פרוטוקול מספר 29, הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, 23/10/2023

הכנסת העשרים-וחמש

מושב שני

פרוטוקול מס' 29

מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד

ופרוטוקול מס' 103

מישיבת ועדת הבריאות

יום שני, ח' בחשון התשפ"ד (23 באוקטובר 2023), שעה 11:00

סדר היום:

<< נושא >> היערכות למתן מענים בתחום בריאות הנפש לנפגעי מלחמת חרבות ברזל בטווח הקצר והארוך << נושא >>

נכחו:

חברי הוועדה:

יונתן מישרקי – יו"ר ועדת הבריאות

אלי דלל – יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד

טטיאנה מזרסקי

לימור סון הר מלך

משה רוט

קטי קטרין שטרית

אושר שקלים

חברי הכנסת:

שלי טל מירון

משתתפים:

סגנית שר האוצר מיכל וולדיגר

ד"ר גלעד בודנהיימר

–

ראש האגף לברה"נ, משרד הבריאות- מערך בריאות הנפש עפרה אוסטין שיפריס

–

רכזת מוגנות חסרי ישע וקטינים, משרד הבריאות

מיכל גולד

–

המתאמת הממשלתית לזכויות ילדים ונוער, משרד המשפטים דניאל רז

–

הנהלת הסיוע המשפטי - ממונה ארצי, תחום אשפ, משרד המשפטים גאיה עפר

–

רפרנטית בריאות באג"ת, משרד האוצר

דניאל תור

–

רפרנט מחלקת מסלקה פנסיונית, משרד האוצר

מאי שמואל

–

אגף שכר, משרד האוצר

ד"ר רוני בלנק

–

רכז מחקר ומידע, מרכז המחקר והמידע (ממ"מ), הכנסת ורד וינדמן

–

מנכ"לית, המועצה לשלום הילד

נעם וילדר

–

עו"ד, המועצה לשלום הילד

גדי ירקוני

–

ראש מ.א אשכול

אסנת אייל

–

מנהלת אגף חינוך, רווחה וקהילה, מרכז השלטון האזורי בישראל ד"ר איילה בלוך

–

יו"ר, מועצת הפסיכולוגים

אפרת רותם

–

מנהלת חטיבה ארצית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים אלישבע לב-רן

–

פסיכולוגית קלינית עובדת תחת משרד הבריאות, פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית

עדי סגל

–

פסיכולוגית קלינית וחינוכית, איגוד הפסיכולוגים דוד קורן

–

מנכ"ל, עמותת ער"ן

סטפן קליינמן

–

מנכ"ל, עמותת משפחות בריאות הנפש

פרופ' לילי רוטשילד

–

יו"ר, האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה

מיה אוברבאום

–

יועצת משפטית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ד"ר עדית סרגוסטי

–

אחראית יישום מדיניות, בזכות

עמיחי תמיר

–

יו״ר, ארגון הנכים זכויות נכים

שרגא יעקבסון

–

מנהל קשרי ממשל, עמותת עזר מציון

יונית אפרתי

–

מנהלת תחום בכיר שילוב בקהילה, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות אריה מונק

–

מנכ"ל בית חם, בית חם

נעמה כהן

–

מנכ"לית מרשם, ארגון "מרשם"

ויקי ריכטר ישראלי

–

נציגת עמותת המסע שלנו פורום משפחות המתמודדות עם הפרעות אכילה דוד מזור

–

מנכ"ל בעלים- דוגסקול

ד"ר אופירה הוניג

–

ועדת חקיקה יה"ת ומנהלת מערך "את.ן לא לבד"

ד"ר אילנה לח

–

יו"ר האגודה לטיפול באמצעות אמנויות בישראל

רננה דנון

–

מנהלת מחלקת ידע ולמידה, עמותת עלם

הדס לחר

–

החברה למתנ"סים

נועם נוב

–

עמיתים לזכויות

יהונתן בוורסקי גולן

–

רכז צפון ביוזמת הסטודנטים לרפואה, אוניברסיטת בר אילן

משתתפים באמצעים מקוונים:

ד"ר מיכל רוזנשטיין חסון

–

פסיכולוגית, יו"ר העמותה להפרעות אכילה, משרד הבריאות, מערך בריאות הנפש תאיר סרי לוי

–

אגף תקציבים, משרד הבריאות

ד"ר חוה פרידמן

–

שירות פסיכולוגי ייעוצי, משרד החינוך

שגית ארבל אלון

–

רופאה ראשית מנהלת אגף מערך שירותי הבריאות, משרד הרווחה והביטחון החברתי ליאת יעקובוביץ

–

עו"ד, משרד המשפטים

שמירה לשם

–

עו״ס רכזת שיקום ארצית, המוסד לביטוח לאומי

סיגל אלון סידליק

–

פסיכולוגית ארצית, שרותי בריאות כללית

טלי שמואלי

–

מנהלת מחלקת בריאות הנפש, מכבי שירותי בריאות

סער נרי

–

ממונה קשרי ממשל תוכן, מכבי שירותי בריאות

ד"ר מרנינה וונטיק שוורץ

–

מנהלת בריאות הנפש ופסיכיאטרית ראשית, לאומית שירותי בריאות פרופ' ערד קודש

–

מנהל מערך בריאות הנפש, קופת חולים מאוחדת

פרופ' דורון גוטהלף

–

יו"ר האיגוד לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, ההסתדרות הרפואית ד"ר עמית שלו

–

חבר ועד איגוד הפסיכ' של הילד והמתבגר, ההסתדרות הרפואית טאיסיה לייקין

–

רכזת פעילות ארצית, האגודה הישראלית לשיקום פסיכיאטרי אפרת שפרוט

–

מנכ"לית, נט"ל

עדנה רומנו

–

עו"ס הארגון, ארגון נפגעי פעולות איבה

שנית סוקולובסקי יואש

–

מנהלת המחלקה המשפטית, אנוש

צור שריקי

–

מנכ"ל עמותת רופאי חלום

פנינה רוזנצוייג

–

מנכ"לית, עמותת נאמן

ריבי צוק

–

שופטת בדימוס, יו"ר עוצמה

אליקו שליין

–

מייסד- התארגנות נפגעי תאונות עבודה למיצוי זכויות שי שלו

–

מנכ"ל, שלו ושירותי שיקום

רותם בר שלום

–

מנהלת מקצועית מרכזי יה"ל

ליאור ביטון

–

מנהל מקצועי בריאות הנפש פמי

ד"ר מרטין אורבך

–

מנהל קליני ארצי, עמך ובנפשנו

ענבל אנגל

–

סמנכ״ל משאבי אנוש ופרויקטים

דורין אברהם רוזנבלום

–

מנהלת קשרי ממשל

ייעוץ משפטי:

נעה בן שבת

מנהלות הוועדה:

תמי ברנע – מנהלת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד

מיכל דיבנר כרמל – מנהלת ועדת הבריאות

רישום פרלמנטרי:

מוריה אביגד

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> היערכות למתן מענים בתחום בריאות הנפש לנפגעי מלחמת חרבות ברזל בטווח הקצר והארוך << נושא >> << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח ישיבה משותפת של ועדת הבריאות והוועדה לזכויות הילד, ועדה בראשות חבר הכנסת אלי דלל, בנושא חשוב: "היערכות למתן מענים בתחום בריאות הנפש לנפגעי מלחמת תרבות ברזל בטווח הקצר והארוך". במצב החירום הנוכחי בו אנחנו נמצאים כולנו מבינים כי על המדינה להעניק מענה מהיר ומיידי של שירותי בריאות הנפש לכל המעורבים באירועים שאירעו בשבועיים האחרונים ולמעשה לכלל האוכלוסייה.

על המדינה חלה חובה לייצר חוסן נפשי לכל האוכלוסיות הזקוקות לכך, להגיע לכל אחד ואחד באופן פיזי. לצערנו הרב, מערך הפסיכולוגיה הציבורית במדינת ישראל לא קיבל מספיק משאבים ואת היחס הראוי לו במשך השנים. אנחנו יודעים שכרגע אנחנו נמצאים בתהליך של הסדר תנאי השכר שלהם, מה שגורם ומייצר תורים ארוכים מאוד, בפרט בשעת החירום הזו.

היות והוועדה לזכויות הילד כאן ויש אלמנטים של חשיפת אינפורמציה אני אקריא נוסח מחויב: כידוע, ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת והפרוטוקול וגם שידור הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. לאור העובדה שעלולים להעלות בישיבה נושאים הנוגעים לצנעת הפרט של קטינים אנו מבקשים מכלל הגורמים, כולל ההורים, להקפיד על שמירת פרטיותם ולהימנע מלחשוף מעבר לנדרש.

כמו כן, אם יעלה דבר הנוגע לקטינות וקטינים הקושר אותם לבדיקה, טיפול או אשפוז פסיכיאטרי, טיפול בהשגחה של עובד סוציאלי לפי חוק, התאבדות, ניסיון התאבדות, או להליך פלילי המתנהל בבית המשפט, חל איסור פרסום על פרטים מזהים שלהם ולכן הם לא יצולמו, יוקלטו ולא יכללו פרטים מזהים שלהם בפרוטוקול הדיון.

לאור האמור אני קובע בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת שככל שתהיה בקשה מטעם חבר כנסת, שר או נציגו, או אם יעלה צורך לשם הגנה על קטין או חסר ישע, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברות או דוברים קטינות וקטינים לבקשתם או לבקשת משתתף אחר אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עלולה לגרום להם נזק. עד כאן ההודעה.

ידידי חבר הכנסת אלי דלל, בבקשה.

<< דובר >> אלי דלל (יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד): << דובר >> תודה. ידידי חבר הכנסת יונתן מישרקי, יושב-ראש ועדת הבריאות. תודה למיכל וולדיגר, סגנית שר אוצר שנמצאת פה איתנו, אני מאוד מעריך את זה. אין ספק שהאסון שקרה לנו הוא אסון שלא היו בממדים שלו מאז השואה. גם התמונות המחרידות. הייתי בשבוע שעבר בדרום והתמונות פשוט בלתי נסבלות, בלשון המעטה. אני חושב שאדם רגיל לא יכול אפילו לדמיין אותן.

החלטנו לקיים ישיבה משותפת כדי לחסוך זמן גם לעובדי הכנסת וגם לשאר האנשים שהגיעו לפה. מאוד חשוב לנו לשמוע, להקשיב. הנושא הוא לא רק כספי. גם בוועדת הכספים בדיונים בשבוע שעבר וגם הבוקר אנחנו מודעים לכך שהנושא הוא לא רק כלכלי, צריך לתת עזרה כלכלית אך גם עזרה לנפש. זה דבר מאוד מאוד חשוב ולכן מאוד חשוב לנו לשמוע ולנסות לקבל גם החלטות בהמשך. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

תודה רבה לאדוני. סגנית שר האוצר, חברת הכנסת מיכל וולדיגר, שהנושא מאוד קרוב ללבה כידוע, בבקשה.

<< דובר >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר >> תודה על ההתכנסות. תודה ליושבי-ראש שתי הוועדות ולכל המשתתפים בישיבה החשובה כל כך. הלב דואב, מסרב להאמין, האבל עצום, השבר ענק. אני עוברת בין לוויה ללוויה, בין בית אבלים אחד לבית אבלים שני, שומעת, שומעת ושומעת. למעלה מ-1,400 עולמות שנגדעו באיבם. בלתי נתפס. למה זה קרה? איך זה קרה? מי הם האחראים? אני מבטיחה לכם שהכול ייבדק עד תום, אבל בינתיים עלינו להניח את זה רגע בצד ולהתרכז ולרכז את כל המשאבים לניצחון, ניצחון הגוף אבל לא פחות ניצחון הרוח, ניצחון הנפש.

