פרוטוקול מספר 531, ועדת הפנים והגנת הסביבה, 28/12/2017

הכנסת העשרים

מושב רביעי

<פרוטוקול מס' 531>

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום חמישי, י' בטבת התשע"ח (28 בדצמבר 2017),

שעה 10:30

<סדר היום:>

<הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות

(חוקי עזר בעניין פתיחתם וסגירתם של

עסקים בימי מנוחה), התשע"ח-2017>

נכחו:

<חברי הוועדה:>

דוד אמסלם – היו"ר

יעקב אשר

יואב בן צור

יעל גרמן

תמר זנדברג

יעל כהן-פארן

בצלאל סמוטריץ

לאה פדידה

חברי הכנסת:

ישראל אייכלר

משה גפני

יוליה מלינובסקי

אורי מקלב

עודד פורר

<מוזמנים:>

יהודה זמרת – היועץ המשפטי, משרד הפנים

שחר פרלמוטר – עו"ד בלשכה המשפטית, משרד

הפנים

יעל פרץ – לשכה משפטית, משרד הפנים

אורית מלמד – עו"ד, משרד הפנים

גילי ויליאן – מתמחה, משרד הפנים

שרון רוברטס – ייעוץ וחקיקה, משרד

המשפטים

אור רוזנמן – יועץ משפטי, משרד העבודה,

הרווחה והשירותים החברתיים

מורן ישראל – חבר מועצת העיר חולון

אריאנה לויצקי – פעילה חברתית, קרית

ביאליק

אמיר כוכבי – חבר מועצת העיר הוד השרון

יהושע פרידמן – מנהל המרכז ללאום דת

ומדינה, המכון הישראלי לדמוקרטיה

גלעד וינר – עו"ד, המכון הישראלי

לדמוקרטיה

רועי לחמנוביץ – מנכ"ל, קואליציית שבת

שוויון

יעקב ברמר – יו"ר פורום המכולות

ומינימרקטים

יקיר שינדלר – מנכ"ל להב, להב - לשכת

ארגוני העצמאיים והעסקים בישראל

יוסי אריה – מנהל המכון הישראלי לאנרגיה

ואיגוד חברות הנפט

יריב פקטה – יועץ משפטי, פז חברת נפט בע"מ

מירי שאול – סמנכ"ל רגולציה פז

אבי אלבז – יו"ר עמותת שתי"ל

יעל יחיאלי – מנהלת תחום חופש דת, שתי"ל

שגיא אהרון – נציג התנועה המסורתית

ריקי שפירא – המרכז הרפורמי לדת ומדינה

אורי קידר – ישראל חופשית

יאיר נהוראי – עורך דין, פרויקט "נשים

שרות שלום"

יקרת טננבאום – סטודנטית בסדנת חקיקה

משפטית, אונ' בר אילן

אוראל ריזט – סטודנטית בסדנת חקיקה

משפטית, אונ' בר אילן

גלעד שמיר – פעיל חברתי

מתי גוטמן – פעיל חברתי

הדס פרנק – אזרחית, פרטי

קרן ברק – שדלן/ית (קונטקטי בע"מ), מייצג/ת

את איגוד חברות הנפט בישראל

<ייעוץ משפטי: >

גלעד קרן

<מנהל/ת הוועדה:>

לאה קריכלי

<רישום פרלמנטרי:>

ס.ל., חבר תרגומים

<הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות

(חוקי עזר בעניין פתיחתם וסגירתם של

עסקים בימי מנוחה), התשע"ח-2017>

<היו"ר דוד אמסלם:>

אני מתכבד לפתוח את ועדת הפנים והגנת

הסביבה בנושא הצעת חוק לתיקון דיני

העיריות המקומיות (חוקי עזר בעניין

פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה),

התשע"ח-2017 (מ/1175), הכנה לקריאה שנייה

ושלישית. אני רוצה קודם כל שאנחנו נעשה

הקראה לחוק, אחרי זה נקבל עליו הסבר ואחרי

זה אני אפתח אותו לדיון. בבקשה, אדוני

היועץ המשפטי.

<גלעד קרן:>

הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות

(חוקי עזר בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקי

םבימי מנוחה), התשע"ח-2017

תיקון פקודת העיריות. 1. בפקודת העיריות,

אחרי סעיף 258 יבוא:

"258א. הסכמת שר הפנים לחוק עזר בעניין

פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה.

בסעיף זה –

"עסקים" – מוסדות או מקומות, כאמור בסעיף

249(20), למעט מסעדות, בתי קפה, בתי תה, בתי

משקה וכל מקום אחר שבו מכינים או מגישים

מאכלים או משקאות לצריכה במקום, ולמעט

מקומות של עינוג ציבורי;

"עינוג ציבורי" – הצגות של תיאטרון או

קולנוע, קונצרט, דיסקוטק, מופעי מחול,

ריקודים, קברט - - -

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

סליחה, מה זה 'למעט', זאת אומרת שזה כן יכול

להיפתח?

<גלעד קרן:>

ההסדר לא חל על זה.

<קריאה:>

על קברט.

<היו"ר דוד אמסלם:>

לא רק על קברט, גם על בתי תה, גם על - - -

<גלעד קרן:>

גם על קרקס.

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

ועל תחנות דלק?

<היו"ר דוד אמסלם:>

עוד מעט נגיע לזה.

<גלעד קרן:>

קרקס, משחק או ספורט וכל עינוג כיוצא

באלה, בין שהם בתמורה ובין שלא בתמורה.

על אף הוראות סעיף 258(ב) ועד (ו) לא יפורסם

ברשומות חוק עזר לפי סעיף 249(20) ו-(21)

בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי

מנוחה, אלא לאחר שהשר נתן את הסכמתו לחוק

העזר.

השר לא ייתן את הסכמתו לחוק עזר כאמור

בסעיף קטן (ב), אלא אם כן פתיחתם של העסקים

בימי מנוחה, כפי שמוצע בחוק העזר, נדרשת

כדי לספק צרכים אשר לדעת השר הם צרכים

חיוניים".

<עודד פורר (ישראל ביתנו):>

אפשר שאלות באמצע?

<היו"ר דוד אמסלם:>

לא, אנחנו סיימנו עכשיו.

<גלעד קרן:>

תיקון פקודת המועצות המקומיות. 2. בפקודת

המועצות המקומיות, בסעיף 24א, אחרי "251ד"

יבוא "258א".

<היו"ר דוד אמסלם:>

משרד הפנים עדיין לא הגיע? זה חוק של משרד

הפנים. מבחינתי זה בסדר, הם לא יכולים לא

לבוא, אנחנו מתקדמים. עודד, בבקשה.

<עודד פורר (ישראל ביתנו):>

רציתי לשאול מה המצב החוקי הקיים היום, אם

תוכל להסביר, כי גם לשר הפנים היום יש

סמכות לא לאשר חוק עזר עירוני.

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

אז מה ההבדל?

<עודד פורר (ישראל ביתנו):>

אז ממה נפשך?

<היו"ר דוד אמסלם:>

מה שהוסבר לי, הרעיון הוא כזה, החוק הזה

הוא כאילו דורש מהעיריות היום לפעול

באופן פוזיטיבי, זאת אומרת לפנות לשר

הפנים ולבקש את אישורו לעניין הזה. קודם

זה היה מצב שהם חוקקו את חוק העזר ואם שר

הפנים לא הגיב תוך 60 יום - - - דרך אגב, זה גם היה תיקון חקיקה מסוים בשלב מסוים. זה היה

החוק פעם.

<גלעד קרן:>

עד 1990 המצב החוקי היה שכל חוק עזר חייב

באישור פוזיטיבי של שר הפנים. בשנת 1990

תוקנה פקודת העיריות ושונה ההסדר כפי

שהוא היום, שכל חוק עזר שמאשרת מועצת

עירייה או רשות מקומית מובא לידיעתו של

שר הפנים. אם שר הפנים לא מגיב בתוך 60 ימים

חוק העזר מאושר, בתוך ה-60 ימים האלה השר

יכול להגיד 'רגע, עצרו את זה, אני רוצה

לבחון את העניין' ובעצם להעיר הערות,

להתנגד וכו'. השר גם יכול כמובן לאשר את

אותו חוק העזר לפני תום אותם 60 ימים

ולהגיד, אחרי יומיים, 'מבחינתי זה בסדר

ותפרסמו את זה ברשומות'.

בהצעת החוק הזה יש שני שינויים בהקשר הזה.

השינוי הראשון אומר שבעניין של פתיחת

עסקים בשבת, למעט העסקים שמנויים בהצעת

החוק יהיה צורך באישור פוזיטיבי של שר

הפנים, זאת אומרת שהוא צריך להגיד כן ואם

הוא לא אומר כן אז החוק לא נכנס לתוקף.

אגב, בהקשר הזה אני לא יודע כמה השינוי

הוא משמעותי - - -

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

ומי שכבר יש לו חוק עזר, מה יעשה שר הפנים?

<היו"ר דוד אמסלם:>

עוד מעט נדבר.

<יעקב אשר (יהדות התורה):>

רגע, שנייה, בואו נשמע את ה - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

בואו נשמע את הרציונל.

<גלעד קרן:>

בהקשר הזה לדעתי השינוי הוא פחות משמעותי

מהמצב הקיים לאור פסיקת בית המשפט

העליון, שקבע, למשל בהקשר של עיריית תל

אביב, שאם השר אומר 'אני רוצה לבחון את

העניין, אבל לא עונה במשך שנתיים וחצי', מה

שקרה במקרה של עיריית תל אביב, והוא בעצם

לא מנמק את ההתנגדות שלו, זה כאילו ההחלטה

שלו בטלה וחוק העזר נכנס לתוקף. לכן גם אם

יצטרכו אישור פוזיטיבי של שר הפנים, אם

הוא לא יענה במשך תקופה ארוכה יכול להיות

שבג"צ יפרש את זה באותה בצורה.

השינוי השני, שהוא יותר משמעותי, בהקשר של

פתיחת עסקים בשבת, זה בעצם שינוי ברירת

המחדל. אם עד היום המצב היה שעירייה מגישה

חוק עזר לאישור השר וחוק העזר צריך להיות

מאושר אלא אם השר מצא שיש איתו איזה שהיא

בעיה, שבג"צ פירש את זה כעניינים של

סבירות וכו', היום המצב הוא הפוך. כל חוק

עזר שתגיש עירייה - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

רק שנייה, דקה. קודם כל בוקר טוב ליהודה

זמרת. אנחנו לא רואים אותו כל יום פה,

אנחנו קצת מתרגשים. יהודה, שיהיה לך בוקר

טוב. בבקשה.

<גלעד קרן:>

המצב יהיה הפוך אם החוק הזה יחוקק כפי

שהוא כרגע, כל חוק עזר של פתיחת עסקים

בשבת, בעצם לשר אסור לאשר אותו אלא אם הוא

מצא שיש צרכים חיוניים לדעתו. לכן זה

השינוי היותר משמעותי בהצעה.

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

אני שוב שואלת, תחנות דלק נכנסות?

<היו"ר דוד אמסלם:>

עוד מעט, עוד מעט. אני אתן את התשובה, כרגע

בחוק הזה כן, זאת התשובה, אבל אחרי זה - - -

יהודה, אתה רוצה זמן להציג את החוק?

שתיים-שלוש דקות? קודם כל אתה רוצה

להתאושש? להכין לך כוס תה?

<יעקב אשר (יהדות התורה):>

לא, תגמור את ההקראה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

אני אביא לך מהחדר כמה עוגיות?

<עודד פורר (ישראל ביתנו):>

תוכל להזמין לו מבית התה.

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

צריך להוסיף סעיף שתהיה מכירת חיסול של

פלטות לשבת, כי אולי זה יהיה השלב הבא.

<היו"ר דוד אמסלם:>

אני מציע כזה דבר, אני אעביר את רשות

הדיבור לח"כים ואחרי זה אני אשמע את שאר

הדוברים. בבקשה, לאה פדידה. קחי שלוש דקות

להתייחסות.

