פרוטוקול ישיבת ועדת חוקה מספר 276, בתאריך 02/07/1991

הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי

נוסח לא מתוקן

פרוטוקול מס' 276

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שלישי, כ' בתמוז התשנ"א (2 ביולי 1991). שעה 10:55

(הישיבה פתוחה לאמצעי התקשורת)

נכחו: חברי הוועדה: א' לין - היו"ר

יצחק לוי - מ"מ היו"ר

אי אבוחצירא

שי אלוני

אי דייו '

צי תנגבי

מי וירשובסקי

די ליבאי

ע' לנדאו

חי מירום

י י צידון

א' רובינשטיין

די ריבלין

חי רמון

מוזמנים: שר המשפטים די מרידור

א' קלעי - משרד המשפטים

כ' שלו - "

שי גוברמן - יי "

בי רובין - " "

א' אשד - " "

יועצת משפטית: ר י מלחי

מזכירת הוועדה: די ואג

קצרנית: חי בנקין

סדר היום:

א. הארכת תקפן של תקנות ההוצאה לפועל (כשירת בעל תפקיד וחובותיו)

(הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשנ"א-1991.

ב. הרכב ועדת משנה לענין חוק המפלגות (תיקון ההרכב שנקבע בישיבה

מיום 26.6.91, ראה פרוטוקול מס' 274).

ג. הצעת חוק יסוד: הממשלה - הצעת חוק פרטית של קבוצת חברי כנסת.

א. הארכת תקפן של תקנות ההוצאה לפועל (כשירות בעל תפקיד וחובותיו)

(הוראת שעה) (תיקון מס' 4). התשנ"א-1991

היו"ר אי לין;

אני פותח את הישיבה.

הנושא הראשון העומד על סדר היום הוא: הארכת תקפן של וזקנות ההוצאה לפועל

(כשירות בעל תפקיד וחובותיו) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשנ"א-1991. תקנות אלה

עוסקות בביצוע עבודות הוצאה לפועל על ידי אנשים שאינם שייכים למערכת.

הוועדה העבירה את הצעת חוק הוק ההוצאה לפועל (תיקון מסי 10), המסדירה דרך קבע

את הנושא של ביצוע עבודות הוצאה לפועל על ידי אנשים מהוץ למערכת, לקריאה שניה

ולקריאה שלישית בכנסת, אולם לאחר שההסתייגות של חבר-הכנסת יאיר צבן התקבלה בשלב

הקריאה השניה במליאה, העברנו שוב את הענין לוועדה, וצריך לטפל עכשיו בחוק ולתקן

אותו כפי שמתחייב מקבלת ההסתייגות. כדי שלא נעשה זאת תחת לרוץ, משום שהתקנות

הקודמות כבר פקעו ב-1 ביולי, נאריך את תקפן של התקנות האלה, ובמהלך השבוע הזה או

בשבוע הבא נגמור את הנושא של החוק.

לכן הייתי מבקש את הסכמת הוועדה להאריך תקפן של תקנות ההוצאה לפועל (כשירות

בעל תפקיד וחובותיו) (הוראת שעה) (תיקון מסי 4), התשנ"א-1991. כבקשת שר המשפטים

במכתבו לוועדה.

צ' הנגבי:

דעתי האישית חיובית.

היו"ר א' לין;

אם כן, אישרנו את התקנות.

ב. הרכב ועדת המשנה לענין חוק המפלגות

(תיקון ההרכב שנקבע בישיבה מיום 26.6.91, פרוטוקול מס' 274)

היו"ר א' לין:

הקמנו ועדת משנה שתגבש את כל הצעות החוק הפרטיות בנושא המפלגות. התחלנו כבר

בדיונים בנושא זה. היתה הצעה להקים ועדת משנה שתגבש את הנושא ותביא אותו אלינו

לאחר מכן, וזאת כדי לחסוך בזמן. צריך לשנות את ההרכב שנקבע, משום שיש בעיה -

חבר-הכנסת שחל הוא לא חבר ועדת החוקה, חוק ומשפט. הייתי מציע שנקים ועדת משנה

בהרכב הבא: חבר-הכנסת ראובן ריבלין, שהוא אחד ממציעי החוק, יהיה היושב ראש, וחברי

הוועדה -יהיו חברי-הכנסת צחי הנגבי, חגי מירום, חיים רמון ואמנון רובינשטיין. אם

זה מאושר, זו תהיה ועדת המשנה לנושא הזה.

צ' הנגבי:

ההרכב הזה מקובל עלי.

הוקמה ועדת משנה לנוסח חדש לפקודת בריאות העם בראשות חברת-הכנסת אלוני

ובהשו 7 תפות חבר-הכנסת חגי מירום והשתתפותי. האם יש חומר רקע על עבודת הוועדה?

היו"ר אי לין:

בהחלט. מזכירת הוועדה תיתן לך את כל החומר הדרוש, ואם אינה צריך סיוע משפטי,

גב' מלחי תיתן לך אותו.

ר' מלחי;

אני רק רוצה להפנות את תשומת לבך שלפי מה שנקבע בפקודת סדרי השלטון והמשפט

בעניו זה לא תוכל לשנות מתוכן הדברים. זו ועדה לניסוח בלבד.

היו"ר א' לין:

חבר-הכנסת הנגבי , האם אתה מסכים שמר יעקב אחימאיר יקשיב לדיון שיתנהל בחוק

יסוד: הממשלה?

צי הנגבי:

כן.

היו"ר אי לין:

אם כן, אנחנו מחליטים לאפשר לנציגי התקשורת להקשיב לדיון שנקיים היום בחוק

יסוד: הממשלה, בהשתתפות שר המשפטים.

אני מכריז על הפסקה קצרה. נחדש את הדיון בעוד דקות ספורות.

הצעת חוק יסוד: הממשלה

(הצעת חוק פרטית של קבוצת חברי כנסת)

היו"ר אי לין;

אני מחדש את ישיבת הוועדה.

הנושא העומד על סדר היום של הוועדה הוא הצעת חוק יסוד: הממשלה, הצעת חוק

פרטית של קבוצת חברי כנסת. אני רוצה להזכיר לכולם שעד היום קיימנו לא פחות

מעשרים-ושמונה ישיבות בחוק המיוחד הזה.

העברתי מכתב לכל חברי הוועדה וביקשתי מכולם להעביר בכתב הצעות ותיקונים שיש

לחם לנוסח שעליו קיימנו את הסיבוב השני של הדיונים ושמונה בפניהם. גבי מלחי גם

הכינה לוח החלטות המצביע בדיוק באילו סעיפים הכנסנו שינויים, וכדי להקל עוד יותר

על החברים, היא כבר הספיקה להכין את הנוסח המתוקן הכולל בתוכו גם את ההחלטות

שהתקבלו, ומר גוברמן רק צריך לעבור זה, כפי שמקובל בהכנת נוסחים, ואם לא יהיו לו

הערות, גם הנוסח הזה יעמוד לרשות חברי הוועדה. כלומר, צוות הוועדה יעמיד לרשותכם

את כל החומר שאתם צריכים כדי להגיש את הצעותיכם לשינויים או תיקונים.

אני רוצה להזכיר שטרם סיימנו את הדיון בסעיף 58, וגם את זה ציינתי במכתב שלי

אליכם. סעיף 58 הוא חלק בלתי נפרד מהחוק, אבל אינו עוסק במהות החוק, אלא בסדרי

הבחירות המתחייבים כתוצאה מהחוק. בשבוע הבא לא אהיה כאן, ויחליף אותי חבר-הכנסת

יצחק לוי, והמגמה תהיה לסיים את סעיף 58 וגם להתחיל לדון בהצעות השונות שיהיו

לחברי הוועדה.

נשמע היום את הערות שר המשפטים לסעיפי החוק השונים. לא נקבל היום החלטה לגבי

כל הערה או הצעה שהשר ישמיע, אלא נשמע את דבריו, נשמע תגובות של חברי הוועדה,

ולאחר מכן נקבל הרזלטות הן בנוגע להערות השר והן להערות חברי הוועדה אם יהיו כאלה.

לוח הזמנים שלנו הוא לוח הזמנים הידוע, משעה 11:00 עד שעה 15:00, עם הפסקה של רבע

שעה או חצי שעה, הכל על פי התפתחות הדיון. חשוב שיושר עצמו ישמע את דעות חברי

הוועדה, משום שהוא עצמו לא השתתף במרבית הדיונים בחוק הזה, נציגיו השתתפו.

אני כבר מודיע שבשבוע לאחר שאני אחזור ייתכן שתהיינה ישיבות נוספות בחוק זה.

אם יהיה צורך או לא יהיה צורך בכך, את זה נקבע על פי כמות החומר שתעמוד אז בפני

הוועדה.

אי אבוחצירא:

ראשית, אדוני היושב ראש, אני רוצה להעיר שבשעה 12:30 חברים שהם גם חברי ועדת

הכספים צריכים לצאת להצבעה בוועדה הכספים.

שנית, הואיל וקיבלנו עכשיו לוח המשווה את החוק כפי שהתקבל בקריאה טרומית עם

החוק כבי שעובד בוועדה בשלבים השונים, אני מודיע שאם יתברר לי לאחר העיון בחומר

שיש גם סעיפים שהם נושאים חדשים שלא היו בהצעת החוק המקורית, אני שומר על

זכותי - - -

היו"ר א' לין:

תעלה כל טענה. כל אחד יעיר את הערותיו, והוועדה תקבל החלטות כמקובל.

ח' רמון:

האם השר מופיע כאן על פי הזמנת הוועדה, או שהוא מופיע ביוזמתו? האם מה שעומד

השר לומר הוא עמדת הממשלה לגבי החוק, או שזו עמדתו המקצועית בלבד?

היו"ר אי לין;

השר מופיע בפני הוועדה על פי בקשתו, וכשהשר יתחיל בדבריו אפשר להפנות אליו

שאלות.

ח' רמון:

אבקש מהשר שיבהיר בתחילת דבריו באיזה סטטוס הוא נמצא כאן.

ח' מירום:

אדוני היושב ראש, אתה הצגת את סדר הדיונים העתידי. האם יש בכוונתנו להגיש את

הצעת החוק הזו לקריאה שניה ולקריאה שלישית בכנסת עוד במושב הזה?

היו"ר אי לין:

ייעשה כל מאמץ להגיש אווזה.

חי מירום;

כלומר, לפי קו זה ננתב את נפח הדיונים שלנו?

היו"ר א' לין:

כפי שחזרתי ואמרתי כמה פעמים, אעשה מאמץ כן לגמור את החוק.

ח' רמון:

גם אם הדבר ידרוש ישיבות נוספות?

היו"ר אי לין:

אמרתי שכאשר אחזור מחוץ-לארת, על פי כמות העבודה נראה אם יש צורך בישיבות

נוספות. אני מודיע, כפי שהודעתי קודם, שלא תיעשה כאן עבודה חפוזה.

אי אבוחצירא: י

שמענו את השאלות של חבר-הכנסת רמון, ואנחנו לא תמימים. אם נגמור את הצעת

החוק, אני רוצה להבהיר שעד שסיעת הליכוד לא תגבש את עמדתה כסיעה אנחנו נבקש לא

להביא את הצעת החוק למליאה. אני מעיר זאת כדי שלא תהיה אי-הבנה.

היו"ר א'. לין:

רבותי, עניו זה לא שייך לדיוני הוועדה ולא נקדיש לזה זמן.

אדוני שר המשפטים, בבקשה.

שר המשפטים ד' מרידור:

בוקר טוב, אני מודה ליושב ראש שהסכים לאפשר לי להופיע לפני הוועדה בעניו זה.

הממשלה לא קבעה עמדה בעניו שינויי שיטת המשטר והממשל, וכמו בנושאים ארורים מסוג זה

הענין ייקבע בכנסת על ידי חברי הכנסת והמפלגות השונות. לכו מרו שאני אומר פה הוא

לא עמדת ממשלה. בחלק אחד, בעניינים מקצועיים, משרד המשפטים מביע את דעתו המקצועית

על החוק, ובחלק אחר - בראשית דברי - אביא את דעתי שלי על הכיווו הכללי של החוק.

אבל, כאמור, בנושא זה הממשלה לא קבעה עמדה בדיוניה, ואני לא מתיימר לייצג פה עמדת

ממשלה, ובוודאי שאינני מייצג את הממשלה במקרים בהם היא לא קבעה עמדה.

בזמנו הממשלה החליטה להמתין לדיוני ועדה משותפת שהוקמה על ידי שתי מפלגות

שהיו בממשלה, ואיות מהן עזבה, כך שהענין שם לא הסתיים בצורה מסודרת.

