פרוטוקול מספר 401, ועדת החוקה, חוק ומשפט, 13/06/2017

הכנסת העשרים

מושב שלישי

<פרוטוקול מס' 401>

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום שלישי, י"ט בסיון התשע"ז (13 ביוני 2017),

שעה 9:00

<סדר היום:>

<הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון),

התשע"ו-2016>

נכחו:

<חברי הוועדה:>

ניסן סלומינסקי – היו"ר

ענת ברקו

אוסאמה סעדי

חברי הכנסת:

אמיר אוחנה

אורלי לוי אבקסיס

רועי פולקמן

סתיו שפיר

<מוזמנים:>

משפטנית- מח' יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

– רני נויבואר

משפטנית מח' יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים –

לירון מאוטנר לוגסי

מתמחה, משרד המשפטים – אסתר בראון בן דוד

רפרנטית מ.החקלאות, משרד האוצר – מעיין

יפה נשר

רפרנט שיכון באג"ת, משרד האוצר – יובל

טלר חסון

ראש הצוות לשכירות הוגנת בעיריית ת"א-יפו,

עיריית ת"א – מיכאל וולה

חברת הצוות לשכירות הוגנת בעיריית

ת"א-יפו, עיריית ת"א – סיון שור

רשות מקרקעי ישראל – מניה לייקין

רשות מקרקעי ישראל – טלי מורלי

יו"ר ועדת חקיקה בלשכת שמאי המקרקעין,

לשכת שמאי מקרקעין – חזקיה העצני

פעיל, המשמר החברתי – אריה לוי

האגודה לזכויות האזרח בישראל – גיל

גן-מור

מנהל השקעות חברתית- קרן שחף – יצחק בן

הגיא

מנהל תקשורת ועד שוכרי הדירות של ישראל

– איתי נטר

רכזת בוגרים קרן שחף – שיר רחל גילה

מתמחה בחטיבת דוברות, מכללת הדסה – ערגה

שמיר

נציגת התאחדות הסטודנטים – ליאת הלבץ

שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג), מייצג/ת

את לשכת שמאי מקרקעין בישראל – אבישג שחם

חדד

<ייעוץ משפטי: >

אלעזר שטרן

<מנהל/ת הוועדה:>

אסף פרידמן

<רישום פרלמנטרי:>

יפה קרינצה

<הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון),

התשע"ו-2016, מ/1073, הצעת ח"כ יאיר לפיד>

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

בוקר טוב לחברי חברי הכנסת, בוקר טוב

לאנשי הממלכה, בוקר טוב לכל הגופים

האחרים שמצטרפים אלינו. אנחנו עוסקים

בחוק שהוא חשוב מאוד. למרות שלחוק הזה יש

שני צדדים – השוכר והמשכיר - אבל בדרך כלל

למשכיר יש יותר כוח ולכן באופן טבעי

אנחנו משתדלים לדאוג לשוכר, שיש לו פחות

כוח, שלא ייפגע והכול יהיה ראוי ומתאים.

ראינו כמה מקומות שאנשים שוכרים, שלא רק

שלא ראויים למגורי אדם, הם אפילו לא

ראויים למגורים – לא חשוב, אני לא רוצה

להגיד. אנשים, לפעמים מחוסר ברירה,

שוכרים. יכול להיות שאם יהיה חוק שיחייב

זה יכניס את המערכת למסגרת הרבה יותר

סבירה והרבה יותר מכובדת, ומצד שני יתמוך

בשוכרים בהרבה מאוד דברים שהיום אין מי

שיתמוך בהם והם החלשים יותר.

אלעזר, תנסה להעלות את הנושאים שנשארו.

<אלעזר שטרן (יועמ"ש):>

קודם כול, אחזור על נקודות שהיו בדיון

הקודם, שחלקן עלו פה בסוף הדיון ונשארו

פתוחות וצריך לחזור עליהן. סוגיה אחת

שנשארה פתוחה בדיון הקודם זו הסוגיה

בסעיף 6א – הנושא של התאמת הזכויות. לגבי

הנושא של "היה עליו לגלותם" מצד השוכר –

זאת אומרת, עד כמה אחריות מטילים על השוכר

לבדוק פגמים משפטיים שיש במושכר. בעקבות

הדיון שהיה - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

פגמים פיזיים במבנה הוא יכול לבדוק, אבל

פגמים משפטיים – מאיפה השוכר ידע?

<אלעזר שטרן (יועמ"ש):>

השאלה היא עד כמה יש ציפייה מהשוכר לבדוק

את הפגמים המשפטיים של הנכס. בעקבות

הדיון שהיה בישיבה הקודמת וההצעות

שהועלו פה מצד חברי הכנסת נעשה תיקון

בנוסח. התיקון בסעיף 6א רבא מצמצם את

הציפייה מהשוכר לגלות פגמים משפטיים, רק

לשכירויות שטעונות רישום - שכירויות

ארוכות טווח, של עשר שנים ומעלה, שאלה

שכירויות הרבה יותר רציניות ומשמעותיות,

סביר להניח שחלק מהן יהיו שכירויות

עסקיות כשמדובר על טווחים כאלה. זה שינוי

אחד מהדיון הקודם.

"ואולם ההוראה כי השוכר אינו זכאי להסתמך

על אי ההתאמה בזכויות אם לא הודיע עליה

זמן סביר לאחר שהיה עליו לגלותה תחול רק

בשכירות הטעונה רישום לפי סעיף 152 לחוק

הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972".

הסעיף ההוא קובע שלמרות מה שכתוב בחוק

המקרקעין, שכירויות שהן מתחת לעשר שנים

לא טעונות רישום. זו נקודה אחת.

נקודה שניה שעלתה בדיון הקודם היא לגבי

סעיף 22, מה שהעליתי בדיון הקודם לגבי

הצורך בהסכמה של המשכיר להעברת השכירות

כאשר מדובר על שכירויות ארוכות טווח,

שכירויות של חכירה לדורות. משרד המשפטים

התבקש לבדוק עם רשות מקרקעי ישראל את

העמדה שלהם. בנוסף, יש פה תיקון שנעשה

בנוסח, לבקשת חברי הכנסת, שההסכמה שלה

משכיר תיעשה בכתב. לסעיף 22 נוסף סעיף קטן

(ב), שההסכמה של המשכיר תהיה בכתב.

<מניה לייקין:>

יש עוד תיקון בסעיף 16א. נחזור אליו?

<אלעזר שטרן (יועמ"ש):>

כן כן, נחזור אליו, כי זה נעשה לבקשת רמ"י.

<מניה לייקין:>

שלום, אני סגנית היועץ המשפטי ברמ"י.

הסברנו שרשות מקרקעי ישראל, ככלל, בחוזים

שלה אינה מאפשרת העברת זכויות – בין אם

את כל הזכות ובין אם בחכירת משנה - ללא

הסכמתה. אנחנו מנהלים סוגים רבים של

קרקעות וסוגים של חוכרים. לגבי חוכרים

עירוניים, כשהקרקע מהוונת - שזה למגורים

ולתעסוקה, ישנן החלטות מועצה שמאפשרות

העברת הזכויות בחכירת משנה ללא הסכמתנו,

עד 25 שנה. אנחנו לא רוצים לחרוג מהעניין

הזה. זאת אומרת, להשאיר את הדרישה להסכמה

שלנו. הנושא מטופל ומוסדר שנים רבות

בהחלטות מועצה ואני חושבת שזה נותן מענה

הולם לצרכים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

בזמנו זה היה ל-49 שנה, עד היובל, אבל אחר כך

היה תהליך של היוון ואנשים יכלו לשלם ואז

זה עובר אליהם, הם קונים את זה לחלוטין.

<מניה לייקין:>

קודם כול, היום יש אפשרות להקניית בעלות

במגורים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

ואז זה ממילא לא רלוונטי; אז זה העברת

בעלים.

<מניה לייקין:>

אבל, למשל, בקרקע חקלאית יש איסור מוחלט

על העברת זכויות. זה מהותי מאוד מבחינתנו.

יש את חוק ההתיישנות - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

זה כן, אבל - - -

<רועי פולקמן (כולנו):>

אבל הנוסח הוא בעייתי?

<מניה לייקין:>

לא. נשאלנו אם זה בסדר להכניס הוראה

שמאפשרת ללא הסכמה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

הם הסכימו, עד 25 שנה.

<קריאה:>

לפי הנהלים הקיימים ברמ"י.

<מניה לייקין:>

למשל, בקרקע חקלאית יש איסור מוחלט, אז אם

יהיה כאן היתר זה יגרום למהפך במגזר

החקלאי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

כן, אבל אנחנו מדברים יותר על דירות.

<רועי פולקמן (כולנו):>

הפרק הזה הוא כללי, הוא לא רק על דירות

מגורים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אני יודע.

<מניה לייקין:>

בדירות מגורים יש פתרונות בהחלטות

המועצה וגם בחוק. זה יכול לפגוע במגזרים

אחרים.

<רועי פולקמן (כולנו):>

אני חושב שהנהלים שקיימים ברמ"י בעניין

של ההיוון נכונים.

<אלעזר שטרן (יועמ"ש):>

בסעיף 16א היו שתי נקודות. נקודה אחת שעלתה

אבל משרד המשפטים לא קיבל אותה היא השאלה

אם לאפשר לעשות שינויים ותיקונים קטנים

ושוטפים ללא הסכמת המשכיר. משרד המשפטים

יגיד את עמדתו. נקודה נוספת שמשרד

המשפטים ביקש להוסיף פה בסעיף 16א(ב) -

הבהרה.

<לירון מאוטנר לוגסי:>

עקרונית, הסעיף הזה הוא סעיף שאפשר

דיספוזיטיבי, שאפשר להתנות עליו. אבל

היתה לנו שיחה, גם בעקבות ההערה של חברת

הכנסת אורלי לוי אבקסיס, לבדוק עם רמ"י את

הסעיף הזה. בשיח בינינו הם ביקשו שתהיה

הבהרה ספציפית בסעיף הזה, שהכול כפוף במה

שנאמר בהסכם השכירות, מכיוון שלהם יש כל

מיני הסדרות והסדרים ספציפיים לגבי מתי

אפשר לעשות שינויים ובאיזה אופן.

<אורלי לוי אבקסיס:>

אז טוב שבדקנו?

<לירון מאוטנר לוגסי:>

טוב שבדקנו. מבחינתנו, זה המצב הקיים גם

היום, זה בכפוף להסכם השכירות. זה לא

שינוי מהותי של הדין, אבל היה חשוב לרמ"י

להכניס את ההבהרה הזאת, ולבקשתם הכנסנו.

<אלעזר שטרן (יועמ"ש):>

מוסיפים את המילים: "בכפוף להסכם

השכירות".

נקודה נוספת שנעשה שינוי לבקשת משרד

המשפטים היא בסעיף 25ג. זה שינוי טכני, לא

שינוי מהותי – הפרטים שאמורים להיכלל

בחוזה השכירות הועברו לתוספת, והשינוי של

התוספת יהיה בצו של שרת המשפטים. זה תיקון

קוסמטי.

הסוגיה שבה סיימנו את הדיון האחרון זה

הנושא של דירה שאינה ראויה למגורים. עלו

פה הצעות שונות של חברי הכנסת מה אמור

להיכנס לרשימה הזאת. שר המשפטים התבקש

לבדוק את ההצעות השונות.

<לירון מאוטנר לוגסי:>

בדקנו גם עם לשכת השרה אצלנו, והעמדה שלנו

היא שהכנסנו את נושא אספקת מי שתייה,

בהתאם להצעה שלכם, אבל שאר הרכיבים אנחנו

לא - - -

<אורלי לוי אבקסיס:>

אז אני רוצה להגיש הסתייגויות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

שאבין: הכנסתם את מי השתיה. זאת אומרת,

היתה לכם הווה אמינא שאפשר לגור בלי מי

שתיה.

<אורלי לוי אבקסיס:>

הם חושבים שאפשר לשתות מים מינרליים.

<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>

התקיים על זה דיון שלם, שבו נאמר שמים

מינרליים זה הדבר המקובל היום לשוכרי

דירות.

<אורלי לוי אבקסיס:>

וגם אוכל במסעדות, ככה שלא צריך מטבח.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

לביוב יש מים אבל לא לשתיה? זה מה שהיה

אצלכם? כי ביוב, הבנתי שזו דרישה שלכם.

<רועי פולקמן (כולנו):>

מודה ועוזב ירוחם; זה הוכנס.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

הרי ביוב כן היתה הסכמה שלהם, אבל מים - - -

<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>

הועלתה גם שאלה נוספת, לגבי הפרדה בין

המטבח - - -

<אורלי לוי אבקסיס:>

בין השירותים למטבח.

