פרוטוקול מספר 73, הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל, 18/06/2024

הכנסת העשרים-וחמש

מושב שני

פרוטוקול מס' 73

מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל יום שלישי, י"ב בסיון התשפ"ד (18 ביוני 2024), שעה 14:00

סדר היום:

<< נושא >> המוסדות האקדמיים בקו האש-אופן ההתמודדות העכשווית במכללת תל-חי ומכללת ספיר, בדגש על פתרונות ומעטפות שלמות לסטודנטים בשנת הלימודים הנוכחית" << נושא >>

נכחו:

חברי הוועדה:

מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר

טטיאנה מזרסקי

יצחק קרויזר

חברי הכנסת:

יפעת שאשא ביטון

אלון שוסטר

מוזמנים:

צח בסול

–

רפרנט תקשורת באגף תקציבים, משרד האוצר

יוסי סבג

–

תקצוב, המועצה להשכלה גבוהה

ליאת יעקובי

–

תקצוב, המועצה להשכלה גבוהה

גיא קפלן

–

מנהל/ת תחום בכיר מחלקת תכנון ותקצוב, משרד העבודה מאיר אמסלם

–

מנהל גינזך מרכזי, רשות האוכלוסין וההגירה

תמר בצלאל בורשטיין

–

מובילת משאבים תכנון ובקרה אדם וקהילה, מינהלת תקומה סיגל גולן-עתיר

–

עו"ד סגנית היועצת המשפטית, מינהלת תקומה

יוסי קרן

–

ראש מועצה אזורית שער

אלי כהן

–

מנכ"ל המכללה האקדמית, מכללת תל חי

מאיר ביטון

–

מנהל המכללה להנדסאים תל חי, מכללת תל חי

מופיד מרעי

–

יו"ר דירקטוריון המכללה להנדסאים תל חי

סיגל סירואה

–

דוברת המכללה האקדמית תל-חי, מכללת תל חי

איה רובינסון

–

יו"ר אגודת הסטודנטים, מכללת תל חי

שחר יפרח

–

יו"ר אגודת הסטודנטים הנכנס של תל חי

שי קידר

–

סטודנטית, מכללת תל חי

תלם עוזיאל

–

סטודנט, מכללת תל חי

גילי רייס זקס

–

סטודנטית במכללת תל חי, מילואימניקית

פרופ' ניר קידר

–

נשיא המכללה האקדמית ספיר, המכללה האקדמית ספיר דודו שלמה

–

מנהל המכללה להנדסאים בספיר, המכללה האקדמית ספיר עדי שלו

–

יו"ר האגודה המכללה האקדמית ספיר, המכללה האקדמית ספיר אסף הררי ניצן

–

מנכ"ל אגודת הסטודנטים ספיר, המכללה האקדמית ספיר הילי מרקוביץ'

–

סטודנט שנה ג׳, המכללה האקדמית ספיר

ניצן רם

–

סטודנט, המכללה האקדמית ספיר

יאיר שלם

–

מכללת מעלות, מנכ"ל הסתדרות לאומית, הסתדרות העובדים הלאומית גיא סינוואני

–

הסתדרות העובדים הלאומית

אובל פיטרו

–

מנהלת מדיניות ופרויקטים, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית איתי גבר

–

סטודנט במכללת תל חי, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית קארין הודיה טלקר

–

רכזת המועצה הציבורית עמותת מרכז משאבים, מרכזי חוסן שי שידלוב

–

מנכ"ל התאחדות הסטודנטים

גיל דיקמן

–

נציג משפחות החטופים

מ"מ מנהל הוועדה:

דלית אזולאי – מנהלת הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי

רישום פרלמנטרי:

אושרה עצידה

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> המוסדות האקדמיים בקו האש - אופן ההתמודדות העכשווית במכללת תל-חי ומכללת ספיר, בדגש על פתרונות ומעטפות שלמות לסטודנטים בשנת הלימודים הנוכחית" << נושא >> << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

שלום לכולם. אני מתנצל על האיחור בפתיחת הישיבה. היה לנו דיון מאסיבי וחשוב בוועדת החוץ וביטחון. אני מתכבד לפתוח את הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל. על סדר-היום: המוסדות האקדמיים בקו האש – אופן ההתמודדות העכשווית במכללת תל חי ומכללת ספיר, בדגש על פתרונות ומעטפות שלמוה לסטודנטים בשנת הלימודים הנוכחית.

אנחנו מתכנסים בנושא שעוסק ביום הסטודנט כדי לרומם את מעמד הסטודנטים במדינה. אני שמח שהיתה לי הזכות להביא חוק בתמיכה של מעל 85 חברי כנסת בבית הזה. אם שרים היו יכולים לחתום על החוק הזה, אז אני חושב ש- 110 חברי כנסת היו חותמים. החוק הזה הביא תוכנית שוויונית לסיוע באקדמיה לסטודנטים במילואים. הדבר הזה היה משמעותי. כל הבית תמך. היתה מורכבות במושגים של חופש אקדמי ואיזונים, ומצאנו את הדרך להגדיר את הדברים גם במידתיות עם הוות"ת והמל"ג, וראשי האוניברסיטאות והמכללות. היום ביקשנו לרומם את הסוגיה של המוסדות האקדמיים בקו האש כי הם סובלים יותר, נפגעים יותר, שילמו מחיר גבוה יותר, ויש לנו חובה לוודא, שגם תל חי, גם ספיר, גם מוסדות אחרים, יהיו יציבים במלחמה, ואפילו צומחים, ושהממשלה עושה מה שראוי לעשות למענם.

באופן חריג אני רוצה לתת ליוסי קרן, ראש מועצה אזורית שער הנגב, לומר כמה דברים כי יש לו משימות שונות בעוטף, וגם ביטחוניות. תיכף הוא יצטרך לצאת. אחריו אנחנו נשמע נציגי משפחת החטופים, ואחר כך נמשיך בסדר הדיון.

יוסי, בבקשה.

<< אורח >> יוסי קרן: << אורח >>

קודם כול, תודה על הזכות להגיד דברים. אדוני, אתה היית ראש רשות, וכראש רשות אני בטוח שאתה מבין את החשיבות של מכללת ספיר לשער הנגב, ובכלל לצמיחה, לתקומה ולעתיד שלנו. המכללה מהווה כר פורה מבחינת שער הנגב להתפתחות שלנו מבחינת הבאת תלמידים וסטודנטים ושיתופי פעולה גם בתחום של האקדמיה יחד איתנו. השבוע פניתי לדיקן לאפשר מלגות לתלמידי עבודה סוציאלית כדי שהם אחר כך יוכלו לבוא ולהתחיל לעבוד איתנו. אדוני, תודה על מה שעשית.

אני מנצל את ההזדמנות, וזה די נדיר, אדוני, להגיד תודה לתקומה, אני לא עושה את זה ביום-יום, ולמשרד האוצר שזה בכלל נורא קשה לי אבל עדיין מגיע להם, ותודה על הזדמנות להגיד תודה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

כשמגיע - מגיע, והכרת הטוב זה דבר נפלא. אתה פוגש אתגרים עצומים. לא כל הקהילות שלך הגיעו למצב של שיקום ויציבות, ואתה נושא בנטל עכשיו. אבל אנחנו איתך בכל המשימות. ואם נעשה ממשלתי טוב, אנחנו יודעים גם לציין את זה.

<< אורח >> יוסי קרן: << אורח >>

אנחנו ננצח את כולם, וככל שיהיו לי יותר שותפים לדרך יהיה לי יותר קל.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

אנחנו שותפים שלך. תמיד תמצא את הבית הזה והחדר הזה שותף שלך.

<< אורח >> יוסי קרן: << אורח >>

אני יודע.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

אנחנו מבקשים מגיל דיקמן, בן דודה של כרמל גת, לבוא ולשבת לידי. בבקשה, גיל.

<< אורח >> גיל דיקמן: << אורח >>

שלום, ותודה על ההזדמנות לדבר כאן. אומנם אני לא סטודנט מהנגב או מהגליל, אבל אני דווקא סטודנט באוניברסיטה העברית. לא למדתי דקה בשנה האחרונה כי הייתי אמור להתחיל ב-15 באוקטובר וב-7 באוקטובר כרמל נחטפה, אימא שלה נרצחה, וכל המשפחה פורקה. גם גיסתה ירדנה היתה חטופה 54 ימים. לשמחתנו, היא חזרה. כמו הרבה סטודנטים אחרים, אני לא באמת למדתי השנה. ויש עוד סטודנטית אחת שלא למדה בכלל, וזאת כרמל, שהיא בעצמה סטודנטית לריפוי בעיסוק באוניברסיטה העברית. היא עדיין מופיעה בכל רשימות הנוכחות, ובכל פעם יש תזכורת קטנה לזה שהיא בשבי ולא בכיתה. כל סטודנט או סטודנטית אחרים היו יכולים באותה מידה להיות בשבי, והיא היתה יכולה להיות בכיתה במקומם.

אני חושב שהיחס שמקבלים הסטודנטים בכלל, והסטודנטים במקומות האלה בפרט, הוא סוג של מראה למה שאנחנו כולנו מרגישים בשמונה ומשהו חודשים האחרונים. הם נותנים ממש את הכול במאבק על החיים שלנו, במאבק על הגנת המולדת והעם הזה והאזרחים שכאן, והם מרגישים שלא מסתכלים עלינו. תקנו אותי אם אני טועה, אבל אני חושב שאין כאן חברי כנסת מהקואליציה. האם פספסתי? אין, נכון? הם לא הגיעו. אני חושב שזאת תעודת עניות לישראל, ושזה התפקיד של 120 חברי הכנסת, גם קואליציה וגם אופוזיציה, לבוא ולשמוע את הדברים החשובים האלה. לדאוג, קודם כול, להחזרת החטופים, וחוץ מזה לעוד הרבה דברים אחרים כמו הסטודנטים, שחלקם הם גם וגם. הם גם וגם וגם וגם. אחותי היא סטודנטית לרפואה. היא גם בת דודה של חטופה. יש סטודנטים שהם גם משפחות, וגם אנשי מילואים, וגם הכול ביחד. ובעצם כולנו כאן הכול ביחד. אנחנו העם הזה, ואנחנו גם העתיד. אם תמשיך להיות פה מדינה שלא שמה עלינו, לא על משפחות החטופים, ולא על המילואימניקים, ולא על נשות המילואימניקים או על בני הזוג של המילואימניקים, ולא על המשפחות השכולות, ולא על כל מי שהעם מקריבים כול כך הרבה, ואם ימשיכו לא לשים עלינו ולא להיות כאן בדיונים, ולא לפעול לטובתנו, לא לעשות הכול כדי שאנחנו נוכל לחיות כאן, לא יהיה פה דור עתיד - לא יהיה. איך אני אמור לעשות פה ילדים, במדינה שבה בת הדודה שלי יושבת בשבי ולא מחזירים אותה? איך סטודנטים פה אמורים לעשות ילדים במצב כזה שבו הם יודעים שלא ידאגו להם אם חלילה יהיה איזשהו מצב חירום, וכנראה שיהיה?

כולנו התגייסנו והלכנו למקומות שהם לפעמים מסוכנים, ולפעמים סתם חשובים, שבהם שירתנו החל מה-7 באוקטובר, כי היה לנו ברור שהמקום הזה הוא מקום שאנחנו דואגים לו, ושהוא ידאג לנו בחזרה. בשמונה החודשים האחרונים זה לא מרגיש ככה. זה לא מרגיש שהמקום הזה דואג לנו בחזרה. אני חושב שזה עליכם, חברי הכנסת שכאן, לגרום לנו להרגיש אחרת. זה עליכם להביא את החברים שלכם מהקואליציה, ואנחנו יודעים שיש לכם כאלה, וזה עלינו לדאוג ולעשות הכול כדי ש-120 חטופים יחזרו הביתה, ושהחיים יחזרו לשיקום, והחללים יובאו לקבורה, כדי שכרמל לפחות את השנה הבאה תוכל לפתוח באוניברסיטה העברית בתואר שהיא רצתה ללמוד.

