פרוטוקול מספר 7, ועדת המשנה לבטיחות בדרכים, 03/05/2017

הכנסת העשרים

מושב שלישי

<פרוטוקול מס' 7>

מישיבת ועדת המשנה של ועדת הכלכלה

לבטיחות בדרכים

יום רביעי, ז' באייר התשע"ז (03 במאי 2017), שעה 9:41

<סדר היום:>

<בטיחות בדרכים בחברה הערבית>

נכחו:

<חברי הוועדה:>

יעקב אשר – היו"ר

חברי הכנסת:

עבד אל חכים חאג' יחיא

<מוזמנים:>

רשרש עמאר – ראש מינהלת הגליל והנגב,

מינהל תשתיות פיתוח, משרד התחבורה

והבטיחות בדרכים

אלוף (במיל) גיורא רום – יו"ר הרשות

הלאומית לבטיחות בדרכים

רחלי טבת ויזל – עו"ד, מנכ"לית הרשות

הלאומית לבטיחות בדרכים

צביקה דן – משנה למנכ"לית הרשות הלאומית

לבטיחות בדרכים

אכרם סרור – ראש אגף מעקב ובקרה, מנהל

התכנית לחברה הערבית, הרשות הלאומית

לבטיחות בדרכים

נחמה לאור דרורי – מנהלת חטיבת חינוך

והסברה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אסתי סרקיסיאן – מהנדסת תנועה, מנהלת

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

שני חדד – עוזרת ליו"ר הרשות הלאומית

לבטיחות בדרכים

פבל צ'רנומורץ – הרשות הלאומית לבטיחות

בדרכים

סירין דרויש – הרשות הלאומית לבטיחות

בדרכים

רפ"ק ארז רוזן – מפקד נקודת מרר, המשרד

לביטחון פנים

נצ"מ אלברט אסרף – ראש מחלקת מחקר ופיתוח,

אגף התנועה, המשרד לביטחון פנים

סנ"צ שקד ערן – ראש מדור שותפויות וקהילה,

המשרד לביטחון פנים

שבתאי גרברצ'יק – דובר למגזר דתי חרדי,

המשרד לביטחון פנים

אלי מורגנשטרן – רפרנט תחבורה, אגף

התקציבים, משרד האוצר

יעקב סלאמה – ראש אגף עדות לא יהודיות,

משרד הפנים

מקס אבירם

אמיר וייס –

– מנהל אגף זהירות בדרכים, נגישות ואורח

חיים, משרד החינוך

ראש אגף מדיניות ממשלתית, הרשות לפיתוח

כלכלי של המגזר הערבי, הדרוזי והצ'רקסי,

המשרד לשוויון חברתי

חיאם קעאדן – סמנכ"ל המגזר הערבי, מרכז

השלטון המקומי

מופיד מרעי

זיאד דרש –

– ראש המועצה המקומית חורפיש, יו"ר פורום

ראשי הרשויות הדרוזיות

ראש המועצה המקומית מרר

עפו דגאישה – מנהל מטה הבטיחות, מועצה

מקומית מרר

רפעאת גאנם – עוזר מנהל מטה הבטיחות,

מועצה מקומית מרר

סלמאן אלקרינאוי – מנהל מטה הבטיחות

ורכז תחבורה ציבורית, עיריית רהט

מוחמד ברכה – יו"ר ועדת המעקב העליונה של

המגזר הערבי

יחיאל מונטג – מנכ"ל עמותת עיניים בדרכים

אשרף עיסא – עו"ד, חבר עמותת עיניים

בדרכים

גלית גלעד – סמנכ"לית בטרם - המרכז הלאומי

לבריאות ובטיחות ילדים

פרופ' קובי פלג – מנהל המרכז הלאומי לחקר

טראומה, מכון גרטנר

אוהד קורן – מנהל אגף פרויקטים ייעודיים,

חברת נתיבי ישראל - החברה הלאומית

לתשתיות תחבורה

יעקוב איברהים – עו"ד, יוזמות קרן אברהם

דן קדרון – נכים למען נכים

ד"ר יעקב אדלר – אנשים באדום

אבישג שחם חדד – שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל

ולובינג), מייצג/ת את בטרם

<מנהל/ת הוועדה:>

דקלה טקו

<רישום פרלמנטרי:>

אהובה שרון, חבר תרגומים

<בטיחות בדרכים בחברה הערבית>

<היו"ר יעקב אשר:>

בוקר טוב. אני פותח ישיבה נוספת של ועדת

המשנה לבטיחות בדרכים. כפי שדובר בישיבות

הקודמות, דיברנו על כך שנעשה ישיבה

מיוחדת ממוקדת על המגזר הערבי. אמר אז

יושב ראש הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים,

גיורא רום, שכאשר נקיים את הישיבה הזאת,

הוא יציג תכנית ממוקדת שמשקפת את המצב

הקיים, ושנית, תכנית ממוקדת עליה עבדו

ועדיין עובדים ברשות הלאומית.

באופן כללי, לצערנו הרב, גם כרגע מתעכבים

חלק מחברי הכנסת בגלל תאונת דרכים שקרתה.

לצערנו גם היום אנחנו צריכים לפתוח את

הישיבה הזאת לא כאנשי בשורה. מתחילת השנה

ועד היום נהרגו בתאונות דרכים 116 בני אדם

שלצערנו הרב המספר הזה ממש נושק לתקופה

המקבילה, כאשר בתקופה המקבילה נהרגו כ-116

בני אדם. לצערנו הרב אנחנו רואים שאין

מגמת ירידה. יש הרבה מאוד פעילות, יש הרבה

מאוד פעילות פרלמנטרית בנושא הזה ואני

מוכרח לציין שוב את ועדת הכלכלה ואת

היושב ראש שלה איתן כבל, שמקיימת דיונים

רבים במליאתה וגם דיונים בוועדה שלנו.

כמו שהבטחתי, אנחנו נמשיך לעקוב, נמשיך

להתריע ונמשיך לנסות להביא את האנשים

שצריכים לנקוט בפעולות לעשות אותן בצורה

המיטבית והנכונה.

בעוד שבועיים, ב-17 במאי, אמורה להתקיים

ישיבה של ועדת הכלכלה אותה זימן היושב

ראש איתן כבל ובישיבה ישתתף השר ארדן. אני

חושב שזו ישיבה חשובה מאוד שתתייחס גם

לסיכום שנת 2016. שוב, זה חלק מהמאמץ שאנחנו

כנבחרי ציבור עושים כדי לא להוריד את

הנושא הזה מסדר היום עד שנראה מגמה של

ירידה משמעותית בנושא התאונות ובנושא

ההיפגעות בתאונות. כולנו יודעים שמדובר

בפעולה רב זרועית.

בישיבות הקודמות דיברנו על כך – אני לא

רואה כאן את נציג משרד ראש הממשלה –

ובפגישה שלי ושל חבר הכנסת כבל שהתקיימה

עם מנכ"ל משרד הממשלה דובר על כך שבתוך

חודש, מאז אותה ישיבה, חודש, חודש וחצי –

כבר עברו למעלה מחודשיים – אמורה להתגבש

הצעת מחליטים שתיתן, לפחות לתקוותנו,

תשובות, החלטות, תקציב ונקודות בהן

הממשלה הולכת להתמקד במאבק הגדול הזה של

תאונות הדרכים. הצעת המחליטים הזאת אמורה

להיות – ואני מקווה שהיא גם תהיה – תוצר

של ישיבת המנכ"לים של משרדי הממשלה

השונים כאשר את זה מנהל מנכ"ל משרד ראש

הממשלה. אני אשמח מאוד לאחר הישיבה לבדוק

שוב, אלא אם כן יגיע נציג משרד ראש הממשלה,

ולראות מה קורה עם אותה הצעת מחליטים, האם

היא ממשמשת ובאה ואם כן, אנחנו גם נרצה

כמובן לראות אותה ולחוות את דעתנו עליה.

אני חושב שהגיע הזמן לפעולה ואי אפשר

להסתפק רק בדיווחים.

אני אומר שאם לא יהיו פעולות, הדיבורים

ימשיכו ויחריפו. אנחנו נעשה את שלנו במה

שאנחנו יכולים לעשות. אני מצפה ממשרדי

הממשלה לשיתוף פעולה ולראות מיקוד שלהם

בנושא הזה.

הנושא בו אנחנו מדברים היום הוא המגזר

הערבי. אני ככלל חושב – גם בתפקידים

קודמים – שנכון לטפל בנושאים מסוימים,

לפי מגזרים. יגידו כולם שתאונות דרכים

הוא דבר כללי ומה הקשר למתג אותן למגזר

כזה או למגזר אחר, אבל ברור שזה לא נכון

ואני אומר את מה שכולנו מבינים. נושא

תאונות הדרכים הוא חלק מתרבות, הוא חלק

מהחיים, הוא חלק מהתנהלות והוא גם חלק

מרמת השקעות כזו או אחרת, אם זה בתשתיות,

אם זה בהסברה. ברגע שמנסים למקד, כשאנחנו

רואים את הנתונים המדאיגים של מספר

ההרוגים במגזר הערבי שהוא הרבה יותר

גבוה, פי אחד וחצי אם אני זוכר נכון מכלל

האוכלוסייה, יש כאן רמזור אדום שמאותת

לכולנו כמובן שצריך טיפול נקודתי

והטיפול הנקודתי צריך לבוא – אני גם אומר

עכשיו וגם לאחר מכן עת יגיעו נציגי המגזר

– מבית ומחוץ. זה חייב לבוא גם בשינוי

הרגלים כאלה ואחרים, גם בכללי התנהגות

כאלה ואחרים, גם בהשקעות של הממשלה, אם זה

בנושא הסברה, אם זה בנושא חינוך, אם זה

בנושא תשתיות, אבל זה נכון שצריך למקד.

בזמנו לקחתי מהר את הכדור להנחתה שהרים

גיורא ואמרנו שנקיים את הישיבה הזאת כי

באמת זה נכון למקד דבר. כשרואים שיש עלייה

מסוימת בציבור מסוים, כשאנחנו יודעים שיש

הבדלים בצורת החיים או הבדלים

אובייקטיביים מבחינת תשתיות כאלה ואחרות

וכולי, זה נכון וזה טוב למקד. אנחנו רואים

את זה גם במגזרים אחרים, גם בדברים אחרים

כמו אותו דוח מפורסם של ועדת הכלכלה שגם

נתן זרקור על הנושא של המגזר הערבי. דובר

שם גם על מגזרים בתוך המגזר היהודי, המגזר

החרדי ועל בעיות כאלה ואחרות בנושאים של

הסברה או בנושאים של שיתוף החלק של משרד

החינוך במגזר הזה.

אני חושב שזה נכון לעשות את זה גם בצורה

הזאת ואני מאוד מקווה שהדברים שייאמרו

כאן היום יעשו את שלהם. אנחנו כמובן נמשיך

לעקוב אחרי הביצוע.

את הישיבה הזאת יוביל גיורא ואנחנו לשמוע

את הנתונים ואת הנקודות שנמצאות כרגע

בביצוע, מה אמור להיות בביצוע והיכן יש

חסמים כאלה ואחרים שאפשר להעלות אותם על

השולחן ולנסות לתת להם רוח גבית.

בבקשה, גיורא.

<גיורא רום:>

תודה רבה כבוד היושב ראש. אני הייתי לפני

שבועיים או שלושה שבועות באירופה

ליומיים לסמינר על משהו שנקרא סייף

סיסטם, שזה שם כללי לתפיסות קוהרנטית של

נושא בטיחות במדינה כמו שוודיה, אירלנד,

אוסטרליה, מדינות שהשיגו הישגים ניכרים.

אחד הדברים שעלו שם הוא שבין שאר הדברים

צריך להתמקד במקומות בהם יש "עודף

הרוגים". זה בכלל לא קשור לעניין המגזר

הערבי כי בסוף החודש הזה כבוד היושב ראש

הרשות יוצאת עם תכנית נוספת שעוסקת

בהולכי רגל והולכי הרגל שנהרגים יותר

מאשר בממוצע באיחוד האירופאי הם בעיקר

יהודים. זאת אומרת, אין כאן עניין של

ערבים ויהודים אבל אנחנו נמקד את הדיון

הזה על החברה הערבית.

<היו"ר יעקב אשר:>

הנתון מדבר על כך שבהולכי רגל אנחנו

מובילים?

<גיורא רום:>

לא. קודם כל, אנחנו לא מובילים. הממוצע

באיחוד האירופאי שהוא מישור הייחוס שלנו

הוא נניח 22 אחוזים מסך ההרוגים הם הולכים

רגל. אצלנו אלה שלושים אחוזים. אנחנו

מרגישים שיש כאן איזה משהו שצריך לעשות

כדי גם שם לחסוך בחיי אדם.