<לירון מאוטנר לוגסי:>

- - - פשוט לא חשבנו על הרעיון להוסיף הספקת

מי שתיה. לא זוכרת שזה היה בדיון והחלטנו

שלא.

<אורלי לוי אבקסיס:>

מה לגבי ההפרדה בין המטבח לבין המקלחת,

לשירותים? מה לגבי הדרישה, שאני חושבת

שהיא כל כך הגיונית, שתהיה הפרדה בין כיור

במטבח לבין השירותים?

<לירון מאוטנר לוגסי:>

כרגע עמדת השרה היא שכל עיבוי נוסף של

התוספת עלול להוציא דירות נוספות - - -

<אורלי לוי אבקסיס:>

מה משרד הבריאות אומר ביחס לזה?

<לירון מאוטנר לוגסי:>

לא עשינו את - - -

<אורלי לוי אבקסיס:>

אולי כדאי לבדוק?

<לירון מאוטנר לוגסי:>

אפשר לבדוק.

<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>

האם יש לכם איזשהו מחקר שתומך בעמדה הזאת,

שדרישה להפרדה בין המטבח לשירותים תוציא

מספר רב של דירות אל מחוץ לשוק השכירות?

<לירון מאוטנר לוגסי:>

לא אמרנו שזה יוציא מספר רב של דירות;

אנחנו אומרים שזה עלול להוציא דירות.

<אורלי לוי אבקסיס:>

האם זו דירה ראויה למגורים? על זה בדיוק

אנחנו מדברים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

רבותי - - -

<לירון מאוטנר לוגסי:>

אפשר להתייחס?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

תתייחסי, אבל בואו נעשה את זה בקיצור כדי

שלא כל הדיון יהיה רק על הנושא הזה. נדע

איפה יש לנו מחלוקת, ונתקדם.

<רני נויבואר:>

כל המתח סביב דירה ראויה למגורים זה

הרצון שלנו להגן איזושהי הגנה בסיסית על

שוכרי הדירות. מצד שני, למשל, בהתחלה

שקלנו להכניס מטראז' מסוים. ברגע

שמכניסים מטראז', יכול להיות שאנשים

מעדיפים לגור בחדר אחד קטן, במשהו שהוא

פחות מרווח, אבל הם רוצים במיקום מסוים

ומוכנים לשלם עליו מחיר מסוים. כשאתה

אומר שהדבר הזה לא יכול להיות מושכר אז מי

שהשכיר את זה עשה מעשה לא בסדר, הציבור

שצריך - - -

<אורלי לוי אבקסיס:>

לא, אתה דורש ממנו לתקן את העיוות.

<רני נויבואר:>

הרעיון הוא שיש מתח - שאם את מגדירה

הגדרות ספציפיות וברורות, המשמעות היא

שהדירות האלה, מבחינת המדינה, לא אמורות

היות מושכרות. הדבר האופטימלי הוא שאנשים

יגורו בדירות שיש בהן מטבח נפרד וכל

הדברים - - -

<אורלי לוי אבקסיס:>

זה הדבר הבסיסי, לא האופטימלי.

<רני נויבואר:>

אבל בסוף בסוף, הדירות האלה הן דירות שיש

להן שוק, וצריך להיות מאוד זהירים. זה כל

הניסיון. יש עמדות שונות ברמות שונות

לגופים שונים; יש את העמדות של המכובדים

פה ויש את העמדה של שרת המשפטים, שהיא

מוטרדת מהדבר האחר. אם את חושבת שבאיזון

הזה יש דברים שצריך להיזהר מהם, האיזון

הזה כן מחייב לקחת דירות שיש להן שוכר, אם

תוציאי אותן משוק המגורים המשמעות היא

שהשוכר הזה לא יוכל לשכור אותן. מבחינתך

כרגע זה אופטימלי, מבחינת השרה - - -

<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>

השאלה היא אם העמדה של השרה מבוססת על

מחקר ועל נתונים אמיתיים שקיימים או שהם

על סמך ניחושים.

<רני נויבואר:>

אסביר לך. אין חולק שבשניה שאת מתחילה

לפקח על תחום וקובעת תקינה בסיסית, את

מקטינה את היקף ההיצע. אם נעשה מחקרים אז

לא נוכל - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

רועי, בבקשה.

<רועי פולקמן (כולנו):>

לגבי העניין שהעלית, של הבריאות - הכנסנו

את סעיף 5: יש בה גורם סיכון בלתי סביר

לבטיחות - - -

<אורלי לוי אבקסיס:>

לא לא לא - - -

<רועי פולקמן (כולנו):>

שניה. ולכן, אם יש משהו שמסכן בריאות וכו'.

<אורלי לוי אבקסיס:>

אני לא מבינה איך כולכם על העמדה הזו, זה

פשוט הזוי.

<רועי פולקמן (כולנו):>

אני רוצה לשאול שאלה שעלתה: בדיני התכנון

והבניה יש תקנים. בואו נבהיר שהתקינה

בתחום התכנון והבניה, מכל סוג שהוא,

גוברת. זאת אומרת, אם יש דירה שכתוב שיש בה

סיכון או שהיא בנויה לא לפי תקני התכנון

והבניה - זה מצטבר. זה לא שדירה שלא עומדת

לפי תקני התכנון והבניה במדינת ישראל, אם

היא כוללת את המרכיבים האלה, אז מותר

להשכיר אותה. זה ברור?

<רני נויבואר:>

לא, זה לא ברור, ואסביר לך למה.

<רועי פולקמן (כולנו):>

אז בואו נדייק את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

רגע. אורלי, ואחר כך סתיו.

<אורלי לוי אבקסיס:>

אני חושבת שזה סעיף שאי אפשר לעבור עליו

לסדר היום. אני חושבת שאי אפשר לחוקק את

החוק הזה כאשר משרד המשפטים מפקיר את

בריאות הציבור ברגע שהוא מאפשר שהמטבח

והשירותים יהיו יחד. זה תנאי בסיסי, זה לא

איזשהו מצב אידיאלי. יש דברים אחרים

שאנחנו יכולים לומר שאנחנו מדברים על

הקצפת. אנחנו מדברים על דבר נורא בסיסי;

האנשים שמשכירים את הדירות האלה הם אנשים

ששבויים בשוק כלכלה מטורף. אני יכולה

לומר לך שעשרות אלפים מהם הם באמת

השבויים של הדיור הציבורי, שהמדינה לא

יודעת לתת להם דיור ציבורי אבל היא נותנת

להם השתתפות בשכר דירה, כשאף אחד לא בודק

אם הדירה ראויה למגורים. אנחנו זורקים

אותם יחד עם 1.6 מיליארד שקלים שהמדינה

מממנת בשוק השכירות בזה שהיא שולחת אותם

לשוק הזה כי היא לא מספקת את הבסיס שהיא

מחויבת על-פי חוק. מה שקורה, את מאפשרת

להשכיר להם דירות לא ראויות, שיסכנו את

הילדים שלהם, שיחשפו אותם למחלות

ולבקטריות, שאלוהים יודע מה יהיה בסופם.

אנחנו לא מדברים רק על סטודנטים; סטודנט

הוא מצב זמני. לצערי הרב, הדיירים בדיור

הציבורי נמצאים בקצה הרצף החברתי

והבריאותי של המדינה. האם אנחנו רוצים

לחשוף אותם רק בשל עוניים, גם את הילדים

שלהם, למצב קטסטרופלי שיכולנו להעמיד לו

רשת ביטחון מינימלית ולקבוע מה הם התנאים

המינימליים הבטיחותיים שהילדים האלה

יגדלו בהם במימון המדינה? זה נראה לך

נורמלי לא לדרוש כיור נפרד למטבח וכיור

נפרד לשירותים? האם את רוצה שהילדים האלה

יאכלו בתוך האסלה? אני פשוט לא מבינה את

ההתעקשות שלכם. אני אומרת לך: אני אתעקש

על זה יותר מכם, ואנחנו נביא את זה גם

למליאה אם זה לא יעבור פה בוועדה. אם

הנושא הזה ייפול פה בוועדה, זו תהיה בושת

פנים לכל חברי הכנסת שלוקחים חלק בדיון

הזה, אבל יותר מכך, לפקידים שנעמדים על

הרגליים האחוריות כדי שלא נוסיף סעיף כל

כך אלמנטרי, כל כך חשוב, כל כך הומני כלפי

האוכלוסייה החלשה ביותר במדינת ישראל. זה

יהיה פשע חברתי, כי נאפשר את זה.

אגיד לך מה יכול להיות - ברגע שנכניס את זה

לסעיפים בחוק, לאנשים יהיה אינטרס לתקן

את העיוות הזה, ובעלות מינימלית של הוספת

כיור אם פטרו את עצמם מכך שיחשפו את

הילדים המסכנים האלו לכל מיני מפגעים

בריאותיים. ההתעקשות הזו – אני באמת לא

מבינה. אדוני היושב-ראש, אפשר לתקן דבר

כזה, בעל הבית יהיה לו אינטרס, כדי להמשיך

ולהשכיר את הנכס.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

סתיו, בבקשה.

<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>

תודה. קודם כול, אני מאוד שמחה שהגענו

להסכמה בעניין מי השתייה. בדיון הקודם

היתה פה עמדה מאוד תמוהה.

<רועי פולקמן (כולנו):>

לא, משרד המשפטים אמר שזה ייבדק.

<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>

אפשר לראות בפרוטוקול. נאמר פה על-ידי

נציגי הממשלה שהיום הרבה אנשים מעדיפים

מים מינרליים ולכן לא צריך מי שתייה. אני

שמחה שלפחות מהעניין הזה התקדמנו.

אנסה להסביר את ההיגיון בסיפור של בתנאי

מינימום. מתוך 600,000 משקי הבית שחיים

בשכירות בשוק הפרטי יש כ-180,000 משקי בית הם

דיירים שבמצב נורמלי, במדינה שיש בה דיור

ציבורי נאות ותקין בתנאי זכאות סבירים,

הם היו חיים בדיור ציבורי מוסדר של

המדינה. במצב הנוכחי הם מקבלים סבסוד

בשכר דירה ושוכרים דירות בשוק הפרטי. אלה

משפחות ממעמד סוציו-אקונומי יותר נמוך,

שהיכולת שלהם להתווכח ולהתמקח על התנאים

היא פחותה בהרבה, ואלה בדיוק המשפחות

שאנחנו מדברים עליהן כשאנחנו מתייחסים

לדירות שבהן אין הפרדה בין המערכת של

המטבח – אנחנו מדברים כמובן על מערכת

מינימלית, על כיור ולא שום דבר מעבר לזה -

לבין השירותים. זה מעבר לסכנה הבריאותית

והבטיחותית והתנאים הסביבתיים. זו לא

דירה נאותה למגורים.

מבחינה כלכלית, לסיפור ולטענה שהדבר הזה

יוציא דירות מהשוק אין שום ראיה במציאות

בכלל. לא היה על זה מחקר אחד שהממשלה

הציגה. אפילו במחקר של המועצה הלאומית

לכלכלה הדברים האלה מדוברים כדברים

סבירים לחלוטין לבקש. במחקרים של ה-OECD

בנושא ובהתייעצות עם הגורמים המומחים

מטעם ה-OECD בנושא גם היתה תמיכה מלאה

בעניין של הצבת תנאי מינימום לדירה

להשכרה.

תחשבו רגע בהיגיון: אדם שיכול להרוויח

עשרות אלפי שקלים בשנה מהשכרת הדירה הזאת

- אנחנו מדברים, כמובן, במקרה הזה על דירות

שהן בערך דירות, על דברים שהם פחותים

מהדרישה הממוצעת לדירה – הוא לא ישקיע

באופן חד-פעמי את ההשקעה המינימלית

בהתקנת כיור? באמת. הרי זה מובן מאליו

שהדבר הזה ייעשה. אף אחד לא ירצה להפסיד

את הכסף הזה בגלל שהוא לא התקין כיור. פה

המדינה מציבה תשתית מינימלית כדי

שבדירות האלה יגורו בני אדם, שיכולים

לחיות שם ולהרגיש שהדבר הזה הוא בית.

ואנחנו יודעים שללא קורת גג וללא בית

הסיכוי לאיזושהי התקדמות בחיים הולך

ונעשה אפסי יותר ויותר.