אנחנו צריכים באמת לדאוג למערך המלחמתי – לנשק, לציוד, לאספקה, לחיילי הסדיר והמילואים – אבל באותה מידה גם לדאוג לעורף. כשאני מדברת על דאגה לעורף ולחזית אני לא מדברת רק על ציוד לחימה, על מיגון, ציוד מתכלה, אוכל, שתייה, היגיינה. כל אלה חשובים והכרחיים מאוד, אי אפשר בלעדיהם, הם קריטיים, אבל – וה"אבל" שלי פה הוא ענק – אני מדברת גם על חוסן. בלי חוסן שום דבר לא יעבוד, לא בצבא ולא באזרחות, לא בחזית ולא בעורף.

כשאני אומרת את המילה חוסן, החוסן הזה נבנה מאמון – כן, גם אמון במערכת, שמאוד-מאוד נפגע – המערכת הצבאית, מערכת הבריאות, בכל מערכת של המדינה. כשאני מדברת על חוסן אני מדברת על אמפתיה, על הקשבה והכלה, טיפול מונע, איתור אלה שלא מסוגלים כרגע להתקיים ולהתנהל, מתן עזרה מקצועית, פרטנית וקבוצתית.

לכן אני אומרת לכם שניתנה הנחיה ברורה למשרד האוצר לפשט, להסיר חסמים, לצמצם בירוקרטיה, כן לעשות את הדברים הרבה יותר פשוטים עד כדי one stop shop. כשבן-אדם נכנס והוא צריך עזרה, מפשטים לו את כל התהליכים ונותנים לו אותה עד כמה שאפשר. יש כאן צורך לא רק לפשט אלא גם לתכלל, לתכלל את בניית החוסן, את הטיפול המונע וכל מה שאמרתי, לתכלל לא רק את סוגי הטיפולים השונים אלא גם את שיתוף הפעולה בין החברה האזרחית לבין המדינה.

קרה כאן אירוע שגם למדינה חזקה כמו מדינת ישראל קשה להכיל את העוצמות, את הפגיעה, את השבר. לכן רק שיתוף פעולה ותכלול של החברה האזרחית יחד עם משרדי הממשלה השונים, רק כך ננצח. תודה רבה. אני פה כדי להקשיב, לשמוע, לרשום ולקדם.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

תודה רבה. למעשה נגעת בנקודה המרכזית שאליה אני מתכוון לנווט את הדיון – גורם מתכלל ואחראי לכל נושא בריאות הציבור בהקשר אזרחי וממשלתי. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.

<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> שלום לכל הנוכחים. תודה, גברתי סגנית השר, מיכל. את יותר מכולם מרגישה ועסקת שנים בצמצום פערים בתחום בריאות הנפש. כל המדינה, החברה הישראלית ובעיקר תושבי הדרום, עברנו טראומה מאוד קשה ואנחנו עוד נחווה, לא רק הדור הנוכחי, גם הדור הבא, את התוצאות וההשלכות של השבת השחורה ההיא ומה שקורה עכשיו. אני לא מדברת על המעגל המצומצם של הנפגעים, גם החברים, בני משפחה מורחבת, לא מדברים עכשיו על בני זוג שלא היו נשואים אבל איבדו את בני ובנות זוגם גם ברצח הנוראי, בטבח, שהיה באותה שבת.

אם אנחנו לא נצליח לבנות מערך מסודר, מפוקח, של טיפול בתחום בריאות הנפש, הטראומה הזאת תמשיך ללוות אותנו ולא נרים את הראש. אני מדברת על מערך מסודר, להרחיב מעגלים של זכאים לטיפול. נפגשתי בימים האלה לא רק עם בני משפחה בהלוויות ולא רק בשבעה, נפגשתי עם הניצולים שברחו שעות מהמסיבה בדרום, שמעתי אותם ומה עברו המשפחות שלהם שישבו בבית.

אז קביעת הזכאות לטיפולים האלה גם צריכה להיות מאוד מאוד קפדנית ולהרחיב כמה שיותר. צריך לעשות אומדן. קשה לעשות נכון להיום אומדן אבל צריך לפנות גם לגורמים שהעניקו עזרה ראשונה וזיהו את הגופות, מצאו את הפצועים וההרוגים בשטח. גם הם זכאים לטיפול וטיפול ממושך. לא מספיק רק שיחה לפני משמרת ובסוף משמרת, זה צריך להיות טיפול ממושך.

אנחנו צריכים לחשוב על מערך מאוד מאוד מקצועי. זה צריך להיות בסדר עדיפויות עליון של המדינה, שמשרד הבריאות ירכז את המערך הזה ובשיתוף פעולה עם כל המשרדים, גם שירותי הרווחה וגם משרד החינוך. אני מודה מאוד. זה רק דיון ראשון שאנחנו מקיימים ואני מקווה לשיתוף פעולה מלא.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

תודה. הדברים חשובים. אנחנו כמובן גם נתעסק בארגונים שעסקו בזיהוי וכו', כמו זק"א וארגונים נוספים. כמובן שהם צריכים לקבל. אני גם קיבלתי את פנייתה של חברת הכנסת לימור סון הר מלך בעניין הזה. לימור, בבקשה.

<< דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> קודם כל, יישר כוח על הדיון. אני חושבת שזה דיון חשוב, במיוחד שאנחנו יודעים שיש חשיבות עליונה לטווח הזמנים, לסמיכות של האירועים והמפגש עם האירועים לטיפול. יש לזה חשיבות רבה על תהליך ההבראה והריפוי של האדם. אני באמת ביקשתי דיון ייעודי דווקא לאותם גורמי הצלה ופינוי, אלה שהתעסקו בנושאים של הטיפול בגופות, האיסוף, כי באמת אני חושבת שכרגע אלה שנחשפו וטיפלו נמצאים ברמת הסיכון היותר גבוהה.

אני פגשתי את האנשים, עברתי ארגון-ארגון, בדקתי מה קורה שם, לצערי הרב אין מענה ראוי, נכון, שעובד כמו שצריך. אנחנו עדיין בקונספט מיושן של מוקדי מצוקה – שאני לא מזלזלת בהם, הם מאוד מאוד חשובים, אבל אני חושבת שאנחנו צריכים לדאוג שכל מי שנחשף, ופגש, וטיפל, ונכנס לתוך התופת הזאת וראה, לא יצטרך למצוא ולגייס מתוכו את הכוחות כדי לפנות כי אין להם את הכוחות.

אני יודעת שמה שעושים בשורה זה קונספט טוב, הוא הכי טוב בעיניי מכל האחרים שפגשתי עד עכשיו, יותר מזק"א, יותר ממד"א, יותר מהצלה, יותר מעזר מציון, יותר מכל אלה שעברתי עליהם ובדקתי מה קורה שם, איזה מענים נפשיים. יש להם קונספט שבו הם מקבלים קבוצת תמיכה שהם מחויבים להגיע אליה כל יום, קבוצת תמיכה שהיא גם קבוצת איתור בעצם. האנשים בשורה, גם בצבא וגם המשטרה דרך אגב, גם האזרחים שנמצאים שם, יודעים שיש להם כתובת וזה קונספט טוב.

אני חושבת שאנחנו צריכים לנסות לשנות את המחשבה של לבנות פה מיליון מוקדי מצוקה והם ימצאו – לא, הם לא ימצאו את הכוח. אנחנו יודעים שיהיו הרבה מאוד שיפלו בין הכיסאות. אנו מדברים על עשרות-אלפי אנשים שהתעסקו בנושאים האלה. אנחנו מבקשים מהוועדה שתהיה איזושהי חשיבה של שינוי הקונספט של העבודה. אני רוצה שתהיה חבירה חוץ מתכלול בין-משרדי של הארגונים שמעבירים.

ראיתי שבזק"א הקואליציה הישראלית לטראומה נכנסת וכנראה מתחילה לעשות שם עבודה מאוד טובה, אבל אני רוצה לייצר איזשהו מנגנון שאין דבר כזה שאדם שעבר, חווה, היה בתוך התופת הזאת, טיפל, פגש, ראה ולא פנו אליו. אני לא רוצה שהוא ימצא, אלא שפנו אליו, שמעו אותו, זיהו, ראו מה עובר עליו. אני חושבת שצריך לבדוק את זה ולעבור ארגון-ארגון ולבדוק מה קורה שם ולתת לזה מענה.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

תודה רבה. כמובן שהנושא שאת מעלה פה הוא מאוד חשוב ויש עליו קונצנזוס מלא.

<< דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> אני ביקשתי דיון ספציפי וייעודי לעניין הזה כי אני חושבת שפה זה קצת הולך לאיבוד.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אני יודע והזכרתי זאת בדבריי. עוד מעט נשמע כמובן את תשובת גורמי המקצוע אבל אני אומר שבוודאי שאם יש גורם מתכלל אחד שעליו מוטלת האחריות בכל נושא בריאות הנפש אז סעיף או פרק יהיה גם נושא של ארגוני ההצלה השונים שצריכים לקבל מענה, שהוא יתווך בין הארגונים האזרחיים אליהם וכו'.

<< דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> אני מסכימה, אני רק חושבת שהקונספט של מוקדי מצוקה הוא חשוב אבל אני רוצה לדעת – ואני חושבת שרק אז באמת יהיה לנו איזשהו סוג של ודאות – שבאמת פגשו, ראו, שמעו, שבאמת הצלחנו לעבור על כל האנשים האלה ושאנשים לא נעלמים לנו. אנחנו יודעים מה ההשלכות של הדבר הזה, זה אלפי בתים שפשוט מתפרקים, זה אנשים שפשוט לא חוזרים לתפקד. צריך להבין את המשמעויות של הדבר הזה. אנחנו לא צריכים פה עוד בתים של הלומי קרב ועוד בתים של פוסט-טראומה קשה. אנחנו רוצים שבאמת הדבר הזה יטופל. אני חושבת שפה יש לנו עבודה בשינוי הקונספט.

<< דובר >> אלי דלל (יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד): << דובר >> בראייה שלך, מי בעצם לעשות את זה – משרד הבריאות?

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

בהקשר הזה בואו נחכה לתשובות. לימור, תודה על הדברים שיוצאים מן הלב, מרגישים את זה. יש בהקשר הזה כמה גורמים שדיברו איתי מטעם חברי הכנסת, חלק אמרו פיקוד העורף, חלק משרד הבריאות, תכף נשמע את עמדת גורמי המקצוע.

<< דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> פיקוד העורף עושה דבר נפלא. עם כל משפחה, להבדיל, שבאים להודיע לה את הבשורה הקשה, מגיע איש טיפול, רואה אותם, שומע אותם, אני רוצה שאותו דבר יקרה עם אלה שנפגשו עם התופת הזאת, עם המראות האלה.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

תודה. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה.

<< דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, באתי גם לדיון הקודם והיה לי חשוב מאוד להיות בדיון הזה כי אני רואה בנושא בריאות הנפש בעת הנוכחית נושא באמת קריטי. אני רוצה להגיד תודה רבה לכל מי שנמצא בחזית הרפואית ובחזית בריאות הנפש. עד עכשיו הם כבר עשו עבודה מטורפת ומדהימה. אני יודעת שגם מסתמכים על הרבה מאוד מתנדבים שהגיעו לכל המסגרות כדי לסייע ומכאן צריך לשלוח להם תודה רבה וגדולה על מה שהם עושים. זה הדבר הראשון.

דבר שני. כחברי כנסת, בשבועיים האחרונים התגייסנו בכוחות באמת משותפים והקמנו פה חמ"ל שעוסק בהרבה מאוד תחומים, לוגיסטיים וכו', חלק מהנושאים שאנחנו מתעסקים בהם זה גם המשפחות המפונות, המשפחות שנפגעו, שזועקים את זעקת המצוקה הנפשית שנמצאים בה, ובסוף התפקיד שלנו כנבחרי ציבור זה להשמיע את קול העם ואני פה כי אני מרגישה צורך אדיר להביא את המצוקה מהשטח.