בחברה הערבית יש כארבעים עד חמישים

הרוגים בשנה, מעבר לחלקם היחסי

באוכלוסייה אם באמת הקורבנות של תאונות

הדרכים היו נחלקים בהתאם לפרופורציה

באוכלוסייה. הרשות מובילה תכנית, קודם

לנסות ולחסוך בחיי הארבעים-חמישים אנשים

אלה ואם אפשר גם יותר מכך. זו הפעם

הראשונה שהרשות נוקטת בשיטת הקואליציה

שזאת הולכת להיות הגישה של הרשות וזה

עומד להיגזר מתפיסת האחריות לתכניות

מתכללות שזה מה שעומד בבסיס חוק הרשות

החדש שאני מקווה שיאושר.

הקמנו קואליציה מאוד חיובית לעניין הזה,

פנים ממשלתית וחוץ ממשלתית, והמרכיבים

השונים של הקואליציה יבואו לידי ביטוי

היום.

אנחנו נפתח בהצגה, אני מקווה תמציתית, של

הדברים הבסיסיים שקרו עד היום. יהיו

שלושה מציגים. אני אציג בקצרה, משהו כמו

שתי דקות, לאחר מכן מר אכרם סרור מהרשות

יציג נושא נוסף והגברת נחמה דרורי תציג

את נושא ההסברה, שם אנחנו עושים צעד מאוד

משמעותי ואני אסכם.

בחברה הערבית הנתונים שכולם כבר ראו אותם

אין ספור פעמים, יש כאן שקף שיש בו את מספר

ההרוגים שהוא מסומן בכחול והאחוז

באוכלוסייה מסומן באדום. זה חוזר על עצמו

כל פעם. זה בסביבות השלושים אחוזים אבל

בשנת 2016 הייתה עלייה ואני מציין, למרות

שאנחנו רק בשליש הראשון של 2017, השיעור של

ההרוגים הערבים בשנת 2017 מגיע לארבעים

אחוזים ואף יותר לעומת האחוז של ההרוגים

היהודים שהוא בירידה משמעותית. זה מאוד

מעניין אבל עדיין מוקדם לסכם את השנה.

החברה הערבית זה מושג מאוד כללי. השקענו

הרבה מאוד בלימוד הנושא, במחקר, בהבנה

ובשיחות והלכנו והתמקדנו בנהגים

הצעירים, בין גיל 16 לגיל 24, וגם שם, לא

בכולם, חלק הגדול מאוד מהאוכלוסייה

הצעירה הערבית הם האנשים הכי טובים שישנם

במדינה מבחינת היכולות שלהם והחינוך

וההתנהגות אבל יש שם שכבה שהיא הגורם הכי

משמעותי לתאונות. אפשר לראות את ההשוואה

בין היהודים כאשר שיעור המעורבות של

נהגים יהודים ושל נהגים ערבים הוא בערך

פי ארבע ואלה הם הנהגים הצעירים.

אני רוצה לומר מילה על ילדים. נמצאת כאן

נציגת ארגון בטרם, אבל גם אם היא לא הייתה

כאן, הייתי מציין את זה. יש כאן משהו שהוא

לא סביר. הילדים הערבים עד גיל 14 מהווים 25

אחוזים מהילדים באוכלוסייה בישראל אבל

הם מהווים כשישים אחוזים ומעלה בהרוגים,

שזה משהו לא סביר. יש בתוך זה את התופעה

הייחודית שנקראת דריסות חצר שהיא

אופיינית ומיוחדת כמעט אך ורק לקהילה

הבדואית בדרום אבל גם אם הייתי מחסיר

אותם, שזה בסביבות חמישה-שישה בשנה, עדיין

השיעור של הילדים ההרוגים הערבים הוא בלי

שום פרופורציה לחלקם באוכלוסייה. או

במלים אחרים, הסיכוי של ילד ערבי הוא בערך

פי עשר או פי 15, מנורמל למספר תושבים, מאשר

של ילד יהודי.

אני לא יכולתי שלא לציין תופעה אחת

שבעיני מביאה לידי ביטוי את מה שאתה

דיברת עליו כבוד היושב ראש, שזה נשוא

התרבות. קשה לראות כאן את השקפים אבל מה

שאנחנו רואים כאן זאת הנטייה להשתמש

בחגורות בטיחות כאשר בכחול זאת

האוכלוסייה היהודית ובאדום זאת

האוכלוסייה הערבית. זה נהג במושב קדמי

ובמושב אחורי. נעזוב רגע את המושב האחורי.

אפשר לראות שאצל היהודים השימוש בחגורות

הבטיחות הוא קרוב למאה אחוזים וזה פי 1.5

מאשר אצל הערבים שהמספר שם הוא בערך

שישים אחוזים. באמת הסוגיה, למה לא

משתמשים בחגורות בטיחות, זה משהו שנפלא

מבינתי. יש לזה כל מיני הסברים אבל אני לא

יכול לחיות בשלום עם אף אחד מההסברים

האלה.

<היו"ר יעקב אשר:>

זה גם יכול להיות סימפטום לדברים נוספים.

זה לא ייעצר רק בחגורות בטיחות.

<גיורא רום:>

אני יודע, אבל בסוף, אם אתה רוצה לדעת מה

שלושת המרכיבים העיקריים לזה שבסוף

נהרגים, אני לא מדבר על כל נושא התאונות,

זאת מהירות מופרזת, אי שימוש בחגורות

בטיחות והתופעה שנכנסה אלינו בשנים

האחרונות שהיא השימוש בסמרטפון אותו אני

שם רגע בצד. מהירות מופרזת ואי שימוש

בחגורות בטיחות, מביאות לכך שכאשר מתרחש

אירוע שבמושגים המקצועיים נקרא אירוע

שיש בו אנרגיה קינטית, או במלים יותר

עממיות, שאתה נכנס במשהו, האם הגוף שלך

יכול לעמוד בזה או לא יכול לעמוד בזה.

כשהמהירות גבוהה יותר, כשאין חגורת

בטיחות, אתה תיהרג. לא רק אתה אלא כל מי

שנמצא באוטו.

אני רוצה להראות לך עוד שקף אחד ובזה אני

אסיים. קשה לראות כאן אבל למטה זה ציר של

מדינות. יש כאן כשלושים מדינות. באדום,

השמאלי, מסומן היכן ישראל נמצאת בין

המדינות. למעלה זה מושב קדמי. אתם רואים

שאנחנו נמצאים במקום מאוד מכובד. לעומת

זאת, כאשר הכנסתי את המגזר הערבי, כאילו

שהוא מדינה נפרדת, הוא למעשה כמעט סוגר את

הרשימה. האמת היא שמרוקו, קמבודיה ודרום

אפריקה אחריו.

<קובי פלג:>

זה לא יכול להיות.

<גיורא רום:>

למה?

<קובי פלג:>

אמרת שבמגזר הערבי אלה רק שישים אחוזים

וכאן אלה שישים אחוזים, באדום הימני,

המגזר הערבי הוא 22 אחוזים מהאוכלוסייה.

היית אמור להיות איפה שהוא ב-88-90 אחוזים.

<גיורא רום:>

הגרף הזה הוא לא גרף מנורמל. הוא גרף

מוחלט.

<קובי פלג:>

זה רק המגזר הערבי. זאת לא מדינת ישראל.

<גיורא רום:>

אמרתי. השמאלי הוא מדינת ישראל, כאילו

המגזר היהודי. אם המגזר הערבי היה מדינה

נפרדת, הוא נמצא שם.

<היו"ר יעקב אשר:>

אני מבקש לא להיכנס עכשיו לנושא הזה.

<גיורא רום:>

אני לא רוצה לעשות מזה עניין פוליטי. באמת

לא. הדבר היחידי שמעניין אותי אלה

התאונות. הדבר היחיד שמעניין אותי זה מה

בבסיס העניין הזה של אי שימוש בחגורות

בטיחות. אני פניתי לראש אגף התנועה בבקשה

שהמשטרה תשקיע במסגרת מאמצי האכיפה שלה

מאמץ ספציפי בנושא החגורות, אבל כמובן

שנתייחס לזה בתחומים נוספים.

אני סיימתי כאן. אני מבקש מאכרם סרור לקחת

את ההובלה.

<היו"ר יעקב אשר:>

בבקשה. מה תפקידך ברשות?

<אכרם סרור:>

אני ראש אגף מעקב ובקרה ומנהל התכנית

לחברה הערבית.

אדוני היושב ראש, בוקר טוב לכולם. הרשות

הלאומית לבטיחות בדרכים, מתוך הבנה

שהאוכלוסייה הערבית, החברה הערבית, מהווה

עקב אכילס מבחינת היפגעות בתאונות דרכים,

החליטה לבנות תכנית לאומית רב מערכתית

שתטפל באפיונים המיוחדים של האוכלוסייה

הערבית. אנחנו יודעים שהאוכלוסייה

הערבית היא אוכלוסייה ייחודית, יש לה שפה

משלה, יש לה דת משלה, יש לה מנהגים משלה

ולכן התכנית הזאת באה לטפל בייחודיות של

החברה הערבית מתוך הכרה בנושא המרכזי

שאנחנו הולכים לטפל בו והוא שינוי התרבות

בקרב משתמשי הדרך השונים בחברה הערבית.

מניתוח הנתונים לשנים 2013-2015 והשוואה בין

מאה אלף יהודים כמשתמשי דרך לבין מאה אלף

ערבים, אנחנו מזהים שלוש קבוצות בסיכון

והם כלהלן:

נהגים בגילאי 17 עד 24, הנהג הצעיר, וכאן אני

רוצה לומר שמול כל נהג צעיר יהודי שנהרג

בתאונת דרכים, נהרגים עשרה נהגים ערבים

באותה שכבת גיל.

האוכלוסייה השנייה היא נוסעי רכב בגילאי

חמש עד 19, וגם כאן המצב לא כל כך שונה. מול

כל נוסע יהודי בגיל הזה, נהרגים שבעה

נוסעים ערביים. הסיבה כאן היא אי שימוש

בחגורות בטיחות, כפי שצוין קודם על ידי

היושב ראש. מנתוני 2016 עולה נתון מדהים.

אנחנו מזהים שלפי דוחות המשטרה שמגיעים

אלינו, ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה

ומטייבים אותם, עולה כי 15 אחוזים

מההרוגים אשתקד היו עקב אי שימוש בחגורת

בטיחות. זה אומר שאנשים היו יכולים להיות

היום בינינו אילו היו חגורים בזמן

התאונה. אני מניח שהנתונים הם הרבה יותר

גבוהים היות וזה רק לפי מה שמדווח

בוודאות על ידי המשטרה.

האוכלוסייה השלישית שהיא בסיכון אלה

פעוטות בגילאי אפס עד ארבע שבדרך כלל

נהרגים כתוצאה מתאונות חצר, דריסות בחצר

הבית. מול כל פעוט יהודי שנהרג בשכבת הגיל

הזאת, נהרגים עשרים פעוטות ערביים.

חברים, עם נתונים כאלה אי אפשר לישון

בשקט. זה אומר שמוטלת על כולנו אחריות

ואנחנו מאמינים בשותפות של כל מי שעוסק

בנושא שחייב לשלב ידיים אתנו.

<היו"ר יעקב אשר:>

כשאתה מתייחס כרגע לנפגעים שהם לא נוסעים

ולא מהקטגוריות שציינת, מה ההשוואה

לאוכלוסייה הרגילה?

<אכרם סרור:>

אתה מדבר על מעורבות.

<היו"ר יעקב אשר:>

פגיעות אבל לא כאלה שהיו נהג או נוסע וגם

לא תאונות חצר.

<אכרם סרור:>

אלה שלושת משתמשי הדרך הקיימים היום. האם

התכוונת למשל לנהגי אוטובוס או משאיות?

<היו"ר יעקב אשר:>

לא. אני מתכוון לאדם שחוצה במעבר חציה

ונפגע.

<גיורא רום:>

החברה הערבית לא בולטת. להפך, החברה

היהודית יותר.

<היו"ר יעקב אשר:>

כדי שנדע לשים את האצבע על הנקודה הזאת.

<אכרם סרור:>

הולכי רגל יהודים בגיל הזהב, בגיל 65

ומעלה, הם יותר פגיעים.

שותפים שלנו הן רשויות מקומיות, משטרת

התנועה, המינהלת החדשה, עמותות מהמגזר

השלישי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים,

אגף עדות במשרד הפנים, אגף זה"ב במשרד

החינוך, חוקרים מהאקדמיה וכולי.

מתוך הבנה שאנחנו רוצים לטפל היכן שנמצאת

עיקר הבעיה, מיקדנו את הטיפול בישובים

הערביים, ב-25 ישובים שאחוז ההיפגעות לאלף

צעירים הוא 0.6 ומעלה. רואים כאן רשימה

שאולי קשה לכם לקרוא אותה אבל אני אקריא

חלק ממנה. העומד בראש הטבלה זה הישוב

דבוריה, זרזיר, אילות, איכסל, מעלה עירון,

כפר קאסם, מרר, בקעא אל גרביה, טירה, ירקא

וכולי וכולי. אנחנו מאמינים שעבודה

מסיבית מרוכזת בתוך הישובים האלה תביא

לשינוי הנתונים ותוביל לשינוי התנהגות.