הדבר הזה נדרש, ופה יש למדינה הזדמנות

להציב סטנדרט, בדיוק כמו שהיא מציבה

סטנדרט בתברואה, במזון, בבריאות, בהשכרה

ומכירה של מכוניות. פה מדובר בבית, בדירה,

ויש לנו באמת הזדמנות. כל הדברים כבר

נמצאים כאן. מדובר פה בתוספת קטנה. את

מספר הדירות שיצאו מהשוק אפשר לספור על

שתי ידיים; היא לא תפגע בשום דבר בהיצע

אלא להיפך, היא רק תהפוך את השכירות למשהו

שהוא לא רק ברירת מחדל בלתי אפשרית אלא

מוצא נסבל, אפשרי וראוי למגורים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

עד סוף הישיבה יש לכם אפשרות להודיע לנו

שהשתנתה העמדה. אם לא, נרכז את הנושאים

שבהם יש לנו חילוקי דעות ובסופו של דבר

נחליט.

<רני נויבואר:>

אני רוצה להבהיר. הסוגיה של - - -

<רועי פולקמן (כולנו):>

אפשר להציע - - -

<אורלי לוי אבקסיס:>

אולי יש לה בשורה.

<רועי פולקמן (כולנו):>

רגע, אבל אני מבקש גם מחברותי: אנחנו

רוצים להוציא את החוק הזה אחרי שנים. יש

פה מחלוקת מאוד נקודתית. בואו נתקדם.

<אורלי לוי אבקסיס:>

ברגע שאתה מאשר את החוק ככה - - -

<רועי פולקמן (כולנו):>

לא אמרתי, אבל בואו נתקדם.

<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>

כולנו רוצים להגיע להצבעה היום, זה בסדר.

אז בואו נעשה את זה ביעילות - - -

<רועי פולקמן (כולנו):>

אז בואו נתקדם. חבל לפתוח את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אני משאיר את זה, אלא אם כן - - -

<רועי פולקמן (כולנו):>

יש פה נקודה אחת ברורה - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אלא אם כן יש להם משהו שהם מוכנים לשנות.

<רני נויבואר:>

אני רוצה לחדד מה שנאמר פה קודם. אין ספק

שמשרד המשפטים צעד צעד ברור לכיוון של

הסדרת דירות ראויות למגורים, נתחיל מזה.

הדבר הזה נכלל בהצעת החוק, יש בזה את

הבעייתיות שיש בזה. בכל זאת, אין ספק

שבשניה שמשכיר עושה שיפוץ בדירה ושם אותה

ברף הנכון שצריכה להיות – יש שם השקעות

שהוא מצפה לקבל מהן החזר. הוא מעלה את שכר

הדירה באותה דירה, מה שגורם לאנשים

מסוימים, שאולי בעבר יכלו לשלם עבור אותה

דירה, כבר לא לשלם על אותה דירה, עם כל

המצב הגרוע או הטוב יותר, בכל סיטואציה

שתהיה, גם בסיטואציה - - -

<אורלי לוי אבקסיס:>

אז למה עושים את החוק?

<רני נויבואר:>

שניה. לכן, בסופו של דבר יש כאן החלטת

מדיניות, והחלטת המדיניות הזאת – אנחנו

רוצים להבהיר - זו החלטת שרת המשפטים, של

מה שהיא רוצה שיהיה או לא יהיה.

<אורלי לוי אבקסיס:>

אז היא לא רוצה שיהיה מטבח נפרד

מהשירותים?

<רני נויבואר:>

שניה. אני מבינה שיש כאן סיכומים, אני

מבינה, גם בדרג הפוליטי ביחס לאיך מקדמים

את הצעת החוק הזו. לכן בסופו של דבר זה לא

משהו שאנחנו, כדרג מקצועי, נטכס עצה מאחור

ואז נביא איזו סחורה עד סוף הדיון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

טוב, הנושא הובהר.

<רועי פולקמן (כולנו):>

אנחנו מכירים את הנושא הזה, ההערה ברורה.

אתם רוצים שהחוק לא יקרה? אפשר להחליט את

זה, אבל אני לא מבין. כולם פה מבינים איך

זה עובד.

<אורלי לוי אבקסיס:>

רועי, תעשה לי טובה. גם הכחשת שזה נאמר

קודם.

<רועי פולקמן (כולנו):>

לא הכחשתי כלום, אורלי. אל תשימי לי מילים

בפה, לא הכחשתי שום דבר. את נוטה להמציא

דברים.

<אורלי לוי אבקסיס:>

כן? מישהו בדק - - -

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

השאלה הזו איננה שאלה מקצועית אלא שאלה

של מדיניות, שאלה ערכית. אנחנו מבקשים

מכם, בתור נציגי משרד המשפטים פה בדיון –

רועי, רועי.

<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>

חבר'ה, באמת. בכנסת הקודמת - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

חבר'ה, אי אפשר ככה.

<רועי פולקמן (כולנו):>

בסדר, אבל עברו מאז שלוש שנים ואתם לא

קידמתם אותו.

<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>

רועי עשה עבודה - - -

<רועי פולקמן (כולנו):>

עבדנו ביחד. זה ברור, אבל החוק לא קודם - - -

<אורלי לוי אבקסיס:>

תגיד לי, מה, זה עכשיו ויכוח פוליטי? כולנו

נחליט כמו אורלי לוי?

<רועי פולקמן (כולנו):>

חס וחלילה.

<אורלי לוי אבקסיס:>

אז אני רוצה להגיד לכם: יש לכם סיבה טובה

להיות לחוצים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אורלי ורועי - - -

<רועי פולקמן (כולנו):>

תני לנו להיות ענייניים.

<אורלי לוי אבקסיס:>

- - - על האינטרס הציבורי, האינטרס של

המוחלשים. כדאי שתירגע, אני הייתי בחוק

הזה לפני שבכלל חשבת להיכנס לפוליטיקה.

<רועי פולקמן (כולנו):>

אבל הוא לא קרה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אורלי, די. רועי, בבקשה.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי צודקת

שהשאלה הזו איננה שאלה מקצועית; היא שאלה

של מדיניות, היא שאלה ערכית. הבקשה שלנו,

של חברי הכנסת, עם כל הדקויות שיש בינינו,

ברמה העקרונית אני חושב שכולנו, חברי

הכנסת, מעוניינים שתעבירו הלאה, לדרג

הפוליטי שלכם, את המסר מאתנו, חברי הכנסת.

כאן יש קואליציה ואופוזיציה, כולנו רוצים

הגנה משמעותית וחזקה על שוכרי דירות,

ברמה של מה אנחנו תופסים כדירה ראויה

למגורים. אנחנו באים מעולם מציאות שבו

אנחנו רואים דברים שקשה להאמין בקיומם,

ואנחנו לא רוצים שהדברים האלה יישארו

אתנו. זה הכול.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

תודה רבה. אנחנו משאירים את זה. נרכז את כל

אותן נקודות שבהן יהיו מחלוקות ואחר כך

נפתור אותן.

בוקר טוב, אוסאמה. לפני שאנחנו מתחיל

להקריא, אני רוצה להודות לך, אוסאמה, על

העבר, על ההווה וגם על העתיד. אלעזר, בוא

נמשיך.

<אלעזר שטרן (יועמ"ש):>

בנוסח המשולב שנמצא בפניכם אנחנו נמצאים

בעמ' 6, במספור החדש סעיף 25ז, שהכותרת שלו

היא "מסירת הדירה".

"(א) המשכיר ימסור את הדירה המושכרת לשוכר;

(ב) השוכר יקבל את הדירה להחזקתו במועד

עליו הסכימו הצדדים לפי חוזה השכירות

למגורים."

<אורלי לוי אבקסיס:>

רגע, יש לי שאלה. אם יש בקשות לגבי סעיף 25

בכלל, זה הזמן או שנחכה? בכל מה שקשור

בדירה שאינה ראויה למגורים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אם יש נקודות שיש בהן מחלוקת – תגידי את

זה עכשיו.

<אורלי לוי אבקסיס:>

יש לי בקשה גם לתוספות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אז תגידי את זה עכשיו. נרשום וננסה לראות

מה אנחנו יכולים לסגור עם המשרד. נסי רק

לקצר.

<אורלי לוי אבקסיס:>

האמת היא שנעזרתי גם במתנדבים אצלי במשרד

שהגיעו דרך הסוכנות ובדקנו מה קורה

בארצות-הברית, ובחלק מהמקרים אני רוצה

להביא לכם את הנוסח המקובל בשיקאגו

ובמקומות אחרים בארצות-הברית. כמובן שיש

שם את הנושא של: אם היא אינה כוללת חלל

מגורים, ובו לפחות מטבח המתאים להכנסת

מוצרי חשמל בסיסיים – שזה יכול להיות

מקרר או כיריים; לא חייב גז אפשר להשתמש

גם בכיריים חשמליים – אם חדר השירותים

וחדר הרחצה אינם מופרדים בדלת אחת לפחות

בין המטבח. תראו, זה הגיוני. יש שם את

הרציונל שעומד מאחורי החוק: למניעת מעבר

חיידקים מבית השימוש/שירותים למטבח

ולמזון.

אז אני באמת חושבת שצריכה להיות דלת

בשירותים. אולי זה טריוויאלי, אולי זה

ברור, אבל מאחר שאתם לא מבינים שצריך

לעשות הפרדה בין המטבח לבין השירותים אני

מחדדת את זה. אני רוצה להוסיף את זה שתהיה

לפחות דלת אחת בין המטבח לשירותים. כמובן,

דיברנו על מים זורמים, והייתי רוצה

שייכנס שם גם מים חמים. היא צריכה לכלול

לפני שני כיורים – אחד במטבח ואחד

בשירותים – דיברנו על זה.

אם לשוכר לא קיימת גישה חופשית לדירה,

צריך להבין את זה. אני רוצה לחדד את סעיף

25ו(3), כך שבמקומו יופיע הסעיף שבא לחדד:

אין בה, לכל הפחות, חלון שפניו כלפי חוץ,

פתח אוורור ותאורה טבעית, וכן דלת כניסה

ראשית בעלת אמצעי נעילה. מהסעיף שמופיע

אצלנו אפשר להבין שזה לחלופין – חלון

אוורור או דלת - ולכן אני מבקשת לחדד את

הסיפור הזה בנוסח.

לגבי סעיף 25ו(4), לאחר המילים "יש בה גורם

סיכון בלתי סביר לבטיחות השוכר או

לבריאותו" יבוא "לרבות רטיבות, טחב, חוטי

חשמל חשופים ואין בו מפסק חירום ראשי

ומפסק זרם פחת למניעת התחשמלות". זה

בטיחותי. אם אין שם מפסק ויש שם חוטי חשמל

חשופים – בידיעה אנחנו חושפים את אותם

אנשים, בדרך כלל המוחלשים כלכלית, לסכנות

נוספות.

אני רוצה להוסיף תוספת לחוק לגבי סעיפים

נוספים, והשאלה היא אם זה גם הזמן.

<לירון מאוטנר לוגסי:>

את אומרת או דלת כניסה ראשית או פתח

אוורור?

<אורלי לוי אבקסיס:>

לא. אני אומרת שלפי איך שזה מופיע אצלנו

בנוסח החוק, זה לא מספיק ברור. אני רוצה

לחדד את זה, שזה גם וגם – גם פתח אוורור

וגם דלת שאפשר לנעול אותה. תחדדו את זה.

<רני נויבואר:>

זה צריך להיות חלון ופתח כניסה. בסדר.

<אורלי לוי אבקסיס:>

והעניין של המפסק.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

טוב. עוד הערה, חבר הכנסת חנין.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

תודה, אדוני היושב-ראש. הנוסח הקיים היום

כולל בסעיף קטן (2) אמירה כללית מדי על

מערכת חשמל. אני מוכן להזמין לראות מה

יכול להיתפס כמערכת חשמל. הדברים שלי הם

בהמשך לדברים של חברת הכנסת לוי אבקסיס,

אבל לא רק בהיבט של מפסק ראשי. אנחנו

צריכים להגדיר איזשהו סטנדרט מינימום,

שאדם יוכל להכניס מכשירים חשמליים

בסיסיים למערכת מבלי שכל המערכת תושבת.

היום יש דירות מושכרות, שכאשר אתה מכניס

לתוך השקע תנור חימום כל המערכת קורסת

מכיוון שהחוטים הם מאוד מאוד ישנים והם

לא מסוגלים לעמוד בהספק של תנור חימום.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

או שהפקק - - -

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

או שהפקק הוא מינימלי. לא באתי לכאן כרגע

עם פתרון ניסוחי, אבל אני חושב שצריך

להיות ברור שכשאנחנו מדברים על מערכת

חשמל אנחנו לא מדברים על קיומו של איזשהו

חוט ושקע; אנחנו מדברים על משהו שיכול

לתפעל כלים חשמליים בסיסיים שאנשים בדרך

הטבע משתמשים בהם. זה מאוד מאוד חשוב, כי

אי אפשר להשאיר את זה ברמה הכוללנית הזאת.

