פרוטוקול מספר 710, ועדת הכספים, 23/05/2017
הכנסת העשרים
מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 710>
מישיבת ועדת הכספים
יום שלישי, כ"ז באייר התשע"ז (23 במאי 2017),
שעה 10:00
<סדר היום:>
<הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון
מס' 27) (קרנות סל), התשע"ז-2016 (מ/1103) – הכנה לקריאה שנייה ושלישית>
נכחו:
<חברי הוועדה:>
משה גפני – היו"ר
מיכל בירן
<מוזמנים:>
גיא גולדמן – ממונה חקיקה, רשות המסים,
משרד האוצר
לאה לאורה בנימינוב – מתמחה, ייעוץ
וחקיקה חוקתי ציבורי, משרד המשפטים
דודו לביא – מנהל מחלקת השקעות, רשות
ניירות ערך
שרון אופיר – מנהלת היחידה לפיקוח על
קרנות נאמנות, רשות ניירות ערך
איציק זקן – מנהל יחידת תעודות סל, רשות
ניירות ערך
שרה קנדלר – עו"ד, מנהלת יחידת חקיקה
ומשנה ליועמ"ש, רשות ניירות ערך
חגי בן ארזה – עו"ד ביחידת החקיקה, רשות
ניירות ערך
דורית גילת – יועצת משפטית, מחלקת
השקעות, רשות ניירות ערך
עדי לוי – עוזרת משפטית ליועמ"ש המחלקה,
רשות ניירות ערך
רונן סולומון – מנהל בכיר תחום פיננסים
ושוק ההון, איגוד לשכות המסחר
בועז נגר – יו"ר איגוד תעודות הסל, איגוד
תעודות הסל בלשכת המסחר
אלי בבלי – יו"ר, איגוד מנהלי קרנות
להשקעות משותפות בנאמנות
רויטל מיכלשטיין – רו"ח, איגוד הנאמנים
בשוק ההון
איריס שלווין – מנכ"ל, אורורה פידליטי
חברה לנאמנות
אלודי דהן – ראש מחלקת תעודות סל, אורורה
פידליטי חברה לנאמנות
יוליה מרוז – מנכ"לית, איגוד בתי השקעות
תמר לוי בונה – מחקר, בנק ירושלים
נועה גור אריה
– מוזמן/ת
<ייעוץ משפטי: >
אייל לב ארי
שיר שפר
<מנהל הוועדה:>
טמיר כהן
<רישום פרלמנטרי:>
אירית שלהבת
<הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון
מס' 27) (קרנות סל), התשע"ז-2016, מ/1103 – הכנה לקריאה שנייה ושלישית>
<היו"ר משה גפני:>
בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת
הכספים. אנחנו מתחילים בדיון בהצעת חוק
השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 27)
(קרנות סל), התשע"ז-2016, הכנה לקריאה שנייה
ושלישית. מי מציג את הצעת החוק? אני מבקש
שלפני ההקראה נקבל הסבר על הצעת החוק בלי
להיכנס לפרטים.
<דודו לביא:>
אני מנהל מחלקת השקעות ברשות ניירות ערך.
אגיד כמה דברי פתיחה וככל שבמהלך הדיון
יעלו שאלות נוכל להתייחס.
<היו"ר משה גפני:>
תסביר לכל חברי הוועדה שנמצאים כאן מה
אתם רוצים בהצעת החוק הזאת. יש פה הרבה
מאוד חברי ועדה...
<דודו לביא:>
אנחנו מבקשים להביא היום לאישור הוועדה
את אחת מיוזמות החקיקה החשובות של העת
האחרונה בשוק ההון. עיקרה של היוזמה הוא
העברה של תחום תעודות הסל, שבו מנוהלים
כ-100 מיליארד שקל מכספי הציבור וכ-700
תעודות התחייבות, להסדרה ופיקוח של קרנות
נאמנות מסוג קרנות סל, או ETF, במתכונת
שמקובלת בכל העולם.
חשוב לציין שהמהלך בוצע בתהליך יסודי
ומעמיק שכלל, מעבר לשימוע הציבורי
כמקובל, גם שיח נרחב של הרשות עם כל בעלי
העניין הרלוונטיים: מנהלי תעודות סל,
מנהלי קרנות נאמנות, הבורסה, נאמנים,
בנקים מקומיים וזרים ועוד. לשמחתנו
הצלחנו בזכות תהליך זה להביא לכך שהמהלך
המורכב מובא לאישור הוועדה בתמיכתם של כל
הגופים הרלוונטיים. אני בטוח שהמתווה
שגובש והובא לאישורכם מהווה איזון נכון
וראוי, שמשרת את עניינם של כל הגורמים,
ובראשם כמובן הציבור הרחב.
מאחר והצעת החוק שמונחת כיום על שולחן
הוועדה מהווה רק מסגרת לפעילות במתכונת
החדשה החלטנו, כחלק מן השקיפות שמאפיינת
את העבודה שלנו, לגבש, בתיאום ובשיתוף עם
בעלי העניין במהלך, מסמך, שכולל את
עקרונות הליבה של ההסדרה שניישם במסגרת
חקיקת משנה, שתובא בהמשך אף היא לאישור
הוועדה.
יושב-ראש הרשות, שנבצר ממנו להגיע לדיון
היום, ביקש ממני לומר, שמאחר שרשות ניירות
ערך מייחסת חשיבות רבה לקיומה של ודאות
רגולטורית- - -
<היו"ר משה גפני:>
לא ערכנו בשבוע שעבר את הדיון בגלל שהוא
לא היה, על-פי בקשתו.
<דודו לביא:>
לצערנו הוא לא יכול היה להגיע גם היום.
<היו"ר משה גפני:>
הוא עדיין בחוץ לארץ?
<דודו לביא:>
הייתה לו מחויבות אחרת.
יושב-ראש הרשות ביקש ממני לומר, שמאחר
שרשות ניירות ערך מייחסת חשיבות רבה
לקיומה של ודאות רגולטורית הוא רואה את
עצמו מחויב גם במקרה הזה לשמור בשנים
הקרובות על מאפייני ההסדר ולהימנע, ככל
הניתן, מביצוע שינויים מהותיים במאפייני
היסוד שלו.
<היו"ר משה גפני:>
הוא מבקש שלא נעשה שינויים בחוק? הוצאתם
את ועדת הכספים. מה, אני אשתוק?
<שרה קנדלר:>
כל התקנות יגיעו לוועדת הכספים.
<דודו לביא:>
הצעת החוק והתקנות יגיעו לדיון בוועדת
הכספים.
<היו"ר משה גפני:>
בהוראות המעבר ועדת הכספים לא נמצאת. למה
הוא מתכוון שהוא רוצה שלא נעשה שינויים?
<דודו לביא:>
הוא מתכוון לכך שהמהות של החקיקה הזאת
היא לקחת פעילות עסקית קיימת, שמנהלת כ-100
מיליארד שקלים במתכונת של חוב, ולהעביר
אותה לסוג חדש של הסדרה ופיקוח כמוצר חדש,
כקרן נאמנות. ההסדר הזה בכללותו כולל
הרבה רכיבים וחלק לא מבוטל מן הרכיבים
האלה הם בבחינת שינוי ביחס לדפוסי
הפעילות של השחקנים היום, שמחייב אותם גם
לשנות את המודל העסקי שלהם ולהיערך
בהתאם.
רשות ניירות ערך לא נוהגת לתקן חקיקה
לעתים תכופות מדי והיא מייחסת גם ערך
מוסף ליצירת ודאות. אנחנו לא נוהגים לתקן
חוקים שלנו לעתים תכופות יותר מדי.
<היו"ר משה גפני:>
רק פעם בשבוע...
<דודו לביא:>
התיקון הגדול לחוק היה תיקון 27 מ-1994, כאשר
הרוב זה תיקונים עקיפים.
<היו"ר משה גפני:>
חוקקנו כאן את שינוי מבנה הבורסה. אנחנו
מחוקקים הרבה מאוד חוקים של רשות ניירות
ערך, הרבה מאוד. אתם כן נוהגים להביא הרבה
הצעות חוק, אבל אנחנו לא מתלוננים על זה.
<דודו לביא:>
ההסדר החדש כולל כמה מאפייני ליבה חדשים,
וחלקם נועדו לייצר לגופים שפועלים היום
כמנהלי תעודות סל סוג של יציבות.
<היו"ר משה גפני:>
אתם מבקשים שלא נשנה את זה. אין לי שום
עניין לשנות את החוק. אם לא יתגלו במהלך
הדיון בעיות שצריך לתקן אותן אז לא נתקן.
אם יתגלה שצריך לתקן אז זה התפקיד שלנו.
<דודו לביא:>
מדובר פה באמירה אישית של יושב-ראש רשות
ניירות ערך, שנועדה לייצר אצל מנהלי
תעודות הסל תחושה שההסדר שיחול לאחר
שהחוק ייכנס לתוקף לא ישונה אחרי שנה או
אחרי שנתיים. זה המהות של האמירה הזאת.
<שרה קנדלר:>
זה יותר בהתחייבות שלנו, שניתן להם ודאות
רגולטורית, שמבחינתנו לא ניזום תיקונים
תכופים וניתן להם זמן להתארגן. זה לא
אמירה לוועדה אלא אמירה לעצמנו.
<דודו לביא:>
האמירה היא על מנת להניח את דעתם, בעיקר
של מנהלי תעודות סל שעומדים לפני שינוי
של המודל העסקי.
<היו"ר משה גפני:>
יכול להיות שלא הבנתי אותך. אתה אומר:
אנחנו מביאים את השינוי הזה, אנחנו לא
הולכים לשנות את החוק הזה אחרי שיתקבל
באופן קבוע. המנהג שלנו, שאם עובר חוק,
והוא עובר כמובן בהסכמה אתנו, אנחנו לא
מתכוונים לשנות אותו חדשות לבקרים. זו
הכוונה.
<שרה קנדלר:>
רוצים לתת ודאות לגופים. זה שינוי גדול
מאוד.
<היו"ר משה גפני:>
זה בסדר. בהתחלה לא הבנתי אותך.
<שרה קנדלר:>
אנחנו לא באים לוועדה. אנחנו באים לעצמנו.
<דודו לביא:>
מאחר ויושב-ראש הרשות לא נמצא כאן הקפדתי
להגיד את הדברים מפיו.
<היו"ר משה גפני:>
בסדר גמור. בהתחלה לא הבנתי ועכשיו אני
מבין. אתם רוצים שתהיה ודאות לגופים
ואומרים שאתם לא הולכים לשנות את זה.
<דודו לביא:>
אין לנו עניין במהלך השנה-שנתיים לאחר
כניסת החוק לתוקף לחולל שינויים מהותיים
בליבת ההסדרה.
לסיום, אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי
להודות לכל הגופים שנטלו חלק במהלך הזה,
שמבחינתנו מהווה מודל לאופן שבו רגולטור
וגופים מפוקחים מתנהלים יחד וחוברים
לצורך השגה של מטרה שמשרתת את עניינו של
הציבור הרחב. אני מקווה מאוד, לאור
החשיבות הגדולה מאוד של החקיקה הזאת,
שהוועדה תסייע בידינו להאיץ את תהליך
החקיקה, גם של החקיקה הראשית וגם של
התקנות שיבואו בהמשך, על מנת לעמוד ביעד
שקבענו לעצמנו, להכניס את ההסדר הזה
לתוקף כבר בתחילת השנה האזרחית הבאה.
<היו"ר משה גפני:>
בסדר גמור, מאה אחוז. מי מבין הגופים
שקשורים לעניין הזה רוצה להתייחס לפני
שאנחנו מתחילים בהקראה? בבקשה.
<בועז נגר:>
אני יושב-ראש איגוד תעודות הסל. הרפורמה
הזאת מתייחסת בעיקר לתעודות סל. אנחנו
מצטרפים לדברים שנאמרו כאן, שזה רפורמה
חשובה. אין ספק שהיא רפורמה מצוינת
למשקיע, היא תיתן לו מצב בטוח יותר.
הגדוּלה של החוק הזה, שהוא לא יפגע
בתשואה. הרי קל לתת מצב בטוח אבל להכניס
הוראות שבסוף נותנות פחות כסף ללקוח.
הרפורמה הזאת תייצר תחרות גבוהה יותר.
ללא ספק היא רפורמה חשובה והיא טובה
למשקיע. לנו היא קשה, אבל אנחנו תומכים
ברפורמה הזאת.
<היו"ר משה גפני:>
למה קשה?
<בועז נגר:>
כי הרפורמה הזאת קובעת עקרונות לטובת
המשקיע אבל אנחנו צריכים לעשות שינוי
דרמטי בפעילות הקיימת שלנו כדי להתאים את
עצמנו לסטנדרטים החדשים.
<מיכל בירן (המחנה הציוני):>
סבר את אוזנינו.
<בועז נגר:>
תחשבי שאת מנהלת חברה אחת ויום אחד משנים
את הכללים. את צריכה לגייס יותר עובדים,
לשנות את כל תהליכי העבודה בחברה, מרכיב
ההוצאות גדל, כל החשיבה שונה. זה שינוי
דרמטי במהלך חיי החברה. זה שינוי שנעשה
אותו כי אנחנו מכירים בחשיבות של הרפורמה
הזאת, אנחנו מכירים בחשיבות שהיא תיעשה.