<היו"ר יעקב אשר:>

מתי התחילה התכנית הזאת של המיקוד?

<אכרם סרור:>

בתחילת השנה. מה-1 בינואר 2017. יש לציין ש-25

הישובים האלה מהווים כחמישים אחוזים

מכלל המעורבים בתאונות קטלניות. זאת

אומרת, כאן הבשר של הבעיה.

פעולות עיקריות שבוצעו עד כה. במסגרת

התנעת התכנית הבנו שאנחנו צריכים לגייס

את מובילי דעת קהל, את המנהיגות הציבורית

הערבית, וכאן אתם רואים תמונה מהכנסת.

הצגנו כאן בכנסת את התכנית בפני חברי

הכנסת הערביים. הדרכנו כ-500 אנשי דת בחברה

הערבית, גם דרוזים, גם מוסלמים. כאן אתם

רואים תמונה מכפר יאסיף עם כל אנשי הדת

הדרוזים. בחלק מהתכנית אנחנו משלבים גם

שוטר יחד עם איש דת שיעבדו יחד, השוטר

מבחינת החוק ואיש הדת מבחינת ההלכה.

שניהם בשילוב ידיים יעבדו גם בבתי הספר

וגם בקהילה.

בתמונה כאן מופיע ניצב חכרוש, ראש

המינהלת החדשה לשיפור השירות בחברה

הערבית. הוא שותף שלנו מאוד פעיל והוא

אתנו לאורך כל הדרך ומסייע לנו ביישום

התכנית יחד עם החבר'ה שלו.

כאן אתם רואים כנס של רופאים בדואים

בדרום שגויסו לכך. היו ה-150 רופאים כאלה.

בצד שמאל אתם רואים שאחד הרופאים כבר

בפעילות באחד המסגדים ברהט. בדרשות של

ימי שישי רבע שעה מוקדשת לנושאים חברתיים

ואז אותו איש רפואה מדבר על בטיחות

בדרכים. במקרה הזה הוא דיבר על חגורות

בטיחות.

התנעת התכנית ברשויות המקומיות ומפגשים

עם המנהיגות הערבית. כאן אנחנו בפגישה עם

ראש עיריית בקעה אל גרביה, עם כל הצוות

המוביל היישובי והחוץ יישובי, אם זאת

המשטרה, אם זה משרד החינוך, המפקחים

וכולי. זאת קואליציה מקומית. אותו הדבר

בטייבה.

כנסי נשים. אנחנו מאוד מדגישים את נושא

האחריות ההורית ואנחנו מאמינים שכוחה של

האימא, של האישה בחברה הערבית להשפיע על

שינוי התנהגות בקרב הצעירים במיוחד הוא

גדול ולכן אנחנו משקיעים מאמצים רבים.

כאן זאת דוגמה לכנס במזרח ירושלים. אנחנו

מגבירים את הפעילות של הכנסים האלה בכלל

הישובים אבל באופן מסיבי יותר ביישובי

המיקוד.

פעילות תקשורתית ויחסי ציבור. חברים,

במהלך החודשים הראשונים של השנה אנחנו

הופענו בכל מקום אפשרי בתקשורת הערבית

וגם בתקשורת היהודית. אני לא אכנס לשמות

האתרים והרדיו וכולי אבל הצלחנו בחודשים

האלה להעלות לשיח הציבורי את נושא

הבטיחות בדרכים בחברה הערבית. זה דבר שלא

היה קודם וזה בזכות דיברור מקצועי שהיה

לנו.

כאן זאת דוגמה של כתבה שהייתה בעיתון אל

סינארה. אתם זוכרים שהיה איזשהו שבוע ממש

קטלני בו היו שישה הרוגים ערבים בשלוש

תאונות תוך 72 שעות. כאן מדברים על הסיבות

לתאונות הדרכים שמתרכזות בשלושה נושאים

עיקריים, גם מהירות מופרזת, גם אי שימוש

בחגורות והשימוש בטלפונים הניידים.

חברים, אחרי הכתבה הזאת בעיתון אל סינארה

אני חושב שהיה שבוע שלם בו התקיימו

דיונים על הנושא הזה מכל מיני כיוונים,

ראיינו מומחים מכל מיני כיוונים וזה עשה

את שלו.

<היו"ר יעקב אשר:>

אני עוצר אותך לרגע. מה אתם הרגשתם מבחינת

שיתוף הפעולה של אנשי הציבור וראשי

הרשויות? האם יש ראש רשות שיעלה בעיתון

מסוים ויגיד לאנשים לשמור יותר על חוקי

התנועה?

<אכרם סרור:>

כן.

<היו"ר יעקב אשר:>

אנחנו נשמע בהמשך את האנשים אבל כרגע אני

שואל לגבי המצגת ואני רוצה לשמוע את אנשי

המקצוע. אני פותח את הדיון לעוד כמה

נקודות כי מאוד מאוד חשובה גם רמת שיתוף

הפעולה, שלא יצא מצב שאנחנו באים ומבקשים

ממשטרת ישראל לאכוף יותר. ברגע שהמנהיגות

המקומות או המנהיגות הציבורית של הציבור

משתפת עם זה פעולה, זה סוג אחר לגמרי מאשר

כשאתה מגיע ואז אתה כאילו נגד האוכלוסייה

ולפעמים זה יכול לקרות בימים נפיצים או

במקומות נפיצים ואז הופכים את זה כבר

כביכול למלחמה של המשטרה מול האוכלוסייה

כשזה בדיוק הפוך כי באים כאן לטובת

האוכלוסייה. האם אתה רואה במנהיגות

הערבית, אם אלה חברי הכנסת, במיוחד ראשי

הרשויות, אנשים שנמצאים בשטח – אנחנו

נשמע את זה אחר כך מהחברים - שיתוף פעולה

ולא רק בקטע של תשתיות או דברים מהסוג הזה

אלא גם בעניין הזה שהם באים ואומרים

לציבור את האמת בפנים ואומרים להם

שיתחילו לחגור חגורות וכולי. זאת אומרת,

אם מדבררים את אנשי החוק בעניין.

<אכרם סרור:>

התשובה המוחלטת היא כן, ואני אסביר. קודם

כל, אפילו צילמנו בסרטון את חבר הכנסת

חאג' יחיא כשהוא פונה לציבור שלנו. ראש

ועד ראשי הרשויות המקומיות מאזן רנאעים

עם עוד כמה ראשי רשויות, הכנו סרטונים והם

פונים לציבור לחגור חגורות בטיחות וכולי.

ראשי הרשויות מגויסים ממש עד הסוף.

המבחן והאתגר של כולנו הוא להוציא את

התכנית הזאת לפועל בכל ישוב וזה באחריותו

של ראש הרשות המקומית.

<היו"ר יעקב אשר:>

היה חשוב לי לחדד את הנקודה הזאת כי גם

מניסיון אני אומר לך – הייתי ראש רשות

וגם בציבור שהוא ציבור ייחודי – שברגע

שיש תמיכה בפעילות המשטרה בנושא הזה, זה

נותן לזה אפקט אחר לגמרי.

<גיורא רום:>

לפני חודש היינו בטייבה. זה היה אירוע

מרגש. הנוכחות של כל הקשת המקצועית –

החינוך, הדת, אנשי העירייה, מתנדבים. יש

התגייסות חד משמעית. אני חושב שאין בעיה

של המנהיגות להבין שזה משהו א-נורמלי,

מספר ההרוגים. שזה לא דבר שהוא גזרת גורל.

אני חושב שאנחנו נהנים משיתוף פעולה בלתי

רגיל. השאלה היא האם אנחנו נצליח – וזאת

הערה לעצמנו, לרשות - לשמור את המומנטום

הזה, את הקשר ואת הפעילות וכן הלאה עם

הרשויות.

<יעקב אדלר:>

מה בקשר לבתי הספר?

<היו"ר יעקב אשר:>

נגיע לזה בהמשך הסקירה.

<אכרם סרור:>

פעילויות מתוכננות. קודם כל, אנחנו

בתיאום מוחלט עם ראשי משרדי התנועה

היישוביים ואנחנו נמשיך במבצעי אכיפה

בדגש על חגורות בטיחות ונושא התנהגות

ברוטלית בתוך הישובים.

אנחנו הולכים לבצע שני תחקירי עומק על

תאונות שמאפיינות נהגים צעירים שנהרגים

עקב מהירות או אי חגירה או שימוש בטלפון

נייד ונשתמש באסון שקרה לאחרים בחינוך

הדור הזה של נהגים צעירים.

בנושא הדרכות נשים וכנסי נשים, אנחנו

נרחיב את זה לכלל הישובים הערביים ולא רק

ביישובי המיקוד.

פעילות מסיבית ברשויות המקומיות וזה

אומר גם בנושא הסברה, גם בנושא חינוך וגם

בנושא תשתיות, שלטי חוצות וכל מה שאתם

מדמיינים. בנושא חינוך, לקיחת תלמידי

כיתות י"א ו-י"ב לבית לוינשטיין כדי שיחוו

את הסבל שחווה פצוע תאונת דרכים, איך הוא

חי את היום יום וכולי וכולי. פעילות של

סינמה דרייב ופעולות נוספות אחרות שלא

אלאה אתכם בהן.

אנחנו נמשיך לרתום מובילי דעת קהל

ועמותות מהחברה הערבית כמו עמותת אג'יק,

אל מנארה, טנדי וכולי.

אנחנו מתכננים שתי הכשרות של אנשי דת גם

בדרום וגם בצפון כדי שאלה יהיו המומחים

בבטיחות בדרכים ויעבירו את התורה לשטח.

סיימתי. אני מעביר את השרביט לנחמה.

<היו"ר יעקב אשר:>

נמצא כאן נציג האוצר שמלווה אותנו באופן

קבוע.

מה לגבי הנושא של תשתיות בתוך הישובים,

מבחינת ניצול תקציבים שהוקצו להם או שיש

בעיה בהקצאה שלהם?

<גיורא רום:>

נמצא כאן נציג משרד התחבורה. משרד

התחבורה אחראי על תשתיות. זאת המומחיות

שלו.

<היו"ר יעקב אשר:>

אני מדבר עכשיו על ניצול.

<גיורא רום:>

הוא יתייחס לזה אחר כך. הוא אחראי על זה.

קודם כל, השאלה היא כמה כסף שמים לזה. לפני

הניצול.

<היו"ר יעקב אשר:>

לכן שאלתי, כי ברגע שאתה עושה סקירת עומק

על הדברים, אנחנו רואים בנתונים שיש

היפגעות גבוהה, אמנם יותר בבין עירוני,

אבל גם בעירוני.

<גיורא רום:>

15 אחוזים בתוך הישובים, 85 אחוזים מחוץ

לישובים.

<היו"ר יעקב אשר:>

כשאתה מדבר על לרתום את ראשי הרשויות

וכולי, חלק מהרתימה שלהם ולהביא אותם

למצב הכי גבוה שאפשר הוא גם באמת לראות

שהם עושים כל מה שהם צריכים לעשות כדי

לנצל את התקציב שיש להם או להתריע בפנינו

על כך שאין להם תקציבים. אנחנו נשמע את זה

בהמשך. אני רק רציתי לדעת אם יש לך נתון.

אחר כך נשמע את זה גם מנציג משרד התחבורה

וגם מנציג משרד האוצר שבדק את העניין.

<גיורא רום:>

עכשיו אנחנו עוברים לדבר על נושא ההסברה.

אני חושב שכאן אנחנו עושים שינוי

משמעותי. הגברת נחמה דרורי אחראית על

הנושא.

<נחמה לאור דרורי:>

שלום. בחמש דקות אני רוצה לחשוף בפניכם את

האופן שבו אנחנו עובדים על תחום ההסברה.

השינוי שגיורא ציין כאן הוא שאם עד עכשיו

לקחנו חומרי הסברה לחברה הכללית בעברית

ותרגמנו אותם לשפה הערבית, וכך שיגרנו

אותה לשטח, כרגע האסטרטגיה שלנו השתנתה

לחלוטין. אנחנו עובדים עם אנשי מקצוע

מתוך החברה הערבית מתוך הבנה שהמסרים

האלה צריכים לעבור ברמה התרבותית הנכונה.

אנחנו עובדים עם אסטרטג ערבי בנפרד

מהאסטרטגיה הכוללת שלנו לחברה הכללית, עם

משרדי פרסום מהחברה הערבית. זאת השיטה

שאנחנו עובדים אתה ואני חושבת שזה שינוי

משמעותי מכפי שנהגנו עד עתה.

לפני שאני נכנסת לתרגום של האסטרטגיה

הערבית הזאת, אני רוצה רגע להראות לכם מה

כבר עשינו בינואר, בפברואר ובמרץ. בינואר

נכנסנו עם קמפיין מודעות למצב הבטיחות.