התזה שלה היתה אמורה להיות על ריפוי בעיסוק לאנשים שחוו טראומה, ואנחנו יודעים שזה מה שהיא עשתה בשבי, ואני מקווה שעדיין עושה. היא טיפלה באנשים שהיו איתה שם. היא עשתה איתם מדיטציה ויוגה ודברים אחרים. מגיעה לה הזכות להיות פה, ללמוד מה שתרצה, לנסוע לאן שתרצה, וזה מגיע גם לדור שלם שמסתכל עכשיו, ושהעיניים שלו מופנות אל הבית הזה, והאם הבית הזה יבחר בנו, באזרחים ובאזרחיות, או שהוא יבחר בפוליטיקה ובאינטרסים שמימיים.

תודה רבה לכם על ההזדמנות לדבר, והלוואי שנבחר נכון. תודה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

תודה, גיל. תודה גם לך על ההתמדה הקשה הזו בשמירת נושא החטופים לפני הכול, ובתודעה. זה מסע לא פשוט של כל הפעילים שנמצאים איתך, וקרובי משפחה שעזבו הכול ונרתמו. גם זה לא מובן מאליו בשעה הזו. אנחנו מתפללים, ונפעל ככל שזה תלוי בנו, שכרמל תחזור יחד עם שאר 120 החטופים. תודה רבה.

<< אורח >> גיל דיקמן: << אורח >>

אמן. תודה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

אנחנו ניתן עכשיו לנציגי האקדמיה לפתוח, וכרגע לנציג אחד מכל מוסד, ואחרי זה נשלב גם את חברי הכנסת, ואז נחזור לעוד נציגים מאותם מוסדות. כל מוסד יבחר את הדובר הראשון שלו, ואז ניתן לחברי כנסת, ונמשיך גם לנציגי סטודנטים ואחרים כדי לנהל את הזמן ביעילות ובהוגנות. תשתדלו להיות תמציתיים ולא לחזור אחד אחרי השני בדברים שכבר נאמרו.

הסטודנט הישראלי הוא משהו מיוחד. הוא לא סטודנט רגיל בעולם. הוא מגיע ללימודים אחרי שהוא נתן את הלב ואת הנשמה בגולני ובנח"ל ובשריון ובמודיעין ובתחזוקה ובחימוש, ואז הוא הולך ללמוד. ואז הוא משפר קצת בגרות כי הוא היה שובב בתיכון. הוא מתחיל ללמוד בגיל לא צעיר, והוא צריך לעבוד כדי להתפרנס כי הוא לא רוצה להיות נטל על ההורים שלו, ולא תמיד ההורים שלו יכולים להיות הגורם המממן. ועל כל המעמסה הזאת שיש עליו, הגיעה המלחמה. אני חושב שמוסד אקדמי, שרוצה להתפאר בהישגים שלו בזמן המלחמה, יצטרך להציג נתון אחד לציבור, שהוא לא שגרתי. הוא צריך להגיד שכל 99% מתלמידיו, שנרשמו במלחמה, המשיכו ללמוד אצלו והתמידו, וגם זכו לשנה א'. קורס אחד יותר, קורס אחד פחות, אבל שלא איבדנו הון אנושי באקדמיה בשל המלחמה - זה הדיווח המקסימלי. אני יודע שיש מוסדות אקדמיים שלא חיכו לכנסת בהקלות וביצירתיות ובליווי ובפתרונות, וגם הוציאו כסף, עד שגמרנו לממשלה להביא קצת כסף לתחומים האלה של המלחמה והאקדמיה. כמובן שזה מופנה לכולם. אנחנו עוד נרצה למדוד את הדבר הזה ולדעת שאכן כל הסטודנטים במילואים וכל הסטודנטים שנפגעו כי הם יכולים להיות בן או בת זוג של מישהו במילואים. כשאתה הורה לילדים בבית, די קשה ללכת לאוניברסיטה כשבן או בת הזוג שלך לא נמצאים בבית.

אנחנו נתחיל עם מכללת תל חי. אלי כהן, מנכ"ל מכללת תל חי, בבקשה.

<< אורח >> אלי כהן: << אורח >>

אני אשתדל לקצר. אני אומר שגם לפני המלחמה, הצורך להפוך את תל חי לאוניברסיטה היה קיים, כי לתל חי יש תפקיד, ודיבר לפניי ראש המועצה של שער הנגב, וגם ניר ידבר. תל חי וספיר משרתות מרחב, הן לא משרתות את עצמן. התפקיד שלהן הוא תפקיד לא רק אקדמי, אלא הוא תפקיד של פיתוח אזורי, של צמיחה אזורית. ככה אנחנו תופסים את עצמנו, וככה אנחנו בונים את עצמנו, ולכן אנחנו נלחמים על המקום הזה של אוניברסיטה, שלשמחתנו קיבל תאוצה או הותנע מחדש בממשלה הקודמת, אצל שרת החינוך הקודמת, שיושבת פה איתנו, וסוף-סוף התהליך השתחרר והוא ממשיך עכשיו.

אבל אני חוזר לסוגיה שאנחנו נמצאים בה עכשיו והיא המלחמה. ניר יידע לתאר טוב ממני על החיים של מכללת ספיר, אבל תל חי נמצאת במלחמה כמו העוטף הצפוני של מדינת ישראל. למרות שחלק ניכר במדינת ישראל לא בטוח שיש שם מלחמה, אנחנו נמצאים באזור מלחמה. אין לנו קמפוסים. 60% מהסטודנטים שלנו מפונים, 60% מחברי הסגל שלנו מפונים, בכל רחבי הארץ, בתנאי למידה נוראים. בערך 70% - 80% מהפעילות שלנו היא פעילות של למידה היברידית או למידה מרחוק. אנחנו אמורים לתת פתרונות של מפגש לסטודנטים. אני יכול לפרגן לעולם האקדמי בכלל. כמעט כל העולם האקדמי נרתם לסייע כשפנינו אליהם, גם במקומות וגם בתמיכה מכל הסוגים. כל פנייה שלנו או כמעט כל הפניות שלנו נענו בחיוב. אז לפרגן לחברה האזרחית. וכמו שהיה פה ראש המועצה, אני אומר שגם משרד האוצר וות"ת, במקרה שלנו, גילו גדלות ונתנו לנו פתרון שהצליח לסייע לנו לצלוח את השנה הזו בתנאים נוראיים.

אני מניח שתיתנו אחרי זה לסטודנטים לדבר. כי הסטודנטים שלנו לא באו ללמוד באוניברסיטה הפתוחה. הסטודנטים שלנו באו ללמוד במוסד אקדמי עם מרחב שהוא ייחודי, והם לא מקבלים את זה השנה, ואנחנו עוד לא יודעים איך אנחנו הולכים לפתוח את השנה הבאה. אנחנו עוד לא יודעים לתת להם תשובות. בתוך המאבק הזה אנחנו במלחמה לספק להם תנאים סבירים ללמידה, על כלים כלכליים להתמודד עם זה, ועל תנאים פיזיים. אנחנו שוכרים שטחים במרכז הארץ כדי לאפשר להם מפגשים. שוב, לשמחתנו, זה החלטת הממשלה, אבל ות"ת והאוצר הם חלק מהסיפור, והם מסייעים לנו בקידום הפתרונות האלה. יש שורה של סוגיות, והסטודנטים יתארו אותן טוב ממני, שעוד לא נפתרו. לדוגמא, סטודנטים שחיים במעונות סטודנטים, או שהיו במעונות סטודנטים, פונו והם לא זכאים בגלל תקנות כאלה ואחרות. זה זמן שבו לא מתעסקים עם תקנות ועוקפים או מעגלים פינות כי האנשים האלה נזרקו מהבית שלהם במעונות הסטודנטים, והם לא מקבלים מענק אכלוס. יש שורה של בעיות, ואני מניח שהם יידעו להציג אותן, שחייבים לענות עליהן. אני מקווה שהמדינה תעשה זאת.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

מעבר לפידבק של התגייסות, גם של החלטת הממשלה שדחפנו, וגם התקציב, האם יש לך נקודה או שתיים שהן כרגע דחופות לטיפול ושהן קשורות לתל חי?

<< דובר_המשך >> אלי כהן: << דובר_המשך >>

אמרתי שאנחנו נמצאים במצוקה. אין לנו קמפוסים, ובתוך הסיפור הזה האנשים שלנו מפוזרים בכל הארץ, ואנחנו חייבים לתת להם פתרון. גם כשיפתחו את קריית שמונה, ואפשר יהיה לחזור לקמפוסים, אי-אפשר יהיה להגיד - - -

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

אתה גם אולי מתחייב קדימה שנה למשכיר כי אתה לא יודע מתי תחזור לשם. אתה אומר שלדבר הזה יש עלות נוספת.

<< אורח >> אלי כהן: << אורח >>

בוודאי.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

ואולי יש דרכים ותשתיות ממשלה שאפשר להעמיד לרשותכם או להתארח במקומות מסוימים.

<< אורח >> אלי כהן: << אורח >>

אנחנו בתוך השיח הזה. בוודאי, זה מה שתיארתי קודם. בתוך הכסף שאנחנו אמורים לקבל מהמדינה, שסגרנו היום, לשמחתנו, את השאלה איך הוא עובר, אנחנו אמורים לתת פתרונות בשני הדברים: אחד, עיקר הכסף אמור ללכת למלגות, ושוב, זה לא עונה על כל הצרכים, אבל יעזור בחלק. וגם בשכירות ובהתאמה של אתרים במרכז.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

מה עוד? תחשוב על נקודה.

<< דובר_המשך >> אלי כהן: << דובר_המשך >>

כדי לא לעכב, אני אחזור.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

פרופ' ניר קידר, נשיא המכללה האקדמית ספיר, בבקשה.

<< אורח >> ניר קידר: << אורח >>

צוהרים טובים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, על הדיון החשוב הזה, ועל גם על הדיונים הקודמים שהוזמנו הנה, ועל כל העבודה של הוועדה בראשותך, וגם בכלל של הכנסת לדחוף את החוק הזה. זה מאוד מאוד עזר. כי כמו שאלי קודם אמר, לפני זה המוסדות היו צריכים להוציא מעצמם, ולהשיג משאבים, וזה היה מאוד מאוד קשה. המכללה אקדמית ספיר היא מוסד אקדמי. יושב פה אלון שוסטר, שהיה ראש המועצה הרבה שנים שלנו. היא יושבת בשטח של שער הנגב, בצמידות לשדרות, שלושה וחצי קילומטר מעזה. היא המוסד האקדמי היחיד בעוטף. חטפנו מכה קשה מאוד ב-7 באוקטובר. 27 חברות וחברי קהילה שלנו נרצחו באותו יום ויש גם חטופים. אחד מהם הוא אלון שמריז. לצערנו, הוא נהרג מאש כוחותינו. ויש לנו עוד חטוף, שאנחנו מזכירים אותו כל יום, וגם פה זאת הזדמנות להזכיר אותו, את עומרי מירן, שאשתו לישי מנהלת המכינות אצלנו, ואנחנו מייחלים לשובו עכשיו, היום, במהרה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

אביו, דני מירן, פעיל מאוד. הוא איתנו, והוא בן בית פה.

<< דובר_המשך >> ניר קידר: << דובר_המשך >>

נכון. מה שאלי תיאר היה גם המציאות אצלנו, ויושבים פה ראשי האגודה שלנו: עדי ואסף. היינו בקשר מהיום הראשון, מה-7 באוקטובר. למעלה מאלף סטודנטים פונו, יותר קרוב אפילו ל-1,500, ו-270 אשר סגל פונו. בינתיים חלק מהם חזרו. גם אנחנו עשינו מאמץ גדול מאוד לקיים לימודים בסמסטר א'.