<היו"ר משה גפני:>
אתם תרוויחו יותר?
<בועז נגר:>
לא, אנחנו ניפגע משמעותית, וזה בסדר.
<היו"ר משה גפני:>
זה משהו חדש שאני לא רגיל לו כאן.
<בועז נגר:>
המשקיע לא רואה כלום, הוא רואה רצף.
<היו"ר משה גפני:>
זה שאתם ציוֹנים דגולים – זה בסדר. אבל
אתה אומר שאתה הולך להפסיד כסף, אתה הולך
להביא עוד עובדים, אתה גם לא הולך להרוויח
יותר. כלומר, אתה בעצם מפסיד. ואתה מברך על
זה?
<בועז נגר:>
כן. אסביר למה. החוק קבע עקרונות נכונים,
אנחנו לא יכולים להתווכח איתם. אנחנו
מקבלים את העקרונות של החוק. עכשיו נשארת
הדרך ליישם אותו. אני לא יכול להתנגד
למשהו שיקרה בסופו של דבר, כי הוא נכון,
העקרונות שהרשות קבעה בחוק נכונים ולכן
אני לא יכול להתנגד להם. מה שאני יכול
לעשות זה לקבל את הגזרה, אבל חשוב שאוכל
לבצע אותה בצורה היעילה ביותר, כלומר שזה
לא יוביל למצב שאני מת אחר-כך אלא במצב
שאני עדיין חי, אמנם רזה יותר אבל עדיין
חי.
במשך שנה בוצע תהליך ארוך מול רשות
ניירות ערך, וזה לא דבר טריוויאלי. הצגנו
בפני הרשות את כל הדברים שאמרנו. תהינו מה
אם יהיה החוק היפה הזה ויישמו אותו אך
אנחנו נמות אחר-כך. הם נתנו לנו מענה. היה
תהליך ארוך מאוד שנמשך שנה. "סגרנו" לדעתי
90% מהדברים. אנחנו משוכנעים שנחיה אחר-כך.
כלומר, המשקיע ימשיך לקבל אותו דבר, המוצר
ימשיך לחיות, אנחנו ניפגע אבל נחיה ולא
נמות. החוק הזה גם היה יכול להביא למצב
שמשהו מת בדרך.
<מיכל בירן (המחנה הציוני):>
בקיצור, הכניסו להם "עז" ואז הוציאו אותה.
<בועז נגר:>
בשורה התחתונה, אנחנו הולכים לכיוון של
החוק, אבל בכל זאת במסגרת התקנות יש כמה
פינות קטנות שעדיין לא דיברנו עליהן. אני
מאמין שנצליח להגיע להסכמה.
<אייל לב ארי:>
מה שחסר כרגע לוועדה זה להסביר את המצב
הקיים היום, מה זה תעודת סל, איך היא
הוסדרה מבחינת רשות ניירות ערך, ככל שהיא
הוסדרה, מה התנאים שלה היום ולאן אתם
רוצים להגיע בהצעת החוק הזאת.
<דודו לביא:>
אסביר.
<בועז נגר:>
בשורה התחתונה, אנחנו תומכים בהצעת החוק.
אנחנו ניערך ביחד בהתקנת התקנות כדי
לוודא שהחוק יוסדר בצורה מוצלחת ויעילה.
<היו"ר משה גפני:>
אני שמח על הדברים שלך אבל אני לא מקבל
אותם. משהו חסר לי. אתם בחברות הסל לא
יושבים פה בתור מתנדבים אלא כי רוצים
להרוויח כסף, וזה לגיטימי וכך צריך להיות,
שתוכלו לשלם משכורות לעובדים, שתוכלו
להרוויח. כאשר באה רשות ניירות ערך
ומביאה הצעת חוק, שלפי מה שאתה אומר היא
הצעת חוק טובה והכול בסדר. אבל משהו חסר
לי.
<דודו לביא:>
אנסה אחר-כך להשלים את החוסר הזה.
<היו"ר משה גפני:>
איך ייתכן שאתם מביאים הצעת חוק, ואני בעד
הצעת החוק, כאשר הם מפסידים ומברכים על
כך?
<שרה קנדלר:>
הם לא הולכים להפסיד. הם ירוויחו פחות.
<בועז נגר:>
לא ננהל את העסק בהפסד. ביחס למצב הקיים –
אנחנו עדיין נהיה רווחיים.
<דודו לביא:>
רווח לא נאמד רק בתזרים הכספי אלא רווח
הוא מול הסיכון. כלומר, יש תחלופה בין
תשואה ובין סיכון. המהלך הזה במהותו
מגדיל בצורה משמעותית מאוד את הסיכון של
מנהלי תעודות הסל וכמובן של הציבור.
<היו"ר משה גפני:>
תסביר את מה שאייל לב ארי ביקש, מה המצב
היום ולאן אתם רוצים להגיע.
<דודו לביא:>
כיום תעודות סל – דרך אגב, באופן ייחודי
מאוד – הן בעצם תעודות התחייבות
שמוסדרות לפי הוראות חוק ניירות ערך.
מנהל תעודת סל הוא בעצם תאגיד מדווח, הוא
לא שונה מכל מנפיק אחר שמגייס חוב מן
הציבור, וגם תעודת הסל במהות שלה היא בעצם
הנפקה של אגרות חוב לציבור, שהתמורה שלהן,
בשונה מאגרות חוב רגילות שיש להן תנאים,
לתת ריביות כאלה ואחרות או להיות מוצמדות
או לא מוצמדות, התמורה שלהן היא פועל יוצא
של התחייבות של המנפיק לעקוב אחרי המדד,
או לתת למשקיע בכל עת ועת את תשואת המדד
בהתאם לנוסחה שקבועה בתשקיף אגרת החוב.
זה אומר שמנהל תעודת הסל מגייס כסף
מהציבור וכנגד הכסף הזה יש התחייבות.
הדבר הזה בעייתי בשני מישורים. ראשית, כי
אנחנו שואפים למצב שההתחייבויות תמיד
יתמלאו, אבל העולם מלא אי-ודאות,
ותיאורטית בתרחישים קיצוניים מאוד
יכולים להיות מקרים שבהם יהיה קשה למלא
אחר ההתחייבות ומי שיצטרך לספוג את
הסיכון במקרה של התממשות סיכון כזה – ויש
שלל סיכונים, לא ארחיב כרגע, אפשר לעשות
על זה סימפוזיון של יום שלם – באופן טבעי
היא החברה המנהלת שגייסה את החוב מן
הציבור.
<מיכל בירן (המחנה הציוני):>
אלא אם יעשו מזה הסדר "תספורת" בסוף ואז רק
הציבור יישא בסיכון הזה.
<דודו לביא:>
בשוק ההון הכול הוא שאלה של תיאום ציפיות
מול המשקיע. כאשר אתה קונה אגרת חוב של
חברה אתה מבין שלחברה יש פעילות ריאלית
והפעילות יכולה להיות לפעמים מוצלחת
יותר ולפעמים מוצלחת פחות. כפי שהניסיון
מלמד, כשהיא לא מוצלחת, מה לעשות, לפעמים
זה מגיע כדי צורך לְמה שאת קוראת לו
"תספורת" ואז המשקיע נפגע, אבל המשקיע גם
יכול להלין בצורה מוגבלת כי הוא ידע מה
כללי המשחק.
במרוצת השנים, עם ההתפתחות הפנומנלית של
התעשייה הזאת של תעודות הסל, אנחנו
מדברים על כ-700 מוצרים שעוקבים אחרי כמעט
כל דבר. דרך אגב, זה מספר חסר תקדים יחסית
לגודל של שוק ההון הישראלי בכל קנה מידה
בין-לאומי, אין דבר כזה בעולם, וגם המודל
ייחודי, כי בכל העולם מדובר בעקיבה אחרי
מדדים באמצעות קרן נאמנות, לא באמצעות
תעודת התחייבות.
<מיכל בירן (המחנה הציוני):>
מה ההשלכה של זה?
<דודו לביא:>
ההשלכה של זה, קרן נאמנות היא בעצם תיק
השקעות שמנוהל במשותף עבור הציבור.
<שרה קנדלר:>
שאין התחייבות. זה המשמעות הכי גדולה.
<דודו לביא:>
אין התחייבות, למרות שבמבחן התוצאה
המשקיע סביר להניח שיקבל את אותה תוצאה.
אבל העובדה שכיום מדובר במוצר מתחייב,
בשים לב לאופן שהמוצר הזה נתפס בידי
הציבור כיום, הציבור לא יכול להכיל את
האפשרות, שוק ההון לא יכול להכיל. בגלל
היבטים של סיכון סיסטמי, השלכות רוחב של
אירוע, הוא לא יכול להכיל את האפשרות
שמנפיק של תעודת סל לא יוכל לעמוד
בהתחייבותו.
כאשר מדובר במוצר כמו קרן, קרן זה ניהול
של תיק. דרך אגב, כבר היום יש קרנות נאמנות
מחקות שבעצם משרתות את אותה תכלית של
תעודות סל. גם הן עוקבות, והן עושות את זה
בצורה מוצלחת מאוד. דרך אגב, בכל העולם
עושים את זה בצורה מוצלחת מאוד ואין לנו
ספק שגם מנהלי תעודות הסל יצליחו לעשות
את זה.
מעבר לזה – במרוצת הדיונים ניכנס גם
לרזולוציות גבוהות יותר – המודל כולל
כמה מאפיינים שנועדו, במסגרת הרציפות של
המעבר מעולם מתחייב לעולם של מנהל
השקעות, לתת גם למשקיעים את תחושת
הוודאות היחסית. במובן הזה, זה כמו ילד
שאתה מלמד אותו לרכוב על אופניים אבל
בהתחלה אתה משאיר את גלגלי העזר ומעלה את
השיפוע שלהם כדי שהוא ירגיש בטוח. המודל
החדש כולל רכיב ייחודי, שהוא כמו אותם
גלגלי עזר. כלומר, הוא קובע רצועת ביטחון,
בגובה שמנהל קרן הסל יודיע לציבור, שהוא
מגדיר שוליים מעל תשואת המדד ומתחת
לתשואת המדד, באופן שנועד לייצר למשקיע
ודאות גבוהה ביחס לסבירות שבסופו של דבר
הוא יקבל את תשואת המדד.
לשאלתך, איך קורה הקסם הזה, שבא נציג של
התעשייה ואומר: "אני מוכן להרוויח פחות"?
גיבשנו מודל שהמטרה שלו לא להביא לכך
שהתעשייה, שהיא היום תעשייה מאוד-מאוד
רווחית, תפסיק להיות רווחית. היא תמשיך
להיות רווחית ולאורך זמן אנחנו מקווים
מאוד – אנחנו גם מעריכים – שהעובדה שהיא
תיכנס תחת משטר של פיקוח – כי היום אין
פיקוח, היום זה בעצם משטר של גילוי. אם
היום חברה שמנפיקה אגרת חוב מתנהלת בצורה
בעייתית, מתנהלת באופן שחושף את המשקיעים
לסיכונים, מבלי להתייחס כרגע ספציפית
לתחום תעודות הסל, הכלי היחיד שעומד בידי
רשות ניירות ערך הוא כלי הגילוי, לספר
לציבור שיש פה סיכון כדי שבמסגרת אותו
תיאום ציפיות הוא יוכל להעריך אם כדאי לו
להשקיע או לא כדאי לו להשקיע וכן הלאה.
כשאנחנו מדברים על עולם של פיקוח, כללי
המשחק אחרים. למפקח יש סמכות לתת הוראת
עשה. אם הוא רואה שהסיכון גובר, הוא יכול
לבוא למפוקח ולהגיד לו: אתה מגדיל את
הסיכונים, תתקן; או שהוא יכול לבוא לכנסת
ולשנות את כללי ההשקעה. מכאן גם בא הצורך
באותה אמירה. העלית תהיות למה יושב-ראש
הרשות מצא לנכון לייצר ודאות ביחס לעניין
הזה. הם רוצים לדעת שלא ישנו להם שנה או
שנתיים לאחר מכן את כללי המשחק, לא יהפכו
את הדברים. אין לנו שום כוונה לעשות את זה.
<בועז נגר:>
זו הערה חשובה מאוד כי אנחנו חוטפים מכה
ואנחנו רוצים לדעת שייתנו לנו זמן
להתאושש ממנה לפני המכה הבאה, בגדול.
<היו"ר משה גפני:>
הם אמרו שהם לא עושים שינויים.
<בועז נגר:>
אני מסביר את הרציונל.
<דודו לביא:>
אנחנו מעריכים שבטווח הארוך המצב של
התעשייה – סך הכול מוצרי השקעה פסיביים
זה תחום שמתפתח מאוד וצומח בעולם, וגם
בארץ. בסך הכול זו תעשייה צעירה מאוד, של
17-15 שנים, שהגיעה מאפס ל-100 מיליארד שקל,
ויכולה להגיע גם ל-200 ול-300 מיליארד שקל. לא
מן הנמנע שהעובדה שהתחום הזה יהפוך להיות
תחום מפוקח תיתן לו זריקת מרץ, גם באופן
שישפר ויעודד את הפעילות בשוק ההון
הישראלי. צריך להגיד שתעודות הסל היום
מהוות רכיב משמעותי מאוד במסחר בבורסה.
