פרוטוקול מספר 464, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, 26/02/2017

הכנסת העשרים

מושב שלישי

<פרוטוקול מס' 464>

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום ראשון, ל' בשבט התשע"ז (26 בפברואר 2017),

שעה 11:00

<סדר היום:>

<1. הצעת חוק שירות אזרחי, התשע"ה-2015>

<2. הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון -

איסור מימון מדינה זרה), התשע"ז-2016>

נכחו:

<חברי הוועדה:>

אלי אלאלוף – היו"ר

שולי מועלם-רפאלי

חברי הכנסת:

אורן חזן

מיקי לוי

<מוזמנים:>

עו"ד במחלקת יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים –

דרור גרנית

משרד המשפטים _ אסנת חיטרון

שוויון זכויות, משרד המשפטים – ישראל

יעקב הבר

רכזת תחום בנות השירות הלאומי, משרד

הביטחון וצה"ל – לאל שיליאן

משרד הבריאות – ענת לייכטר

מנהל תחום אוכלוסיות מיוחדות, המשרד

לביטחון פנים – אורן נחמיה

ק' גיוסים חרדים שב"ס, המשרד לביטחון פנים

– משה באלאס

מפקחת ארצית, משרד העבודה, הרווחה

והשירותים החברתיים – נרד בראון

מנהלת אגף משאבי קהילה, משרד העבודה,

הרווחה והשירותים החברתיים – נילי דרור

מרכז בכיר שרות לאומי, משרד העבודה,

הרווחה והשירותים החברתיים – עפרה לוי

מרכזת תחום תעסוקת אנשים עם מוגבלות,

משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

– אילאיל צין

משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

– נטלי מופסיק

רכז תחום תעסוקה באגף תקציבים, משרד

האוצר _ אורי שיינין

רפרנטית משרדים כלכליים, משרד האוצר –

דניאל פרג

רפרנטית משרדים כלכלים באגף החשב הכללי,

משרד האוצר – דריה פודשיפלוב

יועץ השר לענייני פרסי ישראל, משרד

החינוך – דוד פלבר

מנכ"ל, רשות השירות לאומי אזרחי, משרד

החקלאות _ שר שלום ג'רבי

סמנכ"ל שא"ל, משרד החקלאות – יעקב עמר

מנהל אגף פיקוח ותקציב, שא"ל, משרד

החקלאות – מרדכי אלמליח

יועץ משפטי, שא"ל, משרד החקלאות – יואב

ארבל

יועץ השר, משרד החקלאות – אברהם מאיר

מנהל תחום פיקוח ובקרה, רשות השירות

הלאומי אזרחי – מלכיאל דהן

עו"ד, משרד התמ"ת – הילה צפורה רענן

סמנכ"ל קהילה, מגן דוד אדום – אלי יפה

נציגת אגודה לזכויות האזרח, מלכ"ר – דברה

גילד-חיו

מנכ"ל, בת עמי – ידעיה לוין

יו"ר, בת עמי – מיכל וולדיגר

יועץ משפטי, בת עמי – ישעיהו אברהם

מנכ"ל, עמינדב - שירות לאומי – צבי במברגר

מנכ"ל, מרכז מעשה – יוסי מלכה

מנכ"לית, המוקד לפליטים ולמהגרים – רעות

מיכאלי

סמנכ"ל, עמותת בשבי"ל – נעמה בן פזי

מנהל תחום חקיקה, התנועה לאיכות השלטון,

מלכ"ר – דניאל דושניצקי

נציג עמותת א.ס.ף, מלכ"ר – דניאל דותן

מנהל מחלקת ליטיגציה, התנועה למען איכות

השלטון בישראל – תומר נאור

סטודנטית, רשות השירות הלאומי אזרחי –

סיוון אביטן

שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ ), מייצג/ת

את אגודה להתנדבות שירות לאומי, בת עמי

אלומה אמונה, עמינדב אגודה תורנית

להתנדבות, שלומית עמותה להפעלת מתנדבים

לשירות לאומי – יהושע שלמה זוהר

<ייעוץ משפטי: >

נעה בן שבת

<מ"מ מנהלת הוועדה:>

אתי שבתאי

<רישום פרלמנטרי:>

שלומית כהן

<הצעת חוק שירות אזרחי, התשע"ה-2015>

<הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון -

איסור מימון מדינה זרה), התשע"ז-2016>

<היו"ר אלי אלאלוף:>

בוקר טוב. אנחנו ב-26 בפברואר 2017. בדרך כלל

ביום ראשון לא עובדים בוועדה. היום ל'

בשבט התשע"ז. השעה 11:01. יש לנו ישיבה עד שעה

15:00 ואנחנו נהיה נחמדה ונעשה הפסקה בין

שני המושבים.

יש לנו הצעת חוק של חברי הכנסת דוד ביטן

ואמיר אוחנה, אבל אנחנו נעבוד עם מי שנמצא

פה, בלי להתעכב. נעבור על כל סעיף בנפרד

במסמך שבפניכם.

<נעה בן שבת:>

את החלק הראשון של הצעת החוק ניסינו

לנקות ככל הניתן, בהתאם לדברים שסוכמו

בדיונים הקודמים, לקראת ההצבעות. אעיר

כמה דברים קטנים של הצעות לתיקון

ולהבהרה.

בעמוד 2 אנחנו מדברים על ההגדרה "רשות

ציבורית". זו הגדרה רחבה שאומרת: "הממשלה

ומשרדי הממשלה, לרבות יחידותיהם ויחידות

הסמך שלהם". אנחנו מציעים שצבא ההגנה

לישראל לא יהיה במסגרת, אי-אפשר יהיה

לעשות בו שירות לאומי. הצבא עצמו לא יוכל

להפעיל שירות לאומי, לא יוכל לממן לגופים

אחרים שיעשו שירות לאומי. הצבא, כמו

שאמרנו, הוא קודם לשירות הלאומי והשירות

הלאומי מיועד רק למי שמקבל פטור מהצבא.

אני רוצה להבהיר פה שאנחנו מדברים על

גורם למעט צבא ההגנה לישראל. כבר פה

בהגדרה של הרשות הציבורית.

עוד שינוי פורמאלי הוא להוציא מתוך הרשות

הציבורית את ההגדרה של גוף אחר שממלא

תפקיד ציבורי והוא גוף מבוקר ועיקר

פעילותו בתחומי השירות הלאומי. המטרה של

ההגדרה הזאת, רשות ציבורית, היא לצורך

השאלה מי יכול להיות גוף מפעיל ומי יוכל

לממן את התקנים של הגוף המפעיל. כיוון

שכך, אנחנו נזכיר את אותו סוג מיוחד של

רשות ציבורית שהוא בעצם גוף מבוקר שממלא

תפקיד ציבורי, ונזכיר אותו בסעיפים

הרלוונטיים.

בזכויות המתנדבים בעמוד 8 אנחנו מזכירים

את הנושא של דירת שירות. אנחנו מבהירים

שדירת שירות שבהחזקתו של גוף מוכר תשמש

אך ורק למגורי המתנדבים, כפי שנאמר פה.

אנחנו מדברים על דירה שהיא של גוף מוכר,

להבדיל מדירה של גוף מפעיל ששם ייתכן

שזאת פנימייה שמשמשת לעוד שימושים ושם

הדברים יוכלו להיות מובהרים בצורה אחרת.

שאר הדברים הם תיקוני ניסוח, ורציתי

שיראו את הנוסח המתגבש.

בעמוד 11, הוספנו הגדרה "התאמות ונטל כבד

מדי", כי המונח "נטל כבד מדי" הוא מונח

שנמצא בתוך חוק שוויון זכויות לאנשים עם

מוגבלות, וההגדרה בהתאמות מתייחסת אליו.

לכן אנחנו מתייחסים לנושא של הנטל. וכך גם

בעמוד 12, אנחנו מבהירים: "הרשות לגופים

המוכרים והגופים המפעילים יפעלו לקידום

שילובם של מתנדבים שהם אנשים עם מוגבלות

במגוון התפקידים העומדים לבחירת

המועמדים לשרת בשירות הלאומי ובהתנדבות

הקהילתית, למעט בתפקידים שהשילוב אינו

מתיישב עם הדרישות המהותיות שלהם, תוך

ביצוע ההתאמות הנדרשות מחמת מוגבלותם,

והכול מבלי שהדבר יטיל על הרשות, הגופים

המוכרים והגופים המפעילים נטל כבד מדי".

זה מחזיר מצד אחד את חובת ההתאמות, ומצד

השני הסייג של נטל כבד מדי.

נושא נוסף שאנחנו רוצים להבהיר, הנושא של

ההסכמה שניתנת על-ידי מתנדב לגבי שירות

במצב מיוחד. הנושא הזה מופיע בעמוד 17

בסעיף קטן (ה). אנחנו אומרים שההסכמה של

המתנדב היא בכתב, אבל המידע צריך להינתן

לו. השאלה היא אם המידע הזה גם יימסר לו

בכתב על האפשרויות הנתונות לו, או שמספיק

שנותנים לו את המידע באופן אחר. זה נושא

שלא היה כל כך ברור מבחינת הנוסח בפעמים

הקודמות. אנחנו מדברים על אותה הסכמה

שניתנת על-ידי המתנדב לשינוי הזכויות

שניתנות לו במצבי חירום. אנחנו מדברים על

הסכמה שניתנת בכתב, ואתם רוצים שגם המידע

יינתן לו בכתב.

<יואב ארבל:>

כן.

<נעה בן שבת:>

זה מידע שיינתן בעל-פה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

או יינתן בכל צורה.

<נעה בן שבת:>

יכול להיות שזה יהיה יותר נוח למסור לו את

המידע הזה בכתב.

דבר נוסף זה הנושא של סמכויות הפיקוח

בדירת המגורים. בעמודים 23 ו-24 הסיכום של

הוועדה היה שבפסקה 2 בתיאום עם הדייר

במקום, ובפסקה 3 גם כן בתיאום עם דייר

המתגורר בדירה. דייר אחד בשני המקרים. אני

רוצה להציע, בגלל הבעייתיות מבחינת חוק

הגנת הפרטיות, או להכניס את סעיף קטן (ג)

שאומר שאין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע

מהוראות חוק הגנת הפרטיות ולהשאיר את זה

כך.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

מה אומר החוק?

<נעה בן שבת:>

חוק הגנת הפרטיות מחייב לשמור על הפרטיות

של המתנדב, ואני חושבת שהדבר הזה יחייב

לוודא שהדבר לא גורע. אנחנו לא גורעים

מפרטיותו של אותו מתנדב. או לחילופין

לבקש שהתיאום ייעשה בכל זאת עם הדיירים

במקום. יכול להיות שאתה מבקש מאדם אחד

לתאם עם כל הדיירים. אנחנו מדברים רק על

תיאום, אנחנו לא מדברים על קבלת הסכמה.

אבל בכל זאת כן להתייחס לדיירים הנמצאים

במקום.

<שר שלום ג'רבי:>

אנחנו מבקשים בתיאום עם מישהו אחד,

להודיע לו. הוא כמובן יצטרך לעדכן את

הרכזת.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

בלי לפגוע בזכויות.

<שר שלום ג'רבי:>

בוודאי, בלי לפגוע בזכויות.

<נעה בן שבת:>

אז סעיף קטן (ג), אנחנו מתאמים עם דייר אחד.

<שר שלום ג'רבי:>

שם לא כתוב שצריכים להודיע לכל הדיירים.

לכן רציתי לדעת.

<יואב ארבל:>

לא, יש שם אמירות יותר כלליות.

<נעה בן שבת:>

אז כך נלך, ויהיה סעיף קטן (ג) כפי שמופיע,

שלא גורע מהוראות חוק הגנת הפרטיות.

הנושא האחרון, נושא של חשב המשרד. הייתם

אמורים לברר את הנושא הזה בסעיף 31.

<שר שלום ג'רבי:>

ישבנו כבר עם מוטי אלישע בעניין. יש לנו

ישיבה שצריכה להיות כנראה בשבוע הבא

בעניין הזה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אנחנו גומרים את החוק היום.

<שר שלום ג'רבי:>

אז תוך כדי תנועה נדבר.

