פרוטוקול מספר 167, הוועדה לענייני ביקורת המדינה, 22/11/2016

הכנסת העשרים

מושב שלישי

<פרוטוקול מס' 167>

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום שלישי, כ"א בחשון התשע"ז (22 בנובמבר

2016), שעה 10:30

<סדר היום:>

<הפעלת מסגרות משלימות בשעות אחה"צ

(צהרונים), דוח המבקר על השלטון המקומי

לשנת 2014 -ישיבת מעקב>

נכחו:

<חברי הוועדה:>

קארין אלהרר – היו"ר

חברי הכנסת:

יוליה מלינובסקי

רחל עזריה

<מוזמנים:>

מירי רזין – מנהלת החטיבה לביקורת

השלטון המקומי, משרד מבקר המדינה

תמר מנס – מנהלת אגף בכירה, משרד מבקר

המדינה

מרב כהן – מנהלת ביקורת, משרד מבקר

המדינה

שאול קירשנבום – רפרנט חינוך באגף

תקציבים, משרד האוצר

רותם קפון – עוזרת למנהל החטיבה לביקורת

השלטון המקומי, משרד מבקר המדינה

חיים הלפרין – מנהל היחידה לתכניות

משלימות למידה, משרד החינוך

חגי פורגס – מנהל תחום מטה אגף מעונות

יום, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מיכל מנקס – סמנכ"ל חינוך וחברה, מרכז

השלטון המקומי

רן קוניק – ראש העיר גבעתיים

ליאת שוחט – עורכת דין, ראשת העיר אור

יהודה

זיו דשא – ראש מועצת זיכרון יעקב

ליזי דלריצ'ה – ראשת המועצה המקומית גני

תקווה

חיים שאבי – סגן ראש העירייה, עיריית הוד

השרון

משה חנוכה – עורך דין, חבר מועצת עיר, יו"ר

החברה לקידום החינוך, עיריית הוד השרון

משה בודאגה – מנכ"ל עיריית רמת גן

יאיר דמארי – מנכ"ל מפעלי בית עמנואל,

עיריית רמת גן

אחיקם שושן – סמנכ"ל מפעלי בית עמנואל,

עיריית רמת גן

אילון מגיד – יועץ משפטי למפעלי בית

עמנואל, עיריית רמת גן

יעקב זיגדון – מנכ"ל עיריית חדרה

עוזי כהן – סגן מנהל אגף לתרבות, עיריית

כפר סבא

ישראל אליאסף – נציג עיריית ירושלים

שלומי נומה – מנכ"ל חברת כיוונים, עיריית

באר שבע

רונית טובול – מנהלת אגף חינוך כיוונים,

עיריית באר שבע

ליאור דיעי – חשב חברת כיוונים, עיריית

באר שבע

חפצי זוהר – מחזיקת תיק החינוך, עיריית

באר שבע

יעקב חרל"פ – מנכ"ל החברה למרכזים

קהילתיים הרצלייה, עיריית הרצלייה

נמרוד גלנטי – מנהל אגף תרבות נוער

וספורט, עיריית אשקלון

אפרים בריגר – נציג עיריית קריית ים

שלמה טל – יועץ לראש העיר, עיריית קריית

ים

ענת כנפו – חברת מועצת הר אדר

שושי סומך – עורכת דין, המועצה הלאומית

לשלום הילד

אלי יריב – נציג ההסתדרות החדשה

עדי מן – יו״ר פורום הגנים הארצי

יעקב אמציה דויטש – יו"ר הנהגת ההורים

במודיעין, מרכז צוות צהרונים, פורום ועדי

ההורים היישוביים

אחז אגם – עורך דין, יו"ר פורום הגנים בתל

אביב

גל גור – עורכת דין, נציגת שדולת ההורים

בתל אביב

לירן ריש – סגן יו"ר הנהגת גנים באר יעקב

שרון רייס – אדריכלית, וועד גן בתל אביב

שרון פז – מנהלת הצהרונים, גני תקווה

עינת גבריאלי – רכזת תחום גנים

ליאל אבן זוהר – עורכת דין, מנכ"לית עמותת

כן, ראשון לציון

יניב שחר – פעיל חינוך

יצחק מנחם – יזם

ירון עמוס לוי – מוביל מחאה מבת ים

אפרת בן אפרים – מובילת מאבק ההורים

רועי חבושה – מוביל מאבק ההורים

איתמר אביטן – מוביל מאבק ההורים

בגבעתיים

ניר יעקבי – מוזמן לוועדה

<מנהלת הוועדה:>

חנה פריידין

<רישום פרלמנטרי:>

ר.כ., חבר המתרגמים

<הפעלת מסגרות משלימות בשעות אחה"צ

(צהרונים), דוח המבקר על השלטון המקומי

לשנת 2014 -ישיבת מעקב>

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני מתכבדת לפתוח ישיבת ועדה לענייני

ביקורת המדינה. היום ה-22 בנובמבר 2016, כ"א

בחשוון התשע"ז. נושא הדיון: הפעלת מסגרות

משלימות בשעות אחר הצהרים (צהרונים) –

דו"ח המבקר על השלטון המקומי לשנת 2014.

זוהי ישיבת מעקב.

בוקר טוב לצוות מבקר המדינה, לראשי הערים,

נציגי הרשויות, אורחים נכבדים. השלטון

המקומי שראיתי שנמצא כאן.

אני רוצה להגיד גם בוקר טוב לאיילת,

התלמידה איילת מעכו ולתלמידה ציפי מיפו,

שתי תלמידות שמבקרות כאן בכנסת במסגרת

פרויקט חינוך לפסגות. הן באו לראות איך

עובדים בכנסת ישראל ומה עושים בשבילן וזה

נפל על יום ממש מתאים, כי היום אנחנו דנים

בנושא שאולי לא לגיל שלהן, אבל צהרונים זה

בהחלט נושא שאני חושבת שהוא מעניין.

זה הדיון השני בוועדה ואני שמחה שהנושא

לא יורד מסדר היום גם בוועדות כנסת אחרות

ובוודאי בוועדה שלנו. אמרנו בדיון הקודם,

כל הורה, מכל קצוות הארץ, מתמודד עם הצורך

לשים את הילד בצהרון בשביל לפרנס את

המשפחה, לסיים יום עבודה מלא. אבל דווקא

המקום הזה שנקרא צהרון, שאמור להיות

בעיני לא שונה מכל גן או כל מסגרת

חינוכית, הוא לא באמת בפיקוח.

אני שמחה לבשר, אתם בטח מכירים, שאתמול

עברה הצעת החוק של חברת הכנסת רחל עזריה,

לעניין הפיקוח על התזונה בצהרונים וזאת

התקדמות, אבל עדיין חסר פיקוח מלא, במיוחד

על התנאים, במיוחד על אנשי הצוות ואחד

הדברים המשמעותיים, גם פיקוח על המחירים.

אני מחזיקה בידי דו"ח עדכני של צוות המחקר

של הכנסת, מרכז המידע והמחקר של הכנסת,

שדיברנו עליו גם בפעם הקודמת. הדו"ח הזה

מוכיח שהרבה ממסקנות דו"ח המבקר בשנת 2014

לא מומשו, שהכשלים עדיין קיימים, למרות

שעברו שנתיים. אפשר להגיד היום בפה מלא,

קיבלתי חלק מהתשובות וחלק לא ואני אבקש

לדעת למה לא. אין היום פיקוח מסודר על

הצהרונים.

מאז הדיון האחרון גילינו מקרים שבעיני הם

לא פחות ממזעזעים, של ילדה בת 16, שהיא

הייתה אחראית על הצהרון ביחד עם סייעת. 20

ילדים מגיל 4 עד גיל 9, מחכים למצוא פיה של

ילדה בת 16, דבר שהוא בהחלט לא תקין.

הדו"ח של מרכז המידע והמחקר של הכנסת מעלה

נתונים מדהימים. בין השאר, בין השנים 2000

ל-2104 עלות הצהרון זינקה פי שניים. פי

שניים. כמות הילדים גדלה פי שלושה. ההוצאה

של משקי הבית בעניין גדלה פי שישה. נתון

מדהים. אמרנו גם בדיון הקודם, לא נוצלו כל

התקציבים של המשרדים הממשלתיים שכן

משתתפים. גם משרד הכלכלה, שעכשיו הוא משרד

העבודה, וגם משרד החינוך, כל זה, בלי

שאנחנו מדברים בכלל על הפער המטורף בין

הרשויות.

אני חושבת שדיברנו בהחלט בדיון הקודם על

האפשרות, עלתה כאן אפשרות של צהרון ב-650

שקלים ואני ביקשתי לקבל מנציגי הרשויות

המקומיות את התחשיב שלהם. תראו, אני מודעת

לעובדה שאפשר תמיד לתת תוספות. רוצים עוד

חוג ורוצים עוד שעה ורוצים מבשלת צמודה

ותמיד יש מה להוסיף. אני מדברת על

הסטנדרטי. אני מדברת על משהו שהוא לא יותר

מדי, אבל שהוא הגון ושהוא לא פחות מדי, ממה

שאנחנו היינו שמים את הילדים הפרטיים

שלנו. ולכן אני באמת מבקשת שהדיון הזה

יהיה דיון שגם נתקדם בו לאן שהוא.

משרד מבקר המדינה ביקש להציג, בבקשה.

<מירי רזין:>

תודה רבה גברתי יושבת הראש. הצגנו בעצם

הישיבה הקודמת, אז לא נחזור על הדברים. רק

נחזור על הסיכום של הדו"ח. אז ועדת

טרכטנברג עמדה על החשיבות של הפעלת

מסגרות לימוד בשעות אחר הצהריים ועל

תרומתן החינוכית והצביעה על הנטל הכספי

הכבד המוטל על ההורים המבקשים לרשום את

ילדיהם למסגרות אלה.

ברוב הרשויות המקומיות שבהן מופעלים

הצהרונים בשעות אחר הצהריים, זה נעשה

במבני חינוך של הרשויות. בדרך כלל

מופעלים הצהרונים באמצעות עמותות,

המתנ"סים, תאגידים עירוניים או חברות

פרטיות, ולעתים רחוקות אפילו הרשויות

המקומיות מפעילות אותם בעצמם.

למרות שלשהות של הילדים בצהרונים יש

היבטים חינוכיים, בטיחותיים, תזונתיים,

לא קבעו המשרדים הממשלתיים מדיניות

בנושא ולא פרסמו הנחיות שמחיבות את כל

הצהרונים והרשויות המקומיות. נמצא שמידת

הפיקוח של הרשויות המקומיות על הצהרונים

והדרישות שלהן מהמפעילים, הן אינן אחידות

ובמרבית המקרים הפיקוח על איכות כוח

האדם, הסדרי ההזנה והתכניות החינוכיות

לוקות בחסר, והמסקנה העיקרית היא גם

שחייבים להסדיר את הנושא ואנחנו רואים את

משרדי הממשלה, אבל המשרד הראשי שאחראי זה

משרד החינוך.

<היו"ר קארין אלהרר:>

תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי,

בבקשה.

<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>

תודה כבוד יושבת הראש. נבצר ממני לצערי

להשתתף בדיון הקודם, כי זה היה בהתראה מאד

קצרה ובזמן הפגרה, אבל הנושא הוא חשוב גם

ברמה הציבורית וגם – מודה ומתוודה –

ברמה הפרטית. שני ילדים, צהרון, קייטנה.

בהתארגנות לקראת הקיץ צריך לחסוך כסף שנה

ואחר כך בשנה הבאה עוד להתאושש מההוצאות

האלה.

היום בחולון אני משלמת על צהרון לילדה בת

4 – 1,000 שקלים בחודש. תשאלו למה? ככה.

אנחנו, יחד עם הצוות שלי, עוד לפני שאת

הצגת את הנתונים, עשינו בדיקה ובדקנו כמה

זה עולה. צהרון פשוט, משתיים עד חמש, שני

חוגים בשבוע, ארוחת צהריים חמה, כולל רווח

תפעולי, כולל שכר עבודה של העובדים כמובן

וכולל הכל, ועוד הגזמנו והגענו ל-650 שקלים.

אני חלקתי את המידע הזה עם חברת הכנסת רחל

עזריה, כי היא גם כן מאד מאד מתעניינת

בנושא. לא ניסיתי להסתיר את זה, כי זו

עובדה.

אני חייבת לספר לכם שלפני מספר חודשים,

עוד לפני שכל הסערה הזאת התחילה, כשהנושא

עלה לדיון, זיהיתי את הנושא והגשתי הצעת

חוק – פיקוח על מחירי קייטנות, צהרונים,

חוגים. כל מה שנקרא חינוך בלתי פורמאלי.