אני רוצה לציין כמה דברים בודדים ולתת את הבמה לאנשים החשובים שיושבים פה, הם יותר חשובים מכולנו, נקשיב להם ונלמד מהם וביחד נמצא את הפתרונות. אני לא יודעת אם ראיתם אתמול את הכתבה בטלוויזיה של הילדה בת השמונה שמתעקשת לישון מתחת למיטה במלון. מדובר במשפחה שהבת והבן הסתתרו בארגז המצעים, ההורים החביאו אותם שם והם הסתתרו שם שעות ארוכות, ופינו אותם למקום בטוח והילדה הזאת לא מוכנה ללכת לישון אלא אם כן ישנה מתחת למיטה כי רק שם היא מרגישה בטוחה. אני חושבת שזו דוגמה מובהקת למה שעוד מחכה לנו.

אני רוצה להגיד שיש מעגלים שלמים מסביב שאנחנו אפילו עוד לא חושבים עליהם, אבל כשאני מקבלת סרטונים של אבא שליווה את הבת שלו כשהיא בורחת מהמחבלים במסיבה עד לרגעיה האחרונים, כשהיא נורית וצועקת לו שירו עליה והיא פצועה, והוא מנסה להרגיע אותה ומלווה אותה עד שהיא נושמת את נשמתה האחרונה, אנחנו מבינים שיש לנו פה הרבה מעגלים של אנשים עם טראומה מטורפת שאנחנו לא מתחילים להבין אותה.

יש לנו גם את המשפחות שעברו את התופת עצמה בעוטף עזה, בשדרות, בנתיבות, אופקים וכו', ויש לנו את המשפחות של הנרצחים והפצועים מהמסיבה שליוו אותם בלייב ברשתות החברתיות, בטלפונים, בדרכים שהן בלתי נתפסות והיו שם גם ברגעים האחרונים של הילדים שלהם, קהילות וישובים שלמים שעברו שואה. אין מילה אחרת. אני חושבת שבגלל שהמעגלים הולכים ומתרחבים וזה נוגע בכל אחת ואחד מאתנו אנחנו צריכים גם, מלבד האנשים שחוו את התופת באופן מידי, לחשוב איך אנחנו מלווים את המעגלים הרחבים.

אני חושבת שאולי שווה לנו לחשוב איך אנחנו משתפים פעולה עם משרד החינוך כי בסוף כל ילדי ישראל חוו טראומה, ילדי ישראל חשופים לרשתות חברתיות. כמה שההורים מנסים למנוע מהילדים לקבל זה רץ בוואטסאפ, זה רץ ברשתות, זה בחדשות. קשה מאוד למנוע את המראות הקשים האלה מהילדים שלנו בכל הגילים ואני מניחה שנצטרך לטפל בזה דרך משרד החינוך ממש, לבנות מערכת שקשורה במערכת החינוך בתוך תוכנית הלימודים איך אנחנו נוגעים בדבר הזה.

מלבד זה אני חושבת שיש מקום לחשוב גם על איך עוד אנחנו משתפים פעולה עם החברה האזרחית. אתמול למשל הייתי באקספו, בחמ"ל האזרחי של "אחים לנשק" - באמת שאפו ענק. עזבו פוליטיקה בצד, מה שהם עושים שם זה פשוט מדהים בכל סדר גודל, אין מילים לתאר את העבודה שנעשית שם ע"י עשרות אלפי מתנדבים במדינה, ויש להם שם מערך עזרה ראשונה נפשית של מאות מתנדבים. זה לא פסיכולוגים קליניים, זה לא אנשים שילוו, אבל הם נותנים עזרה ראשונה. שווה לנו לפגוש את החברה האזרחית ולהיעזר בה עוד יותר, לפחות בטווח הזמן המיידי.

<< דובר >> אלי דלל (יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד): << דובר >> הייתי שם, דרך אגב.

<< דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה פשוט באמת מדהים ומגיע להם תודה ענקית.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

תודה. מה שהזכרת כרגע זו מהות הדיון, משרדי הממשלה, החברה האזרחית, אנחנו רוצים לגרום לכך שיהיה גורם אחד אחראי שיודע לנתב את כל סוגי האוכלוסיות השונות כמו ששמענו עכשיו. חברת הכנסת קטי שטרית, בבקשה.

<< דובר >> אלי דלל (יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד): << דובר >> יזמה את חמ"ל הכנסת.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

מגיע לך ולכל חברי הכנסת, קואליציה ואופוזיציה.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> תודה רבה לשני יושבי הראש. לא, אני לא יזמתי, כל חברי הכנסת יזמו, כולם עשו. אני מבקשת לציין שזה כל חברי הכנסת. 108 חברי כנסת שעשו עבודת קודש ויש לזה תוצאות מאוד טובות. עוד אנחנו מדברים, ממש לפני חמש דקות, חשד לרצח והתאבדות בחיפה, בן דוקר את אביו וקופץ מהחלון. אם אנחנו מדברים על טיפול מניעתי – והלוואי שאנחנו יכולים לדבר כאן על טיפול מניעתי ולא טיפול שורש – אנחנו בשלב של כיבוי שריפות, אנחנו בכלל לא במצב של טיפול שורש.

יושב פה אדם צנוע מאוד, מנכ"ל ער"ן. אני רוצה להגיד לכם שער"ן, שבאמת עושים עבודת קודש, אני לא יודעת מה אני, כנבחרת ציבור, הייתי עושה בלעדיהם, כי אני מפנה לשם הרבה מאוד מקרים. אם בזמן רגיל יש להם 600-700 פניות ליום, המספרים הם מעל ל-3,000 פניות ליום. אנחנו מדברים על יום. הם אמורים להקשיב, להפנות ולטפל. אני אגיד לכם עוד משהו, גם קיצצו להם את התקציב. תבינו על מה אנחנו מדברים. לצערי הרב, הנתונים מגיעים אלינו עכשיו מהקורונה. הקורונה הפכה לאיזשהו - - -

<< דובר >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר >> קטי, אני רק רוצה לתקן, לא קיצצו להם את התקציב, הייתה להם חבילה שהם קיבלו בקורונה כתוספת ולא נתנו אותה. בואי נדייק רק במינוחים.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> היינו בחמ"ל משרד הבריאות שעושים עבודה נהדרת. הטענה היחידה שהייתה לי ביום חמישי כשביקרנו בחמ"ל זה למה הציבור לא יודע את זה. אני מצאתי את עצמי שולחת לכל מיני קבוצות את הפרסומת הזו, אפילו קבוצות מהתקופה שהייתי מרצה באוניברסיטה.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

את מתכוונת למוקד שפתח משרד הבריאות יחד עם ער"ן?

<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, הציבור לא יודע את זה. אמרתי לך בסוף הדיון שאני אכעס אם אני לא אראה את זה בעיתונים של סוף השבוע ולא ראינו את זה שם. למה? למה זה לא מפורסם? למה לא שומעים ולא רואים? מדובר בדברים אלמנטריים.

נחזור לנושא שלנו. קופות החולים שמפעילות מוקדים טלפונים ייעודים לנושא הזה זה טיפה בים. היום אתה מגיע לבתי החולים רק בסוף התהליך. אני מדברת על המניעה. הנתונים כתוצאה מאותה שבת ארורה הם נתונים שאני מאוד מקווה שמשרד הבריאות – ואני בטוחה שזה יקרה – וגם משרד האוצר יבינו שזו רק ההתחלה. צריך ללוות את המשפחות האלה עוד הרבה שנים. הטראומה של ילדים שראו את הוריהם נרצחים, הורים שראו את הילדים שלהם נרצחים והסיפורים מזעזעים ברמות שזה לא המקום להגיד מה ראו עיניהם של אותם ארגוני חסד שפינו את הגופות.

אבל אני רוצה להביא נתונים. אני בן-אדם של נתונים כי מהנתונים אני יוצאת לתוכנית עבודה. הטיפול הנפשי ערב מגפת הקורונה לא היה מספק אבל בכל זאת לאחר המגפה הנתונים של התאבדויות עלו, 13% גברים 32% נשים לפי הנתונים של משרד הבריאות. אני לא רוצה להגיד לך מה הולך לקרות עכשיו כשכל המדינה נמצאת באזעקות, כל המדינה נכנסת למקלטים. אני נכחתי בחמ"ל של רמת גן, אחת המתנדבות רעדה, לקח לנו כמה דקות טובות להרגיע את הרעד של הגוף שלה, זה בוודאי ובוודאי משהו שהוא לחלוטין לא נראה בריא וזקוק לטיפול.

שים לב לנתון הבא: יש היום במדינת ישראל 16,000 פסיכולוגים. שאלתי איפה הם. מחצית מהם לא התמחו בטיפול קליני. תחתכו עוד קצת מהעוגה של הפסיכולוגים שעובדים בפרטי לעומת השירות הציבורי, נשארנו בסך הכל עם 300 פסיכולוגים שעובדים בשירות הציבורי, בקופות. הנתון עוד הרבה יותר גרוע מפני שהם בחצאי משרות, ברבעי משרות, ואני לא מתפלאת שיש פסיכולוגים שהולכים לעבוד במלצרות כי במלצרות מקבלים יותר כסף. זה שכר מינימום.

כששאלו אותי באיזה ועדות אני רוצה להיות, הדבר הראשון שאמרתי זו ועדת בריאות. כדאי יותר להיות בוועדת כספים, כדאי יותר להיות בוועדות אחרות, אני רוצה בוועדת בריאות כי אני חושבת שהגיע הזמן להתחיל לטפל בנושא בריאות הנפש, שאגב, אתה רואה את האדם, הוא נראה לך בסדר גמור, אתה יודע כמה קשה לו בפנים? כמה בפנים הכול פגוע? לכן, אם אנחנו כמדינה לא יכולים להכיל את כל הטיפול הזה, יש מגזר שלישי. אני לא מתביישת להגיד. זה כמו שאנחנו היום אוספים תרומות לצבא הגנה לישראל, זה לא בושה להגיד שאנחנו יכולים גם לטפל דרך המגזר השלישי בנושא בריאות הנפש. עדיף לי להציל נפש אחת בישראל מאשר לשבת ולהתבייש.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

תודה על הדברים היוצאים מן הלב. חבר הכנסת משה רוט, בבקשה.

<< דובר >> משה רוט (יהדות התורה): << דובר >>

כשאנחנו מדברים על הגופים, ואני מתייחס גם למה שגברתי אמרה, למשל זק"א, שטיפלו בגופות, או איחוד הצלה שטיפלו גם בזה וגם בזה, להם יש מערכת חוסן. אני בדקתי את זה פעמיים, גם עם המנכ"ל שלהם וגם עם האנשים בשטח וגם נכחתי בשטח. אפשר להגיד שבאופן טבעי זה מטופל. הם גם יוצרים קשר עם הפעילים, עם המתנדבים, כדי לבדוק האם הם קיבלו את נקודת החוסן. לכן אני לא חושב ששם הדגש.

לעומת זאת, יש חוסר גדול מאוד בנושא של הסברה, במודעות. אני לא מדבר על ילדים שהיו בתוך התופת, כל אחד מבין לבד שהם צריכים טיפול. אני מדבר על ילדים שלא היו בתוך התופת אבל נפגעו ואף אחד לא שם לב, לא ההורים, לא המורים. לדברים האלה צריך יותר מודעות כי חס ושלום אם ילד נפגע – ולא רק ילד – אם אין מודעות לאן אפשר לפנות ודרכים לפנות בקלות אנשים שנפגעו לא יפנו לבד אלא אם זה ממש מגיע למצב קריטי.

הצד השני של הסיפור זה השכר. אין ספק שהיום השכר למטפלים הוא ממש ממש לא מצדיק את המאמץ, לא מצדיק את הלימודים ולא מצדיק את ההשקעה הגדולה. לכן זה עניין לאומי שיצטרכו פשוט לגרום לכך שהאנשים האלה יקבלו את השכר שבאמת מגיע להם, שהם השקיעו.