<דניאל פרג:>

אני אתייחס. שאלת את השאלה הזאת בפעם

שעברה. לגבי עניין החשב, יש אפשרות להקצות

חשב. אומנם לא חשבות, אבל איזשהו חשב

בשירות.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אנחנו ננסח את זה עכשיו. מה את רוצה לנסח?

<דניאל פרג:>

ברמה של האישור העקרוני, זה אפשרי שיהיה

חשב לרשות. אבל זה כפוף לתקן של החשב.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

לא אמרנו תקן. אמרנו האם אתם יכולים

להעמיד חשב שם.

<דניאל פרג:>

אנחנו יכולים להעמיד חשב, אבל בכפוף לתקן.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

לא כותבים דבר כזה בחוק. אפשר לכתוב חשב

בתנאי שיש תקן? יש חשב.

<דניאל פרג:>

אם יש תקן, כן.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

ההחלטה שלי, יהיה חשב. זה עוד בסכומים שלא

צריך התייעצות עם האוצר. אז יש חשב.

<דניאל פרג:>

אין בעיה, אני רק אומרת בכפוף לזה שיהיה

תפקיד לחשב שם.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

תרשמי את זה לפרוטוקול. בחוק לא יהיה כתוב

התנאי.

<יואב ארבל:>

את מורידה את "או עם חשב המשרד"?

<נעה בן שבת:>

כן. אז יהיה חשב הרשות, בסעיף 31.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

תיזהרו, היום אלה החלטות פה אחד.

<נעה בן שבת:>

סעיף 31: לשם ביצוע תפקידי הרשות מורשה

המנהל, יחד עם חשב הרשות. היה סעיף שהזכיר

את הסמכות לחתום על עסקאות מטעם הרשות.

דובר על כך שזה המנהל באישור חשב, ואז

דיברו או על חשב משרד או חשב הרשות. גם בלי

לכתוב סעיף שיהיה חשב לרשות, אנחנו

אומרים שהוא יהיה חשב הרשות.

<דניאל פרג:>

אין בעיה מבחינת הנוסח, אבל כל עוד אין

חשב לרשות, עד שיתמנה, שזה יהיה או חשב

הרשות או חשב המשרד כל עוד אין חשב לרשות.

<נעה בן שבת:>

כהוראת מעבר? אבל כל המטרה שלהם שיהיה חשב

לרשות.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

בוקר טוב מיקי. אנחנו דנים בחשב לרשות,

ונקבע בחוק שיהיה חשב לרשות. מוסיפים

הערה מהחשב הכללי שמותנה שיהיה תקן. זו

בעיה שלהם. מקובל?

<מיקי לוי (יש עתיד):>

כן. זה ירגיע קצת את המערכת. זה ירגיע אותי

קצת, אני מודה.

<ידעיה לוין:>

נכתב כאן בעמוד 24 לגבי הנושא של ביקור

בדירות, נכתב כאן שונה. לדעתי, לאחר מסירת

הודעה לעובד הגוף המוכר, ולא בתיאום עם

עובד גוף המוכר.

<נעה בן שבת:>

נכון, אבל זה דבר שדיברנו עליו בדיון, שזה

יהיה לאחר מסירת הודעה לגוף המוכר.

<ידעיה לוין:>

לא בתיאום?

<נעה בן שבת:>

לא בתיאום. התיאום עם המתגוררים בדירה, עם

אחד הדיירים בדירה. לגבי העובד בגוף

המוכר, זה היה במסירת הודעה.

<ידעיה לוין:>

בעיני זה בעייתי.

<נעה בן שבת:>

למה? מתאמים עם מי שמתגורר. אתה לא יכול

להגיע בשעה שהיא לא נוחה אם לא תיאמת אתו.

<ידעיה לוין:>

מתאמים עם אחת הבנות שנמצאת שם, ולפעמים

יכולה להיות דירה שיש בה המון מורכבויות.

למסור הודעה, זה אומר למסור לה אפילו

הודעת טקסט דקה לפני שנכנסים. יכול להיות

שיש שם המון מורכבויות, וחשוב שמי שיגיע

לשם יבין את המורכבויות שיש שם. בוודאי

כשהוא לא תיאם עם הדיירות האחרות בדירה.

זאת אומרת, זה גם לא לתאם עם דיירות אחרות

וגם לא לתאם עם עובד הגוף המוכר, עם

האחראי על הדירה.

<דרור גרנית:>

ממתי מתאמים עם מפוקח את מועדי הפיקוח?

הרי מטרתו של הפיקוח פה הוא לוודא שהדירה

עומדת בתנאים, שיש בה שירותים, שהם

תקינים, שתנאי הניקיון בה סבירים וכדומה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אני רוצה למצוא נוסחה יותר פשוטה. אולי

תהיה הודעה לגוף המוכר, שהוא יודיע לאחד

הדיירים.

<שר שלום ג'רבי:>

לא. כי אם הרכזת לא עונה או לא נוח לה, או

שהיא אומרת שעכשיו היא בחתונה או שהיא

יוצאת, אלה דברים שקורים.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

כל זה קורה, אז מה? זה לא מעניין אותנו. זה

מעניין אותנו להודיע לגוף המוכר או

המפעיל, שביום זה בתאריך זה מישהו מבקר.

<שר שלום ג'רבי:>

אני רוצה להסביר, אדוני היושב-ראש, איך זה

הולך.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

רק אל תשכחו שאנחנו תחת העננה הלא נעימה,

שכדאי שיהיו ביקורי פתע.

<שר שלום ג'רבי:>

בכל מקרה יש.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

שלום, חברת הכנסת שולי מועלם.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

שלום, אדוני. סליחה על האיחור.

<שר שלום ג'רבי:>

מגיעה מפקחת – כמו שאמרנו, תמיד זאת אישה

– מודיעה לרכזת מכרמיאל שהיא מגיעה עוד

שעתיים או שלוש, מתקשרת לבת השירות, מתאמת

אתה ונוסעים. אנחנו לא צריכים הסכמה של

רכזת, צריכים להודיע לרכזת.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

זה מה שכתוב.

<שר שלום ג'רבי:>

אם זה מה שכתוב, אז זה בסדר.

<נעה בן שבת:>

ובכל זאת לתאם עם הדיירים.

<שר שלום ג'רבי:>

לתאם עם אחד מהדיירים, לא עם הדיירים.

<נעה בן שבת:>

צריך להיות תיאום ישיר. על המפקח מוטלת

חובה נוספת, לתאם עם אחד הדיירים.

<ידעיה לוין:>

אני חוזר עוד פעם על הדברים שאמרתי. יש

הבדל בין להודיע לבין לתאם.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אנחנו בעד להודיע.

<ידעיה לוין:>

אני חושב שיש כאן בעייתיות, גם כשמודיעים

לבת אחת.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

שימו לב מה קורה היום בבתי-חולים מסוימים.

תפסיקו להודיע. כל ההודעות זה סתם הכנה

לזיוף. סוף-סוף הבנו את זה, אחרי שראינו את

המצב החמור שיש במוסדות ציבור. מספיק.

תתחילו להפתיע.

<ידעיה לוין:>

בעיני זה לא הנושא, וסליחה שאני אומר את

זה. אם מדובר כאן על הגנת הפרטיות,

מודיעים לבת אחת.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

הגנת הפרטיות היא לא מונעת לעשות בדיקה.

כתבנו שזה בהתחשב בהגנת הפרטיות. מספיק.

<נעה בן שבת:>

צריך שיהיה ברור שזו הודעה מראש?

<שר שלום ג'רבי:>

כן. מה זאת אומרת, זאת חייבת להיות הודעה

מראש.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

כתוב, במועד סביר שתואם מראש.

<נעה בן שבת:>

המועד תואם מראש עם הבנות, אבל גם צריך

למסור הודעה מראש לעובד שמחזיק בדירה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

הודעה מראש יכולה להיות גם שם.

<נעה בן שבת:>

כתוב לאחר מסירת הודעה, אז ממילא זה מראש.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

זה יכול להיות רק שעה, שיהיה ברור.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

ידעיה, רצית שכל הבנות תהיינה בדירה?

<ידעיה לוין:>

לא, אבל לפחות שהן ידעו. אם לא מודיעים

לרכזת, לפחות שיודיעו לכל הבנות.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

לרכזת מודיעים, כתוב.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

סיימנו את הנקודה הזאת.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

חברי הכנסת, אנחנו רוצים לסיים היום את

החוק.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

אבל יש בעיות. אם אדוני נותן לי את רשות

הדיבור, לפני שבועיים בישיבה האחרונה

ביקשתי ממשרד החינוך פירוט מדויק, לא

בערך, איך מסתדר החודש וחצי האחרונים. חלק

אמרו לי הולכים לקייטנות, חלק לבתי-ספר עם

צרכים מיוחדים.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

למשרד החינוך יש תשובה מדויקת.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

אשמח מאוד. ציפיתי, ציפיתי, ציפיתי, אבל לא

ראיתי אצלי בדואר האלקטרוני מאומה. לא

בעל-פה. אני איש של ניירת. בעל-פה נכנס לי

מפה, יוצא משם. בבקשה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

בבקשה, אדוני.

<דוד פלבר:>

בוקר טוב. חודש טוב לכולם. הבטחנו בישיבה

הקודמת שבישיבה הזאת נציג נתונים, ואספנו

את הנתונים. אנחנו מתייחסים לקיץ שחלף. זה

אותו סדר גודל משנה לשנה.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

זאת אומרת, הקיץ שחלף, 2016, הוא דומה ל-2015,

דומה ל-2014, על-פי הדיווח שלך, בסטיות של 1.5%.

<דוד פלבר:>

בסטיות מסוימות, בגלל אופי התקנים, אופי

הבנות, אופי המקומות. אבל כן, גם הקיץ שחלף

אנחנו מדברים על שנת הלימודים תשע"ו,

ואותו דבר אחרי פסח מתחילה היערכות לקראת

התשע"ז. היא תהיה באופן דומה.

מתוך 4,000 בנות ששירתו, סדר גודל של 100 בנות

על פני כל העמותות, הפסיקו להן את השירות

בסוף שנת הלימודים, כי לא מצאו להן סידור

לקיץ. חלקן זה לא רק בגלל יולי-אוגוסט,

חלקן צברו היעדרויות שבלאו הכי אי-אפשר

היה להספיק לשבץ אותן ביולי-אוגוסט. זה לא

היה עוזר אם הן היו עושות קייטנה, עדיין

היו חייבות ימים. בערך 100 בנות מכלל

העמותות עשו להן הפסקת שירות.

<נעה בן שבת:>

הפסקת שירות, שהן לא השלימו את השירות.

<דוד פלבר:>

עשו להן הפסקת שירות ועצרו להן את

הזכויות. זה אומר שמבחינת הרשות לשירות

לאומי וחוק חיילים משוחררים הן לא סיימו

שנת שירות והן לא זכאיות להטבות של מי

ששירת שנה אחת לפחות. הדבר הזה הוא אומנם

מאוד טוב כלפי המערכת שדבקה בכל דקה של

שירות, אבל הוא יוצר בעיה בצד השני. כי

כשהיא צריכה להשלים שבוע אחד או שבועיים

או שלושה בתחילת השנה הבאה, קשה מאוד

למצוא מקומות שיסכימו לקחת אותן

לשבועיים-שלושה, ואז גם הרשות לשירות

לאומי מרגישה את הבעיה עם איזה פקק על פני

העמותות. רק בחינוך זה 100, יכול להיות

שבמקומות אחרים זה יותר, שנוצר פקק של

בנות שהן חייבות תקופה קצרה וקשה למצוא

להן שיבוץ. אבל זה כאמור הנתח הקטן.

הנתח הגדול, 1,203 בנות, נשארו בחינוך

המיוחד. החינוך המיוחד מסיים במהלך חודש

אוגוסט. יש הבדל קטן בין המוסדות. אבל

כולם משרתים לתוך חודש אוגוסט. לפני

שאכנס לעוד פירוט, אגיד עוד הנחת עבודה

אחת שלנו. השבועיים האחרונים של אוגוסט,

שזה עשרה ימי עבודה, אנחנו מחשיבים אותם

כחופשה מרוכזת לכלל הבנות מתוך מכסת

הימים שיש להן. השבועיים האחרונים של

אוגוסט נדרשים גם לרכזות. הן גם לא יכולות

לעבוד סביב השנה בלי מנוחה, גם לארגון

הדירות. צריך לצבוע, צריך לתקן, צריך לסדר.

