פרוטוקול מספר 173, הוועדה לענייני ביקורת המדינה, 06/12/2016

הכנסת העשרים

מושב שלישי

<פרוטוקול מס' 173>

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום שלישי, ו' בכסלו התשע"ז (06 בדצמבר 2016),

שעה 9:00

<סדר היום:>

<1. בקשה לחוות דעת מבקר המדינה בנושא:

גישה לתעסוקה לאנשים עם מוגבלויות>

<2. פעולות הממשלה לשילוב אנשים עם

מוגבלויות בתעסוקה – דוח מבקר המדינה 64ג

- ישיבת מעקב>

נכחו:

<חברי הוועדה:>

קארין אלהרר – היו"ר

חברי הכנסת:

אילן גילאון

מסעוד גנאים

יעל גרמן

דב חנין

נורית קורן

<מוזמנים:>

בנימין גולדמן – מנהל אגף, משרד מבקר

המדינה

מאיה רוז – מנהלת ביקורת, משרד מבקר

המדינה

רחל סלביה מרדכי – מנהלת תחום ביקורת

ומעקב, משרד ראש הממשלה

רון צור – מנהל הרפורמה בשירות המדינה,

משרד ראש הממשלה

שלי נורדהיים – מנהלת השירות לשיקום

מקצועי תעסוקתי, משרד הרווחה והשירותים

החברתיים

דפנה מאור – מנהלת המטה לשילוב אנשים עם

מוגבלות, משרד הרווחה והשירותים

החברתיים

אילאיל צין – אחראית על תחום פרט-תעסוקת

אנשים עם מוגבלויות, משרד הרווחה

והשירותים החברתיים

יעל קורן – המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות

בשוק העבודה, משרד הרווחה והשירותים

החברתיים

מקס אבירם – מנהל אגף זהירות בדרכים,

משרד החינוך

רחל אברמזון – מנהלת אגף א' חינוך מיוחד,

משרד החינוך

אריאלה פקלר – מנהלת ענף בקרה ותקציב חוק

הנגישות, משרד החינוך

רותם פאר – רפרנט רווחה באגף תקציבים,

משרד האוצר

יעל לינדנברג – אגף התקציבים, משרד האוצר

רונית דודאי – ממונה שיקום ארצי, משרד

הבריאות

אברהם טורם – נציב שוויון זכויות לאנשים

עם מוגבלות, נציבות שוויון זכויות לאנשים

עם מוגבלות

ערן טמיר – עו"ד, משרד המשפטים

איריס נחמיה – ראש אגף בכיר לתכנון

אסטרטגי, נציבות שירות המדינה

בלאל מוסא – נציבות שירו המדינה

כרמל סטינגר – מנהלת אגף שיקום, המוסד

לביטוח לאומי

טליה דוד – חברת ועדה לקידום זכויות

אנשים עם מוגבלות, לשכת עורכי הדין

מיכל וקסמן-חילי – ראש אגף עבודה,

התאחדות התעשיינים

גיא שמחי – הממונה על תעסוקת אנשים עם

מוגבלות בהסתדרות החדשה

גל זהר – אחראי תחום בלשכת הממונה על

תעסוקת אנשים, ההסתדרות החדשה

הלה הדס – מנכל, עמותת "אנוש"

שנית סוקולובסקי יואש – מזכירת עמותת

אנוש, עמותת "אנוש"

שוש קמינסקי – מנהלת פיתוח וניהול הידע,

בית איזי שפירא

שרון ויצמן – עו"ד, בית איזי שפירא

נועה בן צבי – מנהלת מחלקת סנגור משפטי,

אקי"ם-אגודה לאומית לקימום אנשים עם

פיגור שכלי בישראל

נתי ביאליסטוק כהן – מנכ"ל, המרכז לעיוור

מירב הירש – סמנכ"ל, המרכז לעיוור

יאיר מרקוס – עוזר מנכ"ל, המרכז לעיוור

יוסף לוי – נהג מנכ"ל המרכז לעיוור

עינת אלבין – מרכז משפטי קליני,

האוניברסיטה העברית

אורה סטוקר – סטודנטית, האוניברסיטה

העברית

רוני רוטלר – מנהלת הקליניקה לזכויות

אנשים עם מוגבלויות

הדס הולצשטיין תמיר – מנהלת הקליניקה בי

רושלים, הקליניקה לזכויות אנשים עם

מוגבלויות

קרן ברק – סטודנטית, הקליניקה לזכויות

אנשים עם מוגבלויות

איתי מונהייט – סטודנט, הקליניקה

לזכויות אנשים עם מוגבלויות

איריס פינקלשטיין – מנהלת הקליניקה

לזכויות אנשים עם מוגבלויות

שירי הוכמן – מנהלת תחום תעסוקה, מגדל

אור-עמותת יעדים לצפון

איילת דיין – ס. מנהלת האגף לקידום

זכויות, עמותת אלו"ט

דיוויד מרקו – מנכ"ל אלוין ישראל

רון כרמי – מנהל פיתוח השמה, אלוין ישראל

רונן בכור – מנכ"ל המרכז הישראלי לתעסוקה

נתמכת

גלית ברקן – רכזת השמה, המרכז הישראלי

לתעסוקה נתמכת

בדיר מילאד – מלווה, המרכז הישראלי

לתעסוקה נתמכת

איתן עמרם – יו"ר עמותה

רוני גרינברג – מנהל צוות

דני קוגן – בעלים ויזם

טל בוסידן – מתורגמן, ערוץ הכנסת

<מנהלת הוועדה:>

חנה פריידין

איל קופמן

<רישום פרלמנטרי:>

ס.ל., חבר המתרגמים

<1. בקשה לחוות דעת מבקר המדינה בנושא:

גישה לתעסוקה לאנשים עם מוגבלויות>

<2. פעולות הממשלה לשילוב אנשים עם

מוגבלויות בתעסוקה – דוח מבקר המדינה 64ג

- ישיבת מעקב>

<היו"ר קארין אלהרר:>

בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת

הוועדה לענייני ביקורת המדינה, היום ה-6

בדצמבר 2016, ו' בכסלו התשע"ז. בוקר טוב

לצוות מבקר המדינה, למבוקרים ולאורחים

הרבים. נושא הדיון הבוקר, פעולות הממשלה

לשילוב אנשים עם מוגבלות בתעסוקה, דוח

מבקר המדינה 64ג, ישיבת מעקב ובקשה לחוות

דעת מבקר המדינה בנושא גישה לתעסוקה

לאנשים עם מוגבלות.

אני שמחה לקיים את הדיון הזה במסגרת היום

המיוחד בכנסת ששותפים לו חברי היקר, חבר

הכנסת אילן גילאון, וחברת הכנסת נורית

קורן. הדיון הזה, אמרתי, במסגרת יום הנכה

הבינלאומי, שם גרוע ליום מאוד חשוב. אני

רוצה לפתוח בתודות לפורום פת שהעביר לנו

נתונים ומלווה אותנו ביום המיוחד הזה.

באופן כנראה מאוד לא מפתיע הנושא של היום

הזה הוא תעסוקה. החלטנו על נושא התעסוקה

כי אנחנו באמת מאמינים שהתעסוקה היא

חיונית לשילוב מלא של אנשים עם מוגבלות

בחברה, בכלל כל אדם, אבל אנשים עם מוגבלות

כיתר האדם. הנושא הזה כמובן מאוד קרוב

ללבי, ערכנו בנושא דיונים עוד בתחילת

כהונתי כיו"ר הוועדה באוגוסט שעבר. פורסם

השבוע בעיתון 'הארץ', פורסמו נתונים מאוד

מדאיגים, בישראל חיים היום 1.4 מיליון

אנשים עם מוגבלות, 17% מהאוכלוסייה, רק 51%

מאוכלוסיית אנשים עם מוגבלויות בגיל

העבודה מועסקים, זאת לעומת 79% באוכלוסייה

הכללית. מדובר בירידה חדה שחלה בשלוש

השנים האחרונות. בשנת 2014 אחוז ההעסקה עמד

על 55%, בשנת 2013 – 57%.

זה מאוד מפתיע ועצוב עוד יותר, כי לכאורה

התקדמנו, יש צו הרחבה, יש מכסות להעסקת

אנשים עם מוגבלות בשירות הציבורי,

חוקקנו, התאמצנו, אנחנו עדיין רואים

ירידה. אז אנחנו צריכים לעצור רגע ולשאול

את עצמנו מה לא בסדר, איפה הדברים הללו לא

עובדים. אנחנו מתייחסים לדוח מבקר המדינה

שמצביע על כך שבשנת 2010 אחוז המועסקים עם

מוגבלות היה 2% בלבד, אז באופן יחסי

התקדמנו, אבל בשנת 2015 עומד השיעור על 2.2%,

איפה אנחנו? ובאמת, אמרתי, יש חקיקה מאוד

טובה ועוד לפני כל החוקים הספציפיים

לעניין תעסוקה, יש לנו את אבן היסוד שלנו,

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

שהחוק הזה כשלעצמו היה אמור לעודד את

התעסוקה, כי להיות חלק מהחברה זה אומר גם

לעבוד.

אני לא טוענת שלמדינת ישראל לא חשוב, אני

לא טוענת שלמעסיקים זה לא נראה ראוי, אבל

אני כן טוענת שבסוף יש כשלים, יש חסמים,

בואו נודה על האמת, גם אחרי החקיקה

מעסיקים לא קמים בבוקר ואומרים 'מתי מתי

מתי אני אקבל קורות חיים של אדם עם

מוגבלות, אני נורא רוצה להעסיק אותו'. ויש

חסמים פסיכולוגיים של אנשים עם מוגבלות

שאומרים 'רגע, מה זה אומר? מה משתנה?' ויש

גם את הדבר הפעוט הזה שנקרא הנגשה

בתעסוקה, שהוא לא כזה פעוט, מסתבר, כי אם

אני רוצה לצאת לעבודה, אבל מקום העבודה לא

נגיש לי, אז זה כאילו שמו לי תמרור עצור

בדרך ואמרו לי 'את לא תיכנסי'. את רוצה,

המעסיק אולי רוצה, הכול בסדר, אבל זה לא

יקרה. עכשיו אפשר לשבת כאן עוד הרבה שנים

ולחוקק עוד הרבה חוקים, אבל אם לא ניתן

תמריצים משמעותיים כדי שההנגשה הזאת

תקרה אנחנו נשב כאן גם בשנה הבאה וגם בשנה

אחרי ונדון עדיין בעניין התעסוקה.

אני רוצה, באמת בלי הקדמות נוספות, לבקש

ממר בני גולדמן, מנהל האגף במשרד מבקר

המדינה, להציג בקצרה ונעבור ליתר

האורחים.

<בנימין גולדמן:>

הדוח נכתב בשנת 2013 ואני חושב שזה אולי אחד

הדוחות שהעלו את הנושא הזה לסדר היום

ואני יודע שחלו שיפורים, אבל אני אציג את

תמונת המצב, אני מקווה שחלו שיפורים

לעומת תמונת המצב המאוד עגומה שראינו אז

כשבדקנו את הנושא, שזה נקודות מרכזיות.

כשבן אדם עם מוגבלות רוצה לעבוד הוא עומד

מול סבך בירוקרטי כמעט בלתי אפשרי, ריבוי

גופים המופקדים על שיקום תעסוקתי,

כפילויות מחד עם מיצוי זכויות מאידך.

כשאנחנו בדקנו את ועדת לרון אנחנו ראינו

מבחינת התעסוקה השפעה מינורית של היישום

של החוק, אנחנו מצאנו קבוצה גדולה מאוד של

אנשים עם פוטנציאל שיקום תעסוקתי שלא פנו

אליהם והם לא קיבלו שיקום תעסוקתי מאף

גורם ממשלתי. אנחנו קראנו להם נופלים בין

הכיסאות, אבל למעשה לא ראינו כיסאות, זה

לא היו נופלים בין הכיסאות.

