פרוטוקול מספר 69, ועדת המדע והטכנולוגיה, 19/07/2016

הכנסת העשרים

מושב שני

<פרוטוקול מס' 241>

מישיבת ועדת החוקה, חוקה ומשפט

ופרוטוקול מס' 69

מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה

יום שלישי, י"ג בתמוז התשע"ו (19 ביולי 2016),

שעה 12:00

<סדר היום:>

<1. הגנת הפרטיות באינטרנט ובטלפונים

החכמים>

<2. פייסבוק מבצעת האזנה לשיחות חברי הרשת

החברתית בניגוד לחוק, של חה"כ מיכל רוזין>

<3. פגיעה חמורה בפרטיות שגורמת הרשת

החברתית פייסבוק למשתמשיה, של חה"כ רויטל

סויד.>

<4. פגיעה בפרטיות שמבצעת הרשת החברתית

פייסבוק למשתמשיה, של חה"כ עליזה לביא.>

<5. האזנות שמבצעת הרשת החברתית פייסבוק

למשתמשיה - פגיעה חמורה בפרטיות, של חה"כ

ניסן סלומינסקי>

נכחו:

<חברי הוועדה:>

אורי מקלב – יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה

ניסן סלומינסקי – יו"ר ועדת החוקה, חוק

ומשפט

מיכל רוזין – מ"מ היו"ר

דב חנין

רויטל סויד

חברי הכנסת:

מירב בן ארי

עליזה לביא

נחמן שי

<מוזמנים:>

גילי בסמן רינגולד – יועמ"ש הרשות למשפט,

טכנולוגיה ומידע, משרד המשפטים

ניר יעקב גרסון – הרשות למשפט, טכנולוגיה

ומידע, משרד המשפטים

רעיה שטנר – עוזרת ליועמ"ש, המשרד לבטחון

פנים

שבתי גרברצ'יק – מלווה, חטיבת הדוברות,

מ"י, המשרד לבטחון פנים

יאיר חקאק – ראש אגף אסטרטגיה, משרד

התקשורת

שאול בן ששון – אבטחת מידע, משרד החינוך

יוסי שביט – מומחה אבטחת מידע, משרד

החינוך

מונס שמואל – מנהל אבטחת מידע, משרד

הרווחה והשירותים החברתיים

גדעון קונפינו – מנהל חטיבת משילות בקשה

ושקיפות, רשות התקשוב הממשלתי

אורית פודמסקי – יו"ר, המועצה להגנת

הפרטיות

מיכאל בירנהק – פרופ' הפקולטה למשפטים,

אוניברסיטת תל אביב

דן חי – לשכת עורכי הדין, לשכת עורכי הדין

אורית פדומסקי – יו"ר המועצה להגנת

הפרטיות

יורם הכהן – מנכ"ל איגוד האינטרנט

הישראלי

מי-טל גרייבר שורץ – סמנכ"לית קשרי קהילה

ורגולציה, איגוד האינטרנט הישראלי

רחל ארידור הרשקוביץ – חוקרת בתחום

הפרטיות, המכון הישראלי לדמוקרטיה

עומר אורבך – ראש תחום סייבר ואבטחת

מידע, ההסתדרות הרפואית לישראל

אוריין לביא – ממונת חקיקה, לשכת עורכי

הדין

דורון מה טוב – מנהל מערכות מידע, איחוד

הצלה

ליאורה לייבוביץ ריטנברגר – דוברת,

עמותת אשנב-אנשים למען שימוש נבון

באינטרנט

אסף חן – תכנית 'חי בלילה', עיתונות

ותקשורת

נדב בורשטיין – התכנית 'חי בלילה',

עיתונות ותקשורת

לורן פרידמן – אנליסטית לענייני כלכלה,

שגרירות ארה"ב בישראל

אליזבת סטרטון – פקידה לענייני כלכלה,

שגרירות ארה"ב בישראל

דן אור חוף – מתמחה טכנולוגיות וקניין

רוחני

ליאור סער – יועמ"ש, חרת WIX (פלטפורמה

לבניית אתרי אינטרנט)

אורי בן יעקב – חוקר בכיר, המכון

למדיניות נגד טרור

סקוט היסטן גרינצר – מתמחה, המכון

למדיניות נגד טרור

בנימין עזיזה – מתמחה, המכון למדיניות

נגד טרור

גיא עמיעד – מנכ"ל Keitwo, חברה לייעוץ

אסטרטגי

אליהו יצחק – פעיל חברתי

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו ב

HYPERLINK

"http://main.knesset.gov.il/Activity/committees/science/Pages/CommitteeA genda.aspx?Tab=3" קישור זה.

<ייעוץ משפטי: >

אייל לב ארי

<מנהלת הוועדה:>

ענת לוי

<רישום פרלמנטרי:>

ס.ל., חבר המתרגמים

<1. הגנת הפרטיות באינטרנט ובטלפונים

החכמים>

<2. פייסבוק מבצעת האזנה לשיחות חברי הרשת

החברתית בניגוד לחוק, של חה"כ מיכל רוזין>

<3. פגיעה חמורה בפרטיות שגורמת הרשת

החברתית פייסבוק למשתמשיה, של חה"כ רויטל

סויד.>

<4. פגיעה בפרטיות שמבצעת הרשת החברתית

פייסבוק למשתמשיה, של חה"כ עליזה לביא.>

<5. האזנות שמבצעת הרשת החברתית פייסבוק

למשתמשיה - פגיעה חמורה בפרטיות, של חה"כ

ניסן סלומינסקי>

<היו"ר אורי מקלב:>

צהריים טובים. אני מתכבד לפתוח ישיבה

משותפת של ועדת המדע והטכנולוגיה וועדת

החוקה, חוק ומשפט בראשותו של חבר הכנסת

ניסן סלומינסקי. היום יום שלישי, י"ג

בתמוז, ה-19.7.2016. על סדר יומנו שני נושאים,

נושא אחד זה הגנת הפרטיות באינטרנט

ובטלפונים החכמים, ישיבת מעקב ודיווח,

והנושא השני זה האזנות שמבצעת הרשת

החברתית פייסבוק למשתמשיה, פגיעה חמורה

בפרטיות. הניסוח הזה הוא של ארבעה חברי

כנסת, חברי הכנסת מיכל רוזין, רויטל סויד,

עליזה לביא וניסן סלומינסקי. זו הייתה

הצעה לסדר וזה עבר לדיון בוועדה המשותפת.

<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק

ומשפט):>

זו הצעת חוק.

<היו"ר אורי מקלב:>

אתה ממילא גם רוצה להעלות הצעת חוק שאתה

רוצה להגיש בנושא הזה. אלה שני נושאים,

אבל זה נושא אחד. זה נכון שהתחקיר של

תכנית 'חי בלילה' הביא אותנו לשאול אם יש

פרטיות בכלל ברשת או לא, הביא אותנו למקום

שלא חשבנו, שאולי רבים עדיין לא חושבים

ולא חשבו. אני כבר, מתוך שצללתי לתוך

הנושאים האלה וגם ממסמך של הממ"מ ועוד

דברים שנחשפנו אליהם, מאז שאתם הראיתם את

התחקיר, יש לי הרגשה שעוד לא הרבה זמן

יהיה לכם תחקיר שגם זה לא הגבול, שהגבול

לא נעצר בזה, זה הרבה יותר.

כאן אנחנו מגיעים לשאלה. זה שאין פרטיות

זה ברור, השאלה היא האם זה נכון, האם אנחנו

מתמסרים לדעת או מתמסרים לא לדעת, שאנחנו

לא יודעים למה אנחנו מתמסרים. האם כשאדם

מבקש היום ליהנות - - -

<מיכל רוזין (מרצ):>

מתמסר לדת?

<היו"ר אורי מקלב:>

מתמסר מדעת, מדעת או לא מדעת. הוא מתמסר

לנושא הזה. עוד משפט אחד, אני אשתדל לקצר

בדבריי. יש גבולות, צריך לשים גבולות. כל

בן אדם מרצון יכול להגיד שאין גבולות,

אנחנו כחברה, יש דברים שאנחנו שמים

גבולות. מישהו אומר 'אני רוצה להשתמש

בסמים', אנחנו אומרים לו 'לא, אתה לא יכול

להשתמש בסמים כאלה וכאלה', מדוע? כי אנחנו

יודעים שכחברה יש גם דברים שאי אפשר

לעשות. השאלה בדברים האלה, בחשיפה הפרטית,

האם אנחנו אומרים שאין בזה גבולות או

שאנחנו שמים גבולות. אם כן, אם בכלל אפשר

לשים גבולות וכשאנחנו שמים גבולות, איפה

הם הגבולות.

עד היום אנחנו אומרים שלא שמנו גבולות,

אנחנו לא יודעים שיש גבולות. האם בזה שאני

מקליד באצבעות שלי משהו וכולם יודעים,

אותן רשתות, אותן אפליקציות, יודעות מה

אני עושה ומשתמשות בזה, אז מה ההבדל כבר,

אני שם את זה במרכאות, אם אני אומר משהו,

מה ההבדל אם אני משתמש באצבעות שלי או

שאני משתמש בתוכנה של ווייז ואז יודעים

בדיוק מה עשיתי. אחד אמר לי שהוא לא היה

מודע לזה, הוא היה בחוץ לארץ, שם השימוש

בווייז הוא הרבה יותר תכוף, הוא לא זז בלי

זה, מאז שהוא לחץ יודעים, נכנס לרכב, לאיזה

מלון הוא הלך וכמה זמן הוא היה במלון הזה,

אחרי זה הפגישה שלו ובאיזה מסעדה הוא היה

ובאיזה משרדים הוא היה. ככה שלושה-ארבעה

ימים. כמה זמן הוא ישן, כמה זמן הוא היה

בבית מלון ומה שאנחנו יודעים היום זה גם

מה הוא עשה בבית המלון.

אני רוצה לציין שאנחנו גם פנינו לחברת

פייסבוק בנושא הזה שיבואו, הם לא נענו,

בשתי ישיבות שהיו לנו כאן בוועדת המדע הם

השתתפו, הפעם הם בחרו לא להגיע, הם ענו

תשובה בכתב, אנחנו תיכף נקריא את התשובה

שלהם. אני רק רוצה לראות שאם תהיה חקיקה

הם גם יבחרו לא להגיע, לא לשלוח מישהו,

בדיון חשוב לא פחות, כשיש חקיקה, אם היא

תגביל את האפשרויות של המידע שיש להם

עלינו. בסופו של דבר אנחנו יודעים

שיודעים הכול, כולם יודעים היום שחברות

פרסום מציעות למפרסמים כל מיני תכניות,

חבילות של פרסום, ואומרים להם 'אנחנו

נפרסם את הדברים שלכם לאותם אנשים

שגולשים במקומות האלה והאלה'. היה לי גם

ניסיון אישי בבחירות, באו להציע לנו

שלמפלגת ג' תהיה פרסומת, באחת הרשתות,

באחד האתרים, שהם לא אתרים דתיים ולא

חרדיים, שאלנו אותם 'אבל קהל היעד שלי הוא

ציבור אחר', הוא אמר 'אנחנו יודעים להבדיל

את אותם אנשים שבאים מאתרים חרדיים,

דתיים שמגיעים אלינו, אנחנו יודעים לזהות

אותם, וכשהם יפתחו את האתר שלנו התעמולה

שלכם תהיה בתחילת הפרסום'.

דהיינו יודעים הכול, יודעים את הצרכים

שלנו, את הנטיות שלנו, את תחומי

ההתעניינות שלנו ולפי זה גם מסווגים

אותנו. זה הגיע עד מה שאנחנו אמרנו, שגם

שומעים, כפי התשובה שגם יש, אני אקדים את

התשובה של פייסבוק, שאם אדם נכנס

לאפליקציה, ששם הוא אומר, בפוסט שהוא

כותב, שיישמע גם ויהיה כתוב גם מה המוזיקה

שהוא שומע ברקע, אז כמו שהוא שומע את

המוזיקה, כמו שאדם כותב פוסט ויש לו את

האפשרות, אומרים לו מה המוזיקה שעכשיו

בחדר הוא שומע וזה גם עולה, אני עכשיו

שומע כך וכך, אז גם שומעים אותו, לא רק את

המוזיקה, גם מה שהוא מדבר.

כדי לתת מצע לדיון שלנו ולהצעות לסדר

אנחנו ביקשנו מפרופ' מיכאל בירנהק להציג

מצגת קצרה שתגיד לנו מה זה פרטיות, מה הם

האתגרים של הפרטיות ואיפה אנחנו נמצאים

מבחינה משפטית בפרטיות ואחרי זה חבר

הכנסת ניסן סלומינסקי יציג את הדברים

שלו. בבקשה.

<מיכאל בירנהק:>

תודה רבה.

<היו"ר אורי מקלב:>

זו מצגת קצרה.

