד היא

עיר הרבה יותר יפה ומכוננת מעבר. מי שלא

היה בלוד בשנים האחרונות כנראה לא מבין

מה קרה, כאשר אותה ועדת פנים, ואני רוצה

להודות לכם, ולקודמיכם יותר נכון, אתם

למעשה הצלתם את העיר הזאת. בהחלטה אמיצה

לשים פה ועדות קרואות במשך כעשר שנים,

שאין לזה אח ורע בעולם המערבי, לא מצאתי

דוגמה בכל העולם המערבי, שבו שלטון מרכזי

החליט לשלוט בשלטון מקומי יותר משלוש עד

חמש שנים. אלה הדוגמאות שהיו במדינת

ישראל. בלוד זה עשר שנים של ועדות קרואות,

העיר הייתה ממש במצב קשה מאוד ונרחיב על

כך כשנגיע ונראה במצגת.

בעיר לוד 75,000 תושבים, שני שליש יהודים,

שליש ערבים וכולם מגוונים מהכול. כלומר

גם הציבור היהודי הוא ציבור מגוון מאוד.

אני אתן לכם נתון אחד שיפתיע אתכם, בלוד

קלטו עלייה מ-101 מדינות. יש לי את הרשימה,

101 מדינות בעולם כולו שלחו ללוד, כנראה

בגלל הקרבה לשדה התעופה אז שלחו לפה את

כולם. וגם הציבור הערבי. אתם, ודאי הח"כים

הערבים, יודעים שהציבור הערבי מגוון

מאוד, יש בו גם מוסלמים וגם נוצרים, בתוך

המוסלמים יש את ותיקי 48', יש כאלה שהגיעו

מהדרום, מרהט, לאחר פינוי סיני, יש כאלה

שהגיעו לאחר מכן, מה שנקרא משתפי פעולה,

אותם אלה שהגיעו מהשטחים, יש כאלה שהגיעו

בנישואי איחודי משפחות. בקיצור יש פה

הכול מכול כל וזו הסיבה - - - דרוזים, יש לנו

כמה דרוזים בלוד.

אנחנו מיתגנו את העיר כפסיפס של תרבויות.

מדוע? העיר לוד עשירה מאוד בפסיפסים מתחת

לאדמה ואנחנו נראה אחד מהם, כאשר הפסיפס

המרכזי שאמרתי כרגע מטייל בשנים

האחרונות בכל המוזיאונים הנחשבים בעולם,

במטרופוליטן, בלובר, במוזיאון שיקגו. הוא

נחשב לפסיפס היפה ביותר שהתגלה בעולם,

מבחינת הדיוק שלו, מבחינת היופי שלו,

מבחינת איך שהוא השתמר, רצפה של 180 מטר

רבוע, שזה דבר מרהיב ביותר, מהתקופה

הרומית. כנראה וילה של איזה עשיר יהודי

שהיה פה לפני 1,700 שנה. ויש פה פסיפס של

אנשים מעל האדמה. וזה, אני חושב, שמה יפה

גם בוועדת הפנים, הכול כך מגוונת, וגם

בעיר הזאת.

שימו לב, מועצת העיר שנבחרה אחרי עשר

שנים, כאמור, יש בה 19 חברי מועצה, 15 יהודים,

4 ערבים ויש את השילוב של כולם, יש עולים

מחבר העמים ויש דתיים עם כיפה סרוגה

ודתיים בכיפה שחורה ויש פה נשים וגברים

וכו'. יש פה את כל המגוון המיוחד הזה של

העיר.

אנחנו נמצאים עכשיו בתפר בין הערים לוד

ורמלה. מימיננו נמצא כלא איילון, כלא

שלצערנו הולך וגדל. אמר לי אתמול יואל

לביא שהוא הולך להגדיל אותו. הוא הולך

להגדיל אותו על האדמה של התיכון שנסגר.

לרמלה משלמים, זה שייך לרמלה.

פה יש תיכון שאני למדתי בו, זה נקרא תיכון

רמלה-לוד, היה תיכון מאוד מפורסם. לצערנו

הוא נסגר בשל העובדה שהוא היה בגבול

הערים ולא היה לו ביקוש.

אני אשתדל גם במהלך הסיור לתת לכם כל מיני

רעיונות של כל מיני עיוותים חקיקתיים

שצריך לעשות לתוך השלטון המקומי ואני

אשמח מאוד, אדוני יושב ראש הוועדה, שתרימו

את הכפפה. יש הרבה דברים שרק מי שנמצא

בשטח ביום יום נחשף אליהם ואני חושב שלכם

יש את הזכות הזאת, כחברי ועדת הפנים לבוא

ולהרים את הכפפה ולחוקק את החוק.

כמו שאמרתי, בזמן הוועדות הקרואות העיר

הגיעה לשפל חסר תקדים של כ-300 מיליון שקל

גירעון כשתקציבה היה 250 מיליון. תחשבו כמה

זה, כשאתם מדברים היום במדינה, 2% מהתקציב

הוא גירעוני, פה היה 100% מתקציב העירייה

גירעוני, והסיבה המרכזית, הייתה הגירה

שלילית מטורפת של כל צעירי העיר לכיוון

שוהם ומודיעין. המדינה הקימה פה שני

יישובים חזקים מאוד וכל הצעירים קמו

והלכו לשוהם ומודיעין. הייתה פה, כאמור,

הגירה שלילית מאוד מאוד מאוד חדה, העיר

התבגרה, העיר נחלשה מאוד. לא משלמים

ארנונה, מקסים לוי עליו השלום הלך לכנסת

ואז התחיל פה ב-96' רצף של 15 שנים מאוד מאוד

קשות והשיא היה ועדה קרואה, גירעון גדול

מאוד של העירייה, העירייה נאלצה לפטר

מחצית מכוח האדם שלה.

ועדת הפנים, בזמנו של דוד אזולאי, עשו

המון המון המון ישיבות על העיר לוד, איך

להוציא אותה מהמשבר הקשה. לשמחתנו בשנים

האחרונות, בייחוד בוועדה הקרואה האחרונה

של מאיר ניצן, שהיה ראש עיריית ראשון

לציון במשך חמש קדנציות. הוא הגיע לפה

ב-2011 והדבר הראשון שהוא עשה, הוא חיפש

בחור צעיר בן המקום, הוא יכול היה להביא

מנכ"ל, לוועדה קרואה אף אחד לא אומר את מי

להביא, אמרו לו יש בחור - - - זה הייתי אני,

אמרו לו 'תיקח אותו, שים אותו מנכ"ל

עירייה'. הייתי מופתע, לא הכרתי אותו לפני,

הוא שם אותי מנכ"ל עירייה ויחד שלוש שנים

למדתי מהאיש הנפלא הזה את כל הדברים של

איך מנהלים עיר ואיך מתכננים אותה.

לשמחתי לאחר שלוש שנים משרד הפנים, שר

הפנים דאז גדעון סער, החליט להוציא את

העיר לבחירות, התמודדתי מול יורם

מרציאנו, שהיה חבר כנסת לשעבר, ובסופו של

דבר היו פה שתי אסכולות, הייתה פה האסכולה

של הפוליטיקאים הוותיקים מול חבר'ה

צעירים, אני הייתי אז בן 38 ולשמחתי נבחרתי

כמועמד הליכוד וזכינו בבחירות ברוב גדול

מאוד, 66 מול 33. זו הייתה הפתעה גדולה מאוד,

אבל הציבור אמר אנחנו רוצים לצאת לדרך

חדשה עם הנהגה צעירה, הנהגה חדשה. וזה מה

שאנחנו. אנחנו היום הרבה אנשים צעירים, יש

לנו פה את גיל ואת פרג' מהמגזר הערבי,

חבר'ה צעירים בסביבות גיל 40.

הנה עוד, למשל, עיוות בין הערים. מצד ימין

רמלה, מצד שמאל שכונת נאות יצחק בלוד, כל

הארנונה של המרכז המסחרי הזה, למרות שמי

שמבקר פה זה בעיקר לודאים, הולכת לעיר

רמלה ולא ללוד.

אנחנו בעיקר עושים סיבוב סיורים פנורמי.

הגענו עכשיו לצומת אחיסמך, כביש 40. כביש 40

הוא הכביש הארוך ביותר במדינת ישראל

מצפון לדרום, האח הבכור של כביש 6. אנחנו

נמצאים בצומת אחיסמך, אתם יכולים לראות

בהמשך את שכונת - - - השכונה שבה אני גר.

מעבר לכביש בנו שכונות ואחת השכונות

שתוכננו פה זו שכונה לזוגות צעירים, אבל

באותן שנים קשות אף אחד לא רצה להגיע ללוד

ואף יזם לא רצה לקנות קרקעות ששווקו ומי

שרכש אותם זה ציבור חרדי. כל מה שאתם

רואים פה, 700 דונם מימיננו שצופים לכיוון

מודיעין, נרכשו על ידי יזמים חרדיים.

השכונה הזאת הולכת להיכלל, כ-3,600 משפחות,

זה אומר 25,000 חרדים, עיר חרדית הולכת לקום

פה מימיננו. לי היו הרבה התנגדויות על כך,

אמרתי שהעיר לוד, עיר שיצאה מוועדה קרואה,

קשה לה מאוד להכיל אוכלוסייה מוחלשת.

אפשר לראות מצד שמאל את העיר החדשה, זה

שכונת הווילות של העיר, את האצטדיון

ששודרג, זוהיר, האצטדיון שלנו עבר שדרוג

מאוד מאוד יפה. גם חניה חדשה, יש לנו את

קבוצת בני לוד שנמצאת היום בצמרת הליגה

הלאומית. כל פעם הם מגיעים למשחק אחרון

ואז משהו קורה להם והם לא עולים ליגה. אבל

אני אומר לאבו סובחי, 'פעם אחת תעלו ליגה,

אנחנו נעזור לכם'. לראשונה בתולדות העיר

אנחנו מתקצבים אותם במיליון שקל בשנה,

שזה יפה מאוד. לא היו תמיכות לפני, בוועדה

קרואה אסור תמיכות, אנחנו עוזרים להם,

רוצים שהם יעלו ליגה. יש שם גם כן פסיפס

מרהיב של יהודים וערבים שמשחקים ביחד.

זו שכונת אחיסמך, שכונה שתציב לפתחנו

אתגר גדול מאוד, איך לקלוט ציבור חרדי

גדול מאוד, אגב ללא שום עזרה ממשלתית.

המדינה שיווקה פה קרקעות ולא העבירה לנו

שום כסף לצורך השיפוי, בינוי ציבורי וכו'.

אנחנו עכשיו במשא ומתן עם האוצר להסכם גג

שאולי אולי אולי יחזיר לנו את כל הדברים

האלה שחסרים לנו כל כך.

אתם יכולים להתרשם שהעיר בסך הכול נקייה

יותר, מתוכננת יותר. כמובן שככל שנצפין

מהעיר אז אנחנו נגיע לאזור העיר העתיקה

ולשכונות הערביות, ששם אנחנו נמקד את

הסיור, השכונות הערביות הוזנחו במשך 60

שנה, אני לא מתבייש להגיד את זה. זה שבאתי

ואני מסתכל לציבור הערבי בעיניים ואומר,

אני רואה את עצמי כנציג של ממשלת ישראל,

שגם השלטון המרכזי וגם השלטון המקומי,

היה לו נוח שדברים יהיו מעבר למסילות.

יש פה מסילות ברזל וכנראה היה נוח שמעבר

למסילות יגורו אנשים, אז הייתה תקופה של

פשיעה גדולה מאוד בסמים. נמצא איתנו מפקד

המרחב, תת ניצב יהודה בן עטר, שהוא והצוות

שלו עושים עבודה נפלאה. הביטחון האישי

בלוד השתפר פלאים בשנים האחרונות. זה

התחיל בסוף שנות ה-90 במבצע גדול של

המשטרה, בניקוי תחנות הסמים. כולם שמעו

לשמצה את הביטוי הזה שנקרא כספומטים. מה

זה כספומט? אתה מכניס שטר בקיר ומקבל מנת

סם. זה דבר שאי אפשר היה להבין אותו עד

שהמשטרה לפני כעשר שנים תפסה את עצמה,

אמרה שזה לא יכול להיות ועשתה שתי פעולות,

אחת, חיסלה את תחנות הסמים, ושתיים, עמדה

בכניסה לעיר וכל תחנת מונית וכל מונית

שהגיעה מתל אביב היא חילטה. זה מה שאומר

שלפעמים צריך ללכת לש"ג. מסכן נהג המונית,

הוא רוצה להתפרנס, הוא מסיע את הנרקומן

שבא לקחת מנת סם מתל אביב. ברגע שהמשטרה

חילטה את המוניות האלה התופעה פסקה.