עוד נושא בולט שראינו זה היה היעדרו של

גורם מתכלל ואיזה שהיא תכנית לאומית

שיטתית לפעול לשילובם של אנשים עם

מוגבלות. אולי סימפטום לאותו סבך

בירוקרטי וחוסר היכולת של מדינת ישראל

לקחת את הנושא הזה זה היה הסחבת הבלתי

אפשרית בהקמתה של תחנת שירות אחת, one stop

center, שכל הגורמים וכולם ידעו שאת זה צריך

לעשות, אבל הטיפול בנושא נדד בין משרד

ממשלתי אחד למשרד ממשלתי שני ואותם אנשים

עם מוגבלות שרוצים לעבוד, לא הייתה להם

כתובת אחת, שמישהו ירים את הכפפה ויטפל

בהם. כמובן עוד דבר שהיה בולט, שאנחנו

בדקנו במשרד הרווחה, זה היה פיצול ארגוני

מתמשך וגם כשבדקנו מה נעשה לגבי בני נוער,

כדי להכין אותם לשוק העבודה, מצאנו

שהכספים שמושקעים באותם אנשים שהם

בחינוך המיוחד ואנחנו יודעים שיש להם

פוטנציאל שיקום מאוד גבוה, הכספים

שמושקעים הם זניחים ומעט מאוד נעשה בתחום

הזה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני מפסיקה אותך לשנייה. התבקשתי להודיע

שלאנשים כבדי שמיעה יש מכשירים שמחולקים

מחוץ לחדר הוועדה, מכשירי הגברה, אם מישהו

זקוק להם תדעו שזה בחוץ.

<בנימין גולדמן:>

ואולי הנושא האחרון שהיה מאוד בולט לנו,

כאנשי המגזר הציבורי, זה היעדר הייצוג

ההולם בקרב העובדים בשירות הציבורי, נושא

שהיה זנוח ושאני חושב שכשאנחנו בדקנו את

זה המספרים לא היו נמוכים, הם היו

מעליבים. אני חושב שזה מספיק.

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא בטוחה שהם השתפרו. פורום פת, יציג

דיוויד מרקו.

<דיוויד מרקו:>

יש לנו רק כמה דקות, אז אני אציג ממש בקצרה

מה זה פורום פת ואז אני אעביר את השידור

הלאה לעמיתות שלי. פורום פת זה ארגון

שהוקם לפני למעלה מעשר שנים שמאגד בתוכו

ארגונים שנותנים שירותי תמיכה לאנשים

שרוצים לעבוד בשוק הפתוח בעבודה. בין

חברי הפורום זה אלווין ישראל, שאני המנכ"ל

שלו, אקי"ם, שק"ל, צ'יימס ישראל, האגודה

לבריאות הציבור, בית אקשטיין, אדנ"מ,

המשקם, דנאל אוכלוסיות מיוחדות, מגדלאור,

יעדים לצפון והמרכז הישראלי לתעסוקה. זה

כ-11 ארגונים והמטרה שלנו זה בעצם גם לקדם

את הנושא של תעסוקה בשוק הפתוח וגם לתת את

הסיוע כשצריך, כמובן בתמיכה של המדינה,

כדי שאנשים יוכלו להשתלב בשוק העבודה.

אני רק אציין עובדה אחת ואז אני אבקש

מהעמיתה לידי להציג את החלק שלה. אני חושב

שמאוד מאוד חשוב להדגיש שלא תמיד הממשק

בין המעסיק והעובדה זה מספיק כדי שתהיה

הצלחה במקום עבודה. מאוד מאוד חשוב גם

להכין את מקום העבודה וגם את העובד כדי

שההשתלבות של העובד תהיה כמה שיותר

מוצלחת וזה בעצם המהות של העבודה של כל

הארגונים שלנו. שירי הוכמן ממגדלאור תציג

את הנושא של החסמים לפי ראות עינינו.

<שירי הוכמן:>

בוקר טוב. אני מנהלת תחום תעסוקה

במגדלאור. באמת הוצגו פה הנתונים של

אחוזי המועסקים של אנשים עם מוגבלויות

וגם העובדה שיש הרבה שירותים שהמדינה

מממנת ומציעה, גם למעסיקים, גם למחפשי

עבודה, מרכז תמיכה למעסיקים, הטבות

כלכליות, חוק צו ההרחבה, תעסוקה נתמכת,

שירותי אבחון ושיקום, השאלות ציוד,

התאמות ציוד ובסוף לאורך השנים האחרונות

זה לא שיפר את אחוז המועסקים. אני חושבת

שהחסמים שאנחנו נתקלים בהם בשטח זה באמת

גם החסמים הפיזיים של הנגישות, לפחות

בתחום של לקויות ראייה ועיוורון, אחד

החסמים המרכזיים זה הטכנולוגיה,

טכנולוגיה, מקומות עבודה לא מונגשים הרבה

פעמים לעזרים שאנשים יכולים לעבוד איתם,

מה שמהווה חסם רציני להשתלבות במקומות

עבודה. אין היום חובה להנגשת מערכות מידע

במקומות עבודה לעומת מה שקורה בעולם. גם

התחבורה והניידות למקום העבודה הרבה

פעמים מהווה חסם, מקומות שגם לא מונגשים

פיזית.

גם מבחינת חוק לרון שעכשיו משתנה ואנחנו

מצפים לו בקוצר רוח כי אנחנו באמת

מאמינים שזה אחד החסמים העיקריים שהיו עד

עכשיו לאנשים שחיפשו עבודה. אנחנו מכירים

אנשים שדיברו בדיוק על זה, על הקושי הזה,

הפחד לאבד את הקצבה ואנחנו חושבים שיש

שירותים, אין מיצוי של השירותים הקיימים.

גם על ידי האנשים עצמם. זאת אומרת גם

הארגונים הקיימים בקושי ממצים 50% מהיכולת

שלנו לתת את השירות לאנשים ואנחנו חושבים

שצריך למצוא איזה שהוא - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

כי מה? כי לא מאגמים שירותים, למה?

<שירי הוכמן:>

אין מספיק אנשים שצורכים את השירות.

אנחנו לא ממצים. רק במגדלאור, אני יכולה

לתת דוגמה, יש לנו 64% הצלחה בהשמה, אבל יש

לנו רק 100 אנשים בשנה, זה נורא מעט.

<היו"ר קארין אלהרר:>

כי אנשים לא יודעים על השירות?

<שירי הוכמן:>

אני חושבת שגם הרבה פעמים לא יודעים,

החסמים של חוק לרון, החסמים של הנגישות

הטכנולוגית, חלק מהשירותים שניתנו רק על

ידי הרווחה, החסם הזה של ללכת להיות מוכר

ברווחה בעיקר אצל אנשים שהם אקדמאים

ועברו את כל התהליך קודם לא דרך הרווחה.

זה המון המון המון דברים, המון שירותים

שונים ואנחנו חושבים שצריך למצוא איזה

שהיא דרך למערך יזום, גם לאיתור האנשים

האלה, להבנת החסמים, אולי לחקירת החסמים,

לשבת לאיזה שהוא שולחן עגול שמבין מה

החסמים ומה הפתרונות להם.

<היו"ר קארין אלהרר:>

תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

תודה, גברתי יושבת הראש, תודה על כינוס

הדיון החשוב הזה. נקודת המוצא שלי בדיון

הזה, אנחנו היום ביום שעוסק באנשים עם

מוגבלויות והאמת היא שלכולנו יש

מוגבלויות, כולנו מוגבלים במידה כזאת או

אחרת, אבל אין שום ספק שישנן מוגבלויות

שמקשות יותר והחובה שלנו, החובה של

המדינה, היא ליצור מצב שכל בני האדם יוכלו

לממש את היכולות שלהם, יוכלו לממש את

הכישרונות שלהם, יוכלו להשתלב מבחינה

חברתית בעבודה ובתחומים אחרים.

לפני שאני אומר כמה מילים לגוף העניין

אני רוצה להגיד שנראה לי מאוד מאוד יפה מה

שקורה היום בדיון, בוועדה הזו ובכלל

בכנסת, איזה שהוא מעמד שהכנסת עשתה כדי

להנגיש. אני שואל את עצמי בעצם למה זו לא

הנורמה שלנו, זו לא נורמה נורא מסובכת.

הרי למשל פרוטוקול בדיונים נכתב בכל יום,

זה לא משהו שנכתב לצורך הדיון, מה הקושי

שבכל יום יהיה לנו מסך כזה שיוכל לסייע

לאנשים לקויי שמיעה שיגיעו לא ביום של

אנשים עם מוגבלויות, אלא יגיעו להשתתף

בדיון באיזה שהוא נושא שמעניין אותם. מהו

הקושי לחשוב, יחד עם הנציגים של אנשים

שלוקים בראייה, עם אנשים שלוקים בנגישות

מכנית, רגליים וכדומה, מה הקושי לחשוב יחד

איתם על איך אנחנו הופכים את הבית הזה

לבית שהוא דוגמה למערכת הציבורית ומראה

שכן אפשר לקיים דיונים בצורה שמאפשרת לכל

האנשים עם כל הקשיים וכל המוגבלויות

להשתתף בהם ולהיות חלק מהמערכת

הדמוקרטית.

לגופו של הדיון הזה, בעצם אנחנו מדברים

בשני מישורים נפרדים של דיון כשאנחנו

מדברים על העסקת אנשים עם מוגבלויות.

קומה אחת של הדיון היא החובה של המדינה

להתגייס כדי לאפשר ולעודד אנשים עם

מוגבלויות להשתלב בצורה טובה בשוק

העבודה. כאן אנחנו מדברים גם על חובות

הנגשה, נמצא איתנו חבר הכנסת אילן גילאון,

שבמשך שנים רבות עוסק במלאכת הקודש הזו

בכנסת ואני יודע כמה שלפעמים היא מתסכלת

וקשה, אבל זו מלאכה - - -

<אילן גילאון (מרצ):>

שלא יכתבו אילן גלאון.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

שלא יכתבו אילן גלאון, זה אילן גילאון.

אילן, אנחנו יודעים כמה המלאכה שלך בנושא

ההנגשה היא מלאכה מתסכלת במקרים רבים

ואפילו הייתי אומר כפוית טובה, כי לא תמיד

אותם החוקים שאתה מוביל אותם זוכים באמת

לביצוע בשטח, אבל זו הזדמנות בפורום

המכובד הזה להביע הערכה לעבודה שלך,

העבודה שלך ואנחנו מאחוריך, אבל אתה

מוביל, לאחל לכולנו שבאמת נעשה את השינוי

שכל כך דרוש בתחום הזה.

כשאנחנו מדברים על הקומה הזו של חובת

המדינה להתגייס, מישור אחד זה חובות

ההנגשה, גם ההנגשה הפיזית וגם ההנגשה

האחרת, אלמנט אחר זה מערכות העזר. למשל

כשאנחנו מדברים על עיוורים או לקויי

ראייה אנחנו מדברים במצב אבסורדי ומטורף

שבו קיימות כבר טכנולוגיות שמשפרות את

המצב של אנשים והמדינה לא נותנת אותן

מאיזה שהן סיבות כאלה או אחרות, או

שרירותיות, או שאומרות לבן אדם שאתה יכול

לקבל את החבילה הטכנולוגית פעם בחיים, או

שעכשיו רוצים לשנות את זה לאחת לשבע שנים

כשהטכנולוגיה בכל חודש מתקדמת ומשתנה,

מצב שאי אפשר לקבל אותו. והסיפור של

מערכות עזר למעסיקים ומועסקים, כדי

שיאפשרו למערכות להיות יותר ידידותיות

לאנשים עם קשיים.

המישור השני, ואני אגיד עליו רק משפט, כי

אני חושב שבזה צריך להקדיש המון המון

מאמץ, זה המקום שבו המדינה, במקום לייצר

פתרונות חוסמת בגופה את הפתרונות ואני

מתכוון לכל המערכת הזו שנוצרה, הכוונות

היו טובות, אבל התוצאה היא הרסנית, של

מנגנוני חוק לרון, שבהם בסופו של דבר

אנחנו, המדינה, אומרים לבן אדם עם

מוגבלויות 'אם אתה תלך לעבוד אנחנו נעניש

אותך, אנחנו ניקח ממך כסף'. זה פשוט דבר

שהוא מקומם, הדעת לא סובלת אותו וצריך

לייצר מנגנון אחר לגמרי שאומר לאזרח עם

מוגבלות שהולך לעבוד, להיפך, אנחנו נעודד

אותך, לא רק שאנחנו לא ניקח ממך כסף, אנחנו

נעריך את העובדה שאתה, עם כל הקשיים ועם

כל המוגבלויות, אתה נכנס לשוק העבודה

ואנחנו ניצור מערכת שתעודד אותך במיסוי

ובכל מיני הטבות אחרות כדי שתבין שאתה

מקבל גם את הבסיס של קצבת הנכות שמגיעה

לך, אבל גם כדאי לך לעבוד ולעשות את המאמץ

הנוסף הזה. תודה רבה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

תודה רבה. אני מתנצלת שאני אקטע כי יש פה

באמת הרבה דוברים וכולם חשובים. חברת

הכנסת נורית קורן, בבקשה.

<נורית קורן (הליכוד):>

בוקר טוב לכולם. אני רוצה לברך את חבריי,

קארין אלהרר, יושבת ראש הוועדה לביקורת

המדינה וגם יושבת ראש משותף בשדולה למען

זכויות אנשים עם מוגבלויות, וחברי אילן

גילאון.