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

צר לי שאנחנו פותחים את הבוקר שוב פעם

בחוק שאומר בואו נשליך את הדמוקרטיה,

בואו נשליך את הסטטוס קוו, בואו נשליך את

המרקם הייחודי והטוב בין השלטון המקומי

לשלטון המרכזי.

<היו"ר דוד אמסלם:>

שנייה, דרך אגב, גם תוך כדי תגידי מה

ההסתייגויות שלך לחוק הזה, טוב?

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

אני לא אספיק.

<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>

אנחנו צריכים זמן ראוי להציג את

ההסתייגויות.

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

תסלח לי, דודי, אני יכולה לשאול שאלה?

<היו"ר דוד אמסלם:>

אוקיי.

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

האם אפשר קודם להגיד את דעתנו ואחר כך

להגיד את ההסתייגויות?

<היו"ר דוד אמסלם:>

כן, אמרתי, אם יש לך הסתייגות - - -

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

יש לי הסתייגויות, אבל - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

בבקשה, אז בואי תגידי את דעתך ואחרי זה

דברי על ההסתייגויות.

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

אז, ברשותכם, אני אתחיל. אנחנו עדים לחוק

שאומר שאם הקואליציה צריכה לשרוד אז כדאי

לשלם לאחינו הדתיים על מנת שאנחנו נוכל

לזרוק את הדמוקרטיה מהחלון, את הזכויות

של הציבור מהחלון, את הסטטוס קוו מהחלון,

ובמיוחד במיוחד את המרקם היפה שנוצר בין

השלטון המקומי לשלטון המרכזי. סקר שנעשה

ברור בין מצביעי הליכוד, בין מצביעי

העבודה ואפילו הבית היהודי, אומר שמעל 65%

מהציבור, בממוצע, מעדיף שהשלטון המקומי

הוא זה שיקבע מה המרקם בעיר. לא בחינם

בחרנו אנחנו תושבי העיר את ראש הרשות

שמבין את צרכי העיר, מבין מה העיר הזאת

צריכה. יש מרקם נכון בין דתיים לחילוניים,

חיה ותן לחיות. אל תכפו עלינו את החובה

שלכם ותיתנו לאנשים לחיות ולנפוש כמו שהם

רוצים.

החוק הזה בעצם מסרס את הסמכות של הרשות

המקומית, מכפיף את החוק בצורה דורסנית

ולא נותן לאותו תושב ולאותה תושבת לבחור

כיצד הם ירצו לבלות את השבת שלהם והולך

ומנכס את השבת לאוכלוסייה מסוימת. גם אני

אוהבת את השבת, כולנו אוהבים את השבת,

בואו ניתן לשבת צביון שישקף את הזכות

הדמוקרטית היהודית והמסורתית. לא יכול

להיות שנערבב בין התחומים האלה. זו מדינה

מיוחדת, מדינה קטנה שיש בה דתיים

וחילוניים, ועדות ודעות ולכן אנחנו

חושבים שאי אפשר לכפות - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

חבר'ה, זה מפריע לי. גם מאחורה. לאה מדברת

וקשה לי להקשיב. בבקשה.

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

אי אפשר לכפות. רוב הציבור במדינת ישראל

מוקיר את השבת. בואו ניקח את יקנעם, חבר'ה.

אין חוק, נפתח עסק בשבת, אנשים לא באו אליו

באמצע השבוע הוא נסגר, כי זה אופי העיר

וזה ראש העיר יודע לעשות. לא סתם בחרנו בו.

אז תפסיקו לדרום אותנו בשם הישרדות

הקואליציה ותפסיקו להחליט שדמוקרטיה היא

לא דבר שצריך לכבד אותו ותפסיקו להחליט

שאנחנו לא יודעים לחיות בשלום, דתיים לצד

חילוניים, ששנינו אוהבים את השבת ושנינו

רוצים לחיות במדינה אחת, לחיות זה לצד זה,

ביחד זה עם זה, ולהבין שאנחנו רוצים לחגוג

את השבת בצורה אחרת. אני אוהבת ללכת לבית

כנסת, אבל אחרי זה, כבודו, לים, ואתה, אחרי

בית כנסת, אוהב לשבת בבית וזה בסדר.

<היו"ר דוד אמסלם:>

טוב, לאה, ההסתייגויות.

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

ואני רוצה להגיד לך עוד משהו, ואני מתפלאת

עליך, יושב ראש הוועדה, אתה בא מהשלטון

המקומי - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

עליי אישית?

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

כי אתה בא מהשלטון המקומי והחוק הזה לא

מכבד את נבחרי הציבור של השלטון המקומי.

אני בטוחה, דודי, שאתה בתור נבחר ציבור

ידעת מה הציבור שלך רוצה והיית רוצה את

הסמכות הזאת בידיים שלך להחליט על אופי

העיר שבה אתה גר ועל האופי שבו אתה נמצא.

הרי התושבים בוחרים בהם. אני ממש מבקשת

להוציא מהחוק הזה את הסמכות הזאת, להחזיר

חזרה את הסמכות לראש הרשות, שמכיר את אופי

התושבים שלו - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

אז ההסתייגות שלך זה להשאיר את המצב

הקיים? למחוק את החוק?

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

לא, אני רוצה שאנחנו ניתן את שיקול הדעת

לראש הרשות.

<היו"ר דוד אמסלם:>

לראש העיר. זה המצב הקיים היום.

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

בדיוק, זה המצב הקיים, אלא במקרים, לא

יודעת מה, הפוך, נהפוך את זה. במקרים

חריגים, במקרים שאני לא יודעת מה יש שם

ונמצא שם, יבוא לדיון בפני השר. כמובן

מאליו, ראש הרשות יקבל את הסמכות.

<היו"ר דוד אמסלם:>

אבל זה החוק כיום, השר יכול להתערב תוך 60

יום, זאת אומרת זה המצב, כפי שאמרנו קודם.

אז את ממליצה - - -

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

זה היה, עכשיו אתם רוצים לשנות את זה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

כן, את רוצה שהמצב הזה יישאר.

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

אני רוצה שהמצב הזה יישאר, לא סתם זה תוקן

ונבנה המרקם הנכון בין השלטון המקומי

לשלטון המרכזי. חבר'ה, בכל הדברים האלה יש

את האדם באמצע, את האזרח, שחי במדינת

ישראל ורוצה לחיות במדינת ישראל בחיה ותן

לחיות.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה, לאה.

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

את ההסתייגויות הכנתי, לא הקראתי עוד.

<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>

כן, יש לנו הרבה הסתייגויות, אנחנו נתחיל

בהקראה שלכם?

<היו"ר דוד אמסלם:>

עוד מעט. אני אמרתי, אני אתן לכם שלוש-ארבע

דקות להתייחס לחוק ואחרי זה דברו על

ההסתייגויות, כל אחד עוד עשר דקות.

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

תודה רבה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

אז אני אחזור אליכם, אני אחזור אלייך לגבי

ההסתייגויות.

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

בבקשה, זה - - - שבת, אל תדאג.

<היו"ר דוד אמסלם:>

בבקשה, יעקב.

<יעקב אשר (יהדות התורה):>

שלום, אדוני היושב ראש. אני רוצה לומר

לחברת הכנסת פדידה שקודם כל אני יודע

משיחות מסדרון, מה שנקרא, שהנושא של

המסורת והשבת חשוב לה. התחלת את הדברים

שלך ואמרת למה להשליך את הדמוקרטיה, ואני

אומר, כשמדברים על מדינה יהודית

ודמוקרטית, אז למה להשליך את השבת? על

איזה הקרבה אנחנו פה מוותרים בשביל הדבר

הזה שנקרא מדינה יהודית? הרי תראו כמה

אנחנו מוותרים וכמה אנחנו מקריבים בזה

שאנחנו נמצאים כאן במזרח התיכון עם כל כך

הרבה שכנים ידידים טובים מסביבנו. אנחנו

נמצאים כאן כי זאת ארץ ישראל שהובטחה לנו,

באותה תורה שמופיע שמור את יום השבת

לקודשו. אז אם אנחנו נשליך כל פעם את

הדברים הללו מעלינו, דברים שלא הסבא ולא

הסבתא, לא שלךְ, ודאי לא שלה, וגם לא של

אחרים - - - אדוני היושב ראש, יש רעש.

<היו"ר דוד אמסלם:>

אתה צודק. אני מבקש לא להפריע ליעקב.

<יעקב אשר (יהדות התורה):>

אם אנחנו נשנה, הרי החוק הזה לא מדבר פה על

חוק למען הציבור החרדי, זה לא עבור הילדים

שלנו בשכונות החרדיות, זה לא עבור האנשים

החרדים, אנחנו עושים פה את התפקיד של

לשמור על דמותה היהודית של המדינה הזאת.

הדמוקרטיה, יש הרבה מאוד מכונים שנפתחו

על העניין הזה, אבל לשמור על כך שהילדים

והנכדים והנינים שלנו, של חברי הכנסת

שיושבים כאן, עודד ידידי, שהנכדים

והנינים שלהם עוד יידעו מה זה שבת, אם

אנחנו נדע לתת את הפרהסיה - - - הרי לא

דיברנו על מה את עושה בבית ולא דיברנו על

איפה את הולכת אחר כך, אף אחד לא בא להגיד

לך מה לעשות בשבת, תחגגי אותה בצורה שאת

רוצה לעשות אותה. או מישהו אחר, אני מדבר

אלייך - - -

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

מה החוק הבא, כיסוי ראש? אתה רוצה אותי

בכיסוי ראש?

<היו"ר דוד אמסלם:>

לאה. רק שנייה, יעקב.

<יעקב אשר (יהדות התורה):>

סליחה, אני לא מדבר אלייך, אם זה מה שלקחת

מהמילים שאמרתי - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

רק שנייה, יעקב. לאה, תני לו לסיים.

<יעקב אשר (יהדות התורה):>

תני לי לסיים, סליחה, אני לא אקח אותך - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

אנחנו לא במליאה צועקים.

<יעקב אשר (יהדות התורה):>

אמרתי לך שאנחנו לא מתערבים באיך, בשבת

שלך ואיך את עושה את זה גם בחוץ. גם בזה

אנחנו לא מתערבים. אנחנו אומרים דבר אחד,

יש פה מדינה יהודית, יש ערך שנקרא השבת,

אנחנו צריכים לשמור עליו כדי שנוכל

להסביר למה אנחנו מדינה יהודית. הדבר

השני, הדבר הזה רק מחזק את הסטטוס קוו, הוא

לא פורץ אותו, בדיוק הפוך. הוא רק שומר

עליו בגלל כל מיני דברים שעולים.

<היו"ר דוד אמסלם:>

יעקב, קח 30 שניות ותסיים.

<יעקב אשר (יהדות התורה):>

60 שניות.

<היו"ר דוד אמסלם:>

30.

<יעקב אשר (יהדות התורה):>

45. דבר שני, מפלגת העבודה, אני מצפה ממנה,

חוק סוציאלי כל כך ששומר על זכויותיהם של

אנשים שלא רוצים לעבוד בשבת, כי כך הם

הונחו, כי כך רוב הציבור חי, אתם מביאים

אותו לתחרות שאותו בן אדם יפסיד כסף בגלל

שאחרים יפתחו לו בדיוק ביום שהוא בגלל

אמונתו ובגלל שהשבת היא שבת הוא יפסיד את

ה - - -

דבר אחרון, אדוני היושב ראש, אתם מדברים

על זכותו של ראש עיר. אני יודע מה זה להיות

ראש עיר, אבל אתם נותנים היום כלי בידיו

של ראש העיר לעצב את העיר שלו מהתחלה, זאת

אומרת לגרום לכך שאנשים דתיים, אפילו לא

חרדים, יידעו שבעיר הזאת הולכים לפתוח

חנויות באופן גורף, מראש אתה קובע איך

העיר הזאת תיראה אחר כך. אתה בעצם אומר

לאנשים דתיים 'אל תבואו לגור בעיר הזאת',

כי אנחנו קובעים את זה כבר מראש. זאת

הסמכות.

לכן אני חושב, רבותיי, יש דבר אחד שכולנו

יכולים להתאחד סביבו, לשמור על המסורת

היהודית, לשמור על הצורה היהודית של

מדינת ישראל והדמוקרטיה, גם במגילת

העצמאות, באה אחרי המדינה היהודית.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה רבה. עודד פורר, בבקשה.