פרסנו את נתוני ההיפגעות בשנת 2016 והייתה

בהם איזושהי קריאה לחברה הערבית להתגייס

לתוך השינוי הזה. בפברואר ובמרץ נכנסנו

לעומק לכל הסוגיה של תאונות חצר כאשר

אנחנו באפס טוטלי של סובלנות כלפי התופעה

הזאת. אנחנו לא בחזון אפס או בשאיפת אפס.

המספר שאנחנו רוצים להגיע אליו בתופעה

המצערת הזאת הוא לגמרי אפס ויש כאן השקעה

מאוד ממוקדת בתחום הזה.

אפשר להראות את התשדיר. זה קמפיין שהיו בו

ארבעה סרטונים שרצו ברשתות החברתיות

שהחברה הערבית חשופה אליהן. אגב, זאת

הפלטפורמה החזקה ביותר בחברה הערבית,

הרשתות החברתיות, האינטרנט, הפייסבוק. הם

נמצאים שם ברמה הרבה יותר גבוהה מכל ערוץ

טלוויזיה ורדיו ולכן אנחנו נמצאים שם

בצורה מסיבית. זה תשדיר שבעצם מסביר את

הצורך להחנות את הרכב מחוץ למתחם בו

הילדים נמצאים. רצו ארבעה תשדירים כאלה

ורמת החשיפה אליהם הייתה משמעותית ביותר.

אם אני רוצה להעביר אתכם הלאה, לפעולות

אותן אנחנו עומדים לבצע בשבועות הקרובים,

זה הסלוגן החדש שבנינו לחברה הערבית.

פאקרב בחיאתאק. זה סלוגן אחר מזה שאנחנו

משתמשים לחברה הכללית. זה אומר שנלחמים

על החיים וזה מתוך אותה תפיסה עליה

דיברנו קודם לכן.

אחת האוכלוסיות המורכבות ביותר להגיע

אליה אלה החבר'ה הצעירים. יש התפרקות

מסמכות של הורים ואפילו התפרקות מסוכני

שינוי אחרים בתוך החברה. הניסיון שלנו

בשלבים הראשונים הוא לנסות להדק עליהם את

החגורה הקרובה להם, לנסות לשכנע את בני

המשפחה שלהם ואת החברים שלהם להתערב

בתרבות הנהיגה שלהם. זאת אסטרטגיה שהיא

אחרת מאשר הפנייה הישירה באמצעי התקשורת

אליהם כי אנחנו מעריכים שיהיה לה הרבה

יותר כוח להשפיע עליהם. בעצם מי שמשלם את

המחיר על ההרג, זאת באמת הסביבה הקרובה

אליהם. הרעיון הוא לשכנע אותם או להגיד

להם שיש להם זכות ואפילו חובה להתערב

בעניין הזה, מה שלא מתרחש נכון לעכשיו.

אני רוצה להראות לכם איך ייראה הקמפיין

שאנחנו מעלים לאוויר בעוד שבועיים-שלושה.

זה אחד מתוך שלושה תסריטים. זאת אימא

שהילד שלה נהרג בתאונת דרכים שאומרת: אם

הייתי מזהירה אותך, אם רק הייתי אומרת לך

לאן אתה ממהר, תעצור, תחשוב על החיים שלך,

היית אתנו עכשיו. הרעיון הוא לתת לאנשים

שבסביבת הנהג את התחושה שזאת חובה שלהם

לדבר ולהתערב בעניין התרבותי הזה.

בנוסף לשימוש באימא כמובן שנדבר גם על

סביבת החברים שהיא סביבה מאוד מאוד

משפיעה. זה יהיה בכל מדיה אפשרית סביב

הקמפיין הזה. אנחנו משקיעים כאן קרוב

למיליון שקלים כדי להיות בנראות מאוד

משמעותית בשטח. אנחנו נהיה ברדיו אין

שאמס וברשת ד'. אנחנו נהיה בשלטי חוצות,

בשלטים על אוטובוסים, כמובן ברשתות

החברתיות בצורה אינטנסיבית ומסיבית, בכל

מדיה שאנחנו יכולים ליצור בה איזושהי

נוכחות.

בסיום דבריי אני רוצה לתת לכם איזושהי

נגיעה גם לאופן שבו אנחנו מנסים לפתח

תכניות התערבות שכן מדברות עם הצעירים

האלה באופן ישיר. אם אמרתי שבמדיה אני

מעדיפה ללכת על הסביבה שלו, לפני שאני

מגיעה אליו, בתוך הפרויקטים האלה, מה שאתם

רואים עכשיו זה מגרש כדורגל שבצעם

מתאמנים בו מאמני כדורגל בפעולה מורכבת

של היסח הדעת. הם אמורים לכדרר את הכדור

ויחד אתו לענות למאמן שלהם על ה-SMS שהוא

שולח להם, בטלפונים שהם מחזיקים ביד. זאת

דוגמה שאנחנו מניעים עכשיו עם מפעלות

שלקחנו שישים קבוצות כדורגל בישובים בהם

אנחנו יודעים שיש היפגעות מאוד מאוד

גבוהה ואנחנו מאמנים את המאמנים הללו

ובעצם מלמדים אותם את התוכן של בטיחות

בדרכים ומפתחים אתם פעולות התערבות

שנמצאות בתוך המגרש. הרעיון שעומד מאחורי

זה, זה ללכת על סוכני השינוי שהחבר'ה

הצעירים האלה מחוברים אליהם, שהם כן אלו

שישפיעו עליהם. לא בהתערבות חד פעמית אלא

בהתערבות שהיא סדרה של עשרים ומשהו

אימונים כאשר המאמן מדבר אתם על בטיחות

בדרכים ויחד עם מתנסים באופן פעיל

בחוויות שקשורות לנושא הבטיחות בדרכים.

אנחנו מלווים את הפרויקט הזה במחקר. אם

אנחנו נראה שהתוצאות הן תוצאות טובות,

אנחנו נרחיב אותו. לדעתנו אלו פלטפורמות

שעשויות להשפיע באופן משמעותי על החבר'ה

הצעירים.

אם כן, אני גם פונה אל המעטפת של הצעירים

הללו וגם מנסה להגיע אליהם בדרכים הכי

חזקות ומשפיעות.

<גיורא רום:>

מה זה פאקרב בחיאתאק?

<נחמה לאור דרורי:>

תחשוב על החיים שלך.

<גיורא רום:>

אני יודע. שאלתי בשביל החברים.

כבוד היושב ראש, אנחנו סיימנו. אני רוצה

לומר עוד כמה הערות קצרות ולהעביר לך את

שרביט ההובלה.

קודם כל, זאת לא תכנית חד שנתית. מדובר כאן

בשינוי תודעתי ושינוי תרבותי וזה לא קורה

מהיום למחר. יש לנו את הסבלנות. אני חושב

שיש עוד מקום להתמקצעות של השותפים

הממשלתיים בנושא הערבי, למרות שאנחנו

שואבים הרבה עידוד מהשותפים שלנו במשרד

החינוך, באגף התנועה, במשרד התחבורה,

במשרד הפנים וכן הלאה, אבל תחושתי היא

שההתמקצעות - - -

<היו"ר יעקב אשר:>

זאת לא התמקצעות. אני אעזור לך ואני אגיד

לך למה אני אעזור לך. אני מגיע מאותו מקום

ממנו אני מגיע. הרבה מאוד פעמים יש דברים

ומוסכמות שאדם, גם כשהוא איש מקצוע, רואה

אותם בעיניים שלו, בעיניים של מקום

מגוריו ואיך הוא חי. זה לא שמישהו מטיל

ספק במקצועיותם אלא הדגש במשרדי הממשלה

צריך להיות על התאמה של הקריטריונים

לאוכלוסייה. אני באמת רוצה לשבח כי יש כאן

שינוי יסודי בתפיסה, גם ההסברתית. אני

זוכר שבזמנו באחד האירועים לפני שנים

מפקד פיקוד העורף ישב אצלי בבני ברק עת

הייתי ראש עיר ואמרתי לו שחלק גדול

מהאוכלוסייה אצלנו, לא רק שהם לא חשופים

לאמצעים מסוימים אלא גם כשזה מגיע אליהם,

זה מגיע אליהם בצורה כזאת שזה לא בקודים

שלהם. מה שאתה קורא סכנת חיים במקום אחר,

כשאתה במקום דתי או חרדי כותב פיקוח נפש

דוחה את הכול, אז דיברת אל האדם בשפה שלו.

לכן באמת מרשימה התחלת השינוי אבל אני

מסכים אתך שצריך לומר למשרדי הממשלה,

ובלי למצמץ. אף אחד לא חושב שמישהו לא

עושה את עבודתו אלא נהפוך הוא אבל צריך

לקחת את הדברים ולהתאים אותם. כפפה צריכה

להיות מותאמת ליד. היא לא יכולה להיות

כפפה שטובה לכל סוגי האוכלוסיות במיוחד

במדינת ישראל שהיא מדינה שיש בה כמה וכמה

סוגים, וזה בסדר וזה גם היופי שלנו.

<גיורא רום:>

הרשות מקצה יותר ויותר משאבים לחברה

הערבית. אני רואה כאן את סלמן מרהט. הרשות

מתכוונת להשלים מרכז הדרכה ברהט בשנה

הזאת ואולי להקים מרכז הדרכה נוסף בישוב

במשולש. כמובן שזה תהליך תקציבי, רישויי

וכן הלאה, אבל אנחנו רואים את כל הנושא

הזה של החברה הערבית כמשהו שלם ואנחנו

מתכוונים לרכז אותו.

בזה הרשות סיימה את המצגת.

<היו"ר יעקב אשר:>

את המצגת היא סיימה אבל היא לא סיימה את

הפעילות. כמו שאתה יודע, תמיד בסוף או

באמצע הישיבה אנחנו מבקשים את המעקב.

יש נקודה שאולי צריך להעלות אותה לדיון,

לאו דווקא בהקשר הזה. אחת הדרכים שלנו

לעקוב אחרי הדברים היא בעצם בנתונים

היבשים המזעזעים של הרוגים ופצועים.

לדעתי צריך לנסות לשכלל את הכלי הזה.

דיברנו על כך באחת ההזדמנויות. לא להישאר

עם אותם דוחות משטרתיים שמגיעים בצורה

כזו או אחרת ולקבוע אתם את הכול. אלה

כמובן הנתונים הבסיסיים אבל כמו בכל סקר

נכון או בכל נתון נכון, השאלה איך אתה

מודד אותו. אין לי מושג להגיד לך איך

לעשות את זה, ממש לא, אבל באמת צריך לנסות

ולמצוא את הדרך למקד כדי שנראה את הפידבק

של הפעילות. פעילות כזאת שתימשך 12 חודשים,

בסוף שנה, אם לא נראה שהיא השפיעה, משהו

כאן לא עובד.

<גיורא רום:>

חטיבת המחקר של הרשות עושה מעקב ומחקר על

כל הדבר הזה.

<היו"ר יעקב אשר:>

ומשכללת אותו.

<גיורא רום:>

הייתי מבקש שראש מועצת מרר יתייחס.

<היו"ר יעקב אשר:>

רגע. בינתיים אנחנו מנהלים את הדיון. אני

תמיד אשמח לעצות טובות ממך, גיורא, אין

חכם כבעל ניסיון. הוא ידבר בהמשך. רציתי

לתת את רשות הדיבור קודם כל לחבר הכנסת

חאג' יחיא, אבל יש הסכמה שלו לתת את רשות

הדיבור למופיד מרעי, יושב ראש פורום ראשי

הרשויות הדרוזיות וראש המועצה המקומית

חורפיש. לאחר מכן ידבר חבר הכנסת חאג'

יחיא ולאחר מכן נשמע את חבר הכנסת מוחמד

ברכה שאני מקבל אותך בברכה. לא הייתי אתך

הרבה כאן בבניין אבל שמעתי שהיית מעורב

מאוד בנושא תאונות הדרכים.

<מופיד מרעי:>

בוקר טוב לכולם. כבוד היושב ראש, חברי

הכנסת שנוכחים כאן. תודה על הזימון. אני

רוצה לדבר על הבעיה כי שמענו כאן מהרשות

הלאומית לבטיחות בדרכים נתונים קשים

מאוד והמצב רק במגמת עלייה.

גילוי נאות, יצא לי להיות מנהל אגף מגזרים

ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים והובלתי

תכנית כזאת בעבר במגזר הלא יהודי, תכנית

למניעת תאונות הדרכים.

המצב, כמו שאמרתי, הוא רע מאוד. המצב צריך

לקבל טיפול בשלושה מישורים ולא כולם

באחריות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

המישור הראשון הוא תשתיות. התשתיות

בישובים הערביים, בישובים של המגזר הלא

יהודי, הן רעות מאוד. צריך להשקיע מאמץ

וצריך להשקיע כסף ותכנית כדי לשקם את עכל

התשתיות בתוך הישובים ולא רק בצירים שהם

חוצי ישובים. בעבר זה נעשה באופן חלקי אבל

צריך להמשיך עם התכנית הזאת כי זה יעזור.