כל מה שאנחנו משלמים על זה הרבה ולא בצדק.

השלטון המקומי צריך להיות מאוזן. הוא

צריך אפילו להרוויח על זה, אבל לא 40%. זאת

אומרת ההורים והילדים הם לא פרה חולבת של

השלטון המקומי.

הצעת החוק עלתה ובדיוק מה שאתן מדברות –

פיקוח, מה זה קייטנה, מה זה צהרון, מה זה

חוקר עירוני, ממה זה כלול, מה התוכן של

הדברים וכמה זה צריך לעלות. ואפילו

הוספתי שם סעיף שמבקש שלוועדת הפנים של

הכנסת, במקרה חשבתי שזה קשור לנושא הפנים,

תהיה סמכות לקבוע פעם בשנה מחירים, כי

המציאות כן משתנה. מה שאת קובעת נכון

לעכשיו, אולי זה מתייקר, אולי זה להיפך,

הופך להיות יותר זול בשנה הבאה. בדומה

לתשלומי ההורים שזה יהיה שקוף. שיהיו

קייטנה או צהרון אחידים בכל הארץ וזה

המחיר המקסימאלי של אותו מוצר, כי זה בעצם

מוצר. ואם ראש רשות ירצה להוזיל, הוא יכול.

הוא לא יכול לקחת יותר כסף. כי היום כל אחד

עושה מה שבא לו.

התחלתי. כמובן שהחוק – לא שהוא נפל, הוא

לא עבר, כי כמובן היו לחצים מאד כבדים מכל

הכיוונים וכמובן מהשלטון המקומי,

והתחלתי לנהל איתם דיון, איך אנחנו

מתקדמים. כי הזעקה היום בשטח גדולה. חברי

כנסת רבים כולל רחל, כולל את, אני, שאשא

ביטון, דודו אמסלם. יש צורך אמיתי לטפל

בזה.

ישבתי עם השלטון המקומי. במקרה זה דיברנו

על נושא הקייטנות, כי זה גם נושא מאד

קריטי. שניים-שלושה ילדים במשפחה, מגיע

הקיץ, זה הון תועפות של כסף. והמדינה מצד

שני רוצה שאנחנו כהורים נעבוד. אז אם

אנחנו נעבוד – מישהו צריך לשבת לטפל

בילדים שלנו. אין פה משהו אחר.

<היו"ר קארין אלהרר:>

נא לסיים בבקשה.

<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>

כן, אני מסיימת. הגענו למסקנה שאפשר היום

להפעיל קייטנת קיץ במתכנות 850 שקלים

בחודש, שזה כנראה המחיר. והשלטון המקומי

בהתחלה הסכים, אחר כך הוא אמר וואו, אנחנו

לא מוכנים לשום פיקוח על המוצרים האלה.

אנחנו לא מוכנים שהמדינה תגיד לנו מה

לעשות ותפקח עלינו. זה בעצם שורש הבעיה.

כי מצד אחד הם אומרים אנחנו השלטון

המקומי למען האזרח, מצד שני הם לא מוכנים

לשום התערבות בנושא.

יתרה מזאת, בשיחה שהייתה לי עם השלטון

המקומי על נושא הצהרונים, כשהצגתי נתונים

שטרכטנברג אמר בדו"ח שזה 500 שקלים ואני

הגעתי ל-650 שקלים, ופחות או יותר זו האמת

כנראה, עם הגורמים בשלטון המקומי, הם

אומרים בפה מלא: כן, ראשי ערים מרוויחים

על זה והכסף הולך לדברים אחרים. אז אני

פשוט מתחברת פה להצעת החוק של חברת הכנסת

רחל עזריה. כנראה שאין מנוס. אנחנו צריכים

לעשות את זה משק סגור, אבל מצד שני, גם

בשלטון המקומי צריכים להבין שהם לא

משרתים את עצמם, הם משרתים את התושבים

והחינוך הבלתי פורמאלי זה חלק משירות.

<היו"ר קארין אלהרר:>

תודה רבה.

<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>

תודה רבה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

רחל, את רוצה עכשיו?

<רחל עזריה (כולנו):>

כן, אני אגיד כמה מילים. קודם כל אני מברכת

אותך על הדיון הזה ואני חושבת שיש פה גם

הרחבה של נושא הצהרונים. ככל שאנחנו

מתקדמים ואנחנו מתקדמות, אנחנו מגלים שיש

עוד המון עבודה ובכלל זה רק קצה הקרחון.

אני התחלתי לעסוק בזה כשהגעתי לכנסת.

הבאתי את מה שהתחלתי לעבוד עליו

בירושלים, שזה האוכל הבריא, שהבנתי

שדיברת על זה בתחילת הישיבה. תודה, הגעתי

מוועדת כספים. אתמול עבר החוק בקריאה

שנייה ושלישית וזו בעצם הפעם הראשונה

שמישהו בכלל מתייחס לנושא הצהרונים. זאת

אומרת עד עכשיו כל עירייה פשוט נתנה מענה

כי היה צורך במענה לתושבים, אבל שום דבר

לא הוגדר – כמה זמן צריך להיות צהרון, מה

אמור להיות בצהרון. והתחלתי עם האוכל

ובאמת גילינו שצריך לשתף פעולה הרבה מאד

משרדי ממשלה, בגלל שאין אף אחד שאחראי על

הצהרונים. אין גוף. אין מישהו. אין הגדרה.

זה כאילו לא קיים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

חור שחור.

<רחל עזריה (כולנו):>

זה ממש חור שחור. ונושא אחר שגם עלה

לאחרונה, זה מספר הילדים בצהרון. בגנים יש

כללים, שאסור יותר מ-35 ילדים בגן, אבל

בירושלים היה מהלך שפתאום איחדו צהרונים

ל-39 ילדים בצהרון.

<קריאה:>

היה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

סליחה, לי הערות ביניים.

<רחל עזריה (כולנו):>

בסדר, היה מהלך. היה מהלך של 39. אם אתה רוצה

לפתוח למה עשו את המהלך הזה. לא?

<היו"ר קארין אלהרר:>

רחל, אל תעני.

<רחל עזריה (כולנו):>

אז לא ניכנס. 39 ילדים בצהרון ובאמת להורים

לא היה מה לעשות, כי אין כללים. אין

הגדרות. מותר. לכאורה אפשר לשים 100 ילדים

בצהרון, עם אשת צוות אחת ופשוט שלא יבואו

הילדים. זאת אומרת אף אחד לא מגן על

ההורים או על הילדים, או מגדיר כללים

שבעצם מאפשרים ניהול של התהליך הזה. אז

אני שמחה ואני חושבת שאנחנו צריכים באמת

להתקדם גם בפועל לפרקטיקה של איך צריך

להיות מנוהל הצהרון ואני יודעת שעל זה

הדיון.

רק עניין אחד על הנושא של המחיר. אני

הגשתי הצעת חוק ואנחנו מתקדמים עם העניין

הזה, שבאמת יהיה משק סגור. הבנו שאי אפשר,

הפיקוח על מחירי הצהרון זה מורכב, כי

העלות של כוח האדם במקומות שונים בארץ

היא שונה. יש מקומות שצריך להסיע את

העובדים, יש מקומות שבהם האוכלוסייה

מזדקנת - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא, אבל בעניין הזה אני כן רוצה לומר.

תראו, מה זה פיקוח? בסופו של דבר מה שאנחנו

לא רוצים שיקרה, זה מה ששמענו כאן בדיון

הקודם, שאומרים לחברה המפעילה בואי קחי

עוד כמה מאות שקלים, כי אנחנו צריכים את

זה לספרייה ציבורית.

<רחל עזריה (כולנו):>

נכון, בדיוק.

<היו"ר קארין אלהרר:>

זה הדבר שמנסים למנוע.

<רחל עזריה (כולנו):>

נכון. להגדיר מחירים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אנחנו לא רוצים להגדיר מחירים.

<רחל עזריה (כולנו):>

לא, זה באמת קשה. זה באמת שונה ממקום

למקום.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אז אני אומרת, זה שונה ממקום למקום. יחד עם

זאת אני כן חושבת, וזה גם מהות הדיון, חלק

מהדיון היום, שלא יעלה על הדעת מצב שבו

אנחנו נראה עלות שהיא פי שניים בין רשות

לרשות.

<רחל עזריה (כולנו):>

נכון, נכון.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אם יש פי שניים, כנראה שמישהו לוקח יותר

וסתם. אז זה מה שאנחנו רוצים לבדוק היום.

<קריאה:>

לא, לא, ממש לא.

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא, לא, אני לא ביקשתי מאף אחד לדבר כרגע.

<רחל עזריה (כולנו):>

ולכן העניין של משק סגור זה פשוט לומר –

כל ההכנסות הולכות רק לצהרון. ככה לדעתי

זה צריך להיות. בעיני זו הדרך שאנחנו נוכל

להתקדם ויש לנו פה הרבה עבודה, אבל אני

מרגישה שאנחנו לפחות בנתיב הנכון.

<היו"ר קארין אלהרר:>

הוועדה פנתה לכל ראשי המועצות ולכל

החברות המפעילות או העמותות המפעילות,

להעביר לוועדה תחשיב. אני אבקש לפתוח את

הדיון בנציגי הרשויות שיציגו את עצמם,

מאיזה רשות. נתחיל לפי סדר. נציגי הרשויות

בבקשה.

(הצגת נוכחים)

<היו"ר קארין אלהרר:>

קרית-ים, אתם הנציגים של ראש הרשות?

<אפרים בריגר:>

כן.

<יעקב חרל"פ:>

וגם הרצלייה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

נציג ראש הראשות?

<יעקב חרל"פ:>

אני נציג של עיריית הרצלייה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מה זה אומר?

<יעקב חרל"פ:>

אני מנהל את החברה למרכזים קהילתיים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אוקיי. אני רק שואלת אם זה על דעת ראש

הרשות.

<יעקב חרל"פ:>

כן.

<היו"ר קארין אלהרר:>

כי יש נציגים שהם חברי מועצה מהאופוזיציה

ואחרי זה ראש המועצה יגיד לי זה לא אני.

תראו, הורים ממטה מאבק ההורים שלחו

לרשויות הבאות מכתבים והוועדה ליוותה את

זה במכתב נוסף וביקשנו להעביר את התחשיב.

עיריית בת ים שלחה הבוקר – אני מקווה שלא

הייתה ציפייה להתייחסות מעכשיו לעכשיו.

קריית אונו – לא קיבלנו שום תשובה. הוד

השרון – לא קיבלנו שום תשובה, אבל אני

מבינה שיש כאן נציג.

<חיים שאבי:>

כן.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אז יש לך כאן את התחשיב להעביר לוועדה?

<חיים שאבי:>

כן.

<היו"ר קארין אלהרר:>

תודה. עיריית חיפה? לא הגיעו. למה?

<קריאה:>

של - - - עיריית חיפה והתחשיב הועבר לוועדה

בחיפה ואחר כך לא הועבר אליכם.

<היו"ר קארין אלהרר:>

ועדה בחיפה? אני לא נמצאת בוועדה בחיפה.

<קריאה:>

בסדר, הם יעבירו אלייך.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מתי?

<קריאה:>

השבוע הזה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

תודה. קריית אתא? יש כאן נציג של קריית

אתא? לא. הם ענו תשובה בלי תמחור. ביקשנו

נתונים. באר שבע – העבירו מכתב. יש תחשיב

מלא? אני מבקשת לקבל אותו. הרצלייה?

<יעקב חרל"פ:>

העבירו.

<היו"ר קארין אלהרר:>

העבירו, אבל העברתם מכתב בלי נתונים

וביקשנו נתונים.

<יעקב חרל"פ:>

יש בדף האחרון.

<היו"ר קארין אלהרר:>

ביקשנו הבהרות ולא קיבלנו.

<יעקב חרל"פ:>

אז פשוט תכניסי. מחיר הצהרון והכל מפורט

באחוזים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

גני תקווה - גברתי ראשת המועצה, בדיון

הקודם עלה שהעלות לצהרונים שם היא 1,235

שקלים. נשלחה בקשת חופש מידע לגבי התמחור.

יש?

<ליזי דלריצ'ה:>

נשלחו לעוזרת שלך אתמול כל הנתונים. היא

אישרה שהיא קיבלה את הכל. המחיר שהוצג על

ידי מי מהאנשים שהוצג לא היה נכון. הצגנו

את הכל עם דו"חות כספיים וכל הנתונים

הרלבנטיים הנכונים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

בסדר. אור יהודה? קיבלנו תחשיב?