לגוף העניו. אני הושב שהשיטה הנוכחית, הקיימת במדינה לגבי השלטון וחלוקת

הסמכויות בין הרשויות השונות שלו, הביאה אותנו למשברים יומורים מאד. השלטון עמד

בפני מצבים קשים לא רכן לממשלה, אלא גם קשים בעיני הציבור, מהרכבת ממשלה, דרך קיום

ממשלה, קיום מדייניות במשך התקופה, יכולת קבלת ההלטות על פי דעת הרוב הגדול והתלות

בגורמים שונים. נדמה לי שהגענו עד משבר, והמשבר הזה - אפשר שהיה צפוי ואפשר שלא

היה צפוי - הביא אותנו לתוצאות שצריך לעשות מאמץ גדול לההלץ מהן. לכן אני בעד

שינוי השיטה הנוכחית.

לכל שיטה שמוצעת יש יתרונות ויש רוסרונות, גם בקיימת. דבר אהד, למשל, הוא מאד

לא נכון, וזו הטענה שהשיטה הקיימת איננה מאפשרת יציבות. נדמה לי שאהד המשטרים

היציבים ביותר במערב קיים בישראל. בחירות מוקדמות כמעט לא היו ארץ, הוץ מאשר

פעמיים או שלוש - בפעם השלישית יקדימו את הבהירות בתקופה קצרה של כמה הודשים. אין

לנו בעיה של יציבות הממשל.

ח' רמון;

בראשית המדינה הקדימו מספר פעמים את הבהירות. הקדימו אותן לפהות המש פעמים.

שר המשפטים די מרידור;

אני לא מתכוון להיכנס לוויכוה על כל פרט. באופן עקרוני, אם אפשר להסתכל

ארבעים-ושלוש שנים לאהור, המשטר בישראל אינו סובל מהוסר יציבות. אני חושב שהוא

יציב.

השאלה היא מה מחיר היציבות הזאת, האם לא הגענו בזמן האהרון למצב שהיציבות

נקנית במהיר כבד מדי, שהרכבות ממשלה נקנות במהירים כבדים מדי. המחזות שהציבור ראה

לפני כשנה והצי בהרכבת הממשלה האחרונה, כמו מהזות שנראו בהרכבת הממשלה שקדמה לה,

השאירו, לדעתי, את הציבור פעור פה, מתבונן בבמה שעליה מחזה אבסורד, ואין סכנה

יותר גדולה למשטר הדמוקרטי מאשר ניכור של העם למשטר. אינני עושה כאן השבון מפלגתי

ואינני רוצה לומר מי אשם, זה גם לא חשוב, אבל התוצאה היא מאד לא טובה. אנשים

הנמצאים פה לפעמים כבר שוהים כל כך הרבה זמן בתוך הבריכה הזאת - שלא להשתמש

בביטוי אחר - שהם לא מרגישים איך הדבר נראה מבהוץ, אבל הציבור מבחוץ, בעיקר

הנוער, הדור החדש, יקרה לו אהד מהשניים: או שהוא ימאס בכל הדברים האלה, או שיתרגל

אליהם, ושני אלה קשים מאד. למאוס בכל הדברים האלה, פירושו למאוס בשיטה. לכן,

לדעתי, צריך לעשות שינוי.

נדמה לי שבכל שיטה יש מאבק בין היכולת לשלוט ולהכריע לבין מתן משקל רב

לייצוגיות, להשתתפות של כל מיגזר אפשרי בשלטון. ככל שנותנים יתר מקום לייצוגיות,

יכולים להכריע פהות. באתונה, במאה ההמישית לפני הספירה, בתקופת הזוהר שלה, בתקופת

פריקלס ואהרים, היו עושים אוסטרקיזם, משאל שכל הציבור היה משתתף בו ברחובות. זו

ייצוגיות מירבית, אבל המשטר שלנו כבר לא דורש ייצוגיות כזאת. הבוהרים מביעים את

דעתם פעם אחת בארבע שנים פחות או יותר.

נדמה לי שצריך היום להזק את האקזקוטיבה. משקל היתר הניתן בגלל השיטה שלנו

והייצוגיות, אפילו של מיגזרים קטנים, מהשמאל, כשהימין, דתיים והילוניים - וזה

בהחלט מתחלף, שלא ותהיה טעות, אין זה אמור לגבי מיגזר אחד בלבד - אני הושב שמשקל

היתר הזה פוגע ביכולת התפקוד, ואני רוצה להגדיר יכולת תפקוד בצורה מפורשת. אני

קורא "יכולת תפקוד" לא ליכולת לקיים ממשלה. היכולת הזאת קיימת. אני קורא "יכולת

תפקוד" ליכולת לקבל החלטות מטעמים עניינים ולמעט את השיקולים הלא-ענייניים.

שיקול לא-ענייני הוא, למשל, העובדה שהוועדה הזאת מלאה כשיש טלוויזיה, והיא ריקה

כשאין טלוויזיה, היינו מה שמעניין זה לא הענין עצמו, אלא התקשורת, או השיקול

המפלגתי או השיקול האישי, הלילה, ולא השיקול הממלכתי.

מובן שככל שאתה תלוי יותר- במנגנונים וגופים שמחזיקים ומובילים אותך -

ובדמוקרטיה כולם תלויים בבוחרים - אחה עלול לשקול פחות את השיקול הענייני מה טובת

המדינה, ושום אדם לא נבחר כאן לייצג את מפלגתו, בניגוד למה שמקובל לחשוב. אדם

נבחר לייצג את הציבור כולו על ידי מפלגתו, ואיו לו רשות לייצג מיגזר. יש לו רשות

וחובה לייצג דעה, דרך, אבל לא לייצג מיגזר. אנחנו - כל מי שנבחר - מייצגים את העם

כולו, ובוודאי כך לגבי ממשלה שצריכה לראות את העם כולו ולהוביל את הנושא הלאומי

מתוך שיקולים ממלכתיים, לפי האידיאולוגיה שלה. נדמה לי שבענין הזה אנחנו לוקים

וצריך לחזק את האקזקוטיבה. חיזוק האקזקוטיבה אפשרי על ידי בחירה ישירה שלה, או

בחירה נפרדת מהמשטר הפרלמנטרי-קבי נטי שאנחנו מקיימים בנוסח הבריטי פחות או יותר.

זה הכיוון הכללי המוצע על ידי ועדה זו ושהוצע על ידי חברי הכנסת השונים, וזה

כיוון כללי שנראה לי.

כשמחזקים את האקזקוטיבה צריכים לחזק גם את מנגנוני הבקרה מול האקזקוטיבה.

אינני בטוה שיש לנו מנגנוני בקרה מספיקים, ויש רושש מסויים ממתן סמכות וכוח גדולים

מדי בידי אקזקוטיבה שאיננה תלויה כל כך בכנסת, בלי להבטיח מנגנוני בקרה ומנגנוני

איזון, מה שהאמריקאים מכנים CHECKS AND BALANCES. אני חושב שיחד עם מתן סמכות

רבה יותר לרשות המבצעת, לממשלה, לשלטון, לראש הממשלה, צריך לחזק את מנגנוני הבקרה

הבאים:

ראשית, צריך היה להביא את חוק יסוד: זכויות האדם, כדי להבטיח שגם ראש ממשלה

מאד חזק לא יוכל לעשות ככל העולה על רוחו, והייתי אומר שגם רוב של 61 חברי כנסת

לא יוכל לעשות ככל העולה על דעתו, כי יש דברים שגם לרוב אסור לעשות אותם, כמקובל

בכל משטר דמוקרטי. יש זכויות יסוד שבוודאי שאי אפשר לקחת אותן ברוב רגיל.

מוסד נוסף שצריך לחזק אותו מול השלטון - והוא חוזק לאחרונה בגלל האישיות

הקשורה בו - הוא ביקורת המדינה. אני חושב שאם יש שלטון שהוא כל כך בעל סמכות,

צריך לחזק מולו את ביקורת המדינה, כך שסמכותה תהיה ברורה, מעוגנת בחוק, ולא רק

סמכות להתריע, אלא אולי יותר מזה.

צריך לחזק את סמכות בתי המשפט מול השלטון.

ש' אלוני:

חוק יסוד: החקיקה.

שר המשפטים ד' מרידור:

מה שאמרה עכשיו חבר-הכנסת אלוני כתוב כאן אצלי. אנחנו אומרים אותו דבר.

כאמור, צריך לקבוע את סמכות בית המשפט לעמוד מול רזשלטון, דבר שבית המשפט עושה

לאחרונה, אבל כמו דברים רבים, הוא עושה זאת לא מכוח חוק, אלא למרות שאין חקיקה

בנושא זה. צריך לעגן את הדברים האלה בצורה ברורה וחדה בחוקי יסוד.

יש לחזק את סמכות הכנסת מול הממשלה, כיוון שהכנסת אינה יכולה יותר לפי הצעה

זו להפיל ממשלה ברוב רגיל, וסמכות הכנסת מול הממשלה צריכה להיראות אחרת כאשר

הממשלה אינה יותר ועדה של הכנסת, כמו שהיא היום. היום הממשלה היא ועדה של הכנסת.

הכנסת בוחרת ועדה אחת שתנהל את המדינה, כמו שהיא בוחרת ועדות אחרות. מרגע שהממשלה

נבחרת, או עיקרה נבחר, על ידי העם, צריך שהכנסת תוכל לעמוד מולה ולפקח באופן הרבה

יותר יעיל. למשל, הצעות שונות, שאני התנגדתי להן הרבה זמן, לתת שיניים וסמכויות

לוועדות - יכול להיות שצריך לחשוב עליהן מחדש כאשר הממשלה צריכה להיות מפוקחת על

ידי הכנסת באופן הרבה יותר יעיל. אלה דוגמאות למנגנוני בקרה שצריך להבטיח אותם

כאשר מחזקים מאד את האקזקוטיבה.

אם לסכם את הערותי הכלליות להצעת החוק, שהגיעה לשלבי סיום לקראת קריאה שניה

וקריאה שלישית בכנסת, הרי אני בעד הכיוון הזה, אני הושב שהרעיון הזה הוא טוב.

מכיוון שאני מתייחס אליו ברצינות עברתי על ההצעה המוניות כאן, בנוסח האחרון שהובא

לוועדה, הנוסה מה-12 במאי. אני מבין שהוכן עוד נוסה, אבל עוד לא הובא לכאן.

היו"ר אי לין:

גב' מלחי הניחה את הנוסה הזה ממש היום, אבל רצינו שגם מר גוברמן יראה אותו.

שר המשפטים די מרידור;

כיוון שהליך הרקיקה בארץ הוא כזה שיכול להיות שתערב, מהר בערב או בשבוע הבא

יועבר הנוסה הזה כמות שהוא לכנסת ותוך שעתיים יהיה לנו חוק שישנה באופן מהפכני את

כל המשטר, התייחסתי לכל מלה המופיעה בו כאילו היא הופכת מחר לחוק. רציתי לראות אם

ההוק בנוסה זה הוא קונסיסטנטי בתוך עצמו ואם הוא מסתדר בתוך מערכות ארורות.

כפי שהיושב ראש הודיע, אחרי שיחתנו בענין זה עוד אתמול, ארשה לעצמי לעבור על

החוק כפי שהוא מנוסח על פי הנוסח מה-12 במאי ולהעיר הערות. זרז הנוסח האחרון

שהוועדה אישרה. יש לי גם נוסח מה-1 ביולי, אבל לא התייחסתי אליו כי הוא לא אושר.

היו"ר אי לין:

הנוסח מה-12 במאי היה הבסיס לדיוני הוועדה והיא קיבלה בו החלטות.

שר המשפטים די מרידור;

אעיר הערות שונות לנוסח הזה, ואם התקבלו ההלטות שונות, תקנו את דברי. אני

מתייחס לזה ברצינות, כאילו אנחנו יושבים לנסח עכשיו את הדברים, ומחר בבוקר הם

הופכים לחוק.

אני מניח שחלק גדול מהדברים שאני עומד לומר כאן נאמרו על ידי נציגי משרד

המשפטים שהשתתפו בדיוני הוועדה, חלקם אולי נתקבלו וחלקם לא נתקבלו.

א' רובינשטיין:

חלק גדול נתקבל.

שר המשפטים די מרידור:

אשמיע הערות לא לפי סדר חשיבותן אלא לפי סדר הסעיפים.

ראשית, לשם החוק. אני מבין שיש הצעה לקרוא לו; "חוק יסוד: הרשות המבצעת". אני

מציע שננסה לשמור על אחידות בחקיקה. יש לנו הוק יסוד; הכנסת, ולא חוק יסוד; הרשות

המחוקקת; יש לנו חוק יסוד; השפיטה, ולא חוק יסוד; הרשות השופטת. לכן נדמה לי

שצריך לנהוג אחידות אם רוצים לראות זאת כמסכת של חוקה אחת, ולא לשנות מפעם לפעם

לפי הרוח הנושבת. צריכה להיות אחידות. אם אתם רוצים לכתוב כאו "הרשות המבצעת",

תכתבו גם; ייחוק יסוד; הרשות המחוקקות" ו "חוק יסוד; הרשות השופטת", או שתשתמשו כאן

במלה "ממשלה".