יש פה את ההיבט של בטיחות, ויש את ההיבט של

רמת מינימום של שימוש בחשמל, שהיא הדבר

המקובל בציבור, שזה לא רק להדליק נורה אלא

גם להדליק או מכשיר חשמלי שההספק שלו

יותר גבוה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אתם רוצים להגיב את זה או שנמשיך הלאה

ואנחנו רושמים?

<לירון מאוטנר לוגסי:>

נמשיך הלאה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

נרכז את ההערות ואחר כך נשב, ומה שנסכם –

נסכם, מה שלא נסכם – נלחץ, ומה שלא נלחץ –

נצטרך להביא להכרעה.

<אלעזר שטרן (יועמ"ש):>

אנחנו בסעיף 25ז על מסירת הדירה.

"(א) המשכיר ימסור את הדירה המושכרת לשוכר;

(ב) השוכר יקבל את הדירה להחזקתו במועד

עליו הסכימו הצדדים לפי חוזה השכירות

למגורים.

(ג) מסירת הדירה המושכרת לשוכר תהיה כשהיא

פנויה מכל אדם או נכס, למעט נכס אשר הוסכם

כי יהיה בדירה בעת מסירתה.

(ד) המשכיר ייתן לשוכר, לא יאוחר ממועד

מסירת הדירה המושכרת, הוראות תחזוקה

ושימוש בקשר לדירה, למתקניה ולנכסים שבה,

ככל שאלה נדרשים."

<לירון מאוטנר לוגסי:>

יש סעיף מסירה בחלק הראשון של החוק, אבל

רצינו לקבוע איזושהי ספציפיקציה של

הסעיף הכללי בתוך החלק של הדירה למגורים.

יש פה את התוספת של סעיף קטן (ד), במטרה

ליידע את השוכר מה הן הדרישות של המשכיר,

ליצור תיאום ציפיות בין הצדדים איך לטפל

ולתחזק את הנכס.

<אלעזר שטרן (יועמ"ש):>

לגבי סעיף קטן (ג) – מסירת הדירה כשהיא

פנויה – אני חושב שההוראה שיש פה נכונה,

אבל בעיני אמורה להיות בחלק הכללי, החלק

הראשון, כי לכאורה היא אמורה להיות נכונה

לגבי כל סוג של שכירות. גם כשמוסרים רכב,

על פניו - - -

<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>

חשבתי על (ד), לפני מועד מסירת הדירה - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

נושא תחזוקה זה ספציפי לדירה, כי רכב זה

סיפור אחר. (ד) – טוב שיישאר פה; (ג) – זה לא

משנה, יכול להיות או יכול להיות שם.

<אורלי לוי אבקסיס:>

מה כלול ב-(ד)?

<לירון מאוטנר לוגסי:>

זה יכול להיות טרם, אבל זה לא יכול להיות

מאוחר – במועד המסירה.

<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>

מועד המסירה זה כבר מועד המעבר. זה הרבה

אחרי חתימת החוזה.

<לירון מאוטנר לוגסי:>

אני נכנסת לדירה, אז הוא אומר לי מה אני

צריכה לעשות עם - - -

<רני נויבואר:>

- - עם התריס החשמל, עם ארון החשמל.

<אורלי לוי אבקסיס:>

מה נחשב הוראה הגיונית?

<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>

זה ברור, אבל השאלה היא אם יש שם דברים

נוספים שצריך להכיר אותם לפני שבן אדם

חותם על חוזה.

<רני נויבואר:>

אם נשווה את זה לחוזה מכר, כשאת נכנסת

לדירה שקבלן עשה, בדרך כלל הוא נותן לך

חבילה של ניירות, ובין היתר הוא נותן לך

הוראות שימוש בדירה – איך את מפעילה את

זה ואיך את מפעילה את זה. זאת הכוונה פה,

הכוונה היא לא לומר שיש פה משהו פגום,

שמזה את צריכה לדעת.

<אורלי לוי אבקסיס:>

אבל הוראות תחזוקה זה משהו שנשמע קצת - - -

<רני נויבואר:>

הוא אומר לך, למשל: אם תשטפי את הבלטות

בחומץ זה יהיה יותר נקי. זה הוראות תחזוקה

– זה יכול להיות נמוך, זה יכול להיות

גבוה.

<לירון מאוטנר לוגסי:>

זה יכול להיות, למשל: אל תשפכי הרבה מים

כשאת שוטפת את הרצפה כי זה יכול להרוס - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

למרות שאין מים, זה קצת בעיה...

<אורלי לוי אבקסיס:>

מה ייראה פה כהוראה בלתי סבירה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אי אפשר לרדת לפרטי פרטים.

<אלעזר שטרן (יועמ"ש):>

הוראות תחזוקה, הוראות משתמש.

<אורלי לוי אבקסיס:>

אולי להוסיף "כמקובל בשוק"?

<רועי פולקמן (כולנו):>

זה יכול להיות ברוב הסעיפים פה.

<אלעזר שטרן (יועמ"ש):>

"25ח. פגמים וליקויים. (א) השוכר אחראי על כל

ליקוי בדירה המושכרת, לרבות פגם כמשמעותו

בסעיף 7, שנגרם עקב שימוש בלתי סביר בדירה

המושכרת. השוכר יתקן ליקוי כאמור, אלא אם

הסכימו הצדדים אחרת.

(ב) על אף האמור בסעיף 7, על המשכיר לתקן על

חשבונו כל פגם או ליקוי אחר בדירה אשר

אינו כאמור בסעיף קטן (א) או שאינו קל ערך,

בתוך זמן סביר ולא יאוחר מ-30 ימים מיום

שקיבל דרישה לכך מאת השוכר; ואם היה פגם

שתיקונו דחוף – יתקן המשכיר את הפגם בתוך

זמן סביר ולא יאוחר משלושה ימים מיום

שקיבל דרישה כאמור; לעניין זה, 'פגם

שתיקונו דחוף' – פגם שאינו מאפשר מגורים

בדירה באופן סביר. אין באמור בסעיף זה כדי

לגרוע מהוראות סעיף 9(ג)."

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

מה זה סעיף 9(ג)? זה אם השוכר עצמו לגרם

לתקלה?

<אלעזר שטרן (יועמ"ש):>

לא. סעיף 9(ג) הוא סעיף שמדבר על תרופות שיש

לשוכר בגין אי תיקון של פגמים או של אי

התאמה, ושם נאמר שאם יש פגם שהתיקון שלו

הוא דחוף עד כדי כך שאי אפשר לדרוש מהשוכר

להמתין עד שהמשכיר יתקן אותו – נניח שיש

הצפה בדירה, שזה SOS ואי אפשר - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

מה שאני שואל, אלעזר, הרי לפעמים יש פגם

שהשוכר גרם לו.

<רועי פולקמן (כולנו):>

זה ב-(א).

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

זה נכנס פה כ"למעט"?

<אלעזר שטרן (יועמ"ש):>

מה ששוכר גרם לו זה בסעיף קטן (א) – פגם

שנגרם עקב שימוש בלתי סביר, שזה בעצם

שימוש רשלני. חשוב להדגיש ששימוש בלתי

סביר זה לא המטרה של המשתמש אלא איך

משתמשים בפועל בדירה. ככל שיש שימוש

רשלני מצד השוכר בדירה – חובה עליו לתקן

את זה.

סעיף קטן (ב) מתייחס לדברים שבהם המשכיר

חייב לתקן את הפגם. היה חשוב להדגיש, בגלל

שיש פה הסדרה של הזמן המקסימלי שמשכיר

חייב לתקן את הפגמים ויש פה וגם הבהרה עם

פגם שתיקונו דחוף – שזה תוך זמן סביר ולא

יאוחר מ-30 ימים. היה חשוב להדגיש שזה לא

גורע מההסדר של סעיף 9(ג), שככל שיש פגם

שהתיקון שלו הוא כזה שאתה לא יכול לצפות

מהשוכר לחכות למשכיר – נניח אם יש הצפה

בדירה, אתה לא יכול לחכות שהמשכיר יגיד

לך: בעוד יום-יומיים אביא את הבן אדם שלי -

במצב כזה יש רשות לשוכר לתקן בעצמו

ולהתקזז. היה חשוב להדגיש שההסדר שפה לא

גורע מההסדר ששם, זה דברים מצטרפים.

"(ג) לא תיקן המשכיר פגם או ליקוי, לפי

דרישת השוכר, בתוך התקופה האמורה בסעיף

קטן (ב), זכאי השוכר לתרופות הקבועות

בסעיף 9(א) ו-(ב)."

זה באותו סעיף, אבל זה תרופות אחרות. שם

מדובר על תרופות של תיקון עצמי וקיזוז –

שזה דומה למה שאמרנו פה – או הפחתה של דמי

השכירות.

<לירון מאוטנר לוגסי:>

כן, אבל צריך להיות כתוב בצורה מפורשת.

אלעז

אנחנו מפנים ל-9(א). זה מה שכתוב שם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

בבקשה.

<גיל גן-מור:>

אני מהאגודה לזכויות האזרח. הערה אחת

לגבי התרופות: לפעמים יכול להיות מצב

שהנזק הוא אמנם דחוף, אבל התיקון שלו מאוד

מאוד יקר והשוכר לא יוכל להתמודד עם

התופעה באמצעות התרופות שמציעים לו היום

– על-ידי קיזוז או על-ידי כך שיוציא בעצמו

את ההוצאה הזאת ותביעה מהמשכיר לאחר מכן

– בגלל שאנחנו יודעים שבדירות מגורים

גרים אנשים שאין להם את האפשרות הזאת. לכן

צריך להוסיף עוד סעד, שהוא ביטול החוזה.

כמובן, בכפוף להתראה או שתי התראות מול

המשכיר. אבל יש פגם דחוף שלא מאפשר לשוכר

לגור בצורה סבירה בדירה והוא נאלץ לעזוב

ועוד לשלם על שכירות אחרת – כפולה – אז

זה לא עוזר שהוא יכול להוציא מכיסו את

הכסף ולהתקזז, כי לפעמים זו הוצאה מאוד

משמעותית, כשאין לו אפשרות גם לבטל את

החוזה.

<רועי פולקמן (כולנו):>

זו הצעה טובה במובן שאם, לפי ההגדרות

שהגדרנו, אתה מודיע שיש ליקוי מהותי ולא

מתקנים – זו יכולה להיות עילה להפרת

חוזה.

<לירון מאוטנר לוגסי:>

לפי הדין הכללי.

<רועי פולקמן (כולנו):>

אז אולי צריך להדגיש. כי אז אתה אומר: לא

יכולים לגבות ממני ערבויות. יש ביוב שעלה

על גדותיו ולא מתקנים לי, אז אני צריך

לעבור דירה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

הפרת חוזה – הכוונה היא שזה תלוי בשוכר

ולא במשכיר.

<רועי פולקמן (כולנו):>

כן, בוודאי.

<לירון מאוטנר לוגסי:>

ברור שזה תלוי בשוכר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

לפעמים המשכיר אומר: כתוצאה מהפגם שגילית

אני צריך להשקיע סכום כסף ששווה לחמש

שנות השכרה, אז לא שווה לי בכלל לי להשכיר

ולכן אני רוצה לבטל את החוזה.

<רועי פולקמן (כולנו):>

גן-מור אומר שהביוב עלה על גדותיו, למשל,

ואני צריך לתקן אותו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אם נוסיף את זה, נוסיף את זה רק כשזה תלוי

בשוכר ולא במשכיר.

<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>

אנחנו לא רוצים שהמשכיר ישתמש בזה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

למה לא? אם זה פגם של עשר שנים או שהוא

מחפש דרך להיפטר מהשוכר הנודניק הזה, שכל

יום מתלונן. אני לא רוצה שזה יהיה עילה

למשכיר; זו יכולה להיות עילה לשוכר לבטל

את החוזה. בסדר.

<רני נויבואר:>

אולי נסביר, אדוני. סעיף 7 לחוק השכירות

והשאילה הוא בעצם סעיף 25ח(ב) - שמדבר בסעיף

7 רק קובע לו תנאים קונקרטיים וקצת יותר

הולכים לטובת השוכר בגלל שזו דירת

המגורים - קובע מה החובות של המשכיר לגבי

תיקונים במושכר של פגמים, גם כאלה שהיו

קודם לכן וגם מתהווים במהלך חיי השכירות,

שפוגעים בתכלית החוזה, שזה שימוש בנכס.

