פרוטוקול מספר 273, ועדת החינוך, התרבות והספורט, 26/10/2016

הכנסת העשרים

מושב שני

<פרוטוקול מס' 273>

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

ופרוטוקול מס' 100

מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד

יום רביעי, כ"ד בתשרי התשע"ז (26 באוקטובר

2016), שעה 9:30

<סדר היום:>

תלמידים אלרגיים במערכת החינוך

נכחו:

<חברי הוועדה:>

יעקב מרגי – יו"ר ועדת החינוך, התרבות

והספורט

יפעת שאשא ביטון – יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד

עודד פורר

נורית קורן

חברי הכנסת:

קארין אלהרר

אורי מקלב

<מוזמנים:>

אילן שי – עוזר ליועצת המשפטית, משרד

החינוך

עירית ליבנה – מפקחת על תחום הבריאות,

משרד החינוך

אריאל לוי – מנהל המינהל הפדגוגי, משרד

החינוך

טירויה מקרה – סטודנטית, משרד החינוך

ליזה רובין – מנהלת המחלקה לאם וילד

מתבגר, משרד הבריאות

עדינה יוסף – רופאה בכירה אם וילד, משרד

הבריאות

יפית יצחקי – אחראית ארצית תחום בקרה

בריאות התלמיד, משרד הבריאות

ורד כרמון – מפקחת ארצית לגיל הרך, משרד

הרווחה והשירותים החברתיים

חגי פורגס – מנהל תחום מטה באגף מעונות

יום ומשפחתונים, משרד הרווחה והשירותים

החברתיים

מיכל כרמל – ממונה תחום הכשרה, משרד

הרווחה והשירותים החברתיים

מיכל מנקס – מרכז השלטון המקומי

רותי יצקן – מנהלת מחלקת החינוך המיוחד,

עיריית חולון

אמיתי שוחט – מנהל תחום שילוב בחינוך,

נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

לילי הרטמן קוגן – מנהלת החינוך המיוחד,

עיריית חיפה

זאב גולדבלט – מנכ"ל הפורום, ארגוני

הורים

רויטל שמר – חברת הנהלה, ארגוני הורים

יעקב שטיינברג – חבר עמותה, פורום ועדי

ההורים היישובים

שושי סומך – המועצה לשלום הילד

מיה צור – אמא לילד אלרגי

ערן צור – אבא לילד אלרגי

אורלי בז כץ – אימא לילד אלרגי

משה יפה – הורה

רון ארדיטי – אבא לילד אלרגי

יצחק בן חמו – אבא לילד אלרגי

אביבה דיין – אימא לילדה אלרגית

אוה ורסנו יוגד – הורה

ארז סיני – אבא לילד אלרגי

אהב אליהו עבר – אב

סיגל קדוש – אימא לילדה אלרגית

נועה קדוש – ילדה אלרגית

אביבית ברקאי-אהרונוף – בזכות

ענבל אביב – מנהלת קשרי ממשל, ויצ"ו

אראל גלבוע – ועדת חינוך, לשכת עורכי

הדין

מלכי מנדל – Compliance Manager ואחראית מידע

תרופתי, הורים

איתי שובל – נציג, מועצת התלמידים והנוער

הארצית

ירדן ניזרי – נציג, מועצת התלמידים

והנוער הארצית

רויטל לן כהן – הנהלת הקואליציה,

קואליציית הורים לילדים עם צרכים

מיוחדים

אסתר קרמר – חברת הקואליציה, קואליציית

הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

אודליה אלבו – נציגת הורים לילדים עם

אלרגיות למזון

עמי נחום ברבר – מנכ"ל עמותת סידור עבודת

הלב

יחזקאל חורוזובסקי – שיווק

שרית קיצוני – נציגה בעמותת יהל

הניה מרמורשטיין – מנהלת מעונות

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו ב

HYPERLINK

"http://main.knesset.gov.il/Activity/committees/Children/Pages/Committee Agenda.aspx?Tab=3" קישור זה.

<ייעוץ משפטי: >

ורד קירו

<מנהלות הוועדה:>

תמי ברנע – מנהלת הוועדה לזכויות הילד

לאה גופר – מ"מ מנהלת ועדת החינוך, התרבות

והספורט

<רישום פרלמנטרי:>

אושרה עצידה

<תלמידים אלרגיים במערכת החינוך>

ישיבה משותפת של ועדת החינוך, התרבות

והספורט ושל הוועדההמיוחדת לזכויות הילד

<היו"ר יעקב מרגי:>

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה

המשותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט

והוועדה לזכויות הילד. זה לא דבר שבשגרה

שוועדות עושות דיון משותף. כשיש דיון

משותף זה אומר שכולם מגויסים לפתור אחת

ולתמיד או להוביל לכיוון רציונלי בטיפול

בילדים אלרגניים במערכת החינוך. במערכת

החינוך הוועדה שבראשותי קיימה מספר

דיונים, והוועדה לזכויות הילד קיימה

דיונים בנושא הזה, הוועדה לביקורת המדינה

קיימה דיון בנושא הזה.

אין ספק שהסוגיה צריכה להיות מטופלת,

וכנראה שבפורמט אחר מכפי שהיא טופלה עד

היום. צריך לעשות ראש גדול ולראות. אני לא

אומר שהיא הוזנחה, אני בכוונה לא קובע

שהנושא הזה לא טופל. הנושא הזה טופל,

לנושא הזה הוקצו משאבים רבים וזה הולך

ומתקדם. אבל עדיין, מה לעשות, יש בעיות. יש

את הרציונל של ההורים וחלק מהרציונל הוא

כזה ויש הורים עם רציונל אחר. למשרד

החינוך יש משימה לא פשוטה שבה הוא צריך

לקבוע הקו עובר, וזה לא כל כך נחמד איך

לעשות את זה בהרבה תחומים, כל שכן כשמדובר

בסיכון של ילדים ובבריאותם של ילדים.

תוך כדי דיון ייתכן וננסה להוביל לחשיבה

אחרת בסוגיה מול משרד החינוך כדי לצמצם

את החששות - אני לא אומר פגיעה בילדים –

את החששות של ההורים למינימום. עם כל

הצער, אני אומר להורים שלא נצליח להגיע

ל-100% אף פעם. אם מישהו יושב כאן סביב

השולחן והוא חושב שבסוגיה הזו נצליח

להגיע ל-100%, הוא מטעה, טועה ומשלה. מה שכן,

צריך לעשות את האופטימום ואת המקסימום

שהמערכת יכולה לתת בסוגיה הזו.

צר לי - ואני אומר "צר לי", ומיד אעביר את

רשות הדיבור לחברתי שמגויסת לנושא הזה,

חברת הכנסת ד"ר יפעת שאשא ביטון - לצערי

הרב, אין שיתופי פעולה בסוגיה הזו. הסוגיה

הזו לא תיפתר אם גולם לא ישלבו ידיים.

כשאני אומר "כולם" זה אומר: משרד החינוך,

רשויות מקומיות, המורים. כן, המורים, ואני

אומר את זה בקול. המורים מסרבים בגלל שזה

סוגיה גם של אחריות וגם של הסכם קיבוצי.

אבל לא מרימים ידיים, יושבים לשולחן עגול

ומגיעים להבנות ולהסכמות כפי שעושים עם

כל ארגון. מתחילת הקדנציה אני שומע:

המורים, המורים, המורים. אבל לא שמעתי ולא

ראיתי שנעשה ניסיון להוביל אותם להסכם

בסוגיה הזו.

עירית, כאן אני רוצה את האוזן הכרויה שלך.

יכול להיות שנצטרך לחשוב גם על סביבה

נקייה של בתי ספר מאלרגיות מסוימות כדי

לייעד את אותם משאבים שמושקעים באלרגיה

הזו לטובת ריווח השעות, לטובת אלרגיות

אחרות. משרד הבריאות צריך להיכנס פה

לתמונה.

אלו דברי הפתיחה על רגל אחת, ותוך כדי

הדיון ניכנס לקראת סיכום.

בבקשה.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

תודה רבה, כבוד היושב-ראש חבר הכנסת מרגי.

בוקר טוב לכולם, אני באמת שמחה על קיום

הדיון הזה. הוועדה לזכויות הילד אמורה

היתה להתכנס באותו נושא בשבוע הבא, ומשום

שזיהינו שאנחנו באמת נמצאים באותה נקודת

זמן פחות או יותר שבה אנחנו רוצים להגיע

לאיזשהו פתרון אז אופייני קצת לי ולמרגי

לשלב ידיים ולעשות את הדברים. המטרה שלנו

היא משותפת – להגיע לאיזשהו פתרון

אופטימלי.

העניין של ילדים אלרגיים במערכת החינוך

הוא עניין שעולה יותר ויותר למודעות. גם

היקף הילדים שהם אלרגיים הולך וגדל עם

השנים כך שאנחנו בלי שום ספק נדרשים

למענה. אך אם בעבר כשהיו מספר מסוים או

מספר מצומצם של ילדים נכון היה לקיים

מענה מסוים, מאוד יכול להיות שאנחנו

נמצאים בנקודת זמן שבה אנחנו צריכים

לבחון איזה אופי של מענים אנחנו צריכים

לתת.

אני מאמינה שיש מספר גישות. אני חושבת

שהעניין של סייעת הוא עניין שהוא נחוץ

וחשוב, אבל אני לא בטוחה שהוא הפתרון

הבלעדי כדי להגיע למצב של מניעה. אנחנו

הרי לא רוצים רק להגיב ולהציל ילדים,

אנחנו רוצים להגיע למצב של מניעה. יכול

להיות שאנחנו יכולים ליצור את המניעה הזו

במערכת הבית-ספרית גם בלי שתהיה סייעת

צמודה לכל ילד בכך שאנחנו נכשיר מערכות

שלמות להתמודד עם האלרגיות השונות של

הילדים שמגיעים למסגרות החינוך.

מאוד אשמח לשמוע גם על הגישות השונות וגם

לפתוח את המחשבה ולראות איך כולנו

מתגייסים כדי למנוע חלילה מקרה של פגיעה

בילד כזה או אחר מתוך רגישות כזו או אחרת.

נושא נוסף שאני רוצה לגעת גם בו, ואני

זימנתי גם משרד הרווחה, ואם נצטרך נרחיב

אותו לדיון נוסף זה מה קורה עם הילדים

מגיל לידה עד 3, מה קורה בתוך המסגרות

הללו. איזה מענים אנחנו נותנים שם, באיזה

היקפים אנחנו נותנים את המענים שם. שם זה

גם קצת יותר מורכב. זה ילדים שלא רק צריך

למנוע את הגעת אותו אלרגן אליהם לפה, אלא

גם משחק בחפצים או כל מיני דברים כאלה

יכולים ליצור סכנת חיים של ממש. לכן,

אנחנו נשמח לשמוע התייחסות גם בנושא הזה.

תודה רבה, ואנחנו נפתח את הדיון.

<היו"ר יעקב מרגי:>

תודה. לפני שאעביר את רשות הדיבור, אני

אמרתי על שיתופי הפעולה ודילגתי שלא

במתכוון אלא בלהט הדברים, שיתופי פעולה

גם של ההורים. אם מגיעים אליי הורה לילדים

אלרגניים והוא אומר: תשמע מה היה אצלי

בבית-הספר, כשהורה פונה בצורה מאיימת

לאותו הורה לילד אלרגני ואומר לו: תשמע,

קח את הילד שלך ותעוף מבית הספר. אנחנו לא

רוצים אותו פה. אתה מגביל אותנו. אתה

מצמצם, אתה חונק אותנו. אז גם עם שיתופי

פעולה פה של ההורים. עם כל הכבוד, חייבת

להיות פה עבודה מערכית. כפי שהזכרת, גם

הטמעה, אבל גם שיתופי פעולה ונכונות שבה

כל אחד יתרום את חלקו בקטע הזה כי אנחנו

מדברים על חברה אחת שמשלבת. לכן, אתן דגש

על הקטע הזה של שיתופי הפעולה גם בסיכום.

אם נצטרך להביא אתכם כמו הגננת לשולחן

עגול אצלי שלא במסגרת הוועדה, אביא אתכם

לשולחן עגול. אביא את כל הגורמים. לא ארפה

מהנושא הזה. אני לא רוצה לקיים דיונים

נוספים במהלך השנה כפי שעשיתי. אני מכיר

פה כמעט את כל ההורים עם סוגי האלרגיות,

ואני לא ניחן בזיכרון חד. זה רק אומר שזה

חוזר וחוזר וחוזר על עצמו וזה לא נגמר,

ותאמינו לי שיש עוד נושאים במערכת החינוך

שצריך לטפל בהם. עוד לא טיפלנו בספורט

ובתרבות.

