פרוטוקול מספר 153, הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, 28/02/2017

כנסת: הכנסת ה-20
קטגוריה: הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
תאריך: 28/02/2017
מקור: הקובץ המקורי באתר הכנסת

הכנסת העשרים

מושב שלישי

<פרוטוקול מס' 153>

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה

ולשוויון מגדרי

יום שלישי, ב' באדר התשע"ז (28 בפברואר 2017),

שעה 10:00

<סדר היום:>

<אכיפת חוקי עבודה - נשים באוכלוסיות

מוחלשות>

נכחו:

<חברי הוועדה:>

עאידה תומא סלימאן – היו"ר

מירב בן ארי

ג'מאל זחאלקה

חברי הכנסת:

מיכל בירן

מסעוד גנאים

חנין זועבי

דב חנין

אחמד טיבי

אוסמה סעדי

<מוזמנים:>

יפה סולימני – מנהלת מינהל הסדרה ואכיפה,

משרד הכלכלה

מאיר דוד – ראש אגף אכיפה מנהלית, משרד

העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אולג סייביץ – מנהל תחום תקציב ומינהל

רישוי, משרד החינוך

לירון ספרד – עוזר ראשי ליועצת המשפטית,

משרד החינוך

ביאן ותד – רפרנט תעסוקה, אגף תקציבים,

משרד האוצר

נועה נאמן – נציבות שוויון הזדמנויות

בעבודה

רעות קינן – יועצת לענייני חקיקה,

התאחדות התעשיינים

עידית ליבוביץ' שקד – "קו לעובד"

עאישה אלאפיניש – רכזת תעסוקה, מרכז

ריאן-רהט, ארגון אלפנאר - לקידום תעסוקת

ערבים בישראל

מרפת טורי – רכזת פרט, מרכז ריאן-רהט,

ארגון אלפנאר - לקידום תעסוקת ערבים

בישראל

דנה גינוסר – מנהלת הקליניקה לזכויות

נשים בעבודה

מרים זלקינד – מנהלת קידום מדיניות

וחקיקה, שדולת הנשים בישראל

אמי סער – מנהלת קשרי ממשל, מוקד המאבק

בסחר בבני אדם

מהא שחאדה סויטאת – ארגון איתך - מעכי,

משפטניות למען צדק חברתי

סמאח ותד – עיתונאית, מפיקה סרטוני תחקיר

לקידום מודעות זכויות עובדים ועובדות

מייסם ג'לג'ולי – יושבת ראש נעמ"ת, מרחב

המשולש הדרומי

פאטמה סרסור – מנהלת פרויקט תעסוקתי,

נעמ"ת, מרחב המשולש הדרומי

עמאל גאווי – סטודנטית למדעי המדינה,

מעידה על תנאי עבודה

לינא מרזוק – מעידה על תנאי עבודה

<ייעוץ משפטי: >

ענת מימון

<מנהל/ת הוועדה:>

דלית אזולאי

<רישום פרלמנטרי:>

ר.ל., חבר תרגומים

<אכיפת חוקי עבודה -נשים באוכלוסיות

מוחלשות>

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

בוקר טוב לכולן. אני פותחת את הישיבה של

הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון

מגדרי. היום ה-28 לפברואר 2017 והיום אנו

נתמקד באכיפת חוקי העבודה – נשים

באוכלוסיות מוחלשות. האמת, חלק מהמוזמנות

והמוזמנים וגם אלה שיציגו עדיין לא

הגיעו, יגיעו באיחור, יצטרפו אחר כך, אבל

אנחנו חייבות להתחיל.

בוועדה, מתחילת הקדנציה, כשהתמניתי

ליושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה,

לקחתי על עצמי את הנושא של תעסוקת נשים

ותנאי ההעסקה שלהן כנושא שנרצה בוועדה

להתמקד בו, מאחר ואני יודעת ומכירה מהשטח

את הקושי הרב שקיים, במיוחד באוכלוסיות

שהן, אפשר להגיד, אוכלוסיות מוחלשות, בגלל

שהן בפריפריה החברתית והגיאוגרפית

והכלכלית במדינת ישראל. שלושת המישורים

האלה מתווספים לקבוצות כמו במיוחד נשים

ערביות ונשים חרדיות והם מהווים חסמים

בפני הנשים האלו בבואן להשתלב בשוק

העבודה.

אני לא אחזור על כל הדברים שתמיד אמרנו

אותם, הצלחנו בשנים האחרונות, במאמץ די רב

של ארגוני נשים ערביות, לשנות את השיח

שהיה קיים משך שנים רבות בעניין תעסוקת

נשים ערביות. כל הזמן הטענה הייתה

שמבחינה תרבותית יש קושי לנשים הערביות

להשתלב בשוק העבודה ושהחסמים הם בעיקר

התרבות והמשפחות הערביות שמונעות מנשים

לצאת לעבודה. הצלחנו גם דרך מחקרים, דרך

מאבקים ודרך דוגמאות אישיות כן לשנות את

השיח ושהמדינה תודה סוף סוף במדיניות

האפליה, שגרמה לחסמים מבניים בפני הנשים

הערביות להשתלב, כולל עניינים כמו מחסור

בתחבורה ציבורית או מחסור במעונות יום,

במסגרות יום לתינוקות ועוד ועוד חסמים,

אבל היום, במקום להתמקד באחוז הגדול של

נשים שלא מצליחות עדיין להשתלב בשוק

העבודה, נרצה להתמקד באלו שכבר שברו את

המחסומים האלה, נכנסו לשוק העבודה,

עובדות, ורבות מהן מצליחות מאוד להשיג

משרות טובות ולהתקדם במשרות שלהן, אבל

לצערנו הרב, עדיין נמצאות במציאות מאוד

קשה ומורכבת, של מקומות עבודה ומעסיקים

שמנצלים אותן ושגורמים להן לעבוד גם

בתנאי עבודה וגם בתנאי שכר מאוד ירודים.

אנחנו היום גם נשמע עדויות של נשים על

הפרות בוטות של מעסיקים את זכויותיהן

ואנחנו נרצה אחר כך לשמוע את הגורמים

הממשלתיים, שאמונים על האכיפה - - - בעיקר

שתי הקבוצות שדיברתי עליהן, נשים ערביות

ונשים חרדיות. כמובן שזה לא אומר שאנחנו

מזניחות את שאר הנשים, אנחנו עוסקות תמיד

בעניינים שקשורים לזכויות בעבודה, אבל זו

ההתמקדות שלנו.

לפני שבועיים התראיינתי על ידי בחורה

מאוד אנרגטית, עם אמביציה מאוד גדולה,

סמאח, שלקחה על עצמה איזשהו מבצע, בואו

נגיד, של מאבק יחיד. היא יצאה כעיתונאית

וחקרה את הנושא של הפרות זכויות נשים

בעבודה.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

נשים ערביות ספציפית או בכלל?

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

ספציפית נשים ערביות, ואני חייבת להגיד

שכשראיתי את הסרטון הראשון שהיא הפיצה

באתר "כאן" נדהמתי מהכוח שהיא שידרה. אתם

תראו את זה עכשיו, אנחנו נשדר את הסרטון

הזה. אחר כך היא ראיינה אותי, לא חשוב מה

חשבתי על הריאיון אחרי שיצא, אבל אני

חייבת להגיד שהיא לקחה את הנושא - - -

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

את עושה לנו ספוילר.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

לא, לא, אתם לא תראו את הריאיון איתי, אתם

תראו סרטון אחר. אני אתגרתי את סמאח

ואמרתי לה, את יודעת מה? הנושא הזה הוא

קרוב ללבנו. יש הרגשה שאת אומרת שאנחנו לא

מטפלות בזה ואילו אני לפחות בוועדה הזו

כבר קיימתי כמה וכמה ישיבות בנושא, אבל

הנה, אני זורקת לך את הכדור. תבואי, אני

רוצה לשמוע ממך ומאחרות עדויות ולא רוצה

להגיד להתעמת, אלא לפתוח שיח עם גורמי

האכיפה, כדי לשפר את המצב. קודם כל נראה את

הסרטון, את התחקיר שהיא עשתה ואחר כך

נתחיל את הדיון.

(הקרנת סרטון).

<קריאה:>

וואו.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

אמרתי לכם.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

הבעיה שכולנו יודעים - - -

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

אתה רואה? אפילו ניסיתי לעשות ספוילר

ובכל זאת - - - קודם כל אני שמחה שחברי

הכנסת וחברות הכנסת כיבדו אותנו

בנוכחותם. זה בדיוק מה שציפיתי לו. סמאח

חשפה משהו שלא הכרנו. אנחנו מכירים את

המציאות ואנחנו מכירות את המציאות

ואנחנו יודעות שלצערי הרב, זה המצב הקיים

בהרבה מקומות עבודה. אני עדיין זוכרת את

הוויכוחים, ואמרתי את זה בישיבה הקודמת,

שהיו לנו כשהייתי מנכ"לית "נשים נגד

אלימות" והתחלנו לעסוק בנושא של תעסוקת

נשים ערביות, ב-2004, אז חלק מהנשים שעבדו

בארגון מאוד כעסו, "למה הן מסכימות לעבוד

תמורת 1,200 שקל בחודש?" וזו שאלה שרבים

שואלים, "למה היא מסכימה לעבוד?", "למה היא

לא מתלוננת?" "למה היא לא באה וחושפת את

המצב?" אני תמיד אמרתי, כאשר על כל תפקיד,

זוטר ככל שיהיה, עם משכורת נמוכה ככל

שתהיה, יש 100 מתמודדות, אז כל אחת, אם היא

תאמר לא היא לא יודעת אם היא בכלל תמצא

עוד עבודה והיא בטוחה שבמקומה - - -

ואומרים את זה המעסיקים, "אם את לא רוצה –

יש עוד 100 שיסכימו לעבוד במשכורת הזו".

דבר שני, אם אנחנו באים ממשפחות ורוב

המשפחות הערביות חיות מתחת לקו בעוני,

וכאשר ההכנסה היחידה של המשפחה יכולה

להיות בסך הכול 4,000 או 5,000, עם כמה נפשות,

אז עוד 1,500 למשפחה הזו זה קפיצה די רצינית

בהכנסה, שלא הרבה יהיו מוכנות לוותר עליה,

לצערי הרב.

כלומר, ההיצע והביקוש, כללי המשחק

העתיקים בתוך שוק העבודה, כנראה משחקים

תפקיד גדול מאוד. כמובן שאפשר עוד לדבר על

כל הנושא של איך זה משפיע על כניסה לשוק

העבודה, אבל אני לא אאריך בזה, למרות

שכשמתחילים לדבר על תעסוקת נשים ועל תנאי

העסקה תמיד יש לי את הרצון להיסחף ולדבר

עוד ועוד, אבל אני אאפשר לאחרים.

יש לנו היום הרבה ניירות עמדה שהייתי

רוצה שקודם כל נעבור לשמוע מגורמי השטח,

אם לא אכפת לכם, חברי וחברות הכנסת, או

שנלך לפי השיטה הידועה בכנסת.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

לא, נשמע אותם.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

עידית ליבוביץ' שקד, מ"קו לעובד", בבקשה,

גבירתי.