הכלל אומר שלמשכיר יש נטלים מסוימים והוא

צריך לתקן. זה מה שכתוב בסעיף 7: "המשכיר

חייב לתקן במושכר כל דבר שגורם להפרעה של

ממש לשימוש במושכר או לשימוש בו על פי

המוסכם". זה לא משנה מתי הוא תבע, כי

בשכירות אנחנו רוצים לאפשר לו להמשיך

להשתמש בנכס, ואם יש שם פגם זה יוצר משהו

שהוא לא עולה למטרת החוזה המשותפת, ואז

קובעים למשכיר איך לבצע את זה.

סעיף 9 נותן עוד אקסטרות לשוכר. לפני

האקסטרות לשוכר, נדבר מה המצב שהמשכיר לא

עשה את מה שהוא חייב. בשניה שהוא לא עשה מה

שהוא חייב – הודיעו לו, אמרו לו: יש איזו

בעיה, תתמודד - והוא לא החליף, לא תיקן, אז

יש כבר עילה להפרת חוזה. המשמעות היא שהצד

שהפרו כלפיו את החוזה יכול להשתמש בסעדים

שיש לו, שזה אומר שאם זה משהו יסודי הוא

יכול להודיע מיד שהוא מבטל את החוזה, ואם

זה משהו שהוא לא יסודי הוא יכול לומר אני

נותן לך ארכה. בתום 20 יום או 30 או משהו

שאני רוצה אני מודיע לך שיהיה ביטול של

החוזה, אלא אם כן תבוא ותתקן את זה קודם.

אין ספק שזה הדבר.

סעיף 9 הוסיף על התרופות האלה עוד דברים,

ואמר: בסיטואציה כזאת אנחנו מאפשרים לך

לעשות עוד דברים: או לתקן את זה בעצמך –

כי לכאורה המשכיר הוא זה שהיה צריך לתקן

– ולנכות את הסכום. הדבר הזה כבר קיים built

in בחוק הכללי ואנחנו הוספנו, אז אין טעם

לכתוב פה עוד פעם. אני רוצה לחדד: אם יש

הצפת ביוב, זו לא בהכרח אשמת המשכיר. אם זו

לא משהו חוזר, ופתאום יש הצפה והוא מטפל

בזה מיד כשהודיעו לו ופעל לפי הכללים

החמורים יותר שקבענו ב-25. אם הוא לא עשה את

זה – אז כן נכנסים לעולם של עילות לביטול

חוזה. וכמובן, החד-צדדיות היא רק לשוכר כי

הוא זה שנפגע בסופו של דבר.

<אורלי לוי אבקסיס:>

אני חושבת שהשאלה פה, אם הבנתי נכון, זה

האם זה משהו שאפשר להתנות עליו בין

הצדדים? האם זה סעיף שאפשר לוותר עליו?

<רני נויבואר:>

לא - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

לא, היא אומרת שזה קיים בחוזה הכללי.

<גיל גן-מור:>

הוא יכול לקבוע מה היא הפרה יסודית

ולהגיד שרק כעבור 60 יום אפשר לבטל את

החוזה. השוכר אומר: יש פגם דחוף, אני רוצה

אפשרות לבטל אותו מיידית.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אבל היא אומרת שזה קיים בכללי.

<רועי פולקמן (כולנו):>

גיל, אין מיידית, כי אתה צריך לתת לבעל

הנכס להגיב.

<גיל גן-מור:>

אם זה פגם דחוף, אני אומר: שתי התראות –

אפשר לבטל חוזה.

<רועי פולקמן (כולנו):>

השאלה היחידה שגיל מעלה פה כלקונה זה האם

אפשר להתנות את זה. אכתוב בחוזה שהפרה

יסודית תיחשב רק אחרי 60 שלא תיקנתי, ואז

לכאורה אין משמעות לסעיף הזה, כי אני יכול

להתנות אותו בחוזה.

<גיל גן-מור:>

מה גם שיש פה תרופות ספציפיות. יכולה אחרי

זה להיות פרשנות משפטית, האם כשהמחוקק

קובע תרופות ספציפיות להפרה מסוימת - - -

<רועי פולקמן (כולנו):>

כן, אבל זה כל החוק. זה חייב להיות פה משהו

נושם.

<אלעזר שטרן (יועמ"ש):>

אולי כדי להסיר את החשש שנאמר פה, אפשר

לתקן את זה בתיקון ניסוח קל כדי שלא יהיה

החשש שהשתמע פה, שאולי מה שכתוב בסעיף קטן

(ג), שזה תרופות אקסלוסיביות, זאת אומרת

שזה הסדר שלילי. נכתוב: בין היתר.

<לירון מאוטנר לוגסי:>

לא, סעיף 23 לחוק אומר במפורש שההוראות שלא

באות - - -

<רני נויבואר:>

אבל אותו אנחנו יכולים להפוך לקוגנטי,

שזה הדבר שאנחנו מנסים. סעיף 23 לחוק

הכללי, בפרק "דירת מגורים" אנחנו יכולים

להפוך אותו לקוגנטי ואז זה ברור שאי אפשר

לצמצם את הזכויות שקיימות לו לפי חוק

החוזים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

מאה אחוז.

<מיכאל וולה:>

אפשר להתייחס? אני מעיריית תל-אביב יפו.

לגבי 25ח בעניין פגמים וליקויים – אחד

הדברים שהיו, למיטב זכרוני, בתזכיר החוק

המקורי ולא נמצאים כרגע זה הסיפור של

פרוטוקול מסירת הדירה. אנחנו מדברים על

פגמים וליקויים, אבל מה שאנחנו נתקלים בו

הרבה מאוד זה הסיפור שברגע שיש פגם מתחיל

ויכוח עובדתי האם הוא היה קיים מראש או

לא. פרוטוקול מסירת הדירה – למי שהשכיר

רכב פעם, זה הדבר הזה שאתה עובר עם המשכיר

ומסמנים איפה יש שריטות על הרכב. עוברים

יחד על הדירה, ואם יש חלון עם סדק, בלטה

שבורה או כיריים שרק חצי עובדים – כותבים

את זה בצורה מסודרת ובזה חוסכים המון

התדיינויות, וגם התדיינויות משפטיות

שאחרי זה מתגלגלות לבתי המשפט, שלא

עומדים בדיונים האלה. הדבר הזה לא קיים,

למיטב הבנתי, כרגע וכן היה קיים בתזכיר

המקורי. אגב, בחוזה המומלץ של עיריית

תל-אביב יפו הכנסנו את זה וזה עובד, כי זה

פשוט.

<רועי פולקמן (כולנו):>

זה לסעיף 25ז, סעיף מסירת הדירה. זה רעיון

טוב.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

סיבה לא לכתוב את זה? זה סביר מאוד.

<רני נויבואר:>

רוצה להבהיר מה הפער בין החוזה המומלץ

בעיריית תל-אביב לבין חוק – וזו הדילמה,

דרך אגב, כי בחוזה מומלץ אתם יכולים לכתוב

את כל הדברים שאתם חושבים שהם נכונים.

<קריאה:>

זה לא חוזה ממש.

<רני נויבואר:>

זה חוזה מומלץ של עיריית תל-אביב, לזה הוא

התייחס. הוא אמר: בחוזה המומלץ של עיריית

תל-אביב הכנסנו פרוטוקול מסירה, וחשבנו

שזה דבר נכון. אני רוצה לחדד מה הפער בין

חוזה מומלץ לבין חקיקה קוגנטית. אם

החקיקה פה היתה דיספוזיטיבית, דהיינו

ששני הצדדים יכולים להחליט, אז נכון

להכניס כל מיני דברים ולהגיד: יש לכם

עזרים לשימוש, תחליטו במה אתה משתמשים. זה

כשלעצמו נוהג נכון ואנחנו חושבים שהדבר

הזה טוב. כשאני מציעה לכנסת לחוקק חקיקה

קוגנטית, המשמעות היא שמי שלא כתב את הדבר

הזה הוא לא בסדר. זה לא לבחירתם של הצדדים,

לא השוכר ולא המשכיר. דרך אגב, פרוטוקול

מסירה הרבה פעמים מגן על שני הצדדים.

אני רוצה לחדד מה המשמעות של מגן על שני

הצדדים. זה מגביר את הוודאות – דהיינו,

אדם נכנס, הוא יודע מה הוא מקבל, עוברים על

כל הפגמים ואומרים איפה כל השריטות על

הרכב או כל השריטות בדירה ואז שני הצדדים

יודעים ויש בזה יתרון כזה. מצד שני, תזכרו

שהחיסרון של זה הוא שדברים שלא העלית

בזמן המסירה, אחר כך יש טענה מוצדקת

שאומרת: לא העלית את זה. לא מדברים פה

בהכרח בפגמים נסתרים, כי לפעמים יש דברים

שעל פני השטח היית רואה. בסוף בסוף זה לא

דירות למכירה. בחוק המכר, לפי מה שאני

מכירה ויש כאן גם את משרד השיכון, גם

כשעשית פרוטוקול מסירה זה עדיין שומר לך

את הזכויות שקבועות לך בחוק המכר דירות

ועדיין אתה יכול לטעון לגבי פגמים שיתגלו

שם בעתיד, גם אם לא היו פגמים נסתרים בעת

המסירה, כי יש אחריות של הקבלן כלפי

הדירה.

כאן המשמעות היא שאין אחריות של המשכיר

לחלוטין, מאה אחוז, לכל הדירה. הוא צריך

לתקן את הליקויים בהתאם למה שציינו קודם,

אבל אם יש שם דברים שבמועד המסירה היו

והשוכר לא שם לב אליהם – פרוטוקול מסירה

שהוא קוגנטי, שהוא כופה, המשמעות היא

שיהיה לו גם משקל לטובת המשכירים. יש כאן

איזשהו איזון, איזון של הוודאות של

המשכיר והשוכר. אם אנשים מוכנים לעשות את

זה באופן וולונטרי – זה מצוין. זה נכון

שזה נותן יתרונות לשני הצדדים, אבל

באיזשהו מקום יכול להיות שעכשיו המשכיר

יגיד, ובצדק מבחינתו: עברנו על הדירה שעה.

עברתי אתך על כל פרט ופרט כי אני ייקה

מסודר והכול בסדר. ראית, ערכנו תרשומת,

והדברים שאתה אומר עכשיו לא היו קודם לכן.

הם לא מפריעים לך לשימוש בדירה, הם לא חלק

מחובתי לתקן. כשקובעים את זה באופן כופה

אין אפשרות אחרי זה - - - יש בזה איזשהו

קושי.

<אורלי לוי אבקסיס:>

אני נוטה לקבל את הטיעון של משרד המשפטים

בנושא הזה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אוקיי. בבקשה, קצר.

<חזקיה העצני:>

אני מלשכת שמאי המקרקעין. אני רציתי

להעיר לנושא של הגדרת הדירה, שדיברתם

עליו בהתחלה. לגבי הפרוטוקול, אני, כשמאי

מקרקעין, רואה ביום חלש שלושה-ארבעה חוזי

שכירות, ואני רואה אנשים ששמים תמונות של

המרכיבים של הדירה. היום בטלפון אפשר

לצלם ורואים איזה תנור היה, איזה מטבח היה

ואיזה כיור היה, וזה בעלות מינימלית - - -

<אורלי לוי אבקסיס:>

וגם מופיע תאריך על הצילום.

<חזקיה העצני:>

והם חתומים על זה. במקום להגדיר איזה זה

היה בגלל שהיה כתוב רק "תרים" במלל, אז פה

רואים תמונה ורואים בדיוק איזה תריסים

יש.

<אורלי לוי אבקסיס:>

אבל לבעל הדירה יש יותר כוח. אל תשכחו שזה

מעמד לא שווה תנאים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אבל אתה לא רואה מה נמצא מאחורי הקרמיקה,

שאולי הכול שם רקוב.

<חזקיה העצני:>

ברשותך, תן לי לחזור לסעיף 25 שדיברתם עליו

בהתחלה. חבר הכנסת פולקמן אמר שהתוספת

שהוספתם להגדרת הדירה בסוף מוסיפה על

ההגדרה של דירה בחוק התכנון והבנייה. לא

השתתפתי בדיונים הקודמים, קיבלתי רק את

הצעת החוק המקורית ואני קורא בדברי ההסבר

שזה להבטחת ההגינות, הסבירות, להבטיח רמת

בטיחות מינימלית בדירות מושכרות.