מדובר על סדרי גודל שבין רבע לשליש, תלוי
איך מודדים את זה.
<היו"ר משה גפני:>
גיא גולדמן, עמדת משרד האוצר, בבקשה.
<גיא גולדמן:>
אני נמצא פה כנציג רשות המסים, לא כנציג
משרד האוצר. אין לנו התייחסות מסוימת
לתיקון קרנות הסל.
<היו"ר משה גפני:>
הייתה איזו הפרדה בין רשות המסים למשרד
האוצר?
<גיא גולדמן:>
אין לנו התייחסות לתיקון קרנות הסל. יש
לנו התייחסות מקצועית כמשרד האוצר. יש
לנו פה הוראת מעבר ספציפית בחוק שבאה
ליצור פטור ממס רווחי הון על המעבר
מתעודת סל לקרן סל. זה הכול.
<היו"ר משה גפני:>
אתם תומכים בהצעת החוק הזאת?
<גיא גולדמן:>
כן, בוודאי.
<דודו לביא:>
כפי שאמרתי קודם, התמיכה גורפת מקיר אל
קיר.
<יוליה מרוז:>
אני מנכ"לית איגוד בתי השקעות. נאמרו פה
דברים על הרפורמה ודודו לביא הסביר את
עיקריה. אני לא יודעת עד כמה התחדדה
הסוגיה, שהרפורמה הזאת מטפלת בתעודות
הסל, אבל תעודות הסל הן אחד מתחומי
הפעילות המרכזיים של בתי השקעות בישראל.
בסופו של דבר הרפורמה, המשמעות שלה היא
מעבר לשינוי בתעודות סל. היא משפיעה
באופן כללי על כלל הפעילות של בתי
ההשקעות. מדובר ברפורמה לא פחות
מקולוסלית מבחינת ההשפעה שלה על הפעילות
העסקית.
כבר הסבירו ונאמר כאן שאכן כל מה שגובש
במסגרת החקיקה והרפורמה נעשה בתהליך של
תיאום והידברות עם הגופים, עם בתי
ההשקעות ועם החברות לתעודות סל. לכן
הדברים מובאים לכאן בצורה מוסכמת.
צריך לציין את מלוא החשיבות של האמירה
הנכונה מאוד, הראויה מאוד וחשובה מאוד
שהעביר לכאן יושב-ראש רשות ניירות ערך,
כפי שהציג דודו לביא, שהיא אמירה על אופק
רגולטורי ודאי לגבי רפורמה שהיא כל-כך
חשובה ומשפיעה, שעבדו עליה במשך תקופה
כל-כך ארוכה. אז גם בהסתכלות קדימה חשובה
מאוד מבחינת התעשייה האמירה הזאת על אופק
רגולטורי ודאי, שלא ייעשו שינויים
משמעותיים בדברים שנקבעו ברפורמה הזאת
בטווח הנראה לעין, שהיא נותנת ודאות
עסקית.
<אלי בבלי:>
אני יושב-ראש איגוד מנהלי הקרנות. גם
אנחנו בעד מסגרת הצעת החוק כפי שמובאת
היום.
<היו"ר משה גפני:>
חייב להיות מישהו שמתנגד.
<אלי בבלי:>
הכול כמובן בכפוף לתקנות שיובאו בהמשך
לאישור, שטרם ראינו אותן.
<שרה קנדלר:>
יש פה הסמכות לתקנות.
<דודו לביא:>
החוק הוא חוק מסגרת, הוא קובע רק את
המסגרת לפעילות. לכן במסגרת השיח, שדרך
אגב גם מנהלי הקרנות היו צד חשוב מאוד
ומרכזי לו, גיבשנו עקרונות ברמת פירוט
גבוהה מאוד שאמורה לייצר – כל הזמן אנחנו
מדברים על ודאות, אז גם לעניין הזה אמורה
לייצר ודאות גבוהה מאוד. התקנות אמורות
לשקף, בדרך של המרה של ניסוח בשפת יום-יום
לתבנית משפטית, את אותם עקרונות שמופיעים
במסמך המפורט מאוד, שמחזיק משהו כמו 15-20
עמודים ומתייחס כמעט לכל היבט ונדבך
שרלוונטי למהלך הזה.
<היו"ר משה גפני:>
נתחיל בהקראת הצעת החוק. אגב, יש משנה
שאומרת שאם כולם מחייבים אז הוא יוצא
זכאי, בדינים מסוימים. צריך שיהיה מישהו
שמתנגד.
<אייל לב ארי:>
מכיוון שכרגע מונח בפני הוועדה רק הנוסח
בכחול אז אל תקריאו את השינויים שאתם
מבקשים להכניס. בדיון הבא כאשר יהיה נוסח
מעודכן יותר אפשר יהיה לקרוא אותם.
<חגי בן ארזה:>
הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון
מס' 27) (קרנות סל), התשע"ז–2017
"תיקון סעיף 1 1. בחוק השקעות משותפות
בנאמנות, התשנ"ד–1994 (להלן – החוק
העיקרי), בסעיף 1 –
(1) אחרי ההגדרה "חברת חוץ" יבוא:
""חברת רישומים" – כהגדרתה בחוק ניירות
ערך;";
(2) אחרי ההגדרה "קרן ייחודית" יבוא:
""קרן מחקה" – קרן שלפי מדיניות ההשקעות
שלה ייעודה השגת תוצאות הנגזרות משיעור
השינוי במחיר מדד או סחורה;
"קרן סל" – קרן מחקה, שהיא קרן סגורה, אשר
בהסכם הקרן שלה נקבע כי תהיה קרן סל;"."
אלה הגדרות שדרושות לנו להמשך.
"קרן מחקה" היא קרן שעוקבת אחרי מדדים של
סחורות או של ניירות ערך. היא אמורה לחקות
את התוצאות של המדד.
"קרן סגורה" היא קרן שנסחרת בבורסה, לעומת
"קרן פתוחה" שהיא קרן שהיציאה והכניסה
לקרן היא באמצעות מנהל הקרן באופן ישיר,
בלי אפשרות לסחור ביחידות בבורסה. "קרן
סל" תהיה סוג של קרן סגורה שיחולו עליה
הוראות ייחודיות.
"תיקון סעיף 2 2. בסעיף 2(א) לחוק העיקרי,
אחרי "שאינו מוסדר על-פי דין אחר" יבוא
"וכן על הסדר מסוג שקבע השר שמטרתו השקעה
משותפת במטבעות והפקת רווחים משותפת
מהחזקתם ומכל עסקה בהם"."
סעיף 2 הוא סעיף התחולה של החוק הראשי. הוא
עוסק בהסדרים של השקעה משותפת בניירות
ערך. כלומר בתוך תחום תעודות הסל יש תת
ענף שנקרא "תעודות פיקדון" או "תעודות על
מטבע" שלא נכנסות להגדרה של החוק מכיוון
שהם לא ההסדר של השקעה משותפת בניירות
ערך. הרציונל של הרפורמה, שהיא אמורה
להביא את תעודת הסל אל תוך החוק רלוונטי
גם לחלק מן התעודות הללו. לכן אנחנו
מציעים להסמיך את השר לקבוע שתעודות
פיקדון מסוג מסוים ייכנסו לחוק וחלק
מסוים יישאר מחוץ לחוק, בהתאם למידת
שיקול הדעת שיש למנפיק בניהול ההשקעות של
התעודה. זה ההסמכה שאנחנו מבקשים.
<אייל לב ארי:>
אני מבקש לשאול את שרה קנדלר, לגבי ההסדר
שקבע השר, שמטרתו השקעה משותפת, האם לפי
פרשנותכם זה נכנס תחת הצורך של אישור
הוועדה לפי סעיף 131?
<שרה קנדלר:>
כן. כל החוק צריך אישור ועדה. אפשר לציין
את זה פה, אבל אתה יודע שאין אחידות בחוק
השקעות בשוק ההון.
<אייל לב ארי:>
אני לא רוצה להוסיף עכשיו סתם הוראה כאשר
יש את הסעיף הכללי, לכן שאלתי אם ההסדר
יכול להיות הסדר שנקבע לצורך העניין בצו,
ואז כאשר מדברים על תקנות השאלה אם
יתייחסו רק לתקנות ולא לצו, דבר שאומר
לגבי סוג מסוים של תעודה שכן יחול עליה
חוק השקעות משותפות, או אם ההסדר יכול
להיות יותר כוללני בתוך תקנות ואז הוא
נכנס בתוך הסעיף הכללי.
<שרה קנדלר:>
זה ייכנס בסעיף 131.
<חגי בן ארזה:>
"תיקון סעיף 5 3. בסעיף 5(א) לחוק העיקרי –
(1) בפסקה (7), במקום "בסעיפים 42(ג) או 50(ג) ואם היא" יבוא "בסעיף 42(ג) או העמלה כאמור
בסעיף 50(ג) ואם ההוספה או העמלה כאמור";
(2) פסקה (11) – תימחק."
סעיף 5 עוסק בהסכם קרן. תיקנו את סעיף 50, כך
שמנגנון ההוספה בקרנות סגורות יתבטל, אז
אנחנו מתקנים את הסעיף, כך שההתייחסות
להוספה תשתנה גם בהתייחסות לעמלה.
<אייל לב ארי:>
תזכיר במילה אחת מה זה "הוספה".
<חגי בן ארזה:>
"הוספה" זה מרכיב מסוים בדמי הניהול,
בתשלום שישולם למנהל הקרן, שמשולם כהוספה
על מחיר היצירה או ניכוי מחיר הפדיון.
בקרנות סגורות הרציונל של החלק הזה בשכר
קטן ולכן אנחנו מבקשים לתקן את סעיף 50,
שעוסק בקרן סגורה, כך שלא יהיה מנגנון
הוספה בקרן סגורה ובמקום זה תהיה אפשרות
ליצור עמלה שתשולם לקרן ואמורה לפצות את
בעלי היחידות בקרן בשל הפגיעה בתשואה מן
היצירה או הפדיון. לכן אנחנו מתקנים את
הסעיף. כאשר נגיע לסעיף 50 נתייחס יותר
למהות, אבל כאן מדובר על העניינים
שייכנסו אל תוך הסכם הקרן.
"תיקון סעיף 23ז 4. בסעיף 23ז(א) לחוק העיקרי, אחרי "ממנהל קרן אחר" יבוא "למעט מנהל קרן
אחר שהוא חברה השולטת במנהל הקרן או חברה
שבשליטת חברה כאמור (בסעיף זה – מנהל קרן
אחר)"."
סעיף 23ז עוסק באיסור העברת פעילות של
ניהול קרנות שתגרום לשינוי בנתח השוק,
מעבר למה שנקבע בסעיפים 23 ואילך. כאן
אנחנו מחריגים העברה שנעשית בתוך הבית,
כלומר לחברה-אם או לחברה-אחות, לחברה
שולטת או לחברה שנשלטת על-ידי אותו בעל
שליטה, כי אין השפעה על התחרותיות במקרה
כזה, זו העברה בתוך הבית אז אין סיבה
לאסור אותה. זה גם דבר שכנראה יקרה או
יכול לקרות כתוצאה מן הרפורמה.
<היו"ר משה גפני:>
אתם עוקבים אחר מה שהוא מסביר? אם יש לכם
הערות, תגידו.
<חגי בן ארזה:>
"תיקון סעיף 25 5. בסעיף 25 לחוק העיקרי –
(1) בכותרת השוליים, אחרי "הצעת יחידות"
יבוא "והקצאת יחידות";
(2) אחרי סעיף קטן (ג) יבוא:
"(ג1) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם על
הקצאת יחידות של קרן סגורה, לקרן, לפי
סעיף 57(ב), ויראו הקצאת יחידות כאמור
שנעשתה במהלך התקופה להגשת הזמנות
ליחידות המוצעות בתשקיף, כאמור בסעיף
32(א)(3), כהקצאה שנעשתה על-פי תשקיף.""
סעיף 25 עוסק בתשקיף של קרן. אנחנו מבקשים,
כדי ליצור סחירות של היחידות של קרן הסל
לאפשר מנגנון של עשיית שוק בקרן. גם לזה
נתייחס בהמשך. לצורך זה צריך ליצור
מחסנית של יחידות, שמנהל הקרן יוכל
להחזיק אצלו יחידות רדומות לצורך המסחר,
לצורך האפשרות של עשיית שוק. כדי לעשות
דבר כזה אנחנו מבקשים לעשות, כפי שקיים
היום בתעודות הסל, הקצאה ישירות לקרן.
במועד ההקצאה של יחידות הקרן לראשונה,
להקצות יחידות לקרן שייחשבו ליחידות
רדומות וההקצאה תיעשה לפי התשקיף שמבוסס
על הוצאה לציבור. התשקיף יאפשר גם הקצאה
של יחידות לציבור וגם הקצאה של יחידות
לקרן לצורך יצירת המחסנית.