<עודד פורר (ישראל ביתנו):>

תודה, אדוני היושב ראש. בהמשך לדבריו של

חברי פה, החוק הזה רחוק ממסורת ישראל

כרחוק מזרח ממערב. אין בינו לבין מסורת

ישראל לבין היהדות, לבין הצביון, אין דבר

וחצי דבר. כל כולו ניסיון לכפות אורח חיים

מסוים על קבוצה אחרת, וזה נכון לשני

הכיוונים. שווה בנפשך שיבוא אולי שר פנים

שהוא לא חובש כיפה והוא יחליט עכשיו

לרשות מקומית שהיא חייבת לפתוח? הרי החוק

הזה מתיר לפתוח בתי קפה, בתי תה, קברט, למה

הם לא נפתחים בבני ברק?

<היו"ר דוד אמסלם:>

זה הולך תה עם קברט טוב, אתה יודע.

<עודד פורר (ישראל ביתנו):>

למה אין בבני ברק בשבת? אפשר לפתוח, למה

אין? כי הקהילה מחליטה איך לחיות את חייה.

הקהילה בבני ברק החליטה לחיות את חייה

כשהרחובות סגורים בשבת, וטוב שכך, ואף אחד

לא רוצה להפר את זה ואף אחד לא צריך להפר

במקומות אחרים שמחליטים שבאזורים מסוימת

בעיר מסוימת האזורים יהיו פתוחים. למה

אנחנו ברחובות ידענו למצוא רחובות

מסוימים שיישארו סגורים בשבת? אי אפשר

לנסוע בהם. בעיר שהיא לא עיר דתית יש

שכונות ורחובות מסוימים שאתה לא יכול

להיכנס עם הרכב בשבת וכשמישהו רוצה לנסוע

דרך אותו אזור, הוא עושה עיקוף. ויש גם

אזורים בפריפריה של העיר שפתוחים בשבת

ונותנים שירות מסוים לאוכלוסייה מסוימת

שצורכת אותו. כשהשבת או יום המנוחה הופך

להיות - - - כולם פתוחים, הכול פתוח. תל

אביב. תל אביב זו עיר שיש בה 50,000 עסקים, כל

מה שמדובר זה 165 מרכולים, אז אתה יכול

להגיד לי שה-165 לעומת 50,000 לא בטל בשישים?

זה לא משהו שמשאיר את הצביון?

אדוני, לנו יש מחויבות כאן, גם לשמור על

העצמאות של כל קהילה לשמור ולנהל את חייה

ולדעת, יש עיר מסוימת שבה האוכלוסייה היא

כזו שאזורים מסוימים צריכים להיות

סגורים ואזורים אחרים פתוחים והסטטוס

קוו הוא לא באיזה רחוב פתוח ובאיזה רחוב

סגור, אלא הסטטוס קוו הוא בדיוק היכולת

לשמור את זה, כי אם עכשיו מגיעה קהילה

חרדית פתאום למשל לערד ויש שכונה של

חסידות גור בערד, אני לא חושב שמישהו רוצה

לפתוח מרכול מתחת לבניין של חסידות גור

בערד. אבל אם עכשיו מגיעה קהילה חילונית

לאזור מסוים, גם להם יש את הצרכים, מוצאים

את הדרכים.

האמן לי, ואני אומר את זה גם לך, יעקב,

דווקא בעניין הזה החברה האזרחית, האנשים

שחיים אחד ליד השני, אחד עם השני, יודעים

לחיות ולפתור את זה פי כמה יותר טוב משידע

איזה שר פנים שלא יהיה, בין אם יקראו לו

אריה דרעי או בין אם יקראו לו בשם אחר.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה רבה. יואב בן צור, בבקשה, גם ארבע

דקות.

<יואב בן צור (ש"ס):>

אדוני היושב ראש, אני חושב ששמירת שבת

במרחב הציבורי, אף אחד לא מתערב לשני מה

יקרה בתוך ביתו, אבל במרחב הציבורי

השכילו קברניטי המדינה שהקימו את מדינת

ישראל לקבוע את יום השבת כיום השבתון

הלאומי, ולא לחינם. גם הם הבינו, כשהקימו

את המדינה, כדי שתהיה לנו את הזכות

הלגיטימית לשבת בארץ ישראל ולהקים פה

מדינה יהודית ודמוקרטית הם הבינו

שצריכים לתת איזה שהוא סממן, איזה שהוא

צביון והצביון המרכזי זה יום השבת. לא

יכול להיות שאנחנו, במרחב הציבורי, נהפוך

להיות מדינת 24/7 שבה לית דין ולית דיין

ואיש כל הישר בעיניו יעשה.

אני חושב באופן מוחלט שכיוון שאנחנו

מדינה מהסוג הזה וכיוון שהזכויות

הלגיטימיות לישיבה על הארץ נובעות

ממסורת רבת שנים וארוכת שנים, עם הוכחות

כתובות בתנ"ך ובמקומות נוספים, אנחנו לא

יכולים להרשות לעצמנו לקחת את יום השבת

ולהפוך אותו לאיזה שהוא יום שאין לו שום

צביון. מי שיעבור במדינות אירופה בימי

ראשון, באיטליה למשל, כמעט שלא תמצא שם

עסק פתוח. אולי בשעות אחר הצהריים - - -

<תמר זנדברג (מרצ):>

יש שם תחבורה ציבורית, לזה אתה מסכים?

<יואב בן צור (ש"ס):>

סליחה, אני לא מסכים לתחבורה ציבורית.

<תמר זנדברג (מרצ):>

כמו באיטליה.

<יואב בן צור (ש"ס):>

אמרתי לדוגמה על החנויות, דיברתי על

החנויות עכשיו, התחבורה הציבורית זה נושא

נפרד.

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

אי אפשר לקחת חצי דוגמה, צודקת חברת

הכנסת.

<יואב בן צור (ש"ס):>

זה נושא נפרד.

<תמר זנדברג (מרצ):>

אין בעיה, נסגור את החנויות, נפעיל את

התחבורה הציבורית.

<היו"ר דוד אמסלם:>

שנייה, אני מבקש. חברת הכנסת זנדברג - - -

<תמר זנדברג (מרצ):>

זו פשרה ראויה.

<יואב בן צור (ש"ס):>

נתתי דוגמה, אנחנו - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

חברת הכנסת זנדברג, אל תפריעי לו.

<יואב בן צור (ש"ס):>

אנחנו לא באים להחיל גזרות נוספות, אנחנו

באים לומר בואו ונשמור את הסטטוס קוו

שהיה. מי שעכשיו מנסה לשנות ולפתוח

מקומות נוספים, הוא מפר את הסטטוס קוו.

לכן אם זו מדינה דמוקרטית והמדינה

הדמוקרטית מתנהלת לפי רוב, עם כל הכבוד,

אנחנו לא נכנסים לביתו של אף אחד, איש כל

הישר בעיניו יעשה בביתו, אבל המרחב

הציבורי והנראות הציבורית חייבת להיות

כשל מדינה יהודית. תודה רבה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה רבה, יואב. חברת הכנסת יוליה

מלינובסקי, ארבע דקות.

<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>

אדוני היושב ראש, אפשר להירשם גם?

<היו"ר דוד אמסלם:>

אני רושם, אל תדאג.

<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>

אדוני היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, אני

רוצה להודיע שסיעת ישראל ביתנו מגישה

הסתייגויות לחוק הזה כהסתייגויות

סיעתיות, אנחנו בהחלט חושבים שבכל העניין

הזה יש באמת הפרת סטטוס קוו. אנחנו

מרגישים שזה הולך יותר מדי רחוק וחסרים

לי פה כמה אנשים עכשיו באולם. חסר לי יושב

ראש השלטון המקומי, מר חיים ביבס, מאוד

חסר לי. כשישבנו פה לפני שבוע על דבר זניח

שנקרא אגרת שמירה - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

זה היה זניח? את עשית פה חבל על הזמן.

<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>

לא, מבחינתכם.

<יעקב אשר (יהדות התורה):>

מדברים על מה שעשית.

<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>

אני עשיתי, אבל איפה אתה היית? אתה לא היית

פה.

<יעקב אשר (יהדות התורה):>

הסתדרת, לא קראת לי.

<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>

זה על חשבון הזמן שלי.

<היו"ר דוד אמסלם:>

לא להפריע.

<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>

כשישבנו פה על נושא אגרת שמירה, כשהיה

מדובר על כסף, כסף רב, ראשי השלטון המקומי

מצאו זמן ויכולת להגיע לפה ולצרוח

ולהילחם ולהגיד כמה הם חייבים לדאוג

לביטחון אזרחי ישראל. ומשרד הפנים מאוד

תמך בכך שלראשי הרשויות יש סמכות ואפילו

חובה לדאוג לבטחון אזרחי ישראל. ומה קורה

עכשיו? אז בביטחון, על כוח חמוש, על

מליציות מקומיות, על גביית כספים, ראש

הרשות מסוגל לטפל, ולהחליט, יחד עם מועצת

העיר, איך תיראה העיר שלו, היישוב שלו, מה

הצביון החברתי באותו יישוב, הוא לא מסוגל.

אז תחליטו, או שאתם סומכים על ראשי

הרשויות או שאתם לא סומכים. אז אם אתם לא

סומכים בנושא פתיחת העסקים והניהול

השוטף של עיר אז לדעתי גם נושא הביטחון

הוא לא פחות זניח, או אפילו יותר, כי מדובר

על בטחון אזרחי ישראל.

אדוני היושב ראש, אני שואלת אותך, איפה

הליכוד? איפה הליכוד הטוב, הליכוד

הליברלי, שהוא בעצם כולל בתוכו גם אנשים

דתיים, גם אנשים חילוניים, שבעצם משרת את

העם ולא אינטרסים אחרים. אני באמת מנסה

עכשיו ללכת בין הטיפות ולא לפגוע באף אחד

מהיושבים פה. אני מבינה את כל האילוצים

הפוליטיים, אבל יש גבול בין אילוץ פוליטי

להשלכות לטווח ארוך. מה שקורה פה זו פגישה

חד משמעית בזכויות האזרח החילוני.

<היו"ר דוד אמסלם:>

דרך אגב, יוליה, אני הייתי רק מציע לך טיפה

אולי לתת קצת קרדיט לאנשים שאולי גם יש

להם דעה אישית, בלי קשר לפוליטיקה. זה לא

שאת צודקת וכולם לא צודקים.

<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>

לא, אבל אני הקשבתי - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

אוקיי, אני רק - - - לא, אבל תחשבי שכמו שאת

מאמינה במה שאת אומרת - - -

<יעקב אשר (יהדות התורה):>

לא, כי אם ראש עיר בנצרת, עיר ערבית, יעשה -

- - ביום העצמאות אתם תתקוממו ובצדק.

<היו"ר דוד אמסלם:>

יעקב, יעקב, יעקב. אל תפריע לי ואל תעזור

לי. בבקשה.

<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>

אני מאמינה שצריך שתכבדו ויכבדו. צריך

לדעת לתמרן בין האוכלוסיות. אני הייתי

המון שנים חברת מועצת העיר חולון

ובחולון, כפי שידוע לך, יש ציבור שומר שבת

בשכונות מסוימות ויש ציבור חילוני

וידענו מצוין לשמור על היחסים ואפילו

לסיעת ש"ס בחולון זה לא הפריע שיש עסקים

פתוחים בשבת, שיש איזה שהיא תנועה בעיר

ובשכונות מסוימות זה לא קרה.

ולצורך הדוגמה, נפגשתי בסופר עם מוכר

הדגים, בחור דתי עם כיפה שחורה על הראש,

אני קונה אצלו כל שבוע. הוא אומר לי

'יוליה, תגידי, עכשיו הקיוסק שיש לי פה

בשכונה ייסגר?', אני אומרת לו 'כן', 'וואו,

זה נורא ואיום'. בחור עם כיפה שחורה, כל

החיים מצביע ליכוד. זה לא - - -

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

אבל הטעית אותו. לא הקפה ולא ה - - -

<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>

לא הקפה, דיברתי על הקיוסק.