יצחק לוי:

חוק יסוד; ראש הממשלה והממשלה.

שר המשפטים ד' מרידור;

אני עובר לסעיף 3. סעיף 3(ב) כפי שהוא מנוסח עכשיו מצריך את מר שיל"ת להכין

ספר בוחרים חדש שלא קיים היום, כי היום הבוחרים לכנסת אינם אזרחי המדינה, אלא רק

אזרחים שהם גם תושבים שרשומים במרשם התושבים. חוק היסוד קובע כא( מה שלא קבוע

היום, שמי שבירור זה כל האזרחים, גם אלה שבחוץ-לארץ וגם אלה שבארץ. בחוק יסוד:

הכנסת כתוב "האזרחים", אבל בחוק מרשם האוכלוסין, שהתקבל אחר כך ברוב מיוחד, כתוב:

אזרחים ותושבים. כלומר, היום אין זכות בחירה לכל האזרחים, אלא רק לאותם אזרחים

שנרשמו במרשם התושבים. אני מציע שנשים לב לנקודה הזאת, שלא נעשה ספר בוחרים אחד

לכנסת וספר בוחרים אחר לבחירת ראש ממשלה.

לגבי האלגנציה של הסעיף הזה, אם בסעיף קטן (ב) כתוב ש"ראש הממשלה מכהן

בתפקידו מכוח ..." ראוי שגם סעיף קטן (ג) ידבר באותה לשון ויאמר: "השרים מכהנים

מכוח מינויים על ידי ראש הממשלה", במקום "השרים ימונו על ידי ראש הממשלה". אם

משאירים את סעיף קטן (ג), צריכה להיות סימטריה.

בסעיף 5 יש לי הערת נוסח בלבד. בסעיף קטן (ב) יש הוראה של ציווי: "מועמד לראש

הממשלה יעמוד גם בראש רשימת מועמדים לאותה כנסת...". משמע שאם הוא לא עומד בראש

רשימת מועמדים לאורנה כנסת, הוא עדיין יכול להיות מועמד, אלא מה? הוא לא קיים את

ההוראה. אני חושב שהניסוח לא נכון. צריך לכתוב את זה לא בתור הוראה, אלא בתור

תנאי: אדם לא יכול להיות מועמד אלא אם... .

ר' מלחי:

הנוסח שונה.

שר המשפטים ד' מרידור:

לסעיף 9. אני מציע לקבוע שראש הממשלה צריך לקבל רוב. למה לכתוב בסעיף קטן (ב)

"שקיבל לפחות מחצית ממספר הקולות הכשרים"? רצוי לכתוב "קיבל למעלה ממחצית הקולות

הכשרים". כל ההבדל הוא בקול אחד, אבל זה הבדל עקרוני. 50% פלוס אחד זה לא משנה

את התוצאות, אבל הקונספציה של הרוב צריכה להיות.

ד' ליבאי:

או "שקיבל רוב הקולות הכשרים".

שר המשפטים די מרידור:

אפשר לדבר על מחצית, על רוב, הכל כפי שתרצו.

כמובן, סעיף קטן (ג) בסעיף 9 צריך להשתנות בהתאם, כי הוא מתייחס לזה. אגב,

בסוף סעיף קטן (ג) צריך לכתוב שוב "מספר הקולות הכשרים". לא בהכרח הם כשרים, וזה

משנה את התמונה. זאת לא טעות משמעותית, אבל כפי שכבר אמרתי, לו זה היה חוק הכנסת,

היינו הולכים מחר לבית משפט ומתווכחים על כל הדברים האלה.

סעיף 12 - תחילת הכהונה. יש פה שאלה מתי נכנסים ראש הממשלה והשרים לתפקידם.

היום הכניסה לתפקיד היא משעה שהכנסת הביעה אמון, כפי שכתוב בחוק יסוד: הממשלה

הקיים. המקבילה של הבעת אמון בחוק זה היא הצגת הממשלה על ידי ראש הממשלה. הצהרת

אמונים היום איננה מעלה ואיננה מורידה לענין כניסה לתפקיד. אולי היא מעלה ומורידה

לצורך ענין אחר בכנסת, לצורך זכויות מסויימות. זה כתוב בחוק חסינות חברי הכנסת.

לא אכנס עכשיו לענין זה. אינני חושב שצריך לתקן את זה. הצהרת האמונים לא

שינתה מעולם את החובות והסמכויות של השר. היא נגעה לענין של חסינות. האם בכוונה

תיקנתם את זה?

ד' ליבאי:

כן, כי כאן חסר המומנט של אמון.

חי רמון;

אין הצבעת אמון, ולכן ההצהרה ממלאת תפקיד.

שר המשפטים ד' מרידור;

אינני רוצה להעלות את השאלה שעלתה כבר כאשר מישהו הצהיר בתוספת מלה. אתם

זוכרים את כהנא וחברי כנסת אחרים שהוסיפו את המלים "בעזרת ה" והיושב ראש לא

התיר את זה, והיתה שאלה אם יש או אין הצהרה. אחר כך תתעורר שאלה אם הוא כן שר

או לא שר. אינני יודע אם אנחנו צריכים להתלות את זה באיש המצהיר, שגם יכול

להיות לא חבר כנסת. לכן, לדעתי, המועד הנכון הוא ההודעה ולא ההצרה, אבל לא על

כך עומד העולם. אני רק מעיר הערה.

אינני חושב שראש הממשלה, כהונתו מתחילה בהצהרתו. הוא נבחר על ידי העם,

ברוב ש 70% ,80% או 60%. ההצהרה חשובה, זה צעד טכסי, אבל אינני הושב שבו

צריכה להתחיל הכהונה. הכהונה צריכה להתחיל ברגע הצגת הממשלה בפני הכנסת, כפי

שהיום מתחילה הכהונה ברגע הצבעת האמון. אבל שוב, זו הערה שהעולם לא עומד עליה.

כך נראים לי הדברים.

אתם זוכרים את הבעיות שהיו במרס שנה שעברה, ועל חלקן אינני רוצה לדבר,

כי אין אלה מהזות מרנינים, אבל אחת הבעיות נגעה לחובת כינוס הכנסת. חובה זו לא

היתה כתובה אז, והיועץ המשפטי היה צריך להוציא הנחיה מיוהדת. האם יש או אין

חובה לכנס את הכנסת? אני מציע שדבר זה ימצא ביטיוי פה. אתם כותבים כאן: "תוך

שלושים ימים מיום שנבחר יתייצב ראש הממשלה לפני הכנסת". אני מציע לכתוב בפשטות

שיושב ראש הכנסת יכנס את הכנסת. זה לא ענין קונסטיטוציוני משמעותי, אבל כיוון

שנתקלנו בבעיה, נכתוב את הדבר במפורש.

אני עובר לסעיף 13. אני חושב שיש פה טעות. כתוב "לא הציג ראש הממשלה בפני

הכנסת במועד האמור...". לא ראש הממשלה מציג, אלא המועמד לראש הממשלה. הרי

אמרתם קודם שראש הממשלה נכנס לתפקיד אחרי שהוא הצהיר. לכן צריך לכתוב כאן "ראש

הממשלה הנבחר".

ר' מלחי:

זח כבר תוקן. כתבנו "ראש הממשלה הנבחר".

שר המשפטים די מרידור:

לסעיף 15 יש לי הערה יותר רצינית בעיני. אני יודע את החשיבות המיוחסת

לסעיף הזה, אני יודע את הצרות שעברנו. לדעתי, כל הסעיף הזה אין לו מקום בחוק

יסוד: הממשלה, הוא לא נוגע לענייני הממשלה, הוא סעיף יותר רחב הנוגע, כפי שאתם

זוכרים, להסכמים קואליציוניים, גם אלה שלא קויימו וגם אלה שכן קויימו.

היו"ר א' לין:

אני רק רוצה לומר לך, אדוני השר, שזו העתקה של הסעיף המופיע כבר בחוק

העוסק בכלנתריזם ובהסכמים קואליציוניים.

שר המשפטים די מרידוד:

שלא תהיה כאן אי-הבנה, הנורמה הכתובה כאן מקובלת עלי, אבל אני חושב שאין

לכתוב בחוק יסוד: הממשלה אלא דברים הנוגעים לממשלה, ואת ההערה הזאת אעיר לגבי

סעיפים נוטפים כאן. אם רוצים לקבוע בחוק סעיף שיחייב את הסיעות להתנהג יפה

ושיקבע את אמות המידה הציבוריות - וכידוע לכם, מדובר לא רק בממשלה, אלא יש

הסכמים קואליציוניים גם בעיריות, באופוזיציה ובוועדות הכנסת - המקום הוא לא

חוק יסוד: הממשלה. זה לא נוגע להרכבת ממשלה.

די ליבאי:

אדוני השר יכול להיות צודק לגופו של ענין, אבל גם במקרה כזה המציעים תמיד

ישקלו: אם אין מקומו בחוק יסוד: הממשלה, שמא ועדה אחרת צריכה לטפל בזה, ואם

ועדה אחרת צריכה לטפל בזה, אין זה אלא תכסיס השהיה.

היו"ר אי לין:

רבותי, בשלב זה אנחנו רק שומעים את הערות השר, ואני מבקש מחברי הוועדה

לרשום את התגובות שלהם ואחר כך להשמיע אותן במרוכז.

שר המשפטים די מרידור:

מזכיר לי מר גוברמן ענין שאני בטוח שכולנו זוכרים אותו. חבר-הכנסת ליבאי,

כאשר חוקקו את את חוק יסוד: הממשלה, השאירו את חוק יסוד המעבר עם סעיף זי, כי

אמרו שזה לא ראוי לחוק יסוד: הממשלה. השאירו את זה בחוק נפרד. כל המשמעת

הקואליציונית הקבועה שם, אין לה ענין לממשלה. איך מתנהגים בקואליציה - זה לא

ענין של הממשלה. הקונסטיטוציה אינה צריכה להתעסק בסיעות, לכן, לדעתי, אין מקום

לסעיף הזה כאן.

עכשיו אני רוצה להעיר הערה של תוכן. אמנם הסעיף הזה כבר קיים, אבל אם

דנים בו, נדמה לי שיש בו מגמה העומדת בסתירה למגמה של כל החוק הזה. מה החוק

הזה אומר? הוא אומר שראש ממשלה נבחר ישירות על ידי העם. הוא לא צריך אפילו 61

קולות בכנסת, מספיקים לו 51 כדי שלא יפילו אותו. אנחנו רוצים שהוא יהיה הופשי

בבחירת השרים, בהסכמים שהוא עושה. בסעיף זה כבלנו אותו, כי כתוב כאן שהוא לא

יהיה רשאי לעשות שום הסכם, אלא רק נציגי סיעתו יעשו אותו. תקראו את סעיף

15(א). אני חושב שזו מגמה הפוכה מהרצויה. פשוט העתקנו ממצב אחר, אבל כשראש

הממשלה מרכיב ממשלות, למה שנציגי הסיעה שלו יכבלו אותו? הם כבר יגיעו להסכמים

עם סיעות אי, בי וגי ויצטרכו לשלם מחירים ולעשות כל מיני דברים שאנחנו רוצים

להימנע מהם.

זה עומד בסתירה מהותית, לא ניסוחית, ולדעתי, צריך לחשוב מחדש על כל

הקונספציה הזאת. בקשתי או הצעתי היא להוציא את זה מהחוק, ואם אין הולכים בדרך

זו, אני מציע לתקן יחד עם החוק הזה גם את החוק ההוא, כדי שראש הממשלה יהיה

יותר חופשי בהסכמים שלו.

מכאן אני עובר לסעיף 16 - פרסום הסכמים. על סעיף זה חלה אותה הערה קודמת.

זה סעיף חשוב - בעצם זו תוצאה של החלטת הנשיא שמגר בבג"ץ והוא קיים בחוק היום

- אבל, ראשית, אני חושב שמקומו בחוק רגיל. שנית, חסרות כאן הוראות מהותיות

שאצביע עליהן מיד, ואני מתאר לי שלא תהיה התנגדות להן, אבל אם החוק קיים

בנוסחו הנוכחי היום, ראוי לתקן אותו. אגב, נדמה לי שבאותו פסק דין בג"ץ אפילו

העיר את ההערות האלה. אני זוכר שבטיעון בפני בג"ץ הדברים האלה עלו.

היו"ר א' לין:

אז לא היה החוק עדיין.

שר המשפטים ד' מרידור:

הטענות האלה עלו.