אפשר לראות מצד ימין שני מושבים. לוד בכלל

עשירה מאוד במושבים שעוטפים אותה, שבעה

מושבים עוטפים את לוד, עיר אחת מדרום,

רמלה, ושבעה מושבים. ראינו את אחיסמך,

בהמשך מושב בן שמן, אדמות גינתון, אותן

אדמות מפורסמות של דודי אפל, בזמנו, עם

אריק שרון וכו'. אלה האדמות של דודי אפל

שסופחו ללוד. כרגע זה קצת תקוע. בהמשך יש

לנו את המושבים זיתן, אחיעזר ויגל

והיישוב שגובל בשכונה הערבית זה ניר צבי,

אותו מושב שהתפרסם והגיע עד בג"צ, שרצה

להקים חומה. אתם מכירים את החומה

המפורסמת בין מושב ניר צבי לשכונת הרכבת

בלוד? פרדס ניר. זה הגיע לבג"צ, הם אמרו

שגונבים מהם דברים וכו', הקימו חומה,

החומה עכשיו כנראה בקרוב תרד.

פה מתחיל כביש 443, בואך ירושלים, בדיוק

בצומת הזה, אגב קרוב ל-433 של להב שנמצא פה

בצפון. הצומת הזה נקרא צומת גינתון. אנחנו

נפנה שמאלה בצומת גינתון ונגיע למתחם

הפסיפס. העיר לוד היא עיר עשירה מאוד מאוד

בהיסטוריה ובארכיאולוגיה ויכולה להיות

אחד המוקדים המתוירים מאוד. היום בערב,

למשל, יש בלוד שוק לילה, אנחנו לקחנו את

חאן החילו בעיר העתיקה, בית מלון של פעם

וכל יום חמישי פעם בחודש הופכים אותו

לשוק של טעמים, של עדות. כל עדה מביאה את

האוכל שלה, את המאכלים שלה.

אנחנו פונים לעיר העתיקה. העיר העתיקה

מתאפיינת באוכלוסייה שרובה אוכלוסייה

ערבית. יש פה מימיננו את שכונת נווה ירק,

זו השכונה הערבית המסודרת הראשונה

שהוקמה בלוד ובתפר שכונת רמת אשכול, זו

הייתה שכונה יהודית שבשנים האחרונות

נהייתה שכונה עם רוב ערבי. זה למעשה כל

צפון העיר. מה שמיוחד בעיר העתיקה בלוד,

לא נספיק להגיע, אתם מוזמנים לבוא לפה יום

אחד, יש פה משולש דתות, בית כנסת, כנסייה

ומסגד חולקים קיר אחד. אין את זה, לטעמי,

בשום מקום בעולם. זה לא סתם כנסייה,

הכנסייה החמישית בחשיבותה בעולם הנצרות.

לא ידעתם את זה, אני בטוח, מבחינת סדר

החשיבויות של הכנסיות הכנסייה החמישית

בחשיבותה בעולם הנצרות, כנסיית סנט

ג'ורג'. סנט ג'ורג', אותו אחד שלחם בדרקון,

קבור פה בלוד.

מגיעים לפה הרבה צליינים, אבל היום אין

תשתית תיירותית. זו הסיבה שאנחנו רוצים

לקחת את העיר ולהפוך את העיר העתיקה

לתשתית תיירותית, כדי שיגיעו לפה כל מי

שהוא נוצרי אנגלי, גיאורגי, כמובן יווני

אורתודוקסי, גרוזינים, רוסים. זה הפטרון

שלו. יש לנו פה פוטנציאל לאלפי ואם לא

מיליוני תיירים. אנחנו נראה, זה המקום

היחידי שנרד בסיור כי אני לא רוצה לעכב,

ומתחם הפסיפס שהצלחנו לקבל מרשות

העתיקות שיפתחו לנו אותו לכמה דקות.

תתרשמו מהמתחם העשיר הזה ונעלה.

(המשך הסיור)

<יאיר רביבו:>

קראו לארכיאולוגית בשם מרים אבישר, ובאו

והתחילו לגלות את הפסיפס המדהים הזה. מי

שיכול להתקרב ולראות, זה פסיפס של 180 מטר

עם דיוק מדהים של חיות, של פילים, של

מזלות. אומרים שככל הנראה זה בית של עשיר

גדול מאוד ובמשך 15 שנה עצרו את זה, אמרו

שאין כסף עכשיו להרים את זה. עד שלפני כמה

שנים באה איזה קרן מאוד עשירה בעולם

ואמרה 'בתנאי שהוא יסתובב בעולם, להראות

את הפלא הזה בעולם אני מוכנה לתרום 2.5

מיליון דולר למוזיאון' וזה מה שקרה.

כשהרימו את הפסיפס גילו פה עוד רצפה ועוד

אחת. עכשיו מבינים שכל האזור הזה הוא עשיר

מאוד מאוד מאוד ואין ספק שהוא יכול למתג

את העיר כעיר של פסיפסים בינלאומיים.

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

יש גם כתובת עם זה?

<יאיר רביבו:>

כתובת לא מצאו. מצאו - - -

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

אז מה היסוד לתארוך?

<קריאה:>

- - - והחומרים עצמם ופה מצאו כלי מבית שני,

קצת אחרי בית שני. זה יותר מאוחר. החלק

היותר מזרחי הוא יותר מבית שני, כנראה

מתחת לבית מסתתרים דברים ממש מבית שני.

<יאיר רביבו:>

אם נשיג תקציב אנחנו נפנה אותם, בהסכמה

כמובן, ונחפור פה את כל האזור. המלון ממש

יהיה פה, מעל, תהיה רצפה שקופה.

(המשך הסיור)

<יאיר רביבו:>

תראו את המסגד, את הכנסייה ואת בית הכנסת.

כמו שאמרתי מקודם. הגענו עכשיו לעיר

העתיקה בלוד, בית ספר ממלכתי ערבי, בית

ספר אלראזי.

השוק בלוד. זו השכונה שנקראת השכונה של

הגרעין התורני בלוד. הגרעין התורני בלוד,

אני אומר את זה פה למי ששמע את הביטוי

'גרעין תורני', לפני 20 שנה הגיעו ללוד

חבר'ה שקראו ללוד התנחלות. יש התנחלות? אז

יש גם היתכנות. אמרו שלא חייב להיות רק

בשטחים, איפה שאין קונצנזוס, בואו נלך

לעיר כמו לוד. בניגוד לתדמית, הם לא באו על

רקע אידיאולוגי, הם באו על רקע קהילתי.

באו, לקחו פה אזורים והם שותפים מאוד

בעשייה, שותפים בקהילה, חבר'ה מאוד - - -

חבר'ה אקדמאים. השכונה שהם בנו ממול נקראת

שכונת רמת אלישיב, הנה היא מצד שמאל,

שכונה של 500 משפחות.

המסגד נקרא מסגד דהמש. לא יודע, זוהיר, מה

מקור השם דהמש, אבל זה אותו דהמש ש - - -

משמאלנו התחנה המרכזית שאנחנו הולכים

להעתיק אותה ליד תחנת הרכבת ולאחר מכן יש

את השוק. השוק בלוד זה אותו מותג שאתם

מכירים משוק רמלה-לוד, בטח שמעתם את המותג

הזה.

זאת העיר העתיקה של לוד, הייתה עיר עתיקה

מאוד יפה, אבל אחרי 48' הרסו את רובה. יש פה

הרבה שטחים ריקים.

כל השטחים הפתוחים שאתם רואים מצד ימין

יוצאים לשיווק בשנה הקרובה. אלה שטחים של

המינהל. בעיר לוד היו המון המון קרחות ויש

בזה יתרון, כי היה חיסרון, כי במה שהיה

פתוח בנו בנייה בלתי חוקית.

אנחנו עכשיו בהפרדה מפלסית של הרכבת,

מספר 127, בהשקעה מאוד גדולה. לצערנו בעשור

האחרון קיפחו את חייהם כעשרה ילדים

מהמגזר הערבי על מסילות הרכבת. היתרון של

לוד זה הנגישות שלה, החיסרון הוא שיש פה

המון המון מסילות ברזל. התחנה בלוד היא

אחת הנפוצות ביותר ואנחנו עכשיו במהלך של

הפרדה מפלסית מתחת לאחד המפגשים ואנחנו

מקווים שההפרדות האלה, יש להן כמה מטרות,

אחת זה מפחית את הסכנה, שתיים, זה שובר

מחיצות. מסילות זה מחיצה קודם כל חברתית.

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

בכל מקום בעולם. תחנת הרכבת היא עוני מצד

אחד ו - - -

<יאיר רביבו:>

נכון. אני תמיד מספר, כשנבחרתי הביאו לי

מתנה ספר של ג'יין ג'ייקובס שנקרא 'מותן

וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות' והיא

אומרת בעמוד הראשון, בכל מקום בעולם שיש

מסילת ברזל יש עוני מצד אחד ו - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

חוץ מבירושלים.

<יאיר רביבו:>

מימיננו היה בית ספר חדש שבנינו, בית ספר

אל זהרא. שימו לב, זאת שכונה - - - זה מחנה

פליטים, זה מוחייב, אין מילה אחרת, פה גר

נהג המונית שנהרג בפיגוע, אמין שעבאן. את

המקום הזה צריך לגלח ולבנות ליד פינוי

בינוי מודרני. אין אפשרות להכניס פה

עכשיו אוטובוס אפילו, אין אפשרות. זה מחנה

פליטים מתקדם.

עכשיו אנחנו פונים לכיוון שכונת גני

אביב, כשבדרך נעבור באחת השכונות - - -

אנחנו בדרך לגני אביב, שכונה שבנה דודי

אפל בתחילת שנות ה-90 לציבור חבר העמים, 5,000

יחידות דיור. בדרך, מה שאתם רואים, זה את

אחת השכונות הגדולות במדינת ישראל שנבנו

ללא היתרי בנייה, היא נקראת פרדס שניר, 2,500

בתים שנבנו על קרקעות פרטיות חקלאיות של

הציבור הערבי, אבל לא הייתה תכנית מתאר,

הם פשוט בנו בתים לא חוקיים, וילות

מטורפות, אגב, יפות, אבל ללא תשתיות, ועל

זה נדבר בישיבה, ללא חיבורי מים, ללא

חיבורי חשמל, ללא ביוב, ללא אינטרנט.

המטרה שלנו היא איך לשקם. חלק מהשכונה,

מימין ומשמאל, אפשר לראות את הבתים האלה,

זה וילות יפות, זה כבר לא אותו מחנה

פליטים, אבל שנבנו על אדמות חקלאיות ללא

היתרים.

אתם רואים פה את הבוץ, הנה גני אביב, זו

אותה שכונה שתמיד המגזר הערבי אמר למה

בונים ליהודים ולא לערבים, שכונה יפה

ומודרנית, 5,000 יחידות דיור, רובה היה

ציבור העולים מחבר העמים. היום יש בה

אוכלוסייה מעורבת ולא רק עולים רוסים.

אנחנו ניכנס, נעשה סיור בשכונה ואז נצא

לכיוון פרדס שניר, באותה שכונה שגובלת פה

מימיננו. אנחנו רוצים להסדיר אותה.

לשמחתי, משרד הפנים, נמצאת פה הממונה על

המחוז, שגם הייתה יושבת ראש הוועדה

המחוזית - - -

רגע, תקליטו את חבר הכנסת. קיבלתי פה

מחמאה מזוהיר בהלול, לדעתי זה היה שווה את

כל הסיור.

<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>

- - - מה זה? הוא שם אותו בכיס הקטן.

<יאיר רביבו:>

כדאי שאני אתחיל לדבר בערבית, זה גם

מעניין. אנחנו עכשיו בשכונת גני אביב, אתם

רואים את השכונה הזאת, שכונה יפה

ומודרנית. בימים אלה המדינה רוצה להרחיב

את השכונה הזאת לכיוון אדמות ניר צבי

שנראה תיכף.