<היו"ר משה גפני:>
לשם מה צריך את היחידות האלה?
<חגי בן ארזה:>
כדי שיהיה מלאי של יחידות שאפשר יהיה
לעשות בו שוק. כלומר יהיה גורם שפועל
בהסכם עם מנהל הקרן והוא מציע את היחידות
באופן שוטף במהלך המסחר בבורסה. זה דבר
שמחזק את הסחירות.
<היו"ר משה גפני:>
למה קוראים לזה בשמות שונים? אתמול
דיברנו על אגף שוק ההון, שצריך שיהיה
לאיגוד חברות הביטוח כסף שיכסה את
ההוצאות של המבטחים. שם לא קוראים לזה
"קרן סגורה". למה השמות שונים?
<דודו לביא:>
חלק לא מבוטל מן ההסדרים שתיחשפו אליהם
בהמשך בעצם מתרגמים פרקטיקה שנוהגת היום
בתחום תעודות הסל.
<היו"ר משה גפני:>
אני שואל רק על המינוח.
<דודו לביא:>
"קרן סגורה" זה מונח לא חדש. הוא מונח
שקיים בחוק השקעות משותפות.
<שרה קנדלר:>
יש שני סוגים, יש קרן סגורה וקרן פתוחה.
<דודו לביא:>
קרן המו"פ למשל, שאושרה באחד הדיונים לפני
מספר חודשים כאן בוועדה, גם היא קרן
סגורה.
<היו"ר משה גפני:>
באגף שוק ההון קוראים לזה בשם אחד ואצלכם
קוראים לזה בשם אחר?
<שרה קנדלר:>
זה מוצר אחר, אין להם קרנות, אין קשר בין
המוצרים.
<דודו לביא:>
גם לקרן השתלמות קוראים קרן אבל היא קרן
אחרת לגמרי.
<היו"ר משה גפני:>
שם יש כסף שצריך לשמור אותו בצד כדי שיהיה
כיסוי למבטחים.
<דודו לביא:>
עולם הביטוח הוא עולם של יציבות.
<אייל לב ארי:>
תסבירו בדיוק מה ההבדל בין קרן סגורה
לקרן פתוחה.
<היו"ר משה גפני:>
למה לא להשאיר רזרבה?
<דודו לביא:>
זה לא רזרבה.
<היו"ר משה גפני:>
אז בשביל מה צריך את זה?
<חגי בן ארזה:>
זה מלאי של יחידות שאפשר לעשות איתן שוק.
<היו"ר משה גפני:>
בשביל מה צריך לשמור מלאי? תשתמש בהן. למה
צריך לשמור אותן?
<חגי בן ארזה:>
כרגע בנוסח הקיים אפשר רק להציע יחידות
לציבור. מנהל הקרן בעצם נשאר בלי יחידות,
אין לו יחידות של הקרן עצמה. אז אם רוצים
לעשות שוק כדי להגביר את הסחירות ואת
הנזילות של היחידות זה אומר שמישהו צריך
להציע יחידות בכל רגע נתון במחיר מסוים
וכל מי שרוצה יכול לקנות ממנו.
<היו"ר משה גפני:>
הוא שומר את היחידות האלה בקרן סגורה?
<חגי בן ארזה:>
לא. הקרן נקראת קרן סגורה. חלק מן היחידות
של הקרן הסגורה יוחזקו כיחידות רדומות
במחסנית שמנהל הקרן מחזיק. זה בעצם מלאי
שמשמש להצעה לציבור. מי שמציע צריך שיהיה
לו מלאי כדי שהוא יוכל למלא את ההתחייבות
שלו להיכנס לשוק. כדי ליצור את המחסנית
הזאת, דבר שאינו אפשרי כיום, כלומר הוא
אפשרי אבל צריך לקנות אותן- - -
<היו"ר משה גפני:>
לא מחסנית אלא מחסן. הייתי קובע שם אחר.
<שרה קנדלר:>
זה מונח מקדמת דנא.
<היו"ר משה גפני:>
אז מה? איך תטביעו חותם?... אם תחשבו על שם
אחר אז נשנה.
<חגי בן ארזה:>
"תיקון סעיף 32 6. בסעיף 32(א)(3) לחוק העיקרי, בסופו יבוא "ואולם רשאי שר האוצר לקבוע
תקופה שונה לעניין קרן סגורה שהיא קרן
סל"."
סעיף 32 עוסק בתקופה להזמנת יחידות. שם יש
הבדל בין יחידות של קרן פתוחה ליחידות של
קרן סגורה. יחידות של קרן פתוחה – התקופה
להגשת הזמנות היא כל התקופה שהתשקיף
בתוקף, דהיינו שנה; בקרן סגורה – בעיקרון
אין יציאה באופן שוטף של יחידות. בעצם
מציעים פעם אחת לתקופה מצומצמת, של 30
ימים, ואחר-כך היחידות נסחרות. קרן סל
תהיה קרן שונה.
<היו"ר משה גפני:>
מה זה אומר?
<חגי בן ארזה:>
זה אומר שהתקופה של היצירה, התקופה
שמציעים בה יחידות וקובעים את המספר
שלהן, היא תקופה מוגדרת בזמן. אחר-כך אי
אפשר ליצור יחידות חדשות אלא אפשר פשוט
לקנות אותן בבורסה.
<היו"ר משה גפני:>
אז איך הגיע לפה שר האוצר?
<חגי בן ארזה:>
זה נכון לגבי קרן סגורה באופן כללי. אבל
קרן סל אנחנו מבקשים לעשות קצת יותר דומה
לקרן פתוחה, במובן זה שיהיו בה יציאה
ופדיון באופן שוטף. כלומר בכל יום, כמו
בקרן פתוחה, למנהל הקרן תהיה אפשרות
ליצור יחידה חדשה או לפדות מול מנהל הקרן.
אולי אני צריך להגיד לפני כן, בחוק קיימת
קרן סגורה אך בפועל אין כאלה, זה פשוט לא
הצליח. אחת הסיבות לכך שזה לא הצליח היא
כי מחיר היחידה בבורסה היה נמוך משמעותית
מהשווי הנקי של הנכסים של הקרן ונהיה לא
משתלם להחזיק את היחידה בבורסה. כדי
למנוע את הפער הזה אנחנו מבקשים לעשות
יציאה ופדיון באופן שוטף, שזה דומה יותר
לעולם של החברות הפתוחות. כדי לעשות את זה
צריך שהתקופה להגשת הזמנות בקרן סל תהיה
כמו בקרן פתוחה, למשך כל תקופת חיי
התשקיף, שזה בעצם שנה. לאחר מכן אפשר
להגיש עוד תשקיף.
<היו"ר משה גפני:>
אבל איך הגיע לפה שר האוצר?
<חגי בן ארזה:>
שר האוצר יכול לקבוע בתקנות, שהתקופה
להגשת הזמנות בקרן סל תהיה שונה מאשר
בקרן סגורה רגילה. אחרת, ניתקע עם 30 ימים
ולא נוכל לעשות את זה באופן שוטף.
<שרה קנדלר:>
זה יהיה חלק מהתקנות שיובאו לפה.
<היו"ר משה גפני:>
בשביל דבר כזה, להאריך את המועד או לשנות
את המועד, צריך שר? הוא עסוק ב"נטו משפחה",
אז עכשיו הוא יתפנה לעסוק בזמנים?
<שרה קנדלר:>
זה יהיה משהו באופן קבוע.
<חגי בן ארזה:>
הכוונה היא שכמעט כל ההסדר יהיה בסט אחד
של תקנות, שיכלול התייחסות לכל הפרטים.
<היו"ר משה גפני:>
אבל פה מדובר על שינוי. זה לא סט של תקנות.
לא קבעת בחוק מה התקופה.
<חגי בן ארזה:>
נכון, כי הכול יבוא ביחד במסגרת מרוכזת,
במסגרת תקנות ייעודיות לקרן סל.
<שרה קנדלר:>
אתה שואל למה זה לא נקבע כבר עכשיו בחוק?
<היו"ר משה גפני:>
השאלה שלי פשוטה. אם אתם קובעים זמן –
תקבעו את הזמן. לא קבעתם את הזמן. האם שר
האוצר יקבע את הזמן?
<שרה קנדלר:>
שר האוצר קובע את כל ההוראות שלנו.
<היו"ר משה גפני:>
מה זה "כל ההוראות"? זה אחת מן ההוראות. למה
צריך את זה?
<דודו לביא:>
יש סט אחד של תקנות שיסדיר את ההסדר
בכללותו לפרטיו. במסגרת ההסדר הזה תהיה
שורה של פרטים שמוסדרים. מאחר והתקנות
שואבות את הסמכות שלהן מן החקיקה הראשית
צריך למקד בכל מקום, כדי שבתקנות תוכל
להגיד שבמקום X ו-Y צריך להביא פחות.
<היו"ר משה גפני:>
את זה אני יודע. אתה יודע כמה זמן מדובר על
זה שיהיה הפער הזה?
<שרה קנדלר:>
מבחינתי אפשר להכניס את התקופה אל תוך
החוק. לישיבה הבאה נביא נוסח לגבי התקופה
ונכניס את זה לסעיף.
<היו"ר משה גפני:>
בשביל מה צריך את זה? זה נראה כאילו אתם
רוצים להפריע לשר האוצר בתוכנית שלו "נטו
משפחה", שהוא יצטרך לעסוק בנושא הזמנים.
שימו את זה בחוק. זה לא עקרוני, אם תתעקשו
על זה.
<שרה קנדלר:>
גם לנו נראה שזה לא עקרוני.
<היו"ר משה גפני:>
תצטרכו לכתוב "באישור ועדת הכספים".
<שרה קנדלר:>
יש סעיף כללי, סעיף 131 לחוק השקעות
משותפות, שקובע שכל התקנות לפי החוק הזה
מגיעות לאישור ועדת הכספים. לכן לא צריך
בכל סעיף להגיד "שר האוצר באישור ועדת
הכספים".
<היו"ר משה גפני:>
בסדר, אבל תבדקו. זה לא ייהרג ובל יעבור,
אבל זה נראה ניסוח קצת מצחיק. לא קבעתם
מועד, ואתם אומרים: שר האוצר יעשה שינוי.
<שרה קנדלר:>
יעשה שינוי של מה שקבוע לעניין קרן סגורה
כבר היום בחוק. יש מועד לכל הקרנות
הסגורות. פה עשינו מין אנדרוגינוס: היא גם
קרן סגורה לעניינים מסוימים וגם קרן
פתוחה לעניינים מסוימים. זה קרן הסל
החדשה. לגבי קרן הסל אנחנו רוצים אולי
לסטות מן הזמן שקבוע בחוק.
<היו"ר משה גפני:>
טוב. אין לכם הערות?
<שרה קנדלר:>
ישבנו בדיונים במשך שנה שלמה.
<בועז נגר:>
שנה שלמה ישבנו בדיונים ודנו בכול. הכול
בהסכמה.
<דודו לביא:>
זה נוסח "מגוהץ".
<היו"ר משה גפני:>
"ישבנו ודנו במשך שנה" לא אומר שום דבר.
מביאים אלינו הצעות חוק שהממשלה דנה בהן
שנתיים. בא אליי מישהו ואמר: "אני לא מבין,
אנחנו דנים על זה שנתיים ואתה פה ברבע שעה
משנה?" לא חשוב מה עניתי לו.
<שרה קנדלר:>
התיקון הזה הוגש בכנסת השמונה-עשרה ואז
הוגשה הצעה ארוכה מאוד ולא הצלחנו להגיע
אליה, למרות שהתחלנו. ואז הוחל דין רציפות
ועדיין לא הצלחנו להתקדם. לכן אמרנו, הפעם
אנחנו רוצים להגיע לפה עם משהו שאפשר
לקדם.
<אייל לב ארי:>
בין לבין גם עבר עניין קרן החוץ.
<שרה קנדלר:>
הרבה דברים קרו פה.
<מיכל בירן (המחנה הציוני):>
אנחנו מברכים מאוד על כך שמשהו מגיע
"מבושל", אבל אנחנו פשוט מתפלאים.
<היו"ר משה גפני:>
אני מתחיל להשתעמם שאף אחד לא מתנגד... זה
בסדר, למען האמת היא צודקת.
<שרה קנדלר:>
זאת הצעה ש"מתגלגלת" שנים רבות מאוד.
<היו"ר משה גפני:>
פעמים רבות אנחנו שולחים אנשים להיפגש
שוב, לנסות להגיע להסכמה. זה בסדר גמור.
<חגי בן ארזה:>
"תיקון סעיף 50 7. בסעיף 50 לחוק העיקרי –
(1) בסעיף קטן (ב), אחרי "מחיר היחידה של
הקרן" יבוא "ואת שוויה", ובמקום "מחירה"
יבוא "מחיר היחידה ואת שוויה; לעניין זה,
"שווי יחידה", של קרן – שווי נקי של נכסי
הקרן כשהוא מחולק במספר יחידותיה.";
(2) במקום סעיף קטן (ג) יבוא:
"(ג) שר האוצר רשאי לקבוע תנאים שבהם מנהל
קרן סגורה יהיה רשאי להוסיף על מחיר
יחידה או לנכות ממחיר הפדיון, עמלה
שתשולם לקרן, אשר שיעורה לא יעלה על
שיעורים שיקבע השר, לסוגי קרנות שיקבע;
הרשות רשאית להורות על שיוכה של קרן לסוג
שנקבע כאמור.""