הנושא השני וכאן צריכה להיות ההתמקדות

הגדולה, הדרכות וחינוך לבטיחות. כאן צריך

לחשוב מחוץ לקופסא ואני אומר את זה גם

לחבר'ה המפרסמים שמשפיעים על דעת הקהל.

כאן צריך לחשוב מחוץ לקופסא. ההדרכות

והכנסים נעשו בעבר ונעשים כל הזמן. עובדה

שזה לא מביא לנו תוצאות. התוצאות רעות

מאוד וגרועות מאוד. לא יזיק לנו אם נחשוב,

אני לא יודע אם נמצא כאן נציג משרד

החינוך.

<מקס אבירם:>

אני כאן, אדוני.

<מופיד מרעי:>

חינוך לבטיחות, לדעתי צריך להיכנס לבתי

הספר החל מגני הילדים דרך בתי הספר

היסודיים ולא מזיק גם שבמדינת ישראל תהיה

בגרות לבטיחות בדרכים. כאשר הכול מנותב

דרך מערכת החינוך, זה יעזור. נאמר כאן, אני

לא יודע על ידי מי אבל הוא צודק, שהילדים

מתנתקים מההורים. הילדים מתנתקים

מהמסגדים ומבתי התפילה. הם נמצאים עם

הסמרטפון שלהם ונמצאים ברחוב. את הנושא

הזה צריך להכניס לתוך מערכת החינוך ואני

מבקש לבחון את הנושא הזה בצורה מאוד מאוד

רצינית. זה עולה כסף למשרד החינוך, אבל לא

נורא כי זה יציל חיים.

לא הוצגו כאן כל הנתונים, כמה הערבים

מעורבים בתאונות דרכים בישובים יהודים.

הנתונים האלה לא הוצגו זה מחזק את הצורך

לחנך במגזר הערבי לבטיחות בדרכים כי כמו

שהוא מתנהג בתל אביב, הוא צריך להתנהג גם

בתוך הישוב שלו.

הנושא השלישי, אכיפה. אני יודע שיש מערכת

אכיפה אבל צריכה להיכנס אכיפה בנושא

תנועה, בנושא עבירות תנועה, לתוך הישובים

ולא רק על הצירים הראשיים. אני מבקש שזה

נושא שיעלה לדיון.

אני שמח לשמוע שיש תכנית שהולכת לתכלל את

כל הגורמים. הייתה בעבר. תכנית כזאת צריכה

תקציבים ואני מבקש מיושב ראש הוועדה

ומהוועדה להנחות את כל הגורמים כך

שיתקצבו את התכנית הזאת כדי שהיא לא

תישאר באוויר, כי אחרת מספר ההרוגים

בתאונות הדרכים ימשיך לעלות. אנחנו

מדברים על מגמת עלייה במשך 10-15 שנים.

בתכנון מסודר אפשר להוריד את אחוז

ההרוגים.

תודה רבה. תודה רבה לחברי הכנסת שנתנו לי

לדבר לפניהם כי אני צריך לצאת לדיון

במשרד הפנים.

<היו"ר יעקב אשר:>

תודה רבה. חבר הכנסת חאג' יחיא. אני מוכרח

לציין אותך שאתה מגיע לכל הדיונים. הייתי

בטוח שבדיון הזה תהיה היענות יותר גדולה

של חברי הכנסת הערביים כי אני חושב שזה

דבר שמאוד מאוד חשוב להעלות אותו על סדר

היום. עובדה, אנחנו רואים שאפילו יושב ראש

ועדת המעקב העליונה של המגזר הערבי הגיע

ואני מודה לך על כך. אני חושב שחאג' הוא

מצטיין הוועדה בנושאים הללו ואנחנו רק

לומדים ממנו. נשמח לשמוע מה אתה אומר.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

תודה רבה. הדיון היה צריך להיות בתאריך

קודם והוא נדחה להיום.

<היו"ר יעקב אשר:>

נכון.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

כנראה לחברי כנסת היו תכניות אחרות וניתן

להם את הקרדיט הזה.

לפני שאני אתייחס לתכנית, אני צריך

להתחיל את דבריי בגינוי למה שקרה

באוטובוס עם הנהג חאלד סיאם כאשר אישה

באה ודיברה דברי גזענות ואני מתייחס גם

לשתיקת האנשים. היא ביקשה שיוריד אותה

היכן שהיא רוצה ולא בתחנה. היא תקפה אותו

מילולית ואמרה לו ערבי מסריח וניבלה את

הפה. אני פונה למשטרה בנושא הזה כי צריך

לחקור אותו. זה מוקלט ומצולם אצלו

באוטובוס וזה הגיע למשטרה. התגובה של

משרד התחבורה הייתה שזה חמור מאוד, שזה לא

מקובל, אבל הגזענות היא גזענות. הנושא

הזה, התקיפה המילולית, יכולה להשפיע על

הנהג ועל ההתנהגות שלו כשהוא מסיע אנשים.

לכן הוועדה פונה למשטרה על מנת שתחקור

ותעמיד את האישה הזו לדין כדי שיראו

וייראו.

<היו"ר יעקב אשר:>

אנחנו מצטרפים לדברים.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

אני מברך על כך שסוף סוף יש הבנה לנושא

הזה ומבינים שזה נושא שחייבים לטפל בו

נקודתית ולא להסתכל רק על מה שקורה

באוכלוסייה הערבית שהיא חלק מהסטטיסטיקה

הכללית. אני רואה שרואים את הבעיה,

מתמקדים בה ומכינים לה תכנית ועל כך אני

מברך. אבל יש לי כמה דברים שאני רוצה

להוסיף. לא אחזור על הסטטיסטיקה ולא

אחזור על כל הדברים עליהם דיברנו בישיבות

הקודמות.

<היו"ר יעקב אשר:>

אני רוצה שתיגע גם בנתונים האלה שעלו כאן

קודם בנושא של ההבדל הגדול שקיים בנושא

חגורות הבטיחות. זה ממש צועק לעין ואני

המום מזה.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

אני אגע בזה. אני מציע פתרונות בהסתמך על

הנתונים. אני לא אחזור ואומר מספר אחוזים,

שישים אחוזים לעומת 96 אחוזים או 95 אחוזים.

אני אגע בנקודה הזאת.

אני אתחיל בכבישים בתוך הישובים הערביים

והעניין של התחבורה. היום הישובים

הערביים, רובם ככולם, אין להם תכנית תנועה

בתוך הישובים. תכנית של תמרור, תכנית של

סימון שהיא מאושרת, שהיא תכנית שעבדו

עליה, שיש מהנדסי תנועה שהכינו. זה לא שכל

מתכנן בא עם הכביש שלו וכדי שאבני השפה

ייראו יפים, הוא צובע אותם לפעמים

בשחור-לבן ולפעמים בכחול-לבן או אדום-לבן.

זאת לא תכנית. אני מתכוון לתכנית יישובית.

הנושא הזה חייב שיהיה לו תקציב והתקציב

הזה הוא של משרד התחבורה כי הישובים

הערביים, רובם חיים על מענק האיזון שהוא

חסר להם והם לא יכולים לממן גם תכניות

כאלה. לכן אני פונה ואומר שצריך לממן

תכנית כזאת, כי אז נוכל לראות את מעברי

החציה. דיברתם על מעברי חציה אבל בישובים

הערביים כמעט ואין מעברי חציה. האנשים לא

עוברים במעבר חציה כי אין להם אותו אלא הם

חוצים את הכביש בכל מקום. זה אחד הדברים

שאני חושב שצריך לפעול בו ויחד עם זה תהיה

אכיפה. בחוקי העזר של הישובים, יהיו חוקי

עזר שיוכלו לאכוף את כל מה שמסביב לנושא

הזה. זה יכול לעזור מאוד.

הדבר השני הוא המשטרה. עד היום אנחנו

רואים בישובים הערביים מבצעי אכיפה ולא

אכיפה מתמדת. במבצעי אכיפה, אמרתי את זה

גם בישיבות קודמות, מיד מועברת בווטסאפ

אזהרה שיש מבצע ולכן המבצע הזה לא

אפקטיבי. רוצים אכיפה כפי שקיימת בכל

מקום.

לימודי נהיגה. היום כדי להגיע למבחן

בתיאוריה, אתה יכול בכל יום להיבחן ואז יש

ניסוי ותהייה. יש כאלה שעוברים את מבחן

התיאוריה כשהם לא מוכנים כי אותו אדם הלך

לבחינה חמש, שש, עשר פעמים והכין את עצמו

לא במאה אחוזים, אבל כל יום הוא עושה את

הבחינה ובסוף עובר אותה. מה עושה מורה

הנהיגה? מלמד אותו לעצור בעצור, איך להניע

את הרכב, לנסוע במהירות המותרת ואותו אדם

ניגש לטסט ומקבל את הרישיון. יש לו את

התקופה שאני חושב שהיא חשובה בה הוא נוהג

עם מלווה, אבל מה אחרי התקופה הזאת? אני

מציע שני דברים. היום תיקנו את סולם

העבירות עם הנקודות כך שמורה נהיגה יהיה

חייב למסור לתלמיד שלו לפני הטסט הראשון

טבלה שמשרד התחבורה צריך להכין אותה כדי

שהוא ידע מה המשמעות של כל עבירה מבחינה

כספית ומבחינת הניקוד. אחרי התקופה שהוא

נוהג עם מלווה, הוא צריך לעבור עוד הדרכה,

ריענון, מה שעושים אחרי מספר שנים. אני

חושב שמיד אחרי תקופת הנהיגה עם המלווה,

צריך לעבור את ההדרכה הזאת כי אחר כך הוא

יוצא לבד והוא צריך להבין את המשמעות של

ההדרכות האלה. אני לא יכול לומר שכל אחד,

באותו יום שהוא מסיים את תקופת הנהיגה עם

המלווה ילך להדרכה כזאת, אבל תהיה תקופה,

כל כמה חודשים, והנהגים האלה יקבלו את

ההדרכה כי ההדרכה הזו היא מאוד חשובה כי

הם הולכים להיות עצמאיים בנהיגה.

<גיורא רום:>

זה לא אופייני לחברה הערבית. זה נכון גם

לצעירים היהודים.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

לכולם. אם אנחנו ניקח את הסטטיסטיקה עליה

דיברת ודיבר עליה אכרם, הצעירים בגילאי 17

עד 24, יש פי עשר נפגעים. זאת התקופה שהם

מקבלים את הרישיון. לכן זה גם רלוונטי

לאוכלוסייה הערבית יותר. זה יכול להיות

לגבי כולם אבל לגבי האוכלוסייה הערבית זה

חשוב כי זו התקופה, זה הזמן שהנהג יודע

שהוא יכול ללחוץ על הדוושה והוא אפילו לא

מסתכל על לוח השעונים כדי לראות מה

מהירות הנסיעה שלו והוא טס.

<אכרם סרור:>

שלא יפרשו את זה כאפליה.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

לא. מבחינתי שיעשו את זה לכולם אבל אני

מדגיש כחלק מהפתרון. בהתחלה כולם לא

רוצים להגיע, אבל אחרי שהם יוצאים מאותה

הדרכה או מאותו ריענון, הם יוצאים עם

נתונים, עם ידע ועם השכלה יותר טובה.

לגבי בתי הספר. הצעתי קודם ואני מציע שוב,

ואני יודע שזה מחייב תקציבים למשרד

החינוך. אני מציע שתהיה יחידת לימוד

לבגרות בכיתה י"א, כאשר בסוף כיתה י"א

הצעירים הולכים ללמוד נהיגה. שתהיה להם

חובת נוכחות ויגשו לבגרות.

<היו"ר יעקב אשר:>

לגבי הנושא של בחינת הבגרות, די מיצינו את

הנקודה הזאת. משרד החינוך מתנגד לזה ואני

חושב שלא כדאי שכל היום ניתפס לזה כי עד

הבגרות יש לנו בדרך עוד הרבה דברים שכן

אפשר לעשות. השאלה שלי היא, יחד עם השאלה

שלך, האם במסגרת אותה מינהלת שהוקמה

בעקבות החלטת הממשלה 922, האם היו גם

תוספות לנושא של חינוך? האם זה נכנס לתוך

התכנית הגדולה?

<גיורא רום:>

אנחנו דיווחנו על זה. הרשות לקחה 18 מיליון

שקלים.

<היו"ר יעקב אשר:>

זה חלק מהתכנית הגדולה של 922, החלטת

הממשלה.

<גיורא רום:>

לא.

<היו"ר יעקב אשר:>

אני שואל האם משרד החינוך גם קיבל.

<גיורא רום:>

אנחנו העברנו את זה למשרד החינוך. אני

פגשתי את המנכ"לית הקודמת של משרד החינוך

וחתמנו עם משרד החינוך על הסכם מאוד ברור

ומאוד מפורט לתת שעה שנתית בחינוך

תעבורתי בכיתה י', ל-3,000 כיתות, ואנחנו

הולכים להגביר על זה. דיברתי על זה עם

המנכ"ל החדש, עם מר אבואב. יש לזה כסף ואם

יהיה צורך, אנחנו נביא עוד כסף לכל

הישובים. נתנו אפליה מתקנת - זו הייתה

ההנחיה שלנו – לישובים הערביים שקודם כל

זה יינתן בכל בתי הספר הערביים, בכיתות י'.

