פרוטוקול מספר 96, הוועדה לענייני ביקורת המדינה, 19/02/2024

הכנסת העשרים-וחמש

מושב שני

פרוטוקול מס' 96

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום שני, י' באדר התשפ"ד (19 בפברואר 2024), שעה 10:11

סדר היום:

<< נושא >> השפעת החלטת משרד הביטחון לגיוס מוקדם של מתנדבי שנות השירות על המפעלים החינוכיים החברתיים – דוח שנתי 68ב << נושא >>

נכחו:

חברי הוועדה:

מיקי לוי – היו"ר

חברי הכנסת:

קארין אלהרר

גלעד קריב

משה טור פז

שרון ניר

יואב סגלוביץ'

מטי צרפתי הרכבי

אלון שוסטר

מוזמנים:

אביחי לויט

–

ממלא מקום מנהל האגף לביקורת משרד הביטחון, משרד מבקר המדינה דליה ינקו

–

ר׳ אגף בטחוני חברתי, משרד הביטחון - צה"ל

אודי דרור

–

ר׳ החט׳ לגיוסים למסלולים ייחודיים ותורניים, משרד הביטחון - צה"ל שלום גנצר

–

ר׳ היח׳ לביקורת המדינה והפנים במעהב״ט, משרד הביטחון - צה"ל מאיה שגיא

–

מבקר צה''ל, משרד הביטחון - צה"ל

אמיר רימון

–

מנהל מרכז הדרכה ארצי חברתי, מינהל חברה ונוער, משרד החינוך שלומית בירנבוים

–

מנהל/ת תחום פ"א-בוגרים, משפחות ילדי נעם, אגף בכיר, משרד הרווחה והביטחון החברתי אלונה שמיר

–

מנהלת תחום קשרי ממשל, משרד החקלאות ופיתוח הכפר גל רביב

–

מנהלת מחלקת הגשמה, תנועת הצופים

עילי סימנהויז

–

מתנדב שנת שירות, תנועת הצופים

נרי שוטן

–

מנהל המחלקה הפוליטית, התנועה הקיבוצית

איליי בוקובזה

–

ש"שין, מתנדב, תנועת האיחוד החקלאי

תמר הלוי

–

עו"ד, המרכז הרפורמי לדת ומדינה

עמוס כץ

–

מנהל העוגן הקהילתי, עמותת יחדיו

אילת פלר מימון

–

ממובילות תנועת אימהות בחזית

איילת השחר סיידוף

–

מייסדת וממובילות תנועת אימהות בחזית

יערה קולבסקי

–

מנהלת, כפר ילדים ונוער עלומים

גיל דיקמן

–

נציג, משפחות החטופים

חנה כהן

–

נציגה, משפחות החטופים

יזהר ליפשיץ

–

נציג, משפחות החטופים

יגאל עידן

–

נציג, משפחות החטופים

דני רון

–

נציג, משפחות החטופים

אלי שתיוי

–

נציג, משפחות החטופים

אתי תם

–

פורום תקווה

שמעון אור

מנהלת הוועדה:

פלורינה הלמן לוין

רישום פרלמנטרי:

אסתר מימון

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> השפעת החלטת משרד הביטחון לגיוס מוקדם של מתנדבי שנות השירות על המפעלים החינוכיים החברתיים – דוח שנתי 68ב << נושא >> << יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

שלום לכולם. תודה רבה שבאתם. היום יום שני, י' באדר א' התשפ"ד, אני מתכבד לפתוח את ישיבתה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה בנושא השפעת משרד הביטחון על גיוס מקודם של מתנדבי שנות השירות על המפעלים החינוכיים החברתיים – דוח מבקר 68ג'.

היום 136 ימים לפרוץ המלחמה. 134 חטופים עדיין נמצאים בשבי חמאס. אנחנו מחזיקים אצבעות. נתפלל שגם המערכה הזאת תוכרע במהרה וגם חטופינו יחזרו בשלום הביתה חיים.

מפעל שנת השירות או הש"שינים, כפי שאנחנו קוראים להם, הוא אחד המפעלים ההתנדבותיים הראויים ביותר שמדינת ישראל הצמיחה מאז הקמתה. זהו בראש ובראשונה מפעל התנדבותי, חינוכי, אשר מאפשר מחד סיפוק, משמעות, חוויית ההתבגרות לבני נוער שסיימו תיכון ונמצאים לפני גיוסם, ומאידך תורמים במגוון תחומים, לרוב בחינוך, אולם גם בחקלאות, עבודה עם אוכלוסיות נצרכות ועוד.

כמה אלפים של בני נוער אשר עברו מיונים קפדניים, טרם קבלתם לתוכניות השונות, תורמים שנה נוספת, מבורכת, מעכבים את גיוסם על מנת לעסוק בפעילות מבורכת.

לאחרונה התבשרנו כי רבים מהחניכים קיבלו הודעות על הקדמת גיוס, מה ששולף אותם ממקומות שבהם הם מתנדבים ומשאיר פער במפעלים הקולטים, כגון כפרי נוער, פנימיות, תנועות נוער ועוד.

ברור לכולנו כי מלחמת "חרבות ברזל" יצרה פערים אשר אילצו את צה"ל לקצר את דחיית השירות לחלק מתלמידי המכינות, הש"שינים ותלמידי הישיבות.

אני מבקש בדיון הזה לבחון מספר נקודות. אני אקדים ואומר שהדיון הוא לבקשת חברת הכנסת קארין אלהרר. תודה רבה לך. את כאן גם כדי להאיר.

נתוני הקדמת הגיוס – כמה מתוך כלל הש"שינים קיבלו צווי גיוס? זו השאלה הראשונה. מה הקריטריונים שעל פיהם פעל צה"ל בהקדמת הגיוסים? מה היחס בין המתגייסים מבין כפרי הנוער, מפנימיות הנוער ומוסדות הרווחה, ישיבות ההסדר והמכינות הקדם צבאיות?

קראתי מהר. אתם רוצים מההתחלה?

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

כדאי מההתחלה.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

נתוני הקדמת גיוס – כמה מתוך כלל הש"שינים קיבלו צווי גיוס מוקדמים? נושא נוסף. מה הקריטריונים שעל פיהם פעל צה"ל בהקדמת הגיוסים? מה היחס בין המתגייסים מבין כפרי הנוער, מפנימיות הנוער ומוסדרות רווחה אחרים, ישיבות ההסדר והמכינות הקדם צבאיות? האמת שהשאלה הזאת צריכה קורס - - -

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

והישיבות הגבוהות הציוניות.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

והישיבות הגבוהות והציוניות.

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

השאלות הללו כולן הוגשו בכתב למשרד הביטחון, הוצגו בשתי ישיבות בוועדת החוץ והביטחון. עד לרגע זה אנחנו לא מצליחים לקבל תשובות.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

אז הינה, הוועדה לביקורת המדינה דורשת. זו הוועדה היחידה שאמונה על הרשות המבצעת, ותפקידה היא לבחון את פעולותיה של הרשות המבצעת. לא כל מה שהרשות המבצעת עושה, ברור מאליו, ולכן חברי הכנסת שחברים בוועדה והוועדה עצמה לביקורת המדינה דורשים הסברים. ואם לא יהיו הסברים, ניפגש פה גם בשבוע הבא. ואם לא יהיו הסברים, נביא גם את ראש אכ"א אם צריך. אגב, זו הוועדה היחידה בכנסת שיש לה סמכות להוציא צווי הבאה, כך שאי-אפשר לא לבוא לכאן.

אנו רוצים לשמוע על השפעת שליפתם מהמערכות שבהן הם נמצאים, על הפעילות וכו'. שמענו לאחרונה כי צה"ל עובד על תיקון הצווים והערכה מחדש. נבקש לקבל עדכון.

דוח המבקר אשר היווה בסיס לדיון הוא אומנם משנת 2017, אבל פעולות הביקורת בדוח נגעו בהיבטים, בפעילות הביטחונית-חברתית של משרד הבטיחות, בדגש על הגברת הרצון והמוכנות של בני הנוער להתגייס לשירות משמעותי בצה"ל. אין ספק כי נוער מתנדב לשנת שירות בהחלט מתכתב עם מטרה זו.

אני מבין כי נקודות הביקורת הספציפיות בדוח נוגעות באופן עקיף בלבד בנושא, וזה לא משנה, כי הדוח הזה שימש אותנו כמצע לדיון היום.

לפני שאני מעביר את הרשות לחברי הכנסת כדרכי, ולפני שאני מתחיל את הדיון, כמה שיהיה חשוב, יש דברים יותר חשובים, וזה משפחות החטופים, אז בבקשה.

מכובדיי, ברוכים הבאים לוועדה לביקורת המדינה.

<< אורח >> גיל דיקמן: << אורח >>

אני אשמח לפתוח. אני בן דוד של כרמל גת החטופה בעזה. אני רוצה להודות לכם. יושבים כאן כמה מבני ובנות הברית הכי גדולים שלנו בכנסת בוועדה הזאת, שמייצגים באופן הכי משמעותי את נושא החטופים. אנחנו בוועדה לביקורת המדינה. הביקורת הכי כבדה וקשה שיש לנו על המדינה, לא צריך אפילו להביע, אבל יש לנו את הדרך שלנו לעשות את זה. כדי שלא נשכח בשום שלב כמה זמן הם כבר שם, וזה מניין הימים, זה הולך ככה: 1 - -

<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>

- - 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 14, 15, 16, 17, 18, 19, 20, 21, 22, 23, 24, 25, 26, 27, 28, 29, 30, 31, 32, 33, 34, 35, 36, 37, 38, 39, 40, 41, 42, 43, 44, 45, 46, 47, 48, 49, 50, 51, 52, 53, 54, 55, 56, 57, 58, 59, 60, 61, 62, 63, 64, 65, 66, 67, 68, 69, 70, 71, 72, 73, 74, 75, 76, 77, 78, 79, 80, 81, 82, 83, 84, 85, 86, 87, 88, 89, 90, 91, 92, 93, 94, 95, 96, 97, 98, 99, 100, 010, 102, 013, 104, 105, 106, 107, 108, 109, 110, 111, 112, 113, 114, 115, 116, 117, 118, 119, 120, 121, 122, 123, 124, 125, 126, 127, 128, 129, 130, 131, 132, 133, 134, 135, 136.

<< אורח >> גיל דיקמן: << אורח >>

136 ימים, כל יום הוא גיהינום. אנחנו לא רוצים לחזור בשבוע הבא ולספור 143 ימים. זה תלוי בכם. תודה.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

עברנו ביומיים את מספרם של החטופים. 134 חטופים לעומת 136 ימים. יומיים מעבר למספר החטופים זה אומר דרשני. זה אומר שהבית הזה לא עשה מספיק כדי להחזיר אותם הביתה.

<< אורח >> חנה כהן: << אורח >>

אני הדודה של ענבר הימן, היא לא השתתפה במסיבה בנובה, היא הייתה הלפרית במסיבה בנובה. כשהתחילו המאורעות היא ברחה לקיבוץ בארי, כי שם היא חשבה שהיא תמצא מחסה בין היהודים הטובים, לצערה המקום היה שוקק במחבלים, נאצים, רצחנים, שתפסו אותה ולקחו אותה על אופנוע כשהיא בחיים, הכניסו אותה לתוך עזה. שם הם דאגו לרצוח אותה, לרצוח אותה בצורה אכזרית ביותר, הם חוררו לה את כל הגוף, ולמוחרת בטלגרם של חמאס יצאה תמונה כשהיא מובלת בידיים וברגליים עם בני העוולה הנאצים, כשהראש שלה שמוט לאחור, הגרון שלה מלא יריות. חשוב לי שתשמעו את כל התיאורים האלה עכשיו, שתהיו חלק מהסיפור, שתרגישו, שתבינו מה אנחנו עוברים.