<היו"ר יעקב מרגי:>

חברת הכנסת, בבקשה.

<נורית קורן (הליכוד):>

הדיון הזה הוא מאוד חשוב. זה ששתי הוועדות

שיתפו פעולה יחד זה מאוד מאוד חשוב, זה רק

יתרום לדיון. זה נושא שאנחנו עוסקים בו

מתחילת הקדנציה. כמו שאמר היושב-ראש, אני

חושבת שאנחנו צריכים לשלב ידיים ואנחנו

גם צריכים לכבד את האחר ולראות איך אנחנו

עושים שהחברה שלנו תהיה ערכית ושוויונית

יותר. אשמח לשמוע את כל המוזמנים.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

כבוד היושב-ראש, ברשותך, לפרוטוקול, משום

שיש לנו גם קטינה כאן, אני קובעת כי לפי

סעיף 120 לתקנון ככל שתהיה בקשה או שיעלה

הצורך יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון

הציבור פרטים מזהים של דוברים או של

קטינים שעליהם דובר בדיון או חלקים

מסוימים מתוך הדברים שנאמרו לפרוטוקול

ככל שהדבר נדרש כדי להגן על עניינם של

קטינים.

<היו"ר יעקב מרגי:>

מקובל. אריאל, בבקשה תציג את עצמך.

<אריאל לוי:>

אריאל לוי, סמנכ"ל משרד החינוך, מנהל

המינהל הפדגוגי. בוקר טוב, אני גם מאוד

שמח על קיומה של הוועדה בנושא הזה. לצדי

עירית לבנה, אחראית על תחום הבריאות

במשרד החינוך.

ראשית, הנושא הזה הוא נושא שגם בשש-שבע

שנים האחרונות מעסיק מאוד מאוד גם אותנו.

אני רוצה לדבר על שני אספקטים שאנחנו

עסוקים בהם: זה האספקט המניעתי, זה האספקט

החינוכי, ויש את האספקט של ההתערבות

הבריאותית במידת הצורך.

בשש-שבע השנים האחרונות הדבר הזה נלמד

יחד עם משרד הבריאות, ואני חושב שפה כן יש

שיתוף פעולה שנרקם, ונרקם בכלל לא רע גם

בהקשר הזה. יכול להיות שיש עוד מה לשפר

ובוא נראה מה מסקנות הוועדה בעניין.

אני כן אגיד שנכון להיום אנחנו מעריכים

כ-20,000 ילדים ובני נוער אלרגניים. אנחנו

עובדים בשתי צורות: כפי שאמרתי, הצורה

האחת היא הצורה החינוכית, ויש את הצורה

במידת הצורך של אישור של שעות סייעת

לאותם ילדים שזקוקים לליווי ולמניעה

בשעות היום או בשעות ההפסקה מכיתות הגן

עד כיתה ב' בצורות שונות. אם תרצו נפרט.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אמרת: "בצורה החינוכית", תפרט למה מה אתה

מתכוון.

<אריאל לוי:>

למשל, אנחנו היום מעדכנים את חוזר המנכ"ל

לגבי הרבה מאוד היבטים, כולל אוכל

בקפיטריה כשאתם יודעים שכבר כל מערכת

ההזנה שלנו השתנתה והשתפרה למוצרים יותר

בריאים. אנחנו מדברים על העובדה שמחנכים

צריכים לדאוג שהורים יידעו שאם יש ילד

אלרגני, כולל מסיבות יום הולדת, ולא רק מה

קורה בשעות ההפסקה. אנחנו עסוקים מאוד

בשאלה של ליצור את המודעות גם בכתוב וגם

בדיבור כלפי החברים של אותו ילד מה מותר

ומה אסור. כולם פה יודעים שלא כמו לפני

שבע שנים, היום ילדים יודעים לא להביא

מוצרים מסוימים בארוחת בוקר בצורה זו

אחרת מכיוון שזה עלול לקרות. אגב, כולל

ניקיון כיתות, וליצור למרחבים יותר

סטריליים בבתי ספר, בעיקר באותן כיתות

שאותם ילדים אלרגניים נמצאים.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

אריאל, לגבי הנקודה הזו - זה ברמה של העלאה

למודעות והמלצה או שזה ברמה של הנחיה? זאת

אומרת, יש הנחיה כלפי ההורים וכלפי

המערכת?

<אריאל לוי:>

בימים אלה מתעדכן אותו חוזר מנכ"ל יחסית

ישן. זה יהיה ברמה של הנחיה. חד משמעית, זה

יהיה ברמה של הנחיה.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

שבמקום שיש בו ילד אלרגי למוצר מסוים אז

השטח יהיה נקי מאותו מוצר.

<אריאל לוי:>

אגב, במידת האפשר. שוב, אנחנו הרי ערים

לעובדה. אנחנו גם לא מצפים להוריד את

השומשומים לפעמים, ותיכף נעורר את הדיון

גם על העניין הזה. אבל אם, למשל, בגן של

הילדים שלי יש ילדה שהיא אלרגית לבוטנים

אז אנחנו דואגים להודיע שאין להביא לצורך

העניין חמאת בוטנים בסנדוויצ'ים באותה

כיתת גן.

<קריאה:>

או במבה.

<נורית קורן (הליכוד):>

מי מפקח על זה?

<היו"ר יעקב מרגי:>

תראה איזה נחמד הבחור. הוא כבר לא מתפרץ.

<קריאה:>

אני מתחמם עם האווירה.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אל תתחמם, נגביר את המזגן. אני מקווה שלא

הערתי אותך.

<קריאה:>

לא היית צריך.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אריאל, אתה מכיר את זה שהילד הוא אולטרה

אלרגי או מולטי אלרגי?

<אריאל לוי:>

כשזה צירוף, כן.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אתה אומר "הנחיה". אנחנו בדיון ועדה ואני

לא רוצה להשלות אף אחד פה שאתה אומר שיהיה

במסגרת של הנחיה. כשהתמקדת של בוטנים

ואגוזים יכול להיות שאתה יכול. אבל

לביצים ולעוד ועוד, ואני לא רוצה למנות את

כל הסוגים, אתה לא יכול להוריד ברמת הנחיה

כזו למטה. עד איפה אתם יכולים? תפרט.

<אריאל לוי:>

אני אגיד מה אנחנו עושים, ואם עירית תוסיף

אחריי. אני כן אגיד שאותם ילדים שהם באמת

בסיכון גבוה ומורכבים עוברים ועדה וכן

מקבלים את אותו סיוע שאגב הוא סיוע

פרובלמטי. כי יש גיל מסוים שבו הסייעת

עוזרת ואולי מונעת, אבל מגיל מסוים זה לא

תמיד אפקטיבי מבחינה פסיכולוגית, וחברת

הכנסת שאשא ביטון ציינה זאת.

2,600 ילדים בשנת תשע"ז אמורים לקבל את אותו

שירות סיוע במקרים של מולטי או אולטרה או

מקרים מיוחדים שאותה ועדה קבעה. אגב,

במידה והורה טוען שהילד שלו לא עבר

בוועדה ולא קיבל את הסיוע הדרוש והוא

באמת בסיכון יש גם אפשרות לוועדת ערר שגם

היא פועלת במשרד הבריאות.

אני כן אציין שמתשע"א אנחנו התחלנו ב-98

ילדים בגילאים שציינתי, אנחנו היום ב-2,600

ילדים. מהוצאה שכרוכה - אציין כרגע את

הסיפור של הכסף, אבל הוא לא מעסיק אותנו

כרגע – מ-10 מיליון ל-125 מיליון.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אנחנו נגענו בדיונים. עזוב, זה לא בעיה

תקציבית. אני מקבל את האמירה המפורשת של

משרד החינוך שנאמרה פעם אחר פעם בדיונים

כאן שסוגיית התקציב היא לא הבעיה.

<אריאל לוי:>

אני מסכים. שנית, העובדה שאנחנו עכשיו

מעדכנים את חוזר מנכ"ל זה שיתוף פעולה של

שלטון מקומי, של נציגי הורים, של משרד

הבריאות, כך שאנחנו לא עובדים באיזה חלל

מנותק. אנחנו מקבלים גם תגובות מאנשים.

אנחנו נמצאים גם בתהליך משפטי מול בג"צ.

אנחנו גם מחויבים להגיש לו חלק

מהתיקונים. אני מאוד מקווה שההנחיות

המעודכנות, שאגב חלקן היום הן לא בגדר

חובה אבל הן בגדר המלצות מאוד מפורשות

ועם הרבה מאוד מודעות שהולכת וגוברת, זה

דבר שיקרה.

אני חושב שהדיון עד כמה הפעולה החינוכית

המניעתית שאני מאוד דוגל בה, ועד כמה

הנחיות משרד הבריאות לחלק הבריאותי, זה

הקו הדק שאתה ציינת אותו. בפתיחת דבריך

אמרת: מי שקובע את הרף זה משרד החינוך. זה

לא מי שקובע את הרף. אנחנו פועלים על-פי

החלטות משרד הבריאות. אם ייקבע שזה בכיתה

ג', זה ייקבע בכיתה ג', אם כיתה א', זה כיתה

א'. אנחנו פה נסמכים על אנשי המקצוע

בהחלטות לפעולה שצריך לעשות בתוך

בית-ספר. אבל לפעולות החינוכיות אנחנו

אחראים. אגב, החינוך לבריאות מאוד בראש

מענייננו, כולל תוכנית לבריאות עד 2020

שכלל בתי הספר צריכים להיכנס בכלל למוד

אחר שקשורים לתנועה, להצללה, לאכילה

נכונה, ירידה בהשמנה, וכל הדברים האלה

שאנחנו ערים להם. אנחנו הרבה יותר

מתקדמים ממה שהיינו. זה לא אומר שאין לנו

עוד דרך לעשות.

<היו"ר יעקב מרגי:>

יש ילדים שזוכים לסיוע הזה מעבר לכיתה ב'?

<אריאל לוי:>

רק באישור משרד הבריאות.

<היו"ר יעקב מרגי:>

כמה כאלה?

<אריאל לוי:>

ארבעה. הוועדות עוד לא הסתיימו.

<נורית קורן (הליכוד):>

זה לא משנה, כרגע, כרגע.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

זה מספר מאוד מצומצם של ילדים באישור

מיוחד והרבה הרבה לחץ של הורים.

<קריאות:>

- - -

<היו"ר יעקב מרגי:>

שקט, אתם רוצים לעזור לי? אם תראו שאני

טועה או משהו תרימו יד ותגידו: אתה מדבר

שטויות. אבל אל תפריעו.

<יצחק בן חמו:>

ב' לא קיבלו.

<היו"ר יעקב מרגי:>

בסדר, שניה. נרד לאט לאט. נדבר על ועדות

ערר ועל הכול. לא נדלג. הזמנו את הוועדה לא

כדי למרוח.

אם המספרים הם קטנים, זאת אומרת שהקביעה

המקצועית שילד עד כיתה ב' זקוק, או מכיתה

ב' אפשר להסתדר גם בלי, היא קביעה מקצועית

שכמעט אין לה עוררין, אלא אם זו הנחיה גם

של אותן ועדות שמאשרות את הסייעת מעל

לכיתה ב'.

<אריאל לוי:>

2,600 ילדים מקבלים סיוע, מתוכם 2,000 בגנים, 600

בכיתות א'-ב' בהתפלגות זו אחרת. אלו החלטות

של ועדה במשרד הבריאות ואלה ההנחיות, אז

משרד הבריאות יתייחס האם אין עוררין על

ב', ג' או ד'.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אשאל כמה שאלות כדי שהתשתית לדיון תהיה

פרוסה לפנינו. אתה יודע היום על ילדים

אלרגניים שלא אושרה להם סייעת ושההורים

לא שולחים אותם לבית הספר?

<אריאל לוי:>

בתחילת השנה היו מספר אירועים מאוד

בודדים. אנחנו התמודדנו עם כל אירוע

ואירוע. למשל, לבדוק האם בית ספר נערך, האם

מנהל בית הספר נערך.

<היו"ר יעקב מרגי:>

מספרים בודדים, נכון?

<אריאל לוי:>

כן.

<היו"ר יעקב מרגי:>

שאלה נוספת. כמה ועדות ערר מתקיימות בשנה?

