פרוטוקול מספר 224, ועדת הפנים והגנת הסביבה, 24/06/2024

הכנסת העשרים-וחמש

מושב שני

פרוטוקול מס' 224

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שני, י"ח בסיון התשפ"ד (24 ביוני 2024), שעה 10:00

סדר-היום:

<< נושא >> השלטון המקומי לקראת תקופת כהונה חדשה – משימות ואתגרים  << נושא >>

נכחו:

חברי הוועדה:

יעקב אשר – היו"ר

זאב אלקין

ששון ששי גואטה

ווליד טאהא

ארז מלול

יוסף עטאונה

חוה אתי עטייה

מטי צרפתי הרכבי

אליהו רביבו

חברי הכנסת:

אלון שוסטר

מוזמנים:

נועה שוקרון

–

רכזת שלטון מקומי ומשרד הפנים, אגף תקציבים, משרד האוצר נעמי אברהם

–

עו"ד, ייעוץ וחקיקה, המחלקה האזרחית, משרד המשפטים רונן פרץ

–

המנהל הכללי, משרד הפנים

רו"ח תומר ביטון

–

מנהל מינהל שלטון מקומי, משרד הפנים

הילה ביטון כהן

–

משרד הפנים

מעיין זכריה

–

משרד הפנים

מיכל לרר

–

ממ"מ, כנסת

שי חג'ג'

–

יו"ר מרכז השלטון האזורי, מרכז השלטון האזורי בישראל איציק אשכנזי

–

מנכ"ל, מרכז השלטון האזורי בישראל

גילה קמר

–

דוברת, מרכז השלטון האזורי בישראל

חיים ביבס

–

ראש העיר, עיריית מודיעין מכבים רעות ויו"ר מש"מ, מרכז השלטון המקומי לירון דורון לוי

–

מנכ"לית מרכז השלטון המקומי הנכנסת, מרכז השלטון המקומי כפיר מצוינים

–

סמנכ"ל רגולציה וקשרי ממשל, מרכז השלטון המקומי חיאם קעאדן

–

סמנכ"ל המגזר הערבי, מרכז השלטון המקומי

מירה סלומון

–

ראש מינהל משפט וכנסת, מרכז השלטון המקומי

דנה דקו מדנס

–

ראש מינהל תחבורה ומוניציפלי, מרכז השלטון המקומי דביר כהן

–

דוברות, מרכז השלטון המקומי

שוקי טייב

–

מרכז, מרכז השלטון המקומי

אחמד זועבי

–

ראש המועצה, מועצה אזורית בוסתאן אל-מרג

אלי אטון

–

ראש המועצה, מועצה אזורית לב השרון

שי שדה גרוסמן

–

עוזר ראש המועצה, מועצת אזורית לב השרון

ניר ונגר

–

ראש המועצה , מועצה אזורית תמר

נאדר טאהא

–

ראש המועצה, מועצה מקומית כאבול

מוחמד אגבאריה

–

ראש המועצה, מועצה מקומית מעלה עירון

קאזם איברהים

–

ראש המועצה, מועצה מקומית אבו גוש

סהר פינטו

–

ראש המועצה, מועצה מקומית גדרה

שמעון פרץ

–

ראש המועצה, מועצה מקומית מיתר

אסף אוברלנדר

–

ראש המועצה, מועצה מקומית רמת ישי

שמואל גרינברג

–

ראש העירייה, עיריית בית שמש

אברהם מייערס

–

עוזר ראש העיר, עיריית בית שמש

ניסים שלם

–

יו"ר מועצת תנועות הנוער, הסתדרות העובדים הלאומית בישראל יאיר שלם

–

מנכ"ל הסתדרות לאומית, הסתדרות העובדים הלאומית בישראל גיל סינואני

–

עוזר מנכ"ל הסתדרות העובדים הלאומית בישראל

גיא קנפו

–

יו"ר משותף, ועדת שלטון מקומי, לשכת עו"ד

איילת השחר סיידוף

–

ראש תנועת אימהות בחזית ומיגון העורף, השדולה למיגון העורף טמיר בר

–

רכז קשרי ממשל, מכון תכלית

חן אברמוביץ

–

סמנכ"לית, פנימה

עדן מלכיאל

–

מנהל תחום דמוקרטיה מקומית, פנימה

מבשרת נבו

–

לוביסטית, מרכז השלטון המקומי

דולב תורג'מן

–

לוביסט, מרכז השלטון המקומי

חן אביגדורי

–

מטה משפחות החטופים

יוסף אבי יאיר אנגל

–

משפחות החטופים

הדס אלעזר

–

אחות של שלמה מנצור, משפחות החטופים

קובי בן עמי

–

אח של אוהד בן עמי, משפחות החטופים

גל גורן

–

בנם של אבנר ומאיה גורן, משפחות החטופים

טלי ליברמן

–

אחות של סגן הראל שרם ז"ל

צביקה מור

–

אבא של איתן מור, פורום תקוה

ייעוץ משפטי:

תומר רוזנר

מנהלת הוועדה:

לאה קריכלי

רישום פרלמנטרי:

אביבה יובל מויאל

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> השלטון המקומי לקראת תקופת כהונה חדשה – משימות ואתגרים  << נושא >> << יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

בוקר טוב, אני פותח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה. על סדר-היום: השלטון המקומי לקראת תקופת כהונה חדשה – משימות ואתגרים. ישיבה בהשתתפות מנכ"ל משרד הפנים, יושב-ראש המרכז לשלטון מקומי, יושב-ראש המרכז לשלטון האזורי וראשי הרשויות החדשים. נשמע אתכם וכמובן, גם ננסה לענות על דברים ולעשות דברים ולחשוב על דברים ביחד.

אני חושב שהבחירות הללו עברו בצל המלחמה. אבל בסופו של דבר החשיבות של השלטון המקומי היא גבוהה מאוד, היא בעצם המפגש הישיר עם התושבים על כל ההיבטים, כולל גם היבטים ביטחוניים והשלכות המצב הביטחוני. כולנו יודעים את המשמעות של זה. לכן חשוב שוועדת הבית של ראשי הערים החדשים תעשה את המפגש הזה, מפגש ההיכרות. גם עם האנשים אבל גם עם הבעיות, שאת חלקן אנחנו מכירים ואת חלקן נרצה לפתור בקדנציה הזאת.

נתחיל קודם עם משפחות החטופים והמשפחות השכולות. חן אביגדורי, בבקשה.

<< אורח >> חן אביגדורי: << אורח >>

בוקר טוב לכולם. אני רוצה להתחיל את הבוקר הזה במשהו קצת אחר, יושבת לצדי טלי ליברמן, שהיא מפורום הגבורה. אנחנו רוצים לקחת את זכות הדיבור ולהקריא בפניכם, חברי וחברות הכנסת וכל מי ששומע אותנו, משהו שעבדנו עליו הרבה מאוד זמן והוא מדם ליבנו. טלי, את רוצה להציג את עצמך?

<< אורח >> טלי ליברמן: << אורח >>

כן. אני טלי ליברמן, אחות של סגן הראל שרם, שנהרג בלבנון בין שתי המלחמות.

<< אורח >> חן אברמוביץ: << אורח >>

פשוט אנצל את זכות הדיבור שנתנו לי בשביל ההצהרה הזאת. אנחנו משפחות שכולות הנמצאות בעיצומו של תהליך האבל; משפחות חטופים – חלקן גם הן משפחות שכולות, המחכות כבר 262 ימים לחזרתם הביתה של יקירנו; אימהות לוחמים שבניהן ובנותיהן מחרפים את נפשם בקרב על שמירת הבית; וחיילי מילואים שלחמו בחזית מאז תחילת המלחמה ונכונים להמשיך ולהילחם ככל שיידרש. התכנסו יחד, דתיים וחילוניים, מתנחלים וקיבוצניקים, אנשי שמאל ואנשי ימין, מרכז ופריפריה, נציגי עם ישראל כולו.

אנחנו אחים לכאב ולדאגה לעתיד המדינה. למרות חילוקי הדעות שהיו ויהיו בינינו, יש לנו מטרת על משותפת – אחדות. אחדות למען השבת החטופים, אחדות למען ניצחון ישראל, אחדות למען המשך חיינו המשותפים בארץ הזאת. אחים אנחנו. כולנו. ואנחנו רואים באחדות ערך אסטרטגי למדינת ישראל וסוד קיומו של העם היהודי.

<< אורח >> טלי ליברמן: << אורח >>

שרי ממשלת ישראל, חברי הכנסת – קואליציה ואופוזיציה כאחד, כלי תקשורת והחברה הישראלית, אנחנו פונים אליכם. שימו את ערך האחדות בראש מעיינכם, קדמו אותו, הילחמו באופן פעיל בפלגנות וגנו כל סוג של אלימות. זה בידיים שלכם. אויבינו מחככים ידיהם בהנאה כשאנחנו מפולגים, ויודעים שאין כוח בעולם שיכול לנצח אותנו כשאנחנו מאוחדים. זה בידיים שלנו, ובעיקר בידי מי שנבחר להנהיג אותנו בכנסת ובממשלה. את השסע אפשר, צריך וחייבים לאחות.

אנחנו פונים מכאן למנהיגי הציבור כולו, גלו מנהיגות, מנהיגות שמאחדת בינינו, שקוראת לשיח בהסכמות. גלו מנהיגות ופעלו בנחישות להחזרת החטופים, שמירה על חיי הלוחמים וביטחון אזרחי ישראל. כולנו עומדים מאחוריכם בדרך להשיג את מטרות המלחמה, להשיב את החטופים ולהשיב את הביטחון למדינת ישראל. כולנו תקווה שהחטופים יגיעו בקרוב לאיחוד עם בני משפחותיהם, הנרצחים יובאו לקבורה באדמת ישראל ומדינת ישראל תפעל למיגור כל אויביה, כי אין לנו ארץ אחרת. עם ישראל חי.

<< אורח >> חן אביגדורי: << אורח >>

תודה אדוני היושב-ראש.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

תודה לכם. אני מוכרח לומר לכם, במשך כל ישיבה אנחנו תמיד שומעים בסבלנות ובכבוד הראוי, עם כל הכאב. אבל היום, אתם חיזקתם אותנו, באחדות הזאת. זאת האמת. בסופו של דבר כולנו בני עם אחד, כולם נמצאים באותה סירה, באותו מקום. ואני חושב שגם מחיאות הכפיים שיצאו פה מהאנשים אומרות את הכול. וכל מילה מיותרת ועלולה רק לקלקל. תודה רבה לכם, לשניכם.

<< אורח >> טלי ליברמן: << אורח >>

תודה רבה.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

צביקה מור.

<< אורח >> צביקה מור: << אורח >>

שלום. בוקר טוב, תודה. אני אבא של איתן. לאיתן היה מנהג להשאיר את דלת הבית שלו פתוחה. אחרי שהוא השתחרר הוא שכר דירה והתחיל את חייו העצמאיים, התחיל לחסוך כסף, והיה לו מנהג להשאיר את דלת הבית שלו פתוחה. דלת הבית שלו בשכונת נחלאות. אנחנו שומרים לו על הדירה שלו, אנחנו משלמים שכירות כי החוזה נגמר מזמן ואנחנו שומרים לו את הדירה. הוא הקפיד שדלת הבית תהיה פתוחה ועוברים ושבים שעברו שם, באזור של השוק, נכנסו וזכו לאוכל – איתן עבד כשף במסעדה – זכו לאוכל, לשתייה, לשירותים, לחשמל להטעין את הטלפון. ומעל הכול, לאוזן קשבת. לא ידענו על המנהג היפה הזה של איתן עד שאחרי שהוא נחטף.

קיבלנו טלפון ממשפחה בגבעת זאב שברשותה ספר תורה עתיק ביותר, 500-400 שנה, משהו של מוזיאונים. הם החליטו לעשות מבצע הכנסת ספר תורה לדירות החטופים. הם שאלו אותי – אמרתי כן, בשמחה. מה צריך להכין? – שום דבר, אנחנו עושים את הכול. הגענו לשם, היינו בטוחים שנהיה שם 20 אנשים – האחים שלי, האחים של אשתי, סבא וסבתא שלו ושני חברים של איתן שאולי יגיעו מצו 8. הגענו לשם, שכונת נחלאות, היו איתנו 700 אנשים. 700 אנשים, כל הרחוב היה מפוצץ, כשאנחנו לא מכירים את האנשים. אלה אנשים שזכרו. זה היה איתן.