<מיכאל בירנהק:>

כן, אני ארוץ מהר על החלקים.

<היו"ר אורי מקלב:>

רק תציג את עצמך יותר ממה שאני הצגתי

אותך.

<מיכאל בירנהק:>

פרופ' מיכאל בירנהק מהפקולטה למשפטים,

אוניברסיטת תל אביב, ועוסק במחקרי פרטיות

וטכנולוגיה. אני רוצה לברך את שתי

הוועדות על היוזמה לקיים דיון בנושא הזה.

הנושא של הפרטיות הוא נושא מרכזי בחיים

שלנו וצריך תשומת לב, אז תודה ליושבי ראש

הוועדות, גם ל'חי בלילה' שהעלו את הנושא

באופן ספציפי ולחברות וחברי הכנסת

שהגישו את ההצעות שלהם לדיון בנושא.

אני ארצה לתת מיפוי כללי, אני לא אכנס

כמובן לפרטי הפרטים, אבל אני ארצה בעיקר

להתמקד בבעיות וכיווני פתרון אפשריים,

כשיש פה גם קריאה, גם לכם, חברות וחברי

הכנסת, ליזום דברים בעניין וכמובן גם

למשרדי הממשלה הרלוונטיים.

אנחנו חיים בחברת מידע, מידע הוא הבסיס

לכל הפעילויות שלנו ביום יום, הפעילויות

האישיות, התקשורת הבינאישית שלנו,

הפעילות החברתית שלנו, הפעילות המסחרית

שלנו, הפעילות הפוליטית שלנו, הכול. כל

הפעילויות האלה מבוססות על מידע, המידע

זה קריטי. זה קריטי לנו ברמה האישית, יש לו

משקל כלכלי משמעותי, יש לו פן חברתי

פוליטי, כאמור, וכמובן יש לו היבטים

טכנולוגיים מאוד מורכבים.

כפי שהיושב ראש ציין בדברי הפתיחה, אנחנו

בחיים הדיגיטליים שלנו משאירים אחרינו

שובל של מידע בכל פעולה. אנחנו קמים

בבוקר, אחת הפעולות הראשונות שרובנו עושה

זה איזה שהיא פעולה כזאת, אנחנו מדליקים

את הטלפון ומסתכלים מה קורה שם.

<היו"ר אורי מקלב:>

כל אחד לפי דרכו, אצלנו זה לא נִכבה.

<מיכאל בירנהק:>

הרבה אנשים מדליקים את הטלפון ובאותו רגע

נרשם איפה שהוא שהתעוררנו. אנחנו גולשים

באתרים מסוימים אנחנו משאירים עקבות,

אנחנו יוצאים מהבית, ג'י פי אס, רב קו,

וייז, תוכנות אחרות. אנחנו משאירים כל

הזמן שובל של מידע שנוצר אגב הפעילות

האחרת שלנו. נתוני התקשורת שלנו, עם מי

דיברנו, איך דיברנו, מתי, הכול הכול משאיר

שובל. ברגע שיש את שובל המידע הזה יש מי

שמתעניין באיסוף של המידע הזה. זאת יכולה

להיות המדינה על רשויותיה, אלה יכולים

להיות תאגידים, אלה יכולים להיות גורמים

שפחות היינו רוצים שהם יאספו את המידע

הזה, מעסיקים, חברות ביטוח, יריבים אישיים

או מסחריים שלנו וכן הלאה.

הדיון שלנו על פרטיות, אני רוצה להמשיג

אותו טיפה, נע על הציר או על המתח שבין זה,

קריקטורה מאוד ידועה מ-1993, של הניו יורקר,

באינטרנט אף אחד לא יודע שאתה כלב. החשיבה

שהייתה לנו פרטיות, שהייתה לנו

אנונימיות, לבין זה, אמירה של אחד מראשי

הסיליקון ואלי ב-1991, אין לכם פרטיות

באינטרנט, get over it, וגם יותר לאחרונה,

ידידנו מארק צוקרברג, שאמר או הכריז,

הפרטיות כנורמה חברתית מתה. זה כמובן

משרת את האינטרסים העסקיים של המיזם

שבראשו הוא עומד.

מחקרים מראים באופן שיטתי ועקבי, מחקרים

אמפיריים, בארצות הברית, באירופה וגם

בישראל, אנשים מעוניינים בפרטיות. הם לא

תמיד יודעים איך, הם לא תמיד יודעים מה

לעשות עם זה, אבל הם מעוניינים. כשנותנים

לנו אפשרות קלה ופשוטה לשלוט בפרטיות

שלנו אנשים רוצים פרטיות והם עושים.

הגרפים האלה זה רק דוגמה ממחקר במגזין

Science מהשנה שעברה. ברגע שאפשרו לאנשים

ברשתות חברתיות לסגור מידע מסוים, מתי הם

נולדו וכן הלאה, אתם רואים שהגרף צונח,

מיד אנשים עשו את זה. בצד שמאל יש צילום

עטיפה של ספרה של דיינה בויד, חוקרת קנדית

אמריקנית.

<מיכל רוזין (מרצ):>

לידו הסנאפצ'ט.

<מיכאל בירנהק:>

גם, ליד הסנאפצ'ט יהיה שם. היא בדקה בני

נוער. אנחנו, המבוגרים, הרבה פעמים אומרים

'טוב, הם ויתרו על הפרטיות שלהם מזמן, תראו

מה הם מעלים בפייסבוק' וכן הלאה. זה לא

נכון, בני הנוער מאוד רוצים פרטיות, אלא

שהפרטיות שהם רוצים קצת שונה ממה שאנחנו,

המבוגרים, רוצים. יש להם פחות אינטראקציה

עם המדינה אז זה פחות מטריד אותם, יש להם

אינטראקציה אחרת עם תאגידים. מה כן מטריד

אותם? בעלי הסמכות בחיים שלהם, שזה אומר

המורים וההורים שלהם. ואנחנו מכירים את

התופעה ולכן הסנאפצ'ט שם. ההורים התחילו

להיכנס לפייסבוק, הילדים מיד עברו

לסנאפצ'ט. הילדים, בני הנוער, מאוד רוצים

פרטיות. כאמור, הם לא תמיד יודעים איך

משיגים את זה, הם לא תמיד מבינים מה

המשמעות של זה וזה כבר מצביע לנו על כיוון

מרכזי אחד להתמודדות עם הסוגיה, חינוך.

פרטיות במשפט, מאוד בקצרה. הפרטיות מוכרת

כזכות יסוד במשפט הבינלאומי, גם במשפט

הישראלי, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מגן

על זה. יש לנו את חוק הגנת הפרטיות, שנותן

הגנה מפורטת, אבל עם הרבה מאוד עמימויות

שיש שם, ויש חקיקה ספציפית בהקשרי בריאות,

בהקשרי חינוך פה ושם, שנוגעת בהיבטי

פרטיות.

מה היא בדיוק הפרטיות? יש כאן כמה הגדרות.

קשה מאוד להגדיר אותה ולכן אנחנו נראה, גם

בדין הישראלי יש קביעה שיש זכות לפרטיות,

אבל אין הגדרה של מה היא פרטיות. יש הגדרה

של מצבים שהם פגיעה בפרטיות על דרך

השלילה, בגלל קושי להבין במה בדיוק מדובר.

<היו"ר אורי מקלב:>

כשנתתי רשות להסיר את הפרטיות על משהו

שהוא איסור גורף, השאלה של מודעות, גם אם

אדם מוכן להיחשף לסוג פרטיות אם שם יש

מגבלות, האם צריך להגיד את כל המשמעויות,

או רק בסדר, שיודעים עליי? בצרכנות היום,

עשינו עוד חקיקה ועוד חקיקה, כשצריך

להיות באמת חשיפה מקסימלית בכל חוזה שאני

עושה, מישהו שמספק לי משהו שאני קונה.

היום, עד גודל האותיות, בסופו של דבר על

חוזה שהוא כמה דפים, אז תמצית של כל

הדברים, מה המשמעות של ההסכם בינינו.

השאלה אם זה גם חלק, האם כשאדם מוריד הוא

מוריד לגמרי, 'אתה הסכמת'.

<מיכאל בירנהק:>

הצד של ההסכמה הוא חלק מהפתרון, אבל הוא

חלק די רעוע. הוא חשוב מבחינה עקרונית,

אנחנו צריכים שתהיה לנו את האפשרות

לקרוא, לשמוע, להסכים.

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

ניתן להסכים על משהו שהוא עבירה פלילית?

האזנת סתר זו עבירה פלילית, ניתן להסכים

מראש ולמפרע - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

אז זה לא סתר.

<מיכאל בירנהק:>

כן, ודאי, ואז זו לא האזנת סתר.

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

אבל באותיות קטנות, כשאתה אינך מודע לזה

וכשאתה לא מבין את ה - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

אבל זו השאלה.

<עליזה לביא (יש עתיד):>

אז השאלה אם לא חינוך חינוך חינוך

ומודעות גם בבתי הספר. הצעירים לא - - -

<קריאה:>

הבעיה היא שאף אחד מאיתנו לא יודע על מה

הוא חותם. גוגל ופייסבוק שומרות על

עמימות מאוד גדולה, כולל בתגובות הרשמיות

שלהם, לא רק בארץ אלא ברחבי העולם, לגבי

הדברים שאנחנו מסכימים עליהם. לכן גם

כשאנחנו נותנים גישה למיקרופון שלנו - - -

<עליזה לביא (יש עתיד):>

השירות חינם.

<קריאה:>

לגמרי. גם כשהסכמנו שישתמשו במיקרופון,

אז מתי, כשאני מדבר בשיחה קולית? כשאני

מדבר בהודעת טקסט? כשאני לא מדבר בכלל?

<היו"ר אורי מקלב:>

זה לא עומד ברמה שאנחנו דורשים היום בכל

צרכנות הכי פשוטה, זה בכלל לא עומד באותם

סטנדרטים. יש לנו שאלה עקרונית, עוד לא

הגענו לכאן, אבל זה שאלתי אותו כשאלה.

<מיכאל בירנהק:>

נכון ולכן סוגיית ההסכמה היא רק בסיס.

צריך שתהיה הסכמה, האפשרות שלנו להסכים

הסכמה אמיתית, מרצון חופשי, הסכמה מדעת,

זה גם קיים בחוק במידה מסוימת, אבל זה לא

מספיק. צריך עוד דברים ואני כבר מגיע לזה.

רק בשביל לתת מיפוי מאוד כללי, הפרטיות

שלנו מאוימת על ידי המדינה, שיש לה

אינטרסים בהחלט לגיטימיים, זה יכול להיות

לצרכי מאבק בטרור, אכיפת חוק או פשוט השגה

של יעילות כזו או אחרת. יש לנו גם סל כלים

להתמודד עם זה, זה המשפט החוקתי, חוק

היסוד, פסקת ההגבלה, ואנחנו עושים שם את

האיזונים. כאשר התאגידים רוצים לאסוף

עלינו מידע, יש לנו בדין הישראלי את פרק ב'

בחוק הגנת הפרטיות שנותן מענה מסוים, אבל

לגמרי לגמרי לא מספק.

איום חדש הוא אנחנו. כאשר אנחנו מצלמים

חברים שלנו ומעלים לרשת חברתית ומתייגים

אותם, מיד חשפנו מידע עליהם. כשאנחנו

מורידים אפליקציה, בלי לקרוא כמובן את

תנאי השימוש - - -

<מיכל רוזין (מרצ):>

אנחנו הפכנו לאוספי המידע עבור החברות,

זו השורה התחתונה.

<מיכאל בירנהק:>

גם עלינו וגם מידע על החברים שלנו.

<מיכל רוזין (מרצ):>

הכול. אנחנו אוספי המידע על הסביבה שלנו

עבור החברות.

<עליזה לביא (יש עתיד):>

כן, כולנו עובדים בשירות, מה שנקרא.

<מיכל רוזין (מרצ):>

בחינם.

<מיכאל בירנהק:>

ולכן האתגרים שלנו הם אתגרים מורכבים, זה

לא נושא פשוט. האתגר הוא אתגר חברתי ראשון

במעלה, איך לעשות גם וגם בצורה

האופטימלית, איך לאפשר את השימושים

הנפלאים, המצוינים, שיש ברשת הדיגיטלית,

הטלפונית וכן הלאה, אבל בו זמנית גם לשמור

על הפרטיות. זה אתגר משפטי ויש לנו

שינויים טכנולוגיים תדירים, כמו ביג

דאטה, האינטרנט של הדברים, ערים חכמות,

שזה נושא מאוד חשוב. אתגר בינלאומי מאוד

משמעותי, וצריך להביא אותו בחשבון גם

בהקשר הישראלי, ממשלת ישראל פנתה לפני

מספר שנים לאיחוד האירופי וביקשה וקיבלה

אחרי פרוצדורה מסוימת הכרה שמשטר הגנת

הפרטיות בישראל הוא מספק, לפי הסטנדרט

האירופי. זה מאפשר לתאגידים ישראליים

לנהל עסקים עם אזרחים ולקוחות באירופה,

שזה מאוד חשוב, אבל האירופים התקדמו עם

הגנת הפרטיות שלהם וישראל, למרבה הצער,

נשארה מאחור וזה בסכנה. תהיה לזה השפעה

כלכלית אם האירופים יסתכלו על זה שוב

ולפעמים הם עושים את זה מסיבות אחרות.