ענבר שלנו לא בחיים כבר מהיום הראשון, כשהיא נתפסה, כבר אז הרגו אותה, רצחו אותה. מה שאני מבקשת לא להשאיר את ענבר לעסקה האחרונה. אין לנו כוח לזה. אנחנו לא יודעים מה נשאר מענבר – עצם, צלע – אחרי ארבעה חודשים. אין לנו מושג מה נשאר ממנה. אנחנו לא יכולים לחכות עוד כמה חודשים לפעימה האחרונה, ולקבל אותה במקרה הטוב בעוד שנה. גם ככה ייעלמו הרבה, ולדעתי לא ימצאו הרבה. אני מבקשת להציל את הנחטפים החיים, שחיים במערות, לשחרר אותם לשיקום, ואת הנרצחים להביא לקבר ישראל.

ענבר היא דור שלישי לשואה, ההורים שלנו חשבו שברגע שהם יעלו לארץ הם עולים לארץ שתגן על הילדים שלהם, שתיתן לנו ביטחון, שתיתן לנו את ההרגשה שאנחנו חיים במדינה הנכונה, אבל כנראה שבארץ הזאת לא יהיה ביטחון, לא יהיה לנו שום ביטחון. זה מה שקרה עם אזרחים שחטפו אותם מתוך שטח המדינה, ולא אכפת לאף אחד שהם נמצאים שם ארבעה חודשים, מתים וחיים, חלק במערות, חלק מפוזרים בעזה. זה לא מעניין אף אחד, כי אם זה היה מעניין מישהו, הייתם מחזירים אותם כבר מזמן. אם זה היה אחד הילדים של חברי הכנסת, צר לי להגיד, או של אחד השרים, זה לא היה נמשך כל כך הרבה זמן. אנחנו רוצים את הילדים בבית, לא מחר, לא עוד חודש, אנחנו רוצים את כולם אתמול, אתמול בבית, וזה מתבקש, כי הם אזרחי מדינת ישראל שנחטפו מתוך שטח מדינת ישראל, ומדינת ישראל מחויבת להחזיר את כל ה-136 נחטפים הביתה.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

כל מילה. אין לי מה להוסיף. בבקשה.

<< אורח >> אלי שתיוי: << אורח >>

אני אבא של עידן שתיוי, שנחטף מהמסיבה ברגע שהוא רצה להציל שני חברים ולקחת אותם הביתה, ומאז לא שמענו כלום, מלבד שגיא לוז, זיכרונו לברכה, אמר שהוא ראה אותו פצוע קשה. אז הוא נמצא בעזה פצוע קשה. אנחנו לא יודעים מה מצבו מאז ה-7 באוקטובר.

מה שאני רוצה להגיד פה – ואתה אמרת שאין דבר כזה לא להגיע לוועדה, כי יש צו הבאה – אני דורש שתביאו את ראש הממשלה בצו הבאה ושיסביר לכם למה הוא מושך את הנציג. זאת אומרת, אם יש עסקה שהיא עניין של מספרים, כמה מחבלים תמורת הבן שלי, מצדי תשחררו את כל המחבלים תמורת כל החטופים, ואת כולם זה כולם בעסקה אחת, כולל המתים, ללא פעימות. אין לנו כוח לפעימות, נגמרו לנו הפעימות בלב. אם מדובר במספרים, שישחרר, ואם מדובר בפעימות, 8, 10, או ימשוך את זה 90 יום כמו שנאמר, כמובן לא להסכים לזה.

אנחנו יודעים שהצבא כבר עם רגלו על הצבא של חמאס. צריך להמשיך ללחוץ כמה שיותר, וכן אני מאמין בלחץ, וכן אני מאמין במיטוט חמאס ולהעלים אותו לגמרי. יש כאלה שיגידו שלא, אלה חילוקי הדעות שלנו במשפחות, אבל זה לא משנה, אנחנו מאוחדים בלהביא את כל החטופים עכשיו. תודה.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

תודה רבה.

<< אורח >> עודד ליפשיץ: << אורח >>

אני ותיק פה, כבר כמה חודשים.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

לצערי.

<< אורח >> עודד ליפשיץ: << אורח >>

כן. תתפלא, לא תצטרך בשבוע הבא לשלוח צו כדי שאני אגיע.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

אתה מוזמן.

<< אורח >> עודד ליפשיץ: << אורח >>

אני תמיד אבוא לפה.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

בפעם הבאה עם בשורות טובות.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

אמן.

<< אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >>

את זה עוד לא הבאנו, לא בשורות ולא טובות. אבא של אבא שלי הוא ניצול יחיד למשפחתו בשואה. הוא עלה לארץ קצת לפני המלחמה, וכל האחים שלו נשארו, התפללו חזק-חזק באירופה וכולם נשרפו. אני לא אגיד "בעזרת השם" כי זה אכזרי מדי, אבל הוא היחיד שהלך לשומר הצעיר, גם למד בחדר, גם בשומר הצעיר, עלה לארץ והוא הנצר היחיד למשפחה שנשאר. הוא היה קורא איזה 130 שמות בכל פעם, אותו דבר כמונו, אחים, אחיות, כל מי שנשאר שם בגלל הכסף או בגלל האמונה או בגלל הרצון ולא השכיל לעלות. גם כשהוא התחנן שהם יבואו, הם הסבירו לו למה לא, וזו הייתה התוצאה.

אבא שלי התגייס לצנחנים, זה היה הכבוד הכי גדול שלו, הוא לחם בכל המלחמות, מרמת 67', התשה, 73' וגם בשלום הגליל, 82'. הבן שלו, אח שלי, נלחם יחד איתו ב-82', גם אני הייתי, לא במלחמות, אבל בכאלה וכאלה אירועים, ועכשיו הגענו לשלב המכינות, כי הבן שלי עכשיו במכינה ויש לו תאריך גיוס לעוד חודשיים שהקדימו לו, והבן השני הולך למכינה, מתחיל אותה, אז העסק המשפחתי של חיפוש סבא מקבל ממד משפחתי. הבן שלי פה בעוד ועדה. אנחנו מחפשים את סבא. "מרקואים" שמחפשים את אימא ואת סבא. את אימא מצאנו, החזירו לנו אחרי שבועיים.

אני רק אגיד שנמאס, כל מי שמשלה את עצמו שיחזירו את כולם-כולם, זה ייגמר, ותהיה לנו תמונת ניצחון ונמגר את חמאס – קצת התפקחות. יהיו לנו פה נעדרים שנקברו ונחפש אותם 20 שנה, כמו את רון ארד, ושנבוא לתקומה, אם נרגיש שלא עשינו הכול, כשאפשר היה להציל אותם בחיים, הכול, אז יהיו פה משפחות ממורמרות לדורי דורות, שלא עשו הכול להציל. אולי גם לא שווה לגייס את הילדים שלהם, אולי לא שווה לחיות במדינה שהפקירה את החטופים שלהם, ואנחנו לא רוצים להגיע לשם.

הבן שלי יתגייס בעוד חודשיים, אני מאחל לו למצוא את סבא. אל תהרסו לנו את התקווה. פשוט תתפסו את ראש הממשלה באוזן, תביאו אותו לפה ותשאלו אותו: מה קורה? מה זה המחיר הזה? מה זאת ההרואיות הזאת שנמגר עד הסוף ונהיה חזקים עכשיו? למה על חשבון החטופים? היינו יכולים לעשות את זה 20 שנה, ויש לנו עוד 20 שנה לכסח את הטרור, ואנחנו כמעט הצלחנו להדביר אותו, כמעט-כמעט, מ-67' זה או-טו-טו ולא נשאר טרור, אבל כנראה שזה בין-דורי הטרור הזה. עכשיו אנחנו מבקשים פאוזה. תביאו לנו את החטופים, תשחררו לנו את הנפש, תנו לנו להיכנס לשבעה, תנו לנו להיכנס לשיקום, ותנו לנו להמשיך לחפש 20 שנה את הנעדרים שנקברו שם, פשוט לגמור את הסיפור. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

תודה. בבקשה.

<< אורח >> דני רון: << אורח >>

בוקר טוב, אני טייס בחיל אוויר, בוגר מחזור 1987 בקורס טייס יחד עם רון ארד. רון לא נמצא איתנו כאן, אז ברשותכם אני אדבר בשמו גם קצת על ערכים.

אני סגן אלוף רון ארד, יצאתי למשימת תקיפה בלבנון ב-16 באוקטובר 1976, נטשנו את מטוס הפנטום, הטייס שהיה איתי חולץ במבצע נועז ואני נפלתי בשבי ארגון אמל השיעי בלבנון. השארתי מאחור את אשתי תמי, ביתי יובל בת שנה וקצת, את אימא שלי בתיה, אחיי וכל החברים שלי. הייתי בטוח שמדינת ישראל תדאג על פי ערכיה לשחרר אותי. הספקתי להעביר מסרים מצולמים למשפחה ולמדינה, הייתה עסקת שחרור על הפרק, פספסו את ההזדמנות. סימן חיים אחרון ממני היה כשהייתי בערך בגיל 30, בגיל של אור אבינתן שנמצא עכשיו בשבי חמאס כבר 136 ימים, ומאז נעלמו עקבותיי. אלה היו הצילומים האחרונים שלי. המדינה עשתה מאמצים גדולים מאוד, יקרים מאוד, כדי לגלות שרידים שלי, אך לשווא, עדיין בחזקת נעדר.

הייתי יכול לזכות להזדקן בכבוד עם כל משפחתי, להגיע לגיל 85, הגיל הממוצע, כמו של שלמה מנסור, שהוא המבוגר בין החטופים בחמאס עכשיו, הייתי יכול לחוות יחד עם החברים שלי את התפתחות המדינה, לזכות להגיע לימים אלה, אבל לא זכיתי.

היום על הפרק כאן בוועדה, יש דיון על גיוס, על הצורך הדחוף בלוחמים, צורך אקוטי. אני משתף אתכם, הייתי מתלבט עכשיו אם הייתי צריך להמליץ לבחור אם להתנדב להיות איש צוות אוויר כמוני, אם הייתי יודע שהמדינה לא עשתה את המקסימום, בעדיפות עליונה על פני כל דבר אחר, כדי לפדות את שבוייה החיילים, את אזרחיה החטופים, שגורלם בסכנה, והם עלולים חס וחלילה להיעלם לעד כמוני. הדבר בידינו. תודה.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

תודה רבה. בבקשה.

<< אורח >> בועז מירן: << אורח >>

שלום, אני אח של עמרי מירן, הוא נחטף מנחל עוז, הוא אבא לשתי בנות קטנות, תשעה חודשים ושנתיים ושמונה חודשים. דבר ראשון אני רוצה, אולי זה יפתיע, אותי זה לא כל כך מפתיע, לחזק את הממשלה בזה שהיא עצרה את המשא-ומתן. אני חושב שמשא-ומתן במצב שאנחנו נמצאים בו צריך להיות מעמדה של כוח, אנחנו פה החזקים. צריך להגיע להכנעה של חמאס, ואז לנהל את המשא-ומתן, כשהמטרה היא עסקה אחת בלבד. לעסקה אחת נגיע רק כשחמאס יבין שנגמר המשחק. אנחנו צריכים להבין שלא יהיו עסקאות בהמשכים. יחיא סנוואר לא יוותר על הקלפים שלו עד הסוף, עד שהוא יבין שנגמר המשחק לטוב או לרע מבחינתו. מבחינתי העסקה הסופית זה החיים שלו ושל המחבלים שלו תמורת החטופים בסוף, וצריכים להגיע לסוף.