אלי הזכיר פה קודם חללים במקומות אחרים. יש לנו בית הספר לקולנוע מהגדולים בארץ. רק בית הספר לקולנוע לימד בשבעה אזורים שונים: שניים באשדוד, ארבעה בתל אביב, ואחד באוניברסיטת בר אילן. מדעי המחשב למדו במכללת אחווה. זו עוד פעם הזדמנות להודות, ואני אודה פה עוד הרבה, כי גם יש הרבה אנשים טובים שעזרו לנו, גם בבית הזה, וגם בממשלה, וגם בכלל, למצוא מקומות חלופיים ללמד. במהלך סמסטר ב' החזרנו חלק מהלימודים. רוב הלימודים נעשים מרחוק, אבל חלק מהמחלקות: קולנוע, תקשורת, מדעי המחשב, לומדים יום בשבוע במכללה. זה מאוד מאוד קשה כי המצב הביטחוני עדיין לא קל. למשל, לפני כשלושה שבועות היה עוד פעם גל של ירי מסיבי שבו כשלוש-ארבע פעמים ביום ירו טילים. אנחנו כל הזמן קשובים למצב הביטחוני, ולכן העברנו את הלימודים בזום. לסטודנטים בכלל לא קל, וזה קושי שאני אגע בו בסוף. אני רק רוצה לפני כן לציין, ולהודות פה, קודם כול, לממשלה, ויש פה את נציגי האוצר. כמו כן, למל"ג-ות"ת, שכמו למכללת תל חי, השנה סייעו במלגות שכר לימוד לכל הסטודנטים בספיר. אני מזכיר שספיר, כמו תל חי, היא גם מכללה אקדמית, ולצידה מכללה טכנולוגית, ותיכף המנהל שלה גם ידבר. קיבלנו מלגת לימודים מלאה.

וזאת הזדמנות, כמו שאלי הזכיר. היום התגברנו על עוד מכשול. אני רוצה להודות פה מאוד, ויושבות פה הנציגות של תקומה, באמת על המאמץ והליווי, יד ביד. תקומה היו אחד הגורמים הראשונים שראו, ושוב אני קצת חוזר על מה שאלי אמר, בספיר את מנוע הצמיחה העיקרי, או אחד העיקרים, של העוטף כולו והנגב המערבי. זהו אולי הגורם העיקרי שיכול למשוך אלפי צעירות וצעירים מכל הארץ לבוא וללמוד אצלנו, לגור באזור, להתנדב, ואולי הרבה אחר כך גם להישאר באזור. הם עבדו מאוד מאוד קשה כדי, באמת, להראות את ספיר כגורם משמעותי. זה גם התבטא בסכום כסף גדול מאוד. וזה לא רק סכום הכסף שעבר, אלא גם אחר כך היו לא מעט קשיים אדמיניסטרטיביים, וזה עוד קושי שאנחנו נתקלים בו, באיך מעבירים את הכסף – הצינורות. גם אחרי שהממשלה החליטה, והכנסת דחפה, אנחנו עדיין נתקלים במכשולים לגבי מה יהיו הצינורות להעברת הכסף, ותקומה, באמת עוזרים, בדברים האלה, וגם משרד האוצר, שיושב פה. צח, תמר וסיגל, תודה רבה. כמו שאלי אמר, היום עשינו צעד משמעותי דרך מל"ג-ות"ת להעברת כספי המלגות לסטודנטים לשנה הבאה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

ניר, אני מאוד אוהב את הרוח הטובה ואת המילה הטובה, וכנראה שנעשתה עבודה שמצדיקה את זה. בכל זאת, האם יש לך נושא, מעבר לאותה מצוקת מקום במרכז, שהוא לא פתיר שאתה רוצה להעלות אותו?

<< דובר_המשך >> ניר קידר: << דובר_המשך >>

כן. יש כמה נושאים, וחלק מהם, אני יודע שגם הסטודנטים שלנו, כי אנחנו מנהלים שיח כל הזמן, אם זה ראשית. אני מקווה שגם הצינור להעברת שאר הכספים, שהממשלה החליטה עליהם, וצוות תקומה גיבש - - -

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

יש פה נציג מל"ג-ות"ת. אם יש לממשלה כסף בשביל ספיר, האם אתה לא יודע לקבל את הכסף?

<< דובר_המשך >> ניר קידר: << דובר_המשך >>

הם יודעים. מה שיכול לעבור דרך מל"ג-ות"ת עבר.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

מה הבעיה? לא הבנתי. אם הממשלה הקצתה למוסד אקדמי מסוים כסף, ויש את הוות"ת והמל"ג, מה הבעיה שהכסף יעבור?

<< אורח >> יוסי סבג: << אורח >>

כמו שניר ואלי תיארו, אני חושב שהיום היתה - - -. זה נפתר.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

זה נפתר על המלגות, אבל הוא דואג לעתיד. למה בכלל אמורה להיות בעיה בדבר הזה? אם כסף מיועד למטרה, והוא זמין מול ממשלה, ואתם גוף פטור ממכרז, והם מולכם פטורים ממכרז, אז איפה פה הבעיה מבחינת תזרים התקציב?

<< אורח >> יוסי סבג: << אורח >>

אני חייב להגיד שאני לא בקי בסוגיה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

תבדוק עד סוף הישיבה. תן לנו תשובה שאין שום בעיה שכל הכספים האלה יגיעו עד דצמבר. אנחנו לא רוצים לראות שתקציב שהקצאנו להקל במלחמה לא הגיע ליעדו בגלל בירוקרטיה, שאין לה שום הצדקה. תבדוק את הדברים.

<< אורח >> ניר קידר: << אורח >>

קושי נוסף, והסטודנטים יגידו, זה קושי שאני לא יודע אם הבית הזה יכול לעזור בו, אבל זה כמובן אי-הוודאות שאנחנו משנים כל פעם את מתכונת הלימודים וכו'. אבל יש קושי נוסף שמאוד מאוד מקשה על הסטודנטים, וגם עלינו, וזאת שאלה המיגון ושאלת הביטחון, לא כל המכללה ממוגנת. 25% מהבניינים במכללה לא ממוגנים. חבר הכנסת שוסטר מכיר את הבעיה הזאת. זו בעיה קפקאית מכיוון שספיר לא מוגדרת כיישוב.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

לא ממוגנים גם בלי מיגוניות או שהמבנה הקיים לא ממוגן? יש הבדל. יש מיגוניות לאותם 25%?

<< אורח >> ניר קידר: << אורח >>

לא. למשל, כל הכיתות שלנו ממוגנות באופן מלא. אבל המכללה הטכנולוגית לא ממוגנת בכלל. יש שם קרוב לאלף סטודנטים ועשרות רבות של מרצים. הבניין בכלל לא ממוגן. יש לנו 15 שניות במקרה כזה. גם כל בנייני ההנהלה לא ממוגנים. אני, למשל, יושב בקומה שלישית בבניין לא ממוגן. יש פה איזושהי בעיה קפקאית בנושא הזה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

האם יש פה נציג של ביטחון ופיקוד העורף? אלון פרידמן מפיקוד צפון אמור להתייחס בכלל, כי אולי יש את זה בעוד מקומות. הוועדה יכולה לעסוק בדבר הזה, ואנחנו נעלה את הנושא הזה.

<< דובר_המשך >> ניר קידר: << דובר_המשך >>

תודה. זו בעיה קשה גם לסגל. אני גם צריך להזכיר שרוב הסגל המינהלי אצלנו חווה על בשרו, וגם דודו שיושב לידי, את מאורעות ה-7 באוקטובר. אנשים היו סגורים בממ"דים. יש לי עד היום עובדות ועובדים שמגיעים למשרד וננעלים מאחורי דלת סגורה בגלל החשש. העובדה שהם עובדים בחללים לא ממוגנים היא מאוד מאוד בעייתית. זה לא הרבה כסף. אגב, זה סביב בין 10 ל-20 מיליון שקל למגן את כל מה שצריך. וגם הסטודנטים. הם יכולים אחר כך לדבר. ישנה בעיה של הרגשה של חוסר מוגנות כאשר מגיעים. יש לי הרבה מילות תודה לומר לתקומה, למשרד האוצר, למל"ג-ות"ת.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

מהי בערך העלות של השלמת המיגוניות האלה אצלך?

<< דובר_המשך >> ניר קידר: << דובר_המשך >>

זה בין 10 ל-20 מיליון שקל. יותר קרוב ל-10 מיליון שקל. אני אתנצל על כך שאני גם אאלץ לצאת מעט יותר מוקדם. אני יוצא לאותו מקום שאליו יוצא יוסי. אנחנו חונכים היום מרכז חדשנות אזורי של שער הנגב, שדרות וספיר ואשכול נגב מערבי.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

בהצלחה.

<< דובר_המשך >> ניר קידר: << דובר_המשך >>

תודה.

חבר כנסת לשעבר מופיד מרעי, יושב-ראש דירקטוריון תל חי הנדסאים.

<< אורח >> מופיד מרעי: << אורח >>

קודם כול, תודה על הדיון. כולנו, באמת, תקווה להחזרת החטופים והחטופות כמובן, והחזרת הביטחון, גם בדרום וגם בצפון, והחזרות המפונים לבתים שלהם כי יש לזה הקשר לדיון עצמו. אני יושב- ראש הדירקטוריון של המכללה להנדסאים. לצד המכללה האקדמית, יש את המכללה להנדסאים. אני לא אחזור על הדברים עליהם דיבר אלי. המכללה בתל חי סגורה. בניגוד לאקדמית, שיכולה ללמוד היברידית, אנחנו צריכים ללמד גם מעשית. לכן, שכרנו ופתחנו את שנת הלימודים בכיתות, אם זה באוהלו, בכנרת, באורט בראודה בכרמיאל, בראש פינה, ואפילו בנתניה, בהתאם לצרכים, כדי, באמת, לתת את המענה, ולפחות כדי ששנת הלימודים הקיימת תוכל להתקדם. היא מתקדמת, נכון לעכשיו, בצורה יחסית טובה. אבל אנחנו לא יודעים מתי אנחנו חוזרים, אנחנו לא יודעים איך להיערך לשנה הבאה והאם אנחנו צריכים לבנות קומפלקס לימודים או קמפוס זמני - כן או לא. אנחנו לוקחים את כל האפשרויות האלה בחשיבה כי לא נוכל להמשיך ללמד בחדרים שכורים. אנחנו צריכים להיערך לזה.

לגבי סיוע לסטודנטים - אנחנו לא שייכים למל"ג, למשרד החינוך, אנחנו שייכים למה"ט במשרד העבודה והרווחה. נכון, דובר על שנת לימודים בחינם. אבל אם אנחנו רוצים להחזיר את הסטודנטים ללמוד גם בהנדסאים, אנחנו חייבים שלפחות בתואר ראשון יהיה שכר לימוד וסיוע מלא-מלא. אני חושב שאני יכול לדבר בשם כולם כרגע. ואם שאלת על שתי נקודות בעייתיות עליהן צריך לשים את היד, אז יש שתי נקודות בעייתיות, ובין היתר, איך אנחנו יכולים להיערך לשנת הלימודים הבאה על ידי השיווק, ולקשור את לשכת הפרסום הממשלתית במיוחד למכללות האלה. מיכאל, נכון לעכשיו, יש לנו פחות מ-10% נרשמים לשנת הלימודים הבאה. איך אנחנו מעלים את זה? אנחנו צריכים סיוע.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

האם יש לך תקציב לקמפיין הזה?

<< אורח >> מופיד מרעי: << אורח >>

בניגוד אולי לספיר, אין לנו תקומה לצפון. אנחנו עובדים ישירות מול משרדי הממשלה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

אתה מדבר על קמפיין להגברת ההרשמה להנדסאים, ואין לך תקציב לזה.

<< אורח >> מופיד מרעי: << אורח >>

זה לא צריך לבוא על חשבוני כי יש עוד מכללות הנדסאיות בארץ.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

אתה מציע את הגופים של הממשלה, לע"מ, וכו'.