זה לטובת כולם, שבועיים אחרונים ימי

חופשה שנספרו ונצברו, עשרה ימי חופשה,

בשבועיים האחרונים של אוגוסט.

כפי שאמרתי, עוד שבוע אחד או שמונה ימים,

טרום שירות, לפני ה-1 בספטמבר, הבנות

עוברות הכשרה בקמפוסים של הכשרת קיץ. זה

מתבצע לפני השירות, ולכן אנחנו מזכים את

הימים האלה מימי חופשה כנגד הימים האלה.

כלומר, שמבחינתנו 8 באוגוסט זה המועד שעד

אליו מי שהציג לנו שיבוץ של הבת, מבחינתנו

זאת שנת שירות מלאה. מה-8 עד ה-15 באוגוסט זה

כנגד ימי ההשתלמות שלה, ומה-15 עד סוף

החודש זה ימי חופשה צבורים לזכותה. זאת

אומרת, מה שאני אומר עכשיו זה עד 8

באוגוסט, ויש הרבה מאוד מקומות שנשארים

גם בין ה-8 ל-15.

אומר עוד הערה אחת כללית לפני שאקרא

מספרים מדויקים מהדף. מצד שני, רוב מוחלט

של הבנות משרת עד סוף חודש יולי, בין

בקייטנה, בין בחינוך מיוחד, בין בקהילה,

בין בהתנדבות זו או אחרת. פתרונות

נקודתיים, מקלט לנשים, ביטוח לאומי,

"והדרת", חווה טיפולית, כל מיני פתרונות

נקודתיים. הקייטנות הסתיימו השנה ב-24

ביולי. נותר השבוע האחרון של חודש יולי.

רוב הבנות נשארו במקום כדי לסדר את

הספרייה וכדומה. זו לא תמיד עבודה במשרה

מלאה, אבל מרבית הבנות לא השתחררו לפני

ה-31 ביולי. בהחלט כן יש בנות, ואליהן

אתייחס בסוף, שבין 24 ביולי ל-8 באוגוסט לא

מילאו את כל ימי השירות. אמרתי את זה גם

בפעם שעברה, שאין לנו מאה אחוז שיבוץ למאה

אחוז מהבנות למאה אחוז מהקיץ.

אני חוזר למספרים המדויקים. באותו תקן של

חינוך מיוחד, 1,203 בנות. 1,157 בנות זה

קייטנות ופעילות בקהילה. זה במסגרת מתנ"ס,

במסגרת גרעינים. גם במהלך השנה יש הרבה

בנות שפועלות במסגרת גרעיני שירות לאומי.

הן פועלות בקהילה כל השנה ונשארו גם

לתקופת הקיץ. יש עוד 522 בנות שממשיכות

באותו מוסד. יש 397 בנות שעוסקות בהדרכה. זה

בתי-ספר שדה, מדרשות, מכונים למיניהם,

שממשיכים באותו תקן לפחות עד סוף יולי.

חלק מהן בשבוע הראשון של אוגוסט כבר אין

פעילות, אבל זה הכלל. בעלי צרכים מיוחדים,

יש לנו 155 תקנים. הם ממשיכים גם לפחות עד

סוף יולי. פנימיות, חלקן פועלות עמוק לתוך

אוגוסט. יש לנו 139 תקנים בפנימיות, הבנות

ממשיכות שם. מועדוניות רווחה ממשיכות

לפחות עד סוף יולי. נוער בסיכון, בדומה

לבעלי צרכים מיוחדים, אלה התקנים

המיוחדים עם הליווי המיוחד, 76 תקנים

לפחות עד לסוף יולי. יש לנו פרויקט שח"ם,

שזה פרויקט של משפחות מתנדבות שנכנסות

למשפחות בעיקר מהעדה האתיופית. הן

ממשיכות את הפעילות שלהן לפחות עד סוף

יולי. אותו דבר פרויקט אח"י, שזה פרויקט של

הכשרה של תיכונים, בנות שעובדות

בתיכונים. אחר כך יש פה מספרים בודדים רק

כדוגמאות למקומות שמצאו שהן לא היו שם כל

השנה, והרכזות הצליחו לשבץ לתקופה קצרה.

מקלט לנשים מוכות, חמש בנות, בגנים שש

בנות, בבתי-חולים שתיים, בביטוח לאומי,

"והדרת", חווה טיפולית, מרכז קליטה,

קופת-חולים, כל אחד מהם שניים-שלושה תקנים

על פני כל העמותות.

<נעה בן שבת:>

במקומות האלה שציינת עכשיו הן משלימות את

השעות עד סוף אוגוסט?

<דוד פלבר:>

לפחות עד 8 באוגוסט.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

עד שמעתי עכשיו כל הזמן עד סוף יולי. זה מה

ששמעתי.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

לא. אנחנו שמענו עד ה-8 באוגוסט.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

עד ה-8 באוגוסט זה מספר מועט. מספרים אני

קולט.

<דוד פלבר:>

אז תן לי לסיים.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

דוד, אם אני הבנתי, אז גם הוא יכול להבין.

אני הבנתי שעד ה-8 באוגוסט. מה-8, במקום

השבוע של ההשתלמות שעשו לפני כן, ולפעמים

יש להן שבועיים שלא ניתן היה לשבץ.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

אני רוצה מספר, כמה עד סוף יולי.

<דוד פלבר:>

אני אגיד את המספר.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

דוד, אני רוצה להבין אם מה שהבנתי זה נכון.

<דוד פלבר:>

מה שאדוני אמר עד עכשיו הוא מדויק. ספרנו

גם את אלה שלא השלימו עד 8 באוגוסט.

כשאמרתי לפחות עד סוף יולי, זה כי הנתח

העיקרי של הבנות, 90% משרתות עד סוף יולי,

והבעיה היא בשבוע הראשון של אוגוסט. יש

1,301 בנות ששוחררו בין 24 ביולי לבין 8

באוגוסט, דהיינו כפי שגם אמרתי בפעם

שעברה בהערכה, שליש מהבנות במהלך

השבועיים האלה השתחררו. ספרנו את כל

הימים שנעדרו 1,301 הבנות האלה. זה 6,746 ימים.

ממוצע לבת מתוך ה-1,300 האלה הוא 5.2. זאת

אומרת, סדר גודל של שבוע עבודה אחד לשליש

מהבנות חסר לנו, ועדיין, כמו שאתה אומר,

יכולים להיות אי דיוקים פה ושם. יכול

להיות שהממוצע הוא לא חמישה ימים אלא

שישה ימים. אנחנו מדברים על כך שלשליש

מהבנות חסר סדר גודל של שבוע.

אגיד אמירה כללית. אנחנו יודעים שמערכת

החינוך היא שונה ממערכות אחרות. העבודה

היא מאוד אינטנסיבית. יש בנות שעושות

הרבה יותר מ-40 שעות שבועיות במהלך כל

השנה, ויש בנות שעושות 40 שעות שבועיות. יש

גרעינים, יש הדרכות, בנות בפנימייה הן 24/7.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

אין יום ואין לילה.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

יש 3,000 בנות שלא עושות את כל אוגוסט, לפי

מה שהוא אמר עכשיו.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

הוא אמר 1,300 בנות.

<דוד פלבר:>

אנחנו אוהבים להשוות את עצמנו לצבא,

וסליחה שאני לוקח דוגמה קיצונית. טבח

שעושה שבוע-שבוע, אף אחד לא מאריך לו את

השירות בעוד שנה וחצי, כי חצי מהשירות שלו

הוא היה בבית. ואני אקח גם דוגמאות יותר

איכותיות. תצפיתניות ובנות שיושבות מול

מסכים עובדות 9/5.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

עזוב, אני לא הולך לכיוון הזה.

<דוד פלבר:>

אני רוצה לומר שלמערכת החינוך יש אפיון

מסוים, שיש לה חופשה ארוכה ויש לה חופשה

בפורים ובל"ג בעומר ובחול המועד פסח

שהמוסד סגור, ואני חושב שאם ניקח את זה

כמוסד סגור, זה לא כל כך נורא.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

דוד, היות שעכשיו אתה שולט באופן מלא

בנתונים, לדעתך זה מצב אופטימלי או אפשר

לשפר אותו, כדי שתהיה יותר תעסוקה לילדות

האלה?

<דוד פלבר:>

בהגדרה תמיד אפשר לשאוף ליותר טוב. בפועל,

מניסיון שלי של לא מעט שנים ושל העמותות

של יותר שנים, אנחנו יודעים שקשה מאוד

למצוא תעסוקה לבנות לתקופה קצרה. אם אני

בא לביטוח לאומי ואומר: תעשה לי טובה, קח

את הבת הזאת, חסרים לי תשעה ימים, מה-1 עד

ה-9 באוגוסט, מה הוא יעשה אתה? יותר מזה,

הבנות שעובדות בתקנים משרדיים, כולנו

עובדי משרדים בעצם. כל הימים שלנו הם בלי

נשימה? אין יום שאנחנו באים והוא קצת יותר

דליל?

<מיקי לוי (יש עתיד):>

אני לא מכוון לכיוון הזה.

<דוד פלבר:>

אז אני מכוון לו.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

אין לי בעיה שחסרים להן ימים. למרות שאני

חושב שהן צריכות לקחת את החופש במקביל

לחופשות של אותם מוסדות. וזה הרוב. מה

שאני שומע כל הזמן, עד סוף חודש יולי. אני

שואל שאלה פשוטה, האם מדינת ישראל העבירה

כסף לעמותות תמורת 6,000 ומשהו הימים שהן לא

היו. מנהל הרשות, האם אתה מאשר את

החשבונות שלהן לחשב הכללי באוצר, שמדינת

ישראל תשלם על הימים האלה לעמותות? זו

השאלה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

לא, זאת שאלה חלקית.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

זאת ממש לא השאלה, ברשותכם.

<צבי במברגר:>

הן מבוטחות לשנה שלמה.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

אני לא מדבר על הביטוח. יש דברים נוספים.

מדובר במיליונים. אם אתם רוצים כך להשתמש

בכספי ציבור, זה בסדר.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

מיקי היקר, בוא נעבוד בצורה מסודרת. זה לא

שזה נשאר בעמותות. האם זה הגיע לילד או לא

הגיע לילד? זה הכי חשוב. כי אם זה הגיע

לילד, בעיני זה חצי נחמה. אם זה הגיע לקופה

של העמותה ואז זה נשאר כרזרבה שלו, זאת

בעיה.

<דוד פלבר:>

בוודאי שלא. אנחנו לא משלמים לפי יום

עבודה, אנחנו משלמים על חודש פר מתנדב.

בחודש הזה שהמתנדב היה בבית או היה

בעבודה, הדירה שלו הייתה שכורה ל-12 חודש,

הרכזת שלו קיבלה משכורת 12 חודש, את דמי

הכיס שלו הוא קיבל על 12 חודש.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

הוא קיבל?

<דוד פלבר:>

נכון, הוא קיבל דמי כיס על שבוע שהוא היה

בבית. אם זה נורא, לדעתי לא.

<נעה בן שבת:>

אפשר אולי להציע משהו, בהמשך להצעה שלך,

שהחופשות יהיו במקביל לחופשות במוסד.

בתוספת הראשונה אנחנו מציינים את ימי

החופשה שלהם זכאים המתנדבים, ל-22 ימי

חופשה מי שמשרת חמישה ימים בשבוע, ואם הוא

משרת שישה ימים, 26 ימי חופשה. מציינים

שמועדי החופשה ייקבעו בידי הגוף המפעיל

והוא יתחשב ככל האפשר ברצון המתנדב. אולי

צריך גם להגיד, שככל הניתן הם יינתנו

במועדי החופשות אצל הגוף המעסיק.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

אבל דוד אמר שזה קורה באופן טבעי בתוך

מערכת החינוך.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

אני מבקש לשאול אתכם, האחראים על הכסף.

