פרוטוקול מספר 61, הוועדה המיוחדת לעובדים זרים, 01/04/2024

הכנסת העשרים-וחמש

מושב שני

פרוטוקול מס' 61

מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים

יום שני, כ"ב באדר ב' התשפ"ד (01 באפריל 2024), שעה 13:00

סדר היום:

<< נושא >> סקירת שר הפנים אודות מדיניות משרדו בעניין עובדים זרים ומסתננים << נושא >>, בהשתתפות חה"כ משה ארבל, שר הפנים ומר אייל סיסו, מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה

נכחו:

חברי הוועדה:

אליהו רביבו – היו"ר

סימון דוידסון

חברי הכנסת:

ששון ששי גואטה

אוהד טל

יבגני סובה

משה פסל

יצחק קרויזר

מוזמנים:

שר הפנים משה ארבל

אייל סיסו

–

מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה

משה נקש

–

ראש מינהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין וההגירה איציק עמרני

–

סגן ראש מינהל אכיפה, רשות האוכלוסין וההגירה

שמעון זיגזג

–

מנהל אגף אכיפת מעסיקים, רשות האוכלוסין וההגירה חיים אפרים

–

מנהל יחידת RSD, רשות האוכלוסין וההגירה

שושנה שטראוס

–

עו"ד, לשכה משפטית, רשות האוכלוסין וההגירה

דליה גראד אפרת

–

מנהלת מחלקת קש"חוזרים, משרד החוץ

תובל בן אורי

–

עו"ד, נציג מחלקת אמנות, משרד החוץ

סמדר פרידמן

–

ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

צפרירה הלל דיאמנט

–

מנהלת המחלקה ליישום סטנדרטים בסיעוד ב', האגף לגריאטריה, משרד הבריאות קרן גולדמן

–

מנהלת אגף הכשרה מקצועית, משרד התיירות

רקפת לוי

–

סמנכ"לית מנהל חוויית התייר, משרד התיירות

תמר להבי

–

מנהלת תחום פ"א - השמות ארציות ברשומ"ק, אגף בכיר, משרד הרווחה והביטחון החברתי מיכל ארן

–

מנהלת אגף בכיר אסטרטגיה ומדיניות, משרד הבינוי והשיכון ואאיל עבאדי

–

מנהל חטיבה ארצי בהסתדרות עובדי המדינה, ההסתדרות הכללית החדשה אביתר חנן

–

רכז אסטרטגיה ומדיניות באגף כלכלה ומדיניות, ההסתדרות הכללית החדשה אורי דורמן

–

מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל

מוריה ברבי

–

ראש תחום ראש עבודה פרטי, התאחדות התעשיינים

נילי ברוש

–

מנהלת קשרי ממשל, התאחדות הקבלנים בוני הארץ

איציק גורביץ

–

סמנכ"ל ומנהל אגף כלכלה ומיסוי, התאחדות הקבלנים בוני הארץ דן גרוס

–

עו"ד, יו"ר משותף ועדת עובדים זרים, לשכת עורכי הדין יעקב מוסקוביץ'

–

מנכ"ל מו"פ רמת נגב, מרכז להשתלמויות, המרכז הבינלאומי למשתלמים בערבה ישי פולק

–

יו"ר ועדת העבודה בנשיאות המגזר העסקי

ורוניקה רוזנברג

–

מנכ"לית ארגון חברות הניקיון בישראל

שפי פז

–

פעילה חברתית, עמותת עוטף תחנה מרכזית

שירה עבו

–

דוברת המוקד לפליטים ומהגרים

דני פיין

–

מנהל כספים, צ'יינה סיביל

אבירם אלון

–

מנכ"ל התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

יאיר שלם

–

מנכ"ל הסתדרות העובדים הלאומית בישראל

צוף אשחר

–

אלמנתו של רס"ר במיל' נערן אשחר ז"ל שנפל בפעילות מבצעית בצפון הארץ במלחמת חרבות ברזל מרים אלעזרי

–

אימו של רב"ט יונתן אלעזרי ז"ל שנפל בקרבות באופקים במלחמת חרבות ברזל בניה תם

–

בן דוד של איתן מור החטוף בעזה

צופית ליבמן

–

גיסתו של אליקים ליבמן החטוף בעזה

יוסף אבי יאיר אנגל

–

סבא של אופיר אנגל שהיה חטוף בעזה ושוחרר לאחר 54 ימים

מנהלת הוועדה:

דיקלה טקו

רישום פרלמנטרי:

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> סקירת שר הפנים אודות מדיניות משרדו בעניין עובדים זרים ומסתננים << נושא >> << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

צוהריים טובים לכולם. אני מתכבד לקדם בברכה את הגעתו של יושב-ראש רשות האוכלוסין וההגירה. מיד יכבד אותנו בנוכחותו גם כן שר הפנים מר משה ארבל.

לפני שנתחיל בדיון אני אבקש לתת את רשות הדיבור לנציגי משפחות החטופים. כמובן שגם ביום זה אנחנו לא שוכחים ולא לשנייה אחת את 177 ימים בהם בנותינו ובנינו עדיין שבויים אצל חמאס דאעש. ובהזדמנות זו אני מבקש לשלוח את תנחומיי למשפחת החלל הנוסף, ה-600 במספר מקרב כוחות הביטחון, שנפל במהלך הלילה האחרון. יהי זכרו ברוך, השם יקום דמו. בבקשה, רשות דיבור למשפחות החטופים. אנחנו נתחיל עם נציגי פורום גבורה.

<< אורח >> צוף אשחר: << אורח >>

שלום לחברי הכנסת. אני צוף אשחר, אלמנתו של נערן אשחר. רציתי לספר לכם על בעלי נערן. נערן התעקש לצאת להילחם בשמחת תורה, למרות שהוא בדיוק התאושש מתרומת כליה. הוא תרם כליה לאדם זר שהוא לא הכיר. הצבא לא אפשר לו להיכנס לשדה הקרב והוא נלחם על להילחם. זכיתי לחיות איתו שמונה שנים מדהימות. באמת אדם גדול שאני יכולה להעיד שיום יום חשב על עם ישראל ועשה מה שהוא יכול בשביל עם ישראל.

לכן בזכות החיים המשותפים איתו לא יכולתי להישאר היום בבית. אני גרה בבקעת הירדן. קצת רחוק מכאן, ויש לי שני ילדים קטנים. ארגנתי בייביסיטר שיאסוף אותם מהגן כדי להיות פה. כדי להשמיע את קולו של נערן, שלא יכול כבר לדבר בפועל. נערן לימד בישיבת הסדר ובשלושה שבועות הראשונים של המלחמה הוא הספיק לשלוח הקלטות לתלמידים שלו, הצעירים ממנו, שנלחמו בעזה, לחזק אותם. הוא אמר להם, ממש שומעים את זה בקול שלו 'זה לא עוד סבב. אתם זוכים להילחם ברוע ממש והפעם זה יהיה אחרת'. נערן נלחם גם בצוק איתן, פיקד על ינון פליישמן שנהרג איתו בטנק במלחמה הזאת.

כולנו כאן אתכם. אנחנו מבינים שיש תחושת עייפות ולאות והעולם ואמריקה מתחילים לזוע באי נוחות. מה שבאתי לומר שהפוך משחושבים, לא החלש צודק. המוסרי צודק. ואנחנו הצודקים. ונערן יצא מהבית במצבו כדי להציל את החטופים. זה מה שהיה לו בראש וזה גם מה שהוא סיפר לבארי הבן שלנו בן שש כשהוא דיבר איתו בטלפון תוך כדי ההכנות למלחמה כשהם הכינו את הטנקים ללחימה.

אני חושבת שזו הצוואה של הנופלים ובשביל זה באתי לכאן, כדי לחזק את כולנו. להילחם באחדות ולהחזיר את החטופים.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

תודה רבה צוף היקרה. דברייך מרגשים ומטלטלים. ברשותך, אני רק אחלוק עלייך בנקודה אחת קטנה, אם יורשה לי. אנחנו לא חלשים. אנחנו גם חזקים וגם צודקים.

<< אורח >> צוף אשחר: << אורח >>

התכוונתי שהפלסטינאים חלשים אז נרחם עליהם.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

אוקיי. אז אנחנו גם חזקים וגם צודקים ועם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. בסדר? זו לא אמרה ריקה מתוכן. גב' מרים אלעזרי.

<< אורח >> מרים אלעזרי: << אורח >>

שלום. תודה על הבמה. אני מרים אלעזרי, אמא של יונתן. זה יונתן, הבן שלי. יונתן באוגוסט האחרון התגייס ליחידת דובדבן. הוא הספיק להיות חודשיים בצבא. חודשיים שהוא היה מאושר בהם, שהוא הגשים חלום, חלום ילדות, להיות לוחם דובדבן.

אפילו בשמחת תורה כשהתחילו האירועים ולא ידענו מה איתו. הוא יצא לחג והוא התארח במכינה שהוא למד בה באופקים, מכינת כאייל. והוא לא היה איתנו בחג ובאמת לא דאגנו לא. לא ידענו מה קורה ממש בכל מקום וגם הוא היה טירון. הוא היה בלי נשק ואפילו צחקנו בינינו לבין עצמנו שהוא בטח מתבאס על זה שהוא עדיין לא לוחם. אבל הוא לחם, הוא הגשים את מה שהוא רצה. הוא יצא מהמרחב המוגן בלי נשק, עם אבנים בהתחלה. הוא השיג סכין, אחר כך הוא השיג דם נשק מאמא של חייל פצוע שהסתובבה שם ופינתה פצועים עם הנשק של הבן שלה. והוא חבר לגיבורים של אופקים, שהצליחו, הם שילמו מחיר מאוד כבד. העיר אופקים שילמה מחיר מאוד כבד, אבל הם הצליחו לעצור את הלחימה. הם הצליחו לעצור את המחבלים בשכונה הראשונה שהם הגיעו אליה. ויונתן נפל על גג של אחד הבתים, כשהוא עשה מארב לילדים שהתבצרו בחצר של הבית ליד.

יונתן יחד עם כל הגיבורים של ה-7 באוקטובר יצא להילחם ברוע. במפלצות אדם, אם אפשר לקרוא לזה כך. התחושה הזאת שבאמת מה שנחשפנו אליו ומה שהתמודדנו איתו זה השפל של המין האנושי, ממש. ויונתן, יחד עם כל הגיבורים והחיילים שעכשיו נלחמים הם משיבים את כבוד האדם. אני חוזרת על עצמי בכל מקום, אין לנו זכות לעשות את זה. זו לא זכות, זו חובה. כמו שצוף אמרה, החלש הוא לא צודק. ואם קודם היה אולי קצת לא פוליטיקלי קורקט לדבר על טוב מוחלט ורוע מוחלט, אנחנו היום יכולים להגיד שיש רוע שצריך להילחם בו. ואנחנו הטובים בסיפור הזה. אנחנו הטובים ויש לנו חובה מוסרית, לנו, לילדים שלנו, לעולם כולו. כל העולם מסתכל עלינו. ואנחנו חייבים לא לפספס את הרגע ההיסטורי הזה והכריע את הרע.

אני גם אמרתי את זה קודם, לא שאלו אותנו אם אנחנו רוצים לשלם את המחיר הזה. ולא רצינו, אף אחד מאתנו. לא ברמה האישית ולא ברמה הלאומית לא רצה לשלם את המחיר הזה ולא היה מוכן לשלם. אבל לא שאלו אותנו. וגבו מאתנו מחיר מאוד מאוד כבד. ואנחנו רואים שהחיילים שלנו מוכנים להמשיך לשלם את המחיר. העם שלנו מאוחד סביב המוכנות הזאת. אז אני מבקשת, ממש מבקשת לא להפסיק. שתהיה תמורה, שתהיה משמעות לנפילה של הילדים שלנו. והמשמעות היא ההכרעה של הרוע. זהו, תודה.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

תודה רבה לך גב' אלעזרי. אני מבקש להעביר את רשות הדיבור לנציגים מפורום תקווה.