<ליאת שוחט:>

כן. העברנו אתמול. הדובר שלי העביר. אני

אבדוק שאישרו קבלה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אוקיי. מי שהעביר הבוקר, דרך אגב, לא בגלל

עצלנות יתרה, פשוט לא הספקנו לראות דברים

שמגיעים בבוקר. זיכרון יעקב?

<זיו דשא:>

העברנו אתמול.

<היו"ר קארין אלהרר:>

ראשון לציון? אין נציג מראשון לציון? לא

ראיתי אותו.

<קריאה:>

למה זה מפליא? אנחנו רודפים אחריהם

חודשים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

כתושבת ראשון לציון, אני מתנצלת. סתם,

הייתי מצפה. חברת אופוזיציה לא מייצגת.

חדרה, יש נתונים?

<יעקב זיגדון:>

העברנו. אם לא, יש לי פה תחשיבים.

<קריאה:>

אני הבנתי שהם העבירו. אלינו למטה המאבק

זה לא הגיע.

<היו"ר קארין אלהרר:>

גבעתיים נמצאים פה? ראש העיר?

<קריאה:>

לנו זה לא הגיע. נפגשנו רק ביום ראשון.

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא, אלי.

<רן קוניק:>

את רוצה את התגובה שלי?

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני רוצה את התגובה רק שלך.

<רן קוניק:>

אוקיי, כי מתחילים לענות בשמי.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני לא אתן.

<רן קוניק:>

אז א', ככל הידוע לי עבר אתמול. בכל מקרה,

יש לי את זה גם פה ואני גם אשמח להציג את

זה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מעולה.

<רן קוניק:>

ובלי קשר, ישבנו לפני מספר ימים עם ועד

ההורים והכל - - -

<קריאה:>

ואיתנו, מטה המאבק. קשה לו להגיד את זה,

אבל - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני מבקשת לא להיכנס לאנשים באמצע

הדברים. תודה רבה. תל אביב? גם תל אביב לא

הגיעו? אני מזהה כאן תכונה בערים הגדולות.

רמת גן?

<משה בודאגה:>

קיבלתם. העברנו.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מתי העברתם?

<משה בודאגה:>

אתמול. כפי שביקשתם.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני לא יודע. כי כשאומרים עד לדיון הבא זה

יכול להיות גם באמצע, שתדעו.

<משה בודאגה:>

נקבע תאריך והעברנו בתאריך.

<היו"ר קארין אלהרר:>

חברים, זה לא נושא להתרגש ממנו. בת ים?

<קריאה:>

רמת גן לא קיבלנו.

<משה בודאגה:>

לא ביקשתם מאיתנו.

<קריאה:>

בת ים העבירו אתמול, בהתאם למה שביקשו.

<היו"ר קארין אלהרר:>

בת ים העבירו אתמול. תראו, אני תיכף אתן

לנציגי הרשויות לומר את דבריהם. אני

ביקשתי מהשלטון המקומי, בפגישה שהייתה

לנו, מיכל מיד תדבר, אבל להבנתי השלטון

המקומי הוא לא גורם שמפקח על, אבל הוא

בהחלט גורם שיכול לתת איזו שהיא המלצה

למה הסטנדרט ועל זה אפשר להוסיף – כאוות

נפשם של ההורים ושל הרשויות – אני לא

אפריע. אני מבטיחה.

מיכל, את רוצה להציג את הדברים?

<מיכל מנקס:>

כן, אבל ברשותך, אני רוצה בראש ובראשונה

לפתוח ולומר: אני אציג את הדברים

שמגובשים במרכז וחשוב לי שקולם של ראשי

הרשויות שהגיעו לכאן יישמע.

<היו"ר קארין אלהרר:>

בוודאי.

<מיכל מנקס:>

חשוב לי גם לומר שאני מתחילת הישיבה

מרגישה שהשלטון המקומי הוא שק חבטות ויש

תחושה לא נוחה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

אין לנו כוונה כזאת.

<מיכל מנקס:>

מכמה דברים שנאמרו כאן לפני כן. אז בראש

ובראשונה אני רוצה לומר לפרוטוקול: אני

קראתי את הדיון הקודם בקפידה. אני מצדיעה

לכם על דיון ארוך שסוכם ביותר עמודים

מאשר הביקורת שערכה המדינה. אין ספק

שהנושא הוא חשוב.

אני רוצה להזכיר לפרוטוקול, בלפחות שלושה

חוקים או החלטות ממשלה, קבעה המדינה

שצריך למצוא מסגרות לימודיות – ואני

מצטטת – לימודיות. לימודי – הן הכוונה

לבייבי סיטר והן הכוונה לפתרון לילדים

להורים עובדים, אבל ללא ספק קבעה המדינה

שבכדי לחזק את הכלכלה ובכדי לחזק את

הנשים שיכולות לצאת לעבוד, וחבר הכנסת

מקלב שדן גם ביכולתם של הגברים לצאת

ולעבוד, ומשפחה שתוכל לכלכל את עצמה

בכבוד ובה בשעה להיות רגועה שילדיה גם

אוכלים ארוחה חמה, אגב זה משולי דו"ח

העוני והמלצות טרכטנברג.

אני מזכירה את כל אלה גם בכדי להזכיר שאך

לפני חודש, אם לא פחות, הצביעה המדינה שוב

על דחייתו של יום חינוך ארוך - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

בקריאה ראשונה.

<מיכל מנקס:>

החוק שאמור היה כבר להיות מיושם במרבית

היישובים. ואני שמעתי את הסבר האוצר

וקראתי אותו והסיכום של 3 מיליארדי שקלים

עלות החוק, כמדומני, כפי שהציג האוצר,

שאין ביכולתו לממן ועל כל הגיעו להסדרה

איתנו, שדוחים אותו רק בשלוש שנים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מיכל, רק שנייה. סליחה שאני עוצרת אותך.

<מיכל מנקס:>

אני אגיע לנקודה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא, אני מתנצלת שוב. אני רק אומרת, זה ש-20

שנים תמימות ממשלות ישראל לדורותיהן

עוצרות את חוק יום לימודים ארוך, זה בושה

וכלימה, בסדר? עברנו את זה. אנחנו נמצאים

במקום שבו יש צהרונים כצורך השעה וזה

צורך חשוב מאין כמוהו. בואו ננסה להיות

ממוקדים בנושא היום. אני מבטיחה לך שזה לא

מייתר את מאבקנו כאן בכנסת, להחיל את חוק

יום לימודים ארוך, כי הוא חוק חשוב מאין

כמוהו.

רחל, רצית להעיר?

<רחל עזריה (כולנו):>

חשוב לי לומר, אנחנו יודעים את העלויות של

חוק יום לימודים ארוך, גם אני במפלגה של

שר האוצר וגם קארין הייתה במפלגה של שר

האוצר הקודם, אנחנו מכירים את זה. נעשה

ניסיון משמעותי לייצר סבסוד עבור

הצהרונים בכמה וכמה ערים. ומה שאנחנו

גילינו, שעדיין הרשויות המקומיות לא

מצליחות לא לקחת אחוז מסוים מהכסף, גם

כשהוא מגיע מהמדינה. אז יש לנו פה בעיה.

<מיכל מנקס:>

אני לא יודעת על מה את מדברת.

<רחל עזריה (כולנו):>

אז כל המבנה של הצהרון וכל הפתרון הגדול

של יום לימודים ארוך זה ייקח זמן. אנחנו

עכשיו נמצאים בתכנית הזאת וכל ניסיון

להוסיף כסף, גם על ידי המדינה, עדיין

בסופו של דבר לא מוזיל את העלויות, בגלל

שהמתנ"סים, הרשויות המקומיות, לוקחים את

הכסף בגלל הסכמים אחרים. ולכן העניין הזה

של המשק הסגור הוא קריטי.

<מיכל מנקס:>

לא, זו כבר האשמה. אז תנו לי לסיים.

<רחל עזריה (כולנו):>

אבל בדיון הקודם זה דברים שנאמרו. אנחנו

חייבים ללכת על המשק הסגור כדי שגם נוכל

להביא בסופו של דבר יום אחד כסף גם

מהמדינה, כי היום אין טעם להביא כסף, אם

בסוף הוא לא מגיע להורים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אוקיי. הבנו את הנקודה הזאת. מיכל.

<מיכל מנקס:>

אז אני רוצה להגיע לנקודה ולכן היה חשוב

לי לבוא ולומר: המדינה בחרה לקחת צעד

אחורה, לא רק לא להמשיך ולכבד את ההחלטות

והחוקים, אלא השאירה ואקום. הרשויות

המקומיות, שראו את עצמן ונכנסו לואקום

הזה מרצון, לעתים לא מרצון, לקחו את מקומה

של המדינה ונכנסו בנעליה - ללא הסדרה, ללא

תקינה, ללא חקיקה. ובאמת, חברת הכנסת

עזריה, אנחנו מברכים על החקיקה שאת הובלת

ואנחנו איתך בעניין הזה. לאט לאט מנסים

להסדיר.

אני רוצה לחזור למסגרת המומלצת או להרכב

מומלץ. הדגש שלנו הוא דגש שראשית יש לבנות

סטנדרטיזציה של איכות ההוראה. יש לנו

מודל שאנחנו בונים אותו ובשל העובדה

שאנחנו רוצים להיות מדויקים ולוודא

שסכומים שאנחנו קובעים לכל רכיב נכונים

למטולה, לגדרה ולחדרה גם כן, אנחנו עדיין

עובדים על המודל. אבל המודל שאנחנו

מדברים עליו הוא מודל שהאיכות בו היא

ברורה. אנחנו לא נתפשר. היה ומדובר על

מסגרות לימודיות, אנחנו חייבים את

מעורבות משרד החינוך בעזרה שלו בפיקוח,

בעזרה שלו כמובן בקבלת תכניות.

אנחנו צריכים לזכור שמדובר בשימוש בבתי

ספר קיימים במודל המוצע. המבנים והבלאי

שלהם, ההוצאות שמשרד החינוך לא יכיר גם

בהן, שנופלות כולן על כתפיה של הרשות

המקומית, האחריות הרבה שיש בכל האספקטים.

אני רוצה להדגיש ולומר יש לנו מודל. המודל

מתבסס גם על תמחור של משרד החינוך על פי

מודל בתי הספר של החופש הגדול ובהתאמה.

המודל לוקח בחשבון אח וזים של הורים שלא

ישלמו, לא כי אין ידם משגת, כי אנחנו

מכירים את זה מתופעת הסרבנים העקרוניים.

אנחנו לא נוציא ילד ממסגרת. אנחנו

מתבססים על מתן מלגות למשפחות שאין ידן

משגת והדגש, אנחנו לא נלך לשם לבד. מדינת

ישראל תיתן את חלקה בכסף, בין אם לנצרך

ובסיוע קביעה של תכנון.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מיכל, אני מקבלת את מה שאת אומרת, אבל מה

הסטנדרט שאתם מציעים?

<מיכל מנקס:>

אנחנו מגבשים מודל. תקלי אותו לידייך.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מתי?

<קריאה:>

אבל זה עולה לנו כסף בינתיים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

היי, סליחה. הרשיתי לדבר? לא.

<קריאה:>

מצטערת. את צודקת.

<היו"ר קארין אלהרר:>

בבקשה, מיכל.

<מיכל מנקס:>

אני מניחה שבימים הקרובים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

ימים קרובים? בתוך שבוע הוועדה תקבל?

<מיכל מנקס:>

תקבל.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אוקיי. אני מבקשת עכשיו לשמוע את נציגי

הרשויות. נתחיל מזיכרון יעקב ונעבור לפי

הסדר.

<זיו דשא:>

בוקר טוב ותודה על הדיון, גם לכל הפעילים,

להורים שמעורבים בנושא. אין בינינו

מחלוקת שצהרונים צריכים להיות מוצר שהוא

לא יקר. אנחנו יושבים פה ואני רק רוצה

לציין שאני בתפקיד ארבעה חודשים ותקצוב

הצהרונים נקבע טרום תקופתי, אבל זה לא

משנה לגבי האחריות שלי. אני רוצה לומר שעם

כניסתי לתפקיד, ממש לפני כחודשיים, כשעלה

נושא הרישום זה ירד מ-150 ל-40 ב-33%, מתוך הבנה שבאמת צריך לטפל בנושא הזה.

לגבי הצהרונים עצמם, יש לנו כאן תחשיב

שנעשה. הוא מעיד על העלות שאנחנו רואים

ועדיין אני גורם שאפשר לבדוק מה עוד ניתן

להוזיל.