כשקראתי את הצעת החוק המקורית חשכו

עיניי: לקחו הגדרה של דירה מתוך חוק

המקרקעין שמגדיר בעלות ושטח, ועשו copy paste

לתוך החוק. עכשיו שיניתם קצת, כנראה היה

קצת רעש על זה. אבל עדיין, כבודו, אני נתקל

יום-יום במחסנים, בחניות שהפכו לדירות

מגורים. נכון, יש חור קטן לאוורור; נכון

שמשכו כבל חשמל מבחוץ – אבל זה לא קיבל

אישור של חוק ה"בזק", זה לא קיבל אישור של

חברת החשמל, אין שם באמת קידוחים כמו

שצריך, האוורור הוא לא תקני. כל התקנים,

אדוני - - -

<אורלי לוי אבקסיס:>

לא דיברנו בכלל על הגז שאולי יש שם.

<חזקיה העצני:>

כל התקנים, אדוני, זה תקנים בסטנדרטים

שאנחנו, העם החכם בעולם, לא המצאנו אותם.

זה תקנים שתמצא אותם בארגנטינה, בקנדה,

באירופה – זה פחות או יותר אותם תקנים

בכל העולם. שטח דירה מינימלי קבוע בחוק

התכנון והבנייה, אז אם זה נכון שהדירה

אמורה להיות מוגדרת לפי חוק התכנון

והבנייה ובנוסף, יכול להיות שיש דירות

ישנות שיש בלאי - אז החוק הזה קצת מוסיף,

וזה בסדר גמור. אבל אם החוק הזה בא להכשיר

מחסנים, להכשיר חניות, להכשיר צריפים

שניבנו שלא כדין - - -

<אורלי לוי אבקסיס:>

אבל משרד האוצר לא רוצה שהם ייצאו מהמלאי.

לא שמעת?

<רועי פולקמן (כולנו):>

לא לא, זה לא חוקי להשכיר את זה, אורלי. לא

צריך להיות פופוליסטית.

<אורלי לוי אבקסיס:>

לפי החוק הזה זה כן חוקי להשכיר את זה. זה

מאפשר את זה כדירה להשכיר.

<רועי פולקמן (כולנו):>

זה לא. ניסן, בוא נבהיר משהו: אם יש דירה

שחוק התכנון והבנייה אומר שהיא לא דירה –

הגז מחובר - - -

<אורלי לוי אבקסיס:>

אבל היא אמרה שזה לא כפוף לזה. שאלתי את זה

כבר קודם, היא לא הסכימה לזה. קודם כול,

אתה יכול לעשות שאתה שומע או לא שומע

באופן סלקטיבי, אבל היא אמרה שזה לא כפוף

לזה.

<רועי פולקמן (כולנו):>

אם אתה מחבר גז באופן לא חוקי אתה עבריין.

אתה יכול להשכיר, אבל אתה עבריין.

<רני נויבואר:>

נדבר על גז בנפרד. חוק התכנון - - -

<חזקיה העצני:>

אין נגישות לכיבוי אש, אין נגישות למד"א,

אתה לא יודע איך להגיע לתוך החניונים

האלה. אנחנו רואים את זה כל יום.

<רני נויבואר:>

אדוני, אני רוצה להתייחס. חוק התכנון

והבנייה, 1965 - תקנים מכוח החוק הזה נוצרו

במהלך השנים מכאן ואילך. למשל, רעידות

אדמה, במקרה דענייננו היום - רק מ-1980 יש

תקן רעידות אדמה. לכן כשאתם מסתכלים על

במרכזי הערים בצורה אמיתית, בתל-אביב,

ירושלים – ארבע הערים הקדושות - אתה יכול

לגור בבניינים שניבנו על-ידי ערבים או

על-ידי הקהילה היהודית באיזשהו מקום משנת

1700, 1800, 1900. חוק התכנון והבניה לא חל על

הבתים האלה, מי שבנה אותם לא הכיר את תקני

התכנון והבנייה. אם רוצים לגור בנחלאות –

רוב הסטודנטים בירושלים גרים בנחלאות או

ברחביה – זה לפני התקנים של חוק התכנון

והבנייה. זה לא אומר שלמנדט לא היו תקנים

או שלעותמנים לא היה איזה משהו, אבל חוק

התכנון והבנייה תמיד צופה קדימה, מסתכל

על התקנים של מחר, איך הקבלנים צריכים

לבנות מחר, ולכן התקנים רק משתפרים, תודה

לאל, עם השנים. לכן לומר שדירה שיושבת

בנחלאות עומדת או לא עומדת בתקני תכנון

ובנייה - -

<רועי פולקמן (כולנו):>

- - של היום.

<רני נויבואר:>

של היום, ברור. מישהו לא נכנס לשם ומתחיל

לעשות את השיפוצים בהתאם לתקנים. מה תמ"א

38 באה להשיג? בדיוק את הדברים האלה? מה

התכנון בא להשיג? להתאים אזורי מגורים

ישנים לתקנים חדשים.

<אורלי לוי אבקסיס:>

בסדר, אבל - - -

<רועי פולקמן (כולנו):>

התקנים התקפים לאותו זמן כן תקפים, זו

הנקודה. אם התקן אומר - - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

לא לא לא, רבותי.

<רני נויבואר:>

לכן לבניינים האלה לא ניתן טופס 4.

<רועי פולקמן (כולנו):>

תקפים לזמנם.

<רני נויבואר:>

מה זה תקפים לזמנים? ל-1930?

<רועי פולקמן (כולנו):>

אם בניתי דירה ב-1950 והיו נהלים - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

רועי, רועי - - -

<רני נויבואר:>

הדירה מ-1950. יש בתים בתל-אביב שיכול להיות

שהם שוקעים בקרקע חרסתית. הם לא הוכרזו

כמסוכנים למגורים עדיין, זה עדיין בסדר.

אבל אולי זה לא עמד בחוק התכנון והבנייה

של 1950, ועם כל הכבוד, אפילו הבעלים לא יודע

שזה לא עמד בתקנים.

אני רוצה לחדד לגבי הגז, ממה - - -

<אורלי לוי אבקסיס:>

הרבה מלל, אבל תגיעי לשורה התחתונה.

<רני נויבואר:>

להוציא דרישה מאוחרת על בינוי ישן, בלי כל

קשר למה שרוצים כעניין מדיניות, זה אומר

שאנחנו מוציאים מהשוק אזורים שאנשים

רוצים לגור בהם והם סופר לגיטימיים.

<אורלי לוי אבקסיס:>

הבנת?

<חזקיה העצני:>

לא דיברתי על דירות מגורים.

<אורלי לוי אבקסיס:>

הוא דיבר על חנייה, הוא דיבר על מחסנים.

<רני נויבואר:>

שניה, בואו נחדד. אני רוצה לענות על דברים

שצריך לתת את הפרספקטיבה הרחבה. בענייני

הגז יש הוראות שחלות על חברות הגז בנוגע

לבדיקות שהן צריכות לערוך. זה משהו אחר,

בגלל שהבדיקות שהן צריכות לערוך כל חצי

שנה-שנה, יש להן הגדרות לגבי איזה מתקנים

– למשל, מחמם מים מהיר - אלה חייבים בדיקה

כל חצי שנה–שנה; הכיריים צריכים כל שלוש

שנים. אלה דברים סטנדרטיים, שאפשר להחיל

אותם גם על דירות ישנות, כי ממילא חברות

הגז מחויבות היום - - -

<אורלי לוי אבקסיס:>

אז בואו אספר לך. שכרתי דירה בקיבוץ,

הייתי 15 שנה בלי בדיקה של טכנאי גז. לפני

שבאתי לעזוב אמרו לי: שניה, "פזגז" רוצים

לסדר את העניין הזה כי אין אישורים, יהיו

לך חודשיים בלי גז. מה נאלצתי לעשות? לסדר

כלפי הבאים בתור, אבל 15 שנה אף אחד לא עדכן

אותי שאני נמצאת במקום – דרך אגב, כשהגיע

טכנאי הגז הוא מצא ליקויים. זאת אומרת ש-15

שנה אני והילדים שלי היינו חשופים לדליפת

גז ויכול להיות שלאירוע, חלילה וחס,

נוראי. אף אחד לא בדק, אף אחד לא הכניס את

זה לתוך חוזה השכירות ובסופו של דבר,

עובדתית, היינו חשופים לקטסטרופה, שתודה

לאל לא התרחשה. אבל עובדה היא שאת הדברים

האלה צריך לעגן. אף אחד לא יתפוס אותנו

שדאגנו ועשינו משהו יותר קונקרטי, אבל אם

לא הכנסנו את זה – זו סכנה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אורלי, יכול להיות שהיתה גרה במקומך

משפחה מהקיבוץ בלי חוזה, בלי קשר לחוזה,

ועם אותה סכנה.

<אורלי לוי אבקסיס:>

אפילו לא הייתי מודעת לסכנה. הייתי בטוחה

שהקיבוץ, כגוף רציני, עושה את הבדיקות

האלה.

<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>

- - - הפרק שמדבר על סכנה בטיחותית לא מספק

בהקשר של דירת מינימום.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

מה שרני אומרת זה שאם ניקח את מה שחזקיה

אומר – זה מכובד, כשמדובר על העתיד,

כשמדובר על קבלן שבונה וכו'. אבל אם נלך על

זה, יכול להיות שנוציא מהמלאי אזורים

שלמים שהיום אנשים שוכרים, נהנים שם וכו'.

ולכן זה מסוכן מאוד. הייתי מציע לדבר רק

על מבדקים של סכנת נפשות.

<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>

האם הסעיף בהגדרות דירת מינימום – הסעיף

האחרון שמדבר על בטיחות הדייר, אם יש שם

פגם בלתי סביר או פגיעה בבטיחותו של

הדייר - מספק גם בהקשר הזה? הגז כדוגמה.

<רני נויבואר:>

על פניו התשובה היא כן. אני אומרת על פניו

כי אני לא יודעת כל מקרה ומקרה. אבל נראה

לי שאם, למשל, לא עשו בדיקת גז, שלחו הודעה

מחברת הגז לבצע בדיקה, כבר חמש שנים לא

ביצעו בדיקה, יכול להיות שכן.

<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>

דיברנו גם בהקשר של התקנת מיטות גלריה

וכל הדברים האלה.

<רני נויבואר:>

הבדיקות של חברות הגז לא עולות כסף, רק

התיקונים. הם רק טענו הרבה שנים שהם לא

מצליחים לתפוס את הדיירים, והיום יש להם

איזה סיכום - - -

<אורלי לוי אבקסיס:>

השאלה שלי, שבאמת מנסה להכניס קצת סדר

בבלגן: המקומות שתיאר אדון חזקיה, האם

בחוק הזה אנחנו מכשירים אותם הלכה למעשה

– המחסנים ומקומות החנייה שהוא דיבר

עליהם?

<רני נויבואר:>

בואו נשאל אותו. יש שם מערכת נקזים? אני לא

יודעת מה מקומות חנייה אומר. צריך להיות

שם פתחי אוורור ותאורת - - -

<חזקיה העצני:>

יש שם חלון של מחסן, לא חלון של דירת

מגורים. יש שם - - - שהוכשר למחסן, לא לדירת

מגורים.

<רני נויבואר:>

אין שם תאורה טבעית?

<חזקיה העצני:>

בכל מחסן יש מנורה - - -

<אורלי לוי אבקסיס:>

היא שואלת על תאורה טבעית.

<רני נויבואר:>

האם זה מחסן שפונה החוצה או פונה לתוך

חנייה?

<חזקיה העצני:>

מה ההגדרה של "טבעי"? גברתי, אני מסתכל על

התקן המותר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

לא, לא ככה. א. לא ויכוח, זה כי זה רק מושך

את הזמן ואף אחד לא שומע את השני. אתה מדבר

על מחסן, אז אני לא יודע בדיוק מה זה מחסן,

אני גרתי בקרוון. קרוון זה גם מחסן.

<אורלי לוי אבקסיס:>

לא, יש לך שם חלונות.

<חזקיה העצני:>

בסדר, זה דיור זמני.

<אורלי לוי אבקסיס:>

והוא מחובר לביוב ולחשמל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

לכן היא שואלת אותו. אם יש חלון – זה לא

עונה.

<ענת ברקו (הליכוד):>

היא שאלה אם יש תאורה טבעית, ואם זה

בחניון אז זה בטח מתחת לאדמה אז אין תאורה

טבעית.