מבחינה משפטית, חוק בישראל, חוק הגנת

הפרטיות לא תוקן מאז שנת 2007, הבעיה רובצת

לפתחם של כמה גורמים, לצערי גם הכנסת שלא

קידמה ואני קורא לכם לקדם חקיקה נבונה

בנושא הזה. לצערי משרד המשפטים - - -

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

אדוני מדבר על חקיקה, האם אתם, למשל,

בפקולטה למשפטים, יש לכם הצעות קונקרטיות

לדברים שאתם חושבים שכדאי היה לשים עליהם

את הדגש שלנו?

<מיכאל בירנהק:>

יש כמה דברים ואני מידע אגיע אליהם, לא

ברמת פירוט קונקרטית, אבל אני אשמח

להרחיב בהמשך לדיון הזה.

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

הבעיה שמשרד המשפטים עומד בפרץ ובולם

הצעות חוק שחלק למשל אני הגשתי וחלק - - -

<מיכל רוזין (מרצ):>

חלק מתוך שמירה על חופש הפרט.

<היו"ר אורי מקלב:>

חלק מהדיון שלנו זה כדי להציף את הנושא.

<מיכל רוזין (מרצ):>

האיזון של חופש הפרט הוא עדין, בואו לא

נשכח, וחופש הביטוי.

<עליזה לביא (יש עתיד):>

אנחנו מדינה דמוקרטית, עדיין.

<היו"ר אורי מקלב:>

אבל אם האקדמיה, כמו שאומר חבר הכנסת

חנין, תיצור איזה סטנדרט שהיום משרד

המשפטים בולם, אנחנו רואים אותו

כאוטוריטה שהיא יודעת מול חבר הכנסת שלא

יודע, אבל כשהאקדמיה היא זאת שתיקח, היא

תציג אבני יסוד, אבני דרך - - -

<עליזה לביא (יש עתיד):>

יש לנו גם מה קורה ב - - - הרי אתה מכיר את

החוק הגרמני.

<היו"ר אורי מקלב:>

זה נראה לי מה שהתכוונו, גם חברות הכנסת

וגם דב חנין, שייצור סטנדרטים שגם עומדים

בדברים בינלאומיים שכבר נעשו וגם שאנחנו

לא חייבים בזה להיות בדיוק כמו שקורה ב - -

- זה לא עכשיו הנושא, אבל מה שאנחנו רואים

בחשיפות שיש לגבי הסתה לטרור, אנחנו

סובלים יותר מכל מדינה אחרת, כמעט עד

הימים האחרונים.

<מיכאל בירנהק:>

אז אל"ף, אני והצוות שלי בפקולטה למשפטים

באוניברסיטת תל אביב בוודאי נשמח. אני

רוצה להסב את תשומת לבכן ולבכם, יש פרויקט

חדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה שמטרתו

לנסח הצעת חוק פרטיות חדשה, בין היתר כי

אף אחד אחר, למרבה הצער, לא עושה את זה.

משרד המשפטים אומר - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

אתה מאשים את חברי הכנסת, אני חוזר על מה

שהם אומרים. היו הרבה ניסיונות, כולם

נבלמו, אבל על ההתחלה, עוד לא עברו את הסף.

<מירב בן ארי (כולנו):>

אני לא מצליחה להבין, זה לא הכיוון.

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

- - - לא מקדם אותם.

<מירב בן ארי (כולנו):>

זה גם לא יקרה, כל הזמן מדברים על הצעות

החוק האלה שהן לא יקודמו. הרי אם אתה עושה

בדיקה של מחקר משווה, אתה בודק מה קורה

בעולם ואתה רואה שרוב המדינות - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

בסדר, אוקיי.

<מירב בן ארי (כולנו):>

חבר הכנסת מקלב, הערה אחת. רוב המדינות

עושות את החקיקה בתוך בתי הספר. מחייבים

מנהלים ב-22 מדינות בארצות הברית, ב - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

מירב, תשאירי את זה לזמן שאני אתן לך.

<מירב בן ארי (כולנו):>

אבל כל הזמן הולכים לכיוון אחר בכלל.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

רק קריאת ביניים אחרונה, אדוני היושב ראש,

ברשותך. פרופ' בירנהק, יש שתי גישות, גישה

אחת רוחבית אומרת בואו ננסה לייצר חקיקה

שלמה של הגנת פרטיות. זה יהיה מאוד מאוד

מורכב ומסובך, אני לא בטוח שנצליח בזה.

אבל אם אתם מזהים דברים נקודתיים שבהם

כדאי לתקן ולהתקדם, אנחנו מאוד נשמח.

<היו"ר אורי מקלב:>

תודה. מכאן בלי הפרעות.

<מיכאל בירנהק:>

הנה כמה דברים. אני חושב שצריך להחמיר את

החובות שמוטלות על הגורמים שאוספים את

המידע, קרי התאגידים שאוספים את המידע.

למשל, כשהם אוספים מידע הם צריכים להיות

מסוגלים להסביר לרגולטור, לבית משפט,

לציבור וכן הלאה, לשם מה נאסף המידע הזה.

לכמה מאיתנו יש את האפליקציה של הפנס

בטלפון, להרבה מאוד מאיתנו יש את

האפליקציה הזאת, אפליקציה מאוד שימושית

ויעילה, הם אוספים את המיקום שלנו. למה

בשם אלוהים צריך לאסוף את נתוני המיקום

שלנו בשביל להשתמש בפנס?

<היו"ר אורי מקלב:>

עד כמה שזה היה בהסכמה.

<מיכאל בירנהק:>

זה בהסכמה.

<מיכל רוזין (מרצ):>

הכול בהסכמה.

<מיכאל בירנהק:>

אתה עושה נקסט, נקסט, נקסט וכמובן לא

קראנו את מה שכתוב שם.

<מיכל רוזין (מרצ):>

הכול בהסכמה. הם מכסים את עצמם, לכול אתה

מסכים.

<מיכאל בירנהק:>

הם צריכים שתהיה דרישה של תכלית ראויה, לא

סתם תכלית, לכל מטרה עסקית, אלא לתכלית

ראויה.

דליפת מידע. כשיש להם אירוע של דליפת

מידע, בין אם זה האקר חיצוני שפרץ אליהם

או עובד שהדליף מבפנים, לצערנו זה קורה,

הם צריכים, כמו בהגנת הסביבה, שתהיה להם

חובה, 'קרתה תקלה, אנחנו מתקנים אותה', אבל

יידע הציבור שיש בעיה ואז כמובן יהיה פתח

להליכים משפטיים, בטח ירוצו להגיש תביעות

וכן הלאה בעקבות זה.

<היו"ר אורי מקלב:>

כמו בחברות בבורסה, החברות המסחריות, יש

להן חובה - - -

<מיכאל בירנהק:>

עוד רעיון, גם הוא בא מהגנת הסביבה, חבר

הכנסת חנין בוודאי מכיר את זה, תסקיר הגנת

פרטיות מקדים. לפני שעושים איזה שהוא

פרויקט חדש, אנא ערכו תסקיר הגנה על

הפרטיות, איך זה ישפיע. זה סוף מעשה

במחשבה תחילה, אצלנו אוהבים קודם לעשות

ואז לתכנן, צריך קודם לבדוק ואז אולי זה

יוטמע בתוך הדבר הזה. צריך לחזק את

הזכויות שלנו, ה-data subject, כפי שזה מכונה

בשיח הזה.

הזכות להישכח, כלומר להימחק מכל מיני

מקומות, זה נושא שנדון והתקבל באירופה.

חזרה מהסכמה. יכול להיות שהסכמתי למשהו

כשהייתי צעיר ואני לא יודע מה, בן 16-17,

בגרתי, גדלתי, התיישבה דעתי, אני רוצה

לבטל את הסכמתי, צריך לאפשר לי לעשות את

הדבר הזה.

חיזוק האכיפה, אכיפה ציבורית. יש את רשם

מאגרי המידע, שהיום הוא חלק מהרשות למשפט

וטכנולוגיה במשרד המשפטים, רמו"ט. צריך

לחזק את הסמכויות שלהם וזה משהו שמשרד

המשפטים כן עובד עליו, אבל זה עוד לא הגיע

אליכם. צריך לחזק את הסמכויות שלהם, לאפשר

להם קנסות מנהליים משמעותיים שאולי גם

ירתיעו.

אכיפה פרטית. צריך לאפשר תביעה ייצוגית.

לחוק תביעות ייצוגיות יש נספח שאומר

באיזה עניינים אפשר להגיש תביעה ייצוגית,

הגנת הפרטיות לא נמצאת שם, היא צריכה

להיות שם. זה משהו מאוד קונקרטי שצריך

לעשות.

לצד המשפט יש עוד גישות. אם הבעיה נוצרה

בטכנולוגיה, יכול להיות שגם הפתרון יהיה

בטכנולוגיה. זאת גישה שנקראת privacy by design, או בעברית הנדסת טכנולוגיה, קידמה אותה

ד"ר אנקה ואוקיאן, נציבת הגנת המידע

באונטריו קנדה בעבר, והרעיון הוא פשוט.

מהנדסים, כאשר אתם מתכננים מערכות חדשות

חישבו על הפרטיות, הטמיעו אותה בתוך

המערכות. אם תחשבו על זה מראש, זה יהיה

אולי יותר טוב ויותר קל לביצוע. זה התקבל

בהצהרת ירושלים, בכנס בינלאומי מאוד חשוב

שהיה בירושלים כאן בשנת 2010, כנס של נציבי

הגנת המידע הבינלאומיים, כעיקרון שצריך

לקדם אותו. זה עיקרון שה-FTC, רשות הסחר

האמריקנית, מנסה לקדם אותו. זה עיקרון

שעכשיו הוא חוק באירופה, ברגולציה החדשה

שלהם שעוסקת בנושא הזה שהתקבלה לפני

חודשים בודדים ותחייב מעוד שנתיים.

בישראל עדיין כלום, למעט פה ושם בדברי

חקיקה או תקנות אנחנו מתחילים לראות

ניצנים. זה לא קל, יש לזה הרבה אתגרים,

רעיוניים, עסקיים, טכנולוגיים, תרבותיים.

<היו"ר אורי מקלב:>

מה יעזור כל זה לחברות שיושבות בחוץ לארץ?

האם כל מה שאתה אומר עכשיו יעזור לחברות

שיושבות בחוץ לארץ? אני שואל אותך כמומחה

למשפט.

<מיכאל בירנהק:>

זה גם וגם, אבל הרבה מהטכנולוגיות גם

מיוצרות כאן. וייז, להזכירנו, היא חברה

ישראלית.

<היו"ר אורי מקלב:>

אבל אם היא רשומה כפרויקט בחוץ לארץ, כל

מה שאתה אמרת עכשיו יכול לחול?

<מיכאל בירנהק:>

אם הן חברות אירופאיות זה אמור לחול מכוח

הרגולציה האירופית. בארצות הברית אנחנו

רואים ניצנים שזה מתחיל לקרות. מתוך

דרישה, ביקוש, של השוק לפרטיות, אז יש

תשובה מהסוג הזה.

צעדים ארגוניים. תאגידים צריכים, בין אם

זה נכפה עליהם מחקיקה ובין מעצמם, לקיים

תסקיר של הגנת פרטיות מקדים. למנות ממונה

על הגנת פרטיות. כשיהיה מישהו שזה יהיה

התפקיד שלה או שלו בתאגיד, ביום הראשון

יהיה להם שלט על הדלת ש'אני ממונה הגנת

פרטיות' והם יסדרו את המשרד, ביום השני הם

יסדרו את המשרד, ביום השלישי הם יתחילו

לעשות משהו.

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

זו בדיוק הצעת חוק שכבר הגשתי.

<היו"ר אורי מקלב:>

ברוך שכיוונת.

<מיכאל בירנהק:>

זה מאוד מאוד אפקטיבי. את זה אנחנו רואים

בארצות הברית, זה מקצוע חדש, כיום בארצות

הברית יש למעלה מ-25,000 אנשים שהתפקיד שלהם

הוא privacy officer בתאגידים. הם עושים עבודה, הם משנים נהלים בתוך התאגיד, הם מגנים על

הפרטיות של העובדים, הם עושים דברים.