<< אורח >> מופיד מרעי: << אורח >>

כן, הם צריכים להוביל את הדבר הזה כדי לסייע לנו כדי שנוכל, לפחות, לעמוד ביעדי הרישום כמו שהיה לנו בשנה שעברה. אנחנו רחוקים מזה בגלל המצב הביטחוני.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

האוצר, תגבשו תשובה להערה הזו בהמשך. תראו מה ניתן לעשות.

<< אורח >> מופיד מרעי: << אורח >>

סיוע נוסף לסטודנטים כדי לגרום להם, באמת, לחזור, זה סיוע במימון למעונות בדרום, ואני מדבר כרגע על מכללת תל חי הנדסאים. לסייע להם בשכירת מעונות שם, כי אחרת אין לנו משהו אטרקטיבי ואנחנו לא יכולים לבו ולהגיד להם: אנחנו פה. וכל זה בנוסף למה שנאמר כאן. אני לא מדבר כרגע על הגליל, ועל המיקום שלנו, ועל התרומה שלנו, ועל הייעוד של המכללות האלה לפיתוח הצפון, אם זה על ידי הכשרת מקצועות שאנחנו צריכים, גם בצפון וגם בדרום.

דובר כאן על מיגון, נכון, אנחנו לא בתוך המכללה, אבל אנחנו ממשיכים לבנות את המכללה, ואנחנו כאן מבקשים שמשרד הביטחון ופיקוד העורף יקלו עלינו בקבלת הרישוי בנושא ההנחיות של פיקוד העורף לקבלת היתר לתוספות כאלה או אחרות בנושא מיגון.

ושוב, המצב הוא לא נורמלי. או שאנחנו מאבדים את המכללות בדרום ובצפון, בנגב ובגליל, תל חי וספיר, או שאנחנו נרתמים כממשלה ועושים תוכנית עבודה ממשלתית כדי לקדם ולהחזיר את הסטודנטים לצפון כי זה מאוד מורכב. תודה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

תודה רבה. דודו שלמה אני תיכף נותן לך. שרת החינוך לשעבר, חברת הכנסת שאשא ביטון, שגם דחפה מאוד את ההחלטה להכיר בתל חי כמוסד אוניברסיטה אקדמית בצפון, צריכה לצאת. היא תדבר עכשיו, ואתה אחריה. בבקשה.

<< אורח >> ניר קידר: << אורח >>

וגם סייעה ותמכה בספיר בתור שרה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

אבן ספיר.

<< אורח >> מופיד מרעי: << אורח >>

אל תשכחו, היא צפונית.

<< דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> יש לי פינה חמה בלב לפריפריה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כמו שאמרת, אני מתנצלת מראש שאני אצטרך לצאת. אני נוהגת בדרך כלל לשבת במהלך כל הדיון, אבל, לצערי, זה לא יתאפשר.

אני רוצה לדבר על המאקרו. הסיפור הוא קצת יותר גדול מהדברים שאנחנו שמים כנקודות שצריך לסייע להם כאן בחדר. אני חושבת שהסיפור הגדול הוא שקודם כל צריך להפעיל לחץ על הממשלה להחזיר את התושבים הביתה. מפה זה מתחיל. אני חושבת שאנחנו עושים חיים קלים לממשלה כשאנחנו מוציאים כל מיני פתרונות של: אם לא ייפתח, אז לא נחזור, וכן קמפוס זמני ולא זמני, ואיך. תקשיבו, בסוף הכול מתחיל ונגמר בזה שהאנשים יחזרו לבתים שלהם, ושהמכללה והאוניברסיטה לעתיד תחזור למשכן שלהם, ושהמכללות הטכנולוגיות יחזרו למשכן שלהן. לדעתי, זאת הקריאה שצריכה להיות כאן, שהממשלה תעשה הכול כדי לייצר את התנאים הביטחוניים שיאפשרו את חזרתם של התושבים. אגב, זה נכון לאקדמיה. זה נכון גם בכלל ברמה האזרחית. אני בטוחה שאם היו יותר קולות, ואם היתה זעקה אמיתית לחזור חזרה, הממשלה לא היתה עומדת בלחץ הזה, ובמקום למצוא את הפתרונות ביניים היתה עושה את מה שבאמת צריך לעשות.

הדבר השני, במציאות שאנחנו נמצאים בה, ואני מאוד מאוד חוששת, ואני מוכרחה לומר לכם, מכל הקמפוסים הזמניים, בין אם זה בצפון, ובין אם זה בדרום - זאת מציאות שיכולה לקבע את עצמה. סטודנטים יגידו: רגע, אנחנו מתרגלים עכשיו ובשנה הקרובה - - -. כי הרי אי-אפשר לשכור מקום לשלושה-ארבעה וחמישה חודשים, נכון? כולם רוצים לפחות ערבות של שנה. אני לא מדברת על אלה שמבקשים גם יותר מזה. אם כן, נשארים שם שנה. ומה קורה אחר כך? יבואו הסטודנטים ויגידו: לא, אבל אני נכנסתי כי היה נוח לי. כי זה הגיע אליי עד נתניה, כי זה הגיע אליי עד תל אביב, כי זה הגיע אליי עד אשדוד. ואז אנחנו בעצם יוצרים מציאות שבה אנחנו כמדינה מפרקים את הצפון והדרום מהנכסים שלהם. ולכן, אדוני יושב- הראש, אני מאוד חוששת מהפתרונות האלה. אני מבינה שאין ברירה, וברור שאין ברירה, אבל זה רק מחזק את מה שאמרתי בנקודה הקודמת. חייבים לייצר לחץ על מי שאמון על הנושא הזה להתחיל לפעול כדי להחזיר את התושבים ואת המוסדות חזרה הביתה.

כשנגיע לנקודה הזו, חייבים לייצר סל תמריצים מאוד גדול, וקודם כול, לסטודנטים. סליחה מהמוסדות, אבל קודם כול לסטודנטים. אנחנו צריכים לעודד כמה שיותר סטודנטים לבוא וללמוד בגליל ובנגב. וזה אומר סיוע במעונות, וזה אומר סיוע בשכר לימוד. לגבי שכר הלימוד והתמרוץ - צריך לומר שגם כאן אנחנו קצת עושים הנחה למדינה כי יש היום את "ממדים ללימודים" ואת כל ההטבות. אז שאף אחד פה לא יבוא ויספר לנו שעשו איזו טובה גדולה ושמו בתוכנית שיקום לצפון שנה ראשונה חינם.

<< אורח >> מופיד מרעי: << אורח >>

אבל יש כאלה שלא עונים לקריטריונים של "ממדים ללימודים".

<< דובר_המשך >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> נכון, ובגלל זה אני אומרת. אבל יש גם חלק גדול שכן. צריך לראות איך מיישרים קו לכולם, ותמיד לקחת בפרופורציה גם את מה שמציעים לנו.

<< אורח >> מופיד מרעי: << אורח >>

אין כפל מבצעים.

<< דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> בדיוק. ודבר נוסף מאוד חשוב. אנחנו כל הזמן מדברים על המציאות עכשיו, ואיך מוצאים פתרונות. חברים, כשאתם תחזרו לקמפוסים, ואני עוד לא יודעת, באמת, מה קורה אצלכם, אבל אני יודעת מה קורה בצפון כי אני נמצאת שם הרבה, זה לחזור למקום שצריך לשקם אותו. זה לא באנו, פתחנו, כי עכשיו החזירו אותנו, והינה, הכיתות, והכול בסדר, ואפשר לצאת לדרך. יש שם עבודת שיקום. אדוני היושב- ראש, אתה גם הסתובבת הרבה בצפון. אתה ראית גם את הבתים, גם את השטחים הציבוריים. זה נכון גם לגבי הקמפוסים. צריך לדאוג מעכשיו שיהיה להם את התקציב שנדרש כדי שהם יוכלו להיכנס ולעבוד במרץ בשביל לשקם את המבנים ולהחזיר בחזרה את הסטודנטים אליהם.

דיברת על נקודות פרקטיות. אני מקווה שנתתי לפחות שלוש, ואני אתן עכשיו את הרביעית. תשחררו כספים שכבר אושרו על ידי הממשלה. תשחררו. לא צריך לבוא לפה, לוועדה, פעם אחר פעם אחר פעם כדי להילחם עליהם. נתתם פעם אחת, תשחררו את זה. תאמינו לנו, יש עוד הרבה מאוד דברים לעתיד. יהיה לנו מה לבקש. תשחררו למכללות מה שכבר אושר. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

תודה.

<< אורח >> אלי כהן: << אורח >>

תודה. לא יכלו לייצג אותנו טוב יותר.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

מר כהן, אתה משוחד. אתה מקרית שמונה, לא? אתה בניגוד עניינים פה בפרגון הזה. סתם, סתם. זה יפה שפרגנת. אני צוחק. אם אתה מקריית שמונה, יש לך פטור מניגוד עניינים. אתה תדאג תמיד רק לקריית שמונה.

<< דובר >> יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי): << דובר >> אמר מיכאל, שהוא חלק מאיתנו, עוד ממגבית קנדה ושותפות אלפיים הרבה זכויות יש למיכאל.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

דודו, אני דוחה אותך בעוד אחד כי נער האוצר עוזב אותנו.

<< אורח >> מופיד מרעי: << אורח >>

שישים את הכסף ושילך.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

כן. אני רוצה שתגיד כמה דברים שתכננת, אבל האם אתם תוכלו לחשוב על איזה השלמת חוסרים שעלתה פה מצד המוסדות, שזה לא הרבה כסף. זה נראה כמו כמה עשרות מיליונים, וזה גם יכול להיות ניוד מסעיפים וכל מיני הקצאות, הלוואות ודברים כאלה, שבפועל לא היה ניצול כספי במלחמה, ולהתחיל לחשוב על אותו מיגון יביל שמשלים פה את המוסדות. בסך הכול, מה שנבנה בספיר והוא חדש, הוא ממוגן, וגם כל תל חי החדשה היא ממוגנת ויפה. אבל חסר קצת מיגון יביל, וזה לא סכומי עתק. כמו כן, לפתור את הסוגיה של העברה חלקה של הכסף של המלגות, ולבדוק פה מה הסיבה שזה היה כזה מסובך במלגות, ושלא יהיו תקלות כאלה עד סוף שנה, ולצייד אותם באיזה שלושה-ארבעה מיליון שקל לאותם דברים שלא הצליחו עדיין להביא את הסטודנטים כמו הנדסאים וכו' - קמפיין ארצי, איזה חבילה אטרקטיבית וכו'. אני חושב שבכמה עשרות מיליוני שקלים משלימים עד סוף שנה, הציון של ההתייחסות שלכם לבעיות של האקדמיה במלחמה יכול לעלות מ-89 ל-99, כי אתם, באמת, מקבלים פה התייחסות חיובית על הפתרונות וחבילת הסיוע של החלטת הממשלה. אני לא רק רוצה שתסביר מה עשיתם טוב, אלא שתיקח את הנקודות האלה כשיעורי בית. הוועדה גם באזור ספטמבר תעשה מעקב של ניצול כספי החלטת הממשלה והשלמת צרכים, כפי שעלו פה מהדוברים, ואולי יעלו פה עוד כמה דוברים. צריך שולחן עגול של האוצר, עם נציגי האקדמיה ואגודת הסטודנטים, כדי לראות מה עדיין לא קיבל מענה בתוך התמונה, שבסך הכול יש בה פתרונות בשלב הזה.

<< אורח >> מופיד מרעי: << אורח >>

רק אל תעשו הפרדה בין האקדמיה לבין הנדסאים.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

אחרת הסתבכתם עם מופיד מרעי, ולא כדאי לכם. והוא צודק, כי הנדסאים הם קריטיים לעתיד המדינה הזו, לא פחות מכל סטודנט אחר. בבקשה.