אתם אחראים על האישורים של הניירות. כמה

מתוך 4,000 בנות, ואני אבקש לקבל את הניירות

אלי בבקשה, ואני מבקש את הביקורת שלכם. כי

אתם מנהלים בשירות. אתה, אדוני היועץ

המשפטי, אני מבקש שאתה תאשר בחתימתך האם

כל הבנות האלה שמשוחררות בסוף חודש יולי,

חסר חודש ימים, שמדינת ישראל מעבירה את

הכסף הציבורי. זה מה שאני רוצה. אני מבקש

שתחתום לי על זה, זה הכול. ואחר כך יהיה לי

חשב כללי ברשות, יהיה לי אל מי לפנות.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אתה מדבר רטרואקטיבית?

<מיקי לוי (יש עתיד):>

עד היום. לפי דעתי כספי המדינה הלכו לחודש

וחצי במידה לא ראויה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אני מבקש הפסקה שנייה, כי יש פה כניסה של

חתן. זה מחייב. חבר הכנסת חזן.

<אורן אסף חזן (הליכוד):>

עד שנכנסתי סולידי?

<היו"ר אלי אלאלוף:>

חתן זה שנה שלמה, תרצה או לא תרצה. לא

שואלים אותך. אז ברוך הבא, אורן חזן.

<אורן אסף חזן (הליכוד):>

לא בטוח שכל הבניין אוהב את זה, אבל בסדר.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

הזעיקו אותך להצבעה?

<אורן אסף חזן (הליכוד):>

לא, באתי כי זה מעניין אותי.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

לא הזעקנו, אנחנו בלאו הכי רוב.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

אני עושה לכם מארב בחוץ, אדוני היושב-ראש.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

ראיתי את מאיר, אבל אתה במיעוט, אנחנו

ברוב. אבל זה לא יהיה היום. לא יהיה צורך.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

אדוני, אתם תגידו לי אם הן עובדות לא חסר.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

או רטרואקטיבי או מעכשיו.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

לא מהיום והלאה. אני חושב שבשנים

האחרונות או בשנתיים האחרונות, וגם בשנה

הזאת, הועברו כספים שלא לצורך לפחות

לחודש ימים עבור אלפי משרתי השירות

הלאומי. תגידו לי את זה, האם הועבר הכסף

הזה והבנות לא עבדו. אני לא מדבר על 20%, אני

מדבר על 80%.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

תודה. נבקש משולי מועלם.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

אדוני, אם היית מקשיב להצעתי הדלה

והצנועה, בכלל לא היית נותן לענות על

השאלה השערורייתית הזאת. אני לא מאמינה

שזאת השאלה שנזרקת פה לחלל האוויר. יש

בנות שמשרתות 11 חודשים מלאים. יש עמותות

שפועלות שנה שלמה. בנות משרתות עד ה-8 או

עד ה-15 באוגוסט. נותנים להן את ימי החופש

שמגיעים להן. הדירות מושכרות. יש רכזות,

יש הכנות לשנה הבאה, ועכשיו מה? בואו

נשחיר עוד קצת את העמותות.

כיוון שבידוע פה שהניסיון הוא להיטיב את

השירות הלאומי, נראה לי שחבר הכנסת לוי

הלך רחוק מאוד. אז מה אנחנו רוצים עכשיו,

לדפוק את 4,000 הבנות של השירות הלאומי

במשרד החינוך ולהגיד שהן לא עשו שנת

שירות? אנחנו רוצים לשפוך את התינוק הזה

עם המים? אתם השתגעתם? כי למישהו יש איזה

רצון להוכיח איזו הוכחה פוליטית גרועה

ונלוזה? זה מה שאנחנו רוצים עכשיו? וזאת

השאלה האמיתית.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

הבנתי.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

לא, אתה לא הבנת. אדוני, אני לא מתנהלת

מולך, אני מתנהלת מול יושב-ראש הוועדה.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

אני מתנהל מול היושב-ראש.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

לא, אתה לא תענה לי "הבנתי". עד כאן. אם

רוצים להרוס את השירות הלאומי, אז בבקשה.

אבל אל תגייסו בנות, תגידו להן אתן משרתות

שנה, וכשיגיע 11 חודש תגידו להן: לא, בעצם

לא שירתן שנה, לכו הביתה, לא תקבלו את

הזכויות שלכן.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אני רוצה שתלמדו מאורן. תסתכלו עליו, איך

הוא רגוע.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

אורן, איזו תרבות, איזה יופי.

אני מבקש לומר הצהרה: אני לא נגד השירות

הלאומי. אני בעד לעשות סדר, כי לא היה סדר.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

סדר שבו נשפוך את הבנות עם המים. מי שרוצה

סדר, מחפש מוצא, לא מחפש לשפוך את התינוק

עם המים.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

לא קיבלתם את רשות הדיבור שניכם. מעכשיו

אין דיבור. שניכם העליתם את הטון בצורה

מיותרת.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

אני לא דיברתי אליה אפילו.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אבל התחלת בזה. אנחנו גמרנו את השיחות על

הרחוב, תחזרו לטונים סבירים. אני לא יודע

מה אתה מחפש. אבל כדי שתחשוב טוב על מה

שאתה רוצה לומר, אורן יגיד מה שהוא רוצה.

<אורן אסף חזן (הליכוד):>

אני רק רוצה להבין. אם הדברים שמיקי אומר

הם נכונים, שולי, בלי לכעוס, אז הוא צודק

ויש פה בעיה מאוד חמורה. אז באמת אולי

כדאי לתת תשובות.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

מה הבעיה?

<אורן אסף חזן (הליכוד):>

אם באמת משכו כספים על תקופות שבהן לא היה

מי שנתן שירות, אז זה לא תקין.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אורן, אני שמעתי אותם הסברים שמיקי שמע

פה.

<אורן אסף חזן (הליכוד):>

בגלל זה שאלתי, לא הייתי פה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

נאמר שגם בתקופה שהילדות לא עבדו והיו

בחופש, שנאלצו לתת להן אותו בגלל שאין להן

מה לעשות באותה תקופה, הכסף שהועבר אליהן

מגיע לילדה, לילד או למתנדב, וגם לשירותים

נוספים שהיו צריכים להחזיק אותם למשך

החודש הזה. אתם רוצים שייעשה בירור? זה לא

המקום. אני מצטער להגיד. תעשו בירור. יש פה

מספיק מערכות, כולל מבקר המדינה, שיעשו את

זה. אם אתה רוצה לקבל הסבר, תקבל.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

אני לא רוצה לקבל הסבר. אני ישבתי עם

המשרד לביטחון פנים, שמשם זה בא. יש אלפי

בנות שחודש וחצי - - -

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אני לא מוכן. אנחנו סוגרים פה את הסיפור

עם משרד החינוך. אתה רוצה לקפוץ לביטחון

פנים?

<מיקי לוי (יש עתיד):>

אבל זה אותו דבר.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

אז מצוין, אז המשרד לביטחון פנים לא יקבל

שירות לאומי אם אתם לא יכולים להחזיק

אותם שנה. אם אנחנו מציעים שירות לאומי של

שנה, אתם רוצים לדפוק את הבנות או את

הבנים?

<היו"ר אלי אלאלוף:>

מיקי, סיימת עם משרד החינוך?

<מיקי לוי (יש עתיד):>

לא. ביקשתי מהם תגובה על הדברים האלה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

בבקשה. יש לכם תגובה ברשות? נראה לכם שהיה

משהו לא מסודר?

<יואב ארבל:>

אני היועץ המשפטי של הרשות. הדברים האלה

לא היו מוכרים לי עד היום. אני שומע את

הנתונים של משרד החינוך. החשבוניות של

משרד החינוך לא עוברות לבדיקה ברשות.

משרד החינוך עובד מול הגופים המוכרים.

החשבוניות בשלב הזה לא עוברות בדיקה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

בכל המשרדים?

<יואב ארבל:>

לכל משרד יש התחשבנות מול הגופים

המוכרים, כי הוא יצא במכרז. אם באמת יהיה

מכרז אחד גדול, הכול כמובן יהיה בפיקוח

הרבה יותר הדוק.

<אורן אסף חזן (הליכוד):>

אף אחד לא בודק?

<יואב ארבל:>

משרד החינוך. לכל משרד יש חשב משלו. אני

חייב להוסיף ולומר, הנתונים שמעלה דוד

וגם הנתונים של המשרד לביטחון פנים הם

בהחלט נתונים מטרידים, שצריך לבדוק אותם.

יכול להיות שבמסגרת החוק החדש אנחנו

צריכים למצוא את ההסדר שיסדיר את הנושא

הזה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

למה זה צריך להיות בחוק החדש ולא בהסכם

מנהלי מסודר?

<יואב ארבל:>

השאלה מה יהיה הפתרון. אם הפתרון יהיה

משהו שיכול להיות להסכם, אז בסדר גמור. אם

זה צריך חקיקה, אז פה זה המקום.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

בבקשה, יוסי מלכה.

<יוסי מלכה:>

אני מנכ"ל מרכז "מעשה". אני חושב שחלק גדול

מהביקורת שעולה פה נוגעת לחטא קדמון,

אדוני היושב-ראש. החטא הקדמון הוא העובדה

שצריך להגיד פה על השולחן, הרגולציה של

הרשות מוגבלת. התקנים מפוזרים בין משרדי

הממשלה. כל עוד הפיזור של כל התקנים נמצא

בחמישה-שישה-שבעה משרדים, היכולת לקבוע

סטנדרט אחיד ופיקוח אחיד ומי עושה ומי

צריך לתת דין-וחשבון. חבר הכנסת מיקי לוי

מבקש דין-וחשבון, וחברת הכנסת מועלם

דורשת. צריך להיות גוף אחד במדינה שיודע

לתת תשובות, וזה הרשות. צריך להגיד את

האמת, הרשות, לא מבחירה, לא יודעת לתת

תשובות על משרד החינוך, כי ניהול התקנים

נעשה במשרד החינוך. אני חושב שבמסגרת

החקיקה, גם כדי למנוע כל מיני תופעות

ששמענו עליהן בתקשורת בשנה האחרונה,

דיווחים כאלה ואחרים שנבדקים עכשיו בכל

מיני מקומות, ראוי שכל התקנים יהיו במקום

אחד. המשרד הרלוונטי יחליט שהוא רוצה 200

בנות, 5,000 בנות, 10,000 בנות, שהן יהיו כמו

הבנות הערביות, במקום אחד. הרשות אחראית

לתפעל אותן, ואז הפיקוח, הדין-וחשבון,

שאלות, כמה חודשים, כמה שבועות, כמה שעות,

כמה ימי חופשה, יהיו אחידים בכל מקום. כל

עוד זה לא נמצא במקום אחד, הרשות, שהיא

הגוף המוסמך, הממלכתי, הרשמי, לא מסוגלת

לתת לשולחן הזה תשובות. אתה תשמע תשובה

אחת מדוד פלבר, תזמין את המשרד להגנת

הסביבה תשמע תשובה אחרת, וממשרד הבריאות

תשמע תשובה אחרת. זה שוק שאין בו סדר, צריך

להגיד את זה. זה לא באשמת הרשות. החוק הזה,

אדוני היושב-ראש, צריך לעשות סדר, וצריך

באומץ להגיד לשרים: אתם במסגרת התקציב

שלכם תגדירו כמה תקנים שאתם רוצים במסגרת

המדיניות שלכם. אבל הניהול השוטף יהיה

בתוך הרשות, כי הם הגוף שקבעה המדינה

שצריך לנהל את הרשות. וכל עוד זה לא יהיה

כך, הברדק יימשך.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

אני מאוד מודה לך. תודה.

<דוד פלבר:>

איך זה יפתור את הבעיה של החופש אם זה

מנוהל באותו מקום? מה יעשו הבנות בשבוע

הראשון של אוגוסט?

<היו"ר אלי אלאלוף:>

רגע, דוד. לא קיבלת רשות דיבור. אחרי הנאום

הנלהב של יוסי, כדאי שתחשוב עוד שתי דקות.

מה אומרת הרשות בהתייחסות לדברים של

יוסי?

<שר שלום ג'רבי:>

קודם כל אני מוחה, אין ברדק. יש דברים

שצריכים לתקן ולסדר, וזה בסדר, אנחנו

יושבים כאן. אני מוחה על המילה ברדק.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

הוא הופך את זה לאי סדר. אני מבקש ממך את

הרשות.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

לא, מיקי. הוא אמר, אני לא אמחק שום מילה

מהפרוטוקול. תענה מה שבא לך.