הביקורת שלי על הממשלה שהיא לא עושה את מה שהיא אומרת. בייחוד ראש ממשלה, הוא אומר "להפעיל לחץ". ראינו אותו לפני יומיים בנאום כשהוא טוען שמפעילים לחץ על חמאס. לדעתי הוא לא מפעיל לחץ על חמאס. במשפט השני שלו הוא מראה שאין לחץ על חמאס כשהוא אומר שהוא עצר את השיחות בגלל שחמאס טיפס על עצים גבוהים, יש לו דרישות הזויות. אם יש לו דרישות הזויות, זה אומר שאין עליו מספיק לחץ. אז איפה הלחץ שאתה מדבר עליו? הלחץ שאני חושב שצריך להיות זה כניסה מידית לרפיח. אנחנו באיחור של ארבעה חודשים.

ציר פילדלפי, מכל השיחות שלי עם בכירים, הוא פרוץ. אנשים עוברים, נכנסים. שמענו עכשיו גם על כתב החדשות שהוא פתאום בקטאר אחרי שהוא נפצע. ציר פילדלפי פרוץ.

אני מצטרף פה לעניין של רון ארד. אנחנו נמצא פה חטופים שהם באירן. מישהו ישלם גם על המחדל הזה. פשוט מפקירים פעם שנייה. למה לא נכנסים עכשיו לציר פילדלפי? לא מקובל עליי העניין של האמריקאים והמצרים – ממה פוחדים? יש לנו שם חטופים. ראש ממשלה וממשלה צריכים להגיד: אנחנו לא רואים בעיניים, אנחנו נכנסים עכשיו עד הסוף ומגיעים להכנעה של חמאס. אתה מדבר על לחץ, תעשה לחץ. תודה.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

תודה רבה.

<< אורח >> אתי תם: << אורח >>

אני דודה של איתן מור, שנחטף מהמסיבה ברעים, ואני רוצה לומר שכמו שלמחבלים הארורים לא היה אכפת בכלל את מי הם חוטפים, מי אלה, הם קוראים לתושבי העוטף "מתנחלים". אצלנו בעם אני נקראת "מתנחלת", אבל מבחינתם כולנו אותו דבר, מבחינתם זה לא משנה מי היה, מה היה, מי המשפחה של איתן, לא אכפת להם כלום, העיקר לטבוח בנו ולשחוט אותנו ולהרוג אותנו.

הבן של עודד, דיברת על הבן שלך שמתגייס להביא את סבא, אז הבן שלי נמצא עכשיו בחאן יונס, ואמרנו לו: אתה מביא את איתן הביתה. אנחנו כבר מדמיינים את התמונה הזאת שהוא יוצא מהטנק, מושיט יד לאיתן ומביא אותו הביתה בעזרת השם. אני מקווה שעד שהבן שלך יתגייס כבר סבא יהיה בבית, לא יצטרכו לחפש אותו.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

- - -

<< אורח >> אתי תם: << אורח >>

אין לדעת אבל חייבים להישאר עם תקווה – אני חברת פורום תקווה – ואני רוצה להגיד שאין לנו ברירה. לצד הכאב, וזה כאב גדול מאוד, ואין יום בלי בכי, וסבא וסבתא שעכשיו יש להם דאגה כפולה, נכד בעזה ועוד נכד בעזה, אחד חטוף, אחד לוחם, אבל אין לנו ברירה.

ההמנון שלנו זה "התקווה", אין לנו מה לעשות פה אם לא תהיה לנו תקווה. אנחנו בפורום תקווה, אני לא רוצה להגיד את המילה דורשים, אבל בטח מבקשים, כמו שדובר פה, שיהיה מיטוט של חמאס, להיכנס ולכסח להם את הצורה, כי זה מה שהחיילים בשטח רוצים, אני מודיעה לכם. הבן שלנו מספר משם חוויות לא פשוטות, אבל הם באמת רוצים לנצח, תנו להם לנצח.

ואם אנחנו נאלצים לעשות עסקה עם השטן, אז לא לשכוח אף אחד מאחור. כמו שכבר אמרו פה, אנחנו מסכימים, אנחנו לא חלוקים. אנחנו כולם רוצים להביא את הבנים הביתה, אבל שזאת תהיה עסקה אחראית, שדואגת לגורל החטופים ודואגת לגורל אזרחי מדינת ישראל.

אני גרה בשומרון ואני רוצה להגיד לכם שאם ערביי יש"ע יראו שאנחנו מוותרים, מתקפלים, משלמים כל מחיר, אני מודיעה לכם מה יקרה מחר.

מהיישוב שאני גרה בו אפשר לראות את אשקלון ואת כל מישור החוף, וביום של ראות טובה גם את הטכניון. אני גרה במרחק 25 דקות נסיעה מראש העין. אתם יודעים מה יקרה? אתם יודעים איזה שמחת תורה תהיה לנו אם ערביי יש"ע יעשו מה שעשו בעוטף עזה? אנחנו עוטף גוש דן, אנחנו צריכים להראות להם מה קורה כשמתעסקים איתנו. תגמרו אותם, תכריעו אותם, תפחידו אותם. הם צריכים לבוא למשא-ומתן על ארבע. קחו מאיתנו את החטופים, רק רדו לנו מהווריד, תעזבו אותנו, צאו לנו מהחיים, ואנחנו לא נצא, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לצאת משם, אחרת זה יקרה שוב ושוב.

דיברתם על מלחמה מהצפון, אני מודיעה לכם שערביי יהודה ושומרון הם יותר גרועים מערביי עזה. אני אומרת לכם מהיכרות אישית יום-יומית איתם. והם לא היו כאלה. עד שחמאס לא עלה לשלטון הם לא היו כאלה. נכנסנו לכפרים וישבנו איתם, והם הגיעו אלינו ליישובים, זה לא היה ככה פעם. חמאס מוטט גם אותם.

אז אנחנו מבקשים שכל עסקה שתהיה, וברור לנו שתהיה עסקה כי צריך להחזיר אותם הביתה בכל הדרכים האפשריות, שזה יהיה ממקום אחראי ושזה יהיה ממקום של ניצחון. אני לא יודעת איך מגדירים ניצחון, לכל אחד יש פה תמונת ניצחון משל עצמו.

<< אורח >> אלי שתיוי: << אורח >>

סליחה, קודם כול החטופים - - -

<< אורח >> אתי תם: << אורח >>

מי מדבר?

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

שנייה, חברים יקרים, משפחות יקרות - - -

<< אורח >> אלי שתיוי: << אורח >>

זה בלתי אפשרי. מה שקורה פה ממש צורם לי באוזן ובלב.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

אנחנו מבינים שיש חילוקי דעות. אנחנו מנסים לנהל את זה כמו שצריך. לנו לפחות, לצד הזה, יש מגמה אחת, להחזיר אותם בשלום הביתה. גברתי, את לקראת סיום?

<< אורח >> אתי תם: << אורח >>

סיימתי. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

תודה רבה לך. אני מאוד מודה לך.

<< אורח >> שמעון אור: << אורח >>

תודה רבה לכם. אני אחיו התאום של ירון אור. הבן שלו, אבינתן אור, נחטף ב-7 באוקטובר יחד עם נועה ארגמני, בתמונה שכמעט כולם ראו אותה על האופנוע והוא לידה מובל. אנחנו לא יודעים מה קורה איתו. אנחנו דואגים כמו כולם להחזרה שלו.

אני רוצה להוסיף פה איזה נקודה. אני יודע שבכנסת הזאת יש מחלוקת רבה לגבי מה אמור להיות: בחירות, מי צריך להיות, מה צריך להיות. אנחנו מודעים לדבר הזה מאוד, ואנחנו מבקשים, כמשפחות חטופים, אני חושב שהרבה יצטרפו אליי, אני לפחות מדבר בשמי, אני לא רוצה לדבר בשם אף אחד אחר, אני מבקש מאוד שהמחלוקת הזאת לגבי מה יהיה בהמשך, בבקשה תעשו את זה אחרי המלחמה ואחרי החזרת החטופים או אחרי החזרת החטופים והמלחמה, כי ברגע שרואים שאנחנו אוכלים אחד את השני, חמאס רואה שאנחנו אוכלים אחד את השני, חוזרים ל-6 באוקטובר, הם יקשיחו את העמדות. המחלוקת הזאת, הבלגן הזה, הרצון של חלק עכשיו לכפות בחירות או מה שלא יהיה, ולא מעניין אותי מי יהיה אחרי הבחירות, באמת לא מעניין אותי, אבל אני יודע שהמאבק הזה או המלחמה הזאת תביא למות החטופים, מכיוון שברגע שהם יראו את זה הם ימתינו כדי לראות איך אנחנו אוכלים אחד את השני, ואז לקבל מה שהם רוצים, ואנחנו צריכים להמתין ולהתאפק, ואני קורא לכם, חברי הכנסת, וכל מי שנמצא פה, לתת יד לאיפוק הזה. אני יודע שזה קשה, כי לא כולם אוהבים את המצב הקיים, אבל להתאפק שנחזיר את החטופים ביחד, ואז לעשות מה שרוצים לעשות.

אני רוצה להוסיף עוד נקודה שהיא מאוד חשובה, להחזיר את כל החטופים ביחד, ואמרו את זה קודם פה, לא לעשות פעימות. כל פעימה וכל נתינה של הפסקת אש לכאורה, הציפורניים שלהם יאחזו בקרקע, ואחר כך הם יהיו עם דרישות שלא נוכל לקבל והחטופים לא יחזרו. אנחנו מאוחדים ביחד, להחזיר ביחד את כל החטופים. תודה רבה לכם.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

אני אגיד את דעתי בפעם המאה, ואני לא מתבייש להגיד, סדר העדיפויות שלי, כפרסונה, כבן אדם, חטופים ואחר כך הכרעה.

<< אורח >> יגאל עידן: << אורח >>

שלום, אני הדוד של צחי עידן מנחל עוז, שהבת שלו נרצחה ב-7 באוקטובר בבוקר והוא נלקח בצוהריים לעזה ביחד עם עמרי מירן. אני רוצה דרך הסיפור הקצר שלנו לספר את סיפור משפחת החטופים. אימא של צחי לא ישנה כבר ארבעה חודשים, מנסה לשמור על פאסון, אבל אנחנו שומעים את הבכי שלה בקומה התחתונה, כשהיא לבד, וזה בלתי נתפס מה שקורה היום. אני לא מנסה פה לחלוק על דעות של משפחות חטופים, אני נמצא בצד שלי, ויחד עם צחי אנחנו מנסים להחזיר את שאר החטופות והחטופים שנמצאות ונמצאים במצבים איומים במנהרות התופת של חמאס.

אני קורא דרככם, חברי הכנסת, לממשלת ישראל, לנסות ולעשות עסקה ומהר. אין לי פתרונות, אין לי סיפורים ואני לא יודע להגיד לכם איך עושים את הדברים האלה, אתם מבינים הרבה יותר טוב ממני איך עושים עסקאות עם נאצים שמחזיקים את הילדים שלנו כבר ארבעה חודשים, אבל אני אשמח אם תגבירו את המאמצים הדיפלומטיים בעולם, ומה שהכי חשוב לנסות ולצאת מהקופסה ולא לחפש פתרונות מתחת לפנס, אלא לחפש פתרונות במקומות אחרים. תודה על הבמה שנתתם לי פה היום.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

תודה רבה לך. חברי הכנסת, מי מכם במשפט קטן רוצה להגיד משהו?

<< אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >>

אני רק רוצה לענות לגברת הנכבדה שדיברה מפורום תקווה. היא אמרה מתנחלים מהקיבוצים ומתנחלים משם. אני מקווה שב-7 באוקטובר למדנו שיעור על הריבים שלנו. שני בתים חרבו. פעמיים לעשות אותו דבר ולצפות לתוצאה שונה זו חמורות. אולי יצא גם לנו משהו. צריך לקצוץ את הכנפיים לקיצונים שבינינו, כל אחד במגזר שלו ולהתאחד. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

תודה. חברת הכנסת אלהרר, בבקשה.