<חזקיה העצני:>

יש מינימום תאורה שנדרשת בחוק.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אלה הדרישות שקיימות כבר. היא שואלת אותו

אם יש את זה ויש את זה – אז יכול להיות שזה

בסדר. תקרא לזה מחסן, תקרא לזה קרוון, תקרא

לזה מה שאתה רוצה – יכול להיות שזה בסדר;

אם אין את הדברים האלה – זה לא בסדר, גם אם

זה מחסן מאבן.

<חזקיה העצני:>

אגזוזים של מכוניות נכנסים למחסן הזה.

<אלעזר שטרן (יועמ"ש):>

הדו-שיח פה מערבב בין שתי רמות משפטיות:

יש את רמת החוקיות של המקום - שזה לא קשור

לחוק שלנו; יש את הרמה של היחס החוזי בין

הצדדים. החוק פה בא להסדיר את היחסים

החוזיים בין הצדדים ולומר מתי דברים

מסוימים יהיו תקפים או לא יהיו תקפים, מה

הזכויות של הצדדים. גם אם החוזה יהיה חוזה

תקף לפי החוק ולפי כל התיקונים, זה עדיין

לא אומר שהמקום, מבחינת חוקי התכנון

והבנייה, הוא חוקי או לא חוקי. זה פשוט שני

מישורים שונים של דיון, זאת אומרת גם אם

החוזה יהיה תקף לפי החוק הזה, זה לא אומר

דבר לגבי החוקיות של המקום. יכול להיות

שרשויות התכנון יגידו שהחוזה תקף ויש את

כל הדברים, ועדיין - - -

<אורלי לוי אבקסיס:>

אנחנו, בוועדת החוקה, חוק ומשפט, יכולים

לקבוע חוק שאומר שאפשר לעשות הסכמים לפי

חוק דיני החוזים, שהם עבירה על החוק הכללי

במדינת ישראל?

<אלעזר שטרן (יועמ"ש):>

פה תיכנסי לשאלת סעיף 30 לחוק החוזים,

לראות האם חוזה נחשב חוזה בלתי חוקי או לא

נחשב חוזה בלתי חוקי.

<אורלי לוי אבקסיס:>

האם בוועדת החוקה אפשר להכשיר את החוק

הזה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

היום בכנסת אפשר לעשות הכול.

<אלעזר שטרן (יועמ"ש):>

מה שאני אומר זה שהחוק הזה לא מכשיר או לא

מכשיר, הוא מתעסק במישור אחר של היחסים

בין הצדדים. הוא מתעסק ביחסים בין הצדדים

הוא לא מתייחס ליחסים בין הרשויות. אם,

לדוגמה, אני כמשכיר השכרתי מקום שמבחינת

חוקי התכנון והבנייה הוא לא תקין, אז תעלה

שאלה האם החוזה הוא חוזה בלתי חוקי לפי

סעיף 30 לחוק החוזים. אבל זה לא שאנחנו פה

מכשירים או לא מכשירים דבר שהוא תקין.

הכנסת קובעת את מכלול היחסים והאיזונים

בין הצדדים לחוזה עכשיו, זה לא מכשיר את

הדירות האלה ברמה החוקית.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אני מציע שנתקדם. השאלות שהיא שאלה מראות

שיש – כשאתה קורא לזה "מחסן" זה מפחיד

אותנו. אם זה לא יהיה מעץ אלא מאבן - - -

<חזקיה העצני:>

מחסן אבן עם - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אני אומר שאם אין לו את זה, אין לו את זה –

מה שכתוב – זה לא; אם יש – אז יכול להיות

שזה בסדר.

<חזקיה העצני:>

אף רופא לא יגיד לך שאפשר לגור עם אוורור

כזה - - -

<רועי פולקמן (כולנו):>

`

b

d

f

Š

Ž

¶

¸

º

¼

Þ

â

&

*

”

–

˜

š

¬

°

Ô

Ö

Ø

Ú

ð

ô

hë

hë

hë

hë

hë

hë

hë

hë

h*

h*

h*

h*

h*

h*

h*

h*

h*

hî

hî

h*

h*

h*

h*

h*

h*

h*

h*

h*

h*

h*

h*

摧᭜

摧᭜

摧᭜

摧᭜

摧᭜

摧᭜

摧᭜

¨

°

¶

Ð

"

$

¤

ª

h[

h[

摧䟎Fሀלא עומדת בתקנים מודרניים. זה ברור,

והחוק הזה לא נוגע בזה. יש פה את סעיף דירה

ראויה למגורים, עם הגדרות שגם דירה משנות

ה-50'. ברור שבדירות האלה לא עומדים

בסטנדרט – הצינורות לא בנויים כמו

שמקובל היום, ועוד ועוד דברים. החוק לא

נוגע כאן בתקינה, ולכן ברור שיהיו דירות

מהסוג שאתה מתאר שהן בנויות לא לפי

הסטנדרט המודרני, הן ניבנו לפני 100 שנה. גם

אני גרתי בדירות כאלה. אתה מדבר על שני

מישורים שונים; אנחנו דיברנו על ההגדרות

הבסיסיות של דירה ראויה למגורים, זה לא

סותר שאנשים יכולים לגור בדירות שלא

עומדות בתקינה מודרנית. ברור, כי יש

במדינת ישראל דירות מלפני מאות שנים.

<חזקיה העצני:>

אבל לא על זה דיברתי, אדוני. אדם קונה דירה

חדשה, על הנייר, והוא מביא אותי ואומר לי:

מאחור יש חלל סגור של 100 מטר, זה כבר שלוש

דירות להשכרה.

<רועי פולקמן (כולנו):>

אם זו דירה חדשה היא צריכה לעמוד בחוקי - -

-

<חזקיה העצני:>

לא הדירה המקורית.

<רועי פולקמן (כולנו):>

אם זו דירה שנבנתה היום, היא צריכה לעמוד

בתקנים. אתה מערבב שני נושאים. זה מוסיף

למצב הקיים, זה לא גורע.

<חזקיה העצני:>

אם זה מוסיף – זה מצוין.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

בואו נתקדם.

<אלעזר שטרן (יועמ"ש):>

"25 חט. תשלומים שוטפים שבהם נושא השוכר. (א)

השוכר יישא בתשלומים אלה:

(1) דמי שכירות לפי חוזה השכירות למגורים;

(2) מסים החלים על המחזיק בדירה, לרבות

ארנונה;

(3) תשלומים בעד צריכה של שירותים שוטפים

הניתנים לשוכר בדירה למגורים, לרבות מים,

חשמל, גז וחימום;

(4) תשלומים לצורך אחזקה שוטפת המשולמים

לנציגות הבית המשותף או למי שנכרת עמו

חוזה לניהול ואחזקה שוטפת של הבית

המשותף;

(5) תשלום מסוג אחר שקבע השר.

(ב) השוכר לא יישא בתשלומים שאינם מפורטים

בסעיף קטן (א) ובכלל זה בתשלומים אלה:

(1) תשלום המיועד לרכישה או להשבחה של

מערכות או מיתקנים קבועים המשרתים את

הדירה המושכרת, למעט התאמות מיוחדות או

שיפורים שביקש השוכר;

(2) דמי ביטוח בעד ביטוח הדירה המושכרת

בביטוח מבנה;

(3) תשלומים שהמשכיר חב בהם כלפי אדם

שלישי, שאינם כאמור בסעיף קטן (א) ובין

השאר, דמי תיווך למתווך מקום בו המתווך

פעל מטעמו של המשכיר. התקשר השוכר עם

מתווך לצורך שכירת דירה מסוימת, לגביה לא

פעל המתווך מטעמו של המשכיר, ושלא במסגרת

התקשרות כללית בין השוכר למתווך, יישא

השוכר במחצית מדמי התיווך בלבד.

(ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מחובת

השוכר לשאת בהוצאות תיקון ליקויים לפי

סעיף 25ז(א)."

<לירון מאוטנר לוגסי:>

הסעיף הזה נועד להבטיח, על רקע פערי

הכוחות שיש לעתים בין הצדדים, שלא יהיו

תשלומים שחשבנו שהם תשלומים שלא הוגן ולא

ראוי שהשוכר הוא זה שיישא בהם. זו אחת

הנקודות שעלו כשגיבשנו את התזכיר, שזו

נקודה בעייתית – מי אמור לשאת באילו

תשלומים. מדובר בהשתה ישירה, כך שגם אם יש

דברים נוספים שהמשכיר משלם אותם והוא

רוצה בעקיפין, דמי השכירות, להשית אותם על

השוכר, עדיין בפני השוכר תהיה התמונה

הברורה של מה דמי השכירות שהוא משלם, בלי

עוד כל מיני תוספות שהוא לא יודע וכל מיני

דברים נלווים. הוא יוכל גם להשוות בין

דירות שונות כי יהיה לו סכום אחד כולל

שאותו הוא אמור לשלם, למעט הדברים

הספציפיים שנקובים פה בחוק.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

תסבירי רק את הנושא של התיווך.

<ענת ברקו (הליכוד):>

איך יכול להיות שהשוכר יישא מחצית מדמי

התיווך אם הוא בכלל לא - - -?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

רגע, ענת - - -

<רועי פולקמן (כולנו):>

אז אולי משפט, כי העברתי את הפנייה. אסביר

שניה את הרציונל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

לא, רק שניה. לפני כן, אני רוצה עוד פעם

להסביר - - -

<ענת ברקו (הליכוד):>

אני שואלת שאלות ספציפיות. זו תשובה

כללית מדי, אני רוצה להבין את ספציפית את

דברי החוק.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

את חברת ועדה קבועה. א. בוועדה הזאת לא

מדברים בלי לקבל אישור; ו-ב. רק אחד מדבר

ואחרים שומעים ולא נכנסים אחד לדברי

השני.

<אורלי לוי אבקסיס:>

אז אני מבקשת את רשות הדיבור אחריה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

מאה אחוז, תהיה לך רשות דיבור. אבל אם יהיה

דו-שיח ניתקע פה ונחפור ונחפור ולא נתקדם.

הכול שאלות הבהרה.

<רועי פולקמן (כולנו):>

אני רוצה להסביר לפני הניסוח.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

דקה, אתן לך.

<רועי פולקמן (כולנו):>

לפני הניסוח. הן התייחסו לניסוח.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אתן לך. לירון, מאחר שרצינו את הנושא של

התיווך, ואני יודע שרועי היה בעניין הזה,

אז תגיד אתה ואחר כך ניתן לה להמשיך.

<רועי פולקמן (כולנו):>

זה רק למנוע את הסיטואציה, שהפכה לנוהג

בעיקר באזורי הביקוש, שבה בעל הדירה לא

רוצה תיווך, הוא לא מתעסק בדירה, ומתווכים

פשוט לוקחים בעלות על הדירה ובאים לשוכר

ואומרים: אתה רוצה את הדירה, אז תשלם לי

דמי תיווך של 100% חודש שלם דמי שכירות. אף

אחד לא העסיק אותם, וגם אין ברירה כי הם

מפרסמים ולוקחים בעלות. הם משתלטים על

הדירה, מפרסמים אותה ב"יד 2", ואז בא השוכר

ואומרים לו: אתה רוצה את הדירה? תחתום לי

פה.

זה יצר חוסר איזון. זה שוק חופשי, בעל

הדירה יכול להעסיק תיווך ולעשות מה שהוא

רוצה. ההגנה שעשינו היתה כדי למנוע את

הנורמה הזאת שנוצרה. דיברנו גם עם

מתווכים, גם עם ועד השוכרים - - -

<אורלי לוי אבקסיס:>

ונתת להם 50%.

<רועי פולקמן (כולנו):>

היום הם מקבלים 100%.

<אורלי לוי אבקסיס:>

אם כל הנוהל הזה לא בסדר, אז למה אתה בכלל

נותן 50%?

<רועי פולקמן (כולנו):>

אי אפשר, כי אנחנו בשוק חופשי.

<אורלי לוי אבקסיס:>

אבל אף אחד לא לקח אותו.

<רועי פולקמן (כולנו):>

הדבר היחיד שזה בא לתקן זה את ה-moral hazard,

שבעל הדירה, אם הוא רוצה תיווך, אז שיהיה

אקטיבי, יגיד למתווך: קח את הדירה ותשווק

לי אותה. מה שקרה כאן זה שבעל הדירה היה

אדיש. הוא לא רצה מתווכים, אבל בא מתווך,

ראה את הדירה ואמר - - -

<ענת ברקו (הליכוד):>

נפיל את זה על השוכר.

<רועי פולקמן (כולנו):>

בדיוק. לכן כל התיקון הקטן - - -

<ענת ברקו (הליכוד):>

אנחנו מפילים את זה על השוכר. אנחנו

משתפים עם זה פעולה.