הדבר האחרון שאני אגיד הוא שצריכים מאוד להיזהר – ואני אומר את זה ככלל – שברגע שהמדינה מעורבת מדי יש לזה גם חיסרון, והוא לא להפוך את המצב לכך שכל ילד חייב שיחה עם פסיכולוגית אוטומטית. פרויד פעם אמר שבעצם כל אחד יכול להיות על הספה, שכולנו צריכים טיפול נפשי. לכן אני אומר שאפשר להגזים בדבר הזה. כן צריך בתבונה ובדעת להביא למצב שיש הסברה מתאימה, מודעות נכונה, ומלמעלה למטה, דהיינו דרך המורים ודרך ההורים, ושהאפשרות ליצור קשר עם איש מקצוע תהיה בקלות. שכר ומודעות יפתרו את הבעיה.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

תודה. ד"ר גלעד בודנהיימר, ראש מערך בריאות הנפש במשרד הבריאות. אבקש ממך, גלעד, מעבר למצגת שאתה רוצה להציג לנו, להתייחס בבקשה לשלל הדברים שהועלו ע"י חברי הכנסת – הנושא של גורם מתכלל, מגוון האוכלוסיות, סוגי הטיפולים, עצם זה שאנחנו נשענים הרבה מאוד על מתנדבים בתקופה הזו, לטווח ארוך מה אנחנו עושים, הסכמי השכר של הפסיכולוגים וכו'. אשמח לתשובה כוללת.

<< דובר >> אלי דלל (יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד): << דובר >> אני רק מבקש דבר אחד – אם אפשר לעשות את ההפרדה בין ילדים מגיל לידה עד גיל 18 כדי לתת איזושהי במה גם בנושא הזה.

<< אורח >> גלעד בודנהיימר: << אורח >>

כדי לענות על הדברים שנשאלתי צריך שעות מרובות. נגיד בצניעות שבריאות הנפש, כפי שנאמר, נכנסה לאירוע הזה בחסר מאוד מאוד עמוק ומשמעותי. התחלנו לעבוד על תוכניות עוד טרם המלחמה הנוכחית והאסונות שפקדו אותנו ואנחנו נצטרך להמשיך ולעבוד על תוכניות עומק ארוכות שייתנו באמת שינוי משמעותי לבריאות הנפש של מדינת ישראל. התחלנו לעבוד על הדברים אבל באמת צריך לומר בצניעות שהגענו לאירוע בחסר מאוד מאוד גדול ומה שלא עובד טוב בשגרה, זה יומרני לצפות שהוא יעבוד מאוד מאוד טוב בחירום.

אנחנו מתמודדים מול כאוס מאוד גדול. אף אחד מאתנו לא יכול לדמיין את היקפי הזוועות שעברנו ואני אגיד כנקודת פתיחה: כל אנשי בריאות הנפש בישראל, מרמת עובדי הציבור ועד רמת העובדים בפרטי, התגייסו באירוע הזה כדי לתת כמיטב יכולתם ולא ישנים לילות כדי לתת מענים. זו אמירה מאוד מאוד חשובה.

אני אגיד שהגישה של משרד הבריאות לאורך הדרך היא לתת פתרונות היכן שאפשר. אני אענה על השאלה על התמיכה בכל מי שעומדים בחזית, מזק"א דרך רבנות, משטרה, מכבי אש, גורמים צבאיים ודרך אנשי מערכת הבריאות. אנחנו מייצרים מענים כל הזמן תוך כדי כשמבקשים מאתנו, גם אם יש למסגרות את המענים בשגרה שכרגע לא מספיקים לתת להם את המענים, כשפונים אלינו אנחנו ממציאים את הפתרונות.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אתה יכול להתייחס ספציפית? ארגונים ספציפיים שאתם נותנים להם מענה היום?

<< דובר_המשך >> גלעד בודנהיימר: << דובר_המשך >> פנו אלינו מהמשטרה וממכבי אש למשל וארגנו להם קבוצה של מטפלים שיוכלו לתת מענה. פנו אלינו מזק"א וחיברנו אותם לקואליציה שהיא ספק של משרד הבריאות, מרכזי החוסן. אנחנו נותנים מענים. אני יכול לומר, ואומר בכנות, כוח האדם שקיים למשרד הבריאות וקופות החולים זה בתי החולים וספקים מהחברה האזרחית שנותנים שירות בכל מיני דרכים למשרד הבריאות.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

שאתם רותמים אותם?

<< דובר_המשך >> גלעד בודנהיימר: << דובר_המשך >> שאנחנו רותמים אותם. לצערנו, לא תמיד הם מזדהים כמשרד הבריאות ואת זה צריך לתקן כי מרכזי החוסן למשל שפעילים במלונות ועושים באמת עבודת קודש זה משרד הבריאות. כשמישהו מגיע למלון הוא לא תמיד מבין שזה משרד הבריאות ויש חשיבות גדולה להזכיר את הדבר הזה.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אני רוצה לחדד לפני שמגיעים למפונים. דיברת על אותם ארגונים שמתעסקים בזיהוי חללים וכו'. אתם יוזמים איתם קשר, אומרים: שלום, אני מדבר פה ממשרד הבריאות, אני מבקש לדעת האם אתם זקוקים לאיזושהי משענת נפשית? האם המתנדבים שלכם זקוקים? ארגון הצלה, הארגונים האחרים? אני לא רוצה להיכנס לשמות. אתם יוזמים באופן אקטיבי או מחכים שיפנו אליכם ואז אתה מחברים אותם לגורמים?

<< דובר_המשך >> גלעד בודנהיימר: << דובר_המשך >> אני אגיד שאנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. אנחנו לא נמצאים בסטטוס שאנחנו עושים reaching out לכל האנשים שאינם באחריותנו. אנחנו נותנים מענים למי שבאחריותנו.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

הם מתנדבים. הם גם לא חייבים אבל הם מתנדבים.

<< דובר_המשך >> גלעד בודנהיימר: << דובר_המשך >>

אני אגיד בצורה מדויקת: אין יכולת כרגע לעשות reaching out לכל מי שנחשף. אנחנו נמצאים בשורה. מהיום הראשון של המלחמה יצרנו צוותים שמלווים את המשפחות שמזהות את הגופות בשורה והנחנו את הצוותים האלה שככל שיש מישהו מסביב שצריך סיוע מסייעים להם ותומכים בהם והם באמת נתנו את התמיכות. במקביל ראינו שהמלחמה התחילה עם עומס מאוד מאוד גדול במרכזים הרפואיים סורוקה וברזילי ומיד הצענו שירותים של תמיכה לסורוקה וברזילי. אנחנו נמצאים בחסר מאוד גדול. אין יכולת – אני אומר את זה בכאב – כרגע להרים טלפון לכל אדם שהתמודד עם סיטואציה. אין יכולת מעשית.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

החוסר הוא כשאתה לוקח בחשבון גם את הארגונים האזרחיים או שאתה מדבר על חוסר מבחינת מה שאתה יודע היום שיש לך כמשרד? אתה לוקח בחשבון את כל המכלול?

<< דובר_המשך >> גלעד בודנהיימר: << דובר_המשך >> אני לוקח בחשבון את כל המכלול מכיוון שלפני המלחמה הנוכחית אנחנו יודעים לומר שכ-30% מאזרחי ישראל צרכו או צורכים לאורך השנים שירותי בריאות נפש. בוודאי שאנחנו נמצאים פה בחסר גדול שבעתיים. אני רוצה להסביר קצת מה אנחנו עושים. אנחנו כן יצרנו קו שעושה reaching out לכל נפגעי המעגל הראשון, ככל שאנחנו מצליחים לייצר רשימות של כל המעגל הראשון כי אני אזכיר שלמדינת ישראל עדיין אין רשימות מסודרות.

<< דובר >> אלי דלל (יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד): << דובר >> אם אני מבין נכון, אתה אומר שהעדיפות שלכם כרגע זה לתת מענה למעגל הראשון?

<< אורח >> גלעד בודנהיימר: << אורח >>

אנחנו מייצרים דחיפות יותר גבוהה אצל המעגל הראשון.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> מה זה מעגל ראשון?

<< דובר >> אלי דלל (יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד): << דובר >> משטרה, זק"א וכך הלאה.

<< קריאה >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << קריאה >> לא, משפחות ונפגעים.

<< אורח >> גלעד בודנהיימר: << אורח >>

המשפחות שנפגעו בתופת במעגל הראשון. זה התעדוף שלנו, בהחלט.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >>

גם למשפחות הנעדרים?

<< אורח >> גלעד בודנהיימר: << אורח >>

גם למשפחות הנעדרים. יצרנו מוקד שנקרא נמ"ל בשיתוף עם הרווחה. עובדות סוציאליות ופסיכולוגיות שעובדות איתנו, שנותנות מענים למשפחות הנעדרים. מהר מאוד, כשראינו שקמה מנהלת גל הירש, יצרנו איתם שיתוף פעולה. אני רוצה שוב להדגיש, גם דברים שאינם באחריותנו, אנחנו יוזמים את שיתוף הפעולה ואומרים: יש לנו את היכולת לתת את המענה, ככל שצריך אותנו אנחנו כן.

<< דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אתם עובדים בשיתוף עם פיקוד העורף?

<< אורח >> גלעד בודנהיימר: << אורח >>

אנחנו עובדים גם בשיתוף עם פיקוד העורף, עם הרווחה, עם החינוך, עם הרשויות המקומיות. אנחנו באמת מנסים לייצר את כל החיבורים. החיבורים מאוד מאוד מאתגרים בזמן מלחמה. אני אגיד שוב, מה שלא עובד טוב בשגרה, אל לנו לצפות שיעבוד מושלם בחירום. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו. אני חושב שחברי הוועדה שהיו אצלנו בחמ"ל ראו את היקף המאמצים שאנחנו עושים.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אני רוצה לומר, להדגיש ולחדד בשמי ובשם חברי הוועדה, אנחנו מאוד מאוד מעריכים ואסירי תודה לכל הצוותים הרפואיים באשר הם, אחים, אחיות, רופאים, רופאות, וכמובן עובדי השירות, מי שמתעסק בצורך הנפשי וכמובן עובדים סוציאליים, אנחנו מלאי הערכה. כל השאלות שאנחנו שואלים פה כרגע בוועדה ומעלים הן סוגיות שאנחנו רואים לנכון שעולות לנו מהשטח ואנו חושבים שנכון יהיה לטפל בהם בצורה מערכתית אחרת אבל זה לא מוריד מההערכה שלנו.

<< דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> גם קיבלנו מידע על הפעילות שלכם מול משפחות המפונים בפיקוד העורף והם גומרים עליכם את ההלל. הם אומרים שאתם עושים שם עבודה מדהימה, מלאכת קודש ממש, בכל הנושאים הנפשיים ובדברים נוספים שמתעסקים עם המפונים.

<< דובר >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר >> אני רוצה להציע רק הצעה. כמו שפונים אלינו, ואני מניחה שפונים גם אליכם, כל מיני אנשים מדהימים מהחברה האזרחית שהקימו סטארט-אפ וזה כבר מתחיל לפעול, וכל מיני רעיונות מחוץ לקופסה – כי ברור שכל אחד מאזרחי מדינת ישראל צריך איזו עזרה אך אין לנו יכולת לתת לכל אחד ואחד את העזרה שלו, כל אחד ברמה שלו, לכן צריך לחשוב מחוץ לקופסה כדי לייצר מענים שיהיו יותר רחבים.

לכן השאלה היא האם אין לכם איזה מוקד – אני כל כך לא אוהבת להגיד את המילה מוקד כי יש כבר כל כך הרבה מוקדים אבל עדיין – מוקד טלפוני שאליו תוכלו לקבל את כל הפניות מהאזרחים שיש להם כל מיני רעיונות שכבר ברי ביצוע, לא בשלב פיתוח אלא כבר פותחו, של איך אתה מגיע ותופס יותר מעגלים, ואתם אלה שתבדקו את זה ותראו שזה באמת מקצועי. כי אנחנו נתקלים גם בלא מעט שרלטנים שעלולים לעשות יותר נזק מתועלת. השאלה אם יש לכם דבר כזה שקורה לחברה האזרחית לכל מי שיש לו כבר רעיונות מעבר לקופסה.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

גלעד, תענה לסגנית השר אבל אחרי זה אני מבקש לתת לו להשלים את הדברים ואת השאלות במרוכז בסוף.