<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אף אחד לא יכול לנסות אפילו ולדמיין מה עובר בליבן ובמוחן של משפחות החטופים. מה שברור מעל כל צל של ספק, כל מי ששמע את הסיפורים המזעזעים של השבים, מבין דבר אחד, חייבים להחזיר ואתם, לא היום, אתמול. וטוב תעשה הממשלה אם תפעל מהר ככל שניתן כדי שהדבר הזה יקרה.

ולדיון עצמו - - -

<< אורח >> חנה כהן: << אורח >>

אני רוצה לתקן אותך במשהו אם מותר לי, אם אני יכולה.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

אנחנו משתדלים לא פינג-פונג, כי אין לזה סוף.

<< אורח >> חנה כהן: << אורח >>

רק מילה אחת. חשוב לי מאוד שבאותה נשימה תזכירי גם את הנרצחים.

<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>

חד-משמעית.

<< אורח >> חנה כהן: << אורח >>

הם שקופים לפעמים בעיניכם.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

לא. אנחנו מדברים על כולם. מבחינתנו כולם.

<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>

אני מדברת על כל מי שנמצא בידי האויב, שצריך לחזור.

<< אורח >> חנה כהן: << אורח >>

אני מודה לך. תודה.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

תודה. חבר הכנסת קריב, בבקשה.

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

אני אקצר בדברים בנושא הזה, כי מול המשפחות צריך למעט במילים ולהרבות במעשים. אני רק רוצה לומר שדעתי כדעתך, אדוני היושב-ראש, לגבי לוחות-הזמנים וסדרי העדיפויות, וראוי וכולנו נלמד את הלקח משנים ארוכות מדי של שקט ציבורי נוכח העובדה שאברה מנגיסטו והישאם א-סייד היו ועודם מוחזקים בידי חמאס, וגם חללי צה"ל אורון שאול והדר גולדין, שגופותיהם מוחזקות בידי חמאס. לצערי צריך לומר שיש לקח שצריך ללמוד משנים ארוכות מדי של דממה ציבורית בנושא הזה.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

תודה רבה. אני רוצה להגיד לכם תודה שבאתם, תודה ששיתפתם אותנו. חשוב מאוד שהבית הזה ישמע את קולכם - -

<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>

והלוואי ולא תצטרכו לחזור.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

- - ולא יידום לרגע. אתם כאן להזכיר למי מאיתנו ששכח, להזכיר לו בכל יום מחדש שחלה עליו החובה כשליח ציבור לעשות את כל המאמצים להשיב אותם הביתה. קודם להשיב אותם הביתה, חד-משמעית.

<< אורח >> שמעון אור: << אורח >>

סליחה שאני קוטע אותך, אבל אני חושב שאם אין תמונה של כל החטופים במשרד של ראש הממשלה, זה הזמן לשים לו תמונה אחת כזאת.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

הוועדה מבקשת מראש הממשלה לקחת תמונה של כל החטופים, לשים ביציאה ממגרש החניה, בכניסה למשרדו, כדי שיזכור כל יום מהו תפקידו.

<< אורח >> שמעון אור: << אורח >>

תודה.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

תודה לך.

איש הצוות שלי, הדובר שלי ברמה האישית, שעובד איתי כבר 11 שנים, גיא לוי, חזר ממילואים אתמול אחרי 129 יום. היום הוא כבר הגיע לוועדה.

<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>

ברוך שובך גיא.

(מחיאות כפיים באולם הוועדה)

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

מגיע לו. הוא רב סרן, סמג"ד, איש שתורם הרבה.

קשה לחזור לשגרה. קארין ביקשה ליזום את הדיון הזה. חברת הכנסת אלהרר, בבקשה.

<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני חייבת להודות שהגעתי לדיון הזה דווקא מהמקום של כפרי הנוער והפנימיות. מדינת ישראל נכנסה למלחמה הארוכה ביותר מאז מלחמת העצמאות, יש עלינו איומים רב-זירתיים, פצועים, אבדות קשות, מצב מאוד מאוד מורכב, ברור לכולם שצריך למלא את השורות, ברור לכולם שמי שכשיר צריך להיכנס מתחת לאלונקה, וכל מה שיאמרו במשרד הביטחון נכון, שריר וקיים, אבל צריך שהדבר הזה יחולק על פני אוכלוסיות רבות שקיימות במדינת ישראל, ולא להעמיק את הנטל על אוכלוסייה מסוימת.

ואני רוצה להגיד עוד דבר, אם אנחנו נעמיק את הנטל על אותה אוכלוסייה, אנחנו עשויים לגרום לנזק כפול. מה הנזק הכפול? מדינת ישראל לקחה על עצמה הוצאת ילדים מבתי הוריהם לפנימיות, לכפרי נוער ולעוד מוסדות. והיא עשתה את זה לא כי בא לה, היא עשתה את זה כי נסיבות החיים של אותם ילדים וילדות היו מאוד לא פשוטים.

בחודשים האחרונים, מאז ה-7 באוקטובר, הילדים האלה הרבה פעמים נמצאים במצבי מצוקה הרבה יותר קשים, חלקם עברו שכול וטראומה במסגרת הלחימה. יתר על כן, אותם מוסדות, שהם הבית שלהם, עוברים טלטלה, כי יותר מ-30% מאנשי הצוות מגויסים למילואים. המדריכים שלהם נמצאים במילואים. זה פוגע גם ככה בשגרת החיים שלהם. ועכשיו עם הגיוס הזה זה מעמיק את הצורך.

אין מדריכים בוגרים. הש"שינים, הם כאילו הופכים להיות העוגן, עוגן של אותם צעירים וצעירות. אם אנחנו נוציא את כל הש"שינים – אגב, מה שהולכים לעשות בניגוד למה שהוסכם – במי אנחנו פוגעים? אם הייתם אומרים: אין עוד אזרחים כשירים במדינת ישראל לעשות את המשימה, אתם יודעים, ביטחון לפני הכול, אבל אם לא, למה לפגוע עוד יותר באותם צעירים וצעירות?

הש"שינים הם אנשים ערכיים שעושים אקסטרה, הם עושים שנה ואז הולכים לצבא. אף אחד לא אמר לא. אני רוצה להבין, בנסיבות הקיימות, האם אין לנו פתרון אחר טוב יותר שייתן מענה גם לצורכי הצבא. חלילה לי מלהגיד שאין צורך, יש צורך, יש צורך גדול, אבל גם לתת מענה לאותם צעירים וצעירות.

אפשר לבוא ולהגיד לי – אגב, אם נמצא כאן נציג משרד הרווחה, אני אשמח לשמוע – שיש להם עוד אנשים ועוד תקנים ואפשר למלא את השורות באנשים אחרים, גם אופציה. אני אשמח לתשובה.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

תודה רבה. מבקר המדינה, בבקשה.

<< אורח >> איתן דהן: << אורח >>

אני אתחיל בקצרה, כיוון שאחרי בוקר כזה קשה נורא להיכנס למסלול. אני עם לב שבור גם מה-7 באוקטובר. בקצרה לנושא הביקורת, ולאחר מכן אביחי, שהוא מנהל האגף אצלנו, הוא יציג בקצרה את הדברים ולא באורך שתכננו, כדי שיהיה פה דיון.

אנחנו קיימנו ביקורת, כפי שצוין כאן, ב-2017, היא פורסמה ב-2018, על פעילות משרד הביטחון לחיזוק הקשר בין הנוער לצה"ל ועם המיועדים לגיוס. ציין כאן היושב ראש שדוח הביקורת אינו עוסק באופן ישיר בנושא הדיון פה, אבל אנחנו כבר התרגלנו שכאשר היושב-ראש רוצה לנהל דיון בנושא מסוים, אז הוא מביא איזה נושא שעסקנו בו כתשתית.

<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>

אגב, זה לא מיוחד לו. ככה פועלת הוועדה ואומרת אחת שיודעת.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

היא הייתה היושבת-ראש.

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

בכל זאת צריך ועדה אחת שהאופוזיציה יכולה - - -

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

למשוך קצת את הרשות המבצעת.

<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>

זה באמת ענייני.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

חד-משמעית.

<< אורח >> איתן דהן: << אורח >>

אז קלעתי לדעת גדולים, וזה חשוב. ובסך הכול, כמו שאמרתי, דוח הביקורת אינו עוסק בנושא הזה. אנחנו בביקורת עצמה בחנו את ההיבטים במשרד הביטחון, הסתכלנו על הפעילות הביטחונית-חברתית, כמובן ראשת האגף יושבת כאן, בדגש על הפעילות להגברת הרצון והמוכנות של בני הנוער להתגייס לשירות משמעותי בצה"ל.

הנושאים המרכזיים שבהם עסקה הביקורת: האחד זה הכנת בני הנוער לשירות בצה"ל ומידת האפקטיביות של פעילות ההכנה; עידוד המגזר הבדואי, נקודה מאוד מאוד חשובה; קידום העמידה ביעדי הגיוס של תלמידי ישיבות בצה"ל במסלול הנח"ל. מכאן אביחי ייקח בקצרה.

<< אורח >> אביחי לויט: << אורח >>

שלום. אני אעבור על ארבעת הנושאים שאיתן הציג כרגע. הנושא הראשון עסק בהערכה של הפעילות להכנת הנוער החייב בגיוס לשירות צה"ל. האגף הביטחוני-חברתי עושה פעילות רבה בנושא הזה, והוא עוסק בסדנאות ובימי סיורים, אבל מצאנו שלא הייתה הערכה מעמיקה ומשוב על הפעילות, ולא ברור אם היעדים של הפעילות של ההכנה לצה"ל הושגו, והומלץ לבצע משוב כזה כדי ללמוד מה נדרש ומה לשפר.

הנושא השני הוא חסמים בעידוד המגזר הבדואי להתנדב לשירות בצה"ל. הוא לא חייב בגיוס. מצאנו שסוגיות משמעותיות, שהטיפול בהן חיוני להגדלת שיעור ההתנדבות לגיוס לצה"ל במגזר הבדואי, כמו פערים בחינוך וסוגיית ההתיישבות בנגב, תחושת שייכות ועוד, לא נמצאות בתחום אחריותה של מערכת הביטחון. והמלצנו, כדי לממש את היעד הלאומי של הגדלת שיעור הבדואים שמתנדבים, שילוב כוחות בדרג המיניסטריאלי, כולל שר החינוך, שר הבינוי והשיכון ושר האוצר.

יש פה גם נושא של חוזר מנכ"ל משרד החינוך, שמצהיר שצריך לעודד בני מיעוטים, אבל הוא לא מפרט מה הפעילות שנדרשת כדי לעודד בני מיעוטים, והמלצנו לעדכן את החוזר.

הנושא הבא, הנושא השלישי שעסקנו בו, עסק בקידום העמידה ביעדי הגיוס של תלמידי ישיבות. ובשנים 2016-2013 ראינו שמערכת הביטחון לא עמדה ביעדי הגיוס שקבעה הממשלה, והיקף הגיוס בפועל לעומת היעדים, הפער הלך וגדל, מ-1.4% ב-2013, ל-11% ב-2016.

גם מצאנו שאושרה הקמה של מערך הכרה, פיקוח ואכיפה במשרד הביטחון, אבל הוא טרם התחיל לפעול בשטח. כאמור, הנתונים הם נכונים לשנת 2017.

הנושא הרביעי והאחרון עסק בבחינה של ייעוד מסלול הנח"ל. זה מסלול שמשלב שירות ביחידות צבאיות יחד עם ביצוע משימות לאומיות-חברתיות בקהילה. לאורך עשרות שנים של המסלול הוא תוקן טלאי על טלאי ולא נבחנה מהות המסלול ודיון יסודי על ביצוע של פרק משימה אזרחית באמצע השירות הצבאי, כשהרמטכ"ל בזמנו, אף היה סבור שאין לו מקום. דיון לא התקיים מאז הקמת המסלול, והמלצנו שנושא זה ייבחן על ידי השר.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

נראה לי, לאור המצב, שהמסלול של הנח"ל יקרום עור וגידים מחדש כי פשוט אין ברירה אחרת. אני שומע את הקולות האלה ממשרד הביטחון.