<אילן גילאון (מרצ):>

את יושבת הראש.

<נורית קורן (הליכוד):>

וגם אני. אלה נושאים שבאמת חוצים ימין

ושמאל, אין פה שום הבחנה וזה ברור לנו

שאנחנו צריכים לפעול למען הזכויות של

אנשים עם מוגבלות. אני שמחה להיות חלק

מהחקיקה שעברה במושב הקודם, שזה ייצוג

הולם לאנשים עם מוגבלות בתעסוקה וגם את

חוק המכרזים שהובלתי, שמי שרוצה להתקשר

במכרז עם הממשלה חייב להעסיק אנשים עם

מוגבלות. אני הגשתי במשך החודש האחרון

עוד מספר חוקים נוספים, כשבכל החוקים

האלה אני רוצה שיהיה ייצוג הולם לאנשים

עם מוגבלות.

גולת הכותרת של אחד החוקים היא ההנגשה

הזאת של שפת הסימנים, ותודה לך, וגם שזה

כתוב כשיהיו מסיבות עיתונאים של ראש

הממשלה ושל שרים בממשלה. אני חושבת שזה

מאוד מאוד חשוב, וגם בחדשות, לא תמיד יש את

ההנגשה הזאת.

<אילן גילאון (מרצ):>

איך החמצתי את זה עד עכשיו? הנגשה למסיבת

עיתונאים של שרים בממשלה.

<נורית קורן (הליכוד):>

אתה רואה איך החמצת? איך החמצת.

<אילן גילאון (מרצ):>

זה חשוב.

<היו"ר קארין אלהרר:>

לפעמים עדיף לא לשמוע, אני חייבת להגיד

לכם.

<נורית קורן (הליכוד):>

אתה מוזמן לחתום על החוק.

<אילן גילאון (מרצ):>

מעכשיו אני הולך לכל מסיבות העיתונאים של

השרים בממשלה, לא ידעתי ש - - -

<נורית קורן (הליכוד):>

אני חושבת שזה גם כן כדי לשלב ולתכלל

אנשים עם מוגבלות בחברה, מבחינתי זה ערך

עליון. ככל שהם ייקחו חלק במעגל של

התעסוקה כך אנחנו נהיה חברה ערכית

ושוויונית יותר.

בשבוע שעבר ביקרתי במפעל סולרום

אלקטרוניקה בראש פינה. יש שם מקום מדהים,

שהלוואי שהיינו יכולים, יחד עם משרד

העבודה והרווחה, לקחת את המודל הזה, היה

פשוט מדהים, לקחת את זה ולהביא את זה לכל

אזורי התעשייה בארץ ואני כאן אעזור בכל

מה שנדרש.

הדבר החשוב, הגעתי לכנס של עובדות

סוציאליות ואמרתי להם מה אני עושה, ישר

קפצה אחת העובדות הסוציאליות ואמרה לי,

'תשמעי, יש נכה שכבר יש לה מקום עבודה

מונגש, הבעיה היחידה, היא לא יכולה לצאת

מהבית, אין לה רמפה לצאת מהבית'. אני באותו

רגע אמרתי - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

שולי, לא משהו רציני.

<נורית קורן (הליכוד):>

ממש לא רציני, 50,000 שקל. אני לא מבינה איך

ביטוח לאומי לא מסייע ולא עוזר. אמרתי להם

שיביאו לי את כל הפרטים כדי שאני אוכל

לסייע. אני לא רוצה שיקרה כזה דבר, לכן

הוועדות בכנסת. תודה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון, מורי

ורבי.

<אילן גילאון (מרצ):>

די, תמשיכי לשקר. אין מורים ואין רבנים

ובכלל אין אנשים שהם לא מוגבלים. לפעמים

אני משעמם את עצמי כי אני חוזר על המנטרה

הזאת במשך כל החיים, בעיניי הנגישות היא

תכלית הכול. זה לא חוק, זאת תודעה, זאת

מחשבה, בהתחשב בסיטואציה שבה כל האנשים,

כפי שאמר חברי דב חנין, הם או מוגבלים, או

נשאי מוגבלות, או מוגבלים לפרקים, או יש

בסביבתם מוגבלים, או הם רוצים או מבקשים

להזדקן, כדי להיות בסופו של דבר מוגבלים,

ולכן כך צריך לראות את הדברים. להיות

מוגבל זה לא סטטוס נרכש, אתם יודעים, לא

לומדים את זה באוניברסיטה. בכך שלא עברת

נכון את הכביש, או לא קיבלת את החיסון

בזמן או לא קיבלת מספיק חמצן בלידתך או

היית חלילה בפעולת איבה, אין ספור דברים,

ולכן אלה הם סטטוסים שאיננו בוחרים אותם

אבל הם אוניברסליים לכולנו.

ולכן מדד הנגישות עצם אומר הכול. כי אם

הדבר הזה מטופל בפרפרזה, אני אוהב לעשות

על קורצ'ק, כששאלו אותו מה עם ילדים, אז

הוא אמר 'ילדים הם כמו כל האנשים, רק שהם

יותר נמוכים'. ילדים עם מוגבלות הם כמו כל

האנשים, רק שהם גם יותר נמוכים וגם טיפה

יותר איטיים, היכולת של החברה להמתין להם

במסלול ההליכה שלהם היא המבחן שלה כחברה

של אנשים, של בני אדם. מתוך נקודת המבט

הזאת נגישות היא תכלית הכול, היא בדיוק

ההגדרה המדויקת ביותר של מה תפקידה של

חברה, זה להנגיש, מה תפקידו של הפרט, זה

לגשת והנה, אנחנו כולנו חושבים מין מחשבה

סנדלרית כזאת, כל הזמן תופרים נעליים,

אנחנו כל הזמן תופרים נעליים ובמחשבה

תחילה הדברים האלה הם הרבה פחות קשים

והרבה פחות יקרים והם כל כך פשוטים.

אני מסתכל לפעמים איך קשיש וקשישה יורדים

אונגז'ה על הרמפה של כיסא הגלגלים. לכאורה

לא נועדה להם הרמפה הזאת, אבל יותר קל להם,

פחות תלול להם, ואז אתה מגיע לתובנה

שמדרגה אחת יכולה להיות עבור אנשים

מסוימים ההבדל בין עבדות לחירות, פשוט. כל

כך פשוט. לכן צריכים לקרות כמה דברים שהם

בסופו של דבר, את אומרת זה לא ימין ושמאל,

אני מסכים איתך, זה תפיסת עולם של קבוצת

אנשים שרואה בבני אדם מטרה וקבוצה אחרת

שרואה בבני אדם אמצעי. לצערי הרב יותר מדי

אנשים בפוליטיקה הישראלית רואים בבני

אדם אמצעי והגישה הזאת אומרת שאנחנו

יכולים להחליט החלטות אחרות. תעסוקה,

בטכנולוגיה הנוכחית 90% מהאנשים המוגבלים

מסוגלים להיכנס ל-90% מהמערכות החיוניות

בחיים.

כל יום מציגים לנו, נורית, את יודעת, אנחנו

רואים, קארין, מציגים לנו דברים מופלאים,

שאנשים יכולים להשתלב באופן מלא, זה

עניין של החלטה שלנו, ולכן צריך להפסיק את

התופעה הזאת של שכר מינימום מותאם וצריך

להפסיק את התופעה הזאת של מפעל מוגן, כי

המפעל מגן על עצמו והוא לא תמיד מגן על

האנשים, ולתכלל את כל המערכת כך שכל בן

אדם יהיה משולב ברצף הגדול הזה, בפאזל

האנושי הגדול הזה, כל אחד על פי יכולתו

וכל אחד זכאי להגיע למחוז חפצו מכובד

ועצמאי. זה הרעיון, אנחנו לא מתקנים

אנשים, אנחנו מתקנים את הסביבה כדי

שאנשים יוכלו להגיע למחוז חפצם מכובד

ועצמאי, ואני מדגיש מכובד ועצמאי, כי זה

שם המשחק.

לכן החוק הוא בעבורנו בררת מחדל. חבר'ה,

הכול אפשר לעשות, תדעו לכם, אפשר להנגיש

גם את - - - הגבול זה השמים וגם אותם צריך

להנגיש בסופו של דבר. אלה כמה פעולות

שצריך לעשות, כמובן את חוק לרון, שצריך

לסיים אותו ולהפריד בין העילות, לתת את

הקצבה על פי הסטטוס ולקחת מסים מהכול.

אנשים צריכים לשלם מסים על מה שהם

מרוויחים, כולל קצבה, ולקבל קצבה על מה

שהם חווים. אם הוא אדם מוגבל ומבוגר, אז

הוא יקבל קצבה של אדם נכה ומבוגר, זה לא

נפרד. אדם שמגיע לגיל 67 והיה נכה, חבר

הכנסת, תדע לך, הוא לא הופך לאצן אולימפי,

הוא ממשיך להיות נכה ומבוגר. סליחה,

שהארכתי קצת.

<נורית קורן (הליכוד):>

ואחרי הדברים האלה הוא אומר לא מורי ורבי,

נכון? אורים ותומים אתה.

<אילן גילאון (מרצ):>

לא מורי ורבי.

<היו"ר קארין אלהרר:>

תודה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, אתה רוצה?

<אילן גילאון (מרצ):>

ריבן, כן. אני מבקש להודיע, אם יש מישהו

שעושה ריבה כמוני אז אני פורש.

<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>

אחרי הדברים הנפלאים של חברנו, אין מה

לדבר. אני מצטרף לחבריי בכל הנושא של

נגישות.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מאה אחוז. עכשיו שבירכנו ואמרנו מה לא

בסדר, בואו נשמע את המשרדים הממשלתיים,

לזה התכנסנו קודם כל. אני רוצה לפנות

לנציג שירות המדינה שנמצא. אז אני רק מעלה

זיכרונות, בדיון שהתקיים ב-2015 הוועדה

דרשה מנציב שירות המדינה להנגיש לאלתר את

אתר הנציבות לאנשים עם מוגבלות, יש לעדכן

את הוועדה עד ה-1.11.2015, כמו כן באותו מועד

יש לעדכן את הוועדה בדבר איוש המשרות

המיועדות לאנשים עם מוגבלות. מה קרה מאז?

<רון צור:>

האתר הונגש - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

בצורה מלאה?

<רון צור:>

על פי התקנות. ולגבי הנושא של אנשים עם

מוגבלות, נציב שירות המדינה, הוצאנו

הנחיות נציב לשנה הקרובה, כל משרדים שלא

יעמדו באמות המידה כפי שנקבעו בחוק

ובהוראות הנציב פשוט נעצור להם את

הקליטות. פשוט מאוד, כך זה ייעשה.

אני חושב שלמען הפורום צריך להסביר את

ההבדל בין שירות המדינה לשירות ציבורי,

כי הרבה מאוד פעמים טועים. שירות המדינה

זה 75,000 משרות, זה לא כל המנגנון הציבורי

המלא, שירות המדינה כולל רק את

המיניסטריונים ויחידות הסמך. כאשר החוק

מדבר על הנושא של השירות הציבורי הוא

מדבר על מרחב הרבה יותר גדול של השפעה, זה

שלטון מקומי, זה נושא של חברות ממשלתיות

וכדומה. מה שאני מדווח כעת מתייחס אך ורק

לשירות המדינה.

יחד עם זאת אני רוצה לומר שבתפיסת שירות

המדינה, בנציבות שירות המדינה, אנחנו

רואים את עצמנו כמגדלור, זאת אומרת אנחנו

רואים את עצמנו ככאלה שצריכים לייצג את

הדרך הנאותה לעשות מתוך ציפייה שהשירות

הציבורי הרחב יותר יחקה את הפעולות

שאנחנו עושים. אני רוצה להסביר שההבדל

בין הסמכות של נציב שירות המדינה באופן

יחסי - - - השירות הציבורי הוא הרבה יותר

רחב, זאת אומרת מבחינתנו כל שנה, ובשנה

הזאת, כמו בשנה שעברה, אנחנו חילקנו קצת

חומרים, אבל למעשה כל שנה, כל משרדי

הממשלה, והחל מהשנה הקרובה - - -

<אילן גילאון (מרצ):>

כשאתה אומר קצת חומרים, תיזהר. תגיד להם

חילקנו להם דפים, לא חומרים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

חומרים חוקיים.

<רון צור:>

חומרים הנדרשים לדיון.

<אילן גילאון (מרצ):>

במקום ששוכחים חומרים בשירותים, אז

תיזהר.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מורי, אתה מפריע לתלמידה. כמה מה-75,000

בשירות המדינה הם אנשים עם מוגבלות?