<< אורח >> בניה תם: << אורח >>

אני קצת מוצף, אז סלחו לי. אני בניה תם, אני בן דוד של איתן מור שחטוף בעזה. איתן הוא בן הדוד הקרוב אליי למעשה בגיל. שנתיים מתחתיי סך הכול. היה בינינו קשר מיוחד מאוד. איתן היה מאבטח במסיבה בנובה, יחד עם עוד כמה חברים מהמקום בו הוא גדל. יחד עם אליקים ליבמן, שגיסתו פה נמצאת לידי. ויחד עם עוד קבוצה של מאבטחים ולא מאבטחים. אנשים שהם מצאו בדרך. הם הצליחו להימלט, יצאו מכלל סכנה. בדרכם החוצה הם נתקלו בגופות של שתי בחורות. לא הבינו אז את גודל האירוע. פחדו שיחטפו אותן, פחדו שיחללו את הגופות שלהן וגמרו החלטה בליבם להציל את שתי הבחורות האלה. למעשה הן חזרו חזרה לשטח המסיבה, נכנסו עוד פעם לסכנה. חילצו בחורה אחת, שבאמת הגיע לקבורה אחרי מספר ימים. ובשובם לחלץ את הגופה של הבחורה השנייה אליקים ואיתן בן דוד שלי נעלמו. נחטפו.

אני בתקופה הזאת כמעט כבר חצי שנה, קצת הזוי להגיד את זה, הזוי לחשוב את זה. אבל כמעט חצי שנה מסתובב עם שאלה אחת: למה עשית את זה? היית כבר בחוץ. היית בחוץ. למה בחרת להעביר אותנו, את המשפחה, ואליקים. למה בחרתם בבחירה הזאת? איזה סבל אנחנו עוברים, איזה תקופה מורכבת. מלווה בכל כך הרבה חרדות וחששות. כל פעם שהשמש יורדת ואתה נכנס למיטה, והמוח, בימים הראשונים בקושי הצלחתי לאכול. אמרתי מה הוא אוכל שם? לא הצלחתי לשתות. אמרתי מה הוא שותה שם? וזו שאלה שעדיין מטרידה אותי, עדיין מלווה אותי. אבל באותה עת שבה אני שואל את השאלה, מהיכרותי עם איתן, התשובה מגיעה בטבעיות. איתן מאז ומעולם ראה את טובת האחר, טובת הזולת, לפני טובתו. מאז ומעולם איתן, כל מפגש משפחתי וכל אירוע בו היינו נפגשים, תמיד חיפש איפה לעזור, איפה לתמוך. איתן היה, עדיין, בן אדם מיוחד כל כך, מלא בצבע. היה גר בנחלאות בירושלים. היה מקבל כל אחד, בלי לשפוט, בלי לשאול. תמיד השיחות איתו היו מלאות בכבוד, מלאות בהערכה, מלאות בהקשבה.

געגועים עצומים לנוכחות שלו, לשיחות איתו, למפגשים איתו. אני גאה להיות בן דוד שלו. אני גאה להיות חלק מהמשפחה שלו, להגיד שהוא בן דוד שלי מעל במות כאלה ומעל במות אחרות. וחשוב לי להגיד דבר אחד: גם איתן וגם אליקים כשנתקלו בגופות של שתי הבחורות האלה לא התחילו לשאול את עצמם רגע, אולי הן מצביעות למפלגה כזו או אחרת, אולי הדעות שלהן פה, אולי הן חושבות ככה. אולי הן בעד דבר כזה או אחר או נגד דבר כזה או אחר. כמו השפל שחווינו ב-7 באוקטובר חווינו גם קסם כזה שירד על העם שלנו. חווינו איזה עליונות כזו שירדה אל העם שלנו. אחדות, עם ישראל. ואני קודם כל דורש מעצמי ומבקש גם מכם, להמשיך באחדות. להמשיך בלכידות. אני מאמין שהפירוד והשיסוע והוויכוח על כל נושא שלא יבוא מרחיק את איתן ממני. אני לא אראה את איתן שוב בחיים אם אנחנו נמשיך כמו בתקופה האחרונה בשיסוע, בפילוג, בוויכוחים, בהרחקה. אני מבקש מכם, לא כי זו בקשה בעלמה, לא כדברים, אני רוצה לראות את איתן. אני רוצה לראות את בן דוד שלי. תעזרו לי. תהיו מאוחדים, תהיו מלוכדים. תפסיקו עם הפירוד, תפסיקו עם השיסוע. כשהיינו מאוחדים הגענו לתוצאות, להישגים צבאיים, לעסקאות, לשחרור של חטופים.

ככל שאנחנו מתרחקים מה-7 באוקטובר מרגיש לי שהגלגל חוזר אחורה. ולאט לאט אני רואה תמונות וכותרות שהיו גם לפני ה-7 באוקטובר. ביום כיפור, בהפגנות, בחסימות, בשריפות של כבישים. מה, אתם לא רוצים שאני אראה את בן דוד שלי? בואו ניקח על עצמנו כל אחד להיות איתן. להיות אליקים. לפעול למען האחדות שלנו, למען הלכידות שלנו, כדי שאני ויתר המשפחות נראה את הקרובים שלנו בקרוב. תודה.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

אין מה להוסיף אחרי כאלה מילים. אני מבקש להעביר את רשות הדיבור לגב' ליבמן.

<< אורח >> צופית ליבמן: << אורח >>

שלום, אני צופית. אני גיסתו של אליקים, אני נשואה לאלישע, אח שלו. קודם כל אני רוצה לשתף שמהבוקר אני מסתובבת פה במסדרונות של הכנסת ואני עם המחנק הזה בגרון שעולה ויורד, כי אני מסתכלת ימינה, אני מסתכלת שמאלה וכל מה שאני רואה זה לבבות שבורים ממש. משפחות של חיילים, משפחות של חטופים. וגם אנשים, סתם, יהודים שכואב להם. ואני כבר לא יודעת, הגעתי לפה הבוקר ואני מתיישבת ואני אפילו לא יודעת מה אני רוצה לומר. כי אני יודעת שאני לא יודעת את הכול ועסקה, לא עסקה, לחץ צבאי, לא לחץ צבאי. ופה יש אמת ופה יש אמת. ואני כבר לא יודעת מה אני רוצה, חוץ מאשר באמת לראות את אליקים בבית.

אני אספר לכם קצת על אליקים כדי שתכירו אותו. אליקים באמת היה מאבטח במסיבה, עם איתן. הם חברי ילדות. ב-6:30 כשהכול התחיל הם היו מאבטחים במסיבה בעצם בלי נשק. התחילו לעזור לכל מי שאפשר. בהתחלה אנשים שהתחילו לברוח מהמסיבה אז בחרו וירו בהם וחלק חזרו חזרה למסיבה. אז הם התחילו לפנות אותם ולטפל בהם. ואחת מהבנות שנפצעה התקשרה לאבא שלה. ואבא שלה רצה להגיע לקחת אותה, לעזור לה. ולפני כמה שבועות ההורים שלה פנו אלינו וסיפרו לנו, לא ידענו את זה קודם, שאליקים דיבר איתו. הוא בעצם טיפל בה, היא הייתה ירויה ברגל. והוא אמר לו אל תבוא לפה, מי שבא לפה לא יוצא בחיים. אני מתחנן אליך. אל תגיע. ממש.

ואם עד לרגע הזה אמרנו טוב, חשבנו שהוא לא הבין את סדר הגודל של האירוע, אז ברגע הזה הבנו שהוא הבין טוב מאוד. אחר כך מעוד כל מיני עדויות סיפרו לנו שהוא התחנן לשוטרים שיביאו לו את הנשק. הוא חיפש ממש כאילו הוא ניסה לעשות הכול חוץ מלברוח, ממש. וזהו. הגענו כמעט חצי שנה שזה ככה ממש לא נתפס. הבת שלי זוהר בת שלוש וחצי. קוראת לאליקים כבר אליקים שלמה בן אבישג מרוב כל התפילות, זה הפך להיות דוד אליקים שלמה בן אבישג. כשאבא קצת בוכה אז היא ישר מגיעה אליי ואומרת לי נכון אבא מתגעגע לדוד אליקים? זו המציאות שלנו.

בימים האחרונים אני מרגישה באמת קושי, על סף הייאוש, כשאני רואה מה קורה פה במדינה. כי אני חושבת שה-7.10 ובאמת הגדולה הזאת שהתגלתה זה לא היה איזה מקרה חריג או מקרה יוצא דופן, זה פשוט היה איזה רגע מזוקק של העם שלנו שכל הקליפות התקלפו ועסקנו רגע במה שחשוב באמת. ואני כאילו ה-7.10 היה איזה נקודת קצה שהייתה בלתי נמנעת. בדיוק באותה צורה שחורבן בית שני היה בלתי נמנע, כי פשוט התחלנו להחריב אחד את השני, לשרוף אחד לשני את, אז בסוף גם בית המשפט נשרף. זה היה סך הכול אקורד סיום. באותה מידה ה-7.10 בסך הכול היה השפל של המדרון שהתגלגלנו בו. מה-7.10 אני אומרת לעצמי סבבה, אבל למה ברע, למה זה תמיד קורה ברע? עכשיו אני רואה שוב את מה שקורה במדינה ופשוט כואב לי יותר מהכול. כי כל המחיר הזה ולא למדנו כלום? מה אנחנו עוד צריכים שינערו אותנו בשבילו? ואני לא חושבת שצריך לחשוב אותו דבר, לא צריך לחשוב אותו דבר. צריך לדעת לנהל דיון, צריך לדעת לנהל שיח. צריך שנקודת הפתיחה תהיה קודם כל אתה אח שלי, אני אוהב אותך.

ישבתי בוועדות הקודמות וכל אחד עם השלטים שלו, עם הפרצופים היפים. ואני רק משאלת הלב שלי בואו שנייה נוריד את השלטים, בואו נסתכל אחד לשני בעיניים. אני יכולה להגיד באופן אישי שבדבר הזה שנקרא משפחות החטופים, שאני קוראת לו המיקרו קוסמוס של החברה הישראלית, משפחות החטופים אנחנו שותפים לגורל שהניחו אותנו בו. וכל החברה הישראלית שותפה לאותו גורל בסוף. אם יש את הפוטנציאל אם הוא מומש או לא זו כבר שאלה אחרת, אבל כולנו שותפים לאותו גורל. ואני יכולה להגיד שבמשפחות החטופים, בניגוד למה שמצטייר בתקשורת, יש אהבה אנושית ברמה מאוד גבוהה. ואנחנו לא חושבים אותו דבר ואנחנו משני הקצוות של המפה הפוליטית וזה כל כך לא קריטי, זה לא משנה. כל אחד פועל בדרך שבה הוא רואה לנכון. בסוף כנראה האמת תנצח. וזה לא משנה. צריך לדעת להפריד בין הדברים. אפשר לחשוב אחרת ועדיין לאהוב. ואני מבקשת גם מהמנהיגים שלנו שזו תהיה צורת החשיבה. כי אני חושבת שלעם כזה ראוי מגיע מנהיגים שהם ראויים.