<ליזה רובין:>

אני ד"ר ליזה רובין, מנהלת המחלקה לאם

ולילד במשרד הבריאות. היו 115 פניות לוועדת

עררים. לא כולן הן של ילדים עם אלרגיה.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אני מדבר על אלרגנים.

<ליזה רובין:>

מאה.

<היו"ר יעקב מרגי:>

מאה. רבותי, קחו בחשבון שאני איש של

סטטיסטיקות. תקשיבו טוב טוב, ואני אומר את

זה גם להורים, אני איש של סטטיסטיקות.

<נורית קורן (הליכוד):>

כן, אבל צריך להזכיר שהרבה אנשים לא פונים

לוועדת הערר. מקבלים תשובה וזהו.

<קריאה:>

כי הם לא יודעים עליה.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אביבית, שניה.

<ליזה רובין:>

גם טרם לא הסתיים הדיון בכולם מפני

שאנחנו ממתינים - - -

<היו"ר יעקב מרגי:>

בסדר. אבל פניות, את אומרת, כמאה בערך.

מתוך כמה ילדים? 2,600. האם את יכולה לתת לי

פחות או יותר מנתוני עבר באחוזים לכמה

מאושרים מתוך הפניות?

<ליזה רובין:>

זה כ-5%.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

בודדים.

<היו"ר יעקב מרגי:>

זה מה שאמרתי, כנראה הקביעה המקצועית היא

נוקשה וחד-משמעית.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

אריאל, ראשית, אני חושבת שאני אולי קצת

מקדימה את המאוחר אבל כן חשוב שזה גם

ייפתח כאן לדיון וזה נושא גיל הילדים.

האם כיתה ב' זה גיל צעיר מדי? האם אנחנו

צריכים לשקול מחדש את המסגרת הזו? האם

אנחנו יכולים לתת מענים, שוב, כמו שאמרתי

קודם, באיזשהו מערך מגוון ואחר של

התגייסות מערכתית? הייתי בשליחות

בארצות-הברית, ביקרתי בבתי ספר, ובבתי

הספר הכול in-house. זאת אומרת, כל המערכת

מוכשרת להתמודד עם הסוגיות השונות

שעולות שם. ואז במקום לראות הרבה הרבה

סייעות או אנשים חיצוניים שנכנסים יש

התמודדות מערכתית. יכול להיות שאנחנו

צריכים להיות קצת יותר יצירתיים ולראות

איך אנחנו בתוך המסגרת מסוגלים לתת מענה

הרבה יותר טוב ממה שאנחנו נותנים היום,

ולא במתכונת של סיוע אישי אלא באמת

במקרים שהם חריגים.

דבר נוסף, עד עכשיו דיברנו על מניעה, אבל

מה קורה עם הטיפול? מי נותן זריקות אפיפן?

האם כשאין סייעת יש מישהו בתוך המערך

החינוכי? אנחנו הרי יודעים שאנשי החינוך,

לפחות אלה שמוכשרים להוראה, עוברים עזרה

ראשונה כחלק חובה מתהליך ההכשרה שלהם. יש

גם קורסים במהלך השנים כדי לעשות ריענון.

אני חושבת שזה צריך להיות חלק ממערך

שמכשיר אותם גם להתמודד עם הסיפור הזה.

אני יודעת שיש קצת עמדה שונה או אחרת של

הארגונים השונים והייתי שמחה לשמוע ממך

איפה זה עומד.

<היו"ר יעקב מרגי:>

לפני שאתה משיב, תוסיף לזה שאני רוצה לדעת

את עמדת משרד החינוך לגבי חקיקה בדומה

לחוק סברינה. יצרנו כבר תקדימים בשנה

האחרונה.

<אריאל לוי:>

לגבי השאלה הראשונה של אופן יצירתי –

נשמח לכל חשיבה יצירתית. בחו"ל אין

סייעות. בהרבה מאוד מקומות בחו"ל התפיסה

היא לא תפיסה של סייעות. כמו שאת ציינת,

תפיסת in house. אנחנו כן עשינו דיון על זה גם

עם משרד הבריאות, עם מנכ"ל משרד הבריאות,

וגם עם נציגי המורים. אני חושב שזו סוגיה

שצריך לחשוב עליה פעם נוספת, ופעם נוספת

ופעם נוספת, ולראות אם יש דרכים נוספות

לעשות את זה.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

לא כדי לבטל, אלא כדי לייעל ולהרחיב את

המענה.

<אריאל לוי:>

לא אמרתי לבטל. או להרחיב את המענה או

לחשוב על תחליפים במקומות שהסייעת

הרפואית קשה להשיג אותה. שוב, בסוף בסוף

גם ההיקפים הכספיים מדברים. אתם תראו,

ואנחנו נוכל להציג את זה ממש בקרוב, גם

חלק מההנחיות החדשות הולכות באופן יחסי

יצירתית ולא מסתמכות רק על הסייעות. אין

ספק שנשמח לחשוב יחד עם כל מי שרוצה על

מענים יותר יצירתיים. אני חושב שגם חלק

מהחברים פה יוכלו להציג רעיונות נוספים.

לגבי הגיל – אנחנו לא אלה שקובעים את

הגיל. אנחנו אנשי חינוך. פעם זה היה

באחריות משרד הבריאות. זה עבר לאחריות

משרד החינוך, ומשרד החינוך עושה את

הפעולה הפדגוגית הדרושה. אבל את הצד של

ההחלטות: באיזה גיל, מתי, מי, בכפוף

לתקציב, ואיזה מרכיבים, באיזה סיטואציות

צריך, זה החלטות של משרד הבריאות ואנחנו

נסמכים על ההחלטות המקצועיות שלהם.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

כן, אבל הסיפור פה הוא לא רפואי. הסיפור

הוא בשלות של הילד בשלב ההתפתחותי שלו.

<רויטל לן כהן:>

אפילו לא בשלות, יש פה - - -

<היו"ר יעקב מרגי:>

סליחה, רויטל.

<אריאל לוי:>

נכון, אני מסכים עם רויטל. לפעמים הבשלות -

- -

<היו"ר יעקב מרגי:>

אתן לך עצה, אנחנו מנהלים את הדיון.

<אריאל לוי:>

אני אוהב את רויטל.

<היו"ר יעקב מרגי:>

תאהב דברים אחרים מחוץ לוועדה. כרגע אני

מנהל ואתה לא עונה.

<אריאל לוי:>

דבר אחרון לגבי חקיקה – אני חושב שחקיקה

צריכה להיות חכמה במידה ועושים אותה. לא

צריך למהר בחקיקות. אף אחד מאתנו לא מתנגד

עקרונית לשום חקיקה. אני איש מקצוע.

<נורית קורן (הליכוד):>

השר לא מאשר אותם.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אריאל, גירת את רף הגירוי שלי הנמוך. אתה

יודע מתי משתמשים בחקיקה? כשיש אטימות.

<נורית קורן (הליכוד):>

נכון.

<אריאל לוי:>

או כשצריך תקציב.

<היו"ר יעקב מרגי:>

לא, לא – אטימות. זה לא הדיון, תודה.

<יצחק בן חמו:>

אנחנו לפני שנה וחצי התרענו על זה. הוא

יודע טוב מאוד.

<היו"ר יעקב מרגי:>

משרד הבריאות, בדיונים הקודמים עלה

שהביטוח הלאומי מצא לנכון לתקצב עד גיל 12

ולזכות בקצבה לאותם טיפולים, או לא יודע

בדיוק למה. ביקשתי לבחון כבר אז אם

הרציונל הוא לא דומה. את מכירה את הסוגיה

בביטוח הלאומי?

<ליזה רובין:>

כן, אני מכירה ונפגשנו עם המוסד לביטוח

לאומי. אני מבינה שהמוסד לביטוח לאומי

מקצה כספים בגלל העלויות הדרושות להשגחה

על ילדים האלה מחוץ למסגרות. בתוך

המסגרות כאשר אנחנו מקצים סיוע אנחנו גם

כן חושבים על הסיכון לחשיפה. ילדים לא

אוכלים כל הימים בבתי הספר וככל שהם

גדולים יותר יש יותר אחריות ואנחנו מצפים

ליותר סדר בתוך הכיתה. לכן, הסיכונים

לחשיפה הם פוחתים. אנחנו חושבים שהסוגיות

הן אינן אותן סוגיות. ילד שנמצא מחוץ לבית

הספר, הוא נמצא מחוץ לבית הספר בלי המסגרת

הבית ספרית.

<היו"ר יעקב מרגי:>

תודה. יעקב שטיינברג, תציג את עצמך בבקשה

<יעקב שטיינברג:>

בוקר טוב לכולם. קובי שטיינברג, נציג

פורום הוועדים היישובים יחד עם זאב פה.

אנחנו שומעים את כל העמדות, גם של משרד

החינוך. אני אישית נפגשתי עם נציגי הבג"צ,

עם עורכת הדין שלהם. נפגשתי עם עוד הורים.

ניסינו פה לעשות באמת קבוצת חשיבה מה

עמדת הפורום. ראשית, אין ספק שילד אלרגן

צריך להיות בבית ספר כמו כל תלמיד רגיל

ומשרד החינוך צריך באמת לעשות את התהליך

כדי למצות את כל האמצעים שנמצאים אצלו

כדי שהילד ילמד בבית ספר. עם זאת, צריך

להיות גם רציונלי. כשאנחנו הולכים לתקוף

את הכנסת נושא האלרגניים בבתי הספר אני

חושב שיש הבדל בין אלרגן, אם זה חלב ניגר

או חלב לא ניגר, אם זה שומשום, אם זה

אגוזים או בוטנים. יש דברים שאפשר להימנע

מהם, יש דברים שבתור הורים, אם אני מבקש

מהורים לא להביא עכשיו גבינה צהובה לילד

שלהם וזה כל עולמו, יש לי בעיה להגיד להם

את זה. לכן, יש פה אתגרים גם בנושא

האלרגניים ברמת הקושי להימנע מהם.

שנית, כל נושא המודעות. שילוט, סימון,

צריכים להיות בחדרי מורים. כן לקיים

תוכנית שתורכב כמובן מאנשי מקצוע ושבתי

הספר ייכנסו לתוך הכיתות ויסבירו את

הנושא הזה כאשר המטרה היא באמת לעשות

איזשהו מאזן בין מודעות לבין אנטי.

לפעמים כשאנחנו עושים יותר מדי אנחנו

גורמים לאנטי בצד השני, וזה חשוב. חשוב

למצוא את הבאלאנס הזה בין מודעות לבין

אנטי.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אתם תהיו מוכנים להשתתף בפורום כזה שימתח

את הקו הממוצע?

<יעקב שטיינברג:>

ברור, בשביל זה אנחנו פה. הפורום כבר ישב

עם גורמים כאלה ואחרים.

<היו"ר יעקב מרגי:>

תודה. מבחינתי, מיצית את הנוכחות שלך

בדיון ברגע שאמרת את זה. בוא נתקדם הלאה.

<יעקב שטיינברג:>

ביקשתי גם מזאב רשות דיבור.

<היו"ר יעקב מרגי:>

כשאתה תנהל את הוועדה תיתן לו. אתן לו

בהמשך. לי ולזאב יש מערכות יחסים.

<יעקב שטיינברג:>

עוד דבר שהוא כן חשוב והיום זה חסר מאוד.

יש פה בעיה של קבלת אחריות בנושא הטיפול.

זוהי כרגע איזושהי פרצה וכן חשוב שיגדירו

מי מקבל את האחריות, מי מזריק את האפיפן,

כל הקריאה למד"א, איפה האפיפן מוחזק.

<רויטל לן כהן:>

מי משלם את המד"א אחר כך?

<יעקב שטיינברג:>

נכון, כל הטיפול הראשוני.

<היו"ר יעקב מרגי:>

נציגי ההסתדרות המורים נמצאים אתנו? הם

לא כאן.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

נציגת הגננות הודיעה לי בבוקר שהיא לא

יכולה להגיע, אבל היא ביקשה שהאחריות לא

תיפול על הגננות. אני לא חושבת שהמקום הוא

שהאחריות נופלת על מישהו אלא שכולנו

מגויסים וצריך לראות איך אנחנו מאפשרים

להם להיות מגויסים תוך הגנה עליהם מבחינה

פיקוחית.