חינוך, שד"ר לביא הזכירה קודם. זה גם חינוך

של הרשויות, הן צריכות להפנים את הנושא של

הגנת הפרטיות, זה צריך להיות באמצעות

החוק, במקרים המתאימים, מה שבוועדת החוקה

אוהבים הרבה פעמים לקרוא לו הבניית שיקול

הדעת, של הפקידים, או השרים שיש להם סמכות.

צעדים ארגוניים, חינוך של האזרחים. אני

הייתי מאוד שמח לראות בשיעורים של כישורי

חיים שיש בבתי הספר שמתייחסים לנושא ה - - -

<מיכל רוזין (מרצ):>

איך המורות והמורים יכולים בכלל לעקוב

אחרי ההתפתחות הטכנולוגית?

<מירב בן ארי (כולנו):>

הם כבר עושים את זה.

<מיכל רוזין (מרצ):>

הם עושים, אבל הם לא מסוגלים בכלל לעקוב

אחרי ההתפתחות הטכנולוגית של הילדים.

בשולחן הזה, חוץ ממני ומבן ארי אני בטוחה

שלאף אחד אין פוקימון גו. לא, באמת. היכולת

של מורים - - -

<מירב בן ארי (כולנו):>

יש לך פוקימון גו?

<מיכל רוזין (מרצ):>

כן.

<מירב בן ארי (כולנו):>

אוקיי, אנחנו מסונכרנות.

<קריאה:>

אסור לשחק בכנסת, חברת הכנסת רוזין.

<מיכל רוזין (מרצ):>

עדיין אין החלטה.

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

לפעמים עדיף שחברי הכנסת ישחקו ולא

ידברו.

<קריאה:>

פספסתי כמה הזדמנויות פשוט.

<מיכל רוזין (מרצ):>

לא, הג'י פי אס לא עובד בכנסת, אז זה לא

יכול לעבוד. לכן לא מצאת, דרך אגב. אני רק

רוצה לומר, הרבה פעמים אנחנו פונים

לשוטרים שבאים להדריך תלמידים על כל מיני

נושאים, בעיקר בעניינים האלה או בדברים

דומים, והתלמידים מעידים, הם אומרים

'חבר'ה, אתם שולחים אלינו אנשים שאנחנו

יכולים ללמד אותם', כלומר אולי צריך להקים

סיירת תלמידים יותר בוגרים שיילכו

לילדים היותר קטנים.

<היו"ר אורי מקלב:>

הוא מדבר על חינוך שפרטיות היא דבר חשוב,

ולא להגיד שפרטיות זה כבר לא חשוב, לא

משנה, יש תכנית טלוויזיה כזו, האח הגדול,

בכלל אין דבר כזה.

<מיכל רוזין (מרצ):>

אנחנו מוותרים על זה מרצוננו והילדים

מוותרים מרצונם.

<היו"ר אורי מקלב:>

אני מבין שפרופ' בירנהק אומר שיש חינוך,

החינוך לפרטיות. כשאנחנו בסביבה לא

מחנכים שום דבר לפרטיות, זה משפיע. אדם

בעוד כמה שנים כבר לא ידרוש, זה כבר לא

יפריע לו.

<מיכל רוזין (מרצ):>

אני חושבת שהיום יש יותר חינוך לפרטיות

מאשר בעבר. בעבר כל בעל מכולת היה הדוד

וכל איש ברחוב היה 'תגיד יפה תודה לדוד'

והיום יש יותר הבנה לשמור על פרטיות

והגוף שלי הוא רק שלי, יש הרבה יותר. אבל,

שוב, הטכנולוגיה פה - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

זה לא הפרטיות הזו, בדברים אחרים.

<מיכאל בירנהק:>

נקודה אחרונה ואני כבר מסיים. החינוך

יכול לקרות בשיעורי כישורי חיים, אבל אני

רוצה להסב את תשומת הלב לנקודה חשובה.

חינוך קורה לא רק בשיעור שקוראים לו

'עכשיו נלמד על פרטיות', חינוך לפרטיות

קורה לא רק בפסקה שיש בדרך כלל בספר

אזרחות, לא בדקתי בספר האזרחות החדש,

חינוך קורה גם בסביבה הבית ספרית. כאשר

בתי ספר, למשל, מתקינים מצלמות מעקב, הן לא

מצלמות אבטחה, הן מצלמות מעקב, והם

מתקינים אותן כפטריות אחרי הגשם, לפי

נתונים ששמעתי ממשרד החינוך בלמעלה מ-60%

מבתי הספר היסודיים יש היום מצלמות. כאשר

זה קורה והרוב הגדול הותקן לפני שהיה

חוזר של מנכ"ל משרד החינוך, התלמידים

רואים מצלמה ומתרגלים, זה נראה להם הדבר

הכי נורמלי. המצלמות האלה, ההצדקה היא

כמובן ביטחון ובטיחות וכמובן שזה סופר

חשוב, זה הדבר הכי חשוב שיכול להיות,

שהילדים יחזרו הביתה בשלום, בפועל

המצלמות האלה משמשות אך ורק לדבר אחד,

משמעת. 'יוסי, אמרת שאתה הולך לשירותים,

ראיתי שאתה משחק כדורגל. עונש'. זה מה

שקורה שם. כשילד בבית הספר נחשף למציאות

כזאת הפרטיות שלו - - -

<מירב בן ארי (כולנו):>

אתה באמת חושב שמנהל בית ספר בודק? יש לי

חדשות בשבילך. עשר שנים עבדתי, המצלמות

האלה הרבה פעמים הצילו חיים של תלמידים

שחטפו מכות ואף אחד לא ראה. אז בוא, אף

מנהל לא בודק אם יוסי לא נכנס לשיעור.

<היו"ר אורי מקלב:>

מירב, אני לא יכול לאפשר את זה.

<מיכאל בירנהק:>

זה מבוסס על מחקרים אמפיריים, הם בודקים -

- -

<היו"ר אורי מקלב:>

זה לא רק מצלמות בית הספר, זה גם מצלמות - -

-

<מירב בן ארי (כולנו):>

בוא תראה מה קורה ב - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

מירב, אני לא יכול לתת את זה. אני עצרתי

אחרים, זה ממש לא הוגן.

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

אנחנו, מציעי ההצעה לסדר, עוד לא דיברנו.

<היו"ר אורי מקלב:>

זה לא קשור רק לבית הספר, גם בתוך הסעות

היום, כמו שאתה אומר, זה משמעת. ברוב

ההסעות שיש לבתי הספר מותקנים

באוטובוסים מצלמות וכשילד לא מתנהג טוב

אז זה עובר דרך חברת האוטובוסים להנהלת

בית הספר. זה לא רק בתוך בית הספר וכן

משתמשים בהם, הם יודעים שזה גורם מרתיע

וזה היום הגורם שמשקף את מה שהם עושים.

<מיכאל בירנהק:>

משפט לסיום. הנושא הוא נושא מורכב, כי יש

לו פן טכנולוגי ויש לו פן חברתי ויש לו פן

כלכלי ויש לו הרבה מאוד פנים שכרוכים זה

בזה וגם הפתרון, אין פתרון קסם אחד, זה

פתרון משפטי. אני שוב קורא לכם, חברי

וחברות הכנסת, ליזום חקיקה, לדרבן את משרד

המשפטים לקדם חקיקה שתגן על הפרטיות

בנושא הזה. הפתרון הוא גם פתרון טכנולוגי

וצריך לדרבן גם את התאגידים לעשות את

הדברים הארגוניים בפנים, הנדסת פרטיות

במערכות שהם מפתחים. זה צריך להיות גם

פתרון ארגוני, מינוי קציני או ממוני הגנת

פרטיות בתוך תאגידים וארגונים, גם

ציבוריים דרך אגב, לא רק ארגונים פרטיים,

וזה כמובן צריך להיות פתרון חברתי, בבתי

הספר ובחינוך בכלל.

<היו"ר אורי מקלב:>

תודה על ההרצאה, היא הייתה מקצועית מאוד,

גם משכילה וגם מרתקת. יכול להיות שבהמשך

עוד נרצה את ההתייחסות שלך.

<מיכאל בירנהק:>

אני שוב מברך על הקיום של הדיון הזה ותודה

על ההזדמנות.

<היו"ר אורי מקלב:>

אני עכשיו אעביר לעמיתי, יושב ראש ועדת

החוקה, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, את

הניהול של הישיבה, של ההצעות לסדר. בבקשה.

<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק

ומשפט):>

רק קצר, כי באחת יש לי את ועדת חוקה.

<היו"ר אורי מקלב:>

כן, עד אז אפשר לגמור את כל ה - - -

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

ואז תעשה הצבעות כשאנחנו כאן, הא? כל זה

היה מתוכנן.

<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק

ומשפט):>

תודה על ההרצאה המאלפת. צהריים טובים

לכולכם. אני גם רוצה לשבח את 'חי בלילה'

שהציף את הנושא הזה. אני רואה את זה כדבר

שערורייתי, עצם זה שפייסבוק לא נמצא פה,

למרות שהוזמן ולמרות שהוא התחייב לבוא - -

-

<היו"ר אורי מקלב:>

הוא לא התחייב, הוא התבקש לבוא.

<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק

ומשפט):>

התבקש. שוב, יכול להיות שאם אני הייתי

יודע שברגע האחרון הוא יבריז היינו אולי

נוקטים בשיטות אחרות. הבאנו אותו פעם

אלינו לוועדה וגוגל הבוקר לא הגיע,

המשמעות היא שהם עושים צחוק, הם אומרים

'ישחקו הנערים בפנינו, אתם תדברו, תעשו מה

שאתם רוצים, השיירה תעבור'. אני רוצה

להגיד לכם שאסור שזה יקרה. זה שאנחנו

עושים את החיים שלנו קלים וזורקים את

הכול למשרד המשפטים, שהוא עוצר את זה, אין

כזה דבר. מעולם לא קרה שאם הכנסת רוצה

משרד המשפטים מעכב.

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

לא, זה לא עובר ועדת שרים.

<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק

ומשפט):>

רויטל, תסלחי לי.

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

הצעות החוק שאני הגשתי, בגלל משרד

המשפטים הן לא עוברות ועדת שרים.

<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק

ומשפט):>

רויטל, אנחנו העברנו חוקים גם בלי ועדת

שרים. אל"ף, יש חוקים של ועדות, ובי"ת, גם

בלי ועדת שרים, זה לא חייב להיות. אם כולנו

רוצים, כלומר כולנו זה גם קואליציה, זה לא

מתחלק קואליציה-אופוזיציה, אז מי צריך את

ועדת שרים בכלל? לא צריך. השאלה אם אנחנו

מוכנים לשלם את המחיר. זו השאלה הראשונה.

פייסבוק הוא מעצמה אדירה, אפשר להיאבק.

אני כפרטי לא יכול, ציבור יכול, מדינה

יכולה, השאלה אם אנחנו גם מוכנים לשלם את

המחיר. נקרא לזה, נניח, מרד המונים, אומרים

לפייסבוק, 'רבותיי, אנחנו מתנתקים, לא

רוצים אתכם' ומוכנים לשלם את המחיר. זה

מחיר מסוים, תוך זמן קצר הכול ישתנה אצלם

כי הם עושים את החשבונות הכלכליים, מה הם

מפסידים וכו'. יש מדינות, אני חושב גם

באירופה ובארצות הברית, שהכריחו אותם

להוריד דברי הסתה כשהם הבינו שאין להם

ברירה. אפשר לעשות את זה.

אני הגשתי כאן הצעת חוק שכוללת למעשה את

המרכיבים שנאמרו פה, את הנושא הזה של

לחייב אותם בנושא של פרטיות, שיהיה תקנון

נפרד, מעבר לשימוש הרגיל של פייסבוק, אם

הם רוצים דברים נוספים הם חייבים לפרט את

זה בגדול, להחתים אותי על כל דבר ודבר,

במפורט, בגדול, במפורש. זו תהיה החתמה

תקפה רק לשלושה חודשים ואחר כך הם צריכים

עוד פעם, כדי שלא יהיה מצב ששוכחים. והדבר

היותר חשוב, שהם לא יכולים לחבר אחד עם

השני, להגיד לי אם אתה לא מוכן לזה לא יהיה

לך שירות פייסבוק. אין דבר כזה, אם לא יהיה

לי לא יהיה במדינת ישראל שירות פייסבוק,

נראה אתכם מתמודדים עם זה, ממדינת ישראל

זה יעבור גם למדינות אחרות.

זה כוח שיש לנו מולם, מול המעצמה, אם נחליט

שאנחנו מוכנים לשלם גם את המחיר. זה תלוי

בנו ואני אומר לכם בגלוי, אני מוכן להפסיק

לשלושה חודשים, לא חשוב שאין לי, את

פייסבוק, נניח, או כל רשת אחרת ובואו נראה.

אם כל הציבור, מה שנקרא מרד צרכנים יכול

להתחיל עם הכנסת בחקיקה, אם יגידו 'לא

שמים עליכם', בואו נראה אתכם כשמדינת

ישראל תעשה את זה ואתם תראו שזה כן ייעשה.