<רון צור:>

2.2 במשרדי הממשלה ו - - - אתם יודעים מה? אני

רוצה להגיד מילה לגבי הנציבות - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא, קודם תענה לי לשאלה.

<רון צור:>

על פי דוח הלמ"ס בשנת 2014 - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא למ"ס, לכם יש נתונים.

<רון צור:>

אין לנו נתונים. זו אמירה מאוד חשובה,

אולי שווה בשביל זה אולי לעשות את כל

ההקדמה. גם בחקיקה נקבע, הנושא של דיווח

בדבר אדם עם מוגבלות נורא תלוי באדם

המדווח. בנציבות שירות המדינה אין לנו

יכולת לדעת, מהיבטים של צנעת הפרט וכדומה,

מי הוא אדם עם מוגבלות.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אין לכם משרות ייעודיות?

<רון צור:>

מיד נגיע לזה, אני קודם כל מדבר על ההבהרה

בדבר הנתונים. אחד הקשיים הגדולים שיש

לנו זה שמי שלא מדווח על עצמו באופן

וולונטרי למעשה אין לנו שום אינדיקציה

לגביו.

<היו"ר קארין אלהרר:>

הגיוני.

<רון צור:>

אז קודם כל הנתונים שמופיעים כעת,

היחידים שיש לנו, זה מ-2014. אין לי ספק שמאז

הייתה התקדמות מאוד גדולה, אבל הצרה היא

שאני לא יכול להבטיח שמה שאני יכול לומר

הוא המספר הנאות או הנכון, כי אין לנו את

הנתון הזה.

<אילן גילאון (מרצ):>

ואיך אתם מתייחסים לזה בקבלה לעבודה?

<רון צור:>

מיד אני אגע בזה, ברשותך, אדוני, אני רק

רוצה לומר שבמנגנון שנקבע בחוק הלשכה

המרכזית לסטטיסטיקה בהצלבת נתונים יחד

עם ביטוח לאומי ויחד עם משרד הביטחון, על

פי הפרמטרים שעוסקים בהכרה באחוזי נכות,

רק את הנתונים הללו נוכל לקבל ותמיד זה

יהיה בדיליי של שנתיים. קודם כל צריך לדעת

שזו מגבלה אובייקטיבית שיש לנו ועם זה

נוכל לעבוד.

אני רק רוצה לומר לגבי משרות ייעודיות. על

בסיס הנתונים הללו כל אחד ממשרדי הממשלה

מדי שנה יגיע, והחל משנה שעברה כבר לדווח

על הסטטוס שהוא נמצא, אז הנתונים שאנחנו

מקבלים מהלמ"ס ממש בחתך משרדי, אי אפשר

יהיה לברוח בין הכיסאות, ומבחינתנו חלק

מהמשרות ועל פי החלטת הנציב אחת משלוש

משרות חייבות להיות מוקצות לייצוג הולם,

בין השאר גם בנושא אנשים עם מוגבלות.

משרדים שלא יראו התקדמות באיוש נעצור להם

את הקליטות, פשוט. זאת סמכות הוועדה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

את הקליטות הכלליות.

<רון צור:>

קליטות, נקודה. לא יוכלו לקלוט עד שלא

נהיה בטוחים שבאמת הם קולטים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

קליטות, נקודה. טוב.

<רון צור:>

לגבי נושא של מבחני מיון לתעסוקה. גם פה

אני חושב שנעשתה עבודה. בשנה שעברה למעשה

הותאמו מבחני המיון על ידי אגף בחינות

ומכרזים בנציבות שירות המדינה. זה אומר

שאדם שמגיע, ושוב אני חייב לומר, רק אדם

שמבקש לקבל הקלות והתאמות למבחני המיון

רשאי. יש פרוטוקול מסודר במבחני המיון

שבאמצעותם נציבות שירות המדינה מממשת את

אחריותה. על פי הפרוטוקול הזה שמדבר על

איזה התאמות צריך לעשות בהתאם לאיזה

מוגבלויות של האדם שמציג מועמדות, המבחן

מותאם בנקודת כניסה ראשונית. אז פחות או

יותר אני חושב שאלה הדברים.

<רונית דודאי:>

כולל הטפסים להגשה?

<רון צור:>

זה כבר קשור לאתר עצמו, זה מה שאמרתי. קודם

כל בואי נכבד אחד את השני, אל תעשי לי ככה.

אני אומר דבר כזה, האתר של נציבות שירות

המדינה, לפני חודש קיבלנו דיווח במערכת

המרכב"ה, צריך לזכור שהנציבות היא לא

המתכנת, יש גורם במדינת ישראל - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

זה תמיד מה שמפיל הכול, שתדע לך, המרכב"ה.

אני צריכה לעשות שיחה אישית עם ממציא

המרכב"ה.

<רון צור:>

אז אני שוב אומר, אפשר לזמן תמיד את

החברים לפה, הגורם הטכנולוגי בשירות

המדינה שעושה את התהליכים הללו זה פרויקט

מרכב"ה תחת החשבת הכללית והם מעבירים את

הסטנדרטים של הבחינה. לפי הדיווח מלפני

חודש שקיבלנו אתר הנציבות, אני מדבר על

אתר המועמדויות, עבר את הסטנדרט של

הבחינה על פי הכללים. זה מה שאני יודע - - -

<נתי ביאליסטוק כהן:>

שאלה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

רק שנייה, נתי. אני מבקשת שתשלחו לנו

נתונים לגבי כמות המשרות הייעודיות בכל

משרד ויחידות הסמך ומתי הן אמורות להיות

מאוישות, כדי שנדע לעקוב.

<רון צור:>

אני אשמח לעשות את זה אחרי שבינואר אנחנו

נעשה את הסבב בכל אחד מהמשרדים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אוקיי. אז נגיד ה-7 בינואר זה נראה מועד

טוב?

<רון צור:>

אחרי ינואר זה צריך להיות, אני מציע

בתחילת פברואר.

<היו"ר קארין אלהרר:>

בסדר, אני נותנת לך עד ה-30 בינואר, אבל אני

מבקשת שהנתונים יועברו.

<רון צור:>

בסדר גמור, ורק עוד נקודה אחרונה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

רק כי בפעם האחרונה לא שלחתם, אז אני

מבקשת הפעם כן. לכן פניתי, שאלתי שאלה,

אחרת הייתי מוותרת, בסדר?

<רון צור:>

בסדר גמור.

<היו"ר קארין אלהרר:>

תודה רבה. נתי ביאליסטוק, בבקשה.

<נתי ביאליסטוק כהן:>

רק הערה אחת לגבי האתר של הנציבות, גם אם

הוא הונגש ו אני לא בדקתי, אז אני מקבל את

מה שאתה אומר כלשונו, הדיאלוג אחר כך עם

הפונה נעשה באמצעות PDF'ים וה- PDFזה פורמט

לא נגיש לאנשים עם עיוורון ולקויות

ראייה. אז אם לא התגברתם על העניין הזה,

מצוין שהאתר נגיש, אבל מכאן ואילך אין שום

דיאלוג עם הפונה אם הוא אדם עם לקות.

<רון צור:>

אז אני מבקש להתייחס בקצרה.

<נתי ביאליסטוק כהן:>

PDF, תגיד לי מה זה, כי זה לא נגיש לי.

<נתי ביאליסטוק כהן:>

PDF זה פורמט שבו התמונה נסרקת.

<רון צור:>

יש מרכז שירות למועמד, זאת אומרת אדם

שמתקשה בקריאה וכדומה יכול להתקשר, יש מה

שנקרא נציג צ'ט וגם מענה אנושי, יש מרכז

שירות שעומד לרשות המועמדים, יש המון

פניות, אם תרצו אפשר גם לספר אחרי זה. אין

לי בידיי את הנתונים, אבל יש לא מעט פניות

לגורם הזה ובהגדרה אדם שמתקשה לקרוא או

להבין משהו שהוא רלוונטי לכל תהליך ההגשה

הוא יכול לפנות טלפונית ולדבר עם נציג

שירות.

<היו"ר קארין אלהרר:>

בדקת את זה, נתי?

<נתי ביאליסטוק כהן:>

לא בדקנו, האתר הנגיש - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא, על ה-PDF, בדקתם את זה?

<נתי ביאליסטוק כהן:>

לא בדקתי את זה שהוגש ה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

מה שאני רוצה לומר זה הדבר הבא, באופן

עקרוני אני אומרת את זה, לא רק לנציבות

שירות המדינה. כשאומרים התאמות והנגשה

הכוונה היא שאדם יוכל לעשות את זה באופן

עצמאי, כמו כל יתר העמיתים שלו. אם האדם

ללא לקות ראייה יכול לעשות את זה מול

המחשב באופן עצמאי ככה גם צריך לעשות את

זה אדם עם לקות ראייה. לכן אני מאוד מבקשת,

כשמדברים על מונגש, המונגש צריך להיות

מהתחלה ועד הסוף, השירות הטלפוני והצ'ט

הוא מבורך, אבל הוא צריך להיעשות במקרים

שבהם יש תקלות טכניות, לטעמי.

<רון צור:>

שוב, גברתי, אני לא מומחה לזה, באמת הרעיון

הוא - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

גם אני לא, אני אומרת את זה בחוסר מומחיות.

<רון צור:>

הרעיון הוא שבצד שלנו אנחנו כגורם דורש,

קוראים לזה, אנחנו מבקשים ודורשים בהתאם

ל - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

בסדר גמור, אני רק אומרת, רון, כגורם דורש

אני מבקשת שתעמדו על כך שזה יהיה אותו

דבר, דין שווה לכולם.

<רון צור:>

אני פשוט יודע שברגע שמדווחים לנו

שעומדים בסטנדרטים בינלאומיים או אמות

מידה תקניים אז - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

שוב, אם הסטנדרטים הבינלאומיים הם רק

בשער הכניסה, אבל לא בהתכתבות אחר כך אז

בעיניי זה יפה, אבל זה לא מושלם. אנחנו בעד

המושלם.

<איל קופמן:>

אני יכול להעיד שצוות הוועדה, אנחנו בעצם

מעלים לאתר, כמובן בהתאם להוראות, גם

מסמכים בפורמט PDF נושם. זה מאוד פשוט,

במקום לעשות PDF סורק זה PDF נושם ו-PDF נושם

עומד בכל התקנים הטכנולוגיים מבחינת

הנגשה. זה מאוד מאוד פשוט.

<היו"ר קארין אלהרר:>

בבקשה, רונית דודאי, משרד הבריאות.

<רונית דודאי:>

אני באמת מאוד מברכת על כל מה שנעשה

בקליטה של אנשים בעלי מוגבלות. אני עכשיו

מנסה לקלוט שתי עובדות שהן נפגעות נפש,

אין להן לאן לפנות, אפילו מילוי הטפסים

הראשוניים, הן לא מצליחות להתגבר על זה.

אז יש גם עוד אוכלוסיות שצריכות הנגשות

אנושיות וזה די חסום כרגע. אני אומרת את

זה פשוט מניסיוני.

<רון צור:>

אז הם פנו למרכז השירות ולא קיבלו מענה?

<רונית דודאי:>

לא קיבלו מענה.

<רון צור:>

אז תעבירי אליי ונבחן את זה.

<רונית דודאי:>

אני פשוט אומרת את זה, גם ברמה של ההנגשה

הבסיסית של מילוי הטפסים, שלא רק עיוורים,

גם אוכלוסיות אחרות וזה למשרות ייעודיות

לאנשים בעלי מוגבלות.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני רוצה לציין שבשעה 11:00 יתקיים דיון

בוועדת השקיפות בראשות חברת הכנסת סתיו

שפיר לגבי הנגשת מידע ממשלתי לאנשים עם

מוגבלות. אז למי שהנושא הזה באמת חשוב, גם

לצרכים האישיים וגם לצרכי העבודה, אני

חושבת שחשוב מאוד להיות שם ולומר את

הדברים.

אגף תקציבים, שלום. אני גם לך מעלה תזכורת,

הוועדה ביקשה מאגף התקציבים להגיש לה

נתונים לגבי התקציבים הייעודיים למימון

התאמות למשרדי ממשלה וברשויות המקומיות

עד חודש אוקטובר 2015, נראה לי שעברה שנה

פלוס פלוס ולא קיבלנו את הנתונים, אז אני

דורשת אותם הפעם שיגיעו, במייל. הוועדה

פנתה בזמנו, זה היה משרד הכלכלה, אבל חלף

קצת זמן מאז, משרד העבודה היום, וביקשה את

התכנית, תכנית העבודה, גם אותה לא קיבלנו.