יש פה מתנ"ס יפה שבנינו, נראה אותו מבחוץ.

הוא נקרא מתנ"ס גני אביב, על שם אריק

איינשטיין. תראו איזה יופי של מתנ"ס. מתנ"ס

שבנינו ב-10 מיליון שקל, מאוד מאוד יפה.

<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>

הוא עובד, פעיל?

<יאיר רביבו:>

פעיל מאוד מאוד. אתם יודעים, ציבור חבר

העמים, הוא לא יאכל אבל ייקח את הילד שלו

לשני חוגים. זה מנטליות. בימים אלה, אגב,

בונים את המתנ"ס הערבי הראשון בשכונת

הרכבת שנראה. אנחנו בונים את המתנ"ס

בתקציב של 12 מיליון שקלים בשכונת הרכבת,

תיכף נראה את הבנייה שלו ליד התיכון

הערבי החדש של שירין.

<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>

באיזה תקציב?

<יאיר רביבו:>

אגמנו תקציב של הטוטו, של הפיס ועיריית

לוד. הממשלה, משרד השיכון כמעט לא עוזר

בבינוי מוסדות ציבור.

<קריאה:>

על איזה קרקע - - -

<יאיר רביבו:>

קרקע חומה שהצלחנו בדמים מרובים לפנות.

קשה מאוד בשכונות הערביות, היה קשה מאוד,

היינו צריכים כדי לבנות את התיכון לפנות

דיר עיזים ואיזה בלגן היה, היינו צריכים

לשכנע את אותו מחזיק דיר שיתפנה ונתנו לו

קיוסק והקיוסק הזה זה הוועדה הקודמת, כדי

שיסכים. לא פשוט.

יש פה בור שהשאיר דודי אפל ולא סגר אותו,

זה חלק מהדברים שכשהוא פשט רגל היו שם.

השטח הזה זה שטח בור, שכשדודי אפל פשט רגל

עם החברה שלו, מגדלי הזוהר, עם חוטר ישי

וכל החבר'ה, הוא השאיר בור. בזמן הוועדה

הקרואה סגרו את הבור כי הוא היה מפגע

ועכשיו זה נמצא אצל המינהל הרבה זמן,

אנחנו רוצים לשחרר, לשווק את העניין הזה.

אני אגיד מילה אחת על הסטודנטים בלוד.

אחרי המהפכה של הסטודנטים ברוטשילד ב-2011

הגיעו ללוד, איציק שמולי, חבר מפלגתך

היקר, לקח דירה בלוד ועמו הביא 400

סטודנטים. הוא שוכר דירה בלוד. בקיצור,

בזכותו הגיעו 400 סטודנטים. הסטודנטים

בלוד, יחד עם עמותת איילים, הקימו שלושה

כפרי סטודנטים והיום בלוד יש 400 סטודנטים

שהם פעילים בקהילה ואנחנו עכשיו מקימים

בשטחים פה, שתיכף תראו, עוד מעונות

סטודנטים. אגב, התחילו לבנות פה שכונה

חדשה לזוגות צעירים, היא נקראת 751, התחילו

עבודות התשתית.

אפשר לראות את נתב"ג. נתב"ג זו נקודה מאוד

כואבת, חברי כנסת יקרים. עד שנת 80' שדה

התעופה היה שייך ללוד והיינו מקבלים

ארנונה. מתחילת שנות ה-80' החליטו לעשות את

השטח הזה שטח גלילי, זה אומר שרשות שדות

התעופה מכניסה ארנונה לעצמה, 2 מיליארד

שקל הכנסות לשנה. ככה החליטו ואנחנו

עכשיו רוצים - - - הייתי בן שנתיים

כשהחליטו את זה בשנת 77' או משהו כזה.

<קריאה:>

זה סיפור גדול, דודי, הלוואי שתוביל את זה.

<יאיר רביבו:>

יש מה שנקרא שטח גלילי. שטח גלילי, יודעים

מה זה.

<קריאה:>

מי החליט את זה?

<יאיר רביבו:>

הממשלה, משרד הפנים, לפני 40 שנה. אנחנו

רוצים לפנות לשר האוצר ושר הפנים. חברים,

אנחנו בסך הכול רוצים חלק מההכנסות של

שדה התעופה. מתוך ה-2 מיליארד, אם העיר לוד

תקבל 200 מיליון לא נצטרך כנראה - - - אנחנו

היום עיר מאוד ענייה במשאבים, התקציב

העירוני הוא 400 מיליון כאשר התקציב של

מודיעין הוא 550 מיליון. אז יש 150 מיליון

שבמודיעין מקבלים יותר מלוד, למה? כי זו

אוכלוסייה חזקה יותר, משלמת ארנונה גבוהה

יותר ואין שם הנחות. בלוד חלק גדול

מהאוכלוסייה פה הוא נזקק רווחה ומקבל

הנחות בארנונה.

אחד היתרונות בשכונה הזאת, שיש לה תחנת

רכבת שלה. זו אחת השכונות היחידות בארץ

שיש תחנת רכבת רק שלה. זה לא תחנה של לוד,

התחנה של לוד היא תחנה דרומית יותר. אתם

יודעים איזה יתרון זה שיש תחנת רכבת? 12

דקות מעזריאלי. תושב לוד עולה על רכבת,

אחרי 12 דקות הוא בעזריאלי.

המיקום של לוד הוא מיקום פנטסטי וזו

הסיבה שאנחנו כל הזמן אומרים שלא יכול

להיות שהעיר הזאת תהיה במצב כזה מפוספס.

אמנם יש פסיפס, זה מאותו שורש, אבל לא יכול

שהעיר תפוספס עד כדי כך. יש פה אדמות

טובות מסביב, שימו לב לכמה אדמות אפשר

להתפתח בעיר הזאת, המושבים של ניר צבי

וכו'.

<קריאה:>

זה מינהל?

<יאיר רביבו:>

הכול מינהל. בלוד כל האדמות שראיתם עכשיו

זה מינהל. פה מקימים את השכונה שדיברנו

עליה.

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

אבל צריך לעשות להם שינוי ייעוד.

<יאיר רביבו:>

זה כבר בשינוי ייעוד, זו שכונת מגורים

שעכשיו מקימים. רצו להקים 200 צמודי קרקע

לכוחות צבא ומשטרה ובסוף הם לא רוצים

לבוא. זה יועד לקציני צבא ומשטרה, לחזק את

העיר, ובסוף הם לא רוצים לבוא כי יקר להם,

מחירי הקרקע עלו מאוד, שמאי קובע לך מחיר

של 2 שקל, אז זה ישווק בציבור הכללי.

הרוויה תצא במשתכן. יש פה 150 ברוויה עכשיו

בימים אלה באוויר, 800,000 שקל דירת ארבעה

חדרים.

התב"ע שעשו פה בזמנו היא תב"ע בצפיפות

מאוד מאוד - - - עשו פה בעיקר צמודי קרקע,

רצו לשים פה את קציני הצבא והמשטרה. כל

השטחים האלה היה צריך לבוא לפה הבקו"ם

והשלישות ובסוף הם החליטו ללכת לרמלה.

גלי צה"ל, אגב, אני אשמח שתעזרו לנו במשא

ומתן של גלי צה"ל לעבור מיפו ללוד. כרגע יש

איזה שהיא מחלוקת על הכסף עם קק"ל. איך אתה

עם דני עטר?

- - - משלם בשנה 650 מיליון שקל - - - מס נוסע, ואנחנו אמרנו תוסיפו דולר אחד ותנו ללוד,

10 מיליון - - -

עכשיו הגענו לשכונה הכי גדולה בלוד, אחת

השכונות המורכבות ביותר במדינת ישראל.

היא נקראת שכונת הרכבת. שכונת הרכבת היא

שכונה שנבנתה עבור עובדי הרכבת הבריטים,

בבתי אבן יפים. עם השנים היו שם פחונים.

יתקנו אותי החבר'ה מהמגזר הערבי, אבל אני

חושב שהמקור של רוב הערבים פה זה בדואים

מהדרום בשנות ה-70. עשו להם חילופי קרקעות.

זוהיר, אתה בטח יותר איש היסטוריה, רוב

הערבים שהגיעו לפה זה בדואים ש - - - תראו

את השכונה, אני רוצה שתתרשמו. חברים, שימו

לב איזה צפיפות, איזה שכונה. זו נקראת

שכונת פרדס שניר, אין בה תשתיות, אין בה

חשמל, אין מים וביוב.

מצד ימין מושב ניר צבי, שדיברתי איתכם

עליו, והחומה המפורסמת שהגיעה עד בית

המשפט העליון. תושבי ניר צבי, שזה אחד

המושבים העשירים בארץ, יוצאי ארגנטינה,

שהם אמרו שהחבר'ה הערבים פה נכנסים עם

טרקטורונים, גונבים דברים מהמושב והם עשו

חומה. באו הציבור הערבי ואמרו 'מה זה חומה

במדינת ישראל, באמצע?'

זה המסגד, אחד הגדולים במזרח התיכון. פה

מצד שמאל, מסגד ענק, של דעווה. דעווה זה

קיים. הם דתיים.

השכונה הזאת היא עיקר הביקור שלנו, חברים.

תוך כדי שאני מדבר תסתכלו ימין ושמאל

ותראו את הבתים. אלה בתים יפים אמנם, אבל

נבנו ללא היתרי בנייה וללא תשתיות. מה

שעשתה המדינה, המדינה התעוררה אחרי 20 שנה

שנבנו פה 2,000 בתים ואמרה רגע רגע רגע, בנו

לי פה 2,000 בתים, אמנם על קרקע חקלאית, לא

קרקע מדינה, קרקע חקלאית פרטית, והחליטה

לעשות תכנית מתאר למקום. אנחנו תיכף נגיע

למפגש עם דהמש, אתה תראה.

בשנת 96' המדינה החליטה לקחת אחריות, שכרה

שירות של משרד אדריכלים ירון טוראל ואמרה

לו 'בוא תכין תכנית'. אני רוצה פה להודות

לרות יוסף, שהיא הממונה על המחוז, שישבה

במשך שנים רבות עד שלפני שנה הוועדה

המחוזית אישרה את התכנית הזאת והיום אותה

שכונה חקלאית היא כבר שכונת מגורים

מבחינת תכנית המתאר. זה היה, אין לכם מושג,

איזה עבודה קשה, עם התנגדויות. התכנית

קבעה כלל, שינסו להשאיר מקסימום אנשים

בבתים שלהם, כלומר להתאים את המצב הקיים

וינסו עליו לסדר כבישים ותשתיות. מתוך 2,000

בתים - - -

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

מה היא הבעלות על המגרשים?

<יאיר רביבו:>

מגרשים פרטיים של האנשים, אבל אנשים

הגיעו מהדרום וקיבלו שם כנראה באזור שדה

התעופה, כשרצו להרחיב את שדה התעופה היו

שם אדמות ועשו חילופי שטחים. שורה תחתונה,

כל האדמות שאתם רואים פה אלה אדמות

פרטיות, בטאבו, על שמות הערבים.

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

ההסדר ממתי?

<יאיר רביבו:>

הם יכולים להגיד, הוותיקים.

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

אבל לא משנות ה-30?

<יאיר רביבו:>

לא, לא. זה חקלאות, לא היה פה כלום בשכונה

הזאת. השכונה הזאת, נכון להיום, היא שכונה

עם תכנית מתאר. נמצאת איתנו פה גם גב' רבקה

איבלסון שהיא - - -

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

אם הקרקע פרטית קשה לעבוד גם כשיש תכנית

מתאר.

<יאיר רביבו:>

נכון, אבל היו כאן הסכמות. נכון להיום,

אחרי כל ההתנגדויות של התושבים, יש פה

תכנית מתאר מאושרת שהכריזה על האזור הזה,

יש פה אלפי דונמים, היא הכריזה עליהם

כאזור למגורים. כמובן שאותם אנשים

יצטרכו, בהסכמה, להפקיע שטחים לטובת שטחי

ציבור שיהיו פה בתי ספר ויהיה פה מרכז

מסחרי ויהיו פה פארקים. תראו כמה קשה לנו

להתנהל פה בתוך הדבר הזה. נמצאת איתנו פה

גם רבקה איבלסון, שהיא פרויקטורית במשרד

ראש הממשלה.