<היו"ר קארין אלהרר:>

כמה חוגים יש בצהרון הזה?

<זיו דשא:>

זהו, יש לנו צהרונים שיש היום פחות מ-14

ילדים ויותר, עד 26 בממוצע. הממוצע הוא 19

ילדים בצהרון. אנחנו נותנים חוג אחד מתחת

ל-14 ילדים או שני חוגים מעל 14 ילדים,

בשבוע.

יש לנו למשל עניין של כוח אדם. אנחנו

מקפידים, משתדלים, אבל לא תמיד מצליחים

לגייס. לפחות שיש - - - מובילה בצהרונים, יש

לנו 9 כאלה, שזה גננות לשעבר, סטודנטיות

מתקדמות לתארים, עובדות סוציאליות, מתוך

ראייה שבאמת המוצר הזה, השירות לציבור,

שירות חשוב, יהיה איכותי. ואין ספק, אני

אומר עוד פעם, שגם כשאני עובר על הדו"חות

ואנחנו יושבים עליהם, יש עוד מקומות

לראות מה עוד אפשר. לדוגמא השכירות. זה

משהו שנקבע בעבר. אני לא מבין למה צריך

לשלם שכירות. יש פה דברים שאנחנו עדיין

יכולים לצמצם.

<היו"ר קארין אלהרר:>

שכירות כי הצהרונים לא מתקיימים

בפסיליטיז.

<זיו דשא:>

לא, בדיוק בגלל שהם בתוך הגנים ובתוך זה,

אבל זה משהו שנקבע, אני אומר - - -

<קריאה:>

זה המשך טבעי של הגן.

<זיו דשא:>

חברים, שנייה, אני מדבר על משהו שנקבע

בסוף 2015. אני ביולי 2016 - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

הבנתי, לא בתקופתך.

<זיו דשא:>

לא, לא קשור לתקופתי. אני אומר שאני לוקח

על עצמי את כל מה שנקבע, מתוך רצון לשפר.

דבר נוסף שאנחנו מדברים עליו ובאמת דיברה

כאן נציגת השלטון המקומי, ושוב, אני עם

ההורים, כי גם אני הורה לילדים קטנים.

מעמיסים על השלטון המקומי הרבה מאד

דברים, אבל זה אף פעם לא בא עם איזה שהוא

גמול כספי. אנחנו סוציו 8, זיכרון, לא

מקבלים שום תקצוב. אני לא אכנס למצבנו

הכספי, כי זה לא הדיון כרגע וזה גם לא צריך

לעניין את הוועדה, אבל לא מקבלים תקצוב

להרבה מאד דברים. אני לא יודע אם

בקריטריונים שייקבעו אנחנו ניכנס לתוך

הקריטריונים האלה.

אין ספק מבחינת סדר הדברים ולמה הרבה

הורים פונים ושואלים - - -

<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>

כמה זה עולה?

<היו"ר קארין אלהרר:>

רגע, רגע, יוליה.

<זיו דשא:>

היום משלמים 1,050 שקלים. בשנה שעברה שילמו

1,000 שקלים. יש פה את התחשיבים. אני אומר

שוב, אנחנו עושים על זה עוד עבודה כדי

לראות מה ניתן להוזיל. אפשר לחלוק עלי.

אפשר לא לחלוק עלי, זה בסדר.

<היו"ר קארין אלהרר:>

כמה סייעות יש?

<זיו דשא:>

יש שתי - - -

<רחל עזריה (כולנו):>

נשות צוות.

<זיו דשא:>

יש מובילה וסייעת או שתי סייעות.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אוקיי.

<קריאה:>

מדובר על הגנים?

<זיו דשא:>

זה המשך של הגנים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מה השכר של סייעת

<זיו דשא:>

תלוי. יש פה פירוט. תלוי אם זו סייעת

מובילה או לא. יש ב-30 שקלים, יש גם ב-50

שקלים. יש לנו עוד בעיה מאד קשה בגיוס כוח

אדם. אנחנו לצערי לא תמיד מצליחים לגייס

כוח אדם. אני אתן לך דוגמא, אנחנו למשל

משלמים לפעמים באותו יום לארבע סייעות

למרות שרק שתיים עובדות, כי אחת חולה, אז

אנחנו משלמים גם עבור תקופת המחלה וגם

מגייסים עוד סייעת. כל הדברים האלה

נלקחים בתחשיב. שוב, אני אומר, יש עוד

מקומות שאנחנו רוצים לבחון איפה להוזיל

עדיין את הדברים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אדוני, אני רק רוצה לסכם. בעצם מדובר

בצהרון שעלותו 1,050 שקלים.

<זיו דשא:>

לשנה הזאת. בשנה שעברה זה היה 1,000 שקלים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אנחנו מדברים על שתי נשות צוות. אנחנו

מדבר על בין חוג אחד לשני חוגים בשבוע.

<זיו דשא:>

תלוי בכמות הילדים בכל מסגרת.

<היו"ר קארין אלהרר:>

תלוי בכמות הילדים בכל מסגרת ואנחנו

מדברים על ארוחה חמה?

<זיו דשא:>

כן.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אוקיי.

<זיו דשא:>

ברשותך אני אומר עוד שני דברים. אחד,

אנחנו מתחילים בעצם לעבוד וכוח האדם מגיע

ברבע לשתיים לגן, כי זה הסיום הפורמאלי של

גני הילדים ונשאר למעשה עד חמש וחצי,

מכיוון שלוקחים בחשבון שיש איחורים. אין

מצב שבחמש אנחנו נועלים את הגן. דבר נוסף -

- -

<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>

אחת נשארת תמיד.

<היו"ר קארין אלהרר:>

רגע, יוליה, רגע.

<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>

זה בסדר, אני יודעת על מה מדובר. זה הכל

כסף.

<זיו דשא:>

דבר נוסף שאני רוצה לומר לגבי דברים של

הכשרות עובדים, דברים שאנחנו עושים. שוב,

לנו יש קושי לגייס כוח אדם באזור שלנו.

זאת אומרת זה מבנה שונה. אין ספק שוב, העול

הזה על ההורים, בסך הכל זה חתך גילאים - - -

מבוגר, גם יש ילדים קטנים ואנחנו בפירוש,

בסדר הדברים שלנו, - - - יש לנו הנהלה. זה

מנוהל על ידי עמותת המתנ"ס - - -. סדר הגודל

הוא כזה, אני יכול להחליט אבל אני מאמין

שיש מינהל שצריך לעבוד מול הנהלה, לשמוע

פרטים, לראות. יש עוד אנשים שיביעו את

דעתם, מתוך כוונה לראות כמה ואיך תהיה

הוזלה אבל מה יהיה גובה ההוזלה, זה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

יש כוונה להוזיל?

<זיו דשא:>

חד משמעית.

<היו"ר קארין אלהרר:>

חד משמעית. תודה רבה. עיריית חדרה.

<יעקב זיגדון:>

בחדרה כרגע אנחנו מבצעים עבודה שמוביל

אותה ראש העיר, להתארגן גם עם אנשים. מצד

אחד להוזיל את העלויות של הצהרונים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מה העלות היום?

<יעקב זיגדון:>

950 שקלים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מה זה כולל?

<יעקב זיגדון:>

אנחנו מפעילים 25 מסגרות. מי שמפעיל אותם

זה גם חברה עירונית וגם החברה למתנ"סים,

ובכמה מקרים בתי הספר גם עמותות פרטים.

פחות או יותר המחיר הוא אחיד אצל כולם. זה

כולל את הסטנדרט.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מה זה סטנדרט?

<יעקב זיגדון:>

התשלום הוא קבוע לאורך כל השנה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

חברים, אם אני לא שומעת, הפרוטוקוליסט גם

לא שומע. חבל. הוא אומר דברים חשובים.

<יעקב זיגדון:>

התשלום הוא קבוע לאורך כל השנה, מהשעה אחת

עד חמש וכולל ארוחה חמה ובארבע גם עוד

איזה פרוסה, כיבוד קל כזה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

כמה חוגים יש?

<יעקב זיגדון:>

בין אחד לשניים, כאשר זה כולל, כשאני אומר

מחיר אחיד, יש 18 ימים בשנה שזה ימים מלאים

בזמן החופשות וגם אז לא משלמים יותר.

שומרים על אותה רמת מחיר.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אוקיי. כמה צוות?

<יעקב זיגדון:>

בעניין הצוות, זאת הבדיקה, אמרתי לך.

המגמה שראש העיר מוביל זה כן להוזיל את

העלויות, תוך שמירה על מסגרת האיכות.

אנחנו לא מתכוונים להתפשר על איכות.

<היו"ר קארין אלהרר:>

ברור. כמה אנשי צוות יש?

<יעקב זיגדון:>

על כל 15 תלמידים צריכה להיות מטפלת אחת.

סייעת, מטפלת וכו'. כאשר ראש שהעיר גם לא

רואה כלגיטימי – ואני מודיע פה גם בשמו –

לייצר רווחים על חשבון הצהרונים, והסיבה

מאד פשוטה. רוב הקהל של הצהרונים זה קהל

שבוי ולכן אנחנו לא מתכוונים לייצר על

הגב שלהם שום רווחים, ואם אנחנו רוצים

לממן פעילות אחרת, אנחנו נמצא את המקורות.

ההוזלה השנייה, וזה גם הבטחנו לוועד

ההורים העירוני, כל העלויות הישירות

והעירוניות שאנחנו צריכים לספוג אותן –

חשמל ומים, ובטח לא ניקח שכירות, שום דבר.

אנחנו מביאים באמת לעלות האמיתית. ובהמשך

לרעיון לדעתי הנכון של חברת הכנסת עזריה,

על משק סגור, בא לי רעיון מאד נכון, באמת

שכל משק סגור יכלכל את עצמו ויקבל את רמת

השירות שלמעשה ההורים מימנו, מבלי

שהעירייה תרוויח מזה ולו גם שקל אחד.

<היו"ר קארין אלהרר:>

יישר כוח.

<זיו דשא:>

אני חייב להוסיף שגם אנחנו בחופשות

נותנים יום מלא.

<היו"ר קארין אלהרר:>

בסדר גמור. כל הצהרונים לדעתי אותו דבר.

הנציג הבא, בבקשה.

<יעקב חרל"פ:>

הרצלייה. גם העירייה וגם החברה למרכזים

קהילתיים לא מרוויחים שקל מהצהרונים. לא

רק זה, העירייה מסבסדת את הצהרונים בשני

מיליון שקלים. אלה דברים שאפשר לבדוק

אותם בצורה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

אז מה זה עולה, אפס לתושב? לא הבנתי.

<יעקב חרל"פ:>

אני מוכן לתת דוגמאות. אנחנו - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

אדוני, אני אשמח באותו נוהל, כפי שעשו

הנציגים הקודמים.

<יעקב חרל"פ:>

העברנו את הכל.

<היו"ר קארין אלהרר:>

בסדר, אבל לוועדה: עלות צהרון.

<יעקב חרל"פ:>

1,014 שקלים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

כמה אנשי צוות, נשות צוות?

<יעקב חרל"פ:>

בכל צהרון, יש לנו צהרונים מ-8 ילדים ועד 35

ילדים, שזה המקסימום. הממוצע הוא 24 ילדים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

רגע, ובצהרון של 8 ילדים - - -

<יעקב חרל"פ:>

חייבים לשים שתי עובדות.

<היו"ר קארין אלהרר:>

רגע, שנייה, שנייה. צהרון של שמונה ילדים

וצהרון של 35 ילדים ההורים משלמים אותו

דבר?

<יעקב חרל"פ:>

כן.

<היו"ר קארין אלהרר:>

איך זה קורה?

<יעקב חרל"פ:>

כי ההורים לוחצים וראש העיר אין לו ברירה,

רוצה לתת פתרון לתושבים, גם כשיש במקום

מסוים גן בודד, שאי אפשר להרכיב משני גנים

סמוכים. ולא רק זה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא, ה-8 נראה לי אחלה, אבל למה 35?

<יעקב חרל"פ:>

עם 35 יש שלוש עובדות. לא רק זה, אנחנו

מעסיקים ב-30% מהצהרונים שלנו סייעת צמודה

לילדים שיש להם אלרגיה או שהם ילדים

משולבים מהחינוך המיוחד. ההורה משלם אפס.

העירייה והמתנ"ס מסבסדים את זה – חצי חצי.

ההורה לא משתתף בכלום. האם לא נקבל ילדים

שיש להם אלרגיה? האם נדרוש מההורה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

בוודאי שכן.