לגבי אגף התקציבים, קרה דבר שהוא בעיניי

איום ונורא. יש חוק שוויון זכויות לאנשים

עם מוגבלות ויש הוראות הנגשה וההנגשה,

בוודאי בתעסוקה, באה לידי ביטוי בצורה

מאוד מאוד מובהקת, אבל גם בכלל, ואז

רשויות מקומיות, שגם הן לפעמים יכולות

להיות מעסיקות, באו בטענה ואמרו 'אנחנו לא

קיבלנו את הכסף. מכיוון שאנחנו לא מקבלים

את הכסף אנחנו לא רוצים להנגיש', ויותר

מזה, 'אנחנו גם רוצים להפסיק את הסמכויות

של נציבות השוויון'. הגישו אפילו עתירה,

שזה באמת חצה כל גבול אפשרי. כל זה כי לא

מעבירים להם כספים, אז איך אנחנו פותרים

את זה?

<רותם פאר:>

שלום, גברתי יושבת הראש. אני אציין שאני

רפרנט רווחה באגף התקציבים. הנושא של

העברת תקציב לרשויות המקומיות, אני לא

מכיר את הנתונים, אני אוכל לבדוק ולהעביר

- - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני מבקשת לקבל תשובה מרפרנט מתאים, אבל

אני רק רוצה לברר איתך התאמות במשרדי

ממשלה, אתה אחראי לזה?

<רותם פאר:>

לא, זה רפרנט אחר.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אנחנו מודעים לזה שאנחנו בדיון על

תעסוקה?

<רותם פאר:>

כן. למעשה הטיפול בתעסוקת מוגבלים נעשה

גם על ידי משרד הרווחה וגם על ידי משרד

הכלכלה, כל אחד בתחומו.

<היו"ר קארין אלהרר:>

כן, אז לגבי משרד הרווחה יש לך נתונים?

<רותם פאר:>

יש לי קצת נתונים תקציביים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

למה קצת? אני רוצה הרבה.

<רותם פאר:>

יש לי הרבה נתונים תקציביים. ראשית אני

אגיד שנושא התעסוקה בכלל ובתעסוקת אנשים

עם מוגבלויות בפרט הוא נושא שקרוב ללבו

של משרד האוצר, גם - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

אתה יודע שבעולם שלי כשזה קרוב ללב אז גם

משקיעים כסף.

<רותם פאר:>

משקיעים ואני אפרט. אני אתן למשרד הרווחה

לתת קצת נתונים על הפעילויות שהוא עושה

בנדון, אבל - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

אתה תיתן לנו רק נתונים על כסף, כמה

העברתם?

<רותם פאר:>

בגדול כיום התקציב לטובת עידוד תעסוקה

במשרד הרווחה עומד על למעלה מ-160 מיליון ₪

בשנה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

זהו?

<רותם פאר:>

ובתקציב הקרוב יהיה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

זה משרד הרווחה והעבודה?

<רותם פאר:>

לא, זה רק רווחה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

כמה לעבודה? כי עכשיו זה תחת אותו משרד, אז

בטח יש לך נתונים.

<רותם פאר:>

זה עדיין לא התאחד מבחינתי.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אדוני, באמת, אני חייבת לעצור את זה.

<רותם פאר:>

אני אברר את הנתונים עכשיו.

<היו"ר קארין אלהרר:>

זה לא מכבד את האורחים שהגיעו מרחוק

ומקרוב כדי לשמוע מרשויות המדינה

המוסמכות נתונים לגבי כמה מקצים לדבר

הכול כך חשוב הזה. אני אבקש ממך, אנחנו

נעצור את השיח בינינו כרגע, תבדוק עם

המשרד, אני מבקשת מספרים רציניים, גם לגבי

משרד העבודה וגם לגבי משרד הרווחה, כמה

מושקע בהתאמות לעבודה, גם במקומות העבודה

שקשורים ברווחה וגם בנושא של משרד

העבודה. שזה אותו משרד, להבנתי, אבל אני

כבר לא עוקבת אחרי מדיניות הממשלה

המשתנה. וגם ברשויות המקומיות, אם כבר אתה

עושה בירורים, בבקשה.

דפנה מאור, את תדברי.

<דפנה מאור:>

בוקר טוב. אנחנו משרד העבודה והרווחה. אני

רק אציין שאנחנו כרגע בתהליך השילוב של

המשרדים וזה כנראה חלק מהסיבה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אנחנו ביום מתאים, יום שילוב.

<דפנה מאור:>

יום מצוין, בכל מקרה הוא יום מצוין ויום

מבורך. ברשותך אני רוצה קצת לשנות את

אווירת הדברים ולהתחבר לדברים שהועלו

בתחילת הישיבה עם הנתונים העגומים כפי

שהציג אותם נציג מבקר המדינה ואני רוצה

דווקא להראות שדברים נעשים ולא מעט. אני

מתחילה דווקא מהסוף, ה-one stop center שעליו

הורחב הדיבור גם לרבות התסכול, את כבר

יודעת, אני אמרתי את זה יותר מפעם אחת,

המרכז התחיל את הפעולה שלו, פתחנו את

השערים ב-1 במאי האחרון, אנחנו כבר טיפלנו

ב-215 איש, מתוכם כבר 72 עובדים, זאת אומרת

אנחנו באמת מדברים על מגמה שהיא מגמה

מבורכת והיא מגמה שאנחנו מקווים שהיא עוד

תשתפר. אנחנו רק התחלנו את ההרצה.

אני כן רוצה להתייחס לפעילויות שעושה

המטה, החלק כרגע של העבודה, כמובן שאחר כך

זה יהיה העבודה והרווחה. אנחנו מפעילים

את מרכזי התמיכה למעסיקים, אז רק ככה לסבר

את האוזן ברמת הנתונים שיש לנו משנת

הפעילות האחרונה, אנחנו פתחנו 1,572 משרות,

חלקן או כמעט כולן מפורסמות בפורטל שלנו,

'עבודה נגישה', שפונה במשרות המיועדות

לאנשים עם מוגבלות.

<היו"ר קארין אלהרר:>

איך הפורטל שלכם מסתנכרן עם עסק נגיש?

<דפנה מאור:>

יש לנו שלושה ראשי חץ של פעילות שהם

מסונכרים ביניהם. יש את מרכזי התמיכה

למעסיקים, יש את עסק שווה ויש את פורטל

המשרות. עסק שווה בעצם הוא פילוח של עסקים

של 200 עובדים ומעלה בתחומים מאוד מאוד

מסוימים ואנחנו גם משתדלים לעסוק שם רק

במשרות, מה שאנחנו קוראים צווארון לבן, על

מנת באמת לייצר נראות של משרות ושל אנשים

עם מוגבלות שמשולבים בתפקידים כאלה כאשר

גם המשרות של עסק שווה וגם המשרות של

מרכזי תמיכה מפורסמות בעבודה נגישה. יותר

מזה, בגלל שיתוף הפעולה שלנו עם אחד

הלוחות המרכזיים כל מעסיק שמפרסם משרה

באותו לוח מקבל את האפשרות לפרסם את

המשרה גם בעבודה נגישה, כך שאנחנו באמת

מצליחים להגיע להרבה מאוד משרות.

<היו"ר קארין אלהרר:>

יש פעילות שהיא גם לא במרכז? אני יודעת

שהמרכז פועל - - -

<דפנה מאור:>

את מדברת על מרכז ההכוון?

<היו"ר קארין אלהרר:>

על מרכז ההכוון, כן.

<דפנה מאור:>

בהחלט כן. אנחנו קודם כל מפעילים יחד עם

תבת את תכנית רמפה, שפועלת בהרבה מאוד

תשתיות תעסוקה קיימות והמשמעות שלה,

במקום להקים תשתית שלמה, שאנחנו חושבים

שגם חבל על הכסף בסופו של דבר, היא פועלת

על תשתיות, זה גם תשתיות של משרד הרווחה,

גם תשתיות שלנו, של תחום התעסוקה, קרי

מיעוטים, חרדים, מרכזי צעירים של נגב

גליל. זאת אומרת אנחנו פועלים בשיתוף

פעולה עם כל תשתית תעסוקה קיימת ומציבים

שם רכז שמתמחה בנושא הזה.

הבשורה, בעיניי, המשמעותית באמת, גם

לעתיד, היא שאנחנו קיבלנו תקציב ל-17'-18'

שבו אנחנו עכשיו מתחילים לתכנן גם את

ההטמעה של רמפה בצורה של נציגים בכל הארץ

ולפי זה אנחנו גם נחליט אם וכמה מרכזי one

stop center או מרכזי הכוון אנחנו נקים. אנחנו

חושבים שלא בהכרח צריך לכל דבר באמת

תשתית שלמה ששואבת הרבה מאוד מהתקציבים,

אלא יותר נכון למצוא את הפתרונות

הייעודיים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מתי תחליטו על זה?

<דפנה מאור:>

היעד שלנו עד סוף רבעון ראשון של 17' כבר

להתכנס לקראת איזה שהוא מכרז ותכנית - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

מה התקציב שיש לכם באופן עקרוני?

<דפנה מאור:>

קיבלנו 62 מיליון שקלים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

זה הכול?

<דפנה מאור:>

לטובת המרכזים זה בהחלט מספיק לנו, אנחנו

לא חושבים שאנחנו - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

איזה שירות נותנים במרכזים?

<דפנה מאור:>

ליווי פרטני, ליווי לפרט, קרי הכנה לעולם

העבודה, התאמה, קודם כל ברמה של הליווי

האישי, של הציפיות, במידת הצורך הכשרות

מקצועיות שהן לא כלולות בתקציב הזה אלא

מדובר בתקציב נוסף.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מאיפה הוא מגיע?

<דפנה מאור:>

מהמשרד, הכול מהמשרד. כמובן ברגע שאדם

מוכן ומתאים לשילוב בתעסוקה, שילוב

בתעסוקה וליווי שלו תוך כדי העבודה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

כמה זמן יש ליווי?

<דפנה מאור:>

שנה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

ואחרי שנה?

<דפנה מאור:>

הסיכום שלנו עם שני המשרדים שהם שותפים

שלנו לתהליך, משרד הרווחה במתכונתו

הקודמת, ומשרד הבריאות הוא שבמידה שיש

אנשים שזקוקים לליווי נוסף הם מסייעים

בנושא הזה גם מעבר לזה. זאת אומרת זה לא

שאחרי שנה הבן אדם נעזב ולא מקבל את

הליווי.

<היו"ר קארין אלהרר:>

איך מגיעים אליכם?

<דפנה מאור:>

פונים למרכז רבדים, היום המרכז הקיים זה

מרכז הכוון רבדים, ודרך האתר שלנו, יש את

כל המידע.

<היו"ר קארין אלהרר:>

משרד הבריאות ומשרד הרווחה מעבירים

אליכם פניות?

<דפנה מאור:>

בוודאי, אנחנו פועלים היום, יש לנו ועדת

היגוי משותפת גם עם האגף לשיקום של המוסד

לביטוח לאומי, אנחנו כולנו שותפים במהלך

הזה. זה לא מהלך של משרד אחד. זה גם מחזיר

אותי לנושא של הגורם המתכלל, אז נכון שאין

היום גורם מתכלל אולי כהגדרתו, אבל

העובדה שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה מאוד

מאוד צמוד של ארבעת הגופים המרכזיים

שעוסקים בנושא נותן איזה שהוא מענה גם

לנושא הזה של סוג של תכלול. אין אחד

שמתכלל, אנחנו מתכללים את זה ביחד.

<היו"ר קארין אלהרר:>

זה נשמע מצוין, אבל בסוף יש מישהו שאמור

להיות האחראי על כל הסיפור, אז אני שואלת

מי הוא.

<דפנה מאור:>

אני מקווה שאנחנו נוכל להגיע להסכמות על

זה ולהציג את זה בצורה יותר ברורה. כרגע

אין החלטה כזו, בואי נאמר את הדברים כך.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אז מתי אמורים לקבל החלטה? היא נראית לי

החלטה חשובה.

<דפנה מאור:>

אני מסכימה איתך, אני חושבת שהעובדה

שהמשרד מוזג היום תקל על החלטות כאלה

בעתיד המאוד קרוב.

אני רוצה, גברתי, לומר עוד דבר אחד לגבי

הנושא של התאמות. התאמות במקומות העבודה,

אני מסכימה לדברים שנאמרו כאן, היא סוגיה

מאוד מאוד חשובה ומאוד מהותית מבחינתנו.

אחד הדברים שאנחנו רואים, לצערי, זה שיש

איזה שהיא יציבות במיצוי של הפניות

להתאמות ואין עלייה שצפינו לראות אותה.

אנחנו מנסים לבדוק מה הסיבה לזה. אנחנו

יודעים שיש ארגונים מאוד גדולים

שמעדיפים לא להגיש בקשות להתאמות

וסופגים את זה וזה בסדר, זו זכותם המלאה,

אנחנו - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

מה עם התאמות למשרדים ממשלתיים?