אני יכולה להגיד באופן אישי שאם אני הייתי אשת ציבור ב-7.10, תודה לאל שאני לא, אבל הייתי קמה כל בוקר ואומרת א' מה אני עושה כדי לתקן. ב' איך כשאני הייתי בתפקיד ציבורי זה הגיע למצב הזה. ו-ג' מה אני עושה כדי לרפא. לרפא את העם הזה. כי בסוף אני חושבת שלהיות מנהיג ציבור זה לא לחמם כיסא, זה לא לשבת בוועדות ולהעביר לא יודעת, חוקים כאלה ואחרים. זה להיות מנהיג. ואני באמת אני רוצה מנהיגים שראויים לעם הזה. כי מגיע לנו ואני רוצה שנחיה פה בטוב ביחד ולא ברע ביחד. ואני באמת באמת מאמינה שזה מה שיחזיר את החטופים שלנו. כי הפירוד הזה זה מה שלקח אותם ואם הפירוד הזה יחזור זה מה שיחזק את האויבים שלנו. ולא צריך כל אומות העולם וארצות הבית והמי ומה שיבואו ויחיו בצל טרור ואז שיעבירו לנו מוסר. אני גדלתי בקריית ארבע, הייתי חוזרת הביתה אחרי סיבוב ערב שבת. הייתי בודקת שכולם במשפחה נושמים במיטות, כי זכרתי את הסיפור של פוגל. אומרים הקונספציה התפוצצה. אז יש אנשים שהקונספציה לא התפוצצה אצלם, היא מעולם לא הייתה קיימת. זה היה פשוט בטפטופים ולא במרוכז.

אני לא חושבת שביידן יודע איך זה להגיע הביתה ולבדוק שבני המשפחה שלך לא נרצחו בזמן שהיית בסיבוב ערב שבת. וביידן לא יודע איך זה שאלישע בעלי יצא ב-7 באוקטובר ב-8:30 מהבית וכשנפרדנו מצד אחד נפרדנו ורציתי לחבק אותו ורציתי לחבק אותו הכי חזק, כי ידעתי שאולי זו הפעם האחרונה שאני אראה אותו. כי ראינו שהמחבלים יורים בכבישים. ומצד שני לא רציתי לחבק אותו כאילו זו הפעם האחרונה שאני אראה אותו, כי אני לא רוצה לחשוב על זה שאולי זו הפעם האחרונה. מישהו בארצות הברית מתמודד עם הדברים האלה? מיהם שיעבירו לנו מוסר? יושבים בראש מגדל השן ומטיפים לנו? למה אנחנו מתקפלים? באמת. אמרת שעם ישראל לא מפחד מדרך ארוכה. אני מרגישה שעם ישראל מפחד מהצל של עצמו, זה מה שאני מרגישה. לא יודעת אם העם או המנהיגים, אבל אנחנו מפחדים מהצל של עצמנו. וטיפה ליישר את הגב, טיפה עמוד שגרה. זה בסך הכול כל מה שאנחנו צריכים. ככה זה כשיש בריונים שמרביצים לאיזה ילד והוא ממשיך לרצות אותם, אז הם ימשיכו להרביץ לו. אבל אם הוא יזדקף שנייה ויראה להם פעם אחת, וזה תקף לאומות עולם וזה תקף גם לחמאס. אם הוא יזדקף שנייה ויראה להם פעם אחת שהוא מטורף ויעשה להם משהו באבו אבוה שהם לא ציפו לו אז הם לא יחזרו להרביץ לו. כמישהו לא מבין מה הוא שווה, אז מסביבו מנצלים את זה. זה סך הכול העניין פה. וההישרדות שלנו תלויה בזה. זה לא עניין שהוא, אנחנו צריכים להזדקף, להראות מה אנחנו שווים. וארצות הברית יתיישרו בהתאם, לזה לא צריך לדאוג. וכל זה יעבוד רק אם נהיה מאוחדים בינינו.

זהו. עד היום אנחנו לא יודעים, דרך אגב, אם אליקים בחיים. חמאס לא טרח. אנחנו לעומת זאת העברנו להם משאיות ואוכל ומים ופיצוחים.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

אנחנו ניאלץ להמתין לדיווח מהאו"ם שיבקר אותם ויספר לנו מה המצב. זה המצב. הצלב האדום.

<< אורח >> צופית ליבמן: << אורח >>

אנחנו לא צריכים לחכות לאף אחד. אנחנו צריכים לקרוע להם את הצורה. היום אין לחץ צבאי, יש סך הכול שתי אוגדות בעזה. אין עסקה. לא שאני מתה על הרעיון של עסקה, אבל גם את זה אין. היום אין כלום ושום דבר. ובאמת שחוץ מלהסתכל למעלה לקדוש ברוך הוא להגיד לו אני יודעת, פדיחות מה שקורה פה, אבל בחייאת תן יד. לא נשאר לי, אין לי עוד מה לעשות. באמת שאי לי. אני מסתכלת ימינה, שמאלה, אין. מה, אני אכנס אני לעזה ברגל? איך אפשר להמשיך? איך נבחרי ציבור יכולים להגיע, להמשיך להגיע לכנסת יום יום, לשבת על הכיסא שלהם בידיעה שזה המצב?

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

תודה רבה. בבקשה מר עובדיה.

<< אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >>

178 ימים עברו מאז ש-134 ישראלים תמימים נחטפו ועדיין נמצאים בגיהינום. שמי יוסף אבי יאיר אנגל ובשמי החדש הסבא של אופיר. דור שני לניצולי שואה שהגיעו כחלוצים לפלסטינה, ארץ ישראל, באפריל 1946 אחרי מסע תלאות מאירופה. אני אבא של יאיר שנפל בעת שירותו הצבאי בשייטת 13 לפני 27 שנים. והסבא של אופיר אנגל, שהיה ב-7.10 אצל חברתו בקיבוץ בארי. שם באותו בוקר נורא לא היה צבא ולא הייתה מדינה שיגנו עליו ועל 1,300 ישראלים שנרצחו, נשחטו ונאנסנו ו-240 ישראלים תמימים שנחטפו בידי ארגון אכזר שגדל וצמח במשך שנים. בין היתר בסיוע הממשלה שלי.

אופיר חזק לחיק המשפחה לאחר 54 ימים של גיהינום בשבי החמאסי, לאחר שהשאיר אחריו את יוסי שרעבי, אביה של חברתו, שיחד נחטפו באותו בוקר. יוסי נהרג אחרי כ-100 ימי שבי ואחיו אלי שנחשב חטוף איבד כנראה, בלי לדעת, את אשתו ושתי בנותיו שנרצחו באותו היום. שם במעמקי המנהרות בעזה נמקים עדיין 134 ישראלים, כבר 178 ימים ואין מושיע. וכאן משפחותיהם לא יודעות מנוחה, רק כאב וסבל בלתי נגמר.

חברי הכנסת המכובדים, עושה רושם שאתם כלל לא מבינים את המצב שאליו חלקיכם, יחד עם שרי ממשלה ובראשם ראש הממשלה הבאתם אותנו. מדינת ישראל, הבית השלישי, דוהרת לחורבן. זה התחיל בחורבן צבאי, המשיך בחורבן אזרחי, ממשיך בחורבן מדיני ויסתיים בחורבן כלכלי. הבית הראשון מימי דוד ושלמה, הבית השני ממלכת חשמונאים, חרבו בגלל ההנהגה המושחתת שהתעלמה מהאימפריות האזוריות. אליטה מנותקת שחיה בפאר בארמונות ירושלים והחליטה שהיא יותר חזקה מכל העולם, רק כי אלוהים איתה. הדמיון למדינת ישראל 2024 מזעזע.

לאחרונה שמעתי שר בכיר בממשלה טוען שהאשם היחיד שהחטופים עדיין לא חזרו הוא סינוואר, רב המרצחים מהחמאס. נו, באמת. לא נשמע לכם הזוי? כאן כולם טלית שכולה תכלת? כן, אני מודאג שבעתיד הקרוב לא תהיה לי מדינה שבה יוכלו ילדיי ו-14 נכדיי לחיות. מנהיגינו מדברים על ניצחון. איזה ניצחון? אחרי השואה של ה-7.10 המשוואה של ניצחון מוחלט והחזרת החטופים בסדר זה לא תתקיים לעולם. גם הסיסמה "ביחד ננצח" כבר לא רלוונטית כשאתם עוסקים בחוק הגיוס המפלג ובהאשמת משפחות החטופים במצב.

אז נהרוג עוד אלפי מחבלי חמאס בעזה ועוד מאות ילדים ונשים חפים מפשע ואפילו אם נתפוס את סינוואר ונחזיר אותו לכלא שאטה, אין ניצחון. יקומו עשרה סינווארים חדשים. כאן וברחבי העולם. הקהילה המוסלמית בכל פינה בעולם מזדהה היום עם החמאס ופועלת בכל העולם נגד מדינת ישראל. ראו את התקרית המביכה של נבחרת הג'ודו שלנו בטוקיו והפגנת ענק סיאטל בסוף השבוע ועוד. כאשר במקביל טוען ראש הממשלה שאין לו אף אחד בלשכה שיודע לחבר שתי מילים באנגלית. לכן אין הסברה בחו"ל. ואנחנו מצטיירים כרעים הגדולים במאבק.

עכשיו איזה קטע שקיבלתי אתמול בערב, ווטסאפ מהולנד. בהולנד המצב עם היהודים מאוד לא טוב. הייתה אמא, גרה באמסטרדם שהבת שלה בצה"ל. שלוש נשים הגיעו לביתה וקיללו אותה שהיא רוצחת ילדים. בנוסף הרביצו ליהודים, הורידו זמרת הולנדית מהבמה, מסעדה יהודית נסגרה עקב כך שהיהודים פוחדים לגשת אליה ובכל מקום יש גרפיטי נגד היהודים. יש שם עיר שאוסרת ליהודים להופיע בתיאטרון. זה מזכיר לך משהו? זה ווטסאפ שקיבלתי אתמול בערב מחברה בהולנד.

חלומם של הוריי שהגיעו כחלוצים להקים מדינה יהודית אחרי השואה הולך ונעלם. חברי הכנסת, תתעוררו ותפנימו את האסון שנפל עלינו ותעשו מעשה לפני שיהיה מאוחר ולא יהיה יותר מה לשות. 134 חטופים זועקים מבטן האדמה כבר 178 ימים והסוף לא נראה באופק. אתמול הצהיר ראש הממשלה שהוא עושה הכול לשחרר את החטופים. כבודו, אם לא הצלחת לשחרר את כולם אחרי 178 ימים, אולי אתה לא מסוגל? ואולי תיתן למישהו אחר לנסות? חברי הכנסת, זה בידיים שלכם. האם אתם באמת לא רואים את המחדל האיום ביותר שקרה לעם היהודי מאז השואה? תתעוררו בבקשה.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

תודה רבה. אני מודה לכל הדוברים. מקבל את דבריכם בקשב רב ובהכנעה ובענווה.

ברשותכם, אנחנו נפתח את הדיון שלשמו התכנסנו. אך למען ההגינות, אני אבקש בשני משפטים לבטא משהו מתחושותיי, בין היתר בעקבות מה ששמענו כרגע. אני מבקש שנשבה בנפשנו שהשבויים מאפשרים להם מעת לעת לצפות בשידורי הטלוויזיה. תחשבו לעצמכם איך הם אמורים להרגיש אם הם יגלו שהשסע והמחלוקות והפירוד חזרו לנוף חיינו אל מול המראות שהם היו רואים עד לפני כמה שבועות, שאז התנהגנו כאחים אנחנו ללא שום הבדלים וגישות פוליטיות כאלה ואחרות.

כולי תפילה שהקדוש ברוך הוא ייתן לראש הממשלה ולשלוחיו את העוז ואת ההצלחה להשלים את המשימה של שחרור כלל השבויות והשבויים והכנעת השלטון הצורר המר והנמהר של חמאס דאעש.

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לעובדים זרים, בה נשמע סקירה מכבוד שר הפנים על מדיניות משרדו בעניין עובדים זרים. אני מבקש להודות לך, כבוד השר, על שהגעת אתה ומנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה. אני מבקש להודות לך על פועלך המבורך בימים המורכבים שמדינת ישראל חווה. בפרט ובכלל על כל פועלך מרגע שנבחרת לתפקיד הכול כך חשוב ומשמעותי, בוודאי בימים אלה.