גם ביום הזה, בשמחת תורה, איתן היה יכול למלט את עצמו בעשרות הזדמנויות אבל בחר להציל חיים והציל עשרות אנשים. לפני שהוא נחטף, ממש קרוב לזמן שהוא נחטף, בזמן שהוא ממלט יחד עם עוד שלושה מאבטחים קבוצה של 50 בנים ובנות, איתן – תוך כדי ריצה – מזהה במרחק גופה של בחורה שעברה אונס קשה, אחרי זה גם רצחו אותה. איתן לקח אותה בסחיבת פצוע והטמין אותה באיזשהו בור שהוא מצא שם בסביבה. הבחורה הזאת מראשון לציון הובאה לקבורה, גם כן ממש בהשגחה, השגחה עליונה, כשחבר שלי הגיע למקום כדי לחפש את הבן שלי ואת הבן שלו ומצא את הבחורה הזאת בבור. ככה היא הובאה לקבורה. זה איתן.

ביום הזה כואב לי מאוד שעכשיו, בזמן שאנחנו יושבים כאן, 13 אנשים החליטו שהם חוסמים את הנתיב הדרומי במחלף גלילות. מפריעים לחייהם של אלפי אנשים שצריכים להגיע לעבודה, צריכים ללכת להוציא ילד מבית הספר כי הוא לא מרגיש טוב, צריכים לקחת הורה מבוגר לטיפול רפואי ועוד הרבה מאוד דברים, אמבולנסים שנתקעים בדרך. ההפגנות האלה הן בזמן שכולנו עסוקים במלחמה, כולנו עסוקים בצרה. קשה מאוד.

עם ישראל הבין שעם חמאס לא נגיע לעסקה. חמאס לא רוצה עסקה, חמאס רוצה להמשיך לאמלל אותנו. לכן הדרך היא, במקום להתעסק עם מה אנחנו נשלם לחמאס – נדבר על מה חמאס ישלם לנו. בסקר של מכון INSS בשבוע שעבר, כולם יודעים מה הרקע שלו, 59% מהציבור אומר שרק המשך הלחץ הצבאי יוביל לשחרור החטופים. זאת כנראה הדרך, מה שאמרנו כבר מתחילת הדרך. אבל זאת הדרך, הולך ומתברר שזאת הדרך. לא נסכים בשום אופן לעסקה חלקית, עסקה שבה הגברים הצעירים, ובתוכם הבן שלי, יישארו שם לנצח. אנחנו דורשים שאם תהיה עסקה אז העסקה תהיה על כולם, בבת אחת. כולם חוזרים בפעם אחת. תודה.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

תודה רבה. ג'וחה, בבקשה.

<< אורח >> יוסף אבי יאיר אנגל: << אורח >>

262 ימים מאז אותה שבת נוראית, כשכל המנהיגים המדיניים והצבאיים, ובראשם ראש הממשלה, נרדמו בשמירה. ו-120 חטופים עדיין שם בגיהינום. שמי יוסף אבי יאיר אנגל, ובשמי החדש: הסבא של אופיר, ששוחרר בעסקה הגדולה לאחר ששהה בגיהינום החמאסי יחד עם יוסי שרעבי – אבי חברתו יובל מבארי, 54 ימים.

מאז עברו עוד 208 ימים קשים מנשוא לחטופים ומשפחותיהם,ולא נראה שזה מרגש או מעניין את חברי הקואליציה, שממשיכים בניהול ענייניהם כאילו כלום לא קרה ב-7 באוקטובר, במשמרת שלכם. בשבוע שעבר צפיתי בערוץ הכנסת, קורה לי לפעמים, ומה רואות עיניי? דיון מרתק והצבעה על הצעת חוק מכירת יין עד 00:00. מהנושאים החשובים בחברה הישראלית בעת הזאת. בזה אתם עוסקים, חברי הכנסת, כש-120 ישראלים נמקים במנהרות החמאס. הארגון הקיקיוני, לדברי ראש ממשלתנו, שצמח להיות אחד מארגוני הטרור הקשים על ידי פיטום כספים מקטר שהועברו אליו בהסכמה מלאה של ממשלתנו. כי כך יישמר השקט.

עד מתי תחרישו, חברי הכנסת, לנוכח המחדל הגדול בהיסטוריה של המדינה? אף אחד מהמנהיגים לא לוקח אחריות? עד מתי תחרישו לנוכח איבוד הגליל, כשאין סיכוי באופק שתושביו יוכלו לחזור, אם בכלל, ולשקם? כך, בלי מילה והתייחסות שלכם לאיבוד חבל ארץ שלם. שאליו הייתי קשור אישית בתפקידים שנשאתי בעבר. כמו פיתוח התיירות הכפרית שהחלה בעת ממשלת רבין בשנות התשעים, עת סייעה הממשלה בהקמת יחידות האירוח והאטרקציות התיירותיות כדי לשפר את כלכלת היישובים בפריפריה ודאגה לנוסחה מוסכמת לפיצוי מהיר על אירועים ביטחוניים שגרמו להפסד הכנסות.

חברי הכנסת, בעיקר מהקואליציה, בכוחכם לגרום לשינוי ולהביא לעסקה שתציל את כבודה של החברה הישראלית. צאו החוצה, ראו את המשפחות היושבות כבר כמעט תשעה חודשים במלונות היוקרה בים המלח על חשבון הממשלה. תודה לך ממשלה. המשפחות אינן רואות את הסוף לסיוט המתמשך שאתם, חברי הכנסת, שותפים לו. שאלו אותי אנשים מדוע אני ממשיך במאבק אחרי שהנכד חזר. ובכן, הדבר הראשון שאופיר שלי עשה כשיצא בבית החולים שניידר ב-6 בדצמבר, היה לבקר במטה החטופים בתל אביב ולהצהיר שהוא נרתם למאבק יחד איתנו עד שאחרון החטופים יחזור לביתו. הוא יודע טוב יותר מכם, חברי הכנסת, באיזה מצב נמצאים החטופים ומה מרגישות נירה שרעבי ובנותיה יום-יום, שעה-שעה.

על איזה ניצחון אתם מפנטזים? מהו בכלל ניצחון במצב המדורדר של המדינה בכל החזיתות? חברתית, כלכלית, ביטחונית, הסברתית ומדינית, אין חלקה אחת במערכת שלא פגועה מהמצב. צאו מהקונכייה בה אתם חיים והאזינו לקולם של כלל ישראל. אם לא תפעלו מהר יהיה סופנו כסופה שממלכת חשמונאיים אחרי כ-77 שנות עצמאות.

חברי הכנסת, 260 ימים זה הרבה מדי זמן לחטופים ומשפחותיהם. ברור היום, כפי שהיה ברור כבר מהשבוע הראשון, שהניצחון לא יגיע כל עוד נתניהו ראש הממשלה, שעוסק מבוקר עד לילה בהישרדותו האישית ולא בקידום עסקת נתניהו להשבת החטופים. הגיע הזמן שתפנימו ותעשו מעשה. תודה.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

תודה רבה. קובי בן עמי, בבקשה.

<< אורח >> קובי בן עמי: << אורח >>

שלום לכולם. אני אח של אוהד בן עמי, שנחטף מקיבוץ בארי באותה שבת שחורה. ככה, כמו שאתם רואים. מעניין איך הוא נראה היום. אשתו רז גם נחטפה, וחזרה מהשבי אחרי 54 יום. אני שואל אתכם, אנחנו כבר 262 יום ואני שואל, עד מתי? עד מתי אצטרך להיכנס להודעות ווטסאפ מלפני 7 באוקטובר כדי להיזכר בקול של אח שלי? כי וואלה, שכחתי את הקול שלו. עצוב. אימא שלי בת 80, חולת דיאליזה, היא לא יודעת אם תזכה לראות את הבן שלה. אני לא יודע עוד כמה זמן נשאר לה. באמת. רז, שחזרה מהשבי – מצבה הנפשי והפיזי מתדרדר מיום ליום. היא לא יכולה להתחיל שיקום כל עוד אח שלי לא פה. הבנות של אחי, שרצות ממקום למקום בכל העולם 262 יום, לא ראו את אבא שלהן, לא זכו לחיבוק. לא זכו לכלום.

ואני שומע אתמול את ראש הממשלה אומר שהוא רוצה שתהיה עסקה חלקית. אני שואל אותך ראש הממשלה, במי תבחר? באחי? בבן של צביקה - איתן? במאיה? את מי תבחר להחזיר כשאתה אומר עסקה חלקית? איך אתה מעז להגיד דבר כזה? אין מדינה חלקית, אין ציונות חלקית ואין עסקה חלקית. העסקה הייתה על כולם ותישאר על כולם, וכולם צריכים לחזור הביתה. החיים – לשיקום, והנרצחים – לקבורה. תודה.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

תודה רבה. גברת הדס אלעזר, בבקשה.

<< אורח >> הדס אלעזר: << אורח >>

תשעה חודשים, לא יאומן, כמו תשעה ירחי לידה. מרחק שמחת תורה עד אחרי חג מתן תורה. שלמה מנצור, אחי הבכור, בן 86. שלמה נחטף מביתו שהוא מבצרו בקיבוץ כיסופים כשהיה בן 85. היום הוא כבר בן 86 והחטוף המבוגר ביותר.

שלום, שמי הדס אלעזר, אני אחותו הצעירה של שלמה, תושבת העיר מודיעין. תודה שנתתם לי את ההזדמנות לדבר עליו. שלמה אחי אהוב נולד בבגדד שבעיראק וכבר בילדותו חווה את שואת הפרהוד. שואה שהתחוללה בעיראק ב-1 ביוני 1941, לפני 83 שנים. המוסלמים פרעו קשות, בהשפעת הנאצים, ביהודים ובמשפחתי שהייתה שם. שלושה ימים של טבח, רצח, אונס, כריתת איברים, עריפת ראשים וביזה. זה היה ליל הבדולח של יהודי עיראק. שלמה אחי, הילד, ראה מראות מזעזעים שליוו אותו כל חייו. אם חשבנו אז, אחרי השואה ההיא, שלעולם לא עוד, בטח לא כשזכינו לחיות במדינה משלנו – הגיעה השבת הארורה ושלמה חווה שואה נוספת בזקנתו.

בבוקרו של חג שמחת תורה, בשעה 7:30, שלמה בדיוק אמר לנו: יהיה בסדר. וב-7:31, שלמה שלנו נחטף על ידי מחבלי החמאס שפרצו אל ביתו ביריות, אזקו את ידיו, היכו אותו, עשו פוגרום בבית וחטפו אותו במכוניתו לעזה. ביחד עם אשתו שברחה בגבורה לממ"ד של השכנה. השמיים נפלו עלינו, החיים התהפכו. בימים אלה שלמה עובר שואה נוספת. דמיינו את סבא שלכם נמק בגיהינום, בלי אור, בלי מזון, בלי חמצן, בלי מים, בלי כרית מתחת לראשו. האם הוא יכול לשרוד כך? הזמן אזל ואני זועקת מכאן את זעקתו.

שלמה עלה לארץ בגיל 13 עם הוריי ועוד שלושה אחים קטנים, המדינה שיכנה אותם בצריף קטן במעברת תלפיות בירושלים. כשמלאו לו 15 החליט לעבור לקיבוץ כיסופים בהשפעת תנועות הנוער והיה ממייסדי הקיבוץ. שם גם הקים את משפחתו. הוא הפריח את השממה ותרם רבות לקיבוץ ולמדינה. בשבילנו המשפחה, שלמה הקיבוצניק הוא מקור לגאווה. שלמה ומזל אשתו הם הורים לחמישה וסבים ל-12, ולאורך השנים היו הורים מאמצים לילדי חוץ ומתנדבים רבים שהגיעו לקיבוץ. אחי הוא איש עם לב זהב וידי זהב, יוצר ויצירתי ומלא חמלה ודאגה לאחר ותמיד עם חיוך. איש של נתינה אין סופית, כמו שניתן לראות בתמונה. החיוך הרחב של שלמה והאור שקורן מעיניו, שובה את הלב של כולם.

