פרוטוקול ישיבת ועדת חינוך מספר 125, בתאריך 08/05/1990

הכנסת השתים-עשרה

מושב שני

נוסח לא מתוקן

פרוטוקול מס' 125

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שלישי. י"ג באייר התש"ן (8 במאי 1990). שעה 00;09

נכחו; חברי הוועדה; מ. בר-זוהר - היו"ר

פ. גולדשטיין

ח. מירום

ח. פארס

י. פרח

מוזמנים; ד. שרון - מנכ"ל משרד החינוך והתרבות

מ. קפלן - מנהל מחוז הדרום

א. אמיר. י. לוין. ב. ולר - חברים בוועדה המיוחדת

לבדיקת בית הספר

ג. אזולאי - מנהלת ביה"ס רוגוזין

י. פסח - סגנית מנהלת ביה"ס

א. בן-דוד - מפקח על בית הספר

ז. בוים - ראש עירית קרית-גת

ג. פליישר - גזבר העיריה

מ. מזרחי - יו"ר ועד ההורים הארצי

א. לנגרמן, ר. גל - המועצה לשלום הילד

צ. טורנוי - יו"ר ארגון מורי חטיבות הביניים

ר. ארז - ארגון המורים

ק. גנור - יו"ר ועד ההורים

א. דגן - ועד ההורים

נ. שלו. צ. רום, ד. קרן. א. שואף. י.מימון -

נציגות הורים מביה"ס

ע. תלם. ט. לושסקו. ש. לימור. ד. ברין -

מועצת תלמידים

א. ראומי - ועד ההורים

מזכירת הוועדה; י. גידלי

רשמה; ש. לחוביצקי

סדר היום;

א. שאילתות.

ב. ביה"ס רוגוזין - קרית גת.

א. שאילתות

היו"ר מ. בר-זוהר:

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. נפתח כמנהגנו בשאילתות למשרד החינוך.

ראשית, יש לי פה ידיעה על הורים שהשביתו בית-ספר בחצור הגלילית במחאה על הכוונה

לסגור את בית הספר המקיף הדתי ולהעביר תלמידים לצפת. אני מבקש לדעת האם זהו דבר

סופי והאם זהו דבר צפוי?

שנית, קיים לחץ על תלמידים ערביים להתלבש בצבעי דגלי פלשתין. בהקשר זה הוגשה

תלונה למשרד החינוך והתרבות מאחד האבות שאומר שבבתי-ספר ערביים מפעילים לחץ ללבוש

מדים בצבעי דגל פלשתין.

ח. פארס:

מי מפעיל לחץ?

היו"ר מ. בר-זוהר:

המנהלים כנראה.

ח. פארס:

אין דבר כזה.

היו"ר מ. בר-זוהר:

אתה כבר החלטת? אני מבקש לבדוק נושא זה.

שלישית, הגיע איזשהו מחקר - וכבר הגבתי על כך גם בעתון, אך הגבתי רק בתגובה

שאני רוצה לקבל את המחקר לידי - האומר שטעוני טיפוח אינם מועדפים על בתי ספר

רגילים. אף על פי שהיו החלטות על כך שיושקעו יותר מאמצים ויותר אמצעים בבתי-ספר

טעוני טיפוח, למעשה הסכומים המושקעים הם זהים לבתי ספר המצויים בשכונות המבוססות

ולבתי ספר של טעוני טיפוח. יצא על כך איזשהו דין וחשבון שאני הייתי רוצה לקבל אותו

ולדעת האם אמנם כן הדבר ואם כן זה דבר שצריך להשתנות.

רביעית, יש פה פניה מרעננה - ואעביר את השאילתה הזאת גם אליך, חבר-הכנסת פרח

- על אפלייה בין עדתית. הפנייה היא של אם של שתי תלמידות הלומדות בחטיבת הביניים

בכפר בתיה ברעננה. היא אומרת שקיימת הפרדה ברורה בין תלמידים מזרחיים שלומדים

בכתות חלשות, שאינן מקבלות תעודות בגרות, לבין תלמידים אשכנזים הלומדים בכתות

בגרות. בהקשר זה יש גם תוספת של חתימות, 30 חתימות. מאחר והשר העדתי או הבן-עדתי

אצלנו הוא דייר פרח, לכן אעביר אליך את המכתב אולי אחרי שנקבל תשובה ממשרד החינוך

והתרבות. יש לנו עוד כמה פניות בתחום הזה, חבר-הכנסת פרח, וכנראה תהיה לך הרבה

תעסוקה בחודשים הקרובים בנושא זה. התחלת במצווה ואני מציע שתמשיך.

חמישית, יש לי פה התכתבות שלמה שבה קשור גם מנכ"ל משרד החינוך והתרבות על

מניעת תעודות שליש מתלמידי בתי ספר. יש אמנם הנחיות והן גם מובאות כאן. אני מבין

שישנה הנחיה שאם ההורים אינם משלמים אגרה - התלמידים לא מקבלים תעודת שליש. יש פה

התכתבות שלמה בינך, אדוני המנכ"ל, לבין מר קדמן. אני בכל אופן ממליץ שתבדקו את

הנושא מחדש. זה פוגע בתלמידים וזה משפיל לגבי הילד שבגלל שהוריו מסיבה זו או אחרת

לא שילמו את האגרה מתנקמים בסוף השליש והוא למעשה נפגע מכך.

ד. שרון:

ומה עם המנהל?

היו"ר מ. בר-זוהר:

המנהל לא מקבל את תעודת השליש.

ד. שרון:

אבל המנהל צריך לתת שירות לכתה.

היו"ר מ. בר-זוהר:

הנושא מקובל עלי ומקובל עלי שצריך לנקוט בסנקציה, אבל לא בסנקציה מהסוג הזה

שבה למעשה נפגע הילד. הילד לא אשם.

יש לפני פניה לגבי הבלה בהנחלת הלשון לעולים מברית המועצות. הנושא הוא חשוב

ואני מעביר אליכם את כל ההתכתבות שקיבלתי בנושא זה. הוועדה אמנם מתכוונת לסייר

באולפן עקיבא ובעוד כמה מקומות בהם ישנה הנחלת הלשון לעולי ברית המועצות, אבל יש

פה פנייה ספציפית.

יש לי פה גם תלונה על מנהל של אהד מבתי הספר. לא אקריא את התלונה. אני מעביר

אליכם את התלונה.

יש בפני תלונה על התנאים הפיזיים בבחינות הפסיכומטריות, שהיום כמו שאתם

יודעים כל גורלם של בני נוער נחרץ על-פיהם.

ד. שרון:

באמת צריך להפסיק אותם.

היו"ר מ. בר-זוהר:

אתה יכול להודיע על כך בהודעה פורמלית. אנחנו באמת נלחמים על כך. הקמנו ועדה

מיוחדת שמטפלת בנושא הזה. אבל לפחות בתנאים הפיזיים כל עוד הבחינות קיימות - צריך

לטפל בהן בדרך אחרת.

יש לי פה תלונה על מחנכת מסויימת. אני מעביר אליכם את התלונה.

יש לי פה תלונה על הוצאת ילד מגן הילדים. אף אותה אני מעביר אליכם.

חבר-הכנסת פרח, יש עוד מקרה הנוגע לאפלייה עדתית בבני-ברק, של הנאומים. האם

היא המתלוננת. התלונה אף היא על רקע עדתי. בהקשר זה יש לי עוד מספר מכתבים. האם

אתה רוצה שאעביר את התלונות ישירות אליך?

י. פרח:

כן.

היו"ר מ. בר-זוהר:

יש פה בעיה שדי הטרידה אותי. משפחה שכולה בנצרת עילית הקימה ספריה בבית הספר

לזכר בנה שנפל. עד שנת 1989 פעלה מספריה במתכונתה ולפי התנאים הקיימים. פתאום

עכשיו, הם באו לבית ספר והתברר להם שהספריה נקראת על שמו של מישהו אחר, על שם אדם

שהיה עובד משרד השיכון ונפטר, וסגרו את הספריה שלהם. ההורים מתעקשים שזוהי למעשה

ההנצחה שהם רוצים לבן. אני מבקש ממך, אדוני המנכ"ל, לבדוק את הנושא.

דבר נוסף - פניתי אליכם לפי פניית חבר-הכנסת בורג בקשר למורה שפוטרה

מבית-ספר. קיבלתי מכם שלוש תשובות על כך. בדקנו את הנושא במשך הפגרה ומתברר שכל

התשובות שקיבלנו מכם אינן מדוייקות. חבר-הכנסת בורג הלך ממקום למקום ובדק את הנושא

והתברר שהוליכו אותו שולל, כולל המנהלת של בית הספר שאמרה שהיא סובבה את ועדת

החינוך. זו פעם אחרונה שאני מחזיר לכם את הנושא.

ד. שרוו;

המורה לא רוצה לחזור לשם יותר.

היו"ר מ. בר-זוהר:

אנחנו בודקים את הנושא ומקבלים תשובה אי. מכם אנחנו מקבלים תשובה בי.

ד. שרון;

זה מה שמוסרים לנו.

היו"ר מ. בר-זוהר:

כנראה שמוסרים לכם תשובות לא אמיתיות. לזה הגעתי, כי אני לא חושד בחבר-הכנסת

בורג. הוא הלך ובדק את הנושא שוב ושוב והביא אלי תוצאות שונות לחלוטין. אני מאד

מבקש מכם לבדוק את הנושא.

פ. גולדשטיין:

יש פתרון לזה, למנות את חבר-הכנסת בורג מטעם משרד החינוך - - -

היו"ר מ. בר-זוהר:

בסופו של דבר אטיל עליו מטעם ועדת החינוך את התפקיד לבדוק את הנושא.

ד. שרון:

בבקשה, שיבדוק.

היו"ר מ. בר-זוהר;

אני מבין שזה מקובל עליך. אם כך, חבר-הכנסת בורג יקבל מינוי מטעם ועדת

החינוך והתרבות עם הסמכות לבדוק את הנושא עד הסוף.

ד. שרון;

כן, בסדר.

ח. מירום:

האם ועדת הספורט תזומן בעתיד הקרוב?

היו"ר מ. בר-זוהר:

ועדת הספורט תזומן בשבוע הבא.

ח. מירום:

אני מבקש שהוועדה תדון באחת מישיבותיה בנושא של טעויות שיפוט ומשמעויותיהן.

היו"ר מ. בר-זוהר:

אם תוכל לתת דברי הסבר - אודה לך, כי הכותרת היא כללית מדי.

ח. מירום;

אעשה זאת.

פ. גולדשטיין:

רק שתדעו, וזה מבלי לפגוע באף אחד, זה מה שנקרא בתכנית של ברקאי "הכל

דיבורים".

ח. מירום;

יש בעולם דברים מאד מעניינים בנושא.

היו"ר מ. בר-זוהר;

רבותי, אנחנו עוברים לנושא העיקרי שעל סדר יומנו:

ב. ביה"ס רוגוזין - קרית-גת

הוזמנו להיום מוזמנים רבים ואני כבר אומר לכם שחלק מהם לא יגיעו לרשות

הדיבור בגלל המספר הרב של המוזמנים.

ח. מירום;

יש לי הערה פרוצדורלית, ברשותך. על אף שלכאורה מתוך מה שקראתי וראיתי יש

מקום לדאגה, נראה לי מאד משונה ענין שילוב הנערים והנערות בדיון הזה כאן היום. אני

יכול להעלות על דעתי שיהיו להם טענות קשות מאד, וגם עדויות קשות, אבל מן הראוי היה

אם מחליטים לחקור את הענין עד הסוף - לעשות זאת בצוות קטן, לא באופן חשוף וכל מה

שקשור בכך. אני כמחנך מרגיש מבוכה גדולה מאד מן הענין הזה. אדוני היושב-ראש, אולי

תוציא אותי מן המבוכה.

י. פרח:

אני מבקש להצטרף לטענה הזאת.

ח. מירום;

אני מבקש לא לייחס לי שום עמדה כרגע.

היו"ר מ. בר-זוהר:

רבותי, כמו שאתם יודעים אנחנו לא פעם אחת ולא פעמיים זימנו תלמידים

כשנתקיימו דיונים על בתי-ספר שלגביהם עיקר התלונות היו לגבי מה שקורה עם התלמידים.

אני מאד מצטער על שתי הפניות.

י. פרח:

יש לי הצעה שנקיים גם את זה וגם את זה.

היו"ר מ. בר-זוהר:

רבותי, אנחנו עכשיו מתחילים את הישיבה. בואו לא נקיים דיונים מוקדמים. עשינו

את אותו הדבר בנושא בית-ספר רוגוזין בתל-אביב וכך נהגנו גם בעת הדיון על בתי-ספר

לאומנות. ברגע שהדברים נוגעים לענייני תלמידים אנחנו מזמינים את התלמידים. זה

הנוהג בועדה הזאת ואני מתפלא על השאלות. זו אינה פעם ראשונה, לא פעם שניה ולא פעם

שלישית. אני מציע לחברים פשוט להסתכל על העבר ולראות איך אנחנו פועלים.