<דפנה מאור:>

אנחנו דיברנו על זה גם עם האוצר, אנחנו

חושבים שצריך יהיה למצוא פתרון לנושא

הזה, אבל חשוב לי לעשות הבחנה מאוד ברורה.

היום ההתאמות במקומות העבודה מתחלקות

לשני סוגים קריטיים, האחד זה הנושא של

התאמות פיזיות, ציוד, מבנה וכו', והדבר

האחר זה ליווי והדרכה מתמשכים. כאשר

אנחנו מדברים על מעסיקים פרטיים שנדרשים

להקצות אנשים מתוכם לסייע וללוות אנשים

עם מוגבלות אנחנו חושבים שיש מקום מאוד

מהותי להתאמה הזו. מאוד יכול להיות

שבתחום של המגזר הציבורי נצטרך להתייחס

רק להתאמות הפיזיות ששם באמת יש עלויות.

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא, משהו שגם נשאר אחרי או יכול לשרת

אנשים אחרים. זה לא קיים היום.

<דפנה מאור:>

לגמרי. לכן אני חושבת שאנחנו נצטרך לטפל

בנושא הזה. אני מזכירה לך רק, גברתי,

שקיבלנו בהסכמתך אישור לדחייה של תגובה

שלנו עד סוף החודש, כי אמרת קודם 'לא

קיבלנו'.

<היו"ר קארין אלהרר:>

נכון, אני רק מזכירה שתגובה עדיין צריכה

להתקבל.

<דפנה מאור:>

ברור, אנחנו יודעים ומודעים לזה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מאה אחוז. נתי, כן, בבקשה. זה בהתייחס

לדברים שלה?

<נתי ביאליסטוק כהן:>

כן, זה מתייחס לדברים של דפנה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני רוצה שתחכה רגע, אני רוצה לשמוע את

כרמל מביטוח לאומי. כרמל, קודם כל הלכתם

למהלך מדהים של השמה באמצעות חברות כוח

אדם, שזה היה נשמע כאילו 'איך לא חשבנו על

זה קודם', אני רוצה לשמוע איך זה עובד וכמה

אנשים יושמו, מושמים ואם יש פרי לעמל.

<כרמל סטינגר:>

טוב, אז קודם כל אני רוצה לספר

שבשנתיים-שלוש האחרונות אנחנו משקיעים

הרבה מאוד מאמצים בלהגיע לכמה שיותר

אוכלוסייה. מכיוון שאנחנו אמונים על

הקובץ אז הנגישות שלנו להגיע לאוכלוסייה

מן הסתם היא נגישות מצוינת. מזה שלוש שנים

אנחנו עושים פניות יזומות לכל מי שמתחיל

לקבל קצבת נכות בחודש, מתחילים לבדוק

איתו האם הוא יהיה מעוניין בשיקום,

מזמינים אותו וכו'.

אנחנו עושים הרבה מאוד פעילויות שת הסברה

וכדומה, אני חייבת לציין שהמספרים אצלנו

הם מספרים די דומים במהלך השנים. אני אדבר

על חברות השמה, אבל מה שעשינו גם אתמול

חשוב לי לספר. מדי שנה אנחנו מטפלים

בכ-24,000 אנשים עם מוגבלויות שמגיעים אלינו

לצורך שיקום מקצועי. הם מדי שנה מתחלקים,

בגדול, חצי נמצאים בשלבים של אבחון

ובדיקת תכנית וחצי, כ-12,000 אנשים, נמצאים

בתכניות של השמה והכנה לעבודה פעילות.

זאת אומרת הכשרות מקצועיות, לימודים,

לימודים אקדמאים וכמובן תכניות השמה.

בשנה שעברה, לדוגמה, יש לי רק את הסיכום של

2015, למעלה מ-3,000 אנשים השתלבו בעבודה

באמצעותנו.

עכשיו אני רוצה לדבר על חברות ההשמה.

המהלך שאנחנו עשינו מתברר כמהלך מאוד

נכון, מאוד מוצלח. הרציונל שעמד בבסיסו

שאנשים עם מוגבלות צריכים לצרוך שירותים

כמו כל אדם בקהילה ושהחברות עצמן תתאמנה

את השירות שהן נותנות לאנשים עם מוגבלות.

נכון לעכשיו הופנו לחברות ההשמה כ-1,500

אנשים, ישנם, אנחנו בודקים בכל מיני

שלבים, כ-600 אנשים שכבר השתלבו בעבודה

באמצעות חברות ההשמה. מה שאנחנו רואים,

רוב האנשים שנמצאים אצלנו, וזאת זכותם

ואנחנו חושבים גם שזה מהלך נכון, מבקשים

למצוא עבודה בכוחות עצמם, כך שיוצא

שלחברות ההשמה בסופו של דבר אנחנו מפנים

אנשים עם חסמים תעסוקתיים יותר

משמעותיים שהם בעצם זקוקים לליווי והכנה.

אחד הדברים שאנחנו למדנו וזה אחד הדברים

שהוא מבחינתנו האתגר שלנו ל-2017, ברור לנו

שיש אנשים שיושבים בבית ורוצים לעבוד.

שוק העבודה לא פותח את זרועותיו ולא מאיר

פנים. אלה אנשים שצריכים תכניות הכנה

יותר ממושכות, אם זה באמצעות חיזוק

מיומנויות תעסוקה, אם זה באמצעות העצמה

וכו'. אנחנו השנה מסיימים מהלך שהתחלנו

אותו לפני שלוש שנים, של יציאה למכרזים על

כל התחנות האלה, זאת אומרת שב-2017 כבר יהיה

לנו להציע לאנשים תכניות של חיזוק

מיומנויות תעסוקתיות, של תכניות העצמה,

תכניות הכנה לתעסוקה שאני מקווה שזה יעשה

איזה שהוא שינוי.

אתמול ציינו בביטוח לאומי את היום

הבינלאומי לשוויון זכויות. היה קמפיין די

נרחב ברדיו וגם בעיתונות, כל סניפי

הביטוח הלאומי, אני יכולה להגיד, לבשו

אתמול חג. זה היה יום פתוח, הזמנו אנשים עם

מוגבלות גם באמצעי התקשורת, כפי שציינתי,

שלחנו כ-40,000 אס.אמ.אסים לפי קבוצות שאנחנו

פילחנו והאמת היא שלא ידענו למה לצפות, לא

ידענו כמה אנשים יגיעו. היום היה מתשע עד

שתיים, בחלק מהסניפים אנשים התחילו להגיע

בשמונה, שמונה ורבע, היו סניפים שנפתחו

לפני תשע, זה לא יום קבלת קהל רגיל בביטוח

לאומי, הם נפתחו כי אנשים פשוט הגיעו.

הגיעו קרוב ל-2,000 אנשים אתמול שמבחינתנו

זה אמר שיש כאן צורך מאוד אמיתי ויש קבוצה

של אנשים שלא הצלחנו להגיע אליהם ב - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

כרמל, אתם נותנים את השירות הזה גם לאנשים

עם מוגבלות קוגניטיבית התפתחותית?

<כרמל סטינגר:>

יש חלוקה בין משרדית ואני חושבת שבזה בני

נגע. יש חלוקה בין משרדית שמחלקת את

העבודה בינינו בביטוח לאומי למשרד

הבריאות ומשרד הרווחה, אנחנו מטפלים על

פי החלוקה המסורתית, אנחנו מטפלים - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

מי יודע על החלוקה שלכם?

<כרמל סטינגר:>

זה חלק מהממשקים שאנחנו משתפים בינינו.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני חייבת להגיד, בגלל זה שאלתי מי האבא

והאמא של הסיפור.

<כרמל סטינגר:>

נכון.

<היו"ר קארין אלהרר:>

באמת זה לא סביר. אתם בעצמכם עדיין

מקיימים דיונים על מי האבא של הפרויקט

הגדול. דמיינו לעצמכם את האדם מן היישוב

שבמקרה גם יש לו מוגבלות, הוא צריך בין כל

יתר מטלות היום שלו להבין למי הוא צריך

לפנות, עם מי הוא צריך לדבר. זה פשוט לא

סביר.

<כרמל סטינגר:>

את לגמרי צודקת.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אוקיי, אז מה עושים?

<כרמל סטינגר:>

L

N

(

8

N

P

R

j

†

Š

À

摧⃶ƒᄀN

P

R

T

b

d

f

h

j

„

†

ˆ

Š

¾

Â

Ò

Ô

Ö

Ø

¤

¶

¸

º

¼

摧崤7~欀d

摧崤7~欀聤

摧崤7~欀d

摧崤7~欀聤

F

H

r

t

À

摧喴N᐀À

Â

Ü

Þ

摧籤¼᠀אני חושבת שזה אחד הדברים שאנחנו

נצטרך להגיע בהם להסכמה, כי הגענו - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

הייתם צריכים כבר, למה לא מגיעים להסכמה?

<כרמל סטינגר:>

זה לא משהו שהוא בידיים שלנו.

<רונית דודאי:>

זה משהו שצריך להיות מדיניות מלמעלה.

אנחנו בינינו - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

יש לי חדשות, אני עוד לא יושבת במדיניות

ולכן אתם המדיניות מבחינתי.

<רונית דודאי:>

כן, אבל אנחנו צריכות מדיניות לפעמים

שנגזרת מתוך החלטות ממשלה לדוגמה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

רונית, האם יש מישהי מוכשרת יותר וקרובה

יותר לשר מאשר את או אתן כדי לגזור את

המדיניות הזו?

<כרמל סטינגר:>

אני חושבת - - -

<רונית דודאי:>

זה מורכב.

<כרמל סטינגר:>

זה יותר מורכב.

<רונית דודאי:>

זה מורכב מזה, חולקו האוכלוסיות בין

שלושה משרדים, ארבעה, אם לוקחים גם - - -

שעוסקים בכל הנושא של נכויות. היכולת

שלנו היא בעצם - - -

<כרמל סטינגר:>

איזה ארבעה?

<רונית דודאי:>

למה ארבעה? כי אני חושבת שגם לנציבות

השוויון יש נגיעה.

<אברהם טורם:>

את יודעת שאין לנו אוכלוסייה.

<כרמל סטינגר:>

הם לא נותנים שירותים.

<רונית דודאי:>

זה לא משנה אם אתם נותנים שירותים - - -

<אברהם טורם:>

לא, אבל אין לנו אוכלוסייה.

<רונית דודאי:>

אני יודעת בהחלט. החלק שבהחלט חסר, ואת

אמרת את זה וגם אתה אמרת את זה, זה הנושא

של הגורם המתכלל. בכל ארצות העולם יש גוף

אחד שנגזר מתוכו, שעוסק בתחום של תעסוקה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

תקשיבו, אם אתן חושבות, אני אומרת כי יש פה

כוח נשי ככה - - -

<כרמל סטינגר:>

לא, אנחנו חושבות ככה.

<רונית דודאי:>

חושבות.

<היו"ר קארין אלהרר:>

שלכן זה מסובך תחשבו כמה מסובך זה לאדם עם

מוגבלות, לדעת למי הוא פונה.

<כרמל סטינגר:>

זה לא מה שאנחנו חושבות, חושבות שצריך

לאחד.

<היו"ר קארין אלהרר:>

יש לכן הצעה לפתרון?

<רונית דודאי:>

אנחנו יכולים להציע אפילו הצעת חוק

שאנחנו - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

בואו נסכם את הדבר הבא. אתן תעבירו אליי

הצעה לפתרון, אני מתחייבת לעשות כל

שביכולתי עד כדי ניג'וס בלתי פוסק לשרים

הרלוונטיים לקבל את ההחלטה, אבל בואו,

בואו נתקדם עם זה, זה לא הגיוני בעיניי.

מתי אני מקבלת - - -

<אילן גילאון (מרצ):>

קארין, כבר מעבירים אינפורמציה מביטוח

לאומי למס הכנסה?

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני אומרת לכן, זה לא ייפתר אם לא תביאו

הצעה לפתרון. אז אני נותנת לכם, באדיבות,

חודש ימים להעביר לי הצעה שמוסכמת על כל

המשרדים. זה מלא זמן, כי בטוח כבר חשבתם על

משהו.

גיא, בבקשה. גיא שמחי, הסתדרות. גיא, אתה

בעצם אמון, לשמחתנו הרבה, על יישום צו

ההרחבה בשוק הפרטי, שזה היה דבר מאוד

מבורך, אבל אני רוצה גם לראות שזה עובד. מה

אתה אומר?