אתם יודעים, אני מדברת עליו כעת מולכם וליבי שותת דם, נקרע לגזרים. הבטן מתהפכת מדאגה והדמעות זולגות. אני מבקשת שוב, דמיינו את סבא שלכם שנחטף במשקל 57 קילוגרם. אנו חרדים לגורלו. איפה מצוות פדיון שבויים? אני שוב זועקת את זעקתו של אחי היקר שלמה מנצור, אותו ילד שעבר שואה בילדותו והקים מאז בית לתפארת. חלוץ אמיתי ואוהב אדם. איך ייתכן שהוא עובר שוב טרגדיה שכזו? איך? אני מבקשת שתביטו בעיניו של שלמה ובעיניי, ואני מתחננת שתתגייסו לעזור להחזיר את שלמה שלנו מהתופת חי בריא ושלם, למולדתו ולמשפחתו האהובה והאוהבת, הוא צריך לחיות את החיים שעוד נותרו לו לחיות, מוקף באוהביו. את שלמה וכל שאר החטופות והחטופים, הם בסכנת מוות ממשית, אל תפקירו אותם שוב.

ואני פונה מכאן למר בנימין נתניהו, הבטחת שלחץ צבאי על חמאס יביא לשחרור יקירנו, מיטוט חמאס יביא לשחרורם. בינתיים, מי שמתמוטט זה אני והמשפחה שלי והחטופים היקרים שלנו. אמרת שאנו כפסע מניצחון, ואנו ומשפחתי כפסע משיגעון. והינה, שומעים שמר נתניהו נסוג מעסקת נתניהו. מדובר בהפקרת 120 חטופים ופגיעה בחובה המוסרית של המדינה כלפי אזרחיה. סיום הלחימה ברצועה ללא שחרור החטופים הוא כישלון לאומי חסר תקדים ואי-עמידה במטרות המלחמה. האחריות והחובה להחזרת כל החטופים היא עליך ראש הממשלה, מר נתניהו, אין מבחן גדול מזה. תודה רבה לכם.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

תודה רבה. גל גורן.

<< אורח >> גל גורן: << אורח >>

קוראים לי גל, אני בן קיבוץ ניר עוז, שלישי מארבעת ילדיהם של אבנר ומיה, זיכרונם לברכה, שנרצחו ב-7 באוקטובר. אימא שלי עודנה חטופה ברצועה. באותו יום, למי שלא מכיר את הסיפור – לאימא שלי היה מנהג מיוחד להגיע בשבתות, מעבר לשעות העבודה שלה, כמעט בכל שבת, להכין את הגן. לסדר אותו, לדאוג שהיא ושאר הצוות יתעסקו בילדים כשהילדים נמצאים. וכיאה לכל שבת, היא לא הייתה בבית של ההורים שלי. משם היא נחטפה. היא נחטפה כבר פצועה קשה. במקביל אבא שלי, אהובה הנצחי, נפצע מיד לאחר שירו בידית הדלת של הממ"ד אחרי שהוא נלחם עליה במשך כמה שעות. אותו לפחות קברנו, מצאו אותו אחרי מספר ימים בשדות, בין ניר עוז לח'אן יונס, בקילומטר וחצי שאלוהים יודע כמה דברים התרחשו שם.

אני כאן היום כי אני קצת מאוכזב ומתוסכל מהריאיון של נתניהו. הריאיון קרה ממש אחרי השיחה שהייתה לנו, משפחות הנרצחים, עם ראש הממשלה. שיחה שבה הוא חזר על התחייבותו מיום חמישי ומעוד שיחה שהייתה. המחויבות שלו להחזיר את כל 120 החטופים. עמדה שאני לא תמיד מסכים איתה, בתור תומך עסקה. הוא כן הכריז על המחויבות שלו להישאר ברצועה עד שיחזרו כולם. וגם בתור תומך עסקה והפסקת המלחמה, ברור לגמרי שבלי שיהיה לו מנוף לחץ הם לא יחזרו. יכולתי בקלות לחיות עם האמירה הזאת, העיקר באמת להרגיש לרגע מחויבות אמיתית מצד נבחרי הציבור להחזיר את כל ה-120. בגלל זה, זה היה לנו כל כך מתסכל. ארבע דקות אחרי כבר קורה ריאיון על עסקה חלקית, עסקה שלא תחזיר לנו את הנרצחים, עסקה שלא תחזיר לנו את הגברים, עסקה שפשוט לא תביא לעסקה, נקודה.

לי באמת אין תשובות טובות. הקול שלי כבר צרוד מתשעת החודשים האחרונים, אמרתי את זה גם בוועדה הקודמת וגם אתמול בשיחה, ששנים בתור מדריך נוער לא עשו לגרון שלי את מה שהחודשים האחרונים עשו. באמת אין לי תשובות ממש טובות. בסופו של יום, נולדתי וגדלתי בעוטף 21 שנים, עוד מעט 22 שנים. שנים בהן אני בכלל לא זוכר חיים אחרים חוץ מחיים של הפקרה, של מחדל, של התעלמות, של סבבים קצרים שלא פותרים כלום, של הדחקה. שנים של כוחות מצומצמים מדי. שני טנקים בבית הלבן, זה לא עזר בכלום. לוחמים אמיצים ככל שהם היו – לא פלא שטנק אחד מיושן ומסכן נחטף. והטנק השני עשה ככל שביכולתו באותו היום. אבל זה לא נחשב כוח צבאי בשום צורה.

בכל זאת, שנים שאני מחכה לדבר הזה שנקרא מיטוט חמאס, הפסקת שלטון הטרור. גם זה פתאום לא מרגיש שהוא הפתרון. עם כמה שזה חשוב. מהצד השני, כמות השבעות שיצא לי להיות בהן, שהן תוצאה, לצערנו, עקיפה או לעיתים אפילו ישירה של הלחץ הצבאי – היא גבוהה מדי. מהצד השלישי, איזה אינטרס יש לחמאס להסכים לעסקה שישראל לא לוחצת עליה? ועוד ועוד צדדים, כשאתה כבר באמת לא יודע מה להגיד. גם עם העמדות הכי מוצקות שיש לי בעולם בכל כך הרבה נושאים, כבר אין לי תשובה טובה.

התשובה הטובה היחידה שיש לי זה ללחוץ עליכם, לדרוש מכם – נציגי ציבור מקומיים וארציים, חברי כנסת, ראשי ערים, הכול – לדחוף את המחויבות הזאת בכל יום, בכל מקום, בכל שעה. לדחוף את המחויבות הזאת. קראתי את המכתב של השלטון המקומי והשלטון האזורי, קריטי וחשוב, עבודה נפלאה. זה פשוט לא להפסיק. לא להפסיק ללחוץ, לא להפסיק ללחוץ לקבל את העסקה הכי טובה שאפשר. באמת אין לי מושג איך היא תבוא כבר, אני לא יודע אם מפה או מפה.

אבל הלחץ הזה חייב להמשיך, כי לא יכול להיות שנתניהו יוצא לריאיון על עסקה חלקית אחרי שבשיחה איתו דיברנו איתו והוא הקשיב לנו והסכים איתנו. כשדיברנו איתו על יעקב עמידרור ועל העובדה – הוא עוד אמר, ויעקב אמר את זה בקול – שמדברים על כך שהנרצחים אינם חטופים. איך בכלל אפשר לחיות עם זה? אתם יודעים מה זה לחיות בלי קבר? ניסיתם פעם? ניסיתם פעם לבקר בניר עוז? להגיע לקבר של אבא שלכם כשלידו יש חלקה? שמנו בה אבן לקראת יום הזיכרון כדי שיהיה ברור ומובהק מי צריכה להיות שם.

הלחץ חייב להמשיך. הלחץ לכיוון של החזרת כולם. הלחץ מהצד שלכם חייב להמשיך כדי שבאמת נוכל להשתקם, כדי שבאמת אחרון החיים יחזור. בתקווה שכל מי שעוד נחשב חי היום, באמת חי ויחזור להיות איתנו ויוכל להשתקם. ואחרון הנרצחים צריך להיקבר, כי אחרת לא לנו כקהילות יש סיכוי להשתקם ולא לנו כחברה יש סיכוי להשתקם. לא נצליח. עם כל הגיבורים והגיבורות האמיצים, שאני גם פוגש בכל יום, לא נצליח לאורך זמן להתמודד עם יותר מדי אתגרים ענקיים שיש לנו. אנחנו צריכים אותם איתנו בשביל זה. תודה.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

תודה רבה ובעזרת השם, שנשמע בקרוב בשורות טובות, ישועות ונחמות. נתחיל בעוד דקה את הישיבה.

נתחיל בדיון. כמו שאמרתי בהתחלה, אנחנו במפגש שהוא גם של היכרות וגם של היכרות עם הנושאים, בוועדת הבית של השלטון המקומי. נמצאים איתנו מנכ"ל משרד הפנים – מר רונן פרץ, יושב-ראש מרכז השלטון המקומי – חיים ביבס ידידנו, שי חג'ג' – יושב-ראש מרכז השלטון האזורי וראשי רשויות חדשים. נמצאים פה גם חברי כנסת. כמו שאמרתי, זאת באמת ועדת הבית, לטוב ולמוטב. יש בעיות ויש טענות ויש דברים. אל תשכחו את העבר שלי, אני גם מזכיר את זה בכל פעם, אני בוגר השלטון המקומי בשלל תפקידים, גם תפקידים בעירייה.

<< << אורח >> חיים ביבס: << אורח >>

אנחנו לא שוכחים, רק מבקשים ממך לא לשכוח.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

כדי שלא יגידו לי את זה בכל פעם, אני אומר את זה, אבל זה לא סותר את זה שיש הרבה פעמים דברים שאנחנו רואים בצורה כזו או בצורה אחרת. אני משתדל לראות אותם בשתי הדרכים. חשוב לנו מאוד גם לשמוע אתכם, דיברו איתי ממרכז השלטון המקומי וממרכז השלטון האזורי. לכן באמת נרצה לשמוע אתכם ונתחיל אתכם, ברשות המנכ"ל. אנחנו לא באים לפה לשאת נאומים. חברי הכנסת ישתלבו באמצע, כי לכל אחד יש גם ועדות אחרות. נשמע את יושב-ראש השלטון המקומי.

<< דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >>

יש כאלה שחייבים ללכת לוועדות אחרות וישמחו לא ללכת אליהן, אבל אין ברירה.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

אבל זה מה שאמרתי. במקרה של מישהו שכבר מגיע למצב חירום, שיגיד. נתחיל, ברשות המנכ"ל. אתה רוצה כמה מילות פתיחה? אני מכיר אותך, אתה איש ענייני, באת לעבוד. לכן יושב-ראש המרכז לשלטון מקומי, חיים ביבס, בבקשה. עוד דבר אחד, מי שרוצה לדבר – זכות דיבור – להירשם אצל מנהלת הוועדה.

<< אורח >> חיים ביבס: << אורח >>

חברים, בוקר טוב לכולם. קודם כול, שמענו וראינו את המשפחות של החטופים והחטופות. ללא ספק, אני חושב שאך ורק עסקה אחת כוללת של החזרה של כולם – גם החיים וגם הלא חיים, כמובן – זה הדבר שצריך לעמוד על הפרק ולא שום דבר אחר. כי בסוף, אם רוצים להגיע למצב שמחזירים פה גם את החיים הנורמליים, את האמון, את האחדות, את שאר הדברים, אני חושב שזה הדבר הנכון.

אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה. כמו שאמרתי, ראש עיר בעברו הוא תמיד ראש עיר. ולכן הוא minded שלטון מקומי ורשויות מקומית. על אף שלעיתים יש לנו גם, באופן טבעי, מחלקות כאלה ואחרות שניתן גם לפתור אותן בהבנה. אני רוצה לברך את ראשי הרשויות החדשים שנמצאים כאן. וגם לומר, בגלל הדחייה של המועד מעת לעת אז רוב ראשי הרשויות כבר עסוקים, מה שנקרא טובעים עמוק בתוך העבודה שלהם בתוך הרשויות. אני רוצה להודות, כמובן, למנכ"ל המשרד, לראש מינהל מוניציפאלי וליועץ המשפטי של הוועדה – שאני מקווה שבקדנציה הזאת יהיה יותר פרו שלטון מקומי, ככה שנוכל לקדם לא מעט דברים ביחד.