אשר לטענות - ואני זוכר את הערת חבר-הכנסת גולדשטיין בישיבה אחרת, וזאת היתה

הערה נכונה - כאשר אנחנו מזמינים מבית הספר נציגי תלמידים אנחנו תמיד מקבלים דווקא

את נציגי התלמידים שיש להם טענות. את זה אנחנו באמת לא יודעים.

הנושא מצוי בעתונות במשך תקופת זמן די ממושכת, עם פרטי הפרטים. זה לא דבר

סודי שלא פורסם. אני יכול להבטיח לכולכם שאם מישהו יודע על הנושא יותר מכל אחד אחר

- אלה הם התלמידים. אם מישהו בא אל הוריו בטענות אלה הם התלמידים. להגיד: בואו

נוציא את התלמידים החוצה, מהם לא נשמע, אזי כל אחד יתווכח בינינו על מה שקורה אבל

לא נוכל לקבל בשום פנים ואופן כל רמיזה שהיא על מה שבאמת קורה בבית הספר. אם אתם

רוצים ועדה סטרילית - בבקשה, יש כמה ועדות אחרות כאלה בבנין הזה.

רבותי, על מה אני רוצה לדבר? - קיבלנו מספר פניות ממספר הורים שתלמידים

לומדים בבית הספר, בטענה על מה שקורה בבית ספר רוגוזין. בשלב הראשון לא רציתי בשום

פנים ואופן שהדבר יגיע לדיון בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת. חייתי מאד מעוניין

שהדברים ייבדקו בצורה שקטה, כי כל דבר שנוגע בחינוך, בבתי ספר ובתלמידים לא צריך

להגיע לידי פרסום ולידי דיונים פומביים. ואכן, פניתי כמה פעמים בשאילתות, בעקבות

הפניה של חלק מההורים, למשרד החינוך וביקשנו תשובות לגבי השאלות שהועלו. קיבלנו

תשובות בלתי-מספקות, וזאת אני אומר בלשון של המעטה, כלומר ששום דבר לא היה, הכל

בסדר, הכל מאה אחוז.

לאחר מכן התרבו התלונות. פנו אלי חלק מההורים ושאלו אותי מה דעתי לגבי פרסום

בתקשורת. ביקשתי מהם לא לפנות לעתונות ולא לפרסם את הדברים. אמרתי להם: בואו נעשה

מאמץ נוסף. ואני מדבר על ענין של חודשים. בסופו של דבר, לצערי, קראתי את הדברים

בעתון. הדברים יצאו לעתונות. היום בבוקר פתאום התברר לי שהגב' פישביין כתבה ב"דבר"

מאמר גדול מאד בנושא הזה. דיברתי עם הגב' פישביין אתמול, אך לא ידעתי שהיא עוסקת

בנושא הזה כי אם הייתי יודע - הייתי מבקש ממנה גם כן לבוא ולהופיע בפני הוועדה.

כרגע קיבלתי את הפרסום הזה שפורסם הבוקר בעתון "דבר". כרגע זה הגיע לידי. זהו פשוט

צירוף של נסיבות. היא פשוט לא ידעה על הישיבה של הוועדה שתתקיים בנושא זה היום.

הגב' פישביין דיברה אתי אתמול על נושאים אחרים ולא הזכירה נושא זה, ולו ברמז.

מאחר ומספר פעמים לא קיבלנו תשובות מספקות פנינו למשרד החינוך והתרבות ובסוף

נאמר לנו שהמשרד ממנה ועדה בלתי-תלוייה כדי לבדוק את הנושא, כי הדו"חות הראשונים

שקיבלנו התקבלו מאנשים מקומיים, ואני לא רוצה להיכנס לשמות או לדיונים בנושא הזה.

בסופו של דבר החלטנו לקיים דיון בוועדה. כבר עברו חודשים רבים מאז הפניה הראשונה.

בינתיים שנת הלימודים כמעט נגמרת ואני רוצה שהדברים יבוררו בוועדה הזאת.

אני מוכרח לומר - ואני אומר זאת לשני הצדדים - שלענין שורבבו מהמקום נימות

פוליטיות. פנו אלי גורמים משתי המפלגות, גם מהליכוד וגם מהמערך, והפכו את הנושא

לוויכוח פוליטי, כשאמרו לי: תזמינו את אלה, אל תזמינו את אלה, זה בית-ספר של כאלה,

אלה הורים כאלה וכו'. רבותי, פה זוהי ועדת החינוך והתרבות של הכנסת ופה יש מפלגה

אחת וזוהי מפלגת החינוך. אני אומר זאת לשני הצדדים. אנחנו לא נסבול שום מעורבות

פוליטית בנושא הזה.

אתמול הודיעו לי חברי מפלגת מסויימת בכנסת שחם עורכים גם גיוס של חבריהם

לבוא לישיבה הזאת. מי שאמר לחם לעשות זאת חטא חטא כבד לנושא שאנחנו עוסקים בו.

אנחנו רוצים דבר אחד - לברר מח קורח בבית הספר, אם יתברר שחחאשמות חן מוצדקות

אנחנו נתבע לתקן את חדברים ואם חחאשמות אינן מוצדקות אנחנו נשמח מאד לצאת מפח

במסקנח שחכל עורבא פרח ונברך את בית חספר. בשום פנים ואופן לא נערב בכך, ואסור

לערב בכך, עניינים פוליטיים. אני אומר זאת גם לכל אורחינו. אם יש לכם חשבונות

פוליטיים בקרית-גת - תגמרו אותם בקרית גת. פח חנושא החינוכי חוא שקובע.

פ. גולדשטיין:

כחבר במפלגת החינוך אני רוצח לומר משחו. דרך אגב, אני לא רואח פח מגוייסים

כי מאותח מפלגח אין יותר. אין פח גיוס, תודח לאל, אלא אם הם חלכו למילואים.

אני רוצה לחבין דבר אחד. בזמנו, כאשר חביאו את חנושא לידיעתי, נאמר שוועדח

שמונתה על-ידי מנכ"ל משרד חחינוך וחתרבות אמורח לחוציא מימצאים. חאם יש ועדח כזאת?

האם יש כבר מימצאים?

ד. שרון:

יש ועדח.

חיו"ר מ. בר-זוחר:

בפעמים חראשונות שפנינו - קודם כל נאמר לנו שחכל בסדר. אחר-כך נאמר לנו שיש

מפקח מחוזי או מנחל מחוזי או אישיות מחוזית של משרד חחינוך שבודק את חענין. קיבלנו

תשובח ממנו וחתשובח אמרח שהכל בסדר. ואז התברר שהאישיות ההיא שנתנה את התשובה

קשורה בדרך זו או אחרת בקרית גת ומשום כך פנינו פעם נוספת. בסופו של דבר, אחרי

השתלשלות ארוכה מאד של הדברים בסוף הוקמה ועדה ויש עכשיו ועדה שפועלת.

בעקבות שיחות שלי עם משרד החינוך לפני כמה שבועות יעצתי למשרד לסיים את

העבודה לקראת ישיבת ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, וזאת כדי לא להפוך את הוועדה

לוועדת קבע שתמשיך ותחקור את הנושא ללא הפסק. אני מוכרח לומר לזכותו של משרד

החינוך שכאשר הוא רוצה לגמור חקירה מחר חוא גומר אותה מהר, ודוגמא לכך היא ענין

בית-הספר רוגוזין בתל-אביב שגם נגמר בצורה משביעת רצון ומניחח את חדעת.

פ. גולדשטיין;

אדוני חיושב-ראש, השאלה היא פשוטה; האם אנחנו באיזושהי דרך נרצח לחיות

מודעים לחחלטת משרד החינוך או שאנחנו, תסלח לי, משחקים משחק אחר לגמרי וזח לא

מעניין אותנו?

היו"ר מ. בר-זוחר;

אם חדברים חיו כך שלאחר הפניח הראשונה שלנו היו אומרים לנו שהוקמה ועדה

ונקבל את תוצאות בדיקתה כעבור שבועיים-שלושח - אני מניח שחוועדה חיתה מחכה. אבל זה

לא היה כך.

ד. שרון;

האם אתה מצפה שעל כל פניה של הוועדה נקים ועדה?

הי ו"ר מ. בר-זוהר:

לא. אומר כך; אנחנו מאד נשמח להיות מודעים למה שעושה הוועדה, אבל מצד שני -

פ. גולדשטיין:

מה שאנל מבקש להציע הוא שאם אין עדיין מימצאים שלא נהתום היום אלא נהכה גם

למימצאים של משרד החינוך.

היו"ר מ. בר-זוהר;

אשמה מאד לקבל את המימצאים. אבל קודם כל אני רוצה לשמוע.

דבר נוסף - אנחנו לא יכולים להפוך את הוועדה הזאת לגורם שמחכה, מהכה ומחכה

שיום בהיר אהד אולי תהיה תשובה.

רבותי, יש טענות לחלק מן ההורים, טענות קשות לגבי מה שמתרהש בבית ספר

רוגוזין. כמו שאמרתי, הופיע היום מאמר בעתון "דבר" בנושא, ואוכל לציין מספר נקודות

מהדברים שפורסמו. מדובר קודם כל על משמעת חריפה מאד שנהוגה בבית הספר.

פ. גולדשטיין:

מה זאת אומרת משמעת חריפה מאד? השם רוגוזין לא עוזב אותי, מתל-אביב ועד

קרית-גת.

היו"ר מ. בר-זוהר:

פשוט אקריא לכם כמה נקודות שפורסמו היום; "כדי למנוע פגיעה ברכוש של המוסד

נועלים את הכתות בזמן ההפסקות ותלמידים צריכים לצאת מהן. בחורף ישבו תלמידים

במסדרונות על הרצפה ורעדו מקור. כשההורים הרימו קול צעקה הרשתה ההנהלה לתלמידים

לשבת בכתות גם בהפסקות. בקייץ קיבלו שוב מכתב שהילדים יוצאים בהפסקות מהכתות ואת

הכתות נועלים". "לבוש - בקיץ אסור ללבוש מכנסים קצרים, רק מכנסי ברמודה. אסור

גיינס משופשף, רק גיינס רגיל. תלבושת התעמלות צהוב-שחור. צריכים להתלבש בבתי

השימוש מפני שחדרי ההלבשה סגורים מהשש להשמדת ציוד".

קריאה:

מהיכן אתה קורא?

היו"ר מ. בר-זוהר;

אני קורא מהדברים שפורסמו. תהיה לכם זכות להגיב ולהעמיד את הדברים על דיוקם.

י. פרח:

יש במאמר הזה סעיף אחד חשוב שכדאי לקרוא אותו; "במשך שנים נוהל בית הספר

על-ידי אנשי המחנה הלאומי והם הקפידו על הנפת דגל הלאום". הנפת דגל הלאום זה דבר

חמור...

היו"ר מ. בר-זוהר;

חבר-הכנסת פרח, קודם כל ראית שאת הדבר הזה לא הקראתי. לא הקראתי אותו מפני

שאני לא מתייחס אליו.

י. פרח:

אם מישהו כותב דבר כזה - אני לא מאמין לו בקשר לדברים אחרים.

ח. פארס:

זאת הבעת עמדת מראש.

היו"ר מ. בר-זוהר:

חבר-הכנסת פרח, אולי בבקשת ממך אל תפריע לי.

י. פרח;

אני לא מפריע לך. רק שאלתי שאלת פשוטה.

היו"ר מ. בר-זוהר:

שאלת שאלה וקיבלת תשובת.

כמו שאמרתי בתחילת הישיבה - ואולי לא שמת לב לכך, חבר-הכנסת פרח - אני לפה

פוליטיקה לא רוצה לערב. אם יש פה טענה על הנפת דגל הלאום - אני לא מתייחס לטענה

כזאת. לא מעניין אותי אם מנהלת בית הספר היא מהמחנה הלאומי, המחנה המתקדם או המחנה

האחר.

עוד כתוב באותו מאמר: "תספורת - אסור לתלמידים ללכת עם שערות ארוכות, כולל

זנבות. בנות יכולות לגדל זנב ולאוספו בסיכה. תלמידה שהתפזר שערה נקראה למזכירת בית

הספר וגזזו את צמתה. תלמידה שחלתה הביאה פתק מהמרפאה ונשלח מכתב להורים שזה זיוף".

פ. גולדשטיין:

הכתבת לא מציינת באיזה סוג של צמה מדובר. יש צמח ויש צמה.

היו"ר מ. בר-זוהר:

רבותי, אני מעריך את השנינות של חברי-הכנסת, אבל אנא מכם. בואו נתייחס

לנושא.