כתוב כאן שבכל מקרה חייבים להציג את ההסכם בפני הכנסת. נניח שיש שתי

סיעות שעושות הסכם, ובו הן רוצות להכניס דברים סודיים לגיטימיים. למשל, סיעה

דורשת שתהיה מדיניות כלכלית של פיחותים, שישראל תפסיק מדיניות בטחונית

מסויימת, או שישראל תפסיק את יחסיה עם דרום אפריקה. במקרה כזה מה שאיכפת לסיעה

אלה לא המינויים והכסף שהיא תקבל, אלא חשובים לה דברים בעלי אופי סודי בטהוני,

מדיניות חוץ, או דברים בעלי אופי כלכלי. יש מקרים כאלה, ואינני מציע להשאיר את

שיקול הדעת רק לסיעות. יכול להיות שצריך לקבוע מנגנון שהיועץ המשפטי לממשלה

יקבע, שמבקר המדינה יקבע, או שיושב ראש הכנסת יקבע שהנושאים האלה הם נושאים

חסויים, אבל לדעתי צריך לאפשר לסיעות לא לגלות חלק מהדברים אם הן מעוניינות

בכך ואם יש סיבה טובה לכך.

צי הנגבי:

בג"ץ התייחס לזה?

שר המשפטים די מרידור;

אני לא מוכן להתחייב, אבל נדמה לי שבג"ץ כתב: אלא אם יש סיבה טובה לא

לגלות. תקראו ותראו.

די ליבאי;

האם יש לשר הצעות קונקרטיות בענין זה?

שר המשפטים די מרידור;

כן, אמרתי שאפשר, למשל, שיושב ראש הכנסת, בהתייעצות עם היועץ המשפטי,

יקבע בענין זה. זה יכול להיות היועץ המשפטי לממשלה, יושב ראש ועדת הבחירות

המרכזית או גוף אחר.

שי אלוני:

כלומר, הסכם יהיה גלוי, למעט חיסוי בתנאים מסויימים.

שר המשפטים די מרידור:

כן, אפשר יהיה לדרוש חיסוי ולהסביר למה. נניח שרוצים לעשות פעולה

בטחונית, מדינית או כלכלית שלא רוצים לגלות קודם לעולם שרוצים לעשות אותה,

וזה לגיטימי. לא צריך לקבוע הוראה כללית כזאת. לדעתי, צריך לתקן אותה.

אם אנחנו מעבירים את זה מכאן, בהצעתי, זה לא צריך להיות רק לגבי הסכמים

שנעשו בקשר לכינון ממשלה או הבעת אמון בה. מדובר גם בגילוי הסכמים שלפני

בחירות, לא רק אלה שאחרי בחירות. הסעיף מדבר על סיעה. ראשית, צריך להתייחס לא

רק לסיעה, אלא לפי הסעיף הקודם גם לראש הממשלה ולכל מי שעושה הסכם כזה. אם

לראש הממשלה יש היום מעמד נפרד, לא כסיעה אלא כמי שנבחר, צריך להתייחס גם

אליו, לכל מי שעושה הסכם. שנית, גם מה שנעשה לפני הבחירות ונוגע לעניינים

האלה.

לגבי סעיף 19 יש לי שתיים-שלוש הערות. ראשית, יש לי שאלה - ואני מעלה

אותה בשיא העדינות והכבוד הראוי - לגבי חלקו של נשיא המדינה בענין הזה. אם

נשיא המדינה הוא היום ראש המדינה, ובעצם עד היום, פרט לשאלה על מי להטיל את

התפקיד להרכיב ממשלה, בנושא הזה לא היה לו שיקול דעת מעבר לזה, ואגב, גם בענין

זה אנחנו יודעים איך פעלו עד היום, ויפעלו בצורה סבירה, ואין הרבה משחק בין

האפשרויות השונות, או כמעט שאין. פה ניתנת סמכות חדשה לנשיא המדינה, ואני לא

בטוח אם זאת כוונתנו.

באנגליה, למשל, הנוהג הוא שמלכת בריטניה לא מפעילה את שיקול דעתה. אם ראש

הממשלה מחליט לפזר את הפרלמנט, היא חותמת. מאז תיקנו את חוק יסוד: השפיטה,

נשיא המדינה, למשל, ממנה את מי שוועדת המינויים בוחרת. אין לו שיקול דעת האם

למנות או לא למנות. הוועדה בוחרת, והוא ממנה. אם מותר לי, אני מבקש מאד

מהתקשורת לא לעסוק בפרטים בנושא הזה, כי אינני רוצה שמישהו ייפגע כתוצאה מכך.

אנחנו צריכים לשאול אם אנחנו רוצים שהנשיא יהיה מאד פוליטי, כלומר שיבחרו רק

איש פוליטי, כי שיקול הדעת אם לפזר את הכנסת אם לאו הוא מאד פוליטי. זה כבר לא

נוגע לשאלה למי יש יותר סיכוי להרכיב ממשלה, שהיא כביכול ענין מתמטי.

ד' ליבאי:

היית נותן את הסמכות לראש ממשלה בלבד?

שר המשפטים די מרידור;

זו שאלה מהותית. האם הוועדה הלכה בדרך זו בכוונה?

היו"ר א' לין:

ו

ההצעה במקורה היתה לתת סמכות מוחלטת לראש הממשלה. לאחר שבחנו את הענין,

הגענו למסקנה שייתכן שהוא יעשה בזה שימוש שיגרתי, על פי מצבים קונייקטורליים

משתנים, וזה לא בריא. לכן חיפשנו בלם כלשהו כדי שזה לא ייהפך לנורמה פוליטית

לגיטימית.

אי רובינשטיין;

הלכנו לפי הדוגמה של הקונסטיטוציה של מערב גרמניה, לא לפי הדוגמה של

אנגליה, שם אתה יודע שהענין שנוי במחלוקת.

שר המשפטים די מרידור;

אני רוצה לחשוב לא רק מה אנחנו רוצים להשיג, אלא גם מה התוצאות שיתקבלו

בפועל, ואני אשאל את עצמי בקול רם: מה מסגרת שיקול הדעת של נשיא המדינה? מה

השיקולים שהוא רשאי להביא בחשבון? האם הוא צריך להביא בחשבון רק מה שכתוב

למעלה, שקיים בכנסת רוב המתנגד לממשלה? נניח שהוא השתכנע שיש רוב כזה ושנמנעת

אפשרות לפעולה תקינה.

ר' ריבלין:

נניח שראש הממשלה רוצה לפזר את הכנסת ונשיא המדינה לא מסכים.

שר המשפטים די מרידור;

עד היום כמעט כל נשיאי המדינה אצלנו היו אנשים מאד פוליטיים - בעברם, לא

בעת מילוי תפקידם - והיה ראוי בדרך כלל לא לחייב שזה יהיה כך, וזה מחייב.

משמעות הדבר היא שידאגו לנשיא שיהיה מאד קרוב למפלגת השלטון. האינטרס קיים

כאשר יש סמכות גדולה לנשיא. הנימוק היחיד שרציתי להביא הוא שאולי אתם משיגים

אפקט הפוך ממה שרציתם להשיג. אם נצרף את שני השיקולים הכתובים פה, היינו

קיים בכנסת רוב המתנגד לממשלה ונמנעת אפשרות לפעולה תקינה, ואם ראש ממשלה ינסה

לפזר את הכנסת בשאין מצב כזה, יכול לחיות שיש אפשרות לפניה - לא לנשיא

המדינה, אלא לבית המשפט. עכשיו אני רוצה להזכיר לכם שנשיא המדינה לא כפוף

לבג"ץ, פרט לדעת מיעוט מסויימת בבג"ץ ברזילי שאינני נכנס אליה עכשיו.

עולות פה מספר סוגיות: ראשית, האם רצוי שנשיא המדינה יהיה מעורב בזה,

כשהוא צריך להיות ככל האפשר אדם לא פוליטי, וזאת לא מפני שאני לא רוצה שהוא

יהיה איש פוליטי, אלא משום שכדי שהוא יהיה מקובל על כל העם, מאד רצוי שהוא

יעסוק פחות בשיקולים פוליטיים, ופה מכניסים אותו ללב ליבו של הענין, כי השאלה

אם יש רוב בכנסת שמתנגד לממשלה איננה פשוטה. הרי הצבעת אי אמון לא הצליחה,

עובדה ש-70 קולות לא הפילו את ראש הממשלה. האם הממשלה לא מתפקדת כראוי - זו

שאלה מאד פוליטית. ואם ראש הממשלה מאד רוצה לפזר את הכנסת, ונשיא המדינה יחשוב

אחרת, האם באמת נשיא המדינה צריך להיות האיש שיחליט בענין זה? זו שאלה קשה.

הבטחנו שיטה שבה יש מי שמפקח על תקינות השיקול של רשויות מינהליות, וזה

בית המשפט הגבוה לצדק. אני לא חושב שנשיא המדינה צריך לפקח על תקינות השיקול.

זה לא קיים בשום מקום אחר. אם בכלל רוצים משהיו כגון חתימת קיום שיש לנו

בחנינה, או אם רוצים מינוי פורמלי כמו מינוי שופטים, יש דרך, כמו שמלכת אנגליה

מפזרת את הפרלמנט באופן פורלמי. אני לא בטוח שצריך לערב את הנשיא. זאת הערתי.

השאלה היא אם רוצים לאפשר לראש הממשלה לפזר את הפרלמנט. יכול להיות שצריך

לאפשר לו לפזר את הכנסת, כמו באנגליה. אני מוכרח להגיד שאני לא כל כך נבהל

מזה, גם בלי מתן סמכות לנשיא המדינה.

לסעיף 21 - הפסקת כהונה בשל עבירה. לסעיף זה יש לי מספר הערות. ראשית,

אני לא בטוח שסעיף 21(א} נחוץ, אבל גם אם צריך אותו, למה לדרוש הרכב של שלושה

שופטים? אגב, נכתב כאן בטעות "שלוש" במקום "שלושה". למה כל אדם אחר יעמוד

בפני שופט אחד, ואילו ראש הממשלה יעמוד בפני הרכב של שלושה שופטים? הרי יש

תמיד סמכות לבית המשפט לקבוע שלושה שופטים אם הוא רוצה, ואינני חושב שצריך

לקבוע הוראות מיוחדות בחוק לענין זה.

מוכר לנו מקרה אחד כזה בחוק, לגבי השופטים. בחוק יסוד: השפיטה נקבע איך

שופטים שופט. שם זה סיפור אחר, כי השופט הוא חלק מן הקבוצה, ואין רוצים ששופט

אחד ישפוט שופט שני, ולכן קבעו שלושה שופטים, אחד מבית המשפט העליון וכוי.

אינני חושב שצריך לקבוע כאן דין מיוחד לראש הממשלה. יש שוויון בפני החוק.

לעומת זאת צריך להיזהר מסעיף קטן (ד) ולא להרשות העברת ראש הממשלה

מכהונתו בשל עבירת תנועה. זו צריכה להיות עבירה שיש עימה קלון, ולא כל עבירה.

ד' ליבאי:

זה כבר קבוע בסעיף קטן (ב).

שר המשפטים ד' מרידור:

אם זה כתוב ב(ב), נשאלת השאלה אם (ג) ו(ד) מתייחסים למה שכתוב שם.

א' רובינשטיין;

זה תוקן.

שר המשפטים ד' מרידור:

כתוב היום בחוק מה קורה לגבי הרשעה מסויימת והחברות בכנסת. האם הדברים

מתקשרים זה עם זה? האם הבאתם את זה בחשבון?

רי מלחי;

כן.

היו"ר א' לין:

אני מצטער שמר גוברמן לא דיווח לך מה השינויים שהכנסנו במהלך הדיונים.

שר המשפטים די מרידור;

מר גוברמן דיווח לי על הפרטים בשלוש ישיבות בשבוע האחרון - נדמה לי שכל

אחת מהן נמשכה שעתיים. אני מתייחס לנוסח חיחיד שאושר.

לסעיף 22 - העברה מכהונה. אני מתייחס לסעיף קטן (ב), לא לסעיף קטן (א).

אני מוכרח להגיד שלא ברור לי בדיוק מה כתוב פה. מביאים את ההצעה עשרים חברי

כנסת. בפני מי נושא ראש הממשלה את דבריו? בפני ועדת הכלכלה. למה בפני ועדת

הכלכלה?

שי אלוני:

כתוב כאן "בוועדה". הכוונה לוועדת הכנסת.

שר המשפטים די מרידור;

לא כתוב "ועדת הכנסתיי בשום מקום.

ר' מלחי;

זו היתה פשוט שגיאת דפוס בנוסח הקודם, לא שגיאה עניינית, וזה תוקן.

שר המשפטים די מרידור;

האם הפרוצדורה היא שעשרים חברי כנסת - לא חשוב מאין - מגישים הצעה, אחר

כך הולכים לוועדת הכנסת ואחרי ועדת הכנסת הולכים למליאה?

ר' מלחי;

כן.

שר המשפטים די מרידוד:

אם תיקנתם, תיקנתם.