<< אורח >> צח בסול: << אורח >>

בוודאי. צוהריים טובים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אתייחס גם למה שאמרת. שמי צח בסול, אני רפרנט מו"פ והשכלה גבוהה באגף תקציבים, משרד האוצר. אני אתייחס כאן גם לדברים שביצענו, וגם לדברים שבאמת עתידים להיות מבוצעים. יש כאן שלושה רכיבים: הדבר הראשון הוא, באמת, רכיבי הסיוע בחירום שניתנו באמת לספיר ותל חי, מהיותם באמת באזור הלחימה, שזה מלגות שכר הלימוד, וגם רשת הביטחון, שהיא משמעותית כאן לסיפור הזה. מעבר לזה, יש בנוסף, ביחד, כמובן, בהובלת ות"ת, עם השותפים הנוספים ועם השיח שאנחנו מקיימים אתכם כל הזמן, את הרשת שניתנה לכלל המילואימניקים ולכל המוסדות שבהם יש מילואימניקים, ובה יש גם את הגדלת קרן הסיוע, את שכפול הקורסים, שנסגר גם כאן בתמיכה ובהובלת חברי הכנסת, עיבוי מערך ההוראה וכל התמיכה הנלווית.

מעבר לזה, צריך לדבר על החלטות הממשלה. כלומר, החלטת ממשלה תקומה וצפונה. בתקומה כבר עברה ההחלטה הגדולה. אנחנו עובדים בקשר צמוד עם הנציגים בתקומה כדי לוודא שיש כאן יותר ממלגות, אלא, באמת, בנייה ברת קיימא של המכללה של ספיר, וגם בהמשך של תל חי, כיוון שמדובר כאן, באמת, בנכס לראייתנו ובמשהו שאנחנו רוצים לפתח, ושבתום אותם תקציבי שיקום יהיו פה מכללות חזקות יותר המסוגלות לעמוד עצמאית על הרגליים. זהו, זה ההתייחסות שלנו גם לתקומה, גם לצפון, שבה בעצם עדיין לא עברה החלטה הגדולה לכשהיא תעבור, אנחנו, כמובן, נתייחס לכל הדברים האלה.

שתי נקודות נוספות: דיברו על מיגון, ואנחנו נבחן את הנושא הזה – וזהו.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

שיעורי הבית שלך לחודשים הקרובים הם לחפש מן הגורן ומן היקב את ההשלמות של הבעיות הקטנות שעלו פה לצד ההחלטה הגדולה שכבר התקבלה.

דודו שלמה, מנהל המכללה להנדסאים בספיר, ואחריו חבר הכנסת אלון שוסטר, ואחר כך אנחנו פותחים את זה ליושבי ראש אגודות הסטודנטים ולנציגי סטודנטים וארגוני הסטודנטים – זה יהיה הסדר. אדוני, תפקידך?

<< אורח >> דודו שלמה: << אורח >>

תודה, אדוני. מכללה טכנולוגית ספיר להנדסאים. אני אתן איזושהי תמונת מצב כללית מה קורה אצלנו במסגרת המכללה להנדסאים בספיר, שהיא המכללה הוותיקה, המכללה האזורית. התולדה של המכללה האקדמית באה, באמת, מהמכללה הטכנולוגית. מצב הסטודנטים הוא בכי רע. 90% מהסטודנטים שלנו הם בתוך המעגלים הראשונים והשניים. כלומר, קו אשקלון, אופקים. הם חוו את כל הטראומות שהיו ב-7 באוקטובר, ותהליך ההתאוששות הוא מאוד מאוד מורכב. הלימודים, מן הסתם, הם מרחוק, אבל כפי שמופיד אמר, הלימודים שלנו הם לימודים מעשיים. המכללה שלנו היא לא מכללה מוגנת. כלומר, 100% מהחדרים שלנו לא ממוגנים. זה אומר שאני לא יכול להביא אותם למכללה וללימודים מעשיים, ובטח ברגישות הנוכחית, כשכל דבר קטן הוא בעצם טריגר לאנשים שהם פוסט טראומטיים, כולל אנוכי. אנחנו מתקשים מאוד. נכון שנושא המיגון לטווח הארוך יטופל, וקיבלתי דיווח גיא שיושב פה לידי, כי הוא נכנס לאיזשהם צינורות של משרד האוצר ושל מה"ט. בטווח הקצר, אני לא יודע איפה אני שם את הסטודנטים בשנת הלימודים הבאה. כלומר, בעוד שלושה-חודשים חודשים אין לסטודנטים מקום ללמוד. עכשיו ובתקופות האלה אנחנו, על אחת כמה וכמה, רוצים לסיים את שנת הלימודים כמו שצריך, אבל אין לנו מסוגלות להביא את הסטודנטים למכללה. אנחנו פזורים, נעים ונדים ברחבי הארץ, ותלויים בטוב ליבם של השותפים שלנו והסולידריות של המוסדות להשכלה בארץ ניכרת. אנחנו בבעיה קשה. אם היינו נותנים בנקודה הזו פתרון של מיגוניות צמודות לכיתות לימוד, אז זה היה יכול לעזור בטווח הקצר, והיה יכול, לפחות, לאפשר לנו פתיחה הדרגתית של הכיתות.

מעבר לכך, מצב הרישום שלנו הוא בכי רע. אנחנו עומדים על רישום של 30%. זה מה מצב שבו אין כיתות. כלומר, ב-30% לא פותחים כיתות. אם הקצב הזה ימשיך בגרף הליניארי שלנו, אין לנו כיתות. זה אומר כיתות של 10 -12 סטודנטים במקום כיתות של 30, 40, ו-50 סטודנטים. וכאן אני כן חושב שנדרשת פה איזושהי מעורבות של המדינה. אם דיברנו על כספי קמפיין - אני לא יודע מה באמת יעזור. לא חשבתי על זה עד הסוף, אבל אני חושב שהמדינה צריכה להבין שאנחנו פתרון לאומי, ופתרון לפריון במשק הישראלי. אנחנו הפתרון. אנחנו אלה שמביאים את זה, ובטח בטח בחבל תקומה. אנחנו מרגישים שהאזור מנסה להתאושש בתקופות האלה, וכל דבר קטן שמעכב אותו, מעכב אותו ברגרסיה כפולה ומוכפלת. ולכן אני אומר, כן צריך לחשוב איך שמים דגל מתנוסס ואומרים שציונות היא כאן, באזור שלנו, באזור הצפון, הדרום, ובעוטף. עד כאן.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

תודה רבה, דודו.

חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.

<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה, מיכאל. שלום לחברינו, מקרוב ומרחוק. אני, קודם כול, רוצה לפתוח בדברי הוקרה, ולצערי, זיכרון של מייסדים. השבוע או לפני שבועיים טמנו את צבי חזן מברור חיל, שהוא אבי המכללה האזורית. זאת הזדמנות להתנצל בפני קריית גת, שהתמודדו אי-אז בשנות השבעים, ושדרות ושער הנגב זכינו, וראינו ברכה עצומה. זה שני דורות שהמכללה היא באר שואבת ואבן ראשה של האזור כולו. והינה, אתם רואים. אחרי משבר כול כך גדול, אפילו תקומה חושבת שזה אירוע שצריך לחזק אותו. החליף אותו שי חרמש, שחייו התנפצו בכפר עזה. הוא היה ממחוללי המכללה האקדמית, וקשה להפריז בחשיבות של העשייה הזו, יחד עם השותפים שלו במכללה עצמה ובעיר שדרות, וכל הוועד המנהל. ואופיר ליבשטיין, שנהרג ב-7 באוקטובר, וגם לו היה חלק. הוא החליף אותי.

אני חושב שבטווח הקצרים אנחנו ניבחן ביכולת שלנו להנשים, לתת קביים, תמצאו את המטאפורות שאתם רוצים, אבל המוקדים האלו, היהלומים הקהילתיים האקדמיים האלו, לא ייעלמו. הם יהיו. ואם צריך, כמו שעושים לגן ילדים בנחל עוז שיגיעו, כך אני מקווה, להתיישבות זמנית בנתיבות עם שבעה ילדים, ונותנים תקן שלם - אם זה מתאים. אם לא מתאים מבחינה מקצועית לאפשר ל-10, 12, 15 סטודנטים ללמוד, אז לא. אבל כל מה שאפשר לתת ולשלם בכסף, אז זה הזמן לשלם בכסף. כי הגישור - אפשר יהיה לשקם אחר כך מחדש. רצוי שלא.

אני מבין שיש חללים ממוגנים שבהם אפשר להשתמש. אני לא יודע אם בספיר, אבל אני מניח שבעוד כמה חודשים אפשר יהיה להשתמש מאחד מבתי הספר שבקרייה. אני משוכנע לגבי נושא המיגון, וטוב שאמרתם. זה פשוט לא הגיוני. היושב ראש אמר: 10 - 15 מיליון לא צריכים להיות בעיה. זאת הזדמנות להזכיר - שלא נזלזל בכוח של הבירוקרטיה. לפני 18 שנים, פחות או יותר, היה מנכ"ל משרד ביטחון חזק ועוצמתי שהבטיח 4 מיליון שקל למיגון. השמועה הזאת מרחפת. לקח לנו עשור כדי להשתכנע שגם עם הבטחה של מנכ"ל, שהיא לא היתה כנראה על פי כל הנהלים, זה לא הולך. אפשר לעשות צרות גדולות. אנחנו פה כדי לסייע. אני שמח לשמוע שזה מסתדר.

המשימה, שעומדת מולנו בצפון ובדרום, היא אדירה בתור התחלה. בדרום אנחנו רואים את קצה הדרך של תחילת הדרך ואת קדם ההתחלה. אבל בצפון אנחנו עדיין לא יודעים כ י האירוע מתהווה. צריך המון סבלנות והמון אמונה. אנחנו נעשה את זה. אנחנו פה. מיכאל היה ראש רשות. אני והחברים האחרים, שנמצאים כאן. לא ניתן למשימה הזאת ללכת לאיבוד. אני רוצה שתהיו משוכנעים שאנחנו עובדים אצלכם. כולנו, אופוזיציה וקואליציה, בכל שעה, בכל נושא. תודה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

תודה, אלון.

יאיר שלם, מכללת מעלות, בבקשה.

<< אורח >> יאיר שלם: << אורח >>

תודה, אדוני היושב-ראש. אני אפתח ואומר שגם אני בשם רשת מכללות עתיד מודה גם למשרד העבודה וגם למשרד האוצר על ששמו גם אותנו במערך התמיכה במכללות ובסטודנטים. האמת, אני באתי לדיון פה מלכתחילה על מנת להעביר פה איזושהי תודעה מסוימת, אבל שמחתי שאדוני היושב-ראש פתח ואמר שלא מדברים פה רק על מוסדות אקדמיים, אלא גם על מוסדות להכשרת הנדסאים, כי יש חשיבות מאוד מאוד גדולה, כפי שאמר היושב-ראש. אנחנו יודעים שחסרים היום בשוק העבודה כ-6,000 הנדסאים. זו פגיעה רצינית מאוד וקשה ביכולת הייצור של המשק, וזה תפקיד קריטי להתפתחות שוק העבודה, שהולך ונהיה יותר טכנולוגי.

מכללת עתיד מעלות, מעבר להיותה קו עימות, מוזנת מסטודנטים רבים שגרים ביישובים מפונים, כמו: שלומי, ראש הנקרה, קריית שמונה, בצת, גרנות, שתולה, אביבים, ועוד. אני הייתי מציע פה הצעה לסדר. המשרד לפיתוח הנגב והגליל קיבל עכשיו הרבה מאוד כסף. לגבי אותו מערך תמיכה שקיבלו המכללות לתמיכה בסטודנטים – אני מציע שהמשרד יצא בקמפיין פומבי שמתקשר לתושבי הצפון והדרום שהלימודים במקומות: מעלות, ספיר, תל חי, לשנת תשפ"ה הם ללא עלות. אני חושב שהבשורה הזאת, ככל שהיא תגיע לכל תושב, תתרום להגברת הביקושים והמימוש יגדל. תודה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

תודה. אתה יודע, נגב-גליל זה משרד עם יחסית תקציב מוגבל, אבל השר שם פעל די יפה בחלוקת הכסף, ובאמת קיבל פידבק גם מראשי רשויות, מוסדות ועמותות בצפון ובדרום. אני אפנה אליו את הבקשה לראות אם יש לו איזה תקציב גמיש לקמפיין המיוחד הזה כי זה באמת ראוי. אבל אנחנו גם לא תמיד זורקים עליו את כל הבעיות של הצפון, כי כדי לשקם את הצפון ואת הדרום צריך את כל משרדי הממשלה והרבה יותר כסף ממה שיש לו. אבל בדברים מיוחדים, במה שאנחנו קוראים "משימות בוטיק", אנחנו ננסה לבקש ממנו לשקול את הדבר הזה. תודה רבה.