<היו"ר יעקב אשר:>

ה-18 מיליון שקלים אלה הם תוספת לתקציב של

שנה שעברה?

<גיורא רום:>

לא. אלה 18 מיליון שקלים שבזמנו הבאנו לשנת

הלימודים תשע"ז.

<מקס אבירם:>

ברשותכם, אני רוצה להוסיף משפט אחד

לעניין הזה. ההנחיה החד משמעית של מר

שמואל אבואב, המנכ"ל הנכנס של משרד

החינוך, היא שקודם כל בטווח של השנה הבאה

כל כיתות י' בחברה הערבית יקבלו את תכנית

החינוך התעבורתי.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

זו בשורה טובה.

<מקס אבירם:>

אבל צריך גם לקחת בחשבון ולהבין שנכון

להיום קרוב ל-900 כיתות מתוך 1,300 כיתות שיש

במגזר כבר לומדות את התכנית הזאת. אני

יכול להראות לך רשימות. הייתי בביקור.

אנחנו מדברים על סיטואציה בה בטווח של

השנתיים הקרובות, כל כיתות י' במדינת

ישראל תלמדנה את התכנית הזאת.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

העניין של ההסברה בשפה הערבית, זו נקודה

מאוד חשובה. הרבה סבלנו מתרגומי גוגל.

<גיורא רום:>

אנחנו לא מתרגמים.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

הבנתי את זה ולכן אני מברך על זה. אני אתן

דוגמה שהיא אולי בדיחה. באחד מבתי החולים

יש שלט האומר שמותר רק שני מלווים לחולה.

הם תרגמו שאלה מלווים ואני לא יודע אם זה

בשוק האפור או באיזה בנק. אנחנו צריכים

לדעת לתת את זה בשפת האם של האנשים כדי

שיוכלו להבין את זה.

<גיורא רום:>

אנחנו אישרנו תקן חדש ברשות לכל נושא

ההסברה בחברה הערבית, תקן נוסף שאושר על

ידי המועצה לפני חודש.

<היו"ר יעקב אשר:>

חאג', תודה רבה. חבר הכנסת לשעבר מוחמד

ברכה, יושב ראש ועדת המעקב העליונה.

<מוחמד ברכה:>

תודה אדוני. ראשית, אני מודה לכבוד יושב

ראש הוועדה על כינוס הדיון החשוב הזה. אני

ברקע הפרלמנטרי שלי עסקתי הרבה בנושא הזה

והייתי גם חבר ועדת החקירה הפרלמנטרית

בנושא הזה. יש לי נגיעה אישית לנושא הזה,

כמה חודשים לפני שנכנסתי לכנסת ב-1999, היה

אירוע טרגי במשפחה ולכן אני החלטתי, עת

נכנסתי לבית הזה, להתמסר לנושא הזה. זאת

אומרת, יש לי גם רקע מקצועי וגם רקע אישי.

היום בתפקידי כיושב ראש ועדת המעקב

העליונה של הציבור הערבי בישראל אני רוצה

לקדם מהלכים ותהליכים של טיפול לא רק

בשאלות הפוליטיות הרגילות אלא גם

בנושאים של חינוך, בנושאים של פיתוח

כלכלי, בנושאים של מלחמה באלימות וכמובן

בנושא הזה של תאונות הדרכים שהוא נושא

שמאוד חורה גם לי וגם לכלל החברה.

אני אגיד לך אדוני היושב ראש כבר בהתחלה.

דיברתי עם חבר הכנסת עבדל חכים חאג' יחיא

שבמקביל לעבודה בוועד ראשי הרשויות

הערביות ובפורום הרשויות הדרוזיות

ובמקביל לעבודת הוועדה החשובה, אני אמליץ

שאנחנו נקים בוועדת המעקב ועדה שירכז

אותה חבר הכנסת חאג' יחיא שתנסה לחבר בין

הדברים.

<היו"ר יעקב אשר:>

חשוב מאוד.

<מוחמד ברכה:>

ננסה לשלב ידיים ולשלב מערכות.

הנתונים מונחים לפנינו והנתונים זועקים

לשמים. אין ספק בכך. זאת לא תוצאה של

מדיניות של השר האחרון ולא של זה שלפניו

ולפני לפניו אלא זה נושא שמלווה אותנו

כבר שנים רבות. יש תפיסה לגבי תשתיות

ולגבי חינוך, ואני מניח שכל האנשים

שיושבים סביב השולחן הזה הם אנשים

שנוגעים ישירות לעניין הזה.

אני אגיד לך אדוני היושב ראש, אני חושב

שהטיפול בעניין של תאונות הדרכים במגזר

הערבי הוא לא רק נושא תעבורתי ולא רק נושא

בטיחותי אלא הוא נושא הרבה יותר רחב.

הדיון הזה יכול להפוך לדיון חד ממדי כאשר

יש לנו את התופעה המדאיגה והטראגית ואז

מנסים לשבץ את האבנים במקומות אחרים בתוך

המערכות. אני מציע שאנחנו נשאל – והשאלה

הזאת לא מופנית לרשות ואפילו לא למשרד

התחבורה אלא מופנית לממשלה – מה

הקילומטרז' שעושה אזרח ערבי בישראל לעומת

אזרח יהודי. הקילומטרז' הוא הרבה יותר

גדול. הוא נוסע למקום העבודה, הוא נוסע

לקבל שירותים, אם אלה שירותים ממשלתיים

או שירותי רפואה. שירותים ציבוריים אין

בישובים הערביים, העוני משליך על העניין

הזה ועל צפיפות הרכבים. הנושא של הנסיעות

והעבודות הקשות, העבודות השחורות, גם זה

משליך על מידת הריכוז. זה בנוסף לכל מיני

תופעות של הפקרות של צעירים וכולי.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

פקקים בכניסה לישובים הערביים כי

הכבישים לא מפותחים.

<היו"ר יעקב אשר:>

אבל זה לא מצדיק נקודה אחת כמו חגירת

חגורות בטיחות.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

נכון.

<היו"ר יעקב אשר:>

נקודה מעניינת, אבל זה לא קשור לכך שהוא

לא חוגר חגורת בטיחות.

<מוחמד ברכה:>

יש סיבות אוניברסליות.

<היו"ר יעקב אשר:>

אפילו איכות הרכב, החגורה עובדת.

<מוחמד ברכה:>

נכון. אני לא בא במקום לשים את זה בסיבות

הישירות של הגורם האנושי, של התשתיות, של

ההקפדה על החוקים, של הקפדה על חגירת

חגורה. זה המובן מאליו ולכן אמרתי שאם

אנחנו נתמקד רק בזה, הדיון יהיה דיון חד

ממדי. למשל, יש סוגיות שהן אופייניות.

משאיות, רוב נהגי המשאיות הם ערבים

והתאונות הכי קטלניות הן תאונות

שמעורבות בהן משאיות בצורה זו או אחרת.

העניין של תאונות חצר, 85 אולי קרוב לתשעים

אחוזים מתאונות החצר הן במגזר הערבי וזה

בגלל היעדר חניונים למשאיות ולרכבים

כבדים ובהיעדר מדרכות והיעדר חניונים

מסודרים. הנושא של הטרקטורונים, זאת פשוט

תופעה שהיום משגעת את הציבור. כל ילד בן

15-16 מתחיל לנסוע על שני הגלגלים האחוריים

באמצע הכביש ובאמצע הישוב העירוני ואין

אכיפה ואין מעקב. זה לא יכול להיות. חברים,

זה לא יכול להיות. זאת אומרת, יש דברים שהם

אופייניים, יש סיבות חברתיות סוציאליות

ויש סיבות רגילות שצריך לטפל בהן. אני

כמובן מסכים עם דבריו של חבר הכנסת חאג'

יחיא בכל מה שקשור לחינוך ולתשתיות.

תשמעו את דיווחי התנועה בבוקר או בערב.

פתאום אנשים מגלים שיש ישובים שיש להם שם

ערבי בארץ הזאת בגלל דיווחי התנועה.

מישהו שאל את עצמו למה זה קורה? יש בעיות

של צוואר בקבוק שפתרו אותן בגוש דן אבל

עדיין לא מלא. יש המשך של כביש 6 בסדר, אבל

אנחנו בסופו של דבר מדינה אחת ואם נוצר

צוואר בקבוק ליד שפרעם, אבלין וטמרה, זה

סותם את כל הצפון ומנתק אותו מהמרכז.

אף אחד לא ישלה את עצמו שאם אנחנו לא

מטפלים או אם הממשלה לא מטפלת בבעיות של

תחבורה ובבעיה של זרימת תנועה בישובים

הערביים, זאת כבר בעיה של ערבים. יש מרכיב

של אפליה? כמובן שיש מרכיב של אפליה אבל

יש גם מרכיב של הזנחה ושל חוסר הבנה.

לתחבורה אין אופי לאומי, אין לה תווי פנים

לאומיים. האפליה יכולה להיות עם תווי

פנים לאומיים אבל התחבורה לא יכולה להיות

במדינה בה אמורה להיות נגישות תחבורתית.

אני חושב שיש מקום – אולי אדוני היושב

ראש, אחרי שתלמד את הנושא הזה – להזמין את

משדי הממשלה השונים כמו משרד הכלכלה,

משרד העבודה. אני זוכר שפעם אחת עמדתי

בכנסת על הדוכן וראש הממשלה הזה ישב

ואמרתי משהו על יצירת מקומות עבודה. הוא

סיפר על הרחבת התחבורה הציבורית לגני

טרום חובה כדי לקלוט את הילדים לאפשר

לאנשים לצאת לעבודה. שאלתי אותו למה

הערבי צריך ללכת למקום עבודה ולמה מקום

העבודה לא יכול לבוא לישוב הערבי? אתה

מדבר על החלטה 922, זה עורבא פרח. שום דבר.

שום כלום. רוצים כאילו לקבוע אמת מידה של

התכנית הזו, של 922, אבל שום דבר לא מתקיים.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

משרד החינוך לא בתוכה.

<היו"ר יעקב אשר:>

זאת השאלה ששאלתי קודם.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

החינוך לא בתוך תכנית 922.

<מקס אבירם:>

זה לא נכון.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

זה כן נכון.

<מוחמד ברכה:>

יש מקום לגייס גם את הציבור הערבי ואת

הנהגתו בכל המוקדים הקיימים. אני זוכר

שיום אחד כינסנו את האימאמים מכל הארץ

באום אל פאחם על מנת שיטיפו במסגדים

לעניין בטיחות בדרכים כי זה דבר חשוב. אני

חשוב שיש תפקיד לאנשי הדת, יש תפקיד לראשי

הרשויות, יש חשיבות להקים חניונים לרכבים

כבדים מחוץ לישוב כדי שלא בין הילדים

תיסע משאית.

אני מודה לך.

<היו"ר יעקב אשר:>

תודה רבה.

<חיאם קעאדן:>

יש לי דיון במקום אחר. אני ממרכז השלטון

המקומי.

<היו"ר יעקב אשר:>

בבקשה. בדיוק הגעתי אליך.

<חיאם קעאדן:>

תודה לכל מי שטרח והגיע, תכנן, עבד ועמל

למען הישיבה הזאת ואכפת לו מהנושא הזה. כל

אחד שנמצא כאן או שהיה, אין לי ספק שאכן מה

שקורה כואב לו. אני לא רוצה להוסיף על

דברי עמיתיי, אבל הבעיה הזו היא נגזרת

מעוד בעיות שנוגעות למגזר הערבי, אם זה

תכנון ובנייה, אם אלה תשתיות, אם אלה

בעיות בתחבורה, תכניות תמרור כמו שאמר

חאג' יחיא, בעיות של חניונים למשאיות שאלה

בעיות חמורה. אתה נוסע בשעות הלילה, אתה

כבר לא רואה מדרכות ואתה נוסע בין

המשאיות.

<היו"ר יעקב אשר:>

בשביל ההבנה שלי, בוא ניקח רשות מקומית –

אם קיים דבר כזה – שהיא יחסית חזקה. זאת

אומרת, שהיא פחות או יותר יציבה מבחינה

כלכלית. אולי מישהו יכול לתת לי דוגמה

לרשות כזאת.

<קריאה:>

אין רשות כזאת.

<היו"ר יעקב אשר:>

לא קיימת? אפילו לא אחת?

<אכרם סרור:>

ירכא.

<מוחמד ברכה:>

שם קטסטרופה בתחבורה.

<גיורא רום:>

זה לא משנה, המועצה לא בגירעון. המועצה

היא מועצה חזקה. יש לה הרבה הכנסות.

<היו"ר יעקב אשר:>

תקשיב לאן אני חותר. אם ניקח רשות כזאת, שם

אין בעיה לקחת עשרים אלף שקלים או אפילו

מאה אלף שקלים ולעשות תכנית תחבורתית,

האם שם התמרור עובד? האם המקום שם כן

מתומרר? האם הדבר הזה נמצא במודעות?