היו"ר א' לין;

נשמע מפי גבי מלחי איך תוקן סעיף 22(ב)

ר' מלחי:

סעיף 22(ב) בנוסח החדש אומר: "הצעה להעביר את ראש הממשלה מכהונתו תובא

למליאת הכנסת על פי בקשח שהוגשה לוועדת הכנסת על ידי עשרים חברי כנסת, ולאחר

שניתנה לראש הממשלה הזדמנות לומר את דברו בוועדה. לא פעלה ועדת הכנסת כאמור,

יעלה יושב ראש הכנסת את ההצעת לדיון במליאת הכנסת".

שר המשפטים די מרידור:

בוועדה אין הצבעה, ראש הממשלה רק מדבר שם, נכון?

ר' מלחי:

ועדת הכנסת צריכה להביא את זה למליאה.

שר המשפטים די מרידור:

נניח שוועדת הכנסת לא מקיימת את חובותיה.

שי אלוני:

ועדת הכנסת יכולה רק להמליץ בפני המליאה.

שר המשפטים די מרידור:

זה לא כתוב פה, ולכן אני שואל. כתוב כאן שעשרים חברי כנסת כנסת יציעו. כך

החלטתם, ואינני נכנס לפרטים. מה תפקידה של ועדת הכנסת? ראש הממשלה מדבר לפניה,

יש לו זכות שימוע, ואני בהחלט בעד זה. אחר כך האם הוועדה מחליטה או לא מחליטה?

האם היא יכולה להמליץ כך או להמליץ אחרת? זח לא ברור. צריך לכתוב את הדברים

בבירור.

שאלה נוספת שאני מבקש שתתנו דעתכם עליה: אם יש הצבעה בוועדה, האם אתם

מתכוונים שיהיה רוב מיוחד גם בוועדה? אם אני זוכר נכון, כאשר רוצים להעביר את

מבקר המדינה מכהונתו, צריך רוב מיוחד לא רק במליאה אלא גם בוועדה.

היו"ר א' לין:

אני חושב שקיבלנו החלטה שזה יהיה ברוב חברי הוועדה.

שר המשפטים ד' מרידור;

קיבלתם החלטת, אבל זה לא כתוב פה. פה לא כתיב בכלל שתהיה הצבעה בוועדה.

אני עובר לסעיף 23 - התפטרות ראש הממשלה. כאן יש שאלה שאין לי תשובות

טובות לה: מה לנשיא המדינה ולענין הזה? האם הוא מינה את ראש הממשלה? היום

נשיא המדינה מטיל עליו תפקיד. מהיום ואילך אין לנשיא המדינה שום הלק בהרכבת

ממשלה.

חי מירום:

רצינו להשאיר משהו לנשיא המדינה.

שר המשפטים די מרידור;

אני מעיר את ההערה הקונסטיטוציונית. זה לא ענין של נימוס. ראש הממשלה

הודיע בפני הכנסת על הרכבת ממשלה. הוא יבוא לכנסת ויודיע על התפטרותו. שאלתי

בענין זה היא: אם המועד הקונסטיטוטיבי של הרכבת הממשלה הוא הודעה בפני הכנסת,

האם ההתפטרות לא צריכה להיות בפני הכנסת, ולא בפני נשיא המדינה?

הי רמון:

זה ענין טכסי מאד.

שר המשפטים די מרידור:

רבותי, אני לא מתנגד שהוא יילך לנשיא המדינה וימסור הודעות. השאלה היא מה

הוא המועד שבו הוא מתפטר. אני אומר שהמעמד הוא אותו מעמד שבו הוא נבחר:

ההופעה בפני הכנסת. במצב הקודם נשיא המדינה הטיל תפקיד, ולכן בא אליו ראש

הממשלה ואומר: לא הצלחתי, או אני מחזיר לך את התפקיד על כל המשתמע. אני רוצה

להפנות את תשומת לבכם שעד היום זה לא היה טכס בלבד. כשהנשיא קיבל הודעה, היה

לו מה לעשות. הוא היה צריך לפעול, להזמין את הסיעות, להטיל תפקיד. היום אתם

הופכים את זה לטכס בלבד. זו הערתי. אינני יודע אם זה מכבד את הנשיא או פוגע בו

כשאומרים שזה רק טכס.

די ליבאי:

ההערה במקומה.

אי אבוהצירא:

אם נשיא מסרב לקבל את ההתפטרות, מה קורה?

שר המשפטים די מרידור:

יכול להיות שמה שאני הולך להגיד עכשיו תוקן כבר.אם הוא תוקן, אני מתנצל.

בסעיף 24 בנוסח הקיים יש כפילות. בסעיף קטן (א) כתוב: ייראש הממשלה שהתפטר..

ימשיך במילוי תפקידו..." ובסעיף קטן (ב) כתוב שהוא יוסיף לכהן בתפקידו.

ר' מלחי:

כל הענין הזה נוסח מחדש.

שר המשפטים ד' מרידוד;

מספיק לכתוב את זה פעם אחת, לא פעמיים.

אני עובר לסעיף 25(ג) - פטירת ראש הממשלה, באותו נוסה שאני קורא מתוכו

כתוב "לממלא מקום יהיו כל הסמכויות של ראש ממשלה זולת הסמכות לפזר את הכנסת,

לפטר שרים או לצרף שרים לממשלה". לפזר - אני מבין, כי זו תקופה קצרה, אבל

אינני יודע למה צריך למנוע ממני את הסמכות לפטר או לצרף שרים.

ר' מלחי:

וזה אכן נמחק על פי החלטת הוועדה.

שר המשפטים די מרידור;

אני חושב שהפתרון של המחיקה הוא נכון. יש כאן דילמה. נניח שיש שר

שמשתולל, שר אוצר שרוצה לעשות פיהותים כל יום, שר בטחון שרוצה לצאת למלחמות,

וראש הממשלה לא רוצה בכך. צריכה להיות לו סמכות לפטר את השר, אבל יש בעיה לא

פשוטה. נניח שראש ממשלה כזה, שהכנסת הביעה לו אי-אמון או שמתפטר, מחליט לפטר

את כל השרים ונשאר לבד. דעו לכם שאתם מאפשרים לו להישאר לבד לגמרי.

ר' מלחי:

לא, מפני שיש הוראה כללית שבממשלה לא יכולים להיות פהות מששה שרים, וברגע

שהמספר פוחת מששה, פירוש הדבר שהממשלה התפטרה.

שר המשפטים די מרידור:

ההוראה היא שברגע שהממשלה פוחתת משישה, היא כאילו התפטרה. היא כבר התפטרה

בין כה וכה, אבל היא מונה פחות משישה. אז ראש הממשלה הוא בכל זאת במצב מעבר.

אין שום פתרון לזה.

ר' מלחי:

הפתרון פשוט מאד: כיוון שנותרו רק ששה שרים, ראש הממשלה לא יוכל לפטר

יותר.

היו"ר אי לין:

איזה סעיף המדבר על חובתו של ראש הממשלה להציג ממשלה של ששה שרים לפחות?

די ליביאי:

סעיף 29(א).

שר המשפטים די מרידור:

בהמשך להערה שהעיר לי חבר-הכנסת הנגבי, נכון שגם היום לפי סעיף 21א -

תיקון שהל רובינשטיין - הוא יכול לפטר את כולם, אלא מה? הכנסת יכולה תוך יום

להקים ממשלה חדשה. במצב החדש היא לא תוכל לעשות זאת. לכן יש הבדל בין המצב

הקיים לבין המצב החדש שמוצע.

ש' אלוני;

צריך לשנות את הסעיף.

חי המון;

על ידי תיקון קל, כפי שהציעה גב' מלחי.

שר המשפטים די מרידוד:

סעיף 28 בדבר אי יכולת תפקוד זמנית הוא פחות או יותר הסעיף הקיים,

ולדעתי, הוא סעיף לקוי. כיוון שאנחנו מתקנים את החוק, אני מוצא לנכון להעיר

לגביו. לפי הסעיף הזה, למשל, אני יכול לבשר לחבר-הכנסת צידון ולחבריו שהסכם

קיימפ-דייוויד לא תקף, כי ראש הממשלה חתם עליו בחוץ-לארץ ולא היו לו סמכויות.

כתוב כאן שאם ראש הממשלה נעדר מהארץ מישהו אחר ממלא את תפקיד ראש הממשלה. אם

כן, בשם מי הוא חתם?

אני חושב שהסעיף הזה מתאים לימים עברו, כאשר אדם היה נוסע לחוץ לארץ ולא

היה קשר אתו, לא היה טלגרף, לא היה טלפון ולא היה שום דבר. השאלות הנובעות

מכאן הן שאלות רציניות, ואדגים אהת או שתיים.

ראשית, נדמה לי שהיום, כאשר שר נמצא בחוץ לארץ - והרי סעיף זה חל גם על

שר - הוא יכול לבהחלט לתפקד. נניח ששר הבטחון נוסע ללבנון. האם הוא לא יכול

לתת משם הוראות לצבא, כי באותו זמן ראש הממשלה מחליף אותו?

יותר מזה. נניח שראש הממשלה נמצא בהוץ לארץ ויש לו ממלא מקום בארץ. יש

חוות דעת של פרופ' זמיר מלפני כמה שנים - אני חשבתי אז קצת אחרת, וכמובן, לא

הייתי אז שר המשפטים - בקשר לנסיעתו של השר עזר ויצמן למצרים, האם ממלא מקום

יכול להצביע בממשלה בשם השר וכן הלאה. יש שאלה מה היחסים בין ממלא המקום לבין

האיש הנעדר. האם אלה יחסי הרשאה? דהיינו, יכול האיש בחוץ לארץ להגיד לממלא

המקום להצביע כך ולא אהרת, וממלא המקום חייב לקיים את זה, או ששיקול הדעת הוא

של מי שנשאר בארץ? אני רוצה לומר לכם שזו שאלה לגמרי לא פשוטה. האם אדם חייב

להצביע כפי שמישהו אומר לו, או ששיקול הדעת הוא שלו?

היום זה לא מכוח שליחות, אלא מכוח חוק. אין פה שליחות, אין פה הסכמה בין

שני שרים: אני יוצא; אתה תחליף אותי. החוק קובע שהוא איננו יותר שר או ראש

ממשלה, אלא מישהו אחר מחליף את השר או את ראש הממשלה. אני מציע שהענין הזה

יוסדר. מה עושים שרים בחוץ לארץ, הם לא עובדים בשביל המדינה, הם לא יושבים

בתפקידיהם וחותמים על הסכמים?

אי רובינשטיין:

אני מציע שתבוא הצעה של משרד המשפטים איך לתקן את זה.

שר המשפטים די מרידור:

אני מציע שהענין הזה יתוקן.

רי ריבליו:

צריך רק לכתוב שנבצר ממנו למלא את תפקידו.

שר המשפטים די מרידור;

יכול להיות.

אני מתקדם לסעיף 29 - השרים. יש פה שאלה קונספטואלית, ואתם נתתם לה

פתרון, אבל אינני בטוח שזה פתרון נכון. השאלה נוגעת לא רק לסעיף הזה, אלא

למשהו יותר עמוק, והיא: במי מרוכזת סמכות הרשות המבצעת? עד היום הרשות המבצעת

בארץ היתה הממשלה. באמריקה הנשיא הוא הרשות המבצעת, כי הוא נבחר ישירות על ידי

העם. אינני יודע אם בממשלה האמריקאית מתקיימות בכלל הצבעות. אם אנחנו אומרים

שהסמכות מרוכזת בידי מי שנבחר על ידי העם, ואת השרים הוא יכול להחליף בעצמו

בין כה וכה, וגם אין משמעות להצבעתם - ואני מתייחס לקטע הזה, אבל בסיס השאלה

הרבה יותר עמוק - אינני יודע למה אנחנו צריכים לקבוע את החובה שששה שרים או

מחצית השרים יהיו חברי הכנסת. יכול להיות שהוא יכול להרשות לעצמו שכל השרים

יהיו חברי כנסת, או שאף אחד מהם לא יחיה חבר הכנסת. אינני יודע למה זח נחוץ,

אנחנו חיים בתוך משטר קיים שבו הממשלה היא ועדה של הכנסת, יש חריגים, יש

השר יובל נאמן, השר דרעי ואחרים שהם שרים והם לא חברי כנסת, אבל הנורמה היום

היא שהממשלה באה מתוך הכנסת והיא חלק ממנה. כדי שיהיו איזון, בלמים ופיקוח,

אנחנו רוצים ליצור פה מערכת שבה הכנסת מפקחת על הממשלה והממשלה היא לא חלק מן

הכנסת, היא לא ועדה של הכנסת. אינני רוצה לקבוע איסור, כי זה אולי קצת מרחיק

לכת, אבל לקבוע חיוב - אינני בטוח שצריך,

היו"ר אי לין:

קיימנו דיון בנושא זה וקיבלנו החלטה מודעת, ונדון בזה עוד פעם.

שר המשפטים די מרידור;

אני מעיר את הערותי, בידכם הסמכות להחליט ואחר כך אני יכול להצביע כאחד

ממאה-ועשרים חברי הכנסת.