אסביר. החלק הראשון מדבר על חובה של מנהל
הקרן לפרסם גם את שווי היחידה ולא רק את
המחיר שלה, כך שמנהל קרן סל יצטרך לפרסם
שלושה מחירים: מחיר הקנייה של היחידה,
מחיר הפדיון כפי שייקבע בסעיף 56, ושווי
נקי, בלי התייחסות להוצאות המכירה או
הקנייה של הנכסים. זה נועד כדי שהמסחר
בבורסה יוכל להתבצע לפי שווי נכסים נקי,
שהוא השווי האמיתי או הכלכלי של הקרן.
התיקון השני הוא החלפה של סעיף קטן (ג).
דיברנו על זה קודם בתיקון של סעיף 5. מרכיב
ההוספה, שזה חלק מהשכר של מנהל הקרן בקרן
סגורה, יתבטל, ובמקום זה תהיה עמלה שנועדה
לפצות את בעלי היחידות על פגיעה בתשואה
שתיגרם כתוצאה מהזמנה או פדיון של
יחידות. כתוצאה מכך יש צורך בעיכוב קטן
בהתכסות וזה יכול לגרום לפגיעה בתשואה.
העמלה אמורה לכסות על הנזק שנגרם לבעלי
היחידות הקיימים.
<היו"ר משה גפני:>
הכול באישור ועדת הכספים?
<אייל לב ארי:>
כן.
<חגי בן ארזה:>
"הוספת סעיף 54ב 8. אחרי סעיף 54א לחוק
העיקרי יבוא:
"הפסקה של הצעת יחידות ופדיונן 54ב. הסמכות
הנתונה ליושב-ראש הרשות לפי סעיף 48
לעניין הפסקה של הצעת יחידות של קרן
פתוחה ופדיונן, תהיה נתונה לו גם לגבי
הצעת יחידות של קרן סל ופדיונן.""
סעיף 48 לחוק, שנמצא בתוך סימן הקרנות
הפתוחות, מעניק סמכות ליושב-ראש הרשות
להורות על הפסקה של יצירה או פדיון של
יחידות בקרן פתוחה. זה סעיף שלא קיים בחלק
של הקרנות הסגורות מכיוון שקרן סגורה לא
אמורה להיפדות.
<היו"ר משה גפני:>
לא הבנתי.
<חגי בן ארזה:>
בסעיף 48 יש סמכות ליושב-ראש הרשות להגיד
שקרן מסוימת מפסיקה את היצירה או את
הפדיון של היחידות. היא בעצם מפסיקה את
הפעילות.
<היו"ר משה גפני:>
למה?
<חגי בן ארזה:>
כי התגלו בעיות יציבוּת.
<היו"ר משה גפני:>
בסעיף לא כתוב למה.
<שרה קנדלר:>
"אם לא נתקיים מסחר או אם תוצאות המסחר
שיבשו באופן חמור את היכולת לקנות או
למכור ניירות ערך בעד הקרן או לחשב את
מחיר הקנייה ואת מחיר המכירה של נכסי
הקרן."
<אייל לב ארי:>
אם כך, יכולת הקנייה. כל המקרים: בין
ביוזמתו, בין לפי בקשה בקרן פתוחה, או
התייעצות עם הממונה בשוק ההון.
<שרה קנדלר:>
היות וזה לא קרן פתוחה אנחנו רוצים
להעניק את אותה סמכות שיש פה גם לעניין
קרן הסל.
<היו"ר משה גפני:>
הוא לא צריך להתייעץ עם השר?
<שרה קנדלר:>
לא.
<חגי בן ארזה:>
הוא צריך להתייעץ רק עם יושב-ראש הבורסה.
<דורית גילת:>
זה החלטה אד-הוק.
<היו"ר משה גפני:>
מצחיק שהוא יכול לעצור פתאום, לא צריך
לשאול את השר, אבל אחרי כן אם הוא רוצה
להאריך אז זה צריך להיות באישור שר האוצר.
<חגי בן ארזה:>
זה אומר שזה לא מיידי.
<שרה קנדלר:>
שזה משהו שכבר מתמשך. הרי רוצים פה למנוע
נזק, שזה דבר מיידי, אז לעצור ניתן מייד.
בשביל לתת לזה זמן ארוך יותר אז כבר צריך
אישור של שר האוצר.
<היו"ר משה גפני:>
זה לא בסדר. המשפטנים מסכימים לזה?
<דודו לביא:>
זה הסדר שחל שנים רבות. השימוש בו נעשה
במשורה. כל אימת שנעשה בו שימוש הוא נעשה
בקונצנזוס.
<היו"ר משה גפני:>
יושב-ראש הרשות יכול, בעקבות סיבות
שמנויות בחוק, לעצור את הפעילות, שזה דבר
דרסטי וחמור.
<דודו לביא:>
לא מדובר בעצירה מוחלטת של הפעילות. אולי
אסביר את ההיגיון שעומד מאחורי המהלך
הזה. קרן נאמנות היא בעצם תיק שמנוהל
במשותף עבור הציבור. יש מקרים שבהם, בעיקר
בתקופות משבר או כאשר יש אירועי קיצון
בשוק, אם מאפשרים לחלק מן האנשים לצאת מן
הקרן הם יכולים לצאת בתמחור או בתנאים
שפוגעים במי שנשאר בקרן. המקרים האלה
יוצרים עיוותים. בסופו של דבר יושב-ראש
הרשות כאשר הוא מפעיל את סמכותו רואה
לנגד עיניו את טובת המשקיעים ותקינות
המסחר בשוק.
<היו"ר משה גפני:>
אני מדבר על הסמכות. יש סמכות ליושב-ראש
הרשות לעצור את הפעילות.
<חגי בן ארזה:>
את ההצעה או הפדיון.
<דודו לביא:>
הוא לא עוצר את המסחר.
<היו"ר משה גפני:>
עוברת תקופה מסוימת. הוא עושה לבד. הוא לא
צריך לשאול אף אחד.
<חגי בן ארזה:>
במקרה מסוים הוא צריך התייעצות עם
יושב-ראש הבורסה, במקרה אחר התייעצות עם
הממונה על שוק ההון.
<היו"ר משה גפני:>
כלומר, יש לו סמכות לעשות את הפעולה
הדרסטית הזאת לבד.
<דודו לביא:>
ניקח את זה מכיוון אחר. יחידות מוצעות
על-פי תשקיף. אם יושב-ראש הרשות לא נותן
היתר לתשקיף התוצאה היא אותה תוצאה.
<היו"ר משה גפני:>
אתה רוצה לרכך את מה שאני אומר? אני אומר
קודם כול את העובדה. עובדה שהוא יכול
לעצור את הפעילות הזאת- -
<דודו לביא:>
זאת סמכות שמוקנית לו כמפקח.
<היו"ר משה גפני:>
- -פעם בהתייעצות ופעם ללא התייעצות, אבל
אם הוא רוצה להאריך את זה הוא צריך אישור
של שר האוצר. למה?
<דודו לביא:>
זה מנגנון מרסן.
<היו"ר משה גפני:>
למה לא נדרש האישור של שר האוצר בהתחלה?
<שרה קנדלר:>
כי זה צריך להיות דבר מיידי.
<דודו לביא:>
זמני התגובה פה הם לפעמים של דקות. אתה
נוכח באירוע מסוים, אתה חייב "לסגור את
השלטר". אם תצטרך להתחיל לייצר תהליכים של
היוועצות, והזמינות של הגורמים
הרלוונטיים לא רבה, ולהסביר מה קורה ולמה
וכן הלאה, זה עלול לפגוע בתהליך, כי השוק
מתנהל, אי אפשר לעצור את הדברים. יש פה
מנגנון מרסן, שנועד למנוע את השימוש
בסמכות הזאת לאורך הזמן מבלי שתהיה עליה
ביקורת. כמובן מיותר לציין שכל החלטה של
יושב-ראש הרשות נתונה לביקורת ולבקרה
שיפוטית. אם מנהלי הקרנות בנסיבות חריגות
סבורים שיושב-ראש הרשות או מי מטעמו
הפעיל את שיקול דעתו שלא כדין או בחוסר
סבירות, עומדים לרשותם הכלים שקבועים
בחוק לערער על המהלך הזה. אין ברירה אחרת,
השוק לא יכול לעבוד אחרת.
<שרה קנדלר:>
זה גם לא סמכות כל-כך קיצונית. בחוק
הבורסה אכן הייתה סמכות קיצונית לסגור את
הבורסה. שם קבענו מנגנונים אחרים. פה זה
נקודתי יותר.
<היו"ר משה גפני:>
לכן היה פה מאבק של חברי כנסת.
<דודו לביא:>
דרך אגב, אם תשאל את החבר'ה שיושבים ממול
הם יגידו לך שהם רוצים את זה.
<אייל לב ארי:>
מה קורה בבורסה עצמה?
<בועז נגר:>
אסביר. אתאר אירוע שקרה פעם בפועל. היה
אירוע חריג ואז מישהו זרק פקודה, הבורסה
נפלה ב-8% והופסק המסחר בבורסה. באותו יום
זה הגיע לחדשות ערוץ 2: "מי השלטר שהפיל את
הבורסה?" זה סמכות שנועדה בסך הכול לטפל
באירועים חריגים כאלה שקורים. יכול להיות
מקרה שקרן נאמנות משקיעה בבורסה והיא
שחקנית גדולה מאוד. מעבר לאדם הספציפי
הזה, יש לזה השפעות רוחב גדולות מאוד על
שוק ההון. ואז יש פלסטר ליושב-ראש רשות
ניירות ערך לפתור עיוותים חריגים כאלה,
גם כדי שלא תגיע כתבה לחדשות ערוץ 2 בסוף
היום "מי סגר את הבורסה?".
<היו"ר משה גפני:>
אין פה בחוק את מה שהוא מדבר עליו, על
חדשות ערוץ 2.
<בועז נגר:>
בחוק הזה יש כל מיני הוראות, שאם אתה מפשל
בהן בסוף תגיע לחדשות ערוץ 2.
<היו"ר משה גפני:>
טוב, נניח.
<חגי בן ארזה:>
הסעיף הזה מעניק את הסמכות, שקיימת כבר
היום לגבי קרנות פתוחות, גם לגבי קרנות
סל.
"תיקון סעיף 56 9. בסעיף 56 לחוק העיקרי –
(1) בסעיף קטן (א1), במקום הסיפה החל במילים
"נקבע בהסכם הקרן" יבוא "שר האוצר רשאי
לקבוע תנאים שבהם רשאי מנהל קרן סגורה
לפדות יחידה בתמורה שאינה במזומנים, או
מקרים שבהם חייב הוא לעשות כאמור";
(2) בסעיף קטן (ב), בסופו יבוא "וכן הוראות
בדבר הדרך והמועדים שבהם יפרסם מנהל הקרן
את מחיר הפדיון של היחידה";
(3) בסעיף קטן (ג), במקום "למספר מרבי של
יחידות" יבוא "לשיעור מרבי של יחידות או
לסכום מרבי" ובסופו יבוא "השיעור או הסכום
כאמור לא יפחת מסכום או משיעור שקבעה
הרשות";
(4) סעיף קטן (ה) – בטל;
(5) בסעיף קטן (ז), אחרי "או שאינו חייב
לפדותן" יבוא "והוראות נוספות לעניין
פדיון יחידות כאמור" ואחרי "קרן
טכנולוגיה עילית" יבוא "לעניין קרן סל"."
סעיף 56 עוסק בפדיון יחידות בקרן סגורה
ואנחנו מוסיפים לו תיקונים שרלוונטיים
לקרן הסל.
התיקון הראשון עוסק ביכולת או באפשרות
לפדות יחידה בתמורה שאינה במזומנים. כרגע
פדיון יחידות בקרן סגורה הוא רק
במזומנים. אנחנו רוצים לאפשר פדיון
במקרים מסוימים שהוא לא במזומנים אלא
תמורת סל ניירות ערך שמשקף את הנכסים של
הקרן. זה נועד לאפשר התחשבנות בין השוק
לבין מנהל הקרן, שהוא לא יהיה חייב את זה
במזומן.
בתיקון השני, דיברנו קודם על החובה לפרסם
גם שווי יחידה מעבר למחיר היחידה, אז כאן
זה הוראות לעניין פרסום מחיר הפדיון של
היחידה, שזה המחיר שבו מנהל הקרן פודה את
היחידה בניכוי הוצאות המכירה.
התיקון השלישי מדבר על האפשרות להגביל את
הפדיון, לא רק על-פי מספר מרבי של יחידות
אלא גם על-פי שיעור מרבי, כלומר אחוז
מסוים מתוך היחידות שקיימות בקרן.
<היו"ר משה גפני:>
כלומר זו יכולה להיות יחידה אחת עם שווי
גבוה? מה ההבדל בין "שיעור מרבי" ל"מספר
מרבי"? יכול להיות מספר גדול של יחידות,
ויכול להיות גם מספר קטן של יחידות אבל
הסכום שלהן גבוה.