איה רובינסון, יושבת-ראש אגודת הסטודנטים של תל חי.

<< אורח >> איה רובינסון: << אורח >>

היי, מה נשמע? אני אחזור קצת על דברים שאמרתי גם וועדה בבוקר. בשבועיים הראשונים למלחמה פינו 60% מהסטודנטים, כמו שנאמר פה כבר. לרגע הסטודנטים בתל חי לא הפסיקו להתנדב, גם אם זה במילואים, גם אם זה לרדת לעוטף ולעזור. אנחנו באמת עושים הכול, הכול, הכול, כדי לעזור לכולם, אבל אנחנו קצת מרגישים שאף אחד לא עוזר לנו. אני מאוד מעריכה את הוועדה הזאת, והיא, באמת, חשובה. אבל בסוף צריך שנייה לדבר על הצרכים שלנו כסטודנטים. כמובן גם על המוסדות, ומגיע לכם הכול כי אתם באמת הראשונים לספוג את זה. אבל, בסוף, כמו שאלי אמר, אנחנו לא נרשמנו לאוניברסיטה הפתוחה, אנחנו נרשמנו ללמוד במכללת תל חי. אנחנו נרשמנו ללימודים פרונטליים בקמפוס, ואנחנו לא מקבלים את זה. אנחנו לא מקבלים תמיכה. היא מאוד זעומה מהרשויות, ומהממשלה כמעט בכלל לא. בהתחלה לא הכירו בנו בכלל כמפונים. לא נתנו לנו את הזכויות שלנו, לא נתנו לנו כלום. בעזרת התאחדות הסטודנטים, אנחנו הובלנו מהלך מול ביטוח לאומי שבסוף אפשר את זה, אבל זה עדיין לא מספיק. אנחנו, הסטודנטים, קורסים כלכלית. אנחנו לא מצליחים לסיים את התואר, אנחנו לא מצליחים להיות בכלל במסוגלות לשבת וללמוד. קשה לנו, ואנחנו צריכים עזרה אמיתית מהממשלה ומהמדינה. אנחנו צריכים שנה נוספת של שכר לימוד חינם לא רק בשביל שתל חי תמשיך להתקיים, אלא גם בשביל שאנחנו נוכל ללמוד ולשבת במכללה ולהתעסק בלימודים, ולא בזה שהוציאו אותנו לחל"ת מהעבודה שלנו, ואין לנו איפה לגור. אני משלמת שכר דירה בקריית שמונה, אבל אני גם משלמת שכר דירה חדש במרכז, ואין לי כסף. אני צריכה לדאוג ל-8,000 סטודנטים כי אני לא מייצגת רק את האקדמית, אני מייצגת גם את הטכנולוגית. אנחנו בקשיים, וזה לא פשוט. אנחנו מבקשים לקבל שוב שכר לימוד מלא לשנה שנייה.

בנוסף, לפני כמה שעות ראש הממשלה הודיע שהוא סוף-סוף מינה פרויקטור לצפון, קודם כול, תודה. אני, באמת, מברכת על ההחלטה הזאת, גם אם היא באיחור קל. אני מבקשת שהסטודנטים יהיו חלק מהנושא של הפרויקטור. הם לא מקבלים בכלל יחס עד עכשיו. לא מתייחסים אלינו. אנחנו לא שקופים. אנחנו, אשכרה, חיים שם ומזינים שם את כל הכלכלה. תל חי, בניגוד להרבה מוסדות אחרים במרכז, ומוסדות אחרים באופן כללי, זה לא מוסד שאתה מגיע אליו, לומד, עושה תואר, והולך. אנחנו באים לשם כדי להתיישב בגליל. אנחנו מניעים שם את הגליל. תל חי זה אבן שואבת להתיישבות הגלילית. ואם אתם תבטלו את זה, ותבטלו אותנו, ולא תיתנו לנו את היכולת להמשיך להתקיים שם, אתם מוותרים על הגליל. זאת ההחלטה שאתם צריכים לקבל, ואני ממש מבקשת.

<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> האם אפשר להטיל עלייך משימה?

איה רובינסון:

בטח.

<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> יש לנו את מספר הטלפון של האדם. צריך להתנפל עליו, וכמוך עוד עשרים אנשים. שוב איתו עכשיו. אין שום דבר סגור. זה הזמן עכשיו. תגיעו אליו, דברו איתו.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

אבי כהן סקלי הוא איש רציני ואיש ביצוע. נדמה לי שהוא היה מנכ"ל משרדי ממשלה. אנחנו גם נתנפל עליו.

איה רובינסון:

אנחנו חד-משמעית נתנפל עליו, ואנחנו נעשה את זה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

איה, אבל בעדינות. נתנפל עליו, אבל שהוא יהיה חי כדי שהוא יוכל לעבוד. אנחנו צריכים להשאיר אותו. שלא ימות לנו.

<< אורח >> איה רובינסון: << אורח >>

אני יודעת להיות גם עדינה כשצריך. בדוק, אנחנו צריכים שהוא יעבוד. הגיע הזמן להסתכל גם על הסטודנטים אחרי שמונה חודשים.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

דעי לך, בשביל ההוגנות, לפני שהממשלה אפילו הביאה החלטת ממשלה, פנו אליי סטודנטים פה, ואנחנו הבאנו הצעת חוק וניצחנו את כל הבירוקרטיה למען הסטודנטים.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

אני עד.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

ושם גם הבאנו את התקציבים כי היתה שם בעיה של מלגות וכו'. את צודקת לגבי שנה שנייה כדי לייצר רציפות והמשכיות, אבל גם את התמונה השלמה צריך.

<< אורח >> איה רובינסון: << אורח >>

חד-משמעית. אנחנו מעריכים מאוד, ובכל זאת אני אהיה חצופה ואבקש להמשיך עם זה, וגם להרחיב קצת את התמונה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

זה טוב ובסדר, אנחנו איתך. זה יופיע בסיכום הישיבה הזו כדרישה שלנו.

איה רובינסון:

תודה רבה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

עדי שלו, יושבת-ראש אגודת הסטודנטים ספיר, בבקשה.

<< אורח >> עדי שלו: << אורח >>

שלום לחברי הוועדה ולכולם. אני עדי. אני לומדת משפטית בספיר, ויושבת-ראש אגודת הסטודנטים והסטודנטיות במכללה. אגודת הסטודנטים היא הגוף שמייצג את כל הצעירים שבחרו כמוני להעתיק את מקום מגוריהם לעוטף עזה. מכללת ספיר היא הבית שלנו. היא העיר השנייה בגודלה באזור. ויתרה מזאת, היא מקום של תקווה של צעירים שמתיישבים מתוך אידיאולוגיה, צעירים ציוניים שרוצים להגשים את החלום. המציאות שלנו היא מורכבת. אנחנו חיים תחת אזעקות בלתי פוסקות, תחת איום מתמיד, וכמובן אסון ה-7 לאוקטובר, שפגש כל אחד ואחד מאיתנו מחוץ לדלת הבית שלו. ולמרות זאת, אנחנו כאן. אנחנו בוחרים להישאר. אנחנו בוחרים להילחם על העתיד שלנו.

המכללה שלנו קיבלה במסגרת תוכנית תקומה 200 מיליון שקלים. זה סכום עתק שאמור לשמש לחיזוק ולתקומה של כולנו. ועדיין אני שואלת איך זה יכול להיות שאנחנו, הסטודנטים, לא היינו שותפים להחלטה איך להשקיע את הכסף הזה, ואיך זה יכול להיות שאנחנו, שיודעים הכי טוב מה אנחנו צריכים, לא קיבלנו שום יכולת השפעה. אני נמצאת פה מולכם כדי לדרוש בצורה ברורה וחד-משמעית להיות שותפים פעילים בתהליך קבלת ההחלטות. כצעד ראשון אנחנו מבקשים לדרוש מהמכללה להשקיע בתשתיות היברידיות ולאפשר מערכת לימודים היברידית מלאה כדי שנוכל ללמוד גם כשיש אזעקות, גם כשיש ירי, מבלי לוותר על החלום שלנו להשכלה גבוהה. המטרה היא ברורה. אנחנו רוצים להגיע שנה הבאה לקמפוס שמאפשר לנו ללמוד בביטחון מבלי להתפשר על איכות הלימודים. וחשוב גם לומר שחוסן לא נוצר רק מתחושת ביטחון פיזית, אלא הוא נוצר מתוך קהילה, מתוך סביבה תומכת, חיה ונושמת, שמספקת מעטפת רחבה. החוסן הזה, שאותו אנחנו כול כך רוצים כדי להשתקם, מגיע מחיי תרבות וקהילה, אופק תעסוקתי, וכמובן מעטפת וטיפול רגשי. לשם כך, צריך תוכניות מסודרות ומשאבים. ואני קוראת מכאן לכל הארגונים העוסקים בצעירים ובסטודנטים: בואו לקחת חלק בתקומה.

לצערנו, המציאות הביטחונית שבה אנחנו חיים לא הולכת להשתנות, גם לא אחרי סיום המלחמה. ולכן, אנחנו מזמינים את פיקוד העורף לשוב ולסייר בקמפוס שלנו, לוודא שיש לנו מקלטים תקינים, מיגון ראוי, נהלים ברורים למקרה חירום. אנחנו לא מוכנים להתפשר על הביטחון שלנו. החיים של 5,000 סטודנטים אינם הפקר. זה לגמרי מתחבר למה שניר אמר. בלי מיגון ראוי בקמפוס, הקמפוס לא יוכל לשוב ולתפקד כראוי.

חברי ועדה, אנחנו, הצעירים, העתיד של הנגב. אנחנו כאן כדי להישאר, אנחנו כאן כדי להילחם על העתיד שלנו. אנחנו דורשים את הזכות לחיות וללמוד בביטחון, ואת הזכות להיות שותפים פעילים בעיצוב עתידנו. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

תודה רבה לך.

גיא קפלן, שאחראי על התקצוב של המכללות להנדסאים, האם תוכלו גם אתם לסייע בהגדלת תקציבית לבעיית השיווק וגיוס התלמידים?

<< אורח >> גיא קפלן: << אורח >>

אני מתחיל בתשובה לשאלה שלך לגבי הקמפיין. אנחנו מדי שנה מממנים כמיליון שקל לקמפיין בכלל להנדסאים. השנה גם קיצצו את כל התפעולים. אין לנו השנה קמפיין בכלל להנדסאים - אפס, כך שאנחנו נבקש את זה ממשרד האוצר.

לגבי התייחסות שלי - דבר ראשון, אני רוצה להתנצל שנבצר משירה ברלינר, מנהלת מה"ט, להגיע לכאן. היתה לה מחויבות קודמת להשתתף בוועדה ציבורית בנושא ההשכלה הטכנולוגית, בראשות פרופ' צביקה אקשטיין. יש במה"ט שלוש מכללות טכנולוגיות שפועלות בקו העימות: ספיר, תל חי ומעלות. הסטודנטים במכללות האלה לא שילמו שכר לימוד בתשפ"ד, לא ישלמו שכר לימוד בתשפ"ה. וכשאני אומר "שכר לימוד", זה גם כולל הכוכבית שיש תמיד בשכר לימוד למטה, לא כולל נלוות. המימון שהמכללות תקבלנה כולל גם את הנלוות, כך שהסטודנטים לא משלמים שכר לימוד. בנוסף לזה, יש רשת ביטחון תקציבית תלת-שנתית החל מתשפ"ד, תשפ"ה, תשפ"ו, שנותנת רשת ביטחון במקרה של ירידה בכמות הסטודנטים מבחינה תקציבית לשלושת המוסדות, וגם אם יש ירידה בהכנסות משכר לימוד.