<< אורח >> אביחי לויט: << אורח >>

אלה הנושאים שעסקנו בהם.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

תודה רבה. אני מודה לכם. חבר הכנסת קריב, בבקשה.

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

אדוני היושב-ראש, תודה. תודה לך, קארין, על ייזום הדיון.

הנושא שאנחנו מדברים בו הוא נושא פרטני בתוך מסכת רחבה יותר, שנידונה במספר ועדות בכנסת. שני דיונים היו בוועדת החוץ והביטחון, דיון בוועדה בראשותה של חברתי, נעמה לזימי, ועדת הצעירים, והיום אנחנו מדברים כאן בזווית של הפגיעה האדירה של הקדמות הגיוס בשנות השירות, אבל צריך לומר שגם במכינות הקדם צבאיות שמקיימות מסלולים שמשלבים בין לימוד לבין התנדבות.

ואני הולך לומר דברים לא פשוטים לנציגי משרד הביטחון, אז לפני כן אני מבקש להבהיר לפרוטוקול ולכל מי ששומע שאחת הטרגדיות הכי גדולות של מה שקורה עכשיו היא שנוצר כאן מתח בין מסגרות שמשרתות. במקום שהוויכוח של כולנו יהיה עם אותם קהלים ישראלים שפוטרים את עצמם בכלל משירות צבאי, בטחוני, אזרחי, אנחנו מוצאים את עצמנו בעל כורחנו מנהלים שיח שיוצר מתח בין מסגרות ששותפות לרעיון הגדול הזה, שאנשים לא רק משרתים אלא מוסיפים על השירות שלהם פרק נוסף, בין אם ללימוד, בין אם להתנדבות, כולם לשם משימות חשובות לעם ישראל ולמדינת ישראל. ולכן אני מבקש ששום דבר ממה שאני אומר עכשיו לא יתפרש כאילו אני לא מכיר בחשיבותן של ישיבות ההסדר או הישיבות הגבוהות הציוניות, כאילו אני מתכחש לתרומה האדירה שלהן בכלל ולתרומה של בוגריהן במערכה הנוכחית. כולנו מודעים לזה, והדין ודברים שלי הוא לא עם ישיבות ההסדר ולא עם הישיבות הגבוהות, הוא עם צה"ל ועם משרד הביטחון.

יושבים כאן חברי וחברות כנסת שמעורבים בנושא הזה כבר שבועות ארוכים, לדעתי רובנו אם לא כולנו, אבל צריך לומר לפרוטוקול שעד הרגע הזה, למרות בקשות חוזרות ונשנות בכתב ובעל פה, צה"ל ומשרד הביטחון לא העבירו לנו את הנתונים שביקשנו. ביקשנו לקבל פירוט מלא של מספר המועמדים לשירות ביטחון, שזוכים לדחיית שירות בכל אחד מהמסלולים הרלוונטיים: שנות שירות, מכינות קדם צבאיות, ישיבות הסדר והישיבות הגבוהות הציוניות.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

עצור. אני רוצה את הנתונים. הוועדה לביקורת המדינה, לא אני, דורשת ממשרד הביטחון את הנתונים האלה. נא לשלוח בבקשה לוועדה.

<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>

אולי יש להם פה.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

אם יש לכם פה, אנחנו נשמח. אם לא, אני מבקש תוך שבועיים ימים.

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

לא. שבועיים זה רחוק מדי.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

שבוע ימים.

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

הם קיבלו את הבקשה לפני חודש בכתב.

<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>

יומיים.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

חברות וחברים, אני לא רוצה פינג-פונג.

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

אדוני היושב-ראש, כדי לחדד את העניין, לא ביקשנו את הנתונים הכלליים, אלא גם ביקשנו ביחס לכל אחד מן המסלולים פירוט האם מדובר בדח"ש של שנה אחת, שנתיים, שלוש שנים, ארבע שנים, חמש שנים או שש שנים.

אין לי את הנתונים המדויקים, אבל מבירורים שאנחנו ערכנו, יש מאות אם לא יותר ממאות, להערכתי הרבה יותר ממאות, קרוב לאלפיים מועמדים לשירות ביטחון, שנהנים כבר משנת דח"ש שלישית. זאת אומרת, הם גמרו את שנת הדח"ש הראשונה, הם קיבלו גם דח"ש בשנה שנייה והם ימשיכו לדח"ש בשנה שלישית.

ותחת איזה אמירה מתחכמת נתנו למוסדות להחליט את מי מקדימים ואת מי לא. יש מצב שבשעה שש"שינים ומכיניסטים לא יזכו להשלים שנה ראשונה של דח"ש, בשנה שיפגעו במשימות החברתיות ההתנדבותיות שלהם יהיו מועמדים לשירות ביטחון שבסוף יגיעו לצבא בגיל 21, 22, 23, אפילו 25, חלקם לשירות מלא ומפואר, חלקם לשירות מקוצר, אבל הם עכשיו יושבים בדח"ש השלישית שלהם, הרביעית שלהם והחמישית שלהם.

אני אוסיף לך עוד נתון. בשנת 2014 – אתם מוותיקי הבית הזה, אני מצעיריו – בשנת 2014 תוקן חוק שירות ביטחון. נקבע בו במפורש שהצבא יגיש בכל שנה דוח לא רק על מספרי תורתו אומנותו, אלא דוח נוסף על מספר התלמידים במסלולי הדח"ש בישיבות הגבוהות הציוניות, כששם אדם יכול ליהנות גם מדח"ש שנה חמישית, עד גיל 26, בעצם גם שבע ושמונה שנים. למיטב ידיעתי ובירורי עם גורמי ועדת חוץ וביטחון, מעולם לא הונח הדוח הזה על שולחן הוועדה מ-2014. אין לנו את הנתונים. אנחנו לא יודעים כמה תלמידים זוכים לשבת וללמוד בשנה הרביעית, החמישית, השישית, בישיבות הציוניות, אלה שלא רק בוגריהן בסוף משרתים, רוב הישיבות הללו מפעילות במקביל גם ישיבת הסדר, אז יש להם מערכת יחסים אדירה עם הצבא. אנחנו לא מקבלים את הנתונים האלה במשך חודש.

אתם היום צריכים להגיש תגובה לעתירה שהוגשה על ידי חמש מכינות והתנועה הקיבוצית. אולי את בג"ץ תכבדו יותר מהכנסת.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

יש לך טעות, אני אומר לכם – אני שומע את הדברים ואני מזדעזע, הוועדה לביקורת המדינה תקיים בשבוע הבא – אני לא יורד מכם, אנחנו נודיע לכם, אני אבטל דיון אחר, כדי להכניס את הדיון הזה. בבקשה, אני באמת משתדל להיות קורקטי ועדין, תביאו את הנתונים. ראוי שתביאו את הנתונים לכנסת. אל תכריחו את הוועדה לנקוט אמצעים שיש ברשותה, מה שאין לוועדות אחרות. בבקשה לבוא עם הנתונים אם אין לכם אותם היום. אני אשמח אם יש לכם, אם אין לכם היום, בשבוע הבא תקבלו הודעה על דיון המשך, אני לא יורד מהנושא הזה. לא נשמע כדבר הזה.

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

שני משפטים אחרונים. בצר לי אני אומר שהצבא ומשרד הביטחון הלכו לפתרון הקל. אני מהסס אם לומר לפתרון הקל מבחינה פוליטית.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

עזוב.

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

אז הלכו לפתרון הקל, עיוותו את החלוקה ההוגנת. החלוקה ההוגנת הייתה אמורה להיות הפוכה. היחס בין הש"שינים והמכיניסטים לבין המסלולים האחרים היה אמור להיות הפוך מספרית, ומלכתחילה התפיסה הייתה שכל ה-1,300, קודם כל מגיעים ממי שנהנה משנת דח"ש שנייה. זה מה שעשיתם לכל הבנים הקרביים במכינות בשנה ב', רוקנו בגיוס נובמבר ודצמבר את כל שנה ב' של המכינות הקדם צבאיות, כבר לא נשאר אף אחד, אבל עכשיו כשהיו צריכים להוסיף 1,300, במקום לשמור על אותו עיקרון, קודם כול ללכת לדח"ש משנה ב', ג', ד', באו לשנה א'.

והאמירה הנוספת, ויעידו חבריי שהיו שותפים לדיונים בוועדת החוץ והביטחון, עלו על השולחן לא מעט פתרונות אחרים, כולל על ידי ראש אכ"א לשעבר, שבמקרה עומד בראש הוועדה לענייני כוח-אדם בוועדת החוץ והביטחון.

אני, בין השאר, ביקשתי שגם אם בסוף אין ברירה, יש גזרה של הקדמת גיוס, שהצבא יעשה עבודת מטה איך במקום לגייס בתחילת אפריל מגייסים למשל בסוף מאי, אז לפחות מצילים, נותנים תחושה שיעשו מיני מחזור גיוס. זה לא פשוט, הצבא עמוס משימות, כולנו מסירים את הכובע, לא רוצים לדחוק את הצבא, אבל אמרנו: לפחות תחשבו על כפרי הנוער, תחשבו על הפעילות של תנועות הנוער שהקומונרים מפעילים במרכזי המפונים בים המלח, ובאילת ובטבריה, תחשבו על המכינות שמעורבות באין-ספור משימות של עבודה עם נוער בסיכון.

אני מרגיש, ואני חושב שגם חבריי יעידו על זה, אבל אני אשאיר את זה להם, שאף אחת מן הבקשות שלנו לבחינת מסלול חלופי לא נתקלה בבחינה רצינית. אני אומר את זה בצער, כי יש לי הרבה מאוד הערכה לאכ"א ולמשרד הביטחון, אני גם אומר את זה כמנהל מכינות לשעבר. הפעם הזאת התחושה הייתה שמנסים לנפנף אותנו ושלא נפריע לצה"ל ולמערכת הביטחון בימים העמוסים האלה עם עניינים שוליים של כמה מאות בני נוער, שכאילו מתפנקים. אלה שמתנדבים לעוד שנה הם מתפנקים, אז אל תפריעו לנו באמצע הלחימה עם כל מיני רעיונות יצירתיים של מיני מחזורי גיוס, הארכות קבע, הארכת הפרק הצבאי לאנשי ישיבות ההסדר שנמצאים כרגע בעוד ארבעה חודשים - - -

כל הדברים האלה להערכתי, וחבר הכנסת אלעזר שטרן בקיא בנושאים הרבה יותר ממני, לא נשקלו בכובד ראש. וצר לי שאני צריך לומר את הדברים עם סימן קריאה ולא עם סימן שאלה.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

חבר הכנסת טור פז, ואחריו – ניר, ואחריה – נעמה לזימי, ואחריה – צרפתי. אני מתנצל בפני בני הנוער. אני חושב שהם עושים לכם את העבודה.

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

הם עושים לנו את העבודה, אז אנחנו מרגישים צורך לשמור עליהם.

<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>

צוהריים טובים, אדוני היושב-ראש, תודה על כינוס הישיבה הזאת – זו הישיבה השישית שמתקיימת בוועדות הכנסת – וייחודה, כמו שאמרת, היושב-ראש, שלוועדה לביקורת המדינה יש כוח שאין לוועדות אחרות לדרוש נתונים, לדרוש הסברים ונוכחות של בעלי תפקידים.

אמר בית המשפט העליון ביחס לסוגיה הזו ממש: אפליה באשר ליקר מכל, החיים עצמם, היא הקשה באפליות. האדם מוכן ליתן את חייו לאבטחת מולדתו, הוא אינו מצפה לכל טובת הנאה מכך, הוא מצפה רק לכך שגם אחרים ינהגו כמותו.