<עידית ליבוביץ' שקד:>

בוקר טוב. בעמותת "קו לעובד", אני מניחה

שרובכם מכירים, אנחנו מעניקים סיוע לכל

האוכלוסיות בישראל והכוונה היא

לאוכלוסיות של עובדים ישראלים, פלסטינים,

נשים ערביות ישראליות, מהגרות עבודה,

מבקשות מקלט ופליטות, עובדות ללא אשרה

וללא מעמד. לצערנו, בשל התקציב שלנו, אחד

התנאים שאנחנו מעמידים לסיוע לעובדים זה

עובדים שמגיעים מאוכלוסיות חלשות,

עובדים שמשתכרים שכר של מקסימום 6,500

שקלים לחודש. בנייר פחות התעסקנו בנושא

האכיפה ויותר התעסקנו בתופעות החמורות

שאנחנו פוגשים. לגבי נשים ערביות אני לא

אחזור על הדברים שכבר נאמרו כאן כי הם

ריכזו הכול, אנחנו מדברים על שכר מינימום

מאוד נמוך, אנחנו מדברים על הפרת זכויות,

על אפליה - - -

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

לא שכר מינימום נמוך, אלא שכר נמוך.

<עידית ליבוביץ' שקד:>

שכר חודשי מאוד נמוך שכמובן לא נושק,

בהרבה מאוד פעמים, לשכר המינימום. מדברים

על אפליה כפולה, גם על בסיס של מגדר וגם על

בסיס של לאום, שבאה לידי ביטוי באופן מאוד

מאוד חמור גם כשהמעסיק הוא ערבי ועל אחת

כמה וכמה כשמדובר במעסיק שהוא יהודי.

ניצול מאוד בוטה של המצב הכלכלי ממנו

הנשים האלו מגיעות, כמו שראינו כאן וכפי

שאמרה יושבת ראש הוועדה, על כל אחת שלא

תסכים לקחת עבודה יבואו 100 אחרות שיסכימו.

אצל עובדות ישראליות, מה שאנחנו רואים

בעיקר ואת זה אנחנו מנתחים מתוך הפניות

שאנחנו מקבלים אצלנו, זה קודם כל בכלל

איזושהי היחלשות מאוד מאוד משמעותית

בוודאות ובמחויבות שיש למעסיק כלפי

העובדים שלו. זה משהו שאנחנו רואים בכל

הענפים והיינו מצפים שאצל עובדות

ישראליות שנתפסות כחזקות יותר אנחנו

נראה את זה פחות, אבל לא, גם שם אנחנו

רואים מסגרות משרה לא יציבות, העדפה

להעסקה על בסיס שעתי או באחוזי משרה מאוד

נמוכים כשיתר השעות מוגדרות כשעות

נוספות כדי שלא יצטרכו לשלם עליהן זכויות

סוציאליות. אנחנו רואים גם שם תשלום של

שכר שנמוך מהמינימום. הרבה העסקות במסגרת

של פרילנס. אנחנו רואים את זה בתחומי

החינוך, ההוראה, במקצועות הטיפול, עובדות

סיעודיות, מטפלות, פיזיותרפיסטיות,

מעדיפים להעסיק אותן כפרילנס, מה שיאפשר

למעסיק בכל רגע לשלול מהן את כל הזכויות

ולשלוח אותן לדרכן. אנחנו רואים הרבה

מאוד פיטורים בהריון. היה כאן דיון מאוד

גדול על הנושא הזה וזה משהו שלצערנו משרד

הכלכלה - - -

<מיכל בירן (המחנה הציוני):>

הם בכלל מגישים בקשות למשרד הכלכלה?

<עידית ליבוביץ' שקד:>

מוגשות יותר בקשות מבעבר, אבל לצערנו

המאוד גדול משרד הכלכלה עם אצבע קלה מאוד

על ההדק בפיטורים של נשים בהריון. כאן אני

מתייחסת לכל האוכלוסיות, נשים ישראליות,

אבל בעיקר - - -

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

הייתה לנו ישיבה בשבוע שעבר כשדנו - - -

<מיכל בירן (המחנה הציוני):>

נשמע לי מופרך שמי שמשלם 2,000 שקלים בכלל

מגיש בקשה למשרד הכלכלה.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

השאלה כמה יש שלא מגישים בכלל, זו השאלה

האמיתית.

<עידית ליבוביץ' שקד:>

בדיוק. אז אמנם יש עלייה בהגשת הבקשות,

אבל יש גם עלייה מאוד גדולה בקבלת

ההיתרים ואנחנו רואים את זה באופן מאוד

מאוד בולט בעיקר אצל עובדות שהן מהגרות

עבודה ומבקשות מקלט, שהן נפגעות כמה וכמה

פעמים, גם מבחינת המעמד שלהן, גם מבחינת

השכר שהן מקבלות, כשבעצם, כשהן מפוטרות

בהריון, אין להן שום גב כלכלי, אין להן

ביטוח בריאות ממלכתי ואין להן אפשרות

לממן את הטיפול הרפואי שהן זקוקות לו.

הרבה מאוד פעמים הן מאבדות זכאות לביטוח

לאומי, הן מאבדות את הזכאות לתשלום עבור

הלידה עצמה והן מאבדות את הזכאות לדמי

לידה בשל הפיטורים האלה והן בעצם נאלצות

לחיות ללא משפחה וללא מסגרת תומכת,

לפעמים גם ללא קורת גג, כשהן בחודשים

הקשים ביותר שבהם הן זקוקות לעזרה יותר

מתמיד.

אצל מהגרות עבודה בענף הסיעוד, שזה ענף

שאנחנו מכירים, זה יישמע מגוחך, אבל דובר

כאן על תשלום שכר של 60 שקלים או 100 שקלים

ליום. תזכרו, עובדות סיעוד עובדות שישה

ימים ולפעמים שבעה ימים בשבוע בשכר שהוא

נמוך משכר המינימום. אם תעשו את התחשיב

היומי עובדת סיעוד מקבלת על 24 שעות עבודה

פחות מ-80 שקלים. זה משהו שנשמע לנו מופרך,

אבל זו המציאות. מאז הפסיקה של בג"ץ, שגם

החריגה אותן מן התחולה של חוק שעות עבודה

ומנוחה, שהן בעצם לא משתכרות ולא מקבלות

כסף על שעות נוספות, זה הפך להיות אפילו

עוד יותר אבסורדי. עובדת סיעוד מתחילה את

העבודה ביום ראשון בבוקר ומסיימת את

העבודה ביום שישי בערב, מקבלת פחות משכר

מינימום עבור העבודה שלה. לנו זה נשמע

אבסורד.

אני אגע רק בדברים החשובים שחבר'ה אחרים

כאן לא מתעסקים בהם, אז אצל עובדות בענף

הסיעוד אנחנו רואים עלייה מאוד משמעותית

של פגיעות בשל אופי ההעסקה בתוך בית פרטי

של מעסיק, פגיעות מסוג של הטרדות מיניות,

אלימות מינית, אלימות פיזית, אלימות

מילולית, גם של המעסיק וגם של בני המשפחה,

המשך תשלום דמי תיווך מאוד מאוד גבוה, מה

שבעצם הוביל אותן להיות חייבות כסף ולא

לרצות לאבד את מקום העבודה שלהן.

<מיכל בירן (המחנה הציוני):>

את יכולה טיפה לפרט, מה המנגנון של

התיווך?

<עידית ליבוביץ' שקד:>

כל עובדת הסיעוד, 100% מהן, משלמות בממוצע

10,000 דולר לחברות כוח אדם ישראליות וזרות

כדי לקבל ויזה לעבודה בישראל. זה כסף

שחור, זה כסף שהוא לא מדווח לאף אחד, כך

שכל עובדת, ברגע שהיא מתחילה את העבודה

היא מתחילה אותה בחוב. נדרש לה בערך בין

שנה לשנתיים להחזיר את החוב כדי להתחיל

לקבל איזה שהוא סכום של כסף. מה שקורה

בעקבות המצב הזה הוא שהעובדת במשך שנתיים

תפחד להתפטר, גם אם היא מאוד מנוצלת, היא

תפחד להתפטר בהרבה מאוד מקרים מהפחד

שאולי לא תהיה לה הכנסה להחזיר את החוב.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

כלומר, היא יכולה לעבוד שנה שלמה ועדיין

לא לכסות.

<עידית ליבוביץ' שקד:>

היא עובדת שנתיים רק להחזיר את החוב. אחרי

שנתיים היא מתחילה לקבל איזשהו שכר

שעבורו היא הגיעה לעבוד בישראל.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

בדרך כלל משלמים לאנשים כדי שיהיו עבדים,

במקרה הזה הן משלמות עבור העבדות שלהן.

<עידית ליבוביץ' שקד:>

כמובן כל ההפרות הרגילות של אי ביצוע

הפרשות פנסיוניות, אי תשלום שכר בזמן, דמי

הבראה, פדיון חופשה, מניעת חופשה, מה, אם

העובדת תצא לחופשה מי יטפל בזקן? לא, אז לא

תצאי לחופשה. תעבדי ארבע שנים ברצף, לא

תראי את המשפחה, לא תראי את הילדים, זה

משהו שהוא מאוד מאוד נפוץ.

נקודה אחרונה זה עובדות שהן מבקשות מקלט

ופליטות, בעיקר מאריתריאה. בשל המעמד

החוקי המאוד בעייתי ובשל העובדה שכתוב על

הוויזה שהרישיון הוא לא רישיון עבודה, הן

מתקשות בכלל למצוא עבודה וגם כשהן מוצאות

הן מועסקות כמעט תמיד באמצעות חברות

קבלן, עם כל ההפרות שאנחנו מכירים בשיטת

ההעסקה הזו, פיטורים בהריון, אי תשלום

שכר, סירוב להסדיר ביטוח רפואי, מה שמחייב

אותן בתשלום מלא על טיפול רפואי באופן

פרטי, ובעיקר, וזה מאוד בולט, אי ביצוע

אכיפה על ידי יחידת האכיפה. אנחנו העברנו

בשנים האחרונות 258 תלונות שנגעו לאכיפת

חוקי עבודה עבור עובדות מבקשות מקלט, אף

אחת מהתלונות לא טופלה.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

במינהל האכיפה?

<עידית ליבוביץ' שקד:>

כל פניה שאנחנו שלחנו וביקשנו עדכון נמסר

לנו, "לא טופל", "טרם טופל", "התעכב".

<יפה סולימני:>

כל הפניות שהתקבלו על ידי "קו לעובד" - - -

<עידית ליבוביץ' שקד:>

אוקיי, התשובות שאנחנו קיבלנו היו "טרם

טופל".

<מיכל בירן (המחנה הציוני):>

אנחנו נשמח אם תיישבו את זה כי זה נשמע

עניין אמפירי.

<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>

כמה זמן הן נמצאות בתהליך?

<עידית ליבוביץ' שקד:>

אנחנו בדרך כלל בודקים אחת לשנה.

<יפה סולימני:>

היושבת ראש, אפשר על המשפט הזה להגיב,

לעניין של התלונות? רק המשפט האחרון שהיא

אמרה.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

בעניין התלונות של "קו לעובד", אני שמעתי

אותך אומרת שכולן טופלו.

<יפה סולימני:>

כל תלונה שמגיעה מ"קו לעובד" או מכל גורם,

נבחנת ומטופלת. אחר כך אסביר איך תהליך

התלונה מתנהל. דרך אגב "קו לעובד" ביקש

דיון אצל המנכ"ל שלנו, יהיה דיון בעוד

שבועיים, הדברים יוצגו בפני המנכ"ל

ובפניהם, לגבי הפעולות שעשינו ושנעשות.

<עידית ליבוביץ' שקד:>

אני מוכרחה לציין בהקשר הזה שאני

התייחסתי כרגע לעובדות מבקשות מקלט, אני

רוצה כן להגיד שבתלונות שאנחנו מעבירים

בענף החקלאות אנחנו זוכים לטיפול מאוד

מהיר, בדרך כלל למענה רציף והמשך מעקב.