אנחנו נעצור בצומת ונסביר. חברים, אחד

הדברים שחשוב שתשמעו ממני, דווקא כמועמד

הליכוד שנתמך על ידי הגרעין התורני פה,

אני הסתכלתי לציבור הערבי בעיניים

ואמרתי שככה אי אפשר להמשיך, אי אפשר

להמשיך ש-15,000 תושבים יחיו ללא תשתיות.

היום אנחנו ביום יפה, כשיורד פה גשם אז

אתם מבינים מה קורה לניקוז, זה נכנס פה

לאנשים הביתה. ותדעו לכם, אני הגעתי

למסקנה, אחד הסכסוכים הגדולים במגזר

הערבי הוא בדרך כלל על חשמל. יש פה על כל 100

בתים חשמל אחד, איך השיגו? אתם לא רוצים

לדעת. יש תעריף בחברת חשמל, 80,000 שקלים

משלמים לפקיד - - -

כאילו לא חסר צרות שעליהן נרחיב בישיבה,

יש פה כפר שנקרא כפר דהמש, שהוא כפר שנמצא

במשולש של שלושה יישובים, לוד, רמלה ועמק

לוד.

כשנפנה שמאלה נמשיך לתוך השכונה שנקראת

פרדס שניר, אבל אם נמשיך ישר, יש פה כפר

שהגיע עד בית המשפט העליון, נקרא כפר

דהמש. התושבים שם זה לא הרבה תושבים, יש שם

סך הכול 600 תושבים והייתה פה ועדת גבולות

ואמרו לאן לשייך את היישוב הזה, האם להכיר

בו כיישוב עצמאי, כמו שהתושבים רוצים. אבל

זה מדהים, המדינה לא אוהבת להקים יישובים

ערביים במרכז הארץ, נגיד את זה על השולחן,

נכון, זוהיר? הם אמרו, 'לא, עדיף שהם יהיו

נספחים לאיזה יישוב', רמלה לא רצתה - - -

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

600 תושבים?

<יאיר רביבו:>

600-700 תושבים. אין הרבה. 50 עד 70 בתים, אין שם הרבה, זה כפר קטן. עיריית לוד הודיעה שיש

לה לטפל פה בעוד אלפי תושבים לא מוסדרים,

היא לא רוצה לקבל עכשיו עוד צרה שלא שלה.

המדינה רצתה לתת לנו אדמות מניר צבי,

בתנאי שניקח את זה. אמרנו, 'חבר'ה, מספיק

לתת לנו מתנות עם עז', אנחנו לא רוצים לקחת

עוד צרה, אנחנו רוצים לסדר את העיר, מה שיש

לנו היום. אז הם החליטו בסוף לתת את זה

לעמק לוד, כפר חב"ד. אלה לא רוצים, רמלה לא

רוצים. בג"צ חייב את רמלה לתת שירותי

הסעות - - -

<קריאה:>

למה, הם רוצים לבוא לשם.

<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>

חברות וחברים, תנו לי את הקשב שלכם לשתי

דקות. אל"ף, אני מודה לראש העיר על גילוי

הלב שלו, הוא לא מסתיר שום דבר. באמת יישר

כוח ותבורך. דהמש ב-2016 זו שכונה שאין לה

מעמד סטטוטורי, הרסו שם בית או שניים

בתקופה האחרונה והלב נחמץ. נדמה לי

שמדובר באות קין על מדינת ישראל שעדיין

היישוב הזה איננו משויך לשום רשות

מוניציפאלית. כל הרשויות התנערו מהמקום

הזה באופן קונסיסטנטי, כאילו שלא מדובר

בבני אדם. אני קורא לכם עכשיו כאדם, לפני

היותי חבר כנסת או חבר ועדת הפנים של

הכנסת, תחת חסותו של האיש היקר דודי

אמסלם, מדובר כאן במשהו שצריך לזעזע את

אמות הסיפים, לא יכול להיות שאנחנו נשתוק

במדינת ישראל הנאורה, בעלת החיבור

התרבותי הנאור ביותר, אחד מהנאורים ביותר

בעולם, שאנחנו נסכים בשתיקה ש-600 או 700 בני

אדם יחיו בתנאים בלתי נסבלים שכאלה. חומר

למחשבה, תודה רבה.

<יאיר רביבו:>

כמובן שאנחנו בעד שהאנשים האלה יקבלו

דיור הולם, אבל שימו לב כמה צרות לנו יש

פה. זו שכונה שלא הייתה שלנו ואנחנו לא

יכולים לקחת אחריות, העיר לוד לא יכולה

עדיין להכיל - - - לנו יש פה שנים של עבודה

לסדר את השכונה שאנחנו נמצאים בה עכשיו,

שנים של עבודה. לשמחתנו יש אור בקצה

המנהרה כיוון שהתכנית הזאת קיבלה מעמד

סטטוטורי, שזה החלק הקשה. אתם יודעים,

התכנון במדינה הוא החלק הקשה, אבל איפה

החלק היותר קשה עכשיו? זה הכסף. כדי לשקם

פה את התשתיות יש פה אומדן של משהו כמו 300

מיליון שקל לתת לאנשים האלה תשתיות, מים,

ביוב, ניקוז, מדרכות, בתי ספר, כל הדברים,

כמו כל שכונה שכל אחד מאיתנו גר.

כמובן שחלק מההסכמה, אני אמרתי לתושבים,

אתם רוצים שיהיה פה אוטובוס שיעבור? זה לא

בטיחותי עכשיו, אין מדרכה אם הוא עובר.

אתם צריכים כל אחד לוותר קצת, מטר ימינה,

מטר שמאלה, כדי שאפשר יהיה לסלול פה. אתם

רואים פה את הבתים, בסך הכול הבתים

מרווחים עם חצרות גדולות ואפשר יהיה

בהסכמה לפנות פה מתחמים כדי שאפשר שיעבור

פה אוטובוס ואמבולנס וכיבוי אש וכו'.

אני פונה לממשלת ישראל, כחלק מהמשא ומתן

שלנו בהסכם הגג לתקצב פה את עלויות

הפיתוח. זה 300 מיליון שקל, אבל אין מה

לעשות, אני תמיד אומר, כשממשלת ישראל

לדורותיה לא התייחסה פה לשכונה הזו אז הם

בנו והכי קל לבוא להגיד לראש העיר, ראש

העיר, 2,500 בתים תהרוס, לא חוקי. אני לא חושב

שאנחנו במקום הזה בכלל. אי אפשר להרוס פה

שום דבר, צריך להסדיר את זה ולהלבין פה את

המקום, אבל בסיום ההסדרה צריכים לשלב פה

שעון חשמל, שעון מים, ארנונה, הכול. היום

לא משלמים כמעט כלום.

<קריאה:>

כמה בתים - - -

<יאיר רביבו:>

כולם. מתוך כ-2,000 בתים יש בסך הכול 20 בתים,

1%, התכנית קבעה שהוא מפריע. מפריע לדרך, ל -

- -

<קריאה:>

תסתכלו איך שני רכבים עוברים.

<יאיר רביבו:>

אנחנו נותנים פה שירותים בסיסיים, שירותי

הסעה, תאורה החלפתי פה השנה, עמודי תאורה.

הנה הבית של עבד. חבר'ה, מי שלא מכיר את

עבד, עבד, תרים יד, אתם רואים את עבד, למה

הוא פצוע? בליל הבחירות, 22 באוקטובר, לילה

לפני הבחירות שהתמודדנו, עבד סיכם את

מערכת הבחירות, בא ללכת הביתה, כולנו

הלכנו לישון, יש לנו יום בחירות למחרת,

לפתע הגיע מתנקש וירה בו מספר כדורים

בליל הבחירות. הייתה פה סערה גדולה מאוד,

לא ידענו מה קרה, יום הבחירות עצמו התנהל

בצל האווירה הזו.

עבד היה במשך 102 ימים בתרדמת. אני הגעתי

ביום שהוא התעורר וציינתי שזה אחד הימים

המאושרים בחיי, שהוא התעורר. הוא היה פצוע

אנוש ועבד הוא גיבור גדול והוא נלחם

באומץ רב, נפגעה לו כל המערכת הפנימית,

הכול נפגע, הוא עשה המון המון ניתוחים

והוא התעורר. חיכינו לו במועצה. במשך חצי

שנה שמנו את השלט שלו, לא הסכמנו להחליף

אותו ועבד הגיע אחרי חצי שנה ונכנס כחבר

מועצה מן המניין. הוא גיבור גדול, עבד. הוא

היה עורך דין ואיבד את פרנסתו בשל כך,

והוא מייצג ביחד עם חברי המועצה האחרים

שנמצאים איתנו, גם פרג'י בן פרג' וגם אכראם

סקאלה.

תראו, זה שאתם לא שומעים על לוד היום

בתקשורת בהקשרים שליליים בהיבט הלאומני,

זה הרבה הודות לשיתוף הפעולה ולהידברות

שאנחנו מנהלים בינינו. בלוד לא הייתה פה

שום הפגנה, חלילה שום פיגוע, להיפך, העיר

לוד עוד שילמה בתושב העיר שעבאן ותושב

יהודי, דני גונן, שני תושבי לוד נרצחו בגל

הפיגועים האחרון. אבל שיתוף הפעולה פה

הוא מדהים, יש פה דו קיום אמיתי. אני בא

ואומר, צריך לפתור את הבעיות של המגזר

הערבי. אני קורא פה גם לראש הממשלה ואני

אומר לו, אני שם לב, כשאני נותן פה פארק

משחקים קטן אני רואה את העיניים של

הילדים איך הן בוהקות, אז אין שום סיבה

שאנחנו לא ניתן לתושבים פה עתיד.

הגענו לצומת הרחובות יצחק רבין וסלאח

א-דין. יש פה שילוב מעניין. זו שכונת נווה

שלום בהמשך ואנחנו בדרכנו לתיכון הערבי.

כל מה שראיתם עכשיו, תראו פתאום איזה

שושנה.

זה מועדון הנוער הראשון שבנינו, אנחנו

בונים עכשיו מתקציב הפיס, 1.5 מיליון שקל.

זה מועדון הנוער הראשון במגזר הערבי. כל

דבר אני אוהב להגיד הראשון הראשון, כי

באמת לא היה פה כלום. אנחנו מיד נגיע, כמו

שאמרתי, למתנ"ס הערבי הראשון בלוד. התיכון

הערבי, שתיכף ניכנס אליו ותראו שם גם

גיבורה נוספת, שירין חאפי נטור, מי שראה

בערוץ 10, עשו עליה פעם תכנית שלמה. זה

המתנ"ס וזה התיכון. אנחנו יורדים עכשיו

בתיכון, תקבל את פנינו מנהלת התיכון

שירין ופה גם נעשה את הישיבה, זו התחנה

האחרונה. אני מקווה מאוד שהתרשמתם מהעיר.

(בישיבה בבית הספר)

<שירין נטור חאפי:>

ברוכים הבאים לבית ספרנו הצנוע. אנחנו

קיימים רק שבע שנים, תיכף אני אספר. לי

קוראים שירין, לודאית גאה, נטור חאפי,

נטור זה האבא שגידל אותי וחאפי זה האיש

שמכיל אותי, בעלי.

ברוכים הבאים לבית ספר אורט, שש שנתי, אתם

באודיטוריום. אני גאה להגיד שזה אחד מבתי

הספר היותר יפים בארץ, יש פה את הילדים

הכי יפים בארץ ויש פה בית ספר שמאפשר

לילדים, כמה שאנחנו יכולים, לעשות להם את

החיים יותר יפים, כי הרקע שלהם לא קל ואני

חושבת שיש פה דוגמה למה חינוך יכול

להוביל. אני גאה ושמחה להיות מנהלת של כזה

בית ספר, הוא שייך לעיריית לוד, רשת אורט,

ובלי העירייה בית הספר הזה לא היה קיים.

זה סיפור מיוחד. וכשאני אומרת שהמדינה

צריכה להיות המבוגר האחראי והחינוך זה

הפתרון אנחנו מוכיחים את זה הלכה למעשה.

אז ברוכים הבאים. אנחנו נעלה לספרייה. אם

תרצו קצת סיור, יש לנו בניין של חטיבת

ביניים, בניין של תיכון, אני אקח אתכם

לראות את בניין החטיבה, חצר מדהימה

מאחורה, רחבת מסדרים. כל בוקר יש פה מסדר

בוקר, יש פה דרשה יומית על כל נושא שאתם

רוצים, כי זה חינוך, וזהו, וזה אני. ותודה

שבאתם ותודה שבחרתם לבוא לכאן. אני אקח

אתכם לבניין החטיבה, לחצר ונעלה לספרייה.