נקודה נוספת נוגעת עניינים הפדגוגיים. נאמר: "מיון נוקשה וחמור מאד. חלוקה

ל-7 הקבצות במקום כמו שמקובל במקומות אחרים 4-3 הקבצות". "לבגרות עיונית יכולים

לגשת תלמידים רק מקבוצה א'. תלמידים מקבוצות אחרות עם שני ציונים שליליים אינם

יכולים לגשת לבגרות עיונית. יש 4-3 הקבצות על אף שמשרד החינוך מתיר רק שתי הקבצות.

התלמידים לוקחים שיעורים פרטיים ובית הספר נותן אותם בתשלום בתוך כתליו. בית הספר

מתנגד להחלטות ועדות השמה". ויש עוד האשמות מהאשמות שונות. חלק מההאשמות בוודאי

מופרך. חלקן אולי יש לו הסבר סביר ואולי אין לו הסבר סביר. אני רוצה לברר את

הדברים האלה.

מר שלו, מאחר והיית אתה זה שפנית אלי בהתחלה, אולי תתייחס לדברים. אני מבקש

מהמתייחסים לדבר בקיצור נמרץ כדי שנוכל לשמוע את מירב האנשים.

נ. שלו:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אורחים נכבדים. ראשית אני רוצח להעיר הערה

קטנה. אתה אמרת שיש לוועד יושב-ראש. עדיין אין יושב-ראש לוועד ההורים. כרגע בשלב

זה חוקית אין יושב ראש לוועד ההורים.

בני הלומד היום בבית-ספר רוגוזין הוא הילד השלישי שלי שלומד בבית-ספר

רוגוזין. לצערי הרב, היום אני יכול להגיד שאני מתחרט על כך ששמעתי בקול הבן הראשון

שלי שאמר לי: אבא, אל תתקרב לבית הספר כי יהיה לי יותר רע.

הגעתי בינואר לבית ספר רוגוזין באקראי, עם אשתי. כשחיכיתי למנהלת, באשמתי

ולא באשמתה, ראיתי מחזה לפני חדר המשמעת של בית הספר. ראיתי שיושבים שם כ-20 ילדים

ומחזיקים אישורים - וזה היה אחרי השעה שמונה,- ולא נכנסים לכתה. הלכתי ושאלתי

אותם: מדוע אתם לא נכנסים לכתה? והם אמרו לי: בלי החתימה של הגב' יעל פסח אנחנו לא

יכולים להיכנס לכתה. נכנסתי לגבי לילית אזולאי, המנהלת, וכעבור שעה וחצי לאחר

שיצאנו מהמנהלת - כאשר מתוך משך הזמן הזה חצי שעה המתנו לה - אותם הילדים ישבו שם.

במקרה השני שראיתי שאלתי את אשתי על כך והיא אמרה לי: מה, אתה לא יודע? אמרתי: לא,

אני לא יודע, זי תמונה חדשה.

היו"ר מ. בר-זוהר:

על איזה אישורים מדובר?

נ. שלו:

מדובר על אישורים רפואיים. נניח שילד היה חולה ולא הגיע לבית הספר הוא צריך

להביא עמו אישור רפואי שניתן על-ידי הרופא או ההורים. ללא האישורים האלה הילד לא

יכול להיכנס לכתה.

פ. גולדשטיין:

והוא צריך להציג את האישורים קודם למנהלת?

נ. שלו:

לא למנהלת, אלא לאחראית על המשמעת, הגב' פסח. דעו לכם שאני מתייחס רק

לעובדות הקיימות שמצאתי, ראיתי וקיבלתי עליהן מסתמכים. אני לא מתייחס להערכות.

המקרה השני שראיתי היה המקרה של הכתות הסגורות. ראיתי הרבה ילדים נעים

בפרוזדור בהפסקות, וזה היה בזמן החורף. שאלתי אותם מה פירוש הדבר והם אמרו לי

שהכתות סגורות; הכתות הן של המורים ולא של התלמידים. הגעתי הביתה, חשבתי על כך

ולאחר מכן טילפנתי למנהלת בית הספר, הגב' אזולאי,ואמרתי לה שהקמתי ועד פעולה. לא

דיברתי עם אף אחד ואף אחד לא ידע על כך. אמרתי לגבי אזולאי:הקמתי ועד פעולה. היא

שאלה אותי: על מה אתה רוצה לדון? אמרתי לה: על שני נושאים, האחד - הקמת ועדת

הורים, כי התברר לי שאין ועד הורים, והנושא השני - דברים שגילינו. היא הסכימה לכך.

ואז להפתעתי קיבלתי מכתב שנמצא אצל היושב-ראש, ואקריא ממנו רק משפט אחד: "רצופים

פה שמותיהם של מספר אנשים אשר נודבו להיות ועד יציג במקרה הצורך". זה ועד ההורים

שהיה בבית הספר. המנהלת מינתה את האנשים על דעת עצמה, ללא בהירות ולא התקיימו בבית

הספר בחירות חוקיות לבחירת הוועד. זו התמונה שמצאתי.

אם כן, נכנסתי לנושא והתחלתי לבדוק אותו. התחלתי לקבל אינפורמציות, מכתבים

ועדויות של תלמידים והורים, שבשום פנים לא הסכמתי לקבל ללא חתימת הילד. דיברתם על

צמה. הנה הצמה פה (מראה את הצמה).

פ. גולדשטיין:

לכן שאלתי איזו צמה.

נ. שלו:

אני מראה לחברי הכנסת את הצמה. הילדה קיבלה הודעה בפני כל הכתה האומרת: או

שאת עפה מהכתה, מבית הספר, או שאת הולכת לחדר מורים ולוקחת את המספרים לגזוז את

הצמה. בסך הכל מה שקרה לילדה הוא שנפתחה לה הסיכה.

שאלתי אם יש תקנון ואמרו לי שלא ראו אף פעם דבר כזה. ילדים לא קיבלו אף פעם

תקנון. אף פעם לא פורסם תקנון ואף פעם ההורים לא ראו תקנון.

אגב, יידעתי את ראש העיר, מר זאב בוים, בכל הפעולה שלי מהרגע הראשון. כנ"ל,

כשהתחיל להתאסף אצלי חומר טילפנתי אליו מספר פעמים ואמרתי לו: מר בוים, יש לי הרבה

הומר, בוא היכנס לתמונה. הוא לא רצה. הוא אמר לי: נתן, תפנה זאת למשרד החינוך. גם

יושב-ראש ועד ההורים הארצי, מר מזרחי, היפנה אותי למחוז. וכך עשינו. הצגתי את

החומר בפני הוועד. חלק מחברי הוועד, שאני רואה אותם פה, דרשו לגנוז את כל החומר

שהיה אז בתחילתו. לא הסכמתי באומרי שאם אעשה כן באותו רגע אהיה שותף לפשע. לא

הסכמתי לגנוז את החומר והם הסכימו שאמשיך לפעול הלאה עם החומר. הפניתי את החומר

הזה למשרד החינוך. חיכיתי במשך שבועיים והצי כדי לראות שמשהו יקרה. מר יגאל מימון,

איש ועד ההורים של בית הספר, אליו הפניתי את החומר הפנה את החומר על סמך המלצתם של

מר בוים ומר מזרחי למחוז. במשך שבועיים וחצי לא קיבלנו אפילו שיחת טלפון אחת

מהמחוז, או הזמנה או שאלה. שלחנו את כל החומר שהיה אז ברשותנו. כתבנו במכתב שכל

השמות נמצאים אצלנו.

היו"ר מ. בר-זוהר:

הטענות שלכם היו רק על משמעת ולא על הרמה הלימודית?

נ. שלו;

בשבועיים הראשונים שבדקתי את הנושא קיבלנו כל מיני מכתבים בנושא השערות

וכוי. בדרך כלל הדברים היו. קשורים בנושאי משמעת ועוד לא בנושא הפדגוגי.

פנינו למחוז והמחוז הטיל על מר אפריים בן-דוד לבדוק את הנושא. מר אפריים

בן-דוד הוא המפקח בבית ספר. הוא נושא התלונות שלנו. ואת מי הוא שאל? את המנהלת

ואת סגניתה. הוא אפילו לא הרים לנו טלפון, הוא לא פנה להורים או לתלמידים. כלומר

הוא לא עשה את עבודתו. חיכיתי לזה והיושב-ראש, מר בר-זוהר, יודע שפניתי אליו מזמן

וחודש ימים לא שלחתי לו מכתב כי חיכיתי שהמחוז ייתן תשובה. לאחר שהמחוז נתן תשובה

שהכל בסדר -

היו"ר מ. בר-זוהר:

אנא עזוב את המחוז.

נ. שלו;

מכל מקום, לאחר מכן פניתי לשלושה גורמים; לכנסת, לחבר-הכנסת בר-זוהר, עם כל

החומר, למועצה להגנת הילד ולמנכ"ל משרד החינוך (עם חומר נוסף). המועצה, לשמחתי,

מיד טיפלה בנושא ועל זה תשבחתי. היא בדקה את הנושא לגופו של ענין. מנכ"ל משרד

החינוך והתרבות שלח אלי מכתב ב-18 לחודש מרץ באומרו; "אני מחזיר את החומר למחוז".

ואכן כך הוא עשה. המחוז נתן לי תשובה, עוד פעם, שהכל מאד אחוז.

היו"ר מ. בר-זוהר;

אני מבקש שוב שתעזוב את ענין המחוז.

נ. שלו;

לגבי חלק מהבעיות שמצאנו קיבלנו אינפורמציה ממורים שלא מוכנים להזדהות.

פ. גולדשטיין:

אני מבין שהקמת ועד פעולה. האם יש עוד אנשים בוועד הפעולה?

נ. שלו:

הקמתי ועד פעולה שהביא לבחירת ועד הורים. בזה ועד הפעולה סיים עבודתו.

אחר-כך נבחר ועד הורים ומר יגאל מימון נבחר כיושב-ראש ועד ההורים של בית הספר

והמשכתי הלאה בפעילות הזאת של הבדיקה.

הנושאים שאנחנו רוצים להעלות בפני הוועדה הם בשלושה מישורים: א) המישור

הפדגוגי; ב) משמעת שהפכה למשטר; ג) מצבו הפיזי של בית הספר.

אתחיל בנושא הפדגוגי.

היו"ר מ. בר-זוהר:

אנא הסבר את הדברים בקיצור, כי לאחר מכן נשמע את מר מימון, יושב-ראש הוועדה.

קריאה;

הוא היה יושב-ראש. היום הוא לא יושב-ראש ועד ההורים. אני רוצה להעמיד את

הדברים על די וקם.

היו"ר מ. בר-זוהר:

גם אתם תדברו.

נ. שלו;

אתחיל במצב הפדגוגי שאנחנו מצאנו אותו. ראשית, חוק הכנסת אומר שיש לתת

שוויון לכל תלמיד כדי להגיע לבגרות. בית ספר רוגוזין פועל בניגוד לחוק. בית ספר

רוגוזין קבע קריטריון שמבוצע ואינני יודע מי קבע אותו, הוא לא בכתובים. הקריטריון

הזה אומר; ילד יכול לעלות לעיוני אם הוא נמצא בכל ההקבצות באי ועם ציון מינימלי של

7.5.

קריאה;

ציון של 7.

י. פרח;

בעתון הכתבת יעל פישביין כתבה; 7.

נ. שלו;

כל החומר נמצא בפני. דרוש ציון של מינימום 7.5. הדבר הזה מבוצע ואפשר לראות

זאת במסמכים שהבאנו, שנמצאים אצל כבוד היושב-ראש.

בית-ספר "רוגוזין" אומר שלמעלה יעלו רק את הטובים ביותר. זה מזכיר לי את

"הטובים לטייס", אבל בבית ספר צריכים לתת לכולם את ההזדמנות לעלות כלפי מעלה ולא

כלפי מטה. "רוגיזין" שכלל את מה שקבע משרד החינוך ואומר: אני לא אעשה שתי הקבצות

בשלוש מקצועות (היינו; עברית, אנגלית ומתמטיקה}, אלא אני אעשה בכל שמונת המקצועות

3 ו-4 הקבצות ואז כל מי שלא יהיה בהקבצה אי לא אתן לו לעלות לעיוני. זה חמור וזה

נורא.

אצטט לכם מספר. מ-207 ילדים שנכנסו למגמה בכתה י' יש 5 ילדים בלבד שמגישים

אותו לחמש יחידות במתמטיקה. זה מספר איום ונורא.

הנושא השני - נושא המשמעת ונושא ציוני האפס שקיימים ברוגוזין, אפס בממוצע.

אבקש את המומחה יותר ממני בנושא, מר צבי רום, להציגו בקצרה.

צ. רום;

כהורה של תלמידה הלומדת בבית הספר אני רוצה לומר שלבתי עד כה אין כל בעיות

בבית-הספר. היא מצוייה עוד לפני "המקפצה" הזאת שמהלקת את התלמידים למגמות השונות.

אני מראש אומר שאין לי כל כוונה לפגוע אישית במישהו בבית הספר, מחוצה לו. אין לי

כל נגיעה לא אישית, לא פוליטית ולא אחרת. כל הנגיעה שלי היא נגיעה עניינית.