נכון שצריכים לחוקק ולעגן את הדברים,

בהצעת החוק שלי יש את הדברים, אבל שמחתי

באמת ואני אשמח ואני מניח שגם חבריי

ושווה שנתארגן פה, כל אחד מהזווית שלו,

כדי לגבש איזה שהוא חוק שכולל את הדברים.

החוק הזה כולל הרבה, בטח שאפשר עוד, אבל

ללכת איתו עד הסוף, לא משרד המשפטים יכול

לחסום אותנו. אם זה יהיה

קואליציה-אופוזיציה אנחנו לא צריכים את

ועדת השרים בכלל וחוץ מזה אפשר להעביר

חוק ועדה, אתם יודעים, הוא גם היום יעבור.

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

בואו נעשה חוק הדחה, נדיח את פייסבוק.

<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק

ומשפט):>

רק לחצתי על איזה כפתור קטן, אבל זה גם חוק

של ועדה, זה לא עבר ועדת שרים. זה לא היה

צריך לעבור ועדת שרים. אני אומר שאפשר

לעשות את הדברים האלה, אבל בעיקר אני אומר

שתהיה לנו הנכונות לעשות מרד, לדעת לוותר

על נוחות מסוימת לתקופה מסוימת, אני בטוח

שפייסבוק וגם גוגל או אחרים יעשו את

החשבונות הכלכליים שלהם והם יילכו לקראת

הדברים האלה.

<היו"ר אורי מקלב:>

זה אתה יכול להיות בטוח, אבל שאנחנו

מוכנים לעשות מרד, זה אני לא בטוח.

<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק

ומשפט):>

אמרתי, אני מקווה, זה תלוי בנו, אמרתי, אם

אנחנו מוכנים לוותר על נוחות מסוימת לזמן

מסוים.

<היו"ר אורי מקלב:>

גם אנחנו.

<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק

ומשפט):>

אמרתי שאני מוכן ואני מקווה שגם אחרים, כי

אם אתה לא מוכן לשלם, אז פייסבוק חכמה

מספיק כדי להגיד 'תחוקק - - -

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

אולי הם עמותת שמאל?

<היו"ר אורי מקלב:>

לא, באמת, בואו נשאיר את זה - - -

<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק

ומשפט):>

היא מקבלת תקציב - - - אז יכול להיות.

<מיכל רוזין (מרצ):>

הם מעצמה זרה, הם לא מדינה זרה.

<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק

ומשפט):>

הם מעצמה זרה שנכנסת לפה, אולי מממנים

כאן.

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

אלה בדיחות פרטיות של ועדת חוקה, שבהם יש

הרבה קואליציה-אופוזיציה.

<מיכל רוזין (מרצ):>

יש בעיקר אופוזיציה.

<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק

ומשפט):>

אני אומר שוב, עצם זה שהיא לא באה לפה, היא

אומרת לנו 'חבר'ה, תצעקו, תשאגו, השיירה

תמשיך לעבור, תשחקו, אנחנו לא שמים עליכם'

ואני חושב שזו בושה גדולה, בפרט בכנסת

ישראל, לכנסת, שגוף חיצוני, שיהיה גדול

ככל שיהיה, ככה מזלזל, בפרט בכאלה נושאים

שנחשפנו אליהם שזה טירוף מוחלט, זה אובדן

פרטיות באופן מוחלט. זה לא רק שכבר יודעים

איפה אני כי יש את הווייז, הם גם יודעים

שמדברים ואפילו אתה לא מתחבר אליהם, הם

יודעים בדיוק לעשות את זה וראינו ב'חי

בלילה', הם עשו את זה באופן מדהים ומי יודע

מה עוד יש שם. כלומר אין לנו כלום, מה נשאר

לנו? הדבר היחיד זה שאנחנו עוד ניכנס

לחשבונות בנק, נעביר את החוק הזה עוד מעט

ו - - - עכשיו אני צוחק על עצמי עם העמקת

הגבייה.

<היו"ר אורי מקלב:>

זה לא הוגן, אתם לא מכירים את ה - - -

<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק

ומשפט):>

לא, אני אומר, לסיכום, יש כאן הצעת חוק, אני

אשמח אם חבריי, אם אפשר לאחד אותם, אם יש

דברים שנוכל ללמוד מכם באקדמיה, בשמחה

רבה. לעשות את זה, ליצור חזית אחת של

קואליציה ואופוזיציה בכנסת, להעביר

חוקים ואחר כך ליצור חזית אחת בעם. אני

בטוח שגם נצליח וגם זה ישמש דוגמה בעולם,

להתחיל לצמצם ולצמצם וזה בנוסף לכל שאר

הדברים שאמרתם.

תודה רבה, ואני ממש מתנצל שאני באחת צריך

להתחיל ועדת חוקה - - -

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

מה אתה מעביר לנו בשקט בלי שאנחנו שם?

איזה חקיקה אתה מעביר לנו כשאנחנו לא שם?

<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק

ומשפט):>

כל מה שרציתי, חלמתי ולא עשיתי, עכשיו אני

אעשה בשעה הזאת.

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

נשלח טלפון של פייסבוק שיקליט לנו את כל

מה שקורה שם.

<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק

ומשפט):>

אל תדאגי, הוא עושה את זה.

<היו"ר אורי מקלב:>

תודה רבה, עמיתי, חבר הכנסת ניסן

סלומינסקי.

<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק

ומשפט):>

רציתי לשבח את הדיון המשותף.

<היו"ר אורי מקלב:>

ברשותך, אני אעביר עכשיו את רשות הדיבור

לחברת הכנסת רויטל סויד, שהייתה ראשונת

המציעים את ההצעה לדיון מהיר, ואחריה

חברת הכנסת מיכל רוזין.

<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק

ומשפט):>

מאה אחוז, בשמחה רבה, ואני שוב מתנצל שאני

מוכרח לרוץ לנהל את הוועדה.

<היו"ר אורי מקלב:>

בהצלחה.

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

קודם כל תודה רבה לך, יושב ראש מקלב, וגם

יושב ראש ועדת החוקה, ניסן סלומינסקי,

שהלך עכשיו. אני קודם כל רוצה לומר ברכות

לנדב, לתכנית 'חי בלילה', שבאמת הצפת נושא

שלנו לא הייתה מודעות אליו. אנחנו עדיין

איננו יודעים איפה בדיוק עוברת האמת פה

בסיפור במובן הזה, האם באמת מתבצעת האזנת

סתר או לא מתבצעת האזנת סתר, אבל בוא

נסתכל רגע קצת ממעוף הציפור על הסיטואציה

הזאת ונראה מה קורה עכשיו בעניין הזה.

אני רוצה דווקא להשתמש במשפט שציטטת מפי

מארק צוקרברג, לגבי העובדה שפרטיות אינה

עוד נורמה חברתית. אנחנו כולנו מבינים מה

היה האינטרס של מארק צוקרברג לומר את זה,

אין ספק שזה בהחלט משהו שמשרת את הכוונות

הכלכליות והמסחריות שלו, שזו אינה עוד

נורמה חברתית, אבל יחד עם זאת השאלה אם

אנחנו, הציבור, הציבור הרחב, אנחנו

מיישרים קו עם העובדה שאנחנו מוותרים

לחלוטין על הפרטיות שלנו.

פייסבוק והרשת החברתית היא מקום מופלא,

היא מקום להחלפת עמדות, היא מקום להחלפת

דעות, כל אחד מאיתנו מביע את דעתו וכל אחד

מאיתנו יכול לשתף, ללמוד ולהתקדם מכאן

הלאה, אבל יש רגע קטן ומסוים מאוד, ובזה

באמת איבדנו מהפרטיות שלנו, כי בזה

שאנחנו חושפים תמונות שלנו, של הילדים

שלנו, של חברים שלנו, של מה אנחנו אוכלים,

מה אנחנו שותים, העשייה הציבורית שלנו או

הפרטית שלנו, יש בזה דבר מאוד מאוד יפה,

אבל פה במובן מסוים ויתרנו על הפרטיות.

אבל על מה לא ויתרנו? לא ויתרנו על

הפרטיות בדל"ת האמות שלנו, לא ויתרנו על

הפרטיות שלנו בשנייה שאנחנו סוגרים את

הטלפון, או יותר נכון מניחים אותו בצד, כי

טלפון כבר לא סוגרים היום, מניחים אותו

בצד, ברגע שאנחנו איננו גולשים ברשת ולא

נמצאים באפליקציה של פייסבוק. זה השלב

שבו אנחנו מבקשים 'אל תחדרו לנו לפרטיות',

זה השלב שבו אנחנו אומרים 'לא משתפים'.

לכן אנחנו מדברים פה על איזונים. המערכת

שאנחנו מדברים עליה פה עכשיו היא מערכת

של איזונים, איזונים בין הזכות לפרטיות,

לבין חופש הביטוי, חופש הביטוי שאנחנו

חייבים ואנחנו מגנים עליו מאוד, לבין

הרגע שבו אנחנו אומרים 'זו חלקת אלוקים

הקטנה שלנו ואנחנו רוצים לשמור על

הפרטיות שלנו בה'. ועוד נקודה, זה לא רק

איזונים שאנחנו מאזנים פה, זה גם ערכים או

צרכים. בדיוק כמו שדיברנו על מצלמות בבית

הספר. המצלמות בבית הספר, הן לא עניין פה

של חופש הפרט או לא חופש הפרט, זה בין

הצרכים, בין עולם מאוד מאוד מתקדם ולצערי

גם לעתים פוגעני, שבו אנחנו צריכים לרשת

מצלמות, בין אם זה בטחון המדינה, בין אם זה

בטחון הציבור או בין אם זה בטחון ילדינו

בבית הספר, לבין איזה שימוש עושים עם

המצלמות האלה, או מה קורה כשהמצלמות האלה

חודרות לתוך רשות הפרט.

לכן כשאנחנו היינו קודם בדיון האקדמי,

הוא דיון מאוד מאוד חשוב, זה גם זכויות, זה

גם צרכים, אבל עכשיו אנחנו מצמצמים את זה

לרגע הזה שבו אנחנו מתחילים לחשוב

שהפרטיות שלנו, שחשפנו אותה ופתחנו אותה,

כי אין ספק שאנחנו היום בהחלט חושפים

יותר מטפח מהחיים שלנו, אבל מה קורה

כשאנחנו כבר נמצאים עם הטלפון הזה סגור,

או עם הטלפון הזה, סליחה, מונח פה לידינו.

אני אינני רוצה שכשאני יושבת עם חברתי,

חברת הכנסת מיכל רוזין, ואנחנו חולקות

דעות על דיאטה, שבדיוק שעה אחרי זה מישהו

יתחיל לשלוח לנו כל מיני פרסומות על

דיאטה. זה סוד שלי ושלה שאנחנו צריכות

דיאטה, אף אחד לא רואה את זה, אף אחד לא

מבין את זה, זה רק שתינו מבינות את זה.

<מיכל רוזין (מרצ):>

אנחנו משלות את עצמנו שאף אחד לא רואה.

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

וברצינות, יש כאן בעיה שהיא בעיה מאוד

מאוד מהותית ולכן, נדב, ב'חי בלילה',

שהצפתם את הנושא, זה חשוב, ולכן מאוד מאוד

צר לי על זה שפייסבוק בחרו שלא להגיע ולא

להתמודד ולא לתת את התשובה. נכון שהם ענו

בכתב, 'אנחנו לא מאזינים', נכון, אבל היה שם

עוד, 'אנחנו רק מאזינים במסגרת של מה

שנתתם לנו הרשאה'. למה נתנו הרשאה? אלה

בדיוק האותיות הקטנות שאנחנו לא איננו

מבינים, זה בדיוק המקום שאנחנו לא יודעים

ואולי, מיטל, תוכלי את, כצינור, לסייע לנו

כאן ולהבהיר לנו מה בדיוק עשינו. וזאת

נקודה מאוד חשובה.

איך אנחנו עוברים מפה? דיברנו על חינוך.

אני רוצה להתייחס לנקודות שהעלית, העלית

חינוך. אני נפגשתי עם שר החינוך, עם נפתלי

בנט, כבר לפני שנה, אמרתי לו 'זה במשמרת

שלך', זה כבר לא שיעור חברה פעם בכמה

חודשים, זה ממש ללמד שיח, את אותו שיח

שאנחנו מדברים עליו פה עכשיו, שיח של מצד

אחד שמירה על הפרטיות, מצד שני איך אני

מתמודד עם החבר. אתה מדבר על חוק ממונה על

הפרטיות? הגשתי כזה. הגשתי חוק שבא ואומר

שני דברים, בפרט קודם כל לעובדי ציבור, לא

לנבחרי ציבור, שופטים, עובדים סוציאליים,

פקידים, שנתונים לסיטואציה מאוד מאוד קשה

והשמצות מאוד קשות ברשת. שיהיה בכל ארגון

ציבורי שכזה ממונה, כמו שיש ממונה על

הטרדות מיניות, שיהיה ממונה, אתה קראת לזה

פרטיות ואני קוראת לזה ממונה על הכפשות

ברשת. שיהיה עם מי לדבר, אנחנו רוצים

למנוע את מקרה ההתאבדות הבא, אנחנו רוצים

לדעת מתי יש פגיעה בפרטיות, אנחנו רוצים

שאותו ממונה, הוא זה שיעמוד מול איגוד

האינטרנט, שבאמת מסייע מאוד בהסרת תכנים,

הוא זה שיעמוד מול פייסבוק והוא זה

שיעמוד מול משרד המשפטים והמשטרה, לא שכל

אחד ואחד יעמוד בעצמו.