<יעקב חרל"פ:>

שגם ככה יש לו בעיה עם ילד אלרגני, האם

נגיד לו - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

אתם מממנים מכיסכם את הסייעת באופן מלא?

<יעקב חרל"פ:>

חצי העירייה, חצי המתנ"ס. ההורה לא משלם

שקל, כי יש לו ברירה. משרד החינוך מממן

סייעת צמודה לילד אלרגני עד השעה 14:00.

משעה 14:00 עד 17:00 - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

ב-14:00 הוא מבריא, אתה לא יודע?

<יעקב חרל"פ:>

משעה 14:00 עד 17:00, או שנקבל אותו לצהרון או

שנשלח אותו הביתה, ואז ההורה יצטרך.

במקביל לזה, לאור השינוי המדהים שהיום

חוק חינוך חובה הוא מגיל 3, אנחנו מפעילים

צהרונים מגיל שנתיים ושמונה חודשים וזה

אסור להשוות צהרון לילדים בגין שנתיים

ושמונה חודשים לילדים בכיתה ג'. כי החל

מהילד ה-25 אנחנו מוסיפים על חשבוננו

סייעת שלישית. ואם זה גן עם 30 ילדים גם

סייעת רביעית. ולכן, כשאתם עורכים

השוואות, אתם חייבים לבדוק את זה בצורה

יחידנית, כי כמו שאמרתי - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

כמה צהרונים עם 4 סייעות יש לכם?

<יעקב חרל"פ:>

יש לנו כ-20 כאלה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

20 מתוך?

<יעקב חרל"פ:>

מתוך 100. וכמו שאמרתי, יש לי 29 סייעות

רפואיות בלבד.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אוקיי. שאלה נוספת, איזו הצגות, חוגים, מה

זה כולל?

<יעקב חרל"פ:>

כמו כולם, שני חוגים בשבוע. ימים ארוכים

שנותנים פתרון משבע וחצי עד שעה חמש, כולל

שעות נוספות לעובדות ועל פי לוח החופשות

של משרד הכלכלה. וצריך לזכור שבאזור

המרכז אני משלם לגננת שכר התחלתי של 50

שקלים לשעה ברוטו.

<היו"ר קארין אלהרר:>

יש גם גננת וגם סייעות?

<יעקב חרל"פ:>

גם גננת וגם סייעת. ועם כל זה שאני משלם

שכר פי שניים מערים אחרות, שנותנות לכם

דוגמאות צהרון ב-500 שקלים, אני מכיר

מקומות שמשלמים 26 שקלים. אני משלם לגננת

מוסמכת - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

26 שקלים לגננת?

<יעקב חרל"פ:>

בחלק מהערים, כשאתם מחשבים צהרון ב-450

שקלים, אז צהרון ב-450 שקלים למי שנותן 3

שעות צהרון, אי אפשר להגיע לסכום כזה, אלא

אם כן אתם משלמים שכר מינימום לגננת.

<רחל עזריה (כולנו):>

לא, אף אחד לא מדבר על 450 שקלים.

<קריאה:>

650 שקלים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא, לא, אין דיבור על 400 שקלים. אני לא

שמעתי את המספר הזה.

<רחל עזריה (כולנו):>

אף אחד לא מדבר על סכומים כאלה.

<יעקב חרל"פ:>

גם 600 שקלים. רק דבר אחרון, אם אני משלם

לגננת מוסמכת 55 שקלים לשעה ואני מעסיק

אותה שלוש שעות ביום ואני מעסיק אותה

ימים ארוכים ואני גם מתמודד עם 15% מילוי

מקום, כי מה לעשות, חסר לי היום בתקן של

העובדות 15 עובדות. 9 גננות – למרות שאני

משל 55 שקלים, כמו שאמרתי ועוד סייעות וכל

יום עובדות חולות, חופשה ואני צריך לתת

פיתרון. אני לא יכול להשאיר גן, כמו

שסיפרת על מקרה מזעזע ששמים נערה. ולכן

אני מעסיק 15% עובדות מחליפות כל יום.

<היו"ר קארין אלהרר:>

שהן מה, בסטנד ביי כל הזמן?

<יעקב חרל"פ:>

הן לא בסטנד ביי, הן כל הזמן מחליפות. אין

יום שכל העובדות מגיעות. היה לי יום אחד

ש-30 עובדות היו חסרות - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

טוב, בסדר, אז מה הן עושות כשהן לא מגיעות?

<יעקב חרל"פ:>

כל הצוות של המשרד יצא מהמתנ"ס, הלך לעשות

מילוי מקום בגנים. כי זה מקצוע שעד שלא

יסדירו אותו, שהגננות מהבוקר יעבדו עד

השעה חמש, יעבדו רק שלושה ימים בשבוע

ובשלושה ימים האחרים יעבדו עובדות אחרות,

אז אנחנו נמצא במקצוע שאי אפשר למצוא לו

כוח אדם איכותי. כי אף אחד לא אוהב לעבוד

רק משתיים עד חמש. ומצד שני תזכרו שהדרישה

מצד ההורים – ולגיטימית היא – למצוא

פתרון לכל יום חופש, כולל חול המועד,

הלוואי עד השעה שבע בערב, כולל

יולי-אוגוסט.

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא, אני לא רואה את הילד שלי בצהרון עד - - -

<יעקב חרל"פ:>

גם אני לא רוצה, אבל זו דרישה של הורים

ואני אומר – העובדות הן לא עבדים. לא מגיע

להן יום חופשה אחד לפני פסח?

<היו"ר קארין אלהרר:>

מגיע גם מגיע.

<יעקב חרל"פ:>

לא מגיע להם יום חופש אחד בחנוכה?

<היו"ר קארין אלהרר:>

אדוני, אני רוצה לשאול אותך שאלה שאני

אשמח להתייחסות גם מהנציגים הבאים. איך

אדוני מסביר את העלייה פי שניים משנת 2011

לשנת 2014. תסבירו לי מה קרה. הייתה איזו

נקודת שבר.

<יעקב חרל"פ:>

שלוש סיבות. תסלח לי חברת הכנסת עזריה, זה

לא שהארגונים פתאום גילו שיש כסף להורים.

שלושה דברים השתנו: הדבר הראשון, חוק

החינוך חינם מגיל 3 גרם לזה שגני הילדים

והצהרונים התחילו לתת פתרונות ילדים

מגיל שנתיים ושמונה חודשים. כל כוח האדם

נעלם. כל העובדות שלנו, למרות שאני משלם 50%

יותר מהעירייה, חיפשו עבודה בבוקר, כי

פתאום העירייה הייתה צריכה לקלוט עשרות

סייעות. עובדת מעדיפה לקבל שכר מינימום,

אבל בעירייה, וללכת הביתה בשעה שתיים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

למה? היא עובדת קבלן, מה זה משנה לה?

<יעקב חרל"פ:>

לא, לא, לא, היא עובדת עירייה.

<רחל עזריה (כולנו):>

לא, היא הופכת להיות עובדת עירייה כי היא

עובדת בוקר.

<יעקב חרל"פ:>

עד השעה שתיים. נכון שהעירייה משלמת לה עד

שלוש וחצי, אבל משעה שתיים עד שלוש וחצי

היא לא עושה שום דבר.

<קריאה:>

היא הולכת הביתה.

<יעקב חרל"פ:>

לא, היא לא הולכת הביתה. היא צריכה להדפיס

שעון. היא יושבת ולא עוזרת. הזכיר פה החבר

בישיבה הקודמת, שהגיע הזמן שהסייעות

האלה, שמקבלות שכר עד השעה שלוש וחצי,

יעבדו עד שלוש וחצי. ואני לא אומר לריב עם

ההסתדרות על עובדות שהתחילו לפני 30 שנה.

מה עם העובדות שמתחילות מחר? תגידו להן –

את עובדת עד השעה שלוש וחצי, את עובדת

בצהרון עוד שעה וחצי.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אוקיי, זו הסיבה הראשונה.

<יעקב חרל"פ:>

זו הסיבה הראשונה. הסיבה השנייה, כולנו

רוצים אוכל בריא ובצדק. עלות האוכל הבריא

יקרה יותר מאשר - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

בכמה אתה מתמחר את האוכל הבריא?

<יעקב חרל"פ:>

12 שקלים למנה ויש גם 13 שקלים. זה ממוצע. זה

תלוי. זה ממוצע. בוא נגיד אם אתה משלם אוכל

בריא איכותי, זה בין 12 שקלים ל-13 שקלים ולא

כמו שבעבר היו מקומות שנתנו אוכל - - -

<רחל עזריה (כולנו):>

האוכל הבריא הגיע בשנת 2013? נו, באמת. 2013?

הוא לא הגיע בשנת 2013. העלייה משנת 2012 ו-2013 להוצאה של משפחה בעשירונים 7-8 – מ-647 ל-970

שקלים. אי אפשר להסביר את זה, עם כל הכבוד

לאוכל. בוא נעבור לנושא השלישי. כאילו,

קשה להסביר את זה.

<יעקב חרל"פ:>

אם אתם תסתכלו בגרף שאני חילקתי לכם - - -

<רחל עזריה (כולנו):>

גם היית בירושלים אז בכלל.

<יעקב חרל"פ:>

נכון, הייתי בירושלים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אל תסגירי אותו.

<יעקב חרל"פ:>

אני 25 שנה מפעיל צהרונים ואני אומר לכם

שינויים הם אחרי 25 שנה. רק בטבלה שנתתי

לכם – 52% מעלות הצהרון זה כוח אדם. אם כוח

האדם עלה ב-30%, ואני אומר לכם שאם אני משלם

שכר התחלתי, אז זה החלק הארי של העלות של

הצהרונים; והחלק המשמעותי השני זה האוכל,

שזה 26%. עוד 25% זה מה ש - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא הבנתי, מה נתתם להם קודם בצהרון? מה,

ארטיק? אני לא מבינה.

<רחל עזריה (כולנו):>

מים.

<יעקב חרל"פ:>

פעם היו נותנים שניצל.

<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>

גם היום נותנים שניצל.

<היו"ר קארין אלהרר:>

גם היום יש שניצל.

<יעקב חרל"פ:>

לא, לא, לא, היום בהרצלייה לא נותנים שניצל

מעובד.

<רחל עזריה (כולנו):>

מה נותנים, סטייקים?

<יעקב חרל"פ:>

נותנים חזה עוף על הפלנצ'ה.

<רחל עזריה (כולנו):>

כן, ואסאדו.

<יעקב חרל"פ:>

ההורים היום דורשים אוכל בריא ובצדק.

הילדים מתחננים לקטשופ, אנחנו לא נותנים.

זה לא בריא. העובדה היא אבל - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

נו, אז ירד לכם מהתקציב. רגע, אדוני, בוא

ננהל את זה רגע כדיון רציני, בסדר? תראה,

אני מקבלת את העלייה בעלות כוח האדם. זו

סיבה שאני יכולה לקבל אותה, אם כי אדוני,

באמת אני אומרת לך, בלב שלם, קשה לי לראות

איך זה העלה את העלויות בפי שניים. אני

אומרת, הייתה עלייה ואני לוקחת אותה - - -

<יעקב חרל"פ:>

זה לא עלה פי שניים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אדוני, זה לא אני המצאתי.

<רחל עזריה (כולנו):>

זה הלמ"ס אומר.

<יעקב חרל"פ:>

אני הפעלתי צהרונים גם בהרצלייה לפני שבע

שנים ולפני 10 שנים צהרון עלה 840 שקלים.

היום הוא עולה 1,014 שקלים. האם זה פי שניים?

אותה עיר ואני אגיד לך יותר מזה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא, זה ממוצע בארץ, אדוני. אנחנו מדברים על

ממוצע בארץ.

<יעקב חרל"פ:>

אבל את משווה את גדרה וירוחם להרצלייה,

רמת השרון, רעננה?

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא, אני לא משווה.

<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>

זה אותם ילדים, תתפלא לשמוע.

<יעקב חרל"פ:>

אבל ההוצאות יותר גדולות. ההוצאות.

הלוואי. אני חשבתי להסיע ברכבת נשים

עובדות מקלנסואה, מטירה, מחיפה, ממקומות

שבהם עובדות מוכנות לעבוד בשביל - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

אוקיי. אדוני, הייתי בסיבה השנייה ונותרת

לך השלישית.

<יעקב חרל"פ:>

סיבה שלישית, ואולי היא - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

שכחת? אל תפריעו לו.