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

היית צריכה להגיד - - -

<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>

דיברתי על הקיוסק.

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

הקיוסק לא יהיה סגור. החוק ממעט קיוסקים.

<היו"ר דוד אמסלם:>

אורי, אורי.

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

מה אפשר לעשות? החוק ממעט קיוסקים.

<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>

אנחנו צריכים בכל ההתנהלות שלנו, גם

בכנסת וגם בחיים האישיים והפרטיים שלנו

וגם בחיים הציבוריים שלנו, לשמור על

איזון, ברגע שהאיזון מופר זה משפיע ופוגע

בכולנו.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה רבה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, ארבע

דקות, בבקשה.

<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>

תודה רבה. אני רוצה לפתוח בנימה אישית.

היום אנחנו שומרים שבת בבית. אני בא מבית

חילוני לגמרי, אפילו ביום כיפור לא הלכו

לבית כנסת אצלי, אוקיי? אני חושבת שהמקום

דווקא בא מהשואה, מההתרחקות מהדת בעקבות

השואה, בעקבות אובדן כל המשפחה, אז הסבים

והסבתות שלי מאוד מאוד התרחקו מהדת,

למרות שהסבא רבא שלי בטח היה רב, הוא היה

רב, אבל בסופו של דבר היום אני נישאתי

למישהו שכן שומר מסורת ושומר שבת ואנחנו

בבית שומרים שבת וזה לא טריוויאלי בכלל

לבוא מהמקום הזה ולהיות במקום הזה והיום,

דווקא מהמקום שאנחנו שומרים שבת בבית

ומאיפה שבאתי, אני מבינה ואני אומרת לא

יכול להיות שנכפה על אנשים תרבות שהיא לא

שלהם אם מישהו מחליט שהוא לא שומר שבת

בביתו. חיה ותן לחיות, תנו להם.

ונכון אמרת, יעקב, אנחנו לא מדברים על מה

אנשים יעשו בבית שלהם, אבל כל קהילה שחיה

באזור מסוים יכולה להחליט לעצמה אם היא

כן או לא רוצה וצריכה את בתי העסק הקטנים.

ושוב, אנחנו לא מדברים על לפתוח את כל

החנויות, אני גם נגד, לא לפתוח את כל

החנויות, אבל מה שקיים היום, מה שקורה

עכשיו, זה שרק בתל אביב החליטו והיו

בג"צים וכו', אז תל אביב תישאר איזה מין אי

שבה יהיו פתוחים מרכולים בשבת, בגלל

שפספסתם, ועכשיו כל שאר הארץ, אתם יכולים

לכפות עליה סגירה כי אתם עכשיו מעבירים

את החוק הזה, כל שאר הארץ תישאר אחרת, וכבר

יש פה איזה שהיא אי שוויון משווע. אבל

אפילו ברמת האנשים, אנשים שחיים בסגנון

חיים מסוים, אתה לא רוצה ואתה לא יכול

לכפות עליהם סגנון חיים שלך. זאת הטעות.

ואתה יודע מה? הסטטוס קוו שיש פה בישראל,

דווקא מזה שאתם באים ומנסים לכפות, להזיז

אותו לכיוון מסוים, זה גורם לתגובת נגד.

זה העניין. תגובת הנגד תהיה התפרצות. אני

לא יודעת מה יהיה ברחוב אבל התפרצות של

אנטי מה שאתם רוצים לעשות. אנחנו היום

באיזה שהוא מצב רגוע. זה לא שכל החנויות

פתוחות בשבת, זה לא שכל הערים רוצות לפתוח

מרכולים בשבת, יש מקומות שכן. אני אגיד לך,

אנחנו בפרדס חנה, אין שום בית קפה פתוח

בשבת. זו החלטה עירונית וזה לא מפריע לאף

אחד. אני שמחה על זה. גם אם יחליטו לפתוח

בית קפה אני לא אתנגד, אבל, שוב, החיה ותן

לחיות הזה מופר כאן.

אתם, אני מצטערת לומר, ברגל גסה, בשביל

הישרדות הקואליציה, באים כל אחד, חוקק לי

ואחוקק לך, מגרדים אחד לשני את הגב ובסוף

אנחנו יוצאים עם פגיעה באזרחי מדינת

ישראל, עם פגיעה במרקם הכול כך עדין של

החיים שלנו כאן, שחיים זה לצד זה קהילות

שונות, עם אופי שונה, והם חיות ביחד והן

מסתדרות וצריך תמיד לעבוד על להשתפר. אני

נגיד חושבת בהחלט שתחבורה ציבורית בשבת

זה חיוני, זה צורך חברתי מעל הכול, זה

חברתי, כי מי שאין לו אוטו לא יכול להגיע

עם הילדים שלו לים בשבת אם הוא רוצה בכך.

לא כולם רוצים לשבת בבית, מי שאין לו אוטו

מחויב לשבת בבית.

בסופו של דבר ההחלטה הזאת, החוק הזה שמגיע

לכאן היום, אני חושבת שהוא צריך להיות

מוסר מסדר היום של הכנסת, אני חושבת שהוא

יותר פוגע מעושה טוב לאזרחי מדינת ישראל

ואפילו לאופי של השבת במדינת ישראל. אני

חוששת שדווקא בעקבות החוק הזה יהיו הרבה

יותר הפרות של שבת במדינת ישראל כדי

לעשות דווקא. אז עכשיו כדי לעשות דווקא,

עיריות שעד עכשיו היו רגועות ושקטות ולא

היה אפילו בית קפה, דווקא יתעקשו לפתוח.

תודה רבה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה רבה. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה.

ארבע דקות.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

חוק ההסמכה בשנת 1990 למעשה הסמיך את

הרשויות המקומיות לפתוח ולסגור את כל

החנויות, בתי הקפה, בתי עינוגים וכו'. חוק

ההסמכה בא בין השאר, בבסיס שלו, ליצור

איזה שהוא איזון, איזון בין זכויות

מתנגשות, בין חופש מדת לחופש דת, הוא בא

ליצור את האיזון בין שוויון לבין אולי

באמת הצורך לשמור על השבת. והוא קיים את

האיזון הזה ואכן הרשויות הן אלה שקבעו את

האופי של כל עיר ואפילו של כל שכונה בתוך

העיר. היום החוק הקיים, יש לנו בסעיף 258 את

האפשרות שהשר למעשה לא יאשר חוק עזר, יש

אפשרות היום. אני לא מבינה מה רוצים

לשנות, רק מה? השר, אם הוא מחליט לפסול ולא

מפרסם, הוא צריך לנמק, לפסול את חוק העזר

מנימוקים שיפרט, זה המצב היום, מצב שהוא

סביר וטוב.

מה קרה במשך השנים? במשך השנים קרה שנפתחו

הרבה מאוד חנויות נוחות, מה שנקרא, אותם

קיוסקים שנמצאים בתחנות הדלק, שנפתחו

פיצוציות, שהן גם סוג של חנויות נוחות, הן

בין קיוסק לחנות נוחות - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

חברת הכנסת גרמן, הייתי, ברשותך, אני אתן

לך עוד דקה להשיב לשאלה שלי, אם תרצי, אם

לא, אז - - - יש לי שאלה אחת מהותית - - -

<יעל גרמן (יש עתיד):>

בוודאי, בשמחה רבה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

אני אוסיף לך לרשות הדיבור עוד דקה כדי

להשיב עליה. אני מבין את העניין, אני רק

רוצה להבין איפה בעצם הקו עובר, ברמה

הלוגית. בזמנו זה היה החוק, הוא שונה ב-1990.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

אתה מדבר על חוק ההסמכה כרגע, בפקודת

העיריות.

<היו"ר דוד אמסלם:>

כן. את אומרת לי, ואני מתחבר להרבה דברים

שאת אומרת לי, 'שמע, יש קהילה, כל קהילה

תחליט' וכו' וכו', אז למה לדעתך העירייה

בכלל צריכה להחליט? כל קהילה, כל בן אדם

שיחליט. למה שתחליט? הרי גם העירייה, נניח

שיש לנו עיר ברמה של מדינה, קטנה, למה

שהעירייה תחליט? אותם טיעונים שעולים מול

הכנסת, למה הם לא רלוונטיים מול העירייה?

<יעל גרמן (יש עתיד):>

יש לי תשובה.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

כי בכל עירייה יש אכן קהילות. אתה צודק.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

התשובה היא האמנה החברתית. אם כל אחד - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

וכאן אין אמנה חברתית בין הכנסת לבין

הציבור?

<יעל גרמן (יש עתיד):>

לא, האמנה החברתית בין - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

הבנתי.

<תמר זנדברג (מרצ):>

יש בין ליצמן לביבי אמנה חברתית.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

נכון, זה אמנה חברתית בין הליכוד לבין

ליצמן.

<היו"ר דוד אמסלם:>

ישראל, אני מבקש לא להפריע, אני רוצה

לשמוע.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

האמנה החברתית בתוך העיר מקיימת את

האיזון הנכון. זה מה שצריך. מי נבחר באופן

אישי? הרי ברשות - - -

<תמר זנדברג (מרצ):>

לא, תדברו גבוהה גבוהה על הציבור שאין לכם

קשר אליו, אתם לא מכירים אותו.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

זה הציבור שלנו, את לא מייצגת אף אחד.

<היו"ר דוד אמסלם:>

ישראל.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

לא, היא פתחה.

<תמר זנדברג (מרצ):>

נכון, אתה מייצג את הציבור שלך, במקרה הזה

אני הרוב ואתה המיעוט.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

לא, את המיעוט שבמיעוט.

<תמר זנדברג (מרצ):>

לא, ממש לא.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

יש זכויות גם למיעוט.

<היו"ר דוד אמסלם:>

ישראל, חברת הכנסת זנדברג, מספיק. בבקשה.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

ברשויות המקומיות ראש העיר נבחר באופן

אישי ולא בכדי, הוא נבחר באופן אישי וגם - -

-

<היו"ר דוד אמסלם:>

זאת אומרת המבחן הוא הבחירה האישית?

<יעל גרמן (יש עתיד):>

בין השאר, זאת דמוקרטיה. יש דמוקרטיה,

אולי הדמוקרטיה המרבית שמתקיימת במערכות

שלטון במדינת ישראל זו הדמוקרטיה

העירונית, שבה יש בחירות בשני פתקים, פתק

אחד שזה בחירה אישית, שראש העיר מחויב

לתושבים. יש לו את המצע והוא מחויב

לטובתם. ויש גם כמובן את הבחירה במועצה.

הדמוקרטיה העירונית היא זו שבאמת חייבת

ומחויבת לשמירת צביונה של העיר ולמצוא את

האיזונים. הרי בכל עיר יש איזונים. גם

בהרצליה, שממנה אני באה, יש איזונים, יש

שכונות, כמו יד התשעה ואולי אפילו נווה

עמל, ששם לא יעלה על הדעת באמת לפתוח,

במיוחד לא ליד בתי כנסת, וגם דרך אגב

במרכז העיר, ליד בית כנסת, אני כראש עיר לא

אפשרתי לפתוח מה שנקרא פיצוצייה. לקחו

אותי לבית המשפט ובית המשפט הצדיק אותי

כי אני אמרתי שזו פגיעה, פגיעה ברגשות דת.

אבל למה לא במרכז העיר שבו אנשים הולכים

ולפעמים לזוג צעיר חסר אוכל, או לאו דווקא

לזוג צעיר, גם לאישה כמוני שעובדת כמעט

שישה ימים בשבוע, היא צריכה לפעמים לבשל

ואין לה, למה לא לתת אפשרויות כאשר זה לא

פוגע? ומי יודע את זה? לא רק אני אומרת את

זה, בית משפט עליון, בשני בג"צים שהיו, בג"צ

מרכולים שנידון פעמיים, פעם רגיל ופעם

בהרכב מורחב. פעמיים אמרו - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

הבג"צ הזה?

<יעל גרמן (יש עתיד):>

בג"צ המרכולים, אני מדברת על בג"צ

המרכולים של תל אביב.

<היו"ר דוד אמסלם:>

בג"צ המרכולים של תל אביב, על מה שהוא קיבל

החלטה זה מדוע שר הפנים עיכב את ההחלטה

שלו שנתיים.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

נכון, ובכל זאת.