בתלונות בענף הסיעוד, לדאבוני, הרבה מאוד

פעמים עד שמשרד הכלכלה מגיע לטפל בתלונה

המעסיק כבר נפטר ואז לא מוכנים לטפל בה.

אנחנו צריכים לזכור שעובדות סיעוד

מטפלות באנשים מאוד חולים, אם התלונה לא

מטופלת באופן מיידי, האדם יילך לעולמו

ואז אף אחד לא יוכל לטפל בתלונה.

<יפה סולימני:>

לא צריך דיון בוועדה כדי לבדוק את הדברים

האלה, אנחנו יכולים לשבת ביחד - - -

<עידית ליבוביץ' שקד:>

לא, אנחנו בקשר רציף, נכון.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

לא, סליחה, סליחה, גברת יפה,

<יפה סולימני:>

לא, היא יכולה לפנות אלינו ולבקש את

המידע.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

לא, גברת יפה, המשפט הזה לא היה במקום.

הוועדה הזו יש לה את הסמכות לדון בכל

ולבקש תשובות ולקבל.

<יפה סולימני:>

נכון, אבל לא סיימתי את המשפט האחרון, כדי

לקבל את המידע הזה לא צריך להגיע לוועדה,

היא יכלה לבקש את זה ממני לפני כן ו - - - כל

המידע.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

בסדר ואת תתני עכשיו את התשובות שיש לך.

יעלו עוד כמה דברים בענייני אכיפה, אני

מבקשת לרשום בפנייך את ההערות שהארגונים

והנוכחים וחברי הכנסת יעלו, כדי שתוכלי

להשיב עליהן ונרצה אחר כך לשמוע מה האגף

או האגפים, יש לכם שלושה אגפים בנושא

האכיפה, מה הם עושים בעניין.

עורכת הדין ורד עובדיה נמצאת? לא. היא

הייתה אמורה לדבר על גננות חרדיות ובעבר

היו לנו שתי ישיבות בתחילת קדנציה זו

שעסקו בתנאי העסקת גננות חרדיות וזה עשה

לי דה ז'ה וו כזה. כשישבתי והקשבתי לתנאים,

הרגשתי שאם היה אפשר להחליף חרדיות

בערביות הכול היה מתלבש בדיוק באותו מצב,

כאשר יש עמותות שמפעילות גנים, רושמות

צ'קים לגננות ומבקשות מהן, מבקשות כחובה,

שהן יתרמו בחזרה סכום ניכר מהמשכורת שלהן

לארגון. כלומר, כאילו מבחינת חשבונות

הכול רשום טוב ויפה, יוצאת משכורת בגובה

שכר מינימום, אבל הן חייבות לשלם בחזרה

משהו כמו 2,000 שקל לארגון וכך יוצא שהן

מקבלות בעצם משכורת של 3,000.

אנחנו נשמע תיכף מעורכת דין מהא שחאדה

מארגון "איתך-מעכי", בבקשה, ואם אפשר אנחנו

נתמקד, כך שכל דובר ייקח משהו כמו שלוש

דקות.

<מהא שחאדה סויטאת:>

אני אשתדל. אני אשתדל כי אני דווקא רוצה

להתייחס להמלצות. אנחנו בעמותת

"איתך-מעכי", מקבלות מדי שנה כ-1,000 פניות של

נשים מוחלשות, ערביות ויהודיות, לרבות

נשים חרדיות, נשים ערביות בדואיות מהנגב,

צעירות חסרות עורף משפחתי ומהפניות

משתקף מצב מאוד מאוד מאוד קשה של הפרות

רחבות של כל קשת הזכויות, כפי שראיתם.

אני לא אעמוד על החסמים והגורמים להפרות

האלו, אני מניחה שהם ידועים לרוב מי שנמצא

פה, אם לא לכולם, והם נמצאים גם בנייר

העמדה שהגשנו. אני רוצה לנצל את שלוש

הדקות שיש לי להתייחס להמלצות. את

ההמלצות אנחנו מפנות לשלושה גורמים

עיקריים, משרד הרווחה והעבודה, הכנסת

ומערכת המשפט. למשרד העבודה והרווחה

אנחנו ממליצות להגדיל את מספר התקנים של

המפקחים באגף האכיפה, כי אנחנו יודעות

שהמספר מאוד מאוד מאוד קטן וגם אם ירצו הם

לא יספיקו לפקח כמו שצריך.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

יש להם, לפי מה שהבנתי, 260, הודעתם לנו,

כולל הסטודנטים, שזה משרות חלקיות.

<יפה סולימני:>

הסטודנטים מחושבים, אלה 100 סטודנטים

וחישבנו אותם כ-50.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

אני ארצה אחר כך שתתייחסי לעניין הפקחים

או המפקחים, כי עד כמה שידוע לי לא ניצלתם

את מלוא התקציב והתקנים שקיימים.

<מהא שחאדה סויטאת:>

אנחנו ממליצות לאגף האכיפה ונציבות

השוויון, נציבות שוויון הזדמנויות

בעבודה, להגביר את האכיפה, במיוחד האכיפה

היזומה, ולשם כך אנו ממליצות להקים מערך

איסוף נתונים בנוגע להפרת זכויות נשים

בעבודה. אנחנו גם ממליצות לשתף פעולה עם

ארגוני חברה אזרחית, גם כדי ללמוד על סוגי

ההפרות וגם כדי לקבל פרטים של מעסיקים

מפרים.

אנחנו גם חושבים שהנציבות ואגף האכיפה

צריכים ליזום פעילות הסברתית ענפה

ובשפות שונות, לרבות בשפה הערבית. אנחנו

חושבות שחלק גדול מההפרות קורה בהעסקה

קבלנית ולכן כחלק מהאכיפה אנחנו ממליצות

לקלוט עובדות להעסקה ישירה. לדעתנו זה

צעד מאוד חשוב, במיוחד בתחום החינוך.

אנחנו גם ממליצות לנקוט מדיניות שתעודד

התארגנות בעבודה. התארגנות מספקת לנשים

גם עמדת מיקוח חזקה יותר וגם סוג של הגנה

כדי לפנות בעצמן ולמצות את הזכויות של

עצמן.

לגבי הכנסת, אנחנו ממליצות לכנסת ליזום

חקיקה שתעודד נשים לפעול למיצוי הזכויות

שלהן ותספק להן הגנה. אני אתן דוגמאות.

אנחנו ממליצות למשל, להוסיף הוראה מפורשת

בחוק שתספק הגנה לנשים שדורשות את

הזכויות שלהן מפני פיטורים, פיטורין על

רקע של דרישת זכויות. בינתיים יש פסיקה

בעניין, אבל אין חוק מפורש. אנחנו גם

ממליצות לעגן את כל עניין השימוע, שיהיה

חוק מפורש שיעגן איך צריך להזמין לשימוע,

מה לכלול בשימוע, זה ייתן הגנה לעובד

וייתן גם יותר ודאות. אנחנו גם ממליצות

להאריך את תקופת ההתיישנות בחלק מהחוקים,

מה שייתן יותר זמן לנשים לפנות ולמצות את

הזכויות שלהן, כמו בחוק חופשה שנתית, לפיו

אפשר לתבוע פדיון חופשה שנתית רק בגין

שלוש שנים. גם הלנת שכר מתיישנת תוך שנה

ובמקרים מיוחדים שלוש שנים. הכנסת גם

צריכה לבלום את הצעת החוק להרחבת סמכויות

בתי הדין הדתיים וכך אני גם עוברת לגורם

השלישי שזה מערכת המשפט.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

מה הקשר? איך זה יעזור לנשים?

<מהא שחאדה סויטאת:>

אני אגיד מה הקשר ואני אגיד שאנחנו

חושבות שלא מספיק רק להגיד אגף האכיפה

והנציבות. אנחנו צריכות להגיד את זה, אבל

זה לא מספיק, אנחנו צריכות להסתכל על

האכיפה בצורה יותר רחבה ולראות את מערכת

המשפט ואת בתי הדין לעבודה כחלק גדול

וחשוב מעניין האכיפה.

אני אתייחס בהתחלה לבלימת החוק. החוק

להרחבת סמכויות של בתי דין דתיים לדון

כבוררים בנושאים אזרחיים שזה כולל גם

עבודה, יפגע בראש ובראשונה באוכלוסיות

מוחלשות ובמיוחד נשים. אנחנו נתחיל בזה

שנשים מודרות מהמערכות האלו, נשים מודרות

מבתי דין דתיים וכבר ניתן להניח לאיזה צד

ייטו ההחלטות של אותם בתי דין.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

כדאי גם להזכיר שהשופטים שיושבים בבתי

דין כאלה, עיקר ההשכלה שלהם והידע שלהם

הוא יותר בחוקים הדתיים ולאו דווקא בחוקי

העבודה עם רגישות לנושאי חוקי העבודה.

<מהא שחאדה סויטאת:>

זה נכון ומכאן אני אעבור לתפקיד של בתי

הדין לעבודה. צריך לעודד את בתי הדין

לעבודה לתת יותר פסקי דין מנומקים ואני

צריכה לעמוד על זה שנייה. לאחרונה אנחנו

עדים יותר ויותר לסגירת תיקים בהליכים

שהם אלטרנטיביים כמו פישור וגישור

ולהליכי פשרות מול השופט. הליכים אלה

פוגעים בראש ובראשונה בנשים ובאוכלוסיות

מוחלשות. למה? קודם כל קל יותר להניע נשים

להסכים לפשרות, כי נשים צריכות את הכסף

באופן מיידי ואנחנו יודעות שההליכים

מתמשכים ולוקחים להם שנים ולנשים גם אין

מספיק כסף להמשיך את ההליכים. מהי

המשמעות כשבתי הדין סוגרים את התיקים

בפשרות, גישור ופישור? משמעות הדבר היא

שאוכלוסיות מוחלשות, שדווקא פונות לבתי

הדין בתביעות של שכר בזכויות מאוד

בסיסיות, כמו הפרשי שכר מינימום, חופשה,

הבראה או פנסיה, ייאלצו בסוף להתפשר על

זכויות אלו.

במחקר שנעשה ב-2011 באוניברסיטת חיפה מצאו

שבתיקים שנסגרים בגישור ובפישור מקבלות

הנשים ומקבלים האנשים כ-40% מהתביעה, אם זה

עובר לשופט בפשרה אז זה בערך 50% ואם זה

בפסק דין מנומק אז זה בערך 80% מהתביעה. אם

המצב ימשיך כך אז זה יעביר מסר שלילי

לנשים שלא לתבוע את זכויותיהן ויעביר מסר

חיובי למעסיקים להמשיך ולהפר, כך ממילא

ישלמו בסוף מחצית. אני אסיים בכך שצריך

לשים את הסוגיה של אכיפת זכויות נשים

בראש מעייננו, כי חברה שבה נשים מועסקות

בהעסקת הפסד לא יכולה להיות חברה

שוויונית.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

ותודה רבה לך על הנייר המקיף ששלחת לנו.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

אני חייבת להגיד שהנייר הוא מאוד מקיף,

הוא יהיה באתר הוועדה וכולכם תוכלו לעיין

בו וללמוד אותו. חברת הכנסת חנין, רצית

לדבר, בבקשה.