והדבר הנוסף הוא הפתרון הטכנולוגי של

התאגידים שדיברת עליו. מה זה פתרון

טכנולוגי? כי זה בעצם מה שאנחנו מדברים

פה. פתרון טכנולוגי, אתה מבקש מהחתול

לשמור על השמנת, כי התאגיד הזה הוא התאגיד

שרוצה באיזה שהוא אופן לעשות את אותו

רווח, את אותו רווח כלכלי, הוא לא ימצא את

הפתרון הטכנולוגי. אז הפתרון הטכנולוגי

והחקיקה והחינוך, הכול צריך לצאת מפה,

ולצערי הרב לא כל כך מבינים את זה שבאמת

הגענו לרגע שהוא כמעט רגע אל חזור. מצד

אחד אנחנו רוצים לקדם את הקדמה ובטח את

הרשת ובטח את פייסבוק, ומצד שני אנחנו גם

רוצים להגן על עצמנו, על הפרטיות ועל

ילדינו.

אז, בשורה התחתונה, אם הדברים שעלו בתחקיר

של 'חי בלילה' הם נכונים יש פה פגיעה קשה

מאוד, לא רק בפרטיות, אלא גם ממש האזנת

סתר, לכן אנחנו חייבים, אל"ף, לדעת אם אלה

דברים נכונים או צירופי מקרים אבסורדיים,

ודבר שני, לבוא ולומר ולא לפחד, לא לפחד

להתמודד עם הנושא הזה ולא לפחד להתמודד

עם הפגיעה הזו בפרטיות שלנו. אני שמחה

מאוד ומברכת מאוד על הדיון ואני מקווה

שזה יהיה רק הדיון הראשוני מתוך מספר

דיונים.

<היו"ר אורי מקלב:>

תודה. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה.

<מיכל רוזין (מרצ):>

תודה. תודה רבה לך.

<היו"ר אורי מקלב:>

אנחנו רוצים לשמוע עוד גופים והתייחסות

של משרד המשפטים ולהקריא את התשובה של

פייסבוק. לא נעים לי שאני עושה את זה אצלך,

אבל כמה שאפשר ל - - -

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

אגב, אני פניתי למר סיימון מילנר בעצמי,

לאחר התשובה שאתה קיבלת וביקשתי ממנו

באמת בכל לשון של בקשה שיגיע, או שישלח

נציג מטעמו, מכיוון שזה מאוד מאוד חשוב

פה, גם לשמוע הסבר מפורש שזה לא קיים,

צירוף מקרים, לא מאזינים האזנות סתר,

ההרשאה שנתנו איננה מאפשרת זאת. גם זו

אמירה מאוד מאוד חשובה. לצערי לא נעניתי

עד עכשיו.

<היו"ר אורי מקלב:>

מיכל, אנחנו רוצים לציין את זה שאת עד

עכשיו לא התפרצת.

<מיכל רוזין (מרצ):>

כחריג. תודה רבה לך. אני באמת רוצה להודות

לך כי זה לא מפגש ראשון שלנו ולא דיון

ראשון. באמת מאז שהתכנסה הכנסת ה-20 אני

פניתי אליך כיושב ראש חדש של ועדת המדע

והרמת את הנושא הזה ואתה מוביל את

הדיונים בו ואני חושבת שהנושא הזה מאוד

חשוב.

אני רוצה רגע להזהיר את כולנו פה, כי באמת

אנחנו לא קוראים לחרם על פייסבוק, זה גם

לא אפקטיבי, זה לא יקרה, וגם יש חשיבות

מאוד מאוד גדולה לרשתות החברתיות,

לאינטרנט, אנחנו לא רוצים לעצור את הקדמה,

את הטכנולוגיה. הרשתות החברתיות הפכו את

כולנו כפרטים, בעיניי, לחזקים יותר, לבעלי

כוח חברתי רב יותר, היכולות שמשפיעות,

אנחנו רואים ורואות מהפכות בעולם, וגם

במדינת ישראל, המהפכה החברתית שהתחילה

דרך הפייסבוק, שינוי מתווה הגז ועוד, הרבה

מאוד מהפכות ציבוריות שהתחילו בפייסבוק

וברשתות החברתיות ואני ממש לא הייתי רוצה

שאנחנו נהיה אלה שנעצור את הקדמה, יש לה

יתרונות רבים. עליי, בדור שאני הייתי,

תמיד אמרו 'אוי, הם רואים יותר מדי

טלוויזיה ולא קוראים מספיק ספרים, הם

ייצאו טיפשים', אז היום יש פה כל מיני

דיונים בכנסת של 'למה הם בטאבלטים ולא

קוראים ספרים'. אני אומרת לכם, הדור הזה

ייצא הרבה יותר חכם, עם כישורים הרבה יותר

גדולים, עם יכולות להשתלב, לא רק בעולם

העבודה, בכלל בעולם החדש והם יהיו הרבה

יותר מדהימים מאיתנו.

הבעיה היא שאנחנו הפכנו להיות המוצר,

המייצרים והמשווקים, ובעיקר המוצר. בסוף

אנחנו המוצר. צריך להבין, אנחנו המוצר

ואנחנו בעצם עובדי חינם של אותן

פלטפורמות שעוזרים להם לאסוף מידע על

החברים שלנו, בוודאי על עצמנו, אבל לא רק

על עצמנו. על החברים שלנו ועל המיקום שבו

אנחנו חיים ועל סביבת העבודה שלנו והרבה

מאוד מידע שקיים. לא לחינם הזכרתי את

הפוקימון גו ואני רוצה להגיד לכם שברגע

הראשון לא הבנתי את הסכנה שגלומה למשל

לצה"ל בעניין, וכשצה"ל יצא בקריאה 'חיילים,

עצרו, אל תשתמשו במשחק', אמרתי 'עוד פעם

היסטריה של מערכת של מדינה' ואז הבנתי

שבעצם זו הדרך של מייצרי המשחק לאסוף

המון מידע על הסביבה שלנו, דרך המשחק הזה,

ואנחנו רואים איך זה תפס בעולם כולו.

אני חושבת שאחד הדברים שחסר בכל הדיון

הזה זה שקיפות. אני לא חושבת שהציבור באמת

מבין עד כמה מהרגע שלכולנו יש gmail חינם

החברות יכולות לקרוא את המיילים שלנו,

יכולות לדעת על מה אנחנו מתכתבות, להצליב

מידע ואחר כך להציע לנו אותו בדרך של

פרסומות ובדרך של מידע שהוא מציע לנו

בפלטפורמות אחרות שלא תמיד הציבור גם

יודע לחבר את הדברים. לא תמיד הציבור קם

בבוקר וכולם קוראים את כלכליסט או את דה

מרקר ויודעים שפייסבוק רכשה את ווטסאפ

והיום, לא רק שבפייסבוק, נגיד בפייסבוק

אני מפרסמת לעולם פוסט ואז אני כותבת כמה

אני צריכה דיאטה ופתאום אני מקבלת מלא

פרסומות על דיאטה - - -

<קריאה:>

כשאת לא צריכה.

<מיכל רוזין (מרצ):>

תודה, אבל גם בווטסאפ אני שולחת לך הודעה

פרטית, אבל היא כבר לא פרטית. גם

האלגוריתמים שקוראים את הודעות הווטסאפ

רואים את ההודעות שאני בטוחה שהן פרטיות.

גם אם עשיתי כל מיני אישורים כשהורדתי את

אפליקציית ווטסאפ או את העדכונים שלה אני

בעצם לא יודעת, זה לא שקוף לציבור, שמרגע

זה גם ההודעות שלי אינן פרטיות. וזה עוד

לפני שהגעתי לרמה שהטלפון יושב ככה ליד

ומצותתים דרכו.

דרך אגב, הטכנולוגיה קיימת. חד משמעית היא

קיימת, היא נמצאת בעולם המודרני המערבי,

היא נמצאת בידי יחידות סייבר של חקירה

בעולם, של צבאות, בין אם הם צבאות של

מדינות דמוקרטיות או בין אם של מדינות - - -

<קריאה:>

היא נמצאת בתוך האייפון, קוראים לזה סירי.

<מיכל רוזין (מרצ):>

כן, יש סירי, יש גם אחרות. אני לא רוצה

להרחיב את הדיבור על זה, אני יושבת גם

בוועדת המשנה סייבר של חוץ וביטחון, יש גם

דברים נוספים, הדברים האלה בהחלט מייצרים

בעיות וסכנות ועל כך אנחנו צריכים לדבר

ולשקף את הדברים וחשוב שנמצא להם

פתרונות, לא ממקום של פחד מקידום

טכנולוגי, לא ממקום של פחד. אני חושבת

שבני הנוער, למשל, יודעים שהם חושפים את

הפרטיות שלהם ונכון שהם רוצים פרטיות,

השאלה איזה פרטיות הם רוצים ומה הם

מניחים שזה פרטי ומה לא פרטי. חלק מהדברים

גם חסמנו בחוק, למשל צילומים מיניים

והטרדה מינית וכדומה.

לכן אני חושבת שחשוב בעניין הזה העניין

של מאגרים, למשל. זה דבר מאוד מאוד

משמעותי. אם נאסף מידע והוא נמצא במקום

מסוים, אני מזכירה לכולכם, יושבים פה

נציגי המשטרה, כמה נזעקנו על אותו מסמך

שהיה אמור להיות מודיעיני, חשאי, במשטרה,

מסמך יצחקי, שפתאום דלף. אנחנו יודעים

היום, לכן אנחנו כל כך מתנגדים למאגר

הביומטרי, מאגרים דולפים. מלחמת הסייבר

היום היא נעלמת, רובנו לא רואים אותה, אבל

היא קיימת ולכן הדרך שהמאגרים האלה

יגיעו, בין אם לידיים נגיד חיוביות,

עסקיות, שרוצות פשוט לנצל את המידע על מנת

למכור לי יותר דברים ולהפוך אותי לעוד

יותר צרכנית ממה שכולנו, אבל גם למקומות

פחות נכונים ופחות טובים.

אני רוצה להגיד שהחשדות לגבי הציתותים,

שאין לי ספק שהם קיימים ולכן העניין של

השקיפות פה הוא קריטי, גם אם לא נצליח

לעצור חלק מהטכנולוגיה בחוק או בחינוך,

השקיפות היא קריטית על מנת שנדע איך

להתמודד, הם קיבלו משנה תוקף כשפרופסור

לתקשורת מאוניברסיטת סאות' פלורידה

הראתה בשידור ישיר של ה-NBC איך מאזינים

ובהמשך גם נדב ב'חי בלילה' הראה את זה. אני

אומרת לך, לא סתם אמרה חברת הכנסת סויד

לידי, אנחנו עשינו ממש ניסויים בינינו,

ניהלנו שיחות כדי לראות אם נקבל פרסומות

ואכן קיבלנו פרסומות שנוגעות לשיחות

שקיימנו. שתינו, דרך אגב, ממש חשבנו

שאנחנו הוזות. לרגע חשבנו, אמרנו 'לא יכול

להיות', לא יכול להיות, כבר הכנסנו לעצמנו

את זה לראש והמשכנו לעשות ניסויים

והדברים קורים. אני חושבת שהשקיפות היא

א'-ב'. אם תהיה לנו שקיפות מלאה גם נוכל

להתכתב איתם ולהבין איך אנחנו פועלים, אם

זה משפטית ואם זה טכנולוגית, כדי לעצור את

הדברים. תודה.

<היו"ר אורי מקלב:>

תודה לחברת הכנסת רוזין. חבר הכנסת דב

חנין, בבקשה.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

תודה לך, אדוני היושב ראש. אני אהיה קצר,

קודם כל כי אני רוצה להצטרף לדבריך, אדוני

היושב ראש, בפתיחת הדיון הזה וגם לדברי

חברותיי חברות הכנסת סויד ורוזין. הסוגיה

הזו היא סוגיה שהחשיבות שלה היא עצומה

והטיפול בה, לעומת זאת, מאוד מאוד מצומצם

ואיטי. הפער בין החשיבות וההשלכות של מה

שאנחנו מדברים עליו לבין רמת הטיפול שלנו

הוא פער ממש צועק.