<חגי בן ארזה:>
נכון, השיעור שלהן מתוך החלק היחסי של
מספר היחידות שקיים בקרן יהיה שיעור גבוה
יחסית.
<היו"ר משה גפני:>
כלומר פחות יחידות אבל יותר שווי.
<חגי בן ארזה:>
המטרה היא שתהיה אפשרות להגביל את הפדיון
גם לשיעור מסוים מתוך הקרן, כדי להימנע
מפגיעה בנכסים של הקרן כתוצאה מפדיון
סכום גבוה מאוד.
<היו"ר משה גפני:>
יש לכם משהו להעיר?
<עדי לוי:>
אנחנו מהרשות.
<היו"ר משה גפני:>
לא קורה שום דבר אם מעירים, הכול פה ברוח
טובה. מה אתן מעירות?
<שרה קנדלר:>
יש בנוסח כבר כמה תיקונים אבל הם לא הונחו
על שולחן הוועדה. נביא את זה בישיבה הבאה.
<חגי בן ארזה:>
התיקון הנוסף הוא מחיקה של סעיף קטן (ה),
שקובע שבמועד פדיונו לא יתבצע מסחר
ביחידות. זה סעיף שהיה רלוונטי בעבר. בקרן
סגורה לא חייב להיות פדיון בכלל, אבל אם
יש פדיון אז הסעיף אומר שלא יהיה מסחר.
<היו"ר משה גפני:>
למה אתם מוחקים את זה?
<חגי בן ארזה:>
כי בקרן סל יהיה פדיון בכל יום ולכן הסעיף
הזה לא רלוונטי. הוא כנראה לא אקטואלי
בכלל לגבי קרנות סגורות, אבל לגבי קרן סל
זה ממש בלתי אפשרי.
התיקון הנוסף הוא הסמכה לקבוע הוראות
נוספות לעניין פדיון גם לגבי קרן סל.
"תיקון סעיף 57 10. בסעיף 57 לחוק העיקרי –
(1) בכותרת השוליים, אחרי "השבת יחידות"
יבוא "או הקצאתן בלא תמורה";
(2) האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא:
"(ב) (1) על אף האמור בסעיפים 53(א)(2) ו-(3), 56(א1) ו־58, רשאי שר האוצר לקבוע בתקנות
מקרים ותנאים שבהם יוכל מנהל קרן סגורה
להקצות, לקרן, בלא תמורה, יחידות של הקרן
שניתן אישור הבורסה לרישומן למסחר; קבע
כאמור, רשאי הוא לקבוע כי יחידה שהוקצתה
כאמור, שתיפדה, לא תבוטל בידי מנהל הקרן.
(2) יחידה שהוקצתה לפי הוראות פסקה (1)
ויחידה שנפדתה ולא בוטלה לפי הוראות אותה
פסקה, לא יקנו זכויות כלשהן ולא יובאו
במניין יחידות הקרן כל עוד הן מוחזקות
בקרן (בסעיף קטן זה – יחידות רדומות).
(3) שר האוצר רשאי לקבוע הוראות לעניין
חישוב מחירן של יחידות רדומות בעת הצעתן
לציבור בידי מנהל הקרן.";"
הסעיף עוסק במנגנון מחסנית, או מחסן,
שדיברנו עליו קודם. זה ביסוס האפשרות
ליצירת מחסנית, או מחסן, של יחידות רדומות
לצורך עשיית השוק. כאן יש קביעה של הסמכה
שתאפשר לשנות הוראות מסוימות בסעיף הזה.
לדוגמה, בעיקרון יחידה שנפדית מבוטלת
ואילו כאן יש אפשרות שיחידה שנפדתה בידי
מנהל הקרן לא תתבטל אלא תעבור למחסנית
ותהפוך להיות יחידה רדומה, כדי שאפשר
יהיה לנצל גם אותה לצורך עשיית השוק. זה
מנגנון שמאפשר להמשיך לקיים את המחסנית
בהמשך.
יש כאן עוד שני דברים. האחד הוא הרדמת
הזכויות. כלומר יחידה רדומה לא מקנה
זכויות, היא בעצם מוחזקת בידי מנהל הקרן
עצמו. הנושא השני הוא חישוב מחיר של יחידה
רדומה כדי שזה לא יעוות את השווי של נכסי
הקרן כתוצאה מהגדלת מספר היחידות.
"(3) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:
"(ג) שר האוצר רשאי לקבוע בתקנות הוראות
נוספות לשם הבטחת הסחירות ביחידות של קרן
סגורה, ובכלל זה הוראות בדבר החובה של
מנהל קרן להתקשר עם עושה שוק בהסכם לגבי
יחידות הקרן והוראות לעניין פעילותו של
עושה שוק כאמור.""
הסעיף הזה מאפשר לנו סמכות לקבוע שמנהל
הקרן יהיה חייב להתקשר עם עושה שוק, וגם
הוראות נוספות שיחולו על היחסים שבין
מנהל הקרן לבין עושה השוק וגם בעושה השוק
עצמו. יהיו לנו כללים שנרצה לקבוע לגבי
אופן עשיית השוק ביחידות של הקרן.
"הוספת סעיף 58ב 11. אחרי סעיף 58א לחוק
העיקרי יבוא:
"תקנות לעניין הזמנת יחידות 58ב. הרשות
רשאית, אם סברה כי הדבר נדרש לשם הבטחת
עמידתה של הקרן במדיניות ההשקעות שלה
ושמירה על תקינות המסחר, לקבוע כי מנהל
קרן לא ייענה להזמנה של יחידות הקרן
בסכום או בשיעור העולה על סכום או שיעור
שקבעה.""
כאן מדובר על מתן סמכות לרשות לקבוע
שהיצירה של יחידות תהיה מוגבלת בסכום או
בשיעור מסוימים. זה דומה למה שאנחנו
מבקשים בסעיף 56 לעניין פדיון. גם כאן
יצירה בסכום גבוה יכולה לפגוע ביכולת של
הקרן לכסות. אנחנו מבקשים לקבוע סמכות
להגביל את השיעור.
<היו"ר משה גפני:>
בטוח שצריך להתערב בזה? מנהל הקרן עושה את
החשבון.
<דודו לביא:>
מנהל הקרן לא יכול להתנהל באופן סלקטיבי.
היתרון של ניהול השקעות באופן משותף הוא
שמנקודת המבט של מנהל הקרן כל בעלי
היחידות שווים בזכויותיהם.
<היו"ר משה גפני:>
בא מנהל קרן ועושה חשבון שהוא יכול לרכוש
יותר.
<דודו לביא:>
לא אמורה להיות התנהלות פרטנית של מנהל
קרן מול בעל יחידה. יכולה להיות סיטואציה
שבה משקיע מסוים – צריך לזכור, המטרה של
הקרן היא לעקוב אחרי מדד. אם יבוא משקיע
ויבקש בבת אחת לבצע יציאה בהיקף עצום,
בהיקף שיקשה על מנהל הקרן להתכסות- - -
<היו"ר משה גפני:>
מה זה "עצום"? אתם קבעתם סכום. כמה קבעתם?
<דודו לביא:>
לא קבענו.
<היו"ר משה גפני:>
בסוף תקבעו. כמה? מיליון שקל? 10 מיליון
שקל? הוא עשה חשבון שהוא רוצה לקנות ב-15
מיליון שקל.
<דודו לביא:>
כאן יש מקום לשיקול דעת כי 15 מיליון שקלים
במדד כמו "תל-אביב 35" הוא לא כמו 15 מיליון
שקלים במדד שמאופיין בסחירות נמוכה מאוד.
<היו"ר משה גפני:>
מה אכפת לך שהוא יקנה? הוא עשה את החשבון.
<חגי בן ארזה:>
זה עלול לפגוע.
<דודו לביא:>
ההוראה הזאת נכנסה לספר החוקים בעקבות
בקשה של מנהלי תעודות הסל, שמבוססת על
הניסיון שלהם והתובנות שלהם מניהול
העסקים שלהם באופן שוטף.
<היו"ר משה גפני:>
אחת התלונות שאני מקבל כאשר אני מופיע
אצל גופים מן הסוג הזה היא על עודף
רגולציה.
<דודו לביא:>
אין פה עודף רגולציה. הרגולציה היא לא על
הגוף המפוקח. אנחנו נותנים למפוקח את
שיקול הדעת.
<היו"ר משה גפני:>
אני משקיע את כספי, אני מנהל הקרן, אני
עושה את כל הפעולות, אני שומר חוק ואני
שומע את מה שאתם אומרים, הכול בסדר.
הגבלתם אותי לא לקנות אלא עד 10 מיליון
שקל.
<דודו לביא:>
Z
˜
¶
º
*
.
Æ
È
h
kd‡
hL
hL
hL
hL
hL
摧ᐫÎ欀橤
è
,
.
L
N
*
.
0
H
J
N
t
v
x
z
Ž
¢
À
Ä
Æ
ä
æ
ê
o(DN
v
x
’
”
Â
Ä
è
ê
摧熌âሀחלוטין, או בהתנהלות מול עושה השוק,
שבמרבית המקרים הצורך של עושה השוק
להתכסות מיתרגמת לרכישה של הנייר
והתחשבנות בסוף היום מול מנהל הקרן, גם
באופן שכמעט הופך אותו לאדיש כי הוא
מייצר יחידות תמורת ניירות ערך, כאן מנהל
הקרן עשוי למצוא את עצמו בסוף היום מול
לקוח שאומר לו: קח 15 מיליון שקל, תביא לי
יחידות, תתמודד. לפעמים זה בסדר כשמדובר
במדדים שבאופן יחסי קל להתכסות בהם.
הפוטנציאל של השפעת העסקה הזאת על בעלי
היחידות – אנחנו רואים כאן לנגד עינינו
את בעלי היחידות ולא מדובר בעודף רגולציה
כי אנחנו נותנים כאן בעצם דרגות חופש
למפוקח. אנחנו לא מגבילים את צעדיו של
המפוקח אלא אנחנו נותנים לו אופציה
להתנהל באירוע מסוים שלדעתי יכול לחשוף
אותו לבעיה.
<היו"ר משה גפני:>
כמה מקרים כאלה יש, שפתאום הפכת את הטיעון
ואמרת שאתם מגנים על מנהל הקרן?
<בועז נגר:>
מדובר על מקרים בודדים, אבל באותם מקרים
אם לא היה את הכלי הזה היה נגרם נזק גדול.
כלומר היית פותח את כותרות העיתונים
ורואה כותרת: "מפולת בבורסה".
<היו"ר משה גפני:>
אבל אתה המנהל ואתה עושה את החשבון של
הכסף, מה שיש לך ומה אתה צופה שאתה יכול
להרוויח, ואתה רוצה למכור ביותר. אלה
המקרים.
<בועז נגר:>
הוא לא שולל את הזכות שלי למכור ביותר.
<היו"ר משה גפני:>
הוא מגביל.
<בועז נגר:>
הוא לא שולל. הוא בסך הכול אומר: אם יש לך
חשש- - -
<היו"ר משה גפני:>
אז לא הבנתי. "הרשות רשאית, אם סברה כי
הדבר נדרש לשם הבטחת עמידתה של הקרן
במדיניות ההשקעות שלה ושמירה על תקינות
המסחר, לקבוע כי מנהל קרן לא ייענה להזמנה
של יחידות הקרן בסכום או בשיעור העולה על
סכום או שיעור שקבעה".
<בועז נגר:>
אנחנו מדברים על דבר שיקרה.
<היו"ר משה גפני:>
אנחנו מדברים על אותו דבר?
<בועז נגר:>
זו טעות שלי. התייחסתי לסעיף אחר.
<היו"ר משה גפני:>
זה עודף רגולציה.
<דודו לביא:>
אסביר. רשות ניירות ערך רואה לנגד עיניה
את השמירה על עניינו של המשקיע.
<היו"ר משה גפני:>
רק שנדבר על אותו דבר. אני מנהל הקרן,
עשיתי את החשבון של מה שקורה, זה המקצוע
שלי, אני מבין בזה כמוכם לפחות, ואני מבקש
היום למכור יותר.
<שרה קנדלר:>
אנחנו צריכים לשמור על תקינות המסחר
בבורסה, לא רק לגבי אותו מנהל קרן. אנחנו
רואים את התמונה הכללית.
<היו"ר משה גפני:>
למה אתם מתערבים בזה? במה זה מפריע
לתקינות? למה אתם אומרים לקנות רק ב-1,000
שקל? למה לא ב-2,000 שקל? אני רוצה ב-2,000 שקל.
<חגי בן ארזה:>
כי זה פוגע, לא בהכרח במנהל הקרן, זה פוגע
במנהלי היחידות הקיימים, שיכולים להיפגע
מזה כי יש יצירה של כמות גדולה של יחידות
ויש פער מסוים עד שמכסים, עד שקונים נכסים
שמגבים את מדיניות ההשקעות של הקרן.
הפגיעה השנייה היא פגיעה בכל שוק ההון.
<היו"ר משה גפני:>
בחנתם את זה לפני שכתבתם? כמה מקרים כאלה
קיימים שצריך לשמור על מנהל הקרן?