מתוך נסיון, כמי שישב לא פעם אהת בפורומים של המועצה הפדגוגית - שהיא המוסד

בבית הספר המחליט בדרך כלל על דרכו של התלמיד אחרי כתה טי - אני רוצה לומר שהמועצה

נשענת בעצם על שני שיפוטים: על השיפוט האובייקטיבי שמיוצג על-ידי הציונים של

התלמיד ועל השיפוט הסובייקטיבי שניתן על-ידי המורים בסבב של שאלות של יושב-ראש

המועצה. אם לנושא האובייקטיבי אין מספיק כלים - נשענים בדרך כלל על הנושא

הסובייקטיבי שיכול להשתנות, והמורים הם בסך הכל בני אדם. הייתי פעם קולגה בתוך

הפורום הזה ואני יודע שמורה הוא בן-אדם ולא יותר מזה, גם אם הוא קיבל על עצמו את

המשימות של להיות מחנך מעכשיו. ועד סוף חייו. גם שליח כזה הוא בסך הכל בן-אדם.

אני רוצה לדבר על החלק האובייקטיבי שבענין. בהלק האובייקטיבי של הענין - אם

הנושא הוא לא מספיק מפורק, אם לתלמיד ניתנת הזדמנות לגשת לשתי בחינות במשך השליש,

למשל, והוא קיבל ציון 100 באמצע שליש וקיבל ציון 0 כי הוא לא הופיע לבחינה בסוף

השליש, אזי הממוצע של שני הציונים האלה הוא חמישים.

פ. גולדשטיין:

גם אם הוא לא חופיע לבחינה?

צ. רום;

לא הופיע לבחינה ולא קיבל הזדמנות לגשת לבחינה חוזרת, למועד שני. אם כן,

הממוצע של שני הציונים הללו הוא 50.

היות וישבתי בפורומים כאלה אני יודע שההקפדה על הענין של מספר האינדיקטורים

האובייקטיביים שיש למורה מוצג בפני כל הוועדה. לא שהמורה מחזיק את הדברים אצלו ביד

ולא שהשיפוט ניתן. בידי אדם אחד שמקבל את האינדיקטורים, אלא כל הוועדה מחזיקה זאת

ביד. לדעתי, זהו הכלי היחידי שיכול באופן באמת אובייקטיבי לשלב את התלמיד הזה

במסלול הבא.

י. מימון:

אני חושב ששני החברים הקיפו כבר את כל הנושאים, גם את השתלשלות העניינים וגם

את הבעיות שנתקלנו בהן. אני לא חושב שאני יכול להוסיף על דברים שנאמרו. במהלך

הדיון אוכל להביע דעה.

א. שואף;

יש לי בת שלמדה בבית ספר "בן-שמן" והיא עברה מ"בן שמן" ל"רוגוזין. הגב' יעל

פסח טענה שהיא חייבת להישאר כתה, כי מי שחוזר מבית-ספר חקלאי חייב להישאר כתה.

היום נודע לי שזה שקר ושאין חוק כזה. שנית, אמרו לבתי; את תיכנסי למגמה, נראה היכן

את עומדת ולפי זה נשלב אותך. אם תעלי בהישגיך - נשלב אותך. לבתי היו ציונים של 8

ו-9 וציון 7 אחד וכשהלכנו לגבי פסח היא אמרה לה; יש לך ציון 7 אחד ולכן את נשארת

כתה. בתי נשארה כתה והיא נשארת ללמוד במגמה שאין בה בגרות. היא לומדת הנהלת

חשבונות. לפני כשלושה שבועות קיבלתי מכתב מהגב' אזולאי בו היא מודיעה לי שבתי לא

תיגש למבחני גמר. אם כך, בשביל מה בתי לומדת בכלל? מדוע שהיא לא תיגש למבחני גמר?

אני רוצח להראות לכם דבר מסויים הנוגע ל"טרטור". תפרתי את שני הסוודרים

שאני מראה לכם לבני שחר ולבתי איילת. הסוודר שנתפר עבור בתי איילת בסדר והיא יכולה

ללכת אתו לבית הספר ואילו השני, של בני שחר, לא.

היו"ר מ. בר-זוהר:

מדוע לא?

א. שואף:

כי זה לא מספיק כחול. אני יכולה להוכיח לך שהיומן של הגב' פסח מלא הערות

בנושא זה עם השם שחר שואף.

שלושה שבועות לפני תחילת שנת הלימודים קיבל בני שחר מכתב מבית הספר. היה זה

אחרי שהמורה סטרה לבני והוא החזיר לה. זה היה אחרי מספר טענות של בני בפני הגב'

פסח בענין המורה אווה. הגב' פסח אמרה: אנחנו נדון בזה ונדון, אך כלום לא נעשה. יום

אחד אמר לי בני שחר: אני גבר בן 17, אני לא מוכן שהמורה אווה תכה אותי. לכן כשהיא

סטרה לו הוא קם וסטר לה בחזרה. את זה אני יודעת. אמרתי לבני: אני לא מתערבת.

שלושה שבועות לפני תחילת הלימודים קיבל בני מכתב שהוא לא ממשיך ללמוד בבית הספר.

בני שחר עבר מבית הספר הריאלי חיפה למגמת מכניקה ברוגוזין, מגמה שבכלל לא מתאימה

לו. הגב' פסח קבעה ששחר לא יילך לבגרויות ומהריאלי העבירו אותו למגמת מכניקה שבכלל

לא מתאימה לו. שלושה שבועות לפני תחילת הלימודים הודיעו לו שהוא לא ימשיך ללמוד

והוא הסתובב בלי לדעת באיזו מסגרת הוא ילמד בכתה יב'. אנחנו גרים בהר-חברון והיום

הוא יורד שלוש פעמים בשבוע ל"אורט חניכים", שזה אפילו לא "אורט ישראל". שחר היום

הוא חניך מצטיין באורט, כי "אורט חניכים" זו בכלל לא מסגרת מתאימה בשבילו. הוא

כאילו מורה שם, הוא מלמד ילדים. הוא לומד שם שלוש פעמים בשבוע ושלוש הפעמים האחרות

הילד שלי משוטט. למה? - כי אין לו מסגרת. אני מוכנה רק שיגמור את כתה יב' והגב'

פסח לא איפשרה לו את זה. כל הדברים האחרים שנאמרו כאן הם אמת.

נ. שלו:

כבוד היושב-ראש, אני רוצה להציג בפני הוועדה שני מוצגים. אלה מכנסי ג'ינס של

מדינת ישראל, שבית הספר היחידי במדינת ישראל בו אסור לבוא אתם לבית הספר הוא

"רוגוזין - קרית גת".

פ. גולדשטיין:

מה הסיבה?

נ. שלו:

זה בהיר מדי. זה מוצג אחד. המוצג השני - סווציר בצבע כחול שאינו מונאים לבית

הספר. ילד שלבש את הסווציר הזה נשלח הביתה בזמן הלימודים, כדי לקנות סווציר אחר.

פועלים נגד חוזרי מנכ"ל ואפשר להוכיח זאת בכל מידה.

א. דגן:

- - - סמל של הליכוד - - -

פ. גולדשטיין:

אני מבקש שלא תעיר הערה כזאת כאן בוועדה. מה קורה פה? מי זה האדם הזה שיגיד

דברים כאלה פה?

היו"ר מ. בר-זוהר:

אל תצעק בבקשה. לא שמעתי על מה מדובר, יכולת להפנות את תשומת הלב שלי להערה.

לא שמעתי אותה. על מה מדובר?

פ. גולדשטיין:

האדון הזה העיר הערה שאם היה הסמל של הליכוד על הסווצ'ר השחור זה היה מותר

בבית הספר. ראשית, סמלים של הליכוד אף פעם לא מופיעים על שחור אלא תמיד על

כהול-לבן. שנית, אני מבקש שההערה הזאת תימחק מהפרוטוקול.

קריאות;

לא שמענו את ההערה.

פ. גולדשטיין;

מספיק שאני שמעתי, רבותי.

היו"ר מ. בר-זוהר:

אני מבקש להעיר לאורחים שלנו שאני לא רוצה לשמוע כאן הערות פוליטיות. אם

מישהו לא הבין זאת והוא ימשיך להעיר - לא אתן לו לדבר. פה לא תהיה דמוקרטיה

מהבחינה הזאת.

נ. שלו;

אני רוצה לסכם. בית הספר קונס ילדים על אי-עטיפת ספר. מצוייה עמי הקבלה על

תשלום הקנס. תלמיד שלא עטף ספר משלם קנס על אי-עטיפת ספר. היועץ המשפטי של משרד

החינוך אמר שזה אסור.

י. פרח:

מה גובה הקנס?

נ. שלו;

3 שקלים. קנס על אי-עטיפת ספר, כך כתוב בקבלה. וזה אסור. בית-ספר "רוגוזין"

פועל בניגוד לחוזרי מנכ"ל בעונשים, ואפשר להיכנס לעומקם של דברים.

השבוע קיבלתי מכתב וגם שיחת טלפון בהקשר לכך ש"רוגוזין" 'זרק' 4 ילדים

והודיע להם שהם מפסיקים ללמוד. אלה תלמידים במסגרת חוק חינוך חובה ואסור

ל"רוגוזין" לעשות זאת. הוא חייב להפנות המלצה לוועדת הכוון שהוקמה בקרית גת לפני

חמש שנים. בית הספר קיבל מכתב מהאחראי על אגף החינוך בעיריח בנושא זה בו נאמר

שאסור בית הספר לנהוג כך, אבל הם ממשיכים ו'מצפצפים' על כל מדינת ישראל.

ח. פארס;

באיזה נסיבות נזרקו ארבעת התלמידים?

קריאות;

הם לא נזרקו.

נ. שלו;

המכתב נמצא עמי. זהו מכתב מה-23 במרץ בו הודיעו להורים שהילד מפסיק ללמוד

ב"רוגוזין". אסור להם לעשות זאת. רק ועדת ההכוון רשאית לעשות כן.

ח. פארס:

האם כתוב במכתב מאיזה סיבות הם לא ימשיכו ללמוד?

נ. שלו;

סיבות משמעתיות. נדמה לי שזה כתוב.

מצאתי בבית הספר משפט שנכתב, וזהו משפט שיסביר לחברי הוועדה שלא ראו את בית

הספר אף פעם,במה מדובר. המשפט כתוב בשירותים ובעוד מספר מקומות והוא אומר; רוגוזין

מתקיים והעולם שותק. אני מצפה שוועדת הכנסת לא תשתוק.

היו"ר מ. בר-זוהר:

אני יכול לעשות עבודת דוקטורט על מה שכותבים בנוחיות. זה לא משקף. באמת,

רבותי, בואו נבחין בין כמס דברים. יש דברים שאם הם נכונים הם חמורים ויש דברים שגם

אם הם נכונים הם לא חשובים. אני רוצה לשמוע את אנשי ועד ההורים.

ק. גנור;

ראשית, אציין שנבחרתי כדין כיושב-ראש ועד ההורים ואפשר להוכיח זאת

בפרוטוקולים.

היו"ר מ. בר-זוהר:

מתי נבחרת?

ק. גנור;

ביום רביעי שעבר.

היו"ר מ. בר-זוהר:

כלומר נבחרת לאחר שאנחנו זימנו את הישיבה הזאת. הישיבה זומנה לפני שנבחרת.

ק. גנור;

הייתי חבר הוועד גם קודם. בהצבעה דמוקרטית הדחנו את מר יגאל מימון ואני

נבחרתי במקומו.

אני רוצה לומר שאני מורה לשעבר, בעל ותק של כ-13 שנות הוראח.

ח. מירום;

באיזה בית-ספר? ברוגוזין?

ק. גנור;

ברוגוזין לא. לימדתי בין השאר ברשת בתי ספר אורט. אני גם לא תושב קרית-גת.

אני חבר מושב. אני עוסק היום בנושא מניעת הסמים בחבל לכיש. אתמול במקרה השתתפתי

בהתכנסות של .N.Aמדובר בנרקומנים שגומלים עצמם באמצעות דינמיקה קבוצתית. יצאתי

משם מזועזע.

היו"ר מ. בר-זוהר:

זח נושא אחר. אני מבקש שתתייחס לנושא שהווועדה דנח בו.