יש פה קבוצת רובוטיקה. החזון החינוכי

שלנו אומר שאם באים לשכונה עם גיוון קצת

בעייתי אז יש נטייה לפעמים לחשוב שקודם

צריך לתת להם אוכל ובגדים. אני חושבת שלא,

צריך לתת להם רובוטיקה ותעופה וחלל

ופיזיקה וכימיה ואז הם שואפים להרבה

יותר. יש פה דוגמה לילדים שרק שנה שנייה

לומדים רובוטיקה ומה שיפה ומאפיין אותנו

שמי שמדריך אותם זה נער מגדרה, מורה מבית

ספר בחולון, אנשי היי טק פנסיונרים

והמורה למחשבים שלנו. אז דו קיום לא עושים

רק בפרויקטים, עושים בכזה דבר ויחד עם

מנסים להתחרות וזו טעימה קטנה ממה שקורה

פה.

אז נלך לבניין של החטיבה. קודם כל יש רעש

ויש ילדים וזה טבעי והם צריכים לצאת

ולהיכנס ובית הספר לא נקי לכבודכם, הוא

תמיד נקי. בעיניי ההישג שהדשא הזה - - -

<קריאה:>

אגב, יש לי שלושה ילדים שלי פה אצל שירין.

<שירין נטור חאפי:>

נכון. העובדה שהבניין נקי אחרי הפסקה

גדולה, בעיניי זה לא פחות חשוב מזכאות, כי

חינוך זה קודם כל החיים עצמם וכמה חשוב

לשמור על הכללים. אז אתם רואים פה חטיבה

שיש בה כמעט 650 ילדים ז' עד ט', יש בדיוק

אותו בניין ליד, מאחורה יש חצר. הכול נבנה

בדם יזע ודמעות, התחלנו עם קומה מעל בית

ספר יסודי.

<יאיר רביבו:>

עד לפני חמש שנים לא היה תיכון ערבי בלוד,

כולם הלכו לרמלה או ל - - -

<שירין נטור חאפי:>

לפני צ'רצ'יל היו לנו מנהיגים בעולם

האיסלמי שצ'רצ'יל יכול ללמוד מהם. אז אני

מוסלמית מאוד גאה בחזון שלי. אני חיה בעיר

שאני גאה שאני חלק ממנה. אם הייתם באים

לעיר ולשכונה לפני שנתיים לא היה בית ספר,

לא היה מתנ"ס, לא היה אולם, לא היה כלום,

וגילו שאפשר דרך חינוך לעשות משהו. אנחנו

לא באוטופיה, אבל חינוך חינוך חינוך. אז

נעלה לספרייה ברשותכם.

הסיפור של בית הספר מתחיל בזה שאני בוגרת

לודאית ועסקתי בחינוך בלוד במשך 14 שנים,

הייתי מורה לספרות עברית בבית הספר

היהודי פה בעיר וכשמדברים היום על שילוב

של מורים ערבים בתוך המערכת החינוך

היהודית אני יכולה להעיד באופן אישי כמה

זה חשוב וכמה זה היה חשוב עבורי ועבור

התלמידים שלי ללמוד ספרות ממישהי שהיא לא

יהודייה וכמה זה היה מרגש וכמה זה שינה

אותי ושינה אותם, אני חושבת.

הסיפור של בית הספר מתחיל ב-2009, זה הבניין

הראשון בשכונת רמת אשכול, שבה אני גדלתי.

כל הסיפור הזה מוכיח, וזאת השפה שלנו,

לדבר על מה אפשר ואיך אפשר ולא כל הזמן

למה אי אפשר. אחרי שנה עברנו לבניין

המכללה, לעוד בניין וב-2012, דרך מאמץ אדיר

של עיריית לוד ומשרד החינוך, גדעון סער

היה שר החינוך, ייאמר לזכותו וייאמר

לזכותה של העירייה, בנו בשבעה חודשים את

הבניין הזה. התחלנו בבניין של החטיבה

ולאט לאט התווספו להם עוד ועוד מבנים,

נכנסנו לרשת אורט ויש לנו חלק גם במיזם

שנקרא תובנות בחינוך.

הרעיון הוא לאפשר לילדים האלה חינוך

ממלכתי חינם והמשפט החשוב ביותר, לקחת

אחריות. הילד פה יודע שאם הוא לוקח אחריות

על עצמו ועל החיים שלו השמים הם הגבול

ולחנך לאחריות זאת אחריות מאוד כבדה.

החזון שלנו זה לאפשר לכל ילד, זה בית ספר

לא סלקטיבי, ממלכתי לחלוטין, מתקבלים

אליו ילדים בכיתה ז'. אני יכולה להגיד

שמבחינתי אחד ההישגים הגדולים שלמרות

הדימוי, שאני אומרת שהוא לא נכון, על

השכונה, יש ילדים שמגיעים מחוץ לשכונה

ללמוד בתוך השכונה. חשוב לנו מאוד לתת

לילדים מענה פיזי. אני מאמינה גדולה

שקודם צריך לתת לתלמידים מענה פיזי, אחר

כך מענה רגשי חברתי ורק בסוף אפשר לדבר על

הישגים לימודיים ועל לימודים. כי ילד שלא

פנוי רגשית, או ילד שאין לו סביבה לימודית

נאותה לא יכול להיות פנוי ללמידה של

מתמטיקה ואנגלית וזה הבסיס ואני שמחה

שכאן זה אכן מתאפשר. וזה גם הפוך.

הנתונים שלנו, ב-2009 היינו 153 ילדים בכיתה

י', צמחנו והיום יש לנו, כתוב 1,173 נכון

לאתמול, כי נרשמו עוד שני ילדים. כל הזמן

באים ילדים להירשם, יש 1,175 ילדים.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

מה הקיבולת של בית הספר?

<שירין נטור חאפי:>

1,200 וזה כבר יוצר לי משבר מאוד גדול.

הפרוגרמה מאפשרת רק 1,200 ילדים. מה שפעם

היינו צריכים ללכת לביקורי בית לבקש

מאנשים להירשם לבית הספר, אז היום יש יותר

ביקוש ואני מאוד גאה בצוות שלי.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

כמה תלמידים בכיתה?

<שירין נטור חאפי:>

הכיתות שלנו תקניות, 34 ילדים בכיתה. אבל

ב-י', בתיכון למשל, ביקשנו דרך רשת אורט

והעירייה ופתחנו כיתה נוספת באוקטובר

כדי שיהיו 25 ילדים בכל כיתה.

באופן כללי אני אגיד, יש לנו חטיבה

עליונה, חטיבת ביניים. בחטיבת הביניים יש

680 ילדים, בחטיבה העליונה 493 ילדים, יש לנו

93 מורים בשתי החטיבות.

המקצועות והמגמות שלנו מנסים לענות על כל

קשת התלמידים, אבל אני אגיד שזה מורכב וזה

קשה. מצד אחד יש פה ילדים שעושים ביולוגיה

או כימיה 5 יחידות, 14 ילדים מבוגרי בית

הספר לומדים רפואה היום. יש לנו איכות

סביבה, מגמה מדהימה, שאני ממליצה לכל מנהל

בית ספר לפתוח, מגמת חינוך לגיל הרך, שזה

רק לבנות, שבגלל מסורת של בית הן לא

יכולות להמשיך ללמוד לימודים אקדמאיים

נותנים להן תעודת טכנולוגית כבר לפני

סיום י"ב ואז הן יכולות לרכוש פה השכלה,

הנדסת בניין, פיקוד ובקרה, חקלאות, תקשורת

ובשנה הבאה גייסנו את רכבת ישראל יחד עם

העירייה ורשת אורט לפתוח מגמה ללימודי

רכבת ואז הילדים ילמדו באופן תיאורטי

מכונאות ויילכו לעשות עבודה מעשית בתוך

רכבת ישראל.

אני רוצה להגיד שהילדים מתקבלים אלינו עם

נתונים מאוד נמוכים, אבל אנחנו לא מדברים

על זה וזה לא ממש מעניין כי אנחנו לא

מתעסקים בלמה איך וכמה. אנחנו מקבלים

אותם באהבה וממשיכים איתם הלאה.

רק להגיד שמבחינתי הערך המוסף של בית

הספר זה ההתנדבות בקהילה, העלייה בבחינות

הבגרות, שילוב של מגזר שלישי בתוך בית

הספר. כמעט לכל מגמה יש ערך מוסף, לא

לימודים רגילים, בית חולים שניידר

שמעורב, בית המשפט המחוזי, חברת חשמל.

השמים הם הגבול. יש פה את הילדים, אם תרצו

לשאול אותם משהו, יש פה ילדים שמייצגים את

פרויקט הגלישה בים, יש פה ילדים שגולשים

בים פעם שבוע, יש ילדים שמשתתפים במרכז

הלמידה, שבאים ממכון וייצמן ומ-HP אינדיגו

ללמד אותם אנגלית, מתמטיקה ועברית. יש פה

ילדים שמשתתפים בפרויקט שניידר.

תודה רבה שבאתם. אתם רוצים לשמוע ילד או

שניים?

<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>

אפשר לבחור ילד משכונת הרכבת?

<שירין נטור חאפי:>

כן, ילד משכונת הרכבת.

<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>

איך זה לגור במצב של תת אנושיות ולבוא

למגדל השן התרבותי החינוכי הזה שמעניק לך

המון?

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

עכשיו תרגם את זה לעברית, זוהיר.

<היו"ר דוד אמסלם:>

אוסאמה אומר תרגם לנו.

<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>

איך זה לבוא ממקום עני למקום חינוכי עתיר

ועשיר?

<שירין נטור חאפי:>

(מתרגמת לערבית).

<תלמיד:>

(אומר דברים בשפה הערבית.)

<שירין נטור חאפי:>

אחד הדברים שאני רוצה להגיד על מערכת

החינוך הערבית.

<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>

הוא רואה את מר בגין והוא מתרגש.

<שירין נטור חאפי:>

אבל אני רוצה להגיד משהו על מערכת החינוך

הערבית וחשוב להגיד. אחד הדברים שאנחנו

לא עובדים עליהם מספיק זה לייצר מספיק

ילדים שיודעים לקום ולדבר על מה הם

חושבים ומה הם מרגישים. זאת אחת המשימות

שלנו. מבחינתי זה שהוא בא לפה והוא עומד

פה, אני גאה בו מאוד, כי הוא התחיל בנקודה

אחרת. הוא מרגיש שהוא מתקדם והוא ישנה את

השכונה שלו, כי כשהוא ייצא מפה אקדמאי

וייגש למכרזים בתוך עיריית לוד אז הוא

יהיה בין אלה שיחד עם ההנהגה המקומית

ישנה את השכונה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

רבותיי, תודה רבה. שירין, באמת את אישה

מדהימה. אני קבעתי את הסיור הזה, שמתחלק

לשני חלקים, חלק סיור בראשות ראש העיר,

ובאמת אני חושב שהיה סיור מרתק במובן זה

שאנחנו רואים את הפסיפס של לוד, וכרגע זה

דיון של הוועדה עצמה. לכן אני מתכבד לפתוח

את ועדת הפנים והגנת הסביבה בנושא של לוד,

עוד מעט אני אעביר אליכם את זכות הדיבור.

בראש ובראשונה פותחים בשבחה של אכסניה,

אז באמת תודה רבה לך, שירין. אני אומר את

זה במילה אחת, אבל את ריגשת אותי, כבן אדם

ובכלל בתפיסה שלך בגלל שאני חושב שזאת

עבודת הקודש ואני מאמין שזה הנושא, שזה

הלב, מעבר לשיפוץ כזה או אחר, אבל זאת

המגמה וזה באמת הנושא שאם אנחנו נקדם

אותו, לדעתי בסופו של עניין אנחנו

משלימים גם את הפערים ועושים אזרחים יותר

טובים במדינת ישראל וכרגע זה לא חשוב לנו

מאיפה הם באו ובעיקר לאן הם צריכים ללכת.

<שירין נטור חאפי:>

כשמייצרים לילד תקווה אז יש לו למה לשאוף

והוא חושב על מה יש להשיג.