<שר שלום ג'רבי:>

אני אומר שברגע שהתקציב הוא אצל המשרד, אז

המשרד מנהל את כל העניין של התקנים.

לעניין החופשות, זה באמת לא קשור אם זה

אצלנו או במשרד החינוך. צריך לבדוק ולטפל

בעניין הזה כאן. יש כמה הצעות שאני אולי

מתנגד להן, אבל אין ספק שצריכים לחשוב על

זה. אבל זה לא העניין. זה לא שאם התקנים

היו אצלי הייתי יודע לתת תשובה עכשיו,

בתקנים של החינוך על חודש או חודש ועשרה

ימים או שלושה שבועות.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אני חושב שיש בנושא שמעלה יוסי נקודה

מאוד מרכזית. מיקי, אתה מפריע לדיון.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

דוד, אני לא מוכן לקבל את זה. אתה מורח

אותי.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אני לא חושב שזה מכובד. עם כל הכבוד.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

החזרתי לו את הדיווח.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אתה יודע שאני מכבד אותך, וקשה לי להעיר

לך הערות.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

אתה יכול להעיר לי הערות, אני מקבל אותן

באהבה גדולה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אל תגיד לעובד מדינה בכיר כך.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

הוא מורח אותי. בדיווח הזה שהוא נתן לי,

הוא מורח אותי, אדוני.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

איזו רמה. זה לא מתאים לנו.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

אוקיי. אני מבקש דיווח יותר מפורט.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אתה ותיק בארץ יותר ממני, אז יש לך

טרמינולוגיה שמתאימה גם אם אתה רוצה

להגיד לו את זה. מה זה "למרוח"?

אני חוזר על הדברים. זה נראה לי אבסורד,

שדברים שנאמרים על-ידי משרד החינוך, זה לא

בשליטתכם, הנתונים. זה נראה לי מוזר. אני

שומע פה את יואב, שאומר במלוא הכנות: כרגע

אנחנו לא יודעים. אחד הדברים שברור שהחוק

אמור לעשות, זה לבנות את השליטה של הרשות

על כל הסידורים הקיימים היום במערכת

הזאת. אם אנחנו נצא מפה עם אי שליטה שלכם,

אז לא עשינו כלום. אני מוכן לחזור לעוד

שעתיים עבודה אם נעשה את זה. אבל שיהיה

ברור, נקודה מרכזית, שליטה מוחלטת של

הרשות על זה.

יש לי ויכוח אחד שלצערי אני עדיין לא

מצליח לסגור אותו, שהרשות תהיה במקום אחד

קבוע לחיים, לא שבעה משרדים. אבל את זה

נשאיר בצד, למלחמה אחרת. אבל השליטה של

הרשות צריכה להיות מלאה, שיהיה ברור. אחרת

אין טעם לרשות, זה ישראבלוף נוסף.

<יוסי מלכה:>

נכון.

<נעה בן שבת:>

בדיון הקודם הבאנו שתי חלופות. חלופה אחת

שאומרת שהרשות מווסתת את התקנים ודואגת

להקצאת המשאבים. או נוסח שהיה הרבה יותר

ריכוזי, שדיבר על כך שהרשות היא זאת שאצלה

נמצאו התקנים והיא מחלקת את המשאבים,

ובסופו של דבר האופציה שהוצבע עליה, גם

לפי הצעתו של חבר הכנסת מיקי לוי, הייתה

אופציה שחזרה לנוסח המקורי, שאומרת:

הרשות מווסתת את התקנים. זאת אומרת, לא

אצלה ביד נמצאת כל השליטה בתקנים. זה מה

שנקבע בסופו של דבר אחרי הדיון שהתקיים.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

מה שאני אומר לא סותר. גם אם היא מווסתת את

התקנים, זה לא אומר שכל הידע צריך להיות

אצלה.

<נעה בן שבת:>

זאת אומרת שכל הגופים המפעילים צריכים

למסור לה את המידע.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

בוודאי. זה דבר הכי ברור.

<נעה בן שבת:>

זה חלק ממסמך הפיקוח שלה.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

זה כבר בהגדרה היום.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

משרד המשפטים. בבקשה, דרור.

<דרור גרנית:>

אני כמובן מצטרף לדבריה של נעה, שאומרת

בצדק רב. בישיבה האחרונה עלה פה סעיף

שהגיע מנעה, מהייעוץ המשפטי של הוועדה,

שדיבר על ריכוז התקנים, מתוך מחשבה, כפי

שאדוני אומר, לדבר על ריכוז השליטה

וריכוז התמונה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

המשרדים לא היו מוכנים. אז מה נעשה? אז

לקחנו את הפשרה הזאת, אבל זה לא אומר שללא

ידיעת הרשות.

<דרור גרנית:>

אני עצמי כנראה לוקה בהבנתי, אבל אני שומע

שני קולות שונים בדבריו של אדוני. מצד אחד

הוא מדבר על ריכוז השליטה המרכזית בידי

הרשות ושהיא רואה ויש לה התמונה השלמה,

מצד שני המנגנון האופרטיבי הכי משמעותי

שעושה איזשהו שליטה על הכסף, אדוני לא

מתיר.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

עוד לא הגעתי לנושא.

<נעה בן שבת:>

הוא אומר ברמת הפיקוח. אבל סמכויות פיקוח

יש לרשות, גם על כל גוף מפעיל, כולל על

משרדי הממשלה.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

תפרידו בין הנוסח שבסוף הצבענו עליו לבין

האפשרות לפקח ולדעת את כל הנתונים. זה מה

שאומר היושב-ראש, וזה גם מה שאני אומרת.

היה פה דיון שלם בפעם הקודמת, שנמשך

כשעתיים.

<דרור גרנית:>

ישבנו פה כולנו מסביב לשולחן.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

למרות הבחירה שלנו להצביע בעד הנוסח הלא

ריכוזי, עדיין אנחנו חושבים שמה שמדבר

היום על סמכויות הפיקוח של הרשות מאפשר

לה את הידע על מה שמתרחש. דרך אגב, אני

חייב להגיד שכל הדיון עכשיו לא ייתן מענה.

זאת אומרת, השאלה אם ריכוזיות כן או לא, לא

תיתן מענה על כך שב-8 באוגוסט יש לך 3,000

בנות, או משרד לביטחון פנים אומר

בהגינותו שאין לו עבודה לבנות האלה בכל

אוגוסט. אני מבקשת שלא נלך אחורה על משהו

שלא צריך.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

מיקי, זאת הערה מאוד מרכזית בעיני. אם

המערכת לא מסוגלת לספק תעסוקה, זה לא אשמת

המתנדב. אל תעניש אותו.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

חס וחלילה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אל תענישו אותו בזה שאין לו הכנסה. כי מעט

ההכנסות האלה לחלק מהבנות בוודאי זה מאוד

חשוב. אז אל תענישו אותן. זו בעיה, זו

אחריות המשרד שנותן תקנים, שיספק להן

תעסוקה אין-סוף. אבל אם לא, זאת בעיה של

המשרד, לא של הילד או הילדה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

השירות הוא כל כך חשוב בעיני, והוא בהחלט

מחייב את המציאות שבה מדינת ישראל נמצאת,

בניגוד למה שאמרה חברת הכנסת מועלם. ואני

אומר פעם נוספת, אני תומך בו ואני רוצה

אותו והוא חשוב למדינת ישראל לגשר בין

קהילות ובין מיעוטים בתוך המדינה הזאת.

כל תפקידי כחבר הכנסת, מכיוון שהייתי

בסרט אחר, לעשות סדר. זה הכול. השאלה

הנשאלת היא איזה חלק מהכסף הולך לבנות

ואיזה חלק הולך לעמותות. זו גם שאלה.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

למה זה רלוונטי? איזה דרייב יהיה לעמותות?

העמותות לא אמורות להתארגן באוגוסט?

<מיקי לוי (יש עתיד):>

אם אני לא מעסיק, למה אני מעביר כסף?

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

אתה מעביר כסף על זה שהבנות נמצאות שם

בחלק מהחודש, ואתה לא מתחיל להעביר לפי

ימים.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

אני מבקש תשובה מהכלכלן של הרשות.

<מוטי אלמליח:>

מה שהולך מתוך התעריף לטובת הבנות זה דמי

הכיס והנסיעות שאמורות לממן, למרות שהן

מקבלות בחינם, וכן ביטוחים. זה סדר גודל

של כ-1,000 שקלים. מתוך תקן בית שהוא כ-1,570

שקלים ותקן חוץ שהוא 2,500 שקלים.

<צבי במברגר:>

אבל לא מצפים שנוציא את הבנות באוגוסט.

<מוטי אלמליח:>

שאר הדברים הולכים לטובת רכזת, לטובת

עובדות סוציאליות, לטובת תקורות של

העמותות ולטובת ביטוח לאומי.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

ביטוח לאומי מחייב.

<מוטי אלמליח:>

ולטובת הדירות בתקן חוץ.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

דירות גם מחייב.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

אז אין כסף שהולך סתם לעמותות באוגוסט,

כנראה.

<מוטי אלמליח:>

בוא ניקח תקן בית, מתוך תקן של 1,570 שקלים,

סדר גודל של 1,000 שקלים הולכים לטובת הבנות

והשאר הולך לטובת רכזת ותקורות של

העמותות.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

ויש דיווח על ההוצאות האלה, הקבועות?

<מוטי אלמליח:>

יש דיווח, בוודאי.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

זה מגיע אליכם?

<מוטי אלמליח:>

חלק מגיע אלינו.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

למה חלק? זו בדיוק הבעיה. החלק הזה זו

הבעיה. צריך להגיע אליכם דיווח מלא, ואם

יש צורך לבקש החזר, צריך שיהיה החזר. למה

חלק? אתם משחררים כספים.

<מוטי אלמליח:>

לא.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אז תסבירו לנו, כי בסוף נצא מפה גם עם חוק

אהבלי, וגם בלי להבין אותו.

<ידעיה לוין:>

אני רוצה להתייחס לשאלה האם יש מספיק

רגולציה או לא. דבר ראשון, לרשות יש מלוא

הרגולציה, והיא עושה אותו אובר, ואני אומר

את האמת, לא תמיד אנחנו מרוצים. אם שואלים

אותי בתור מבוקר, לעניות דעתי יש עודף

רגולציה. אבל לא אני מחליט וזה בסדר. יש

רגולציה מדהימה על כל התקנים. יש הבדל בין

התהליך הרגולטיבי לבין המימון, וזה מה

שניסו להגיד.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

זו בדיוק הנקודה שמפריעה לחבר הכנסת מיקי

לוי.

<ידעיה לוין:>

אני יודע את זה, אני מסכים.

<דוד פלבר:>

הסכום פר חודש, פר מתנדב, הוא קבוע. יש

תעריף שהרשות לשירות לאומי קובעת, והוא

מכיל סל של רכיבים. הרכיבים האלה לא

משתנים ביולי-אוגוסט. כפי שאמרנו, הבת

מקבלת דמי כיס. אז אין שום חשבון לעשות.

הוא לא יכול להחזיר לי 20 שקל. אין לו על מה.

הבת קיבלה את חלקה, הדירה את חלקה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אני לא מנהל חשבונות שלכם. אם החשב אומר

שאין מה לעשות, אין מה לעשות. תעזבו את זה.

<אורן נחמיה:>

אני מהמשרד לביטחון פנים. אדוני

היושב-ראש, יש פה בעיה, ואנחנו מתעלמים

ממנה, לצערי הרב.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

מה הבעיה בבקשה?

<אורן נחמיה:>

1,500 בנות במגזר הערבי שנמצאות אצלי במשרד

לביטחון פנים, ועוד 1,000 בנות של ידידי דוד

שנמצאות במוסדות החינוך, לא נמצאות חודש

ושבוע, אם לא קצת יותר, בשירות. במקומות

שיש קייטנה, אז הקייטנה היא שלושה שבועות.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

באיזה חודש הן לא נמצאות?

<אורן נחמיה:>

אוגוסט.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

דיברנו על זה.