לעניין הסטודנטים עצמם - אנחנו עכשיו, ממש בימים אלה, פועלים עם מנהלת תקומה לגיבוש מעטפת סיוע. זה אומר, שיעורי תגבור, שיעורי עזר והקלות והתאמות לכל הסטודנטים, לסטודנטים בספיר, ובמסגרת החלטת ממשלה לצפון, שהתקבלה לאחרונה, יש לנו שם גם תקציבים ייעודיים, גם עבור מענה למעטפת סיוע לסטודנטים, גם עבור מענה לשכירויות במכללת הנדסאים תל חי - זהו. אני אאלץ עוד מעט לעזוב.

<< אורח >> מופיד מרעי: << אורח >>

לפני שאתה עוזב, אם לא יהיה קמפיין להחזרת הסטודנטים, גם חגורת הביטחון, שעליה אתה מדבר, לא תעזור לנו.

<< אורח >> גיא קפלן: << אורח >>

אני מבין. אני חייב להגיד שמלבד כל הדברים, שרק היום זה עלה על השולחן - - -

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

גיא, ההסבר שלך היה יותר של שגרה. אנחנו במלחמה. היה שם מיליון - שיהיה 3 מיליון. אתם בטח ארגון לא מאוד עשיר. אבל בשעת מלחמה צריך לייצר גמישות תקציבית ותיעדוף. להקפיא פרויקט מסוים ולהגיד לאלה שבחזית, לתל חי וספיר: מה אתם צריכים מאיתנו, בניגוד לאחרים, וניתן לכם. אני לא יודע להסתכל לכם בספר התקציב. התקציב צנוע. אתם, בסך הכול, גוף רגולטורי. אבל תהפכו את המיליון ל-3 מיליון - זה כל הסיפור.

<< אורח >> גיא קפלן: << אורח >>

איפה שיכולנו. למשל, תקומה לא כללה תקציב למיגון מכללת הנדסאים ספיר בסכום של 10 מיליון שקל. כאן אנחנו לקחנו מסעיף תקציבי של סיוע תשתיתי לכלל המכללות בארץ. הגדרנו את זה בעדיפות ראשונה, והורדו משם 10 מיליון שקל כדי לתת מענה למיגון מכללת ספיר. אבל בתקציבים הרזים של תפעול והפעילות התפעולית שאמורה לייצר קמפיין, שם אנחנו, ואתה בטח מכיר, כמוני, את ה-FLAT'ים המצטברים בתפעול ואין שם. התקציב שלנו קשיח לחלוטין. כלומר, זה ניהול הבחינות. כלומר, כל סטודנט זכאי לקבל בחינה שתיבדק. התקציב שלנו הולך לשם. אין שום פעילות שהיא לא קשיחה.

<< אורח >> מופיד מרעי: << אורח >>

אדוני, אנחנו אחרי ה-7 באוקטובר.

<< דובר_המשך >> גיא קפלן: << דובר_המשך >>

חשוב שאני אתאר את המציאות התקציבית כי נשאלתי לגביה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

תודה רבה לך.

ניצן רם, סטודנט במכללת ספיר, פעיל למען הסטודנטים, בבקשה.

<< אורח >> ניצן רם: << אורח >>

אני ניצן רם, בן קיבוץ רביבים, סטודנט במכללת ספיר. קודם כול, אני רוצה להודות לך, חבר הכנסת מיכאל ביטון, על העברת החוק לשיפור תנאי הסטודנטים משרתי המילואים. אנחנו, אנשי הדור הצעיר במפלגת המחנה הממלכתי, נציגי הצעירים והסטודנטים בעוטף עזה ובמכללת ספיר, רואים במצב הקיים ובזה שעומד לבוא, כמה נושאים שיש לשנות או להסדיר. המכללה הכריזה על חזרה ללימודים פיזיים, בעוד הביטחון ותחושת הביטחון של הסטודנטים מעורערים. צריך להבדיל בין ביטחון לבין תחושת ביטחון. בלי תחושת ביטחון, סטודנטים לא יחזרו לקמפוס. להבנתנו, גם המכללה ומגורי הסטודנטים אינם עומדים ברמת המיגון הנדרשת, למרות שיש אישור של פיקוד העורף, וזה משהו שלא ברור לנו כול כך. אנחנו מבקשים מהוועדה לפעול מתוקף סמכותה ולדרוש מפיקוד העורף בחינה נוספת של מוכנות המכללה.

נושא נוסף שיש לבחון הוא האם המכללה ערוכה לאירוע כגון הפגנות אלימות או אירועים אלימים בין סטודנטים. חשוב להדגיש כי כמות הנשקים עלתה, ואירועים כאלה יכולים להידרדר מאוד מהר. בנוסף, יש לבחון את כיתת הכוננות, את כללי נשיאת הנשק במכללה.

פורסמה תוכנית של מינהלת תקומה לשיקום העוטף. בסעיף 4 כתוב כי הוקצו 800 מיליון שקל, מתוכם 61 מיליון שקל להשקעה בגופי צעירים, 55 מיליון שקל להקמה וקידום כפרי סטודנטים, וכ-200 מיליון שקל להשקעה בתוכן שאינו אקדמי במכללת ספיר. מלבד זאת, אין תוכנית פרטנית אלא תוכנית כללית בלבד הרשומה בנקודות. לכן, לא ברור לנו לאיזה מטרות קונקרטיות מיועד הכסף. אנחנו מבקשים מהוועדה לפעול, מתוקף סמכותה, לדרוש ממינהלת התקומה תוכנית מפורטת ומעקב אחר הביצוע.

לסיכום, חשוב לנו להדגיש כי אנחנו פועלים מתוך תחושת אחריות ומחויבות לסטודנטים ולאנשי העוטף, ומטרתנו היא לא להתנגח, אלא לפעול בשיתוף פעולה. תודה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

תודה.

גילי רייס זקס, סטודנטית מילואימניקית מתל חי, בבקשה.

גילי רייס זקס:

שלום. חבר הכנסת ביטון, אתה התחלת את דבריך בשאלה או בבקשה האם המכללות הצליחו להבטיח שנת לימודים לסטודנטים שלהם.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

אני שמח שאת מדגישה את זה. זה חשוב. זה המדד. לגבי כל הדיבורים וכל הכסף וכל המעשים - אם נגלה שאיבדנו 20% מהסטודנטים שהפסיקו ללמוד, זה אסון.

גילי רייס זקס:

איבדנו, ואנחנו עתידים גם לאבד הרבה יותר.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

20%? אנחנו לא יודעים את הנתון.

גילי רייס זקס:

אני לא נציגת המכללה. אני לא אדבר בשם המכללה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

אבל צריך להגיד דברים מדויקים.

גילי רייס זקס:

זה חשוב. אם יש פה נציגי של המכללות שיוכלו להעלות את הנתון הזה, זה יכול להיות נפלא.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

תיכף נדע את זה. ביולי-אוגוסט נדע את הנתונים. אני גם אבקש מאגף המחקר לעשות לנו מחקר מהיר על מסיימי הלימודים השנה, וכמה נשרו מתוך המוסדות. גם המל"ג והוות"ת יכולים לעזור לנו בדבר הזה.

גילי רייס זקס:

אנחנו נבקש, רגע לפני שאנחנו צריכים לעמוד מול נתון כזה, שלא נוכל לחזור אחורה ממנו, רגע לפני שהמכללה תיאלץ להיסגר כי לא יהיו לה סטודנטים רשומים, רגע לפני שאנחנו הולכים לעבור למוסדות אחרים, כי אין סטודנט היום בתל חי שלא מחפש אלטרנטיבה. אנחנו לא נעשה שנה כמו שהיתה לנו השנה. אנחנו פשוט לא נעשה שנה של נדודים, של לישון אצל חברים, לישון על ספות, להתגייס למילואים, לחזור, להסביר לשירות התעסוקה למה הוציאו אותי לחל"ת כי אני עבדתי בבית הלל, אבל גרתי בשדה נחמיה, ואלה פונו, ואלה לא פונו. אנחנו לא נעשה עוד שנה של לגור במחסן של ההורים שלי. אנחנו לא ניסחב וניסע למטולה בשתיים בבוקר כדי להעלות בחושך להוציא את הציוד שלנו משדה הקרב. אנחנו לא נעשה עוד שנה כזאת. אנחנו לא יכולים. וצריך להבין שעכשיו הוא הזמן לעזור לנו להישאר סטודנטים במכללה.

כבר דיברו כאן שהמכללה היא נכס לאומי. זה לא רק עניין פרטי ואישי שלי לסיים תואר ראשון. אם הייתי רוצה לסיים את התואר, כבר מזמן הייתי עוברת לפתוחה או לכל מוסד אחר. יש מספיק מקומות טובים. הלכנו לתל חי כי אנחנו רוצים לגור בצפון, כי רצינו לתרום לפיתוח הגליל ולקחת חלק בעשייה הציונית הזו. נראה שכרגע אין אף אחד אחר, חוץ מאיתנו. ואני יודעת שיש הרבה אנשים והרבה גורמים, וכולנו בסוף בעד אותה מטרה, אבל אנחנו מרגישים לבד - לבד. נתנו לנו שכר לימוד חינם לשנה הראשונה של הלימודים, וזה עוזר ותורם. אבל אנחנו נמצאים היום בתחילת יוני, ואנחנו צריכים לדעת שאנחנו יכולים להמשיך ללמוד במכללה בשנה הבאה. ויושבים פה אלי וכל שאר הנציגים, ואני יודעת שגם הם רוצים את זה עבורנו.

<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> האם את קיבלת שנה ראשונה כמו כולם? בפריפריה, נכון?

גילי רייס זקס:

נכון.

<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> מה יש לך ביד לנוכח האירוע הדרמטי שאנחנו ואתם עוברים? מה מיוחד? מה אתם כן מקבלים? מה קורה עם החוק שעבר ועם המלגות?

גילי רייס זקס:

אני משרתת מילואים.

<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אשרייך.

גילי רייס זקס:

ניסו לעשות עזרה לסטודנטים מילואימניקים בכל מוסדות הלימוד, למשל, בקבוצות לימוד ובחונכויות.

<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> זה מילואימניקית. אני שואל כסטודנטית שמשרתת את האומה בצפון.

גילי רייס זקס:

שום דבר. אני התפניתי מקיבוץ שלא מפונה באופן רשמי, ומדובר בשמונה קיבוצים שהושארו מופקרים בשדה הקרב. אני לא מקבלת דבר. אני נלחמת יום-יום להישאר סטודנטית במכללת תל חי.

<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> האם לא דיברנו על מלגות מיוחדות לתל חי וספיר כתוצאה מהמלחמה?

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

יש מלגות.

<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> זה אמור להגיע לחלקכם.

גילי רייס זקס:

צודק. סליחה, תיקון טעות. מכללת תל חי העניקה מענק על סך 3,000 שקלים לכל הסטודנטים שלה. אולי זה הסכום עליו אתה מדבר?

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

יש, כן. זה בהחלטת ממשלה. 3,000 שקלים הוספנו לסטודנטים - - -

<< אורח >> מופיד מרעי: << אורח >>

זה פנימי שלכם. הנדסאים לא קיבלו.

<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >>

את אומרת לנו בירושלים: תראו לנו שאנחנו חשובים לכם.

גילי רייס זקס:

אני לא מאמינה שאני צריכה להגיד את זה, אבל כן. אנחנו הכי חשובים. מכללת תל חי ומכללת ספיר הם המקומות הכי חשובים כרגע במדינת ישראל. האם מישהו פה לא מסכים על הדבר הזה? אולי צריך לעשות חידוד: מכללת תל חי ומכללת ספיר מחזיקות את העורף ואת העוטף. הן אלה שמשכו צעירים לצאת מהמרכז, הן אלה שהביאו צעירים לעבוד בעסקים מקומיים. אנחנו לא היינו עושים את זה אם לא היו המכללות. אני לא חושבת שהייתי צריכה להדגיש את זה. ואם כן, אז בבקשה. תודה לך.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

תודה רבה, גילי.