<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>

תודה רבה. האמת היא שזה נושא חשוב. יש הרבה

נושאים חשובים, זה אחד מהם. יש לנו שתי

רמות, הרמה של היעדר אופציות, שוק עבודה

מצומצם, שם ניתן לעשות הכול בנשים כי אין

אופציה. אֲת משתפת פעולה עם העוול כי אין

לך אופציה, שם הפתרון של מודעות לא עוזר.

איפה עוזר פתרון המודעות? במקום בו יש

אופציה אחרת כי המעסיק יתנקם בך ואולי

אין מנגנוני אכיפה. אני תיכף אדבר על כמה

המלצות. בשנה שעברה יזמתי קמפיין של

מודעות.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

נכון, לכבוד ה-8 במאי.

<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>

בדיוק, מודעות, כאשר אין לך אופציה אחרת

זה פתרון, אבל זה פתרון מאוד קטן. רק

לפרוטוקול, יושבת הראש עאידה, מונחת על

שולחן שר האוצר התכנית של הכשרות נשים

בתעסוקה ושם יש לנו טענה שהתכנית הזו,

שהיא חשובה, להרחיב את אופק העבודה, היא

תכנית לא כל כך מותאמת לשוק התעסוקה,

וההכשרה הזאת היא הכשרה ש-60% ממנה הולכים

לטיפוח יופי. אז כאשר מדברים על עבודה ועל

הגדלת היצע העבודה צריכים לדבר על

היוזמות הממשלתיות שנמצאות עכשיו

באג'נדה, שאנחנו צריכים להשפיע עליהן. אני

חושבת שצריכים לדון בהן וצריך להזמין את

שר האוצר לוועדה הזו ואנחנו רוצים גם לתת

המלצות שלנו בעניין ההכשרות האלו. אבל

אני לא ארחיב בעניין שוק העבודה.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

רק להזכיר, אנחנו קיימנו שתי ישיבות

בנושא של תעסוקת נשים ערביות ואחת מהן

התמקדה דווקא במרכזי ההכשרות. השתתפת בהן

ורק להזכיר גם, לצערי, שהתכנית הזו

הסתיימה בסוף שנת 2016 ועכשיו אנחנו בלי

תכנית.

<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>

אבל עכשיו מונחת על שולחן שר האוצר חידוש

התכנית לכן אני אומרת שזו נקודת זמן

מתאימה.

<נועה נאמן:>

חברת הכנסת עאידה, חברת הכנסת חנין מדברת

על משרד האוצר, אני רוצה להעיר על משהו - - -

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

לא, לא, לא, שנייה, את תעירי אחר כך. חברת

הכנסת תסיים את דבריה ואחר כך אפשר להעיר.

<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>

בעניין האכיפה, הבעיה היא שיש 120 מפקחים

ארציים על 400,000 עסקים. אלה הנתונים שיש לי,

120 מפקחים ארציים על 400,000 עסקים, אז יש את

הדרישה הזו המיידית ואני משתדלת לרדת

לקונקרטי, ואם אני טועה אז תקנו אותי.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

יש 260 כולל הסטודנטים.

<מאיר דוד:>

כולל כל העובדים של המנהלה.

<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>

אני מדברת על מפקחים.

<מאיר דוד:>

מפקחים, כל מערך האכיפה, גם יש ממונה

שנותן את העיצום ויש - - -

<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>

לא, אני מדברת על מפקחי שטח.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

אנחנו נפריד בין לבין ונרצה אחר כך לדעת.

<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>

עאידה, אני מדברת על מפקחים בשטח והם 120

ארציים. יש להגביר את מספר המפקחים. יש את

הבעיה של אי שיתוף מעסיקים, כי ממה שהבנתי

יש שני סוגים של תיקים, תיק מנהלי ותיק

פלילי. התיק המנהלי, אין בו סעיף של לכפות,

להכריח את המעסיק לשתף פעולה. נכון אין?

מי שמבין בדברים האלה, אין סעיף כדי

להכריח את המעסיק לשתף פעולה אז מעסיק

שלא משתף פעולה מרוויח. גם מפקחים

שיוזמים את הביקורים האלה ואת הפיקוח

הזה, הם לא יכולים להכריח את המעסיק. אני

יכולה לדמיין לעצמי את המעסיקים בנצרת

שהם לא משתפים פעולה ואין למפקח, אם התיק

לא פלילי ולא מדובר על הפרות, אני לא

יודעת איך מעבירים תיק מהרמה מנהלית לרמה

הפלילית, אז צריכים לתקן שם, לתקן שם

שיהיה סעיף שמכריח את המעסיק לשתף פעולה.

ההמלצה הקונקרטית השנייה, יש לי הצעת חוק,

על תלייה של זכותון בכל עסק, בכל עסק שבו

יש יותר מחמישה מועסקים, המעסיק חייב

לתלות זכותון כחלק מהגברת המודעות

לזכויות הנשים ולזכויות העובדים בכלל.

המלצה קונקרטית אחרונה, זה משפט לפני

אחרון שלי, לפרסם דוחות. בדוח השנתי של

נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, לפרסם

את השמות של המעסיקים שלא שיתפו פעולה.

אתה לא משתף פעולה – אני אפרסם את השם

שלך, אם זה בדוחות שנתיים ואם זה אני לא

יודעת במה., אבל לעשות תהליך שבו הוא

לפחות הוא ישלם מחיר חברת, אם הוא לא משלם

מחיר כספי.

אחרון, לסייע למועסקת כספית בהליך

המשפטי, כמו שאמרה מהא, שחלק של הבעיה הוא

חלק של בעיה כספית אז לעזור למועסקת

בהליך המשפטי, תודה.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

תודה. ברוכה הבאה, סמאח.

<סמאח ותד:>

קודם כל סליחה על האיחור.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

זה בסדר.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

יוצגת פה בצורה מצוינת.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

הצגנו את אחד התחקירים שלך, סמאח. אני גם

דיברתי על העבודה שאת עושה בנושא הזה. אני

מבינה שגם יש לכן עדויות היום, אני תיכף

אתן לך לדבר ואני רק רוצה שתזכרו, אני

בטוח לא אסיים את הישיבה הזו בלי לשמוע

אתכ. אתם הכוכב שמגיע בסוף הסרט ונותן את

ההופעה.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

אנחנו רק מקווים שזה יהיה כוכב של אור

ותקווה ולא כוכב אפל.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

חברי הכנסת, אתם תוכלו?

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

אני אשמח להגיד משהו מאוד קצר כי יש לי

דיון שלי ב-11 אבל עד 11 אני פה.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

אתה רוצה עכשיו?

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

איך שנוח. זה מאוד קצר.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

סמאח, בשלוש דקות.

<סמאח ותד:>

בוקר טוב לכולם, תודה שבאתם ואני מאמינה

שכבר דנתם בכל הדברים שהופיעו בתחקיר

שלי.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

לא בכול.

<סמאח ותד:>

הצגתם את המצלמה הנסתרת?

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

לא, הצגנו את הראיונות עם עובדות, אבל אני

רוצה שתדברי על זה כי כשדיברנו אני ואת את

אמרת, "אם אני יכולה לעשות את זה אז למה

המפקחים לא עושים את זה?"

<סמאח ותד:>

נכון, זה גם הופיע בפרק האחרון של סדרת

התחקירים שקראתי לה "סוג ד'". עם המצלמה

הנסתרת היו לי כמה חששות, אבל בכל זאת

יצאתי ועשיתי את זה. זה לא כל כך מסובך, זה

מאוד פשוט, מצלמה נסתרת אפשר להשיג בכל

מקום, זה גם לא כל כך יקר ואני מאמינה שאגף

אכיפה מנהלי, שמנצל רק 65% מהתקציב שלו, יש

לו עוד 35% לפחות כדי לרכוש מצלמות נסתרות

ולעשות את זה. אם אני הצלחתי לעשות את זה

אני מאמינה - - -

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

תגידי מה עשית.

<סמאח ותד:>

נכנסתי עם מצלמה נסתרת, שאלתי כאילו

חיפשתי עבודה, שאלתי מה התשלום ואז אמרו

לי שהם משלמים 10 שקלים לשעה, 18, הכי הכי זה

שמפנק את הבנות משלם להן 23 שקלים, כמובן

שזה לא כולל את כל הזכויות. מה שחשוב לי

להדגיש פה הוא שהתופעה הזו היא לא חדשה,

כולנו יודעים - - -

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

23 שקל מתי? מתי נעשה התחקיר?

<סמאח ותד:>

לפני חודש, בחודש האחרון.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

זה לא לפי החוק. פעם, לפני שנה שכר

המינימום היה 23.

<סמאח ותד:>

זה היה לפני חודש.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

הרוב היו פחות מזה.

<סמאח ותד:>

אני אומרת "זה שמפנק", אני בעצמי עבדתי ב-10

שקלים לשעה לפי שהתחלתי ללמוד והִשכלתי

וידעתי שצריך להיות שכר מינימום. יש הרבה

בנות שנמצאות במצב הזה ואין להן לאן ללכת

ומה לעשות ובגלל זה הן עובדות בתנאים

האלה ואלה תת תנאים, זה לא באמת תנאים.

אני חושבת שזה מצב שקיים כבר הרבה זמן, זה

לא חדש. חברי הכנסת, אני מאוד מכבדת את

העשייה שלכם, אבל אני חושבת שאתם מודעים

לנושא הזה, גם בנצרת, גם בבכפר יסיף גם

בסכנין, בכל מקום. ניסיתי להגיע לבנות

בסכנין, אבל לצערי הרב, בגלל שאני מהמשולש

לא הצלחתי להשיג בנות משם. גם הבנות

שהגיעו איתי היום הן מהמשולש, מכפר קרע

ומערערה. אני רציתי לתת תמונה שזה מצב

קיים. לגבי המעסיקים, אמת דיברת, חברת

הכנסת חנין זועבי, שהם לא משתפים פעולה.

אין שום אינטרס לעסק שהרווח שלו הוא זה

שהוא לוקח מהבנות, שאין לו תכנית כלכלית

והדבר שהוא צריך לעשות זה לקחת מהבנות

כדי להרוויח.

יש הרבה דרכים. ישבתי וחשבתי באופן

יצירתי מה אפשר לעשות כדי לסיים את

התופעה הזאת ויש לי הרבה דרכים, אז בואו

ננסה לדון. אני חשבתי יצירתית, יש הרבה

דרכים לאכוף את זה. ישבתי עם מנהל האכיפה -

- -

<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>

הנשים שראיינת, הן הגישו תלונות? הן

מוכנות להתלונן?

<סמאח ותד:>

לא.

<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>

הן פוחדות.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

מה שעשתה סמאח כשהיא דיברה על המצלמה, היא

נכנסה למקומות עבודה ועשתה כאילו היא

בעצמה מחפשת עבודה. היא דיברה או עם

המעסיק או עם הבנות שעבדו כדי לשאול מה

התנאים.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

הנשים שהתראיינו פה הן נשים עובדות

שדיברו על הניצול.

<סמאח ותד:>

רק משפט אחרון, למה נשים לא מתלוננות? לא

רק כי אין להן כסף להליך המשפטי, אלא

שבנוסף לזה, יום לאחר מכן, אם היא תתלונן

אז אין אף אחד, אין שום חוק בספר החוקים של

מדינת ישראל שמגן עליה שהיא לא תאבד את

העבודה או בכלל למצוא לה עבודה. הבנות

האלו, אין להן גב, גם לא מהחברה. לצערי הרב

מאוד, בחברה הערבית יש לנו את הבעיות שלנו

ואנחנו מנסים לפתור אותן, אבל בתור

מנהיגים ואנשים שאכפת להם מהחברה, אני

חושבת שיש הרבה מה לעשות בעניין הזה.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

תודה לך, סמאח. חבר הכנסת דב חנין, ביקשת.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

תודה, גבירתי, תודה. אני אהיה מאוד קצר.