<אורן נחמיה:>

לנו אין תקני חוץ. כל התקנים הם תקני בית

או תקנים שהבנות יוצאות כל יום הביתה. זאת

אומרת, אין פה התחשבנות להחזיק מערכת.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אז מה אתה רוצה, שיעשו בשבילך תוכנית של

תקן 11 חודש עבודה? זה מה שאתה רוצה?

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

ואז מה הזכות של המשרתים והמשרתות?

<היו"ר אלי אלאלוף:>

החוק זה 12. אם אתה לא מסוגל לתת, זו בעיה

שלך. אני חוזר ואומר, אל תטילו רפש על

הילדות האלה ועל המתנדבות. הם מוכנים

להתנדב 12 חודש. אז אם אתם לא מוצאים להם

פתרון, זו בעיה שלך, לא שלהן. אל תהפכו את

היוצרות. אתם מבקשים תקנים, והם טובים לכם

11 חודש. והחודש ה-12, שתקפוץ לי, בעברית

פשוטה. לא, זו בעיה שלכם. המערכות צריכות

לספק להן את העבודה. אם אתם לא מסוגלים

לספק להן, זו בעיה שלכם, לא של המתנדבות.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אורן, רצית להתייחס?

<אורן אסף חזן (הליכוד):>

לא, אני מקשיב בינתיים.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

איזה יום טוב יש לי אתך.

<אורן אסף חזן (הליכוד):>

רק אל תתרגל.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

רואים כמה טוב עושים הנישואים? זה מה שאני

אומר לכל הרווקים.

בבקשה, מיקי.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

הגיעו לשולחני תלונות של בנות, ולא אחת

ולא שתיים, שטוענות שמשלמים להן חצי שכר

בחודש הזה. האם זה נכון? זה מה שאני רוצה

לדעת, כי אני הולך לעשות ביקורות של

החשבונות עצמם. יצאו לחופש, קיבלו רק חצי

מהסכום המגיע להן. יש אצלי תלונות מן הסוג

הזה. אני מנסה לעשות סדר ולמנוע זליגה של

כסף שנשאר שלא ברשות, כסף ציבורי.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אתם מכירים את התופעה שחבר הכנסת מיקי

לוי מדבר עליה?

<שר שלום ג'רבי:>

לא, אצלנו לא קיים דבר כזה.

<דוד פלבר:>

אצלנו אני לא מכיר תופעה כזאת.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אני מבקש שאם מישהו מכיר, שיעביר אלינו.

אם לך יש אינפורמציה מסוג זה, אני ממליץ

שתעביר לרשות שיעשו את הבדיקה הנדרשת.

<יוסי מלכה:>

אני מבין שהייתה הצבעה. אני לא הייתי.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

גם אם היית, לא היית מצביע.

<יוסי מלכה:>

זה נכון, אבל אולי הייתי מצליח לשכנע אתכם

אז. אבל אני רוצה להסביר ולתת עוד דוגמה

למה זה בעייתי. כל משרד מתנהל על-פי קודים

אחרים. זה אומר שיש בת שירות שיכולה לעבוד

למשל בבית-חולים או בקופת-חולים כל השנה

עד הקצה, ובנות במשרד החינוך או במשרד

לביטחון פנים יושבות בבית. אין פה סטנדרט

אחיד. אדוני היושב-ראש, זה משהו לא סביר

בהתנהלות.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

מערכת החינוך עובדת כמו מערכת הבריאות?

<יוסי מלכה:>

לא.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

יוסי, אז מה אתה מציע, שלא ניתן תקן למשרד

לביטחון פנים? איך זה שזה יעבור לרשות

ייתן מענה לזה שבאוגוסט אין לו מה לעשות

עם הבנות? אני לא מבינה למה אתם חוזרים

למקום הזה כל פעם.

<נעה בן שבת:>

השאלה היא אם יש למשרד אחר משהו לעשות.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

אז אומר לך דוד שהוא מבקש מהביטוח הלאומי,

ואין להם מענה לבנות האלה. למה?

<היו"ר אלי אלאלוף:>

כשאומרים למורות שהן עובדות מעט מדי, אף

אחד בעולם עוד לא שינה את החופשות של

המורות. למה? כי יש להן עוד משימות שלא

ניתנות למדידה טכנית כמו מדידת נוכחות

במקום העבודה. גם אופק חדש ואופק ותיק,

האמינו לי שזה לא ניתן לבדיקה. אז אני

מציע שנקבל החלטה סופית, חד-משמעית, שמי

שמתנדב במערכת החינוך יעבוד 11 חודשים,

והחודש ה-12 הוא חלק אינטגרלי של מערכת

החינוך שאנשים לא עובדים בה. בואו נעשה את

זה.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

אני מציעה להשאיר את זה כמו שזה היום,

שאנחנו מכבדים את זה שיש בנות על הרצף

בחודש אוגוסט. לא כדאי להכניס למסגרות.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אני אתקן לאור ההערה שלך. התקנים של משרד

החינוך הם 12 חודש, אבל אם המערכת אינה

מסוגלת לספק את העבודה של החודש ה-12, זה

ייחשב כדבר מקובל אם זה אחרי בדיקה

שנעשתה על-ידי המזמין. זה מספיק כדי

שנפסיק את התהליך הזה שכולם מרגישים

שמרמים את כולם. בואו נקבל החלטה מסודרת

בעניין הזה.

<נעה בן שבת:>

רציתי לשאול אם משרד הרווחה יכול לעשות

שימוש בתקנים האלה בחופשת הקיץ, לקחת את

אותם מתנדבים ומתנדבות ממערכת החינוך

ולעשות אתם איזשהו פרויקט לאומי במשרד

הרווחה, לצורך העניין. במסגרת תפיסה של

איגום משאבים, לקחת משאבים ממקור אחר.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

נילי, בבקשה.

<נילי דרור:>

אני מנהלת אגף משאבי קהילה שאחראי על

הנושא של שירות לאומי במשרד הרווחה.

חשבתי על הרעיון הזה. העניין הוא

שהאוכלוסיות שלנו הן אוכלוסיות מורכבות.

לקחת בת שירות שעבדה עם אוכלוסייה

נורמטיבית בקייטנות זה בעייתי, כי אנחנו

עושים קייטנות לילדים עם צרכים מיוחדים.

האם בת שעבדה 11 חודש עם אוכלוסייה

נורמטיבית מסוגלת לעזור בקייטנה הזאת של

אוכלוסייה, זאת בעיה לא פשוטה. אני יכולה

לבדוק את זה, אבל על פניו נראה לי שזה יהיה

קשה מאוד, כי הם עוברים אצלנו גם הכשרה

בשביל להיכנס למוסדות המיוחדים שלנו. אז

חודש ימים בלבד באיזשהו רצף כדי לפתור

בעיה אחרת, אני חושבת שזה לא ריאלי.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אני מאוד מעריך את זה. יכולים להיות

פתרונות פרסונאליים אינדיבידואליים,

בבקשה. אבל שיהיה ברור, זה לא יכול להיות

בין מוסדות.

<שר שלום ג'רבי:>

אדוני היושב-ראש, אולי אני אשמע קצת לא

טוב מול הבנות, וגם אין לי תשובות אז זה לא

טוב. דבר אחד אסור שיהיה, ששירות לאומי

יהיה 11 חודשים ואחר כך שנכיר להם את זה

כשנה. כי אנחנו צריכים להבין איפה אנחנו

עומדים. הדבר הזה יעשה נזק רוחבי לכל 18,000

המתנדבים בשירות הלאומי אזרחי. צריך

לזכור, על 11 החודשים שהיא תשרת יש לה עוד 30

יום ימי מחלה, 22 ימי חופשה. ואחרי זה בבית

הספר יש לה פסח, סוכות, קריסמס, כל מיני

ימים שהיא לוקחת חופשה. בכלל יצא מצב שהיא

לא משרתת ויצא לנו לא טוב, וזה יגרום לא מה

שאנחנו רוצים לעשות כאן סביב השולחן. זה

יכול לגרום נזק קשה מאוד לשירות הלאומי.

על זה יתקיפו אותנו כל היום. אנחנו משווים

היום ב"ה את כל התנאים לחיילים משוחררים.

אני חושב שזו מטלה לא פשוטה. הבעיה הגיעה

לפתחנו, אנחנו צריכים לשבת ולתת מענה.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

עם שני המשרדים, גם חינוך וגם ביטחון

פנים.

<שר שלום ג'רבי:>

אני לא יודע במשרדים האחרים. אני חושב

שלא. אבל הבעיה היא בעיה קשה ואנחנו

צריכים לתת מענה. ואם היושב-ראש רוצה

לסיים היום, אנחנו צריכים לתת, אם זה

בהכשרה אז לפני השירות, אם זה במגזר הערבי

לתת שירות בהכשרה של השפה העברית

וכישורים רכים. אני לא יודע איך, אבל לבוא

ולהכיר להם ב-11 חודשים כשנת שירות זה דבר

שהוא בעיני לא נכון.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

לא אמרתי את זה. אמרתי ששנת שירות זה 12

חודש. אני חוזר ואומר ועומד על כך. אבל אם

המעסיק או המפעיל את המתנדב אינו מסוגל

לתת את זה עד 12 חודש, זו אחריות שלו, ולא

להעניש את המתנדב או המתנדבת. אלה

העקרונות שאני רוצה שיהיו, במיוחד אלה

שבמערכת החינוך, כי מערכת החינוך היא

מערכת שעובדת חלקית מבחינת שנת הפעילות

שלהם, ולכן צריכים להתחשב בזה. זה מה

שאמרתי.

<דרור גרנית:>

אתייחס מאוד בקצרה. אני מאוד מסכים עם

דבריו של מר ג'רבי. אני חושב שיש פה שאלה

של ההפעלה, ואני גם מאוד מתחבר למושג

שהזכירה פה נעה על איגום המשאבים. אבל אני

חושב שבמסגרת של החוק, ככל שניתן יותר כוח

לרשות בתכנון ובאישור של התקנים – אני גם

מאוד מסכים עם דבריו של אדוני על כך

שבוודאי המתנדבות לא צריכות לספוג את

הנזק. מה שצריך לקרות בתכנון מראש, באישור

של התקנים, כאשר מאשרים תקן במשרד החינוך

צריך לראות שיש בתקן תעסוקה ותשומה של 12

חודשים, וכנ"ל בכל משרד שהוא. מיד אחבר את

זה למנגנונים שבתוך הטקסט של החוק.

הראשון שבהם לדעתי זו אותה ועדה שאנחנו

רוצים להכניס בשירות הציבורי בסעיף 58. שם

צריך להיות תכנון מוקדם מראש, ובמישור

הזה אני רוצה להגיד דבר נוסף.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

זה ברור לך שבמערכת החינוך אף פעם לא תגיע

ל-12 חודשי פעילות.

<דרור גרנית:>

על זה אני רוצה להציף איזשהו סימן שאלה.

לתפיסתי לפחות, ואני אומר את הדברים

בזהירות, השירות הלאומי אמור לתת לציבור

הישראלי בכללותו את אותו ערך מוסף. הוא

אמור להיות אותו אקסטרה שהמערכת לא יודעת

לייצר מתוכה פנימה. ולכן צריך לחשוב על

המשאב הזה לא רק כאיזשהו קצפת על עוגה

קיימת, אלא כפוטנציאל לייצר עוד עוגה

קטנה בצד, כאיזשהו בנפיט ציבורי. ואם למשל

במשרד החינוך יש כוח-אדם כל כך מאסיבי של

4,000 מתנדבים בשנה, והוא לא יודע להשים

אותם, להפעיל אותם במשך 12 חודשים, אז אחד

משניים. או שלא צריכים להיות לו 4,000, או

שב-4,000 האלה אפשר לייצר אקסטרה, והאקסטרה

יכול להיות אותן קייטנות שלא מיוצרות

באופן רגיל, כי הנה פתאום אתה מגלה שיש לך

המשאב. אני אומר את זה במלוא הזהירות, כי

באמת זאת לא שאלה משפטית.

<נילי דרור:>

כלומר עוד קייטנות בפריפריה?

<דרור גרנית:>

למשל.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

הם על הפלטפורמה של מערכת החינוך.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אני רוצה לסכם את הנקודה.