מה שיש לנו כאן על סדר-היום זו בדיוק התחושה הזאת. הרי המכיניסטים והש"שינים וגם תלמידי הישיבות, תלמידי הישיבות הגבוהות וההסדר יתגייסו כולם, והם יעשו שירות משמעותי, המכיניסטים והש"שינים גם יעשו שירות מלא ללא קיצורים, וכל מה שהמדינה נתנה להם זה דחיית שירות וגם, צריך לומר, תקציב, וכשהיא קוראת להם הם נענים, אבל האפליה אל מול אלה.

בואו נעזוב לשנייה את העובדה שיש קרוב ל-150,000 בחורי ישיבה שנהנים מהסדר "תורתו-אומנותו", רק בוגרי י"ב השנה, תשפ"ד, 13,000 בנים, אני לא מדבר על הבנות, 13,000 בנים, בוגרי מוסדות חרדים, קיבלו השנה דחיית שירות על סעיף תורתו-אומנותו, ומספיק שעד 10% מתוכם היו מתגייסים, שישה דיונים בכנסת היו מיותרים, שלא לומר על 1,300 צעירים שהיינו נותנים להם עוד את החמישה החודשים האלה, בסך הכול להשלים דחייה קצרה ולהתגייס. זה האירוע, לא שום דבר אחר.

גם אני לא רוצה שנשסה האחד בשני את אלה שכבר עושים, למרות שבתוכם יש איזה היררכיה, ואני לא רוצה שנדון בשאלה אם הסדר שנה ב', באמצע שנה ב', עכשיו נקדים עולמות, שזה ההיגיון. אני רוצה בסך הכול שעוד 10% מאלה שלא הולכים לשרת ישרתו, והדיון הזה יהיה מיותר.

אני מצפה ממנהיגי הציבור שמובילים את הדבר הזה שיאמרו ביושר "זה מה שצריך לעשות עכשיו" ולא יפטירו כשלג דאשתקד או כמו ב-75 השנים הקודמות. ועד שלא נפתור את האירוע הזה, שום דבר במדינת ישראל לא ייפתר, צריך לומר את זה. זה לב האירוע. פה אנחנו עוסקים. תודה.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

הנושא של ההארכה מעבר לשנה השנייה מאוד מאוד מטריד, ויש פתרון מתחת לפנס, לא צריך לחפש אותו, ואתם נדרשים לתת תשובות לוועדה. אם אין לכם תשובות, תגידו שאין לכם תשובות, נזמין לשבוע הבא או את ראש אכ"א או את סגנו כדי שייתן תשובות. אנחנו לא יכולים לעבור לסדר-היום בעניין הזה, לא יכולים לעבור לסדר-היום כשיש פתרונות והולכים לפתרונות הקלים. למה? קל מאוד לחוות את הפתרון הזה שהוא מתחת לפנס. בבקשה, חברת הכנסת ניר.

<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אני רוצה קודם כל לומר דווקא ליושבים פה, הצעירים שיושבים פה ומיועדים להתגייס: המשאב היקר ביותר שיש ל צה"ל זה בדיוק הנוער הצעיר הזה. אני מסתכלת עליהם, אני רואה את דור העתיד של צה"ל, את הפיקוד הבכיר של צה"ל, ממש כך. ולכן יש חשיבות יתרה בשמירה על תחושת הוגנות, על הוגנות ועל יחסי אמון מאוד מאוד הדוקים בין הצבא, מערכת הביטחון, לאותו נוער צעיר מדהים שבאמת מגיע ממקום של תרומה, של רצון לעשות שירות משמעותי, של רצון לתרום וכמה שיותר.

ולצערי המהלך הזה, שברור לי שהוא נובע מאילוצים ומהצרכים של הצבא, כי בטח במלחמה הזאת נוצרו צרכים, ואנחנו גם יודעים שצורכי כוח-האדם גדלו בעקבות דברים שקרו עם הסד"כ, כולל מוות של חלק מהלוחמים ופציעות של לוחמים, אבל אחד הדברים החשובים זה לייצר הוגנות כלפי כל האוכלוסיות והטלת גזירות באופן שווה.

המכינות ושנות השירות, צריך להגיד את זה לכולם, זה מכינות שבסוף נותנות תשתית שיש לה שתי מטרות, מטרות דואליות: פעם אחת זו תשתית ערכית לאותו נוער, כדי שיוכל להיות הפיקוד הבכיר בצה"ל, כדי שיעשה אחרי זה שירות משמעותי, ופעם שנייה זה תשתית לחברה הישראלית, זה סגירת פערים במוסדות לימוד לנוער חסר עורף משפחתי, בשכונות מצוקה. זאת אומרת, יש פה מטרה שברור לכולם שהיא נעלה גם עבור צה"ל ומערכת הביטחון וגם לחברה הישראלית. ולכן צריך להסתכל על זה באופן שווה, שהוא באמת מביא לידי ביטוי את הצרכים של צה"ל פעם אחת, אבל הוא בהחלט נחלק לגבי כולם באופן שווה וראוי.

לצערי התחושה היא שזה לא כך. התחושה היא שהלכו לפתרונות הקלים. משום שאנחנו לא מכירים את הנתונים עד תום, ואיך שאנחנו מכירים את הנתונים, לפחות זה בא לידי ביטוי שמרבית העומס הוטל על מכינות ושנות שירות, אנחנו באמת מבקשים פתרון ותשובות קודם כל לאותו נוער, יותר מאשר לנו. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

אני נתלה בדבריו של חבר הכנסת קריב. אנחנו מלאי הערכה, מסירים את הכובע בפני הציונות הדתית על התרומה, על שדרת הפיקוד העתידית, על השירות, אבל - - -

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

רק נזכיר שיש מכינות קדם צבאיות תורניות. ישב פה הבן של הרב פרץ, שעומד היום במקומו בראש מכינת עצמונה. הסיפור הוא לא דתי מול חילוני.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

חד-משמעית.

<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>

זה סיפור של נטל שוויוני, ואני רוצה להגיד גם שאי-השוויון פה בסוף פוגע בכל החברה הישראלית ואני חושבת שעל זה הדיון באמת, קארין, כמו שאת אומרת.

יש כאן איזה עניין, וצריך לדבר עליו מעל הכול, מדינה שנשענת במידת מה על חניכי שנות השירות, שהחליטה לא לתקצב באופן מלא תקנים, שכר, משרות, ואז מוצאת את עצמה עומדת לפני קריסה, כשהיא פועלת באופן שבו היא פועלת.

מה קורה פה? זה דבר כפול. יושב-ראש הוועדה, תקציב קיצוצים שהולך לפגוע בשירותים החברתיים וזה כאילו קיצוץ כפול, גם בכבשת הרש, הש"שינים שבאים לסייע ומעט לעזור בעומסים שיש והצרכים המערכתיים, כשגם ככה המערכות מיובשות ומוזנחות, גם בזה. אני רוצה רגע להבהיר שיש פה קיצוץ כפול, אפילו משולש.

אני רוצה לספר לכם רגע משהו שלא אמרתי עדיין. בדיון שהיה בוועדת הצעירים בנושא הזה, לראשונה משרד הביטחון הודה שנשלחו צווים לא נכונים. היה פער בצווים. ביקשתי מהצבא להגיב לזה, והצבא אכן הגיב ואמר: נכון, הייתה טעות ואנחנו נפעל לתקן.

<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>

הם לא תיקנו.

<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>

תיקנו חלקית, לא הכול. הוצאתי על זה הודעה, כי רגע קודם כל רגע נסדר את מה שהיה. הדוברת שלי קיבלה טלפון מקצינה בדובר צה"ל שמאיימת ממש לתדרך כתבים אם נמשיך להגיד את זה. נאלצתי להוציא סרטון שמראה שהדברים אכן נאמרו, כי אני לא שיקרתי, אני ממש הראיתי את הדברים שמשרד הביטחון וצה"ל אמרו שחור על גבי לבן. נאלצתי, יו"ר הוועדה, להוציא סרטון שמוכיח את הטענה, מכיוון שהדוברת שלי ממש קיבלה שיחת נזיפה ואיומים על זה. לא רציתי להגיד את זה, אבל כשבאים גם אליך בלי נתונים, יש כאן בעיה שהיא באמת קשה.

אני אגיד לך עוד משהו שגילינו בדיון שהיה. ניסיתי רק להבין מה המדיניות. אתה יודע מה נמסר לי מהצבא? שהרבה מישיבות ההסדר לאחר מכן – זה גם יעניין אותך, משה – לאחר מכן הם התגייסו שוב בצו. אז אמרתי: את מדברת על מילואים? כולם עושים מילואים. זאת אומרת, השימוש במילואים כטיעון למה לא מגייסים בשנה הראשונה כמו שאמור להיות באופן הזה. אני אומרת לך שזה נאמר בדיון. יש כאן תפיסה מעוותת. ואני מתפלאת על צה"ל, שזה גוף גם יקר מאוד לליבי, השירות שלי היה שירות משמעותי, אני יודעת כמה הוא שירות שהוא באמת מעצים את כלל החברה הישראלית. אני לא מצליחה להבין למה להמשיך לעמוד מאחורי מדיניות ללא מדיניות, פשוט אפליה לכל דבר ועניין.

אני שמחה שיש עתירה. ואתה יודע מה קורה כאן, מיקי? שנהיינו כנסת שצריכה להיתלות בעתירות כל הזמן, כיוון שהפיקוח הפרלמנטרי לא מצליח אל מול הרשויות, אל מול הגופים ואל מול האטימות שיש גם מנגד במי שאמונים על המערכות: הממשלה וחברי הכנסת של הקואליציה שאינם. אנחנו היום כנסת שנתלית בעתירות ותולה תקוות בעתירות, בגלל שפה אנחנו לא מצליחים להבין את הבסיס של הבסיס ולהגיע לפשרות והסכמות. כל הדבר הזה מיותר, והיה צריך להיות פתיר.

אם בעת קריטית, לאומית שכזו, שבה גם השגרה החשובה, השירותים החברתיים חשובים ודור ההמשך חשוב, אנחנו לא מצליחים לייצר איזה קו מחבר שאומר שנכנסים מתחת לאלונקה, יש צרכים, יש התאמות, לצד זה הכול מתפזר באופן שוויוני שמאפשר לנו לנהל מערכות חיים תקינות, וגם לא לפרק קומונות ולא לפגוע בכל התהליך החינוכי, ולא לייצר תהליך, מה שנקרא "ארוך טווח", כאשר בשנה הבאה כבר יהססו האם להצטרף או לא להצטרף בגלל מה שקורה – המציאות הביטחונית לא מסתיימת היום – יש כאן ממש הרקבה של תהליכים כל כך חשובים בחברה הישראלית. אני דואגת ואני גם מברכת על ההצהרה שלך, יו"ר הוועדה, לדיון שכן תחייב בו נתונים, כי המציאות לא מתאפשרת באופן הזה. תודה.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

תודה רבה. לפי התור – חברת הכנסת צרפתי.

<< דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, תלמידי המכינות הקדם צבאיות ושנות השירות הם מלח הארץ. הם בחרו לשרת את המדינה שנה מעבר לכל המשרתים. שנה מעבר, שנה נוספת למען חיזוק החברה וגם למען עיצוב האישיות שלהם, למען מנהיגות עתידית יצוקה בחברה הישראלית. ואלה שבחרו לתת עוד שנה מעבר ל-2.8 שנים או שלוש שנים, הם אלה שייפגעו. באמת הם מלח הארץ.

כשאנחנו מדברים על גיוס שלהם, הקדמת הגיוס שלהם, נאמר כאן, אנחנו פוגעים בחברה האזרחית, אנחנו פוגעים במוטיבציה. הם עברו מיונים מורכבים מאוד בכדי להיות ראויים לשנת שירות או מכינה קדם צבאית. אלה מיונים ארוכים מאוד, אז עכשיו לרפות את ידיהם ואולי גם לרפות את העתיד שבקנה של השנה הבאה ושנה אחרי זה?