תודה על קיום הדיון הזה והרבה מאוד הערכה

לך, סמאח, זו דוגמה לאיך עיתונאות חוקרת

צריכה להיעשות. באמת כל הכבוד, תודה לך.

הרבה הערכה גם לארגונים שנמצאים איתנו

פה, על החומרים שהבאתם לפנינו ועל העבודה

שלכם, והערכה לנעמ"ת, נמצאת איתנו יושבת

ראש מרחב המשולש הדרומי, ברוכה הבאה,

גבירתי.

אני רוצה לומר, גבירתי יושבת הראש, שלדעתי

אנחנו לא עוסקים בנושא אחד, אלא בכמה

נושאים ואני הייתי מציע שתשקלי את

האפשרות שהוועדה תקיים סדרה של דיונים

בכל אחד מהנושאים האלה בנפרד. יש את הנושא

של האכיפה הרופפת או בעצם חוסר האכיפה,

דיברה על זה חברת הכנסת זועבי לפניי, זו

סוגיה מאוד מאוד בעייתית ואנחנו חייבים

לקבל פה תשובות קונקרטיות מול טענות

קונקרטיות ממשרדי הממשלה הרלבנטיים. יש

את הבעיה של ההעסקה הקבלנית, זו בעיה מאוד

רוחבית ורחבה, היא רווחת יותר בציבור

הערבי בקרב נשים, אבל היא גם מכת מדינה

בכלל בארץ. זה נושא שמחייב עבודת רוחב, זה

נושא שאנחנו מטפלים בו גם במסגרות אחרות.

יש את הנושא של מסגרות הטיפול לילדים, שגם

פה יש פערים מאוד גדולים, אבל אני הייתי

מציע לעבוד גם כאן בצורה מאוד קונקרטית

מול מקומות וצרכים ומה קורה בכל מיני

מקומות, כי יש מקומות שיש בהם גם התקדמות,

גם את זה צריך להגיד, אבל בכל המקומות אין

את מה שצריך.

יש את הסיפור הגדול, הענק, של הזדמנויות

התעסוקה. זה סיפור ענק. זאת אומרת כשאין

אזורי תעסוקה ביישובים ערביים אז לנשים

הרבה יותר קשה לעבוד ולמצוא מקומות

עבודה, זה מייצר איזשהו פער מבני שכל עוד

הוא לא יגושר אנחנו נמצאים בנחיתות עצומה

בנושא עבודתן של נשים. גם פה אני חושב

שצריך לעבוד באופן קונקרטי ולראות, אולי

לבקש ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, לבדוק

מהם המקומות שבהם הבעיה היא הכי גדולה

מבחינת תעסוקת נשים ערביות, איפה הריכוז

שבו שיעור הנשים העובדות הוא הכי מצומצם.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

יש לנו ריכוז הנתונים. אני וחברת הכנסת

חנין זועבי ביקשנו כבר לפני כמה חודשים,

קיבלנו מסמך מאוד מפורט. אני רק רוצה

להזכיר לכולם שמעל 12 ישיבות שלנו מתחילת

הקדנציה הזו בוועדה עסקו בעיקר בתעסוקת

נשים באופן כללי ונשים ערביות במיוחד, על

כל היבטיה, גם שכר וגם החסמים, כלומר

אנחנו באמת מתמקדות בנושא הזה.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

אני מאוד בעד העניין הזה, אני רק אומר

שאולי על פי המסמך שלכם כדאי לעשות דיון

ממוקד ולהזמין בכל פעם כמה יישובים וראשי

מועצות, משרדי ממשלה, כדי לדבר קונקרטית

על מה שניתן לעשות באופן מעשי באותו

יישוב בנושא תעסוקה בכלל ותעסוקת נשים

בפרט.

נקודה אחרונה, שקשורה לתפקיד שלי בכנסת,

זה נושא התחבורה הציבורית. אני רוצה

להגיד לכם שלמרות שיש לי הרבה ביקורות על

מה שקורה, יש התחלה של התקדמות, התחלה של

התקדמות. נדמה לי שבמשרדי הממשלה גם

מבינים היום שהדרך הכי קצרה עם העלות הכי

נמוכה היא לייצר שירותי תחבורה ציבורית

טובים. זו הדרך הכי קצרה. עוד לפני שיש

אזור תעסוקה ייצרו תחבורה ציבורית טובה,

זה מאפשר לאנשים לא להמתין לאזור תעסוקה

שיהיה בעוד שנה, אלא לצאת לעבודה בעוד

חודש. זה לא במקום אזור תעסוקה, לגמרי לא

במקום.

<מיכל בירן (המחנה הציוני):>

זהו, אל תיתן להם רעיונות.

<דב חנין (הרשימה המשותפת):>

לא, זה לא במקום, אבל גם כאן אנחנו צריכים

לקבל יותר נתונים. אנחנו עובדים מול

משרדי הממשלה, גם מול משרד התחבורה וגם

מול משרד האוצר. במקומות שהם אנחנו מזהים

צורך, אפשר לתגבר ומתגברים בפועל את

שירותי התחבורה הציבורית. זה עדיין רחוק

ממה שצריך. כדי שאישה תדע שיש לה גם את

האופציה לנסוע בתחבורה ציבורית ולהגיע

למקום ולעבוד בו ולחזור בצורה נוחה

ומתאימה, עדיין, במרבית היישובים

הערביים, אנחנו לא בנקודה הזאת. גם כאן

אנחנו נשמח לקבל, אני באופן אישי אשמח

לקבל התייחסויות קונקרטיות, יישובים

וצרכים. מהיישוב הזה לאן נשים היו רוצות

להגיע כדי לאפשר לעצמן סיכויי תעסוקה קצת

יותר גבוהים, תודה.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

תודה, חבר הכנסת דב חנין. אני רוצה לתת

לגברת מייסם ג'לג'ולי, יושבת ראש נעמ"ת,

המשולש הדרומי.

<מייסם ג'לג'ולי:>

שלום לכולן ולכולם, חברי הכנסת וחברות

הכנסת - - -

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

אני אשמח, מייסם, אם תיתני לנו את החלק של

נעמ"ת בהגנה על נשים.

<מייסם ג'לג'ולי:>

לפני כן אני רוצה להגיד שאנחנו, בנעמ"ת

ובהסתדרות, באמת מנסים לעשות את כל האפשר

כדי להגן על נשים שנמצאות ברצפים של

שלילת הזכויות, או כמו שאני אוהבת לקרוא

לזה, זה תנאי העבדות. הבעיה העיקרית שיש

לנו היא שנשים מפחדות להתלונן. אני לא

מאשימה את הנשים, אני מבינה למה הן מפחדות

להתלונן, כי הן מפחדות להפסיד את מקור

הפרנסה ולפעמים הביקוש כל כך גדול על

מקומות עבודה כאלה, אז בקלי קלות היא

יכולה ללכת הביתה והם יקלטו מישהי גם

בשכר יותר נמוך מזה שהיא מקבלת, אז יש לנו

בעיה לשכנע את הנשים להתלונן.

אני אגיד לכם, בשנתיים האחרונות רק שתי

נשים הגיעו והתלוננו ואנחנו דיברנו עם

עשרות נשים שהתלוננו על הנושא הזה שלא

נותנים להן שכר מינימום, הן עובדות חלקן

גם בלי תלושי שכר ואם יש תלושי שכר אז הם

תלושי שכר מפוברקים. אני חושבת שהפתרון

לא צריך ליפול על כתפיהן של הנשים. אין

פיקוח. אני נמצאת בתפקידי בנעמ"ת כבר משנת

2012 ואף פעם לא שמעתי שמפקח של משרד העבודה

והרווחה, או של משרד אחר, ממשלתי, הגיע כדי

לראות וכדי לפקח במובן הזה.

<סמאח ותד:>

בעניין הזה אנחנו רוצים לשמוע את מינהל

האכיפה, איפה אתם?

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

סמאח, בינתיים עדיין אני מנהלת את הישיבה.

אנחנו נגיע. אני רוצה שיצברו אצלם את כל

השאלות ויענו בבת אחת.

<מייסם ג'לג'ולי:>

מה שאנחנו עושות עכשיו בנעמ"ת, זו יוזמה

של נעמ"ת המשולש הדרומי והאגף לקידום

השוויון בהסתדרות, אנחנו יוזמות הכשרות

וקורסים לנשים שיהוו שגרירות לזכויות

נשים בעבודה, שיעבדו בנושא של העלאת

מודעות, בנושא של עידוד נשים ללכת

להתלונן והיום הגעתי מקבוצה של השגרירות,

הקבוצה הראשונה של השגרירות שאנחנו

עובדות איתן, שסיימו את ההכשרה לפני

חודשיים - - -

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

הן יהיו מתנדבות?

<מייסם ג'לג'ולי:>

הן מתנדבות.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

כלומר, פעילות שטח.

<מייסם ג'לג'ולי:>

פעילות שטח, מתנדבות, חלקן גם חברות ועדים

ויושבות ראש ועדים באזור המשולש, שהן

מכירות את הנושא של חוקי עבודה ותעסוקה.

הן נמצאות פה איתנו היום, אז אני גם מברכת

אותן. אלה צעדים קונקרטיים, אלה צעדים

קטנים, מאוד חשובים, אבל הם לא יפתרו את

הבעיה. הפתרון חייב להיות פתרון מערכתי,

הפתרון חייב לבוא משינוי מדיניות האכיפה.

בנוסף לכל מה שנאמר קודם, ואני לא רוצה

לחזור על הכול. אחת הבעיות של נשים היא

שההיצע כל כך גדול ונשים, אין להן ברירה

אחרת, אין אפשרות לצאת לעבוד מחוץ ליישוב

בגלל כל הנושא של תחבורה ציבורית וכו'

ואין להן גם אפשרות לצאת לעבוד במשמרות

כי אין מי שישמור על הילדים ואין להן

אפשרות לעבוד בעבודה בהעסקה ישירה בתוך

היישובים הערבים, אז מה שנשאר להן זה

לעבוד בעסקים קטנים, זה לעבוד בעבודה

קבלנית והנושא הזה מאוד כאוב, מאוד כאוב.

התחקיר של סמאח מראה מציאות שאנחנו חוות

אותה כל יום, ואני אגיד לך, עאידה, אני

כנעמ"ת וכהסתדרות, אני מרגישה לפעמים

חסרת אונים במובן הזה של אי הרצון של נשים

להתלונן. אנחנו לא יכולים לטפל בבעיות

ספציפיות קונקרטיות אם הנשים לא

מתלוננות. התפקיד שלי הוא לעבוד דווקא עם

האוכלוסייה של העובדות והעובדים. אין לי

סמכויות של אכיפה, אין לי סמכויות לדרוש

מהמעסיקים ואני מפנה את הכדור למשרדי

הממשלה.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

האם באיזשהו שלב התקיימה איזושהי ישיבה

ביניכן או עם נעמ"ת ארצית, יכול להיות

נעמ"ת ארצית או ההסתדרות, עם מינהל האכיפה

כדי לדון בשאלה איך אפשר לשתף פעולה

בנושא האכיפה?

<מייסם ג'לג'ולי:>

אני יודעת שהאגף לקידום השוויון כן קיים

ישיבה כזו בשנה שעברה עם מינהל האכיפה, לא

רק בנושא של נשים ערביות אלא בנושא כללי

של אכיפת חוקי העבודה במקומות העבודה.