<< אורח >> גלעד בודנהיימר: << אורח >>

עבדנו לפני ואנחנו חוזרים ועובדים על פתרונות טכנולוגיים כאלה ואחרים ואנחנו עובדים בשיתוף עם המועצה הלאומית לפוסט-טראומה כדי לייצר את המענים האלה ולתקף אותם. יש מורכבות של תיקוף של אפליקציות ויצירת רגולציה לדבר הזה אבל אנחנו עובדים על זה. בדיוק אתמול בערב הייתה לי שיחה על הדבר הזה. אנחנו על זה לגמרי ותודה לסגנית השר.

אנחנו יצרנו מענים בכל מיני רמות כשהיה את הצורך. מוקד נמ"ל, שעכשיו חיברנו גם לצרכים של משפחות החטופים. יצרנו קו טלפוני שעושה reaching out לנפגעי המעגל הראשון ומשדך אותם לטיפולים שיינתנו להם בטווח הקצר. אתגר המלונות והמפונים במלונות, או העקורים במלונות, הוא אתגר מאוד מאוד גדול. יש לנו אוכלוסייה שמאוד-מאוד נפגעה והועברה מבתיה. הם נמצאים בסיר לחץ, בלי תעסוקה, כשכוחות הקהילה מאוד פורקו בתוך האירוע הזה. מהצד השני אני אגיד שהכוח והסיכוי להשתקם בתוך האירוע הזה זה הכוח הקהילתי, הכוח של הרשויות המקומיות, הכוח של הקהילה עצמה, ואנחנו דואגים בגלל זה שבעתיים דווקא למרחבים העירוניים שנמצאים במלונות וצריך לייצר שם מנגנונים קהילתיים.

אבל מאוד מאוד חשוב לומר אל מול כל הדאגות שעלו פה קודם, הכוחות שיש בקהילה של העם שלנו הם כוחות מאוד חזקים. אנחנו יודעים מחקרית שרוב האנשים שעברו טראומה יוצאים מהטראומה בעזרת כוחותיהם וכוחות הסביבה שלהם בלי צורך באנשי מקצוע. אני מסכים שזה אירוע של בריאות נפש מאוד גדול אבל צריך להבין שבסוף זה אירוע שהוא אירוע קהילתי, של כוחות קהילתיים, ושנוכל לצאת ממנו ברוב המקרים, ואנשים, עם כוחות הנפש המופלאים שלהם, שתמיד מפתיעים אותנו מחדש, מצליחים להוציא את האנשים ממצבים מאוד מאוד קשים.

צריך להיזהר מפתולוגיזציה של מה שקורה. אני לא הייתי רוצה שבן-אדם שעבר את התופת הזאת יחשוב שמה שהוא יצטרך זה חס ושלום אשפוז פסיכיאטרי כי הוא לא יצטרך. זה אירוע של קהילה. זה אירוע של קהילה וחשוב לומר את הדבר הזה. בשביל לאפשר את הדבר הזה אנחנו צריכים לחזק את הקהילות ולכן המודל שהצענו במלונות בשלב הראשון היה לחזק את מרכזי החוסן שמכירים את הקהילות בשגרה ובחירום ועובדים איתן, עובדים גם ברמה הפרטנית וגם ברמה הקהילתית.

בשלב הראשון הרחבנו את מרכזי החוסן, פתחנו מרכז חוסן ארצי כדי שייתן גם למקומות שבהם אין מרכזי חוסן את המענים הנדרשים. אבל ראינו במלונות שמרכזי החוסן בשלבים הראשונים לא הצליחו להיעמד על הרגליים ולכן עברנו גישה. ראינו גם שהמלונות הולכים ומתרבים ועברנו מגישה פרטנית של מלון וקהילה לתפיסה – לפחות בחודש הראשון – אזורית, שמחלקת את המלונות בארץ לאזורים והטלנו על בתי החולים לשלוח צוותים מרפאתיים כדי לייצר אחיזה בשטח ולתת מענים.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אתם מתכללים את כל האירוע הזה? אתם יודעים מספר מטפלים, מספר נפגעים, כאלה שהם קשים יותר ופחות? המנגנון עובד בצורה כזו שאתם חשופים לכל הנתונים?

<< דובר_המשך >> גלעד בודנהיימר: << דובר_המשך >> אני אגיד משהו על המילה "מתכלל" כי זאת מילה שהולכת וחוזרת שוב ושוב ושוב. כולם רוצים שכולם יתכללו. אני אגיד על זה משהו חשוב. יש לנו מנגנונים שעובדים בשגרה. קופות חולים עובדות בשגרה, מרכזי חוסן עובדים בשגרה. אם אנחנו נתחיל להמציא להם כל מיני תכלולים אנחנו עלולים גם להסתבך. כרגע יש מודל שבשיתוף עם משרד הרווחה והחינוך אנחנו מייצרים כדי להגדיר בדיוק את מוטת העבודה בתוך המלונות. אנחנו הוצאנו מתווה בריאות נפש שמתאר מה אנחנו עושים בחודש הקרוב ביחד עם בתי החולים, כשהמשימה של בתי החולים, שהצוותים המרפאתיים שירדו לשטח קיבלו, זה קודם כל להבין את הצרכים בשטח. תגיעו לכל מלון, תראו מה צריך בכל מלון.

<< דובר >> אלי דלל (יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד): << דובר >> משרד הבריאות מגיע לכל מלון? כי אני יודע שיש נציגות של הרשות המקומית. אני ביקרתי במספר מלונות, ראיתי נציגות של הרשות המקומית, שהם לוקחים את המענים, מדברים וכך הלאה. אני שואל האם משרד הבריאות ומשרד הרווחה נמצאים שם ממה שאתה מכיר?

<< אורח >> גלעד בודנהיימר: << אורח >>

כן. משרד הרווחה נמצא במלונות, משרד הבריאות נמצא במלונות, משרד החינוך נמצא במלונות. לא מספיק. לא מספיק. אני מזכיר שהתחלנו את האירוע כשאנחנו מנסים לייצר הבנה מה המיפוי של המלונות, ראינו בהתחלה ארבעים מלונות, זה צמח לשישים, זה צמח לשמונים, צמח למאה ועשרים. מצאנו את עצמנו מעדכנים טבלאות מבוקר עד ערב והחלטנו שאנחנו צריכים לייצר למשרד הבריאות חמ"ל אחוד שינהל את הדבר הזה בכוחות עצמו, כי עברנו, לפי מה שאמרו לי אתמול, את השלוש-מאות מלונות.

צריך להבין שזה אירוע מתגלגל. היכולת שלנו להעמיד איש מקצוע בכל רגע נתון בכל מלון היא יכולת מוגבלת, ולכן התפיסה שלנו כרגע, עד שאנחנו מתייצבים, היא תפיסה אזורית-מרחבית שבה חילקנו גזרות. נשאלתי על ילדים ונוער, הצוותים המרפאתיים כוללים אנשי טיפול ייעודים, פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים שמטפלים גם בילדים ונוער והם יורדים לשטח וממפים את הצרכים. הם גם מנסים להסדיר את נושא המתנדבים דרכם, הם גם מבינים איפה הקופות נמצאות ואיפה ארגונים אזרחיים כאלה ואחרים נמצאים ובאמת יש המון התארגנויות יפות. הם ממפים את הדברים, מבינים את הצרכים ולפי זה אנחנו בעצם מנסים להתחיל לייצר שליטה בשטח.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אני מקבל את הגישה שיש מחוזות וזה מנוהל כך, אין בעיה, אבל אנחנו היינו רוצים לחדד קצת שכל ראש מחוז כזה לפחות יהיה חשוף למספר המטפלים, מספר העו"סים, מספר הפסיכיאטריים, מספר המטופלים, מספר המטופלים קשה וכו'.

<< אורח >> גלעד בודנהיימר: << אורח >>

בוודאי, זו המשמעות של מה שאמרתי שאנחנו מייצרים חמ"ל. התחילו להציג לנו בישיבות היומיות עם בתי החולים טבלאות של מספרים של כוח אדם שנמצא. אבל זה מאוד מאוד ראשוני. אני מזכיר שאנחנו במערכת כאוטית מאוד עדיין ואנחנו מנסים לייצר בה סדר.

בשלב הבא השאיפה מבחינתנו היא שמרכזי החוסן יעמדו בצורה יותר טובה על הרגליים. הם מחוברים לקהילות והם ידעו הכי טוב לשקף מה הקהילה צריכה, ואנחנו נרצה בסופו של דבר להגיע למצב שבו קופות החולים יכולות לחזור למבנה שהם מכירים אותו, שזה מרפאות קהילתיות, באזורים של בתי מלון ויוכלו לתת את המענה, כשלא נרצה בסופו של דבר שבכל בית מלון נייצר סעדים בתוך המלון כי אנחנו רוצים בסוף לרענן לאנשים את הכוחות, לראות את עצמם כמסוגלים לעזור לעצמם ולצאת ולהיעזר ככל שהם צריכים אבל בכוחות עצמם, כשהקהילה תדע לאפיין מי צריך יותר ומי צריך פחות.

בעיניי התקווה הגדולה לריפוי של כולנו זה היכולת הקהילתית של הרשויות המקומיות ושל הקהילות להיעמד ולהיתמך ולעזור כי כוחות הנפש, מנגנוני ההגנה שלנו גם מבחינה פסיכולוגית, היכולות שלנו לתת עזרה אחד לשני, הן היכולות הרצויות ואנחנו צריכים לחזק את הכוחות במקומות האלה.

<< דובר >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר >> זה הנושא של ההסברה והעלאה למודעות, כי כשבן-אדם מתחבא בבית ולא מדבר על זה הקהילה לא יודעת. יש את הנורמה ויש גם כאלה, והם לא מעטים, שאי אפשר יהיה לחשוף, ולכן ה-reaching out שדיברנו עליו הוא מאוד מאוד חשוב. אני מסכימה איתך שחוסן קהילתי הוא מאוד מאוד חשוב אבל אי אפשר להסתמך רק על הקהילה. יש פה דברים שצריך להסתמך עליהם, כולל הסברה, העלאה למודעות, והכי חשוב מניעה, לתת כלים כבר בילדות.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אני מקבל בברכה את ראש מועצת אשכול, גדי ירקוני, ידידנו, שעומד בגבורה יחד עם התושבים שלו בתקופה המאוד מאוד קשה הזו.

<< דובר >> אלי דלל (יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד): << דובר >> גדי, תודה רבה שבאת, זה מאוד חשוב לנו. שמעתי אותך גם בוועדת הכספים והדברים שאמרת כל כך נכונים. אנחנו באמת צריכים לתת גיבוי לתושבים ולכל הישובים שנמצאים בדרום וגם בצפון.

גלעד, ציינת את המעגל הראשון קודם ואני שואל האם תושבי הצפון המפונים הם גם במעגל הראשון. ושאלה שנייה: מאחר שאנחנו יודעים שכמעט בכל בתי המלון נמצאים מפונים, האם יש לאנשים כתובת? מי יודע שהשלטון המקומי, או לפחות העירייה או הישוב, שם איזושהי פקיד/ה שנותן או מתכלל פחות או יותר את כל הפניות? כשאני מגיע למשל למלון ומישהו אומר לי: תשמע, אני זקוק לעזרה כזאת או אחרת, האם יש איזשהו מוקד או טלפון של משרד הבריאות? כי אמרת שכרגע הוא אזורי. האם יש דבר כזה?