אדוני השר, זה לא סוד שמאז פרוץ המלחמה הפך נושא העובדים הזרים לנקודה קריטית לפעילות המשק הישראלי ומשמשת כסמן וברומטר לחוסנו של המשק הישראלי והלכידות החברתית. הוועדה הזו קיימה עשרות דיונים בכלל הענפים השונים וממשיכה לעקוב אחר המצב מול כלל משרדי הממשלה. אני רוצה להודות לך על שיתוף הפעולה של משרדך, בהובלתך, באמצעות מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה וראשי המינהלים שלו בפרט ובפרט עם הוועדה. בתוך דיוני הוועדה ובאין סוף דיונים שאנחנו מקיימים שלא באולם הוועדה.

אנו מובילים יחד תהליכים חשובים למען הציבור. אנחנו עושים את זה למעלה משנה וביתר שאת מאז פרוץ המלחמה, בהתאמה לנסיבות שהמציאות כפתה עלינו. אדוני השר, אני אשמח אם תוכל בבקשה שתתייחס בסקירתך לכמה נושאים שעומדים על הפרק ויעסקו בגישת המדיניות והיערכות בראי המלחמה בוודאי.

אבקש לדעת מהי עמדת השר לגבי מנגנון העסקה ודרכי הבאת העובדים בכל ענף: חקלאות, סיעוד ביתי, סיעוד מוסדי, תעשייה, מלונאות, ניקיון. אבקש לדעת את תהליכי העבודה בין משרדי הממשלה לבחינת הצורך בעובדים זרים בענפים נוספים כגון: מסעדות, תשתיות, הסעות ומקום משרד הפנים בתהליכים האלו. אני אבקש לדעת את עמדת כבוד השר לגבי העובדים הפלסטינאים גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך, אל מול קריסת ענף הבניין כברומטר לממשק בכלכלה הישראלית בין פלסטינאים לישראלים, אך לא רק בענף הבניין כידוע. ואת עמדת השר לגבי העמקת שיתוף הפעולה מול ירדן באזור הערבה ואילת ואזור הצפון דרך מעבר בית שאן, לבדוק מהו היקף פעילות המשרד לחתימת הסכמים בילטרליים נוספים. הוועדה חושבת שזו אחת הדרכים להתייעלות נושא העובדים הזרים. האתגרים המרכזיים שמתמודד איתם המשרד בהתוויית המדיניות בתחום העובדים הזרים. ובפרט נושא הסיעוד הביתי.

אני אבקש לדעת האם השר מזהה צורך לחזק את פעילות מינהל האכיפה ברשות האוכלוסין, אשר לקתה בחוסר בכל מיני סיבות בשנים האחרונות, גם על ידי ביטול תקנים, ביטול תקציבים והעברת כוח האדם למילוי משימות חשובות שהן אינן נכללות בתוך יעדי השגת היעדים המצוינים למינהל הרלוונטי.

אני אבקש שההתייחסות תהיה גם בהתמודדות עם הסתננות בצורות שונות. באכיפה של העסקה בלתי חוקית של עובדים זרים. לעניין מעמד הילדים של המסתננים. אני אשמח בבקשה לדעת מה עמדת השר לגירוש תומכי משטר אריתראים, שכן אין סכנה שנשקפת לחייהם. זה המקום שאני אציין בפני הנוכחים עובדה שכבוד השר ודאי יודע עליה, שחלק מאותם מתפנים מרצון מקרב אותם מהגרי עבודה בחרו להגיע דווקא לארץ מוצאם, חרף העובדה שהם הצהירו שהם רדופים ונרדפים ובחזרתם לארץ מוצאם לא אונה להם כל רע. אני אומר את זה כנתון עובדתי. אני אשמח בבקשה לדעת מכבוד השר על יוזמות ותוכניות להמשך, הנוגעות לעובדים זרים ומסתננים. למשל החוק שלי על איסור הוצאת כסף מהארץ לשוהה בלתי חוקי שמקודם בימים אלו.

אני אעביר את רשות הדיבור לכבוד השר או למי שיבחר מנציגיו.

<< דובר >> שר הפנים משה ארבל: << דובר >>

תודה רבה אדוני יושב-הראש, חברי חברי הכנסת, נציגים, נציגי ציבור. לפני שאני אפתח גם את סוגיית הסקירה של המשרד, אחרי ששמענו באמת דברים היוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב, אני בטוח שנוכל כולנו יחד להתאחד בתפילה. אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשבייה העומדים בין בים ובין ביבשה, המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה ומאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה. השתא בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן.

אני מאוד שמח שאנחנו מקיימים את הדיון הזה היום. אני מצטער כמובן שהנסיבות הן כאלה. המלחמה אותה אנחנו נלחמים היא מלחמה קשה והאויבים מולם אנו מתמודדים לא בוחלים בשום אמצעים. לא ברצח אזרחים, לא בהתעללויות ומעשים אכזריים כאלה ואחרים כלפי גברים, נשים וילדים. מעשים שהדעת לא סובלת. במלחמה נרצחו ונחטפו עובדים זרים לא מעטים. למעלה מ-50 עובדים זרים נרצחו, 58 ב-7 באוקטובר. למעלה מ-30 נחטפו, 32.

עובדה זו ממחישה חלק קטן מהקושי שאנו מתמודדים איתו בתקופה הזאת בכל הנוגע לשכנוע עובדים זרים להישאר בארץ ושכנוע עובדים זרים בחו"ל ומדינות זרות להתקשר איתנו בהסכמים נוספים, להגיע לארץ ולעבוד פה. לכל זה נגיע ובכל זאת אני רוצה להתחיל בכבודה של אכסניה. זוהי הכנסת החמישית שלי. אני יודע כמה חשובה ומרכזית עבודת הכנסת ועבודת ועדות הכנסת. אני לא חושב שרבים מחברי הכנסת מודעים לכוח של הכנסת ולאחריות של הכנסת כלפי הציבור, כלפי הממשלה וכלפי עצמה. כנסת שמפקחת כראוי על עבודת הממשלה, שלומדת את הנושאים על סדר היום, מקיימת דיונים אמיתיים, הוגנים, עם נציגי הממשלה, עם הציבור, עם עמותות המגזר השלישי, היא מכפילת כוח, היא בעלת משקל ממשי על סדר היום הציבורי ועל האופן בו דברים מתנהלים.

אדוני יושב-הראש, אני יודע עד כמה הנושאים בהם עוסקת הוועדה הזאת קרובים לליבך. אני יודע שעבודת הכנסת חשובה לך ושאתה משקיע בה את כולך. בעיניי קשר העבודה הזה שנוצר בין הוועדה לבין רשות האוכלוסין וההגירה הוא קשר של מפקח ומפוקח, של רשות מחוקקת שמפקחת על הרשות המבצעת. אבל הוא גם קשר של הפריה הדדית שמשפר ומדייק את העבודה שלנו ואני מודה לך על כך. כפי שאמרתי, היה חשוב לי להגיע לכאן, כפי שהגעתי גם לוועדת הפנים והגנת הסביבה בעבר וגם לוועדת הבריאות כשכיהנתי כשר בריאות. אני שמח שהצלחנו לתאם את המפגש הזה עוד במושב הנוכחי.

אירועי מלחמת "חרבות ברזל" היו בעלי השפעה ניכרת על עבודת רשות האוכלוסין והגירה ועל הנושאים הקשורים לעובדים זרים מכמה טעמים. ראשית, כמו שפתחתי, עובדים זרים רבים נפגעו בטבח של ה-7 באוקטובר. טבח שכפי שאנחנו לא היינו מוכנים לו ולא ציפינו לו, גם הם לא ציפו לו במסגרת מערכת הציפיות של העובדים הזרים. הדבר הזה פגע במוטיבציה שלהם להישאר. הוביל לעזיבות של עובדים זרים ושם אותנו בהתחלה בעמדת מגננה. להשאיר כאן כמה שיותר עובדים זרים בארץ ולוודא שעובדים זרים שכבר הסכימו להגיע לא יבטלו את הגעתם.

ההיבט השני הוא מניעת כניסתם של עשרות אלפי העובדים מרצועת עזה ומיהודה ושומרון. כניסתם של אלו נמנעה כמעט לחלוטין, למעט אישורים פרטניים, והובילה לצמצום משמעותי של היצע העובדים. אני רוצה במאמר מוסגר לציין שהפיגוע אתמול בלילה בגן יבנה בוצע על ידי שוהה בלתי חוקי ולא כפי שפורסם בכמה מקומות. היה ברור בשלב מוקדם שאנחנו נמצאים בפני מציאות חסרת תקדים, שעוד לא נתקלנו בה בעבר ושצריך להמציא את הגלגל מחדש ולהשתמש בכל הכלים שיש ברשותנו במקביל כדי להתמודד עם המציאות הזאת.

מנכ"ל הרשות, ידידי אייל סיסו, שעובד לילות כימים לאורך החודשים הללו. אייל בהמשך יפרט על הכלים ובכלל על המדיניות של רשות האוכלוסין וההגירה בתקופה הנוכחית. אני כן אומר בקצרה שנעשו מאמצים כבירים לשימור עובדים קיימים באמצעות הארכת האשרות, חיזוק הקשר הבלתי אמצעי עם העובדים. גם בכתב, גם בעל פה, כדי להסביר על המצב ולחזק את המוטיבציה והרצון להישאר בארץ.

במקביל, רשות האוכלוסין וההגירה פעלה רבות להבאת עובדים חדשים באמצעות חתימה על פרוטוקול יישום מול כמה מדינות ומגעים מול מדינות נוספות לחתימה על הסכמים בילטרליים חדשים פרוטוקוליי יישום ומזכרי הבנות. בהזדמנות אני רוצה באמת להודות לעובדים המסורים משה נקש, צוות המינהל שלו, שושנה, כן, יש לנו יועצים משפטיים שאנחנו אוהבים לעבוד איתם. תתפלאו, יש דברים כאלה. שהם קמים בבוקר כדי לשרת את אזרחי ישראל.

<< אורח >> קריאה: << אורח >>

תמיד אמרו שהשר ארבל הוא שר ייחודי.

<< דובר >> שר הפנים משה ארבל: << דובר >>

זה לא אני, זה היועצים המשפטיים. התקבלו במהלך התקופה מספר החלטות ממשלה להבאת עובדים זרים. מאמץ שהוא לא רק שלנו ומשותף למשרדי הכלכלה, בינוי ושיכון, תחבורה, חקלאות. כל אחד לפי עניינו. החלטת ממשלה להבאת עובדים לחקלאות, החלטת ממשלה בנוגע לענף הבנייה. והחלטת ממשלה בנוגע לפרוייקטי תשתית לאומית, שבכל ההחלטות הללו הבטיחו לנו תקנים והם עדיין לא הגיעו. אנחנו עם אותם עובדים, באותה מצבת כוח אדם, עושים באמת עבודה של שלושה וארבעה וחמישה אנשי במקביל.

החלטות ממשלה נוספות עומדות על הפרק בנוגע לענפים נוספים ונמצאות בעבודה.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

סליחה על הקטיעה, על הנייר הם כן הגיעו. הנייר סופג הכול.