<דוד פלבר:>

היקף התקנים שלנו הוא לא רלוונטי, כי אם

יהיו לנו 2,000 או 1,000 או 3,000 הבעיה היא אותה בעיה, שבאוגוסט רוב המשק מושבת, גם השלטון

המקומי, גם הרשויות.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

רק מה שקשור לחינוך.

<דוד פלבר:>

אני מדבר על מערכות החינוך בשלטון

המקומי. המשק עובד מצוין, אבל יש חופשות

ואין הפעלות, וזה לא משנה מה המספר. מבנה

מערכת החינוך הוא כזה שיש בה יותר חופשות.

אם תיקח בת שיושבת במד"א, אם אין באותו יום

קריאה, או בת שיושבת בכיבוי אש וב"ה אין

שריפות, אז אתה אומר לה שהיא לא עבדה? אז

הבת במערכת החינוך עובדת כל השנה

באינטנסיביות מסוימת, ובחודש אוגוסט

חסרים לה כמה ימי שירות. אני מציע לא

להפוך את זה לדיון העיקרי. אני כן בעד

שיהיו 12 חודש חובה, אני לא חושב שצריך

לעשות הנחה. אני חושב שגם אם יש פרוטוקול,

יש גם שכל, והשכל אומר שאם אין מקום השמה,

הבת לא צריכה להיפגע. ואם חסרים לה ארבעה

ימי שירות, לא צריך לעשות מזה דרמה.

הוועדה הנכבדה הזאת מקדישה לזה המון זמן,

ואין פה שום שחיתות. אף אחד לא לוקח כסף

לכיס. הבנות מקבלות את דמי הכיס, העמותות

מקבלות את מה שמגיע להן, ויש כמה ימים

סְפֵּר לבת שעושה שירות קשה ואינטנסיבי

כל השנה ויש לה כמה ימים עודף של חופשה.

<דרור גרנית:>

שום דבר מדבריך לא שנוי במחלוקת. אני

מסכים אתך.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אדון יפה, בבקשה.

<אליעזר יפה:>

מכיוון שהוזכרנו, מגן דוד אדום, אני רק

רוצה להציע בכלל לא לטפל בחודש האחרון,

אלא לטפל בחודש הראשון, ולהביא אותן ב-1

באוגוסט שנה קודם ולהכשיר אותן, שידעו מה

הן עושות ושידעו לעמוד מול כיתה. לא כל

הילדות האלה עושות 24 שעות. יש לי הרבה

מעורבבות בתוך מערכת החינוך. אני מציע

חודש לפני לתת להן קצת מתודולוגיה, לתת

להן קצת ערכים, לתת להן חומר, ולא כל הזמן

לחשוב רק על ה"אחרי". כי אז באמת אין פתרון.

<שר שלום ג'רבי:>

הילדה צריכה גם חופש.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

הילדה סיימה י"ב, היא חייבת גם לנשום. זה

רעיון מצוין, הוא לא ישים במציאות

הישראלית.

<שר שלום ג'רבי:>

חלק מזה בהכשרות אפשר.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

את ההכשרות עושים, עשרה ימים עד שבועיים

לפני ה-1 בספטמבר. אתה לא מביא אותם ב-1

באוגוסט שנה קודם.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

נכנסנו כבר לתוכנית העבודה של הרשות. כל

מה שנאמר הוא מאוד חשוב. אני לא רוצה

חלילה שנרגיש שזה היה דיון מיותר. אבל זה

עניין של תכנון של הרשות עם הגופים

השונים. אין לזה השלכות על החוק. אני מציע

שתיקחו על עצמכם את ההערות הכלליות,

תקיימו את הדיונים הנדרשים ותתקנו את

תוכנית העבודה בהתאם לזה. אני לא רואה

השלכות ישירות על החוק. אם יהיו, בוודאי

היועצת המשפטית תזהיר אותנו.

בבקשה, אפשר להמשיך.

<נעה בן שבת:>

אנחנו בעמוד 34, בסעיף 46. הגענו לסעיף קטן

(ב). הייתה הצעה לגבי הנושא של הגבלת זיקה

פוליטית. היו כמה הצעות, אבל אף אחת

מההצעות לא התקבלה על דעת חברי הכנסת.

השאלה אם לזנוח את הנושא של איסור זיקה

פוליטית, או שיצא פה סיכום נוסף.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

זיקה פוליטית של בעלי תפקידים.

<נעה בן שבת:>

של בעלי תפקידים בתוך הגוף המוכר.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

השאלה היא איך מטביעים את זה לתוך החוק.

היושב-ראש, כמה שפחות פוליטיקה בתוך העסק.

<נעה בן שבת:>

היו פה שלוש הצעות שעלו, וכל אחת נפלה.

הייתה הצעה לדבר רק על יושב-ראש ומנכ"ל עם

איסור של פעילות פוליטית במפלגה. הייתה

הצעה לדבר רק על המנכ"ל. הייתה הצעה נוספת.

השאלה לאיזה כיוון רוצים לקחת את זה.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

נקרא מה שיש כרגע, ברשותך.

<נעה בן שבת:>

בתוך הנוסח המקורי לא הייתה שום המלצה.

היו שתי אפשרויות. הייתה אפשרות לדבר על

מי שנמצא בתוך גוף בוחר, חבר בגוף בוחר,

לפי ההגדרות שנמצאות בתוך חוק שירות

המדינה, סיוג פעילות מפלגתית. או לדבר על

הוראה מרחיבה יותר, שמדברת על כך שאין

לאותו גורם זיקה פוליטית במובנים היותר

רחבים. שתי ההצעות מופיעות פה פחות או

יותר באיזשהו נוסח. וגם השאלה על מי להחיל

את זה, האם על מנכ"ל, האם גם על חברי ועד

מנהל.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

היום ברשות כלשהי אין הגדרות על שייכות

פוליטית בהקשר של עובדי המדינה?

<דרור גרנית:>

אני אחדד אולי דברים שנאמרו בפעם הקודמת.

כל עובדי המדינה, כולם ללא יוצא מן הכלל,

כפופים לחוק שירות המדינה, סיוג פעילות

מפלגתית ואיסור מגבית כספים. זה חל על כל

עובדי המדינה. אנחנו מדברים פה על הגופים

המוכרים. המורכבות נובעת מזה שהגופים

המוכרים מצד אחד הם תאגידים שחיים בעולם

העמותות, חיים בעולם של גופים של העולם

הפרטי, של המגזר השלישי. ומצד שני אלה

גופים שבמסגרת החוק הזה אנחנו נותנים להם

תפקיד ממלכתי מדינתי.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

קודם כל ברשות. הרשות היא לא עמותה.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

הרשות תחת החוק. הם עובדי מדינה.

<דרור גרנית:>

על הרשות אין כל מחלוקת. על הגופים

המוכרים, המורכבות של השאלה נובעת

מהדואליות שלהם. זאת אומרת, מצד אחד הם

מאוגדים כמו גופים פרטיים כעמותות, מאידך

גיסא אלה גופים שאנחנו נותנים להם פה

תפקיד ממלכתי, ציבורי, מכוח הדין,

ושהתקציב שלהם בסופו של דבר, אחוז מאוד

מאוד גבוה ממנו אמור להגיע בסוף מכסף

ציבורי. בתוך ההסתכלות הזאת נשאלת השאלה

לאן צריך למשוך. אז כפי שאמרה נעה, יש שני

רבדים של השאלה. שאלה אחת היא על מי

מחילים, והשאלה השנייה היא מה מחילים.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

לא. השאלה הבסיסית היא האם בכלל מחילים,

כי זה לא בנוסח החוק המקורי, אני מזכירה.

יש כללים של רשם העמותות שחלים על כל

העמותות, אני גם מזכירה, וזאת שאלה. בדיון

הקודם שהתקיים פה הייתה החלטה שלא מחילים

כלום.

<דרור גרנית:>

הייתה החלטה לא להחליט. אני מסכים כמובן

עם חברת הכנסת מועלם, שקודם כל יש שאלה

האם בכלל. אם מחליטים שכן, אז יש שתי

שאלות, על מי מחילים ומה מחילים. נדמה היה

לי, אבל אולי הבנתי לא נכון, שהוועדה

הסכימה להתכנס בוודאי על מנכ"ל, והדיון על

היושב-ראש עד כמה שהוצגה לי עמדת שר

החקלאות, שהוא השר הממונה, על-ידי עוזרו

לפני כמה שבועות, הוא אמר ששר החקלאות

מוכן להסכים שזה יהיה היושב-ראש והמנכ"ל.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

יושב-ראש לא. הוא דיבר רק על מנכ"ל.

<דרור גרנית:>

יכול להיות שהבנתי לא נכון.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

נזמין את הכלה ונשאל את פיה. מיד נבדוק

איפה העוזר של השר.

<דרור גרנית:>

זה לעניין על מי. לשאלת מה מחילים, כפי

שציינה נעה, יש פה שתי אפשרויות על

השולחן.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

מקובלת עלי עמדת שר החקלאות, יושב-ראש

ומנכ"ל.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

אבל יש ויכוח מה עמדת שר החקלאות.

<דרור גרנית:>

כך לפחות אני זוכר שנאמר לי.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

מנכ"ל זה מה שהיה בדיון הקודם.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

אם השר מסכים, אדוני, מה לנו כי נלין?

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אני בעד מינימום מנכ"ל. אם השר מסכים שגם

היושב-ראש, אני קונה את שניהם.

<נעה בן שבת:>

הנושא יהיה חברות בגוף בוחר של מפלגה?

<היו"ר אלי אלאלוף:>

כן.

<שר שלום ג'רבי:>

ביקשתי מעוזר השר שיגיע, הוא בדרכו לכאן.

<נעה בן שבת:>

נתקדם הלאה, וכאשר הוא יגיע נעלה את

השאלה.

סעיף קטן (ג), אנחנו מדברים על הכרה בגוף

המוכר. עמוד 35.

(ג) השר רשאי, לאחר קבלת חוות דעתה של

הרשות, ובכפוף למספר המירבי של גופים

מוכרים ולמכסות המתנדבים שנקבעו בתכנית

הרב שנתית כאמור בסעיף 23, להכיר במבקש

ההכרה כגוף מוכר, אם מצא כי מתקיימים בו

כל אלה.

בסעיף (1) יש שתי חלופות. השאלה שעלתה פה

הייתה האם אנחנו מדברים על עיקר עיסוקו,

איזו מידה של עיסוקו של הגוף המוכר צריכה

להיות בנושא של שירות לאומי והאם אפשר

שיהיו לו עיסוקים נוספים. בדיונים

האחרונים הכיוון היה שיכולים להיות לו

עיסוקים נוספים, אבל השאלה אילו מגבלות

יהיו. בחלופה הראשונה יש כמה אפשרויות על

פני התחום. יכול להיות שאומרים לו עיקר

עיסוקו, זאת אומרת 51% לפחות צריך להיות

בתחום השירות הלאומי, שאר ה-49% של פעילותו

יכולים להיות בתחומים שונים בלי הגבלה.

אפשרות אחרת אומרת: לא, כל עיסוקו יהיה רק

בנושא השירות הלאומי, והתאגיד הזה יהיה

מוקדש לנושא של שירות לאומי. זאת גם

אפשרות שעלתה. אפשרות אחרת אומרת משהו

שמדבר על משהו שהוא באמצע, בתווך.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אומרים לנו ששר החקלאות יבוא להכריע

בסוגיה, או נציגו.

<נעה בן שבת:>

האפשרות השלישית אומרת, אכן יהיה עיקר

עיסוקו, אבל זה לא יהיה עיקר שישאיר 49%

לפעילות אחרת שלו, אלא באופן משמעותי

צריך להיות דגש על פעילות של שירות לאומי,

וגם הפעילות הנוספת שלו צריכה להיות עם

איזושהי זיקה לנושא השירות הלאומי. גם אם

היא לא זיקה במובן הזה שיש לה קשר או

תרומה ישירה, הם צריכים לתרום לעיסוק.