אני חושב שאנחנו בפתחה של קדנציה משמעותית מאוד, שנוגעת בהרבה סוגיות של חיי היום-יום של התושבים שלנו. אני חושב שיש לנו הרבה מאוד משימות. שמעתם את משפחות החטופים, בניית אחדות בעם. שזה אולי אחד הדברים החשובים ביותר, ולנו יש חלק מרכזי בכך; החזרת הביטחון האישי, שאנחנו עומדים על כך. אני חושב שהביטחון האישי הוא לא רק צבא ההגנה לישראל, הוא סיירות ביטחון, הוא מעטפות הביטחון שיש סביב מוסדות החינוך, סביב הרבה מאוד דברים. אני תמיד נותן את הדוגמה של נתיבות ואופקים ב-7 באוקטובר, היכן שהייתה סיירת ביטחון והיכן שלא הייתה סיירת הביטחון.

אבל לצד זה תמיכה בדור הניצחון, באלה שב-7 באוקטובר יצאו ולא חשבו פעמיים. הם ימין, הם שמאל, הם תומכי רפורמה, הם מתנגדי רפורמה. הם יצאו כדי להציל את המדינה בדרום, בצפון, ולא לחשוב פעמיים. אנחנו צריכים לחשוב בדיוק כמוהם. בדרך לכאן שמעתי מישהו מתל אביב שאמר שהוא עושה מילואים כבר הרבה חודשים. הוא אמר מה שקיים אצלנו בצבא, בדרום, בעזה, זה לא מה שאני שומע בתל אביב. שם אנחנו כולנו ביחד. וזה המסר, אם לא נהיה ביחד ולא נבין את זה, בסופו של דבר אנחנו לא נוכל לאף אחד.

אני תמיד מציין, בשביל החברים הדתיים-מסורתיים יותר בינינו, פרשת כי תצא – יש לה משמעות מאוד מאוד גדולה: "כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וּנְתָנ֞וֹ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ". למה בלשון יחיד? מה, היחיד יוצא למלחמה? יוצאות פלוגות, יוצאות יחידות מיוחדות, יוצאים גדודים, יוצאות חטיבות, יוצאות אוגדות. כי תצא במובן שכל אימת שעם ישראל מלוכד ומאוחד, אז "וּנְתָנ֞וֹ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ". רק כאשר אנחנו מאוחדים.

צריך לשים בצד את הכול לרגע, להסתכל איך עושים את הכול. ואנחנו בשלטון המקומי עושים את זה מצוין, כולנו נמצאים בשורה אחת. צפון, דרום, מזרח, מערב, יהודים, ערבים, חרדים, כולם ביחד. מתוך הבנה שאם אנחנו לא מאוחדים ומלוכדים - - - איפה שלא היינו מאוחדים – הפסדנו, איפה שהיינו מאוחדים – תמיד ניצחנו. וזה המסר גם למי שיושב כאן ויושב בממשלה.

אני חושב שעצמאות השלטון המקומי היא אחד הדברים החשובים, בממשלה הקודמת זה היה על השולחן. דרך אגב, בממשלה הקודמת הקודמת, התחלנו את העברת הסמכויות, בממשלה הקודמת המשכנו. בממשלה הנוכחית נעצרנו בחלק מהמקומות. דרך אגב, האוצר שלא נמצא כאן, תמיד נותן דוגמאות - - -

<< קריאה >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << קריאה >> רגע, למה נעצרת?

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

לא רק שהיא נמצאת, אלא שגם צריך לברך אותה על הכניסה. רגע, עד שכבר יש לי ברכה אחת לאוצר גם את זה אתה רוצה לעצור?

<< קריאה >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << קריאה >> אני מנסה להציל אותך מדבר עבירה.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

נועה שוקרון, שנמצאת איתנו, על כניסתה לתפקיד בכל מה שקשור לשלטון המקומי.

<< דובר >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר >> היא עושה עבודה נהדרת.

<< קריאה >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << קריאה >> חיים, רק רציתי להזכיר לך את קרן הארנונה. לא נעצרת, לקחו אותך אחורה.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

הוא אחראי על שלום הבית פה בבניין, הוא מזכיר לכולם את כל הדברים הטובים, בדרך כלל. זו האחריות של אלקין. כבאי הוא לא יהיה, אבל מהצד השני הוא אלוף.

<< דובר_המשך >> חיים ביבס: << דובר_המשך >>

אני יכול להגיד לך, כשר להגנת הסביבה דווקא התחלנו איתו תהליך של העברת סמכויות בנושא פינוי פסולת בנייה וכדומה, שדווקא בשלב הזה נעצר.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

ממש לא.

<< דובר_המשך >> חיים ביבס: << דובר_המשך >>

הוא נעצר. אסביר לך גם למה, הכניסו את העז.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

רגע, אל תטפס על הסולם. כי בנינו סולם, אולי אתה לא מעודכן, בנינו איזשהו סולם אחר. ואגב, רציתי לומר קודם למנהלת הוועדה שתשאל אתכם בשקט אם תוכלו להיכנס אליי אחר כך לחדר, ביחד עם המנכ"ל ועם שי, כי יש לנו איזושהי נוסחה שדיברנו עליה בישיבה הקודמת.

<< דובר_המשך >> חיים ביבס: << דובר_המשך >>

בסדר גמור.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

אבל נושא פסולת הבניין מטופל. הקישור שלו עם זה – הבנתי בדיוק ממה אתם חוששים ואני שם.

<< דובר_המשך >> חיים ביבס: << דובר_המשך >>

אי-אפשר שרק נעשיר כל הזמן את קופת המדינה ואת קופת האוצר, אבל לא יחזרו כספים כדי להתייעל. ואני אומר לך שבנושא הזה, אם היו מחזירים שקל אחד מהקרן לשמירת הניקיון – היינו נראים אחרת. אבל 7.5 מיליארד שקלים נכנסו לשם ושקל אחד לא חזר כדי באמת לטפל במתקני קצה, בדברים המשמעותיים. דרך אגב, זה רק מראה כמה מהסמכויות שהיו צריכות להיות לנו, כמו בהרבה מקומות ב-OECD – אנחנו לא נמצאים שם. אנחנו במקום האחרון ברמת מה שנקרא הסמכויות. אנחנו מקום ראשון בריכוזיות של השלטון המרכזי, בניסיון לנהל את הרשויות המקומיות.

איפה אתה רואה את זה? אתה רואה את זה עכשיו. בדרך לכאן אנחנו רואים הצעת חוק לביטול המועצות והפיכתן, כולן, לעיריות. אתה מסתכל, אתה מנסה להבין מה ההסבר ואומרים לך ההסבר: כי זה מקשה על מחוקקים לעשות לפי חוק העיריות וחוק המועצות. זה פשוט אבסורד, זו בדיחה אחת גדולה. ואתה מחייך, אבל אתה טועה בגדול. למה? כי מחר בבוקר, גם אתה וגם גדרה וגם אחרים, יחייבו אותך בהרבה תפקידים שאין לך כעירייה. והם גם לא יביאו לך כסף, שלא תטעה, ותצטרך להביא אותו מהבית.

<< אורח >> אסף אוברלנדר: << אורח >>

זה אומר כמה הם באמת - - -

<< דובר_המשך >> חיים ביבס: << דובר_המשך >>

לכן תתעוררו. כי כשאני נמצא פה בבוקר ועוד לא התקשרתם לצעוק עליי שאנחנו צריכים לצאת למלחמה בנושא, אז אני אומר לכם תתעוררו. תתעוררו ומהר כי אחרת – אני בכלל לא מדבר על החברה הערבית.

חיזוקו של השלטון המקומי זה אינטרס של המדינה. ב-7 באוקטובר השלטון המקומי, ב-6:30 כבר היה על הרגליים ונכנס מתחת לאלונקה. דרך אגב, גם במשאבים ובתקציבים. למדינה לקח חודש וחצי להתעשת ולהבין את זה ואנחנו היינו שם מהרגע הראשון, כדי להיות שם. ואני מסתכל על ההכנסות הישירות לרשויות המקומיות מכלל המסים, הן עומדות על 9% בלבד במדינת ישראל. כשבמדינות ה-OECD הן עומדות על 20%, יותר מפי שניים, 20%. אבל את זה אתם לא תשמעו את האוצר אומר, אתם תשמעו אותו רק כשצריך לקחת כסף: במדינות ה-OECD יש ככה וככה. כשצריך לתת הם לא נמצאים.

כשאני מדבר על ההכנסות שמתקבלות מהממשלה, אנחנו עומדים על 6%. ב-OECD זה 11%. זאת אומרת, כשרוצים לבוא ולקדם, רבותיי, צריך לקדם את ההכנסות האמיתיות. אנחנו לא צריכים לריב על 200 מיליון השקלים שמגיע לרשויות הערביות, בצדק מגיע להן. דרך אגב, בעיוות נוסחת האיזון מגיע להן 400 מיליון שקלים, זו הייתה פשרה של 50%. נגיע לבג"ץ, הבג"ץ יאמר את דברו ואז אתם תראו שכולם רצים כדי לפתור את הסוגיה. למה? כי בסוף צריך לתת, אי-אפשר להשאיר את האנשים מסכנים ולחשוב שמישהו לא יקום ויתעורר. אלה חלק מהסוגיות שאנחנו צריכים להתמודד איתן.

עוד דבר שצריך להתמודד איתו פה, אדוני היושב-ראש, ואתה מכיר את זה, התקצוב בחסר. מוסדות חינוך – במדינת ישראל יש חינוך חינם, אנחנו משלמים 25% מעלות הבינוי של מוסדות החינוך.

<< קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> תקצוב החסר הוא לא רק במוסדות חינוך.

<< אורח >> חיים ביבס: << אורח >>

לא, לא. רגע, תכף אגיע גם לנושא שלך. עכשיו, אחרי המלחמה, אנחנו כבר ב-40%. אתם בכלל מבינים את המשמעות? אגיד לכם מה המשמעות, המשמעות היא שאין עובדים, לא מכניסים. למרות שהבאנו תוכנית מסודרת, תוכנית ביטחון במיליארד ו-700 מיליון שקלים מהמדינה ו-300 מיליון שקלים מאיתנו, להחזרת מה שנקרא אתרי הבנייה, פיתוח תשתיות. כדי להחזיר את המשק - - - אי-אפשר רק להוציא בלי להכניס. וכולם מספרים סיפורים.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

הם מסכימים להכניס - - -

<< דובר_המשך >> חיים ביבס: << דובר_המשך >>

בתוכנית שלנו, אם התוכנית שלנו תתקבל – כן. אם התוכנית שלנו תתקבל, תנסו אותנו.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

הייתה התנגדות נחרצת.

<< דובר_המשך >> חיים ביבס: << דובר_המשך >>

הייתה התנגדות. אספר לך סיפור. בשבועיים הראשונים, בכירי האוצר והכלכלה – כשאני אומר בכירי, בכיר בכירי – האוצר והכלכלה התקשרו אלי כדי לראות איך מחזירים. רק שמה קרה? אחר כך עשו סקר. ומטבע הדברים, מה לעשות, אלו היו השבועיים הראשונים, הביטחון האישי והחוסן עבדו בכל מדינת ישראל אחרי מה שקרה פה ב-7 באוקטובר. הם כבר לחצו עליי אז לראות איך מחזירים, עם התאחדות בוני הארץ עם כולם – מחזירים. אמרתי רבותיי, ביטחון. אם יהיה פה שר הביטחון, עיבוי מערך אבטחת מוסדות החינוך, כל הדברים האלה – ניתן לדבר. כולל סדר. דרך אגב, סדר זה אומר שבאים מהנקודה, מגיעים לאתר, שם גם יודעים לשמור עליהם. יוצאים, בודקים שאף אחד לא ברח ואם מישהו ברח סוגרים את האתר באותו רגע. באותו רגע סוגרים את האתר. והיו לי כמה כאלה.