<< דובר >> שר הפנים משה ארבל: << דובר >>

בסדר. אנחנו אבל צריכים גם לבצע ולוודא שזה יקרה. ככלל, המשרד המוביל כל הצעה הוא המשרד המומחה בתחום. למשל משרד החקלאות בנוגע לענף החקלאות. משרד הבינוי והשיכון בתחומו וכן הלאה. למרות זאת, חלקה של רשות האוכלוסין וההגירה הוא מהותי כגוף המקצועי בתחום העובדים הזרים. נושאים נוספים עליהם המנכ"ל ירחיב לרבות השאלות שהעלה כאן יושב-ראש הוועדה, ואני כבר מתנצל מראש, אני אהיה כאן ואשיב על שאלות. אבל אני בשעה 14:15 נאלץ לעזוב. צוות הרשות ימשיך כמובן את הדיון. בנושא התאגידים החדשים בבניין ונושא מרכזי מאוד מבחינתנו בהקלות ובירוקרטיה. צמצום נושא הבירוקרטיה למינימום הנדרש גם מבחינת דרישת מסמכים, מתן פטור מהתייצבות בקונסוליה וכיוצא בזה. צמצום הבירוקרטיה הוא תמיד נכון, הוא תמיד חשוב. בתקופה הזו יש לו משמעות רבה עוד יותר כדרך להקל כמה שיותר גם על המעסיקים, גם על העובדים ולהוריד כל קושי שאיננו מחויב המציאות בתקופה בה יש להקל בכל מקום בו ניתן.

אני אתייחס בינתיים לשאלה אחת לפני שאעביר את שרביט הדיבור למנכ"ל הרשות, בסוגיית הפלסטינים שהעלית. אני פניתי בכתב לראש הממשלה בבקשה לבחון את סוגיית העסקתם של עובדים פלסטינאים בענף הבניין מיהודה ושומרון. המציאות הקיימת היום לפיה ישנם עובדים שנכנסים ללא היתר וישנם עובדים שנכנסים ללא היתר, ורשויות האכיפה לא מספיקות לאכוף כמו שצריך, מביאה עלינו אסונות כמו אתמול בלילה בגן יבנה. המציאות שבה אנחנו נסדיר באופן יזום על ידי שירות הביטחון הכללי ולא בבדיקה רנדומלית, אלא בדיקת עובד ועוד, ואם יש צורך גם לרבות הגבלת גיל שתאפשר לנו, כן, צריך לקחת החלטות אמיצות, מנהיגות נדרשת לפעמים לקבל החלטות שהן לא תמיד פופולריות. אבל אנחנו לא יכולים לאפשר לעצמנו להקריס ענף שלם במדינת ישראל. ענף הבניין משווע לידיים עובדות. אנחנו פועלים להביא עובדים גם ממדינות זרות, יחד עם שיכון, הן במסגרת הסכמים בילטרליים והן באמצעות b2b. ועדיין יש צורך בעוד ידיים עובדות. אני חושב שהגיע הזמן לשקול את זה, לבחון את זה. אני שוחחתי עם בכירים בשירות הביטחון הכללי שגם מצדדים בתהליך הזה ותומכים בו. צריך לעשות את זה נכון, צריך לעשות את זה מדויק. מבלי לפגוע בביטחונם של אזרחי ישראל. אבל להבטיח רצף של המשק שיוכל לתפקד בצורה טובה. אנחנו נשלם אחר כך בריבית דה ריבית על מחסור ביחידות דיור.

אני מודה לך אדוני יושב-הראש על היוזמה, על זימון הישיבה, על התיאום. אני אעביר את השרביט למנכ"ל הרשות. אני כמובן נשאר כאן בדיון.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

בבקשה.

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

צוהריים טובים אדוני יושב-הראש, שר הפנים משה ארבל, חברי הכנסת, חברי הממשלה הנכבדים, חברים שיושבים פה שעובדים איתנו יום ולילה. כמובן עובדי רשות האוכלוסין וההגירה, כל הצוות שעובד פה באמת סביב השעון יחד עם שאר משרדי הממשלה. צוהריים טובים לכולם. אני חייב להגיד לפני שאני אתחיל לדבר קצת להעביר את המצגת, לספר מה אנחנו עושים ומה שנעשה, שבאמת הדברים המטלטלים ששמענו קודם אני חושב שהם צריכים להכניס את כולנו קצת לפרופורציה ולראות באמת מה חשוב בחיים. יש לנו אנשים שיושבים בצד השני וצריך להחזיר אותם. וזה באמת חשוב וזה מעל הכול.

לגבי העובדים הזרים, אז באמת אני חייב להגיד תודה כמו ששר הפנים אמר, תודה לוועדה. אנחנו עובדים באמת יד אל יד, כתף אל כתף. אני חושב שמעבר לוועדה שמפקחת, זו באמת ועדה של סיעור מוחות. ותודה לך, חה"כ רביבו ולכל הצוות. אני רוצה קצת לגבי עובדים זרים ומה עושים, קצת לתת סקירה על מספרים וכדומה.

אז קודם כל, היום אנחנו במצב, אני אגיד את זה במירכאות, אנחנו במצב יותר טוב משהיינו בערב המלחמה. יש יותר עובדים זרים היום בישראל מאשר היו ערב המלחמה. למה אני אומר את זה במירכאות? כי זה עובדים זרים, זה לא פלסטינאים שעזבו ועזבו פה כ-100,000 פלסטינים שעבדו במדינת ישראל והשאירו פה חלל עצום בכלל ענפי המשק וכולל בענפים שלפני כן בכלל לא נזקקנו לעובדים זרים ועכשיו אנחנו רואים שאנחנו נדרשים לעובדים זרים.

אנחנו עושים באמת עבודה קשה כדי להביא כמה שיותר עובדים זרים וכמה שיותר מהר. אבל עדיין הפער הוא מאוד מאוד משמעותי. יש הבדל משמעותי בין עובד זר שמגיע לכאן לתקופה של חמש שנים ושוהה כאן לבין עובד פלסטיני שהיה מגיע לכאן בבוקר, יוצא מהבית, מגיע לעבודה, חוזר בסוף היום הביתה. יש הבדלים משמעותיים. הן בזמינות, הן בהגעה, הן בעלויות וכדומה. וזה משפיע על כל המשק כרגע. אז זה פחות או יותר מבחינת המספרים.

אפשר לראות שאנחנו היום, בלי הפלסטינים יש כרגע 137,223 עובדים. זה היה לפני המלחמה. כרגע אנחנו עומדים על 139,425 עובדים זרים ויש פה את הפילוג של הענפים. אפשר לראות שלמעט סיעוד שאנחנו פחות או יותר באותו מספר, ברוב ענפי המשק נכנסו עובדים חזרים הן בבילטרלי והן במסגרת הפרטית. כאשר ברור שאנחנו אומרים, היום אמרה בדיון קודם עו"ד שירי לב רן שזה מטבע לשון, שאנחנו אומרים דרך המלך זה הסכם בילטרלי וזה נכון. אבל זו דרך המלך שאנחנו רוצים להביא, דרך בילטרלי. אבל קיבלנו כולנו פה החלטה, והממשלה בהחלטות ממשלה, להביא עובדים זרים באופן פרטי, b2b כדי לתת תרופה מהירה למשק. כי מה לעשות, למדינות, כשמזיזים מדינה זה יותר קשה מאשר גוף פרטי. ואני אתן עוד מעט קצת פערים, נדבר על פערים ולמה אני רואה לדעתי כרגע קצב ההגעה יחסית לא משביע רצון בעיניי. הוא עדיין נמוך ממה שאנחנו מצפים.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

אם תוכל בבקשה, ברשותך, כשאתה סוקר להתייחס להליך ההבאה בבילטרלי לענף הבניין מהודו. שהמנהל מטפל בימים אלו. האם יש שביעות רצון מצד הרשות ואם לא, מה הסיבה שאחוז מגיע כפי שהגיע?

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

אני אגיד את זה, אין בעיה. מבחינת בניין, נכנסו כתוב פה 6,818, זה בלי החברות הביצוע. אנחנו מעל כ-8,000 עובדים חדשים נכנסו, הן במסגרת הפרטית, הן הרבה שחזרו לארץ. אפשר לראות שהמספר הגדול הוא דווקא של חוזרים, 5,272. גם בבילטרלי וגם באופן פרטי. ו-1,126 עובדים באופן פרטי נכנסו ועוד 419 שנכנסו בבילטרלי ברגע זה. כאשר יחד עם משרד השיכון שיושב פה ועם איגוד בוני הארץ שיושב בצד שמאל של השולחן, נעשו מבחנים ויש כיום כ-23,000 עובדים בחוץ לארץ, בבנייה, שערוכים ומוכנים להגיע לאחר מיונים שבוצעו על ידי משרד השיכון וארגון בוני הארץ.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

אם תוכל בבקשה מכובדי רק להפריד g2g. אין ספק שבאמצעות הבאה שלא דרך הסכמים בילטרליים התהליך נכון לכרגע נוחל כישלון צורב. הנושא בבחינה ובבדיקה. רק שעדיין זה b2b. אני מבקש לדעת ברשותך אלה שאתם כן מיינתם באמצעות אותו מנגנון אבל בהבאה של בילטרלי שהגיוס הוא אחר, וגם מנגנון ההבאה אמור להיות קל יותר. מה עומד שם? אפשר לקבל סקירה והתייחסות למצב?

<< אורח >> קריאה: << אורח >>

וענפים ברשותך.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

אני כרגע מתייחס לענף הבניין. אני מעדכן שמדינת ישראל באמצעות רשות האוכלוסין ובשיתוף פעולה עם כלל המשרדים הרלוונטיים והתאחדות בוני הארץ מיינה בהצלחה כמות לא מבוטלת של עובדים לבניין מהודו. הם עדיין לא הגיעו. אני מבקש לדעת מה עומד שם.

<< דובר >> שר הפנים משה ארבל: << דובר >>

אני ארצה אייל, ברשותך, לתת סקירה קצרה מאוד לפני שאייל יצלול לנתונים ולמספרים על תהליך העבודה. אנחנו בישיבות סטטוס שבועיות עם משרד הבינוי והשיכון, עם המנכ"ל, מקיימים באמת דיאלוג שמפרה את שני המשרדים. ראינו תופעה שגרמה לנו הרמת גבה ביחס לעובדים בבנייה בהסכמים הבילטרליים. מוינו עובדים, התאחדות בוני הארץ יחד עם משרד השיכון עשו תהליכים מאוד משמעותיים. בפועל מדובר כאן באמת על מספרים גבוהים. אני מדבר על 20,000 צוין פה, גם וגם. אבל יש כאן כמות של אלפי עובדים שיכולים באופן עקרוני לעלות לכאן ולהגיע לארץ. לעלות על מטוס ולהגיע לארץ. ראינו שזה לא מתקדם בקצב שאנחנו רוצים.

הבנתי שהחברות הקיימות היום, 49 החברות הקיימות הוותיקות, הן בפועל מחזיקות מלאי של עובדים בארץ וההתחייבויות הן בעצם התחייבויות גדולות, כבדות, נוספות, להתחייב להביא עובדים נוספים. הנחיתי לקיים שימוע ומיד לאחר מכן להכניס נוהל שמאפשר לחברות החדשות מעל ה-49 הקיימות הוותיקות, לתת להם מעין הגנת ינוקא, כדי לייצר כאן תחרות. שיש להם בעצם פחות מ-200 עובדים, לאפשר את ההקצאה של העובדים הזרים החדשים, אלה שכבר מוינו, ישר לחברות החדשות. שהם יקבלו תעדוף לפני החברות הוותיקות ובעצם את ההקצאה, אני לא מדבר b2b, ההקצאה של העובדים הבילטרליים אנחנו במגמה שהחברות החדשות יקבלו ראשונים לפני החברות הוותיקות, כדי לייצר להם יכולת להשיג, להגיע ל-200 עובדים ראשונים. זה ייתן להם יכולת כלכלית לעמוד על הרגליים ולקיים תחרות אמיתית.

<< אורח >> קריאה: << אורח >>

זה כבר קורה?