תלם עוזיאל, סטודנט מכללת תל חי, בבקשה.

<< אורח >> תלם עוזיאל: << אורח >>

שלום. שמי תלם. אני לומד היסטוריית ארץ ישראל במכללה האקדמית תל חי. אני מייצג את הסטודנטים המפונים מהמעונות. אנחנו התפנינו ב-7 באוקטובר כי הבנו את גודל הזוועה שקרתה בדרום. רבים מהאנשים שהתפנו הם מילואימניקים. כשהם סיימו את המילואים, הם באו לשנות את הכתובת על מנת לקבל את ההכרה כמפונים. כשהמילואימניקים יצאו וכשהרבה חבר'ה מהמעונות יצאו וביקשו לשנות את הכתובת, נודע להם שהם לא זכאים לשנות את הכתובת. מתברר שאנחנו מעולם אף פעם לא היינו תושבי קריית שמונה והצפון.

אנחנו עברנו מסכת ועדות, גם עם יושבת ראש ועדת הצעירים נעמה לזימי, וגם עם יוסף טייב בוועדת החינוך. הובטח לנו שם שהעניין הוסדר, טופל, ואנחנו נקבל את ההכרה ואת מה שמגיע לנו. אני לא יודע אם יש פה מישהו שיודע כמה פיצויים מפונים מקבלים. מדובר על 50,000 שקלים עד עכשיו. זה סכום מטורף, עתק, לסטודנט. אני יודע שיש פה חבר'ה שמשתכרים יותר בחודש. לסטודנט זה סכום בדיוני. ואנחנו לא מקבלים ולא זכאים - כאילו אנחנו לא גרים שם שנתיים וחצי. אדוני היושב-ראש, אין לי מילים לתאר את הסחבת הזאת שנמשכת כי הבירוקרטיה - - -

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

אתה גרת ביישוב, אבל לא עשית חוזה עם כתובת.

<< אורח >> תלם עוזיאל: << אורח >>

לא. אני אחדד. אני גרתי בקריית שמונה מיולי 2022, במעונות של מכללת תל חי. אלי נגע בזה קודם. ומתברר שמי שגר במעונות של מכללה הוא מתארח, הוא לא תושב. מבחינת המדינה אני אף פעם לא הייתי בקריית שמונה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

אבל אתה שילמת שם שכר דירה.

<< אורח >> תלם עוזיאל: << אורח >>

אני שילמתי, וחבריי שילמו.

<< אורח >> אלי כהן: << אורח >>

בהחלט. המדינה בתקנות, משום מה, אומרת שמי ששוכר אצל אדם פרטי מוכר כתושב, ומי שמוכר במעונות, והוא חי כל השנה במעונות, - - -

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

מהי בערך העלות של לשכור אצלך מול סטודנט ששוכר דירה משותפת?

<< אורח >> תלם עוזיאל: << אורח >>

זה משתנה. הרבה פעמים חבר'ה שמגיעים למעונות הם חבר'ה שקצת יותר קשה להם כלכלית, וזה בסביבות 1,200 שקל.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

זה כאילו דיפרנציאלי. ואם הוא היה גר בדירה עם סטודנטים?

תלם עוזיאל:

2,500 ומעלה - תלוי.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

אבל אם הוא גם עם עוד סטודנטים הוא מתחלק.

תלם עוזיאל:

זה מתחלק, אבל אלו המחירים בגדול.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

זה לא שלא הוצאת כסף על השנה הזו.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

בוודאי שהוא הוציא את הכסף.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

האם עד היום הדבר הזה לא נפתר?

תלם עוזיאל:

שמונה חודשים עברו מתחילת המלחמה, ואנחנו עדיין לא מוכרים כמפונים. המדינה לא רואה בי כמפונה - כאילו לא גרתי שם שנתיים וחצי. אני רוצה לחדד. יש סטודנטים שהספיקו בשבועיים הראשונים למלחמה לשנות את הכתובת באתר משרד הפנים, והם מוכרים והם זכאים והם מקבלים.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

מה הכוונה? האם הם הלכו לאתר וזייפו כתובת?

תלם עוזיאל:

לא, לא. בשבועיים הראשונים למלחמה היתה אופציה לשנות את הכתובת באתר משרד הפנים. משרד הפנים חסם את האופציה כדי שלא יהיו עניינים כאלה של מרמה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

תן לי להבין. אדם גר במעונות, והלך לאתר משרד הפנים. מה הוא כתב שם?

תלם עוזיאל:

הוא כותב שהוא תושב המעונות, ובאופן אוטומטי מקבל חסימה, ולא ניתן לדבר איתו.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

לא הבנת. אדם היה במעונות. מה הוא כתב שם באתר בשבועיים שזה היה פתוח.?

תלם עוזיאל:

הוא כתב את הכתובת של המעונות. הוא נתן את כל הפרטים.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

והוא היה זכאי.

<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> מבחינתם זו היתה תקלה טכנית. זה משרד הפנים.

תלם עוזיאל:

בדיוק.

<< אורח >> מופיד מרעי: << אורח >>

משרד הפנים לא אפשר.

תלם עוזיאל:

יש פה נפילה בין הכיסאות קלאסית של עשרות סטודנטים.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

האם החוק הגדיר במפורש שתושבי מעונות לא יקבלו?

תלם עוזיאל:

ישיבות הסדר, סטודנטים שגרים במעונות, לא זכאים. הם לא מוכרים כתושבים.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

ישיבת הסדר היא לא אותו דבר כי היא מממנת את הסטודנטים.

תלם עוזיאל:

אתה צודק, אבל אני מדבר איתך על החוק. מעונות סטודנטים לא מוכרים כחבר'ה שגרים בקריית שמונה או בכל מקום אחר. זה לא יישוב קבע, זה יישוב זמני.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

למה לא העליתם בזמן אמת כשעשינו את החוקים?

<< אורח >> אסף הררי ניצן: << אורח >>

המעמד הרשמי של מעונות סטודנטים על פי מרשם האוכלוסין, זה מגורים זמניים. זאת אומרת שאתה צריך לגור שם תקופה מוגבלת, ואתה לא תושב המקום. ולכן, אחרי שהתחילה המלחמה תושבים ש- - -

<< אורח >> אלי כהן: << אורח >>

זה היה בשתי ועדות בכנסת, והיתה התחייבות של נציג משרד הפנים בדיון בוועדת החינוך.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

פנים? זה תלוי בפנים עכשיו?

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

רישום אוכלוסין.

תלם עוזיאל:

זה תקוע במשרד הפנים כי משרד הפנים לא מאשר לנו לשנות את המרשם. כתוצאה מכך, ביטוח לאומי לא יכול לקבל את הפקודה לשחרר לנו את המענק ולהכיר בנו כמפונים. המצב הוא לא ספציפי לתל חי, הוא גם לספיר.

<< אורח >> מופיד מרעי: << אורח >>

משרד הפנים מאשר תושבות.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

אני מבין זאת. אבל, עכשיו, כשזה בדיעבד, מי יחליט האם אותו סטודנט שהיה במעונות זכאי?

מופיד מרעי:

אם תשאל אותי, שר הפנים.

תלם עוזיאל:

העניין כרגע מוסמס. אף אחד לא מדבר איתנו. קל מאוד לשכוח את זה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

האם יש לכם כוח לעשות הליך משפטי?

תלם עוזיאל:

יש חבר'ה שעתרו לבג"ץ. הם לא חיכו לכם, כי כנראה שאם אנחנו נחכה - - -

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

האם יש בג"ץ בנושא?

תלם עוזיאל:

יש בג"ץ בנושא. יחד עם זאת, הבג"ץ לא מבטיח שכולם יקבלו את העניין, וזה יוסדר רוחבית. אנחנו צריכים אתכם.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

אני אתעסק בנושא הזה. אני שומע על זה פעם ראשונה, וחבל, כי הובלתי חקיקה, והייתי מביא נוסח בתוך החוק שלי שמגדיר מעונות לעניין מגורים.

תלם עוזיאל:

אני מודה לך על זה שאתה עונה לנו בחיוב. יחד עם זאת, אנחנו עברנו הרבה חברי כנסת, כשכולם אמרו לנו: אנחנו נתרום ונבוא ונעשה.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

אז אתה אומר: אין סיכוי?

<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> מיכאל יש רק אחד. הלו, מה זה עברת הרבה?

תלם עוזיאל:

אני מקווה שאתה צודק.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

לא, אולי העצה שלך היא טובה. אני ארד מזה.

נמשיך הלאה. הילי מרקוביץ', סטודנטית מכללת ספיר, בבקשה.

<< אורח >> הילי מרקוביץ': << אורח >>

הילי, ממכללת ספיר, במחלקה לתרבות, יצירה והפקה, שנה שלישית. בנוסף, גם תושבת ניר עוז. גרתי שם בכפר הסטודנטים.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

האם היית שם ב-7 באוקטובר?

<< אורח >> הילי מרקוביץ': << אורח >>

ב-7 באוקטובר הייתי בדיוק בדרך בחזרה לארץ בעקבות חילופי סטודנטים, וב-8 הייתי כבר אמורה להתחיל את הסמסטר, אבל שני הדברים האלה לא קרו. הדיון הזה מאוד נוגע לליבי, ויש הרבה דברים שהם מאוד חשובים בעיניי בתור סטודנטית לתרבות בספיר, שגרה בעוטף. מאוד אהבתי את הלימודים. הייתי מאוד רוצה להיות מסוגלת לקחת חלק בדיון הזה של פיתוח העוטף, ולא הייתי מפספסת הזדמנות לקדם תרבות בנגב המערבי. וכמו שאמרתי, הייתי בחילופי סטודנטים בקיץ, ותכננתי לחזור ב-7 באוקטובר, וב-8 כבר רציתי להתחיל את הסמסטר. לא עצרתי לרגע בעניין הזה. אבל הכול עצר כי ב-7 באוקטובר לא חזרתי הביתה. ניר עוז הוחרבה והופקרה, והסמסטר לא התחיל ב-8, והוא גם לא יתחיל.

מבחינתי, אני לא יכולה לחזור ללימודים כל עוד החברים שלי מניר עוד ועוד 120 חטופים עדיין נאנקים שם במנהרות. אין לי שום סיבה לכתוב עבודות, לקרוא מאמרים, ללמוד למבחנים. אני לא רואה בזה טעם. אני חושבת שכסטודנטים אנחנו מתעסקים בלבנות את העתיד שלנו במדינה הזאת, וכרגע, כל עוד הם לא חוזרים הביתה, אין לנו עתיד.

אני רוצה לשאול אתכם מה יש לי לעשות עם תואר במדינה שבה אני יכולה להיות מופקרת בידיים של מפלצות, טרוריסטים, כבר כמעט תשעה חודשים. אני ממש לא מבינה במה התואר יעזור לי במדינה כזאת. אני, באמת, חושבת שמתעסקים פה בבעיות שמאוד חשובות ומורכבות. כמו שאמרתי, הלוואי שהיינו יכולים כבר להגיע לשלב הזה של להתעסק בעתיד של המכללות ושל הסטודנטים, אבל כרגע יש סטודנטים שמחכים שיצילו אותם בעזה. ובאמת, חבל לי שאין פה חברי ממשלה לפנות אליהם. אבל אני אפנה למי שכן נמצא פה ומקשיב, וגם לחבריי לספסל הלימודים. אני מזכירה לכם שהרבה לפני כל הבעיות שהזכרתם פה, יש לנו בעיה מרכזית, והיא שהממשלה לא עושה הכול כדי להגיע לעסקה להשיב אותם הביתה, וצריך לזכור את זה. אני פונה להנהלות המכללות לתמוך בסטודנטים שנאבקים למען המטרה הזאת. צריך להחזיר אותם.

<< יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>

תודה רבה,

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]