אז אני מציע לכולם, לכל אלה שמסבירים, אי-אפשר רק לקחת את הכסף ולא להכניס. בנושא הזה אני מסכים גם עם העמדה של משרד הביטחון, גם עם העמדה של משרד ראש הממשלה, גם עם העמדה של כולם, צריך למצוא את הדרך איך להחזיר את זה. כי אם לא נחזיר את הכלכלה אי-אפשר להישאר פה, המלחמה יכולה להימשך גם עוד חודשים רבים. כל יום כזה זה מאות מיליוני שקלים אם לא יותר. וזה, דרך אגב, לפני מערכה בצפון. מערכה בצפון תשנה פה את כל הכללים ואת כל ההוצאות באופן משמעותי.

כשאני מסתכל, לדוגמה על קרן הארנונה. בסוף בכל מדינה מתוקנת – במדינה אחת בעולם, מיניאפוליס, הנושא הזה עובד, וגם נכשל. לקחו אותו, אימצו אותו כחלק מתפיסת עולם. קודם כול, לזכותה של הממשלה הזאת זה לא נולד אצלה. זה נולד עוד הרבה לפני, גם כחלון כשהיה שר אוצר נגע בזה וזרק את זה, וגם איווט ליברמן וגם אחרים. בסוף מדובר בתהליך של הלאמת השלטון המקומי.

שלא תטעו, כשאנחנו עושים סקרים – בסקר אחרון, שדרך אגב, לא אנחנו עשינו. המכון לקידום הניהול והמקצוענות בשלטון המקומי, כשהוא עשה עכשיו סקר, 85% שביעות רצון ואמון בצבא; 68% בשלטון המקומי; בממשלת ישראל ובכנסת ישראל פחות מ-20%. זה אומר שבסוף הציבור נותן את האמון שלו במי שנוגע בו ביום-יום. גם בקורונה, גם במבצעים. גם בתקופות הקשות וגם בתקופות הטובות השלטון המקומי נמצא שם. והבית הזה צריך לעשות הכול כדי לתת לו, ולא להרוג אותו ולהעמיס עליו.

אתם רואים את העברות הממשלה לשלטון המקומי, מהנמוכות ביותר בעולם המערבי. זה רק מראה עד כמה הידרדרנו ועד כמה המקום הזה צריך לשנות את כללי המשחק. במקום לנסות בכל פעם לקחת – לבוא, לשבת עם האוצר ולראות איך מעבירים.

למה אין לנו אמון במשרדי הממשלה? זה מאוד מאוד ברור. אתה מסתכל על קרן הניקיון – שאתה במקרה מתעסק בזה עכשיו בנושא אחר, 7.5 מיליארד שקלים נכנסו – שקל לא הושקע במתקני קצה. שקל, שקל לא. תבדוק אותי. אין מתקן קצה אחד שהוקם במדינה. עזוב לקחו, לקחו את זה לשבילי אופניים, לקחו את זה למילואימניקים, להרבה דברים. זה בסדר, ברור. אם ייגעו בה מילואימניקים – נגיד כן.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

רגע. תאמין לי שאני מבקר, עוד יותר ממך, את כל נושא קרן הניקיון. אני לא אוהב את הפלטפורמה.

<< דובר_המשך >> חיים ביבס: << דובר_המשך >>

שקל לא יצא.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

לא, לא.

<< דובר_המשך >> חיים ביבס: << דובר_המשך >>

שקל. לא יעזור שום דבר, בסוף זה הניתוק האמיתי. יספר לך פקיד ממשלתי, או כל אחד אחר, שהם השקיעו שקל – שקל לא. אין מתקן קצה אחד במדינת ישראל, אפילו אחד לא.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

כרגע מוקם.

<< דובר_המשך >> חיים ביבס: << דובר_המשך >>

הכרגע הזה, אני 11 שנה - - -

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

אבל אני לא מגן על המשרדים .

<< דובר_המשך >> חיים ביבס: << דובר_המשך >>

רגע. אדוני היושב-ראש, אני 11 שנה - - -

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

חיים, תקשיב רגע.

<< דובר_המשך >> חיים ביבס: << דובר_המשך >>

תמשיכו להגן עליהם. תמשיכו להבין שאנחנו הפכנו להיות ההכנסות שלהם. בסוף כשאנחנו נחליט לסגור את העסק, זה לא יעזור.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

חיים, אל תאתגר אותי, אל תאתגר אותי.

<< דובר_המשך >> חיים ביבס: << דובר_המשך >>

תאתגרו גם אותנו.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

אני בנושא הזה, של קרן הניקיון, כבר קיימתי שלוש או ארבע ישיבות. נמצא פה היועץ המשפטי שמאשר את זה. קיימנו, הייתה תוכנית שהוצגה לנו, יש כמה פרויקטים. זה התחיל עכשיו בעקבות המעקב שלנו. זה עוד רחוק מכל 7 מיליארד השקלים. אגב, אני לא יודע על 7 מיליארד שקלים, קצת פחות.

<< דובר_המשך >> חיים ביבס: << דובר_המשך >>

7.5 מיליארד שקלים בדיוק. בדיוק.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

יכול להיות שהצטבר לשנה הזו. אוקיי, במצטבר. אבל אנחנו עומדים על הדבר הזה ואנחנו נרוקן את הקרן הזאת בדיוק ליעדים שלה. בדיוק. ישיבות המעקב בעניין הזה ימשיכו הלאה. אתה צודק ולכן גם התנפלנו על העניין הזה. אבל להגיד שכרגע לא השקע בשום מפעל זה לא נכון.

<< קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני, כרגע אין איפה להטמין פסולת.

<< דובר_המשך >> חיים ביבס: << דובר_המשך >>

ברור.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

מטי, זה סיפור אחר, יש לנו דיון השבוע.

<< דובר_המשך >> חיים ביבס: << דובר_המשך >>

זה לא סיפור אחר, אדוני היושב-ראש.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

אבל כרגע, יש שני מפעלים שבהם – אני לא זוכר את המספרים. אם מישהו זוכר, אשמח – שבדיווח אלינו לוועדה נחתמו חוזים ונמצאים בעבודה, נקודה. חלקם אתה מכיר כי ראשי העיר שם מתנגדים לזה ועל זה אתם לא באים להגיד. הלאה.

<< דובר_המשך >> חיים ביבס: << דובר_המשך >>

אלה סיפורי מעשיות של המשרד להגנת הסביבה. ודרך אגב, האוצר גם לא נותן לו כי האוצר מצא קופה שאפשר להוציא ממנה לדברים אחרים. לכן, אין באמת ממש בדברים ואנחנו במשבר אשפה עצום. היא צודקת במה שהיא אומרת,אבל זה לא מעניין אף אחד. מתי זה יקרה? כשאת כל הזבל נביא לפה, כולם. במקום להטמין אותו, נשים אותו בכנסת, במשרדי ממשלה. אז פתאום כולם יתעוררו ויבינו שיש משבר אמיתי בזבל. יבינו שהאוצר הכניס את היד עמוק לכיס של התושבים, ממשיך להעלות את זה, ממשיך להמציא כל מיני קרנות וכל מיני דברים כדי לקחת כסף.

דרך אגב, אדוני היושב-ראש, זה לא רק זה. קח את הקרן לצמצום פערים, הקרן נולדה מזה שהסבירו לכולם, משרד האוצר בא – דרך אגב, הסברתי את זה. נתתי לרוביק דנילוביץ', לבני ביטון ולאחרים לנהל את המשא ומתן. אמרתי להם רבותיי, אל תאמינו לשום דבר שהאוצר אומר לכם, בסוף הכסף ילך למקום אחר.

לקחו את הקרן לצמצום פערים. לקחו את הארנונה, מה שקראו לו פעם קרן עולים, ארנונה על ערי עולים, עשו איגום. לקחו מבאר שבע, לקחו מדימונה, מכולם, את הכסף, שמו אותו בקופה אחת ואמרו חלוקה מחדש. אמרתי להם תזכרו אחרי חמש שנים בא הגילוח. עכשיו הם ירדו ב-50%. אתה מסתכל על דימונה – הם ירדו ב-7-6 מיליון שקלים; אתה מסתכל על באר שבע – הם ירדו בעשרות מיליוני שקלים. יושב פה מי שהיה פעם גזבר עיריית - - -

חבר'ה, הכסף הזה בסוף צריך ללכת למקום אחד, לערים שבהן יש את זה, נקודה. לא לשום מקום אחר. כל כסף שיושב בממשלה בסופו של דבר הולך לאיבוד. הוא הולך רק למקומות לא נכונים ובסוף כשאני מסתכל על הרשויות – הרשויות נאנקות.

אדוני היושב-ראש, עכשיו אנחנו בתקופה של בתוך מלחמה. שלא תטעה, יש פה רשויות בחברה הערבית שבכלל לא מסוגלות להעביר תקציב. יש פה למעלה מ-25 רשויות, רשויות יהודיות בפריפריה, בירוחם – לא מסוגלים להעביר תקציב; בבית שאן – לא מסוגלים להעביר תקציב. אין להן יכולת, אין תוכנית שתבוא היום ותגיד רבותיי טיפול נקודתי ברשויות הערביות, ברשויות הפריפריה. אין, אין. הן לא מסוגלות וכשאתה מסתכל על תוכניות – תוכניות הבראה, תוכניות משמעותיות – אף אחד לא באירוע, אף אחד לא מבין את זה.

<< דובר >> תומר רוזנר: << דובר >>

אבל למה הן לא מסוגלות?

<< דובר_המשך >> חיים ביבס: << דובר_המשך >>

הן לא מסוגלות, מה לעשות. אתה מבין את הניתוק? השאלה שלך היא הניתוק. יש פה הוצאה גדולה לצד זה שאין הכנסות, גם ברשויות. מה לעשות בצפון? אתם חושבים שרק קווי העימות משלמים את המחיר? זה מגיע לנהריה ומגיע למעלות ומגיע לכל מקום, כולם בהידרדרות. אבל כולם חיים באיזושהי בועה. איך אומרים? רומא עולה בלהבות וכולם מנגנים על הנבל. ואף אחד לא מבין שצריך פה משהו משמעותי. אבל חשוב מאד חוק עיריות – זאת אומרת, להפוך את כולן לעיריות, להעמיס עליהן עוד תפקידים, עוד דברים.

הניתוק הזה בסופו של דבר מביא את הציבור לכך שהציבור עוד רגע יוצא החוצה ומתהפך על כולם. והציבור שם, שלא תטעו. וזה לא רלוונטי בכלל ימין-שמאל, דתיים-חילוניים. הציבור מבין שיש פה ניתוק מלא של כל המוסד מבחינת החיבור שלו לדברים המשמעותיים של הרשויות המקומיות. ואין, אין בנמצא. רבותיי, תדפקו בדלת, אין אף אחד מאחוריה. אנשים לא מבינים, אנשים עסוקים בלהסביר לו, אומרים לו תשמע - - - אני מסתכל ואני רואה אנשים על הגחון. אנשים לא משלמים סוציאליות, לא משלמים דברים פשוטים. בשנת 2024, אתם מבינים?

במדינה מתוקנת היו לוקחים את הרשויות האלה, את כל המיליארדים שזורקים על שטויות, את כל המיליארדים שיושבים בקרן הניקיון, את כל השטויות האלה היו לוקחים והיו שמים את הכול לטובת הנושא הזה, לשקם. כי אם לא ישקמו את זה - - - מדינת ישראל צריכה להשקיע בעוטף ישראל. בדרום, בצפון, במזרח. להשקיע באלה שהם החוסן האמיתי של מדינת ישראל. אף אחד לא סופר אותם, וכשהם לא יהיו לא תהיה מדינת ישראל. שלא תטעו, לא תהיה מדינת ישראל.

לכן כשאני מסתכל על הדברים, אנחנו נמצאים שם כדי לדאוג. יש פה ראשי רשויות שאם אתם לא תהיו יחד איתם והם לא יעמדו במעמסה, בסופו של דבר הכול יחזור לכאן. כי כשהציבור יבין שאין עם מי לדבר – הציבור יגיע גם לכאן, כל הציבור יגיע לכאן. כי הציבור רוצה לקבל תשובות ממי שיושב פה. לא תשובות מנותקות, לא תשובות סקטוריאליות, תשובות לאומיות כדי לפתור בצורה רצינית ומשמעותית. כשאני מבין שהבית הזה מתעסק בלייצר ג'ובים ל-270 רבני שכונות ולא מתעסק באיך לייצר כסף כדי להרים את הרשויות האלה, אני מבין שמשהו קרה פה. דרך אגב, הוא לא ברמה - - -

אני אומר לכם, אף אחד לא יכול לטעות בי, אני איש ימין כל השנים שלי, מאז שאני ילד. לא יכול להיות מצב שלא מתייחסים לזה ברצינות. הניתוק הזה, הניתוק הזה בסופו של דבר יביא לכך שהכול יוצא החוצה. והשלטון המקומי שסוחב את האלונקה הזאת כל הזמן לבד, בקורונה, במבצעים, גם במלחמה מהרגע הראשון, לא יכול לסחוב. אנחנו מדליקים את כל הנורות האדומות אבל כשתגיע הקריסה היא תביא גם לקריסה שלכם.