<חיאם קעאדן:>

אין סיבה שזה לא יעבוד.

<היו"ר יעקב אשר:>

אבל מה קורה בישובים החזקים יותר? אותם

מעטים שקיימים. שם זה כן עובד?

<חיאם קעאדן:>

האכיפה של המשטרה במגזר הערבי היא חגורה,

פלאפון, דרך בין עירונית. אין שם תמרור

עצור. אפשר לבדוק את הנתונים האלה.

<היו"ר יעקב אשר:>

למה אין תמרור? אין ועדת תמרור עירונית?

<חיאם קעאדן:>

משרד התחבורה צריך לאשר.

<היו"ר יעקב אשר:>

יושב ראש ועדת תמרור ברשות זה ראש העיר

והוא יכול לכנס את הוועדה ויכול להביא את

נציגי משרד התחבורה. הוא יכול לעשות זאת.

יש בעיה אחת שאני מסכים עם מוחמד שיש

מקומות בהם אין כסף לתכנית כזאת.

<חיאם קעאדן:>

ברשותך, אני רוצה להמשיך את קו המחשבה

שלך, מה שאמרת לפני שנכנס מר ברכה ומה

שאמר מר ברכה, שאתם הולכים בדרך כל הצעת

מחליטים.

<היו"ר יעקב אשר:>

הממשלה. אנחנו מנסים לדחוף אותה.

<חיאם קעאדן:>

תזמנו את המנהיגות הערבית ותשמעו ממנה.

תשמעו מהשטח מה כואב לתושבים. קחו פיילוט

של כמה ישובים ומשם להתחיל ללחוץ על

הממשלה לגייס כסף לנושא הזה כי הנושא הזה

מאוד חשוב ומאוד נוגע גם במגזר היהודי

וגם במגזר הערבי. זה עניין של חיי אדם.

אני מקווה שאחרי הדיון הזה לא נצא כמו

שקורה אחרי הרבה דיונים אחרים כשכל אחד

הולך לעיסוקיו והנושא נשכח. את הנושא הזה

צריך להעלות על סדר היום וצריך לעבוד יום

ולילה. זה מאוד כואב, זה מאוד מאוד מקשה על

החברה הערבית כמו נושאים אחרים שכל הזמן

אנחנו נלחמים למענם. אני מקווה שהנושא

הזה סוף סוף יילקח ברצינות ויושקעו כספים

לטיפול בבעיה הזאת. תודה רבה.

<היו"ר יעקב אשר:>

מרכז השלטון המקומי עשה משהו בנדון? האם

אתם כפורום ראשי רשויות הכנתם משהו? אולי

כדאי שגם אתם תרימו להנחתה.

<חיאם קעאדן:>

אנחנו מוכנים.

<היו"ר יעקב אשר:>

צריך לדבר עם חיים כדי לעשות איזושהי

עבודה בעניין הזה, לנסות לפלח את הנקודות

האלה. אני יודע שאלה בעיות תקציביות

ובעיות תשתיתיות ובאמת העלה חבר הכנסת

לשעבר ברכה את הנקודה הזאת ולדעתי הוא

צודק. זה נכון שהאזרח הערבי עושה הרבה

קילומטרז' מזה שעושה אזרח יהודי ממוצע.

<חיאם קעאדן:>

אני מבטיח לך להעלות את הנקודה הזאת.

<היו"ר יעקב אשר:>

אני אומר, אדרבא, אני מאתגר אתכם. תכינו

אתם. לא רק כסף ותקציבים אלא גם כסף

ותקציבים אבל גם פעילויות. אם אתה בא ואתה

דורש ממשרד התחבורה תמרור של רשות

מקומית, מי יגיד לך לא? יכינו לך תכנית. זה

כבר יגיע למצב שבו אתה מקרב את הכלים ולא

רק מדבר בגדול על הנושא. לדעתי אני מאתגר

אתכם בעניין הזה, שמרכז השלטון המקומי

ייקח את המגזר הערבי וינסה להכין איזושהי

תכנית. כך מתחיל שיח. אני הייתי ראש עיר

ואני יודע שאם אתה לא בונה את הדברים

האלה, הם לא יוצאים. לבוא ורק לדבר על כך

שחסר – כלום לא יקרה.

<חיאם קעאדן:>

אני מבטיח לך להעלות את זה.

<היו"ר יעקב אשר:>

אם אתה צריך עזרה עם ביבס, תגיד לי ואני

אדבר אתו.

ראש המועצה המקומית מרר.

<זיאד דרש:>

בוקר טוב לכולם, אדוני היושב ראש, הרשות

הלאומית שותפה מלאה לנושא הזה וכל הכבוד.

בשנתיים האחרונות אני מרגיש את זה טוב.

אני מדבר על הנתונים ואיך הגענו למצב הזה.

אמרתם מדינה בתוך מדינה וזה היה וזה

עדיין כך. חבל שהגענו למצב הזה שכולם

עכשיו בוכים עליו. המגזר בכלל מוזנח. כל

הזמן היה מוזנח מכל הבחינות. למה הגענו

למצב הזה? יש הרבה אלמנטים שגרמו לנו

להגיע למצב הזה. תקציבי תשתיות, סוציו

אקונומי, הסוציו אקונומי משליך על רכבים

משומשים בהם משתמשים בהם התושבים. אם אתה

נכנס לעומק, יש הרבה אלמנטים גרמו לכך

שנגיע למצב הזה וחבל שהגענו למצב הזה. טוב

שעכשיו אנשים התעוררו ואני מקווה שזה

ימשיך. אני מקווה שתהיה התייחסות כפי

שאנחנו רואים בתקופה האחרונה.

נדבר על תשתיות בתוך הישובים. שנים על גבי

שנים נסללים כבישים בתוך הישובים ללא כל

תכנון. היום אנחנו מתמודדים עם זה. אין

מדרכות, אין תמרור ואין כלום בתוך

הישובים. בשכונות החדשות אנחנו מתחילים

לתכנן אבל בתוך הישוב עצמו – זה לא קיים.

אני צריך לדאוג למדרכה, צבוע אותה, לתמרר

את המקום ותתמודד עם הבנייה הבלתי חוקית

או עם הבנייה שבנו בסמוך לכביש שגם זה

מהווה עוד בעיה.

אנחנו נתקלים עכשיו בהרבה בעיות אותן אי

אפשר עכשיו לפתור. אני חושב על זה כל הזמן,

כולל בלילה, איך אפשר להסדיר את העניינים

האלה עכשיו, אחרי כל כך הרבה שנים, אחרי כל

כך הרבה שנים של התעלמות מהישובים שלנו.

יכול להיות שגם אנחנו אשמים. גם אנחנו

אשמים, גם אנחנו הפקרנו. ראשי הרשויות

לדורותיהם, גם הם הפקירו. גם התושבים

הפקירו. אבל מדינה בת 69 שנים ואנחנו עדיין

דנים על דברים כאלה – חבל מאוד.

הסברה חשובה מאוד ואנחנו מרגישים את זה

וגם מרגישים את המשטרה ואת השתתפות הרשות

הלאומית. אנשים מתעניינים ואפילו

מתקיימים ויכוחים. אני עוקב אחרי כל

ההתכתבויות בווטסאפ.

<היו"ר יעקב אשר:>

המידע הזה חשוב מאוד.

<זיאד דרש:>

כן. יש כבר התעוררות בקרב התושבים בכל

התחומים והעניין הזה של הבטיחות בדרכים

במקום גבוה.

יש לנו תופעה של חניית רכבים ואוטובוסים

ברחובות. אנחנו צריכים לממן מגרשי חניה

מחוץ לישוב, אבל אין לנו תקציב לכך. באשר

לשיפוץ שטח של מועצות אזוריות, שוב אנחנו

נתקלים בבעיה. אני הולך לקדם עניין כלשהו

או תכנית מסוימת, אבל נתקל בבעיה הזאת

והיא לא בשליטתנו. לך תעקוב אחרי זה

ותתמודד עם התכנון והבנייה, דבר שלוקח

עוד שנים והמצב נצבר שנים על גבי שנים.

<היו"ר יעקב אשר:>

אני אפסיק אותך כאן. גיורא, אולי נאתגר את

עצמנו בנקודה הזאת של חניון בכניסה לעיר.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

לרכבים כבדים.

<היו"ר יעקב אשר:>

ודאי, לרכבים כבדים. זה לא חייב להיות

חניון ברמה הכי גבוהה בעולם אבל העיקר

להכשיר מקום. יכול להיות שכדאי ליזום

דיון עם משרד הפנים, למרות שהיום תכנון

ובנייה נמצא במשרד האוצר. אולי משרד

הפנים הוא זה שצריך להיות הטריגר לנושא

הזה, לנסות לתת פתרון כי אין כאן בעיה

גדולה של תכנון ובנייה. גם ישוב שעדיין

אין לו תכנית מתאר, אפשר לעשות הכשרת שטח

זמני כזה או אחר. אני זורק את זה רק

כרעיון. ראש רשות, אחרי שהוא יקבל החלטה -

אם יהיה לו חניון כזה בכניסה לעיר - שלא

ייכנסו רכבים פנימה וזה ייאכף על ידי

המשטרה, הוא יעשה את זה. זה אפילו יותר קל

מתמרור עצור כשאין לך מדרכה או דברים

מהסוג הזה. לפחות בנושא הזה של משאיות

גדולות או אוטובוסים, אפשר לחשוב על זה.

<מוחמד ברכה:>

היושב ראש, יש סוגיה שאני חושב שהגיע הזמן

לשקול אותה וזה עניין של שעות הנסיעה של

רכבים כבדים בכבישים בין עירוניים.

<היו"ר יעקב אשר:>

זה נושא נוסף.

<מוחמד ברכה:>

זה נושא מאוד חשוב.

<היו"ר יעקב אשר:>

הישיבה הבאה של הוועדה שלנו היא בנושא

משאיות, על הטכוגרף.

<מוחמד ברכה:>

יום אחד הייתי בדובאי, שם יש מסלול אחד

לרכבים כבדים ואף רכב כזה לא יכול לצאת

ממנו.

<קריאה:>

גם באירופה. בהרבה מקומות באירופה.

<זיאד דרש:>

בקשר לתמרור, בקשר לתכנית תחבורתית בתוך

הישוב, אני כבר עשיתי אותה לפני שש-שבע

שנים ואפילו יותר. אנחנו מתחילים לממש

אותה בעזרת המשטרה ובעזרת כל הגורמים.

אני משתמש בחוקי העזר שלנו כך שדוחות

אנחנו כבר מתחילים להוציא בקשר לחניות

המשאיות והאוטובוסים בתוך הישוב. יש

מהומה גדולה. למרות כל המצב הקשה הזה

מבחינת תשתיות, רק בשנה האחרונה אני

מרגיש את המשטרה שהתחילה להתעניין כמו

שצריך והתחילה להיכנס לישובים. יכול

להיות שקודם היו סירובים וכל מיני סיבות

בישובים. אני ביקשתי את האכיפה של המשטרה

בתוך הישוב כבר לפני עשר שנים ושוב אני

מבקש מהמשטרה שתעקוב יום יום ולא רק תעשה

מבצעים פה ושם. כשיש מבצעים, עובר מסר בין

הקבוצות שהמשטרה אורבת במקום מסוים.

יש לנו תכנית עם המשטרה וכבר הוקמה נקודת

משטרה עד שתקום תחנה סופית. התחלנו

בתכנית ואני מקווה שנמשיך בה אלא שצריך

לתקצב את התכניות של הרשות ולתקצב את

המשטרה בכוח אדם.

<היו"ר יעקב אשר:>

תודה רבה. עכשיו נשמע את המשטרה. אני רוצה

לשמוע מכם מה המצב, מה התכניות ואיך זה

מסתכרן עם הדברים ששמענו מגיורא בתחילת

הדיון.

<ארז רוזן:>

N

R

l

n

p

r

Æ

Ê

Ú

Ü

Þ

à

>

@

x

|

–

˜

š

œ

ü

h*

摧囟u~欀d

摧囟u~欀聤

摧囟u~欀d

摧囟u~欀聤

h

j

¸

º

f

h

¼

¾

hù

hù

᐀, הוא הקמת תחנות משטרה במגזר לטובת

העצמה, שיתוף פעולה, מעורבות ואינטרס

משותף. מתוך זה אנחנו באים. אכיפה והסברה

בד בבד. מניעה והסברה, מה שקורא לו המפכ"ל

מניעה מצבית, לצד אכיפה, שניהם כאחד.

אני כמפקד נקודת משטרה משתדל לתת את

השירות הטוב ביותר. זה בא לידי ביטוי הלכה

למעשה בצורה של הרצאות, הסתייעות

במכובדים, אנשי דת ופורומים ששותפים לכל

הפורומים, כמובן ראש המועצה ואנשיו,

קריאות במסגדים.

<היו"ר יעקב אשר:>

כמה אנשים יש לך בשטח? אנשים לאכיפה. מבקש

ראש המועצה שתאכפו.