<יעקב חרל"פ:>

הרשתות החברתיות גורמות לזה שההורים

רוצים כל הזמן יותר. כי אם במקום אחד יש

חוג קוסמים, הם רוצים גם אצלם ולכן כל

ההוצאות - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

אבל אדוני אומר שבלאו הכי יש חוג אחד.

<יעקב חרל"פ:>

לא, שני חוגים בשבוע.

<היו"ר קארין אלהרר:>

תראו, כבר היה שר שאמר שהפייסבוק אשם

בפיגועי הטרור. עכשיו אנחנו מאשימים אותו

גם בעליית מחירי הצהרונים. צוקרברג מאד

לא שבע רצון. אדוני, נו, תהיה רציני.

<יעקב חרל"פ:>

לא, הסיבה שהיום - - -

<קריאה:>

אם אתה מעלה 30% - - -

<יעקב חרל"פ:>

לא, לא, אני רוצה להסביר ואני מצטער

שאנחנו הגענו למצב הזה, אבל האצבע הקלה על

ההדק, שגורמת להורה לכתוב משהו על עובדת

או לכתוב משהו על ארגון, גורמת לזה שאנחנו

- - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא, אנחנו לא שם, אדוני.

<יעקב חרל"פ:>

אבל תקשיבי.

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא, אבל רגע, אני רוצה פשוט לקבל תשובה

לשאלה, זה ממש יעזור לי. אני לא שם. אנחנו

לא במקום של השמצות אישיות. אני מדברת

כעניין עקרוני. תראה, אם היית אומר לי

שבעקבות הפניות הנרגשות של ההורים לחוג

קוסמים הוספתם עוד חוגים, הייתי אומרת

אוקיי, חלה עלייה דרמטית, כי נוספו חוגים.

אבל אתה לא אמרת לי אני הוספתי עוד חוגים.

אתה אומר לי יש חוג אחד, מקסימום שניים.

<יעקב חרל"פ:>

לא מקסימום. שני חוגים בשבוע.

<היו"ר קארין אלהרר:>

שני חוגים בשבוע.

<יעקב חרל"פ:>

ועוד חוג בכל יום קייטנה. ואנחנו היום,

אני מודה, מוציאים גם כסף על דברים שבעבר

לא היו ברורים, כמו פיקוח, כמו הדרכה, כמו

שיווק.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מי מפקח עליכם?

<יעקב חרל"פ:>

מי מפקח? ראשית יש לנו מפקחות אזוריות

מטעם הארגון ובנוסף לזה אנחנו משלמים

למפקחים חיצוניים, שעושים בקרות

חיצוניות - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

מי אלה?

<יעקב חרל"פ:>

מטעם החברה למתנ"סים. אני משלם לבקריות.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אדוני יודע שבדיון הקודם ישבה כאן נציגה

של החברה למתנ"סים - - -

<יעקב חרל"פ:>

היא גם עכשיו נמצאת כאן.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אהלן, מה העניינים. וסיפרה, תאמינו לי,

באומץ לב ובהגינות, שאני לא זוכרת שהייתה

כזאת הגינות בכנסת הרבה שנים, לפחות

מהשנים שאני כאן, שאמרה שממש רשויות

אומרות לה בואי, תבקשי עוד 100, 200, 300 שקלים, אני צריך את זה לספרייה הציבורית. תראה,

אני לא אומרת שספרייה ציבורית זה לא סיבה

טובה. זה מקום טוב לתת לו כסף, אבל וואלה,

תשאל אותי. אני ההורה, אתה מבקש ממני

תשלום עבור שירות, בשמחה ובחפץ לב, אני לא

אגזול מהילד ולא אגזול ממך מה שמגיע לך.

אבל תוספת על דברים שלא קשורים לילד? למה?

<יעקב חרל"פ:>

אז אני מייצג פה את הרצלייה, והמצב הוא

הפוך. העירייה נותנת לי שני מיליון שקלים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אוקיי, אז אני שמחה.

<יעקב חרל"פ:>

אבל אני אומר שהיום, בגלל שהשיווק הוא מאד

משמעותי, שההורים יבינו על מה הם משלמים,

אז מוציאים כסף על דברים שהיה אפשר גם

להסתדר בלעדיהם.

<רחל עזריה (כולנו):>

כמו?

<יעקב חרל"פ:>

כמו מה? כמו כל מיני פרסים לילדים, כל מיני

הצגות שמביאים לילדים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אז תוותר על הפרסים. בוא אני אעזור לך.

תוותר על הפרסים. ועד ההורים יקנה את

הפרסים האלה. זה מוזיל את העלות? רגע,

סליחה, אדוני, אמרת פרסים. אני מקשיבה,

באמת, זה נופל על אוזניים קשובות. אני

מייתרת את הצורך של עיריית הרצלייה לממן

פרסים. ועד ההורים לוקח על עצמו לממן את

הפרסים.

<קריאה:>

ממש לא.

<היו"ר קארין אלהרר:>

עכשיו אני שואלת - - -

<יעקב חרל"פ:>

חסכת לי 20 שקלים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

האם אני חוסכת לך? תוריד את העלות של

הצהרון?

<יעקב חרל"פ:>

לא. ב-20 שקלים זה לא פותר, אבל אם אני אקבל

את עובדות העירייה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא, אוקיי, אז די. אז תן לי תשובות רציניות

כדי שאני אענה לך גם רציני.

<יעקב חרל"פ:>

אמרתי, כוח האדם עלה ב-50%. האוכל עלה

והפיקוח והליווי זו השקעה. לא כל ארגון

מוכן לשלם למבקר חיצוני על מנת שיבקר

אותו. יש כאלה שלא רוצים שיבקרו אותם.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני אפתיע אותך, אני אעשה ספוילר, לא כל

הרשויות מעסיקות מבקר חיצוני, בסדר?

אוקיי, תודה רבה לנציג הרצלייה.

בבקשה, גברתי.

<ליזי דלריצ'ה:>

אהלן, ראש המועצה של גני תקווה. קודם כל

חברת הכנסת קארין, אני מברכת אותך על

היוזמה. אני חושבת שכל יוזמה, כשלוקחים

לידיים ובודקים, יש רשויות שיכולות

לענות, בעיקר תושבי מדינת ישראל. אז קודם

כל בשם הכלל אני מודה לך. כל דבר שבודקים,

תמיד אפשר לגלות שרק טוב נעשה מזה, וזה לא

משנה אם זו מחאת פייסבוק או מחאת תושבים

או מחאה ארצית. אז אני שמחה על כך.

בגני תקווה יש צהרון לילדים. המחיר שלו

הרשמי, הנגבה הוא 1,075 שקלים. אם אני מנטרלת

את כל ההנחות למקרי הרווחה ואני מתייחסת

לזה אכן כמשק סגור, כי אני בהחלט חושבת

שזה צריך להיות משק סגור, למרות שבהערת

אגב אני חייבת להלין על כך שאני יישוב

במרכז הארץ, 95% ארנונה למגורים, 5% בלבד

ארנונה ממסחר ומשרדים. סוציו אקונומי 8,

לא מסיימת את החודש, מנסה מכל וכל למצוא

מאיפה ככה לעשות גם אירועים לתושבים וגם

להעלות את רמת החינוך וגם את רמת הניקיון

והצרכים של התושבים גדולים ומספר יחידות

הדיור עולה וגדל.

יחד עם זאת, אני חושבת שההורים בוודאי לא

צריכים לשלם על זה. יש להם מספיק הוצאות

גם ככה. ולכן אני רוצה לחדד, יש לנו שני

חוגי העשרה. ההזנה – זה כולל 16 ימים של

חופשה ארוכה, שבהם זה גם יותר מארוחת

צהרים, זה גם ארוחת בוקר וגם ארוחה אחר כך.

זה לוקח תקורה, הוצאות תפעול ישירות וכל

העלויות של רישום לילדים חלקיים, הנחות

ילדים, הנחות רווחה. הכל. משק סגור, שקל

אחד לא נשאר לנו.

בנוסף חשוב לי מאד לציין, בארבע שנים

האחרונות שאנחנו מפעילים את זה, אני לא

משתמשת בחברה למתנ"סים. היה גוף פרטי

שניהל את זה. לקחנו את זה אל המועצה כדי

לחסוך בעלויות, כי בטוח שהגוף הפרטי הזה

עשה והרוויח כסף. בארבע שנים זה עלה רק

ב-17% מ-930 שקלים ל-1,070 שקלים ורק בגלל

עלויות כוח האדם. אחד לאחד ניתן לראות את

זה בדו"ח. אם יש עוד שאלות אני אשמח.

<היו"ר קארין אלהרר:>

גברתי, בכמה הוזיל המעבר מהעמותה או

החברה החיצונית מעבר לרשות?

<ליזי דלריצ'ה:>

צריך להסתכל לפני 4 שנים, כי עשיתי את זה

לפני 4 שנים ואז זה היה 930 שקלים. אני מניחה

שבעקבות חוק טרכטנברג ובעקבות הביקוש

לסייעות, המחיר גם עלה ובעקבות עליית

השכר במשק. אז קשה לי בדיוק לענות תשובה

כשאין לי את הנתונים מול העיניים, אבל

בוודאות, הוא הרוויח כסף. הוא מאד מאד כעס

כשזה עבר לגני תקווה, לרשויות.

<רחל עזריה (כולנו):>

אז את מבינה שזה קצת? אני לא יודעת, אני

שומעת וזה כאילו לא מסתדר. מצד אחד את

אומרת הוא הרוויח כסף, מצד שני המחיר לא

ירד והוא גם עלה בשנים האחרונות, בארבע

שנים.

<ליזי דלריצ'ה:>

לא, יש נתונים בארבע שנים. אני העליתי את

הצהרון מ-930 שקלים. עלות כוח האדם,

כשלוקחים עלות איכותית - - -

<רחל עזריה (כולנו):>

אבל אמרת שהוא הרוויח.

<ליזי דלריצ'ה:>

הוא הרוויח, אבל הוא לא נתן את ההנחות

שאני נותנת לילדי הרווחה. הוא לא עשה מכרז

אוכל. אני עשיתי מכרז חדש.

<קריאה:>

אבל את לא נותנת, זה על חשבון ההורים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

סליחה.

<ליזי דלריצ'ה:>

איכות האוכל.

<היו"ר קארין אלהרר:>

סליחה, רק לחברי כנסת מותר להתפרץ והיא

ברשות דיבור, ראשת העיר, ולכן אף אחד אחר

לא מדבר עד שמקבלים רשות דיבור. בבקשה.

<ליזי דלריצ'ה:>

ראש העיר ולא ראשת, אם אפשר. זה נשמע לי

כמו צפרדעון. בכל מקרה, המחיר עלה בעקבות

עליית השכר. ניתן לראות את זה ולבדוק את

זה. וחוץ מזה, מדובר במתמטיקה ובמדעים. כל

מי שנותן פה נתונים, ניתן להכניס לאקסל,

הוא יודע לחשב את הכל ואפשר ללמוד את

הפערים. יש רשויות שאולי נוהגות אחרת.

ברשות שאני מכירה וברשויות מסביבי, אנחנו

לא מרוויחים כסף. כל ההוצאות חוזרות

פנימה. זה ביטוח, זה העשרה, זה ביקורת

פנימית שלנו. באמת אפשר לראות את הנתונים

בצורה שקופה לגמרי.

<היו"ר קארין אלהרר:>

הפסיליטיז הם של משרד החינוך?

<ליזי דלריצ'ה:>

מה הכוונה הפסיליטיז?

<היו"ר קארין אלהרר:>

המקום.

<ליזי דלריצ'ה:>

המתקנים ומוסדות הציבור של גני תקווה, של

הרשות המקומית.

<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>

סליחה, שאלת הבהרה, כבוד יושבת הראש. כמה

השכר של סייעת?

<ליזי דלריצ'ה:>

סייעת 22 שקלים ללא עלות מעביד.

<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>

נו, משכורת מינימום.

<ליזי דלריצ'ה:>

סליחה, סליחה. סליחה, טעות.

<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>

אז על מה את מדברת?

<ליזי דלריצ'ה:>

סליחה, 32 מפעילה ו-32 שקלים סייעת ללא עלות

מעביד. ברוטו. סליחה.

<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>

כמה לגננת?

<ליזי דלריצ'ה:>

52 שקלים. בסדר?

<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>

זה לא מסתדר.

<רחל עזריה (כולנו):>

לא, זה לא הגיוני.

<ליזי דלריצ'ה:>

פחות משכר מינימום אף אחד לא - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

רגע, כמה ההזנה?

<ליזי דלריצ'ה:>

ההזנה 12.5 שקלים ליום לארוחה.