הם בחרו לתת עוד שנה – מלכתחילה יש איזה חוסר שוויון – אבל הם בבחירה מושכלת, כשברקע יש ראויים לשירות, שנהנים מקיצור שירות ונהנים מפטור מלא. זה לא יעלה על הדעת, ולכן המספרים כל כך חשובים. זה לא יעלה על הדעת שאוכלוסייה שיכולה לשרת, בטח בצוק העתים שלנו, תיהנה מהטבות, ושוב חוסר השוויון בנטל זועק לשמיים. וזה מתחבר ברקע להארכת השירות, להארכת ימי המילואים ודחיית גיל הפרישה ממילואים.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

תודה רבה.

<< אורח >> עמוס כץ: << אורח >>

אפשר להגיד משהו? חברת הכנסת קארין אלהרר ביקרה במסגרת שלי מספר פעמים - - -

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

זה לא נהוג אצלי, אבל פתחת, אז בבקשה.

<< אורח >> עמוס כץ: << אורח >>

אני ממסגרת העוגן הקהילתי בבאר שבע, ואני מדבר פה מהזווית של הנערים. אתם דיברתם מאוד יפה על ההחלטה בעיניי הלא מושכלת ולא חכמה מבחינת הש"שינים עצמם ומבחינת אנשי המכינות ומבחינת הנערים בעוגן הקהילתי.

הגעתי לפה הבוקר כשאני מחמיץ בר מצווה של נער שאנחנו משפחתו, משפחתו לא מגיעה, וכרגע הבר מצווה נעשית אצלנו במקום. מגיעים אלינו ילדים וילדות שנפגעו בשלב המאוד מאוד מוקדם של החיים שלהם. ילדים שאיבדו את האמון בעולם המבוגרים, ילדים שזקוקים לאיזה קשר יציב וארוך. אנחנו מסתפקים בקשר של שנה. אנחנו חושבים שצוות של מדריכים היה ראוי שיהיה, ובני שירות, יהיו יותר זמן משנה, אבל גם קשר של שנה אנחנו אומרים שזה הזמן המינימלי ליצירת קשר שאותו מתבגר ייתן בו אמון וילך אחריו.

כפנימייה דרומית, אנחנו גם נפגענו כמובן כשצוות שלנו שחי וגר בעוטף עזה ופונה מביתו, וצוות גדול מהמדריכים שלנו גויס למילואים ועדיין לא שוחרר, חלקם משתחררים בימים אלה. נשארנו עם ש"שינים שעובדים מאוד מאוד קשה. בתוך הדבר הזה, בגלל חמישה החודשים האלה, פתאום לקחת אותם לנערים? הנערים אצלנו מתחרפנים מהסיפור הזה. אני מצטער שאני מדבר בשפה לא מקצועית, אבל הנערים אצלנו כיום מתחרפנים, כועסים, זועמים. הצבא ירוויח חמישה חודשים של חבר'ה שפגעו להם במוטיבציה בעצם זה שלא מעריכים את הדבר העצום הזה שהם עושים. הם קורעים את התחת 24/7 עם ילדים פגועים, ועכשיו לקחת אותם, בעיניי זה עוול נורא, וכל מה שאמרתם פה היה מדויק.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

הפורום הציבורי של כפרי הנוער, בבקשה.

<< אורח >> יערה קולבסקי: << אורח >>

אני מנהלת את כפר הילדים והנוער הלאומי בכפר סבא. הילדים שלנו, כמו מדינת ישראל, מצויים בטראומה. אתם צריכים להבין שהילדים שלנו מגיעים ממקום של משבר, ממקום של טראומה, ותבינו כמה וכמה עכשיו בזמן מלחמה.

הילדים שלנו, אנחנו צריכים להבין שהמדריכים שלהם מגויסים. 30% מהמדריכים שלנו מגויסים ונמצאים כיום, אם בעזה אם בצפון, ואנחנו מדברים כשהילדים שלנו יכולים להימצא ללא דמויות שמשמשות, גם מדריכים וגם הש"שינים, כדמויות הוריות לילדים שלנו.

בעלי נמצא במילואים, אני כעת בחופשת לידה, אבל כמובן שהיה לי חשוב להגיע לכאן. להוציא להם גם את אימא וגם את אבא, תרתי משמע, כשהמדריך שלהם במילואים ועכשיו הש"שין שלהם מתגייס לצה"ל, אתם חייבים להבין מה זה עושה לילדים, מה זה יעשה לילדים שלנו, שנמצאים בחוויית התקשרות מורכבת בכלל לפתח יחסי אמון, בכלל להבין מה זה לאהוב, בכלל שאנשים יראו אותם.

חבר'ה, להחליף להם מדריכים זה עוד פעם לפתח קשר, ולילדים שלנו קשה עם זה. להוציא את הש"שינים זו פגיעה ישירה בחוסן שלנו, בילדים שלנו, במסגרות.

במדינת ישראל הוציאו את הילדים האלה מהבית לא בכדי, אנחנו צריכים להבין את זה. להוציא להם את הדמויות הכי משמעותיות? שילד מחכה לאימא שלו והיא לא מגיעה ליום הולדת, והמדריך שלו מכין לו את העוגה, הדבר הכי בסיסי, או שהוא מרדים אותו ומקריא לו סיפור בלילה כי הילד לא נרדם כי הוא במצב טראומטי. אתם צריכים להבין שאלה הילדים שלנו. להוציא להם את הדמויות שלהם זה לפגוע בחוסן, גם של דור העתיד, כי הילדים שלנו, ילדי הפנימיות, הם דור העתיד של מדינת ישראל.

הייתי ש"שינית בעברי, אני גם ממשפחה שכולה, אחותי חללת צה"ל, גדלתי בבסיסים צבאיים, אני יודעת מה זה, אני מבינה מה זה צבא, אבל אני רוצה להגיד שאני לא יכולה, ואנחנו לא יכולים לתת לילדים שלנו להיפגע. ילדי הפנימיות הם ילדים שיש להם עתיד, אנחנו יכולים לטעת בהם עתיד עם כל מה שהם הגיעו איתו מהעבר, ולטעת בהם יחסי אמון, וזה אך ורק צוות קבוע שנמצא איתם. אנחנו לא יכולים להוציא את הש"שינים מפנימיות הרווחה, ואני מתמקדת בפנימיות הרווחה, כי זה התחום שממנו אני מגיעה.

אנחנו מחויבים להם. כפי שהוצאנו אותם מהבית, כך אנחנו חייבים להביא להם מענה הוליסטי במסגרות שאנחנו נמצאים בהן.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

תודה רבה לך.

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

זה מאוד מרגש ששני הדוברים האחרונים השתמשו בביטוי "הילדים שלנו", לא תלמידים, זה אומר הרבה.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

חד-משמעית, זה אומר הרבה. לפני חבר הכנסת שוסטר, משרד הרווחה, משפט וחצי. האם יש לכם תשובה? כן או לא? יש לכם תשובה לזה שלא יהיו ש"שינים?

<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>

מענה לפערים.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

האם יש מענה לפערים שנוצרו, או שכל הילדים שלנו – אני מקבל את התיקון – ימצאו את עצמם ללא מטפלים מתאימים, ללא חברים מתאימים, ללא מי שיקרא להם סיפור או שישתה איתם כוס יין לפני הקידוש? גברתי, בבקשה.

<< אורח >> שלומית בירנבוים: << אורח >>

אני מנהלת תחום באגף החוץ ביתי. אני מחזיקה את התחומים שקשורים לקשר בין המשפחות לבין החניכים נעדרי עורף משפחתי ובוגרי הפנימיות. אין לי אלא להצטרף לדברים שנאמרו כאן.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

את במשרד הרווחה, תגידי את זה לפרוטוקול שלמשרד הרווחה אין תשובה הולמת למחסור בכוח-אדם לטיפול בילדים שלנו. תגידי את זה. אני לא תוקף אותך.

<< אורח >> שלומית בירנבוים: << אורח >>

אני מצטרפת לדברים שנאמרים כאן כי באמת הילדים שלנו, של מדינת ישראל, שהושמו בהשמה חוץ ביתית, הפנימיות הן אלה שנותנות להם את המענה 365 ימים בשנה. אנחנו באמת מדברים על אוכלוסייה של טראומה בתוך טראומה, שחווה את כל הדברים שנאמרו כאן במהלך השנה. הש"שינים הם חלק בלתי נפרד מהמארג המטפל. טיפול בטראומה הוא טיפול בתוך קשר, והש"שינים הם לגמרי חלק מהמארג המטפל.

אני אולי אגיד מספרים כי אני מרגישה שרבים על פיצוחים. אנחנו מדברים בפנימיות הרווחה כולה על 281 ש"שינים ועוד 50 ש"שינים בחסות הנוער. לאן הגענו? אנחנו מדברים באמת על מספר כל כך זעום של ש"שינים שאנחנו מבקשים שימשיכו להיות בתוך המסגרות שלנו, ייתנו עתיד, ייתנו תקווה, ייתנו קשר. על זה אנחנו מדברים.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

הנזק העתידי לאותם ילדים שלנו הוא הרבה יותר מ-281.

<< אורח >> שלומית בירנבוים: << אורח >>

חד-משמעית, ולכן היה לי חשוב לבוא לפה ולהגיד שטיפול נעשה בתוך קשר, והקשר המשמעותי שנעשה עם הש"שינים הוא מאוד מאוד חשוב.

אני אגיד אולי עוד דבר מעניין, ב-7 באוקטובר ב-08:00 בבוקר פתחנו את המחשבים כולנו והתחלנו לעבוד, לבדוק ולראות איפה המסגרות שלנו, מי נפגע, איזה חניכים, איזה ש"שינים אגב, גם הם נפגעו בלחימה, וכוח-האדם שגייסנו לטובת הפנימיות לאור הגיוס של הצוותים היה ש"שינים לשעבר. אנחנו לא מדברים רק על ש"שינים בהווה, אנחנו מדברים על תפיסה שמדברת על מה זה שנת שירות עבור החניכים בפנימיות בעת הזאת, גם בעתיד, בשנים הבאות. הש"שינים הסטודנטים שגייסנו הם יהיו חלק מהמארג. לא היינו צריכים להסביר להם מה לעשות, הם חלק מהשפה שמוכרת במסגרות. אני שותפה לכל מה שנאמר כאן ומבקשת לחזק את הדברים.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

אני מודה ששתיכן שברתן את ליבי, ואני לא ארד מהנושא הזה. בשבוע הבא דיון נוסף עם כל מה שצריך. אם נצטרך, נביא את ראש אכ"א, נביא את כל מי שצריך מבין מקבלי ההחלטות, שלא יספרו לי שהצבא בלחימה. יש חלק שהוא לא בדיוק בלחימה ויכול לקבל החלטות ולבצע ארגון.

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

המדינה ביקשה דחייה של שלושה ימים בתשובה שלה לבג"ץ. את הודעות הגיוס שלחו מיד.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

מה אתה חושב שבג"ץ יעשה? הוא יגיד: לכו תעשו שיעורי בית, תבואו אליי עם פתרון. חבר הכנסת שוסטר, בבקשה.

<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> מי שכן נמצא בלחימה מבין רבים, למשל שני הבנים שלי, אחד בכיתת הכוננות במפלסים, אחד נלחם במפלסים, אחר כך בעזה, ועכשיו ממשיך בשטחים. והבוקר התקשר אליי מנהל הפנימייה במאיר שפיה, שהבן שירת שם בשנת שירות, הבן השני היה בכפר הנוער בנהלל, ואמר לי שסימון שלומוב, החניך שלו, חייל בודד מנעל"ה, שהגיע מקזחסטן נדמה לי, נפל בקרב, היה צנחן. זה מה שעושים בשנות שירות, יוצרים קשר אישי. ככה אני עשיתי בשנת השירות שלי, כך אשתי, וככה אנחנו חיים במדינה שלנו.