<< דובר >> שר הפנים משה ארבל: << דובר >>

זה קורה. זה קורה ממש אתמול קיבלתי גם מספרים של שיוכים. ואנחנו יחד עם משרד השיכון נפתח להם את האופציה לשליש, 30% של עובדים ב-b2b לאחר שישויכו אליהם ה-200 עובדים הראשונים. לאחר השיוך, לא נמתין שהם יגיעו לפה לארץ. מתוך מטרה אחת.

<< אורח >> קריאה: << אורח >>

אתם משייכים אותם כבר לפני שהם מגיעים?

<< דובר >> שר הפנים משה ארבל: << דובר >>

אנחנו משייכים עובד לחברה לפני, בצורה מאוד מסודרת. אנחנו מקפידים על הסוגייה הזאת, גם על זכויות העובדים. זה חלק מהמחויבות שלנו למנוע סחר בבני אדם. והיכולת הזו כרגע לייצר תחרות אמיתי, שהיא קודם כל תייצר מנוע צמיחה וגרימה של כמויות גדולות של עובדים. אנחנו מדברים כאן, אייל יציין כאן את כמות החברות, אבל עשרות חברות חדשות שנכנסו לשוק הם שחקנים חדשים. הם רוצים בעצם להיכנס פנימה ויצרו תחרות אמיתית במשק.

<< אורח >> קריאה: << אורח >>

השר ארבל, זה הגזר, אני מבין אותו. ומה הצד השני לחברות שמקשות על השוק היום?

<< דובר >> שר הפנים משה ארבל: << דובר >>

אנחנו עדיין בסופו של דבר רוצים לשמר שוק תחרותי ושוק חופשי. אנחנו לא גורמי אכיפה ואנחנו לא רשות התחרות. אנחנו רשות האוכלוסין וההגירה, המטרה שלנו להבטיח את זכויות העובדים.

<< אורח >> קריאה: << אורח >>

רשות התחרות אבל לצידכם?

<< דובר >> שר הפנים משה ארבל: << דובר >>

אני יכול להציג את עמדת משרד הפנים.

<< אורח >> קריאה: << אורח >>

אבל זה חשוב לשמוע את רשות התחרות גם.

<< דובר >> שר הפנים משה ארבל: << דובר >>

אני אומר שוב, אנחנו מבחינתנו כמשרד הפנים מטרה שלנו להאיץ את התהליכים. לאפשר להם לקרות בצורה מהירה, יעילה וטובה ולהבטיח שאין סחר בבני אדם ושאנחנו שומרים על זכויותיהם של העובדים.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

אדוני, אני מאוד מודה לכם. אני רק מבקש רגע להבהיר, כי זה מאוד מרענן וחשוב שהציבור גם ייחשף לנתונים האלה. אנחנו למדים כרגע שישנם מספיק עובדים, אני מדבר כרגע g2g, שישנם מספיק עובדים שמוינו בהצלחה וסיימו את כל התהליכים בדרך. שזה אומר רפואי, תעודת יושר, אפוסטיל, כל הנדרש. זמינים להגיע לארץ. כרגע הם לא מגיעים בגלל שהתאגידים הוותיקים, אותם 49, לא מושכים אותם.

<< דובר >> שר הפנים משה ארבל: << דובר >>

לא רק. יש גם אתגרי תעופה.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

עם אתגרי תעופה אני חושב שיותר קל יהיה לנו להתמודד. אני מבקש רגע, חשוב רגע שניגע. אני אסביר גם למה אני מתעכב על זה, בסדר?

<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אתה מאוד מאוד עדין.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

נכון. בכל זאת, לא כל יום כבוד השר מגיע לכאן. ועד שהוא מגיע לכאן ומכבד אותנו בנוכחותו, אני לא רוצה להתבטא כלפי מי שביטני מלאה עליו בנוכחות השר ככה ולהתלהם. אני אנסה להיות מאופק.

<< דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד ): << דובר >> קודם כל, שמע, אני קודם כל רוצה לשבח את מה שעשית. קודם כל, יש לנו פה יושב הראש והשר והמנכ"ל ואיך סימון אמר? אתה מאוד עדין והוא צודק במה שהוא אומר. אני אסביר לך מה אנחנו אומרים. אני חייב להגיד רגע, לא להיות ממלכתי. אפשר רק דקה לא להיות ממלכתי? מה שעשית, עשית אחלה עבודה. אני באמת בא לשבח את מה מה עשית עם שיתוף הפעולה עם הוועדה. זה שאישרתם את ה-65,000 עובדים כל הכבוד על מה שעשיתם. אבל בפועל מה שקורה פה, אני חייב לא להיות ממלכתי. בפועל מה שקורה שאין עובדים. זה לא משנה מה קורה. עין עובדים. לא יוצאים להם אישורים, המבחנים שלהם מתעכבים. אני לא יודע מה קורה. כאילו היום באים לבחון לי, אם פעם יצאו לבחון לי עובדים בחו"ל היה אולי 10% היום זה כבר עלה ל-40% כישלון שלא עוברים.

עכשיו תקשיב, יש פה עניין, השר. צריך להבין את המצוקה. אני אומר לך שמע, אנחנו מסתובבים בשטח. החברות קורסות. אנחנו לפני קריסה מטורפת שאנחנו גם לא נוכל לתקן אותה. גם המדינה ולא משנה מה נעשה, לא נוכל לתקן.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

גם בחקלאות.

<< דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד ): << דובר >> גם בחקלאות, אבל אני מדבר פה על הבניין. תקשיב, אם עזבתי את החקלאות תבין את המצוקה.

<< אורח >> קריאה: << אורח >>

אבל בלולים החכמים אין בעיה של כוח אדם.

<< דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד ): << דובר >> אתה עשית עבודה נהדרת, הוועדה עשתה עבודה נהדרת, המנכ"ל עשה. אישרנו 65,000, הממשלה, הכול בסדר. בפועל יש פה איזה חסם שאני לא מצליח לפרק את החסם הזה. למה לא נכנסים עובדים? מה, מחכים שחברות יפשטו את הרגל? שהכלכלה תקרוס? ענף הבניין ממונף, לקח כסף, חצי טריליון שקלים. אתם יודעים איזה גלגל זה יעשה במדינה? אנחנו לא נשרוד. עכשיו אני יודע שבאים כל מיני כן בוחנים את ההוא שם, ההוא הולך לשם, ההוא מעכב להגיד לי לא להביא מקצועיים. תקשיבו, תשחררו. בואו נביא עובדים, בואו נתחיל לעבוד. להניע את הגלגל. אני אומר לך את האמת, אנחנו פה, אני משגע אותו אם זה לילות. הוא כבר הפסיק לבוא, התייאש מהנושא.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

לא, לא, הוא לא התייאש. הוא מאוד מאוד בעניין.

<< דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד ): << דובר >> לא, הוא לא התייאש, סליחה. סימון היה בכל המלחמה. סליחה, לא התכוונתי להתייאש.

<< אורח >> קריאה: << אורח >>

הוא שוחה למרחקים ארוכים.

<< דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד ): << דובר >> אני חייב להגיד על סימון שזה נכון עליו. היינו פה מההתחלה. באמת רבים, עובדים, מנסים לעבוד, מנסים להביא. סלח לי שלקחתי את הדיבור ככה בלי רשות, בפועל לא קורה כלום. בפועל לא נכנסים עובדים והחברות קורסות עוד רגע ועל קטנות רק.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

חה"כ גואטה. אני מודה לך. הדיון בעיקרו עוסק בכאב שאתה מדבר עליו. אני לכן מבקש לפני שעוברים לסעיף הבא, אדוני המנכ"ל, אם תוכל בבקשה לדגום. לעדכן אותנו כמה עובדים מוינו בהצלחה בחלק הבילטרלי בהודו לבניין, כמה מהם כבר מוכנים להגיע לארץ. ואז אנחנו נבין את ההמשך בהתאם למה שהשר עדכן אותנו.

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

אז אמרתי, מוכנים 23,000 גם בהודו וגם בסרילנקה, גם בבילטרלי וגם בפרטי. אנחנו עובדים ביחד. בסופו של דבר זה אותם מיונים. עכשיו, נכנסו, אמרתי 8,000.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

יש דרך לבודד רק בילטרלי, רק בניין, רק הודו? זה מה שאני מבקש.

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

10,000 מוינו בבילטרלי.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

יופי. כמה מהם סיימו את כלל התהליכים?

<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אדוני היו"ר, יש לי רק שאלה אולי מקדימה אפילו. אני רק רוצה להבין, אנחנו מדברים פה כבר חצי שנה על המבחנים ועל ההתאמות. העובדים הפלסטינאים שנכנסו לארץ ועבדו פה במשך עשרות שנים, עברו מבחנים? מישהו עשה להם תבחינים?

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

לא, לא.

<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אז למה אנחנו מעכבים את כל הדבר הזה?

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

אנחנו כרשות אוכלוסין, אני אומר את זה כאן בצורה ברורה לפרוטוקול. אנחנו כרשות אוכלוסין מעולם לא דרשנו לקיים מבחנים לעובדים. הדרישה באה מהתאחדות בוני הארץ, התאחדות הקבלנים, יחד עם משרד הבינוי והשיכון.

<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אבל למה אנחנו מחויבים לזה?

<< דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד ): << דובר >> אני חייב להגיד לך משהו, סליחה שאני מפריע לך.

<< דובר >> שר הפנים משה ארבל: << דובר >>

רגע, לא, זה חשוב. אני אשלים. אני אומר שוב, אנחנו כרשות אוכלוסין, אני אומר את זה ואני עומד מאחורי הדברים, גם בדרג המקצועי, לא עמדנו על הדרישה הזו בעת הזו, בלחץ הקיים, לקיים מבחנים לעובדים. בן אדם עולה על מטוס, עושה רילוקיישן. בוא, כמו שציינת, גם העובדים הפלסטינים שנכנסו לפה לא בדקנו אף אחד אם הוא טייח או רצף, הוא נכנס לעבוד בבניין.

עכשיו, הדרישה הזאת של התאחדות בוני הארץ ושל משרד הבינוי והשיכון נובעת מכך שהחשש שלהם שכאשר אתה מביא לכאן, בשונה מפלסטיני, אתה לא יכול להגיד לו טוב, תחזור בחזרה הביתה, אתה תקוע איתו פה. ואז אם הוא לא יודע לבנות אז אתה תקוע למשך תקופה ארוכה עם עובד שהוא לא יודע לעשות כלום. אז אני יכול להבין את הרציונל שעומד מאחורי זה ולכן גם הסכמתי.

<< דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד ): << דובר >> ואין לכם אפשרות לתת לו תקופה זמנית ואז הארכה?

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

יש כמה חלופות. בין היתר הוכחת תעסוקה מקדימה בארץ אחרת למשך שלוש שנים לפחות.

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

מה שיזמנו זה באמת שחרור של החסם באפשרות של מבחנים נוספים על ידי משרד הבינוי והשיכון.

<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> עושים אותם? השר ארבל, אתה מבין שחצי שנה יושבים פה ועושים מבחנים לאנשים במדינות זרות ובסוף לא מגיע כלום. אני חושב שרשות התחרות, דרך אגב, חייבת לשבת פה ולהסביר מה הוותיקים רוצים גם.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

הם כבר אירוע.

<< דובר >> שר הפנים משה ארבל: << דובר >>

אני הייתי מציע אבל לפני שאנחנו אומרים לא מגיע כלום, שאייל ייתן לנו מספרים שעם זה נוכל לעבוד.

<< דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >>

אתם מאפשרים לעוד חברות לייבא לעצמם את העובדים?

<< דובר >> שר הפנים משה ארבל: << דובר >>

יש את האפשרות להביא b2b. זה קיים אבל בבסיס קודם כל של 200 ראשונים של בילטרלי.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

יש פה אי הבנה. אתה מתכוון שהקבלן יביא.