<היו"ר דוד אמסלם:>

ברור, אני אמרתי במילה אחת, אני לא רוצה

לפתח - - -

<שירין נטור חאפי:>

אנחנו נצא ונאפשר לכם את הישיבה ותודה

לכם.

<היו"ר דוד אמסלם:>

אתם יכולים גם ללוות אותנו בישיבה, זה

בסדר, מבחינת הילדים זה גם שהם יראו איך

מתנהלת הכנסת. רק את הפטיש לא הבאנו. אז

באמת תודה רבה לך.

רבותיי, אנחנו החלטנו לבוא ללוד מפני

שמבחינתי זה היה יעד להגיע לעיר מעורבת.

לי חשוב מאוד להביא את הוועדה לסיורים

אחת לתקופה בערים שונות בארץ ומבחינתנו

לוד הייתה יעד וכחלק מהפסיפס הישראלי.

חברי הכנסת הערבים גם ביקשו ממני לבוא

לכאן והם הצטרפו, אז אל"ף, באמת תודה רבה

לחברי הכנסת שהצטרפו לסיור. כידוע לכם,

יום חמישי זה יום שהכנסת לא עובדת ולח"כים

בדרך כלל יש את העיסוקים שלהם וזה נדיר

כאן בהרכב הזה שחברי כנסת באו והצטרפו

לסיור.

כמובן אני גם מודה לצוות המקצועי שלי

בוועדה ולמשרדי הממשלה שנמצאים כאן,

ממשרד הפנים, השלטון המקומי, הגנת הסביבה,

משרד האוצר וכו' וכו'. אבל מבחינתי

פונקציית המטרה הייתה ועדיין זה לשמוע

אתכם. אנחנו באנו יותר לשמוע ולהתרשם.

לאחר שאנחנו נשמע אתכם אני אסכם עמך,

אדוני ראש העיר, לקיים דיון בוועדה בכנסת

בצורה מסודרת בנושאים, ללמוד את הנושאים,

אני אלמד אותם ואחרי זה אנחנו ניקח נושא

או שניים ועליו נעשה זום. אם קידמנו את

הדברים האלה, בזה יבוא שכרנו.

אני רוצה להעביר קודם כל את רשות הדיבור

לחברי הכנסת באופן קצר ואחרי זה לעבור

אליכם ולאנשי המקצוע העירוניים, חברי

מועצת העיר ואנשי המקצוע. נתחיל עם

אוסאמה, בבקשה.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

תודה, אדוני היושב ראש, אדוני ראש העיר,

חברי העירייה, מועצת העירייה, תלמידים,

מורים, המנהלת שירין, אהלן וסהלן, (מדבר

בערבית). האמת, אני שיגעתי את היושב ראש על

מנת לעשות את הסיור הזה ביחד עם חבריי.

אני לא חבר בוועדת הפנים, אבל אני אורח

כבוד אצלך, כי אכפת לי מהעניינים של - - -

<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>

אורח מקובל.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

ביחד עם חברי עבדאללה אבו מערוף וזוהיר

בהלול ביקשנו לקיים את הסיור הזה בלוד.

אדוני ראש העיר, אני הייתי בקשר ואני מבקר

הרבה בלוד עם חברי העירייה, עבד, אכראם

ופרג', ואנחנו כבר אומרים לכם שאנחנו

כולנו מוכנים לעזור ולהירתם לטובת לוד

בכלל וגם למגזר הערבי בפרט, אנחנו

כמייצגים את האוכלוסייה הזאת. אנחנו לא

צריכים את הסיור, כי אנחנו כל הזמן פה, אבל

אתם פעם ראשונה שאתם, חלק מחבריי חברי

הכנסת, רואים את המצוקה ואת העוני ואת

התנאים, תת תנאים, כמו שאומר חברנו זוהיר

בהלול, בשכונות אלמחטה, שניר ושאר

השכונות.

אני מסכים עם כבוד היושב ראש שאנחנו

רוצים לשמוע ולקיים דיונים באמת לעומק על

מנת להגיע ולמצוא פתרונות. אנחנו לא באים

לדיון ולא לסיור סתם ככה, אלא אנחנו רוצים

לשמוע ולעמוד מקרוב על הבעיות וגם למצוא

פתרונות. הבעיה הקשה ביותר והקריטית

ביותר זה העניין של הבנייה וההיתרים,

תשתיות. ראינו שאין כבישים, אין שום דבר.

בעיית החשמל, חיבור החשמל. אני חושב,

אדוני היושב ראש, שאם אנחנו נצליח לפחות

לפתור את העניין הזה אז אנחנו עשינו הרבה

טוב למאות ואלפי משפחות בלוד, במיוחד

שאנחנו שמענו מראש העיר שמדובר בתכנית

מתאר מאושרת ולפי התקנות, חבר הכנסת בני

בגין, גם של הוראת שחל ואחרי זה גדעון סער,

שר הפנים, ועכשיו שר האוצר כחלון, ברגע

שיש תכנית מאושרת, מופקדת, אז אפשר לא

לחכות לטופס 4 וכל הדברים האלה. כמו שעשו

בדליה ועוספיה, ואנחנו מברכים על זה,

צריכים שתצא מפה קריאה של עיריית לוד, של

ועדת הפנים, לשר האוצר על מנת להשתמש

בסמכותו ולחתום על התקנה הזאת ולחבר אלפי

בתים. היום יש חשמל, אבל זה - - -

<יאיר רביבו:>

פיראטי.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

זה לא פיראטי, זה מאוד מסוכן, במיוחד

בתנאים האלה. התשתיות, באמת לא צריך

להכביר מילים, לא צריך להשחית מילים, כל

מילה מיותרת. הייתה החלטת הממשלה על

העצמה, אבל צריך גם שהתקציבים יילכו

למגזר הערבי. אנחנו מברכים על היוזמות

שלך, אדוני ראש העיר, ועל ההתעניינות שלך

והאכפתיות שלך ועל עבודתך, אבל באמת צריך

לתת העדפה מתקנת. כמו שאמרת, הייתה הזנחה

במשך עשרות שנים, הגיע הזמן שהשכונות

הערביות בלוד יקבלו את המגיע להם.

נקודה אחרונה, כי אני לא רוצה לגזול

מחבריי - - - את הדיון המפורט בוועדה בכנסת,

אדוני היושב ראש, העניין של מחלקת הרווחה

והייצוג ההולם של העובדים הערבים בעיר.

יש היום בערך 14% עובדים ערבים, אבל

האוכלוסייה הערבית בלוד זה בערך 30%,

במיוחד במחלקת הרווחה, מתוך 125 יש אך ורק 10

עובדים ערבים ואנחנו יודעים ושמענו על

האלימות ועל רצח נשים ועל העוני ועל

התנאים הקשים בלוד, ואתה בעצמך אמרת, אז

אני חושב שאתה צריך לתת יותר תשומת לב

והעדפה מתקנת גם במחלקת הרווחה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה לחבר הכנסת אוסאמה. אני רק רוצה לתחם

את הדיון, אנחנו מסיימים אותו בשעה אחת,

לפי הלו"ז שקבענו. היות שאנחנו רוצים

לשמוע בעיקר את האנשים אז אני מבקש מחברי

הכנסת קצת לקצר, כי אנחנו בעיקר, כמו

שאמרתי, רוצים לשמוע את ראש העיר, חברי

מועצת העיר והדרג המקצועי העירוני.

בבקשה, חבר הכנסת זוהיר בהלול.

<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>

קצר מאוד. אחת מהתכונות הבולטות

והחיוניות של ראש עיר זה להיות איש

תשוקתי, איש עם להט. באמת הלהט שלך

והתשוקה שלך זה הדרייב קדימה כדי להוביל

את העיר המאתגרת הזאת קדימה. זו התכונה

הנדרשת. החיסרון של ראש עיר בעיר כזאת,

רמות החיים השונות בין אוכלוסיות. מצד

אחד תנופה אורבנית ותנופה של פרויקטים,

גם בחינוך וגם בתעסוקה, ולצידם תת

אנושיות, שכונות שלא שייכות לציביליזציה,

לנאורות. נדמה לי שצריך להכריז, אדוני

היושב ראש, דודי אמסלם, על השכונות האלה

כשכונות מוכות.

אני לא מבין בפלפולי המשפט, כמו ידידי

אוסאמה, כי הוא משפטן מפליא, אבל אני חושב

שלהכריז על השכונות האלה כשכונות מוכות,

זה יחייב את הממשלה ואת המשרדים להעניק

את הכול כדי להציל את בני האדם האלה, שהם

תושבים, אבל גם אזרחים של מדינת ישראל.

דהמש, אלמוקטר, תחנת הרכבת, תעודת עניות,

פרדס שניר, שאגב עשיתי שם כתבה בסוף שנות

ה-70 כשרק כניסה למקום הזה הייתה כרוכה

במנעול, היה מנעול שברגע שסוגרים אותו אף

אחד לא יכול היה להיכנס לשכונה באותה

תקופה. פרדס שֹניר או שָניר, כל הערבים

החברים שלי אומרים לי שֹניר, לכן חשבתי

שזה שֹניר, אבל אני מקבל את התיקון, פרדס

שניר. זו שכונה שגאוותה של מדינת ישראל לא

יכולה להיות נתונה לה מכיוון שהיא חיה

בתנאים קשים והאוטובוס התנדנד בצורה

מחרידה.

אתה אמרת, אדוני ראש העיר, שבינתיים

האוטובוס לא מתבוסס בבוץ מכיוון שזה יום

נאה, תארו לעצמכם שאת הביקור הזה היינו

עושים ביום ראשון בעוד 72 שעות, אז היינו

אולי מבקשים רחפת לאותו מקום. אז אנא,

אדוני היושב ראש, אתה עם ההנעה המדהימה

שלך תציל את בני האדם האלה שחיים בתנאים

מחפירים. תודה לך.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה רבה לחבר הכנסת זוהיר בהלול, חבר

הכנסת בני בגין, בבקשה.

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

כן, תודה ליושב ראש. אני הבנתי את רוב

הדברים שזוהיר אמר עכשיו. זה עולם קטן

וארץ קטנה. לפני חודש-חודשיים אני ביקרתי

והרציתי בפני מאות תלמידים בבית הספר

הממלכתי דתי הימלפרב בירושלים ואני

דיברתי עם התלמידים במשך שעה לא קצרה על

הדרך הנאותה שבה רוב צריך לנהוג במיעוט.

אני לא דיברתי ואינני מדבר על נדיבות, אני

מדבר על הגינות וגם על חובת הרוב באופן

קבוע להושיט את היד. ילדים נולדים עם

זכויות והזכויות האלה לא ניתנות להם על

ידי השלטון, השלטון לא נוטל ולא מתנה,

אנחנו שומעים את המליצה החוזרת לעתים,

אין זכויות בלי חובות. אין שחר לאמירה

הזאת, יש זכויות מולדות שאיתן האדם צריך

ויכול להתקדם וחובת השלטון ליצור את

המסגרת שתאפשר לילדים למצות את

כישרונותיהם.

מנהל בית הספר סיפר לי, בפגישה לפני

ההרצאה, שהוא עומד לעשות את הצעד הבא, הוא

יבוא לבית ספר ערבי בלוד ללמד היסטוריה

ומנהלת בית הספר תבוא להימלפרב, בית הספר

הדתי, ותלמד ספרות ערבית. אז עכשיו פגשתי

את אותה מנהלת, יחד עם כולכם, אני חושב שזה

רעיון מעולה, מצוין, לו ירבו כאלה.

בהקשר לתכנית שהממשלה אישרה לפני שלושה

שבועות, ביום רביעי לפנות ערב, תכנית

תקדימית בכך שלראשונה שינו לעומק את דרכי

התקצוב, נכנסו לתקנות עצמן, לסעיפי

התקציב ודאגו שההקצאה בכל סעיף תקציבי

ב-15 משרדים תתאם לשיעור של האוכלוסייה

הערבית בארץ. היה דיון בנושא ערים

מעורבות, הוא לא הסתיים, או יותר נכון הוא

הסתיים בהחלטה הזאת שנוגעת ליישובים

שאינם מעורבים, אבל כמובן שיהיה צורך

בהמשך כדי לטפל בבעיות המיוחדות שאחת מהן

אנחנו ראינו כאן.