ק. גנור;

אני מבקש לקרוא דבר שלמעשה שלחתי לכאן אך חוא לא חגיע לידי חברי ועדת

החינוך. זהו נייר עמדה של הוועד חקיים. ניסחנו את חדברים בקצרה וקריאתם תחסוך חרבח

זמן: "לכבוד חברי ועדת חחינוך, כנסת ישראל, ירושלים, לחלן עמדותיו של ועד חורי בית

הספר "רוגוזין" קרית גת. 1) חוועד כופר בכל חחאשמות שחוטחו כלפי סגל בית חספר,

גם בעבר, גם בחווח ודוחח אותן בשאט נפש. 2) חוועד טוען שהאירועים שהוצגו כחריגים

הוצאו מהקשרם ועוותו במגמתיות זדונית. 3) הוועד קובע שהנושא האמיתי חוא נקמנות

פוליטית בכסות חמתיימרת לחיות עניינית ובשיתוף פעולח של גורמים פוליטיים כלל

ארציים חמכהנים אחר כבוד בוועד חחורים חמרכזי, חמועצח לחגנח על שלום חילד, מועצת

הפועלים ומשרד החינוך. 4) הוועד מזועזע מעצם הקרבת הילדים כקרבנות שווא על מזבח

התעתועים של השאפתנות הפוליטית של הוריהם. 5) קעקוע אשיות החינוך על-ידי שיסוי

תלמידים במוריהם ובהנהלת בית ספרם גורם להם לטראומה שלא במהרה תישכח ומערער את קנה

חמידח חמוסרי שלחם. 6) ועד חחורים מעוניין בשקט תעשייתי לטובת חתלמידים ולא כדי

לחסתיר דברים. אשר על כן נקראים כל חגורמים לחחזיר את חנושא למימדיו חזעירים

האמיתיים. 7) יש לבדוק אין התלונות של חמלין חראשי והאחרים מהוות עבירה על חחוק

ובעת חצורך להעמידם לדין או לספק להם סעד. 8} נזק רב נגרם לבוגרי בית-ספר מעולה

זה, בעל המסורת המפוארת, על-ידי הכפשת שמו. תלמידיו לשעבר ממלאים תפקידי מפתח

בחברה הישראלית, כלכלנים, מחנדסים, תעשיינים, מרצים באקדמיה, רופאים, עורכי-דין ,

קצינים בכירים בצח"ל, בדרנים, אנשי שירותי חבטחון, עובדי משרדי ממשלח, חוץ, בטחון

ועוד. 9) ועד ההורים דהיום התנער מהפוליטיזציח שהוחדרה אליו והקים צוות אשר מתכוון

לעמול בצורה עניינית לטובת הציבור".

היו"ר מ. בר-זוהר:

מר גנור, עם כל הכבוד לך, האם אתה באמת חושב שאני אתייחס אפילו לרגע לדבר

שאומר שהכל זו האשמה של פוליטיקה במשרד החינוך, בוועד ההורים הארצי ובכל מיני

דברים כאלה?

אני באתי בהתחלה בטענות חריפות ביותר אל משרד החינוך ששותק ואתה באת לספר לי

פח סיפורים על פוליטיזציח? - אני מצטער.

ק. דנור;

אני חקראתי את נייר חעמדח שלנו.

היו"ר מ. בר-זוהר:

יכולת לתת לי קבלות בנושאים שחועלו פה ולא כל מיני התקפות פוליטיות. בשביל

זה באתם לכאן? פח לא מדברים על פוליטיקח. אם עוד מישחו כאן יתחיל לדבר על פוליטיקח

- אפסיק אותו.

א. דגן:

משנת 1969 אני מברך על כך שיש לי ילדים בבית הספר חזח, לחוציא חפסקח של שלוש

שנים בח חייתי בשליחות חמדינה. ארבעח מילדי למדו בבית חספר הזה, כשהרביעי ביניהם,

הקטן, מתגייס בחודש אוגוסט השנה לצבא ומסיים את בית חספר.

אני חושב שהנושא שהוועדה המכובדת הזאת צריכה לעסוק בו הוא עצם ניהול חדברים,

שכן חצורח בח חועלה הנושא פוגעת בילדים. וכולם יחיו צודקים, בין אם חם ממפלגח זו

ובין אם חם ממפלגח אחרת, או שהם מאף מפלגה כמוני. רק הילדים יסבלו מכך ובתוכם בית

חספר. ילדי בית חספר רוגוזין מנסיוני ניגשים לכל מקום ומתקבלים על סמך שמו חטוב של

בית הספר, עם כל המשמעת שבבית הספר. ילדי לעולם לא הסכימו לא לזה שאסור לבוא עם

נעלי התעמלות, לא לזה שאסור לבוא עם שיער ארוך וכו', וניהלו מלחמות במסגרת בית

הספר. בתי הגדולה ועוד מספר ילדים הוציאו עתון כנגד בית הספר לפני כ-17 שנים.

היו"ר מ. בר-זוהר;

מר דגן, מה שקרה לפני 17 שנה, עם כל הכבוד לך, לא כל-כך מעניין אותי. מעניין

אותי מה שקורה היום.

א. דגו;

טיפלתי בדברים באופן פרטי היות ולא רציתי להיות בוועד. יש בעיות ויש בעיות

בשכונה. אני גר בשכונה כמו אותה השכונה של בית הספר רוגוזין בתל-אביב ואני יודע -

וזה לזכותם של בית הספר, המנהלת והגב' פסח - ילדים מהשכונה שלי, מעדות המזרח,

נמצאים בבית הספר, מגיעים לצבא ומגיעים להישגים. אני גאה כשאני רואה ילדים אלה

מסתובבים עם נשק בשכונה ולא ככאלה שמשרתים כטבחים.

נכון שיש תנאים קשים. אני חלקתי על הנושא של סגירת הכתות. אבל האם אי-פעם

במשך שנה זו או השנה קודמת לא מצאנו אוזן קשבת בבית הספר? אנחנו סולדים מהשיטה של

הוצאת דברים מהקשרם. בני לא ניגש לבחינות בגרות של 5 יחידות כי חוא לא מסוגל לזה.

אבל אני יודע שיש מעל ל-5.ילדים שניגשים לבחינות ב-5 יחידות.

לצערי הרב, אני חושב שהיה כאן ערבוב של ענין אישי, ולא פוליטי, ויש

טרמפיסטים כמו בכל מקום. אני מצטער על חהערה שהערתי בענין הסמל ושישימו סמל אחר.

אם בית הספר קובע כללים ולמישהו זה לא טוב, כמו שלא היה טוב לילדים שלי, יש לנהל

מלחמה בתוך בית הספר. יושבים פה שני מנהלים לשעבר של בית הספר שאתם ניהלנו מלחמות

על ענין התלבושת האחידה. אם יש תלבושת אחידה וילד בא עם בגד לא מתאים - שיילך

למקום אליו אפשר לבוא עם חולצה של הפועל תל-אביב, וסליחה שהכנסתי נימה פוליטית.

הכנסת תלבושת אחידה לבית הספר הביאה לכך שילדים מהשכונה שלי ירגישו כשווים בעיני

כולם. נרתמתי למלחמה הזאת על-מנת שלא תהיה מלחמה.

בית הספר נמצא בבנין רעוע והורים התנדבו להתקין חשמל חינם וכו'. אני יודע

שיש בעיות. אני נתקלתי בעשרות בעיות בנושא הפדגוגי. אבל לא כל הילדים יכולים להגיע

למגמה עיונית. אבל הילדים מוחזקים היום בבית הספר במגמות מכניקה, הנהלת חשבונות,

ציור, אופנה וכו'. זה לזכותו של בית הספר. כך אפשר להחזיק ילדים במסגרת במקום שהם

יסתובבו ברחובות, כמו הבן של הגברת שדיברה קודם ואשר אני לא מכיר אותה לצערי.

ארבעת ילדי למדו בבית הספר הזה. אני מברך על זה. ניצלתי את ההזדמנות שניתנה

לי כדי לבקש התנצלות מסגנית מנהלת בית הספר על הפגיעה שהיתה בשמה הטוב. היא ויתרה

על קריירה מזהירה כמורה למוסיקה לטובת ענין המשמעת.

הי"ר מ. בר-זוהר:

אני מבין מדבריך שאינך כופר בענין של המשמעת. אתה רק אומר שיש דברים שצריך

לטפל בהם במסגרת בית הספר.

א. דגן;

כן. הורה זכותו להעיר על ענייני משמעת וגם על הענין הפדגוגי.

היו"ר מ. בר-זוהר:

אנחנו רוצים לברר מה נכון ומה לא נכון.

י. פרח:

האם בית הספר הזה חורג במשמעת שלו מבתי ספר אחרים?

א. דגו;

אני לא יודע.

היו"ר מ. בר-זוהר:

הוא לא יכול לדעת אם הוא הורג או לא. מי שיודע אם זו הריגה או לא זה ועד

ההורים הארצי ומשרד החינוך.

י. פרח:

ההורים לא יודעים?

היו"ר מ. בר-זוהר:

לא אדוני, כי הם מכירים את בית הספר הזה ותו לא. מר מזרחי, אתה יושב-ראש

הוועד הארצי. האם אתם בדקתם את הנושא הזה? ומה בדיוק עשיתם?

מ. מזרחי;

כן. בחודש דצמבר-ינואר בערך קיבלנו פנייה מקרית גת על כך שיש בעיות בבית

הספר רוגוזין ושהוקם ועד פעולה. על סמך הטלפונים שקיבלנו פניתי אל מנהלת בית הספר

ודיברתי אתה על הליך קיום הוועד. היא קיבלה את דעתנו ובתיאום אתה קבענו מועד

לישיבה של ועדי הכתות, שנקרא מועצה, וזאת לצורך בחירת הוועד. היו למנהלת השגות על

הרכבם של החברים, כשהיא בינתיים בחרה איזשהו ועד ממונה, אבל בסופו של דבר היא

קיבלה את דעתנו ובאנו והשתתפנו בישיבה בה נבחרה אותה מועצה.

לצערי - וגם הדגשתי זאת באותה ישיבה - כבר אז הרגשתי פוליטיזציה בתוך ועד

ההורים ובתוך המועצה. הסיבה היא פשוטה; השתתפו בישיבה הזאת שני חברי מועצת העיר או

יותר.

ח. פארס:

הם הורים של תלמידים?

מ. מזרחי;

כן.

י. פרח;

אם כך, מה הבעיה?

היו"ר מ. בר-זוהר:

חבר מועצת העיר שהוא הורה מותר לו להשתתף?

מ. מזרחי:

בישיבה כן.

היו"ר מ. בר-זוהר:

במה לא?

מ. מזרחי;

בתקנון ארגון ההורים הארצי, שהוא מקובל גם על משרד החינוך, נאמר מי מיתר ומי

לא יכול להיות חבר ועד. בעלה של מורה לא יכול להיבחר לוועד. לגבי נבחרים לא הדגשנו

את הנושא כי הבעיה לא היתה קיימת בעבר.

בשנים האחרונות אנחנו עדים לבעיה שחברי מועצת עיר נבחרים לוועדי הורים. היתה

לנו בעיה כזאת באילת. אנחנו עומדים לשנות את התקנון. אני מקווה שלקראת סוף השנה

הענין ישונה.

באותה ישיבת מועצת הורים, שהיתה חיובית מאד, שאלו ההורים בקול רם האם מותר

לחברי מועצת עיר להיות חבר בוועד, ואז אמרתי שלפי ההגיון שלנו אנחנו ממליצים בכל

הזדמנות לא למנות כאלה כחברי ועד.

היו"ר מ. בר-זוהר:

אבל לפי התקנון מותר?

מ. מזרחי:

לפי התקנון מותר, כי אין סעיף האוסר זאת. אבל מבחינה ציבורית זה לא נכון.

נבחר הוועד. היו 23 מועמדים כדי לא ללכת לבחירות חשאיות ונבחר הוועד. היו

בעיות בשאלה מי יהיה היושב-ראש ומי לא. גם בנושא זה היינו מעורבים ואמרנו שצריך

להיבחר יושב-ראש נייטרלי. השתדלנו שתהיה בחירה נייטרלית. בקיצורו של דבר הם בחרו

את יושב-ראש הוועד ולא היו שום בעיות. היושב-ראש שנבחר היה מר מימון.

שבועיים לאחר מכן קיבלנו חומר מחבר ועד - ואגב מר שלו הוא חבר ועד כמו כל

האחרים - ואז התעוררה הבעיה של המשמעת. נאמר כל מה שנאמר פה ואיני רוצה לחזור על

הדברים. ברגע שקיבלתי את החומר וראיתי אותו אמרתי למר שלו: אתה אל תעסוק בזה,

תעביר את החומר ליושב-ראש ועד ההורים, ואני ממליץ שהחומר יופנה אל מנהל המחוז עם

העתק אלינו, עם העתק אל משרד החינוך ואנחנו ניכנס לתמונה. האמת היא זאת: בדקנו חלק

מהדברים. זה נכון יש שם אכיפת משמעת יותר ממה שמקובל. יש שם דברים שלא מקובלים,

כמו תלבושת וכו'. דרך אגב, ענין התלבושת הוא בסמכותו של ועד ההורים. חוזר המנכ"ל

המנכ"ל אומר שאת התלבושת קובע ועד ההורים עם הנהלת בית הספר.

קריאה:

ובהסכמת ההורים.

מ. מזרחי:

ברור שזה בהסכמת ההורים. לא יעשו שום דבר שלא על דעתם.