<< דובר >> שר הפנים משה ארבל: << דובר >>

אחת הבעיות באישור של קבלנים זה נובע, אני אומר, נובע בין היתר לתת לקבלנים להביא עובדים זרים אתה מסכן את הסוגייה, ההסכמים הבין לאומיים שיש לנו גם מול ארצות הברית של סוגיית סחר בבני אדם. היום כדי להיות קבלן רשום אתה לא חייב לוודא שלכל בעלי המניות בחברה למשל אין ר"פ. אתה יכול להיות עם ר"פ. עכשיו, אם אדם עם רישום פלילי מביא לך עובדים אתה נכנס לחששות של סימון בין לאומי. ואתה כמדינה תשלם הרבה יותר גבוה אם אתה תהיה בסיטואציה שבה ארצות הברית סימנה אותך כמדינה שסוחרת בבני אדם.

<< דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >>

מי יכול היום להביא לעצמו?

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

היום תאגיד. ונפתחו תאגידים חדשים.

<< דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד ): << דובר >> גם להם לא נותנים להביא. גם לתאגידים לא נותנים להביא.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

אני מבקש לאפשר למנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה.

<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אבל אייל, תתעמק רגע חצי דקה בעניין הזה של מבחנים, כי אני רוצה להבין לא נתת על זה מספיק את הדעת. כי זה מה שתוקע את כל השוק. ואנחנו כאילו בתבחינים של הקבלנים.

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

חברים, זה לא תוקע את כל השוק. עושים מבחנים, אמרתי, תו התקן, אמר השר, אני גם אומר את זה כל הזמן. תו התקן זה משרד השיכון ורשות הקבלנים לעשות מבחנים או לא מבחנים, החלטה שלהם. לא רוצים מבחנים מבחינתנו זה בסדר. עכשיו, עשינו, הלכנו על משהו משולב.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

אנחנו לא שם. רק ברשותך, אני רק רוצה רגע לקצר. יש מלאי של עשרות אלפי עובדים זמינים להגיע.

<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אחרי המבחנים?

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

אחרי המבחנים. זה מה שאני רוצה להסביר. חבר'ה, בואו קודם כל נקלוט אותם, אחרי זה נדבר על שינוי קונסטרוקציה.

<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> למה לא קולטים אותם?

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

עכשיו זה מה שאני בודק.

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

קודם כל אפשר לראות שגם בבילטרלי וגם בפרטי לוקח זמן להגיע. למה? קודם כל יש פה תוכנית עבודה, תוכנית טיסות לחודש הקרוב. אפשר לראות עד סוף מאי יש אנשים של הבילטרלי. בסדר? יש כמה חסמים או אני קורא לזה גורמים מעכבים, לא חסמים. למה לא מגיעים. ואנחנו רואים שגם בבילטרלי וגם בפרטי קשה להביא כרגע.

<< דובר >> שר הפנים משה ארבל: << דובר >>

בסוף זה רילוקיישן למדינה במלחמה.

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

עכשיו למה? אני נותן לכם את הניתוח שלי ומתבסס על סמך שיחות שאני עושה עם ההודים ועם הסרילנקים ועם כל המדינות בעולם.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

מי כמוך יודע, מי שאינו יודע, מר סיסו היה הקונסול בהודו.

<< דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >>

אה, חשבתי שתלך קצת יותר אחורה, היו לו דברים יותר מעניינים.

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

גם, נכון. אבל לא משנה, אני אומר. קודם כל עשינו תהליך חדש עם מדינה חדשה. לוקח זמן ללמוד את המערכת, גם שלנו גם שלהם. זה לוקח זמן. זה דבר ראשון. דבר שני, יש פה מגבלת טיסות כרגע שהיא פתירה.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

אני לא מכיר אותה.

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

רגע, פתירה. הלכנו יחד עם משרד השיכון.

<< אורח >> מיכל ארן: << אורח >>

יש תקציב ולדעתי הוא אמור להיות אצלכם מחר כבר.

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

בסדר, אני אומר, מיכל, לקחנו, החלטנו לעשות ביחד עם משרד השיכון. משרד השיכון העמיד תקציב, לזכותם ייאמר ביחד עיתנו. אנחנו מנסים להביא צ'ארטרים. דיברנו עם ארקיע, עם חברות אחרות, להביא צ'ארטרים כדי להגדיל את מלאי הטיסות, כדי שיוכלו להביא. ותראו, יש פה כבר תהליך.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

מכאן אני מבקש לקרוא לשרת התחבורה ולראש הממשלה לאפשר לחברת ארקיע לפנות לשלטונות שאמורות לאפשר נתיב תחבורה אווירית ישיר כדי שהם לא יאלצו לנחות טיסות ביניים באיי סיישל. אני מתכוון לאומן, שישראל הייתה רגילה לטוס דרכם. התהליך הזה יחסוך הרבה מאוד כסף, הרבה שעות טיסה. ישחרר יותר סלוטים פעילים.

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

נכון. אז זה לעניין אחד ואנחנו מטפלים בו. הבאנו כסף כרגע, משרד השיכון הביא כסף, אנחנו מביאים טיסות צ'ארטר ואני מקווה שקצב ההגעה יהיה הרבה יותר מהר משהוא מגיע היום, כי היום הוא לא משביע רצון.

יש עוד דבר שצריך להבין וחה"כ ששון אני יכול להגיד לך. אומרים איך אנחנו לא מביאים, אנחנו לא מביאים. עובדתית כשחמישה חודשים לא מגיעים, למרות שעשינו מיונים ולמרות שיש. ויש עוד, אני אגיד לכם מה העניין. יש צד שני למטבע. הצד המשלח והצד המגיע. וצריכים להבין, עובדים זרים זה לא קופסאות נעלי ספורט שמעלים אותם למטוס. זה בני אדם שיש להם משפחות, שיש להם ילדים, שהם צריכים לעשות דברים ולא ממהרים להגיע. עכשיו, אותם אנשים יושבים בצד השני, ועוד פעם, אני מתבסס על שיחות שיש לי עם המדינות הזרות. אותם אנשים יושבים בחוץ לארץ ורואים אלג'זירה וסקיי ניוז ו-BBC ומה שהם רואים פה, רואים פה מלחמה. ומפחדים להגיע. אז אנחנו מנסים לשכנע אותם להגיע. ואנחנו מדברים איתם ועושים הרבה תהליכים כדי לשכנע אותם להגיע כי הם לא ממהרים להגיע. והם מושכים את הזמן. וגם המדינות המשלחות ב-g2g, שאנחנו עושים איתם הסכם, יש להם אחריות על האזרחים שלהם. וראינו מה קרה פה לפני שבועיים שהיה פה אירוע בצפון שנהרג פה עובד, אזרח הודי נהרג ושמונה נפצעו. באותו ערב קיבלתי טלפון מהשגריר ההודי בישראל והוא אמר לי אייל, אם אתם לא מוציאים את כל העובדים שלנו מהצפון לא יהיה לכם עובד אחד פה במדינת ישראל מהודו. ואותו טלפון קיבלתי מהשגרירה התאילנדית, היא אמרה לי אם אתה לא מוציא את העובדים שלנו ומכתב למחרת, לא יהיה פה עובד אחד. ובאותו ערב ב-22:00 הוצאנו לקריית שמונה צוות של אכיפה להוציא את העובדים שלנו, כי הבנו שאנחנו חייבים לשמור גם על אנשים. זה בני אדם ויש פה ערכים וקודם כל חיי אדם קודמים לכול. והם מפחדים.

יש עוד עניינים שאנחנו לא מכירים מה קורה בהודו וסרילנקה. יש בחירות שם ויש פרלמנט ויש גורמי אופוזיציה שתוקפים באופן קיצוני את הממשלות למה הם עוזרים למדינת ישראל עכשיו. למה אתם שולחים ולמה אתם מחליפים פלסטינים. אז יש פה הרבה מאוד מרכיבים. ואמרתי, זה גם טיסות, זה גם מקום חדש, זה גם תהליך חדש וגם בעיות וגם חשש להגיע לישראל בעת מלחמה. יש הרבה סיבות וזה לא רק תלוי בנו. זה תלוי גם בהם. אנחנו לא מנהלים את העולם. צריך להבין, מדינת ישראל קטנה וחזקה ככל שתהיה, יש גם צרכים אחרים. ומדינות, למה אנחנו גם כל הזמן דואגים לבילטרלי? אומרים תביאו חופשי. אנשים משלמים לי כסף וכדומה. למה? בא שר הפנים וכו', יש גורם גם שיושב עלינו, ארצות הברית, שכן מפקח עלינו. וגם מדינות אחרות מפקחות עלינו. הם רוצים לדעת שהעובדים שלהם שמגיעים לפה יגיעו בצורה מסודרת.

<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אייל, למה לא פותחים יותר את השוק מבחינת החברות?

<< דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד ): << דובר >> ומבחינת מדינות.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

אנחנו כרגע מקבלים סקירה שלהם.

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

רגע ששון, אני אענה לך גם על המדינות.

<< דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד ): << דובר >> לא, כי יש 30%, הרי אתם אישרתם ש-30% בתאגידים אפשר להביא לא מתוך ההסכמים, נכון? כאילו לא מהודו, ואנשים שיכולים לעלות. אחרי זה באו אמרו לא, זה לא לכל התאגידים רק לתאגידים הישנים. אחרי זה לא רק תאגידים ישנים, דפקו להם מחמאות שם.

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

חה"כ גואטה, אני עכשיו אמרתי. דיברתי על זה עכשיו שאנחנו בתאגידים החדשים אפשרנו להם אחרי שיוך בלבד, עוד לפני שהעובד שלנו בכלל נחת פה בארץ. אחרי ששייכנו לו והוא מקבל עדיפות בשיוך התאגיד החדש, את ה-200 הראשונים. אחרי ששויכו אליו 200 ראשונים הוא יכול להיכנס ל-30% ולהביא b2b day one באותו יום.

<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> והישנים?

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

הישנים לא מקבלים תעדוף בכלל.

<< דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד ): << דובר >> לא, אבל הם גם היו ב-30%.

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

הם יכולים לקבל אם יש להם 200.

<< דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד ): << דובר >> אבל התנאים שרשמו להם בשביל להכניס את ה-30% האלה לא ניתן להכניס שום עובד.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

הוא קבע, ובצדק, מתן העדפה לתאגידים החדשים, כדי שיצליחו להתרומם.

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

מבחינת להביא עובדים, לישנים יותר קל?

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

לא, לא, צריך לעמוד בו.

<< דובר >> שר הפנים משה ארבל: << דובר >>

כשהעסק עובד ונוסע זה אחרת. כשעסק בהקמה הוא עסק בהקמה. אנחנו רוצים לייצר להם תעדיפות לחדשים. אני רק מתנצל, אני נאלץ לעזוב לישיבת סיעה, אבל אני מאציל סמכויות מלא. ידו של אייל כידי ופיו כפי ואני סומך מלא על מה שהוא יאמר לך פה בוועדה.

אני רק רוצה לומר לכם בהזדמנות הזאת, אדוני יושב-הראש, אני רוצה באמת לאחל המון הצלחה ולהודות מעומק הלב ליוסי אדלשטיין, ראש מינהל אכיפה היוצא, שסיים באמת כהונה משמעותית וארוכה בשירות הציבור. ואני רוצה לברך אותו באריכות ימים, בבריאות טובה. ולהודות ליוסי על שירות ציבור מופלא. ואני בטוח שהוא ימשיך ויתרום למדינת ישראל מכישוריו, מיכולותיו ובהחלט אני חושב שהרשות כולה צריכה ללמוד מאישי ציבור שכמותו. תודה רבה יוסי אדלשטיין. תודה רבה לכם.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

תודה רבה מכובדי כבוד השר.

<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אייל, תגיד לי, שאלה, תאגידים נוספים יש כוונה לפתוח עוד נגלה של עוד תאגידים או שזה עכשיו?