המציאות של מערכות המידע ורשתות המידע

המודרניות היא מציאות מאוד דיאלקטית, אני

מסכים לגמרי עם ההערה שנאמרה בהקשר הזה.

יש משהו ברשתות האלה שיכול לשמש לחיזוק,

לחיזוק תקשורת ציבורית, לחיזוק היכולת

שלנו להשפיע, להשמיע את דעותינו וכדומה.

זה כלי מאוד חשוב ואנחנו בוודאי לא נרצה

לפגוע בו, אבל ככל שאנחנו מנתחים את

הדברים אנחנו מבינים עד כמה הצד השני

במערכת הדיאלקטית הזו הוא עצום. אנחנו

מדברים בעצם על יכולת לא רק לדעת אלא גם

לנהל, למשטר ולבצע מניפולציה גם על ידי

גורמים של שלטון ומדינה, שאלה הם הגורמים

הקלאסיים שמולם המחשבה הליברלית תמיד

ידעה לחשוב ולהתארגן, אבל גם על ידי

גורמים פרטיים שמשתמשים בדברים האלה

למטרות הרווח שלהם. כאן היכולות

המודרניות הן הרבה מעבר ליכולות

ההתמודדות שאנחנו פיתחנו כחברה, לא רק

החברה הישראלית, אלא החברה בכלל. מול

הדברים האלה, אדוני היושב ראש, אני חושב

שצריכים לעבוד בצורה מסודרת. גם מול

האיום הממשלתי שלטוני, גם מול האיום

הכלכלי תאגידי. אנחנו מדברים על סכנה.

אנחנו מדברים על סכנות גדולות ליכולת

שלנו לנהל ולהתקיים בחברה שהיא בסופו של

דבר חברה חופשית.

-

´

¶

¸

º

¨

À

þ

-

¸

L

z

Œ

¤

¦

¨

À

Ø

î

þ

nH

o(tH

nH

o(tH

nH

o(tH

r

t

Ò

Ô

(

*

P

R

Ž

°

²

´

æ

è

-

nH

tH

nH

o(tH

Œ

Ž

摧秄 ᠀שות מהן, ואני מקווה שזה חשש שווא,

אבל לפי מה שאתן מתארות אז אנחנו עומדים

בפני בעיה, אנחנו מדברים היום כבר על

פעילות עבריינית שהיא אסורה על פי החוק.

אני לא רואה שום היתר שקיים במה שאתם

חתמתם כשאפשרתם איזה שהיא אפליקציה לבצע

לכם האזנת סתר כאשר האפליקציה הזאת לא

עובדת או לא עובדת במטרה לשמוע את מה שאתם

אומרים. הדבר הזה הוא עבירה פלילית וצריך

לבדוק. אם קיבלתם כל מיני פרסומות, אני

הייתי מציע, בצורה הכי ידידותית, להגיש

תלונה, לא תלונה במובן הזה שאתם - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

בהנחה שהם הסכימו לכך.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

תלונה, כדי לבדוק את הדברים.

<היו"ר אורי מקלב:>

השאלה אם זה נקרא הסכמה מדעת, או לא הסכמה

מדעת.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

לא, זה לא הסכמה בכלל. אני רוצה פה להיות

מאוד מאוד מחודד, אני לא רואה כאן שום

הסכמה. אני חושב שזה שמישהו מוריד

אפליקציה כלשהי, הוא לא מאשר בזה את

האפשרות להאזין לשיחותיו. אני אומר את

הדברים בצורה מאוד ברורה, אני אומר את זה

גם כמשפטן, כי אני חושב שמאוד חשוב שנבחין

בין דברים שהם כבר היום מטופלים בחוק

ואסורים על פי החוק, ומולם צריך לפעול

היום, לא לחכות להסדרים נוספים.

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

לכן פייסבוק היו צריכים להגיע לפה, כדי

לתת תשובות.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

אני לא יודע, אני הייתי מציע להגיש תלונה.

להגיש תלונה על זה שקיבלתם פרסומת ואתם

מבקשים לדעת למה הפרסומת הזו הגיעה אליכם

ולא אליי. אני לא קיבלתי כנראה את הפרסומת

הזאת, אולי אני דיברתי על נושאים אחרים.

<היו"ר אורי מקלב:>

אתה לא מדבר על דיאטה.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

זו נקודה ראשונה. נקודה שנייה, אדוני

היושב ראש, יש אכן הרבה מאוד דברים

שמחייבים הסדרה וכאן פנייתי באמת לכל

הפורום המכובד הזה, אני אמרתי את זה

לפרופ' בירנהק, אנחנו מאוד מאוד

מעוניינים לקדם הסדרה כזו, וההסדרה

שאנחנו נצליח ל קדם, אני אומר את זה בצורה

מאוד גלויה כאן, לא תהיה כנראה הסדרה

רוחבית עם דיני פרטיות חדשים, מהפכניים,

שיסדירו את עולם הפרטיות שלנו למאה ה-21,

זה יהיה מאוד מסובך לקדם, בוודאי מספסלי

האופוזיציה שפה רוב חברי הכנסת שייכים

אליה. אנחנו צריכים לנסות לעבוד ברמה

הנקודתית, תיחומי פינצטה. דברים שבהם אתם

רואים שיש בעיות, אנא פנו אלינו, אני מוכן

בהחלט להתגייס לעניין הזה, אני בטוח שחבר

הכנסת מקלב וחברות הכנסת היוזמות, אנחנו

נשתף פעולה ונעשה את זה.

<היו"ר אורי מקלב:>

תודה.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

והרבה ברכות, אדוני היושב ראש.

<היו"ר אורי מקלב:>

תודה על הדברים החשובים שלך, חבר הכנסת דב

חנין. נדב בורשטיין מהתכנית 'חי בלילה',

תמצתת לנו את זה במצגת קטנה, בסרטון קטן,

אני אתן לך עכשיו להציג את זה.

<נדב בורשטיין:>

אני אהיה קצר ותמציתי. קודם כל אני רוצה

להודות לחבר הכנסת מקלב, לחבר הכנסת

סלומינסקי שכבר לא כאן, לחברות הכנסת

רוזין ובן ארי וסויד. אני רוצה להודות,

בקיצור, לכל חברי הכנסת, גם על ההזמנה וגם

על ההיענות לערוך את הדיון החשוב הזה.

חשוב לי להביע את מורת הרוח מהיעדרם של

נציגי פייסבוק וגוגל, גוגל ממש הבריזו

היום בבוקר, לי אגב לא היה ספק שהם לא

יגיעו, יש צביעות תאגידית גדולה שאנחנו

שמים לב אליה בכל מה שקשור להתנהלות של

התאגידים האלה וגם תאגידים אחרים. מוקד

הפעילות שלהם הוא בינלאומי, אבל הם

יודעים היטב לעשות את הכסף הגדול שלהם

כאן בישראל והמטה המסחרי שלהם, זה שמוכר

שיתופי פעולה ותוכן שיווקי ופרסומות,

יודע לגבות כסף ענק מישראל, שאנחנו לא

ממסים אותו עד הסוף ורוצים למסות, אבל זה

דיון אחר, אבל בסופו של דבר כשרוצים לדבר

איתם תוכן אז לך חפש באירלנד את מי שאחראי

אנגליה ואולי בכלל במדריד, חפש את האנשים

והם לא יגיעו. הם לא מגיעים כי הם לא רוצים

לתת תשובות, העמימות שעליה אנחנו מדברים

כשאנחנו חותמים על התקנון היא אותה

עמימות שאנחנו פונים לתגובה, והיא קיימת

בגלל שהם בסופו של דבר לא רוצים שנדע.

כשאנחנו לא יודעים אנחנו לא מאמינים

וכולנו קוראים לזה צירופי מקרים ואתם לא

מאמינים והדיאטה והמכונית שרצינו לקנות

והחופשה בחו"ל ואיך בדיוק כתבתי בווטסאפ

וקיבלתי את זה בפייסבוק ובווייז, והכול

זה אותה בעלות, שלא לדבר על יוטיוב ועל

גוגל, שגם זו אותה בעלות. בסופו של דבר

אנחנו לא יודעים בכלל על מה אנחנו

מוותרים וזה מכוון. יש עשרות תקנונים

לפייסבוק למשל, אנחנו חותמים עליהם

בשלבים שונים ואין לנו מושג על מה.

אני אקרין קטע מהניסוי שהצגנו, אני בטוח

שכולם נחשפו אליו, אין לי שום ספק בכך

בכלל, אבל רק כדי להיזכר ואז אגיד

שתיים-שלוש הערות בנושא הזה. (הקרנת סרט).

אז אני אהיה קצר ואגיד שהמישהו הזה,

בעיניי, חייב להיות כנסת ישראל וחברי

הכנסת. תקופת האופוריה וההיקסמות שלנו

מהרשתות החברתיות הסתיימה. הייתה תקופה

כזאת שבה הרגשנו שאנחנו צריכים להודות

לפייסבוק ולווטסאפ על מה שהם נותנים לנו,

על האפשרות לתקשר, על האפשרות לגלות

אנשים, על האפשרות למצוא עבודה ואהבה.

התקופה הזו הסתיימה ועכשיו הם צריכים

להודות לנו שאנחנו משתמשים ויש מעל 4

מיליון ישראלים שגולשים בפייסבוק. הם לא

יוותרו על זה. מרי אזרחי לא יעבוד כאן, זה

ממש על גבול הבלתי נתפס לגשת לאדם ולהגיד

לו 'תתנתק מפייסבוק' ולכן אני חושב

שבאמצעים אופרטיביים, שחייבים להיות

משולבים, של חקיקה ואכיפה ואני חושב שגם

נכון לרדת לרזולוציות הקטנות של לא לאפשר

להסכים לדברים שהם לא חוקיים ועל מה

שאנחנו מאפשרים אנחנו חייבים לעשות מעשה

ביחד ולחייב את החברות האלה, שכמו שחבר

הכנסת סלומינסקי אמר, הן לא סופרות אף אחד

מאיתנו, לספור אותנו ולעשות את השינוי

הזה מכיוון שבעוד חמש שנים אנחנו נקים

קול זעקה ונגיד איפה היינו כשאיבדנו

לחלוטין את הפרטיות שלנו.

<היו"ר אורי מקלב:>

קודם כל תודה רבה לך, אתה באמת הצפת את

הנושא. לקחת אותו, כמו שאמרתי, לקצה

שבעינינו היה נראה לי שעבר את הגבולות, על

אף שבתוך הדברים אני מנסה לאזן את הדברים,

לעשות סימולציה, בגלל שאני לא יודע אם יש

כאן מישהו שיכול להביא את הצד השני, להגיד

למה לא? אנחנו עובדים, זה לא רק עכשיו

כשהמיקרופון פתוח, וכשאני שולח את

הווטסאפ לאשתי אז כשהם מאזינים לי זה כן

בסדר שהם שולחים? אתה הצפת את זה חזק, אבל

בעצם זה נמצא ואם אתה נוסע בכביש אומרים

לך 'תשמע, כאן יש לך עכשיו מסעדה וכאן יש

לך דברים' או כשחיפשת משהו אז מיד מציפים

אותך. הם מקלים עליך, אתה מדבר על דיאטה אז

הוא אומר 'בסדר, הנה אני כבר נותן לך את

זה'. זה אותה דרך, זה אותו מסלול, מה ההבדל

כבר אם הקלדתי או שאני - - -

אנחנו יודעים את ההבדל, זה בא ואומר, זה לא

שזה הגרוע והדבר לא גרוע, זה רק אומר שגם

קודם השימוש, עצם השימוש בדברים שלי - - -

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

אתה יודע מה גרוע? גרוע שאנחנו לא יודעים

אם זה מתרחש או לא, גרוע שאנחנו לא יודעים

אם זה קורה או לא, גרוע שאנחנו לא יודעים

אם כשהטלפון שלנו מונח לידינו בזה הרגע

ולא גולשים באפליקציה ולא גולשים בכלל

ברשת, אם מישהו מאזין לשיחות שלנו. זה

הדבר שגרוע. כי אם היינו יודעים ונותנים

הרשאה, אפילו בדיעבד, או אפילו בהסכמה

בהתנהלות, ניחא, אבל העובדה שאנחנו מגלים

את זה במקרה זה - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

אני לא חושב.

<מיכל רוזין (מרצ):>

גם רוב הציבור לא יודע שהוא קורא לך את

המיילים הפרטיים ואת הווטסאפ הפרטי.