האמת היא זאת: יש מתיחות בתוך הוועד ויש מתיחות בין הוועד לבין הנהלת בית

הספר. לחלק הזה אני לא רוצה להיכנס.

ברגע שאני קיבלתי את החומר והוא הועבר למחוז פניתי למחוז. ידידי מר קפלן לא

היה שם. נדמה לי שהיה מר לוין, ידידי, דיברתי אתו טלפונית, אמרתי לו שהמסקנות

שהוציא המפקח אינן מקובלות עלי, אמרתי שלדעתי יש משגה והסברתי את מה שהסברתי.

בינתיים נודע לי שהוקמה ועדה והתחילה לבדוק את הנושא.

לדעתי, שורש הבעיה - וצר לי אם פה תישמע ביקורת על משרד החינוך - הוא בכך

שהאיש שהוטל עליו לבדוק את הנושא היה מעורב בתוך הנושא. לצערי, מנהל המחוז לא היה

מספיק מודע - בשלב הראשון לפחות - לחומרה של הבעיה.

ה. מירום:

מי האיש שמונה לבדוק את הנושא?

מ. מזרחי;

המפקח של בית הספר, מר אפריים בן-דוד.

ח. מירום;

מה פירוש מעורב?

מ. מזרחי;

נדמה לי שאשתו מלמדת שם. איני יודע. הוא מפקח בית הספר. מכל מקום לא בדקתי

את הדברים. אם הדברים נמשכים מספר שנים, מפקח בית הספר לא התריע על כך ויש פניה

אל מנהל המחוז - עם כל הכב.וד את הבדיקה היה צריך לערוך אדם נוסף חוץ מהמפקח.

היו"ר מ. בר-זוהר;

בואו נפריד בין שני דברים. זה שמשרד החינוך טיפל בנושא לא טוב - על כך אני

יכול להעיד יותר ממך.

ד. שרון:

אני לא מסכים אתך.

היו"ר מ. בר-זוהר;

אתה יכול לא להסכים אתי. פניתי אליכם מספר פעמים ושמעתי תשובות שאמרו שבכלל

כל הסיפור לא קיים. אני מבקש ממך להתמקד בנושא של בית הספר עצמו. בינתיים שמעתי

את ענין המשמעת. מה שאני מבין מהדברים שנאמרו עד עכשיו הוא שיש פה משמעת יותר

חריפה מהמקובל.

פ. גולדשטיין:

גם שמענו שהתלמידים של בית הספר הזה חם מוצלחים.

היו"ר מ. בר-זוהר:

זה לא קשור אחד עם חשני. אני למדתי בבית-ספר בו היכו אותי מכות רצח והייתי

מאד מוצלח. זה לא אומר.

רבותי, בואו נבחין בין שני דברים. אני רוצה קודם כל להבין האם יש בעיה בבית

הספר ואם יש בעיה לאתר אותה. אני אומר שוב שלדעתי משרד החינוך לא טיפל בנושא כמו

שצריך.

ד. שרון;

מדוע אתה אומר זאת? זוהי פגיעה בעובדי ציבור נאמנים ובמחוז שעושה עבודה

טובה.

היו"ר מ. בר-זוהר:

נבדוק גם אותם. נבדוק מה הם עשו ואולי הם עשו טוב מאד,

נ. שלו;

אם כך למה מונה מר לוין שוב לאותה ועדת בדיקה?

י. פרח:

אם הוא מפקח האיזור - מדוע לא?

היו"ר מ. בר-זוהר;

מר מזרחי, אמרת שמה שאתה אתרת כבעיה זו הבעיה של משמעת יתר, או משמעת חריפה

מדי או משמעת חמורה מדי.

מ. מזרחי:

בתנאים המוגבלים שיש לי זה מה שראיתי.

לפחות כשמוקמת ועדה גם להורים מגיעה הזכות להיות חברים בוועדה.

ד. שרון;

אנחנו נקבע מי יהיו חברים בוועדה ומי לא.

מ. מזרחי;

יש נציגות להורים וגם לה מותר.

היו"ר מ. בר-זוהר;

לא זה הנושא שבו ויכוח. מר מזרחי, תודה. האם המועצה לשלום הילד בדקה את

הנושא? האם הייתם שם?

א. לנגרמן;

לא היינו שם. מוסד האומבודסמן הוא מוסד חדש. היו מגיעות פניות לכתובות

שונות כאשר רק ההעתקים היו מופנים אלינו. אנחנו בדרך כלל לא נוהגים להתערב כשיש

פניה למשרד החינוך והתרבות או לכל גורם אחר שמטפל בענין.

בסוף חודש מרץ פנו אלינו ישירות והתלוננו אצלנו ישירות. מכיוון שלא היה

מדובר על תלונתו של פרט מסויים אלא של איזה שהוא כלל גדול, אזי הפניתי את הנושא

למועצה ולא טיפלתי בזה כאומבודסמן. כתוצאה מכך כתב מנכ"ל המועצה מכתב למנכ"ל משרד

החינוך. ב-18 לאפריל נתקבלה תשובה ממנכ"ל משרד החינוך והתרבות האומרת שהוא הקים

צוות לבדיקת הענין. כל עוד שהצוות הזה לא הגיש את מסקנותיו אנחנו לא נתערב. לאחר

שהצוות יגיש מסקנות ונראה שעדיין יש דברים שלא מטופלים כהלכה - נתייחס לזח. זה

הכלל בידינו.

היו"ר מ. בר-זוהר;

אני פשוט רציתי לדעת אם הייתם מעורבים בנושא. תודה לך. אני רוצה שנשמע עתה

את התלמידים. נשמע תחילה את יושבת ראש מועצת התלמידים, ענבר תלם. אני יודע שזה לא

נוח כי המורים מצויים לידך והמנהלים מצויים לידך. האם יש בקרב התלמידים תחושה

שהמשמעת בבית הספר היא קשה? האם יש תלונות שמגיעות אליך? האם את מתלוננת? דברו

באופן חופשי, אני בטוח שלא תקבלו שום עונש על כך.

ע. תלם;

קודם כל, אנחנו רוצים להגיב על מה שהיה בעתונות.

היו"ר מ. בר-זוהר:

אני מציע שתעזבי את חעתונות. עוד תלמדי שלפעמים בין העתונות לבין המציאות יש

קשר מקרי.

פ. גולדשטיין:

זאת אומרת מצטטים את העתונות אבל זה לא מדוייק.

ע. תלם;

אנחנו רוצים לומר שהפרסום ועירוב הפוליטיקה בכל הנושא הזה פוגעים רק בנו

ואנחנו מאד מצטערים, על כך. אנחנו חושבים שזה לא היה במקום. אנחנו גם לא חושבים

שאנחנו כתלמידים, כמי שצריכים להיות המתחנכים, צריכים לחעיר זאת למחנכים שלנו. זה

דבר אחד.

אני רוצה קודם כל להעמיד כמה דברים על דיוקם. אנחנו לא רוצים להגן על בית

הספר אבל יש עובדות וחשוב שנשמע את שני הצדדים.

בקשר לכניסה לכתה העיונית, הציון הנדרש הוא ציון 7 בהקבצה אי. ולא 7.5. דבר

שני - 17 תלמידים נמצאים עכשיו ברמה של 5-4 יחידות לימוד במתמטיקה. כמה תלמידים

יגשו לבחינות של 5 יחידות - זה ייוודע רק בסוף השנה. דבר שלישי - היתה גם כתובת

בבית הספר האומרת שהדרך אל האושר עוברת דרך רוגוזין. עד כאן כדי להעמיד דברים על

דיוקם.

עתה אנחנו רוצים להציג את העמדה שלנו. בקשר לכתה העיונית, למשל, אני דיברתי

אישית עם תלמידים גם בכתות ברמות יותר גבוהות וברמות פחות גבוהות. בעיקר התלמידים

ברמות היותר נמוכות מתלוננים על כך שההקפדה לגבי מי שייכנס לכתות גבוהות יותר היא

באמת מאד חמורה. אני רוצה להדגיש את העובדה שבשכבה שלי, בכתה י', יש כתה עיונית

אחת מתוך שבע כתות. לדעתנו זה מעט מדי. בטוח שיותר תלמידים יכולים להשיג תעודת

בגרות מלאה וחבל לחסום בפניהם את ההזדמנות הזאת.

נאמר. שתלמידים של בית הספר מגיעים להישגים ותופשים לאחר מכן משרות בכירות

וכו'. תחשבו כמה אחוזים מתוך אותם תלמידים שלמדו בבית ספר מגיעים למשרות בכירות.

יש כתה אחת עיונית מתוך שבע כתות. לא כל תלמידי הכתה הזאת יגיעו למשרות בכירות ואם

מישהו יגיע - יש לשער שאלה יהיו אנשים שלמדו ברמה הגבוהה. זה פשוט חוסם הזדמנויות

להמשך החיים. אנשים אחרים יכולים להמשיך לעבוד ופשוט לא להתקדם. זה שאלה שהיו

בכתה העיונית התקדמו - זה בסדר, אבל מה עם אלה שהיה להם 6 במתמיקה?

בנושא המשמעת יש הרבה מאד תלונות בעיקר בנושא של ההופעה החיצונית. לדעתנו

ההקפדה היא יותר מדי חמורה והרבה פעמים היא מגיעה לרמה של קטנוניות. הובאו כאן

מספיק דוגמאות בנושא גיינסים, סווצירים, עגילים לבנים, תספורות, צמות וכוי.

פ. גולדשטיין:

עגילים למי?

קריאה;

עגילים לבנים. זה דבר שהוא באופנה.

פ. גולדשטיין:

אני נגד 'אנטנות', מה אני יכול לעשות?

אני נאלץ לעזוב את הישיבה כי יש לי ישיבה אחת. הייתי מאד מעריך, אדוני

היושב-ראש, אם הדיון לא יסתיים היום ובעיקר נשמע את חוות הדעת המקצועית של משרד

החינוך, שאני סומך עליה למרות ההערות שהושמעו.

ע. תלם:

בקשר לנושא העגילים והתספורות - נכון שבית הספר רוצה ליצור חברה של אנשים

שייצאו ממנו תרבותיים, בורגניים וכו'. אבל זה שלא מאפשרים, לדוגמא, לבנים לגדל

שיער ארוך ולהסתובב עם עגיל באוזן בתקופת הנעורים - זה בסך הכל רק יוצר 'אנטי'.

אני מכירה הרבה אנשים שיצאו מבית הספר, הרגישו את החופש, גידלו את השיער וכוי. זה

נשמע מצחיק, אבל מתי יעשו זאת אם לא בתקופה הזאת? אחר-כך יש שירות צבאי ושם כמובן

אי-אפשר לעשות זאת. לכן ההקפדה הזאת היא קטנונית ומוגזמת.

היו"ר מ. בר-זוהר;

דובר קודם על אישורים, ג'ינסים וכו'. האם אתם מכירים דברים אלה?

ע. תלם:

בקשר לתלבושת - אנחנו פונים עכשיו להנהלה בבקשה להקל בנושא הזה ושתהיה פחות

הקפדה. אנחנו רוצים לציין שאנחנו מוצאים היענות רבה לכך. בשנים קודמות תמיד היתה

נכונות לשמוע תלונות אבל פשוט לא היו בדיוק אותם האנשים שיקומו ויתלוננו. כשאף אחד

לא בא לעשות זאת - זה פשוט לא נעשה.

בנושא פתיחת הכתות - בשנה שעברה, נדמה לי לאחר חג הפסה, החללטו לנסות שיטה

חדשה, לסגור את הכתות בהפסקות, כשנאמר שהכתות שייכות למורים והתלמידים עוברלם מכתה

לכתה. זח הלה בתקופה של קייץ פחות או יותר. אמרו שהדבר להלה לתקופת נסלון, עד סוף

השנה. החורף הגיע ואנחנו לשבנו במסדרונות בית הספר והלה לנו קר. זהו בנין פתוח,

נכנסת רוח וקר ומאד לא נעלם. אחרל מלחמות ודין ודברים הכתות נפתחו. אני חייבת

לציין שחלק מן הכתות, כתות מקצועיות, נשארו סגורות. עכשיו, לאחר חג הפסח שוב נסגרו

הכתות ואנחנו צריכים לשבת על הרצפה וזה גם לא דבר נחמד מאד.

ט. לושסקו:

אני בתור תלמידה, עם 'רגל אחת בחוץ', אחרי 6 שנים ברוגוזין לא רואה את כל

הענין הזה שכותבים ואומרים שאני מדוכאת ומושפלת. כל מיני חברים שלי פונים אלי

ואומרים לי: אהה, את לומדת בבית הספר הזה שבו מדכאים, משפילים וכו'. כפל שאני רואה

את הדברים הם יצאו לגמרי מהקשרם. אני לא רוצה לבוא ולומר שאין לי ביקורת ואין

דברים שהם לא בסדר בבית הספר. יש. באמת יש והם גם נוגעים לתלבושת. אבל אלה דברים

שניתנים לשינוי. יש לכך הוכחה מוצקה בדבר שקרה בשנה שעברה, כשמר פליישר היה מנהל

בית הספר ועד אז היה חוק כזה שאסר על תלמידות ט-יב לבוא עם מכנסיים קצרלם לבית

הספר, כי פשוט כל מיני תלמידות באמת עברו את הגבול. התארגנו במועצת התלמידים,

החתימו את כל הבנות משכבה טי עד יב' ובאמת זה הצליח. זאת אומרת הנהלת בית הספר

נענתה לפניה והיום מותר לתלמידות טי-יב' לבוא עם מכנסי ברמודה לבית הספר.