<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>

זה מינהל חוסר האכיפה. צריך לשנות את השם,

לא?

<מיכל בירן (המחנה הציוני):>

היה שיפור מאוד גדול בשנים האחרונות.

<מייסם ג'לג'ולי:>

את השיפור הזה אנחנו לא מרגישים אותו

בשטח ואני עובדת בשטח ואני רואה - - -

<מיכל בירן (המחנה הציוני):>

לא, אנחנו נפעל כדי לשפר, אני רק אומרת,

בואו - - -

<ז'לז'ולי:>

אני אחראית על אזור המשולש הדרומי ואף

פעם לא ראיתי - - -

<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>

יש חוסר אכיפה, הם לא מקבלים מספיק כוח. מה

את חושבת, צריך לטאטא את הבעיות - - -

<מייסם ג'לג'ולי:>

אפשר לדבר על שיפור, אבל בשטח אנחנו לא

מרגישים את השיפור. ברגע שאני ארגיש את

השיפור, אני אגיד לך כן, ואללה, יש שיפור,

אבל בינתיים לא.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

תודה, מייסם. חבר הכנסת מסעוד, ביקשת, כדי

לצאת.

<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>

נכון. תודה רבה. אני מברך אותך, גבירתי

היושבת ראש, על קיום הדיון החשוב הזה. אני

מברך גם את סמאח על הסרטון. זה מסוג

הדברים שכולנו מכירים אותו בחיי היומיום,

אבל כאשר הוא בסרט מול הפנים שלנו אז אתה

שואל, איפה כולנו? בעיות כאלו של ניצול, של

קיפוח נשים עובדות במקומות עבודה שונים,

לצערי הרב אנחנו עדים להן, אנחנו מכירים

אותן, כל אחד מהסביבה שלו, כל אחד מהעיר

שלו, מהכפר שלו, אבל נותרת השאלה מה לעשות

בסוף?

האישה העובדת, במיוחד במקומות כאלה של

חנויות, סופרמרקטים, משרדים וכל הדברים

האלה, היא בין שני דברים, הצורך שלה, היא

רוצה לעבוד, כי היא רוצה את הכסף, היא רוצה

להשתתף בפרנסה של המשפחה שלה ומצד שני

אין לה גב, אין מי שיגן עליה בסוף, כאשר

בעל העסק יגיד לה, "בסדר, את רוצה להתלונן?

זהו, אין לך מקום פה". זו השאלה שעלינו

בסוף לפתור אותה כדי לתת גב, לתת תמיכה

לנשים העובדות האלו, שבסוף הן במלכודת של

ניצול של בעל העסק, בעל המשרד או החנות.

אנחנו מכירים את כל עניין הקיפוח והניצול

בשכר שלהן, שהוא שכר מאוד מאוד נמוך ולכן

השאלה, גבירתי היושבת ראש, שלנו גם כחברי

כנסת, היא מה אנחנו יכולים לעשות? אם יש

משהו שאנחנו יכולים לעשות בחוקים, לשנות

אותם כדי באמת לתת את המִטריה של ההגנה

לאישה העובדת הזו, אנחנו חייבים לעשות את

זה ובמהירות.

<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>

יש חוק, אין אכיפה.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

גם העניין של האכיפה, איך אוכפים בסוף.

אני רק אתייחס לבתי הדין השרעיים, למשל,

אני לא חושב שבית דין שרעי, שהולך לפי

כללי האסלאם ועקרונות האסלאם של צדק ושל

אי קיפוח, גם של האישה, יקפח אישה אם היא

מנוצלת, למשל, במקום העבודה.

<סמאח ותד:>

הטענה דתית שלהן, שזה כסף שהוא חראם.

<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>

מי אמר?

<סמאח ותד:>

כל אנשי העסקים, זה כסף חראם.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

אנשי העסקים?

<סמאח ותד:>

הוא לא צריך לשלם לה פנסיה כי זה ריבית.

<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>

מי אמר? בבעל העסק. מתי שהוא רוצה הוא הופך

לדתי ומתי שהוא לא רוצה הוא לא דתי. כאשר

הדת היא לטובתו לכן אני אמרתי, הדת בימים

האלה - - -

<מיכל בירן (המחנה הציוני):>

זה אגב חוצה מגזרים.

<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>

נכון, אני עונה לך. גבירתי היושבת ראש, רק

להשלים. לצערי הרב, אנחנו חיים בעידן של

אל מורביח, אל מוריח, אני לפי מה שמרוויח

לי ומה שנוח לי. כאשר הדת או כלל מסוים

עונים על שני הדברים האלה אז זה בסדר ואני

רוצה ללכת לפי כללי הדת, אבל זה לא נכון,

זה עיוות, כי צדק הוא צדק וצריך לעשות צדק

גם עם אישה שהיא עובדת, לא פחות מהגבר. לכן

לצערי, כאשר מדברים על בתי דין שרעיים,

אנשי דת, אי אפשר להכליל, יש הרבה גוונים

והרבה צבעים שם. רק בסוגיה הזו, למשל, משום

שמהא הזכירה את זה, בית דין שרעי, לפי

דעתי, יעשה צדק עם אישה שהיא עובדת אם היא

מקופחת ואם היא מנוצלת.

<מהא שחאדה סויטאת:>

בוא נשאיר את העבודה לבתי הדין

המקצועיים.

<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>

אני לא נגד זה, העיקר שיהיה צדק.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

אני חושבת שאנחנו בכנסת, גם אלה שלפנינו,

חוקקו חוקים שקשורים לכל הקשר הזה בין

מעסיק לעובד ואני הייתי רוצה לראות שהחוק

הזה נאכף ונאכף על ידי הרשויות, שהם

צריכים לטפל והם קיבלו את ההכשרה כדי

לעשות את זה. אני לא הייתי מוציאה את

התיקים האלה לכל מיני גישורים כשאנחנו

יודעים שאפילו כאשר מגשרים בדיני אישות

בבתי דין דתיים, אם זה רבני או שרעי או

כנסייתי, בסופו של דבר, ברוב המקרים, זה על

חשבון האישה ועל חשבון הילדים ומי שיש לו

את הקשרים הטובים יוצא מנצח. לכן אני

הייתי מפקידה את חוקי העבודה בידי מינהל

אכיפה ובידי בתי משפט לעבודה. אני חושבת

שעד שנראה שהם באמת עושים כל מה שהיו

צריכים לעשות וכשלו אז אולי נחשוב על

אחרים.

אני רוצה לתת לעמאל גאווי, עמאל, את רוצה

לתת לנו עדות. רק תגידי לי בת כמה את, אם

מותר לי לשאול.

<עמאל גאווי:>

בת 21.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

לא שואלים בת מה הגיל שלה.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

לא, שואלים וכל אישה צריכה להתגאות בגיל

שלה. אני מוכנה תמיד להגיד את הגיל שלי כי

זה שנים של חוכמה ושנים של ניסיון ושנים

של עשייה.

<מיכל בירן (המחנה הציוני):>

בכל מקרה הכול נמצא בוויקיפדיה.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

דווקא חשבנו שהיא תלמידת תיכון.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

בואו, בואו, בואו נירגע קצת זה. אני שאלתי

את השאלה לא בגלל שאני רוצה להתערב

בעניינים אישיים, אלא חשבתי שאת מתחת

לגיל 18 ורציתי לדעת את זה, כי אם את נותנת

עדות אני צריכה לדעת אם את קטינה וזה

מחייב הסכמת הורים וכו'. אז תיהני מזה שאת

נראית הרבה יותר צעירה.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

מאיפה את?

<עמאל גאווי:>

כפר קרע. חברי הוועדה, ראש הוועדה, הגברת

עאידה תומא, שלום. קוראים לי עמאל, היום

אני סטודנטית למדעי המדינה באוניברסיטת

תל אביב, אבל לפני כשנתיים עבדתי חנות

בגדים במשרה מלאה, ששילמו לי עבורה 1,800

שקל לחודש. זאת אומרת, 10 שקלים לשעה, זה

פחות ממחצית שכר המינימום הקבוע בחוק.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

כשאת אומרת משרה מלאה, כמה שעות עבודה

ביום?

<עמאל גאווי:>

שמונה, לפעמים גם תשע.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

כי אני יודעת שאומרים משרה ולפעמים 12

שעות.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

כמה ימים?

<עמאל גאווי:>

שישה ימים בשבוע.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

ששה ימים?

<עמאל גאווי:>

כן.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

זה פחות מרבע משכר מינימום.

<עמאל גאווי:>

המצב הזה הוא לא רק המצב שהיה שלי, זה המצב

של רוב הבנות שיוצאות לעבוד כדי להשתכר

בכבוד בכפר. לפני כחודשיים הגיע זוג

לחנות, הגבר והאישה ניגשו לקופה אצל

ידידה שלי וכשהאישה רצתה לברר לגבי מחיר

או משהו הגבר צעק וגער בה להחזיק את

השקיות וללכת לאוטו והיא עשתה כך. לפני

כחודש הגיע גם זוג לחנות שאני עובדת בה

עכשיו, הגבר הגיעה לקופה וביקש מאשתו

שתבוא כי הוא רצה לשלם, היא הגיעה, אבל

אחרי חצי שעה. היא שילמה בכרטיס אשראי

הפרטי שלה. כשאנחנו לא משלמים לנשים שכר

מינימום, אנחנו פשוט נותנים לאנשים אחרים

שיתפסו אותן כלא אחראיות, כלא עצמאיות,

כחלשות פשוט. אנחנו לא רוצות שדבר כזה

יקרה.

אתם דנים כל הזמן בנושא של רצח על כבוד

המשפחה. אי השוויון הכלכלי שנמצא בחברה,

זה גם גורם תורם לתופעה הזו. אני, הנשים פה

וכל הנשים, אנחנו כן רוצות לכבד, גם את

חברי הכנסת, גם את חברי הוועדה וגם אותך,

אבל אנחנו גם רוצות שתכבדו אותנו ותילחמו

למען הזכויות שלנו בהתאם. תודה.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

תודה, עמאל. למרות שאני חושבת שהגיע הזמן

לזכור שאנחנו כחברי כנסת - - -

<עמאל גאווי:>

אני לא מזלזלת חס וחלילה - - -

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

לא, לא, לא, אני לא אמרתי שאת מזלזלת, אני

רוצה להגיד דבר אחד. זה שבקדנציה אחת דנו

ביותר מ-12 ישיבות, כאשר כל ישיבה באו

אחריה פגישות עבודה ובאו אחריה

התקשרויות עם המשרדים ומעקב אחרי

המשרדים, זה כן אומר שאנחנו עסוקים בנושא.

סמאח, אני יודעת את דעתך ואני יודעת שאת

לא מרוצה, אבל אני חושבת שהגיע הזמן

להפריד בין תפקיד חברי הכנסת, כמחוקקים

וכאנשים שמעבירים ביקורת על העשייה, לבין

אלה שאמורים לעשות וליישם.

<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>

בין ממשלה לבין אופוזיציה גם, או ערבים

ויהודים.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

רציתי לשאול אותך, עמאל, את קיבלת תלוש

משכורת כשעבדת? אני מנסה לגלות ולפרוס גם

בפני האגפים של האכיפה את הדרכים לעשות

את זה ולהחביא את עצם העובדה שעוברים על

החוק.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

לעקוף.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

לעקוף, אני חיפשתי את המילה. אז לא קיבלת

בכלל תלוש משכורת?