<נורית קורן (הליכוד):>

אדוני היושב-ראש, יש לי שאלה למשרד

החינוך. האם החזרת האחיות לתוך בתי הספר

תוכל לסייע פה במשהו? כי יש פה בעיה מאוד

מאוד קשה. כי אם אתם אומרים שעד כיתה ב'

אתם נותנים, הרי את הטיפול הראשוני צריך

לתת ואם המורה לא יכולה ומנהל בית הספר לא

יכול, אז לפחות שתהיה אחות. אולי העלויות

לא יהיו כל כך גבוהות כמו בהחזקת סייעת

רפואית. חוץ מזה, זה חשוב כדי שלא יהיה

אמבולנס וכל הדברים האחרים. לגבי

האמבולנס – אני חושבת שצריך לדאוג שלא

משלמים.

<היו"ר יעקב מרגי:>

נורית, כל פתרון שאחד מאתנו יזרוק כאן

תמצאי ארבע דעות.

<נורית קורן (הליכוד):>

זה עכשיו שולחן עגול.

<היו"ר יעקב מרגי:>

זה עדיין לא שולחן עגול.

<נורית קורן (הליכוד):>

עוד לא, אבל יש פה את כל הנציגים של כל

המשרדים.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אין ספק שהשאלה היא במקום ואין ספק שזה

דיון בפני עצמו וצריך שהוא יעלה בשולחן

העגול.

אני מקדם בברכה את אבירת איכות השלטון

חברת הכנסת קארין אלהרר, יושבת-ראש

הוועדה לביקורת המדינה שגם היא קיימה

דיון בנושא הזה. אני מודה לך שהגעת, ואם

תרצי להשתלב בהמשך אז בבקשה.

את תשמעי על שולחן עגול, והצהרתי בתחילת

הדיון שכנראה לא יהיה מנוס מלהביא לכאן

את כולם לשולחן עגול שלא במסגרת הוועדה

אלא וולונטרית על חשבון זמני, כדי שנביא

את זה למבנה מוסכם. די, ערכה של שעת עבודה

של כנסת יקר מאוד. בכסף הזה נוכל להוסיף

עוד שעות סייעת.

זאב, אתה רוצה עכשיו או בהמשך?

<זאב גולדבלט:>

בהמשך - - -

<היו"ר יעקב מרגי:>

תודה. המועצה לשלום הילד, בבקשה.

<שושי סומך:>

בוקר טוב, אני שושי סומך מהמועצה לשלום

הילד. כמה דברים, והם יעלו פה גם מההורים

אני מניחה. אבל באמת מריכוז של פניות

שמגיעות אלינו הנושא של החתך הנוקשה,

קראת לזה, אדוני היושב-ראש, זועק מהשטח. זה

עלה פה בוועדה עשרות פעמים רק בשנתיים

האחרונות כשכל פעם משרד החינוך והבריאות

אומרים שתהיה איזושהי בחינה. מבחינתי,

השאלה הגדולה היא איפה בוחנים בצורה יותר

פרטנית. אם אנחנו רואים שרק 5% מאושרים

בוועדת ערר אז אין פה בחינה פרטנית שרואה

באמת את הצורך של הילד.

<היו"ר יעקב מרגי:>

תודה שחיזקת לי את הצד הסטטיסטי, בסדר.

<שושי סומך:>

אנחנו כל הזמן רואים גידול גם באשפוז

ילדים אלרגניים, גם בפנייה לסייעות.

באופן כללי, גם בעולם יש גידול באלרגניים.

זאת אומרת, זו בעיה שאנחנו נדרשים אליה לא

רק מהבחינה הזו בישראל. לא כל ילד בכיתה ב'

ה זהה לחברו, לא כל אחד - גם האלרגיה

משפיעה על היכולת להתמודד.

חברת הכנסת קורן העלתה את נושא האחיות. זה

ודאי דורש יותר חשיבה. זה דבר שהוא אולי

לא תחליף לסייעת, אבל הוא היה יכול להקל

משמעותית.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

לדעתי, כשאנחנו מציעים משהו אנחנו צריכים

לבדוק אותו פונקציונאלית. זאת אומרת, אם

יש אחות בבית ספר ברור לך שהיא חולשת על

מספר רב של כיתות. היא בטח לא נותנת מענה

פרטני ומה אנחנו מצפים ממנה. בזה שאנחנו

נפרק לרמת התפקיד מה אנחנו מצפים מאותה

אחות מאוד יכול להיות שאנחנו נוכל למצוא

את הפונקציונאלית הזו בתוך בית הספר

במשאבים שהם קיימים אם אנחנו רק נדע

לגייס נכון את כל מי שמעורב שם. אני אומרת

לך באחריות מכל החומרים שקראתי, ואתמול

בערב עברתי עליהם שום, יש הרבה מאוד מענים

שאנחנו יכולים לתת היום אם רק נחליט

שאנחנו עושים את הצעד הזה ומובילים לשם.

זה גם לא בהכרח קשור לתקציב.

<שושי סומך:>

עלתה פה שאלת לקיחת אחריות. אני לא נכנסת

בכלל לסוגיה, אבל רק מהמקום שאם משרד

החינוך: אנחנו נותנים קורס עזרה ראשונה,

אפשר להעיד שלא בהכרח הקורסים האלה

נותנים את המענה לסוגיית הילדים.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אין ספק. גם אם תהייה סייעת עד כיתה ה'

תהליך ההטמעה חייב להיות, ותהליך הגברת

המודעות. אריאל, כל מה שאתם עושים זה בקצה,

בקצה, בקצה, ואני לא אומר לך את זה סתם.

לצערי הרב, האווירה הבית ספרית בסוגיה

הזו נוגעת בקצוות. כל עוד לא סגרנו את

הקטע הזה של שיתופי הפעולה עם המורים ועם

הסתדרות המורים, אז לפחות שיתוף פעולה

בקטע הזה של הגברת המודעות.

<אריאל לוי:>

הערה קצרה, שכל אחד יהיה רגע ישר עם עצמו.

המחנכים של היום הרבה יותר מעורבים

ומודעים לסוגיות בתחום האלרגיה של

התלמידים שלהם.

<נורית קורן (הליכוד):>

גם מורה מקצועי צריך להיות מעורב.

<אריאל לוי:>

אני לא אומר שלא מורה מקצועי.

<היו"ר יעקב מרגי:>

ממתי? שבע שנים, נכון? אריאל, כשאתה אומר

"יותר", ממתי?

<אריאל לוי:>

מלפני חמש, שש או שבע שנים.

<היו"ר יעקב מרגי:>

בסדר. היו 60 ילד, ויש 2,000.

<אריאל לוי:>

מדווחים - תמיד היו אותם מספרים. יש הרבה

יותר מודעות לצורך לשמור עליהם. אגב,

המספרים לא עלו באותו אופן. המספרים

לבקשה לסייעת עלו באופן דרמטי. אגב, אנחנו

רואים את זה גם בחינוך המיוחד בגלל

לקויות למידה. אתה רואה את התופעה הזו

ברמה הרבה יותר מערכתית. כל מה שאני אומר,

זה לא שאנחנו לא עובדים בקצה. יש לנו עוד

הרבה מה לעשות, אבל בתחום הזה אני חושב

שמאוד התקדמנו.

<שושי סומך:>

עדיין יש פער מאוד גדול בין ההנחיות לבין

השטח.

<נורית קורן (הליכוד):>

אני רציתי לשאול גם קודם מי מפקח?

<היו"ר יעקב מרגי:>

נורית, תוך כדי דיון. את לא עוזבת אותנו,

נכון?

אוה ורסנו, בבקשה תציגי את עצמך

<אוה ורסנו יוגד:>

אוה ורסנו יוגד, אימא לקאי, מולטי אלרגי

לחלב, בוטנים, קשיו, פיסטוק, פנסטיל,

אסמתי, בן שמונה. לא פוקד את בית הספר

כרגע, נמצא בבית. אין לו סייעת. הוא וחבריו

האלרגיים בבית.

<נורית קורן (הליכוד):>

הוא לא בבית הספר בגלל שאין סייעת?

<אוה ורסנו יוגד:>

נכון. הוא לא יכול להזריק לעצמו, אין

אחיות בית ספר. חוץ מפעילות בבתי ספר אין

כלום. הורדתם סייעות, אין מענה רפואי בתוך

בית הספר. אתם מדברים על אחיות. אחות אחת

שבנוהל משרד הבריאות על 1,600 תלמידים לא

תספיק. היא לא תגיע תוך ארבע דקות לבן שלי

להזריק לו אפיפן, וארבע דקות זה מה שמפריד

בין חיים לבין מוות.

<היו"ר יעקב מרגי:>

הבן שלך הוא בכיתה ג' והוא לא נמצא כרגע

במערכת החינוך. את לא שולחת אותו.

<אוה ורסנו יוגד:>

כרגע אני לא שולחת אותו כי אין לי איך.

<היו"ר יעקב מרגי:>

עברת את התהליך של ועדת הערר?

<קריאות:>

כשגילו לו שהיא קיימת - - -

<היו"ר יעקב מרגי:>

אם סיפרתי בדיחה, אני מבקש מאותם אלה

שצחקו או מאלה שלא יכולים להתאפק לצאת

החוצה כי לא אסבול זאת, בסדר? לפחות תכבדו

פה את האנשים שבאו והשקיעו מזמנם.

<אוה ורסנו יוגד:>

ועדת הערר הראשונה לפני בג"צ, לא ועדת

החריגים הערר העליונה שקמה כשהוגש הבג"צ,

טענה לבג"צ שהיא בודקת 80 מקרים. עכשיו זה

הפך ל-100 ומשהו. אנחנו עדיין - - -

<היו"ר יעקב מרגי:>

אוה, שנת הלימודים הגשת ועדה?

<אוה ורסנו יוגד:>

הגשתי.

<היו"ר יעקב מרגי:>

עדיין לא קיבלתי תשובה.

<אוה ורסנו יוגד:>

לא. אנחנו עדיין בבית. אף אחד לא קיבל

תשובה.

<קארין אלהרר (יש עתיד):>

מתי הוגש הערר?

<אוה ורסנו יוגד:>

בסביבות - - -

<קריאות:>

כשהיינו בדיון הם אמרו: תגישו ערר. - - -

<רויטל לן כהן:>

- - -

<היו"ר יעקב מרגי:>

רויטל, אני לא שומע. רויטל, את לא תקבל

רשות דיבור. אני אומר לכם, מי שמתפרץ, רשות

הדיבור שלו עוברת לסוף, אם בכלל.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אני בכוונה שואל אותך את השאלה. האם את

יכולה לומר לי פחות או יותר חודש? מתי היה

הבג"צ?

<אוה ורסנו יוגד:>

אחרי הבג"צ הגשנו לוועדת חריגים.

<קארין אלהרר (יש עתיד):>

באיזה חודש זה היה?

<אוה ורסנו יוגד:>

- - - יוני-יולי.

<קארין אלהרר (יש עתיד):>

הוא לא הגיע לבית הספר מהראשון לספטמבר?

<אוה ורסנו יוגד:>

נכון.

<נורית קורן (הליכוד):>

איך אפשר דבר כזה?

<היו"ר יעקב מרגי:>

זו השאלה הבאה. לא הגיע לבית הספר. האם

מישהו מטפל? האם מישהו יצר איתך קשר?

<אוה ורסנו יוגד:>

כן. צלצל קב"ס והציע לי סטודנט מתלמד

להוראה ושאל אותי מה אני חושבת על הפתרון

הזה. אמרתי שהפתרון נהדר, ומאז לא שמעתי

לא מהקב"ס ולא מאף אחד.

<היו"ר יעקב מרגי:>

איפה את גרה?

<אוה ורסנו יוגד:>

בכפר סבא.

<רויטל לן כהן:>

אדוני, בעלה חבר מועצה יחד איתי באותה

סיעה.

<היו"ר יעקב מרגי:>

תודה על המידע.

<אוה ורסנו יוגד:>

זה לא ממש עוזר.

<היו"ר יעקב מרגי:>

זה לא קשור, אבל בסדר. רויטל לא יכולה

להתאפק, מה לעשות?

<רויטל לן כהן:>

סליחה, התאפקתי עד עכשיו.

<קארין אלהרר (יש עתיד):>

מה התשובה של משרד החינוך לעניין הזה?

<היו"ר יעקב מרגי:>

נשמע. משרד החינוך, קב"סים, רשויות

מקומיות, נשמע אחר כך.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אני בכוונה שאלתי אותך. קארין, בכוונה

הלכתי לשם וזה כדי לשמוע ולהציף עוד

נקודה והיא במה מתבטא תפקוד הקב"סים

בסוגיה הזו? האם בטלפון? או אם בכלל,

ביקורים? אבל זה לא הדיון.

<מיכל מנקס:>

למה קב"ס? - - -

<היו"ר יעקב מרגי:>

אני לא רוצה לפתוח עוד דיון כי זה

התפרצות. אבל אני מכבד אותך ולכן אענה לך.