לגבי כל ענייני המשמעת - אני לא יודעת אם זה בגדר קטנוניות. אלה חוקים וכל

תלמידי בית הספר מכירים אותם. אני לא רוצה לבוא ולומר שאני עומדת ממש מאחורי בית

הספר ומצדיקה הכל. לש לי ביקורת. יש דברים שאני לא מסכימה אתם, אבל חשוב להדגיש

שהדברלם נלתנלם לשלנול. והלה לנו נסלון.

ח. פארס;

יש לי שאלה קצרה למועצת.התלמידים. האם יש לכם תקנון בבית הספר? ואם יש תקנון

האם הייתם שותפים להכנתו עם בית הספר? מי הכין אותו? אם יש תקנון האם הוא ידוע לכל

ילדי בית הספר וההורים או לא?

ע. תלם;

זה דבר שמאד העסיק אותנו. רצינו שיהיה לנו התקנון בידיים כדי שנוכל לדעת את

הגבולות המדוייקים של מה מותר ומה אסור בנושא משמעת, תלבושת, יחסים בין מורים

ותלמידים, נוהלי בחינות וכו'. ביקשנו את התקנון ואתמול הרכז החברתי העביר לנו אותו

והוא נמצא אתי כאן. אני רוצה לציין שבכתה שלי הועלו תלונות בנושא מסויים, שאיני

זוכרת אותו בדיוק, והתלמידים בכתה ביקשו מהמחנכת לראות את תקנון בית הספר. היא

אמרה לנו שהיא תברר את הענין ותעביר אלינו את התקנון. שבוע לאהר מכן היא אמרה לנו

שהיא ביקשה את התקנון מההנהלה ולא הרשו לה לקחת אותו.

היו"ר מ. בר-זוהר:

אני מבקש לקבל העתק מהתקנון.

ח. פארס;

את ראית את התקנון בפעם הראשונה רק אתמול?

ע. תלם;

הדברים שמצויינים בתקנון הם דברים ידועים. למדנו אותם, אבל למדנו אותם עם

השנים. אנחנו נמצאים 6-5-4 שנים ברוגוזין. בכתה ז' יש הנחיות כלליות שמקבלים עם

הכניסה לבית הספר ואני חושבת שזה לא מספיק. לפעמים גם צריך ללכת עם הזמן ולשנות.

היו"ר מ. בר-זוהר;

האם זה נכון שכאשר נעדרים מכתה צריכים להביא את ההורים?

ט. לושסקו:

לא.

הי ו"ר מ. בר-זוהר;

תודח. רבותי, אני רוצה עכשיו לשמוע את מנכ"ל החינוך, אחריו את נציגי קרית גת

ונציגי בית חספר. עד עכשיו שמענו את הטענות ועתה נשמע את התשובות.

ד. שרון:

לפני שאני אומר את מה שיש לי לומר אני רוצה קודם כל לתת קומפלימנט ושבח

לתלמידים שלפחות דיברו בצורה מאוזנת ושקולח יותר מכל הדוברים האחרים שדיברו

לפניהם. כל הכבוד ותמשיכו כך.

שנית, רציתי להסתייג מהביקורת שהוטחה כנגד משרד החינוך. אני חושב שקל מאד

להטיח דברים. אני חושב שהם לא נכונים. אני חושב שהמשרד ואנשיו עשו תפקיד סביר,

הוגן ואחראי מאד בענין הזה כבעניינים אחרים. בית הספר רוגוזין הוא לא בית הספר

היחידי במדינת ישראל. יש הרבה בתי-ספר, מעל 2,000 ואנחנו לא חשבנו שהקירות

ברוגוזין מתמוטטים, לא מבחינה חינוכית ולא מבחינה אחרת, ולכן נתנו לזה את הטיפול

שהוא לפי דעתי הטיפול ההגיוני, המתון והסביר.

נדמה לי, על סמך כל המכתבים והמסרים שהגיעו אלי עד היום כולל כל ההתכתבויות,

שהתמונה שניסו לצייר, תמונה צ'רלס-דיקנסית, לגבי המתרחש ב"רוגוזין" אינה נכונה.

היא פשוט אינה נכונה. נכון, יש כל מיני סוגי אתוסים וסוגי מדיניות של הינוך בבתי

הספר וזאת זכות של בתי ספר ושל הורים לקיים סוגים של מדיניות. יש גם זכות לשנות

מדיניות. אפשר לעשות זאת בדרכים סבירות, בדרכים של שיקול דעת, בדרכים של הבנה. לא

חייבים לקפוץ ישר על הבריקאדות, לעשות פאניקה ארצית ולכתוב בכל העתונים שרוגוזין

עולה בלהבות. זה לא נכון. אנחנו קצת עצבנים מדי, לפי דעתי, ואנחנו משרים מעצבנותנו

על כל הסביבה ועל הילדים, ואני לא מבין מדוע צריך לעשות זאת. דרך אגב, גם יכולות

להיות שגיאות. בהחלט יכולות להיות שגיאות במוסד חינוכי. זה גם קורה. זה בהחלט

ייתכן וצריך לתקן את השגיאות.

בכל אופן כשראיתי שהרעש הוא גדול נאלצתי להוציא את הטיפול מידיהם האמונות של

המפקחים של בית הספר. לצערי נאלצתי לעשות זאת וזאת כדי לסבר את העין ואת האוזן של

כל הקהל שאנחנו אכן בודקים את הענין. מיניתי לכך את האנשים הבכירים ביותר שניתן

למנות במשרד. הם עוסקים כרגע במלאכה ואני מציע לתת להם בשקט לסיים אותה ולהגיש את

מסקנותיהם. כשהם יגישו את מסקנותיהם, אלא אם נראה שאכן יש שם קטסטרופה אנחנו נפעל

בשקט רב, עם הנהלת בית הספר ונלחש על אוזנם: רבותי, כדאי פה ופה לנקוט קו כזה

וכזה, להידבר הידברות כזאת או אחרת, וודאי שנרצה להוריד את הנושא מאורות הבמה

ומזרקורי התקשורת. זו דעתי בענין הזה וכך אני מציע לפעול. תודה רבה.

היו"ר מ. בר-זוהר;

אני רוצה לומר משהו למשרד החינוך והתרבות, אני מאד שמח על שיתוף הפעולה שיש

בינינו לבין משרד החינוך. אבל פה אני חייב להגיד משהו. עם כל הכבוד, נדמה לי שאם

הישיבה הזאת תימשך עוד כשלושת-רבעי שעה, כפי שהיא עומדת להימשך, אנחנו נגיע בדיוק

לחקר מה שהיה ונמצא בדיוק את מה שהיה, לטוב ולרע, ויהיה אפשר תוך שעתיים של בירור

להגיע ולבדוק בדיוק את הנושא, את מה ניתן לתקן ואת מה לא. אם במשך חמשה חודשים

אנחנו מבקשים תשובה לנושא הזה ומקבלים תשובות של לך ושוב - זאת לא מדיניות של משרד

חינוך, אני מאד מצטער. וזה לא היה מגיע לעתונות.

קריאה;

זה הודלף.

היו"ר מ. בר-זוהר:

זה הודלף לעתונות אחרי שלושה חודשים.

קריאה;

זה היח לפני כן בעתונות המקומית.

היו"ר מ. בר-זוהר;

העתונות המקומית לא מעניינת אותי. אני לא יודע מה שהיה בעתונות המקומית. אלי

זה לא הגיע. אלי הגיעו פניות ואני פניתי למשרד החינוך. אפשר היה תוך שעתיים, תוך

יום או יומיים לכתוב לי מכתב ולהגיד; יש בעיות של משמעת, שאולי פה ושם יש הגזמה

כזאת ואחרת, ושבנושא הפדגוגי אין בעיה.במקום זה קיבלתי תשובות מתממות פעם אחר פעם,

עד שזה הגיע לעתונות הארצית, ל"מעריב", והיום אני רואה את זה ב"דבר".

אם משרד החינוך רוצה שהדברים לא יהיו באורות הבמה, שלא תוקמנה ועדות מיוחדות

ושלא יהיה לחץ ציבורי - הוא יכול היה פשוט להזדרז קצת. אז גם הוועדה הזאת לא היתה

נזקקת לנושא. מר שלו יעיד שכל פעם אמרתי לו שאני לא רוצה להעלות את הנושא בוועדת

החינוך והתרבות, אלא אפנה שאילתה למשרד החינוך. פנו אלי עוד הורים ואמרתי להם את

אותם הדברים. אמרתי שאפנה שאילתה שניה ואם שלישית. פניתי לגבי נסים, שהיא למעשה

האיש הכי נאמן לנו, הנציגה שלנו במשרד החינוך, או להיפך, ואמרתי לה; אני רוצה

תשובה, איזה מן תשובות אנחנו מקבלים מכם. והיא העבירה פעם נוספת את השאלות שלנו.

אם באמת לא כצעקתה - ואני מוכן לקבל את זה - בבקשה, תתנו לי תשובה מיד. אבל מה

ההתממות הזאת? לא הייתם צריכים בכלל להקים את הוועדה הזאת אם הייתם פועלים כמו

שהיה צריך לפעול?

ד. שרון:

אני לא מסכים אתך.את הוועדה היית מקים בכל מקרה היות וההורים תימרנו אותך

למצב הזה.

היו"ר מ. בר-זוהר:

ההורים לא תימרנו אותי לשום מצב. אותי לא מתמרנים. קל מאד לפתור דברים

על-ידי הטחת האשמות בצד השני. מר אמיר, הבר הוועדה המי והדת שהוקמה, בבקשה.

א. אמיר;

הוועדה מונתה ב-23 באפריל. ישבנו ב-27 באפריל וביום המישי, ה-3 במאי, ראיינו

הורים, ראיינו את מנהל בית הספר וסגניו ואת נציגי התלמידים שנמצאים כאן. עוד הורים

רוצים להיפגש אתנו. דיברנו גם עם המנהל הקודם, עם מר פליישר, על הנוהגים שהיו

בזמנו. נראה לי שלא אהיה הוגן אם אהווה איזושהי דעה עכשיו. אני מבקש לא לומר דבר

ענייני על מה שנאמר כאן עד שאנחנו נכתוב את הוות דעתנו. המנכ"ל ביקש מאתנו להגיש

את הדו"ח ב-30 להודש זה והוא יוגש בתאריך הזה.

אם מותר לי להביע משאלה - אני מבקש שהישיבה הבאה, אם תהיה כזאת, תהיה לאחר

שאנחנו נגיש את הדו"ח שלנו, כדי שהיא תהיה מבוססת על דו"ח של ועדה שהיא, לפחות

לדעתי, אובייקטיבית בנדון.

ב. ולר;

אני רוצה להשלים את הדברים. קיבלנו הרבה עובדות מספריות וניירת מוועדת

החינוך. יש לנו שני תיקים מלאים. אני מוכרח לומר שדבר אחד אנחנו כבר מפסיקים

לשאול, כי התברר שהעובדות לא נכונות, וזה הנושא הפדגוגי בי"ב. פשוט קיבלנו מההורים

עובדות לא נכונות. בהקשר זה יש לנו מסמכים ברורים של משרד החינוך. זאת אומרת

שבענין הזה כבר מוכח על פניו שתלונות חהורים שהתלוננו לא היו נכונות. אנחנו

ממשיכים ובודקים.

אתה אומר לקצר. יש לנו שיקול לא לשמוע הורים או כן לשמוע הורים. אם נרצה

לקצר ולא נשמע הורים - יגידו לנו: אתם לא שמעתם את כולם. אם נשמע הורים - זה ייקח

עוד זמן. שמענו 12 שעות עדויות, קיבלנו עשרות מסמכים. אנחנו לא כל-כך מוכשרים אולי

לנתח בשעתיים את כל מה שקיבלנו. וזאת באמת שאלה אמיתית: האם לשמוע את כל ההורים

ולתת תחושח אמיתית לציבור שאנחנו רוצים לשמוע את כולם ולקבל תמונה אמיתית, או לקצר

ולהיות בלוח זמנים של שעתיים, לגמור ולהחליט. אנחנו החלטנו לתת הזדמנות להורים

לדבר, לשמוע את הדברים בשקט ולא בצורה כוללת, אלא אחד,אחד. אנחנו שואלים את האנשים

ונדמה לי שאנחנו עושים עבודה רצינית, עמוקה, ואני באמת מציע שיחכו להחלטות הוועדה

כדי להחליט איך להתקדם הלאה ולשפר את כל מה שצריך לשפר.