<היו"ר אורי מקלב:>

לצורך הסימולציה, לא ידיעה שהיא מגובשת,

אני בכלל לא משוכנע, גם אם יעשו לנו חוזים

ברורים מאוד ויציפו אותנו באותיות 'בזה

שאתם רוצים היום להשתמש באפליקציה הזו,

תדעו לכם שאתם חשופים וזכותנו להציע לכם

פרסומות', אני עשיתי יחד עם העוזרים שלי

ניסיון למחוק היסטוריה, גם דיברתם על זה,

אתה דיברת על זה, הוא מוחק לך את

ההיסטוריה, אבל הוא אומר לך 'עדיין יש לנו

רשות להשתמש בכל מיני דברים שהיו לצורך

דברים שלנו'. אין מתנות חינם ופייסבוק הוא

לא עמותה או תאגיד וולונטרי ולא אחרים, הם

רוצים להרוויח. הרווח שלהם זה מהדברים

האלה.

אז אנחנו מאוד מאוד רוצים את החינם ואחרי

זה אנחנו באים ואומרים שלהם זה כדאי, בגלל

הפרסומות, אז אנחנו נעצרים. אני שואל

שאלה, רק לצורך הסימולציה, במידה שהכול

יהיה שקוף והכול יהיה ברור ויסבירו לכל

אחד ברחל בתך הקטנה מה המשמעות של השימוש

באפליקציה או השימוש בחברות האלה

ובשירות הזה, נשלם, מאה אחוז, אתם רוצים

פרטיות? תשלמו. אנחנו לא נצליח, אולי יהיו

כמה כאלה שיסכימו, או הגבלה בשימוש

בטכנולוגיה, לא נסכים. אנחנו רוצים את זה,

אנחנו רוצים, המשתמשים יודעים, אבל אנחנו

באמת מבקשים, ואני כן חושב שזו זכותנו,

שגם בתחום הכאילו מופקר, גם בתחום שאנחנו

חשופים, אנחנו היינו חושבים שצריכה להיות

הגבלה.

אנחנו משתמשים באינטרנט כאן בכנסת, באיזה

חדר בכנסת, ויודעים בדיוק איפה חיפשנו

בכנסת, אז מה? אנחנו יוצאים מנקודת הנחה

שהם לא מחפשים. את דיברת על זה עם חברת

הכנסת מיכל רוזין, ובצדק, גופי הביטחון של

כל המדינות, גם מדינת ישראל, זה לא סוד,

אנחנו לא מגלים כאן סוד צבאי, לא צריך

להיות בשביל זה חבר ועדת המשנה של חוץ

וביטחון בנושא הסייבר, יודעים שגופי

הביטחון היום מאזינים לכל הטלפונים ולכל

השיחות שלנו. יש לי מספיק תוכנות

מתוחכמות שיודעות ליירט - - -

<מיכל רוזין (מרצ):>

לא, זה הם מכחישים, דרך אגב, שהם מאזינים.

<היו"ר אורי מקלב:>

בסדר, אז אני עכשיו אואשם בגילוי סוד

צבאי, הם מיירטים דברים שיש להם לפי

התוכנות החכמות שלהם, שמדבר על חבלה, מדבר

על תכנון. אתם יודעים מה? גם כשמדברים בלי

קשר, ברמזים, זה הדבר הראשון שקופץ לתוכנה

הזאת ואומר להם. את זה עושה ארצות הברית,

לא ישראל, וזה ברור שאנחנו מדברים על סדרי

גודל. בסופו של דבר אנחנו יוצאים מנקודת

הנחה שהם לא מחפשים אותי, הם לא יודעים מה

אני רוצה, הם רק מחפשים את העבריין, אותו

אחד שהם מחפשים, שם הם נדלקים, באופן כללי

אין להם שימוש. כאן הם רוצים להשתמש בכל

המידע על כל אחד מאיתנו.

אז קודם כל דבר אחד ברור, שאנחנו לא

יודעים, רוב הציבור לא יודע. לאחר מכן גם

אם יודעים אנחנו עדיין חושבים שגם בדבר

הזה צריך להיות, גם בחלק המסחרי, אנחנו

מוכנים לחשוף את המידע שיש לנו, את

הפרטיות שלנו, בשביל פרסומת כזו או אחרת,

אבל גם בזה צריכים להיות גבולות וזה בעצם

הדיון שלנו, עיקר הדיון שלנו.

ברשותכם אני אקריא את התשובה. אני לא חייב

להקריא את התשובה של פייסבוק, מי שלא

מגיע, גם אם הוא מגיע אני עדיין לא

התחייבתי, אבל - - -

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

אנחנו גם לא נבין את הפסקה השנייה הזאת,

אנחנו לא נצליח להבין אותה.

<היו"ר אורי מקלב:>

נכון, אני גם לא מבין, אבל אני אתן לזה

פרשנות, במידה שהם ירצו יבואו להכחיש פה

את הפרשנות שלי למכתב שלהם. אני לא אקריא

את כולו, אולי רק את ההתחלה, אבל אני אתן

להם איזה קרדיט, חבריי חברי הכנסת, על זה

שפעמיים הם כן הגיעו ואולי שלא להגיע, אין

בזה שום רווח, אני חושב שצריך באומץ לבוא

ולהגיד את הדברים. הם כותבים כאן: 'תודה

רבה על מכתבך', התשובה של פייסבוק, של

סיימון, שיושב באנגליה, אני חושב.

<מיכל רוזין (מרצ):>

באירלנד.

<היו"ר אורי מקלב:>

הוא אומר 'לצערי לא אוכל להשתתף בישיבה

בתאריך זה, עם זאת אוכל להסביר את הנושא

שהועלה בתקשורת. פייסבוק פרסמה את ההצהרה

להלן', התשובה שלהם מה-2 ביוני, 'פייסבוק

אינה עושה שימוש במיקרופון של הטלפון שלך

כדי להתריע על מודעות או כדי לשנות את מה

שאתה רואה בזרימת פיד החדשות שלך. מאמרים

אחדים שפורסמו לאחרונה', הם גם מתכוונים

לתכנית, 'מרמזים כי אנו מקשיבים לשיחות של

אנשים על מנת להציג בפניהם מודעות

רלוונטיות. זה לא נכון, אנחנו מציגים

מודעות בהתבסס על תחומי עניין של אנשים

ולפי פרטי פרופיל שונים, לא לפי הדברים

שאתה מדבר עליהם בקול רם'. זאת אומרת בשאר

הדברים כן, רק לא במיקרופון.

אבל כאן מגיעה הפסקה השנייה. 'יש לנו גישה

למיקרופון שלך, אך ורק אם אתה נותן רשות

לכך באפליקציה ורק אם אתה עושה שימוש

במאפיינים ספציפיים הדורשים שמע. זה עשוי

לכלול הקלטת וידיאו', לא רק שמע, גם בעצם

מקליטים אותך, רואים אותך ,'או שימוש

במאפיין אופציונאלי, אותו השקנו לפני

שנתיים, המיועד לאפשר לך לכלול קבצי

מוזיקה או שמע בעדכוני הסטטוס שלך'. זה מה

שהזכרתי בתחילת דבריי.

<נדב בורשטיין:>

מזל שהם שלחו את זה, כי עכשיו הכול ברור

ואנחנו יודעים לחלוטין למה הם מאזינים

ומתי.

<היו"ר אורי מקלב:>

אבל אני לא בטוח שלכם יש את האפליקציות

האלה ואיך אתן כשדיברתן על דיאטה הם ידעו.

הם מתכוונים, מה שהסביר לי בצורה מקצועית

רועי גולדשמידט, מהממ"מ, במסמך שהוא הכין

כאן, ואני רוצה לציין את המסמך, מסמך מאוד

מפורט שנותן תמונה באמת מלומדת על כל

הדברים האלה ומציג את כל הבעייתיות במרחב

הנושאים. מי שמעוניין להסתכל בזה יכול

לראות את זה באינטרנט.

<קריאה:>

זה נמצא על השולחן.

<היו"ר אורי מקלב:>

זה נמצא גם על השולחן, לא אצל כולם, אבל זה

נמצא באתר של הוועדה? זה נמצא. בכל אופן

הוא הסביר לי בצורה פשוטה, גם אחד כמוני

שלא יודע את הטכנולוגיה, אני בכל אופן כבר

יותר צעיר מהרבה פה, והוא הסביר לי שכשאתה

כותב סטטוס כזה או אחר ואם אתה מעוניין

שאנשים שאתה מתכתב איתם יידעו מה אתה

עושה ברקע, איזה סרט אתה עכשיו רואה או

איזה מוזיקה אתה שומע, אז הוא עושה לך את

זה בצורה מיידית. אנחנו לא צריכים לטרוח

לכתוב את זה, הוא מעלה לך את זה, ואז פתחת

לו - - -

<מיכל רוזין (מרצ):>

יש לכך יתרונות, בואו נודה שרובנו נהנים

מהיתרונות.

<היו"ר אורי מקלב:>

נכון, פתחת לו את הרשות, פתחת לו את

המיקרופון, איך הוא יידע למה אתה מאזין?

בזה שהמיקרופון פתוח ואז דיברת והוא נכנס

גם בשיחה שלך והוא כבר לא רואה את ההבדל.

נגמרו הגבולות.

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

זה בדיוק מה שאמרנו.

<היו"ר אורי מקלב:>

נכון, אנחנו יודעים את הגבול - - -

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

העובדה שוויתרנו על חלק גדול מהפרטיות

שלנו, אבל לא כשאנחנו מחליטים שאנחנו

רוצים להיות ברגע הפרטי שלנו, כשהטלפון

מונח בצד, כשאתה לא גולש באפליקציה, כשאתה

מדבר עם מישהו אחר שיחה שאתה חושב שהיא

פרטית. צריך את האיזונים האלה לשים שם.

<היו"ר אורי מקלב:>

רויטל, לצורך הסימולציה בינינו, כדי שלא

נהיה רק חד צדדיים, האפליקציה הזאת, מה

הרווח שלה? מה נותנת לך האפליקציה? מה הם

רוצים, איפה הם מרוויחים? בכל אפליקציה הם

בדיוק רוצים כדי לדעת, כדי להכניס. הם

נותנים לך כל מיני דברים אחרים שאת נהנית

מזה וזה מקצר לך את הדרך ומעשיר - - -

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

אבל אנחנו לא מדברים על הפרסומת שעולה

היום, אנחנו מדברים על הצעד הבא, לאן זה

עוד יילך.

<מיכל רוזין (מרצ):>

בדיוק, מה יעשו עם המידע.

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

מה יעשו עם המידע ובסוף, כשיש רווחים

כלכליים, המידע הזה שווה כסף גם לעוד

מישהו, למי זה עוד יגיע? אנחנו לא יכולים

אפילו לחזות את התרחישים הפוטנציאליים.

<מיכל רוזין (מרצ):>

ולנו אין שליטה לאן המידע הזה יגיע. גם אם

נתנו אותו לפייסבוק, לאן הוא הולך הלאה?

<רויטל סויד (המחנה הציוני):>

יושב ראש איגוד האינטרנט - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

ודאי, אבל לפני זה אני אתן לניר גרסון,

הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע במשרד

המשפטים, אמרנו עליכם הרבה דברים על

החקיקה, אז אני נותן לך לדבר ואחרי זה

כמובן האינטרנט.

<ניר גרסון:>

תודה, אדוני היושב ראש. חשוב להדגיש, אני

עובד ברשות למשפט, טכנולוגיה ומידע, שהיא

המפקחת על הגנת הפרטיות במידע ממוחשב.

אדמיניסטרטיבית במשרד המשפטים, אבל אני

לא מייצג פה את משרד המשפטים ולכן לגבי

הטענות על אי קידום הצעות חוק פרטיות אני

לא יכול לענות. מה שאני כן יכול להגיד זה

ששמחתי מאוד לשמוע את המחויבות של חברי

הכנסת, כל חברי הכנסת שדיברו, כי אם אני

מזקק את מה שנאמר מתוכם, מצויים לפתחכם

שני דברי חקיקה ממשלתיים, מאוד בשלים, שהם

נותנים פתרונות נקודתיים בשני תחומים,

שהם לא ייתנו פתרון מקיף, אבל העברתם

תקפיץ את יכולתנו להגן על הפרטיות שלכם

בכמה סדרי גודל.

בראש ובראשונה על השולחן של ועדת חוקה

מונחות תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע),

הן אושרו על ידי שרת המשפטים. המשרד קידם

לפני חודשיים-שלושה והן ממתינות לאישור.

ברגע שהתקנות האלה יאושרו בידי הוועדה

היכולת שלנו לפקח - - -

<היו"ר אורי מקלב:>

אנחנו לא נחשפנו כחברי כנסת, אף אחד

מאיתנו. אנחנו לא ראינו.

<ניר גרסון:>

אז בידכם הדבר. אתם תסייעו לנו מאוד.

התקנות בשלות, מאושרות, אחרי עבודת מטה של

- - -

<עליזה לביא (יש עתיד):>

אדוני, אפשר שנקבל את התקנות האלה?

<מיכל רוזין (מרצ):>

מה הן אומרות בגדול?

<ניר גרסון:>

הן מודולריות, הן מטילות את

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]