הקב"ס לא מכיר את הילד ספציפית ולמה הוא

לא מגיע, נכון? קודם כל, צריכה להבהב נורה

ברשות המקומית באגף החינוך?

<מיכל מנקס:>

לא, לא. המורה של הילד, איך היא יכולה

להמשיך את השנה? מנהלת בית הספר.

<קריאה:>

לא אכפת לה. יש לה עוד עשרה תלמידים, מה

אכפת לה? ככה בית הספר פותר את הבעיה.

<היו"ר יעקב מרגי:>

סליחה, סליחה. היא צודקת בהערה שלה. אני

יוצא מתוך הנחה שקיבלת טלפון מהמורה

ומהמנהלת.

<אוה ורסנו יוגד:>

הם היו אצלנו בבית.

<אריאל לוי:>

אז אולי, מיכל, תחזרי בך במקום להגיד:

המנהל - מה אכפת, והמורה – מה אכפת לו? אל

תניחו שלמנהלים לא אכפת.

<מיכל מנקס:>

סליחה, לא אמרתי.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אנחנו לא פותחים. מיכל, אני עדיין חושב

שזה חלק מתפקידו של - - -

<קריאה:>

מה יעזור הקב"ס?

<היו"ר יעקב מרגי:>

לקשור קצוות.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

זאת שאלה, נכון. הוא מגיע והוא בודק למה

לא. אם אין לו מענה לצורך העניין והיא

מסרבת לשלוח את הילד, הפתרון - - -

<היו"ר יעקב מרגי:>

הוא חייב לקיים הליך בירור. שימו את הרגש

בצד, בסדר? סמכותו של הקב"ס ותפקידו של

הקב"ס לאחר שהופנתה אליו מבית הספר סוגיה

של ילד שלא מגיע לבית הספר היא לבדוק. יש

הליך פרוצדוראלי. את הרגש שלו הוא מנתק.

אם הוא נדחה בוועדת ערר ועדיין לא, יש לו

עדיין מה לומר ויש לו say והוא צריך לומר,

זה תפקידו. אני יודע שהוא לא עושה את זה

ואני יודע גם מה רמת התקינה וגם מה רמת

השכר והמוטיבציה של הקב"ס, והכול ביחד.

אבל זו לא הסוגיה כרגע.

<מיכל מנקס:>

זה לא קשור לשכר שלו בכלל. אני כמנהלת אגף

חינוך - - -

<היו"ר יעקב מרגי:>

מיכל, זה לא הדיון. אוה, תמשיכי בבקשה.

<אוה ורסנו יוגד:>

ועדת החריגים של משרד החינוך אמרה שהיא

בודקת 80 מקרים. פה היא עובדת כמו צב והיא

החריגה ארבעה לפי מה ששמענו פה. אנחנו כל

הזמן שומעים שנוספים עוד ועוד למספרים.

לבג"צ ענו שיש כ-2,000 סייעות, ועכשיו יש פה

2,600. מצד אחד, מדברים על 20,000 ילדים

אלרגיים, במקום אחר שמענו שמדברים על 5,000

עד 8,000, וכל הזמן המספרים זזים. בעידן

המודרני הנוכחי של מרשמי אפיפן, איך אין

נתונים מספריים? איך אתם מדברים על זה

ואומרים שזה כל הזמן גדל כשאגב נוספו

גילאי שלוש עד חמש גם? איך זה שאין נתונים

מספריים שמגיעים עדכניים? אנחנו כבר

בוועדה שביעית או שמינית בנושא. אני כבר

שנתיים בוועדות. הבן שלי לא פוקד את בית

הספר. הגשנו בג"צ ואני לא רואה פתרון. הבן

שלי הוא לא רק באכילה, הוא גם בשאיפה.

בוטנים – מספיק מישהו שפותח שקית במבה,

מספיק שמישהו מביא חמאת בוטנים. הוא גם בא

במגע עם חלב, והוא עשה תגובות אנפילקטיות

למגע עם חלב במשחקייה במגע עם משחק, לא עם

האלרגן עצמו, כשמישהו נגע והוא נגע בזה.

אני לא רואה פתרונות, אני לא רואה שנותנים

לי פתרון. אתם מדברים על האחריות של

מנהלים, אני לא רואה את המנהלת נצמדת לבן

שלי כמו סייעת ושומרת עליו. אני לא רואה

את זה קורה. מה לעשות, הוא בן שמונה.

<היו"ר יעקב מרגי:>

גם אנחנו לא.

<אוה ורסנו יוגד:>

אתם מדברים על קב"סים. קב"ס זה טוב ויפה.

כשהוא יבוא אכבד אותו בקפה ועוגיות

ונדבר, אבל מה הלאה?

<היו"ר יעקב מרגי:>

צריך להנחות אותו. את צודקת, השאלה היא

במקום.

<אוה ורסנו יוגד:>

בג"צ יודע שהילדים לא לומדים.

<היו"ר יעקב מרגי:>

תודה.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

האם מישהו יודע לומר כמה ילדים לא פוקדים

את בתי הספר בגלל בעיות של אלרגיה? האם יש

למישהו נתון?

<היו"ר יעקב מרגי:>

אם כבר מדברים על נתונים, משרד החינוך,

משרד הבריאות, בהמשך הדיון ארצה נתונים

לגבי חתך האלרגיות. אם אתם יודעים לומר לי

סוגי אלרגיות ומספרי הילדים, ובכלל כל

הילדים האלרגיים שכן אושרו להם ואלה שלא

אושרו להם.

<יצחק בן חמו:>

הם עצמם לא יודעים.

<היו"ר יעקב מרגי:>

האם חילקתי לך פעם ציונים? למה אתה מחלק

ציונים? אולי הם כן, תן להם.

<יצחק בן חמו:>

אני לא חילקתי ציונים. כל ועדה אתה תקבל

נתונים אחרים. בתקציב אתה מקבל נתונים

אחרים. אני לא יודע, יכול להיות - - -

<היו"ר יעקב מרגי:>

תשאיר לי. האם אתה רוצה לדבר עכשיו?

<יצחק בן חמו:>

לא.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אז חכה.

<יצחק בן חמו:>

שאלה קטנה – הדיון הזה הוא על מה?

<היו"ר יעקב מרגי:>

על ילדים אלרגיים.

<יצחק בן חמו:>

אז שיתנו לנו נתונים רק על הילדים

האלרגיים, זהו זה.

<היו"ר יעקב מרגי:>

בסדר, תודה. תשתדל, אולי הם יפתיעו אותך עם

נתונים. חכה עד הסוף.

<יצחק בן חמו:>

קשה לי להאמין, קשה לי, אני כבר שנתיים

מחכה.

<היו"ר יעקב מרגי:>

גם אני הייתי קופצני, אבל מניסיון שלי - - -

<יצחק בן חמו:>

אני לא קופצני, - - -

קוראים לי איציק בן חמו, סליחה שלא הצגתי

את עצמי.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

איציק בן חמו, אני חושבת שהדיון פה הוא לא

רק בכדי להבין את הנתונים. אומר לך ביושר

ואולי זה ירגיז אותך, זה לא משנה לי כרגע

אם מדובר ב-5,000 ילדים או ב-8,000 ילדים.

<יצחק בן חמו:>

פתרון, זה מה שאנחנו רוצים.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

בדיוק. מעניין אותי שיינתן מענה בתוך

המערכות, ומענה שהוא הרבה יותר רחב ממה

שניתן היום. זו הסיבה שאנחנו כאן.

<היו"ר יעקב מרגי:>

בן חמו, תודה.

<יצחק בן חמו:>

התרענו ואמרנו שאנחנו לא רוצים ללכת

לבג"צ, אנחנו רוצים למצוא את הפתרון כאן.

יושב-ראש הוועדה, אתה אמרת אם אפשר היה

לבזות. מבזים את בית המשפט. אנחנו פה

בכנסת ואי אפשר לבזות את הכנסת, ואתה יודע

למה אני מתכוון.

<היו"ר יעקב מרגי:>

תודה. אורלי בז, תמצאי לך מקום סביב

השולחן.

<אורלי בז כץ:>

קוראים לי אורלי בז, ואני אימא לשלו, ילד

בן 7 וחצי שאלרגי לחלב ואגוזים. לצערי הרב,

הוא עבר פעם אחת אכילה ופעמיים שוקים

אנפילקטיים מאוד קשים. הוא כרגע בכיתה ג'.

אני מבינה שבעקבות כל מה שהוא עבר יש לו

סייעת רפואית צמודה בבית הספר. העניין

הוא מה קורה בכיתות ד' ו-ה'?

<היו"ר יעקב מרגי:>

את כבר עלית לכיתות ד' ו-ה' – זה בסדר. זה

חשוב.

<נורית קורן (הליכוד):>

בצדק, היא דואגת.

<רויטל לן כהן:>

תראה כמה זמן לוקח לוועדת ערר.

<אורלי בז כץ:>

אני אומר לך גם מדוע.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אני לא מקל ראש, להיפך. אם יש אפטר שוק גם

ב-ד'-ה', אז אנחנו עוד דנים ב-ג'. את מבינה?

אני לא מקל.

<אורלי בז כץ:>

אני יכולה להגיד שאני בורכתי בבית ספר

ובהורים בכיתה.

<היו"ר יעקב מרגי:>

איפה את גרה?

<אורלי בז כץ:>

בהוד השרון.

<היו"ר יעקב מרגי:>

חשבתי שגם בכפר סבא, זה ליד.

<אורלי בז כץ:>

באמת כולם בבית הספר מאוד מחבקים אותנו

ומאוד מתחשבים בשלו, וגם הילדים בכיתה.

כשיש טיולים בבית הספר אז אני יוצאת עם

הילד, למרות שהסייעת אתו. תודה לאל, עוד לא

נצרכנו להזריק בתוך בית הספר. הילד לא

תמיד יוצא לכל הפעילויות בבית הספר. מה

שמפחיד אותי הוא מה יהיה עם הילדים האלה

בכיתה ד' כי כבר הודיעו לי חד-משמעית שאין

לנו לשנה הבאה.

<היו"ר יעקב מרגי:>

פחד לגיטימי, בואו נשמע בהמשך.

ערן צור, בבקשה.

<ערן צור:>

שלום, אני אבא לילד אלרגי לחלב ובוטנים

כשמעורב בזה גם אסתמה. הוא בכיתה ב'. אנחנו

הגשנו את הבקשה לוועדת ערר בחודש אפריל,

ובחודש אפריל קיבלנו הודעה מהגברת

הנכבדה שיושבת פה שהבקשה שלנו מועברת

לדיון. אנחנו עוד מחכים.

<היו"ר יעקב מרגי:>

מאפריל עד היום.

<קארין אלהרר (יש עתיד):>

מה קורה עם הילד היום?

<ערן צור:>

לילד היום יש אישור לחצי סייעת.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

הוא אלרגי חצי מהזמן.

<נורית קורן (הליכוד):>

מה זה אומר "חצי סייעת"?

<ערן צור:>

חצי סייעת זה אומר שלוש שעות ביום.

<נורית קורן (הליכוד):>

שלוש שעות ביום, באיזה שעות? כלומר, היא

באה מתי שהיא רוצה?

<ערן צור:>

לא נכנסו לרזולוציות האלה. בבית הספר

מצאו איזשהו פתרון ביניים שבו לקחו ילדה

שצריכה סייעת שילוב והיא גם עם חצי

ואיחדו אותם לסייעת אחת שנמצאת שם כל

היום והיא אחראית על שניהם

<קארין אלהרר (יש עתיד):>

אם כך, זה לא סייעת רפואית.

<ערן צור:>

סייעת רפואית זה מושג שהומצא.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

סייעת רפואית ממילא לא הוכשרה. הם מקבלים

הכשרה מאוד ראשונית.

<קארין אלהרר (יש עתיד):>

אבל לסייעת רפואית יש היתר ואישור להזריק

אפיפן, נכון?

<ערן צור:>

זה אותה אישה. אותה אישה משמשת בשני - - -

<קארין אלהרר (יש עתיד):>

אז אנחנו מדברים כל הזמן הזה על סייעות - -

-

<קריאה:>

סייעות רגילות, זה לא סייעות רפואיות.

<קארין אלהרר (יש עתיד):>

שאלתי אם זה רפואי או לא.

<קריאה:>

לא, אין רפואיות.

<קארין אלהרר (יש עתיד):>

אין רפואיות בכלל?

<קריאה:>

אין.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

רפואיים – הכשרה רפואית שהם באו עם זה

המקצוע, זה לא. זה רק בביטוי.