<< אורח >> גלעד בודנהיימר: << אורח >>

לצערי, אין קו אחד של משרד הבריאות בגלל שאנחנו נשענים על זרועות ביצוע שונות - קופות חולים, ספקים כאלה ואחרים. לשאלתך לגבי הצפון, הצפון הוא דוגמה לכך שבשלב הזה נראה שאנחנו מצליחים כן לפעול במודל המקורי שרצינו מכיוון שמהיום הראשון נערכנו עם מרכזי החוסן שם ואמרנו להם: בואו תתרחבו, אנחנו צופים שהולך להיות אירוע כזה, תתחילו להתארגן. הדיווחים, לפחות שאנחנו מקבלים ממרכזי החוסן בצפון, זה שהם נערכו, הם יורדים לתושבים ומנסים לנהל את האירוע ונשמע ששם האירוע באמת יותר מנוהל כי יכולנו להיערך מלכתחילה.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

ראש מועצת אשכול גדי ירקוני, בבקשה. אני בטוח שיש לו הרבה מה להשפיע על הדיון הזה בנושא בריאות הנפש.

<< אורח >> גדי ירקוני: << אורח >>

לפני שאני מתייחס ברשותך, יושב-הראש, אני לא יכול לא להתייחס קודם לשבויים ולנעדרים שלנו. יש לנו הרבה מאוד שבויים ונעדרים. אני יודע שממשלת ישראל עושה הכול בשביל להחזיר אותם בשלום הביתה ואני סומך על ממשלת ישראל בנושא הזה. בכלל, אין היום בשבילי פוליטיקה כזאת או אחרת. אני לא מתעסק בזה. יש לנו צה"ל אחד, מדינה אחת וממשלה אחת.

לעצם הנושא הזה, אני פונה דווקא לאלה ששחטו אותנו באותו יום וחתכו אותנו גם אחרי זה בלי בושה – וזה לא רק החמאס, זה גם תושבי עזה שהיו שם – באו וגם לקחו אנשים. היום האחריות שהאנשים האלה יחזרו בשלום הנה היא עליהם. חס וחלילה, אם יקרה משהו לאחד הילדים – ויש שם תינוקות בני שנתיים, אולי גם פחות, אני לא יודע – ואנשים הרבה יותר מבוגרים, אם משהו יקרה לאחד מהחטופים האלה, הערבים צריכים לדעת בעזה שאין רחמים יותר, זה על אחריותם, גם תושבי עזה. אם הם רוצים, הם יכולים עכשיו לפרוץ להיכן שהחמאס נמצא ולהוציא את השבויים שלנו. הם אזרחים והם החליטו שהם יהיו השליטים שלהם, לא משנה אם בכוח או לא, על אחריותם. זה הדבר הראשון והכי חשוב.

עכשיו אני אעבור לנושא הספציפי שנדון פה. אנחנו באשכול, שבאמת עברנו אירוע מחריד, הדבר הראשון שהפעלנו כמו שצריך מבחינתנו זה נושא בריאות הנפש הכללית. כשאני מדבר על בריאות הנפש אני מדבר גם על החוסן ועל הכל ביחד. היום, מתוך 17,000 תושבים, רק 700 נשארו אצלנו, כל השאר במקומות אחרים. אנשי בריאות הנפש שלנו עובדים שם יום ולילה, מסודרים לפי מרכזים, בכל מקום יש מנהל/ת. יש לנו צוותים שקיבלנו גם לעזרה ותמיכה. הצוותים שלנו תוגברו מאוד. עשיתי אתם שיחת זום לפני יומיים, רבע שעה לפני השיחה הם קיבלו בשורה שאחת מהחברות היקרות שלהם נרצחה. היה קשה מאוד להמשיך את השיחה ולראות אותם כך. ואלה אלה שמטפלים בנו. גם ראית על העיניים ושמעת מהן שהן נופלות מהרגליים ונופלות בנפש אבל הן עושות הכול בשביל להציל ולעזור לאנשים.

בטווח הבינוני והארוך אנחנו יודעים להסתדר, יודעים להיערך. ארגנו עכשיו שלושה מקומות של מרכזי חוסן שלנו במקום אחד, וגם בבריאות הנפש השנייה עובדים שם במקביל עד שיחזרו הביתה. אנחנו מקבלים מתנדבים וביקשנו כוח אדם נוסף ונענינו.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אתה מדבר על מתנדבים במלונות?

<< דובר_המשך >> גדי ירקוני: << דובר_המשך >>

לא. מתנדבים קיבלנו ישר, אי אפשר להמשיך עם מתנדבים. ביקשנו בקשה לצרכים מאוד גדולים ממשרד הבריאות. משרד הרווחה עוד לא ענה אבל הוא יענה, אני בטוח, וייתן לנו. צריך לזכור, חברי הכנסת, שזה לא לשבוע, לא לשבועיים, לא לשנה, אני מקווה שלחמש שנים ולא יותר. יש כאלה שזה יהיה לכל החיים. אם פעם אני היינו מטופלים אחת ל – אין לי את המספרים – אני חושב שעכשיו זה אחד לשניים, אחד לא, שניים כן. משהו כזה.

ברור שחלק ייצאו, אני מקווה, אבל יש כאלה שזה לכל החיים. בגלל זה אנחנו צריכים להתארגן במדינה ולראות – עכשיו אנחנו בטיפול נמרץ, כשיוצאים מטיפול נמרץ ועוברים לשיקום ארוך ארוך – איך מעבים את הטיפולים ולא חוסכים כהוא זה. אם הנפש לא תבריא, לא שווה כל מה שנעשה מסביב. הנפש זה העיקר. תחשבו כמה קרובי משפחה עכשיו הולכים לגור ליד בית הקברות שבו קבור מישהו ממשפחתם, כמה זה יהיה קשה להם, כמה אנחנו צריכים לעזור להם. במקרים הכי קשים יש גם משפחות שלמות.

אנחנו חייבים, כבוד היושב-ראש, לראות איך אנחנו עושים פה תכנון ארוך-טווח כי בלי התכנון ארוך הטווח הזה אשכול לא תחזיק מעמד. אני אומר את זה בכל פעם. זה לא המבחן שלנו, של אשכול, זה המבחן של המדינה עכשיו. אם לא נצליח בנפש להחזיר את האנשים הביתה, הם לא יחזרו לאשכול. אם אני אהיה הדור האחרון באשכול והילדים שלי לא ירצו להישאר, או לא נצליח להביא אנשים אחרים מתל אביב, אין סיכוי למדינת ישראל להתקיים כמו שהיא היום. הגבולות יצטמצמו פלאים, אני לא יודע אם עד נתניה או תל אביב אבל קרוב לזה.

אנחנו צריכים לדעת שזו עכשיו המטרה שלנו. אנחנו צריכים שהילדים, אחרי שנחזיר – אני מדבר כך, התושבים בכלל עוד לא שם, יש כאלה שעוד לא קברו את מתיהם, את היקר להם מכל, והם במלונות, שזה זוועה. אין להם יציבות נפשית בכלל. הייתי בוועדת הכספים, אני מקבל פתק שכולם במלונות קיבלו עכשיו הודעה מהמדינה שהם צריכים לפנות את החדרים. ישבתי עם גפני, הוא הלך לשר האוצר והם ביטלו את זה. אתה יודע מה הודעה כזאת עושה לנפש? אתם אנשי טיפול פה הרבה יותר ממני. מה זה עכשיו להוציא אותם מזה? זה נורא. בגלל זה אני, בתור ראש מועצה, קיבלתי דבר ראשון החלטה, אמרתי להם: אתם עד סוף השנה שם, בגלל שאנחנו מעריכים שהמלחמה תהיה ארוכה. אם תתקצר נשנה, אבל הודאות חשובה.

אתם הדבר הכי חשוב, יותר מהבטונים, יותר מהכל. הנפש, אם לא נבריא את הנפש של משפחות שלמות, לא תהיה תקומה לנו שם, אני חושב שלא תהיה תקומה להרבה בעם ישראל ולדורות הבאים. אז האחריות עכשיו, כמובן שהיא גם עלי בייחוד, אבל גם על ממשלת ישראל וגם עליכם, חברי הכנסת. תראו איך לא שוכחים אחרי חודשיים, שלושה, שנה, את הדבר הזה. רק טיפולי בריאות הנפש יחזירו לנו שפיות לאזור.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

תודה על הדברים היוצאים מן הלב.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אני רוצה להוסיף משהו שראש המועצה ישמע. אנחנו, חברי הכנסת, הקמנו חמ"ל לטפל בכל מיני דברים. אני רוצה להגיד לך מה החמ"ל הזה יצר. כל אחד מחברי כנסת יאמץ יישוב כך שאנחנו נזעק את הזעקות שלכם פה. אנחנו לא נניח , נהיה כאן ונהיה לצדכם כמה שזה ייקח. זה ייקח כמה שזה ייקח, אנחנו מאמצים את הישובים. יישובי אשכול, שער הנגב, כל עוטף עזה יקבל חברי כנסת שיאמצו אותו ואנחנו נהיה הדוברים שלכם בכל ועדה וועדה, במליאה, בכל מקום. דע לך שלא נניח לזה אפילו לא יום אחד, וזה לא משנה אם זה קואליציה או אופוזיציה, לא משנה מה אנחנו נהיה אתכם לאורך כל הדרך.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

גדי, אני מוכרח לומר שגם בדיון הקודם שדיברנו על המפונים והכל, גם אז שמעתי את הזעקה שלך בנושא החוסן. דיברת איתי על פתיחת מרפאות, הסברת לי כמה זה חשוב, מיד כמובן יצרנו קשר, גם השר דיבר איתך אחרי שיחה שלי איתו בעניין הזה. פתחת עם השבויים והנעדרים, כולנו כאן בתפילה ובהחלט נמצאים עם הכאב והסבל של המשפחות ומתפללים לחזרתם מהר בריאים ושלמים.

בהקשר של הטווח הארוך, אני הייתי מאוד מאוד שמח שאתה תשמע את התשובה של ד"ר גלעד בודנהיימר בהקשר הזה, מה משרד הבריאות רואה ואיך הוא מתכנן את העבודה לטווח הארוך, לפחות לחמש השנים הקרובות כמו שהזכיר ראש המועצה.

<< אורח >> גלעד בודנהיימר: << אורח >>

תודה לגדי על הדברים ושיתופי הפעולה. אני בקשר עם מרכזי החוסן כל הזמן. ההשקעה הנכונה במרכזי החוסן, בחיבור לקהילה ולהעמיד את הכוחות של הקהילה מחדש, זאת הדרך הנכונה. כבר מהשבוע הראשון של המלחמה הזאת התחלנו לחשוב על היום שאחרי בהבנה שאין לנו את הפריבילגיה של הזמן כדי להשתהות. אנחנו מבינים שהאירוע הוא בראש ובראשונה קהילתי, בכל הקהילות עם כל מעגלי הפגיעה.

כלומר, בסוף גם הילדה מירושלים או הילדה מתל אביב צריכה מענים, לא את אותם מענים כמו הילדה שהייתה במעגל הראשון ונפגעה אבל אנחנו צריכים לחשוב במעגלים על כל האוכלוסיות בישראל. אנחנו צריכים ללמוד ולקבל השראה מהקהילות בדרום איך אנחנו יכולים לייצר קהילות חזקות שיודעות לעבוד עם הכוחות שלהם בכל רחבי הארץ. אנחנו נצטרך לייצר מנגנונים קהילתיים בכל רחבי הארץ. לכן גם פעלנו בשיטה שמרחיבה בראש ובראשונה את מרכזי החוסן, מתוך התפיסה הזאת שכוחנו בא מתוכנו ולא נוכל רק לצפות שמשהו יקרה מבחוץ. בסוף זאת הדרך הכי בריאה להתמודד עם טראומה.

מעבר לזה אנחנו נצטרך לחזק מאוד את מעגלי הרפואה הראשונית בכל ההיבטים ולהכשיר את כל מקצועות הבריאות כדי שידעו לטפל ברמות כאלה ואחרות ולתת את המענים הנדרשים כדי להוריד תסמינים שקשורים לפעמים לטראומה, לפעמים מספיק להסדיר את השינה של אדם כדי לעזור לו מאוד מאוד לצאת מהמצב. זאת אולי הזדמנות להזהיר משימוש בחומרים לא מתאימים או בתרופות בלי להתייעץ עם רופאים כי בשלבים שונים של טראומה דברים יכולים להזיק וכדאי מאוד להיזהר בדברים האלה.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אתם חושבים שמטפלים שפגועים בעצמם, כמו שהזכיר ראש המועצה, שחוו זאת בעצמם, מסוגלים לטפל באחרים?