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

נרשמו 234 תאגידים חדשים. אוקיי?

<< דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >>

נרשמו הרבה, אבל הם עוד תקועים.

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

רגע, לא תקועים. יש 88 תאגידים כרגע רשומים, פעילים. היו 49, הוספנו, יש כרגע 88 תאגידים, שפעילים, שסיימו את הכול. יש עוד 41 תאגידים שאושרו ואנחנו מחכים שהם יסיימו את התשלומים.

<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> למה לא לפתוח את זה אבל עוד? למה לעשות שוק סגור כזה?

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

אני לא יודע. תשאל את התאגידים, הם יגידו לך שלדעתם חצי מהתאגידים החדשים שייפתחו יסגרו.

<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אז מה אכפת למדינה? שיפתחו, שיגיעו כמה שיותר. הטובים ישרדו, יעבדו. כך אנחנו, עוד יותר מחזק את הטענה שאם חצי ילכו אז עוד פעם נחזור לאלה הוותיקים.

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

אמור להיות לנו 200 ומשהו, יהיה כמעט 300 תאגידים. בואו ניתן לעבוד.

<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> לא, אבל למה לא לפתוח את השוק? אני אגיד, זה עניין של גישה. אני בגישה שלי אני חושב שכמה שתפתח יותר תקבל גם איכויות גבוהות יותר וגם בסופו של דבר תוצר טוב יותר. אני חושב שלהגביל את זה ל-250 או לא יודע, 300, כמה שיהיה, אתה יוצר איזה קליקה.

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

היה 49. א', אנחנו לא מייצרים קליקה.

<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> וגלל זה, אדוני היו"ר, אני חושב שרשות התחרות חייבת להיות פה בדיונים האלה.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

אוקיי. אז אני רוצה לעדכן. עודכנתי תוך כדי הבקשה שלך שזה כבר יצא לתקשורת, אז אני אוכל להרחיב על זה מעט יותר. רשות התחרות כבר נמצאת בעומק העניין, בודקת באופן יסודי וכבר ביצעה כמה פעולות. עם כל הצניעות, כיוון שזה גם כבר דווח אז הפעולה הזאת, אני דווחתי עכשיו שזה דווח בתקשורת ולכן אני יכול להרשות לעצמי להגיד קצת יותר. הפעולה הזאת מגיעה בעקבות דרישת הוועדה.

<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> מצוין, זה יפה. אבל אני כן חושב שעדיין צריך לחשוב על לפתוח את זה יותר.

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

אני אומר, יכול להיות בוא נראה קודם שיתחילו לעבוד.

<< אורח >> קריאה: << אורח >>

בדיקות כלכליות אמרו שבמכסה, והמכסה היא ברגע שיש מכסה אז יש תמיכה מוגבלת. אם יכניסו יותר מידי תאגידים אז לא יהיו להם מספיק עובדים והם לא יהיו כלכליים וזה יכול לגרום לתופעות שליליות אחרות, גניבות ודברים כאלה. אז צריך לחשוב על הדברים משני הצדדים. כמו שאיל אמר, אנחנו גדלים מ-49 לאזור ה-200.

<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני לא אוהב את העניין הזה של ליצור שוק סגור עכשיו של 300.

<< אורח >> קריאה: << אורח >>

אבל זה קיים, זו החלטת הממשלה.

<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> בשביל זה אנחנו פה, לשנות את הדברים האלה.

<< דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד ): << דובר >> הבעיה שלנו זה לא זה. הבעיה שלנו זה כל המבחנים שלא יודע, בא משרד - - -

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

ששון. אני מאוד שמח על המעורבות המכובדת של החברים. אבל בואו ננהל דיון כמו שאנחנו מנהלים כאן. ואני אומר לך שזה לא היעד. עובד עולה הרבה יותר מ-1,300. אני מבקש לאפשר למנכ"ל להמשיך בסקירה שלו.

<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אייל, אני מתנצל שאני הולך לישיבת סיעה, זה מעניין אותי. אני אדבר איתך.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

מה שאני מבקש רגע לפני שאתה הולך שנבהיר. כמות התאגידים החדשים זה לא האירוע. ולצערי אפילו המיונים הם לא האירוע. אלא עצם העובדה שיש כמות כל כך גדולה של עובדים שסיימו את כל התהליכים. הם לא מגיעים. זה האירוע ורק שם אני אבקש.

<< דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >>

אז כבוד יושב-הראש, אם תרשה לי יש לי כמה שאלות. אחד זה לגבי נוהל 22. האם אתם מבטלים את הצורך להגיע לקונסוליה? כי כל העניין של להגיע לקונסוליה, הצורך של זה היה לוודא שזה לא עובד חוזר. אבל אתם, תקן אותי אם אני טועה, התרתם להביא עכשיו עובדים חוזרים.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

בהודו אין עובדים חוזרים.

<< דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >>

אם יש עובדים אז מה הצורך שלהם להגיע לקונסוליה? עכשיו אני רוצה להגיד, אנחנו נכנסים לקראת שבועיים שלא יהיה קונסוליות. לא יהיה קונסוליות זה עוד שבועיים של עיכוב. אוקיי, אז בעצם היום אם צורך להגיע לקונסוליה.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

קיבלת תשובה.

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

הם מקבלים, אנחנו נותנים את האישור. זה פחות טוב ממה שהיינו רוצים. היינו כן מעדיפים שיגיעו לקונסוליות.

<< דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >>

אבל ניתן להביא בלי להגיע לקונסוליה.

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

כרגע לא מגיעים דרך הקונסוליות. אנחנו נותנים את אישורי העלייה למטוס מפה. מקבלים את הוויזה שבכניסה.

<< דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >>

מעולה. לגבי עובדים חוזרים בלבד, הצעתי, ואני אשמח לשמוע את ההתייחסות שלך, זה אם יש עובדים מומחים שהם מעל גיל 50, מעל זה, מה הבעיה? אני מציע להגדיל את הגיל לפחות ל-55.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

אני מבין את מה שאתה אומר ואתה צודק מאוד. צריך להבין שיש פה מגבלות, נצטרך להתייחס אליהם. אבל אתה לא מתכוון לעובדים מומחים, זה מינוח שגוי.

<< דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >>

לא, לא עובדים מומחים, עובדים חוזרים. מי שכבר פה ומי שיכול להגיע, לחזור לארץ והוא גם בן 55 אבל הוא יודע לעבוד, הוא יותר טוב מעובד בן 30 שלא יודע לעבוד. זה ברור. ולכן לא ברורה לי, זאת אומרת ברור לי שצריך כרגע, במצב שנוצר.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

לעובד מבוגר יש עוד כמה תרומות מעבר למה שאתה אומר. אתה צודק, אבל צריך לקחת בחשבון באותה משוואה גם חשש שמי שחוזר ותיק מאוד וכמו שאתה אומר לא צעיר, יכול להגיע עם איזה שהוא capacity של קבוצת עובדים שהוא משתלט עליה והוא חצי אנטר פה בהיותו עובד זר משתלט על עובדים ועל מעסיקים. אז יש לפה ולשם.

<< דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >>

אבל כבוד יושב-הראש, אנחנו בתקופה, אני חייב להגיד, ששון זעק את הדברים מליבו. אני לא בא, אני באמת לא רוצה להתלהם. אבל בוא נגיד את האמת, אני חושב שבאירוע הזה של העובדים הזרים אנחנו רואים את החולשה שלנו. גם של הממשלה וגם של הכנסת. כי בסוף אתה מדבר עם אנשים, אתה יודע, דיונים ודיונים ודיונים ועוד סודות ועוד אספרסו ועוד אדוני וגברתי וזה. בסוף אנחנו עומדים פה בפני קריסה. איפה התכלס? בתכלס אין. עכשיו, כולם עובדים טוב, כולם נותנים מענה. אנחנו מכבדים מאוד את השר, בטח אתה שעובד פה 18 שעות ביממה לפעמים. אבל בסוף אנשים רוצים פתרון, רוצים עובדים.

עכשיו בגלל זה אני נוגע בתכלס. יש עובדים שהם פה ועובדים לא בתלם כבר, עובדים בשחור. למה לא לתת להם עכשיו אישור לחזור לתלם, לחזור למעסיקים המקוריים שלהם כהוראת שעה אפילו. כהוראת שעה ושיחזרו לעבוד בבניין. הרי יש הרבה כאלה. אני לא יודע, אתה בטח תיתן את המספרים. שזה נקרא עובדים ברחנים. למה לא להחזיר את הברחנים לתלם?

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

הנה, יש לך את המספרים פה, כמה לא חוקיים יש כרגע. אתה רואה?

<< דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >>

למה לא להחזיר אותם לתלם שיעבדו בבניין?

<< דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד ): << דובר >> וגם את אלה שאפשר להחזיר אותם לפה. שיכולים לחזור. אלה שעבדו פה שכבר יודעים את העבודה ולא צריכים לחכות למבחנים, לא משנה כמה זמן. אולי הם לא יעברו את המבחנים גם.

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

אז חזרו, תראו את המספר. חזרו 5,000.

<< דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד ): << דובר >> עזוב מספרים, בוא נשחרר את הענף.

<< דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >>

תגיד, יש לי שאלה אליך. אתה איש מקצוע. בוא תגיד מה לדעתך הבעיה? למה לא מגיעים עובדים?

<< דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד ): << דובר >> אני אומר לך את האמת, אם היה תלוי בי, אם היו מאשרים לי, ועדת חקירה לפתוח פה. המדינה קורסת מכל העיכובים של כל הפקידים שקורה פה. אנשים קורסים, אנשים מתים. הולכים, ההוא בוכה לי, ההוא עושה לו קריטריונים להחזיר את העובד, לא להחזיר את העובד. עוד דבר, מה דבר. שחרר.

<< דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >>

זה רגולציה.

<< דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד ): << דובר >> ספר להם מה אתה עובר.

<< דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >>

עכשיו, רגע, רגע. אחרי כל הדבר הזה והקריסה הזאת, והנה אני אומר לך חד משמעית. אם בוא נגיד שאנחנו נמתין ונמתין, זה יביא לכך שאנחנו נביא לפה עובדים פלסטינאים ש-70% מהם תומכים בטבח, לפי הסקרים שלהם? אני אומר לך לא ולא. אם מישהו חושב פה שזה הפתרון, אז אני אומר הפתרון צריך להיות במקום אחר. לא חסר עובדים שאוהדי מדינת ישראל, שלא תומכים בטבח של ילדים קטנים ונשים.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

תודה רבה. אני מבקש לאפשר למנכ"ל להשיב. אם תוכל בבקשה רק להשיב לי על אותה שאלה שאני מבקש את התשובה לגביה איזה חצי שעה.

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

אני אמרתי, אני חושב שאני אמרתי את הסיבות לעיכובים. ואני אמרתי שכרגע, הראיתי לכם פה, יש לנו טיסות. ואמרתי שיש לנו עוד טיסות שאנחנו נוסיף שאין לנו עדיין את התאריכים. אתמול רק סגרנו את הסיפור של הכסף ולהביא טיסות. ונצטרך להביא טיסות צ'ארטר כי זו הדרך היחידה כרגע להביא את 23,000 העובדים שעומדים להגיע.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

שאלה קטנה. האם אתם תאשרו מצב שבו, בהנחה שייגמר אותו תקציב ואותו הליך פרוצדורלי מורכב שתאגידים ישלמו עבור הטיסות וינכו את זה משכר העובדים?

<< אורח >> אייל סיסו: << אורח >>

זה משהו שצריך לבדוק.

<< יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >>

משרד העבודה, משרד המשפטים? אפשר בבקשה התייחסותכם?

<< דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >>

ברור שיגידו קושי משפטי.

<< יור >> היו"ר אליהו

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]