ההצעה לחלופה שמופיעה פה מדברת על כך

שעיסוקיו הנוספים של מבקש ההכרה תורמים

לעיסוקו העיקרי ואינם גורעים מיכולתו

לקיים את עיסוקו העיקרי, וההיקף הכספי של

עיסוקו העיקרי לא פחות מ-95%. אפשר להציע

אחוזים יותר נמוכים, אבל לדבר על כך שזה

לא רק 51% ומעלה, אלא באופן משמעותי חלק

מאוד עיקרי. וגם הנושא של המערכת

החשבונאית, אותו תנאי שביקש החשב הכללי,

שיש מערכת חשבונאית נפרדת, רישום נפרד של

הוצאות והכנסות, ושהנכסים המשאביים

שמיועדים לעיסוק העיקרי, זאת אומרת לנושא

השירות הלאומי, או מתקבלים ממנו, לא ישמשו

לעיסוקים נוספים, כדי שבנושא הזה גם תהיה

ביקורת שוטפת מטעם הרשות. ייתכן גם לבקש

שיהיה גם ריכוז. זה מופיע פה בסעיף קטן (ד),

שהעיסוק העיקרי, אותו עיסוק שירות לאומי,

ירוכז על-ידי אדם נפרד. זאת אומרת, גם אם

הנהלת הגוף תהיה הנהלה שמשותפת לעיסוקים

השונים, יהיה בכל זאת גורם מרכז אחד לנושא

של השירות הלאומי. זו הצעה חלופית.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

מישהו רוצה להתייחס? אני רוצה שיהיה ברור,

פרופורציה היא נושא שאפשר להתווכח עליו,

אבל זה ברור שהעיסוק, רובו וגם המיעוט

שלו, הוא לטובת השירות הלאומי. כי גם אם

יהיו רווחים לחלק השני, זה יהיה לטובת

השירות הלאומי. ולכן יש אחריות על הרשות

גם לאשר מראש מהו החלק שהוא במיעוט, והיא

מפקחת שהרווחים הם לטובת השירות הלאומי.

זה המשחק.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

החשב יצטרך מבחינה מקצועית לתת גושפנקה

למה שאמר היושב-ראש עכשיו.

<דניאל פרג:>

לגבי המהות של העניין, שרוב עיסוקו יהיה

אכן בכל העסקת המתנדבים והוא יעשה

איזושהי הפרדה חשבונאית כלכלית, רק לגבי

הקטע של הנוסח אנחנו רוצים לבדוק מבחינה

טכנית אם הנוסח הזה אכן נותן מענה לכל

הדרישות של ההפרדות שנדרשות מהמפוקח.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

למיטב ידיעתי הוא נותן, וזה בעקבות

ההערות שלכם הגעתי לסיכום הזה.

<דניאל פרג:>

נכון. אני מדברת רק על הקטע של הנוסח.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

שולי, בבקשה.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

אני לא כל כך הבנתי מה תהיה הפרקטיקה. אני

שואלת את זה בשיא העדינות.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

מבחינתי זה היה טוב מאוד שלא נתעסק בשום

דבר שלא קשור לשירות הלאומי, אבל אני מודה

שיש יכולות לארגונים האלה שאפשר לתת

שירות נוסף שהוא לא מוגדר שירות לאומי,

בהנחיה או בהסכמה של הרשות, והרווחים

שיהיו מהפעילויות האלה יהיו לטובת

השירות הלאומי. זה מאוד פשוט. אני חושב

בצורה עניינית, למה שלא ידעו למכור שירות

לגוף שעושה השתלמויות לדוגמה? הם יודעים

לעשות את ההשתלמויות לכל גוף שהוא לא

שירות לאומי, אבל אם ירוויחו כסף זה לא

רווח אישי חס ושלום, אלא לטובת העמותה.

הכסף הזה יהיה לטובת השירות הלאומי. אמרו

לי בעמותת "שלומית" וגם ידעיה, שהם עושים

פעילות כדי להרוויח כסף. יש להם יכולות.

אני מודה באשמה שזה מה שעשיתי בקרן רש"י.

אבל עמותות-בנות שלנו אף פעם לא החזירו

כסף לבעל הבית. ההפך, הן השתמשו בזה כדי

לעשות פעילויות נוספות. זה משאיר את

הפעולות של המטרה המרכזית של אותו גוף, אז

למה לא לנצל את היכולות? אולי יש להם גם

מתקנים שבתקופות מסוימים לא מנוצלים. לכן

פה המשחק של פרופורציה – לא הייתי הולך

ל-95%. זה נראה לי דרסטי מדי. זה תת ניצול של

הפוטנציאל שלהם. הייתי הולך על שלושה

רבעים ורבע. אבל בעיקרון שיהיה ברור,

ואמרתי את זה, כל הרווחים שיהיו, יהיו

לטובת השירות הלאומי. זאת הכוונה שלנו.

השארנו את האופציה הזאת עם שליטה של

הרשות, עם אופציה להביא משאבים נוספים

לשירות הלאומי. אני חושב שזאת נוסחה

שמאפשרת לכולם ליהנות.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

אם כך, אז לא כל כך הבנתי מה עשינו. לא

הסכמנו לכל עיסוקו, הסכמנו לעיקר עיסוקו,

אבל בעצם במה שאתה אומר אתה שם ש"כל

עיסוקו". לא משנה באיזו חלוקה שתחליטו, אם

כל שאר הדברים האחרים שהוא עושה חייבים

תמיד לשרת את השירות הלאומי, אז זה בעצם

כל עיסוקו.

<יואב ארבל:>

אני רוצה לחדד. אם הוועדה הולכת לכיוון של

"עיקר עיסוקו", יש שני סוגי פעילויות

נוספות. פעילות אחת זו פעילות למען

המתנדבים. יש עוד דברים שעמותות עושות

למען המתנדבים, אולי אחרי השירות, אולי

לפני השירות, אולי תוך כדי השירות. זו

פעילות שהיא למען המתנדבים, היא לא למען

העיסוק העיקרי שלהם. הפעילות השנייה

שעליה דיבר היושב-ראש זו פעילות אחרת,

שהיא לא קשורה למתנדבים, אבל הרווחים

הכספיים שלה הולכים לטובת העניין.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אתה עושה פעילות אחרי השירות ולא מרוויח

מזה כסף – שלום על ישראל, זה לא מעניין.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

זאת אומרת שאם נעשית פעילות שאין ממנה

רווחים, היא לא מפריעה לך בחלוקה הזאת של

כל עיסוקו ועיקר עיסוקו?

<יואב ארבל:>

ככל שהיא קשורה למתנדבים.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אבל היא צריכה להיות באישור הרשות.

<יואב ארבל:>

הייתי רק מתקן: עיסוקיו הנוספים של מבקש

ההכרה תורמים למתנדבים או לעיסוק העיקרי.

כי יכולה להיות תרומה למתנדבים שהיא לא

בעיסוק העיקרי.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

מבוגרי ההתנדבות, אפילו.

<יואב ארבל:>

זה המתנדבים. יש כאן דברים תוך כדי

השירות.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

אבל העיסוק העיקרי לא יכול להגיד: מחר אני

קונה בניין נוסף?

<דרור גרנית:>

זאת בדיוק הנקודה. אני רוצה לתת כמה

דוגמאות.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

יהיה בניין נוסף, אז מה? לטובת המתנדבים,

מה רע בזה?

<מיקי לוי (יש עתיד):>

לטובת המתנדבים, הלוואי אדוני.

<דרור גרנית:>

אני רוצה לחדד משהו לעניין הערתה של חברת

הכנסת מועלם, כי נדמה לי שאולי פספסנו פה

נקודה. בדיני העמותות הכלליים, אני לא

מדבר כרגע על הסעיף הזה ולא על החוק הזה,

לכל עמותה יש מטרה או מטרות, וכל משאביה

אמורים להיות מכוונים לאותן מטרות. מותר

לה, על-פי דיני העמותות והפרקטיקה של רשם

העמותות, לייצר פעילויות שהן לא במישרין

למטרה הזאת, אבל בכל מקרה הכספים אמורים

ללכת לאותה מטרה. נתתי את הדוגמה של עמותה

שמפעילה תיאטרון ועיקר מטרתה זה לייצר

תיאטרון, אבל בשוליים היא מפעילה מזנון

בכניסה לתיאטרון ומוכרת קפה, והרווח הזה

נותן לה עוד כסף. הכסף הזה אמור ללכת

לתיאטרון.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

זה ברור. אבל נניח שהמזנון לא היה מכניס

לה כסף.

<דרור גרנית:>

ראשית, אנחנו לא נעשה פה משהו מקל יותר

במובן הזה שהיא יכולה לקחת את הכספים של

המזנון ולשים אותם בצד.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

זה ברור.

<דרור גרנית:>

אז אותו דבר פה. יש פה הוראה נוספת, שהיא

לא רק עניין כספי אלא עניין של "אינם

גורעים מיכולתו לקיים את עיסוקו העיקרי".

אני רוצה לתת דוגמה. נניח שאחד הגופים

המוכרים משתמש ביכולות ובמבנה הארגוני

שלו וביכולות הארגוניות שלו כדי להפעיל

מתנדבים זרים מחו"ל. הוא אומר: אני מביא

מתנדב מגרמניה, זה עולם תוכן דומה, זה

התנדבות, זה גופים מפעילים, אני מביא גם

אותם ועושה פעילות כזאת. אנחנו אומרים:

לא, את זה אסור לך לעשות. למה? כי זה גורע

מהיכולת. אם אני בא לבית-חולים ואומר לו:

אתה יכול לקבל בת שירות לאומי, או בת

שירות לאומי עם מוגבלות דווקא, יגיד לו

הגוף המוכר: אולי אביא לך מתנדבת גרמנייה,

שבמקרה היא גם דוברת שלוש שפות, יש לה

תואר ראשון, היא בת 25 וכו'. זאת אומרת, זה

ינגוס באפשרויות הרשות. הדוגמה הזאת

למשל, זה סוג של פעילות שנגיד לו: את זה

אסור לך.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

אם הוא ירצה הוא יצטרך להקים עמותת-בת,

כמו שהציג פה היושב-ראש.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

צריך לפרט את זה, או זה מוגדר?

<דרור גרנית:>

זו הקריאה שלי לעניין התליה שאומרת: אינם

גורעים מיכולתו. הגריעה מיכולתו זאת

דוגמה אחת. דוגמה אחרת, כמובן, גריעה

כספית. למשל, אם הפעילות האחרת היא

הפסדית, אז לא יכול להיות שהוא יתחיל

לשאוב משאבים מהעולם של התקציב הזה כדי

לממן את הפעילות האחרת. לכן הגריעה

מיכולתו היא הן תקציבית והן מהותית.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

עוד משפט אחד: ושאין לו ניגוד עניינים.

<נעה בן שבת:>

אנחנו רוצים פה להוסיף בהמשך את הנושא של

ניגוד עניינים כהוראה. בעמוד 38 מוצע

להוסיף פה סעיף על ניגוד עניינים.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

אני הייתי משאיר את הסמכות של קביעת

ניגוד עניינים לרשות.

<מיקי לוי (יש עתיד):>

אבל זה חייב להיכנס לחוק. אם הוא לא ייכנס

לחוק, יהיה מקום לפרשנות.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

הוא ייכנס לחוק, אבל בסמכות הרשות.

<נעה בן שבת:>

מה שמוצע פה זה שלא יפעל גוף מפעיל באופן

שיש בו חשש לניגוד עניינים, לרבות ניגוד

עניינים בין טיפולו במתנדב או עיסוקו לפי

חוק זה או בין עיסוק אחר.

<היו"ר אלי אלאלוף:>

לגבי המגבלות הפוליטיות של העובדים של

הגופים המפעילים, עוזר השר, בבקשה.

<אבי מאיר:>

השר בזמנו סיכם שיו"ר ומנכ"ל לא יכולים

להיות חברים בגוף בוחר של מפלגות.

<נעה בן שבת:>

זאת אומרת יושב-ראש הדירקטוריון

ויושב-ראש ועד המנהל?

<אבי מאיר:>

יו"ר העמותה ומנכ"ל העמותה.

<יואב ארבל:>

לא הגוף הפנימי, הגוף החיצוני.

<נעה בן שבת:>

אז זה מה שהוועדה מחליטה לאמץ.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

רק בגוף בוחר, לא חברות במפלגה בכלל. זה לא

הגיוני.

<דרור גרנית:>

לא. אותן הגבלות שחלות בחוק המקורי.

<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>

זאת אומרת, אנחנו לא מ

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]