אינני יודע אם נכון היה לקבוע את הקביעה הראשונית, שנראית לנו מובנת

מאליה, שראש הממשלה יהיה חבר הכנסת. אני לא בטוח שזה נחוץ בכלל, אבל אם

החלטתם, החלטתם. אחרי שהחלטה זו נתקבלה, אני לא בטוח שצריך לקבוע שמספר מסויים

של שרים יהיו חברי הכנסת. ייווצרו באופן מודע שני סוגי שרים: מחציתם יהיו

כאלה, ומחציתם יהיו כאלה. מה ההבדל? למה שר בטחון, למשל, צריך להיות חבר הכנסת

ושר חוץ לא? אם הולכים להפרדה, אני חושב שצריך להשאיר לראש- הממשלה סמכות לקבוע

גם מבפנים וגם מבחוץ כפי ראות עיניו. לא צריך לחייב אותו לקחת חברי כנסת.

לגבי סעיף 29(ד) יש לי אותה הערה, אולי בווריאנט מסויים: מתי הכניסה

לתוקף של כהונת שר? כתוב כאן "...ולאחר שהשר מסר בכנסת הצהרת אמונים למדינת

ישראל ולחוקיה, בנוסח הקבוע בסעיף 12". אני שוב מציע שאם יהיה מצב שהוא מסר

הצהרת אמונים שלא בנוסח הקבוע, לא נעמוד בפני דילמה. נניח שהוא יוסיף "בעזרת

הייי, ויאמרו לו שהוא לא שר, כי זה לא הנוסח הקבוע.

עד היום המצב היה שונה באופן מהותי, לא רק באופן טכני. למשל, ראש ממשלה

הציג ממשלה, והיא קיבלה את אמון הכנסת, ושר נמצא בחוץ לארץ. הוא חוזר כעבור

שבועיים. היום הוא שר משהוצגה הממשלה. אתם אומרים שהוא לא יהיה שר עד שהוא

יוכל להצהיר אמונים בנוסח הקבוע. אני חושב שהצהרת האמונים היא ענין טכסי שאין

לו שום משמעות קונסטיטוציונית.

ש' אלוני;

אנחנו רוצים שלאקט הזה תהיה משמעות. אנשים מבטיחים לשמור על חוקי הכנסת.

היו"ר אי לין:

רבותי, איננו מקיימים דיון עכשיו.

שר המשפטים ד' מרידור:

אני עובר לסעיף 30 - הפסקת כהונתו של שר. בסעיף קטן (א) כתבתם שהשר מפסיק

לכהן ארבעים-ושמונה שעות אחרי שהוא הגיש כתב התפטרות. ביטלתם את האפשרות שלו

לחזור בו. היום כתוב "זולת אם חזר בו" האם זה בוטל בכוונה? יש לי נימוק שאולי

מתאים לכוונה הזאת, אבל אני לא בטוח אם יש בה הגיון. אני חושב שצריך להשאיר

לשר את האפשרות לחזור בו. אגב, גם אם לא נכתוב זאת, אני לא בטוח שהוא לא רשאי

לחזור בו. אמנם הוא כתב מכתב, אבל זה לא טיל ששולח, והוא יכול לחזור בו, אך

כיוון שבמקומות אחרים - לגבי ראש ממשלה - כתוב שהוא יכול לחזור בו, ופה זה לא

כתוב, זה יתן מקום לפרשנות אחרת. כיוון שבנוסח הקיים כתוב "זולת אם חזר בו"

וכיוון שכתבתם זאת גם לגבי אחרים, אני מציע שזה ייכתב גם פה.

סעיף 30(ג) בנוסח שלפני דן בהעברת שר מכהונתו. זה, כמובן, חידוש

קונסטיטוציוני. אני רוצה להבין למה המנגנון כאן שונה מהמנגנון של העברת ראש

ממשלה מכהונתו. פה כתוב שדרושה המלצה של רוב חברי ועדת הכנסת. אצל ראש הממשלה

לא כתוב דבר כזה. זה מדגיש עוד יותר ששם לא דרושה המלצה בכלל, ואני לא בטוח אם

זה מוצדק. העברת ראש ממשלה, שנבחר ישירות על ידי העם, מכהונתו - זה לא דבר

פשוט. אני חושב שכדאי שזה ייאמר כאן.

אני רוצה לומר עוד דבר. בנוסח שלפני כתוב שראש הממשלה רשאי לומר דברים

בפני הוועדה. לגבי שר כתוב "ולאחר שניתנה לשר הזדמנות לטעון טענותיו בפני

הוועדה ובפני מליאת הכנסת". בכוונה כתבתם כך, שראש הממשלה לא רשאי לומר את

דבריו בפני המליאה? לדעתי, מכוח התקנון רשאי ראש הממשלה לדבר כשהוא רוצה לדבר,

אבל למה ההבדל הזה? למה שר שמפטרים אותו רשאי להופיע גם בפני המליאה, ואילו

ראש הממשלה לא? אני חושב שהוא רשאי להופיע, וצריכים לכתוב את זה.

היו"ר א' לין:

אני רק רוצה לציין שפה מדובר בעצם בהצבעת אי-אמון בשר. בסעיף שהשר מתייחס

אליו לא מדובר בהצבעת אי-אמון בראש הממשלה, אלא בהעברת ראש הממשלה מכהונתו

בגלל אישום פלילי. הבעת אי-אמון היא ענין אחר.

אי רובינשטיין:

נבדוק את זה עוד פעם.

שר המשפטים די מרידור;

ברשותכם, אני הושב שבמקרה כזה ההבדל הוא שלשר לא מוכרחים לתת זכות דיבור,

לראש הממשלה מוכרחים. זו זכות שימוע אלמנטרית לאדם שטוענים נגדו שהעבירה יש

עימה קלון, והוא אומר שאין עימה קלון. זה לא ענין פוליטי של העברתו מכהונתו,

או של אי אימון כי הוא לא עובד יפה.

היו"ר א' לין

בית המשפט כבר קבע שיש עימה קלון.

שר המשפטים ד' מרידיר:

בית משפט קבע, והאדם רוצה לומר את דעתו. זה כמעט אלף-בית.

עוד ענין טכני אחד. בסעיף 30(ד) כתוב ייעל הפסקת כהונתו של שר יודיע ראש

הממשלה לממשלה ולכנסת". מה כוללת הפסקת כהונתו? האם היא כוללת גם התפטרות, גם

פיטורין?

שי אלוני:

הכל.

שר המשפטים די מרידור;

אני רוצה שתהיה אחידות גם פה. למשל, בסעיף 31, אם אינני טועה, כתוב

שההודעה תהיה ליושב ראש הכנסת, ויושב ראש הכנסת יודיע לכנסת. עלתה בפנינו

השאלה מה זו הודעה לכנסת, האם ההודעה ליושב ראש הכנסת היא ההודעה? האם צריך

לכנס את הכנסת בשביל הענין הזה? אני מציע שלגבי כל ההודעות לכנסת תקבעו הסדר

אחיד, שההודעה היא ליושב ראש הכנסת, או שההודעה היא לכנסת. אין ליצור סעיפים

שונים בענין זה.

ש' אלוני:

אם שר נסע לשבועיים להוץ-לארץ, צריך למסור הודעה מעל במת הכנסת?

שר המשפטים די מרידור;

כתוב כאן "הפסקת כהונה" ולא סיום כהונה, ואני מציע לכתוב מה זה, התפטרות

או פיטורין, כי הפסקת כהונה זה גם אם שר נסע לחוץ לארץ. הוא יותר מפסיק לכהן

מאשר חדל לכו^ן. אני מדבר על ניסויז, לא על דברים מהותיים.

סעיף 31 מדבר על מילוי מקום שר. הערותי לגבי ראש ממשלה העוזב את הארץ

לתקופה מסויימת צריכות לחול לגבי שר. אני חושב שצריך לתקן את הסעיף הזה.

סעיף 32 אומר שאם פחת המספר מששה, רואים אותו כאילו התפטר ראש הממשלה.

הייתי כותב: פחת המספר מששה, ולא מונה מחדש שר תוך ארבעים-ושמונה שעות. נניח

ששר נפטר. האם בגלל זה צריך ראש הממשלה להתפטר?

צי הנגבי;

התפטרות השרים מביאה להתפטרות ראש הממשלה.

שר המשפטים די מרידור;

אני מציע להשאיר אפשרות למנות שרים מחדש תוך ארבעים-ושמונה שעות או משהו

מעין זה.

לסעיף 33 - סגני שרים. נדמה לי שזה קצת קטנוני לכתוב שמספר סגני השרים

לא יעלה על שבעה, ששה או כל מספר אחר שקבעתם. אני בעד זה שיהיו מעט סגני שרים.

בכלל השאלה מה זה סגן שר היא פרובלמטית, אבל לקבוע בחוק יסוד שיהיו שבעה סגני

שרים כאשר מכהים שמונה-עשר שרים - אני חושב שזה לא מתאים, זה כאילו עושים

להכעיס לממשלה.

שי אלוני;

ראית מה קרה כשלא היינו קטנוניים.

היו"ר אי לין;

הגענו למספר שבעה אחרי הרבה דיונים.

שר המשפטים די מרידור:

הכנסת היא גוף המורכב מאנשים פוליטיים הרוצים לתמוך בזה, להרגיז את ההוא

או להראות לו, אבל לדעתי אין זה ראוי להתעסק בחוק יסוד: הממשלה עם "נראה להם",

"נכריח אותם" וכיוצא באלה. אם ראוי שיהיו שני סגני שרים, יהיו שניים, אם ראוי

שלא יהיה שום סגן שר, לא יהיה שום סגן שר. לכתוב דווקא שבעה סגני שרים? נכון

שאני רוצה שיהיו מעט סגני שרים, אולי שניים או אף אחד.

רי ריבלין;

כל זמן שאין פריימריס לבחירת ראש ממשלה, רצוי להגביל את מספר סגני השרים.

שר המשפטים די מרידור;

אני מסכים, אבל לא בחוק יסוד; הממשלה. לעשות דבר להכעיס דווקא בחוק יסוד,

זה לא מתאים.

אם סעיפים 33 ו-34 עומדים כמות שהם, צריך לחבר אותם, כי לכאורה בסעיף 33

לא כתוב שסגן שר צריך להיות חבר הכנסת. בסעיף 34 כתוב איך שר ממנה חבר כנסת

לסגן שר. למה לא לחבר אותם ולכתוב שרק חבר הכנסת יכול להיות סגן שר? הניסוח לא

טוב.

שאלה יותר כללית, שאינני יודע אם אתם רוצים לגעת בה, היא כל המעמד של

סגני שרים. השארתם את זה כמו שזה קיים, ואני לא מעיר הערות קונקרטיות.

סעיף 37 - ראש הממשלה ותפקוד הממשלה. בחוק הקיים מדובר על שרים ממין אחר,

שרים שביסודו של החוק אי אפשר היה גם לפטר אותם - רק אחר כך זה נכנס - ושיש

להם קייום משל עצמם. עכשיו שרים תלויים לחלוטין בראש הממשלה. לדעתי, צריך לשקול

מחדש אם הניסוח בסעיף 37 הוא ניסוח נכון. אתם קובעים, למשל, שהעברת סמכויות

וחובות, אף אם נקבעו בחוק, משר אחד לשר אחר טעונה אישור הכנסת.

ר' מלחי;

זה השתנה. כתוב עכשיו "להעביר סמכויות וחובות, למעט אם נקבעו בחוק... משר

אחד לשר אחר", וזה לא יהיה טעון אישור אלא רק הודעה.

היו"ר אי לין;

אקרא את סעיף 37 כפי שהוא מנוסח עכשיו לאחר התיקונים: יי(א) ראש הממשלה

רשאי: (1) לקבוע את תפקידי השרים; (2) לשנות את חלוקת התפקידים בין השרים; (3)

להעביר סמכויות וחובות, למעט אם נקבעו בחוק, משר אחד לשר אחר; (4) להעביר שטחי

פעולה ממשרד למשרד; (5) לקבוע את משרדי הממשלה וכן לאחד משרדים, לחלקם, לבטלם

ולהקים משרדים חדשים; (6) למנות ועדות שרים, קבועות, זמניות או לעניינים

מסויימים; מונתה ועדה רשאית הממשלה לפעול באמצעותה. (ב) על פעולת ראש הממשלה

כאמור בפיסקאות (א)(3) ו-(5) תימסר הודעה לכנסת. (ג) ראש הממשלה ינהל את עבודת

הממשלה ויקבע בתקנון את סדרי העבודה וסדרי ההצבעה בממשלה ובוועדותיה...".

שר המשפטים די מרידור:

כיוונתי לדעת גדולים, כבר תיקנתם. לדעתי, אין מקום לאישור, ועל ידי

שקבעתם רק הודעה עשיתם דבר נכון.

אני רוצה להבין איך יכול ראש ממשלה, לפי הנוסח החדש של הוועדה, להעביר

סמכות משר לשר כאשר זה נקבע בחוק. היום אפשר. אתם רוצים למנוע מצב שניתן היום?