<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>

כשאני עשיתי את התחשיב שלי, אמרתי הזנה

מקסימום 15 כולל מע"מ. אז זה פחות או יותר

דומה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

כמה אמרנו שהצהרון עולה? 1,047 שקלים?

<ליזי דלריצ'ה:>

המחיר הרשמי שמפורסם וההורים משלמים

מכיסם, זה 1,075 שקלים. אני הורדתי בשקלול את

המחיר של הנחות ילדים, הנחה לילד שני - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא לדבר. אני לא שומעת אותה.

<ליזי דלריצ'ה:>

הנחת ילד שני והנחת ילד שלישי, רווחה וכל

ההנחות, מביאות את המחיר ל-999 שקלים. אני

גובה את הממוצע.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מה האחוזים שמשתמשים בהנחות?

<ליזי דלריצ'ה:>

לא יודעת, אבל יש משפחות רבות.

<רחל עזריה (כולנו):>

אז בעצם יוצא שגובים יותר מכלל ההורים,

כדי לממן הנחות לחלק מההורים.

<ליזי דלריצ'ה:>

משק סוגר. אמרת.

<רחל עזריה (כולנו):>

אז קודם כל זה לא הנחות. בעצם את עושה פה

סבסוד צולב.

<ליזי דלריצ'ה:>

נכון.

<רחל עזריה (כולנו):>

לא, כי הנחת העבודה היא - - -

<ליזי דלריצ'ה:>

משק סגור. הרשות המקומית לא מסבסדת את

הצהרונים, כולל את ההנחות. הכלל כלול בתוך

המשק הסגור של הצהרונים.

<רחל עזריה (כולנו):>

רגע, שנייה, עכשיו אני מתחילה לראות כל

מיני העמסות. בעצם מה קורה? הרשות ורצה

להראות להורים שקשה להם, שהיא באה לקראתם.

<ליזי דלריצ'ה:>

היא לא רוצה, היא עוזרת להם.

<רחל עזריה (כולנו):>

לא, את לא עוזרת להם.

<ליזי דלריצ'ה:>

בוודאי שכן.

<רחל עזריה (כולנו):>

לא. זה ההורים שעוזרים להם. את גובה יותר

מכלל ההורים, יותר מהעלות, כדי לעזור למי

שקשה לו. עכשיו, אני יכולה לומר לך שכשאני

הייתי בעיריית ירושלים, אני באתי לראש

העיר, אמרתי לו שאני לא מוכנה שההורים

יעשו את ההנחה ואז אנחנו יוצאים מהממים,

שאנחנו נותנים הנחה לכל מיני צרכים של

הצהרונים, אז זה היה בקייטנות, לא משנה,

אותו דבר. ואמרתי זה כסף שאנחנו צריכים

לתת מהעירייה. לא יכול להיות שאת בעצם

גובה יותר כסף מכלל ההורים - - -

<ליזי דלריצ'ה:>

ואז - - -

<רחל עזריה (כולנו):>

רגע, שנייה אחת. את גבוה יותר כסף - - -

<קריאה:>

יכול להיות, כי המדינה מפקירה את הילדים.

<קריאה:>

תודה רבה על השאלה.

<רחל עזריה (כולנו):>

שנייה, את גובה יותר כסף מכלל ההורים כדי

לתת הנחה להורים שמתקשים. הנחת העבודה

וטענת המוצא היא שלכל ההורים לילדים

קטנים בישראל לא קל. זה מאסט על יציאה

לעבודה. אין להורים ברירה אלא לשלם על

צהרון. והמחיר של הצהרון - - -

<קריאה:>

איפה המדינה? איפה שר האוצר?

<רחל עזריה (כולנו):>

סליחה, סליחה, כשאנחנו שמנו - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

רגע, חברים, אני מבקשת שקט.

<ליזי דלריצ'ה:>

אפשר לענות?

<רחל עזריה (כולנו):>

כשהמדינה שמה סבסוד, עדיין הכסף הלך

לרשויות המקומיות ולמתנ"סים. אז זהו. אז

יש פה בעיה.

<ליזי דלריצ'ה:>

אני רוצה להשיב לך על השאלה, ברשותכם, אם

יהיה גם שקט, תודה רבה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

שקט.

<ליזי דלריצ'ה:>

יש רק שתי אופציות. גני תקווה היא לא מוסד

לכוונת רחב ואני מניחה שאף אחד מראשי

הרשויות. נהפוך הוא. אני בגירעון מובנה

כמעט כל שנה ואני חייבת לאזן אותה על ידי

הורדה של הרבה פעילויות, לצערי הרב,

לתושבי היישוב שלי, מאחר שהמועצה מקבלת

פחות ופחות מענקים ותקציבים, ככל

שהתושבים שלה יותר עשירים, שזה דבר נורא

בעיני ושצריך לתקן אותו. יחד עם זאת, זאת

המציאות הקיימת. אני הרשות המקומית, את

הממשלה, אז בואו לא נתבלבל.

אני לא יכולה לשנות את המציאות. יש רק שתי

אופציות: או משק סגור, זה אומר הכל כלול

בפנים, או שהרשות המקומית תוכל להעניק את

ההנחות ורק לנושא הרווחה. ילד שני וילד

שלישי זה לא מקרה רווחה, זה הילדים שלי

וגם הילדים שלך. גם לי יש ילדים ולא ילד

אחד, ולכן ההנחה היא הנחה מובנת בתוך מחיר

הצהרון. זה לא הנחה רק למקרי רווחה, שזה

משפחות שמטופלות.

<היו"ר קארין אלהרר:>

תודה רבה. כן, אדוני.

<משה חנוכה:>

אני משה מהוד השרון.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אתה נציג רשות?

<משה חנוכה:>

כן.

<ליאת שוחט:>

אבל יש ראשי ערים ואנחנו מבקשים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אוקיי. אז אתה אחרי. כן, בבקשה.

<ליאת שוחט:>

תודה. ליאת שוחט, ראש העיר אור יהודה. אז

כמו קודמי שהציגו, אני באמת מברכת על

הדיון הזה ועל ההתעסקות הפנימית

בצהרונים. כמו חברי מזיכרון, אני שנה

בתפקיד ולכן כשנכנסתי קיבלתי תוצר מוגמר

של צהרונים, שאני כאמא משלמת על הדברים

האלה ואכן אני יכולה להגיד שיש מה לעשות

ואפשר להוריד. הבעיה פה, וכבר בסבב הראשון

שעולה, ורחל, אני אשמח אם תקשיבו, הבעיה

שעולה פה קודם כל שהמפרט לא אחיד - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

המפרט לא אחיד, אני מקשיבה.

<ליאת שוחט:>

כן, אנחנו נשים, אני זוכרת. המפרט בין

הרשויות לא אחיד לגבי הרכב הצהרון ומה

שאנחנו נותנים. אני הכי חשופה. אנחנו

גובים 1,168 שקלים לחודש לצהרון, אבל מה שזה

כולל מעבר לשעות, לכוח האדם שכולם דיברו,

שהגבלתי את זה לעד 25 ילדים במסגרת. זה

כולל את כל חופשת יולי. הם לא משלמים

לקייטנה בנוסף אלא שזה כבר כלול במחיר,

כלומר זה עוד חודש נוסף, מעבר -12 ימים של

חופשות במהלך השנה. רכזת צהרונים, מדריכה

פדגוגית, ארוחת צהריים חמה, פרי וכריך.

ועדיין אני אומרת שאם אני מתעסקת, וזאת

ההנחיה לאנשי המקצוע שלי, להיכנס לעומק,

אנחנו בעיריית אור יהודה נעשה הכל שהמחיר

הזה ירד. אני רק רוצה לציין שכשנכנסתי

לתפקיד פניתי למשרד החינוך. אתם לא

מדברים על כל המסגרות המשלימות של מיל"ת

וציל"ה וכל מה שקשור.

<היו"ר קארין אלהרר:>

דיברנו עליהן בדיון הקודם, גברתי.

<ליאת שוחט:>

אני קראתי, כן. קראתי את הפרוטוקול לפני.

התחננתי להכניס את אור יהודה. אני שכנה של

גני תקווה, סביון, מונסון, קריית אונו,

שאצל כולן המצב הסוציו אקונומי הוא 8-9, 10

בסביון, כשאני עומדת על 5, עיר במרכז.

<ליזי דלריצ'ה:>

לך יש מבחר, לי אין. אל תתחילי. יש לה כסף,

לי אין.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אתן רוצות להגיד מי טוב יותר?

<ליאת שוחט:>

אנחנו נמשיך את הוויכוח בחוץ. לשמחתי, ואת

זה אני יכולה להגיד לזכות מנכ"לית משרד

החינוך ולאדון חיים הלפרין, שלא ראיתי

אותו פה.

<חיים הלפרין:>

מאחורייך.

<ליאת שוחט:>

שהצלחתי כן באוגוסט, 8 ימים לפני תחילת

שנת הלימודים, שיאשרו לי 17 מסגרות מיל"ת,

רק 17 מתוך 50 גני ילדים, בשכונות פריפריה,

להיכנס לתכנית הזו. התכנית הזו מאפשרת,

וכמובן שהיא פחותה מבחינת השעות והימים

מצהרון וזה המפרט שדיברתי. הצלחנו להכניס

17 מסגרות כשהעירייה משתתפת 30%, משרד

החינוך 30% וההורים 30%, כאשר פועל יוצא מזה

שכ-300 משפחות היום באור יהודה משלמות 200

שקלים בחודש למיל"ת.

אני הראשונה שאברך אם משרד החינוך ירחיב

אצלנו את הפעילות. לא נצטרך צהרונים,

יצרכו את האקסטרה, העירייה תאפשר מבחינת

קייטנות. אני קוראת מפה למשרד החינוך

לפתוח את המסגרת של מיל"ת בערים שזקוקות

להן.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני מצטרפת לקריאה.

<קריאה:>

הם לא משתמשים בכל הכסף לציל"ה. שיעבירו.

<היו"ר קארין אלהרר:>

יש להם עודפים.

<קריאה:>

האוצר פה, שיעבירו לציל"ה, למיל"ת וזהו.

<היו"ר קארין אלהרר:>

טוב.

<ליאת שוחט:>

תודה רבה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

תודה רבה. ראש עיריית גבעתיים.

<רן קוניק:>

כן, צהריים טובים לכולם. קודם כל גם אני

שמח שאני פה. אני אשמח גם אם חברת הכנסת

עזריה תקשיב גם לי. אני שמח משתי סיבות. א',

כי אני חושב שהגיע הזמן לעשות קצת סדר

בנתונים ותיכף אני אצלול לנתונים. ב', אני

לא חושב שאפשר להשוות בשום תחום במדינה,

גם לא בתחום הזה, בין רשויות מקומיות.

הוויכוח הזה קצת מזכיר לי את התמ"א ואת כל

הוויכוחים שנוגעים לתכנון ובנייה וערך

מטר וכדומה. אז כמו שאי אפשר להשוות בקטע

הזה בין מרכז המדינה וגבעתיים לבית שאן

או פריפריה רחוקה יותר או פחות מתל אביב,

גם אי אפשר בנושא של עלויות.

אני לא יודע אם אתם יודעים, היום עוזרת

בית בגבעתיים לוקחת 50 שקלים לשעה ו-60

שקלים אפילו.

<קריאה:>

גם בבת ים.

<רן קוניק:>

אז תיכף נגיע למחירים האמיתיים. הסיבה

השנייה שאני שמח שאני פה ואני קצת מסתכל

על הדיון הזה, הסוריאליסטי הזה, ומדמיין

לעצמי את שר האוצר - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

רוב הרשויות שפה לא במרכז, אתה ראית.

<רן קוניק:>

בסדר. יש חלק שכן, חלק שלא. אני מסתכל על

הדיון הסוריאליסטי הזה קצת ומדמיין

לעצמי את שר האוצר ושר החינוך יושבים להם

ביחד וצוחקים על כולנו, כי מה שבעצם קורה

פה זה שהמחאה האמיתי צריכה להיות כלפי

המדינה. המדינה פה למעשה מפקירה את

הילדים. אנחנו כבר התרגלנו שאת הכל

זורקים על הרשויות המקומיות ומאשימים

אותנו בכל דבר, כולל במזג האוויר.

<ליזי דלריצ'ה:>

אנחנו עונים להם.

<רן קוניק:>

אגב, על הגנים הפרטיים, מזל שאף אחד לא

מאשים אותנו, כי אי אפשר, זה מתקיים בבתים

פרטיים ושם - - -

<רחל עזריה (כולנו):>

סליחה, סליחה. לא, סליחה. זה לא רציני. זה

לא רציני כי אני אגיד לכם למה. כי אני

קיבלתי תוך כדי נתונים אחרים לגמרי לגבי

מה שקורה בגני תקווה.