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

כמה זמן עבדת?

<עמאל גאווי:>

לא, לא קיבלתי. עבדתי כמעט חצי שנה, עד

שהלכתי ללמוד.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

כלומר, גם לא שולם עבורך ביטוח לאומי, לא

מס הכנסה.

<סמאח ותד:>

יכול להיות ששולם אבל היא לא קיבלה את

התלוש.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

ברגע שהיא לא מקבלת תלוש - - -

<קריאה:>

את לא יכולה לדעת.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

הוא נתן לך את זה במזומן?

<עמאל גאווי:>

כן.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

במזומן, אז היא לא קיימת בשוק העבודה. זה

מה שקורה, שהרבה מהנשים כאילו לא עובדות.

הן לא קיימות בשוק העבודה ברגע שהם עושים

את זה. לינא מרזוק, בבקשה.

<לינא מרזוק:>

שלום לכולם. קוראים לי לינא מרזוק, מכפר

ערערה, אני בת 19. בינתיים אני לומדת הנהלת

חשבונות ברמת גן. לפני שסיימתי את התיכון

עבדתי בסופרמרקט אצלנו בכפר, עבדתי כשישה

חודשים.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

לפני שסיימת תיכון?

<לינא מרזוק:>

כן. קיבלתי אפס זכויות. הייתי במשרה

חלקית.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

כמה קיבלת?

<לינא מרזוק:>

על זה קיבלתי רק 700 שקל בחודש.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

כמה ימים בשבוע?

<לינא מרזוק:>

חמישי שישי שבת. 70 שעות בחודש. 18 שעות

בשבוע.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

איך קיבלת את הכסף, גם כן במזומן?

<לינא מרזוק:>

במזומן. אין תלושי משכורת.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

הם לא צריכים לקבל אישור כדי להעסיק נוער?

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

אבל זה בתקופת הקיץ. בתקופת הקיץ מותר.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

כן, אבל ההעסקה מלכתחילה הייתה נגד החוק.

<סמאח ותד:>

ההעסקה הזו חוגגת בחברה הערבית.

<יפה סולימני:>

מותר להעסיק נוער בקיץ.

<מאיר דוד:>

בזמן הלימודים מותר מעל גיל 16 בשעות

שלאחר הלימודים. מותר להעסיק מעל גיל 16 גם

במהלך השנה.

<לינא מרדוק:>

לא משלמים, לא על הנסיעות, לא ביטוח לאומי,

לא כלום. זה ניצול.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

תודה. חבר הכנסת.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

אתם יודעים שאפשר לתבוע. כשלא משלמים לכם

אפשר לתבוע. חשבתם, הגשתם תלונה, משהו?

<סמאח ותד:>

הם שכנים.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

תודה. זה מה שרציתי שתשמע, זה בהמשך לדיון

שהיה לנו בוועדה לביקורת המדינה. לא

מגישים תלונות.

<מאיר דוד:>

שמעת מה אמרה סמאח? הם שכנים, בגלל שהם

שכנים היא לא - - - אני אדבר על זה אחר כך, על

מה קרה כשהגענו.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

היה לנו דיון בוועדה לביקורת המדינה

בדיוק בעניין הזה.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

אני נותנת את זכות הדיבור לחבר הכנסת

ג'מאל זחאלקה.

<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>

זה נושא מאוד חשוב, אנחנו מכירים את

התופעה ואני חושב שלרשויות האכיפה אין מה

לחפש. הם לא צריכים לעשות מחקר. כל מקומות

העבודה. אתה יודע מה? 90% ממקומות העבודה

ביישובים הערביים - - -

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

לא הבנתי, "אין מה לחפש"?

<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>

הם לא צריכים לחפש את הבעיה, הבעיה נמצאת.

כל מקום שייכנסו אליו אין זכויות. כל

סופרמרקט, כל חנות, כל משרד, ביישובים

הערביים, חוץ מהמקומות הרשמיים כמו

בנקים, משרדים, עירייה, מקומות שהם - - -

<מייסם ג'לג'ולי:>

אפילו עיריות מעסיקות קבלן ומפרות את

הזכויות.

<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>

בסדר, אבל יש דבר שהוא מחוץ לרדאר, הבעיה

העיקרית נמצאת שם. כל מקום שתיכנס אליו

אתה תעבור ליד סופרמרקט, תראה נשים

עובדות שם, תדע לך שהנשים האלה לא מקבלות

שכר. לא צריך לחקור. עכשיו הבעיה היא

למצוא את הדרכים כיצד להוכיח זאת. הרי הם

מתחמקים ויש להם שיטות להתחמק. סמאח מצאה

שיטה מעניינת מאוד, צריך ללמוד ממנה, אתם

צריכים ללמוד ולמצוא דרכים כאלה, אחרת אי

אפשר להילחם בתופעה. זו הערה ראשונה.

הערה שנייה היא הרבה יותר קשה. פה מדובר

בעיקר בעיקר בבעיה הספציפית הזאת, אנחנו

הרי סובלים מבעיה פוליטית של פיקוח ושל

אפליה מצד המדינה וגם מבעיות חברתיות

בתוך החברה, פה יש ניצול כפול, של המדינה

שמעלימה עין, אין מלים אחרות להגיד על

הדבר הזה, אין מלים אחרות כי העלמת עין

היא כמו התרה, כמו לתת היתר, אין הבדל. אם

אתה רואה שעוברים על החוק ופוגעים

בזכויות ואתה מעלים עין, כאילו התכוונת.

דרך אגב, החוק אומר כך, נכון? אתה בתור

משפטן, המשפט אומר שהעלמת עין היא כמו לתת

היתר או כתמיכה בתופעה. ואנחנו כציבור

ערבי, הבעיה היא בעיקר בעיה פנימית אצלנו,

בואו נודה בזה. כשהבחורות שעובדות

ברשתות, גם מכפר קרע וגם מערערה וגם מכל

מקום, שעובדות ברשתות, בלי לנקוב בשמות,

בגולף, בקסטרו, בכל המקומות, הן מקבלות

שכר מינימום ומעלה.

<סמאח ותד:>

בתוך הכפרים לא מקבלות שכר מינימום.

<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>

זה מה שאני אומר.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

הן מקבלות שכר מינימום.

<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>

לא, כשהן עובדות ברשתות של יהודים הן

מקבלות, בתוך היישובים הערביים לא

מקבלות. ביישובים הערבים לא מקבלים.

<סמאח ותד:>

כי זה זכיין.

<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>

זו הבעיה. אתה מדבר על עורכי דין מכובדים,

על אנשי עסקים וכו', ואנחנו, אני חושב,

עאידה, אני יודע שאת אוהבת דברים כאלה,

אנחנו צריכים לקבל החלטה של התנגשות

חזיתית עם האנשים שמנצלים נשים.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

כלומר אתה יודע שאני אוהבת להילחם. מקבלת

את זה כמחמאה.

<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>

בתור מחמאה. בתור יושבת ראש הוועדה, אנחנו

נתחיל לסמן מקומות, צריכים לעשות משהו,

שפה מנצלים נשים.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

אני אמרתי לפני שנים, ג'מאל זחאלקה, לפני

שנים אמרתי משהו ואמרו לי, "עוד יעשו לך

משהו, בעלי העסקים". אני עושה את זה באופן

אישי, אני לא נכנסת לאף אחת מהרשתות שאני

מכירה שמנצלים את הנשים בתוכם. לא קונה

שם. בוא נעשה חרם כזה.

<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>

הרשתות האלו נותנות לנשים יותר כסף מאשר

המכולת השכונתית.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

לא, לא, לא. יש רשתות, סליחה - - -

<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>

אני בעד.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

אני לא אנקוב בשמות, אבל כולנו יודעים, יש

רשתות בתוך החברה הערבית שמנצלות נשים.

הן עובדות 12 שעות ומקבלות משכורת כמו 1,500

שקל בחודש. אני למקומות כאלה לא נכנסת ולא

קונה שם.

<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>

אני מציע קמפיין. בואו נרים את הכפפה.

<קריאה:>

צריך חוק.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

יש חוק. להחרים מקומות עבודה לא צריך חוק,

צריך שהציבור יחליט שהוא עושה את זה. אין

חוק לזה.

<סמאח ותד:>

אין מודעות. לצערי הרב, לציבור הערבי,

בחברה הערבית אין מודעות לדבר הזה. האבא

ששולח את הבת שלו לעבוד 12 שעות ולקבל 100

שקל ליום, הוא מודע לזה והוא מסכים לזה. זו

בעיה חברתית.

<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>

הוא גם קורבן, האבא.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

שנייה, אני חושבת שלעשות את זה - - שנייה,

אני מבקשת, לא מתפרצים לתוך הדיון. אני

מאוד מבקשת. דבר שני, בואו להפסיק להתייחס

לעצמנו כאילו זו בעיה תרבותית. בכל מקום

של עוני, של היחלשות, אנשים לפעמים חייבים

לעשות דברים כדי לשרוד. הם לא עושים את זה

כי בתרבות שלנו אנחנו אוהבים שמקפחים

אותנו.

<עידית ליבוביץ' שקד:>

אבל דיברנו פה גם על עוד אוכלוסיות.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

בגלל זה אני אומרת שזה לא עניין תרבותי,

זה עניין של מקום מוחלש מבחינה כלכלית.

אנחנו התפרצנו לדברים של חבר הכנסת ג'מאל,

ניתן לו לסיים.

<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>

קודם כל, פה יש בעיה לא קלה. לא לטאטא

דברים.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

זה מאוד מורכב, זה לא פשוט.

<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>

אנחנו מכירים את מי שעושה זאת. אנחנו

רואים ביישובים הערבים, במרכולים, ואני

שאלתי כמה פעמים נשים "כמה את מקבלת?",

זועזעתי, 1,500 שקל, עובדת מהבוקר עד הלילה

כל יום, כל יום, ומקבלת 1,500 שקל. אני אומר

לה, "איך את מסכימה?" היא אומרת לי "אין מה

לעשות". מצב שמנצלים את המצב ואת העוני של

האנשים שצריכים את הכסף בשביל לחיות,

בשביל לשרוד.

אני בדעה שצריך לעשות שני מהלכים. האחד,

רשות האכיפה צריכה לעשות משהו רציני

בנושא הזה, כולל שיהיה קו חם של תלונות,

אפילו תלונות אנונימיות, של מידע, אין לנו

ברירה אחרת, בעניין הניצול, לעשות אכיפה,

למצוא דרכים להוכיח זאת. ובצד שני, אנחנו

בתור חברה, צריכים לעורר את זה ולהגיד

שאנחנו לא נקנה במקום שבו מנצלים נשים. אם

נעשה את הקמפיין הזה, יכול להיות, למשל,

אני חושב על היישוב שלי, כפר קרע, לא יהיה

לי מה לקנות שם. אני מכיר את המקומות, אין

מקום שאני יכול לקנות בו. יעני כל המקומות

מנצלים נשים.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

עורכת הדין מרים זלקינד משדולת הנשים.

אני עכשיו נותנת לָך ואחר כך לאמי ואני

רוצה לתת זמן מספיק כדי לשמוע את מערך

האכיפה.

<מרים זלקינד:>

:

’

”

–

o(tH

„

o(tH

o(<יכולות להיות הרסניות ואני רוצה להגיד

שאנחנו מאוד מתנגדות אליה. וגם להצטרף

למה שאמרת על גישור בפשרה. בנוסף לזה

שנשים מקבלות הרבה פחות ממה שהן היו

מקבלות לו היו ניתנים פסקי דין, אז יש גם

את הנושא שאין לנו פסיקות, אין אמירות

משפטיות ואין החלטות שאחר כך אפשר ללמוד

מהן למקרים נוספים. אלו רק שתי הערות על

דברים ממש חשובים שנאמרו כאן.