<חגי בן ארזה:>
לא מקרים רבים, אבל כשיש מקרה כזה נגרם
נזק.
<היו"ר משה גפני:>
מילא אם הייתם אומרים שזה סכום אדיר, שיש
איזה בעל קרן שהיכולות שלו מוגבלות והוא
קונה בסכום עצום, אבל אתם קובעים סכום
שיכול להיות שיום אחד הוא ירצה לקנות
בסכום גבוה ממנו. למה אתם מגבילים אותו?
<דורית גילת:>
לא בהכרח נעשה את זה ברגע הראשון. נעשה את
זה אם נקבל אינדיקציה, בין השאר ממנהלי
הקרנות, שיכולה להיות בעיה, שמגישים להם
הוראות והם חייבים להיענות להן בסכומים
גדולים.
<שרה קנדלר:>
אפשר להוסיף, אולי זה יניח את דעתך:
"בנסיבות מיוחדות".
<היו"ר משה גפני:>
אתם קובעים סכום. אתם לא קובעים את זה
ברגע האחרון אלא קובעים את זה מראש. כך
אני מבין את הסעיף הזה.
<דורית גילת:>
לא בטוח שנעשה את זה ביום הראשון אחרי
שהחוק יעבור.
<היו"ר משה גפני:>
קבעתם סכום. זה לא שבאים ברגע האחרון או
בזמן המסחר.
<דודו לביא:>
אנחנו מבקשים את הסמכות לקבוע סכום.
<היו"ר משה גפני:>
אני מנהל הקרן ואני רוצה לקנות יותר
מהסכום שקבעתם ככלל שעד אליו אני יכול
לקנות.
<דורית גילת:>
לא לקנות אלא להיענות לבקשות. לא בטוח
שנעשה את זה ביום הראשון אחרי שהחוק
יעבור, לא בטוח שנקבע סכום.
<היו"ר משה גפני:>
אז אל תקבעו את הסעיף הזה.
<דודו לביא:>
מדובר פה בסמכות, שהשימוש בה ואופן
השימוש בה יובאו לשולחנכם. לא מדובר במתן
סמכות שרירותית לרשות.
<אייל לב ארי:>
איך זה יובא לאישור הוועדה? זה הרשות. זה
לא השר.
<דודו לביא:>
אני מתקן, אני חוזר בי.
<בועז נגר:>
אני מציע, ממילא הם צריכים להוסיף את
הסכום בתקנות שיבואו אליכם לאישור. נראה
את הסכום.
<היו"ר משה גפני:>
אבל מה אדע מהסכום? לא אדע כלום. מה הסכום
יאמר לי?
<דורית גילת:>
לא מתכוונים ברגע הראשון לקבוע.
<היו"ר משה גפני:>
חשוב שנדבר בשפה אחת. פעמים רבות שואלים
אותי על עודף רגולציה, וזו שאלה לגיטימית
ונכונה. יש לנו עודף רגולציה, נכון,
התערבות של השלטון או התערבות של הרשויות
שעוסקות בעניין הזה אצל אנשים שזה
עניינם, הפרטי או הציבורי. פתאום אתם
קובעים סכום. הרי יש לכם אפשרות על-פי
החוק הזה לקבוע שהסכום המרבי הוא 1,000 שקל.
אתם לא צריכים אישור להחלטה הזאת. אני גם
לא יודע להתערב בזה, אף אחד מחברי הכנסת
לא יידע להתערב בזה. לפי דעתי גם שר האוצר
לא יידע. ואז אתם קובעים סכום. אני שואל:
למה אתם מתערבים בזה? מה קרה? מה, אני אפיל
את הבורסה? אני אפיל את השוק? מה אעשה?
<דודו לביא:>
אני מציע שנעשה בחינה מחודשת של הסעיף
הזה ובדיון הבא נעדכן.
<היו"ר משה גפני:>
או שתשנו. לפעמים אני שואל שאלות ויש לי
עמדה ואני מבקש שתשנו. כאן אני לא מבקש
שתשנו. אין לי עמדה בעניין הזה. אני רק
מבקש שתהיו פתוחים לעניין. אם אתם מגיעים
למסקנה שאין צורך בסעיף הזה, שלא צריך
לקבוע הגבלות מסוג כזה או אחר, אז צריך
לעשות את זה. לפעמים זה סתם מקשה.
<חגי בן ארזה:>
"הוספת סעיף 65א 12. אחרי סעיף 65 לחוק
העיקרי יבוא:
"הוראות זמניות למנהלי קרנות 65א. (א) על אף
האמור בסעיפים 59 ו־63 עד 65, רשאית הרשות, אם
מצאה כי מתקיימות נסיבות מיוחדות
המצדיקות הסדרה מיידית כדי להבטיח את
התנהלותם התקינה של מנהלי הקרנות, או כדי
להבטיח את השמירה על עניינו של ציבור
המשקיעים –
(1) לאסור על מנהלי קרנות לקנות ולהחזיק
בעד הקרנות שבניהולם נכסים שקבע שר האוצר
בתקנות לפי סעיף 59, או להתיר להם קנייה
והחזקה של נכסים נוספים על אלה שנקבעו
כאמור;"
<היו"ר משה גפני:>
מה זה? מה שר האוצר קבע?
<חגי בן ארזה:>
שר האוצר קובע לפי סעיף 59 נכסים שמותר
להחזיק בקרן בשיעורים המרביים. זה סמכות
שכוללת את כל כללי ההשקעה.
<היו"ר משה גפני:>
למה? אתן לך דוגמה של שר אוצר בהיסטוריה
של מדינת ישראל שלא מבין בזה.
<שרה קנדלר:>
אתם שואלים למה זה בתקנות?
<מיכל בירן (המחנה הציוני):>
למה זה מוסדר? אני חובבת רגולציה אבל יש
לי פה כמה שאלות.
<דודו לביא:>
יש כאן כמה הוראות שאולי יש להן מראית עין
של עודף רגולציה אבל תכליתן להשיג את
הדבר ההפוך. היום תעשיית קרנות הנאמנות
מתנהלת באופן מסוים שמוסדר על-פי החוק
ועל-פי התקנות. בין יתר הדברים, הדין
מסדיר גם את כללי ההשקעה, במה מותר לקרן
להשקיע ובמה אסור לה להשקיע. בגדול, מותר
לה להשקיע בניירות ערך שנסחרים בבורסה,
או בנגזרים שנסחרים בבורסות.
<היו"ר משה גפני:>
במה אסור?
<דודו לביא:>
אסור לה להשקיע בנדל"ן, בדברי אמנות,
ואסור לה להשקיע למשל בנגזרים שאינם
מסחריים בבורסה.
<שרה קנדלר:>
כל מה שלא סחיר.
<דודו לביא:>
אדייק את זה. מנהלי תעודות הסל, מעצם
העובדה שהמהות של המכשיר שלהם או השירות
שהם מספקים הוא עקיבה אחרי מדדים
מסוימים, נוהגים בחלק מן המקרים לייצר את
העקיבה הזאת באמצעים שבמהות שלהם הם
אמצעים חוזיים. הם לא נייר ערך שאתה קונה
בבורסה אלא לצורך העניין זה הסכם שאתה
עושה מול בנק בחוץ לארץ, מה שנקרא הסכם
עסקת החלף (swap). היום לקרנות נאמנות אסור
להשקיע ב-swap והתקנות שמסדירות את הנושא
הזה לא מתירות להם לעשות את הדבר הזה.
כחלק מן התהליך שאנחנו מיישמים בהמשך
לשיח שקיימנו עם התעשייה – ופה גם מנהלי
הקרנות שאינם תעודות סל צפויים ליהנות
ממנו – אנחנו מתכוונים לפתוח את
אפשרויות ההשקעה גם למכשירים חדשים. לכן
לא מדובר פה על עודף רגולציה אלא מודבר פה
בדה-רגולציה. בגדר המכשירים האלה, בין
היתר, עסקאות החלף (swapping), עסקאות forward.
<היו"ר משה גפני:>
איפה זה כתוב?
<דודו לביא:>
זה לא כתוב כאן כי החוק לא יורד
לרזולוציות של פרטים. אותו מסמך
שהתייחסתי אליו בפתח הדיון כן יורד
לרזולוציות של פרטים.
<היו"ר משה גפני:>
בחוק כתוב: לאסור על מנהלי קרנות. אתה
אומר שזה להתיר?
<דודו לביא:>
כי גם מקום שבו ההיתר ניתן הוא לא יכול
להינתן דרך כלל.
<היו"ר משה גפני:>
אבל פה כתוב "לאסור".
<שרה קנדלר:>
יש גם את פסקה (2) שעוד לא קראנו אותה.
בפסקה (2) זה להתיר.
<דודו לביא:>
זה לאסור או להתיר. למשל, אם יש מוצר
שהתכלית שלו סולידית מאוד, קרן כספית –
זה תחליף לפיקדון.
<אייל לב ארי:>
(1) זה לקנות ולהחזיק, (2) זה להשאיל. זה קצת
שונה.
<דודו לביא:>
יש כאן ניסוח שנועד לתת לנו דרגות חופש,
שכמובן עברו גם את הבקרה של- - -
<היו"ר משה גפני:>
מה שיש בפסקאות (2), (3) ו-(4), היום זה אסור?
<דודו לביא:>
פוטנציאלית. כלומר במסגרת ההסדר שייקבע,
שבו יקבעו כללי השוק- - -
<היו"ר משה גפני:>
היום מותר או אסור למנהל קרן להשאיל
ניירות ערך? אני שואל.
<דודו לביא:>
היום מותר למנהל קרן, בתנאים שקבועים
בתקנות, להשאיל ניירות ערך.
<היו"ר משה גפני:>
מותר לו. אז מה אתם מחדשים עכשיו?
<דורית גילת:>
לשנות את התנאים. בתנאים מסוימים הוא
יכול לשנות את התנאים, בתנאים שונים מאלה
שנקבעו לפי אותו סעיף.
<דודו לביא:>
במבחן התוצאה ההסדרה אחרי תיקון מספר 27
תרחיב את אפשרויות ההשקעה של מנהלי
הקרנות ולא תגביל אותן.
<שרה קנדלר:>
כל כללי ההשקעה של מנהלי הקרנות מוסדרים
במסגרת תקנות כללי השקעה, שזה התקנות של
שר האוצר והן מגיעות לוועדת הכספים.
אנחנו ביקשנו פה סמכות זמנית לשנות את
הכללים האלה בנושאים מסוימים אם עולה
צורך מיידי, ולכן זה הוראות זמניות. זה גם
לגבי הנכסים שמותר להם, גם לגבי אשראי
שמותר להם לקחת או אסור. יש פה כמה הוראות
ספציפיות שנותנות לנו מין סמכות מיידית
לעשות את זה בהוראה שלנו.
<היו"ר משה גפני:>
מה הם הנכסים שאסור ומותר?
<דודו לביא:>
מה שמותר – ימשיך להיות מותר. אם למקד,
מדובר פה בשני סוגים של פעילויות שהיום
לא מותר לקרנות נאמנות ובכוונתנו, בעיקר
על מנת לאפשר לקרנות הסל ולקרנות המחקות
להשיג את ייעודן, לאפשר לעשות את זה.
מדובר פה בביצוע של עסקאות forward, עסקאות
שמאפשרות לבצע גידורים במט"ח וחשיפות
במט"ח מול חדרי עסקאות של בנקים ולאו
דווקא בדרך של פעילות במסחר בבורסה.
<היו"ר משה גפני:>
אני מבקש שתסבירו לאט. יש פה 4 פסקאות.
בפסקה (1) זה "לאסור על מנהלי קרנות לקנות
ולהחזיק בעד הקרנות שבניהולם נכסים שקבע
שר האוצר בתקנות לפי סעיף 59." זה אסור
היום?
<דודו לביא:>
גם כשאתה אומר "מותר" וגם כשאתה אומר:
"מותר אבל לא יותר מ", או "רק בתנאים כאלה
וכאלה", אז לצד המותר יש גם אסור.
<היו"ר משה גפני:>
"לאסור על מנהלי קרנות". היום אסור?
<דודו לביא:>
היום אסור.
<שרה קנדלר:>
סעיף 59 אומר: "מנהל הקרן לא יקנה בעד קרן
שבניהולו ולא יחזיק בה אלא ניירות ערך...
ששר האוצר קבע בתקנות". יש בתקנות האלה
רשימה מה מותר ומה אסור. גם מה שמותר
לפעמים מוגבל באחוזים מסוימים, בסוגים
מסוימים, יש בו תנאים לנכסים שמותר לו. מה
שאסור הוא אסור.
<היו"ר משה גפני:>
אז למה אתם כותבים את זה פה? אז זה אסור.
<שרה קנדלר:>
אנחנו רוצים שתהיה סמכות זמנית לרשות
לאסור גם מה שמותר, או להתיר מה שאסור.
<אייל לב ארי:>
באילו נסיבות?
<שרה קנדלר:>
הנסיבות הן נסיבות מיוחדות, שאנחנו נראה
שהשוק השתנה, שיש משהו.
<היו"ר משה גפני:>
בסדר, אני סומך עליכם.