<< דובר_המשך >> גלעד בודנהיימר: << דובר_המשך >> בהחלט, בהחלט. זה הדבר הכי נכון והכי טוב שיכול לקרות. זה מחזק גם את המטפל עצמו, גם מייצר שיתוף פעולה נכון וטוב. אני אגיד בזהירות שכל אחד עושה את מה שנכון לו כי כוחות הנפש שלנו עובדים בקצבים שונים, עם כלים שונים, כדי להתמודד עם טראומה. לא טוב לדחוף מישהו למשהו שהוא עדיין לא בשל לו. זה נכון לאנשים. אנחנו באופן כללי מעודדים שיחה אבל לא נכון לדחוף מישהו לשיחה על משהו שהוא לא בשל עדיין להתמודד איתו. לכן אנחנו מדגישים כמה חשוב שאנשי מקצוע שיש להם מיומנות בטראומה יהיו. מכיוון שאין לנו מספיק ואנחנו נמצאים באירוע רב-נפגעים אנחנו מייצרים וממליצים להמשיך ולייצר את המענים ברמה של רפואה ראשונית, ברמה של כלל המטפלים, כדי שכל אחד ידע לפחות את הבסיס של איך לתת מענים בתוך הדבר הזה.

דיברתי על רפואה ראשונית, בסוף למה שלא יחזיק בקהילה וברפואה הראשונית נצטרך את העולם הטיפולי. בעולם הטיפולי אני אגיד שאנחנו מקווים שהזירה תהיה בעיקר שיחתית. יש מצבים שגם צריך פסיכיאטרים וצריך תרופות אבל אנחנו ננסה להמעיט עד כמה שאפשר בזה, כי באמת הטיפולים השיחתיים, הפסיכותרפיה, הם הטיפולים הנכונים, ונצטרך לראות איך אנחנו בונים את המערכת בצורה נכונה ומדויקת שתדע להתאים את הטיפולים למי שצריך. נצטרך להשקיע מאמצים רבים בלראות איך אנחנו מגייסים את כוח האדם שזלג בהיקפים עצומים בשנה האחרונה מהשוק הציבורי לפרטי. נצטרך לראות איך אנחנו מגייסים אותם חזרה לשוק הציבורי על מנת לייצר מערכות חזקות ואיתנות שיכולות לתת את המענים בצורה מדויקת.

ברור שיש היבטים רוחביים, גם כלכליים, לעניין הזה, כדי לייצר מערכת אטרקטיבית כי כל התמחורים בבריאות הנפש באמת היו מאוד נמוכים בשנים האחרונות בכל הרמות, מרמת המשכורות ועד רמת התמחורים של הפעולות שנעשות במרכזים הרפואיים השונים. נצטרך לראות איך אנחנו נותנים את המענה בצורה נכונה כדי שמערכת בריאות הנפש תהיה מערכת איתנה שיכולה להחזיק את הטיפול בכל אוכלוסיית ישראל, בתקווה שהיא לא תצטרך לתת את הטיפול לכל אוכלוסיית ישראל אלא הקהילות יוכלו להחזיק בעצמן ונחזק גם את הקהילות.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> עדיין לא מובן הנושא של משרד הרווחה מול עוד משרד הבריאות, זה לא יושב לי טוב.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אכן תשובה עוד לא התקבלה בעניין הזה. על כל עניין התכלול, שגלעד לא כל כך אוהב לשמוע אותו, עדיין לא התקבלה תשובה.

<< אורח >> גלעד בודנהיימר: << אורח >>

אנחנו עובדים בצמוד לרווחה ולחינוך ומשתפים פעולה. אנחנו נפגשים עם פיקוד העורף ויצרנו חמ"לים משותפים במלונות ויש מודל שהרווחה מובילה של נושא התכלול במלונות ושיח על הדברים. אני רק אומר להיזהר מרצונות להמציא דברים שלא עובדים בשגרה ולצפות שהם יקומו עכשיו. אנחנו צריכים להיזהר מהמצאות חדשות, אנחנו צריכים להישען ככל האפשר במה שאנחנו יודעים שעובד בשגרה כדי לממש אותו גם בחירום. אני לא נגד שיתופי הפעולה, אני מאוד בעד.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> לא זאת הנקודה. יש את רח"ל שהוקמה אבל זה יותר דואג לצרכים חומריים, אנחנו מדברים על תכלול ברמה של בריאות נפש. אחרי המלחמה הזו נקבל הרבה מאוד מהציבור, כולל עוטף עזה וכולל גם מרכזים אחרים, מתמודדי נפש והמדינה לא מוכנה לזה, ויפה שעה אחת קודם. אנחנו לא מוכנים לזה. תמיד אנחנו מגיעים למצב של כיבוי שריפות ולא טיפול שורש, תמיד, בגלל שכל הזמן אומרים שהכל בסדר.

<< אורח >> עדית סרגוסטי: << אורח >>

קטי, זה בידיכם לשנות את זה. זה לא גלעד, זה אתם.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אני לא תוקפת את גלעד.

<< אורח >> גלעד בודנהיימר: << אורח >>

בוודאי שמשרד הבריאות יתכלל את נושא בריאות הנפש עם שיתופי הפעולה הנדרשים.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

מול כל משרדי הממשלה והגופים האזרחיים.

<< דובר_המשך >> גלעד בודנהיימר: << דובר_המשך >> בנושא בריאות הנפש, בוודאי.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אנחנו הרי נקבל אותם אחר כך בביטוח הלאומי, נוציא את אותו כסף.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

גלעד, העברתם דרישה תקציבית למשרד האוצר באשר להסכמי שכר, באשר לגיוס משאבים, פסיכיאטרים, עובדים וכו', לטובת הטיפול לטווח הארוך?

<< אורח >> גלעד בודנהיימר: << אורח >>

הדרישות התקציביות שהעברנו עד כה לאוצר, וגם נענינו, זה פתרונות שהיו בטווח הקצר ואנחנו מכינים כרגע את הדרישות התקציביות לטווח הארוך.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

תודה, זה מה שרציתי לשמוע. סיגל אלון סידליק, שירותי בריאות כללית, בבקשה.

<< אורח >> סיגל אלון סידליק: << אורח >>

אנחנו כמובן עומדים בקשר עם גלעד ממשרד הבריאות לגבי המענים וגם לגבי השאלה החשובה שלכם בעניין המענים בהמשך. אני רק אומר שקודם כל צריך לקחת בחשבון שיש לנו גם המשך בטווח הקצר, כמו למשל המלונות, גם המשך בטווח הארוך, וגם שיש לנו כמה סוגי אוכלוסיות, מיישובי העוטף שנמצאים כקהילות במלונות, יש לנו את הישובים העירוניים שהמענה עבורם צריך להינתן בצורה מותאמת. גלעד הזכיר קודם את המיפוי שנעשה.

בכללית, ובכלל הקופות, יש גם את מוקד החירום הטלפוני שעובד 24/7 ומקבל פניות. מעל 4,500 פניות כבר התקבלו ונענו. זה צורך חיוני שאדם בכל הארץ שמרגיש מצוקה וחרדה מיד מקבל את המענה ע"י עובדים סוציאליים ופסיכולוגים, וככל שצריך לתת מענה נרחב יותר אז אנחנו עושים העברה מסודרת בלי ביורוקרטיה, בלי המתנה בתורים, להמשך מענה במסגרות האזורים שבהם הוא גר במרפאות בריאות הנפש.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אתם ערוכים לתת מענה לטווח הארוך למבוטחים שלכם?

<< דובר_המשך >> סיגל אלון סידליק: << דובר_המשך >> אנחנו כל הזמן נותנים מענה בבריאות הנפש. כמובן שיש התאמות. לכן אמרתי, גם מוקד החירום, גם מענה שלוש שיחות טלפוניות, שזה פרויקט עם משרד הבריאות לתקופת הקורונה שהורחב בצורה ניכרת והם מקבלים שם מענה מידי לטיפול קצר מועד. אני חושבת שיש יותר ויותר אנשים שצריכים לקבל מענה יזום, חלקם מקבלים, במלונות ניגשים ונותנים מענה יזום. רק צריך לקחת בחשבון שזה כל הזמן בתקשורת עם מיפוי עם הקהילה, עם מנהיגי הקהילה, עם נציגי הרשויות המקומיות שנמצאות שם.

אני רוצה להגיד בעניין הזה שני דברים: אנחנו מפיקים לטווח הארוך סרטוני הסבר כדי שהמידע יהיה מונגש לכמה שיותר אנשים באוכלוסייה, ומצד שני מאוד חשוב לקחת בחשבון את הילדים הצעירים בגיל הרך שיצטרכו לקבל מענה. בכללית אנחנו ערוכים גם לגיוס ניכר של מטפלים, של עובדים סוציאליים ופסיכולוגים, כבר במידי ונותנים מענים גם באזורי המגורים וגם באזורים שאליהם המפונים הגיעו בכל התחומים.

<< דובר >> אלי דלל (הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> לילדים אתם נותנים מענה פרונטלי?

<< אורח >> סיגל אלון סידליק: << אורח >>

כמובן. יש לנו צוותים שמגיעים לשטח, במקומות אחרים אנשים מגיעים אלינו, איפה שצריך כמובן שניתן מענה פרונטלי, הרבה פעמים משפחתי. חלק ממה שכרגע אנחנו נערכים זה הרחבת מענים מסוגים שונים.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

טלי שמואלי, נציגת מכבי שירותי בריאות, בבקשה.

<< אורח >> טלי שמואלי: << אורח >>

אני אתן סקירה קצרה לגבי מה שמכבי פועלת מתחילת הלחימה. אנחנו מתייחסים לשלוש חזיתות: האחת, מענה למעגל הראשון, שהזכירו אותו כאן לא מעט, גם במלונות, גם באזורים נוספים שדורשים מענה מידי. אנחנו פועלים למתן מענה חירום במרפאות שלנו ובמערך העצמאים שלנו, ובמקביל אנחנו מאוד מנסים לשמור על השגרה, כולל reaching out למטופלים עם severe mental illness כדי לבדוק שהם באמת מטופלים ומקבלים את המענה שהם צריכים.

מיום שני שאחרי השבת השחורה למכבי יש מוקד של בריאות הנפש במלונות ים המלח. אנחנו עושים שם גם reaching out למטופלים בתוך חדרי המלון, עוברים ממלון למלון, עוברים בין החדרים. הצורך הלך וירד והיום אנחנו יותר פועלים במתן מענה של איזושהי שגרת חירום שתימשך. יש לנו קרוב לאלפיים פניות לקו החם שמכבי מפעילה, בדומה לקו החם שהקופות האחרות מפעילות. מענה של טיפול פסיכולוגי של שלוש שיחות, יש לנו כבר נכון להיום הבוקר מעל אלף פניות, ופתחנו קו נוסף של פסיכולוגים מכוחותינו שייתנו את המענה בנוסף למענים הללו.

אנחנו עושים גם reaching out למטפלים שלנו, בודקים שהם בטוב, עושים קבוצות ב-Briefing, קבוצות תמיכה, פותחים קבוצות בתוך המרפאות גם לאוכלוסייה שלא נפגעה מהמעגל הראשון כי אנחנו יודעים שיש גם כמובן טראומה משנית לאותם אנשים שצופים בטלוויזיה, אותן משפחות, אותם האנשים שהיו במעגלים שונים ואנחנו גם נותנים להם מענה.

<< דובר >> אלי דלל (הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> חשוב לי גם לדעת מה חסר לכם, איפה חסר ומה המענים שלכם לטובת הילדים במקרים האלה.