ח. פארס:

אם כבר יש ועדה בודקת, אני מציע לקצר כי אנחנו מצויים לקראת סוף שנת

הלימודים.

ד. שרון:

למה לקצר? שיבדקו עד הסוף. מה יש? יקה עוד יומיים. בשביל זה לקצר? אני לא

מבין מה המהירות, מה קרה? האם יש שם שריפה או משהו? רציתם את האמת - קבלו את כל

האמת.

ח. פארס;

אנחנו רוצים את כל האמת. האם עד סוף החודש אתה לא חושב שזח זמן ארוך מדי?

ד. שרוו;

תן להם. הם התחייבו על תאריך מסויים.

ח. פארס;

בבדיקה הזאת חשוב לנו גם לשמוע נתונים על רמת בית הספר, כי יש פה טענות

סותרות.

ד. שרון

חבר-הכנסת פארס, איך אתה תעריך את רמת בית הספר? לפי מה?

ח. פארס;

יש כל מיני אפשרויות.

ד. שרון;

מספר הניגשים לבגרות? מספר העוברים את הבחינות?

ח. פארס:

גם זה.

ד. שרון:

ואיך תדע אם זה מספר טוב או לא טוב? לפי מה?

ח. פארס:

אם האחוז בבית הספר הזה י ורד הרבה פחות מהממוצע הארצי - אז אני מבין שרמת

בית-הספר נמוכה.

ד. שרון:

ואולי קרית-גת נהנית מאוכלוסיה כזאת או אחרת, יותר טובה או פחות טובה? איך

אתה יכול?

ח. פארס;

אם היא פחות טובה - צריכים להעלות אותה.

ד. שרון:

בשביל זה צריך להיכנס למחקר של שנתיים.

ח. פארס;

לכם יש מספיק כלים לבדוק את הנושא. אפשר תוך שבועיים לסיים את הבדיקה, כי

התחילו כבר בבדיקה.

ד. שרון:

אני מבטיח לך שנעשה את העבודה הכי טובה שרק אפשר.

ח. פארס;

שמענו עדויות סותרות. יש הטוענים שהצד השני מגזים ויש הטוענים שהענין הוא

ענין פוליטי. צריכים לבדוק את הנתונים מכל הצדדים. היה טוב אם אפשר לבקש להוסיף

לוועדה הבודקת עוד נציג מוועד ההורים הארצי.

ד. שרון;

לא. בשום אופן לא. זאת ועדת מומהים. אני מיניתי את הוועדה מטעם המשרד, אלה

אנשי המשרד, מומחי המשרד והם יגמרו את עבודתם.

היו"ר מ. בר-זוהר;

רבותי, אני רוצה לסכם את החלק הזח של משרד החינוך. אני חוזר ואומר לכם

שאמנם הוועדה הוקמה ב-23 באפריל אך אנחנו זימנו את ישיבת הוועדה ב-11 באפריל. זאת

אומרת שהוועדה שלכם הוקמה לאחר שאנחנו החלטנו לקיים דיון בוועדת החינוך והתרבות של

הכנסת.

ד. שרון;

בסדר,

הי ו"ר מ. בר-זוהר;

זה לא בסדר.

ד. שרוו;

למה זה לא בסדר? האם מישהו חייב אותי להקים ועדה בתאריך מסויים?

היו"ר מ. בר-זוהר:

אף אחד לא חייב,.אותך. יש לדיון הזה שתי זויות. זוית אחת היא זווית פדגוגית,

שעליה אני מבין מדבריך מר ולר שלדעתך הדברים הם לא נכונים.

ב. ולר;

לא רציתי להתחייב.

הי ו"ר מ. בר-זוהר:

הגישה הזהירה שלך מקובלת עלי ואני מכבד אותה. היתה הבעיה של המשמעת, שעליה

יצא עיקר הקצף. אם הייתם קצת בודקים את נושא המשמעת כבר בהתחלה, ברגע שבאה הפניה

הראשונה מטעם ועדת החינוך, ולא נותנים לני את התשיבח השבלונית, לא היינו מגיעים

לישיבה הזאת שמתקיימת היום, שהיא לא לרוחי בכלל.

ד. שרון:

חבר-הכנסת בר-זוהר, צריך קודם לשכנע אותנו שזה לא בסדר,ואני לא בטוח אפילו

ברגע זה שזה לא בסדר.

היו"ר מ. בר-זוהר:

כדי לשכנע אתכם זח הגיע בסוף לעתונות.

ק. גנור:

אדוני מנכ"ל המשרד, שאלת את חבר-הכנסת פארס שאלה רטורית: איך קובעים את רמת

בית הספר. אדוני המלומד, את הרמה אפשר לקבוע - - -

היו"ר מ. בר-זוהר:

פה לא מדברים כך.

ק. גנור;

הרשה לי לשאול אותו שאלה.

היו"ר מ. בר-זוהר:

אני לא מרשה לך. אני לא מרשה פה שום התפרצויות. כל מה שמרגיז אותי מאד בכל

הענין הזה - ואני אומר-זאת בכל הכנות - הוא שכל הנושא לא היה צריך להגיע לוועדת

החינוך והתרבות של הכנסת מלכתחילח, ואפשר היה לפתור זאת בשלב חרבה יותר מוקדם. זה

כל מה שאני אומר. עכשיו אני רוצה לשמוע את עירית קרית גת ואת נציגי בית הספר,

המנהלת והמורים. מספיק דיברו עליכם, תקפו אתכם, ואנחנו נשמע את כולם.

א. ריסמן:

אדוני היושב-ראש - - -

היו"ר מ. בר-זוהר:

סליחה, מי האדון?

א. ריסמן;

אני חבר בוועד ההורים.

היו"ר מ. בר-זוהר:

חאם חוזמנת לישיבח שלנו?

א. ריסמן;

אם לא הוזמנתי - חזמנתי את עצמי - - -

חיו"ר מ. בר-זוחר;

אדוני, אתה לא תגיד לי מח לעשות פח. קודם כל, לא הוזמנת לישיבה. אני לא יודע

איך נכנסת.אני כבר שמעתי את ועד ההורים ושמעתי את ועד ההורים מהצד השני. שמעתי את

שני הוועדים.

א. ריסמן;

היו"ר מ. בר-זוהר:

אדוני, אתח לא תנהג פה באלימות, כי אבקש ממך לצאת מהחדר.

א. זיסמן:

אתח מטפל

היו"ר מ. בר-זוהר:

אדוני, אני לא רוצח לשמוע אותך.

א. זיסמן:

אין לי ברירח ואתה מפנח אותי לבמח אחרת.

היו"ר מ. בר-זוהר:

תלך לבמה אחרת, בבקשה. בוועדות שלנו מדברים האנשים שמקבלים זכות דיבור ולא

מי שמתפרץ בכוח. מר בוים, בבקשה.

ז. בוים:

אני בעצם נמצא בענין הזה בשלושה כובעים: כראש עיר עכשיו, כמורה, מחנך ומנהל

בבית הספר הזה הרבה שנים, וגם כהורה, יש לי בן בכתה י"ב, ושתי בנותי הבוגרות כבר

סיימו את בית הספר.

אני רוצה להעיר שתי הערות. ראשית, אני מצטרף לדברים שאמר חבר-הכנסת

גולדשטיין לגבי הופעת נציגי מועצת התלמידים כאן. זו היתה הופעה מאד מכובדת, אבל

עדיין - ואני אומר זאת כאיש חינוך - אני חושב שנכון היה יותר יותר אם היו משתתפים

בדיון חברי הוועדה ואנשי משרד החינוך, בלי הנוכחות של חהורים ושל ההנהלה. בכל זאת,

אני שמח על הדבריםכפי שהם הוצגו ונאמרו. אגב, אני חושב שאם מדברים על מוסד חינוכי

שהילדים לומדים בו, הרי ההופעה המכובדת הזאת של התלמידים שייכת אולי במשהו, שאיני

יודע לשקול אותו, גם לבית הספר וגם לבית הספר יש משהו בענין חזה.

שנית, אני רוצה להעיר לגבי הפתיחה של הדיון הזה תוך הצגת כתבה מהעתון. אני

לא יודע מי זאת הגברת פישביין,אבל אני יודע שלאגף החינוך בעיריה, לראש העיריה,

ולמיטב ידיעתי גם להנהלת בית הספר, היא לא פנתה לא בכתבות קודמות שלה וגם לא בהקשר

לכתבה הזאת. זאת אומרת הכתבת הוזנה מכיוונים מסויימים שיש להם עמדה לגבי מה שנעשה,

אבל היא לא עשתה בדיקה מקיפה. אני יכול להעיד על כך לפחות בכל מה שנוגע לעיריה .

העיריה היא בעלת בית הספר, היא קובעת בענייני בית הספר בשיתוף פעולה עם משרד

החינוך. לכן לבוא ולהסתמך על הכתבה ולהציג אותה בפתיחת הישיבה כאורים ותומים

ולקרוא מתוכה קטעים - זה לא מקובל עלי. אגב, אני רוצה להעיר לכבוד היושב-ראש

שקריאת הכתבה היתה קריאה סלקטיבית.

היו"ר מ. בר-זוהר:

בהחלט, מפני שחלק מהדברים לא צריכים להיות מועלים בפני הוועדה.

ז. בוים:

אבל גם בסעיפים שבחרת להשמיע בענייני משמעת דילגת על סעיפים שהיא כותבת פח.

היו"ר מ. בר-זוהר:

מר בוים, אל תלמד אותי איך לקרוא. אנא ממך. אתה התבקשת להעיר לגבי המצב בבית

הספר. אל תלמד אותי איך לנהל את הישיבות שלי. אני מאד מעריך אותך, אבל לא בתהום

הזה, לא תהיה מורה נבוכים שלי איך לנהל את הישיבות. יכולתי לקרוא את הכתבה של הגב'

דוברת. יש לי גם סיכום משלי. אבל העדפתי לקרוא את הדבר הקיצוני ביותר כדי לשמוע את

התשובות וקיבלתי אותן. לכן אל תלמד אותי, אלא תתייחס בבקשה לגופו של ענין.

ז. בוים;

לגופו של ענין אומר כך: ראשית, מר שלו ציין פה שבתחילת חודש ינואר הוא נכנס

אלי ללשכתי בעיריה ואמר לי שהוא הקים ועד פעולה. הוא אמר לי בהאי לישנא: "אני הולך

לחסל חשבון עם יעל פסח, אני הולך לגמור אתה". אלה הם הדברים. שאלתי אותו מה קרה

והוא סיפר לי מקרה שהיה קשור לקבוצת תלמידים שבתו היתה שותפה לה, שכן נתנו לה מבחן

חוזר או לא נתנו לה מבחן חוזר. אני אמרתי לו: מר שלו, אני לא הולך אתך בענין הזה,

אני לא יודע בשביל מה אתה אומר לי את זה, יש גופים שמטפלים, יש פיקוח על בתי הספר

ברמה המקומית, ברמה המחוזית וברמה הארצית, תלך במסלול הזח. אני יודע שכשפונים אז

גם אם לא מקבלים תשובה מספקת באינסטנציה אחת, הרי יש שלוש רמות בדיקה בתוך מסגרת

שמבחינה מקצועית נועדה לטפל בענין הזה. למה אתה בא אלי?

אני רוצה להעיר פת שאנחנו מקום קטן. איך שלא יהיה חיום במצב שנוצר, מכיוון

שלפי דעתי זה טופל בשני מישורים, זה טופל במישור המקצועי כפי שהצעתי, אבל באותו

זמן, באותו עיתוי ובמקביל הנושא יצא גם בדרכים שבעיני חן היו דרכים לא נכונות,

כגון: ההליכה לתקשורת. חלק מההורים שהלכו לתקשורת יצרו על-ידי כך גם מערכת לחצים

על גופים נוספים, גם על ועד ההורים המרכזי, גם על המועצה לשלום הילד שלא הכרתי. פה

יושב נציג המועצה לשלום הילד. אני ראיתי ציטוט של מר קדמן, שהוא כנראה יושב-ראש

המועצה, בכתבה בעתון בו הוא קובע עמדה נחרצת שיש בבית הספר השפלח וקיפוח של

תלמידים, וזאת מבלי שהוא בדק את הענין. הוא בעצמו אומר שלא בדקו את הענין.

אמרתי גם למר שלו שצריך לטפל בנושא קודם כל במסלול המקצועי, שמחולק לשלוש

דרגות.

אני מנעתי עד עכשיו דיון בוועדת החינוך המקומית. יש לנו ועדת חינוך מקומית

המורכבת מנציגי ציבור, בחלקם אנשי חינוך מצויינים.

היו"ר מ. בר-זוהר:

מדוע מנעת זאת?

ז. בוים:

אגיד לך מדוע, מכיוון שבמציאות שנוצרה קרית-

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]