אנחנו שומעים, דווקא באחרונה שוב, על

הצורך קודם כל או בד בבד עם בנייה לדאוג

לאכיפה של החוק ושל חוקי הבנייה. היה לי

ניסיון מסוים בנגב בשנים האחרונות, אין

טעם ואין צדק באכיפה שאין לאדם, שאין לחתן

ולכלה אפשרות סבירה לקבל רישיון בנייה.

כאשר אין תכנית מתאר מפורטת אז האכיפה

היא על ריק, היא סמלית, היא יוצרת טרוניות,

כעס, טינה, אבל היא מאוד לא בונה.

אני מתייחס בדבריי לשכונה. אני חושב

שהדרך עוד ארוכה, היות שהבעלות היא פרטית

ואמרתם שאפשר יהיה בהסכמה, אני חושב שזה

יהיה מאוד קשה להשיג את ההסכמה ושאנשים

מתנים בדרך כלל את הסכמתם בכל מיני תנאים,

להכניס תשתיות, ביוב, בסמטאות שנכנסנו

אליהן, שזה יש לו דיר ולהוא יש מגרש

גרוטאות, יהיה קשה מאוד. לכן נצטרך מאמץ

גם ממשלתי וגם עירוני כדי בזמן הקצר

ביותר להביא את השכונה או את השכונות

לרמה שחברנו זוהיר היה קורא לה אנושית

ולא תת. תודה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה רבה, חבר הכנסת בני בגין. חבר הכנסת

עבדאללה אבו מערוף, בבקשה.

<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>

בוקר טוב לכולם. בוקר טוב לכל הדוברים,

ליוזמת יושב ראש ועדת הפנים. כוועדת

הפנים לא במקרה בחרנו את העיר לוד, מכל

מיני היבטים. נכון שזה יום חמישי, אבל זה

יום עבודה רגיל לנו, לא בגלל שהכנסת

עובדת, בגלל שזה חשוב ושתדעו שאנחנו

עובדים שמונה ימים בשבוע. זו עובדה. לא

בגלל שאנחנו כאן, בגלל שאנחנו נמצאים

בישיבות עבודה גם ב - - - לוד נבחרה כדוגמה

שהיא תוכל להיות דוגמה בכל ישראל איך

אפשר לחיות ומה צריך לעשות. בסיור הזה,

הטוב ביותר ואני יודע שעשה כבוד ראש העיר,

ואנחנו שמענו את העשייה שלו, בעיר לוד

הייתה ועדה קרואה במשך עשר שנים ואנחנו

יודעים מה זה ועדה קרואה, בגליל הייתה,

למשל בירכא ובמקומות אחרים, האבחנה

ידועה, הדיאגנוזה של מה שצריך לעשות בלוד

ידועה, אבל צריך לתת את הטיפול הנכון. לא

רק לדבר כרופא, אבל גם אם אנחנו יודעים את

האבחנה לא מספיק לדעת את האבחנה הנכונה,

צריך לדעת מה הטיפול הנכון.

אני חושב שהטיפול הנכון הוא, עצם העובדה

שאנחנו כאן היום זה התחלה של הטיפול.

אנחנו כוועדת פנים גם אחראים על או

מלווים את העבודה של המועצות המקומיות,

של העיריות, זה ועדת הפנים, ולכן כל

הדברים שהועלו כאן מחבריי, מראש העיר,

מאוסאמה, מבני בגין וזוהיר בהלול ידועים.

אני רוצה לחדד כמה דברים. העיר הזאת,

מיקומה כאן במרכז, בנו עיר מודיעין

לתפארת, למה לא הייתה השקעה מלכתחילה

לראות בעיר לוד עיר אסטרטגית. המיקום שלה

אסטרטגי, שדה התעופה, דרום תל אביב, 80,000

תושבים, עוד כמה שנים יהיו 90,000 ו-110,000

תושבים, לכן אנחנו כוועדה אחראים על

התושבים כאן, ערבים ויהודים, אני יודע

שהשכונה שביקרנו בה, שכונת שניר, לא כל מה

ש - - - איך צריך לפתח אותה ולעשות אותה

ושתהיה מאושרת ועם תכנון ועם הכול, צריך

להתחיל לעבוד. משאבים, לא חסר כסף במשרד

האוצר. אנחנו נדפוק במשרד האוצר ונביא

כסף, וצריך להביא כסף ויש כסף. לא בגלל

שאני אחראי על הקופה, בגלל שאנחנו יודעים

שיש כסף, צריך לשים את היעד הנכון וזו

תהיה כאן דוגמה לדו קיום.

לראש העיר אני אתן הערות, למה לא לחשוב על

הקמת בתי מלון טובים כאן, מרכזי תרבות

ותיירות. יש פוטנציאל גדול, גם מבחינה

היסטורית וגם מכל הבחינות. ואם אנחנו

רוצים לדבר, צריך להשקיע במרכזי תרבות

וחינוך, מתנ"סים, עוד מרכז תרבותי, עוד

מרכז קהילתי, דו קיום לכל הקהילות, עולים

מחבר העמים, איתנו, ואנחנו מוכנים לשתף

פעולה, כבוד ראש העיר, ואנחנו נהיה בקשר

איתך.

גם העניין של בית חם לנשים, שחסר. צריך לזה

תשומת לב. בכל זאת אנחנו יודעים שיש

פערים. אנחנו רוצים שהדברים יתחילו לזוז,

גם מבחינת עובדות סוציאליות, גם מבחינת

בית חם לנשים, אני יודע שאתה עושה הכול

מבחינת האלימות והמלחמה בסמים והפשע

ואני גם במקרה חבר בוועדת המלחמה בסמים

בכנסת, לכן גם אם חסר לכם משהו תוכלו לשתף

אותנו. ולהתחיל את הדרך הנכונה שתוביל

כאן שתהיה עיר לדוגמה. יש אפשרות, לא רק

בגלל הדו קיום, גם בגלל הדו קיום שישנו

כאן, וזו תהיה דוגמה לפתח את העיר בצורה

הנכונה.

ואם אנחנו כבר נגענו בשתי מילים בהערות

של 600 תושבים או 50 בתי אב בדהמש, אני לא רק

לוחש עכשיו, היות שאנחנו רוצים עשייה

טובה, כבוד ראש העיר, ורוצים שאנחנו נעשה

את הדברים כמו שאנחנו רואים לנכון, אני

חושב שנכון היה להתחיל, לא רק להתחיל, יש

מן הראוי שאנחנו נהיה צודקים עם עצמנו, גם

כנציגי ציבור, גם אתה כנציג ציבור, ראש

עיריית לוד, ששכונת דהמש, שאנחנו היום לא

דנים בה, אבל בכל זאת אני לא רק פונה, אני

חושב שהדרך הנכונה היא אכן שגם נכין

תכנית איך לספח את שכונת דהמש ללוד. זה

הפתרון הנכון, גם מבחינת תקציבים וגם

מבחינת - - - זה יהיה נכון מכל הבחירות, לכן

כבר צריך להתחיל - - -

<קריאה:>

הם מתנגדים לזה.

<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>

אם אתם לא רוצים, בבקשה.

<יאיר רביבו:>

גם אנחנו לא רוצים. אם החתן והכלה לא

רוצים אז - - -

<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>

אני מושך את הדברים שלי. לכן אני אמרתי

שזה לא הדיון כאן היום. מבחינת העיר לוד,

אני ביקרתי כמה פעמים בעיר לוד באופן

אישי, אבל הביקור הזה הוא ביקור מיוחד ומה

שצריך זה לפתח את העיר לוד, אנחנו בעד

ואנחנו נמשיך.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה רבה, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף.

אני רק מזכיר לכולם, אנחנו בוועדת הפנים,

אנחנו לא עוסקים בוועדות אחרות, כך

שנושאי רווחה וכו' לא עולה פה בוועדה.

אנחנו מתעסקים רק בנושאים שאנחנו באמת

אמונים עליהם.

אני אעבור לחברי המועצה ואחרי זה ראש

העיר ידבר ואני אסכם את הדיון. אנחנו ניתן

את רשות הדיבור עכשיו לסגן ראש העיר, אביב

וסרמן. אני מבקש, כל אחד שלוש דקות. כל אחד

מציג את עצמו לפרוטוקול, את השם ואת

התפקיד.

<אביב וסרמן:>

-

6

8

:

<

r

v

˜

š

œ

ž

²

¶

Ì

Î

Ð

Ò

,

0

@

B

D

F

„

ˆ

¦

¨

瑹核êЀ¨

ª

¬

ä

è

ö

ø

ú

ü

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

o(tH

Ò

Ô

Ð

Ò

࠼喁Ĉ࡚邁Ī㄀שלום. אני אביב וסרמן, סגן ראש

העיר פה בלוד. תודה רבה קודם כל על זה

שבחרתם לסייר פה. יש 250 רשויות בישראל וזה

שאתם פה זה לפחות מבחינתי לא מובן מאליו,

וגם בהרכב כזה, בנוכחות כזאת. אני רוצה

לגזור משהו מהמקום שאנחנו נמצאים בו,

יושב ראש הוועדה. אני חי בלוד שמונה שנים,

הגעתי לפה מלימודים בלונדון עם אשתי וזה

מין עוף מוזר פה בסיפור הזה.

אני חושב שאנחנו נמצאים בלא פחות מפלא, יש

פה פלא. אף אחד לא האמין שבלב שכונת הרכבת

תהיה מנהלת כזאת, יהיה מבנה כזה, יהיו

מורים כאלה, יהיו תלמידים כאלה. אני מנסה

לחשוב מה אנחנו יכולים לגזור מהפלא הזה.

אני מלווה את שירין, אני חושב מהיום שבו

היא מונתה לתפקיד והלקח הגנרי שאני גוזר

זה שהגענו לפלא הזה בזכות שיתוף פעולה

שצריך להמשיך אותו, בין מנהיגות מקומית

דמוית שירין לבין העירייה לבין הדמות

הרלוונטית בממשלה. במקרה של שירין זה היה

גדעון סער, שגדעון סער ביקר פה ברמה של כל

חודש, אם לא כל שבוע. אני חושב שצריך לעשות

לתופעה הזאת, ללקח הזה, העתק-הדבק לרמה של

כלל העיר.

אני אגיד למה אני מתכוון. העיר לוד עולה

אחת לכמה שנים על שולחן הממשלה, יודעים

שיש פה סיפור שאין בשום מקום אחר בארץ,

מביאים החלטת מחליטים, זה קרה בפעם

האחרונה ב-2010. אני כבר הייתי פה, אני יודע

שזה היה גם לפני כן, נדמה לי ב-2002. ההחלטות

האלה הן הזדמנות לעשות שינוי דרמטי בעיר

הזאת והן לא מביאות את השינוי הדרמטי. אם

לקחת את הדוגמה של שירין, הן לא מביאות את

השינוי הדרמטי כי חסרים שני דברים. אל"ף,

חסר הקשר האישי, קשר שיש לשירין במקרה של

גדעון סער, ואני לא חושב שקיים עם ראש

הממשלה אותו קשר, אותו דפוס של קשר, ופעם

שנייה זה תכנית. בית ספר כזה לא נולד מזה

שמישהו אומר 'יאללה, בואו נעשה', הוא נולד

מסוף מעשה במחשבה תחילה.

אלה שני האלמנטים שאני רוצה לשים על

השולחן. לאור החלטת הממשלה שהחריגה את

הערים המעורבות מההחלטה הכללית על המגזר

הערבי, יש היום טיוטה של תכנית שהיא הרבה

יותר רצינית מהתכנית שהייתה ב-2002 והייתה

ב-2010, קוראים לה הסכם גג, לא החלטת

מחליטים, הסכם גג ללוד, הסכם גג שמבין את

כל המורכבויות שיש בעיר הזאת, את

היתרונות שלה, את החסרונות שלה. יש פה עיר

עתיקה שהייתם בקמצוץ קטן שלה, אבל אין ספק

- - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

תתחיל להתכנס בזמן. הבנתי.

<אביב וסרמן:>

אני אומר, צריך לעשות שני דברים, אל"ף,

לראות שראש הממשלה בעצמו, כי בעיניי זה

הדרג שיכול לעשות שינוי דרמטי בעיר הזאת.