ולכן תתעוררו רגע לפני, צריך לטפל בדברים היום. לא מחר, לא בעוד שבועיים, לא טיפול נקודתי בעיר אחת. בחברה הערבית, בדרוזים ובצ'רקסים. זאת אומרת, אלה שבסוף גם תורמים, משרתים ולצערי, גם נהרגים. אף אחד לא בא. זאת אומרת, החיבור של החשמל שלהם זה משהו שאחרי שעובדים עליו הרבה שנים מחליטים באיזו ועדת שרים שמורידים את זה מסדר-היום. לא ראיתי שעושים את זה ביהודה ושומרון או במקום אחר – שם כן. אתה תסתכל ואתה מבין שמשהו קרה פה, משהו לא טוב. זה הזמן שלכם, גם בוועדת הפנים, לתקן. זה הזמן להתעסק בדברים המהותיים, האמיתיים. לא להתעסק בשטויות, לא להתעסק בג'ובים, לא להתעסק בתפקידים, אלא להתעסק כדי לקחת ולהרים את הרשויות האלה.

אני חושב שיש פה ראשי רשויות חדשים שנבחרו, הם נבחרו כי הציבור רוצה שיהיו 118 ראשי רשויות חדשים. תיקח את מי שהתמודד, 50% מראשי הרשויות התחלפו. כל ראש רשות שני שהלך לבחירות – הלך הביתה. הלך הביתה כי בסופו של דבר הציבור נמצא שם, הוא מבין שהוא צריך משהו חדש. הוא לא בודק האם אסף הוא ימין, שמאל, מרכז. הוא בחר אותו כי הוא רוצה אותו, כי הוא מאמין שהוא יביא את השינוי.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>

זה גם יעלה לשלטון המרכזי.

<< דובר_המשך >> חיים ביבס: << דובר_המשך >>

אני לא מתעסק בזה, אני מתעסק בשלטון המקומי. ולכן אני אומר, זה הזמן של הבית הזה להתעשת, להתעסק בדברים הלאומיים האמיתיים ולא בסקטורים. תתעסקו בסקטורים – נצא עם זה למאבק עד הסוף כי לא תהיה לנו ברירה. אנחנו לא רוצים להיות שם, אנחנו רוצים לעבוד ביחד בקדנציה הזאת. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

תודה רבה. אתן לשי חג'ג'. אני רק רוצה לומר דבר אחד, חיים ידידי, ואתה מכיר אותי, אני אומר את מה שאני חושב וחושב את מה שאני אומר. יש גם איזשהו ריקוד שאנחנו לא תמיד יודעים לפענח אותו, גם בעמדות שלכם. אני אומר את זה בגלוי כי גם בתוך השלטון המקומי יש סקטורים, יש את 15 הערים הגדולות ויש את כל השאר. יש שוני ענק.

אני כן מסכים עם רוב הדברים שאמרת לגבי הסתכלות על הרשויות שבהן, מה לעשות, לא ירשו עיר על חוף ים, לא ירשו עיר באזור הכי אטרקטיבי לתיירים, לא נכנסו לנהל עיר - - - ומגיעים. נוצר מצב שיש ראשי עיר כישרוניים מאוד שמצליחים מאוד ויש ראשי שאומרים שהם לא מצליחים, אבל נקודת הפתיחה של ראשי הערים כאן וכאן היא אחרת. נכון שבסוף זה ניהול ואם לא תהיה מנהל טוב גם במקום הכי עשיר בעולם אתה תקרוס.

לכן אחד הדברים שלא ברורים גם לנו כל הזמן, זה איפה אנחנו שמים את הדגש ואיך. צריך לדבר על זה, צריך למצוא את הניתוב של זה כי הדגש הוא באמת בסופו של דבר - - - הייתי מחלק את זה ככה, יש מקומות בהם אתם צריכים לבוא ולהגיד אל תפריעו לרשות להתנהל, ויש מקומות שבהם אתם צריכים להגיד איפה אתם עוזרים לרשות כי המדינה צריכה לבוא כתוספת.

ניקח את נושא התחדשות העירונית בפריפריה. במקומות הללו, כשאנחנו כוועדה עסוקים בזה הרבה מאוד, חייבים שהעסקאות שם תהיינה כלכליות. אחרת לא תהיה התחדשות עירונית. בכל הארץ יש התחדשות עירונית, דווקא באזורים הכי צפוניים, הכי מסוכנים מבחינה סייסמוגרפית של רעידות האדמה, דווקא לא. לכן צריך בהירות גם בנושא הזה, בסקטורים.

<< דובר_המשך >> חיים ביבס: << דובר_המשך >>

זו לא בהירות. דרך אגב, הוועדה הייתה יכולה להילחם על זה מצוין. למה? כי בבית שאן, נולדתי שם, המדינה צריכה לשים כסף חי. לא סיפורי מעשיות ולא תוכניות, כסף חי. לשים בקריית שמונה, בבית שאן, בחצור, בצפת, בדימונה, בירוחם. לשים כסף חי להתחדשות עירונית. בתל אביב, במודיעין – במקומות כאלה לא צריכים לשים כסף, שקל לא צריך לשים, זה כלכלי מאוד. איפה שלא כלכלי – המדינה.

אבל איפה הבעיה? הבעיה היא שאת 45 מיליארד השקלים שאנחנו מכניסים בכל שנה מהשיווק של קרקעות ובניית יחידות דיור במודיעין, בתל אביב, בהרצליה, ברעננה ועוד 10 מיליארד שקלים – שזה בסך הכול 45 מיליארד שקלים בשנה – במקום לקחת את זה ולהשקיע שם, באוצר לוקחים את זה למקומות אחרים ולא מחזירים את זה בחזרה כדי להשקיע בדור העתיד, בדור הניצחון. ואז מה קורה? אתה נמצא במצב שבבית שאן לא בונים כלום ולא בירוחם. והמצב הוא שבתל אביב בונים כי יש לזה היתכנות, אבל בתל אביב לא באמת צריכים אתכם.

אני חייב להגיד לך דבר אחרון. 67 רשויות נטולות מענק, עצמאיות. בסוף לא כולן תל אביב והרצליה, יש הרבה רשויות כמונו שאנחנו רשויות יציבות. אנחנו מבקשים רק דבר אחד, שלא תפריעו לנו. משרדי הממשלה מפריעים לנו, עסוקים בלמשוך אותנו אחורה כל הזמן. תשחררו, אנחנו לא רוצים מכם כלום, אבל גם אל תפריעו. אם כדי לחתום על 500 יחידות לסטודנטים צעירים במרכז העיר, כדי לבנות אותו, אני מול משרד הפנים שנה וחודשיים כדי לקבל אישור – אני אומר לך שאנחנו בפשיטת רגל, המדינה רגע לפני סגירה.

הבעיה של מדינת ישראל היא לא חמאס ולא חיזבאללה. כבר כמעט עשור שלישי שהאדמיניסטרציה גומרת את המדינה. בכל דבר, אתה רואה את זה בעובדים זרים, אתה רואה את זה בבנייה, אתה רואה בכל מקום. המדינה נמשכת לאחור והגיע הזמן שתשחררו אותנו.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

חיים, תעצור. נעשה את הדיון הזה. גם בפומבי, אין לי בעיה. אבל אני אומר שיש גם דברים - - - אני יושב בישיבות ומגיעים יזמים או פורומים חברתיים כאלה ואחרים.

<< דובר_המשך >> חיים ביבס: << דובר_המשך >>

אתה מדבר על אלקין? אתה כל הזמן מדליק אותי ואחר כך אתה אומר שאלקין עושה את זה.

<< קריאה >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << קריאה >> חיים, אני כבר למדתי, לי מספיק להבעיר את הגפרור הראשון. אחר כך היושב-ראש מסתדר לבד.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

הוא עושה את הניצוץ הראשון, זה הכול.

אבל אנחנו מגיעים ללא מעט ישיבות כשאני מוצא את עצמי מגן על השלטון המקומי. הרבה פעמים חלק מהטענות והכול זה גם עיכובים באישורי תוכניות, כל מיני דברים כאלה. אז אתה יודע, יש גם דברים דומים. צריך לטפל בכול. לכן אני אומר, הרבה פעמים החבר'ה שלך שבאמת עושים עבודה נהדרת – וגם ברכות ללירון דורון על כניסתה לתפקיד מנכ"לית השלטון המקומי.

<< דובר_המשך >> חיים ביבס: << דובר_המשך >>

דרך אגב, בפעם הראשונה – 86 שנה שהשלטון המקומי קיים – גם יושבת-ראש האסיפה זו ראש עיריית נתניה, וגם מנכ"לית השלטון המקומי זו לירון דורון לוי.

<< אורח >> לירון דורון לוי: << אורח >>

תודה רבה.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

רציתי להחמיא לה על עוד דברים, היא והצוות שלה באמת מגיעים לישיבות. אבל לפעמים הם יוצאים ככה עם זה ולפעמים הצד השני. האיזונים פה חשובים, לא הכול זה דברים מוחלטים. שי, בבקשה. כל זה היה רק חימום לנאום הקצר שלך.

<< אורח >> שי חג'ג': << אורח >>

באמת אקצר, גם לא אחזור על דברים שחיים אמר. אבל דווקא אתחיל במה שהיה פה עם משפחות החטופים. בתור תושב הדרום שחווה את 7 באוקטובר, הרגשנו, לפחות בשבועות הראשונים, שעם ישראל מאוחד וזה נתן לנו כוח אדיר, כוח אדיר לתפקד. ואפרופו תפקוד, אנחנו היחידים שהיינו בשטח – זה לראשי הרשויות החדשים שנבחרו. אם אנחנו לא נהיה שם, אף אחד לא יהיה שם. אל תצפו שממשלת ישראל תהיה ברגעים שצריכים אותה באמת, זה לוקח זמן. לכן אתם צריכים להיות מוכנים וערוכים לכל דבר.

אני חושב שהאחדות של עם ישראל חשובה לכולנו. הבן שלי נמצא עכשיו בעזה, איתו בסיירת נלחמים יהודים ולא יהודים, דתיים וחילוניים, כולם יחד. הם לא יודעים על מה אנחנו מדברים. כשהוא כבר יוצא לשבת, אחרי חודשיים או שלושה חודשים, הוא לא מבין מה קורה. הוא לא מבין מה קורה בעם שלנו כי שם הם לא מרגישים את זה, כי כל אחד שומר על הגב של השני שם. ובשלטון המקומי, כמו שאמר חיים, יש מכל המגזרים. ואנחנו יודעים להתווכח אבל גם יודעים לדבר אחד עם השני. זה צריך לעלות גם למעלה, גם לשלטון המרכזי. ומפה זה מופנה אליכם, גם לקואליציה וגם לאופוזיציה, תשמרו עלינו כעם מאוחד זה חשוב לכולנו.

השלטון המקומי והאזורי, אני חושב שלא צריך לדבר על זה יותר מדי, אבל הוכיח את עצמו גם בקורונה וגם במלחמה הזו. אם אנחנו לא היינו שם, המשק לא היה יכול לתפקד. חד-משמעית. אני וחיים היינו בישיבות של קבינט הקורונה ואני אומר לכם שאם אנחנו לא היינו מקבלים את ההחלטות איך לנהל את הערים שלנו, אי-אפשר היה לנהל את המדינה הזו. יש פה כוח עצום של אנשים טובים, של שלטון מקומי ואזורי, של ראשי רשויות טובים שאכפת להם מהתושבים. אנחנו אלה שנוגעים בתושבים. חיים דיבר על הסקר שהוא הציג קודם, זה אמיתי, התושבים סומכים עלינו כי הם יודעים שאנחנו נלחם בשבילם.