<קארין אלהרר (יש עתיד):>

עירית, אין בכלל סייעות רפואיות

לאלרגניים?

<עירית ליבנה:>

משרד הבריאות יענה על זה יותר טוב כי

אנחנו נסמכים עליו ועל חוזר מנכ"ל משרד

הבריאות.

<קריאה:>

הם קוראים לזה מלווה אישית.

<היו"ר יעקב מרגי:>

לפעמים ההגדרות לצורך תקצוב הן לא בהכרח

מהותיות.

<קארין אלהרר (יש עתיד):>

אדוני היושב-ראש, בסוף המטרה של כל הורה

כאן שרוצה סייעת הוא לדאוג מה קורה במקרה

שלא יקרה. אנחנו רוצים לדעת שיש איזה

יכולת להזריק ולעשות משהו. לפעמים

האמבולנס מגיע מאוחר.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אני נוטה להאמין שסייעת כזו עוברת הכשרה.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

הם עוברים הכשרה, לא יותר מזה.

<קארין אלהרר (יש עתיד):>

אז אני רוצה למקד ולדעת איזה מענה ניתן.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אוקי, בסדר. אריאל ומשרד הבריאות, תתכוננו

לתשובות בהמשך.

<ערן צור:>

כרגע המצב הוא שהסייעת שלנו משמשת גם

כסייעת שילוב כדי שהיא תוכל להיות כל

היום. מכיתה ג' הוא לא אמור לקבל כלום ואז

כנראה שהוא יהיה במצב של הילד של אוה והוא

יישאר בבית אם זה יהיה המצב.

שמעתי פה שהתקציב הוא לא העניין. מכל

הדיונים האחרים איתם הטענה היא שהתקציב

הוא כן העניין. המציאו מושג שקראו לו

"עצמאות טיפולית". אני לא יודע איך הם

חושבים שילד בכיתה ג' יכול להזריק לעצמו

כשהוא נמצא בשוק אנפילקטי.

<רויטל לן כהן:>

או בגיל 50.

<ערן צור:>

המצב הקיים הוא שצוות המורים לא מזריק

בשום מקרה. גם כשיש כבר התקף הם לא

מזריקים. הם מתקשרים להורים בתקווה

שההורים יגיעו בזמן לפני האמבולנס, אם

בכלל מישהו יזמין את האמבולנס כי הם גם לא

מזמינים את האמבולנס - - -

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

זו תקלה איומה בעיניי.

<היו"ר יעקב מרגי:>

תודה, עצור. אנחנו פה.

<ערן צור:>

סליחה, אדוני. עוד הערה אחת. הסתדרות

המורים הודיעה שמבחינה זה לא מקובל - - -

<היו"ר יעקב מרגי:>

היית בתחילת הדיון? כנראה שלא הקשבת.

תודה, אנחנו יודעים. מה אתה מחדש?

<נורית קורן (הליכוד):>

זה ברור. הם לא רוצים, הם רוצים להקל על

עצמם. אסור להם.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

מה זה "ברור"? יש פה עניין של הצלת חיים. הם

צריכים להיות מכוסים מבחינה ביטוחית

ולעשות את זה. צריך לתת להם את ההגנה.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אסור להם, ובצדק. כי כל עוד זה לא מעוגן

ולא מסודר אז ודאי.

<נורית קורן (הליכוד):>

נכון, ודאי.

<היו"ר יעקב מרגי:>

יסלחו לי ההורים, אני הולך לעבור כרגע

לנתונים מספריים כדי ללמוד. עזבו את הרגש.

אריאל, עירית, משרד הבריאות, מי יכול לתת

לי את הנתונים האלה? יכול להיות שההורים

האלה סתם עושים באז ורעש. האם מישהו יכול

להגיד לי על ילדים אלרגיים בכיתה ג' שפונו

מבית הספר תוך כדי לימודים או נאלצו

שיוזרק להם אפיפן? האם מישהו בדק ומדד את

זה?

<סיגל קדוש:>

אנחנו בדקנו בשבילם.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אחר כך אשמע אותך.

<נורית קורן (הליכוד):>

אתה מדבר רק על השנה האחרונה?

<היו"ר יעקב מרגי:>

לפחות שנה-שנתיים, מה שיש. האם מישהו בדק

את זה?

<יצחק בן חמו:>

מתחילת השנה.

<היו"ר יעקב מרגי:>

בן חמו, אם אני לא עושה את עבודתי יש

יושב-ראש הכנסת. תגיד: שמתם יו"ר ועדה "על

הפנים". כל עוד אני עובד, תן לי.

<יצחק בן חמו:>

אין לי דיבור אתו.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אתה יכול לשלוח לו מכתב או מייל.

<ליזה רובין:>

אנחנו בדקנו גם אשפוזים בגין אלרגיות.

אתחיל בזה שהמצב של אלרגיה אינו בר דיווח,

ולכן אין למשרד הבריאות נתונים על מה

ההימצאות של אלרגיה ולא אלרגיה למזון.

<קארין אלהרר (יש עתיד):>

אין דיווח על פינוי של ילדים?

<קריאה:>

בטח שיש, הם לא טרחו לבדוק.

<ליזה רובין:>

אנחנו בדקנו באשפוזים ובביקורים במיון,

אני פותחת את המספרים כרגע. ביקורים

במיון – המספרים האלה הם לפי מה שרשום

לנו ברישומים של סיכומי מחלה שמגיעים

למיון. תיכף אפתח את זה ואגיד לכם. יש

נתונים על זה. האם הם נתונים שמשקפים את

כל האמת? זה כמובן תלוי במה שרשום בחדרי

המיון ובאשפוזים. אבל באשפוזים זה גם כן

פחות מ-400 לשנה.

אנחנו בדקנו גם כן ביקורים במיון בגין

אלרגיה, אירועים אנפילקטיים בזמן

הלימודים והם פחות מאשר מחוץ לזמן

הלימודים וגם הם פחות מ-200. אבל אני לא

זוכרת ואני אפתח את המחשב ואעביר לכם את

הנתונים הללו.

<ערן צור:>

בהקשר הזה מאחר ובית הספר לא תמיד מזמין

את האמבולנס, לפעמים אין להם דיווחים כי

ההורים בסוף צריכים להזמין ואז זה לא

מופיע בדיווחים.

דבר אחרון, נושא של הסייעת הרפואית או

המלווה האישית, או איך שלא נקרא לזה –

הטענה היתה שמלכתחילה זה אמור להיות

פתרון זמני עד שיהיה פתרון כולל. העניין

הוא שאין פתרון כולל, לפחות לא בינתיים.

גם אם יהיה הוא ייקח כמה שנים כנראה. המצב

הקיים הוא שילדים שאין להם מלווה אישית,

אין מי שיטפל בהם ואין מי שיציל אותם

מלמות בבית הספר, תסלחו לי. לכן, צריך - - -

<היו"ר יעקב מרגי:>

תודה. אני רוצה לשאול אותך שאלה ואם אינך

יכול לענות על זה אז אוה תענה, בסדר? הבן

שלך בכיתה ב' היום עם סייעת. כמה פעמים

בממוצע בשנה הוקפצתם לבית הספר בגלל

האלרגיה?

<ערן צור:>

אנחנו מוקפצים כי הוא סובל מכמה דברים. יש

לו רק אסטמה נשימתית אלא גם אסטמה של העור

שזה Atopic dermatitis מאוד חריף שעליה הוא מקבל גם תרופות כימותרפיות. הרבה פעמים

מזעיקים אותנו כי הוא לא מסוגל להישאר

בכיתה כי הוא כולו מגורד.

<מיה צור:>

הוא מקבל כל יום פנסטיל על-ידי הסייעת שלו

בבית הספר. אחרי שהוא כבר יצא מהבית הוא

מקבל - - -

<ערן צור:>

לפעמים גם קוראים לנו בגלל איזשהו דבר

שהוא לא היה בחשיפה ישירה. לפעמים זה משהו

שאנחנו לא יודעים ממה זה קורה ואז קוראים

לנו פשוט לבוא ולקחת אותו.

<היו"ר יעקב מרגי:>

בתדירות של?

<מיה צור:>

פעם בשבוע.

<היו"ר יעקב מרגי:>

יש ילדים שהם מפריעים ולכן קוראים להורים

שלהם לבוא פעם אחת בשבוע ולקחת אותם, אני

אומר את זה בהומור.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

אם זה פעם בשבוע סימן שאין פה מניעה כמו

שצריך. הסיפור הוא לא להגיע למצב של

טיפול.

<נורית קורן (הליכוד):>

שניכם בני זוג, נכון? האם שניכם עובדים?

<מיה צור:>

עבדתי בעבר. הפסקתי לעבוד כי אני חייבת

להיות זמינה.

<נורית קורן (הליכוד):>

זה קורה להרבה משפחות.

<רויטל לן כהן:>

אולי מישהו יבדוק את הצד הכלכלי של זה.

<היו"ר יעקב מרגי:>

תודה. עמי ברבר, בבקשה. דבר מהר וקצר מבלי

לחזור על דברים שהם אמרו.

<עמי ברבר:>

שלום לכולם, כבוד יושב-ראש הוועדה, שמי

עמי ברבר. מישהו צריך לקחת אחריות על

החיים של הילדים שלהם. אם הילדים האלה

נמצאים במסגרות של משרד החינוך, משרד

החינוך צריך לקחת אחריות על החיים של

הילדים האלה. אין שום צורך בסייעת, לדעתי.

אותו אחד שיכול להזריק לילד או לתת לילד

מענה של דפיברילטור שזה חוק שמשרד החינוך

מתעלם ממנו לחלוטין, זה יכול להיות המורה.

<היו"ר יעקב מרגי:>

>

B

D

T

V

X

h

j

l

n

®

°

²

È

Ê

Ì

Î

*

>

@

B

Z

j

n

°

摧䴏 ฀°

²

Ê

Î

(

*

,

@

B

D

F

ˆ

Š

Œ

¢

¤

¦

*

瑹䴏 Ѐ*

,

B

F

Š

瑹䴏 ЀŠ

Œ

¢

¦

V

Z

€

‚

’

þ

Z

\

|

~

’

”

ú

ü

摧䴏 ᜀיש לי הצעת חוק בקנה. משרד החינוך,

ראו, הוזהרתם. כמו שמקומות עבודה ומקומות

ציבוריים מחויבים, בתי ספר ממספר מסוים

של תלמידים יחויבו בחוק.

<עירית ליבנה:>

בחקיקה הוחרגו מוסדות החינוך.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אני הולך להוריד את ההחרגה, תודה.

<נורית קורן (הליכוד):>

אנחנו נחזיר אותם. זה נראה לכם הגיוני

שזה לא יהיה ושמורים לא יגישו עזרה

ראשונה?

<היו"ר יעקב מרגי:>

עירית, אני לא מבין למה זה מקפיץ אותך. לא

באתי בטענות. אני אוריד את ההחרגה.

<עמי ברבר:>

הבנתי שקיבלתם הודעה עכשיו מהגננות שלא

יפילו עליהן את התיק. על מישהו התיק הזה

צריך ליפול. הרי יש חוק השומרוני הטוב

שמקובל על רוב מדינות העולם שבו בן-אדם

שיגיש עזרה רפואית לבן-אדם לא ייתבע

פלילית. בישראל השכילו ועשו חוק "לא תעמוד

על דם רעך" שיכול לגרום לתביעה פלילית

לאותו אחד שלא הגיש עזרה. זאת אומרת, אותו

מורה שלא יזריק לילד אפיפן עלול להיתבע.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

בוא לא נציג את המורים כך. אני מתקשה

לראות מורה שרואה ילד בהתקף והוא לא יעשה

הכול כדי להציל אותו.

<היו"ר יעקב מרגי:>

יושב-ראש הסתדרות המורים הנחה את המורים

בהנחיה מפורשת לא להזריק ולא - - -

<עמי ברבר:>

חברת הכנסת שאשא ביטון, הגננות לא הסכימו

להתקשר אחרי שעה ולהרים טלפון על ילד

שהוא לא מגיע שזו הצעה של חברת הכנסת שאשא

ביטון.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

לא. הם עושים את זה עכשיו, צריך להגיד

ביושר.

<היו"ר יעקב מרגי:>

מה אתה מציע? מה אתה רוצה מהוועדה?

<עמי ברבר:>

שמשרד החינוך ייקח אחריות, יפסיק לירות

בתוך הנגמ"ש. יש פה ילדים שלומדים בבית

ספר והם צריכים לקבל - - -

<נורית קורן (הליכוד):>

שייתן הנחיות ויפקח עליהן שהן מתקיימות

בחוזרי מנכ"ל.