<גיא שמחי:>

כן. אז קודם כל כמו ששמענו ואנחנו מכירים,

אנחנו יודעים כמה הנושא הזה מורכב, אבל

אני רואה מהלכים שקורים שאנחנו בשנים

הבאות, צריך לזכור את זה, חשוב לזכור את

זה, אני נתתי שלוש שנים להצלחה של יישום

ההסכם הזה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

כמה עברו? שנתיים?

<גיא שמחי:>

לא, מהיום. עברו שנתיים, לדעתי עוד שלוש

שנים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

עוד שלוש שנים?

<גיא שמחי:>

עוד, כן, בוודאי.

<היו"ר קארין אלהרר:>

או בוי.

<גיא שמחי:>

כן, בסדר. דרך אגב, אני חייב לציין עובדה

אחת שלא מתייחסים אליה כמעט, אם אנחנו

רואים את הנתון שיצא לגבי ההעסקה, אז

בחברה היהודית יש 60% שעובדים, בחברה

הערבית 28%, זאת אומרת שאנחנו חייבים לראות

את זה יותר עמוק ולדעת שהקושי הוא מאוד

מאוד גדול ומאוד כאוטי בחברה הערבית,

למשל, ושם הפוטנציאל הגדול ביותר לצמיחה.

זה היה חשוב לי לומר כדי - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

ונתונים?

<גיא שמחי:>

דרך אגב, ביחד עם הביטוח הלאומי, עם כרמל,

פרופ' גוטליב, עד היום אין לנו ממש נתונים

טובים, אני לא רוצה להיכנס לנתונים שהיו

פה, אבל צריך לבדוק אותם ממש טוב, אנחנו

ניכנס למחקר מאוד מאוד עמוק וניתן נתונים

שנוכל להעביר אותם לשדה שיוכל להניע אותו

כמו שצריך. אין לנו היום נתונים להסתמך

עליהם ובלי נתונים נורא קשה לעבוד, אז גם

את זה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני מסכימה ולכן זה מה שאני מנסה לברר כבר

שעה ושמונה דקות.

<גיא שמחי:>

לגמרי, נכון. כל מי שהיה פה באמת לא יודע

כי אין נתונים מספיק טובים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מה זאת אומרת? אבל כל אחד אמור לתת נתונים

מהמשרד שלו.

<גיא שמחי:>

כן, אבל עדיין, הנתונים, המחקרים שנעשו הם

לא מספיק מקיפים, הם לא מספיק עמוקים ולא

מספיק ארוכי טווח כדי שאפשר יהיה להוציא

מסקנות על איפה הליקויים, איפה הקשיים

ואיפה צריך לפעול כדי לתקן ולהמשיך את ה -

- -

<היו"ר קארין אלהרר:>

גיא, איש יקר, כמה השמות היו ביישום של צו

ההרחבה?

<גיא שמחי:>

אז ככה, אנחנו לא יכולים כרגע למדוד את זה,

אנחנו נקבל מביטוח לאומי בתחילת 2017, נוכל

להוציא נתונים על 2015, כי ב-2014 היו 34% של

מעסיקים שכבר עמדו בייצוג ההולם. בתחילת

17' נקבל את הנתונים מביטוח לאומי ונוכל

לדעת. אנחנו גם נייצר את הדרך, בגלל צנעת

הפרט, בחקיקה של ה-5% היום נציבות שוויון

זכויות והלמ"ס יעבדו ביחד כדי לתת את

הנתונים במגזר הציבורי. למגזר הפרטי

עדיין אין לנו פתרון ואנחנו נייצר אותו,

אולי על ידי ועדה סטטוטורית, אולי בדרך

אחרת, אבל נצטרך לייצר את הנתונים האלה

כדי לדעת.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אוקיי, תודה רבה.

<גיא שמחי:>

רגע, אני רוצה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני רוצה לקבל עוד נתונים, אז רק שנייה

אחת. נציבות, אברמי, שלום. אתם במבט על מעל

כל הסיפור, אבל אני רוצה לשאול האם אתם

מכירים את אחוז האנשים עם מוגבלות מעובדי

המדינה? זה משהו שאתם מתעסקים בו, היישום

של זה, או רק להוראות הקבועות בחוק

השוויון?

<אברהם טורם:>

לא, בוודאי שאנחנו מתעסקים בזה וגם

קיבלנו סמכויות על פי תיקון 15 האחרון

ואנחנו בימים אלה עובדים על איך תיראה

האכיפה שלנו. אנחנו גם מנסים ליצור יחד עם

הנציבות הכללית מאגר של אנשים עם

מוגבלות, כי אחד הדברים שחוזרים, וזה גם

עלה פה מחלק ממשרדי הממשלה, זה שנעשית לא

מעט עבודה ועבודה חשובה בשטח, אבל אין

מספיק אנשים עם מוגבלות יחסית למשרות

שמתפרסמות בחוץ. אנחנו יודעים, כמו שאת

יודעת, כמו שכל החברים פה בחדר, שיש 800,000

אנשים בגילאי עבודה, שרק 51% מהם מועסקים,

על פי הסקר שביצענו לאחרונה. אז אנחנו

בוודאי מתכוונים להיות שם ולהיכנס לכל

הנושא הזה.

ברשותך, אני רוצה רק לומר עוד שני דברים,

דווקא בעקבות הדברים שנאמרים פה. נעשית

עבודה משמעותית בכל המשרדים, אני באמת

חושב שגם החקיקה האחרונה, גם צו ההרחבה,

גם מה שקורה במשרד הבריאות, בביטוח לאומי,

ברווחה, במטה, נעשית לא מעט עבודה, אבל

בעצם כשאנחנו מסתכלים על הנתונים אנחנו

רואים שאנחנו לא מצליחים להגדיל את

הנתונים. אפשר לדבר על טעות דגימה ואפשר

לומר ש - - - אבל גם כשאנחנו שומרים על 51%

היום, וזה דומה ל-2012, אז אנחנו רואים שבעצם

אין פרי לעמל שלנו. אני חושב הנקודה שנגעת

בה היא הנקודה הקריטית, הנקודה של התכלול

של כל הסיפור הזה. אני לא בטוח, ואני אומר

את זה ברשותך, שלהפיל את התיק, במרכאות, על

המשרדים 'מי מכם', זה מה שמספיק, אלא צריך

פה ממש החלטה של תכנית לאומית, ברמה הכי

גבוהה שתהיה פה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני לא חושבת שיש לחבר כנסת שלא נמצא

במשרדים הממשלתיים ולא מכיר עד הסוף את

חלוקת העבודה הקיימת היום, אני יכולה

להציע הצהרת חוק, כמו שאני קוראת לזה, אז

תהיה כותרת בעיתון שהצעתי הצעה והכול

בסדר, אבל בסוף אני מנסה להבין מה המצב

ולראות איך אפשר לסדר אותו ומי אם לא

המשרדים הממשלתיים שעוסקים במלאכה מדי

יום יכול לתת לי את תמונת המצב הנכונה

ביותר.

<אילן גילאון (מרצ):>

תסלחי לי, אני לא מבין עד עכשיו את תהליך

הקליטה של אדם מוגבל לעבודה על פי החוק.

זאת אומרת מה קורה? אתם מפרסמים 'דרושים

אנשים עם מוגבלות', או שאתם מפרסמים

תפקידים ואז אתם דואגים לכך שאנשים יוכלו

להתקבל? איך נעשית ההתאמה לתפקיד? כל

הדברים האלה לא ברורים לגמרי, זה שטח

אפור. אני יודע שפעם אני רציתי להיות מלצר

ואמרו לי שהאנגלית שלי לא הייתה טובה ואז

לא הייתה התאמה לעניין. אני אומר את זה

בהומור מר. אני לא מבין מה התהליך, איך

מגייסים אנשים מוגבלים, איך גורמים להם,

איזה אינסנטיב יש שהם יגיעו כדי קודם כל

לבקש עבודה.

<אברהם טורם:>

אתה שואל על שירות המדינה או על השירות

הציבורי בכלל?

<אילן גילאון (מרצ):>

אני רוצה לדבר על שירות המדינה, כן.

השירות הפרטי זה סיפור אחר, הנושא של

ההרחבה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

רגע, אבל אני רוצה לתת לאברמי לסיים.

<אילן גילאון (מרצ):>

אני לא מבין פשוט. כל הערב אני - - - כל

הבוקר אני לא - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

זה נראה כאילו הגענו לערב ועוד אין לנו - -

-

<אילן גילאון (מרצ):>

איך זה קורה? אתם צריכים למלא מכסה של 5%,

לא חייבים אם אין, אבל איך עושים שיהיה?

<אברהם טורם:>

חלק מהדברים שנאמרו פה מדויקים בחלקם,

חשוב להדגיש את זה. יש היום חובת הנגשה

פרטנית לכל אחד ואחד ואם זה לא מתקיים

בשטח אז אני מאוד אשמח שיפנו אלינו. גם

בשנה האחרונה היו אלינו 500 פניות של אנשים

בתחום תעסוקה וכולם טופלו, כולם מטופלים,

כולל גם מספר תביעות שהגשנו בשם אנשים עם

מוגבלות. אז אם יש עדיין אמירה בחוץ של

אין יכולת להנגיש עבור אדם הנגשה פרטנית,

זה משהו שחייב להגיע אלינו, פה אנחנו

נכנסים.

<אילן גילאון (מרצ):>

רגע, אברמי, אתם בעצם לשכת התעסוקה לאנשים

עם מוגבלות?

<אברהם טורם:>

לא.

<אילן גילאון (מרצ):>

אז איך זה עובד? תסלח לי, זה אי ידע, אני לא

מבין איך זה עובד. אני יודע שיש חוק, אני

יודע מה החוק אומר, אני לא מבין את התהליך.

<רון צור:>

אוקיי, אם תרצה שאני אתייחס, ברשותך,

לשירות המדינה.

<אילן גילאון (מרצ):>

לא יודע, אם רק אני לא מבין תסביר לי

בנפרד, אם יש עוד מישהו.

<רון צור:>

לא, בסדר גמור, אני אשמח להסביר. ראשית,

אדם עם מוגבלות לא חייב לגשת למשרות

ייעודיות, אני גם לא חושב שאנחנו צריכים

לצאת פה עם אמירה שאנשים עם מוגבלות

יכולים להיקלט רק למשרות עם מוגבלות,

בשום פנים ואופן לא. אנחנו רואים הרבה

מאוד עובדים שיש להם מוגבלות כזאת או

אחרת וזה לא משפיע במאום על הקליטה. כך

שאין לי ספק שאנחנו לא צריכים להסתכל על

כמה משרות ייעודיות, ותיכף אני אסביר מה

המשמעות של זה, יש בשירות המדינה. בסוף,

השורה התחתונה, להיפך, הייתי רוצה לראות 5%

של אנשים עם מוגבלות שנקלטים במשרות

רגילות לחלוטין ועושים עבודה. אז קודם כל,

כדי להבין את ההמשגה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

אז זה לא ייעודי.

<רון צור:>

לא, בדיוק.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מצוין.

<אילן גילאון (מרצ):>

זה מצוין.

<קריאה:>

אבל שיקלטו את האנשים, אנשים צריכים

להיקלט.

<היו"ר קארין אלהרר:>

רגע, לא רק, יש גם.

<רון צור:>

כן, כאן אני מבקש להבהיר שמשרות ייעודיות

זה גלגל עזר, אבל בפועל לא היינו רוצים

להגיע למצב שאנשים עם מוגבלות ייקלטו דרך

המנגנון הזה. עכשיו אני מגיע לשאלה. כל

אדם שרואה את עצמו כמועמד לכל משרה כלשהי

בשירות המדינה, הוא חושב שמבחינת הרקע,

הכישרון, הניסיון, כל מה שיש לו להציע,

מגיש את עצמו, מגיש מועמדות כמו כל מועמד

אחר למשרות שירות המדינה. דרך אגב, אני רק

רוצה לדייק את עצמי על השאלה ל-PDF, הסתכלתי

עכשיו על האישור, אז ה-PDF יעלה, כפי שנאמר,

על ידי מרכב"ה בסוף ינואר. זה הדבר האחרון

שנותר.

<היו"ר קארין אלהרר:>

סוף ינואר מתחיל להתגבש אצלי כתאריך ממש

טוב.

<רון צור:>

חבר'ה, מה אני אעשה, באמת, בהקשר הזה של

מערכות המידע אני באמת רק מעביר

אינפורמציה על מערכת מרכב"ה, יש שם את

המגבלות שלה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא, אני אשים לי כזה סוף ינואר ביומן.

<רונית דודאי:>

זה יכלול גם נגישות אנושית, נכון?

<רון צור:>

לא, אני מדבר כרגע על - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

רק על ה-PDF.