מי שמכיר אותי יודע שבכל יום שני כמעט אני פה בכנסת. וזה מופנה אליכם, ראשי הרשויות החדשים, תבואו, תשפיעו, יש החלטות שמתקבלות בוועדות השונות. צריכים לראות אתכם כאן. ואפשר גם להעלות לדיון נושאים שאנחנו צריכים אותם. אנחנו עושים את זה דרך השלטון המקומי והשלטון האזורי. אתם מקבלים מדי שבוע את שמות הוועדות והנושאים שהוועדות דנות בהם, תבואו ותצטרפו. יש בעיות, יש לנו הרבה אתגרים בשלטון המקומי והאזורי. חיים דיבר על הקרן לצמצום פערים. יש את סעיף 197 עם תביעות של מאות מיליונים כלפי הרשויות המקומיות, צריך לטפל בזה, אף רשות מקומית לא תוכל לשלם את התביעות האלה זה צריך להיות ברמת מדינה.

הצפון והדרום, אתן לכם דוגמה. אופקים, מרחבים ונתיבות – כבר הוחלט שצריכה להיות החלטת ממשלה על האזור הזה כעוטף של העוטף, אנחנו תשעה חודשים מתחילת המלחמה ועדיין לא התקבלה החלטה. וכבר הבאנו דיון לוועדת הכספים שנתנה הוראה לממשלה להעביר את ההחלטה מיד. מאז עבר חודש וחצי, מה שקורה זה פשוט לא יאומן. לכן אנחנו צריכים להיות חזקים וכמו שאמר חיים, להיות מאוחדים וחזקים ביחד כי ביחד נוכל לנצח.

אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה שכינס את הדיון הזה. ועדת הפנים היא הבית שלנו, משרד הפנים הוא הבית שלנו. הם צריכים לעזור לנו בכל האתגרים שעומדים בפנינו. אני שמח שאתה הוא יושב-הראש, כי אתה בא מאיתנו, אתה מכיר את הבעיות מהשטח. לכן אני חושב שאפשר לנצל דווקא את הקדנציה הזו כדי להעביר החלטות שקשורות בשלטון המקומי והאזורי, שקשורות לרשויות, כי יש פה עם מי לדבר. אני מאחל, כמובן, לכל מי שנבחר הצלחה בקדנציה החדשה, ללירון השותפה שלנו וגם לנועם מהאוצר שפגשתי הבוקר בפעם הראשונה ונאחל לה בהצלחה. ותודה לכולם. תודה אדוני היושב-ראש.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

תודה רבה. נעשה עכשיו חבר כנסת, ראש עיר, ראש מועצה, ראש מועצה אזורית. אחד ואחד. נתחיל עם רביבו, כי אמרת שאתה צריך לרוץ, אבל תעשה את זה קצר.

<< דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >>

מצדי, הלוואי שלא תיתן לי ואוכל להישאר פה, אבל המציאות בסך הכול כופה עלינו משהו אחר. קודם כול, אני באמת מבקש להודות לך על קיום הדיון החשוב הזה, לברך את נבחרי הציבור החדשים ובתוכם ראש המועצה שלי, ולברך את נועה שוקרון – אני רק מבקש מכם, כמי שיש לו איתה קילומטראז' רב בכמעט השנתיים האחרונות, אל תטעו בחיוך המבויש שלה. היא עקשנית וקשוחה וקשה להניא אותה מעמדותיה, כשמראש עמדות האוצר בעייתיות.

ברשותך, אדוני מנכ"ל משרד הפנים, אני רק מבקש לבטא שתי תחלואות מרכזיות. האחת היא בעד ביזור הסמכויות. אדרבה, דווקא בימים שבהם אנחנו חייבים לוודא ביזור סמכויות לרשויות המקומיות והאזוריות נדמה שלא כולם מבינים את זה ודואגים לאיזושהי ריכוזיות. ריכוזיות שמחלישה את הרשות המקומית שהיא הברומטר האמיתי לצורכי הציבור והצורך במתן המענה לו, לפעמים באופן פרטני ואישי. אני יודע שראשי ערים יורדים לרמת רזולוציה שאין חבר כנסת או שר שמסוגל לרדת אליה.

השנייה, במציאות שבה – רשמתי לי שני נושאים מתוך שמונה, לדבר עליהם, יצאתי החוצה ונהיה לי קצת ריסטארט. אבל הנקודה השנייה שאני מבקש לבטא אותה היא חוסר האונים – אני מתנצל, בלאק, בלאק קטן. רשמתי לי כמה נקודות, הנחתי שכבר לא אדבר. החלטות ממשלה וכנסת שמשאירות אצלן את הכוח, וזאת למעשה הנקודה הראשונה. את הנקודה השנייה ארשום מאוחר יותר ליושב-ראש.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

זה הביזור.

<< דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, ביזור הסמכויות.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

תודה, תודה רבה. שמואל גרינברג, ראש עיריית בית שמש. לא בגלל שהוא מדגל התור, אלא בגלל שככה רשמו לי. והיא גם העיר הגדולה שנמצאת כאן כרגע. בבקשה.

<< אורח >> שמואל גרינברג: << אורח >>

אוקיי. בוקר טוב, תודה אדוני היושב-ראש, על כינוס הוועדה החשובה הזאת, תודה ליושב-ראש השלטון המקומי חיים ביבס.

<< דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >>

אדוני יושב-ראש הוועדה, אני מבקש, רק משפט אחד קצר.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

כן.

<< דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> כי זה הלב של מה שרציתי להגיד, תודה. חלק גדול מאוד מהחלטות הממשלה להיטיב עם הציבור לא בהכרח משפות את הרשות המקומית ומאפשרות לה באמת לכלכל את צעדיה, הן משאירות אותה בחוסר. לכן אני מבקש שנתחיל לקבע איזושהי החלטה בה כשהממשלה ו/או ועדות הכנסת מקבלות החלטות שבקצה שלהן יש עלות תקציבית לרשות המקומית יהיה: א. שיתוף פעולה מלא עם השלטון המקומי והאזורי; ב. שיפוי מלא. שכן הרבה פעמים החלטות יכולות להיות חשובות אבל אם אין מי שישפה אותן המשמעותי היא שהן רק החלטות פופוליסטית בלי שיש באמת יכולת לממש אותן.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

הינה, נועה מסכימה.

<< אורח >> שי חג'ג': << אורח >>

טוב שנזכרת, זה חשוב.

<< אורח >> נועה שוקרון: << אורח >>

אני באמת מסכימה.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

היא מסכימה, היא יודעת שככה לא יעבור כלום. תודה חבר הכנסת רביבו. ראש עיריית בית שמש, מר שמואל גרינברג, בבקשה.

<< אורח >> שמואל גרינברג: << אורח >>

מכובדי יושב-ראש הוועדה – חבר הכנסת הרב יעקב אשר, חיים ביבס – יושב-ראש השלטון המקומי, רונן – מנכ"ל משרד הפנים, נכבדים כולם. אנחנו נמצאים בתקופה מאתגרת מאוד, בעיקר שלנו. אנחנו אחרי הסכמי גג חריגים מאוד, כשאנחנו משלמים את המחיר בשנת 2024 ובשנת 2025; אנחנו אחרי קורונה; אנחנו אחרי תקופת בחירות מאתגרת, ארוכה מאוד; אנחנו במלחמה; אנחנו באינפלציה; אנחנו לפני גזירות, תקציבים קוצצו ותושבים לא יכולים לשלם ארנונה. יזמים לא נכנסים לעסקאות חדשות בגלל כל האי-וודאות, עודף הרגולציה שיש, וזה ממשיך אותו דבר. הממשלה רוצה בניית אלפי יחידות דיור, אני רואה רק את הכאוס שהולך ומגיע. וזה המקום שאנחנו נמצאים בו. אני ברשות שלי וכל הרשויות המקומיות.

ישנם נושאים רבים, בחרתי לגעת בנושא אחד שעומד לפתחי בפיצוץ גדול, אני מבין שזה קורה בעוד רשויות. אנחנו עיר שמתפתחת בכמות אוכלוסייה מטורפת שאין לה אח ורע במדינת ישראל. אנחנו הולכים לפתוח שנת לימודים – אני לא יודע איך אני פותח את שנת הלימודים הקרובה, אין לי מבנים. מעבר לחוסר הקיים, מעבר לאכלוס שרק גובר, בניית הכיתות שהיו אמורות להימסר הופסקה מ-7 באוקטובר. אין פועלים, אין עבודה. מדברים כל הזמן על אפשרות שיביאו פועלים, בסופו של דבר שילמתי במקומות מסוימים הרבה כסף כדי להכניס פועלים. הוספתי ייקור מלחמה בכל בית ספר, לפעמים זה מיליון שקלים, לפעמים זה 1.5 מיליון שקלים, לפעמים זה חצי מיליון שקלים. אין לי את הכסף הזה, מי משפה אותי על זה?

<< אורח >> חיים ביבס: << אורח >>

ומשרד החינוך לא נותן לך שקל.

<< דובר_המשך >> שמואל גרינברג: << דובר_המשך >> אף אחד לא משפה אותנו על זה.

<< אורח >> חיים ביבס: << אורח >>

העלויות עלו ל-40% והעירייה צריכה להביא כסף על בנייה של בית ספר, שזה בכלל תקציב מדינה.

<< דובר_המשך >> שמואל גרינברג: << דובר_המשך >> חד-משמעית. מה אני אומר לתושב? לא מעניין אותו שיש ייקור מלחמה, שאני משלם כדי להביא פועלים סינים. אין לי איך לפתוח שנת לימודים.

<< אורח >> חיים ביבס: << אורח >>

הם בכלל לא באירוע.

<< דובר_המשך >> שמואל גרינברג: << דובר_המשך >> בשכונה אצלי בעיר, ברמת בית שמש ד', יש 80 מקומות לתלמידים בשנה הבאה במעון – נרשמו לי 1,000 תלמידים. אין לי מעונות, אין לי כיתות גנים, אין לי כיתות בית ספר. אני לא יודע איך אני פותח שנה, אף פעם לא הייתה פתיחת שנה כזו. חייבים לתת על זה את הדעת. משרד הפנים, משרד החינוך – איך משפים את הרשויות על הפערים האלה?

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

פניתי בעניין הזה. לדעתי, צריכה להיות פה החלטה ממשלתית, כחלק מתקופת הלחימה וכפועל יוצא של החלטת הממשלה על אי-הכנסת עובדים.

<< אורח >> חיים ביבס: << אורח >>

אדוני היושב-ראש, האוצר לא באירוע, היא יכולה לשבת פה עם פני מלאך. עם משרד החינוך, הם לא מתפקדים בנושא הזה בכלל. יש פה עצירה מלאה - - - ואתה מכיר את זה, כמה היית בונה בבני ברק ואתה יודע מה קורה.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

חיים, אני מכיר את זה. אבל אני אומר, אם בגלל שאני מכיר את זה אני לא אמשיך ללחוץ הלאה ולא ננסה לשים את זה על השולחן מכל הכיוונים – זה לא דבר שמשרד מסוים יכול לטפל בו לבד, ברור שהמפתחות בעניין הזה נמצאים באוצר. לא יכול להיות שכשיש כזה סוג של דבר, כמו בכל הסכם שבו יש דברים בלתי צפויים שאין - - - לדבר כזה יש כיסוי. לא יכול להיות שמדינה תשלח רשויות לבנות בתי ספר עבור המדינה בתקציב המדינה בלי להתייחס לעלייה דרמטית של העלויות. תמיד יש הפרשים במפתח העלות של כיתה, תמיד אפשר לעשות שפיץ של 1% לפה ו-1% לשם, אבל במצב הזה של התייקרות כזאת המדינה לא יכולה לברוח מזה.

נועה, אני אומר לך, צריך להעלות את הנושא הזה, אי-אפשר לגלגל אותו על אף אחד. זו לא רק החלטה של משרד החינוך, זו גם לא רק החלטה של משרד הפנים, זו גם לא רק החלטה של משרד האוצר. אבל בלי משרד האוצר בעניין הזה ובלי שאתם, הפקידות, תבואו לשרים - - - כי השרים לא יגידו לכם לא. שר האוצר לא יגיד לכם לא אם תבואו ותגידו זה לא הוגן, אי-אפשר לנהל ככה, חייבים לתת להם שיפוי לתקופת המלחמה הזאת כהוראת שעה לחוזים. מתאריך זה ועד תאריך זה, עם איזשהו לימיט. אם זה לא יהיה – ניצחתם, זה לא יהיה אבל הרשויות יקרסו ותשלמו את הכסף הזה במקום אחר.