<ארז רוזן:>

אנחנו אוכפים. עושים את זה. אני אומר

שלמשטרה הכי קל לאכוף אבל אני לא רוצה

ליצור אנטגוניזם ולכן בד בבד אנחנו

הולכים להסברה. אנחנו משקיעים לא מעט

במניעה מצבית, בהסברה, בחלוקת מנשרים,

סיירת הורים שעובדת במרר ונותנת את המפגש

עם בני הנוער בסיכון והכוונה, חשיפה

ליכולות של המשטרה, ישיבות משותפות, ימי

עיון מרוכזים גם מטעם החברים ממשרד

החינוך, מהיחידה לטיפול בסמים ואנשים

מטעם נוער בסיכון. נגמלי אלכוהול, נפגעי

תאונות דרכים, משפחות שכולות, סימולטור

שממחישים להם בשיתוף עם הרשות איך הדברים

האלה באים לידי ביטוי ומשפיעים.

נושא של הטיפול בגרוטאות. מתנדבים של

המשטרה שמכוונים בבוקר, היכן שיש מפגעי

בטיחות, בסמוך לבתי ספר הבעייתיים. מודל

טרקטורונים עליו דיברו כאן. הנושא של

האכיפה, אזהרה, לקחת אותו כשותף, להחתים

אותו על איזשהו מסמך עם כל הפרטים אחרי

שעשינו את המיפוי ולחייב אותו עם אכיפה

שלנו בהמשך.

<רחלי טבת ויזל:>

כמה שוטרים וניידות יש לך?

<ארז רוזן:>

כרגע הנקודה – כחלק מתאריך ארוך זמן של

כחמש-שש שנים – מונה עשרים שוטרים. בעוד

ארבע שנים תהיה שם תחנה שמונה שבעים

שוטרים.

<היו"ר יעקב אשר:>

איפה היא?

<ארז רוזן:>

אני מדבר כרגע על מרר. במחוז הצפוני יש

שלוש נקודות ועוד שלוש תחנות שמתחילות

לפעול והן כוללות מאה שוטרים במג'דל כרום,

בתמרה, בכפר קנא, שאלה שלושת התחנות, ויש

עוד שלוש נקודות שהן מרר, שיבלי וכפר

מנדא. זה לא מובן מאליו אלא זה איזשהו

תהליך שהתחיל כאן בעזרת השותפים, כאשר

כמובן אתם חלק, ואנחנו בשטח.

<היו"ר יעקב אשר:>

מה עם נושא ההדרכה של משמרות זה"ב?

<ארז רוזן:>

אנחנו עושים את זה כחלק מההדרכות בסיוע

של זהירות בדרכים. אנחנו עושים את זה בבתי

הספר.

<סלמאן אלקרינאוי:>

ארבע שנים לא עשיתם את זה.

<ארז רוזן:>

אני בצפון. יש ערכה שמועברת.

<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>

אתה מדבר על תחנה ספציפית של המשטרה.

אנחנו לא רואים תכנית משטרה אלא אנחנו

רואים תכנית של תחנה שהיא תחנה ספציפית.

<ארז רוזן:>

אני כרגע מייצג את הצפון.

<היו"ר יעקב אשר:>

אני שואל לגבי הדרכות.

<ארז רוזן:>

אני אומר שבנושא ההדרכות אפשר יותר.

<היו"ר יעקב אשר:>

לפי מה שראיתי בדוח של מרכז המחקר והמידע

של הכנסת, אם אני לא טועה, יש חוסר גדול

בהדרכות.

<ארז רוזן:>

ללא ספק יש חוסר. אני לא עושה כמו שאני

רוצה וכמו שאני מצפה לעשות אבל אני עושה

מה שתלוי בי בשיתוף הגורמים, גם זהירות

בדרכים וגם הרשות.

לעניין האכיפה. חשוב לומר שאנחנו נוגעים

באכיפה בתוך הישוב עצמו, מעבר לבין

עירוני. אני אומר שלפחות אצלי, היכן שאני

אחראי, מבצעים ברמת תחנה, מחוז, משרד

התחבורה שגם שותף לעניין הזה, שימוש

במצלמות. אתם מכירים את עיר ללא אלימות,

גם במודל הזה אפשר לאתר את אותם מפירי חוק

ואנחנו מגיעים אליהם ומטפלים בהם.

העניין האחרון שהוא עוד נדבך, נושא של

התשתיות. אנחנו עובדים כאן גם על תשתיות.

כמו שאמר ראש המועצה, אנחנו עושים זאת

ביחד ובשותפות מלאה ומנסים לתת את הפתרון

המיטבי עם תכנית תמרור שקיימת, אבל צריך

עוד כסף. מנסים לתקן. כאן צריך את הסיוע

הזה לגבי ועדת תמרור, שילוט וכולי.

מה שסוגר לפחות מבחינתי את העשייה, זה

פרסום. אפשר לעשות מעט ולתת לזה פרסום

ואפשר לעשות הרבה ולתת לזה פרסום. כאן

אנחנו משקיעים לא מעט בפרסום באמצעות

האתר של המועצה ובאמצעות הדוברות של

המשטרה כדי לתת את ההד ואת הטריגר להביא

לידיעת כלל הציבור שהוא שותף מלא – גם

ההורים, גם המחנכים, גם בתי הספר, גם אנשי

המועצה. אני אומר שללא ראש המועצה שנותן

את הדחיפה ואת הגיבוי, הדברים לא היו

קורים. הוא אמר שזה תהליך ועכשיו מרגישים

בו. חשוב להביא את הדברים האלה לידיעת כל

הציבור. תודה רבה.

<היו"ר יעקב אשר:>

יש מישהו מהמשטרה שרוצה להתייחס בהיבט

הרחב? כאן קיבלנו סקירה. אדוני ראש

המועצה, אין לי ספק ויש לי הרגשה שהנתונים

אצלך בסוף השנה הזאת או בשנים הבאות יהיו

יותר טובים.

<זיאד דרש:>

אני מקווה.

<היו"ר יעקב אשר:>

כשיש הידברות ושילוב ידיים, אני אומר לך

מניסיון שזה עובד.

<אלברט אסרף:>

רמ"ח מחקר ופיתוח, אגף התנועה. מבחינת אגף

התנועה. אנחנו מציינים שאגף התנועה מקיים

מיקוד מאוד ספציפי. אגף התנועה ממקד את

הפעילות שלו במוקדים מסוכנים ומכווין את

הכוחות שלו לבצע את המשימות בצורה מאוד

מסודרת. יש עלייה משמעותית של בין ארבעים

ל-45 אחוזים בהיקפי אכיפה, לרבות חגורות

בטיחות ולרבות עבירות מסכנות חיים

ובריונות.

בהיבט ההסברתי אנחנו מקיימים שותפות

פעילה ואנחנו מסייעים לרשות בכל מה שקשור

להיבטי ההסברה שהם בתוקף אחריותה.

אנחנו מבצעים אכיפה גלויה וסמויה,

יצירתית, על מנת להדגיש את יכולת ההרתעה

שלנו. אם פעם היו מתקיימים מבצעים על פני

שעות רבות בתוך ישוב או כפר ערבי, אנחנו

משנים את הפעילות שלנו ונכנסים בצורה

שהיא אקראית ומשתנה וזזים ממקום למקום

בתדירות מאוד מאוד גבוהה, באמצעות יחידות

אופנועים שלנו, הסיירת, והניידות.

אנחנו מדגישים שגם ברמת הנדסה ותשתיות,

אנחנו גורם מייעץ. אנחנו משתתפים באופן

תדיר בכל ועדה שמתכנסת ונותנים את

ההמלצות שלנו יחד עם הרשות המקומית.

אני חושב שהתהליך צריך להמשיך להיות

תהליך משולב בו הרשות, נציגי ציבור, עסקני

המקום, לוקחים יותר ויותר לאחריותם את

ההובלה, גם בבקשות, גם בדרישות, גם בהעלאת

רמת הדיווח בכל מה שקשור לעבירות

המתרחשות כתוצאה מהתנהגות הציבור ועל

ידי כך השותפות הזאת בהחלט יכולה להניב

תוצאות. ראינו כאן את מודל מרר.

צריך להדגיש שהשר לביטחון פנים מוביל

מהלך של התעצמות, הסטת תקנים בתוך המשטרה

וגיוס מבחוץ לטובת הלחימה בתאונות

הדרכים. הקמת התחנות המגזריות במסגרתן יש

שוטרי תנועה צבועים בתוך התחנה, שהמשימה

שלהם היא לאכוף את חוקי התנועה בתוך

הרשויות והערים הערביות, במסגרת הקמת

התחנה.

צריך לציין שהמפכ"להנהיג יעד שהוא יעד

ברור לצמצום תאונות הדרכים בתווך

העירוני, מה שמוביל לעשייה משולבת אליה

נחשפתם ושמעתם עליה באמצעות ידידי

מנקודת מרר. זה תהליך שהולך ומתממש בהרבה

מאוד תחומים ואזורים.

כמשטרה אנחנו נמשיך לממש את אחריותנו

לאכיפת חוקי התנועה ואני מדגיש מסוכנות

ובריונות כביש זה דבר שמאפיין. הוקמה

יחידה לאכיפה כנגד רכב כבד והתוצאות

יגיעו. אנחנו כבר מזהים ירידה במעורבות

רכב כבד בשנת 2017.

<היו"ר יעקב אשר:>

בלי עין הרע.

<אלברט אסרף:>

כמובן בלי עין הרע. אנחנו נמשיך לממש את

זה. כמובן תהיה הגברה של הסמכויות

המינהלתיות, שימוש בכל מה שקשור לאכיפה

בתווך העירוני והבין-עירוני. ראש האגף

משקיע המון עשייה ומחשבה בהפעלה ובביסוס

הכוח על הצירים וגם בתוך הערים. אנחנו

מקיימים תהליכי פיקוח ובקרה על כל

הפעילות שמבצעות תחנות המשטרה, גם

באמצעות בקרות שטח וגם באמצעות בקרות

נתונים, עשייה ובדיקת תכניות התקיפה

שמבוצעות על ידי התחנות.

יש לא מעט עשייה משטרתית ואני מדגיש

שחשוב שיתוף הפעולה, חשוב שכל הגופים

העוסקים במלאכה הזאת שהיא מלאכה חשובה,

להציל חיי אדם, ימשיכו לעשות.

ראשי הרשויות בהשלטת הסדר באמצעות חוקי

עזר עירוניים, יכולים לתרום רבות גם

כפעילות תומכת לפעילות המשטרתית ואנחנו

נקווה שהתוצאות לא יאחרו להגיע. תודה.

<היו"ר יעקב אשר:>

תודה. יעקב אדלר, אנשים באדום. לאחר מכן

משרד התחבורה.

<יעקב אדלר:>

יש לי כמה נקודות להעלות. אני אקצר. צריך

למקד את הנושא בנושא החינוך כי החינוך

והתנהגות של כולנו, המשתמשים בדרכים, זאת

בעצם הבעיה הראשונה במעלה. לא התשתיות, לא

המכוניות ולא דברים אחרים אלא החינוך,

ההתנהגות כלפי הזולת. זו בעיה שצריך

להתחיל לטפל בה מהגיל הצעיר ביותר.

אנחנו בעמותה שלנו, אנשים באדום, פיתחנו

תכנית שכוללת שלושה דורות. הילדים רואים

את ההורים נוהגים וימשיכו לנהוג כמוהם.

לכן אנחנו משלבים בהדרכה הזו את האבות, את

האימהות, את הילדים, את הסבים והסבתות.

אנחנו עושים להם פעילות מרוכזת בבתי הספר

העממיים, בכיתות הנמוכות, וכולם משתתפים

בה. יש לנו עם זה ניסיון טוב. התחלנו את זה

בארבעה-חמישה בתי ספר באזור המרכז ביחד

עם הרשות אתה באנו בדברים ואנחנו נרחיב

את זה גם לסקטור הערבי.

<היו"ר יעקב אשר:>

טוב מאוד.

<יעקב אדלר:>

כמובן שאי אפשר לתרגם מעברית לערבית

ולחשוב שזה יפעל אלא יצטרכו להתאים את זה

לאוכלוסייה באופן ספציפי.

רציתי לומר משהו לגבי הביקור בבית

לוינשטיין. אני כרופא אורתופד שטיפל

בהרבה נפגעים הבאתי בזמנו חיילים לבית

לוינשטיין. חיילים נהגים. הבאתי אותם כדי

להראות להם את הנפגעים.

<היו"ר יעקב אשר:>

גם הוועדה הייתה שם בסיור.

<יעקב אדלר:>

הדרכנו את הנפגעים שידברו אתם ויסבירו

להם מה קרה. לא היו לזה כל תוצאות מכיוון

שכל נהג , אפילו שהוא התרשם מחומרת

הפגיעה, אומר שלו זה לא יקרה כי הוא נוהג

טוב יותר מהבחור שנפגע. לכן כל הנ

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]