<היו"ר דוד אמסלם:>

זה הסיפור, הוא לא נכנס למהות.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

בוודאי שהוא כן נכנס. בבקשה, אני גם אקרא

לך, הוא ועוד איך נכנס למהות.

<היו"ר דוד אמסלם:>

זה אמירות אגביות, זה לא היה הבסיס ל - - -

אבל לא חשוב, נו.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

אפשר לומר הכול, אבל בוא נדבר על עובדות.

אתה צודק, נכון - - -

<יעקב אשר (יהדות התורה):>

זה השקפת עולמו, זה השקפת עולמם של אותם

שופטים.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

שר הפנים והממשלה נמנעה מלקיים את סעיף 258

ולא פסלה את החוק במשך שנתיים ובא בג"צ

ואמר שהיה פה באמת פגם טכני, פגם מהותי,

אבל הוא גם נכנס למהות והוא דיבר במפורש

ש'בכך ניתן ביטוי לצביון המקומי ולנסיבות

הייחודיות של כל מקום כמו גם למעמדה

המיוחד האוטונומי של הרשות המקומית'. 'אכן

העירייה היא הגוף המתאים', כך אומר בג"צ,

השופטת דפנה ארז-ברק, 'המתאים להכריע בדבר

נקודת האיזון המתאימה הנותנת משקל

למכלול השיקולים הרלוונטיים בהתאם להרכב

האוכלוסייה בכל מקום'.

<יעקב אשר (יהדות התורה):>

למה את לא מצטטת את עמדת - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

יעקב.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

כי זה היה דעת מיעוט.

<יעקב אשר (יהדות התורה):>

אז מה אם זה היה דעת מיעוט? הוא גם שופט.

<היו"ר דוד אמסלם:>

יעקב.

<יעקב אשר (יהדות התורה):>

שאלתי אותה שאלה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

אל תשאל.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

יעקב, אנחנו לא נסכים ואתה תשמע את דעתי

ואני אשמע את דעתך ואני אביע את דעתי ואני

בין השאר מביעה גם את דעתם של - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה רבה.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

רגע, לא, אני רוצה עוד להוסיף ולומר - - -

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

67% במדינה.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

אני רוצה לומר עוד משהו ברמה הפרקטית. אז

קודם כל החוק הזה מבטל את חוק ההסמכה,

שנית, אין בו שום צורך משום שאם באמת

המדינה ושר הפנים יקיים את החוק הקיים

הוא יכול לפסול חוק בכפוף לכך שהוא ייתן

נימוקים. ושלישית, הרי מה קורה היום? היום

נפתחו כל החנויות האלה ללא היתר, או בוא

נאמר בניגוד לחוק, כי אין למעשה כמעט בשום

מקום חוקי עזר שמאפשרים פתיחה של חנויות.

תל אביב הקלה עם האנשים הדתיים. הרי היו

פתוחים קרוב ל-300 או 400 מרכולים, באה תל

אביב ואמרה 'בואו מתוך ה-300 או 400 נבחר 160

מרכולים, נבחר את המקומות הראויים', כמו

שאמרתי, לא ליד בית כנסת מרכזי ולא בשכונה

דתית, ועל ידי כך גם נגרום לכך שאנשים לא

יעברו על החוק ואנחנו נפעל על פי חוק וגם

נמצא את האיזון המתאים.

<היו"ר דוד אמסלם:>

הבנתי, תודה.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

היום, עם החוק הזה אתה לא תאפשר לעיריות

להכשיר מצב קיים, רוצה לומר המצב הקיים

הוא הסטטוס קוו והחוק מפר אותו.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה רבה. אורי מקלב, בבקשה, ארבע דקות.

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

רוב הדברים שנאמרו עד עכשיו נאמרו על

סמכותו של ראש העיר, על ראש העיר יודע מה

תושביו רוצים, ואני רק רוצה להזכיר

לחברים שכל המרכולים וכל חוק המרכולים

וכל מה שאנחנו נמצאים עכשיו זה בעקבות

עתירה של תושבי עיר נגד ראש העיר, בעלי

מסחר בתוך העיר - - -

<יעל גרמן (יש עתיד):>

שלא התקבלה.

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

חילוניים.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

שלא התקבלה.

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

לא עשרות, מאות, שסובלים וביקשו הגנה מראש

העיר שלהם שלא דאג להם.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

ובג"צ לא נתן להם.

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

אז מה אנחנו מדברים על כך שראש העיר יודע

את טובת תושביו והוא יודע מה שהוא מחליט

כשהתושבים לו מגישים בג"צ נגדו והוא רומם

את הזכויות שלהם. מכאן התחיל כל הבג"צ

ואנחנו היום באים - - -

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

אבל אמרתם שמפילים שלטון רק בבחירות,

נכון?

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

וגם כאן זה שלטון, ומה אנחנו עושים פה? זה

לא שלטון? הרוב והאפשרות להיבחר הייתה רק

בעיר וכאן לא נבחרנו?

<יעל גרמן (יש עתיד):>

אורי, בג"צ לא קיבל את העתירה הזאת, הוא לא

קיבל אותה - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

חברת הכנסת גרמן.

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

אני לא עכשיו עורך דין בבג"צ ואני כאן בא

להציג את העמדה - - -

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

אז הבוחרים - - -

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

בג"צ? דברי בבג"צ, אני לא מדבר על בג"צ.

<היו"ר דוד אמסלם:>

רק שנייה, דקה, אני מבקש, אורי, לאה. הסבב

כאן הוא סבב שכל אחד מביע את עמדתו, אחרת

אם יהיה פה ויכוח לא נצא מכל ויכוח

שעתיים. בבקשה, אורי.

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

מול מי הם ביקשו הגנה? מול בעלי רשתות,

טייקונים שאנחנו כל הזמן נלחמים נגדם,

שרומסים אותם רק בשביל משהו כלכלי והם

באים והם מבקשים את ההגנה. מה הם רוצים

בסך הכול? אנחנו רוצים כאן שאבא ואמא לא

יעבדו בשבת, מה אנחנו גורמים לכך כשיפתחו?

שאנשים לא יתקבלו לעבודה רק אם הם עובדים

בשבת ולא האבא ולא האמא יהיו עם הילדים

ואנחנו נבקש מהם - - - זה הם מבקשים 'אנחנו

רוצים להיות עם המשפחה שלנו'. מי יסתכל

בעיניים לכל אותם העובדים שלא יקבלו אותם

עכשיו לעבודה ושהם לא ימשיכו לעבוד בשבת?

הטעות היא אחת, שבת, לצערנו, היא היום לא

מה שכל אחד עושה בבית. פעם בעיירות של פעם,

אם אדם חילל את השבת בבית שלו הוא לא היה

בתוך הקהילה, היום זה לא המודד, היום הדבר

היחידי של השבת זה הפרהסיה - - -

<תמר זנדברג (מרצ):>

מותר לחלל שבת גם בפרהסיה.

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

המרחב הציבורי - - -

<תמר זנדברג (מרצ):>

אין חובת שמירת שבת, אנחנו לא מדינת הלכה.

אתם התבלבלתם.

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

המרחב הציבור הוא אזרח תל אביב, הוא יוצא

לבית הכנסת והוא הולך ומתחת לבית שלו

החנות - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

אל תפריעי לו. חברת הכנסת זנדברג, את רוצה

כבר לדבר? זו כבר פעם שלישית שאת מפריעה

לאנשים.

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

ומתחת לבית שלו המרכול פתוח ותנועת קונים

כל הזמן נמצאת. מה הוא מבקש? רק הגנה מהדבר

הזה. זה לא שמישהו פותח, אני פותח או סוגר

בסלון, כמו שאמר יושב ראש סיעת 'יש עתיד',

הפוך, זה פתיחה של חשמל בתוך הסלון שלי,

משום שמה שיש היום בשבת שאנחנו קוראים,

שאנחנו רוצים להיות עם אחד - - - אני לא

יודע עם מה אני עם אחד? עם מה אני העם

היהודי? שיסבירו לי מה. יש לנו חינוך אחר,

יש לנו תרבות אחרת, אין לנו אפילו חגים

משותפים, אפילו חג משותף אחד. יש לנו שבת

במרחב הציבורי, שיש בו עוד דברים. זה הדבר.

במה אני עוד? אני מחפש משהו. יש לנו איזה

השקפת עולים משותפת? השבת. ומי המציא

אותה? אנחנו כאן, החרדים פה המציאו אותה?

הסבים שלנו, מדור לדור - - - איזה סטטוס קוו

מבקשים לשנות?

איך אמרתם? החנויות היו פתוחות ללא היתר

ומישהו עכשיו מבקש בחוק הזה לסגור את

החנות הזו? מבקשים שאם מישהו מבקש עכשיו

לשנות חוק עזר יש שר הפנים שיש לו את

הסמכות גם כן להגיד את הדעה שלו בעניין

הזה. הייתה לו קודם את האפשרות לפסול, הוא

מבקש דעה אקטיבית בעניין הזה. לא מעבר

לכך.

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

ועם שרת הפנים הייתה - - -

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

אנחנו לא שומעים, לא בעם היהודי ולא

במדינות רבות באירופה, כפי שאתם יודעים

את האמת, כי הם משנים, היום לזרות חול

בעיניים, שהקיוסק יהיה סגור, אתם לא

מאשרים? כן, הקיוסק לא יהיה פתוח. לא

קיוסק, לא בית קפה, לא מסעדה, לא תיאטרון,

לא קולנוע, לא קונצרט, לא דיסקוטק, לא

מופעי מחול, לא ריקודים, אני אומר עוד

הרבה דברים. לצערי.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה, אורי. חברת הכנסת זנדברג, ארבע דקות.

<תמר זנדברג (מרצ):>

תודה רבה. תראו, בואו נקרא לילד בשמו, החוק

הזה הוא קומבינה פוליטית שבאה להציל ראש

ממשלה מושחת ושהממשלה תהיה לו עיר מקלט

בשביל לשמר את הקואליציה עוד כמה רגעים

לקראת - - -

<יעקב אשר (יהדות התורה):>

ארבע שניות להגיע למושחת.

<תמר זנדברג (מרצ):>

זו מטרת החוק, בשביל זה הוא בא בעיתוי הזה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

אני מבקש לא להפריע לה.

<תמר זנדברג (מרצ):>

וכאשר השכפ"צ בהתחלה זה חבר הכנסת אמסלם

והליכוד עם חוק ההמלצות ועכשיו ליצמן

ודרעי עם חוק המרכולים. זאת המטרה

הפוליטית שמרחפת מעל החדר. שתיים, החוק

הזה הוא חוק עוקף בג"צ. בג"צ סוף סוף התערב

לא בנושא השבת, אלא בנושא הסדרת היחסים

בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי ואמר

שלעירייה יש זכות ויש מחויבות לתושבים

שלה ולבוחרים שנבחרו בצורה דמוקרטית

לנהל את אורחות חייה בצורת חוק עזר

עירוני. הסמכות של שר הפנים על זה היא

סמכות טכנית, היא לא סמכות מהותית. שר

הפנים לא יכול לכפות את העמדה הפוליטית

שלו, גם אם הוא חושב שצריכה להיות מדינת

הלכה בטעות, וזה לא המצב במדינת ישראל,

אין חובת שמירת שבת בפרהסיה, למי שהתבלבל,

במדינת ישראל, והחוק הזה בעצם רוצה לתת

לשר הפנים סמכות כן לכפות את זה, פוליטית,

בגלל שיש עיר שחושבת אחרת ממנו. זו

הפרוצדורה, זה מה שמרחף פה מבחינת מה

שמנסים לעשות למרקם היחסים.

ועכשיו לגופו של עניין, לנושא השבת. האמת

היא, אני לא זוכרת כזאת התעוררות של ציבור

באמצעות נציגיו בשלטון המקומי מזמן.

יושבים כאן נציגים של לפחות, כאן בחדר אני

רואה גבעתיים, רמת גן, ראשון לציון, הוד

השרון, ערד, חולון וערים נוספות שמיוצגות

על ידי למעלה מ-100 ראשי רשויות שפנו

והביעו את דברם ואת עמדתם בנושא הזה.