<אורלי לוי אבקסיס:>

מכשירים את זה.

<רועי פולקמן (כולנו):>

התיקון המהותי פה אומר שבעל הדירה,

מכיוון שהוא נושא בעלות, צריך להגיד אם

הוא רוצה תיווך או לא, הוא נכנס להיות

שחקן, זה הכול. כל התיקון שנעשה פה אומר

שאני יכול להיות שחקן.

<ענת ברקו (הליכוד):>

איך הוא נכנס להיות שחקן?

<רועי פולקמן (כולנו):>

כי הוא חייב לשלם חצי מדמי התיווך.

<אורלי לוי אבקסיס:>

לא לא - - -

<ענת ברקו (הליכוד):>

הלוא זה לא יהיה ככה, כי הוא לא חותם על

שום דבר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

ענת, באמת. סתיו ביקשה, בבקשה. תפסנו את

הנושא של התיווך, אבל תסתכלו לגבי

הסעיפים אחרים, אם יש לכם מה להגיד. אל

תתמקדו רק בתיווך, אלא אם כן אין דברים

אחרים. סתיו, בבקשה.

<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>

תודה. בסעיף הזה אני חושבת שצריך לחזור

לנוסח המקורי של החוק, שהתייחס אך ורק

למצב שבו התיווך נשכר על-ידי המשכיר

והתשלום עליו נכפה על השוכר. להחזיר

לנוסח המקורי, של לפני יותר משלוש שנים,

שאומר שאם המשכיר שכר שירותי תיווך,

המשכיר צריך לשאת בעלויות של שירותי

התיווך ולא אף אחד אחר, ולא התחלקות של

חצי-חצי ולא שום דבר מהסוג הזה. זה שירות

שמבקש משכיר הדירה והוא מרוויח ממנו, ולא

השוכר צריך לשלם עליו.

מצב כזה, כמו שהוא מוצג כרגע, אני חוששת

שהוא הולך להכניס משהו שהוא לא חלק

מההסכם. זה שמתווכים החליטו להשתלט על

דירה, להחליט שהם מוציאים אותה לתיווך –

המשכיר לא רוצה את זה, השוכר לא רוצה את זה

- - -

<רועי פולקמן (כולנו):>

זו לא חובה.

<ענת ברקו (הליכוד):>

תוציאו את זה.

<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>

אנחנו עלולים לייצר פה מצב, בגלל שזה בתוך

החוק, שזה אפשרי. זה לא צריך להיות אפשרי.

לפחות מהמידע שאני מכירה – וחקרתי את

הנושא הזה - רוב שירותי התיווך נשכרים

על-ידי המשכיר, שלוקח אותם כשירות על מנת

להשכיר את הדירה שלו. המקרה שבו מתווכים

פשוט משתלטים על איזושהי דירה ומחליטים -

-

<רועי פולקמן (כולנו):>

זה לא יכול להמשיך ככה.

<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>

- - ברור שזה קורה. אני לא יודעת באיזו רמה

זה קורה, אבל אין שום סיבה שמישהו ישלם על

הדבר הזה – לא השוכר ולא המשכיר. זה לא

צריך להיות מעוגן בתוך החוק.

<אורלי לוי אבקסיס:>

פתחנו פה פתח - בשם התיקון יצרנו פתח

לקומבינות. מה שיקרה הלכה למעשה, זה יהיה

מין דיל שבשתיקה בין בעלי הבית לבין משרד

התיווך, שיושת בסופו של דבר – לפחות ב-50%

בטוחים – על השוכר. זה עניין שאנחנו, בתוך

החוק, מכשירים אותו. למה אנחנו מכשירים

אותו? אם מישהו ישתלט ויגיד: לקחתי לעצמי

זכויות בבית שהוא לא לי בלי לשאול את בעל

הדירה ואת השוכר אם הם רוצים.

<רועי פולקמן (כולנו):>

נכון, זה מה שקורה.

<אורלי לוי אבקסיס:>

אז הפכנו מציאות מאוד נוחה לבעל הבית

להגיד: אפקטיבית לא עשיתי כלום. הבן אדם

בא והשתלט לי על הנכס. זה פתח להטיל את

התשלום הזה על השוכר בסוג של בעצימת

עיניים מכוונת של המחוקק.

<רועי פולקמן (כולנו):>

אז איך היית מנסחת את זה? מה ההצעה?

<ענת ברקו (הליכוד):>

לא רק זה, את כופה 50%. יכול להיות שיגיד:

שלם לי משהו, אבל אתה אומר לו: 50% תשלם לפי

החוק. 50% מ-7,000 שקל על דירה בתל-אביב - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

שניה, זה לא מקדם. תאמיני לי, זה לא מקדם.

<רועי פולקמן (כולנו):>

אז מה את מציעה, אורלי?

<ענת ברקו (הליכוד):>

לבטל את זה, לא להכניס את זה בכלל.

<אורלי לוי אבקסיס:>

אני חושבת שצריך לפטור את השוכר מתשלום

תיווך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אלא אם כן הוא לקח.

<אורלי לוי אבקסיס:>

תאמין לי, אני שכרתי יותר מדי דירות בחיים

שלי, ותמיד המתווך היה באיזשהו אופן נותן

השירות של בעל הדירה ודאג לאינטרסים של

בעל הדירה, דאג לכך שבעל הדירה יהיה מכוסה

כל הזמן כי מחר–מחרתיים, אם הדירה תצא

שוב לתיווך, הוא רוצה אותו חזרה אצלו. אז

הוא מאוד דואג לאינטרסים של בעל הדירה,

והוא נמצא בניגוד אינטרסים מובנה כי מי

שמשלם לו את השכר זה השוכר ולא בעל הדירה.

לכן אנחנו צריכים לנתק את הקשר הזה, כי מי

שמשלם צריך להיות בעל האינטרס המוגן

על-ידי המתווך. זה לא קורה בפועל, ואנחנו

לא יכולים להכשיר את זה כי אנחנו יוצרים

פה מנגנון שמבטיח 50% - ממה? ואז ה-100% של

היום - - -

<רועי פולקמן (כולנו):>

טוב, זה קבוע בחוק התיווך.

<אורלי לוי אבקסיס:>

לא, עזוב אותך. יכול לבוא המתווך ולהגיד:

סליחה, השכר שלי הוא יותר גבוה מהמתווכים

האחרים, ומה שהיה פעם 50% זה היום 100%.

כשמשאירים פה משהו אמורפי, הוא פתוח

לדילים ולפרשנויות. השוכר לא מקבל את

ההגנה של המתווך. יש פה אינטרס משותף

למתווך ולבעל הדירה, כדי שמחר–מחרתיים

הם יוציאו אותה עוד פעם לשוק. אסור לנו

לאפשר את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אוסאמה, בבקשה.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

בנוסף לנקודה של דמי התיווך, אדוני

היושב-ראש, יש הרבה שמסכמים, למשל, שדמי

השכירות כוללים גם ארנונה, גם חשמל. אפשר

להתנות על הסעיפים האלה?

<אלעזר שטרן (יועמ"ש):>

לא. זה סעיף קוגנטי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

ענת, בבקשה.

<ענת ברקו (הליכוד):>

אני חושבת שאת הסעיף הזה צריך להוציא

החוצה. אני מכירה את הסיטואציות שרועי

מדבר עליהן – דירות בתל-אביב שמתווכים

לוקחים עליהן בעלות. את בעל הבית זה לא

מעניין כי ממילא הוא ישכיר את הדירה, אבל

אנחנו מכריחים את השוכר לשלם את 50% מ-7,000

שקל שממילא הוא צריך לשלם שכר דירה.

<רועי פולקמן (כולנו):>

לא מכריחים, זה המקסימום.

<ענת ברקו (הליכוד):>

"יישא השוכר במחצית מדמי התיווך". אתה לא

אומר "מקסימום", אתה אומר "יישא ב-50%" – זו

לשון החוק. אני חושבת שצריך להוציא תא זה

החוצה או לכתוב "עד 50%". אני מציעה להוציא

את זה, כי הם עושים משא ומתן עם המתווכים,

זה מה שקורה בשטח.

<רועי פולקמן (כולנו):>

מי עושה?

<ענת ברקו (הליכוד):>

גם בעלי הבית וגם השוכרים. גם מתווך, יש לו

עניין שהדירה תושכר. באזורי ביקוש, הוא

יודע שהיא תעוף לפני שהוא יטפל בה. אנחנו

יכולים לראות בזה יוזמה של המתווכים,

אנחנו לא רוצים להרוס את המתווכים. יש להם

יוזמה, הם תופסים דירות ומתחילים להריץ

אותן בשוק, אבל מצד שני, שזה לא יהיה על

חשבון השוכרים. לכן, לדעתי, הסעיף הזה לא

צריך להיות; ואם אתם מתעקשים שהוא יהיה –

שזה יהיה "עד 50%".

הדבר השני שאני רוצה לשאול: למה הכוונה

שהשוכר יישא בתשלום מסוג אחר שקבע השר? מה

זה אומר? אפשר לתת לי דוגמאות.

<לירון מאוטנר לוגסי:>

כשכתבנו ניסינו לחשוב על כל התשלומים

המתאימים. אבל יכול להיות שלא חשבנו על

הכול ואולי בעתיד יתברר שיש תחומים

נוספים, אז אנחנו משאירים גמישות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

בבקשה, אדוני.

<איתי נטר:>

אני מוועד שוכרי הדירות של ישראל. אני

אישית נתקלתי במקרה שבו המתווך כפה את

עצמו על דירה. הגעתי לדירה וגיליתי שאני

מגיע לשם דרך מתווך ויש שם אנשים שהגיעו

באופן ישיר, זאת אומרת שאני משלם 10% יותר.

באופן כללי, אנחנו מאמינים שמי ששוכר את

שירותיו של המתווך הוא זה שצריך לשלם או

לפחות חצי-חצי מסוג כלשהו. כרגע יש כפייה

בכוח של דמי התיווך על הדירה, מטעם בעל

בית שאין לו כוח להתעסק בזה או משהו כזה.

פשוט מוטל מס של 10% על השוכרים מבלי שיש

להם בכלל אופציה להתווכח.

<ענת ברקו (הליכוד):>

פה מוטל 50%, לא 10%.

<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>

מהסכום של הדירה. שכר דירה של חודש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

למרות שבכלל לא רצית מתווך, לא היית בקשר

אתו ולא כלום.

<רועי פולקמן (כולנו):>

אפשר משפט של הבהרה?

<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>

- - - במקום בעל הבית.

<אורלי לוי אבקסיס:>

צריך לזכור שכשהוא מדבר על 10% הוא מדבר על

העלות השנתית, ואז זה אומר שחודש שלם הלך

לאיבוד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אני רוצה שנקדם את הסבב ונסכם. בבקשה.

<גיל גן-מור:>

שאלת הבהרה: אם השוכר מעדיף שכחלק מההסכם

הכולל בעל הבית יישא בתשלומים השוטפים,

זה ייחשב התניה לטובת השוכר?

<לירון מאוטנר לוגסי:>

אם המשכיר נושא בזה - כן.

<גיל גן-מור:>

אם השוכר מעוניין בזה. אוקיי.

דבר שני, לגבי סעיף (ב), קורה לא פעם שהשוכר

מגלה שיש חובות על הדירה מדיירים קודמים

שלא שילמו בזמן ארנונה, חשמל וכו'. צריך

להוסיף לסעיף (ב) שהחובות הללו לא יחולו

על השוכר, כי הרבה פעמים המשכיר אומר

לשוכר: תפתור את הבעיה מול השוכרים

הקודמים. הוא מתנער מאחריות, הרי הוא לא

צריך את החשמל או את המים. אני חושב

שלמרות שזה אמור להיות מובן מאליו, זה

קורה יותר מדי פעמים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

להערה האחרונה שלך – זה קורה. אם השוכר

ביום שהוא מקבל את הדירה הולך לרשות

המקומית ומודיע שהתחיל, אז מבחינת הרשות

המקומית הם ירדפו אחרי השוכר הקודם.

<אורלי לוי אבקסיס:>

אבל אם חברת החשמל ניתקה את החשמל בגלל

חוב, למה שהיא תחבר אותו חזרה?

<גיל גן-מור:>

זו צריכה להיות אחריות של המשכיר, לא של

השוכר. המשכיר הוא זה שיודע, יש לו את

הכלים, את הכוחות. השוכר צריך לקבל את

הדירה כשהיא נקיה מחובות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אם הדירה רשומה על שם המשכיר בעירייה,

ירדפו אחריו ולא אחרי השוכר. הם רודפים

אחרי מ

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]