<< אורח >> טלי שמואלי: << אורח >>

אני חושבת, כמו שגלעד אמר וציין קודם, שהמערכת התחילה בחסר, והחסר המאוד מאוד גדול הוא כמובן בתחום הילדים והנוער. האנשים שאנחנו דואגים לתגבר ולתת מענה הם כמובן מכל הדיסציפלינות, כולל טיפולים בילדים ונוער. אנחנו עושים מיפוי של מתנדבים כדי להוסיף אותם. מה שחסר לנו כרגע זה דברים שאנחנו לא נפתור אותם בנקודת הזמן הנוכחית אלא איזושהי היערכות קדימה, חשיבה קדימה על איך אנחנו פותרים את המשבר שקיים בבריאות הנפש שהולך ומתעצם.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אתם בקשר עם משרד הבריאות בהקשר הזה?

<< דובר_המשך >> טלי שמואלי: << דובר_המשך >>

כל הזמן. אנחנו עובדים בצורה מאוד מאוד צמודה.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אני מודה לך על הדברים. פרופ' ערד קודש, קופת חולים מאוחדת, בבקשה.

<< אורח >> ערד קודש: << אורח >>

אני רוצה להזכיר שהמלחמה הקשה הזו וה-7 באוקטובר תפסו את מערכת בריאות הנפש במערכת מאוד רזה ובמצוקה. יחד עם זאת, חשוב לציין שמערכת הבריאות הייתה המערכת הראשונה שהתעשתה כבר בשעות הראשונות על מנת לתת מענה. תוך שעתיים כבר כל מוקדי החירום היו בפעילות וכמובן שלוש השיחות. חשוב להזכיר, כל קופות החולים, כמובן כולל מאוחדת, נותנות עוד היום כמויות אדירות של מענה ושלוש שיחות, שזה בעצם מענה למצבי משבר שנמצאו כמאוד מאוד אפקטיביים בשלב הזה.

לגבי החוסרים, הדבר החשוב ביותר שחסר לנו זה נתונים. אנחנו עדיין לא יודעים את המיפוי המדויק של השוהים בתוך המלונות. יחד עם זאת, מאוחדת, יחד עם כל הקופות האחרות, משתפות פעולה. צריך לזכור שיש פה אירוע שהוא ייחודי, קופות החולים כולן נותנות מענה לכל מבוטחי הקופות ללא קשר לשיוך הקופתי. בפועל, יש פה שיתופי פעולה בין קופות החולים על מנת לתת מענה למפונים בבתי המלון וזה דבר שחשוב לזכור.

אנחנו נצטרך להשתמש באירוע הזה, בהזדמנות שנכתבת בדם, על מנת לשנות את התפיסה של מערכת בריאות הנפש. אנחנו בקשר ישיר עם מנכ"ל משרד הבריאות, כמובן עם גלעד, על מנת לחשוב איך אנחנו יוצאים מתוך האירוע הזה, מתוך מחשבה שמערכת בריאות הנפש אינה יכולה להשתמש בכלים של אתמול כדי לתת פתרונות למחר. יש פתרונות, יש חשיבה יצירתית, כמובן גם הכנסה בחזרה של כוח אדם שנפלט מתוך המערכת הציבורית למערכת הפרטית, אבל גם הדבר הזה לא יספק. אנחנו נצטרך לעשות חשיבה מחודשת לגבי הפרדיגמות שעליהן אנחנו נשתית את מערכת בריאות הנפש העתידית, מכיוון שמחסור כוח אדם הוא מחסור שלא נוכל להשלים אותו, בטח לא בחמש או שש השנים הקרובות.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אני מודה לך על הדברים. אני רק רוצה שתיקחו בחשבון תמיד שהשוטף לא ייעלם לנו בתוך המלחמה שאנחנו נמצאים בה, אותם אלה שזקוקים לאותה תמיכה, לאותה עזרה, במהלך הזמן, מתמודדי הנפש.

<< דובר_המשך >> ערד קודש: << דובר_המשך >>

חד-משמעית. השוטף לא נפגע בשום מקום. זה חלק מהאתגר. האתגר הוא לעבוד בשני ערוצים מקבילים, מצד אחד לתת מענה לאוכלוסייה המורכבת, ודאי לאוכלוסייה שסובלת מתחלואה פסיכיאטרית קשה, לצד זה שאנחנו צריכים להמציא את עצמנו מחדש מול אירוע שמעולם לא התמודדנו אתו. על פי מה שאנחנו רואים כבר עכשיו יש עדויות לכך שהמערכת עובדת בכיוון הנכון.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

תודה רבה. ד"ר מרנינה וונטיק שוורץ, קופת חולים לאומית, בבקשה.

<< אורח >> מרנינה וונטיק שוורץ: << אורח >>

אני מודה על כינוס הוועדה החשובה הזאת. בהתייחס לשאלה האחרונה שלך לפרופ' קודש, אנחנו עובדים בוויסות שגרה וחירום. ברור שהשגרה צריכה להתמשך והיא נמשכת, אבל ברור שאנחנו נדרשים לתת מענה חירום. אני חייבת להגיד שגם קופת חולים לאומית ביום הראשון פתחה קו חם לקוחותיה בצירוף שלוש שיחות והרחבנו את הספקים של שלושת השיחות כדי שנוכל לעמוד בעומס. למחרת נפתח קו לעובדים. פתחנו סדנאות חוסן גם ללקוחות וגם לעובדים בתחום של הורים לחיילים והורים לילדים ואנחנו נותנים הרצאות לקבוצות ייעודיות כשאנחנו מזהים צרכים מסוימים. הדבר הוא דינמי וכל יום עולים צרכים אחרים ואנחנו קשובים ואוספים אותם.

יש לנו קשר יומי בתוך התקופה בין הגורמים האחראיים במחוזות על בריאות הנפש וקשר יומי עם האגף לבריאות הנפש ולגלעד. תודה על כל העבודה והעזרה. לאומית היא הקופה הקטנה ביותר בין כולן. בשגרה אנחנו נעזרים בספקים חיצוניים ועכשיו גם כן הרחבנו את העזרה לספקים חיצוניים ממוקדי תחום טראומה. חברנו לבתי החולים אשר בבתי המלון. באופן אישי פרטי אני מתנדבת בשפיים אז ראיתי את העבודה מבפנים ובאמת צריך למפות את האנשים שם לפי עצימות הפגיעות שלהם כדי שאחר כך גם כן נוכל להמשיך ולטפל בהם ולפזר את הכוחות באופן מתאים.

גיוס מתנדבים – אני חושבת שאת המתנדבים, אני קוראת לזה במירכאות, לאט-לאט אנחנו נהפוך לעובדים שיקבלו תגמול כפי שמגיע להם, כי זה אנשי בריאות הנפש, אנחנו בונים על זה כדי להגדיל את הכוחות שלנו, גם לגבי טיפולים פרונטליים וגם לגבי טיפולים בטלמדיסין. אני שוב מצרה על כך שאנחנו נכנסנו בחסר אבסולוטי לאירוע אבל אנחנו עושים את כל המאמצים כדי לתקן את החסר הזה ולמזער נזקים.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

תודה על הדברים. נציגת משרד הרווחה, שגית ארבל, בבקשה.

<< אורח >> שגית ארבל אלון: << אורח >>

כמו שכבר צוין קודם, העבודה עם משרד הבריאות משולבת יחד עם קופות החולים יד ביד. אנחנו שותפים בתהליך ואני רוצה רק לייצר רצף בין שני נושאים. יש את הסוגיה של חוסן, שכמו שנאמר פה מתבסס על קהילות, לא תמיד זו הקהילה דווקא של המקום שבו אתה גר, כמו שאנחנו רואים בצורה מאוד מאוד משמעותית בקיבוצים או בישובים שיצאו כמקשה אחת לעומת קבוצות אחרות שיצאו שלא בקבוצה אחת. לכל אחד יכולות להיות קהיליות מסוגים שונים ואני חושבת שאחת העבודות המשמעותיות שיהיו בתקופה הקרובה היא לאתר את הקהילה של כל אחד עבור עצמו כדי לפתח חוסן.

חשוב מאוד, כמו שכבר צוין קודם אבל אולי נרחיב את המעגל, לייצר תהליך של הכשרה של מגיבים ראשונים, בין אם זה אנשים שהם במערכת הבריאות הכללית, בין אם זה עובדים סוציאליים, שכמו שכבר נאמר, היו במקום ובאירוע כבר ביום הראשון ועושים מהרגע הראשון עבודה - - -

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אני מתנצל שאני קוטע אותך, החברים בטוח ישמחו לשמוע מה את חושבת על המנגנון של שיתוף הפעולה או העבודה מתחת משרד הבריאות או במקביל למשרד הבריאות, או מה הפלטפורמה הנכונה בעינייך לרכז בסוג של פירמידה את כל העובדים תחת מטרייה אחת.

<< דובר >> אלי דלל (הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): << דובר >> שלא תהיה כפילות.

<< אורח >> שגית ארבל אלון: << אורח >>

אני חושבת שהתהליך הזה כרגע עובר דיוק בדיאלוג בין משרד הבריאות למשרד הרווחה, הן בעבודה של המלונות – ציין את זה ד"ר בודנהיימר כבר לפניי – והתהליך הזה כרגע בשלבים אחרונים של גיבוש ואני מניחה שהוא יונח בצורה משותפת על השולחן.

אני מנסה להגיד שיש את העניין של החוסן הכללי, שהוא תהליך יותר נרחב ופחות בתחום ישיר של בריאות הנפש, וגם את הרצף הזה אנחנו עסוקים ביחד לתכלל. אם יש משהו שהוא לא נכון זה לייצר עבודה מבוזרת ולכן, כדי לדייק את זה עד הסוף, אנחנו נדרשים לעבוד גם עם משרד הבריאות, עם משרד החינוך, בעיניי גם עם השלטון המקומי, בצורה מאוד מאוד הדוקה, וכמובן החברה האזרחית. אני חושבת שאנחנו לקראת סוף גיבוש התהליכים ואני חושבת שיחד נגיש את זה ולא כל אחד לחוד. הנכונות היא לשתף פעולה.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

אנחנו חושבים שזה האירוע, גם שיתוף פעולה אבל גם גורם אחד שינהל את כל הדבר הזה. ציינת את משרד החינוך, אתם, משרד הרווחה, משרד הבריאות, שיהיה גורם אחד שיתכלל את זה.

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> כמה עו"סיות יש במרפאת בריאות הנפש בשדרות?

<< אורח >> שגית ארבל אלון: << אורח >>

במרפאה בריאות הנפש בשדרות זה לא עו"סיות של הרווחה - - -

<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> במרכז החוסן. אני אתן לך את הנתון – עו"סית ורבע כל שדרות. מכאן תביני מה בסופו של דבר יהיה בתהליך, טיפול מהיר-מהיר וכולם יעברו לביטוח הלאומי.

<< אורח >> שגית ארבל אלון: << אורח >>

זו לא הכוונה. אני חושבת שהכוונות הן גם לייצר איזשהו מענה ראשוני אוניברסלי, גם לייצר ריבוד של טיפולים, מי צריך את זה ומי צריך אחר, לייצר תהליכים שהם מדויקים, ריבוד של אוכלוסיות, וגם בסופו של דבר לגייס או לייצר ממתנדבים לעובדים. אני חושבת שכל הדברים כבר נאמרו ע"י קודמיי.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>

תודה רבה. אלישבע לב-רן, פסיכולוגית קלינית מפורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית.

<< אורח >> אלישבע לב-רן: << אורח >>

שלום לכם. לא קל לדבר בימים כאלה ואני אקצר ולא אחזור על הדוברים הקודמים כיוון שברור לכולם שהאירוע הוא בקנה מידה אחר ודרוש תכלול. התפקיד של הפסיכולוגים הציבוריים מגלם את הקהילתיות שדיברו עליה. הפסיכולוגים בשירות הציבורי פזורים על כל הארץ והם גם ב

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]