מודיעין, תודה. שרוצים לציין את השבת בדרך

שלהם. לא בדרך של ליצמן, לא בדרך של דרעי,

לא בדרך של סמוטריץ, לא בדרך של מקלב, בדרך

שלהם. רוצים ללכת לבקר את סבא וסבתא,

ורוצים בדרך לקנות פיצוחים ורוצים לעשות

מה שבא להם בשבת, לא מה שבא לך. זאת האמת.

והם הרימו את ראשם והם התעוררו ועכשיו

הממשלה רוצה לתת להם נבוט בראש.

זה לא שאלה איך תעוצב השבת, זו שאלה של

כפייה של אורח חיים של מיעוט קיצוני וקטן

על הבחירה החופשית של הרוב. אם אתם רוצים

לדבר על שבת ועל השבת של כולם אני באמת

מציעה שבמקום לקטר וללכת לקרב, היום אתם

בעמדת כוח ויש לכם את הכוח לכפות על ראש

הממשלה, כי הוא חלש ולחיץ ואתם תעשו את זה,

אבל הגלגל מסתובב וזה יכול להיות גם אחרת.

בואו נעזוב את הקרב הזה ונלך באמת לפשרה

היסטורית על השבת והפשרה ההיסטורית על

השבת לא תעוצב עם הצביעות שלכם שלתדלק

בתחנת דלק אפשר, אבל לקנות מים בתחנת הדלק

אי אפשר. מה עם חילול השבת של זה שמתדלק את

האוטו? זה לא מעניין אתכם? זה גם בפרהסיה,

גם האוטו נוסע בפרהסיה.

<קריאה:>

- - - את הדואר ואת משרד החינוך ושגם אני

אוכל - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

חברים, סליחה, אדוני. סליחה, אתה רוצה שאני

אוציא אותך? אני שואל.

<קריאה:>

לא.

<היו"ר דוד אמסלם:>

אז אל תדבר עד שאני אתן לך את רשות הדיבור.

בבקשה.

<תמר זנדברג (מרצ):>

אם אתם רוצים פשרה היסטורית אמיתית ולא

שבן אדם יבוא לחיות בגבעתיים וימצא את

עצמו בבני ברק או במאה שערים, פשרה

היסטורית עוברת דרך הכלה של כולם, ואני

רגע אומרת לכם בשם הציבור החילוני, שאני

מייצגת אותו ולא בטוח שכולו יסכים עכשיו

עם מה שאני אומרת - - -

<יעקב אשר (יהדות התורה):>

רובו של הציבור.

<תמר זנדברג (מרצ):>

נכון, זה אגב רובו של הציבור.

<יעקב אשר (יהדות התורה):>

מרצ, באמת יש פה - - -

<תמר זנדברג (מרצ):>

לא, בוא, המפלגות שלנו פחות או יותר באותו

גודל, יעקב אשר, אז לאט לך.

<היו"ר דוד אמסלם:>

חברת הכנסת זנדברג, 15 שניות, בבקשה.

<יעקב אשר (יהדות התורה):>

אני לא מתיימר לומר - - -

<תמר זנדברג (מרצ):>

אתה בדיוק מתיימר. אתה מתיימר לכפות ואני

מציעה לך פשרה היסטורית. אני גם חושבת

ששופינג וקניונים ומרכזי מסחר וכל

הדברים האלה זה לא ערך, שבת זה ערך

ונגישות זה ערך ושבת פתוחה זה ערך ולאפשר

לכל קהילה לממש את אורח החיים שלה זה ערך

ולכן בואו נגיע לפשרה היסטורית, שתסגור

את מרכזי המסחר הגדולים, תפתח את

המרכולים הקטנים והכי חשוב, תאפשר סוף

סוף לראשונה בתולדות מדינת ישראל תחבורה

ציבורית בשבת. זה הצורך האמיתי של השבת.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, ארבע

דקות.

<מיכאל מלכיאלי (ש"ס):>

אני חושב שעכשיו אחרי 45 שעות ששמענו את

דברי האופוזיציה - - -

<יעל גרמן (יש עתיד):>

50.

<מיכאל מלכיאלי (ש"ס):>

50 שעות, זה לא סתם אחד קשור בשני. אתה אמרת

אתמול, דודי, במליאה, שרוב הדברים שנאמרו

רק לימד אותך שאנשים פשוט לא הבינו על מה

הם מדברים. אנשים תקפו חוק ובכלל לא על זה

הצביעו למעלה - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

שהם לא מכירים אותו.

<מיכאל מלכיאלי (ש"ס):>

לא מכירים. אני חושב שאנחנו שומעים כאן את

האופוזיציה מדברת, גם בגלל שהם לא מכירים

את החוק, הם מובילים את החוק למקום שלא

התכוון המחוקק. מכל אחד שיודע מי פנה לשר,

מי עתר לבג"צ, זה בגלל לא אנשים חרדים. לא

החרדים ולא הדתיים יזמו את החוק הזה - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

אני רוצה להגיד לך משהו, מיכאל, תרשה לי על

חשבוני, 20 שניות. השבת זה לא סיפור של

החרדים, השבת היא גם שבת יקרה לי, לכל אזרח

במדינת ישראל, יהודי.

<עודד פורר (ישראל ביתנו):>

ותסתכל מה הוביל החוק הזה, החוק הזה הוביל

עכשיו לחקיקת בזק בכל הרשויות המקומיות.

<היו"ר דוד אמסלם:>

עודד, אני אמרתי - - -

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

אז מלכיאלי מצביע איתנו?

<היו"ר דוד אמסלם:>

רק שנייה, לאה, אני אמרתי משפט אחד

וממשיכים. בבקשה.

<מיכאל מלכיאלי (ש"ס):>

עכשיו, זה כל כך כואב שלוקחים חוק כל כך

טוב, כל כך מאחד, כמו שאמרתי, שאנשים לא

דתיים יזמו אותו, בתחילה, מי שפנה לשר,

ולכן הדברים התגלגלו גם לבג"צ והופכים

אותו כאילו זה נושא בין חרדים לחילוניים.

יש פה טענה שהעלו חברי ו - - -

<תמר זנדברג (מרצ):>

את מי הוא מאחד? הוא מאחד אתכם עם ביבי,

הוא לא מאחד אף אחד.

<מיכאל מלכיאלי (ש"ס):>

שאמרו 'רגע, מה אתם מתערבים ברחובות שלנו?

אולי תלכו לרחובות שלכם'. אז אני זוכר

כילד ואתה בוודאי זוכר - - -

<עודד פורר (ישראל ביתנו):>

לא רוצה ללכת לרחובות שלכם. אני לא רוצה

ללכת לרחובות שלכם ואתם לא לרחובות שלי.

<היו"ר דוד אמסלם:>

עודד, תן לו לדבר, הוא כיבד אותך, הוא לא

אמר מילה.

<עודד פורר (ישראל ביתנו):>

לא, הוא שאל אותי.

<היו"ר דוד אמסלם:>

הוא לא שאל אותך, הוא מדבר אליי.

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

לא, הוא אומר שזרקתם אותו מהרחובות שלנו -

- -

<מיכאל מלכיאלי (ש"ס):>

עצם הטענה שעודד העלה ועוד העלו, אני זוכר

כירושלמי, כילד, ואתה, דודי, בוודאי זוכר,

את המאבקים של החרדים על כביש בר אילן,

שכביש בר אילן 97% ממי שגר שם היו חרדים ומה

טענו אליהם כולם? אמרו 'רגע, אבל זה

ירושלים'. זאת אומרת שגם ברחובות החרדיים,

בשכונות החרדיות בערים, כשרוצים להקים גן

חרדי לילדים, באים ראשי ערים חילוניים,

'לא, לא יקום פה גן חרדי', לצערנו גם

בירושלים ובעוד מקומות. זאת אומרת הטענה

הזאת היא טענת שהיא רק באה נגד הציבור

החרדי, אף פעם לא ראיתי את החילוניים באים

ואומרים 'אנחנו נוותר במקומות שלכם'. זו

נקודה אחת.

באים ואומרים כל הזמן 'רגע, אז ניתן

לעירייה להחליט מה שהיא רוצה', אוקיי,

אולי נבטל את הוועדות המחוזיות, אולי

באמת תבוא העירייה וכל עירייה תחליט בכל

חוקי התכנון והבנייה שלה. למה יש ועדה

מחוזית במקום אחר שמכתיבה לוועדה

המקומית מה היא צריכה לעשות. זאת אומרת

שאנחנו רואים בעוד מקומות שלפעמים יש את

הגוף העליון מעל אותה רשות שהיא אומרת לו

איך להתנהג.

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

תגיד, אם פדידה הייתה שר הפנים היית נותן

לה גם את הסמכות להחליט על השבת? או רק

דרעי?

<מיכאל מלכיאלי (ש"ס):>

אף אחד לא חושב שהחוק הזה - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

לאה, לאה.

<מיכאל מלכיאלי (ש"ס):>

את יודעת מה? אני מאחל לך ולמדינת ישראל

שאריה דרעי יהיה שר פנים עוד 50 שנה, אבל

אין טאבו לאף אחד בשום מקום ואנחנו

יודעים שזה הדבר הנכון שצריך לעשות אותו.

אני אומר, חבל שאנחנו לוקחים את המקום הזה

למפלג שבינינו.

<עודד פורר (ישראל ביתנו):>

תרדו מהחוק הזה.

<מיכאל מלכיאלי (ש"ס):>

לא, אבל אתה עצמך מבין שאי אפשר לחיות - - -

הטענה של הרחובות, אתה רואה שזה לא מחזיק.

וגם הטענה של הערים, אתם רואים שתמיד יש

את הסמכות העליונה מעל העיר. אז אני מבקש

שאנחנו נרכז את הדיון בשונה ממה שהיה לנו

בימים האחרונים, לגופה של הצעה ולא לדבר

שמפלג. אני יודע, חברת הכנסת תמר זנדברג

אמרה שהגיעו לכאן הרבה ראשי ערים, נכון,

אנחנו בשנה של בחירות מוניציפליות בערים.

<תמר זנדברג (מרצ):>

נכון, זו הדמוקרטיה.

<מיכאל מלכיאלי (ש"ס):>

יבואו ראשי ערים, ינסו להפוך את זה

למלחמה, וחבל - - - את המחלוקת ואת העוינות

הזאת.

<תמר זנדברג (מרצ):>

זה משרת את הציבור שלהם.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה רבה, מיכאל. לאה, זה מפריע לי. בואי

תחליפי אותי פה, תשמעי את הרעש כאן, זה

משגע.

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

לא, אני מנסה לשכנע אותו בשקט. סליחה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

בחדר שלי, אמרתי, יש גם עוגיות, קפה, מה

שאתם רוצים, תשבו שם ואני לא אפריע לכם.

<תמר זנדברג (מרצ):>

זה יום צום היום, אם כבר מישהו אכפת לו מה -

- -

<היו"ר דוד אמסלם:>

אז אתם יכולים לדבר גם בלי העוגיות

והשתייה.

<יואב בן צור (ש"ס):>

ניסינו לכפות על זנדברג לא לאכול היום, לא

הצלחנו.

<היו"ר דוד אמסלם:>

חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה.

<תמר זנדברג (מרצ):>

איך ביום צום סוגרים מרכולים? באמת.

<קריאה:>

דווקא מתאים.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

אדוני היושב ראש, קודם כל יש לי שאלה

באזרחות. יש חוק שאסור להעליב עובד ציבור

ואפשר אפילו להגיש תלונה במשטרה ולשבת

בבית סוהר כי פגעתי בעובד ציבור. האם מותר

להגיד בוועדה - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

לא נבחר ציבור, נבחר ציבור מותר להעליב.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

נבחר ציבור הוא עובד ציבור, אדוני היושב

ראש.

<תמר זנדברג (מרצ):>

אנחנו בעד ביטול העבירה הזאת. אפשר

להעליב עובד ציבור וגם נבחר ציבור, אף אחד

פה לא עשוי ממרגרינה.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

אני חוזר על שאלתי, אדוני, יש חוק שאומר

שראש ממשלה איננו עובד ציבור ומותר

להעליב אותו?