<רון צור:>

אבל אני רוצה לחזור לנקודה, ברשותכם. אז

כל אדם שיש לו מוגבלות כלשהי מגיש למשרה,

כאשר הוא הגיש את הנתונים ויש שם הגשה

וכדומה, אם הוא מצהיר שהוא אדם עם

מוגבלות, כשהוא מגיע לשלב שבו אחרי בדיקת

תנאי סף ראשוניים הוא נמצא כמתאים, עבר את

תנאי הסף, הוא מגיע למקום שהוא - - - אתם

מכירים את זה ממכונים שעושים מבחני התאמה

לעבודה, יש שם - - - אם הוא מצהיר שיש לו

מוגבלות כלשהי, בין אם היא מנטלית,

ראייתית, לא משנה מה, יש פרוטוקול שנציבות

שירות המדינה קבעה עם מכוני המיון שהם

מחויבים, בהתאם לפרוטוקול הזה, לאפשר לו

נגישות לעבור בצורה נאותה את מבחני

המיון. לכן אני אומר, לא היינו מגיעים,

לדעתי, ל-2.2 שיש היום אילולא היה אפשר

לעבור את זה גם בלי משרות ייעודיות.

לגבי משרות ייעודיות, נציב שירות המדינה

אחרי 2014 הפעיל כלי שהוא כלי רגולטיבי קשה

למשרדי הממשלה, הוא אמר 'אני לא סומך על

כוחות שוק, אני לא סומך על רצון טוב של

אחרים, אני אומר דבר מאוד פשוט, כל שנה

ביחס ליעדים השנתיים אתם צריכים לדווח מה

יש בכל אוכלוסיית ייצוג הולם, אם אתם לא

מצליחים להתקדם', דרך אגב, בעולם של ייצוג

הולם יש מגוון רחב, אתמול היו גם חרדים

ועולים, אבל לפני זה ערבים, עולים מקרב

יוצאי אתיופיה, אז אני אומר, כל משרד שלא

עומד ביעדים - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

הם כבר לא עולים. הם פה לפני חלק מאיתנו,

הם כבר לא עולים מזמן.

<רון צור:>

אם היית שומעת אתמול, גברתי, את השיח היית

שומעת שרוצים להכיר בעולים גם משנת 85'.

<אילן גילאון (מרצ):>

בגלל ההגדרה העצמית.

<רון צור:>

בכל אופן, כל מה שרציתי לומר, הוועדה

בנציבות שירות המדינה שחשה שאין המאמצים

מספקים לקלוט אנשים רשאית לעצור את

הקליטות במשרד עד שיהיו קליטות. ודבר שני,

להקצות משרות ייעודיות.

<היו"ר קארין אלהרר:>

תודה. אברמי, תסכם.

<אברהם טורם:>

אני רוצה לסיים, כי לא הצלחתי. אנחנו כל

הזמן מדברים על הכניסה של אנשים לעולם

העבודה ויש שלושה נתונים שאני רוצה לומר

מהסקר שלנו, שהם לא פחות חשובים בעיניי

והם חייבים להיות פה במרחב השיח הזה. אחד

מהם זה ש-27% בקרב אנשים עם מוגבלות עובדים

במשרה חלקית לעומת 16. זאת אומרת שגם מי

שמצליח להיכנס לעולם התעסוקה, חלק ניכר

מהם עדיין במשרה חלקית. 20% מהעובדים עם

מוגבלות מרוויחים שכר שהוא נמוך מ-4,000 וזה

לעומת 21% באוכלוסייה הכללית. ואז כמובן

הפוך, מעל שכר של 7,500 המגמה מתהפכת ואנשים

עם מוגבלות, הרבה פחות מהם מרוויחים את

השכר הזה. אלה שני דברים שגם חשוב שיהיו

פה בשיח, שגם כשהם מועסקים - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

אם כבר מועסקים, אז זה גם לא משהו. זה חמור

מאוד, זה מוביל אותי לנקודה שהובאה

לתשומת לבי ואני מנסה לברר אותי, אבל אני

חושבת שמי שטובה ממני להציג אותה זו

עורכת דין איריס פינקלשטיין מהקליניקה

לזכויות אנשים עם מוגבלויות בבר אילן.

גילוי נאות, יש לי יותר מפינה חמה בלב

לקליניקה.

<אילן גילאון (מרצ):>

מאגף הנפוטיזם.

<היו"ר קארין אלהרר:>

נפוטיזם, פעם ראשונה מותר לי.

<היו"ר קארין אלהרר:>

זה לא ניגוד עניינים, זה עניינים - - -

<יעל גרמן (יש עתיד):>

עניינים מצטלבים.

<אילן גילאון (מרצ):>

בסוף תקני צוללות והיא תייצג אותך, ככה

זה.

<איריס פינקלשטיין:>

אז תודה רבה, גם הסטודנטים שלנו נמצאים פה

והם כמובן מעורבים ומעורבות בהכנת

ניירות העמדה. קודם כל אנחנו בכלל

בקליניקה תומכים בניתוק הקשר שדיברו

עליו חברי הכנסת דב חנין ואילן גילאון,

בעניין ניתוק הקשר בין קצבאות הנכות

להכנסה לעבודה. בנוסף לכשלים ולחסמים

שהובאו בדוח המבקר בעניין יישומו של חוק

לרון רצינו להעלות חסם נוסף שנתקלנו בו,

לעניין זה שבתיקון לחוק לרון לא נקבע שום

מנגנון להחלת התיקון גם על אנשים עם

מוגבלות שחיים במסגרת קיבוצית, כאשר

בפועל הם לא רשאים לעבוד יותר מ-4 שעות

עבודה ביום.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מה זאת אומרת לא רשאים? ואם הם רוצים?

<איריס פינקלשטיין:>

אז אין להם קצבת נכות.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מי אחראי לאיוולת - - - מאיפה זה בא?

<אילן גילאון (מרצ):>

את מדברת על התניה רפואית?

<איריס פינקלשטיין:>

לא. אני מדברת על תקנות הביטוח הלאומי,

ביטוח נכות (צמצום בהשתכרות), תקנה 8

שקובעת את אופן הגדרת המונח נכה לפי סעיף

195 לחוק שאומרת שאדם עם מוגבלות - - - הרי

הכשל נובע מזה שהמנגנון בקיבוצים היה לא

דיווח פרטני לפי איזה שהוא עניין של שווי

ההכנסה או של תלוש המשכורת, אלא הקולקטיב,

כל הקיבוץ. על כן אמרו שאדם עם מוגבלות

שאיבד את כושר ההשתכרות שלו הוא אדם

שעובד 4 שעות ביום, זאת אומרת שזה מחצית

מיום עבודה מלא שהוא 8 שעות ועל כן תנאי

מקדמי לקבלת נכות הוא שאתה לא עובד יותר

מ-4 שעות ביום.

<היו"ר קארין אלהרר:>

חלם זה כאן. נציג או נציגת ביטוח לאומי

שיודעים לענות על השאלה.

<כרמל סטינגר:>

לגבי חוק לרון?

<היו"ר קארין אלהרר:>

חוק לרון, אבל 4 שעות ביום לקיבוצים,

קיבוצניקים.

<כרמל סטינגר:>

לגבי הקיבוצים אני לא יכולה לתת תשובה

ספציפית, אבל אני כן אשמח להתייחס לנושא

של לרון כי לא התייחסתי לזה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

נקודת המוצא היא שהם כנראה עצלנים.

<כרמל סטינגר:>

אין פה נציגה מנכות, אבל לגבי התיקונים

בחוק לרון, אני חושבת שכן חשוב לדבר עליהם

כי הם ייכנסו לתוקף מתחילת ינואר ואנחנו

מאוד מקווים שזה יהיה חלק מהחסמים

שיוסרו.

<היו"ר קארין אלהרר:>

תני לי לעשות לך ספוילר, זה לא.

<כרמל סטינגר:>

זה לא יעשה?

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני לא חושבת, כי הסכום שהעליתם הוא - - -

<קריאה:>

זה לא יכניס בן אדם אחד לשוק העבודה.

<היו"ר קארין אלהרר:>

הסכום שהועלה הוא סכום לא מספק, וזה

באנדרסטייטמנט, וזה כי אני מנסה ביום

החגיגי הזה להיות עדינה, אני באמת לא רואה

את זה עומד לבד בלי הנגשה מספקת, בלי

התאמות. בלי כל הדברים מסביב זה לא יקרה.

ואני אגיד לך למה עוד זה לא יקרה? כי אתם

יוצרים איזה דיסוננס קוגניטיבי אצל

אנשים, פעם אחת אומרים להם, יש לכם אי כושר

השתכרות, זאת אומרת אתם לא יכולים לעבוד,

וביד השנייה אומרים להם, צאו לעבוד, אני

מעודד. אז בואו נחליט, או שיש - - -

<אילן גילאון (מרצ):>

לא, זו בעיה של גישה. חבר'ה, תבינו, הבעיה

שלכם שכל דבר אתם מנהלים בלהכפיל בשניים

ולחלק ברגליים. איפה אתם בגישה שלא לכולם

יש שתי רגליים, זו הבעיה. מסבכים את ה - - -

למה? למה אי אפשר לפשט? ללכת לתהליך שיבנה

מערכת של אמון של האזרח ב - - -

<כרמל סטינגר:>

אני לא חושבת שיש התנגדות - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא, אין התנגדות, אני רק - - -

<אילן גילאון (מרצ):>

את צודקת, סליחה, זה לא אתם אשמים.

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא, אתם ממש לא, אני רק אומרת - - -

<כרמל סטינגר:>

זה מתוך החוק.

<אילן גילאון (מרצ):>

אני מתנצל, זה לא אתם.

<היו"ר קארין אלהרר:>

כרמל ורונית, אני הייתי מאלה שעודדו

להעלות את השכר שמותר - - -

<רונית דודאי:>

אתם המחוקקים, אילן.

<אילן גילאון (מרצ):>

כן, כן, את צודקת, אני כועס על עצמי.

<היו"ר קארין אלהרר:>

מה אתה כועס על עצמך? אתה יושב במשרד

שיכול לקבוע?

<אילן גילאון (מרצ):>

על מה את רוצה שאני אכעס, עליה?

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא, על השרים שמחליטים את זה. אני הייתי

בעד להעלות את השכר שמותר להרוויח, רווח

ענק, לפני הורדת הקצבה, אבל מצד שני אני

אומרת, רגע, מה אני גורמת לאדם לחשוב? הוא

כן יכול לעבוד, הוא לא יכול לעבוד? בואו

נעבור למודל התפקודי, זה קיים בכל העולם,

למה ישראל מאחורה?

<רונית דודאי:>

לגמרי. ה-ICF, אנחנו מדברים על זה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>

אז אני אומרת, הגיע הזמן להפסיק לרמות את

עצמנו, אנחנו מרמים את עצמנו בעניין הזה

וזה ממש חבל. דרך אגב, אני חושבת שבכל

המשרדים הממשלתיים יש רצון אדיר, רק אני

לא יודעת למה זה לא בא לידי ביטוי.

<קריאה:>

כי כשזה פוגש את הכסף זה לא בא לידי ביטוי.

<אילן גילאון (מרצ):>

לי פשוט סיפרו שהם מרביצים לשרים

ומכריחים אותם לקבל את ההחלטות, נכון?

<רונית דודאי:>

- - - חוק שכר מינימום, חוקים אפשר לשנות.

<היו"ר קארין אלהרר:>

זה תקנות, זה לא חוק.

<רונית דודאי:>

חוקים אפשר להוריד, זה לא צו אלוהי.

<היו"ר קארין אלהרר:>

אני התנגדתי לתקנות הארורות האלה מהיום

הראשון.

<גיא שמחי:>

צריך שהממשלה תיקח על עצמה להוביל את זה,

שר הרווחה יכול היום לעשות את זה, לכתוב

תכנית, ללכת גם עם משרד החינוך, דרך אגב.

אני רוצה רק להגיד לכם, זה לא מספיק רק

הממשלה משום שהשדה הוא גדול. אני רוצה רק

להודיע שאנחנו הקמנו צוות משותף של

התעשיינים שיושבים פה איתנו היום, נשיאות

הארגונים העסקיים, משרד הרווחה, נציבות

שוויון זכויות, כדי באמת לחבר את כל

הגורמים בשדה, יחד עם גורמי ההשמה וכולם,

שנתחיל לדבר אחד עם השני, לראות מה קורה

ולבדוק את הנושא הזה לעומק ולראות איך

אנחנו מוצאים פתרונות. אבל הממשלה חייבת

להתחבר, בהובלה של שר, כדי לקדם את הממשלה,

ואת כל השאר, את כל השדה, צריך להמשיך

ולחבר.

<היו"ר קארין אלהרר:>

לא תמצא אדם שחולק עליך בנקודה הזאת. משרד

הרווחה, ז

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]