היו"ר אי לין:

כן. על פי הנוסח החדש שלנו, אם ניתנו לשר מסויים סמכויות בחוק, ראש

הממשלה אינו יכול להעביר את הסמכויות האלה לשר אחר. זה מה שהחלטנו.

שר המשפטים די מרידור:

אני חושב שאין לזה מקום. בסעיף 30 לחוק יסוד: הממשלה הקיים כתוב: "סמכות

הנתונה על פי חוק לשר אחד וחובת המוטלת עליו על פי חוק, רשאית הממשלה להעביר,

כולה או מקצתה, לשר אחר; חחלטה לפי הוראה זו טעונה אישור הכנסת". אתם דיברתם

על הודעה כאשר זה לא בחוק, וזה מקובל עלי. לא צריך לוותר על אפשרות להעביר

סמכות משר לשר באישור הכנסת. צריך אישור מפני שפה זה שינוי של מצב חוקי קיים,

אבל אינני חושב שצריכה להיות חקיקה על דברים שהם לפעמים טכניים שבטכניים. אם

הכנסת לא תרצה לאשר, היא לא תאשר, אבל לדעתי אין צורך בשלוש-ארבע קריאות -

תלוי מי מגיש את ההצעה - אם אפשר לעשות זאת באישור הכנסת.

היו"ר א' לין:

איך נבדיל בין עניינים טכניים לבין עניינים מהותיים?

שר המשפטים די מרידור:

הכנסת תבהיר בהחלטתה.

יש שאלה נוספת בסעיף 37(ד), שאלה שעלתה כמה פעמים וגם היתה עליה חוות דעת

של פרופ' זמיר בזמנו, וגם שם לא הייתי בטוח שחוות הדעת נכונה, בכל הכבוד. פה

כתוב "החלטות חממשלה יתקבלו ברוב קולות של המשתתפים בהצבעהיי. איך עומדים שני

העקרונות הבאים זה מול זה, ומה גובר על מה, העיקרון ששר שנמצא בחוץ לארץ יכול

להצביע על ידי ממלא מקומו, או שמכיוון שהוא נמצא בחוץ לארץ - - -

היו"ר אי לין:

לא קבענו ענין זה בחוק, אלא החלטנו שזה ייקבע בסדרי העבודה של הממשלה. זו

היתה עמדת הוועדה.

שר המשפטים ד' מרידור;

אני מציע שתשקלו את השאלה הזאת, כיוון שבחוק היסוד כתבתם שיהיה רוב - ולא

רוב סתם, אלא רוב המשתתפים - ולא השארתם לממשלה לקבוע איך יתקבלו הההלטות.

היו"ר אי לין;

תיקנו את סעיף קטן (ד) וכתבנו רק "ברוב קולות" ולא "ברוב קולות של

המשתתפים בהצבעה".

שר המשפטים די מרידור;

אם כן, מה שכתוב היום בסעיף קטן (ד) הוא: "ההלטות הממשלה יתקבלו ברוב

קולות. היו הקולות שקולים, יקבל ראש הממשלה קול נוסף". השארתם את זה לההלטת

הממשלה, זה בסדר.

אני עובר לסעיף 40 - אצילת סמכויות. יש כמה שאלות של עברית, אבל אינני

רוצה להיכנס אליהן. איזה מין נוסה זה "אחד השרים" ב(ב)? לדעתי, מספיק לכתוב

"שריי, אבל לא על זה רציתי לעמוד. בסעיף קטן (ב) כתוב: "סמכות הנתונה לאחד

השרים על פי חוק, למעט סמכות להתקין תקנות, רשאי השר לאצול לעובד ציבור",

ובסעיף קטן (ג) כתוב: "סמכות שהממשלה אצלה לשר, למעט הסמכות להתקין תקנות,

רשאי השר לאצלה, כולה, מקצתה או בסייגים, לעובד ציבור אם הסמיכה אותו לכך".

בסעיף 31(ב} לחוק יסוד: הממשלה הקיים כתוב: "סמכות הנתונה לאחד השרים על פי

חוק או שהועברה לו על פי סעיף 30" - היינו העברה בין שר לשר - "למעט סמכות

להתקין תקנות בנות פועל תחיקתי, רשאי השר לאצול, כולה, מקצתה או בסייגים,

לעובד ציבור". אינני יודע מדוע הורדתם את זה. נניח שכתוב בחוק שראש הממשלה

אחראי על רשות השידור, והעבירו את הסמכות לשר החינוך והתרבות, כהאצלה פנימית.

למה לא יוכל שר החינוך למלא את תפקידיו על-ידי אצילה לעובדיו? אני הושב שצריך

להבטיח גם את זה.

אני עובר לסעיף 42 שלגביו יש לי כמה שאלות. נדמה לי שזה עוד סעיף מסוג

הסעיפים שאני הייתי נמנע מהם, בוודאי בנוסח הנוכחי. האסיפה המכוננות, לדעתי,

לא היתה כותבת את זה. קודם כל מעניין למה זה לא כתוב היום. הניסוח של הסעיף

המונח לפנינו נראה לי מאד מוזר. כתוב שמותר לראש הממשלה לעסוק בפעילות יוצרת

רווה אם הוא עושה את זה במסגרת מילוי תפקידו. כך כתוב: "ראש הממשלה והשרים לא

יעסקו, זולת במילוי תפקידם, בפעילות האמורה להניב רווחים...". במסגרת מילוי

תפקידו מותר לו לעסוק בפעילות המיניבה רווחים? נכון, זה ענין של נוסה, אבל

הנוסח לא טוב. אם כבר, תנקטו נוסח חיובי, לא שלילי.

שנית, למה כתוב רק "ראש הממשלה והשרים"? האם סגני השרים, לא צריכה לחול

עליהם אותה הוראה עצמה? דיברתם על שרים וסגני שרים השארתם בחוץ, ואינני יודע

למה. אם אני זוכר נכון, הכללים של ועדת אשר חלים גם על סגני שרים.

אי רובינשטיין:

לא.

שר המשפטים די מרידור:

אני לא בטוה שהם לא חלים, צריך לבדוק את זה.

היו"ר אי לין:

מכל מקום ההערה היא במקומה.

שר המשפטים די מרידוד;

אני מציע שאותה הוראה תחול גם על סגני שרים.

אני רוצה לשאול עוד שאלה. כתוב ב(א) "בפעילות האמורה להניב רווחים,

הכנסות או משכורת". אינני יודע מה זו "פעילות", אבל אני רוצה לומר לכם שהיום

ראש ממשלה רשאי לעסוק בדברים האלה. למשל, כתיבת ספר. הרבה מאוד אנשים כתבו

ספרים, זו פעילות. אריק שרון כתב ספר, לאהרונה אישרנו אותו בוועדה, יצחק מודעי

כתב ספר, שמעון פרס כתב ספר, גד יעקבי כתב ספר, כולם כתבו ספרים בתור שרים

ומכרו אותם. זה גם מיניב רווחים. האם אתם רוצים לאסור זאת? אני הושב שלא צריך

לאסור את זה, אבל לפי הכתוב כאן אסרתם את זה.

היו"ר אי לין;

לא צריך לאסור.

שר המשפטים די מרידור;

תכתבו את זה.

יש עוד שאלה, והיא יותר קשה. היום ועדת אשר קובעת את ההיפך ממה שכתוב פה.

היא כותבת שמותר לו לעשות זאת, אבל בדרך של קרן נאמנות. נניח שיש לו רכוש והוא

משכיר אותו. זו פעילות העשויה להניב רווחים, אבל הוא יעשה את זה בדרך של קרן

נאמנות.

אי רובינשטיין;

נאמנות עיוורת.

שר המשפטים די מרידור:

בכל הכבוד, אני לא חושב שהסעיף הזה נכון. יש, ברוך הי, אנשים בעלי רכוש.

לא צריך שהם ייפטרו מהרכוש.

היו"ר אי לין;

אדוני השר, אין הכוונה שהם ייפטרו מהרכוש שלהם, אלא שלא יעסקו בו אישית

באופן-פעיל. לדעתי, זה לא עומד בסתירה להמלצות ועדת אשר, אבל נבדוק את זה.

שר המשפטים די מרידור:

כל מה שאני רוצה לומר הוא שכאשר מחוקקים צריכים להיזהר מהרצון לעשות סדר

מיד, בלי לראות למה זה מוביל.

היו"ר אי לין:

לא היתה כוונה למנוע קרנות נאמנות. הכוונה היתה לאסור פעילות אישית

ישירה.

שר המשפטים די מרידור;

לא רק קרנות נאמנות, גם פעילות אישית ישירה אנחנו רוצים להתיר לפעמים.

ננתי כדוגמה ספרים. למשל, בתקנון הכנסת, שאיננו מחייב כאן, כתיב מתי מותר

לחבר הכנסת לבקש שכר בשביל הרצאה ומתי לא. בתקנון הכנסת קבועים כללי אתיקה.

אינני יודע אם צריך להחיל דבר דומה לגבי השרים. זו פעילות שמיניבה רווחים.

אישית אני נגד זה ואני לא עושה את זה, אבל תדעו שאתם מכניסים שינוי במצב

הקיים, וצריך לשקול את זה. אני לא בטוח שזה נכון.

ש' אלוני;

אני לא בטוחה שראש ממשלה צריך לפרסם ספר תוך כדי כהונתו.

ו

שר המשפטים די מרידור;

נניח שהוא כותב יומן ואחר כך הוא מפרסם אותו כספר. חלק עשו את זה.

לסעיף 42(ב). אינני רוצה לפגוע בוועדה הנכבדה, אבל לא לחינם זה לא היה

כתוב היום. את זה כותבים בדרך כלל בחוזה בין עובד למעביד: אתה תקדיש את כל

מרצך לעבודה. זה מכובד?

אי רובינשטיין:

אבל החלק השני של סעיף קטן (ב) כן מכובד.

שר המשפטים די מרידור:

בהחלט, הסיפה מאד חשובה בעיני, כי לא כולם מבינים את זה כך. אמרתי בתחילת

דברי שהנאמנות של השר היא לא למרכז מפלגתו, לא לחברי מפלגתו ולא לבוחריו, אלא

לציבור כולו.

היו"ר אי לין:

הכוונה לסיפה.

שר המשפטים די מרידור:

הסיפה טובה. את הרישה אני מציע להשמיט.

אי רובינשטיין:

אנחנו מקבלים את ההצעה שלך.

שר המשפטים די מרידור:

לסעיף 43. קודם היה כתוב בנוסח חיובי "יקבלו שכר" ובנוסח החדש שיניתם את

זה. לא מפריע לי שזה יהיה כך.

אני עובר לסעיף 44 - אמנות בין-לאומיות.

היו"ר אי לין;

אדוני השר, כאן- אני מבקש לעציר. מאחר שהגענו לפרק השוב מאד העוסק בכוהות

של הכנסת במסגרת מה שאנחנו מכנים "מנגנוני הבקרה והאיזון", אני מעוניין שהשר

ישמע הערות של חברי הוועדה לדבריו, ונרשמו פה חברים לא מעטים לרשות הדיבור.

מאחר שהשר צריך לצאת בשעה מסויימת, אני מבקש להשתדל לתמצת.

אי רובינשטיין:

אדוני היושב ראש, לאור ההערות הענייניות ששר המשפטים השמיע עד עכשיו,

אני חושב שאנחנו יכולים להמשיך לשמוע את דברי השר בלי להשמיע בפניו את דברינו.

היו"ר אי לין:

אני משאיר את זה לשיקול דעתו של כל אחד מאלה שנרשמו לרשות הדיבור. אני

בדרך כלל משתדל שמי שמציג דברים גם ישמע תגובה, כדי שזה לא יהיה הד סטרי, אבל

מי שרוצה לוותר על רשות הדיבור רשאי לעשות כן.

אעיר כמה הערות. ראשית, אדוני השר, אני סבור שהתפיסה שהצגת, לפיה השיטה

הנוכחית אינה מונעת הקמת ממשלות יציבות, אינה נכונה, עם כל הכבוד. יציבות לא

נמדדת רק על פי משך כהונתה של הממשלה, אלא גם על פי תחושת היציבות שיש לשרים,

הזמן שהם יכולים להקדיש למילוי עבודתם והאווירה בציבור סביב השאלה מתי יהיו

בחירות חדשות ומתי יקדימו את הבהירות. אווירה של הקדמת בחירות וחוסר יציבות

קיימת כל הזמן במדינת ישראל, חוץ מאשר תקופות מאד קצרות.

נכון שעל פי נתון, שלדעתי הוא בדוק, התקופה הממוצעת של כהונת ממשלות

ישראל היא שנתי ים.

שר המשפטים די מרידור;

אתה מדבר על תקופת כהונתן הממוצעת של ממשלות בישראל, לא של הכנסת.