<שרה קנדלר:>
זה סמכות זמנית. אם אנחנו רואים שזה מתמשך
אנחנו צריכים לבוא לפה ולעשות את זה
בתקנות.
<דודו לביא:>
ואם לא נבוא, הסמכות תפקע.
<היו"ר משה גפני:>
יש לכם עכשיו בחוק הזה סמכות נוספת לאסור
וסמכות נוספת להתיר.
<חגי בן ארזה:>
לא נוספת. הסמכות היא רק של שר האוצר.
אנחנו מבקשים סמכות. כרגע אין לנו סמכות.
<שרה קנדלר:>
סמכות ישירה לרשות לאסור ולהתיר.
<דודו לביא:>
אחת המגבלות שרשות ניירות ערך מתמודדת
איתה היא שדה פקטו אין לה rulemaking power, בשונה מרגולטורים אחרים. כאן אנחנו מדברים על
כניסה לתחום חדש. אין את האפשרות לקבוע
הסדרים מהותיים מבלי לעבור דרך ועדת
הכספים של הכנסת.
<היו"ר משה גפני:>
עזוב את זה. כולנו יחד. יש לך בחוק הזה
אפשרויות לאסור דברים נוספים שלא היו לכם
קודם.
<דודו לביא:>
היום הכלי שמסדיר ביחס לתחום קרנות
הנאמנות במה מותר להשקיע ובמה אסור
להשקיע הוא תקנות בלבד. כאן אנחנו מבקשים
מפאת המאפיינים הייחודיים של הפעילות
הזאת, החדשנות שלה, החשיפות שגלומות בה,
הדינמיות שמאפיינת את התחום הזה, ההסדרה
שלו בעולם שמשתנה בכל 5 דקות, אנחנו
מבקשים כלי גמיש.
<שרה קנדלר:>
זה דומה מאוד למה שיש לנו בחוק ניירות ערך
לגבי הנחיות זמניות לגבי גילוי. הרי
בסעיף 36 נאמר שהרשות יכולה להוציא הנחיות
זמניות ואז אפשר להאריך אותן בשנה נוספת
ואז או שאנחנו מביאים לפה תקנות או שזה
פוקע. כאן זה הסדר דומה למה שקבוע בחוק
ניירות ערך. זה נותן הנחיות זמניות שיש
בבורסה.
<היו"ר משה גפני:>
אתם מבקשים יותר סמכות לעומת מה שקיים
עכשיו.
<דודו לביא:>
גמישות.
<היו"ר משה גפני:>
אתם מבקשים יותר סמכות לאסור ויותר סמכות
להתיר.
<דודו לביא:>
אבל דה פקטו זה להתיר. אנחנו מתכוונים
לעשות שימוש בכלי הזה כדי לאפשר פעילות
שהיום אסור למנהלי הקרנות לעשות, אבל זה
צריך להיות כלי גמיש.
<היו"ר משה גפני:>
למה זה לא גם לאסור?
<דודו לביא:>
זה גם.
<היו"ר משה גפני:>
למה דה פקטו זה להתיר?
<דודו לביא:>
בפועל כשאנחנו נייצר את ההסדרים, במבחן
התוצאה השימוש בסמכות שלנו יהיה מרחיב.
הוא יאפשר למנהלי הקרנות לעשות דברים שהם
מנוּעים מלעשות. יחד עם זה, מדובר בדברים
שאופן השימוש בהם יחייב מעקב צמוד, גם
בגלל שהרגולציה בעולם משתנה, תהליכים של
סליקה, מאפיינים של הסדרים חוזיים. אם
לצורך העניין יש הסדרה בארצות-הברית
שמשנה עניינים כלשהם שאנחנו מסדירים
בתחילת התהליך, באופן שמחייב אותנו לבצע
את ההתאמה, והצורך הזה מחייב זמן תגובה
מהיר, ואנחנו יודעים כמה זמן לוקח לנו
להעביר תהליכי חקיקת משנה במדינת ישראל,
אנחנו צריכים כלי שיאפשר לנו לבצע את
ההתאמות.
<שרה קנדלר:>
כרגע הכוונה להתיר, לשם כך זה נועד.
<היו"ר משה גפני:>
יש לי שאלה אחרונה בחלק הזה. אז למה אתם
מפרטים? בלאו הכי יש לכם סמכות. תבואו
לוועדה. בשביל מה הפירוט הזה ב-4 פסקאות?
<שרה קנדלר:>
ה-wishful thinking שלנו היה- - -
<דודו לביא:>
אנחנו מגיעים לוועדה אחרי שכבר קיבלנו
אישור של משרד המשפטים.
<שרה קנדלר:>
מה שהיינו רוצים זה בדיוק מה שיש לרשות
שוק ההון, ששם הכול בהוראות ממונה.
<מיכל בירן (המחנה הציוני):>
שם יש לנו בעיה.
<שרה קנדלר:>
אנחנו לא באים עם זה כי אנחנו יודעים את
הקושי.
<בועז נגר:>
אנחנו מדברים על להתיר את אותו מכשיר
בעסקאות החלף. הכוונה היא להשתמש בסעיף
הזה כדי להתיר?
<דודו לביא:>
הכוונה היא שההיתר ייעשה באמצעות כלי
שנקרא הוראות, שמאפשר לרשות לתת את ההיתר
הזה, שלא לעבור את ועדת הכספים, והכלי הזה
יהיה קצוב בזמן ל-3 שנים. במהלך 3 השנים
הרשות תצטרך להגיע לוועדת הכספים, אחרי
שההסדר יתייצב ויתבסס, כדי להפוך אותו
להסדר קבוע.
<בועז נגר:>
התכוונתם להעביר אותן במסגרת ההוראות
הזמניות האלה ולא במסגרת התקנות?
<דורית גילת:>
חלק וחלק.
<היו"ר משה גפני:>
אגב, פרט למה שיש פה ב-4 הפסקאות הללו, יש
עוד אפשרויות? הוא יכול לבקש לקנות,
למכור, שאתם תתירו לו, תאסרו עליו. יש עוד
דברים פרט למה שכתוב פה או שמיציתם את כל
האפשרויות?
<חגי בן ארזה:>
מבחינת כללי השקעה, לא. אלה הסעיפים.
<היו"ר משה גפני:>
אין אפשרות נוספת, למשל שהוא יקנה את
המאדים?
<חגי בן ארזה:>
לא. אסור לו לקנות נדל"ן.
<היו"ר משה גפני:>
הכול כתוב כאן?
<שרה קנדלר:>
כן.
<חגי בן ארזה:>
ברירת המחדל של קרנות היא שהכול אסור, פרט
למה שמותר.
<היו"ר משה גפני:>
שאלתי למה אתם מפרטים. הרי הכול כתוב פה.
אם היה משהו שלא כתוב ואין לכם גם אחרי
החוק הזה סמכות, אני מבין.
<שרה קנדלר:>
לא נותנים לנו סמכות כללית, משרד המשפטים,
מי שקובע את כללי החקיקה.
<היו"ר משה גפני:>
מישהו ממשרד המשפטים נמצא כאן?
<שרה קנדלר:>
לא. הם התנצלו על כך שהם לא יכלו להגיע.
<טמיר כהן:>
הם לא התנצלו בפני הוועדה.
<היו"ר משה גפני:>
אני חולק על זה, אבל מקבל את עמדת היועץ
המשפטי של הוועדה. לא את עמדת משרד
המשפטים. זה סתם. אם היו אופציות נוספות –
אני מבין. אין אופציות נוספות. היה צריך
להיות כתוב, וזה היה מגביל אתכם, בגלל שאם
היה כתוב את האמת – כך מי שרואה את זה
אומר: הכול מפורט, זה בסדר. אם היה כתוב
שיש לכם את מלוא הסמכות להתיר או לאסור
הייתם עומדים מול זכוכית מגדלת, היו
מסתכלים עליכם. ככה לא יסתכלו. זה מתוחכם.
<שרה קנדלר:>
זה ממש לא בא מהמקום הזה.
<היו"ר משה גפני:>
את אומרת שזה משרד המשפטים. הם לא
מתוחכמים. הם נגד וזהו. אני לא מבין את זה.
תכתבו ואז זה יעמוד בביקורת ציבורית.
<בועז נגר:>
בהקשר לדיון החשוב שאדוני עורך, זה חידד
לי משהו שאולי פספסתי. יש לכם בסעיף אחר
בחוק סמכות להתיר את אותן עסקאות בחלופה
או שאתם יכולים- - -?
<שרה קנדלר:>
יש שתי אפשרויות, או לעשות את זה בתקנות
כללי השקעה, או לעשות את זה בהוראות
זמניות ואחר-כך לכוונן את זה בתקנות.
<היו"ר משה גפני:>
כמו בניירות ערך. מה הבעיה שלך?
<בועז נגר:>
לאסור זה לתמיד ולהתיר זה זמני. זה מה
שהטריד אותי.
<שרה קנדלר:>
לא, גם לאסור וגם להתיר זה זמני, שניהם
זמניים.
<בועז נגר:>
אותו סיפור שהוא מקרי מאוד, כי אנחנו
יודעים מה זה זמני, שזה לא יהיה היתר זמני
אלא שזה יוסדר- - -
<היו"ר משה גפני:>
אתה צודק. לא רלוונטי אם זה זמני או לא
זמני. הרשות רשאית על-פי החוק הזה לאסור
ולהתיר, היא רשאית בכל האופציות. אין פרט
אחד שהם לא רשאים. הם רשאים. אז יש לזה
מגבלות, שזה יהיה באופן זמני וכולי. אתה,
או אנשים כמוך שעוסקים בעניין הזה כשהם
רואים את הסעיפים האלה לא מוטרדים בגלל
שיש דברים מוגדרים שמותר או אסור להם
לעשות באופן זמני. אם היה כתוב פה שהכול
נמצא בסעיף, שיש סמכות לרשות להתיר או
לאסור, היית מסתכל בעין בוחנת על כל מה
שהם עושים. זו דעתי, אבל אני לא מתעקש. יש
לכם אפשרות עד לישיבה הבאה להגיד שאתם
חוזרים בכם. אני לא מסית אתכם. אני רוצה
שתדעו. אני לא צודק?
<חגי בן ארזה:>
"(1) לאסור על מנהלי קרנות לקנות ולהחזיק
בעד הקרנות שבניהולם נכסים שקבע שר האוצר
בתקנות לפי סעיף 59, או להתיר להם קנייה
והחזקה של נכסים נוספים על אלה שנקבעו
כאמור;
(2) להתיר למנהל קרן להשאיל ניירות ערך
המוחזקים בקרן שבניהולו לצורך עסקת
מכירה בחסר כהגדרתה בסעיף 63, או לעשות
עסקת מכירה בחסר כאמור בעד קרן שבניהולו,
בתנאים שונים מאלה שנקבעו לפי אותו סעיף;
(3) להתיר למנהל קרן לקנות, למכור, או
ליצור אופציה או חוזה עתידי כהגדרתם
בסעיף 64 בעד קרן שבניהולו, בתנאים שונים
מאלה שנקבעו לפי אותו סעיף;
(4) להתיר למנהל קרן לבצע עסקאות באשראי
או לקבל אשראי לצורך פדיון יחידות הקרן,
בתנאים שונים מאלה שנקבעו לפי סעיף 65;
(5) להורות על –
(א) תנאים לקנייה ולהחזקה של נכסים כאמור
בפסקה (1);
(ב) תנאים להשאלת ניירות ערך כאמור בפסקה
(2) או לביצוע עסקת מכירה בחסר כאמור באותה
פסקה;
(ג) תנאים לקנייה, למכירה או ליצירה של
אופציות וחוזים עתידיים כאמור בפסקה (3);
(ד) תנאים לביצוע עסקאות באשראי או לקבלת
אשראי כאמור בפסקה (4);
(6) להורות על אופן חישוב שווי הנכסים
כאמור בפסקאות (1) עד (3) ועל שיעוריהם
המרביים; הוראה לעניין אופן חישוב שווי
הנכסים כאמור תינתן בשים לב להוראות שקבע
שר האוצר לפי סעיפים 43(ב) ו־50(ב), אם קבע."
<היו"ר משה גפני:>
אני מסביר את מה שאמרת. אתם אומרים: יש
לרשות סמכות – תיכף נגיע לסעיף שקובע
לכמה זמן זה וכולי – מותר לרשות לקבוע מה
אסור ומה מותר. יש סמכות לרשות להורות על
התנאים של קנייה והחזקה וכולי, ויש סמכות
לרשות לקבוע את אופן חישוב שווי הנכסים.
זאת אומרת, יש לרשות סמכות על כל מה שזז.
מכיוון שאני מכיר את הרשות אני סומך עליה.
אני לא יודע מה יהיה בעתיד אבל היום הרשות
היא רשות אחראית, אבל דעו שיש להם סמכות
על הכול. אין שום דבר שלגביו אין להם
סמכות.
<בועז נגר:>
בגלל זה היה חשוב מאוד הדיון בהתחלה. בגלל
זה היה חשוב מאוד אותו מסמך שהוצג לוועדה
שבו הם אומרים מה הם מתכוונים לאסור
ולהתיר ולנמק בצורה מ
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]