ראש הממשלה בעצמו שיבוא לכאן, יראה את

המצב בשכונות הערביות, יראה את הפוטנציאל

של העיר העתיקה, אזורי התעשייה שלא דוברו

פה.

<קריאה:>

היה פעמיים-שלוש ראש הממשלה.

<אביב וסרמן:>

גם בפרדס שניר?

<קריאה:>

הוא היה - - -

<אביב וסרמן:>

אז אני לוקח חזרה. אני אומר, אל"ף, מעורבות

אישית של ראש הממשלה, ובי"ת, תמיכה בהסכם

הגג המתגבש שהוא הרבה יותר טוב מההסכמים

הקודמים, תודה רבה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה רבה. גיל, בבקשה. אני מבקש באמת

להצטמצם לשלוש דקות, כל אחד יכול לדבר

עשרים דקות ובאמת דברים בטעם. אז אל"ף,

אנחנו התרשמנו, קחו בחשבון שאנחנו גם

מכירים את הנושאים, לא רק בלוד, בארץ, ובוא

נצטמצם כדי שנהיה יותר יעילים.

<גיל חדד:>

אני חבר במועצת העיר מטעם סיעת הליכוד.

אני מייצג במועצת העיר את החילוניים

והמסורתיים. יש לנו בעיה בעיר לוד של

הגירה שלילית בעשר השנים האחרונות, הקימו

פה את שוהם ומודיעין וברמלה הקימו שכונה

שנקראת מצליח, כל זוג צעיר שמתחתן עובר

למצליח, מודיעין ושוהם. לצערי בלוד אין

בנייה כרגע, ראש העיר מנסה לעשות, אין

כרגע פרויקט שאפשר להגיד שזוג שמתחתן

הולך לקנות דירה של ארבעה חדרים, שלושה

חדרים, משהו חדש, כמו שאוהבים.

<קריאה:>

דתי לאומי - - -

<גיל חדד:>

אני מדבר על מסורתיים וחילוניים. הפתרון

באדמות גינתון, בן שמן, הן סופחו לעיר לוד,

יש שם פרויקט שבסביבות 4,000 יחידות דיור.

משום מה הפקידים של משרד השיכון מתנגדים

להקים שם שכונה מתחרה, שכונה ש - - -

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

מתחרה במה?

<גיל חדד:>

מתחרה בשוהם ומודיעין ומצליח. משרד

השיכון היו פה לפני חצי שנה, הם אמרו, 'לא,

אנחנו רוצים בתוך העיר לוד להרוס, פינוי

בינוי'. זה לא יעבוד, זה נמרח, זה שנים, זה

לא מתאים. אני אומר לכם, כל יום שעובר עוד

זוגות צעירים עוזבים. המשפחה שלי, לפחות

חמש-שש משפחות, אנשים חזקים, עזבו למצליח.

אני אישית לא יכול להגיד להם מה לעשות.

אני חושב שצריך לקבל החלטה להעביר למשרד

השיכון, להקים פה שכונות לזוגות צעירים

ומסורתיים.

<תומר רוזנר:>

יש שם תוכנית?

<גיל חדד:>

אבל משרד השיכון לא רוצה, לא יודע מה

הסיבה. לערבים יש את השכונות שלהם, אני

בעד לתת הכול, לדתיים יש את השכונות שלהם,

לחרדים באחיסמך, אנחנו הולכים להיות פה

המיעוט בעיר לוד. תודה רבה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה, גיל. עבד, בבקשה.

<עבד אזברגה:>

קודם כל תודה רבה על האירוח. אני מודה

לשירין על האירוח. אני לא רוצה להרחיב,

אני חושב שכל הדברים שנאמרו פה הם מאוד

מייצגים, הם מאוד מדברים לעניין, אני לא

חושב שאני צריך לחזור עליהם. אני חושב

שצריך להיות ענייניים ותכל'ס וצריך לדבר

במספרים. יש לנו שתי בעיות קשות במגזר

הערבי. כל הדברים האחרים שהם בתכנון, יש

לנו דרישות מראש העיר, אנחנו לפעמים

מתווכחים עם ראש העיר, רבים עם ראש העיר

ובסוף מגיעים לסיכום מסוים. יש שתי בעיות

קשות, תכנית לד/1300, מי שמכיר את התכנית,

צריך לגייס פה תקציב לתשתיות, בלי זה

העירייה לא יכולה לעמוד ואנחנו יכולים

לחזור עוד שנה ועוד שנתיים לאותו מקום.

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

מה זה ל"ד?

<עבד אזברגה:>

לד/1300. אתה הזכרת את המסילה, ממערב למסילת

הרכבת שחצינו זו תכנית לד/1300, שהיא

מאושרת, שהיא גם חולשת על האזור הקשה

שהיינו בו. בשביל לפתח את האזור צריך

לפחות, אני לא מבין במספרים בדיוק, אבל

מדברים על 300 מיליון שקל.

הנקודה השנייה זה הסיפור של חיבור החשמל

והמים לבתים שעדיין לא מוסדרים ואין להם

טופס 4. אני רק רוצה להגיד עוד משפט אחד

מישיבה אחרונה שהתקיימה בעירייה. יש הרבה

בתים גם בעיר ובמקומות אחרים שהם רק עם

טופס 2 ויש להם חשמל, ואין להם טופס 4. אני

חושב שבאופן מיידי צריך להוציא המלצה,

הנחיה, לעניין החשמל, המים ולדאוג לתקציב

הזה. זו הבעיה הקשה שלנו בלוד. כל שאר

הדברים, אני מאמין, עם הדרישות של חברי

המועצה, הוויכוח עם האופוזיציה

והקואליציה וכל מיני אנחנו בסוף נגיע

לסיכום. לבנות עוד גן אנחנו נבנה, לבנות

מתנ"ס, אנחנו בונים, אבל באמת צריך את

התשתיות, כי במצבים הקשים קשה מאוד לחיות

באזור הזה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה, עבד.

<תומר רוזנר:>

רק שאלה, עבד.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תומר זה היועץ המשפטי של הוועדה.

<תומר רוזנר:>

אם תתקבל הבקשה של - - - ששר האוצר ייתן צו

וכו', צריך שיתוף פעולה של התושבים, הם

צריכים להגיש בקשות.

<עבד שחאדה:>

בטוח, בטח. אין שום בעיה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

עוד מעט אנחנו נדבר על זה. בבקשה, פרג'.

<פרג'י בן פרג':>

אדוני היושב ראש, אני רוצה לפנות אליך

ואני רוצה לקצר ולהציג שתי נקודות. אני

מקווה שלא יהיה עוד פרוטוקול. היינו לפני

שנה בנושא החשמל בוועדת הכלכלה בכנסת

ומאז לא התקדם שום דבר. אני אמשיך את

הדברים של חברי עבד אזברגה - - -

<עבד אזברגה:>

אנחנו מאותה סיעה.

<פרג'י בן פרג':>

לד/1300, התכנית המאושרת שאושרה ב-2014,

התחלנו ליישם פיילוט במקטע מסוים, 1300/4, עם

הגב' רבקה איבלסון והנהלת העירייה,

בהסכמה של 100% מהתושבים שלא ישימו אבן על

אבן עד שיאושר הפיילוט הזה. הפיילוט הזה

היה מודל, אתם יודעים, אחרי תכנית המתאר

יש תכנית מפורטת, בזה לא תם הסיפור, אז

הפיילוט הזה, אנחנו בשלבי סיום של תכנית

מפורטת על מנת לקדם את האזור. אם זה נעשה

ואנשים היו ממושמעים ואף אחד לא שם אבן על

אבן מאז ולא תהיה תשתית בזמן הקרוב אז

הכול הולך לטמיון והתכניות האלה, אנשים

יתחילו לבנות עוד פעם על הכבישים, עד

שהצלחנו לעשות תכנית אחת. נושא החשמל,

הזכירו פה, אני לא רוצה להעלות את זה יותר

מדי. חשמל יש לכולם, אבל זה צריך להיות

חוקי.

אני רוצה להוסיף לוועדה הזו עוד נקודה

אחת שאולי היא לא נשמעה היום ולא קשורה.

העיר לוד מונה כמעט במרשם האוכלוסין 28,000

תושבים כשבפועל יש 35,000 תושבים ערבים,

וסגן ראש עיר ערבי אין, למה? מסיבות

פוליטיות. ראש העיר עם כיפה על הראש,

מהליכוד, שהוא מאוד, ראיתם היום, מעוניין

ורוצה לתמוך, קשה לו לשים סגן ראש עיר

ערבי. הבקשה שלי, שיחוקק חוק או תקנה של

משרד הפנים, בערים מעורבות מעל 25% ערבים

או מעל 20% ערבים, סך הכול יש ארבע-חמש ערים,

שיוסיפו תקנה מכוח חוק לשים סגן ראש עיר

ערבי. היום יש ראשי מועצות ערביות, ראשי

ערים ערבים, שאין להם את התושבים שיש לנו

פה. תודה רבה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה רבה לך. אכראם, בבקשה.

<אכראם סקאללה:>

אני מודה לכם על הביקור. לגבי החשמל, אני

לא רוצה להוסיף הרבה - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

דרך אגב, כל מה שנאמר אין טעם לחזור.

<אכראם סקאללה:>

אני לא חוזר, אני מדגיש שזה כל כך חשוב

שאני גם רוצה להזכיר על זה משהו, אבל כבר

חבריי במועצה אמרו די בנושא הזה.

לגבי שכונת הרכבת. שכונת רכבת, שאבא שלי

נולד בה. כשאבא שלי נולד בה היא הייתה

שכונה מהיפות ביותר בלוד והיו אנשים כל

כך מתלהבים לנסות לגור בה. הייתה גם קבוצת

כדורגל, שמטפח אותה ראש העיר כבר בימים

האחרונים. תחנת הרכבת הייתה מקום

אסטרטגי, סבא שלי היה נהג קטר בזמן

האנגלים, כשהיו מגיעים ממדינות ערב. אבא

שלי המשיך בדרכו, בצורה אחרת, כנהג

משאיות, ואני ממשיך את דרכם כנהג מטוסים.

זה לגבי תחנת הרכבת, שזה מקום אסטרטגי

מאוד. עכשיו בונים בבניין המרכזי של

הנהלת הרכבת פה. זה הדבר הראשון, לגבי

תחנת הרכבת.

עכשיו אני רוצה להתייחס לתכנית המתאר.

בתכנית יש תכנון לבנייה מעורבת קומות, עד

19 קומות בעיר.

<זאב בנימין בגין (הליכוד):>

ברשות היושב ראש, תן לי להבין, איך התקבלה

ההחלטה להקים כאן את הבניין של הנהלת

הרכבת?

<יאיר רביבו:>

זו החלטת ממשלה, זו החלטה אסטרטגית. בחיפה

אגב יונה יהב עד היום בעתירות כי הולכים

להעביר את כל המשרדים מחיפה ללוד, מתל

אביב, חיפה ובאר שבע ללוד. אם נרים את

הווילון נראה את הבניין פה מאחורינו.

<אכראם סקאללה:>

אני אקצר את דבריי, כי חבריי במועצה כבר

דיברו על מה שחשוב, מה שאני רוצה לדבר

עליו הם התייחסו אליו. אבל אם השכן שלך

מבסוט וטוב לו אתה תהיה מבסוט, וזו כבר

אסטרטגיה ארצית ועולמית. השכן שלי ישן

טוב, אני אישן טוב. אנחנו צריכים להתייחס

לשכנים שלנו בדהמש. עם כל הכבוד, למרות

שזה לא קשור, אבל צריכים להתייחס לשכנים

שלנו בדהמש, כי זה לאט לאט משפיע עלינו גם

במגזר הערבי פה בלוד.

<קריאה:>

בכל המגזר הערבי, לא רק בלוד.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה רבה. יש חבר מועצה שנמצא ולא דיבר?

<ג'ומה:>

אני רוצה להוסיף. אני לא חבר מועצה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

ג'ומה הוא גם חבר אישי שלי.

<ג'ומה:>

אנחנו חברים הרבה שנים, עוד לפני

הפוליטיקה. אני רוצה להוסיף על חברי

המועצה. החברים דיברו לגבי החשמל ואני

משיב ליועץ המשפטי של הוועדה, אני חייב

להדגיש, שיירשם בפרוטוקול, ישנם בתים פה

שמחוברים, לפחות שמונה, תשעה ועשרה בתים

עם שע

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]