היו"ר א' לין;

נכון. לפי הנתון הזה כל ממשלה כיהנה בממוצע שנתיים. בואו נאמר שזו תקופה

ארוכה. לפי דעתי, זה לא המדד היחיד ליציבות. המדד ליציבות הוא תחושת היציבות

שיש גם לממשלה וגם לציבור, ולפי דעתי, שיטת המשטר הקיימת הורסת כל אפשרות

להקים ממשלה יציבה.

שר המשפטים ד' מרידור;

יש יציבות במובן של קיום ממשלה, אבל היכולת לתפקד כמו שצריך לא קיימת.

היו"ר אי לין:

מבחינת מנגנוני הבקרה וחיזוק כוהה של הכנסת, אני חושב שאנחנו נותנים

כאן תשובה אמיתית לדברים המתחייבים כתוצאה מחיזוק כוחה של הממשלה. אם נלך על

פי תפיסה שאנחנו יכולים להעביר את החוק הזה רק יהד עם חוק יסוד: זכויות האדם,

משמעות הדבר שלא נעשה ולא כלום. אנחנו יודעים שבאיזה שהוא מקום חייבת להתחיל

פריצת הדרך. יש אומרים שהכל צריך להעשות ביחד. אני יודע שהשר לא אמר זאת.

רציתי רק להבהיר את הדברים.

התפיסה שלנו היתה גם שאיננו עוברים למשטר נשיאותי, אלא רק לבחירה ישירה

של ראש ממשלה ושומרים על השיטה הפרלמנטרית ומכניסים שינויים מעטים ככל האפשר,

כפי שמתחייב מעצם המעבר לבחירה ישירה של ראש ממשלה. איננו מנסים לפתור עכשיו

את כל הבעיות.

ענין פרסום ההסכמים לפני הבחירות ומתן פומביות להם הוא בעינינו חשוב

ביותר, משום שהציבור יצטרך להחליט על בסיס ההסכמים האלה שיפורסמו אם הוא רוצה

להצביע בעד אותו מועמד אם לאו, וזה הבלם בפני עשיית הסכמים בניגוד לרצון

הציבור. כרגע אינני יכול להעלות על דעתי מצבים שבהם הסכם קואליציוני צריך

לכלול דברים סודיים.

אשר למתן סמכות לנשיא המדינה, הדבר נראה לנו הכרחי. לא מצאנו גורם אחר

שאפשר לתת לו את הסמכות המתאימה. גם היום ניתנת סמכות די מפליגה לנשיא המדינה.

ההחלטה של נשיא המדינה על מי להטיל את הרכבת הממשלה אינה אוטומטית. כאן אנחנו

מדברים על מצב עובדתי, שראש הממשלה השתכנע שאכן נוצרה כנסת לעומתית המונעת

המשך תפקוד הממשלה. אישור הנשיא הוא לעצם קיום המצב הזה. חשבנו שרצוי שיהיה

בלם, ולא שהדבר ייעשה על ידי ראש הממשלה באופן אוטומטי, כשהוא ירצה לנצל

קונייקטורה לפיזור הכנסת.

השארנו את הדרישה שמחצית מחברי הממשלה יהיו חברי הכנסת וחשבנו שאין זה

רצוי להתנתק יותר מדי מהשיטה הפרלמנטרית הקיימת היום, ובצד הביקורות נשמו גם

קולות רבים שסברו שאם ראש הממשלה יוכל למנות שרים שאינם חברי כנסת, בכך נותנים

לו כוח עצום, והכנסת נעדרת כוח, אין קשר וכוי. אלה הערותי הקצרות.

ח' רמון;

היושב ראש העיר שאתה, אדוני השר, אינך רואה בהקיקת חוק יסוד: זכויות האדם

וחוקים נוספים תנאי לחקיקת חוק זה, ואתה גם מוכן שהחוק הזה יחוקק גם בלי

שהחוקים הללו יחוקקו או יתוקנו. זה לא טוב, אבל אין ברירה. אם לא הבנתי טוב,

אנא תקן את דברי, אבל לא שמעתי מהשר אמירה מפורשת שהוא תומך בעקרונות הבאים

לידי ביטוי בחוק הזה, פחות או יותר כפי שהוא, עם התיקונים שאתה תסכים אתי שהם

לא מהותיים. אני מבקש לשמוע אם השר תומך בעקרונות של בהירה ישירה של ראש

הממשלה על פי החוק הזה, לא על פי תיקון עוזי לנדאו.

חי מירום;

שמעתי אותך, אדוני השר, מדבר על הצורך בחיזוק מנגנוני בקרה, והזכרת ארבעה

אלמנטים חשובים בעיניך לחיזוק מנגנוני הבקרה. אינני יודע מנין הסיק חבר-הכנסת

רמון שחוק יסוד: זכויות האדם יכול לבוא בשלב אחר.

P

חי רמון:

אני רק שאלתי.

חי מירום:

אני מבקש ממך, אדוני השר, לומר לנו בצורה המפורשת ביותר אם אפשר לגשת

לחיקקה זו בלא תלות בחוק יסוד: זכויות האדם, תוך ידיעה שאין בשלב הזה כוח

פוליטי לחוקק את חוק יסוד: זכויות האדם, ומי כמוך, אדוני השר, יודע את הקושי

ואת הפרולמטיקה הכרוכים בכך, וגם אינני יודע מה יקרה בנושא חוק יסוד: החקיקה.

אנחנו מחכים להצעה של משרד המשפטים, ויכול להיות שגם היא תעורר בעיה.

שר המשפטים ד' מרידור:

אני מקווה שלא.

ח' מירום;

ביסודו של דבר אנחנו מסכימים לגבי הצורך בקיום מנגנוני בקרה כאלה, אבל

אנחנו יודעים את הקושי הפוליטי הכרוך בקבלת חלק מהחוקים האלה, שאכן נחוצים

במנגנוני בקרה, לכן השאלה העומדת כרגע על הפרק היא האם ניתן לדעתך, אדוני

תשר, לחוקק את ההוק הזה, תוך ידיעה שהאיזונים הדרושים, ה-CHECKS AND BALANCES

שאתה העמדת כאן, ובצדק, יידחו, וזח יהיה המהלך הראשון שנעשה אותו פוליטית

במשותף, ואחר כך ניגש לביצוע המהלכים הנוספים.

י' צידון;

נושא לחקיקה נפרדת.

חי מירום:

לגבי כל היתר, אני מוכרח להגיד שעינך הבוחנת, אדוני השר, ועינו הבוחנת של

משרדך היו חשובות לנו מאד. הושמעו הערות מאד חשובות, ובוודאי עוד תוסיף, אבל

השאלה המטרידה אותנו ביותר היא השאלה הפוליטית, ועליה אני מבקש תשובה.

היו"ר אי לין:

אם כי השר רשאי, כמובן, להשיב על כל שאלה, מטרת הדיון כאן היא לא

פוליטית. לא למטרה הזו בא השר לכאן.

אי אבוחצירא;

אני רק מהרהר אם כתוצאה מההערות של שר המשפטים המסקנה אינה צריכה להיות

שהיתה פה איזו חקיקה מהירה וחפוזה, ללא שיקול דעת מספיק.

היו"ר אי לין:

אל מי מופנית השאלה?

אי אבוחצירא;

אני אומר זאת כתוצאה מההערות המשמעותיות של שר המשפטים.

ר' ריבלין

בעקבות שאלות חברי שגם אני ההתכוונתי לשאול אני רק רוצה לומר שלהערכתי

חקיקת חוק יסוד: הממשלה, על התיקונים המוצעים ועל תיקונים אחרים שעליהם יוחלט,

תקדם את חוק יסוד: זכויות האדם. חוק זה יחייב אותנו להגיע סוף סוף לאותו יעד

שנשאנו במצע הליכוד כדגל ההולך לפני המחנה.

שנית, אני חושב שבהחלט ראוי שמחלקת החקיקה במשרד המשפטים, אם לא קשה לה

הדבר, תנסה להעביר לנו הצעת נוסה, כי גם כאשר אנחנו יושבים כאן כמצוות אנשים

מלומדה, אולי אנחנו בכל זאת דלים במלאכת הניסוח - על כל פנים אני מדבר על

עצמי.

היו"ר א' לין;

מה אתה מציע עכשיו, חבר-הכנסת ריבלין?

רי ריבלין;

כפי שביקשת, אדוני היושב ראש, מכל חבר בוועדה להעיר את הערותיו, אני מבקש

שגם מחלקת החקיקה של משרד המשפטים תעביר לנו הצעת נוסה שלה.

היו"ר אי לין;

אין צורך בזה. אתה פוגע עכשיו ללא צורך ביועצת המשפטית של הוועדה שעושה

עבודה מצייינת. היא מנסחת תמיד את הדברים.

רי מלחי:

אני מבקשת סליחה, אבל הוא פוגע בוועדה, כי זה נוסח של הוועדה.

רי ריבלין;

לא התכוונתי לפגוע.

היו"ר אי לין;

חבר-הכנסת ריבלין, אנחנו לא זקוקים לזה. כל מה שאנחנו מבקשים זה לשמוע את

הערות משרד המשפטים, ועבודת הניסוח נעשתה תמיד כאן בוועדה, על ידי היועצת

המשפטית.

ר' מלחי:

היועצת המשפטית יכולה לנסה רק מה שחברי הוועדה מחליטים. כדאי לזכור זאת.

רי ריבליו:

יש לפעמים ניסוחים היורדים לשורש הענין.

י י צידון:

אני רוצה לברך את השר ואת מר ג וברמן על העבודה היסודית - אני חושב

שההערות היו ממש מרשימות - ואני רוצה להביע אמון בוועדה ובניסוחים שנעשו בה עד

היום הזה.

היו"ר אי לין:

אין שום ספק. אני חושב שנעשתה עבודת ניסוח מצויינת, שהפתיעה אותי וגם את

חברי הוועדה.

שר המשפטים די מרידור;

לשאלות שהוצגו כאן. נדמה לי שאמרתי דברים ברורים, ואם יש צורך, אני מוכן

לומר אותם מחדש. אני תומך בשינוי השיטה. אני חושב שהשינוי בכיוון של בהירה

נפרדת של ראש הממשלה הוא שינוי בכיוון נכון. העקרונות הכתובים כאן בעיקרם

מקובלים עלי. הערתי כמה הערות. אני חושב שצריך לחזק את מנגנוני הבקרה. לא

הצבתי תנאים.

אשר להחלטה אם אני אתמוך בהוק הזה, כשהחוק ינוסח סופית, אראה מה כתוב בו.

על הכיוון הכללי אמרתי את דעתי החיובית. יש לי הערות, חלקן ניסוחיות ולא

משמעותיות - ותיכף אעיר איזו הערה לגבי כבוד הוועדה, אינני רוצה, הלילה, לפגוע

בכבוד הוועדה - אבל יש לי גם הערות שהן לא רק ניסוחיות. אגמור להעיר את

הערותי, ויש לי זמן להחליט איך אצביע כשאראה את הנוסח הסופי. עקרונית אני בעד

הכיוון הזה, ואני תומך בו לא מהיום.

אני רוצה להעיר הערה ששכחתי להעיר אותה קודם, והבל שחבר-הכנסת רובינשטיין

יצא בינתיים. כיוון שאנחנו חיים במשטר שיש בו, ברוך ה', פיקוח של בתי המשפט,

יש מצב הפוך שלא השבנו עליו לגבי פיזור הכנסת על ידי ראש הממשלה. כיוון שאתם

כתבתם תנאים: א. נוכח כי יש רוב המתנגד לממשלה - וזה לא דבר מוגדר, אבל הכיוון

מוגדר - ב. נוכה שאין אפשרות לפעולה תקינה של הממשלה, יכולה גם להית פניה לבית

המשפט הגבוה לצדק למה ראש הממשלה לא מפעיל את סמכותו ולפזר את הכנסת למרות

שהוא לא רוצה בכך. יוכיחו שהממשלה לא מתפקדת, למשל, אין חוק תקציב, ויש

דוגמאות רבות אחרות. מה זאת כנסת לעומתית זו שאלה לא פשוטה, כי יש בכנסת

הצבעות שונות בנושאים שונים. צריך שיהיה ברור לכם שיכול להיות מצב שאם ראש

הממשלה לא יעמוד בתנאים האלה יחייבו אותו.

היו"ר אי לין;

הכוונה שתהיה לו סמכות, לא מחייבים אותו.

שר המשפטים די מרידור;

אין סמכות מחייבת במדינה הזאת, ובית המשפט לא יפרש שום סמכות כמוחלטת גם

אם כתוב שהיא מוחלטת. אם ראש הממשלה יפעל בניגוד לסמכותו או יפעיל אותה באופן

בלתי סביר, דעו לכם שיש כאן פתח מסויים שלא צריך לשכוח אותו.

שי אלוני;

אתה חושב שצריך להדגיש את זה בחוק?

שר המשפט

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]