אני אתחיל ממשהו אופטימי. בגלל הצורך

האדיר מהשטח בנושא של זכויות נשים

בעבודה, אנחנו נפתח בתקופה הקרובה בשדולת

הנשים קו טלפוני לזכויות נשים בעבודה, גם

לנשים ערביות וגם לנשים חרדיות ונשים

דוברות רוסית. מהמיפוי שאנחנו עורכות

לקראת פתיחת קווי הזכויות האלה וגם ממה

שעולה מהשטח, אני גם באה מעמותת ידיד אז

יש לי פרספקטיבה קצת יותר רחבה, עולה

שהבעיות בציבורים בישראל מאוד מאוד

מגוונות. לא דומות הבעיות של נשים ערביות

או בדואיות או מהצפון - - -

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

בדואיות זה ערביות.

<מרים זלקינד:>

כן, אני מתכוונת מאזורים שונים בארץ,

לבעיות של נשים חרדיות ולבעיות של נשים

אחרות או יוצאות ברית המועצות. רק על קצה

המזלג אני אגיד כמה דברים שמאפיינים

וקורים והם שונים מאוכלוסייה

לאוכלוסייה. אנחנו, למשל, מכירות את זה

שבקרב נשים בדואיות יש הרבה את הנושא של

העברת עובדות בין חברות קבלן בלי לשלם

פיצויים. חברות שנעלמות, הזכויות לא

נשמרות. ברגע שאישה חולה, או כשרואים שהיא

בהריון הם מפטרים אותה, בלי שימוע, בלי

מכתב. הרבה פעמים זה יוצר אחר כך גם בעיות

מול הביטוח הלאומי. יש המון המון הפרות

שקשורות להיותן של נשים עובדות קבלן.

בקרב נשים יוצאת ברית המועצות לשעבר

אנחנו רואים בעיות ייחודיות שנוגעות

להטרדה מינית ולפנסיה וגם בעיות של

עובדות קבלן. בקרב נשים חרדיות יש, שוב,

בעיות ייחודיות, כמו למשל הנושא המוזר

הזה שמבקשים מהן לשלם מעשר.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

מה?

<מרים זלקינד:>

מבקשים מנשים חרדיות לשלם מעשר.

<מאיר דוד:>

מה שדיברת, לתרום לעסק.

<מרים זלקינד:>

מציגים את זה כמשהו דתי.

<מאיר דוד:>

מעשר זה 10% מהשכר, לתת תרומה.

<מרים זלקינד:>

זה מוצג כעניין דתי. או נשים שמתגרשות

חוות התנכלות בגלל הגירושין שלהן, בגלל

שזה לא מקובל בחברה החרדית. הדבר השני

שאני רוצה להתייחס אליו זה שהמיפוי

והאכיפה, כמו ששמענו כאן, בסיפורים מאוד

מקוממים, כמעט ולא קיימים. אני ביליתי

שעות ארוכות בלנסות להבין מספרים. מה

קורה, איפה יש בעיות אכיפה, מהן בעיות

האכיפה, כמעט ואין מחקרים, כמעט ואין

מיפוי.

ישבנו פה לפני שבוע בוועדה ודיברנו על

בעיות של נשים, על היתרים שניתנים

לפיטורי נשים בהריון, אנחנו ראינו שיש

אחוזים גבוהים מאוד באזור המרכז

וירושלים. זה אומר שאין דיווחים על בקשות

למתן היתרים בכל האזורים האחרים, שפשוט

לא מבקשים, ככל הנראה לא מבקשים. הנשים

הכי מוחלשות, מפטרים אותן מבלי לתת

היתרים.

ומילה אחרונה על האכיפה. לפני שבוע

התקיים בוועדה לביקורת המדינה דיון

במסגרת יום העוני ודובר על היעדר אכיפה

בחברה הערבית. פורסם, למשל, שרק תשעה

עיצומים הוטלו על מעסיקים במגזר הערבי

שהפרו זכויות. זה מספרים באמת זעומים. חוק

הגברת האכיפה, ששיפר את מצבן של עובדות

ניקיון, לצורך העניין, בהרבה אזורים בארץ,

לא משפיע בכלל ככל הנראה, לא על הצפון ולא

על הנגב, כך שאי אפשר שרק הארגונים יתנו

מענה בנושאים האלה, זה לא מספיק. אנחנו

משתדלות, אנחנו עושות כמיטב יכולתנו, אבל

צריך להיות משהו מדיני ורציני מצד המדינה

וחייבת להיות יותר אכיפה. תודה רבה.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

תודה. חבר הכנסת אוסמה סעדי, בבקשה.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

כן. גבירתי היושב ראש, חבריי חברי הכנסת.

אהלן והלן. אני חושב שכמו שאמרה עורכת

הדין, לפני שבוע ביום העוני, ב-21.2 אני

ניהלתי ועדה לביקורת המדינה בדיוק

בעניין הזה של אי אכיפת חוקי העבודה, חוקי

מגן וזכויות בסיסיות. שמענו וגם יש גם דוח

של מבקר המדינה בנושא הזה, יש את מינהל

ההסדרה והאכיפה ויש את החוק שהזכרת, חוק

הגברת האכיפה משנת 2012, אבל המצב בחברה

הערבית הוא מצב קטסטרופלי.

מה שאמרו עמאל והחברות שלה, באמת, אני גם

מכיר את זה אישית מירושלים המזרחית. גם

בירושלים המזרחית המצב שם, למרות שיש שטח

כבוש ואנחנו אומרים, כיבוש וכל

הפוליטיקה, אבל גם מבחינת חוקי העבודה, גם

שם בקושי משלמים. אתה יכול לעבוד, בעיקר

את יכולה לעבוד, משרה מלאה תמורת 1,000 שקל,

1,500 שקל, עד היום.

אני התחלתי לקבל תלונות ואנחנו עכשיו

מכינים עדויות ועאידה, כל הכבוד שהתחלת

עם זה בוועדה, פנו אליי גם עובדות שעובדות

ברשתות המובילות בחברה הערבית, שהן לא

מקבלות את הזכויות שלהן, מאיר, וזה

לידיעתכם וטיפולכם המיידי. כמו שאמר חברי

ג'מאל, אתם לא צריכים להתאמץ הרבה, רק

תיכנסו למקומות האלה, רק תיכנסו, תגבו

עדויות ואז הם יגידו לכם, אבל בכל זאת, זה

שהם יבואו, שהן יבואו או שהן תבואנה להגיש

תלונות זה קשה, אבל אם אתם תגיעו אליהן אז

הן יספרו לכם את האמת.

יש היום גם שיטות שהן יותר מתוחכמות. אתה

שומע, מאיר? היום הרבה מעסיקים, הרבה

חברות, בתלוש רושמים שכר מינימום, אבל

העובדת לא מקבלת שכר מינימום. בקושי

מקבלות אולי חצי משכר מינימום, אבל בתלוש

אתה רואה - - -

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

ולפעמים הם רושמים את הסכום, אבל רושמים

שהיא עבדה כאילו חצי משרה.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

היום החוק מחייב כרטיס נוכחות ורישום

שעות עבודה, כך שהיום אי אפשר לעקוף או

לבלף או כל הדברים האלה, ואתם יכולים באמת

לראות, עבדה 186 שעות, היא צריכה לקבל 5,250

וצריכה לקבל את כל הזכויות, חופשה, הבראה,

נסיעות, פנסיה אחרי חצי שנה. כל הדברים

האלה, אם תבואו לחברה הערבית, זה כמו

דברים דמיוניים. אין את הדברים האלה,

בקושי מקבלים. הנה, אתה שומע עדויות מהשטח

של 1,000 שקל, 1,500 שקל.

אנחנו דיברנו בוועדה לביקורת המדינה,

גבירתי היושבת ראש, שמינהל ההסדרה רוצה

לצאת בקמפיין אבל הקמפיין הזה, כמו שאמרה

גדיר נקולא מ"קו לעובד", מדברים על זה כבר

חודשים על גבי חודשים וזה לא יוצא. אני

ביקשתי, בתור החלטה של הוועדה לביקורת

המדינה, שהם יתנו לוח זמנים, מתי הקמפיין

הזה בשפה הערבית עולה.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

אולי עכשיו יש להם?

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

אולי.

<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>

אנחנו גם מכירים את המציאות. להגיד שזה

מאוד קל להתלונן, זה לא נכון, אוסמה. נשים

לא רוצות להתלונן, יש בעיה שהן יגישו

תלונות. צריכים לקבל אלטרנטיבה. נכון שזו

תופעה שבכל רחוב יש 90% שלא נותנים שכר

מינימום, אבל נשים לא רוצות להתלונן, אלא

אם אתה מגן עליהן, שלא יתנקמו בהן, שגם

תשלם את התהליך המשפטי. יש כמה צעדים. אי

אפשר להגיד, "יודעים ותלכו ותחפשו

עדויות". אתה צריך לתת הגנה לנשים.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

אני מסכים איתך, חנין. לכן אני אמרתי, אני

מסכים שצריך להגן, לכן פניתי ויש היום

אפשרות של הטלת עיצומים כספיים על

המעביד.

<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>

אני דיברתי לפני שבאת שהמעסיק יכול בקלות

לא לשתף פעולה ואין בחוקים המנהליים שום

סעיף שיכפו על המעסיק לשתף פעולה.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

למה? חייבים.

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

שנייה, שנייה, אני מבקשת, חברי הכנסת, אני

מבקשת, חנין, חנין. אני מבקשת, אנחנו תיכף

נשמע ממינהל האכיפה והם יצטרכו לענות, גם

על השאלות שעלו ועל עוד שאלות שאני

מתכננת לשאול, אז בואו נתמקד.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

אז אני אומר, יש להם את הכלים. אני פעם

ייצגתי איזושהי חברה במזרח ירושלים - - -

<היו"ר עאידה תומא סלימאן:>

ירושלים המזרחית.

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

ירושלים המזרחית. בדקו ועשו את כל

הבדיקות, גם בתנאי שכר, גם של שעות העבודה,

גם של חופשות, הטילו עליהם עיצומים

כספיים אדירים, שאז המעביד אמר, "לא משתלם

לי, אני לא רוצה לקחת סיכון, אני עכשיו

הולך ומיישם את החוק כלשונו ואני משלם את

כל הזכויות". דרך שנייה היא להסביר

לעובדים האלה ולעובדות האלו שהן יכולות

לתבוע בלי לחכות למשרד העבודה ובלי לחכות

להסדרה. "אני עבדתי שישה חודשים", גם אחרי

זה את יכולה לתבוע, גם אחרי שאת מפסיקה.

עבדת שישה חודשים, יש לך שבע שנים ללכת

ולתבוע ואז אין חשש שהוא יתנקם בך. אבל אז

מה יקרה? ברגע שהיא, נגיד, עבדה חצי שנה,

אני אומר לך עכשיו, אם הייתי עורך דין

והייתי מייצג אותה - - -

<פאטמה סכסיר:>

הוא מכוסה. אין מה ל - - - הוא מכוסה - - -

<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>

הוא לא מכוסה. אם היא עבדה חצי שנה והיא

קיבלה 1,500 שקל, היא יכולה לתבוע הפרשי שכר

מינימום והיא יכולה להגיע לעשרות אלפי

שקלים.

רק משפט סיכום

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]