זה הקונטקסט שכדאי לשים את הדיון בו. חניך שחי ומתחנך בחינוך הממלכתי, יקבל פחות כסף ממי שהתחנך בזרמים אחרים. הסיכויים שלו קטנים משמעותית לקבל דחיית שירות, משום שבניגוד למסלולים, למשל מסלולים של החינוך הממלכתי-דתי, שבהחלט אחר כך חלקם לפחות משרתים שירות משמעותי, אבל המסלולים לדחיית השירות בין אם זה ללמידה ובין אם זה למכינה, פתוחים בפניו או בפניה כמעט ללא הגבלה.

בקרב החינוך הממלכתי יש קרב מחדר לחדר, מתעלה לתעלה, ממסלול למסלול, כולל כישלונות במציאת המסלול. הסיכויים – והינה אנחנו רואים את זה כאן – של בוגרי החינוך הממלכתי גדולים יותר להקדמת הגיוס, הינה אנחנו רואים את זה. עוד מעט נעסוק בוועדת החוץ והביטחון בהארכת שירות המילואים, זה גם מנת חלקם של אותם חברים שאנחנו מדברים עליהם, וכל זה כשמגזרים שלמים בחברה הישראלית, בחברה שלנו, שותפים שלנו בהקשרים אחרים בכלל לא נקראים לגיוס.

אנחנו מדברים על מי ששייך למגזר הולך וקטן של מתגייסים שנושאים בנטל, וכשצריך לקרוא להם לדגל הם יהיו הראשונים, אבל חוסר ההוגנות וחוסר האיזון פשוט זועקים לשמיים. ואני מאוד מודה לך, אדוני היושב-ראש, על כך שאתה מתגייס ותשתמש בכל האמצעים כדי לעשות צדק וחסד עם החברה הישראלית, עם תחושת ההוגנות ועם היכולת שלנו לשרוד מול המציאות המורכבת שלנו.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

אמרת "כפר הנוער מאיר שפיה". אני בא ממשפחה קשת יום, ובכל קיץ היו שולחים אותי לשם, כי שם זה היה בחינם, והש"שינים טיפלו גם בי. חבר הכנסת סגלוביץ'.

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> מדובר פה על כל מיני דברים שקשורים ל"מילים גבוהות" כמו שוויון, שוויון בסוף זה בני אדם. ופה אני פונה למשרד הביטחון ולצבא, זה לא המצאה של הכנסת הרעיון הזה. הבאתם רעיון, ועוד פעם אומרים: הצבא ומשרד הביטחון, ובסוף זה בני אדם שמקבלים החלטות. קיבלתם החלטה מפלה, בלתי שוויונית, לא מידתית, שלא תעבור. ולכן מה שאתם צריכים לעשות עכשיו, טרם הזמן שביקשו בשמכם הארכה לבג"ץ לקבל את הנתונים, לשנות את ההחלטה. זה היה בוועדת החוץ והביטחון, זה היה במקומות נוספים בכנסת, זה היה גם כאן. לאי-שוויון יש שם, ויש פה אפליה. לקחתם את הפתרון הקל.

אני לא נזהר בדבריי, הלכתם למקום שהלובי הפוליטי שלו הוא קטן יותר, חשבתם כך כנראה, ולא היא. אני לא נכנס לכל קונספירציה, אולי מישהו קונספירטיבי עכשיו יחשוב שזה עניינים נוספים שיכולים להיות גם תקציביים, או למשרד האוצר. פגעתם במקום שבו אפשר לעשות דח"ש לשנה אחת בלבד. במקום לפרק את השנה השנייה, שזה היה יותר מידתי, אתם רוצים שבג"ץ יוציא לכם את הערמונים מהאש.

סעו הביתה, לכו לשר הביטחון, לכו לרמטכ"ל, תגידו שהיו פה חברי כנסת שאמרו לכם שזה מודל לא שוויוני, לא הגון, ואתם צריכים לשנות אותו. אל תגרמו לנו לגרור אתכם. תקבלו החלטה ותגידו "טעינו". תיאבקו במי שצריך להיאבק. תיאבקו בלובי היותר חזק שנמצא פה, שזה לא כרגע גלעד ואני לצורך העניין, או שוסטר. אנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים, אני בא לפה מוועדה אחרת לגבי הצפון, גם שם חסר לובי. חברים, תעשו את המעשה הנכון. יש לכם חובה. לעובדי ציבור יש חובה, גם לפוליטיקאים.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

אולי יש אור בקצה המנהרה. מי גברתי?

<< אורח >> תמר הלוי: << אורח >>

אני עורכת דין מהמרכז הרפורמי לדת ומדינה. הגשנו בשבוע שעבר את העתירה לבג"ץ בשם חמש מכינות, התנועה הקיבוצית, והורים לחניכים וחניכים שהגיוס שלהם הוקדם. היום ציפינו מאוד לקבל את התשובה של המדינה, אבל כצפוי לפני כחצי שעה המדינה העבירה בקשת ארכה למספר ימים, ואנחנו מאוד מאוד מקווים, שבג"ץ אולי יסייע לנו לתקן את האי-שוויון הזה. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

הלוואי שהישיבה שאני קובע לשבוע הבא תתייתר, הוועדה לביקורת המדינה לא תרד מזה.

<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>

מדהים שהכול מגיע לבג"ץ. כאילו הכנסת לא קיימת.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

הכנסת באמת לא קיימת.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

משרד הביטחון, בבקשה.

<< אורח >> דליה ינקו: << אורח >>

שלום לכולם. אני ראש האגף הביטחוני-חברתי במשרד הביטחון. אני אפתח בשני משפטים וברשותכם אני אתן גם לנציגת צה"ל להתייחס וגם לנציג האגף שלי, שיציג את נתוני האמת בסוף, לכמה שנות שירות בסוף-בסוף, הוקדם גיוסם, כי הנתונים שהוצגו כאן זה נתונים שמדברים על כנראה סך כול הש"שינים שמוצבים במסגרות, אבל זה לא המספר שהוקדם להם הגיוס. אנחנו נציג את הנתונים של המכינות ושנות השירות, צה"ל יציג או יתייחס לשאר השאלות שעלו כאן.

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

למה שלא תציגו גם את נתוני הישיבות?

<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>

רגע, גלעד.

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

זה מה שקורה, את הנתונים של המכניסטים והש"שינים אנחנו יודעים.

<< אורח >> דליה ינקו: << אורח >>

אז לא להגיד?

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

להגיד, אבל להציג את כל התמונה. וכשחודש חברי כנסת מבקשים ממשרד הביטחון את נתוני הדח"ש בישיבות, ויש לכם חובת דיווח של עשור שאתם לא מקיימים אותה למול ועדת חוץ וביטחון. אני יכול לספר את המספרים של הש"שינים והמכניסטים, הרי זה לא הפיל בחדר, הפיל בחדר זה מה המספר של הדח"ש מהשנה השנייה ומעלה בישיבות הגבוהות. האם יש לכם את הנתונים האלה או אין?

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

אנחנו נדרוש. ואם לא, ראש אכ"א יצטרך לבוא לכאן. יש לוועדה הזאת הרבה כוח.

<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>

אולי היא רוצה להגיד.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

אני מתנצל. עכשיו אני מגן עלייך. נא לא להפריע, חברי הכנסת. תרשו לה בבקשה להגיד מה שהיא רוצה להגיד. בבקשה, גברתי.

<< אורח >> דליה ינקו: << אורח >>

תודה. אני חושבת שזה לא כל כך יעזור אם יצעקו עליי.

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

זה יעזור אם תתנו נתונים.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

חבר הכנסת קריב, אתה לא - - -

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

זה יעזור אם תתנו את הנתונים שמבקשים מכם כבר חודש.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

חבר הכנסת קריב, שקט. חבר הכנסת קריב, קריאה ראשונה.

<< אורח >> דליה ינקו: << אורח >>

אני אומר ראשית מה שברור לכולנו. אני חושבת שכולנו מבינים שאנחנו מלאי הוקרה והערכה גדולה מאוד לכל מי שבוחר לדחות את גיוסו למען תרומה באמת אמיתית, נקייה, לחברה הישראלית, לקהילה, ומסייעים איפה שרק ניתן.

פרצה מלחמה, המלחמה הזאת גובה מחירים קשים מאוד מכולנו, אני חושבת שהפתיח לישיבה הזאת היה קשה מאוד והזכיר לנו באמת עם איזה בור גדול מאוד בלב כולנו מסתובבים. אני אגיד שבזמן המלחמה סדרי העדיפויות מעט משתנים.

יצרנו מתווה שניסה ככל הניתן לפגוע כמה שפחות. כל פגיעה היא קשה דרך אגב, כל הוצאה של ש"שינים, מכל מסגרת. אני מבינה לגמרי את הקושי - - -

<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>

למה ישר הלכתם לש"שינים?

<< אורח >> דליה ינקו: << אורח >>

לא הלכנו ישר. המתווה התחיל הרבה יותר גבוה. כשהצבא פנה וביקש, משרד הביטחון מצא צורך לתמוך את הצבא במילוי השורות. היה פה בשבוע שעבר בדיון רח"ט תומכ"א שהציג את הנתונים הקשים מאוד על דילול השורות, וכשהלכו למלא את השורות, הנתונים והבקשות שהוצגו לנו היו יותר גבוהים, הם כללו רק מכינות ושנות שירות בתחילת הדרך, ואז בדיונים שחזרו ודיברו, ובאמת פתחנו - - -

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> למה רק משם?

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

חברי הכנסת, אני מבקש.

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> מיקי, זה הדיון השישי בכנסת.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

אני קובע לשבוע הבא.

<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> למה מנתוני הבסיס היא הלכה עליהם ולא - - -

<< אורח >> דליה ינקו: << אורח >>

לא הלכנו עליהם. אני מנסה להשלים משפט.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

תנו לה. אני מבקש מכם. בבקשה, גברתי.

<< אורח >> דליה ינקו: << אורח >>

חזרנו בדיונים עם הנתונים האלה יחד עם הצבא עד למנכ"ל משרד הביטחון, פתחנו את הכול, חזרנו והצגנו נתונים שהם נתונים כבר אחרים. דיברנו בסוף, היום, בנתונים היום אנחנו מדברים על – ותיכף צה"ל יתייחס לנתונים של ישיבות הסדר וציוניות גבוהות – אנחנו מדברים היום על הקדמת גיוס של כ-200 חבר'ה מהציוניות הגבוהות, כ-250 מישיבות ההסדר.

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

מתוך כמה תלמידים שנהנים מדח"ש? היינו בסיפור הזה כמה פעמים.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

תנו לה להגיד את המשפט, זה צריך להיכנס לפרוטוקול. גברתי, מתוך כמה?

<< אורח >> דליה ינקו: << אורח >>

אני תיכף אבקש מאודי שיושב לידי להציג את הנתונים במספרים, כמה מתוך כמה שנות שירות, כמה מתוך כמה מכינות, נבקש מצה"ל להשלים את הנתונים ונמשיך עם מה שלא ברור.

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

נהדר. אני מבקש מכם לא להפריע להם. בבקשה.

<< אורח >> אודי דרור: << אורח >>

אני ראש החטיבה לגיוס באגף הביטחוני-חברתי. מבחינת הדיוק במספרים אנחנו מדברים על 270 ש"שינים.

<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>

מתוך כמה?

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

מתוך כמה?

<< יור >> היו"ר מיקי לוי: << יור >>

רגע.

<< אורח >> אודי דרור: << אורח >>

מתוך 3,450 בנים ובנות.

<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>

הנתונים הם רק לבנים.

<< אורח >> אודי דרור: << אור

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]