<תמר זנדברג (מרצ):>

מותר, מותר להעליב, הכול בסדר, תתקדם.

<היו"ר דוד אמסלם:>

חברת הכנסת תמר זנדברג, אני קורא לך לסדר

פעם ראשונה.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

שאלתי את היושב ראש. ואם כן, אני שואל, האם

מותר לי להגיד שהשופטים הם מושחתים,

שופטי בג"צ? כל פעם שתמר תגיד שראש הממשלה

מושחת אני אגיד ששופטי בג"צ מושחתים ואני

רוצה לראות את ההבדל.

<קריאה:>

מה זה קשור?

<יעל גרמן (יש עתיד):>

דרך אגב, רוצים לבטל את החוק הזה של העלבת

עובד ציבור.

<היו"ר דוד אמסלם:>

בוא נמשיך. זה חוק אחר.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

עכשיו, לעצם העניין, אדוני היושב ראש,

לעצם החוק הזה. אני רוצה לומר, כמו שאמרת,

שהחוק הוא לא חוק חרדי, זה לא אינטרס חרדי,

החרדים ימשיכו לשמור על השבת והחרדים היו

כל אבותיכם ולכן אתם פה ומי שלא שומר שבת

מפסיד, הוא מפסיד ולא אנחנו מפסידים.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

אפשר לשמור שבת בכל מיני דרכים.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

בכל מיני דרכים, כמו לשמור דיאטה בכל מיני

דרכים ולאכול כל היום תפוחי אדמה וסוכר.

בכל מיני דרכים אני שומר דיאטה. תעזבי, אל

תשקרי לפחות לעצמך. כשסבא שלך שמר שבת,

כשסבותיכם וסבתותיכם שמרו שבת הם ידעו

בדיוק מה זה שבת.

<קריאה:>

ולנשים היה אסור להצביע.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

והמדינה - - -

<עודד פורר (ישראל ביתנו):>

ולא היה חוק. עשו את זה בלי חוק.

<היו"ר דוד אמסלם:>

עודד, חברת הכנסת גרמן, מישהו הפריע לך?

דיברת שבע דקות, מישהו הפריע לך?

<יעל גרמן (יש עתיד):>

כן, אבל זה היה בסדר - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

לא, כשאת תנהלי את הישיבה תגידי מי זה

בסדר גמור, לא בסדר גמור.

<יעל גרמן (יש עתיד):>

אתה שאלת - - -

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

אני מבקש לא להפריע לי.

<היו"ר דוד אמסלם:>

אל תגידי לי מה זכותה, אל תיתני לי עצות.

אל תגידי לי מה לגיטימי ומה לא.

<קריאה:>

לא נוכל לנהל דיון. לא ניתן לנהל דיון.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

אל תפריעו לי כי אני שומע פה דברים שאני

מתפוצץ ואני שותק, אתם תתפוצצו ותשתקו.

<היו"ר דוד אמסלם:>

דרך אגב, להם מותר להתפוצץ, רק לנו אסור.

תזכור את זה.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

בדיוק.

<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>

אתם מתפוצצים כל הזמן.

<היו"ר דוד אמסלם:>

אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.

<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>

תקרא לי לסדר, אין בעיה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

דבר שני, אנחנו צריכים לזכור שיהדות

ארצות הברית, רובה התבוללה ומתבוללת ולא

יישאר ממנה זכר אך ורק בגלל שהם לא שמרו

שבת ועבדו בשבת, בלית ברירה, כי לא הייתה

שם אפשרות להתפרנס מבלי לעבוד בשבת, אם לא

עבדת בשבת לא הייתה לך עבודה ביום שני וכך

הושמדו 6 מיליון יהודים, כמו שאמר חיים

הרצוג, השואה השקטה בארצות הברית זו

ההתבוללות, זאת השמדה של היהדות.

<תמר זנדברג (מרצ):>

מה? תגיד, אתה לא נורמלי.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

את נורמלית? אם את נורמלית אני לא.

<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>

השמדה של היהדות?

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

לא חרבה - - - השמדה של היהדות יש בארצות

הברית. היחידים שישמרו את יהדות ארצות

הברית זה שומרי השבת ובניהם ובני בניהם

והם יהיו יהדות ארצות הברית. כל יהדות

ארצות הברית מחללת השבת, לא יישאר ממנה

זכר.

<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>

ההשוואה הזאת זו זילות לשואה. אתה לא יכול

לעשות את ההשוואה הזו.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

אם את תפריעי לי לדבר את לא רק - - -

<תמר זנדברג (מרצ):>

תתבייש לך.

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

עד היום - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

לאה פדידה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה

ולךְ פעם שנייה.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

איזה חוצפה זאת להפריע לי, אני מפריע לך?

את מדברת פה דברי בלע.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תמשיך לדבר. עוד הפרעה אחת והיא יוצאת

החוצה.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

יהדות ארצות הברית מתקרבת עכשיו ומחפשת

עכשיו את היהדות דרך השבת. מה אני בא

ואומר? שאם לא יהיה פה לפחות הצביון הדתי

של השבת, של אי עבודה ושכל אדם לא יצטרך

אפילו לשאול את עצמו שאלה אם הוא צריך

ללכת לעבוד בשבת כדי להשלים הכנסה, כמו

שהיה עשרות שנים, אז גם הבנים שלהם

והילדים שלהם, הנכדים שלהם, גם אם לא יהיו

חרדים הם יידעו מה זה שבת. ואני רוצה לומר,

חז"ל אומרים 'לא חרבה ירושלים אלא בגלל

שחיללו את השבת', והנביאים כולם, כל אחד

שמדבר בשם הנביאים, כולם מזהירים שאם לא

ישמרו שבת לא יישאר עם יהודי ואני לא רוצה

להגיד עוד דברים.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה, ישראל, תודה רבה.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

לא, אני רוצה להגיד דבר אחד על החוק עצמו.

<היו"ר דוד אמסלם:>

אז אחרון.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

אחרון, כי זה מאוד חשוב. הגשתי, אדוני, את

ההסתייגות, וזה מאוד חשוב כי הם כבר הכינו

פה, ראשי הערים השונים מחטף אנטי חוקי כדי

לעקוף את החוק הזה, חוק עוקף כנסת,

והתחילו לתת אישורים עכשיו בין קריאה

ראשונה לבין קריאה שנייה. אז ההסתייגות

שאני מבקש, שאני רוצה שהוועדה תדון, אני

מבקש להסתייג ולומר שתחילתו של תיקון זה,

של החוק - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

הכול ברור, תקריא.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

יום תחולת החוק יהיה ביום כ"ד כסלו תשע"ח,

12.12.2017, ביום שבו החוק עבר בקריאה ראשונה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

בסדר גמור. דרך אגב, תביא לנו רק את

ההסתייגות בכתב.

<תמר זנדברג (מרצ):>

זה תהליך חקיקה חדש בכנסת.

<היו"ר דוד אמסלם:>

בצלאל סמוטריץ, ארבע דקות, בבקשה.

<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>

תודה רבה, אדוני יושב הראש, חברים יקרים.

אני רק אקדים ואומר, אנחנו מקיימים את

הדיון הזה ב-10 בטבת, יום תחילת המצור על

ירושלים. הזכיר קודם חבר הכנסת אייכלר את

מקומה של השבת בשמירתה של ירושלים. הדיון

הזה הוא חשוב, הוא דיון רציני, בעיניי

דיון שיש בו דילמות, אני לא מקל ראש באף

אחד מהצדדים. יש משהו, תמר, מאוד מאוד נוצץ

וקוסם ומפתה באמירה 'בוא ניתן לכל אחד

לעשות מה שבא לו', יש משהו מאוד לא נעים

להיות בפוזיציה של מי שמנסה לא לתת

לציבור לעשות מה שבא לו.

<תמר זנדברג (מרצ):>

לכפות את מה שבא לו.

<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>

אבל הטענה הזאת, למרות שהיא נורא נוצצת,

היא טענה מאוד מאוד פופוליסטית והיא לא

מחזיקה מים, מכיוון שמדינה כל הזמן אומרת

לאזרחים שלה מה לעשות, היא כופה על אזרחים

לשרת שלוש שנים בצבא ושוללת את חירותם,

והיא כופה עליהם לשלם מס הכנסה, היא

מכניסה להם את היד עמוק עמוק לכיס ופוגעת

להם קשות בזכות הקניין והיא עושה עוד

הרבה דברים שיש בהם אלמנט של כפייה. כפייה

במדינה מתוקנת, כל מדינה מערבית מתוקנת

בעולם איננה דבר - - -

<אורי מקלב (יהדות התורה):>

היא לא נותנת להם לעשן קנביס.

<היו"ר דוד אמסלם:>

אורי, תפסיק, תן לו לדבר.

<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>

היא מכריחה אותם בצורה פטרנליסטית מאוד

לחגור חגורת בטיחות באוטו, לחגור את

הילדים, היא נותנת להם קנסות כבדים אם הם

לא עושים את זה. השאלה איננה אם למדינה יש

זכות או סמכות לכפות על האזרחים, השאלה

היא האם יש אינטרס ציבורי מספיק חשוב

שמצדיק את הפגיעה הזו. גם כאשר בית המשפט

בוחן את הלגיטימציה של פגיעה בזכויות,

אפילו זכויות חוקתיות חשובות, כמו הזכות

לחופש העיסוק, הוא בוחן את השאלה האם מנגד

יש אינטרס ציבורי שמצדיק את זה. לכן

הוויכוח הוא לא האם זכותי או זכותו של

מחוקק אחר להביא חוק שיש בו אלמנט מסוים

של כפייה, אלא האם יש הצדקה שמונחת בבסיס

החוק הזה. אני חושב שהשבת היא ערך מאוד

מאוד מאוד חשוב במדינה היהודית, ערך

שמצדיק גם אלמנט מסוים של כפייה, כמו

ערכים.

ומכאן לנושא השני, לא מדובר בעניין

עירוני. גם כאן יש טענה מאוד שובת לב, על

פניו, מאוד נוצצת, 'תנו לכל עיר להסדיר את

האוטונומיה המוניציפלית שלה'. קשה לי

לשמוע אותך, תמר, או חברי כנסת אחרים,

מגנים בלהט גדול על זכותה של בני ברק ושל

בית שמש להסדיר במסגרת אותה אוטונומיה

מוניציפלית את הרחובות שבהם יוכלו נשים

לעבור ואת הרחובות שבהם לא יוכלו נשים

לעבור בהתאם לאורח החיים שלהם ולאמונה

שלהם.

<תמר זנדברג (מרצ):>

נכון, וזה לא - - - לא.

<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>

יש דברים שאנחנו מאפשרים במסגרת האיזון

העדין שבין השלטון המרכזי לרשות המקומית

להסדיר, אבל יש דברים חשובים שאנחנו

מסדירים אותם ברמת מדינה. אז כמו

שהשוויון הוא חשוב ומעמדן של נשים חשוב,

השבת, לדידי לא פחות, כמובן הרבה יותר

חשובה, ולכן זה לא עניין שכל רשות תסדיר

בעצמה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה.

<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>

רגע, עוד שני נקודות, דודי, ברשותך.

<היו"ר דוד אמסלם:>

לא, יש לך עוד זמן, אני חשבתי שסיימת. יש לך

עוד 33.

<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>

תודה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

לא, אני רושם.

<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>

אני באמת חושב שמדינת ישראל היא המקום

היחידי בעולם שבו מפלגות שמאל מתנגדות

לחקיקה סוציאלית לטובת העובדים. שבת,

מעבר לזה שהיא ערך יהודי, נדבך מרכזי

בזהות היהודית של מדינת ישראל, הסטארט אפ

הראשון שהעם היהודי הביא לעולם והיא גם

ערך סוציאלי נגד עבדות, בעד יום חופש, בעד

משפחה. סופו של דבר מי שפותח מרכולים

מאפשר לצד אחד לעשות מה שבא לו, אבל פוגע

באופן אנוש ביכולת התחרות של מי שרוצה

להתפרנס ולא לעבוד בשבת כי זאת אמונתו, או

סתם, כי הוא רוצה גם להשקיע במשפחה. סופו

של דבר מי שמאפשר לפתוח מרכולים, אגב לא

מדובר רק על פיצוחים, כמו שקראתם פה בדרך

לים, מדובר עכשיו בחוק העזר של מודיעין על

חנויות ביגוד ומוצרי חשמל והנעלה שלא

פתוחות היום, אגב, במודיעין היום הן

פתוחות אך ורק באזור התעשייה המסחרי.