<רן קוניק:>

סליחה, אני מבקש להשלים את דברי אבל, רחל.

תיכף תשמעי את הנתונים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

רחל, בואי ניתן לו להשלים.

<רחל עזריה (כולנו):>

אני קיבלתי נתונים אחרים לגמרי לגבי

העלויות. אחרים לגמרי.

<ליזי דלריצ'ה:>

אני עומדת מאחורי הנתונים שהצגתי בפני

עורך דין.

<רחל עזריה (כולנו):>

אוקיי, אז בואו נדבר על זה.

<ליזי דלריצ'ה:>

עם כל הכבוד.

<רחל עזריה (כולנו):>

לא, אז אני רואה פה סיטואציה מאד מאד לא

פשוטה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

רחל, רחל - - -

<ליזי דלריצ'ה:>

זה לא יכול להיות שיש - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

סליחה, סליחה - - -

<רחל עזריה (כולנו):>

מאד לא פשוטה.

<ליזי דלריצ'ה:>

זה לא הוגן מה שאת עושה. את אומרת שאני

משקרת.

<רחל עזריה (כולנו):>

סליחה, זה לא יכול להיות שבאים ומציגים

נתונים אחרים ממה שנשלחו להורים בתחילת

השנה. זה לא יכול להיות.

<היו"ר קארין אלהרר:>

רק שנייה, אפשר - - -

<קריאה:>

בעצם את אומרת שהיא משקרת.

<רחל עזריה (כולנו):>

יש פה בעיה מאד קשה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא, לא, אני לא מקבלת את זה. ראש עיריית

גבעתיים באמצע רשות דיבור. רק בהערת אגב,

לפני שאני ממשיך, אני רוצה להגיד לך, תשמע,

הדיון פה אין לו חצי כוונה אפילו להסיר

אחריות מהשלטון המרכזי, בסדר?

<רן קוניק:>

אוקיי.

<היו"ר קארין אלהרר:>

בינתיים אנחנו במקום של השלטון המקומי.

פרה-פרה נגיע לכולם.

<רן קוניק:>

אני שמח לשמוע. אני רק אומר שאולי גם צריך

לחשוב על הגנים הפרטיים, כי הגנים

הפרטיים גובים 3,000 שקלים ומעלה, אבל מי

מפקח עליהם? מזל שלא הרשויות המקומיות, כי

הם נמצאים בבתים פרטיים, אחרת גם בזה היו

מאשימים אותנו.

אני רוצה להקריא את המשפט שכתב מבקר

המדינה והוא צודק – אין גוף ממשלתי

המתווה מדיניות כוללת בנושא הצהרונים,

קובע נהלים, מפקח על פעילותם. מבחינת משרד

החינוך פעילות הצהרונים נופלת בין

הכיסאות. בגבעתיים לא העירייה מפעילה את

הצהרונים. אין לנו גם מתנ"סים, יש לנו

מפעילים חיצוניים שזכו במכרז, שני

מפעילים – ויצ"ו ואפטר סקול.

אגב דיברו פה, כולל חברת הכנסת עזריה, על

מחירים שקפצו פי שניים בשנים האחרונות.

בשנת 2010 בגבעתיים הצהרונים עלו 950 שקלים.

היום הם עולים 1,050 שקלים, סך הכל, יחסית.

עכשיו אני רוצה ברשותכם, חבל שיוליה לא

פה, לעבור ביחד על עלויות שניתנו לנו על

ידי המפעילים. אני כבר אומר, ישבתי עם

ההורים על והבטחתי להם שאנחנו ביחד עם

רואה חשבון חיצוני גם נבדוק את אמיתות

המספרים האלה, אבל אני חייב לומר שכשאני

עובר עליהם הם נראים לי מאד קרובים לאמת

והלוואי והתבדה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

הם צריכים להיות האמת, לא קרובים. אתה

יודע.

<קריאה:>

הם לא יודעים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

רגע, שקט.

<רן קוניק:>

שוב, הם ייבדקו כי מפעילים פרטיים

מפעילים. אנחנו עושים את החישוב לפי 25

ילדים בממוצע. אם ניקח כרגע את ה-600 שקלים

שדיברו פה לילד, 25 ילדים כפול 600 זה 15,000

שקלים. שימו רגע את המספר הזה בצד. עלות

השכר בגבעתיים היא 60 שקלים לגננת. סליחה,

לא עלות שכר, שכר ברוטו – 60 שקלים שעה

לגננת ו-40 שקלים לסייעת.

<היו"ר קארין אלהרר:>

איזו הכשרה יש לגננת הזאת?

<קריאה:>

שווה להיות גננת.

<רן קוניק:>

אז תתפלאי. אני אומר עוד פעם - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

יש בכל צהרון גננת?

<רן קוניק:>

יש גננת ויש סייעת.

<קריאה:>

סייעת מובילה, זה לא - - -

<קריאה:>

גננת טייסת.

<רן קוניק:>

חברה, אני לא רוצה להישמע שבגבעתיים חס

וחלילה הילדים עשויים מזהב, אבל אנחנו,

ותיכף את תראי גם בפירוט העלויות, נותנים

את הסטנדרט שההורים בגבעתיים דורשים

ובצדק, כי זאת אוכלוסייה ברמה

סוציו-אקונומית גבוהה שמשלמת גם ארנונה

גבוהה, ואני באותה נשימה גם הצעתי להורים

שביחד איתי, אם הם רוצים להוריד דברים

מסוימים מהפעילויות, כולל בארוחות

וכדומה, קדימה. כי זאת הדרך היחידה

להוזיל, בהנחה שהמדינה לא תיתן כסף.

אז עלות השכר גם של גננת וגם של סייעת,

כולל נסיעות, וצריך לזכור שאנחנו גם

מממנים ב-30 גנים מתוך 74 – גם סייעת נוספת,

כי אלה גנים שיש בהם מעל 30 ילדים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אדוני, פשוט אני רוצה לתת לעוד - - -

<רן קוניק:>

אבל - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

שנייה. גם ראשי רשויות וגם לנציגי ההורים.

אני רק מבקשת - - -

<קריאה:>

הוא ראש רשות.

<היו"ר קארין אלהרר:>

בסדר, אני יודעת שהוא ראש רשות, סליחה,

תודה. אם אפשר רק במשפטים - - -

<רן קוניק:>

אני אעשה את זה מהר. עלות שכר – 9,500 שקלים.

ארוחות 12 שקלים כפול 25 – 6,300 שקלים. פיקוח

של המפעיל – רכז אחד על כל 12 גנים זה 1,140

לצהרון. חומרי יצירה 700 שקלים בחודש

לצהרון. חוגים – 150 שקלים לחוג, שני חוגים

בשבוע – 1,200 שקלים - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

כמה חוגים בשבוע, סליחה, לא שמעתי.

<רן קוניק:>

שניים. 150 אחד כפול 4 – 1,200 שקלים לחודש.

אבטחה. יש לנו אבטחה. 630 שקלים בממוצע

לצהרון. חומרי ניקיון – 200 שקלים. סדנאות

בחופשות - - -

<רחל עזריה (כולנו):>

200 שקלים?

<רן קוניק:>

חומרי ניקיון לחודש – 200 שקלים לצהרון,

כן. סדנאות לבוקרונים בחופשות, 300 שקלים

לחודש. הסעות לחינוך מיוחד, יש תקורה של

המפעיל, 5%, זה בערך 1,000 שקלים. יש גם

שכירות.

<היו"ר קארין אלהרר:>

רגע, רגע, הסעות? שנייה. הסעות זה לא משרד

החינוך 75%?

<רן קוניק:>

לא הכל. אנחנו משלמים. יש ילדים שלא זכאים

להסעות שאנחנו מממנים. יש לנו הנחות

לאלרגנים. יש לנו הנחות ילד שני. הכנסתי

פה רק חלק מהדברים, כבר הגעתי ל-25,000 שקלים.

אז בואו, תרדו מהקטע הזה שהרשויות, בטח

במרכז הארץ, עם הדרישות ועם התנאים האלה

עושות פה כסף על הגב של הילדים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני לא אמרתי עושות כסף על הגב של הילדים.

אני רק אומר – 200 שקלים בחודש חומרי

ניקיון, לא ראיתי את זה בשום תחשיב. אני רק

אומרת הורים- - -

<קריאה:>

זה כולל חומרים מתכלים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

דרך אגב, אדוני ראש העיר, בוועדת הפנים,

במקרים של צהרונים, התווסף כסף מהאוצר

להסעות לצהרון וממנו בחזרה. זה לא כסף של

הרשות.

<רן קוניק:>

לגבעתיים?

<היו"ר קארין אלהרר:>

גם לגבעתיים. ואם לא, תבוא אלי, אני אטפל

בזה.

<רן קוניק:>

אני אשמח לספר לך.

<היו"ר קארין אלהרר:>

בסדר גמור.

<קריאה:>

אף אחד לא מקבל.

<היו"ר קארין אלהרר:>

סליחה. חבר הכנסת דודי אמסלם, יושב ראש

ועדת הפנים ואני, ישבנו ביחד באותו דיון,

באותה ועדה, הייתה טענה של ההורים בצדק

גמור, שאומרת אני לא יכול לצאת באמצע

העבודה לקחת את הילד לצהרון ומשרד החינוך

נותן לי רק הסעה כפולה, מהבית למסגרת,

מהמסגרת בחזרה. אמרנו אין בעיה - - -

<קריאה:>

את מדברת על החינוך המיוחד.

<ליזי דלריצ'ה:>

חברת הכנסת קארין, כנראה מדובר על החינוך

המיוחד וצריך לבדוק, כי גם כשנותנים

לרשויות, אחר כך יש את התנאים. והתנאים

שוללים את הזכות לרשות לקבל את הכסף. זה

סוציו-אקונומי, זה חינוך מיוחד. יש הרבה

מאד תנאים. בסוף הכסף לא מגיע לנו. תאמיני

לי, אם הייתי מקבלת, הגזברית יושבת פה,

היינו יודעים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אז אני אבדוק את זה. אני רק שואלת, כמה

תמחרת את השכירות?

<רן קוניק:>

אני לא תמחרתי שכירות. מה שקורה בגבעתיים,

מאחר שהעירייה היא לא זו שמפעילה את

הצהרונים, הרי המדינה בעצם מה אמרה?

הצהרונים זה משהו פרטי. זה מותרות. זה חוג.

גם לא חובה ללכת. ולכן על פי חוק מפעיל כזה

או אחר שמשתמש בנכס עירוני, ואת זה הסברתי

גם להורים, הוא לא יכול לקבל את הנכס הזה

בחינם בשביל להפעיל עסק. יש שמאות. ראש

העיר לא קובע.

<קריאה:>

לאן הכסף הולך?

<רן קוניק:>

המפעיל משלם תקורה שהוערכה על ידי שמאי,

כחלק יחסי משכירות לעסק, 1,800 שקלים לחודש.

העירייה מממנת עבור הצהרון יותר מ-2,500

שקלים לחודש. אני רוצה גם לומר שבגבעתיים

אפשר גם לוותר על זה. לנו יש מפקחים משלנו

שמפקחים על המפעיל. יש לנו תזונה, אנחנו

עושים אירועי טעימות, ההורים בוחרים את

האוכל. אלה דברים שקיימים בגבעתיים - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

אירועי טעימות, ברבים?

<רן קוניק:>

כן, כן, אירועי טעימות.

<היו"ר קארין אלהרר:>

בחתונה שלי לא היו אירועי טעימות.

<רן קוניק:>

אז תתפלאי, אז הנה. יושבת פה יושבת ראש ועד

ההורים של גבעתיים, שהיא יושבת ראש פעילה

גם ברמה הארצית. חברים, אני רוצה להזכיר

לכם, זאת אחת הסיבות שאני פה. לי אין שום

בעיה עם מחאות. אני חושב שההורים הם נכס

גדול בנושא הזה, רק החצים שלהם צריכים

להיות מופנים, בדיוק כמו שגם אנחנו

התחלנו את המחאה בגבעתיים, גם של הצפיפות

בכיתות וגם של הסייעת השנייה. מדינת

ישראל צריכה לממן את החינוך עד שעה 5 או כל

דבר אחר, לא רק גני ילדים. בדיוק אותו דבר.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אדוני, שאלה אחרונה. לפי התחשיב שלך, אם

שמעתי נכון, אם טעיתי אז תקן אותי, 1,400

שקלים ל

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]