<היו"ר יעקב מרגי:>

תודה. אודליה אלבו, בבקשה.

<אודליה אלבו:>

בוקר טוב, יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת

יעקב מרגי, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון.

אני כן רוצה להתמקד בשני נושאים: הגיל הוא

לא פקטור. אגב, אני אודליה אלבו, נעים

מאוד. אני אימא לאיתן, בן 10, אלרגי לבוטנים

ברמת הערכה. סליחה, אני מתרגשת. אנחנו

מדברים על גיל או על אלרגן ועל מודעות,

עבודה שאני עושה כבר כמה שנים בגן יבנה

והצלחתי לנקות את גן יבנה בעזרת עבודה,

בעזרת הסברה – זו הדרך. אבל, יש גם אבל, יש

לנו בעיה עם הנושא הרפואי. מי כן נותן את

העזרה הרפואית, מי מגיש אותה. זה לא משנה

שהבן שלי הוא בן 10 היום והוא מודע. זה

בדיוק מה שקורה היום גם - - - בביטוח לאומי.

נכון, הילד מודע. הוא יודע שהוא אלרגי

לבוטנים והוא יודע שלא כדאי שהוא יאכל או

ייגע בבוטנים. אבל יש לנו בעיה עם אלרגן

סביבתי. זה לא מספיק שהוא יודע שהוא אלרגי

לבוטנים. גם אם תפתח במבה, הוא לא שולט

בזה, כמו שאמרו חבריי. נושא האלרגיה לא

ניתן לשליטה, ואנחנו צריכים לפתור את זה

כן לגבי המרחבים בבתי הספר כי זה לא מספיק

לקחת ילד ולהגדיר אותו למרחב מסוים

ולהגביל את החופש ואת התנועה שלו כי הוא

אלרגי כי זה גורם לאפליה והדרה. אי-אפשר

להתנהל בצורה כזו. כן צריך לגרום למרחבים

נקיים בבתי ספר. לכן, כשישבנו אז בישיבה

וביקשתי כן להשתמש במילה "איסור", לא

באופן גורף כי זה כן יוצר אנטגוניזם, אבל

כדי להטמיע מודעות, צריך לעשות צעד קדימה.

והצעד קדימה לצורך העניין זה איסור הכנסת

בוטנים ואגוזים לבתי הספר. אם עסקנין

בבריאות, בוטנים, לצורך העניין, הוא שומן

ואין בו צורך. אז כן אפשר לעשות את הצעד

בשילוב הבריאות כי אני בעד בריאות. אבל

לבוא לקראת הילדים, בהסברה, ובפורים,

בדיוק כמו הפעולות שאני עושה. זה ללמד

אותם מה זה מידע על אלרגנים. כמו כן,

להכניס בשיעור מדעי או בכל שיעור חברתי

או חינוכי אחר את נושא "האחר הוא אני"

הלכה למעשה יחד עם הילדים וההורים, ולא

להשתמש בסיסמאות של ערבות הדדית, ואהבת

לערך כמוך. כמו כן, ליצור וליזום יום

פעילות יום האלרגיה כמו שיש יום הבריאות

ולעבוד יחד עם הורים ולגרום להם לשתף

פעולה כדי שנוכל להגן על הילדים האלה.

נושא התרופות, למשל – הילד שלי נחשף בבית

הספר לא בגלל שהוא נגע בבוטנים אלא בגלל

שילד שהגיע עם קורנפלקס שהכיל בוטנים

והוא רק דיבר אתו. לא היתה פה כוונת זדון ,

אבל איתן התנפח והגיע למצב שהוא כן קיבל

התקף. זה דבר שכן צריך לטפל בו.

לגבי המורים - הם מודעים. נכון שהמורים

היום עם הזמן מודעים, אבל הם פוחדים לקחת

את האחריות כי אין להם את הסמכות הרפואית

ואין להם את הידע. דיברנו על הנושא שהם

עוברים איזושהי הכשרה. למיטב ידיעתי,

בשנתיים האחרונות, לפחות אצלי, מורים לא

עברו הכשרה של עזרה ראשונה. אמרה פה האימא

קודם שאחרי שהילד שלה קיבל את ההתקף

האנפילקטי הוא גם היה צריך החייאה. הם לא

יודעים להחיות, הם לא יודעים לעשות את

הדברים האלה. אי-אפשר להאשים אותם, צריך

להעביר להם את ההדרכה.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אני לא מבין למה. מנהלת מעון יום, אין לה

1,200 ולא 600 ולא 300 אלא יש לה כיתת מעון אחת או שתיים והיא עוברת הדרכה בהחייאה, היא

עוברת קורס עזרה ראשונה, המטפלות עוברות

קורס עזרה ראשונה. אנחנו לא ממציאים מדע

בדיוני.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

גם מורים עוברים. הבעיה שלא אוכפים את זה.

<נורית קורן (הליכוד):>

לגבי ההכשרה – צריך כל שנה לעשות עוד פעם.

<אודליה אלבו:>

דיברנו על הנושא הזה של ביטוח תאונות

אישיות. אם אנחנו מדברים על כלל הילדים

אנחנו צריכים לבטח גם את הילדים האלה

בתאונות אישיות. לא יעלה על הדעת שילד

שמגיע בגלל תחלואה בריאותית שהוא לא בחר

אותה והוא לא רצה אותה, ולצורך העניין

המוסד החינוכי לא נגיש עבורו והוא נחשף

באלרגן הסביבתי בתוך בית הספר שלא

באשמתו, הוא גם יוחרג בביטוח התאונות

האישיות. אנחנו לא יכולים לשאת בעול

הכספי הזה. אני עשיתי את הבדיקה.

<רויטל לן כהן:>

כן, אין להם ביטוח.

<אודליה אלבו:>

בעבר הייתי סוכנת ביטוח וכן ידעתי לשאול

את השאלות. שאלתי: אם ילד נחשף בבית הספר

והוא קיבל שוק אנפילקטי, האם הוא מבוטח

בביטוח תאונות אישיות? דיברתי עם המסלקת

בחברת איילון והיא אמרה לי חד-משמעית:

אנחנו לא מבטחים ילדים עם אלרגיות למזון.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

אבסורד, זה שערורייה בעיניי.

<היו"ר יעקב מרגי:>

מיכל בודקת את זה. תודה.

<אודליה אלבו:>

יש לי עוד הרבה, אבל מפאת הזמן - - -

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

ברשותך, כבוד היושב-ראש, אני רוצה שורד

כרמון ממשרד הרווחה תתייחס מגיל לידה עד

3. אם נצטרך ונידרש נרחיב את הדיון לדיון

נוסף.

<ורד כרמון:>

תודה רבה על זכות הדיבור. את אודליה פגשתי

ביום מודעות שהיא עשתה בגן יבנה. למדתי

ממנה הרבה מאוד דברים. אומנם שמעתי

שהבעיה היא אפילו במתבגרים בשלב החיזור

שבו נפגשים ובאירועים חברתיים. כעובדת

סוציאלית וכיושבת-ראש ועדת השילוב במשרד

הרווחה אני בכל זאת רוצה לייצג את הסוגיה

של הילדים שלא יכולים לדבר בעצמם והם

ילדים מחצי שנה ועד גיל שלוש שצריכים

להשתלב בתוך המעונות. בשלוש השנים

האחרונות עבדנו בשיתוף פעולה עם משרד

הבריאות ועם משרד הכלכלה, היום לחבריי

למשרד עם האגף למעונות יום. מיסדנו

איזשהו תהליך של סטטוס-קוו שנותן מענה

זמני. אנחנו נותנים מענה של סייעת שילוב

לפעוטות שמשתלבים במעונות להשגחה בזמן

הארוחות כאשר להבדיל ממערכת החינוך

במשרד הכלכלה או באגף הגיעו בשיתוף פעולה

עם משרד הבריאות למצב שבו יש צוות בתוך

מעון היום שעובר את ההכשרה והוא זה שאמור

גם להכין את הסביבה הנקייה לעבוד עם

הורים ולנקות.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

זאת אומרת, בכל מעון יש צוות שעבר הכשרה.

<ורד כרמון:>

אני אומרת את זה, אבל יש פה את חגי מהאגף.

אני ריכזתי את הנושא, אבל - - -

<רויטל לן כהן:>

- - - יושבת פה, והיא אומרת שזה לא נכון.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אני יכול לומר לך בוודאות, מעונות

ששייכים לאותם מפעילים גדולים, כולם,

כמעט בוודאות, עוברים את ה- - -

<ורד כרמון:>

אני יודעת. לפני ארבע שנים היו כעשרה

ילדים שקיבלנו לתת להם איזשהו פתרון.

היום פחות מארבע שנים אחרי, יש מעל 300

ילדים שמגיעים לפתחנו. תחשבו, אנחנו משרד

הרווחה וההורים האלה צריכים לפתוח תיק

ברווחה והם צריכים להגיע אלינו והעובדים

הסוציאליים. זה בהחלט צריך להיות מענה

שהוא שילוב בין בריאות למסגרת חינוכית.

אני באתי היום לדיון על מסגרות חינוכיות.

אנחנו כן קיימנו ועדה בין-משרדית ומיסדנו

שיתוף פעולה ייעוצי עם משרד הבריאות. אבל

אני חושבת שהמענה שאנחנו נותנים של סייעת

הוא לא בהכרח המענה המיטבי.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

ברשותך, זו הנקודה שאני רוצה לחדד פה. זה

לא נאמר, אבל סך השעות המרבי הוא סדר גודל

של עשר שעות, נכון?

<ורד כרמון:>

שעתיים ביום - - -

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

הוא שעתיים ביום. זה יוצא עשר שעות בחמישה

ימים, עד 12 שעות. צריך לקחת בחשבון

שהשעתיים האלה לא באמת מכסות לצורך

העניין את ארוחת הבוקר וארוחת הצהריים כי

אף סייעת לא באה לשעה בבוקר ושעה בצהריים.

יוצא שהיא נמצאת באיזה זמן אוויר

במירכאות ולא ניתן מענה בזמן שבאמת צריך.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אבל לא ניתן להשוות את הגיל הרך לבתי הספר

מבחינת עצמאות הילדים.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

שם בכלל אין מה לדבר. אבל דווקא כאן במקום

הזה אני חושבת שעניין הכשרת הצוות ושמירה

על סביבה סטרילית הוא דבר אקוטי שאנחנו

חייבים להקפיד בו. הוא יוכל לתת את המענה

לאותן שעות חסרות שבהן הסייעת לא נמצאת.

צריך לקחת בחשבון שרק 23% מכלל הילדים

נמצאים במסגרות כאלה.

<ורד כרמון:>

בגלל שעד גיל 3 אין חוק חינוך חובה כמו שיש

היום מגיל 3 - זה הורחב - זאת אומרת שגם

בקטע התקציבים מול אוצר ומול בריאות אין

מחויבות של המערכת הבריאותית להיות

שותפה לאותם ילדים שהם הכי בסיכון גבוה

והם צעירים בגיל.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

לעניין המחויבות אומר כאן בהזדמנות מעבר

לתקציב מה זה אומר.

<היו"ר יעקב מרגי:>

חבר הכנסת מקלב, ברוך הבא. בבקשה.

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

תודה רבה ושיהיה חורף בריא. יש לי שאלה

למשרד הרווחה. יש ילדים שהרגישות שלהם לא

מאפשרת להם בכלל להגיע למעון ולהיות

בסביבת ילדים בגלל החשש של הידבקות

בזיהומים וכד'. אם הם נמצאים במעון שיקומי

במשרד הרווחה הם מקבלים סייעת הביתה כי

הם לא יכולים להשתלב. אבל אם הוא ילד רגיל

שיש לו אותן רגישויות אבל הוא לא נמצא

במעון יום שיקומי כי הוא בסדר, אז אין לכם

מענה. האם יש לכם מענה?

<ורד כרמון:>

זה בדיוק העניין של החוק. כי במעון יום

שיקומי ילדים משתלבים על-פי חוק - - -

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

על-פי חוק, בדיוק. לידה עד 3 הם לא בחוק, וגם

רק רבע מהילדים נמצאים. זה העניין של

המסגרת החינוכית, והמסגרת החינוכית היא

על-פי חוק ומתוקף זה ניתן לו סיוע כזה או

אחר. אני מחדדת, המצב הוא עוד הרבה יותר

קשה כי אנחנו פה מדברים רק על 23% מכלל

התלמידים שנמצאים במעונות היום. אנחנו

בכלל לא נוגעים בכל אלה שנמצאים במסגרות

הפרטיות ואנחנו לא נותנים להם שום מענה.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אני לא רוצה לפתוח דיון. עם כל הצער, לידה

עד 3 לא בדיון היום. בהמשך, אין לי בעיה.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

אנחנו נקיים דיון.