<עודד פורר (ישראל ביתנו):>

למה הגיע חוק העזר הזה?

<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>

היא לא פתוחה במרכזי הערים. ומי שרוצה

להגן היום על פתיחת מרכולים מקדש עבדות

ומכריח אנשים לעבוד 24/7 ופוגע אנושות

בשוויון ההזדמנויות בעבודה של אדם דתי

שלא רוצה לעבוד בשבת כי זו אמונתו ולא

יתקבל לעבודה עכשיו בהמון חנויות כי הוא

טראבל מייקר שלא מוכן לעשות משמרות 7 ימים

בשבוע.

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

יש חוק שאסור לפטר - - -

<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>

זו המדינה היחידה בעולם, לצערי, ששנאת הדת

גוברת - - - חז"ל אמרו כבר שהשנאה מקלקלת את

השורה. השנאה, לצערי, אצל חלק קטן, אגב, אני

לא מקבל את זה שזה רוב הציבור, אני לא מוכן

ללמד קטגוריה כזאת על עם ישראל, זה חלק

קטן, קטנטן, בציבור הישראלי שיש לו כל כך

הרבה שנאה ליהדות וזה מעביר אותו על דתו,

על הדת הסוציאלית של השמאל בכל מקום

בעולם.

יש משבר ערכי בחברה הישראלית והשחיקה

במעמדה של השבת הוא חלק מאותו משבר ערכי,

גם חברתי וגם יהודי. זה בדיוק המקום, כשיש

משבר ערכי, שתפקידו של המחוקק לעמוד

ולהעמיד את עולם הערכים של המדינה

היהודית על עומדו, שוב, גם אם מקופל בזה

אלמנט של כפייה. אנחנו לא אוהבים את זה, זה

לא טוב, זה לגיטימי, עושים את זה בכל שטחי

החיים. השבת מספיק חשובה כדי שגם עליה

אנחנו נעשה את זה. בעזרת ה' אני מקווה שגם

הציבור הישראלי יקבל את זה ויאהב את זה,

אני בטוח שברובו הוא כזה. תודה.

<היו"ר דוד אמסלם:>

תודה רבה. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה.

<משה גפני (יהדות התורה):>

תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני משבח אותך,

דרך אגב, על דרך הניהול של חוק ההמלצות.

<היו"ר דוד אמסלם:>

עברנו את זה, בוא נמשיך.

<משה גפני (יהדות התורה):>

לא חשוב, יש בג"צ הבוקר.

<היו"ר דוד אמסלם:>

אין בעיה, הכול בסדר.

<משה גפני (יהדות התורה):>

דווקא שמחתי על הבג"צ.

<היו"ר דוד אמסלם:>

הכול בסדר, מתקדמים.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

השופטים המושחתים.

<היו"ר דוד אמסלם:>

מספיק. אני לא מקבל את זה.

<משה גפני (יהדות התורה):>

לא, עזוב.

<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>

אני אומר את זה, כל פעם שהם יגידו את זה

אני אגיד את זה.

<משה גפני (יהדות התורה):>

לא, הרב אייכלר, אני לא ב - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

אבל אני אגיד לך, ישראל, אני אענה לך. אני

אוסיף לך את הזמן. אני לא עושה את כל מה

שהם עושים, לכן אני לא מקבל גם את הדבר

הזה. בבקשה, משה.

<משה גפני (יהדות התורה):>

אדוני היושב ראש, אני לא רוצה לדבר, אני

הגעתי מאוחר, אני גם מניח שחבריי דיברו על

הנושא של השבת, שמעתי עכשיו את הדיבורים,

אני לא רוצה לדבר על העניין הזה, אני רוצה

לדבר על החוק. אני מבקש, אם אפשר, כנראה זו

בקשה שלא תיענה בחיוב, אני מבקש לדבר על

החוק, שאנשים ידברו. החוק הזה לא מכריח

בשום צורה ובשום דרך לסגור חנויות בשבת.

הוא לא מכריח. תהיה החלטה לסגור יסגרו,

תהיה החלטה לא לסגור לא יסגרו, מדובר על

זה שאנחנו חוזרים למה ש - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

אתה מתכוון שתהיה החלטה מוניציפלית.

<משה גפני (יהדות התורה):>

כן, תהיה החלטה מוניציפלית, היא לא יכולה

להיות החלטה לבד, היא צריכה להיות החלטה

משולבת, כמו שיש דברים רבים, שהחלטה

מוניציפלית בה דורשת אישור שר, דורשת

אישור ממשלה. יש דברים שהם לא דבר מקומי,

מכיוון שברור לחלוטין שאנחנו לא מדברים

על בתי קפה, אנחנו לא מדברים על מקומות

אוכל, אנחנו לא מדברים על כל המקומות

האלה, אנחנו מדברים על מרכולים, החוק קובע

שאנחנו מחריגים אותם, 'למעט' וכו'. אנחנו

מבקשים, כאשר יש השלכת רוחב, ואני אגיד

לכם, אני איש ליברלי, זאת אומרת אני למדתי,

מהשמאל בעיקר, להיות ליברלי. בליברליות,

כאשר מדובר על פתיחת עסקים בשבת, שזה אחד

מיסודי המדינה היהודית, את זה קבעו מקימי

המדינה היהודית, שאף אחד מהם לא היה דתי,

הם קבעו את זה ואמרו שצריך לשמור על השבת.

הקראתי את זה במליאת הכנסת, אמרתי את זה

במליאת הכנסת, אמר את זה דיזינגוף, שהיה

ראש עיר בתל אביב, אמרו את זה ראשי

הציונות, בן גוריון אמר. טוב, אני מתנצל,

אבל זאת המציאות.

בא עכשיו המחוקק, אחרי שמתחיל להיות גל של

חוקי עזר, שלא היה קודם, בא חולדאי ואומר

'אני רוצה לעשות חוק עזר שייפתחו מרכולים

בשבת'.

<אורי קידר:>

זה לא גל, זה חוק אחד. לפני שחוקקתם היה

אחד, עכשיו יש - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

סליחה. אל תפריע.

<משה גפני (יהדות התורה):>

אי אפשר להפריע באמצע ישיבה בלי לעבור

פריימריז, כמוני למשל. ולכן המציאות הזאת

שבה החוק בתל אביב, ותל אביב היא עיר

גדולה ואף אחד כנראה לא היה מתכוון לפגר

אחריה, אחרת זה נקרא יישוב שהוא פחות

מתקדם מאשר תל אביב, לצערי הרב זה מה שקרה

בתל אביב, המשמעות של העניין, פנה אליי

אדם, אבל זו דוגמה של הרבה דברים, אני לא

אומר שאומרים החרדים ואני לא אוהב שאומר

הדתיים, איש חילוני בתל אביב, אני מכיר

אותו, הוא בכה בטלפון, הוא אומר 'תשמעו,

אתם חברי הכנסת, עם כל הכבוד, אתם לא

יכולים לייצג את בני ברק, ששם לא יגיע

העניין של חוק עזר כזה, זה יגיע לתל אביב,

זו העבודה שלי. מרגע שתהיה פתיחת מרכול

באזור שלי הפרנסה שלי הלכה'. הוא בכה באמת.

לא בכה כמו שמישהו - - - בכה עם דמעות. האיש

אומר 'בשביל מה נבחרתם לכנסת?'

<תמר זנדברג (מרצ):>

ומי אם לא גפני ואייכלר ינגבו לו את

הדמעות.

<משה גפני (יהדות התורה):>

עכשיו מה אנחנו מבקשים? הרי זו הביקורת

שיש לנו מבית, אנחנו לא מבקשים לאסור

פתיחת מרכולים בשבת, לא מבקשים את זה, זה

לא החוק, אנחנו מבקשים שבהחלטה כזאת שיש

לה השלכה חברתית רחבה מאוד וההשלכה היא

כמובן, כמו שאנחנו רואים עכשיו, גבעתיים,

ראשון. בראשון יש ציבור גדול מאוד שהוא

ציבור דתי, שהוא עובד בכל מיני מקומות, מה

חוק העזר הזה יעשה? הרי הם לא מתכוונים

לחוק העזר, הם מתכוונים לזה שבאמת נאסור

עליהם, שהם יוכלו לצאת לרחוב ולהגיד

'אנחנו עשינו, אבל הממשלה לא נתנה'.

<לאה פדידה (המחנה הציוני):>

על פי איזה קריטריונים נבחר - - -

<משה גפני (יהדות התורה):>

בכלל לא רלוונטי. את יכולה לשאול אלף

פעמים שאלות על הממשלה, אני אביא לך ספר

של חוקים, על פי איזה קריטריונים הממשלה

קובעת. בשביל זה אנחנו במשטר דמוקרטי,

שמקבלים החלטות שנבחרי ציבור עומדים

מאחוריהן ועם זה הולכים לבחירות. על פי

איזה קריטריון קבע חולדאי, שכולם שם

מפחדים ממנו, אני יודע שיש כמה שהצביעו

בניגוד למצפונם, לא רצו לריב איתו, שאלתי

'למה הצבעתם?', 'לא רצינו לריב איתו', הוא

איש חזק.

<היו"ר דוד אמסלם:>

דרך אגב, החוק גם קבע את הקריטריון שהשר

מתערב, אבל לא משנה.

<משה גפני (יהדות התורה):>

בסדר, אני מדבר על הרעיון שיש בחוק.

<היו"ר דוד אמסלם:>

אתה צודק, אבל בוא נתקדם.

<משה גפני (יהדות התורה):>

בסדר, ודאי שיש קריטריון.

<היו"ר דוד אמסלם:>

לא, זה מובנה גם ב - - -

<משה גפני (יהדות התורה):>

תני לי רגע את החוק.

<היו"ר דוד אמסלם:>

הצעת החוק אומרת 'אלא אם כן - - -

<גלעד קרן:>

הצעת החוק אומרת, כמו שאמרתי בהתחלה, 'השר

לא ייתן הסכמתו לחוק עזר כאמור אלא אם

פתיחתם של העסקים - - -

<משה גפני (יהדות התורה):>

כן, בסדר, 'אלא אם כן פתיחתם של העסקים

בימי מנוחה כפי שמוצע - - -

<גלעד קרן:>

'צרכים חיוניים לדעת השר'.

<משה גפני (יהדות התורה):>

בדיוק. אלה קריטריונים מעל החוק, זה לא

קריטריונים שאתה נכנס - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

לא, התכוונתי שזה מבנה את החשיבה שלו.

<משה גפני (יהדות התורה):>

הבנתי, אני דיברתי על העיקרון של השאלה

הזאת. העיקרון של השאלה הזו, אז צריך

לראות את המכלול שיש שם, אבל זה החוק.

עכשיו, מה שעושים לחוק הזה, לי ברור - - -

בסדר, אני חושב שאני סיימתי, החברים שלי

פה - - - אני רק רוצה להגיד, שהאנשים יידעו,

אולי לא כולם יודעים, אם הייתה לנו

קואליציה עם 'יש עתיד', אני אומר את זה

באמת, אל תכעסו עליי, לא תהיה קואליציה עם

'יש עתיד', אבל אם תהיה קואליציה עם 'יש

עתיד' - - -

<היו"ר דוד אמסלם:>

אתה אומר, אנחנו נמצאים כרגע בקומה של

המדע הבדיוני.

<משה גפני (יהדות התורה):>

כן, בדיוק.

<היו"ר דוד אמסלם:>

אבל בוא נשתעשע עם זה, בבקשה.

<משה גפני (יהדות התורה):>

לא, אבל אני אומר באמת - - -

<תמר זנדברג (מרצ):>

לא לעולם חוסן, אתם יודעים, אנחנו

בדמוקרטיה, הגלגל הוא עגול. אל תתנשאו על

הציבור.

<משה גפני (יהדות התורה):>

אם

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]