<< אורח >> שמואל גרינברג: << אורח >>

אני רוצה להגיד מילה אחת. אם תהיה אמירה או החלטה בשבוע הקרוב, יש לנו אתרים שאנחנו עדיין מסוגלים בחודשיים, ביולי-אוגוסט, לסיים אותם אם אנחנו יודעים שיש לנו את הכסף.

<< אורח >> חיים ביבס: << אורח >>

אני מציע לך, רק מעשה אמיתי, לא אמירה. אמירה – הם יגידו לך הכול, אין כיסוי. אתה חדש, תזכור.

<< אורח >> שמואל גרינברג: << אורח >>

אמרתי החלטה, לא אמירה.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

אני מודיע על מינוי של חיים כיועץ לענייני רגולציה וממשלה, נראה אותך כשאתה תשב פה. חיים, אזכיר לך את זה כשתגיע לכאן. תודה רבה ושיהיה בהצלחה בתפקידך. בבקשה, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.

<< דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה אדוני, גם על הדיון. ברכות לראשי הרשויות הנכנסות.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

ואחריך, נאדר טאהא, ראש המועצה המקומית כאבול.

<< דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אומר שאני חושבת שהבעיה המרכזית של הדיון, כשאנחנו מדברים על משימות ואתגרים של השלטון המקומי, הבעיה המרכזית של השלטון המקומי זה ביזור הסמכויות. בשנת 2021 הייתה החלטת ממשלה בצוות בין-משרדי שביקש לדון בביזור הסמכויות של השלטון המקומי. הוגדרו 31 תחומי תוכן שבהם נכון לבזר. המדינה, כממשלה, צריכה לטפל במאקרו: משבר פסולת, מוכנות לרעידות אדמה, מוכנות לחירום, מיגון, תשתיות-על. אבל את כל שאר עולמות התוכן השלטון המקומי הוכיח מצוין שהוא יודע לעשות יותר טוב. המדינה צריכה להתעסק בדברים הגדולים ולתת לראשי הרשויות ולשלטון המקומי לעשות את הדברים שבשוטף. יש יציבות בשלטון המקומי, חמש שנים של כהונה בלי טלטלות עוזרות הרבה. זו הנקודה הראשונה שרציתי לומר.

האתגר של ראשי רשויות חדשים, בסוף אלה אותם איזונים בין פיתוח כלכלי, צמיחה דמוגרפית, סביבה וסל שירותים לתושבים. אני חושבת שזה האתגר. ואת כל הדברים האלה ראש הרשות יודע לעשות טוב יותר מהשלטון המרכזי.

אני רוצה רק שתי נקודות. בבקשה, אדוני.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

בקצרה, רק בקצרה כי אני רוצה שכולם ידברו וגם המנכ"ל יוכל לענות.

<< דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הזכרת התחדשות עירונית. אדוני, אני קוראת לך בנושא תמ"א 38, החלטת המועצה הארצית לבני ברק, בת ים, תל אביב, לא משנה. אני מדברת בעיקר על שכונות שבהן, כמו שאמר ביבס, המצב הסוציו-אקונומי מורכב יותר.

<< קריאה >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << קריאה >> אין מיקוד ואין חיזוק.

<< דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני קוראת כאן לדיון מהיר בהארכת תוקף. ששר הפנים יפנה – זה בסמכותו – והוועדה תאשר הארכת תוקף של תמ"א 38 ברשויות שבהן זה פג, כי אין לנו מיגון. בסוף תל אביב, בני ברק ובת ים - - -

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

לי יש פתרון.

<< דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא יודעת, צריך לטפל בזה, זו חזית, זה לא עורף יותר. עוד נקודה אחרונה אדוני, ברשותך. בספטמבר 2023 ביקשתי מחקר של הממ"מ בנושא חוקי עזר. בממצאים של הממ"מ נאמר שהביורוקרטיה והמורכבות והעבודה בטור, מעכבת מאוד את אישור חוקי העזר. גם פה זה אחד מתחומי ביזור הסמכויות ואולי גם פה נכון שנקיים דיון על משך הזמן שלוקח לחוקק חוקי עזר. זה פשוט ויה דולורוזה ורשויות מתקשות לקדם חוקי עזר.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

שנינו מכירים את זה באופן אישי.

<< דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

תודה רבה. נאדר טאהא.

<< אורח >> נאדר טאהא: << אורח >>

שלום גבירותיי ורבותיי. אני איש שבא מעולם התוכנה, נבחרתי כראש מועצה עם אג'נדה חדשה, בחור צעיר. קיבלתי כמעט 60% מהקולות בכפר. ואני נכנס למבוי סתום. ככה לא מנהלים עיר וככה לא מנהלים מדינה. רבותיי, אי-אפשר לאזן תקציב. הפקרות בביטוחי הרשות, צריך מיליון וחצי שקלים לבטח רשות שמונה 15,000 תושבים. מיליון וחצי שקלים ביטוחים. יש לי בעיות פסולת, יש לנו בעיות פשיעה – אני ביום עובד ברשות ובלילה עובד בתחנת המשטרה. אני כל הזמן נמצא בתחנת המשטרה, פותר בעיות 24 שעות. אין לי מענה, לא ממשרד הפנים, לא ממשרד האוצר ולא מאף אחד.

מתקשרת אליי הממונה על המחוז ואומרת לי אתה צריך להעביר תקציב עד ה-30 בחודש, אחרת אני מפזרת את המועצה. אמרתי לה בבקשה, תפזרי, את מבקרת אותי על ההתנהלות שלי או על ההתנהלות של המדינה שמפקירה אותנו? צמצום פערים – מענק תגבור שמתבטא בכמעט 2.5 מיליון שקלים; החלטה 550 – עוד 50% קיצוצים. מאיפה אאזן תקציב? איך אאזן תקציב?

תוכניות המתאר שאושרו – מלפני 20 שנה. 30 שנה לא נכנס אפילו מטר אחד שטח בנוי חדש. אני מנסה, רץ למינהל, למשרד השיכון, עם רפי אלמליח שתוקע את התוכנית בוותמ"ל. הכול תקוע פה. הבירוקרטיה במדינה הזאת, אני לא יודע, אני לא מבין את זה. באתי בשביל לקדם את זה, אני עובד 24 שעות. אני עובד לפי הספר כמו שאומרים, מקצועיות ניהולית. ראשון העובדים שמגיע ואחרון העובדים שהולך הביתה, מנסה לקדם דברים. אבל מפקירים אותנו, מפקירים אותנו. אין לי תשובות. חוץ מהשלטון המקומי וחיים ביבס שעונה לי, אף אחד לא עונה לי, אף אחד. מפקירים אותנו בכל פרמטר. זה לא רק אני, זה כל המגזר הערבי. כל המגזר הערבי.

הקיצוצים האלה, אף אחד לא יכול לאזן תקציב. ביום רביעי יש לי ישיבת תקציב – אני מגיש תקציב גירעוני. בבקשה, אני לא יכול לאזן את זה. אתם אומרים שאני צריך לאזן? בבקשה, אני מביא לכם אותו עם המפתחות. קחו, תבואו, תנעלו את הרשות. זו לא בעיה בראש הרשות, זו בעיה בתקציבים. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

תודה רבה. חבר הכנסת מלול. ואחריו אסף אוברלנדר, ראש מועצה מקומית רמת ישי.

<< דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >>

אדוני היושב-ראש, חיים – יושב-ראש השלטון המקומי, מנכ"ל המשרד – ידידי רונן פרץ, ראשי ערים וחבריי חברי הכנסת. עם הרשויות באמת היה לי קשר חזק כשהייתי במשרד לשירותי דת, ראש מטה. היו הרבה ממשקים, לגבי הקצאות, לגבי תקנים. היה שיתוף פעולה באמת מלא. אבל נקודה אחת שבאמת ראיתי היא שהרבה ראשי רשויות – זה היה עם המשרד לשירותי דת, בדקתי את זה גם עם משרד הפנים – לא מנצלים את מה שמגיע להם. או מעצלות או מביורוקרטיה או מחוסר ידע. חשוב שתדעו מה אתם יכולים לקבל, מה יש לכם, לזרז את הפקידים. כי יש לכם הרבה דברים שאתם לא מקבלים, ראיתי בחי, מדובר פה בעשרות ומאות מיליונים.

דבר שני, שיתוף הפעולה שהיה בחוק ההסדרים בקורונה – גם את זה ראיתי דרך המשרד לשירותי דת – עם השלטון המקומי היה באמת מעולה. מירה ישבה בחוק התקציב בוועדת הפנים והיושב-ראש, שאי-אפשר לערבב אותו ואי-אפשר לסובב אותו, הבין בכל תחום ובכל נושא. אמרתי לה אני קונה לך שק שינה. לא חייבים להסכים, אבל שיתוף הפעולה הפורה שהיה בוועדה היה באמת ראוי לשבח. היו הרבה שינויים שהתקבלו בגלל השלטון המקומי.

ודבר אחרון. תדעו לכם, ראשי הערים הם הקשר עם האזרח. הם רואים אותם יום-יום, הרבה יותר מחברי כנסת. הם מטפלים להם בחינוך, בדברים הכי חשובים, בניקיון, בהרחבות, במוסדות הציבור. לצערי, חלק מראשי הערים באים ככה על הדרך, רובם לא, לעשות סיבוב כדי לעלות ולא אכפת להם מהציבור. הם כבר מסתכלים, הפופוליזם מעניין אותם. ראשי הערים שבאמת מעניין אותם הציבור ולהיות עם העיר הם אלו שמצליחים. תודה רבה.

<< יור >> היו"ר יעקב אשר: << יור >>

אסף אוברלנדר, ראש מועצה מקומית רמת ישי. לאחר מכן, יוסף עטאונה. אחר כך נשמע את המנכ"לית. האמת היא שחיים כבר אמר את המצגת שהכנת, בגדול. אבל זה בסדר, נעשה את זה קצר כי אני רוצה לתת ביטוי לכולם. זו ישיבה ראשונה, זו היכרות ראשונה. נמשיך הלאה, בבקשה.

<< אורח >> אסף אוברלנדר: << אורח >>

בוקר טוב. אגיד אמירה, חיים הרים פה להנחתה. כשנבחרתי אמרו לי בוקר טוב ראש העיר, אמרתי רמת ישי תישאר מועצה ואני לא ראש עיר. זו התייחסות לאמירה של חיים ששמענו היום בבוקר שרוצים להפוך מועצות לעיריות. איזה טרלול של מישהו, זה מתחבר לזה שכנראה כולם פה חיכו לתקופה של הבחירות וחשבו שכשייכנסו, ונכנסו כמעט 50% ראשי ערים ומועצות חדשים, אולי זו תקופת מעבר שאפשר להריץ בה הרבה מאוד דברים.

רק אתן דוגמאות. בשלושת החודשים שאני בתפקיד, פתאום אחרי שהצלחתי לאשר תקציב עם התייעלות כזאת או אחרת, מגיע לנו איזה חוק רבנים; משרד הדתות מבקש ממני פתאום להעלות את הסעיף של המועצות הדתיות; אתמול קיבלתי, תאריך של אתמול להיום, 50% ממה שאתה אוסף, אמניר – אנחנו לא מפנים להטמנה. כי פתאום יש בעיה במטמנה בעפולה; קרן הארנונה – הצעה של ביטול הטייס האוטומטי. זאת אומרת, חיכו פה כל כך הרבה דברים בקנה שחשבו שההחלפה תיפול מה שנקרא על חבר'ה פחות מנוסים, חדשים, שלא ידעו איך להגיב.

חבר'ה, באנו לאירוע הזה מוכנים. כמו שחשבו או דיברו על הדור הלוחם – זה הדור החדש של ראשי הרשויות, שיודע מה הוא רוצה. ואמר פה ידידי שיושב לידי, שהוא נבחר עם 60%, אז אני נבחרתי

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]