<היו"ר יעקב מרגי:>

חגי, תציג את עצמך.

<חגי פורגס:>

חגי מאגף למעונות יום, משרד העבודה

והרווחה.

<היו"ר יעקב מרגי:>

התרגלת לומר: "משרד העבודה והרווחה"?

תיזהר, יבוא מישהו ויעביר אותך למשרד אחר.

<קארין אלהרר (יש עתיד):>

ביום שני יש מליאה, זה עשוי להשתנות.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אני מקווה שזה יהיה פעם במשרד החינוך ואז

לא יהיה. עוד לא התייאשנו מלהעביר אותך

למשרד החינוך, אל תדאג.

<חגי פורגס:>

הבנתי שאמרת הרגע שהדיון הוא לא על לידה

עד 3?

<היו"ר יעקב מרגי:>

לא, אבל תתייחס.

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

חשוב לי שתתייחס לנקודה של הכשרת הצוות

וההכנה של מסגרת סטרילית.

<חגי פורגס:>

כמובן שאתמקד בהכשרת הצוות כי יש הרבה מה

להגיד סביב זה, ואם יהיה עוד דיון נשמח

להרחיב. ספציפית לגבי ההכשרה - כמו שציינת

גם, כמובן שהתכנים של טיפול באלרגיות

וטיפול במקרה של התפרצות של אלרגיה מועבר

בכל התכנים של הגשת עזרה ראשונה למטפלות.

המטפלות מודעות לזה. הפיקוח של המשרד על

המעונות מכיר את הנושא הזה, הוא

מאחריותנו. אחריות הפיקוח על המעונות הוא

לוודא שהמעונות באמת נותנים את הטיפול

ומקבלים ילדים ולא מפלים ילדים שיכולים

להיות במעון רגיל, כמובן אם יש סייעת, או

אין סייעת, אם יש - - -

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

תמיד הצוות עובד הכשרה, ואם חלילה קורה

משהו הם יכולים להזריק את האפיפן ולתת

מענה?

<חגי פורגס:>

כן, הצוות - - -

<קארין אלהרר (יש עתיד):>

למי מעבירים את הפניות של כל אלה שזה לא

עובד כמו שאתה מספר?

<חגי פורגס:>

מה הכוונה "לא עובד"?

<היו"ר יעקב מרגי:>

מעונות שלא מספקים.

<קארין אלהרר (יש עתיד):>

כל המקרים האלה שבאופן מפתיע לא מקבלים.

<חגי פורגס:>

אם אני מבין את השאלה שלך, זה נשמע סוגיה

שמעון לא עומד בנהלים של המשרד, וזה

הפיקוח.

<קארין אלהרר (יש עתיד):>

אז מה אתם עושים בעניין הזה?

<חגי פורגס:>

זה פיקוח רגיל כמו שמעון סוגר את המעון

בשעה 14:00 ולא בשעה 16:00, להבדיל, וזה הרבה

יותר חמור כמובן.

<קארין אלהרר (יש עתיד):>

אתה אחראי? פניות בנושא הזה אליך?

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

משרד הכלכלה מטפל בפניות פרטניות שהגשתי.

<היו"ר יעקב מרגי:>

יש לנו כאן מנהלת בית-ספר.

<שרית קיצוני:>

שלום, שמי שרית קיצוני ואני נמצאת פה

בשלושה כובעים: כובע אחד זה הכובע של אמו

של יובל. יובל הוא ילד בוגר, הוא סיים את

מערכת החינוך. אין לי שום נחמה לחבריי

ההורים לילדים אלרגיים. גם היום אם הוא

ייגע בחלב או יאכל ביצה אז זה שוק

אנפילקטי מידי, זה לא משתנה. הוא התנדב

לשירות בצה"ל ובסוף הצלחנו למצוא דרך שבה

הוא משרת שירות משמעותי בכבוד. נשים בצד

כובע אחד.

כובע שני משמעותי הוא כובע של מנהלת בית

ספר. אני מנהלת חטיבת הביניים "אחד העם"

בפתח תקוה מזה שנים רבות. את השלט הזה אני

תלשתי מכיתה ז'4, ולא אומר את שם הילדה

משום שאנחנו מבינים שיש פה חיסיון. יש פה

אפילו מישהי שלימדה איתי פעם כשהיינו

המחנכות במחזור הראשון שלי.

השלט הזה נלקח מכיתה. יש היום, ואני רוצה

להודות למשרד כי היום - - -

<היו"ר יעקב מרגי:>

תלשת אותו בכעס או כדי להביא לנו דוגמה?

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

לא, בשביל דוגמא.

<שרית קיצוני:>

שלפתי אותו כי הוא תלוי.

<היו"ר יעקב מרגי:>

תלשת – נשמע שאת מתנגדת לו.

<שרית קיצוני:>

לא, לא, לא. הסרתי אותו במו ידיי. מדוע? לא

כי הכול דבש ושושנים, בוודאי שלא.

בכובע השלישי שאני רוצה לציין אני גם

חברת ועד נבחר בעמותת "יהל" שזו עמותת

אלרגיות מזון שנרשמו אליה למעלה מ-1,500

אנשים עד כה. לצורך הסדר, מחר כנס העמותה.

מן הסתם תהיינה גם בחירות חדשות ויהיה

דיון מחדש כדי לאשרר את הגישה של העמותה.

הגישה של העמותה היא מרחיבה. היא מדברת לא

על העניין של הסייעת לילד הספציפי שעוד

מעט ייגמר או לא משום שזה עניין פרטני,

ומן הראוי לא לזלזל בו ולתת לו את הדעת.

אבל הוא נותן מענה מאוד מאוד מצומצם

בהיקף שלו, וגם עלול לייצר איזשהו פתרון

בחזקת: הנה, יש סייעת - טלאי - ובוא לא

נעבוד מערכתית. העבודה המערכתית היא מאוד

מאוד לא פשוטה.

<היו"ר יעקב מרגי:>

האם היית בתחילת הדיון? התחברת לזה שצריך

לעשות שולחן עגול?

<שרית קיצוני:>

בוודאי. השנה בספטמבר התפרסמו הנחיות

שהמפקחת עירית לבנה חתומה עליהן. הן

עושות סדר. הבעיה היא לא בסדר עכשיו,

הבעיה היא במודעות הציבורית. הבעיה היא

שבכיתה הספציפית הזו בבית הספר שלי, אימא

לילד שבדיוק חווה את אותו דבר, אני עדיין

מקבלת פתקים או בקשות מהורה: הבת שלי עברה

טיפול שיניים, ועכשיו היא תביא יוגורט

יומיים לבית הספר כי יותר נוח לאכול

יוגורט.

ההבנה הזו שאנחנו עם ערבות. היה פה הרבה

דיבור על ערבות הדדית, על המחויבות, על

העובדה שילד אחד לא יכול לפגוע בילדים

אחרים, הילד האלרגי, אבל כל הילדים

האחרים עלולים לסכן אותו אם לא נתנהל

נכון. לדעתי, ובמקרה הזה זה גם דעתי

האישית וגם עמדת העמותה, את ההתנהלות

צריך להסדיר, את המניעה צריך להסדיר.

<היו"ר יעקב מרגי:>

את מנהלת בית ספר עם מודעות גבוהה והצלחת

להביא את בית הספר. כמה תלמידים יש לך

בבית הספר בכלל?

<שרית קיצוני:>

535.

<היו"ר יעקב מרגי:>

כמה מתוכם אלרגיים?

<שרית קיצוני:>

שמונה אם אני כוללת גם את ה-J - - -.

<היו"ר יעקב מרגי:>

ולמרות המודעות יש פיקשושים?

<שרית קיצוני:>

היו לנו שני מקרים. לפני שנתיים ילדה מאוד

התנפחה מאגוזים, בוטנים, בטעות כמובן. יש

לנו עכשיו ילדה מאוד מאוד רגישה במגע שזה

ממש כמו הבן הפרטי שלי' אז, כן. יש אחרים

שהם לא סביבתיים. אם הם יאכלו, השוק יגיע

מיד. אבל הבעיה היא הבעיה של הסביבתיים

אלו שצריך לשמור עבורם.

<היו"ר יעקב מרגי:>

הצלחתם להביא את זה למודעות גבוהה

ולשיתוף וערבות והדדית, ולמרות זאת את

אומרת שיש תקלות.

<שרית קיצוני:>

בבית ספר יש פחות כי אני מנהלת של חטיבת

ביניים. בחטיבת ביניים מתחילים להבין

שכדאי להגיד למישהו על העקצוץ הזה בפה.

אנחנו גם מנחים אותם. אני מקבלת כל ילד עם

הוריו לשיחה. אנחנו מסכמים מה קורה במקרה

שהוא רק חושד שמתחיל משהו.

<היו"ר יעקב מרגי:>

אבל את אימא לילד ויש לך מודעות גבוהה,

אבל מנהל אחר או מנהלת אחרת?

<שרית קיצוני:>

היום המשרד התקדם מאוד ואני לא יודעת,

אולי זה בעקבות הלחץ שהיה, ויש כבר

הנחיות. אני יכולה להגיד שבתפקידי בעמותה

אני בעיקר מבקשת להפנות אליי מנהלים כי

אני יודעת לדבר ברמת מנהל למנהל. אני

הדרכתי אישית למעלה מעשרים מנהלים שקלטו

את הילדים האלה אליהם.

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

כהצעת ועדה אולי נציע להם לעשות ניסוי

שבו במקום הניסוח שאת העברת, הייתי כותב:

בכיתה זו לא מכניסים מוצרי חלב בגלל

ערבות הדדית או בכיתה זו לא מכניסים

מוצרי חלב בגלל חברות אמיצה. לעשות את זה

בלשון קצת יותר חיובית ולא חל איסור, ואז

יהיו אולי פחות פיקשושים. קצת צרם לי

העניין של "חל איסור", ויכול להיות שזה לא

פועל טוב. תעשו ניסיון ובואו נראה מה יקרה

אז מבחינת הפיקשושים.

<היו"ר יעקב מרגי:>

מקלב, אני יודע שבדיני נפשות מחמירים. זה

קוסמטיקה שיכולה רק לפגוע במקרה הזה.

רבותי, אין לנו הרבה זמן ויש לנו עוד הרבה

דוברים.

<שרית קיצוני:>

כמנהלת בית ספר שהיא אחראי לשלומם

ולביטחונם של כל הילדים שהם נכנסים לשער

בית הספר, וכך כל עמיתיי המנהלים, ונא לא

לדבר סרה במנהלים כי האחריות שלנו היא

מכאן ועד להודעה חדשה והאהבה לילדים היא

גדולה מאוד אחרת לא היינו עושים את זה,

אני צריכה לבקש מההורים להביא את המזרק

שהוא מכשיר מציל חיים. זאת אומרת, אני

תלויה בהורים שלא תמיד הם מספיק מעורבים.

אני מבקשת ש - - -

<היו"ר יעקב מרגי:>

קורה. אני מכיר הורים ששלחו ילדים למעון

ואפילו לא הודיעו שהם אפילפטיים מהחשש

שלא יקבלו אותם.

<רויטל לן כהן:>

חשש אמיתי וממשי.

<היו"ר יעקב מרגי:>

בסדר, כולם אשמים חוץ מההורים. בסדר, מכיר

את הגישה הזו גם כן.

<שרית קיצוני:>

העניין היחיד הוא שאנחנו המנהלים צריכים

לקבל את - - -

<יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת

לזכויות הילד):>

אין חובה של אפיפן בתוך בית ספר? לא, נכון?

<יצחק בן חמו:>

הגענו כבר לשבעה כובעים.

<היו"ר יעקב מרגי:>

בן חמו, היית למופת היום יחסית. אני מודיע

שאני מאריך את הדיון ברבע שעה.

<שרית קיצוני:>

אומנם בחוזר מנכ"ל יש אישור שההורים

חותמים שהם מאשרים בבית ספר לתת תרופות

לילד והרופא של הילד חותם. יש נוהל כזה,

ולכן הצוות כן רשאי לתת תרופות. אבל אני

רוצה להדגיש שזה לא מוסדר. אני אהיה

הראשונה מן הסתם שאזריק ליל

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]